לצלילי סונטה לאור ירח

פברואר 14, 2010 · מאת שושנה אידל · מבוע, גיליון ל"ט, 2003 · בית


נְסִיךְ הַשִּׂמְחָה לא שׁומֵעַ

אֵיךְ זִיק בָּא וּבוקֵעַ אֶת הָרְקִיעִים,

בַּתָּוֶךְ הוּא מְנַגֵּן בֵּין הַקּולות,

חַשְׁמָל בְּיָדו טווֶה אֶת הַמַּרְאות.

גּורָל מְחַנֵּן אֶל הֶבְזֵקִים מַדְגִּישִׁים,

גּורָל קובֵעַ, וְהֵדִים מְעַמְעְמִים,

גּורָל תּובֵעַ, וּצְלִילִים אֲחֵרִים מַדְחִיקִים,

גּורָל מִשְׁתַּלֵּט, וּרְצונות נִכְנָעִים,

רָצון גּובֵר, וְעונִים לו כּוכָבִים,

מַשֶּׁהוּ מִתְמַהְמֵהַּ – הָאִם עֲצֵבִים אִתּו הַשָּׁמַיִם,

הַכָּחול שָׁט מֵעֶבֶר לַקּולות,

עֲנָנִים לוקְחִים אִתָּם אֶת הַבְּעִירָה הָאֲדֻמָּה,

הַנֵּר בְּתוךְ הַלֶּהָבָה

שָׁר בִּשְׁבִילְךָ.