הראי"ה קוק
מהדורה בלתי מוגהת
מעין הקדמה 2 ……………………………………………………………………………………………………
צורך לכתיבה .רשימות ענינים לעיון וללימוד 2 ……………………………………………………………….
פרק א .מצות יראת-ד' ולמודה 3 ……………………………………………………………………………….
א .פנימיות היראה וטבעיותה 3 …………………………………………………………………………..
ב .למוד היראה וחכמתה 5 ………………………………………………………………………………..
ג .סור מרע 5 …………………………………………………………………………………………………
ד .עבירה מטמטמת 6 ………………………………………………………………………………………
ה .סיגות התורה 6 …………………………………………………………………………………………..
ו .יראת-שמים ויראת-חטא6 ………………………………………………………………………………
ז .למוד היראה וקביעותה 6 ……………………………………………………………………………….
ח .למוד היראה ומדרגת האדם -בשמחה ובטוב-לבב 7 ……………………………………………
פרק ב .סדור כחות הנפש בדרכי עבודת ד' 9 …………………………………………………………………
א .הדרכת השכל והרצון בפנים ובחוץ בפרט ובכלל 9 ……………………………………………….
ב .בכל דרכיך דעהו11 ……………………………………………………………………………………..
ג .כח הכרת-הטובה ומעלות העבודה מאהבה 11 ……………………………………………………
ד .שלמות העבודה מאהבה לרצון ד' בלבד12 ………………………………………………………..
ה .המשך שלמות העבודה ,בשבח הענוה ובהשגת אמתת המציאות והחיים 15 ……………..
פרק ג .בירורי מדות הנפש 21 ………………………………………………………………………………….
א .בירור המדות ונסירתן 21 ………………………………………………………………………………
ב .פירוטי יסודות המדות -מדת הגאוה22 …………………………………………………………….
ג .הגאוה והענוה ומעמק שרשן בלב ובנפש 23 ……………………………………………………….
ד .פרטי מדת הגאוה והכבוד ,בדבור ובמעשה 24 ……………………………………………………
ה .איסור מכשול-לפני-עור (במדות לג(26 ……………………………………………………………..
פרק ד .חשבון הנפש בעבודת ה 'והערכת מדרגותיה 28 ……………………………………………………
א .מהות חשבון הנפש 28 …………………………………………………………………………………
ב .חשבון הנפש לעיון ולמעשה 28 ……………………………………………………………………….
ג .הערכת המדרגות בשלמות ובעבודה29 …………………………………………………………….
ד .פיתוח הכחות באדם ובאומה הישראלית 30 ……………………………………………………….
1
מעין הקדמה
צורך לכתיבה .רשימות ענינים לעיון וללימוד
`
נראה שאי-אפשר לצאת ידי חובה בענין חובות הלב רק אם יסדר ספר לעצמו בלימודים הדרושים
לו בזה ,בין הפרטיים ואפי' הכוללים ג"כ יותר יבין ע"י מה שיחדש כהם מרוחו ,ומי שהוא כבר באופן זה
של הדעת ,שיכול להעריך מערכה שכלית בעצמו ,אי-אפשר לו לבוא אל השלמות אם לא יעבוך בשכלו בזה.
a
אלה המה סדרי הדברים שעליהם ראוי לסדר עיוניו להועיל לעצמו ולזולתו:
א .אמתת גדר האמונה ,צורתה כמו שהיא מיושבת בנפש והכרחה וגודל אמתתה ,שאין גבול באמת
למעלה מזה ע"פ דברים מבוררים ומאומתים בשכל ובחוש כמפורסם.
ב .באמתת הבורא יתעלה ,במציאותו יתברך ויתרומם בגדלו השגחתו והמדות הקדושות המיוחסות
לו והענינים האמוניים המתחייבים באמותים מבוררים ומחויבים ,חתומים כחותם האמת והצדק
היושר הנועם הטהור והאמתי ,המקובל קבול טבעי אל הדעת ומרנין ומרחיב ומשמח את הנפש.
ג .באמתת התורה אשר בידינו מאת אדון כל המעשים יתברך שמו לרועה נאמן משרע"ה .בגודל
קדושתה ,ברוממות מעלתה ,בהדרת אורה ,ובגודל אשרה שמאשרת להוגי' ודורשי' כאמת ותמים,
בקדושת מצוותי' והדרן ,ואיך שהיא זיו העולם ושלמותו בהכרח והכרה ברורה בדברים ברורים
ומאומתים ד(.
ד .באמתת תורה שבע"פ שצוה הקב"ה למשה רבנו ע"ה ושנמסרה לחכמים דור לדור .הנכללים
במשנה ובתלמוד וספרי חז"ל הנלוים להם ,בגודל אמתתה וקדושתה ואורה הבהיר ובעוצם
הצלחת ההולכים בנתיבותי' ובקדושת הנחלים המתפשטים ממנה.
ה .באמתת חכמת הקבלה ה( ,בהכרח מציאותה ,בהצלחת יודעי' ועוסקי' ,בתועלתה הכללית ושהיא
מתרוממת מעל כל
חכמה ומתנשאת מכל ידיעה ו( ,הכרח העסק בה לאנשי סגולה בטהרת לב ושמחה טהורה והצנע
לכת ,למען דעת את
ד' ולדבקה בו יתעלה.
b
כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל ז( ומעלת הארץ הקדושה
ח( וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם ,כמעט שאי-
אפשר לטעום טעם עבודה .שהרי כיון שחז"ל אמרו ט( על פסוק "ולעבדו בכל לבבכם" " :עבודה בלב זו
תפלה" ,אם כן התפלה היא בחינת העבודה ואינו ראוי לעבודה כ"א כשיהי' במצב דעת יראת ד' כ"כ עד
שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו ט*( .ואם לא ידע מעלת נפשו איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון
שיחנהו השי"ת דעה בינה והשכל ,כיון שאינו מכיר ,אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב ,מה חסר לו אם ח"ו
לא ישכיל ויבין ,א"כ צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה
2
והשכל יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השי"ת בזה ,וד' הטוב לא ימנע טובו
להולכים בתמים ט**( .ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם .שודאי אין
הכונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות ,כי ענין
הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם י( .ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה
וקדושתה יא( איך יתפלל על בנין ירושלים ,והתפלה היא דוקא מקירות הלב יב( כשמרגיש שהוא חסר
בדבר .והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב
רצונו כרצון קונו יג( .ע"כ מאד חייב האדם להזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף ממאכל
ומשתה וכיו"ב ,כי יוטבע בו טבע החמרי עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו,
וא"כ יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה ,כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים
לא יצייר בהתפללו בשבח "עלינו לשכח" ו"על כן נקוה" ,שיתוקן עולם במלכות שדי והאלילים יכרתו
והרשעים יפנו אליו יתברך ,כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים ,ובהיות ציורי
התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין .ע"כ יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו ,ומאלהי החסד והרחמים
החפץ בשלמותנו ,שזהו כבודו ותפארתו ,נבקש ונשפך שיחנו ידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול ,שנדע
ונשכיל מה הוא ית' דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו.
א( עיקר הלימוד ושנעקה כו רושם הוא הלימוד הכא מכתיכת יד) .מהרש"א בבא בתרא י.(:
ב( ע' עולת-ראיה עמ' שלז.
ג(אמת -אמונה ,ע' עולת-ראיה עמ' שלו-שלח ועמ' תיד.
ד(ע' עולת-ראיה ח"ב עמ' נו-נו.
ה( "חכמת הקבלה שהיא מקור התורה ועיקרה" )שו"ת הב"ח סי' ד'(.
ו( פנימיות התורה )ע' אור-החיים כמדבר כג כב( ,חכמה וידיעה ,ע' לקמן "לימוד היראה וחכמתה".
ז( מעלת האדם -ומעלת ישראל ע' אכות פ"ג מי"ד .זהר שלח קנט:
ח( מעלת ישראל ומעלת האה"ק וכו' .ע' זהר אמור צג "גוי אחד בארץ" ,תוס' זכחים ס-סא קדושת הארץ והמקדש ,מגילה יז:
מתרוממת קרנם בירושלים.
ט( ספרי פ' עקב .ט*( ע' דברים ל יד.
ט**( ע' תהלים פד יב.
י( ע' מגילה יז :רש"י ד"ה אתחלתא :שלגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד וכו' דשם
גאולה עליה .ובדרך-חיים למהר"ל פרק
ו" :שכל הרוחה מיד האומות ומיד המושלים הכל גאולה הוא".
יא( ע' אורות ישראל פרק ח' ופרק ט'.
יב( ברכות י:
יג( ע' עולת-ראיה ח"א עניני תפלה .הדרכת התפלה ג ד ה.
פרק א .מצות יראת-ד' ולמודה
א .פנימיות היראה וטבעיותה
בהקדמה לספר מסלת-ישרים כתב החסיד ז"ל ,שהענינים הנדונים בספרו אמתתם גלוי' לכל ,אלא
שנשכחים בטבע ההרגל של פרסומם ופשיטותם .הנה באמת ענין העבודה בכלל והיראה והאהבה והדבקות
ידועים לכל ,אבל הידיעה היא רק ידיעת השם לבדו ולא הכונה שהשם נושא בקרבו .כי לפי קדושת עמקי
3
חכמת היראה ,שכל החכמות הן הצעות והכנות להם א( ,לא יודעו לאדם מצד הדיבור החיצוני ,אלא בהגיון
הלב בדיבור הפנימי .וזהו בעצמו סבת ההעלם שלהם :מצד שהמון האנשים ,אפילו החכמים,
מורגלים בחכמות ,שבהן ענינן שוה בדיבור הפנימי .כמו בדיבור החיצוני ,ורוב החכמות כשידובר בהן יוכר
מצד הדבור ערך העומק שבהן וההכרח לעיין בהן עד שידען ,ואי-אפשר לשום בעל-שכל שהוא יצייר לו
שהוא יודע אותן אם לא ידען ,משא"כ כל עניני חובות הלב ,שהמאמרים בעצמם אינם בחיצוניותם לפי
עומק החכמה שבהם ,כי לא נוסד בלשון כלל לדבר בכל פרטי ההבנה כפי הדרוש להם ,ומי שאינו מתבונן
לאשורם של דברים יחשוב שיודע הוא הדברים בידיעות השמות .על כן החובה היא לעיין שיהי' מכיר
הדברים כהכרה פנימית ,וממילא יתרחבו אצלו הדברים שמביאים לאותה ההכרה ,עד שיעלה בידו להעניק
מטוב ידיעתו גם לזולתו .אמנם תוכן הדבר מה שהשמות האלה מצד עצמם הם גלויים לכל מצד הטבע
הוא ,שכל עניני חובת הלב וטהרתה בזיכוך הנפשות וכל פרטי המדות נמצאים באדם בטבע ,שהם כלי-
מעשהו לכל עניני החיים ,כמו עניני היראה ,האהבה ,החמדה ,הדבקות וכיו"ב ,שהם נמצאים בנפש האדם
ואינו צריך לחדשם מצד עצמם ,רק צריך להעלותם שיהיו הולכים אל הדרך הטוב ,והוא שיהיו כולם פונים
אל השם ית' שהוא תכלית כל תקוה .וכל החכמה בזה היא רק להבין איך יהיו כל עניני המדות נוטים אל
השי"ת ושם כבודו ,א"כ אין השמות בעצם ענין החכמה הדרושה לעבודה ,ומ"מ אינם דבר זולתה .ולדבר
גדול שם הבורא ית' אלו הכוחות קבועות בנו ,שאחרי שההישרה האמיתית לעבוד את ד' תמיד אינה ראוי'
שתסור מן האדם כמעט רגע ,וכל דבר-קנין שאינו מוטבע בארם הוא נוח לאבדו וקשה לשמרו בכל רגע,
ע"כ שם השי"ת בחסדו כל אלו הדברים קבועים בטבענו .וכאשר ישכיל השכל להעלותם ,אז אם אך ילך
בחוקי תורת ד' ית' ישארו קבועים בלבבו תמיד ממש ,כמו שהם קבועים בטבע קודם שבאו לכלל דעת.
וממילא יצא לנו מקום לימוד ,עד היכן החיוב מגיע לשקוד על ידיעת השי"ת בהנהגתו השלמה בטובו
וחסדו המופלא ,שהרי כל חפצינו שאלו המדות ,שהן קבועות בטבענו ,הן בעצמן ,כאשר יתברר לנווטהעיקר
שראוי להשתמש בהן הוא לעבודת ד' ית' ,יהיו קבועות בזה ,וזאת היא מעלת הדבקות שהמדות דבוקות
בנפש תמיד ,וכיון שיתעלו אחרי הדעת לקרבה אל ד' יהי' תמיד עמו ית' ,א"כ הרי אי-אפשר שיקבעו אלה
המדות על המצב שאינו טבען הראשון באמצעים שלא היו מספיקים אף לטכען הראשון .ביאור הדברים :
הרינו רואים שהמדות הטבעיות באדם אינן נקבעות כ"א כפי הדעת ,ולפי ידיעתו בין שתהי' אמתית או
כוזבת ידבקו מדותיו ,והקטן הבלתי-מכיר כלל שום ענין אין לו מדות כלל .וכשיגדל ויכיר שהמאכל הוא
טוב יאהבנו ומי שיקח ממנו והוא צריך לו יכעס עליו ,וכל מה שתתפשט הדעת יותר כן יתפשטו המדות.
ע"כ כשאנו באים לקובען כולן ביראת השי"ת ואהבתו צריך עכ"פ שתתפשט הדעת בדרכיו הישרים
והכרתו ,שעל פיהן יתכוננו המדות ,ומה שיחסר מהדעת כפלי-כפלים בערכו יחסר מהמדות ,כיון שהוא
אכן מה שאמרנו ,שהמדות כשהן נקבעות כולן לענין העבודה האלהית ,שהן
שורש להן ונושאן.
שלא ע"פ טבען הראשון ,אין זה כ"א מצד הגוף ,דהיינו שעצם המדות ודאי פעולות הנפש הן ,אלא
שהפעולה דבקה בכלי הגוף ומשתנה ענינה לפי הגוף הפועל ,ומצד כוחות הגוף ,הקוך בזמן ,הוכרעו המדות
כענין טבע ראשון לדברים גופניים ומדומים שאינם ע"פ אמתת השכל .אבל מצד הנפש ודאי טבען הראשון
ב( הוא לתכלית המעלה ,והשינוי שמשנה אותן האדם מטבע הנערות אינו שינוי עצמי כי-אם השבה לטבען
הראשון ,אשר על-כן יתכן שיהיו קבועות כפי המעלה ,מפני שהיא עצמיית להן ,ואם לא היו מצד-עצמן כך
הי' זה יציאה מגדרן בתורת מקרה ,והמקרה לא יתמיד .והנה לפ"ז האמת היא ,שעניני האמת חרותים בנו
בטבענו ,ונפשנו לא תתן לה מנוח) ,אם לא נבלבל אותה בידים בטרדות מותרות או מגונות שמאפילות
אורה( ,עד שתעמוד על טבעה האמיתי ,דהיינו שיהיו כל מדותי' משמשות לעבודת השי"ת .ולפ"ז המעצים
עיניו מהשקיף בעיונו על עניני היראה העבודה הוא חומס נפשו מאוד ,שמונע ממנה טבעה ממש כסוגר
עיניו מראות או אוטם תמיד אזנו משמע ג( .עד שלא ישתמש כלל בחוש מהחושים וק"ו לכל החושים כולם,
4
איש כזה ודאי בחשכה יתהלך כמש"א הכתוב דרך רשעים כאפלה ד(.
ב .למוד היראה וחכמתה
נראה שמצות היראה כוללת כל הלימודים המביאים ליראת ד' ה( .אמרו חז"ל ו( על פסוק "הן
יראת ד' היא חכמה" ז( " -הן אחת" ,שרק היא לבדה חכמה ,וכמו שכתב בהקדמת מסלת ישרים ,ודבר זה
יפלא מאד :הלא גדר החכמה הוא מה שצריך עיון ,והרבה דברים זולת למודי היראה צריכים עיון .והנראה
בזה ,שכל הלמודים כשאחד מעיין בהם ,ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור ,מקבל חברו את החכמה
כמו מי שהגה בעיונו זמן רב .כמו עניני הלכה ,שבמקום שנפל ספק מצד סתירת כוגיות או קושיות הנופלות
בדברי התלמוד והפוסקים צריך שקידה ועיק להעמיד דבר על בריו ,אבל אחרי הבירור כשיאמר אותו
לאיזה אדם בקיצור ידע השומע אותו כמו מי שהגה ועיין וחידש בעצמו ,משא"כ יראת ד' ,שאע"פ שלמוד
היראה שוה לשאר לימודים ,בסדור כללים וחוקים ,המודיעים לנו גדולת יוצרנו יתברך ויתרומם ,וישנם
מקומות וענינים הדורשים ליבון ובירור ,מ"מ גם אחרי הבירור כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד
לעומק הענינים לא יבין .והעד ע"ז מה שהעיד לנו החסיד רמ"ח לוצאטו בספרו פתחי חכמה ודעת ח(,
שצריך לדעת שורש החכמה ונקודתה על מה תסובב ,ואמנם השורש גפשר להמסר בקיצור אבל אין דרך
לידיעתו כי-אם כשילמוד כל פרטי הדרושים שלו בארוכה ,כי רק אז יבין חשיבות השורש .לכן ודאי רק
יראת ד' לכדה היא חכמה חכמה אמתית שלא תשתנה להיות ידיעה בעלמא בלא חכמה ,אבל כל הידיעות
שבעולם ,בין ידיעות עניני הלכות עמוקות ,בין ידיעות טבע הנמצאים ,מצה עצמם ,אינן כ"א ידיעה אלא
שיפול בהן קושי בהשגת ידיעתן עד שנצטרך להשתמש גם בהן בכח החכמה ,שמעיקרו לא נברא באדם כ"א
לצורך היראה לבדה.
ג .סור מרע
ונבין ג"כ דברי סיום הכתוב ט( שאמר "וסור מרע בינה" ,שלא אמר שלא לעשות רע כי-אם וסור
מרע ,והלא ישנם דברים ידועים שהם רע ,כל מה שאסרה התורה בכלל ובפרט ,וא"כ נייתי ספר ונחזי,
כשנלמוד נדע איך שלא לעשות .אבל ההסרה אינה העדר העשיה לבד כ"א שיהי' בדרכיו י( מרוחק מהרע,
וזה יתכן כשיבין לפי שכלו כונת התורה לשמרנו מהרע ולראות באמת אנה רצונו ית' נוטה לפנות לטוב ,אז
יסור קהרע בחפץ נפשו והכרתו האמתית .וזה מתחלף הרבה בין איש לאיש ,אע"פ שההעדר ,מעשות
הרע כולל את כל הכלל כולו ,אבל הדרכים איך לסור ממנו מיוחדים בכל איש לפי טבעו ומצבו ושכלו .א"כ
למניעה מעשות רע א"א לומר שהיא בינה ,הבנת דבר מתוך דבר י*( ,אע"פ שצריך להשתמש בכח הבינה
לדעת שהם מכלל הרע ,אבל אחרי שיהרעו לאדם באמת שוב ישוב גם זה לידיעה פשוטה שאינה צריכה כח
הבינה כ"א כח השמירה והזכרון .וכבר כתב החכם המופלא ר' יש"ר מקאנדיה בספרו "אילים" יא( שכח
השכל אינו כ"א הדרוש לעיון ,אבל הידיעה היא כח אחר .אבל להסרה מהרע כל אחד לפי ענינו דורש בזה
דרך אחר מיוחד ומצוין ,ולזה ודאי דרושה בינה יתירה ,שיבין מדברים אחדים כפי הבנתו בעניני התורה
ודרכי' איך הם פועלים עליו לטובה ולקדושה ,ללכת בדרך זה בענינים הפרטיים אשר לו .ויש לעיין כמה
הדרכים הפרטיים מסורים לכל ,ושאינם מסורים כי-אם לתלמידי-חכמים שהם מכירים הדרכים או גם
לכל איש ישר שנתן השי"ת דעה בלבבו לדעת איך לתמוך בתום ביושר יב( ,ואם יתן לבבו להתבונן יוכל כל
אחד להשיג מטבע נפשו דרכי יושר רבים .וזהו ענין דברי חז"ל "כל השם ארחותיו בעוה"ז זוכה
ורואה כישועתו של הקב"ה" יג(.
5
ד .עבירה מטמטמת
עבירה מטמטמת לבו של אדם" יד( מצד שהיא עבירה טו( ,א"כ אין חילוק בין אכילת איסור או
דברים בטלים וביטול תורה ,מלבד מה שהיא עבירה היא מטמטמת את הלב .וכשילך בהרגלו באפלה לא
ירגיש טמטום הלב ,רק כשיתחיל לעבוד וללמוד ,כמו הרעכ כמה ימים שע"י ריח המאכל מתחזק אצלו
הרעבון ,כמש"כ "מתנובות שדי" טז( וכמו שפי' יז( ז"ל .ע"כ לא יהי' תמיד ח"ו שב על קאו יז*( כי טמטום
הלב מתגדל בכל פעם ,וכיון שעוד לא מאס הרע לגמרי יש לחוש שנשאר עדיין עמו מעט וחוזר וניעור כיון
שלא נתבטל לגמרי .ובעל נפש ישים לבו ושכלו לדעת את אשר לפניו.
ה .סיגות התורה
ענין סיגות התורה אינו מצד עצם ההבאה לעבירה ,רק שכמו שהעבירה רעה בענינה כמו-כן כל
הענינים שמקושרים בה ,בקשר עילה ועלול ,רעים בענינם יח( ,וכדאי לפרוש מהם מאד.
ו .יראת-שמים ויראת-חטא
יראת-שמים ויראת-חטא .כל פעולה ,בפרט בעדת-ד' ,שבחר בנו מכל העמים ונטע בתוכנו חיי-
עולם ,נפש קדושה מאד ,מרגשת ענינים גדולים ,וכל מעשי' והנהגתה מלובשים בסדרי החכמה העליונה,
המושפעת ממנו ית' ,וחתומה בחותמו האמת יט( – ,ע"כ כל פעל שהוא טוב לפי התורה ממשיך על העושה
אותו ,בבחירתו הטובה ושכלו המסכים לזה ,משך דבקות באוצר החיים והטוב .כי ימצא שכלו מוטבע
באופן שוה כ( עם השכל המושפע ממנו ית' ליהנות ממאור פניו ית' ,ונמצא שלם כא( הוא בעצמו,
וראוי ממילא להיות ניזון מזיו האור הכללי ,כי דרכיו מתאימים כב( עם הדרכים שבחר בהם הוא .ואם
קלקל דרכיו הנה המשיך על עצמו צורה מוטבעת היפך כג( החכמה העליונה השלמה ,שהיא תכלית הטוב,
וההכרח להגיע עדיו ,כי הוא המקום האמיתי ממקומו של עולם .נמצא שנתקלקל בעצמו שהטבעת צורת
נפשו אינה כפי אמתת השלמות כד( .אלא הפוכה ממנו כפי ערך החטא ,ויותר מזה שנתרחק בצער גדול
שאי-אפשר לו כלל להיות ניזון מזיו אור העליון ,כי אבד טעמו ,וגם יהי' לו למורת רוח מאד ,כי כל דבר
מצטער בהפכו ,וכאן יקבצו יחד צער ובושת וחסרון שלמות ,שמשקיף על הדר כה( החכמה ופניו
נופלות ורואה שאינו יכול להתדבק בה ,כי מום בו ונפשו עליו תאבל .נמצא כי הפחיתות שבנפש היא
החטא ,והיראה להשמר מזה היא יראת-חטא ,והיראה מצד רחוק האור האלקי ממנו ובשת פניו וצערו -
והנה האדם שחננו האל יתעלה בינת-לב ,להשכיל בעניני העבודה וטהרת-
זהו יראת-שמים.
הלב להתהלך לפניו ית' ,לא ימצא קורת-רוח כלל אם יעזב התבוננותו לפי ערכו ,ואינו רשאי לעזוב ,כי עם
נתינתו חלקו הראוי לחלק המעשי שבתורה עליו להבין כי זהו מה שראוי לו לפי שורש נשמתו ,ע"כ בעזבו
זה יבצר ממנו המשך הקדושה היראה והשעשוע בחדות ד' ,משא"כ במי שאינו מוכן כ"כ.
ז .למוד היראה וקביעותה
סיבת הדבר שאין נפרץ כראוי התלמוד הדררש לעניני העבודה ,אע"פ שבודאי לימוד גדול ועיון רב
הוא דורש ,י"ל מפני שטבע השכל להשכיל דוקא ,והנה באמת הדורות הלכו הולכים וחסרים בדעת
האמיתי ,ואם כי הניחו לנו ברכה רבותינו הראשונים והאחרונים בספריהם בעניני העבודה ,יש מהם
שדברו בקצרה ואינו מספיק להבנת אנשי דורנו כ"א לסגולה מהם כולי האי ואולי ,ויש מהם שדברו
בענינים גבוהים עד שלמי שלא השכילו עדיין דרכי היראה והעבודה בערך המועט לפי טהרת שכל האנושי
6
יהיו הדברים להם כדברי הספר החתום .ועוד סיבה נוספת ,כי סערת הלב והתפעלות הנפש מתנגדת לגמרי
לחכמה שתתישב באדם ,ואם כי טובה היא לפעמים התפעלות טובה וקדושה אינה כ"א לקבוע ביותר
בעומק הנפש את קנין הדעת שכבר קנתה ,אז ישתרש יותר ויוכר יותר ,אבל קביעות דעת והשכל בתחילתה
מנוחה -שלמה דרושה לה ,ושמעתתא בעיא צילותא כיומא דאיסתנא כו( ק"ו בדברים הקדושים הזכים
כעניני העבודה השלמה ,וזמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד כז( .ואם ראוי ומחוייב להקדימנח( תשוכה
ואמונה ויראה פשוטה לכל לימוד ,ומה גם ללימוד היראה .אבל סערת הנפש כפי המוכרח ראוי להגביל
להזמן אחר ,להקדים או לאחר .אבל הלימוד יהי' במנוחה בישוב בשמחה .כמו שהורונו חז"ל במ"ח דברים
של קנין התורה ,והיינו שמחה של מנוחה שמגרשת כל רוח עצב ,מצד בחינת השכל בבטחון שלם על
האלהים ית' והשכלת טובו ואז יצליח .ומפני שטבע כל לימוד להסעיר מעט את כוחות הנפש ,והרבה יותר
מטבע כל לימוד הוא בענין לימוד היראה וכל פרטי העבודה ,מפני הנטיה הנפשית שהנפש נוטה להם
בטבעה ,דבר זה גורם למי שאין אהבת בקשת האמת ,שהיא דרישת השם ית' ,קבועה בו היטיב ,ואינו
מעיין בדברים הזכים האלה כי-אם מצד עול החובה כט( ששמע ,אם מוצא הוא בעצמו שלבבו נסער,
לשמחה בענייני האהבה או לחרדה בענייני היראה .הוא סובר שבזה הוא משלים חוקו ,והרי הוא מתרפה
כעצמו מהידיעה האמתית .ודבר זה מצטרף למה שהדברים באו בקצרה בספריהם של חכמים ,ולפום-
ריהטא אין בהם מה לעיין ,וכשהוא מוצא חידוש הרגשה בלב הוא בא להחליט מזה שאך זאת היא תורת
היראה .אבל באה מדה רעה גדולה והשכחת שמו ית' ,שהוא עיקר החיים השלמים ,שכאשר סערתו עוברת
אינו מוצא בנפשו מאומה ,ובא מזה ח"ו להבזות בלבבו כל ענין היראה ,ועכ"פ יברח יותר
ללימודים שמוצא שכלו מקום להתגדר בם להבין ולהשכיל .ע"כ החובה רבה על כל מי שחננו ד' ית' להבין
בדרכי היראה וארחות קנייתה ולימוד דרכיה ,לפרש הדברים עד מקום שידו מגעת ,ולהורות דרכי הלימוד
הפשוט בעניני שלמות העבודה גם לקטני השכל .איך ילכו בסדר נכון וימצאו בדעתם מושגים נכונים
ומקום להבין להשכיל גם לחדש ,ובזה יהיו הדברים קנויים וקבועים אצלם ,כי "תורה מביאה לידי
זהירות" ל( .ונוסף על זה .שבני דורנו במדינותינו התורניים שבנו הורגלו בלימוד בהתפשטות השכל
בחריפות ,עד שעיקר נעימת למודם הוא כפי מה שיש לשכלם מקום להתגדר ולענות בו .אע"פ ששימת
גדר בדבר זה היא קלקול גדול ורעה גדולה ,בעוה"ר .שבא מזה שכל עניני התורה שאין בהם מצד גדרם כ"כ
עומק עיון של חילוקי נושאים ,כדיני ברכות ותפילות וכיו"ב ,לימודם מתמעט ,ומ"מ קשה לעקור נטי' זו,
ומה גם שמצד עצמה טובה היא מאד כשלא תעבור את הגבול .כי בקשת האמת באה ע"י הישרת השכל
וחריצותו להתבונן בדברים עמוקים .ע"כ ראוי להראות גלוי לכל תופסי תורת ד' .איך שבלימודי היראה
יתר שאת ויתר עז מחריצות לא( השכל נמצאים בהם .גם בדרך שכל הפשוט ,והלמודים היקרים
הללו מישרים לב( את השכל ומרחיבים את הדעת ,לבד הטובות הגדולות שבעצמותם.
ח .למוד היראה ומדרגת האדם -בשמחה ובטוב-לבב
מכלל לימוד היראה הוא להבין בעצמו מה הם הדברים הגורמים לו שיכבד עליו ענין היראה.
ראשית העבודה היא שתהי' בשמחה ובטוב-לבב לג( .נראה ששני דברים הם השמחה בפ"ע וטוב לבב בפ"ע.
ויש אפשרות לשמחה בלא טוב-לבכ והיא אינה רצויה ,ויש מקום לטוב-לבב בלא שמחה .והנה הרבה ראו
בספרים חיוב העבודה התורה והתפלה בשמחה ,וכפו עצמם לעשות בשמחה ,אבל לא ראו בשכלם
להשתלם מעט מעט עד שתהי' ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפלה ובכל עניני עבודת השם ית' ,א"כ
אע"פ שנכנס כלב רוח שמחה אבל אין לכו טוב עליו ,שאינו חפץ כשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא
חובה עליו .ואפשר להיות שייטב לבבו בעבודה ,כי יכיר שראוי לעבוד לאדון כל ית' ,וגם שהוא ראוי לעבוד
7
כאשר הוא יציר כפיו וחננו דעה והשכל לעבדו ,אבל לא יכיר שהעבודה היא דבר גדול למעלה ממדרגתו
בעצם ועם זה הוא נאות לו .ועל דבר שהוא למעלה ממדרגתו ,בעצם ועם זה הוא יפה וטוב לו ודאי שראוי
הוא לשמח ,כמו שישמח בבא אליו דבר טוב מחודש ,שכיון שלא הי' לו זה הטוב הרי מעלתו לא
הגיעה לזה ,וכיון שנתחדש לו הטוב שלמעלה ממדרגתו הוא שמח ,אך אחר שכבר זכה אל הטוב ההוא כבר
מדרגתו עלתה לזה הטוב ואין כאן מקום שמחה .א"כ כאשר יהי' לנו דבר שתמיד הוא למעלה ממדרגתנו
והוא טוב לנו אז ראויה לה השמחה התמידית עם כל יושנה ,וזהו ענין "בכל יום יהיו בעיניך חדשים" לד(,
אך מצד שהשמחה תורגש גם בחומר הטביע הבורא ית' שיתחדשו ידיעות חדשות ,ויהי' דרך השמחה ככל
ענין שמחה חמרית ג"כ .אבל כשיתעלה החומר תהי' תמידית השמחה עם תמידיות ההשגה השלמה
לגמרי .עכ"פ השמחה באה מצד הידיעה כעילוי ערך העבודה ,שהיא למעלה ממדרגתו הרבה ,וטוב-לבב -
מצד הידיעה שראוי לו לעכוד ,בידיעתו אהבתו של האדון ב"ה ליצוריו וכפרט לעם קרובו ,כי השמחה במה
שתהי' הרבה יותר ממדרגתו לא ייטב בה לבו .ולפ"ז ב' לימודים הם :א' רוממות ערך כל העבודה ,שהרי
היא מקרבת ממש את האדם ליוצרו ית' ,ולמוד שני מעלת נפשו ורוחניותה מצד ענינה ,שאע"פ שנטנפה
בכל גלולי החומר ח"ו מ"מ "אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה" לה( ,והיא עומדת בזהרה
מצד עצמה ,ובידיעת דבר זה עצמו היא מתטהרת באמת ,כי הוא ענף גדול מענפי תשובה מאהבה .וראוי
לסדר הלימודים שיהיו סדורים ומכוררים אצלו ושנונים בפיו ולבבו.
א( ע' שבת לא .ואגרת הרמב"ם אל ר' יהונתן הכהן "זה הדור בלבושו" .ובהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה" :ששאר החכמות
אינן אלא להרגיל בהם עד שיגיע לדעת האלהית".
ב( ע' ספר המדות להר"י המגיד מדובנא שער האהבה פ' י.
ג( לעין סגירה כל-שהיא היא בלתי-טבעית ,ולאוזן -האטימה תמיד .וע' כתובות ה :ומהרש"א שם שקצת אטימתה לפעמים
שייך לטכע בריאתה.
ד( משלי ד יט ,שמונה פרקים להרמב"ם פ"ג.
ה( ע' דכרים ד י ,יד כ ,לא י.
ו( שבת לא.
ז( איוב כח.
ח( כתחלת "ביאור כללות ענין האצילות".
ט( איוב שם.
י( ע' עבודה-זרה ו .בדרכיו -במעשיו.
י*( ע' חגיגה יד.
יא( במכתב אל ר' יאשיה.
יב( ע' סוף מסלת-ישרים.
יג( מועד-קטן ה.
יד( יומא לט .וע' מהרש"א שבת לג.
טו( ע' תפארת ישראל מהר"ל פ' ח .של"ה עוער האותיות טהרה ד"ה עוד יש.
טז( איכה ד ,ט .יז( רש"י שם.
יז*( משלי כו יא ,יומא פו:
יח( ע' עולת-ראיה הגדה ש"פ חכם מ"ה אומר כל ההסתעפות וכו' .וע' מכילתא בא פ' ו' כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות
סייג לתורה .מסלת ישרים פ' יא :כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו כבר הוא ככלל האיסור.
יט( ע' עולת-ראיה ח"ב עמ' קנו.
כ( ע' אורות התשובה ח' ג'.
כא( ע' שם ה' ו'.
8
כב( ע"ש ח' ג'.
כג( ע"ש.
כד( ע' שם ה' ,ו'.
כה( ע' מס' ד"א זוטא פ"ה.
כו( מגילה כח:
כז( שבת י.
כח( ע' בהגר"א משלי סוף פרק טו .נפש החיים שער ד פרק ז.
כט( ע' סוטה כב:
ל( עבודה-זרה כ :וע' שה"ש רבה פ"א.
ל