ב״ה
פרדס
חב״ד
בטאון למחשבת חב״ד
גליון 14
שבט תשס״ה
Pardes Chabad
A Journal of Chabad Thought
בעריכת
הרב טוביה בלוי
מזכיר המערכת
הרב יצחק יהודה רוזן
יו״ל ע״י
פרדס חב״ד
ת.ד 3 .כפר חב״ד 72915
3
פרדס חב״ד
בשער הפרדס
אנו שמחים להגיש לציבור המעיינים שלנו את גליון 14של ״פרדס חב״ד״.
ייחודה של האכסניה שלנו והמסר שלה הם :חב״ד היא ,בראש ובראשונה ,ובעיקר,
חכמה בינה ודעת ,כפי שנקבעו על-ידי מייסדה הקדוש וששת רועיה שלאחריו במסירות נפש
ממשית.
סמלי הוא ,על פי הדרך שהדריכנו רבנו ,שמספרו של הגליון הנוכחי הוא כמספר ״חב״ד״
) ,(14וכן ״דוד״ )מלכא משיחיה( שביאתו תלויה בהפצת מעיינות החסידות.
צבור המעיינים ,השותה בצמא את הדברים ,מכיר תודה למעלת כבוד הרבנים החסידים
שליט״א ,שטרחו לתרום פרי רוחם ועמלם לכלל באמצעות דפים אלה ,ומעשירים בכך את
משאבי החב״ד של נפש המעיין – כדי שיוכל ל״תרגם״ את העיון למעשה -שהוא העיקר
– לעשות רצון אבינו שבשמים להיות לו דירה בתחתונים.
יחד נתאמץ לעשות ככל יכלתנו להביא את הגאולה בקרוב ממש .גם כאן סמליות מסוימת,
לפי מה שהודיענו הת׳ ברוך בלוי שי׳ ,ש׳פרדס חב״ד׳ בגימטריא ״משיח״.
לא יהיה מיותר להעתיק קטעים ממכתבי הרבי.
״ …ובפרט לאחרי ההתבוננות בהשתדלות רבנו הזקן )נוסף על השתדלות שאר תלמידי
המגיד( ,לרכוש בני תורה ובעלי כשרון לתורת החסידות ,וגם השם מורה חב״ד דוקא ,וכמבואר
בכמה שיחות מכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע ,שמזה מובן שצריכה השתדלות
יתירה בנקודה זו של רכישת בני תורה ,ובודאי גם בזה יקוים פס״ד של מעלה ,אשר בגלל
המסירת נפש הלזו )של רבנו הזקן( על תורת החסידות פסקו בבי״ד של מעלה ,אשר בכל ענין
של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי׳ יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה״] .אג״ק
חט״ז עמ׳ קנט[
״ …ויהי רצון שינצל כשרונותיו בם חונן מההשגחה העליונה להפיץ עניני חסידות ,תורתה
ואורח חיים שלה בחוגים רחבים והולכים ומתרחבים .ואף שבודאי הפצת היהדות בכללותה
מוכרחת היא ,והרי משמשת יסוד ורקע להפצת עניני החסידות ,אבל ידועה החשיבות המיוחדת
במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים )עיין מועד קטן ט׳ סע״א ושם( אשר מצוות בכלל
לא ישוו לדבר אחד מדברי תורה ובמצוה שא״א לעשותה על ידי אחרים הרי מכריעה את
כף המאזניים לקצהו שדוחה תלמוד תורה .ולכן ענין הפצת החסידות ,שמעטים המומחים
4
בזה ,הריהו בגדר של מצוה שא״א לעשותה על ידי אחרים וכל מי שחונן בכשרון מיוחד בזה
הרי קודמת היא גם לעבודתו של הפצת היהדות בכללותה .נוסף על הענין אשר מצוה גוררת
מצוה ואי אפשר לבן ישראל שיקלוט עניני חסידות מבלי שיהווה זה סוף סוף מהפיכה בעולמו
ובאורח חייו בהנוגע ליהדות ועניני׳ ותורת אמת ומצוותי׳…״] .אג״ק חי״ז עמ׳ מ[
***
כתבי העת האקטואליים של חסידי חב״ד לסוגיהם עושים עבודה מבורכת בתחום הבאת
ענייני רבוה״ק להמונים ,בדרכים האופייניות להסברה נרחבת ,באופן שיגיע לאוכלוסייה גדולה
ככל האפשר ,מכל הרמות .בהתאם לכך – המיבנה שלהם חייב לבטא ולאפיין אקטואליה
הן בתוכן והן בכלים )תמונות ,כתבות צבע וכו׳( ולהשתדל ליצור עניין לקוראים רבים ככל
האפשר ,עבודתם זו ברוכה ונושאת פירות ,ואשרי חלקם של העוסקים בעבודת קודש זו.
עם זאת מתבקשת מפעם לפעם בחינת האקטואליה במשקפיים של ״נצח״ – נטו .לשם כך
אנו פותחים בזה לנסיון מדור חדש ,בשם ״מבט על האקטואליה במשקפי הנצח״ ובו מאמר
מאת העורך ,ואנו מבקשים התייחסות המעיינים בו הן לעצם המדור והן לתוכן המאמר
המתפרסם בו.
˙ίÚÓ‰
שבט ה׳תשס״ה
5
פרדס חב״ד
תוכן הענינים
דבר המלך
תצלום מכתב כ״ק אדמו״ר זי״ע להגרי״א הלוי הרצוג זצ״ל 9 …………………………….
בדברי רבותינו
שלימות המציאות 13 ……………………………………………………………………………………………
ԉΠχÂÈ ·¯‰
דיני דש ,מוליד וצובע – סי׳ שכ 21 …………………………………………………………………………..
ÈÏÈ¢‡Ï‡ ̉¯·‡ ·¯‰
שינוי נוסח התפילה מנוסח אשכנז לנוסח האר״י 37 ………………………………………………………..
Ò¯‚ ԉΉ Ú˘Â‰È ·¯‰
בענין ״נחל איתן״ 53 …………………………………………………………………………………………….
¯ÙÂ‡Ï ˜ÁˆÈ ÈÂÏ ‰˘Ó '˙‰
בענין משלוח פקס בעש״ק אחה״צ מארה״ב לאה״ק בשליחות מקבל הפקס 69 ………..
‡„Ï Â‰Èχ ·¯‰
עניני מוצש״ק ומנהגיו 79 ……………………………………………………………………………………..
˜ÈÒ¯˜ ÛÒÂÈ ·¯‰
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
לגלגלו של מנהג חדש 141 ………………………………………………………………………………………
¯Ú„‡Ï¯Ú·‡ ͯ· ·¯‰
שש הזכירות :גאולה וחסידות 145 …………………………………………………………………………..
ÈÂÏ· ‰È·ÂË ·¯‰
שיטת חב״ד בחצר טשערנוביל 153 ………………………………………………………………………….
ÈÂÏ· ̯ÓÚ ·¯‰
״תחת אשר לא עבדת …בשמחה״ 167 …………………………………………………………………….
‚¯Â·ÊÈ‚ ‰ÁÓ˘ ÛÒÂÈ ·¯‰
בדברי רבותינו
6
טיול בסוכה 169 …………………………………………………………………………………………………..
‚¯Â·ÊÈ‚ ‰ÁÓ˘ ÛÒÂÈ ·¯‰
מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה 171 ……………………………………………………
¯ÙÂ‡Ï ‰˘Ó È΄¯Ó ·¯‰
תיאור העולם הבא 185 ……………………………………………………………………………………..
ÔȘ҇¯ ˜ÁˆÈ ÈÂÏ ·¯‰
מנהג אכילת לביבות 193 ……………………………………………………………………………………….
Ôʯ ‰„Â‰È ˜ÁˆÈ ·¯‰
שיטת רבותינו בענין אכילה לפני תפילת שחרית 199 ……………………………………………….
˯ÂÙÂÙ¯ ÌÈÈÁ ·¯‰
שביבים
ו׳ שביבים 227 …………………………………………………………………………………………………..
ÈÂÏ· ‰È·ÂË ·¯‰
פרפראות
עשר הערות 233 ……………………………………………………………………………………………………
¯ÙÂ‡Ï ‰˘Ó È΄¯Ó ·¯‰
מבט על החולף במשקפי הנצח
חסידות של ״ריבה״ 245 ……………………………………………………………………………………..
ÈÂÏ· ‰È·ÂË ·¯‰
סופרים וספרים
על סופרים וספרים בקצירת האומר 255 ……………………………………………………………..
˙ίÚÓ‰
תגובות
נוסח מי שברך לימים נוראים 261 …………………………………………………………………………..
ıȷ˜ÈÏÊ ÛÒÂÈ ·¯‰
עוד בדין מחיצה המפסקת בין אנשים לנשים 261 …………………………………………………………..
Ôʯ ̉¯·‡ ·¯‰
אודות חשיבות לימוד ההלכה ׳מילתא בטעמא׳ 262 ………………………………………………..
¯·Â˜¯ ÔÁχ ·¯‰
הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים 268………………………………………………………..
˙ίÚÓ‰
דבר
המלך
9
פרדס חב״ד
דבר המלך
מיום א׳ דר״ח אדר תשט״ו התפרסם באג״ק ח״י עמ׳ שסא בהשמטה מסויימת ומופיע
כאן במלואו.
המכתב הוא מארכיונו של הרה״ח וכו׳ הרב חנוך גליצנשטיין שליט״א,
ות״ח לו על זיכוי הרבים.
בדברי
רבותינו
13
פרדס חב״ד
שלימות המציאות
*
הרב יואל כהן
הרמב״ם מגדיר את חיוב ידיעת ה׳ במלים הבאות :״לידע שיש שם מצוי ראשון ,והוא
ממציא כל נמצא ,וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם – לא נמצאו אלא מאמיתת
הימצאו״.
במחשבה ראשונה נראה שמשמעות הדברים היא ,כי חיוב ידיעת ה׳ מורכב משני
חלקים:
א( ״לידע שישי שם מצוי ראשון״ – ידיעת עצם מציאותו של הקב״ה;
ב( ידיעת שייכותו אל הנבראים.
החלק השני מורכב אף הוא משני פרטים :א( ״והוא ממציא כל נמצא״ – הקב״ה ברא
את הכל; ב( ״וכל הנמצאים . .לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו״ – מציאותם של כל
הדברים שבעולם נובעת רק מהקב״ה.
ואולם ,משמעותם של שני הפרטים בידיעת שייכותו של הקב״ה אל הנבראים טעונה
הבהרה ,שכן במבט ראשון אין כאן אלא כפילות; המשמעות זהה ,לכאורה ,לחלוטין.
למעשה .ישנם שני הבדלים קלים בין הניסוחים של שני פרטים אלו :א( הפרט הראשון
נאמר בלשון חיוב ״והוא ממציא כל נמצא״ ,ואילו הפרט השני נאמר בלשון שלילה לא
נמצאו אלא מאמיתת -הימצאו״ :ב( בפרט הראשון משתמש הרמב״ם בניסוח כללי ״והוא
ממציא כל נמצא״ ,ואילו בפרט -השני הוא מפרט :״משמים וארץ ומה שביניהם״.
אלא שדבר זה עצמו טעון הבהרה :מדוע כך הם פני הדברים? מאחר שלכאורה,
משמעות שני הפרטים זהה לחלוטין ,מדוע הם מופיעים בצורה שונה – האחד בלשון
חיובית וכוללת ,ואילו השני בלשון שלילה מפורטת?
* ,‡"ËÈÏ˘ ԉΠχÂÈ ·¯‰ Á"‰‚‰ Ï˘ ÂÈ¯Ó‡Ó È"ÙÚ ÌÈ·Â˙Î ,˙„ÈÒÁ‰ ˙¯Â˙· Ìȇ˘Â ·"Á ˙„ÈÒÁ‰ ˙·˘ÁÓ ÍÂ˙Ó
.'„"·Á ¯ÙÎ – Ï"˘‡ ˙ÈȯÙÒ' ˙‡ˆÂ‰· .‡"ËÈÏ˘ ÔÏÙ˜ Ï„ÚÓ ÌÁÓ ·¯‰ È"Ú Âίڠ¢Ï
בדברי רבותינו
14
˜·˙¯ʂ‰ ˙Ï·˜Ï ˙ӄ˜ ˙ÂÎÏÓ‰ ˙Ï
ב״ספר המצוות״ מונה הרמב״ם כמצווה ראשונה את האמונה בה׳ :״היא הציווי אשר
ציוונו בהאמנת האלוקות …והוא אומרו ׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳״.
אך הרמב״ן חולק על דעתו של הרמב״ם ,ומצטט מהספר ״הלכות גדולות״ ,שאין למנות
את האמונה בה׳ כאחת מתרי״ג המצוות ,משום שרק לאחר הידיעה על קיום מציאותו של
המלך ,יש מקום לביצוע גזרותיו .עצם האמונה במציאותו של הקב״ה אינה נכללת בכלל
המצוות ,שהן גזרותיו של הקב״ה ,ויש להן מקום רק לאחר האמונה בקיומו.
אסמכתא לדבריו מוצא הרמב״ן בדברי ה״מכילתא״ בפרשת יתרו :״לא יהיה לך אלוהים
אחרים על פני׳ – למה נאמר? לפי שהוא אומר :׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳ .משל למלך שנכס
למדינה .אמרו לו עבדיו :׳גזור להם גזרות׳ .אמר להם :׳לאו .כשיקבלו מלכותי – אגזור להם
גזרות; שאם מלכותי לא מקבלים – גזרותי היאך מקיימים?׳ .כך אמר המקום לישראל:
׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳ ,׳לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני׳ .׳אני הוא שקיבלתם עליכם מלכותי
במצרים׳? – ענו :׳הן׳ .׳כשם שקיבלתם מלכותי – קבלו גזרותיי :לא יהיה לך׳״.
כלומר :קבלת מלכותו של הקב״ה וקבלת גזרותיו הם שני דברים נפרדים .ראשית ,יש
לקבל את מלכותו של הקב״ה ,ורק לאחר-מכן יש מקום לקבל את גזרותיו ,שהן תרי״ג
המצוות .משום כך – טוען הרמב״ן – אין למנות את האמונה בה׳ ,שהיא ״קבלת מלכותו״
הקודמת ל״קבלת גזרותיו״ ,בכל תרי״ג המצוות ,שהן גזרותיו.
״מ ְצוַה״
יתרה מזו ,מקשה ה״אברבנאל״ על הרמב״ם בספרו ״ראש אמנה״ :המושג ִ
במ ַצוֶה .מכך מתקבל שאין אנו יכולים לראות את האמנוה בה׳
משמעותו :ציווי שמקורו ְ
המ ֻצוֶה על האמונה בה׳ ,אינו יודע על דבר
כמ ְצוַה ,שכן אחת מן השתיים :אם היהודיְ ,
ִ
המ ַצוֶה – הרי אין טעם לצוות עליו להאמין באמונה זו ,שכן ,כל עוד הוא אינו
קיומו של ְ
יודע על קיומו של הקב״ה ,את ציוויו של מי עליו לקיים? מצד שני ,אם יהודי זה מאמין
בקיומו של ְמ ַצוֶה ,הקב״ה – מה טעם יש לצוות עליו להאמין בדבר שהוא כבר מאמין
בו?
Â˙Â‡ÈˆÓ ˙ÂÓÏ˘· ÔÈÓ‡‰Ï ‡È‰ ‰ÂˆӉ
בגלל קושי זה מסיק ה״אברבנאל״ ,שכאשר הרמב״ם אומר שהאמונה בה׳ היא היא
מצווה מכלל תרי״ג המצוות ,הוא אינו מתכוון לאמונה בה׳ כפשוטו – אמונה במציאות
המ ַצוֶה – הוא אינו
במ ְצוַה ,שכן אם המצטווה מאמין בקיומו של ְ
ה׳ .לשם כך אין צורך ִ
זקוק לציווי ,ואם הוא אינו מאמין בו ,חס-ושלום – הרי הציווי הוא חסר משמעות .אלא
פרדס חב״ד
15
משמעות דברי הרמב״ם היא אחרת :המצווה היא להאמין בכך ש״מציאותו של הקב״ה,
שכבר ידענו שהוא נמצא – מציאותו היא היותר ראשון והיותר שלם שבכל המציאויות״.
במה מתבטאת שלמות מציאותו של הקב״ה? מסביר ה״אברבנאל״ ,שהדבר מתבטא
בכך שהקב״ה הוא ״מחוייב המציאות״ .כלומר ,מציאותם וקיומם של כל הדברים שבעולם
הם רק אפשריים – ״אפשרי המציאות״; ואילו הקב״ה הוא ״מחוייב המציאות״ – מציאותו
הכרחית ,ואין כל אפשרות אחרת ,חס-ושלום.
ה״צמח-צדק״ ,ב״מצות האמנת אלוקות״ שבספרו ״דרך מצוותיך״ ,מביא את דברי
ה״אברבנאל״ ,ומסכים להם עקרונית; אולם מפרט מסויים הוא מסתייג.
ה״צמח צדק״ מסכים לקביעה ,שמשמעות הציווי להאמין בה׳ אינה כפשוטה – להאמין
בכך שהוא קיים ,אלא הציווי הוא להאמין שמציאותו של הקב״ה היא מושלמת .אך באשר
לפירוש שהאברבנאל נותן לשלמות זו – לכך אין ה״צמח צדק״ מסכים; שכן הקביעה
שהקב״ה ״מחוייב המציאות״ היא עובדה שהשכל הישר מכריח את נכונתה ,והיא שייכת
לתחום הידיעה השכלית ,ולא לתחום האמונה העל-שכלית .לכן ברור שאין מקום לציווי
מיוחד על כך .שלמותו של הקב״ה ,שבה נצטווינו להאמין ,הינה נעלית ,אפוא ,מהיותו
מחוייב המציאות.
כך או כך -הן ה״אברבנאל״ והן ה״צמח צדק״ מסכימים ,שכוונת הרמב״ם בדבריו
שהאמונה בה׳ היא מצווה מכלל תרי״ג המצוות ,אינה לאמונה במציאותו ,אלאל לאמונה
בשלמות מציאותו.
על-פי זה ברור ,כי גם משמעותה של מצוות ידיעת ה׳ – הנלמדת אף היא מן הפסוק
״אנוכי ה׳ אלוקיך״ ,שאותו מביא הרמב״ם בספר המצוות ביחס למצוות האמונה – אינה
כפשוטה ,ידיעת מציאותו ותו לא.
המ ַצוֶה – אין צורך לצוות
גם כאן פועל אותו רעיון :אם המצטווה יודע על קיומו של ְ
אותו על ידיעה זו .משמעותה של מצוות ידיעת ה׳ היא ,אפוא ,ידעת שלמות מציאותו,
ופרטי המצווה הם פרטים בידיעת שלמות מציאותו של הקב״ה.
זוהי ,אפוא ,הסיבה לכך שכאשר הרמב״ם מסביר את מצוות ידיעת ה׳ ,הוא איננו
מסתפק בציון ידיעה סתמית ,אלא הוא מפרט שלושה חיובים במצווה זו :א( ״לידע שיש
שם מצוי ראשון״; ב( ״והוא ממציא כל נמצא״; ג( ״וכל הנמצאים משמים וארץ ומה
שביניהם – לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו״ .אלו הם פרטים בשלמות מציאותו של
הקב״ה ,שידיעתה היא היא מצוות ידיעת ה׳.
בדברי רבותינו
16
ÌÂ˜Ó Ïη „ÈÓ˙ ˙Á¯ÎÂÓ – ˙Á¯ÎÂÓ ˙‡ȈÓ
כאמור ,על-פי הבנת ה״אברבנאל״ ,כוונת דברי הרמב״ם היא ,שמשמעות המצווה
להאמין בה׳ היא להאמין בשלמות מציאותו – בכך שהוא ״מחוייב המציאות״.
בהשקפה ראשונה ,שפי שהבנו עד עתה ,משמעות הביטוי ״מחוייב המציאות״ היא
– מציאות שקיומה נובע בהכרח מעצם מציאותה ,ואינו תלוי במאומה .ואולם ,בהמשך
דבריו אומר ה״אברבנאל״ דבר נוסף שמבהיר את משמעות המושג ״מחוייב המציאות״:
כל מה שמחוץ למציאות זו זקוק לה לצורך הווייתו וקיומו.
כאן יש להבין:
באשר לפרט הראשון – ברור מדוע הוא מהווה פרט בשלמותו של הקב״ה ,שכן מציאות
הנזקקת לגורם אחר לצורך קיומה ,אינה מציאות מושלמת; הקב״ה הוא ״מחוייב המציאות״
– קיומו הכרחי ונובע מעצם מציאותו ,מבלי שיהיה תלוי ,חס-ושלום ,בשום גורם מחוץ
לו.
אולם באשר לפרט השני – אין זה ברור כיצד הוא מהווה ביטוי לשלמותו של הקב״ה:
מדוע לא היתה מציאותו של הקב״ה משולמת ,אילו היה קיים דבר שאינו זקוק לו לצורך
קיומו? אולי יש בעבודה זו משום ביטוי לחסרונם של הנבראים – שמציאותם היא רק
אפשרית ולא הכרחית ,ולכן היא תלויה ולא עצמאית; אך כיצד מתבטאת בכך שלמותו
של הבורא?
ההסבר לכך :משמעות המושג ״מחוייב המציאות״ היא ,שקיומה של מציאות זו מוכרח
מצד עצמה ,מוכרח ״בעצם״; ומכאן ,שהכרח זה קיים בכל מקום ,ואינו מוגבל למקום
מסויים .שכן ,אם קיים מקום שבו מציאות זו איננה קיימת – הרי הדבר מוכיח ,שגם
באותם מקומות שבהם מציאות זו מצויה ,קיומה תלוי ומותנה בסיבה מסויימת – אותה
סיבה שקיימת רק במקומות אלו ,ומשום-מה אינה קיימת במקום זה.
ולכן ,אילו היינו אומרים שקיימת מציאות ״עצמאית״ שאינה זקוקה לקב״ה לצורך עצם
קיומה – היה פירוש הדבר ,שהקב״ה אינו שוכן ,חס-ושלום ,באותה מציאות; ואם-כן,
היתה זו הוכחה שמציאותו של הקב״ה אינה מוכרחת מצד עצמה ,״בעצם״ .ומשום כך,
העובדה שכל מציאות מלבד הקב״ה זקוקה לו לצורך קיומה מהווה חלק בלתי-נפרד מן
המושג ״מחוייב המציאות״ ,שמהווה את שלמות מציאותו של הקב״ה; שכן דבר זה מוכיח
שמציאותו של הקב״ה היא מוכרחת ״בעצם״ ,ולכן היא קיימת בכל מקום.
פרדס חב״ד
17
˘˙‡ȈӉ ˙ÂÓÏ˘· ÌÈ˯٠È
שלושת הפרטים שמביא הרמב״ם מבטאים ,אפוא ,את שני הפרטים שבמושג ״מחוייב
המציאות״ – שלמות מציאותו של הקב״ה:
בשני הפרטים הראשונים העוסקים בקב״ה – א( ״יש שם מצוי ראשון״ ,ב( ״והוא ממציא
כל נמצא״ – קיים ביטוי לפרט הראשון שבמושג ״מחוייב המציאות״ :מאחר שהקב״ה הוא
ראשון וקודם לכל ,וממנו נמצאו כל הנבראים – הרי שקיומו מוכרח ובלתי-תלוי בשום
גורם מחוצה לו ,חס-ושלום.
ואילו בפרט השלישי ,העוסק בנבראים – ״וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם
– לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו״ – יש משום ביטוי לפרט השני שבמושג ״מחוייב
המציאות״ :מציאותו של הקב״ה ,שהיא מוכרחת ״בעצם״ ,מוכרחת במידה שווה בכל
מקום ,והיא נמצאת בכל מקום ובכל נברא; ולכן כל נמצאים נמצאו ממנו ,וכולם נזקקים
לו לצורך קיומם.
אין כאן ,אפוא ,כפילות עניינית עם הבדלי ניסוח בלבד – פרט אחד בלשון חיובית
וכוללת ,והאחר בלשון שלילה מפורטת; שלושת הפרטים מבטאים ,כאמור ,שניפרטים
שמסתעפים מן המושג ״מחוייב המציאות״ – שלמות מציאותו של הקב״ה ,שאותה
נצטווינו לדעת.
‚‰"·˜· Ìȇ¯·‰ Ï˘ ÌÓÂȘ ÈÂÏ˙ – ‰‡È¯·‰ ¯Á‡Ï Ì
כאן יש להבהיר ,שלאמיתו של דבר ,הנבראים זקוקים לקב״ה לא רק לשם התהוותם יש
מאין בשעת בריאתם; גם לאחר בריאתו זקוק הנברא לקב״ה בכל רגע ,כדי שיוכל להמשיך
להתקיים.
הרמב״ם רומז לכך כבר בהלכה הראשונה :״והוא ממציא כל נמצא״ – לא ״המציא״
בלשון עבר ,אלא ״ממציא״ בלשון הווה .כך גם בהלכה השנייה ,שבה הוא כותב :״ואם
יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי – אין דבר אחר יכול להימצאות״ .כוונת הביטוי ״אינו
מצוי״ אינה לכך שהקב״ה אינו מצוי כלל ,חס-ושלום ,אלא לכך שהוא ״אינו מצוי״ בשאר
הנמצאים; ועל כך אומר הרמב״ם ,שאילו היה הדבר כך – ״אין דבר אחר יכול להימצאות״.
כדי שיוכל להמשיך להתקיים ,זקוק כל דבר בעולם לקב״ה ,המהווה אותו בתמידות; אם
יפסיק הקב״ה לרגע קט להוות דבר כלשהו – יהפוך דבר זה לאין ואפס ,כפי שהיה טרם
בריאתו.
רעיון זה מעלה אדמו״ר הזקן בתחילת חלקו השני של ספר ה״תניא״ בשם הבעל-
בדברי רבותינו
18
שם-טוב .אך כעת אנו נוכחים לדעת שהרעיון אינו נחלתה הבלעדית של החסידות ,אלא
זוהי הלכה מפורשת בספר הרמב״ם .כך מסביר בעל ה״פירוש״ את דברי הרמב״ם בהלכה
השלישית – ״שכל הנמצאים צריכים לו״ .ובלשונו של ה״פירוש״ :״הבונה הוא עילה פועלת
לבניין ,ואם ימות הבונה – לא ייפסד הבניין ,שקיום הבניין יש לו עילה ,זולת עילת
הווייתו; והקב״ה ממציא כל נמצא ,והוא המקיימו בשפע ששופע עליו תמיד״.
בשלוש ההלכות הראשונות מביא הרמב״ם ,אפוא ,את שני הפרטים במושג ״מחוייב
המציאות״ ,שהוא שלמות מציאות הקב״ה ,שבה נצטווינו להאמין לדעת ה״אברבנאל״:
א( מציאותו של הקב״ה הינה הכרחית ובלתי-תלויה; ב( כל מה שמלבד הקב״ה נזקק לו
לצורך הווייתו וקיומו התמידי .כך מסכם זאת הרמב״ם בהלכה השלישית :״שכל הנמצאים
צריכים לו ,והוא ,ברוך הוא ,אינו צריך להם״.
‡˙Á‡ ˜¯ ˘È – "̈ڷ" ‰˙ÈÓ‡Ï ˙Ó
לאחר סיכום זה ,מסיים הרמב״ם ההלכה השלישית :״לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד
מהם״.
את המושג ״אמת״ ניתן להגדיר ברמות שונות ,שהפשוטה שבהן היא – דבר שקיומו
אינו דמיון ,אחיזת-עיניים או שקר .אך יש משמעות עמוקה יותר למושג ״אמת״ .גם דבר
שקיומו אינו דמיוני ,עדיין אין בכך ערובה לאמיתותו המוחלטת.
במשנה במסכת פרה )פרק ח׳ ,משנה ט׳( נאמר ש״מים המכזבין״ – מי נהר שמתייבש
אחת לשבע שנים – פסולים לשימוש כ״מי חטאת״ ,משום שאינם ״מים חיים״ .מדוע
נקראים מים אלה ״מים המכזבין״? האם קיומם הוא דמיון או אחיזת-עיניים? ברור שלא.
הסיבה לכך שהמים הללו מכונים ״מכזבין״ היא ,משום שעל האמת נאמר בכתוב ״שפת
אמת תכון לעד״ ,בניגוד לדבר שקיומו מוגבל לזמן קצוב ,שעליו נאמר בסיומו של אותו
פסוק :״ועד ארגיעה לשון שקר״ .כלומר ,דבר שקיומו מוגבל ל״ארגיעה״ )מלשון ״רגע״,
זמן-מה( ,אינו אמיתי .מובן ,אפוא ,שאילו מימיו של אותו נהר היו ״מים חיים״ ואמיתיים,
הם לא היו פוסקים לעולם ,ולו לרגע קט.
ואולם ,למושג ״אמת״ קיימת משמעות נוספת ,עמוקה עוד יותר .גם דבר שבפועל אינו
חדל לעולם מלהיות קיים – עדיין אינו ״אמת״ לאמיתה .אם רק קיימת אפשרות שהוא
יחדל ,וקיומו אינו מוכרח ״בעצם״ – אין זו אמת לאמיתה .רק דבר שקיומו מוכרח בעצם,
ולא ייתכן ,גם כאפשרות בלבד ,שיחדל מלהתקיים – רק הוא אמת לאמיתה.
על-פי הגדרות אלה ברור ,כי המציאות היחידה שניתן להגדיר אותה כ״אמת לאמיתה״
פרדס חב״ד
19
היא הקב״ה .כל הנבראים זקוקים לקב״ה לצורך הווייתם התמידית ,ואם הוא יחדל לרגע
מלמהשיך להוות אותם – הם ישובו מיד להיות אין ואפס ,כפי שהיו לפני בריאתם .ומשום
כך ,גם אם בפועל הם קיימים – אי-אפשר בשום אופן להגדיר אותם כ״אמת לאמיתה״ ,מפני
שקיומם אינו הכרחי ״בעצם״ ,אלא הוא מותנה בקב״ה בכל רגע .רק הקב״ה ,שמציאותו
הכרחית ״בעצם״ ,ולא ייתכן ,אפילו כאפשרות ,שמציאותו תחדל להתקיים ,חס-ושלום
– רק מציאותו היא ״אמת לאמיתה״.
לכן ,לאחר דבריו של הרמב״ם בהלכה השלישית ״שכל הנמצאים צריכים לו ,והוא,
ברוך הוא ,אינו צריך להם״ – הוא מסיים :״לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם״.
״לפיכך״ – מכיוון שקיומו של הקב״ה הוא הכרחי ובלתי-תלוי – ״אין אמיתתו כאמיתת
אחד מהם״ .ה״אמת״ של הנבראים אינה מוחלטת והכרחית ״בעצם״ ,גם אם בפועל היא
מתמשכת ואינה דמיונית; ואילו אמיתתו של הקב״ה ,שמציאותו הכרחית ונצחית ,היא
״אמת לאמיתה״.
21
פרדס חב״ד
דיני דש ,מוליד וצובע -סימן שכ
*
הרב אברהם אלאשווילי
‡· ‰„ÏÂ˙Â
דש
א .הדש ,והוא המפרק תבואה מהשבולת בכלי המיוחד לכך ,1הוא מאבות מלאכות.2
והמפרק התבואה מהשבולת בידיו הוא תולדת הדש ,וחייב.3
ב .כל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו -הרי זה תולדת הדש ,שהדש גם כן
מפרק התבואה מהשבולת.4
‚„¯ ˜¯ÙÓ
ג .אינו חייב משום מפרק דבר מתוך דבר המכסה עליו אלא כשהוא דומה לדש ,היינו,
שמפרק התבואה שהיא אוכל מהשבולת שהיא פסולת ,והם שני דברים חלוקים זה מזה
ששייך לומר שמפרק דבר אחד מתוך דבר אחר המכסה עליו.
אבל אם מפרק אוכל מאוכל -הרי זה כנוטל מאכל עב וחוקק מתוכו מעט אוכל ,שאין
בזה משום מפרק אוכל ממקום שנתכסה בו ,מפני שאין זה נחשב כיסוי לזה.5
ד .אינו חייב משום מפרק אלא אם כן צריך לדבר המתפרק ,אבל אם אין צריך לדבר
המתפרק -אין זה דומה לדישה כלל ,שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים .6אבל
אסור מדברי סופרים.7
*
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
˙„.·Â¯˜· ¯Â‡ ˙‡¯Ï „ÓÂÚ˘ ·"Á ˙·˘ 'ω Ԙʉ ¯"ÂÓ„‡ Ú"Â˘Ó ˙ÂÎω ¯ÂˆÈ˜ ¯ÙÒ‰ ÍÂ˙Ó ÒÈÙ
שוע״ר סי׳ שיט ס״ט .סי׳ תקי ס״א ובקו״א שם סק״א.
שוע״ר סי׳ שה סכ״ח.
שוע״ר סי׳ שיט ס״ט .סי׳ תק״י ס״א ובקו״א סק״א .והמולל בראשי אצבעותיו )כלומר בשינוי( – יש מתירין,
וטוב להחמיר מאחר ויש מחמירין )שוע״ר סי׳ שיט ס״ט(.
ע״פ שוע״ר סי׳ שה סכ״ח .סי׳ שכ ס״א .והיינו בידיו ,אבל אם עושה זאת בכלי – נקרא דש והוי אב מלאכה
)משמעות שוע״ר סי׳ תקי קו״א סק״א בסופו(.
שוע״ר סי׳ שה סכ״ח.
ע״פ שוע״ר סי׳ שכ סכ״א.
שוע״ר שם .סי׳ שכח סמ״א.
בדברי רבותינו
22
ÌÈÊ‚‡Â ˙ÂÈ˘· ˜¯ÙÓ
ה .אסור לפרק שרביטין 8של קטניות ולהוציא הקטניות מתוכן בידים ,אם אין השרביטין
ראויין לאכילה ,כי מאחר שאין השרביטין ראויין לאכילה -יש בהם משום מפרק לדברי
הכל שהוא תולדת הדש.9
]ואף אם ניתקו הקטניות מהשרביטין על ידי הבישול ואינן מחוברין בו -אסור .10על כן
יש ליזהר מאד שלא לאכול בשבת פולין ,בין חיים בין מבושלים ,בעודם בשרביטים שלהם.
וכן בשומשמין.[11
ו .אבל מיני קטניות שהשרביטין ראויין לאכילה ]כגון חומוס – [12אינו אלא כמפריד
אוכל מאוכל ,ואין בזה משום מפרק.13
]ובעל נפש יחמיר לעצמו גם במיני קטניות ששרביטיהן ראויים לאכילה ,כי אין זה
היתר ברור.[14
ז .אסור לפרק אגוזים לוזים ]-קטנים[ או אגוזים גדולים מתוך קליפתן העליונה הירוקה
שעל גבי קליפה הקשה והעבה.15
אבל מותר לשבר את האגוזים 16ולקלוף מהן קליפה הדקה שעל גבי הפרי ,תחת הקליפה
הקשה הנשברת ,שאין איסור מפרק שייך אלא בקליפה העליונה .17רק שיזהר שלא יקלוף
אלא מה שצריך לאכול לאלתר 18ולא לאחר שעה.19
.8והוא הנרתק החיצוני )הירוק( שבו מונחים הקטניות )בדה״ש סי׳ קכו סק״ב(.
.9ע״פ שוע״ר סי׳ שיט ס״ט וסידור רבינו בהלכתא רבתא לשבתא ד״ה ליזהר.
.10סידור שם .אמנם בשוע״ר שם כתב רבנו להתיר להוציא הקטניות מתוך השרביטין אם אין הקטניות מחוברות
לשרביטין ,והיינו משום שסובר שאיסור מפרק בקטניות הוא עצם הניתוק של הקטניות מהשרביטין וכן
משמע בסי׳ תקי ס״א שה״מפרק הזרעונים בידים ממקום חיבורם חייב משום דש״ )והוא כדעת הט״ז סי׳
שיט סק״ד( ,ולכן כשהקטניות כבר מנותקות מהשרביטין אין שום איסור להוציאם בשבת .אבל בסידור חזר
בו רבנו וכתב לאסור להוציא את הקטניות מהשרביטין אף אם אינן מחוברות ,משום שסובר שאיסור מפרק
הוא עצם הוצאת הפרי ממקום שהוא מכוסה בו .וכן כתב בפמ״ג סי׳ שיט משב״ז סק״ד )בדה״ש סי׳ קכו סק״ה,
עיין שם באריכות(.
.11סידור שם.
.12סידור שם.
.13שוע״ר שם.
.14סידור שם .והטעם ,כיון שסופן להקשות אין שם אוכל עליהן )אגלי טל מלאכת דש סקט״ו אות יד(.
.15ובימינו האגוזים באים לחנויות ולשווקים כשהם קלופים כבר מהקליפה העליונה.
.16ואין איסור בשבירת האגוזים משום סותר -ראה שוע״ר סי׳ שיד סי״ח .סי׳ שכ סי״ח.
.17ולא בקליפה הקשה והדקה .וראה הטעם בזה בחידושי הצ״צ שבת פ״ז ד״ה תוספות .בדה״ש סי׳ קכו סק״ח.
.18משום איסור בורר -ראה ברמ״א סי׳ שכא סי״ח בסופו ובמג״א שם סק״ל .וראה לעיל סי׳ שיט .וראה עוד שם
23
פרדס חב״ד
* דיני חליבה בשבת שאסורה גם היא משום מפרק נתבאר לעיל סימן שה.
ÌÈ·ÚÂ ÌÈ˙ÈÊ
סחיטת פירות
ח .הסוחט 20זיתים להוציא מהם שמן או ענבים להוציא מהן יין -חייב ,מפני שמפרק
המשקה מהפרי.21
ט .זיתים וענבים מרוסקים -מותר לסוחטן מן התורה ,כיון שכבר הם מרוסקים היה
המשקה זב מהם מאליו בלא סחיטה בידים .אבל אסור מדברי סופרים ,כיון שעל ידי
הסחיטה הוא ממהר לצאת.22
י .אסור ליתן ענבים שלימות ביין בשבת כדי שיתקבעו ויזוב יינם ,משום איסור סחיטה.
ואף שאינו סוחט בידיו ממש ,מכל מקום אסור מדברי סופרים.23
˘‡¯ ˙¯ÈÙ
יא .אבל שאר פירות -מותר לסחטן מן התורה ,מפני שאין על מימיהם תורת משקה,
והרי זה כמפריד אוכל מאוכל -ואין בו משום מפרק.24
יב .מדברי סופרים אסור לסחוט אותם פירות שדרך העולם לסחטן לשם משקה,25
דהיינו לשתות מימיהם מחמת צמא או תענוג ,26שכיון שדרך העולם לסוחטן לשם משקה
שטוב ליזהר שלא לאכול כלל אגוזים בשבת כשהן בתוך קליפתן הקשה.
.19שוע״ר סי׳ שיט ס״ט .לענין קילוף שום בשבת אם יש בזה איסור משום מפרק – ראה בדה״ש שם סק״ח
ד״ה ושום שכתב להיתר ,אלא שלמעשה כתב שם שלכתחילה יזהר להסיר הקליפה החיצונית בערב שבת
וגם להפרידם זה מזה ,לחשוש לדעת האוסרים ,ואם לא עשה כן בערב שבת -יעשה זאת בשבת בראשי
אצבעותיו ,אבל ראה שבת כהלכה פי״ג הערה נד .וראה לעיל סימן שיט אם יש איסור בורר בקילוף שום
ובצל.
.20בין ביד בין בכלי )קו״א סי׳ תקי סק״א(.
.21שוע״ר ס״א ,והוי תולדה דדש.
.22ע״פ שוע״ר סי׳ רנב סי״ד.
.23שוע״ר ס״ד.
.24שוע״ר ס״א.
.25בפנים השו״ע כתב רבנו לדוגמא תותים ורימונים וכן אגסים ,אבל לא העתקנו כאן אלא כתבנו בסתם ,כיון
שפוסקי זמנינו )נסמנו בספר פסקי תשובות סי׳ שכ אות ב( כתבו שבימינו היות ומייצרים משקאות כמעט
מכל סוגי הפירות ,ושתייתם נהפך לדבר רגיל – דינם של הפירות רובם ככולם כפירות שדרך לסוחטן לשם
משקה.
.26אבל אם סוחטין רק לרפואה – אין עליהם שם משקה בשביל כך )שוע״ר ס״א(.
בדברי רבותינו
24
-מועלת מחשבתן להיות שם משקה עליהם מדברי סופרים.27
אבל אותם פירות שאין דרך העולם לסחטן לשם משקה – 28מותר לסחטן בשבת ,מפני
שהוא כמפריד אוכל מאוכל .ואף על פי שזה הסוחטן מתכוין לשם משקה -בטלה דעתו
אצל כל אדם.
ויש אומרים שכל הפירות אסור לסחטן מדברי סופרים לצורך מימיהם ,שכיון שזה
הסוחט דעתו על מימיהם לשתותם מחמת צמא או תענוג או אפילו לרפואה -הרי הם
חשובים משקה מדברי סופרים ,ואין אומרים בטלה דעתו אצל כל אדם .וכן נוהגין להחמיר
במקומות הרבה ,ואין לשנות.
והעיקר כסברא הראשונה.29
ȯى ˜˙ÓÏ
יג .תותים ורימונים וכיוצא בהם משאר פירות שרגילין לסוחטן לשם משקה – אסרו
לסחוט אפילו כדי למתקן בלבד ,30גזרה שמא יסחוט גם כן לצורך המשקה.31
‰˜˘Ó ‡ Ï· ÍÂ˙Ï
יד .מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדירה שיש בה אוכל כדי לתקנו ולמתקו,32
.27ע״פ שוע״ר ס״א .ופירות אלו אסור לסוחטם אפילו כדי לטבל בהם המאכל ,או כדי למתק הפרי )ראה שוע״ר
סעי׳ א ,ז ,י( .ולענין לחתוך פירות שנפרש מהם מיץ תוך כדי חיתוכם – ראה שבת כהלכה פט״ו סי״ז.
.28בשו״ע ס״י כתב רבנו דוגמא לפירות אלו תפוחים ולימונים ,אבל לא העתקנו בפנים כיון שע״פ המבואר לעיל
בהערה 25הרי הם פירות שדרך לסוחטן לשם משקה .בנוגע ללימונים כבר כתב הצמח צדק )חידושי צ״צ
שבת ס ,ד( להדיא לאסור ,הובא גם בקצוה״ש סי׳ קכו סי״א .ואותם פירות שרק במקצת מקומות או מקצת
בני אדם נוהגין לסחטן -ראה הפרטים בזה בשוע״ר סעיף זה ,אך לא הועתקו כאן ,כי בימינו הדרך ליבא
פירות )ומשקאות( ממקום למקום ומקרי דרך לסוחטן )ראה משנ״ב סק״ח(.
.29ע״פ שוע״ר ס״א.
.30היינו שסוחט המיץ מהפרי כדי לאכול הפרי בלא המיץ ,והמיץ הנסחט הולך לאיבוד.
.31שוע״ר ס״א בדעה השניה .אף שבדעה הראשונה לא הזכיר מזה כלל ,הכנסנו זאת בסתם ,כיון שלא בזה
נחלקו הדעות ,ומסתמא גם הדעה הראשונה מסכימה לזה ,ואינו דומה לשלקים וכבשות דלקמן שלדברי הכל
מותר לסוחטן כדי למתקן ,משום ששם לא שייך הגזרה שם יסחוט לצורך המשקה .אבל ראה חידושי צ״צ
ס ,ב ד״ה גמרא ״וכיון שכבשים ושלקות חשובין מימיהן משקין יותר ואפילו הכי לגופן מותר ,אם כן כל שכן
בתותים ורימונים לגופן״ .וראה שבת כהלכה פט״ו סי״ט ובאריכות בביאורים אות י .ומטעם זה נראה שאסור
גם לסחוט שלא לצורך כלל ,שמא יבוא לסוחטו לצורך המשקה .וראה גם חידושי צ״צ שם ,שאוסר לסוחטו
לאיבוד שלא לצורך .וראה שבת כהלכה פט״ו סכ״א.
.32או שהמשקה נבלע ומתערב באוכל יפה שאז הוא בטל לגבי האוכל ותורת אוכל עליו ,אבל לא יסחוט הרבה
לתוך כלי שיש בו מעט אוכל אע״פ שמעט מן המשקה נבלע באוכל ,כיון שהרבה משקה נשאר לבדו בכלי
פרדס חב״ד
25
שכל משקה הבא לאוכל -כאוכל הוא חשוב ,ואין עליו שם משקה כלל ,והרי זה כמפריד
אוכל מאוכל.33
אבל אם אין בה אוכל -אסור מדברי סופרים לסחוט לתוכה אף על פי שעתיד לערב בה
אוכל ,כיון שבשעת סחיטת היין אין הדבר ניכר כלל שהוא בא לתקן אוכל.34
וכן הדין בשאר פירות שדרך העולם לסוחטן לשם משקה.35
טו .אבל אסור לסחוט ענבים או שאר פירות שדרך העולם לסוחטן 36לתוך מים או שאר
משקין לשתותן ,לפי שלא אמרו אלא משקה הבא לאוכל הוא כאוכל ,ולא הבא למשקה.37
ÌÈ˘Â·Î ˙˜¯È ˙¯ÈÙ
טז .פירות וירקות הכבושים במלח וחומץ או מי מלח וכן השלקות שסחטן לצורך
מימיהן – פטור מן התורה ,שאף על פי שמימיהן היו משקין גמורים קודם שנבלעו בהן,
כיון שעכשיו הן נסחטין מאוכל תורת אוכל עליהן ,והרי זה כמפריד אוכל מאוכל .38ומכל
מקום ,מדברי סופרים אסור לסוחטן לצורך מימיהן ,הואיל ומימיהן היו משקין גמורין
קודם שנבלעו בהן.
יז .אבל לסחטן לצורך גופם לתקנם לאכילה על ידי כך – 39מותר ,שאז אין בו מפרק,
כיון שאין צריך כלל למימיהן.40
שאינו מעורב עם האוכל – הרי תורת משקה עליו וחייב משום מפרק )ע״פ שוע״ר סי׳ תקה ס״ב .וראה גם
בדה״ש סי׳ קכו סקי״ח(.
.33וראה בדה״ש שם סקי״ט שבכל אופן לא יעשה זאת בכלי המיוחד לסחיטה ,משום עובדין דחול.
.34שוע״ר ס״ו.
.35שוע״ר ס״ז .ולכן מותר לסחוט לימונים לתוך מאכל )כגון סלט וכדומה( כדי שיתן בו טעם.
.36ולדעת האוסרים לעיל אסור אף בפירות שאין דרך העולם לסוחטן )שוע״ר ס״י(.
.37ע״פ שוע״ר ס״י .ולפי זה אסור לסחוט לימון בתוך כוס תה וכיו״ב .וראה גם חידושי צ״צ שם .קצוה״ש שם.
ואפילו לסחוט על הסוכר צ״ע אם מותר ,שהרי הסוכר נמחה אח״כ במים ונהפך למשקה ,והרי בשביל זה
סחטו את הלימון כדי שיתן טעם במים )חידושי צ״צ שם(.
הגדרת משקה ואוכל לענין לסחוט פרי עליהם בשבת האריכו הפוסקים -ראה בדה״ש סי׳ קכו סקכ״ה ד״ה
והנה המנהג .שבת כהלכה פט״ו סעיף ל ואילך ובביאורים שם .וראה שם סל״א רוטב שמיועד לטבל בו את
הפת הוי בגדר אוכל ,ובציונים אות סה מוכיח כן משוע״ר סי״ג שמתיר לסחוט לתוך שומן של דגים אף שהוא
משקה ורק מטבלים בו מאכל.
.38שוע״ר סי״א .וראה גם שוע״ר סי׳ קנח ס״ו.
.39לדוגמא לסחוט ממלפפון חמוץ את המים הבלועים בו .וכן בכל כיו״ב.
.40שוע״ר שם .ולפי זה אסור לסחוט לתוך קערה ,אפילו אם כוונתו למתק הפרי )חידושי צ״צ ס ,סוע״ב .בדה״ש
סי׳ קכו סקכ״ו(.
בדברי רבותינו
26
יח .מותר לסחוט כבשים ושלקות לצורך מימיהן לתוך קדרה שיש בה אוכל כדי לתקנו.
אבל אם עדיין אין בה אוכל -אסור לסחוט לתוכה אף על פי שעתיד לערב בה אוכל.41
יט .אסור לסחוט כבשים ושלקות לתוך משקין.42
כ .הסוחט דג לצורך צירו – דינו כסוחט כבשים ושלקות לצורך מימיהן.43
ÌÈÏ˘Â·Ó ˙¯ÈÙ
כא .תפוח או שאר פרי מבושל -מותר לסחטו להוציא ממנו מה שיש בו ,שהרי הוא
סוחט כל האוכל ממנו ,ולא כדי להוציא ממנו מימיו.44
‰ÏÈÎ‡Ï ÌÈȇ¯ Ìȇ˘ ˙¯ÈÙ
כב .פירות שאינם ראוים לאכילה -אסור לסחטן אפילו לתוך האוכל ,שכשסוחט פרי
שאינו ראוי לאכילה -אינו מפריד אוכל מאוכל אלא אוכל מפסולת ,ויש בזה משום מפרק.45
וכן אסור לסחוט הבוסר 46אפילו לתוך האוכל ,מפני שאינו ראוי לאכילה וכפסולת הוא לגבי
יין הנסחט ממנו .47ויש מי שמתיר לסחוט לתוך האוכל .ויש להחמיר כסברא הראשונה.48
˙¯ÈÙ ˙ˆÈˆÓ
כג .יש מתירין למצוץ בפיו המשקה מן הפירות אפילו מזיתים וענבים ,מפני שאין דרך
סחיטה בכך ובטלה דעתו אצל כל אדם.
ויש אומרים שאף על פי כן אסור מדברי סופרים .וגם יש לחוש לחיוב חטאת ,כי שמא
אין זה נקרא מפרק כלאחר יד ,כי מציצת פירות אינה שינוי כל כך ,כי רגילין לעשות כן
לפעמים .ואפילו פירות שאיסור סחיטתן הוא מדברי סופרים -אסור למצוץ ,שלא חלקו
חכמים בגזירתם .והוא הדין בנותן פת ביין או בשר במרק שאסור למצוץ אותן.49
.41שוע״ר סי״ב.
.42שוע״ר סי״ג.
.43שוע״ר סי״ד.
.44שוע״ר סט״ו.
.45שוע״ר ס״ח .וגם משום בורר אוכל מפסולת )שם(.
.46היינו ,ענבים קטנים )שלא הבשילו עדיין( ואינם ראויים עדיין לאכילה לרוב בני אדם )ראה שוע״ר ס״ט .וראה
סי׳ רב ס״ג(.
.47שוע״ר ס״ט.
.48שוע״ר שם.
.49וראה בדי השלחן סי׳ קכו סקכ״ח שלהאוסרים למצוץ היינו אפילו להכניסם לפה ולמצוץ המשקה ולהשליך
האוכל ,אבל ראה שבת כהלכה פט״ו סמ״ה ובביאורים אות יח שחולק עליו וסובר שגם להאוסרים מותר
באופן זה ,ע״ש.
פרדס חב״ד
27
והמנהג להקל אפילו בזיתים וענבים כסברא הראשונה .והמחמיר אפילו בפת ובשר
תבוא עליו ברכה .ומכל מקום בשאר פירות -יש להקל ,כי יש צד להקל במציצת פירותולומר שדרך אכילתן כך הוא ,וכל שהוא דרך אכילה -אינו מעין מלאכה כלל ,ואף חכמים
לא גזרו בו.50
Â·Ê˘ ÔȘ˘Ó
כד .משקין שזבו בשבת מאליהם מזיתים וענבים -אסורים עד לערב ,51גזרה שמא יסחוט
בידים כדי לשתותן היום אם יהיו מותרים .ואפילו אם הזיתים והענבים עומדים לאכילה,
חוששין שמא ימלך עליהן לסחטן לשם משקה ,כמו שהוא דרך הזיתים והענבים.52
כה .אבל משקין שזבו משאר פירות שדרך לסוחטן ,אם הן עומדים לאכילה -המשקין
מותרין ,ואין חוששים שמא ימלך עליהם למשקין .ואם הן עומדין למשקין -המשקין
אסורים.53
כו .נכרי שסחט פירות העומדים למשקין – אסורים המשקין לישראל עד לערב ,אפילו
סחט לעצמו ,לפי שגם אלו המשקין הבאים לישראל על ידי סחיטת נכרי בכלל הגזרה שגזרו
על משקין שזבו מאליהן ,מפני שגם אלו באים לישראל ממילא כמו הזבין מאליהן.54
כז .זיתים וענבים שנתרסקו מבעוד יום -משקין היוצאין מהן בשבת מותרים ,שכאן
אין לגזור שמא יבא לסחטם בידים ,לפי שאף אם יסחטם לא יעשה איסור מן התורה אלא
מדברי סופרים.55
„‚· ˙ËÈÁÒ
כח .בגד שנשרה במשקין שאינן מלבנין ,כגון יין אדום שמן ושכר וכיוצא בזה -אסור
לסחטו משום איסור מפרק שהוא תולדת הדש.56
כט .אינו חייב על סחיטה זו אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגד ,אבל אם אין
.50שוע״ר ס״ב .וראה בדי השלחן סי׳ קכו סקי״ד גבי אשכולית שחותכין אותו ושמים עליו מעט סוכר ,ואח״כ
שואבין ממנו המשקה ע״י כף ושותין – אסור משום דהוי סחיטה גמורה.
.51ואסורים גם בטלטול )שוע״ר סי׳ שח ס״ט .וראה גם סי׳ שלה ס״ד(.
.52שוע״ר ס״ג .ואם יש כבר יין בגיגית שהענבים בתוכה – מותר לשתות מגיגית זו בשבת ,שכל מעט היין היוצא
מהענבים בשבת מתבטל בשישים ביין שהיה כבר בגיגית )שם(.
.53שוע״ר ס״ג.
.54ע״פ שוע״ר סי׳ שכה ס״ח.
.55שוע״ר ס״ד .סי׳ רנב שם.
.56שוע״ר סכ״א .אבל אם הבגד נשרה במים או במשקין המלבנין -אסור לסוחטו משום כיבוס ,כדלעיל סימן
שב.
בדברי רבותינו
28
צריך למשקין הנסחטין ,ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד -אין זה דומה לדישה כלל,
שהדש צריך לתבואה שמפרק מהשבלים ,לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה אלא
מדברי סופרים.57
ל .מותר לשרות סודר 58במשקין שאין מלבנים ,59ולא גזרו שמא יסחוט ויתחייב ,כיון
שאינו חייב משום מפרק אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין ,ואין לחוש כלל שיסחוט הבגד
לצורך המשקין שיסחטו ממנו ,מפני שאינן חשובים כלום ,ואין דרך כלל לעשות כן.60
לא .ספוג שאין לו בית אחיזה -אין מקנחין בו ,שכשאוחזו בידו הוא נסחט בין אצבעותיו.
ואף שאינו מתכוין לכך -פסיק רישיה ולא ימות הוא .61ואף שהמשקה הנסחט מהספוג
הולך לאיבוד ,מכל מקום אסור מדברי סופרים.62
ויש אומרים שכל שהמשקין הולכים לאיבוד אין איסור אפילו מדברי סופרים אלא
כשמתכוין לסחוט אבל כל שאינו מכוין לכך אף על פי שהוא פסיק רישיה מותר ,כיון שאין
הסחיטה נוחה לו כלל שהרי אין לו שום הנאה ממנה.
ויש מתירין לגמרי אפילו לסחוט במתכוין כל שהמשקה הולך לאיבוד.
והעיקר כסברא הראשונה.63
לב .אבל ספוג שיש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו -מקנחין בו] ,64שאין לחוש בו
לסחיטה בפסיק רישיה במקום אחיזת ידו .[65ויש מי שאומר ]הטעם[ שכיון שהסחיטה
באה על ידי בית אחיזה -אינה נקראת סחיטה ,אלא הרי הוא כמריק מים מצלוחית שאין
.57שוע״ר סכ״א.
אבל אין בסחיטה זו איסור משום כיבוס ,כיון שאיסור סחיטה משום כיבוס שייך רק במשקים המלבנים,
כדלעיל סימן שב.
.58כגון ,בשביל לסנן )שוע״ר סכ״א(.
.59ואין בזה איסור משום כיבוס .אבל לכאורה יש בזה איסור משום צובע ,כדלקמן בפנים .וראה תהל״ד סי׳ שיט
סוס״ק טז שצריך לומר שההיתר דוקא בסודר שאין דרכו בצביעה ,ולכן אין בזה איסור משום צובע ,אבל סתם
בגד אסור לשרות במשקים שאין מלבנים משום צובע .אבל צ״ע בלשון אדה״ז שם ״לא גזרו שלא לשרות בגד
במשקין שאין מלבנים״ ,משמע אפילו סתם בגד ,ואולי י״ל ששם מדבר מצד איסור מפרק ,אבל משום איסור
צובע אמנם אסור .ועצ״ע.
.60שוע״ר סכ״א .וראה גם סי׳ שא סנ״ט .סי׳ שיא סוסי״ב .סי׳ שיט סי״ג.
.61שוע״ר סכ״ג.
.62שוע״ר סכ״ד.
.63שוע״ר שם.
.64שוע״ר סכ״ג.
.65שוע״ר סי׳ שלה ס״א .וכלעיל סי׳ שב שבעור אין איסור סחיטה.
29
פרדס חב״ד
בו משום מפרק.66
לג .בגד שיש עליו לכלוך ]לח[ -יקנח הלכלוך בסמרטוט .67ויזהר לקנח בקל ,ולא
ידחוק ,פן יסחוט לכלוך הבלוע בבגד ,68שיש איסור בסחיטתו מדברי סופרים.69
לד .כוס שהיה בו מים או יין או שאר משקים -אסור לנגבו במפה אפילו אם אינו
מקפיד על מימיה לסחטם ,שכיון שהכוס צר אי אפשר שלא יסחוט קצת ממה שיבלע במפה
על ידי הניגוב ,ויש בזה איסור מדברי סופרים.70
לה .אבל מותר לקנח הספסל וכיוצא בו בבגד שאינו מקפיד על מימיו לסחטו אחר
הקינוח אף בחול.71
מוליד
לו .השלג והברד ]והקרח[ – אסור לרסק אותם בידים ,דהיינו לשברם לחתיכות דקות
כדי שיזובו מימיהן ,משום ]שמוליד בשבת [72ודומה למלאכה 73שבורא מים הללו .74ואפילו
לרסקם שיהא נמחה לתוך כוס של יין או מים – אסור.75
ויש אומרים שכל שהנימוח אינו בעין לבדו אלא מתערב בדבר אחר אפילו מרסקו
וממחהו בידים – מותר ,מפני שטעם איסור הריסוק בידים הוא משום גזרה שמא יסחוט
פירות העומדים למשקין ,שאף השלג והברד למימיהם הם עומדים ,76וכיון שהוא מתערב
.66שוע״ר סכ״ג וסכ״ד .משא״כ כשאין לו בית אחיזה שאז הוא נסחט במקום אחיזת ידו -שוע״ר סכ״ג.
.67היינו בסמרטוט יבש ,אבל בסמרטוט לח יש איסור לקנח בו אפילו בקינוח קל ,משום שרייתו זהו כיבוסו,
שהרי מעביר לחות המים על הבגד.
.68פירוש ,שאם ידחוק חזק אזי ודאי יסחוט לכלוך הבלוע בבגד והוי פסיק רישיה ,וע״כ לא ידחוק כלל אלא יקנח
בקל )ע״פ שוע״ר סי׳ רעז קו״א סק״א(.
.69שוע״ר סי׳ שב ס״כ.
.70שוע״ר סי׳ שב סכ״ג .והיינו משום איסור מפרק כמבואר בשוע״ר סי׳ שכ סכ״א .אבל איסור סחיטה משום
מלבן אין בזה במפה שאינו מקפיד על מימיה לסוחטו ,שאז אינו אסור אף אם סוחטו ממש ,כמבואר בשוע״ר
סי׳ שב קו״א א בסופו .אבל בבגד שמקפיד לסוחטו אזי האיסור לנגב מים בכוס הוא משום איסור סחיטה
שמשום ליבון )מן התורה(.
.71שוע״ר שם.
.72שוע״ר סי׳ שיח סכ״ה.
.73וראה הלשון בשוע״ר סי׳ תקב ס״א ״שהוא מוליד דבר חדש ודומה קצת למלאכה״ .ובסי׳ תקיא ס״ז ״שמוליד
דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה״.
.74שוע״ר סט״ז .ואפילו אם המים הולכים לאיבוד אסור )שוע״ר ס״כ בסוגריים .וראה גם תהל״ד סקט״ו(.
.75ע״פ שוע״ר סי״ט .וראה גם לשון רבנו בסט״ז .ונראה שהאיסור בזה הוא רק לכתחילה ,אבל בדיעבד מותר
כשהמיס לתוך מים או משקה.
.76ולדעה זו אם המים הולכים לאיבוד – מותר ,כיון שאז אינן דומין כלל לסחיטת פירות העומדים למשקים,
בדברי רבותינו
30
בדבר אחר – לא גזרו ,לפי שאינו דומה לסחיטת פירות העומדים למשקין שהמשקה
הנסחט הוא בעין לבדו.
ויש להחמיר כסברא הראשונה.77
ÂÈÏ‡Ó ÁÂÓÈ
לז .לא אסרו אלא לרסק בידים ,אבל בנימוח מאליו -לא גזרו ,78ולכן מותר להניחם
בחמה ,או כנגד המדורה במקום שאין יכולים להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בו ,והם
נפשרים שם מאליהם.79
ויש אומרים שאסור להניחם אפילו בחמה מפני שנימוחים ,והרי זה דומה למרסק
חתיכת ברד בשביל שיזובו מימיו שאסרו חכמים בשביל שמוליד בשבת .ואפילו בדיעבד
אסור מה שנימוח בשבת עד לערב ,כמו משקין שזבו בשבת מפירות העומדים למשקין
שאסורים משום גזרה שמא יסחוט הפירות.80
והעיקר כסברא הראשונה .אלא שלכתחילה נוהגין להחמיר כסברא השניה ,אבל
בדיעבד יש להקל כסברא הראשונה ,ובמקום הצורך יש לסמוך אפילו לכתחילה על הסברא
הראשונה.81
לח .ולדברי הכל מותר ליתן חתיכת ברד לתוך כוס של יין או מים בימות החמה כדי
לצננו אף על פי שהברד נמחה שם ,82מפני 83שהנימוח אינו בעין לבדו אלא מעורב ביין או
שאין המשקה הנסחט הולך לאיבוד ,ולכן אין לגזור על זה מפני זה )שוע״ר סי״ז .וראה גם תהל״ד שם(.
.77שוע״ר סי״ט.
.78שוע״ר סי׳ שיח סכ״ז.
.79שוע״ר סי׳ שכ סט״ז .ולדעה זו מותר להניח בחמה או סמוך לאש במקום שלא יוכל להגיע לחום שיד סולדת
בו קדרה שקרש שמנוניתה ,אף שהשומן שבה חוזר ונימוח )שוע״ר סי׳ שיח סכ״ז( .אבל אם יוכל להתחמם
שם בכדי שהיד סולדת בו -אסור משום בישול.
.80ע״פ שוע״ר סט״ז וסי׳ שיח סכ״ה.
.81ע״פ שוע״ר סי׳ שיח סכ״ז וסי׳ שכ סוסט״ז .ולפ״ז במציאות ימינו בקבוק מים או מיצי קרח וכיו״ב שהונחו
במקפיא וקפא כולו -לכתחילה אין להפשירו בשבת )ויתכן שעצם הוצאתו מהמקפיא -זהו הפשרתו ,גם אם
לא מניחו נגד השמש( .ובדיעבד אם הפשיר -מותר לשתותו בשבת .ובשעת הצורך כגון שאין לו מים אחרים
יכול להפשירו לכתחילה ע״מ לשתותו בשבת .ואם לא קפא כולו )אלא חלקו( -מותר להפשירו לכל הדעות,כיון שהנימוח אינו בעין לבדו.
.82וכן מותר להשים קוביות קרח בתוך כוס מים .ומותר אף ליתן תחילה קרח ורק אח״כ לשפוך עליו מים,
שלמרות שהוא ממיס את הקרח בידיו ע״י נתינת מים עליו והוי כמרסק בידים לתוך כוס מים שיש להחמיר
כמבואר לעיל -מותר ,כיון שעל ידי נתינת מים על קרח הוא ממיס רק מעט מהקרח ורוב הקרח נמס אח״כ
מאליו ,ובאופן זה מותר כדלקמן בפנים שבדבר מועט לא חיישינן.
.83טעם זה הוא לדעה השניה שבפנים ,אבל לדעה הראשונה הטעם הוא מפני ש״הם נימוחים מאליהם״ )שוע״ר
פרדס חב״ד
31
במים שבכוס .84ומותר להשליך מלח במים אף על פי שהמלח נמחה שם מאליו.85
לט .ואפילו אם מקצת מהברד זב לחוץ מעט וישנו בעין – מותר ,כיון שדבר מועט הוא
אינו חשוב כלום .ולכן מותר להחם 86חתיכת בשר שמן אף על פי שמקצתו זב ,כיון שדברמועט הוא אינו חשוב כלום.87
ÍÎÏ ÔÈÂÎ˙Ó Âȇ˘Î
מ .לא אסרו אלא כשמתכוין לרסק בשביל שיזובו מימיו ,אבל מותר לשבור חתיכה
ממנו אפילו אם יזובו קצת מים על ידי זה ,שדבר מועט הוא ואינו חשוב כלום ,ועוד שאינו
מתכוין לכך ואינו פסיק רישיה.88
˘·Á¯˜ ˙¯È
מא .מותר לשבור הקרח ליטול מים מתחתיו שהרי אינו בורא מים בזה ,ומשום שבירת
הקרח אין איסור כלל ,שכל דבר תלוש שאינו כלי -אין בשבירתו ופסיקתו שום איסור
כלל .89אבל בנהר או באר -אסור לשברו ,כיון שהקרח מחובר לקרקע.90
¯Ì‰· ‰ˆÈÁ
מב .אסור לרחוץ ידיו במלח וכל שכן בבורית או שאר חלב ,מפמי שנימוח על ידו והרי
זה כמוליד בשבת .91וכן לא יסוך בחלב ,מפני שנימוח.92
סט״ז(.
.84ע״פ שוע״ר סט״ז .סי׳ שיח סכ״ו .ושם הוסיף רבינו ״מפני שהוא מתערב ומתבטל ביין שבכוס ואינו בעין״,
ולכאורה הוא כמבואר לעיל בפנים ״שכל מעט ..היוצא ..בטל בשישים״.
.85שוע״ר סי״ט .וראה בדה״ש סי׳ קכז סקי״ד שנוטה להתיר גם לשפוך מים חמים )מכלי שני ,כי מכלי ראשון
אסור משום חשש בישול -ראה סידור רבינו בסוף ״הלכתא רבתא לשבתא״( על סוכר בשבת ,ולא חיישינן
למוליד משום שרק מעט מהסוכר נמס ע״י קילוח המים חמים והשאר נמס מאליו ,ובדבר מועט לא חיישינן
כנ״ל.
אבל יש לעיין אם מותר לערב את הסוכר בכף כדי להמיסו ,שהרי זה כממיסו בידים שאסור אפילו בתוך
המים .אבל כן הוא מנהג העולם .וראה בדה״ש שם סק״ב שמלמד זכות על מנהג העולם.
.86בשמש ,או רחוק קצת מן האש במקום שאין היד סולדת בו ,כדלעיל סימן שיח.
.87שוע״ר סי׳ שיח סכ״ו.
.88שוע״ר סי״ז .ושם הוסיף רבנו טעם נוסף ״ועוד שהם הולכים לאיבוד ,ואינם דומין כלל לסחיטת פירות
העומדים למשקים ,שאין המשקה הנסחט הולך לאיבוד ,ולכן אין לגזור ע״ז מפני זה״ ,אבל כבר נתבאר לעיל
בהערה 25שהיתר זה אינו לפי סברא הראשונה ,ולכן לא העתקנו בפנים.
.89כדלעיל סי׳ שיד.
.90שוע״ר סי״ח.
.91שוע״ר סי׳ שו ס״י .ולכן יש ליזהר שלא ירחוץ ידיו בסבון מוצק ,אבל מותר לתת סבון לתוך המים שיהא נמס
בדברי רבותינו
32
ולדברי האומרים שטעם איסור לרסק שלג וברד הוא משום גזרת סחיטת פירות
העומדים למשקין ,שאף השלג והברד למימיהן הן עומדים ,אם כן בורית ושאר חלב שאינן
עומדים למשקין – מותר לרסק לכתחילה.
אבל יש להחמיר כסברא הראשונה.93
מג .אין חופפין כלים במלח ,לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה ואסור מטעם מוליד.94
‚Ï˘· ‰ÎÈω
מד .יש מי שהיה נזהר להטיל מים בשלג -כי על ידי השתן נימוח השלג ,והרי זה
כממחהו בידים .95אבל מותר לדרוס שלג ברגליו כי אפשר שלא יהא נימוח ונמס על ידי כן,
ולכן אף אם הוא נמחה ונמס -דבר שאינו מתכוין הוא ומותר ,כיון שאינו פסיק רישיה.
ויש מי שאומר שאפילו המנעלים לחים ובודאי נמס השלג שם -מותר .וכן מותר להטיל
מי רגלים בשלג ,מפני שהוא דבר שאי אפשר ליזהר בו בימות החורף כי כל הארץ מלאה
שלג ,ולכן לא גזרו בו חכמים כלל .וטוב להחמיר במקום שאפשר ליזהר בקל.96
Áȯ „ÈÏÂÓ
מה] .אסור להוליד ריח בשבת בדבר שלא היה בו ריח ,שהמוליד דבר חדש -קרוב הוא
לעושה מלאכה .97לפיכך ,אסור להניח מיני בשמים על הבגד ,אם מתכוין להוליד ריח בבגד.
אבל אם אינו מתכוין לכך – מותר.[98
מו .ואם כבר היה מונח מין בושם זה על בגד זה בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד
מותר להניח עליו עוד ממין בושם זה כדי להוסיף ריח בושם זה בבגד .אבל אסור להניחשם ולרחוץ אח״כ ידיו במי הסבון )ע״פ בדה״ש שם סקי״ג(.
.92שוע״ר סי׳ שכח סכ״ח.
.93שוע״ר סי׳ שכו ס״י.
.94שוע״ר סי׳ שכג סי״ב .ועל כן יש ליזהר שלא לרחוץ הכלים בחומר ניקוי מוצק ,אלא נוזלי.
.95אע״פ שאין הנימוח בעין לבדו ,וגם הוא הולך לאיבוד )שוע״ר ס״כ(.
.96שוע״ר ס״כ.
.97שוע״ר סי׳ תקיא ס״ז .האיסור להוליד ריח לדעת רבנו הוא בכל דבר ,הן בבגדים ,הן בגוף ,הן באוכל ,הן בכלים
והן במים )משמעות שוע״ר שם(.
.98שוע״ר שם .והנה בסי׳ שכא ס״ז כתב רבנו ״ואין לשום הפלפלין תוך בגד ויכתוש בסכין עלין ,מפני שמוליד
ריח בבגד אע״פ שאינו מתכוין לכך ,כמו שיתבאר בסי׳ תקיא״ .אבל בסי׳ תקיא כתב רבנו שהאיסור הוא רק
כשמתכוין לכך ,כמובא בפנים .ובקונטרס אחרון שם כתב הטעם ,ד״אף שהוא פסיק רישיה ,הרי דעת אחרונים
להתיר פסיק רישיה בריח ..וכן עיקר״ .עיין שם שהאריך בדבר ,ומתוך כך נראה שזו משנה אחרונה שלו ,ולכן
העתקנו כן בפנים בפשיטות.
33
פרדס חב״ד
עליו מין בושם אחר ,שהרי הוא מוליד ריח חדש בבגד בשבת.99
מז .אין לרחוץ ידים בשמן שיש בו ריח ,כיון שמוליד ריח חדש בידיו ,והוא נהנה מריח
זה והוא נוח לו ומתכוין לכך.[100
צובע
מח .צמר הנתון ביורה רותחת עם סממני הצבע ,והגיס בהן בשבת – חייב משום
צובע ,101אף על פי שאינה על האש ,שעל ידי ההגסה נקלט הצבע בצמר.102
מט .הצובע בצבע המתקיים -אסור מן התורה .אבל הצובע בצבע שאינו מתקיים כלל
כגון שהעביר ששר 103או סרק 104על גבי ברזל ונחושת וצבעו -פטור ,שהרי אתה מעבירו
לשעתו -ואינו צובע כלום .ומכל מקום אסור מדברי סופרים.105
·„·¯ ˘‡Íη Âί„ ÔÈ
נ] .אין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבעו ,אבל דבר שאין דרך העולם לצבעו -אין בו
משום צובע ,ומותר אפילו לכתחילה.[106
לפיכך ,האוכל תותים או שאר פירות הצובעים -אין לחוש כלל מה שצובע בהם פניו
וידיו בשעת אכילתו.107
בענין הכוונה המדוברת כאן ,מלשון רבנו בסי׳ תקיא שם ״)שהעיקר( שהוא אינו מתכוין להוליד״ ,משמע
שהולכים לפי עיקר כוונתו ,אבל אם עיקר כוונתו הוא לשם משהו אחר והולדת ריח היא רק היא טפלה אצלו
אינה אסורה ,אלא צריך שעיקר כוונתו תהיה להוליד. .99שוע״ר סי׳ תקיא ס״ז .ולכן אשה ששמה בושם בערב שבת ,ובשבת רוצה להוסיף עוד בושם -מותר לה
להוסיף רק מאותו סוג בושם ששמה בערב שבת )אם לא פג הריח עדיין( ולא מסוג אחר.
.100שוע״ר שם .ואם עיקר כוונתו הוא להעביר ריח רע מעל ידיו או מגופו – נראה שמותר ,שהרי אינו נהנה
מהריח החדש אלא מכך שהריח הקודם הרע עבר מגופו ,וראה גם שוע״ר סי׳ שכח סמ״ב שמותר ללעוס מין
שרף בשביל להעביר ריח הפה .וכן מותר להתיז ספריי להעביר ריח רע מבית הכסא .והוא על דרך המבואר
בסדר ברה״נ פי״א ה״ח ״מוגמר שמגמרין בבית להעביר ממנו ריח רע ..אין מברכין עליהם כלל ..הואיל ואין
עומדים להריח בהם ליהנות מריחם ,רק להעביר ריח רע בלבד״.
.101והוא אב מלאכה ,שכן במשכן היו צובעין בסממנים )ראה שוע״ר סי׳ שיח ס״ז(.
.102שוע״ר סי׳ רנב ס״ב .ואף על פי שקלט העין – אסור להגיס בו משום צובע ,שכן דרך הצבעין להגיס בו תמיד
כדי שלא יחרך )שוע״ר סי׳ שיח ס״ל(.
.103צבע אדום.
.104צבע אדום או צהוב.
.105שוע״ר סכ״ח.
.106שוע״ר סי׳ שב קו״א סק״א.
.107שוע״ר סכ״ז .ואפילו מתכוין לזה -אין איסור ,משום שהוא דבר שאין בו צביעה לעולם )קו״א שם(.
בדברי רבותינו
34
‰ÚÈ·ˆ· ϘϘÓ
נא .אבל צריך ליזהר שלא יגע בידיו הצבועות בבגדיו או במפה ,משום איסור צביעה,108
שהמפה דרכה בצביעה .ואף על פי שמקלקל הוא וכל המקלקלין פטורים ,מכל מקום אסור
מדברי סופרים.109
ויש מקילין ,משום שאינו אלא דרך לכלוך ואין בו משום צובע כלל.
ויש להחמיר .וכל שכן בבגד אדום שאינו מתקלקל כלל.110
נב .וכן אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם ,מפני שהדם יצבע אותו .111ואף על
פי שמקלקל הוא -אסור מדברי סופרים ,וכל שכן בבגד אדום שמתקנו.112
ˆ·ÌÈÙ ˙ÚÈ
נג .אסרו לאשה להעביר סרק על פניה משום צובע ,מפני שהאשה דרכה בכך.113
ונראה שאפילו לאשה מותר לאכול פירות אלו אף שעי״ז היא צובעת שפתיה והרי אשה דרכה לצבוע שפתיה
)כדלקמן בפנים( ,כיון שאין דרכה של אשה לצבוע שפתיה אלא בצבע המיוחד לכך ,ולא ע״י אכילת פירות
הצובעים .וראה גם בדה״ש סי׳ קמו סקי״ט שהביא ששה טעמים להיתר זה.
.108אבל מטלית המיוחדת לקינוח ידיו המלוכלכות ,וכן מפיות ניר -מותר לקנח בהם ,כיון שאין בהם איסור
צביעה ,והטעם ״דשאני חזותא דלאו מילתא היא כלל כשאין לו חפץ בה כלל ,וגם אין דרך העולם לחפוץ
בה כלל״ )קו״א שם(.
.109כיון שהמפה דרכה בצביעה ,ואילו היה עושה כן שלא בדרך לכלוך היתה מלאכה גמורה והיה מתקן ,ועכשיו
הוא ג״כ עושה המלאכה עצמה באותה מפה עצמה אלא שהוא מקלקל ,ומכל מקום מעין מלאכה הוא עושה
לכן אסור מדברי סופרים )קו״א שם(.
ואפילו צובע רק מקצת המפה שצביעתו ניכרת למראית העין -דינו כחצי שיעור שאסור אפילו במקלקל
)קו״א שם(.
.110שוע״ר סכ״ז .נראה שגם בבגד אדום אסור רק מדברי סופרים אף שאינו מתקלקל ,כיון שסוף סוף הוא עושה
בדרך לכלוך .אבל אין לחוש משום מוחק במה שמעביר הצבע מעל ידיו – ראה בדה״ש סו״ס קמד.
.111אלא ירחץ תחילה להעביר הדם שבמכה ורק אח״כ יכרוך עליה סמרטוט )שוע״ר סי׳ שכח סנ״ג( .וראה לקמן
סי׳ שכח .אבל מותר לכרוך עליה תחבושת המיוחדת לכך )כדלעיל בהערה(.
.112שוע״ר סי׳ שכח סנ״ג.
.113ובודאי שאסור לה להשים לקה על צפרניה ואודם על שפתיה משום איסור צביעה ,אבל אבקת פודרה לבדה
מותרת להשים על פניה אף שגם היא משנה ומיפה מראה הפנים ,כיון שהאבקה אינה נדבקת דיבוק גמור
אל עור הפנים ,ואין בזה משום צובע ,אבל אם בערב שבת צבעה את פניה ובשבת נשאר קצת מן הצבע על
פניה – אסור לה לפזר האבקה על הצבע ,כיון שהאבקה נדבקת לצביעה ,והוי גמר מלאכת הצביעה )בדה״ש
סי׳ קמו סק״כ(.
אבל האיש הצובע את פניו – אין בו איסור משום צובע כיון שאין דרכו בכך ,אבל אסור משום ״לא ילבש
גבר״ אם עושה זאת לנוי )בדה״ש שם(.
פרדס חב״ד
35
נד .ואסרו לכחול את העינים בין לאיש בין לאשה משום צובע ,מפני שדרכם בכך.114
ˆ·ÔÈÏ· ˙ÚÈ
נה .אין צביעה באוכלין .115לפיכך מותר לתת כרכום בתבשיל ,ואין לחוש משום צובע.116
וכן אם צובע פתו במשקה הפירות -אין בכך כלום.117
.114שוע״ר סכ״ז.
.115והוא הדין במשקין ,כי מאי שנא .וכ״כ בפרמ״ג באשל אברהם סי׳ זה בסופו.
.116שוע״ר סכ״ו.
.117שוע״ר סכ״ז.
37
פרדס חב״ד
שינוי נוסח התפילה
מנוסח אשכנז לנוסח האר״י
הרב יהושע הכהן גרוס
„˙Â˘Ï Ôȇ – "¯ÙÂÒ Ì˙Á"‰ ˙Ú
כתב ה״מגן אברהם״ )שו״ע או״ח סי׳ סח( :״המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות
ממנהג מקומו כי י״ב שערים בשמים נגד י״ב שבטים ,וכל שבט יש לו שער ומנהג …וזה
לשון הגמרא ירושלמי 1אע״פ ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם״.
מדברי ״מגן אברהם״ אלו למד ה״חתם סופר״ )שו״ת או״ח סי׳ טו-טז( שאין לשנות מנוסח
אשכנז לנוסח האר״י .וכך הם דבריו:
״כל הנוסחאות שוות זו כזו וכל שיש בזו יש בזו ,אלא שאין אתנו יודע עד מה ,ואנו
מתפללין על דעת מתקני תפילות ונוסחאות הללו ,כי כולם לדבר אחד נתכוונו …וכשבא נר
האלקים האר״י זצ״ל ואיזן וחיקר ותיקן כי הוא ידע תוכן הדברים ,הוא העמיד בסידורו כל
דבר על מכונו וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית יען כי היה ספרדי ,2ואילו הוא
היה אשכנזי …היה עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי .ועתה בדורות האחרונים ,הבאים
בסוד ה׳ די להם שמבינים דברי האר״י זצ״ל ,אבל אין אתנו יודע להוציא כן מנוסח אשכנזי,
על כן טוב להם להתפלל מסידור ספרדים שנרשם שם מקום ההיכלות והיחודים על פי
האר״י ז״ל ממה שיתפללו אשכנזי ,אף על פי שגם שם נרמז הכל והמתפלל על דעת המתקן
הנוסחא ההיא – עד מהרה ירוץ דברו…
…מי שאינו יודע עד מה אין לו לשנות נוסחתינו ,כמצווה עלינו במגן אברהם ריש סימן
.1בשו״ת מנחת אלעזר )ח״א סי׳ יא( העיר שגירסת ירושלמי דידן )עירובין פ״ג ה״ט( היא :״אע״פ שכתבו לכם
˙„ÚÂÓ È¯„Òאל תשנו ממנהג אבותיכם וכו׳״ .אך גירסת הגהת מיימוניות והמגן אברהם היתה כפי הנראה
״סדר התפילות״.
.2בשו״ת מנחת אלעזר )שם( תמה גם על דברים אלו ממה שכתב החיד״א בשו״ת יוסף אומץ )סי׳ כ( שהאר״י
היה אשכנזי ממשפחת אשכנזים )לוריא( ממשפחת מהרש״ל!
בדברי רבותינו
38
ס״ח בשם ירושלמי ,ושכן כתב האר״י עצמו .היוצא מדברינו שהמתפללים ספרדית מסתמא
באו בסוד ה׳ ונכנסו בסתר המדריגה ויודעים מה שאומרים – יפה עשו ,ומי שלא הגיע
לכך ,כגון אנחנו ,מה שאנו מתפללין על דעת מתקני תפילות נוסח אשכנזי – גם תפילתנו
נשמעת״.
דעת ה״חתם סופר״ ,אם כן ,היא:
א .לדידן שאין אנו מבינים בכוונות התפילה ,ואין אנו יודעים כיצד והיכן לכוונם
– תפילתנו היא על דעת אנשי כנסת הגדולה שתקנו התפילות ,ולכן על כל אחד להתפלל
בנוסח אבותיו מבלי לשנותו ,היות ואין כל הבדל בין הנוסחאות ,כי בכולן ישנן הכוונות
הראויות לכוין.
ב .האר״י ז״ל גילה את הכוונות היחודים ,והוא ״איזן וחיקר ותיקן״ והעמידן בסידור כל
דבר על מכונו .אמנם ,הוא סידר את הכוונות בנוסח ספרד ,לא בגלל עדיפות נוסח זה ,אלא
בגלל שזה היה נוסח אבותיו )״כי היה ספרדי״( ,ו״אילו הוא היה אשכנזי״ – ״היה עושה
כיוצא בזה בסידור אשכנזי״ .אי לכך ,רק אלו ״הבאים בסוד ה׳״ – המבינים את דברי האר״י
– טוב להם להתפלל בנוסח האר״י ,כי שם נרשם ״מקום ההיכלות ויחודים״ ,אך אלו שלא
הגיעו לדרגה זו – אסור להם לשנות מנוסח אשכנז ,אם זהו נוסח אבותם.
וכדעה זו היא גם דעת ה״פרי מגדים״ )אשל אברהם סי׳ סח( הכותב בקצרה :״בנוסח התפילות
אין לשנות נוסח האשכנזים לנוסח ספרד ,כמ״ש המגן אברהם בשם הכוונות״.
„È"¯‡‰ ÁÒÂÏ ˙ÂÙÈ„Ú ‰˘È ÂÓÊ· – ˘ËȯÊÚÓÓ „È‚Ó‰ ˙Ú
שונה היא דעת הרה״ק ,המגיד ממעזריטש בספרו ״לקוטי אמרים – מגיד דבריו ליעקב״
)סי׳ קלג( ,וכה דבריו:
״בנדון מה שיש נוסחאות שונות בענין התפילה …כבר נודע שאמרו רז״ל :3י״ג השתחויות
היו במקדש נגד י״ג שערים ,ונרמז ביחזקאל לעתיד אי״ה שער ראובן א׳ וגו׳ כי אז יהיה
קדושת ירושלים כקדושת המקדש העבר .והנה הי״ב שערים הם שער לכל שבט ,וידוע
שבית המקדש מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ,ונמצא שיש לבית המקדש של מעלה ג״כ
שער לכל שבט ,כמבואר בכתבי האר״י זלה״ה ,וכנגדן היו השתחויות שהן המשכות כנודע
לבאים בשערי כתבי האר״י זלה״ה .והנה ענין התפלה היא כדי שיוכל כל אחד לעלות בשער
.3מדות פרק ב משנה ו.
39
פרדס חב״ד
שלו ,כי התפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ,ויש לכל שער צירופים
מיוחדים ,לכן יש נוסחאות שונות.
והנה השער הי״ג הוא למי שאינו מכיר את שבטו ואינו יודע באיזה שער יבא לחצר
המלך ,לזה מכוון השער הי״ג …והנה האלקי האר״י ז״ל ,בהיות נהירין ליה שבילין דרקיעא,
לימד דעת את העם למי שאינו מכיר את שבטו ותיקן סדר מלוקט מכמה נוסחאות כידוע
לבקיאים …בזמן הזה שאינם ידועים השבטים ,4על כן יאחז כל איש דרכו של האר״י ז״ל
השוה לכל נפש״.
כלומר :שלא כהבנת ה״חתם סופר״ ,שהאר״י ז״ל ״איזן ותיקן״ הכוונות והיחודים על
נוסח ספרד שהיה לפניו – כותב הרה״ק ממעזריטש שהאר״י ז״ל תיקן נוסח חדש ה״מלוקט
מכמה נוסחאות״ והוא שער י״ג – ״שער הכולל״ ,הכולל בתוכו את י״ב השערים ,5דהיינו
נוסח תפילה שמלוקט גם מנוסח אשכנז וגם מנוסח ספרד.
וכבר ציין הרא״ד לאוואוט ,בהקדמת ספרו ״שער הכולל״ ,שאין הכוונה שהאר״י ז״ל
חיבר סידור תפילה חדש :״האריז״ל לא חיבר סדר תפילות לכל השנה ,רק תלמידיו ותלמידי
תלמידיו חברו סידורי תפילות לכל השנה בנוסחאות שונות ,ונזהרו שלא יהיו מנגדים
לקבלת האריז״ל״.
˘ÊÂÁ‡Ï ÂÈÏÚ ÂÈ„ÈÓÏ˙·Â Ë"˘Ú·· ÔÈÓ‡Ó‰ – "ÌÈÈÁ ȯ·„"‰ ˙ËÈ
·È"¯‡‰ ÁÒÂ
על יסוד דברי הרב המגיד ממעזריטש מבסס ה״דברי חיים״
שיטתו:
)שו״ת או״ח סי׳ ח(
את
אמנם הסכים לדברי החתם סופר ,שגם נוסח אשכנז הוא על פי סוד ,והביא סייעתא
לכך מדברי רבי חיים ויטאל בספר ״פרי עץ חיים״ )בתחילת שער התפילה( ״שיש חלוקים בין
.4הרא״ד לאוואוט בהביאו את דברי הרב המגיד ממעזריטש )בהקדמת ספרו ״שער הכולל״( הוסיף וכתב כך:
״בזמן הזה שאינם יודעים השבטים ,יותר טוב ˘‡ ÌË·˘ ÌÈÚ„Âȉ ÂÏÈÙיכנסו בשער הכולל״.
ואף שכתב הרב המגיד )בהמשך דבריו בלקו״א שם( ש״בזמן שהיו ידועים כל שבט ושבט ונוסח השייך לכל
שבט ושבט – בוודאי היה יותר טוב ליכנס בשער שלו״? אולי יש לומר שמכך שהאר״י ז״ל גילה רק את ״שער
הכולל״ ,ולא גילה לכהנים וללויים בני שבט לוי מהו נוסחם ומהו ה״שער״ שלהם – יש להוכיח מזה שאף
לבני שבט לוי עדיף עתה להתפלל בנוסח המתאים ל״שער הכולל״ מאשר הנוסח המיוחד לבני שבט לוי )וכפי
שיתבאר בהמשך הדברים בפנים(.
.5והוסיף הרא״ד לאוואוט )שם( שגם בספר ״מעבר יבוק״ מאמר שפתי צדיק פרק לא ,מזכיר את ״שער י״ג״,
ומסתמא כן היה מקובל מרבו בעל ״עשרה מאמרות״.
בדברי רבותינו
40
אשכנזים ובין ספרדים קטאלוניים ואיטליים וכיוצא בהם ,שיש בהם מנהגים קדמונים
שלהם בסידורי תפילה״ ,ומביא בשם רבו האר״י ז״ל ״שיש י״ב שערים ברקיע נגד י״ב
שבטים ,וכל אחד עולה תפלתו דרך שער אחד ,והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל,
ואמר שוודאי לא היו השערים ודרכי השערים שוין וכל אחד משונה מחבירו ,לכן גם
התפילות משונות .לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפילתו ,כי מי יודע – אם הוא
משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא על ידי שער ההוא״.
אך חולק עליו בעיקר הדברים:
הוא מסיק על פי דברי ה״משנת חסידים״ ,6שקביעה זו – שאין לשנות ממנהג אבותיו
בנוסח התפילה – אמורה רק לגבי אלו היודעים את שורש נשמתם ומאיזה שבט הם ,שדרך
שערו עולה תפילתם ,אך ״מי שאינו יודע שנפשם משורש הנוסחא שמתפללים בארצם
ראוי שיבחר נוסח האר״י ז״ל״.
ומה שכתב ה״חתם סופר״ שאין כל עדיפות בנוסח של האר״י ז״ל ,וכל מעלתו היא שהוא
ידע תוכן הכוונות ,ומכיון שהוא התפלל נוסח ספרד )״יען כי היה ספרדי״( – לכן ״העמיד
בסידורו כל דבר על מכונו וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא״ ,אך אין לכך כל משמעות
כי אותו הדבר יכול היה לעשות לפי נוסח אחר ״אילו היה אשכנזי …היה עושה כיוצא בזה
בסידור אשכנזי״ – על כך חולק ה״דברי חיים״ וכותב :״הכוונות והנוסח שבסידור מהאר״י
ז״ל אינו כולו נוסח ספרד כידוע למעיין בספרי נוסחאות המדוייקות להאר״י ז״ל ,וסידורי
ספרד בכמה מקומות משונה מנוסח האר״י ז״ל״.
זאת אומרת :האר״י ז״ל לא ״העמיד בסידורו״ את הכוונות ,„¯ÙÒ ÁÒ ÈÙÏאלא תיקן
,˘„Á ÁÒÂואם נאמר כדבר ה״חתם סופר״ ,שבכל הנוסחאות ישנן כל הכוונות הראויות
לכוין ,מדוע צריך היה האר״י ז״ל לשנות את הנוסח שהורגל בה מילדותו )״הנוסחא
הספרדית״(?!
ובאמת אלו הם דברי המגיד ממעזריטש הנ״ל ,שנוסח האר״י ז״ל ״מלוקט מכמה
נוסחאות״ והוא ה״שער הי״ג״ ה״שוה לכל נפש״ ,ומתאים לכל אחד משבטי ישראל – שלא
ככל נוסח אחר המתאים ומהווה ״שער״ רק לשבט אחד.
ומסקנת ה״דברי חיים״ היא:
אמנם רבותינו האשכנזים בעלי התוספות וגדולי הקדמונים החזיקו במנהג אבותיהם
.6להרב המקובל מה״ר עמנואל חי ריקי .קיצור מחכמת האמת מהאר״י זצ״ל )שם הגדולים(.
פרדס חב״ד
41
כי ״ידעו שורש נשמתן ונשמת תלמידיהם כי המה שרשם מנוסח אשכנז …וגם אולי ידעו
גדולי הראשונים שגם כל הדור היה נפשם משבט זה השייך לשער לנוסח אשכנז ,אך לדידן
שאין אנו יודעים ברור מהו שורש הנפש ומאיזה שבט אנו באים ,ראוי על כן לבחור בנוסח
האר״י ז״ל.
וביתר שאת אמורים הדברים ״לאחר שנחית עייר וקדיש מן שמיא הבעש״ט ז״ל אשר
גדלו מבואר בספר יכין ובועז להגאון בעל מאיר נתיבים …וכמה גאונים קדמונים שהעידו
שמן השמים נשלח לתקן דורו והבין ששורש נשמתו אינו משער נוסח אשכנז ,ולכן אחז
בנוסח האר״י ז״ל ,וגם ראה שמזמנו ואילך כמה נפשות שראויות לאחוז בנוסח האר״י ז״ל,
ולזה תיקן שיתפללו הנוהים אחריו בנוסח האר״י ז״ל ,וכן הנהיגו אחריו ראשי הדורות
הקדושים תלמידיו ותלמידי תלמידיו גאונים גדולים בנגלה ובנסתר ,ולכן כל המאמין
בבעש״ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האר״י ז״ל״.
וכעין דברים אלו כתב גם ה״נועם אלימלך״ 7שנוסח האריז״ל ״הוא אור גדול״ ולכן
הצדיקים ״המדקדקים על עצמם כחוט השערה״ ודאי צריכים להתפלל בנוסח זה ,והוסיף,
שאף אלו שאינם בדרגה נעלית זו כיון ש״מתחברים לחסידים עליונים וגם הם נקראים
בשם חסידים״ – הרי הם כאילו נמצאים במדריגה זו ,וכמו שנאמר בשירת הים ״ויאמינו
בה׳ ובמשה עבדו״ ,דהיינו ״שהאמינו במשה והתקשרו בו והוא היה משפיע עליהם רוח
קדושה״ ולכן ״היה כאילו הם גם כן במדריגה זו״.
·"ÌÈ„ÈÒÁ ˙˘Ó"‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È
על דברי ה״משנת חסידים״ – שעליהם בנה ה״דברי חיים״ את שיטתו – תמה בשו״ת
מהר״ם שיק )חאו״ח סי׳ מג ד״ה אמנם(:
ה״משנת חסידים״ כותב ש״אם לא ידע אם בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו נוח
לו שיתנהג במנהג המובחר שקיבל הר״ח ויטאל כוונותיו עליו מהאר״י זלל״ה – ומקשה
המהר״ם שיק הרי דברים אלו הם נגד דברי ה״פרי עץ חיים״ ש״כל אחד ואחד ראוי להחזיק
כמנהג תפילתו״ ,כי ״אין תפילתו עולה אלא על ידי שער ההוא״ ואם כך ״מי שנהג במנהג
אשכנז אין ראוי לשנות המנהג …וזה נגד דברי הירושלמי ,וכנגד דברי הפע״ח בעצמו שלא
כתב כן בשם האר״י הקדוש״?!
.7ב״אגרת הקודש״ שבסוף ספר נועם אלימלך )וציינו בשו״ת מנחת אלעזר הנ״ל(.
.8צויין לעיל בהע׳ .1
42
בדברי רבותינו
אך בשו״ת מנחת אלעזר 8באר את הדברים מתוך הנהגת האר״י ז״ל עצמו .שהרי האר״י
ז״ל הוא זה ש״שינה בכמה מקומות פעם כנוסח אשכנז ופעם כנוסח ספרד ,והאיך כתב
בעצמו דלא ישנה ממנהג אבותיו״ ,אלא ודאי ״ידע בנפשו הקדושה והגבוהה שהוא משורש
הגדול שצריך להביא ולתקן להעולם נוסחא מתוקנת זאת דיליה ,להיות שער הכולל לכל
אחד״ .וגם המשנת חסידים אינו חולק על הפרי עץ חיים ,אלא מפרש את דבריו ,שזה
שאומר האר״י ז״ל לא לשנות מנוסחת אבותיו ,הוא דוקא למי שיודע שורשו ומאיזה שבט
בא ,אבל אם אינו יודע מאיזה שבט הוא ,והשינוי שמשנה אינו לנוסח של שבט אחר אלא
לנוסח שתיקן האר״י ז״ל ,שהוא מתאים לכל אחד מהשבטים – מותר לשנות.
גם בשו״ת בית היוצר )או״ח סי׳ ה( ביאור בדרך זו את שיטת המשנת חסידים :דברי
המשנת חסידים שכתב דאם אינו יודע והוא בספק אם התפילה ההיא לתקון נשמתו ,נוח
לו להתפלל במנהג המובחר שקיבל הרחו״ו מרבו האריז״ל ״אינם נגד דברי הירושלמי ונגד
דברי הפע״ח״ ,כיון שהתפילות נוסח האר״י ז״ל הוא כולל כל השערים .והוסיף ,שזה דומה
לחזקה העומדת להתברר שצריך לברר.
ובדברים אלו יישב תמיהה נוספת שתמה המהר״ם שיק )שם( על ה״משנת חסידים״:
הרי אמרינן בכתובות )כד ,ב( שגדולה חזקה ,שעל ידי זה החזיקו ליתן תרומה לכהנים בבית
שני .וב״תבואות שור״ )סי׳ יח( הביא מזה ראיה שאפילו על ידי מנהג נקרא חזקה ,ומכשירין
איסור דאורייתא ,וא״כ איך כתב ה״משנת חסידים״ שאם אינו יודע שבטו ישנה המנהג,
הרי אם מועיל חזקה שהיה בחזקת כהן ,שאף מכאן ואילך הוא בחזקת כהן ,״אם כן בודאי
ראוי שיועיל החזקה שהיה עד עתה משבט שראוי לתפילת אשכנז שגם מכאן ואילך יהיה
כן ,והאיך רשאי לבטל חזקה משום דאינו יודע״?
אך לפי הביאור האמור אין כאן תמיהה! כי בזה שמשנה מנוסח אשכנז לנוסח האר״י
אינו מוציא את עצמו מחזקתו שהיה בה עד עתה ,דהיינו בחזקת השבט שמתפלל בנוסח
אשכנז – כיון שעתה כשהוא מתפלל בנוסח האר״י ,שהוא ״שער הכולל״ ,גם השער של
נוסח אשכנז עולה בזה ,כיון שנוסח האר״י כולל את כל השערים ,וענין זה דומה לחזקה
העומדת להתברר – שצריך לברר אותה.9
.9בספר ליקוטי הערות על שו״ת חתם סופר )בסי׳ טו השני סוף ס״ק ד׳( העיר על דברי בית היוצר – ששינוי
נוסח התפילה מאשכנז לנוסח האר״י הוא מעין חזקה העומדת להתברר – שזה צריך עיון! שהרי החזקה
עצמה אינה עומדת להתברר ,כיון שאינו יכול לברר לאיזה שבט הוא שייך? אך אפשר להסביר כך :אם
התפילה היא בנוסח הכולל את כל השערים ,הרי מתפלל הוא בנוסח המתאים לכל אחד מן השבטים .ואמנם
המתפלל עצמו לא הוברר לו לאיזה שבט הוא שייך – אך מה חסרון בכך? בסופו של דבר מתפלל הוא בנוסח
המבורר והמתאים לשבט שלו.
פרדס חב״ד
43
„È‚Ó‰ ·¯‰ ȯ·„ ÏÚ "¯ÙÂÒ Ì˙Á"‰ ˙‚˘‰ ·Â˘È
ה״חתם סופר״ )בתשובה הנ״ל ד״ה ומה( משיג על דברי הרה״ק המגיד ממעזריטש ,וכך
כתב :״מה שהעתיק מעלתו מספר לקוטי אמרים ,אותו ספר לא נמצא בקהלתינו …אך לא
זכיתי להבין דברי הספר ההוא שכתב נוסחא ספרדית היא לבני התערובת ,אם כן הכהנים
והלויים שיודעים שבטם לא היה להם להתפלל בנוסח זה אלא נוסח ידוע לכהנים .ועוד
צריך לי עיון גדול ,הלא בימי חכמי ש״ס כבר נתערבו ולא ידעו שבטם כי אם הכהנים
והלויים …אם כן כולם התפללו ספרדית ,ומנין לנו בני גולה שאחר הש״ס נוסחאות אחרות
מה שלא היה לחכמי התלמוד״?
ההערה הראשונה היא ,כיון שהכהנים והלויים יודעים מאיזה שבט הם ,היה עליהם
להתפלל בנוסח השייך לשער שבט לוי ולא ״שער הכולל״ ,ואם נאמר שנשכחו הנוסחאות
של כל שבט ושבט – אם כן היה להאר״י ז״ל לגלות להם את הנוסח שלהם ,כיון שכך עדיף,
שכל אחד יכנס בשער השבט שלו מאשר שייכנסו כולם ב״שער הכולל״?10
ואולי יש לומר ,שמכאן הוכחה לדברי הרא״ד לאוואוט )בהקדמת ספרו ״שער הכולל״(,
שבהביאו את דברי הרה״ק המגיד ממעזריטש ,שהאר״י ז״ל ״לימד דעת העם למי שאינו
יודע את שבטו״ – הוסיף הרא״ד והדגיש שבזמן הזה ״יותר טוב שאפילו ÌË·˘ ÌÈÚ„Âȉ
ÏÏÂΉ ¯Ú˘· ÂÒÎÈ״ ,והכוונה בזה ליישב הערת ה״חתם סופר״ ,ולומר שאכן ישנה עדיפות
ל״שער הכולל״ שתיקן האר״י ז״ל על פני הנוסח של השבט הפרטי ,ולכן אף לשבט לוי
לא גילה את הנוסח שלהם ,כיון שטוב יותר להתפלל בנוסח האר״י הכולל בתוכו את כל
השערים.
ולענין הערתו השניה של ה״חתם סופר״ ,וכוונת ההערה היא :11שבזמן חכמי הש״ס רק
הכהנים והלויים והנשיאים ידעו שבטם )הכהנים והלויים – שבט לוי ,והנשיאים – שבט
יהודה( ,וכל השאר ״נתערבו ולא ידעו״ – שלפי דברי הרב המגיד ,כיון שלא ידעו מה השבט
שלהם ,צריכים הם להתפלל בנוסח האר״י )״נוסחא ספרדית לבני התערובת״( – ואם כך,
צריכים היו אז להיות רק שלשה נוסחים )לכהנים וללוויים – נוסח אחד ,לנשיאים – נוסח
שני ,ולשאר ישראל – ״בני התערובת״ – נוסח שלישי( ומנין שאר הנוסחים? אלא ודאי
שכל אחד ואחד – אף מ״בני התערובות״ – התפלל לפי מנהגו ולא בנוסח האר״י )״נוסחא
ספרדית״( ומכאן ריבוי הנוסחים.
.10ראה שו״ת ״דברי טעם״ להרא״ל האפט )דף ל ,עמ׳ א( שהסביר כן את דברי החתם סופר.
.11וכפי שהסבירם בשו״ת ״דברי טעם״ הנ״ל.
44
בדברי רבותינו
אך יש לומר ,שאמנם הערת ה״חתם סופר״ היא רק לפי דרכו – שנוסח האר״י אינו נוסח
חדש אלא נוסח ספרד ,וכלשונו שהאר״י ז״ל ״גילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית״,
ולפי זה הקשה ,שנוסח ספרד זה צריך היה אז להיות הנוסח של כולם לאחר ״שנתערבו
ולא ידעו שבטם״.
ואילו לפי המבואר בדברי הרב המגיד והדברי חיים – נוסח האר״י הוא נוסח חדש,
״האר״י ז״ל בהיות נהירין ליה שבילין דרקיעא …תיקן סדר מלוקט מכמה נוסחאות״ ,ואם
כן פשיטא שבזמן הש״ס לא היתה האפשרות שכולם יתפללו בנוסח האר״י ,שעדיין לא היה
קיים ,ולכן דייק הרב המגיד וכתב ״· …‰Ê‰ ÔÓÊיאחז כל איש דרכו של האר״י ז״ל השוה
לכל נפש״!
,‰Â˘ ÁÒ· Ì˘ ÌÈÏÏÙ˙Ó˘ ˙ÒÎ ˙È·· È"¯‡‰ ÁÒ· ÏÏÙ˙‰Ï
?"„„‚˙˙ ‡Ï" ¯ÂÒȇ ‰Ê· ˘È ̇‰
דנו האחרונים בשאלה זו ,כאשר במקום אחד חלוקים אנשי המקום ,מקצתם נוהגים
מנהג אחד ומקצתם מנהג אחר – האם יש בזה האיסור של ״לא תתגודדו – לא תעשו
אגודות אגודות״.
הגמרא )יבמות יג ,ב(
ה״מגן אברהם״ )בסי׳ תצג ס״ק ו( האריך בענין זה והביא את סוגיית
הדנה בכך ,ומסקנת הדברים היא ,שדוקא כאשר יש ״בית דין בעיר אחת ,פלג מורין כך
ופלג מורין כך ,הוי לא תתגודדו ,אבל שני בתי דין בעיר אחת אלו עושין כך ואלו עושין כך
לא הוי לא תתגודדו״.
והמשמעות לעניננו היא :בשני בתי כנסיות שבעיר ,באחד מתפללים נוסח אחד ובשני
מתפללים נוסח שונה ,אין בזה משום לא תתגודדו ,אך באותו בית כנסת אם יתפלל בנוסח
שונה מנוסח שאר המתפללים יש בזה משום לא תתגודדו .וכן כתב במפורש ה״חתם
סופר״ )שו״ת חלק שישי תשובה א ,ד״ה הנה( ,וזה לשונו :״אילו היו קובעים עצמם בבית הכנסת
אשכנזים ,לא היו רשאים להתפלל בנוסח שלהם משום לא תתגודדו ,דכיון שנעשו קהלה
אחת בבית כנסת אחת הויא ליה בית דין אחד בעיר אחת דאיכא משום לא תתגודדו״.
ויוצא אם כן ,שהמתפלל בנוסח האר״י בבית כנסת שמתפללים בו בנוסח אחר יש בו משום
לא תגודדו.
והנה בשו״ת ״מנחת אלעזר״ )סי׳ יא ד״ה וראיתי( הביא משו״ת ״חסד לאברהם״
מוהר״א תאומים ,או״ח סי׳ ט( ,הסובר שאין בכגון זה משום לא תתגודדו כיון ˘·ÌÈ‚‰Ó ȘÂÏÈÁ
)להגאון
פרדס חב״ד
45
אין האיסור של לא תתגודדו )ושינוי נוסח התפילה אינו בגדר איסור אלא בגדר שינוי
מנהג ,שהרי ודאי יוצא ידי חובה אף אם מתפלל בנוסח אחר.(12
אך הוא משיג על דבריו ,וזה לשונו :״במחכת״ה אדרבא שם סימן תצג מפורש ברמ״א
לענין מה שנוהגים שלא להסתפר מר״ח אייר וכו׳ שלא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה
ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו״ .ואכן אף במגן אברהם הנ״ל ,אף שבתחילת דבריו
סובר ״למדנו מזה )מסוגית הגמרא ביבמות( דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרינן ביה לא
תתגודדו״ הנה בהמשך דבריו כתב ״מיהו יש לומר דלהמסקנא בכל דבר שייך לא תתגודדו
בבית דין אחד בעיר אחת״.
ולפי זה – שגם במנהגא ישנו האיסור של לא תתגודדו – יוצא שאין היתר להתפלל
בנוסח האר״י באותו בית כנסת שמתפללים בו נוסח אחר ,כיון שזה נחשב כבית דין אחד
בעיר אחת.
"·"Ȉ‰ ˙Ú„ – ÌÈ‚‰Ó ˜ÂÏÈÁ· "„„‚˙˙ ‡Ï
אמנם ,כדעת ה״חסד לאברהם״ סובר גם הנצי״ב בשו״ת ״משיב דבר״ )ח״א סי׳ יז( .הוא דן
בארוכה בסוגיית הגמרא ביבמות ,ומסיק מהבנת הסוגיא שאזהרת לא תתגודדו היא רק
במקום איסורא אבל במנהגא ליכא אזהרה דלא תתגודדו.
ויסוד דבריו מושתת על דברי רש״י המבאר שטעם האיסור של לא תתגודדו ,״לא תעשו
אגודות אגודות״ ,הוא משום ״שנראה כנוהגין שתי תורות״ )ולא משום חשש מחלוקת(,
ולכן ,ÌÈ‚‰Ó ȘÂÏÈÁשזה נוהג כך ושני נוהג אחרת ,איננו מוגדר כעשיית שתי תורות,
ורק בהוראת איסור הרי זה נראה כעשיית שתי תורות ,וכלשון הנצי״ב ״דהאזהרה דלא
תתגודדו בהוראה דוקא מיירי ומשום שתי תורות״.
וכנגד זה מביא הנצי״ב את דברי הרמב״ם )הל׳ עבודה זרה פרק יב הלכה יד( שכתב :״ובכלל
אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דין בעיר אחת ,זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר,
שדבר זה גורם למחלוקות גדולות ,שנאמר לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות״.
זאת אומרת ,לדעת הרמב״ם איסור לא תתגודדו הוא משום חשש מחלוקת ולכן ישנו אף
בחילוקי מנהג )״זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג זה״(.
ועל פי זה הוא מסיק להלכה בשאלה דידן – האם מתפלל יחיד יכול לשנות מנוסח
.12ראה במנחת אלעזר שם ,ד״ה גם מה.
בדברי רבותינו
46
התפילה שבבית הכנסת – כך:
א .בתפילת לחש צריך היחיד להתפלל בנוסח שלו ,ולכו״ע אין כאן משום לא תתגודדו
– הן להרמב״ם האוסר בגלל חשש מחלוקת ,וכאן אין חשש מחלוקת היות ותפילתו בלחש,
והן לשיטת הרא״ש ,שבשינויי מנהג אין כלל איסור לא תתגודדו ,ושינוי נוסח התפילה אינו
אלא שינוי מנהג שהרי לכו״ע יוצאים בשתי הנוסחאות.
ב .בקדושות הנאמרות בקול רם – אסור לשנות ממנהג המקום שהוא שם ,מפני
המחלוקת ,ובפרט שלדעת הרמב״ם יש בזה משום לא תתגודדו.
על פי הדברים האלה – שלשיטת הסוברים שאיסור לא תתגודדו הוא משום ״שנראה
כנוהגין כשתי תורות״ ,אין איסור זה חל על מנהג אלא רק על הוראת איסור – הקשה
הנצי״ב )ב״משיב דבר״ שם ד״ה מעתה( על הרמ״א )בסי׳ תצג סעי׳ ג( ,שכתב לענין מנהגי תספורת
בימי הספירה ש״לא ינהגו בעיר אחת מקצת ממנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו״
– בזה הלשון :״מעתה מה שכתב הרמ״א באורח חיים )סי׳ תצג( דלא יונהגו בעיר אחת מקצת
מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו ,וקשה הרי במנהג לא קאי אזהרה זו״?
וכדי לתרץ את דברי הרמ״א הוצרך הנצי״ב לקבוע ש״פסק הרמ״א אזיל בדעת הרמב״ם…
דגם במנהגא היכא שיש חשש שינוי מחלוקת יש משום לא תתגודדו ,ולא כדעת הרא״ש״.
Ԙʉ ¯"ÂÓ„‡Â "̉¯·‡ Ô‚Ó"‰ ˙ËÈ˘· ÔÂÈÚ
אך אין זו הדרך שהלכו בה ה״מגן אברהם״ ואדמו״ר הזקן ,שהרי המגן אברהם )בסי׳ תצג
ס״ק ו( – שכל דיונו מוסב על דברי הרמ״א ,הסובר שגם במנהג ישנו איסור לא תתגודדו
– מביא בתוך דבריו )שתי פעמים( שטעם איסור לא תתגודדו הוא משום שנדמה כשתי
תורות ,ואת דעת הרמב״ם שאיסור לא תתגודדו הוא משום שגורם למחלוקת לא הזכיר
כלל.
ויותר מפורשים הדברים בלשונו של אדמו״ר הזקן )שם סעי׳ ז( שכתב כך :״אין לו
לשנות מן מנהג המקום להקל …או להחמיר) …אם( הוא מתראה שעושה כן לפי שכן ראוי
לעשות לכל אדם״ ,והסיבה היא כיון ״שאז נראה הדבר כשתי תורות ,שהוא מחמיר ואנשי
המקום מקילין או להיפך ,ויש בזה איסור לא תתגודדו״ .כלומר ,ה״מגן אברהם״ ואדמו״ר
הזקן סוברים בדעת הרמ״א ,שאף בשינויי מנהג ישנה אזהרת לא תתגודדו ומטעם שנראה
כשתי תורות.13
.13אמנם ,אף שאיסור לא תתגודדו אינו משום שגורם למחלוקת )לשיטה זו( – ישנו הציווי לא לשנות מפני
המחלוקת ,וכנפסק בשו״ע סי׳ תסח סעי׳ ד ,שאף ההולך ממקום שאין עושין בו מלאכה בערב פסח למקום
פרדס חב״ד
47
ולפי שיטה זו ,שאף במנהג ישנה אזהרת לא תתגודדו ומשום שנראה הדבר כשתי
תורות ,יש לעיין האם יהא אסור להתפלל בנוסח האר״י – אף בתפילת הלחש – בבית כנסת
שמתפללים בו בנוסח אחר ,שהרי איסור לא תתגודדו אינו משום מחלוקת )שאז אפשר
היה לומר ,שבתפילת לחש לא שייך בו מחלוקת( ,אלא משום שנראה כשתי תורות?
ÌÂ˘Ó Â· Ôȇ ,¯ÂÒȇ · Ôȇ˘ ‚‰Ó ÈÂÈ˘· – "˜„ˆ ÁÓˆ"‰ ˙گΉ
„„‚˙˙ ‡Ï
והנה ,ה״צמח צדק״ )פסקי דינים או״ח ,ח ,ב ד״ה והנה( כתב בענין זה דברים ברורים .נידון
דבריו הוא אמירת ברכת ״יראו עינינו״ בתפילת ערבית ,שלכמה דיעות )תלמידי רבינו יונה
בשם הרמב״ן ומקצת חכמים( אין לאומרה ,ועם כל זאת ״מסתמא היו מתפללים בבית המדרש,
וכל הקהל היו אומרים אותה ברכה והם לא אמרו ,ולא עלה על דעתם כלל משום לא
תתגודדו״ .ומוסיף ה״צמח צדק״ וכותב שגם בסידור אדמו״ר הזקן השווה את אמירת ״יראו
עינינו״ עם אמירת ״ושמרו״ בערבית דשבת קודם התפילה ,״ובברדיצ׳וב ודאי אומרים
״ושמרו״ 14ויש שם כמה חשובים מאנ״ש מתפללים גם כן בבית המדרש הנ״ל ואין אומרים
ושמרו ,ולא חשב שיהיה בזה משום לא תתגודדו״.
ואמנם ה״צמח צדק״ מכריע להלכה על פי ״מעשה רב״ – הנהגה של תלמידי רבינו יונה
והרמב״ן – אך מהו באמת ההסבר לכך שאין בזה משום לא תתגודדו?
ונתברר הדבר לאחר שזכינו להשלמת תשובת ה״צמח צדק״ מהעתקת כת״י שנדפסה
בקובץ ״יגדיל תורה״) 15ברוקלין נ.י .חוברת נב( ,ושם מובאים דברי ההסבר ,וכך הם דבריו:
״בגוף הדין אם יש משום לא תתגודדו בשינוי נוסח התפילה בין ספרדים ואשכנזים אין
מוכרח כלל …כי מבואר במגן אברהם סי׳ תצג ס״ק ו שבמנהג אין בו משום לא תתגודדו,
זולת מנהג שיש בו איסור ,ושינוי נוסח התפילה שבין ספרדים ואשכנזים )כמו אהבה רבה
ואהבת עולם וכדומה( בודאי אין בזה שום נדנוד איסור(.
שעושים בו מלאכה – שנותנים עליו חומרי המקום שיצא משם – ״לא יתראה בפניהם שהוא בטל מפני
איסור ,לעולם לא ישנה אדם מפני המחלוקת״.
.14ראה ״פסקי הסידור״ )להגרא״ח נאה( אות קכח ,שהביא את המסופר על הרה״ק מברדיצ׳וב המוכיח את
גודל חביבותו לאמירת ״ושמרו״ ,ומשווה זאת לדברי הצמח צדק שהובאו בפנים ״ובברדיצ׳וב ודאי אומרים
ושמרו״.
.15השלמת התשובה הועתקה לאחר מכן בהוצאה החדשה )תשנ״ב( של ״צמח צדק – פסקי דינים״ בהערות
המו״ל שבסוף הספר )עמ׳ תל( .ובשנת תשנ״ד נדפסה שוב בשו״ת אורח חיים חלק ב סי׳ פה.
48
בדברי רבותינו
כלומר ,יש לחלק בין הנהגה שיש בה איסור ,כדוגמת איסור תספורת בימים שנוהגים
בהם איסור ,לבין הנהגה שאין בה שום נדנוד של איסור ,וכמו שינוי הנוסחאות בתפילה
– שבאופן זה אין בה אזהרת לא תתגודדו ,כיון שאף המתנהג בהנהגה שונה אינו עושה
איסור וממילא אין כאן ״תורה״ אחרת.
"‰‡ÏÙ‰"‰ ÏÚ· Ô‡‚‰Â ¯Ï„‡ Ô˙ È·¯ Ô‡‚‰ ˙‚‰‰
ביאור נוסף ישנו לשאלה זו – מדוע אין משום לא תתגודדו בשינויי נוסח התפילה:
כי הנה ה״חתם סופר״ )בתשובה הנ״ל ,או״ח סי׳ טו( הביא את הנהגת רבותיו ,וזה לשונו :״מורי
הגאון החסיד שבכהונה מו״ה נתן אדלר זצ״ל ,הוא בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי
בנוסח האר״י זצ״ל וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ״ל ,כי רק אך המה התפללו בנוסח האר״י
ושום אחד מהאנשים המצורפים למנין לא התפללו כי אם אשכנזי״.
הרי לנו ״מעשה רב״ להתיר להתפלל בנוסח שונה מנוסח התפילה שבבית הכנסת.
ועמד על כך המהר״ם שיק )או״ח תשובה מג( וזה לשונו :״כבר הקשיתי במקום אחר על מה
שהעיד מרן הגאון זצ״ל על הגאונים הנ״ל שהם התפללו בנוסח ספרדי ושאר אנשי בית
הכנסת התפללו אשכנזי ,הא שייך בו איסור לא תתגודדו לכל השיטות דהא זה היה במקום
אחד ובעיר אחת ובבית דין אחד״?
ותירץ על פי דברי ה״מגן אברהם״ )סי׳ תצג ס״ק ו( ״דלכן בני הכפרים רשאים להקדים
קריאת המגילה ואין בזה לא תתגודדו כיון דאם בני הכרכים היו בני כפרים או בני כפרים
בני כרכים ג״כ היו עושין כן ,והכי נמי כאן – אם גם שאר בני אדם היו יודעין סוד הכוונות
היו גם כן מתפללין בנוסח ספרד״.16
לאמיתו של דבר ,הסבר זה ש״אם בני הכרכים היו בני כפרים או בני כפרים בני כרכים
היו גם הם עושים כן״ ,אין בו משום לא תתגודדו – איננו חידושו של ה״מגן אברהם״,
.16אמנם ,המהר״ם שיק הסביר זאת לגבי הגאונים רבי נתן אדלר ובעל ההפלאה שידעו בסוד הכוונות ,אך אותם
הדברים יש לומר לדידן ,שאף אלו שתפילתם עולה בשער מסויים מכירים ויודעים שישנו שער י״ג ,שער
הכולל ,שזהו נוסח האר״י ז״ל ,וכל אחד יש לו טעם לאופן ההנהגה שלו ,ובכהאי גוונא אין בזה משום לא
תתגודדו.
סברא דומה כתב גם ה״אגרות משה״ )או״ח ד סי׳ לד( לגבי מי שנוהג שלא להניח תפילין בחוה״מ ומתפלל
בבית הכנסת שמניחין ,שמאחר שידוע שאיכא אינשי שמניחין תפילין ואיכא שאין מניחין בחוה״מ )״אלו
שנוהגין כהבעש״ט ותלמידיו שהיו ג״כ גדולי תורה ,שאין מניחין תפילין משום שאזלי בתר הזוהר״( ,ליכא
הלאו דעשיית אגודות ,כי זה ידוע ומצוי.
פרדס חב״ד
49
אלא הוא מביאו בשם הרא״ש )יבמות פרק א סי׳ ט( ,המקשה לפי מסקנת הגמרא שבבית דין
אחד בעיר אחת יש בו משום לא תתגודדו מדוע אם כן בקריאת המגילה ״קורין לבני העיר
בארבעה עשר ומקדימין לבני הכפרים״ ,והרי זהו ״כמו בית דין אחר בעיר אחת״? ותירץ
הרא״ש ,בתירוץ הראשון ,שאין בו משום לא תתגודדו ״כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא
אלא שהמקום גורם ,ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותם הלכך לא
מיחזי כב׳ תורות״.17
ועיין ב״שערי הלכה ומנהג״ )ח״א עמ׳ קטו( שם דן רבינו בשאלה זו ,האם ישנו כאן משום לא
תתגודדו ,וציין על כך ״עיין רא״ש יבמות יד ,א שני התירוצים אשר שם״ ,ונראה שהכוונה
לומר שלפי תירוצו הראשון של הרא״ש מוכח שאין בזה משום לא תתגודדו וכנתבאר ,אף
שלפי תירוצו השני של הרא״ש )שקריאת בני הכפרים היתה בנפרד מבני הכרכים ולכן הוי
כשני בתי דינים בעיר אחד ,שאין בזה משום לא תתגודדו( ,אין הוכחה לכך.
˙ÒΉ ˙È· ÁÒÂÓ ‰Â˘ ÁÒ· ‰˘Â„˜ ˙¯ÈӇ ı"˘‰ ˙¯ÊÁ
מה דינו של העובר לפני התיבה בבית הכנסת שמתפללים בו בנוסח שונה משלו ,האם
בחזרת הש״ץ רשאי הוא להתפלל לפי נוסח האר״י כאשר הציבור מתפלל בנוסח אשכנז?
לדעת ה״משיב דבר״ הנ״ל ,שרק בתפילת לחש צריך הוא להתפלל בנוסח שלו ,אבל
בקדושות שבקול רם אסור לשנות ממנהג הציבור – כך הוא גם לענין חזרת הש״ץ ,נוסח
התפילה צריך להיות בנוסח מתפללי המקום .וכן כתב בשו״ת ״שואל ומשיב״ )מהדו״ת ח״א
תשובה רמז( שתפילה בלחש יתפלל כפי נוסחתו ובחזרת הש״ץ יאמר כנוסחת הציבור.
אמנם ,מה שכתב ה״משיב דבר״ שבקדושות שבקול רם יש חשש מחלוקת – יש להשיב
על זה ,וכמו שכתב בשו״ת ״מנחת יצחק״ )ח״ז סי׳ ה( ,מה הכרח לומר הקדושה בקול רם
״יאמר בקול דממה דקה״?18
.17וכעין זה הביא הריטב״א )יבמות יד ,א ד״ה והקשו( ליישב מדוע אין בקריאת המגילה משום לא תתגודדו:
״דלא שייך אגודות ותורה כשתי תורות אלא בדבר של מחלוקת ,שאין אלו מודים לאלו ,אבל בדבר שכולן
מודים אלו לאלו ולכל אחד ואחד יש טעם לדבר לעשות כמו שעושה אין בו משום אגודות אגודות״.
.18לעצם הדין מסכים ה״מנחת יצחק״ שאמירת הקדושה צריכה להיות בנוסח הציבור )אף שאומרה בלחש(,
וטעמו שאם יאמר בנוסח שלו הרי זה נחשב כאומר קדושה ביחיד ,ויסוד דבריו הוא מבסס על המבואר
בכתבי האר״י שהובא באחרונים )בשו״ע או״ח סי׳ קכה( ״שיש לומר כל הקדושה עם הש״ץ מילה במילה״ .ויש
להעיר על דבריו ,שהרי בשלחן ערוך )שם( נפסקה ההלכה ש״אין הציבור אומרים עם הש״ץ נקדישך״ ,ורק ˘È
ÔÈ‚‰Âכן מטעם הידוע להם לומר כל נוסח הקדושה עם הש״ץ מילה במילה״ )שו״ע אדמוה״ז שם(?
בדברי רבותינו
50
ועל כל פנים לענין חזרת הש״ץ יוצא ,שצריכה היא להיות כפי נוסח המתפללים בבית
הכנסת .ואף אם לא ננקוט כשיטת ה״משיב דבר״ בדעת הרמ״א שאיסור לא תתגודדו הוא
בגלל חשש מחלוקת ,הא ישנו הציווי )שו״ע אדמוה״ז סי׳ תסח סעי׳ ד( ,״לעולם לא ישנה אדם
מפני המחלוקת״.
ואת הנהגת הגאונים רבי נתן אדלר ובעל ה״הפלאה״ ,שהם עברו לפני התיבה והתפללו
בנוסח האר״י אף שכל המתפללים התפללו בנוסח אשכנז – ביאור בשו״ת ״קרן לדוד״ )או״ח
סי׳ יט ,ד״ה אולם( ,מכיון שמעיקר הדין בזמן הזה אין הש״ץ מוציא את הרבים ידי חובתם,
לכן אין כל מניעה שהוא יתפלל שלא כנוסח הציבור ,ורק ״בקפידת הקהל תליא מילתא
אם הם מרוצין שישנה ממנהגם ,והגאונים הנ״ל ידעו שאין הציבור מקפיד עליהם״ ,ולכן
התפללו שלא כנוסח הציבור.
ולפי זה אם ננקוט כשיטת המגן אברהם ואדמו״ר הזקן ,שאין כאן איסור לא תתגודדו,
יש לומר שאף בחזרת הש״ץ יוכל הש״ץ להתפלל לפי נוסח האר״י אף שהציבור מתפללים
בנוסח שונה ,ורק אם הציבור מקפיד על שינוי הנוסח של הש״ץ ,עליו להתפלל לפי נוסח
הציבור ,19כי ״בקפידת הקהל תליא מילתא״.
וכך הוא גם דעת רבינו הכותב )שערי הלכה ומנהג עמ׳ קטו( :״בענינים כגון אלו העיקר הוא
להשמר ממחלוקת ,דבר האסור מן התורה לכל הדיעות ,וגדול השלום שכל התורה ניתנה
לעשות שלום בעולם )הובא ברמב״ם סוף הלכות חנוכה(״.
Ìȯ·„‰ ÌÂÎÈÒ
א .הכרעת כמה וכמה אחרונים )ה״דברי חיים״ ,שו״ת ״בית היוצר״ ,״מנחת אלעזר״ ועוד( כדעת
הרה״ק המגיד ממעזריטש ,שבזמננו שאין איש מכיר את שבטו ישנה עדיפות לנוסח האר״י
ז״ל ,ויישבו את קושיותיו של ה״חתם סופר״ על דברי הרב המגיד.
גם בשו״ת ״קרן לדוד״ )או״ח סי׳ יט( סיכם כך להלכה :כבר הורה זקן ,רבינו הגאון הקדוש
דברי חיים ,ומי יפקפק על מי שמשנה מנוסח אשכנז לספרד״ ,ומוסיף :״פוק חזי כי באמת
כל המתפללים במדינות הללו בנוסח זה מפאת מנהג אבותיהם ,אף שאנחנו כולנו בארצות
הללו מגורשי אשכנז מגזירות תתנ״ו ,ואי הוי אסור לשנות מי התיר לאבותינו ואבות
.19לדעת ה״משמרת שלום״ )להר״ש מקוידינוב( סי׳ יג סעי׳ ב ,ש״ץ המתפלל לפני העמוד יתפלל כנוסח הציבור
שבבית הכנסת ,ואפילו ‡ ˙¢¯ ÂÏ ÌÈ˙ Ìלהתפלל כמנהגו אין לו לעשות כן – אך הרי זה נסתר מהנהגת
הגאונים ,וכהסברו של ה״קרן לדוד״ שכשאין הקפדת הציבור יכול לשנות מנוסח התפילה שלהם.
פרדס חב״ד
51
אבותינו לשנות ממנהג אבותיהם שמתפללים בנוסח אשכנז״.
וכדברים הללו כתב רבינו במכתבו )״שערי הלכה ומנהג״ ח״א ,עמ׳ קיד( :ומעשה רב ,בימות
אדמו״ר הזקן שרובא דרובא מאלו שנקטו בנוסח האריז״ל מדויק על פי רבנו ,היה עליהם
לשנות ממנהגם הקודם כמובן ,וביניהם ,כמה וכמה גדולי ההוראה״.
ואף בשו״ת ״מנחת יצחק״ )ח״ז סי׳ ד( כתב להתיר למי שהתפלל בנוסח אשכנז ,לשנות
להתפלל בנוסח האר״י ,ובהסתמך על דברי ה״קרן לדוד״ הנ״ל ,״אי הוי אסור לשנות מי
התיר לאבותינו ואבות אבותינו לשנות ממנהג אבותיהם״.
ב .יש להוסיף :היתר זה ,לשנות מנוסח אשכנז לנוסח האר״י ,הוא דוקא כאשר קובע
זאת לתמיד .זה לשון ה״קרן לדוד״ )שם ד״ה אמנם( ״אמנם היינו דוקא בדרך קבע ,אבל פשוט
הדבר שאין נכון לשנות פעם בכה ופעם בכה״ .וכך גם דברי רבינו )״שערי הלכה ומנהג״ שם
עמ׳ קיג( שהשינוי ״צריך להיות על מנת להחזיק בנוסח זה לתמיד״ ,כי לאחר ששינה לנוסח
האר״י לא יוכל לשנות מנוסח האר״י לנוסח אשכנז .וכך כתב גם ה״מנחת יצחק״ )שם( על
פי תשובת ״בית היוצר״.
ג .המתפלל בנוסח האר״י בבית הכנסת שמתפללים בו בנוסח שונה ,בתפילת לחש
– דעת ה״משיב דבר״ היא שאין בו משום לא תתגודדו :לשיטת רש״י והרא״ש משום
שבשינויי מנהג אין אזהרת לא תתגודדו ,ולשיטת הרמב״ם שאזהרת לא תתגודדו הוא אף
בשינוי מנהג – האיסור הוא משום חשש מחלוקת ובתפילת לחש אין חשש זה.
גם לדעת ה״מגן אברהם״ ואדמו״ר הזקן ,שאיסור לא תתגודדו הוא אף בשינוי מנהג )ולא
בגלל חשש מחלוקת( – בשינויי נוסח התפילה אין כל איסור ,אם כהסברו של ה״צמח צדק״
המחלק בין מנהג סתם למנהג שיש בו איסור – ושינויי נוסח התפילה אין בו אף נדנוד
של איסור ואין בו משום איסור לא תתגודדו ,ואם כהסבר הרא״ש והריטב״א ,שכאשר אלו
מודים לאלו ,וכל אחד עושה לפי שיטתו וטעמו – אין בזה משום לא תתגודדו.
ד .אמירת קדושה – לדעת ה״משיב דבר״ וה״מנחת יצחק״ צריכה היא להיות כנוסח
הציבור .אך שאר האחרונים )״שואל ומשיב״ ,״קרן לדוד״ ועוד( לא הצריכו לאומרה כנוסח הציבור,
ורק חזרת הש״ץ הצריכו לאומרה כנוסח הציבור )כי הקדושה אפשר לאמרה בלחש(.
ואף בחזרת הש״ץ ,שצריך הש״ץ להתפלל כנוסח הציבור – לדעת רוב האחרונים
אין זה משום איסור לא תתגודדו אלא משום חשש מחלוקת ,וכלשונו של ה״קרן לדוד״
– ״בקפידת הקהל תליא מילתא״ ,וכן אנו רואים זאת בהנהגת הגאונים רבי נתן אדלר
52
בדברי רבותינו
ובעל ה״הפלאה״ ,שעברו לפני התיבה בנוסח האר״י אף שהציבור התפלל בנוסח אשכנז,
כי הציבור לא הקפיד על זה .ולפי זה – כאשר אין התנגדות הציבור אפשר להתפלל בנוסח
האר״י אף שהציבור מתפלל בנוסח שונה.
ה .בשו״ת ״אגרות משה״ )או״ח ח״ב סי׳ יט( כתב שאף את תפילת הלחש חייב הש״ץ
לאומרה כנוסח הציבור )כאשר חזרת הש״ץ היא כנוסח הציבור( ,כיון שהתפילה בלחש היא
כדי להסדיר תפילתו .אך זהו שלא כדעת האחרונים )״משיב דבר״ ,״שואל ומשיב״ ,״קרן לדוד״ ועוד(.
ובספר ״שערים המצויינים בהלכה״ )סי׳ כו ,ס״ק ג( השיג על דבריו מכמה טעמים.
53
פרדס חב״ד
מחלוקת רש״י והרמב״ם
בפירוש הכתוב ״נחל איתן״*
הת׳ משה לוי יצחק לאופר
‡‰ÁÈ˙Ù .
נאמר בתורה בפרשת עגלה ערופה:1
כי ימצא חלל באדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו:
ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל :והי׳ העיר הקרובה אל החלל
ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעול :והורידו זקני
העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה
בנחל:
איתא במשנה )סוטה מה ,ב(:
זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול ,ואין המום פוסל בה ,ומורידין
אותה לנחל איתן ,איתן כמשמעו ,קשה .אע״פ שאינו איתן כשר .ועורפין אותה בקופיץ
מאחורי׳ ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד.
בגמ׳ דרשו עלה )סוטה מו ,סע״א ואילך(:
תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר )בלק כד ,כא( איתן מושבך ושים בסלע קינך
ואומר )מיכה ו,ב( שמעו הרים את ריב והאיתנים מוסדי ארץ אחרים אומרים מנין לאיתן
שהוא ישן שנאמר )ירמי׳ ה,טו( גוי איתן הוא גוי מעולם הוא.
·È"˘¯ ˙ËÈ˘ .
רש״י בפירושו על התורה מעתיק את המלים ״אל 2נחל איתן״ ומפרש :קשה ,שלא
נעבד.
* לזכות אמו״ר הרה״ת ר׳ מרדכי מנשה שי׳ לאופר לרגל שנת הארבעים.
.1שופטים כא ,א-ד
.2כ״ה )״אל״( ברמב״ן שתח״י ואינו בגרסת שו״ת מהרי״ק דלקמן ,אבל בלקו״ש חכ״ד עמ׳ 122מכנהו ״ד״ה ‡Ï
בדברי רבותינו
54
כלומר :נחל איתן אין הכוונה לנחל של מים .אלא הכוונה לעמק )יבש ללא מים(
שאדמתו קשה )סלעית( ולא נעשתה בה מלאכה מעולם.
)על המשנה הנ״ל מפרש רש״י 3:ואע״פ שאינו איתן כשר -דלא כתיב בי׳ עיכובא ולא
נאמר אלא למצווה; מקומה אסור -לעולם(.
וכן מפרש רש״י בפירושו על הגמ׳ :איתן מושבך ושים בסלע קנך -אלמא איתן הוא
סלע; מוסדי ארץ -הם הרים וכל הר של אבנים הוא.
‚Ì"·Ó¯‰ ˙ËÈ˘ .
זוהי שיטת רש״י .אולם הרמב״ם סובר אחרת.
הרמב״ם בפ״ט מהל׳ רוצח ה״ב כותב :ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל
אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל ששוטף 4בחוזקה וזהו איתן האמור בתורה.
כלומר :לדעת הרמב״ם נחל איתן הכוונה לנהר של מים )העובר בעמק( ,שמימיו זורמים
במהירות ובחוזקה )-איתן( .והאיסור ״אשר לא יעבד ולא יזרע״ – הוא איסור להבא.
וכן מפרש הרמב״ם בפירוש-המשניות )שלו סוטה פ״ט מ״ה(:
ענין איתן גדול כמו שאמר )ירמי׳ ה ,טו( גוי איתן הוא ואומר אם הי׳ חזק ההמשכה
ואפי׳ שלא הי׳ גדול השיעור כשר וכבר פירשו איתן הוא קדמון כו׳.5
נחל איתן״ וצע״ק מהכלל )ראה ספר כללי רש״י לסבי הגה״ח הרב טובי׳ בלוי שליט״א פרק ו׳ כלל מס׳ (1
שרש״י מצטט ב׳דיבור המתחיל׳ ¯˜ את המילים אותן הוא בא לבאר או לסלק מעליהן קושי) ¯˙ÂÈ ‡Ï ,ואינו
מעתיק אף את המילים המהוות הקדמה הכרחית למילים המועתקות(.
.3לפי פי׳ רש״י עה״ת ועהש״ס מובן שרש״י מפרש את המילים במשנה :איתן כמשמעו קשה – אדמת העמק
צ״ל קשה; אע״פ שאינו איתן – אע״פ שאדמתו אינה קשה.
.4כ״ה )״ששוטף״( בדפוסים .ובכתה״י :נחל שהוא שוטף )חוץ מכיס״ב ששם :נחל שוטף( – ילקוט שינויי
נוסחאות ,רמב״ם מהדורת פרנקל.
.5בדברי הרמב״ם אלו צריך להבין :אם איתן שבתורה ענינו גדול ,מנין לקח הרמב״ם שדווקא ״אם הי׳ חזק
ההמשכה ואפי׳ שלא הי׳ גדול״ – כשר ,כלומר שצ״ל ״חזק ההמשכה״ ,ולכאורה הול״ל מיד ״אפי׳ אם לא הי׳
גדול -כשר״?
וי״ל הביאור בזה שלדעת הרמב״ם איתן האמור בתורה הוא ״חזק ההמשכה״ ]וכדמוכח מכמה ל׳ המפרשים,
ראה לדוגמא בתויו״ט על משנתינו :״ואיתן כמשמעו קשה – פי׳ הרמב״ם חזק ההמשכה״[ וכמ״ש בספר ״היד״
)שהובא בפנים( ,ולא שאיתן האמור בתורה הוא גדול.
ונ״ל ובדא״פ שבמה שהמשנה כתבה ״ואע״פ שאינו איתן כשר״ ,התכוונה לומר ,דלא תימא שאיתן שבתורה
פירושו גדול ,אלא ,אע״פ שאינו גדול )-איתן( – כשר].אבל צע״ג ,כי מלשון המשנה משמע שזהו אותו איתן
ובא ברצף אחד :איתן כמשמעו ,קשה .אע״פ שאינו איתן כשר .וראה בסוף ההערה[).כלומר :מה שפי׳ הרמב״ם
ש״ענין איתן גדול״ – פי׳ האיתן ˘· ,‰˘Óמשא״כ איתן האמור ·˙ ‰¯Âהוא ״חזק ההמשכה״(.
55
פרדס חב״ד
„˙˜ÂÏÁÓÏ ¯"ÂÓ„‡ ˜"Î ¯Â‡È· .
בלקו״ש חלק כ״ד שיחה ד׳ לפרשת דברים מתעכב הרבי ומסביר ע״פ דרכו המיוחדת את
פרש״י ד״ה ״וערפו -מפני מה אמרה תורה הביאו עגלה בנחל ,אמר הקב״ה יבוא דבר שלא
עושה פרות ויערף במקום שאין עושה פרות וכו׳״
בתחילה שואל הרבי מדוע רש״י מביא מדרש זה ,הרי ידוע שענינו של רש״י הוא לפרש
את המקרא כפשוטו ,וא״כ מדוע איפה הוא מביא כאן דרשה שלכאורה אין לה מקום
בפירוש הכתוב בפשטות?
ומכוח קושי׳ זו ומכח קושיות נוספת )עיי״ש( מסביר הרבי שבזה בא רש״י ליישב את
הקושי׳ הבאה :בתורה עד כה מצינו ג׳ סוגי קרבנות :א.לכפרה .ב .להודאה .ג .לטהרה .שני
הסוגים הראשונים-שניהם נעשים בתוך בבית המקדש .ואילו הסוג השלישי כגון טהרת
המצורע נעשה חוץ לשלושת המחנות .ורק לאחר הטהרה יכול המצורע להיכנס למחנות.
)שני קרבנות נוספים שונים הם :א.שעיר המשתלח .ב .פרה אדומה -וגם לשניהם יש
שיכות לביהמ״ק :השעיר המשתלח סמיכתו בעזרה אלא כדי ״לשלח״ את העוונות-שולחים
אותו למדבר וכו׳ .וכן פרה אדומה ,אף שענינה כפרה אינה כקרבן ,אך צריכה להיעשות ע״י
כהן וצריכים להזותה מול פתח אוהל מועד(.
ובפרשתינו מגיעה עגלה ערופה שאינה ענין של טהרה מטומאה ,אך מצד שני אין לה
דמיון לקרבן ,שכן היא אינה נעשית בביהמ״ק ולא ע״י כהן ואין בה מעשה-שחיטה זריקה
וכו׳.וכדי ליישב זאת מביא רש״י את המדרש בהקדמת המילים ״אמר הקב״ה״ -שיש כאן
הוראה מיוחדת מהקב״ה-יוצאת מן הכלל.
ועפ״ז -אומר הרבי -נוכל להבין שמחלוקת רש״י והרמב״ם בפירוש משמעות הכתוב
״נחל איתן״ אינו רק בפירוש הכתוב גרידא ,אלא בעצם גדר הכפרה שב״עגלה ערופה״.
ועפ״ז נראה לתרץ קושיית הכס״מ על הרמב״ם בס׳ היד שם .וז״ל :בפ״ט דסוטה במשנה איתן כמשמעו קשה.
ובגמרא ת״ר מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר איתן מושבך אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן שנאמר גוי
איתן הוא גוי מעולם הוא .ונראה דמשמע לרבינו דקשה היינו שהוא שוטף בחזקה ופסק כת״ק דאתי כסתם
מתני׳ Ú„Â .ששם במשנה שנינו אע״פ שאינו איתן כשר ופירש״י דלא כתיב בי׳ עיכובא ולא נאמר אלא למצוה.
ולא ידעתי למה השמיטו רבינו.עכ״ל .והנראה לתרץ בזה ע״פ האמור לעיל אשר כיון שהרמב״ם חולק על
רש״י וס״ל ד״אע״פ שאינו איתן״ לא קאי על האיתן שבתורה ,אלא על הפי׳ ״גדול״ ,ובא להוציא שלא נחשוב
שמ״ש בתורה איתן -משמעו גדול,אלא אע״פ שאינו גדול כשר –ממילא מובן מדוע הרמב״ם לא הביאו בתור
דין .אלא שעדיין ק״ק מדוע לא הביא הרמב״ם לשלול פי׳ זה ,וי״ל אשר לכן כותב הרמב״ם ״וזהו איתן האמור
בתורה״ – לשלול הקס״ד שאיתן שבתורה הוא גדול.
אבל זהו חידוש גדול ,וצע״ג וחיפוש איזה יסוד ע״ז.
בדברי רבותינו
56
הרמב״ם בספרו מורה נבוכים מסביר את טעם מצוות עגלה ערופה שהיא בכדי שיוודע
הדבר לרבים ואולי ע״י כך יתגלה הרוצח .ולכן אוסרים את מקום העריפה בחרישה וזריעה-
כדי שבעל השדה יתאמץ בכול כוחו למצוא את הרוצח שלא תאסר אדמתו לזרוע וכו׳
הרמב״ן )והרמב״ם בס׳ היד בהל׳ מעילה( אומר שעגלה ערופה היא כעין הקרבנות שעושים
בחוץ והוא בכלל ה״חוקים״ והגזרות )ללא טעם( ,משא״כ לפי רש״י אין זה ענין של חוקים
כ״א של טעם :אמר הקב״ה מפני מה ..תבוא עגלה שלא עשתה פירות במקום הנ״ל.
ועפ״ז יומתק סברותיהם במחלוקת פי׳ נחל איתן – דלהרמב״ם דס״ל )במו״נ( דהטעם
הוא כדי שבעל השדה ירצה בכול כוחו ובכל מאודו למצוא את הרוצח -מובן שבכדי לגרום
לזה -לא לוקחים מקום שאינו ראוי לזריעה ,אלא דווקא מקום משובח .ולרש״י שס״ל שפה
זהו חידוש מיוחד שאמר הקב״ה -מסתבר שכמו שהעגלה ״לא עשתה פירות״ כך צ״ל מקום
ש״אינו עושה פירות״ .ולכן זה חייב להיות איתן ,קשה שלא נעבד.
Ì"·Ó¯Î Ï"Ò – ȯȇӉ .‰
המאירי מתייחס בפירושו לגמ׳ כמה פעמים למחלוקת זו:
א .על הגמ׳ )פסחים נג ,א( סימן לנחלים קנים נ״מ לנחל איתן מפרש וז״ל :נחל איתן
האמור לענין עגלה ערופה פירושו לפי סוגיא זו נהר שמימיו נשטפים בחוזק ולפי מה
שהתבאר במקומו שהוא מקום קשה נראה שהיו עורפין סמוך ]לשפתו[ שמן הסתם הוא
מקום קשה ושאינו ראוי לזריעה כל כך ועליו אמרו סימן לנחלים קנים ר״ל שמן הסתם
קנים גדלים על שפתו.
ב .על הגמ׳ )נדה ח ,ב( תנא ג׳ בתולת הם כו׳ בתולת קרקע -כל זמן שלא נעבדה ,נפקא
מינה לנחל איתן .מפרש וז״ל :ומ״מ נחל איתן האמור בתורה לענין עגלה ערופה אע״פ
שלפי סוגיא זו יראה בפירושו מקום קשה וקרקע בתולה לענין פסק אמרו באחרון של
סוטה שאע״פ שאינו איתן כשר ולא יעבד בו ולא יזרע להבא קאמר ואף מפרשי המקראות
פירשוה מקום חשוב ואשר לא יעבד ולא יזרע להבא וגדולי המחברים פירשו נחל ממש
ושהוא שוטף בחזקה ואיני מבין מה מקום לאסור עבדה וזריעה בנחל ושמא נאמר כן על
שפת הנהר במקום שעורפין אותה:
ג .על המשנה )יומא נד ,א( אלו ואלו מתערבין באמה ,ויוצאין לנחל קדרון מפרש
וז״ל :אלו ואלו ר״ל בין שירי הדם של חטאות פנימיות שהן נשפכות ליסוד מערבי בין
של חיצונות שנשפכות ליסוד דרומי כולן נשפכות ומתקבצות במקום אחד באמה שתחת
העזרה וחלולה עד נחל קדרון והוא נחל שלא היה שם מים שהיה חוץ לירושלים ויוצאין
הדמים לשם והיו מוכרים אותם לגננים לזבל והדמים להקדש ונתחללה קדושת הדם
57
פרדס חב״ד
עליהם כו׳
ד .על המשנה בסוטה )מה ,ב( מפרש ,וז״ל :ואחר שהביאו עגלה הראויה מורידין אותה
לנחל איתן ונחל איתן פירושו או נחל ממש שיהא שוטף בחזקה כמו שיראה בפסחים פרק
מנהג נ״ג א׳ והיו עורפים בסמוך לו שמן הסתם הוא מקום קשה שאין ראוי לזריעה כל כך
או שאינו נחל ממש אלא כברת ארץ חלקה ושהיא קשה הרבה כסלע ואמר אחר כן שאע״פ
שכתוב בתורה איתן אפילו לא היה איתן כשר שלא נאמר איתן לעכוב אלא למצוה וכן
אמרו בתלמוד המערב אע״פ שאין שם נחל כשר כלומר שאין נחל נאמר דוקא על נהר כמו
שביארנו :עכ״ל.
נמצא שאף שבשני המובאות הראשונות ובאחרונה )בסופה( נוקט כדעת הרמב״ם
שהוא נהר שמימיו שוטפים בחזקה ,במובאה השלישית נוקט בפשטות שנחל קדרון לא
היו בו מים.
בפשטות ניתן ,אמנם ,לומר שלנחל שני משמעויות ובעגלה ערופה צ״ל נחל מים משא״כ
נחל קדרון לא הי׳ בו מים ,אבל מראיית הצ״צ )להלן ס״י( מובן שאאפ״ל כן .וצ״ע.
È"˘¯Î Ï"Ò – Ô"·Ó¯‰ .Â
בפי׳ הרמב״ן עה״ת שם איתא וז״ל:
אל נחל איתן -קשה שלא נעבד ,לשון רש״י .ורבותינו אמרו )סוטה מו,ב( שהוא נאסר
לחרוש ולזרוע בו לעולם ,אם כן הן אזהרות שהזורע או העובד בו עובר בלאו הזה .והטעם
אשר יוציאו אותו אל נחל איתן ,כי לא יעבד בו ולא יזרע לעולם .עכ״ל.
היינו 6שלדברי הרמב״ן לא יתכן לפרש כפרש״י -שפי׳ שלא יזרע בו ולא יעבד בו ,7הוא
Â˘Â¯ÈÙשל איתן כלומר ,מהו איתן? קשה שאינו ראוי לזריעה ועבודה -כיון שלפי שיטת
רז״ל אינו כן ,כי ״לא יעבד ולא יזרע״ אינו נמשך למה שאמר למעלה ,אלא בא להזהיר על
הזריעה ועל העבודה בו בעתיד ולכך הוצרך הרמב״ן לחלוק על פירש״י ופירש דהוא ˙È˙
:ÌÚËלמה צריך דווקא נחל איתן דהיינו עז וקשה כדאמר בסוטה פ׳ עגלה ערופה )דף מו(,
מפני שהתורה חסה על אדמת קדש )אדמת ארץ ישראל (8שלא תהי׳ שוממה )מכיוון שאם
יערפו בה תיאסר בזריעה לעולם( ולכן בחרה דוקא שדה שבלא זה אינה ראוי׳ לזריעה
ועבודה – מתוך שהיא קשה ועזה.
.6ההסבר בדעת הרמב״ן – משו״ת מהרי״ק דלקמן.
.7להעיר שהוא הפך הסדר שבפסוק.
.8ראה הל׳ ביהב״ח להרמב״ם פ״ז הי״ב ÏÎ :ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.
בדברי רבותינו
58
יוצא שהרמב״ן מסכים אמנם לדעת רש״י שאיתן הוא עמק שאדמתו קשה ועזה ,וחולק
על הרמב״ם ,אך בנקודה אחרת )האם ״אשר לא גו׳״ הוא פירוש איתן או שהוא נתינת
טעם( הוא חולק על רש״י ומפרש אחרת.
È"˘¯ ˙ËÈ˘Ï ˜"ȯ‰Ó‰ ˙Âȇ¯ .Ê
בשו״ת מהרי״ק שורש קנ״ח 9ישנה תשובה בנושא.
המהרי״ק אומר בתחילה שאמנם לא מצא חולק על הרמב״ם בהדיא אך מביא את דעות
רש״י והרמב״ן שמהם נראה שלא פירשו כמוהו.
אחר כך מביא ראי׳ לרש״י ולרמב״ן נגד הרמב״ם .וז״ל:
וכן משמע בסוטה פרק עגלה ערופה לפי הנ]ראה[ ל]פי[ ד]עתי[ דמשמעות איתן -לאו
משום דרדיפי מיא )ששוטפים מים( כדפי׳ רבינו משה .שהרי שם שנינו :10איתן כמשמעו
קשה .אע״פ שאינו כשר ,וקתני עלה בגמ׳ 11מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר 12איתן מושביך
ואומר 13שמעו הרים את ריב האיתנים מוסדי ארץ וגו׳ ולפי דברי רבינו משה הי׳ לו להביא
מקרא נופל על חוזק מים דהיינו ״הובשת נהרות איתן״ 14דדמי ממש לנחל איתן לדברי
רבינו משה ולמה דחק להביא כמי׳ מ״איתן מושביך ושים בסלע קניך״ וכן משמעו ״הרים
וגו׳ האיתנים וגו׳ דפשטי דקרא משמע סלע קשה והרים קשים כדפי׳ שם רש״י אלא משמע
דלא מפרש לה בענין חוזק שטיפת מים כלל .עכ״ל.
ומביא ראיית השואל לדעת הרמב״ם .ופורכה וז״ל:
וגם מה שכתבת דמלשון התרגום משמע דסבירא לי׳ כרבינו משה שהרי תרגום נחל
איתן -נחלא בייר .15ופירשו שהוא מלשון כהקיר ביר מימי)ו(]ה[ 16וגו׳ .אין נלע״ד כלל ,דהא
לישנא דבייר היינו נמי באר כדפרש״י בירמי׳ 17וכן כתב הר״ר דוד הקמחי בשורש ביר.18
ופשיטא דלישנא דבאר לאו אמיא קאי אלא אחפירה קאי דכתיב 19ויחפרו באר אחרת וכן
.9נראה שבמהדורה שהיתה לפני ר״ע איגר היה זה שורש קך – ראה תוספות רע״א פ״ט דסוטה מ״ה.
.10סוטה מה,ב.
.11שם מו,סע״א ואילך.
.12בלק כא,כד.
.13מיכה ו,ב.
.14תהילים עד,טו.
.15ובדומה לו תרגם יונתן :חקל ביירא )ראה לקמן הע׳ .(23
.16ירמי׳ ו,ז.
.17שם ,ד״ה ביר.
.18מצו״ד ומצו״צ שעל אתר.
.19תולדות כו,כא.
פרדס חב״ד
59
באר חפרוה שרים 20ואע״ג דבערובין פרק ב׳ פרש״י 21דבאר משמע מים חיים -לאו משום
דבאר קאי אמים עצמן ,אלא דלישנא דבאר משמע חפירה של מים חיים ,וזה פשוט .אלא
ודאי פשיטא שמה שתרגום אונקלוס נחלא בייר היינו כלומר שלא נזרע מעולם וכמו
שתרגום והאדמה לא תשם 22וארעא לא תבור דהיינו שלא תשאר שממה מבלי זרע וכן
מצינו בכמה מקומות בתלמוד דקרי שדה שאינו נזרע שדה 23בור ,כי ההיא דפ׳ המקבל )דף
קד( אם אוביר ולא אעביד וכו׳ וכן ההיא דאמרינן התם האי מאן דבעי דתבור ארעא וכן
ההוא דפרק חזקת הבתים )דף כט( באתרא דתוברי בגי וכהנה רבות בתלמוד .וגם נראה
לע״ד דאונקלוס תפס לו עיקר דברי ר׳ יאשי׳ דפליג אר׳ יונתן .ומייתי לה בפרק עגלה ערופה
)דף מו( ואמר דאשר לא יעבד לשעבר נמי משמע כדמפרש לה רבא התם והיינו שתרגם
אל נחל איתן אשר לא יעבד בו לנחלא בייר דלא יתפלח ביה כו׳ כלומר בייר לשעבר דלא
יתפלח בי׳ מכאן ואילך בייר.
]במאמר המוסגר :כשמפרש המהרי״ק את דעת הרמב״ן .מקדים ומביא פירשו של רש״י.
וז״ל :שפי׳ שלא יזרע בו ולא יעבד בו ,שהוא פירושו של איתן ,כלומר ,איתן וקשה .שאינו
ראוי לזריעה ועבודה .עכ״ל.
לכאורה יכולנו לפרש ברש״י דמה שרש״י כותב קשה -הוא משום פירוש המילה ״איתן״
שבפסוק ,ואילו המשך דברי רש״י -שלא נעבד -הוא פירוש המלים הבאות בפסוק -אשר
לא יעבד בו .24אך פי׳ זה אינו מסתדר עם דרכו של רש״י .שכן א׳ מכללי רש״י הוא 25שנוהג
להעתיק בדיבור המתחיל את כל המילים שהוא בא לבאר .ואילו כאן הוא מבאר גם את
המשך הכתוב ,ומצטט רק את תחילתו )״אל נחל איתן״(.
וההסבר הנכון יובן ע״פ מש״כ המהרי״ק )הנ״ל( שלדעת רש״י 26״אשר לא יעבוד בו ולא
יזרע הוא פירושו של איתן״ ממילא רש״י מתכוון להסביר מהו ״נחל איתן״ ולכן מפרש
״קשה שלא נעבד״ ש״הוא פירושו של איתן״ ולא סתם מילים מהמשך הכתוב.[27
.20חוקת כא,יח.
.21ערובין יח ,א ד״ה באר.
.22ויגש מז,יט.
.23דזה מתאים ביותר עם התיב״ע שתרגם )ראה הע׳ ) ϘÁ (15שדה( ביירא )בור(.
.24וכדמשמע קצת מלשון השפ״ח כאן )רש״י –מודגש( ,‰˘˜ -Ô˙ȇ ÏÁ χ :רצונו לומר איתן לשון חזק וקשה:
˘ .„·Ú ‡Ïע״כ .דכוונתו היא שלא תחשוב שכל הפירוש הולך על איתן אלא ר״ל דאיתן הוא לשון חזק וקשה,
ואילו המשך הפי׳ -הוא להמשך הכתוב) .אבל ראה הע׳ .(27
.25ראה ספר כללי רש״י )מהדורת תנש״א( עמ׳ 98כלל מס׳ .2
.26ודווקא לדעת רש״י ,שכן הרמב״ן חולק עליו )כדלעיל בפנים ס״ו(.
.27ולפ״ז כוונת השפ״ח היא )לא כבהערה ,24אלא( דל״ת שרש״י בא להוסיף על ״איתן״ שצ״ל ‚ Ìקשה ,אלא ר״ל
דאיתן גופי׳ הוא לשון חזק וקשה או כיו״ב.
בדברי רבותינו
60
"È·ˆ ÌÎÁ"‰ ˙Ú„ .Á
ה״חכם צבי״ בשו״ת שלו סימן לב משיב לאחד ששאל ממנו בענין זה והקשה על
הרמב״ם.
מתוך דבריו משמע שסובר כהרמב״ם ואינו מסכים לדעת רש״י ,ואף תמה על ראיית
המהרי״ק לדעת רש״י .וז״ל:
הנני בא להשיב למעכ״ת בקצרה מה שהקשה על פי׳ הרמב״ם בנחל איתן שהוא נחל
השוטף בחזקה מהא דתניא בפסחים סימן להרים מילין סימן לנחלים קנים נפקא מינה
לנחל איתן משמע ברור דנחל איתן אינו נהר רק מקום קשה וכפירש״י דנהר אינו צריך
סימן ודוגמת שפלה ועמקים ותמהני ממהרי״ק בתשו׳ שהסכים עם פירש״י שלא הביא
ראיה זו עכת״ד פי חכם חן:
תשובה לדידי אין מכאן ראיה לפירש״י ואפשר מקצת סיוע לדברי הרמב״ם ז״ל דהא
אמרי׳ בסדר תעניות 28מה קנה זה עומד במקום מים וקרא כתיב כאשר ינוד הקנה במים
ש״מ דאורחיה דקנה במקום מים וכן הוא אומר והאזניחו נהרות דללו וחרבו יאורי מצור
קנה וסוף קמלו ופירש״י קנה וסוף שהיו גדלים שם מרוב מימיהם קמלו כשיבשו היאורים
עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתיבשים ונופלים הרי מבואר שדרך הקנים לגדל במים דוקא
וכן בתורה ותשם בסוף על שפת היאור וסוף וקנה שניהם דומים זל״ז ודרכם לגדל על
המים וזה ברור:
ומה שהק׳ למעכ״ת דנהר אינו צריך סימן לאו קושיא היא דכמה מיני נהרות ואגמי
מים יש נהר ויאור ופלג ויובל ואגם ומעין שוטף ונחל :וא״ת ואמאי לא מייתי הרמב״ם
הך דינא דצריך שיהיו קנים גדלים בו ואי לא לא מיקרי נחל כמו שפירש״י הא ודאי ל״ק
כלל דהא מסקינן דכולהו לענין מקח וממכר מיתניא וההיקש שרצה מכ״ת לעשות מהרים
לנחל גלוי וידוע לפניך שאינו כדאי להכריח ובכל כי האי אמרינן מידי איריא הא כדאיתא
והא כדאיתא:
ואני תמה ממהרי״ק ז״ל בשורש קנ״ח שביקש להכריח פירש״י ז״ל מדלא מייתי ראיה
מהובשת נהרות איתן דדמי ממש לנחל איתן לדברי רבינו משה ז״ל ובעיני יפלא דמאי
ראיה יש מנהרות איתן אם רצונו חוזק השטיפה או לשון ישן כמשמעות אחרים בגמרא
אבל מאיתן מושבך שפיר מוכח שהוא קשה מדכתיב ושים בסלע קנך וכן משמעו הרים
את ריב ה׳ והאיתנים מוסדי ארץ שהוא כפל ענין במלות שונות וגם מדקרי להו מוסדי
ש״מ דחזקי׳ הם:
.28תענית כ ,א.
61
פרדס חב״ד
מה שתמה מכת״ר על התוי״ט 29בנתינת טעמו על השמטת הרמב״ם אעפ״י שאינו איתן
דס״ל דלא מיעטה המשנה אלא שלא יהיה גדול אבל עכ״פ צריך שיהיה חזק ההמשכה בעיני
דברי התוס׳ יו״ט הם נכונים וברורים בדעת הרמב״ם ועליהם אין להשיב שהרי בהדיא כ״כ
הרמב״ם בפי׳ המשנה ובין הדיוק במלת אעפ״י דיוק אמיתי או לא עכ״פ הרמב״ם בפירושו
ברור מללו ואם היה חזק ההמשכה אעפ״י שלא היה גדול השיעור כשר ש״מ דעכ״פ צריך
שיהיה חזק ההמשכה :אמנם עיקר דעתו של ר״מ ז״ל פליאה ממנו מה ראה למעט גודל
השיעור לבד ולא חוזק ההמשכה חדא דגודל השיעור הוא פירוש של אחרים אבל לת״ק
איתן הוא חזק ההמשכה ואת זה מיעטו במשנה באומרם אעפ״י שאינו איתן כשר ועוד כיון
דבמתניתין סתמא קתני אעפ״י שאינו איתן כשר מאן פלג ליה להרמב״ם ז״ל להוציא מקצת
ולהניח מקצת ועוד דבספרי ילפינן דאעפ״י שאינו איתן כשר מדכתיב בסיפא בנחל סתם
לאשמועינן דאעפ״י שאינו איתן וא״כ כל הנחלים כשרים אעפ״י שאינם גדולים ולא חזקי
ההמשכה :וזה הספרי אין ספק שנעלם מהרב בתי״ט שהקשה אמאי ממעטינן גדול כו׳ אלא
לאידך גיסא הוא דקשה אמאי לא ממעטינן נמי חוזק השטיפה וצ״ע :ומ״ש מכ״ת לומר
דהרמב״ם סמך עצמו על הירושלמי שאמר 30יחידין אינון כו׳ אין שום משמעות בירושלמי
להוציא מתוכה שהמשנה שאמרה ״אעפ״י שאינו איתן כשר״ יחידאה היא ונשתקע הדבר,
ולא נאמר אלא ב״אעפ״י שאינו נחל״ ,ולהכי לא מייתינן לה בתלמודין .אבל ״אעפ״י שאינה
איתן״ משנה שלימה ומוסכמת היא בלי שום חולק .אמנם מה שתפס מעכ״ת על התוי״ט
בסברת ר׳ יאשיה הוא כדין וגם א״א לומר שנשמט ממנו ,שהרי הגמרא היא בין עיניו בפיו
ובשפתיו ,ע״כ צ״ל דס״ל דרבא פליג וסתמא דתלמודא לא ס״ל כותיה.
"ı"·ÚÈ ˙Ïȇ˘"‰ ˙Ú„ .Ë
היעב״ץ בשו״ת שאילת יעבץ חלק א סימן כד משיג על אביו ה״חכם צבי״ וסובר כדעת
רש״י ,וז״ל:
פלא גדול דלתלתא תנאי אשתמיט להו תלמוד ערוך ולתרי מגו תלת׳ אף מקר׳ מלא
ובירור ענין נחל איתן ופתרונו בתשו׳ אבא מרי הגאון החסיד זצ״ל סימן ל״ב יעויין מ״ש
מענין נחל איתן .על דבר זה צער גדול הי׳ לי גם מאז בהיות עדיין מר אבא ז״ל בחיים
חייתו ,ולא זכיתי לשואלו כי גבה טורא בינו וביני ,הוגליתי מפתורא דדהבא והושלכתי
אל ארץ אחרת בעוני ,ולא יכולתי להודיעו צערי אשר בעיני יפלא מאד גם על המהרי״ק
גם על כל העוסקים בפירוש נחל איתן ,ואדמהדר אקראי ודחיק נפשיה לסיועי מנייהו
לפירש״י ,ליסייעיה להרמב״ם ז״ל דברור טפי ,דיגיד עליו רעו .אך אמנם מצד אחר תגדל
.29ראה להלן סי״ב .
.30ירושלמי סוטה מא ,א .מג ,א.
62
בדברי רבותינו
תמיהתי על כל החולקים על פירש״י ,דבמ״כ אשתמיט להו תלמוד ערוך דפ״ק דנדה
בתולת קרקע למנ״מ ]למאי נפקא מינה[ לנחל איתן .צונמא הרי זו בתולת קרקע ,הא
קמן בהדיא דבתלמודין מוכרח פירש״י ,ואפ״ה לא קשיא מידי מקרא דעמוס הנ״ל ,דודאי
מלת נחל שם משותף הוא ומשמש שתי הוראות .הא׳ בעד נחלי מים ,והב׳ הוראת בקעה
ועמק כמו ויחפרו עבדי יצחק בנחל) ,ובטעם שיתוף זה ,עמ״ש בס״ד במהדורת לח״ש רפ״ו
דשביעית( ,ותסבול כמו כן הסמיכות למלת איתן בשני הדרכים ,על כן דעתי נוטה קצת
32
לפשרה ר״ל שדברי שניהם אמת ,שהדברים ג״כ מראים במקומן כדברי שניהם ,דמדכתיב
במקום אשר לא יעבד בו ,על כרחך במקום הראוי לזריעה משתעי ,ויצא נחל השוטף שאינו
ראוי לכך ,ומ״מ צריך שתהא נערפת בבקעה הסמוכה למים ,דכתיב 32וערפו שם את העגלה
בנחל ,דהך בנחל יתירא הוא ,דהא כבר כתיב שם .אלא ממקומו הוא למד שהיא ארץ נחלי
מים ,ואעפ״כ אינה כל כך ראיה.
31
ולבי אומר לי שלפי פשטי הדברים בתלמוד אין לזוז בזה מפירש״י וכך נראה בפשיטות
מתוך פי׳ הר״ש והרא״ש רפ״ב דפאה וכמ״ש שם בלח״ש ובפ״ה דיומא מ״ה .ועוד מצאנו
רב מאיר עינינו בספק זה ומכריע ג״כ כפירש״י .הלא הוא התנא המקובל אונקלוס הגר
שתרגם נחל איתן נחל בייר .הרי ביאר היטב שזה הנחל הוא ארץ בורה קרקע בתולה שלא
נעבדה .וזה ממש כדברי התלמוד במס׳ נדה דלעיל .והוא המקבל הפירוש האמיתי מחז״ל
ואין כאן ספק מעתה שהוא ודאי כדאי לסמוך עליו .ועכ״פ יש זכר לדבר גם לשטת הרמב״ם
מעניניה דקרא .מדכתיב 33ירחצו את ידיהם וגומר בנחל .דשמע מינה קצת במקום שמים
מצויים איירי .ואפשר דהיינו נמי אשר לא יזרע שאינו נזרע מחמת סמיכותו למים ,לפי
שכשהמים גדלים באין ושוטפין הנזרע .והוא שאמרו 34סימן לנחל קנים שכן הוא בשפת
הים וגדותיו ודוק.
ומכאן נראה קיצור זכרון המין האנושי אפי׳ במשובחים ובמסולתים שבו ,שהרי תוקף
גדולת פרשת הרמב״ם נודעת לכל בר דעת שלא הניח דבר קטן וגדול מכל הנמצא בש״ס
מלבד מה שאסף משאר ספרי הקודש כי כביר מצאה ידו החזק׳ )וכבר היה הו׳ ז״ל בחייו
קובל על השכח׳ והודיע צערו לרבים כנראה באגרותיו( ושני המלכים מהרי״ק ז״ל המפורסם
מאד ,וניכר מתוך ספרו עוצם בקיאותו הנפלאה .וא״מ הגאון ז״ל הנה כל חכמי דורו יעידון
יגידון שהי׳ אוצר בלום לתורה לא הניח למקרא ומשנה ותלמוד דבר גדול וקטן שלא הי׳
.31ח,ב.
.32שופטים כא ,ד.
.33שם ו.
.34פסחים נג ,א.
63
פרדס חב״ד
רגיל על לשונו כמעט שגור בפיו בע״פ .ונעלם מהם זכר כולם לברכה לפי שעה כתוב מלא
ותלמוד ערוך ,מה יעשו אזובי קיר אנן יתמי דיתמי כאצבע בקירא לשכחה .ואין זה דבר
חדש כי אין זכרון )לפעמים( לראשונים אף שהיו כמלאכים כחכמי התלמוד רז״ל הקדושים
דאשכחן בגמרא לישנא דאישתמיטיה ואף כי בחכמי דור ודור שקמו אחריהם ,הנה הספרים
מלאים מאלה ,מ״מ כבוד החכם המובהק במקומו עומד ומשמש ,והשכחה כרוכה בעקבות
כל החיים המהלכים תחת השמש ,השי״ת בחסדו יעזרנו שלא נשכח פקודיו כי בם נחיה
אנחנו וצאצאינו ותורתו מפינו לא ימוש ,תפלה לעני יעבץ ס״ט.
È"˘¯ ˙Ú„Ï ˆ"ˆ‰ ˙Âȇ¯ .È
הצ״צ מביא 35ב׳ מקומות שמהם משמע כדעת רש״י והיפך דעת הרמב״ם וז״ל:
א.״ובפ״ק דנדה )דף ח׳ ע״ב( בתולת קרקע וכו׳ נפ״מ לנחל איתן משמע בהדיא כפירש״י״
עכ״ל.
ששם :תנא ג׳ בתולת הם …בתולת קרקע-כל זמן שלא נעבדה .נפקא מינה לנחל איתן.
והראי׳ היא ששם מדובר אודות בתולת קרקע .שהיא לכו״ע אדמה }ולהעיר שהרמב״ם
עצמו כותב :36מהיכן היו מביאין אבני מזבח –מן בתולת הקרקע .חופרין עד שמגיעין
למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובנין ומוציאין ממנו אבנים{ .וכתוב שם ש)רק( באדמה
כזו משתמשים לעגלה ערופה .היפך פי׳ הרמב״ם שלעגלה ערופה משתמשים בנחל שזורמים
בו מים.37
ב .״וכ״מ ]= וכן משמע[ מנחל קדרון דכאן . .דאם היה נחל של מים א״כ הדם מתערב
במי האמה ואיך נמכרים לגננים לזבל כו׳״ עכ״ל.
הצ״צ מתייחס למשנה 38אלו ואלו )שני סוגי דמים( מתערבין באמה ,ויוצאין לנחל קדרון
ונמכרים לגננים לזבל) .ובפירש״י :ויוצאין לנחל קדרון -כמו ״לנחל 39איתן״ עמק( ומכיח
לשיטת רש״י שחייבים לומר שנחל הוא עמק )בלא מים( ,כיון שאם תאמר שנחל היינו נהר
)מים( ,הדמים )שיצאו לנחל( מתערבים במים ואינם ראויים לזיבול.
.35חידושי הצ״צ על הש״ס פסחים פ״ב ד״ה לנחל.
.36בפ״א מהלכות ביהב״ח הי״ד.
.37ראי׳ זו הובאה במאירי וב״שאילת יעב״ץ״
.38יומא נח,ב .מדות פ״ג מ״ב .ע״ז מד,א .פסחים כב,א .מעילה יא,א.
.39נראה דהוא טעה״ד וצ״ל ״אל נחל״.
בדברי רבותינו
64
ˆ"ˆ‰„ '·‰ 'ȇ¯· Ë"˜˘ .‡"È
מקשה דלכאורה מתערבים באמה?
על ראיית הצ״צ הב׳ הקשה ]הר[הת׳ י.ז ווילהעלם בקובץ ״יגדיל תורה״ )נ.י( חוברת ל׳
)שי״ל לחדשים סיון-תמוז תשל״ט( סימן ע״ג עמ׳ רצה-ו ,וז״ל :ולכאורה צ״ע ע״ז הרי אף
אם אם נאמר שנחל הפי׳ הוא עמק בלי מים .אבל כאן הרי קודם שהדם בא לנחל קדרון
הרי מתערבין באמה דתנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננים
ולזבל ומועלין בו ורש״י בע״ז )מד,א( פירש מתערבבים באמה סילון של מים.ועוד גם כאן
)במס׳ פסחים( רש״י מפרש בד״ה ״אלו…ומתערבין באמה סילון שהי׳ עובר בעזרה״.ע״כ…
ואם היה נמצא שהדם הי׳ מתערב במים של האמה ואח״כ הלך לנחל קדרון וא״כ מהו
הכרחו של הצ״צ .עכ״ל ההע׳.
בסגנון שונה מעט :בהקדים לפני שהדמים )״אלו ואלו״( מגיעים לנחל קדרון ,הם
מתערבים באמה )-אמת המים שבעזרה( ומהאמה יורדים לנחל קדרון .וא״כ קשה :מדוע
הצ״צ אומר שחייבים לומר שנחל היינו עמק כיון שאם נחל הוא הינו נהר ,הדמים מתערבים
במים ואינם ראויים לזיבול ,הרי גם אם נאמר-כדעת רש״י-שנחל היינו עמק .בכ״ז הדמים
מתערבים לפנ״ז באמת המים ,וגם הם אינם ראויים לזיבול?
מנסה ליישב ע״פ שיטת פסקי תוס׳ ודוחה.
לכאורה הי׳ אפשר ליישב שאלה זו ולומר שרש״י סבר כשיטת בעלי-התוספות שכתבו
בפסקיהם )פסקי תוס׳( למס׳ מידות אות יד׳ וז״ל :השירים )שירי הדם( נתנו על ]ה[יסוד
ויורדין לאמה ולא היו מים באמה .עכ״ל .וא״כ ליתא קושי׳ מעיקרא .כיון דלפי רש״י
לא היו מים באמה ,א״כ ,כשהדם יורד לאמה אינו מתערב בשום מים ומגיע לבדו לנחל
קדרון ומשם מוכרים אותו לגננים לזבל )משא״כ לפי הרמב״ם הנה אף שלא היו המים
באמה ,בכ״ז כשמגיע לנחל-מתערב במימיו ,ואינו ראוי לזיבול( .וראיית כ״ק אדמו״ר הצ״צ
במקומה עומדת.
אך יש לדחות תי׳ זה לפי שבכ״מ מצינו דמשמע ומוכח דדעת רש״י אשר היו מים באמה.
ומהם :א .רש״י בע״ז )מ״ד,א( שפירש :ומתערבין באמה -סילון של מים שהי׳ בעזרה .ב.
רש״י בפסחים )סד,א( שפירש :אלא שהכהנים מדיחים את העזרה -שאמת המים מהלכת
בעזרה וכשהיו רוצין להדיח העזרה היו פוקקין את נקב יציאתה והמים פושטין והולכים
על גדותי׳ ומדיחין את כל העזרה ..ואחר כך פותחין את הנקב והמים יוצאים ע״כ .ג .רש״י
.40אע״פ שבשתי המובאות האחרונות לא הוזכר שם ״מים״ במפורש ,הנה המילה ״סילון״ משמעותה בכ״מ צינור
פרדס חב״ד
65
בפסחים )כב,א( שפירש :ומתערבין באמה – סילון שהיה עובר בעזרה .ד .רש״י ביומא
)נח,ב( שפירש :ומתערבין באמה -סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון״.40
וכן סובר גם הרשב״ם )נכדו-בן בתו-של רש״י( כדמוכח לקמן:
בגמ׳ פסחים )קט,ב( איתא :שולחן )שהי׳ במקדש( של פרקים הוה )יכול להתפרק( דאי
ס״ד הדוקי מיהדק -אמתא באמתא הכי מצי מטביל לי׳.ומביא הרשב״ם שם 41שני הסברים
מהי ה״אמתא״ שבה היו מטבילין את השולחן) :א( במקווה שהיתה בעזרה וגדולה אמה על
אמה) .ב( וז״ל :א״נ באמת המים שבעזרה שבה מטבילין כלי שרת שנטמאו והיתה רחבה
אמה ולכן נקראת אמה 42כדתנן אלו ואלו מתערבין באמה .ע״כ .הרי לנו שגם הרשב״ם סבר
בזה -כדעת זקנו רש״י וחולק על זה פסקי התוס׳ -דהיו מים באמה ולא עוד אלא ש״בה
מטבילין כלי שרת שנטמאו״ )משא״כ לשיטת בעה״ת-כנראה סוברים שבאמת כלי השרת
שנטמאו-מטבילין במקוה שהי׳ בעזרה אמה על אמה וכיו״ב(.
מביא תירוץ הרשמ״מ ש.
ועל שאלת הרי״ז ו) .הנ״ל סי״א( תירץ הרה״ח הרה״ג ר׳ שמואל מ״מ שניאורסאהן
שליט״א בקובץ יגדי״ת )נ.י( חוברת נה )שי״ל לחודשים מנ״א-אלול ה׳תשמ״ג( עמ׳ שסא
וז״ל :ואפשר דאין הכוונה להוכיח שלא הי׳ בו מים כלל שא״כ הי׳ הדם נקרש ומתייבש
כידוע הטבע בזה ושוב לא היה אפשר למכרו לזבל ,אלא הכוונה לאפוקי מלומר שהי׳ בו
מים רבים מדאי שאז שוב אינו ניתן לזבל ,מיהו הי׳ נצרך לזה כמות מסוימה של מים
מעורבת בדמים כדי שיהיו ראויים לזיבול וכ״ה ביוסיפון בתארו בפרק שמונים ואחד את
נחל קדרון וז״ל · ÔȇÂמים ¯· ÌÈתמיד …ע״כ.
והיינו ,שלדעת הרמב״ם שנחל זה נהר -הכוונה שיש בו מים רבים מאוד שמפסידים את
הדם מלזבל ואזי קשה איך נמכרים לגננים לזבל ,משא״כ לדעת רש״י המים המעטים שהיו
באמה ושזרמו אח״כ לנחל קדרון )כמ״ש ביוספון( הם בגדרה הכמות המסוימת והקטנה
שהדמים צריכים כדי שיוכלו לזבל בהם ולא מפסידים את הדמים מלזבל.
אמנם ק״ק לתירוץ זה כיון שממנו יוצא שהיו מעט מים באמה .ואילו רש״י בפסחים
של מים ראה לדוגמא )רמב״ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ו( :לא יניח אדם פיו על הסילון
המקלח מים וישתה כו׳ ועוד.
גם את״ל שמשמעותו צינור בלבד ,הרי ,המובאה הראשונה ,שם מפורש ״של מים״ – ,מורה שכ״ה הכוונה גם
באלו.
.41ד״ה היכי מצי כו׳.
.42ע״פ תוספות ד״ה נותן לו ב״ב צט,ב -י״ל שחולק )או מוסיף( על הרשב״ם ש) ‰˜ÓÚולאו רחבה( אמה.
.43קהלת א,ז.
בדברי רבותינו
66
)סד,א( מסביר כשהיו זקוקים להדיח את העזרה ,היו פוקקים )-סותמים( את נקב יציאת
המים של האמה ,והמים עולים על גדותיהם ושוטפים ומנקים את רצפת העזרה .ומסתבר
לומר שלשם שטיפה כזו היו צריכים לא-מעט מים) .ובכלל,מלשון רש״י ״עמק״ משמע לפום
ריהטא שהוא ללא שום מים ולא כפי שהביא מיוסיפון שאין בו מים ¯· ,ÌÈאבל מעטים
איכא(.
אבל אפשר לדחוק שהמים שהיו שוטפים את העזרה – עדיין אינם בגדר מים רבים
וכו׳.
מביא פי׳ הרא״ש שלכאורה סותר להצ״צ ומיישבו.
בפי׳ הרא״ש למס׳ מידות )ג ,ב( איתא וז״ל :ודרך הנקבים יורדים על הרצפה והולכין
לאמת המים העוברת בעזרה ויוצאין לנחל קדרון והדם רבה על המים ונעשית זבל ונמכר
לגננים לזבל.
ולכאורה משמע שגם לדעת הרמב״ם ש״היו מים בנחל״ ,בכ״ז הרי כיוון שהדם רבה על
המים -אפשר לזבל איתם ,וזהו היפך ראיית הצ״צ שלדעת הרמב״ם כיון שיש מים בנחל,
‡"‡ למוכרם לגננים?
וי״ל דבמה שכתב הרא״ש ״והדם רבה על המים״ אין כוונתו למי נחל קדרון )כהרמב״ם(
אלא למי האמה שבמקדש .וכן משמע גם בפשטות שהרי כמה דם שיהי׳ -לא יהי׳ רב יותר
מ״נחל איתן״ ש״מימיו שוטפים בחזקה״ .אלא ע״כ מדבר על מי האמה ואומר שאל תקשה
היאך מזבלים בדם -לדעת רש״י -שמתערב במי האמה -כיון ש״הדם רבה על המים״ והרי
הוא מוכשר ומתאים כדי לזבל בו כו׳.
וא״כ ,הסבר זה היינו בדומה כעין תרוץ הרשמ״מ שניאורסאהן )הנ״ל.סי״א(.
מתרץ ב׳ תירוצים נוספים.
ואולי יש לתרץ ב׳ תירוצים נוספים על השאלה )הנ״ל ס״ט( איך לדעת רש״י אפשר
לזבל בדם הרי הוא עובר קודם לכן באמת המים ומתערב במים ושוב -איך הם ראויים
לזיבול?
והם:
א .אף שבדם מתערבים מים – אי״ז מפסיד את הדם מלזבל בו .הוכחת הצ״צ היא :אם
נאמר כרמב״ם שמדובר בנחל של מים ,הרי מימיו שוטפין וממילא אין סיכוי לאסוף מתוך
הזרם את הדם בזרימתו בנחל .וכיון ש״כל הנחלים הלכים אל הים״ ,43הרי שא״א לאסוף
את הדם וממילא א״א למכרו וכו׳
67
פרדס חב״ד
אבל לפי רש״י אתי שפיר שכן למרות שהדם מתערב במי האמה ,כשהם מגיעים לנחל
)-לעמק( ,המים והדם נעצרים ונאספים שם .ומשם )מהנחל עצמו( אפשר לקחת את הדמים
והמים ולמוכרם לגננים לזבל.
ב .באופן שונה מעט :מים שמתערבים בדם -מפסידים את הדם מלזבל ,לפי רש״י,
אף שהמים מתערבים בדם – באמה ,הרי כשיורדים לעמק ונעצרים שם -המים נספגים
באדמה )כידוע שמים הם כבדים וטיבעם לחלחל באדמה ולהיספג בה( והדם נשאר ,ואותו
אוספים ומוכרים .אבל לפי הרמב״ם המים והדם באים מהאמה לנחל קדרון ומתערבים
במימיו וממשכים לזרום עמו ונשארים מעורבים בדם ו״איך נמכרים לגננים לזבל״.
˙˜ÂÏÁÓÏ Ë"ÂÈÂ˙‰ ¯Â‡È· .·È
התוספות יום-טוב בפירושו למשנה סוטה פ״ט מ״ה מתייחס למחלוקת רש״י והרמב״ם
בנושא זה .לאחר שמביא את שיטת רש״י ואת שיטת הרמב״ם כותב וז״ל :אבל נראה בעיני
דהיינו פלוגתייהו דרבי יאשי׳ ור׳ יוחנן בבריתא בגמ׳ :״אשר לא יעבוד ולא יזרע״ -לשעבר
דברי ר׳ יאשי׳ ]דדריש ״אשר״ דמוכח דלא לשם צוואה )ציווי( היא .אלא לישנא דלשעבר[
ר׳ יונתן אמר להבא .דרש״י נסיב לה בפירוש החומש אליבא דר׳ יאשי׳ משום דמשמעות
ד״אשר״ הכי משמע טפי דלא בא לאסרו להבא.
אבל הרמב״ם בפירוש המשנה דבהדיא תנן ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ש״מ דמתני׳
דלא כר׳ יאשי׳ אלא כר׳ יונתן .הלכך ניחא להרמב״ם טפי לומר דנחל היינו נהר .שכן פירושו
ברוב המקומות .ועוד דכן ד״ירחצו את ידיהם״ 44משמע מהנחל .והשתא האי דדריש כל
ר׳ יוחנן בר שאול] :מפני מה אמרה תורה הביאו עגלה בנחל ,אמר הקב״ה יבוא דבר
שלא עשה פרות ויערף במקום שאין עושה פרות וכו׳ – הובא ברש״י בפירושו עה״ת ד״ה
״וערפו״[ לא אתיא אלא אליבא דר׳ יאשי׳ דאי לר׳ יונתן אדרבא כל נחל מגדל ועושה פרות,
אם בעצמו-בדגים ואם בשפתו-לכשיזרע או שיעבד .ועוד י״ל דלהרמב״ם לרבי יאשי׳ נמי
נחל היינו נהר ,אלא דקרא אתני שיהא המקום שעורפים בו -הוא במקום שלא נעבד בו
ואתיא ר׳ יוחנן בן שאול כרע׳ ומתני׳ מיהא דלא כר׳ יאשי׳ דהא אליבי׳ לא אסרה תורה
לזרוע וכו׳ לפיכך ניחא לרמב״ם לפרש קשה על חוזק הנהר .עכ״ל.
ביאור וסיכום להנ״ל.
היוצא מהנ״ל אשר בפירוש הכתוב ״נחל איתן״ נחלקים שני גדולי עולם אלו כל אחד
לדרכו ושיטתו בלימוד התורה .רש״י ענינו הוא -כפי שכתב בכ״מ 45״ואני לא באתי אלא
.44שופטים כא,ו.
.45פירש״י ג,ח .ג,כד .ועוד.
בדברי רבותינו
68
לפשוטו של מקרא״ –לפרש את התורה כמשמעתה הפשוטה – משמעות הכתוב כפי שהיא
מובנת ל״בן חמש למקרא״ ולכן ,כיוון שהמילה ״אשר )לא יעבוד כו׳(״ מתייחסת בפשטות
לעבר -מפרש אפוא רש״י שנחל הוא עמק קשה שלא נעבד בו בעבר מרוב קשיותיו.
משא״כ הרמב״ם שענינו בספרו ״היד״ הוא הלכות-הלכות נוטה יותר לצד ההלכתי ומכיוון
שמהמשנה )שהיא החיבור ההלכתי הראשון( משמע שההלכה היא כר׳ יוחנן .סוטה
הרמב״ם מהמשמעות הפשוטה של הכתוב ,ומעדיף לפרש כפי המשנה )ומכ״ש בפירושו
למשנה – שהיא עצמה ס״ל כר׳ יונתן( ,ולומר שנחל -כמשמעותו בכ״מ -הוא נחל של מים
ששוטף בחזקה -כר׳ יונתן ולא כר׳ יאשי׳.
‰ÓÈÓ˙ ‰¯Â˙‰ ÍÂÂÈ˙ .‚È
ה״תורה תמימה״ עה״פ ״נחל איתן״ דן אף הוא בנושא .הוא מביא את פרש״י ואת פי׳
הרמב״ם ומביא ראי׳ נגד פי׳ הרמב״ם :מה שתפסו עליו . .כי איך יתכן לפי׳ זה מאמר
הכתוב אשר לא יעבוד ולא יזרע ,מאי שייך זריעה במים שוטפים״ ,ומביא את ראיית הצ״צ
הא׳ ומציין למהרי״ק וכו׳ וממשיך :אך כנגד זה מצינו פסוקים שונים המורים מפורש כפי׳
46
הרמב״ם דנחל איתן הוא נחל מים כמו בעמוס ״ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן״
48
ובתהלים ״אתה הובשת נהרות איתן״ 47וכן מורה על לשון הפ׳ ״וישב הים גו׳ לאיתנו״
שענינו לאיתן ולחזקת שטיפתו .עיין בפסחים 49סימן לנחלים קנים נ״מ לנחל איתן .ופירש״י
ז״ל שמביאים שם עגלה ערופה צריך שהיו קנים גדולים ואי לא -לא מקרי נחל וזה מורה
מפורש כפי׳ הרמב״ם כי הלא קנים גדולים על המים ויותר מזה מוכח פירשו מגוף פרשה
זו דמפרש ורחצו את ידיהם בנחל דפשוטו במי הנחל דדוחק לפרש דהוא רק תואר למקום
ע״ד הלשון וערפו בנחל דלא משמע כן .וגם בעלמא בכ״מ דכתיב בתורה רחיצה כתיב גבי׳
במים ואם היה הפי׳ ע״ד הלשון וערפו בנחל הול״ל ורחצו במים בנחל.
ונראה לפרש בין שני הסתירות ולומר דשני הפירושים אמת .והיינו נחל איתן הוא
שוטף מים בחוזקה .ורק בימי השרב ייבש וכלשון הכתוב ״כאפיק נחלים יעברו 50גו׳ בעת
יזרבו נצמתו״ 51ומאז תהיה הקרקע קשה ולכן הגמ׳ איירי בעת שהנחל יבש והרמב״ם
מפרש ע״פ ענין הכתוב בעת ששוטף מים ]או דכוונתו היא ,שהעריפה תהי׳ על ˘ ˙Ùנחל
איתן,מ.ל [.ולפ״ז יתיישבו כל הפוסקים והסגיות ודו״ק .עכ״ל.
.46עמוס ה,כד.
.47תהלים עד,טו
.48בשלח יד,כז.
.49נג,א.
.50איוב ו ,טו.
.51איוב ו,יז.
.
69
פרדס חב״ד
בענין משלוח פקס בעש״ק
אחה״צ מארה״ב לאה״ק
בשליחות מקבל הפקס*
הרב אליהו לנדא
‡.
יש להדגיש כי בשאלה אודות משלוח פקס בע״ש למקום ששם כבר שבת ,כגון בע״ש
אחה״צ מארה״ב לאה״ק .או מאה״ק לארה״ב במוצש״ק כאשר במקום שמתקבל הפקס הוא
עדיין שבת ,יש להבחין שיש בזה שני אופנים שונים .האופן הראשון ,כאשר השולח עושה
זאת לדעת עצמו ולצורך עצמו .אופן זה אינו הנושא הנדון כאן כלל.
הנדון כאן הוא דוקא כאשר הדבר נעשה ·˘ ,Ò˜Ù‰ Ï·˜Ó ˙ÂÁÈÏהנמצא במקום
שעכשיו שבת ,או שנעשה לצרכו של המקבל ולטובתו .ובעצם ,משלוח פקס הוא דוגמא
בלבד .השאלה היא לגבי כל מלאכה .כגון איש מיושבי א״י ˘ ÁÈÏ˘ ‰ÈÓשידליק עבורו נר
במקום קדוש בע״ש אחה״צ בארה״ב ,וכדו׳.
·.
את סי׳ רמ״ג ,פתח אדמוה״ז בשלחנו בסגנון מיוחד במינו .לא כמו שהוא בטור ובשו״ע,
אלא פתיחה מחודשת משל עצמו .וז״ל :״אסרו חכמים לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה
בשבת ,בין בחנם בין בשכר ,ואע״פ שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת כו׳.״ והטעם
לכך ."χ¯˘È‰ ˙ÂÁÈÏ˘· ‰˘ÂÚ ‡Â‰ ,˙·˘· ‰˘ÂÚ È¯Î‰˘Î˘" :ואע״פ שמן התורה אין
שליחות לגוי) ,כדילפינן בתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ,מה אתם בני ברית אף שלוחכם
בני ברית( מ״מ מדברי סופרים ,יש שליחות לנכרי לחומרא) .ומקורו ,הגמ״י פ״ו מהל׳ שבת
אות ב׳ ,כמצויין בקו״א לסי׳ רס״ג אות ח׳(
* נדפס לראשונה בקונטרס ״פלפול התמימים״ בישיבת תומכי תמימים כפ״ח ,ובא כאן בשינויים ושיפורים
מסויימים.
70
בדברי רבותינו
אולם בסיום דבריו כתב רבינו :״ועיקר האיסור אמירה לנכרי בין בשבת בין ביו״ט אינו
אלא מדבריהם כדי שלא תהא שבת קלה בעיני העם ויבואו לעשות בעצמן וכו׳.״ )שהוא ל׳
הרמב״ם ושו״ע (.ובהמשך )סעיף ב׳( ״והפליגו חכמים באיסור זה וגזרו בו גזרות כגון אם
עשה הנכרי מעצמו בשביל ישראל כו׳ ‚."˙·˘· ˙¢ÚÏ ÂÏ Â¯Ó‡È ‡Ó˘ ‰¯ÈÊ
והדברים צריכים ביאור .אם דין השליחות אין הוא ¯˜ÈÚהטעם לאיסור האמירה ,למה
דוקא בזה פתח .ועוד מהי הגריעותא של הטעם דשליחות ,שבגללה אין זה עיקר הטעם.
בפרט שכ׳ רבינו )בסי׳ רס״ג בקו״א( ,דמה שנעשה שלוחו ושלוחו כמותו ,״ד‡¯ÈÓÁ ‡‰
."‰ÓˆÚ ‰¯ÈÓ‡Óוכתב שם די״ל דכו״ע ס״ל לדין השליחות בנכרי.
אלא שרביה״ג רוצה להשמיענו דשני איסורים נפרדים הם .הא׳ ,אמירה לגוי ·ÌÂÈ
.˙·˘‰עצם האמירה בשבת אסורה ,ואפילו לא יעשה הגוי מה שאמר לו לעשות .איסור
זה ,עיקר טעמו כמש״כ לבסוף .וזה דיוק לשונו ״ועיקר ‰¯ÈÓ‡ ¯ÂÒȇ‰לנכרי בין ·˘·˙
בין ·'ÂΠË"ÂÈ״ .אך מלבד זה ˙·˘‰ ̄˜ ÂÏÈÙ‡ ,אסור לומר לנכרי לעשות בשבת .וזאת,
משום שלבסוף כאשר הנכרי יבצע שליחותו ,יחשב כאילו הוא עשה בידים .דיש שליחות
לגוי לחומרא מדרבנן ,ושלוחו של אדם כמותו ואיסור זה חמור יותר .לכן בו פתח.
עקרון זה מדגיש ומפרט אדמוה״ז יותר בקו״א בסי׳ רס״ג .שם נפסקה הלכה) ,בשו״ע
אדמוה״ז הוא בסעיף כ״ה( ,דמי שקדם וקבל עליו השבת מבעוד יום ,״אע״פ שכבר חל
עליו קבלת שבת יכול לומר לישראל חבירו שלא קבל עדיין השבת ,שיעשה לו מלאכה.
ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבת .דכיון שלחבירו מותר הוא¯ÂÒȇ ÂÈχ Â˙¯ÈÓ‡· Ôȇ ,
,ÏÏÎאלא כשאומר לו בשעה האסורה לכל ישראל .כו׳״ עכ״ל] .והיינו כהב״ח והט״ז ודלא
כמג״א ,וכדלקמן[.
אך בקונטרס אחרון שם )אות ח׳( הקשה על זה רבינו ,איך מותר) .ומשמעות דבריו
היא :הניחא מצד האמירה כשלעצמה ,כמו שנתבאר בפנים .דעדיין אינה שעה אסורה לכל
ישראל .אבל מצד אחר קשה( הא קי״ל שלוחו של אדם כמותו ״והרי זה כעושה בעצמו…
כאילו אוחז ידו של חבירו ומבעיר בה״ .ומכיון שהשליח אינו בר חיובא ,דאצלו עדיין אינו
שבת ,נעשה שלוחו אף דהוי דבר עבירה .וכ׳ ״דהא מילתא דמיא ממש לאומר לאשה אקפי
לי קטן שחייב מלקות כדאיתא בב״מ )י׳ (:כו׳ ,אף שהיא אינה מוזהרת כלל מן התורה בבל
תקיף והיא מותרת לגמרי לעשות זה מדאורייתא כו׳ ואפילו הכי סופג הוא ארבעים משום
לאו זה ,משום שעשתה בשליחותו ונעשה כעושה בעצמו״ .א״כ גם כאן ״מה שחבירו
מבעיר בשליחותו ,הרי זה כאילו אוחז ידו של חבירו ומבעיר בה ,שנעשית כידו אריכתא,
˙Ù˜Ó‰ ‰˘‡‰ „È ˙È˘Ú˘ ÂÓÎ״.
71
פרדס חב״ד
הרי לנו בפירוש החילוק :״איסור אמירה בשבת״ חל בשעת האמירה .ומצד זה יש חילוק
מתי אמר ,משא״כ האיסור שמשום שליחות ,יחול אח״כ בעצם ביצוע המלאכה ע״י השליח.
ועי״ש לשונו בארוכה ,חילוק זה בפירוש.
‚.
עוד חידוש גדול משמיענו רביה״ג בדבריו אלו בקו״א ,מהו הגדר כאן של שלוחו של
אדם כמותו .״כעושה בעצמו״ ,״כידא אריכתא״ ,ו"."‰· ¯ÈÚ·Ó ¯ȷÁ Ï˘ Â„È ÊÁ‡ ÂÏȇÎ
אלא שזה עצמו לכאו׳ תימה .מה ראה רבינו דכאן המקום להגדיר גדרי השליחות .לצורך
קושיתו אין זה נוגע לכאו׳ .ולמה לא הקשה בפשטות ובקצרה )כמו שהקשו בתשו׳ פנ״י
)יו״ד סוף סי׳ ג׳( והברוך טעם )בחדושיו לאו״ח שנדפסו בסוף השו״ע( ,והא קי״ל שלוחו של
אדם כמותו ,ומכיון שהשליח אינו בר חיובא ,א״כ אמאי שרי .והרי בודאי לא היתה כוונת
אדמוה״ז רק אגב אורחא לאשמעינן כאן שליחות מה היא.
עוד קשה בלשון אדמוה״ז ,מה לו להדגיש כ״כ בדין האשה שנשתלחה להקיף הקטן.
דבהשקפה ראשונה כונתו להביא דוגמא דהיכא שהשליח אינו בר חיובא יש שליח לדבר
עבירה .ומה צורך יש לנו כאן בדוגמא שהביאה לזה הגמ׳ בב״מ .יאמר דין הגמ׳ ותו לא.
אך בעיקר קשה ,דעצם לשון רבינו לכאו׳ תמוה .״‡ ˙¯‰ÊÂÓ ‰È‡ ‡È‰˘ Ûכלל מן
התורה בבל תקיף״ ומותרת לגמרי לעשות זה מדאורייתא ״ 'Ó ‡Â‰ ‚ÙÂÒ ‰"Ù‡Âמשום לאו
זה משום שעשתה בשליחותו״ ,ולכאו׳ תימה דהוא כלפי לייא ממש .הרי אדרבה ,דוקא
ÈÙÓשהיא אינה מוזהרת ÈΉ ÌÂ˘Ó ,סופג הוא מ׳ .דאילו היתה מצווה בזה ,הי׳ באמת
המשלח פטור ,דאין שליח לדב״ע .וא״כ מהו פשר הלשון ״‡ "Ûשאינה מוזהרת ,״"‰"Ù‡Â
סופג הוא מ׳ .דכל זה לכאו׳ פלא.
אלא נראה דהכל הולך אל נקודה אחת .דוקא הגדרתה של ״שליחות״ היא יסוד קושית
רבינו .ודוקא מהאומר לאשה צאי ואקפי לי קטן מוכיח רבינו מהו גדר שליחות.
דהנה על הקושיא כאן ,והא שלוחו של אדם כמותו .יש שמתרצים )החתם סופר )או״ח
סי׳ ר״א( ,הברוך טעם ועוד אחרונים( ,דבאיסור מלאכת שבת לא שייך שליחות .דמלאכת
שבת ,עבירה ˘·‚ ÂÙÂהיא ,מה שגופו אינו שובת) .איסור מלאכה בשבת אין זה שהמלאכה
לא תיעשה ,אלא שגופו של ישראל ישבות ולא יעשה מלאכה( .וכשם שבמצות שעל גופו
לא שייך שליחות ,כגון הנחת תפילין ,כידוע דברי התוס׳ רי״ד בזה ,כמו״כ בעבירות שעל
גופו אין שליחות .לפיכך ,הגם שבשליחותו עושה הלה מלאכה ,אינו עובר בכך .דסו״ס הוא,
המשלח ,שובת וגופו נח.
בדברי רבותינו
72
דוגמא לזה הביא החת״ס ,ישראל שמינה כהן שליח לאכול תרומה .היתכן שישראל ילקה
באכילתו .פשיטא דלא .דסו״ס גופו של ישראל לא אכל תרומה .כמו״כ בשליח למלאכה
בשבת .גופו לא עשה מלאכה.
ומשמע שיסוד סברא זו נתכוין אדמוה״ז לשלול ,ולהכריח דגם באיסורי שבת יש דין
שליחות .וזהו מה שהביא דוקא מהאומר לאשה צאי ואקפי לי קטן .לא כדוגמא גרידא
לשליח שאינו בר חיובא ,אלא אדרבה בדרך של קושיא .״אף שהיא אינה מוזהרת״ בכך,
״ ‰"Ù‡Âסופג הוא ארבעים׳" ,ולמה? מה פשע? הרי מה שאמר לאשה לעשות ,הוא דבר
המותר לה לגמרי .ונהי דמעשה ההקפה יתייחס אליו ,אבל מ״מ )עם כל גדרי השליחות
שחידש ר׳ יוסף ענגיל ,סו״ס( איזה מעשה הקפה יתייחס אליו‰˘‡ „È Ï˘ ‰Ù˜‰ ‰˘ÚÓ ,
.ÂÈχ ÒÁÈÈ˙Èוהקפה ביד של אשה הוא דבר המותר לגמרי .א״כ על מה יתחייב .הרי זה כמו
ישראל שאמר לשלוחו הכהן אכול תרומה .אלא מדלא אמרינן הכי ,ע״כ ד״נעשה כעושה
בעצמו״ ממש .אך עדיין חסר הביאור איך באמת זה נחשב שעשה הוא בידו ממש.
זהו שאמר רביה״ג .ומכאן הוא מכריח חידושו הנפלא בגדר ״שליחות״ ,דהיינו כאילו
אוחז ידה של האשה ומקיף בה״ .מעתה אינו דומה כלל לאומר לכהן אכול תרומה.
ואדרבה ,אפי׳ יאחז ביד הכהן ויכניס תרומה לתוך פיו ,לא עשה אלא מצוה .שהאכיל בידו
תרומה לכהן .אבל אם יאחז ביד האשה ויקיף הקטן ,מעשה אסור דהקפה .‡Â‰ ‰˘Úכמו
כן אם יאחז ביד חבירו ויבעיר בשבת.
„.
ונראה לי דביאור דברי רבינו הוא ,דהחידוש שחידשה תורה בשליחות בפסוק דקרבן
פסח ״ושחטו אותו כל קהל ישראל״ דשלוחו של אדם ,Â˙ÂÓÎשאף שהשליח שוחט ,נקרא
זה שכל קהל ישראל ,ÂËÁ˘ ̉זוהי הגדרה באופני עשיה .מעשהו של אדם ,אינו רק
כשעושה בגופו ממש .אלא כשם שגם כחו כגופו ,דהיינו שעשית כחו במקום רחוק ממנו,
כמו שעשה בגופו ממש .כי הוא זה שהפעיל הכח ,כמו״כ פעולת שלוחו מכיון שהיא רק ע״י
הפעלתו ,מעשה דידי׳ הוא.
לפי״ז חידוש זה של רבינו הוא נפלא גם בפשטותו .מעתה דין ״שליחות״ אינו דבר
מופשט ,כהחקירה הידועה של ר׳ יוסף ענגיל על כל דרגותיה .אלא דבר מוחשי ופשוט.
היות שהוא הוא המפעיל את השליח בצוויו ,לפיכך עשית השליח שמופעלת בדבורו,
נחשבת עשיה שלו ממש .וזהו הפשט בל׳ רבינו ״מה שחבירו מבעיר בשליחותו ,הרי זה
כאילו אוחז ידו של חבירו ומבעיר בה ,שנעשית כידו אריכתא״ .ומכיון שמעשה השליח
בצוויו ÂÏ˘ ‰˘ÚÓ ,ממש הוא נחשב ,ודאי גם ״עשיה״ זו נכללת במצות לא ˙ ‰˘Úכל
פרדס חב״ד
73
מלאכה.
הגדרה זו ,בעצם אמורה בפירוש ממש בל׳ רבינו שם ,בתוך הדברים ,״˘È"Ú Íω
‡ ." Ì˘ Â˙‡ ÍÈω ‰Ê ÂÏȇΠ‰Ê ȯ‰ ,‰Ê Ï˘ Â˙¯ÈÓוכן בדיוק ל׳ הרא״ש שהביא שם רבינו,
״שהוא מוליכו במאמרו״.
הם הם הדברים ממש גם במש״כ רבינו בתוך אותה קושי׳ וז״ל :״ולא דמי לשמירת
פירות=] ,ראובן שאומר לחבירו השוהה מחוץ לתחומו ,שמור לי פירותי שבתחומך ,ואני
אשמור על פירותיך שבתחומי ,דמותר .ומינה ילפי׳ להיתר האמירה בדידן ,ואומר אדמוה״ז
דאין הדין שלנו דומה לזה[ .דהתם אין חבירו עושה ˘ ÏÏÎ ‰Î‡ÏÓ ÌÂשהולך בתוך תחומו.
,‰Ê Ï˘ Â˙¯ÈÓ‡ È"Ú Íω˘ Û‡Âהרי זה .. Ì˘ Â˙‡ ÍÈω ‰Ê ÂÏȇÎאו נשאו אותו שם
בתוך תחומו של חבירו ,שלא הי׳ עושה איסור בהולכה זו או במשא זו ,אלא משום עצמו,
שלו אסור להלך שם ,אבל עכשיו ˘ Ì˘ ÍÏ‰Ó Âȇ ÂÓˆÚ ‡Â‰רק שחבירו מהלך שם ע״י
אמירתו לא נעשה שום מלאכה בשליחותו כו׳ ..אבל כאן מה שחבירו מבעיר בשליחותו
ה״ז כאילו אוחז ידו של חבירו ומבעיר בה שנעשית כידו אריכתא כמו שנעשית יד האשה
המקפת״ .עכ״ל רביה״ג.
כלומר ,התם בשמירת הפירות) .ÏÏÎ ‰Î‡ÏÓ Ì¢ ÁÈÏ˘‰ È"Ú ‰˘Ú ‡Ï ,ולא שעשה
מלאכה רק שמותרת לו( .גם כלפי המשלח לא נעשתה שום מלאכה כלל .דמה שהשליח
הלך ,הלא בתוך תחומו הלך .ומעשה שאינו מלאכה כלל מה איסור יש להפעילו .וזהו ממש
שביאר רבנו .דמה שהלוכו שם הוא בהפעלת משלחו ,ומשלחו נמצא מחוץ לתחום ,אין
בזה כלום .דלא המשלח הלך שם .אלא שבמאמרו בלבד הוליך את השליח בתוך התחום
שלו .נמצא שבעצם לא נעשה שום דבר שבגדר .ÏÏÎ ‰Î‡ÏÓוזה אינו דומה לעשית הבערה
ע״י השליח ,דההבערה בעצם ‰¯ÂÓ‚ ‰Î‡ÏÓהיא .רק שלשליח בעצמו היא מותרת .אבל
מכיון שעשיתו מופעלת ע״י המשלח ,וממילא מעשה המשלח הוא ,הבערת איסור היא.
וזהו ממש שאחרי ביאור זה ,ממשיך אדמוה״ז בקושיתו הנ״ל ,וז״ל :״אבל כאן מה
שחבירו מבעיר בשליחותו ה״ז כמי שאוחז ידו של חבירו ומבעיר בה שנעשית כידו אריכתא,
כמו שנעשית יד האשה המקפת״ .כמו ההקפה שרק לאשה השלוחה היא מותרת ,אבל היות
שהיא מופעלת בצווי המשלח ,מעשה הקפה שלו הוא ,ממילא הקפת איסור היא .כמו״כ
ההבערה אף שלשליח היא מותרת ,מ״מ שהבערה בעצם מלאכת איסור היא למשלח ,אף
שלחבירו היא מותרת ,והוא הוא העושה את מעשי חבירו.
בדברי רבותינו
74
.‰
הנה ,לעצם יסודו של רביה״ג שאף שבפועל גופו נח ,שייך שיעבור באיסור מלאכת שבת
ע״י שליח ,יש ראיות מכמה פוסקים .מלבד דברי הגה׳ מיימוני׳ שאדמוה״ז מציין אליו,
)בפ״ו מהל׳ שבת אות ב׳( וז״ל :״אסור ליתן לנכרי מעות בע״ש שיקנה לו למחר ביום השוק
כי ."‡¯ÓÂÁÏ È¯ÎÏ ˙ÂÁÈÏ˘ ˘Èוכדי לא להאריך אביא כאן רק ראי׳ אחת .והיא מדברי
הנמ״י הידוע בב״ק .שהקשה לר׳ יוחנן דאשו משום חציו ,דכחו כגופו .וכל רגע שהאש
בוערת נחשב כמדליק בידים ,א״כ היאך מותר להדליק נר בע״ש והולך ודולק בשבת .הרי
הוי כמדליק כל רגע ורגע בידים .עד שהוכרח הנמ״י בתירוצו הידוע דחציו של אדם דמחייב
עלי׳ הוא באמת רק אשעת הזריקה .כי ע״י הזריקה כבר ˜¯Âʉ ÏÚÙכל מה שיעשה החץ
במעופו .וכן בהבערה ,כאילו כל הבעירה כבר עשאה ברגע שהדליק דהיינו בע״ש.
ואם כסברת החת״ס דעיקר שביתת שבת היינו שגופו ינוח ולא יעשה מלאכה ,מעיקרא
מאי קשיא לי׳ לנמ״י .נהי „ ÔÈ„‰ „ˆÓכחו כגופו ,מה בכך .כחו הוא שהולך ומבעיר ,והוא
עצמו שובת ונח .וכמו שלוחו שהולך ומבעיר ,ואינו מתחייב בכך ,דסו״ס גופו בפועל שובת
ונח .אלא מוכח מהנמ״י דודאי מה ש ÔÈ„‰ „ˆÓנחשב ״מעשה״ שלו ,הרי זה אסור .דגם זה
בכלל השביתה שנצטוינו בה .וא״כ בשלוחו של אדם כמותו הכי נמי.
וא״ת א״כ למה נחלקה עשיתו ע״י כחו מעשיתו ע״י שליח .דלענין זורק חץ –שהוא
הגדר דכחו כגופו ,אומר הנמ״י שהכל הולך אחר שעת הזריקה ולא אחר שעת עשית החץ
בכחו .משא״כ בשליח ,הגדיר אדמוה״ז בפירוש שדוקא בשעה שהשליח עושה ,אזי נחשב
שהמשלח כאוחז בידו ועושה .וכל כך למה ,נאמר גם בשליח דבשעת המינוי כבר נעשה
מצדו הכל .וממילא אם מינה השליח קודם השבת יהא מותר .ממש כהדלקת הנר בע״ש.
אבל באמת לא קשיא .החילוק הוא פשוט .בזריקת החץ או בהבערת האש המתפשטת,
הכל מצדו כבר נעשה ÂÁ¯Î ÏÚ .ילך החץ ויפגע מכח הזריקה ,ועל כרחו תלך האש ותשרוף.
ממילא התוצאה ״בכח״ כבר נעשתה לגמרי .משא״כ בשליח ,א״א להגדיר ש״בכח״ כבר
נעשה הכל בשעת המינוי .שהרי אין שום הכרח שהשליח יעשה .וזהו שכותב אדמוה״ז
שבאותו הרגע שהשליח עושה ,אזי דוקא -המשלח כאילו אוחז בידו ועושה.
מעתה הרי מובן כל סדר רברי רביה״ג היטב .דוקא אחרי ההוכחה הברורה שהביא רבינו
לגדר דין שליחות ,מעתה קמה הקושי׳ וגם ניצבה .אף שהשליח המבעיר מותר לו ,דאצלו
עדיין לא שבת ,מ״מ המשלח שכבר קבל ע״ע שבת ,הוא המפעילו דהוי כאוחז בידו ממש
ומדליק .וא״כ איך מותר?
ועל זה תירץ רבינו )ומקורו מהלבוש( ,דהכא שאני .היות שכל איסורו מחמת עצמו,
75
פרדס חב״ד
שקבל עליו שבת ,אמרינן דרק מעשה בגופו ממש קיבל על עצמו .אבל מה שיעשו אחרים
בשבילו ,זה לא קבל על עצמו .ואף ˘ ‡È„Óנחשב כאילו אוחז בידו ועושה .במלים אחרות,
רק מעשה גמור של איסור בגופו קבל ע״ע) .בין שמעשה זה אסור מדאו׳ או מדרבנן( .אבל
מה ש״חשיב״ מעשה דידיה ,לא קבל .דהיינו הפעלת חבירו בדבורו ד״חשיב״ מעשה דידי׳,
איסור זה לא קבל על עצמו) .והאמירה עצמה שהיא פעולה בגופו ,זה הרי כבר ביאר בפנים
כנ״ל למה אינה אסורה(
נמצא ברור ומוחלט ,אילו מי שקבל השבת טרם הזמן ,היה מקבל על עצמו כל האיסורים
ממש ,ללא יוצא מן הכלל ,הי׳ אסור ששלוחו יעשה בשבילו מלאכה ,אף שהיא שעת היתר
אצלו .וכן ,אילו איסורו של המשלח לא מצד קבלתו על עצמו ,אלא מעיקר הדין כבר חלה
עליו השבת ,לא היה שום היתר ששלוחו יעשה בשבילו מלאכה ,אף לו יצויר שאצל השליח
עדיין לא נכנסה השבת.
.Â
לאחר שכל זה נתברר ,הגע בעצמך .אדם העומד סמוך לקו התאריך ,אם יושיט בשבת
יד אריכתא ,ע״י מקל וכדו׳ למקום שעדיין אינו שבת ויצית אש ,האם יתכן שלא יתחייב
משום מבעיר .הרי הוא מחויב לשבות ממלאכה ובידיו הדליק אש .דיני השבת אינם
נמדדים לפי האש שהודלקה אלא לפי המדליק .ומכיון שהמדליק אסור במלאכה ,מה יועיל
לו שמקום האש שהדליק היא מחוץ לשבת .״עומד בתוך השבת ופושט ידו חוץ לשבת״,
הרי הוא דבר שאין הדעת סובלתו.
מעתה ,כאשר אנו באים לדון אודות מלאכה הנעשית ביד ישראל בארה״ב בע״ש אחה״צ,
שהוא זמן היתר להעושה ,אך עשיתו היא בשליחות בן א״י ,ושם כבר נכנסה השבת .האם
מותר או אסור.
הנה לשיטת החת״ם סופר ודאי אין בזה שום איסור .בין שהשליח ישראל בין שמינה
שליח גוי .דאף שהשליח אינו בר חיובא ,אין משלחו עובר .דאין איסור מלאכת שבת ע״י
שליח .שהרי גופו שובת ונח.
גם לדעת התשו׳ פנ״י ורע״א אין בזה איסור ,אך מצד אחר.
דהנה על אותה קושי׳ שהקשה אדמוה״ז איך מותר למי שקבל שבת קודם הזמן לומר
לאחר לעשות בשבילו מלאכה ,והרי שלוחו של אדם כמותו .תירצו הם דלא כאדמוה״ז,
אלא דמכיון שהישראל השליח מצוה על השבת בעצם ,לפיכך אף שבשעה זו שעת היתר
היא לו ,הוא כן ״בר חיובא״ בעצם במצוה זו .וממילא אין למעשהו דין שליחות למשלחו
בדברי רבותינו
76
דאין שליח לדבר עבירה) .הגם דלשיטתם –דלא כהחת״ס -עצם דין שליחות שייך גם
במלאכת שבת(.
אלא שלפי דבריו ,אם השליח גוי חמיר טפי )אם לא קצץ לו דמים( .מכיון שהוא הלא
אינו בר חיובא כלל ,ויש שליחות לגוי לחומרא מדרבנן.
אבל לשיטת אדמוה״ז ,דמה שהוא בעצם חייב במצות שבת אינו עושה אותו בגדר
״בר חיובא״ בשעה שאינה שבת אצלו ,הרי נמצא שאותו משלח בן א״י ,כאוחז עכשיו,
בעצם יום השבת שלו ,ביד שלוחו שבארה״ב ומבעיר אש .איך אפשר שזה יהא מותר.
.¯ÂÓ‚ ¯ÂÒȇ ‰Ê ȯ‰Âדמדאורייתא שלוחו הוא ,ושלוחו כמותו) .ומה שלפני השבת אמר לו
שיעשה בשבילו ,זה אינו מועיל כלום לאיסור שמדין השליחות כנ״ל ,רק לאיסור האמירה
כשלעצמו( .ואפי׳ אם השליח הוא גוי ,מ״מ מדרבנן לחומרא נחשב שלוחו ,וכאוחז בידו
ומבעיר.¯ÂÒÈ‡Ï ¯·„‰ ¯Â¯· ȯ‰ ,ÂȘÒÙ Ê"‰ÂÓ„‡ ÂÈ·¯ ˙¯Â˙ ¯Â‡Ï ÌÈÎω‰ ,Ô„È„Ï .
ועפ״י מה שכ׳ הצמח צדק )סי׳ כט( דכל הנעשה לטובת פלוני ולרצונו ,אפי׳ בל מינוי
שליחות נעשה שלוחו ,מטעם זכין לאדם כו׳ שהוא מדין שליחות ,הנה אפי׳ בלא אמירת
המשלח אסור .וגם השולח עובר אלפני עור.
.Ê
לאחר כתבי כל זה מצאתי בעזהי״ת בשו״ת מנחת יצחק )חלק ז סימן לד( שדן בנושא
הקרוב לדינא דידן ,ובתוך דבריו כותב:
״ושוב ראיתי בתשו׳ דובב מישרים ]להגאון הגדול הרב מטשעבין זצ״ל[ )ח״ג סי׳ פ״ג(
בדבר שנשאל שם ,ישראל הדר בחו״ל ויש לו בית מסחר בא״י שעובדים שם עבורו ישראלים
הדרים בא״י אם מותר להם לאותם ישראלים לעסוק ולעשות מלאכה ולנהל העסק ביו״ט
שני של גליות עבור בעליהם הדר בחו״ל .והג׳ השואל הביא מהא )דסי׳ רס״ג( הנ״ל ,להוכיח
להתיר.Ì˘Ó ¯È˙‰Ï 'ȇ¯ Ôȇ„ Ì˘ ‡"˜· Ï"Ê ‡È˙‰ ·¯‰ „"ÈÙÚ ‰Á„ ·È˘Ó‰ Ï"Ê Ô‡‚‰Â .
ושוב נתעורר מדברי הברכ״י בשם מוהריק״ש להתיר ומהר״י פראגו ומהר״י מלכו לאסור,
ודברי השע״ת שציין לשו״ת זרע אברהם שנוטה להקל עיי״ש .ומוכח שם שאף שהביא
לבסוף את השו״ת הזרע אברהם להתיר ,מ״מ ȇ„·˘ ۇ ,¯ÂÒ‡Ï ‰Ó˜ÓÓ ‰ÊÊ ‡Ï Â˙˘Ó
.¯ÂÒ‡Ï Ï"Ò Ó"Ó ‰Î‡ÏÓ ˙¢ÚÏ ÂÓˆÚ ·"ËÂÈ· Ï"ÂÁ·˘ χ¯˘È‰ ‰Âˆ ‡Ï
וממשיך המנחת יצחק:
״ושפיר כתב בתשו׳ בצל החכמה )ח״ג סי׳ קכ״ה( דלפי״ז אם יש לישראל מא״י עסק
באמריקא ,שבעת שמתקדש ליל שבת עדיין כמה שעות חול בארה״בÌÈÏÚ·‰Ï ¯ÂÒ‡ ‡‰È ,
פרדס חב״ד
77
Ô˙‡· · ˜ÒÚ˙È˘ ·"‰‡· ˜ÒÚ ÌÈωӉ ÌȘÒÂÚ‰ ÌÈχ¯˘ÈÏ Â‡ Ì"ÂÎÚÏ ˙¢¯‰Ï
˘ .˙ÂÚוכן ס״ל בתשו׳ ארץ צבי )סי׳ מ״ד ד״ה ויש( ,וכתב שכמדומה לו העולם נוהגין היתר
עיי״ש״ .עכ״ל המנחת יצחק) .הנה מש״כ בשם הארץ צבי עי״ש וצ״ע קצת .אלא כנראה
שכך הבינו בדבריו שפושט שאלתו עכ״פ לשי׳ רביה״ג ,ממה שציין לקו״א זה דסי׳ רס״ג.
ועי״ש(.
ומה שהעולם נוהגין היתר אין זה פלא .דודאי יש להם על מי שיסמוכו ,ה״ה האחרונים
שנזכרו לעיל .אך לשי׳ אדמוה״ז אסור) .ועי״ש בתשו׳ בצל החכמה שכ׳ עצות לבעלי
מפעלים מה לעשות כדי שלא להכשל באיסור זה(.
גם הגרש״ז אויערבך זצ״ל תחילה הורה בזה מדעתו להיתר ,אך עי׳ שו״ת מנחת שלמה
)חלק א סימן יט( וחזי ענותנותי׳ דמר ,שכ׳ :״גם בנוגע לבן חו״ל שיש לו ביח״ר בא״י
שהביא כת״ר ..בשמי שאמרתי דהו״ל כשינוי מפני האופק ומותר לבני א״י לעבוד בו ,דבר
זה אמרתי רק מפני שכך נלענ״ד ,אבל לא ידעתי כלל שכבר נדפס מהגאון מטשעבין זצ״ל
לאיסור״ וכו׳ עי״ש.
ובריך רחמנא דסייען.
79
פרדס חב״ד
עניני מוצאי שבת קודש ומנהגיו
*
הרב יוסף קרסיק
מוצאי שבת
‰˙‡ˆ ÌÚ ÔÈËÂÏÁÏ ˙˜Ï˙ÒÓ ‰È‡ ˙·˘‰
א .למרות 1שההלכה היא שאחר צאת שבת ואמירת הבדלה מותר לעשות מלאכת חול,2
4
בכל-זאת ״מנהג 3חסידים להמשיך את עניני השבת משך זמן אחרי השבת״ ,והאריז״ל
אומר ש״אין ראוי להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש ..עד אחר סעודה דמוצאי-שבת״,
כי ״הנפש היתירה )שבשבת( אינה הולכת לגמרי5״ מיד עם צאת השבת ,ונשארת ״הארת
שבת״ גם במוצאי שבת ,וכן אומר רש״י 6ש״יהא שמח אף בצאתו״ ,שגם במוצאי שבת
צריכה להיות שמחה שבתית.
הקשר של מוצאי-שבת לשבת ניכר גם בדברים נוספים:
(1אין אומרים תחנון )ווידוי( במוצאי-שבת )עד חצות הלילה( (2 .7המן ירד מידי בוקר
וממנו סעדו במשך היום והלילה שאחריו ,גם ממנת המן של שבת אכלו במוצאי שבת,8
והיות שאת המן של שבת ״אין 9ראוי לאכול בחול״ ,נמצא שמוצאי שבת נחשב לזמן שבתי
*
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.·Â¯˜· Ï"È˘ – Ú"ÈÊ ¯"ÂÓ„‡ ˜"Î ˙˘Ó ÈÙÏ ˙„ÈÒÁ·Â ‰Ï·˜· ˙·˘‰ ¯ÙÒ‰ ÍÂ˙Ó ˜¯Ù
שיחות קודש -תשי״ז ,יו״ד שבט ,סעי׳ יא ואילך .לקוטי שיחות חל״ו ,עמ׳ 70ואילך .חל״א ,עמ׳ .104
התוועדויות תשמ״ה ,ח״א ,עמ׳ .267ועוד.
שולחן ערוך אדמו״ר הזקן ,סי׳ רטז ,סעי׳ טו-ז.
התוועדויות תש״נ ,ח״א ,עמ׳ .311
סידור האריז״ל ,קול יעקב .פרי עץ חיים ,שער השבת פרק כד )מדובר על סעודת מלוה מלכה( .שערי תשובה,
סימן ש .בדרך מצוותיך )ח ,א( :״הארה בשבת ..מתפשטת גם-כן בכל ימות החול״.
שלוש הדרגות )התחתונות( שבנשמה יתירה -נפש ,רוח ונשמה -נשארים במוצאי שבת )סידור האר״י(.
ספר הפרדס ,תחילת הלכות הבדלה.
שערי תשובה ,שם .בסידור האר״י כתוב שאין להתאבל על ירושלים כל הלילה.
כמפורש בחזקוני לפרשת בשלח טז ,כג.
ש״ך וספורנו לפרשת בשלח ,שם ,כה.
בדברי רבותינו
80
ולא זמן של חול ,לכן יכלו לאכול אז המן השבתי (3 .על סעודת מלוה מלכה ,הנערכת אחרי
צאת השבת כתב רש״י 10״כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד ,כאדם המלווה את המלך
בצאתו מן העיר״ ,מכאן מובן ששבת לא מסתלקת מיד במוצאי שבת ,אלא היא נשארת עד
שהיהודי עורך את סעודת מלוה מלכה ,ואז הוא מלוה אותה לדרכה.
ויש להבין :הלא בברכת ההבדלה ,הנאמרת מיד במוצאי שבת ,כתוב ״המבדיל בין קודש
לחול״ ,משמע שמיד במוצאי שבת קדושת שבת נפסקת ומתחיל זמן חולין?11
Ô¢‡¯Ï ˙·˘Ï ¯Â˘˜ ˙·˘ ȇˆÂÓ
ב .כל לילה )מצאת הכוכבים עד עלות השחר( קשור הן ליום שלפניו והן ליום
שאחריו:
ביחס לדברים מסוימים ,כמו מנין הימים וקביעת שבתות וחגים -הלילה שייך ליום
הבא ,כדברי הפסוק 12״ויהי ערב ויהי בוקר״ ,שהערב שייך לבוקר המחר; וביחס לדברים
אחרים ,כמו בדיני קורבנות ובאכילת המן -הלילה שייך ליום הקודם ,שהנותר מהקורבנות
והמן של היום -נאכל בלילה שאחריו ,כלשון חז״ל 13״הלילה הולך אחר היום״ ,הלילה שייך
ליום שלפניו.
גם ליל מוצאי שבת קשור לשני הימים ,לשבת שלפניו וליום ראשון שאחריו:
ביחס לקדושת השבת ואי עשיית מלאכה הוא קשור ליום ראשון ,לכן מן הדין מותר
לעשות בו מלאכות חול ;14אבל ביחס לדברים אחרים שבשבת ,כמו ברכת השבת ,המן,
הסעודות וכו׳ -מוצאי שבת קשור עדיין לשבת.
˘˙·˘· Ìȯ·„ È
ג .שתי פעולות רוחניות מתרחשות בשבת:15
(1״קדושה״ -״יום 16השביעי ויקדש אותו״ -שמשמעותה פרישות והבדלה .הקב״ה
קידש את היום השביעי ,הפריש )ושינה( אותו משאר הימים בכך שאסר לעשות בו מלאכת
.10מסכת שבת קיט ,ב ,רש״י ד״ה ״במוצאי שבת״.
.11וכן מהכתוב )טושו״ע סי׳ רצז( שבמוצאי שבת הנשמה יתירה מסתלקת.
.12בראשית א ,ח.
.13חולין פג ,א.
.14להעיר שבכלל ״בקדשים הלילה הולך אחר היום״ )חולין ,שם(.
.15זוהר ,ח״ב ,דף קלה ,ע״א .סידור עם דא״ח ,דף קסט.
.16בראשית ב ,ג.
פרדס חב״ד
81
חול .בקבלה ובחסידות מוסבר שפרישות זו נובעת מתוך ׳התעלות העולמות׳ ,שהיהודי
והעולם מטפסים ועולים לדרגות אלוקיות עליונות ,לכן אסור ׳לרדת לעולם הגשמי׳
ולעסוק במלאכות חול ,שכן היהודי נמצא ׳למעלה׳ .אם-כן פעולת ההתקדשות יוצרת
מצב של התעלות מהעולם ,עזיבת החומריות והתעלות מלמטה למעלה לפסגות אלוקיות
גבוהות.17
(2״ברכה״ -״ויברך 16אלוקים את יום השביעי״ -שמשמעותה ״המשכה״ ,18שהקב״ה
נמשך ויורד לעולם הגשמי ומברך אותו ,מקדש את מזון סעודות השבת ונותן ביהודי
תוספת נשמה יתירה שבתית .אם-כן פעולת הברכה יוצרת מצב של השפעה אל העולם,
שכוחות הקדושה העליונים ירדו מלמעלה למטה לעולם הגשמי.
למרות ששתי פעולות אלו שייכות לכל המעת-לעת של השבת ,בכל זאת ,למעשה כל
אחת מהן מתבצעת בעיקר בזמן אחר:
הקדושה מתחילה מיד עם כניסת ליל שבת 19ומסתיימת בסוף יום השבת לאחר ההבדלה,
שאז היהודי שב ויורד למטה לעולם הגשמי .לכן מיד בצאת שבת )לאחר הבדלה (20מן הדין
מותר לעשות מלאכת חול ,שכן היהודי חזר למטה לעולם הגשמי התחתון ולא נשאר
במצבו העליון כבשבת עצמה;
אבל הברכה האלוקית ,כלומר השפעת ברכת ה׳ לעולם והנשמה היתירה השבתית
– מתחילה בעיקר בשבת בבוקר ,21והיא נמשכת גם בלילה שאחר יום השבת ,במוצאי
שבת ,22כפי שאמרו חז״ל על הפסוק ״ויברך אלוקים את היום השביעי״ – ״ברכו במן״,
והלא את המן של שבת ,כאמור אכלו משבת בבוקר עד סוף הלילה של מוצאי שבת )שכן
ביום שישי בלילה אכלו ממנת המן של יום שישי ולא של שבת( ,כי ברכת השבת נמשכת
מהבוקר עד סוף הלילה של מוצאי שבת.23
.17ההתעלות היא גם של ה״אור״ -נשמת היהודי ,וגם של ה״כלי״ -הגוף והעולם בו שורה היהודי ,ושניהם
מתעלים לאותה מדריגה )תניא ,קונטרס אחרון ,קנז,ב .תורת מנחם ,ח״י ,עמ׳ .(13
.18כי פירוש המילה ברכה היא המשכה )כמו המבריך את הגפן -מסכת כלאים ז ,א .תורה אור ,לז ,ג(.
.19ובמידה מזערית מאחרי חצות יום שישי .ראה שו״ע סי׳ רסז סעי׳ א .של״ה מסכת שבת פרק נר מצוה ספר
הליקוטים להצ״צ ערך שבת עמ׳ צז .לקו״ד ח״א עמ׳ לח .פרע״ח ח״א פי״ז.
.20שו״ע סי׳ רצט ,סעי׳ י .באדמו״ר הזקן סעי׳ טו.
.21לכן רק בבוקר השבת אומרים ״נשמת כל חי וכו׳״ ]מדובר על חלק הנשמה ולא על חלק הנפש ורוח[.
.22במיוחד בזכות ההבדלה.
.23בלילה עצמו יש כמה דרגות :א( עד גמר סעודת מוצאי שבת .ב( חצות הלילה )מתחילים לומר תחנון( .ג( עד
סוף הלילה.
בדברי רבותינו
82
נמצאנו למדים שבמובנים מסוימים מוצאי שבת הוא עדיין שבת:
כי ,אמנם עליית העולמות והתנתקות )=פרישות וקדושה( מחומריות ומלאכות חול
הסתימה מיד בגמר יום השבת ,אבל ברכת ה׳ ,המשכת השפע האלוקי לעולם ,אינה
מסתיימת בצאת השבת ,והיא נשארת )במידה מסוימת( גם בלילה של מוצאי שבת.
]לעיתים 24חז״ל קוראים לשבת ״מלך״ ולעיתים ״מלכה״ ,והשמות הללו מכוונים כנגד
שתי הבחינות שבשבת :מלך הוא מנהיג ומשפיע לכל המדינה ,וזו הבחינה השניה שבשבת
המתחילה בשבת בבוקר -בהשפעת הקדושה אל העולם; ומלכה היא בחינת ׳מקבל׳להתעלות אל המלך ,והיא הבחינה הראשונה -המתחילה בליל שבת -בהתעלות העולם
לקבל מהקדושה.25
26
לכן סעודת מוצאי שבת נקראת ״מלוה מלכה״ ,ולא ״מלוה מלך״ ,שכן במוצאי שבת
מלווים ונפרדים מבחינת המלכה )מהתעלות העולמות( ,אבל בחינת המלך )השפעת
הקדושה לעולם( נשארת גם בלילה[.
È˙«·˘ ÔÓÊ – ˙·˘ ȇˆÂÓ
ד .לפי זה נבין מדוע האריז״ל בדברו על מוצאי שבת אומר שקיימת נשמה יתירה ואור
שבתי והוא אינו מדבר על ההתעלות הרוחנית ,כי זו אכן הסתיימה כבר בצאת השבת ,אך
ברכת ה׳ ,בהשפעת אור אלוקי ונשמה יתירה -נשארת במוצאי שבת ,כפי שכתב רבי יעקב
מעמדין :27הנשמה שנכנסת בבוקר יום השבת לא מסתלקת ונאבדת מיד במוצאי שבת.28
הפעולה האדירה של מוצאי שבת ,מוסיפה ומתעצמת בסעודת ״מלוה מלכה״ ,כדברי
האריז״ל 29שיש ״בסעודה זו ..הארת שבת״ -מדוע?
.24התוועדויות תשד״מ ,ח״ב ,עמ׳ .1143לדוגמא :מלך -זהר חדש ,מדרש רות ,מאמר ז׳ מדורי גיהנם .רש״י
שבהע׳ .10רמב״ם הל׳ שבת ,פ״ל ,ה״ב .בית הבחירה לשבת ,שם .טור ,סי׳ רסב .שו״ע ,סי׳ רסג .וגם בקבלה
כד הקמח ,שבת .תפלה למשה ,דף קצג ,א .מלכה -מסכת בבא קמא לב ,ב .ונפוץ הלשון בזוהר ובספרי קבלהוחסידות.
.25לילה הוא בחינת מקבל )נקבה( ,לכן אז יש מצב של התעלות מעלה לקבל; ויום הוא בחינת משפיע )זכר( ,לכן
אז יורדת השפעה אל העולם.
.26כן הלשון השגור בחז״ל ,אך במקומות בודדים מופיע הלשון ״מלווה מלך״ – פסחים קג ,א .מחזור ויטרי ,עמ׳
.116ספר ראבי״ה ח״א ,עמ׳ .392כל בו ב ,מא ,עמ׳ רנז.
.27סדור בית יעקב ,שחרית לשבת.
.28וממשמעות לשונו שאינה מסתלקת לעולם .כמה רבדים בנשמה יתירה (1 :מנוחת הגוף ,וזה מתחיל כבר
בערב שבת בחצות )ראה הנסמן בהע׳ (19ומסתיים מיד עם צאת השבת )לכן כבר בערב שבת יש עניין לישון,
ומיד במוצאי שבת מותר לגוף לעבוד( (2 .קדושת הגוף ,וזה )הנשמה החדשה הנוספת בגוף( מתחיל רק בבוקר
השבת ונמשך גם במוצאי שבת.
.29סידור האריז״ל ,קול יעקב .בסידור רשקוב כתוב :״כי היא סעודת מצוה״.
פרדס חב״ד
83
מסביר הרמ״ע מפאנו 30שסעודות שבת חשובות כקדשים וקורבנות הקרבים על-גבי
המזבח ,וכשם שביחס לאכילת קדשים הלילה מהווה המשך ליום שלפניו ומשיירי קורבנות
היום אוכלים גם בלילה שאחריו ,כך גם ביחס למזון השבת -סעודת מוצאי שבת קשורה
ושייכת לסעודות שבת ,לכן החיבור לשבת בסעודה זו -מתעצם ומתחזק.31
לכן ,אומר כ״ק אדמו״ר ,32שדברי הזוהר 33שהנשמות שבגהינום יוצאות ממנו בערב שבת
וחוזרות אליו במוצאי שבת ,הרי החזרה מתבצעת למעשה רק אחרי סיום סעודת מלוה
מלכה ולא מיד בצאת השבת ,שכן כל זמן שהסעודה נערכת – רוחניות השבת והנשמה
היתירה קיימים בתוקפם .לכן בזמן זה ,אין נשמת היהודי חוזרת לגהינום.
]סעודת 34מלוה מלכה עורכים רק במוצאי-שבת ולא במוצאי יום-טוב ,כי דרגה זו,
של המשכה אלוקית לעולם )המתחילה בבוקר ונמשכת בלילה שאחריה( ,קיימת )בעיקר(
בשבת ולא בחג[.
ÏÂÁ· ˙·˘ – ˙·˘ ȇˆÂÓ
ה .סעודת מלוה מלכה נקראת 35״סעודת דוד המלך המשיח״ ,ויש להבין מדוע דווקא
סעודה זו שחיובה פחות מסעודות שבת זוכה להיות סעודת המלך המשיח ,ולא סעודות
שבת עצמה ?36ועוד :אומרים 37בשם הרה״ק רבי אלימלך מליזענסק ,שבסעודת מלוה מלכה
אפשר לפעול ישועות יותר מסעודות שבתות וימים טובים – ולכאורה היתכן? ועוד:
״אמרו 38בתוספות דבמוצאי שבת יושב אליהו ז״ל תחת עץ החיים וכותב זכויות של שומרי
שבת״ ,ואכן יש 39נוהגים לומר פסוקים ומזמורים עם בקשות לביאת אליהו במוצאי שבת,
.30חמש מאמרות ,מאמר תורת שבת ,פרשת ראה.
.31יתירה מזו ,יש מגדולי הצדיקים ששמרו ממזון השבת לימות החול )פתחי עולם ומטעמי השולחן ,סי׳ רעד,
ס״ק ב( ,להמשיך את קדושת השבת לכל ימות החול.
.32שיחות קודש תשל״ט ,ח״ב ,שיחת מוצאי שבת פרשת תצוה ,עמ׳ .231
.33ח״ב ,דף קנ ,עמ׳ ב.
.34במוצאי יום-טוב יש מצוה לאכול למחרתו ,ביום איסור חג )שו״ע אדה״ז סי׳ תכט ,סעי׳ יז( ,כי שבת הוא
בחינת ׳זכר׳ לכן ממשיכים סעודת מלוה מלכה בלילה שהיא בחינת ׳נקבה׳ ,אבל יום-טוב הוא בחינת ׳נקבה׳,
לכן עושים סעודה ביום שהוא בחינת ׳זכר׳ ,כך בשניהם יש חיבור כאחד של זכר ונקבה ״שזה עיקר החיבור
והשלמות״ )דרכי חיים ושלום ,עמ׳ קנג( ,וראה לעיל הע׳ .25
.35סידור אריז״ל לר״ש מרשקוב )ראה הנסמן בהתוועדויות תשמ״ח,ח״ג ,עמ׳ .(143פרי עץ חיים ,סוף שער
השבת.
.36לפי הקבלה ״מוצאי שבת ענינו ספירת המלכות ,ולכן סעודת מוצאי שבת נקראת ..סעודתא דדוד מלכא
משיחא״ )התוועדויות תשמ״ח ,ח״א ,עמ׳ .(524
.37חמרא טבא ,לשבת חזון ,קכז ,א.
.38הובא במהרי״ל ,מנהגים הלכות שבת.
.39טור ,סוף סי׳ רצט.
84
בדברי רבותינו
ויש להבין מה הקשר המיוחד של אליהו הנביא למוצאי שבת?40
כי במובן מסוים הפעולה האלוקית שבמוצאי-שבת ובסעודת מלוה-מלכה גדולה מזו
שבשבת עצמה:
בשבת האלוקות אינה מתחברת לחולין ומלאכות החול ,שכן בשבת אסור ליהודי
לעסוק בענינים אלו ,וקדושת השבת מושפעת רק ביהודי עצמו המתעלה מעלה ולא
בחולין הנשאר למטה ואינו מצטרף להתעלות לתחום הקדושה השבתית;
אבל במוצאי שבת היהודי חוזר למקומו ,לעולם גשמי וחומרי ,ולעיסוקי חולין ומלאכות
גשמיות ,ובד בבד נשארת בעולם קדושת שבת והנשמה היתירה ,כך שגם מקומות אלו
זוכים בהתקדשות השבתית דווקא במוצאי שבת.
לא רק בחולין של היהודי מגיעה ופועלת קדושת השבת ,אלא גם במקומות ודברים
אסורים לגמרי )שלוש קליפות הטמאות והרע שבקליפת נוגה( ,פועלת הקדושה השבתית
הקיימת במוצאי שבת ,כדברי אדמו״ר מהורש״ב :41״בשבת הקדושה עולה למעלה והקליפה
..נשארה ] ..כי היא[ אינה מעורבת בטוב ]ממילא לא מבררים ומתקנים אותה ,אבל[ ..
במוצאי שבת קודש כשחוזרים העולמות למקומן ,חוזר הכל למקודם ..ועל ידי בירור..
להכניע וליטול מהם החיות ..עצם הקליפה מתבטלת״.
יוצא ש׳שיא׳ חיבור העליון והתחתון ושיא פעולת הכנעת התחתונים ,מתבצע דווקא
במוצאי שבת.42
על-דרך 43הרמז המושג ״מוצאי שבת״ משתמע כ״תוצאה של שבת״ ,כי התוצאה של
ההתקדשות השבתית -שהאלוקות נשארת גם בזמן שאחר השבת ,ופועלת גם במקומות
נחותים ,וזה מתקיים דווקא במוצאי שבת.
לכן אליהו הנביא ,מבשר הגאולה ,״יושב תחת עץ החיים וכותב זכויות״ של ישראל
דווקא במוצאי שבת ,ויתירה מזו סעודת מוצאי שבת נקראת ״סעודת דוד מלך המשיח״,
.40בפשטות בערב-שבת ובשבת אליהו לא יכול לבוא כי זה כרוך בחילול שבת )עירובין מג ,ב( ,ובשבת אין
כותבים ,לכן מזכירים אותו במוצאי שבת כשהוא כבר יכול לכתוב זכויות ולבוא ולבשר על הגאולה.
.41ספר המאמרים תרמ״ו-ן ,עמ׳ שצג .ועוד.
.42יש עצם מופלאה ומיוחדת הקרויה ״לוז״ ,והיא ניזונה רק מסעודה זו )בית יוסף ,סי׳ ש ,ועוד( ,כי העצם
מחברת בין הקדושה העליונה והגוף הגשמי ,וזה עניין הסעודה )לקו״ש שם( .להעיר מדברי הרבנית הצדקנית
מרת חיה מושקא נ״ע ,שאצל כ״ק אדמו״ר זמן מוצאי שבת היה כה יקר עד שהוא לא היה מוכן להחליפו
בשום דבר שבעולם ,והוא התעלה באותו זמן להיכל אדמו״ר מהוריי״צ )כפר חב״ד גל׳ ,947עמ׳ .(141
.43התוועדויות תש״נ ,ח״א ,עמ׳ .475
פרדס חב״ד
85
זאת ועוד :משיח נולד במוצאי שבת ,44כי גם משיח יחבר את האלוקות עם הגשמיות,
והברואים גם הנחותים ביותר ,וגם הגויים ,יתקרבו ויראו את הקב״ה ,ככתוב :45״ונגלה
כבוד ה׳ ,וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דבר״ ,אם-כן פעולת מוצאי שבת וסעודת מלוה מלכה
הם הכנה לגאולה האמיתית והשלימה ,ויהי רצון שנזכה לזה ,בקרוב ממ״ש.
˙·˘· ÛÈÒÂÓ – ˙·˘ ȇˆÂÓ
ה .על 46ההבדלה הנערכת במוצאי שבת ,כתב הרמב״ם :47״מצות עשה מן התורה
לקדש את יום השבת״ ,״קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו״ ,כלומר כשם שעושים קידוש
ומקדשים את השבת -״קדשהו בכניסתו״ ,כך עושים הבדלה ומקדשים את השבת –
״קדשהו ביציאתו״ .ויש להבין :איך הבדלה הנעשית אחר צאת השבת יכולה לקדש את
השבת שכבר הסתיימה?
מסביר כ״ק אדמו״ר 46שב״קדשהו ביציאתו״ שתי פנים :א( ״קדש את יציאתו״ ,כלומר
תמשיך את קדושת שבת גם בזמן שאחר צאתה ,במוצאי שבת .ב( ״קדש את השבת על-ידי
יציאתה״ ,שעל ידי שיהודי עורך הבדלה במוצאי שבת והוא ממשיך את אור השבת גם
אחרי צאתה ,הוא מוסיף קדושה בשבת עצמה.
ושני הפירושים תלויים זה בזה :״שעל-ידי ה״הבדלה״ ביציאת השבת ,שתוכנה להמשיך
את קדושת השבת ביום ראשון ,ובכל שאר ימי השבוע -פועלים תוספת קדושה ביום
השבת״ .כאשר היהודי ממשיך את קדושת השבת אל זמן החולין הוא בעצם מוסיף בשבת
עצמה ,על ידי זה שהיא אינה סגורה בתחומה העליון בזמן השבתי הקדוש ,אלא היא
מתפשטת גם לרובד התחתון שבבריאה ,לששת ימי החול.
היות שהיכולת לקדש גם מקומות רחוקים נובעת מכוחות עליונים מאוד ,וככל
שמקדשים מקומות נחותים יותר ,ומכניעים גם כוחות טומאה וקליפה ,כך ניתנים כוחות
גבוהים יותר כדי להצליח בפעולה נעלית זו ,לכן דווקא במוצאי שבת נמשכים כוחות
עליונים מאוד ,כדברי אדמו״ר הזקן :״במוצאי 48שבת )קיימת( ..המשכת ‡Ï„‚ ˘„Á ¯Â
דקדושה ,שנמשך ומתגלה למטה״ ,כדי לפעול את הפעולות המיוחדות הנעשות במוצאי
שבת ולא בשבת עצמה.
.44ראה התוועדויות תשד״מ ,ח״א ,עמ׳ .61
.45ישעיה מ ,ה.
.46התוועדויות תשמ״ה ,ח״ד ,עמ׳ .2091לקוטי שיחות חל״א ,עמ׳ .99
.47הלכות שבת ,תחילת פרק כט .ספר המצוות ,מצוות עשה ,מצוה קנה )בתרגום העליר וקאפח(.
.48ספר המאמרים תק״ע ,עמ׳ קפא.
בדברי רבותינו
86
ובזכות מוצאי שבת ,נמשכת גם בשבת עצמה ,השפעה אלוקית מדרגה עליונה ,יותר
ממה שהיה בה ללא פעולת מוצאי שבת .49וזה הכוונה ״קדשהו ביציאתו״ ,שמוסיפים
קדושה בשבת עצמה בזכות ׳יציאתה׳ ,בזכות מוצאי שבת.
ונסיים בדברי כ״ק אדמו״ר ,50עם גישה ייחודית על מוצאי שבת:
״כאשר יהודי נמצא במעמד ומצב של ״שבת״ ,הוא עלול לחשוב שביכולתו להסתפק
במצבו זה ,ובוודאי שאינו צריך להתייגע ולשאוף לעלות למעלה מעלה יותר ,שהרי לדעתו
הוא במצב שבתי ,ואפילו אכילתו ,שתיתו ושינתו הם עניני מצוה ,וכל-שכן וקל-וחומר
תורתו ותפלתו שהם נעלים יותר מהתורה והתפילה של ימות החול ,ואם-כן למה עליו
לשאוף עוד? על כך קיימת ההוראה במוצאי שבת :אחרי שבת – עדיין יש צורך לגאולה״.
וזוהי פעולת מוצאי שבת וסעודת מלוה מלכה ,לזרז ולקרב את הגאולה השלימה.
הבדלה במוצאי שבת קודש
?‰Ï„·‰ ÌÈ˘ÂÚ ‰Ó Ì˘Ï
א .הבדלה שונה בפעולתה מהקידוש:
בעוד שקידוש אינו תנאי בכניסת שבת ,וגם מי שלא קידש ,מיד ברגע הראשון שמתחילה
יממת השבת -אסור לו לעשות מלאכות חול; הרי הבדלה היא ה״מוציאה״ את השבת,
ובלעדיה ,אפילו שיצאו כוכבים והיממה השבתית הסתיימה והחל יום ראשון -אסור
52
לעשות מלאכות חול ,עד שהיהודי יבדיל .51וצריך להבין מדוע? הלא התורה ציותה ״ביום
השביעי שבת שבתון״ ,והיום השביעי כבר הסתיים?
כאשר מתעמקים בתורת הנסתר במהות השבת ,התמיהה מתחזקת:
הזוהר הקדוש 53אומר שיש הבדל בין הכוחות האלוקיים השורים בעולם בשבת ,לאלו
השורים בחול :״בימי חול העולם יונק השפעתו מקליפות החול ,וכשנכנסת שבת ומתקדש
היום -קדושת שבת מתעוררת ושולטת עלינו ,והעולם יונק השפעתו מלבושי קודש ,וכל
.49גם סעודת מלוה מלכה -שהיא מוסיפה שלימות בסעודות שבת.
.50התוועדויות תשמ״ג ,ח״ב ,עמ׳ .630
.51באחת משלוש דרכים :או באמירת ״אתה חוננתנו״ בתפילת ערבית ,או באמירת ״ברוך המבדיל בין קודש
חול״ ,ואו בהבדלה על הכוס.
.52שמות לא ,טו
.53זוהר ,ח״א ,דף יד ,ע״ב .דף יז ,ע״ב .תיקוני זהר ,דף קט ,ע״א.
פרדס חב״ד
87
החיילים והמחנות הממונים על ימי החול סרים מהעולם״.
וממשיך בזוהר :״במוצאי שבת ,לאחר יציאת שבת ,עדיין קדושת שבת שולטת ,ורק
כשהיהודי עושה הבדלה -הקודש מסתלק מהעולם ,והחול וממשלתו מתעוררים וחוזרים
למקומם ולעבודתם״ ,כי רק מעשה ההבדלה של היהודי ״מבדיל בין הכוחות השולטים
בימות החול ,לשבת״,
וצריך להבין מדוע? כשם שהפעולה הנעשית ביום שישי -התחלת השבת בהמשכת
כוחות קדושה ונשמה יתירה שבתית -היא פעולה רוחנית נעלית החייבת להתבצע בידי
שמים ואינה יכולה להעשות בידי אדם ,שכן זה ״גילוי 54ממקום עליון מאוד״ ,שלמעלה
מיכולת ואפשרות מגע האדם; כך לכאורה גם הפעולה הנעשית במוצאי שבת -סיום
השבת והחזרת כוחות הקדושה למעלה -דורשת כוחות נעלים מאוד ,ואיך היהודי בעצמו
מסוגל לבצעה?
מדוע הקב״ה נתן לאדם ואפילו לילד ,כוח ׳לשלוט׳ בכוחות הקדושה הנעלים ,דווקא
במוצאי שבת כשמסלקים אותם מהעולם ,בכך שהאדם עצמו עושה הבדלה; ולא בליל
שבת ,כשממשיכים אותם לעולם ,שהיא מתחילה מעצמה ללא פעולת היהודי?
˙„ÈÒÁ‰Â ‰Ï·˜‰ ÈÙÏ ‰Ï„·‰
ב .בניגוד 55למשמעות הפשטנית שהבדלה מפרידה ומנתקת בין שבת לימי חול ,מוסבר
בספרי קבלה וחסידות שאין ההבדלה מסלקת את קדושת שבת ומנתקת אותה מהחול,
היא רק מחלישה את עוצמתה ו״מתאימה״ אותה ליכולת הקליטה ב״כלי״ החול ,ובלשון
המקובל האלוקי רבי משה מקורדובירו )הרמ״ק( :56״הבדלה שיש אחריה חיבור ויחוד״,
ומסביר האדמו״ר 57ש״תכלית הכוונה בהבדלה -להמשיך את אור 58וקדושת שבת בימי
החול ,להפוך את החול לקודש״.59
.54ספר המאמרים תרנ״ח ,עמ׳ קה ,ועמ׳ קיא-ב.
.55תורה אור ,דף יב ,ע״א ואילך .דרך מצוותיך ,דף ז ,ע״ב .וראה תיקוני זהר ,דף קט ,ע״א .זוהר ח״א ,דף יז ,ע״ב.
התוועדויות תנש״א ,ח״א ,עמ׳ .13ועוד.
.56פרדס רמונים ,שער יב ,פרק ג.
.57התוועדויות תשד״מ ,ח״ג ,עמ׳ .1517תשמ״ב ,ח״א ,עמ׳ .175
.58לא רק ״הארה״ אלא ״עצם האור״ ,וזה פועל שה״חושך עצמו יאיר״ )ולא רק דחייתו וביטולו ,שזה יכול להיות
גם מה״הארה״ ,שכן גם ״מעט אור דוחה הרבה מן החושך״() .שיחות קודש -תשכ״א ,פרשת בראשית )א(,
סעי׳ ה(.
.59והמשמעות הפשוטה שבהבדלה -ניתוק והפרדה -מתקיים )לא בין שבת לחול ,אלא( בין קדושת שבת
המושפעת לחול לבין מקורה העליון -״כאשר מתלבש בדבר שאינו מערכו ..אז הוא בחינת הבדלה והפרשה
לגבי מקורו״ )ספר המאמרים תר״ס ,עמ׳ קיב(.
88
בדברי רבותינו
אור קדושת השבת אינו יכול לשרות בזמן שהיהודי עוסק בחולין ומלאכות חול שבששת
ימי המעשה ,לכן ציווה הקב״ה להתקין מסך -״הבדלה״ ,בין שבת לחול.
כי 60כשם שבמובן הגשמי יש שני מיני מסכים (1 :מסך אטום ,המעלים ומסתיר את
האור לחלוטין ,ונהיה חושך גמור (2 .61מסך מטושטש ,המחליש וממעיט את עוצמת האור,
אך הוא לא אוטם אותו לגמרי ,וגם מבעד למסך מאיר האור .כך גם במסך הרוחני יש
שני מינים (1 :המסתיר את קדושת השבת לגמרי (2 ,המשאיר מעט ממנה; וההבדלה של
מוצאי שבת היא מסך שאינו חוסם לחלוטין את אור השבת ,הוא רק מחליש וממעיט את
עוצמתו.
נמצא שבזכות ההבדלה יכולה ההשפעה האלוקית השבתית העליונה לשרות בעולם
גם בימות החול ,כי היא ״מתאימה״ את הקדושה לכלי החול ,ובלשון האדמו״ר :62״הבדלה
נותנת כוח לקדש את ימות החול״.
]כמובן שישנם חילוקי דרגות בעוצמת האור הנשאר בימי החול -ככל שמתרחקים
מהשבת כך אורה הולך ונחלש :במוצאי שבת קיימת הארה גבוהה יחסית ,עד סוף יום
שלישי הארה עדיין חשובה למציאות ממשית ,63לכן עוד אפשר לעשות הבדלה ,והיא
ממשיכה ונחלשת עד סוף השבוע; אך מהות ההבדלה -חיבור והתאמה לימי חול ולא
ניתוק[.
לכן 60הבדלה נאמרת בלשון של ברכה -״ברוך המבדיל״ ,שכן ברכה היא המשכה
והשפעה , 64וההבדלה אינה מנתקת ומפסיקה את השבת ,להפך ,היא מחברת וממשיכה
אותה לימי חול ,היא ממשיכה ״בששת ימי החול מבחינת קדושת השבת״ .ובלשון השל״ה
הקדוש :65״ששת ימי החול הם חולין שנעשו על טהרת הקודש ..ולא נקראים ׳ששת ימי
חול׳ ,אלא ׳ששת ימי השבת׳ ] ..כי[ בכל יום ויום יש בו חלק שבת ..כל יום הוא מקוּדש
מקדושת שבת״ ,כי הבדלה ממשיכה את מקצת קדושת שבת לחול.
רמז 66לדברים מצוי בדברי הרמב״ם 67על ההבדלה ״קדשהו ביציאתו״ -שההבדלה באה
.60תורה אור ,שם .מאמרי אדמו״ר האמצעי ,הנחות ,עמ׳ רעה-ו.
.61הבדלה זו משמעותה התנשאות -״להיות מובדל ומרוחק״ )סה״מ תר״ס ,עמ׳ רלח(.
.62התוועדויות תשמ״ז ,ח״ג ,עמ׳ .101
.63״עד יום שלישי ..נשאר בחינת תוספת שבת כו׳ .שלושה הימים הראשונים )בשבוע( -הם מכלל השבת
שעברה״ )שער הכוונות ,עניין ויהי נועם(.
.64ראה רמב״ן ,במדבר יא ,יז .קדושת לוי ,פרשת ראה .ובריבוי מקומות בחסידות.
.65של״ה מסכת חולין ,פרק תורה אור ,מט.
.66לקוטי שיחות חל״א ,עמ׳ .99
.67הלכות שבת ,תחילת פרק כט .ספר המצוות ,מצוות עשה ,מצוה קנה )בתרגום העליר וקאפח(.
פרדס חב״ד
89
להוסיף קדושה ביציאת השבת ,לימי חול.
ÌÏÂÚ·Â ˘„˜Ó· ‰Ï„·‰
ג .הדבר 55דומה להבדלות-מסכים נוספים שיש בתורה ובקבלה:
בבית המקדש היה מסך )״פרוכת״( שהבדיל בין ״קודש״ ל״קודש הקודשים״ ,בתורת
הקבלה נאמר שקיים מסך בין הכוחות האלוקיים לבין העולם הגשמי ,ומסכים אלו אינם
יוצרים נתק והפרדה מוחלטת ,אלא הם מערכת סינון של הכוח העליון להתאים אותו
להתקרב אל התחתון ,העליון מתכסה ומתצמצם בשביל שהתחתון יוכל לקלוט אותו:68
היות שבקודש הקדשים שורה כוח נעלה ואין הכוהנים הנמצאים בהיכל הקודש יכולים
לקלוט אותו ,והיות שהכוח האלוקי שבעולמות העליונים אינו ניתן לתפיסה על ידי בני
האדם ,לכן הותקנו מסכים שיתאימו את האור העליון ליכולת קליטת התחתון ,על-ידי
סינון וצימצום הכוח העליון ,וכך יכולים הכוהנים להיכנס להיכל הקודש ויכולים הנבראים
הגשמים להתקיים בעולם.
גם ההבדלה במוצאי שבת ,נעשית כדי להתאים את אור השבת הנעלה ,שיוכל לשרות
בימי החול הנחותים.
זו הסיבה שלהלכה למעשה אומרים ״המבדיל בין קודש לחול״ ולא מזכירים ״המבדיל
בין טהור לטמא״ )כדעת אחדות ,(69כי היות שהבדלה זו אינה הפרדה אלא חיבור בסינון
והתאמה ,ודבר זה קיים רק בין קודש לחול ,שהקודש משפיע ומתחבר עם החול והופך
אותו לחולין על טהרת הקודש ,אבל בין טהור לטמא אין שום חיבור והתאמה ,להפך קיים
נתק מוחלט בין הטהור והטמא ,לכן לא אומרים ״בין טמא לטהור״ בהבדלה של מוצאי
שבת ,כי זה סוג אחר של הבדלה -זה הבדלה של ניתוק מוחלט וזה הבדלה של צימצום
והתאמה.70
]בכל 71זאת מזכירים בהבדלה ״בין ישראל לעמים״ ,למרות שיש ביניהם נתק מוחלט,
71
כי לאמיתו של דבר גם את אומות העולם היהודי צריך להשפיע ולקרב ,ובלשון האדמו״ר
.68הכל יחסי :בהשוואה להבדלת מוצאי שבת מסך זה הוא ׳התאמה׳ ,אבל בהשוואה למסך ש״בין קודש לקודש
הקדשים שבעולם אצילות גופא״ )וזה ״שבין עשרת הדברות לעשרה מאמרות(״ ,הרי המסך ש״בין בריאה
לאצילות״ מפריד ומנתק )סה״מ תרנ״ח ותרס״ה ,שם(.
.69מסכת פסחים ,דף קד ,עמוד א .להעיר מתורה אור ,שם.
.70אבל להעיר מהתיקוני זהר )קט,א( ״תקנו בהבדלה המבדיל בין קודש לחול ..שלא יחבר קליפות החול
לקליפות הקודש״.
.71התוועדויות תשמ״ב ,ח״א ,עמ׳ .175
בדברי רבותינו
90
״תכלית הכוונה בענין ההבדלה ..בין ישראל לעמים ..לפעול עילוי באומות העולם״.
השל״ה הקדוש אומר 65שהמילים ״בין ישראל לעמים״ אינן יחידה נפרדת בטקסט
ההבדלה ,אלא הם המשך וביאור לפסקת ״המבדיל בין קודש לחול״ :כיון ש״המבדיל בין
קודש לחול״ אצל בני ישראל אינו ניתוק אלא חיבור של הקודש לחול ,לכן יש הבדל מהותי
בין החול של ישראל לשל העמים ,שאצל ישראל זה חול על טהרת הקודש ושל האמות זה
חול טמא -״רוצה לומר אף על פי שיש הבדל בין קודש לחול ,אל תבין שהוא חול ממש ,רק
יש הבדל בין ישראל לעמים ,אצל האומות החול הוא חול ולא קודש ,ואצל ישראל חולין
שנעשו על טהרת הקודש ,ובכל יום ויום יש בו חלק שבת״ .מרחיב את הביאור בלקוטי
שיחות : 72״בשעת התורה והתפילה אין שייך לומר ״הבדלה בין ישראל לעמים״ ,שהרי בזה
אין שום השואה בין ישראל לעמים ,אלא הבדלה זו מתייחסת לזמני העסק במסחר ושאר
צרכיו שגם עמי הארץ עוסקים בהם ,מכל-מקום קיימת הבדלה בין ישראל לעמים ,כי
ישראל מנצלים גם את עניניהם הגשמיים לדעהו את ה׳״[.
˘‰Ï„·‰ ÈÈÓ È
ד .מעשה ההבדלה להתאים את קדושת שבת לימי החול ,אפשרית משום שהחולין של
היהודי בימי החול אינו מנוגד לקדושה:
שלושה כוחות פועלים בייקום (1 :קדושה (2 .טומאה )״שלוש קליפות הטמאות״((3 .
חולין )״קליפת נוגה״( ,שאינו קדוש ואינו טמא.
כוחות הטומאה והרע לא יכולים להתחבר לקדושה ,להפך יש ביניהם נתק והפרדה
מוחלטת; אבל החולין יכול להתחבר לקדושה ואז הוא נעשה ״חולין על טהרת הקודש״.
לכן ההבדלה של היהודי יכולה לחבר את קדושת שבת עם ששת ימי החול ,שכן זה חולין
ולא טומאה.
סיכום משמעויות ההבדלה:
(1המשמעות המעמיקה בהבדלה -״התאמה״ ,מתקיים ביחס לכוחות החולין של
היהודי ,אליהם נמשכת השבת המחדירה בהם ניחוח קדושתי.
(2המשמעות הפשוטה בהבדלה -״הפרדה וניתוק״ ,מתקיימת ביחס לכוחות הטומאה,
שהם מנותקים לחלוטין מקדושת השבת ]בלשון הקבלה :73״להבדיל ממנו החיצונים
)=הטומאה(74״ ,״שלא יתערב רע בטוב כלל ,דהיינו כשהוא באהבת טוב לא יהיה בו
.72ח״ד ,עמ׳ .1311
.73סידור האריז״ל )ר׳ שבתי מרשקוב( .מאמרי אדמו״ר הזקן ,על מאמרי רז״ל ,עמ׳ תנ.
.74קדושה עצמה אין צריך להבדיל מהרע ,שכן מעצם מהותה היא מנותקת ממנו -״מאורות העליונים שהם
פרדס חב״ד
91
תערובת רע לגמרי״.[75
‰Ï„·‰ ˙‡ ÏÚÂ٠Ȅ‰ȉ˘ ‰·ÈÒ‰
ה .עתה נבין מדוע הבדלה נעשית בידי היהודי עצמו:
אילו ההבדלה היתה ״מנתקת״ את הקדושה השבתית ,אכן לא היה הבדל מי פועל את
הניתוק ,היהודי עצמו או מלאכי עליון ,העיקר שהנתק נוצר למעשה ,וקדושת שבת עזבה
והסתיימה; אך היות שהבדלה מחברת ומתאימה את הקדושה לגופו וכוחותיו של היהודי
שבימות החול ,על כן התורה קבעה שהיהודי עצמו במעשהו וכוחותיו יעשה את ההבדלה
ויפעל את החיבור ,כי כך יווצר חיבור והתאמה מוחלטת בין הקדושה לגוף ולכוחות
האישיים שלו.
בנקודה זו נעוץ ההבדל בין תחילת שבת לצאתה )שכניסת שבת אינה תלויה ביהודי וגם
ללא שהוא עושה קידוש השבת נכנסת ,אבל יציאתה היא רק אחר שהוא עושה הבדלה(:
בדרך האצילות ,אין שום טומאה נוגעת שם ולא מתערבת עימהם״ ,אך היות שבשבת יש בעולם גם כוח הטוב
שבקליפת נוגה ,״טוב שבעץ הדעת״ ,ו״הוא יכול לבוא במגע ולהתערב גם עם הרע״ ,לכן תקנו הבדלה כדי
שלא ״יתערבו בהם אלו הקליפות״ )תועלת יעקב ,הובא בשל״ה ,סוף מסכת שבת(] .וכן כתב האר״י )פע״ח,
שער השבת ,כד( :״המבדיל הוא הבדלת הקליפות והחול מהקודש בעשיה״ ,אבל למעלה מעשיה לכאורה אין
צריך הבדלה כלל ,שכן מעיקרא אין עירוב[.
.75לכאורה יש סתירה בתורת הרבי ,במקום אחד כתוב :״הבדלה שייכת רק בין דברים מתערבבים״ )לקו״ש
חכ״ה ,(1 ,כי ״מזה שצריך להודיע שהוא מובדל מוכח שיש לו איזו שייכות אליהם ,דבאם הוא למעלה מכל
שייכות אין שייך לומר עליו שהוא מובדל״ )לקו״ש חי״ב ,עמ׳ ,(66ומ״המבדיל בין קודש לחול מובן שיש קשר
ושייכות ביניהם ,ולכן צריך לעשות הבדלה״ )תורת מנחם חי״ט ,עמ׳ .337התוועדויות תשמ״ב ,ח״ב ,עמ׳
,(1030״להמשיך קדושה לימי חול״ )שבת בראשית )א( ,תשכ״א ,ה(;
ובמקום אחר אומר הרבי :״שלוש משמעויות ב׳הבדלה׳ ביחס ל׳הפרשה׳ :א( הבדלה נעשית בין שני דברים
סמוכים ,והפרשה בין שני דברים מעורבים .ב( הבדלה נעשית בשל אחד הדברים אותו רוצים לנתק מהאחר,
ולא משנה מה קורה לדבר השני ,והפרשה נעשית לשם שני החלקים ]״מרים קצת ונשאר קצת״ )רדב״ז,
ביכורים י,ח([ .ג( הבדלה יוצרת נתק מוחלט בין השנים ,ובהפרשה אין ניתוק כזה״ )לקו״ש ח״ט,עמ׳ ] (168לכן
הבדלה נקראת )באחרונים( ״כוס של ברכה״ שענינו פעולה הנעשית בשביל השבת שהסתימה )כשם ש״כוס
של ברכה״ בברכת המזון שייך לסעודה שהסתימה( ,ולא בשביל הימים הבאים )תשכ״א ,שם([.
ובאמת אין סתירה בין הדברים ,כי אכן יש שתי משמעויות בהבדלה -״שני ההפכים בענין השבת :שבת
מיקדשא וקיימא ,״קדש״ מילה בגרמיה ,ולאידך -מקשרים זאת עם ״ששת ימים תעשה מלאכה״ ועד שצריכים
להבדיל בין קודש לחול״ )התוועדויות ,שם(] .והגדרתם היא :א( ״להבדיל את החול מהשבת״ -שההבדלה
נעשית בשביל החול ,לחברה לקדושת שבת ,ב( ״להבדיל את השבת מהחול״ -שההבדלה נעשית בשביל
השבת ,לנתקה מהחול )תשכ״א ,שם([.
אגב ,שתי הפעמים שהתורה )בראשית א ,ו-ז( כותבת הבדלה ״ויהי מבדיל ..ויבדל״ ,הן כנגד שני הענינים
שבהבדלה )סה״מ תרנ״ח ,עמ׳ קנו .תרס״ה ,עמ׳ קצט .להעיר מסה״מ תרע״ב ,ח״ב ,עמ׳ תתפג(.
בדברי רבותינו
92
קדושת השבת ״מוציאה״ את היהודי מתכונותיו וכוחותיו ,והוא מתעלה ו׳מרחף׳
בעולמות העליונים ודבק בקדושה אלוקית ובנשמה יתירה שבתית ,לכן אין צורך וענין
שהוא בעצמו ,בכוחותיו האישיים ,יעשה פעולה זו ,כלומר ״שהוא יקדש את השבת״ -
בעוד שהמטרה להתעלות מעל כוחותיו האישים ולהתחבר לכוחות הקדושה העליונים
והנשגבים שמעל כוחותיו ,76לכן אין כניסת השבת תלויה בעשיית הקידוש של היהודי,77
והקב״ה בלבדו מרים ומעלה את היהודי לקדושה העליונה מיד עם כניסת השבת;
אבל בצאת השבת הפעולה היא הפוכה -לחזור מטה ולחבר לתכונותיו וכוחותיו
האישיים מקצת מכוחות הקדושה העליונים ,לכן יש עניין שהיהודי עצמו יהיה ״שותף״
לפעולה זו ,שאז הקדושה תוסיף ותחדור בתוך תוכו ממש ,משום כך הוא עצמו עושה את
ההבדלה.
]אולי )לענ״ד( הסיבה שנשים אינן חייבות בהבדלה מהתורה ,כי ״נשמות 78הזכרים
עולות בשבת לפני המלך הקדוש ,זכרים ולא נקבות״ ,ו״נשים מתאספות להיכלות אחרים״
)״היכל בתיה״ ,״היכל סרח״ ,ו״היכל יוכבד״( .והנשמה 79יתירה השבתית נמצאת באשה
פחות מבאיש -לכן אין עליה חובה לבצע הבדלה-התאמה לאור שאינו עליון כל-כך[.
‰Ï„·‰‰ ˙ÓˆÂÚ
ו .למרות שהבדלה ממשיכה בימות החול אור שבתי נחות מזה שקיים בשבת ,בכל-זאת
השורש האלוקי שלה גבוה ונעלה יותר מהשבת עצמה:
כל דבר שיורד ומשפיע במקומות רחוקים ונחותים יותר ,צריך להיות בעל כוח ועוצמה
נעלית יותר ,והיות שבמוצאי שבת מתעסקים ומתמודדים עם דברים יותר נחותים
מבשבת ,כמו מלאכות חול ודברים אסורים שהם רע גמור )״שלוש קליפות הטמאות״(,80
לכן דווקא בזמן זה צריכים כוחות יותר נעלים ממה שיש בשבת עצמה ,כדי להצליח
בהתמודדויות הקשות.
וכן כותב אדמו״ר הזקן :81בהבדלה של מוצאי שבת נמשך ומתגלה ריבוי אור ושפע נעלה
גדול וחדש ,כדי להצליח להשפיע קדושה במקומות נחותים מאוד!
.76והאדם עצמו ,עם כל כוחותיו אינו מסוגל לזה ,כפי האמרה החסידית שככל שהאדם יקפוץ מעלה ,לעולם
ראשו יהיה העליון ,כלומר גם במצב של התעלות אישית ,הוא נשאר בגדריו ,ואינו יוצא מהם.
.77ומה שהיהודי עושה קידוש ,זה אינו פועל את ההתעלות השבתית ,אלא רק מקרבה ומחברה לתחושותיו.
.78זוהר ח״ג ,דף קסח ,ע״א .דף קעא ,ע״ב.
.79מהר״ל בחידושי אגדות לשבת ,ד״ה שמכבסות.
.80שבשבת עצמה הם אינם נמצאים בעולם.
.81ספר המאמרים תק״ע ,עמ׳ קפא .המובא בשינוי לשון ,למען ירוץ הקורא.
פרדס חב״ד
93
זה עומק דברי הרמב״ם )האמורים( :67״מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת״,
״קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו״ ,כלומר כשם שעושים קידוש ומקדשים את השבת
״בכניסתו״ ,כך עושים הבדלה ומקדשים את השבת ״ביציאתו״ ,ולכאורה איך הבדלה
הנעשית אחר צאת השבת ,יכולה לקדש את השבת שכבר הסתימה?
כי ״על-ידי 66ה״הבדלה״ ביציאת השבת ,שתוכנה להמשיך את קדושת השבת בכל ימי
השבוע -פועלים תוספת קדושה ביום השבת״:
לקדש מקומות רחוקים ניתנים כוחות עליונים מאוד ,וככל שמקדשים מקומות נחותים
יותר ,כך ניתנים כוחות גבוהים יותר כדי להצליח בפעולת ההקדש; לכן בהבדלה של מוצאי
שבת שממשיכים קדושה לחולין שבימות השבוע -נמשכים כוחות עליונים מאוד ,מעל
הכוחות הקיימים בשבת בה הקדושה מושפעת רק בתחום הקודש.
״קדשהו ביציאתו״ -בזכות הבדלת מוצאי שבת ,מקדשים גם את השבת עצמה,
ומשפיעים בה דרגות אלוקיות עליונות.
‰Ï„·‰‰ ˙Âί· ¯„Ò
ז .ההבדלה מתאימה ומשפיעה את קדושת השבת לכל הווית האדם ולכל חמשת חושיו:
טעם ,מישוש ,שמיעה ,ראיה ,ריח -לצורך כך מברכים בהבדלה על היין ,בשמים ,והנר שהם
מביאים את הקדושה לכל החושים:
יין – משפיע את קדושת שבת בחוש הטעם .בשמים -משפיעים את קדושת שבת
בחושי 82המישוש 83והריח .אש -משפיעה את קדושת שבת בחוש הראיה .והברכות
עצמם הנאמרות בפה -משפיעות את קדושת השבת בחוש השמיעה.
82
זאת 84ועוד ,נשמת האדם מורכבת מחמשה חלקים ,הנקראים :נפש ,רוח ,נשמה ,חיה
ויחידה ,וחמשתם מכוונים ומלובשים בחמשת חושי האדם -מישוש ,טעם ,ריח ,ראיה
ושמיעה:
נפש – מתלבשת בכוח המעשה ,והוא חוש המישוש .רוח – מתלבשת בלב ,״בו כח
הרגשת הטעם״ .נשמה – מתלבשת במוח ״שמושח ריח דרך האף״ .חיה – מתלבשת בכוח
הראיה .ויחידה – מתלבשת בכוח השמיעה.
.82כך נראה לענ״ד ממשמעות קבלה וחסידות.
.83אבל בסידור בית יעקב )דיני הבדלה ,ה,ב( לא כתב שמישוש נכלל בבשמים ,ואם-כן למה אין מברכים עליו
בברכה נפרדת? כי מישוש הוא חוש פחוּת ו״חרפה הוא לנו ,דרך חול״.
.84צדקת הצדיק ,אות רסד.
בדברי רבותינו
94
״סדר 85הבדלה שעל הכוס ברכת היין ,ברכת הבשמים ,ברכת הנר וברכת הבדלה״ -
מכוון כנגד חמשת כוחות הנשמה היתירה השבתית )מלמטה למעלה ,(86על מנת להמשיכם
משבת לימות החול:
א( ברכת היין ,כנגד חוש הטעם – לפעול על חלק ה׳רוח׳ .ב( ברכת הבשמים ,כנגד
חוש המישוש והריח – לפעול על חלק ה׳נפש׳ וה׳נשמה׳ .ג( ברכת האש ,כנגד חוש הראיה
– לפעול על חלק ה׳חיה׳.87
]ואין 88מברכים על חוש הקול ,כי הוא כנגד יחידה ,שהיא הדרגה העליונה ביותר ואינה
מתחברת עם הגוף הגשמי במצבו שבימות החול .ואולי עצם אמירת ההבדלה בפה –
פועלת על חוש הקול ,כאמור[.
עניין 89נוסף בסדר ברכות ההבדלה:
בשבת היהודי נמצא בעולם אלוקי עליון הנקרא ״אצילות״ ,ובמוצאי שבת הוא שב חזרה,
דרך עולמות בריאה ויצירה ,לעולם הגשמי שלנו הנקרא ״עשיה״ ,וארבעת ברכות ההבדלה
הן מדרג המוריד ומביא את השפע האלוקי מלמעלה למטה ,ובלשונו של האדמו״ר:89
״מצוות הבדלה כוללת כל סדר ההשתלשלות ,כידוע 90שארבעת הענינים :יין ,בשמים,
נר והבדלה הם כנגד ארבעת העולמות :אצילות בריאה יצירה ועשיה״ :הגפן -להאיר בה
מאצילות; בשמים -מבריאה; האש -מיצירה; המבדיל -מעשייה .״הבדלת הקליפות והחול
מהקודש – בעשייה״.
·‰Ï„·‰ ‚˘ÂÓÏ ÛÒ ¯Â‡È
ח .גישה 91ייחודית בתורתו של האדמו״ר למהות ההבדלה:
.85שו״ע אדמו״ר הזקן ,סי׳ רצו ,סעי׳ א .וסימנך יבנ״ה :יין ,בשמים ,נר ,הבדלה.
.86בסידור בית יעקב )שם(,מביטים על הדבר מכיוון הפוך -מלמעלה למטה ,בהשפעה וקשר לגוף :תחילה חוש
טעם שהוא הכי נוגע וקרוב לנפש ,אחר-כך חוש הריח שהוא פחות נוגע בנפש אבל הוא ״נוגע לנפש בעצם
יותר ממראה עינים״ ,ואחר-כך חוש ראיה ״שהוא קל ההרגש שבשלושת החושים של הנאה שתקנו חז״ל
עליהן ברכה״.
.87בענין הקשר בין הקטורת למאורי האש -להעיר ממאמר הזוהר )בהעלותך ,דף קן ,ע״א( ״שתי העבודות -שמן
וקטורת -קשורות יחד״.
.88ראה נועם אלימלך ,פרשת שמות .בסידור בית יעקב )שם( כתוב שאין מברכים על קול כי ״אין בו ממש״.
ולכאורה זה פירוש הכתוב בפנים ,שאין בו ממש בגוף הגשמי ,מצד דרגתו הנשמתית העליונה.
.89התוועדויות תשמ״ט ,ח״א ,עמ׳ .369
.90סידור האריז״ל במקומו .פרי עץ חיים ,שער השבת ,פרק כד.
.91תורת מנחם ,ח״ז ,עמ׳ .14
95
פרדס חב״ד
״אף-על-פי שענין ההבדלה ,״המבדיל בין קודש לחול״ ,הוא התעלמות הקדושה דשבת
ויום-טוב ,מכל-מקום ,הרי הכוונה בהתעלמות זו היא – בשביל שיהיה החיפוש אחר
קדושת שבת ויום טוב ,כמשל האב המסתיר את עצמו מבנו כדי שיחפשנו״.
חיפוש וגעגועים לקדושת השבת ,גורמים ליהודי רצון להפוך את ימות החול לימי
״חולו 55של מועד ..להיות כל מעשיהם בחול על-דרך חולין שנעשו על טהרת הקודש ..
שהיא עיקר ההבדלה״.
ÌÂÎÈÒ
בניגוד למחשבה הפשוטה שהבדלה חוצצת בין שבת לימי החול ,היא בעצם מחברת
ביניהם :הבדלה ממשיכה שפע קדושה לימי חול שיהיו על טוהרת הקודש!
‰ÂˆӉ È˯Ù
דיני ההבדלה
א .מצוות 92עשה מהתורה להבדיל במוצאי שבת -״להזכיר את קדושת שבת והבדלתה
מהימים שאחריה״:
אחר צאת השבת ,למרות שהיום השביעי הסתיים למעשה ,93עדיין אסור לעשות
מלאכות חול ,עד ההבדלה באחת משלוש הדרכים :או באמירת ״אתה חוננתנו״ בתפילת
ערבית ,או באמירת ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״ ,או בהבדלה על הכוס .אף שמצוות
ההבדלה מהתורה יכולה להתקיים בכל אחד משלוש הדרכים האמורות ,חז״ל חייבו
להבדיל על הכוס.
פרטי מצוות ההבדלה על הכוס:94
לפני ההבדלה :משקיעת השמש ואילך אין לאכול ולשתות שום דבר ,חוץ ממים .95לדעת
האר״י 96גם מים אסור לשתות.
.92רמב״ם ,הל׳ שבת ,תחילת פרק כט .שו״ע ורמ״א ,סי׳ רצו .ההלכות שלפנינו בעיקר לפי פסקי אדמו״ר הזקן.
פרטי הדעות והדינים הובאו בשמירת שבת כהלכתה ,ח״ב ,עמ׳ רכא ואילך .שו״ע סי׳ רצט ,סעי׳ טו .באדמו״ר
הזקן סעי׳ י.
.93וגם עבר זמן תוספת שבת ,מחול על הקודש.
.94הדינים הובאו כאן בקצרה ,ובתחילת פרקי ״יין״ בשמים״ ״אש״ -ביתר אריכות.
.95אבל אם נטלו ידים לפני השקיעה ואוכלים לחם -מותר להמשיך ולאכול.
.96פרי עץ חיים ,שער השבת ,פרק כד.
בדברי רבותינו
96
הכנות להבדלה (1 :שולחן מכוסה במפה (2 .לבושים בבגדי שבת.
כוס ההבדלה (1 :כמו כוס הקידוש (2 .למלא אותה על גדותיה ,עד שיגלוש מעט החוצה
)״לסימן טוב וברכה״( (3 .מצוה מן המובחר להבדיל על יין ,אבל אפשר להבדיל גם על
משקה חשוב )״חמר מדינה״(.
(1 :‰Ï„·‰‰בעמידה )״לכבוד המלכה שאנו מלווים אותה״( .ויש 97מבדילים בישיבה.
השומעים עומדים ומביטים בכוס ובנר (2 .אמירת 98ההבדלה בניגון טוב ויפה )״ללוות
המלכה בשמחה ושירים״( (3 .יש 99נוהגים להסתכל ביין שבכוס ההבדלה ולראות את
השתקפות המצח.
‡ (1 :‰Ï„·‰‰ ¯Áיושבים ושותים לפחות רוב רביעית מהכוס )״אין לתלמיד-חכם לאכול
או לשתות מעומד״( (2 .רק המבדיל שותה ,אבל השומעים אינם צריכים לטעום (3 .מכבים
את הנר בשיירי היין (4 .100מנהג 101ישראל לטבול את האצבעות ביין הנותר מההבדלה
ולגעת מחוץ לעיניים )״סגולה 102למאור העיניים״( .כ״ק אדמו״ר נגע בעיניו לצד האף (5 .יש
נוהגים להריח ריח עשן הנר 103אחר שכיבוהו ,אך האדמו״ר כותב 104שאין מנהגינו להריח
)אך לפעמים הוא עצמו הריח ,וגם אביו נהג להריח( (6 .מברכים ברכה אחרונה (7 .אומרים
״ויתן לך וגו׳״.
(1 :105Ï"Êȯ‡‰ ‚‰Óלהבדיל רק על יין ולא על שאר משקים (2 .לא למהול את היין
במים (3 .106האריז״ל אומר 107שלעשות הבדלה בבית הכנסת ״מנהג טוב הוא״ והוא עצמו
קנה את מצוות הבדלה -״נתן 107הרבה זהובים לצדקה ,כדי שיניחוהו אנשי הקהל להוציא
יין משלו להבדיל עליו בבית הכנסת״.
.97שולחן ערוך שם ,סעי׳ ו.
.98של״ה ,מסכת שבת ,פרק נר מצוה.
.99בן איש חי ,שנה שניה ,פרשת בראשית.
.100כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוות הבדלה בלבד )לבוש ,סי׳ רצז ,סעי׳ א( .וראה בשל״ה,
מסכת שבת ,פרק נר מצוה ,נה.
.101אגרות קודש ,חי״ב ,עמ׳ רכו .לקט הליכות ומנהגי שבת ,עמ׳ .64
.102שערי הלכה ומנהג כרך ג ,עמ׳ שנו .להעיר מתרגום יהונתן בן עוזיאל )ויחי ,מט,יב( ״עיניו של מלך המשיח
כיין״. .103מהנר או מצלוחית היין בה טבלו את הנר.
.104רשימות חוברת קנו ,עמ׳ .9לקט וכו׳ ,עמ׳ .62-4
.105סידור האריז״ל )ר׳ שבתי מרשקוב( .פרי עץ חיים ,שער השבת פרק כד .וכן הוא בסידור תפילה למשה,
לרמ״ק :״ידקדק מאוד להבדיל במוצאי שבת על היין״.
.106כי מיתוק הכוס עתה לא על-ידי המים ,שהוא חסד ,כי-אם על-ידי ההדס ,שהוא תפארת המבדיל בין מים
למים ומכריעו ביניהם )שם( .להעיר מספר הליקוטים לצמח צדק ,ערך יין ,עמ׳ תשמא.
.107שער הכוונות ,ח״ב ,עניין שינוי התפילות.
97
פרדס חב״ד
:ÌÈÙÒ ÌÈ‚‰Óאדמו״ר 108מהורש״ב ובנו אדמו״ר מהוריי״צ בדרך-כלל לא הבדילו
בעצמם אלא שמעו הבדלה מאחר ]אבל במוצאי יום-כיפור ,ובזמנים שחילקו כוס של
ברכה ובהזדמנויות נדירות אחרות -הבדילו בעצמם[ .אבל כפי הידוע כ״ק אדמו״ר הבדיל
בעצמו כל מוצאי שבת.
‡ :˘"ˆÂÓ· ÏÈ„·‰ ‡Ï Ìמי שבשוגג או במזיד לא הבדיל במוצאי שבת ,עליו להבדיל
עד שקיעת השמש של יום שלישי .מדובר רק על ברכת ״היין ו״המבדיל״ ,אבל ברכת נר
ובשמים ,מברכים רק כשמבדילים במוצאי שבת.
– ÏÈ„·Ó‰ ˙Ï‚Òאמרו חז״ל 109המבדיל על היין נוחל עולם הבא ,והקב״ה קורא אותו
קדוש ועושה לו סגולה ,ויהיו לו בנים זכרים ובנים ראויים להוראה .וכל שאינו מבדיל ,או
שאינו שומע הבדלה -אינו רואה סימן ברכה לעולם״.
‰Ï„·‰· ÌÈ·ÈÈÁ‰
ב .נחלקו הפוסקים 110האם נשים חייבות בהבדלה מן התורה ,או מדברי חכמים ,או שהן
בכלל פטורות מהבדלה.
אדמו״ר הזקן מצדד בשיטה שנשים חייבות בהבדלה מדברי חכמים ,לכן מותר להן
לעשות הבדלה לעצמן ,ואף להוציא ידי-חובה אשה אחרת ,אבל הן לא יכולות להוציא ידי
חובה איש ,החייב בהבדלה מן התורה .ולפי דעת אדמו״ר הזקן:110
איש שכבר הבדיל או ששמע הבדלה ממישהו אחר ,מותר לו להבדיל פעם נוספת ,כדי
להוציא ידי חובה איש אחר ואפילו קטן )שמעל גיל חינוך( ,אבל אסור לו להבדיל פעם
נוספת בשביל להוציא ידי חובה אשה ]אבל לסוברים שאשה חייבת בהבדלה מהתורה
-מותר לאיש להבדיל במיוחד בשבילה[.
‰Î¯·‰ ˘Â¯ÈÙ
ברכת ההבדלה
בברכת ההבדלה מוזכרים ארבע הבדלות -״המבדיל בין קודש לחול ,בין אור לחושך,
.108רשימות חוב׳ קסא ,עמ׳ .10המלך במסיבו ח״ב ,עמ׳ לח .שיחות קודש -תשל״ט ,שבת שובה ,סעי׳ לח ,עמ׳
.52
.109פסחים קיג ,א .שבועות יח ,ב .פרקי רבי אלעזר ,כ .של״ה מסכת שבת ,פרק נר מצוה .וראה נתיב עולם ,ב,
נתיב הפרישות ,פ״א.
.110שולחן ערוך ורמ״א סי׳ רצו ,סעי׳ ח .באדמו״ר הזקן ,סעי׳ יט.
בדברי רבותינו
98
בין ישראל לעמים ,בין יום השביעי לששת ימי המעשה״ .נוסח 111ההבדלה הוא ״ענין גדול
באמונה בה׳ ,וצריך לאמרו בכוונה גדולה ולכוין בו כך״:
" :"ÏÂÁÏ ˘„˜ ÔÈ· ÏÈ„·Ó‰מצות עשה רבה וגדולה ,משורשי התורה ועיקריה לדעת
ולהכיר שלמרות שהכל נעשה מאת ה׳ ,הן הקודש והן החול ,הן הטהור והן בטמא ,הרי הם
באמת הפכים גמורים ״זה לעומת זה עשה אלוקים״ ויש להיזהר לא להיכשל ברע ,ולהבדיל
ולהפריש בין הקדש והחול ,כהבדל האור מן החשך ,והמערב זה בזה ,עונשו רב ומחריב את
העולמות וקוצץ בנטיעות.
"· :"͢ÂÁÏ ¯Â‡ ÔÈתורה ומצות נקראים אור ,וביטול הדת וחוקיה נקרא חושך ,וצריך
האדם להבדיל בשכלו הזך בין זה לזה ,לבחור בטוב ולמאוס ברע .ואז הוא יזכה בשכר
הטוב הצפון לצדיקים ,שהוא נקרא אור ,להפך מגהינום שהוא חשך וצלמות.
"· :"ÌÈÓÚÏ Ï‡¯˘È ÔÈישראל עם סגולה מכל העמים .ואל יאמר אדם שמקרה אחד
לישראל ולאומות העולם ,כמות זה כן מות זה ,כי אין לערב זה בזה; יש להכיר ולידע
באמיתות ובנאמנות שלמה שאין חלק הגוי עם הישראל כלל ועיקר ,ויתרון זה מזה כיתרון
האור מן החשך :נשמתו של ישראל חלק אלוה ממעל והוא נקרא בנו בכורו ,112ונשמת
הגויים מזוהמא וסטרא אחרא ,והם נקראים זרים זדים ועושי רשעה ,ותקותם מפח
נפש.113
"· :"‰˘ÚÓ‰ ÈÓÈ ˙˘˘Ï ÈÚÈ·˘‰ ÌÂÈ ÔÈצריך להאמין שהוא יתברך ויתעלה ברא את
עולמו בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וינפש ,ויש הבדל גדול ביניהם כהבדל האור
מן החשך ,ובזה יכיר האדם וידע סוד מעלת השבת וישמור אותה כראוי ,ויזכה לנועם ה׳
ולבקר בהיכלו.
˙„ÈÒÁ‰Â ‰Ï·˜‰ È˘Â¯ÈÙ
בקבלה ובחסידות מסבירים בדרך נוספת את נוסח ההבדלה:
(1בשבת 114עוזבים את העולם כוחות הטומאה והרע ,ובמוצאי שבת הם שבים אליו
ומנסים לחצוץ בין ישראל לאביהם שבשמים.
ארבעה כוחות טומאה ורע קיימים (1 :115רוח סערה (2 ,ענן גדול (3 ,אש מתלקחת״ )הם
.111סדר היום ,סדר ערבית של מוצאי שבת.
.112״לא רק צדיקים ,אלא אפילו פושעים ומורדים״.
.113״ואז יבוא האדם לעבוד את בוראו מלב ומנפש כאשר ראוי לבן שחייב בכבוד אביו״.
.114תולעת יעקב ,הובא בשל״ה ,סוף מסכת שבת.
.115יחזקאל א ,ד.
פרדס חב״ד
99
״שלוש קליפות הטמאות״ ,שהנם כוחות הרע הקשים והמסוכנים ביותר( (4 ,קליפת נוגה
)שאינה רע גמור כמו שלוש האחרים(.
116
ארבע המשפטים שבהבדלה נותנים ליהודי עוז ותעצומות נפש להצליח במלחמתו מול
ארבע כוחות רע אלו ,ובלשון הקבלה :״ארבע הבדלות כנגד ארבע קליפות ] ..ש[הם מחיצה
בין ישראל לאביהם שבשמים ]..כי[ בשבתות וימים טובים מתלבש הקב״ה בפאת הטוב
שבעץ הדעת ..ובמוצאי שבת מתפשט מהם ומתלבש בקליפות הנזכרות להנהיג העולם
ולשמור את בניו ..והמבדיל ביניהם הוא העושה הטוב בעיני ה׳״.
(2מונח 117יסוד אומר ה״ספר יצירה״ 118שהמציאות הגשמית מחולקת לשלושה ממדים:
עולם )=מקום( ,שנה )=זמן( ונפש )בני אדם(.
ההבדלה הנעשית במוצאי שבת בין הקודש לחול באה ליצור נתק מכוחות הטומאה
בכל הרבדים שבבריאה:
״בין אור לחושך״ -עולם .״בין ישראל לעמים״ -נפש ,״בין יום השביעי לששת ימי
המעשה״ – שנה.
·"˘¯Â‰Ó ¯"ÂÓ„‡ Ï˘ ¯·Ò‰
באחד מאמריו מסביר כ״ק אדמו״ר מהורש״ב 119את משמעות ההבדלה ,ולפנינו ציטוט
מדויק מדבריו הקדושים:
״מי שהוא דעתן יותר ,יותר יסבול דבר והיפוכו ,דהיינו לעשות מטוב רע ומרע טוב,
וישכנו כאחד עד שלא יוכר כלל בין טוב לרע ,אבל מי שהוא בקטנות הדעת ,לא יוכל
לערב טוב ורע ,מפני שלא יוכל לסבול דבר והיפוכו ..שסיבת תערובת טוב ורע הוא על
ידי הדעת דוקא ..
אמנם ידוע דכל עניין הבירור והבדלה הוא על ידי דעת דוקא ,ולכן קבעו הבדלה בחונן
הדעת ״שאם אין דעה -הבדלה מנין״ .ולכאורה זהו דבר והיפוכו ,שכל תערובת טוב ורע
הוא על ידי הדעת ,וההבדלה היא גם כן על-ידי הדעת?
אך באמת הם עניין אחד ושניהם באים מסיבה אחת ,דלהיות שהדעת הוא בבחינת
המרחב לסבול שני הפכים ,שמשום זה יוכל לערב טוב ורע ,הנה משום זה גופא ביכולתו
.116הכוונה לרע שבנוגה.
.117שפת אמת ,פרשת מקץ ,שנת תרמ״ד .פרשת שמיני ,שנת תרנ״ח.
.118פ״ג ד ,ה ,ו.
.119ספר המאמרים עת״ר ,עמ׳ רמו-ז.
בדברי רבותינו
100
למצוא כל תערובת טוב ורע ,שבכל דבר יכיר ויבחין אם הוא טוב אם לא ,וכמה שיש בו
מן הטוב ומן הרע.
שלפרט ולפרד איזה שכל בריבוי פרטים ואופנים שונים הוא על ידי הדעת דוקא
כמו ָ
..כי הוא מכיר ומרגיש כל הפרטים ההפכים גם הפרטים היותר דקים ,ולכן בזאת דוקא
תכלית הבירור להבדיל כל תערובת רע שבטוב ..לברר לגמרי מכל וכל בלי שום טעות כלל,
רק על-ידי הדעת מפני שהוא הבוחן ומבחין היטב לידע כל דבר ולהבדיל הרע מן הטוב
בתכלית״ .עכל״ק.
ÔÈ„‰
״בורא מיני בשמים״
א .הנהיגו 120חכמים לברך ולהריח בשמים בהבדלה במוצאי שבת.
פרטי המנהג:
(1 :ÌÈÓ˘·‰דבר 121שנותן ריח טוב (2 .לפי הקבלה 122״מצוה בהדסים משאר בשמים״ ,כי
הדס הוא ״הריח המעולה לבשמים״ .השל״ה ואדמו״ר הזקן 123ממליצים לקחת בנוסף להדס
עוד מין ריח נוסף (3 .יש ששמרו את ההדס של ארבעת המינים מחג הסוכות ועליו בירכו
כל מוצאי-שבת (4 .האריז״ל 124בירך על שלושה הדסים משולשים כשרים מאוגדים יחד
)אלו שבירך עליהם גם בליל שבת( (5 .רבים 125נוהגים לייחד קופסה מיוחדת לבשמים.
(1 :‰Î¯·‰לפני 126הברכה מעבירים את כוס היין ליד שמאל ,ואוחזים את הבשמים
ביד ימין ומברכים .יש 127נוהגים להניח את הכוס על השולחן ולאחוז את הבשמים בשתי
ידיים )וכן מנהג אדמו״ר (2 .(128אם אין בשמים ,מבדילים ללא בשמים (3 .אם במשך הלילה
.120שולחן ערוך ,סי׳ רצז .פסקי הדינים לפי שולחן ערוך וסידור אדמו״ר הזקן.
.121מהצומח )כגון :פרחים ,עשבים ,עצים ,פירות וירקות( ,ומהחי )כגון :מור( .אבל מהדומם )כמו מי-בושם( יש
אומרים שאין מברכים ,כיון שאין לו עיקר וריח טבעי ,כי ריחו מופק בהליך מלאכותי באמצעים כימיים )סדר
ברכות הנהנין ,פרק יא ,סעי׳ א-יא .שמירת שבת כהלכתה ,ח״ב ,עמ׳ רסג ,בהע׳ .וזאת הברכה ,עמ׳ .(173
.122זוהר ח״ב ,דף רח ,ע״ב .סידור תפילה למשה ,לרמ״ק.
.123של״ה מסכת שבת ,פרק נר מצוה .שולחן ערוך ,שם ,סעי׳ ו.
.124סידור האריז״ל )ר׳ שבתי מרשקוב( .פרי עץ חיים ,שער השבת פרק כד .ובשער הכוונות )שער שישי ,עניין
שינוי התפילות( ״מן אותם שתי אגודות הדס ..תקח שלושה הדסים״.
.125על-פי הטור כאן .המשנה ברורה )ס״ק י( כותב שהיא ״מצוה מן המובחר״.
.126שולחן ערוך אדמו״ר הזקן ,סי׳ רצו ,סעי׳ טז .סידור האריז״ל ,ר׳ שבתי מרשקוב.
.127סידור בית יעקב מעמדין ,דיני הבדלה ,פ״ה ,אות ב.
.128בעת שהריח תמיד אחז הבשמים בשתי ידיו ,אבל בברכה ,אף שהכוס היתה מונחת על השולחן ,לעיתים אחז
פרדס חב״ד
101
מוצאים בשמים – יברכו עליהם ,אבל מיום ראשון בבוקר אין מנהג לברך עליהם.
(1 :‰Á¯‰‰מצוה על כל אחד מהשומעים להריח מהבשמים ,ולא רק המבדיל והמברך.
(2מי שאינו מריח )בגלל צינון וכדומה( ,לא יברך על הבשמים (3 .האריז״ל 124לקח כאמור
שלושה הדסים ,והריח שלוש פעמים לכל בד ובד משלושת הבדים בפני עצמו ובסך-הכל
תשע פעמים.
˙·ÈÒ‰
ב .כמה סיבות למנהג:
(1בכל 129דרך מנסה היצר הרע להחטיא את האדם שיעשה נגד רצון ה׳ ,גם בחוש בהריח
)על-ידי שמנסה לפתותו שיריח ריחות אסורים או מסוכנים( ,ובזכות ברכת הבשמים
במוצאי-שבת – ״נשמר אבר זה מנזק היצר הרע המתגרה בו״.
ומדוע מברכים דווקא במוצאי שבת? כי אז מתחיל שבוע חדש ,והכוח לשמור על חוש
ריח זך וטהור ,מושפע לכל השבוע .אם-כן הברכה על הבשמים היא גם ביטוי לתודתנו
להקב״ה על שנתן לנו את החוש הנפלא הזה – חוש הריח ,ועל האפשרות שנתן לנו
להשתמש בו למטרה קדושה וחיובית ולא אחרת.
(2בשבת 130הגהינום סגור ,ובמוצאי שבת הוא נפתח מחדש ,ואישו שבה לבעור ,׳לשרוף
ולהסריח׳ ,לכן מריחים בשמים ,כדי להפיג את הריח הרע שמהגהינום.
] (3אדם 131הראשון נברא ביום שישי בשבוע ,ממילא יום שלישי לבריאתו הוא יום
ראשון בשבוע ,וביום השלישי יש חלישות ,לכן מריחים בשמים כדי להתחזק[.
(4להרגיע את האדם עם צאת השבת -״כדי 132להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת
השבת ,בשביל הנשמה יתירה שהלכה ,לפיכך מיישבין ומשמחין אותה בריח טוב״.
(5לפי הקבלה והחסידות הרוגע והשלווה שמספקים הבשמים אינו רק מהריח הגשמי
את הבשמים רק ביד ימין ,לעיתים רק בשמאל ,לעיתים בשתי ידיו ולעיתים היו מונחים על השולחן ורק
בסיום הברכה הרים את הבשמים בשתי ידיו והריח )ראיתי( ]כן נהג בשנים האחרונות בציבור ,אבל בשנים
קודמות אחז )את שפת( הכוס בשתי אצבעות יד שמאלו ,ואחז הבשמים ביד ימין -התקשרות גל׳ תט ,עמ׳
.(17
.129על פי דברי הבן איש חי ,בפרשת ואתחנן ,שנה א.
.130פתחי עולם ומטעמי השולחן ,סי׳ רצז ,סעי׳ א.
.131יסודי ישורון ,ח״ה ,דף תפו ,בשם רבנו בחיי.
.132שו״ע אדמו״ר הזקן ,סי׳ רצז ,סעי׳ א .מסכת ברכות נז ,ב.
102
בדברי רבותינו
הנעים שלהם ,133אלא גם מכוחם ועוצמתם הרוחנית ,ריח הבשמים בהבדלת מוצאי-
שבת גורם להשראת נשמה יתירה עליונה ולהשפעת ״קדושת 124שבת לימי החול״ ]וללא
הבשמים ,אומר רבי רפאל מבארשיד ,134״אין חוזרת נשמה אלוקית זו לאדם ,ואין לו רק
נפש-הבהמית ככל הנבראים״[ ,כפי שיוסבר בהמשך.
להבנת הפעולה הרוחנית של הבשמים ,נדון תחילה במהות חוש הריח.
¯ÔÂÊÓÏ ‰‡Â¢‰· ÁÈ
ג .בהשקפה 135ראשונה נראה שחוש הריח נחות משאר החושים ,שכן אדם אין לו חוש
ריח אינו נחשב בעל מום ,והוא יכול לחיות ולקיים חיים רגילים ונורמלים ככל האדם; אבל
מי שאין לו חוש ראיה או חוש שמיעה ,הרי הוא בעל מום ויש לו קשיים רבים בתיפקוד
וניהול אורח חייו.
זאת ועוד -אכילה ושתיה נחוצים לקיום חיי האדם ,אי אפשר לחיות בלי אכילה
ושתיה ,אבל חוש הריח אין לו חשיבות קיומית ,ואפשר להתקיים בלעדיו .אדם שרק יריח
ריחות נעימים ומבושמים אבל הוא לא יאכל שום מזון ,לא יוכל לחיות ולהתקיים ,כי ריח
אינו מספק חיים לגוף ,רק מזון מספק אנרגיה לגוף.
בתורת הקבלה והחסידות 136מסבירים שיכולת המזון להחיות את הגוף נובעת מעוצמתו
האלוקית ,שכן הנשמה נעלית באין ערוך מהגוף :נשמה היא הוויה רוחנית עליונה ,ואילו
הגוף הינו הוויה גשמית חומרית נחותה ,137וכדי לשמור על החיבור ביניהם ,צריך כוח
אלוקי עליון ,וזוהי פעולת המזון -שיש בו ניצוץ אלוקי גבוה ״מוצא פי ה׳ שמלובש בלחם״
– ובכוח הנעלה הזה הוא שומר על חיבור הנפש והגוף ,לחיים בריאים וטובים;
לעומת זאת הריח שאינו מספק אנרגיה וחיים לאדם -שהרי מריח בשמים בלבד אי-
אפשר להתקיים ולחיות -לכאורה ,חסר בו גם בעוצמה האלוקית.138
.133שהרי ישנם אמצעי הרגעה נוספים )כמו קול ומראה -ברכות ,שם(.
.134ליקוטים יקרים )ראדיווקא( ,מערכת רבי רפאל ,אות ח .תודה לרב א .פרנקל שהמציא לידי מאמר זה.
.135בית יעקב ,שם .פירוש המילות ,דף נו ,ע״ג .עטרת ראש ,סוף שער יום כיפורים .שערי אורה ,ד״ה בכ״ה
בכסלו ,פרק יג .כה .ספר הליקוטים )לצמח-צדק( ,ערך ריח .ספר המאמרים תרנ״ז ,עמ׳ קסב .המשך תרע״ב,
ח״א ,פרקים :ריג .ריח .רכב-ג .תורת מנחם ,ח״ג ,עמ׳ .30״רשימות״ ,חוב׳ טו ,עמ׳ 65ואילך.
.136לקוטי תורה לאריז״ל ,פרשת עקב ,על הפסוק )עקב ,ח ,ג( ״כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על מוצא
פי ה׳ יחיה האדם״ .לקוטי תורה לאדמו״ר הזקן ,פרשת צו ,דף יג ,ע״ב.
.137רמ״א ,או״ח ,סי׳ ו ,סעי׳ א.
.138זאת ועוד :מזון ושתיה נכנסים לגוף והופכים לחלק מהאדם -דם ובשר כבשרו ,אבל גוף הדבר המפיץ ריח
103
פרדס חב״ד
Áȯ· ˙ÂÏÚÓ
ד .אולם ,במקומות רבים אנו מוצאים חשיבות עצומה ומעלות נפלאות ב״ריח״:
(1הוזכר קודם שריח טוב מרגיע ,ובלשון המהרש״א 139״אם הוא דואג וביגון – )הבשמים(
משיבין ומסירין האנחה ממנו״.
(2תרופה לאדם שהתעלף ,שיתנו לו להריח ריח חזק ,אבל אכילה אינה יכולה לעורר
מעילפון .יוצא אפוא שמזון אמנם מספק אנרגיה וחיים ושומר על חיבור של הנשמה בגוף,
אבל הוא לא יכול להשיב לגוף את חלק הנשמה שפרח ממנה בעילפון ,ואילו ריח יכול
למשוך ולהשיב את הנשמה לגוף.
(3ריח
לעייפות.
140
חריף מעורר משינה ,ואילו אכילה אינה מעוררת ,להיפך היא גורמת
אם-כן ,פעולת הריח בחיבור ההופכים -הנשמה והגוף -חזקה אפילו מהמזון :בעוד
שמזון יכול רק לשמר את המצב הקיים )שהנשמה תמשיך להחיות את הגוף( ,הרי ריח
יכול ליצור חיבור מחודש במקום שיש נתק ופירוד מסוים )שהנשמה שפרחה תחזור לגוף(.
וברור שהיכולת לחבר בין שני דברים מנותקים ,דורשת עוצמה וכוח חזקים יותר מהנדרש
לשמר על המצב הקיים ,כי רק כוח גבוה ונעלה מהנפש ,יכול ״לשלוט״ עליה ולמשוך אותה
חזרה לגוף .מכאן משמע שהעוצמה האלוקית שבריח חזקה מזו שבמזון.
(4מהמזון נהנה הגוף ומהריח נהנית הנשמה ,כדברי הגמרא 141״איזה דבר שהנשמה
נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו – ..הריח״ .142זאת ועוד :כניסת הנשמה לגוף היא
145
מהחוטם ,ככתוב ״ויפח ÂÈÙ‡· 143נשמת חיים״ .ובחוטם 144שורה הנשמה ,ככתוב :״נשמת
אינו נכנס לגוף ,אלא רק הפרשת ריח היוצאת ממנו ,ככתוב בלקוטי תורה )פרשת מסעי פט ,ב( :״ריח הוא
הארה מועטת מעצמיות הדבר״.
לאידך יש מעלה בריח שהיות ש״טעם הוא על ידי לעיסה ..שוב אינו ראוי למאכל ,משא״כ ריח ..אין הדבר
כלה ,וחוזר ומריח כמה פעמים״ )לקו״ת ,שה״ש לג ,א(.
.139מסכת ברכות נז ,ב ,בחידושי אגדה מהרש״א ,ד״ה שלושה מישיבין.
.140ספר המאמרים מלוקט ,ח״א ,עמ׳ עח )לכן כהן גדול צריך למעט באכילה ושתיה בערב יום כיפור .יומא יח,
א(.
.141מסכת ברכות מג ,ב .להעיר מהאימרה שעשן המקטרת )לוּלקה( של הבעש״ט הוא כקטורת על המזבח.
.142לכן בצום ,שצריך לענות רק את הגוף -מותר להריח בשמים )שועה״ר סי׳ תריב ,סעי׳ ז( .הבן איש חי )שם(
אומר שגם הגוף נהנה מהריח ,אלא ש״הנאת הנשמה מרובה מהנאת הגוף״ ,אך פשטות לשון חז״ל וכן מפורש
בחסידות ש״אין הגוף נהנה מהריח״.
.143פרשת בראשית ב ,ז.
.144ירושלמי יומא פ״ח ,ה״ה ]טיטוס הרשע נענש בכך שיתוש נכנס באפו ,כי הוא חטא ״מכח הנשמה״ ,לכן
104
בדברי רבותינו
רוח חיים – באפיו״ ,״נשמה 146באפו״ ,ואמרו חז״ל ״עיקר 147חיות האדם באפיו״ .גם יציאת
הנשמה היא מהחוטם ,כדברי רבינו בחיי 143״החוטם כלי לנשמה ,לשם היא נכנסת ומשם
יוצאת״.148
(5מסופר על יחידי סגולה ,כמו 149הינוקא מהזוהר והאריז״ל ,שבחוש הריח הכירו את
המצב הרוחני של בני האדם ,גם על מלך המשיח נאמר בנביא 150שעיקר מעלתו בחוש הריח
המיוחד והמופלא שלו ״והריחו )מלשון 151ריח( ביראת ה׳ ,ולא למראה עיניו ישפוט ולא
למשמע אוזניו יוכיח״ ,״מריח 152באדם ושופט ויודע מי החייב ..על ידי הרחה״ ,ועד כדי כך
חוש הריח מהווה גורם מכריע במשיחיות ,שחכמי 153ישראל הסיקו שבר-כוכבא הוא משיח
שקר והרגו אותו ,מזה שלא יכול היה לשפוט בחוש הריח! ולכאורה 154הלא הסנהדרין דנו
לפי מראה עיניהם ומשמע אוזניהם ועליהם נאמר 155״ה׳ עמם שהלכה כמותם״ ,אז מדוע
משיח מוכרח לשפוט לפני חוש הריח?
(6בבית 156המקדש היו שתי סוגי עבודות המקבילות למזון וריח :קורבנות הם בחינת
המזון של הקב״ה ,ככתוב ״את 157קורבני ÈÓÁÏלאישי״ .קטורת היא בחינת הריח של
העונש הגיע ממקום הנשמה -האף )מהרש״א ,גיטין נו ,ב([.
.145פרשת נח ז ,כב.
.146ישעיה ב ,כב.
.147מסכת יומא פה ,א .מסכת סוטה מה ,ב) .בשו״ע אדה״ז )סי׳ שכט ,סעי׳ ה( :״עיקר היכר חיות כו׳״( .״בחוטם
הוא חיות עצמי״ )תו״מ ,ג .(31 ,וברשימות )שם ,עמ׳ (70מסביר אדמו״ר שהכוונה בעיקר לנפש האלוקית
)ולא לנפש הבהמית שעיקרה בלב(.
.148גם סימן למוות הוא הפסקת נשימה )יומא פה ,א .רמב״ם הלכות רוצח פ״ט ,ה״ט .שו״ע סי׳ שכט ,סעי׳
ד )באדה״ז -ה(( .ברשימות )שם ,עמ׳ (68מוסבר שהכוונה בעיקר למוח ,כי ה״חוטם הוא שער ..פנימיות
המוחין״ ,אלא שהיות שהמוח לא ניתן לבדיקה אם האדם חי ,בודקים בחוטם ,״אבל דרך החוטם באים אל
המוח ,ובחוטם נרגש בחיות שבמוח״.
.149זוהר חלק ג ,דף קפו ,עמ׳ א .ובניצוצי אורות ,כאן.
.150ישעיה יא ,ג.
.151מצודת ציון ,כאן )ויש שפירשו שוהריחו זה ״רוח יראת ה׳״ ,״רוח נבואה״ ,״רוח קדשו״ -רש״י ,מצודת ציון
ומלבי״ם(.
.152רש״י ד״ה רבא ,במסכת סנהדרין ,שם.
.153מסכת סנהדרין צג ,ב.
.154תורת מנחם חי״ט ,עמ׳ .357
.155מסכת סנהרין צג ,ב.
.156עטרת ראש ,שם.
.157פרשת פנחס כח ,ב .״ומה שהקורבנות הם גם-כן ריח ,הרי זה רק כמו ריח מאכל שמחזק המוח והלב ומוסיף
אור חדש בכתר דחכמה ובינה ולא בעצם פנימיות הכתר ,אבל ריח הקטורת עולה בעצמות הנפש ממש
להוסיף בה אור חדש״ )עט״ר ,שם .תרע״ב ,אות ריח(.
פרדס חב״ד
105
הקב״ה ,ככתוב ״ישימו 158קטורה ·‡ "ÍÙוהמדרש 159מגלה ש״אמר הקב״ה לישראל :מכל
הקורבנות שאתם מקריבים לפני ,אין חביב עלי כקטורת״ ,וכן כתוב בזוהר 160שקטורת
נעלית ומושלמת יותר משאר כל העבודות ,שכולו קודש לה׳ ,ולמרות שכל הקורבנות עושים
נחת-רוח להקב״ה ,אין לך נחת-רוח גדול לפניו כמו הקטרת הקטורת ,שכן הקטורת הוא
המעולה והגדול מכולם ,ועל ידי קטורת נעשה ריח ניחוח לה׳ הרבה יותר מהקורבנות!
]לכן :א( הקב״ה מתגלה בענן הקטורת ,ככתוב 161״כי בענן יראה על הכפורת -לא יבוא
כי אם בענן הקטורת״ ,ומוסבר בקבלה ״יראה אור עצמותו כביכול ,בענן״ .ב( עיקר עבודת
הכהן גדול ביום הכיפורים היא בעבודת הקטורת .ג( מענן הקטורת נמשכים ענני הכבוד .ד(
קטורת 162עוצרת את מגיפות ופגעים רעים ומבריחה כוחות חיצונים .ה( אמירת 163פרשת
הקטורת חשובה יותר מכל התפילות ,ומכל מילה מתפילת הקטורת עושים לאדם ״כתר
זהב״[.
(7יחס עילאי ומימד של קדושה וטהרה מייחסים חז״ל לריח ,כדברי התלמוד :164״טהרה
יש בך -לפיכך מריחה לך ,ולא בטל הריח מאצלך״ ,כלומר שאדם טהור מתברך בחוש ריח
מפותח .בקבלה 122כתוב שחוש ריח מפותח מצביע על קירבה לנשמה :״יכול 124אדם להריח
ולדעת באיזה מקום בגופו יושבת נפשו ..אם הריח בא לו תיכף בהריחו ..בידוע שנפשו
קרוב לחוטם; ואם מתאחר להריח – הנפש רחוק מחוטמו״.165
מכל זה אנו רואים שבריח חשיבות עצומה ומיוחדת ,והגמרא 166קובעת זאת בשתי
מילים :״ריחא מילתא״ ,שריח הוא דבר חשוב ומשמעותי.
Áȯ‰ ˙¯‰Ë
ה .החטא 167הראשון והנורא )שהוא 168המקור לכל הדברים הרעים והחטאים הנעשים
.158וזאת הברכה לג ,י.
.159מדרש תנחומא ,פרשת תצוה ,סי׳ טו .וכן הוא בזוהר חלק ג ,דף יא ,ע״א .רש״י )במדבר טז ,ו( אומר :״קטורת
חביבה מכל הקורבנות״.
.160שם .זוהר חדש ,שיר השירים ,מאמר הקטורת ,דף סח ,ע״א .שערי אורה ,שם.
.161פרשת אחרי טז ,ב ,וברש״י.
.162פרשת קרח יז ,יא ברש״י .מסכת שבת פט ,א .זוהר ח״ב ,דף ריח ,ע״ב ואילך .תשובות הרדב״ז ,ח״ב ,סי׳
תרצז.
.163זוהר ,חלק ב ,שם .ובמעבר יבק )מאמר ד ,פרק ג( :בקריאת הקטורת חמש תועלות :א( ביטול מגיפה וחלאים.
ב( מציל מגלות .ג( ברכה מצויה במעשה ידי אדם .ד( מציל מדינה של גהינום .ה( ביטול חיצונים וקליפות.
.164מסכת סוטה מט ,א ,וברש״י ד״ה טהרה.
.165להעיר גם מהמאמר ״עתידים בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ,שיתנו ריח טוב כלבנון״ )ברכות מג ,ב(.
.166מסכת פסחים עו ,ב.
.167אלומת יוסף ,לשבת תשובה )בשם בני יששכר(.
106
בדברי רבותינו
בעולם( – חטא עץ הדעת ,נעשה רק עם ארבעה החושים :ראיה )ככתוב 169״ותרא האשה״(,
מישוש )״ותקח מפריו״( ,טעם )״ותאכל״( וקול )״וישמעו״( ,ואילו חוש הריח לא שותף
במעשה החטא; לכן ארבעת החושים נפגמו וספגו טומאה ואינם יכולים להתחבר לנשמה,
ורק חוש הריח נשאר זך וטהור והוא יכול להתחבר עם הנשמה הקדושה.
לכן שמו ״ריח״ מלשון ״רוח״ ,170ביטוי של דבר רוחני ,כי חוש הריח קשור לנשמה
הרוחנית ,כאמור שרק הנשמה נהנית מהריח ולא הגוף בשל טוהרתו.
"Áȯ‰ "˙Ó˘
ו .בקבלה מוסבר שריח מתחבר לכוחות הנשמה העליונים:
היות שהנשמה הרוחנית גבוהה ונעלית באין-ערוך מהגוף הגשמי כאמור ,לכן רק חלק
מכוחות הנשמה שורים בגוף ,אבל שאר כוחותיה העליונים נשארים מעל הגוף )הם מקיפים
וסובבים אותו( ואינם מתלבשים בתוכו:
מזון פועל על כוחות הנשמה השורים בגוף ,שהם יתמידו בחיבורם עם הגוף ,ויספקו
לו חיים טובים ,לאורך ימים ושנים טובות; אבל הריח מגיע לכוחות העליונים שבנשמה
״מקיפים 171שבנפש שלמעלה מהתלבשות באברי הגוף״ ]״עצמות 172הנפש ממש״ ,הקרוי״יחידה״[.
כאשר מריחים בחוטם הגשמי-גופני ,מקשרים ומחברים אל הגוף את כוחות הנשמה
העליונים ,ובלשון החסידות :173ריח מרומם את האדם מעלה אל כוחות הנפש העליונים,
ושם הם מתחדשים ושואבים תעצומות נפש וכוחות חדשים ואדירים ,ואז הם שבים
ומתגלים בגוף.174
.168ראה ספר המאמרים מלוקט ,ח״א ,עמוד ד.
.169פרשת בראשית ג ,ו-ח.
.170ספרי לפרשת שלח טו ,ז .הובא ברש״י לפרשת ויקרא א ,ט.
.171ספר המאמרים תרס״ב ,עמ׳ קסג .״ריח גבוה יותר מחכמה ובינה״ ,ו״נמשך מבחינה שלמעלה מהשכל וההשגה
..מקיף על השכל״ )לקו״ת ,במדבר ,צ ,א .אוה״ת ,תולדות ,קנ ,ב(.
.172עטרת ראש ,שם .תו״מ ,ג .34 ,שני נקבי החוטם כנגד שתי מדרגות :נקב ימני -חיצוניות עתיק .נקב שמאלי
פנימיות עתיק )תו״ה ,ג.(32 , .173״פנימיות עונג העליון בא ומתלבש בבחינת ריח״ )סה״ל ,שם ,עמ׳ שצג .סה״מ תרס״ב ,קסג( ״מקיף מאיר
לתוך הפנימי״ )אוה״ת ,תולדות ,קנא ,א( .״ריח ממשיך את עצם הנפש״ )תו״מ ,ג.(31 ,
.174רק התפשטות וריח מהכוחות העליונים שבנשמה מאיר לגוף ,ולא הם עצמם )הריח ולא הבושם עצמו( .לכן
זה לא מחסיר בהם ,כי כשם שהבושם אינו נפגם ונחסר בגלל הריח המתפשט ממנו ,כך גם כוחות העליונים
אינם נפגעים מההארה לגוף )לקוטי שיחות ח״ח ,עמ׳ .(58
פרדס חב״ד
107
לכן ריח אינו מזין את הגוף ,לא מצד נחיתותו אלא להפך מתוך עליונותו:
בגלל שהריח קשור בכוחות הנשמה העליונים שאינם מתלבשים ומחיים את הגוף,
לכן הוא אינו יכול לספק חיים ואנרגיה לגוף; ובגלל שמזון משפיע על כוחות הנשמה
התחתונים המלובשים ומחיים את הגוף ,לכן הוא מספק אנרגיה וכוח לגוף ,והוא שומר על
חיבור כוחות הנפש הללו עם הגוף.175
]לבשמים ערך תזונתי דל ,אבל תרופות רבות מיוצרות מבשמים ,ואכן במידה מסוימת
יש דמיון ביניהם :בתורת הסוד מוסבר שחולי הגוף נובע מליקוי בהשפעת הנשמה לגוף,
176
ובמילים אחרות הנשמה ״התרחקה״ קצת מהגוף לכן הגוף נחלש וחלה ,משום כך ״לא
יועיל לחולה מאכל ,אדרבה יקלקלנו יותר״ ,כי מאכל מתחבר רק בכוחות הנשמה שמלובשים
בגוף ,אבל תרופה ממשיכה ״אור וחיות ..עליון יותר״ מכוחות הנשמה רחוקים ,לכן הוא
מבריא ,כלומר הוא מקרב ומשיב לגוף את אותם כוחות נשמתיים שהתרחקו ממנו ,ובמובן
זה בשמים הם כמו תרופות[.
משום כך מי שאין לו חוש ריח אינו נחשב בעל מום ,שכן החסרון שלו קיים רק בקשר
עם כוחות נשמתו שמעל גופו ,אבל גופו והנשמה אשר בקרבו – קיימים בשלמות; אבל
מי שחסר לו אחד משאר החושים ,כמו ראיה ,שמיעה – הרי אצלו פגום חלק מגופו – לכן
הוא נחשב בעל מום.177
˙Áȯ‰ ˙ÂÂÎ
ז .בחוש ריח יש לכאורה ,שני דברים מנוגדים:
.175״ריח נמשך ממקום ..גבוה ..לא יכול לבוא בהתגלות בבחינת קירוב״ )לקו״ת ,שה״ש ,ג ,א( .״ריח גבוה יותר
במדריגה )מטעם שבפה( ,שהחוטם יותר נעלה ..ריח הוא בחינת מקיף טעם הוא בחינת פנימי״ )לקו״ת
שה״ש ,לג ,א( .״לכן אכילה היא בפה ,שהוא השער לחיצוניות המוח; וריח הוא בחוטם ,שהוא השער
לפנימיות המוח״ )לקו״ש ח״ה ,עמ׳ .(402
.176עטרת ראש וספר המאמרים תרנ״ז ,שם.
.177אכילה הפועלת המשכת כוחות הנפש )התחתונים( לגוף קרויה ״חסד״ ,שהעליון יורד ומשפיע בתחתון
]״הנפש ..באה ..בכוחות המלובשים באברי הגוף״[ ,וריח המעלה את הגוף לכוחות הנפש העליונים ,קרוי
״גבורה״ ,המעלה ומרומם מלמטה למעלה.
לכן (1 :ריח מצוי בעיקר בדברים חריפים וחמוצים שענינם גבורה ]״דבר חריף ..ריחא מילתא הוא״ )רמ״א,
יו״ד סי׳ קח ,סעי׳ א( ,״תפוח מתוק אין בו ריח ,רק החמוץ ,ו ..החריף יש ריח״ )תו״א ,כ,ד( ,״ריח שערב לנפש
הוא עניין מיתוק של החריפות ,כי ..כאשר החריף והחמוץ נמתק ..ונהפך לטוב ..יעלה ריח חזק המשיב את
הנפש ,משא״כ בדבר מתוק שאין בו היפוך דבר מכמו שהוא״ ,והריח שמדברים מתוקים נובע מהחמיצות
שבהם[ (2 .רק על יצחק מספרת התורה )תולדות כז,כז( שהיה לו חוש ריח ,כי ענינו גבורה ,וראה להלן הע׳
) 190ספר המאמרים תרס״ב ,עמ׳ קסג .מאורי אור ,אות רי״ש ,סעי׳ כה .ספר הליקוטים ,שם ,עמ׳ שצב(.
108
בדברי רבותינו
מצד 178אחד אנו רואים שחוש הריח פחות משפיע על האדם בהשוואה לחוש ראיה
או שמיעה ,שהרי ראית או שמיעת דבר יפה ונעים ,מרתקת את האדם ומשלהבת אותו,
ומשכיחה ממנו את צרכיו הגשמיים -״יוכל להתמיד בענין יום או יומים ולא ירעב ולא
יצמא ,לא יחלש לבבו ולא יצר לו״; אבל בהרחת בושם ,מופלא ככל שיהיה ,האדם אינו
שוקע לגמרי ,והוא חש בצרכיו הגשמיים ,ו״ירעב ויצר לו ,ויחלש לבבו ויתאב לאכול
ולשתות״ ,זאת אומרת שחוש ריח פחות קשור לאדם מחוש ראיה ושמיעה.
אולם 179מצד שני מוצאים אנו שריח משפיע על האדם יותר מראיה ושמיעה :שהרי
ריח לא נעים ולא טוב ,אדם לא מסוגל לסבול ,״לקבל ולהריח״ ;180אבל אדם מסוגל לראות
ולשמוע ״דבר שאינו הגון ואינו ראוי״ ;181אדם יכול לראות פגר נבלה אך הוא לא מסוגל
להריח את סירחונו .אך שני הדברים הללו נובעים מיסוד אחד -שריח קשור לכוחות הנפש
שאינם מלובשים בגוף:
לכן ריח ,נעים ככל שיהיה ,אינו יכול להשקיט ולהשכיח את צרכי הגוף ,שכן הוא מהנה
ומרתק את הנשמה ולא את הגוף ,ממילא הגוף אינו נסחף אחר הנאת הריח ,והגוף אינו
״שוכח״ את צרכיו; אבל ראיה וקול נעים מהנים את הגוף ,וכשהוא שקוע בהם הוא יכול
לשכוח את צרכי גופו האחרים.182
ודווקא בגלל שריח מגיע לנשמה ,שהיא עדינה יותר מהגוף ,לכן לא מסוגלים לסבול ריח
לא נעים; אבל ראיה ושמיעה שהם הנאה לגוף החומרי והגס ,מסוגלים לסבול ולהסתדר
עם מראות וקולות שאינם כל-כך טובים.183
Áȯ‰ ˙ÂÏÂÚÙ
ח .לפי זה יובנו פרטי הענינים שבריח:
(1ריח טוב מרגיע את האדם -כי על-ידו מתעלים לכוחות הנפש העליונים וממשיכים
.178יערות דבש ,דרוש ד׳ ,לז׳ אב והספד )א ,קלה(.
.179חידושי אגדות מהר״ל ,מסכת סנהדרין צג ,עמ׳ א.
.180״ריח ..נוגע לנפש בעצם יותר ממראה עינים הטוב ..ועוד שיש לו מעלה מחמת התנועה הנעלמת ,הנמצאת
לבעלי הריח שעולה מהם אד חזק ומורגש במוח ,משא״כ בנראה שאין לה תנועה נרגשת פועלת באדם ..
)לכן( חוש הריח חזק הוא ממנו״ )בית יעקב ,שם(.
.181״אף כי חוש הטעם גם-כן אינו מקבל דבר רע ,אין מדמה לזה ..כי חוש הטעם הוא גשמי ואינו מתיחס״
)מהר״ל ,שם(.
.182היערות דבש )שם( כותב ביאור אחר.
.183חוש הריח חזק ,שהרי ״עולה אד חזק ומורגש במוח ,אבל בחוש הראיה שאין לה תנועה נרגשת פועלת
באדם״ )בית יעקב ,שם(.
פרדס חב״ד
109
בגוף כוחות נעלים רעננים ומרגיעים ,בלשון החסידות :על-ידי ריח חזק שמריחה הנפש,
העליונים באים מן ההעלם אל הגילוי ,ומתחדשים כוחות האדם ,ונעשה רגוע ושליו.184
(2ריח 185חזק מעיר אדם מעילפון – בהתעלפות מקצת כוחות הנשמה ״הסתלקו״ מהגוף
וחברו לכוחות הנשמה העליונים המקיפים את הגוף ,לכן האדם אבד כוחותיו ועשתונותיו;
וכדי לעוררו צריך ״להשיב״ את אותם כוחות לגוף ,ואכן בריח מתחברים לאותם כוחות
נשמה עליונים המקיפים את הגוף )״עצם 186חיבור הנשמה בגוף״( ,ו״משיבים״ אותם לגוף
)״ממשיכים 187חיות חדשה בגוף״( ,והאדם שב לאיתנו.
(3ריח חריף מעורר את האדם מהשינה ואילו האכילה גורמת לעייפות -כי בעת השינה
מקצת מכוחות הנפש שבגוף מתעלים למעלה ,והריח משיב אותם חזרה -״המוחין
שבראש יסתלקו מפני השינה ,ועל-ידי הריח החזק – ..יעלה עד מקור השכל ויחזירנו
למוח״; ואילו המזון דורש מהאדם תוספת כוח ומאמץ לעיכול ,לכן הוא גורם לעייפות.
188
189
(4הנשמה באה לגוף דרך החוטם ,ושם היא שורה ומשם היא יוצאת ,שכן בהיותה
גבוהה ונעלית באין ערוך מהגוף ,הרי המקום הקרוב יחסית לשורשה העליון ומקומה
האמיתי הוא בחוטם ,ששם חוש הריח.
(5משיח ישפוט בחוש הריח ,190כלומר המשיח לא יצטרך להתעמק בשכלו ולחקור מה
היה האמת ,על-ידי הריח הוא יבחין ויכיר במהות האמיתית של כל אדם ,כי ״ריח 191מגיע
בעצם ..הנשמה ..ואצל משיח צדקנו יהיה בגילוי ..עצם הנפש דכל בני-ישראל ..ולכן
)על-ידי הריח( יהיה המשפט שלו באופן שיוכל לראות את העצם דכל אחד ואחת״ ,ובלשון
המלבי״ם :״והריחו – 192על-ידי יראת ה׳ ישוב להיות רוחני שיתפשטו מעליו כוחותיו
.184בטעמי המצוות )רקאנטי( ,מצות-עשה מא :״הנשמה ..תתחזק לקבל שפע האלוקי״.
.185ספר המאמרים מלוקט ,ח״ב ,עמ׳ רמח .תורת מנחם ,ח״ג ,עמ׳ .31בלקוטי תורה )מסעי פט ,ב( כתוב:
״מבחינת ריח נמשך להיות הוי׳ה חדשה גבוה מאוד״.
.186ספר המאמרים תרע״ב ,ח״א ,ריח.
.187התוועדויות תשנ״ב ,ח״ב ,עמ׳ .258
.188מסכת ברכות ס ,ב.
.189ספר הליקוטים שם ,עמ׳ שצג .ליתר ביאור :״שני דברים בריח :אחד -שעל ידי ריח הטוב והחזק מסתלק
בחינה המכסה מן האידים הגשמיים מעל המוח ..וחוזר ונמשך אור וחיות במוחין בהתחדשות ,ומן המוח
ללב ולכבד ) ..והם( מתחדשים באור וחיות ממש .והשני -הוא אחר שהריח הטוב עולה למוח מיד חוזר
הוא לירד למטה מן המוח אל הלב ונעשה בחינת תענוג גדול המשיב את הנפש ..שבא למטה בלב ,נחית
מלמעלה״.
.190״ריח ומשפט ..הם מדת הדין״ )מהר״ל בחדא״ג ,סנהדרין צג ,א .וראה לעיל בהע׳ 177שריח הוא מגבורה(.
.191תורת מנחם ,שם ,עמ׳ .34-7
.192מלבי״ם ,על הפסוק בישעיה.
110
בדברי רבותינו
הגשמיים ,ולא ישמש עם החושים וכוחות החומריים כלל ,רק כולו יהיה רוח ונפשי״.193
(6קטורת שהיא בחינת הריח של ה׳ חשובה יותר מקורבנות שהם המזון של ה׳ -
קורבנות קשורים לכוחות האלוקיים השורים בעולם )כמו שמזון קשור לכוחות הנפש
המלובשים בגוף( וריח קשור לכוחות האלוקיים שמעל העולם )כמו שריח קשור לכוחות
הנפש שמעל הגוף( -״מקום 194עליון ביותר״ ,״בחינת 191פנימיות עתיק ..עצמות ומהות
אין-סוף״ ,עד כדי כך שורשו גבוה שאמרו בזוהר 195שהקב״ה עצמו נקרא ״בעל החוטם״,
שכן ריח קשור בו עצמו .לכן ״קטורת 196מקשרת ומאחדת עליונים ותחתונים ,וכך מועברת
המיתה והרוגז שלא ישלטו בעולם״ .כי היא ממשיכה כוח ״מחיי 197החיים מאור עצמותו
ממש בבחינת ירידה ורב חסד״.198
(7חז״ל אומרים שחוש הריח מהווה סימן לקדושה וטהרה ,שכן עמו מגיעים לעומק
הנשמה הטהורה.
·˘˙·˘ ȇˆÂÓ· ÌÈÓ
ט .לכן יש מצווה מיוחדת לברך על בשמים במוצאי שבת:
אף שבכל עת שמריחים בשמים מקרבים את כוחות הנשמה לגוף ,ובמיוחד בשבת
שיש ליהודי נשמה יתירה והבשמים מחזקים את הקשר עם הנשמה השבתית המיוחדת
200
]וכמסופר בגמרא 199על סבא שנטל שתי ״חבילות של הדס ,לברך עליהם בשבת״ ,ומנהג
המקובלים לברך עליהם בליל שבת לפני הקידוש ,וגם ״תבשיל 201של שבת ריחו נודף״[; הרי
יש עניין מיוחד להריח בשמים דווקא במוצאי שבת:
היות שבמוצאי שבת הנשמה היתירה השבתית עוזבת והיא שבה מעלה לשורשה
העליון )בדומה לעילפון ,שמקצת כוחות הנשמה פורחים מהגוף( ,הרי יש משמעות מיוחדת
.193זאת ועוד ,בשורש הענינים ריח קשור למשפט שכן שניהם ״מדת הדין״ )מהר״ל בחדא״ג ,סנהדרין צג ,א(.
.194לקוטי תורה שיר השירים ,דף ג ,עמ׳ א.
.195חלק ג ,דף קל ,ע״ב .וסמכו על הפסוק )ישעיה מח ,ט( ״תהלתי אחטם לך״.
.196זוהר ,חלק א ,דף רל ,ע״א.
.197עטרת ראש ,שם.
.198לכן בקטורת יש גם מין טמא )מור( ,בשונה מקורבנות שהם מהטהור בלבד ,כי בשל כוחה העליון ביכולתה
לזכך ולהעלות לקדושה גם את הטמא.
.199מסכת שבת לג ,ב ,וברש״י ד״ה תרי.
.200שער הכוונות ,עניין ערבית ליל שבת .פרי עץ חיים ,שער השבת ,פרק יד.
.201מסכת שבת קיט ,א .וראה כתבי האר״י ,שער ג״ע ,שער האותיות ,אות ר ,דרך ב .סידורו של שבת ,ח״ב ,עמ׳
רלג.
פרדס חב״ד
111
להרחת הבשמים בזמן זה ,שעל-ידם משיבים )מקצת( כוחות הנשמה היתירה לגוף )ואילו
בשבת הנשמה היתירה שורה בכל מצב ,ובימי חול בכל מצב היא לא שורה(.
לכן מי שלא בירך רק על בשמים במוצאי שבת אינו מצוּוה לברך עליהם ביום ראשון
)בשונה מברכת ההבדלה שמי שלא הבדיל במוצאי שבת עליו להבדיל עד סוף יום שלישי
בשבוע(,
כי במוצאי שבת הנשמה היתירה אמנם יצאה מהגוף ,אבל היא לא התרחקה ממנו
לגמרי )היא מקיפה את האדם ,(202לכן ההרחה בבשמים יכולה למשוך אותה חזרה לגוף;
אבל מיום ראשון בבוקר הנשמה היתירה וקדושת שבת התרחקו ונעלמו לגמרי ושוב
אין חוש הריח יכול לקרב ולמשוך את הנשמה היתירה לגוף ,לכן אין עוד חובה לברך על
הבשמים.
ÌÈÓ˘·‰ ˙ÏÂÚ٠˯ÈÙ
י .נשמת האדם מורכבת מחמישה כוחות :נפש ,רוח ,נשמה ,חיה ויחידה ,ובברכת
הבשמים מתחברים עם שלושת הכוחות התחתונים שבנשמה היתירה השבתית -נפש,
רוח ונשמה ,כדברי האריז״ל 124שעל ידי הבשמים נשארת הארת נפש רוח ונשמה מקדושת
נשמת שבת -בימות החול.
לכן ,אומר האריז״ל ,יש לתת דגש למספר שלוש בברכת בשמים -הדס משולש ,שלושה
הדסים ולהריח שלוש פעמים -כי שלושת אלו משפיעים על שלושת הכוחות של הנשמה
היתירה השבתית ,נפש ,רוח ונשמה ,שישארו גם בימי השבוע.
בתיקוני זוהר כתוב 203ששלושת ההדסים הם כנגד שלושת האבות – אברהם ,יצחק
ויעקב ,מסביר הצמח צדק 204שהכוונה שעל-ידי ההדס מתקרבים לדרגה ולכוח הרוחני של
שלושת האבות – חסד ,גבורה ותפארת שבעולם אצילות העליון.
Ò„‰
יא .כאמור יש ענין מיוחד לברך על הדס ,הטור כותב :205נהגו לברך על עצי הדס ,וסמך
לדבר שסמוך לפסוק על שמירת שבת -״כל 206שומר שבת ומחללו״ ,כתוב על ההדס -
.202לכן ״מקצת קדושת שבת -נשארת״.
.203בהקדמה ,דף ב ,עמוד ב .במאורי אור )ערך הדס .וביאיר נתיב( כתוב ש״ההדס מלא״ בגימטריא אברהם יצחק
ויעקב.
.204אור התורה על הסידור ,דף קצח.
.205טור סימן רצז .פתחי עולם ומטעמי השולחן ,סעיף ד.
.206ישעיה ,פרק נו ,פסוק ב.
בדברי רבותינו
112
״תחת 207הסרפד יעלה הדס״.
לפי הזוהר יש משמעות עמוקה בהדס ,עד כדי כך ש״אין 208העולם מתקיים אלא על
הריח וההדס במוצאי שבת״!
כי ״האילן 209שממנו פורחות הנשמות ..לדור עם ישראל בשבת ..נקרא הדס ,שנאמר
והוא עומד בין ההדסים״ ,ועל-ידי ברכת ההדס מחזקים את הקשר לנשמה היתירה.
210
רבי לוי יצחק שניאורסון כותב 211ש״הדס״ בגימטריא ״חיים״ )עם הכולל( ,ושלושה
פעמים ״הדס״ בגימטריא ״אור״ .וזה קשר מובהק לענין ההבדלה להאיר ולקדש את חושך
העולם ,עד שנזכה במהרה ל״אור חדש על ציון תאיר״.
״בורא מאורי האש״ -הבטה בציפורנים
‡¯·˙ÂÚ·ˆ‡ Ú
א .לאחר 212ברכת מאורי האש מביטים על הציפורנים של ארבע האצבעות של יד ימין
)חוץ מהאגודל( -סיבת הדבר:
שלושה 213נביאים – יחזקאל ,ישעיה וזכריה -מתארים את הקב״ה יושב על כסא כבוד
בעל ארבע רגלים ,המוצב במרכבה שבה ארבע דמויות ]אלא שיחזקאל ראה ״ארבעה פנים
גו׳ ,פני אדם ,פני אריה גו׳ ,פני שור גו׳ ,פני נשר״ ,וזכריה ראה ארבעה סוסים[ ,גם ההשפעה
מגן-עדן היא בעלת ארבעה חלקים ,ככתוב ״ונהר 214יוצא מעדן להשקות את הגן ,ומשם
יפרד והיה לארבעה ראשים״ וגם 215חניית שנים עשר השבטים במדבר ,סביב משכן ה׳ ,היה
בארבע קבוצות )= דגלים(.
.207שם ,פרק נה ,פסוק יג.
.208זוהר ,חלק ב ,דף כ ,עמוד א.
.209של״ה ,סוף מסכת שבת .זוהר שם .בהמשך לזה מדבר אדמו״ר )תו״מ ,ג (98,על לימוד תורת החסידות שהיא
בחינת ריח בתורה ,המעורר מעילפון רוחני.
.210זכריה ,פרק א ,פסוק ח.
.211לקוטי לוי יצחק ,הערות לתניא ,עמוד נ .מאמר באתי לגני ,תשל״ה .וראה פרי עץ חיים ,שער הלולב ,פ״ג.
.212שולחן ערוך ,סי׳ רצ״ח .פסקי הדינים ,על-פי שולחן ערוך אדמו״ר הזקן.
.213יחזקאל ,פרק א .ישעיה ב ,ז .ועוד .זכריה ,פרק ו .זוהר ,ח״א ,דף כ ,ע״ב ,למטה .דף מא ,ע״א ואילך .דף עא,
ע״ב .זוהר חדש ,דף לא .עבודת הקודש ,פרק י״ח .תולעת יעקב הובא בשל״ה מסכת שבת ,בפרק נר מצוה
ובסוף מסכת שבת .סידור עם דא״ח דף ד ,ע״א .ספר הליקוטים ,ערך מרכבה ,עמ׳ א׳תקלא-ט .התוועדויות
תשמ״ה ,ח״ד ,עמ׳ .2271תש״נ ,ח״ב ,עמ׳ .491ועוד.
.214בראשית ב ,י .ראה זוהר ח״ב ,דף טו ,עמ׳ ב.
.215במדבר ,פרק ב .זוהר ח״ג ,דף קיח ,עמ׳ ב.
פרדס חב״ד
113
בתורת הקבלה מוסבר שזה בעצם ארבעה כוחות אלוקיים )הם ארבע אותיות שמו
הקדוש :י-ה-ו-ה ,וארבעה העולמות :אצילות ,בריאה ,יצירה ועשיה( :חסד ,גבורה ,תפארת
ומלכות 216והם ארבעת מלאכי עליון :מיכאל ,גבריאל ,אוריאל ורפאל ,וכל הארבע רתומים
ל״מרכבת ה׳״ ,שהיא מוליכה ומקרבת את כולם לנבראים שבעולם.
לכן מביטים רק על ארבע אצבעות ולא על האגודל :ארבע אצבעות היהודי מכוונות
כנגד ארבע מיני ההשפעות האלוקית הנמשכות לעולם ,217וכשמסתכלים עליהם לאור
האבוקה ,זוכים לדבוק בהשפעות האלוקית.218
זה ההסבר לפרטים נוספים בברכת האש:
(1משתמשים 219באבוקה ולא בנר ,כי לאבוקה ארבעה גווני אש -שחור )ותכלת( ,לבן,
אדום וירוק – כנגד ארבעת הכוחות האלוקיים.
(2מסתכלים על יד ימין :כי ימין מסמלת השפעה ונתינה )חסד( ,וזאת המטרה בהבדלה
להוריד את השפע העליון לעולם הזה] 220בכל-זאת נהג כ״ק אדמו״ר להביט גם על ידשמאל ,אולי כי בכוחו להאיר גם את בחינת השמאל[.
(3מסתכלים רק על גב האצבעות ,כי יש שתי מרכבות ה׳ :א( ״מרכבת פני ה׳״ ,היא
ה״מרכבה העליונה״ שבעולמות עליונים ,אותה אי-אפשר לראות ,ככתוב ״ופני 221לא
ייראו״ ,ב( ״מרכבת אחורי ה׳״ ,היא ה״מרכבה התחתונה״ שבעולמות התחתונים ,אותה
אפשר לראות ,ככתוב ״וראית את אחורי״.
אצבעות היהודי מכוונות כנגד מרכבות ה׳ :פנים האצבעות כנגד המרכבה העליונה,
פני ה׳; ואחורי האצבעות כנגד המרכבה התחתונה ,אחורי ה׳ – 222לכן צריך להסתכל רק
על גב האצבעות ,223כי היהודי יכול להתקרב ,לראות ולהמשיך רק את המרכבה התחתונה
.216קו ימין ,שמאל ,אמצע ומעשה .והם כנגד ארבעת חושי האדם :ראיה ,שמיעה ,ריח ודיבור )זוהר חדש,
שם(.
.217כי כשם שמרכבה מוליכה ומסיעה את היושב בה ,כך גם האצבעות מוליכות אל האדם את מה שבעולם.
.218על ידי זה ״הכלה ,כנסת ישראל ,שולטת עליהם ,וממנה אורם וקיומם״ )של״ה ,סוף מסכת שבת(.
.219ספר הערכים חב״ד ,ח״ג ,עמ׳ ד.
.220היות שהאצבעות מכוונות כנגד השפעות ה׳ :של יד ימין כנגד חסדו ושל שמאל כנגד גבורתו ,לכן אין
משלבים אצבעות יד ימין ושמאל )שו״ע אדה״ז ,סוסצ״א .זוהר ,ג ,כד ,א( ,כדי לא להגביר את הגבורה על
החסד ]כי כששניהם נפגשים ,הגבורה )כשמה כן היא( גוברת ומשתלטת על החסד[.
.221פרשת תשא לג ,כג.
.222לכן ציפורנים שמהם יש השפעה ויניקה לחיצונים ,צומחות על גב האצבעות ,כי בפני המרכבה אין אפשרות
ליניקת החיצונים.
.223בשבת מאיר פני ה׳ ואילו בחול מאיר בחינת אחורי ה׳ ,לכן במוצאי שבת -מביטים על גב האצבעות.
114
בדברי רבותינו
ולא העליונה.
כך או כך אנו רואים את החשיבות העצומה של ההסתכלות בציפורנים ,שכן דרכם
היהודי מתקרב למרכבה )התחתונה( של הקב״ה!
ÌÈȯÂÙȈ‰ ÏÚ ÌÈËÈ·Ó
ב .המנהג להביט על הציפורנים ,כי:
(1ציפורנים 224מסמלות ברכה שכן הם הדבר הכמעט יחידי בגוף שצומח כל הזמן ״הן
פרות ורבות לעולם״ ,״והגידול הוא סימן ברכה״ ,לכן ״נהגו להסתכל בהם לסימן טוב
בתחילת השבוע״.225
(2אדם 226הראשון היה כולו מוקף ציפורן ,227ורק לאחר שהוא שמע לעצת אשתו וחטא
בעץ הדעת ,הורידו מגופו את הציפורן ,והוא נשאר רק על קצות האצבעות .כשאנו מביטים
בציפורנים במוצאי שבת אנו מזכירים את הציפורן המיוחדת שהיתה לאדם הראשון.
דבר זה מרומז בנוסח הברכה ״)בורא מאורי( האש״ )ולא ״אש״( ,כי האש אותיות
״אשה״ ,והאשה היא שפיתתה את האדם לחטוא .לכן יש נוהגים שהאשה אינה מסתכלת
בציפורנים ,כדי שלא תזכיר את חטאה.
(3ציפורנים 228הם האבר הנחות ביותר בגוף ,ויש בהם הכי מעט חיות )לכן בקציצתם
לא חשים כל כאב( ,וכשמאירים בנר ההבדלה על הציפורנים ,פועלים שההמשכה והאור
האלוקי יגיע לכל אברי הגוף ,עד לאבר הנחות ביותר -הציפורנים.
זאת ועוד :לפי 229תורת הקבלה והחסידות ציפורנים מסמלות עיסוקי חולין ,כי פעילות
האדם בעולם הגשמי היא עם האצבעות שבקצותיהם צומחות ציפורנים.
כתב השל״ה )נר מצוה ,שם( :מהר״מ אומר ש״תחילה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואחר-
כך פושטן ,והנה האור במקום חושך״ ,כלומר שאל מקום החושך מגיע האור ,היינו למקום העולם הגשמי
מביאים קדושה ,שזה עניין המרכבה התחתונה ,דאילו העליונה נמצאת במקום שאין מקום כלל לחושך.
.224בית חדש ,סי׳ רחצ ,סעי׳ ב .ועוד.
.225טעם נוסף :הציפורן לבנה ,ממילא הנאתה מהאור מקסימלית )ספר התניא ,סי׳ כא(.
.226הקדמת התקוני זוהר ,דיבור המתחיל :ועוד תיקונא ז .ועוד.
.227שהיו בעלי כוחות מעולים ,כך שהציפורן שימשה כמגן על הגוף.
.228עיין בשיחות קודש -תשי״ז ,יו״ד שבט ,סעי׳ ג.
.229עץ חיים שער קליפת נוגה )מט( ,פרק ד ,ובהגה״ה .פרי עץ חיים ,שער השבת ,פרק כד .של״ה ,סוף מסכת
שבת .ספר הליקוטים ערך צפורנים ,עמ׳ שלח .ספר המאמרים תרע״ח ,עמ׳ שב.
פרדס חב״ד
115
]לכן 230תחתיהם מצטברת זוהמה וטינופת גשמית ורוחנית )כוחות טומאה( מעיסוקיו
בעולם .אגב :ציפורנים ארוכות וחודרניות הם הזוהמה שבאדם עצמו ,מידות רעות
וכדומה[.
ההסתכלות על הציפורנים באור ההבדלה באה להאיר ולקדש גם את עיסוקי החולין,
ולתת לאדם כוח להישמר מהדברים האסורים והמזוהמים שבעולם ,ובלשון הקבלה:229
במוצאי שבת מתפשטת טומאה בעולם ,ובמיוחד על ראשי הציפורנים ,וכאשר מסתכלים
עם אור ההבדלה על הציפורנים ומאירים אותם באור הקדושה ,דוחים את החושך,
ומכניעים ומבטלים את כוח הקליפה ,והם לא יכולה להזיק כל השבוע ,לכן מברכים על
האש להודות למי שברא את האש הטובה הזו והציל את האדם מכל הצרות.
(4עם ציפורנים יכולים לדקור את הזולת ,והכוונה למידות המגונות של הצקה ופגיעה
בזולת ,231בפרט במגע עם הזולת בימי החול ,לכן מביטים על הציפורנים לאור ההבדלה,
כדי להאיר אותן ,שהמגע עם הזולת יהיה עם ״ציפורן חיה״ ,כלומר קשר רגשי וחי ,באהבה
״נועם 232ומתיקות ..קירוב הדעת והרגש פנימי״ ,הנובע מהמידות הטובות שבאדם.
]אולי לכן אשה אינה מביטה על הציפורנים ,שכן מעצם טבעה יש בה יותר מידות
טובות ,לכן היא אינה זקוקה לאור ההבדלה[.
(5בשעת ההסתכלות על הציפורנים מסתכלים גם על שרטוטי הידים שהן ״סימן
להתברך בו״.
"˘‡‰ ȯ‡Ó" ‰Î¯·‰ ÁÒÂ
ג .ונסיים בדברי כ״ק אדמו״ר 233עם גישה ייחודית על פעולת אש ההבדלה:
האדמו״ר שואל מדוע קבעו חז״ל את נוסח הברכה ״)בורא( מאורי )האש(״ ולא ״)בורא(
אורות )האש(״ ,או ״אבוקות״ כלשון חז״ל בכמה מקומות?
והוא מסביר :נר הבדלה בא להאיר את חשכת הלילה ,הן הפיזי והן חשכת החולין
שבימות החול ,וכדי להצליח בפעולה זו ,יש צורך דווקא ב״מאור״ שהוא בעל עוצמה חזקה
באין-ערוך מה״אור״:
.230זוהר ח״ב ,דף רח ,ע״ב .עץ חיים ,היכל ה ,פרק ב.
.231ראה היום יום ,כ״ב אלול.
.232אגרות קודש אדמו״ר מהוריי״צ ,ח״ב ,עמ׳ תקכה.
.233שיחת שבת פרשת בראשית )א( תשכ״א ,סעי׳ ה.
בדברי רבותינו
116
השפעת 234אור הקדושה על חשכת העולם הגשמי יכולה להיות בשתי דרכים (1 :דחייה
וסילוק החומריות הגשמית ומילוי החלל באור קדושת התורה (2 .השארת החומריות
הגשמית ומילוייה באור של קדושה .וזה בעצם עבודת היהודי בימות החול – לא להתנתק
ולברוח מהעולם הגשמי ולהתבודד בתחום האלוקי-רוחני ,אלא לצאת אל העולם הגשמי-
חומרי ולהביא לתוכו את אור ה׳.
לשם כך אנו זקוקים לא רק ל״אור״ אלא ל״מאור״ ,שהוא בעל ההשפעה העיקרית והבלתי
מוגבלת ,ורק בכוחו אפשר להפוך את החושך לאור אלוקי קדוש ,235לכן נוסח הברכה הוא
״מאורי )האש(״ להדגיש את הפעולה החשובה שנעשית על-ידי ובכוח המאור.
בשולי המאמר לפנינו אימרה מתוך תיקוני הזוהר 236המסבירה מדוע נוסח הברכה הוא
מאורי בלשון רבים )ולא מאור בלשון יחיד(:
משום שישנם שני מיני אישים ,אש של האיש ,ואש של האשה :אש בתוספת יוד
״א ָשה״ .וכשיש שני מיני
״א ֶשה״ אותיות ִ
״איש״ .״אש״ בתוספת ה׳ ִ -
״א ֵשי״ אותיות ִ
ִהאישים בתוספת ״י-ה״ ,נמשכת ברכת ה׳ ואור ההבדלה לאיש ולאשתו ,להצלחה ולחיים
טובים ומאושרים בשלום בית ,לאורך ימים ושנים טובות.
‡Â·Ó
״בורא מאורי האש״
מדוע מברכים במוצאי שבת על אבוקת-אש ולא על להבה בודדת? מה ההבדל בין
האש הבוערת ביום השבת לבין האש של יום חול? מהן היתרונות של אבוקת ההבדלה על
הנרות שמדליקים בערב שבת?
שבע הסיבות לאבוקת ההבדלה מאירות בצורה שונה ומעמיקה את משמעות נר
ההבדלה ומבהירות את ההשפעה החשובה שלה על כל מיני האש שידליקו במשך השבוע
הבא.
.234ספר הערכים -חב״ד ,ח״ב ,עמ׳ תקצה.
.235לא רק בגלל ריבויו הכמותי אלא בשל איכותו ,שהוא מהווה ומחיה את העולם )עיין בשער הייחוד והאמונה,
פרק ג( ,לכן הוא יכול להופכו לאור.
.236תיקוני זוהר ,בהקדמה ,ד״ה ועוד תיקונא ז׳.
פרדס חב״ד
117
‰ÂˆÓ‰
א .בהבדלה 237במוצאי שבת צריך לברך על האש ״בורא מאורי האש״ -פרטי המצווה:
:‰Î¯·‰בשולחן ערוך 237כתוב שלפני הברכה 238מעבירים את כוס יין-ההבדלה ליד
שמאל ,כדי שיוכלו להביט על ציפורני יד ימין .אולם בסידור האריז״ל ואדמו״ר הזקן כתוב
שגם בברכה יש לאחוז את הכוס ביד ימין ורק לאחר הברכה מניחים את הכוס על השולחן
או מעבירים אותו ליד שמאל – 239ומביטים בציפורנים .ויש נוהגים להניח הכוס על השולחן
בעת הברכה )וכן מנהג האדמו״ר.(240
(1 :˘‡‰מצוה מן המובחר לברך על אבוקה ולא על נר ,כנוסח הברכה ״מאורי האש״,
ריבוי מאורות ,ובאבוקה יש הרבה להבות (2 .יש נוהגים לברך על אבוקה משעווה ,ולדעת
המקובלים 241אבוקת השעוה הכרחית -״לא יבדיל כי-אם על נר שעוה״ (3 .עוד אומרים
המקובלים שהאבוקה צריכה להיות מיוחדת למצוות הבדלה בלבד ,ואין להשתמש בה
לצרכים אחרים (4 .נרות נפרדים שהוצמדו להבותיהם -חשובים כאבוקה הראויה להבדלה.
(5נר הקלוע משתי פתילות ,אפילו אם הלהבות לא נוגעות זו בזו -זה נחשב אבוקה.242
(1 :˘‡‰Ó ‰‡‰‰בסיום ברכת ״מאורי האש״ מקרבים יד ימין לנר ,243מכופפים את
האצבעות כלפי פנים כמו סגירת היד ,כשארבע האצבעות מכסות את האגודל ,ומביטים
על הציפורנים ועל השרטוטים שבכף היד .יש נוהגים לשוב ולפתוח את האצבעות ולהביט
פעם נוספת על הציפורנים )על גב היד( כשהאצבעות זקופות] 244ואין 245להסתכל על הצד
הפנימי של האצבעות[ (2 .אדמו״ר 246מהורש״ב הביט על הציפורנים שלוש פעמים :תחילה
.237שולחן ערוך ,סימן רצ״ח .פסקי הדינים ,על-פי שולחן ערוך אדמו״ר הזקן.
.238ולא אחר הברכה ,כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה להבטה על הציפורנים.
.239שער הכולל פרק לב ,אות ג .קצות השולחן סי׳ צו ,סעי׳ ב .המביט רק על ציפורני יד ימין -מעביר הכוס ליד
שמאל; והמביט על ציפורני שתי הידיים -מניח הכוס על השולחן.
.240ראיתי ]כן נהג בשנים האחרונות בציבור ,אבל בשנים קודמות אחז )את שפת( הכוס בשתי אצבעות יד
שמאלו והביט על אצבעות יד ימינו -התקשרות גל׳ תט ,עמ׳ .(17
.241סידור תפילה למשה ,לרמ״ק .סידור האריז״ל )ר׳ שבתי מרשקוב( .פרי עץ חיים ,שער השבת ,פרק כד .שער
הכוונות ,ח״ב ,עניין שינוי התפילות )עמ׳ טז(.
.242״כיון שעשאם כגוף אחד״ -אדמו״ר הזקן ,שם ,סעי׳ ד .המשנה ברורה )באות ח( לומד במגן אברהם שזה לא
נחשב אבוקה.
.243במרחק כזה שאם אור החשמל לא היה דולק ,היה נהנה מאור האבוקה .ויש נוהגים לכבות החשמל לברכה
זו ,כדי שיהנה מאור הנר ממש )עיין בשו״ת רבבות אפרים ח״ב ,קטו,לב(.
.244כלומר שהותר לעשות מלאכה )רשימות ,חוברת קסא ,עמ׳ .(10
.245זוהר ,חלק ב ,דף רח ,עמ׳ א .בפרי עץ חיים ושער הכוונות ,שם.
.246רשימות ,שם .שו״ת מהר״מ מרוטנברג.
118
בדברי רבותינו
כשהאצבעות זקופות ,ואחר-כך כשהאצבעות סגורות ,ושוב כשהאצבעות זקופות(3 .
בשולחן ערוך ובכתבי האריז״ל 241כתוב שיש להביט רק על ציפורני יד ימין ,אולם כ״ק
אדמו״ר נהג להביט גם על ציפורני יד שמאל (4 .גם מי ששומע הבדלה ואינו מבדיל בעצמו
מביט על ציפורניו (5 .כותב הקצות השולחן :248״לא ראיתי שנשים יביטו בציפורניהם״(6 .אם לא היה נר בעת שהבדיל ,יכול לברך על הנר במשך כל הלילה עד הבוקר.
247
:‰Ï‚Òהבטה בציפורנים סגולה לראיית העינים ,ומסופר 249על משרת אדמו״ר הצמח
צדק ,ר׳ חיים בער ,שלעת זקנתו איבד את כושר ראייתו כמעט לחלוטין ,ואמר לו הצמח
צדק שיסתכל היטב בציפורנים בברכת האש וחזרה ראייתו.
Ô¢‡¯‰ Ì„‡ Ï˘ ˘‡ – ‰Â˘‡¯ ‰·ÈÒ
כמה סיבות לדבר:
האש 250נבראה במוצאי שבת – כי רק אז אדם הראשון הזדקק לה ,שכן הוא נברא ביום
שישי ובליל שבת העולם נשאר מואר ולא החשיך ,251והפעם הראשונה שהוא נקלע לחושך
היה במוצאי שבת ,ואז נתן לו הקב״ה תבונה להקיש שתי אבנים אחת בשניה ״ויצא מהן
אש״ ,252לכן מברכים על האש במוצאי שבת ,בעת הראשונה לבריאתה.253
‡˘ ˙·˘ ȇˆÂÓ ÏÎ ˘„ÁÓ ˙‡¯·
ומדוע רק על אש מברכים בזמן הראשון לבריאתה ,ועל שאר הדברים שביקום לא
מברכים בזמן בריאתם )למשל מדוע ביום שלישי אין מברכים על בריאת עצי הפרי(?
כי 254זה לא רק זכר לבריאה שהיתה בששת ימי בראשית לפני אלפי שנים ,אלא כל
מוצאי שבת האש נבראת מחדש ,כדברי השולחן-ערוך 255״כיון שנאסר בשבת והותר
.247ראיתי .מנהגי מלך עמ׳ .45לקט הליכות ומנהגי שבת קודש עמ׳ .64
.248סי׳ צו ,בבדי השולחן סעי׳ יב.
.249ספר הצאצאים ,עמ׳ .124
.250פסחים נג ,ב .נד ,ב .מדרש תהילים )שוחר טוב( ,צב.
.251לכן לא כתוב בשבת ״ויהי ערב״ כמו בששת הימים הראשונים ,כי כל יממת השבת היה רק אור ולא
החשיך.
.252נוסף על כך שעצם האש נבראה ביום ראשון לששת ימי בראשית )בראשית א ,ג .רבנו בחיי ויקהל ,לה ,ב(.
.253כשהאדם רואה שבכוחו להאיר את החושך ,הוא מקבל כח להתמודד גם עם טרדות הפרנסה ,שלמרות
ששבת שלימה הוא לא עבד אין לו כל פחד וחשש ,והוא מאמין שהקב״ה דואג לפרנסתו )שיחת ט״ז אייר
תשי״ט(.
.254של״ה ,סוף מסכת שבת .שולחן ערוך אדמו״ר הזקן ,שם .ועוד.
.255אדמו״ר הזקן .ובמגן אברהם ,תחילת סי׳ רחצ.
פרדס חב״ד
119
במוצאי שבת ,הרי-זה כאילו נברא עתה מחדש״ ,ובלשון השל״ה :254האש נגנזת ונטמנת
בערב שבת ,וכשישראל מברכים עליה במוצאי שבת ,היא יוצאת לעמוד על משמרתה
כבתחילה ,לכן מברכים עליה כל מוצאי שבת.
בקבלה ובחסידות 256מוסבר ש״גניזת האש בשבת״ אינה משום שהיהודי לא מדליק אש
בשבת )שהלא גויים מדליקים אש בשבת( ,אלא משום שבשבת האש נעלמת מהעולם,
ואז יש בעולם כוח תבערה אחר הקרוי ״אור״ .ולמרות שבעיניים גשמיות לא מבחינים
בהבדל בין האש שבשבת לזו שבחול ,הרי באמת הם שני דברים שונים :בחול קיימת
״אש שורפת״ ,ובשבת קיים ״אור המאיר״ .וזה סוד דברי התורה 257״לא תבערו אש בכל
מושבותיכם ביום השבת״ ,שבחינת אש השורפת – אינה קיימת בעולם בשבת ולכן ״לא
תבערו״ ,אבל האור המאיר קיים בשבת.258
]שני סוגי האש ,יוסברו בהמשך באריכות ,אבל מי שיש לו הסתכלות אמיתית פנימית
רואה בהבדל ביניהם ,וכמסופר 259על הצדיק רבי מנחם נחום מטשארנאביל שפעם גוי
הדליק בביתו אור בעיצומו של השבת והוא לא ראה כלום והלך כעיוור המגשש באפילה,
כיוון שהאש שהודלקה בשבת באיסור היא מבחינת ״אש השורפת״ והצדיק אינו רואה
בשבת רק את האש שבבחינת אור המאיר ולא אש השורפת ,כי ביחס אליו האש הזו כאלו
אינה קיימת בעולם[.
‰Â˘‡¯ ‰Î‡ÏÓ – ‰È˘ ‰·ÈÒ
הברכה 260אינה רק על עצם האש שברא הקב״ה ,אלא גם על האש ˘ ¯ÈÚ·Ó Ì„‡‰במו
261
ידיו בפעם הראשונה בשבוע החדש ,ממנה יש לו שמחה והתלהבות ,כדברי חז״ל ״רוצה
אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו״ ,כלומר :האדם מחבב את האש שהוא עצמו
הדליק )לכן לא מברכים על אור השמש ,למרות שאורה חזק יותר ,כי היא נבראה מאת ה׳
וללא עשיית האדם(.262
ולמה אין מברכים על שאר הדברים שהאדם עושה? כי (1 :אש היא המלאכה הראשונה
שאדם הראשון עשה בתחילת השבוע (2 ,אש היא ״אב״ כל המלאכות והיצירות שאדם
.256זוהר ,חלק א ,דף כ ,ע״ב .ספר הליקוטים ערך שבת ,עמ׳ קלד.
.257פרשת ויקהל ,לה ,ג.
.258וזה סוד הכתוב ״שני המאורות הגדולים״ )בראשית א ,טז( ,שתי בחינות במאורות :אור ואש.
.259דברי ישראל )מודזיץ( תולדות ,דף מא.
.260רבנו בחיי ,פרשת ויקהל ,לה ,ב .שיחת יו״ד שבט ,תשכ״ז ,סעי׳ א ,וסעי׳ ג.
.261בבא מציעא לח ,א.
.262מכאן אנו למדים שהאדם צריך להתיגע ולהאיר את העולם ,ואין להסתפק באור הניתן מלמעלה.
120
בדברי רבותינו
עושה במשך השבוע ,שכן ״רוב 260המלאכות שבני אדם מתעסקים בהם אינם אלא על-ידי
האש ,כי האש סיבתם ועיקרם״ ,ממילא ברכת האש כוללת בתוכה את כל העבודות הנעשות
במהלך השבוע .ולכן ברכה זו נאמרת במוצאי שבת ,כי אז ״תחילת התר המלאכות״ של
השבוע ,כך הברכה חלה על כל המלאכות הנעשות במהלך השבוע.263
ובמילים ״בוֹרא )מאורי האש(״ היהודי מצהיר ומכריז שהאש שהוא הדליק במו ידיו
אינה מ״כוחו ועוצם ידו״ ,אלא מכוחו של הקב״ה ,כדברי רש״י ‡Â‰˘ :264בורא ויוצר את
הכל .והיות שאש היא ׳אב׳ לכל המלאכות ,הרי הצהרה זו היא בשם כל מלאכות ומעשי
האדם ,שכולם נעשים מכוחו ובריאתו של ה׳ ,ולא בכוחי ועוצם ידי של האדם.
˙Ù¯Â˘ ˘‡Â ¯È‡Ó ¯Â‡ – ˙È˘ÈÏ˘ ‰·ÈÒ
סיבה 265נוספת שמברכים על אש במוצאי שבת כדי להשפיע לטובה על כל המלאכות
והאש שבמהלך השבוע:
באש שתי תכונות מנוגדות והפוכות – חיובי ביותר ושלילי ביותר :אש היא היסוד
החשוב והחיוני ביותר ,עמה מייצרים ובונים את הדברים הנחוצים והכרחיים לקיום המין
האנושי )מזון ,לבוש ובית(; אך בשל כוחה העצום היא עלולה להיות מסוכנת והרסנית,
לשרוף ולהזיק ,להשחית ולכלות .רוב הצרות והאסונות שהתרחשו בעולם היו על-ידי האש
ותולדותיה.
גם ב״כוח האש שבנפש״ – מרץ ,חיות והתלהבות – יש שתי תכונות מנוגדות :מחד זה
הכוח החשוב והחיוני ביותר לקיום והתפתחות האדם ,הוא מניע את האדם לצאת ולפעול,
ומי שהוא חסר חיות והתלהבות – ישב בטל ולא יעשה מאומה ולא יצמח ויתפתח; ומאידך
מהחיות וההתלהבות נובעת גם מידת הקנאה ,התאווה ,הכעס והרוגז ,עליהם אומרת
המשנה 266שהם ״מוציאים את האדם מן העולם״.
הזוהר 267מגדיר את שני סוגי האישים כך -״אור מאיר״ ו״אש שורפת״ :אש טובה
.263עיין בכלבו )אות מא( שברכת האש הולכת על כל השבוע )ולכן אין מברכים כל פעם כשנהנה מהאש ,כיון
שהנאתה תמידית ,שהרי כל הזמן וללא הפסק נהנים מהאש במגוון דברים(.
המרדכי )ברכות ,פרק אלו דברים ,אות קפט( כותב שהסיבה שלא מברכים על אש בשאר הימים ,למרות
ש״אסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה״ ,כי אין הנאת הגוף מהאש )ובמוצאי שבת מברכים על עצם
בריאתה(.
.264ברכות נב ,ב ,ד״ה בורא.
.265זוהר ,חלק א ,דף יד ,עמוד ב .וראה תולעת יעקב הובא בשל״ה מסכת שבת ,פרק נר מצוה .מאמרי אדמו״ר
הזקן הקצרים ,עמ׳ רכח.
.266פרקי אבות ד ,כא.
.267שם .בהתוועדות )מקץ תשכ״ד ,ג( אומר אדמו״ר :אש הוא בדרך מלחמה ,לוחם עם היש לבטלו -לכלות השמן
פרדס חב״ד
121
ומועילה קרויה ״אור״ ,שכן היא מאירה וסוללת דרך ישרה ונכונה .ואש רעה ומזיקה קרויה
״אש״ ,שכן היא שורפת ומשמידה את כל הנקרה בדרכה.
כשמברכים על האש במוצאי שבת ,ממשיכים ׳ברכה׳ לכל סוגי האש שיהיו במשך
השבוע ,שכולם יהיו טובים ומועילים ,בחינת ״אור המאיר״ ,ולא רעים ומזיקים בחינת
״אש השורפת״.
איך אש ההבדלה משפיעה על כל מיני האש שבמהלך השבוע?
‡˘ ˘‰‡ÓÂË Ï˘Â ‰˘Â„˜ Ï
רבי יהונתן מאייבשיץ 268מסביר שחלוקה זו בין שני מיני האש היא מהותית-שורשית:269
270
האש המאירה והטובה יונקת מ״אש הקדושה״ שהיא מאירה ולא שורפת ומכלה ,ככתוב
״הסנה בוער באש ,ו ..איננו אוכל״ ,משום שהיא מקור של אנרגיה טובה ומועילה ואין
ממנה כל אפשרות להרס ולנזק; והשורש הרוחני של האש השורפת הוא מכוחות הטומאה
והרע 271שהם מנסים להזיק ולפגוע.272
זה ההבדל בין האש שבשבת לאש שבחול :בשבת העולם מתעלה מעלה לתחום
הקדושה וכוחות הטומאה נעלמים ובורחים ממנו ,לכן האש שבה היא רק של קדושה,
״אור המאיר״ ,ולא אש השורפת .בחול יש בעולם כוחות טומאה ו״אש שורפת״ .273ומוצאי
שבת הוא זמן בינים ו״ממוצע״ ,ששני מיני האש קיימים ,כי זה גם זמן של חול עם כוחות
טומאה ואש שורפת ,274אך גם האור המאיר מקדושת השבת נשאר בעולם )והוא עוזב רק
בסוף מוצאי שבת(.
והפתילה ולהעלותם מלמטה למעלה; ואור נמשך מלמעלה למטה להאיר ולגלות שלא בדרך מלחמה.
.268יערות דבש ,דרוש יג ,קרוב לסופו.
.269״אש היא בחינת גבורה ,ויש גבורה של קדושה וגבורה של קליפה ,ושניהם ״נקראים ״מאורי האש״ ,לפי שמן
יסוד האש הם נוצרים״ )זוהר ,שם(.
.270שמות ג ,ב.
.271ובזה גופא שני מיני אש :אש של שלוש קליפות הטמאות ,שהיא נותרת לעולם בתחום הרע .ואש של קליפת
נוגה שהיא ניתנת לתיקון ,זיכוך והעלאה לקדושה.
.272״כליון״ נובע מכך שחום האש מבריח את יסוד המים והאויר ,ונשאר רק יסוד העפר )האפר(; אבל באש של
מעלה ,המים והאויר חיים בשלום עם האש והחום ,ככתוב )איוב כה,ב( ״עושה שלום במרומיו״ .ממילא ה׳פן׳
היחידי שבאש זו ,הוא ה׳אור׳ שהיא מפיצה ,אבל ״הסנה לא אוכל״ ,כלומר כל ארבעת היסודות ,כולל מים
ואויר ,חיים בצוותא ובשלום )יערות דבש ,שם(.
.273הצמח צדק )ספר הליקוטים ,ערך שבת ,עמ׳ קלד( מסביר את ההבדל בין האישים כך :אש נוצרת מדבר ה׳
)עשרה מאמרות( והיא נעלמת בשבת ,אור ממחשבת ה׳ והוא קיים בשבת ,כי בשבת יש בעולם רק בחינת
מחשבת ה׳ ולא דבר ה׳ )ראה לקמן הע׳ .(281
.274כשמבדילים על הכוס ומברכים על האש כוח הטומאה ואש השורפת מתעורר וחוזר לעולם )זוהר ,שם(.
122
בדברי רבותינו
אם-כן במוצאי שבת מתנהל מאבק והתמודדות קשה בין שני מיני האש ,הטובה והרעה,
מי יצליח להשתלט על העולם.
בברכת ״ה׳ אלוקינו ..בורא מאורי האש״ היהודי מביא את ״ה׳״ לאש ,כך יש לאור
המאיר כוח להתגבר ולהשתלט על האש הרעה ולצרפה לתחום הטוב ,שהיא תסייע לבנין
העולם ותיקונו ,וכוח ההרס והשריפה שלה יופנה לאפיקים הנכונים -שריפה וכליון
275
הדברים הרעים והלא טובים שבעולם ,עד שהכל יהיה זך וטהור ומוכן לקבל את אור ה׳
]לכן 276מברכים על נר שעווה ,כדי שהקליפה תתבטל ותמס כדונג ושעווה[.
בנקודה זו שונה ומעולה האש שבמוצאי שבת אפילו יותר מהנרות שמדליקים בערב
שבת:
נרות השבת הם בחינת ״אור המאיר״ הנמצא ב״תחום הקדושה השבתית״ והוא אינו
פועל ומשפיע גם על האש השורפת שמחוץ לתחום הקדושה; אבל אבוקת ההבדלה מביאה
את האור גם ל״תחום החולין של ימות החול״ ,ובכך רותמים ומצרפים את האש הגשמית
המזיקה ,לתחום הקדושה והטוב ,בכך שהיא נלחמת ושורפת את הטומאה והמזיקים.
לכן בהבדלה משתמשים באבוקה ולא מסתפקים בנר ,כמו נרות שבת ונרות בית-
המקדש ,כי נר של להבה אחת מסמל סוג אחד של אור ,ואבוקה שיש בה כמה להבות
מסמלת שני סוגי אור .לכן ,במקדש ובשבת שיש רק אור הקדושה -מדליקים נר עם להבה
אחת ,ובמוצאי שבת שפועלים בעולם שני כוחות ,טוב ורע -מדליקים אבוקה עם כמה
להבות ,כשהמטרה היא ששתי הלהבות ,המאירה והשורפת ,יפעלו בהרמוניה אחת ,כדי
לתקן את העולם למלכות ה׳.277
]הכוח של האבוקה לתקן את האש הרעה נובעת מכך שיש בה עוצמה רוחנית יותר
גבוהה מבנר ,כפי שמוסבר בקבלה שאור הוא דרגה אלוקית הקרויה ״ספירת המלכות״,
.275בלשון האר״י )פרי עץ חיים ,שםד( :״הנוקבא נקרא אש אוכלה ,ובמוצאי שבת הגבורות שולטים בעולם ,ואנו
אומרים ״בורא מאורי האש״ ,ואין לנו חלק עמהם רק בבורא ,כי הוא אלוקינו.
במסכת ברכות )שם( בית שמאי אומרים מברך ״שברא מאור האש״ -בלשון עבר ,ובית הלל אומרים מברך
״בורא מאורי האש״ -בלשון הווה ,בעצם מחלוקתם עמוקה ושורשית ,לבית שמאי מברכים רק על ״אור
המאיר״ של הקדושה ,לכן מברכים בלשון עבר ,כי זה ״אור אחד ומיוחד וכבר נברא״; ולבית הלל מברכים
גם על אש השורף השייכת לקליפה ,לכן מברכים בלשון הווה ,כי כעת מצרפים אותה לקדושה -״פעולות
מתחדשות ..בכל עת״ )של״ה ח״א ,דך יח ,עמ׳ ב .ד״ה בית ה׳ והואיל(.
.276מאמרי אדמו״ר הזקן הקצרים ,עמ׳ רכח.
.277במקומות אחרים בחסידות כתוב :אש שורפת אפלוליות וגסות האויר ,והיות שבחול האויר מלא זוהמה,
מדליקים אבוקה שלהבתה גדולה כדי להצליח לשרוף את כל הזוהמה; אבל בשבת שיש רק מעט זוהמה,
מסתפקים בנר קטן.
פרדס חב״ד
123
ובנר רגיל המלכות מקבלת השפעה רק מ״שש המידות״ ובאבוקה היא מקבלת השפעה
גם מ״בינה״ )שמעל המידות( .זאת ועוד :באבוקה החיבור בין מלכות לבינה הוא מושלם
בתכלית ,כמרומז בשם ״אבוקה״ ,מלשון ״חבוקה״ חיבוק ואיחוד עם מקור השפעתה
העליון )ואילו בנר החיבור עם המידות אינו מושלם( .278נמצא שהכוח האלוקי שבאבוקת
מוצאי שבת גבוה יותר מנרות שבת[.
‰˜Â·‡‰Â ¯‰ – ˙ÈÚÈ·¯ ‰·ÈÒ
סיבה 279נוספת שמדליקים אבוקה במוצאי שבת – בהיבט מזווית שונה על הנר
והאבוקה:
נר בוער בשקט ואינו מרעיש בבעירתו ,ואילו אבוקה מרעישה בבעירתה ,ובמיוחד
אבוקת ההבדלה ש״מצוה 280מן המובחר לברך על אבוקה שיש בה עצים הרבה״ ,שהם
עושים רעש חזק בשרפתם .לכן בשבת שהוא יום מרגוע ומנוחה מדליקים נר שקט ,שבכך
מאירים את היום הזה; ואילו במוצאי שבת שמתחילתה עבודת ששת ימי המעשה ורעש
ומהומת העולם – מדליקים אבוקה ,ורק כך מאירים את ימי המעשה.
לשון אחר :בשבת שאין את האש הרעה ויש רק את האור הטוב ,העבודה בשקט ללא
מאבק ומלחמה; ובחול שיש גם אש רעה – מתקיים מאבק ומלחמה עם האש הטובה
– היא הגורמת למלחמה ,רעש והמולה.
]הדבר נעוץ בשורש הרוחני של שבת וימות החול :281העולם נברא מ״דבר ה׳״ והדיבור
הוא בקול ובהתלהבות והתפעלות ,282וכן כתוב 283״הלא כה דברי כאש״ ,הוא בחינת ה״אש״
ואבוקה המרעישה ושורפת; אבל בשבת העולם מתקיים מ״מחשבת ה׳״ ,והמחשבה היא
שקטה ומוסתרת ,וכשמביטים על מישהו שחושב לא יודעים מהם מחשבותיו ,אבל מעשה
גלוי וחשוף לכל ,לכן מחשבה ושבת זה בחינת נר המאיר בשקט[.
לכן ,בשבת שיש רק קדושה -מדליקים נר עם להבה אחת ,והוא מאיר בשקט; ובחול
.278זאת ועוד :אבוקה בגמטריא יבק ,ראשי תיבות :יחוד ,ברכה וקדושה ,כי באבוקה יש יחוד גבוה יותר עם
המקור האלוקי ,ממילא נמשכת ברכת הקדושה בעוצמה חזקה יותר )מאורי אור ,ערך אבוקה(.
.279לקוטי תורה ,פרשת אחרי ,דף כו ,עמ׳ א.
.280שולחן ערוך אדמו״ר הזקן ,סי׳ רצ״ח ,סעי׳ ד.
.281ספר הליקוטים ,ערך בין השמשות ,עמ׳ קכד )שורש ימי החול הוא מעולם יצירה שהוא עולם דיבור ומידות,
שם יש התפעלות והתלהבות בחינת האש; ושורש השבת הוא מעולם בריאה שהוא עולם בינה ומחשבה,
שם אין התפעלות והתלהבות .ראה לעיל הע׳ .(273
.282ראשית חכמה ,שער הקדושה ,פרקים יא-ג .ועוד.
.283ירמיה כג ,כט.
124
בדברי רבותינו
יש גם כוחות הטומאה -מדליקים אבוקה של יותר מלהבה אחת ,השורפת וברעש ,כדי
לשרוף ולהלחם בכוחות הטומאה.
¯Â‡‰ ÏÓÒ – ˙È˘ÈÓÁ ‰·ÈÒ
סיבה נוספת שמברכים על אש במוצאי-שבת – קשורה למהות האור המסמל קירבה
לה׳ ,לכן בתחילת ששת ימי החול מדליקים אור כדי לחזק את הקירבה לה׳ בזמן החולין:
קרן 284אור קיים רק כשיש לו קשר ישיר ובלתי-פוסק למקורו – המאור .ברגע שהקשר
הזה נפסק ומנתקים את האור מהמאור – האור נפסק .למשל :כשמגיפים תריס – קרן
האור נעלמת .אבל שאר הדברים שבטבע ,לדוגמא מים ,גם לאחר שהם נשאבו מהמעין
– הם נשארים קיימים והם אינם צריכים להיות מחוברים למקור כל הזמן.
יחס הנבראים להקב״ה הוא כמו של אור ומאור :הם מחוברים וקשורים כל הזמן
לבורא ,ואם ננתק ביניהם ,הנבראים יתבטלו ויהיו ״כאין 285ואפס ממש ,כמו לפני ששת
ימי בראשית״.
תחושה אמיתית זו קיימת בשבת שהוא יום קדוש בו היהודי מתקרב לקדושה ,והוא
מתמסר לדברים רוחניים תורה ומצוות; אבל בששת ימי המעשה ,בימי החול והחולין
ובעיקר בעיסוקו בגשמיות העולם ,הוא עלול לשכוח את האמת ,שהוא קשור כל הזמן
להקב״ה.
לכן במוצאי שבת ,כשהקדושה עוזבת ומתחיל זמן החול מדליקים נר ,להזכיר ולהודיע:
מה הנר כל קיומו רק כאשר הוא מחובר למקורו ,כך גם העולם קיומו נובע ממקורו האלוקי
ואינו לו קיום בלעדיו.
˘‡‰ ˙ÂÂÎ˙ – ˙È˘È˘ ‰·ÈÒ
בגלל תכונות-טבע מיוחדות שיש באש:286
(1כל דבר כשמחסירים ולוקחים ממנו משהו ,הוא פוחת ומתמעט .לדוגמא :אם נקח
מעט מים מכוס מלאה ,הכוס לא תישאר מלאה; אבל אש ,גם אם נדליק ממנה להבות
נוספות ,היא לא תתמעט (2 .מכוס מים אחד אפשר למלא רק כוס אחד ולא יותר; אבל
מנר אחד יכולים להדליק נרות רבים (3 .נפח להבת האש גדול יותר מנפח חומרי הבעירה
מהם היא מופקת; אבל דברים אחרים הנפח אינו גדול מהמקור ,כאמור שמכוס מים אחת
.284ספר הערכים חב״ד ,ח״א ,עמ׳ טו .ח״ב ,עמ׳ רמא .תנו .ח״ג ,עמ׳ שלו .שמו.
.285שער היחוד והאמונה ,פרק א.
.286ספר הערכים חב״ד ,חלק ב ,ערכי ׳אור׳.
פרדס חב״ד
125
לעולם לא נוכל למלאות נפח גדול יותר (4 .גם באורך חיי האש ניתן להבחין בכוח על-
טבעי :אש יכולה לבעור זמן בלתי מוגבל והיא נכבית רק כשחומרי הבעירה נגמרים .אילו
תיאורטית נספק לה חומרי בעירה ללא הפסקה -היא לא תכבה לעולם; אבל כל דבר אחר
שבטבע ,אט אט כלה ומסתיים.
כל זה נובע מכך שלאש יש קירבה מיוחדת לשורש האלוקי המחיה אותה ]הקרוי בקבלה
״ספירת המלכות״[ .לכן במוצאי שבת מדליקים אש כדי להוסיף ולקשר את העולם הגשמי
שבימות החול לקדושה.
הדברים נכונים גם בנר רגיל אבל באבוקה שאורה גדול יותר ,הקשר עם הלמעלה
והמאור חזק יותר.
ÔÈÏÂÁ‰ ˙‡ ¯È‡‰Ï – ˙ÈÚÈ·˘ ‰·ÈÒ
למה בהבדלה משתמשים באבוקה ולא מסתפקים בנר ,כמו במצוות האחרות
המתקיימות באור -נרות שבת ונרות בית-המקדש?
הצמח צדק 287מסביר שבפסוק ״נר 288מצוה ותורה אור ודרך חיים״ ,שני חלקים (1 :מצוה
ותורה ,שהם מוארים על ידי נר -״נר מצוה ותורה אור״ (2 .ודרך חיים ,חיי היהודי בעולם
הגשמי ,שכדי להאיר אותם לא מספיק נר אלא יש צורך באבוקה )שלא מוזכרת במפורש
בפסוק(.
לכן כדי להאיר מקום וזמן של קודש ,כמו בבית המקדש וביום השבת -מספיק נר; אבל
כדי להאיר את זמן החולין והעסק במלאכות חול בששת ימי המעשה -צריכים אבוקה.
˙·˘ ȇˆÂÓ· ˜¯ ˘‡ ÏÚ ÌÈί·Ó
ברכת ״בורא מאורי האש״ אפשר לעשות רק במוצאי שבת כאמור ,בשונה מברכת
״המבדיל בין קודש לחול״ ,שמי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל עד יום שלישי
לפנות ערב -מדוע?
(1לסיבה הראשונה )לברך על האש בזמן שהיא נבראה( והשניה )מלאכה ראשונה
בשבוע( – רק מוצאי שבת הוא הזמן המתאים לברך ,שכן בזמן זה היא נבראה על-ידי אדם
הראשון ואז מתחילה מלאכת השבוע הבא.289
.287אור התורה נ״ך ,עמ׳ תקעט .אבל בשל״ה )בתחילתו( ובספר המאמרים תרסו )עמ׳ קי( מסביר ש״תורה אור״
היא על ידי אבוקה.
.288משלי ו ,כג.
.289ואפילו אם הוא לא הבעיר אש במוצאי שבת ,הרי עשה מלאכה או השתמש ונהנה מדבר שנוצר מאש.
בדברי רבותינו
126
(2לסיבה השלישית )להשתלט על האש השלילית( והרביעית )להאיר את ימי המעשה(
– רק במוצאי שבת שהאש השבתית שורדת עדיין בעולם ,יכולים להשתלט על האש
השלילית ולהאיר אותה.
(3לסיבה החמישית )שנזכור את הבורא בזמן החולין( ,השישית )להמשיך כוח רוחני
בזמן החולין( והשביעית )להאיר את הגשמיות( – רק במוצאי שבת שהקדושה השבתית
שורדת עדיין בעולם יכולים לשאוב כוח לימי חול.
ÌÂÎÈÒ
השפעת האבוקה של מוצאי שבת אדירה ומופלאה :בזכותה כל מיני האש שבששת
ימי השבוע לא ״ישרפו״ ויזיקו לא בגשמיות ולא ברוחנית ,אלא ״יאירו״ וייטיבו את האור
והאש.
ÔÈ„‰
״בורא פרי הגפן״
א .פותחים 290את ברכות ההבדלה בברכה על היין -״בורא פרי הגפן״ .פרטי הדין:
– ÔÈȉמצוה מן המובחר להבדיל על יין ,אפילו אם הוא יקר .אם אין יין ,מבדילים על
״חמר-מדינה״ )משקה חשוב המוגש בסעודה או לאורחים(.
– ÔÈȉ ˙‚ÈÊÓעד שהיין גולש ונשפך מהכוס )כי זה סימן לטובה וברכה( .יש 291נוהגים
״שמתחילים לערות לתוך הכוס כשמתחילים לומר ״הנה אל ישועתי״ ,ומערה והולך עד
שמגיע ל״מעיני הישועה״ ,אזי שופך שיוזל היין על שפת הכוס״.
˘˙ – ÔÈȉ ˙Èלאחר ברכות ההבדלה -בישיבה .יש לשתות מהכוס כמלוא לוגמיו
)רוב כוס( .המבדיל בלבד 292צריך לשתות מהיין ,ואילו השומעים אינם צריכים לטעום
296
)במוצאי 294יום כיפור נתנו אדמו״ר מהורש״ב ואדמו״ר מהוריי״צ לשומעים לטעום .(295יש
293
.290שולחן ערוך ,סי׳ רצו .פסקי הדינים בעיקר על-פי שולחן ערוך אדמו״ר הזקן.
.291של״ה ,מסכת שבת ,פרק נר מצוה.
.292המלך במסיבו ,ח״ב ,עמ׳ לט )וראה שולחן ערוך ,אדמו״ר הזקן ,שם ,סעי׳ ו( .ואם בירכו על הכוס גם ברכת
המזון )בסעודה שלישית( ,השומעים יכולים לטעום.
.293במיוחד לא הנשים ,כדי לא להזכיר את חטא עץ הדעת )של״ה ,מסכת שבת ,פרק תורה אור ,מ(.
.294המלך במסיבו ,ח״א ,עמ׳ קיח .ח״ב ,עמ׳ קפב.
.295פעם נתן אדמו״ר מהר״ש לאחד החסידים מיין ההבדלה של מוצאי שמחת תורה ,והיה לו מזה גילויים כל
השנה ,ומזה למד אדמו״ר מהורש״ב שבהבדלה שייך שירים )ספר השיחות תרצ״ו ,עמ׳ .(12
פרדס חב״ד
127
אומרים שנשים לא טועמות מיין ההבדלה היות שחטא עץ הדעת ,שנעשה בגלל האשה,
היה בעץ גפן.297
‰Ï„·‰· ÔÈȉ ˙Â·È˘Á
ב .האריז״ל הקפיד באופן מיוחד להבדיל על יין )בשונה מקידוש ,שאפשר להסתפק
בחמר מדינה וכדומה( ,למרות שמבחינה הלכתית ניתן להבדיל גם על חמר מדינה כאמור,
בגלל הענין המיוחד שביין -היין מהווה ׳סם מעורר׳ ו׳זריקת-מרץ׳ המעוררת את האדם
עצמו:
יין )כוהל( מרחיב את כלי הדם ונוצרת פעילות מואצת של הדם ,וכתוצאה מכך אברי
וכוחות הגוף והנפש מצד עצמם מתעוררים ופועלים במרץ .כלומר יין אינו כמו דבר חיצוני
המאיר ומשפיע על האדם מלמעלה ,אלא הוא נכנס בגוף וגורם לאדם עצמו להתעורר.
זה גם ההבדל בין שבת לימי חול:
בשבת היהודי נמצא בהתעוררות כתוצאה מהנשמה היתירה ואור אלוקי עליון היורד
לעולם ומשפיע על היהודי וגורם לו להתעלות לקדושה; ובימות חול אין התגלות כוחות
עליונות ועל היהודי עצמו ,מצד עצמו וכוחותיו לפעול התעלות והתקרבות לקדושה.
הבדלה הנעשית בתחילת השבוע מטרתה לפעול על החולין שבששת ימי המעשה שיהיו
מקודשים וחדורים בהכרה בה׳ אחד ,לכן יש עניין מיוחד להבדיל על היין שהיין מסמל את
התעוררות האדם עצמו .משום כך יש דגש מיוחד להבדיל על יין ,כדי שגוף היהודי עצמו
יהיה בהתעוררות בימות החול.
מעניין ,שכשם שביין יש דגש מיוחד ליין שלאחר השבת ,בהבדלה ,כך גם 298בסעודה
שיערוך הקב״ה לצדיקים לעתיד לבוא ,יכבדו את המשיח לברך על היין ˘‡ ‰„ÂÚÒ‰ ¯Áולא
שבתוכה ,כדברי כ״ק אדמו״ר:299
״יחודו של דוד מלכא משיחא בסעודה שלעתיד לבוא אינו בסעודה עצמה וגם לא
בלויתן ושור הבר עם כל המעלות הרוחניות שבהם ,אלא דווקא ביין ,ואף לא ביין שבתוך
הסעודה אלא רק ביין שלאחר הסעודה ,300שכן יין שבסעודה מורה על דרגת רזין וזה שייך
.296תולעת יעקב ,הובא בשל״ה ,סוף מסכת שבת.
.297בראשית רבה פרשה טו ,אות ז .פרשה יט ,אות ה .מסכת סנהדרין ע ,א .מסביר התולעת יעקב )שם( ,שזה
לא סתם עונש ,אלא ״לפי שנתכוונה להבדיל מאדם על-ידי היין -אין הנשים טועמות יין של הבדלה״.
.298מסכת פסחים קיט ,ב.
.299התוועדויות תשמ״ו ,ח״ג ,עמ׳ .141 .133
.300ראה תוספות הרא״ש עמ״ס ברכות ,נב ,ב.
בדברי רבותינו
128
גם אצל משה רבנו ,אבל יין שלאחר הסעודה ,כוס של ברכה ,הוא יין בפני עצמו והוא מורה
על דרגה נעלית יותר – רזין דרזין״.
ולגופו של עניין – היין לעתיד לבוא חשוב במאוד ,שכן היין מעורר את האדם עצמו,
ואף לעתיד לבוא תהיה התגלות שתעורר את הגשמיות עצמה שתחזה בקדושת ה׳ ,ככתוב
וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דבר״.
סיבות נוספות ליין ההבדלה:
(1המהר״ל 301אומר שיין ושבת דומים :מה יין יוצא ונבדל מהענב ,וגם בהיותו בענב
הוא צרור בתוכו והוא מובדל מגוף הענב ,כך שבת מובדלת ומופרדת משאר ימות החול.
(2רבי יעקב עמדין 302אומר שמקור היין והשבת זהה :״הבדלה ,מכח הבינה שניתנה
באדם היא נמשכת ..לכך סודרין אותה על היין שסודו ידוע בבינה״.
‡Â·Ó
סעודת ״מלווה מלכה״
סעודת מלווה מלכה הנערכת לאחר תום השבת -עומדת מטבעה בצל סעודות שבת
המלכה .לכן לא פלא שיש שעורכים אותה בחפזון מה ,וודאי שאינם מכבדים ומחשיבים
אותה כסעודות השבת.
תחושת השובע מסעודות השבת והאווירה הקודרת במעט השורה על האדם עם צאת
השבת ,וודאי שאינם מוסיפים בשמחה ובעונג הסעודה.
לא זו היא האמת:
חשיבות הסעודה עצומה ונעלית במאוד מאוד -בזכותה זוכים לברכה ,ישועה ורפואה,
אומרים בשם אחד הצדיקים שהמקפיד לאכול בסעודה זו יזכה ויתברך שלא יהיה ניזוק
ממזון כל ימי השבוע .היות שהיא הסעודה הראשונה של השבוע ,היא מהווה מעין ״ראש״
לכל הסעודות והענינים הגשמיים שיהיו במהלך השבוע ,ובזכותה כולם יהיו בברכה
והצלחה.
לסעודה זו יש כוח מופלא אפילו יותר מסעודות השבת ,להזין עצם מיוחדת הנמצאת
בחוט השדרה של האדם ,הקרויה ״עצם לוז״ ,היא העצם ממנה יתחיל להבנות הגוף
.301חדושי אגדות למהר״ל ,מסכת שבועות ,חלק רביעי ,עמ׳ טו.
.302סידור בית יעקב ,דיני הבדלה ,פרק ה ,אות א.
פרדס חב״ד
129
כשתתחיל תחיית המתים בביאת המשיח .לכן ניכרת חשיבות מיוחדת לסעודה זו
בתקופתנו ,עיקבתא דמשיחא.
משום כך היו מגדולי ישראל שקידשו את הסעודה והקפידו על כבודה במידת מה יותר
מסעודות השבת!
ÔÈ„‰
אמרו 303בתלמוד :אמר רבי חנינא לעולם יסדר 304אדם שולחנו במוצאי שבת ,אפילו
אינו צריך אלא לכזית .וכן נפסק להלכה ברמב״ם ושולחן-ערוך 303שצריך לערוך במוצאי
שבת סעודה מיוחדת – ״סעודת מלווה מלכה״.
סעודה זו אינה חובה כל-כך ,אבל מצוה מן המובחר לקיימה ,305והמקובלים אומרים
שזו ״סעודת מצוה״ .הגמרא 303מספרת שמפני חשיבותה הגדולה -ר׳ אבהו היה שוחט
לכבודה עגל משובח )זאת למרות שהוא היה אוכל רק מנה קטנה(.
306
כמה פרטים בסעודה זו:
:‰ÓÊטוב 307לסומכה ליציאת שבת ככל האפשר )״כי אחר עבור שעה חלף הלך לו
שבת-קודש״( ,ולכל-הפחות כדאי לעשותה לפני חצות הלילה.
‡ :‰˙ÎÈ¯Ú ÔÙÂא( לערוך 308ולסדר שולחן כמו לסעודה גמורה ,עם מפה וכו׳ .ב( יש
נוהגים להדליק נרות רבים על שולחן הסעודה .ג( הבעש״ט 310אומר שטוב לעשות את
הסעודה בצוותא עם חברים וידידים.
309
.303מסכת שבת קיט ,ב .רמב״ם הלכות שבת פ״ל ,ה״ה .שולחן ערוך ,סי׳ ש .הדינים שבפנים ,בעיקר לפי פסקי
שולחן ערוך אדמו״ר הזקן .הנושא שלפנינו מיוסד על לקוטי שיחות חלק לו ,עמ׳ 70ואילך .מקצת המקורות
נלקטו מספר ׳מלווה מלכה׳.
.304דגש ל״סידור השולחן״ ולא רק לאכול ,משמעינו שיש גם מצוות ל״כבוד שבת״ ולא רק ״עונג שבת״ )שהלא
עצם האכילה סביר שתעשה גם ללא הציווי ,כי דרכם של בני-אדם לסעוד ,ולו סעודה קלה ,במוצאי שבת.
לקו״ש ,שם(.
.305שולחן ערוך ,שם .יש אומרים שחיובה מדאורייתא )פתח הדביר ,סי׳ ש( ,ויש אומרים שמדרבנן )מהרי״ל סי׳
ש ,אלי׳ רבה סי׳ רצא(.
.306בסידור האריז״ל )רשקוב( .הרמ״ע מפאנו ,מאמר שבתות ה׳ ,מכת״י ,ח״ד.
.307סידור בית יעקב מעמדין ,פרק ו ,מחיצה ד .פתחי עולם ומטעמי השולחן ,סי׳ ש ,ס״ק א .כף החיים ,סי׳ ש,
ס״ק יד.
.308שולחן ערוך אדמו״ר הזקן ,שם.
.309בית יעקב ,שם .משנה ברורה ,כאן .בלקוטי שיחות )ח״י ,עמ׳ (191כתוב :״הבעש״ט ותלמידיו הרבו בנרות
במוצאי שבת קודש״.
.310עבודת יששכר ,פרשת תולדות דיבור המתחיל ״הביאה לי״ .להעיר מלקוטי שיחות ,שם.
130
בדברי רבותינו
:‰ÂÊÓא( השל״ה הקדוש 311אומר ש״מאוד צריך להיזהר בסעודה זו ..ולהוציא הוצאה
312
על-זה״ .ב( הגמרא 303אומרת שטוב לאכול פת חמה ולשתות מים חמים בסעודה .ג( יש
אומרים שחובה לאכול פת ,ויש אומרים שרק לכתחילה טוב לאכול פת אבל אם הוא שבע
מסעודות שבת ,אפשר להסתפק באכילת פירות ,ויש אומרים 313שאפילו בשתיית קפה או
תה יוצאים ידי-חובה .למעשה יש מגדולי ישראל שנהגו כך ויש שנהגו כך .314כ״ק 315אדמו״ר
הקפיד לאכול פת בסעודה זו .ד( יש 316להכין מאכלים טובים .ה( על 317האדם לאכול מאכל
הערב וטעים לו במיוחד ,אפילו שהוא יקר .ו( הבעש״ט 318הציע לאכול ׳שום׳ בסעודה זו.
ז( טוב 319להכין במוצאי-שבת תבשיל מיוחד ,בשר או מאכל חשוב ,עבור הסעודה )ולא
להסתפק בשיירי סעודות שבת( ,כדי שיהיה מזון טרי ומשובח .ח( היעב״ץ 307אומר שאפילו
אם רק טועם טעימה קלה ,או שותה תה או קפה -יישב ליד שולחן פרוס במפה ונר דולק.
ט( השל״ה 311אומר שמי שצם במוצאי-שבת ואינו אוכל מאומה ,שלכל הפחות (1 :יעסוק
בהכנת הסעודה עבור אנשים אחרים (2 ,ילמד הלכות ומאמרי חז״ל העוסקים בעניני
הסעודה ״ויהיו לרצון אמרי פיו כאלו עשה כן״ וקיים את מצוות הסעודה למעשה.
:ÈÁ¯ ÔÂÊÓא( האריז״ל 320אומר שצריך לומר בסעודה :״דא היא סעודתא דדוד מלכא
משיחא״ .ב( יש 321נוהגים לומר פסוקים ומזמורים עם בקשות לביאת אליהו הנביא
ומשיח צדקנו ,וגם מזמורים מיוחדים למוצאי שבת .ג( אומרים 322שדיבור במוצאי שבת
על הבעש״ט מהווה סגולה לנשמה .ואדמו״ר 323הצמח צדק אמר לכלותיו שבמוצאי שבת
.311של״ה מסכת שבת ,ד״ה ״כתב הטור בסימן רצ״ו״.
.312ביאורי הגר״א לשולחן ערוך ,שם .וראה גם במחזיק ברכה ,ס״ק א .והחולקים -שולחן ערוך אדמו״ר הזקן,
שם .ועוד.
.313סידור בית יעקב מעמדין ,שם.
.314לדוגמא :רבי אלימלך מליזענסק ,הרב הקדוש ממונקאטש )דרכי חיים ושלום ,קנד( והגאון רבי עקיבא איגר
)מאורן של ישראל ,ב,קסח( -לא אכלו פת.
.315לקט הליכות ומנהגי שבת קודש ,עמ׳ .65
.316קיצור השל״ה )שבהע׳ .(338״אבל אינו מחויב ..להכין יותר ממה שצריך לאכול״ )משנה ברורה ,תחילת סי׳
ש(.
.317אליהו רבה ,סי׳ ש ,אות א.
.318בעש״ט על-התורה ,פרשת יתרו אות נא.
.319שולחן ערוך אדמו״ר הזקן ,שם .התוועדויות תשמ״ה ,ח״א ,עמ׳ .268ממילא הסעודה לא יכולה להיערך מיד
בצאת השבת כי יש להספיק להכין.
.320סידור האריז״ל )רשקוב( .סידור בית יעקב מעמדין ,שם .וכך נהג כ״ק אדמו״ר )מנהגי מלך ,עמ׳ .(48
.321טור סוף סי׳ רצט .בחב״ד אין אומרים מזמורים אלו )אגרות קודש יג,שסא(.
.322שבחי הבעש״ט ,עמ׳ עו .באר החסידות ,הבעש״ט ,עמ׳ .91
.323ספר השיחות ת״ש ,עמ׳ ) 173להעיר ,שהבעש״ט ואליהו הנביא למדו אצל אחיה השילוני(.
פרדס חב״ד
131
יספרו סיפור מהבעש״ט )ומקובל 324שזה סגולה לפרנסה(.
:Ï"Êȯ‡‰ ‚‰Ó
(1לא 325התעסק בשום מלאכה שאינה אוכל נפש ,ואפילו לא בלימוד תורה ,עד אחר
הסעודה (2 .לבש 326בגדי שבת בעת הסעודה (3 .על 327שולחנו הונחו שני לחמים ,ולפני
הברכה נטל רק אחד מהלחמים ,הגביהו בשתי ידיו ובירך ״המוציא״ (4 .״שמח 328בסעודה
זו כמו בסעודת שבת ,כי בסעודה זו יש גם-כן הארת שבת״.
˘‰ÂˆӉ ÈÓÈÈ˜Ó ¯Î
במעלות וסגולות נפלאות זוכים מקיימי הסעודה:
(1ברכה לכל השבוע -״בזכות 329סעודת מלווה מלכה נמשכת ״ברכת השבוע״ ,330שתהיה
פרנסה בהרחבה ,וכל ההוצאות יהיו אך ורק לדברים טובים ומשמחים״ ,ו״יהיו כל ימי
השבוע ששון ושמחה״ .ועוד אמרו :״כל הזהיר בסעודה זו ..יזכה ..בתענוגי רב טוב הצפון
לצדיקים ולשובע שמחות״.
(2רפואה לגוף ולנפש -אמרו בגמרא :331אכילת פת חמה ושתיית מים חמין במוצאי
שבת היא רפואה .ופירשו בספרים 332שמזון הסעודה מהווה תחליף לתרופות -״שלא יצטרך
לאכול מאכלים ומשקים ,מי המרים לרפואה״ ,הצדיק 333רבי משולם זושא מאניפולי זצ״ל
אומר שזה סגולה למרגוע מעצבות הלב.
(3ישועה והצלה -הבעש״ט 334אומר :״יראה לקיים בכל יכולתו סעודת מלווה-מלכה
.324אך אדמו״ר מהר״ש והרב הקדוש מרוזין אמרו על-כך שלושה ״לא רק״ :א( לא רק במוצאי שבת ,אלא בכל
עת .ב( לא רק מהבעש״ט ,אלא מכל צדיק .ג( לא רק לפרנסה ,אלא לכל הענינים )שמועות וסיפורים ,ח״א,
עמ׳ .4בית ישראל ,אות ז(.
.325פרי עץ חיים ,שער השבת פרק כד .החתם סופר )שבת קנז,א( אומר שזה צריך להיות המעשה הראשון
בשבוע.
.326הובא ביסוד ושורש העבודה ,שער שמיני פרק יב.
.327פרי עץ חיים ,שם .סידור האריז״ל )רשקוב( .פתחי עולם ומטעמי השולחן ,שם ,ס״ק ב .החידושי הרי״ם בצע
על פרוסת לחם שנשתיירה מסעודת שבת )שפתי צדיק ,פרשת וירא(.
.328סידור האריז״ל ,קול יעקב.
.329הציטטות משיחות קודש -תשי״ז ,יו״ד שבט ,סעי׳ יא ואילך .רמזי שבת ,עמ׳ עט .מטה משה ,סי׳ תקיג.
.330מלימוד התורה ועבודת ה׳ שבשבת.
.331שבת קיט ,ב .ובחידושי אגדה למהרש״א )ד״ה פת( מסביר שזה בגלל שבשבת רוב המאכלים קרים.
.332אורחות יושר ,פרק י ,דף קנה ,ע״א.
.333דברי יצחק ,לג.
.334קונטרס אמרי א״ש ,אות ב.
132
בדברי רבותינו
בכל שבוע״ וידליק ארבעה נרות ,ויטול ידיו ויאכל פת ,ו״מובטח לו שדוד המלך ..נמצא
שם״ ,ואם צריכים איזה ישועה או הצלה ,יוסיף בשמחה בסעודה ,ויאמר :״ריבונו של
עולם ,זכות דוד המלך תגן עלי שאוושע״ ,״ומובטח לו שה׳ יתברך יעזור לו״.
(4סגולה 335לחיזוק האמונה בה׳ וביטול מחשבות כפירה :לאחד שהגיע למצב רוחני שפל
ביותר ועמד להמיר את הדת חס וחלילה ,שלח הבעש״ט מישהו מתלמידיו שיפתהו שיאכל
סעודת מלווה מלכה – ״וכשהתחיל לטעום מסעודה זו נשתנה דעתו לטובה וניצול״.
(5הצלה 336לנשמה לאחר פטירת האדם :כ״ק אדמו״ר מסביר שבזכות סעודת מלווה
מלכה נדחית זמן כניסת הנשמה לגהינום – ״בעת שהנשמה בגהינום ,היא יוצאת ממנו
מידי שבת ,337והיא שבה אליו רק אחרי הזמן שבהיות האדם בעולם הוא סיים את סעודת
מלווה מלכה״.
(6האריז״ל 338אומר שבזכות הסעודה האדם ״ינצל מחיבוט הקבר״ .ה׳קהלות יעקב׳
אומר שבזכותה יתוקן פגם ״חטא לשון הרע״.
339
‰ÂˆÓ‰ ÈÓÚË
כמה סיבות לסעודה:
(1כבוד שבת -רש״י 340כותב :״כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד ,כאדם המלווה
את המלך בצאתו מן העיר״ ,כך אנו עורכים סעודה במוצאי שבת כדי ללוות את ׳שבת
המלכה׳.
(2כ״ק 341אדמו״ר מסביר שסעודת מלווה מלכה נערכת זכר למן ,כי את המן של שבת
אכלו גם בסעודת מוצאי-שבת:
גם שלושת סעודות שבת עצמה לומדים חז״ל 342מאכילת המן ,וכ״ק אדמו״ר אומר
שכיוון שמהמן של שבת אכלו גם את סעודת מוצאי שבת ,343לכן אנו מצווים לסעוד
.335בעש״ט על התורה ,פרשת יתרו ,אות נב.
.336שיחות קודש -תשל״ט ,חלק ב ,פרשת משפטים ,סעי׳ סג .פרשת תצווה ,סעי׳ כט.
.337זוהר ,חלק ב ,דף קנ ,ע״ב.
.338פרי עץ חיים ,שם ,פרק יז .רמ״ע מפאנו הובא ביסוד ושורש העבודה סוף שער שמיני.
.339ערך ס״ע.
.340מסכת שבת ,שם ,ד״ה ״במוצאי שבת״ .וראה גם ברמב״ם ,שם.
.341לקוטי שיחות שם ,עמ׳ .70
.342מזה שכתוב בנוגע לאכילת המן בשבת ,שלוש פעמים ״היום״ .מסכת שבת קיז ,ב.
.343חזקוני ,פרשת בשלח טז ,כג.
פרדס חב״ד
133
במוצאי שבת.
אגב כך אנו למדים שני דברים על חשיבות המלווה מלכה:
א( היא חשובה כסעודות שבת ,שהרי מקור חיוב כולם אחד -ה״מן״ .ב( היות שהמן
נאכל גם במלווה מלכה ,יוצא שאם לא סועדים במוצאי שבת יש חוסר מסוים בזיכרון המן
ובסעודות שבת שהם זיכרון למן; אבל כשאוכלים במוצאי-שבת נעשה זיכרון מושלם למן,
וכך גם מצוות סעודות השבת מתקיימות בשלמות ,באופן של ״מצוה 344מן המובחר״.
]דברים אלו – שסעודת מלווה מלכה קשורה לסעודות השבת – מקבלים משמעות
רחבה יותר בתירוץ הבא האומר שגם אווירת השבת שורדת במוצאי שבת[.
(3חידוש 345גדול אומר האריז״ל שלמרות שעם צאת השבת מותר לעשות מלאכות חול,
בכל-זאת ברכת השבת ואווירת הקדושה והנשמה היתירה השבתית נשארת גם במוצאי
שבת -״הנפש היתירה )הנמצאת בשבת( אינה הולכת לגמרי עד אחר סעודת מוצאי-שבת״,
ו״בסעודה זו יש גם-כן הארת שבת״.346
סעודת מלווה מלכה הנערכת במוצאי שבת מהווה ממוצע המחבר ומקשר את השבת
עם ימות החול ,לכן שמה ״מלווה מלכה״ :״מלווה״ פירושו מחבר ,347ו״מלווה מלכה״ פירושו
להתלוות ולהתחבר למלכה – ״לקשור 348קדושת ..שבת עם ימי המעשה״ ,ובלשון האריז״ל:
״עושין סעודה במוצאי שבת כדי להמשיך אור הסעודות לכל השבוע ..ויישאר על-ידי-כן
ברכה בכל סעודת החול ,כי בחינת אכילה זו להאיר בכל אכילת השבוע מקדושת השבת ..
ועל-ידי כוונתנו להמשיך אור תוספת שבת בימי החול ,הנה לא יהיה מציאות החול ..כי
ניקח קצת חלק מן הארת השבת לימי החול״.349
]בעצם דברים אלו על קדושת השבת השורדת במוצאי שבת משתמעים גם מהתירוץ
.344לשון אדמו״ר הזקן )שם( ,שמשמעו שבזכות מלווה מלכה כל סעודות שבת הופכות ׳מובחרות׳ )לקו״ש,
שם(.
.345סידורי האריז״ל ,קול יעקב ורשקוב .פרי עץ חיים )שבהע׳ .(325וראה גם סידור השל״ה ,במלווה מלכה.
קיצור השל״ה )שבהע׳ .(338מחשבות חרוץ ,דף פה ,ע״ב .דרשות החתם סופר ח״ג ,ליקוטים בש״ס דף קב.
שיחות קודש תשכ״ה ,עמ׳ .73
.346היא מתנתקת בשלבים :אחר סעודת מלווה מלכה ,בחצות הלילה ובעלות השחר.
.347כלשון הפסוק )ויצא כט,לד( :״הפעם ילווה אישי אלי״.
.348פרי צדיק ,חלק א ,קדושת שבת ,סוף מאמר ד .״על-דרך סעודת ״אסור-חג״ שהוא לאסור ולקשור ..עם ימי
המעשה״.
.349היות שאין הברכה חלה על מקום ריק ,לכן יסדר שולחנו במוצאי שבת שיהיה מקום שתחול עליו הברכה
וברכת השבת תמשך ותתחבר לשבוע הבא )חתם סופר ,שבת קנז ,א(.
134
בדברי רבותינו
הקודם שבמוצאי שבת אכלו ממנת המן של השבת ,שכן היות שאת המן ״של 350שבת אין
ראוי לאוכלו בחול״ ,נמצא שבמוצאי שבת קיימת במידה מסוימת ,אווירה שבתית ,לכן
מותר לאכול בזמן זה את מנת המן השבתית[.
(4סעודת 351מלווה מלכה נקראת סעודה רביעית ,ועורכים אותה כנגד דוד המלך ,ואילו
שלוש הסעודות הראשונות שבשבת הם כנגד האבות -אברהם ,יצחק ויעקב.
(5עם 352צאת השבת נופל על האדם עצבות ודיכאון לב ,בגלל שיום המנוחה והאווירה
העילאית השבתית והנשמה היתירה השבתית הסתיימו ,והחלו ימי חול ,ימי המעשה; לכן
עורכים סעודה כדי לעודד ולהרגיע את הנפש ״על-ידי זה שממשיכים את אווירת השבת
גם אחר צאתה בששת ימי החול״.
(6כדי 353להשלים הכנעת וביטול כוחות הטומאה והרע מן העולם :שלושים ואחד
כוחות טומאה יש ביקום ,והיהודי מכניע אותם במהלך השבת :בשש השעות שמחצות
ערב שבת עד כניסת השבת – בטלים שש כוחות טומאה ,במהלך עשרים וארבע שעות
השבת – בטלים עוד עשרים וארבע ,והכוח השלושים ואחד בטל בסעודת מלווה מלכה,
״ומי שאינו מקיים סעודת דוד -יישאר קליפה אחת בלי הכנעה״.
(7סעודה 354זו מביעה את אמונת היהודי בהקב״ה :בדרך הטבע מוצאי שבת אינו זמן
לערוך סעודת שמחה ,שכן עבר יום בו האדם לא עבד ולא היו לו כל הכנסות ,להפך היו
הוצאות רבות לכבוד שבת .ולמרות זאת היהודי עורך את שולחנו ומקיים סעודת מלווה
מלכה בשמחה ,כי הוא חדור באמונה חזקה שהקב״ה ״זן ומפרנס לכל״ ,והוא ידאג לספק
לו את פרנסתו.
(8סעודה 355זו מביעה את האהבה והחיבה העצומה שהיהודי רוחש לשבת :טבע האדם
שלפני שנפרדים מדבר נעים וטוב מתעוררת אליו משיכה ורגשי געגועים עזים והאדם
מנצל את הרגעים האחרונים לשהות במחיצתו ככל האפשר ,ואף בעת עזיבתו הוא מלווה
אותו; כך גם סעודת מלווה מלכה מבטאת ומסמלת את ההתקשרות והתשוקה העזה
.350ש״ך וספורנו בפרשת בשלח טז ,כה.
.351שער הכוונות ,עניין ויהי נועם .סידור בית יעקב מעמדין ,מוצאי שבת .ועוד.
.352לקוטי לוי-יצחק חלק ג ,עמ׳ רנו .ובשל״ה )שבהע׳ ,(311כתב :״כמו שמברכין על הבשמים״ כך ״יש להדליק
נר יפה יותר משאר לילות החול ,ולהכין השולחן ולומר עליו פסוקים של שמחה״ ,כדי ״להשיב )=להרגיע
את ה(הנפש״.
.353פרי עץ חיים )שבהע׳ ,325קרוב לסופו(.
.354לקוטי שיחות ח״ב ,עמ׳ .548
.355של״ה ,שם ,פרק נר מצוה .שיחות קודש תשל״ה ,עמ׳ .279
פרדס חב״ד
135
ואי-הרצון של היהודי להתנתק מהשבת ,לכן לקראת סיומה הוא מלווה אותה כדי להיות
במחיצתה עוד ועוד ,ולרחק ככל האפשר את ההיפרדות ממנה.356
ÊÂÏ ÌˆÚ
(9בחוט 357השדרה יש עצם הקרוי ״לוז״ ,358והיא ניזונת רק ממזון סעודת מלווה מלכה,
ולא מכל מזון הנאכל בזמן אחר גם לא בסעודות השבת.359
חז״ל אומרים דברים מפליאים על עצם לוז שהיא ״עיצומו ,עיקרו ושרשו״ של הגוף,
וחשיבותה מכרעת בכל שלבי האדם – ˙‰˙‰‰ ·Ï˘· (1 :היא מתהוות ראשונה 360וממנה
נבנה ומתפתח שאר הגוף; – ÌÈÈÁ‰ Íωӷ (2היא שורש ויסוד הגוף; - ‡·‰ ÌÏÂÚ· (3
לאחר הפטירה כל האברים נרקבים וכלים בקבר ,חוץ מעצם לוז ש״הוא לבדו נשאר בקבר
אחרי ריקבון עצמות הגוף״ 361בקיום לנצח – ÌÈ˙Ó‰ ˙ÈÈÁ˙· ;362״ממנו תתחיל התחיה
.356כסיפור המדרש )שהש״ר ,א ד״ה נגילה( על זוג שעמדו להתגרש ואמר להם רשב״י כשם שהתחתנתם
בסעודה ״כך אין אתם מתפרשים אלא במאכל ומשתה״ ,ולבסוף בזכות הסעודה הם לא התגרשו )מעגלי צדק
לשבועות(.
.357בית יוסף לטור אורח חיים ,סי׳ ש ,משבלי הלקט .אלי׳ רבה כאן ,אות ג .קיצור השל״ה )שבהע׳ .(338פרי
מגדים ,במשבצות ,כאן ס״ק ,א .מטה משה ,שם .סידור בית יעקב מעמדין ,פרק ו ,מחיצה ד .יערות דבש,
דרוש ד לט״ו באב ,קרוב לסיום .מעבר יבק ,שפת אמת פרק ו .וראה גם ויקרא רבה פרק חי ,בתחילתו .זוהר,
דף נח .סט .קלז .לקוטי שיחות חלק לו ,עמ׳ .75שיחת מוצאי שבת יו״ד שבט ,תשכ״א ,סעי׳ ט .ועוד.
.358מהותה -עצם פשוט .צבעה -ספירי כעצם השמים לטוהר .מקומה -בחוט השדרה )ב״ר ,כח ,ג( :יש אומרים
בקצה העליון של חוט השדרה ,במקום קשר תפילין של ראש )לקוטי נ״ך לאריז״ל שופטים( ,ויש אומרים
בקצה התחתון בסוף חוט השדרה )ערה״כ ,ערך לוז( .שמה -״לוז״ פירושו ״נבדל״ -״מקום שאין מלאך המות
שולט בו קרוי לוז״ )יערות דבש ,שם(.
.359כן הוא לדעת המפרשים המוזכרים בהע׳ ,357אבל הרמ״ע מפאנו )שם( כותב שנהנית גם מסעודות שבת
והלשון ״מסעודת מוצאי שבת -לא לאפוקי סעודות שבת ויום-טוב ,אלא לאפוקי שאר סעודות של חול״.
.360״יסוד הקיים מתחילת שורש היצירה ומשתלשלת מאב לבן״ -סידור בית יעקב ,שם .מדובר על ראשון לא
רק בזמן אלא גם במעלה ,כי זה ״השתלשל מאב לבן״ )״בעצם הטיפה״( ,ולא הורכב והתהווה בגוף העובר
)כשאר כל האיברים(.
.361כי ״כל עצמות קיבלו הנאה מאכילת עץ הדעת״ ,לכן הם נענשו בעונש של ״עפר אתה )=המזון ,הוא בחינת
עפר ,שהאדם אכל( ואל העפר תשוב״ ,״אבל עצם זה כיון שאינו נהנה משום אכילה רק במוצאי שבת ,לא
קיבל שום הנאה מאכילת עץ הדעת שהיה בערב שבת ,על-כן לא נקנסה עליו הגזירה כי עפר אתה ואל עפר
תשוב ,ומתקיים ואינו שב לעולם״.
.362בסידור בית יעקב )שם .בעיבוד קל( :כל מורכב מתפרד ,לכן בקבר הגוף מתפרד ולא נשאר ממנו כלום ,אבל
עצם לוז לא נתהוותה מהרכבה ,לכן אין ההפסד שולט בה ואינה נרקבת וכלה בקבר .ועל כורחך עצם זו
אינה ניזונת ממזון כשאר העצמות ,שאם-כן ללא מזון היתה העצם נחסרת והולכת עד הפרד חלקיה כטבע
המורכב הנפסד ופושט צורתו ,וכיון שאינה מורכבת אינה צריכה מזון ,לפיכך היא חזקה וקיימת ואינה צריך
מזון להשלים הנחסר בהתכה כי כולה מקשה ואינה ניתכת ומתפעלת מאיכויות.
136
בדברי רבותינו
לעתיד״ ,ו״ממנו ימתחו כל האברים ,הגידים ,העור והבשר״ – ÂÊ ÌˆÚ ÏÚ ¯Ó‡ „ÂÚ .שהיא
חזקה וקשה ביותר עד ש״אינו נימוח ונפחת ,ואילו יכניסו אותו באש אינו נשרף ,ברחיים
אינו נטחן ,בפטיש אינו מתפוצץ״.363
אם-כן ייחודה של עצם לוז :חיבור כוחות עליונים ועל-טבעיים )חוזק וקושי על-טבעי;
שרידות בכל מצב – גם לאחר המוות( ,עם הגוף הגשמי )שהרי מהעצם נבנה הגוף הן
בלידה ,והן לעתיד לבוא בתחיית המתים(.
היות שעצם זו כל כך חשובה ויסודית ,מובן שגם הסעודה המספקת לה מזון – חשובה
מאוד.
אמנם ,לכאורה לא מובן (1 :היות שהעצם אינה צריכה מזון לקיומה )שהלא היא קיימת
גם בקבר ,וגם מי שאינו אוכל מלווה מלכה ,העצם שלו נשארת( ,למה היא צריכה לזון
מסעודת מלווה מלכה? (2מדוע היא ניזונת ממלווה מלכה ולא מסעודות שבת החשובות
יותר ,מה גם שהכי מתאים שעצם הקיימת גם בעולם הבא תהנה מסעודת שבת שהיא
״מעין עולם הבא״?
מסביר כ״ק אדמו״ר – 364כי פעולת העצם בהמשכת כוחות עליונים אל הגוף ,מקבלת
משנה תוקף מיוחד בסעודת מלווה מלכה ,המחברת את קדושת שבת העליונה עם ימות
חול הרגילים:
אילו העצם היתה ניזונת מסעודות השבת ,הרי היות שבמזון סעודות השבת יש כוחות
רוחניים מיוחדים וגם הגוף של היהודי נמצא במצב של התעלות מעל עניני החול והחולין
לא היה נוצר חיבור של העצם עם מזון גשמי רגיל ועם המצב הגשמי והרגיל של הגוףכמו שהוא בששת ימות החול;
ומצד שני העצם לא היתה יכולה להיות ניזונת מסעודות ימי החול ,כי בהם המזון גשמי
וחומרי ולא מורגש בו הכוחות העליונים ,ממילא הוא לא יכול להזין עצם מיוחדת כזו;
אבל סעודת מלווה מלכה שיש בה שילוב גם של כוחות עליונים שבתיים שמעין עולם
הבא ,וגם של זמן החול הגשמי ,מהווה מועד מדויק לזון את עצם לוז ,ובלשון האדמו״ר:
״ענינו של עצם זה הוא לא רק מה שהוא נשאר קיים ,אלא שממנו צריך-להיות בנין הגוף
כולו ,שגם הגוף שהיה בו גדר מיתה ,יזדכך ויתתקן עד שיקום בתחיית המתים ויחיה
.363נמצא שלמרות שבהשקפה ראשונה היא נדמית ונראית כמת ,כי לא נרגש בה שינוים ותנועות חיים כמו
בשאר חלקי הגוף ,והיא אף לא נהנית ממזון ,הרי באמת לא רק שהיא עצמה חיה היא גם שורש חיי הגוף
כולו ,אלא שמחמת עוצמת קשיותה ונצחיותה היא נראית כמת )סידור בית יעקב ,שם(.
.364לקוטי שיחות ,שם .שיחת יו״ד שבט ,שם .ועוד.
פרדס חב״ד
137
בחיים נצחיים ,והכוח לזה הוא על-ידי שנהנה מסעודת מוצאי שבת ,שגם בסעודה של חול
ממשיכים ברכת השבת מעין עולם הבא״.365
אם-כן אכילת סעודת מלוה מלכה משפיעה לעצם לוז כוח רוחני נשגב כדי להמשיך
ולהשפיע את ברכת וקדושת השבת לימי החול.
ונסיים בדברי רבי יעקב מעמדין :366״סעודת מוצאי שבת נאכלת על השובע ואין אוכלים
אותה אכילה גמורה״ ,לכן ״אין הנאה מגעת לעצמות״ ,ובכל-זאת עצם זו נהנית ממנה
״כי לא לאכילה הוא צריך ,רק מכוונת המצווה הוא נהנה ולא מגשמיות האכילה שאיננה
נמצאת בכאן ,ואינה נעשית כי-אם לשם מצווה בלבד״.
וה׳מטה משה׳ 329מוסיף ומקשר את הסעודה לעולם הבא :״כדי לקבוע בלב העם אמונת
שכר ועונש ואמונת התחיה ,אוכלים מעט במוצאי-שבת להורות שכשם שהעצם אין לו
הנאה כי אם אחר כלות שבעת ימי השבוע ,כמו כן יקבל העצם הזה תענוג והנאה מתענוגי
עולם-הבא אחר כלות ימי שנות האדם״.
ÌÂÎÈÒ
ה .אכילת מזון גשמי בסעודת מלווה מלכה פועלת מעשה רוחני אדיר ויוצא-דופן של
מעלות וסגולות רבות ,והיא קשורה למלך המשיח ,שכן היא מזינה את ׳עצם לוז׳ ממנו
תתבצע תחיית המתים ,בגאולה השלימה ,בקרוב ממש.
.365אם-כן התוכן הפנימי בסעודת מלווה מלכה :תיקון חטא עץ הדעת .החטא הביא מוות לעולם ,והסעודה
המחברת את העצם לוז שלא פגע בה החטא עם הגוף שחטא -מתקנת את החטא וגורמת לאריכות ימים
ושנים טובות )לקו״ש ,שם(.
.366סידור בית יעקב מעמדין ,שם.
עיונים
במשנת חב״ד ומנהגיה
141
פרדס חב״ד
לגלגולו של ״מנהג״ חדש
הרב ברוך אבערלאנדער
כ״ק אדמו״ר זי״ע קבע :1״ – ˙ÂÚÂÓ˘‰כו״כ מהן אינן נכונות ÏÏÎ״ .ועוד כתב :2״…
מהאמור מובן ג״כ בנוגע לכו״כ שמועות שהם היפך השו״ע ,מסתמכין שמכאן וכו׳… שאין
לכל זה כל יסוד״.
ואין זה חידושו של הרבי ,כי כבר מבואר כן בשו״ת ׳צמח צדק׳ 3בנוגע לשמועה בשם
אדה״ז :״ומ״ש כת״ר שנשמע לו בשם כאאזמו״ר הגאון נ״ע לכתוב דמתקריא ,ודאי אילו הי׳
בירור שאמר כן בלי ספק הייתי מבטל דעתי בזה כי מי יבוא אחר המלך כו׳ ,וכגבוה שמים
מעל הארץ גבהו דרכיו מדרכינו כו׳ ,אך ידוע לנו שיוכלו לומר בשמו מה שאינו כו׳ ,ולזאת
אין לסמוך על השמועות״.
ובכל זאת ממשיכים לחזור ולהדפיס הלכות ומנהגים שונים ומשונים ״מפי השמועה״,
ולאחרי עיון מתברר ש״אינן נכונות ÏÏÎ״.
דוגמא טובה לזה – הבא לקמן.
'·ÏÂÏ ˙ÏÈË ÏÚ '‰ÎÂÒ· ·˘ÈÏ
ב׳אוצר מנהגי חב״ד׳ 4נרשם˘È ,‡˜Â„ ‰ÎÂÒ· ˙ÂÈ‰Ï ‰Îȯˆ ·ÏÂω ˙ÏÈˢ ˙ÓÁÓ" :
,·ÏÂω ˙ÏÈË ¯Á‡ '˙ÂÂÊÓ' ÏÂÎ‡Ï È‡¯‰ ÔÓ ÔÎ-ÏÚ .'‰ÎÂÒ· ·˘ÈÏ' ˙ί·· ‰·ÈÈÁÏ Ì˜Ó
¯"ÂÓ„‡ ˜"Î Ì˘· ,‰ÚÂÓ˘‰ ÈÙÓ) ˙ӄ˜‰ ‰ÏÈˉ ÏÚ Ì‚ ‰ÏÚ˙ '‰ÎÂÒ· ·˘ÈÏ' ˙ί·Â
."(Ú"ÈÊונעתק גם ע״י הרב יוסף שמחה גינזבורג ב׳התקשרות׳.5
לא נמסר כאן מקור ברור ,אבל ב״סדור רבינו הזקן… עם ציונים מקורות והערות מאת
.1
.2
.3
.4
.5
במענה למערכת ׳ליקוט פסקי הלכה ומנהג׳ )מיאמי תשמ״ב( ,והועתק ב׳פתח דבר׳ לספר .וראה ׳אגרות קודש׳
חלק ח עמ׳ שלב :״מה לאחרים לפסוק דינים בשמי…״ וראה שם עוד; חלק כ עמ׳ פב :״האומנם אחראים
לשמועות כאלו?״.
׳מקדש מלך׳ ח״א עמ׳ 61ס״ג.
אהע״ז סי׳ תיג במהדורת תשנ״ה.
תשרי ,עמ׳ רצג סצ״ג.
גליון תכו עמ׳ ,13תפא סוף עמ׳ .15
142
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
הרה״ת לוי יצחק שי׳ ראסקין״ 6מוסיף ומפרט שמקורו ממה ש״מעיר כ״ק אדמו״ר זי״ע
בשיחה ק׳…״ ,בלי לציין למקומו של השיחה .ולע״ע לא מצאתי את זה בשיחות.
ומזמן היה המנהג הנ״ל תמוה בעיני:
(1שהרי לפי מיטב ידיעתי לא מצינו כזו הוה-אמינא בכל ספרי הראשונים והאחרונים,
והרי זה חידוש גדול.
(2מה שכתב :״מחמת שנטילת הלולב צריכה להיות בסוכה דוקא…״ ,תמוה ,שהרי
אדה״ז כותב בסידורו :7״שמצות נטילתו בסוכה הוא מצוה מן המובחר״ ,וא״כ אין זה
ע״ד מצות אכילה בסוכה שצריכה להיות בסוכה דוקא ,ולמה זה יתחייב בבברכת לישב
בסוכה?
8
(3שהרי ע״פ הסברא הנ״ל יוצא שיש ·ÂÈÁלאכול לפני התפילה ,אתמהה .ואפילו
לפי הנהוג אצל חסידים שמקילים באכילה לפני התפילה ,9הרי מסתבר יותר להגדיר את
זה בגדר ״דחויה״ ולא ״הותרה״ ,10וא״כ איך זה שכאן ישנו ·ÂÈÁלאכול לפני התפילה ,עם
כל השאלות לוואי שמתעוררים בהמשך לזה ]ולדוגמא חיוב הקידוש ,שהרי כל הסיבה
שפטורים מקידוש לפני התפילה הוא כיון שלא הגיע עדיין זמן אכילה ,11משא״כ כשיש
·ÂÈÁלאכול![
.6הוצאת קה״ת תשס״ד ,עמ׳ תע הערה .9
.7ב׳דיני הלולב׳ לפני ׳הלל׳.
.8״אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י״ח ,וסמכו איסור זה על מ״ש ]ויקרא יט,
כו[ לא תאכלו על הדם ,כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם״ )שו״ע אדה״ז סי׳ פט ס״ה( ,ומקורו
בשו״ע שם ס״ג מהגמ׳ ברכות י ,ב ] :˙ίÚÓ‰ ˙¯Ú‰אבל עיין גם לקמן עמ׳ 208ובכל הדיון שם[.
.9מיוסד על המבואר בשו״ע שם ס״ד :״הצמא והרעב ,הרי הם בכלל החולים ,אם יש בו יכולת לכוין דעתו,
יתפלל; ואם לאו ,אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה״ .והנה ה׳משנה ברורה׳ סקכ״ה מצטט מה׳לבוש׳
)ס״ד( :״והרעב ‰·¯‰״ ,אמנם אדה״ז שם סתם להיתר :״…אבל לרעבו ולצמאו אסור ,אלא א״כ אינו יכול
לכוין דעתו בתפלתו עד שיאכל או שישתה .ואפילו עכשיו שאין מכוונים כל כך בתפלה ,מ״מ אם רוצה לאכול
ולשתות כדי לכוין הרשות בידו״ .והעיר ע״ז הרב חיים רפופורט ב׳אור ישראל׳ גליון לב עמ׳ נב הערה .43ושם
עמ׳ נו הביא משו״ת ׳שב יעקב׳ )סי׳ ח( דכל שאינו אוכל דרך רעבתנות אלא כדי ״שיהא גופו חזק להתפלל
בכוונה ,או לעבוד את השם כראוי״ לא נאסרה האכילה לפני התפילה .ומבאר בארוכה שיטתו ,שישנו חילוק
יסודי בין היתר אכו״ש לצורך רפואה לבין היתר אכו״ש לצורך כוונה.
וראה בענין האכילה לפני התפילה ב׳אגרות קודש׳ אדמו״ר מוהריי״צ חלק י עמ׳ ב ,הרה״ק לוי יצחק
שניאורסאהן ב׳מכתבי חתונה׳ )קה״ת תשנ״ט( עמ׳ טז ,׳אגרות קודש׳ כ״ק אדמו״ר זי״ע חלק ה עמ׳ קנ ,חלק
ו עמ׳ קמב ,ועוד .ובארוכה דן בענין זה הרב חיים רפופורט ב׳אור ישראל׳ שם עמ׳ נח-סא :״משנת חסידים״,
וב׳הערות וביאורים׳ גליונות תתמג עמ׳ ,44-54תתמה עמ׳ ,55-65תתמו עמ׳ .47-57
.10לשון חז״ל יומא ו ,ב ,ועוד.
.11ראה מש״כ אדה״ז שם :״ואפילו בשבת ויום טוב שצריך לקדש על הכוס לפני הסעודה ,אין הקידוש אוסרו
מלשתות ]מים[ קודם תפלת השחר ,כיון שעדיין לא הגיע זמנו ,שאין קידוש אלא במקום סעודה וסמוך לה,
פרדס חב״ד
143
‚„¯ '‰Î¯· ·ÈÈÁÓ˘ ‰ÎÂÒ· 'ÏÂÈË
היה אפשר לומר סברא לבסס את חיוב ברכת ׳לישב בסוכה׳ :12דהרי פסק אדה״ז
ש״אפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה… אלא שנכנס לתוכה לישן ולטייל צריך לברך
לישב בסוכה…״ ,ומשמע מזה דאם נכנס לסוכה אחרי הפסק – שאז מחוייב בברכת לישב
בסוכה עוה״פ – יש לברך על השהיה בסוכה לבדה ,על כן יש לומר ,שבאם אפשר ,כדאי
להביא א״ע לידי חובת ברכה כל פעם שנכנס לשהות – קרי :׳לטייל׳ – בסוכה .וע״כ כיון
שמנהגנו להכנס לסוכה לנטילת ארבע מינים אחרי הפסק השינה בבית – כדאי שיאכל
אחרי הנטילה כדי שיוכל לברך לישב בסוכה.
13
אמנם חידוש גדול להכליל כל שהיה בסוכה בגדר ״לטייל״ שמחייב ברכת לישב בסוכה!
ואין תמה למה אין נוהגים כן .והוכחה נגד חידוש זה יש להביא מהמשך דברי אדה״ז
באותו סעיף ,שהרי כותב מיד אחרי זה :״אבל אם נכנס לתוכה לאכול בתוכה מיני מאכלים
שמותר לאכלן חוץ לסוכה אין צריך לברך״ ,ויש כאן קשיא עצומה :איך זה שלשהות – לפי
הנ״ל :׳לטייל׳ – חייב בברכה ,אבל אם רוצה )גם( לאכול דברים שאינם חייבים בסוכה אינו
צריך לברך ,והרי שוהה הוא בסוכה?! ומכאן ראיה שבשביל שהייה לבד אינו חייב בברכה
וששהייה איננה כלולה בגדר ׳טיול׳ .ולפי זה עדיין לא מצאנו שום חובה וסברא לחייב
ברכת ׳לישב בסוכה׳ כשנכנס לסוכה לנטילת לולב.
ÔȘÒ¯·‡„ ·¯‰ Ï˘ ¢„ÈÁ
והנה לאחרונה התברר הענין .בקובץ ׳הערות וביאורים׳ 14העיר הרב פנחס קארף על
ה׳שמועה׳ הנ״ל :״אבל לכאו׳ זה הי׳ חידושו של הר]ב[ ]יחיאל מיכל[ דאברוסקין ע״ה על
יסוד השיחה של כ״ק אדמו״ר ולא מצינו שאמר זאת כ״ק אדמו״ר במפורש )ובודאי יכולים
לברר זה מאלו שהיו באותו הזמן(״.
כוונתו לא היתה ברורה לי ,ועל כן ביקשתי ממנו בעל-פה שיסביר לי דבריו .הוא אמר:
לפי זכרונו הרי ״בשנים הראשונות״ 15דיבר הרבי פעם בשיחה אודות ענין נטילת הלולב
בסוכה ,ובהמשך לשיחה זו מסרו בשם הרב ]אלכסנדר סנדר[ יודאסין )שהיה נוכח אז(
שלפי דברי הרבי יוצא שיש מקום לחייב אמירת ברכת ׳לישב בסוכה׳ אחרי נטילת הלולב,
והרי אי אפשר לו לאכול כלום קודם תפלת השחר…״ ,וראה שו״ע שם רפט ס״א )ואדה״ז ס״ב( ,׳ביאור הלכה׳
שם ד״ה חובת ,׳שמירת שבת כהלכתה׳ ח״ב פנ״ב סעיפים יא-יג.
.12הערת הרב חיים רפופורט.
.13סי׳ תרלט סט״ו.
.14גליון תתפז עמ׳ .59
.15הוא הוסיף :שאצלו ה״שנים הראשונות״ מתחיל לא לפני תשי״ד ,שאז הוא הגיע להרבי בפעם הראשונה.
144
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
וע״כ כדאי לאכול מזונות .כ״ז מסרו בשם הרב דאברוסקין ,אבל לא בשם הרבי ,ורק כעבור
זמן נשכח מקור האומרו ,והתחילו לחזור את זה בשם הרבי ,ואין זה נכון כנ״ל.
?‰ÂÂΉ ‰ÁÈ˘ ‰ÊȇÏ
נשאר לנו לברר לאיזה שיחה מה״שנים הראשונות״ הכוונה .לפי המפתחות לספרי
׳תורת מנחם׳ כ״ו החלקים ,שכוללים השיחות עד סוף שנת תשי״ט ,לא אמר הרבי שיחה
בנושא זה.16
וכנראה שהכוונה לשיחה הארוכה בשמחת בית השואבה תשכ״ד ,17שכעבור זמן עובד
והוגה ונכנס ל׳לקוטי שיחות׳ .18וכל מי שיעיין ברשימה שב׳שיחות קודש׳ יראה שיש
שם הרבה ביטויים ״חזקים״ מאד בדבר חיוב נטילת הלולב שבסוכה דוקא ,וע״ז מתאים
שהוסיפו חידוש של ברכת לישב בסוכה.
אני משאיר ליודעי דבר ,שודאי יעיינו ויחפשו מתי היה הרב דאברוסקין אצל הרבי,
ועפ״ז גם יתברר בבירור זמנו ומקומו המדויק של החידוש הנ״ל.
איך שלא יהיה ,התברר לנו שמנהג הנ״ל ״מפי השמועה״ אינו אלא ״הרגש חסידי״ של
אחד החסידים בהמשך לשיחה של הרבי ,ואינו קשור להרבי כלל ,כי ״ – ˙ÂÚÂÓ˘‰כו״כ
מהן אינן נכונות ÏÏÎ״!
.16אמנם הוזכר ענין זה במלה אחת בשיחת שמחת בית השואבה תשח״י )׳תורת מנחם׳ חלק כא עמ׳ ,(49ולא
מסתבר שלזה הכוונה.
.17׳שיחות קודש׳ תשכ״ד עמ׳ .21-23
.18חלק כב עמ׳ 124ואילך.
145
פרדס חב״ד
שש הזכירות :גאולה וחסידות
הרב טוביה בלוי
‡-״חסידות מגלה את המהות״-אמר אדמו״ר הרש״ב .פירוש הדברים :מצד מציאותו
החיצונית והנגלית ,נראה העולם כישות עצמאית .אך לאמיתו של דבר ,מהותו הפנימית
של העולם היא הכח האלקי המהווה אותו בכל רגע ממש מאין ליש ומציאות קיימת.
זאת אומרת ,לעולם אין קיום עצמאי ,וכל ישותו הוא האלקות )כפי שהאריך אדמוה״ז
לבאר בשעהיוה״א בתניא( .את זאת פועלת החסידות להביא לידי גילוי-לגלות בעולם
את האלקות שבו ,עד שהעולם כפי שהוא במציאותו-מציאות גשמית וממשית-״יצעק״
אלוקות ,שיהיה ניכר בו בגלוי הכח האלקי שבקרבו ,וכך גם בכל פרט בבריאה.
גם בתורה-החסידות מגלה את הפנימיות .החלק הנגלה שבתורה ,עם היותו חכמה
אלקית-חכמת ה׳ ורצונו ,בכל זאת ,כפי שהתלבשה בסברות והלכות גשמיות ,לא מורגש
שכל כולו הוא אלקות ,כך שעלול להיות שיהודי העוסק בתורה ישכח מנותן התורה-,
הקב״ה .תורת החסידות-פנימיות התורה ,היא אלקות ״נטו״-כל העסק בתורה זו הוא
האלקות .החסידות מדגישה וממחישה את העובדה שהתורה כולה באה לגלות את
האלקות בבריאה.
שלימות גילוי האלוקות בעולם תהיה לעתיד לבא ,בהתגלות מלך המשיח ,אז יעביר
הקב״ה את רוח הטומאה מן הארץ-ולא תיתכן כלל מציאות של רע בעולם .אז תופיע
המציאות כפי שהיא באמיתתה ,דהיינו ,האור האלקי המחיה את הבריאה יאיר בגילוי-
״ונגלה כבוד ה׳״ ,עד ש״וראו כל בשר יחדיו״ ,שגם הבשר הגשמי יראה אלקות.
·-בר״ה בשנת תק״ז עלה הבעש״ט להיכל המשיח ,ושאלו ״אימתי קאתי מר?״-מתי
כבר תבוא ותגאל את עם ישראל? על כך ענה לו המשיח ״לכשיפוצו מעיינותיך חוצה״-
כשאור תורתך ,תורת החסידות )מעינותיך( ,יתפשט בעולם ,עד למקומות הרחוקים ביותר
ברוחניות )חוצה(.
146
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
במבט שטחי נראה כאילו מסר המשיח ביד הבעש״ט כמין סגולה ,שבקיומה יזכה עם
ישראל לגאולה .או שכשכר על עבודה מסויימת )הפצת המעיינות( יתגלה המשיח .אך
בהתבוננות מעמיקה יותר נגלה כי בעצם ,הפצת תורת החסידות וגילוי המשיח אינם שני
דברים נפרדים הקשורים ותלויים זה בזה ,אלא שהפצת תורת החסידות היא היא גילוי
המשיח .תורת החסידות מגלה אלקות בעולם .ככל שתתרחב ותתפשט תורת החסידות
יאיר יותר בעולם האור האלקי שבו ,עד לשלמות הגילוי-״וראו כל בשר״-גילוי האלקות
בעולם בשלמות.
מכאן נבין ,מדוע מדגישים רבותינו נשיאנו )ובפרט הרבי( בתורתם-תורת החסידות ,את
החובה על כל יהודי לצפות לגאולה ולפעול לקירובה-שכן רק אז יבוא העולם לשלימותו
ותכליתו .הרי שהצפיה לגאולה והפעולות לקירובה הינם תוצאה ישירה ומתבקשת מענינה
של החסידות .לכן מוצאים אנו שכל גדולי החסידות לדורותיה ניסו בכל כוחם לפעול את
התגלות המשיח וביאת הגאולה.
‚-לימוד החסידות נועד לעורר בלב האדם אהבה ויראה לבוראו ,שבלעדיהן לימוד התורה
וקיום המצוות שלו אינם בשלימות ,כפי שכתב אדמוה״ז בתניא שבלעדיהן אין למצוות
קיום אמיתי ,שלימות עבודת האדם היא רק כאשר קיום מצוות עשה נובע מרגש האהבה
לה׳ ,והימנעות מעבירה על רצונו מפני רגש היראה שבליבו.
הדרך להוליד את רגש האהבה והיראה בליבו היא ההתבוננות בגדולת ה׳ ,וביטול
העולמות )אף העולמות הרוחניים( למקורם ,כמבואר בהרחבה בחסידות פרטי ואופן
ההתבוננות .הזמן המוכשר לכך הוא זמן התפילה ,אז מתנער היהודי מכל הבלי עולם-
הזה ומתדבק בבוראו .בפרק יב בתניא כתב אדמוה״ז שזמן התפילה הוא ״שעת מוחין
דגדלות״ .בפשטות ,כוונתו לכך שאז הוא זמן בו ישנה התגלות אלוקית מיוחדת בעולם,
וניתנת ליהודי אפשרות להתקרב יותר לקב״ה .באגרת הקודש סימן כד כתב רבינו במילים
מפורשות יותר ,ובלשונו:״יקר תפארת גדולתו..הנגלות למעלה בשעה זו ‰ËÓÏ Ì‚Â ,אל
החפצים להביט אל כבודו וגדלו המתעטף ומתלבש בתוך תיבות התפלה..ומתגלה לכל אחד
לפי שכלו ושורש נשמתו״ .עכ״ל .נמצינו למדים ,כי בשעת התפילה הקב״ה ״יורד״ כביכול,
ומתגלה ליהודי לפי שכלו ונשמתו ,ובנוסח התפילה ,והאדם מתעורר מלמטה ,מתבונן
כדרוש ומוליד אהבה ויראה בליבו .לימוד החסידות מביא את האדם להתבוננות זו.
147
פרדס חב״ד
„-לאור האמור בתחילת דברינו ,שענינה של החסידות הוא לגלות את ה״משיח״ )אלקות(
שבכל דבר ,יש למצוא כיצד מבטאת התפילה נקודה זו ,שעלינו לשאוף תמיד לביאת
המשיח ,ובהתאם לכך לפעול-ללמוד ולהפיץ חסידות .להלן ,נבחן לעומק את משמעותן
של ששת הזכירות-אותן )או רובן-ראה שו״ע אדמוה״ז או״ח סימן ס׳( מצוה התורה לזכור
)ולהזכיר בפה( בכל יום ,וכיצד טמונות בהן שתי הנקודות האמורות.
נוסף על החיוב להזכירן בפני עצמן ,יש להזכירן בסדר התפילה .זהו לשונו של אדמוה״ז
בשולחנו הטהור :״וטוב לזוכרן אצל קריאת שמע שכשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה..
לשמך הגדול מעשה עמלק..להודות לך..זהו זכירת מעשה מרים..וזכרתם את כל מצות ה׳ זו
היא שבת..ומעשה העגל..ליחדך באהבה״ .עכלה״ק.
-‰הזכירה הראשונה )לפי סדר ההזכרה אחרי התפילה( :יציאת מצרים .בפשטות ,הגאולה
ממצרים היתה על-ידי גילוי אור עליון מלמעלה-״נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם״.
בני ישראל היו שקועים במ״ט שערי טומאה ,שבויים בידי הקליפות ,ולא היה ביכולתם
להשתחרר מאחיזתם )ע״ד הכלל ״אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים״( ,לכך היה צורך
בשבירת קליפת מצרים על-ידי מכות ומופתים שבאו מלמעלה.
כיוון שיציאת מצרים עצמה היתה אקט של גילוי אלקי ,מלמדת אותנו יציאת מצרים
שעלינו לצפות לגאולה ולפעול לזירוזה ,כדלהלן .הפסוק ״אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך
מארץ מצרים״ ,מתפרש על-ידי הסמ״ק ,כמקור וציווי למצות הצפיה לישועה ,והמשמעות
היא שכשם שהוציאנו הקב״ה ממצרים כך עלינו להיות בודאות מוחלטת כי הוא עתיד
להושיענו שנית ככל המוקדם ולא להשאירנו ח״ו בגלות .העובדה שהמצוה הראשונה
״אנכי״ היא זו שמהוה מקור למצות הצפיה לישועה מבהירה לנו כי הצפיה לגאולה היא
תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של האמונה בעצם נוכחותו של הבורא ,שכן לא יתכן שבורא
העולם הבוחר בעמו ישראל ישאיר את עמו בגלות .הווה אומר ,האמונה באחדות ה׳
מחייבת בהכרח להאמין בכך כי לעתיד לבא יהיה דבר זה בגילוי .הרי החסידות מלמדת
כי מציאות הבורא היא המציאות האמיתית של הבריאה ,וכל-כולה של הבריאה עומדת
בביטול מוחלט אל האלקות )אלא שצריכים להביא זאת לגילוי( .זה מתבטא גם במשמעות
הפסוק ״אנכי הוי׳ אלקיך״ -עליך להכיר באלקות המרוממת מן העולם )הוי׳( ,כפי שזה
עצמו מתבטא בבריאה ובמציאות הגשמית )אלוקיך( .ל״יציאת מצרים״ כפשוטה יש גם
משמעות נוספת של השתחררות הנפש האלוקית מכבלי הנפש הבהמית )תניא פרק מא(.
148
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
-Âהזכירה השניה היא זכירת מעמד הר סיני -״השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו
עיניך״ .על היהודי לשים לנגד עיניו את מה שראה )והרי ידוע שכל נשמות ישראל בכל
הדורות נכחו במעמד הר סיני( בשעת מתן תורה ,אז ירד הקב״ה על הר סיני ,ונתן לעמו
תורה ומצוות.
עצם ירידת הקב״ה על הר סיני היתה פעולה של גילוי אלקות ,וכמתואר במדרשי
חז״ל שציפור לא צייצה וכו׳-העולמות כולם עמדו בהתבטלות מוחלטת מעוצם ההשפעה
האלוקית שהתגלתה אז ,וכמבואר בהרחבה בחסידות שאז התבטלה הגזירה ש״עליונים
לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה״ -אז נתבטלה המחיצה שבין העולם והמציאות
הגשמית לבין קדושה ואלקות.
כך גם בנתינת התורה עצמה התגלה חלק המהות שלה-פנימיות התורה .כפי שמבאר
הרבי את מאמר חז״ל שבשעת מתן תורה היו ״שומעים את הנראה ורואים את הנשמע״.
בדרך כלל ,״ראיה״ מגלה לאדם הרואה את מציאותו החיצונית של הדבר הנראה .״שמיעה״,
לעומת זאת ,מתייחסת אל החלק הפנימי יותר שבדבר ,הרחוק ונסתר מלהתגלות .גם
בתורה ישנו החלק הנגלה לשכלו והבנתו של האדם ,וישנו החלק הנסתר שבתורה -
פנימיות התורה .בעת מתן תורה התגלה החלק הפנימי שבתורה ,כך שה״נשמע״ הפך להיות
״נראה״ ,״וירד הוי׳ על הר סיני״ ,האלקות שבתורה היא שהתגלתה.
בתניא פרק לו כתב אדמוה״ז וזה לשונו :״אור ה׳ הנגלה לעתיד בלי שום לבוש..וגם כבר
היה לעולמים ‰Ê ÔÈÚÓבשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים..
הראת ממש בראיה חושית״ .עכ״ל .את זאת מצוה התורה על היהודי לזכור-את הדברים
אשר ¯‡ ,ÍÈÈÚ Âגילוי המהות שבתורה )פנימיות התורה( ושבעולם .על היהודי לצפות
לגאולה שאז יהיה גילוי אלקות ·˘ ,˙ÂÓÈÏעוד יותר מכפי שהיה בשעת מתן תורה )שאז
היה רק מעין זה(.
-Êהזכירה השלישית ,זכירת מעשה עמלק .מהמשך הפסוקים משמע ,שזכירה זו מהווה
כעין אמצעי להבטחת מחית עמלק בבוא הזמן-״זכור את אשר עשה לך עמלק..והיה בהניח
ה׳ אלקיך לך מכל אויביך..תמחה את זכר עמלק״ .אך מהתבוננות במשמעותה הפנימית של
הזכירה נבין כי איננה רק אמצעי למחית עמלק ,אלא שעצם הזכירה מהווה מטרה בפני
עצמה ,שהרי הזכירה והמחייה מהוות שתי מצוות נפרדות ,כל אחת לעצמה.
149
פרדס חב״ד
כדי להבין זאת ,נפנה למה שכתב רבינו הזקן בשו״ע )או״ח ס״ס ס״ד-הובא לעיל(:
״)כשיאמר( לשמך הגדול )יזכור( מעשה עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו )של
עמלק(״ .מכך מובן ,שזכירת מעשה עמלק פירושה לזכור שאין השם שלם ,וצריך לצפות
לזמן בו יהיה השם שלם.
על הפסוק ״ביום ההוא יהיה הוי׳ אחד ושמו אחד״ ,אומרת הגמרא )מסכת פסחים
דף נ :(.״לא כעולם הזה העולם הבא .העולם הזה ,לא כשאני נכתב אני נקרא ,נכתב
אני בי״ה ונקרא אני באד׳ ,אבל לעולם הבא )ביום ההוא( כולו אחד ,נקרא בי״ה ונכתב
בי״ה״ .במאמר ד״ה ופרצת ה׳תשח״י מבאר זאת הרבי-כידוע ששם הוי׳ מורה על האלקות
שלמעלה מגדרי הבריאה ,ואילו שם אד׳ מורה על האלקות המלובשת בטבע-שבזמן הזה
מאיר בגילוי-״נקרא״-האור האלקי שלפי ערך העולמות ,ואילו דרגת האלקות היותר עליונה
לא מתגלה-רק ״נכתב״ .לעתיד לבא ,יהיה יחוד שמות הוי׳ )למעלה מהטבע( ואלקים )מקור
הטבע( ,ותאיר בגילוי בעולם האלקות כפי שהיא ללא הסתרים.
זו בעצם משמעות זכירת מעשה עמלק .עמלק מורה על הקליפה המנסה להתגבר
בעולם ,ובכך להסתיר על האלקות .עמלק-מלשון מליקה-רצה לעצור ולקטוע את הארת
האלקות בעולם .יהודי צריך לשאוף לכך שיהיה השם שלם ,שהאלקות תאיר בגילוי בעולם.
לשם כך ,עליו לפעול לקירוב הגאולה .ברור שכשאדם לומד חסידות-הוא רואה כבר עתה
כיצד כל העולמות בטלים למקורם-המציאות האלוקית ,שזה פירוש ״הוי׳ אחד ושמו
אחד״-גם המציאות הגשמית בטלה לאלקות )הוי׳ אחד(.
-Áהזכירה הרביעית ,זכירת מעשה העגל .בשו״ע )שם( כתב רבינו הזקן שכשיאמר ליחדך
באהבה יזכור את מעשה העגל .גם כאן ,משמעות זכירה זו ,שעלינו לצפות לגאולה ,אז יהיה
יחוד העולם והאלקות .בביאת המשיח יתגלה היחוד המושלם שבין העולמות והאלקות.
אז יראה בגלוי שאין עוד מציאות לבד הקב״ה.
במילים פשוטות :צריך לצפות לגאולה-וכבר עתה לעסוק בתורת החסידות שהיא
המסבירה ומגלה שכל מציאותם האמיתית של העולמות היא האלקות.
-Ëזכירת מעשה מרים :הרמב״ם בסוף הלכות טומאת צרעת )פרק טז ה״י( ,כותב בנוגע
לאיסור לשון הרע ,וזה לשונו :״ועל ענין זה מזהיר בתורה..זכור את אשר עשה ה׳ אלקיך
למרים..התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה שהיא גדולה ממנו..וגדלה אותו..
150
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
וסכנה בעצמו להצילו..והיא לא דברה בגנותו אלא טעת שהשות אותו לשאר נביאים..קל
וחומר לשאר בני אדם הרשעים״ .עכ״ל .דברי הרמב״ם נראים תמוהים לכאורה ,שהרי אין
נידון דומה לראיה :מזה שמרים הנביאה נענשה על כך שדברה באחיה ,ניתן ללמוד איסור
לדבר בגנותו של אדם גדול כמשה רבינו ,וכפי שנאמר בהמשך :״מדוע לא יראת לדבר
בעבדי במשה״ ,אך מנין נלמד האיסור לדבר בשאר אנשים? הדבר יובן על פי מה שכותב
אדמו״ר הזקן בתניא פרק מב ,שכל נפש מישראל יש בה מבחינת משה רבינו .מסיבה זו,
אסור לדבר בגנותו של אף יהודי ,גם אם בחיצוניותו נראה שהינו רחוק מכל ענין של
קדושה-שהרי גם בו ישנה בפנימיות נשמתו ניצוץ מנשמתו של משה רבינו .כל נשמות
ישראל נובעות ממקור אחד-אלקים חיים )כפי שהאריך אדמוה״ז בפרק לב לבאר שהכרה
בענין זה מביאה לקיומה בשלימות של מצות אהבת ישראל( .כלומר ,בזכירת מעשה מרים
מבטא האדם את חידושה של החסידות-הסתכלות בפנימיותו של כל דבר ,שהיא-אלקות
)ראה פרק ב בתניא ,ועיין היטב בפרק לב(.
זוהי גם משמעות דברי רבינו הזקן ביחס לזכירת מעשה מרים )שו״ע שם( :״להודות
לך-הפה לא נברא אלא להודות ולא לדבר לשון הרע״ .על פי שיטת החסידות ,כל הבריאה
אינה אלא כלי לביטוי האלקות .גם בריאת האדם היתה במטרה שישלים את רצון הבורא,
וכמאמר חז״ל ״‡ ‡Ï‡ È˙‡¯· ‡Ï Èלשמש את קוני״ .השימוש באיברי האדם צריך להיות
רק בדברי קדושה-ובדרך ממילא-לא בדברים אחרים .זה מה שכתב רבינו ,״הפה לא נברא
אלא להודות לך״.
נמצאנו למדים ,כי בזכירת מעשה מרים מבטא האדם את רעיונותיה של תורת
החסידות-גילוי מהותו הפנימית של היהודי בפרט )שלכן אסור לדבר בגנותו של יהודי(
ושל הבריאה בכלל .שוב ,שלימות ענין זה תהיה לעתיד לבוא שאז יראה בגלוי בכל יהודי
שכל מהותו הוא האלקות.
-Èהזכירה השישית והאחרונה :זכירת השבת .במקומות רבים בתורת החסידות מוסבר,
שבשבת עולים כל העולמות )בחינת מחשבה( .לאחר ששת ימי החול בהם עוסק היהודי
בעובדין דחול-עבודת הבירורים ,בשבת מתעלה היהודי מגשמיות העולם וכל עסקו הוא רק
בעניני קדושה .זה נובע מכך שבשבת מאיר בעולם אור שלמעלה מגדרי הבריאה-מציאות
העולם מתעלה לדרגה בה ״לא יגורך רע״ ,אין צורך להתעסק במלחמה עם הרע.
על השבת נאמר שהיא ״מעין עולם הבא״-הגילוי שבשבת הוא )רק( מעין מה שיהיה
לעתיד לבא ,שיורגש בעולם האור האלקי ללא כל מניעות ועיכובים .לכן גם נקראת השבת
151
פרדס חב״ד
יום מנוחה .מהותה של השבת היא שאז מתעלה היהודי והבריאה כולה למצב בו אין צורך
ללחום ו״לטפל״ ברע -זיכוך העולם נעשה בדרך של מנוחה .לכן הגאולה נקראת ״יום שכולו
שבת ומנוחה״-בימות המשיח לא תהיה מציאות רע בעולם ,האלקות תאיר בו במוחש.
דרך זו )בירור הרע בדרך של מנוחה( היא דרך החסידות .החסידות מגלה בכל דבר את
פנימיותו ומהותו האמיתית ,שמצד זה לא שייכת כלל מציאות הרע .אין פירוש הדברים,
שישנה מציאות עצמאית של ״קליפה״ כנגדה צריך ללחום ,אלא שכל מציאות העולם היא
הקב״ה-״אין עוד מלבדו״.
***
שש הזכירות שחויבנו בהן ,באות אם כן להזכיר לנו את תוכנה של תורת החסידות,
שהיא גילוי האלוקות שבבריאה ושבתורה ,ולעורר בנו בד בבד את הצפיה לגאולה השלמה,
שהיא התגלות האלקות ״בלי לבוש״.
)„·¯(ÌÈÚÓ¢‰ È„È-ÏÚ ÂÓ˘¯Â ¯Â·ˆ· ¯Ӈ˘ ÌÈ
153
פרדס חב״ד
שיטת חב״ד בחצר טשערנוביל
עיון במשנתו של הרה״ק רבי יעקב ישראל נ״ע מטשערקאס
הרב עמרם בלוי
˙˙È˙ȈÓ˙ ‰¯È˜Ò – ÂÈ˙„ÏÂ
הרה״ק רבי יעקב ישראל ,בנו השלישי של הרה״ק ר׳ מרדכי מטשערנוביל ,1נולד בשנת
תקנ״ד .בשנת תקע״א נשא לאשה את בתו של כ״ק אדמו״ר האמצעי רבי דב בער נ״ע ,והיה
סמוך על שולחן חותנו עד להסתלקותו ב-ט׳ כסלו תקפ״ח.
במשך י״ז שנים לא זזה ידו מתוך ידם של שני קדושי עליון :כ״ק אדמו״ר הזקן ובנו -כ״ק
אדמו״ר האמצעי .לן באוהלה של חב״ד ושתה בצמא את דבריהם.
אחר הסתלקות חותנו ,חזר עם בני ביתו לטשערנוביל וישב בבית אביו עד לשנת
תקצ״ד ,אז עבר להורנסטייפל והחל להנהיג עדה משלו ,בחיי אביו ובברכתו.
מיד עם ראשית הנהגתו ,נהרו אליו חסידים רבים – הן מחסידי אביו ,והן משאר ערי
וואהלין וישובי הסביבה .הנהגתו היתה לפי דרכה של חסידות טשערנוביל – בעריכת
השולחנות ,אמירת דברי תורה ,חלוקת שיריים וקבלת פדיונות ,מתן עצה ,ברכה ,והדרכה
בעבודת ה׳.
אחר הסתלקות אביו ,כאשר יתר אחיו הק׳ ,ובראשם הבכור הרה״ק רבי אהרן נ״ע,2
החלו להנהיג עדה משלהם בערים השונות – נהרו רבים נוספים לחסות בצילו ,עד כי גדל
מחנהו מאוד.
בשנת תר״כ עקר לטשערקאס וישב שם עוד י״ז שנה .נסתלק ביום י״ג אלול תרל״ו.
שיחותיו ותורתו קובצו והובאו לדפוס ע״י נכדו ,הרה״ק רבי מרדכי דוב מהורנסטייפל,
בספר ״עמק תפילה״.3
.1תק״ל -תקצ״ז ,מתלמידי המגיד ממזריטש ,בנו וממשיך דרכו של הרה״ק ר׳ מנחם נחום זי״ע.
.2תקמ״ז -תרל״ב ,הרה״ק ר׳ מרדכי השאיר אחריו שמונה בנים וכולם ניהלו עדה משלהם בערים שונות.
.3לובלין תרמ״ד .תולדותיו בשם ״תולדותיהם של צדיקים״ מובאים בראשית הספר ״שושנת העמקים״ )הכולל
ספר ״עמק תפלה״ וכן ספר ״עמק החכמה״ לנכדו המו״ל( מהדורה חדשה ירושלים תשל״ח.
154
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
˙˙‰ÈÓ
הארכתי בפרטי תולדותיו בגלל כמה תמיהות המתעוררות:
א .מהי הסיבה לכך שהחל להנהיג עדה עוד · – ÂÈ·‡ ÈÈÁדבר שלא היה מקובל באף חצר
חסידית באותה תקופה – ועוד זכה לעידודו ולברכתו של אביו ,כאשר אביו אף הפנה אליו
חסידים להסתופף בצלו? במה יפה כוח הבן מכוח האב? – ובל נשכח את עובדת היותו
הבן השלישי ,ששב לאחר שנים רבות וחזר להימצא בקרבתם של שני אחיו הגדולים,
ביניהם הרה״ק ר׳ אהרן שמילא את מקום אביו אחר פטירתו ,וירש בפועל את כתר הנהגת
4
החסידים בעיר טשערנוביל?
ב .תופעה דומה של בנים שהנהיגו בקודש את צאן מרעיתם עוד בחיי אביהם ,מוכרת
מאוחר יותר במקרים בהם הבן גר הרחק ממקום מושבו של האב .והנה ,מקום משכנו של
הרי״י היה בהורנסטייפל ,המצויה בקרבתה של טשערנוביל ויושבת על אם הדרך המובילה
אליה!
ג .לימים ,כאשר נשא הרה״ק רבי יוסף יצחק בנו של הצמח-צדק את בתו של רבי יעקב
ישראל – התנגד הצמח-צדק ,שבנו יצא וינהיג עדה באוורוטש .אחד מנימוקיו היה ,שלא
ימצא שם חסידים שבפניהם יוכל לחזור מאמרי חסידות ,בעמקות האופיינית לשיטת
חב״ד עליה חונך ובה הגה – כי אין חסידי וואהלין רגילים לשיטה זו ותורתה .5נמצא
בפשטות כי מי שאומן על תורת חב״ד מתקשה להנהיג ציבור שונה.
ÏÂ˙˘ ÌÈ˘ Ê"È Í˘Ó· ,ÂÓˆÚ Ï‡¯˘È ·˜ÚÈ È·¯ ȯ‰ :˙ÙÒ ‰‰ÈÓ˙ ˙¯¯ÂÚÓ ÂÊ ‰„·ÂÚ
¯Á‡Ï ,Ԙʉ ¯"ÂÓ„‡Ó ÌÈÈ˙˘ ͢ӷ ÚÓ˘ ‰˙‡ „"·Á ˙„ÈÒÁ Ï˘ ‰˙¯Â˙ È‚ÏÙ ÏÚ ‰È‰
Â˙‡Â· ˘Â·ÎÏ ‡Â‰ ÁÈψ‰ „ˆÈÎ ,ÈÚˆÓ‡‰ ¯"ÂÓ„‡ Â·Ó ˙ÂÙÒ ÌÈ˘ Â"Ë Í˘Ó· ÔÎÓ
?È„"·Á‰ ÂÚËÓ ÏÎÓ ÌÏÚ˙‰ÏÂ
בכדי להבין את מהלכיו של הרה״ק רי״י ,יש להתבונן בתורתו – אשר למרבה הצער לא
נשתייר ממנה אלא כטיפה מן הים -שכנראה שם נמצא הפתרון 6.המעט שלפנינו מלמד
על הכלל כולו ,וברור שאילו היו לפנינו עוד מדברי תורתו היינו מקבלים תמונה בהירה
יותר.
.4אמנם במסורת טשערנוביל מקובל שגם ר׳ אהרן הוסמך בחיי אביו לקבל פדיונות ולהנהיג עדה כפי שמסופר
בספר ״כרם ישראל״ לובלין תרצ״ד עמ׳ 94ואף הוסמך ע״י ר׳ ברוך ממזיבוז .אולם בודאי שיש הבדל בין
סיבוב בערים לקבלת פדיונות לבין ישיבה במקום קבוע סמוך למקום אביו וניהול עדה משלו.
.5ספר ״מגדל עז״ הרב י .מונדשיין עמ׳ רט ,וכן ספר ״המשפיע״ ש.ז .הבלין עמ׳ קכח.
.6הספר ״עמק תפלה״ הוא קובץ דברי תורתו שהשמיע רק בשנה אחת שנת תרי״ט .יתר דברי תורתו שנאמרו
במשך שלושים שנות נשיאותו עלה באש בבית נכדו המו״ל .וכפי דברי נכדו ״מה שניתן בלבת אש עלה
פרדס חב״ד
155
Ô¯˙ÙÏ Á˙ÙÓ
מתוך עיון ראשוני כבר נראה שיש הבדל מהותי בין דרך אמירת התורה שנהג בה
הרי״י לבין תורתו של אביו .7עיון בספר ״לקוטי תורה״ של אביו הרה״ק רבי מרדכי נ״ע
מראה ששמו כן הוא ליקוטים של דברי תורה שנאמרו על שולחן שבת ויו״ט כדי לעורר
את האדם לעבודת ה׳ ,להיטיב מידותיו ולהתנהג בדרך הישרה .זהו לקט של רעיונות
נשגבים ,רזין דרזין הלקוחים מעולם הקבלה והחסידות המרוממים את נפש האדם ,אולם
כל קטע עומד בפני עצמו ,וכולם יחד הם אוסף נפלא של דברי תורה המלהיבים את
נפש השומע .שעיקרם ״מוסר השכל והדרכה ישרה ,רזי תורה דרושים נחמדים … לשוב
בתשובה שלימה על חטאת נעורים״ 8וכן הדרכות ואזהרות .הכל במתכונת המוכרת של
ספרי החסידות הכללית.
לא כן היא שיטתו של הרי״י .מסתבר ,כי רי״י סלל דרך חדשה בחסידות טשערנוביל:
שיטה ערוכה ומשנה סדורה ,הבנויה נדבך על נדבך .אין זה ״לקוטי״ תורה .אלא תורה
שלימה ,פסיפס של רעיונות המצטרפים יחד לתמונה שלימה שבה משתקפת מהות נפשו
של האדם ,כוחותיו ,מידותיו ,תפקידו ומקומו במערכת האלוקית ,ותכלית הבריאה כולה.
רי״י הפך את זמן אמירת ה׳תורה׳ ,בעת עריכת שולחנו בשבתות וביו״ט למעמד שבו
עסק בהדרכה שיטתית ועקבית של שומעי לקחו ,בעבודת ה׳ .הוא פונה לאדם שיכיר את
עצמו ואת כוחותיו ,וישתמש בידיעה זו לעבודה עצמית ויגיעה אישית למילוי תפקידו
בעוה״ז .על האדם לעסוק בעבודת הבירורים ,לזכך את נפשו הבהמית ,להתייגע בעבודת
התפילה ולהשתדל להגיע למדרגות עליונות של אהבה ויראה .להתבונן בגדלות ה׳ ,לידע
אותו ולדבקה בו.
יש לציין שכל נושא ונושא שרי״י דן בו בספרו גרעינו ויסודו נמצא בתורתו של אביו הק׳,
ההבדל הוא ,שבעוד אצל אביו הרעיון מוסתר ומקופל ברמז ואינו מביא אלא את הנקודה,
כדרכם ושיטתם של כל גדולי החסידות תלמידי הבעש״ט נ״ע ,הרי רי״י מפתח ומרחיב את
הנושא בהרחבה .בדרכם של אדמור״י חב״ד 9.וכמו שמסופר במסורת טשערנוביל בשם
רבי יצחק מסקווירא נ״ע ,אחיו של רי״י ,שאמר שאין כל חידוש בתורת חב״ד ,כי הכל כבר
מובא בספרי החסידות הקודמים .וכשאחד הראה לו פעם ענין מסוים מתורת חב״ד שנראה
בלהבת אש״ .וחבל על דאבדין.
.7קובצו לאחר הסתלקותו והובאו לדפוס בשם ״לקוטי תורה״ טשערנוביץ תר״כ לאחרונה יצאה מהדורה
חדשה שלמה ומתוקנת ,ירושלים תשס״א.
.8מתוך שער הספר מהדורה ראשונה.
.9על השונה והשווה בין תורת ר׳ מרדכי לבין תורת בנו רי״י במאמר נפרד בעז״ה.
156
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
לו כחידוש ,פתח הרה״ק ספר התולדות והראה לו שהכל מבואר שם בשורה אחת 10.הדבר
תואם את המקובל ,שתורת חב״ד היא תורה שבע״פ ,המפרשת את תורה שבכתב ,שהיא
תורת הבעש״ט.
„ÂÈ˙·¯ ˙¯Â˙Ó ‰˜˘Ó ‰ÏÂ
התבוננות בדברי תורתו מגלה ,כי במידה רבה מבוססת היא על אדני תורתו ושיטתו
של אדמו״ר הזקן – כפי שהיא מופיעה בספר התניא .אמנם ,הרי״י כמעט ואינו מזכיר
בפירוש את ספר התניא ,אולם מתוך עיון ומעקב ניתן להבחין בהשפעה העצומה של
יסודות מתוך התניא על כל מאמר ,וכמעט בכל דף ודף של דברי תורתו.
בכדי לבסס ולהמחיש קביעה זו ,נערוך השוואה קצרה בין מספר נושאים המופיעים
בספר התניא ,לבין הנושאים המרכזיים בספרו ״עמק תפלה״ ,שהם מספר דוגמאות מתוך
רבות.
‡˙Â˘Ù È˙˘ .
היסוד הראשון בספר התניא הוא:
״דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות… שהן שתי נפשות ,נפש אחת
מצד הקליפה וסטרא אחרא והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף וכדכתיב כי נפש
הבשר בדם היא .וממנה באות כל המדות רעות מארבע יסודות רעים שבה… ונפש השנית
מישראל היא חלק אלו׳ ממעל ממש כמ״ש ויפח באפיו נשמת חיים״.11
יסוד זה מהווה אבן פינה לשיטתו של רבי יעקב ישראל ועובר כחוט השני בכל שיחותיו.
לדוגמה:
״כי יש בכל אחד מישראל ב׳ נפשות א׳ נפש החיוני היינו נפש הבהמית המתאווה
ומושכת את האדם לכל תאוות הגשמיות מד׳ מדות .והשני הוא נפש האלוקית המשתוקקת
תמיד לקשר עצמה למקורה להבורא ב״ה… וזהו בחי׳ נפש אלוקית כמ״ש ויפח באפיו
וגו׳״.12
·˙„ÈÓ Ï΢ – ˘Ù‰ ˙ÂÁÂÎ .
אדמו״ר הזקן מלמדנו על קיום עשר כוחות הנפש ,שהן כנגד עשר ספירות שנשתלשלו
.10עיין ב״היכל הבעש״ט״ גליון ד׳ )תשרי תשס״ה( עמוד קמג ואילך פולמוס בנושא זה.
.11תניא פרקים א-ב.
.12פ׳ כי תצא דף עא ,וכן פ׳ כי תבא דף פב .
פרדס חב״ד
157
מהן .ואלו הם דבריו:
״שכל בחי׳ ומדרגה משלש אלה נפש רוח ונשמה כלולה מעשר בחי׳ כנגד עשר ספירות
עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן שלש אמות ושבע כפולות .פי׳ חכמה בינה
ודעת ושבעת ימי הבניין חסד גבורה תפארת כו׳ וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל
ומדות .השכל כולל חכמה בינה ודעת .והמדות הן אהבת ה׳ ופחדו ולפארו כו׳ וחב״ד
נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב״ד… והן הם אב ואם המולידות אהבת
ה׳ ויראתו ופחדו כו׳ כי השכל שבנפש המשכלת כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה׳ איך
הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב נולדה ונתעוררה מדת יראת
13
הרוממות במוחו ובמחשבחו… .ושוב יתלהב לבו באהבה עזה … לגדולת אין סוף ב״ה.
ובהמשך… ששתי מדות אלו אהבה ויראה הן היסוד לקיום כל התורה כולה ״כי האהבה
היא שורש כל רמ״ח מ״ע וממנה הן נמשכות … והיראה היא שורש לשס״ה לא תעשה
״.14
גם הרי״י הולך בשיטה זו ,וכה הוא אומר:
״דהנה נודע שיש בנפש האדם ז׳ מדות וג׳ שכליים הג׳ הם חכמה בינה ודעת .וכשמתבונן
ומשכיל בגדולת ה׳ איך הוא ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ,אזי הוא מוציא מכח
אל הפועל ליראה את ה׳ ואהבה אותו ומאלו הב׳ מדות נמשכו שאר המדות כמבואר כל זה
·15˘„˜ ȯÙÒ״.
‚‰‡˙˙ ‰‡¯È ‰‡ÏÈÚ ‰‡¯È .
אדמו״ר הזקן ממשיך ואומר שאף שהיראה היא השורש לסור מרע והאהבה היא השורש
לועשה טוב ,עם כל זה אי אפשר להגיע לועשה טוב רק ע״י אהבה בלבד .אלא צריך לשם כך
גם יראת ה׳ .שאלו הם שתי הכנפיים שבכוחן להעלות את עבודת האדם בתורה ומצוות,
כשם שהעוף אינו יכול לפרוח בכנף אחד .דדחילו ורחימו הן תרי גדפין .וכן היראה לבדה
היא כנף אחד ולא פרחא בה לעילא .והוא מחלק בין שני סוגי יראה ״דאית יראה ואית
יראה״ .לדרגה אחת של יראה קורא יראת חטא -יראה תתאה .ויראת הבושת ,היא יראה
עילאה.
אולם כיצד יגיע האדם ,לפחות ,לדרגת יראה תתאה אומר רבנו שהיא יראה טבעית
המסותרת בלב כל ישראל ,וכדי שתהא בהתגלות ליבו או מוחו עליו:
.13תניא פרק ג
.14תניא פרק ד
.15פ׳ ויחי דף כה .הכוונה כמובן לספר התניא.
158
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
״להתבונן במחשבתו עכ״פ גדולת א״ס ב״ה ומלכותו אשר היא מלכות כל עולמים
עליונים ותחתונים ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכמ״ש הלא את השמים ואת
הארץ אני מלא … ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו ומחשבתו״.16
לעומת זאת המדריגה העליונה היא יראה עילאה שהיא :״ירא בשת ויראה פנימית שהיא
נמשכת מפנימית האלקות שבתוך העולמות ,עליה אמרו אם אין חכמה אין יראה דחכמה
היא כ״ח מ״ה והחכמה מאין תמצא ואיזהו חכם הרואה את הנולד ,פי׳ שרואה כל דבר איך
נולד ונתהוה מאין ליש בדבר ה׳ וברוח פיו וכלא ממש חשיבי ואין ואפס ממש … ״ . 17לפי
הבחנה זו מסביר רבנו את דברי חז״ל על הפסוק ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך
כי אם ליראה את ה׳ אלוקיך ,אטו יראה מילתא זוטרתא היא ,אין לגבי משה מילתא זוטרתי
היא וכו׳ ״דלכאורה אינו מובן התירוץ דהא שואל מעמך כתיב .אלא הענין הוא כי כל נפש
ונפש מבית ישראל יש בה מבחי׳ משרע״ה … שממשיך בחי׳ הדעת לכללות ישראל לידע
את ה׳ כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה וכו׳״.18
גם בתורח רי״י אנו מוצאים הטפה זו לחסידיו להשתדל להגיע למדרגות העליונות של
אהבה ויראה וגם הוא מביא את ההבחנה בין יראה תתאה ליראה עילאה כפי שמופיע
בספר התניא .וכה הם דבריו :״והנה בזה״ק אמר דתורה ותפלה בלא יראה ואהבה לא פרחא
לעילא … אך בגדר היראה יש ב׳ מיני יראות ,והוא בחי׳ יראה תתאה ובחי׳ יראה עילאה
… דעיקר בחי׳ יראה זו )תתאה( הוא מה שישיג שיש ריבון ושליט על כל עלמין והוא בחי׳
אדון על כל המעשים … וכל מה שיתבונן יותר בגדולת ה׳ ושפלות ערכו נופל עליו בחי׳
יראה ביותר … היינו שנופל עליו בחי׳ רעדה ממש שמתבונן הבחי׳ ריחוק שהוא בחי׳
נברא בעל גבול ובריה קלה והשי״ת הוא בלתי בעל גבול אדון כל המעשים אשר בידו נפש
כל חי וכל צבא השמים לך משתחוים .וכל מה שמתבונן ביותר תגדל היראה בלבבו״ ועל
מדריגת יראה עילאה הוא ממשיך ואומר ״ומזה ישיג ויבוא לבחי׳ יראה עילאה … שהוא
בחי׳ חכמה כ״ח מ״ה שמשיג בחי׳ הביטול ונחנו מה .וזהו מה שאמרו חז״ל לגבי משה
מלתא זוטרתא היא דזה קאי על בחי׳ יראה תתאה כמו שנאמר בקרא כי אם ליראה וכו׳
ומשה השיג בחי׳ יראה עילאה בחי׳ ביטול בחי׳ ונחנו מה .ואע״ג שמשה אמר זה לישראל,
הוא משום דבחי׳ משה ישנו בכל שורש נשמות ישראל וע״י זה יכול כל אחד להשיג בחי׳
ונחנו מה״.19
.16תניא פרק מא
.17תניא פרק מג
.18תניא פרק מב
.19פ׳ ויחי דף כו
פרדס חב״ד
159
„Ìȯ¯ȷ‰ ˙„Â·Ú .
יסוד נוסף בתניא הוא חשיבות ׳עבודת הבירורים׳ .כלומר :היות שנפש הבהמית של
אדם ,ולמעשה כל עניני העוה״ז שאין בהם צד אסור ,מורכבים מטוב ורע – הרי שמתפקידיו
של כל אדם לברר את הטוב מתוך הרע ולהעלותו לקדושה .הדברים אמורים במיוחד לגבי
דברים המותרים שמקורם מקליפת נוגה.
״פעמים שהיא נכללת ועולה בבחי׳ ומדרגת הקדושה דהיינו כשהטוב המעורב בה
נתברר מרע וגובר ועולה ,כגון ד״מ האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב
דעתו לה׳ ולתורתו וכו׳ או בשביל כדי לקיים מצוות עונג שבת ויו״ט אזי נתברר חיות הבשר
והיין שהיה נשפע מקליפת נוגה ועולה לה׳ כעולה וכקרבן …משא״כ במאכלות אסורות וכו׳
שהן מג׳ קליפות הטמאות לגמרי הם אסורים וקשורים בידי החיצוניים ואין עולים לשם עד
כי יבוא יומם ויבולע המוות לנצח כמ״ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ״.20
להלן הדברים כפי שמופיעים בתורתו של רי״י:
״דהנה נודע דעיקר בריאת אדם בעולם הגשם אף שנשמתו היא חלק אלוקי ממעל ,הוא
בשביל תיקון ובירור נפש הבהמית שלו …שהאדם בפעלו והשתמשו בגשם לשם שמים
מעלה הנצוצות הקדושה מבחי׳ קליפה ומספחה לקדושה …והנה נודע דכל ענין הבירור
שצריך האדם לברר הוא מבחי׳ קליפת נוגה ,שמתהפכת לפעמים לקדושה ע״י שמשתמש
אדם כל עניני ההיתר רק לשם מצווה .אמנם הג׳ קליפות רעות אחרים ,בהן ליכא בירור והן
בחי׳ רע גמור .אך זה לא יתוקן כי אם בהעביר רוח טומאה מן הארץ״.21
χ¯˘È ˙ÂÓ˘ ˙ÏÚÓ .‰
באחד ההסברים )העיקרי שבהם( אשר אדמו״ר הזקן רוצה להסביר מדוע משה רבנו
אמר לבני ישראל ״כי קרוב אליך הדבר מאד״ הוא מייחס זאת לאהבה המסותרת שבלב
כל ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו ״ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים
נפשם על קדושת ה׳ על הרוב וסובלים עינויים קשים שלא לכפור בה׳ אחד ואף אם הם
בורים ועמי ארצות ואין יודעים גדולת ה׳ וגם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל ואין
מוסרים נפשם מחמת דעת והתבוננות רק כאילו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה׳ אחד
בלי שום טעם ומענה כלל והיינו משום שה׳ אחד מאיר ומחיה כל הנפש ע״י התלבשותו
בבחי׳ חכמה שבה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן … ולכן נקראת אהבה זו
בשם אהבה מסותרת כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל וממנה
.20תניא פרק ד
.21פ׳ שלח דף עח
160
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
נכנס בהם רוח שטות לחטוא כמאמר רז״ל אין אדם חוטא כו׳.22
רי״י קורא לאהבה מסותרת זו בחי׳ יחידה שבנפש )כפי שידוע לנו גם מתוך המקורות
בתורת חב״ד( .וכה הם דבריו :״מה שישראל נקראים כלה הוא בחי׳ כלתה נפשי והוא
מבחי׳ יחידה שבנפש שאין ברצונה להיות נפרד משרשה אפילו על רגע קלה … ולזה יש
בכוח כל אחד מישראל למסור גופו על קידוש ה׳ אף שבזה נוטל חיותו ,אך זה משרש בחי׳
יחידה שהיא למעלה מטעם ורצון ורק זה שאי אפשר להיות נפרד מהשי״ת וזה נתעורר בעת
שרוצים ח״ו לכופו להיות נכרת לגמרי משרשו בכפירה ,ואז נתעורר הבחי׳ יחידה להפקיר
גופו ומאודו נגד אהבת השי״ת ודבקותו בשרשו .אך באמת בכל עבירה שאדם עובר אפילו
עבירה קלה מדברי סופרים נעשה נפרד משרשו .אך על כך אמרו אין אדם עובר עבירה
אא״כ נכנסה בו רוח שטות״.23
˙ÈÓ‰·‰ ˘Ù ˙ÏÙ˘‰Â ˘ÂË· .Â
רבנו הזקן משתמש ברעיון של השפלת הנפש הבהמית .למשל כאשר האדם סובל
מטמטום הלב ולא יכול לפתוח לבו לעבודה שבלב זו תפלה ,או אם לא יוכל להלחם עם
היצר כדי לקדש עצמו במותר לו מפני הכבדות שבלבו הרי העצה היעוצה שמביא אדמו״ר
הזקן בשם הזהר היא לבטש ולהשפיל את נפש הבהמית ״דהיינו לקבוע עתים להשפיל
עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס … והנה כל מה שיאריך בענינים אלו במחשבתו וגם בעיונו
בספרים להיות לבו נשבר בקרבו ונבזה בעיניו נמאס״ וכמאמר הזוהר אעא דלא סליק ביה
נהורא מבטשין ליה ,גופא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה״.24
כמו כן אחת הדרכים להגיע לתשובה תתאה היא ״לבטש ולהכניע הקליפה והס״א אשר
כל חיותה היא רק בחי׳ גסות … והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה
והיינו ע״י לב נשבר ונדכה ולהיות בעיניו נמאס וכו״.25
גם רי״י משתמש בדרך זו כדי להגיע לתשובה תתאה וכה הוא אומר :״וימשיך עליו
בחי׳ שפלות … שזה נקרא בחי׳ מקשה דהיינו מה שמקבל עליו בחי׳ עול ובחי׳ שפל ברך,
וזה נקרא בחי׳ מקשה כמו שאמר בזוה״ק אעא דלא דליק מבטשין ביה גופא דלא סליק ביה
נהורא דנשמתא מבטשין ביה … שע״י בחי׳ השפלות יכול אדם להשיג בחי׳ תשובה תתאה
בחי׳ מבטשין ביה״.26
.22תניא פרק יח-יט
.23פ׳ תזריע דף סא
.24תניא פרק כט
.25אגרת התשובה פרק ז
.26פ׳ בהעלותך דף עב
פרדס חב״ד
161
‡ÎÙ‰˙‡Â ‡ÈÙÎ˙‡-˙ÈÓ‰·‰ ˘Ù ˙·¯˜‰ .Ê
עיקר עבודת האדם הבינוני בעולם הזה ,לפי התניא ,הוא המלחמה ברע ,המלחמה
בס״א .״ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה
זו כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאתכפיא לס״א תמיד״ .27במלחמה זו שתי דרגות :א.
״ביטול הס״א לגמרי ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא ע״י הצדיקים .והשניה,
כד אתכפיא הס״א בעודה בתקפה וגבורתה״ )שם( שתי הבחינות הללו נחשבים להקרבת
נפש הבהמית ודומים לקרבנות שהוקרבו בבית המקדש ,וכה כותב אדמו״ר הזקן בספרו
״לקוטי תורה״ פ׳ ויקרא ד״ה אדם כי יקרב :״ותכלית ירידת הנשמה לעולם הזה היא כדי
לברר נפש הבהמית להיות בבחי׳ אתכפיא ואתהפכא ,והיינו ע״י נפש האלוקית המתלבשת
בה ומתבוננת בה׳ אחד בק״ש שמע ישראל וכו׳״ ואהבת בכל לבבך בשני יצריך כו׳ …
וזהו כי יקריב מכם ,מכם ממש שיקריב את נפש האדם שלמטה לה׳ … דהיינו לאכפיא
ולאתהפכא את מהות נפש הבהמית .והוא ענין תקריבו את קרבנכם שהוא מן הבהמה מן
הבקר״.
רעיון זה מובא אצל רי״י כמעט באותה לשון :״עיקר הקרבת הקרבן הוא שיקריב אדם את
נפש הבהמית שלו שפגם ע״י התגברות החומר ,דזה עיקר קרבן מה שמקריב את עצמו…
דהיינו באמת יש ב׳ ענינים והם בחי׳ אתהפכא ואתכפיא ,דאתכפיא הוא דמכניע את הרע
שבו ומפרידו מן הטוב … אבל הרע בעצמו בלבבו הוא בתקפו .ובחי׳ אתהפכא הוא כמו
שאמרו בכל לבבך בשני יצריך שגם יצר הרע נעשה יצר טוב … וזה היה ענין הקרבת קרבן
תמיד בזמן הבית שעל ידי אש גבוה היה מתעלה חלבים ודם שבבהמה להיות בחי׳ אשה
ריח ניחוח לה׳ .ובזה היה מתעלה גם נפש הבהמית שבאדם עד שגם הוא היה עולה להיות
בבחי׳ עשה טוב ולהיות בבחי׳ בכל לבבך בשני יצריך״.28
‰‡¯È ‰·‰‡ – ‰ÏÙ˙‰ ˙„Â·Ú .Á
עיקר גדול בתורת חב״ד היא עבודת התפלה .שעת התפלה היא התמצית שבעבודת ה׳.
בשעת התפלה האדם מתבונן בשפלותו הוא מצד אחד ,ובגדלותו של ]אוצ״ל :ה׳[ מצד שני
עי״ז הוא מגיע לשיא של אהבת ה׳ ויראתו.
מוטיב זה עובר כחוט השני בתורתו של רי״י :״על כן צריך האדם לעבוד את השי״ת
באהבה ויראה .וזהו רק מתוך התבודדות ]כנראה צ״ל :התבוננות[ שיחשוב בעצמו קודם התפלה
מי הוא ועל מה נברא ולפני מי הוא מדבר הדיבורים ומי הוא הדובר בו הדיבורים כי זה
.27תניא פרק כז
.28פ׳ צו דף נח
162
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
רק חיות הניתן בו מאת הבורא ית״ש כי רוח הויה דובר בו כמו שכתוב ויהי האדם לנפש
חיה ,ותירגם אונקלוס לרוח ממללא… ומבחי׳ אמונה זו יכול להשיג בחי׳ אהבה ויראה
אמיתיים״.29
˙˜χ ˙‚˘‰ .Ë
מיוחדת חסידות חב״ד מהחסידות הכללית במיוחד בנושא זה של מאמץ של הבנת
והשגת אלקות ,והנה אנו רואים את רי״י מטיף לחסידיו להתעמק בהשגת אלוקות.
לדוגמא :״הנה כתיב ראשית חכמה יראת ה׳ ,וכתיב יראת ה׳ ראשית דעת .הנה בחי׳ חכמה
היא מה שמשיג אדם גדלות הבורא ית׳ .ולכתחילה צריך לידע ולהשיג דאית רבון ושליט
על כל עלמין ומהווה כל הנבראים מאין ליש ,ועי״ז יכול להשיג הרבה השגות אלקות
ואורות עליונים״.30
Ìȯ·„‰ ÌÂÎÈÒ
אפשר לסכם ולומר שהרי״י הדריך את חסידיו בשיטה שונה מדרכו של אביו ,ומדרכם
של אחיו הק׳ .שיטה שיש בה פניה אל המוח ,לבחי׳ החב״ד יותר מאשר לרגש הלב .דרך
שבה האדם צריך לעבוד עם עצמו להלחם עם נפש הבהמית שלו ,מלחמה תמידית כדי
לברר הטוב מהרע ,ולעמול להגיע לדרגה גבוהה יותר .להתבונן ולהשיג בגדלות הבורא,
להתעסק בעבודת התפלה ,ולהגיע לדרגות עליונות של אהבה ויראה .דרך אשר כדי
להצליח בה הוא צריך להכיר את מורכבות נפשו ,כוחותיו ,מגבלותיו ,ואת כל מערכת
העולם האלוקי שהוא פועל בתוכה.
שיטה זו אותה ספג במשך שנות שהותו במחיצת אדמו״רי חב״ד בערה בעצמותיו,
וכאשר חזר לבית אביו החל להפיץ שיטה זו שהייתה מיועדת לכתחילה לבני עליה לת״ח
לרבנים וליושבי אהל .לפי זה מובן מדוע ,ועבור מי ,הייתה מיועדת הנהגה זו גם בחיי אביו
הק׳ ,ומדוע אביו לא מחה בידו גם כשבא בגבולו .ועוד שלח לו חסידים להדרכתו .ויתכן
שגם אצל חתנו הרה״ק רבי יוסף יצחק בן הצמח צדק בטלה התנגדות אביו כאשר נוכח
לדעת שבנו ,כמו חמיו ,ימצא בני בינה ,יחידי סגולה שיוכל לומר חסידות בפניהם ולהדריך
אותם בדרכו של אדמו״ר הזקן .ואמנם מחבר ״בית רבי״ כותב בתולדותיו של רבי יוסף
יצחק :״הנהגת רבנותו הייתה כדרך רבני פולין ,אך בפני יחידי סגולה היה אומר גם דא״ח,
וגם בימי רבנותו היה בא לעת מן העתים ללובאוויטש לשתות מבאר מים חיים והיה דולה
ומשקה לאנ״ש הקשורים והעטופים אליו״ .31כנראה מעשה אבות סימן לבנים.
.29פ׳ בשלח דף לו פ׳ זכור דף מו
.30פ׳ וירא דף יג
.31בית רבי חלק ג׳ פרק ח׳
פרדס חב״ד
163
ואולי הנהגה זו שהיתה זרה לבית טשערנוביל היא זאת שעוררה את התנגדות אחיו
הק׳.
ÌÈ˘Â„˜‰ ÌÈÁ‡‰ ÔÈ· ˙˜ÂÏÁÓ‰
הד ורמז לסיבה זו אפשר למצוא במכתבו של אחיו הרה״ק ר׳ אהרן לחסידי אביו מיד
אחרי שקיבל את הנשיאות בטשערנוביל.32
״אלקים יחנכם בניי ידידיי ,כבר מרגלא בפומא לאמור טוב לגבר שיחנך דרכו בפשטיות
התורה להגות בה יומם וליל ,ולשמרה כסדר השו״ע אחת לאחת .וחלילה להם לדחוק את
השעה לעלות במעלות כי אולי יפסוק דרגא מתותייהו חלילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
הסו בניי הסו במופלא מכם אל תדרשו עד יתנוססו אבני נזר על אדמתו וביני ביני יסמוך
דברי לבכם .כי בן הייתי לאבי ויורני לאמר כדבר אשר אני הוריתיכם היום.
ואם יאמר האומר בהפקירא ניחא ליה וימעט חמידא דאורייתא לרדוף כל היום להשיג
אהבת ה׳ ויראתו ית״ש אל תאמין בו שטה מעליו ועבור כי לא מחכמה שאל זאת …
והעיקר אמונה כי מאז בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה ,יסוד ושורש
העבודה להאמין בה׳ ובמשה עבדו אשר אתפשטותא בכל דור ובכל צדיק ויפתח בדורו
וכו׳ אשר מבלעדי צדיק ונושע ,לו חיה יחיה אלף שנים לא ידבק בידו מאומה … אשרי מי
שבא למדת חסידות ותלמודו בידו הלא במעט קט יכול להשיג אהבת ה׳ ויראתו ע״י פעולת
צדיק״.
מה ראה רבי אהרן מיד עם הכתרתו לצאת נגד ״הרודפים כל היום להשיג אהבת ה׳
ויראתו״? למי הוא מתכוין באמרו ״אל תאמין בו שטה מעליו״? מדוע הוא מדגיש ששיטתו
היא היא שיטת אביו ״ויורני לאמור כדבר אשר אני הוריתיכם היום״? האם הוא לא מתכוין
לשיטת ההנהגה של אחיו רי״י ,שכבר נהג בה כמה שנים?
˜È„ˆ‰
כיצד מתייחס רי״י לתפקידו של הצדיק ,וכיצד הוא מפרש את הפסוק :צדיק באמונתו
יחיה ,אשר ,כידוע ,מהווה מוטיב מרכזי בשיטת החסידות הכללית ,ומתפרש שהצדיק
מחיה את מקושריו בזכות אמונתם בו )כאמור במכתבו של רבי אהרן( .אפשר לראות
מהקטע הבא מדברי תורתו:
.32המכתב התפרסם מתוך כת״י ב״ילקוט מאורי אור״ ניו סקוור תשס״א עמ׳ רצט תחת הכותרת :״מכתב
קודש מהרה״ק ר׳ אהרן מטשערנוביל ששלח לאנ״ש אחרי הסתלקות אביו בעניין שקידת התורה והתקשרות
לצדיקים״.
164
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
״ראשית העבודה היא בחי׳ אמונה ,וכמו שאמרו חז״ל בא חבקוק והעמידן על אחת….
וזה שאמרו חז״ל צדיק באמונתו יחיה אל תקרי יִחיֶה אלא י ְַחיֶה ,דהכוונה היא דע״י בחי׳
אמונה יכול וצריך לבקש מהשי״ת שהוא צדיקו של עולם שהוא יחיה אותו ממה שהיה
מתחילה ח״ו בגדר מת שרשעים בחייהם נקראים מתים״.33
אמנם בתניא 34מביא אדמו״ר הזקן את הפסוק ״באמונתו יחיה״ באופן אחר ,אך פירושו
של רי״י רחוק לגמרי מפירושו של אחיו וכיו״ב ,וקרוב יותר לשיטת חב״ד שהאדם בעצמו
הוא זה שצריך לעמול ואין לו להשען על הצדיק ,ברור שהוא יכול וצריך לבקש Ï˘ ˜ȄˆÓ
,ÌÏÂÚהיינו הקב״ה ,שיעזור לו .אולם עיקר העבודה מוטלת עליו .מה בכל זאת התפקיד
של הצדיק ,הרבי ,בעבודת האדם? תפקידו של הצדיק הוא להדריך ,לעורר את האדם
לעבוד בעצמו ולא לסמוך על הצדיק .הדבר בולט מאד בפתיחה לדברי תורתו ,שכל דבר
תורה שיצא מפיו הוא מדגיש את דרך ‰„·ډשהאדם ילמד מכך .אביא רק כמה דוגמאות
ואידך זיל גמור .בפ׳ בראשית הוא מביא את דברי רש״י ואומר ״דרש״י כיוון בזה דרך
העבודה״ בפ׳ וירא ״להבין סיפור הדברים של בנות לוט עפ״י דרך העבודה״ .בפ׳ תולדות
בריב בין רועי גרר עם רועי יצחק ״התורה מלמדת אותנו דרך לעבודת ה׳״ .כך בכל ענין
וענין ,35לומר לך אמירת התורה ע״י הצדיק היא בראש וראשונה הדרכה בעבודת ה׳ .ע״י
החסיד בעבודת עצמו.
תגובה למכתב אחיו ורמז נוסף לסיבת המחלוקת אפשר למצוא במכתבו לחסידיו אחרי
פרוץ המחלוקת אשר בו ,לכאורה ,הוא מגן על דרכו החדשה הקשורה בהדרכת תלמידיו
ולימוד בתורתו .ואלו הם דבריו:
״בזה תדעו כי עד אשר לא שמעתי כי רצון אלוקים מסכים עמדי לא התחלתי לדבר
מזה ,ועכשיו כאשר דיברתי אפילו יביאו כל הרוזנים וכל הרוחות הקשות שבעולם לא יזיזו
אותי ממקומי …ולא אותי בלבד אלא אפילו הצעיר שבצעירים ,חכמה וגבורה נתתי בהם
להיות עומדים בקרב תבל בהצלחה גלויה ומפורסמת לעיני כל חי …מעתה שישו ושמחו
בשמחת תורה ותוסיפו על Ì΄ÂÓÈÏיותר מכפי ,‰˙Ú „Ú ÌÎÏ˘ Ï‚¯‰‰כי יש לי בזה כוונה
מסותרת״.36
מתוכן המכתב נראה כי התחלת ״דיבורו״ היה בגלל רצון האלוקים ולמרות המחלוקת
הוא ימשיך בדיבורו ,וגם בתלמידיו הצעירים נטע ״חכמה וגבורה״ ,והוא קורא להם להוסיף
.33פ׳ ויצא דף יח
.34פרק לג
.35עיין בראש פ׳ חיי שרה ,וכן בפ׳ ויצא ,פ׳ וישלח ,פ׳ וישב וכו׳ וכו׳.
.36החסידות והחסידים חלק ג עמ׳ צד
פרדס חב״ד
165
על ״לימודם״ יותר מכפי שהיו רגילים עד עתה .האם כל זה לא בא ללמדנו שהויכוח הוא
סביב דברי תורה מסוימים ושיטה מסוימת ?! נזכיר שהמושג ״לימוד״ חסידות הוא מושג
חבד״י אופייני.
יש לציין שרי״י הנהיג את עדתו ,באופן כללי ,בדרכי ההנהגה של טשערנוביל ואלפים
נהרו אליו לקבל את ברכתו ולהיוושע בתפילתו ,ובצדק הוא וממשיכי דרכו נמנים על
עמודי התווך של חסידות זו .אולם ברור שהיו רבים ביניהם שהיו בני עלייה בעלי מוחין
שהודרכו על ידו להיות עובדי ה׳ לפי שיטתו היחודית הבאה לידי ביטוי בדברי תורתו
המצוטטים לעיל .וכפי שמסופר במסורת טשערנוביל ,שעוד בחיי אביו ״התחילו לנהור
אליו חסידים מבקשי ה׳ · ‰È· Èשחיפשו הדרכה בעבודת השם״ .37רמז לכך אפשר למצוא
בדבריו ״ישנם יהודים שאני מתקשר עמם ע״י תורה וישנם כאלה שאני מתקשר עמם ע״י
38
עבודת התפלה״.
ואסיים בשני סיפורים קטנים בשם יוצאי חלציו:
א .הרה״ג והרה״ח ר׳ ברוך שמעון שניאורסון זצ״ל ראש ישיבת ״כוכב מיעקב״ )טשיבין(
סיפר בשם בעל ה״קהילות יעקב״* שנקרא על שמו של רי״י ,בהיות אבותיו תושבי העיר
הורנסטייפל ונמנו על חסידיו( שכל היראת שמים שיש לו הוא בגלל שאביו היה לומד עמו
בילדותו כל בוקר מתוך הספר ״עמק תפלה״.39
ב .סיפר לי בנו וממלא מקומו הרה״ג והרה״ח ר׳ יוסף משה שליט״א שניאורסון בשם
אביו הגאון זצ״ל שביסוד המחלוקת בין האחים הקדושים ישנם דברים שמימיים שאדם זר
לא יכול לרדת לעמקם .וכה הייתה ראשיתה :פעם אחת ציוה הרה״ק רבי יעקב ישראל זצ״ל
לשמשו שירתום את מרכבתו כדי לנסוע לקבל פניו של אחיו הרה״ק ר׳ אהרן בטשערנוביל.
בדרך לפני הגיעם לטשערנוביל אמר רי״י לשמשו :״תראה שכאשר נגיע לביתו של ר׳ אהרן
הוא יצא לקראתנו ויאמר לי :סוסי יפים מסוסיך!״ כאשר הגיעו לביתו של ר׳ אהרן הוא
אמנם יצא לקראתם ,התבונן בסוסיו של רי״י ואמר לו :״סוסי יפים מסוסיך !!!״ ונכנס
לביתו… צא ולמד כי עמוק עמוק הדבר מאד ומי ימצאנו.
.37״תולדותיהם של צדיקים״ דף י׳ )בספר ״שושנת העמקים״(
.38שם עמ׳ צא
* :˙ίÚÓ‰ ˙¯Ú‰לגבי הסיפור על בעל ה״קהילות יעקב״ יש לציין כי בטרם צאתו של הרה״ח אוריאל צימר ז״ל
לאה״ק בראשית קיץ תשט״ז הטיל עליו הרבי ,ב״יחידות״ בת כמה שעות ,שורה של הוראות לביצוע באה״ק,
רובן בהקשר להפצת המעיינות בצבור החרדי .בין השאר אמר לו הרבי :״יש לחזון איש גיס שאומרים עליו
שהוא ירא שמים ,וכדאי לסור אליו להשפיע עליו ללמוד חסידות״ )הביקור לא יצא אל הפועל מסיבות
צדדיות(.
.39חוברת ״דביר המוצנע״ ירושלים תרס״ב עמ׳ פד
167
פרדס חב״ד
״תחת אשר לא עבדת …בשמחה״
הרב יוסף שמחה גינזבורג
בפ׳ תבוא )כח ,מז( נאמר :״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב
כל – ועבדת את אויביך …ברעב …ובחוסר כל…״ .רש״י ,רשב״ם וראב״ע פירשו ,שהכוונה
שלא עבדת כלל את ה׳ ,כאשר יכולת לעשות זאת ״בשמחה ובטוב לבב מרוב כל״.
מאידך ,בס׳ העיקרים )מ״ג פל״ג( כתב :״השמחה נותנת גמר ושלימות אל הדבר הנפעל…
נאמר ׳תחת אשר לא את ה׳ אלוקיך בשמחה׳ ,תלה העונש על שלא עבד הש״י בשמחה לא
על שלא עבדו במוחלט…״ )הובא ברשימות הצמח-צדק על תהילים ׳יהל אור׳ עמ׳ שעה(.
בתניא פכ״ו איתא ״ונודע לכל פירוש האריז״ל על פסוק זה״ ,והוא בשמונה שערים שער ז׳:
״פי׳ תשמח יותר מכאשר תרוויח רוב כל ממון שבעולם ,וזהו רב כל – יותר מכאשר הוא רב
כל״ ,וכ״כ בשל״ה תורה שבכתב ס״פ תבא ,בשם האריז״ל )לקוטי הגהות לתניא עמ׳ כז(.
הרבי )בהערתו לס׳ המאמרים תש״ג עמ׳ ,180ובכ״מ( ציין לזה את דברי הרמב״ם בסוף
הלכות לולב :״השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שציווה בהן – עבודה
גדולה היא .וכל המונע עצמו משמחה זו – ראוי להפרע ממנו ,שנאמר :׳תחת אשר לא
עבדת את ה״א בשמחה ובטוב לבב׳…״.
אך צריך להבין מדוע במקומות אחרים )נסמנו במקורות וציונים בהוצאת פרנקל בהל׳
ת״ת שם( פירש הרמב״ם פסוק זה כרש״י:
בפירוש המשנה )ר״פ חלק ,בהוצאת הרב קאפח ע״י ציון (77ובשני מקומות בס׳ היד
)הל׳ תלמוד תורה ספ״ג ,והל׳ תשובה פ״ט ,ה״א( הביא הרמב״ם פסוק זה בקשר למאמר
רז״ל ״כל המקיים את התורה מעוני – סופו לקיימה מעושר״ וכן להיפך .בהל׳ תלמוד תורה
אף כתב על כך ״ועניין זה מפורש הוא בתורה״.
בס׳ היד מביא זאת הרמב״ם במקום נוסף )הל׳ יו״ט פ״ו ,ה״כ( ,כדי להוכיח ששמחת
יום-טוב אינה שמחה של הוללות ,אלא ״שמחה שיש בה עבודת יוצר הכל״ .אבל שם די
לפרש את הפסוק שיכול היה לעבוד את ה׳ מתוך שמחה ,ולא שהשמחה היא תנאי עיקרי
בעבודתו כבהלכות לולב.
ואולי כדמשמע מלשונו ,מסכים גם הרמב״ם שפשט הפסוק הוא כרש״י ,אלא שבהל׳
168
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
לולב מפרשו על-דרך הדרוש וכדומה.
:˙ίÚÓ‰ ˙¯Ú‰
פירוש רש״י ודעימיה מבוסס על ״מרוב כל״ ,אך כיוון שהתורה מוסיפה ״בשמחה ובטוב
לבב״ – על כרחנו כוונתה שאילו עבדת את ה׳ כאשר היתה לך האפשרות )״מרוב כל״( היית
– לא רק עובד ה׳ סתם אלא – עובד את ה׳ ״בשמחה״ )בתוספת ״שמחה״( ,כפי שנדרש
מן היהודי ,ואילו עתה הפסדת הן את עבודת ה׳ בכלל והן את העבודה בשמחה ,שהיא
הכרחית ל״עבודה גדולה״ )כלשון הרמב״ם( ,ולכן ״ראוי להפרע ממנו״.
כל זה נלמד ,כמובן ,מהוספת המילים ״בשמחה ובטוב לבב״ אשר בלאו הכי הן מיותרות.
לאור כל זה אין סתירה בין שני הפירושים.
להבהרה יתירה :צמידות המושגים ״בשמחה ובטוב לבב״ ל״עבדת את ה׳ אלוקיך״,
מלמדת שהם ״תרין רעין דלא מתפרשין״ ,וכי השמחה היא חלק בלתי נפרד מעבודת ה׳
אמיתית .העונש הוא על שלא עבדת את ה׳ בשמחה ,כאשר היתה לך אפשרות לעבוד את
ה׳ בשמחה) ,״מרוב כל״( ,וממילא הפסדת את העבודה כולה.
169
פרדס חב״ד
טיול בסוכה
הרב יוסף שמחה גינזבורג
בברייתא ספ״ב דסוכה 1אמרו :״תשבו – כעין תדורו …אוכל ושותה ÏÈÈËÓÂבסוכה..״.
עניין הטיול הובא ברי״ף 2וברא״ש 3וכן בטור וברמ״א ,4ובשו״ע אדמו״ר הזקן .5אבל
ברמב״ם ובשולחן-ערוך )הבית-יוסף ,שסגנונו בנוי על הרמב״ם( נשמט משום-מה.
והנה לא מצאתי ע״ע )גם לא בספר ׳אוצר מפרשי התלמוד׳( מי שמבאר פירוש המילה
׳טיול׳ בעניין זה ,מלבד ׳מסגרת השולחן׳ על הקיצור-שו״ע : 6״ ÏÂÈËהוא כמו שהולך אדם
לפעמים אילך ואילך ,ולפעמים הוא יושב ,אף שלא בשעת אכילה ושתייה..״.
ולהעיר מהמשנה ,ש״עונת ÔÈÏÈÈˉבכל יום״ ,7ופירשו הערוך 8והתוס׳ 9מלשון טולא-צל,
כלומר הלך בצל מעונו .אלא שבס׳ הערוך עצמו כלל את דין המטייל בסוכה בערך טייל א׳,
שפירושו לשון הליכה לשעשוע.
במאמרו של הרב מנחם סליי )מ׳פרוייקט השו״ת׳( בקובץ ׳המעין׳ 10״הטיול בספרות
השו״ת״ ,הביא לתיבה זו במיגוון נושאים כמה משמעויות שאינן רגילות כיום .בענייננו,
הביא )שם סעיף ט( מביכורי יעקב 11את הפירוש ׳בילוי׳.
.1כח ,ב.
.2יג ,א
.3סי׳ יח.
.4ר״ס תרל״ט.
.5שם ס״ד.
.6סי׳ קלה ס״ק ב ,בשם יסוד ושורש העבודה ,וסידור.
.7כתובות סא ,ב.
.8השלם ,ערך ׳טייל׳ ב׳.
.9שם סב ,א ד״ה הטיילין ,ועי׳ בשיטמ״ק שם.
.10ניסן תשל״ו ,מתחיל בעמ׳ .17וראה בנושא גם את דברי הרב ברויאר בגל׳ תמוז תשל״ו עמ׳ 87ודברי הרב
סליי בגל׳ תשרי תשל״ז.
.11שם ס״ק ב ,ע״פ מהר״י וייל בשו״ת סי׳ קצא :״למיגרס בה ולא לעיוני ,וכן שחוק״ ובדרכי משה ר״ס תרל״ט
כתב בשמו ״הרוצה לשחוק בקוביאות וכדומה ,ישחוק בסוכה״ ,אלא שהביכורי יעקב הביא מהשל״ה שיש
להיזהר משחוק בימים הללו ,שלא לחלל קדושת הסוכה ,עיי״ש.
170
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
באנציקלופדיה התלמודית ערך ׳ישיבת סוכה׳ ,12ניסו לרכז פירושים על כך ,ועדיין
צ״ע.
והנה בירושלמי ברכות 13איתא ״דרקק ‡ÔÈÏÂËÓ״ ,ופירש רבינו שמואל הנגיד שרוקק
בתפילה ״ ÏÈÈËÓÎשלא באונס״ ,הרא״ש 14ותלמידי רבינו יונה 15שם ,פירשו זאת ״דרך גאווה
ÏÂÈËÂ״ .ואולי שייך לענייננו.
וכתב לי על כך הגאון הרב מאיר מאזוז )׳נאמ״ן ס״ט׳( שליט״א:
בספר הרוקח 16כתב וז״ל :״והאוהב ]את השם[ ,אינו חושב בהנאת העולם-הזה ואינו
חושש · ÈÏÂÈËאשתו ולא בבניו ובנותיו וכו׳״ .ונכתב בצידו ]הערת הרב הנ״ל[ על מילת
׳בטיולי׳ :לשון שעשוע ותענוג ,כמו ״הטיילין בכל יום״ שפירשו בגמ׳ 7״מפנקי דמערבא״.
ועיין בקידושין :17״באיסקונדרי ‡Â˙ÈÏÏËÈ״ ,והכוונה :הייתם משחקים .18והוא כעין מה
שהביא כת״ר מהרא״ש ותר״י בברכות ״דרך גאווה וטיול״ .ואולי יש לפרש ״מטייל בסוכה״
– משחק ,על-דרך שכתב הרמ״א בדרכי משה בשם מהרי״ו )הובא לעיל הערה ,(11עיי״ש.
.12כרך כו עמ׳ יז ,ובהע׳ 151שם.
.13פ״ג ה״ה.
.14שם סי׳ לט.
.15בדפי הרי״ף טו ,ב ד״ה ואי.
.16ב׳הלכות חסידות׳ שבראש הספר ,הובא ב׳חק לישראל׳ פרשת חיי-שרה ,יום שלישי )בחלק המוסר(.
.17דף כא סע״ב.
.18ועיין בערוך ערך ׳אסקונדרי׳.
171
פרדס חב״ד
מבטלין תלמוד תורה
לשמוע מקרא מגילה*
הרב מרדכי מנשה לאופר
במסכת מגילה ג ,ב :מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה.
על מאמר חז״ל זה שהובא גם להלכה 1תמהו האחרונים 2תמיהה רבתי:
הרי גם במגילה יש ענין תלמוד תורה; איך שייך ,איפוא ,לכנות את קריאת המגילה
בתור ביטול תורה?
כמה תירוצים וביאורים 3נאמרו ביישוב תמיהה זו ,4אך כ״ק אדמו״ר נשיא
דורינו בשיחותיו 5ובכתביו 6מתרץ תירוץ משלו הזהה למה שהובא בספר אחד
שדן בכך הוא ״בית אפרים״ להגאון רבי אפרים זלמן מרגליות ז״ל) 7אב״ד בראדי(
*
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
מאמר זה נדפס לע״נ ר׳ יהונתן מנחם חי אוליעל )ז״ל( ,נלב״ע ביום ה׳ טבת תש״נ .ת.נ.צ.ב.ה.
רמב״ם ריש הל׳ מגילה .טושו״ע או״ח סי׳ תרפז סעי׳ ב.
ר״ש קלוגר )חכמת שלמה לסי׳ תרפז שם( בשם ״מקשין העולם״ .בשו״ת בית אפרים ]דלהלן בפנים[ השיב
תשובה זו על שאלתו של מחותנו ״מוהר״ר יעקב לנדא נ״י״ )בנו של בעל הנודע ביהודה( ,וממנו יתד ופינה
להרבה מהאחרונים שהתייחסו לדבריו .בספר כלי גולה )דלהלן הע׳ (6בשם בעל בית יצחק )הוא הג״ר יצחק
איזיק ווייס זצ״ל אבד״ק סוואליווע(.
בשיחות כ״ק נזכרת השאלה בשם ״האחרונים״ .בשיחה משנת תשכ״א בשם ה״שער אפרים״ )ונראה שהכוונה
אכן ל״בית אפרים״(.
בשו״ת קרבן שמואל )להר׳ אברהם שמואל צבי זילבערשטיין( טורונטו תש״ד ,או״ח סי׳ א – הביא תשע
תירוצים לקושיא זו.
כמה מהם יובאו להלן) .ראיתי מציינים לעוד ספרים שדנו בזה ואינם תח״י(.
שמחת בית השואבה תשכ״א ס״ט .שמחת בית השואבה תשכ״ג ס״ד .י״ב תמוז תשכ״ג ס״ה .ש״פ בראשית
תשכ״ד ס״ז .י״ט כסלו תשכ״ד ס״ז .פורים תשל״ב ס״ד .׳התוועדויות תשמ״ו׳ כרך ב׳ עמ׳ 835ואילך .׳לקו״ש׳
חי״ד עמ׳ 22הע׳ .9׳לקוטי שיחות׳ חל״ה עמ׳ .„ÂÚÂ 204
׳ספר המאמרים -מלוקט׳ כרך ב׳ עמ׳ 215הע׳ .45׳אגרות קודש׳ כרך ה עמ׳ מט – .בספר כלי גולה )ירות״ו
תש״נ( מחידושי מהר״ר שמעון גאבעל )ז״ל( עמ׳ ו בשולי הגליון )״סופרי שמעון״( הביא התירוץ בשם כ״ק
אדמו״ר בזה״ל :״עוד שמעתי בשם הגאון הצדיק וכו׳ האדמו״ר מלובויטץ שליט״א דמי שיכול לכוין יותר ואינו
מכוין יש בזה ביטול תורה ,ע״כ איכא ביטול תורה במקרא מגילה..״ וציין לכמה אסמכתאות ,עיין שם.
בשנת תק״פ כתב אדמו״ר האמצעי ב״הסכמה לשו״ע או״ח עם שערי תשובה )להרח״מ מרגליות( ויד אפרים
)להרא״ז מרגליות(״ )אגרות קודש ,קה״ת ,ברוקלין תש״מ עמ׳ רנט( :״הגאון הגדול המפורס׳ כבוד שמו מוהר״ר
172
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
בחלק אורח חיים סימן סח.8
עובדת הימצאותם של כמה ביאורים נרמזת לפחות בהזדמנות אחת כשהתבטא 9״ואחד
הביאורים בזה״ ,אך למעשה לא התייחס אליהם בצורה פרטנית ,עובדה האומרת דרשני.
להלן ננסה לבאר את הדברים ,להבהיר את המיוחד בביאורו של כ״ק אדמו״ר ,כאשר
בכלל מאתיים מנה.
כלומר:
א( יש ביאורים שהינם מעין ביאורו )וכמעט שנכללו בו( .ב( ביאורים שהינם מושללים
)או מיותרים( .ג( ביאורים שמצד קושיות או הערות אחרות אין )כל-כך( צורך בהם:
בכלל ,מהראוי להקדים כי עיקר ביאורו של כ״ק אדמו״ר ÂÏ˘ ˘Â„ÈÁ ‡Â‰Âעצמו -
עוד לפני שראה את הספר ״בית אפרים״ -שישנו מושג של ביטול-תורה ·‡ ,˙ÂÎÈביאור
שהבהירו בצורה בהירה ומיוחדת )כדלהלן( ,באותה מדה ˘ ÂÓˆÚÓ ˘„ÈÁחידוש של ˜ÌÂÈ
) ˙ÂÎȇ· "Â˙Ó‡ Â˙¯Â˙" Ï˘ ¯˙ÂÈ· ‰ÏÚ‰ ÔÙ‡· ‰¯Â˙‰יובא גם הוא להלן בהמשך(.
להלן דברי כ״ק אדמו״ר בהתוועדות יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשט״ז:10
הדין בלימוד התורה הוא ,שאם רגע אחד היה ״אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק״
– הרי ״כי דבר ה׳ בזה וגו׳״ ,11כדאיתא בגמרא 12ומביאו אדמו״ר הזקן בפרק ראשון בתניא.
ולא מועיל מה שיושב ולומד במשך כל הזמן ,אלא כיון שאיבד רגע אחד שבו היה ״אפשר
לו לעסוק בתורה״ ,נקרא כבר בוזה דבר השם.
וכשם שענין זה הוא בזמן )וכמות( – יש לומר שכן הוא גם בכחות הנפש )ואיכות(:
אם אינו מנצל את כל הכחות שיש לו בתורה ,אפילו אם הוא לומד במשך כל הזמן
שברשותו ,אבל ישנו כח אחד השייך לזה שלא ניצל בתורה – הרי מצד זה שאינו מנצל
כח זה ,הרי זה )בדקות – (13ביטול תורה ,ובדקות ישנו בענין זה סיום הפסוק הנ״ל ,רחמנא
ליצלן.
אפרים זלמן נ״י מרגליות מבראד שכבר יצא טבעו בעולם ע״י ספריו הנחמדים והמפורסם אין צריך ראי׳..״
ובהזכירו את אחיו ״הרב הגדול הגאון ..שלשלת היוחסין״(.
.8וראה מעין זה גם חידושי הרש״ש למגילה שם )צוין לרש״ש זה בלקו״ש חל״ה שם וכן בהתוועדויות תשמ״ו
שם(.
.9בהתוועדות י״ט כסלו תשמ״ח – ׳התוועדויות תשמ״ח׳ כרך ב׳ עמ׳ .31
.10לקוטי שיחות כרך ב׳ עמ׳ .567-566׳תורת מנחם׳ כרך טז עמ׳ .345-344
.11שלח טו ,לא.
.12סנהדרין צט ,א.
.13ראה להלן בפנים.
פרדס חב״ד
173
כשלומדים תורה לגירסא ,מנצלים אמנם את כח הדיבור ,שזהו ענין נעלה ביותר,
״למוציאיהם בפה״ 14מנצלים את חיצוניות המחשבה וחיצוניות השכל; אבל את כח
ההסברה ,כח העמקה וכח ההמצאה – שזהו חב״ד שבנפש – לא מנצלים ,ובמילא הרי זה
)בדקות( ענין של ביטול תורה.15
שהרי מי הוא שלמד כאן – חצי אדם בלבד ,ואילו חציו השני של האדם לא למד .יתירה
מזו :איזה חצי אדם למד – החיצוני ,ואילו החצי הפנימי לא למד כלל.
וזה תובעים מכל אחד ואחד ,שצריך לשער כמה ביכולתו להשקיע עצמו )״זיך אריינטאן״(
בתורה ,ובמדה זו עליו להתייגע .ואם אינו מתייגע · ÏÎכחותיו ,הרי אף שמתייגע ,אבל
כיון שנשארו אצלו כוחות ,ובפרט אם הם כחות עיקריים ,שאותם לא ניצל ,לא יצא ידי
חובתו.16
ועוד ענין בזה :מצות תלמוד-תורה שבעל פה – ההבנה היא לעיכובא .17אבל אם לומד
שלא בעיון ,הרי פשיטא שאינו יגע בכח ההבנה ,ונכלל הוא בהסוג שעליו אמרו חז״ל 18״לא
יגעת ומצאת אל תאמין״.
יכולים להיות לו אפילו חושים טובים ,ומה שאצל אחרים דרוש ריבוי זמן וביגיעה רבה,
משיג הוא בזמן מועט ובנקל; אבל אם אינו מתייגע בזה · ÏÎהכחות ˘ ,ÂÏהרי זה ״לא
יגעת״ ,ובמילא אי אפשר שיהיה ״ומצאת״.19
ולאו דוקא בתורה ,אלא כן הוא בכל הענינים שצריך להתייגע בהם ,כמו יראת שמים
ואהבתו ,שנאמר בזה לשון ״יגעת״ ,20וכן בקיום המצוות שצריך להתייגע בזה 21-קליפה
וסטרא אחרא נותנים בחנם ,כמ״ש 22״הדגה אשר נאכל במצרים חנם״ ,23אבל בקדושה
צריכים להתייגע -הרי בכל ענינים אלו צריך להתייגע בכל כחות נפשו ,ואם לאו ,הרי זה
בכלל ״לא יגעת ומצאת אל תאמין״.
.14עירובין נד ,ריש עמ׳ א.
.15ראה להלן בפנים.
.16ראה ר״ן פסחים פ״י מ״ה .בתוספות יום טוב שם.
.17שו״ע אדה״ז או״ח ס״נ ס״ב .הל׳ ת״ת ספ״ב.
.18מגילה ו ,ריש עמ׳ ב.
.19ראה קונטרס ומעין מט״ז פ״ב.
.20בביאור – קונטרס העבודה פ״ג.
.21זח״ב קכח ,א.
.22בהעלותך יא ,ה.
.23ראה סידור )עם דא״ח( עה״פ )תהלים קמו ,ג( אל תבטחו בנדיבים .רשימות הצ״צ לתהלים שם )יהל אור עמ׳
תקטו(.
174
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
ולאידך גיסא ,אם מתייגע כדבעי ,הרי אפילו מי שיש לו חושים פשוטים ,מכל-מקום,
הואיל ומתייגע בזה ,יש לו ההבטחה ש״יגעת-ומצאת״ ,ועד לאופן של מציאה -שלא בערך
היגיעה .כהקדמה לדברים אלו אמר הרבי:24
אמר כ״ק מו״ח אדמו״ר שיהיה לכל אחד שיעור גמרא בעיון ..גודל ענין הכרח הלימוד
בעיון הוא פסק של משנה מפורשת :25״עשיר שהביא קרבן עני לא יצא״ ..מי שהוא ״עשיר
בדעת״ 26ששייך ללמוד בעיון ,ו״הביא קרבן עני״ ,שלומד רק שטחיות הענין -״לא יצא״,
ובמילא חסר גם בענינים שצריך לפעול.
כשהרבי הזכיר בעת דיבורו את המושג ביטול תורה בדקות הוא התבטא :27״ולא ביטול
תורה ממש ,שהרי סוף-סוף לומד הוא ,ולימודו נחשב לימוד התורה ,ו״כל הקורא ושונה
הקב״ה קורא ושונה כנגדו״ ,אלא שאף על פי כן בדקות זהו ענין של ביטול תורה״.
כמה שנים אחרי אמירת השיחה ופירסומה ,28הואיל הרבי להגיה את השיחה בשנית
ואז התייחס למושג ביטול תורה בדקות וכתב:30
29
״עיין בבא מציעא )לג ,א( ״גמרא אין לך כו׳״ .ובפוסקים שם .וע״פ הנ״ל )בפנים( יש
להוסיף ביאור במש״כ בשו״ת בית אפרים )חאו״ח סס״ח( בביאור מרז״ל )מגילה ג ,א(
״ ÔÈÏË·Óת״ת ובאין לשמוע מקרא מגילה״ ,שהרי גם במקרא מגילה יש ענין ת״ת )וראה
שו״ע אדה״ז סמ״ז סוס״ו סברא האחרונה( .ואכ״מ״.31
***
המיוחד בתירוץ זה נובע מהיות כ״ק אדמו״ר אוהבן של ישראל:32
על יהודי שאינו לומד תורה ÏÏÎכאשר ״אפשר לו לעסוק בתורה״ נאמרו ע״י חז״ל דברים
חמורים ,ולכן נמנע כ״ק לפרש כפירושים שמדברים על ביטול תורה,˙ÂË˘Ù·Â ÏÚÂÙ· ,
.24׳לקוטי שיחות׳ )הנ״ל הע׳ .(8׳תורת מנחם׳ שם עמ׳ .343
.25נגעים פי״ד מי״ב.
.26ראה נדרים מא ,רע״א .כתובות סח ,סע״א .זח״ג רעג ,ריש ע״ב.
.27הדברים מופיעים ב׳תורת מנחם׳ שם )עמ׳ (344הערה – 157מ׳הנחה בלתי מוגה׳.
.28ב׳לקוטי שיחות׳.
.29ונדפסו ב״פתח דבר״ לקובץ ״כינוס תורה״ חוברת א׳ )׳תורת מנחם׳ עמ׳ 343הערה .(150
.30צוטט ב׳תורת מנחם׳ הערה .159
.31ביאור הציון לשו״ע אדה״ז :״שא״צ לברך ]=ברכת התורה[ אא״כ לא קרא ק״ש מיד אחר אהבה רבה או אהבת
עולם .אבל אם קרא מיד אחריה דיה בכך ופוטרת לימוד של כל היום״ .זאת אומרת ˙¯ÈÓ‡˘ :ק״ש נחשבת
כלימוד-תורה!
.32השווה לדברי כ״ק על רשב״ג )״רשימות״ חוברת יג עמ׳ :(22נשיא שהוא ראש לכל בני ישראל ,הרי על כל אחד
ואחד צריך למצוא זכות ואופן איך להצילו.
פרדס חב״ד
175
ואפילו למספר דקות .ולכן עדיפות לפרש זאת כביטול ‡˙˜„ È˙ÂÎÈי ,בלבד .ונראה שכ״ק
אדמו״ר אזיל לשיטתי׳ בצד ,È·ÂÈÁ‰שהרי חידש חידוש 33דומה ש״אף דרך רשב״י וחבריו-
תורתן אומנתן ,הרי אפשר לכאו״א Ú·˜Ïעתים בתורה באופן ˘· ‡È‰‰ ˙Úיהיה לימודו
באופן דתורתו אומנתו .ואמרה תורה קבוע לא בטיל״.
ב .ברם ,חובה להדגיש שאין דעת כ״ק אדמו״ר זהה ȯӂÏלדעת ה׳בית אפרים׳ אלא
שותף חלקי „Á‡Ïמביאוריו.
דהנה בבית אפרים שם תירץ שני תירוצים:
א( המגילה לא נכתבה כספר לימוד )״שקריאתה אינה תורה״( אלא כמגילה שיש לקוראה
כדי לפרסם הנס .״ואינו דומה לשאר נביאים וכתובים שנאמרו ברוה״ק ומסרום לעם ה׳
בתורת דברי קבלה כדברי תורה ללמוד בהם ולתכלית זה הם כתובים ומסורים לעם ה׳
אלה ,משא״כ במגילה שניתן לכתוב לשם מצות קריאה ואין מקיים מצות ת״ת בקריאתה
רק מצות חכמים בקריאתה לבד ,וכו׳״.
ב( כשם שביטול מלימוד משנה ותלמוד לשם קריאה בנביאים וכתובים נחשב לביטול
ת״ת ,ומכל-שכן קריאת מגילה אי לאו משום חביבות מצוה בשעתה ופירסומי ניסא לא
היה ראוי לבטל מתלמודם כיון שתורתם אומנתם .כלומר ,מי שבידו ללמוד תורה בעיון
ובעמקות הרי ענין של קריאת מגילה הנעשה בשטחיות נחשב לביטול תורה.34
הרבי אינו מתייחס לתירוץ הראשון כלל ,ונראה שלדעתו הוא מופרך מכל כל] .ומצינו
אכן שכבר תמהו עליו כמו האבני נזר :35לא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק
שלא יקיים תלמוד תורה בלימוד מגילה? ואם-כן בחנם טרחו חז״ל בעלי הש״ס ומדרש
שפירשו כל דברי המגילה ודרשו בה דרשות .ולפי דבריו היו כל יגיעם לריק חס ושלום כו׳.
]ומסקנתו שם[
אלא ודאי מגילת אסתר תורה כמו נביאים וכתובים.[36
.33׳לקוטי שיחות׳ כרך יב עמ׳ .229וראה גם שערי המועדים ל״ג בעומר עמ׳ שעב .שעה-ו.
.34ראה גם נפש חי׳ – לנכד הנוב״י -עמ״ס מגילה שם .שו״ת דבר יהושע ח״א סימן מד ס״ג .ועוד.
.35שו״ת אבני נזר סתקי״ז ס״ט .וראה גם שו״ת קרבן שמואל שם ס״ק ב׳.
.36בשו״ת שפתי כהנים )להגאון ר׳ שבתאי הכהן ראפופורט הי״ד( סימן יד הביא קושיית האבני נזר על דברי
הבית אפרים וכתב לבאר קושיית השואל בבית אפרים – ״יש ליישב לנכון קו]שיית[ השואל הנ״ל״ – ״דמצוה
הוא לעסוק דרך משא ומתן של פלפול בטורח וביגיעה קמ״ל דמבטלינן מת״ת – תורת חכמים – לשמוע
מקרא מגילה – תורת השי״ת – דפרסומי ניסא שהוא כבוד שמים עדיף״.
176
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
וכך נראה מאופן הצגת הדברים בשיחות:
ב׳לקוטי שיחות׳ כרך יד עמ׳ 22הערה :9
״… ולהעיר ממגילה )ג ,א( ״˘ ÔÈÏË·Óת״ת ובאין לשמוע מקרא מגילה״ לפי שבמקרא
מגילה אינו עוסק כל כך · ˙·‰התורה״.
ושם כרך לה עמ׳ : 204
נתבאר כמה פעמים בדיוק לשון חז״ל ״ ÔÈÏË·Óת״ת ובאין לשמוע מקרא מגילה״,
שמקרא מגילה נקרא ביטול מדברי תורה ,אף שמקרא מגילה הוא ג״כ ת״ת ,קריאת פסוקים
של תורה ]ויתירה מזו ,בתורה שבכתב שכולל גם כתובים )מגילת-אסתר( הרי גם כשאינו
מבין מקיים מצות ת״ת -ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז ספ״ב[ ,לפי שקריאה בלי עיון בהתעמקות
היא לגבי דברי תורה הנלמדים בעיון ובעמקות בגדר ביטול תורה )״מבטלין ת״ת״(.
על כל פנים בוודאי קריאת המגילה הוי )לימוד( תורה ,ולא כמ״ש הבית אפרים בתירוצו
הראשון .אלא מה?
הרבי מדגיש שמדובר ·„˜ ˙Âבענין של ביטול ת״ת .וכמשנ״ת בהרחבה בשיחה מדוע
בקריאה בלי עיון בהתעמקות לגבי דברי תורה הנלמדים בעיון ובעמקות הוי בגדר ביטול
תורה ,כי רק חלק מסויים ממציאות האדם לומד וכו׳.
ובהזדמנות מסויימת 37הוסיף עוד ואמר בהתייחסו לפירושו של הרש״ש -שהינם מעין
דברי הבית אפרים -שביטול הלימוד בש״ס ופוסקים כדי לקרוא את המגילה; שמכיון
שבלימוד הש״ס ופוסקים גופא ישנו חיוב ˘„ÁÏבתורה ,ומי שיש בכחו ˘„ÁÏבתורה אינו
יוצא ידי חובת חזרת לימודו )למרות שגם על לימוד זה מחוייב בברכת התורה( עד שלימוד
זה הוא בבחינת ״ביטול תורה״ -ביטול החיוב ״לחדש בתורה״.
ובאופן ישיר אמר:38
״ענין של קריאת המגילה ברבים ,שאין בה עיון ועמקות כי אי אפשר להפסיק באמצע
קריאת המגילה בדיבור להתעמק בה ולחדש חידושים כו׳ …ועל-כל-פנים אין זה בידם של
רוב בני-אדם ו״התורה על הרוב תדבר״ 39הוא בגדר ביטול תורה״.
גדרה של המגילה מבואר כבר בריטב״א 40״מקרא מגילה הקריאה עיקר משום פרסומי
.37׳התוועדויות תשמ״ו׳ שם.
.38׳התוועדויות תשמ״ח׳ שם.
.39מורה-נבוכים ח״א פל״ד.
.40ר״ה לד ,א – ד״ה כתב הרי״ף.
177
פרדס חב״ד
ניסא ואפילו קרא ולא שמע ולא הבין יצא״ .41ואמנם כך נראית גם דעתו של הגר״א,42
וכן הראגוצ׳ובי 43כתב מפורש ״מגילה )דף ג( מוכח דמקרא מגילה אינו בכלל גדר ת״ת
]=דרבים[״ ,אבל 44דעתו שעוסקין במקרא אינו נחשב ת״ת דרבים ,הינה לפי הדיעה
שעוסקין במקרא מדה ואינה מדה .אך אין כן דעת רבינו הזקן כמ״ש בקונטרס אחרון סק״ב
וכן בהלכות תלמוד תורה דמקרא ומשנה שוים .45לעצם ביאורו של כ״ק אדמו״ר כדאי
לציין 46לדברי רש״י במסכת שבת 47שכתב ״שאין יגעין בה כל צרכן״.
***
סיכום חלקי מהנאמר עד כאן :לפי ביאורו של כ״ק אדמו״ר ״ ÔÈÏË·Óת״ת״ פירושו
ביטול איכותי בלבד ,ולא ביטול תורה בפשטות.
˙:ÌÈÙÒ ÌȈ¯È
˙‰ÚÈÓ˘·˘ ‰ÏÈ‚Ó ¯Â·È„·˘ ‰¯Â˙-„ÂÓÏ˙ ÔÈ· :Ô¢‡¯ ı¯È
כמה אחרונים 48תירצו את התירוץ הבא:
קריאת המגילה חשובה כתלמוד-תורה ,אך כיון דמצינו במעלת ת״ת שתהיה בפה
-בדיבור ובהשמעת קול -חשובה יותר מת״ת ע״י שמיעה.
49
נמצא שהשומע מגילה במקום ללמוד תורה בעצמו ,יש בכך משום ביטול תורה בדרגתה,
והחידוש הוא שמבטלין ת״ת לשם כך .וזהו דיוק הלשון ״ובאים לשמוע מקרא מגילה״.
עקרונית זהה תירוץ זה לתירוץ כ״ק ,שכן ,גם כאן ביטול תורה הינו באיכות בלבד.
ברם ,לכאורה ביאור זה אינו מכוון לבעל הקורא עצמו שהוא ˜ ‡¯Âהמגילה ,וגם
השומעים הרי נפסקה הלכה ״ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד״.50
.41וראה הערות וציונים להלכות ת״ת מאדה״ז )מהגרמ״ש אשכנזי( כרך ב׳ עמ׳ 552-553וש״נ .שם עמ׳ .547
.42ביאורי הגר״א סרמ״ו ס״ק טו.
.43שו״ת צפנת פענח חלק ג׳ סימן רעו.
.44הערות וציונים )אשכנזי( כרך ד׳ עמ׳ .183
.45וראה שם עמ׳ .225
.46הגרמ״ש אשכנזי.
.47ד״ה ומשמאילין – שבת כג ,א.
.48ר״ש קלוגר ב׳ספר החיים׳; שו״ת פני מבין או״ח סרל״ב; הגהות מהרש״ם מגילה שם; ספר רחמי הלוי )לאדז׳
העטר״ת( ,בליקוטים עמ׳ ;68ועוד.
.49כנ״ל הע׳ .14
.50שו״ע סתר״צ ס״ב.
178
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
˙˙Á‡ ‰ÏÂÚÙ· ˙ÂÂˆÓ È˙˘ :È˘ ı¯È
לפי התירוץ הבא :אין אפשרות לצאת ידי חובת שתי מצוות שונות במעשה אחד.
בקריאת המגילה יכול אדם לצאת או ידי חובת קריאת מגילה או ידי מצוות תלמוד תורה.
ואילו יכווין אדם לצאת ידי שתיהן אזי לא יצא אפילו ידי חובת מצוה אחת מהם!
לכן ,אכן מבטלים ת״ת לקריאת המגילה ,כי בקריאת המגילה לשם חובה ,אינו מקיים
מצוות תלמוד תורה.
כך כותב הגאון רבי שלמה קלוגר:51
״דהכוונה לשני דברים לא מהני ואם מכווין לתלמוד תורה אינו עולה לשם מצות
קריאת מגילה ואם מכוין למקרא מגילה אינו מקיים בו תלמוד תורה כו׳ ואין במגילה קיום
ת״ת״.52
וכ״כ בשו״ת רע״ז הילדסהיימר :53״אלא על כרחך דאין לעשות ב׳ מצות בפעולה
אחת״.54
אך האמת תירוץ זה כתבו הבית אפרים עצמו עפ״י דברי הט״ז 55לפרש דברי הירושלמי
גבי ק״ש אחר אהבה רבה דנסתפק אם יוצא בזה עבור ברכת התורה אם הוי לימוד על אתר
כיון דאינו לומד אז בתורת לימוד רק בדרך תפילה וכתב הב״י וז״ל דק״ש ותפלה לא חשיבי
לימוד לענין זה .דדברי תחנונים ותפלה לחוד .ודברי תלמוד תורה לחוד .וק״ש כדברי
תפלות הוא עכ״ל הב״י .וה״ה מגילה כיון דהקריאה בתורת מצוה ולא בתורת לימוד אין זה
לימוד תורה רק מצוה הוי ,ומצוה לחוד ות״ת לחוד לכן הוי לי׳ מבטלין ת״ת למגילה.56
הבית אפרים הקשה על הב״י מדברי הגמ׳ במנחות דאפילו קרא ק״ש רק שחרית וערבית
יוצא ידי מצות והגית) 57וראה גם פיענוח דברי כ״ק בהערה .(31
ואולי אפשר להקשות על תירוץ זה ממה שנאמר בהתוועדות פורים תשמ״ט 58ד״ישנו
.51חכמת שלמה סתרפ״ז ס״ב.
.52וראה גם הערות וציונים )אשכנזי( להל׳ ת״ת פ״ג ס״ד )עמ׳ (283-284שחידש זה מעצמו.
.53תל-אביב תשל״ו עמ׳ קמה.
.54חו״מ סימן קלט אות ב.
.55או״ח סמ״ז בשם הב״י.
.56ראה גם מכתב לחזקיה– מגילה שם שתירץ עד״ז .וראה גם שו״ת יביע אומר – להגר״ע שי׳ יוסף – חאו״ח
סימן ו אות ה׳ )עמ׳ כא(.
.57וראה בשו״ת קרבן שמואל )הנ״ל הע׳ (3סימן א ס״ק י׳ ואילך מ״ש ליישב דברי הב״י .ואכ״מ.
.58׳התוועדויות תשמ״ט׳ כרך ב׳ עמ׳ – .446ב׳התוועדויות׳ שם :״אלא שעדיין צריך ביאור במהותו של חידוש זה
– שבאותה פעולה שמקיימים מצות עשה .‰¯Â˙‰ ÔÓניתוסף גם מצוה מיוחדת …,ÌȯÙÂÒ È¯·„Ó״.
פרדס חב״ד
179
˘Â„ÈÁבפורים – שעל-ידי נתינת מתנות לאביונים מקיים לא רק מצות צדקה ]=שהיא מן
התורה[ אלא גם מצוה מיוחדת מדברי סופרים ,״מתנות לאביונים״״.
˙‰ÏÈ‚Ó‰ ˙‡È¯˜Ï ‰ÎÈω· ‰¯Â˙ ÏÂËÈ· :È˘ÈÏ˘ ı¯È
ב׳ערוך השולחן׳ כתב:59
״ואע״ג דגם מגילה הוי לימוד תורה ,מכל-מקום ההילוך ועד הזמן שיתאספו כל העם
ויתחילו לקרות מגילה הוי ביטול תורה״.60
וכ״כ בשו״ת רע״ז:61
״אכן יש-לומר ד״באין״ דייקא דבדרך לא עסקו בתורה״.
קדם להם השואל בעצמו -בנו של הנודע ביהודה -שתירץ זאת דהליכה לביהכנ״ס
וההמתנה עד שיתאספו הציבור לקריאת המגילה )ובדומה לזה עוד אחרונים.(62
פירוש זה הוא נאה ,ומבהיר בעיקר את המילים ״ובאין לשמוע״ כלומר ·È·Òלענין
העיקרי .אך בסך-הכל הוא ענין ˆ„„ .Èדהיינו ,ה״ביטול תורה״ הוא מצד הכנות לקריאה,
ולא )כל-כך( בקריאה עצמה ,ועוד ועיקר :סוף סוף יש כאן ביטול-תורה ·!ÏÚÂÙ
משא״כ כ״ק לומד שהקריאה עצמה היא ביטול )איכותי( – אך לא לגמרי -של תורה.
***
בעל ההפלאה בחידושיו מתרץ בדומה לתירוץ הקודם – אבל בשינוי מועט )נדפסו
בשו״ע מהדורת לבוב:(63
לעצם הדברים – ראה בספר נטעי גבריאל )להר״ג ציננער שליט״א פס״ה עמ׳ שסה( הע׳ ז שציטט מסידור
נהורא השלם בעניני פורים דקודם שנותן מתנות לאביונים יאמר הריני מוכן ומזומן לקיים מ״ע מה״ת של
נתן תתן ,ומ״ע מדברי קבלה של מתנות לאביונים.
בשו״ת שערי דעה מהדו״ק סי׳ נז שדן בכיו״ב והעלה דבמצוות שבין אדם למקום לא מהני פעולה אחת
לצאת ידי שתי מצוות ,עיין שם בראיותיו – וע״ז נסובה תשובת רע״ז )שהובאה לעיל( – אינה תחת ידי.
ולפי״ז מגילה היינו מצוה שבין אדם למקום .אם כן יש לחלק ,איפוא ,בין מתנות לאביונים וצדקה ,למגילה.
ועצ״ע.
.59סי׳ תרפז סעי׳ ב שם.
.60בספר משמרת חיים )מרח״פ שיינברג( ח״ב ,ירות״ו תשמ״ב ,עמ׳ פד ,כתב ש״הערוך השלחן שם נשמר מקושיא
זו״.
.61שו״ת רע״ז – כנ״ל הע׳ .53
.62ראה מהר״צ חיות למגילה שם .ושם ה ,א על פרש״י )ד״ה בזמנה בי״ד( .הגהות מהרש״ם .שו״ת שרידי אש ח״א
סי׳ מד.
.63הובא בקרבן שמואל שם.
180
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
״כיון דעסק בזה הלימוד ,והוא פוסק באמצע כדי שיקרא ביחד ]=עם הציבור[ זה מקרי
דחייה ]=ביטול[״.
כלומר :זה עצמו שמפסיקין ללמוד ומכינים – מסדרין – עצמם לקראת קריאת
המגילה ,זה עצמו מהווה ביטול בנתיים.
הקושי על פירוש זה הוא כמו על הקודמו .לפי זה סוף-סוף יש כאן איזה ביטול תורה
בפועל!
˙‰ÏÈ‚Ó ˙‡È¯˜Ï ,ÌÈ·¯„ ˙"˙ ,·¯‰„ ‰¯Â˙ ÏÂËÈ· :ÈÚÈ·¯ ı¯È
תירוץ נוסף מובא באחרונים )הרש״ש ,64וכן הגר״ע שי׳ יוסף:(65
הרב שלומד עם התלמידים ,והם שמעו כבר מקרא מגילה ,והרב לא שמע עדיין ,שיבטל
הרב מתלמודו ,וילך וישמע מקרא מגילה ,אע״פ שעל ידי כך יתבטלו התלמידים מהתורה.
פירוש זה הוא Ï„‚ ˘Â„ÈÁביותר ,ולפי מה שביארנו הרי יש כאן ·˘ÓÓ (1 ˙"˙ ÏÂËÈ
!ÌÈ·¯„ (2
˙˙ÏÏÂΉ ‰ÏÈ‚Ó ÚÂÓ˘Ï ‰·‰· „ÓÏ˘ ˙"˙ ÔÈÏË·Ó :È˘ÈÓÁ ı¯È
‰·‰ ˙¯· Ôȇ˘ ÌÈÏÈÓ
בשם כמה מהאחרונים 66תירצו עפ״י מאמר הגמרא 67שאמר רבינא ״אטו אנן ׳האחשתרנים
בני הרמכים׳ 68מי ידעינן? אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא״.
כלומר :אין אנו יודעים פירוש המילות של ״האחשתרנים בני הרמכים״ ;69ובפוסקים
הוכיחו שנביאים וכתובים לא יוצאים ידי מצוות תלמוד תורה ,אלא אם מבינים את
הנלמד ,שלא כבלימוד המקרא .ואם-כן כשפוסק מתלמודו לקריאת המגילה כשיגיע
לתיבת ׳האחשתרנים׳ לא יקיים על ידה מצוות תלמוד-תורה כי אם מצות קריאת המגילה
בלבד!70
עקרונית גם תירוץ זה זהה לתירוצו של כ״ק אדמו״ר ,אלא שלפועל צריך ביאור קצת
.64מגילה ,שם.
.65מאור ישראל -מגילה ,שם.
.66הרב יהושע לייב דיסקין )ז״ל( הובא בספר ׳ובתורתו יהגה׳ ח״ב עמ׳ שעו.
.67מגילה יח ,א.
.68אסתר ח ,יו״ד.
.69ראה גם סמ״ג חלק מ״ע – מצוה ד מדרבנן עשין כז.
.70והוי מעין התירוץ השני דלעיל.
פרדס חב״ד
181
בהחידוש הרי מצינו במפרשי המגילה) 71ועוד (72שפירשו מהו ״אחשתרנים״.
]באמת ישנה גירסא 73״וכגון נשים ועמי הארץ דלא ידעין פירוש האחשתרנים ובני
הרמכים״ ,אבל עדיין לא העלינו ארוכה ,שהרי סוף סוף ÏÏΉאינם יודעים!
ומצינו תשובה מורחבת של הריב״ש 74אל הר״ר חסדאי אבן שלמה בנידון .ואכ״מ[.
˙‰ÏÈ‚Ó ‡¯˜ÓÏ ıÙÁ Â·Ï˘ ̘ӄ ˙"˙ ÔÈÏË·Ó :È˘È˘ ı¯È
בשם הרה״ק הרמ״מ מקוצק 75ובשם עוד אחרונים 76תירצו עפ״י מאמר חז״ל 77״אין אדם
לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ״ ,78לכן נחשב כביטול ,דמבטל מהלימוד שיש לו בו
חלק )״ותן חלקנו בתורתך״ – החלק המיוחד שלו (79וחפץ ,80כדי לקרוא המגילה.
אבל קשה על תירוץ זה ממאמר הגמ׳) 81שנפסק גם להלכה (82״בהלל ובמגילה אפילו
עשרה קורין ,מ״ט כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי״ ,ונמצא מכאן דמגילה הוי לכל
הדיעות דבר שלבו חפץ!83
˙(‰ÂˆÓ ÛÚ ˜¯˘) ‰ÏÈ‚ÓÏ ¯ÂÎÊ ˙˘¯Ù „ÂÓÈÏ ÔÈÏË·Ó :ÈÚÈ·˘ ı¯È
עפ״י מה שאיתא בתורת כהנים פ׳ בחוקותי וז״ל :״זכור את אשר עשה לך עמלק ,84יכול
בלבך .כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור .הא מה אני מקיים זכור שתהיה
שונה בפיך הלכות מגילה״.
.71ראה רש״י וראב״ע עה״פ שם.
.72ראה ראב״ע עה״פ בראשית לט ,כא .הגהות היעב״ץ מגילה שם.
.73רבינו חננאל.
.74שו״ת הריב״ש סי׳ שצא.
.75הובא בספר שעשועי רעיונים – מהר״ר ברוך לאזנאווסקי – פיעטרקוב תרצ״ב סוף כלל יב ע׳ כז ) .((53חידושי
איבר״א להרה״ג הצ׳ אברהם יוזפא לערמאן זצ״ל אב״ד וויסקיט )נדפס מחדש טבת תשנ״ו ,אשדוד באה״ק(
עמ׳ נט ) (117אות וא״ו.
.76קרבן שמואל דלעיל.
.77ע״ז יט ,א.
.78ראה הערת כ״ק בלקו״ש ח״כ עמ׳ 397הע׳ .93ומכתבים וכו׳ משנת תשכ״ז ׳לקוטי שיחות׳ חכ״ד עמ׳ 355-
.356
.79וראה לקו״ש חי״ג עמ׳ 116הע׳ 34וש״נ.
.80ראה שבט מוסר ספכ״ג .פמ״א .מראית העין להחיד״א ע״ז שם.
.81רפ״ב דמגילה שם כא ,ב.
.82רמב״ם הל׳ מגילה פ״ב ה״ז .שו״ע סי׳ תרצ סעי׳ ב ובנו״כ שם.
.83לכשתימצי לומר ,בעצם הקושי הוא על דברי הגמרא הנ״ל עצמם!
.84תצא כה ,יז.
182
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
וקשה אמאי לא פירש כפשוטו .שונה בפיך פרשת זכור הכתובה בתורה? ונראה לומר
משום דזה פשיטא דהוי לימוד .לכן בא התורת כהנים להשמיענו .דגם בהלכות מגילה
וקריאת מגילה גם כן מקיים מצות זכור את אשר עשה לך עמלק .אבל ברור דמגילה היינו
ענף מצוה .וקריאת פ׳ זכור שבתורה הוי עצם מצוה .וזה ברור ומעתה נראה שגם אם
התלמידים של בית רבי לומדים בפורים את פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק שבתורה,
גם כן מחויבים להפסיק ולקרות המגילה .אף דמגילה הוי רק כמו ענף מצוה מזכירת עמלק.
ועיקר מצוה קודם לענף מצוה ,אעפ״כ פרסומי ניסא וסיפור מעשה המן דוחה .אם כן א״ש
היטב הביטוי מבטלין תלמוד תורה למגילה״.
אף דמגילה הוי גם כן תלמוד תורה .אבל בלימוד של פרשת זכור סלקא דעתך דחמור
יותר .דהוי עצם מצות זכור .ומגילה רק ענף מצוה קמ״ל דמבטלין את עצם הלימוד בשביל
הענף מצוה ומקרא מגילה עדיף.85
˙ÁÒÙ ˙ÂÎω „ÂÓÈÏÓ ÔÈÏË·Ó :ÈÈÓ˘ ı¯È
על פי המבואר ]באו״ח תכ״ט[ דשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח ל׳ יום .וזה
התחיל בפורים .86ובאחרונים נסתפקו במי ששואל בפורים דין בהלכות פסח והשני שואל
בהלכות פורים למי נזקקין תחילה די״ל דלאיזו שירצה יזדקק .כיון דשניהם ענינו של יום.
או דילמא פורים הוי יותר מענינו של יום.87
אם כן נראה דתלמידים הלומדים בפורים בהלכות הפסח ,דהוא גם כן לימוד המחויב
היום מן התורה ביום הזה כמו קריאת מגילה .סלקא דעתך לומר דאין מפסיקין מלימוד
הלכות פסח לקריאת מגילה דמאי שנא כיון דשניהם מענינו של יום .קמ״ל דמבטלין תלמוד
תורה מפני מגילה .דהיינו מבטל .כיון דהלכות פסח גם כן מענינו של יום .וקרי ליה מבטל.
דמצד פרסומי ניסא מגילה עדיף.88
˙˙ÂÎȯˆ‰ ˙ÂÎω „ÂÓÈÏ ÔÈÏË·Ó :ÈÚÈ˘˙ ı¯È
המדובר 89בבית רבי שלמדו תלמוד תורה של תדיר – הלכות הצריכות – עפ״י הנאמר
בספרים )בספר חסידים 90וראשון לציון (91דברכות ,שבת ,נטילת ידים ,ציצית ותפילין
.85קרבן שמואל שם אות ז )תירוץ החמישי( ,ומכנהו ״תירוץ יקר״.
.86ראה שו״ע אדה״ז סי׳ תכט סעי׳ א .חק יעקב ,יד אהרן ,ביאורי הגר״א ,משנ״ב שם.
.87פרי מגדים.
.88קרבן שמואל שם אות ח )תירוץ השישי( ,וסיים ע״ז ״ואתי שפיר לנכון״.
.89קרבן שמואל שם אות יז )תירוץ תשיעי(.
.90סימן תתריא.
.91לבעל אוה״ח הק׳ – יו״ד סרע״ו.
183
פרדס חב״ד
וכדומה החיוב קודם ללמוד אותם דתדיר הם .ומגילה הרי אינה תדירה .ואף על פי כן
״מבטלין ת״ת״ של תדיר לת״ת דמגילה שאינו תדיר מצד פרסומי ניסא כמו בעבודה
דתדירה דמבטלין מפני מגילה שאינה תדירה מצד פרסומי ניסא.92
***
שלושת התירוצים האחרונים יש בהם דמיון לתירוץ של כ״ק שישנו ביטול של איכות
מפני חובת היום דפירסומי ניסא לקריאת המגילה!
.92וראה גם שרידי אש )וויינברג( שכתב :״ושמעתי מתרצין שמגילה היא מספרי הכתובים ובפרק כל כתבי אמרו
שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש ,ופירש״י ש״בתוך הדרשה הי׳ מורים להם הלכות איסור
והיתר״ ,ויוצא שקריאה בכתובים היא ביטול ביהמ״ד ,וא״כ הו״א שאסור לבטל ת״ת בשביל קריאת מגילה,
שבמגילה אין מקום להוראת דינים .ובפשיטות י״ל עפ״י הירושלמי ברכות פ״א ,ה״ב :ר״י בשם רשב״י :כגון
אנו שעוסקים בת״ת אפילו לק״ש אין אנו מפסיקין .ומקשה שם :ולית לי׳ לרשב״י הלמד ע״מ לעשות ולא
הלמד ע״מ שלא לעשות? ומשני :טעמיה דרשב״י זה שינון וזה שינון .וא״כ הו״א שאין מפסיקין ולכן אומרת
הגמ׳ שמפסיקין ,ומה שבאמת מותר להפסיק ולבטל ת״ת בשעת הליכה לביהכ״נ הוא משום דפרסומא ניסא
הוא חיוב ,ודומה למ״ש שם בירושלמי :שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב״.
185
פרדס חב״ד
תיאור העולם הבא
דעת הרמב״ם והחולקים עליו
הרב לוי יצחק ראסקין
‡( ÌÏÂÚ‰ ¯Â‡È˙· ÌÈ¢‡¯ ˙˜ÂÏÁÓ
ידועה מחלוקת הראשונים בתיאור מצב העולם הבא :לדעת הרמב״ם 1הרי חיי העולם
הבא ״הם החיים שאין עמהן מות ..והארכת ימים לעולם שכולו ארוך וזה הוא העולם
הבא ..העולם הבא אין בו גוף וגוי׳ אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף ,כמלאכי השרת
..ומהו זה שאמרו ״ונהנין מזיו השכינה״ שיודעים ומשיגים מאמיתת הקב״ה מה שאינם
יודעים והם בגוף האפל והשפל״.
ונחלקו עליו הראשונים .ובראשם הראב״ד והרמב״ן 2.ואליבייהו ,תכלית השכר והקיום
הנצחי הרי היא לנשמות בגופים ,אלא שהגופות לא יזונו אז מאכילה ושתיה ,כי אם מזיו
השכינה תהיה הקיום והחיות.
·( ÌÏÂÚ‰ ˙‡È¯· ˙¯ËÓ· Â˙È˘ ÌÈÓÚˉ
3
וראוי להתבונן במה תלוי מחלוקתן .ונראה לבאר שזה שייך למה שעל מטרת כל
הבריאה כולה נאמרו כמה טעמים ,ובקיצור:
א .בשביל תועלת נשמות ישראל .וע״ז הכוונה אמרו :״בראשית -בשביל ישראל שנקראו
ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית״ .4וכלשון הרח״ו בתחלת ס׳ עץ חיים :״כשעלה
ברצונו ית״ש לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו..״.
.1
.2
.3
.4
הל׳ תשובה פ״ח ה״א-ב.
ראה השגת ראב״ד שם .רמב״ן בספרו ׳תורת האדם׳ בסוף שער הגמול וראה ׳תשובות וביאורים׳ לכ״ק אדמו״ר
זי״ע )קה״ת ברוקלין תשל״ד( עמ׳ 57הע׳ ) 23אגרות קודש ח״כ עמ׳ עו( .וש״נ גם לרס״ג ,עבודת הקודש ,של״ה
ולקו״ת ,דס״ל לכולהו בזה ,כהרמב״ן וע״ש.
להעיר מ׳רשימות׳ חוברת קא ,׳תורת מנחם -תפארת לוי יצחק׳ ויקרא עמ׳ רלז ואילך.
רש״י בתחלת פירושו עה״ת ,פסיקתא זוטרתי שם ,מדרש רבה בחוקתי פל״ו .וע״ע אגה״ק סי׳ ו׳ )קיא ע״ב(
״להאיר לנשמת האדם ..אשר בעבודה היא עיקר תכלית ירידה והמשכה הארה זו למטה ..שתכלית כולה הוא
האדם כנודע״ .וע״ע לקו״ש ח״ו שיחה ב׳ לפ׳ שמות בארוכה ,שם ח״כ עמ׳ 284ובהערות ,סה״מ מלוקט ח״ב
עמ׳ קסד.
186
ב .״נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים״
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
5
הבהרת הדברים לענ״ד ,שיש להסתכל בא׳ מב׳ אופנים :
א .״ישראל עלו במחשבה״ 6,ובכדי שיוכלו לעלות למדרגה גבוהה יותר ,הרי זה אפשרי
ע״י עבודה דוקא ,ולא באופן של ״נהמא דכיסופא״ 7,ולשם כך הרי דרוש שיהיה ״שטח
עבודה״ .וזוהי כוונת המאמר ״בשביל ישראל שנקראו ראשית״ ,היינו שנברא העולם בכדי
שיהיה להם תועלת שיוכלו לעלות ולהשיג מדרגה גבוהה יותר.
ב .שלו ית׳ יש תכלית מיוחדת בבריאת עולם זה ,אשר לשם תועלת זו חייב להיות עולם
גשמי דוקא -״דירה בתחתונים״ .שהתכלית בזה הוא ,אשר דבר רחוק וזר ומנגד לרוחניות,
יגיע לזיכוך רוחני ,8וכהמשל הידוע אודות ציפור המדברת .התועלת המגיע להנשמה היא
איפוא ,בשכר של וכתוצאה מהשתתפותה בביצוע והגשמת מטרה זו.
‚( ‰‡È¯·‰ ÈÓÚË· ÈÂÏ˙ ÂȘÏÂÁÏ Ì"·Ó¯‰ ÔÈ· Ï„·‰‰
ועפ״ז יש לומר בדעת הרמב״ם דאזיל אליבא דהאי טעמא שעיקר מטרת הבריאה היא
לתועלת האדם – 9״שטח עבודה״ .ולפי זה ,הרי ,‰ÓˆÚ „ˆÓכל מהותו של עוה״ז היא ״גוף
אפל ושפל״ ,ואין בו בעצמו תועלת חיובי .אדרבה ,מטרת הבריאה עולם גשמי היא להוות
אתגר להנשמה ˙¯ÓÏ˘ ,הגשמיות ישגשג האדם ויעלה ויגיע להכרה רוחנית עילאית.
מחמת כן מסיק הרמב״ם שבתקופת תכלית השכר ,אחרי שנגמרו ״ימי העבודה״ ,לא
נשאר שום צורך בגשמיות כלל .וע״כ ס״ל דאז אמנם הגשמיות כבר איננו.
ואילו כאשר נשים לעיקר המטרה של ״דירה בתחתונים״ הרי תכלית הבריאה היא
הגשם המבורר המזוכך ובזה דווקא הוא התענוג הא-לוקי וא״כ מתחייב שלגשמיות זה יהיה
חלק בחיים הנצחיים .ואדרבה ,דוקא בתקופה ההיא יוכר מעלתה של הגשמיות המזוככת,
אשר לא רק ״אבן מקיר תזעק..״ 10,אלא גם מעלת הגשמיות למעלה מעלה מהרוחניות,
.5מדרש תנחומא נשא טז ועד״ז שם בחוקתי ג .הובא בתניא ריש פל״ו ,פל״ג ,ובכ״מ.
.6ב״ר פ״א ר .הובא בדא״ח בכ״מ.
.7ביטוי נזכר בדא״ח בכ״מ .לראשונה ראיתי באור תורה להה״מ )הוצאת קה״ת צג ,ג( וראה לקו״ש חט״ו עמ׳ 95
הע׳ ,18וש״נ לס׳ מגיד מישרים להב״י )בראשית מהדו״ק ד״ה אור ליום השבת י״ד לטבת( ,שם נמצאו ביטויים
קרובים ללשון זה.
.8ראה תניא שם בארוכה.
.9להעיר גם מדברי הרמב״ם בפירוש המשנה ריש פ״ה דאבות ]בפירוש ״ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את
העולם שנברא בעשרה מאמרות״[ :״המתקן את .. ¢Ùוכאילו היא התכלית הסופית · ˙‡ȈӉ ÏÎאשר בה
נאמרו עשרה מאמרות ,כמו שביארנו בהקדמת ספרנו זה״.
.10חבקוק ב ,יא.
פרדס חב״ד
187
וכמבואר בדא״ח בכמה מקומות על הפסוקים ״ונקבה תסובב גבר״ 11״אשת חיל עטרת
בעלה12״ ובכ״מ .וזוהי הסברת שיטת הרמב״ן וסיעתו.
„( 'È˙ËÈ˘Ï – ˘„˜Ó‰ ˙È· ÔÈ· ˙ˆӷ Ô"·Ó¯‰Â Ì"·Ó¯‰ ˙˜ÂÏÁÓ
עפ״ז נראה לבאר עוד מחלוקת ידועה שבין הרמב״ם והרמב״ן -לעניין מצוות בנין
בית המקדש .בלשון הרמב״ם :13מצות עשה שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיה
ההקרבה והבערת האש תמיד אליו תהיה ההליכה והעליה לרגל ..והוא אמרו ית׳ ״ועשו
לי מקדש״.
הרמב״ן 14חולק עליו ,ולדעתו עשיית ÌÈÏΉאמנם מטרתה היא העבודה שעל ידם ,מה
שאין לומר כן לגבי בנין עיקר הבית .ובלשונו 15:״עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת
השכינה״.
והיינו ,שלדעת הרמב״ם עיקר המקדש הוא עבודת האדם -״מוכן להיות מקריבים כו׳״,
ואילו להרמב״ן עיקרו הוא השראת השכינה.
וע״פ מה שנתבאר למעלה מובנים דבריהם בטוב טעם .דכיון שביהמ״ק הוא המקום
הנבחר שבעולם ,ובו משתקף בהתרכזות המטרה שבבריאת העולם כולה ,הרי לפי הסברא
שעיקר מטרת הבריאה היא בשביל עבודת האדם ,כך היא גם מטרת ביהמ״ק -וזוהי דעת
הרמב״ם .ולדעת הרמב״ן ודעימי׳ ,שראו במטרת הבריאה ״דירה לו ית׳ בתחתונים״ ,הרי גם
מטרת ביהמ״ק היא -השראת השכינה.
'È˙ËÈ˘Ï – ·ÂË ÌÂÈ ˙ÁÓ˘ ˙ˆӷ Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„ (‰
אחרי שכתבתי את הדברים הנ״ל הופיעו דברי כ״ק אדמו״ר זי״ע 16שלענ״ד דברינו הנ״ל
מתאימים להם -לקשר חילוקי הדיעות בתיאור עולם הבא עם חילוקי הטעמים בנוגע
למטרת הבריאה ,ואשר הרמב״ם לשיטתי׳ אזיל.
הנידון שם הוא בחילוק דברי הרמב״ם ושלחן ערוך אדה״ז בהגדרת מצוות ״ושמחת
בחגך״ .לדעת הרמב״ם 17משמע שעיקר השמחה ה״ה קרבנות שלמי חגיגה )ורק ש״בכלל
.11ירמיה לא ,כב.
.12משלי יב ,ד.
.13ספר המצות מ״ע כ׳.
.14בהשגותיו לסהמ״צ מ״ע לג.
.15בפירושו עה״ת ריש פר׳ תרומה.
.16לקוטי שיחות כרך לג עמ׳ 62ואילך.
.17הל׳ יו״ט פ״ו הי״ז-י״ח .ושם בלקוטי שיחות מביא גם מדברי הרמב״ם ריש הל׳ חגיגה :והשמחה האמורה
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
188
אותה שמחה״ חייב לשמח אשתו ובניו בהראוי להם( .ומשמע דעת הרמב״ם דעיקר
המצווה מתקיימת בשמחה רוחנית -קרבנות לה׳ וחילוק קליות כו׳ ה״ה ¯¯ÂÚÏאת בני
ביתו לשמחה רוחנית.
ואילו בשלחן ערוך שלו 18מנסח אדה״ז ״עיקר השמחה )ש(הוא ‡ ˙ÏÈÎבשר שלמים״,
שהיא שמחה גשמית ,אלא שתוכנה היא רוחנית – החג ,הקרבן כו׳ .ולדעת אדה״ז ,גם
שמחת בני ביתו ה״ה בדומה לעיקר מצוות השמחה ˙ÏÈ· -הקרבן.
ובסוף דבריו הקדושים מטעים כ״ק אדמו״ר זי״ע )ע״פ פנימיות העניינים( שלדעת
הרמב״ם שעיקר השמחה היא רוחנית ,הרי מה שיש לשמוח גם בבשר ויין היינו רק כדי
שלא תהא מניעה להשמחה מצד נפש הבהמית .ואילו לפי דברי אדה״ז הרי שמחה זו מגיעה
מן הקצה אל הקצה :השמחה היא אמנם שמחה גשמית ,ופועלת שמחה אצל הגוף ונפש
הבהמית ,ובכל זה הרי זו אכילת ˜„˘ ,ÌÈוהיינו שגם הנפש הבהמית מרגישה בהשמחת
·.'˙È Â
ומסיים:
19
ויש לומר ,שהרמב״ם ואדה״ז אולי לשיטתייהו:
דעת הרמב״ם היא ,דעוה״ב אין בו לא אכילה כו׳ ,שתכלית שלימות השכר היא לנשמות
בלא גופים ,ולכן ס״ל דהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים ,שאינה שמחה הקשורה
לגוף ונפש הבהמית כ״א שמחה אלקית של הנשמה )ושמחת הגוף ונפש הבהמית באכילת
בשר ושתיית יין הי רק כדי שלא יבלבלו את שמחת הנפש האלקית ,כנ״ל(.
אבל ההכרעה בתורת החסידות היא כדעת הרמב״ן שתכלית שלימות השכר היא לנשמות
בגופים דווקא ,הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים ,ואשר תכלית ושלימות הגילוי
יהיה דוקא בזמן תחיית המתים לנשמה בגוף ,והיינו לפי שהעבודה במשך השית אלפי שנים
דהוי עלמא ובפרט בזמן הגלות אינה רק לפעול גילוי הנשמה ,אלא גם בירור וזיכוך הגוף
ונפש הבהמית; ועד״ז הוא גם לגבי שמחת יו״ט ,דעיקר השמחה לשמוח בה׳ היא לא רק
להנשמה אלא הכוונה לפעול שמחה זו גם בנפש הבהמית.
ולכן לדעת אדה״ז בשו״ע גדר השמחה היא שמחה השייכת להגוף ,שתיית יין ואכילת
בשר ,וגם יסוד השמחה ועיקר השמחה אינו שמחת ˜¯· Ôשלמים כ״א ‡ ¯˘· ˙ÏÈÎשלמים,
ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה .ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה ,שנאמר ״וזבחת
שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ א-לוקיך״.
.18סי׳ תקכט סעי׳ ו.
.19לקוטי שיחות שם עמ׳ 69ואילך.
פרדס חב״ד
189
כי שמחת ה׳ צריך שיורגש ויחדור בהגוף הגשמי כפשוטו.
ואודה להשי״ת שזכיתי לכוין קצת לדברים אמיתיים.
‰È·¯Â ‰È¯Ù ˙ˆӷ Ïω ˙È·Â È‡Ó˘ ˙È· ˙˜ÂÏÁÓ· ¯Â‡È· (Â
]בדרך הנ״ל אולי יש לבאר מחלוקת ב״ש וב״ה בדבר קיום מצוות פו״ר .דעת ב״ש היא
שקיום המצוה היא כאשר יהיו לו שני בנים זכרים .ואילו לדעת ב״ה קיום המצוה היא ע״י
שיהיו לו בן ובת.
20
הביאור לדעת ב״ש :מעלת הזכר על הנקבה היא בזה שהוא חייב בריבוי מצות יתרות
על האשה 21,ואף שקיום העולם צריך גם לנקבות ,אין זה דאגתו כי ״נקבות הרבה בעולם״.
כי עיקר עבודת האדם היא לקיים מצוות הבורא – מצות ,ולא שהוא חייב לדאוג לקיום
העולם -בלשון העולם :״באזארגן די וועלט״.
22
ואילו לב״ה ,מצוה זו ״ילפינן מברייתו של ÌÏÂÚ״ ,לפי שאי אפשר ÌÏÂÚÏלהתקיים בלי
זכרים ונקבות .ואף שמציאותן של נקבות וכן של העולם בכלל הן ביחס לקיום תומ״צ רק
בגדר ׳אמצעי׳ ולא ׳תכלית׳ ,בכל זאת הרי בהם מתקיימת כוונתו ית׳ -״דירה בתחתונים״.
)מובן שיש לחלק בין דוגמא זו להנת״ל ,ובאתי רק להעיר([.
˙È˯٠‰Á‚˘‰ ÔÈÚ· ÂÈÏÚ ÌȘÏÂÁ‰Â Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„ (Ê
ואולי יש לבאר דעתו של הרמב״ם) ,שהתכלית היא האדם עצמו ולא העולם הגשמי
לכשעצמו( שהסתמך בזה על שיטתו בעניין השגחה פרטית .שדעת הרמב״ם היא 23דהשגחה
פרטית היא במין המדבר דוקא ,שיש לו שכר ועונש ,ואילו במיני דומם צומח וחי ההשגחה
היא על המין ולא על הפרט .ובלשון אחד הקדמונים 24בביאור שיטתו :״ולא שגזר הקב״ה
על אלו הדגים שימותו או יחיו ..אבל גזר על האדם הזה מזונו ופרנסתו ..ועל דרך זה
נמצאת השגחה לאדם בבעלי חיים שלו ,כגון אם ישמין שורו ..אם תישבר כדו״.
אשר לדעה זו ההשגחה היא על התכלית לא על האמצעים הנצרכים להגיע על ידן אל
התכלית.25
.20יבמות סא ,ב ואילך.
.21ראה פירוש המשנה של הרמב״ם סוף מסכת הוריות.
.22לשון רש״י יבמות סב ריש ע״א.
.23מורה נבוכים ח״ג פי״ז בארוכה .וע״ע ׳קונטרס השגחה פרטית׳ בלקו״ש ח״ח עמ׳ 278ואילך .עוד בנושא
השגחה פרטית ראה לקוטי שיחות חכ״ג עמ׳ 157ואילך.
.24הר״י אירגס בספרו שומר אמונים בסופו.
.25ראה לקוטי שיחות חכ״ג עמ׳ 164
190
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
משא״כ שיטת הבעש״ט ,שיש תכלית בכל פרט ופרט בהבריאה כולה ,ואם כן יש גם
השגחה בכל פרט ופרט ממנה.26
שיטה זו שייחסנו לדעת הרמב״ם -הדגשה על התכלית והתעלמות מפרטי אופן
האמצעי ,הרי בדברים האלה כתב המפורש בהקדמתו לפיה״מ :שתכלית כל מה שבעולם
הוא איש שלם ..בצדק אמרו ״אין לו להקב״ה בעולמו חוץ מארבע אמות הלכה״ .ומבאר
שם בארוכה סיבת בריאת כל יתר בני האדם שאינם חכמים ,שהם או למען אשר יכינו
27
הצרכים הגשמיים של האיש השלם או בכדי שיהיו לו לחברה.
וממבט כזה מובן שאין לנו להחשיב צורת שטח העבודה כמטרה בפני עצמו ,כי כל
התהוותו אינו אלא כאמצעי למטרה אחרת.
משא״כ 28לשיטת הבעש״ט שיש תכלית )ובמילא השגחה( בכל פרטי הבריאה ,מובן
הדבר שכל פרטי הבריאה קיימים בחיים נצחיים.29
.26לפי זה יוצא דענין ״דירה בתחתונים״ או ״התגלות שלימות הכוחות״ נפעל גם בלי עבודת האדם .וראה לקו״ש
ח״כ הנ״ל בהע׳ ,4ולהעיר גם מהמבואר בקונ׳ ׳מצוות בטילות לעתיד לבא׳ ,שבהתקופה שלאחר תחיית
המתים תתקיימנה המצוות ״כמצות רצונך״ מבלי הצורך שהאדם יצטוה על כך .וילע״ע ,ואכ״מ.
.27ראה לקו״ש חט״ו עמ׳ 450וח״כ עמ׳ ,140על יסוד דברי הרמב״ם הללו ,בההבדל שבין תרי״ג מצוות לבין ז׳
מצוות בני נח ,שז׳ המצוות עיקרן להיות אמצעי למטרת קיום העולם ,ואילו תרי״ג מצוות שניתנו לישראל,
העיקר והתכלית שבהם היא מעשה המצוה עצמה .וראה גם שו״ת מעשה חושב )להגרל״י הלפרין( ח״א
בהקדמה.
.28מזמן ראיתי מכתב מכ״ק אדמו״ר זי״ע )נדפס בלקו״ש( בו הוא מזכיר שיטת הרמב״ם הנ״ל מפירוש המשנה
– שתכלית הבריאה הוא החכם המעולה ,ומבאר שזהו אחד משני דרכים ,וכנראה שנוטה לדרך הב׳ –
שהתכלית הוא בכל אחד ואחד .וראה גם לקו״ש ח״כ עמ׳ 417אות ח׳ ,שמביא דברי הרמב״ם בהפתיחה לס׳
מורה נבוכים :״כשיאות לאחד המעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים ..לא ארגיש בגנות העם הרב ההוא,
וארצה להציל המעולה האחד״ .וממשיך שיש שיטה אחרת ,ומצטט הסיפור )בהקדמת קונ׳ ׳פוקח עורים׳(
אודות הגאון ר׳ יוסף ,שהיה משכיל ועובד וכו׳ ,ובהוראת רבו הצדיק נהיה לבעל-עגלה משך כמה שנים ,בכדי
לעשות פרטית לאיש פרטי ,וכידוע שיטת הבעש״ט בזה בכ״מ.
וי״ל שדרך הא׳ הוא מדרכי ÌÎÁ‰והכרת והערכת מעלת ‡ ,Â˙ÂÎÈועד כדי כך שיכריע גם ריבוי הכמות .משא״כ
דרכי ,„ÈÒÁ‰ע״י ההכרה ש״ ÌÏÂÎבחכמה עשית״ ,פירוש – שלפניו ית׳ חכמה ועשיי׳ הן שוין ממש )תניא
בהג״ה לפ״ב( ,ועל כן גם האיכות – כמות בעלמא היא .וע״ע לקו״ש חכ״ד עמ׳ 102אודות רבן גמליאל ,‡È˘‰
שבגלל היותו נשיא על כן דעתו שמעלת האיכות מכריעה נגד ריבוי הכמות ,משא״כ דעת חביריו ,כי נשיא
עניינו הוא נקודת האיכות של העם ,ע״ש בארוכה.
.29להעיר משיחת כ״ק אדמו״ר זי״ע )לקו״ש חכ״ו עמ׳ (394בנוגע להמכונית של ׳חברה הצלה׳ ,שיצא אתנו
מהגלות לאה״ק :״ואע״פ שאז לא יצטרכו למכונית ההצלה ..אך מכיון שמכונית זו הצילה נפשת מישראל,
שאפילו אחד מהן הרי הוא ׳עולם מלא׳ ,הרי לא יוכלו לעזבו בחו״ל בשעה שכל בני ישראל ילכו לארץ ישראל,
יקחוהו אתם״.
פרדס חב״ד
191
˙ÂËÈ˘‰Â ÌÈÓÚˉ '· ÔÈ· ÍÂÂÈ˙ (Á
ואולי יש לתווך בין שני המהלכים ,שהרי אלו ואלו דא״ח ,וההבדל ביניהם הוא בגלל
שהם מתייחסים לדרגות שונות .ויובן על ידי משל מבעה״ב ששוכר אומן לבנות לו בית
מפואר ,אשר במעשה האומן ישנן כמה כוונות ומטרות:
א .כוונת בעה״ב שיהיה לו בית מפואר ,״תפארת אדם לשבת בית 30שמביא למנוחת
הנפש 31ולהרחבת הדעת;
ב .כוונת האומן ,לפרנס בני ביתו ,ועובד ע״מ לקבל פרס .ומ״מ הרי זירוז עבודת האומן
וטיב הכשרת פעולתו תלויים במדה מרובה בהכרתו והערכתו גודל חשיבות עבודתו בעיני
הבעה״ב.
ובעניננו:
א .כוונת בעה״ב ,הקב״ה – ׳דירה בתחתונים׳;
ב .כוונת האומן ,נשמות ישראל – ״להיטיב לברואיו״ ,״בשביל ישראל שנקראו
ראשית״.
ולכן בנוגע להלכה -קיום מצוות שע״י האדם ,נוגע בעיקר הטעם שבריאת העולם הוא
לתועלת נשמות ישראל ,והכי נקט הרמב״ם בספרו ,שהוא ספר של הלכות.
ואילו תורת הקבלה והחסידות מדגישה כוונת הבעה״ב בעשיית דירה זו ולכן הרמב״ן
וכן שאר החולקים הנ״ל על הרמב״ם ,שנוטים יותר ללכת בדרך הקבלה כידוע ,ראו להדגיש
שעיקר התכלית בעוה״ז היא לסגל 32לבעל הבית של בירה זו -הקב״ה -את הגשמיות
המזוככת.33
.30ישעיה מו ,יג.
.31ראה ברכות נו ,ב.
.32ראה דברים רבה בתחלתו :מה הדבורה הזאת ,כל מה שהיא מסגלת לבעלי׳״ – הובא ונתבאר בסה״מ תרנ״ח
עמ׳ רו ואילך.
.33להעיר מהסיפור אודות אדמו״ר הרש״ב נ״ע בעת אסיפת גדולי ישראל בהשתדלות לבטל גזירה ר״ל ) -הכרח
הרבנים שישתלמו בלימודי חול( ,שבראותו כושל השתדלותם בביטול הגזירה ,התפרץ בבכיה .ואמר לו אז א׳
מגדולי ישראל :״ליובאויטשר רבי ,וואס נעמט איר זיך איבער ,מ׳האט דאך געאטאן וויפל מ׳האט געקענט״
]רבי מליובאוויטש! מה אתה מצטער כך כך ,הרי עשינו ככל שביכולתנו״[ .ועל זה ענה לו הרבי:״אבער דער
ענין האט זיך נישט אפגעטאן״ ]אבל הענין לא התבצע[ ,הובא ונתבאר בלקו״ש חכ״ג עמ׳ ,161וע״ש .שמבאר
שזהו ההבדל בין פועל ועבד נאמן לבין בעה״ב .שהפועל ,כאשר עשה ככל שביכולתו )להציל העסק כו׳( הרי
הוא רגוע שכבר יצא ידי חובתו ,ואילו בעה״ב ]וכן מי שמזדהה ברגשותיו של בעה״ב[ ,שכל עוד שלא הושגה
המטרה הרי הוא אינו נרגע.
192
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
וי״ל שזהו ביאור הידוע 34שהחסיד הוא זה שעושה לפנים משורת הדין .וע״ד הנהגת
החבר 35,שמפריש תרומות ומעשרות כו׳ שלא מן המוקף ,בכדי שלא יכשלו עמי הארץ
באיסור טבל .דמצד ‡ ˙ÂȯÁהפועל ,אינו חייב להתעסק בדבר זה ,כי אין זה ״חלקו
בעולם״ 36.ומ״מ החסיד עושה חסד עם קונו 37ומתקן הוא גם חלק זה ,להשלים התועלת
38
שיגיע להבעה״ב ממעשיו ,״אז דער ÔÈÚזאל זיך אפטאן״ ]שהמטרה תתבצע[.
˜:¯ÂˆÈ
א .מחלוקת הראשונים בתיאור עוה״ב ,אם יהיו אז נשמות בגופים או לא.
ב .הטעמים במטרת הבריאה :א .דירה בתחתונים; ב .תועלת נשמות ישראל.
ג .להטעם של תועלת נש״י אין צורך עצמי בעולם גשמי ,וע״כ אינו קיים לעוה״ב.
להטעם של דירה בתחתונים ,הרי הגשמי המבורר קיים בחיים הנצחיים.
ד .מחלוקת רמב״ם ורמב״ן במטרת מצות בנין ביהמ״ק :להרמב״ם היא עבור הקרבנות
עבודת )ותועלת( האדם ,כעין מטרת הבריאה .להרמב״ן היא עבור השראת השכינה ,כעיןמטרת הבריאה -דירה בתחתונים.
ה .מחלוקת הרמב״ם ואדה״ז במצות שמחת יו״ט :להרמב״ם -עשיית קרבנות חגיגה,
עבודה רוחנית .לאדה״ז ˙ÏÈ· -הקרבן ,החדרת הקדושה בגשמיות עוה״ז.
ו .מחלוקת ב״ש וב״ה במצוות פו״ר :לב״ש ב׳ זכרים -עבודת האדם בתומ״צ .לב״ה -זו״נ
כברייתו של ,ÌÏÂÚהתועלת בקיום העולם.
ז .הרמב״ם בכ״ז אזיל לשיטתי׳ בעניין השגחה פרטית ,שהיא על התכלית לא על
האמצעי .גשמיות העולם היא רק אמצעי .לדעת הבעש״ט ,ההשגחה היא בכל פרט ,וע״כ
צריך שיהיה תכלית גם להאמצעי -הגשמיות.
ח .תיווך :בפעולה אחת ישנו כוונת הבעה״ב וכוונת הפועל .בנוגע לקיום המצוות נוגע
בעיקר כוונת הפועל .ולהבא בסוד ה׳ העיקר היא דעת קונו ית׳ ויתעלה.
34
35
36
37
38
ראה קונ׳ ׳עניינה של תורת החסידות׳ בתחלתה ,וש״נ גם לגמ׳ נדה )יז ,א( :״שורפן חסיד..״ ,עיין שם
בהתוספות.
ראה עירובין לב ,א ואילך תוד״ה רבי ,שבת ד ,א.
ביטוי רגיל בשיחות ומאמרי כ״ק אדמו״ר זי״ע ,וראה ׳רשימות׳ חו׳ צט ,וש״נ לתניא פל״ז.
זהר ח״ב דף רכב ע״ב ,וע״ש דף רפא ע״א.
ראה לעיל הערה .33
193
פרדס חב״ד
מנהג אכילת לביבות
הרב יצחק יהודה רוזן
ימי החנוכה ,נוצצים באור יקרות .נוסף לקיום המצוות שהזמן גרמא ,כהדלקת נר
חנוכה ,אמירת הלל וכו׳ ,שמקיימים בהם ,ישנם מנהגים שונים ומגוונים ,שיסודתם בהררי
קודש ,וטומנים בחובם ענינים נעלים ונשגבים ,המוסיפים לימים אלו נופך וגוון נפלא.
אף שלעיתים נראים הדברים הנהוגים ,לעין בשר ודם ,שנעלם מאיתנו מקור הדברים,
והענינים הטמירים והנעלמים הטמונים בחובם ,כדברים פעוטים וענינים של מה בכך,
ולפעמים אף אינו מקיימם ,מחוסר חשיבות בעיניו ,ומייחסם לסיפורי זקנות מדורות
שעברו.
ברם ,לא כן הוא ,ולכן נהגו 1אדמור״י חב״ד לערוך מעין התוועדות עם בני הבית באחד
מלילי חנוכה ,כשגם כלותיהם נהגו לבוא למסיבה זו שנקראה לאטקעס-אווענט )=ערב
לביבות( .בין הסיפורים שהיו מספרים בסעודה זו היו כאלה שבכל חנוכה היו משוחחים
אודותם.
‚‰Ó‰ ¯Â˜Ó
לא ידוע 2מהיכן נובע המנהג של אכילת סופגניות בחנוכה ,ויתכן שמקורה מאכילת
עוגות ממולאות בגבינה ,בגלל המנהג לאכול בחנוכה מאכלי חלב .3ומעיר כ״ק אדמו״ר
זי״ע :4״ש׳מנהג ישראל׳ )׳תורה הוא׳( לאכול מאכלים שעשויים ·˘ ÔÓלזכר נס השמן
– שבזה מודגש שגם המשכת וגילוי היו״ט דשמן ·‡ ,'È˙˘Â ‰ÏÈÎאין זה בשמן בפ״ע )אף
שהטעם דאכילת מאכל זה הוא בגלל השמן( ,כי אם ,לאחרי שמערבים אותו במאכל אחר,
מצד גודל מעלת השמן שאינו יכול לבוא בגילוי ,כנ״ל״ .לכן מקובל לאכול בחנוכה מאכלים
מטוגנים בשמן לזכר פך השמן שנעשה בו נס.
.1
.2
.3
.4
היום יום כח כסלו
חנוכה )הרב צבי כהן( עמ׳ כ אות ז
על אכילת מאכלי חלב בחנוכה הארכתי בכפר חב״ד גל׳ 1023ועיי״ש.
תורת מנחם )התוועדויות( תשנ״ב ח״ב עמ׳ 28הע׳ 26
194
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
ובקובץ שריד ופליט 5העתיק כתב יד מרבי יהודה ב״ר מאיר טולידאנו וז״ל :״כתב רבנו
מימון בן יוסף בחיבורו על התפלות בלשון ערבי בפירושו על ענין חנוכה ,אין להקל בשום
מנהג ואפילו מנהג קל ,ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס
שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים ,ופשט המנהג לעשות סופגנין בערבי אלספינג,
והם הצפחיות בדבש ובתרגום האיסקריטין ,והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים
בשמן זכר לברכתו וכתב רבינו נסים במגילת סתרים כי בכל מנהגי האומה באלו מנהגות
כמו זה … ,אין לנו לבזותם ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא כי הם מעיקרים נעשים .ולא
יבוזו במנהג האומה וכבר אמר הנביא ע״ה ואל תטוש תורת אמך ,דת אומתך אל תעזוב״.
·¯Ì˙Î
סופגניות שנטגנו בהרבה שמן דינם כמבושל ,ומברכים לפניהן ״בורא מיני מזונות״
ולאחריהן – ברכה מעין שלוש )״על המחיה״( .ואם נטגנו במעט שמן מברכים עליהם
בורא מיני מזונות ומעין שלוש אם אינו אוכל כדי שביעה .אין מברכים ברכה מעין שלוש
אלא אם אכלו כזית בכדי אכילת פרס .6סופגניה ממולאת בריבה או קצפת וכיו״ב ברכתה
מזונות .היות ,והקצפת או הריבה טפלות לסופגניה.7
גם הקובע סעודתו על סופגניות לא יברך עליהן ״המוציא״ וברכת המזון ,אלא ״בורא
מיני מזונות״ ו״על המחיה״ .8ואם אוכל כדי שביעה יש לאוכלו בתוך הסעודה.9
‰ÏÁ ˙˘¯Ù‰
עיסה שיש בה שיעור המחייב הפרשת ברכה ,אך אינה עומדת לאפייה ,אלא לבישול
או לטיגון – מפרישים ממנה חלה בלי ברכה .10אבל אם חלק ממנה ,אפילו מועט ,עומד
לאפייה ,מפרישים בברכה.11
.5אוסף כתבי ידות ישנים ,ירושלים תש״ה – הובא במנהג ישראל תורה ח״ג עמ׳ רטו
.6חנוכה )הרב צבי כהן( עמ׳ כא אות ח
.7שו״ע הקצר )מהד׳ ב׳( ח״ב עמ׳ 520
.8ראה שו״ע סי׳ קסח ,ומשנ״ב שם ,ס״ק נט ,שאין שם פת על עיסה כזאת .וכ״כ קצות השלחן סי׳ ח ,סעי׳ ח,
ע״פ סדר ברכות הנהנין שבסידור אדה״ז ,פרק ב סעי׳ יא.
.9הערת הגה״ח הרב אברהם אלאשווילי שליט״א
.10ראה שו״ע יו״ד ,סי׳ שכט סעי׳ ג ,שעיסה שבלילתה עבה וגילגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה
סופגנין ,פטורה ממצות חלה .ואולם הש״ך שם ,ס״ק ב ,כתב :״שהרבה פוסקים חולקים וסוברים דהיכא
שבלילתא עבה חייבת בחלה ,אפילו גלגלה על דעת לבשלה ,דמיד נתחייבה משעת גלגול ,לכן יש להחמיר
להפריש חלה בלא ברכה״.
.11ש״ך שם ,לפי מ״ש בשו״ע שם ,סעי׳ ד :אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה וכיוצא בו ,אם דעתו לאפות
ממנה מעט ואפאו ,אפילו אין באותו מעט שיעור חלה ,כולה מתחייבת על ידו.
פרדס חב״ד
195
?‡˜Â„· ˙·˘ ¯Ó¢ È"Ú Ô‚ÈË
יש להקפיד בהכנת סופגניות בבית לנפות את הקמח .ובמגדניות המייצרות סופגניות
יש להקפיד גם שהטיגון ייעשה על ידי יהודים שומרי שבת .לפי שיש אומרים 12שטיגון דינו
כבישול ,ובישול גוי אסור ,ויש אומרים שלעניין זה דין מחלל שבת כדין גוי.13
והעירני בזה הגה״ח הרב לוי יצחק ראסקין שליט״א :״דמשמע דעת הפוסקים בעיקר
האיסור בבישול עכו״ם הוא משום חתנות ,וע״כ במומר לא שייכא )ראה פתחי תשובה
יו״ד ר״ס קיב ו-קיג( .וכן אני מורה לבעלי תשובה ,שמה שהוריהם מבשלים ,עבורם )כשאין
חשש גיעול ואיסור( שרשאים הם לאכול ממנו[ ואף אליבא דהחשש ״שמא יאכילנו…״
– הרי במאפיה מסחרית שיש על זה השגחה ,הרי גם חשש זה יורד״.
ובשו״ת באהלה של תורה 14כתב :״כידוע ˙Ùעכו״ם מותרת ע״י שגירת תנור ,דהיינו,
שישראל מדליק את האש .15אך · ÈÏ¢Èעכו״ם לא הותרו באופן כזה אלא לשיטת הרמ״א
)הג״ה שם( ואילו הנהוגים כהב״י – אוסרים .16וא״כ השאלה היא לדעת הנהוגים כהב״י ,מה
דין הסופגניות? האם דינן כדין פת ,שהיא מותרת או כדין תבשיל ,שהוא אסור?
ומסכם שלדעת הרמ״א בענין בישולי עכו״ם יש לומר שיהיה אסור משום שהוא תבשיל.
ואילו לשיטת המחבר נראה שיש ספק בדבר .17ומכריע להלכה :שלכתחילה נראה שהנוהגים
כדעת מרן המחבר צריכים להחמיר בסופגניות שניטגנו ע״י פועל גוי ,אף אם ישראל הדליק
את האש.
˙·˘· ‰È‚ÙÂÒ ÌÂÓÈÁ
כתב אדמו״ר הזקן בשו״ע :18״תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל אין בו בישול אחר בישול…״.
.12שמירת שבת כהלכתה פ״א סעי׳ סא
.13חנוכה )הרב צבי כהן( עמ׳ כא אות יא
.14הרב יעקב אריאל – ח״א ,יו״ד סי׳ יז
.15שו״ע יו״ד סי׳ קיג סעי׳ ז
.16שו״ע ,שם.
.17ועיין במש״כ הגר״ע יוסף ביחוה דעת ח״ה סי׳ נג .וכן האריך בזה בשו״ת יביע אומר ח״ט יו״ד סי׳ י .ובספרו
הליכות עולם )על הבן איש חי( ח״ז פרשת חוקת ,סי׳ יב בהערה שם כתב :דיש לצרף להתיר גם לבני עדות
המזרח דיש בזה ספק ספיקא .ספק א׳ :שמא חיתוי בגחלים והיסק האש על ידי ישראל מועיל גם בבישולי
גוים כשיטת הרמ״א .ספק ב׳ :ושמא הלכה כהפרי חדש וסיעתו שכל שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו
את הפת אין בו משום בישולי גוים.
.18הל׳ שבת סי׳ שיח סעי׳ יא
196
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
מהמילים אין בו רוטב כלל מדייק הבדי השולחן :19שאין בו רוטב כלל -שאין בו לחלוחית
טופח על מנת להטפיח .כלומר ,כשלוקחים את הסופגניה ומניחים אותה על הכלי מתחמם
הרוטב .הגדר של אדמו״ר הזקן הוא שאין בה אפילו לחלוחית .ועוד כתב אדמו״ר הזקן:20
״אף על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש מכל מקום אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש
בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי אם היד סולדת בו…״ .החידוש בדבריו אלו
הוא שגם אם כרגע זה יבש אך בעקבות החימום הסופגניה מוציאה לחלוחלית זה אסור.
וכשיש מילוי בסופגניה אז ודאי שאסור .לפיכך ,אסור להניח בשבת סופגניה על מיחם
שע״ג האש ,גם אם אין בתוכה ריבה לחה.
‡(Ò˜ËÚÏ) ˙Â·È·Ï ˙ÏÈÎ
לביבות העשויות מתפוחי אדמה מרוסקים ,מברכים לפניהן :״שהכל נהיה בדברו״ ,ולא
״בורא פרי האדמה״ ,כיון שאין ניכר שהן עשויות מתפוחי אדמה .אבל אם אינם מרוסקים,
אלא הם חתיכות קטנות ,שניכר מקורן ,כיון שנגרדו במגרדת ,מברכים עליהן ״בורא פרי
האדמה״ .21וכן אם עשויים מירקות אחרים כגון גזר וכדו׳ מברך שהכל ,שהרי אין זה ניכר
כל כך ממה הוא עשוי וגם אין הדרך לאוכלם מרוסקים .22ולביבות העשויות מקמח יש
לברך עליהם מזונות.23
בסלאנים 24היה המנהג בנר החמישי לחלק לבני משפחת האדמו״ר לביבות רעטשענע
קאשע )כוסמת( .וכן הוא המנהג בחצר סקווירא שבנר החמישי היו מחלקים אדמור״י בית
סקווירא מהלביבות רק לבני משפחתם.
עוד היה המנהג בחצר סקווירא 25שבזאת חנוכה היו עושים סעודה ומזמרים את כל
הזמירות שאומרים בעת הדלקת נר חנוכה ,ואוכלים ״לאטקעס״ ]לביבות[…״ .על המנהג
בסקווירא מאריך בלוח מעגל השנה :26״מזמרים מעוז צור ,חשוף זרוע ,ואחר כך כל סדר
הזמירות שאומרים אצל הנרות בכל לילה ,ואוכלים לאטקעס ]לביבות[ הנעשה מרעטשענע
.19סי׳ קכד ס״ק לז
.20הובא בהלכתא רבתא לשבתא )בקטע האחרון( ,במהדורה החדשה של שו״ע אדמו״ר הזקן הוא בעמ׳ תתקג,
וראה הנסמן בהערות וציונים שם.
.21סדר ברכות הנהנין לאדה״ז פרק ז סעי׳ כג
.22׳הליכות שלמה׳ פרק יז סעי׳ יב בדבר הלכה שם ס״ק יז
.23שו״ע הקצר )מהד׳ ב׳( ח״ב עמ׳ 516
.24לוח דבר בעתו )תשס״ג( עמ׳ תקטז
.25סדר הדלקת נר חנוכה – סקווירא ,בתוך חנוכת התורה על חנוכה ,מנהגי חנוכה ,זאת חנוכה ,עמ׳ יז אותיות
כא-כב.
.26הרב יששכר יואל אונגר ,לוח מעגל השנה תשס״ג -סקווירא ,ב׳ טבת עמ׳ קב-קג.
פרדס חב״ד
197
קאשע ,לרגל יום תיקוני הזוהר״ ..כאשר חל זאת חנוכה בשבת חילק האדמו״ר מסקווירא
את הלאטקעס לכל הציבור בסעודה שלישית״.
בבית הצדיקים שעדליץ ושעניצא ערכו בזאת חנוכה שולחן מיוחד ,והיו מחלקים אז
׳לאטקעס׳ לכל המסובים .27וכן הוא המנהג 28ברחמסטריווקא-ארה״ב לחלק ביום זאת
חנוכה את הלביבות שהיו עשויים מה׳רעטשענע קאשע׳ .וכן הוא המנהג בזוטשקא 29על
האדמו״ר רבי יצחק אייזיק זצ״ל העידו :״שברוב השנים לא ערך שולחנו הטהור בחנוכה,
אמנם בשנים האחרונות ערך שולחן הטהור בליל זאת חנוכה …בשולחן הטהור עברו הקהל
לקבל מעות חנוכה וכן לאטקעס ]לביבות[…״.
?"˙Â·È·Ï ·¯Ú"· Û˙˙˘‰Ï Ï·‡Ï ¯˙ÂÓ Ì‡‰
הגרש״ז אויערבך נשאל 30ע״י אחד מתלמידיו שהיה אבל על אביו בתוך י״ב חודש ר״ל
הם מה שנהגו בני משפחתו להתאסף באחד מימות החנוכה לסעודה לכבוד חנוכה ,האם
מותר להם להתאסף גם בשנה זו .והשיב שאינם צריכים לשנות מרגילותם במשפחה
להתאסף כל האחים יחד לכבוד חנוכה ,אולם יזמרו רק שירות ותשבחות לה׳ מדברים
השייכים לימי החנוכה כגון מעוז צור וכדו׳.
.27מעדות נכדם הרב יצחק וויסבלום הובא ב׳הדלקת נר חנוכה – אורות יהושע׳ ,עמ׳ סד
.28מעדות נכדו הרב יעקב יוסף הגר – תוספת לגליון המודיע א׳ טבת תשס״ג.
.29הרב יצחק טסלר המודיע ,שם.
.30שלמי מועד )הרב טוביה פריינד( פרק נג עמ׳ רמו
199
פרדס חב״ד
שיטת רבותינו בענין אכילה
לפני תפלת שחרית
1
הרב חיים רפופורט
Ú"ÈÊ ˜„ˆ ÁÓˆ‰ ¯"ÂÓ„‡ Ì‚˙Ù
‡( בלוח ׳היום יום׳ שערך רבינו זי״ע ,ב׳פתגם׳ שהוכנס לתאריך יו״ד שבט ,הובאו דברי
כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ זי״ע בענין אכילה לפני תפילת שחרית ,וז״ל:
אמי זקנתי )הרבנית מרת רבקה נ״ע( בהיותה כבת שמונה עשרה שנה -בשנת תרי״א -
חלתה ,וציוה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה ,אמנם היא לא חפצה לטעום קודם
התפלה ,והיתה מתפללת בהשכמה ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית .כשנודע הדבר
לחותנה אדמו״ר הצ״צ ,אמר לה :א איד דארף זיין געזונד און א בעל כח .אויף מצות שטייט
וחי בהם ,איז דער טייטש וחי בהם ,מען דארף אריינבריינגען א חיות אין מצות .בכדי אז
מען זאל קענען אריינבריינגען א חיות אין מצות ,מוז מען זיין א בעל כח און זיין בשמחה.
וסיים :דו דארפסט ניט זיין קיין ניכטערע .בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען
צוליב עסען 2.ובירכה באריכות ימים) – 3,נולדה בשנת תקצ״ג ונפטרה י׳ שבט תרע״ד(- .
.1ראה מ״ש בענין ״אכילה לפני תפלת שחרית״ בקובץ תורני ׳אור ישראל׳ )מאנסי ,ניו יארק( גל׳ לא )אדר שני
ה׳תשס״ג( ,עמ׳ מט ואילך ,והמשכו )ח״ב( בגל׳ לב )סיון ה׳תשס״ג( עמ׳ מט ואילך .‰Î¯‡· -שם נתבאר דין
זה וגדריו בפרטיות ·Â¯ .הבא לקמן במאמר זה ‡ Ë-· ˙ÂÈ˙Âמופיע כבר שם )בשינויים קלים( ,אם כי אין בית
המדרש בלא חידוש .בעיקר נשנו הדברים )שבאותיות הנ״ל( במאמר זה מפני דברים שנתבררו ונתלבנו בו
ע״ד דברי רבותינו „"·Á È‡È˘בענין זה.
.2במכתב אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע )חורף תרח״ץ( להרה״ח ר״מ חפץ ז״ל )נדפס ב׳אגרות קודש׳ שלו ח״ד עמ׳ שז
ואילך( כתב :״ומני אז ]שהורה כן אדמו״ר הצ״צ לכלתו[ נהי׳ להלכה פסוקה בעסער עסין צוליב דאוונען ,וי
דאוונען צוליב עסין״.
בשיחת ליל ב׳ דראש השנה ה׳תש״ה )׳ספר השיחות ה׳תש״ה׳ עמ׳ (8מסר אדמו״ר מהוריי״צ פרטים נוספים
ע״ד העובדא והוראות הצ״צ להרבנית רבקה ,ולשלימות הענין מועתק בזה דבריו הק׳ :״אין דער הפטרה פון
ראש השנה )שמואל-א א ,ט( :׳אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה׳ .אין פלוג וואס איז נוגע צום סיפור הענין ,נאר
עס דארף זיין א שילה׳דיקער עסן .אמאל איז כבוד אמי זקנתי הרבנית רבקה קראנק געוען ,אויף א לונגען
קראנקייט .דער פראפ׳ הויבענטאל פון וויטעבסק האט איר ׳אפגעזאגט׳ .האט איר שווער הוד כ״ק אאזמו״ר
הרה״ק צמח צדק געזאגט :מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות )ברכות ס ,ע״ב( ,איז נאר א רשות אז ער קען
200
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
מאמר זה אמר אאמו״ר ]=כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע[ לאחד על יחידות ,והוסיף :און
4
מען דארף עס טאן בשמחה .עכ״ל אדמו״ר מהוריי״צ.
והנה מצינו בכמה מקומות שרבותינו התירו וגם עודדו לחסידיהם לאכול לפני תפלת
שחרית בתנאים מסויימים 5.ואלו הם המצבים שעליהם דברו:
היילן ,אבער להיפך איז דאס ניט שייך צו אים .הוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק צ״צ האט איר געהייסען עסן פת
שחרית ,ברויט מיט פוטער ,גלייך נאך נעגל וואסער אין דער פרי און האט איר געבענטשט מיט אריכות ימים.
נאך א געוויסן זמן האט כבוד אמי זקנתי הרבנית אויפגעהערט צו עסן פת שחרית באלד נאך נט״י בוקר ,און
זי האט דערציילט לחותנה הוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק צ״צ ,אז זי זאגט שנעל אפ די ברכות און דאוונט אפ און
דאן וואשט זי זיך צום עסן .האט הוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק צ״צ אויף דעם געענטפערט :גלייכער עסן צוליב
דעם דאוונען ווי דאוונען צוליב דעם עסין .דאס מיינט א שילה׳דיקער עסן״.
.3פעם ׳דרש׳ רבינו סיפור זה וביאר את היוצא ממנו בעבודת האדם לקונו בכלל .ואלו דבריו :׳סיפור שסיפר
רבי ,ובמיוחד סיפור שנמסר מדור לדור ,אינו סיפור סתם ,אלא ודאי שיש בו לקח והוראה .עניני האדם
חלוקים בכלל לשני סוגים) :א( דברים שיש לעשותם בגין הקב׳׳ה ,עסק התורה והמצוה .סוג זה אפשר
להגדיר ,באופן כללי ,כ׳תפלה׳ ,שענינה פני׳ להקב׳׳ה והתחברות אליו; )ב( דברים שהאדם עושה אותם עבור
עצמו ,לשם מילוי צרכיו .סוג זה ניתן להגדיר כ׳אכילה׳ ,שכן הוא כולל כל אשר יש בו צורך לאדם ואשר האדם
׳רעב׳ לו וכשהוא מקבלו הוא משקיט את רעבונו .והנה ,בדרכי ה׳תפלה׳ וה׳אכילה׳ ישנם שני אופנים :אופן
האחד הוא ,ש – ‰ÏÈ·‰ Ì˘Ï ‡È‰ ‰ÏÙ˙‰האדם יודע שהוא זקוק לחסדו של הקב׳׳ה ועל כן עושה הוא את
אשר הקב׳׳ה מצוה עליו ,כדי שיוכל אחר כך להציג לפני הקב׳׳ה את ה׳שטר׳ המוכיח שעל הקב׳׳ה לתת לו את
כל צרכיו ,כתשלום עבור ה׳תפלה׳ .אופן השני הוא ,ש – ‰ÏÙ˙‰ Ì˘Ï ‡È‰ ‰ÏÈ·‰לא זו בלבד שה׳תפלה׳
עצמה היא לשם ה׳תפלה׳ )לא על מנס לקבל פרס ,כי אם משום שכך ציוה הקב׳׳ה( ,אלא גם האכילה היא
לשם התפלה .כל עניניו הם לשם קדושה ,לשם ׳וחי בהם׳ ,החדרת חיות בתורה ומצוותי׳ ,בבחינת בכל דרכיך
דעהו )משלי ג ,מו( .והוראה זו נמסרה לאשה ,אם לילדים )שאחד מהם נהי׳ אח׳׳כ נשיא בישראל( .לומר לך:
אם רוצים לגדל ילד שאכילתו תהי׳ לשם התפלה – תלוי הדבר באם ,שתתנהג היא עצמה כך ותחדיר רוח
זה בילד מקטנותו .כשעדיין נתון בעריסה תחדיר בו את ההרגשה שכל דבר צ׳׳ל לשם התחברות עם הקב׳׳ה
)׳לקוטי שיחות׳ ח׳׳א עמ׳ .(152
.4עכ״ל לוח ׳היום יום׳ שם – נעתק ממכתב אדמו״ר מהוריי״צ הנ״ל הע׳ ) 2בשינויים קלים( .וראה שיחת יו״ד
שבט ה׳תשכ״ט בה אמר רבינו זי״ע שמ״ש ב׳היום יום׳ ליום זה )ע״ד אכילה לפני התפלה( הי׳ למראה עיני כ״ק
אדמו״ר מהוריי״צ והסכים לזה] .וראה מכתב רבינו מיום כ״ח סיון ה׳תש״ו )׳אגרות קודש׳ ח״ב סוף עמ׳ קמו(:
״כל ההנהגות שהדפסתי ב׳היום יום׳ הכנסתים ע״פ הוראת כ״ק מו״ח אדמו״ר שליט״א ,וקודם ההדפסה היו
עוה״פ נגד עיניו )ויש מהם שציווה להשמיט באמרו שאינם הוראה לרבים(״[.
.5ו Ê"„Úמצינו מסורות מכמה צדיקים ,שהתירו וגם עודדו את הסרים למשמעתם להדר אחר שתיית חמין קודם
התפלה ,תה וקפה ¯˜ÂˆÂ ·ÏÁ ÌÚוכיו״ב ]ראה השקו״ט עד״ז ע״ד ההלכה במאמר הנ״ל )הע׳ (1חלק שני )אות
ב׳([ ,כדי שע״י השתי׳ יוכלו לכווין את לבם למקום כראוי .ויתירה מזו מצינו שהיו צדיקים גדולים שהורו גם
הם להמאחרים ומאריכים בתפלותיהם] ,או למי שיודע בעצמו שאם לא יאכל לא יוכל לכווין בתפלתו ÂÓÎ
˘ ,[Ï· 'ȉ ÂÏȇ ÔÈÂÂÎÓ 'ȉשיאכלו קודם התפלה .ולא מיבעיא באלו שסבלו מחלישות במזג גופם או חולי
וכיו״ב אלא אפילו אלו שגומרים תפלתם באיחור מחמת הכנה דרבה שעושים לפני כן או מפני שהיו שוהים
זמן רב בתפלתם ,הורו להם לאכול כדי שלא יוגרע ערך תפלתם מחמת הרעבון.
פרדס חב״ד
201
)א( 6 .˙‡ȯ·Ï Ú‚Â ¯·„‰˘Îוכמ״ש רבינו זי״ע :״פילע פון אנ״ש האבן געהאט א הוראה
מכ״ק מו״ח אדמו״ר ,ÔÚÚ‡„ Ô¯‡Ù ÔÚÒÚ ÈÈÊ ÔÏ‡Ê ËÂÊÚ‚ ·Èψ ʇ ,און ניט יוצא זיין
מיט טרינקען אליין״; 7״הרי ידוע באחרונים ÌÈ˘Â„˜‰ Â‡È˘ ˜ÒÙ ÔΠ8שבמקום הנצרך
9
לבריאות הגוף מותר לטעום קודם התפלה כו׳ ״.
.6
.7
.8
.9
ראה מכתב אדמו״ר מהוריי״צ שבהע׳ :2״…בבקשה אשר Â˙‡ȯ· ˙‡ ¯ÂÓ˘Èותיכף ומיד ·˜Â˙È˘Ó ÂÓÂ
ÌÂÚËÈמה קודם התפלה . .והנני מבקשו לעשות כן…״.
רבינו זי״ע בעצמו נצטווה לאכול לפני התפלה מטעמי בריאות -ראה מה שכתב הרה״ג הרה״ח ר׳ לוי יצחק
שניאורסאהן אביו של רבנו זי״ע באגרת קודש )אליו( מיום ב׳ אדר ראשון ה׳תרפ״ט )נדפס במכתבי חתונה,
קה״ת תשנ״ט ,עמ׳ טז( ,וז״ל :״…שהנך מתענה בכל יום עד עת המנחה ,אדרבה הנני שובע רצון מזה שהודיעה
אותי ומחזיק טובה הנני לה בעד זה ,ואיני מבין אותך כלל ,מהו השיטה הזאת ,מאין לקחת ומי לימדך כאלה.
כמדומה שלעת עתה רחוק הנך מגבורת שמשון ,ולמה אתה עושה כאלה ,אין זו דרך התורה ולא דרך התשובה
כלל וכלל .והנני מצוה לך במפגיע שבל תעשה כזאת ,לא רק עד המנחה ,אלא גם עד תפלת שחרית ,תאכל
בכל יום ויום פת שחרית קודם התפלה) ,רק תקרא קריאת שמע מקודם ,ואם באפשר עם תפילין מה טוב(.
נצרך לשמור את הבריאות בכל תוקף ועוז ותשתדל ביותר לשמור את בריאותך ,וכל המרבה הרי זה משובח״,
עכ״ל] .בנוגע למ״ש הגרלוי״צ בחצע״ג ע״ד ק״ש ותפלין – ראה לקמן הע׳ .[26 ,17
מכתב רבינו מיום כה סיון ה׳תשי״ב )אג״ק ח״ו עמ׳ קמב( .וז״ל המכתב במילואו :״…אבער ]איך[ בין ניט
צופרידן פון דעם ,וואס צייטענווייז פילט איר נאך אלץ קאפ שווינדעל ,איר האט געדארפט -אויב איר
טוט דאס נאך ניט ביז יעצט -צו עסען מזונות פארן דאווענען ,אויסער דאס וואס איר טרינקט ,און עס איז
באוואוסט דער פתגם של כ׳׳ק אדמו׳׳ר הצמח צדק ,וואס ער האט געזאגט ,אז עס איז גלייכער צו עסען צוליב
דאווענען )ד.ה .אז דערנאך דאווענט ער במנוחה( איידער דאווענען צוליב עסען )וואס בדרך ממילא -זיינען
די נערווען און די קאפ אפגעשוואכט איז די תפלה ניט במנוחה ,און דער יצה׳׳ר והגוף גארען ווען וועט מען
שוין עפעס איבערכאפען( ,און פילע פון אנ׳׳ש האבן געהאט א הוראה מכ׳׳ק מו׳׳ח אדמו׳׳רËÂÊÚ‚ ·Èψ ʇ ,
,ÔÚÚ‡„ Ô¯‡Ù ÔÚÒÚ ÈÈÊ ÔχÊאון ניט יוצא זיין מיט טרינקען אליין ,און אז איר וועט זיך אזוי פירען ,וועט
דאס בריינגען נוצען סיי פארן גוטען געזונד און סיי פארן עסק״) .ראה תרגום אגרת זו בספר ״אגרות קודש
– מתורגמות״ ,כרך א׳) ,קה״ת ,כפ״ח ,תשס״ג( עמ׳ .(334
ובמכתב מיום י׳׳ח טבת ה׳תשי׳׳ב )אג״ק ח״ה עמ׳ קנ( כתב ,וז״ל :אין המשך פון אונזער טעלעפאנישען
שמועס ,האב איך געפילט אז בא אייך האט זיך ניט אפגעלייגט · ,ÏÏη ËÂÊÚ‚ ˆ Ú‚Âאון ·Âˆ Ûȇ ˯Ù
,ÔÚÚ‡„ Ô¯‡Ù ˙ÂÂÊÓ ÔÈÈÊ ÌÚÂËבין איך דא מעתיק א ווארט פון בעל שם טוב הקדוש . .אין כתר שם טוב
ח׳׳א דף י׳׳ז) ,פון דעם דרוק וואס איך האב( שטייט :״כאשר גופו חולה גם נשמתו נחלשה ואינו יכול להתפלל
כראוי אעפ׳׳י שהוא נקי מעבירות לכך צריך האדם לשמור בריאות גופו מאד״) .ראה שם עמ׳ .(280
ראה דברי ה׳ערוך השולחן׳ שנעתקו לקמן בפנים ס״ו.
מכתב רבינו מיום כ״ו תמוז ה׳תשי״ג )אג״ק ח״ז עמ׳ שכב( -לאחד שסבל בבריאות גופו ,מעצבות ומרה שחורה.
וז״ל המכתב במילואו :״והנה ידוע עד כמה שיקר בעיני השם בריאותו של גוף ישראל ,ועל פי מה ששמענו
מכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע שפעם הנה אביו כ״ק אדמו״ר גליא לדרעא ואמר לו ,ראה גודל ערך
הגוף שבשבילו הנה יצקו געגאסען כמה תורה ומצות ,ובמילא פשוט שצריך הוא לשמור על בריאות גופו ,וכיון
שזהו מהענינים שהתורה מסרה לרופא להורות הסדרים באכילה ושתי׳ ,צריך לעשות כהוראתם ,ואינו מובן מה
שכותב שמפני זה אינו יכול לעסוק בעבודת התפלה ,ואם כוונתו שאינו אוכל וטועם קודם התפלה ,הרי ידוע
באחרונים וכן פסקו נשיאינו הקדושים ש·) ‰ÏÙ˙‰ ̄˜ ÌÂÚËÏ ¯˙ÂÓ Û‚‰ ˙‡ȯ·Ï ͯˆ‰ ̘Óההדגשה
אינה במקור( ואדרבה מצוה וחובה הדבר ,ובפרט ע״פ פתגם הצ״צ שטוב לאכול בשביל התפלה מאשר תפלה
202
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
)ב( ,‰ÂÂÎÏ ÏÈÚÂÓ ¯·„‰˘Îדהיינו באופן שאילולי האכילה יתכן שיחסר המזג בעיון
תפלה .דכאשר מתפלל ·‡¯ ˙·˙‰·Â ˙ÂÎÈאליבא ריקנא ,לפעמים מפריע הרעבון
לעבודת הלב ,כי אינו יכול לרכז מוחו ומחשבתו כדבעי או שנפשו הבהמית מתגברת עליו
ודוחפו למהר בתפלתו 10.וכמ״ש רבינו :״ובענינים אלו בפרט תלוי הדבר באופן עבודתו
בעבודת התפלה ,Â‡Ï Ì‡ ˙ÂÎȯ‡· ‡È‰ ̇ ,כו׳ וידוע פתגם הצמח צדק אז גלייכער עסען
צוליב דאוונען ווי דאוונען צוליב עסען ,וכפשוטו הוא שטוב יותר שיאכל קודם התפלה
11
‡¯˙ÂÈ ‰¯„ÂÒÓ Â˙ÏÙ˙ 'ȉ˙ ‰Ê È„È ÏÚ Ì״.
)ג( · ˙¯ÁÂ‡Ó ‰Ú˘ „Ú Â˙ÏÙ˙ ¯ÂÓ‚È ‡Ï˘ ‚"‰Îשאז עלול רעבונו להפריע לכוונה
בתפלה ,וכמ״ש רבינו ״ובחלישות „ 12‰Ï‡ ÂÈ˙¯Âמתירים לאכול אפילו מזונות קודם
בשביל האכילה ,ו· 'È˘ ÚÈÙ˘Ó‰ ÌÚ ‰Ê· ¯·„È ‰ÏÈ·‰ È˯Ùויעשה כהוראתו ."ÌȇÙ¯‰ ˙‡¯Â‰Ï ̇˙‰·Â
.10במכתב אדמו״ר מהוריי״צ )מיום ח׳ תשרי ה׳תש״ט( להרה״ח ר׳ ניסן נעמענאוו ז״ל )אג״ק שלו ח״י עמ׳ ב(
כתב ,וז״ל :״בדבר התלמידים שי׳ ששואלים בנידון טעימה קודם התפלה ,הנה בוודאי המה נזהרים בקריאת
קריאת שמע קטנה בתפילין ואז אפשר לטעום מיני מזונות ,ובדרך כלל צריכים בדיקה מפורטת ומסודרת
‰ÏÙ˙· ÌÈÎȯ‡Ó‰Ïכי לא כל הרוצה ליטול שם ׳עובד׳ צריכים להניח ,וצריכים לייחד שיחות על הנושא אשר
חסידות היא פנימית ומי שבטבעו הוא חיצון אינו כלי לפנימיות כו׳״ ,עכ״ל] .בנוגע למ״ש ע״ד ״קריאת שמע
קטנה״ – ראה לקמן הע׳ .17ובנוגע למ״ש ״בתפילין״ -ראה לקמן הע׳ .[26
.11מכתב רבינו מיום ג׳ סיון ה׳תשי״ב )אג״ק ח״ו עמ׳ צ( – .מכתב זה הועתק במילואו לקמן סט״ו ,ע״ש.
לפעמים הובאו שני הטעמים ]בריאות הגוף וכוונה בתפלה[ גם יחד ,וכמו במכתב רבינו מיום ד׳ שבט
ה׳תשי״ז )אג״ק חי״ד ס״ע שכז ואילך( :״עס זיינען דערגאנגען צו מיר שמועות ,אז איר גיט ניט אכטונג אויף
בריאות הגוף ווי עס פאדערט זיך לויט ווי געזאגט ,ומקרא מלא דבר הכתוב ,ונשמרתם מאד לנפשתיכם. ,
. .און דעריבער איז באוואוסט די הוראה לכמה וכמה וועלכעס מיר האבען געהערט פון כ״ק מו״ח אדמו״ר
רבנו נשיאנו צו טועם זיין אין דער פריה פארן דאוונען ,און פאר מערערע ניט נאר טועם זיין סתם נאר מיני
מזונות ,בכדי צו פילן זיך שטארקער ˙‡Ê „ÂÚ ,אז דענסטמאל קען מאן דאוונען מיט מער צוגעטראגענקייט״.
ועד״ז במכתב מיום ט׳ ניסן ה׳תשט״ו )אג״ק חי״א עמ׳ כב( :״פליאה בעיני מה שכפי השמועה פסק לאכול
בבקר ,כי מלבד שאינני מבין היסוד להנהגה כזו ,אינני מבין ג״כ ההיתר להנהגה זו ,והרי אין לנו אלא הוראת
נשיאנו הק׳ וכבר ידוע תורת הבעש״ט על הפסוק כי תראה חמור שונאך גו׳ עזב תעזוב עמו ולא על ידי
תעניות וסיגופים ,ובפרט שבדורנו דור חלוש זה כשהגוף מבלבל מפני שרעב הוא וכיו״ב ,הנה לכל לראש
עושה זה רושם בעבודת התפלה לימוד התורה וכיו״ב ,אף אם אפילו הי׳ בזה שכר הנה צריך לברר אם לא יצא
שכרו בהפסדו ,ואם לדעתי ישמע הנה ינהג בהנהגה הידועה אז עס איז בעסער עסען צוליב דאוונען איידער
דאוונען צוליבן עסען״ .וראה גם מכתב י״ח שבט ה׳תשט״ו -נעתק לקמן בפנים סי״א.
והעירני ידידי הרה״ח ר׳ יהושע מונדשיין שליט״א ממ״ש רבינו זי״ע להר״מ גראנער ז״ל ביחידות :״עסט
דו אדער טרינקסט דו פאר׳ן דאווענען? איך וואלט דיר מתיר געווען עסען מזונות פאר׳ן דאווענען ˜ÂÊÈÁÏ
.˙‡ȯ·‰דער רבי האט ניט מחמיר געווען אין דעם .אז מען עסט פאר׳ן דאווענען ווערט די קאפ קלארÔÚ˜ ,
,‰ÏÙ˙‰ ˙„·ڷ Ô‡Ë ÔÚÓוואס דאמאלסט איז דער לערנען בהצלחה״] .הדברים נדפסו בתשורה שהו״ל בן
אחיו ,הרב מנחם מענדל גראנער שי׳ ,כ״ד אלול תשס״ג ,עמ׳ טו-טז[.
.12העירני ידידי הרה״ח ר׳ יהושע מונדשיין שליט״א מהמסופר בספר ׳רשימות דברים׳ )להרה״ח ר׳ יהודה חיטריק
שי׳( חלק ג׳ )ברוקלין תשמ״ט( ,ב׳מדור כ״ק אדמו״ר מהורש״ב׳ ס״ג )עמ׳ קנח( ,וז״ל :״המשפיע הרשג״א ]הרב
פרדס חב״ד
203
התפלה ל‡Ì˙È˘Ó ÌÓ˜ ¯Á‡Ï ÔÓÊ Í˘Ó Ì˙ÏÙ˙ ÌÈÓÈÈÒÓ˘ ÂÏ״] 13.דבר זה נוגע ביחוד
בשבתות ובמועדים שאז מתפללים בזמן מאוחר יותר ,ואין מסיימים התפלה עד שעה
מאוחרת[.
על פי הדברים הנ״ל נהוג למעשה ו ·Â¯‰ „"Úבישיבות ׳תומכי תמימים – ליובאוויטש׳,
שטובלים במקוה טהרה ולומדים דא״ח ומתכוננים ל׳תפלה חסידותית׳ כשעתיים לפני
התפלה] 14וממילא גם אין גומרים תפלתם עד משך כמה שעות מעת קומם ממיטתם[,
16
שטועמים מיני מזונות וכיו״ב לפני התפלה ]‡ÚÓ˘ ˙‡È¯˜Â 15¯Á˘‰ ˙Âί· ˙¯ÈÓ‡ ȯÁ
)·˙ ,[(17ÔÈÏÈÙכדי שעי״ז יוכלו לכווין בתפלתם ביתר שאת ויתר עז] ,או כי מצד דרכי
הבריאות וכו׳ אינו מן הנכון להתענות עד קרוב לצהריים[.
שמואל גרונם אסתהרמן[ בשנותיו האמצעיים הרגיש חלישות בגופו ,ונכנס ליחידות לכ״ק אדמו״ר הרש״ב,
אם מותר לו לסעוד לבו במיני מזונות קודם התפלה דשחרית .היות שלמד עם התלמידים עד שעה עשירית
בבוקר ,ומשעה עשירית עבודת התפלה ,אף שהתפלל בציבור אבל התפלל במתינות ועד שבא הביתה הוא
חצות היום ,ורק אז אכל ארוחת הבוקר ,לכן הרגיש חלישות הלב ,שזה כמה עבר מאז קומו בבוקר השכם.
כ״ק אדמו״ר אמר לו :שאינו יכול לתת לו היתר על זה שאיסור זה מפורש בגמרא .וישאל הרשג״א לכ״ק,
הלא להתלמידים בחורי הישיבה נותן היתר לאכול קודם הלימוד והתפלה בבוקר ויען כ״ק :אתם מדמים את
עצמכם להתלמידים ,אתם נולדתם בדור קודם ȇ ÔÎ ÏÚ ,ÌÈ˘ÂÏÁ „Ï ̉ ¯ÁÂ‡Ó ¯Â„· „Ï ÌÈ„ÈÓÏ˙‰Â
‰Ê ¯˙ȉ Ì‰Ï Ô˙Â״.
.13מכתב רבינו מיום י״ג תשרי ה׳תשי״ז )אג״ק חי״ד עמ׳ יח( ,וז״ל המכתב במילואו :״בשיחתי עם אביו הרב
שליט׳׳א ,נודע לי לתמהוני הכי גדול על דבר התנהגותו בעניני אכילה ושתי׳ שאינה כדבעי ,למרות שרואים
במוחש אשר העדר הסדר בזה פועל חלישות בגוף ,ותומ׳׳י חלישות בלימוד התורה וקיום מצותי׳ ,וכבר ידועה
דרישת כ׳׳ק מו׳׳ח אדמו׳׳ר מכל אברכי הישיבה שיתנהגו בסדר מסודר בעניני אכילה ושתי׳ שינה וכו׳ ,ותקותי
שעכ׳׳פ בקבלת מכתבי זה יסודר האמור לעיל .וכבר ידוע פתגם כ׳׳ק אדמו׳׳ר הצמח צדק ,שטובה יותר הנהגה
דאכילה בכדי שיוכלו אח׳׳כ להתפלל מההיפך דמתפללים בכדי שיוכלו אח׳׳כ לאכול ,ובחלישות דורותינו אלה
מתירים לאכול אפילו מזונות קודם התפלה )כמובן לאחרי ק״ש קטנה( ÔÓÊ Í˘Ó Ì˙ÏÙ˙ ÌÈÓÈÈÒÓ˘ ÂχÏ
לאחר קומם משינתם״ ,עכ״ל.
]בנוגע למ״ש רבינו ״כמובן לאחרי ק״ש קטנה״ – ראה לקמן הע׳ .[26
.14ראה קונטרס ׳עץ החיים׳ )לכ״ק אדמו״ר מהורש״ב זי״ע ,מייסד ישיבות תו״ת( סכ״ח )עמ׳ :(51״ הנה הזמן
המסוגל ללימוד דא״ח הוא בבוקר קודם התפלה . .בשעה שביעית ומחצה יתאספו כולם אל הזאל הגדול . .
וילמדו ב׳ שעות רצופות עד שעה תשיעית ומחצה .ואם באפשר שיתחילו בשעה שביעית יותר טוב מצד זמן
התפלה שלא יתאחר״.
.15ראה שו״ת ׳קרן לדוד׳ או״ח סכ״א אות ד׳ ד״ה ותו בא״ד ,דבכה״ג שאמר מקצת ברכות תו ליכא איסור
דאורייתא באכו״ש ״לשיטות הסוברים דהוא איסור דאורייתא״ ]הדיעות בזה – ראה במאמר הנ״ל הע׳ ,[1
כיון ש״מדאורייתא יוצא ידי מצות תפלה בבקשה בעלמא״
.16הטעם לזה -ראה לקמן הע׳ .26
.17בקונטרס ׳עץ החיים׳ )הנ״ל הע׳ (14שם איתא שהלימוד יהי׳ ״‡ ÔÈÏÙ˙ ˙Á‰ ȯÁוקריאת שמע ואחרי שתיית
טיי״ .ובמכתב אדמו״ר מהוריי״צ הנ״ל הע׳ :10״הנה בוודאי המה נזהרים בקריאת קריאת שמע קטנה בתפילין
ואז אפשר לטעום מיני מזונות״] .ובשיחת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ זי״ע ש״פ נשא ה׳תש״ד )׳ספר השיחות
204
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
ועד״ז נהוג בתוככי אנ״ש חסידי חב״ד 18,בעיקר בשבתות ויו״ט -שאפילו אלו שאינם
מאריכים ÍÎ ÏÎבהכנות לתפלה ובתפלה עצמה ,מתחילים להתפלל בשעה מאוחרת לפי״ע,
]ובש״ק מברכים החודש גומרים כל ספר תהלים לפני התפלה – [19שברוב הפעמים התפילה
נגמרת קרוב לחצות היום או אחרי חצות היום 20,ופשוט דבכה״ג יש לחוש שהעדר האכילה
יפריע לעבודת התפלה ,ע״כ נוהגים רובא דעלמא לטעום מיני מזונות וכיו״ב לפני התפלה
כדי לכווין היטב בתפלה.
והנה שמעתי מקשים ,ובתוכם יראים וגם שלמים :על יסוד מה התירו רבותינו לאכול
לפני התפלה ,הלא דין מפורש הוא בשו״ע אורח חיים שאסור לאכול לפני התפלה 21,ומה
בכך שלא יוכל לכוין כ״כ לפני האכילה – יקוב הדין את ההר!
עוד שמעתי שואלים :מה חידש אדמו״ר הצמח צדק בפתגמו ״בעסער עסען צוליב
דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען״ ,דממנ״פ :במצב שע״פ שולחן ערוך מותרים לאכול
מהיכי תיתי לאסור האכילה עד שהוצרך הצ״צ ׳להתירה׳ ,ואם במצב שע״פ שו״ע אסור
לאכול עסקינן ,איך יועיל הפתגם להתיר את האסור ,הלא קיי״ל ׳דבר ה׳ זה הלכה׳ ,ואין
חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳.
וע״כ באתי בזה לבאר דברי רבותינו על יסוד הש״ס והפוסקים.
ה׳תש״ד׳ עמ׳ :(14״י״ב תמוז תרנ״ה האט הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק מיך אויפגעוועקט זעקס אזייגער אי דער
פרי און געהייסען אז נאכדעם ווי איך וועל זאגען ברכות השחר און לייענען קריאת שמע קטנה ‡ÔÈÏÈÙ˙ ÔÈ
זאל איך אריינגיין צו אים״[.
אבל נראה דלרווחא דמילתא – לעשות על צד היותר טוב -כתב כן ,שהרי מעיקר הדין כתבו רוב האחרונים
]׳אלפסי זוטא׳ )להרמ״ע מפאנו( ברכות יד ע״ב .וראה שו״ת ׳שואל ומשיב׳ מהדו״ת ח״ג סע״ב .שו״ת מהרש״ם
ח״ג סשנ״ט ד״ה ומ״ש רו״מ מדברי הלבוש .שו״ת מהרש״ג ח״א סנ״ב ס״ג .שו״ת ׳בית יצחק׳ או״ח סי״ז – ושם
בשם החוזה מלובלין זצ״ל [„ÂÚ .Â"‡Â ÔÓÈÒ ‰"Á ‚‰Ó ‰Îω È¯Ú˘ .דאין איסור לקרות ק״ש בלי תפילין ,אם
בדעתו להניחם אח״כ .וכן מבואר מלשון הגרלוי״צ )אביו של כ״ק אדמו״ר זי״ע( שהעתקתי לעיל סוף הע׳ 6
]״ואם באפשר עם תפילין מה טוב״[ .וכך נהגו כו״כ חסידים אנשי מעשה )כמ״ש בשערי הלכה ומנהג שם(.
.18הכוונה ״לאלו הלומדים ומתנהגים בחסידות ,לא לסתם הקוראים א״ע חסידים״ ]ע״פ לשון רבינו במכתב ה׳
אד״ר ה׳תשי״ז -אג״ק חי״ד עמ׳ תז[.
.19ראה ׳דיני ומנהגי ראש חודש׳ )קה״ת תש״נ( פ״א ס״ט ואילך ובהערות לשם .וש״נ.
.20ולהעיר שהעדר האכילה עד חצות נחשב ,בהלכה ,כתענית ,אשר ע״כ ״אסור להתענות בשבת עד חצות
אפילו אם אינו מתכוין לשום תענית אלא שנמנע מחמת עסקו בדבר אחר אפילו הוא דבר מצוה כגון שקורא
ומתפלל אסור אלא אם כן אינו חפץ לאכול עדיין והאיחור הוא עונג לו כו׳ )והוא הדין אם מתענג בקריאה
ותפלה יותר מבאכילה(״ )שו״ע אדה״ז הל׳ שבת סי׳ רפח ס״א( .ואכ״מ להאריך בזה.
.21ראה ,לדוגמא ,ספר ׳עם מרדכי׳ )להרמ״י וויליג ,ניו יארק תשנ״ב( עמ״ס ברכות סי׳ יו״ד אות ב׳ )עמ׳ מד(
שהקשה גם הוא על ״מנהג חסידים ואנשי מעשה לשתות תה עם סוכר ואף לאכול עוגה קודם התפלה״ ,ומ״ש
שם לתרץ – צע״ג .ואכ״מ.
פרדס חב״ד
205
Âȯ„‚ ¯ÂÒȇ‰ ¯Â˜Ó
·( איתא במסכת ברכות יו״ד ע״ב :ואמר ר׳ יוסי ברבי חנינא משום ר׳ אליעזר בן יעקב,
מאי דכתיב 22לא תאכלו על הדם ,לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם .א״ר יצחק א״ר
24
יוחנן 23א״ר יוסי בר׳ חנינא משום ראב״י ,כל האוכל ושותה ואח״כ מתפלל ,עליו הכתוב
25
אומר ואותי השלכת אחרי גויך ,אל תקרי גויך אלא גאיך ,אמר הקב״ה לאחר שנתגאה זה
קבל עליו עול מלכות שמים 26.ע״כ.
.22פרשת קדושים יט ,כו.
.23ראה בספר ׳ברכת אהרן׳ )להגר״א לוין מרישא ,בעהמח״ס שו״ת אבני חפץ( עמ״ס ברכות ,סוף מאמר עד )לה,
ב( ,מ״ש בזה )ע״ד החידוד( לבאר למה ר׳ יוחנן מיאן בדרשה קמייתא )דלא תאכלו על הדם( ,דלישטתי׳ אזיל
)במסכת סנהדרין עג ,א( דאוקים קרא דלא תאכלו על הדם לאזהרה לבן סורר ומורה .ואכ״מ לפלפל בזה.
.24מלכים-א יד ,ט.
.25בספר ׳קדושה וברכה׳ עמ״ס ברכות )נדפס לראשונה בפרנקפורט תס״ו ונדפס מחדש ע״י מכון אהבת שלום,
ירושלים תשס״א( קישר איסור האכילה ושתי׳ משום גאוה עם הא דאמרינן בסוטה )ה ,א( ״אין תפלתו של
אדם נשמעת אא״כ משים לבו כבשר ]שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה .פרש״י[ שנאמר והי׳ מדי חודש בחדשו
וגו׳ יבא כל בשר להשתחוות ]להתפלל .אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני אבל גסי הרוח
לא יבואו .פרש״י[״.
.26בשו״ע אדה״ז או״ח סימן ע׳ הביא שיטת הרא״ש )ברכות פ״א ס״י( דקיי״ל כוותי׳ ״שהעוסק באכילה צריך
להפסיק לתפלת השחר אפילו התחיל בהיתר הואיל ואיסור אכילה קודם התפלה הסמיכוהו על ל״ת שבתורה
שנאמר לא תאכלו על הדם ,לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם )ברכות יו״ד ע״ב(״ ,והוסיף רבינו בחצאי
עיגול ״וכיון שצריך להתפלל צריך ג״כ לקרות קריאת שמע וברכותי׳ כדי לסמוך גאולה לתפלה״ .ובקונטרס
אחרון שם סק״ב כתב וז״ל :״ ¯˘Ù‡Âבלאו האי טעמא ]דכדי לסמוך גאולה לתפלה[ אסור ]לאכול[ גם קודם
קריאת שמע שהוא עיקר קבלת מלכות שמים ויש בה משום ואותי השלכת כו׳.״
ונראה לבאר כוונת רבנו הזקן ,דהנה כיון דבמימרא קמייתא דריב״ח ,בדינא דלא תאכלו על הדם ,לא נאמר
אלא שאסור לאכול קודם שיתפלל הי׳ אפ״ל דמה שבמימרא בתרייתא נזכר גם קריאת שמע אינו אלא אגב
גררא ,דכיון דקיי״ל שצריך לסמוך גאולה לתפלה ,הרי כך הוא סדר הדברים ע״ד הרגיל ,דקורא ק״ש ואח״כ
מתפלל ,אבל לאו למימרא דכמו דאיכא איסורא לאכול לפני התפלה ה״ה דאיכא איסור בפ״ע לאכול לפני
ק״ש .וכן משמע מזה שהרמב״ם )הל׳ תפלה פ״ו ה״ד( והטושו״ע )או״ח ספ״ט ס״ג( לא הביאו שום דין איסור
אכילה לפני קריאת שמע .אמנם לאידך יתכן דכיון דבמימרא בתרייתא נראה מבואר דיסוד הך דינא דאסור
לאכול לפני התפלה ]דילפינן מקרא דלא תאכלו על הדם[ הוא משום דאסור לאכול ולשתות קודם ˜·˙Ï
,ÌÈÓ˘ ˙ÂÎÏÓ ÏÂÚא״כ י״ל דגם לפני קריאת שמע אסור לאכול מהאי טעמא דהא עיקר קבלת עול מ״ש
הוא בק״ש] .ולפ״ז באיסור אכילה לפני התפלה -תרתי איתנייהו בי׳ :חדא ,איסור אכילה משום לאו דלא
תאכלו על הדם המבואר במימרא קמייתא דריב״ח ,ואיסור זה אינו אלא בתפלה ולא בק״ש .ועוד ,איסור
אכילה משום לתא דגאוה המבואר במימרא בתרייתא דריב״ח ,ואיסור זה שייך בין בק״ש ובין בתפלה[ .ומה
שלא הביאו הפוסקים להדיא איסור האכילה לפני ק״ש הוא משום דבד״כ ק״ש ותפלה אזלי בהדי הדדי ,כיון
שצריכים לסמוך גאולה לתפלה .וכיון דיש לצדד בזה לכאן ולכאן כתב רבינו הזקן ״ ¯˘Ù‡Âבלאו האי טעמא
אסור ]לאכול[ גם קודם קריאת שמע שהוא עיקר קבלת מלכות שמים ויש בה משום ˙ÎÏ˘‰ È˙‡Âכו׳ ״.
] .˜"„Âויעויין גם ׳משנה ברורה׳ ספ״ט סקכ״ב וביאור הלכה ד״ה ולא לאכול )וצע״ק שלא ציין לדברי אדה״ז
הנ״ל( ,ובספרו ׳מחנה ישראל׳ פ״ב ס״ב ובספרו ׳נדחי ישראל׳ פ״ח ס״א ובשו״ת ׳קרן לדוד׳ ,הנ״ל הע׳ ,15
206
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
דין זה ,דאסור לאכול ולשתות לפני תפלת השחר ,איתא בגמרא בלי שום חולק .וכך
פסק הרמב״ם בהל׳ תפלה פ״ו ה״ד :״אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה
מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית״ .הלכה זו העתיקוה כל הפוסקים
)כמו שיתבאר לפנינו( ,אלא שנחלקו אם איסור זה הוא מן התורה או מדרבנן .ורוב
הפוסקים פסקו שהוא איסור מדרבנן 27.ובזהר הקדוש 28ובספרי המקובלים הפליגו מאד
בחומר איסור זה 29 .איסור זה נתבאר גם ע״פ פנימיות הענינים בדא״ח.30
בפרטי איסור זה נחלקו הראשונים בתרתי) :א( אם מותר לשתות ÌÈÓקודם התפלה.
ו)ב( אם מותר לאכול לצורך רפואה קודם התפלה .דעת הראבי״ה 31ועוד ראשונים היא
שלא אסרו שתיית מים לפני התפלה ,וטעמם ונימוקם עמם ,דס״ל ש״לא נראה להם
]לחכמים[ לגזור אלא במידי דהוי דרך גאוה דוקא״ 32,וכמבואר בגמרא )ברכות שם( דיסוד
איסור אכו״ש לפני התפלה הוא משום גאוה ,ובשתיית מים אין בה משום גאוה .וע״פ
סוד״ה ולענין שתי׳ וד״ה ומעתה[.
אמנם ממ״ש הראבי״ה הו״ד ברא״ש עמ״ס ברכות שם ובטושו״ע ספ״ט דשתיית מים אינו אסור מדין ל״ת
עה״ד משום שאין בה משום ״גאוה״ )ראה לקמן בפנים( ,משמע לכאורה דאין כאן שני איסורים או טעמים
נפרדים ,אלא דמימרא שני׳ דריב״ח מפרש ומגדיר איסור ל״ת עה״ד שבמימרא הראשונה .ואכ״מ להאריך.
.27ראה נו״כ השו״ע או״ח ספ״ט ושו״ע אדה״ז שם – נעתק לקמן בפנים.
.28ח״ב רטו ,ב .ועוד.
.29והראני ידידי הרה״ח ר׳ יהושע מונדשיין שליט״א דברים חוצבים להבות אש בספר ׳אור התורה׳ עה״ת
להרה״צ ר׳ שלום תאומים זצ״ל שנדמ״ח )ירושלים ,תשנ״ט( עה״כ בפרשת ויקהל ״לא תבערו אש בכל
מושבותיכם ביום השבת״ )עמ׳ רח( וז״ל :״היוצא לנו כי התפלה נקראת יום השבת ,כי משם בא מקור
התפלה .והנה המתפלל צריך שיהי׳ לו הבערת אש של מעלה הבערת אש של קדושה ,ולא יתערב בהבערה
גופנית כמו ח״ו לאכול קודם התפלה ‡ ,˙Â˙˘Ï Âוקל וחומר דבר משקה המשכר שהוא הבערה גמורה שהוא
אש זרה וחייב מיתה כדין בני אהרן ,אם לא לאיש חולה ,כדעת השו״ע ,לזה אמר הכתוב לא תבערו אש בכל
מושבותיכם ,ר״ל שלא תבערו אש זרה בכל מושבותיכם שהוא הגוף ,שמהבערה זו לא יתלהב אלא הגוף ,לא
כן הנפש שאין מתלהבת אלא מאש של מעלה ,לזה אמר בכל מושבותיכם דייקא שמרמז על הבערה חיצונית
שהיא התלהבות סטרא אחרא ,וזה אומרו ביום השבת ר״ל בעת התפלה הנקראת יום השבת .וה׳ יזכנו לעבוד
עבודתו באמת באש של מעלה Ú‡˜Â ÚÈÈË ˙ÈÈ˙˘· ÂÏÈÙ‡ ‰Ê ÏÚ ¯Â·ÚÏ ‡Ï˘ „ÈÓ˙ Âί„Îאם לא באונס
‚„ÏÂ״.
.30ראה ׳לקוטי תורה׳ לפרשת פינחס עט ,ד .׳מאמרי אדמו״ר הזקן׳ פרשיות ,ח״ב עמ׳ תשמז .׳מאמרי אדה״ז
הקצרים׳ עמוד שב ואילך .׳מאמרי אדמו״ר האמצעי׳ ויקרא ח״ב עמוד תשנו .׳אור התורה׳ בראשית )כרך ו(
תתרכ ,א .׳ספר המאמרים׳ תרפ״ט עמ׳ .85׳רשימות׳ רבינו זי״ע ,קונטרס קו .וש״נ.
.31הל׳ ברכות סי׳ ל׳ -הובא ברא׳׳ש )ברכות פ״א סי׳ י׳( ובמרדכי )שם סי׳ כג( ועוד ראשונים ,וכן פסק בטור אורח
חיים שם.
.32לשון הבית יוסף או״ח שם.
* וכבר העירו מגירסת הבה׳׳ג )הלכות ברכות נה ,א – במהדורת מכון ירושלים( ,והסמ״ג )עשין יח( בגמרא ברכות
שם :״כל האוכל ושותה ו‡ ˘''˜ ‡¯Â˜ Î''Áעליו הכתוב וכו׳,״ בהשמטת תיבת ״ומתפלל״.
פרדס חב״ד
207
דבריהם כתב מהר״י אבוהב 33,דהוא הדין והוא הטעם שלא אסרו אכו״ש לצורך רפואה,
דגם באכו״ש כזו אין כוונתו למלאות רעבונו אלא לבריאות גופו ו״כיון דלרפואה הוא
דאכיל ושתי להו ליכא משום גאוה״ .אבל רבנו פרץ 34סובר דאפילו מים או אוכלין ומשקין
35
לשם רפואה אסור ״כיון שרצונו ונפשו מלא ממה שהוא צריך״.
ובשו״ע וכל הפוסקים הנמשכים אחריו קיי״ל כשיטת הראבי״ה ודעימי׳ שמותר לשתות
מים קודם התפלה ,וכל אוכלין ומשקין מותרין לרפואה .וזה לשון המחבר בשולחנו )או״ח
ספ״ט ס״ג( :אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה ,ולא
לאכול ולא לשתות .אבל מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין בשבת ויו׳׳ט .וכן
אוכלין ומשקין לרפואה מותר 36,עכ״ל.
ובפרי חדש שם הוסיף :״ומ״ש השו״ע דלרפואה מותר‰ÏÚÓ Âȇ˘ È"ÙÚ‡„ ‡¯·˙ÒÓ ,
37
,ȯ˘ ‰ÏÈÙ˙‰ ¯Á‡ Â˙Â˙˘Ï ÏÂÎÈ ,‰ÏÈÙ˙ ̄˜ Â˙Â˙˘Ï „ȯÂÓÂדהא לית ביה גאוה״.
ובשולחנו של רבינו הזקן )או״ח שם ס״ה( העתיק וסידר הלכות אלו בטעמיהן ,וז״ל:
אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל שמונה עשרה .וסמכו
איסור זה על מ״ש לא תאכלו על הדם ,כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם .וכל
.33בביאורו לטור או״ח שם )הו״ד בבית יוסף שם(.
.34בהגהותיו לתשב״ץ סי׳ רג אות כ׳ -הו״ד ב׳ארחות חיים׳ הלכות תפלה )סי׳ ט״ו( וב׳כלבו׳ )סי׳ ט׳( – הו״ד ב׳בית
יוסף׳ וב׳דרכי משה הארוך׳ או״ח שם – וב׳אבודרהם׳ בסדר ברכת השחר.
.35בדעת הרמב״ם נחלקו האחרונים :ב׳פרי חדש׳ או״ח שם וב׳מעשה רוקח׳ )על הרמב״ם שם פ״ו ה״ד( ועוד
אחרונים כתבו ,דהרמב״ם -שכתב ״אסור לו לאדם שÌÂÏÎ ÌÂÚËÈ״ -ס״ל כשיטת רבנו פרץ ודעימי׳ דאפילו
שתיית מים אסור ,ומשום דכל אכו״ש נאסרה אפילו אכו״ש שאין בה משום גאוה .אבל ב׳מחזיק ברכה׳
להחיד״א )או״ח שם אות ג׳( פקפק בראי׳ זו וכתב ד״אינו מוכרח״ .ובאיזה שו״ת מן האחרונים נקטו דיתכן
דגם הרמב״ם מתיר שתיית מים ,וגם הוא סובר דלא נאסרה אלא אכו״ש שיש בה משום גאוה וכשיטת הראבי׳
ודעימי׳ )ראה שו״ת ׳יביע אומר׳ ח״ד סי״א.("˘Â .
ונראה להביא סמך חזק לדברי האחרונים הם שלדעת הרמב״ם גם שתיית מים אסורה ממ״ש בהל׳ חמץ ומצה
פ״ח ה״ט וה״י ,וז״ל הרמב״ם שם :״ואח״כ נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה
שהוא רוצה לשתות ,ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית .ÌÂÏÎ ‰È¯Á‡ ÌÚÂË ÂȇÂואח״כ נוטל ידיו
ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו ואח״כ מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל כו׳ ומברך בופה״ג
ÌÈÓ‰ ÔÓ ıÂÁ ÌÂÏÎ ÂȯÁ‡ ÌÚÂË ÂȇÂ״ ,עכ״ל .ונראה דמפורש יוצא מדברי הרמב״ם שם דבסיגנון ספר היד,
שבמקום שנאמר בסתמא ״אינו טועם אחריו״ הרי האיסור כולל גם שתיית מים ,אם לא שהרמב״ם מוציאו
מן הכלל בפירוש ,וא״כ מוכח דבנדו״ד שהרמב״ם כתב ״אסור לו לאדם שיטעום כלום״ לפני התפלה] ,ולא
הוציא מים מן הכלל[ ,גם מים הוה בכלל האיסור.
.36וב׳ערוך השולחן׳ או״ח שם סוף סכ״ה :״פשוט הוא שזהו באופן ש ‡Ïתזיק לבריאותו כשלא יאכל תיכף ,אבל
אם יש חשש נזק להגוף ‡ËÈ˘Ùדאסור לו להתפלל עד שיאכל וישתה דכתיב ושמרתם לנפשותיכם״.
.37וכ״פ ה׳פרי מגדים׳ באשל אברהם שם סקי״ב וב׳ערוך השולחן׳ שם סכ״ד ובביאור הלכה לה׳משנה ברורה׳ שם
ד״ה וכן אוכלין.
208
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
האוכל ושותה ואח״כ מתפלל ,עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גויך ,אל תקרא
גויך שמשמעו כל צרכי גופך ,אלא גיאך לשון גאוה .אמר הקב״ה ,לאחר שאכל ושתה זה
ונתגאה ,קיבל עליו עול מלכות שמים .לפיכך מותר לשתות מים קודם התפלה אע״פ שהם
צורך הגוף ,הואיל ולא שייך בהם גאוה . .ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני משקין ששייך
בהם גאוה מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה שאין ברפואה משום גאוה ,עכ״ל.
„·Ú¯‰Â ‡Óˆ‰ ÔÈ
‚( עוד יוצא מן הכלל איכא בהך דינא דלא תאכלו על הדם ,ויסודתו בדברי הרמב״ם
שם פ״ה ה״ב שכתב ,וז״ל :חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו ,והוא שיכול לכוין את דעתו.
וכן הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים ,אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אל
יתפלל עד שיאכל וישתה ,עכ״ל.
והמחבר בשו״ע שם ס״ד העתיק לשון הרמב״ם בזה ,אלא ששינה משמעות הדין ע״י
הוספת שתי תיבות מדילי׳ ,וז״ל :״הצמא והרעב ה״ה בכלל החולים ,אם יש בו יכולת לכוין
דעתו יתפלל ואם לאו ,‰ˆ¯ ̇ ,אל יתפלל עד שיאכל וישתה״ .והטעם לשינוי זה ביאר
בבית יוסף שם ,דלפי מה דקיי״ל שעכשיו אין אנו נזהרין שלא להתפלל בזמן או מקום
שקשה לכווין ״מפני שאין אנו מכוונים כ״כ בתפלה״ ,אפשר דה״ה נמי לענין הצמא והרעב
שיתפללו ואח״כ יאכלו .וסיים הב״י :״ומיהו ‡ ·Ú¯‰Â ‡Óˆ‰ ˆ¯ Ìלסמוך על דברי הרמב״ם
ז״לÌ„È· ˙¢¯‰ ,״ .ועפ״ז פסק בשולחנו דרק ״‡ ‰ˆ¯ Ìהצמא והרעב ,אל יתפלל עד שיאכל
וישתה״ .וכן מבואר במגן אברהם שם סקי״ג שהביא דבריו להלכה ,ד״כיון דהאידנא בלאו
הכי אין מכוונים כ״כ מותר להתפלל אע״פ שאינו יכול לכוין ,ומ״מ ‰ˆÂ¯‰לסמוך על
הרמב״ם ˙Â˙˘Ï Ï·Ïקודם ."¯˙ÂÓ
ובשו״ע רבינו הזקן שם כתב 38בזה״ל :אבל לרעבו ולצמאו אסור ,אלא אם כן אינו יכול
לכוין דעתו בתפלתו עד שיאכל או שישתה .ואפילו עכשיו שאין מכוונים כל כך בתפלה,
מכל מקום אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוין הרשות בידו ,עכ״ל.
‚„¯ ·Ú¯‰Â ‡Óˆ‰
„( והנה ËÂ˘Ù ,דבמ״ש הרמב״ם ״הצמא והרעב כו׳ ,אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל
ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה״ מיירי במי שבלי אכו״ש לא יוכל לכווין דעתו
במדה המחוייבת ו ˙·ÎÚÓ‰ע״פ שורת הדין] 39כדי שתחול עלה שם תפלה בכוונה ,וכמ״ש
.38בהמשך ללשונו הנ״ל סו״ס ב.
.39להעיר מלשון ה׳מעשה רוקח׳ )הנ״ל הע׳ ,(35בא״ד :״וכ״מ ממ״ש פ״ה דין ב׳ ׳וכן הצמא והרעב הרי הם בכלל
חולים׳ ,ומשמע ד‡ ÔÈÂÂÎÏ ÏÂÎÈ Âȇ˘ ÏÏÎÏ ÚÈ‚‰ ‡Ï Ìאסור לו ]אפילו[ לשתות כו׳.״
פרדס חב״ד
209
הרמב״ם שם לפנ״ז )פ״ד הט״ו( :״כוונת הלב כיצד :כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה.
ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה״[ .שהרי:
)א( פשטות לשון הרמב״ם ״‡ Ïיתפלל „Úשיאכל וישתה״ מורה דדין זה נאמר לעיכובא,
ור״ל ד‡ ¯ÂÒלו להתפלל עד שיאכל וישתה ,ואפילו אם אין לו אוכלין ומשקין -להשקיט
רעבונו וצמאו -אל יתפלל 40.וא״כ ע״כ הוא דמיירי במי שבלי אכו״ש אינו יכול לכווין במדה
ה .˙·ÎÚÓכי לפ״ז מובן למה קיי״ל שלא יתפלל אם אינו יכול לאכול ולשתות מקודם,
וכמ״ש הרמב״ם )פ״ד שם( שאם ״מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד
שתתיישב דעתו״ ,ובכה״ג בוודאי אמרינן אונס רחמנא פטרי׳ 41.משא״כ אם נאמר דהרמב״ם
מיירי במי שיכול לכווין בכוונה המעכבת ,אלא שאילו הי׳ אוכל ושותה הי׳ מכווין ביתר
שאת ,א״כ ]תינח הא ד ¯˙ÂÓלו לאכול ולשתות ,די״ל דבכה״ג לא אסרו חכמים לאכול
לפני התפלה ,אבל[ אינו מובן כלל למה קיי״ל דהאכו״ש הוה חיוב לעיכובא ש‡ ¯ÂÒלו
להתפלל עד שיאכל וישתה ,הלא בוודאי עדיף טפי שיתפלל בכוונה ׳פחותה׳ משלא יתפלל
כלל! וכיון שיכול לכווין במדה המעכבת ,פשוט שאינו אנוס כלל לענין קיום מצות תפלה,
ומהיכא תיתי ליפטרי׳ ממצוה זו!
)·( דברי הרמב״ם ע״ד הרעב והצמא באים בהמשך למ״ש לעיל מיני׳ בתחלת ההלכה
שם :״חולה מתפלל כו׳ והוא שיכול לכוין את דעתו״ ,ושם הלא ברור הוא 42שאם ‡¯˘Ù‡ È
לו לכווין את דעתו ‡Ïיתפלל ,וכמ״ש מפרשי הרמב״ם 43‡È„‰Ïוא״כ ע״כ צ״ל דהרמב״ם
מיירי במי שאינו שיכול לכווין במדה ˙·ÎÚÓ‰מעיקר הדין ,ואם כן ברור הדבר ג״כ ,שמ״ש
בהמשך לזה באותה ההלכה ומאותו הטעם) ,״ו ÔÎהצמא והרעב הרי הם · ÌÈÏÂÁ‰ ÏÏÎכו׳
אל יתפלל עד שיאכל וישתה״( ,מיירי ג״כ בצמא ורעב כ״כ שבלא אכילה ושתי׳ לא יוכל
40
41
42
43
ולא רק שאם יש לו אוכלים ומשקין לא יתפלל עד שיאכלם וישתם – יעויין גם בספר ׳מעייני ישועה׳ )להרב
ישועה הכהן מחכמי תוניס :תוניס ,תרס״ו( על או״ח ספ״ט ס״ג שעמד על ראיית הפר״ח )הנ״ל הע׳ (35מדברי
הרמב״ם בפ״ה שכלל ׳צמא׳ )דהיינו ,לכאורה ,ל (ÌÈÓבהדי רעב ומזה מוכח דס״ל שגם מים אסור לשתות
קודם התפלה ,ודחה ראייתו ,משום דבהלכה זו ״לא איירי ]הרמב״ם[ באיסור אכילה קודם התפלה‡Ï‡ ,
‰˙˘È ÏÎ‡È˘ „Ú ÏÏÙ˙‰Ï ¯ÂÒ‡„ ¯ÓÂÏ״ .גם בשו״ת ׳קרן לדוד׳ ,הנ״ל הע׳ ,15אות א ,כתב :״ולפענ״ד י״ל
בפשיטות דהיינו טעמא דשרי דכיון דצריך לרפואה אין דעתו מיושבת ו‡ ,ÏÏÙ˙‰Ï ÂÏ ÔÈכדאיתא בעירובין
דף ס״ה ארחב״א א״ר כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל כו׳ וא״כ לא שייך איסור דלא תאכלו על הדם
ÏÏÙ˙‰Ï ÂÏ Ôȇ„ ÔÂÈÎ״.
יעויין ב׳מור וקציעה׳ להיעב״ץ על הטור או״ח שם ,בא״ד :״ . . .מ״מ עיקרו דבר תורה נאסר שלא לאכול
לשבוע קודם תפלה ‡Ò‡‰ ‡Ï Ì״.
דמכלל הן אתה שומע לאו.
ראה מ״ש רבנו מנוח מנרבונה )׳ספר המנוחה׳ ,הוצאת מוסד הרב קוק ,ירושלים תש״ל( בפירושו לדברי
הרמב״ם אלו :״חולה מתפלל אפילו שוכב וכו׳ והוא שיכול לכווין ˘‡ÏÏÙ˙È ‡Ï˘ ÂÏ ·ÂË ÔÎ ‡Ï Ì״) .וראה ב״י
או״ח קרוב לסוף סי׳ צד( .וראה גם בהנסמן לעיל הע׳ .40
210
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
לכווין דעתו במדה ˙·ÎÚÓ‰מעיקר הדין ,וכוונתו דגם בכה״ג אפילו אם אין לו מה שיאכל
וישתה ,ÏÏÙ˙È ‡Ïומשום דאונס רחמנא פטרי׳ ,וכמשנ״ת.
ועפמשנ״ת ,אין לך בדברי הרמב״ם אלא חידושו שאם אינו יכול לכווין כלל ]אז ,לא
רק ש ¯˙ÂÓלו לאכול ,אלא גם[ ·ÈÈÁלאכול ,ובלי אכו״ש אסור לו להתפלל .אבל היכא
שיכול לכווין אלא שרוצה לאכול ולשתות כדי שלא יהי׳ רעב וצמא בשעת התפלה ועי״ז
יוכל להתרכז היטב ולשפר כוונתו בתפלתו ,אין שום הוכחה מדברי הרמב״ם דגם בכה״ג
מותר לו לאכול לפני התפלה .וכיון שאין יסוד להתיר בכה״ג לאכול ולשתות ,לכאורה צ״ל
דאוקמי׳ אדיני׳ דלא תאכלו על הדם ,דאסור לטעום כלום עד שיתפלל.
ובאמת ממקומו הדבר מוכרח ,שלא כתב הרמב״ם הך דינא דהצמא והרעב בפרק ששי
מהלכות תפלה אצל עיקר הדין ד״אסור לו לאדם שיטעום כלום . . .עד שיתפלל תפלת
שחרית״ אלא כתבו בפרק חמישי בהמשך לדין חולה שאינו יכול לעמוד או לכווין .והנה,
אי נימא דמיירי ברעב וצמא שיכול לכווין ומ״מ הותר לו לאכול ולשתות כדי לשפר כוונתו,
ע״כ צ״ל דהוא תנאי בדין איסור אכילה ושתי׳ לפני התפלה ,דבכה״ג שאוכל ושותה בשביל
להיטיב איכות התפלה לא נאסרה האכו״ש ,וא״כ הוה לי׳ לכלול ולשנות דין זה במקום גוף
האיסור )בפ״ו( ,ולמה כללו הרמב״ם בהדי דינא דחולה שאינו יכול לכווין )שכתב בפ״ה(
שע״כ הוא משום לתא דאונס וכמשנ״ת?
אבל אי נימא שבאמת הא דהצמא והרעב מותרים לאכול ולשתות קודם התפלה אין
זה דין מסויים ]שהרעב והצמא יצאו מכלל איסור אכו״ש לפני התפלה[ ,אלא דהוא משום
לתא דאונס ,דכיון דתפלה בעי כוונה ובלא כוונה הוה תפלה בטלה וע״כ הרעב והצמא ]עד
כדי כך שאינו יכול לכווין את דעתו במדה המעכבת[ אינו ÏÂÎÈלקיים מצות תפלה ,שפיר
שייך הך דינא דהרעב והצמא בפ״ה בהדי דין החולים שאינם יכולים לקיים מצות תפלה,
דקיי״ל ש ÂÏÏÙ˙È ‡Ïכלל ומשום דכוונה מסויימת בתפלה היא לעיכובא ,וכמשנ״ת.
·Ú¯‰Â ‡Óˆ‰Ï ¯˙ȉ‰ ÔÈ·Â ‰‡ÂÙ¯Ï ÏÂÎ‡Ï ¯˙ȉ‰ ÔÈ· ˜ÂÏÈÁ
(‰המורם ממה ששנינו עד כה הוא ,דאיכא שני צדדי היתר לאכול ולשתות לפני
התפלה ,ואלו הם) :א( אכילה דלית בה משום גאוה ,כשתיית מים או לצורך רפואה -שלא
בא למלאות רעבונו אלא להברות גופו .ו)ב( לצורך כוונת התפלה ,דאע״פ שאוכל כדי
להשקיט רעבונו וצמאו ,מ״מ כיון שבלא אכו״ש לא יוכל להתפלל בכוונה ,התירו לו לאכול
כדי שיוכל להתפלל ]דהא אם אינו יכול לכוין אסור לו להתפלל כמ״ש הרמב״ם[.
ונראה פשוט דשני צדדי היתר אלו חלוקים ביסודם וגדרם ואינם תלויים זב״ז .דזה
שמותר לשתות מים ולאכול לצורך רפואה )לדעת הסוברים כן( הוא משום דס״ל דאכו״ש
פרדס חב״ד
211
כאלו ,¯҇ ‡Ï ÌÏÂÚÓדלא אסרו חז״ל אלא אכו״ש דאית בי׳ משום גאוה ,לאפוקי מים
ומידי דרפואה דליכא בהו משום גאוה 44.משא״כ הא דמותר לאכול ולשתות במצב כזה
שבלי האכו״ש אינו יכול לכווין במדה המעכבת ,פשיטא דאין זה משום דאכו״ש לצורך
כוונה המעכבת לא נכלל בהאיסור מעיקרו ,אלא משום דהוה אנוס ובכה״ג ״נדחה״ איסור
45
האכילה לפני התפלה ,דאונס רחמנא פטרי׳ ,וכמשנ״ת.
וכדברים האלה מפורש יוצא מדברי הראשונים ,שהרי כבר הבאנו לעיל 46דעת הארחות
חיים והכלבו שאוסרים שתיית מים ]ודכוותי׳ אכו״ש לצורך רפואה[ לפני התפלה ,והיינו
משום דלדידהו כל אכו״ש ]אפילו כזה שאין בו משום גאוה[ נאסרה .ואעפ״כ הביא הארחות
44ראה גם שו״ת מהר״ש ענגיל ח״ה סל״א אות ז ,דשאני איסור אכילה קודם התפילה משאר איסורי דרבנן
שלא הותרו לרפואה ,ד״שאני התם דכל איסורין הם רק דחויין לגבי פקו״נ ,ולכן צריך לאכול הקל הקל ,אבל
הכא דאינו איסור עצמי רק מכח גיאות ,ובאוכל לרפואה דלא שייך טעם זה ‡¯˙ȉ ˜¯ ,ÏÏÎ ¯ÂÒȇ ¯„‚· ÂÈ
‚¯ÂÓ״.
45והנה ב׳באר היטב׳ או״ח שם סקי״א )והו״ד בביאור הלכה להמשנ״ב שם( כתב בנוגע ״לאיש זקן וחלש שאינו
יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבית הכנסת בפרט בשבתות וימים טובים שלפעמים מתעכבין
עד חצות״ ,ואילו לא יאכל קודם תפלת הציבור לא יוכל לכווין בתפלתו ,·گ ˙ÓÁÓד״יותר טוב להתיר
לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואחר כך ילך לבית הכנסת ויכוין לבו עם הצבור בתפלת
שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקאו׳׳י או הגיקולאט׳׳י בלא קבלת עול מלכות
שמים תחלה כי ודאי על זה נאמר ואותי השלכת אחר גויך״ .ולכאורה צ״ב מאי שנא ״איש זקן וחלש״ מאכו״ש
לצורך רפואה שהותרו בריווח קודם התפלה וכמ״ש בפר״ח הנ״ל ס״ב .ובדוחק י״ל דהבא״ט חולק על הפר״ח
שמתיר לאכול לצורך רפואה לפני התפלה אפילו אם אין ˆ ͯÂשיאכל קודם התפלה .אבל כדי שלא לאפושי
בפלוגתא ]ומן הקצה אל הקצה[ -שלפי דברי הפר״ח מותרים לאכול לפני התפלה לצורך רפואה אפילו בכה״ג
שאפשר בלאה״כ ,ולפי דברי הבאר היטב יש לדחות תפלה בציבור כדי שלא לאכול לפני התפלה לצורך רפואה
– נ״ל דהבאר היטב מיירי בזקן וחלש שאינו אוכל לצורך רפואה ]כי משום בריאות אין ˆ ͯÂבאכו״ש לפני
התפלה[ ,אלא שמחמת תוקף רעבונו וחלישות לבו לא יוכל לכווין בלי האכו״ש .וס״ל להבאר היטב שאכו״ש
לצורך כוונה לא הותרה אלא מחמת אונס ,וכמשנ״ת בשיטת הרמב״ם ודעימי׳ משא״כ האכו״ש לצורך רפואה
אינו בכלל האיסור מעיקרא .וע״כ במי שאוכל מחמת חלישותו ורעבונו ,ס״ל להבאר היטב דמוטב שיתפלל
ביחידות ולא יאכל קודם התפלה ,ואילו אכו״ש לצורך רפואה )ודכוותי׳ שתיית מים לכאו״א( מותר בריוח
קודם התפלה .והיינו כמשנ״ת בפנים ,דהנך תרי היתרים חלוקים ביסודם ,דכשאוכל לצורך רפואה או שותה
ÌÈÓלצמאו ‡ ÏÏÎ ¯ÂÒȇ ԇΠÔÈכיון דאין זה אכילת גאווה .אבל כשאוכל מחמת תוקף רעבונו ,כי בלי זה לא
יוכל לכווין בתפלתו ,ס״ל דאין זה זה אלא ש] ¯ÂÒȇ‰ ‰Á„‰ולא שלא נאסר מעיקרו[ וע״כ לא הותר הדבר
אלא כשאי אפשר בלאו הכי ,וע״כ מוטב שיפסיד מעלת תפלה בציבור משיכניס עצמו למצב של אנוס ויוכרח
לעבור על איסור אכו״ש לפני התפלה .אלא ע״כ דס״ל דהנך תרי היתרים חלוקים ביסודם ,דכשאוכל לצורך
רפואה או שותה מים לצמאו אין כאן איסור כלל כיון דאין זה אכילת גאווה .אבל כשאוכל מחמת תוקף
רעבונו ,כי בלי זה לא יוכל לכווין בתפלתו ,ס״ל לאחרונים אלו דאין זה זה אלא שהודחה האיסור ]ולא שלא
נאסר מעיקרו[ וע״כ לא הותר הדבר אלא כשאי אפשר בלאו הכי ,וע״כ מוטב שיפסיד מעלת תפלה בציבור
משיכניס עצמו למצב של אנוס ויוכרח לעבור על איסור אכו״ש לפני התפלה.
46סעי׳ ב ושם הע׳ .34
212
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
חיים את פס״ד הרמב״ם שאם אינו יכול לכווין דעתו לא יתפלל עד שיאכל וישתה .הרי
ברור ,שאין ההיתרים תלויים זב״ז כלל וחלוקים הם ביסודם וכמשנ״ת.
‚„¯ ‡‰‡ÂÙ¯Ï ‰ÏÈÎ
(Âוהנה בהא דקיי״ל ד״כיון דלרפואה הוא דאכיל ושתי להו ליכא משום גאוה״ וכמשנ״ת
לעיל ,כתב המגן אברהם )שם סקי״ב( דמשמע מדברי הבית יוסף ולשון המחבר בשו״ע
ד״אפילו אוכל ושותה דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה
אע״פ שאינו חולה שרי״ .הרי שהרחיב ההיתר לכלול) :א( אוכלין ומשקין רגילים; )ב( אפילו
מי שאינו חולה – אם אוכל לצורך בריאותו ÌÈ„˜‰Ï ,רפואה למכה] .ולדוגמא :מי שסובל
מעצירות ואוכל פירות המסוגלות לפתוח את המעיים[.
ובערוך השולחן )או״ח שם סכ״ד( הרחיב הגדר לכלול כל היכא ״דלוקח לרפואה והוא
אינו חולה אלא כדרך בעלי מיחושים ‡ÂÓÎ ÂÓˆÚ ˜ÊÁÏ È„Î ‡Ï‡ ÏÏÎ ˘ÂÁÈÓ Â· Ôȇ ÂÏÈÙ‡ Â
·‰ÏÈ· ÈÈÓ ÂÏÈÙ‡ Âχ ˙‡ÂÙ¯· ˘È ̇ ÌÈ„È‚‰Â Û‚‰ ˜ÊÁÏ ˙‡ÂÙ¯ ÔÈÁ˜ÂÏ˘ ·È·‡‰ ÈÓÈ
47
¯˙ÂÓ ÌȯÂÓ‚ 'È˙˘Âדכיון שעושה זאת לרפואה אין בזה משום גאוה.״
] :‚"‡„ ‰¯Ú‰במכתב אשר כתב רבינו אל הרה״ח ר׳ יצחק דובאוו ז״ל) 48אשר ,כנראה
מתוכנו ,קיבל הוראה מיוחדת שלא לאכול לפני התפלה( ,איתא בזה״ל :״במש״כ ע״ד
הוראת הרופאים לאכול לעתים תכופות ויסתור זה לאריכות בתפלת הבוקר ,כי עד עתה
נזהר מלטעום לפני התפלה – ‰‡¯Â‰ Ù"Úהנה האכילה הנ״ל במיחוש שכותבו הוא ענין
רפואי )למנוע אסיפת מיץ החומצי במעים( ולא מפני הרעבון ואפילו לא מפני חיזוק הגוף.
ועפ״ז – ההיתר מפורש )בשו״ע אדה״ז שם ס״ה( וכו׳ ,וקרוב לומר שבודאי מעיקרא לא על
כגון זה היתה ההוראה .וראה דברי הפר״ח 49הובאו במחצה״ש שם .ולהעיר מהכלל הידוע
בט״ז יורה דעה ר״ס קי״ז .וליתר שאת – יתיר בשלשה הנהגתו הנ״ל״.
וע״פ מה שנתבאר לעיל נראה גודל הדיוק בדברי רבינו זי״ע שרמז במכתב זה לשלש
גדרים היוצאים מתוך מה שכתבו הפוסקים ,ומן הכבד אל הקל) :א( אכילה מחמת רעבון
שאין היתר ) ÏÏÎ ˘¯ÂÙÓכי אם במי שאינו יכול לכווין דעתו ב ,˙·ÎÚÓ‰ ‰„Óוכמשנ״ת(;
)ב( אכילה מפני חיזוק הגוף שלפי דברי הערוך השולחן 50הנ״ל ,נכלל במ״ש בשו״ע שלצורך
47
48
49
50
ועד״ז כתב גם ב׳חיי אדם׳ כלל טז ס״א :״ואוכלין ומשקין לרפואה Â˙Ú„ ·˘ÈÈÏ ˜¯ ‡Â‰˘ ‰Ó ÏÎÂמותר״.
מיום יא מרחשון ה׳תש״כ )אג״ק חי״ט עמ׳ מ(.
כוונתו לדברי ה׳פרי חדש׳ שנעתקו לעיל בפנים ס״ב.
וה׳חיי אדם׳ הנ״ל הע׳ .47וראה גם המכתב הנ״ל ס״א ושם הע׳ :9״ ÌȯÁ‡· Ú„Èוכן פסקו נשיאינו
הקדושים שבמקום הנצרך לבריאות הגוף מותר לטעום קודם התפלה״.
פרדס חב״ד
213
רפואה מותר לאכול )וכנ״ל ס״ו( ,אבל אין ההיתר מפורש ) 51;Ú"¢· ‡È„‰Ïג( אכילת אוכלין
ומשקין גמורים לצורך רפואי שבזה ״ההיתר Ú"¢· ˘¯ÂÙÓ״ .ודו״ק.
ובהסברת שאלת הרב דובאוו ותשובת הרבי נ״ל :בנוסף להאיסור מדינא דגמרא לאכול
לפני התפלה הרי קיבל הרב דובאוו ‰‡¯Â‰שלא לאכול ,וכנראה הבין דאם בנידון דילי׳ הרי
בוודאי שהדבר מותר ע״פ שו״ע ,מ״מ אולי מחמת ההוראה שקיבל הוא מחוייב הוא להמנע
מאכו״ש ו)כדי לשמור על בריאותו( שלא להאריך בתפלתו .כי על קיום הדין נשבע ועומד
מהר סיני הוא ,וא״כ על מה באה ההוראה ,אם לא לאסור עליו גם בכה״ג שמותר ע״פ דין.
וע״ז בא תשובת רבינו ,ושיעור דבריו כך הם :מצד הדין הרי פשוט שבנידון דילי׳ מותר
לו לאכול ולשתות לפני התפלה ולהאריך בתפלתו כנהוג .וגם משום ההוראה המיוחדת
שקיבל ,אינו צריך להמנע מאכו״ש ,כי מכיון שיש כמה אופנים באכו״ש המותרים ,מהם
התלויים בספק )כמו אכילה ״לחיזוק הגוף״( ומהם שיש מקום לומר שלא הותרה האיסור
אלא הודחה )וכמו אכילה מחמת אונס וכמשנ״ת( ,ולאידך ישנו ההיתר מחמת רפואה -
כבנידון הרב דובאוו -שלא נכלל באיסור אכו״ש מעיקרא ,והדבר מותר לכתחילה ובריווח
לפי מ״ש בשו״ע ובפר״ח ,הרי ״קרוב לומר״ שההוראה המיוחדת שקיבל לא באה מעיקרא
אלא לאסור עליו היכא שע״פ שו״ע יש מקום לעיקולי ופשורי ,אבל לא בכה״ג שההיתר
מפורש בשו״ע.[52
„·¯¯Â‡È· ÌÈÎȯˆ ÔÈÈ„Ú ÂÈ˙·¯ È
(Êעכשיו נתנה ראש ונשובה לדברי רבותינו שהתירו לאכול לפני התפלה) :א( כשהדבר
נוגע לבריאות הגוף; )ב( כשהדבר נוגע לכוונת התפלה.
על פי מה שנתבאר עד כה ,הנה לית דין צריך בושש דמי שאוכל לצורך רפואה ובריאות
הרי בכה״ג ההיתר מפורש בשו״ע ,וכמשנ״ת .ואפילו בריא שאוכל ]לא להשקיט רעבונו
אלא[ לחיזוק הגוף ״אפילו אין בו מיחוש כלל אלא כדי לחזק עצמו״ )וכמ״ש הערוך השולחן
51ובשו״ת ׳בית יהודה׳ או״ח סי׳ כ׳ נסתפק ״מי אמרינן דהאוכל ושותה לרפואה בעינן ÔȇȘ· ÌȇÙ¯ Ù"Ú
שיאמרו דדבר זה מועיל לרפואה כו׳״ .ומסיק ד״כיון דהטעם דאיסור הוא משום גאוה וזה אינו שותה אלא
משום שבדעתו הוא לרפואה ליכא גאוה״ ,וע״ש עוד.
52מה שציין רבינו ״ ¯ÈÚ‰Ïמט״ז יו״ד ר״ס קי״ז״ ,נראה דכוונתו לומר שהשערתו בדבר ההוראה שקיבל הר״י
דובאוו מיוסדת על הסברא שהוראות כגון אלו ניתנו בדרך כלל היכא דאיכא צד חומרא ע״פ דין וכיו״ב ולא
היכא שע״פ שו״ע אין מקום לזה כלל ,ו] ͯ„ ÏÚדוגמא רחוקה[ ומעין הכלל שקבע הט״ז בתקנתא דרבנן שלא
תקנו חכמים היכא שמפורש באורייתא להיתר] .הלשון ״…¯ÈÚ‰Ï״ מופיע בריבוי מקומות בכתבי רבנו וכנראה
אין משמעותו שווה בכל מקום .ובנדו״ד נראה ברור שהוא תיבה נרדפת ל״דוגמא רחוקה״ – גם היא תופעה
מצוי׳ בכתבי רבנו[.
214
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
הנ״ל ס״ו( הרי -כלשון הרב – 53״ידוע ·‡ÌȯÁ״ שאין איסור בדבר .וע״כ שפיר הוכיחו
רבותינו במישור את אלו שעשו עצמן כאילו אינם יודעים את צרכי גופן או שנהגו סיגופין
בעצמן על חשבון בריאותם ,והודיעום שלא בכאלה חפץ ה׳.
אבל עדיין צ״ב בנוגע למי שאוכל כדי ל˘ ¯Ùהכנתו לתפלה ,לימודו קודם התפלה
וכיו״ב ,או כדי ש״תהי׳ תפלתו מסודרה יותר״ ,מהיכי תיתי שמותר לעשות כן? הלא כבר
נתבאר שהרמב״ם )שהוא מרי׳ דהאי שמעתתא דאם אינו יכול לכווין אל יתפלל עד שיאכל
וישתה( לא דיבר אלא במי שלולי האכילה לא יוכל לכווין בתפלתו במדה המעכבת את
התפלה .וגם במי שאכן הגיע לדרגא זו שאכילתו מעכבת את תפלתו ,הרי מסתבר דכיון
שאין בדברי הרמב״ם ¯˙ȉאלא „ ¯ÂÒȇ‰ ˙ÈÈÁמפני אונס הרעבון וכמשנ״ת שם ,אין לו
להכניס את עצמו למצב של אונס ע״י איחור התפלה.
ÂÈ˙·¯ ˙ËÈ˘Ï ¯˙ȉ‰ „ÂÒÈ
(Áואשר נראה לומר בזה הוא ,דס״ל לרבותינו שלדידן דקיי״ל כשיטת הראבי״ה ודעימי׳
דאכו״ש לרפואה ושתיית מים לכל אדם מותר לפני התפלה ,ומשום דס״ל דלא נאסרה
אכו״ש אלא דרך גאוה ,יש להתיר גם אכו״ש לצורך ˘ ‰ÂÂΉ ¯ÂÙÈבתפלה ,ומשום דכל
שכוונתו באכילתו ״כדי שתהא תפלתו מסודרה יותר״ תו לא הוה אכילת גאוה ולא נאסרה
מעיקרא דדינא .וע״כ אין צורך להקדים התפלה ]ועי״ז לוותר על הכנה דרבה וכו׳[ כדי שלא
יצטרך לאכול ,כיון שאכילה לצורך שיפור הכוונה .ÌÏÂÚÓ ‰¯Ò‡ ‡Ï
ועד כאן לא הוצרך הרמב״ם )הל׳ תפלה פ״ה ה״ב( להך דינא דאם אינו יכול לכווין דעתו
]· [˙·ÎÚÓ‰ ‰„Óלא יתפלל אלא או משום דס״ל 54כשיטת הארחות חיים והכלבו דכל
אכו״ש אפילו לית בה משום גאוה נאסרה ,ולפ״ז אי אפשר להתיר אכילה לצורך כוונה
אא״כ הוה אנוס ואינו יכול לכווין את דעתו בלאה״כ .או משום דהלא כבר נתבאר דהך דינא
דהצמא והרעב שכתב הרמב״ם אינו רק ׳היתר אכילה׳ אלא בעיקרו וביסודו הוה ‡¯ÂÒÈ
˙ ,‰ÂÂÎ ÈÏ· ‰ÏÙמשא״כ הא דאכו״ש לצורך שיפור הכוונה אינו דרך גאווה ,הר״ז רק סיבה
ל ¯È˙‰האכו״ש אבל לא ,‰·ÈÈÁÏוכמשנ״ת.
אבל לדידן דקיי״ל לשיטת הראבי״ה ,לא נצרכה ‡¯È˙ȉדהרמב״ם לענין מי שאינו יכול
לכווין ,דאפילו אם יכול לכווין -אלא שרוצה לאכול כדי לשפר כוונתו והתרכזותו וכו׳
הרשות בידו .כי לא נאסרה אכילה אלא דרך גאוה ,וכל שהיא לצורך כוונה ]אף שאינהכוונה המעכבת[ אין בה משום גאוה ואיננה בכלל האיסור.
53הנ״ל ס״א ושם הע׳ .9
54כמ״ש כמה אחרונים -כנ״ל הע׳ .35
פרדס חב״ד
215
Ï"‰ „ÂÒÈÏ ‰ÁΉ
(Ëובאמת נראה ,דמה שנתבאר שלפי שיטת הראבי״ה דקיי״ל כוותי׳ ,כל האוכל כדי
שיוכל להתפלל בחילא יתיר אינו בכלל האיסור ,מבואר מתוך דברי הפוסקים עצמם.
דהנה המחבר והפוסקים הנמשכים אחריו פסקו ,וכנ״ל ,דאף שבזה״ז אין אנו מכוונים כ״כ
בתפלה ,מ״מ אם אינו יכול לכווין ,״אם רצה״ ,הרשות בידו לאכול ולשתות קודם התפלה.
ולכאורה צ״ב :איך נתלה הדבר ברצון איש ואיש ,ו״רשות״ זה מה טיבו? ממנ״פ אם הכוונה
׳שלנו׳ מעכבת בתפלה ,אזי הדין נותן שמי שאינו יכול לכווין בלי אכו״ש יתחייב לאכול.
ואם הכוונה ׳שלנו׳ אינה מעכבת איך נתיר לו לעבור על איסור דלא תאכלו על הדם ״אם
רוצה״ .ולו יהא הדבר שקול )אם כוונתינו מעכבת( ,הרי מידי ספק לא נפקינן?
אך האמת יורה דרכו דס״ל להמחבר ודעימי׳ דכיון דבלאו הך דינא דהצמא והרעב שכתב
הרמב״ם קיי״ל שאין איסור אכו״ש לפני התפלה אלא דרך גאוה ,הרי אפילו אם נאמר שאין
כוונתינו מעכבת ,ה״רשות בידו״ שלא להתפלל עד שיאכל וישתה ,ומשום דסוכ״ס כיון
שאוכל ״כדי לכווין״ ,אף שמצד שורת הדין אינו ·ÈÈÂÁÓלאכול ,מ״מ נפקע אכילתו מכלל
״דרך גאוה״ ולא נאסרה מעיקרא.
והדברים מפורשים בפרי מגדים או״ח שם באשל אברהם סקי״ג על מ״ש המג״א שם
ד״הרוצה לסמוך על הרמב״ם לאכול ולשתות קודם מותר״ וז״ל :״ולא התירו איסור דרבנן
כאן משום כוונה ,אלא כיון דאין עושה לשום גאוה כי אם שיכווין דעתו ,תו ‰Ê· ¯ʂ ‡Ï
55
ומותר״ ,עכ״ל.
.55הנה יעויין בשו״ת ׳שב יעקב׳ סי׳ ח׳ ,שנשאל על דבר מי שנוהג לקום באשמורת הבוקר ללמוד ״ונפשו
בשאלתו אם מותר לאכול דבר מה או לשתות קודם אור היום להחזיק לבו כו׳ באשר המקובלים ]ראה מגן
אברהם ספ״ט סקי״ד בשם ספר טוב הארץ למהרח״ו[ מחמירים יותר בדבר זה״.
והשיב ה׳שב יעקב׳ ד״אפילו בזה שהגיע זמן תפלה סיים בשו״ע דמים מותר לשתות ,וכן אוכלין ומשקין
לרפואה מותר ,משמע אפילו אוכלין ומשקין דשייך בהן גאוה כיון שאינו עושה בשביל גאוה אלא לרפואה.
ובמגן אברהם מסיים אפילו אינו חולה שרי ,וכ״כ בב״י עכ״ל .ואם זהו בהגיע זמן תפלה ,כל שכן בלילה אחר
חצות שעדייין רחוק מזמן תפלה .והבית יוסף כבר ראה הזוהר ,ואם יהי׳ האיסור בזה כדברי הזוהר ח״ו דהוי
כעובד עבודת אלילים ומעונן ומנחש ,וודאי לא הי׳ מתיר הבית יוסף .אלא כל דברי הזהר לא איירי אלא במי
שעושה דרך רעבתנות ליהנות גופו בהנאה יתירא בשביל גדולה לגימא ולא צריך לכך ,וודאי כל הנאה יתירה
שאינו צריך לצורך גופו להחיות נפשו הוי חלק לסטרא אחרא ,אף דכל אדם יכול לקבוע סעודות ו‡·ÈÈÁ ÂÈ
,Â˙ÏÈ·· ̈ӈÏעכ״פ אסרו חכמים לקבוע ˙‡ÊÎ ‰„ÂÚÒקודם תפלה ואסמכוה אקרא דלא תאכל על דם
קודם שהתפלל על דמו ‰Ê ÏÚ .החמיר הזוהר יותר ודורש מהסמיכות לקרא הזה לא תעוננו ולא תנחשו
כאילו מעונן ומנחש כו׳ ,וכל זה איירי באופן זה דעושה בזדון ובמרד בשביל הנאה יתירה ולא צריך לכך ,אבל
מי שעושה בשביל רפואת הגוף או בשביל איזה חולשא שיהא גופו חזק להתפלל בכוונה ,או לעבוד את השם
כראוי ,כי אם יש לו איזה חולי או חולשא אי אפשר לעבוד הבורא כראוי ,וכוונתו ומחשבתו על זה״ אין בזה
שום נדנוד עבירה ,ע״ש בארוכה.
216
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
ומזה יסוד מוסד לשיטת רבותינו דכל שאוכל כדי שיוכל לכווין היטב ולהתפלל באריכות
ובהתבוננות דמותר לאכול לפני התפלה כדי שיוכל לכווין את לבו לשמים .וכמשנ״ת שע״פ
56
המבואר בשו״ע ונו״כ ,כל כה״ג ״הרשות בידו״ לאכול ולשתות ,ומשום דאינו דרך גאוה.
˜„ˆ ÁÓˆ‰ Ì‚˙Ù· ˘Â„ÈÁ‰
(„"ÂÈאמנם לאחרי ככלות הכל לא נתבאר מדברי השו״ע ונו״כ כי אם ש ¯˙ÂÓלאכול
לפני התפלה אם עושה כן כדי שיתפלל כדבעי .אבל לא מצינו בדבריהם ש ÛÈ„Úלעשות
כן .ופוק חזי מאי עמא דבר ,שיש הרבה יראים ושלמים אשר לא מעדת החסידים המה,
הרוצים ליישר מעשיהם שיהיו מתוקנים ביותר .וע״כ משתדלים הם שיהיו תפלותיהם
סמוכות למטותיהם באופן שלא יתעסקו בצרכי הגוף )יותר מן המוכרח ממש( לפני התפלה.
וע״כ מהדרים הם שלא לאכול לפני התפלה אע״פ שמצד שורת הדין ה״ה מותרים לאכול,
לרפואה )ובכללה :לצורך חיזוק הגוף( ,או כדי שיוכלו לכווין את לבם למקום באין מונע
ומעכב .ועד״ז שמענו וראינו חסידים ואנשי מעשה דעבדי כל מיני טצדקי כדי שלא יצטרכו
ולכאורה צ״ב ,דמהיכא תיתי לה׳שב יעקב׳ דלא אסרו חכמים אלא ״סעודה כזאת״ ]=סעודה שאינה מצוצמצת[
לפני התפלה וכל שאינו אוכל דרך רעבתנות אלא כדי ״שיהא גופו חזק להתפלל בכוונה ,או לעבוד את השם
כראוי״ לא נאסרה האכילה לפני התפלה .בשלמא מי שאוכל לרפואה ועד״ז מי שאינו יכול לכווין במדה
המעכבת בלי אכו״ש הרי בכה״ג ההיתר מפורש בשו״ע וכמשנ״ת ,אבל מי שלא הגיע לידי מדה זו ורוצה לאכול
כדי שיוכל ״לעבוד את השם כראוי״ מהיכי תיתי שמותר לעשות כן?
וע״פ המבואר בפנים נ״ל דברי ה׳שב יעקב׳ ברורים ופשוטים ,דס״ל דלדידן דקיי״ל דלא נאסרה אכו״ש אלא
בדרך גאוה ,יש להתיר גם אכו״ש כדי ״שיהא גופו חזק להתפלל בכוונה ,או לעבוד את השם כראוי״ דתו לא
הוה אכילה שיש בה משום גאוה ולא נאסרה מעיקרא דדינא ,וכמשנ״ת.
.56ואם כי יש מקום לבע״ד לחלוק ולומר דע״כ לא פסקו ש״הרשות בידו״ לאכול ולשתות אלא כאשר בלאה״כ
לא יוכל לכווין ÏÏÎלפי דעתו )אף כי אליבא דהאמת גם ׳כוונתו׳ איננה כוונה( ,דרק בכה״ג יצאו האכו״ש
מכלל ׳דרך גאוה׳ .אבל רבותינו הכריעו בזה ונקטו דמכיון דגם לצורך כוונה ˘ ˙·ÎÚÓ ‰È‡ ‡È„Ïקיי״ל
ד״הרשות בידו״ לאכול ולשתות ,מסתבר דאין חילוק ב׳דרגת הכוונה׳ שתחסר לו לולי האכו״ש ,וכל שאוכל
ושותה לצורך שיפור הכוונה אין בה איסור משום לא תאכלו על הדם ,דגם בכה״ג יצאו האכו״ש מכלל ׳דרך
גאוה׳.
ואולי י״ל שהדבר מבואר בלשונו הזהב של אדה״ז ,שבהעתיקו את דברי הב״י והמג״א לענין היתר האכו״ש
בזה״ז ]שאין אנו מכוונים כ״כ[ ,כתב בזה״ל :״מכל מקום אם רוצה לאכול ולשתות ÔÈÂÎÏ È„Îהרשות בידו״.
דוק ותשכח ששינה אדה״ז מלשון המחבר )והלבוש( בהלכה זו .המחבר ,אף ששינה מלשון הרמב״ם ]בהצעת
ה„ [ÔÈוכנ״ל ,ומשום דעכשיו אין אנו מכוונים כ״כ ,וע״כ כתב שהדבר תלוי ברצונו וכמשנ״ת ,מ״מ כתב כעין
לשון הרמב״ם בהגדרת ה ˙‡ȈÓאלי׳ מתייחסת דין זה ,דהיינו היכא ד‡.˘"·‰ È„ÚÏ·Ó ÔÈÂÂÎÏ ÏÂÎÈ ÂÈ
אבל בשו״ע אדה״ז לא כתב דמי ש‡ ÏÂÎÈ ÂÈלכווין מותר לו – באם רצונו בכך – לאכול ולשתות .אלא כתב,
וכנ״ל ,״אם רוצה לאכול ולשתות ÔÈÂÎÏ È„Îהרשות בידו.״ ואולי י״ל דר״ל דלדידן שאין יסוד ההיתר משום
לתא דאנוס אלא משום דכל דהוה שלא בדרך גאוה אינו בכלל האיסור מעיקרו ,שוב אין ההיתר מוגבל למי
שאינו יכול לכווין ]כלל[ בלאה״כ ,אלא דכל שעושה ״כדי לכווין״ ]דהיינו לצורך כוונה[ ,הרשות בידו לאכול
ולשתות.
פרדס חב״ד
217
לאכול קודם התפלה .יש קמים לאכול לפני שיאור היום ,ואחרים מתפללים בהשכמה כדי
למנוע את הצורך לאכול ולשתות לפני התפלה בבוקר.
ועל כאלה נראה שכיוונו רבותינו ,מיוסד על פתגם אדמו״ר הצמח צדק ,וכלפיהם
דבריהם אמורים ,דע״פ תורת החסידות ודרכי׳ אין כאן שום הידור ומילתא דחסידותא.
ואדרבה :״בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען״.
בקיצור :ע״פ שו״ע ¯˙ÂÓלאכול קודם התפלה כדי לחזק בריאותו או כדי לכווין היטב
57
בתפלה .ע״פ חסידות ·ËÂÓלעשות כן.
‡Ï˜ È„ÈÏ È˙‡„ ‡¯ÓÂÁ
(‡Èועוד זאת ,נראה מבואר דס״ל לרבותינו דהנמנע מאכילה ושתי׳ לפני התפלה )בכה״ג
שאין בהן איסור ע״פ שו״ע( הוה חומרא דאתי לידי קולא ,וכמבואר באר היטב במ״ש רבינו
לחסיד אחד שסיגף א״ע בהעדר אכו״ש כראוי ,וז״ל:58
״לתמהוני נודעתי מסדר היום שלו ,אשר איננו כדבעי בהנוגע לשמירת נכסיו של הקב״ה
הוא הגוף )עיין שו״ע רבינו הזקן הלכות נזקי גוף ונפש סעיף ד׳ 59.וברמב״ם הל׳ רוצח פ״א
הלכה ד׳ 60,ופירוש הרדב״ז שם הל׳ סנה׳ פי״ח ה״ו .(61ובפרט ע״פ המבואר במאמרים ובכמה
.57בסגנון אחר ,לפי מאור תורת החסידות נתגלה עומק הענין דאכו״ש לפני התפלה בכה״ג ˘ ıÂÁ ¯·„‰כדי
להברות גופו או להאריך בתפלתו .דאילו ע״פ המבואר בדברי הפוסקים ,הרי לכל היותר ,אין שום חסרון
באכילה לפני התפלה בכה״ג שאין בה משום גיאות ,ואפילו בכה״ג ש ·ÈÈÂÁÓלאכול לפני התפלה ,הרי זה
משום לתא דבריאות הגוף או איסור תפלה בלי כוונה ,אבל אין שום ׳מעלה עצמית׳ בסדר זה דוקא .ואילו לפי
המונח בפתגם הצמח צדק י״ל שבסדר זה של אכילה לפני התפלה ,Ԃ‰Π‰˘Ú˘Î ,בא לידי ביטוי אמיתית
היחס והקשר בין אכילה לתפלה .וראה שיחת רבינו הנ״ל הערה .3
.58במכתב מיום יח שבט ה׳תשט״ו )אג״ק ח״י עמ׳ שכו(.
.59בשו״ע אדה״ז חחו״מ הלכות נזקי גוף ונפש ס״ד :״אסור להכות את חבירו אפילו הוא נותן לו רשות להכותו
כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער אפילו במניעת איזה מאכל
או משתה״ .וביאר רבינו זי״ע )׳לקוטי שיחות׳ חל״ד עמ׳ (106דר״ל ״דנפשו וחייו של אדם נמסרו מהקב״ה
להאדם רק בתור פקדון ולא לבעלות שלו״] .וע״ש בלקו״ש )הע׳ (12דכ״מ מאריכות לשון אדה״ז דלכאורה
הול״ל בקיצור ״כי אסור לאדם להכות את גופו כו׳ ״ ,וממ״ש ״כי אין לאדם ¯˘ÏÏÎ ÂÙ‚ ÏÚ ˙Â״ מוכח שזהו
מפני שאין לו רשות ובעלות על גופו[ .ובמכתב רבינו מיום טז אד״ר ה׳תשי״א )אג״ק ח״ד עמ׳ קעט .לקו״ש
ח״ו עמ׳ :(328״זיל בתר טעם האיסור לחבול בעצמו שהוא משום כי ׳אין לאדם ¯˘ ˙Âעל גופו ÏÏÎלהכותו
ולא לביישו ולא לצערו׳ )שו״ע אדה״ז( היינו שבענין צער הגוף דינו כמו גופו של חבירו״ .כדברי רבינו הנ״ל
כתב גם הגרש״י זוין ז״ל במאמרו הידוע ע״ד ׳משפט שיילוק׳ הנדפס בספרו ׳לאור ההלכה׳ )ירושלים תשי״ט(
עמ׳ שיח ואילך.
.60״ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ,ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפוטרו,
˘‡‰"·˜‰ ÔȘ ‡Ï‡ Ì„‰ χ‚ ÔȘ ‚¯‰‰ ‰Ê Ï˘ Â˘Ù ÔÈ״ .השווה גם מכתב רבינו מיום כב כסלו ה׳תשי״ז
)אג״ק חי״ד עמ׳ רג( :״ומובא ג״כ בהל׳ נזקי גוף ונפש ודיניהם ,והנקודה התיכונה היא כלשון רז״ל שאין לאדם
218
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
שיחות ,אשר בריאות הגוף הוא מדרכי השם 62וצריך להיות סדר העבודה דעזוב תעזוב
עמו דוקא 63 .ובפרט בדורנו חלוש זה ,גם כפשוטו בגשמיות )ראה אגה״ת ריש פרק ג׳(64
שרואים בחוש אשר חלישות הגוף מבלבלת לכל לראש לעבודת השם בעבודת התפלה,וכן בלימוד התורה ואפילו בקיום המצות -אשר לכן ברובא דרובא הסיגופים מביאים יותר
65
הפסד מאשר שכר .ובודאי למותר להאריך בדבר המבואר.
רשות על גופו כלל לצערו כו׳ ,כי הגוף הוא נכסיו של הקב״ה ·Ïȉ·Ó ÂÏÈÙ‡ ‰Ï˜ ˙·˙‰· ¯˘‡ ‡ÏÙ ÈÂËÈ
‡˙ ÔÂÈÚ¯‰״.
.61הרדב״ז בפירושו על הרמב״ם הל׳ סנהדרין פי״ח ה״ו לתת ״קצת טעם״ למ״ש הרמב״ם שם ״שאין ממיתין
בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו״ ,דהוא ״לפי שאין נפשו של אדם קנינו אלא קנין הקב״ה שנאמר
)יחזקאל יח ,ד( הנפשות לי הנה ,הלכך לא תועיל הודאתו בדבר שאינו שלו ,ומלקות פלגא דמיתה היא .אבל
ממונו הוא שלא ומשום הכי אמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי״ .וביאר רבינו )לקו״ש חל״ד שם( דאף
שכל העולם כולו של הקב״ה הוא ומקרא מלא דיבר הכתוב )תהלים כד ,א( ״לה׳ הארץ ומלואה ,תבל ויושבי
בה״ ,מ״מ ישנו חילוק יסודי בין ה״ארץ ומלואה״ ל״יושבי בה״ .דלענין הארץ ומלואה קיי״ל ד״הארץ נתן לבני
אדם״ ]ואף שנזהרנו באיסור בל תשחית אין זה מחמת לתא דקנינים ,שאין אנו לנו בעלות על רכושנו ,אלא
מדין איסור הוא שהזהירה תורה שלא נקלקל ולא נשחית את ,[ÂÏ ÍÈÈ˘˘ ‰Óאלא שבורא עולם ׳השאיר
לעצמו׳ בעלות כללות אשר ע״כ יכול ליטול הרכוש ממנו ,״משא״כ בכל דבר שנוגע לגופו ונפשו ,שנשארו
לגמרי בבעלותו של הקב״ה ונמצאים אצל האדם רק בגדר פקדון – הרי אין האדם ״בעל״ עליהם ולכן אין
מחייבים אותו על פיו מלקות וכיו״ב״.
.62ע״פ לשון רמב״ם הל׳ דעות פ״ד בתחלתו.
.63לשון הכתוב – משפטים כג ,ה .ובלוח ׳היום יום׳ ,כח שבט :״אחת מתורת הבעש״ט :כי תראה חמור -כאשר
תסתכל בעיון טוב בהחומר שלו שהוא הגוף ,תראה -שונאך -שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות
ורוחניות ,ועוד תראה שהוא -רובץ תחת משאו -שנתן הקב״ה להגוף שיזדכך ע״י תומ״צ והגוף מתעצל
בקיומם .ואלי יעלה בלבבך -וחדלת מעזוב לו -שיוכל לקיים שליחותו ,כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את
החומריות ,הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה ,כי אם -עזוב תעזוב עמו -לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו
בסיגופים״.
וראה מכתב י״א אד״ר ה׳תשי״ד )אג״ק ח״ח עמ׳ ריז( :״לא זוהי הדרך ע״י תעניות וסיגופים באופן שמחלישים
את הבריאות כ״א עזוב תעזוב עמו ביחד עם הגוף ונה״ב ,והסיגופים צ״ל של נפש הבהמית אבל לא של גוף
האדם שהוא קנינו של הקב״ה . .וסיגופי נה״ב הם ,בולם פיו מלדבר דברים בטלים ואפילו דברים נחוצים
לפ״ע לדחות זה למשך איזה זמן או רגעים וכן הגדרת חוש הראי׳ וכו׳ וכמבואר בכ״מ )ובהם ספר התולדות
לאדמו״ר מוהר״ש נ״ע עמ׳ 72בסופו(״.
.64באגרת התשובה רפ״ג :״אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו
בדורות הראשונים ,אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח״ו כמו
בדורותינו אלה אסור לו להרבות בתעניות . .אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל ,כי אפילו
בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכה״ג אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו ודלא
מצי לצעורי נפשי׳ ומתענה נקרא חוטא בגמרא פ״ק דתענית .ואפילו מתענה על עבירות שבידו כדפרש״י שם
וכדאיתא בגמרא פ״ק דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו׳ ,ומכ״ש מי שהוא בעל תורה
שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי״.
.65ראה גם מכתב ג׳ תמוז ה׳תשי״ב )אג״ק ח״ו עמ׳ קסח( .ובכ״מ.
פרדס חב״ד
219
ותקותי חזקה אשר בקבלתו מכתב זה ,הנה ÏÚ ˙ÂÚ˘ ‰ÓΠ‰ÓÎ „Ú ÂÓˆÚ ˙‡ ·ÈÚ¯È ‡Ï
,ÌÂȉאלא ישתה דבר המחזק את הגוף וגם יאכל מיני מזונות בבקר ואפילו קודם התפלה.
וכבר ידוע פתגם רבוה״ק והוראתם ,אז מען דארף עסין צוליב דאוונען ניט דאוונען צוליב
עסן .וכוונתם היתה ג״כ בפשטות ,שאם הוא רעב בשעת התפלה ,הרי אי אפשר ,לאנשים
כערכנו ,‰· ˙ÂÎȯ‡‰Â ‰ÏÙ˙· ˙·˙‰· ‰ÚÈ‚ ‰ÊÏ 'ȉ˙ ‡Ï˘ -משא״כ כשיאכל לפני
התפלה יסולק בלבול זה ,וביכולתו -אם רק ברצונו לעבוד עבודתו ·ÔÙ‡·Â ·ÂË ¯˙ÂÈ
.‰ÏÚ
ובתור תיקון על אשר נהג עד כמה באופן אחר ,הרי ישפיע גם בסביבתו ,אשר כל אלו
שאינם בריאים ועפמ״ש באגה״ת הנ״ל ,לא ירעיבו את עצמם ,ויתפללו בבקר וגם ילמדו אז
נשמה בגוף שאינו מבלבל ,והשי״ת יצליחו״ .עכ״ל רבינו.
„·¯Ì„‡ Ï˘ ·ÏÏ ÌȯÂÒÓ‰ ÌÈ
(·Èסיכומא דמילתא ,שלדעת רבותינו הקדושים ,אין צורך בעיקולי ופשורי וכל מיני
טצדקי כדי שלא לאכול לפני תפלת השחר אם האכילה נחוצה לצורך בריאות הגוף או
לצורך עבודת התפלה .בכה״ג שאינו אוכל להשביע רעבונו סתם ,אלא לצורך בריאות הגוף
או כדי להתפלל בכח ,בחיות ובכוונה ,מותר לאכול ולשתות לשם שמים ואין בכך שום
נדנוד איסור .ואדרבה ,בכה״ג ,כך יאות לי׳ למעבד כדי שיוכל לבא אל תוך תוכיותם של
תיבות התפלה מתוך מנוחה ושלוה באין מעכב ומפריע )״· ¯ÚÒÚעסען צוליב דאווענען״(.
וכשאוכל ושותה מפני טעמים אלו ,יעשה כן בשמחה ובטוב לבב ,וירצה השם במעשיו.
אמנם ,מובן וגם פשוט דמעולם לא נתכוונו רבותינו לומר דאיסור אכילה קודם התפלה
אבד סיברו ובטל סיכויו ואין מקום לידיעת הלכה זו בכל פרטי׳ ודקדוקי׳ .ועאכו״כ שלא
גזרו אומר דנשתנו הטבעים עד כדי כך שאין היכי תימצי לקיים הנך הילכתא גברוותא
דילפינן מקראי דלא תאכלו על הדם ואותי השלכת אחר גויך .אמת נכון הדבר ,שלשיטת
רבותינו ,הרי בכה״ג דמותר לאכול קודם התפלה ,עדיף טפי לעשות כן .˙"˘ÓÎÂולא זו
בלבד ,אלא שלחסידים ההולכים אך ורק לפי תורת רבותינו נשיאנו ,אין מקום כלל לחשוש
לשיטות אחרות והואיל ונפיק הדבר מפומי׳ דרבותינו זי״ע ,כל חומרא יתירה כנטול דמי.
אבל ,לאידך ,פשוט ג״כ שלא הותרה הרצועה כדי שנאמר שאין מקום לחשבון צדק לכל
אחד לפי מה דמשער בנפשי׳.
ובשיחת רבינו זי״ע ש״פ ויק״פ ה׳תשי״ג ,אמר :״אמנם בדורות האחרונים התירו לשתות
קודם התפלה ,ולאחרונה יותר התירו גם לאכול משהו מיני מזונות קודם התפלה וכהפתגם
שסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר שמוטב לאכול כדי להתפלל מאשר להתפלל כדי לאכול ‡Ï‡ . .
220
˘‰ÏÙ˙‰ ÏÈ·˘· ‰˘Ú ¯·„‰ ¯˘‡Î ˜¯ ‰Ê״.
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
66
האבן הבוחן בטיבה של אכו״ש לפני התפלה ,לדעת הישכם אוהבים את ה׳ אלוקיכם
לעבדו בכל לבבכם אם לא ,הוא ]כמ״ש רבינו[ :״‡¯˙ÂÈ ‰¯„ÂÒÓ Â˙ÏÙ˙ 'ȉ˙ ‰Ê È„È ÏÚ Ì
מאשר יאכל דוקא לאחר התפלה״ .ואם מסופק בדבר יעשה כעצת המשפיע .ואם אין לאיש
משפיע אזי ישים לבו למה שציווה רבינו פעמים אין ספור שיקיים מילי דאבות ויעשה לו
67
רב ,ותשועה ברוב יועץ.
„·¯ Ì„‡ Ï˘ ·ÏÏ ¯ÂÒÓ‰
(‚Èוכן מבואר להדיא במ״ש רבינו 68דהיתר האכילה לפני התפלה תלוי בנתיבות
המתפלל ואופן עבודתו בתפלה וכמ״ש ,וז״ל :״במ״ש לזמן פת שחרית הנה יעויין בפסקי
דינים להצ׳׳צ לאו׳׳ח סימן פ׳׳ט שמסקנתו שם שפת שחרית הוא אחר התפלה ,אבל אם
הרופאים מייעצים שצריך לאכול דוקא בבקר בבקר בודאי צריך להשמע להוראתם 69 ,אבל
אין זה פת שחרית המוזכר בש׳׳ס ,ובענינים אלו בפרט ˙˙„·ڷ Â˙„Â·Ú ÔÙ‡· ¯·„‰ ÈÂÏ
Â‡Ï Ì‡ ˙ÂÎȯ‡· ‡È‰ ̇ ‰ÏÙ˙‰וכו׳ וידוע פתגם הצמח צדק אז גלייכער עסען צוליב
דאוונען ווי דאוונען צוליב עסען ,וכפשוטו הוא שטוב יותר שיאכל קודם התפלה ‡ÏÚ Ì
¯˙ÂÈ ‰¯„ÂÒÓ Â˙ÏÙ˙ 'ȉ˙ ‰Ê È„Èמאשר יאכל דוקא לאחר התפלה ואז תבלבלו בעבודת
70
התפלה וכו׳ וד״ל״ ,עכ״ל.
.66כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע אמר פעם :״וכמו ׳צדיק אוכל לשובע נפשו׳ )משלי יג ,כה( ,וואס אין פלוג איז דאס
גאר א עסען גשמי .ער עסט ,אלע עסען .ער עסט לשובע ,אלע עסן לשובע .אבער מען זאל זיך צוקוקען ,איז
דאס גאר א אנדערע עסען ,טאקע אזוי ,אלע עסען און ער עסט אויך ,אלע עסן לשובע און ער עסט אויך
לשובע ,נאר א גרויסע נפק״מ ,דאר ניט דאס וואס אלע҇ ,˘Ù ÌÚ„ Ô˜ÈËÚʇ Â˘Ù Ú·Â˘Ï ËÒÚ ¯Ú ,
„‡) "¯ÚÏÚ„Èȇ ËÈ ˘Ù È„ ˯Ú ÔÚÒÚ ÔÂ٠ʇ Ë‚ ı‡‚ ÔÚÒÈÈ ¯ÈÓ ,ÔÚÂË Úχ È ÍÂÙȉ ‡ ¯‡‚ Êȇ Òספר
השיחות ׳תורת שלום׳ ,קה״ת תשנ״ג ,סוף עמ׳ .(123
.67ראה מכתב רבינו מיום כח שבט ה׳תשט״ו )אג״ק ח״י עמ׳ שנב( :״ובטח ידוע לו הסיפור )אלא שלא שמעתיו
מכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע ולכן אינני יודע מקורו ,ובכ״א התוכן מתקבל על השכל ונכון הוא(
באברך חסידי שהאריך בהכנות לתפלה עד לאחר שעבר זמן ק״ש ותפלה לכל הדיעות ואח״כ התחיל וסיים
תפלתו במשך זמן קצר ביותר ,והסבירו לו אשר בשלמא אלה המאריכים בתפלה כו״כ זמן יש מקום לשקו״ט
אם צריכים הם להכין א״ע איזה שעות אף שיהי׳ ספק אח״כ בענין זמן ק״ש ותפלהÏ˘ ‰ÏÙ˙ ÏÈ·˘· Ï·‡ ,
‡Ï"‰ ˙˜ÈÙÒ·Â ˙ÂÚ˘ ‰Êȇ Ï˘ ‰Î‰‰ ÔÈÚ ‰Ê ‰Ó ÌÈÚ‚¯ ‰ÊÈ״ .ודון מינה ומינה.
.68מיום ג׳ סיון ה׳תשי״ב )אג״ק ח״ו עמ׳ צ(.
.69עד כאן תוכן דברי הצ״צ שם] .בלשון הצ״צ :״על אשר שאל כבודו בנידון אם לאכול קודם התפלה . . .אך אם
הדאקטורים אומרים לאכול דוקא בבוקר בבוקר ,זה ענין אחר הוא״[.
.70ויש להוסיף ולהבהיר ]אף דבעצם גם זה פשוט הוא[ ,דאין לומר שהא דתלה רבינו את היתר האכו״ש לפני
התפלה באופן עבודתו אינו אלא כשאוכל פת )כיון שדבריו באים בהמשך להעתק דברי הצ״צ שדיבר מ״פת
שחרית״( אבל כשאוכל מיני תרגימא אין שום תנאי בדבר .וכמה הוכחות לזה) :א( בשו״ע ובשו״ע אדה״ז
פרדס חב״ד
221
וכן מבואר ממ״ש רבינו )כפי הנראה -למשפיע בישיבה( ,וזלה״ק :ואתחיל בעיקר והוא
בענין בריאות הגוף .פסק הרמב״ם בהל׳ דעות רפ״ד והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם
הוא כו׳ ,ובטושו״ע או״ח סתקע״א ס״ב :ת״ח אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט
במלאכת שמים כו׳ ומלמדים וכל העוסקים בצ״צ דינם כתלמידי חכמים ,ואמר הרב המגיד
)נדפס בהתמים ח״ז עמוד כ״ח( אז ס׳ווערט א קליין לעחיל אין גוף ווערט א גרוישער
לאך אין דער נשמה 71.פסק אדה״ז באגה״ת פ״ג דמצי לצעורי נפשי׳ על עבירות שבידו רק
כשישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל 72.ואחרי כל הדברים האלה הנה ,לדעתי הי׳ צריך
לשים לב להטבת מצב בריאותו הגשמי ע״י אכו״ש ושינה באופן המתאים להנ״ל ,ו‡ıÂÁ Ì
‰ÊÏאכילת במ״מ ]=בורא מיני מזונות[ קודם התפלה 73·ÏÁ ‰˙ ˙ÈÈ˙˘ Î"˘ÎÓÂוכיו״ב,
מבואר דאכילה לצורך כוונה שוה לאכו״ש לצורך רפואה ,ובשניהם לא אשתמיט בשום ראשון או אחרון ,דאם
צריך לאכול פת וכו׳ אין להתיר מטעם זה .ומכיון שיסוד ההיתר בימינו לאכול לפני התפלה הוא משום כוונה
)וכמ״ש גם הרשדב״ו( ,מהיכא תיתי שנוסיף תנאים ונאמר דלענין אכילת פת לא הותר הדבר אלא כשאוכל
ושותה .וכיון שלא מצינו בשום מקום שאסור לאכול מזונות כביצה ]שהוא שיעור קביעת סעודה[ ,מנ״ל לחלק
בין פת הבא בכיסנין )עוגה( ופת הצריך נט״י? ]ואדרבה ,מרגלא בפומי׳ דהר״נ נעמענאוו ע״ה ,דעדיף לאכול
פת יבש לפני התפלה מלאכול מזונות טרי[) .ב( אפילו את״ל שיש חילוק יסודי בין פת לשאר דברים ,מנא לן
שהצ״צ מיירי דוקא במי שאוכל פת .הלא אפילו את״ל ד״פת שחרית״ היינו דוקא פת גמור שצריך נט״י ,אין
במשמע בדברי הצ״צ דמיירי ע״ד אכילת לחם גמור דוקא ,שהרי זה לשונו במילואו )הוספות שלי – בחצאי
ריבוע( :״על אשר שאל כבודו בנידון אם לאכול קודם התפלה ]סתם[ משום הא דאיתא בגמרא שפת שחרית
מבטלת החולאים התלויים במרה ,שכעת יש חולי זו במחניכם ה׳ ירחם .הנה במסכת בבא קמא )דף צ״ב ע״ב(
מבואר להדיא דפת שחרית הוא אחר התפלה כמש״ש ועבדתם כו׳ זו ק״ש ותפלה ,ואח״כ ובירך את לחמך זו
פת במלח כו׳ ומשמע התם בהדיא שזהו פת שחרית .אך אם הדאקטורים אומרים לאכול דוקא בבוקר בבוקר
]סתם[ זה ענין אחר הוא .ועיין בשו״ע או״ח סי׳ פ״ט ס״ג לרפואה מותר ,ובבאר היטב ס״ק י״א מ״ש וז״ל
ולאיש זקן וחלוש יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו ביחיד כו׳ ועיין שו״ת שב יעקב סי׳ ח׳ שנשאל אם מותר
לאכול קודם אור היום באשר המקובלים מחמירים בזה מאד והעלה אם הוא אדם חלוש גם הם מודים דמותר
לטעום עכ״ל״ .עכ״ל הצ״צ .והנה ,אם נימא שהשואל שאל ע״ד פת דוקא ,הרי -את״ל שיש חילוק יסודי בין פת
גמור לפת הבא בכיסנין -מה זה שהביא הצ״צ ראי׳ מדברי השו״ע והאחרונים לנידון השואל דמיירי מאכילת
פת גמור? ואם פשיטא לי׳ להצ״צ שהשו״ע מיירי גם בפת גמור ,א״כ מוכח מיני׳ ובי׳ דגם לצורך כוונה מותר
לאכול פת גמור ,דהלא בפוסקים ובמיוחד בשו״ע אדה״ז מבואר דשקולים הם) .ג( והוא העיקר :רבינו זי״ע
העתיק מ״ש הצ״צ בפסקי דינים ,ושוב כתב ÈÏÏÎ ‰ÚÓע״ד ענין האכו״ש לפני התפלה ,וכלשונו :״ובענינים
אלו . . .״ ,וכנ״ל בפנים.
.71ראה מ״ש הרב נח שי׳ גרין במאמרו ׳חור קטן בגוף חור גדול בנשמה׳ -נדפס בקובץ ׳אור ישראל׳ )הנ״ל הע׳
(1גל׳ כח עמ׳ ריט-רכ.
.72נעתק לעיל הע׳ .64
.73מ״ש רבינו ״ Î''˘ÎÓÂשתיית תה חלב״ יש להמתיק ע״פ השיטות )שו״ת תשורת שי ח״א סי׳ שסז .ועוד( דס״ל
ד ÏÎמשקה שאינו משכר דינו כמים שמותר לכאו״א לשתות לפני התפלה .וראה ב׳עיקרי הד״ט׳ סי׳ לא אות יז
ד״ה וכיון ,דנקט ששתיית חלב לפני התפלה אסור מכיון ״דמידי דמשכר הוא״ ,אבל ראה שו״ת ׳שם משמעון׳
סי׳ יד דחלב ˘ ÂÏאינו משכר.
222
עיונים במשנת חב״ד ומנהגיה
ואם עד עתה נזהר בזה יתיר מנהגו זה ומכאן ואילך יעשה את הנ״ל ומבלי להחמיר ע״ע
בזה ובכיוצא בזה ,והשי״ת בטח יצליחו לעשות פון גשמיות רוחניות . .בענין בריאותו
הטוב תקותי שאם יתנהג כנ״ל בתחלת מכתבו בטח ילך מצבו הלוך וטוב ויבשר בשו״ט
74
בזה בהקדים היותר אפשרי ,עכ״ל.
?·¯ ‰˘ÚÓ
(ÂËוהנה שמעתי אומרים שיש להוכיח מ׳מעשה רב׳ דס״ל לרבינו שכאו״א צריך לאכול
לפני התפלה ,מבלי הבט על אופן עבודתו בתפלה וכו׳ ,היפך ממה שנתבאר מדברי רבינו
במכתביו הנ״ל .הם מסתמכים על שני סיפורים ׳מפורסמים׳) :א( פעם נכנס רבינו זי״ע
בחגה״ס לסוכה הגדולה שע״י 770ואכל שם מיני תרגימא לפני התפלה ,וכאשר הבחין
שאחד מאנ״ש תמה בזה אמר לו הרבי :׳אני עושה זאת דוקא ברבים ,בכדי שממני יראו
וכן יעשו״) .ב( בתקופה שלפני ה׳תש״י ,בחיים חיותו של כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע ,נהג
רבינו להביא מזונות מביתו ביו״ט בבוקר ולחלקם לקהל לפני התפלה ,ופעם אחת קרה
שאחד החסידים לא רצה לאכול ,ואמר לו הרבי ״אם תאכל -תהי׳ חסיד ,ואם לא תאכל
לא תהי׳ חסיד״.והנה כלל גדול קבע רבינו זי״ע שאין אנו אחראים לשמועות 75.ובפרט ,כשאינם עולים
בקנה אחד עם המפורש במקורות ,ועאכו״כ היכא שהשמועות סותרות את האמור לדינא
בשו״ע שאין לזוז ממנו כמלא נימא 76.וכבר אמר רבינו הרבה פעמים בכגון דא ,שאפילו
היכא שכללות השמועה נכונה :״בכיוצא בזה ,על ידי שינוי תיבה אחת במסירת שמועה
.74מיום כ׳׳ג שבט ה׳תשי׳׳א )אג״ק ח״ד עמ׳ קנח(.
.75כמ״פ התלונן רבינו זי״ע ע״ז שסומכים על שמועות שמסרו משמו :ראה לדוגמא מכתב רבינו מיום ה׳ כסלו
ה׳תשכ״ג )אג״ק חכ״ב עמ׳ שסב( :״כיון שכנראה ישנן שמועות מסולפות בנוגע לדעתי . . .״; מכתב נר חמישי
דחנוכה ה׳תשכ״ו )אג״ק חכ״ד סוף עמ׳ מא( :״הגיעוני שמועות משונות ומוזרות ע״ד מה שמוסרים בשמי״.
.76ראה מכתב רבינו זי״ע מיום כד אדר ה׳תשמ׳׳ג ,נדפס בספר ׳מקדש מלך׳ )להרה״ח ר׳ מרדכי מנשה שי׳ לאופר(
ח׳׳א )ספריית ׳אשל -כפר חב״ד׳ ,ארץ ישראל ,ה׳תשנ״ז( עמ׳ :61״מהאמור מובן ג׳׳כ בנוגע לכו׳׳כ שמועות
שהם היפך השו׳׳ע מסתמכין שמכאן וכו׳ שאין לכל זה כל יסוד . . .וכלל אינו מובן למאי נפקא מינה שכיון
שיש פס׳׳ד בשו׳׳ע אין לשנות ח׳׳ו״ .וראה גם מכתב רבינו מנר ראשון דחנוכה ה׳תשכ״א )אג״ק ח״כ עמוד פב.
לקו״ש ח״ז ס״ע :(311״האומנם אחראים אנו לשמועות כאלו.״ ו .Ó"η Ê"„Úדוגמא מתאימה ביותר עניננו
נמצא במכתב רבינו זי״ע מיום יג ניסן ה׳תשי״ד )אג״ק ח״ח עמוד שלב .לקו״ש חי״ד עמ׳ ,(223וז״ל :״נבהלתי
לקרות בו מה שכותב שאומרים בשמי שפוסק הנני ,והלכה למעשה , . .בהנוגע לתפלה שאם היא מושללת
כוונה מסוימה מיוחדת ה׳׳ה תפלה בטלה ,ולא עוד אלא שמוסיפים שה׳׳ה לברכת המזון! ובכלל תמיהני ,מה
לאחרים לפסוק דינים בשמי ,בה בשעה שיכולים לשאול ישר אותי למעשה .וכבר ידוע פסק רז׳׳ל )ב׳׳ב קל,
ב( שאין למדין עד שיאמרו הלכה למעשה״ .עכ״ל.
פרדס חב״ד
223
מא׳ לב׳ ,אפשר להיות שינוי תוכני״ 77.וע״כ אני אומר ,שטובה אגרת או שיחה ]מוגהת[
אחת מאלף שמועות .ועאכו״כ בנדו״ד ,שתמכתי יתידותי בשלשה עשר מקורות ,במה
יחשבו סיפורים ושמועות ,שהובאו גם בשינויי סגנון באיזהו מקומן ,ולאו מר בר אשי
78
חתים עלייהו.
אמנם באמת בנדו״ד ‡ ,˙ÂÚÂÓ˘‰ ÏË·Ï ÌÈÎȯˆ ‡ ÔÈוגם אם במאה עדים יתברר שהן
נכונות ומדוייקות ,אין מהן מעשה לסתור מה שכתב רבינו להדיא .דהלא ממקום שבאת:
העובדא ע״ד החלוקה אירעה בחגים ובמועדים ,אשר בימים אלו מאריכים ומתפללים ,ואין
גומרים התפלה עד אחרי חצות היום .ובפרט שהי׳ זה בקרב ציבור של חסידים ומקושרים,
וביודעיו ומכיריו הדברים אמורים] .ומה גם שקרוב לומר שבעובדא זו היתה ״קפידא״
נוספת ,דכיון שהרבי בעצמו חילק מזונות ,ויודע הרבי נפש חסידיו ,לא היתה דעתו נוחה
במה שהתחכם הלה והשתמט מאכילה ,ובמכ״ש וק״ו מהענין דמיחזי כיוהרא .וד״ל[ .ועד״ז
וכיו״ב יש להסביר את השמועה הראשונה ,ודון מינה ואוקי באתרא.
.77כ״כ רבינו במכתב להר״ש עלבערג ז״ל )נדפס בלקוטי שיחות חי״ב עמ׳ – 214בקשר להנמסר משמו של הגר״ח
מבריסק שהביא הגר״ש במכתבו אל רבנו זי״ע הנדפס בנספחים ל׳חידושים וביאורים בש״ס׳ ח״ב )קה״ת
תשמ״ה( עמוד שכח ,ע״ש(.
.78וראה מכתב רבינו זי״ע )להגרש״י זוין ז״ל – בקשר לספרו ׳סיפורי חסידים׳( מיום כ״א תמוז ה׳תשט״ו )אג״ק
חי״א ס״ע רסח ואילך .לקו״ש חכ״ד עמ׳ :(560״בכלל ישנם סיפורי חסידים המעוררים תמהון ,ומסקנת חלק
מהשומעים היא ,שבודאי איש פלוני -שאודותו הסיפור -עשה היפך הדין או עכ״פ היפך הלפנים משה״ד .וזה
פועל גם על יחסם בכל לנושאי תורת החסידות ולתורת חסידות עצמה ,בה בשעה שע״י שינוי קטן באיזה
ביטויים אשר בהסיפור ,סרה כל התמי׳ .וכיון דרובא דרובא של הסיפורים עברו דרך כמה צנורות ,ודאי הוא
אשר הביטויים אינם מדוייקים כ״כ .ובפרט -בהעתק מלשון ללשון״.
שביבים
227
פרדס חב״ד
שביבים
הרב טוביה בלוי
‡-כתב הגאון רבי לוי יצחק רסקין שליט״א בספרו על סידור רבינו הזקן )ראה מדור
סופרים וספרים בגליון זה( בשם הרב יוסף שי׳ גולדשטיין :בשיחת כ״ק אדמו״ר הריי״ץ
נ״ע מוזכר על יום ח״י אלול ,יום הולדת שני המאורות הבעש״ט ורבינו ,שהוא ׳יום טוב׳
]ראה לקוטי דבורים ח״א ע׳ לב ואילך[ .ויש רמז על זה במזמור זה ,שיש בו ד׳ פעמים
הפסוק ״יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם״ .הגימטריא של הסופי-תיבות הוא ״יום טוב״,
ובהראשי-תיבות יש האותיות של ׳ח״י אלול׳.
הנ״ל כתב הדבר לכ״ק אדמו״ר זי״ע ,וזכה למענה קדשו:
ת״ח ת״ח על האי מרגניתא טבא.
כל זה שמעתי מהרא״א פרידמאן שי׳ ,והוא הוסיף מדילי׳ ,כי בתאריך זה בחייו של
הבעש״ט קרו ד׳ אירועים :לידתו ,יום התגלות מורו אליו ,יום התגלותו ,הולדתו של רבינו.
וזה נרמז בד׳ הפעמים שאומרים פסוק זה.
עד כאן מספרו של הרב רסקין שליט״א.
ולכאורה יש להמשיך ולשזור את הרעיון ,ולמצוא את הקשר בין ה״ארבעה שצריכים
להודות״ – שעל כל אחד מהם נאמר ״יודו לה׳…״ – לבין תוכן ארבעת האירועים שהתרחשו
בח״י אלול )מסודר עפ״י הסדר הכרונולוגי בדברי הימים(:
א .לידת הבעש״ט :כל לידה ,כמבואר בסה״ק ,היא יציאת הנולד ממאסרו בתקופת
העיבור וההיריון.
ב .גילוי אחיה השילוני :על ״חולה״ נאמר שהוא בגימטריא מ״ט ,המספר הרומז למ״ט
שערי בינה ,ל״מחלת״ הצימאון לדרגה שלמעלה מן השכל -שער החמישים ,ומובן שהתגלות
אחיה השילוני הנקרא ״חיה יחידה״ הוא ריפוי המחלה.
ג .התגלות הבעש״ט :ידוע ש׳ים׳ רומז על כיסוי והסתר )״כמים לים מכסים…״( ואילו
יבשה רומז לגילוי )התגלות(.
שביבים
228
ד .לידת אדמו״ר הזקן :חידושו של אדמו״ר הזקן )שיטת חב״ד( – הוא ״ההתיישבות״,
״בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב״ ,קליטת הדברים בשכל והבאתם למצב של ״ישוב״
בנפש.
·-מספר פעמים בכל יום אנו מתפלים ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו
שיבנה בית המקדש …ותן חלקנו בתורתך״ ,ובין השאר לאחר אמירת פרשת הקרבנות
בבוקר )התפילה היא מתוך מסכת אבות ,וראה ״שביבים״ בגיליון הקודם(.
ויש להבין מהו הקשר בין שני חלקי התפילה – התפילה לבניית ביהמ״ק ,והתפילה על
לימוד התורה.
ניתן לומר כי הרי ידוע שאמירת הקרבנות היא לקיום ״ונשלמה פרים שפתינו״ ,כיוון
שביהמ״ק אינו קיים בעוה״ר ,כך שאמירת הפרשיות משמשת כתחליף להקרבת קרבן .ברם,
כשייבנה בית-המקדש יהיה באמירת פרשת הקרבנות – אך ורק אין עניין של לימוד תורה
ואז ״יעבור״ הדבר מן ה״עבודה״ ל״תורה״ ,ויגדל ,כביכול ,חלקנו בתורה.
‚-״אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה״
ידוע שלעתיד לבוא – ״אשת חיל עטרת בעלה״ – תתגלה מעלת המעשה ,ספירת
המלכות ,על שאר המדריגות ,שהן עתה נעלות ממנה .מיותר לציין את המקורות הרבים
לכך.
במערכת פעילות האדם נחשב כח המעשה כדומם ,בניגוד לפעילויות עליונות יותר,
כגון שכל ורגש ,הנחשבות כ״חי״ ו״צומח״ ,שהרי המעשה לכשעצמו אין בו חיוניות.
לאור זה ניתן ,אולי ,לפרש את הפסוק ״אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה״ – כך:
כח המעשה הנחשב כ״דומם״ )״אבן״( ולכן ה״בונים״ )תלמידי חכמים וכו׳( ״מאסו״ בה
– היתה ל״ראש פינה״ ,לעתיד לבוא ,אך גם עתה כי ״המעשה הוא העיקר״ )וכן גם בעקבתא
דמשיחא כמ״ש באג״ק סי׳ ט(.
„-בספר תהילים של דוד מלכא משיחא ,ניתן למצוא שלושה רמזים לקשר בין משה רבינו
לשמו של הרבי )משה רבינו של דורנו(:
א .במזמור ל״ג – פסוק י״ג )משמים הביט ה׳ וגו׳( הוא מהפסוקים הרומזים לשמו של
הרבי ,כפי המנהג לומר בסיום תפילת שמו״ע פסוק הפותח ומסיים באותיות הפותחות
229
פרדס חב״ד
ומסיימות את השם .לאחריו פסוק י״ד ,ששלוש המילים הראשונות שלו הן ראשי התיבות
״משה״ )ממכון שבתו השגיח(!
ב .במזמור ס״ה – פסוק ז׳ רומז באופן האמור לעיל למשה ,ופסוק ח׳ רומז באופן זה
לרבי.
ג .בצמד המזמורים צ״ב צ״ג )הנאמרים יחד בהזדמנויות שונות( – ראשי תיבות
הפסוק הראשון של המזמור הראשון הוא )כמובא בספרים( ״למשה״ ,ואילו המילה ״לבש״
שמופיעה בפסוק הראשון של המזמור השני הוא בגימטריא שמו של הרבי )וכן ,כמובא
בספרים ,ראשי תיבות של ״למען שמו באהבה״(.
-‰במזמור מט שבתהילים מופיע פעמיים המושג ״אדם ביקר״ ,כאשר פעם אחת צמוד
אליו המושג ״בל ילין״ ופעם שניה – ״ולא יבין״,
מושג זה ,הנראה כמעורפל ,עם הכולל ,הוא בגימטריא :משיח.
לגבי המשיח נאמר בכל הזדמנות כי מצפים לבואו במהרה בימינו :״בל ילין״.
כן נאמר עליו כי הוא בא ״בהיסח הדעת״ )ראה הפירוש ב״אגרת הקודש״ ,סימן ד׳(:
״ולא יבין״.
-Âיעקב אבינו לא קבר את רחל במערת המכפלה ,כפי שחז״ל מסבירים ,כידוע ,הדבר
קשור עם גזירת הגלות שהיתה צפויה לישראל.
ניתן ,אולי ,למצוא קשר נוסף בין הגלות לבין אי קבורתה של רחל במערת המכפלה:
ידוע כי ג׳ האבות ורחל מקבילים יחד לארבע אותיות שם הוי׳ ,כאשר האות האחרונה,
ה׳ תתאה ,רומזת לרחל ,ספירת המלכות .הגלות היא ,בעיקר ,גלות השכינה ,ה׳ תתאה,
המופרדת ומתרחקת משלוש האותיות הראשונות )ראה ,בין השאר ,תניא קדישא סוף פרק
יז ובכ״מ(.
מובן ,אם כן ,שהביטוי הטבעי לגלות הוא ״הרחקת״ משכן רחל ממשכן האבות ,ודי
למבין.
פרפראות
233
פרדס חב״ד
פרפראות
*
הרב מרדכי מנשה לאופר
‡(˙ȈȈ ˙ÂˆÓ ‰Ï˜˘Â) ÔÈÏÈÙ˙Ï ‰¯Â˙‰ ÏÎ ‰˘˜Â‰ .
ב׳לקוטי שיחות׳ כרך וא״ו עמ׳ :272״ובמצות תפילין אמרו רז״ל )קדושין לה ,א( ״הוקשה
ÏÎהתורה ‰ÏÂÎלתפילין״ ..ועד שילפינן מהיקש זה הלכות ודינים בכמה וכמה מצוות .ואף
שגם בעוד מצוות מצינו עד״ז וכמו במצוות ציצית ,שאמרו רז״ל )מנחות מג ,ב( שקולה
היא כנגד כל המצוות כולן ..הרי אינו דומה שקולה להוקשה .ואינו דומה כשכנ״ל מההיקש
למדין ‰˘ÚÓÏ ‰Îωכבמצוות תפילין״.
והנה לכאורה אפשר להקשות ע״ז מדברי ה״נמוקי יוסף״ ,הובאו בב״י טואו״ח סי׳ כה:
״ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד – דמצות ˆÈ‡¯ ˙ˆӉ ÏÎ „‚Î ‰Ï˜˘˘ ˙ȈÈ
] ÌÈ„˜‰Ïלתפילין[״.
ולפי דברי כ״ק ,הרי תפילין )שהוקשה לה כל התורה( קודמת לציצית )שרק שקולה(?
אמנם השאגת אריה )סי׳ כח( יצא לדחות דברי הנימוקי יוסף וכתב דכיון שתפילין הוי
תדיר ומקודש אין לדחות מעלת תדיר ומקודש שהוא מהתורה ״מפני ‡ÓÏÚ· ‡¯·Òשהיא
שקולה כנגד כל המצוות״ .וזו מסקנתו שם דציצית ותפילין איזה מהן שירצה יקדים.
כמובן שדברי השאג״א אינם בגלל מעלת ״הוקשה״ על ״שקולה״ אבל חזינן ש״שקולה״
אינה נחשבת כ״כ.
אבל בעיקר אולי אפשר לדייק מדברי הב״י עצמו שבשו״ע השמיט טעם הנ״ל )וכן הטעם
דתדיר – שהביאו אדה״ז( וכתב טעם ״שמעלין בקודש״) .שמראה ,כמובן ,ההיפך מדברי
הנ״י(.
ובאחרונים )בספר שמן המאור ,לר״מ גלונא( ר״ל שדווקא בזמן שהיה תכלת בציצית
אז שקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות ,אבל בזה״ז אין טעם זה מועיל להקדים ציצית
לתפילין; וכן אדה״ז לא הביא הטעם דשקולה כו׳.
***
* לזכות הרה״ח ר׳ ניצן וזוג׳ ימית תחי׳ הראל -להצלחה בכל עניניהם מנפש ועד בשר.
פרפראות
234
והנה ידועה דעת כנסת הגדולה סימן כה שמי שאין ידו משגת לקנות או ציצית או
תפילין – ציצית קודמת ,משום דשקולה כנגד כל המצוות ,הביאו וביסס דבריו בספר שיורי
ברכה .אבל רוב הפוסקים נחלקו ע״ז )ראה הנסמן בספר ״ציצית – הלכה פסוקה״ להרר״צ
שי׳ כהן עמ׳ תנג-ד הע׳ ;40ושם בהע׳ .(43-41
מעצם הענין משמע ששקולה ציצית היא גם בזה״ז – ולא כמ״ש בספר שמן המאור
הנ״ל.
··ÂË ‡Â‰ È„Â‰È ÏÎ .
ב׳לקוטי שיחות׳ כרך כט עמ׳ 113ואילך בביאור פס״ד הרמב״ם )רפ״ט( ״סנהדרין שפתחו
כולם בדיני נפשות תחלה ואמרו כולן חייב הרי זה פטור עד שיהיו שם מקצת מזכין
שיהפכו בזכותו וירבו המחייבין ואחר כך יהרג״.
מבאר עפ״י פס״ד הרמב״ם שכל אחד מישראל ״רוצה לעשות כל המצוות ולהתרחק מן
העבירות״ וכל ההבדל הוא רק באיזה אופן הדבר הוא ,אם הטוב של היהודי הוא באמירתו
בגלוי או בהעלם :ישנם יהודים שאצלם הטוב הוא בתכלית ההתגלות ,וישנם יהודים שאין
זה כל כך בהתגלות ,ועד שישנם כאלו שהטוב שלהם בהעלם לגמרי ,אבל מקצת מהטוב
הנעלם בא סוף סוף לידי איזה גילוי .ועל פי זה מובן שכל יהודי מוכרח שיהיה עליו איזה
לימוד זכות וכו׳ עיין שם בהשיחה.
ועפ״י המבואר בהשיחה יש לבאר כדלקמן:
בשו״ע יו״ד סי׳ שדמ סעי׳ א נפסק:
״מצוה גדולה להספיד על המת כראוי ..ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין
מדות טובות שבו ,ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג‡Ï ÏÏÎ ˙·ÂË ˙Â„Ó Â· Âȉ ‡Ï ̇ .
..ÂÈÏÚ ¯ÈÎÊÈוכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג ..גורם רעה לעצמו
ולמת״.
והנה אחז״ל עה״פ כפלח הרימון רקתך -אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרימון .וכן
״שלשה סימנים יש באומה זו ,רחמנים ביישנים וגומלי חסדים״ ]וכמפורש בספר התניא פ״א
)ו ,א( על ״מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים״[
וא״כ איך תיתכן מציאות של ״מי שלא היה בו כלל״?
]אלא על כרחך כמו שמבאר כ״ק שיש מצב שבית דין אינו רואה בפועל – ונשאר רק
ב״סימנין״ בכח )פוטנציאל( ולא בפועל – כלומר :לא נודע בגלוי הטוב שבו ]ואולי זהו גם
235
פרדס חב״ד
דיוק הלשון ״מלאין״ )מצוות כרימון( בהסתר )ולא בגלוי )כל כך(([ -ולכן בנוגע להספד,
לא כל כך חשוב להמתין עד שהדבר יתגלה בפועל וזו הסיבה שאין להזכיר בהספד דברים
שלעיני המספיד )הדיין( – אינם )בגלוי(.
משא״כ בנוגע לדיני נפשות )שע״י הסנהדרין( מוכרחים להמתין ולהפך בזכותו שזה
גופא מגלה הטוב שבו ,ואזי העונש יפעל פעולתו -והיהודי יתכפר ויזכה לעוה״ב.
במילים אחרות :הנאמר בשו״ע ״לא היו בו מדות טובות כלל״ אינו סתירה להמבואר
בשיחה שכל יהודי הוא בעצם טוב ,כי גם בשיחה מפורש ״שישנם כאלו שהטוב שלהם
בהעלם לגמרי״ .אלא מה?
כשהדבר נוגע לפס״ד בדיני נפשות -אין ב״ד יכול להכריע עד שיתגלה הטוב בפועל.
משא״כ בנוגע להספד .ומסיימין בטוב.
‚Á"‡„·Â ‰Ï‚· Ì„‡‰ ˙„·ڷ ÌȯÂÎÈ· ˙ÂÂˆÓ .
ב׳לקוטי שיחות׳ כרך לד שיחה א׳ לפ׳ תבוא מבאר דמה שנאמר ״כי תבוא גו׳ וירשתה
וישבת בה״ – שהחיוב לא חל אלא ״לאחר ירושה וישיבה״ -יש לפרש בשני אופנים:
א( לאחרי ירושתם וישיבתם של ) χ¯˘È ÏÎכמפורש ברש״י בש״ס )קידושין לז ,א – ד״ה
אבל חדש ,ד״ה אלא ללמדך ,ד״ה והרי שבת( ובפרש״י עה״ת בר״פ תבא( ד״לא נתחייבו
בביכורים עד שכבשו את ı¯‡‰וחלקוה״ וכ״ה בירושלמי שביעית רפ״ו ובכ״מ.
ב( כל יחיד ויחד מיד כשכבש )קנה( את חלקו נתחייב במצוה זו ,כפי שנאמר בספרי ״אין
והיה אלא מיד״ ]דחלות החיוב תלוי ·· ‰‡Èלארץ בלבד ,והתנאי ד״וירשתה וישבתה בה״
הוא רק הסרת ארי דרביע עלי׳[.
ואחרי שמבאר את שתי הדיעות עפ״י נגלה והלכה ממשיך לבאר ששתי הדעות הן שני
אופני הודאה להקב״ה שצ״ל בכל יום:
לדעת הספרי ד״מיד״ – ההודאה דביכורים הינה בדומה ל״מודה אני״ שאומרים מיד
כשניעור משנתו ,כמו ״מיד״ בביכורים בכניסת ישראל לארץ ,היינו באופן ספונטאני ללא
התבוננות יתירה .לדעת הש״ס דחיוב ביכורים אחר י״ד שנה דכיבוש וחילוק – ההודאה
היא כהודאה בשעת התפילה – ״ „‰לה׳ קראו בשמו״ ,בתפילת העמידה ״ ÌÈ„ÂÓאנחנו
לך״ ובסיום התפילה ״אך צדיקים „ÂÈלשמך גו׳״ – לאחרי התבוננות בגדלות ה׳ וכו׳ .עיין
שם.
ואולי יש להוסיף ולהבהיר – פרט שלא הודגש )כל כך( בהשיחה במפורש:
פרפראות
236
״מודה אני לפניך״ הוא תפילת יחיד ,˯ÙÎ ,וכפי שמודגש גם בלשון ״מודה וכו׳״ )לשון
יחיד(.
״הודו״ ״מודים״ ו״אך צדיקים״ הם חלק מתפילת ,¯Â·Èˆ‰ונרמז גם בלשון בו הם
מופיעים – לשון רבים.
כלומר ״מודה אני״ הוא חיוב על היחיד מתאים למבואר בדעת הספרי שכל יחיד ויחיד
כשכבש )וקנה( חלקו -״מיד״ נתחייב בביכורים ,ברגע הראשון.
ואילו ״הודו״ ״מודים״ ו״אך צדיקים״ נכללו בתפילה בציבור ,וגם כשיחיד מתפלל הרי
ידועה הוראת חז״ל שעל האדם לשתף עצמו עם הכלל )ראה ברכות ה ,א( – מתאים לדעת
הש״ס שזהו לאחרי ירושתם וישיבתם של כל ישראל ,כי כוח הכלל מסייע להתבוננות,
)וכמוסבר בלקוטי שיחות חלק ט׳ עמ׳ ,155ע״ש(.
„(?‰˙‰‚‰Â ‰˙·È˙Î Ô·˘Á ÏÚ) ‰¯Â˙· ‰ÚÈ‚È .
בהתוועדות י״ג שבט תשל״ט )׳שיחות קודש׳ תשל״ט כרך ב׳ עמ׳ (129-128סיפר כ״ק
על אי שביעות רצונו של הרד״ץ חן מהגהת הלקו״ת )ע״י הר״א אראנאוויטש( ונימוקו:
ענין )לימוד( החסידות אינו רק ההבנה בשכל אנושי אלא להיות מונח כל היום כולו בענין
בחסידות .ולכן כאשר עתה – ספר מוגה -אין צורך כל-כך להתייגע בהבנת ענין בדא״ח,
וזמן שיוותר לאו דווקא יוקדש לשקידה בדא״ח ,עיין שם.
ויש לציין שמעין זה כתב החיד״א בפתח עינים )עירובין כא ,ב( בטעם שלא נכתבה תורה
שבעל פה )ב״טעם שני״(; ״למה לא נכתבו דע״י שהם בעל פה צריכים רבנן למיגרסינהו
תדיר ולא פסיק ,זה גורם להתקדש ולהשתעבד שעבודא דאורייתא ..יהיו מוכרחים לחזור
על לימודם בעל פה ,היה מזדכך גופם ,ותורה אגוני מגנא ואצולי מצלא .לא כן אחר
שנכתבה הגמרא ,דבטלה הגירסא בהתמדה ,ושרו חכימיא למהוי כעמא דארעא ,וזה מפתח
גדול להבין האי דאחסור דרי ,וסדר ההבדלות בין חכמי ישראל״.
Â¯Î˘ Ô˙˙ ÂÓÂÈ· .‰
בשיחה ארוכה )׳לקוטי שיחות׳ חלק כט פרשה תצא ג׳ -עמ׳ 138ואילך( דן כ״ק בשאלה:
כיצד מקיים ,השם יתברך הציווי ״ביומו תתן שכרו״? ומבאר שהעבודה דתיקון העולם
ולעשות לו ית׳ דירה בתחתונים היא עבודה ב״קבלנות״ הנעשית ע״י ÏÎישראל במשך כל
הדורות ÛÎÈ˙Â ,לאחר מכן יהיה תשלום השכר כו׳ ,עיין שם.
בתחילת השיחה צויין כי ״בכמה מפרשים עוד תירוצים״ )הע׳ ,(12אך כמעט אין
237
פרדס חב״ד
התייחסות ישירה לתירוצים רבים .ברם עיון מעמיק בהשיחה אפשר לגלות שכ״ק מתייחס
או שולל )מלכתחילה?( תירוצים אחדים .ולדוגמא:
בשו״ת שואל ומשיב )מהדו״ת ח״ג סי׳ מב( תירץ עפמש״נ ״אם צדקת מה תתן לו״ ,דלא
שייך הלנת פעולת השכיר לגבי הקב״ה ,כי לא עשינו עבורו שום דבר ,אלא עבור עצמנו
ולכן באמת במצוות שבין אדם לחבירו יש שכר גם בעוה״ז כי האדם עושה פעולה עבור
השני ,בציווי השי״ת ,וע״ז הבטיח לו הקב״ה שכר כמ״ש הרמב״ם בפיה״מ )פאה פרק א׳
משנה א׳( משא״כ במצוות שבין אדם למקום ,עיקר העשיה היא לטובת עצמנו ,לכן אין
בזה משום ׳בל תלין׳ אם ינתן השכר בעולם הבא.
והנה בהערה 11בהשיחה נאמר:
״אף שישנם עניני שכר גם בעולם הזה ..וראה משנה ריש פאה .ועוד – .אין זה ¯˜ÈÚ
שכרן של מצוות״ .ומצויין ללקו״ש חי״ט )עמ׳ 197ואילך( בענין שכר מצוה בהאי עלמא
ליכא ,מזה נראה שהגמול עבור מצוות בין אדם לחברו אינו השכר העיקרי ,והדרא קושיא
לדוכתה.
וכן בהערה 35מציין ]על מש״כ בפנים השיחה ״ההשפעות הטובות הינם ענין של
התחייבות ,שדוגמתם ישנם חיובים של בעה״ב לפועל״[:
״אף שבכלל לא שייך ״חיוב״ למעלה ד״מי הקדימני ואשלם״ )ויק״ר פכ״ז ,ב( ונאמר
)תהילים סב ,יג( ״ולך אד׳ „ÒÁכי אתה תשלם לאיש כמעשהו״.
***
תירוץ נוסף של מהרי״ט אלגאזי )מובא בילקוט יצחק פרשת קדושים מצוה רלא(
שהשוכר פועל ע״י שליח אינו עובר על ׳בל תלין׳ ,ומכיון שקבלת התורה היתה ע״י מרע״ה,
הרי זה כאילו נשכרנו על ידו למלאכת שמים .משא״כ אכן על שתי דברות הראשונות
שנאמרו ע״י הקב״ה בעצמו עליהם יש חיוב ליתן שכר בהאי עלמא .ואכן אחז״ל ״כל מה
שישראל אוכלין בעוה״ז אינו אלא בזכות האמונה ,ונאמר צדיק באמונתו יחיה״
כלומר בזכות האמונה בה׳ -הוא ענין שתי דברות הראשונות -מוכרח כביכול לשלם
שכרם לצדיק בעוה״ז ,כדי שלא לעבור ב׳בל תלין׳ ,עיי״ש.
אבל בהשיחה )עמ׳ (142שולל מלכתחילה תירוץ זה וקובע עפ״י הדין )רמב״ם הל׳
שלוחין ושותפין רפ״ח( בהנותן ביצים לבעל התרנגולים להושיב התרנגולים עליהן עד
שיצאו האפרוחים ש״צריך ÌÂÈ Ïη ..ÂÂÊÓ ÂÏÓÚ ¯Î˘ ˙ÂÏÚ‰Ï״ .וק״ל.
פרפראות
238
Ô¯‰‡„ ÌÏÂÚ ˙‰Π˙ȯ· .Â
בספר ׳פרדס יוסף׳ החדש עה״ת מהרב דוד אברהם מנדלבוים כרך שמיני במדבר ב׳
)אה״ק תשנ״ו( עמ׳ א׳לט עה״פ )פנחס כה ,יג( :״ברית כהונת עולם״ הביא דברי הרמב״ם
הלכות ת״ת )פ״ג ,ה״א( :״כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר :והיתה לו ולזרעו אחריו ברית
כהונת עולם וכו׳ עכ״ל .ומקור הרמב״ם באדר״נ )פרק מ״א( שג״כ הביא הלימוד הנ״ל וצע״ג
לכאורה .הרי לימוד זה הוא לגבי פנחס ולא לגבי אהרן ,ומדוע מייתי הרמב״ם כשמדבר
לגבי כתר כהונה של אהרן פסוק זה ולא מביא פסוקים אחרים הכתובים לגבי אהרן כמו
בפרשת תצוה ע״ש )כ״ח מ״ג( ועוד .וצע״ג להבין הדברים ולא מצאתי מי שעמד בזה״.
נעלם כנראה מהמחבר הנכבד שכ״ק אדמו״ר )׳לקוטי שיחות׳ כרך כח עמ׳ 105ואילך,
ובפרט שם עמ׳ 106והערות (24-25עמד והאריך בזה ,ובהערה ,28התייחס גם לפסוק
בפרשת תצוה ,וביאר כל זה בעמ׳ 111שמהפסוק ״והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת
עולם״ מוכח) :א( שזה -הנתינה לאהרן -בא מהקב״ה ,דבר המודגש דווקא אצל פינחס שה׳
נתן לו הכהונה אז באופן ) „ÁÂÈÓמשא״כ בפסוקים אחרים() .ב( שהכהונה היא דבר מהותי
אצלו ,דבר המתבטא בכך שהיא ״לו ÂȯÁ‡ ÂÚ¯ÊÏÂברית כהונת עולם״ )ולא רק ירושה של
מילוי פעולה(.
ראה כל זה בהשיחה באורך ובהסברה נפלאה!
כ״ק סבור )ראה גם חידושים וביאורים בש״ס כרך ב׳ עמ׳ קסב( שמקור הרמב״ם הוא
מהספרי ,עיי״ש.
***
ומדי עסקינן בספר זה שמחברו נמנה על ידידי חב״ד וזכה למכתב וכו׳ מכ״ק אדמו״ר
״וגדול זכות פרסום תורתן של ראשונים וכו׳״ )ראה ספר מקדש מלך כרך ב׳ עמ׳ (255הרי
במקומות אין ספור יש מקום למלאות ולהשלים מדברי רבותינו נשיאינו בכלל ודברי כ״ק
אדמו״ר נשיא דורינו במיוחד.
אציין כדוגמאות -שלושה :א( באותו כרך עמ׳ תתעה ריש פרשת בלק ״הא דנקראת
פרשה בתורה על שם רשע כבלק״ ישנה שיחה ארוכה ב׳לקוטי שיחות׳ כרך כג פרשת בלק
עמ׳ ;171 – 166ב( תמיהתו ״בעצם שמות הפרשיות בתורה״ -בריבוי שיחות נידון ענין זה.
ג( בפרשת מטות )עמ׳ א׳רנד( בביאור ענין נתינת חלק בעבר הירדן לחצי שבט המנשה
עם בני גד ובני ראובן -ישנה שיחה מופלאה ב׳לקוטי שיחות׳ כרך כח עמ׳ 210ואילך עם
239
פרדס חב״ד
התייחסות מפורטת לכל המפרשים והביאורים שנאמרו בענין.
ÌÂÈ „ÂÚ·Ó ‰·˙΢ ‰·Â˙Î .Ê
ב׳תורת מנחם – התוועדויות תשי״ד׳ כרך יו״ד עמ׳ :199״את הכתובה – כתבו )לא
סמוך להחופה ,אלא( מבעוד יום ,וגם קבלת הקנין וחתימת העדים היו מבעוד יום ,ובעת
החופה היתה רק מסירת הכתובה .ולהעיר ,שע״פ דין יכול להיות שעבוד הכתובה גם כמה
ימים קודם הנישואין״.
הנה באחרונים יש שקו״ט בדבר במיוחד בגלל שטר מוקדם וכו׳; ולהוסיף שהגאון
הגדול רבי יעקב וויידענפעלד – אביו של הגאון מטשעבין – בספר ׳כוכב מיעקב׳ )ירות״ו
תשנ״ט( ח״א סי׳ קצו )עמ׳ רפח-רפט( האריך להוכיח שזה כשר וטוב גם לכתחילה.
(˙ÂÏÂÂÚ ˙·È˙ÎÓ ˙ÂÚÓȉÂ) "Ù ˙·È˙η ˙Â¯È‰Ê .Á
ב׳אגרות קודש׳ כרך ח״י עמ׳ תקנח 1נדפס מכתב כ״ק אדמו״ר נשיא דורינו :״בתמהון
הכי גדול )מהול בצער( קראתי מכתבו-פ״נ .וסיבת התמהון הרי פשוטה היא :הנוהג הוא
לקרות פ״נ על ציון כ״ק מו״ח אדמו״ר ..אשר החליט להוציא בתו הבכירה ממוסד כ״ק מו״ח
אדמו״ר ..גם את בתו הצעירה ..מעתיק את דירתו ..משכונה החבדי״ת ..״בשעה טובה״ –
בבואי ע]ל[ הצ]יון[ :איז וואס וויל איך ]ומה רצוני[ מכ״ק מו״ח אדמו״ר בקשר עם
בשורות טובות הנ״ל?״
ועד״ז ב׳אגרות קודש׳ כרך ד׳ עמ׳ תכד :״הפ״נ אקרא על הציון הק׳ .אבל נבהלתי לקרוא
באחד מהם ולמלשינים על תהי תקוה כו׳! אף דערוף ..זאל כ״ק מו״ח אדמו״ר זיך אפרייסען
פון גן עדן ,און אוועקגיין אין בית דין שלמעלה בעטען ,אז ..געוואלד ,ר׳=] …״הלשם כך
יתנתק ,כ״ק מו״ח מגן העדן וילך לב״ד שלמעלה לבקש ש ..אבוי ר׳..״[
ובעניני הכלל מתבטא הרבי בהתוועדות ש״פ בראשית תשי״ד )׳תורת מנחם׳ כרך
יו״ד עמ׳ (132״אם רצונו של מישהו להתפטר מעבודתו הרי כל אחד יודע את הכתובת
של הציון ,של ה״אוהל״ וביכולתו ללכת לשם ולהתפטר בעצמו .אבל אני לא אקבל על
עצמי שליחויות כאלו ,כיון שהרבי בפירוש אינו מסכים לכך …״שעלי ללכת אל ה״אוהל״,
ולמסור שישנו ״שוטה״ שכותב לי שרצונו לקבל על עצמו יסורים! – …אין ברצוני להודיע
לרבי דבר כזה!״
1
כבר העירותי ב׳התקשרות׳ גל׳ א׳ )כא מנ״א תשנ״ה( עמ׳ 15שהמכתב נכתב ב״קיץ תשכ״ח״ ובטעות נדפס
המכתב בכרך הכולל את האגרות של שנת תשח״י.
פרפראות
240
מהו המקור למניעת קבלת פני״ם והודעות שכאלו?
הנה בשיחת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ מי״ט כסלו תרפ״ג )׳ספר השיחות׳ תר״פ-תרפ״ז עמ׳
(38נאמר בכללות )כאן בתרגום חופשי( :״אאמו״ר אמר כאשר כותבים פדיון כמו שוטה
נשארים בשטות יש לכתוב בקיצור מתוך ״ישוב הדעת..״.
אולם מקור מפורש יותר על מניעת כתיבת חסרונות אנו מוציאים באיגרת כ״ק אדמו״ר
מוהרש״ב נ״ע )׳אגרות קודש׳ כרך א׳ עמ׳ קנ(:
״מהפ״נ שלו לקחתי את המורם ממנו וכתבתי פ״נ וקראתי על האוהל ביום ההילולא
רבא כו׳ .ולדעתי אחשוב אשר פ״נ על קברי הצדיקים בענינים רוחניים בעבודה ,אינו
צריכים לכתוב החסרונות שמוצא בנפשו כי אם לבקש שיתתקן בכל פרט כזה וכזה כל
אחד לפי השגות נפשו ועצם רצונו ,אך העיקר לבקש ולהתפלל שיתתקן הפרט ההוא
באופן כך וכך ולא לכתוב כמו שהוא עתה בחסרונו ,כ״ה לדעתי ויש לי טעם בזה ולא אוכל
לכותבו במכתב .ולזאת לא יכולתי לקרוא את הפ״נ שלו וכאשר נתן לי רשות לתקנו כתבתי
ובקשתי על תיקונם ויעזרנו השי״ת לעבדו בלבב שלום באמת ובתמים מתוך תוך פנימיות
נקודת לבבינו כו׳״.
ÔÈʯ„ ÔÈʯ – ˙ÈÊ ÔÓ˘ .Ë
בדרך כלל מביאים בחסידות ״ולעתיד לבוא יהיה גילוי רזין דרזין ]דתורה[ שמן״ ,כלשון
כ״ק ב׳רשימות׳ חוברת מג עמ׳ .10
המקור לכך כמצויין שם במ״מ :ראה אמרי בינה שער הק״ש פרק נד ואילך.
במעלת שמן )זית( בכלל – ראה במדרשי חז״ל המובאים ב׳רשימות׳ חוברת ג׳ עמ׳ 4
ואילך.
ובאמת יש להצביע על אסמכתא מעניינת מרוקח בפירושו על התורה עה״פ )בראשית
ל ,יא( שכתב :הרגיל בשמן זית בקי ברזי תורה.
ÌÈ˘Ï ‰¯Â˙‰ ˙ÂÈÓÈÙ „ÂÓÈÏ .È
כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ ואחריו ביתר שאת כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו דיברו על צורך
וחיוב הנשים בלימוד פנימיות התורה כאשר הבסיס ההלכתי לכך הוא ״מכיון שהענינים
המתבארים שם – להאמין בשם ,לייחדו וכו׳ )ששת המצוות ״שחיובן תמידי כו׳״ )אגרת
המחבר בהקדמת ספר החינוך(( – גם הנשים מצוות בהם .וכן המעשה שבא על ידי לימוד
זה על פי מה שנאמר דע את אלקי אביך ו)על ידי זה( עבדהו בלבב שלם )תניא קונטרס
פרדס חב״ד
241
אחרון קנו ,סוף עמוד ב׳( וברמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ב׳ הלכה ב׳ :והיאך היא הדרך
לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם כו׳ חכמתו כו׳ לידע כו׳ )עיין שם( – נשים ואנשים
שווים בהן״ – ׳לקוטי שיחות׳ כרך יז עמ׳ 494בשולי הגליון להערה .6
ואולי אפשר לציין כדמות ראיה בדברי בעל עקדת יצחק פרשת בראשית שער התשיעי
)שם מדבר על בריאת האשה ועל שני השמות אשר לה(:
״והנה בשני השמות – ״אשה״ ,״חוה״ – נתבאר שיש לאשה שתי תכליות :האחד
מה שיורה עליו שם ״אשה ,כי מאיש לוקחה״ ,וכמוהו תוכל Ï΢ ȯ·„· ÏÈ΢‰Ï ÔÈ·‰Ï
,˙„ÈÒÁÂכמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת ״אשת
חיל״ )משלי לא( והשני ענין ההולדה..״ ]ולהעיר מהמבואר )׳שערי הלכה ומנהג׳ כרך ד׳
עמ׳ לד-לה( ע״פ מכתב אדמו״ר הזקן שההתעסקות בתורת החסידות סגולה להולדת בנים
ובנות וכו׳[.
מבט על החולף
במשקפי הנצח
245
פרדס חב״ד
חסידות של ״ריבה״
*
הרב טוביה בלוי
״אפתחה במשל פי״
משה׳לי אינו מחבב לחם ,כל אימת שאמא מגישה לו פרוסת לחם לאכול הוא דוחה
אותה בבוז ,למגינת לבה של אמא ,היודעת עד כמה חשוב הלחם לבריאותו ולגדילתו
ולהתפתחותו.
לאחר נסיונות כושלים חוזרים ונשנים מצאה אמא פתרון .את פרוסת הלחם מרחה
בריבה מתוקה וססגונית בצבעיה .אכן ,משה׳לי התפתה ולקח לידיו את הפרוסה ,לקורת
רוחה של אמא ,אך ,אוי ואבוי ,הילד החכם ליקק את הריבה כולה מעל פני פרוסת הלחם,
מבלי להשאיר עליה קמצוץ ,ואת הלחם החזיר אחר כבוד לאמא המאוכזבת.
מתוך כ 400 -הפתגמים של ״לוח היום יום״ – המפורסם והמצוטט ביותר ,כמדומה ,הוא
האמור בתאריך י׳ שבט בשם הצמח צדק שמוטב לאכול בשביל להתפלל מאשר להתפלל
בשביל לאכול.
לפי ההלכה ,כידוע ,אין היתר לאדם בריא לאכול לפני התפילה )ראה סיכום מפורט
באג״ק של הרבי חלק ג׳ עמ׳ עה והלאה ,ובמאמרו של הרב רפפורט בגליון זה( .היתרו של
הצמח צדק הוא ,כמובן בפשטות ובאופן ברור מן הסיפור ,מסיבות בריאותיות )כמפורט
בשו״ע אדה״ז סימן פט סעיף ה׳( .מעבר לזה יש להניח כי אם אכן נדרשת טעימה כדי
לאפשר את קיום מצוות התפלה כראוי )״לאכול ·˘·ÏÏÙ˙‰Ï ÏÈ״( – ובלעדיה לא תתקיים
המצוה כתיקונה )והרי ידוע עד כמה חשובה הכוונה בתפילה( – מותר )ואף חובה ,אולי(
לאכול )במדה הדרושה לתפלה( .כך נהגו חסידים מדור דור .זו אם כן ה״ריבה״ לצורך
ה״לחם״.
מנין ההיתר לאכול ״בשביל להתפלל״ )כביכול( ומיד לאחר מכן – ÏÈ·˘· ÏÏÙ˙‰Ï
…!?Ï·Ïכך גם לגבי נושא איחור זמן התפלה והתפלה ביחידות )אבל ,כמובן ,תוך
הקפדה לשמוע קדישים וברכו וקדושה עם הציבור( – שחסידים ״הקלו״ בזה לצורך הכוונה
בתפלה.
* ראה ״בשער הפרדס״
246
מבט על החולף במשקפי הנצח
יש עוד ענינים שלגביהם נהגו חסידים מה שנראה לעין כ״קולות״ אך לאמיתו של
דבר היו חומרות והידורים )ועל בסיס ההלכה והשו״ע(] ,כבר הצבעתי בעבר על החומרה
שהנהיג הרבי של לבישת פאה נכרית כדי להימנע מגילוי ״שערא חדא״ ,כלשון הזוה״ק
בהתייחסותו החמורה לכך ,ומשום מה יש כאלה החושבות שזו ״קולה״ ,ולפי זה מרשות
לעצמן להקל באמת ,במקרים המנוגדים לחומרה הנדרשת ,תוך הסתמכות ,כביכול ,על
פסק הרבי[.
הרי החסידים בכלל ,וחסידי חב״ד בפרט ,נהגו ונוהגים ,במאות פרטי הנושאים הקשורים
להלכה ,בחומרות והידורים מקסימליים ,ומיותר לפרטם .ברור ממילא ומובן מאליו שהרבי
לא התכוון כלל וכלל לספק קולות ח״ו.
לאור האמור ניתן ,איפוא ,להשוות את ה״קולות״ בעניני התפלה )כגון :הטעימה לפניה,
איחור זמנה ,וכיצוא בזה( כ״ריבה״ הנמרחת – ונצמדת – אל ה״לחם״ – התפלה בכוונה,
שהיא היא ,כידוע ,תמצית ועיקר עבודת ה׳ על פי החסידות בכלל וחסידות חב״ד בפרט,
אילו פנים יש למלקקי ה״ריבה״ המשליכים את ה״לחם״?!
]מיותר לציין כי רק מיעוט קטן ושולי בין חסידי חב״ד נוהג כאמור ואילו רוב רובם
שתולים על פלגי מי החסידות הטהורה והפנימית ,אך על כולנו לדאוג לבטל זאת[
***
נחזור לרגע למשל :מריחת הריבה איננה רק אמצעי להביא את משה׳לי לאכילת
הלחם ,היא לא תמרח את הפרוסה ,למשל ,בסכרין או אמצעי מתיקה מלאכותי כלשהו.
אמנם המטרה הראשית היא שהילד יאכל את הלחם שהוא לדעתה מרכיב עיקרי וחיוני
להתפתחותו ולבריאותו ,אבל המטרה המשנית היא שאכן יאכל את הריבה לפחות ,שכן
הריבה נעשית מפירות העץ החשובים לבריאות .בדיעבד היא יודעת שגם אם משום מה לא
יאכל הילד את הלחם – הרי לפחות יספוג לקרבו את הויטמינים הנמצאים בפירות.
ולענייננו :הקולות )ק׳ שרוקה( מסוג הזלזול בתפלה הן ״סכרין״ בלבד ,כאשר לא ״נאכל
הלחם״ ,כלומר ,כאשר הטעימה או האיחור או היחידות אינן מוסיפות בכוונת התפלה.
ואם כן – ה״ריבה״ חדלה להיות ״ריבה״ ,המוסיפה משהו לבריאות ,כי אם חומר הגורם נזק
לבריאות הנפש ,זה נקרא ״השמים חושך לאור״ ,כל זה במסווה של ״חסידות״.
עם זאת לאמתו של דבר יש מערכת שלימה של ״ריבה״ שנועדה הן לשמש דחיפה
לאכילת ה״לחם״ והן – בדיעבד – ״לספק וויטמינים״ במידה כלשהי לפחות.
כלומר :הדוגמאות דלעיל ,חדילות להיות ״ריבה״ והופכות להיות חומר מזיק ,אבל יש
247
פרדס חב״ד
עניינים שנשארים ״ריבה״ – וזה החיובי שבהם – אבל בגללם ״לא אוכלים את הלחם״.
ויפורטו הדברים:
החל בזה הבעש״ט הקדוש ,שנוסף ל״לחם״ שסיפק בשפע לכלל ישראל הוסיף גם ריבה,
למשל ,בכך שביטל את הסיגופים והכניס את השמחה לאורח החיים היהודי ,ועוד כיוצא
בזה .הדבר נועד ,בראש ובראשונה ,לסייע ליהודים באכילת ה״לחם״ )חיזוק האמונה
הטהורה ,הדביקות בה׳ ,קיום המצוות בהידור ,תפלה בכוונה ,אהבת ישראל וכו׳( ,אך גם
– הן עצמן חלק מעבודת ה׳ ,כידוע ליודעים .אולי יש אף להגדיר את האמור לעיל – יותר
מ״ריבה״ מזינה – כ״לחם״ ממותק.
אכן ,בדרך זו הצליח הבעש״ט הק׳ להמתיק את הלחם ולקרב אל ה׳ ותורתו המוני
– המוני יהודים שלפני כן היה טעם ה״לחם״ תפל עבורם והיו דחויים מעבודת ה׳ כראוי.
בדרך זו הלכה גם החסידות הכללית לדורותיה ,בהכוונתם הישירה של הצדיקים רועי
העדות ,ש״עיבתה״ את ה״ריבה״ על ה״לחם״ והפכה את הלחם מתוק לנפש .״עיבוי״
ה״ריבה״ הביא המוני יהודים אל ה״לחם״ עצמו.
אדמו״ר הזקן ביקש :״טעמו וראו כי טוב ה׳״ )וכהקדמת התניא קדישא :״כי מתוק האור
לעיניים ומרפא לנפש״ – ביחס ל״ספרים״ שהוא דן בהם ,פנימיות התורה( ,לימוד פנימיות
התורה בעיון ,התבוננות ועבודת התפלה ,כך שה״לחם״ מתוק לכשעצמו עד שדי במריחת
״ריבה״ בכמות הכרחית כדי לאכול את ה״לחם״ ,מזון הנפש האלוקית ,המחזק אותה
ומטפח אותה ,ונותן לה כח להתגבר על הנפש הבהמית ולהתקרב אל ה׳.
***
כך היה משך ששת דורות נשיאי חב״ד לדורותיהם :חסידי חב״ד אכלו ״לחם״ לשובע,
עבדו את ה׳ בדרך הסלולה בתניא קדישא ועל פי הדרכות מורי ומאורי חב״ד הקדושים
לדורותיהם :הפעלת החכמה והבינה והדעת להוליד אהבת ה׳ ויראת ה׳ ולהביא לקיום
המצוות בהידור ובמסירות נפש.
הרבי ,הבעש״ט של הדור השביעי )״שביעי״ מלשון שובע ושבע ,כידוע( הגדיל לעשות
בהשפיעו והשביעו גם לחם בשפע חסר תקדים וגם ״ריבה״ בשפע .הוא ״עיבה״ הן את
ה״לחם״ והן את ה״ריבה״ ,כל זה ,כמובן ופשוט ,כהכנה קרובה וצמודה לגאולה השלמה
)שכל עצם גילוי החסידות בא עבורה ולמענה כידוע( של ״ומלאה הארץ דעה״.
ואכן ,עיבוי ה״ריבה״ הביא המונים – המונים מנשמות ישראל הטהורות והקדושות
אל היהדות ואל החסידות .רבים נמשכו אל ההתלהבות והשמחה שהקרין הרבי ״בגדול״
248
מבט על החולף במשקפי הנצח
ובמדה חסרת אח וריע ,של אהבת ישראל שנשפכה בד׳ אמותיו הקדושות בכמויות
אדירות ,השירה והזימרה ,ביטויי האמונה הפשוטה הטהורה והנאמנה וכו׳ וכו׳ .למעשה
הכניס הרבי את יפיפיותו של חג״ת באהלי חב״ד ,עד לפרטים של ״שיריים״ ,״מטבעות״
וכהנה וכהנה ,וכל שכן עניינים יסודיים של שמחה ,שירה וזימרה והתלהבות וכו׳ וכו׳ .אין
ספק – וכבר הובהר -ה״ריבה״ עצמה עשירה בויטמינים של חיוניות רוחנית ומקרבת אל
הקב״ה ,והיא לכשעצמה מזון מבריא ומשביע ,אבל ,לא פחות מזה ואולי אף יותר ,״שפך״
הרבי מאמרים עמוקים ושיחות קודש גדושות בידיעת ה׳ ו״חומר״ להתבוננות בגדולתו ית׳
והדרכות בעבודת ה׳ הפנימית והנשמתית.
לא זו בלבד שלא חל ח״ו גרעון כלשהו בחב״ד האופייני שנבע ממעייני מים חיים של
מורה הדור – פנימיות התורה בשיא התגלותה ועוצמתה – אלא אף היתה עליה בקודש,
במדה גדושה ,כידוע למכירים ,יחד עם שפע החג״ת על כל גווניו .בעניין זה נקט הרבי
בדרך אדמו״ר הזקן ,דרך חב״ד ,״להטעים״ במדה מרובה ,״כי טוב ה׳״ ,את ה״לחם״ ,תורת
החסידות לעומקה.
מושגי יסוד בעבודת ה׳ על פי דרך חב״ד ,כגון :שלילת חיצוניות ,אתכפיא ,מוח שליט על
הלב ,מוחין מקור וכו׳ וכו׳ ,לא נס ליחם ולא פג טעמם וריחם במשנת הרבי.‰·¯„‡Â ,
***
ההתקשרות לרבי ,שהיא מיסודותיה של החסידות על כל זרמיה ,באה לידי ביטוי,
כלשו״ק של הרבי ,בלימוד תורתו )כלומר – מאמריו ושיחותיו הק׳( ובקיום הוראותיו
הק׳ ,ללא גירעון ח״ו וכל-שכן ללא תוספת ח״ו ח״ו .הצדדים הרגשיים והלבביים של
ההתקשרות – שהם באופן טבעי חלק בלתי נפרד ממנה ומבטאים את האהבה המקשרת
בין הרבי לחסידים – צדדים אלה ,שהם אבני פינה בחסידות חג״ת הכללית ,מוצנעים יותר
בחסידות חב״ד לדורותיה ,שכן עיקר ההתקשרות ,כמותווה על ידי הרבי ,הוא בלימוד
תורתו וקיום הוראותיו כפשוטו .כדרכה של חסידות חב״ד ,מעצם מהותה ושיטתה
היסודיים ,אין רגשנות יכולה לקבל ביטוי חיצוני מופגן ,כי החיצוניות ,בדרך כלל ,נועדה
לחפות על דלילות בפנימיות.
]רק היום שמעתי באוטובוס שיר עממי מן הסתם :״ככל שיותר חוגגים – פחות
שמחים״ ,בהשגחה פרטית הגיעו לאזני צלילי אמת טהורה ,אמת של ,˙ÂÈÓÈÙשהיא אבן
יסוד בשיטת חב״ד[.
***
טבעי ,כמובן ,שאותן נשמות ישראל טהורות וזכות שנמשכו לרבי בזכות ה״ריבה״
249
פרדס חב״ד
שהעניק בשפע ובאהבה רבה לכל ישראל – ואולי הן הרוב במחננו – מכירות מדגישות
ומעצימות את מה שמדבר ללב ההמונים )יותר מאשר למוח( .ברוכים הם ,ואין ספק
שתרומתם להתגלות מלכנו משיחנו גדולה בעצם הלבביות המופגנת בראש חוצות ,ואשרי
חלקם.
אבל ,אל נהיה כאלה המלקקים את הריבה ,ומשליכים את הלחם ,מזון הנפש ,פרי רוחם
הקדושה של שבעת נשיאי ישראל שמסרו נפשם נפש הטהורה על כך ,לימוד פנימיות
התורה ,תורת שבעת נשיאנו הקדושים ,והיצמדות ˙ËÏÁÂÓלהוראותיהם הקדושות מבלי
לצרף אליהן מלוא נימה של ״פרי בטן״ דמוקרטית…
כמובטח ,זה יביא את המשיח מיד!
***
אחת מתופעות הלוואי של ה״ריבה״ היא תחושת ה״דמוקרטיה״ והחופש של כאלה
שהקרנת האהבה והשמחה כלפי כל אחד מצד הרבי התפרשה אצלם כגושפנקא לפעול כפי
הבנתם .כאמור ,אחד מתנאי ההתקשרות לרבי הוא קיום הוראותיו הקדושות .בעניין זה
חל הכלל הפשוט והמובן מאליו ,שבלעדיו )כמו בלי לימוד תורת הרבי( לא יכולה להיות
ההתקשרות .והוא ,כלשון החכם מכל אדם :״אני פי מלך שמור״ ,אין כל אפשרות וכל
סמכות לאיש להוסיף על ההוראות הברורות והמפורשות של הרבי ,כשם שאין רשות
לאיש לגרוע מהן.
כתוצאה מתחושת ה״עצמאות״ ,שבאה מטעות חמורה בהבנת גילויי החיבה של הרבי,
נוצרו אצל מתי מספר ״מצוות״ חדשות ו״מנהגים״ חדשים.
ה״משיחיזם״ היא אחת התופעות של ״לא תוסיף״ ,אבל – אולי יותר חמורות הן
תופעות של ״לא תגרע״ ,ומן הבולטות שבהן )שוב :אצל מיעוט שולי( הזנחה ורשלנות
מסויימת בדרכי הצניעות בהופעה ובלבוש של נשים ובנות .ויש לציין :אם ה״משיחיזם״
מרחיק יהודים מחב״ד – תופעת הזנחת הצניעות מרחיקה פי אלף ,וממילא מעכבת הפצת
המעיינות וביאת המשיח מיד.
רבים יתקוממו אולי לדברים דלהלן :הפיכת נושא שלימות הארץ – שעליו מסר הרבי
את נפשו הטהורה – לנושא רגשני ,פוליטי וקצת לאומי ,תוך חדירה מוגזמת לחוגי ״ימין״
פוליטי )אשר בכל הזדמנות מראה חלק נוסף ממנו את מידת ״נאמנותו״ לרעיון( ,היא
תופעה של ״לא תוסיף״ ו״לא תגרע״ גם יחד ,כיוון שגם זה משפיע על חינוך הנוער ,ולא
לטובה ,כידוע לעוסקים בחינוך.
250
מבט על החולף במשקפי הנצח
נושא שלימות הארץ והכרוך בו ,וההתייחסות לתופעות הקשורות בזה ,הוא נושא קדוש
וטהור כמוסבר בהרחבה בשיחות הקודש ,ואין לערב בו שיקולים רגשיים ,ובוודאי לא
להעמיד עליו את כל התורה כולה .התחברות או התקשרות ,בעניין זה ,לאנשים העוסקים
בדבר ממניעים אחרים ,אידיאולוגיים או פוליטיים או כלכליים שכאשר המניעים האלה
משתנים – משתנה גם ההתייחסות )ראה :בגין ,נתניהו ,שרון( – התחברות כזאת מסלפת
ומסרסת את קדושת העניין .הדבר דומה להתחברות יהודים יראי שמים בשעתם לציונות
מתוך נקודת מוצא של אהבת ארץ ישראל .גם שם הוכח בבירור שכאשר המניע אינו תורני
– יהודי מגיע הרעיון מהר מאוד לסילוף ושיבוש.
כאמור ,תוצאות ההתחברות הזאת )למיפגני ראווה או לבחירות וכיו״ב( הן הרסניות
ביותר לחינוך הנוער .אגב :יש בזה גם פגיעה במצב הרוחני של מבוגרים ,שהרי ,לכאורה,
אין היתר )גם לגברים( להשתתף במפגנים מעורבים ,גם אם בקטע מסויים נשמרים
מתערובת )ודאי שאי אפשר להישמר מזה בכל הקטעים(.
פן שלילי נוסף ,לענ״ד ,של הרוח ה״דמוקרטית״ הנוצרת מתפיסה שגויה של ה״ריבה״
שהעניק לנו הרבי הוא – שלילה ,˙¯‰ˆÂÓלמרבה התדהמה ,של אחד מתנאי היסוד של
ההתקשרות לרבי ,שהוא – קיום הוראותיו הקדושות בשלימות ,ובלי עירוב השכל העצמי.
בתואנה של ״התקשרות״ מופגנת הדורשת להסתמך על הנהגות הרבי )כביכול – שכן אינן
ברורות לחלוטין ברוב המקרים( גם כשהן מנוגדות להוראות ) ˙¢¯ÂÙÓומה כי ילינו על
ה״משיחיסטים״( .בנושא זה הורחבה היריעה בגיליון הקודם )מס׳ (13של ״פרדס חב״ד״
בהערות המערכת למאמר הגה״ח רפפורט ,ומשם – בתוספת נופך – ב״הערות התמימים
ואנ״ש״ של תות״ל כפר חב״ד ,גיליון מס׳ ג )ריח(.
ואחרון ״חביב״ :הרבי ,כידוע ,עודד פרסום פעולות חיוביות ,כדי לחזק ולעורר לעשות
כמוהם ,בחינת ״מפרסמין עושי מצוה״ ,אבל – מה שקורה כתוצאה מפירוש מוטעה של
הענין – פרסומות אישיות מזוויעות ,חיצוניות שבחיצוניות.
***
הרבי הרעיף עלינו ״לחם״ ו״ריבה״ )כפי שידוע המדובר בשיחות הקודש על ״נפשות
רבות וחסרונן״ מחד ו״להחיות בהם נפש כל חי״ מאידך( .אין עלינו אלא להסב פנינו אל
מול שפע זה ,ועם זה את כל נפשינו וגופינו ,ולקלוט אותו בפנימיותנו ,כדי לקרב ולזרז את
התגלות מלכנו משיחנו.
ובנושא זה – נזכיר – הדרישות הן:
.1קריאה – זעקה כלפי הקב״ה ״עד מתי״ ותחנונים שישלח את משיחו.
פרדס חב״ד
251
.2הפצת מעיינות הבעש״ט ,ולימוד תורת החסידות לעצמנו ולזולת )כולל סילוק
המניעות והעיכובים שצויינו לעיל(.
.3לימוד תורת המשיח והגאולה.
.4לכוון בקיום המצוות וכו׳ את העניין של ״להביא לימות המשיח״.
כל זה – קיום צמוד ומדויק של הוראות הרבי המפורשות -באופן נפשי פנימי )״המתחסד
עם קונו״( בלי הפגנות ראווה מסוגים שונים ומשונים ,״ישר יחזו פנימו״ עם הקב״ה בלבד
ותוך התקשרות נשמתית – פנימית – עמוקה – אמיתית עם הרבי.
ומיד – קאתי מר!
סופרים
וספרים
255
פרדס חב״ד
על ספרים וסופרים בקצירת האומר
המערכת
˙"˙ 'ω ÏÚ ÈÊ΢‡ Ó"¯‚‰ ¯ÙÒÏ ˙ÂÁ˙ÙÓ
ספרו הראשון של כ״ק אדמו״ר הזקן שהובא על ידו לדפוס הוא ,כידוע ,״הלכות תלמוד
תורה״ שלו ,שהוגדר ב״שער״ הספר )על ידו עצמו כנראה( ,״קטון הכמות ורב האיכות״,
בשנת תקנ״ד.
ה״כמות״ היא בת ארבעה פרקים הכוללים 54סעיפים -כמספר פרקי התניא וההקדמה
– )כפי שצויין על-ידי הגרמ״ש אשכנזי שליט״א במבוא המקיף לספרו שעליו ידובר להלן(.
ברם ,מי שמכיר ולו במקצת וברפרוף את לשון הזהב של אדמו״ר הזקן בספריו – וכבר
רבו בעלי תריסין ,גדולי ישראל בכל הדורות שאחריו מכל שבטי ישראל ,שהתעמקו ושקלו
וטרו בדקדוקי לשונותיו והעלו מהם מרגליות אורה ובירורי הלכה וסברה – מבין את
השלכות העובדה שהספר הוא ״קטון כמות״.
בהלכות תלמוד תורה שלו גאל ופדה אדמו״ר הזקן את מצוות תלמוד תורה מאי-
הבהירות שאפפה מצוה יסודית ושרשית זו .אכן ,לא יאומן כי יסופר שעם כל מרכזיותה
ועוצם תוקפה של מצוה זו שחז״ל כה הרבו בשבחה – לא היתה במשך כל הדורות משנה
סדורה וברורה על כל פרטיה והיקפה :על מי ,מתי ,וכמה ,ואיך חל חיובה ,בזמן ומקום
בנפש .אדמו״ר הזקן בירר ,בעוצם ענקיותו בתורה ובקדושה ,את כל הפרטים כשמלה ,תוך
כדי העלאת חידושים מפליאים שלא היו ידועים לצבור עד אז ,בליווי ״קונטרס אחרון״
של פלפולים ובירורים עמוקים ממקורות רבים במרחבי ים התורה ,ראשונים ואחרונים.
בפשטות :מצוות תלמוד תורה היתה בבחינת ״מת מצוה״ ולא היה מי שיגיש למבקש
ה׳ את פרטיה ,פרטי חיובה ודרכי קיומה ,עד שקם אדמו״ר הזקן ועשה זאת] .בזמננו
מצביעים ,למשל ,על ה״חפץ חיים״ שגאל את איסור לשון-הרע מכבלי אי-ידיעתו ובירר
את פרטי חיובה ,ובכך הוסיף בישראל זהירים באיסור זה[ .ברור שבכך רבו מאוד מקיימי
מצוה גדולה זו בישראל ,בדומה למה שעשה למצוות היסודיות אהבת ה׳ ויראת ה׳ בתפלה
– בתניא קדישא ובשאר ספריו )וכן ,כמדומה ,קיימת ייחודיות כזאת להלכות ברכות
הנהנין והלכות הצריכות מחושן משפט(.
סופרים וספרים
256
רבים יופתעו להיוודע כי המושג ״ידיעת התורה״ ,כמצוה בפני עצמה )מלבד מצוות
״והגית בו״ בלימוד התורה( ,מושג הרווח כל-כך בישראל ,ובמיוחד בין בני תורה )אמיתיים
או מדומים( הוא גילויו וחידושו של אדמו״ר הזקן בספרו זה )וכן בתניא קדישא( ,וכן
– פרטי חובת השינון למניעת שיכחה ,פרטי חובת העיון וההבנה והעמקה וכיו״ב.
לספר רב עוצמה זה ,שהיה נר לרגלי כל מי שרוצה לקיים מצוות תלמוד תורה כהלכתה
כפי שהצטווינו בתורה הקדושה ועל כל פרטיה ודקדוקיה ,התבקשו ,כמובן ,״אזנים לתורה״
– מקורות ,השוואות ,דיוקי לשון וכיו״ב.
בשנת תשכ״ה הופיעה מהדורה מיוחדת של הלכות תלמוד תורה על ידי הוצאת ״קה״ת״
בליווי הערות וציוני מקורות של הרה״ג רבי ניסן מאנגל שליט״א.
הגדיל לעשות הגאון האדיר והחסיד רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט״א ,רבו של כפר
חב״ד ,בספרו-מפעלו המונומנטלי :״הלכות תלמוד תורה עם הערות וציונים״ )יצא לאור
בשנת תש״ס( – חמשה כרכים המקיפים כ 2900-עמודים צפופי שורות ,וכולל הערות
וציונים ,גדושי חריפות ובקיאות נפלאה ,לכל משפט ומשפט בהל׳ ת״ת .לרובם יש יותר
מהערה אחת ,ובמקרים רבים מספר ניכר של הערות .בספר עצום כמות ואיכות זה נשפך
אור בהיר על מקורותיו של אדמו״ר הזקן ,דיוקי לשון קדשו ,השוואות לספרים אחרים,
ראשונים ואחרונים ,וכמובן לביאוריו הקדושים של הרבי זצוקללה״ה המפוזרים במרחבי
כתביו ודבריו הקדושים .לספר קדם מבוא נפלא רב היקף בו מגיש המחבר למעיין רקע נרחב
למהות הלכות ת״ת ופרטיו .לא ניתן במסגרת זו לתאר את ייחודיותו ואיכותו ותועלתו של
הספר )שנוספו בו גם הערות וציונים להל׳ ת״ת שבשו״ע או״ח של אדמו״ר הזקן ,סימנים
קנ״ה-קנ״ו ,ולמאמרי דא״ח מסויימים שלו העוסקים בעניין זה( .כל מעיין באחד מכרכי
ספר זה וודאי יתפעל מפלאיותו המבורכת ,ובכלל זה מחידושיו הגאוניים של המחבר.
***
שוב התבקשו ,כמובן מאליו ,״אזנים לתורה״ ,והפעם ל״הערות וציונים״ של הגרמ״ש
אשכנזי עצמם ,לנוכח היקפו הגדול .עשה זאת ,בכשרון רב ובטוב טעם ודעת ,לא אחר
מאשר בן המחבר ,ברא כרעא דאבוה ,הרה״ג הרה״ח רבי חיים אליעזר אשכנזי ,שהגיש לנו
לאחרונה את ספר ה״מפתחות״ שלו ,בו כ 350-עמודים ,שבו באים בפירוט רב ,לפי סדר
מסודר של נושאים וערכים ופרטי הלכות המוגשים בתמציתיות ,כל הסימונים האפשריים
שנזקק להם החפץ לעיין בספרו המונומנטלי של האב.
במדה מסויימת לפנינו תמצית פסקי אדמו״ר הזקן וקביעותיו כפי שהם נכתבו בכל הל׳
ת״ת שלו .יש בספר אחד – עשר פרקים כלליים )בצירוף נספח :״לשונו הזהב״( ,הכוללים
257
פרדס חב״ד
מאות רבות של סימונים נדרשים לציון מקומותיהם בספר.
בעזרתו של ספר המפתחות יכול )ואולי :חייב!( כל מבקש ה׳ ותורתו לגשת אל ספר
ההערות והציונים ודרכו – בדרך קצרה – אל הלכות תלמוד תורה של אדמו״ר הזקן
בתלמוד המביא לידי מעשה ,לחזק ולהגדיל ולהאדיר את המצוה הגדולה והקדושה ,מצוות
תלמוד תורה ,כרצון רבותינו הקדושים ,שהוא הרצון העליון ית״ש.
˙¯ډ ˙Â¯Â˜Ó ÈÂȈ ÌÚ Ô˜Ê‰ ÂÈ·¯ ¯Â„ÈÒ
ידועה לכל ייחודיותו של סידור אדמו״ר הזקן בכל התחומים .בראש ובראשונה ,כמובן,
מיוחד הסידור הזה – אותו הדפיס אדמו״ר הזקן בעצמו בשנת תקס״ו – בנוסח המדוייק
כפי שביררו וקבעו כ״ק אדמו״ר הזקן ברוב קדושתו ועוצם גדולתו כפוסק בנגלה ובנסתר,
על פי האריז״ל ותוך ניפוי כסולת נקיה מתוך שישים סידורים שהיו לפניו.
בסידור תפילה זה הכריע אדמו״ר הזקן בהמון שאלות וחילוקי דיעות לגבי נוסח מדוייק,
קדימה ואיחור .הכרעותיו הן כמובן כמשה מסיני ברוחב ועומק דעתו האלוקית ,בהתאמה
מלאה הן לצד ההלכתי והן לצד הקבלי )שהוא כמובן מאליו צד בסיסי ועיקרי בכל הנוגע
לתפילה וכוונותיה( .מלבד נושא הלשון והנוסח המדוייק תופס מקום עיקרי בתפילה –
הניקוד של כל מילה ומילה ,שאף הוא בעל חשיבות יסודית בתפלה הן על-פי הקבלה )שהרי
לכל אחת מן הנקודות יש משמעות מסויימת על פי הסוד( והן על פי ההלכה וחכמת דקדוק
הלשון ,וגם בתחום זה הכריע וקבע אדמו״ר הזקן לפי רוחב דעתו הגדולה והקדושה.
מלבד זאת הכניס אדמו״ר הזקן בסידור שלו מספר רב של הלכות למעשה בנושאים
רבים שיש להם קשר לתפילה ולברכות ולסדר היום בכלל .באלה – יש גם שינויים מן
הנפסק על ידו בשו״ע שלו ,וכבר נקבע שההלכה היא כפסקי הסידור כיוון שהם משנה
אחרונה ,ואכן כל הנוהגים לפי פסקי אדמו״ר הזקן ,והם ,כידוע ,לא רק חסידי חב״ד ,נוהגים
לפי פסקי הסידור.
במשך 200השנים שחלפו שקלו וטרו חכמי התורה שבכל אתר בפסקים שונים של
הסידור ובנוסחאות ובניקוד שלו ותקצר היריעה למנותם .על כל אלה יש לציין ספרים
שנתחברו באופן מיוחד על סידור אדמו״ר הזקן ,לבירור מקורותיו ולהביא לדיוק מירבי
בדבריו הקדושים ,הן בנוסח התפלה ולשונם ,הן בניקוד המלים והן בהלכה ,ובראשם
– הגרא״ד לאווט ,בעל ״שער הכולל״ ,והגרא״ח נאה.
בדורנו זכינו לשפע עצום של הארות וגילויים של המאור הגדול ,ממלא מקומו של בעל
הסידור אדמו״ר הזקן ,הוא הרבי ,והן מפוזרות במרחב האוקיינוס של מאמריו ,שיחותיו,
סופרים וספרים
258
אגרותיו ,והערותיו שבשולי כתבי קודמיו.
כן רבו ת״ל חכמי דור ודור ,ובמיוחד בדורנו שבו יש ב״ה שפע של אכסניות תורניות
– ספרותיות ,הדנים מתוך עיון והעמקה בסידור אדמו״ר הזקן ,לשונותיו ופסקיו.
את כל אלה אסף ,סידר ,ערך ועיבד הגאון רבי לוי יצחק רסקין שליט״א ,דומו״צ
ליובאוויטש בלונדון ,והוסיף מדיליה בתוספת מרובה על העיקר כיד ה׳ הטובה עליו,
בכשרונותיו וידיעותיו ביושר עיונו ,כל זה יחד עם הסידור עצמו .כך נגה לנו האור הזורח
בצורת הספר הגדול רב האיכות והכמות ,בו למעלה מ 750-עמודים ,אוצר בלום ,עושר של
ציונים ,מקורות ,והערות .כך שלפנינו כל הנאמר בקשר לסידור התפלה של אדמו״ר הזקן,
וכן השוואות לנוסחים אחרים ,ספר מושלם כלול בהדרו.
מעייני ״פרדס חב״ד״ מכירים את הגרלו״י רסקין ממאמריו הנפלאים מעל דפי בימה זו.
יצויין גם שבין עושר המקורות וההפניות שבחיבור יש מספר לא מבוטל של הפניה אל
– מאמרים שונים – שהתפרסמו מעל גבי גיליונותיו השונים של פרדס חב״ד.
ברכה בפני עצמה יש ב״מילואים״ שבסוף הספר ,שהם הרחבת ביאור ועיון בנושאים
שונים הנידונים בציונים והערות שבגוף הספר ,ומחייבים הרחבה והעמקת יתר .ב״מילואים״
יש 28סימנים מלאי בקיאות וחריפות בנוסף להלכות שבגוף הספר ,שגם בהן בא לידי
ביטוי כוחו הנפלא של המחבר בבירורי הלכה ומנהג.
¯È·¯‰ ˙¯Â˙Ó Ìȯ‡ȷ ÌÈ˘Â„ÈÁ ÌÚ Ì"·Ó
יוזמה נפלאה נקטו האברכים הרבנים לוי יצחק גרונר ומשה לייב קרישבסקי שליט״א
)המוכרים לנו מספרם המיוחד במינו ״קראתי ואין עונה״ בעניין שלימות אה״ק( להו״ל את
ספר משנה תורה של הרמב״ם כשנלווים אליו ,צמוד לדברי הרמב״ם ,ביאורים שנלקטו
מתורת הרבי.
העורכים כותבים בהקדמתם בין השאר :החידושים והביאורים נלקטו מכל ספרי כ״ק
רבנו ,ובעיקר מסדרת ״ליקוטי שיחות״ ,ונסדרו לפי סדר ההלכות ,הן שיחות שלימות
שנאמרו מלכתחילה כביאור על הרמב״ם ,הן חלקי שיחות המוסיפים אגב הרצאת הדברים
ביאור בדברי הרמב״ם ,והן הביאורים ברמב״ם שהובאו ממקומות שונים בהערות בשולי
הגיליון ובמכתבים ,ונכתבו ,כידוע ,בלשון קצרה ותמציתית להפליא ,וכאן נוספו להן
מילות קשר ופיענוח.
בראשונה יצא לאור ספר המדע עם ביאורי הרבי ,מנוקד ומפוסק.
תגובות
261
פרדס חב״ד
נוסח מי שברך לימים נוראים
הרב יוסף זליקוביץ
בפרדס חב״ד גל׳ 13עמ׳ 209כתב הרב לוי יצחק ראסקין הערות שונות בסידור התפילה.
וביניהם על נוסח מי שברך :״ב׳אוצר׳ השמיט מלהזכיר ביו״כ ״יום הדין״ ,ע״פ שער הכולל.
ולא הבנתי ,שהרי הקפידא שלא להזכיר ענין הדינים מוזכר בשו״ע )סי׳ תקצח( לגבי ר״ה
]וכבר העירו על זה בפרדס חב״ד 9עמ׳ ,[144אבל אינה מוזכרת לגבי יו״כ וכו׳״.
ולפלא שלא ראה שהשער הכולל עצמו מציין בסוגריים :״)ועיין …ובשו״ע אדמו״ר הזקן
סי׳ תרכב סעי׳ ד(״]שזה בהלכות יוה״כ[ ע״כ ,ושם :״ונוהגים במדינות אלו שאין אומרים
צדקתך כשחל בשבת …ואין אנו מבקשין משפט ביוה״כ אלא רחמים״ וכו׳.וזהו כתוכן סי׳
תקצח הנ״ל בשינויים קלים .אין בהנ״ל יחס למסקנתו.
עוד בדין מחיצה המפסקת
בין אנשים לנשים
הרב אברהם רוזן
מאמרו המצוין של ידידי הרב ברוך אברלענדר שליט״א בנושא :׳דין מחיצה המפסקת בין
אנשים לנשים׳ שראה אור בגל׳ 13של פרדס חב״ד דן בנושאים הלכתיים רבים המסתעפים
מהנושא הנ״ל .והנני להוסיף למה שהביא בהע׳ 16גם את דברי הריטב״א )עמ״ס קידושין
בסופה – בהוצ׳ מוסד הרב קוק עמ׳ תתיט( :״וכן הלכתא דהכל כפי מה שהאדם מכיר
בעצמו ,אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה ,אפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה
אסור כדאיתא במס׳ ע״ז )כ ,ב( .ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו …מותר לו להסתכל
ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש ,והיינו ההיא דר׳ יוחנן )ברכות כ ,א( דיתיב
אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע… ,ורב אדא בר אהבה שאמרו בכתובות דנקיט כלה
אכתפיה ורקיד בה ולא חייש ולא כל ת״ח בוטחין ביצריהן ,כדחזינן בשמעתין בכל הני
עובדי דמייתי׳ ,ואשרי מי שגובר על יצרו ועמלו ואמנתו בתורה שדברי תורה עומדים לו
תגובות
262
לאדם בילדותו ונותנין לו אחרית ותקוה לעת זקנותו ,שנאמר עוד ינובון בשיבה דשנים
ורעננים יהיו וכי״ר״ ,עיי״ש.
ובספר החינוך )מצוה קפח – בהוצ׳ מוסד הרב קוק עמ׳ רסח( :״…ומכל מה שהזהירו
ז״ל אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב ,ואע״פ שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת לא
יאמר …מה איכפת לי אם אסתכל בנשים ,כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך,
שהרבה אמרו כן ונכשלו ,…זה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים את דברי
אלה ,שאפילו במה שאסרו ז״ל בנשים לא היו קצת מהם חוששים ,אין זה סתירה כלל
לדברי …ומפורסמת כוונתם לכל העולם כשמש ,ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר
בעניינים אלו כלל ,אלא לשמור כל ההרחקים שהודיענו ז״ל ועיי״ש באריכות.
עוד בענין תיקון המחיצה בשמחת בית השואה ראה בספר התקנות בישראל )הוצ׳
מוסד הרב קוק -ח״ב עמ׳ קעא-קעג(.
אודות חשיבות לימוד ההלכה
׳מילתא בטעמא׳
הרב אלחנן רקובר
בענין מה שכתבתי )פרדס חב״ד גל׳ 10עמ׳ (123ותגובתו של הרב אלאשווילי שליט״א
)פרדס חב״ד גל׳ 11עמ׳ (317אודות חשיבות לימוד ההלכה ״מילתא בטעמא״ מתוך שולחן
ערוך אדמוה״ז – ולא מתוך קיצור ההלכות – ברצוני להדגיש שאכן ידענו גם ידענו את
חשיבות עבודתם של עורכי הספר הנ״ל ,וידוע ג״כ שמובאים בספר ,במידה רבה ,טעמי
ההלכות שפסקן אדמוה״ז ,אולם מ״מ ברור גם כן שישנם כמו״כ הלכות שלא הובאו בקיצור
ההלכות וכמו שמובא בפרוש ב״מבוא״ )עמ׳ כה( :״השמטת הענינים שאינם שוים לכל נפש,
השמטת הענינים שיש בהם פרטים רבים מדי ,השמטת המחלוקות והדעות השונות ,באופן
שמובאת רק המסקנה להלכה לדעת רבינו״.
ברור הדבר ,כי לשם ידיעת ״המעשה אשר יעשון״ היינו לידע הלכות שבת מהבחינה
המעשית ,האם מעשה זה מותר לעשותו או אסור ,יש בכך עזרה רבה להקל על לומדי
ההלכה ובפרט כאשר מדובר ב״ספר שיהיה מובן להמון עם כולל למתחילים וכו׳״ )מבוא
שם עמ׳ כט(.
אולם ,עם כל זאת ברור ,ששאיפתנו צריכה להיות להנחיל לתלמידנו את דרך הלימוד
פרדס חב״ד
263
לכתחילה ,היינו ללמוד ההלכות בעיון הנצרך ,איש איש לפום דרגא דיליה ,ואף גם תשב״ר
לפום דרגא דילהו ,שהרי גם )ובעיקר( בגיל של תשב״ר ניתן ואף רצוי ללמדם דרכי העיון
בפלפולה של תורה ,ובפרט בגילאים היותר גדולים ,בהם עוסקים הנערים בלימוד הגמרא
ומפרשיה ,צריך לחנכם ללמוד כל דבר לעומקו ,ועליהם לדעת כי לימוד ההלכה אינו דבר
פשוט כלל ,אלא טמון בו עומק רב ,ועומק זה ניתן להגיע אליו ולהבינו ע״י המילתא
בטעמא כלשונו של אדמה״ז ובדיוקו הנפלא שבכל אות ואות וכלשון העורכים )שם ,עמ׳
כט( :״כל הרוצה לדייק בהלכה ,להקיש ענין לענין וללמוד דבר מתוך דבר חייב לעיין
במקור״ .וחינוך זה הוא משמעותי ביותר לאלו הראויים לכך ,ובהכוונה מתאימה ,וע״י
לימוד באופן הנאות והראוי לצעירי הצאן ,כדי להרגיל את דרך חשיבתם להיות מאלו
״המבקשים לחקור בהלכה וללון בעמקיה״ )שם ,עמ׳ כט( .וכמובן אשר מטרה זו לא תושג
אלא על ידי ש״ידקדק היטב בדבריו ובצחות לשונו המופלא אשר כל דבריו מיוסדים על
אדני פז אין בהם נפתל ועקש וחסר או יתר ח״ו רק הכל בכוונה עצומה ובדקדוק גדול
כלשון גדולי המחברים ,כאשר סופו כו׳ מוכיח על תחילתו ולשונו הזך והטהור שבפנים
)הקדמת בני הגהמ״ח כמובא במבוא שם(.
בנוסף לכך ,יש להעיר ,דידועה שיטת אדמוה״ז לחלק בין מצות ״והגית בו יומם ולילה״,
לבין מצות ״ידיעת התורה״ שמצות והגית בו יומם ולילה ,אפשר לה להתקיים ע״י קביעות
עתים ביום ובלילה ,ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק )הל׳ ת״ת
פ״ד ,ה״ו( מה שאין כן מצות ידיעת התורה ,הכוללת את החיוב ללמוד תורה שבעל פה
כולה שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה ,וחיוב זה של ״ידיעת התורה״ חמור אף
ממצות ״והגית״ ,עד כדי כך שלא מבטלין ומפסיקין מלימוד זה אף כדי לקיים מצוה שאי
אפשר לעשותה ע״י אחרים )עיין בהל׳ ת״ת פ״ג( ולימוד זה ד״ידיעת התורה״ הוא חלק
ממצות החינוך שנצטוה בה האב לחנך את בנו ,ולא רק עצם הדינים הכתובים חייב האב
ללמד את בנו ,אלא גם כן להעמידנו ״על עיון ההלכה למעשה ,שיוכל לעיין בעצמו ללמוד
ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים כו׳ ואז יוכל הבן ללמוד
בעצמו כו׳ לידע כל ההלכות של תורה שבע״פ כו׳ ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן כו׳ )הל׳
ת״ת פ״א ,ה״ו(.
ומכל הנ״ל ברור ,שכשם שחינוך למצוה זו „ "„ÂÓÏ˙· ·Ëȉ ÔÈ·‰Ï" ‰¯Â˙‰ ˙ÚÈ„Èצריך
להעשות ,ואף נהוג מקדמת דנא לעשותו כן ,דוקא באופן „ ·¯ Ô¢Ïהיינו מהגמרא עצמה
ובלשון התנאים והאמוראים דייקא ,ואף תינוקות של בית רבן העוסקים בתחילת לימוד
הגמ׳ ,לומדים לשון הגמרא בדווקא ,כך גם כן בענין זה של חינוך להמצוה ״‰Îω Ú„ÈÏ
·¯ ‰ÈÓÚË· ‰¯Âשזהו תכלית מצות ידיעת התורה ,צריך להקפיד ללמוד עם תינוקות של
בית רבן · ·¯ Ô¢Ïדייקא למען יתרגלו ויתחנכו להגות בדבריו הקדושים ובלשונו הזהב,
264
תגובות
וגם כאשר יזקין לא יסור ממנו ,״כאשר שמענו מפי קודשו שמאד היה נכסף ונשתוקק
לזכות את ישראל ˘ „Á‡Â „Á‡ ÏΠ‡ˆÓÈלרוות צמאונם כו׳ )הקדמת הרבנים בני המחבר
לשוע״ר(.
וע״ע בפיהמ״ש להרמב״ם )עדויות פ״א ,מ״ג( עד כמה החשיבו התנאים את הענין
״שחייב אדם לומר בלשון רבו״ ,ששמעיה ואבטליון הם רבם של שמאי והלל ,והיו גרים,
ונשאר בשפתם לעגי שפת עכו״ם ,והלל היה אומר כמו ששמע מהם ,והוא מה שאמרו
רבותינו ז״ל חייב אדם לומר בלשון רבו ,עכ״ד.
ובשנות אליהו להגר״א כתב דאף במקום שהוצרך רבו לומר תיבה יתירה ,כדי שלא
יטעו ,והתלמיד אינו צריך לכך ,כיון שמדבר בלשון שאין לטעות בה ,מכל מקום אין לשנות
מלשון רבו ,שכיון שאמר רבי תיבה זו ,חייב אף התלמיד להאריך ולדבר כן.
וראה לשון כ״ק אדמו״ר האמצעי )בהקדמה לשוע״ר( ״לכל הנערים הפנויים הסמוכים
על שלחן אביהם וחותנם שיתנהגו בסדר לימודם כפי שקבלתי מאאמו״ר ז״ל והרגילני
בנעורי ,לתכלית ידיעת דיני הלכות בטעמיהן כו׳ ,לעשות עת מיוחד ללימוד השלחן ערוך
של אאמו״ר ז״ל כו׳ ויחזור על הפנים ב׳ וג׳ פעמים עד שיהא בקי ושגור כפיו מקור המוצא
כל טעם דין והלכה הפסוקה בו כו׳ וגם יעשו עת מיוחד כשעה אחת בלימוד שלחן ערוך
הלז״.
ואכן ,מתוך נסיון של שנים נראה כי תינוקות של בית רבן שהורגלו מגיל צעיר ללמוד
הלכה בלשונו הזהב של אדמוה״ז ממשיכים בדרך זו ביתר שאת וביתר עוז להוסיף ולהגביר
חילם לאורייתא ״וה׳ יאיר עליהם באור תורת אמת זו להגן עליהם בכל עת מצוא גם
בעידנא דלא עסיק כו׳ ,להיות דובב שפתי ישנים ,להמליץ כל טוב עבורם ,לעשות פרי
למעלה ולמטה ולבניהם אחריהם ,בהצלחת אור תורה ומעשים טובים ואורך ימים וכו׳
)לשון כ״ק אדמו״ר האמצעי בהקדמה(.
להלן יבואו מס׳ דוגמאות לדברים שבהם מבואר ה״מילתא בטעמא״ ביתר שאת בלשון
אדמוה״ז בשוע״ר ,ומהם דברים שאפשר שיש בהם אף נפקותא להלכה.
א( בסי׳ רמב – בענין כבוד ועונג שבת מובא בקיצור הלכות )סעי׳ ה ,עמ׳ מ( :״ויש
להרבות בבשר ויין כפי יכולתו והשגת ידו – לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג
באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים ובשתיית יין יותר מבשאר משקים״.
לפום ריהטא ,נראה שהלכה זו היא הלכה ,Ì„‡ È· ÏÎÏאלא שנימוקה של הלכה זו היא
מחמת שיש Ì„‡ È· ·Â¯Ïעונג באכילת בשר וכו׳.
פרדס חב״ד
265
אולם כד נידוק בלשונו הזהב של אדמוה״ז נראה ,שבשו״ע שלו כתב הלכה זו בסדר
הפוך :לאחר שמקדים )בסעי׳ ב( :״ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת״ ,ממשיך
וכותב :״אלא לפי שמן הסתם יש Ì„‡ È· ·Â¯Ïעונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים
ובשתיית יין יותר מבשאר משקים״ )וזהו טעם לדין שהולך ומביא בהמשך דבריו ,ואח״כ
ממשיך וכותב הדין עצמו( ״לכך יש ̉Ïלהרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידם״.
מדיוק לשונו ומסידור הדברים נראה בעליל כי התיבות ״יש ̉Ï״ רומזות על ¯ ·Âבני
האדם ,שבהם התחיל לעיל ,והדברים מבוארים ,שכיון ˘¯ ·Âבני אדם מתענגים יותר בבשר
לכן Âχ Ì„‡ È· ·Â¯Ïיש להם להרבות בבשר וכן ביין כמבואר ,מה שאין כן למיעוט בני
אדם שאין להם עונג מיוחד בבשר או ביין ,להם לא נאמר כלל שצריכין להרבות בבשר
ויין ,ודו״ק היטב.
ויש להעיר ולהוסיף בזה ,דכל זה נאמר רק בבשר ויין ,שכל ענינם הוא משום עונג,
מה שאין כן לענין אכילת „‚ ÌÈשטעם אכילתם היא גם כן ע״פ סוד ,בזה לא סגי להימנע
מאכילתם כשאין לו בהם עונג ,אלא בזה מותר לו להימנע רק כאשר ״הדגים מזיקים לו לפי
טבעו או ששונאם ,שאין לו מהם עונג אלא צער ,והשבת לעונג ניתן״ – כלשון אדמוה״ז
לקמן בסעיף ז׳) ,משא״כ בבשר ויין שאף שאין לו צער כלל אלא רק שאינו מתענג בהם
– פטור הוא מלאכלם(.
ב( בסי׳ רמז – לענין שליחת איגרת ע״י גוי מובאת בקיצור ההלכות ההלכה שאסור
לומר לגוי שילך גם בשבת .לא צויין בהלכה זו טעמה וסיבתה .בשו״ע אדמוה״ז נוסף בזה
טעם הדין ״שאמירה לנכרי שבות אף שאומר לו קודם השבת״ )ואף שדין זה כבר נכתב בסי׳
רמג ,מ״מ מצא רבינו מקום וענין לכפול הדגשת דין זה גם בסי׳ זה(.
]ויש להעיר עוד שדין זה ש״אמירה לנכרי שבות אף כשאומר לו קודם השבת״ הוא דין
מיוחד בערב שבת ,שהרי אמירה לנכרי בשבת עצמה ,יש בה בנוסף לאיסור ״שבות״ גם
איסור של ״ממצוא חפצך ודבר דבר״ ,אבל בערב שבת ,כבנידון דאגרת ,יש בה רק איסור
״שבות״[
ג( בסי׳ רמח – לענין הפלגה בימים ובנהרות ,מובאת ההלכה של איסור הפלגה בספינה
ג׳ ימים קודם שבת .הלכה זו מתחלקת לשני חששות שונים .הא׳ :משום איסור ׳תחומין׳.
הב׳ :משום איסור עשיית מלאכה שיצטרך לעשותה אח״כ משום פיקוח נפש .וכמובן ,אשר
ההיתר להיכנס לספינה קודם ג׳ ימים לפני השבת ,מתחלק אף הוא לב׳ הענינים והחששות
הנ״ל .בקיצור ההלכות מובאת הלכה זו כדלהלן )סעי׳ ח( :״וכל זה הוא כשנכנס לספינה תוך
ג׳ ימים לפני השבת אבל אם נכנס לספינה קודם ג׳ ימים לפני השבת מותר לילך בה בשבת
266
תגובות
אף באופנים שנזכרו לפי שעכשיו כשנכנס לספינה הוא נכנס בהיתר וכשהגיע שבת ויבוא
לידי חילול שבת מפני סכנה מותר הוא משום פיקוח נפש ואין כאן חילול״ ,עכ״ל.
המעיין בלשונו הזהב של אדמוה״ז יראה בעליל שחילק את ¯˙ȉ‰להכנס לספינה
קודם ג׳ ימים לפני השבת לשתי מחלקות שונות .והדברים מבוארים ,שהרי טעמי ¯ÂÒȇ‰
גם הם שני טעמים שונים ,כל אחד לפי הלכותיו .שהמחלקה הראשונה ,שהיא איסור
תחומין נוגעת לאיסור מדרבנן ,מה שאין כן במחלקה השניה ,של עשיית מלאכות בשבת,
הדברים נוגעים לאיסור דאורייתא .מובן כי בהמשך לחלוקה זו ,מחלק אדמוה״ז גם כן את
טעמי ¯˙ȉ‰כדלהלן:
לגבי האיסור Ô¢‡¯‰שהוא Ô·¯„Óמסביר אדמוה״ז ״ואם נכנס לספינה קודם ג׳ ימים
לפני השבת דהיינו בשלישי בשבת או קודם לכן מותר לילך בה בשבת חוץ לתחום כו׳ „ÔÂÈÎ
˘‡ ¯ÂÒ‡Ï ÍÎ ÏÎ ¯ÈÓÁ‰Ï ˆ¯ ‡Ï ̉ȯ·„Ó ‡Ï‡ Âȇ ÔÈÓÂÁ˙ ¯ÂÒÈכשנכנס לספינה קודם
ג׳ ימים כיון שהוא אינו עושה כלום והספינה היא שמוליכה אותו מחוץ לתחום״ עכ״ל.
ולגבי האיסור È˘‰שהוא בחששות של „‡ ‡˙ÈȯÂכותב אדמוה״ז :״ואפילו אם הוא
בענין שאפשר שיצטרך הישראל לחלל שבת בהולכת הספינה אפילו ·ÔÓ ‰¯ÂÒ‡‰ ‰Î‡ÏÓ
‰¯Â˙‰מפני פיקוח נפש ,אעפ״כ מותר לו ליכנס בתוכה קודם ג׳ ימים שהרי עכשיו הוא
נכנס בהיתר ,וכשיגיע השבת ויצטרך לעשות מלאכה ,מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן
חילול״ עכ״ל.
מובן לכל מעיין ,שאדמוה״ז הדגיש בדבריו את ההבדל בין איסור „¯· Ôלאיסור
„‡ .‡˙ÈȯÂשבאיסור דרבנן ,ÌÂÏÎ ‰˘ÂÚ Âȇ ‡Â‰˘ ÔÂÈÎ ,'ÂÎ ÍÎ ÏÎ ¯ÈÓÁ‰Ï ˆ¯ ‡Ïואחר
כך נוסף חידושו È˘‰שאפילו · ‰¯Â˙‰ ÔÓ ‰¯ÂÒ‡‰ ‰Î‡ÏÓאעפ״כ מותר מפני פיקוח נפש
ואין כאן חילול שבת) .ואין כאן המקום להאריך ולהרחיב ,ולבאר עומק כוונתו ,מדוע לא
סגי בטעם הב׳ לשני המחלקות גם יחד( .על החלוקה העקרונית הנזכרת ,ניתן לעמוד רק
מלימוד לשונו של אדמוה״ז בשו״ע שלו.
ד( בסי׳ רמט – לענין אכילה לאחר שחשכה כתב בקיצור הלכות )סעי׳ י עמ׳ סא(
״מצוה להימנע מלאכול שום דבר קודם אכילת עיקר סעודת שבת שהוא הלחם שמברכין
עליו המוציא״ .ועדיין לא מבואר אם ׳עיקר׳ זה הוא למצוה או לעיכובא ,והמעיין בלשון
אדמוה״ז יראה שדייק והוסיף ״שהוא עיקר סעודת שבת ˘'‚ ˙·ÂÁ È„È ‡ˆÂÈ Âȇ „ÚÏ·Ó
˙„ÂÚÒ״ עכ״ל ,ויש בזה הדגשה יתירה ,שאין הלחם בסעודת שבת ‰ÂˆÓÏבעלמא )שגם על
זה היה שייך לכאורה הלשון ׳עיקר׳( אלא שבלא לחם ‡ .ÏÏÎ ‡ˆÂÈ ÂÈודו״ק.
כאמור יש בכל המובא לעיל דוגמא בעלמא לחשיבות הלימוד בלשון אדמוה״ז בדייקא,
פרדס חב״ד
267
למאן דאפשר ליה ,לבד מהרבה הרבה הלכות אשר מובאות רק בהשו״ע – ולא בהקיצור
– וכבר הוכח מן הנסיון במשך הרבה שנים שניתן ללמוד גם עם תשב״ר ,לאחר הכנת
החומר בצורה מסודרת ,ובעיון הראוי ,וע״י המלמד הראוי ,בתוך השו״ע דאדמוה״ז עצמו
כדי להרגילם ,לפי כוחם ,לירד לעומקה של הלכה ,למען יטבלו אף הם את קצה המטה
ביערת הדבש של ההלכה בטעמיה בלשון רבו דייקא.
וכיון דאתינן להכא ,מן הראוי להביא את תוכן דבריו הקדושים של כ״ק אדמו״ר זי״ע
)מעובד בתרגום חופשי משיחת י״ב תמוז תשכ״ד(:
אחד הענינים שב״גדול לימוד שמביא ליד מעשה״ הוא ,שלכאורה כדי להגיע לזה ,די
בכך שהלימוד יהיה מהקיצור שולחן ערוך לבדו ,אולם אעפ״כ הרי כאשר אדמו״ר הזקן
כתב את השו״ע שלו ,לא כתב הלכות פסוקות בלבד ,רק כתבן עם טעמיהן ,והסבירם עם
הטעמים ,עד שלפעמים הוסיף אף את הראיות מן הכתובים ,כפי שבני המחבר מאריכים
בהקדמת השו״ע.
ולכאורה ,הרי בנוגע ״לידי מעשה״ אין צורך אלא בפסק הלכה ״יבשה״.
אלא שזהו החילוק וההפרש ,אם בשעה שמקיים המצוה ,אינו יודע אלא את פסק
ההלכה עצמו ,או שמקיים את המצוה ויודע הוא את כל הפרטים בחלק התורה הקשורים
עם מצוה זו ,כפי שרואים זאת בפועל .וזהו ע״ד שנתבאר בענין ״הנותן פרוטה לעני מתברך
בשש והמפייסו באחד עשר״ ,שהענין ד״מפייסו״ מראה על עשייתו דבר זה בשמחה ובטוב
לבב ,לא רק עם עשר כחות ÌÈÈÓÈÙ‰שלו אלא ג״כ עם ‚Âډ Ôˆ¯‰שלו ,שביחד הרי הם
י״א כחות ,ולכן הוא ״מתברך באחד עשר״ ״מדה כנגד מדה״ וזה גבוה יותר מעשר ,שהם
השתלשלות של עשר כחות הפנימיים.
ומזה מובן ג״כ הענין השני ,אשר אף על פי שאת כל המצוות יש לקיים באופן של ״זאת
˙˜ÂÁהתורה״ ,באופן של ״חוקה״ ,זהו רק כשמקיים מצד קבלת עול ״גזירה גזרתי חקה
חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה״ ,אולם צריך לקיים המצוה לא רק מצד הכח ד״קבלת
עול״ ,רק גם כן עם כח החכמה וההבנה והשגה והדעת וכל מדות שבלב עד למחשבה
דיבור ומעשה אזי היא מצוה בשלמותה ,מחמת עשותו אותה ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל
מאודך״.
אשר לכן ,אין מספיק הלימוד מהקיצור שולחן ערוך ,מפסק ההלכה לבדו ,אלא צריך
שיהיה לו את הענין שיתן לו הבנה והשגה ,וזה יתן לו את הרגש הלב ,וזה יתן לו זירוז
וחיות בקיום המצוות.
תגובות
268
הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים
המערכת
למאמרו של הגרז״ד סלונים שליט״א )גל׳ (13בדבר הברכה על הדלקת נרות חנוכה
במקומות ציבוריים – התקבלו תגובות רבות ,של בעד ונגד ,איש איש ונימוקו והוכחותיו,
כדרכה של תורה.
דבר זה משקף את חילוקי הדעות בין רבני חב״ד בנושא זה .בין השאר האריך הגרי״ש
גינזבורג ,רבה של עומר ,בחיוב אמירת ברכה )וכך פירסם ב״התקשרות״(.
למעשה ינהג כל אחד כדעת המרא דאתרא שלו.