מדריך למורה להוראת הספר "פרקי משנה – בבא מציעא ובבא בתרא"

."תוריכשהו תועיבתה ,הרכשהה ,תונודקפה ,תונעטה יניד" :אעיצמ אבב .א
ב. בבא בתרא: "משפטי חלוקת הקרקעות ודינים השייכים בבתים משותפים דיני
שכנים, ביטול קשרי מסחר… ודינים המסופקים בענייני מקח וממכר… ערבות והירושות" (הרמ'
.(הנשמל ותמדקהב
ראוי לתת את הדעת לכך שחומר זה (בשונה ממסכתות סדר "מועד" או מסכת "ברכות"), אינו
קרוב כל כך לתחום חוויותיו של הילד להתעניינותו, וע"מ לקרבו רצוי לתת לו הרגשה,
שבהתעסקנו בענין זה "עולה" התלמיד למדרגה של שופט, המסייע לתיקון החברה.
חיבורנו מכוון להעשרת החומר ולקידום מטרות בתחום היידע, הכשרים והמיומנויות האמונה
והרגש, באמצעים כדלהלן:
א. מקבילות והשלמות למשנה מן הברייתא, התוספתא והמדרשים.
ב. קישור בין התושב"כ לבין התושבע"פ.
.השעמל הכלהה רוריב .ג
.ארמגה דומילל הנכה .ד
ה. התוודעות את התנאים ואל תקופתם.
.ימצעה יוליגה תטישב דומיל .ו
מן הראוי, שיהיו דרך קבע בכיתה ספרי המקורות היסודיים, כגון: תורה, ש"ס, הרמב"ם ושו"ע.
* לעיון מקיף בנושא שני הפרקים הראשונים מומלץ לקרוא את הערכים "אבדה" ו"השבת אבדה"
.תידומלתה הידפולקיצנאבש

ה"מציאה", שאודותיה מתדיינים במשנתנו הרוכב וחברו, היא בעצם חפץ שאבד למישהו, ויש
צורך להבהיר, מדוע הוא לא יוחזר לבעליו.
המשניות שבתחילת פרק ב עוסקות בפרטי מצוות השבת אבדה, ואפשר להיעזר בהן. יתכן אף
שיש אפשרות ללמדן לפני משנתנו (וראה הצעתנו שם, להקדמת משניות ה ו-ט שבפרק ב לפני
.(תכסמה תוינשמ לכ
למושג "שליחות" יש גם אספקט מוסרי בקביעה, ש"אין שליח לדבר עברה".

ראוי להקדים מעט בהגדרת הנושא, בעזרת משנה ט, ובהצגת תנאיו בעזרת משנה ה.
כמו כן רצוי להפנות את התלמידים לקצוש"ע סימן קפ"ז או למקו"ח סימן קס"ג, להכנת הרקע
.וניתוינשמל
תלמידנו מודעים בדרך כלל יותר למושג "סימן" ולתפקידו, ופחות למושגים "הפקר" ול"ייאוש".
נשתדל איפוא להעמיד לפניהם את המבנה הנכון, ובכך לסייע בהמשך בהבנת אי-ההתחשבות
ב"סימן", במקרים כגון אלה שבמקור יח, מחד, ואי ההתחשבות בהיעדרו של ה"סימן", במקרים
כגון אלה שבמקורות ז ו-טו (וראה במלאכת שלמה למשנה ה, בד"ה "מה שמלה מיוחדת").
מקור כ מעמידנו על רובד מוסרי גבוה ומיוחד: "אשר יעשון" – זו לפנים משורת הדין (ל,ב).
דוגמאות נוספות נמצאות במקורות לד ולח (-וראה עוד בגמ' בדף כד, ב, וב"תענית" כה, א,
ב"ברכות" מה, ב, ואף בעניין המופלא שב"ברכות" ז,א), ועיין בדברי רבי יוחנן בדף ל,ב אודות
עומק הדרישה לנהוג כך.
העמדת דין ת"ח שבמשנתנו מול דין הרמאי שבמשנה ז תסייע בחידוד הבנת תפקיד ה"סימן"
כעוזר בהבטחת השבת האבדה לבעלים האמיתיים.

תשרדנ הרותהש תודימ" קרפב ,"יניסמ הרות" רפסב אוצמל לכות תודימה ג"יל תואמגודו רואיב
."ןהב
טוריפ ,ד"י הדבאו הלזג ,'מרהב הארו ,"הדבא תבשה" אשונל החיתפ תווהמ ט הנשמו ונתנשמ
.ונתנשממ תולועה תוכלהה

משנתנו והברייתא שבמקור כ"ו, מאפשרות לנו לקיים מעבר נאה אל אופן עשיית המצווה
בתקופתנו, ומעניקות בסיס הלכתי לפעולות המשטרה במחלקת השבת האבדות שבה, אף כי
עלינו להיות מודעים לכך, שלא תמיד מוחזרת האבידה על פי תנאי ההלכה לתבוע אותה או
למוצאה (לאחר זמן מסויים של המתנה לתובע).

מחלוקת האמוראים לגבי נוסח ההכרזה מאפשרת לנו לקרב את תלמידינו אל הגמרא ולעמוד על
.הנשמל התקיזו הדיקפת
רצוי, שהמורה יקרא מתוך הגמרא את הקטע הרלוונטי, ובכך יגביר את רצון הילדים להוודע
לעולם התלמוד.
דינו של הרמאי מעמידנו על ערך לימודי נוסף: פשט ודרש, ואנו מוצבים בפני אתגר חשוב.
מחד, להבהיר את חשיבות הפשט, בבחינת "ואין מקרא יוצא מידי פשוטו", ומאידך: לייקר את
הדרש, כ"עומק פשוטו של מקרא" (מהר"י קרא), אגב בירור הדברים המתיישבים במקרא
בעזרתו, ובמקרה דנן: הכיצד דרישת החפץ ללא הצגת סימנים מספיקה? (וראה ב"בעל הטורים"
לדברים כב, ד, המפרש בדרך מעניינת את מילה "אותו" שבפסוקנו, כתימוכין לדרש).
.זי ,גי הדבאו הלזג ם"במר האר ,ונתנשמ לש אפיסבש תקולחמה יבגל

בעזרת הברייתא שבדף ל,א ניתן ללקט את מקרי הפטור, הנובעים מדרשת "והתעלמת",
המצויים בפרקנו במשניות ח-יא.
דרש "והתעלמת", הרחוק כל כך לכאורה מן הפשט, טעון יישוב.
ועיין ב"תורה תמימה" על הפסוק, בסעיף ו', העומד על הקושי שבפשט הפסוק, קושי המתיישב
.הזה שרדה תרזעב
דרש זה מצטרף אל הדרש שלמדנו במשנה ז, ומעניק חיזוק נוסף לראייה אחראית יותר של
.םישרדמה
הביטוי "עד שיבוא אליהו" (המופיע גם להלן ב-ג,ד) ראוי להרחבה קלה במישור ההשקפתי,
(-ראה במלאכי ג, כג, וכן במנחות מה, א קצת בענין אליהו הנביא).
* להלן בפרק ג משנה ד הבאנו פרפראה נאה בענייננו.

כבר הצענו להקדים וללמד משנה זו (עם משנה ה) לפני שאר משניות הפרק, בשל טיפולה
.קרפה אשונ לש דוסיה תורדגהב
המשניות ט-י, להערכת הר"ח אלבק, לקוחות ממדרש הלכה לדברים, מהספרי, הערכה זו
מאפשרת לנו להתייחס לסוג ספרותי זה ולמאפייניו, ועיין ב"תורה מסיני" בפרק "מדרשי
התנאים" בעניין זה, ועיין גם ב"מבוא למשנה" בפרק החמישי, אודות הלכות במשניות "המוכיחות
שנלמדו כעין פירוש לתורה, בדרך המדרש, והמקראות באים בהן יחד עם הפירוש והמדרש…"
כמו כן אנו יכולים בדרך זו ליישב את הכפילות שבפטור מלטפל באבדה, הניתן למי ש"בטל
.("תמדוק ותדבא") אי הנשמב רחא חסונב רכזומה ,"עלסב
בעניין "לפנים משורת הדין" ראה בדברינו למשניות א-ב.
על דרך הלימוד מן המילים "השב תשיבם" ודומיהן כגון "עזוב תעזוב", "הקם תקים" וכיו"ב, יעויין
ב"תורה תמימה" לדברים כב, א סעיף ט.

חיבור שני העניינים שבמשנתנו; אבדה ופריקה וטעינה, ינומק בהערכת הר"ח אלבק שהבאנו
.ט הנשמב
מומלץ לעיין בחוברת "צער בע"ח" של הפרוייקט.
ראוי להקדיש זמן נאה לעיסוק בנושא חשוב זה, לחיזוק רמתו המוסרית של התלמיד ביחס
.ותביבסל
ה"עימות" ההלכתי שבין כיבוד שמים לבין כיבוד אב ואם, עמוס בתכנים השקפתיים, כשמחד
הושווה כיבוד או"א לכיבוד שמים, ומאידך "לא יישמע לו".
לפנינו אתגר: לייקר כיבוד שמים, תוך שמירת ערך כיבוד או"א על ידי ההדגשה, שרק מפני צו ה'
כיבודם נדחה.

יעויין בדברינו למשנה י' בעניין כבוד או"א.
במשנתנו מתחדדת ההשקפה בדבר קיומו של העולם הבא וחשיבותו, וגם כאן, כמו במשנה י'
נייקר את כבוד החכם תוך זהירות, שלא יגרם זלזול בכיבוד או"א תוך הדגשה, שרק מפני כבוד
התורה (ואורייתא וקוב"ה חד הוא!) נדחה כיבודם.
ראוי לכוון את התלמידים לקצוש"ע קמ"ד או למקו"ח קכ"ז, להעשרה בפרטי מצוות כיבוד
.םימכחה

פירוט דיני ארבעת השומרים נמצא במשנה ח שבפרק ז, ופסקי השו"ע בפרקים האלה: חו"מ
.מש ,וש ,גש ,אצר
את תלמידינו נוכל לכוון קצוש"ע קפ"ח או למקו"ח קסד-קסה.

שאלות אחדות, העולות מן המקרה שבמשנתנו, הביאו לדקדוק בתיאורו במקורות נז ו-נח,
ולמחלוקת שבהלכה אודותיו, ואלה ראויות להתייחסות בכיתה: א. זו שבשאלה .1ב. האם נשאף
לבירור הספק ולחשיפת הרמאי, אף במחיר גרימת הפסד גדול יותר לאיש הישר שבין שניהם, או
אולי נעדיף שההפסד הזה יצומצם אף במחיר צמצום הסיכוי לחשיפת הרמאי.
* ה"מלאכת שלמה" מביא פרפראה יפה לעניין "עד שיבוא אליהו": "אם לא ימצא הגנב ונקרב
(בעל הבית וגו') – ר"ת אליה"ו. (וראה, אגב, במקור נח את הביטוי החלופי של מרן המחבר ל"עד
.("והילא אוביש
ובעניין זה ראה דברינו למשנה ח שבפרק ב.

כיסופיו של רבי יוחנן להעמיד את משנתנו אליבא דתנא אחד: רבי ישמעאל או רבי עקיבא (מקור
נ"ט) מלמדים אותנו על שאיפתם של האמוראים, שלא להרבות מחלוקות. עיין ב"מבוא למשנה"
בפרק השישי ובנספח ו, בדברים בעניין זה ובמסקנות מעניינות לגבי דרך עריכת המשניות על
.יבר ידי
מגמה דומה לזו של רבי יוחנן נמצאת להלן במקור קי"ד.

הדאגה לצרכן, העולה מן המקראות ומתקנות חז"ל, עשויה לעורר רגשי הזדהות של התלמיד עם
ערכי תורתו. חשיבות הנושא ותרומתו החינוכית מצדיקים, אפוא, הרחבה בחומר במידה נאותה,
והחוברת שהוצעה לעיל מתאימה מאוד לכך.
.האנוא אשונב רמוח דוע (ונרפסב תאבומ) "ארתב אבב" תכסמב ה קרפבש 'ו הנשמב

אונאת דברים חמורה מאונאת ממון, אך אינה מסורה לבית דין.
עובדה זו יכולה להביא את התלמיד להכרה בדבר חומרת ה"טיפול" השמיימי, ואגב כך גם
.לומגלו "החגשה"ל ותועדומ קוזיחל
חשיבות המצווה, תכיפותה והערכים הנלווים אליה מצדיקים הרחבה והעמקה בלימוד המצווה.

חירותו של הפועל, שמקורה בפסוק "כי לי בני ישראל עבדים", עומדת בבסיס היחסים שבין
השכיר לבין נותן העבודה.
ראוי שעובדה זו, עם השקפת העולם שמאחוריה, תבוא לידי ביטוי בשיעור בצד ציון גבולותיה של
.וז תורח
כמו כן ראוי לשזור את דין "תרעומת" בכללים מוסריים אחרים שלמדנו עד כה, כ"לפנים משורת
הדין", אונאת דברים", "ריבית דברים" ועוד.

החירות שהוענקה לשכיר לא הוענקה לקבלן משום אופייה העצמאי של עבודתו. לכן גם הלכותיו
.ריכשה לש הלאמ תונוש

אפיס רביחש ,ב"רה שוריפב הארו ,תואחסונה לכב ההז וניא ונתנשמבש תובבה תשולש רדס
לרישא והשאיר את "הבריקה" לסוף.
סדר זה עדיף (ראה הערת התוי"ט) וניתן לקבלו כדרך הוראה נוחה יותר של הלכות המשנה, כי
בכך קל יותר לעמוד על ההבחנות שבין שתי ההלכות, הדומות לכאוריה במקריהן, כל כך.
לחילוקים שבמקור פד (והטבלה הסמוכה לו) יש מקבילה במקור קכו (ובטבלה הסמוכה לו).

במשנתנו, כמו במשניות קודמות שלמדנו (כ-ב,ז. ג,א,ט), אנו נזקקים לדיני השומרים המפורטים
.ז קרפבש ח הנשמב
ראוי, על כן, לרענן את דיני השומרים בעזרת אותה משנה.

ת"ק שבמשנתנו הוא רבי מאיר (ראה בברייתא שבמקור צ), וזה מתאים לקביעת רבי יוחנן
שבסנהדרין ופ,א ש"סתם משנה-רבי מאיר", ועיין בפרק שישי שבמבוא למשנה לביאור מורחב
ומפורט בזה העניין.
מומלץ לפתוח בהזדמנות זו לפני תלמידינו אשנב אל דורות התנאים, ואל זיקת רבי לרבי מאיר
.אביקע יברלו

במשנתנו באה לידי ביטוי נוסף ההגנה על זכויות הפועל: למעסיק אין רשות לשנות עבודתו של
הפועל ללא הסכמתו תוך התחשבות ב"מנהג המדינה".
בעזרת המקורות הנלווים נבחין בין המצבים האלה: א. העדר התנייה מוקדמת, במקום שיש בו
מנהג. ב. התנייה מוקדמת, במקום שיש בו מנהג. ג. העדר התנייה מוקדמת, במקום שאין בו
.גהנמ
באשר ל"חסורי מחסרא" יעויין בפרק "נוסח המשנה וסדרה" שבמבוא למשנה, ובמקור ק"א
שבב"מ כאן. תופעה זו חשובה לחידוד ההתבוננות של התלמידים בנוסח המשנה.

במשנתנו אנו מתוודעים להבחנה שבין "מן התורה" לבין "מהלכות מדינה" (ראה משנה ח) וראוי
להסביר, שאין חלילה "מחלוקת" בין השניים, אלא שהתורה התירה לתקן תקנות לרווחה נוספת
.תידדה המכסה יפ לע

ראוי להעיר, שהגדרת "שומרים" בלשון חז"ל רחבה יותר מזו שבזמננו, והיא כוללת כל החזקה
של חפץ השייך לזולת ובנסיבות מגוונות (וראה במקור פט, ב"הנח לפניך" שאפילו שומר חינם
לא הוי), וראה בת"י אות מא, לגבי "סרסור", שאף הוא מכונה בשם "שומר".

גישתם של האמוראים, המתוארת בשאלה 5ובמקור קיד, נמצאת גם בדברי רבי יוחנן שבמקור
.(ט הנשמ ג קרפב) טנ
עיין שם בדברינו, ובהפנייה למבוא למשנה.

מומלץ לקרוא את דברי הרב קהתי, מפי ה"תורה תמימה", לענין טעם ההלכה שבמשנתנו.

בעניין "חסורי מחסרא" ראה נא הערתנו בפרק ז משנה א, ובמקור צט שבב"מ. בעניין "תפוס
לשון אחרון", ראה נא במנחות קג, ב "תפוס לשון ראשון".

ההבחנות שבמשנתנו (:"בית זה/כזה/סתם") דומות לאלה שבמשנה ג שבפרק ו, ואפשר דרכן
לחדד אצל תלמידינו את חובת הזהירות בכל מוצא הפה, בבחינת "וחשוב הדיבור קודם
שתוציאנו מפיך" (אגדת הרמב"ן).

כיוון שמשניותינו חותמות את העיסוק בחוקי מעסיק ופועליו, ראוי לרענן את פרטי ההלכות
שנלמדו, החל מזכות הפועל להפסיק את עבודתו ("עבדיי הם") שבפרק ו, ועד הבטחת קבלת
.ונקרפבש ודעומב ורכש

מקור קמ"ה מעמידנו על הבחנה חשובה בדיני משכון, וראוי להדגישה, כיוון שבזמננו המושג
"משכון" נקשר בד"כ לחפץ הניתן בשעת ההלוואה, ולא כמו במקרה שבו משנתנו מדברת.
ראוי לרכז כאן לפני התלמיד חוקים שלמדנו, שבבסיסם מונחת הדאגה לכבוד האדם, כגון:
"והתעלמת", אונאת דברים, חששו של ר"י בן מתיא, ועוד.

המקורות ה ו-ט ממחישים את זיקת הברייתות למשניות, במקרה זה בהנמקת דעות שבמשנה.
.(הנשמבש הכלה הביחרמו תטרפמ אתיירבה י רוקמב)
דברים בעניין זה תוכל למצוא ב"מבוא למשנה" בפרק השישי, בד"ה "לא כל ההלכות".

פרקנו ממשיך בהלכות שכנים.

המקורות יז ו-יט יכולים לשמש לנו פתח לשיחה על חשיבות "הבל פיהם של תשב"ר", וראה את
לשון הר"ב בפירושו למשנתנו, בד"ה "ולא מקול".
לזה ניתן לחבר את מקור יא, הפוטר את הת"ח מחובת נטילת חלק בדברים הצריכים שמירה
לעיר, ואת משנה יא שבבב"מ פרק ב, המעניקה זכות קדימה לרבו על פני האב, ואף את מקור טו
.הדבא תבשה ינידב ח"תל הרתי תוכז קינעמה ,מ"בבבש
מקורות אלה יסייעו להציב את כבוד התורה וכבוד לומדיה במקום הולם בתודעת התלמידים.

נושא משנתנו קשור במידה רבה למשנה ד שבפרק ד, וראוי להתייחס לכך ולבסס את ההלכות
.הנשמ התוא יפ לע ונתנשמבש

הביטוי "אם היה פיקח", המעניק עצה ללוקח, חריג ומעניין, שהרי אינו מנוסה כהלכה רגילה
בקניין, זאת ועוד: עצה מקבילה לא הוצעה למוכר (שלא ימכור בקרקע הלוקח או שלא ישכיר את
קרקעו) וראה את פירושו הנאה של ה"מלאכת שלמה" בעניין זה.

חמש משניות מתוך שבע המשניות ממסכת בב"ב שבקובץ שלנו, דנו בחובותיו של כל אדם כלפי
.וריע יפלכו וינכש
לסיכום, ראוי להעניק מבט כולל, דרך המשניות שלמדנו, על המשמעות של ההלכות האלה,
המבטיחות חברה מתוקנת, שבה כל אזרח מתקיים בכבוד תוך שמירת כבודו של זולתו
:חי ,א "תובא"ב ל"זח ירבדכו ,וב תובשחתהו