מרים הלוי
הרהורים על הקניית תודעה היסטורית
תודעתנו ההיסטורית מתהווה במובחים של זמך ומקום .רק פעולת הגומליך ביך השניים
בהכרתנו משמשת ערובה להשתלבות ההתרחשויות ההיסטוריות בקובץ הידע של
הדורות כמציאות העבר .היעדר אחד משני המרכיבים משווה למאורע היסטורי אופי
של מיתוס או אגדה ,מקרה שקרה ב"ארץ לא ארץ"" ,בימים ההם" ולא "בזמך הזה".
יש לציין ,שמבחינת התיחסותנו למציאות איך שני המרכיבים שווי ערך :המקום הוא
מרכיב מוחשי הניתן לבדיקה ומדידה ,הזמן הוא גורם מופשט ויחסי ,המצטייד באופך
שונה בתודעתם של הבאים להעריכו .ככל שמאורע היסטורי מסוים אירע קרוב יותר
לזמן ההווה ,המרחק בינו לביך המביטים עליו אחורה נראה רחוק יותר ,ביחס הפוך
לגילם של המתבוננים .במילים אחרות :מאורעות שהתרחשו לפני חצי יובל נראים
בעיני אלה שהיו להם עדים ,כאילו קרו תמול-שלשום ,ואילו בעיני צעירים ,שטרם
ראו אור עולם באותם הימים ,נראים הם כשייכים לעבר הרחוק .לעומת זאת ,מאורעות
שהתרחשו הרחק מימי הדור החי כיום ,קרובים יותר ללב הנוער והילד המתבגר,
מכיוון שהוא רואה בהם התרחשות לדוגמה ומופת ,המשלהבת את דמיונו ,שבו קיימת
עדיין מזיגה בין המציאות לאגדה .אך אותו נער מרגיש אי-נוחות כאשר הוא מוצא
עצמו מצווה לראות את הוריו או מוריו כגיבורים פעילים במאורע "דמוי אגדה",
מעשה של מיתוס ,שבעיניו אין לו ולא כלום למציאות.
שלושים שנה עברו מאז מלחמת השחרור .בני הדור שחיו אותה כילדי גן או כתלמידי
הכיתות הנמוכות של בית-הספר היסודי הם כיום גברים ונשים באמצע שנות השלו-
שים ,אבות ואימהות לילדים .לגבי ילדיהם ובני-הנוער המאכלסים כיום את מוסדות
החינוך
למיניהם,
כולל
סמינרים ואוניברסיטאות ,מלחמת השחרור היא ייחומר
לימודי" ,חלק מהנושא הידוע כ"ציונות במרכאות" ,עבורו מקבלים ,כדברי נתן
אלתרמן" ,מספיק בקושי" מבלי להיות מודעים ,כי לדור ההורים "זה הסרtיק בהחלט".
אך גישה זאת נובעת לא רק מיחסיותו של הזמן ,אלא במידה רבה אולי עוד יותר
מאופיו של המרכיב השני של תודעתנו ההיסטורית -הוא גורם המקום .אמת היא,
שגורם
המקום
הוא מכריע גם לגבי אלה שהם "ילדי מלחמת השחרור"; המקום
בשני מובניו גם יחד :המקום שבו הם נולדו וחיו בעת המלחמה ,והמקום כאתר שבו
התרחשו הקרבות ,ובעית הגישה אליו למען שחזור מוחשי של מאורעות הימים
ההם .קיים הבדל מהותי ביך זכרונותיהם המעורפלים של אלה שעברו את מלחמת
השחרור כילדים בתל-אביב ,לביך הזכרונות הטראומטיים של מי שחי את מלחמת
השחרור בבית הילדים בקיבוץ נגבה או כתלמיד כיתה ב' בירושלים הנצורה.
ומאידך גיסא נשאל כאן ,מה היתה משמעותה של ירושלים בתודעה ההיסטורית של
הדור הנידון כאן .אחוז קטן ביותר של הנוער היה מודע לצורתה ואופיה שלפני
מלחמת השחרור :ירושלים כעיר אחת ובלתי מחולקת )אם כי לא מבחינה חברתית
במלוא
מובך
המלה( ,ירושלים בה יש גישה לכל מקום בעיר העתיקה ,ירושלים
כעיר בין-לאומית ,דוברת לשונות רבות ,אך בעלת רוב יהודי על שכונותיה הססגו-
ניות .כאשר הזכרתי בכיתה פעם את לימודיי על הר הצופים ,היתה התגובה "לא
יתכך!" ורבה היתה הפליאה כאשר השמעתי את דעתי ,כי רובם המכריע של מוריהם
אכן למדו על ההר .או השיחה ,שקיימתי עם תלמידותיי ביומה הראשון של מלחמת
149
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ששת הימים .ביום זה נוכחתי לדעת ,שאצל איש שעבר מלחמה אחרת ,כאילו בגלגול
שונה בחייו ,רובדי הזמן מתמזגים כאילו פתאום .למקום נועדת משמעות עליונה,
וברגעים אלה אינך יודע ,באיזו מלחמה מדובר :זו שהייתה ,או זו המתרחשת ברגע זה.
כך קרה ,שדיברתי עם הכיתה על מצור ירושלים ,על נפילת העיר העתיקה ,על אובדן
הדרך רהר הצופים ועל הרובע "שיך ג'ראח" ,שהיה ידוע להן בשם "מעבר מנדל-
באום" .נגמרו שעתיים מלוות בצפירות אזעקה של יומה הראשון למלחמה ,כאשר
איש מאיתנו לא ידע את הצפוי .הלכנו לדרכנו ,התלמידות ואנוכי .היה זה ביום
הרביעי של אותו שבוע ,זמן קצר אחרי ההודעה ,כי העיר העתיקה נכבשה ע"י כוחות
צה"ל .הטלפון צלצל בביתי .בקו היתה אחת התלמידות שהשתתפו באותה השיחה.
"אני מצלצלת לך למעשה בשם כל הבנות שנכחו בשיחה' :היא אמרה .אנו מתנצלות:
האמת היא ,שכאשך דיברת איתנו ,חלק מדברייך נשמעו באוזנינו כעין אגדה ,איזה
"צ'יזבט" שאת מספרת .והנה הודעת דובר צה"ל מאשרת לא רק את מציאות המקומות
שהזכרת ,אלא גם ,כדברייך ,את חשיבותם האסטראטגית".
לא כאן המקום להרהר בשאלה ,שהקרב על העיר העתיקה וירושלים המזרחית בכללה
היה קשה שבעתים בגלל חוסר ההכרות של החיילים הצעירים עם השטח מבחינה
טופוגראפית ,מיקומם המדויק של המקומות הקדושים שאליהם יש להתיחס בזהירות
וכו' .. .ברור ,שלא ניתן היה להפקיד את הקרב הקשה הזה בידי ותיקי לוחמיה של
ירושלים מימי מלחמת השחרור ,ועל הדור הצעיר היה לשלם את המחיר .אך דומני
שיש עדיין להפיק לקחים דווקא ממצור ירושלים ,והוראת תולדותיו צריכה לעבור
רוויזיה יסודית עד היומ הזה :יש להפוך את תודעת המצור ממיתוס ואגדה על ימים
הראויים ,מלחמת נפילים ,אשר אין להשתוות להם ,להצגת המציאות כפי שהיתה.
וזה מסיבה חשובה אשר משמעותה טרם חלפה :כל המלחמות ,שלחמה ישראל אחרי
מלחמת הקוממיות ,התרחשו הרחק מריכוזי האוכלוסיה האזרחית ,ורק הקרב על
ירושלים בעת מלחמת השחרור היה מלחמתם של אזרחי .העיר .אין פירוש דברים
אלה שיש להפחית את תחושת החרדה ,הדאגה לבנים ,אחים ואבות הנלחמים הרחק
בחזית ,את צער השכול והשתתפות באבלם של אלה אשר יקירהם לא ישובו עוד.
אך ירושלים הנצורה הייתה שונה מכל אלה .נכון אמנם שחוויה טראומתית ויכולת
העמידה בה ,אינם נושא תיאורטי ,ומי שלא התנסה בה אינו יכול להתכונן לקראתה
ולדמיינה על סמך דו"חות של התנהגות הזולת .אלא שניתן לתאר את חיי היום-
יום של ירושלים הנצורה כפי שהתרחשו במציאות המיוחדת של כל שעה וכל רגע:
לא במונחים מופשטים של תחושת הבדידות והניתוק ושל עמידה בעוז ובגבורה,
אלא במונחים של חלוקת מנת המים היום-יומית למשפחה המחלקת את מחצית הפח
לשני חלקים :מחציתם מי שתייה והמחצית השניה -בהם שוטפים כלים ,מתרחצים,
כובסים כביסה ,לאחר מכן שוטפים את הרצפה ולבסוף שופכים אותם לשירותים .או
הבישול על המרפסת או בחצרות הבתים על אש מענפים ומזרדים יבשים שהצליחו
לאסוף אולי בשכונה מרוחקת שבה יש עוד זכר לעץ .רחובותיה השוממים של העיר,
על משרדיה ובתי המסחר שלה הסגורים על מנעול ובריח ,בהם הולכים רק חיילים
וקצינות הסעד של המחלקה לטיפול במשפחת החייל ולשיקום המשפחות השכולות.
הן הולכות רגלי ומגיעות לכל משפחה ולכל שכונה תחת אש התופת .ושער בית
החולים "ביקור חולים" שאליו מובאים בכל שעות היום הרוגי ההפגזות; לא רק
חיילים ,אלא נשים וילדים ,נשים שנפגעו בעמידה ליד המכונית המחלקת את מנת
המים ,או בדרכן לצרכניה הנפתחת לשעה אחת ליום ,כדי לחלק את מנת הלחם,
הקמח ,ובכל מקום את אותה קופסת השימורים ,שעדיין נותרה במחסן .את שעת הערב
היחידה בה מופעל כוח החשמל; ואז ,במקום לבשל ,מתקבצת כל המשפחה ליד מקלט
150
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרדיו בבסיון בואש לקלוט ולהבין מהרמזים הזהירים מה בעשה בשפלה ,מה המצב
בשאר החזיתות .המבט המבויש של אבשי בית הנרם ,המתעוררים מדי בוקר ועדיין
רואים
את המשאיות העזובות של שיירת ייבחשון" ,שפרצה העירה והביאה מזון
לקראת פסח לעיר המבודדת .הנרזה המודבקת על נל קיר "לבשק ,אזרחים" ,אותה
הקריאה הבצחית של המהפנה הצרפתית הקוראת לנל גבר ואישה לקום ולהילחם
למען קיום נבבי חורין .והבשק -פירושו תת מקלעים ורובים אוטומטיים ספורים,
אל מול ארטילריה כבדה של אויב הלוחם תחת פיקודם של קציבי מטה בריטיים.
שכובות המערב בהן לא רק נל גבר במצא בין הלוחמים ,אלא בהן מגוייסות גם הבשים:
מי לעבודת חפירת תעלות מגן ,מי נמזנירות למפקדת המקום ,ומי לסיור ולבדיקת
השמירה והביצוע על ההאפלה ,נאשר הסבתות שומרות על הילדים .ומי שאין לו
סבתא משלו ,מגייס את הסבתא של השנבים ,אשר ילדיהם נבר בגיל שבו הם ינולים
להישאר לבדם ,או אפילו להסתובב בעיר נקשרים .ואין לבטל את חלקם של בבים
ובבות בבי אחת עשרה ומעלה בתפקידי הקשרות ,נאשר הם בסעו על אופבים בנביש
המקשר את מערב העיר עם מרנזה ,והפגזים שורקים מעל ראשיהם .בזנור את שירות
התצפית מעל גגותיה הגבוהים של העיר ,שבמסר נולו לידי בשים ,ואת אשת הפרופסור
לתולדות העולם העתיק שבשארה בעמדתה על גג הסמיבר בבית הנרם -גם כאשר
הלגיון הערבי המוצב אל מול כבית איקסא הפגיז את השנובה .ותשובת הפרופסור
השלווה" :אשתי שמעה ממבי ,ני ברומא לא עזבו עמדות".
ובדברבו על אבשי האוביברסיטה:
לא
היה וינוח בירושלים ,ולא הוגשו בקשות
ל"שחרור לקראת בחיבות" .אחרי "שיירת הדסה" המפורסמת והאסון הנבד שפקד את
הקהיליה האקדמית במותם של למעלה ממאה אבשי מדע וסטודבטים ביום ההוא
בסגרו הלימודים סופית ,ונל איש ואיש מצא את מקומו בין מגיבי העיר .והייתה זאת
עיר שקטה ,ללא בהלה והתרגשויות ,עיר אשר בזנות תושביה ינול היה עמוס אילון
לקרוא לספר בשם "ירושלים לא בפלה".
151
www.daat.ac.il