®te
3®erfe
^ ^ ^ הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע״י חיים תשע״ה
(y ^U b C ittU T U ^
|erau§gegeben Don
^
t ^ a ^ ^ ^
£ ס0
UH
$ £amm.
San® IX.
O T lU c f)0 m o t b )
^ a fc f)e m
S)ie ^dmpfe @otte<i. ®on seDi ben (Serfon.
erjd)ienen folgenbe ®cinbe;
33anb I— III: !®laimontbcg, ®locct) ?Jcbuftim, bebraifd^ mit
beutfd^er Uberfegimg Don g u r fte n t^ a l, ® ter n
unb ©d^e^er. 3 Sanbe.
S3anb IV:
®muno^ 9Jamnt), bn 0 ®u(^ bom cd) 0bcncn
@lauben Don 3tbr. ibn. J a u b , b^braifcl^ mit
beutfd^er Uberfebung non 'S e il.
S a itb V :
Jlufari Oon 3 ebub a ,O a le o i, bebraifcb mit
beutfcber Uberje|uug non E a ffe l.
S3anb VI:
S ic Sabbalab obcc bie iRcligiongbbtlofobbtf i'f*’
^ebcacc oon g ra n cf, beutfcb Don ® e llin e c f.
S3anb VII:
3 0 tl, bic iRcUgionSbbtlofobbtf bc8 ©obacb
(Slabbninb).
® anb VIII: 2:0^ a3u(b v3tt(1rim Don 5Ubo, beutfcb Don
© c b lefin g e r.
iBanb IX:
® lil^om otl) J^ofibcm, bic Slambfc ©ottc§ Don
k'eoi ben @ er)on (bebraifcb)•
S3anb X :
9J10CC 9lcbotbc bH'fcbton Don iJJacbmann
® erlag bon £ o u i^ £ a m m , 35erlin.
Mîlchamot Ha־schem.
Die Kâmpfe Gottes.
Religionsphilosopbische und kosmiscbe Fragen,
in sechs Büchern abgehandelt
von
Levi ben Gerson.
Neue durchgehends berichtigte Ausgabe.
îBeritn 1923.
Bcrlog bon £outig fiomm.
ספר
מ ל ח מ ו ת
השם
דוגרו
הפלוסוף חרב הנחל
רבי
לוי בן
גרשון
נדפם ראשונה ב ריוו א ד מ דיג ס א ז«גת»״כ
ועתה יצא לאור שגית^_
^£ HE0Rי « 0וז1
בהוצאת האדון ל׳ לאמם בברלין.
תרפ״ג
לפ״ק
דברי
יעקב מ ר ק ר י א ה
מוציא הספר דוזוז ויאור ראשונה
אל ה קו ר א .הפעם ילוה אישי אלי ,כי ילרחי לך ,ותקרא ספר
מ ל ה ט ו ת השם ל הפלוםוף ה א ל הי הרב רבי לוי כן גרשון
ו ל ה' ה אשר כפלוסופיא עלה ער לסחם וירכר על אלהים ,ואף כי
גראין רכריו םוחרים לחורחינו וחכמי אוטחינו ,ולה׳ המלחמה פנים
ואחור עור כננרו ,וכן רכים יבנוהו מ ל ח מו ת עם ה שם ,והטה טי טריכה
אשר רכו ,ורכים לוחמים לו מרום ,הלא הוא החנצל על ככה כהקרטח
ר.םםר ובפרק אחרון מאמר ראשון .ראינו משם כי רכרי חורה לחור
ורכרי פלוםופיא לחור ,אינהו כרירהו ואגן כרירן .ואני לא כאחי
להיות לו מלאך מליץ ישר ׳ וכי מלחמח ה׳ נלחם ,הלא ככר .כא
לעורח ה׳ כגכורים הרב כעל םפר נו ה השלום ושאר אנשי מלומרי
מלחמה ,אך כחוב ואח וכחן כםפר ,כי כל האיש החפץ לכא ולעלות
כמעלות וער חובן קצה הפלוםופיא ראה ררכיו וחכם ,ואל יעווב ואל ימוש
םפר הוה ,כי כלם כאין נגרו .ולהאיש מורע כישראל שטו ,חכר חברים
מחוכם ,כרכב וכפרושים ,על כן אחשוך פי מלספר קצח שכחו ,גם ארר
והור המלאכה הואח אע צריך ,כי בעיניך תראה ,כמה נאה נייר וה
כמה נאה אילן זה ,גם הגהחיו והסירותי מקרבו כל רע ,לא ראה עמל
כיעקב ואון כישראל ,והרכר קשה הכחוכים כספר הוה .ושהיה לי ספק
ספיקא כו ,ראיתיו כספרי אר ם ט וטל וס ושאר אנשי השם ר.זכ ר והביא
ככליוחמ המחבר הלז וצרפחינהו לי משם .על כן מהרי קח קמח סאה
סלח ספר הכריח .ועחה ככא הספר הזה ,ינובבון שפתיך .כרוך המלמד
ירי לקרב ,זאצכעוחי למלחמה.
ולי מגיה הספר הזה אשר לפניך ,אחה הקורא ,אין להרבה כרכרים,
כי חכם אחה ,כחזן וחרע .אך זאח אבקש ממך ,כרר׳8זך כספר הוה
ונכחנך את עמרחי אשר עכרחי כו אל חכחנהו כעין רע וכנפש מרה,
כי רב היה עמלי אשר עמלחי כו ,ומעט הזמן ,ואחר הוא הספר
אשר היה בעזרתי ,והוא הוא מלא שגיאות ותסרוגוח ,כאשר חכזצא
זאת אם תקרא כספר אשר הוציאהו ראשונה יעקב הג׳ל— .
הקדמת חטחכר
)חוז^ח {hi^h
ב ד ב ר ה׳ שמים נעשו .מעשה חושב ש^ם תמים • באורו אור
להם • בשלמה עטהו • מוציא לאור תעלומה • ברוחו שמים שפרה•
חוללה ידו גשם נדבות • הניפו רוממו רוממות רב • על יתר הגשמים•
על מבונתו הבינו כראי מוצק • חזקו הרקיעו מתחו באהל לשבת•
רקוע חזק לא ישתנה • וגשם אין יערוך לו במהותו ונצחיותו • וביפיו
אליו לא דמה; ה׳ בחכמה יסד א pעל מכוניה • נטה עליה קו
תהו ואבני בהו • וישם אפל צלמות אכן שלמה • יבשת ידיו יצרו•
למען עשה ביום הזה מעמהו על פני חבל ארצה י ולהשביע לבל
חי רצון הצמיה צמה האדמה • כל מאורי אור בשמים לחסד ימציאם.
^ מו ת כל אשר יצוום • שמם משטרו בארץ • שם אותותס אותות•
ואם אין אתנו יודע ער מה • בהם יובן לקנות נפש בל הויה למטת
לא • pדגי הים רמש וצפור כנף אדם ובהמה • ממקורו חיים לבל
חי• ואם המשחית הציבו באישיהם*על נדיכיתו יקומו מיניהם; יבחר
לו אלהים מדבר מתוך המורכבות • הוא לכדו יאור באור פני מלך
חיים ♦ ביתר שאת נתן לו בדעה • ובינת היתה על לבו שומה • ממנו
בחר להיות לו ממלכת בהנים וגף קדוש • ישובו על ילבו רומה•
כח מעשיו הגיר לעמו בתורתו התמימה • לתת נפשם מהלכים בץ
העומדים בה ההכימה :לו נאוו תהלות כעל כל אשר גמלנו רב
טוב • בתתו לט רעה לנפשנו נעמה בנעימותו נצח ♦ בל נמצא נורא
מאד מציאותו ומי יכילהו • שכל משכיל לא ישכילהו • עוצם התהלות
לא יערכהו • מרומם על בל ברכה ותהלה • ואיך יהיה בקול המולה
מסולה • בקרוב א ש להשתחוות לו יאות לו מאשר ירים קול דממה•
ובזה תתהלל כל נשמה;
2
הקדמת המחבר
א ס ר ל'ןי* !1ין 4ך &ווס אחר הההלה וההוראה לאל והשאלה מטנו
^ פי ר לפנינו^רבו ,ךאיט בזה-ה^פר_לחקור בשאלות ו^תח טאר ונ cה1םזn
פגות גחלות ספיגות הטביאוח האיךם אל הצלחחו הטדעיח.
נתלו
ה א ת ת' הי א ,אם ^ א ר הנפש הטדפרת בשהשלטה קצת שלטוו •/ואבו
^^ךר;ו; הא«שיו} מךרה^ארו>ן^ 9יז או; ה ^ אל ה
^שאר׳
תשעה מוסיפקו /מאר ,והטעצ^/ה טךחיק הארם טהצלחוזו האט^יו^
הרחקה ?^צוטה .זז ^ניי ת׳ האם ^5ךעו לאום ה^וערוו^בחאם א 1כקםם
או מ בו א ה ,נודעו לי •קעצם ,או ׳במקרה ר’ל בז^ת ^ ה פוןגלת• 'ואם
הןה שיןה;ה שם סבה פוע^ת ,מ ה' ה ^ ,ןאיןל ת^לח טטנה .בי מ א ן
ספקות עצוטות איף ^!תוגת ! ה? ה^ד ת/,ד ,א ם’ירע השטליח^רןי ןזדברים
ר^וצאיט• ואם העז ש^ןןם ,ןגל אי.זה צד ידעם • בי איר שהונח יטשכו
לו ?זקקוח *מבוכות ו^ב^י ם .הויגיןגיוג^' אם השכ1־יתבסי ^ י ם
בנמעאוח ,ועל איזה צד ,ובייחוד.בטין האנס^י ובאישיו 5 .ך!#ן^ 1יזן ,איף
ע-יעו מי עי הנ^דטים ה^טיטיים אור{ט’,ובםה טספר אלו• המניעים לפי
מד• שאפתור.לנו .ובאיזה צד טשלם זאת הכנועה מהם .בי זאת השאלה
טכופקח מאיד^ ^ .ויוזג ,ה א ם העולם קדום או םחוןה5ז• ואם הוא םח^£ז,
אלזה הוא דרך וזדו׳^ז . 1בי זאת השאלה ן;ם בן מםופקחי מאד ,ןנתלווש
ביי ד ^ו ח הטלשיחח ?;«^דם אל הצלחתו דטרעית והמדינית• באופן מה.
והוא מבואר שהחוקר בזאת« החקירה חוקד בדבר איג'ו מעט• חה בי
טעלזש הדרוש ןה;ה ם?ני מעלתי הנושא.אשרבי ר,דך^ה ,והנה איז^באן
נושא מ!ןר ,נבבר מהנושא’אשר ,בי הדר^ה הנה ,ןזה בי העולם בכללו
הוא מחר ^כבי סאי מחלקיו ,ועזר שקחלוף ר.נזפל לטע״נים בזאת
השאלה עיא להוקחלף דעוהיהם ^עטגים ר5.ים ויקרים .ולזך! ן;,.יהודי ויאח
^אלה מן ^טאאת אשר הם החרזלות לדקרים רבים ,והוא מיבצאד
לעמידה על האמו Jבהתחלות היא נבבדח טאר ,פי היא תביא הטעןץ
^צדיעל האטת במה שאחר ההקחלות ההם ,כמו ^ עו ח הנייפל
בהם הוא רב כזצד שיביא ל^עות באלו קעניינים אשר הם לדים
^חלרי ,וביךווד באשר קיו העדינים הנתלים בהתחלה רברים םישיךים
האדם אל'הצלחתו הטדעית .ןהםךתית• במו העדין,בזאת השאלה .ןלזה
כלו^בזאח החקירה לטי תזשובים במה שקדם מזאת ^זסן ,לפי שהשאלה
סזאת למ^חה היא וזשוקה .בטבע לבל טעיץ .וראוי' שלאי,לעלם מט«•
'שלא ^כצד.בזאוצה^אלה מופת■ טענלןנים קדיסים לעזלם ,קאלו• ^ מ ר
קטפה ^־אשונה ,בי קלחה ידלעחוינו■ לעצם הסבה הראשונה חלושה טאר,
,ולזה אי אפשר שנעשה ממנה התחלת־ מופת1.ן:ואת החקיקה .אןנם
רלטזטתום שיאפשר 'לזעש׳וחם בזאת השאלד׳ הם' ממוג^יטופחי הר^ה
הקדמת המחבר
3
בה?ךח׳ יי׳ל מהם לקודחים סענן^ים טתאחךים לזאתהךא;ה ,אם היה
^
י
״
’
מיהיה הע^ם מוה.
והנה ^כפני■ עיר אל אל< ד!wאלוו Jשתי מ<(לזת דתיות םסופקיה-םאר.
[ייאממ>ב?גנס האותות וה « 3פ חי ם ^ ,ה וה אקשר היותם /מל נד סי,
»י היא ר^מל ,ל9ו 8ה שי^קו ל<*ט|1ו»ני /קמלצירף א^נרייטר• שנראה
נבחן כו הנביא /פם 1שהנראה
1*9י מ ק .ו ה שני ת /אם בכא?
ם ם ^ ר ירמיה עיר• לחנניה בן עזור.
וממה שאין ם?ק בו ,שהסעינן בזה הספר ראוי שיקדם לו העיון בלמודי-ות
וטימלת)אלהיות .וזז כי אלו השאלות אשר זכרמם קעתם הם מחכמת הט3ע
זקצרןם םח?םת ה^:ות> וקצתם נעקת• עליהם םהח?םות הלמוריזת /כמו
הענננן5.םםפר מניעי מךמים השםי!שיים ,ל?י ש ^ 1עם'ר על זה המסקר
מטקפר הגרמים השמימץם הט^עעי ם םהם1/עסיךןזינו מל מספר הארמים
^םלםי,ים תהיה בחכמח' הפבבים הלטודיה ,קמו ש^אר ן,ה בלו הפילוסוף
^^^טר ה ^ צ ם ב א1ת הלמד,מטה שא ח ר הטבע^ .ועור פי החקירה
בעולם ,א ם' הו א' או קדום או מחומז. /ממדי•.עליה בהכרח אם ם»ד
.עצם הע^ם או מ ד *5יגמ ,םבעץם היו <1ו לטוו־״ם ,אם טצר הפועל,
אם היה ך ,אפשר• ^ ה נ ז אץ ךצו^נז• לזכויר בזה הספר איך נחבאר
באלו היקרים בם^םוו{יהם ,שאם נהגנו זה הט^וג היה ספרמ
זה פזלל ^ החכסות«1ז ^ ם ־ "אן! גצנע בטררגת ^ ש י ם מה'שהתבאר
■ן«ם בסיופוו[ -כן ^ ך שי ם ההם ^שר מהם והאטת מה שנסייבהו ,לא
^יקוה הטעיין שנביאם לו ק ש ^ו ח ,אבל נקצר טך-ם במקום'ות.םה ,להיוסם
סבואריס לכזע״ן מר .הספר־ רבועה "ם®« שנהיר .דבךינו בת?לית הקצור ,
כי אירו ר.דמ־ים' באלו'הענ;עים ר.עםוקים הוא ר.עלם אל ;עין ר.קורא.
.תער .במקוו ת מה ר.ארכני בביאור מה שנחשוב הטעזין שך0.כאר בדבךי
זולחונו ,ןרקיאנו• לוד *a j .מה חרשנו ב “/ 1אז ןתצענוד.ועל צד ר.ר.ישרר.
האמתיבדבר.
*לנפילת
I
• Tי
וא9לם טעי הטזפתים הנצשים קור .קפפר הגר .םfaאר מטר שקרם,
,שהוא םחו״בברמ שיך.יוקצ^ו לטוךים וק^ןזם טבעיים ^ ת ם פלוסופייס׳
לפי רעסינים^אשר' תהןר .בך.ם ר.הקיךה .וידענו כי הקטנע םריריש'0ךלוח
באלו ^^אל^ת'היר .מן הראר uVלסבות — .םר.ם ,כי לקשים תקשר .מאר
סחקירר .כך.ם" ,בל שכן^^עם טר .שק^יהברוב אלו• הרר^צים שלא אטח■ בו
ד.קךט'ו^ים דבר פררןז ע ^י ,ומהש^טרו-בו סר.ס'דבר בךרך עמניקרה
'שהיה ריקן^יאמת? ',טי שדיהפאר טר^ריני כזה""ר.פפר .כי זך .מטר.
שי?נןיף לגו ק1שי עצום באלו החקירות מצורף ל»ר .טה שאנחנו bטטךרת
מצאם
וירחיקו רכרים,
רבים
בלי־ספק
ומהם• ,בי
ו^נעו ת rכל .עיון— .
pn
T •■ r
■ :
־ •
T
■ ,
• י.
i
-
4
הרףמת הסהבר
העיון ולא מצד
בהם ־דברים ורים ?:וצ^ם ?וצר ךעזח 1או-להם ,לא
_ב:פנות 1הוזוךו'ח ,א^א שיר?1ום מואדזךם^ .אלא שדברינו <^ינם וןם העת^
מ*וח ,-פי יספיק ^הם עיז^מיגי■ ולא ן ש ת ד מ ^ ^ ר ואמנם דברינו הם
עם ,אשר נבוכו• באלו ^ א לז ח העצומות ,ו'ל{יו־מנוח דעמם ב ה ^ו,1סו^ה
המציאות במה'^יחפר פיו לבר אלא ?:מה"שצוייר לג^ש — .ומהם ,פי לפי
מה ש«!1ןו'שזב מ^את קאנשים ^8ור לא סרה ולא תסיור ,הנח רפים
??חסו לנו לעוות מצח ?להריסה חקרנו בקדמות העולם והדושו .כי אם
אילי ?חשבו■ כי אץ ךרף^ .שקל החכם לעמוד על אמתתי זאת השאלה
אלא אם היה נביא ,וכל שלן ברולו^ :הש״למים הקודבזים באוטתמ■ ובתוכם
נזר החכמים .עטרת ר>^וךת 3עלי הוקורה ד>רב רבינו ט ז מ ה ג ד מ ן
נ*ע ל^י .חקרו.בזה המבוקש פט? זיאתחחקירה ,ויחייבו מזה המגע חע«;ת
זה המבוקש !ךר־ך״העיץ■ שאם ק;ה ' א ^1ר .זה ,לא היה נ;גלם^ון
ה?^ךםים .אל< 1שז? סבה חל^ה מאיד ,לסי שאיננו מחוע ב מה'^על ם
מן ןדקודםים^ש?עלם קן הבאים אחריהם ,כי המן מספיק בהוצאת
ולולא זה לא נמצא
האמת? ,ם(!^ 1קר הפלומויף בשני מפפר
^יש ח<קר קהבקיוח מההכמוח אם ל^^ במה ^למדם ממלונו׳ ןאם העח
הענק פן ,לא״^יתה בכאן חקקה כלל ,וזה קב1אר הבטיזלל ועוד שויכרינו■
בז^זח החקירה אם לוין עוךקים ׳ והיה מה שי,ק^:נו בו לנות שסז ',רוצה
לומר אם' השגנו■ מה שנעלם מן רקודקיס• ואס לא וזיו־ צודקים ,הוא
סtaאר שמהצד ההיא לבר ישיגנו הגנוו^ ואו^ם ק?ןז אפשר שיאמת
כי זאח החקץ־ה לא יפ1ל בה האמת כי.אם לנביא• בי ך.ם אולי יאקרו■
שטה שיורע לע;יא בירד העואה' אי א,פשר?דיעתו לקכם מךרןזהע^ /
עזד ישנ '1אבל זך .המבמןש התבאר ^:י א ברו־ך הנבואה ויחוע מזה
המנע יריעת? לחכם טיירןו העיון .ואולם ךיחר ,זה סספק איננו■ ממה
שיקשה• קך.:^ ,.יא יחו?ב ןזיוח 1הקם ,ולזר .הד ך.ענינים שיש.יגם תגכיא
י,וךעו לוי ^וז ם ^ ר מוי .שד.זא .נקיא לבר ,וזה גרויב בהגדת הענינים
ספג־קים ךאפשר?ים הט־פלים מטן מה ,וקצתם א ^ 1ר' לם כן ש^1יגם
מצר קה שהוא חכם ,והוא מה 'שיושג מסוחית סדר המציאות ',א^ז
שההבדל מה ב.ין החכם והנביא הוא בקלות הה^ה לבר ,לפי שקבטת
הנכ.יא היא'_על ךרוב יויהר גדולה טחלמת לזךקם א'שר א,ילנו■ נקיא•
ולוה ךיה ש?משוי.לה ר.נבואה׳ לא שי,וץה מה שד.וא ' ^כ ם מישיכלשני
מושקל ךאישק לנביא ,פם 1שיחשבו אל^ים׳ שאם ה;ה העלץ כן ך.יתה
ידיעת החכם פות .י1ךר שלמה ,כי ד.וא ;,דע תדקר בסביותיו ו^כיא לא
ידעהו■ כקבוקיו ,ס.ה בט.ל .והיא אקישר שתחיינך׳ בכאן טושכלוחילא;שינם
תזכם שאיננו■ ^כיא ,ו;ש'יגם הרזקם שתא נביא ^ר^ מד .שד.וא חכם■.
הקדטת הסחכר
5
^היות ^ p p,îכמן שה??;« ,חג1ני שמאן סישןלות^ אהשר D J w
8ןד!כם ן 0ןביא ,תקןגא בלברי ןזגביאים דברים אין ס5ק Dpnp^fjאעל
ב^לי העק ,פסו .יתור הי?; ם ל תן :ר ד אשר נזפר בתזרה וטןנשר•
ס ל ^ די א שר/מר ביחזקאל זבישעיה,ןןליהם השלום ,ועיר״רבים למטה
מאלו• מעיזן נזכת בדברי הנביאים ,ער שיפעאי שם ענידים הם קמו
סישבלוח/ראשונלת לבעלי ,העיזן? ,אמרז וירא אלהים את בל אשר
עשה והנה טזב מ א ד ,הצור תמי ם פ ע לו ,יסה שנתבאר בוערה
מהכרח הצומח אל פמטר ןעבורו^הארמח באסרו• כי לא ה מ טי ר ה׳
א ל הי ם על ה א ר ץ ו אד ם אין לעבור את ה א ד מ ה ,ומהשנרןפאר
מעל״ת האר pהאלץ^כאמח■ ו אד יעלה מן הארץ ,ורפיס במו
אלה ,והנה ליולח■ אלו• ההשגות שאין בהם ויאמר ה׳ ,וידבר ה' ,ויהי
דבר ה׳ אלי ודומיהם־ ןאם ל.יף שלמצא דבר מזה החל.ק העייוגי במה
גבואיי ,הנה יהלה זה"לערוב אלו ההשגות .ובתי1ת
שלש 12ה1ראה על
הענלן פן P5שהגענו /הוא’ סב 1אר שחדזשהעמם חנז^ר בתולה אקשר
מן' החלק אשרי אגןיטר ולעזבארו״לחבם סדרל .ע^י• י ו,אם אמר א)תר
««לי הוא pהחלק א?;ר הוא ? anVאפשר ליוענאריו לחכם ,אמרנו לו
עיללנו ,אם לא ביא^ר'לנו• חיוב"לייית) מההלק תהוא.
שאין,זה
ומה שגזר הרב רבינו משה נ׳׳ע ןהפנע ïw n nמ ח המב^ש אינ 1טע^ה
^ינו ’^,-אם לא נ,תבאר בטול מה^^תח^יב ם^!נז-אחו־ ^חלקי השותר
בזאת החקירה במו ש^רם .ול^גה א9שר שגבאריבפנים מה Dvriאפ??ו־ות
התאמת זה’ הטב^ש ?לךןעיו^י־ ןזה ^אנןונו נמצא לכל ג עלי' ה עי ק
^ו ק ה טבעית לעם1ר על א?זתו 4זיאח השאלה זה אלפים מן השנה,
)bpץןזכר הפלוסיוף וז^ר! ^גןיהרב רבינו ג ^ ה ניע :נל^אר ’לנו בחוש
סבל המעי-לנים.אשר הןיעו־א^ינו ךבריךום ,והתש^ןה הטבעית לא תקיה
במה 'שהוא נמנע ההטגה אליו ובל ־שק ^:דת הפעץנ.ים ס1ף ךבר
î6נמנע קןפני אלו snlaaSא^ר יקרם זכרס ?ס^ןלים דיתקירה באלז•
^ א ל1ת כץ־' שכלנו־'זזה כיי ההצלר/ך .האנושית ועשלם כש.ילע האלם
דבר מחלברים י הנמצאים בפי מהי ^אפשי־ ,והיא' תהיה 'יותר בה^ת»
ואברים הייתר נ^רים ם3ה שהליוף בו ^ ת ')זדברים אשר קם ל ^ ה
p־ aב^ילה ובכורי ולזה לדה ש iהשוק^ו■ר.ר ‘ ^'נ הי ה פ ע טןי ת ^אשר
אפשר' לנו בלברים הנמרים מהלשגה השלמה ~m .לנו ב^ה שלמטה
> י.ת^3ר ■?אייי שלם גרא־שון ממז הטפר'בגזרת• ^ ם .
סהם• 1n
^'זעור י שאין ראוי למי 'שהשינ רבר מה מהדברים העי-וגים שימנע
סהשפיע לזולתו מה שהשיגו" ם.עז’ ,ני זה יהיה בתקליח הגנות .ובכלל
הנה במו ששפע מהשם יתבח־ זת המציאות בבללו" ממלח תועלת יגיע
הקדמת המחבר
,'bכן ראוי לכל סי שהגיע לו n to ^^oדבר מה ,ש^חרל להשלים
ז^יהו בו ,כפי מה שאפשר להדטות^בזה לחשם יתברך כפי היכולה.
והוא מלואר שאין ראוי לאחר מהשלסים שיגננו• על הפגסנו בבסו
אלו החקירות הקשוח ,אבל ראוי שנשובח על השהרלותינו בחקילח
בבמו אלו העגיגים העסוקים ,ואם לא עלה ביו־יגו■ כי אם ה ה ש ^ו ח
לכר ,כל ישכן שראיי שגשובח בהשלמחי« הטאסר ?אלו• ד^וקירוח
כתכלית מה שאפשר ,כמו שיראה סדבריגו .ןקהו א מבואר שאין ראוילמעץן בדברינו שןודםגו תחת אךובח« אוחו וכוון0גו■ להיועילו ,לטעק
על ךברינו נסבות הג־צוח .פי.זה",אולי .יהוה ם3ה שלא יקץ מדברינו•
מרי שךציגו-כהם ,וראוי לו כלא ספק שיורה ל« מההקךמזת מה שמ,דה
לבעל רעגו־״ ואם לא ח;ה ^גל דת ,קנה זה לתר ראוי לוי ,וזה כי אלו•
הרחשים כלם ךןם מטה 'שגחלו בהם הפנוח■ דיחזךלת fc? ,שלחבאר
מדברינו בגז.רח השם .וחי ה ^ ת לא סרגו• טלןרוא םח3ר בספר פטויאלו
חךברים ,לרעתנו• טגהל הסכלים ה,חכםים בעי.75ם כככ1ו אלו חעטוקרת•
אבל מה שסביאנו לזה wעועםיחשוקחיגו להרים נזנשיל סרדך .כעלי
חעיון באלו'השאלןח'הנדולימ אשר הטעותי ^ .ם מרחיק האדם מאד
טהכלהתז.
רחש מאלו■ הויר^זים כל ה.דעוה• שיפלו
ןה|ה הסכמנו לןפ(ר
מ ומה שיקי,ים רעת דעת טהם ויבטל אוחז ,בי בזה לכנו לו ההקדמות
.רבות.בדרוש רחש מאלו הךחשים ,ויקל לנו■ לבולר ה»ןךק מהמ ^רגלתי
»ז 1ק',בךךך ש^לם לנו הנעת האמת ברר^ 1רחש מאלו -סרחשיים,
?אופן ש^ לשאר 13.ספק .וזה קי הפפק״יהיד• כך־בר מפני המחשבזת
דימ^:ילות אשר לנו• מ ',וסושר ת<^ם הח?|יךדי בר& תוברר השךקת
מהבלתי »ורקח ,יסור הספק מהר^ז ההוא .ולפי ־שבבר קרה •ככל אלו
הדרמים שהיו^לק1ךםים^הם ^וח גלתי ע1ךק 1ת והפלגנו בהם החק;חז
לבאר'שרעזת הקודמים הם בלתי עורקזח ככלי^זד םה>פלים'שאפשד
שיתבאר מהם זה ,וקרה עם ,זה ־שפל מה שהתבאר"לנו מזירך העיון
הוא דעת ו$ךו4יגו•• הנה קראנו מפני זה הספר מלחמות' ה׳׳ כי
מלחמות ה׳ נלחמנו• בדעות הכלתי »ודקות אשר נמעאו לק1ךמים ?הם.
ולא' יחשוב המעיק שתהיה הת^רה היא ך&ניעה אותנו •^ ,אמתת מה
שיתאמת ענינו.בזה הספר ,מזולת שיהיה וזאמת קן 3-עעם •1ןוך• כי הוא
םב 1אר rap ,שבאר הרבי הט1רה זכרונו לברכה ,שהוא)־אוי שנאמץ מה
ש ^אר jntaxמ»ך העיון־ ואם היה שתרולוקיעליו התורה לפי.מה
שיראה מפשוטי ךבריל׳ ,הנך• ראוי שיפוחפו’הדברים ההם ?ררך שןאיותו•
י ^זרי באר הרב הסורר• זכרונו לברכרי מרי שנראה מדבריי
הקדמת השחכר
7
התורה שיהיה השם יתברך ^]ל ^ימם ?א!^פן ׳?לא !חלוק עליו העיין ’
,ולזה '^!פט הרב הטורה זכחג^לברכה שאם ה^ה ׳ ? מ א ר _קךםוח העו^ם
!.בטו^ח ,ת ה ראוי ק41אםין1י ,1ויפיר>£זז רברי ^התורה הנראים חולקים ^ל
ויה הד;ןח 7פאופן שי;אוח אל ה;ג»ק .ולזה הוא מביארי שאם היה רךך
העיון טביא אוחט באלו -הע;יגים אל זמח כזה שיראה מפשוטי הח׳ורה,
לא הץגו• גטנעים טלפגי הח^רו? קלהגיר' מהם האטוח ,כי אץ ״זה חולק
על המ!^רה/לפי ;3אטח׳ כי^’ אץ הח!ךה נמום !קריח א 1חט להאמין
הדבתם^הכו;מם‘ ,עבל קיא טישרח אוח« בתכלית טך• שא^טר להשגת
האטת׳ בטו ׳?באךנו בטה שתוליני ל?ר.ש ם,י3רי פון^רד ‘..ולוה היה
מנהגגו■ באלו• הד^?ים לת^ר פהם .חקירה עזליטה׳ תחלה מצד '^ע»ןן
ואד]ר פך;’נתמן<ר ל^ו• שטה עז^ביא« אי^ו העיץ^:רבר דבר מאלו• ה ר ^י ם
הוא רעח ת1רחינו ,ולקצח אלו הו־^זים ה.חןזיר« לטצא"האטח הן»-־ה
^פלאה^ימה שבא ט ^ בח)ךה'• וראוי ת ק להיות כן ,ל9י שה«^*ה תכיין
להג.מג קנזח^טם ^.ה אל השלטלת האנןשית' בתכלית יטה שאפעזר ,כטו
קבארגי• כקר^ןזגו -לדברי התירה .ובהיות' הענ;ן"קן ,והיס ככאן דרושים
,עמוקים 9אד וקק!ה 'לאקם הה^זןה אליקם׳ הנח מן הראוי היה שתישיר
’אויתגו-הווו^;ה לך^ע אל « ,ם תו ^.
והוא טסארילפי טה שקרם שחקירתנו בזה המפר תהיה כהכרת
כעגינים חלוקים ,ויחויב לנו לבאר ר.םבה אשר בעבורה הקדמנו קצתם לקצח•
ואם בארט הסבה בכל עגין ועגין ,קרה בזה ההכפל בעניגים אשר הוקדמו
קצתם לקצת לםבה אחת בעינה ,על כן ראיט להציע הצעה תבאר
תעלומות םחר זה הספר ,ער אשר לא נצטרך להזכיר הםבה בכל ענץ.
והיא ואת.
רע כי הסדור כדברים מועיל מאד להניע המעיין לחכלית הטבק
ברברים ההם ווה אצלט ל ש ב ע ם ב ו ת• קצתם על צר ה ת י ו ב ,חה אם
מצר הענץ ומצר הטעיץ ,אם מצר המעיין לבר• וקצתם על צר הי ו ת ר
שוב ,ווה אם מצר הענין ,אם מצר המעיין ,אם מצד שניהם יתר— .
ה א ח ת .כי יש שם ענינים קורמת יריעת קצתם בטבע לקצח ,כקריטת
תיעת ההקרטוח ליריעת החולרה הטחוייבת מהם ,וזה אם בחבטה אחת
ואם בשחי חבטות ,במו שהעניינים הלטוריים תקרם ידיעתם בטבע
לעניינים הטבעיים ,ואם הטשא האחר יותר כולל מן האחר ,וזה בי
הלטודיי יחקור משם מוחלט ,והטבעי יחקור גם ק בנשם מוחלט ,אלא
שהוא יחקור מ מצר שהוא מתנועע .ולזה היו בחכמה אחת עניינים
קודטים קצתם לקצת בםרר ובטבע ,והיו קצת החבטות קודמות ב ם ר ^
ובטבע לקצת .וזה הטץ מן הקריסה מחוייב מצד הענין והטעיץ— .
8
הקדמת המחבר
ו ה שני ה .הקדמה העניינים הכוללים לעניינים הממחדים ,לפי שכזה
הדרך ההיינה ההקדמוה הלקוחוה לאמה העניינים ההם דאשוטה,
ינשאו נשואם על טשא מדרך מהו /ולא יקרה ס ה הכפל .וזה המין
מן הקדימה הוא כמו א מ צ עי בין מ ה שהוא מ ח ו י כ מ שני ה צ ד די ם
ומה שהוא על צד היותר טוב משני הצדדים ,ואם היה היוהר מחויב משני
הצדדים יותר ראוי — .ו ה שלי שי ת .כי המחבר הזא מבואר שלא יחבר
לעצמו ,אכל להשפיע לזולתו• ולוה ראוי לו שישים השתדלותו לסדר
דבריו בדרך יגיע בה המעיין אל תכלית המנה בספר ההוא ,ומפני זח
יחויב לו שיתחיל הלמוד בקל ,ואם לא היה הקודם מודיע המתאחר
בעצם .וזה המץ ^ הקדימה הוא מצד הענין בעצמו על צר היותר טוב,
ומצד המעיק אשר לו היחד .הכוונה בחמר הספר ההוא הוא כמו מחויב ,
וזה כי מ ה ירגיל ויחנך עצמו בחבמד .הד.יא עד שישוב לו בזרי החיך
הקשר .קל — .אבל המחברים אשר לא ינהגו כ® זה המנהג ,אלא שהם
מוםיפק העלם וו!םחר בדבריהם מצד סחרס ,או לעומק לשונם ,עד
שישימו הדברים ד.ק׳,ים קשים ,הם םפסידים הבונד .אזזר בעבורה יחבר
כל מחבר כי הם לא די שלא יועילו למעיק ,אלא שיוסיפו על מבוכתו
מבוכה .האלהים ,אם לא שתרייה בונת המחברלד.עלים םד.ר«.ן המעיינים,
שלא יבינו דבריו אלא יחידים ,להיות דברת מזיובט להמון מזיקים.
ואולם לפעמים יהיה זר .לתחבולה pהמחבר• הה כי בשעח ב מס
מאמריו או בחולשתם ,יתקן להם לשונות עמוקים וצחים דוזבר לד.ם עןד
עניינים יבד.ילו המעיק הבהלה חזקה ,עד שיסתיר זה ממט מה שבמאמרים
ר.ד.ם מן המום או ^ החולשה במה שד.ומרד עיוט ברגנח הלשונות
ההם ,והעניינים עם מה ששם בהם המחבר מ ההעלם ומשיכת הלבבות
למה שירצהו מבהילים אותם .אבל אנחט כונתיט מר .הספר חפך
הבונד .הר.יא• מה שאנחנו נרצר .שנשים הרחבת לשוגמו ובאורו וטוב
הסחר כונתינו למעיק מבוארת עם עמקה ,לא שיסתיר ממט עומק
הלשון וחע סחר העניינים מ ם הבונה וחולשתו־ ..ולזאת הסכר .לא
השתמשנו בו כמליצות נאות ובלשונות עמוקים ,כי די בעומק הכונד .בו
עם יושר הסדור והלשון המבואר ,לא שיצורף אלה גם כן עומק הלשק
ורוע הסדור — .ו ה רבי עי ת .כי המחבר כאשר־ יחויב ל״ הדבור בענינים
חלוקים בלחי מודיעים קצתם לקצת ,והיד .לעניינים הדום סחר מר.
במציאות או בטבע ,כקדימת האחד לשנים וד.םשולש למרובע ,ראוי
שינר.יג בסחר הדברים ההם הסדור אשר להם במציאותם .הה יד.יד.
סבד .גם כן שלא ישמיט מהם דבר מן רסחכר ושידויו מקומות דרמזי
המספר יוונ־־ ידועים .וזד .הסק ^ הקדימד .הוא מצד העניק והמעיין
הקדמת המחבר
9
על צר היותר טוב — .ו ה ח מי שי ת .בי הטחכר פעמים יצטרך להקדמה
אחת לבאר מסנה ענינים חלקים■ וכאשר הזדמן שיהיה הראות אמחת
ההקדמה הד%א יותר קל ויותר נגלה כענין אחד סן העניינים ההם סמלחו,
ראוי למחבר שיקרים הענין ההוא מזה הצד ,ואם היה אפשר בו שיהיה
יותר קשה משאר הענינים מצד אחר .וזה המין מן הקדימה הוא כמו מחויב
מצד המעיין — .והשש יח .שבאשר יחויב באמות ענין מןהענינים קמם
חלק מחלקי הסותר ובטול סותרו ,ראוי שיקרים המחבר בטול הסוהר לקיום
החלק אשריקיימהו כשיהיה אפשר לו וח ,כמו שיחויב לרופא שישתדל להסיר
החולי קודםהקנוחו מוג הבריאות — .ו ה ש בי עי ת .שהמחבר באשר יראה
בדבריו באור ענינים אשר הם זדים למעיין בהם מצד דעות מה שהורגל בהם
וגדל עליהם ,עד שקוץ ברברמ ואם לא ימצא בהם סחירה מדרך ריעמן/
ויהיה זה סבה להטנע טמנו השגה בפה שכלל אוחו הספר ההוא• ראוי
לו שיסדר דבריו בדרך יאוח מה שיאסרהו אל המעיין .ווה יהיה ממנו
כהקדיפי הענינים אשר בהם לו יוחר מעט מהורוח ,ובן יגרשהו מעט
מעט סהסחפח בנחלתו ,עד שלא יביאהו מה שהוטבע בו מהרעות ההם
להמנע ממנו האמח כמבוקש ההוא .וזהו ^ התחבולות הטובוחאשר יעשו
כמוה רופאי הגופים והנפשות ,והיא הכרחית להם מאד מצד תכונת החולה.
וכן תחויב למחבר מצד תכונת המעיין כעיון ההוא אשר הוא חולי מה,
והוא בלתי מרגיש מ ,אבל יחשבהו בריאות לזה לא יאות לו קבול
הענינים הרפואיים ,נם לא ישמע לרופא־ וד.חולה שוד .דרכו יחויב
שיעחיקות אל הענינים הרפואיים מעט ,ער שלא יהיה מרניש בהם
הרגש חזק .ולוה כאשר יראה המחבר רעות במעיין אשר יאמת הוא
הפכם ,הנה יחויב שיעקרם ממנו מדרגה אחר מדרגה • ולפי שזה בלתי
אפשר ממנו אלא ברצזגו ,כי אין לו חחבולר .לרגריחו על זר .בכח
הזחע ,והוא לא ירצה עקירתם ממנו בשום פנים ,הנה ראוי למחבר
שישתמש בעקירת השרשים ההם ככל הסכות אשר אפשר לו עקירתם
סמנו ,בצד שלא ירגיש בו הרגש חזק ,עד שיסור חליו דרפא .ולזה
צוי־יך לו שישחרל שיעדרו מזונות השרשים הר.ם קודם שישתדל בעקירתם .
וגס במזונות החם יצטרך לו סהר מה בזה ,חצה לומר שיעדר ראשונה
המזון אשר ירגיש יותר מעט בד.ערח ,וכן לא יסור מדרגה אחר מדרגה,
עד שיעדה כל המוזנות אשר יזון בהם השרש הר.וא ,ואז יקל לו לעקור
השרש ,ואולי יעקר מעצמו .ואם יקרה שבהעדר מזון סד .מן השרש
ההוא ישיבהו המחבר מוזן למה שיקיימהו או ירצה לקיימהו ,יהיה אז
יזתר ,כמי שירצד .במלחמה למעט העוזרים למתנגד לו• ואם יקרה עם
זה שישיבם עור לוי ,כבר התחזק על בעל ריבו משני צדדים ,מצד
'1-,
10
הקדמה המחבר
חולשח בעל רימ וטצר חחקו בעצטו .וזה המין pהקריסה הוא טצר
הטעיין על צד המתר טוב ,וכטעט שהוא טחויב לסי טה שהקרם« זכרו.
וכאשר התבארו הסבות אשר יחיימ הקרטח קצת עניגיס לקצת ,לא
תשאל טטגי אחה הטעיץ שנבאר לך הסבה בהקדים« החקירה משאלה
אחת מהשאלות הקורטות על זולתה ,או בהקדים« בשאלה אחת בעצטה
בטול ענין טה לבטול ענין אתר או אטות עגין טה לאמות ענץ אחר ,כי
אחה חובל לבתק הסבה אשר בעבורה סדתו זה על זה הסדור .והוא
מבואר לפי הטבוח הקודטוח שאפשר היות שם שני ענינים ראוי להקדים
האחר לאחר מצד טה והאחר לו טצד האחר■ והענינים אשר זה
דרכם ראוי שיעיץ הטחבר אי זה טהקריטוח מחר ראויה ברברים ההם.
וברייוח הענק ק ,הזא ראוי שלא תקשרי עלינו נבטו אלו הענינים טחע
הקדם« זה ריענין לזר .הענין• ודייה ראוי לריקרים האחר לו לאחת
מדיסבות ריקורמות ,כי כבר הקרטניהו גם כן לאחת טהסבוח חקודטוח,
וריוא מבואר שאם עשינו הענץ בדיפך הפול השאלר .גם כן .וטטרי שאץ
ספק בו ,שלפי הסבות הקודמות או ר ^ יחויב לטעיץ בספר טרי שלא
יעיץ בטאוחר קורם עיונו כקודם ,אם די Tי ריטחבר מי שטסדר רבדיו
טרור טוב לסי הסבות הקודטוח .ובחיוב העיון לטעיץ בקורם הספר קודם
עמנו כטאזחר ס ב ה ש ם י נ י ח• זרייא שדיטחכר לפעטים ,כאשר Tי Tי אפשר
לו זרי ,ישען בטאוחר טרבריו כטרי שהתבאר כקודם ,ולזדי לא ירחיב
בו הבאור בטקזם הריוא• שאם הרחיב בו הבאור ,עור חיה זרו טטנז
כפל וסוחר אץ צריך לד ואם הקרים הםעיין עמ« בטאואר ,יקרה לו
שלא יבינהו ,או יביגריו בזולת כוגח ריסתבר .ובהיות העגין כן ,ראוי לך
אחדי הטעיץ ,אם חרצר .לעטור על אמתח זרי ר&פר ,שתטשץ־ עמגך מ
בסדור אשר סררנוריו אנחנו ,שאם לא נהגת בו זרי המנהג ,תבולבל
בלבול חזק ברזב עניגמ ,וריבלטל ההוא הוא סטה שלא יעלם טטך בעטדך
על תעלוטות זרי הספר וסודותמ .וראוי שלא יעלם pהטעיין ברברי«
שזרי הספר לא נפלו בו הדברים טזולה עיון ,אבל נפל בו מרי שנפל
אחר ריחקירדי השליטה ,באופן שלא ישאר ספר במה שכללו זרי הספר,
והוסרו בו גם כן הרבה טריססקוח ה«פלור 1בחבטות בכללם ,כמו שיחכאר
למעיין בחכמות ורירגיש בספקות הרים וקיוטו בו עם זרי ריפ«ח ריחורמח
בכללם .ולזו! הוא טמאר שאץ ראוי לא.רוד םריטעייגים בדברינו שישנה
דבר כסה שכללו זרי הספר לא בסחח ולא בעני« ולא בשיבאר מ דבר,
כי הוא אולי יפסיד כוגתי«.
הקדמת המחבר
11
וד.נר .חלקי זר .ר.םפר הראשונים הם ששה.
ה ר א שון הוא המאמר בהשארותהנפש,
ו ה ש נ י הוא כהודעת העתידות ,
ו ה שלי שי הוא כ Tיעח השם יתברך כדברים,
ו ה ר ביעי הוא בהשגת השם יתברך כנמצאות,
ו ה ח מי שי הואכגרמים השםיטיים וכםניעיר.ם וכטדרגתם קצתם עם
קצת ובמדרגת השם יתברך מהם לפי טרי שאפשר לנו,
והשש י הוא מאמר בחרוש העולם וכללנו בו המאמר באותות וטופחים
ובמד .יבחן הנביא.
ובכאן התבאר בונת הספר הוד .ותועלתו ומר ,שמרד .עלמ שמו וסדרו
וחלקמ ההכרחיים ומדרגתו ור.וא המכוק הנד..
הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי את נפשי.
ודנחני בצדקתך למען שורדי הישר לפני דרכך.
מאויבי תחכמני סצותך כי לעולם היא לי.
טאסר ראשון
כהשאחת הנפש והוא נחלק לארבעה עשר פרקים.
פרק רא שון נזכור בו דעות הקודמים במהות יןשכל ד,אנושי — .פ ר ק ש מ נזכור גו פזז
שיש מאופני ההדאוח לדעת דעת מאלי פמות — .פ ר ק ש?*ישי נזכור בו מה ש בוט^ בו דעת
דעת מאלו הדעות מפני הראיות אשד זכתוס שיקוי׳ ם כהם רעת דעת מאלו הדעות — .ם ד ק ד ב י ע י
יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות באופן שלם .י— פ ר ק ח מי שי יתבאר בו לפי מה שאפשר לנו
בו ממהות השכל ההיולאני.־— פ ר ק ששי יתבאר כי מחוה השכל הפועל לפי מה שאפשר לנו
בזה המקום — .פרק ש בי עי נזכור בו דעות הקודמים בעני) השארות תשכל ההיולאני .־—
פרק ש ס יני גזגוד בו מה שיש מאופני ההויאות לדעת דעת מחם — .פרק השיעי נבאר
בו שלא ימצא באלו ההוראות מה שוקזים או יבוטל בוז דעת מאלג קיום אמתי או בטול אמתי— .
פרק ע שירי נבאר בו שהשכל הנקנה הוא נצחי — .פרק אחד עשר נבאר מ שאי אפשר
שישע השכל הפועל עד שיהיו שניהם רבד אהד מכל הפנים — .פרק שנים עשר
נחקור בו בהיתר ספקות מה יקדו במה שבאדנז בענק ההצלחה האגושיה — ,פ ר ק שלש ת
עשר נחקור ם גחיחד םפקות מה יקח בענין השפעת השכל הפועל לשכל החיולאני אלו
חמושכלזת אשר יקנס• — פ ר ק א ד ב ע ה עשר נישיד בו המעיינים בדברינו אל שאין (אוי
שיעזב מה שתחייבהו האמונה מפני מח שיראה שיביא אליו העיון.
פרק ראשו!
גזכוד בו דעות הקודמים במהות השכל דאגושי•
3ז הרישאחוז
בעבור שהיה השכל חיוחר ראד מחלקי הנסש
והנצחיות ,לפי ששאר חלקי הנפש סביואר טעניגם שהם גפסדים בהפסד
החומר ,לחיותם עושים פעולוחיר& בכלי^ופיים • הנה ראוי ',קורם שנהקור
מענק השארות הנפש אם הוא נמצא אס לא ,ואם היה שיהיה נמצא,
איך הוא נמצא ,שנחקור ממהות חשכל האנושי .כי ההשארה וההצלחה
האנושית הם סם^pיגיו ,ואין ראוי שנחקור סטשיגי הדבר קורם שגרע
מהותו ,כי מד .שלא^^יע ם_הוחו לא ימ־עו משיגיו .ולסר .שככר התחלפו
הפלוסופים מה חלוף רב ,ראוי שנחקור תחלה בדעותיהם מ ,ומר .שנמצא
אותו ישר נקחהו םר.ם ,וסה שנמצאהו בלחי ישר נבאר הצד אשר יפול
בו האמת לבטולו .ומר .האופן נסיר מהםעיינים מר .שד.חזיקו בו מרעות
הקודמים אשר הם בלתי ישרות ,ולא ?rנעם מר .שגדלו עליו ור.רגילו
לד.אםינו מהגעת תאמת מא ת החקירר..
מאמר א׳ פרק כ׳
13
וגאמר שהפלוסופים הקורמים גחלקו בזח ל ש ל ש רעות .הרעחרי א ח ח היא
דעס אלכסנדר ,והוא יחשוב ש ז א ח ה ה כ ג ה ,ר י ל השכל החיולאני,הגא
כנושא ,כאלו חאמר הנפש בכללה או חלק מחלקירא כמו הנפש המרמה או
הצורוח הדממניוח הנמצאות כה ,ושהוא אי נ ו כעצמו רכר זולח
ה ה כ נ ה — .והדעת ה שני ת היא דעחהמסטיוס והנמשכיס אחריו ,והוא
יחשוב שזאת ה ה כנ ה היא שכל נמרל כלתי הווה ולא נ ס מ ר— .
והרעת הש ל י ש יח היא רעח כן ר שד בכיאוחלספר הנפש ,והוא וחשוב שזאת
ה ה כ נ ה הי א ה שכל ה פו ע ל בע צ מו ,א ל א ש מ צ ר ד כ ק ו ח ו ב נ ו ה ו א
ה כנ ה וי מ צ א לו כח על שי שכי ל מ ה ש כ כ א ן ,ר״ל אלו הפושכלות
אשר הם נסמכות אל העניינים המוחשים הנמצאים חוץ לנפש ,כאלו
תאמר אמרנרשכל הי מ רגי ש וכל ארם מ ר כ ר ,ומה שידמה לזה,
ומצד ע צ מו הוא שכל מ ש כיל עצם ו תו ולא ישכיל ם ה ש כ כ אן.
ובכאן דעת רכיעיח לקצת המתאחרים ממנינו זה ,והיא שהם יחשכו
שו א ת ה ה כ נ ה רוא שכל נכדל הווה בעצמותו לא מ ר כ ר.
פרק שני
מנוד בו פה עיש »אופני הד,דאות ו*דעת «ער .מא^ו הדעות.
ואחר שכבר זכרנו רעות הקודמים במהות השכל ,ראוי שנזכור מה
שימצא מאופני ההראות בדעת רעת מאלו לפי מה שמצאנו כרכרי
ווקורמים או בכח רבריהם .וזה שכאשר היו הטענות המקיימות רעת
רעת מאלו מובנות אצלנו ,יקל לנו יוהר חעמירה על האמת כם ,וזה
נם •כן הישרה נפלאה לנפילת חאמח כזה הררוש• כי כאשר היו עמנו
הקדמות רמת מקיימות אחת אחת מהחלוקות אשר יהיו בזה הררוש,
יקל לנו יותר לבאר מהם מה שיש לו רושם כהנעח האמת מאח החקירה
במו שקדם.
ונאסר שכאשר יחשב יהיה רעת אלכסנדר מסכים למה שירצהו
ארמטוטלום ולמה שיתחייב משרשיו .אם למה שירצהו ,לפי שארסטוטלוס
קרא אוחו שכל חיולאני ,וזה ממה שיורה ,כי ארסטוטלוס יראה שזאת
ההכנה אינה כשכל נברל ,אכל לה רבר ילך ממנה מרתה ההיולי.
ואם למה שההחייכ משרשיו ,כי ארסטוטלום יעשה שרש מאח ההכנה,
ר׳ל השכל ההיולאני ,שאינה רכר מהנמצאות ,ורמה אותה מפני זה אל
ההבנה אשר כלוח לקבל חכתיכה .ווה אשר השרישו ארטטוטלוס מענין
זאת ההכנה הוא מחויב• וזה שמה שיהיה כחיי על ררר יחויב שלא יהיה רכר
כפועל ממה שהוא כחיי עליו ,כי הכח והפועל סם סוחרים .ולמה
שהיה זח ההיולאני כחיי על כל הצורות כאופן מה ,הנה הא אם כן אינו
14
מלחמות ה׳
דכר כפועל טהגוחה .ועור שאם היה דבר מהצוחה ,היחה הגורה
ההיא סונעח אותו טקמלו צורה אחרה ,בסו שהתבאר בספר הגפש*
ולזה יחויב בזאת ההכנה שלא תהיה רכר טהגסצאות .ווה אמנם
אפשר שיצוייר ,אם הזנחה זאת ההכנה שכל היולאני על צר שיאטר
אלכסנדר .וזח שאם הונחה שכל נברל ,הוא מן השקר שתהיה
בכאן צורה נכרלת עוטרת כעצמה אינה דבר מן הנמצאות .ואולם כאשר
הנחנו זאת ההכנה בנושא על הצר שיאמר אלכסנדר ,הנה צדק בהכנה
שאינה רכר מהצורות הנמצאות ,אבל היא כחיית עליהם ואינה הערר
פשוט ,כי הכח איננו הערר פשוט .ועור כי בזה הצר אשר יראה אלכסנדר
לא יקרה בטול סטה שיאמר מההויה וההפסד לארם .וזה כי הצורה
אשר הוא כה טה שהוא תהיה בזה האופן מתחדשת בהויתו ונפטרת
באופן מה בהפסדו ,וזה רכר ראוי כהווה ונפסר ,לפי שכל הווה נפסר
בצורתו המתחדשת בו אחר שהוכן ההסרלקבולה• ואולם כאשר הונחה
זאת הצורה נבדלת בלתי הווה ולא נפסד כמו שיראה תמסטיוס ,חנה
יחויב מזה בטול חזק ,בהיות הארם והפסח אץ המלט ממנו כשום פנים.
וזה שכאשר הונחה זאת הצורה בזה האופן ,הנה לא ימנע הענין בה
מאחר משני פנים• אם שנניח שצורת ראובן ,ררך משל ,היתר .נחבאת
בחמר אשר נחר.וור .ממנו ראובן טרם החמותו ,וכשיוכן החמר ויקבל כח
הד,ונר .וההרנש תראה פעולתה ,או שנניח שתעתק אליו בהתהוותו .ואו^1
אמרנו בצורר .שתרייה נעתקת בעצמותה הוא שקר ,כי כבו־ התבאר
בטבעיות בספר ה ש מ ע חיוב היות כל מתנועע גשם .וכאשר נניח בצורה
הזאת שתרייה נחבאת בחמר אשר יחהור .ממנו הארם ,חוייב עור אם
שחו־.יה נעתקת ובאת לו בחחש החמר ההוא ,או שתר.יה נחבאת בחמר
אשר יתד.ור .ממנו זה החמר• ובאעזר היה שקר שחהיר .נעתקת ,הנר.
יחויב שתהיה נחבאת בחמר אשר יתהווה ממנו זה החמר ,ובזה יתחייב
מזה שתהיה נחבאת בחמר שלישי ,וזה אל לא תכלית ,ער שיתחייב מזה
שיהיו כל החמרים ההוים הנפטרים בעלי שכל אנושי ,וזה בתכלית
הבטול ור.גנוח .וזה השקר בעינו יתחייב כשנחקור מזאת הצורה בר.פםר
הארםאם היא נעתקת או היא נשארת נחבאת בו ,וזה מבואר בנפשו .וכאשר
היר .זה כולו שקר ,הנר .יראר .מזה כי זאת ההכנו־ .אינר .נבדלת ושהיא
הווה ונפטרת.
ואם יאמר אומר שזה הבטול לא יחויב מהנחת ואת הצורה נבדלת,
וזה כי מפני שהיא נברלח לא יונח מציאותה עם החמר ,ולזר .לא תצטרך
אל ההעתק ואל החביאה בהראות פעולתה כאיש ואיש ,אבל תר.יר .זאת
הצורר .אחת במססר ,ויניע פעולהה בכל חמר טובן לקבלה ,כמו הענין
מאמר א׳ פרק כ׳
5נ
כשכל הפועל• אמרנו לו שדבקות הצורה הנבדלת לחמר יובן על שני
פנים ,אם דבקות אינו בעצמו ,כמו דבקות השכל הפועל לשכבת הזרע
ולזרעים שאינו באופן שיהיה הוא להם צורה קרובה ,ואם דבקות בעצמו,
כמו דבקות השכלים הנפרדים לגרמים השמימיים שהם בעצמם צורה
קרובה להם ,ובמו דבקות וה השכל ההמלאני בנו לפי דעת תמםטיום
שהוא צורה קחבר .לנו .ואמנם יצויר שיהיה החמר רק מהצורה כאשר
חו־בק בו רבקוח אינו בעצמו• ואולם כאשר תדבק בו רבקוח בעצמו כמו
הענין בצורת הגרמים השמימיים ,לא יצוייר זר .בשום פנים .כי זאת
הצורה חשים החיים בהם בכללות נופם ,ואם היו רקים מהם היו נופים
מתים• אבל נרצו /כשנקרא זאת הצורה נברלח ,שלא חד.יה פעולתה
ככלי נופיי כמו העניק בצורות ההיולאנמח ,וזה מבואר למי שעיין ברברי
הפלוםופיא בזה .ועוד שאנחנו ,ואם הורינו שיהיו הגרמים השמימיים
רקים מהצורה הנבדלת ,הנה לא תחויב מפני זה ההוראה בשהחמר אשר
לארם רק מהשכל ההיולאני .אבל יתבאר שזר .בלחי אפשר ,לפי שזאת
הצורר .היא מתפעלת בעצמוחר .באיש ואיש הפעלמח מתחלפות ,ער שהיא
באיש אחר יודעת ובאיש אחר םכלה ,או טועה במה שהיתר .יודעת באיש
האחר• ולזה אי אפשר שחד.יר .הצורה אשר ליודע היא בעינד .הצורה
אשר לטועה או לסכל ,כי אי אפשר בצורה האחת במספר שחד.יר .יחד
מודעת וטוער .ברבר אחר .ובהיות הענין כן ,הנר .יחויב שתהיה זאת
הצורה רבקה עם כל אחד מאישי הארם על שהם צורות רבות במספר,
מחויב מזר .הספק הקורם* וכבר התבאר מזר .נם כן המנע היותר .נבדלת
באופן מה ,במו שיתבאר אחר זר ,.ריל כי מפני חיוב התרבותה ברמי
הנושאים יתבאר שאי אפשר בה שתהיה נברלח ,כי הצורה הנכרלח אי
אפשר בר .התרבוו/כמו שהתבארבמקומו .ועור שכבר יראר .כי םר.םיוחחת
שבםנולוח הצורות ההיולאניוח ,במד .שהם המלאניוח ,נמצאות בזאת הצורח
ד*ל השכל הר.יולאני .וזר .שבבר יראר .בצורות הר.יולאנמח ,במר .שהם
המלאניוח ,שחדושם במה שימצאו בו נמשך לשנויבעצמות ,ושר.ם מחרבות
ברמי הנושאים■ ור.נד .יראה כן בזאת הצורה שחחשה נמשך לשנוי
החסר אשר תמצא בו ,כי הוא יוכן תחלה לקבל כח ההזנה והחוש קורם
שתראה בו ואח הצורר ,.והיא גם כן מתרבה ברמי הנושאים ,ער שצורח
ראובן ,ררך משל ,היא זולת צורת שמעק במספר• שאם לא הונח כן,
היה מחויב בצורר .האחת במספו• הסכלות והידיעה יחר ברבר אחר
בעינו ,ר״ל אם הונח שבל האיש החכם עם שכל האיש הסכל אחד
בעעו ,וזר .בתכלית הגנות והבטול .ור.נר .היה אפשר מאח הצורה
שחחרבה ברמי הנושאים לה באשר הונחה על האופן אשר זכר אלכסנרר•
16
טלחמות ה«
ואולם כאשר הונחה על האופן אשר וכר חמסטיוס ,לא יהיה אפשר כה
שחחרכה ,כי העצמים הנבדלים לא יחרבו אלא אם יהמ מחחלפים
במין /כמו שגחבאר במקומוחיו .הנה אלו חראמח המקיימוח רעח
אלכסנדר ,והם בעצמם מכטלוח רעח חמםטמס.
והנה לרעח חמסטיום גם כן פנים מההראות — מ ה ם ,כי כבר יראה
כזאח ההכנה שהיא נברלח ,לפי שככר חחחזק השגחה בעח חולשח
הכלים חחמריים ,ר׳׳ל בעח הזקנה• ואלו היחה המלאניח ,היחד .כהכרח
הנושא לה יוחר חלוש בעח הו*.יא ,והיה מחויב מזה שחחלש פעולחה•
והמשל ,כי כמו שהכה הרואה יחלעז בזקן לחולשח נושאו ,כן יחוייב
כואח ההכנה אם היחה המלאניח ,אכל וה הענין נמצאהו בהפך ,ר׳ל
ששכל הוקן יוחר .ולוה יראהשחהיהואח ההכנה נברלח — .ומהם ,שכבר
יראה בכחוח המשינוח ההיולאגיוח שלא ישיגו רכוי הכלחי כעל חכליח,
לפי שהם יקבלו מה שיקבלוהו קבול פרטי מצד קבלם אוחו קבול היולאגי•
והמשל ,שהכה הרואה כבר ישיג וה הצבע אשר בזה תראה אשר הוא
מ ה השטח ובזה החמונה אשר לוה הנראה ,לפי שהוא מקבל אוחו קבול
היולאני כאופן מה ,ר״ל שכבר גרשמה בראוחו ואת ההשגה רושם מה,
והיה מחויב מפני זה שיהיה הנראה לו בשטח מקבל ובתמונה מוגבלח
ולא ישיג הצבע כמוחלט ,אכל ישיג וה הצכע .ואולם ואח ההכנה נמצאת
שופטת משפט בלתי תכליתי ,כי היא תשיג הגזרות הכוללות והגדרים
אשר כל אחר מהם הוא משפט על רמי בלחי כעל תכלית• הנה אם
כן ככר יראה מזה שהשכל ההיולאני נבדל — 4ו מ ה ם ,שככר יראה בזאת
ההכנה שהיא צורה ואינה הכנה גמורה כמו שיאמר אלכסנרר .וזה
שאגחגו נמצא השכל ההיולאני ,עם היות מררכו להשיג הצורות ,הנה הוא
ישיג ואח ההכנה רקה מן הצורות ,ומפל וה היה אפשר בו שישכיל
ההעדר ,ר״ל מפני השיגו עצמותו רק pהצורות .ובהיות העניין ק,
הנה יראה שטה שתקרא לו ההכנה לקבל המושכלוח הוא כהכרח צורה— .
ו מ ה ם ,שככר יראה בכחות המשיגות ההיולאניוח שההשגה היא וולח
המושג כמספר• והמשל ,שהמראה אשר ככה החאה בעת ראותו הנראה
איננו המראה אשר כרכר הנראה כעצמו ,כמו שאין החום אשר כמתחמם
הוא בעינו החום אשר במחמם ,וזה מהוייכ להם מפני קבלם הרכר
קמל היולאני ,כי המקרה האחר במספר אי אפשר שיחיה בשני נושאים
בשום פנים ,כל שכן שיהיה בהם יחר .ואולם זאת ההכנה אשר כנו ימצא
בה ההשגה והטישג רבר אהד בעינו ,וזה שהמושכל אשר חשכילהו הוא
בעצמו מה שיגיע לנו ממנו ,לפי שהמושכל הוא הטבע הכולל הנמצא
לרכר רבר ,והטבע הכולל לא יתרבה כשום פנים • והמשל ,כי הארם
סאטר א׳ פרק ב׳
17
אשר הוא מק לא ימצאו סמנו שנים כמספר ,ואסנם יחרכה הטכע
הפרטי .ובהמת הענק כן ,הנה יראה לזאח ההכנה שהוא ראוי שתהיה
נכדלת ^ .ו מ ה ם ,שכבר יראה ככחות המשיגותההמלאנמת שהם מתפעלות
הפעלות מה עם ההשנר״ ולזה כאשר נטינו ממוחש תזק אל מוחש
אחר חלוש ממנו ,לא נוכל מיד להשיגו על אמתתו ,והמשל כאשר
הבטנו בשמש ,י ח־ משל ,ונטינו ממנו אל מוחש אחר ,לא נובל להשיג
אוחו על אמתתו ,וק הענק בשאר החושים ,וזה מחויב לחם מצר קבלם מה
שיקבלוהו קמל המלאני באופן מה• ואולם בזאת ההכנה אשר בנו הוא בהפך,
רצוננו שכאשר נטינו ממושכל עמוק אל מושכל קל ממנו ,הנה נשיגחו בקלות
מחר קלה .זה מה שיחשב שיראה מזה שואת ההכנה היא כלתי היולאניח— .
ו מ ה ם ,שזאת ההכנה ,מפני שנתעצמנו בה והיא הבדל לנו ,יחויב שתהיה
עצם .ואם הונח ענינה על האופן שיאמר אלכסנדר ,לא תהיה בעצמה
עצם ולא חלק עצם ,אבל היא משיג ממשיגי הנפש המדמה או הצורות
הדמיוניות• ואולם כאשר הנחמה שכל נבדל ,היחהעצם בעצמה והתאמת
בה שתהיה הבדל לט .ואק לאומר שיאמר־ שאף על פי שאין ההבנה
עצם ,הנה נושאה הוא עצם ,כאלו תאמר הנפש המדמה ,והמשא הזה
יהירי הבדל לט ,כמו הענק כשאר ההכנות שנשימם הבדלים מפני משאירים
אשר יסודרו אלו ריריכמת מרים• כי זדי המאמר יראדי שאק פנים לז,
לפי שאק הנפש המדמרי הבדל לנו ,וזדי שכבר המצא לשאר בעלי חיים .
— זמרים ,כמו שהמשא לריכנח שאר הדברים יקבל צוררי המגעת מן
הד,כנרי כשתצא אל הפעל ,הנרי ראוי שיהיה הענק כן כזאת ההכנה אשר
בנ ,לקבל ד^זשכלות• ולפי שמי שיקבל המושכלוח הוא שכל ,ראוי
ש Tייה המשא לזאח דידיכנה שכל ,לא שתחידי ההכנה בסוג ונושארי
בסוג אחר ,ריל שתהיה דיהכנרי מקכלת המושכלות מופשטת מנושארי,
כמו שממויב לדעת אלכסנדר,ואמר אלכסנו־ר גם כן בבאור ,ר״ל שזאת
הדיבנר .תקבל דימושכלות קבול לא יתערב בו נושאדי ,ד ל הנפש המרמה או
הנפש בכללה או איורי שהונח נושאלרי ,לפי שדעת אלכסנדר שאם היה
מעורב בדי נושארי ,דינה עם שלא ירייה אפשר לה שתשיג העניינים הכללים,
לפי שאין מדרך דיכח אשר לגושאדי שיקבל כי אם הדברים הפרטיים,
הנח חמנענדי ריצוולי אשר למשאדי מלקבל צוררי מן הצורות ,כמו שריחבאר
זו כולו כספר הנ פ ש .הגרי אלו הם הראיות המקיימות דעת תמסטיום,
וחם בעצטם טבטלוח דעת אלכסנדר לפי מדי שיחשב םד&.
ואולם מרי שיקיים רעת בן»־שד ,הנד ,מה שיאמר בזאת דיריכנרי שהיא
מחודשת זגפסרת ,ר״ל שזח יקדה לשכל הפועל מצד דבקותו בנו שידידי
הכנר ,לבד ,וזה הדבקות יתחרש כאיש ואיש מאישי האדם ויפסד בחפסרם,
2
18
מלדזטוח ח׳
יהיו הראמת אשר זכרנו המקיימות דעח אלכסנדר מקיימות אוחו .ומה
שאמר כעזנם ואח ההכנה שהוא השכל הפועל .הנר .הראיות אשר וכרנו
המקיימות רעת תמסםיום מקיימות אוחו ,וזה כי הוא הרכיב בורי המאמר
שחי אלו הרעות באופן — .וככר יראה יותר דעח בן רשד מדעתחמסמיום
מפנים אחרים זולת חסנים אשר זכרנו המקיימים רעת אלכסנרד ואבן
רשד שחם מבמליס רעת חמסטיום ,במו שקרס מהם .מהם ,שכבד
יחויב לתמסטיזס שחדרה בכאן הכנה בעעס נבדל ,ר״ל ההכנר .לקבל
המושכלוח־ וזר .סביאר הפסול ,לפי שהכה הוא נמשך להיולי בהכרת
זבו ימצא לבד ,וכשתמצא ןאוהו{ בצורות ,הוא במקרה מפד הנושא ,ובזה
האופן יתכן שנאמר בצותת שיקבלו קצתם קצת ,כמו שהתבאר כספר
הנ פ ש־ והמשל שאנחנו נאמר סנסש חונה שיש בה הכנה לקבול הנסש
המרגשת ,ספני שהטשא לנפש הזנד .יקבל הנפש המרגשת באמצעותה.
ואולם לבן רשד לא יחויב זר .הבמול ,לפי שרווא יגיח שזה אמנם קרה
לזאת הצורה ,ר״ל שתהיה מצר דבקוחד .מו ,לא שיתכן בעצמה כן— .
ו מ ת ם ,שכבד יחויכ לתמסטמס שיהיה השלמות הראשק בנו נצחי ,ר׳יל
השכל ההיולאני ,ור.שלמוח האחרון אשר היה ראוי שיהיה יוחר נכםד
מטנו יהיה הזוה ונפסד ,לפי שהוא יראה שחמדשכלות מתחדשות בשכל
הד.יולאני ,ולר.יותם מחתרשוח יחויב אצלו שתר.יינד .נפסחח ,כי ככד
התפאר כספר ה ש מי ם ו ה עול ם שכל הווה נפסד .ואולם לבן רשר לא
יחויב זח הבטול• כי השלמות האחרזן אשר לנו אשר תשיג זאת החכנה,
הוא השכל הפועל בעצמו לפי מה שיראר .בן דשר ,הוא נצחי ובלתי
הווה ,כי אם במקרר ,.ר״ל מצד רבקוח זה השכל בנו ,לא שימגע זר.
השכל מר,שיג עצמו בעת מד,עתים ,כי הוא משיג עצמו תמיד מצר
טה שאינו דבק מו ,לפי מה שיאמר א ק רשר.
ואולם מד■ שיקיים דעת האחרונים אשר יניחו ואח חדיכנה הזוד .ונבדלת,
הגרי מה שאסח כר .שהיא הוודו ,תקיים אותו הראייה השלישית מהראיות
אשר זכרנו המקיימות דברי אלכסנדר ,כי היא מא ת ההכנד .שהיא ,מרזודשת
לא נצחית כמו שהיה מניח תמסטיוס .וסר .שאמרו בד .שהיא נברלח,הנר.
הראיות אשרזכתו המקיימות רברי תטסטמס מקיימות אוחו ,ושאר הראיות
אשר זכרנו המקיימות רברי אלכסנדר מבטלות אותו .הנר .אלו הם הראמח
אשר מצאנום בדברי הקודמים ,ומקייטלח אלו רדעוח ומבטלות אותן,
ואף על פי שלא ימצאו בור .האופן מהשלמות .והנה השלמנו חמאמד
בד.ם לפי מה שאפשר לנו ,כי מד .האופן חד.יה חקירתנו בזר .יותר
שליטה .וזה כי הוא מחויב למי שירצה לשפם משפט ישר ברתש מד.
שיטעון ^ןיים כל אחר מחלקי הסוחר ,ואז יתאמת יותר בטול הרעת
מאמר א׳ פרין ג׳
19
יבטלהו• וזה שאם יבטל דעת מה מהרעות ההם ולא טען חח^ה
כל מה שאפשר לקיים הרעת ההיא אשר יבטלהו ,הנה לא ישלם מדבריו
בטול הרעת ההיא באופן שלם• וזה םמאר מאר.
פרק שלישי
נזגור כו מה מיגומל גו דעת דעח מאלו הדעות מפגי מראיות א»ר
זכרנום מיקויים גהס דעת דעת מאיו הרעות.
ואחר שזכרנו הטענות אשר זכרום הקודטים או היו בכח דבריהם
באופן סה שאפשר בהם שיהיו סקייטוח רעת רעת מאלו הרעום ,והם
בעצמם מבטלות רעת דעת כםו שזכרנו־ הנה היה סדר העיון נותן שנעיין
בטענות האלו ונבתר םהם םה שיקיים או שיבטל קיום אמתי או בטול
אטחי מטה שלא יקיים או יבטל קיום אמתי או בטול אםתי .אלא שאין
דרך לנו לאטת באחת םהטענות האלו שיקויים בה דעת מה םאלו
הדעות קיום אשתי• ווה שאם היה וה אפשר ,הגה יהיה וה אם םצר
שהטענה הר.יא טקייטת הדעה ההוא ,אם םצד שהיא מבטלת הדעת
שהוא מקבילו .ואולם שנבאר זה מצד שהיא מבטלת בטול אמתי הדעת
שהוא מקבילו הוא בלחי אפשרי• וזה שהוא ממאר בםה שיבוטל בו
רעת מה בטול מה שלא יקויים בו הדעת אשר הוא מקבילו קיום
אטתי אלא אם היו שתי הרעות כל חלקי הסוחר אשר אפשר שיפלו
בזאת החקירה ,אבל בזולת זה הוא ממאר שכאשר יבוטל אחר סהס
לא יקויימאחד מהרעות הנשארות ,כל שכן שלא יקויים בו דעת מיזחר
Dד . aואולם שנבאר זה מצד היותה מקיימות רעת מה מאלו קיום
אמחי הוא רחוק• וזה שהוא ממה שיתבאר במעט מהעיון עם מה
שאנחנו זוכרים אותו בזאת ד^קירה ,שאין כח בטענה טאלו לקיים
רעת מה מאלו הרעות כשלא יאמר בהם יותר מזה השעור ,ושמציאוח
הטענה סזה הדרוש העמוק זה העומק הנפלא הוא רחוק מאד .ולזה
נניח זאת החקירה ,רי׳ל החקירה אי זו מאלו הטעמת יקוים בה הו עת
אשר יחשב שיקיימוה קיום אמתי ,ונחקור אי זה מאלו הטענות אשר
זכרנו יבוטל בה הדעת אשר תבטל אותו בטול אמתי ,כי סה תועלת
והישרה אל נפילת האמת במה שאנחנו בררכו .וזה כי כשיתאמת לנו
בזה האופן אי זה םאלו הדעות הם כוזבים ,יקל לנו יותו־ למצא הדעת
הצודק ,אם אחד מהדעות אשר זס־נות ,או זולתו ,אם היה שיהיו כלם
כוזבים.
ונאמר כי מה שאפשר שיקיים בו אלכסנדר דעתו םמה שהשרישו
ארסמוטלום בטבע זה השכל החיולאני ,יבוטל בו בלי ספק דעת תמסטמס
*2
20
מלחמוח וד
והדעת הרביעי אשר זכרנוהו לקצת הטחאחרים .וזה שהם יראו מאה
ההכנה שהיא עצם אחד נברל הוא שכל או הוא נושא לה .ובהיות
הענין כן ,הנה היא מעורבת עם צורה או היא כעצמה צורה .ואיך
שהיה ,הנה יחויב שלא יהיה אפשר בה שתשכיל כל הצורוח• כיהרבר
יהיה אפשר בו שיקבל כל הרברים ספני היותו משולל טכולם ,ומת
האופן יקבל ,ררך כמזל ,העץ כל המראים וחוש הטעם כל הטטעםים,
ריל מצד היותם משוללים טבל אלו הדברים «מזר ישיגום ,ולזאת הםבה
ימצא ,כאשר קרה לחוש הטעם שיהיה בעל טעם ,לא יהיה אפשר בו
שישיג כל המוטעמים• ולזה יאמר ארםטוטלום שאם היה זה הכח
מעורב עם צורה מהצורות ,היחה הצורה ההיא מונעת אוחו משיקכל
שאר הצורות ,או יקבלם על זולת מה שהם ,כמו הענץ בחוש הטעם
כשהיה בעל טעם ,שאם היה שיהיה משיג המוטעמים ,הנה הוא משיג
אוחם על זולח מה שהם עליו מהטעם .וכבר אנמזר שיאמר אופר
שזאת הטענה גם כן מבטלת רברי אלכסנרר• וזה שאם היה הנמזא
לזאח ההכנה הנפש או חלק אחר מחלקיה כמו שיאמר אלכסנרר ,הנה
היחה זאח ההכנה מעורבת עם צורה טהצורוח ,והיא הצורה אשר לגמזאה',
אלא שאלכםגרר יתיר זה הספק כשיאמר בזאח ההכנה שהיא מקבלת
הטושכלוח קבול בלחי מעורב עם נושאה ,והנה הנושא לה הוא תנאי
במציאותה לא בקטלה הטושכלוח ,כמזשזכר זה אבן רשר טאלכםנרר
בקצורו לםפר הנ פ ש.
והגה הוטבע בזה מדרגות• וזה כי קצת הרבדים אשר לנושא הכנה
לקבלם יקבלם קבול אמתי לעצמו ,ר׳ל שהוא יתפעל באופן מה טטץ
מה שישיגהו ,כמו העגין בחוש המשוש ,וזה שהוא יקבל העניינים אשר
ירגישם באופן מה ,רצוני שהוא בעצמו יתחמם או יתקרר על
דרך האמח חמום מה וקחר מה ,ואם אינו במררגח החום והקור
אשר ירגישהו■ שאם היה העגין כן ,היה מחויב שיהיה הרגשתו החום
והקור בזמן ,לפי שהוא טחחטם בזמן או מתקרר בז , pחה מבואר
הבמול ,כי אנחנו נראה שחבף שחמשש דבר אחר נרגמז מ .ועוד
שאם היה מהכרח זה ההרגש שיהיה זה החוש מתפעל החלה ^
האיכות אשר ישיג ,הנה יהיה זה בלתי אפשר לו שירגישהו ,כי הוא
אסגם ישיגהו מפגי השווי אשר בו ,כמו שהתבאר בםפר ה נ פ ש — .
וקצתם יקבלם בדרך ממוצע בין הקבול המעורב ובין הקמל הבלחי מעורב,
כקבול חוש הראות ,כי אין כלי זה החמז טצטבע בזה בעצמו ,ולזה
היה אפשר שיקבל ההפכים יחד ,כמו שהתבאר במקומו .והוא גם כן
בצד מה סעורב בהיולי ,זלזה היה שלא ירגיש ,אחר שהרגי׳זז מוחש
מאסר א׳ פרק נ׳
21
חזק ,מוחש מה לטטה הרגש שלם .והנה החוש המשותף הוא מחר
רחוק מקמל המוחשים קבול מעורב בודולי!^ ,י שהשגתו היא יותר
רוחנית .ואחר כן יהיר הרטיון יותר רוחגי ,ר״ל שקבולו יותר מעט
מעורב בנושאו ,ולזה היה הרמיק נמשך אל רצונו ,ער שהגיע הטבע להכנה
תקבל הרברים קבול בלחי מעורב עם ההיולי .והנושא לזאת ההכנה
כלל ,והיא זאת ההכנה ,ר׳ל השכל ההיולאני ,כמו שהתבאר מענין! ב מ ה
שאין ס פ ק בו.
ואולם חטסטיוס והטאחרים אץ להם תחבולה לצאת מזה הספק מ ה
האו^• כי הם יניחו זה השכל הנושא לזאת ההכנה הוא המקבל המושכלוח,
זכבר יתבאר נם ק במה שיבא שאי אפשר שיונח הנושא לזאת ההכנה
שכל שנניח בה שתקבל אלו הטושכלוח קבול בלחי מעורב עם נושאה.
ומה שאפשר שיקיים רעת אלכסנרר מטה שימצא טההויה והחפסר
לארם ,הוא מבטל דעת חטסטיוס בטול אמתי ,כמו שבארנו אנחנו ב מ ה
ש אין ס פ ק בו מכרנו זאת הטענה .והנח זכר אבן רשר הטענה בקצוח
לספר הנפש בקצור ,ואמר טוען על תטסטיוס והנמשכים אליו כי מה
שזה ררכו םהצוחח הנה אין ררכו שישלם בה בהויה גשם נפסר ,וזה
מבואר מאד על האופן אשר בארנוהו.
ומטה שאפשר שיקיים בו אלכסנדר רעתו ממה שיראה שיחויב
בזאת הצורה שחרבה ברמי הנושאים ,יבוטל בו נם כן בטול אמתי
דעת תטסטיוס והרעת הרביעי אשר זכרנוהו לקצת הםחאחרים ,כמו
שבארנו עם זכירחנו זאת הטענה ב מ ה שאין ס פ ק בו .ואולםלאק
רשר לא תהיה מזה טענה לפי מה שיחשב ,כי הוא כבר יודה מ אח
ההכנה כי היא מתרבה במקרה מצד רבקות זה השכל לאיש איש
מאישי האדם ,ואם השכל אחד בעינו .ואולם מה שזכרנו מאת הטענה
שכבר יראה מאח ההכנה שהיא המלאניח ,לפי שכבר יראה בה שחרושה
נמשך לשנוי בעצמות כמו הענין בצורות ההיולאגיוח• הנה לא יבוטל
בזה רעת תטסטיוס על כל פנים .וזה שהוא לא יודה שתהיה מתחדשת
כלל ,ולזה לא יאמר שתהיה חרושה נמשך לשנוי ,אבל יאמר שזה השנוי
הוא בעבור חרוש הצורות ההיולאניות הנמצאות באדם ,כמו ההזנה
והחוש והדומה ,להם .ובזה האופן יתבאר שלא יבוטל מזה הצד הדעת
אשר זכרנו לקצת המתאחרים.
ואולם מה שאפשר שיקיים חטסטיוס רעתו מפני התחזק השגת זאת
הכנה בעת חולשת הכלים החמריים ,הנה יתבאר בקלות שלא יחוייב
מזה בזאת ההכנה שתהיה נבדלת .וזה שצורות ההיולאניוח יקרה להם
החולשח בפעולתם בעת חולשת הכלים הנושאים ,לא מפני חולשת הצורה
22
טלהסות רד
אל ,כסי שלפר הפללסוף ,לפי שטבע ריעורה הלא אחד ככל אישי המק
בהכרוי( ,כי הצורה הוא עצסוח הדבר ,והעצמוח לא יקבל הפחוח והיוחר•
ואמנם יקתל לה לצורה מפני חולשת הכלי אשר תעשה בו פעולתה /
והמשל שאם היה לוקן עין כעין הבחור ,היה ראותו בראות הכחור.
ובהמת הענץ כן ,והיתה לאת ההכנה לא תעשה פעולתה בכלי ,לפי
שכבר התבאר מענינה שהיא מקבלת המישכלות קבול כלתי מעורב
עם צורה מהצורות־ הנה לא יחויב חולשת השגחה בעת חולשת נו׳ 1£אה,
אבל יקרה לה שתתחלק פעולתה ,לפי שאן יחלשו הכחוח הנפשיות
החסרמח ותמעט מפני לה פעולתם ,ותהיה פעולתה יותר סמה שהיתר,
כעת התחזק אלו הכחוח בפעולתם ,לפי שהחעסקם בפעולתם ממה
שימנע לה הכח מעשוח פעולתו ,מפני שהנפש היא אחת ולא תוכל מפני
זה להשתמש בהשגות מתחלפות יחד השתמשות שלם.
ואולם מה שאפשר שיקיים בו חמםטיום בלאח ההכנה שהיא נבדלת
ספני ה׳15גתה הרכוי הבלתי בעל תכלית ,הוא מבואר גם כן שלא יבוטל
בו דעת אלכסנרר בטול אמתי .לזה שאמנם יחויב בכתות המשיגות
חהיולאניוח שתזליגו הפרטי מצר הטבע הנושא לרום המקבל לאח ההשוה,
כי הוא יקבלה בהכרח במשיגי המוחש אשר היר .בו פרמי ,לפי שאין
מדרך הגשם שיקבל צורה רקה מקצת מקרים חהיר ,בהם פרטית• ואולם
זאת ההכנד ,לא תקבל מה שתשינריו קבול מעורב עם הנושא ,כמו שקרם,
ולזה לא יחויב בה שיהיה מה שחשיגהו פרטי כמו הענין בשאר הצורות
ההיולאניוח.
ואולם מה שאפשר שיקיים כו חמסטיוס רעתו ,מפני מה שנמצאהו
מהשכל ההיולאני שבבר ישכיל לאח ההכנה רקה משאר הצורות כמו
שר.וא נמלכיל הצורות האחרות ,וללה חתויב בלאח ההכנה שתהיה צורר.
טה־ חגד .לאח הטענה כשנתבונן בה היא טעגר .על חמסטיוס לבטל דעתו,
לא לבטל רעת אלכסנדר .וזה שאם היתר .לאח הד.כנד.צורה ,או היר.
נושא לר .הוא צורר .כמו שיאמר חמסטיוס ,הנר ,יקרר .לוה הכח בקבולו
זאת הצורר ,כשישכילר .שיקבל עצמו ,וזר ,בתכלית הנטח ,ר״ל שיקבל
הרבו־ עצמו .ולא יקרה בוה הבטול בהניחנו כשכלים הנבהלים שהם
משיגים עצמם ,כי אנחנו לא עיח בהם שיד,מ סקבלים עצמם ,כי אין
בהשנחם קבול רכר אחר שלא היה להם • אמנם השכל ההיולאני יקבל
הצורות בהשכילו אותם וישלם בהם ,ולזה יחויב בו בר.כרת וה הבטול,
אם מנח הענין כסו שיאמר תמסטיוס .ולא יחזיב מפני זר ,שנמצא לזה
הכח שישיג הערר ,כאלו תאמר שישיג שהרבר בלחי נמצא לרבר ,או
שהרבר כלתי נמצא במוחלט ,עך שגאסר שר>סבה בזר .מפגי השיגו זאת
מאסר
פרק ג׳
23
הצורה רקה pהצוחה ,ושאם לא הוגה ק ,לא יהיה אפשר כו שי׳«יג
ההקרר ,לפי שאיגו צורה ,ומדרך וה הכה שישיג הצורוה כמו שגוכר
בזאה הטעגה .וזה שכל כה משיג דבר יקדה לו שישיג העדר הדבר
ההוא ,כי השנה ההעדר היא בהכרח לכח אשר ישיג הקניין ,לא לוולהו ,
ווה מבואר במעט עיון־ והמ׳;£ל ,שחוש הראוה ישיג המראה ולא השגה
העדר המראה כי אס במקרה ,ומפני זה ישיג ההמונה אשר נמצא בה
המדאה הממהר אשר השיג אוהו מצד ,כי אליה יכלה המראה ויעדד•
זק זה השכל ההיולאני מסגי שהוא משיג הצותה הוא משיג העדרם,
ובזה האופן היה משיג ואה ההכנה ,רצוני מצד שהיא הערר .ובזה דרה
השכל ההיולאני בהפך השכלים הגפררים ,ווה שהם י׳ןזיגו עצמם ולא
יעזימ וולהם ,ואולם השכל ההיולאני ישיג זולהו בעצמוה ולא ישיג עצמו
כי אם כמקרה• ולפי שהשגה העדר אינו קבול לזה השכל ,הוא מבואר
שלא יחויב מהנחהנו בו שיהיה משיג עצמו על זה האיפן שיקכל הדכר
עצמו .והוא הבטול אשר יוזויב לחמסטיוס מזאח ההנחה.
ואולם מה שאפשר שיקיים בו חמסטיוס דעחו מפגי מה שנמצא כזאח
ההכנה שההשגה והמושג הוא דבר אחד בעינו ,מה שאיגו כן בכחות
הכמזיגות ההיולאנמח• הגה יתבאר בקלות ממה שקדם שלא יבוטל בזה
רעת אלכסנדר .וזה כי אמנם היה כשאר הכהות המשיגות ההמלאגיוח,
ר״ל שתהיה ההשגה זולת המשיג ,מפני שיש להם כלי גופיי יקבלו
ההשגה באמצעותו ,ולוה יחויב בהם שתהיה השגתם לדכר הפרטי במה
שהוא פרטי כמו שקדם• ואולם ואת ההכנה תקבל זאת ההשגה קמל
בלתי מעורב עם נושאה ,ולזה לא יחויב בה שתשיג הרבו־ בכוה שהוא
פרטי ,אכל תשיג הטבע הכולל אשר לא יתרבה ,ומפני זה יהיה ההשגה
בה והכזושג דבר אחר בעיגו.
ואולם מה שאפשר שיקיים מ רעתו תמסטיום מפני מה שנמצא
בכחות הכדסזיגות ההיולאגיות אשר הם מתפעלות הפעלות מה עם ההשגה,
וזאת ההשגה לא ימצא בה הענק ק • הנה יתבאר כקלות שלא יבוטל
מה דעת אלכסנדר .וזה כי וה אמנם היה בשאר הכתות המשיגות
ההיולאגיות מפגי שהם ישיגו מה שישיגו באמצעות הכלי הגופיי הנושא
לו ע ,ווה הנושא יתפעל הפעלות מה בהרשם ס דמיק הדבר הממזג•
ואולם ז •ת ההכנה לא תקבל מה שתקבל באמצעות הנושא לה ,כמו
שקדם ,ולזה לא יחויב שימצא כה הענק ק — .והנה הטבע מ ה מדרגות,
ר׳ל שמכחות המתפעלות ההמלאניות ימצא מה שנושאם מתפעל בסבתם
הפעלות אמתי ,כמו הענק בכתות המתפעלות אשר כיסודות ובמתדמי
החלקים המורכבים מהם .ומהם מי שלא יתפעל נמזאם הפעלות אמתי,
24
סלחמוח ה׳
כמו העגין בכתות המרגישות ,וחם בעגץ הזה גם כן סדרגוח כסו שהחבאר
כספר ה גם ש ,ער שיכלה העגין אל כת מתפעל לא יתפעל גושאו כלל
במכתו כמו הענין בזאת ההכגה ,לפי מה שיראה אלכםגדר.
ואולם מה שאפשר שיקיים מ רעתו תמםטיום מפגי התת זאת ההכנה
הברל לגו ,הוא מן המכואר במעט עיון שלא יבוטל בזה רעת אלכמגרר.
וזה כי אלכסנרר לא יאמר שתהיה זאת ההכנה עורה ל« ,אבל הגדזזא
לזאת ההכנה צורה לנו פצר שתמצא בו זאת ההכנה־ והנה הנושא לזאת
ההכנה הוא רבר בפועל ,כאלו תאמר הנפש או כת סה מכהותיה ,והנה
הנפש או כת מכחותיה אשר תנת נושא לזאת ההכנה אף על פי שתמצא
לקצת בעלי חיים ,לא תמצא בהם מחוברת עם זאת ההכנה .ובהתת
הענין ק ,הוא מבואר שכבר אפשר שנניח שהנושא לזאת ההכנה הוא
צורה לנו מצר שזאת ההכנה היא רבקה לו ,ולא יקרה מזה הבטול הנזכר
מאת הטענה.
ואולם מה שאפשר שיקיים מ רעתו חמםטיום מפני מה שנמצא
שהנושא לשאר ההכנות יקבל הצורה המגעח ^ ההכנה ,הנה אומר
שלא יסטל מפני זה רעת אלכסנרר בטול אמתי .וזה כי לאוסר שיאמר
כי בזה תיוחד זאת ההכנה משאר ההכנות ,וזה כי הרברים אשר הם תחת
סוג אחר לא יחויב שיצרק באחר מהם ,וזה מבואר בנפשו ,ועור כי
מפני שהוא מבואר כהכנה ,במה שהיא הכנה ,שהוא מחויב שיהיה לה
נושא ,כי הכח הוא ממה שלא יוברל* הגה לא ימנע הענק מאח ההכנה
מחלוקה ,אס שיהיה נושא לה גשם או נפש .ואיך שהיה ,הגה מחויב
שתקבל מה שתקבל קבול בלחי מעורב עם הנושא ,לסי שהוא מחויב
במה שתקבלהו קמל בלחי מעורב עם צורה מהצורות .ואיך שהונח
הנושא מאלו החלוקות ,ודה מחוייב שחקבלהו קמל מעורב עם הצוחת,
כי הנשם לא ימלט מצורה ,והנפש והשכל חם צורה בעצמם .ובהיות
הענין כן ,הוא מכואר שהוא מחויב מאח ההכנה שלא יקבל הנושא לה
הצורה המגעח מן ההכנה ,והוא הפך מה שיחייבהו חמםטיום בזאת
הטענה
ואולם מה שאפשר שיקיים דעת בן רשר באופן מרי ,מפני מה שיחויב
מהבטול ,אם הונחה בכאן הנחה רקה מן החמר ,הוא יבוטל בו רעת
תמסטיוס בטול אמתי ,כמו שבארנו בזכרנו זאת הטענה ,ואם יאמר אומר
שלא ימנע המצא הכנה נברלח כמו שלא ימנע הנחת צורות נברלוח
בגרמים השמימיים ,וזה כי הצורה הוא ממאמר המצטרף ,ר״ל שהיא
מצטרפת לחמר ,ואם היו בכאן צורות אינם ממאמר המצטרף ,הנה לא
י מנע המצא הכנה בלתי מצטרפת אל החמר ,כמו שאמר ק רשר בקצת
סאסר א׳ פרק ד׳
25
אגרותיו להסיר זר .הספק מתמםטיום• אמרנו לו בי אין אמר« באלו
הצורות שתד.יינר .נברלות מסיר כמוחלט מבץ ההצטרפוה אשר כץ הצורה
והחמר מאלו הצורות ,אכל הם באופן מהשלטויות לר.ם /ר״ל שהצורות
הנבדלות הם שלמויות מה לגרמים השטימיים ,ואולם קראנו אותם
נבדלות ,לפי שלא יעשו פעולתם המיותרת להם ,והיא חהשגר ,.בכלי
גופיי־ ואולם אם הנחנו הכנר .גברלת מהמר ,ככר הסירונו במיחלם
ההצטרפות אשר בין דיהכנר .והרכר אשר מדרכו שיקבלהו .ועור כי הנחת
צורות נכרלות הוא רבר כבר התבאר חיובו ,ואץ ככאן דבר יכריחנו
אל הנחת זאת ההכנה נבדלת .ואולם מה שאפשר שיקויים בו דעת
אכן רשר ,מפני מה שיקרה מהבטול ,אם הונח הענין לסי מה שיראה
אותו חמטטיום ,והוא שיהיה השלמות הראשון אשר בנו נציי והשלמות
האחרון הווה נפסד־ הנה לא יבוטל בו דעת תמסטיוס על בל פנים ,זזה
לא יחויב מהנחחנו השכל הוקנה הוא שיהיה נפסר ,כמו שנבאר אחר
זה .ואולם לתמסטיום חיוב זה הכטול כמקרה ,מפני הוראתו כשכל
הנקנה שיהיה נפטר ,לסי שהוא חושב שיהיה השכל הנקנה נפסד ,לסי
שהוא הווה ,וככר באר הפלוסוף בספר השמים והעולם כי כל הוזהנפסר.
פרק רכיעי
יתכאו* גו בסול קצת אלו חדעות גאוםן שלם.
ואחרשזכרנו רעותהקורטים במהות השכל ההיולאני ובארנו שרעת תטסטמס
הוא כטל ,ראוי שנחקור כרעת רעת מדעות הנשארים ,ער שנמצא הרעת הצורק
כזה ,אם אחר מהם או זולתו .ונתחיל החקירה מרעת כן רשר ,כי הוא אשר
יחשב שיהיה יותר נאות מכל אלו הרעות למה שימצא מטכעזה השכל החיולאני.
ונאמר ,שכאשר הונח הענין כשכל ההיולאני כפי סה שיאמר כן רשו־*,
יחויבו מזה שקרים רכים אין המלט מהם בשום פנים .מ ה ם ,שככר־
יחויב שיהיה הלמור לבטלה כענינים העיוניים אשר אין חבליתס ער
ר aעשה .וזה שאם לא ימצא בהם חשם ההצלחה האנושית ,ר״ל
בהשארות השכל ,הוא מבואר שאץ ברים חועלח כלל ,כי אלו היד.
בהם תועלת ,היה בהכרח אם כהצלחה האנושית אם בחיים הגופיים,
כי אין בכאן צר שלישי .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שאם אץ תועלת
בהם בחיים הגוסיים ,אין בהם תועלת כלל ,לפי שככר הונח שאין להם
חשם כהצלחר .הנפשיית והגופיית .ואולם שאין להם תועלת בחיים
הנופיים הוא מכיאר ,ווה שלא די שאין בהם תועלת כחיים הגופיים ,אכל
ימצא ההשתדלות כקנינם מטה שיעיק טוב החיים ,ער שככר נמצא בטעיינים
המשתרלים כקנין אלו הטושכלות שלא יפנו אל ערכות החיים הגופיים
26
מלחמות ח׳
ולא יקחו טעניניהם הגוס״־ס אפילו ההכרחי להם בשלטוח .ואם אמר
אוטר שחכת אל השגח הטושכלוח הושם בנו להיוחם החחלוח אלו המלאכוח
הטעשיוח אשר המה צרימה לנו בתקץ עניני חיוחינו ,ולזה ימצא בהם
חזעלח סזה הצר• אמרנו לו שזה בלחי צודק ,כי כבר חטצאנה מלאכוח
עיוניות אינם מוכנות לצר הטעשה כלל• ועור שאם הונח הענין כן ,תהיינה
המלאכות המעשיות יותר נכברוח מהמלאכות העיונמת ,לפי שהם תכליתם,
חח חלוף מה שנוצרנו עליו ,כי אנחנו נמצא אצל כל אדם שיש יתרון
רב לחכטות העיוניות על הטעשמת ,ונמצא עצמנו מתר שטחים במעט
שנשינהו מאלו המלאמח ,העיוניות יותר סמח שנשמח בהרבה שנשיגהו
מהמלאכות המעשיות ,ער שכבר יראה שאץ לשטחה ולערבות אשר לנו
בטה שנשיג מהחלק הטעשי יחס אל השטחה והערבות אשר לנו במה
שנשיג פהחלק העיוני ,ומצאנו נם כן הטבע שם תשוקה כנו עדת האנשים
אל העמן יוחד טתשוקחינו אל המעשה• וזה כלו טסה שיורה שאין החלק
העמגי בגו בעבור החלק הטעשי .וכאשר החישב לגו זה ההקש התנאי,
רצוני שאם לא ימצא באלו הטושכלוח העיוניות רושם בהצלחות הנפש,
הנה אץ בהם תועלות כלל ,נשוב ונאסר שהוא מחויב טררך בן רשד
שלא ימצא כענינים העיונים חשם בהצלחה האנושית .וזה כי ההחאחדוח
בשכל הפועל אשר הוא ההצלחה האנושית לפי טה שיראה בן רשד ,והוא
האטת בעצמו באופן טה כטו שנבאר ,ישלם לפי זאת ההנחה לכל ארם
בעת הטוח ,היה סכל או חכם ,כי או יפרר הדבקות אשר לשכל בגו
וישוב השכל ההיולאגי להמח השכל הפועל בעינו בכל צר טהצררים.
ובהיות הענץ בן ,רצוני שהקודם טזה ההקש התנאי מחוייב לפי זאת
ההנחה ,הנה יחויב טזה הנטשך ,והוא שהשחדלוחיט בקנין אלו המושכלוח
הוא טורח ודבר בטל■ וזה בתכלית הבטול ,לפי שאם היה הענץ ק ,היה
הטבע טשים בנו זה הכח אשר להשגת אלו העיוניים לבטלה ,והיתר .גס
בן התשוקה אשר כנו להשגתם לבטלה .וזה כולי שקר ,כי הטבע לא יעשר.
דבר לבטלה• ועוד שאם היה הענין כן ,היה הטבע משים בנו בח אשר
עם שאץ בו תועלת כלל הוא טנגד למציאותו ,בסי שקדם ,תה אינו סרדך
הטבע ,אבל אסנם נר־אה שהטבע ישחרל בכל האיפנ־ם שישים לנמצא
נטצא כחוח שומרות מציאותו הזטן האפשרי לו ביותר שלם שבפנים.
ומהם ,שאם היהוה השכל ההיולאני הוא בעינו השכל הפועל ,והיה השכל
הפועל טוציא אוחו אל הפועל כמו שבאר הסלוטוף• הנה יקרה ם1ה
טהבטול שיוציא הרכר עצמותו מן הכת אל הפועל ,חה כתכלית הבמול
והגנות — .ו פ ה ם ,שככר יתחייב לדעת בן רשר בשכל האחד בסספר
שימצאו בו הטושכלוח העיוגיות אשר כבאי כבח יכפעל יחר .וזה בי לפי טה
מ<^נ?ר א׳ פרק
27
שההבאר מהשכל הפועל שהוא המוציא השכל ההיולאני אשר כנו מהכח
אל הפועל בהשגח אלו המושכלוח ,והיה מה שהחכאר כחכמה הטכעיח,
שכל מה שיוציא מהכח אל הפועל זולחו ימצא לו כפועל רומה שנמצא
למחפעל ככח ,וכוה האופן היה אפשר לו שיוציאהו אל הפועל• והמשל
שהאש ישיב מה שהוא חם בכח חם בפועל מפני שהוא חם בפועל ,וכבר
החאמחה זאח ההקרמה והוחח הספקות הנופלות בה בחכמה הטבעית
ובמה ש א ח ר ה טבע• הנה הוא ממאר שהשכל הפועל מוציא השכל
ההיולאני מהבח אל הפועל בהשגח אלו המושכלוח מפני היותם אצלו
בפועל ,והשכל ההיולאני יקבלם מצד מה שהם אצלו בכח• ואם היה
השכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו כמו שיאמר בן רשד ,הנה
יקרה מזה שימצאו המושכלוח חאחרוח בעינם בבח ובפעל יתר בשכל
האחר בעינו ,וזה בחכליח הבטול .ואם יאמר אומר כי זה הספק לא יחויב
מזאת ההנחה על כל פנים ,וזה שהצוחח הרמיוניוח הם אשר ימצאו
בהם אלו המושכלוח כפועל כאופן מה ,לא השכל הפועל ,והם אשר
מררגחם מאלו המושכלוח אשר נשיגם יחס המוחש אל החוש ,ואולם
השכל הפועל יחסו מאלו המושכלוח יחם האור אל השנח המראים ,ולזה
לא יחויכ מזה זה הכטול• אמרנו לו שאין רי כצורות הרמיוניוח שיוציאו
זאח ההכנה אשר בנו מהכח אל הפועל ,לפי שאין בהם המושכלוח
בפועל אבל ככח ,רצוני שכאשר יופשטו מהצורה הרמיוניח המשיגים
ההיולאניים אשר היחה בהם פרטיח ,היה בה מושכל בפעל ,כי הטבע
הכולל הוא נמצא בדבר הפרטי בכח ,כמו שבאר הפלוסוף במה ש א ח ר
הטבע ,ולזה הוצח־הפלוסוף להכניס בכאן שכל פועל ,והוא משיב אל
הצורות הרמיונמח מושכלוח בפועל ,אחר שהיו מושכלוח בבח .וכבר יחבאר
מזה במה שאחר זה שהוא מחויב שימצאו בשכל הפועל אלו המושכלות
בפועל כמו שהנחנו• וזה שכבר יתבאר אחר זה שהשכל הפועל הוא
הטרור המושכל לאלו הרברים אשר בכאן ,ולזה יחויב שימצאו בו המושכלוח
באופן מה• ועוד שכבר נמצא לשכל הפועל הודעה במה שלא יחכן
שיאמר שיהיה נמצא בצורות הדמיוניות אשר לנו ,והם ההורעוח אשר
יניעו לארם ממנו בחלום או בקסם — .ומהם ,שאם היה השכלההיולאני
הוא השכל הפועל ,הנה יקרה שיהיו הדברים מחחלפי הגדרים רבראחר
במספר ,וזה בחכליח הבטול .וזה כי למה שהיחה ההשנה לקוחה בנהר
השכל ,ורדה השכל ההיולאני הוא אשר מדרכו שישיג הסושכלזח אשר
בכאן ולא ישכיל השכל הפועל ,והיה השכל הפועל הוא אשר מדרכו שישיג
עצמו ולא ישיג הממזכלוח אשר בכאן ,כמו שזכר אבן רשר באמת זה
המאמר בשכל ההיולאני• הנה הוא מבואר שגרר השכל הפועל ומהוחו הוא
28
מלחטות ה'
מלח סהות השכל ההיולאני .ואס הנחנו שהשכל ההיולאגי הוא השכל
הפועל בעינו ,הנה יקרה קזה שיהיו שגי דברים מתחלפי המהות רכר
אחר במספר ,וזה בתכלית הבטול והגנות ,כי אי אפשר כהם שיהיו אהד
במין כל שכן שיהיו אחר כמספר.
ו מ ח ם ,כי מה שאמר אבן ר׳16ר כשכל הפועל שלא ישיג עצמו במקרה
מצד המחו רכק כנו ,יוכן על שגי פנים• אס שלא ישיג עצמו כלל מה
שהתמיד המתו רבק בנו ,ולא תהיה סבת הערר ההשגה אלא רבר מחוץ
במקרה ,או שישיג עצמו תמיד ,אלא שאינו משיג עצמו מצד שהוא דבק
בנו אבל מצד עצמותו ,ותהיה מדרגת זח המאמר כמדרגת מי שיאמר
בבונה בעת שהוא בונה שאינו בונה מצד מה שהוא אדם ,וזה כי הוא
מנח מצד הסדור הנמצא כנפשו מהבניה ,לא מצד מה שהוא אדם ,כי
אין כל אדם בונה — .ואם הבין אבן רשד בזה שאינו מעזיג עצמו מה
שהתמיד היוחו רבק בנו ,הנה נשאל אותו מה הסבה בשתמנע ממנו זאת
ההשגה אם לא השתנה מהותו בסבת הדבקות ,האם יכסה הטכע האנושי
ממנו זאת ההשגה ,כמשל שהיה אומר אפלטון שהמושכלות הם טכועות
בלחות בעת הנערות ,ואיך יהיה לזה ומזכל רושם מצר טבע האנושי
והוא נמצא ונבדל כעצמו .ואם היה שגורה שיכסה הטבע האנושי מסני
זאת ההשגה ,מה זה שיהיה לו כח מפני זה הדבקות על השגה אינו
בטבעו ,ר׳ל כטבע השכל הפועל ,והיא השגת המושכלות אשר בכאן,
והנר• לא היה ראוי שיהיה לו כח מפני זה הדבקות אלא על ההשגה
אשר מנעה מטנו זה הדבקות ,והוא השגת עצמו ,אחר שלא השתנה עצמו
מצר זה הדבקות .ובכלל הנר! אי אפשר שתנתן בזה סבה אלא כשנניח שיהיה
העזכל הפועל משתנה בזה הדבקות בעצמותו ,וזה בלחי אפשר בו ,כי
הוא בלתי מקבל השנוי כלל ,להיותו נקי מחמר בכל האופנים .ואם הורינו
שאפשר בו השנוי ,הנה יתחייב מזה גם כן ספק אחר אינו מעט ,והוא
שכבר יתחייב שלא ימצא בכאן שכל פועל יוציא כחו אל הפועל ,לפי
שהשכל הפועל כבר השתנה בזה הדבקות ושב הכנה ,ואי אפשר בו שיהיה
יחד במציאותו הראשון ובזה המציאות אשר השתנה אליו .ויחוייב גם
כן מזה שלא ימצא אלא ארם אחר בעת ארזת ,לפי שאין בכאן שכל
פועל זולת אחר ,ואחר שהשתנה זה השכל אל השכל ההיולאני אשר
לראובן ,הנה מן השקר שיתהוה מטנו שכל שטעון אם לא אחר שיטות
ראובן וישוב זה השכל למה שהיה קורם היות ראובן ,ואז יוכל להתהוות
מטנו שכל שטעון ,וזה כלו מבואר הבטול — .ואם הבין בן רשר בזה המאמר
שהוא משיג עצמו תמיר ,אלא שאינו משיג עצמו מצר מה שהוא דבק
בט ,הנה יתחייבו מזה שקרים רבים .אם ת ח ל ה יתחייב שלא יהיה
מאמר א' פרק ר׳
29
תועלת לשכל ההמלאני כהשכילו המושכלוח אשר בכאן ,ויהיה השתדלותו
כהשגתם טורח ורנר נטל .ונאור זה ,כי מפגי שהוא משיג ע8םוח השכל
הפועל תמיר ,והיה עצמות השכל הפועל הוא הסחר המושכל לאלו
הרכרים והצורה אשר שנו כה אחר אלו המושכלוח ,והוא האופן יותר
שלם כמציאותם ,כמו שיתכאר אחר זה־ הנה הוא אם כן משיג המושכלות
אשר ככאן תמיר כאופן היותר שלם ,ולא יהיה לו כהשתרלותו להשכיל
אלו המושכלוח .ואם ש נ י ח שכבר יתחייכ מזה שלא יצטרך השכל ההיולאני
אל החוש כהשגת הגררים ,רוצה לומר כהשגת הציורית ,והיא ההשגה היותר
ממחרת לו כמו שבאר הפלוסוף־ חה כי ההשגה האמתיח היא כמו מורכבת
מהשכל והשגת החוש ,ולזה היה שיקרה כה טעות כמו שיקרה הטעות
כחוש כשישפוט על המוחש הבלחי מיוחר לו ,כשפטגו כראות בצהוב
שהוא מתוק ,מפני שהרגשנו ברכש שהוא צהוב ושהוא מחוק .ואולם איך
יתבאר שיחוייב מזאת ההנחה שלא יצטרך השכל ההמלאגי אל החוש
כהשגת הגררים ,הנה לפי מה שאומר• והוא כי מפני שהוא משיג עצמות
השכל הפועל תמיר ,והיה אצל השכל הפועל השגת הגררים אשר לאלו
הרכרים ,הנה הוא מבואר שלא יצטרך כהשגת הגררים אל החוש ,וזה
מבואר הבטול כנפשו .ואולם אמרנו שאצל השכל הפועל השגת הגררים,
לפי שככר יתבאר שאצלו יריעת הטרור המושכל אשר לכל אלו הרכרים
אשר תחת גלגל הירח ,והצר אשר היה בו זה הטרור אחר ,ומי שירע
בכללות זה הסחר יחויב שירע חלק מחלקיו ,כי לא תהיה אפשרית
יריעת הרכר המורכב בזולת יריעת הפשוטים אשר מהם הורכב .ובהיות
העגין כן ,הנה אצלו ציור טרור המושכל אשר לנמצא נמצא ,אלא שלא
תסמוךיריעתו בו אל האישיםהנמצאים ,כאמרנו ש כ ל א ר ס מ ר כ ר וכל
חי מ ר ג י ש ,והסבה כזה שהשכל הפועל לא קנה היריעה אשר לו כזה
הסרור מהאישים ,אבל קנו האישים הנמצאים המציאות אשר להם
מהיריעה אשר לשכל הפועל כזה הסחר ,ולזה לא אמרנו שתהיה אצל
השכל הפועל השכלת ר&ושכלות האמתיות כאופן אשר יקנם בו השכל
ההיולאני ,ואולם אצלו כהכרח השגת הגררים כמו שבארנו ,כי הם אשר
לא תסמך היריעה בהם אל האישים הנמצאים .ואם ש לי ש ית כי אף
על פי שיאמר לנו כן רשר שהוא ירצה כזה השכל הפועל תמיר ,אלא
שלא ישיג אותו מצר היותו רכק כנו ,הנה לא ימלט מזה משייחם שנוי
לשכל הפועל .וזה שאם לא השתנה השכל הפמנל מצר זה הרכקות ,הנה
שאלנו כן רשר מה הטבע אשר קנה השכל הפועל מצר הרכקות שישיג
המושכלות אשר בכאן ,והנה אין כטבעו שישיגם ,כי זה אמנם יהיה לו
בהכרח לפי זאת ההנחה מפני ערוכו לנפש אשר לנו ,ולזה ימצאו לו
30
מלחמ־ת ה׳
מגילות משותפות לסגולות הגפש המרגשת ולסגולות השכל הפועל ,ליל
שהוא ישיג המושכלות אשר בכאן אשר הם כמו מורכטת טהחוש והשכל,
כמו שהתבאר כבאור בן רשד לספר הנ פ ש .ובהיות העגין כן ,נשאל בן
רשד שיודיענו מה זאת ההרכבה אשר יחויב ממגה חרוש זה הטבע
לשכל הפועל ,האם מנהנה מנד.נ הדברים המורכבים הרכבת שכנות,
ר׳ל שימצא אחד ההרכבה כל אחד מהדברים ההם בעיט בפעל ,או
מנדינ הדברים המורכבים הדכבח המזגוח ,ר״ל שלא ימצא אחד אחר
מהדברים ההס אחר ההרכבה בעינו בפועל .ואם אמד לנו שמנהנה
מנהג הדברים המורכבים הרכבת שכנות ,אמרנו לדשמה שזה מנהנו לא
תחדש בו טבע לאחד אהד מהדברים ההם זולת הטבע שהיה להם
קודם ההרכבה־ ובהמת הענין כן ,הנה מאין קנה השכל הפועל בזאת
ההרכבה זה הכח אשר הוא חוץ מטבעו ,ר׳ל הכת על קנין המושכלות
אשר בכאן ,מי יתן ואדע־ וזה כי הטבע אשר יתחדש לו אי אפשר שיתחדש
מפני ואח ההרכבה ,אם הונחה על זה האופן כמו שקדם .ואם אמר
לנו שזאת ההרכבה מנהגה מנהנ הדברים המורכבים הרכבת המזנוח,
הנה יחיה השכל ההמלאגי וולח השכל הפועל בהכרח ,כי הרב! ים
הנמוגים לא ימצאו בנסזג בפעל אחר ההרכבה ,והוא הפך מה שהניחו
בן רשד מענין זה השכל ,עם שיקרה מזה שיהיה השכל הפועל משתנה
הוא בעצמותו ,וזה בלחי אפשר בשום פנים .ובהמת זה כולו שקר,הוא
מבואר שמה שהניחו בן רשד מענק השכל ההיולאני הוא שקר.
ו מ ה ם ,שאם היה שיהיה השכל הוזיולאני הוא השכל הפועל בעינו,
אלא שמצר שהוא דבק בנו יהיה לו כח על השנת המושכלוח אשר
בכאן ,כמו שאמד בן רשד הנה לא ימנע הענק מחלוקה ,אם שיהיה
לו מצד שהוא דבק בנו מציאות אחד במספר לבד ,והוא הנראה מדברי
בן רשד ,כי אין בכאן לזה השכל האחד במספר ,חצה לומר השכל הפועל,
כי אם שני צדדים ,הצד האחד הוא צד היותו בלחי דבק בט ,והצד
השני הוא היותו דבק בנו• או שיהיה לו מצד שהוא דבק בנו מצאומח
רבים במספר .ואם הונח שיהיה לו מצד שהוא דבק בנו מציאות אחד
במספר ,כבר היו כל השכלים ההיולאנים אשר לכל האנשים אחד
במספר ,וייוחסו להם בצד אחד כמספר .ובהיות הענק כן הנה יקרה מזה
באחד במספר שיהיה מקבל ההפכים יחד מצד א חד ,וזה בתכלית הבטול.
וזה כי מפני שהיה שכל ראובן יודע מושכל אחד ושכל שמעון יסכלהו או
יטעה בו ,הגה יקרה מזה שיהיה השכל האחר בעינו חכם וסכל יחד בדרוש
האחד בעינו .ועוד שאם הונח הענין כן ,אני תמה מה זה שלא ישתמש
שכל ראובן במוחשוח אשר השיג שמעון־ וזה שכאשר הונח זה השכל
מאסר א‘ פרק ו״
31
צריך אל החוש כמה שישכילהו ,הוא טמאר שכבר יספיק לו מה
שהרגיש איש אחר לבד להיות לו מושבלי המורגש ההוא ככל
האגשים ,וזה כתכלית הבמול .ואם הוגח שיהיו לו מצר שהוא רבקכגו
סצאויות רבים מצר היחס הפרטי אשר לו עם איש ואיש מאישי האדם»
יתחייבו מזה שקרים מה .אם ת ח ל ה שיהיה מה שהוגח גברל בלתי
גברל .וזה שהצורות הגברלות ייוחדו מבין שאר הצורות שלא יקבלו
רמי אם לא מצד האיכות ,ואולם הצורות ההיולאגיוח יקבלו רמי מצר
האיכות ומצר הכסות ,משל הרמי אשר מצר האיכות כאמרגו שצורת
הסום היא זולת צורח ה ח מ ו ר ,ומשל הרמי אשר מצד הכמות כאסרגו
ש צורח זה הסו ם ה י א ז ו ל ת צ ו ר ת ז ה ה ס ו ס ה ש ג י כ פ ס פ ר .ובהיות
הענין כן והיה השכל ההיולאגי מקבל הרמי מצר הכסוח ,כי כבר הוגח
מתרבה ברבוי ריגושאיס אשר הוא להם צורה ,הגה הוא אם כן כלתי
נבדל ,לפי שהצירה הגברלת לא תתרבה ברבוי הגושאים אשר היא להם
צירה ,וכבר הוגה זה השכל הוא השכל הפועל כעיגו אשר הוא גברל,
וזה שקר בלתי אפשר .ואם ש נ י ת שככר יתגייב מזה שיהיה השכל
הפועל אשר הוא אחר כמספר רכים ,ולא רבים לכר אכל רמי בלתי
תכליתיי .וזה כי כשגג־ה שהשכל ההיולאגי הוא השכל הפועל בעינו,
להיו לפי זאת ההנחה השכלים ההיולאניים רבים כמספר רבוי כלתי
תכליתיי ,הוא מבואר שככר יהיה השכל הפועל שהוא אחר כמספר
רבים לבלתי תכלית ,וזה בתכלית הכמול והעזת — .הנה זה מה שראינו
לזכרו טהבטולים אשר יתחייבו לפי רעת ק רשד ,וככר ימצאו לו בטולים
רבים זולת מה שזכרנו ,אלא שטה שזכרנו הוא מספיק בבטול זה הרעת.
ואולם הרעת אשר זכרנו לקצת המתאחרים הוא גם כן מבואר הבמול
מפנים רבים .מ ה ם ,כי כבר יחויב כהנהחם זה שתסתר נפשם .וזה כי
רם יגיחו זאת הצורה גברלת ,והנה לפי שהיא גברלח לא היה אפשר
בה שתקבל הרמי הטספרי■ ובהינח הענין כן והיה ,דרך משל ,צורת
ראובן המתחדשת עהה היא בעינה צורת שמעון הגמצא עתה אשר
היה נמצא קורם חרוש ראובן ,הנה אם כן זאה הצורה בעינה אשר
לראובן היחה נמצאת קורם חהויה ,וכוח יתבאר בבל אחר םהשכלים
האטשיים שהוא נמצא קורס הויו .ומה שזח דרכו הוא בלתי חווה,
יככר הונח הווה זה שקר ,ר״ל שיהיה'הבלתי הווה הווה — .ו מ ה ם,
כ־ מפני שהם יניחו לאדם אחר במספר שני התהויות ,ר״ל שהם יניחו
התהוות האחר בעצגזו לשכל ההיולני והתהווח אחר לחמר האנושי•
י׳גך יקךה מזה הבמול שיהיה הארס אחד במספר רבים בפועל ,לפי
עכל אחר מחלקיו נמצא בעצמו ונפרד .וזה שהדבר יהיה ארזר בטכפר,
32
מלחמות ח׳
ואם הזא רבים בגרר ,מפני ההחאחחח אשר בץ חלקי הגרר ,ר׳יל
שהחלק האחר מחלקי הגרר הוא שלמות לחלק השני ונמצא מ ,ולזה
יהיה רבים מ ח אחר בפעל ,כמו שהתבאר כמה שאחר הטבע• אמנם
בשלא יהיה התאחחחבין חלקי הגרר ,הנה יהיה הערר רבים בפעל.
מה הבטול מחוייב גם ק לתמםטמם ,מ הוא יניח גם כן השכל ההמלאני
נבדל ונמצא בעצמו .והוא מחויב גם כן לאבן רשר באופן מהי ווה כי
מפני שהוא מניח השכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו שהוא נברל
תמצא בעצמו ,הגה יחויב לו שיהיה השכל ההיולאני נבדל ונמצא בעצמו,
יחויב לו מפני זה הבטול .עוד יתבאר באופן אחר ,שככר יחחייב מסלו
שהניחוהו המתאחרים שיהיה האדם האתר במםפר רבים .מה שהוא
מבואר שלא יהיה טההוים הרבים אחר במםפר אלא אם היה לכללותם
התהוות אחר ,כאלו תאמר שהאש ושאר היםורוח אשר כל אחר מהם
הווה בעצמו לא יהיה מהם אחד במםפר אלא אם היה להם בכללם
התהוות אחר ישומ בו אחר ,כאלו תאמר שיחרבו ויתמזגו ויתהווה מהם
המה אחר במםפר ,מה כי ההווה האחר במםפר יש לו התהוות אחר
במםפר ,ומה שיש לו החהמת אחר במםפר הוא אחר במםפר ,והוא
מבואר בנפש• ולזה יחויב במה שימצא לו מתר מהתהוות אחר במספר
שיהיה יותר מאחר במספר — .ו מ ה ם ,שככר יחויב להם מפני הניוזם
זה השכל ההיולאני הווה ונמצא בעצמו ,שיהיה צורה מה• ולפי שהוא
מעורב לצורה מהצורות לפי זאת ההנחה ,הנה יחויב שלא ישכיל שאר
הצורות או ישכילם על זולת מה שהם עליו ,כמו שבארע במה שקרם,
מה מבואר הבטול ,כי כבר רחבאר מטבע זה השכל ,שיש לו בח על
השגת כל המושכלוח לפי מה שהם עליו .תה הספק בעינו התחייב
לתמסטיום ,כמו שזכרנו במה שקרם — .ו מ ה ם ,שכבר יוזויב מזאת
ההנחה שלא יהיה רושם בהשגת החושים אל השגת השכל ער שיהיה
השכילע הדברים אשר לא הרנשנום אפשרי כמו השכילנו הדברים
אשר הר־גשנום .תה כי אץ* תגיע אל השכל השגת החושים ,אם לא
היה בינו וביניהם החאחרות ,האם אשיג מה שהשגת אתה כשהשנח
אותו .וזה הכטול יחויב גם ק לתמסטיום ,כי הוא יניח גם כן זאת הצורה
נבדלת ונמצאת בעצמה .מחויב גם ק לאבן רשר באופן מרי ,וזה כי
כבר יתחייב ממה שהניח אוחו שתהיה זאת הצורה נברלת ונמצאת
בעצמה ,כמו שזכרע במה שקרם —.ו ם ה ם ,כי אם היה השכל ההיולאני
נבדל ונמצא ,מה זה שלא יוכל לעשות פעולתו בעת המת החושים או
שאר בחות הנפש המשיגים מחעםקים בפעולתם ,האם יחויב שתמנע
פעולתו כשתתעסק בפעולתך .וב^ל הוא מבואר שהםבח מ ה הוא
מאמר א׳ פרק ד
33
היות הנפש אחת ,כסז שזסד הפלוסוף־ )כאשר לא מגח כבאןאחחח כין
השכל החיולאני והכתות הנפשמת ,לא תמ 3א בכאן סבה לבטול פעולת
השכל בעת השתמש שאר הכתות המשיגות בפעולתם .ואם יאסר אוסר
שורי־ יקרה לשכל ההיולאני לפי שהוא יקת מהחושים התחלות
אשר מהם יוצא מה שישכילהד אמרנו לו שזה מטאר הבמול ,ווה
שאנחנו נראה ,עם היות אצלו ההחחלות המגיעות מ החוש ברחש
אחר ,לא יוכל לחקור בו כעת היות החושים טחדים כפעולתם .חח
הבטול מחויב לתמסטיוס נם כן ,כי הוא ינית וה השכל נם כן נבדל ונמצא
בעצטו .ויחויב נם ק לאבן רשד באופן מה ,לפי שככר יתחייב ממה
שהניח אוחו שתהיה ואח הצורה נבדלת בעצמה ,כסו שקדם — .ו מהם ,
שכבר יחדב להם בשבל חאחד במספר שיקבל ההפכים יתד .וזה שככר
יחויב להם ,מפני הגיחו וה השכל נגדל ונמצא בעצמו ,שיהיו כל חשכלים
האנושיים הנמצאים אחר כמספר ,כי הצורה הנבדלת לא תחרכה ברמי
הנושאים• ובהמת הענק ק ,והיה שכל ראוק מדע רחש אחד ושכל
שמעק יסבלחז אז יטעה מ ,הנה קרה מור .שיהיה השכל האחד כעיגו
טקכל החכמה והסכלות יחד וברחש אחר בעינו — .ו מ ה ם ,שהם הניחו
הפך מה שהשחשז ארסטוטלזם• זזה שכבר ביאר ארסטוטלום בצורה שאץ
לה הדה בי אם במקרה מצד הנושא ,והם הניחו לזאת הצורה הויה
וחחש כעצטותה — .ו מ ה ם ,שלא ימנע התהוות ואח הצורח טשיהיה
מנושא או מלא דבר .ואם היה החהוותד .מנושא ,הנה יחדיב שישתנה
עד שנתחמה ממט זאת הצורה ,ולפי שככר התבאר שכל משתנה גשם,
חנה יחויב בוה הטשא שהוא נשם־ ובהיות הענץ כן ,וחיה מבואר
מהנשם שהוא לא ישתנה אל לא גשם ,הוא מחדב שתהיה ואח הצורה
גשם או בעלת גשם ,וכבר הניחו שהיא שכל נבדל ,וה שקר ^ חי אפשר.
ואם הניחוה מתחדשת בעצמותה מלא דבר ,וחוא חנראה מרכריחם
ולזה יקראו ואת ההזיה בריאח ,הנה ואח ההנחה היא אם ק מבוארת
הבטול ,כי כבר החכאר כראשון מ ה שם ע שכל מתחדש צריך אל
טשא ,היה המתחדש עצם או מקרה .ועוד כי מפני שזאוז הצורה
התחדשה אחר שלא היחד .נמצאת ,הנח יחויב כה שתהיה נמצאת בכח
קודם המצאה בפועל ,ולפי שהבת הוא סטה שלא יובדל ,הנה יחויב
שיהיה בכאן נושא ימצא בו וה הכח־ וכהמח הענץ ק ,חוא מבואר
שאי אפשר שתונח הצורה הוזח מלא נושא .וכבר התבאר תחלה שאי
אפשר שתונח זאת החדה מנושא ,חנה אם ק טמאר שאי אפשר
שתונח הצורה הווח בעצטותח לא סטשא ולא מלא נושא• ולוח הוא
מבואר שהוא שקר שתחיה זאת הצורה הווה בעצמותה .והווא מבואר
3
34
מלהסית רד
שבבר יכמיאו לזח דרעת כטוליס רכים זולת אשר־ וכרגו ,אלא שסח
שזכתזהו מזה הי*♦ מספיק
ולפי שכבר נמצאו כאופן מה רעוה בן רש 1והססטיזם והמחאחרים
על מספר החלוקוח אשר אפשר ש^היו כהנחה הנושא לזאת ההכנה
שלל נכרל כעצמו ,והיה ממאר מדברינו שכל אחר מרעוהיהם הוא
שקר ,הוא מבואר שהנחת הנושא לואח ההכנה שכל הוא שקר ואדים
שככר נמצאו דעותיהם על מספר החלוקות אשר אפשר שתהיינה
לפי ואח ההנחה כאופן מה ,זה מבואר לפי מה שאומר .וזה שלא
ימנע ,אם הונח הנושא לזאת ההכנה שכל ,משיהיח נושא לה כעצם
כמו שיראו חססטיוס והמתזאחרים או במקלה כמו■ שיראה בן רשד־
ולא ימנע גם כן בזה השכל הנושא יאם שיהיה כלהי הווה כמו שיראו
חמסטמס וכן רשד ,או הווה למו שיניחו המתאחרים .אלא כי מפגי
שאפשר שיונחו אלו• הדעות בצדדים■ אחרים ,לאלי תאמר שכאשר היח
השכל חחוא הנוש& לה במקרה ,היה אפשר שיונח שכל הזה שבל אחר
זולת השכל הפועל ,והיה אפשר גם כן שיונח השכל הנושא לזאת ההכנה
במקדה הווה ,והוא רכר לא הניחו אחר מן הקורסים ,ד״ל מאלו האנשים,
ראוי שנבאר במאמר כולל שאי אפשר שיהיה הנושא לזאת ההבנה שבל
נמצא בעצמו,
ונאמר־ שהוא בלתי אפשר שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל נמצא
בעצמו ,שאם הונח הענק ס ,לא ימנע הענין מחלוקה ,אם שתקבל ואח
הדכנח המושכלות קמל מעורב עם הנושא ,או שתקבלם קבול כלו v
מעורב עם הנושא .ואולם הניחנוי שתקבלם קבול מעורב עס הנושא
כבד התבאר שהוא שקר ,כי הוא מחויב כה שלא תקבל המושכלוח
קמל מעורב עם צורה מהצורוה ,כמו שבאר ארססוטלוס■• ואם אמ תו
שתקבלם קמל כלתי מעורב עם הנושא ,הנה יהיה הנושא לה כלתי
משכיל •אלו המושכלות ,ולא ימנע משנניחהו משכיל או בלחי משכיל.
אכל הנחתינו אותו בלרר משכיל הוא פותו־ נפשו ,ר״ל הנחת שכל אין
לויכח על חמושכלוח‘ ואם הנחנו אוחז משכיל ,מה זה הדבר אשר
ישכיל ,מי יהן ואדע אם הוא מהמושכלוח ^^שר תקבלם ההכנה הנמצאות
מ ,אם הוא דבר הולך מהם מררנח הצורה .ואולם אם הנחנו אותו
משכיל דבר מהמושכלותאשר לו הכנה על קמלם ,היו אלו המושכלות
נמצאות מ בכח ובפעל יחד ,ווה מבואר הכטול ואם הנחנו אוחו
משכיל מושכל ילך מאלו המושכלוח מהלך הצורה ,כאלו תאמר מה
שחיו כו אלו המושכלוה אהד ,חיה זה השכל הוא השכל הפועל בעיני,
כמו שיתבאר אחר זה ממהות השכל הפועל ,אי יהיה זה השכל שכל
מ א סי א פרק ה׳
35
אחר למעלה סהשכל הפועל ,ואיך שהונח ,הנה יהיה בו באופן שלם
אלו המושכלות אשר לו הבנה על קמלם ,ויהיו אלו הציוריות במו שבל
מושכל מהם־ ולפי שככר נמצאס מ הכנה על קבילו אלו המושבלות
הציוריות ,הנה יקרה מזה מהכטול שימצאו בו אלו המישכלות הציוריות
יחר בכח ובפעל .והוא מבואר נם כן שכל השקרים אשר מנינו שהם
משותפים לשלשת הרעות האלו יחויבו כאשר נניח הגושא לואת ההכנה
שכל נבדל נמצא כעצמו ובהיות הענין כן ,היא מבואר בפוחלט שהוא
בטל שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל נבדל.
פרק חמישי
יתבאל בו לפי סד .שאפשר
בז מסחוח דישכ*7
ואחר שכבר התבאר שהוא בטל שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל ,ראוי
שנחקור מה הנושא לה ,כי הכח הוא ממה שיצטרך אל נושא .והוא
מבואר שלאישאר שיהיה הנושא לה כי אם גשם או נפ ש ,לפי שאין
בכאן מציאות רביעי .ואם הנחנו שתהיה הנפש נושאת לשכל ההיולאני,
הנה הוא ■מבואר שאינה לו בעצמותה ,כי אין מדרך הצורות שתהיינה
נושאות קצתם לקצת ,אבל יהיה ענין היותם נושאות קצתם לקצתם
שהחמר יקבל קצתם באמצעות קצתם ,.כמו שהתבאר בספר ה נ פ ש .
ובהיות הענין כן ,הנה מה שיחוייב ,שיהיה הנשם נושא לזאת ההכנה.
ולפישהחמר הראשון יקבל קצת הצורות קבול ראשון בקבוקו צורות היסודות,
וקצתם יקבלם באמצעות כמו הענין בצורות המתרמי החלקים המורכב
מהיסודות ובמה שאחריו מהצורות ,רצוני שכבר יקבל קצתם באמצעות
קצת ,והיה מבואר שאין זאת ההכנה מהצורות אשר יקבלם החמר
הראשק קבול ראשון• הגה אם כן לא ישאר אלא שתהיה מהצורות אשר
יקבלם החמר הראשון באמצעות הצורות האחרות.
ואולם שאץ זאת ההכנה מהצורות אשר יקבלם החמר הראשק קבול ראשק,
הנה זה יתבאר ממה שאומר .וזה כי מהשהיה זה דרכו מהצורות לא יופשט
מהם גשםמהנשמים המורכבים ,כמו שהתבאר במפר הנפש ,והמשל שהוא
בלתי אפשר שיופשט גשם מהגשמים המורכבים מצורות היסודות שבחם
החום והקור והלחות והיבוש ,לפי שהם מקבלים הצורה שקכלוה באמצעות
אלו הצורות• ואם היתר .ואת ההכנה מהצורות אשר יקבלם החמר
הראשון קבול ראשון ,חנה יהיו בל הנשמיס המורכבים מהיסודות בעלי
שכל אנושי ,וזה בתכלית הבסול .ואחר שהחכאי שזאת ההכנה היא
מהצוחה אשר יקבלם החמר הראשק באמצעות צורות אחרות ,חנה
הוא מבואר שלא ימלט הענק כר .מחלוקה ,אם שתר־.יה מהצורות אשר
*3
36
מלחסוח ה'
תקבלם החסר הראשון קורם קגו 6הכפש חסדסה ,אי שיחיה סקבל
אוהה אחר קסלו הנפש הסרסה .ואם הנחנו שתהיה טהצזרוח אשר
יקבלם קודם קמלו נפש המדמה ,הנח חהיה זאת ומורה בפדדגח ההיולי
מהנפש המדמה ,כי מה שקדם סהצוחת הוא בטדרנח ההיולי למאוחר•
Sפי שמה שהו<נ במדרגת הצורה לא יפרר סטה שהוא בטדרנת ח ^ לי,
כמו שהתבאר כספר ה נ פ ש ,הנה יחויב מזה בכל כעל נפש מרמה שיהיה
בעל שכל אנושי ,חח טמאר הכסול* חה בי הרבה מבעלי' חיים ימצאו
בעלי נקש טרסה ,והמאמר בהיוחם בעלי שכל אנושי הוא מבואר חב 1פ,
ער שהאריכות כפאורו הוא מותר ,חה שהוא מ השקר שתהיה בכאן
צורה למק ^ המינים ולא יסודח סמנה הפעולות אשר טדרכס שיםוררו
ממנה ,ובהיות הענק כן ,הוא מבואר שתשם הוא הנושא לזאת ההבנה
באמצעות הנפש המדמה .ואם הונחה הג«ש המדמה חלק מחלקי הנפש
רמרנשח ,יהיה הנשם הנושא לזאת ההכנה באמצעות הנפש המרגשת,
ולוה יאמר שהנפש המרגשת היא הטשאת לזאת ההבנה כאופן מ ה.
והזא מבואר מטה שבאח ארסמוטלוס בענק זאת ההכנה שיחויב שיהיה
קבולה המושבלוח קבול בלחי מעורב עם נושאה ,והנה יהיה נושאה
הכרהי לה במציאותה לא בקבולה המושכלוח כמו שאמר אלכסנדר.
ולפי שואת הצורה היא מהצוחח אשר החמר הראשון כחיי על קמלם,
והיובל הצורות אשר החמר הראשון סתיי על קבולם הוות וטחודשות,
הנה זאת הצורה הזזה ומחודשת .ואולם אם אפשר בה הגצהיוח זהקיזם
אחר השלמה במושבלוח ,או יתיב בה שתהיה נפסרת כמו הענק בשאר
הצוחח ההמלאנמח ,הנה זה ממה שנחקור בו במה שאחר זה.
פרק ששי
יתבהר מ פזמה השכל ה»ע^
פה
^גו מ ה הג1ק^פ.
ואחר שכבר בארנו מהות השכל ההיולאני ,ראוי שנחקור אם אפשר
מ שישאר נצחי אחר השליטו בטושבלות אם לא .ולפי שבכר יחשב
סטה שבארו ק רשו־ בקצורו לספר ה נ פ ש ובקצת אנחחמ ,שאם ת ה
שישאר זר .השכל נצחי ,שזר .אטגס יתזז כשיחאתר בשכל הפועל ,והיתר.
החקירה מר .החתאחרוח ,אם הוא אפשרי לנו אם לא ,מטר .שאי אפשר
אם לא נרע מהות השכל הפועל• הנר .ראוי שנחקור החלה סענץ
םר.וח השכל הפועל ,ולא נזכיר בור .רעת לקורטים ,לפי שלא ראיט לר.ם
מאמר מאח החקירה.
ונאסר שהוא טמאר שכל טח שיצא טחבח אל הפעל הגה יוציאת
אל הפעל טי שיש לו בפעל כאופן סר ,שיש למתפעל בבה• ור.נר .ככר
מאמר א׳ »רק ר
37
התאמתה זאה ההקדמה והותח הסס^ח הגזםלוח בח בחכמה הטבעיח
ובמה שאחר הטבע .ובהיות הענק ק ,זהיר• מבואר מעגק השכל
חהמלאני שהוא כחיי על השגת נמום אלו הנמעאוח אשר בכאן וישרם
וסררם ,הנה יחויב שתהיה> אצל השכל הפועל יריעת אלו המחרים
כפועל באופן מה ,כי לא יחויב שימצא זה הענין בפועל על האופן שימצא
במחפעל כשיצא אל הפועל ,והמשל כי צורח הכסא אינה נבזצאח בנפש
האומן על האופן שתמצא בכסא הנעשה במלאכה .ולזר .ראוי שנחקור
באהח אופן ידעבז .ונאמר כי מפני שאנחנו נמצא מהשכל הפועל שהוא
מודיע לשכל ההיולאני אלו המחרים ממר אחר מדור ,הנה יחויב ממה
שקדם אם שחחיה אצלו ידיעה באחד אחר מאלו המחרים ,או שתד.יח
לשכל ההמלאני מחר מ׳זזכל פועל אחד ,הוא מטאר הבטול .וזח בי
הפועל האחר במה שהוא אחר אי אפשר שיחיה בעצמות כי אם מפועל
אחר — האלהים ,אם לא היה קצתם מיעזרח לקצת ,כמו הענק במלאכה
הראשייחעם מלאכות המשרתות לה־ וכשיהיה הענקמהחחאר ,היד .גם בן
כל הפועל מפועל אחד במםפר ,והיא המלאכה הראשייח ,כי היא אשר
הישירד .שאר המלאכות המשרתות לד ,.והמשל שמלאכת הננחח חחחוך
הקורות אשר תעשה מהם הםפינה ,וחאל^ העושה הספינד .יעשר .מהם
מפינח• ואולם על דרך האמת הנד .המלאכה הראשייח היא הפועלת מ ה,
כי היא חישיר המלאכה אשר תחתיה באופן שיהיה בו גאות מה שיתחדש
מטנד .למלאכה הראשייח ,והמשל שעושה הספינר .יישיר המחתך הקוחח
אל חאוק שיחוחכו בו כי ת שיחיד .נאות לחעשות מחם םפינה .ובהיות
הענין ק ,והיה מהמבואר כי שלמות השכל ההיולאני במושכלוח אשר
הוא כחיי עליהם הוא פועל אחד בממפר ,לפי שזה השלמות הוא תכלית
לשכל ההמלאני ,והתכלית האמחי לארוז־ במםפר הוא בהכרח אחר
כמםפר־ הנה יחויב שיהיה הגעת זה הפועל בשכל ההמלאני מפועל אחר
במספר ,ולזה יחויב שחר.יה אצל השכל הפועל הידיעה באחד אחר
מאלו חםחרים .זלפי שכבר נמצא שהשכל הפועל יודיע גם כן לשכל
ההיולאני מדרגת המושכלוח האלו קצתם עם קצתם ,ריל שכבר יוריעהו
שקצת הצוחח הם שלמות לקצת באוק שחבלינה כולן אל צורר .אחת
היא שלמות להם ,כאלו תאמר הצורה האמשית ,כי היא אשר יקבלה
החמר הראשון באמצעות שאר הצוחח אשר הוא כחיי על קבולם ,והיא
לר.ם במדרגת השלמות והצורר.־ הנד־ .יחויב שתריד .לשכל הפועל ידיעה
באלו המחרים מצר מד .שהם בכללם םחר אחד ,והוא הצד אשר הם בו
אחד .וזה מבואר חיום גם כן באופן אחר־ מד .שאם לא היו אלו
המושכלות חרבות מחאחחת בנפש השכל הפועל ,הגר .יהיה השכל הפועל
38
מלחמות ה׳
רבים ,כי מושכליו חם רכים והם עצמותו ,כי המושכל והשכל הוא
דכר אהד כמםפר ,כמו שהחכאר■• וככר ההכאר כמה שקדם שיהיה
השכל הפועל אחר כמםפר ,זה חלוף לא יתכן .ולזה הוא מבואר שהשכל
הפועל הוא יודע כל אלו הסדורים כצר אשר הם כו אחד ,וכזה האופן
יהיה השכל הפועל אחד .ואולם השכל ההיולאני ,לקושי קמלו המושכלוח
מהשכל הפועל מפני הצטרכו בהם אל החוש ,יקרה לו שלא ישכיל
מהצד אשר בו היו אלו המדורים מדור אחד כמספר כי אם במדרגות
רחוקות.
וככר יםפק מספק על מה שכארגו ממהות השכל הפועל ויאמר שלא
יחויכ מפני הוצאת השכל הפועל השכל ההיולאגי מהכח אל הפועל
בקנין המושכלות ,שתהיה ידיעת אלו הםדורים אצל השכל הפועל.
וזה שיש לאומר שיאמר שאין יחם השכל הפועל מאלו המושכלוח יחם
הצורה אשר כנפש המלמד אל הצורה הנקנות ממנה למתלמד ,או כיחס
המוחש אל הצורה המגעח ממנו בחוש• אבל יחסו להם יחם ■האור אל
הנראים ,שישיבם נראים בפועל שהיו נראים בכח מזולת שיהיו בו
המראים כפועל ,וכן הענין בשכל הפועל ,כי הוא ישים הצירות הדמיוניות
שהן מושכלות בכח מושכלות בפועל ,ולזה לא יחוייב שתהיה אצלו
יריעה באלו המושכלות .ונאמר כי השכל הפועל כשישיב מושכל בפועל
מה שהיה מושכל בכח בצורה הדמיונית ,והוא הטבע הכולל המעורב
בה עם המשיגים ההיולאניים אשר היתד ,בהם פרטית ,מזולת שתהיה
לו השגה במושכל ההוא • הגה יהיה זה בהכרח אם כשיתן טבע לשכל
ההיולאני שישכיל מהצורה הדמיונית הטבע הבולל אשר בר] ,,או
כשיתן מרע לצורה הדמיונית ישוב בו מושכל הטבע הטבעי הכולל אשר בה[.
ואם הנחנו שי^ מדע לצורה הדמיונית ישוב בו מושכל הטבע הטבעי הבולל
אשר בה ,במו שישים האור הנראים נראים כשיגיע בהם האור ,מי יחן
ואדע מה זה השנוי אשר יהיה ממנו בטבע הכולל אשר בצורה הדמיונית
שישוב בו מושכל ,זה אי אפשר שיאמר בו דבר גאות ,ואפילו רצה שיבדא
זה מלבו בדיאה .ועוד בי המשיגים ההיולאניים כלם כבר אפשר שיהיו
מושכלים כשילקחו בצר האחד ,ר״ל כשלא ילקחו עם הנושא אשר
היו בו מקריים ,וזד .כי להם כלם צד מר,עיון יד,יו בו עצמיים ,כי כל
המקרים כבר אפשר שיד.יו מושכלים באופן מה .ובד.יות הענין כן,
הנה לא יתבן שיאמר שינתן טבע מה לקצת מה שבצורה הדמיונית ,
והוא הטבע הכולל אשר הוא המושכל בה ,ובזה הטבע ישלם השכל
ההיולאני שיברור ממנו הטבע הכולל ,וזה כי אין שם דבר בה ,ולא
יתק בה שיהיד ,מושכל .וכאשר היה זה שקר ,הוא מבואר שאי אפשר
מאמר א פרק ו׳
39
שיונח זה העגין בשיתן השכל הפועל צבע לצורה הדמיונית ישתנה ברו
הטבע המלל המעורב בה עם המשינים ההיולאניים כאופן יוכל השכל
ההיולאגי להשיגו .והוא מבואר גם כז שאי אפשר שיונח שיתן השכל
הפועל טבע לשכל ההיולאני בו ישכיל זה המושכל אשר בזאת הצורה
הדמיונית .וזה שאם היה הענין כן ,הנה לא ימנע אם שיהיה זה הטבע
אשר יחן לו בדשגח מושכל טבע אחד בעינו ,או שיתן לו טבע מיוחד
לכל אחד מהמושכלות .ואם אמרנו ׳ן!הוא יהן לו טבע אחד בעינו
להשיג כל המושכלות ,הנה יתחייב מזה שלא יוכל לכתר השכל ההיולאני,
ספני זה הטבע הכולל אשר בצורה הדמיונית ,מבין המשיגים ההיולאגיים,
לפי שכל אחד מהם אפשר שיהיה מושכל לו ,ויקרה לו מזה שישיג הצורה
הדמיונית כפי מה שהיא .ואם אסרנו שיתן לו טבע מיוחד לכל
מושכל ומושכל ,הנה יקרה מזה שיתן הפועל האחד בעינו למקבל האחד
בעינו טבעים מתחלפים ,וזה מבואר הבטול — .ועוד שהוא מן השקר
שיותן לשכל ד׳היולאני טבע יקבל בו המושכלוח• שאס היה הדבר
כן ,הגה יהיה השכל ההמלאגי בזה הטבע בעל צורה מח ,והיא חמגעהו
מלקבל המושכלות ,כמו שיתבאר ,וזה מה שהונח .ולזה הוא מבואר שאי
אפשר שיהיה זה מהשכל הפועל מצד הטבע יחן כצורה הדמיונית ,ולא
מצר הטבע יחן בשכל ההיולאגי .ובהיות הענק כן ,הוא מבואר ,שאם היה
השכר הפועל משיב מושכל בפעל מה שהיה מושכל בכח בצורה הדמיונית,
שזה אמנם יהיה בשיברור מהצורך .הדמיונית הטבע הכולל מבין המשיגים
הדויולאניים• ולפי שהוא בורר אותו^ הנד ,יחוייב שישיגהו ,או לא חד.יה
בדירתו לו אלא במקדה• ואם היתד ,ברירחן לו במקררי ,היה מניע בם
הנכונה ז;ל המעט ,וזה מבואר הבטול .והוא מבואר שלא יחויב ממה
שאמרנו שיהיד ,השכל הפועל משיג המשיגים ההיולאניים אשר הטבע
הכולל מעורב בהם ,וזה כי כבר ירזכן שתשלם לקיחת דבר מדבר בשיושג
הדבר לבדו ,וזד ,מבואר בנפשו ,ובזר ,האופן ישיג חוש הראות המרא.ה
אשר בגשם ההוא• ועוד שאנחנו נמצא שהשכל הפועל יודיע דברים
א־ן להם צורות דממנמח יהיו בהם בכח ,בזה האופן כמו שזכר בן רעזד
בספר החוש וה מוח ש ,והוא האמח בעצמו ,במו שנבאר במאמר השני
נדר ,הספר בנ״ה ,וזה אמנם יהיה במה שיודיע לאדם בחלום או בקסם
או בנבואה .ולזה הוא מבואר שלא תהיה זאת ההודעד .מצד הצורר!
הדמיונית לבד ,אבל יחויב שתהיה לשכל הפועל ידיעד ,באלו הדבר־ים
אשר יודיעם לשכל ההיולאגי — .ועוד כי האור ישיב המראים נראים
כפיעל אחר שהיו נראים בכח במקרה ,וזה יהיה כשיכין האמצעי הספיריי
אל שיהיו בו המראים בפועל באופן מה ,ואז יוכל להגיע חוש הראות אל
40
מלחמוח ת׳
שיקבל הסראים .וזה כי חוש הראות אי אסשר עישיג סוומזו מולח
אמצעי ,כמו שהתבאר בספר הנפ ש• ולפי שהאמצעי לא יקבל רושם
המראים אלא כשיהיה בהיר ,והיה האור מחן לו הבהיחח ,הוא מבואר
שהאור איגז בזח הפועל ,אכל הוא מכק האמצעי אל שיהיה פועל.
ואולם השכל הפועל הוא מחויב שיהיח פועל בעצמותו ,כי הפועל למכל
הוא ראוי שיהיה שכל• וזה ממה שיחייב שיהיה השכל הפועל פועל מצד
מה שאצלו מאלו הסרורים כאופן אשר התבאר — .ועוד כי מפכי
שהפועל לאלו הנמצאות אשר בכאן יחויב שתהיה אצלו ידיעח אלו
הסחרים ,כמו הענק באומן עם מה שיעשהו מהמלאכה ,ד ל שהוא מחוייב
שתהיה בנפשו השגת הסחר אשר לדבר דבר ממה שיעשה במלאכה-
והיה מחויב ,כסו שנבאר ,שיהיה זה הפועל הוא השכל הפועל אשר
התבאר מציאותו כספר הנ פ ש ,ת ה הוא מבואר שאצל השכל הפועל
ידיעה בכל אלו הסדורים אשר לנמצאות השפלות .ולא יחויב מזה לבד
שידע כל הסדוחם האלו ,אבל אומר שיחוייב מזה נם כן שתהיה לו
יריעה בכל אלו הםחרים אשר לנמצאות השפיות בצר היותר נכבד,
והוא הצד שר& בו אחד* כמו ש Tע האומן הקורות והלבנים והאבנים
אשר יהיה םר׳ם הבית לא כמה שהם קוחח ולבנים ואבנים ,אבל מצר
האחחת אשר ק « מצר ההרכבה ,והיא צורח הכיח ,ר״לשכבר ירעם
במה שהם חלק מהבית ,והנא הצד היותר נכבד כמציאותס.
ואולם איך יתבאר זה ,חנה לפי מה שאומר .תה כי לפי מה שהיה
החמר הראשון חרך מ ה הפועל אשר יפעל בו השכל הפועל משלמות
אל שלמות ,ר״ל שהוא מקבל השלמויות קצתם באמצעות קצת וקצתם
בעקור קצת ,עד שיכלה הענק אל השלמות האחרק אשר הוא כחיי
לקבלו ,והוא אשר היו כל השלמויות האחחם בעמה־ הוא מבואר
שהתהווה כל אלו השלמויות מ הוא התהוזח א חד ,לפי שככר יכזק
בו תכלית אחר ,והפועל להם יחויב טפי זה שידעם בצד אשר הם
בו א חד ,ובזה הצד היה אפשר שחחישר כל הזיה נכח התכלית* כמו
שאם יעשה הלבנים מי שימה הבית ,הוא מבואר שיחויב שתהיה
יחעחו המחר אשר ממנו יהיו הלבנים בצד אשר היו מ הלבנים כמדרגת
לבית ,לפי שהוא יעשה אותן מכו ר הגעת צורח הכיח ,ובהיות הענין
כן ,הנה יחויב לפי ואח ההנחה שתהיה אצל השכל הפועל יריעת
אלו ד aחרים בצד היותר נכבד ,והוא הצד שהם מ אחד.
ואולם שהוא מחויב שיהיה הפועל לאלו הדברים אשר בכאן השכל
הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנ פ ש ,הנה הוא מבואר ממה
שאומר .זזה שבבר התבאר ממה שהתבאר בששה עשר מספר ב ע לי
מאמר א׳ פרק ר
41
חיי ם שבכאן פועל מ ט חי ם ובבעלי חיים ,הוא שבל ,והוא אשר יקראהו
הפלוסוף הנפש הנאצלת םהגרסים השםיסיים ,ואמר מ שהוא כת
אלהי ,והוא השכל ,ויקראהו הרבה םהפלופופים האחחגים השכל
הפועל .חה כי אץ די כורע בנתינת הנפש ,כי הוא מחרסח החלקים
ואינו חלק מבעל נפש שנוכל לומר שיהיה בו כח נפשי ,ווה כי הוא סוחר
המוץ האחחן ,כפו שהתבאר בספר ב ע ל י ח י י ם .ואולם מה שאפשר שיהיה
מרע חום פה סחיחס בפנים מה אל החום הטבעי אשר לבעל נפש
הסתהוה ,ווה החום המשוער ,כבר אפשר שיוזיח מ שופע םהנרמים
השמימיים באמצעות ניצוץ השמש ושאר הכבבים ,בסו שוכרהפלוסוף*
אבל לא י ה ק שיהיה בו בח מצייר האברים ויכראם מאת החכמה
הנפלאד .אשר נלאו הדעות האנושמת ל^מיג אוחד .על אמחתה ,כי וה
לא יחק ש!Tיד ^ .החום הוה אם לא יתחבר מ בח אלד.י ,הוא שבל,
כמו שוכר הפלוסוף לפי מה שמצאנו במה שנעתק לנו מלשונות מן
הנצרים .חה כי הכח יעשר .מה שיעשה מולח כלי ,כי אין הזרע דבר
כליי ,אבל הוא סחדמד .החלקים• וכבר נמצאד.ו נם ק עושר .מה
שיעשה מן האברים מזולת כלי ייוחס לו עשייתם ,ווה כי האברים נמצאים
מחר״וים בחלקיד.ם בבעל נפש מהאבר הראשיי ל מ ל נפש ההוא
ומשאר האברים על מדרגותיהם ,המשל שחלק מן הכבד אשר יתחדש
ק המזון יתחדש באמצעות הלב והכבד ושאר כלי הבשול אשר להם
מבואר מ ה .ובר.מת הענין כן ,רצוני שזה הבח יברא האברים בכללם
מזלה כלי ,וד.כח אשר בבעל נפש לא יברא כי אם חלק מה םד.אברים,
וזד .גם כן יעשד .אוחו בכלי• הנד .הוא מבואר שוד .הכת הוא זולת הכת
אשר יעשד .בבעל נפש דבר סחיחס לזד .באמצעות הכלים הטבעיים
ושד.ואיווזר נעלד .ממנו לאץ שעור ,ואי אפשר שנאמר שיחיד .זד .הכת
הנבבד בזרע מבעל זרע ,בי אץ בבעל זרע כמו וה הכח הנפלא ,ואי
אפשר לו שיחן כי אם דומה למה שבעצמו — .ועוד שד.וא ^ השקר
שיחן ה ^ ל נפש במזץ בוז נפשי בזח החאר• שאם היד .הדבר כן,
חהח־ .במזץ נפש זנר .וכח מצייר ,ויהיה אם כן הבזזץ נזץ ,ולא יהיר.
טון הבעל נפש במזץ ,בו הדברים אשר בר.ם נפש ונד .אחת במין לא
יתכן שיהיד .נזץ האחד ^ האחר ,שאם היה אפשר זד ,.היד ,.דרך משל,
מון החלק האחד מהבשר אשר ביד מהחלק האחר טמנו ,וזד .בתכלית
ועסול .ובכלל הנד .המוץ מתפעל מהכח הנפשי אשר בנזון ,ובזה
האופן ישוב חלק םר.נזץ ,ואין במוץ כח נפשיי אל שיהיה פועל בו
ביזלחו ,אבל לו הכנה אל שיתפעל מזולתו .ואם היה הענץ כן במזון,
בל שכן שיהיה הענין כן בטח שהוא סותר הטזון ,כי הוא סחיחס יותר
42
מלהסות ה׳
סעט אל המון• ן 6ה לא יתכן שיהיה מרע כח נפשיי מ ה החאר טכעל
הזרע ,כי הזרע הוא טוהר הטמן ,כסו שזכרנו .ואולם סה שיהיה בו
טבעל הזרע הוא חום טה טחייחט החייחטוח מה אל החום הטבעי
אשר לכעל הזרע• והוא סבואר שהחום איננו נפש ,אבל הוא כלי לנפש
באופן מה ,כטו שהתבאר בטבעיות ,ולזה הוא טמאר שבהולדה יצטרך
כח אלהי ,הוא שבל ,לפי שהוא לא יעשה פעולתו בבלי היולאני בסו
הענץ בבחות הנפשיים ההיזלאניים .ואם אטר אוטר שאץ זה הכח
שכל ,לפי שהשבל פעולתו בעצטו ,וחיא ההשגה ,ואולם זה הבת יפעל
בזולתו ,בטו שאמרקרשו־ בקצורו לספר ה נפש ,כאלו חאטר שהוא י ם ^
באמצעות החום היסודי אשר בזרע1 ,לזה יחויב שיהיה זה הכח גשם־
אטרגו לו כי לשכל שגי מינים טהפעולוח ,ה א ח ד הוא השגתו עצמו,
זה ש ני שיסודר טמנו פעל בבעל גשם .וזה מבואר טהנרטלם השמיטיים♦
חה כי למניעיהם פעל בעצמם ,והוא השגתם עצמותם ,ולהס פעל בהנעה
כאנזצעות טבע הגרמים השמימיים המתנועעים מהם ,שהוא גאות אל
שישלם טהס כטו זאה התנועה אשר יניעום השפלים הנפרדים ,ולהם עס
וה פועל באלו הדברים אשר בכאן באמצעות הככבים ,כטו שהתכאר
בטבעיות .והנה הפועל אשר הוא להם בעצמותם הוא בזולת כלי בטותלט,
ואולם הפעל אשר להם בבעל גשם יחויב שיהיה ככלי יוכן בו הגשם
לקבל רצוים .וכן הענין בשכל המעשיי־ חה כי השגתו עצמותו לא
יצטרך בה לכלי ,ואולם פה שיסודר מטנו מהפעולות הוא באמצעות
כלי ,וזה מבואר בנפשו .ובכאן התבאר שהכח הזה הוא שכל ,במו שזכר
הפלוסוף — ,ועוד שזה ההחהוןח ,ואם הודינו שיהיה מצד כח נפשיי
הוא בזרע ,הוא מבואר שאי אפשר שתיוחס זאת ההזיה אל הזרע מזזלת
התחלה אחרת תשכיל אלו הסדורים כלם בצד שהם מ אחר .תה
שהצורות שהחסר הראשון כחיי על קכולם הס קצתם כעמר קצת,
כמו שבאר הפלוסוף ,ולזה יחויב שיהיה קמלו אותם עד הגעתו אל תכלית
ההתוזווח האחר• ולפי שתהחהווח האחד ,במה שהוא התהוות אחד,
יחויב שייחס לסבה אחת במספר ,הנה יחויב שיהיה הפועל אוחס בכללם
פועל אחד ,ויחוייב בו שיהיה מעזיג התכלית אשר התהוו אלו הדברים
בעמח ,ואם לא ,הנר .תהיה הגעתו אל השלמות המכוץ בזאת ההויה
במקרה ,וזה דבר בלתי אפשר בזאת ההויה המאדיית ,כל שכן עם מה
^•יטצא בה שהיא ביותר שלם שבפנים שאפשר לד.גיע אל התכלית
המכוון בה ,והוא מבואר שזה הפועל הוא נבדל ,לפי שאם היה היולאגי,
היה הווה ונפסד ,והיה מחויב בו שהיה אחד טהרברים אשר תיוחס אלת
הויתס ,וזד .בתכלית הבטול — .ועוד כי מפני שהיהה זאת ההותז
מאמר א׳ פרק ר
43
תמיר מצוירת מציור אחר כפספר ,והציור האחד במססר אשר יכלול
כל הזמן הוא צמר שכלי בהכרח• הנה יחויב שיהיה זה הפועל שכל,
וזה יתבאר שהוא השכל הפועל ,לפי שמה שאצל השכל הפזעל מן
ההשגה הוא מחויב שיהיה אצל הפועל הזה .זזה כי כל אחר מהם
יחויב בו שיהיה משיג בל המושבלוח כצר אשר הם נו אחר• ולפי
שהשכל והמושבל הוא דבר אחר במספר ,הנה יחויב באלו השכלים
שיהיו דבר אחר במספר ,כי המישכל להם הוא אחר בעיני .ולזה הטיבו
דאהרונים בהסבימם שהשבל הפועל הוא הפועל לאלו הנמצאות השפלות,
וקראוהו נותן הצורות• וזה אמנם יתבאר חבליח הבאור במאמר החמשי
מזה הספר ,רצוני שבבאן שבל פועל אלו ההויות ,ושהוא השבל הפועל
אשר התבאר מציאותו בספר הנ פ ש .
ומה שאמרו שהפלוסוף ייחם זאת ההויה אל הנפש הנאצלת p
הגרמים השמיםיים ,הוא מבואר גם בן שיחויב ממנו שתהיה הנפש
הנאצלה מהגרמים השמימיים היא השבל הפועל בעינו .וזה כי מפגי
שההשגה בעינה אשר אצל השכל הפועל היא אצל הנפש הנאצלת
מהגלגלים ,במו שקדם ,הגה יחויב שהאחר מהם הוא האחר ,לפי
שהרבדים הגברלים המסבימים במהותם לא ימגה בהם מספר כלל.
וזה בי המספר אמנם השיג המהויות מפגי היוחם בחמר ,ואולם בשלוקחו
מופשטים מן החמר ,לא יצוייר בהם מספר כלל• והמשל כי הצורה
ההיולאגית כשלוקחה על החמר ,השיגה הרמי ,ואולם בשלוקחה
מופשטת מההיולי ,לא יתואר בה הרבוי בשום פגים .וזה מבואר בגפשו
למעיין בזה הספר .האלהים ,אם לא שגאמר שיש מגיהם התחלפות
בענין זאת ההשגה ,וזה יהיה כשתהיה ההשגה אשר לשכל הפועל
באלו הרברים הולכת מהלך השליטות והצורה ליריעה אשר בנפש הנאצלת
מהגלגלים בהם ,לפי שהשכל הפועל הוא מוריע לארם רברים מה לא
תיוחס להם הויה מהנפש הנאצלת מהגלגלים נהם ,כאלו תאמר היריעה
בגרמים השמימיים ובמניעהם ,והם הולכים מהלך השלמות והצורה
לאלו הדברים ההוים הנפסרים אשר תיוחס הויתם לנפש הנאצלת
מהגלגלים .ועוד שהשכל הפועל הוא מהוה הארס לפי מה שהבין בן
רשד מדברי הפלוסוף ,והנפש הנאצלת מהגלגלים תהוה שאר הרברים־
והנה נכללו בהוית האדם יריעות שאר הסדורים ,לפי שהאדם סוף
המורכבות ושלמותם ,והנה השלמות לא יפרר ממה שהוא לו שלמות,
ולזה יחויב בצורה האנועזית שימצא עמה באופן מה שאר הצוחת אשר
החמר כחיי עליהן על קכולם ,כי הם ממנה במררגת ההיולי— .ועור בי
מזהנחגו שהוא יודע הסדור אשר לאדם בצר שהוא בו מהמציאות. ,והיה
44
טלחטוח ה׳
זה הסדור כמדרגת השלמות לשאר הסדורים ,הוא סמאר שלא תשלם
לו הידיעה מ ד אשד הוא מ גטצא אלא כשידע הסדורים אשד הזא
אזם שלמות מורח .ובהמת העגין בן ,הוא טכואר שכבר יחויב טור.
שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לאלו הדברים אשר ככאן .תה כי לא
אשער איזה טוגע יטגע השכל הפועל מלהוות שאר הגטעאות השפלות
זולתי האדם ,וועה יש לו יריעה בסחרים ,והפועל אותם פועל אותם
מזה דמר*- .ועור שהכה אשד לחמר הראשץ על קבול רי«רח האנושית,
הנח »אתו לפועל ,הוא התהמת אחד ,כי הוא דריכה אל תכלית אחד ,כסו
:שקחם• והחתהמת האחר במה שהוא אחד לו פועל אחר בהכרח ,אלא
אם יהיה זח בסקרה ,במו חענץ בטלאכות הטשרתמח עם המלאכה
הראשיית ,ועל דרך האטת הגה הפעולה מלה היא טחמלאכה הראשיית/
כי היא תישיר המלאכות הסשרחוח לה כמה שיעשוהו .והוא מבואר
שאי אפשר שנניח הנפש הנאעלת מהגלגלים משרתת לשכל הפועל
כזה הפועל ,לפי שהשכל הפועל לא יצטרך בעשייתו זה הפועל לאנמעי,
הוא שבל ,כי באופן שישלם ודי הפועל טהאכמועי ההוא ישלם גם בן
מהשכל הפזעל• ואזלם הירי זרי אפשר בטלאבוח אשר יעשה אותם
האדם לדיקל מעליו הטורח והעמל־ ואולם הנבדל שתגיע פעולחז כאיזה
טקזם שיוכן לקבל אוחדי בזולת טורח ועמל ,לא יצויר שיעשרי פעולתו
באמצעי ,אם לא היה צריך בוח הפועל כלי טדי דיזא לאמצע ואינו
ראשון• ומרי האופן יעשר■ דישם יחכרך דירבדי סריפעולוח באמצעות
מניעי הגרמים השמימיים ,מפני שיש להם כלי ,והוא הבבב ,אפשר
שישלטו טהם אלו הפעולות ,ואולם אלו השכלים אשר בהם מאמרינו
הוא מבואר שאץ לרים כלי יעשו מ פעולתם זולת ריריכנה הטזגית
אשר בדבר המקבל ההויוח באמצעות הבבבים ,תה הכלי דבק לאחר
מהם כמו דבקותו אל האחר ,לפי שאפשר שנאמר שיהיה אחר מאלו
מגיע הגרמים השמימייס ,ואין האחרון־ וירייה לפי זאת ההנחה נותן
חצוררי יחויב שידייה אחר במספר .וכן הענק בשכל הפועל מצד שהוא
משלים השכל ההתלאני ,במי שהחכאר בטרי שקדם .ואזלם מניעי הככבים
חם רבים כהכרח ,כמו שהתבאר במה שאחר הטבע ויתבאר במאמר
החמישי מזה הספר־ ולזה יחויב שיהיה כל אחר מאלו השכלים הפועלים
שכל אחר וולח השבלים אשר יניעו הגרמים השמימייס .ובהמת הענין
ק ,הוא טמאר שרכקוח זר .הכלי אל השכל האחד מאלו הוא במו
דבקות אל השכל האחר־ ולזה הוא מבואר שאץ האחד מהם כמדרגת
האמצעי לאחר .ועוד שאם הודינו שיחיה לאחד מאלו בלי ,הנה לא
יחויב שיחיו אלו השבלים שנים במספר .וזח כי כרד יספיק השכל
מאמר א* פרק ר
45
בעל הכלי לפעול ההויוח בלם ולהוציא השכל ההיו^אגי מהכח
הפועל ,לפי שאצלו הידיעות אשר יעאציע השכל הפועל לשכל חזזיולאני,
ואץ בכאן דבר יכריחגו ל תיח בכאן שכל פועל אחר .ובכלל הגה
אשר יחן התכלית אשר לפני התכלית ,ומה תתישר כל המיה נכה
התכלית ,ולזה יחויב שיהיה המהוה לארם הוא המהוה לשאר הנמצאות
השפלות.
והנה אחשוב שאשר רעהוהפלוכוף בנפ ש הנ א צ ל ת צו הנלגלי ם
הוא השכל הפועל ,לפי שככר יחויב בשכל הפועל אל הנמצאות השפלות
ומהוה אותן שיהיה נאצל מהגלגלים .הה כי אשר יתן חצודה ,שהיא
התכ^ת בהויה ,ראד שיתן המזג לחמר המקבל אותה אשר בו יוכן
לקכולה ,זזה כי וח סלו הוא פועל אחר במספר ,והפעולה האחת
במספר יחויב שחהיח מפועל אתר .ובהיות הענץ ק ,והיה מבואר
שהנלגלים הס משגיחים כמה שבכאן כנתינת המזג בכחוח השופעות
מהם יחד ,חנה ראוי שיהיה מחן הצורה שופעת מהגלגלים ,עד שישתתפו
בולם מתינח הצורה כמו שהם משותפים בנתינת נשם המזג• כי הוא
מן השקר שיהיו בכאן שני פועלים כפעולה אחת במספר ,אם לא יחיה
זה מצד ששני הפועלים הם פועל אהד בצר סה .ובהיות חעגץ ק ,
הוא מבואר שהשכל הפועל הוא נפש נאצלת מהנלנליט ,ריל
סמניעיהם ,וזה כי הוא כלתי אפשר שישפע מהגשם שכל .ובסזן
התבאר שהשכל הפועל הוא יודע אלו הסדורים כלס בצד אשר דס בו
סחר אחד ,וזר .אם מפני .מה שיפעל אוחו מהצורות באלו הרכרים
אשר ככאן ,אם מפני מה שיקנד .טר.יריעה כאלו הסחח ם לשכל
ההיולאני.
וכבר יספק ם0פק במה שהונח מציאות השכל הפועל מפני מה שימצא
לשכל ההיולאני מהיציאה מהכח אל הפועל כקנין הסושכלות ,ויאמר
שלא ידזויב מפני זה שיונח בכאן שכל מוציא אוחו מהכח אל הפועל ,חח
כי בצורות הדטמניוח ח גשיוציאו אוחו מהכח אל הפועל ,כי כבר
נמצא‘ בד.ם אלו המושבלוח אשר ישיגם באופן מה־ ואף על פי שככר
ימצאו כחם מעורמה עס המשינים ההיולאניים אשר המ בהם אלו
הצוחח הדטיזנמח פרטמח ,הנה לא יצטרך ספני זה אל שכל יפשיט אלו
המושכלוח מהעניינים ההיולאניים אשר הם טעורכוח בר.ם־ הה כי הוא
אפשר שבזולח שכל אחר יפשיטם ישיג השכל ההיולאני מאלו הצוחח
הדמיוניות הטושכלוח אשר בחם בלחי מעורכות עם המשיגיס חהיולאניים,
כי לאומר שיאמר שההשגר .המיוחדת לו הוא הטבע הכולל ,ולזר.
יתכן שישיגהו טוסשט מן המשיגים ההיולאניים ,כמו שחוש הראות
46
מלחמ*ת ה׳
ישיג המראה אשר כנראה מופשט מהחום והקור ■ומשאר המקרים אשר
היו נמצאים עם המראה בנראה אשר לא תיוחס אליו השגתם• ,כאשר
יניע אותו המוחש להשיג אותו מזולת שיצטרך אל מי שיבדיל המראה
מהמקרים ההם — .ונאמר שזה המאמר כשיעוין בו יראה שאין לו פנים.
וזה שחףנז הראות ,ררך משל ,אמנם ישיג המראים מופשטים מצר
המקרים הנמצאים עמם כנראה מפני שאץ לו מבוא בהשגת המקרים
ההם בשום פנים ,ואולם השכל התיולאני כבר יראה מענינו שאין בכאן
רבר שלא תיוחס אליו השגתו באופן מה .ובהיות הענין כן ,אבל נמצא
שרוב ה Tיעות אשר לו במקרים ובמה שימצא בתם מצד הטבעיפ
הכוללים להם־ הוא מבואר שאי אפשר שנאמר שיהיה די בצורות
הדמיוניות בשיניעוהו אל השנת הטבעים הכוללים הנמצאים בהם מזולת
שנכניס בכאן מניע אחר מפשיט אלו הטבעים הכוללים טהמשיגים
ההיולאניים המעורבים עמהם בצורה הדמיונית .ועוד .שאם היה הענין
ק ,ר״ל שיקה השכל ההיולאני אלו הטבעים הכוללים מהצורה הדמיונית
בלתי מעורבים ,עם המשיגים ההיולאניים ,מפני שאין מררכו שישיג
רק הטבעים הכוללים• הנה לא יהיה אפשר בשכל ההיולאני שיקה:
הדבר המקרי על שהוא עצמי ,כמו שלא יקח חוש הראות הטעם על
שהיא מראה• הה מבואר הבטול ,כי הרבה מה שיטעה השכל ההיולאני
בזה האופן ,ועל דרך האמת הנה טעותו ברוב הדברים אשר יטעה בהם
הוא מזה הצד ,וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר .ועוד שאם היה
הענין כן ,לא היה צריך ומזבל ההיולאני בקניית שום מזשכל אל השגות
בחוש ,אבל הכף שירגמז באיזה מוחש שיהיה ,יהיה אצלו המועזכל
ממנו• וזה מבואר הבטול ,כי בכאן רברים לא יתכן שיהיה נקנה:
'המושכל מהם מההרנש בהם ,כי אם בהכפל נפלא ובהשתדלות רב".
ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שאי אפשר מזולת שנניח בכאן •שכל
פועל מפגי מה שנמצאהו בשכל ההיולאני מהיציאה מהכח אל הפועל
י בהשגות המישכלות — .ובכאן התבאר שהוא מחויב שיהיה בכאן שכל פועל
מפני מה שנמצאהו מהיציאה מהכח אל הפועל בקנין המושכלות לשכל
האנמזי ,ומפני מה שנמצאהו מההויה מאלו הדברים אשר בכ אן' והתבאר
עם זה מהותו לפי מר .שאפשר לנו בזה המקום ,רוצה לומר שהוא יורע
אלו הסדורים אשר בכאן אשר הם בו אחר במספר .ואולם השלמת
המאפר בו יהיה במאמר החמישי מזה הספר ,ושם יתבאר בגזרות השם
בשלמות בטול מה שאמר בן רשר שאין הפועל לאלו הדברים אשר בבאן
שכל ,כמו שחשבו הפלוסופים המפרשים רבריי הפלוסוף.
וראוי שלא יעלם ממנו שכבר הותרו ממה שיחתבאר בכאן כל הספקות
מאמר א׳ פרק ו׳
47
אשר הניעו חקורמים לבטל ה Tיעה או להניח »ומח בוללזת נסצאוח
חוץ לנפש אשר כל אחר מהם שקר ,כסו שהתבאר ב מ ה ש א ח ר ה ט ב ע.
וזה כי הם בעכוה שהשם בי אין מאלו המושכליח אשר בבאן דבר
קיימ הוץ לנפש ,לפי מה שהוא נמצא הוץ לנפש הם האישים אשר חס
בשנוי מחסיד ,והם נס כן נפסדים ,והיה מבואר סעגין היריעה שהוא
ראוי -אם היתר׳ כבאן ידיעה ,שתחיה קיימת ולרבר קיים ,במו שהתבאר
מענין היריעה האסחיח בספר ה ט ו פ ח ,שפטו מפגי זה שאין בבאן יריעח.
ואולם המחאהרים מהם התבאר להם שאי אפשר שנבטל הידיעה ,שאנהנו
נמצאה קיימת ונשארת בבל עת מהעתים באופן אהד ,ר׳׳ל הסתר
הכולל אשר לאלו הרברים ,והוברחו מפני זה אל שיניהו אלו הבללים
אשר בהם היריעה נמצאים בעצמותם הוץ מנפש• ובבר חויבו להם
שקרים רבים אין המלט מהם ,במי שהתבאר ב מ ה ש א ה ר רי ט בע .ואולם
כאשר יונח הענין בפי מה שהתבאר בבאן מהשבל הפועל ,הנה הידיעה
חרייח לרבר קיים נשאר בעצמו חוץ לשכל ,והוא הסחר אשר בנפש
ר׳שכל הפועל ,ואולם הבללוח הוא דבר קרה לו מצר סמיבזחינו אל מה
שנמצא מהאישים המורנשים חוץ לנפש־ ובטו שהסדור-אשר בנפש
האומן ימצא בבל אחד מהבלים המחוזרשים ממנו באופן 0ה ,ק ימצא
זה הסדור בבל איש ואיש מהאישים המתחדשים מהסחר ההוא• והוא
מבואר שלא יקרה מזאת ההנחה דבר מהבטולים אשר חויבו מהנחת
הבללים הנמצאים חוץ לנפש.
יבבאן הותר זה הספק אשר יקרה מצד הנדרים ,מפגי היותם מוריעים
עצם בל אהד מר׳אישים אשר בסוג הננדר על שם מהות כל אחר
מהם .וזה שר׳נדר הוא הסחר בעינו אשר כנפש השבל הפועל אשר
טמנו יחחוה הסוג ההוא ,הה הסחר בבר ימצא באופן מה בכל אחר
מאישי הסוג ההוא ,כמו שקרם• ולא יחויב מזה שיהיו כל אלו האישים
אחר במספר במו שיחויב לאומרים בצורות הכלליות ,ועזר כי בזה
האופן תתקיים היריעה במקרים נם בן לא בעצמים לבר ,כמו שחויב
לאומרים בצורות הבוללוח שהם נמצאות חוץ לנפש .זזה שהם בעבור
שראו שר׳מקרים לא יחבן שיהיו עומדים בעצמם נבדלים ,לא אמרו
בבללים אשר להם שיהיו נמצאים חוץ לנפש ,ולזה יחויב להם שלא
תד׳יה ידיעה במקרים• ואולם כאשר הונח הענק כפי מה שהתבאך
בכאן מהשכל הפועל ,הנה לסדורים אשר למקרים הם גם כן נמצאים
חוץ לנפש ,רצוני שהם נמצאים בנפש העזכל הפועל .ובכלל הנה כאשר
תחקור ,תמצא שבזה האופן הותרו כל הספקות ההם עד שהוא האגזח
בעצמו ,כמו שבאתו .ואולי אפלטון זהו אשר רצתו ,ולזה אמר באלו
48
מלחסות ה'
הצורות שהם דמיונים לאלו הדכרים הםורג׳«ים /וקראם בללמת להיותם
סכע משותף לדברים רכים בטספר .אלא שככר ישיגהו המוח ספני
שלא אטר זה בלשק ממאר• ועור שהוא לא הניח אלו הצורבת כי אם
לעצמים ,ולזה יחויב לו ,מפני מה שהתבאר לו מקיום היריעה בדברים
חלמוריים ,שיניח ברברים הלמוריים שחם עצמים ,ר״ל המספר והאחד
והקו והשטח והגשם הלסודי ,וכבר התבאר ב מ ה ש א ח ר ה מ ב ע טח
שיקרה לזאת ה ת ח ה מהכטול .ואולם מה שהוכרח ארםטוטלום והזניח
לקיים ה Tיעה ולסלק הספק אשר יקרח מפני הגררים אינז נמלט
מהספק והמבוכה ,כמו שיתבאר למעיק כדבריו ב מ ה שא חר ה מ ב ע עמן.
וכבר נתבאר זה בבאורינז דבריו שם אם ירצה השם יתברך ויחן לגו
פנ אי ,מום נבאר בג״ר• א Tהתבאר שבטה שחחכאר בכאן מענק השכל
הפועל הוסרו כל הםפקוח אשר יקח ^י ע ה זבגדרים במה ש אין ס פ ק
בו ,ושלא יתחייבו לזאת ההנחה השקרים אשר נחחייבו לאפלטון ולעזאר
האנשים האומרים בצוחח .והנה נעזוב מאמר בזה המקום להיותו
צתך לחקירה ארוכה מאד ,והיא ממה שאץ אנחנו בדרכו .ובהמח
הענק כן ,רצוני שבמה שרחכאר בכאן טענין השכל הפועל הוסח כל
הםפקזח אשר יקרו ביחעה ובגרחם לזולתנו ,הנה הוא מבואר שורי הוא
ממה שיוםיף גלוי ושלמות על מה שהתבאר בכאן טענין השכל הפועל.
פרק שביעי
גזכור בו דעות הקודמים געגין השארות
ואחר שהתבאר זה מענק השכל הפועל ,ראוי שנשתדל בהסרת ספקות
מה יקח בזאת ההשפעה אשר תהיה מהשכל הפועל לשכל ההמלאני— .
מ ה ם ^ ,הפלא מאין יבאו לנו הטושכלוח אשר נקנם במלאכות המעשיות
ובחכטוח הלטורמת ובגרמים השמימיים ובמניעיהם ובסבר• הראשונה.
הה שכבר יראה ממה שהתבאר טענץ השכל הפועל שהוא משכיל
הסחרים אשר בכאן לפי שהוא יפעלם• אכל מה שאיט פועל כמו העגץ
באלו הרכרים ,איך תגיע לט רדחער• מ ,כל שכן במה שהיה מהם למעלה
מטנו בטדרגה ,כטו הענין בטניעי הגרטים השטיטייס ובסבר• הראשונה,
שכבר יחשב שאי אפשר שתהיה לשכל הפועל ההשגה בהם ,שאם היה
זה אפשר היה השכל הפועל עטר!ם אחר בטספר ,כי השכל ורוטושכל
והמשכיל ברברים הנבדלים הוא אחר בטספר ,תה בתכלית הבטול
>ד.גנוח — .ו ט ה ם ,שהוא מן הפלא למה חגיעלט ידיעה מחר שליטר.
בקצת הטושכלוח טקצח טפועל אחד כחיי על הגעתם לנו בטררגר.
אחת והטחפעל אחד כחיי על קבולם בטררגד• אחת .ואולם שהפועל
מאמר א' פרק ז׳
49
כחיי על הגעחם לט כמדרגה אחח הוא מבואר חיוכו ,כי הוא יקגה
לט רשושכלוח מפגי היוחם אצלו כפועל• ולפי שכל המושכלוח אשר
יקגם לגו הם אצלו כפועל כמדרגה אחח ,הגה יחויכ שיהיה כחו כמה
שהוא פועל על הגעת הידיעח לנו כמושכל אחד מהמושכלוח אשד יקגם
לנו שוה לכתו להגעת הידיעה כמושכל אחד מהם איזה שיהיה .ואולם
שהמחפעל כחיי על קמל אלו המושכלוח כשוה הוא גם כן מכואד .וזה
שככד ידאה כהמושבלוח אשד הוא כחיי להשיגם על אמחחם שכחו
בלחי מתחלף כפחות ויחד בקנין השגתם על אמחחם• שאם לא היה
הענק ק ,הנה יחויכ שיהיה השכל ההיולאגי כלתי כחיי על מה שהוא
כחיי ,וזה שהמושכל אשר אי אפשד לו להשיגו על אמחחו הוא כלתי
כחיי עליו ,לפי שמי שישיג המושכל על זולת אמחחו הנה הוא ישיג המושכל
ההוא לא השגה שלמה ולא השגה חסרה• וככר הונח השכל ההיולאני
כחיי על קניית זה המושכל ,זה חלוף כלתי אפשר .וכהיות העגין כן,
הוא מכואר שהוא כחיי להשיגם על אמחחם ,חה ממה שיחויב שיהיד•
כחו על קניין אלו המושכלות כלתי מתחלף כפחות ויתר.
ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה .וזה שאף על פי
שנורה שמצד מה שהשבל הפועל פועל אלו הדברים לא יחויב שתהיה
לו ידיעה במלאכות המעשיות ובחבמוח הלמוריוח ובשאר הרבדים שלא
פעלם ,הנה מצד מה שהוא מקנה לנו אלו היריעות יחויב שתהיה לו
בהם יריעה באופן מה ,במו שקרם .ועור שבבר יראה באופו אחר שיש
לשכל הפועל יריעה באלו הרבדים אשר נפל בהם הספק .וזה שבבר
יראה שאצל השכל הפועל יריעה באלו המלאכות המעשיות ,ולזה שם
כלים בארם לעשות אותם ביותר שלם שבפנים ,ושם האדם בוה כמו
משרת לאשר יתן אותו על צר מה שישרתו המלאכות המשרתות המלאכות
הראשיות ,כי יראה שהמלאכה הראשייח היא אשר תישיר אשר תחתיה
ותעמירה על מה שתעשהו מהמלאכה ההיא .וכבר יראה זה הראוחו
נגלה בקצת הבעלי חיים אשר הוכן להם בטבע שיעשו מלאכות מה
יתוקן בהם חיותם ,כמו אריגת העכביש וששיוח הרמרים ומה שדומה
לזה .ועוד שאלו המלאכות המעשיות הם כלם כעכור התכלית אשר
נראה שיבוץ בו השכל הפועל בהרבה מהדברים אשר יפעל .וזה
כי השכל הפועל ישגיח בשמירת הבעל חיים כשימציא לו הכלים אשר
בהם ישיג מזונו ,ובקצתם יהיו אלו הכלים החוש והדמיון והכח המתעורר,
ובקצתם ישים עור בזה כלים הם אברים מחם ,כמו הענין בבעלי חיים
הטורפים שהמציא בהם בלים אשר ישלם בהם להם הטורף ,ובקצתם
שם בזה כלים הם כרזות נפשיות ,כמו המלאכה אשר שם בטבע הדבורים
4
50
מלחמות ה׳
להמציא חרבש שהוא מזונם• וישגיח גם כן עור כשמירת דבעל חיים
בשימציא לו מכסה יהיה לו מגן מהרבדים המקיפים בו ,כמו הצטרבכעלי
הצמר והנוצה בבעלי הנוצה והקשקשים בבעלי הקשקשים והארם כארםיים,
ובשימציא לו כלים ישמר בהם שהנלחם עמו ,כמו הקרגים והפרטות
כבעלי חיים הבלתי טורפים .וכשתחקור במלאכות המעשיות תמצאם
כלם באלו התכלית בעינם• והמשל ,כי הארם ,ספני שהיה כלתי אפשר
בו ,לרקוח חמרו ,שיהיה בי מהחוסר הארציי מה שיהיה ממנו מגן לו
במררגח הצמר והנוצה ,הושם לו כת לעשות הלמש והכית* ולפי
שלזאת הסבה בעינה אי אפשר שימצאו לו כלים ישמר בהם טהנלהם
עמו ושינצח בהם הבעלי חיים אשר ירצה להוון מהם ,הושם לו כח על
^שייח כלי המלחמה והצ Tה• ולפי שאי אפשר שימצא לו מזון גאות
סולת מלאכה ,הושם לו כח לעבורח האימה ולתקן הטווננחצ וככלל
הנה כשנחקור בכל המלאכות המעשיות ,תמצאם בעבור רתכלית המכונן
מהשכל הפועל באלו הרברים אשר יפעלם ,ולזה היתה המלאכה משרתת
לטבע ,כמו שוכר הפאסוף בשני מ ה ש מ ע .וכן יראה שאצל השכל
הפועל יריעה בדברים הלמוריים ,וזה שכבר יראה שאצל השכל הפועל
יריעה בתמונות ,כי הרבה מה שישגיח הטבע אל שיעשה התמונות
נאותות לפעולות הסםורחח מבעלי התמונות .וכן יראה שאצל השכל
הפועל Tיעה בכמיוח ,כי הוא ישגיח בחמוננח האברים ויחסם קצתם
אל קצת שיהיה כפי מה שראוי• בי יראה שאלו היחסים משוערים אצל
הטבע ,ואפשר שיהיה מרס מה שהיחס מרכר ומר .שהיחס בלתי מרבר .
וכן יראה שאצל השכל הפועל ידיעה במספר ,כי אנחנו נמצא בנכבדים
שבדכרים הטבעיים הרכבות מוגבלות המספר ,כמו הענין כמספר האברים
והעצלים והעורקים והמיתרים והעצמות ומה שינהג מנר.גם ,שזה
ימצא מוגבלי המספר במין מין מהבעלי חיים ,ומסגולות היורע השלם
בסוג מה שירע משיגי הנושא .וכן יראה שאצל השכל הפועל ידיעה
באופן מה מהגו-מים השמימיים ,ר׳ל שיש לו יריעה במה שיסודר מהם
כוה העולם השפל ,והוא מה שאפשר שתגיע לנו היריעה בו מהם.
ואולם שהוא מחויב שחהיר .לו יריעה במה שיסודר מהם בור .העולם
השפל הוא מבוארי ,לפי שזר .הסדור הוא לשכל הפועל במררגח הכלי
לעשות מה שיכוין אליו תה כי הם סחדשים המזג ונותנים אותו לנמצא
נמצא מאלו הדברים ,כמו שהתבאר כטבעיות ,ור.וא כלי להגעת הצורה
אשר היא מהשכל הפועל ,כמו שקרם .ועור כי למה שחיה השכל
הפועל שופע ממניעי הגלגלים ,כמו שקרם ,וזר .הםדור אשרמהנלגלים
שופע מהגלגלים• הנה יחויב שיהיה יחס השכל וסועל אל זה הסחר
51
מאמר א׳ פרק ת
המסודר בכאן טהגרמים השמיטייס כיחס מניעי הגרמיס השסיטיים
אל הגרמים השטימיים• ולפי שיחם מניעי הגרמים השמימיים אל
הגרמים השמימיים הוא יחם הצורה אל החמר ,הגה יחם השכל
הפועל אל ד aדור אשר טהגרטים השמיםיים הוא יחם הצורה אל החמר.
ובהיות העגין כן ,הגה הוא מבואר שהםדזר אשר בנפש השכל הפועל
הולך מר^ך הצורה והשלמות מהסדור הטםודר מהגרטים השמימיים,
והוא מבואר שטי שידע השלמות באופן שלם יחויב שידע מה שהוא
לו שלמות ,והמשל שטי שידע מהות הבית יחויב שידע הקוחת והלבנים
והאבנים אשר מהות הבית שלמות להם .אולם במניעי הגרמים השטיטיים
ובסבה הראשונה יראה כי לשכל הפועל בוה ידיעה מה ,והוא הידיעה
אשר לעלול בעלתו .וזה כי העלול כשישיג עצמותו באופן שלם ,והיה
עצמותו עלול טנמצא במה שהוא נמצא ,הגה יחויב לעלול שישיג היותו
עלול׳ ולפי שהעלול והעלה הם מצטרפים ,והטצטרפים הם לידיעה
אחת ,יחויב שתהיה לעלול השגה מה בעלתו .אלא שהיא השגה חסרה,
ולזה היו הידיעות אשד נקנה באלו הרבריס חסרות ,לפי שהם אצל
השכל הפועל באופן חסר .ובכאן הותר זה הספק ,וזה כולו יתבאר באור
יותר שלם במאמר החמישי מזרי הספר בגזרת השם.
ואולם הספק השני הגה היתרו גם כן מבואר במעט עיון .וזה שאמנם
קרה לנו שתהיה לנו ידיעה יותר שלטה בקצת הדברים מקצתם' לאחת
משתי סבות או לשחידים .והגדי הסבה ה א ח ת מדים היא ,מפגי
שאין אצל השכל הפועל ידיעה שלמה להם ,כמו העגץ בסגיעי הגרמים
השמימיים ובסבה הראשונה■ ודיסבה ה ש ג י ח היא מפגי דיצטרוהשכל
ההיולאגי בקבול שפע השכל הפועל אל דידישגדי החושיות ,ולזה ל*4
תשלם ל« ההשגה בדברים שלא ותכן שימצא בהם מדיחוש מה שיצטרך
אל ריהשגרי בם ,כסו העגין בסדור המסודר סהגרמים השמימיים בודי
העולם השפל .והגדי תמצא גם כן ברברים ידיעה חסרד .מצד טבע
הנושא אשר בו הידיעה• וזה כי כאשר היה המציאות לו טציאות חסר,
קרה שתדייה הידיעה מ כן ,כמו ריענין בפלוסופיא המדינית ובמף
שיגהג מנהגה.
פרק שמיני
ג?:וד בו מה שיש מאו&ני ההוראות
דעוע »5ם.
ואחר שדיהנאר מה הוא השכל הפועל ,ראוי שנחקור במדי שרייתה
דרישחגו אליו החלה ,ודיוא האם השכל ההיולאגי אפשר בו שישוב
גצהי אם לא• ואש היה אפשר ,איך הוא אפשר .ונזכור תחלדי דעות
*4
52
מלחמות ה'
הקודסים מה לסבה בעינה אשר וכרנו דעוהיהם בחקרנו כמהוה השכל
ההיולאני.
ונאמר כי הפלוסופים נחלקו בענץ זה ההשארות לשלש רעות .
הרע ת ה א ח ת היא רעת אלכסנדר ותמסטמס ובן רשר לפי מה שזכר
אבן רשר בקצורו לספר הנ פש ובקצת אגרותיו• והם יראו שזה השכל
הה יול אני יהיה אפשר בו ה ה ש א ר ו ת ו ה ק י ו ם כ א ש ר יגיע
ל מ ד ר ג ה מהשלמ ות שי ש כי ל המושכלות אשר הם ב ע צ מ ם
שכל ,ובפרט השכל הפועל ,כי הוא אשר יחשב שיהיה אפשר לו
השגתו מבין שאר השכלים הנפרדים .והם יסכימו שלא ישלם לו
ההשארות בהשכילו המושכלות אשר בכאן ,לפי שהם הוות ומתחדשות
בנו אחר שהיו בכה ,וכל הווה יחויב שיהיה נפסד לפי מה שיחשבו•
ואולם כשישכיל הדברים אשר הם בעצמם שכל ,לא היה בכאן דבר
מתחדש ,כי היה המושכל מהם הוא השכל בעצמו ,ולזה יחויב בו
שיהיה בלחי נפסד כשהתאחר בשכל הפועל .והנה רעתם כמו שתראה
נבנה על ארבע הקדמות• ה א ח ת היא שאלו המושכלוח אשר בכאן
הוות ומתחדשות ׳בשכל ההיולאני ,והשנית היא שכל הווה נפסד,
והשלישית היאהשכילנוהשכל הפועל הוא אפשרי ,והרביעית שכאשר
השכיל אותו השכל ההיולאני יחויב בו שיהיה נצחי.
וה רעת ה ש ני ת היא דעת בן סינא והנמשכים אחרמ לפי מה שזכר
בן רשר בקצורו לספר הנפש• והוא יראה שהשכל הנקנה הוא נצחי.
ובנה רעתו על שחי הקדמות• ה א ח ת היא שהמושכלוח אשר בכאן
הם בלחי הוות ובלחי נפסרוח ,והשנית היא שהשכל ההיולאני הוא בלחי
הווה ובלחי נפסד .ולזה לא הרחיק היות השכל הנקנה נצחי• כי אין בכאן
דבר הווה שישאר נצרזי ,בי השכל ההיולאני הוא נצחי• ולזה לא ימנע
בו היותו נצחי כשהשלים באלו המושכלוח ,ואין אלו המושכלוח גם כן
הוות בעצמותם ,ואם היה שתהיינה מתחדשות בשכל ההיולאני.
ו ה רע ת השלישית היא דעת אבונצר .והוא יראה שאי א פ ש ר
שיגיע ה ה שא רו ת ו ה נ צ ח י ו ת לשכל ה ה יו ל א ני לשום פ נ י ם .
ובנה רעתו על שחי הקדמות• הא ח ח היא שהשכל ההיולאני הווה,
והשנית היא שאי אפשר בהווה שישוב נצחי .ולזה יחלוט המאמר ויאמר
שהמאמר בשיתאחר השכל ההיולאני בשכל הפועל הוא מאמר רומה
להבלי הטפלות .ואולם באגרת אשר עשה כבאור שם השכל מצאנו
שהוא מסכים שישלם ההשארות לשכל ההיולני באופן שיםכימו חמסטיום
והנמשכים אחריו .והנה קרא השגת השכל אשר בנו הדברים אשר הם
בעצמם שכל השכל ה נ ק נ ה ,ואמר בן רשר שהוא החיים החמדיים.
מאמר א׳ פרק ט׳
53
פרק תשיעי
נבאר בו ש^א ימצא בא^ו דתוראות &ת שיקוים או יבוטז* בת דעת מאלו
קיום אמתי או במו^ אמתי.
ואחר שככר זכרנו דעוח הקודמים בענין השארוח השכל /ראוי שנזכיר
הטענות אשר אפשר שיקיימו בהם רעחם כל אחד מכעלי הרעוה האלז
לפי מה שמצאנו ברכרי הקודמים או ככח רכריהם /כי זה ממה שיישירנו
אל הגעח האמח בזאח החקירד• /כמו שקדם,
ונאמר שככר ימצא למאמר אלכסנדר והנמשכים אחריו כענין ההשארות
פנים מההראוח ,וזה שהם כבר בנו דעחם כמו שוברנו על ארבע
הקדמות,
והנה ההקדמה הראשונה מההקרטוח שזכרנו אשר בנו עליהם דעחם ,
והיא ההקדמה האומרת שאלו המושכלוח אשר יקנם השכל ההיולאני
הוות ומתחדשות כו /כבר יראה היוחם צודקות מפנים — .מ ה ם /שככר
יראה שהם מתחדשות בשכל החיולאני וימצאו בו בפועל אחר שהיו
בבח ,לא שימצאו בו כפועל תמיד כמו שהיה רואה אפלטון /לפי שאם
הונח הענין כן /מה וה שלא ישיגם האדם תכף שנולד /האם בכאן
דבר ימנע הראותם ־ או בעת הנערות עם היותם בו בפועל /כמו שהיה
רואה אפלטון שהם נוסעות בלחות בעת הנערות ,כי הנה אם הונח
הענין כן ,היה מחויב שלא יהיה הלמוד מועיל לאדם בהשנת המושכלות.
ווה שאם בלה הלחות ההוא ,דרך משל ,המונע המושבלות מההראות
בו ,הנה יראו בו אלו המושכלות בזולת למור ,ויהיה למודו אותם לבטלד’ .
ואם לא כלה הלחות ההוא ,דרך משל ,הנה איאפשר שיראו בו ,ויהיה
גם כן למורו אותם לבטלה• אבל אם לא יהיה בכאן למוד כלל ,ויהיה
הלמוד וכירה במו שהיה רואה אפלטון ,ובזה הבאור בעינו יתבאר שכבר
יתחייב מזאת ההנחה שלא יהיה האדם צריך אל החוש כמה שישכילהו
מהמושכלות ,מה כלו בתכלית הגנות והבטול,
ומהם ,שכבר יראה שהוא מחויב באלו המושכלות שתחיינה מתחדשות
בעצמם וימצאו פעם בכח ופעם בפועל ,לפי שאין המושכל מהם הוא
בעינו מה שימצא מהם חוץ לנפש ,ווה כי הנמצא ח^ן לנפש אינו אלו
המושכלות בפועל או בכח .ווה שהטושכלות מפני שהם כלליות לפי מר,
הדברים המורגשים כי אם
חשב ,הוא מבואר שאינן נמצאות באלו
שאיןלו חכליח אינו נמצא
כח ,כי הכללי הוא לבלתי תכלית ,ומה
חוץ לנפש כי אם בכח ,ווה שמה שימצא מאישי הכללי חוא בעל תכלית
בהכרח* ועוד שהטבע הכולל אינו נמצא בפרטי בפועל אבל בכה ,כי
54
מלחמות ה׳
הנמצא ממנו בפועל ,הוא עם המשיגים ההיולאניים ,יהיה בהם
פרטי• ועור שהנמצא חוץ לנפש מהם איננו שכל ,והמושכל מהם שכל
כאשר השכיל הארם אוחו .ואולם היה האפשר בהם שיונחו בלחי
מתחדשות בעצמותם ,עם היותם בשכל ההיולאני פעם בכח פעם בפעל,
אלו היה המושכל מהם הוא בעינו מה שהוא נמצא מהם חוץ לנפש,
ויצטרך עם זה אל שיונח מרים חוץ לנפש בלחי הווה .והמשל שאם היה
המראה רמגיע בכח הרואה הוא המרארי בעינו אשר בדבר הנראה
חוץ לנפש ,לא היה אל המראדי המניע בכח הרואדי חרוש בעצמותו
כשהניע מ ,וזה מבואר בנפשו• אלא שכבר יהירי לו חרוש בעצמותו.,
ספני שהמראה ריריוא כבר התחרש ברבר הנרארי• ואלו ר%ה המראה
רריוא בלחי הווה בדבר הנראה ,יקרר ,מזה שלא יהירי למראה חרוש
בעצמותו ,ואם הוא מתחדש בכח הרואה .ובדיימח הענץ כן ,והיה שכבר
התבאר כי לאלו רימושכלוח חחש בשכל ההמלאני ,והיה המושכל מהם
זולת הנמצא חוץ לנפש ,רינה יחויב שידיירי להם חחש בעצמותם בעת
ריחחדשם בשכל הרימלאני.
ו ם ה ם ,שהוא נראה באלו המושכלוח שכבר ישיגום דברים ישינו הצורות
ההיולאניוח ,ומפני זה יחויב בהם שחהיינרי רייולאניוח ושלא תהיינה
תמיר נמצאות בפועל ,שאם היה הענץ כן ,היו גברלוח לא המלאניוח.
ואולם איך יתבאר שכבר ישיגו אלו המושכלות רברים ישיגו הצורות
ההיולאניוח במה שרים היולאניוח ,הנה לפי מרי שאומר .וזח שבבר
ישיגו הצוחח הדייולאניוח במה שהם היולאניוח ,כמו שזכר בן רשד
בקצוח לםפר הנפש ,שירי Tי מציאותם ברבר שימצאו בו נמשך לשנוי
בעצמות־ והמשל שהצורה ההיולאניח המנעח בכח הרואה כשהשיג
הנרארי היא נמשכת לשנוי אשר בכח הרואה מפני הרשם ואח הצורה
בו• כי אם לא ת ה החוש הדיוא מתפעל זרי האופן מההפעלוח ,לא
היתרי מתחדשת בו זאת הצורדי .והנדי ימצא הענין כן באלו המושכלוח־
וזה כי חחשם בארם הוא נמשך בעצמו אל ההפעלות בחוש ,כי המושכלות
לא ימלט משיהמ ראשונות והם ההקדמות הראשונות אשר לא יחבאח
מזולתם ,או שניות ורים ההקדמות אשר הם חולרח המופת .ואולם
המושכלות השניות צריכות במציאותם אל המושכלוח הראשונות .ואולם
חמושכלות הראשונות הגה כבר נתבאר מענינם שאי אפשר לאדם
שיקנם בו בזולת אמצעוח החוש• וזה שההקדמות אשר נקנרי אותם
באמצעות החוש עם ריהכפל הוא מבואר שדים צריכות אל החוש כאשר
נקנם ,ולא אל החוש לבד אבל אל הדמיון והכח הזוכר נם כן ,כמו
שרתבאר בספר המופת .ואולם ריריקדמות הראשונות אשר לא גרע
מאמר א׳ פרק ט׳
55
בהם מחי תגיע לגו היריעה בהם ,כמו ההקדמה האומרת שהכל גדול
ם ר .ח לק ,וםה שגוהג טגהגה ,הגה יתבאר בהם גם ק שהם מגיעות לגו
באמצעות החוש טסה שאוםר .וזה שכבר התבאר םטבע זה השכל
ההיולאני שהוא משולל םכל הצורות ,ולזה יחויב שלא יהיה עמו שום
טושכל תחלה ,אבל יהיו כלם נקגים לו• ולפי שכל מזשכל גקנה יצטרך
בו האדם ליריעה קודמת ,כמו שרהבאר בספר הטופח ,הנה יחויב
שיהיה זה המושכל מגיע לנו באמצעות השגה אחרת ,ולא יטגע בזאת
ההשגה אם שתהיה מההשגות המושכלוח ,או משאר ההשגות הנמצאות
לט ,כאלו תאמר החוש והדמיון והמחשב וכח הזוכר .ושקר שתהיה
מההשגות המועזכלוח ,שאם היה הענק כן ,היה המושכל הראשון צריך
אל מושכל אחר ,והיה מה שהונח ראשון בלחי ראשק• הגה אם ק
לא ישאר אלא שתהיה זאת ההשגה אשר נקנה זה המושכל הראשק
באמצעותה מההשגות האחרות אשר לגו .ולפי שההשגוח האחרות
אשר לגו הם אם חושיות ,אם צריכות במציאותט אל החוש ,וזה כי השגת
החוש המשותף והדמיון והכח המחשב והזוכר הם כלן מתחדשות מההשגות
החושיוח ,כמו שהתבאר כספר הנפש ו כ ס פ ר החוש והמוחש־ הנה
הוא מבואר שאלו המושכלוח יגיעו לגו באמצעות החוש .אלא שלא נדע
מתי הגיעו לנו ,מפגי שלא נצטרך בהגעה כמו אלו המושכלות אל
ההשטת בחוש ,אבל תכף שהרגשנו ,דרך משל ,בענין הכמות יתבאר
לגו שהכל הוא מחר גדול מהחלק ,וכן העגין בשאר ההקרמוח הטהגוח
מנהגה .ובהמת העגין כן ,הוא ממאר שכל מושכל הוא מגיע לארם
כאכזצעוח הפעלות לחוש ,והוא מה שהצענו תחלה .וכבר ישיגו גם כן
הצורות ההמלאגיוח ,במה שהם היולאגיות ,שתהיינה מחרבוח בהתרבות
הנושאים ,וזה מבואר בנפשו* וכן ימצא באלו המושכלוח באופן מה,
תה יראה מפנים ,ושכבר יראה באלו המושכלות שהם נסמכות אל
דמיונות האישים המורגשים הנמצאים חוץ לגפש ,ומה יהיה המושכל
אצלי ,דרך משל ,זולת המושכל אצל מי שקרמגי ,כי המדנזכל אצלי
הוא נסמך אל האישים הנמצאים עתה ,והמושכל אצלם היה גסמך אל
האישים הנמצאים בזמנם.
ואולם איך יתבאר שאלו.ך.םושכלות הם נסמכות אל דמיונות האשים
ריסורגשים הגמצאים חוץ לנפש ,הנה לפי מה שאומר .וזה כי המשכל
בבר יהיה צודק כשיהיה לו נשא חוץ לנפש יסמך המשכל אל צורתו
ד:״־ומה ,ומה שאין לו גשא חק לנפש יסטך עליו הכלל היה שקר,
כמהעגק בעז איל ועזגיה נפלאה .ובהמת הענק כן ,הנה יראה באלו
־:דשכלוח שהמציאות אשר להם הוא מצד הסמכם אל רמיוגוח אישיהם.
56
מלחמות ה'
וכבר יראה באופן אחר שבין אלו המושכלות הכלליות ודמיונות אימויהם
הפרטיות סמיכות מה שבו הכללים נמצאים ,כי היה הכללי אמנם
המציאות לו במה שהוא כללי מצד הפרטי ,כי הש מצטרפים ,ומסגולות
המצטרפים שכל אחד מהם יקנה המציאות אשר לו ,אשר הוא בו מצטרף,
מצד המצטרף לו .ואולם שהכללי מצטרף לפרטי הוא מבואר ,כי אי
אפשר שיהיה הכללי נמצא בעצמו כמו שהיה רואה אפלטון ,כבר באר
זה ארסטוטלום במה שא חר הטבע• ואולם הכללי הוא מצטרף
לפרטי במה שהוא כללי ,כי הוא כולל לו ומקיף בו ,ולזה יחויב שלא ימצא
הכללי מה שלא ימצא הפרטי ,כי הוא מחויב במצטרפים שימצאו יחד.
ו מ ה ם ,שאמלא הונחו אלו המושכלות מתרבית בהתרבות נושאיהם,
דינה יתחייבו מזה בטילים אין המלט מהם בשום פנים — .מהם ,שכבר
יתחייב לפי זאת ההנחה ,שכאשר ישיג איש אחד מושכל מה ,שישיגהו
שאר האנשים ,וחהיינדי אם כן חכמות ארסטוטלום ,דרך משל ,ידועות
למי שלא למד אותם ,וזה מבואר הבטול .ואולם שזה הבטול יתחייב
מזאת ההנחה ,הנדי הוא מבואר לפי מה שאומר .וזה כי מפני שרומושכל
הוא אחד במספר בכל האנשים לפי זאת ההנחה ,כי היה בלתי מתרבה
כרבוים ,ורדה מבואר מהאחד במספר שהוא בהכרח נמצא אם בכח ואם
בפועל ,ואי אפשר שימצא בכח ובפועל יחד• הנדי הוא מבואר שאי אפשר
לפי זאת ההנחה שיהיה המושכל אצל אחד מהאנשים מוסכל לאחר,
שאם היה זה אפשר ,היה האחד במספר נמצא בכח ובפעל יחד ,וזה
שקר .ואם אמר אומר שזה הבטול הוא בלתי מחויב ,לפי שלא ימנע
באחד במספר היותו נמצא בכח מצד ובפועל מצד אחר ,ולזה לא ימנע
שיהיה לאיש אחד בכח ולאיש אחר בפעל ,כי הוא לאיש היודע בפעל
בהקש אל הכח אשר לו ,ולאיש הסכל בכח בהקש אל הכח אשר
לסכל להשגת המושכלוח שהוא זולת הכח אשר ליודע• אמרנו לו
שזה מן הנרצח בעצמו ,כי הכחוח אשר הם כחוח אל פועל אהד במספר
הם אחד במספר ,כי הכחות הם נגדיים מהפעולות אשר אליהם .ולזה
אם היו הפעולות רבות במין ,הנה הכחוח אליהם רבים במין־ ואם היו
הפעולות רבות במספר ,הגה הכחוח אליהן רבים במספר• ואם היה הפועל
אחד במספר ,הנה הכח אליו אחד במספר .ובהיות הענין כן ,הוא
מבואר שאם היה הפועל אשר יהיה בשכל ההיולאני אחד במספר,
והוא המושכל ,שהוא מחויב שיהיה הכח אליו אחד במספר•
ולפי שהכח הוא אחד כמספר ,חוא מכואר שאם היה המושכל
לאחר מן האנשים מוסכל לאחר ,שבכר יקרה בדבר האחד במספר
שיחיה יחד נמצא בכח ובפע־ל מצד אחד ,וזה מבואר הבטול— .
מאמר א' פרק ט׳
67
•דהם ,שכבר יתחייב מזאת ההנחה ויתבאר בזה הבאור בעינו ,שכאשר
ישבח אחר מהאנשים מושכל מה ,שישכחהו שאר האנשים היורעים
א־חו והבלתי יורעים אוחו ,וזה בתכלית הבטול והגנות — .ומהם ,שכבו
■ תחייב מזאת ההנחה שלא יהיה בכאן למור ולא שכחה .וזח שאם לא
ידיו אלו המושכלוח מחרבות בהתרבות נושאיהם ,הנה הם נברלוח ,כי
הדבר ההיולאני ימצא מתרבה בהתרבות הנושאים במה שהוא היולאני•
יאם היו נבדלות ,הנה לא יהיה להם הויה והספר ,כי ההויה וההפסד
כאשר ימצא לצורה ,הוא מצד מה שהיא היולאניח ,כמו שהתבאר
בטבעיות• ואם לא היו להם הויה והפסד ,הנה הם נמצאות בפועל
המיר ,ולא יהיה בכאן למור ולא שכחה ,ווה בתכלית הבטול והגנות.
ואולם ההקדמה השנית מההקדמות אשר וכרנו אשר בנו עליהם וה
דדעה ,והיא האומרת שכל הווה נפסר ,כבר התבאר אמוחה לפי מה
שיחשב בספר ה ש מ י ם ו ה עו ל ם.
ואולם ההקדמה השלישית האומרת שהוא אפשר בשכל ההיולאני
שישיג השכל הפועל ,הנה ימצאו לה פנים מההראוח — .מ ח ם ,כי
ספני שיחם השכל אל המושכל ,לפי רעת הפלוסוף ,הוא יחם החוש
אל המוחש ,והיה הרבר מבואר מענין החוש שיש בו שלשה דברים ,מ ק ב ל
;ד-יא האבר המרגיש ,ומקובל והיא הצורה המגעח אל כת המרגיש
מפני ההרגש ,ומניע והוא המורגש הנמצא בפועל חוץ לנפש־ הנה
יתחייב שימצאו כשכל אלו השלשה ,שכל מקבל והוא השכל ההיולאני,
•מקובל והוא השכל הנקנה ,ופועל והוא השכל הפועל .וכאשר הונח וה
,־•הס אחר ,והיה מבואר מענין הכח המרגיש שהוא יכול לקבל המורגש
דסמצא חוץ לנפש בפעל• הנה ראוי שיהיה השכל ההיולאני יכול לקבל
.־שכל הפועל — .ו מ ה ם ,כי מפני שהשכל אשר בנו הוא משכיל מר.
שאתו בעצמו שכל ,הנה מבואר שהוא יותר ראוי שיהיה משכיל מה
שד־.יא נעצטוחו שכל — .ו מ ה ם ,כי מפני שהשכל הפועל הוא משים
־צו-זת הדמיוניות סושכלוח בפועל אחר שהיו מושכלוח בכת ,והיה
םן וסבואר שכל דבר שישים זולתו בתואר מה ,שהוא יותר ראוי בתואר
~י א מהרבר אשר לו התואר ההוא בעבורו ,והמשל שהאש ישים זולתו
ב־.יא.ר שיהיה מתחמם ,והוא יותר ראוי בזה התואר מהרבר המחומם בסבת
ראש הנה יתבאר מזה שהשכל הפועל הוא יותר ראוי שיהיר מושכל
־ •:מאלו הצורות הרמיוניוח אשר שמם השכל הפועל כתואר שתהיינה
«שכלות לנו — .ו מהם ,שהמושכלוח אשר בכאן הם רעות בכח ,מפני
שרב דעות לדברים נמצאים בכת לאין תכלית ,ר״ל שהם רעות לאישים
»־מ כלי תכלית יאינם נמצאים כי אם בכת ,כי מה שיש לו תכלית
58
טלויוטות רד
לא ימצא כי אם בכדו .כטו שהחבאר בספר השסע .ולפי שהנסצא
חוץ לגשש מאלו הטושכלוח נמצא בכח .והגה גרר המושכל האטחי שהוא
נמצא חוץ לנפש על רםי pטה שהוא ;וליו מפש• הוא טבואר שאלו
הטושכלוח הם רעות בכח .ובהיות הענין כן ,והיה מבואר שכל סוג
שימצא לו מה שהוא בכח בס^ג ההוא שהוא ישוב בהכרח אל טה
שהוא בפועל בסוג ההוא ,ובבר נמצא בשכל ההיולאני שהוא מתנועע
pהכח אל הפעל אל קניית הטושכלות־ הנה הוא בהכרח טחנועע
אל מושכל שהוא בפעל .ולפי שהטושכל אשר בפעל הוא השכל הנפרד,
כי היו אלו הטושכלות אשר בכאן טושכלוח לדעות בכח• הנה יהיה
השכל ההיולאני כחיי על השגת השכל הנפרד .ואמנם קרה לו שיתנועע
תחלה אל קניית מושכל ועא מושכל בכת ,כטו שיקרה להרבה טהרברים
הטבעיים שיקבלו השלמויות אשר הם כחיים עליהם באמצעות השלמויות
האחרים• והמשל שהלחם ,הוא חלק טהנוון בבח ,יתנועע אל שיהיה
חלק טהנוון בפעל בהשחנוחו תחלה אל טה שהוא חלק טהנוע בכח,
והוא הרם.
ואולם ההקדמה הרביעית טההקרטות אשר וכרנו אשר כנו
עליהם דעתם ,והיא ההקדמה האומרת שכאשר השכיל השכל
ההיולאני השכל הפועל ,ישוב נצחי* הנה לה אופן אחד מההראוח.
והוא ,שלמה שהיה המושכל מטנו כשהשביל השכל הפועל וצא בעיט
הדבר שיקבלהו ,הנה אין בכאן דבר מתחדש ספני ואח ההשגה שיחויב
מ שיהיה נפסר ספני המחו מתחדש ,אבל היא השכל הפועל בעיט
אשר הוא נצחי.
ואולם ם ה שאסר אוחז בן סינא בזה המבוקש ,הגה ימצא לו גם כן
פנים מההראוח .וזה שההקרמה הראשונה טן ההקרסוח שזכרט שבנה
עליהם רעתו ,והיא ההקרטה האומרת שהמושכלוח אשר בכאן הם בלחי
הוות ובלחי נפסרוח ,כבר יראה היותה צורקח מפנים — .ם ה ם ,שכבר
יראה מעגין צורות הטושכלות שהם כאדם על ררך נבדל לטציאות
הצורות ההיולאניוח במה שימצאו מ ,ורצוני בצורות ההיולאגמח אם
הצורות בעצטם כטו החום והקור ביסודות והמזג בטתדטי החלקים
והנפש הזנה בצטחים ורמרגשח בבעלי חיים ,או ההשגות שהם שלמויות
לקצת הצוחח ההיולאניוח כמו הצורה המגעת טן ההרגש בבוז החוש,
מהרםיון בנפש הסרטה .וזה כי אלו הצורות ההיולאניזח כשנחקור בהם נמצא
שטציאוחם כטשאם הוא זולת טציאוחם הרמוז אליו ,והוא שטציאוחם
ההיולאני הוא זולת טציאזחם המושכל ,וזה טבואר בנפשו■ וזה שהם אחד
בטספר מאשר הם טושכלוח ,ולא יחרבו ברמי הנושאים אשר ימצאו בם ,והם
מאמר
פרק ט׳
59
טחרבים מאשר הם פרטיים ובהיולי ,וזח דבר מהויר■ בצורות ההיולאנייח
בטה שהם המלאניות .ואולם הצוחת הסושבלות חנה יראה כי
מציאותם המושכל הוא עצם טציאוחם הרסוז אליו בשכל ההמלאני.
ובהיות הענץ כן ,רצוני שהמושכל מאלו הצורות הוא הנסצא מהם ,והיה
מה שזה דרכו צורה נבדלת ,שאם היחה היולאנית היה מציאותה
המושכל וולת הנמצא חוץ לנפש ,במו שקדם־ הוא ממאר שכבר יראה
מזה שאלו הטושכלוח הם נברלות ,ולזה יחויב שלא תחיינח חוות ולא
נפםדות ,כי ההזיה וההפסד הוא לדבר המורכב מחסר וצורה מצר מה
שהוא מורכב מחמר וצורה ,כמו שהתבאר כמה שאחר הטבע ובראשון
משמע הטבעי — .ו מ ה ם ,שכבריוברלו אלו המושכלות משאר ההשגות
הנפשיות ,ששאר ההשגות הנפשיות ימצא להשנחם תכלית ,ווה מחויב
בהם מפני היותם היולאניות ,ר״ל שהם לא ישפטו אלא על האיש הרמוז
במו שקרם־ ואולם השגת אלו המושכלוח היא בלי תכלית ,ר׳ל שהם
ישפטו על כל איש מהכלל ההוא שימצא בכל עת מהעתים .וזה ממה
שיראה סמנו שאין אלו חמושכלוח נמצאות כנו מציאות היולאני) ,יחויב
בם ספני זה ,כמו שקדם ,שתהיינה בלחי הוות ובלתי נפסרות.
ומהם ,שכבר ימחה גם ק זאת ההשגה השכלית טבק שאר ההשגות
הנפשיות ,שההשגה כה והמושג והמשיג הוא דבר אחד בעינו .ואולם
שההשגה בה ודיסושג דבר אחר בעינו הוא מבואר־ וזה בי ההשגה בה
הוא הטבע המלל הנמצא לרבר דבר ,וכן הענין במושג בה ־ ולפי שהטבע
הכולל לא יתרבה ולא ימנה בו מספר ,הוא מבואר שההשגד .בה הנא
המושג בעינו .׳ואולם שההשגה בה הוא המשיג בעינו הוא מבואר
ממה שאומר .חד .שאק השכל הנקנה רבר זולת מר .שישיג מאלו
רעושכאת ,כי השכל ההיזלאני בבר התבאר מענינו שאינו כי אם הכנה
לבד .והנה לא ימצא הענק בשאר ההשגות כן ,וזה שהצירר .אשר
יקנר .הכה הרואה מהשגתו המראה ,דרך משל ,איננה בה הרואה בעינו,
ואקגם ק הצורר .ההיא היא המראר .אשר לרבר המוחש חוץ לנפש.
וזה ממד .שיראה ממנו שאין אלו רימושכלות היולאניות ,שאם היו
חיזלאנמח,לא היה אפשר בהשגה הזאה שיהיר .ההשגה והמושג והמשיג
בה דבר אחד במספר ,כי ואח היא מהסגולות הממהרות למשיגים
הנבדלים במה שהם נבדלים־ וכאשר התבאר שאינן היולאנמת ,הנר.
ת א ממאר שתא מהדב שתהיינד .בלתי הוות ובלחי נפסדות ,כמו שקרם.
— ומהם ,שכבר ימהרו אלו המושכלות מבין שאר ההשגות הנפשיות,
שהשגתם לא תהיה בהפעלות ,ואולם שאר ההשגות הנפשמת תהיינה
בהפעלות סה .והמשל שהחוש יקרר .לו שישחנר .שנוי מר .בקבלו
60
מלחמית ה
ר,מוחש /ולזר .כאשר ראינו מוחש חזק ואחר כן נטינו ממנו׳ לא נוכל,
סיד שנו אר .סר ,שר.זא מחר חלזש ,חר.םחויכ כר.ם ספני ר.תח ר.שנחם
חיולאגיח ,ווה כי מפגי זה יחויב שתהיה להשגתם כלי גופיי יקבלוהו
ראמצעיחו ,ולפי שהצורה ך.םגעח מההשגה תרשם בכלי הגופיי רושם
מר /.יקרה להם זרי• ואולם המושכלוח הם כר.פך זר ,.רצוגי שכאשר
השכלנו מושכל חוק ונטינו מטנו אל מושכל קל טסנו ,הנה נשיגר.ו
בקלות יותר .תה ממר .שיראה שואת ההשגה אינר .המלאניח ,ויחויב מור.
כמושכלוח אשר תשיגם שלא חהייגר .הוות ולא גפסרוח ,כמו שקרם.
ומהם ,שכבר ייוחדו אלו המושכלוח מבין שאר ההשגות הנפשיות,
שהשגתם התוסף כעת הוקנר ,.ואולם שאר ההשגות הנפשיות הם בד.פך
זה .וור .אמנם קרה להם ספני היותם היולאגיוח ,כי מפגי וה יחויב
שיהיה לכתות המקבלות אלו ההשגות כלים גופיים יקכלו אלו ההשגות
כאמצעוחם• ולפי שהכלים הגופיים יחלשו כעת הוקנרי ,היר .מתחייב
זה שתהיה השגתם חלושה בעת ההיא ,לא מפגי הצורר .אשר לכלים
הגופיים ,כמו שאמרגו כמה שקרם ,כי הצורר .לא תחלש כעצמוחה.
דר .ממה שיראה ממגו שאין אלו המושכלוח המלאגמח ,שאם היו
היולאגיוח ,היה מחויב שחחלש השגתם בעת הוקגר ,.כמו העגין כשאר
ההשגות הנפשיות• וכאשר החכאר שאינן היולאנמח ,הוא מבואר
שהוא מחויב כרום שלא חר.יינה הוות ולא נפסרוח ,כמו שקרם.
ואולם ההקרמה השנית םר.ר.קרםוח שזכרנו שכנה עליהם אכן סיגא
רעתו ,וד.יא ההקדמה האומרת שהשכל ההיולאני כלתי הווה ולא נפסר■
הנה ככר זכרנו הטענות המקיימות אותר .כמה שקרם ,והם הטענות
שזכרנו שאפשר שיקויים בהם דעת תמסטיוס כשכל ההמלאני ,וכבר
כארגו כמה שקרם שלא יחויב מאלו הטענות שיהיה השכל ר.ר.יולאני
בלתי הוור..
ואולם מה שאמר אוחו אכוגצר כזר .המבוקש ימצא לו נם כן פגים
מההראוח .וזהשההקרמה הראשונה םר.ר.קרםוחאשר זכרנו שכנה עליהם
רעתו ,זד.יא האומרת כשכל ההיולאני שהוא הזוד ,.כבר התבאר אמזחה
כ מ ה שאין ס פ ק כו ממר .שאמרנו כטענר׳ השנית מר.טעגוח אשר
זכרנו שאפשר שיקויים כחם רעת אלכסנרר .ואולם ההקרמה השנית
מההקרמוח אשר זכרנו שכגר .עליהם אכוגצר רעתו ,והיא אשר אמר בה
שאי אפשר שיתאחר השכל ההיולאני כשכל הפועל ,ככר ימצא לה פנים
מההראוח — .מה ם ,שאם היה אפשר זר ,.היר .העלול שבעלחו ,וור.כלתי
אפשר ,ני אלו המציאויות הם מקבלים ,כי הם מצטרפים —.ו ם ה ם ,שא.ם
היר .אפשר זה ,היה מה שאי אפשר שיהיה נצחי נצחי .וזר .שהשכל הר.יולאני,
מאמר א׳ פרק י
61
ספני שהוא הווה ,כבר יחוייב בו שיהיה נפםד• ואם היה משיג השכל!
הפועל ,ישוב הוא הוא ,ויהיה בלתי אפשר מ ההפסד ,וזה בלתי אפשר .
פרק עשירי
גבאר בו שר ^».דנקנר .ר 1.א נצחי.
ואחר שכבר זברנו רעות הקורמים בזאת השאלה והטענות המקיימות
דעת רעת מהם ,ראוי שנעיק באלו הטענות אם קדים בהם מה שיקיימו
איתו קיום אמתי אם לאו ,ולפי שקרה באלו הטענות המקיימות רעת
דעת מאלו הרעות שתהיינה מבטלות הרעת אשר הוא מקבילו ,ראוי
שנעיין אם יבוטל בהם הרעת שיבטלהו בטול אמתי אם לא.
ונאמר שהוא מבוארשהטענה הראשונה מהטענות שזברנוהמקייטות שאלו
המושכלות אשר יקנם השכל ההיולאניהוות ומתחדשות בו ,כבר יקוים
בה קיום אמתי שאלו המושבלות מתחדשותבו ,ולא יחרב מהטענה ההיא
שתהיינה הוות בעצמותם ,וזה מבואר בנפשו ממה שזברנו בטענה ההיא.
והוא מבואר שלא יחויב נם ק שתהיינה המת בעצמותם מפני מה
שהתבאר בטענה ההיא שאלו המושכלוח מחחרשוח בשכל ההיולאני
ונמצאות בו בפועל אחר שהיו נמצאות בו בכח• וזה בי אין בל מה
שיתחדש לו יחם מה לרבר מה ,מתחרש בעצמותו ,והמשל שהשמש
תתחדש לו קורבה אלינו בעת הקיץ ,ולא יחויב מפני זה שיהיה מתחוהו
בעצמותו .וכאשר היה זה כן ,הוא מבואר שיש לאומר שיאמר שאלו
המושבלות הם נמצאות בפעל תמיר ,ואולם יקרה להם שיהבלם השכל
ההיולאני בעת pהעתים לא בצד שיהיה להם מציאות בז זולת המציאות
אשר הוא להם בנפשם ,על האופן שתהיה ההשו.ה ההיולאנית ,והיא
השנת החוש ומה שינהנ מנהנה ,זולת המושנ ההיולאני הנמצא חוץ
לנפש .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שלא יבוטל בזאת הטענה רעת
כאלו הרעות השלש אשר זברנו לקורמים בזאת השאלה ,ואולם יבוטל
בה בטול אמתי דעת אפלטון במה שהיה אומר שאלו המושכלות הם
תמיד בשכל ההיולאני בפעל .ואולם מה שחייבו בטענה השנית מאלו
הטענות מאלו המושבליות שתהיינה םתחח8וות בעצמותם ,לפי שהמושכל
בהם אינו מה שהוא נמצא חוץ לנפש בעינו• הנה נבאר שאינו מחויב
על בל פנים .וזה שהם טענו ,לאמת שהמושבל מהם אינו מה שהוא
נמצא חוץ לנפש ,שלש טענות י ה א ח ת שהמושבלוח הם בלליוח ואין
הכללי נמצא חוץ לנפש בי אם בכח• ו ה שני ת שהמושבלות הם למהות
י־יטכע הכולל ,והטבע הבולל איננו נמצא בפרטים הנמצאים חוץ לנפש
62
מלחמות ח׳
כי אם בכח־ ו ה ש לי שי ת שהנמצא מהם חוץ לנפש איננו שכל ,ואלו
הסושכלוח הם שכל.
ואולם הטענה הראשונה מאלו הטענות יראה היותה בלתי צורקח
מפנים — .מהם ,כי בבר התבאר ^ ו המושכלות נמצאות חוץ לנפש
בפעל בנפש השכל הפועל ,ולוה תהיינה נמצאות חוץ לנפש במציאות
המושכל ,ואם אינם נמצאים חוץ לנפש במציאות המוחש• וכאשר
היו נמצאות חוץ לנפש במציאות המושכל ,הנה לא תחויב שתהיינה
מתחדשות בעצמותם מפגי החחדשם בשכל ההמלאני ,אם לא התבאר
חחלה שיש להם מציאות בשכל החיולאני וולת המציאות אשר להם
בנפש השכל הפועל ,ווה ממה שלא יתבאר מזאת הטענה ולא משאר
הטענות האלה .ולוח תבוטלנה בל אלו השלש טענות בוה האופן,
אלא שהוא בטול יותר מיוחד לטענה השלישית מאלו הטענות ,וזה כי
בזה האופן יתבאר שאלו הסושכלות הס בעצמם שכל חוץ לנפש בנפש
השכל הפועל ,והוא הפך מה שהונח בזה — .ו מ ה ם ,שהוא בלחי מחויב
במושכלוח שתהיינה כלליות ומקיפות באישים בלחי כעלי תבלית כמו
שהגיחו בזאת הטענה ,וזה מבואר ברברים שלא ימצא מהם כי אם
איש אחר ,כמו הענין בגרמים השמימיים ובמה שינהג מנהגם .ואם
אמרו שהמושכל באלו הדברים הוא הנמצא ,יחויב להם שחהיינרז קצת
אלו המושכלות מתחדשות בעצמותם ,והם המושכלוח הכלליות ,וקצתם
בלחי מתחדשות ,והם המושבלזח אשר תהיינה בדברים שלא ימצא מהם
בי אם איש אחד• ווה סותר מה שהניחו מענין אלו המושכלוח ,כי הם
אמדו שהם כלן מתחדשות בעצמוחן ,ולזה חייבו שתהיינה נפסדות.
— ו מ ה ם ,שבבר החבאר שאץ אלו המושכלוח כלליות• חה שאם
היו כלליות ,הנה לא תמנע היות ההשגה לשכל ההיולאני בהם מחלוקה ,
אם שתהיה בצר שהכללי בו אחר ,והוא הצר אשר בו הוא מקיף וכולל
כל האישים הנמצאים תחתיו ,או שתהיה בצר שהכללי בו רבים ,ר׳ל
שישיג האישים אשר הם בלי תכלית .ואולם שתהיה לשכל ההיולאני
השגה בו בצר שהוא בו רבים היא בלחי אפשר ,כי אץ לשכל ציור באיש
במה שהוא איש ,ולזה אי אפשר בו שישיג הרמי ,כל שכן בו שישיג
מהם רמי בלחי תבליחי ,כי מה שהוא בלחי תכלית אי אפשר
הרריבה אל השגתו מצר אשר הוא בו בלחי תכלית ,וזה מבואר בגפשו.
ואין לאומר שיאמר שכבר יש^ג השכל החלוקה בשעורים שהם לבלתי
תכלית ,ולזה לא ימנע השיגו הרבוי הבלחי תכליתי• וזה שהשכל
לא ישיג השעורים הלוקים בלחי בעלי הכליח ,אבל ישיג בו שהוא
מתחלק אל מה שיתחלק ,ולזה לא יהיה תכלית לההלק• וכן היה אפשר
מאמר א׳ סרק י׳
63
שישיג שהתהווה האישים המוחשים הוא שוטר הכח ,ולזה לא תכלה
דיהויה ,ואולם שישיג האישים אשר הם כלי תכלית הוא מבואר ההסנע.
וכן אזמר שהוא מבואר שהוא בלתי אומור שיהיה לשכל הרולאבי
השגה ככללי בצר אשר הוא בו ארזה והוא הצר אשר הוא כו מין או
סגולה .זזה שר,כללי מפגי שהוא מצטרף אל האישים אשר הוא מקיף
בהם וכוללם ,והיח מבואר ממה שקרם שאי אפשר לשכל ההיולאני
שישיג האישים כמה שר.ם אישים ,והוא הצר אשר בו מצטרפים ,הנה
הוא גם כן בלתי אפשר שישיג השכל ההיולאני הכללי במה שהוא
כללי■ וזה כי סי שאי אפשר בו שישיג אחר מהמצטרפים לא ת חק
לו השגת האחר כשום פנים ,בי המצטרפים ימצא כל אחר םר.ם
בגרר חבירו ,ולוה לא יצוייר האחר מהם לסי שלא יצויר השני ,והמשל
כי מי שלא ידע מה הוא הכפל לא ישיג היות הדבר האחר מחציתו.
ובר,יות העגץ כן ,רצזני שאם היה שתהיינה אלו חסושכלות כלליות ,
הנר ,היחד ,ההשגה בם לשכל ההיילאני אם בצר שהכללי בה אחד,
אם בצד שר,פללי בד ,רבים ,כי אין בכאן צד שלישי .והיה שככר
התבאר שאי אפשר שחריד ,לשכל ההיולאני השגד ,בכללי באחד מאלו
האופנים ,הנה יתחייב שלא תהיינה המושכלות אשר ישיגם כלליות,
זחוא ר,פך מה שהונח כזאת הטענר .ואולם השגת השכל הר,יולאני הוא
לאיש לא כמר ,שהוא איש מד ,,אבל במה שהוא איזה איש הזדמן,
הד ,דבר נמצא חוץ לנפש כפעל ,ר״ל האיש .וככר יתבאר זה בשלמות
כמד• ,שאחר זה ,רצוני שהמושכלות הם לאיש במה שהוא איור ,איען
הזד^ — .ו מ ה ם ,שכבר יראר ,שאץ אלו המושכלוח כלליות בחקירה
וזזפוש .תה שהמושכל הוא אם ציור אם אמות .ואולם הציור ,זר.ם
הנדרים ,הוא מבואר שאינו לכללי ,שאם היד ,לכללי ,היה לו אם במה
שהוא אחר ,אם במה שהוא רבים׳ ואיך שיר,יד ,,יחויב אם הונח הענין
כן ,שלא יד,יה הגדר מודיע מהות האיש האחר ,כי האיש האחד
רזא זולת הכולל המקיף בו ,והוא גם כן זולת האישים הרבים ,ולזר,
ר%ד .בלתי אפשר שתדבק בו גרר הכולל ,כי הרברים המתחלפים גרריהם
מתחלפים .ובכלל הנח־ כמו שגדר הכית לא יתדבק על הלבנה וגרר
העשרה לא יתדכק על השנים ,כן הדי ,בלתי אפשר שיתדבק הגדר על
האיש לפי זאת ההנחה ,ווה מבואר כנפשו• זאולם הגדר מבואר
מענינו שחוא סוריע מהות כל אחד מהאנשים אשר יתרבק בהם זה
מ ד ר ,הנה אם כן הוא מבואר שר,גדר אינו לכללי .ועוד שאם היר,
הגרר לכולל ,הנר ,יחויב שיהיה לו כצד שהוא מ אחד ,כי לא יראר,
בגדר רבוי ,וזה שלא יאמר בגרר האדם שהוא חיים מדברים ,אבל
64
טלד«:ןות ה׳
יאמר שהוא חי סדבר ,ולזה יראה שהגדר הוא לנגרר^אחר .ובדייוח
הענץ ק> הנה באשר יתבאר שאי אפשר שיהיה הגרר למלל בצר
שהוא בו אחר ,יתבאר שאי אפשר שיהיה הגרר למלל במוחלט.
ונאמר שהוא בלחי אפשר שיהיה הגרר לבולל בצר שהוא מלל ומקיף,
והוא הצד אשר הוא סוג או מין .וזה שאלו היה הגרר לבללי ,והוא
וסוג או המין ,הגה מפני שהוא מזה הצר מצטרף ,הנה יחויב שיהיה
זה ההצטרפות לקוח בגרר ,ר״ל ההקפה על מה שיקיף בו ,במו שנקח
מרר העבר ההצטרפות אשר בינו ובין האדון ,וזה רבר בלחי אפשר
בגדרים .ועור שריוא ממאר שבל אחר מחלקי הגרר נשואים על הנגרר
בחמב• ואם היה הגרר לבולל ,יקרה מזה שיהיה המין היא טוגו.,וזה
בחבליח הבטול ,וזה שהארם מפני שהוא הי מדבר ,הגה יצדק על
האדם שהוא חי ,ויהיה המין הוא טוגו .ובבר יקרה מזה נם בן שיהיה
חמץ האחרק הוא סוג הטונים• וזה שהארם מפני שהוא חי והיה גרר
החי שהוא גזזן מרגיש ,הגה יהיה האדם נזק• ולפי שהיה גדר הנזק
שהוא נשם צומח ,הנה יחויב שיהיה הארס הוא גשם ,ובזה ימשך הענין
ער שיהיה הארם שהוא מין אחרון הוא סוג הסוגים ,וזה בתבליח
הבטול והגנות .ואולם האמות הוא גם בן מחויב שלא יהיה לבללי,
הה בי אין לאמות בי אם משפט על מה שיצוייר ,ולזה היה הציור קורם
האמות• ובוזיוח הענק בן ,והיה שבבר התבאר שאין הציור לבללי ,הגה
הוא מבואר שאין האמות לבללי .ועור בי הגזרה הבוללח מבואר מענינה
שאינרז שופטת אל הבללי במה שהוא בולל ומקיף ,לפי שהנושא אשר
היא שופטת עליו אינו מורה על הבולל במה שהוא נושא ומקיף .הה
שאם היה הנושא בה מורה על הכולל במה שהוא מלל ,הנה ככר יונח
בה מתרבה מה שהוא בלחי מחרבר ,.זוזמשל שאמרנו כל אר ם מר בר
מורה על רבוי בארם ,ולזה הושמה זאת הגזרה חיבת כל• ואם היר,
המובן בארם המק ,הנה יד8זם בה זה המק מתרבה ,והוא מבואר שהמין
איננו מתרבה ולא ימצאו שנים במספר ,ולזה הוא מבואר בגזרה הכוללת
שאק הנושא בה כולל ומקיף ,ובזה יחויב שיהיה הענק בגזרה הסתמית ,
בי אין החומה משנה הוראת הנושא ,וזה מבואר בנפשו.
וגם כן הנה אם נניח הגזרוז הכוללת שופטת על הכללי במה שחוא
כללי ומקיף ,כבר יתחייב מזה שקרים רבים — .מ ח ם ,שככר יחויב
מזאת ההנחה שלא תבוטל הגזרה הכוללת ספני כזבה בכל אחר
מהאישים ,לפי שהכולל הוא זולת האיש ,ולא יחויב כשכזבח כאיש
עזתכזב בכולל .וזה שכבר יתכן שיצרק בכולל מה שיכזב באחר מחלקיו,
ודזטשל שכבר יצרק בראוק שהוא ארם ואף על פי שאין אחד מחלקיו
מאמר א׳ פרק י
65
אדם .תה מבואר הבטול והגנות ,וזה שהוא מבואר שהמרה הכוללת
תבוטל מסני כזבה באיש אחד ,כל שכן אם בזבה בבל אחד מהאישים— .
ו מ ה ם ,שכבר יחויב מזאת ההגחה שלא תהיה הגורה הכוללת »ודקת
בעת ק העתים .שאם היתר» .ורקת ,היה מחויב שתמצא חוץ לנפש כפי
מה שהיא בשכל ,כי זה הוא גדר הצודק־ והוא מבואר שלפי זאת ההנחה •
הוא כלתי אפשר שתמצא זאת חגזרר ,צודקת חוץ לנפש ,כי היא
שופטת על הכללי ,והכללי אינו נמצא חוץ לנפש במה שהוא כולל ומקיף,
ואמנם מה שימצא חוץ לנפש הם האישים ,תאח הגזרה .אינה שופטת
עליהם לפי זאת ההנחה ,כמו שהמשפט על העשרר .לא יהיה משפט
על השנים שדים חלק מהם ,והמשפט על הבית לא יר.יה משפט על
הלבנר .אשר היא חלק מהבית־ תה מבואר הבטול ,כי הגזרה הכוללת
,האמחית ממאר מענינר .שד.יא בבר תמצא מ צודקת בכל עת מהעתים,
כאמרגו בל חי מרגיש ,בי וה המאמר צודק תמיד באיזה בעל חי שימצא.
— ו מ ה ם ,שכבר יחויב מזאת ההנחה שתבזבגה כל התמונות הלמודיוח
המכאחח ברבר שר.וא שור .לרבר ,או יותר קטן ,או יותר גדול* והמשל
שאמרנו במשולש שוומחת שמח לשחי נצבות ,הנר .אם רצונו בזה המשולש
הכולל המקיף בבל האישים בלי תכלית ,היח וה המאמר מב ,כי זותחת
הם בלי תכלית ,אי אפשר בר.ם שחהוינה שוות לשחי נצבות ,ואם
אמר אומר שהכזנר .מויוח הנצבוח הזויות הנצבוח הכוללות כל הזויות
הנצמח האישמח ,הנה הם גם כן בלי תכלית ,זיקרר .מזה שיהיה מה
שאין תכלית לו שוד .למה שאין הכליח לו ,וזה שקר ,כי השווי בדבר
הוא מצר התכלית .ועור כי מפני שורותיו שוות לשחי נצבות ,הנד.
ק כפל הוויה הנצבח הכוללת אשר היא בלי תכלית ,ויהיו! מה
שאין תכלית לו כפל למה שאק תכלית לו ,ווה מבואר הבטול והגנות.
ומה יתבאר שר.רי תכזבנד .וממונות ר^באחח כדבר שהוא יותר קטן
מדבר או יותר גדול ,בי אי אפשר שיאמר ברבר שהוא יותר קטן מדבר
או יותר גחל ,אם לא היה אחר מהם בעל תכלית או שניהם• וכשר.יה
הנושא כולל ומקיף ,היה מחויב שיהיה גבז כן הנשוא כולל ומקיף,
שאם היה הנשוא אישיי ,הנה יקרר .מוה שיהיה הכולל הוא האישיי,
רה מטאו־ בגורות המחייבות לנשוא בנושא־ וכשהיו הנושא והנשוא
כוללים ומקיפים ,היה בל אחר מהם בלתי בעל תכלית ,ולא יתכן שיהיה
האחר מחם מתר קטן מר.שגי או יותר גחל ממנו — .ים ה ם ,שכבר
יחויב מואח ההנחה שימצאו בכאן כחזח ור.כגוח בלתי יוצאים לפעל
כעת סה מן העתים .ווה שהרבה סן הנשואים כנורות הכוללות הם
הבדלים לנושאים ,וקצת הר.כרלים הס כהות והכנות ,כאמרנו בארם
5
66
סלחסות ד!׳
שהוא מדבר ,ובחי שהוא מרגיש• ואם היה המשפט בכמו אלו הגורות
לכולל כקח שהוא כולל ומקיף ,היו אלו ההכנות בלתי יוצאת לפעל
בעת מהעתים ,כי חחי הכולל ,דרך משל ,לא ימצא לו ההרגש כפעל
בעת מהעתים• וזה מבואר הבטול ,כי כבר התבאר בספר ה ש מי ם
והעולם שהוא מחויב ככל כח שיצא לפעל בעת מה — .ו מ ה ם ,שאמ
היו אלי הנושאים והנשואים אשר בגזרות האלו כוללים ומקיפים כמו
שהוא מחויב מזאת ההנחה ,היה נשיאות הסוג על חמץ כזב ,כי המק לא
יהיה סוגו ,ולזה יהיה ,דרך משל ,אמרנו באדם שהוא חי מב ,ווה
מבואר הבטול .ובהיות העגין כן ,הוא מבואר שהגזרה הכוללת אינה
שופטת על הכולל במה שהוא כולל ומקיף ,והוא הצד אשר הוא בו
אחד .ונאסר גם כן שהיא אינה שופטת על הכולל בצד שהוא רבים
על שתהיה משפט אחד על אלו הרבים יחד• וזח מבואר מטה שבארנו
מטנו שהגזרה הכוללת אינה שופטת על חכללי בסח שהוא כללי ומקיף,
כי כל השקרים אשר התחייבו מההנחה ההיא יתחייבו לפי זאת ההנחה,
זולת השקר הראשק שזכרנו ,והוא שאם היה הנושא מורה על הכולל
בגזרה הכוללת ,הנה כבר יונח בה מתרבה מה שאינו מתרבח ,שהוא
מבואר שלזאת ההנחה לא יתחייב זה השקר ,כי• הנושא כבר יורה על
האיש לפי זאת חהגחה ,והחומה תכלול כל האישים יחד.
ואולם שאר השקרים אשו־ מנינו שהם מתחייבים לפי ההנחה ההיא,
הם מתחייבים גם כן לפי ואח ההנחה ,והוא מבוארי במעט עיק .והנה
נבאר זה באחד מהם ,כדי שיתבאר למעיק כדברינו איך יחוייבו אלו
הבטולים מזאת ההנחה .שכבר יחויב מזאת ההנחה שלא תבטל הגזרה
הכוללח מפני כזבה בכל אחד מהאישים ,וזה שהיא שופטת עליהם
יחד ,ולא יחויב שיצדק באחד מהם מה שיצדק בכל האישים המחוברים •
ובזה האופן בעינו יתבאר שכבר יתחייבו שאר הבטולים ההם מזאת
ההנחה .ובהיות הענק כן ,הוא מבואר שאין הגזרה הכוללת שופטת
על הכלל ,לא בצד שהוא בו אחד ולא בצד אשר הוא רבים ,על
שחשפט עליהם משפט אחד יחד• ולזה יחויב ,אם היתד .הגזרה הכוללת
שופטת על הכולל ,שחשפט עליו במה שהוא רבים ,על שהוא משפט
על אחד אוזד מהם .וזה שלא ימנע הענק בגזרה הכוללת ,אם היתר.
שופטת על הכולל ,מחלוקר ,.אם שתהיה שופטת על הכולל במה שהוא
אחד ומקיף ,או בצר שריואבורבים .ואם היתר .שופטת עליו בער שהוא
רבים ,הנה יחוייב אם שחשפט עליר.ם יחר משפט אחד ,או שחר.יי־.
שופטת על חלק חלק מהם .וכבר התבאר• שהיא בלתי שופטת על
הכולל במה שהוא אחד ומקיף ולא בצד שהוא בו רבים על שהר־יה
מאמר א' פרק י׳
67
שופטת על אלו הרכים יחר משפט אחר ,הנה לא ישאר אלא שתהיה
שופטת על חלק חלק מהם• ולפי שאין בכאן לאלו הרכים חלק מוגבל
יתכן שחשפט עליו זולת האיש ,הגה יחויב שתהיה שופטת על כל
איש ואיש מהם .ואולם שאין לאלו הרכים חלק מוגבל יתכן שחשפט
עליו וולח האיש הוא מבואר בגזחח שנושאם הוא מין אחרץ ,כאמרגן
כל ארם מדבר ,כי אין בכאן לאישי האדם בלים מוגבלים נחלקים
קצתם מקצתן יתכן שיאמר כהם שהמשפט יהיה על כלל כלל מהם
יחד ,עם שהוא מבואר כנפשו שאמרנו כל אדם מרבר הרצון בו שכל
אחר מאישי האדם הוא מרכר .וכאשר היה בגורות אשר נושאם
סין אחרון ,הוא מבואר שכן יהיה הענין כשאר הגזרות .וזה שהמרוח
שנושאם סוג אם הנחנו שתהיינה שופטות על חלק חלק מהסוג ,ויהיה
החלק ההוא כלל אחד מהכללים המוגבלים אשר יחלק עליהם ,כאלו
תאמר מין אחר מהמינים אשר יכללם הסוג ההוא• הנה התחייבו מזאת
ההנחה השקרים הקודמים אשר חויבו מהנחת הגזרה הטללח שופטת
על הכללי כמה שהוא רכים יחר משפט אחר ,וזה מבואר כנפשו .וכאשר
רחישב שהוא מחויב כגזרה הכוללת שתהיה שופטת על כל איש ואיש
ד־אישים הנכללים בה ,הנה נבאר שהמושכלוח הכוללות האמחיוח
הם נמצאות תמיר חוץ לנפש כפי מה שהם כנפש־ והוא הסך מה
שוזייכו כזאת הטענה אשזר אנחנו חוקרים כה ,וזה שאין הגזרה שופטת
על מציאות הנושא ,כי היא אמנם חשפט על מציאות הנשוא לנושא
באשר ימצא ,או על שוללוחו ממנו ,וזה מבואר כנפשו .ובהיות הענק ק ,
הזא מבואר שהיא נמצאת חוץ לנפש כמו מה שהוא כנפש .וזה שכל
איש שימצא חוץ לנפש מהאישים הכוללים כזאת הגזרה ימצא ענינו
עם הנושא כפי מה ששפטה עליו הגזרה ההיא ,וכזה האופן תמצא
זאת הגזרה צודקת תמיר חוץ לנפש .והנה ימצא ענינה כאמת כמו
הע^ כמציאות אשר הוא חוץ לנפש־ וזה שכאשר היחה צודקת על
־אישים הנמצאים חוץ לנפש ,הנה ישאר לה כח על שתצדק על אישים
׳יתרים ,וזה לאץ תכלית• וכן הענק כמציאות אשר הוא חוץ לנפש
לאישים ,רצוני שכאשר ימצא מהם אישים מה ,הנה ישאר כח שימצאו
אישים אחרים ,וזה לאין תכלית.
ואם אמר אומר שככר יחחלף המושכל כגזרה הכוללת לנמצא חוץ
לנפש ממנו ,לפי שהוא שופט יחר על אחר אחר מהאי׳טים הנמצאים
לבלחי תכלית ,והנמצא מהם חוץ לנפש הוא כעל תכלית־ אמרנו לו
תזזוא אינו שופט מצר טבע המושכל על רכוי אישיי כלל ,כי אין אצל
־נדשכל ציור באיש מצד יהיה מ אפשר הרבוי ,וזה כי הוא אמנם
♦5
68
-
מלחמות ה׳
ישיגהו מצר שהוא איזה איש הזד , pלא מצד שהוא וה האיש /ואולם
קרה זה במרה הכוללת שחורה על רכד מה להיותה מורכבת מהשכל
והחוש /כמו שבאר הסלוסוף כספר הנ פ ש .ובהיות הענין כן /הוא
מבואר שאין אצל המושכל כמה שחוא מושכל משפט על אחר אחר
מהאישים לבלתי תכלית ,אכל הוא שופט על איש אחר לכר כמה שהוא
איזה איש הזרמן /וזה רכר כבר ימצא חוץ לנפש .ועור שכבר היה לזה
הבפק אופן מה מההראוח /אלו היתה הגזרה שופטת כאלו האישים
שאץ תכלית להם שימצאו יחר• אכל היא אינה שופטת כלל שימצאו,
כמו שקרם ,כל שכן שאינה שופטת שימצאו יחר ,אכל היא שופטת שכל
איש שימצא מהם ימצא הנשוא מחוכר עמו כחיוכ אם היתר .הגזרה
מחייבת ,או כשוללוח אם היתד• הגזרה שוללת ,וזה ימצא צורק ח 1יר
חוץ לנפש .ובהיות הענין כן ,הוא מכיאר שצר היזח המשפט כזאת
הגזרה בלי תכלית הוא רכק למציאות אשר הוא חוץ לנפש שהוא
לכלחי תכלית .ואם אמר אומר שככר יתחלף המושכל בגזרה הכוללת
לנמצא ממנו חוץ לנפש ,לפי שעם המושכל ציור כל האישים אשר
הוא שופט עליהם יחר ,והם אינם נמצאים יחר חוץ לנפש• אמרנו
לו שזה כלתי צורק ,כי אי אפשר שיהיה אצל המושכל ,כמה שהוא
מושכל ברמי האישיי ,ציור כלל ,כמו שקרם.
וכאשר החישכ זה ,רצוני שכל מושכל הוא אם צמרי ואם אמותי,
והיה שככר התבאר שאץ אחד מהם כללי ,אכל הוא לאיש כמה שהוא
איזה איש הזרמן• הוא מכואר שמה שאטרט כמושכלות שהם כללמת
הוא שקר .וככר כארגו גם כן שלא יחויב מפני הכללות הנמצא כאופן
מה כגזרה הכוללת שיהיה המושכל זולת הנמצא ,והוא סוחר מה שחייבו
אוחו מזאת הטענה .והנה מפני שהמושכל הוא לאיש כמה שהוא
איזה איש הזרמן ,היה שנקנה המושכל מהחוש עם ההשנוח ,חה
כשיפשיט השכל מהאיש המוחש המשיגים ההיולאניים אשר השיג אותם
בעבורם ההחרמח .
ואולם הטענה ה שני ת מאלוהטענוח ,והיא אשר אמרו בה שהמושכלוח
הם לטכע הכולל ,והטבע הכולל אינו נמצא כאישים חוץ לנפש כי אם
ככח ,ולזה חייכו שהמושכל הוא זולת הנמצא ,היא גם כן כלתי צורקח.
כי הוא מחויב שיהיה הטבע נמצא בפעל ככל אחר מהאישים אשר זה
הטבע משותף להם• כי זה הטכע הכולל הוא גרר או חלק גרר ,והגרר
מודיע מהות האיש על שהוא עצמותו ,והעצמות נמצא ככל העצמות
כפעל לא בכח ,שאם לא היה הענין כן ,היה הרכר הוא עצמו ככח לכר,
ויודה מזה שיהיה הדבר מקביל עצמו ,כי חכה והפעל הם סותרים,
מאשר א״ פרק י׳
69
חה בתבלית הבסול והגנות• ולזה הוא מבואר שהטבע הבולל נמצא
בפעל בבל אחר מהאישים אשר זה הטבע משותף להם• ובבלל הנח
במו שהמראה גמצא בפעל בבעל המראה ואף על פי שהוא מעורב מ
עם דברים אחרים ,ר*ל שבבר ימצאו לו באיש ואיש מהאישים מקרים
דבקים עמו .ועור שהטבע הבולי הוא המהות אשר לו ,והמהות משים
הדבר בעל המהות נמצא בפעל ,ריל שכבר יאמר בו שהוא נמצא בפעל
מפני המהות אשר לו• והוא מבואר שהמשים זולתו בתואר מה מפני
דבר מה ,הנה הרכר ההוא יותר ראוי בתאר ההוא מהדבר אשר לו התאר
ההוא בעבורו ,והמשל שאם היה העין משים ס קרא ט בתאר שיהיה
רואה ,הנה העין מתר ראוי כשיתואר בשהוא רואה מ ס ק ר א ט־ ובהיות
הענין כן ,הנה המהות יותר ראוי בשם המציאות אשר בפעל מהמהות
הדבק עם המקרים והמשיגים אשו־ היה בהם האיש פרטי ,וזה הפך מה
שנאמר בזאת הטענה .ועוד שכל הדברים הנמצאים באיש מהמשיגים
והמקרים אשר היה בהם פרטי הם נמצאים בו בפעל מפני מציאותם
במהות ,ולוה יחוייב שיהיה המהות יותר ראוי בשם המציאות מאל)
המשיגים והמקרים .ווה דבר כבר ביארו הפלוסוף ,ולזה אמר שהנמצא
יאמר תחלה על העצם ,ובאשר יאמר על המקרים בבר יאמר עליהם
באחור מפני מציאותם בעצם .ובהיות הענק כן ,הנה הוא מבואר שהוא
מחויב שיהיה המהות נמצא בבעל המהות בפעל.
ואולם הטענה ה ש לי שי ת ,והיא אשר אסרו בה שהנמצא מאלו
המושבלות חוץ לנפש איננו שכל ,ורס בשכל ההיולאני שכל ,ולוה חייבו
שהנמצא מהם חוץ לנפש הוא זולת המושכל ,בבר התבאר במה שקרם
שהיא כלתי צודקת ,ווה כי כבר התבאר שהנמצא באלו המושכלות
שתהיינה מתחדשות בעצמותם מפני החחדשם בשכל ההיולאני .ואולם
מה שחייבו בטענה השלישית מאלו הטענות שתהיינה אלו המושכלות
היולאניות לא נבדלות ,הוא גם בן בלתי מחויב מהצד שחייבו אותו
ממנו .תה שהם טענו בוה שתי טענות ,ה א ח ת היא שחרוש אלו
המושכלות בשכל ההיולי הוא נמשך לשנוי בעצמות ,כמו הענק בצוחת
ההיולאניות ,ו ה שני ת שהם מתרבות כרמי הנושאים .ואולם הטענה
וצ-אשונה הוא מבואר במעט עיק שהיא בלתי צודקת .תה כי הצורות
הר.יולאניות ימצא חרדשם נמשך לשנוי מה בעצמות ,והם נמצאות
מפני וה בתכף השנוי ההוא ,והמשל כי הצורה המגעת מהמראה בבוז
הרואה אמנם תתחדש תכף אחר שהתפעל העין מהמראה ,ר׳ל אחר
שנרשם המראה בעין ,ובן ימצא הענק בשאר הצוחת ההיולאנמת•
)אולם אלו המושכלות לא ימצא חרושם כשכל ההיולאני נמשך לשנוי
70
מלחמות ה׳
בסקרה ,ר״ל מצד שהם צריכות בסציאותם בו אל רבר הוא נםשך
לשנוי ,והיא ההשגה החושיית ,ולזה נראה שככר יתחדש בו המושכל
לפעמים זמן רב אחר השנוי אשר השתנה החוש מהמוחש .ועור שאם
יודו שמה שבסציאותו נמשך לשנוי במקרה הוא היולני ,הנה יתחייב להם
שיהיה היולאני המושכל אשר יגיע לשכל ההיולאני בהשינו השכל
הפועל .וזה שהם יאמינו כי ואת ההרגשה צריכה במציאותה אל השגת
אלו המושכלות אשר הם צריכות במציאותם אל רבר הוא נמשך לשנוי
בעצמות ,ולזה יהיה זה המושכל צריך במציאותו אל רבר הוא נמשך
לשנוי בעצמות• ואם הענץ כן ,הנה יחויב על פי מאמרם שיהיה זה
המושכל נפסד ,וזה הפך מה שהניחו אותו .אולם הטענה השנית מאלו
הטענות ,והיא אשר אמרו בה שאלו המושכלות הם מתרבות בהתרבות
נושאיהם ,כמו הענין בצורות ההמלאניות ,ולזה יחויב שתהיינה היולניות•
הנה נבאר שהיא גם ק בלתי מחויבת מהצד אשר יחייבו אותה ממנו .וזה
שהם טענו בה שלש טענות־ ה א ח ת שהם נסמכות אל האישים הנמצאים
חוץ לנפש• והשנית שאם לא הונח הענין כן ,יחוייב כשילמד איש
מושכל מה או שכח אותו ,שילמדוהו שאר האנשים או ישכחוהו•
ו ה ש לי שי ת שאם לא הונח הענץ בן ,לא יהיה בכאן למור ולא שכחה.
ונאמר שהטענה הרא שונ ה מאלו הטענות היא.בלתי צודקת .וזוז שהם
כבר קיימו אותה משני צדדים• הצר ה א ת ר מפני שהצדק במושכל
יסמך אל מה שימצא מהאישים חוץ לנפש• ו ה שני שאלו המושכלות הם
כלליות ,והמציאות אשר יהיה לכללי הוא מצר הפרטי הנמצא חוץ לנפש.
והנה נבאר כי הצר ה רא שון מאלו הוא בלתי צודק ,והוא אשר אמרו בו
שלמה שהיה המציאות אלו המושכלות מצר האישים אשר הם נסמכים
להם ,והיו האישים אשר יסמך להם המושכל אשר לראובן זולת האישים
אשר יסמך להם המושכל אשר לשמעון ,הנה יוזיה המושכל מתרבה,
ויחויב מפני זוז שיהיה היולני• וזה כי לא ימנע הענין בזה מחלוקה,
אם שיהיר ,מציאות המושכל נסמך אל הדמיונות האישים הנמצאים בעת
ההיא ,או שיהיה נסמך אל הדמיונות האישים אשר התחרש מההרנש אשר
היוז לחושים בהם ,או שיהיה נסמך אל אי זה איש הזרמן•
ואם הנחנו שיהיה נסמך אל דמיונות האישים אשר התחדש המושכל
בשכל ההיולי מוזהרגש אשר היה לחושים בהם ,ויהיה מתו־בה מזה
הצר ,הנה יתחייבו מזרי שקרים רבים .מ ה ם ,שכבר יתויב מזאת
ההנחה שיפסר המושכל בהפסר האישים אשר התחדש המושכל מהם .
ווה שאם היה מהכרח מציאות המושכל שימצאו האישים אשר חרושו
בשכל ההיולאני היה מההרגש אשר היה לחושים בהם ,הנרז יחויב
מאמר א' סרה י
71
שכאשר יפסדו האישים ההם /יפסד המושכל החוא ,ויהיה צריך בעל
המושכל ההוא אל שירגיש אישים ,ומהם ילמד בהרגש ההוא רסושכל
אשר היה אצלו> ,זה בתכלית הבטול .ו מ ה ם ,שכבר יחויב מזרי
שיהיה רשושכל האמתי פעם צודק ופעם כוזב .וזה שאסהנחנו שיהיה
הצרק במושכל נסמך אל מציאות אלו האישים חוץ לנפש כמו שאמרו
סאת הטענה ,הנה יחרב מזה שכאשר ימזדו אלו האישים יהיה המושכל
כוזב־ ,לפי שאין לו נושא חוץ לנפש יסמך מציאותו אליו ,וזה הפך מרי
שנאמר בטבע אלו המושכלות ,רצוני שכבר יאמר בהם שהם צזדקות כעח
מן העתים .ומהם ,שכבר יתחייב מזאת ההנחה שתהיינה אלו המושכלות
היולאניות ובלתי היולאניות יחר ,וזה בלתי אפשר .וזה שאם ההתרבות
הוא במושכל מפני חלוף האישים אשר החחרש מהרנשם ,יקרה מזח
שיהיה המושכל אשר אצל אנשים רבים אחר במםפר ,אם התחרש
בהם סהרנש אישים אחרים• ויהיה אחד בטםפר ברבים ,זמה שזה
דרכו הוא בלתי היולני ,כי אי אפשר ברבר ההמלאני שיהיה אחר
במספר ברכים• וכבר היה היולאני ,זה שקר .ו מ ח ם ,שכבר יחויב מזאת
ההנחה שתהיינה קצת אלו המושכלות היולאניות וקצתם בלהיולאניות ,תי
חה סותר מה שהנחנו אותו• וזה כי המושכלות אשר התחרשו סהתש
אישים הווים >פםרים כבר תהיינה מתרבות והיולניות כאשר התדזרשו
לאנשים מתחלפים מהרנש אישים מתחלפים ,והמושכלות אשר התחרשו
מהרגש אישים נצחיים ,כמו הענין בחכמת הככבים ,תהיינה בלתי
מתרבות ובלתי היולאניות ,לפי שאין לחם אלא איש אחר חוץ לנפש.
ואולם אם הנחנו שיהיה מציאות המושכל נסמך אל דמיונות האישים
הנמצאים חוץ לנפש בעת ההיא ,הנה יתחייבו גם כן מזאת ההנחה
שקרים רבים .מ ה ם ,כי ספני שהמושכל אצל איש אחד הוא זולת
המזשכל אצל איש אחר לפי זאת ההנחה ,לפי שזה נסמך אל דמיונות
אישים נמצאים כעת ההיא ,וזה נסמך אל דמיונות אישים אחרים
נמצאים כעת אחר• הנה יתחייב מזאת ההנחה שיהיה הענק באיש
אחר כן ,רצוני שהמושכל אשר לו כשימצאו לו חוץ לנפש אישים מה
הוא זולת המושכל אשר לו כשימצאו לו חוץ לנפש אישים אחרים.
זבהיות הענין כן ,הוא מבואר שכבר יחויב מזאת ההנחה שיהיה צריך
לארם ההתלמד במושכל אשר הוא אצלו כשנפםדו האישים אשר היה
נסמך מציאותו אלירם• וזה שכאשר נפםרו ,נפםר המושכל אשר היה
בעמרם נמצא ,ואם היה שיהיה לו נמצא באישים האחרים המתחדשים,
וצא מושכל אחר זולת הראשון .ו מ ה ם ,שכבר יתחייב מזאת ההנחה
במשוכל שיהיה כוזב עם היות לו נושא נמצא חוץ לנפש .וזה כי
72
מלחמוח ה'
המושכל אשר היה לאדם בעת שהיו נמצאים לו אישים סד ,חוץ לגפש
כבר היה כחב בהכרח כשנפסח והחחדשו אישים אחרים• וזה כי
המושכל אשר הוא צודק על אלז האישים המתחדשים הוא לפי זאת
ההנחה מושכל אחר זולת המושכל אשר היה צודק על האישים שהיו
נמצאים קודם ,ולזה יחויב שיהיה המושכל הראשון כוזב בעת מציאות
אלו האישים המתחדשים ,שאם היה צודק ,היה המועזכל האחד במספר
רבים ,וזה בלתי אפשר .ו מ ה ם ,שכבר יחדב מזאת ההנחה שיהיה
כוזב המושכל אשר בחב הדברים הלמודיים ,עם חתק האמות שיניע
בהם .וזה שכבר יראה בהכרח מהדברים הלמוחים שלא יתכן שימצאו
מהם אישים חוץ לנפש• והמשל כי הקו הישר לא ימצא חוץ לנפש
כסו שיניחהו המוהנרס ,תה שהקו אשר הוא תכלית לגשם לא ימצא
מונח על הכחות כל הנקודות הנופלות בו' ,ואיננו תמיד מתחלק אל
מה שיתחלק ,ולא יתוסף אל מה שיתוסף תמיד ,כמו שיניח המהנדס,
והסבות המונעות זה כלו הוא החמר* ואולם מצד טבע הקו הוא
אפשר ,ובזה הוא מבואר שאי אפשר שתמצא ע^ולה ח ^ לנפש מםש׳£זת
קו ישר על נקודה ,זלא כדזר ממשש שטח ח£זר על נקזדה ,ולזה היו
אומרים קצת הקורמיס שהמהנדסים כבר יהיה טופתיהם כוזבים,
כמו שזכר הפלוסוף .ובכלל הנה יחויב מזאת ההנחה שלא יהיה בכאן
מושכל בדבר הנמנע מצד אפשר מצד מה שהוא אפשר ,וככר יעשו
אלו המושכלות הרבה כחכמות ,זזה מבואר למי שעיין בחכמת הטבע
ובחכמת הלמוריית .ומהם שכבר יתחייב לפי זאת ההנחה באלו
המושכלות שתהיינה היולאניות ובלתי המלאנמת Tזר .תה שהמושכל ברבר
אצל כל האנשים הנמצאים יחד הוא אחר במספר ,לפי שזה הממזכל
הוא נסבזךבהם אל אישים אחרים ,זטה שזה ררבו הוא בלחי המלאני,
כי אי אפשר בדבר ההיולאני שימצא אחד במספר ברבים• וכבר היו
לפי זאת ההנחה אלו המושכלות היולאניזת ,הנה הם אם כן היולאנמח
ובלתי היולאניות יחד ,זזה שקר .ו מ ה ם ,שכבר יתחייב לפי זאת
ההנחה שתהיינה קצת אלו המושכלזת בלתי היזלאניזת ,והם המזשכלות
אשר בדברים הנצחיים ,כמו הענץ בגרמים השמימיים ,ס הנמצא מהם
חוץ לנפש הוא תמיד אחד נעינו ,ולזה Tזויב שיהיה הםף£זכל בהם
בלחי מתרבה בהתרבות הנושאים ,ומה שזה דרכו הוא בלתי חיולני•
וכבר הניחום כלם היולאניים ,וזה חלוף בלתי אפשר.
ואולם אם הנחנו שתהיינה המושכלות נסמכות אל אתה איש הזדמן
מהאישים הנמצאים ,לא מצר מה שהוא זוז האיש ,הנה לא תררינה
המושכלות מחרבות בהתרבות הנמזאים מפני זה הסמיכות הנמצא להם
מאמר א׳ פרק
73
אל האישים ,כי אץ בכאן חלוף באישים מזה הצד ,ולוה הוא מבואר
שלא יתבאר מזאת ההנחה שחד.יינה היולאניות ,אבל יחכאר ממגר.
הפך זה ,רצוני שהם בלחי היולאניוח ,לפי שהם מחרבות בר.חרבוח
הנושאים ,ומה שזה דרכו הוא בלחי היולני .כבר התבאר גם כן שזה
,בלתי אפשר רצוני שיהיה זה המציאות למושכל מפני הסמיכות אשר
לו אל האיש הנמצא חוץ לנפש בצד מה שהוא איזה איש הזדמן ,שאם
היה הענץ כן ,היה בלחי אפשר שיהיה לנו מושכל בהרבה מהדברים
הלמודיים ,כמו שקרם ,כי הם לא ימצא להם איש חוץ לנפש• ובכלל
הנה יהיה בלחי אפשר שיהיה לנו מזשבל במה שהוא נמנע מצד אפשר
מצד מה שהוא אפשר ,וזה כלו שקר .ועוד כי אם היה מציאות
המושכל מפני האישים המוחשים הנמצאים חוץ לנפש ,הנה יחויב מזה
שיהיה המציאות המוחש קודם לטציאוח המושכל■ וזה שקר ,כי כבר
התבאר במה שקרם שהמציאות המושכל הוא סבה למציאות המוחש,
כי המציאות המוחש אמנם יחחרש ממציאות המושכל אשר בנפש
השכל הפועל ,ואולם היה מציאות המוחש סבה לחרוש המושכל בנו
לא למציאותו בעצמו ,ולזה הוא מבואר שלא יצטרך המושכל ,אחר
שהגיע לנו ,אל שימצא ממנו מציאות מוחש חוץ לנפש.
ואולם הצר השני אשר חייבו ממנה שתהיינה המושכלוח נסמכים
אל האישים ,והוא אשר אמרו בו שאלו המושכלוח הם כלליות ,והכללי
אמנם יהיה לו מציאות מפני הפרטי אשר הוא מצטרף לו■ הנה כבר
התבאר בטולו במה שקדם שהוא מן השקר שתהיינה אלו המזשכלוח
כלליות .ועור שאנחנו ,ואם הורינו במושכלוח שתהיינה כלליות ,הנה
לא יחויב מפני הסמיכות אשר להם אל האיש שתהיינה מחרבות .וזה
שהוא מבואר בנפשו כי הם אמנם יסמכו אל האיש במה שהוא זה
האיש ,ומזה הצד לא יהיר .רבוי באישים ,ולזה לא יחויב שתהיינה אלו
המושכלוח מחרבות מזה הצר ,כי המצטרף האחד כבר יצטרף במקרה
אל רברים רבים ,ולא יחויב מפני זה כמצטרף ההוא שיהיר .מחרבר•.
נד.משל שהמין האחד מר.מםפר ,ווווא השלשה ררך משל ,הנר .כשיתואר
בשד,וא מעט ,הנד .יצטרף במקרר .אל כל אחר מרימספרים הרבים
ממנו ,ולא יחויב מ ני זה שיהיה מתרבה במספר הדברים אשר הוא
סצטרף אליהם ,כי ההצטרפות אשר לו בעצמות מצר זר .החאר הוא
אל המספר אשר הוא יותר רב ממנו מצר מה שהוא יותר רב ממנו,
לא מצר מה שהוא ארבעה או חמשה .ועור שכבר התבאר במה
שקרם שהוא שקר שיהד .המציאות לאלו המושכלוח מפני האישים
הנמצאים חוץ לנפש כמו שהונח בזאת ההנחה.
74
מלחמות ה׳
ואולם הטענה השנית מאלו הטענות ,והיא אשר אמרו כה שאם
לא ר!מ המושכלות מתרבות בהתרבות נושאיהם ,הנה יחוייב כשלטד
איש מושכל מה או שכחו שילמדוהו שאר האנשים או ישכחוהו,
הנה אומר שהיא גם כץ בלתי צודקת -חה שלא ימנע באחד
במספר היות לו יחסים מתחלפים לאישים מתחלפים ,ווה כי השמש,
דרך משל ,הוא אחד בעינו ,והוא קרוב לזה האיש יותר מזה האיש,
ושוקע באופק אחד וזורח באופק אחר• ולוה הוא מבואר שאיעו
נמנע היות המושכל מתחדש לזה האיש זכלחי מתחדש לזה האיש,
עם היותו אחר כמספר כהם .ולא יחוייב מפני היות הפעל אחר
במספר שיהיה הכח אל הפעל ההוא אחד במספר ,כמו שזכדו
בזאת הטענה• כי זה אמנם היה צודק אלו היה הפעל דבר היולאני,
אבל כש^גח נבדל לא יחוייב זה ,זזה מבואר למעייץ בזה הספר.
— ואמנם לאכץ סינא התחייב זה הבטול בהכרח ,לפי שהוא ינTז הכח
אחד במספר ,כי ככר אמר בשכל ההיולאני שהוא נבדל ובלתי המר.
ולא נפסד.
ואולם הטענד .השלישית מאלו הטענות ,ורא אשר אמרו כר .שאם לא
היו המושכלות מתרבות כד.תרבות נושאיהם ,לא יהיה בכאן למור ולא
שכחה ,היא גם כן בלתי צודקת• וזה שאם הד .שהורינו להם שאץ לדבר
הנבדל הויר .ולא הפסד ,הנד .לא ימנע מפני זה היוח אלו המושכלות
מתחדשות כשכל ההיולאגי ונפסחת ממנו ,ואמגס מה שהוא נפגע
הוא שתהיינר .מתחדשות בעצמותם או גפסחת.
ואולם ההקדמה השנית םהר.קדטזת אשר כנו עליר.ם דעתם כעלי זד,
הדעת ,ור.יא האומרת שכל הוור .נפסד ,הנה יתבאר כמה שיכא שהיא
בלתי צודקת ,ושהבאור שבאר ממנו הפלוסוף זאת ההקדמה היא כלתי
שופטת על כל פנים באמותה — .ואולם הטענד .הראשונה מהטענות
שזכרנו שיקיימו כהם שהוא אפשר שיניע השכל ההיולאני השכל
הפועל ,והיא אשר אמרו כה כי מפני שכבר אמר ארסטוטלוס שיחם
השכל אל המושכל הוא יחס החהזז אל המוחש ,והיה החוש יכול לקבל
המוחש בפעל ,הנר .השכל יכול לקנות המושכלות בפעל ,זר.וא השכל
הפועל לפי מה שאמרו מ אח הטענה• הגר .אומר שלא יחוייב ממנה
שיהיד .אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל .וזה שההקש אשר
חייבו ממנו זה הוא הקש המשלי ,והקש המשלי לא יתן האמת על כל
פנים .ועוד שמזה ההקש בעינו יתבאר הסך מה שחייבו ממנו• וזה
שאנחט נאמר שכמו שהחוש אץ לו כח לקבל המוחש בעצמו ,אבל
יקבל דבר מחיחס חמה לו ,והמשל כי העץ לא יקבל המראה בעינו
מאמר א׳ פפק י׳
75
אשר בדבר דעראה ,אבל קבל מה שדומה לו באופן סה ,כן השמל
ההיולאגי אץ לו כח לקבל השכל בעצמו ,אכל יקבל טה שידמה לו
באופן מר — . ,ואולם הטענה השנית מאלו הטענות ,והיא אשר אמרו
בה שאם היה השכל ־היפאני משכיל מה שאינו בעצמותו שכל ,כל
שכן שהוא ראוי שיהיה משכיל מה שהוא בעצמותו שכל• הנה לא אשער
למה הוא יותר ראוי .וזה כי הם אלו אומרים שאם היה שיהיה שכל
בשכל ההיולאני סה שאינו בעצמוסו שבל בהשכילו אותו ,הנה הוא
יותר ראוי שיהיה שכל סדי שישכיל מהדברים אשר הם כעצמם שכל•
היה זח בתיי צודק ,אלא שלא יתבאר ממנו מה שחייכו אותו מזאת
הטענד ,,רצוני שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל•
ואולם אינו מחויב כמו שיש לו כת על השגת הצורות הפתוחות שיהיה
לו כח על השגת הצורות היותר נכבדות מהם ,לפי שההשגה בהם היא
יותר כבדה .וזה שכבר יראה שכל מה שהיו הצורות יותר נכבדות
תהיה ההשגה בהם יותר כבדה• וזה מבואר בצורות ההיולאניות בעצמם,
כי הוא מבואר שמי שיש לו כת על דבר מה לא יתויב שיהיה לו כת
על מה שהוא יותר כבד ממנו ויותר קשה ,והמשל שמי שיש לו כת
לשאת שלשה ככרים אינו מחויב שיהיה לו כח לשאת מה שהוא יותר
רב המשא מהם ,וזה מבואר בעצמו .ובהיות הענץ כן ,הוא מבואר
שלא יחויב מפני הכת אשר ימצא לשכל ההיולאני להשיג הצורות
ההיולאניות שיהיה לו כת להשיג הצורות היותר נכבדות ,והם אשר הם
בעצמם שכל ,כי השגתם היא יותר כבדה ,ומה שהוא כחיי על דבר
מה לא יחוייב שיהיה בתיי על מה שלמעלה מהם .והנה הם גם כן
יודו שהשגת השכל הפועל הוא יותר קשה לשכל ההיולני מהשגת שאר
הצורות אשר הוא כחיי עליהם ,ולזה אמרו שזאת ההשגה ,אם תהיה
לאדם ,כבר תהיה אחר שהושלם השכל ההיולני כהשגת אלו המושכלוח
כלם• ובד,יוח הענין כן ,הנה זאת הטענה היא מבוארת הבטול לפי
מאמרם ולפי הענין בעצמו — .ואולם הטענה השלישית מאלו הטענות,
והיא אשר אמרו בה כי מפני שהשכל הפועל הוא משים הצורות
הדמיוניות מושכל בפעל לשכל ההיולאני אחר שהיו מושכלות בכרו,
הנה הוא יותר ראוי שיהיה השכל הפועל מושכל לשכל ההיולאני,
לפי שבל דבר שישים זולתו כחאר מה הנה הוא יותר ראוי בחאר
ההוא מהדבר אשר לו החאר בעבורו• הנה אומר שהיא כלתי צודקת.
וזה שכבר יתכן שישים דבר מה זולתו כחאר מה ,ויהיה החאר ההוא
לו מצד טבעו עם מה שהקנהו ומי ששמהז בזה התואר ,ואם לא יחויב
במי ששמהו בזה החאר שיהיה מתואר בחאר ההוא• והמשיל שהאומנות
76
מלחמות ה‘
תשים הכחל בתאר שיהיה חותך ,והוא מבואר שלא יתכן שיחואר
האומנות בשהוא חותך ,לפי שזה החאר הוא לבחל מפני טבעו עם
התמונה שהקנהו האומנות■ וכן ימצא במלאבת הרפואה שהיא תשיב
החולה בתאר שיהיה בריא ,ולא יתכן בה שתתואר מזהיא בריאה לזאת
הסבה בעינה .ובהיות הענץ כן ,הנה לאומר שיאמר שאולי היה זה
התאר לצורה הדמיונית ,רצוני שתהיה מושבלת בפעל לשכל ההיולאני
מפני ט מ ה עם מה שהקנה אותו השכל הפועל ,ולזה לא יחוייב
שיתואר השכל הפועל כשיהיה מושכל לשכל ההיולאני .ואולם שכבר
אפשר שיאמר שזה ר^אר היה לצורה הדמיונית מפני טבעה עם
מה שהקנה אותו השכל הפועל ,הוא מבואר ,שלא יתפעל באיזה רבד
הזדמן מאיזה רבד הזדמן .ואולי אין בכח תי־רולאני שישיג זולת אלו
המושכלות אשר בכאן ,וישיג אותן אחר שהשיב אותן השכל הפועל
בתאר יתכן בו שתהיינה מושכלות .ועוד שהוא מבואר שהשכל הפועל
לא יפעל בצורה הדמיונית שום פעל ,רצוני שהיא לא תתפעל ממנו
באופן שתשתנה ותשוב מושכלת אחר שרייתה דמיונית ,כי היא תשאר
בעינה ,אבל הוא יפעל בשכל ההיולאני וישיבהו משכיל אותה בפעל
אחר שהיתרי מושכלת בכח ,אלא אם יפעל בדי במקררי ,רצוני מפני
השיבו השכל הרייולאני משכיל אותה בפעל אחר שרייה משכיל אותה
ככח• והוא טבואר שאיננו מחריב במרי שישים זולתו בתאר מה במקרה
שיהיה מתואר בחאר ההוא ,ודימשל שהאש ישיב קצת הדברים שחורים,
וקצתם מרים ,ואיננו ראוי שיתואר האש בשחרות ולא במרירות,
ודייה זרי כן לפי שהוא אמנם ישיבם כזה ריתאר במקררי ,כי התאר
אשר יקנו ממנו בעצמות הוא החום או רייבוש ,ובתאר ההוא אשר
יקרם בעצמות יצדק שהאש הוא יותר ראוי שיתואר בתאר ההוא • וכן
ימצא האש משים במקררי קצת הדברים קרים ,רצוני מצר הפריח מרים
החלק ריחם ,ולא יתכן שיתואר האש בשדיוא קר .ובהיות הענין כן,
הוא מבואר שלא יחויב שירייה השכל הפועל מתואר בשריוא מושכל
לשכל ההיולאני מפני מה שהוא משים במקרה הצורה הדמיונית מושכלת
כפעל אחר שהיחה מושכלח בכח • אבל מרי שדיירי מחויב מזאת הגזררי ,
אם הוחנו שתהיה צו מ ת ,הוא ,כי מפגי שרייה השכל הפועל משים
השכל ההיולאני משכיל הצורה הדמיונית בפעל אחר שרייה משכיל
אותה בכח ,הנה השכל הפועל ראוי יותר• כשיהיה משכיל אותר! .וזה
מכואר שהוא צודק ממרי שקרם ,וזה שככר התבאר שאצל השכל הפועל
השגת כל אלו רימושכלות .וככר יחויכ מואח הטענה אשר הניחו כואת
הטענרי ,והוא שכל מרי שישים זולתו כתאר מה הגרי הוא יותר־ ראוי
מאמר א׳ פרק י׳
77
בתאר ההוא ,שהמושכל אשר כנפש השכל הפועל מהצורה הדמיונית
הוא מתר ראוי שיהיה מושכל לנו מהצורה הדמיונית .חה כי כעמר
שהצורה הדמיונית חשוב כתאר שתהיה מושכלת לשכל ההמלאני מפני
המושכל אשר כנפש השכל הפועל ,הנה המושכל ההוא יותר ראוי שיתואר
מ ה התאר ,רצוני שיהיה מושכל לשכל ההיולאני מהצורה הדממניח.
וזהו אמת כלי ספק ,כי הצורה הדמיונית לא תשוב מושכלת כשום
פנים ,כי הפרטי לא יושכל במה שהוא פרטי ,אכל יושכל הסדור אשר
ממנה’כנפש השכל הפועל .ואולם שהצוררי הדממנית ,אם היה שתשוב
מושכלח ,אמנם יהיה זה מפני המושכל אשך ממנה כנפש השכל
הפועל ,הוא מבואר־ וזה כי לולי שהיה מציאות המוחש מסדור מושכל,
לא יתכן מ שיהיה מושכל ,במו שלא יושכלו סכות הרבך המלאכותי
אלא מפני המחו מתחדש מהסדיר המושכל אשו־ בנפש האומן .ככר
זכר זה חמסטיום ככאורו למאמר הנרשם כאות הלמד מ מ ה ש א ח ר
הטבע .ולא יחויב מפני היות המושכל הזה אשר מפש השכל הפועל
מושכל לנו שנשכיל השכל הפועל ,מה שלא השגנו כל אלו
המושכלות זוזצד אשר הם כו אחר ,וזה ממה שלא התבאר עדיין היותו
אפשר .ולזה הוא סכואר שלא יחויב מואת ההקדמה שיהיה השכל
הפועל מושכל לשכל ההיולאני .ואם אמר אומר שבבר התבאר מזאת
ההקדמה שיהיה השכל הפועל אפשר שיהיה מושכל לט ,ווה שהשכל
הפועל ישים הצורה הדמיונית מניעה השכל ההיולני ,ולזה היה מתר־
ראוי שיהיה השכל הפועל מניע אותו כעצמו־ אסרנו לו שיהיה אפשר
שיהיה זה התאר לצורה הדמיונית מפני טכעה עם מה שהקנה אותה
השכל הפועל ,ולזה לא יחויב שיהיה מתואר השכל הפועל מה ההאר
כמו שקדם ,ואם היה שנודה שתהיה הצורח הדמיונית מניעה השכל
ההיולאני .ועוד שהשכל הפועל לא ישים הצורה הדמיונית מניעה
השכל ההיולאני אלא במקרר , .כי אין השכל הפועל פועל בצוררי הדמיונית ,
כמו שקרם ,ולזה לא יחויב מפני זה שיתואר השכל הפועל מ ה התאר .ועור
שאין הצורר .הדמיונית מניעה השכל הרייולאני ,כמו שקרם ,אכל השכל
הפועל הוא המגיע אוהו באמצעות הצורה הדממנית ,ולא יחויב כמה
שיניע באמצעי שיניע בזולת אמצעי ,כי החום הטבעי מניע האבן
הנשלכת ביד באמצעות היד ,ולא יחויב כמה שיניע כאמצעי שיניע
בעצמה זולת אמצעי ,אכל הוא בלחי אפשר .אכל המחויב מזאת הטענה
הוא שהשכל הפועל הוא יותר ראוי כשיחזאר כשהוא מניע השכל ההיולני
מהאמצעי אשר יניעהו באמצעותו ,לא שיהיה השכל הפועל מגיע
השכל הרויולאני בזולת אמצעוח הצורות הדמיוניות .ובד.יוח הענין כן,
78
מלחמות ה׳
הנה לא יתבאר מזה שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישכיל זולח אלו
המושכאה .
ואולם הטענה הרביעית מאלו הטענות ,והיא אשר אסרו בה כי ספני
שהשכל ההיולאני הוא מתנועע מהכת אל הפעל אל קניית המושכל,
והיה מבואר שטה שהוא מתנועע מהכח אל הפעל הוא מתנועע אל מה
שהוא בפעל בסוג ההוא ,הנה יחויב שיהיה מתנועע אל קניית מושכל,
הוא מושכל בפעל ,ימה שוה דרכו הנה ישיג המושכל אשר הוא בעצמו
שכל ,וכי היו אלו המושכלות אשר יקנם החלה באמצעות הצורה הדמיונית
מושכל בכח ,לפי שהם כלליות ,והכללי אינו נמצא חוץ לשכל כי אם
בכח ,ואולם יקרה לו שיתנועע תחלה אל מה שהוא מושכל בבח כמו
שקרה להרבה מהדברים הטבעיים שיתנועעו אל השלמויות אשר הם
כחיים עליהם באמצעות שלמויות אחרים• — הנה היא גם כן בלתי
צודקת .וזה שכבר התבאר שאין אלו המושכלות כלליות ,ושאינן נסמכות
במציאותם אל האישים הנמצאים חוץ לנפש כמו שהניחו בזה המאמר,
ולזה לא יחויב,מפני היות האישים ההם אשר יקיף בם הכללי נמצאום
בכח ,שיהיה המושכל מהם מושכל בכח ,אבל המושכל מרט הוא מושכל
בפעל ,לפי שהוא נמצא בנפש השכל הפועל על שהוא עצמו שכל ,כמו
שהתבאר במה שקרם .ועור שיש לאומר שיאמר שאיננו צורק שכל
מה שיתנועע מן הכח אל הפעל הוא יתנועע אל מה שהוא פעל גמור
בסונ ההוא• ואולם מה שהוא צורק הוא ,שכל מה שיתטעע מן הכח אל
הפעל יתנועע אל מה שהוא פעל גמור ביחס אל הכת אשר לו ,והוא
הדבר אשר בעבורו היתה כל תנועתו ,שאם לא היתה כל תנועתו שלמות
כזההתאר ,הנה לא יהיה לתנועתו תכלית בלל .וזה שאם יתנועע אל
שלמות בעבור שלמות אחר ,ולא היה בכאן שלמות שלא יהיה בזאת
התנועה בעבור שלמות אחר ,הנה לא יהיה לזאת התנועה תכלית
בלל• אלא שלא יחויב שיהיה שלמות האחרק בזאת התנועה שלמוח
אינו בעצמותו בעבור רבר אחר מן הרברימ ,וזה מבואר מאר ,אבל הוא
מחויב שלא יהיה זה השלמות בזאת התנועה בעבור זאת התנועה שלמות
דבר אחר .ובהיות הענין בן ,הוא ממאר שלא ימנע שיתנועע הדבר אל
שלמות הוא בזאת התנועה פעל גמור ,והוא עם זה בעצמותו בח מצד
פעל מצד .ולזאת הסבה תמצא בהרבה מהמתנועעים מן הבח אל הפעל
שהם ישארו במה שבין הכח והפעל .וזה שהרבה מהרברים ההווים
מתנועעים לקבל צורה אשר היא פעל מצר כח מצר באופן מה ,והם בל
הדברים ההוים זולת הארס .וזה שהצורה אשר היא פעל נטור הוא
הצורה האנושית ,ושאר הצורות הם אמצעיות בין הבח הגמור והפעל
מאמר א׳ פרק
79
הגמור ,לפי שהם בלם בעבור הצורה האטשיח• ובהיוח הענין כן ,לא
יחויב בשכל ההיולאני ,מפני התנועעו אל המושכלוה אשר הם כח
מצד פעל מצד ,שיתנועע אל המושכל אשר הוא פעל גמור .ואולם
לפי הנחתם פעל מצד כח מצד הוא מבואר ,לפי
שאלו המושכלות
שהשכל ההיולני מתנועע בהם מן הכה אל הפעל ,ולזה יחויב שיהיה
פעל מה .ובהמת הענין כן ,הוא מבואר שהוא בלחי מחויב באחת
מאלו הטענות שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל,
ולזה לא יבוטל באחת מאלו הטענות דעת אבונצר.
ואולם הטענה אשר קיימו ממנה שכאשר השכיל השכל ההיולאני
השכל הפועל ,ישוב נצחי ,והיא אשר אמרו בה כי מפני שאין זה המושכל
מתחדש בעצמו ,לא יחויב בשכל ההיולאגי כשהשיג אוחו שיפטר,
אבל ישוב נצחי ,מפני שהשכל הפועל אשר הוא בעינו הוא נצחי•
הנה סוחרת הנחתם במה שיניחו שכל הווה נפסד .וזה שאם היה
שלא יהיה המושכל מתחדש בעצמותו כשישינהו השכל ההיולאני ,הנה
הוא מתחדש בשכל ההמלאני ,ולזה יחויב מהנחתם שיהיה נפסד
מצד אשר הוא מחחדעז ,רצוני שתסור זאת הצורה מהשכל ההיולאני ואם
לא תפסד בעצמותה ,וזה מבואר בנפשו .ולזה היה אבונצר שומר
הנחתו יותר מהם .האלהים ,אם לא שיאמרו שהשכל ההיולאני הוא
השכל הפועל בעצמו ,אלא ■שקרה לו שלא ישכיל עצמו בעת מה מפני
רבקוחו אלינו ,כמו שהיה אבן רשד אומר בקצת אגרותיו ובבאורו לספר
הנ פ ש ובפירושי ל מ ה ש א ח ר ה טבע .והנה בארנו במה שקדם
סה שיחוייג־ לזאת ההנחה מהבטזל.
ואולם הטענה הראשונה מהטענות אשר יקיים בהם אבן סינא שאלו
המושכלוח הם בלחי הוות ולא נפסדות ,והיא אשר אמר בה כי מפני שהמושכל
מאלו המושכלוח הוא הנמצא בהם בשכל ההיולאני,הנה יחוייב בהם שתהיינה
נבדלות ,שאם היו היולניוח ,היה המושכל מהם זולת הנמצא ,ומפני שהן
נבדלות ,הנה הן בהכרח בלתי הוות ובלחי נפסחת• הנה אומר שמה שיחויב
מזאת הטענה הוא שתהיינה אלו המושכלות נבדלות ,ואמנם לא יחויב ממנה
שתהיינה בלתי הוות ,מה שלא התבאר שאי אפשר לנבדל שיהיה הווה
בזה האופן שיתחדשו בו אלו המושכלות בשכל ההיולאני .וזה כי זאת
ההזיה נאמרת בשחוף השם עם ההזיה שבאר הפלוסוף שאי אפשר
שתהיה בצורה בעצמותה ,וזה ממה שלא התבאר באור שלם ,אבל הוא
אולי כמו שהתבאר אחר זה .ובכלל הגה ראוי שיהיו הדעות האמתיוח
נמשכות אחר המציאות ,לא שנכחיש המציאות לקיים הדעת אשר לט
בדברים .ובהיות הענין כן ,הנה יהיה מחויב באלו המושבלוח שתהיינה
80
מלחמות ח׳
נבדלות• ושתהיינה המת באופן מה הוא מבואר ,שאיננו נמנע בנבדל
שיהיה המה באופן מה ,וזה ממה שיתבאר אחר זה .ונם כן הנה לא
ימנע הענין מה שרצהו אבן סינא במה שאסר שהם בלחי הוות מחלוקה,
אם שירצה בזה שהן בלתי הוות בשכל ההיולאני אבל הן נמצאות בו
בפעל תמיר ,או שירצה בזה שהן בלתי הוות בעצמותם אבל הם מתחדשות
בשכל ההיולאני .ואם רצה בזה שתהיינה בלחי הוות בשכל ההיולאני ,הוא
מבואר הבטול ממה שקדם• ואם רצה מ ה שתהיינה בלחי הוות בעצמוהן אבל
הן הוות בשכל ההיולאני ,הנה יחויב לו שיהיה השכל הנקנה נפסד,
והוא הפך מה שהניחו .וזה שהוא היה מורה שכל הזוה נפסד ,ובזה
יחויבבאלו המושכלוח שתהיינה נפסדות מהצד אשר הן הוות בו ,ויהיה אם כן
השכל הנקנה נפסד .ובזה נאמר שהוא מבואר שהטענות הנשאחח אשר
קיים מהן אבן סינא באלו המושכלוח שתהיינה בלתי הוות ובלחי נפסרוח
כבר יחויב מהן שתהיינה נבדלות ,וזה מבואר מטה שזכרנו בטענות ההם•
אבל לא יחויב מפני זה בהן שתהיינה בלחי המת בשום צד מפני החרוש ,
כמו שזכרנו בטענות ההן ,ער שהאריכות בבאורו מותר הוא.
ואולם מה שהניח אבונצר מזבל ההיולאני שהוא המה ,הנה הוא
מבואר חיובו ממה שקרם .ואולם הטענה הראשונה מהטענות אשר
קיים בהם שאי אפשר שישיג השכל ההיולאני השכל הפועל ,והיא
אשר אמר בה שככר יתחייב מזאת ההנחה שיהיה העלול שב עם עלחו
אחר במספר ,וזה בלחי אפשר ,לפי שטציאזח העלול והעלה הם
מקבילים• הנה אומר שהיא בלחי צודקת .וזה שהעלה כשהעשה פעל
שלם בעלולה ,תעשהו דומה למה שבעצמה ,והמשל שהאש כשיפעל פעל
שלם במה שיחממה ,הנה ישיבהו אש כאשר לא ימנעהו מ ה טבע
החומר המקבל פעלו• ואם היה אפשר בצורה ההיולאניח שתעשה צורה
במדרגתה ,הנה ראוי שיהיה אפשר זה בצורה הנבדלת אם לא ימנעה
מזה טבע המקבל פעלה ,כי היתד .פעולחה יותר חזקה ויותר נפלאה.
ולפי שהצורה הנבדלת ,כאשר עשחח צורה במדרנתה ,תשוב היא והצורר,
ההיא רבר אחד במספר ,כי הדכרים הנבדלים המסכימים במהותם לא
ימנר .מהם מספר בשום פנים־ הוא מבואר שכבר אפשר שוב העלה
ועלולה אהד במספר ברברים הנבדלים ,אם לא ימנע זה מצד טבע העלול,
ר״ל שיהיה בלחי אפשר בו שיקבל פעל עלחו כשלמות ,וזה דבר לא
התבאר מדברי אבונצר .ועוד שאמנם היה נמנע שישוב העלול ועלחו
אחד כמספר מפני היות אלו המציאויות מקבילים באופן מה ,אם הנחנו
שלא יהיה העלול בשני אלו המציאויות יחד• אבל אס הנחנו שיהיה העלול
מזני אלו המציאויות יחד ,לא ימנע ,כי לא ימנע היות העלול במציאית
מאסר א׳ פרק י׳א
81
אשר לעלה אחר ר,מצאו במציאות אשר לעלול ,כסו שלא ימנע בגעס
שיהיה חם אחר שהיה קר ,חה מבואר בנפשו — ,ואולם הטענה השנית
מאלו הטענות ,והיא אשר אמר בה שאי אפשר שישיג השבל ההיולאני
השבל הפועל ,שאם היה הדבר בן ,הנה ההווה שב נצחי־ הנה היא נם
כן בלחי צורקח ,כי לא יחויב מזאת ההנחה שישוב ההווה נצחי .וזח בי
המושכל אשר יקנהו השכל ההיולאני בהשיגו השכל הפועל הוא מתחדש
בשכל ההיולאני ואם אינו מתחדש בעצמותו־ ולזה יחויב ,אם קבלנו
שיהיה כל הווה נפסד ,שיהיה זה המושכל נפסד מהשכל ההיולאני ,ואף
על פי שאי אפשר בו ההפסר בעצמותו־ וזה אינו בטל ,כי הוא מבואר
שאיעו נמנע הפסדו מהשכל ההיולאני מפני המנע הפסדו בעצמותו.
ולזה הוא מבואר שלא יבוטל באחת מאלו הטענות רעת האומרים שהוא
אפשר בשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל,
פרק אחד עשר
גבאד בו שאי אפשר שישיג דש^ דד.יו?^אני דשב^ ח ם ^ עד שידיו שנידם דבר אחד
פגים.
ואחר שזכרנו רעות הקודמים בענין ההשארות ,ובארנו שלא יחויב
באחת מאלו הרעות שיהיה צודק מצר מה שטען בעל הרעות ההוא
לקיים אותו ,ולא יבוטלו גם כן על כל פנים דעות החולקים עמו־
הנה ראוי שנחקור אנחנו בזה לפי הענק בעצמו ,ער שנדע איזה רעת
מאלו הוא הצודק .וראוי שלא יעלם ממנו שכבר התבאר מכזה שזכרנו
מאלו הטענות שאלו הטושכלוח הן הוות בשכל ההיולאני ,ושהשכל
הנקנוז הוא נבדל־ ושאם הוא מחויב בכל מתחדש שיהיה נפסד ,כמו
שיחשב ממה שהתבאר בספר ה שמים והעו לם ,הנה הוא טבואר שכבר
ירזויב שלא יהיה בכאן השארות נפשיי ,כמו שהיה רואה אבונצר ,ולזה
ראוי שנחקור אנחנו אם הוא מחויב בכל הווה שיהיה נפסד ,אם לא־
ואם היה שלא יהיה זה מחויב ,האם זה הוזוווז מחויב שיפסר ,רוצה
לומר המושכל אשר יקנהו השכל ההיולאני ,או הוא בלחי אפשר
שיפסר ,או יהיה ממנו מה שיפסד וממנו מה שלא יפסר.
ונאמר שכבר התבאר בזה הס6ר בחקרנו בחרמו העולם וקדמותו שלא
Tווייב מריבאור שעשוז הפלוסוף בספר ה שמים ו ה עו ל ם שיהיה כל
הווה נפסד ,ולזה הוא מבואר שלא יחויב מפני זה שלא יהיה בכאן
השארות נפשיי ,ובהיות הענק כן ,הנה ראוי שנחקור מזה ההווה׳ רל
השכל הנקנה לשכל ההיולאני ,אם הוא נפסד ,או בלחי נפסד ,או יהיה
סמנו מה שיפסר ,כאלו תאמר הממזכלוח אשר באלו הדברים ,וממנו
6
82
מלחמות ה׳
מה שלא יפסר /כאלו חאמר המושכל אשר לו ברברים הנפרדים אשר
הם בעצמם שכל^ במו שאמרו הקודמים.
ונאמר שהוא מבואר שהשכל הנקנה הוא השלמות המגיע מהשכל
הפועל אל השכל ההיולאני .והנה זה השלמות הוא שני מינים ,טין יקרא
ציור ,וםין יקרא ה א מת ה .והנה הציור אין לו שום סמיכות אל דבר
נמצא חוץ לנפש ,ויה מבואר מענינו ,אבל הוא יריעת הסדור בעצמו
אשר בנפש השכל הפועל• ואולם ההאמתה כבר יהיה לה סמיכות
מה אל הדברים הנמצאים חוץ לנפש ,כאטרנו כל חי מ ר גי ש ,וזה
יהיה לו במקרה מצר היותה מורכבת מהשכל והחוש .ובהיות הענין
כן ,הנר! ה ^ מו ח המגיע ממנה בשכל הוא הציור לבר ,והוא כלתי נסמך
אל איש מהאישים הנמצאים חוץ לגפש ,כמו שהצוררי המגעת בחוש
הראות ,כששפטט ברבר שהוא מחוק מפני הרגישנו בחוש הראות שהוא
צהוב ,הוא הצהובות לא המתיקות .וכאשר החיש-ב זה ,הוא מבואר
שהשכל הנקנה בעינו הוא הסדור אשר היה לאלו הדברים בנפש השכל
הפועל .וזה דבר גם כן כבר בארנוהו במה שקרם ,רצוני שחמושכל
אשר לאלו הדברים בנפש השכל הפועל הוא המושג לנו כשכל
ההיולני ,לא הצורות הדמיוניות ,כי אין בטבע הצוחח הדמיוניות שתהיינה
מושכלוח ,ואם היח שיהיו עוזרות לקניית המושכלוח .וכאשר התיישב
זה ,הנה יראה שיחויב מזה בשכל הנקנה שיהיה נצחי ,כי היה מה שישכיל
אוחו מאלו המושפלות שכל בעצמותו בנפש השכל הפועל .וכבר יתבאר
באופן יותר־ שלם שהוא מחויב בשכל הנקנה שיהיה נצחי• וזה שהשכל
הנקנה הוא בלחי היולאני ,והדבר הבלחי היולאני אין לו סבות ההפסד,
ומה שאין לו סבות ההפסד אי אפטר שיפסר ,ויחויב מזה ההקש המורכב
שיהיה השכל הנקנה בלחי אפשר ההפסד .והנה ההקדמה הראשונה
מאלו ההקדמות היא מבוארת ממה שקרם• והר;קרםה השלישית מהם
היא מבוארת בנפשה ,כי יחם הדבר אל סבותיו הוא יחם הכרחי ,ולזה הוא
מבואר שאי אפשר שיהיה הדבר זולת סבותיו.
ואולם ההקדמה השנית ,והיא האומרת שהדבר הבלחי היולאני אין
לו סבות ההפסד ,היא צריכה אל באור .ונאמר שכבר התבאר בטבעיות
ובמה שאחר הטבע שההפסד הוא ברברים מצר החמר לא מצר
הצורה ,כי הצורה היא אשר יהיה ממנה המציאות והטוב ,והיא אשר
השאר מציאות הדבר בעל הצורה בכל הפנים שאפשר• ואולם החומר
יהיה סבת ההפסד והרע מפני בלחי השמעו אל הצורה ,כמו שחחבאר
ברביעי מ או ח ו ת ה ש מי ם ,רצוני שריהפסר יהירי לדבר כשגברו חכחוח
חסחפעלוח על הכחות הפועלות .וכרייוח הענין כן ,רצוני שהחומר הוא
מאמר א׳ פרק י׳׳א
83
כבח ההפסר ,והיה הדבר הבלחי היולאני אץ לו חומר ,הוא מבואר
שחרבו־ הבלחי היולאגי אץ לו סבוח ההפסר .וחנה יחשב שיחויב
בשכל הנקנה שיהיה נפסר משחי טעטח בבר וכרום חקורמים• ה אח ח
כי מפני שהיה מציאוח וה השכל הנקנה בשכל ההיולאני נמשך להשגת
טפמח ,במו שהחבאר במה שקרם ,ור.מ כל חהשגוח הטפמח נפסרוח ,
הנה יחויב בשכל הנקנה שיהיה נפסד• וזה כי כשהיה נפסר מה
שטציאוח השכל הנקנה הוא מצח ,יפסר בהכרח השכל הנקנה.
ו ה שני ח בי זה השכל הוא שלמוח לנפש האנושית,ובהפסד הנפש יפסר
קנינה ושלמותה.
ונאמר שהטענה ה ר א שונ ה מאלו אץ היתרה ממהשיקשה .וזה שאמנם
Tוויכ בסבה אשר תסתלק שיסתלק המסובב ממנה כאשר היה עמיו ת
המסובב בסבה ההיא ,וזה אמנם יהיה כאשר תהיה הסנה בעצמות*
ואולם ההשגות הגופיות הם סבה למציאות השכל הנקנה במקרה לא
נעצמות ,וזה כי מה שהוא סבה בעצמות למציאותו הוא הסחר המושכל
אשר לנפש השכל הפועל ,כמו שהתבאר במה שקרם .ועור שההשנוח
יu .פיוח אם היה שנורה שהם סבה אל מציאות אלו המושכלוח בשכל
ההיולני ,הנה הם סבה אל הנעת היריעה ,אבל אינם סכה אל מציאות
המושכל מהם .ואולם העיון בזה בהפך ,רצוני שמציאות הסרור המושכל
הוא סבה למציאותם• וזה כי המציאות המושכל אשר בנפש השכל
הפועל הוא סבה למציאות כל אלו הרברים אשר בכאן ,ולזה לא יחויב
כיה הסהר המושכל ,באשר הניע מהם ,שיפסר בהפסרם ,כי אין מציאותו
עומר בהם • ואמנם מה שיחויב שיססר בהפסרם הוא קנוח היריעה,
רצייני שאי אפשר לשכל ההיולאני שיקנה Tיעה אחר שנפסרו ההשגות
המפיות ,וזה דבר מבואר בנפשו .וכבו־ יראה זה ממה שאומר• נניח
שאיש אחר חדש מעצמו כלי אחר ,וראה איש אחר זה הכלי והשכיל
סההרנש בו הסדור אשר היה ממנו בנפש ממציאו ,ואחר נעדר הכלי
| 8הוא־ חנה מבואר שלא יחויב מפני הערר הכלי שתפסר זאת הידיעה
סהאיש השני ,וזה שזה הכלי היה סבה לקנץ זאת היריעה ולא למציאות
הסדור המושכל ממנו.
וכבר יספק מספק ויאמר שכבר יראה שלמציאות הצורות הדמיוניות
“כש בהעמרח המושכלוח ,לפי שאנחנו נראה באנשים אשר נפסד
־סיונם שכבר נפסרו מהם המושכלוח ,ועור שכבר יורככו המושכל
כשמרככו תחלה הצורות הרמיונמח כהעמרח המושכלוח• הוא מבואר
שבהפסר הצורות הרמיוניוח יפסח המושבלוח .ונאמר שאנחנו ,ואם
ז-נו שהאנשים שנפסר רמיונם לא נמצאם משיגים המושכלוח שחיו*6
84
מלחמות ה׳
משיגיס החלה ,וכבר יודככו המושכל כשיודככו הצורות הדמיוניות
אשר הניעם אל זה המושכל• הנה לא יחויב מפני וה שנורה שיפסר
המושכל בהפסר הצורה הרממניח .חה שהמושכל על שלשה פנים■
מושכל הוא בכח גמור ,והוא המושכל אשר הארם כחיי על למוח,
זלא למר אוחו עריין• ומושכל הוא בפעל גמור ,והוא המושכל אשר
לחכם בחכמתו בעת השתמשו בה• ומושכל הוא ממוצע ביניהם ,והוא
המושכל אשר לחכם בעח שלא ישתמש בו ,והנה יקרה בו רומה
לשכחה במקרה• וזה כי להיות הנפש אחת ,לא ירגיש החכם ביריעחו
בו מה שהתמיד להשתמש בזולתו ,והנה כאשר יביאהו איזה דבר שיהיח
להשתמש בו ,אז ישער שכבר היחה היריעה בו .ובכמו זה יקרה
בזה הענין ,וזה שכאשר נפסדה הצורה הדמיונית ,יקרה לי שלא יהיה
בכאן דבר יביאהו להשתמש בזה המושכל ,וכאשר יזדכר אוחו ,אז
ימצא שכבר היחה לו ואח הידיעה ,ולזה לא יצטרך בה אל החלמדוח
וחקירה .וכן ימצא באנשים שנפסד דמיונם ,שכאשר יתרפאו ,ימצאו
יודעים במושכלוח אשר היו יודעים קורם זה ,בזולת החלמדוח וחקירה־
ואלו היו אלו המושכלות נפסדות מהם ,היו צריכים בהשנחם אחר זה אל
החלמרוח וחקירה ,וזה מבואר בנפשו .ועוד שאנחנו רואים בקצח אנשים
שנפסד דמיונם שהיו משיבץ כראוי במושכלוח שנשאלו מהם ,וזה ממה
שיורה שאץ אלו המושכלוח נפסדוח מהם בהפסד דמיונם .ובכלל הנה לא
יחכן במושכל הפסד ושכחה ,כמו שהתבאר במה שקדם ,ר״ל שאלו
המושכלוח הם בלחי אפשריות ההפסד• ולזאת הסבה הסכימו הקודמים
שאלו המושכלות לא יתכן בהם השכחה בשום פנים ,כאלו טבע האמח
בעצמו הכריחם על זה• האלהים ,אלא אם היה המושכל מושכל בשחוף
השם ,ר״ל שלא היחה בו ידיעה אמחיח בסבוחיו ,כמו שיקרה לקצח
המחלמדים בהנדסה ובפרט בתמונות המתבארות באמצעות תמונות רבוח ,
כי הם לא ישתדלו להבין בשכל הדבר המבוקש בסבוחיו ,אבל יראו
בספר בתמונה חמונה מהלשון הנמצא שם אם התבאר שם מה שיצטרך
להם ממנה באור זאת התמונה ,ולזה יקרה להם השכחה באלו המושכלוח,
בי הם אינם מושכלוח להם ,אבל ישיגו שהמחכרהספר כבר ביארם.
ואולם הטענה ה שני ח מאלו הטענות אשר יחשב בעבורם שהשכל
הנקנה נפסד ,היא הטעניח .וזה שהשלמות הוא על שני מינים ,מין
מעורב בבעל השלמות ,כמו הענין בשאר השלמויות אשר לשאר הצורות
ההיולאניוח ,ומץ בלחי מעורב בבעל השלמות ,כמו שחחבאר מעוין זה
השכל ההיולני• ואמנם יחויב שיפסד השלמות בהפסר בעל השלמות
אם היה השלמות מעורב בו ,ואולם כשלא היה השלמות מעורב בי,
מאמר א׳ פרק י״כ
85
אבל הוא נמצא בעצמו ,לא יחויב בו זד! /וזה מבואר בנפשו .ובהיות
הענץ כן ,הוא מבואר שלא יחויב מזה בשכל הנקנה שיהיה נפ סד,
אבל יחויב שיהיה נצחי ,כמו שהתבאר בקורם.
פרק שנים עשר
נחקור בו בדיתר ספקות מד יקרו במד» .באמו געגין מדע^חד? דןאגושימ.
ואחר שהתבאר מענין השכל הנקנה ,ראוי שנחקור אם הוא אפשר
שתהיה לאדם הצלחה יותר עצומה מזאת ההצלחה ,כמו שחו רואים
קצת הקודמים שהוא אפשר שישיג האדם השכל הפועל.
וגאמר שאם היה אפשר זה ,יהיה בהכרח אחר השיגנו כל אלו
רימושכלות ,כי היו כלן בגפש השכל הפועל בצד אשר הם בו אחר,
כסי שהתבאר במה שקדם .והוא מחויב שיהיה השיגנו אותם קודם אל
ההשגה בם בצד אשר הם בו אחד ,כמו שהוא מחויב שגדע תחלה
כהות הקורות והלבגים והאבגים אשר גהיה מהם הבית קורם שגרע
סהזת הבית* ולזה אמר בן רשד שזאת ההשגה תהיה אחר השיגנו
ב•■ המושכלות האלו ,כאלו טבע האמת הכריחו על זה ,ואמר שזה,
■אם הוא קשה מאד ,הגה אולי ישלים בקבוצים החשובים להעזרם
קצתם בקצתם .ובהיות הענק כן ,הגה אם היה בלתי אפשר לאדם
^ישיג כל אלו המושכלות ,הוא מבואר שאי אפשר בו שישיג השכל
| ןן«על• וכן אם היה אפשר לו שישיג כל אלו המושכלות ,והיה בלחי
אסשר בז ש״8זיג הצר אשר הוא בו אחר.
וכאשר התישב זה ,הנה גבאר שאי אפשר לאדם שישיג השכל הפועל,־׳:י שאי אפשר לז שישיג כל אלו המושכלות .חה כי בכאן מינים
םדיבעלי חיים וצמחים ומחצבים אץ אצלנו המושכל בהם ,ואי אפשר
0ןצת המינים שיודע םדור איבריהם ואופן החכמה בהיותם על זה
התאר ,כי לקטנם יבצר זה מהחזש ,וגם במינים אשר אישיהם גדולים
לא יתכן שנעמוד על אמתת םחר אבריהם בכללם־ והמעזל כי הארם,
עם רוב החקירה אשר היתה לקודמים בענץ אברמ מנורקיו וגידיו ועצמיז
ועצלמ ,הנה לא יתכן שתשלם זאת הידיעה בו באופן שלם ,בדרך
»מדע מםפד אלו הדברים בו וההתחלפות אשר ביניהם בכמות ובאיכות
ובתמונה ,חהמבואד מאד למעיץ מה הםפד .כי אצל השכל הפועל
ידיעה שלימה במה שיתחייב מהככבים בזה העולם השפל ,כמו שיתבאר
אחר זה ,חה בלתי אפשר שישלם לאדם בהתחלות אשר אצלו בזה
מהחוש .ובכלל חנה לא יתכן לארם שידע האמת בזה הסחר ,מה
86
מלחמוח ה׳
מבזאר ממה שימצא בחכמת משפטי הככבים ,שימצא כוזב הרבה פעמיס,
כל שכן שלא יתכן שירע האמת בוה הסחר בסכותיו ,ער שתהיה לו
יריעה שלמת .ועוד שאם הורינו שיהיה אפשר לאדם שישיג כל אלו
המושכלוח אשר בנפש השכל הפועל ,הנה יהיה עם וה בלחי אפשר
שישיג הארם השכל הפועל ,לפי שאי אפש־ לארם שישיג הררגתם
וצר היותם אחר .ווה שכבר יראה שבכאן סחר לחומר הראשון
בקמלו הצורות ,ער שיכלה העגין אל הצורה האנושית ,ווה לא יתכן
שיורע במין מץ .והמשל כי היסורוח הם במוחלט במררגח ההיולי
למחצבים ,והם קצתם לקצת במררגת ההיולי ,וזה כי האךץ במררגת
ההיולי למים ,והמים במררגת ההיולי ליסור האויר ,ויסור האויר הוא
כמררגת ההיולי ליסור האש• והגה המחצבים הם במררגח ההיולי
לצמחים ,והצמחים הם במררגת ההיולי לבעלי חיים ,ולוה יראה כי
צורות המחצבים הם גם כן קצתם לקצת במררגת ההיולי ,ער שיגיע
העגין אל מה שהוא כמו ממוצע בץ הצמח והחמם ,והוא האלמוג•
וכן העגין בצמחים ,רצוני שהם קצתם לקצת במדרגת ההיולי ,ער שיגיע
הענין אל מה שחוא כמו ממוצע כץ הצמח והחי ,והוא האספוג הימיים
וסיני החלזון הקיימים • וכן העגין בבעלי חיים ,ער שיכלה בסוף הענק אל
המין האנושי.
וכבר נראה חיוב מה שהנחנו בכאן ממה שאומר .ווה שהחומר
הראשון חרך באלו הצורות מההערר אל המציאות ,ולזה היו כל
הצורות האמצעיות הערר מצר ומציאות מצר ,רצוני שהם מציאות
מצר מה שקדם להם מהצורות והערר מצר מה שאחריהם מהצורות,
במו שחלק' התנועה הם פעל מצד מה שעבר מהתניעה וכח מצר מה
שעתיר• ולוה יחויב שתהיה כל צורה מאלו הצורות במדרגת ההיולי
אל מה שאחריה ,ער שיכלה כל חענין אל חצורה האנושית .והוא
שהוא בלחי אפשר שתהיינה שחים מאלו הצורות כמדרגה אחת ,שאם
חיה אפשר זה ,חנה לא ימנע אם שתהיה כל אחת חכליח לצוחח
אשר יקבל החומר הראשון ,או שתהיה כל אחת מהן אמצע ,או שתהיה
אחת מהן תכלית והאחרת אמצעי .ואולם שתחיה כל אחת תכלית
הוא שקר ,שאם חיה הרבר כן ,הנה יחויב אם שיהיו אלו התכליות
לחנועח אחת בעינה ,או שיהיו לתנועות מתחלפות .אבל הגיחנו אוחן
תכליות לתנועה אחת בעינה הוא שקר ,כי התנועה חאחח לא ימצא
לח כי אם חכל ח אחת ,ווה מבואר בנפשו .ואם הנחנו שיהיו תכליות
לתנועות מתחלפות ,רצוני שתהיינה חצורוח אשר יקבל ער שיגיע אל
תכלית האחר ,הנה יחויב מוח שלא יהיה רבר ממח שימצא לו אחת
מאמר א׳ פרק י״כ
87
מהצורות אשר כתנועה האחת בחיי לקכול אחת מהצורות אשר בחנועח
האחרת ,ויהיו בכאן לפי זאת ההנחה שגי חכורים ראשונים ,האחד
אשר יקכל הצורות אשר בתנועה האחת ,והאחד הוא אשר יקכל הצורות
אשר בתנועה האחרת• ואם היה זה ,הנה יחויב שיהיה כל אחר מאלו
חחמרים הראשונים בעל צורה מה ,בה היה טבע אחד מהם לקבל
צורות מה ,וטבע האחר לקבל צורות אחרות ,וזה בלחי אפשר ,כמו
שהתבאר בראשון מה ש מ ע .ועור שאם היה זה כן ,לא תמצא בכאן
צורה יהיו בל הדברים ההוים הנפםרים כחיים עליה ,כי הוא בהכרח
אחת מהצורות אשר בתנועה אחת ,ולא יהוה אפשר שיהיו הדברים
כעלי הצורות אשר בתנועה האחרת כחיים עליה• וזה שקר ,כי כבר
נמצאו כל אלו הדברים כחיים על צורות היםורות ,כמו שהתבאר בטבעיות,
וזה שהיםורוח ימצא כל אחר מהם בחיי עליהם ,והגשמים המורכבים
הם נחכים אליהם .וככלל הנה כבר התבאר בראשון מ ה ש ס ע שהוא
מחויב שיהיה החמר הראשון אחר — .ואם הנחנו שתהיינה שתי אלו
הצורות אמצע ,הוא מבואר ממה שקרם שאי אפשר שגניחם אמצע
לשתי תנועות מתחלפות .ובהיות הענין כן ,הנה תהיינה אמצע לתנועה
אחת אם היה אפשר זה ,ולזה יחויב שיקבל החומר הראשון אחת מאלו
הצורות קורם קכולו האחרת .ונאמר שכאשר הונח העגין כן ,יחויב
שתהיה הצורה המאוחרת יותר נכברח pהאחרת ,וזה שהתנועה האחת
יהיה כל חלק ממנה בעבור החלק הבא אחריו שיכלה חענין אל תכלית ,
יהמשל ששחיית הםם המכשל הוא כעמר שתיית הסם המשלשל ,ושתיית
הםם המשלשל כעבור הוצאת הליחה המליחה ,והנה המחליאה חיא
בעבור חבריאוח .ובהיות הענין כן ,הנה כל חלק וחלק מהאמצעיים הוא
תכלית באופן שלפניו־ ולפי שהחכליח הוא יותר נכבד ממה שקורם
התכלית ,הנה יחויב שתהיה הצורה המאוחרת בהויה מאלו הצורות
יותר נכבדת מהאחרת .ולזה הוא מבואר שאי אפשר שנניח האחת
מהם תכלית והאחרת אמצע ,שאם היה אפשר זה ,היה בהכרח לחסעה
אחת בעינה ,והיה מחויב שתהיה הצורה שהיא תכלית יותר נכברת
סהצורה שהיא אמצע.
ובבר יתבאר באופן אחר שהוא מחויב שתהיינה אלו הצורות
הולכת בהררגה ומדיר מהמציאות החמר אל המציאות השלם .וזה
שהטבע לא יקצר משיתן צורה לכל אחד םהמזגים האפשריים
ל־סורוח ,ולזה היו הצורות אשר לרכרים ההוים הנפםרים במספר
המזגים• ולפי שהמזנים הולכים בהדרנרי וםחר מהעובי אל הדקות,
והיא מה שקרב יותר אל הרקות הולך מהלך הצורה ממה שקרב אל
88
מלחמות ה׳
העובי ,הנה יהיה הענץבצוחחיהם ק ,כי יחם החוסר אל החומר הוא
יחם הצורה אל הצורה• ולוה מה שיחויב ,שכמו שהמזנים כלם נמשכים
בסדור והדרגה מהמציאות החסר אל המציאות השלם ,ק הצוחוז
האלו כלן נמשמח בסדור והדרגה מהמציאות החסר אל המציאות
השלם .
ווה מבואר שאין כח בארם שישינ בשלמות הסחר אשר לסונים ,
כל שכן שאץ בו כח להשינ הסחר אשר לדוחח• אבל ישינ מזה
מדרגות רחוקות ,כאלו תאמר שהדומם הוא במדרגת ההמלי לצומח
החסר ,והצומח החסר הוא במררגח ההיולי לצומח השלם ,והצומח השלם
הוא במדרגח ההיולי לחי החסר ,והחי החסר הוא במדרגת ההיולי
לרמי השח ,ודמי השח הוא במררגח ההיולי לדפי המעופף ,ורפי
המעופף הוא במדרגת ההיולי לרמי ההולך .ובהיות הענץ כן ,הוא
מבואר שאי אפשר שנדע בשלמות הצר אשר בו אלו המושכלוח אחר•
כי כשלא נדע הדרנחם לא יתכן שנדע הצד אשר הם בו אחד ,ולזה
הוא מבואר שאי אפשר שנשיג השכל הפועל .האלהים ,אם לא
שיאמר אומר שכבר נשינהו באופן מה בהשיגגו אלו המושכלוח,
לפי שהן כלן בנפש השכל הפועל ,וזהו ההחאחחח אשר יהיה לנו עם
השכל הפועל .וכאלו זה הטעה לקודמיס והכריחם אל שיאמרו שהוא
אפשר לאדם שישינ השכל הפועל .ואל תחשוב שזה מחלוקת נפל לבד
בין הפלוסופים ,אבל תמצאהו נם כן בץ חכמי חורחינו הקודמים זיל.
א מח במדרש וירא א ל הי ם אח ה א ו ר כי סוב ,אמר רבי מדא בר
סימון הבדיל הקב׳ה אח האור לעצמו ,אמר אץ בל כריה יכול
להשתמש בו אלא אני ,הדא הוא דכתיב ו נ ה ו ר א ע מי ה ש רי ה • משל למלד
שראה מנה יפה ,אמר זו לעצמי .ורבנן אמת הבריק לו ליחנו לצדיקים
לעתיד לבא ,הרא הוא רכחיב או ר זרוע ל צ די ק .והוא מבואר שהם כוונו
באור השכלים הנפרדים ,כי האור המוחש ככר ישתמשו כו המרגישים■
וירצה רבי יודא בר סימץ שאץ השנת השכלים הנפרדים אפשר
לאדם ,והחולקים עמו יאמינו שהם מושנים לארם השנה חלושה ונפסקח
במה שישפיעו עליו ,כאלו היה האור המושג לו ברק ,ולזה אמח הברק
לו ,ואמח שואת ההשפעה היא ליחנה לצחסים לעח Tלבא ,רצו בזה
שההשגה החלושה אשר לנו תחלה בהם היא להניענו אל שנשיגם השגה
שלמה ונדבק בהם.
מאמר א׳ פרין י״נ
89
פרק שלשה עשר
נהקור בו צזויחר הפקות כוה יקרו גענין השפעת השכל הפועל לשכל
ההיודאגי אלו הפושכלות אשר יקנס.
ואחר שהתבאר שהעלחחנו ההכליהיה הוא קנץ אלו חטושכלוח אשר
בכאן ,ראוי שנשחדל בהחרח קצח ספקוח יקרו טזאח ההנחה — .מהם,
שכבר יחשב שיחויב שתהיה ההצלחה שוא ובטל .וזה בי מפני שהיו
אלו הטושכלוח אשר יקנם השכל ההיולאני הם בעצמם הטושכלות
אשר בנפש השכל הפועל ,הנח לא יהיה בכאן דבר טחחדש מפגי
קנזחינו דמושכלוח ,והפעל שלא יחחרש דבר בעבורו הוא פעל לבטלה.
— ומה ם שכבר יחשב שיחויב מזה שימצאו חכליוח רבים לדבר אחד
במספר .וזה כי מפני שהיה החכליח המכוון באדם הוא קניץ אלו
המושכלוח ,והיו אלו הטושכלוח רבים במספר ,חנה יהיו חכליוח רבים
לאדם חאחד במספר ,וזה בלחי אפעזר• כי החכליח האחד במספר הוא
אחד במספר בהכרח ,כי החכליח הוא צורה ושלמות ,ואי אפשר שיהיה
לנמצא האחד במספר כי אם שלטוח אחד ,וזה מבואר בנפשו— .
ו ט ה ס ,שככר יחשב שיהיה ההשחדלוח ברמי הידיעה לבטלה .וזה כי
מפני שהיה החכליח חטכוון בנו הוא ההשארות והקיום לשכל ,וחיה
השכל נצחי בקנין מושכל אחד לבד ,הנה יחיה ההשחדלוח בהרבות
קנץ הטושכלוח לבטלה ,ותהיה מדרגת טי שלא קנה כי אם מושכל
אחד טהמושכלוח הינחר חסרות בזאת ההצלחה כמדרגת טי שהגדיל
והוסיף חבטה עד שידע סודות כל הנמצאות אם היה זה אפשר• וזה
מבואר הבטול ,כי המעיינים ימצאו תמיד בנפשם תשוקה להוסיף בידיעה,
והתשוקה הטבעייח לא תהיה לבטלה.
זנאטר שהספק הראשון אין היתרו מטה שיקשה .וזה שלא יחויב,
אם הודינו שתהיינה אלו הטושכלוח הנקנות הם בעינם הטושכלוח אשר
בנפש השכל הפועל ,שיהיה קנוחינו אותם לבטלה־ וזה שאף על פי
שאין חטושכלוח מתחדשות בעצמם ,הנה הם מתחדשות לשכל החיולאני־
ועוד שהטושכלוח הנקנות לנו אינן המושכלוח אשר בנפש השכל הפועל
בעינם ,כי הם נמצאות בנפש השכל הפועל בצד שתהיינה כלם בו
אחד ,ואי אפשר שתהיינה נמצאות בשכל חהיולאני בזה האופן כמה
שקדם .ואולם הספק השני יותר בשיתבאר שהשכל הנקנה הוא אחר
במספר ,וזה יתבאר במעט עמן .וזה שהידיעות האנושיות תמצאנה
הולמת קצתם מקצת מהלך השלמות והצורה איך ומה שיחיה ,וזה כי
החכמה האחת טמאר מענינה שחלקיה הם קצתם לקצת בטדרגוחו
90
מלחמות ה׳
השלמות והצורר• /והחכמות הרבות הם גם כן קצחם שלמוח לקצחם.
ובהיות הענץ כן• הוא מבואר שהשכל הנקנר .אחר במםפר .ומזה הצר
חד.יינד• אלו המושכלוח מחרבות התרבות מה בר,חרבוח הנושאים /וזה
כי המושכל האחר כבר יהיה בראובן ושמעון ויהיה מתחלף בהם מפני
חלוף צורית האחדוח ,עד שיהיה ,דדך משל ,מה שהיה בו אחד השכל
הנקנה אשר לראובן הוא זולת מה שיהיה בו אחד השכל הנקנה אשר
לשמעון .והמכה בזה החלוף הוא חלופם בקגץ המושכלוח באיכות
ובכמות ,וזה כי כשקנה יותר מד.מושכלוח אשד בחכמה אחת /יר.יה מה
שוזיו בי מושכלמ אחד זולת מה שהיו בו אחד המושכלוח אשר למי
שקנה מהם יותר מעט■ וכן מי שקנה מושכלוח מחכמה אחת מתחלפת
לחכמה אשר קנה מסנה האחר המושכלוח ,יהיה השכל הנקנה לו מתחלף
לשכל הנקנה אשר לאחר ,ובזד .חחחלפגה מרדנות המצליחים חלוף
רב• וכל מה שיקרב מחר אחרות מושכליו לאחדות המושכלוח אשר בנפש
השכל הפועל היחה הצלחתו מחר עצומה ,ותהיה שמחתו ותענוניו
במה שהשיג יוחר חזק .וכבר ימצא בזה מהחלוף ,עד שלא יחס לשמחה
ולתענוג אשד ישיג האחד במה שקנה מהמושכלוח אל מה שיהיה
מהשמחה והתענוג אל האחר במר .שהשיג אוחו .וכבר נשער זה הערבות
במה שנשיגהו בחיינו מאלו המושכלוח ,זהו השעור המעטיי אשד חכנע
נפש הבהמית ויתבודד השכל בפעולתו ,שנמצא בו מן הערבות מה שלא
נעריכהו אל שאר הערבויות ואין לו אליהם יחם כלל■ כל שכן שיהיה
זה הערבות יותר אחר המוח ,כי אז תהיה השנחינו אלו המושכלוח אשר
קנינו אותם בחיינו בהחמדד• ,ונשיג יחד כל הדברים אשר בשכלנו ,לפי
שכבר סר אחר המוח המונע אשר היה לנו בזה בחיינו מצד החומר,
וזה כי מפני שהנפש אחח ,תמנע השנח השכל בד.שתמש אחד מכתות
הנפש הנשארים בפעולתם ,נם בעח התבודד השכל בפעולתו לא יקרה
לו שישיג יחד כי אם המושכלוחאשר נטתה מחשבתו אליהם ,כמו שד.חבאר
במה שקדם■ וא'.לם אחר המוח ישיג יחד כל המושכלוח שהשיג כחייו.
אבל ראוי שנדע שאי אפשר שיקנה אתר המוח מושכל לא השיג אוחו
בחייו ,כי אץ לו הכלים אשר יושג בדום המושכל ,והם החושים ושאר
הכתות הנמשכים לרום ,כמו הדמיון וד.כח הזוכר .וד.נד .יתבאר נם כן
מזה שאין יחס אל הערבות אשר יהיה מהשנח המושכלוח החםחח אל
הערבות אשר יהיה מהשגת המועזכלוח הנכבדות ,כי הערבות אשר נמצא
בזה בחיינו מתחלף חלוף נפלא ,והשקנו נם כן אל השנחם יוחר רב ,ער
שכבר נחשוק יוחר השגת מעט מהדברים הנכבדים מהרבר־• משאר
הדברים .ולזה הסכימו חכמינו הקודמים ז'ל שבכאן מדרגות מתחלפות
מאמר א׳ פרה י״ר
91
לצדיקים בגן עדן .אמח במדרש שבע כחוח של צדיקים .ולקחו מספר
השבעה להורות על הרבוי ,לא לרקרק במספר .וכן ימצאו רבים בדברי
הגביאים ע׳׳ה .והחכמים זיל אמרו שבע יפול צריק וקם ,והחמה לזה.
והמ גם כן הסכימו על שההצלחה תשלם בקגין אלו המישכלוח אם
מעט ואם הרבה ,ולזה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא־
כי הם ,עם מה שהישירה אותם התורה לקגין המושכלוה זאת ההי׳שרה
הנפלאה אשר תמצא בה ,הנה אי אפשר שלא יקגו הרבה מהם שיעור
מה מהמושכלות אם מעט ואם הרבה .ויהיה אמרם כל ישראל במררו.ת
חב ישראל כי ההקרמות הכוללות אשר בחכמה התלמודית מנהגם
וה המנהג .כבר ביאח זה ואמח אין למדין מן הכללות אף על פי
במקום שנאמר בהם חוץ.
פרק ארב ע ה עשר
גישיד בו תטעיינים בדברינו אן* שאין ראוי שיעזוב מה שתחייבהו האסמח
מפני מה שיראה שיביא אליו העיון.
ואם יראה אחר שהאמונה תחייב היות ההצלחה האנושית על
זולת זה האיפן שזכרנו ,מצר מה שיביאהו להאמין פשוטי קצת
הרברים הנאמרים כדבר גן עק וגהנם ברברי המררשים והחגרוח
ודברי הנבואה ,ירע באמת כי אנחנו לא נטינו לזה הרעת שנטה אליו
העיון אם לא מפני ראותיגו שהוא מסכים לרעת תורתנו• כי לא יותר
ההמשך לעיון שימצא חולק על האמונה ,אבל כשיהיה זה ,ראוי שויחם
העדר ההסכמה לקצורנו .ולפי זה הוא מבואר שכבר יחויב למי שיאמין
וה שימשך לאמונתו ,כי גם אנחנו ננהג כן ,אם יראה לנו חמת
האמונה מחייבת זולת מה שחייבנזהו מזה .הה מסח שיחוייב קכולו
לכל אחד מחמאמינים• שאם היה השער פתוח לחלוק על חאמונח
במה שיראה לארם שהעיון חולק עליה ,תפסד האמונה ויעדר תועלתה
מאנשי האמונה ,ויפול המחלוקת והבלבול בין המאמינים מה שהיה
נופל אם לא היחה שם אמונה ,ויחחרש בזה מהחפסר מה שלא
יעלם .ומה שאמרנו מזה בזה המקום ראוי שיובן ממנו שכן יהיח
מאמרינו בשאר מה שיתבאר בררושי זה הספר ,ר׳ל שאם חיה נראה
לאחד מאנשי האמונה שיש בהם מה שיחויב שיאמן חלופו מצר האמונה,
הנה ראוי שיעזב העיון וימשך לאמונה ,וייחם החלוף הנופל בה לקצורינו.
יתברך אשר עזדגו בכתיבחו/
גשלס המאםר הראשון תח^ה ^«דון
והוא יעזדגו בחהגתו ובעבודתו סאהבתו אמן .
מאמר שני
בענין ההלום והקסם והנבואה
פ ר ק רא שון גבאד בו שזאת ההודעה היא טסבה פועלת יודעת א^ו הדברים א 0יתהמ}
בהם ההודעה ושאלו חרברים הם םוגבלים וטסודרים — ,שרק שגי נבאר בו בוה הם אלו
הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ובאתה אופן הם םוגבלים וססודרים — .פרק שלישי
נבאר בו פה הוא הפועל לזאת היריעה — .פ ר ק רב יע י נבאר בו אם הוא אפשר שתגיע
זאת ההודעה בדברים העיוניים — ,פ ר ק חמ יש י יודע בו לאתה תכלית היתר ,נמצאת זאת
ההודעה — ,פ ר ק ששי נתיר בו קצת םפקות יקרו בעגין זאת ההודעה — .פרק שביע י
מחקור בו בשתי שאלות קשות יקרו בעגין החלום וחקםם — .פרק ש מ י נ י נתן בו סבות
התחלפות המדרגות לאנשים בבל אחת מאלו ההודעות בחלום ובקסם ובנבואה,
פרק ראשון
י1דעת א^ו הדבריס אשר תהיה
נהאד הו שזאת ההודעה חיא םסבר
בהם ההודעה ושאלו הרבדים הם םוגב^ים וםסוחדים.
בעבור שהיה זה הרחש מהררושים היקרים טאר ,אם מפני עצמותו,
אם מפני שהרבה טהררושים ת ק ח ס אשר מנתט לבארם מ ה הספר
הם מתבארים במה שיתבאר בו ,והיה עם זה רב הספקות מאר־ ראינו
שלא נםסוך בו על מה שנזבר סמנו בספר החוש ו ה מו ח ש ,לפי שלא
נשלמה שם החקירה בו כפי מה שראוי ,עם שכבר באו במה שנזכר שם
דבחם בלתי צורקים ,כמו שיתבאר כזה המאמר.
ונתחיל ונאמר שטה שנמצאהו מגיע מהיריעה לארם ברברים העתידים
בחלום או בקסם או מנבואה אי אפשר שיהיה במקרה .וזה שמה שבקח
מציאותו במעט מהז^ ובמעט סהרברים יחר ,כמו שנאמר בשני
םהשמע• וכבר החפרמם ונגלה בזמננו זה שקצת אנשים יגיח העתיחח
בהרבה מהרברים וברירבה מהזמניס ,והם אשר יקראום קוסמים ,וכל שק
שיהיה זה יותר מבואר בנבואה אשר התפרסם ענינה לכל האומות,
כי הצרק היה נמצא בה לפי מה שהתפרסם מענינה• וכבר יראה גם ק
מענק החלומות הצורקים ,וזה שבבר יראה בהם דמיוניס רבים יחר יסכימו
בלן אל מה שימצא בעחיר ,במו שיראה ארם מה בחלום שפלוני ופלוני
ילכו למקום פלוני ,וימצאו שם פלוני ופלוני ,ותתחרש מריבה ביניהם,
מאשר ב׳ פרק ב׳
93
ויאמר קצתם לקצת המאמר הפלוני ,ויכו קצתם לקצת המכה הפלונית/
ואחר ימצא כל זה צייק• וזה כלו בלתי אפשר במה שבקרי ,כמו שקרם.
והנה ימצאו אנשים יחלמו חלוטות צודקים פעמים רבות ,ובפרט האנשים
השחורים ,וזה כלו ממה שיראה ממנו שזאת ההורעה אינה בקרי.
וכאשר התישב שזאת ההורעה אינה כקרי ,הנה מבואר שכבר יחוייט
מזה שני דברים .ה א ח ר שיהיו הדברים העתירים אשר תתחח6ז
בהם זאת ההודעה מקובלים וטמודרימ ,רצוני שהוא מוגבל שיצאו לפעל
ררך הגעתם ,שאם לא היה הנעת הרכרים מהם מוגבל וטםורר ,לא
יתכן שתהיה בהם היריעה טרם בואם אלא בקרי ,וזה מבואר כנפשו.
והשני שיהיה בכאן נמצא מה יורע אלו הםרורים אשר תפול בהם
היריעה ,הוא הפועל זאת ההורער ,בנו .וזה כי מפני שהיתר .זאת היריעה
נמצאת בנו בפעל אחר שר,יתר .נמצאת בנו בכח ,וככר התבאר במאמר
הכוללים כי כל מר .שיצא טהכח אל הפעל בםוג מה הנר .יוציאהו
מהכח אל הפעל טי שי׳צ לו בפעל מה שנמצא בכח למתפעל כאופן
מה• הנר ,יחויב שיהיה בכאן פועל לזאת היריעה אצלי היריער .בפעל
בכל אלו הדברים אשר תפול בהם זאת ההודעה והוא מבואר שהפועל
לזאת היריעה בגז הוא שכל ,לפי שהוא יעשה פעולתו בזולת כלי גופיי,
פרק שני
נבאר בו מי חם אלו ידבדים אשר תהיי בים יהודעד .ובאתי .או&ן ד.ם מוגבהים ומסוגרים.
ואחר שד.תבאר שאלו הדברים אשר תפול בהם זאת ההודער .הם
מוגכלים ומםודרים ,ראוי שנחקור מה הם אלו הרכרים ,ובאיזה אופן הם
מוגבלים ומםודרים.
ונאמר שכבר יראה בחפוש שזאת ההודעה לא תהיה בענינים ההכרחיים
כי אם מעט ,אם היה שתפול כחם• ואולם מה שתר.יר ,בו הוא בענינים
האפשריים הנופלים באישי מק הארס ,לפי שכבר יראה בחפוש שלא
תניע יריער .לארם בחלום או בקםם או בנבואה כי אם באיעזי טין
האדם ובמה שיפול מהמקרים ,וכאשר תגיע לנו ידיער .בזולת איעזי
מק האדם ,הוא מצר יחם הרכר הר.וא אל איש מה מאישי הארם ,כמו
שהודיע שמואל עליו השלום לשאול ע״ר .טהאתונות כי נמצאו מצד
היותם קנק טקניני קיש אבי שאול .וכאשר חקרנו כאלו הרברים
האפשריים אשר תפול בהם ההורער .בחלום או בקםם או בנבואה,
טצאט שמאלו הענינים יהיה שתגיע ההורער ,כחחשי אישי העצמים
הרמיז אליהם ,וזה שכבר יודיעו שאיש מה יולד בתאר כך ויעשה מעשה
כך׳ וזה מבואר טענין הקוסמים ,והמשל בזה בנבואה מה שהגיר הגביא
94
מלחמות ה'
ווגה כן גולר לכיח דור ,למועד הזה כעח חיה א ח חוכקח בן•
ומהם יהיה שחגיע ההודעה באישי המקרים כחחשם ,ואלו האישים מהם
אשר יחחרשו כסכוחיהם המוגבלוח ,והוא מה שיחחדש מהם מהבחירה
או מהטכע ,ומהם שלא יחחדשו מסכוחיהם המוגבלוח ,כמו העגין כקרי
וכהזדטן .והנה ידאה כחפוש כי כאלו המיצים חפול זאת ההודעה ,זזה
שככר יודיע הקוסם אי הנכיא מהנלחמים איזה מהם יגעה ,ואם ירד
המטר כיום הפלוני ,ואלו המקרים הם מחחדשוח מסכוחירים המזגכלוח•
וככר יידיע צם כן מה שיחחדש כקרי והזר^ ,וזר .מכואר מן החוש
בקסם וכחלומוח ,והחפרםם גם כן שככר חפול ההודעה ככמו אלו
החברים כנבואה ,במו מה שהיריע שמואל ע'ר .לשאול ע׳ה שימצאוהו
שלשה אנשים כררך ונחנו לו שחי לחם ולקח מידם ,וכמו שהורמ3
הנביא אשר בשומרון לנביא אשר בביח אל שככר ימצאהו האריה
כדרכו וימיתהו .והצר .יראה כחפוש שרוב הידיעות המחחרשוח כחלום
אי בקסם או כנבואה הם כמה שכקרי ובהזדמן ,וכהיןח חעצין כן,
וחיה שככר התבאר שאלו העניניס אשר חפול בהם זאת ההודעה הם
בר.כרח מוגבלים ומסודרים ,הוא מכואר שככר יתחדשו מזה ספקות
עצומות — .מהם ,שכבר יחויב מזה שיבוטל טכע האפשר מהמקרים
הנופלים באישי מק הארס .וזה כי מפגי שהיה אחר מחלקי האפשר
מוגבל ומסודר שיצא לפעל ,ער שככר תשלם ההורער .כו שיגיע קורם
שיגיע• הנה אם כן אין בכאן אפשר ,אכל היו העניגים ההם כלם
מחויכים ,ותהיה הכחירר .לבטלה ,וזר .כתכלית הכטול .ועור שככר
יחויב מזה שלא יהיה בכאן דבר אפשרי כלל ,אכל יהיו כל הענינים
ההם כלם מחויכים .וזה שאם היה בכאן אפשר ,הוא כמה שיפול
מהמקרים באישי מין האדם ,כי כשאר הדברים לא ימצא בהם אפשרות
כי אם מצר האדם ,וזה שתנועת הבעל חיים מוגבלת כטכע וכן תנועת
הצומח והדומם ,ואין להם מעצמם כי אם אחר מחלקי האפשר,
וחמשל שהבעל חי יתנועע אל המזון כעח ראותו אוחו ואין לו החחלר.
מעצמו על שיתנועע אליו ,ואולם האדם ישים זאת החניער .אפשרית,
לפי שהוא ימנער.ו מהחנועע אליו או יעתיק המזק מהמקום ההוא,
וימנע צאת זאת התנועה לפעל• וכר.יוח הענק כן ,הוא מבואר שאם
אין באישי מק האדם רכר אפשרי ,שאין בכאן אפשר כלל ,אכל יהיו
כל חענינים מחויכים ,זזה מבואר הכטול והצגות — .ומה ם ,שככר
יחויב מזח כמה שכקר' וכהזדמן אשר תפול כו זאת ההורער .שיהיה
סזגכל ומסודר ,והנה ואח חחנחה סותרת נפשה ,כיי מח שכקרי והזרמן
הוא מח שאין לו סכות יסודר מהם• והנה אם הנחנו כמה שבקר'
מאמר ם פרק ב׳
95
ובהודמן הנופל באישי מין האדם שיהיה בלתי מוגבל ומסזרר ,ד.נד .לא
גובל לתת הסבה בהודעה המתחדשת בהם לאדם ,בי זאת ההודעה
תחייב שיהיו טםודרים ומוגבלים .והגר ,באשד שיער אבן דשד •בזה
הספק ,החליט המאמר שלא יתבן שתהיה זאת ההודעה במה שבקרי
זבהזדטן ,והנה החזש מעיד על הפך זה ,בטו שזברנז ,זבבר הגיעה לנו
זאת ההודעה בחלום פעמים רבות בטה שבקרי ,והגיער ,לזולתינו לפי
מה ששמענו מהם ,ואין ראוי לנו שנבחיש המוחש מפגי אלו הטענות,
אבל ראוי שנחקור איך אפשר הגעת זאת ההודעה במה שבקרי.
ונאמר שכבר יראה בטה שבקרי זבהזרטן שיש לו סדור מה ,עד
שבבר ימצאו אישים רבים תרבינה הצלחות כל איש ואיש מהם
המתהמזות לו בקרי ,והם האנשים הנקראים טובי המזל ,וימצאו אנשים
אחרים תרבינה רעות כל איש ואיש מהם המתחדשות לו בקרי ,והם
האנשיס הנקראים רעי המזל .וזה ממה שיחייב שיהיה למה שבקרי
הנבלה וסדור באופן מה ,ומה הוא זה האופן מי יתן ואדע.
ונאמר שבכר יראר ,בחקירה שבל מה שהיו אלו הנמצאים השפלים
יותר נכבדים השגיח הטבע יותר בשמירתם ,כבר התבאר זה בספר
בעלי חיים .ובהיות הענין כן ,והיה האדם הנכבד המוחלט שבכל
הנמצאות השפלות אשר בזה העולם השפל ,עד שהוא משתתף עם
הנמצאים הנכבדים האלהיים בשכל אשר בד הנה השגיח בו הטבע
השגחה עצומה ,והושמו הגרמים השמימיים כלם משתתפים בשמירתו
והנהגתו ,עד שפעולחיו ומחשבותיו הם מסודרות כלם מהם .וכבר יורה
על זה מה שיגידו בו מאלו הדברים חכמי משפט הככבים ,כי הם
יודיעו מחשבות האדם ופעולותיו ,ויצדקז בהם פעמים רבות .זאזלם
שיכזבו גם כן הרבה פעמים ,לחולשת האמות המגיע לגו בטבע בזאת
המלאכה ,לחיותינו רחוקים מאלו הגשמיים האלהיים מרחק עצום בעצם
ובמקום ,ולקושי ההנעה לנו מן החוש מה שיחוייב מאלו הגרמים
השמימ'ים במצב מצב ממצביהם ,מפני שלא יתכן שיגיע לנו בזה מהחוש
ההכפל אשר היה ראוי בכמו אלו ההקדמות הנסיונות ,כי המצב
אשר לככבים בעליה מה לא יתכן שישוב כי אם באלפים רבים מן
השנים רבוי נפלא ,וזה מבואר למי שעיין במלאכת התמונה ,עם
שוזחנועוח אשר לגרמים השמימיים בלתי ידועות עדיין ,ואמנם נדע
פעט מזח הסדור בחפוש ובארך הזמן ,ובזה המעט שנודע לנו נגלה
תכלית ההגלוח שמקרי האדם הם כלם מסודרים מהגרמים השמימיים .
יבהיות הענין כן ,הוא מבואר שבאלו העניגים אשר תפול בהם ואת
הי־ודעה ,והם מקרי האדם ,יהיה הגבלה וסדור מצד הגרמים השמימיים.
96
מלחמות ה׳
ובזה יחאמח היות מה שיגיע לאדם מהקרי וההזרמן מוגבל ומסודר זה
האופן מההגבלה והמרור .ומהצד שהוא מוגבל ומסודר הוא מאריי; ולזה
ימצא הרכה שיתחדשו לאיש אחר הצלחות רבות במה שבקרי או רעוה
רבות .ואולם כשגעיין בו מן הצד אשר הוא בלחי מוגבל״ והוא היחס
אשר לו אל הסבות הידועות לנו ,כאלו חאמר שגחפור חפירה לעשות
בור ונמצא מטמון ,הנה הוא מעטיי ,רצוגי המצא המטמק מחפירת
החפירה לעשות בור .אלא שכאשר הונח העגץ ק ,הנה ימטל טבע
האפשר מאלו הדברים אשר חסל בהם זאת ההודעה ,ותהיה הבחירה
בנו לבטלה ,ועוטל גס כן טבע האפשר מכל הדברים ,כסו שקדם,
וזה בתכלית הנטול .ואם הנחנו שאין אלו הדברים מוגבלים זטסודריס,
לא נוכל לחח הסבה מאח ההודעה ,עם שכבר התבאר שלאלו הרכרים
הגבלה ומרור.
ונאמר כי מפני שהתבאר במרי שאין ספק בו באלו הרכרים שהם
מוגבלים ומסורריס מצר היריעה הנופלת בחרושם קורם מאם ומצד
מה שנגלה לנו מן החוש שהם מוגבלים מהגרמים השמימיים ,והתבאר
גם כן שהם בלהי מוגבלים ומסוררים מצר האפשרות אשר בהם י הגה
יחויב שיהיו אלו המקרים מוגבלים ומסוררים מצר אחר ,ובלחי מוגבלים
ומסוררים מצר אחר .ואולם הצר אשר הם מוגבלים ומסודרים כבר
התבאר במה שקרם ,רצוני שכבר התבאר שהם מוגבלים זמסוררים
מהגרמים השמימייס• ואולם הצר אשר הם בז אפשריים ובלתי מוגבלים
ובלחי מסוררים הוא השכל והבחירה הנמצאים בנו ,כי השכל והבחירה
יש להם שיניעו אותנו אל זולת מה שהוא מוגבל מפאת הגרמים
השמימיים .ואמנם היה זה כן ,לפי כי מפני שהיו מקרי הארם מםוררים
מהגרמים השמימיים ,והיו הגרמים השמימיים שומרים ההוים אשר
החח גלגל הירח כשיגבירו ההפך האחר פעם והאחר פעם ,וזה אם
ספני התחלפות המצבים אשר לככב ככב ,כאלו תאמר השמש כשהיה
בפאה הצפונית גבר טבע חאויר והאש שם בגשמים הפשוטים והמורכבים,
ןכשד.יה בפאר .הדרומית גבר טבע המים ורואח!' בגרמים הפשוטים
ור.מורכבים בסאה הצפונית״ ואם מפני הככבים המחחלפים ,כאלו תאמר
שמאדים מגביר טבע האש והירח מגביר טבע המים ,והיו לאלו ההפכים
המתחדשים מהם במזג אישי האדם רושם במרות והחבינוח המעשעת•
חויב בגרמים השמימיים שיהת במצב מה ממצביהם מישירים ה ^גז
לצר חכונר■ מר ,,ובהיותם במצב ההפכי לו יישירו אוחו לצר הפכה ,וכן
הענין במקרר .מקרר .מהמקרים אשר יסודרו מהם״ ויחרב גם ח״ שיהיה
מה שיתחייב מן הככבים המתחלפים מתחלף נררך שיהיו קצתם מישירים
97
מאסר ס פרק ב׳
האדם לצר המנה מה וקצהם לצר הפכה ,וקצהם לצר מקרה מה
וקצהם לצר הפכו־ ולפי שכבר יקרה מזה שיהיו קצה האנשים רעים
להשיג קצהם רעוה ,הנה השגיח השם יחכרך כזה ,כששם בנו שכל בעל
הכליה ,להניענו אל זולה מה שהוא מוגבל טפאה הנרמים השטיםיים ,
להקן המעווה הנופל כמקרה כפי מה שאפשר.
והנה כזה האופן מההשגחה אשר ישגיחו הגרמים השמימיים בארם
היו האנשים נשמרים מרעוח רבוח נכונוח לכא עליהם ,ער שכס־
ימצאו אנשים רעים ישימו כל השהרלוחם להטיח אחרים ולהזיקם,
ולא ישלם להם זה אלא מעט ,עם היותם חרכים באלו הפעולות בסבות
הנאותות• ולולי זאת ההשגחה היתר .פעולתם מגעת על החב במנהג
שאר המלאכות אשר יעשו מה שיעשו בסבות הנאותות* ודימשל שרזנגו־
תשלם לו מלאכת הנגרות על הרוב כרכר רכר מה שיפעל בו ,והרוצח
לא תשלם לו הרציחה כי אם מעט .ובזאת ההשגחה היה נשלם
הקבוץ המחני־ חד .כי מצר זר .הסחר אשר מהגרמים השמימיים יר.יו
קצת אנשים נוטים לצר אומנות מה וקצתם לצר אומנות אחר ,וישלמו
ס ה האופן האומניות כלן באופן יותר נכבר ממה שהניח אפלטון בענק
המרינר .החשובה ,וזה בי כזה האופן לא ימנעו האומניות כלן מהיותן
נמצאות בזולת שנצור .בעליק מההשחרלות בר.צלחה האנושית .ואולם
שלא ימנעו האומנמח בלן מהיותן נמצאות הוא מבואר ,לפי שהמצבים
אשר מהם יתחדש אומנות הם מאריים ,לפי מה שהתבאר מזה השעור
המעטי אשר נורע לגו ממלאכת המשפט ,ולזה יקרה שיתחדשו במקום
אישים רכים נוטים לאומנות אומנות־ ואף על פי שהכחידה אשר תהיה
מפאת השכל ימצא לר .כח על שתכלכל זה הסחר ,הנר .לא יר.יר .זה
מסנר .אלא מעט '..וזר .כי מפני שככר הקנר .אותן זה הסחר תשוקה
במה שיגזרר.ו הסחר ההוא ,הנר .לא יניחו האומנות ר.ר.וא בעבור
אומנות אחר ,ולזה מר .שנראה מבעלי המלאכות הפחותות ור.מאוסוח
שלא יניחו מלאכתן מפני מלאכה אחרת ,עם היות לר.ם הכנה להעתק
אל המלאכות האחרות ,ונראה שככר יכנסו בלמידת המלאכות הפחותות
זהמאוסות ויבחרום על המלאכות הנבחרות* ואולם אם יעזבוהו ,הוא
מפני הררשה כר.געת ר.ר.צלחר .האנושית ,והאנשים אשר זרי ררכם הם
מעטי המכפר '.ואם היה שנורה שתניע חכחירר .את הארס לצר האומנות
האחר ,הנה יהיה מעטי ,ולא ימנע מפגי זה המצא אלו המלאכות
הצריכות לקכוץ המדיני ,לפי שהמצאם מד.סרור אשר מהגרמים השמימיים
הם טאריים ,כמו שקרם .ולזאת הסכר .אשר זס־־נו היר .שחפול זאת
הרצרער .במקרי האדם לכרו מכין שאר כעלי חיים ,לפי שמקריו הם
7
98
מלחמות ה׳
מסוררים טהגרמים השמיטיים ,לא סקרי זולחו מהבעלי חיים ,אם לא
מצד יחסם אל האדם .והנה לזאח הסבה אחשב שהסכימו חכטינו
הקודמים ובחנם לברכה על שמקרי הארס טםודרים ממערכח הככבים ,לא
טקרי הבהטה .אמרו בראשון טבבא קטא אד ם ר א י ח ל י ה טזלא
כחיב ביה כי ינח ב ה מ ה ,רליח ליה מ ו ל א כחיב ביה כי י ג ו ף .
פרק שלישי
נבאר בו מת תוא תפזעל לזאת דידיעיו .
ואחר שד^באר מה הם אלו הדברים אשר תפל בהם ההודעה בחלום
או בקסם או בנבואה ,ובאיוה אופן הם מוגבלים ומסודרים ,ראוי
שנחקור מה הוא הפועל לואח ההודעה.
ונאטר שכבר יראה שהפועל ואח ההודעה הוא בעיע_^ש ^ 3ז 0ועל
אשר התבאר מציאותו בטה שקדם .ווה שכבר יחויב בואח 5fז^ודעה
שתהיה ממי שיפעל הסדור אשר באלו הדברים אשר חפל בהם ,תה
יתבאר בכמו הביאור בעינו שבארנו טמנו במאטר הראשון מוה הספר,
שהשכל הפועל באלו הדברים אשר בכאן הוא מקנח אותנו טושכליהם•
ולפי שכבר התבאר שהפועל לוה הסחר אשר באלו הדברים אשר
חפל בהם ההודעה בחלום או בקסם או בגבואה הם הגרמים השמימיים,
והיה שכבר התבאר בטה שקדם שהגרמים השטיסיים ו ט במדרגת הכלי
לשכל הפועל בטה שיפעלוהו מאלו הדברים טהטוג ,הגה ראוי שיהיה כן
במה שיפעלוהו בוה הסדור אשר לאלו המקרים .ובהיות הענק כן ,הוא
מבואר שהפועל לוה הסדור הוא השכל הפועל ,ולוה יו rיב שיהי1ז,ך^וכל
הפועל הוא הפועל לואח היריעה ,אם באמצעי ,ואם_בוולח אמצעי.
וכבר יראה עור מפנים שהשכל הפועל הוא הפועל לוה ו ע ח ר
אשר לאלו הדברים .מהם ,כי טפני שהיה וה הסדור אשר באלו
הרבחם אשר תפל בהם ואח ההודעה להשגחה באישי האדם ,בטו
שקרם ,והיה השכל הפועל הוא אשר ישגיח באדם וישמרהו כפי
מה שאפשר בטה ששם בו מהאברים והכתות הגפשמח השוטחח
אוחו הוםן הא^צרי ,כטו שהתבאר בטבעיות• .הגה ראוי שיהיה וה
הסחר טסודר טהשכל הפועל ,לפי שהוא נמצז^ן בארם לתכלית בעינו
אשר יכוין בו השכל הפועל ,והוא ההשגחה ,והתכלית האחרון ברבר
האחר ראוי שיהיה הפועל אחר ,חה מבואר בנפשו .ומחם ,כי טפני
שהיו אלו הדבחם בסוג בעינו אשר יפעלהו השכל הפועל ,וימצא בו מה
שהוא בו מסודר ומוגבל אם מצר הטבע הכולל ,ואם טצר הטבע
הפרסי ,ווה כי הוא יפעל המהות אשר ממנו יסורח ייוגבלו הרבריס
מאמר ב׳ פרק ג'
99
אשר בו מפני הטבע המלל ,דפעל המזג הפרטי כאמצעוח הגרטים
השטימיים והורע אשר יסודרו סמנו רוב המקרים הנמצאים בו־ הגה
ראוי שיהיה שאר מה שנמצא בו מסודר מהמקרים מסודר מהשכל
הפועל ,שאם לא הונח הענק כן ,הנה יקשה לחח הסבה מה זה
אשר יקצר השכל הפועל מהמציא האדם אלו המקרים אשר חפל בהם
ואח ההודעה ,והוא נוחן לו מציאוחו אשך הוא נמצא ט ומקרים רבים
מטקריו .ועור שאם הונח הענין כן ,היו בכאן שנים פועלים ברבר
האחר בעינו ,האחר יפעל מהוחו וקצח משיגיו ,והאחר יפעל בו
משיגים אחרים ,ויהיה אם כן למחפעל האחר בעינו שני מבעים ,הטבע
אשר יקבל בו פעל הפועל האחר ,והטבע אשר יקבל בו פעל הפועל
השני ,ווה מגונה .ועוד שכבר חמצא ואח ההודעה פעמים במקרים
אשר ייוחס סרורם אל המזג הפרטי ובשאר המקרים יחד ,ולפי שההודעה
הזאח מחויב בה שחהיה מפועל אחר ,מפני שהיא אחת ,והיה הפועל
לואח ההודעה הוא הפועל לטרור אלו הדברים• הוא מבואר שהפועל
לסהר אלו הדברים הוא אחר במספר ,ולוה יחויב ,כאשר יפעל המקרים
אשר מצר המזג ,שיפעל אלו המקרים־ ולפי שהשכל הפועל הוא
הפועל לטרור ,אשר למקרים אשר יהיו מצד המזג ,כמו שקרם ,הוא
מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל אשר לאלו המקרים האחהם אשר
חפל בהם ואח ההודעה .ועור שזאת ההודעה חהיה לפעמים בחדושי
אישי העצמים ונבטו אלו המקרים יחד ,כאלו חאמר שיודיע הקוסם או
הנביא שכבר יתחדש איש אחר בחאר כך יעשה המקרה הפלוני או
יחחדש לו המקרה הפלוני ,וזה ממה שיורה שהפועל העצם הוא אשר
יפעל אלו המקרים• ולפי שהפועל העצם הוא השכל הפועל ,הוא
נצואר שהפועל הסדור אשר לכל המקרים המסודרים הוא השכל הפועל.
ועור כי מפני שהפועל שיפעל הסדור אשר לאלו המקרים ראד שידעם
באופן שלם ,ער שיחישר בזה הסדור בשלם שבפנים אל חכליח המכוון
בו ,והוא השמירה וההשו.חה באישי האדם כפי מה שאפשר ,והיה
בלחי אפשר שתשלם היריעה בהם מה שלא יורע מהות הדברים אשר
נמצאים בהם ,לפי שהוא מן המבואר בנפשו כי לא נודעו משיגי הדבר
באופן שלם מה שלא יורע מהות הרבר אשר יקרו לו• הוא מבואר
שלמי שיפעל זה הסדור אשר לאלו המקרים יריעה במהות הארם•
ולפי שאצל השכל הפועל יריעה במהותו גם כן ,הגה יחויב אם שיהיה הפועל
לזה הסהר הוא השנל הפועל בעינו ,או שיהיה האחר מהם הולך
מהאחר מהלך השלמות והצורה ,לפי שהם מסכיםים ביריעת טהוח
הדברים הנושאים למקרים אשר חפל בהם ואח ההודעה .ואם הונח
*7
100
מלחמות ה׳
השכל הפועל הולך מהלך השלמזח זהצורה מזה השכל ,חזיב שחהיה
לשכל הפועל יריעה כסחר אשר בנפש זה השכל הפ על לזה הסהר,
כי לאשר תהיה יריעה מה שילך מהלך השלמות מדבר מה תהיה
בהכרח יריעת הרבר ההוא אשר הוא לו שלמות וצורה ,כמו שלמי
ש Tע צורת הרכבת וכית תהיה יריעת מהות הקורות והלבנים והאבנים
אשר מהם הו ר ^ ^ ובכלל הנה מה שילך בסררגת השלמות הנה לא
יפדר ממה שהוא לו כמדרגת ההיולי ,ולזה יחויב שתהיינה אצל השכל
הפועל כל היריעות אשר לזה השכל אשר הוא ממנו במררגת השלמות
והצורה־ ואם היתד לשכל הפועל יריעה מה הסחר אשר לאלו
המקרים ,הגה לא נצטרך להכניס בכאן פועל אחר לזה הסרור זולתו•
ולא יתכן גם כן שיונח הפועל לזה הפרור שכל אחר זולת השכל הפועל,
שאם הונח הענק כן ,מה זה אשר יקצר השכל הפועל משיפעל וה
הסחר ,והוא מרע אוחו .ואם הונח השכל האחר הולך מהשכל הפועל
מהלו השלמות והצורה ,הנה יתבאר בכמו הנאור הקורם בעינו שהשכל
האחר הוא השכל הפועל הרברים אשר ייוחס הרושם אל השכל הפועל,
רצוני שהוא יהיה פועל לכל הדברים אשר בכאן ומקנה המושכלוח
לנן ,עם שזאת ההנחה מבוארת הכטול .ווה שאם היה השכל הולך
מהלך השלמות והצורה מהשכל הפועל ,מפגי שהוא יודע מה שידעהו
השכל הפועל וידע עור הסדור אשר לאלו המקרים־ הנה יה־ה הסחר
אשר לאלו המקרים הולך מהלך השלמות והצורה לסדור אשר לעצמיים
אשר יקרו להם ,ולוה יוחויב שיהיו אלו המקרים הולכים מהלך השלמות
וד,צורה לעצמיים ,וזה מבואר הבטול והגנות .ובהיות הענק כן הוא
מבואר שהפועל לוה הסדור אשר לאלו המקרים הוא השכל הפועל,
זלזח יהויב שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לואת ה Tיעה המגעת לנו
באלו המקרים בחלום או בקסם או בנבואה ,אלא שלא התבאר עריץ
אם היא פועל אותה באמצעי ,או בזולת אמצעי ,או הוא פועל קצתה
באמצעי וקצתה בזולת אמצעי,וכבר נחקור מה במר .שאחר זה .וכבר
יראה נם כן מצר אחר שהשכל הפועל הוא הפיעל לזאת ההידעה המגעת
לנו באלו המקרים ,חה שהוא מחויב שיחיה הפועל השלמות לאחר
במספר אחר במספר .ובר.יות הענין כן ,והיתד .ההורעה המגעת לשכל
ההיולאני שלמות לו ,ור,מ בכאן שני מינים מההודעה ,והם ההודעה
אשר במושכלות וריחורעה אשר במקרים• הנר .יחויב שחהיינר .שתי
ההודעות מושכל אחר ,שאם לא הונח הענק כן ,היה השכל ההיולני
שנים ,האהר הוא המתפעל מהשכל האחר ,והאחר הוא המתפעל מהשכל
השני־ ואם היה השכל ההיולני שגים ,חנר .יחויב שלא יהיה האדם
מאמר ם פרק ד׳
101
האחר אחר כסספר ,כי האחרות אמנם ימצא לדבר ספני הצורה ,ואם
לא היחה הצורה אחת במספר ,לא יתכן שיהיה הרבר כעל הצורה ההיא
אחר במספר־ וזה בהכליח הבטול והגטח .ובהיזת הענין כן ,הוא סכואר
שהשכל הפועל הוא אשר יגיע לנו שחי ההורעוח^.
פרק רביעי
גבאי מ אם ד,וא א»#ר »תגיע יאת ד.ר.ודעד בדברים ו!עי> *0ם.
וראוי שנחקור אס אפשר בזאת ההורעה שתהיה ברבריס העיונייס
והחקירה תהיה מה משני רבריס• א ח ר סהס אס אפשר הגעחנז
בזולת סבוהיהס ככסו זה האופן סההורעה ,כסו הענין בשאר הרברים
אשר תפל ההורעה בהם בחלוס או כקסם אז בנבואה ,שכבר יראה
בהם שהם יניעו בזולת ההודעה בסבוחיהם• והשני אם אפשר הגעתם
כסבוחיהם בכסו זה האופן מההודעה.
ונאסר שכבר יחשב שיהיה זה אפשר ,ספני שאנחנו נמצא סושכלוח
רבות הניעו בשינה בזולת סבוחיהס בחכמת הרפואה ,כסו שספרו הרופאים,
■ וכבר באו ספורים רבים כזה הענין לנ לי נו ס ולבן זוהר ,וקרה נם
כן בימי לארם אחר שצווה כחלומו שיאכל הסם הפלוני על המחלה
אשר היחה לו ,והוא לא היה מכיר הסם ההוא ולא היה יודע טבעו,
ושאל מזה לחפאיס ,והניח לו שהוא בלחי מזיק לו לפי מה שמצאו
מבע הסס ההוא בספריהם ,ואכל סמנו אחר כן ,ונתרפא .וכבר יראה
שזה בלחי אפשר ,ר*ל הנעת הרבריס העיזנייס בלחי סבוחיהס בכסו
זה האופן מההודעה• וזה שאס היה הענין כן ,חיתה זאת היריעה
ידיעה בשחוף השם ,אבל היחה מחשבה ,לא יריעה ,כי נרר הידיעה
האמחיח הוא שנדע הרבר בסבות אשר הוא בו נמצא .והנה כזה האופן
יבוטל רעת סי שיראה םהמון חכמי תורתנו שהיריעה במושכלוח השניות
תניע לנביאים בנבואה מזולת שיעחקו אליהן סהטושכלוח הראשונות,
אבל הם כלם להם כמדרגת הסושכלוח הראשונות• וזה שאם היה הענין
כ; ,היחה יריעת הנב־אים באלו הדברים למטה ם Tיעח החכמים ,אבל
לא תהיה להם בסושכלוח השניות יריעה כי אם מחשבה .ועור שאם
ררה סררך השכל הפועל שיניע לשכל ההיולני היריעה באלו הרברים
בוילה סבותיהם ,לא היה צריך אל החוש בקניית הסושכליוג והיה נם
ק ההשתמשות בעשיית המופת לבטלה ,זה כלו מבואר הבטול .וככר
סען כן רשר שחי טענות יבטל כהם הגעת היריעות העיוניות בכסו זה
האופן סההורעה■ הראש נ ה מהן שאם היה העגין ק ,היתר .ההודעה
הזאת לבטלה ,לפי שבטבע הארס שישיג ההכסוח העמניוח כאובי יותר
102
מלחמות רד
שלם במה שנברא עליו טההקדסות הראשונות• ו ה ש נ י ת שאם היה
אפשר הנעת הטושכלות בוולת ההקדמות הראשונות ,היה הרבר האחד
בעינו נמצא מסבות מתחלפות ,ויהיה אם כן יחם הדבר אל סבותיו אשר
בהם עמידתו בלחי הכרחי ,וזה שקר .ואם אמרנו שזאת היריעה היא
נאמרת בשתוף השם עם היריעה הטנעח בסבוחיה ,הנה תהיה מחשבה
לא יריעה ,ולא יהיה תועלת בהנעתה .ואם הנחנו שלא תניע ההודעה
ברברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה ,יקשה מה שספרנו שהגיעה
מחכמת הרפואה בשינה ,.ומה שנמצא ברברי הנביאים עליהם השלום,
שבנבואה אחת בעינה הניעה להם הזריעה במושכלות בשאר הדברים
אשר ררך זאת היריעה שתניע בה םבמו הענק כמה שנראה לישעיה
עליו השלום ממעשה המרכבה ,א ^ נכללו בנבואה ההיא דברים רבים
אחרים אשר־ דרך הנבואה שחפל בר& ,וכן הענק במה שראה יחזקאל
עלמ השלום ממעשה מרכבה הרבה ,וכבר ימצא זה הרבה כרברי
הנביאים עליהם השלום .ובהיות הענק כן ,הנה בכאן ספק עצום בזה
הענק ,כי המוחש מזה יקיים שיהיה אפשר שתניע ה Tיעה ברברים
העיוניים בכמו זה האזפן מההודעה ,והעיק יבטל זה .והנה הרב משה
זכרונו לברכה הרחיק זאת הםבה שיהיה צודק מה שםפר גלינום שקרה
לו מהנעת יריעות רכות במלאכת הרפואה בחלום ,ואמר שאלו היריעות
היו בהקיץ אצל גלינוס ,ואולם נראה לו התחרשם בשינה ,כמו הענק
מי שהיה בבית עם עשרת אלפים איש ,ויצאו כלם זולת אחר ,שכבר
ירמה לו שהאיש ההוא בא שם עתה ,והוא היה שם מקדם• אלא
שהכחשת זה הוא הכחשת המוחש כמו שספרנו.
ונאמר שכבר יראה שאיננו נכזנע הנעת המושכלות הראשונות בחלום
בסבותיהם ,ר״ל כשקרה שהועמדו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת
המושכל ההוא• אלא שזה יהיה מעט ,לסי שאלו הצורות הרמיונמת
הצריכות בהקנאת המושכל ההוא העמדתם יהיה על הרוב בהשתדלות,
וזה שלא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ ,בי אין לאדם בחירה־בהעמרת צורה
רממנית מה בעת השינה ,ולזה לא תהיה הנעת כמו אלו היריעות בחלום
אלא בדרך מקרה באופן מה .וכן הענין במושכלוח השניות ,כי לא
מציא האדם המושכלות השניותטהמושכלותהראשונות כי אם בהשתדלות,
וזה כשיעמיר המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אל העמידה על
הטושכלוח השניות המבוקשות ידיעתם ,ואולם כשקרה שימצאו בשינה
אצל השכל אלו הטושכלוית ,לא ימנע הולרו מהם המושכלוח השניות,
אלא שזה יהיה מעטי.
וכבר יקרה לו למי שישים רב רישחרלותו בהקיץ בקנין חמושכלוה
מאשר ב׳ פרק ד׳
103
שישתמש בשינה הרכה לעשות המושכלות השניות ,אלא שלא תחיה
לו בחירה איוה מושכל יעמיד ,אבל יעמיד לבד המושכלזת השניות אשר
אצלו או המושכלוח הראשונות אשר מליכוהו אליהם .ווה רכר קרה לנו
הרכה ,וכפרט כעת החבורחתנו בענינים העמניים העמוקים ,וגרמה
לנו בחלומנו שנשאלנו מהמושכלוחההם ,והשיבונו בהם רכר אמתי ,וד,יו
רברים לא קרם לנו עיון בהם .ובהיות הענין ק ,הנה יראה שכאשר יניע
לנביאים עליהם השלום מושכל מה כנבואה ,שיניע אליהם כסכוחמ .ולזה
תמצא בקצת המקומות במה שיםפרו הנביאים עליהם השלום מהענינים
העמניים שיניח המכות אשר מהם יחויב ,כמו שתראה כמה שאמר
ישעיה עלמ השלום ,לקיים שהשם יתברך הוא הפועל הנמצאות ,לא
הפםילים שהיו עוכרים קצת אנשי דורו ,מי פ ע ל ו ע ש ה ק ו ר א הרורוח
מ ר א ש ,שככר הביא ראייה שהשם יתברך פועל אלו הרברים ,מפני
שהוא יורע נפילתם טרם בואם .וחנה חסקומות אשר נזכרו בהם דברים
עיוניים מולח םבוחיהם ברברי הנביאים עליהם השלום הוא אם מפני
שהיריעה כאלו הדברים העיוניים היתר .להם בהקיץ ,אם מפני שכבר
השמיטו זכרק ההקרמוח ,להיותן מפורסמות או ,לעמקן ,או להצטרך הענץ
ההיא אל הקרמוח רכות יארך הספור בהם.
זאולס מה שספרו מהידיעות המניעות בחכמת הרפואה כשינה הוא
זר מאר ,כי אלו הענינים הם נסיוניים ,ואין מררכם שיניעו מהחוש
כי אם בקושי נ חל ,וזה שלא תשלם הנעחם אם לא יגיעו מהחוש
מה הדבר מה שישלמחו תנאי הנסיון ,כי הם רכים ,כמו שכאח חכמי
הרפואה .ובהיות הענק כן ,איך יתכן שיניעו מזולת חוש ,מי יחן ואדע.
תאמר שכבר ידמה שרפואות האדם הם מפוררות מהנרמים השמימיים,
כמו הענץ כשאר הרברים אשר יקרה לו ,ולזה היה אפשר שתתחדש
בהם יריעה מזה הצר ,ר״ל מהצר אשר ירפא פלוני ,כמו שתניע ההודעה
בלה האופן בשאר מקריו־ והנה תהיה קניית המושכל מזאת ההודעה
::־קרה ,וזאת ההודעה תגיע לחולה או לרופא המשחרל ברפואתו.
־־:״■־ .כשחחקור בכל אלו הספורים אשר תמצא כזה לרופאים ,תמצא
שכבר הניעה הידיעה בהם מזה הצר ,כי הם יספרו שהם חולים ,וצוו
בהליש שיעשו כך ,או שזולתם היה חולה והיו משחרלים ברפואתו ,וצוו
בר־ימש שיעשו כך ,והנה מצר זה תמצא שכבר השתוקקו אנשים חולים
ל־גשזח רבד מה מועיל כרפואחם ,והם אינם יורעים בזה ,להמח התשוקה
ב־ש משודרת מהגרםים השמימיים .וכזה האופן התחרשו יחעוח רכות
כמלאכת הרפואה ככר ספח מהם הרופאים .וכבו־ קרה לאשר .אחת שהיה
י־ .נאצור כשוקר .שהיחד .בנן אחר ,וראתה שם עשב מה לא היחה
104
מלחמות ה׳
מכרת אותו> והשתוקקה לשום מן העשב ההוא על רינאעור ,ועשתה
כן ,ולא ארכו הימים שנתרפאת .ובכר היתר .שם אשה הבמה וראתה
הענין ,ולמרר .מזר .שזה העשב הועיל לנאצור ,ורפאה בו רכים ,במו
שראינו כעינינו ,ולא רצתה לגלות זר .לשום ארם ,ער שבכר אברר .זאת
היריער .כאברה .ובן קרה לאהינו יהנהו יוצרו מעשב אהר ,והוא היה
קטן כעת ההיא ולא השתרל לר.ביר העשב ההוא .ובן סופר לט שאיש
אהר היה הולר ,.וארך הליו מאר ,וראה שנכנס גחש בקררר ,.ור.שתוקק
תשוקה נפלאר .לאכול מהתכשיל ההוא ,ושאל ממט לשפהתו ,ובשקרכה
אל הקררה וראתה הנהש ,אמרה אי מות כסיר ,ולא נתנה לו ממנו
בשום פנים ,והוא הלך על יריו ורגליו ער הסיר ,ולקה מן התבשיל ואבל
ממנו ,ורחה התבשיל ההוא הליחה הארסיית אשר היתר .מחליאה
אותו אל מקום אחר מגופו ,ונרפא רפואה שלימה.
פרק חמישי
יודע בז ׳^איזת תכ^ית תקחת גתצאת זאת מז*.ודעזז.
ואחר שהתבאר כאיזה מהרכרים תפול זאת ההורעה ומר .הוא הפועל
אותה ,ראוי שנחקור לאיזה תכלית היא נמצאת.
ונאמר שהתכלית אשר היא נמצאת בעבורו הוא ההשגחה והשמירה.
וזה בי הארם למר .שהושמר .בו הבחירה .לבק אל המוב ולהתרחק p
הרע הנכון שיניע לו מצר מר .שהוא מסורר מהגרמים השמימיים,
והיה קצר היריעה כמה שיתכן שיקרה לו מהטוב והרע ,הושמה בו זאת
ההורער ,.ברי שינצל מן הרע אשר ירע שהוא נבון כ Tו ,ויבוין אל הטוב
הנבון לבא לו בסכות העוזרות אל מציאותו ,ומר .יתוסף לו הטוב הר.וא,
ובבר נזכר זר .כספר הח וש ו ה מו ח ש.
פרק ששי
נתיר בו קצת ספקזת יקח בעגין זאת תחודעת,
על מר .שר.ונח בכאן מענין זאת ההורער .ספקות רבות ,ראוי שנחקור
כר.ם לפי מר .שאפשר לנו .מ ה ם ,איך אפשר שיודיע השכל הרכר
הפרטי כמה שהוא פרטי כמו העניין כזאת ההורער ,.והוא אמנם יתן
חמר.למר .שבעצמו ,ור.ואהסחר הכולל — .ו מ ה ם ,איך אפשר שיודיע
מתי יפול הדבר ,ואין למה שאצלו מזאת היריעה זמן מוגבל בלל .ואולם
שהוא ירע מתי יפול זה הדבר הוא מבואר מסר .שיגידו הקוסמים בזמננו
זר ,.וממה שפתר יוסף ע״ר .מר.חלוםות הצודקים כמצרים ,וממה שבא
לתיאל ע״ר .מלףן הגלות ,וליונר .ע׳יר .מקץ ניטר — ..ו מ ה ם ,איך
מאמר כ׳ פרק ר
105
אפשר שיודיע השכל הפועל הסחר אשר לזה האיש להשגחה ולשמירה/
כמו שנזכר כמה שקדם ,האם ידע השכל הפועל בו שזה האיש לו זה
הסדור• הנה אם היה הענין כן ,ההיינה לשכל הפועל ידיעוה הווה
נפסחה•' ולפי שהוא מתעצם כאלו הידיעוה אשר לו ,הנה יקרה מזה
שישתנה בעצמותו• או נניח שתהיינה לו יחד כל אלו הידיעות אשר כאישים
שהם בלתי תכלית ,חה כלושקר .ואם אמרנו שאין זה להשגחה ולשמירה /
הגה לא תהיה לזאת ההודעה תכלית ,כי לא יראה בכאן תכלית אחר
לזאת ההודעה זולת זה ,וזה מבואר כנפשו• חה שקר ,רצוני שיהיה
בדברים הטבעיים דכד ללא תכלית .ועוד שאף על פי שנודה שאין
זה להשגחה ולשמירה ,יקשה לתת הסכר■ מה זה אשר יודיע לו עניני זה
האיש יותר מזולתו ,אם לא היתר .לשכל הפועל ידיעה כשזה הסדור הוא
לזר .האיש .וככלל הנה הספק כזה הוא חזק מאד — .ו מ ח ם ,איך
אפשר שתיוחד זאת ההודעה יוחד כמה שר.יה מניע לאיש אשר תניע
לז זאת ההודער ,.ולאנשים אשר נדל עמהם ,ולמשפחתו ,ועמו ,ולעומדים
לפגיו ,תתר מזולתם מהאנשים ,האם ידע השכל הפועל שאלו האנשים
להם זה הסדור ,ושהם קרובי האיש אשר תניע לז הידיעה ,או שהם
מעמו ,אושד.ם עומדים לפניו — .ו מ ה ם ,איך אפשר שתניע לאדם
ידיעה כעניני זולתו ,אם היה שתהיה זאת ההודער .להשגחה ולשמירה,
וככר היה ראוי שתניע הידיעה למי שיניע לו ממנה התכלית אשר
בעכזח נמצאת — .ו מ ה ם ,למר .היתה זאת הידיעה מגעת לקצת האנשים
בביאור ,ולקצת כחיחת ומשלום ,והנר .הפועל אוחד .הוא אחד בעינו— .
ו מ הם ,למדי היתר .זאת הידיער .מנעת על הרוב כשינר ,.וד.ד.ודעה
אשר כמושכלוח היא כרוב כהקי>ן ,והנד .הפועל כשחיהן הוא אחר
בעינו — .זמר.ם ,איך תקרר .זאת התדער .לפתאים ולקטנים אשר
לא תשלם שכלם כלל ץחר ממד .שחקרה להרכד .מהמשכילים מהם,
זכבר היה ראוי שיהיו היותר מוכנים לקבל שפע זה השכל היותר
משכילים ,לפי שככר ימצא להם החאחרוח יותר חזק עם השכל הפועל.
ונאמר שר.ספק הראשון אץ היתרו ממר .שיקשה .זזה כי מרישכל
הפועל יגיע הידיער .כסדזר אשר לזר .הפרט מצד הגרמים השמימיים,
לא כמה שהוא זה הפרטי ,אבל כמה שהוא חי זה הפרטי כזמן שהאנשים
אשר יולדו כהיות הגרמים השמימיים כזה המצב אשר היו כעת הולד
זד .הפרטי באופק אשר יולד כו• ולפי שמצד הסחר אשר מצר הגרמים
השמימיים יד.מ כל האנשים ההם בתאו־ אחד ומקרים אחרים ,היה
ומזכל ההיזלאני מקבל זה הפרטי עם כל המקרים אשר היד .כזה פרטי
םצרמד.שד.וא איזה פרטי הזדמן םד.אישים אשר כזה החאר ,ויקבלהו ,
106
מלחטות ה׳
הרטיק טמנו בזה האופן ,ויקרר .לו טזה שמשג לו זר .האיש מצר שקרה
שלא יטצא אז אצל טי שהגיעו! לו זאח ההורער .איש אחר בזר .ההאר.
והנה ההשסער .תד!יר .בסחר הכולל ,ויהיה הקמל הפרטי מצר המציאות,
שהרטיונים אשר יהיו מזה בנפש המרמה יצדקו באתה איש שקרה .שיר.יר.
בזה התאר .ובזר .הותר זה הספק .ואולם אבן רשר התיר זה הספק כאופן
אחר ,וזה שר.וא אמר שכמו שהשכל יתן הצוחת כוללות ויקבלם החומר
קבול פרטי ,כן הענין בזה ,רצוני שהוא יתן הסחר הכולל והרמיק יקבלהו
קבול פרטי .אלא שזה ההחר כשהתבוננו בו מצאנוהו בלחי מספיק .וזה
בי הטציאוח הפרטי יושפע טהסרור הכולל מצר טבע החומר אשר ימצאו
לו מקרים טה ייוחר בהם איש איש מצר חלוף המזג הפרטי• ובהיות הענץ
ק ,הנר .יהיה מציאות אלו המקרים אשר יר.יה בהם פרטי הטזג המיותר.
ואולם בזאת ההזרעה מטי יחחרשו בכה הרטיוני אלו המשיגים והסקרים
אשר היה בר.ם זר .הרבר אשר בו חר.יה ההורער .פרטי ,האם חהיר.
לטרסר .השגה לא יקנה אותר .טהחוש ולא םר.שכל .ועור שאלו הדברים
אשר בהם תהיה זאת ההודעה בעינם הם טהטקרים אשר לזה האיש
במה שר.וא זה האיש• ואם חיה שיר.יר .הציור ברם לכח הדמיוני
מעצמוחו ,היתר .הר.ורער .הזאת מנעת טוולח סבה פועלת ,וזר .שקר.
ואולם הספק השני הנה היתח טמה שיקשר ..ואנחנוטציעים להתר
זה הספק הצעה אחת יותרו כה רוב הספקות אשר זכרנו בזה הפרק.
והיא שזאת הר.ורעח תצטרך באופן מה אל שחהיה המחשבר .בענין
ההוא לסי שיניע לז ,ולזה היה מה שיודיע הקוסם או הנביא טה שישאלוהו
או שישתדל בידיעתו מעצמו• ואם לא ישאלוהו או לא ישתדל בTיעחו,
לא תניע לו בזה ההודעו! כי אם מעט ,אם היד .שתגיע .תה יהיה מצד
שקרה שנפלר .המחשבר .בענץ ההוא אשר מ ההורער .מעצמה .וכן
יראה םר.חלום שהוא יראה בטה שחשב האדם בו בהקיץ ,ובזה תשתתף
זאת הר.ורער .באופן טה אל ההורעה אשר חר.יה בסושכלוח .תה שכמו
שיחן השכל הפועל לשכל הר.יולאני מושכל בזולת מושכל ,עם היותם כלם
אצלו ,טפני שהוא צריך בקבולו מה שיקבל טהטועזכלוח מהשכל הפועל
אל החוש וההשתרלוח בקנץ זאת היריעה• ק יחן השכל הפועל מאלו
הסדורים אשר לאישי הארס ל׳צכל הר.יולני סחר זולה סחר ,עם היותם
כלם אצלו ,טפני שהוא צריך בקבולו מר .שיקבל מהיריער .באלו הסדורים
שחטה המחשכר .באופן מה ברבר ההוא אשר בו היריעו! .ולזה היה
שיוריעו הקוסם והנביא הטקרים אשר קרו לאנשים אשר קרמה' לר.ם
מחשבה בהם באוק טה• והמשל שר.נביא הודיע שככר יולר ק לבית רזד
יאשיה שמו ושרף על המזבח אשר בנר .ירבעם עצמות ארם •,מפני
מאמר ב׳ פרק ו׳
107
שככר קדמה לו מחשכה בכיה רור .וכאשר החישבה לנו זאה ההצעה,
נאמר שכבר קר 9שיודיע השכל הפועל מהי יפול הרכר מפני מה שיש
אצא מזה הסדור הכולל .וזה שהוא ידע כמה מן רוסמכיס יש לגלגל
השמש או לגלגל היומי או לזולהס מעה היוה מי שסחח זה הסחד
במדרגה מה מההצלחה או הפכה עד עת היוהו כמדרגה מה אחרה,
לפי שהוא ידע כל מה שקדה לו בשלמות ,לא במה שהוא זה האיש או
זה העם ,אכל כמה שהוא איזה איש הזדמן או איזה עם הזד^ שיהיה
סדוח זה המדוד• ויודיע בכללות זה המספר מצד מה שגטתה מחשכת
המקבל מה הענק באוק מה ,רצוגי :שהוא ידע כאופן מה וסדרגה
שהאיש ההוא בה או העם ההוא כזה העת ,ותטה המחשבה בהם,
וישפע א מפני זה מהשכל הפועל ההשפעה בכללות ,לא במה שהוא
זה האיש או זה העם ,ויקבלהו הדמיון הפדטי מצד המציאות; כמו
שקדם .והגה לפעמים יקצר המקבל משידע ז ק הנפילה למקו־ים
ההוא ,אכל ירע מזה שהוא לעת רחוק או קרוב ,כ א מ ח מ ד ח ו ק ה ׳ נ ר א ה
לי ,א ר א נ ו ולא ע תה ,אשורנו ולא קרוב• וזה אמנם יהיה לתסרזן
ההשגה ההיא בעצמותה ,או לחסרק כח הדמיוני מנתינת חקוי המספר
ההוא בשלמווע אכל ישאר מזה הצד מספר רב .ובכאן הותר זה הספק.
ואולם הספק השלישי הנה היתרו ממה שיקל עם מה שקדם
מהדברים ,וזה שהשכל הפועל ככר ישפע לשכל ההיולאג׳ הסדור
אשר לזה האיש יותר לזולתו מפגי נטות מהשבת המקבל זה השסע
בזה האיש ,לא מפני השכל הפועל כעצמו• ותהיה הודעתו זה
הסדור מצד מה שהוא סחר אהה איש הורק שיהיה סחרו זה הסחר
להשגחה ולשמירה ,מזו שיפעל מה שיפעלהו מהאברים והכחות הנפשיות
באיש ואיש מהכעלי נפש להשגחה ולשמירה מזולת שתהיה Tיעה באיש
ואיש מהם במה שהוא זה האיש .ולזה לא יצטח־ שנניח שתהיה לשכל
הפועל ידיעה בשוד .הסדור הוא לזה האיש הפרטי• כי זה אמנם היה
מחויב ,אם הונח שתהיה ההודעה הנופלת כזה האיש יזתר מזולתו
מצד השכל הפועל .והוא מבואר כנפשו עם מה שהישרט אליו.
ואולם הספק הרב יעי הנה היתרו מבואר ממה שקרם .וזה כי אמנם
היחד .ההודעה מיוחדת כאלו האנשים על הרוב ,מפני שבאלו לבד
חסה מחשכת המקבל זאת הו־.ורעד •.ולזר .תמצא שהנביאים כשנטחה
מחשבתם כשאר אומות זולת ישראל ,דברו בם ,ואולם רוב דבריהם היו
כמה שיקרה לישראל ,להיות מחשבתם יותר נוטר .בר.ם.
ואולם הספק ה ח מ י ש י הנר .אק ר^ח מטר .שיקשה .וזהבי בעבור
שדייחה זאת ההודער .קשת המציאה מאד ,ה .Tטוב יותר בה שתגיע לאיש
108
מלחמות 71
אחר היריעה בקורות זולתו ,ער שיתכן שבהורעח אשר חחחדש לאיש אחד
ישמרו כלל רוב האנשים ,בסו שהיה ספורסם מענין הנביאים .והנה
מי שהניע לזאת המררנה תמצא לו תשוקה בטבע להודיע לאנשים מה
שככר הניע לו מהיריעה בעניניהם .הלא הראה שירמיה עליו השלום ,
עם היות לו רבר השם יתברך לחרפה ,ער שהיה ננוע ומחכא תמיר
בספח נבואתו ,לא היה בורח על שיכבוש נבואתו ,כי טבע השלמות
המניע לבעל השלמות כן הוא ,רצוני שכאשר היה כשעור שיוכל
להשפיע ממנו לזולתו ,תמצא לו תשוקה על שישפיע ,ולזאת הסבה
יחברו החכמים בספר מה שישיגוהו מן החכמות ,וזה כי הם לא
יחברו הספרים ההם לעצמם ,אבל ללמר לאנשים חכמתם .ובזרי
נשלם זה המציאות ,ד ל מפני תשוקת הנמצאים הנכבדים אל
שישפיעו מהשלמות למי שלמטה מהם כפי מה שאפשר על צר החסר
וריחנינה־ והמשל כי לולי מון השם יתברך להשפיע למי שלמטה ממנו
מהשלמות על צד החסר והחנינה כפי מה שאפשר ,ולולי רצון
השכלים הנבדלים להשפיע קצת לקצת על צר החסר והחנינה כפי
מה שאפשר ,ולולי רצץ הנרמים השמימיים והשכל הפועל לרישפמג
העולם השפל על צר החסר והחנינה ,לא היה נמצא זה המציאות,
ואין צריך לומר שלא היה נשלם .ואולם אמתו כזה השפע שהוא על
צר החסר והחנינה ,מפני שהוא מבואר כי הם לא ישפיעו מה שישפיעו
לתועלת מגיע להם ,כי אין מציאות המסובב מהם הכרחי במציאוחם•
ואולם הענין בהפך ,רצוני שהדבר המסובב מהם לא יהיה נמצא אם
לא היו הם נמצאים .ובהיות הענין כן ,הנה הגעת היריעה לאיש מה
בעניני זולתו היא בעבור שתגיע היריעה לאיש ההוא ,כי זה האיש
ישתדל בשיוריעה לו כשהיה אפשר לו זה ,והוא יותר טוב גם כן
שיגיע לאיש מהשלמות מה שיוכל להשפיע ממנו לזולתו מאשר יהיה
לו ממנו מה שיספיק לו לברו.
ואולם הספקהששי יותר לפי מה שאומר .תה שאף על פי שהפועל אחר
בעינו באלו ההורעוח ,הנה יתכן שיהיה זה החלוף מצר מררגח הסקכל ,וזה
יהיה לאחת משתי סבות ,או לשתיהן יחר .אם מפני שהשכל ההיולני האחר
יוכן לקבל ההשגה בשלמות ,והוא אשר תגיע לו יריעת הרבר כבאור ,והאחר
לא יהיה לו כח על שיקבל ואח ההשגה בשלמות ,ולזה לא יהיה מגיע לו
מה שמגיע אלא בחירה ומשל .תה כי החירה ו ה ם ^ בבר ימצאו להם
מונות רבות ,ומפני וה תהיה בהכרח היריעה הטגעח מה חאוק יריעה
חסרה .והנה הענין בזה כמו הענין במי שהיה טוב הראות עם מי שהיה
חלוש הראות בהשינם מראה אחר ,שהאחר ישיגהו לפי מה שהוא,
מאטר ב׳ פרק י
109
זהאחר ישיג טטגו סוגו לבו־ /רצוני שהוא ישיג שהוא אדום או יחק,
אבל לא ישיג כאיזה טררגה הוא סן האודם או טן הירקות • וכן העגין
בזאת ההודעה ,שטי שיקכל זה השפע כשלטות י׳1£יג הסדור אשר לזה
הא״ 1£או לזה העם במה שהוא אמה איש או איזה עם הזד pשיהיה
ס ח ח זה הסחר ,וטי שיקבלהו באופן חסר ישיג סוג זה הסדור בלבד,
ויבא המראה ויחקה הסוג ההוא בטה שיצדק על בל אחר טהמיניס
אשר תהה הסוג ההוא ,וזה החקוי הוא החידה והמשל .וכזה גם כן
יר.יו מדרגות ,ר״ל שכל מה שהיתר .החירה והמשל יותר עמוקה היתה
הר.שגה יותר הסרה ,כי היא משותפת לרכרים יותר .וידמה שלזאת
הסבר .יהיה החלוף אשר בין הנביאים עליהם השלום כזה הענין• וזה
שהטקכל זר .השפע כחם הוא השכל ,כמו שיתכאר אחר זה ,וטי שהיה
שכלו כתכלית השלמות היה מדרכו שיקבל זאת ההשגה באופן יותר
שלם .וזהו שנאמר כמשה רבינו עליו השלום שלא היתה השגתו כרזידות,
ואולם שאר הנביאים עליהם השלום היה רוב מה שהגיע להם מגיע כחירות
ומשלים .וזה גם כן כמדרגות ,לפי טדרגתם כנביאה ולפי מדרגת הנמאח
הטנעת להם ,וזה שלנביא האחד בעינו היתר .מגעת הר.ודער .פעם
באופן יותר שלם מפעם • והגר .היחה בר.תחלת נבואת משה רביגו עליו
השלום בחירה ,להיות טררך השלמות המגיעות לארם שיגיעו תחלר.
באופן חסר ,ואחר יגיעו כאופן יותר שלם — .או יהיה זד ,מפגי שלמויות
המדרגד ,וחסרונה ,לא מפני חסרון ההשגה דנזלמוחר .,וזה כי כשיהיה
המדמה מוכן בשלמות לחקות מה שהגיע מההשגה לשכל ההיולאני,
יחקה המרור ההוא כעיגו• וכשלא היה טוק לזה כשלמות ,לא יחקה
הסחר הר,וא כעינו ,אכל יחקה מה שידטהו ,וזהו ענין המשל .וזך.
אמנם יהיה כשיהיה המקבל להשגה זאת השכל ההיולאגי ,כמו העגץ
כגבזאה ,כמו שיתבאר• אמנם כשיהיה הטקכל להשגר .זאת הדמיון ,כמו
הענין כקסם וכחלום ,לפי מה שיתבאר אחר זה ,הנר .ירייד .החסרון אשר
כחקוי אשר יביאהו הרטיון ושלמותו לפי חסרון ההשגד .המגעת לו ושלמותה.
הנה הפותר יר.יר ,טי שיש לו מדרגר .מה ממדרגות הקסם או הנבואה,ומכן,
ספני נטית מחשכתו כזה המשל ,אל שתניער ,לו היריער .לאמה עגין היה
משל • ואולם טי שלא היה כזאת המדרגה לא יתכן לו שמריע לאיזה עגק
היח משל אלא כטקרר ..ולזה אמר יוסף עליו השלום לפרער ,כשאלו טמנו
שיפתור לו הלוטו ,ב ל ע ד י א ל ה י ם י ע נ ה א ת שלום פרעה ,ירצר .כזה
שמח שיאמר לו כפתרון זה רהלום הוא מה שישפע עלמ כזאת הידיער.
טדישס יתברך ,עם שהוא התנצל נזה המאכזר על פתחן החלום ,אבו היה
כו דבר כנגר פרעה ,שאין זח מרצונו ,אבל לסי מה שיראוהו ^ השטים.
110
מלחמות ה׳
ואולם הספק השביעי יוחר לפי מה שאומר .וזה שההודעה אשר
בטושכאח כבר תניע אל הרוב בהקיץ /לפי שהשכל ההיולאני יצטרך^
כשיובן לקבל זה השפע מהשכל הפועל /אל שיעור טהחוש והדטמן ,וזה
בשיעטיד הדטיון הצורות הדטיונמת הצריכות לה כהעטדת טושכל טושכל־
ולפי שהעסדה אלו הצורות הדטיוניות לא יהיה כי אם בהשתדלות /אם
לא ת ה זה בטקרד /.וההשתדלות כהעטדחם לא יתכן שיתר כי אם
בהקיץ ,הנה טן ההכרח היה שלא תניע הידיעה בהקדטות הראשונות
על הרוב כי אם בהקיץ .ואולם הטושכלזת השגיות הוא טבואר שהשכל
ההמלאני צריך בהם אל שיעטיר ההקדטות הראשונות אשר טהם תנוע
לו הידיעה בטושכלות ההם ,וזאת ההעטרה לא תהיה על החב כי אם
בהשתדלות ,וזה שההשתדלות לא יתכן שיהיה כעת השינה ,כי אז לא
יטצא לכרזות הנפשיות כחירה בטה שיעשוהו .ואולם זאת ההודעה
השנית היא על הרוב בשינה ,לפי שהיא צריכה אל התבודדות השכל
^ הדטיון או שניהם טבק שאר הכתות הנפשיות הטשיגוח ,וזה יהיה
על החב כעת השינה ,לפי שנעת היקיצה יהיו טרודים החושים
בפעולותיהם .והנה תטצא ל»3מים ואת ההודעה בהקיץ לאחת ם שלש
סמת־ אם טפני שלטות כח המקבל ,אם טפני קלות הכנע שאר הכחות
הנפשיות הטשיגות אל הכת המקבל ,אם מפני חולשת ההשגה .וזח
כי כאשר היה הכח המקבל זה השפע שלם ,יספיק לו למקבל זה השפע
ההתבודחת החלוש אשר יהיה לו בהקיץ .וכאשר יכנעו בקלות שאר
הכתות המשיגות אל הכח המקבל כשרצה להתבודד מבין שאר הכתות
הנפשיות ,הנה ישלם ההתבודדות בהקיץ ,ולא ימנעוהו מזה טרדת
החושים .וזה שככר יתכן שלא ישתמשו החושים בפעולותיהם ,עם
היות האדם מקיץ ,כשהיה טרוד כח אחד טהכחות הטשינות בפעולתו,
והיו נכנעים שאר הכתות המשיגות לכח ההוא• ולזה תמצא קצת
האנשים ,שכאשר השתמשה טחשבתם בפעולתה והיו טרודים בפעולה
הוצא ,יצעקו לפניהם ולא ישמעו ,והם מקיצים ,וכבו־ קרה לנו כסו זה
פעמים רכות בחקרנו בעניגים העמוקים .וכאשר היתד .ההשגה חלושה
יספיק בה ההתבודחת החלוש אשר יהיה בהקיץ .וידמה שלשתי סבות
הראשונות היתר ,מגעת הנבואה בהקיץ לטשה רבינו עליו השלום ,ריל
שחכת המקבל היה בו שלם בתכלית השלמות ,ילזה ,הגיע למדרגה
מהנבואה למעלה מהמדרגות אשר לשאר הנביאים כולם ,כמו שהעידה
עליו התורה ו ל א קם נ ב י א עור ב י ש ר א ל כ מ שה ונוטר• וד.מ שאר
כחותיו המשימת נכנעות בקלות לכח הנפשי המקבל ,ולזה היה מתנבא
בכל עת שד.יר .חצה ,כאטרו עמדו ו א ש מ ע ה מה יצור• ה׳ לכם•
מאמר ב׳ פרק ף
111
ולקלות הכנע שאר בחוחיו המשיגות לכח הנפשי המקבל לא היה מגיע
לו רתת וחררה בבא אליו הנבואה ,מפני ההתכורדות אשר לזה הכח
אז ,במו הענין בשאר הנביאים עליר& השלום ,שהם לקושי השמע שאר
הבחות המשיגות אל הכת הנפשי המקבל בהם ,יכבד ההתבודדות על
שאר הכחות המשיגות ,ויקרה מזה להם רתח וחרדה .וידמה שיהמ
קצת האנשים רואים חלומות צודקים בהק^ לחולשת ההשגה ,וכבר
נבאר זה בפרק הבא אחר זה.
ואולם הםפק השמיגי הגה ידמה שיהיה היתרו ממה שיקשה ,ופל
שבן עם מה שהתפרםם מענין הנבואה שהיא צריכה לשלמות השכל,
ולוח היו הנביאים תלמידים לומדים כפניהם החכמות ,עד שמבן שכלם
אל קבול שפע הנבואה .ונאמר כי מפני שהידיעה אשר תניע לנערים
ולפתאים באלו הדברים היא אם מ מג הקסם ,אם מסוג החלום ,וה Tיע^
אשד נמצאה נמשכת לשלמות השכל ההיולאני בלי םפק היא הנבואה•
ראוי שנחקור אם הנבואה והקסם והחלום הם מםוג אחד ,אם לאו.
זזה שאם היו מםוג אחד ,הנה יהיה התר זה הםפק נמנע• ואם לא
היו ממזג אחד ,לא יהיה בכאן םפק מזה הצד ,וזה שלא ימנע היות
סבות הדברים המתחלפים מתהפכות.
ונאמר שככר חזבדל הנבואה מהקםם והחלום בדברים .מ ה ם ,
שהנבואה היא שלמות מנעת בהחלמדוח ,ולזה היו לנביאים ח ל ^י ם,
והיו מתנבאים ,ר׳ל שהיו דורכים אל שתניע להם הנבואה ,ואץ הענין
כן בחלום ובקםם — .ו מ ה ם ,שמתנאי הנביא שיהיה חכם ,מהמפורםם
מענץ הנבואה ,ואין הענין כן בחלום ובקםם ,אבל כבר ימצאו לפעמים
לפתאים ולנערים יותר ממה שימצאו להרבה מן המשכילים מהם— .
ו מ ה ם ,שכל מה שיודיעהו הנביא הוא צודק ,רצוני שהםדור אשר
לאלו הדברים מצד הגז־מים השמימיים הוא כפי מה שיודיעו אותם,
עם היותם אפשריים מצד הבחירה ,ולזה יאמר שהרע אשר יער בו
הנביא לא יחויב בואו ,לפי שכבר יתכן שימלט האיש ההוא או המקום
ההוא או העם ההוא ממנו מצד הבחירה אשר הושמה כלי לזה במה
שקדם• ואולם הטוב אשר ייעד בו הנביא יבא בלי םפק ,ר״ל הטוב
המםודר מפאת הגרמים השמימיים ,לפי שהשכל האנושי אשר ממנו
התחלת הבחירה הוא נמצא בארם להניע אל הטוב ,האח היחה הבונה
במציאות זה הבחירה ,ולזה לא יתכן שתהיה רהנעה מאתו אל ה ח3
במה שהוא ראוי שיניע טוב מצד מחר הנדמים השמימיים ,אבל ישתדל
במכות העוזרות אל הנעת הטוב התא אשר יזריעהו הנביא .וכבד
יתבאר זה באופן שלם במאמר הששי מזה הספר כגזרת השם יתברך .ואולם
112
מלחמות ה׳
הקסם יהחלום ימצא בהם הכזב הרכה ,יזה מבואר מן החוש — .ו מ ה ם,
שהנביא כשיודיע אלו הדברים יישיר האדם או העם אשר יודיע לו זה
אל ההצלחה האנושיח ,כשיאמר לו שיסור מדרכו הרעה וישוב אל ה׳
יחברך ויסור ממנו הרע ההוא ,ער שרוב ההורעוח אשר יודיע לאנשים
הם להגיעם אל ההצלחה האנושית ,ואק הענין ק כקסם והחלום.
ואחר שהתישב זה מההכרלים אשר כין הנבואה ובץ הקסם והחלוס,
נאמר שהוא מבואר שאין ההודעה כהם מסוג אחר• שאם היה הענין
כן ,היה החלוף בהם כפחות ויתר ,לסי התחלף הכנת המקבל ,כי היה
הפועל בהם אחר בעינו לפי זאת ההנחה ,וכן המקבל .או לא תהיה
זאת ההודעה מסוג אחר ,כמו שהונח ,וזה מבואר בנפשו ,כי לפי שהמקבל
הנבואה הוא השכל ההיולאני כשהושלם בטושכלוח ,כמו שקדם ,היה
מחויב מזה שתהיה מדרגת זאת ההודעה נמשכת למררגת שלמות השכל,
ער שיהיה מי שאין לשכלו דבר מהשלמות בלחי מוכן לקבל דבר מזה
השפע ,וזה הפך מה שנמצא כחמז מזה ,כי כבר תמצא הגעת זאת
ההודעה לקצת הנערים והפחאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכיליס
מהם .ועור שזה ההבדל הנפלא אשר בין הנבואה והקסם והחלום לפי
מה שזכרנו מורה שאין ההודעה בהם מסוג אחר• שאם היו מסוג אחר,
לא היה ראוי שיהיה ביניהם זה החלוף הנפלא ,אכל היה ראוי שיהיו
עניניהם מחחלסים בפחות וביתר לבר ,כמו שאמרנו .ובהיות הענץ
בן ,הנה לא יהיה בכאן ספק מזה הצר.
אלא שכבר חשאר עליו החקירה מה הם שני אלו הסוגים מההודעה
לפי מה שבידינו מהקרמוח ,ומי הוא הפועל באחת מהן ,והמקבל ,בררך
יאות אל מה שנראה בחוש מענינם־ כי זה ,ואם היה קשה מאד
למיעוט ההקדמות הנמצאות לנו כזה ,הנה ראוי שנאמר בו כפי שכלנו,
כי היה עצם ההצלחה שנשיג דבר רכר מהדברים הנמצאים כפי מה
שבטבעו שיורע לנו .ונאמר שהוא מבואר שאם לא היה הכח המקבל
אחר בעינו ,והמשל שאם היה המקבל כאחרית הדמיון ,ר,גה אין הפועל
אחד ,כי אין מדרך הדמיון שיקבל פועל השכל אם לא היה זה באמצעות
השכל ההיולאני מצר האחרות אשר בינו ובין השכל ההיולני ,להיות
הנפש אחת .וכאשר התאמת זה ההקש החנאיי ,נאמר שככר יראה
שאין המקבל אחד בעינו כאלו המינים מההודעה .וזה שהמקבל בנבואה
הוא מבואר שריוא השכל ההיולני ,ולזרי היתרי הגעת הנבואה נמשך
אחר שלמות השכל• ואולם חמקבל בקסם ובהלום אי אפשר שיהיה
השכל ההיולגי• שאם היה הענץ כן ,יהיה מררגותיהם לפי מדרגת
השכל המקבל אותם ,ער שמי שיהיה שכלו יותר שלם יהיה יותר מוק
מאסר ב׳ פרק ף
113
לקבל זח השפע• ואם היה חענץ בן ,מחויב שתמצא ואח חהורעח לכל
מי שהוא יותר* משכיל מחנערים ופתאים יוחר ממה שחמצא לחם ,חה
הפך מה שנמצא בחוש ,רצוני שבבר תמצא זאת ההודעה לנערים
ופתאים יותר ממה שתמצא לחרבח מחמשבילים .ואם אמר אומר שזח
אולי קרה לנערים ולפחאים למעוט השחםשם במוחשוח וחפנוח מחשבחס
מהטרדה אשר לה בזולתם ,ולזה ישלם בהם החבורחח השכל חחיולאני
מבין שאר כחוח הנפש יותר מזולתם ,ויהמ מפני זה יותר מובנים ל^:ל
זה השפע• אמרנו לו שאי אפשר בחסרי השכל שיחבורד שכלם מבין
שאר חלקי הנפש ,בי אץ לו בהם פועל יחבורר מ• ואולם שלטי השכל
כבר יתבורר שכלם כשישחמש במושכלוח אצלו ,וזה ביי חהחבוררות
יהיה לחלקי הנפש מזה הצד ,והוא מבואר בנפשו למעיץ כזה הספר•
והמשל כי באשר השתמשה המחשבה בפעולתה ,חחבוררה מבין שאר
הכהות ,ולזר! יחלשו אז שאר הכחוח המשיגות ,וכלי הבשול התבודדו
מהכחוח המרגישות מפני חשחמשם בפעולתם השתמשות רב בעת
העמל ,ולזה יבנם החום הטבעי ברכרים ההם ויסור מהאברים המרגישים
ותהיה השינה • ואמנם היה זה pלהיות חנפש אחת ,ולזה כאשר
השתדלה בעשוח הפעל אשר ייוחס לכח מה מכחוחיה ,יהיו הכחזח
האחרים בטלים ,כשלא חיה אפשר לה השתמש בשחי הפעולות יחד.
ובהיות מננין ק ,הגה ירמה שהמקבל זה השפע בקסם והחלום הוא
הרמיון ,וחמקבל אותו לנבואה חוא השבל ההיולאני .ואולם שהמקבל
החלום הוא הרמיון ,זה מבואר במעט עיון מטה שנאמר בספר הח וש
ו המוחש ,וזה בי החלומות בכללם הם מיוחסים אל הדמיון ,כמו שחחכאר
שם• ואולם הקסם בבר התבאר מענינו שהחלוף בינו ובין החלום הוא
בפחות וביתר לבר ,ולזה ירמה שתהיה ההודעה בהם מסוג אחר .ובהיות
העגין ק ,הנה ירדה ראוי■ שיהיה המקבל והפועל אחר בעינו בהם.
ולפי שאין מררך הרטיץ שיקבל השפע מהשכל הפועל ,ראוי שיהיה
המעל בזאת ההזרעה פועל אחר• אלא שכבר התבאר במה שקרם
שהוא מחויב בכללות שיהיה הפועל לאלו ההודעות השכל הפועל• ועוד
שאם הוריט שיהיה אפשר שיהיה בכאן פועל אחר ,הנח יקשה לט
להשיג מה הוא זה הפועל.
זנאמר כי מפני שזה המאמר חייב שלא יחיה הפועל לזאת ההזרעה
הטגעח בקסם והחלום השכל הפועל ,והמאמר הקורם חייב שיחיה
הפועל לזאת ההורעה השבל הפועל• חנה יחויב שיהיה השכל הפועל
פועל אותה בצר אחר ובלחי פועל אותה בצר אחר .ובחמת הענק
כן׳ הנח ירמה שיהיה חשכל הפזעל פועל זאת ההודעה חמגעח בקסם
8
.114
מלחמות רד
זהחלום כאמצעי ,לא כעצמו .זזה שהמאמר המחייג שיהיה וד6זכל
הפועל פועל ככללות ואת ההודעה לא חייג שיהיה פועל אותה כעצמו,
אבל אמנם חייכ שיהיה הפועל אותה אם כאמצעי ,אם כמלת אמצעי,
זזה מבואר מהכאור הנעשה שם• ווה המאמר אשר חייכ שלא יהיה
השכל הפועל פועל זאת ההודעה לא חייב אלא שאיננו פועל אותה בעצמו,
אבל לא יחויב ממנו שלא יהיה פועל אותה באמצעות .ובהמת העגץ
כן ,ת ה ראוי שנבאר מה nא זה האמצעי .ונאמר כי מפני שהאמצעי
אשר נראה שיעשה בו השכל הפועל כאלו הדברים הרכה מפעולותיו
ת א מרמים השמיסיים ,מ ה יראה שיהמ הם האםצעיים בהגעת זאו!
ההודעה .ועוד שככר יתבאר שאלו הסדורים אשר תהיה ברט זאת
ההודעה מגיעים מהנרמים השמימיים ,ולפי שהיו הגרמים השמימיים
הם בעלי שכל ,הנה ר& משיגים כהכרזז זה הסחר העלול מהם .תה
יתבאר באור שלם במאמר החמישי מזה דטפר ,ואנמו מציעים בכאן
על צד הפתיחה מה שהתכאו־ שם• והוא שמה שיסודר מאחד ממרמים
השמימיים הוא זולת מה שיסודר pהאחר ,ושכל האחד ממניעי הגרמים
השמימיים הוא מעזיג מה׳ שיסודר ממנו מהפעולות ,לא מה שיסודר
משאר המניעים .וכאשר התישב לנו ז ה ,הנה נאמר שכמו שיסודרו
מהם רממנים ומחשמח לאיעו איש מהאנשים מהמעלה הצומח או השלים
בעת ההיא ,ק יקרר ,.כאשר יתבודד הדמיון מבץ שאר כרווח הנפש,
שיד.יד .אז מוכן לקבל הסחר אשר בנפשם ממר .שיושפע מהם• .ולפי
שזאת הר.ודער .לא יעזחחפו בר .כל הגרמים השמימיים בשלמות ,כמו
שיתבאר למי שעיץ במלאכת תז שפט ,ותו כל תרנזים השמיטייס
כמזחחפים כמה שיגיע מר.ם מאלו הםחרים• הנר .תר.יה ה Tיעד .המגעת
כור .האופן ידיער .חסרר ,.ולזר .היד .שיקרר .המב הרבד .בכמו אלו ההודעות,
ואמנם תבואר .למד .שהיחח מגעת מהשכל הפועל אשר הוא משפיע
כל מניעי תד מי ם תזזטיטיים ,הנה היתה הידיער .הטגעח מסנר .שלטה.
ולפי שר.יחד .הגבואר .מהשכל הפועל ,וד.יחר .מנח השכל הפועל כפל
השלמויות אשר יתנם לארם שיתם בעבור הגעת ההצלחר ,.כי הוא
התכלית אשר בעבוח פועל אוחו ופעל בו מר .שפעל־ היחה הנבואה
משחדלח לר.י׳1£יר האנשים אל ההצלחד ..ואולם הקסם והחלום ,למה
שר.מ מד.כחוח השופעות מר.גרםים ת5זםיםיים על האופן שזכרנו ,והיה
מה שישפע םד,ם םר.םחשבר .ור.רםמן אינו להישיר אל ההצלחה ,אבל
ת א לפעמים מישיר אל הפכה• היה שלא תר.יר .ת־יודער .מישרת האנשים
אלהר,צלחר״ ולפי שה .Tהמקבל בנבואה השכל ההיולאני ,היהשחרויח
נמשכת לשלמות השכל ,זר״יתה מגעת מפני זר .כר.חלטדוח• ולפי שד.טקבל
115
מאמר ב׳ פרק 1
בקסם והחלום הוא הדטתן ,לא רדתה הגעתם נמשך לשלטוה השכל,
ו<וינם טגיעים בר aלמחת .ולפי שהרטיון יתבורר יותר בקלות טטרדת
המחשבה והחוש בפתאים ובנערים יותר מזולתם מהאנשים ,היה שתמצא
בקצתם זאת ההודעה מתר מטה שתמצא להרבה םהמשכילים םהם ,ווה כי
קמל זה השפע לבדו הדמיוני יצטרך אל שיתבורר הכח המרמה טבץ
שאר הכתות המשיגות ,כדי שלא יבלבלו פעולתו .ולפי שםר< ׳«»חבאר
במאמר זה נאית למה שנראה בחוש מענק אלו התרעות ,הוא מבואר
שהענין ההוא מה כפי מה שהנחט — .ובכאן הותרו אלו הספקות כלם
אשר זכרנו מה הפרק.
פרק שביעי
נתקוי בו בשת» 9וו^זת
»קרו
1יוק.&0
וככר נשאר עליט שתי שאלות קשות בענץ ההודעה אשר אנחט
חוקרים בה• ה א ח ת מה הסבה מער הנמצא ממנגו זה שמריע טרי
שידעהו שואלו לבד ולא מתו־ מזה השיעור־ ו ה ש ני ת למה שיקרה
בוזלומות הצודקים שיהיו בהקק שתהיה רוב ה Tיעה הטנעת מ־ס מנעת
בדברים הנופלים תכף ,כמו שנתפרסם לט ממה שקרה לנו טור .שיהיה
בענינים הטפלים תכף לכד ,כמו שזכרט בביאורנו לספר ה ח ו ש ו ה ם ו ח ש,
וכן שמעט מזולתנו אשר הניע להם כמו אלו החלומות הצודקים ,שכבר
הניעו להם בענינים הטפלים תכף לבר• ולזה ידמה שזאת ההודעה
אם שתהיה ממחרת בענינים הטפלים תכף ,או היא על הרוב טפלת
בהם .הנה אלו השאלות ,ואם הם קשות מאר לעמקם ולמיעוט ההקדמות
אשר אצלט מ־מ ,אץ ראוי שנקצר טנתמת הסבה כר.ם כפי כחט,
כי ההצלחה האטשית אמנם תניע בתכלית מה שאפשר כשנדע דכר
דבר כפי מה שבטבעו שמדע לט.
ואנחט טחחילים החקירה מהשאלה הראשונה מאלו השאלות ,ונאמר
שקורם שנשתדל מתינת הטבה למה תניע זאת ההודעה באלו הענינים
אשר מפרט לבר ,ראוי שנחקור מאיזה מין מאלו הר״רעות תהיה זאת
הוהודעה ,ר׳ל אם היא םטץ הנבואה ,או טמץ הקסם ,או טטץ ר^לום
הצודק ,כי הוא בלחי אפשר שנתן סבה מ ה ,מה שלא גדע זאת ההודעה
מאמה סוג היא ,תה מבואר בנפשו .והוא מבואר שאינה טטץ הנבואה
לפי טה שבארנו טעניגה• תה שהיא תצטרך אל שלמות השכל ,תה
הנער אשר הגיעה זאת היריעה לו אין לו חלק בחכמה כלל ,לפי מה
שהתפרסם מענינו ,והנה התחילה לו זאת ההשפעה בעת אשר היה
בלחי אפשר שיהיה לשכלו שלמות כלל ,למיעוט ימיו ,כי הוא לפי מה
*8
116
מלהמוח ה׳
עסזפר באטח בעה ריחחילו להודיע אלו הןגניגים כי אם בן שש או
כסו שבע שגים .וכן נאסר שהוא ממאר שאין זאח ההודעה סטין
חחלומוח הצודקוח ,כי הם סעטיים ,וזאח ההודעה מארייה• ועוד
שאץ החלומות םדרכם שהגיע ההודעה בהם על דרך השאלה בהקיץ,
ואם היה זה ,הוא מעט ובדרך מקרה .ובהיוה הענין ק ,הנה לא נשאר
אלא שתהיה זאה ההודעה מסין הקסם• ולפי שהקסם השלם יניע
ההודעה כמה שידעת שואלו ובמר ,שלא ידעתו ,והיה זה הנער בלחי
טוריע כי אם טה שידעהו שואלו ,הנה ת א טבואר שזח הקסם הוא
קסם הסר ,מצד שאינו מודיע יותר מזח השיעור ,כמו שנאמר במי שיכול
לקדוח הכתיבה הנסה ואינו יכול לקחה ריכהיכח חרקה שראוהו חסר,
לא מצר שהוא קורא הכתיבה הנסה ,כי מי שהוא שלם הראוה יקראה
נם כן ,אבל מצר שאינו יכול לקרות הכתיבה הרקה .וזח החסחן הוא
אם מצר חחסרון ביצירת הכח הסרטה אשר לזה הנער ,ער שאינו יבול
לקבל מזה השפע יותר טזה השיעור ,אם טצר שזה השלמות ,לר,יותו
נקנה ,יקרה לו שחיח בהתחלה חלוש ואחרי כן תתחזק ,כסו חענץ בשאר
השלמויות האנושיות .ואם היה זה כן ,הנה אפשר שיהיה לזה הנער
קסם שלם לטה שבעח Tאם לא יטנעהו טונע .והנה החוש אפשר שיעיר
איזה מאלו חסמת היא הצודקח ,חח שאם יניע לו מהקסם מחר מזה
חשעור במה שבעתיד ,הוא מבואר שהסבה ומזניח היא הצודקת .ואולם
איך יהבאר שבהבנה יותר חלמזה יוכן הקסם לקבל השסע בזאח ההודעה
אשר תנוע לזה הנער טההכנה אשר תצטרך לו בקבול השפע בשאר
הענינים ,עד שיהיר .יחם קבול השפע בזאת התרעה אל קסל השסע
בשארחחורעות כיחס קריאת הכתיבה הנסה אל קריאת הכתיבה הדקה,
הנה נציע לבארי הצעה אחת יודע בדד והיא שהעתק הדבר אל שיקבל
דבר םסזג טה שתא מקבל אותו ת א יוחד קל טהעחק אל קבול דבר
חוץ םבונ.מה שטקבל אוחו ,ור.טשל כי טי שהיה טחלמד חלק אחר
מחלקי הטלאכות ההנדסיות ,הנה העתקו אל שילטר חלק אהר מהם
ת א לו יוחד קל טהעחקו אל התלטר מלאכה איגד ,טסוג טה שתא
טחלמר ,כאלו חאמר חכמת הטבע או חכטח הפלוטופיא .וכאעזר
דתישב וה ,והוא מבואר במלאכת הםשפט-שהמחשבר ,המסודרת
חאצל לכל איש ואיש סהגרמיט השטיטייט השליטים כעח ההיא לפי
םעך־כתו בעח חטולד ,הוא טמאר שהעתק האדם אל שיקבל טה שהשב
איתו זולחו מחמחשמת חמסורחח מהנרטיט השטימייס ת א יותר קל
טחעחקו אל שיקבל הסדור אשר בנטש הנרטים השםיטיים בטח
שלושפע מחם .וזר ,כי כשיעחק אל שיקבל טחשבח זולחו ,הוא נעתק
מאמר ב׳
ד
117
אל רבר ממונ מה שהיה מקבל אוחו מולח קסם* ו מ1יעתק אל קב1ל
שאר מה שיושפע מהם ,יעחק אל קבול רבר חוץ מסוג מה שהיה
מקבל אוחו .ובהיות הענק ק ,הוא מבואר שהכה הרמיוני יהיה
אפשר שיניעהו מהתסרק ,ער שיוכן לקבל מחשבת האנשים ,לא יוחר
מזה ,ווה אם מצר חםרק בשרש היצירה ,אם מצד שלא ישלם לו
ההחבוררוח הראוי בקמל זה השפע ,כי כבר יראה ממה שזכרנו
שההתבוררוח יותר מעט לכח הדמיוני תשלם לקוסם הנעת מחשבת
האנשים מהההמרחת הצריך לו לקבול שאר מה שישפע מהנרמים
השמימיים .ועור כי כבר יראה שלמה שידעוהו הנלוים לארם ועומדים
עמו רושם מה בהמצא לו היריעה ברבר ההוא ,עד שכבר ימצא הארס
מחר מוכן לאמר בדבר רבר כפי מה שראוי כאשר היה בפני החכמים,
מאשר הוא בעת אשר אינו עמהם ,ואולם היה זה באדם ,לחיותם בעלי
זה הכח האלרד ,כאלו ילוה שפע מה מאיש אחד לאחר ,ולזה היתר,
ההודעה במה שידעהו השואל למטה מההודעה בפה שלא ידעהו— .־
זהו השעור הנראה לנו בזאת השאלה.
ואולם החלומות המניעות בהקיץ הנר .ידמר ,שחר־ויר .רוב חד,ורעה
הנופלת בר.ם נופלת ברברים הנופלים תכף ,מפני שההחבודדוח המגיע
לכח הדמיוני בר,ק^ הוא חםר ,ולזר ,היתר ,הר.ורער ,הנופלת• בהם
חסרה .ואמנם יתבאר שזאת ההודעה היא חסרה ממר ,שאומר .חה
כי ר.ר.ורער ,השלימה היא שיניע לארם במה שיפול תכף ובמה שלא
יפול תכף־ ובר.יות הענק כן ,ד.נר ,חר,יר .הידיער .הנופלת במה־שיפול תכף
לבד ידיער .חםרר״מצר מה שלא יודע בר .מה שלא יפול תכף ,לא
מצר הורע בה מה שיפול תכף ,כי זאחהחורער .תגיע גם למי שהגיע
לו ההזרעה במה שלא יפול תכף; והנה יראה שהגעת היריעה בטח
שיפול תכף הוא יותר קל מהגעחר ,במה שלא יפול תכף ממד .שאומר.
זזד .שהוא מן רפבואר בנפשו שהמקבל כשהיה מוכן מאר יספיק
לו פועל יותר חסרלחוציא אל הפעל מה שהיה לו בכח מר,פועל אשר
יצטרך למקבל הבלתי מוק בזר .האופן• ובר,יות הענק כן ,הנר .כשיר.יר.
הכח הדמיוני שלם בשרש היצירה ,והיתר .ר.ר.תבוררוח המניע לו שלם,
יקבל שסע מהגרמים השמימיים ,לא מר.שליטים בעת הר,יא לבר ,אבל
מזולתם נם כן ,ואם כחם חלוש בעת ההוא להשפיע בזה המקוס .ואולם
אמרנו שכחם חלוש בעת ההיא לחשפיע בזר .המקזם טד,א ,pכי ירמה
שמי שהיה כחו חלוש מהגרמים השמימיים להגיע בה המקרים הטיוחםים
אליו ,יהיה כחו חלוש להניע הידיעה• ולזה היתר .המחשבה נאצלת
סהשליט באחר מהפנים אשר יהיה לו בהם שררה ,לא מכל המשרתים•
118
מלחמות וד
ואם היה שיהיה להם חלק כה /הוא מעט לפי כחם בעת ההיא מ ה
חצזקום מהארץ ולאיש הזה• וזה ממאר למי שעיץ במלאכת המשפט,
זכאשר לא היה הכח הדמיוני שלם כשרש היצירה ,או לא היה התפוררותו
שלם ,או אם יתקבצו שתי אלו המכות יחר ,לא יהיה לו כח לקבל שפע
הנדמים השמימיים חלושי הכח בעת ההיא ,ומדע לו ל 1ד מה שיסודר
מאלו המשרתים המושלים בעת ההיא אשר יתיחח מ מצד כחם,
והוא מה שיפול תכף ,כי מה שיפול תכף ייוחם אל המשרתים רמושלים
בעת ההיא מה המקום .וחיוחד לו ההודעה במה שיפול תכף מבק
שאר מה שיסודד מהם בהיותם מושלים במה שעתיד מ ה האופן ,להמח
מחשבתו משוטטת ברברים ההם• וכבר התבאר במה שקרם כי כבר
תצטרך בזאת ההודעה אל שחטה המחשבה אשר בו תהיה ההודעה,
והנה שוב המשרתים מ ה האופן מהכח אשר הם מה העת לא יהיה
אלא בו pארוך ,ואץ לאדם השגה בנושא אשר יהיה מ pההוא ,ולוה
' לא תטה המחשבה ברברים ההם .וכבר יראה גם כן שואת ההודעה
אשר בדברים הנופלים תכף מנעת בקלות יותר ,לפי שאנחנו נמצא
הרבה מהאנשים שיגיע להם פחד חוק בהיותם סביב העת הנכון לבא
עליהם פגע רע ,כאלו היתר■ להם דיעה מה במקרה ההוא ,ואמנם יקרה
להם שלא ירעו המקרר .ההוא ,אבל יגיע לר!ם ממנו פחר לבד ,כמו
שיקרד .בחלושי הראות שלא יראו להבת הנר ,אבל יראו אורר..
וכבר יספק מספק ויאמר אם היר .שתהיה ההורער .אשר במחשבת
שאר האנשים יותר קלה לד!גיעה מהודעת מה שיסורר מהנרמים
השמימיים ,כמו שקרם ,מה ור .שלא יהמ החלומות אשר בהקיץ במחשבת
שאר האנשים יותר משאר הדבתם .ונאמר שהורעח מחשבת שאר
האנשים לא יתכן כי אם על צר השאלה בהקיץ ,ווה אמנם אפשר
בקסם ,לפי שהגעת ההודעה בקוסם מאדיית ומיוחסת אל רצונו ואולם
בחלומות לא יתכן וה ,לפי שההודעה בהם היא מעטיית ואינה ממחםת
אל רצון החולם• הה מבואר בנפשו מענק ר^לום — .ובכאן הותרו אלו
הספקות לפי מה שבידינו מההקרמוח מ ה הרחש.
פרק שמיני
נתן בו סבות התחלפות הםהדגות לאנשים
אחת מאלו המודעות ב^מו וגקסם ובגבואד,
ואחר שהתבאר וה כלו מענץ הנבואה והקסם ור.חלום ,הנה יקל
לנו לחח סבות חלוף המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות.
הה כי מי שהיה מחר שלם השכל ומתר קל הר,חבורדות היה יוחר
שלם בנבואה ,ולפי התחלף שני אלו הדברים בפחות ויתר תתחלפנה
119
מאמר ב* פרק ח'
סדרנות הנבואה .והנה תמחר ההודעהבעניניס לקצת האנשים הטקבליס
זאת ההשפעה בענינים זולת עניניס ,לפי טבע האיש המקבל ההודעה,
שכאשר תטה מחשבתו מתר תגיע לו ההודעה יותר .וזה משותף לקוסם
ולנביא ,ולוה תמצא קצת הקוסמיס יודיע סוג מה מהמקריס ביחור מבץ
זולתם־ והמשל שאשר תטה מחשבתו בענק הוווג לאיש ולאשר! אס
בטבע אם בסנהג ,תיוחד הודעתו באלו הדברים ,כמו שהתפרסם מענק
הקוסמות• ומי שתטה מחשבתו לבר בהצלחת השכל ,תיוחד באלו
הרבדים אשר בהם תהיה הצלחת השכל ובענינים המישיריס אליה
מצר מה שהם מישירים אליה .ו Tםה במשה דבינו עליו השלום שבו
השתתפו שלשת הסבות האלו אשר זכרט ,רצוני שהיה שלם השכל
סאר ,וקל ההתבודחת ,והיתר .מחשבתו נוטה בהצלחת השכל לבד,
ולזה נתיחרה נבואתו טבק שאר הנביאים עליהם השלום .והנה התחבר
שלשת הסבות האלו בתכלית מה שאפשר באיש אחד קשה טאר ,ולזה
העמד ד^ודה שלא קם נביא כמהו בישראל .וכן אומר שהקוסם המתר
שלם הוא אשר הכח הדמיוני מוכן להתבודד טבץ שאד כחות הנפש,
והיתר .לו עם זה הכנה בתכלית שרש היצירה לקבל זה השפע בשלמות־
כי כבר יראה שאפשר שיגיע לזר .הכח חסרון בשרש היצירד ,.שלא
מכל לקבל זד .השפע ,ואף על פי שישלם לו ההתבודדות .ולפי התחלף .
שתי אלו הסבות בפחות ויתר תתחלפנה מדרגות הקוסמים • חד .שמי
שהיה קל ההתמרדות ושלם הכח יקבל כח המשרתים הבלתי שליטים
גם כן ,ויגיע הצדק ברברמ לזאת הסבה במה שמריע מהרברים המסודרים
מהנרמיס השמימייס ,כי ישתתפו כל המשרתיס מאת ההשפעה כמו
שישתתפו במה שיסודר מריס מהפעולות בזד .העולם השפל .ועל כל
פנים יעלם ממנו מה שימשך מההשגחה האלהית ,אשר לא יהיה מצר
הסדור אשר מהנרמיס השמימייס־ מד .אמנם ידעהו הנביא לבדו .והנח
יתבאר זה באור יותר שלם בסוף המאמר הששי מזר .הספר .ומי שהיה
מהם בתכלית החסרק לא יקבל השפע כי אם מהשליטים ,ומה שביניהם
יקבל מקצת חבלתי שליטים מזולת קצת ,ר’ל שהוא יקבל השפע מאשר
יש לד.ם כח מחר חזק מהם .ולזר .הקבול יהיו סריגות רבות לפי התחלף
מדרמת אלו הסבות ,וכן יתיחרו קצת הענינים אעזר יניחם קצת הקוססיס,
ויתחלפו מהענינים אשר יניחם הקוסמים האחרים מצר הענינים אשר
חטה בר.ם מחר מחשבתם ,כמו שקרם.
«uל' pהסאמד העני מזו! ר.ם*־«1 .ר.לד.
יתעלר.
מאמר שלישי
כידיעת השם יתברך הדברים
■
"
^רק רא שון מכור בו דעות מקודביס כזאת השאלח 6 — .ר ק שני נזגור בו ד.מעגומ
המקיימות רעת דעת מהם ^פי מה שכוצאנום בדכרי בע^י א^ו תדעות או בכת דכריהם•
פרק שלישי נחקור בטענות אשד זבד המורח זכרונו לברכה אם הם מספיקות אם לא— .
פרק רביע* נשליט בו המאמר בידיעת השם יתברך הדברים איך חוא בדרך עיוניו ונבאר
שאין במעגות הקודמים דבר ירחה מה שיהבאר.למ סעגץ זאת הידיעה — .פרק ח מי שי
•הבאר בו בשלמזת שמה שהתגאד לנו מענק זאת הידיעה חוא נאות מאד מכל דפנים— .
4ד ק ששי יתבאר בו שמד .שהביאנו אליו הע״ון סענץ זאת הידיעה הזא דעה תזרתן;ו: .
פרק ראשון
נזכור בו דעות הקודמיס בזאת השאלה .
וראוי שנחקור אם יולע השם יחכרך אלו הדברים חסרטיים האיזשריים
אשר בכאן ,אם לא ידעם• ואם ירעם ,על איזה אופן שידעם .ולפי
שכבר נחלקו בזה הדרוש הפלזסופים זהחבמים כעלי התורה ,ראוי שנחקור
חחלה בדעותיהם ,ומד .שנמצאהו צודק נקחהו מהם ,ומה שלא נמצאהו
צודק נבאר בו הצד אשר יסול בו האמת בבטולו.
ונאטר שהרעות אשר מצאנו בזד .לקורטים אשר ראוי שיעויין בדבריהם,
שחים• ה א ח ת דעחהפלוסוף והנמשכים אליו ,ו ה ש נ י ת רעת גדולי
חכמי תורתנו .ואולם הפלוסוף היה רואה שהשם יתברך לא ירע אלו
ה ע ג י נ י ם ה פ רם יי ם .ונחלקו הנסשכים אחריו לשתי רעות בזר .הכת
ר,אחת תםמר שדעת הפלוסוף ודא שהשם ית ברך לא ידע אלו
הד ברי ם א שר בכאן ,לא הק ללי ם ו לא ה פר ט ים • שאם היד .יודע
חכלליס או הפרטים ,היד .רמי בידיעותיו ,זיר.יה רמי כעצטוהז ,ובכלל הנר,
יהיה עצמותו מתחלק אל היותר שלם ור.יותר חסר ,כמו העניןברס־ים אשד
יחיה לר.ם גרר ,כי קצת טד .שבגדר ההוא הנא הולך במררגת השלסות
לקצתו .והכת ח ש גי ת תסמר שדעת הפלוסוף היא שהשם יתברך
ידע אלו ה ד ב רי ם אשר בכאן ב סה ש ל ה ם מ צ ד ה ט ב ע הכולל,
מאמר נ* פרק ב'
121
^הם ה רכר ים ה ע צ מ י י ם ,לא ב מ ה ש ל ה ט ב מה ׳ t5ה ם פ ר ט י י ס ,
והם ה ד ב רי ם ה א פ ש ר י י ם • ואין מה רבוי בעצמוחו ,כי הוא אינו
יודע כי אם עצמו ,ובידיעתו עצמו ידע כל הנמצאים במה שלהם מצד
הטבע הכולל ,כי הוא נימום חנמצאוח וםדדם וישרם■ אבל חוא לא
ידע אלו הדברים הפרטיים ,ולזה היה בהם העדד הםדד מזה הצד,
והיה בהם סדד ויושר בצד אשד ידעם .והנה יחבאד מדברינו במאמך
החמיעוי מזה הספר בגזרח השם שזה הדעח השני הוא רעח הפלוסוף .ואולם
גדולי חכמי חורחנו כמו הפלוםוף המעולה הרב המורה ־זכרונו לברכה
וזולתו מחכמי תודתנו אשד הם מםכימים לדעתו יראו שהשם יתברך
יו ד ע אלו ה פ ר טי ם ה א פ ש ר י י ם כלם ב צ ד אשר הם בו פ ר ט י י ם ,
ויאסרו ־שהשט יתברך יודוע במדע אחר כל אלו הדברים אשר;הם לבלתי
תכלית .וכבר יתבאר שזה דעת הרב חמורה זכרונו לברכה ,כי הוא אמר
בפרק העשרים מהחלק השלישי מספרו הנכבד מו רה הנ ב ו כי ם דבר
זה לשונו• וכן ב א מ ר שכל אלו ה ד ב ר י ם ה מ ח ח ר ש י ם ידעם
מרם די ות ם ,ולא סר מהיותו י ו דע א ו ת ם ,ולזה לא י ת ח ד ש
לו מ ד ע כלל• כי י די ע תו ש פ ל ו ני הוא ע ת ה נעדר ,וימצא בעת
הפלונית ,ו י ת מ י ד נמ צא כך ,ו א ח ר כך י ע ד ר ,כ ש י מ צ א ה אי ש
ה ה ו א כמו ש ק ד מ ה ה י ד י ע ה בו ,לא נ ו ס פ ה שם י די עה ולא
ה ת ח ד ש מה ■שלא היה נודע אצלו ,אבל ה ת ח ד ש מח ש חי ה
יודע מ ק ו ד ם ש י ת ח ד ש על מה שהוא נ מ צ א עליו .ו י ת ח י י ב
לפי זאת ח א מ ו נ ה ש י ה י ה ה מ ד ע נ ת ל ה ב ה ע ד ר ויקיף במה שאין
לו ת כ ל ה ,והא מגנו זה וא מרנו כי ה ה ע ד ר אש ר ק ד מ ה ביד י עת ו
ה מ צ א ת ו ,והוא יכול ל ה מ צ י א ו לא י מ נ ע היתלות ה ידי עה בו.
עד כאן לשונו זכרונו לברכה .הנה כבר התבאר מזח שהוא יראד,
שהשם יתברך יודע הדברים הפרטיים האפשריים בצד אשר חם בו
פרטיים.
פרק שני
גזכוד בו הטענות המקיימות דעת דעת מהם לפי מה שמצאנום
בדברי בעלי אלו הדעות או בכח דבריהם.
ואחר שכבר זכרנו דעות דקודמים בזאת השאלה ,ראוי שנחקור
בדעותיהם איזה מהם הוא הצודק ,וראוי מפני זה שנעיץ בטענות המקיימות
דעת רעת מאלו ,והמבטלות אותם.
וצאטר תחלה שמה שהנTז הפלוסוף שהשם יתברך בלתי יודע אלו
הדברים הפרטיים האפשריים כבר יחשב לו שיחיו פנים מהחראות- .
122
סל ח מ ת רד
א ח ר סהם /שהדבר הפרטי לא יופג אלא בבח המלאני כפז ריחף«
והדמיון וזולתם ,יאולם השם יתכרך סמאר פעניגו שאץ לז כח חיולאגי,
ולזה יחויב שיהיה השם יתברך בלתי יורע אלו הדברים הפרטייס.
ויסודר ההקעז כן• השם יתברך אץ לו בח המלאני ,וכל מש־ג דבר
פרטי יש לו כח היולאני ,ויולד אם כן השם יתברך בלתי משיג הדבר
הפרטי — .ו ה א ו פ ן ה שג י ח א ,שהענינים הפרטיים הם זסניים,
ריל שמציאותם הוא בז^ מה רפח אליו ,וסי שלא יתואר לא בתנועה
ולא בסגוחדי אי אפשר להשיג הדברים חזמניים• ואולם השם יתברך
לא יתואר לא בתנועה ולא בםגוחה ,ויחויב מזה שיהיה השם יתברך
בלתי משיג אלו חרברים הפרטיים .ויסודר ההקש כן־ חשם יחברך
הוא בלתי מתואר בתנועה ולא במגוחח ,וכל מי שהוא בלתי מתואר לא
כתנועה ולא במנוחה הוא בלתי אפשר ^8יג הענינים הזמניים ,אם
כן ומזם יתברך לא יתק שישיג הענינים חזמגיים .עוד נחבר לו זאת
הוצלדה הקדמה אחת יורע בה ,והוא שהעניניס הפרטיים הם עניגים
זמניים ,ויחויב מזה שהשם יתברך לא מזיו הדכרים הפרטיים .־—
והאופן השלישי הוא ,שאם הונח השם יתברך משיג אלו הענינים ,הנה
ככר יחשב שיחויב מזה שישלם הנכבד בפחות ,כי ה Tיעה הוא שלמות
ליודע ,ווה בתכלית הבטול ,ומה שיחוייב׳&טמ הבטל הוא כטל• ולזה
הוא מקאר שאץ השם יתברך כמזיג אלו הענינים .יהגה זאת הטענה
תחייב ,לפי סדי שיחשב ,שלא יהיה השם יתברך יודע כי אם עצמו ,רזל
^ א יהיה יודע לא דגללים ולא הפרטיים — .ו ה א ו פ ן הר בי עי הוא/
שאם ד%ה השם יתברך משיג אלו הענינים ,הנד• מפני שהשכל מתעצם
במה ש Tעדיו ,דינה יחשב שיחויב סודי שלא יהירי השם יתברך אחד,
אכל הרבדי ,לרמי מושגיו אשר נתעצם בדים ,מדי בתכלית הבטול,
וטרי שיחויב מסט הבטל הוא בטל• הנרי אם כן מבואר סודי שהשם
יתברך בלתי משיג אלו העגינים .חאת הטענה תחייב גם כן ,לפי מת
שיחשב ,שאץ השם יתברך יודע כי אם עצטו — .ו ה א ופ ן די ח ם י ש י הוא,
שהדברים הפרטיים אץ לדים תכלית ,ודיידיעה הוא ענץ מקיף וכולל,
ומדי שאין לו תכלית לא יקיפדיו מדע ולא יכילהו .וזאת הטענדי תחייב
כשלא תפזל ידיעדי בדברים הפרטיים בכללם במה שרים פרטיים ,לא
לשם יתברך ולא לזולתו — .ו הא ופ ן הששי הוא ,שאם הונח הענץ ק
שהשם יתברך יודע א א הדברים המתחזמזיס ,הנדי לא ימנע הענץ
מחלוקה ,אם שתהיה זאת די Tיעה א6זם יתברך כאא המתחרעזים קודם
בואם ,או שתהיה א די Tיער .בהם עם בואם לבר ,לא קודם זוז .ואס
הזנחה א ידיעה בהם טרם בואם ,הנה תהיה Tיעתו נתלית בהם בריעדז•/
מאמר נ׳ פרק ב׳
23ג
תה בטל ,כי היריעה ^י ה בהכרה לרבר נמצא ידוע .ועור שזאת
היריעה אשר לו בענינים האפשריים טרם בואם לא חמנע מחלוקה ,
אם שידעם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשרות ,ויהיה סוחר מה שידע
שיגיע מאלו הענינים אפשר ,או שידע בשלמות איזה חלק יגיע מחלקי
הסוחר ,ולא ישאר סותרו אפשר .ואם הנחנו ש Tעם לפי מה שהם
עליו בטבעם מהאפשרות ,הנה יחויב בזאת הידיעה אשר לו באלו העניגים
טרם בואם שתשתנה עם בואם ,כי היו אפשרים שיגיעו ושלא יגיעו
קורם היותם ,ועתה חוסר האפשרות• ולפי שהשכל מתעצם במה שידעהו,
הנה יחויב שיהיה השם יתברך בשנוי מחמיר ,וזה בתכלית הבטול .ואם
הנחנו שהשם יתברך יודע בשלמות החלק המגיע משני חלקי האפשר ,
הגה יחויב מזה שלא יהיה בכאן דבר אפשר שיגיע ושלא יגיע ,ויהיו
אם כן כל הדברים מחויבים ,תה בתכלית הבטול והגנות .ובהיות הענין
בן ,הוא מבואר מזרי שהוא בטל שתהיה לעזם יתברך ידיעה באלו הדברים
ר»תחרשים טרם בואם .ואם הונחה לו יריעה בהם עם היותם לכד ,הנה
יהיה לו תמיר התחדשות יריעה• ולפי שהשכל יתעצם במה שידעהו,
הנה יחויב מזה שיהיה עצמות השם יתברך בשנוי מתמיד ,וזה בתכלית
חבטול — .ו ה א ו פ ן ה ש בי ע י הוא ,שאם היה השם יתברך יודע אלו
הענינום הפרטיים ,הנה לא ימלט הענק בזה מחלוקה ,אם שינהיגם
ויסדרם סדור טוב ועזלם וחמים ,או שיהיה מנוצח ולואה מלםררם אץ
ןכולח לו עליהם ,או שיובל לסדר איחס סדור טוב ,אלא שהוא יעזבם
תשכחם על צד היותם נבזים ושפלים ופחותים בעינו ,או על צר הקנאה
תזוא מבואר ששתי רחלוקוח מאלו החלוקות האחרונות הם שקר ,וזח
כי הוא טמאר שהשם יתברך לא ילאה מעשוח דבר ממה שירצה אוחו,
זלא יקצר מנתינת הטוב והשלמות לנמצא נמצא כפי מה שאפשר ,וזה
ממה שיראח הראות נפלא ממה שנמצא מהחכטוה בבריאת בעלי חיים
ועוצם היכולת להמציא בהם מה שאפשר מהטוב והשלמות ,ער שאי
אפשר שיהיו נמצאים באופן יותר שלם ממה שהם בו .ובהיות הענין
כן ,לא נשאר מן התלוקה אלא שיסדר השם יתברך אלו העגיגים סדור
טוב ושלם וחמים ,אם היה ש Tעם חה הפך מה שנמצאהו בחוש
מאלו הענינים הפרטיים ,רצוני שכבר נמצא בהם העול והעדר הסדור
הויכה ,עד שכבר ימצאו רעות רבות לטובים וטובות רבות לרעים.
תהו אצלם החזק שכטזפחית שאין השם יתברך יודע אלו הענינים
הפרטיים• תדמה שזאת הטענה היא שהניעה הפלוסוף אל שיאמר
שהשם יתברך אינו מרע אלו הענינים הפרטיים ,והממאר ממה שאמר
בזה בספרו ב מ ה ש א ח ר ה ט ב ע — .אלו הן הטט;וח אשר v r .אנום
124
מלחמות ה'
טרברי הסלוסוסים טכח רבריהם לקיים שהשם יתברך גלחי יורע אלו
הרכרים הפרטיים.
ובכאן ט ענ ה ש ט י נ י ת יתקיים בה לפי טה שיחשב שהשם יתברך
בלתי יודע אלו הרכרים הפרטיים• וככר ראינוה לקצת הטתאחרים,
ויחייבו טטנה שהבמה הםתדכק יחלק אל טה שלא יחלק .וראינו
־לוברה הנה ,בעבור שאפשר שיחשב שיתבאר טמנה שהשם יתברך בלחי
משיג אלו הענינים הפרטיים .וזה שאם השם יתברך יודע בל אלו
חרברים ,היה מחויב טוה ,לפי מה שיחשב ,שיהיה אפשר מה שהוא
כלתי אפשר .וזה שכבר התבאר שהבמה הטתרבק מתחלק אל מה
שאפשר שיתחלק• ואם הונח שהשם יתברך יודע בשלמות טה שאפשר
שיחלק אליו זה הבעל במה במה שהוא בעל כמה ,הנה יהיה בכמה
חלקים ידועים אצל השם יתברך בלחי מקבלים חלוקה ,שאם היו מקבלים
החלוקה ,לא יחיה השם יתברך יודע ב ^ מו ת מה שאפשר שיחלק אלין
זה הבעל כמה• וזח בטל בל שיהיו בבמה המחדבק ,שהוא כמה ,חלקים
כלתי טקכלים החלוקח .וככר שערו קצת האחרונים כזאת הטענה
וחייבו טמנה שהבמה המחדבק מתחלק אל מה שלא יתחלק ,והנה הביאם
לזח שחם קבלו חחלח שחשם יתברך יודע לא יסכל דבר ,ומפני זה
חויב לחם מזאת הטענה שיהיה הבטה המחדבק מתחלק אל טה שלא
יתחלק — .הנה אלו הן הטענות אשר יקיימו שהשם יתברך בלחי יורע
אלו הדברים הפרטיים ,והן בעצמן טכטלוח דעת טי שיראה שהשם יתברך
מדע אלו הדברים הפרטיים.
ואולם מה שהניחו אוחו חכמי תורתנו זכרונם לברכה שהשם יתברך
יודע אלו הדברים הפרטיים ,יש לו גם כן פנים טההראוח — .ה א ו פ ן
ה רא שון הוא ,כי מפני שהיה השם יתברך השלם בתכלית השלמות
אצל כל בעל עיון ,הנה הוא בלחי ראוי שייוחס לו חסרק הסכלות ,ר״ל
שיסכל דבר מחדכרים ,כי הסכלות הוא נחל שכחסרונוח ,וטי שיבחר
שי־חס לו הסכלות כאלו הדברים מתר טשייחס לו שילאה לסדרם סחר
טוב ,ברח מן הטוב ונפל כיותר רע טמנו ,תה שכבר יראה מצד טבע
המקבל שלא יוכל לקבל מהשלמות שעור מחו• ,ואין זה חסחן כחק השם
יתברך — .ה א ו פ ן הש ני שאין ראוי שנחשב כפועל שיעלם מטנו מה
שפעל אוחו ,אכל ידיעתו במה שפעלו יותר שלימה מידיעת זולתו כו
כי הוא ירע בידיעה אחת כל מה שיתחדש כמה ׳^פעל אוחו מצר
התכונה אשר שמחו עליה ,ואולם זולתו יקנה מה ידיעה מהעשוי,
וכשיראה דבר מתחדש לו מצד טבעו אשר הטבע עליו ,חחחחזזילו
יחעה כדבר ההיא המתחדש• וכן יקנו אוחו הדברים חמחחדשים יריעח
מאמר ג׳ סרק כ׳
125
אחר יריער ,.ויחכן שלא השלם לו יריעה לעולם כמר .שימשך מזה הדכר
העשוי ,אם היו הענינים אשר ימשך הרושם מטנו רכי ר.םםפר מאר.
וכהיוה הענץ כן ,והיה השם יהכרך פועל הנמצא בכללו ,הנה הוא אם
כן יורע מה שיההרש כו יריעה אמהיה שלימה כלהי מהיחסה ליריעהנו•
וזה כי הוא ירע כיריעה אחה כל מה שנתחרש כו מצר טכעו אשר
הטכיעו ,ואנחנו אמנם נרע ממנו המתחרש כר.החרשו .ולזה אין ראוי
שנקיש כין יריעתנו ליריעת השם יתברך ,כשנאכזר שאם חיו להשם
יתכרךאלו היריעות ,היו לו יריעות רכזת ,ויהיה עצמותו מתרכה־ וזר,
שמה שיורע אצלנו כיריעות רכות כטכפר יורע לשם יתכרך כיריעה
אחת ,כמו שקרם ,אבל ככר יורע לו כיריעה אחת מאלו הרכרים ,טח
שלא יתכן שיושג לט כיריעות רכות ,כי לא תקיף יריעתנו ברמי הרברים
רגזתחרשים כעולם מצר טכעו אשר הטביעו השם יתכרך עליו.
הנה שחי אלו הטענות אשר זכרם ר,רכ ה ט ו ר ה זכרונו לכרכר ,כחלק
השלישי מספרו חנככר מ ו ר ה ה נב וכי ם לקיים כחם שר,שם יתברך
מרע כל אלו הרכרים הפרטיים .והוא מכואר שזאת הטענה חשנית,
עם שתקיים שהשם יתברך יורע כל הרברים חמחחרשים ,הנה היא
חכטל קצת הטעטח אשר היו הפלוסופים מבטלים כהס שיהיה תשם
יחכרך מרע אלו הרכרים הפרטיים .והנה קצת הפלוםופים מלקו מעליהם
הטענה הראשונה מהטענוה אשר זכרנו לקיים כהם שהשם יחכרך מרע
אלו הרברי■ הפרטיים כלם כשאמרו שלא יחויב םר,נחחנו שר,שם יתכרך
בלתי יורע אלו חרברים חפרטי.ים שייוחם לשם יתכרך חסרון ,כי אין
כל הערר חסרון ,ואילם הוא חםרק למי שררכו שיתואר כקנין ההוא,
לא לטי שאין ררכו שיתואר כקנץ ההוא ,והמשל שהתנוער .היא שלמות
מה לכעלי הנפשות ,ואין אמרנו כשם יתכרך שהוא כלתי מתנועע ח סחן,
אכל הוא שלמות ,וכזה יאמרו שהיות השם יהברך כלתי יורע אלו חרברים
הפרטיים אינו חסתן ,אבל שלמות ,לפי שיריעחו כנככר שביחעים לא
כאלו חירועים תפחוהים ,ולזה אמר הפלוםוף כמאמר הנרשם כאות תלסר
מ מ ח ש א ח ר ה ט ב ע כי מי שלא יראר ,חרכר ,מחרכרים הוא יותר טוב
ממי שיראה.
וככר מלק מעליו הרב המורה זכרונו לברכה כל הטענות הקורמווז
וכיוצא כתם מטת שיחשב שיחויב טמנו שיחיה השם יתכרך כלתי יורע
אלו הרברים הפרטיים כשאמר שאין רא.י שנקיש כין יריעהגו מריעה
השש יתכרך ,כי כנמה טירנה טציאוחו יחכרך טטררגח מציאותנו
כן נכהה טררגת יריעחו סמהרגח יריעהנו .וזה מחויב ,לפי שיריעהו הוא
עצסו ,כמו שביארו הפלוכופים .ולזר .הרנה ר.רכ הטורה זכרונו לכרנה
126
מלחמות ה׳
להוכיח הפלוסופים בהקישם בץ ידיעתנו ל Tיעתו יתברך ,דחייבו ססגי
זה ההקש שיהיה השם יתברך בלתי יודע אלו הדברים אשר בכאן,
והם בעצמם בארו לנו באופן מה ששם היריעה נאסר בשם יתברך
ובנו בשתוף השם לבר ,והוא מבואר שהדברים משותפי השמות אץ ראוי
שילקח מופת מקצחם על קצתם .ובזאת הטענה התקיים אצלו שלא
ימנע מפני אלו הטענות אשר זכרום הפלוםופים היות השם יתברך מדע
אלו הדברים הפרטיים כלם• וכאשר התבאר שהוא כלתי נמנע ,הנה
הוא ראוי שיוגרז היותו מדע אותם להרחיק ממנו חסרון הסבלות.
והנה קבל הרב המורה זכרונו לברכה שידיעתו יתברך היא מתחלפת
לידיעתנו ב ח מ ש ה רברים ,רצוני שכל אחד מאלו הדברים החמשה ,אם
הם נמצאים בידיעת השם יתברך לפי רעתו ,הוא בלתי אפשר מידיעתנו.
והנה אבאר לך בזכרי אלו החמשה דברים• ה א ח ר מהם ,שהמרע
האחר במספר יאות וישוה לדברים רבים מתחלפים במק .וראד שתדע
שזה בלתי אפשרשיצוייר בידיעתנו ,מה שלא היו אלו הדברים הרבים
יחעים מתאחרים ,ר״ל בהתאחדות שילך האחר מן האחר מדרגת
השלמות והחמימות ,כי מה האופן בלבד ישובו הדברים חרבים אחד
במספר ,ואם המ חלקי הגרר רכים ,לפי שו^לק האחר מהגדר הולך
מהלך השלמות והחמימות מהשני• אבל העניגים הרבים אשר אק אפשר
שילך האחר מהם מהשני מררגח השלמות והחמימות ,כמו הענין בדברים
הפרטיים אשר הם לבלתי תכלית במה שהם פרטיים ,הוא■ מבואר שאי
אפשר שיחאחח בידיעתנו ,אם היה אפשר שתהיה לנו ידיעה בר&,
וזה שהם אק להם צד שיחאחח מ ,כל שכן שישובו אחר בתכלית
הפשיטות ,כמו העגק ביריעת השם יתברך שהיא אחת בתכלית הפשיטות
להיותו אחר בתכלית הפשיטות .ואולם שאי אפשר באלו הדברים הפרטיים
שילך האחר מהאחר מהלך הצורה והשלמות ,הוא מבואר ,לפי שהם
הולכים אל זולת תכלית ,והדברים שקצתם צורה לקצת אי אפזזור זה
בהם ,כמו שהתבאר ב מ ה ש א ח ר ה טבע • ועור שהם סובבים ,ר׳ל
במק ,ואף על פי שאינם סובבים באיש ,זהוא שאי אפשר ברברים
הסובבים שיהיה האחר מהם במדרגת הצורה והשלמות לשאר הדברים
כלם ,לפי שאס הונרז הענין כן ,יהיה הדבר האחד במררגח הצורה
לעצמו ,תה בתכלית הבמול• והמשל שיהמ המקרים המתדזדשים מקרי
אבג ,וילבו בסכוב אל זולת תכלית ,ויהיה ב שלמות לא וג שלמות לב,
ועור ישוב א ויהיה שלמות לג ,הנה אם כן א שלמות לא ,ומה יתבאר
שב שלמות לב וג שלמות לג .ולרדות כמו זה הענק בלחי אפשר
שיצויר בידיעתנו ,רצוני שיהיה הרמי מתאחר אחר בתכלית הפשיטות
מאמר נ׳ פרק ב'
127
זהאחחת ,אמר הרב המורד .זכחגו לברכה שבזר .הענץ תתחלף ידיעת
השם יתברך לידיעתנו ,וור .אפשר אצלו להיות שם רT .יער .נאמר בשם
יתברך ובנו כשתוף השם לבר.
והשני מאלו הדברים אשר תתחלף בד.ם יריעת השם יחברך
לידיעתנו לפי רעת הרב ובחנו לברכה הוא ,שידיעתו יתברך נתלית
בהעדר .וראוי שתדע שכבר יחויב לו שיניח וה ההתחלפות בין
ידיעתו יתברך ליתעתנו ,לפי שר.וא יניח שהשם יתברך יוחג
הענינים הפרטיים כלם ,ולוה יחויב שידע מהם שהם נעדרים
ושימצאו בזק הפלוני ,הנר .אם כן תהיה הדיעה לו בור .המקרר .נעדר
עתר .נמצאת כפועל ,והיחע אשר בו נתלית הדיער .נעדר .ווה בלחי
אפשר שיצוייר בידיעתנו־ חר .כי מפני שהיחע ור.דיעה הם ענין אחר
במספר ,חויב כשהיר .הדוע בלחי נמצא ,שהד.יה היריער .בלחי נמצאת,
ולזה חויב ביריעחינו ,שאם היה הידיער .בדבר נמצאת בפעל ,שיהיה
היחעה אשר בו נתלית היריעה ננזצא .ואץ לאומר שיאמר שידיעחט
כבר תהיר .בפעל והידוע נערר ,כמו הענין בר.רבה מר.חמונוח
הלמודיוח אשר לנו ידיעה בהן ,ואינן נמצאות כ ^ חוץ לנפש• בי כבר
באחו במאמר הראשון מור .הספר שד.יריער .אשר לנו נסמבח אל
הסחר המושכל הנמצא מאלו הדברים בנפש השכל הפועל ,ווה הסחר
נמצא ח מד מפ שו .ואי אפשר אל הרב המורר .שיאמר שידיעת השם
יתברך לאלי הדברים המתחדשים נסמכת אל הסחר המושבל הנמצא
לר.ם בנפשו ,כי ודא נמצא חסד■ לפי שאם הונח הענץ כן ,לא חהיר.
לו דיע ה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים ,אבל דע ם מצר הסחר
המושכל אשר לר.ם בנפשו ,והוא הצר אשו־ אינם בו פרטיים .ולזר .גזר
יאמר שזה הענץ התחלף מ גם כן יריעת השם יתברך לדיעחנו ,וזר.
אפשר לפי רעוע דל ,לוויות שם היחעה נאמר בו יתברך ובנו בשחוף גמזר, .
ד אוי שתדע שכבר יראה םהקענר .השנית אשר וכתו שיקיים בר.ם
ד.רב הסורר .ו׳ל שהשם יתברך מרע הדברים הפרטיים במה שהם
פרטיים ,שהוא ירצה שתהיה דיע ח השם יתברך באלו הדברים הפרטיים
נסמכת אל הסחר המושכל אשר בנפשו םר.עולם לפי הטבע שר.טביעו
עלה ,ולוה אסר שידיעת הפועל במה שעשד.ו יותר שלמה סדיעת
•דלתו מ ,לפי שהסתחדשים בעשוי ההוא נמשכים לידיעתו ,כי הוא
שס העשוי באופן שיתחדשו בו אלו המתחדשים ,ובני ארם המתבוננים
.:־ חרייה ידיעתם נמשכת לדברים הסחחרשים .ובהמת הענץ כן,
ר1ר .יחשב שיסחח דבריו קצתם אח קצת ,כי לפי מה שוכר מ אח
הסענו־ ,ירמה שתא יראר שרושם יתברך בלחי מרע אלו הרבדים הפרטיים
128
מלדומות ה׳
במרי שהם פרטיים ,אבל ירע הסהר המושכל אשר להם בנפשו .וראוי
שנאמר בהיתר וה ר.םפק כי הרב המורה ז״ל לא רצה לנו לבאר מואח
הטענה איך ירע השם יתברך הרברים ,כי זה בלתי אפשר לארם להשיגו,
כמו שזכר הרב המורה זיל פעמים רבות• ואמנם רצה לבאר מזאת
הטענה שהוא יתברך יורע הרברים ,ושיש הברל רב בין יריעתו
ליריעתנו ,ולזה אין ראוי שנקיש יריעתו ליריעתנו כמו שעשו הפלוסופים.
וזה מבואר למי שייטיב העיון במה שאמר הרב המורה ז״ל ,יעוייו שם.
והשלישי מאלו הדברים החמשה הוא ,שידיעתו יתברך מקפה במה
שאין לו תכלית מהצד אשר הוא בלתי בעל תכלית .וכבר חויב לו שיאמן
זה ,לפי שהוא הניח שהשם יתברך יורע הענינים ר.פרטיים במה שהם
פרטיים ,והוא הצר אשר הם בו בלתי בעלי תכלית ,וזה ענין בלתי אפשר
שיצויר בידיעתנו ,כי הידיעה במה שהיא ידיעה תחויב שיהיה היחע
ענין מוגבל ומוקף ,ומה שאין לו תכלית לא הקיפהו יריעה ולא תבילהז.
ולזה אמר הרב המורה ז״ל שבזה הענץ גם כן תתחלף יריעת השם יתכרך
לידיעתנו ,וזר .אפשר אצלו ,לפי שהיריעה נאמרת בו יתברך ובנו בשתוף
גמור ,כמו שקרם .ואין לאומר שיאמר שידיעתנו גם כן מקפת במה
שאין לו תכלית ,לפי שהגררים והגזרות הכוללות כוללות אישים אין
תכלית למםפרם• כי זה המאמר כשיעויין בו הוא בלחי צודק ,וזח
שהאישים לא יודעו במה שהם אישים ,והוא הצד אשר הם בו בלחי
תכליחיי ,מצר הגררים והגזתח הכוללות ,אבל יודעו מהצר אשר הם
בו א חד ,והוא הטבע המשותף ,וזה מבואר בגפשו .ואם אמר אומד
שכבר תקיף ידיעתנו במה שאין לו תכלית ,לפי שאנחנו גדע בכמה
חמחרבק שהוא מתחלק אל מה שיתחלק ,וזה אל לא תכלית ,ונרע גם
בן במםפר שהוא נוםף אל מה שיהוםף ,וזה אל לא תכלית• אמרנו
לו שזאת היריעה רדא גם כן לגו מהצד שהחלקים בו אחד ,לא מצד
שהחלקים בו רבים ,בי אנחנו לא נדע זא^ היריעה בחלקים מצר מה
שר.אחר זרח והאחר חצי זרח והאחר רביע זרח ,דרך משל ,והוא הצר
אשר הם בו רבים ,אבל מצד מה שכל אחד מהם כמה מחדבק ,ואנחנו
יודעים שכל כמה מחרבק אפשר שיחלק• וכן הענין במספרים ,כי אין
אנחנו יודעים זאת היריעה במספרים מצר מה שאחר עשרים והאחר
עשרים ואחד והאחר עשרים ושנים ,ררך משל ,והוא הצר אשר הם
כו רכים ,אבל מצד מה שבל אחד מהם מםפר ,ואנחנו יודעים שכל
מספר אפשר שיחוםף.
,והרביעי מאלו חרברים החמשה הוא ,שידיעת השם יתברך ברברים
העתידיס להתחרש לא תחייב שיהיה הדבר הידוע מחויב ,אבל ישאר
מאמר ג׳ פרק ב׳
129
סוחרו אפשר .ואמנם חויב לו שיאמן זה ,לפי שאי אפשר לו לבטל טבע
האפשר ,כי העיון וההורה יחייבו שיהיו בכאן רברים אפשריים .ובהיות
הענין כן ,הנה יחויב ,שכאשר הונח שהשם יתברך יורע הרברים העתירים
להתחרש ,שיהיה סותר הרבר ההוא המגיע לפי יריעת השם יתברך
אפשר שיגיע ,ולא יניע מה שירע השם יתברך שיגיע• שאם היה מגיע
בלי ספק מה שירע השם יתברך שיגיע ,לא יהיה סותרו אפשר כלל,
ויבטל טבע האפשר ,והוא מה שברח הרב ז׳יל ממנו .וזה ענין בלתי
אפשר שיצויר בידיעתנו .וזה שאם רצה הרב המורה ז״ל שהשם יתברך
ירע שהחלק מחלקי האפשר שירע שיגיע אפשר שלא יגיע ,ושכבר
אפשר שיניע סותרו ,והוא מה שראוי שיחשב שירצה אותר הנה כמו
זה לא יקרא אצלנו יריעה ,אבל יקרא מחשבה ,וזה מבואר בנפשו .וזה
שאנחנו כאשר נאמר שיש לנו יריעה שכבר יניע אחר מיוחד מחלקי
האפשר ,הוא בלחי אפשר אצלנו שלא יניע• ואם היינו משערים שהוא
אפשר שלא יגיע ,הנה נקרא זה הענין מחשבה ,לא יריעה ,רצוני שאנחנו
נאמר אז שכבר נחשב שזה החלק יניע ,ולא נאמר שככר ירענו שזה
החלק יגיע■ ואם לא יגיע מה שחשבנו שיגיע ,הנה תהיה זאת המחשבה
אצלנו טעות ,ולא יריעה ,וזה מבואר בנפשו .ואם רצה הרב המורח
דל שהשם יתברך ירע כבאור אי זה חלק מחלקי האפשר יניע ,ולא
ירע שהוא אפשר שלא יגיע ,אלא שהענין הוא כן בעצמו ,רצוני שהענין
ההוא אפשר שלא יגיע ושכבר אפשר שיגיע סותרו־ הנה במו זה
הענין לא יקרא אצלנו יריעה ,אבל יקרא טעות ,ר״ל כאשר יגיע סותר
מה ששפטנו שיגיע ,וזה מבואר בנפשו .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר
שכבר תהיה לפי זה השרש יריעה אצל השם יתברך מה שהוא אצלנו
רבר מקביל ליריעה ,כי הטעות הוא מקביל ליריעה ,והמחשבה מקבלת
באופן מה ליריעה .ולזה שפט הרב ז״ל שבזה הענין תתחלף גם כן
Tיעח השם יתברך לידיעתנו ,וזה ההבדל אפשר שיהיה בין שתי היריעות
לפי רעת הרב דל ,מפני שהיריעה אצלו נאמרת בו יתברך ובנו בשתוף
גמור .ואין לאומר שיאמר שהרב ז״ל ירצה בזה שהשם יתברך לא
ישפט בידיעתו איזה חלק מחלקי האפשר יגיע ,כי הוא היה רואה
שהשם יתברך ירע החלק המניע על ייחור ובירור ,וזה מבואר בלשונו
בזכרו זה ההברל־ ואם היה שנודה זה ,הוא מבואר שזה נם כן בלחי
מצויר בידיעתנו ,כי אנחנו לא נקרא כמו זה יריעה ,אבל נקראהו מבוכה
ובלבול .וזה שאנחנו נאמר שאנחנו נבוכים ובלחי משערים אם יניע
זה החלק מחלקי האפשר ,או זה ,או זה ,וכל מה שיהיו חלקי האפשר
ייהי־ רבים המספר תהיה המבוכה יותר חזקה• והנה המבוכה והבלבול
0
130
מלחמות ה׳
הוא רבר מקכיל ליריעה ,וכל שכן כאשר הונחה כזה האופן ,וזה
כי הרכר המחחרש ימצאו לו מחלקי הסותר קורם מציאותו אלף שנה
חלקים כמעט שאין חכליח למספרם• ווה כי כאשר הונח כל אחר
מהמקרים האמצעיים אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה ,ואם לא יהיה,
אפשר שיהיה כך או לא יהיה כך ,הנה כאשר חנחינ הענין על זה
האופן יתאמת שלמקרי האחחן המחחדש כאמצעוח שאר המקרים
האלו ,אם היה שיניעו ,יהיה מחלקי הסוחר לכלחי חכליח .וכמו זה
הענין יקרא אצלנו חכליח המכוכה והכלכול ,ר״ל שיהיה נבוך אם יהיה
כך או יהיה כך או יהיה כך כחלקים כלתי כעלי תכלית• כי המכוכה
והספק יהיה מחר מעט כשיהמ חלקי הסותר יוחר מעטי המספר,
ולזה היחה החשוכה היותר מיתרת הרכר מזולתו יותר שלמות ההורעה,
זאף על פי שלא חיחרהו כשלמות ,כאלו תאמר שהאומר כספינר ,שהוא
גשם מעץ נעשה כמלאכת כעל תוך כלתי מכוסה ,הנה כל אחר מאלו
הייחורים הוסיף כיריעה ,לפי שהוא המיר המכוכה מכל מה שנכלל
בייחוד הקורם לו שלא נכלל כו ,ואף על פי שאץ אחר מהם מייחר
הספינה מזולתה כשלמות.
ו הח מי שי מאלו הרברים החמשה הוא שיריעח השם יחכרך לא
תשחנה בהתחדש המתחרש מאלו הרכרים אשר היחה לו בהם Tיעה
טרם מ א ם ,ואף על פי שככר נשתנה הרכר שנתלית בו הידיעה ,שהוא
היה תחלה אפשרי ואחרי כן נמצא כפעל .וככר יחויב לו שיאמין זה,
לפישיריעחהשם הוא עצמותו ,כמו שהתבאר במקומותיו ב מ ה ש א י ן
ספק בו• ולפי שעצמוחו לא ישתנה ,חויב שיהיה מדעו בלחי משתנה.
זכאשר נתכונן כזה הענין נמצא שיתבאר שאי אפשר שיצוייר זה
כמה שאצל שכלט וחכמתנו .וזה שכבר קרם לרב המורה ז״ל שהשם
יתברך יזרע שזה חדכר אשר יתחדש יהיה נערר כזמן הפלוני ,ואחר
ימצא כזמן הפלוני ,ואחר יערר כזמן הפלוני ,וכן הענין ברבר רכר
מהרכרים המחחדשים כעולם וכאשר יתחדש המתחדש ,לא נובפה שם
Tיעה ולא התחרש מה שלא היה ירוע אצלו ,אכל התחדש מה שהיה
ידוע מקורם שהתחדש על מה שהוא נמצא עליו .ובהיות הענין כן,
הוא מבואר שהשם יתברך יורע לפי זאת ההנחה כל מה שיתחדש
וכל מה שהתחדש .וזה נם ק מחויב להאמן לכל מי שיברח משייחם
לשם יתברך סכלות כאלו הדברים ,וזה כי הסכלות כמה שהתחדש
הוא סכלות מחר וחסרון מהסכלוח כמה שיתחדש ,וזה מכואר כנפשו.
זבהמח הענץ כן ,הנה לא ימנע מחלזקה ,אם שירע שככר התחדש
החלק מחלקי האפשר אשר היה ירזע לו שיתחדש ,או שידע שכבר
131
מאסר נ׳ פרק ב׳
התחדש החלק המגיע מחלקי האפשר ,ואף על פי שהוא זולת החלק
אשר היה ידוע לז שיתחדש קודם חרוש זה החלק המגיע .ואם אמרנו
שירע שככר התחרש החלק מחלקי האפשר אשר היה ידוע לו שיתחדש,
הנה יתחייכ מזה שתחיה ידיעתו כהרכה מאלו הדכרים מכת שיקרא
אצלם שעות לא ידיעה• וזה כי מפני שהחלק אשר ידע שיגיע אפשר
שלא יגיע ,הנה ככר יראה בהרכה מאלו הדכרים שלא יגיע החלק אשר
ידע השם יתכו־ך שיגיע ,ומי שככר הגיע מה שלא הגיע ,הגה הוא
טועה כלי ספק .ואם אסרט שהוא יודע שהתחדש החלק מחלקי
האפשר אשר יצא לפעל ,ואף על פי שהוא זולת החלק אשר היה ידוע לו
שיתחדש קורם צאת זה החלק לפעל ,הנה יהיה זה כלי ספק התחדשות
יריעה ושנוי כחק ידיעת השם יתכרך ,חה מה שכרח מסט הרכ
המורה דל מ ה השרש אשר השרישו ביריעת השם יתברך .ואין
לאומר שיאמר שהחלק אשר ידע השם יתברך שיגיע מקורם חדיש
המתחדש הוא כלי ספק החלק אשר הגיע• לפי שאם הונח הענין ק,
יהיו כל הדברים מחוייבים ,ולא יהיה בכאן דבר אפשרי כלל ,ההז
השקר אשר כרת ממנו ר.רכ המורה ז״ל ,ולזה גזר שסותר מה שידע
השם יתברך שיגיע הוא אפשר שיגיע .ובהיות הענק כן ,הוא מבואר
שלא יצוייר זה העגץ אצלנו בשום פגים־ כי כמו זאת היריעה אם
שתקרא אצלט מעות ,או יהיה בה חחש ושטי ,לא שתהיה בלתי משחנה
ובלתי מתחדש כמו שהושרש• וזה דבר בלתי מצוייר כלל במה ש-אצלנו
מהיריעה ,לפי שכמו זה הענץ אשר נקרא בשם יתברך יריעה בלתי
משתנה יקרא אצלנו טעות או ידיעה מתחדשת ומשתנה ,וכל אחד מאלו
מקביל ליריעה הבלתי משתנה ,כי הטעות הוא מקביל אצלנו ליריעה,
והידיעה המתחדשת והמשתנה היא אצלנו מקבלת ליריעה הבלתי
מתחדשת והבלתי משסנה .ולהיות זה הענץ בלתי אפשר שיצוייר במה
שאצלט ,גזר הרב המורה ז'ל שבזה הענץ התחלף גם כן Tיע^
השם יתברך לידיעתנו ,מה אפשר אצלו!? ,פי שהיריעה נאמרת בשם
יתברך ובנו בשתוף גמור .ויראה הרב הטורה דל שלגובה מדרגת יריעה
השם יתברך לא נוכל להשיג איך ידע ובאיזה אופן ,וכי היותט משתדלים
לדעת זה איך הוא כאלו השתרלותט שנהיה אנחנו הוא ,והשגחנו
השגתו• ולזאת הסבה יתחדשו לט הרחקות עצומות בחקרנו מאח
היריעה אשר ידע השם יתברך הרכובים איך היא ,כי טבע זאת הידיעה
יחייב שתהיה בלתי מצויירת לט ובלתי מושגת.
*9
132
מלחמות ה׳
פרק שלישי■
נחקור כטענות אשר זכר המורה זכהנו לברכה א& מם מספיקות אם לא.
וראוי שנחקור אם מה שזכר ר!רכ המורה זכרונו לכרכר! לסלק מעליו
כל אלו הטענות אשר אפשר שיטענו הפלוסופים החולקים עמו הוא
מספיק ,קורם שנחקור כאלו הטענות אשר זכרנים לקיים רעתם אם
הם צורקות אם לאו ,ואם יחוייכ מהם מה שחייכו אותו ,אם היה שתהיינה
צורקות• וזה אם היה הטספיק מה שטען הרכ זכרונו לכרכר .לסלק מעלמ
אלו הטענות ,הנה לא נצטרך אל שנחקור כהם כאופן אחר .ונאמר
שהדרך כזאת היריעה הוא שנחקור תחלה אם הוא אפשר שיניע השהוף
אשר כין יריעתנו ליריעתו יתברך ,או שיהיה כיניהם זה האופן מההברל
אשר זכר ר.רכ זכרונו לכרכר , .ר*ל שתהיה יריעת השם יתכרך דכר מקכיל
לידיעתנו ,ער שיהיה מה שאצלנו מחשכה או טעות או מבוכה ,ידיער.
בשם יתברך ,או יהיה השתוף כהם כצר לא יתכן כו שיהיה ביניהם כמו
זר .ההכרל.
ונאמר שככר ירמה שלא יצא משרשים עיוניים לרב המורה זכרונו
לכרכר .זה הרעת אשר לו ב Tיעת השם יתברך ,כי היה העיון מרחק זה,
כמו שאכאר ,אכל ירמה שלחצתו התורר .כזה הענין לחץ רב .ואולם אם
יחוייב זה הדעת מצר התורה ,הנר .טסה שנחקור עליו אהר השליטנו
זאת החקירה לפי מה שיגזרד.ו העיון .ואולם שהעיון ירחיק מה
שר.ניחו ד.רכ המורה זכרונו לכרכר .ביריעת השם יתברך ,הנה זה יתבאר
ממה שאומר .וזה שככר Tוםד .שתהיה יריעתו יתברך משותפת עם
ידיעתנו בקודם ואיחור ,ר״ל ששם הידיעה נאמר בשם יתברך כקורם
ובזולתו באר.ור• וזה כי ידיעתו היא לו מעצמותו ,ויריעת זולתו היא
עלולה מידיעתו ,ומה שזר! דרכו ,הנר .השם נאמר בו בקורם ,ובשאר
הענינים אשר יאמר עליהם באחור .וכן ראוי שימשך הענין כשם
הנמצא והאחד והעצם ושאר השמות הנוהגים םנר.גם ,שהם נאמרים
בשם יתברך כקודם ,ובזולתו באיחור• וזה כי מציאותו ואחדותו ועצמותו
ומה שהוא כזה התאר הנד .השם נאמר מ כקודם ,וכשאר הדברים
אשר שם אותם בעצמות בתאר שיהיו נקראים כזה השם יאמר בד.ם
השם באחור .וזר .כלו מבואר למעיין בזה הספר ,ויתבאר בשלמות במאמר
החמישי מזה הספר .ובהיות הענין כן ,הנה ירמה שלא יהיה החלוף
בץ יריעת השם יתברך לידיעתנו ,אלא שידיעת השם יתברך היא
יותר לצר השלמות מידיעתנו ,כי זהו ענין השמות הנקראים בקורם
ובאיחור .ואם היד .הענין כמי שד.נחנו ,ור.יה מן הממאר שדידיעד.
מאמר נ׳ סרק נ־
133
היוחר שלימה היא יוחר אמחיח בהגבלה ובבירור ,הנה ידמה שיחחייב
סזה שתהיה ידיעת השם יתברך יוחר אמחיח בהגבלה ובביתר ,ולזה
לא יתכן שיקרא ידיעה אצלו מה שיקרא אצלנו מחשבה או טעות או
מכובה .וכבר יתבאר כאופן אחר מצד העיון שידיעת השם 'תברך
כלתי מתחלפת לידיעתנו זה האופן מהחלוף אשר שם הרב זכרונו
לברכה .וזה כי הוא מבואר שאנחנו דורכים כעניגים אשר נהייבם
כשם יתברך מהענינים אשר אצלנו ,כאלו תאמר שאנחנו חייבנו
בשם יתברך שהוא יודע מפני מה שנמצא כנו מהידיעה ,והמשל
שאנחנו ,מפני מה שהשגנו מהידיעה הנמצאת בשכלנו שהיא שלמות
לשכל אי אפשר לו מזולתה ,וכמה שהוא שבל כבועל ,נאמר שהוא יתברך
יודע ,מצד מה שהתבאר לנו ממה שהוא שכל כפעל בלי °פק־ ומן
המבואר כנפשו שנשוא אחר ,כשחוייב לדבר מה מפני מציאותו לדבר
אחר ,הוא בלחי נאמר בשני הדברים בשחוף השם גמור ,כי הרכרים
המשותפים שחוף גמור לא יפול ביניהם הקש ,והמשל שכמו שלא
יחכן שיאמר שהאדם הוא משכיל מפני שהגשם הוא מחדכק ,כן לא
יתכן זה ,אם הנחנו שם אחד לשכל ולמחדכק יהיה נאמר עליהם בשחוף
גמור ,וזה מבואר כנפשו .ובהיות הענין כן ,הנה הוא מבואר שאין
הידיעה נאמרת כשם יתברך וכנו כשחוף נמות ולפי שהוא בלחי
אפשר נם כן שתאמר כו יתברך ובנו כהםכמה ,הנה חוא מבואר שלא
ישאר אלא שתאמר עליו יתברך ועלינו כקודם ואיחור .וכזה יחכאר
זה כשאר הענינים הנאמרים עליו יתברך ועלינו .ולזה יתבאר שאין
ההבדל כין ידיעת השם יחכרך לידיעתנו ,אלא שידיעת השם יחכרך
היא יותר לצד השלמות שעור נפלא ,ימה שזה דרכו מהידיעה הוא
יזחר אמחי כהנכלה ובברור .וככלל הנה השחוף אשר כין ידיעתו יתברך
דריעחנו הוא כסו השחוף אשר בין עצמותו ועצמות השכל הנקנה הנמצא
בט ,כי הידיעה והיודע הוא רכר אחד כמספר ,כמו שקדם• וכמו
שעצמוחו הוא יותר לצד השלמות מעצמות השכל הנקנה אעור כנו ,כן
הענין כעצמו כידיעתו עם ידיעתנו .וכבר יתבאר זה מצד העיון באופן
אחר ,ר״ל שידיעת השם יחכרך כלתי מתחלפת לידיעתנו זה האופן
כהחלוף אשר זכרו הרב המורה זכרונו לברכה .וזה שהענינים אשר
נחקור עליהם אם הם נמצאים לשם יתברך או הם נשללים ממנו,
ועא מבואר שאנחנו נש־פט על הנשואים ההם כבונה אחח בעינה כחיוב
ובשלילה• והמשל שנחקור אם השם יתברך נשם או איננו נשם ,הוא
מבואר ששם הנשם הוא מורה אצלנו הוראה אחת באופן מה כשחי
וצחלוקוח האלו ,וזה שאם היה שם הנשם נאמר אצלנו בחלק השולל
134
מלחמות ה׳
מאלו החלקים בשתוף גמור עם מה שיאמר עליו בחלק המחייב ,לא היו
אלו החלוקות חלקי הסוחר אצל מחשבתנו ,תה מבואר בנפשו ,והמשל
שכמו שלא יאמר אחר הנה אחקור אש הכותל גשם או איננו מראה ,
כן לא יאמר וה אם הניח שם אחר לגשם ולמראה ,כי לא תהיינה כמו
אלו החלוקות חלקי הסוחר .ובהיות חענין כן ,והיה מבואר שהרכרים
הנמצאים ,בשנשללם מהשם יתברך ,לא יורה אצלט הנשוא ההוא בו
יתברך ובנו בשתוף הגמור ,כן הענק כמה שנחייכהו לו מן הדברים
הנמצאים לנו־ והמשל שאנחנו נאמר בשם יתברך שהוא בלחי מתנועע,
לפי שאם היה מתנועע ,היה גשם ,כי וה הוא רכר מחויב במתנועע
במה שהוא מתנועע• והוא מבואר ששם המתנועע מאח הגורה איננו
נאמר עם המתנועע אשר יאמר כמה שאצלנו בשחוף גמור ,שאם היה
הענק כן ,לא היתר .בכאן ראיה שיהיה השם יתברך בלחי מתנועע ,כי
המתנועע אשר חויב מ שיהיה גשם הוא המתנועע אשר יאמר במה
שאצלנו ,אבל המתנועע הנאמר עמו בשחוף גמור לא יחויב בו שיהיה
נשם .ובהיות הענק כן ,והיה מבואר שהנשואים אשר נשללם מהשם
יתברך אינן נאמרים בו יתברך וכנו בשחוף גמור ,הוא מבואר שהנשואים
אשר נחייכם לו יתברך אינם נאמרים מ יתברך ובנו בשחוף גמור ,כי
היו אלו הנשואים לפי מחשבתנו תחלה בספק ,אם יחויבו לו יתברך או
ישוללו ממנו ,עד ששלמה החקירה לנו ,ואו חייבטם או שללנום ממנו.
ובכלל אם חת הדברים אשר נחייבם לו יתברך נאמרים בו יתברך וכט
בשתוף נסור ,לא יהיה■ כאן שם משטוח הרברים אשר אצלנו שיהיה
יותר ראוי בשוללוח השם יתברך מבחיוב ,ובחיוב מבשוללוח• וזה כי
לאומר שיאמר ,ררך משל ,שהשם יתברך הוא גשם ולא ירצה כזה
הנשם רברבעל כמה ,אכל רבר הוא משותף שתוף גמור עם מה שנקראהו
גשם ,וכן יאשר כי השם יתברך בלחי יורע ,לפי ששם הידיעה לא יורה
אצלו מה המאמר על מה שיורה עליו כמה שנקראהו ידיעה .ואין
לאומר שיאמר כי אנחנו אמנם נשלול ממנו הגשמות להמח חסרון לנו,
ונחייב היריעה להיותה שלמות• וזה כי אין שם הגשמות חסרון ,והוא
אשר נשללהו ממנו ,אבל ענינו ,והראיה שאם היינו מורים בשם הגשמות
על מה שמרה עליו שם היריעה ,ובשם היריעה על מה שיורה עלמשם
הגשמות ,היה הגשמות שלמות לנו והידיעה חסרון .ועור שאנוזנו לא
נחייב לשם יתברך רבר ולא נשללהו ממנו ,אלא כשנחקור תחלה אם
מציאות הרבר ההוא ראוי לו יתברך או בלחי ראוי ,לא נשים חקירתנו
מה אם הוא שלמות לנו או בלחי שלמות לנו .ובהיות הענק כן ,הוא ממאר
שהעיק ירחיק שיהיה שם היריעה נאמר בו יהברך וכנו כשחוף גמור.
מאמר ל פי׳ק ג׳
135
ובבר יתבאר באופן אחר שהעיון ירחיק מה שהניח הרב המורה זכרוגו
לברבר .מענין Tיעת השס יתברך .וזה בי אנחנו ,ואם הורינו שחהיה
יריעת השם יתברך משותפת עם ידיעתנו שתוף גמור ,הנר .לא יתבן
שיתקבצו בזאת היריער .ההפבים ,ר״ל שתהיה בלתי מתחדשת ובלתי
משתנה עם היותה מתחרשת ומשתנה• ובבר קבל הרב המורה זבחט
לברבר .מאת הדברים אלו הדברים המקבילים ,במו שבארנו ,ובמה
שהשרישו בזאת היריעה• ועוד שהוא ברח שייוחם אל השם יתברך שם
הםכלוח ,ואמר מפני זה שהוא יודע בל הדברים והשאיר לו ענינו כמו
שהתבאר ממה שהשרישו בידיעת השם יתברך ,ר״ל מפני שזאת הידיער,
תקרא אצלנו םבלות לא ידיעה .אלא שהחורר .לחצה הרב זברונו לברבר.
אל שיאמין במו זאת האמונה ביריעת השם יתברך ,במו שזברנו ,ובראותו
שהעיון יחלוק על זאת האמונה מחלוקת רב מאד ,אמר מה שאמר
ביריעת השם יתברך ,לסלק מעלמ בל הטענות ההם ולקיים מה שתחייבר.ו
התורה אצלו .ובבר נחקור מה בגזרת השם אחר השלימנו העיון מ א ת
החקירה.
ור,נר.יש באופן מר .פנים םר.ר.ראוח למה שאמר הרב המורד .זברונו לברבה
שהידיעה נאמרת בשם יתברך ובנו בשתוף גמור .וזה שכבר התבאר שאק
יחם לשם יתברך עם דבר מהדברים הנמצאים ,ולזה לא יתכן שיאמר עלמ
דבר מהדברים בנבראיו אם לא בשתוף גמור• ואינו ראוי נם כן שיתואר
השם יתברך בשום תואר ,להמח כל תאר מחייב רבוי ,והוא ענץ התאר
ונושא התאר• ולזה נם בן הוא ממאר שכאשר יתואר בעזם איזה תאר,
שיהיה התאר ,ההוא נאמר בשתוף גמור בו יתברך ובנו ,כי הוא
מורה בו יתברך על ענק הוא בעינו עצמות המתואר ,וכבר האריך
הרב המורד .זכרונו לברבר .כבאור זר .בספרו הנכבד מו רה ה נ ב ו כ י ם.
ואחר שזאת הטענר .ידמה שתחייב שיהיו התארים הנאמרים בו יתברך
ובנו נאמרים כשתוף גמור ,והטענות הקודמות שטעננו מה יחיים שלא
,Tמ אלו התארים נאמרים בשתוף גמור• הנר .איך הוא הענין ,מי יתן
וארע — .ונאמר שכבר יראה עם ההתבוננות הטוב שבכאן תארים
נאמרים בשם יתברך ובזולתו בקורם ובאחור ,ואינם מחייבים לו רבוי .וזה
שאין כל מאמר אשר יאמר על הדבר מדרך מה הוא מחייב לו רמי ,
אבל אמנם יחייב לו רבוי אם היה החלק האחד במדרגת הנושא במציאות
לחלק השני• ואם לא היה לו נושא במציאות ,אף על פי שהוא נושא
במאמר ,הנר .אינו מחייב לו רבוי• והמשל כאשר נאמר באדמימות הו-מת
אליו שר.וא מראה אדום ,הנר .לא יחוייב מפני זה שיר.יר .האדמימות
סורכב מהמראה והאודם ,כי אין המראה דבר נמצא נושא לאורם ,אבל
136
מלחמות רד
הוא גושא במאסר לבד־ וכן יהיה העגין אם הגיעו היחודים מה שהגיעו,
כאלו תאמר שהו<ן מראה ממוצע בין השחרות והלובן יותר גוטה אל
השחרות מהלובן ,הנה לא יורו בלם בי אם על דבר אחד פשוט ,והיה
ההתרבות בחגאים וביחודים לבאר איזה מהמראים הפשוטים הוא זה
המראה .ובן הענין בעצמו בדברים אשר אין להם נושא ,ר״ל שהמאמר
הנאמר עליהם לא יורה על רבוי בהם• והמשל שאם אטרגו בשכל
אשר יניע גלגל השכל ,דרך משל ,שהוא השבל המשיג הנימוס הפלוני
אשר ממנו סודרו תנועת הגלגל ההוא ,הנה לא יורה זה המאמר על
רמי ,כי אין שם שכל נושא בי אם במאמר לבר ,לא במציאות• ואף
על פי שהשכל יאמר על זולתו מהשבלים הנפרדים ,הנה אין הענין בזה
שיהיו מסכימים כנושא ,ויהיו מתחלפים בהבדלים ,אבל נאמר איזה הוא
מהפשוטים אשר כלל אותם זה השכל במאמר ,זזה שאלו השכלים הם
פעצמוחם■ מתחלפים קצתם טקצ^ח מזולת שיסכימו קצת לקצת בדבר,
שאם היה הענין כן ,היו מורכבים לא פשוטים • והנה אופן התחלף אלו
השכלים הוא אופן התחלף מושגיהם בעינו .ובהיות הענין כן ,הוא
מבואר שכאשר יתואר השם יתברך באיזה תאר שיהיה או בתארים
רבים ,הנה אין אלו התארים מחייבים לו רמי ,כי אץ לו נושא ,ולזה
לא יורו כל אלו התארים בו כי אם דבר פשוט .וכבר יחאטח שהתארים
הנאסרים בשם יתברך נאמרים בו בקודם ,וכשאר הנמצאים באחור ,עם
הזדאחינו שאץ יחס בין השם יתברך ובץ נבראה ,וזה כי כבר ימצא
מחשמזח הנאמרים בקורם ובאחור מה שמנהגם זה המנהג• והמשל
ששם הנמצא נאמר על העצם בקודם ועל המקרים באחור ,כמו שהתבאר
במה שא חר ה טב ע ,והוא מבואר שאין יחם בץ העצם והמקרים .וראוי
שתדע שבכאן תארים אי אפשר מזולת שיתואר השם יתברך בהם ,כאלו
תאמר שהוא עצם ,לא על ששם העצם יאמר בו ובזולתו בהסכמה,
אבל יאמר בקודם יבאחור ,כי הדבר אשר שם כל הדברים הטחו<«רים
כחאר מה באופן שיתוארו בחאר ההוא ,מפגי מה שקנו ממנו בעצמות
זראשונה ,הנח הוא יותר ראוי שיהיה נקרא בשם ההוא• והגה השם
יתברך הוא אשר שם כל הדברים השאר בתאר שיהיו עצמים ,כי הוא
אשר הקנם עצמותם ,הגה הוא יותר ראוי שיקרא עצם .ועוד כי עצמותו
הוא נמצא מעצמו ,וכל שאר הנמצאים מזולתם ,ומה שהוא נמצא ועומר
מעצמותו הוא יותר ראוי שיקרא עצם ממה שהוא נמצא ועומד מזולתם.
ומה האופן יתבאר שהשם יתברך יותר ראוי שיקרא נמצא ואחר מכל
דבר ,וכבר בארגו בבאורינו למה ש א ח ר ה ט ב ע מום מה שטען על
זה אבן סיגה להרחיק שיתואר השם יתברר באלו התארים ,וכבר
מאמר נ' פרק ד
137
הסכימה התורה על ששגי אלו התארים מורים יותר על עצמותו מכל
דבר ,ולזה יחדתהו בשם בן ארבע אותיות ,אשר יורה על ההיות והמציאות
ובשם האחר ,וזה מבואר באמרו שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ א ח ר .
וכבר התבאר זה גם כן בעגין מה ששאל משח רביגו עליו השלום ואמרו
לי מה שמו מה אומר א ל י ה ם ,ובאחהו החשובה א ה י ה אשר
אהיה ,שהוא שם מורה על ההיוח והמציאות .ובזה יתבאר שאי אפשר
מזולת שיתואר השם יתברך כשהוא שכל חי משיג ומטיב ויכול ורוצה,
ושהוא יותר ראוי באלו השמות מזולתו ,וזה מבואר במעט עיון למעיין
בזה הספר עם מה שקדם מהדברים בזה העגין ,ויתבאר עוד באופן
שלם בגזרת השם במאמר החמשי מוה הספר ,אלא שאין המכוון מאלו
השמות הרבים כי אם דבר אחד פשוט בתכלית הפשיטות ,כמו שבארגו.
והגה רוחק אלו התארים ורוחמה להם בשגאמרו עליו יתברך מכוגחם
כשגאמרו על זולתו הוא כרוחק מדרגתו יתברך ממדרגתם בעצם השלמות
והכבוד ,ר״ל שהם גאמרים בשם יתברך באופן יותר שלם מהאופן אשר
גאמרים בזולתו .ואחר שהחישב זה כלו הוא מבואר מצד העיון שהיריעה
תאמר בשם יתברך ובזולתו בקריסה ובאחור ,לא בשתוף גמור ,ושהעיון
ירחיק מה שהשרישו הרב המורה זברוגו לברכה בידיעת השם יתברך
לסלק מעליו טעגוח הפלוסופים.
פרק רביעי
נשלים בו הטאטר בידיעת השם יתברך הדברים איך הוא בדרך עיוני ,וגבאד שאין
בטענות הקודמים דבר ידחה טה שיתבאר לגו מענין זאת הידיעה.
ואחר שכבר התבאר שהעיון ירחיק מה שהגיחו הרב המורה זכרונו
לברכה לסלק מעליו טעמת הפלוסוסים ,והיה מהמבואר שהוא ראוי שיהיה
סחלוקח עמהם בסלוק טעגוחיהם מצר העיון ,לא מצד התורה לבד• הנה
ראוי שנחקור אנחנו בטענות הפלוסופים אשר חייבו מהם שהשם יתברך
בלחי יודע דבר מאלו הדברים האפשרים הפרטיים ,אם הם צודקות
אם לא ,ואם יחוייב מהם מה שחייבו אוחו ,אם היה שתהיינה צודקות,
או לא יחויב זה מהם והגה קודם שנחקור בטענותיהם ראינו להשלים
החקירה בידיעת השם יתברך בפי קצורגו ,בי בזה האופן יהירו מה שאומר
על טענות הפלוסופים יותר שלם ויותר מובן למעיין בדברינו .
ונאמר שבבר יראה שהשם יתברך יורע אלו הדברים הפרטיים מפנים .
— מהם ,בי מפני שהוא מבואר שהשם יתברך פועל בל מה שיתחדש
חה העולם השפל מעצמים ומקרים ,ושהשבל הפועל והנרמים השמימיים
הם לו במדרגת הכלי ,וזה בי משפע השופע עליהם מהשם יתברך
138
מלחמות ה׳
יד 8פעומהם אלו הענינים בלם ,והיה מבואר מענין הבלי ,במה עהוא
בלי ,שהוא בלתי מתנועע לעשות מה שהוא לו בלי כי אם ביריעת האומן^
הנה הוא מבואר שבבר יראה מזה שהשם יתברך יודע אלו הענינים
כלם — .ו מ ה ם ,בי מפני שהיה מחויב בשם יתברך שידע עצמותו
במדרגה אשר לו מהמציאות ,והיה עצמותו באופן שכבר ישפעו ממנו
כל הנמצאות בהדרגה ,הנה יחויב שיהיה השם יתברך יורע בל הנמצאות
השופעות מאתו• שאם לא היה יודע אותם ,היתה ידיעתו בעצמותו
יריעה הסרה ,וזה שהוא לא ירע מה שאפ׳צר שיושפע ממנו לסי מה
שהוא מ מן המציאות .ובהיות הענין כן ,והיה מן המבואר כי כל מה
שיתחדש מהעצמים והמקרים שופע ממנו ,הוא מבואר שהוא ידע כל
מה שיתחדש מעצמים ומקרים ,ולזה הוא טחדב שיהיה השם יתברך
יודע כל אלו הפרטיים כל — . 6ו מ ה ם ,שבבר התבאר במה שקרם
שלשכל הפועל יריעה באלו העניינים המתחדשים בזה העולם השפל
באופן מה• ובהיות הענין בן ,והיה השם יתברך הפועל והצורה והתכלית
לשאר השבלים הנפרדים ,במו שדיתבאר ב מ ה ש א ח ר ה ט ב ע ,דינה
יחויב שתמצאנה לו ידיעות שאר השבלים ,לפי שהידיעות ההן חולמת
מהלך ההיולי מידיעת השם יתברך ,כמו שראוי למי שירע צורת הבית
שירע צורת הלבנים והקורות אשר ירעו אותן בעלי אלו המלאכות
המשרתות למלאכת בניק הבית ,אלא שבעל המלאכה הראשוית ירע
אותן באופן יותר שלם ,והוא הצד אשר הם מ חלק מהבית ,כמו
שזכרנו במה שקדם .ובהיות הענק בן ,הוא מבואר שאלו הידיעות
אשר לשכל הפועל באלו רדברים ,כמו שהתבאר ב מ ה ש א י ן ס פ ק
בז ,הם אצל השם יתברך באופן יותר שלם .הה גם כן ממה שיראה
טמנו שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים.
וכאשר התישב זה ,רצוני שאלו הטענות יקיימו שהשם יתברך יורע
אלו הדברים הפרטיים ,והטענות הקודמות לפלוסופים יבטלו ידיעתו
אותם• הנה לא ישאר אלא שידעם בצד ולא ידעם בצד ,ומה הם
אלו השני צדדים ,מי יתן וארע — .ונאמר שכבר התבאר במה שקרם
שאלו הענינים האפשריים הם מוגבלים ומםוררים מצד ואפשריים מצר
אחר־ ובהיות הענין בן ,הוא מבואר כי הצר אשר ידעם בו הוא הצר
אשר הם מסודרים ומוגבלים ,כמו העגין בשכל הפועל ,לפי מה שהתבאר,
בי מזה הצד אפשר שתפול בהם הידיעה• והצד אשר לא ירעם הוא
הצד אשר הם בו בלתי מסודרים ,והוא הצר אשר הם בו אפשריים ,בי
מזה הצד אי אפשר שתפול ידיעה בהם־ ואולם ירע מזה הענין שהם
אפשריים שלא יניעו מצד הבחירה אשר שם אותם באדם השם יתברך
מאמר ג' פרק ד׳
139
להשלים מה שחסר מן השמירה מפאת הגרמים השמימיים ,כסו שהתבאר
במאמר הקורם ,ולא ירע איזה משגי חלקי האפשר הוא יגיע ,בצד שהם
אפשריים ,שאם היה העגק כן ,לא היה בכאן אפשרי כלל .ואין
הערר יריעת יתברך איזה משני חלקי האפשר יגיע במה שהוא אפשר
חסחן לחקו ,כי היריעה השלמה בדבר היא כשיורע הרבר לפי מה
שהוא עליו ,וכאשר הושג על זולת מה שהוא עליו ,הגה זה טעות לא
יריעה .ובהיות העגין קן ,הגה הוא מרע באופן היותר שלם שאפשר
אלו הרברים כלם ,וזה כי הוא ירעם מצד שהם מסוררים כררך בירור
והגבלה ,וירע עם זה מה שהם בו ^ האפשחת מצר הבחירה לפי מה
שהם עלמ מהאפשרות ,ולזה יצור .השם יתברך על יר גביאמ באגשים
אשר הם גכוגים לבא עליהם רע שייטיבו ררכיהם בדרך שיגצלו ,כמו
צרקיה להשלים עם מלך בבל .וזה ממה שמרה שמה שידע השם יתברך
מהעתיחת הוא דבר ידוע לו שהוא בלחי מחויב שיגיע• ואולם ידעהו
מהצר אשר הוא מ מסודר ,עם ידיעתו שהוא אפשר שלא יגיע מהצר
אשר הוא מ אפשר.
והגד .גבאר אלו הטעמת אשר זכרגו ,לקיים שהשם יתברך מרע אלו
הדברים ,איך לא קוים מהם שירע מתר מזה השעור ,ושהטעגוח אשר
זבח הפלוסופים לבטל ידיעת השם יתברך הדברים לא גתבטל בר.ם
בטול אמתי זה האופן מהידיער .אשר חייבגוה לשם יתברך —
ואולם שלא יחויב מהטעגות אשר זכרגו שירע השם יתברך מחר מזה
השעור הוא מבואר .וזה שר.טעגר .הראשונה קיימה שהשם יתברך
מרע אלו הדברים לפי שהשכל הפועל ור.גרמים השמימיים הם כלי
לו לעשות אלו הפעולות• והוא מבואר שמזאת הטענר ,לא יחויב אלא
בשירע הסרורים אשר מהם יושפעו אלו הפעולות ,וזה כי הנברל במת
שהוא נברל יפעל בכל מי שהוא מוק לקבל פעולתו מזולת שחהיר .לו
השגה בחלקי חלקי במה שהוא זה החלקי ,ובזה האופן יר.יה השכל
הפועל פועל אלו הרכרים כלם ,כמו שהתבאר במה שקרם .ואולם
היה צירק בפועל הבעל גשם שלא יפעל ,במה שהוא בעל גשם ,רבר
כאומנית אם לא כשתר.יר .לו השגה מה הפרטי המתפעל ,ולזה ר.מ
הפעולות המלאכותמת באמצעות השכל והרמיק ,כמו שנזכר כספר
ה נפ ש ,ור.יד ,זר ,כן ,לפי שר.וא יצטרך שיקרב אל מר .שיעשהו ,כי
היה המתפעל לא יקבל רצויו אם לא כשיפגש בו ,ואז ישימת על
התמוגר .אשר ירצה• ואולם החומר מקבל רצוני פועל הנבדל בקלות
גריל ,ולא יצטרך בפועל הנברל שישיג הפרטי אשר יעשהו במר .שהוא
פרטי .וכבר נעמור על קלות קמל החומר רצוני הצורה כשגעטזד על
140
מלחמות ה׳
חנועת האדם המשועחח לפי צמרו• והמשל שהאדם ,כאשר רצה לשורר
שיר .מה מצוייר בנפשו ,יתנועע תכף מהציור ההוא אל החטעזת
הנפלאות ,עד שחלאה המלאכה בכלי הזמר להמציא בכמו אלו התנועות,
ובזה יתנועעו אצבעות יד בעל הזמר בהנעת כלי הזמר מהציור אשר
כנפשו בקלות רב מזולת שיתבונן בתנועה תנועה איך ראוי שתעשה־
וכן הענין בדבור ,כי האדם יבט־א וידבר באותיות אשר ירצה בקלות
מזולת שיתבונן בבטאו אות ואות איך יניע כלי הדבור בדרך שיבוטאו
באות אות מהם כראוי .וכהיות הענין כן הוא מביאר שכבר יתכן
בשם יתברך שיהיה פועל אלו הדברים מזולת אשי־ ישיגם בצד אשר
הם מ פרטיים ,ואמנם ישינם באופן יותר שלם — .ואולם הטענה
ה ש ני ת קיימה שיהיה השם יתברך יודע אלו הדברים מצד ידיעתו
עצמותו• והוא גם כן מבואר שלא ירזוייב מזאת הטענה אלא שידע
הסדור המושכל אשר לאלו הדברים אשר סמנו יושיפע מציאותם— .
ואולם הטענה השלישית קיימה שיהיה השם יתברך יורע אלו הדברים
לפי שלשכל הפועל ידיעה בהם • והוא גם כן מבואר שלא חוייב מזאת
הטענה אלא שידע הסדור המושכל אשר לאלו הדברים ,כי היריעה אשר
לשכל הפועל באלו הדברים היא על זה האופן ,כמו שהתבאר במה
שקדם ,ואולם תתחלף יריעת השם יתברך בזה הסחר ליריעת השכל
הפועל בו בשידיעת השם יתברך בזה הסדור היא יזתר לצד השלמות ,כמו
שקדם .והנה יתבאר זה באור יותר שלם מזה במאמר החמישי מזה הספר
כגזרת השם.
וכן נאמר שלא חויב שירע השם יתברך באלו הדברים יותר מורי
השעור 'ממה שזכרנו שטען הרב המורה זכרונו לברכה לקיים שהשם
יתברך יורע אלו הדברים כלם .וזה שהטענה הראשונה קיימה שיהיה
השם יתברך יורע אלו הדברים להרחיק ממנו הסכלות והוא מבואר
שכאשר ידע הדבי־ים על האופן אשר בארנו ,לא ישאר לו סכלות
בידיעתם ,אבל ידעם בשלמות לפי מה שתם עליו .ואולם הטענה השנית
כבר זכרנו בזכרנו אותה שכבר יראה שיחזייב ממנה שירע השם יתברך
מאלו הדברים הסדור המושכל אשר ממנו יושפע מציאותס ,לא יותר
מזה השעור ,והוא מה '׳!!הנחנו אותו בכאן מידיעת השם יתברך,
וכאשר התבאר זה ,הנה נבאר שלא יחויב מאחת מהטענות אשר זכרנו
לפלוסופים שלא ידע הש־ם יתברך אלו הדברים על האופן שהנחנו— .
וזה שהטענה הראשונה מאלו הטענות אשר זכרנו לפלוסופים ,והיא
האומרת שהשם יתברך לא ישיג הדברים הפרטיים ,לפי שאין לו כה
היולאני ,לא יחויב ממנה שיהיה השם יתברך בלתי יודע הסדור המושכל
מאמר ג׳ פרק ד׳
141
אשר לאלו הדברים מהצד אשר הם בו מפוררים ומוגבלים ,אבל מה
שיחויב ממנה הוא שהשם יתברך בלחי יודע אותם בצד אשר הם בו
פרטיים — .ואולם הטענה השנית ,והיא אשר נאמר כה שהשם יתברך
לא יתכן שישיג אלו הענינים הפרטיים ,לפי שהם ומניים ,הוא מבואר
גם כן שלא יחוייב ממנה בטול מה שהנהגו מידיעת השם יתברך
באלו הדברים ,כי אנחנו לא הנחנוהו יורע אותם בצר אשר הם בו
זמניים ,אבל הנחנוהי יודע הסדור המושכל אשר להם מהצד אשר הם
מסודרים בו ,והנה הם בלחי זמניים מזה הצד — .ואולם הטענה
השלישית ,והיא אשר נאמר בה שאי אפשר שישיג השם יתברך
מאלו הדברים לא מה שהם כוללים ולא מה שהם פרטיים ,לפי שאם
היה אפשר זה ,היה הנכבד נשלם בפחות ,חה מבואר הבטול■ הגה
כשחקרגו בה מצאנו שלא יחויב בזה ההקש החנאיי הנמשך מהקודם.
וזה שלא יחויב מהנחחנו השם יתברך יודע הסדור המושכל אשר
ברברים העצמיים והמקרים לאלו הדברים אשר בכאן שיהיה השם
יתברך נשלם באלו הדברים ,וזה שהשם יתברך לא קנה זאת היריעה
מאלו הדברים אשר בכאן ,אבל ידיעתו בהם היא נסמכת אל הסדור
המושכל אשר להם בנפשו• ולזה הוא מבואר שלא ישלם השם יתברך
מאח היריעה בזולתו ,אבל זה הפרור המושכל אשר בנפש השם יחברך
היא אשר הקנה אלו הדברים מציאותם .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר
שאין זאת הטענה צודקת — .ואולם הטענה ה ר בי עי ת ,והיא אשר
נאמר בה שאם היה השם יתברך משיג הדברים ,יהיה עצמותו מתרבה,
ולזה חייבו שלא ידע השם יתברך מאלו הדברים אשר בכאן לא במה
שהם משותפים בו ,והם הדברים העצמיים להם ,ולא במה שהם מפרטיים,
והם הדברים האפשריים־ הנה עם החקירה יתבאר שלא יחויב בה
הנמשך מהקודם .וזה שלא יחויב מהנחחנו שיהיה השם יתברך יורע אלו
הדברים אשר בכאן שיהיה עצמותו מתרבה ,וזה שהסרורים אשר לאלו
הדברים כלם הם מתאחרים ,ר״ל שלהם צר הם בו אחד ,כמו שזכרנו
פעמים רבות במה שקרם ,ומזה הצד ישיגם השם יתברך ,לא מהצד אשר
ר& בו בלחי מתאחדים ,והוא הצד אשר הם בו פרטיים ורמוז אליהם ,
כי מזה הצר לא יתכן שיושגו כי אם בכח היולאני ,וההשגה אשר ההיה בזה
האופן היא נם כן השגה חסרה ,כי היא לא תהיה מדרך מה הוא ,אבל
בר־ך המקרה ,ולזה לא יתכן שתיוחס לשם יתברך .ואולם מה שנאמר
״ שאם היה השם יתברך משיג אלו הדברים ,היה עצמותו מתחלק על
ה־יתר חסר ועל היותר שלם ,הוא רבר בלחי צודק ,וזה שהשכל הפועל
ריוא אחד פשוט ,וכן השכל הנקנה ,עם היות זה האופן מהרבוי במושגיהם .
142
מלחמות ה׳
יהגה יתבאר זה הענין באור שלם במאמר החמ^זזי מזה הספר בגזרת
השם — .ואולם הטענה ה ח מ י שי ת ,והיא אשר גאטר בה שהדברים
הפרטיים אין להם תכלית ,ולזה לא יתכן שיקיפם מרע ,הוא מבואר
שלא יחויב טמנה בטול מה שהנחנוהו טיריעה להשם יתברך באלו
הצררים ,וזה שהסחרים המושכליט אשר לאלו הרברים אינם לאין תכלית,
אבל הם טוספרים בהכרח ,ומזה הצר לא חטנע היריעה בהם־ ואולם מה
שיחויב טזאח הטענה הוא שלא חפול בהם יריעה מהצר אשר הם
בו פרטיים ,והוא הצר אשר הם בו בלתי בעלי תכלית — .ואולם
הטענה הששית ,והיא אשר נאמר כה שאי אפשר שירע השם יתכרך
אלו הרברים הםתחדשים ,שאם היה אפשר זה ,הנה אם שירעם טרם
בואם ,או שירעם עם בואם לבר .ואם ירעם טרם בואם ,הנה יהיה יריעתו
נתלית כהערר• ולא ימנע גם ק ,אם היה הענין כן ,או שירעם לפי מה
שהם עלמ בטכעם מהאפשר ,ויהיה סותר מה שירע שיניע מאלו
הרברים אפשר ,או שירע בשלמות איזה חלק מחלקי הסותר יניע ולא י׳6זאר
סותרו אפשר .ואם הנחנו שירעם לפי מה שהם עליו בטבעם מחאפשחת,
הנה יחויב בזאת היריעה אשר לו באלו הענינים טרם בואם שתשתנה
עם באם ,כי היו אפשריים שיגיעו ושלא יגיעו קורם הרושם ,ואחר
חרחןזם הוסר האפשרות• ולפי שהשכל מתעצם במה שירעהו ,הנה
יחויב מזה שיהיה עצמות השם יתברך בעזנוי מתמיר ,תה בתכלית הבטול.
ואם הנחנו שירע השם יתברך 0ןזלםוח החלק המגיע משני חלקי האפשר,
הנה יסתלק טבע האפשר .ואם הונחה לשם יתברך ירייעה כאלו הרבדים עם
מאב! לבר ,הגה יהיה לו תמיר התחמזות יריעה ,ויהיה עצמותו במזתנה.
וכאשר היה זה כלו בטל ,חייבו ממנה שלא ירע השם יתברך אלו הרברים
כלל — .הנה נאמר שהוא ממאר שלא יחויב מזאת הטענה בטול מה
שהנוזנוהו ביריעת השם יתברך לאלו הרברים .תה שכאשר הנחנו
שהשם יתברך יודע אלו הרברים אשר בכאן בצר אשר הם מסוררים,
וידע נם כן טבע חאפשרוח אשר להם מצר הבחירה האנושית ,לא
יחדב מזה אחר מהבטוליס הנזכרים בזאת הטענה וזה שלא יחויב
מזה שתהיה ידיעתו נתלית בהערר ,בי אנחנו נניח ידיעתו באלו הדברים
נסמכת אל סהר מושכל אשר מפשו מאלו הדברים ,לא אל אלו הדברים
המחחרשים• ולא יחויב נם כן מזה שתשתנה יהעח השם יתברך ברחחדעז
מה שיתחדש מאלו הרברים ,כי אנחנו לא עיח שתהיה יריעתו נסמכת
אל אלו העניגים הפרטיים ,אכל אל הסחר הממזכל א׳1£ר להם בנפשו,
ווה הברור הוא חכזיר בנפשו בענין אהר ,לא ישתנה• ולא יחויב גם ק
שיסתלק טבע האפשר בהניחנו שהוא יורע איזה חלק םהלקי האפשר
מאמר נ׳ פרק י*׳
143
יגיע ,כי הוא אמנם הנחנוהו יודע שוד■ החלק ראוי שיגיע מהצד שאלו
הדברים הם בו מסודרים ,לא כמוחלט ,כי הוא משער בשהוא אפשר
שלא יגיע מצד הבחירה ,וחוא הצד אשר לאלו הדברים בו אפשריים— .
ואולם הטעגה השביעית ,והיא אשר נאמר בה שאם היה השם
יתברך מרע אלו הדברים הפרטיים ,היה ראוי שיהיה מסדר אותם סחר
ישר וחמים ,וזה ההפך מה שנמצאהו בחוש מאלו הדברים הפרטיים,
רצוני שככר נמצא כהם העול והעדר הסדר הרכה• הנה כאשר יתבאר
שזה הסחר אשר לאלו הדכרים האפשריים והאפשרות אשר הונח כהם
הוא בתכלית היושר וטוכ הסדר ,חכוטל זאת הטענה ,והנה זה
הוא ממה שבארנו אוחו בשלמות בבאוריגו לספר איוב ,ויתבאר
בנורת השם במאמר הרביעי מזה הספר — .ואולם הטענה ה ש מיני ת,
והיא אשד נאמד בה שאם היה השם יתברך מדע אלו הדברים אשר
בכאן ,היה מחויב מזה שיהיה אפשרי מה שהוא בלחי אפשר .וזה בי
הכמה הםחדבק כבר התבאר מענינו שכל מה שיתחלק ישאר בו אפשחח
אל שיתחלק במה שהוא כמה• ואם הונח השם יתכרך יודע כל אלו
הדבדים ,הנה יחויב שידע כל החלוקות אשר אפשר שיחלק עליהם
זה הכמה המתדבק ,והיה אם כן הכמה הסחדבק בעל חלקים בלחי
אפשריים שיקבלו החלוקה ,והם החלקים אשר בלחה אליהם יחעת השם
יתברך לאלו החלקים ,שאם לא הונח הענין כן ,היתה ידיעת השם יחברך
מאח הידיעה חסרה — .הנה נאמר שהיא בלחי צודקת ,וזה שאש
הודינו שירע השם יתברך בגשם גשם ,דרך משל ,הטבע אשר לו בחלק,
הנה יחויב מזה שתכלה החלוקה ,אבל ירע זאת החלוקה כפי מה שבטבעה,
רצוני שהוא ידע שכל מה שיחלק ישאר בו אפשרות אל שיחלק במה
שהוא בעל כמה ,לא שידע תכלית לחלוקה אשר אץ לה בטבעה תכלית,
כי כמו זאת הידיעה תקרא טעות ולא ידיעה .ועוד שאנחנו נאבזר ,לפי
מה שבארנו מענין ידיעת השם יתברך ,שהוא יודע הטבע הכולל אשר
לכמה במה שהוא כמה לקכל החלוקה תמיד אל מה שיחלק ,לא שירע
זה בכל אהד מבעלי הכמות• שאם היה הענק כן ,הנה תהיה Tיעחו
מה הענין ידיעה חסדה ,כי היא לא תהיה מדרך מה הוא ,רצוני שאין
לאח החלוקה לכל אחד מהפרטים אלא במה שהוא כמה ,לא במה
שהוא מעץ או נחשח ,דרך משל.
אולם מה שבארו קצת האחרונים בזאת הטענה שהכמה מורכב לחלקים
כלתי מתחלקים ,מפני הודאתם שהשם יתברך יודע זאת החלוקה אשר
דא אפשרות לכמות בשלמות ,שאם היו החלקים ההם אפשריים
שיתחלקו ,לא היחה ידיעת השם יתברך מקפח בכל החלקים שיחלק
144
מלחמות ה׳
אליהם הבעל במה• הנה הוא גם בן מבואר הבטול .וזה שלא יחויב
מהודאחנו שיהיה השם יתברך יודע אלו הדברים בלם שידע בל החלוקות
שאפשר שיחלק אליהם זה הבעל במה ,בי היה זה המאמר מבואר
הבטול ,ר״ל אמרנו בל החלוקות ,בי אנחנו שמנו בזה המאמר כללות
למה שלא יוכלל ,בי מה שאין לו חבליח לא יובלל• ואמנם יחויב מזה
שידע שבל מה שיחלק הבעל במה ישאר בו אפשרות אל שיחלק במה
שהוא במה ,ובזה האופן יהיה יורע זה האפשרות לפי מה שהוא בטבעו
מהעדר תכלית ,לא שידע תכלית למה שאין לו תכלית בטבעו ,כי כמו
זה יהיה טעות לא ידיעה .והנה זה הםפק רומה אל ד,םפק אשר זכר
הפלוםוף בםפר ה ה ויה ,והוא אשר נאמר מ לבאר שהנשם חוא
מתחלק אל רברים מקבלים החלוקה .שאם הונח הגשם מתחלק
בכללותו לכל מה שאפשר שיחלק אליו ,היה זה כזב אפשרי ,לא
כזב נמנע• אבל כאשר הונח הענין כן ,הנה כבר נתחלק הגשם אל
דברים בלתי מתחלקים ,שאם היו מתחלקים ,לא היה הגשם מתחלק אל
כל כמה שאפשר שיחלק אליו כפי מה שהונח .ובהיות הענין כן^
הנה יחשב מזה שיהיה הגשם מתדלק אל בלתי מתחלק.
ואין ראוי שנתיר זה הםפק כמו ההתר שהבין החכם בן רשר מהפלומוף
בזה רמקום ,כי היה ההתו־ הוא בלתי צזרק ,עם שהספק נשאר עמו,
כמו שנבאר .וזה שכבר נאמר שם בהחר זה הספק שלא יםולק החלק
הגשם בכללותו אל בלתי תכלית מכל הפנים ,ואולם הוא אפשר מצר
ובלחי אפשר מצד־ ואשר הוא אצלנו אפשר הוא החלק בכח ,לא
החלק בפעל אשר יהיה על כל הנקודות אשר בו יחד ,שאלו היה זה כן,
היה מחויב כהכרח שיחך הנשם אל דברים בלחי מתחלקים* ולא
יחויב ,כאשר היה מתחלק בכללות בכח על כל נקורה מהנקודות אשר
בו לבלתי תכלית ,שיהיה מתחלק בפעל ,וזה שלא יחויב ,כאשר היחה
כל נקורה בגשם גשם שהיה מקבלת החלק אל גבול שוה ,שתהיינה כלן
מקבלות החלק יחד ,ושיהיה הגשם מהחלק עליהן יחד ,ואם הירי
מתחלק על כל אחת מהן על גדר שוה ,כמו שלא יחויב בארם ,מפני
אמרנו בו שהוא מקבל כל החכמות ,שיהיה מקבל איתן יחד ,וזה שמרי
שיצדק על הרבר הנפרד לא יחויב שיצרק על המורכב ,כפי מה שנאמר
במפר ההטעאדי ,והנה זאת ההטעאה היא מזה המקום .ואולם הירי
אפשד שיחלק על הנקודות יחר ,אלו היתד ,נקורה פוגשת נקודה־ וכבד
התבאר כששי מ ה ש פ ע שלא חלוד ,נקודדי לנקודה ,ולזה מה שידאדי
כי כאשר חלקנו הגורל על הנקורה שאי אפשר שיפול הנחלק על נקודה
אחרת ,כמו שתדויד ,אפשר בנקורד ,אשר נפל עליה החלק ,וכאשר
מאמר ג׳ פרק ד
145
נפל עליה החלק בראשונה ,נתבטל האפשחח בהחלק באשר פגשת
הנקודה חלוה אליה■ הגה באשר לקחנו נקודה אחת ,אפשר שיחלק בה
הגודל באיזה מקום רצינו ,הנה כאשר חלקנו בה הגודל בסקום ההוא,
אי אפשר שנחלקהו בחלוקת נקודה שנית באיזה סקום רצינו ,אחר
שיהיה בלחי אפשר לנו לחלקו על נקודה גלוית לאותה הנקורה .ואולם
שזה ההחר הוא בלחי צודק הוא מבואר ,כי מצד טבע הכמה לא חסנע
החלוקה בכל אחת מהנקודות אשר בו ,חצה לומר שלא ימנע החלק
על נקודה מצר שנפל ההחלק בנקודה הנלזיח אליה• ואולם אם היה
שימנע זה מ ש ם ,ףוא מצד מדי שהוא נשם טבעי ,בי מזה הצד חבלח.
החלוקה אל שיעור מוקבל ,לא יקבל פחות ממנו הצורח אשר לגשם
ההזא ,כמו שהתבאר בספר ה שמע .ואולם שהספק נשאר עמו הוא
מבןאר .וזה כי מה שבץ שחי נקודות מאלו הנקזחת אשר אץ תכלית
למספרם אשר הם כגשם בכח ,לפי מה שהונח ,הוא בלחי מקבל החלוקה,
ויהיה אם ק הגשם מורכב מדברים בלחי מקבלים החלוקה ,זאלו
הדברים הם בו בכח ,ולא מציאנו מזה הספק אמרנו שלא יתכן שיחלק
אליהם בפעל ,כמו שנאמר בהחר זה הספק.
ואולם אנחנו נאמר בהחר זה הספק כי אמרנו באפשר שכאשר
הונח נמצא לא יקרה מהנחתו בטל הזא כשחונח נמצא מוז שהיה
אפשר• ואולם כשהונח נמצא מה שלא היה אפשר ,וזה שהוא מבואר
כי כשהנחנו שהמחדבק כשיחחלק הוא שתחלק אל מה שאפשר שיתחלק,
כמו שהתבאר במקומותיו ,הנה כבר יתחייב מזה שהוא בלחי אפשר
שיחלק אל מה שאפשר שיחלק־ וכשהנחנו הגשם נחלק בפעל בכל
מה שאפשר שיחלק אליו ,הנר• הנחנו נמצא מה שלא היה אפשר,
כי לא היוז אפשר בו שיחלק כי אם אל רבו־ים מתחלקים .וסבת הטעות
הנכנס בזה המקום היה מצד שהם יניחו נמצא יחד וכלה האפשר
אשר הוא בעצמותו בלחי נכלל ובלחי כלה .וזה ההחר יותר בו גם
כן מה שזכרנו שספקו האחחנים בחלוקת המחדבק מפני יריעת השם
יחבח־ אותה .חה כי מהניחנו שידע השם יתברך זאת החלוקה אשר
למחרכק בשלמות לא יחויב שתהיה אצל ידיעת השם יתברך כלה זאת
החלוקה אל רבתם בלחי מתחלקים ,אבל מה שיחויב הוא שידע זאת
החלוקה כפי מה שהוא בטבעה ,להוא שכל אשר יתחלק המחרבק יתחלק
אל דבר אפשר בו שיחלק ,לא שירע תכלית החלוקה אשר אין לה
בטבעה תכלית .ווזנה בזה האופן בעינו אשר סיפק בכאן בחלוקת
המחדבק היה אפשר שיסופק במספר ,ויאמר שכבר אפשר שימצא
מספר לא יתכן שיתוסף עליו ,ושזה המספר ידוע אצל השם יתברך• וזה
10
146
מלהטות ח׳
שהמספר הוא אשר יתוסף אל טה שאפשר שיתוסף ,ואם הגח« שהשם
יתברך יודע בשלמות כל אלו ההוספות ,או הנרונו האפשר נמצא בהם
בפעל ,היה בכאן מספר לא יתק שיתוסף עלמ ,וזה בטל .והנה הסבה
בזה הטעות הוא הניחנו נמצא מה שלא הונח אפשר ,והנה אין ראוי
שתקרא ידיעה רק מה שהוא לפי טבע הדבר הנודע ,לא מה שהוא על
זולת טבע הדבר הנודע ,כי וה יותר ראוי שיקרא סכלות ומעות טשיקרא
ידיעה.
וראוי שלא יעלם מסט שכבר נפל הטעות במה שזכרנו סהההר
שהבין אבן רשד טרכרי הפלוסוף מצר אחר זולת הצר אשר זכרנוהו.
.וזה בי מה שהניח שבגשם ימצאו יחד בכח נקודות אק תכלית למספרם
אפשר בו שיחלק על כל אחת מהם ,הוא מבואר הבמול .וזה שאם היו
בגשם הבעל תכלית גמלים בלתי בעלי תכלית בכח ,הנה ,מפני ששני
אלו הגבולים לא ימשכו קצתם לקצת ,כפי מה שהתבאר בששי מן
הש מ ע ,הנה יהיה כין בל שני גבוליס מהם שיעור מה• ולפי שהס הונחו
בלתי בעלי תכלית ,הנה יהיו השעורים אשר בין כל שני נבולים מהם
כמספר כלתי בעלי תכלית־ ולפי שהוא מבואר כאי זה שעור שהזדמן,
כאשר הוכפל כפליס אין תכלית למספרס ,כבר יתחדש טההכפל שיעור
בלתי בעלי תכלית ,הנה הוא מבואר שיחויב מזה שיהיה הגשם הבעל
תכלית כלתי בעל תכלית ,ווה מבואר הבטול .ובהיות הענין כן ,הוא
מבואר שאץ בטתרבק נבולים בלחי בעלי תכלית במספר ,לא בבח
ולאבפעל־ ואולם הערר התכלית הנמצא בחלוקת המחרבק הוא בפעל
החלוקה ,לא במספר החלקים ,כי טספר החלקים אשר אפשר שיחלק
אליהם הוא חמיו־ בעל תכלית ,אלא שזה המספר הוא נוסף אל מה
שיתוסף ,חד• תמיד־ והמשל שבאשר רמינו אותו נחלק אל שני חלקים,
ך.נה כל אחר מהם אפשר שיחלק אל שני החלקים ,ויהיו החלקים
ארבעה ,וכל אחר מהם גם כן אפשר שיחלק אל שני החלקים ,ויהיו
החלקים שטנה ,ובור .יתוסף תמיר מספר החלקים אל מה שיתוסף,
עם היותם תמיד בעלי תכלית במספר .ומה האופן ידמה הערר התנליח
אשר בחלוקה הערר התכלית אשר בהוספת המספר ,וכמו שהמספר
לא יתוסף לא בכח ולא בפעל אל מה שהוא כלתי בעל תכלית במספר,
כן העגץ מאת החלוקה אשר למתרבק .ואולם שהמספר לא יתוסף
ככח אל מה שהוא בלחי בעל תכלית כמספר ,הוא מבואר משחי הקדמות.
ה א ח ת היא שבל מספר הוא בעל תכלית ,לפי שכל מספר הוא אם
זוג אם נפרד ,וכל אחד מאלו הוא כעל תכלית־ ו ה ש נ י ת הוא
שהסססר אץ לו כח מאח ההוספה על שיהיה רבד אינו מספר ,אבל
מאמר ג׳ פרק ה'
147
עי^ שיהיה מספר יוחר רב ממה שהיה .ובהיוח העני! כן ,הוא מבואר
שאין למספר בח בזאת ההוספה הבלתי בלה עד שיהיה מספר בלתי
בעל תכלית .ומזה יתבאר שאין במתדבק כח על חלקים בלתי בעלי
תכלית במספר /ולזה הוא מבואר שאין בו כח על נבולים בלחי כעלי
תכלית במספר .וכבר בארנו זה -באור רחב בבאורנז לספר הש מע•
ואולם הוצרכגו לבאר בכאן בטול זאת ההנחה שהניחה בן רשר בהיתר
זרי הספק ,והיא שבנשם ימצאו בכח נקודות אין תכלית למספרם
אפשר בו שיחלק על כל אחת מהם /לפי שאם היתה צורקת ,היה
הספק אשר יספקו מצר הידיעה ומצר הנחת האפשר נמצא נשאר על
עניני ,וזה מבואר עם מעט עיק — .יבכאן התבאר שאץ בטענות אשר
זכרנז לפלוםופים מה שיחויב ממנו שלא ירע השם יתברך אלו הרברים
אשר בבאי על האופן שהנחנו בו ידיעת השם יתברן אלו הרברים כלם.
פרק חמישי
♦תבאר בו ב ^ מו ת שמה »התבאר ^נו מעגין זאת הידיעה ד.וא נאות מאד כ«כ^ הפגיס.
וטמה שיוםיף נלוי ושלמות על מה שזכרנו מענין יריעח השם יתברך
אלו הדברים הוא ,שלא יתחייבו לזאת ההנחה אחר סחבטולים אשר
חויבו ממה שהניח הרב המורה זכרונו לברכה מידיעת השם יחברך ,והם
ה ח מ ש ה רבדים אשר זכרנו במה שקרם שהם נמצאים ביריעת חשם
יתברך לפי ההנחה ההיא ,ואי אפשר שיצוייר אחר מהם בידיעתנו.
אמנם הראשון מחם ,והוא שהמרע האחד יאות וישוה לדברים
הרבה מתחלפים כמין ,הוא רבר מחויב גם כן ביריעסנז ,כשתהיה
ידיעתנו באלו הרבדים חרבים מהצר אשר הם בו מתאחרים ,והוא בשנשכיל
הסרורים המושכלים אשר להם ,ונשינ בהם היותם צורה ושלמית קצתם
לקצת .ולפי שכבר הנחנו יריעת העזס יתברך לאלו הרכרים הרבים
בזה האופן ,רצוני שהוא ידע הסחרים המושכלים אשר להם מהצד
אשר הם בו מסודרים ,וירעם בצר אשר הם מ מתאחרים ,הוא שלא
יחויב לנו מזה הצר להניח ההברל כין ידיעת השם יתברך לידיעתנו
אשר הניחו הרב המורה זכרונו לברכה• ואולם ההברל בין שתי היריעות
אצלנו הוא במה שיהיו בו אלו הרבדים המושכלים אחר ,כי ההלוף
בין האחרות אשר יניע מזה בשכלנו אל האחדות אשר ביריעת השם
יתברך הוא עצום פאר ,ער שאין יחס כיניר.ם כלל ,ווה מבואר סמר.
שקרם כמאמר הראשון מזר .הספר — .ואולם השני מהם ,והוא שידיעתו
נתלית בהעדר ,הוא רבר כלתי מחויב ממר .שהנחנו מענין יריעת השם
יתברך אלו הדברים אשר בכאן .וזר .שאנחנו נאמר שיריעת השם
*10
148
טלחמוח ה׳
יחברו אלו הדברים טהצר אשר הם כו טסודריס היא נסטכח אל הסחר
הטושכל הנטעא להם בנפשו אשר הוא נטצא חטיר ,לא לאלו הרברים
הטחחדשים /כי הוא אינו קונה היריעה טהם /אבל יקנו הם הטציאוח
טהידיעה אשר לו בהם ,ר^ כי טציאוחם עלול טהטחר הטושכל אשר
להם כנפש השם יחכרך .ובהיוח הענין כן ,הנח לא יחויב טזה שחהיח
ידיעתו נחליח בהערר /אכל היא נחליח בדבר הנטעא חטיר על ענין
אחר לא ישחנה — ,ואולם השלישי טהם ,והוא שידיעת השם יתברך
טקפח כטה שאין תכלית א טהצר אשר הוא בו לבלתי חכליח ,הוא
גם כן רבר בלחי טחויב טטה שהנחנו טענין ידיעח השם יתברך /וזה
שאנחנו נאטר שהוא ידעם טהער אשר הם כו אחד ,לא טהצד אשר
הם מ בלחי כעלי חכליח ובלחי טחאחדים ,והוא הצר אשר הם בו
פרטים — .ואולם הרביעי טהם ,והוא שידיעתו יתברך בדברים העתידים
להתחדש לא תחייב שיהיה הדבר הידוע טניע ,אכל ישאר סותרו אפשר,
הוא דכר גם כן נטצא כידיעתנו כשהגיע לנו ידיעה כאלו הדברים כחלום
או כקסם אז כנביאה• זזה שבכר חגיע לנו ידיעה בהם טהצד אשר הם
בו טפוררים ,וישארו אפשרים טצד הבחירה ,וטזה הצר היתה ואח
ההודעה לנו ,כרי שנשער ברע הנבק לכא ונקה עצה להשטר שלא
יגיע ,כטו שהתבאר זה כלו כטאטר הקורם ,.וכבר נעטד על זה כשנעיין
בטה שיאטרו אוחו הנביאים עליהם השלום כשייעדו כרע סה זה ,שכבר
ימצא שהם יחנו עצה להשטר מהרע ההוא שלא יניע• וכן תמצא במה
שפתר יוםף לפרעה שנתן לו עצה שלא יגיע הרעב ההוא כדרך שהיה
נכין שיגיע לפי מה שהגיעה היריעה בו כחלום• וכן תמצא כמה שפחר
דניאל עליו השלום לגבוכרנאצר מטה שחלם מענק סור דעחו והיותו
כבהמות שבע שנים ,שנחן לו עצה להשטר מהרע ההוא שלא יגיע.
ולפי שככר הנחנו ידיעת השם יחכרך אלו הדברים סצד אשר הם בו
מסודרים ,הנה אינו זר אם ישארו אפשריים מצר הבחירה• ומה
האופן סר הספק אשר לא סרו האנשים מלספק מ ,והוא איך יתכן
שירע השם יחברך הדברים הטחחרשים ,ויעזארו,אפשריים ,כי וה אמנם
היא משני צדדים לא מצר אחד — .זאזלם הח מ ישי םד,ם ,והוא
שידיעת השם יתברך ברברים הטתחדשים לא תשחנה בהתחדש המתחדש
מאלו הדברים אשר היחה לו יריעה כהם טרם בואם ,ואף על פי שכבר
השתנה הרכר שנתלית הידיעה ההיא בו שהוא היה חחלה אפשרי ואחר
ק נמצא בפעל־ הנה היא אם כן רבר מחויב גם בידיעתנו כשהגיעה
לנו הידיעה באלו הדברים מצד מה שהם מסודרים .וזח כי אף על
סי שיגיע מה שנפלה כו היריעה ,הנה חשאר היריעה על מה שהיחה
מאסר נ׳ פרק ו׳
149
עליז טהצד אשר כו אלו הדברים מסוררים ,רצוגי שמזה הצר היה מגיע
מה שנפלה בו היריעה שיגיע ,לולי הבחירה האגושית אשר היא סבה
אל שלא יגיע מה שהוא ראוי שיגיע■ ולפי שזאת היריעה הוא לשם
יתברך מצר הסחר המושכל אשר בנפשו מאלו הדברים ׳ והיה זה הפרור
תמיר■ בנפשו בעגין אחר ,הוא מבואר שלא השתגה ידיעתו בהתחדש
אלו הדברים ,לפי שאין ידיעתו יתברך נסמכת אליהם ,ואולם היא
נסמכת אל הסחר המושכל אשר להם בנפשו יתנג-ך .וא*ן לאומר
שיאמר שטה שידע השם יתברך טענינים שהם אפשרים מצר הבחירה
ישתנה בהתחדש המתחרש• כי אנחנו לא נניח שיקנה השם יתברך
ידיעה טן הדברים המתחדשים ,ולא ירעם גם כן מצר טר .שהם אלו
הדברים הרמוז אליהם ,אכל כדרך משותף וכולל ,ומזה הצר לא יוסר
האפשרות אשר לו יתברך יריער .כו.
פרק ששי
יתבאר בו שטה שהגיאנו א^יו מעיון פענין זאת מי^עד .וזוא דעת תורתנו.
וראוי שנבאר שזה הדעת אשר הביא אליו העיון הוא גם כן דעת תורתנו.
ונאמר שפנת התורה והקוטב אשר עליה תסוב הוא ,שבכאן דברים
אפשריים ,ולזה תצור .התורה לעשות מעשים מה ,ותמנע טעשות מעשים
מר ,.ופנח רכרי הנביאים עליהם השלום בכללם היא ,שהשם יתברך יזריע
לנביאים עליהם השלום אלו הדברים האפשרים טרם בואם ,כאטרם
כי לא יעשה ה׳ אלהים רבר כי אם ג ל ה סורו אל עבר יו
ה נ ב י א י ם ,ושלא יחויב ,בשייערורעמה ,שיניע ,כאטרועליו השלום
כי חנון ה׳ ונחם על הרעה■ ולפי שאי אפשר הקבוץ בין שתי
אלו הפנות אלא כשיונח כי אלו הרכרים האפשרים הם טםוררים כצר ,
וד.וא הצר אשר תפול בהם היריער ,.ובלתי טסודרים כצר אחר ,והוא
הצר אשר הם בו אפשריים ,ושהשם יתברך יודע כל אלו הרכרים כצר
אשר הם בו טסוררים ור.וא יורע שהם אפשריים ,הוא מבואר שדעת תורתנו
הוא מה שהביא אליו העיון מענק Tיעת השם יתברך ,ווזנה יתבאר עור
שדעת התורר .הוא שהשם יתברך יודע אלו הענינים כררך כולל ,לא
בדרך פרטי ,מטה שאמר היוצר י ח ר לבם ה מ כי ן אל כל מעשיהם,
ר׳יל שהוא יצר לב יהר כני הארם וטחשכותיהם בשוטו אלו הסרורים
אשי לגרמים השטיטיים אשר מהם יסודרו בכללם ,וכור .האופן הכין
אל כל טעשיר.ם ,ר״ל יחר ,לא שתכלר .ידיעתו כפרטי פרטי■ הנר.
כבר ביאר שהכינו אל כל מעשיהם הוא כררך כולל ועור שרעת
הורתנו היא שר.שם יתברך לא ישתנר ,.כאומרו אני ד׳ לא שניתי,
150
מלחמות רד
ואמר בלעם כעת שהיה נביא לא איש אל ויכזב ובן אר ם ו י ת נ ח ם ,
וכבר נטצא ברברי הנביאים עליהם השלום שהשם יתברך יתנחם על קצת
חדכריס ,כאמח וינחם ה׳ על הרעה אשר רכר לעשזח לעסו כי
חנון ה׳ ו נ ה ם על הרעה.
ואם אי אפשר שיותר זה הספק כהניחנו שהשם יתברך יורע הרברים
הפרטיים כצר אשר הם בו פרטיים ,וכבר יותר כקלות בהניחנו שהוא יתברך
ירע אותם כאופן אשר הנחנו ,ת א מבואר שראוי סצר התורה שתונח יריעת
השם יתברך אלו הרכרים אשר בכאן על האופן אשר הנחנו אותה .ואולם
שזה הספק מחר כקלות לפי סה שהנחנו מענק יריעת השם יתברך אלו
הדכרים הוא מבואר• וזה שיריעחו יתברך לא חשפט שיגיע המקרה
ההוא לאיש הזח ,אכל חשפט >גל כל מי שסדות זה הסרור מהצר שאלו
המקרים בו מסוררים ,עם יריעחו יתברך שזה הרכר הוא אפשרי שלא
יגיע מצד הבחירה האנושית• ואולם כשנניח שהוא ירע זר .הענין כזה
האיש הפרטי במה שהוא פרטי ,הנה ככר ימשך לזה שישתנה רצונו
יתברך .ובכלל הנה לא ימצא כדברי הנביאים עליהם השלום מה שיחויב
ממנו שחהיר .יריעת השם יתברך על זולת מה שהנחנו אוחו לפיסה שהביא
אליו העיק■ ובר,יוח הענק כן ,הוא מבואר שראוי שנמשך כזה הענק אל
העיון .וזה שכאשר היתר .חולקת התורה בקצת הרכרים אשר התבאר
מצר העוון לפי מה שיראה מפשוטי רכריה ,היר .ראוי שנפרשם כררך
יאוחו אל העיון ,כשלא תהרוס כזר .פנה ספנות חחוריות ,כמו שעשה
הרב המורה זכרונו לכרכר .כדברים רכים טמנו בספרו הנכבד סורר,
הנבוכים־ כל שכן שהוא ראוי שלא נחלוק על העיק כשלא נמצא
התורה חולקת עליו .וד.נה ספר הרב הטורה זכרונו לברכה כפרק העשרים
מר.חלק השלישי טספרז הנככרסורה הנכוכימשככרנטוקצהכעלי העיון
שהידיעד .נתלית כמק וטחפשטח על שאר אישי הטין כענק אהד ,ואמר
שזה הוא רעת כל כעל חורה לפי מה שהביא אליו הכרח העיון .הנר.
כבר התבאר שדעתו היא שור .הרעת מסכים גם כן לדעת תורתנו,
זירסה שהחכם רב אברהם אכן עזרא זכרונו לברכה הוא מזה הכת ,כי
הוא אמר בפירושו לדברי התורה ו ה א מ ת ש חז א ידע כל חלק על
ר רך ח ל ק .וככר יראה הרא.ות יותר שלם שדעת תורתנו כענק ידיעת
השם יתברך מסכים למה שחביא אליו העיון במר .שיבא אחר זה אצל
המאמר בהשגתה לפי דעת חורחינו.
בכאן גשלס חמאמר חשלישי מזה ריסמר חד,לד^ .שם יתפרך אשר עזרנו כלתיכתו ,וזזו«
בחסדו יעודנו בידיעתו ואהבתו ושמירת הורתו ועמידה על ד.אםה אשר לא זפול בו ספק .אםן.
מאמר רביעי
בהשגחה
פרק ראש ו ן נזכור בו דעות הקודמים בזאת חשא^ד־ — ..פ ר ק שני -נזהוד בז מוז
שיש מאופני התראות לקצה אלו הדעות — .פרק של יש י יחבאר בו בטול קצת אלו
•הדעות — .פ ר ק י ב י ע י יתבאר בו איך הענק בזאת ההשגתח באופן מח — .פ ד ק חמישי
יתבאר בו באיזה אופן יתכן שיונח מה שהתבאר מענין זאת ההשגחה שיהיה מסכים למה
שהתבאר םיד*עת השם יתברך בדברים — ,פרק ששי יתבאר בו שמה שהתבאר מענק
ההשגתה הוא ממה שלא יפול בו ספק כלל לא מצד העיון ולא כמור התורה — .פ ר ק
,
שביעי נזבוד בו שמח שהביאנו אליי העיק בזאת השאלה הוא דעת אליהו.
פרק ראשון
נזכור בי חן1י 1חקוז־טים בזאת השאגיה.
וראוי שנחקור מענץ ההשגחה האלהית ,אם היא באישי ריארם ,או
אינה בארם ,כי אם במץ ,כמו הענץ בשאר הטינים .ולפי שכבר נחלקו
הקודמים מאת השאלה מחלוקת רב ,והיה לכל אחר מהם פנים סהתראוח,
ראוי שנחקור בדעותיהם ,ונבאר מקומות הטעות ברעות הבלתי צודקות
בה ,ומקומות ההאמנה כדעות הצודקות.
ונאמר שהרעות אשר םצאנום ,למעיינים אשר ראוי שיעויץ ברבריהם
ו ע שלשרעות .הא ה ת מר,ם היא סר .שיראה הפלוסיף ,ש ה ה ש ג ח ה
א י נ ה באישי ה א ד ם כי אם מצר ה ט ב ע ה מי ני י ,כמו ה ע ני ן
בשאר ה מי ני ם .והשגיח היא מה שיראר.ו הסין אנשי תורתנו,
ש ה ה ש ג ח ה האל הי ת ה יא בכל א ח ר מ א י ש י ה א ר ם ס צ ר ה ט ב ע
האי ש יי ,ולור .יראו שכבר יגיע השם םהטובותוהרעית לסי םעשיר.ם
בצדק וכמשפט ,רצוני שהוא יגיע לטובים טובות לפי מררנת צרקם,
ייניע לרשעים רעות לפי מררגח רשעם .ו הש לי שי ת היא מר .שיראו
ב־ולי המעיינים מאנשי תורתנו ,ש ה ה ש ג ח ה ה א ל ה י ת היא ב ק צ ת
א י ש י ה א ר ם ,ל א ב כ ל ם .והוא מבואר שאי אפשר שיהיר .בכאן רעת
־בי־גית־ ווה כי אלו הרעות אשר מנינו הם על מספר ההלקים אשר
152
מלחמות ה״
חסכלם החלוקר .כזר ,הטכוקש ,תר ,שלא ימנע הענין טוזלוקה ,אם
שלא חהיה הר,שגחה האלהיח כאחר מאישי האדם ,או שתרייר ,בכללם ,
או שתהיה בקצתם וכקצתם לא־ ולא ר,עמםנו על עצמנו לטסר רעת
אפקורים והזיות כת אלאשעריה והטעהולה ,כי אלו הרעות הם סכוארי
ההפםד למעיין כוה הםפר ,ולוה תהיה ההקירה כהם מותר ורכר אין
צורך לו.
פרק שני
מבור בו טה עיע מאופני ליהראות לקןלת אלו הדעות.
ואחר שככר זכרנו הרעות אשר לקורמים מאח השאלה אשר הם,
כמו שבארנו ,חלקי ר,םותר המפלים כה ,ראוי שנעיק בטענות המקיימות
רעת דעת מהם ,ונבחר אחר זר ,הצורקות מחם מהבלתי צורקות ,בי
1ה הוא מטה שיישירנו לנפילת האמת כזה הררוש.
ונאמר שכאשר יחקר כרעת דעת מאלו הרעות השלש אשר מנינו
אותם ,הנה כבר ימצא לכל אחר מהם פנים טההראות .ווה שמר.
שיראהו הפלוםוף מענין ואת הר,שנחה הוא ממה שיש לו טענות חוקות
מקיימות לפי מה שיחשב ,והם בעינם הטענות המקיימות שאץ השם
יתברך יורע אלו הענינים הפרטיים ,וכבר זכרנום כמאמר הקורם .ואולם
איך יתבאר שכל אתת מהטענות ההן תקיים שההשגחה האלהית אינה
באישי האדם ,לפי מה שאומר .והוא שאם הד ,השם יתברך פוקר
הארם לפי מעשיו ,היהמחוייב לו שתר.יר ,לו ידיעה כפעולות הפרטיות
ד,ר,ם אשר עליהם יגמלהו או יענשהו כמד ,שהם פרטיות־ ואולם הוא
בלתי אפשר ,לפי מה שהתבאר כאחת אחת מהטענות ההם ,שתר,ז־,
לשם יתברך יריער ,כפעולות הפרטיות ,ויוליד ,לפי מה שיחשב ,שהוא
בלתי אפשר שתהיה ההשגחה האלהית באישי הארם מצר הטבע האישיי•
והיותר ממחרת כטענות ההם כור ,המקום היא ,שאם היה השם יתברך
פ-־קרהארם לפי מעשיו ,היה מניע טוב הםרר והיושר בטובות ורעות הנופלות
באישי הארם־ ואנחנו נמצא הרבר ,במה שיפול מהם מהטובות והרעות
הערר הםרר והמשר ,ער שכבר ימצא פעמים רכות צדיק ורע לו ,רשע
וטוב לו ,ויוליד שאין השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו .ועור כי
הארם פתות מאד כיחם אל השם יתברך ,ואין ראוי מפני ור ,שישגיח
בו ויפנר ,אל מעשיו ,כאמרו מה א נו ש בי תז כ רנ ו וכי תשית אליו
לכך .ראוי שתדע שאיוב היה מאח האמונה כשטען מה שטען על
סד ,שחלו עליו טר,רעוח ,זוכר הרכה מהטענות אשר רמזנו אליהם כוח
המקום־ ככר בארנו וה בתכלית הנאור בבאורנו למפר איי ב.
מאמר ד׳ פרין ם
153
והנה מה שיראו אותו כעלי הדעת השני ,והוא שהשם יחכרך משגיח
בכל אחד מאישי האדם ,יש לו נם כן פנים מההראות — .מהם ,כי
ספני שהיה השם יתכדך מושל בעולם זםגוזינו ,והיה מכואד מהאו^
השלם שהוא לא יעלים עיניו מהפעולות אשר יעשום הטונהנים טסנו,
ולא יקצר משיגיע לכל אחר טהם הראוי לפי פעולותת ,וכל מה שהיה
האחן יותר שלם ,היה יותר משגיח כמה שינהגו ויותר טכוץ להניע
לכל אחד מהמונהגיס ממנו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר ,להיותו
שלם כתכלית השלמות• וכהיות העגץ כן ,והיה האדם לכדו מכק שאר
ההוים הנפסדים ראוי שיעגש ויגמל לפי פעולתיז ,להיותו כעל שכל,
חוא מבואר שראד שישגיח השם יתברך באישי האדם מצד הטכע
האישיי ,כי מזר .הצד היה טוב פעולתמ זננותם ,ריל שיענשם על מרים
לפי שעור המרי ,ויגמלם טוב על צדקם לפי שעור הצדק – .ומהם,
שאנחנו נמצא השמירה האלהית הרכה באישי האדם ,עד שעם רכוי
הרשעים אשר בהם שכל כונתם דרא להרוג האנשים ולשלול שלל
ולבוז בז ,ורמי ההשתדלות באלו הפעולות המגונות ,הנה ימצאו הרעות
המניעות מד.ם לבני אדם מועטות־ חה כלו מטה שיורד .כי גבוה מעל
גבוה שומר הצדיקים ולא יעזבם כיד הרשעים ,שאם לא היה הענץ
קהיר .ראדשיהמהרעות המגיעות םד.ם לבני אדם הרבו־ ,.כמו הענק
כשאר המלאכות המעשיות אשר ימצאו הרכד ,.שככר יגיע כהם תבליח
אשר כעכורו יעשו בעלי המלאכות ההם מה שיעשוהו — .ומהם ,מה
שנמצא הרבה שכבר יגיע םד.עונש לרשעים לפי מרים טרה כנגר
מדד ,.כאלו תאמר שר״רזצרזיהרג ,ומי שיקצץ Tתקצץ ידו ,והנד .הוא
בלתי אפשר שיהיה בקרי והזדמן ,כ• מה שהוא בקרי והזדמן הוא מעטי•
ובהיות הענק ק ,והיה האדם לבדו מבץ שאר ההוים ראד לזה ,הגר.
הוא בהכרוז מםזדר מסבה פזעלת תכק אל זה ,כםנר.ג השופט השלם
שיגיע םר.עונש כנגד המרי מדר .כנגד מדר.
והנר .כעלי זר .הדעת נחלקו ל שתי רעות־ ה א ח ת היא ,שאה על
פי שההשגחה ר.אלר.ית היא ככל אחר מאישי האדם ,אק כל מה שיגיע
מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית ,אכל קצתם הם לפי הדושגחה,
וקצתם מיוחם לסבה אחרת ,והם הטובות ור.רעוח אשר נראה אותן
נזפלוח באדם בזולת סדר ומשר .ו ה א ח ר ת היא ,שכל מה שיניע לאדם
מ א לפי הד.שגחה האלהית — .והנח כעלי זה הרעת השנית נחלקו
נם בן לשתי דעות .מר .כי מפני שהוקשד .לר.ם ,לפי הנחתם ,מה
שימצא מהעדר ר.םרר והיושר באלו הטובות והרעות הנופלות באישי
האדם,עד שכבר ימצאו הרבד .מהצדיקים כרעות נפלאות ור.רבה מד.ח8ועים
154
טלחטות ה׳
בהצלחות עצוטוח ,השתדל אחד אחד טהם להניח טה שיוחר מ זה
הספק .ולזה הניח אחד מהם שהדע המגיע אשד נמצאהו לטובים
אינט רע כאמת ,אבל הוא טוב בלי ספק כשיבחן חכליחו ,דיל שהוא
דרך להגעח הטוב ,וכן הטוב המגיע לדשעים איננו טוב באטח ,אבל
רע בלי ספק ,ר״ל שהוא דרך אל הגעת הרע .והשנית מניחה שטה
שנראהו מגיע מהרעות לטובים ,לטובים לפי מחשבתנו ,לא לטובים על דרך
האטת ,וכן מה שנראהו מניע הטובות לרעים ,הוא גם כן לרעים לפי
מחשבתנו ,לא לרעים על דרך האמת .ווה שכבר יקרה שנחשוב כאדם
שיהיה צריק מצר הפעולות הטובות אשר נמצאהו נוהג בם ,והוא אינו
צדיק על ררך האמת> וכן יקרה שנחשוב באדם שיהיה רשע מצד
התרשלותו סעשות הפעולות הטובות הראויות לחעשות ,והוא איננו רשע
על דרך האטת .ווה שהוא יראה שהצדק והרשע הוא לפי מה שהיה
אפשר לארם שיעשה מהטוב לפי הכנתו הפרטית ,כי הארם נברא
לעשות הטוב האפשרי לו לפי הכנתו• ולוה יקרה שיהיו בכאן קצת
אנשים נחשוב כהם שיהיו טובים ,לעשותם פעולות טובות לפי מה שנראה,
והם מקצרים הרכה מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכיתם ,ומפני
זה ראוי שיגיע להם עונש חוק ,כי החטא הקטן להם ראוי שיקרא גדול מצר
יתרון מעלת הבנתם• דקרה גם כן שיחת בכאן קצת אנשים נחשוב
בהם שהיו רשעים ,להתרשלותם טעשות הפעולות הטובות לפי מה שראד,
והם בלחי מקצרים מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם ,ומפני וה
ראוי שיגיעו להם טובות לפי פעולותיהם ,ואם יקרה באלו שנחשוב
בהם שיהיו רעים שיעשו הפעולות המגומת ,הנה לחסרק הכנתם ראד
שיחיה ענשם על סריים מעטיי השעור• ואולי יקרה להם על וה פחד
וכאב לב ובור .שידמה לוה מהרעות כלתי מורגשות למ ,ונחשוב שלא
הגיע רע לאלו האנשים על טריים ,והנה כבר הגיע להם מהעונש השעור
אשר חנורד.ו החכמה האלהית .ובהיות הענץ כן ,חנה הנא מבואר
לפי ואח ההנחה שאין בכאן דבר מטה שנראהו מגיע טהטוכוח והרעות
לאיש• האדם יתכן שיטעק הטוען שהוא הולך מולח יושר ,ווה ס אנחנו
נרע שיעורי ההכנות הפרטיים אשר ימחר בהם אחד אחד מאישי
האדם ,ולוה יעלם טמנו טי הוא צדיק וטי הוא רשע ,ולזה גם כן יעלם
מטנו איור .שעור ראוי שיגיע מהטוב והרע לאחר אחד מהם על טריו
וצדקו ,שיכול לומר ,כשלא הגיע על השיעור הר.וא שתגיע ,שלא יהיה
נוהג על סדר ויושר .ווה כי השיעור הטוב והרע המגיע ביושר על טוב
הפעולות וגוותם ראוי שיהיה מתחלף לפי החחלף שיעור הכנח האדם
הפרטית כמעלה זבוולח מע6־ . .דצוגי שהפעולר .האחת בעינר .חטובה
מאסר ד׳ פרק ב'
155
יתחלף הגמול עליר .לפי מעלת העושה ,וזה שבל טה שהיתר .מעלתו
יותר גרולה היה הגמול עליה יותר pט] ,וד׳הפך בעוגש על הפעולר!
המגונה ,כי מה שהיתר .מעלת החוטא יותר גרולר , .ראוי שיהיה העוגש
יותר גרול.
והנה מי שאמר שאין בל מה שיגיע לאישי האדם מהטובות 1ד.רעות
לפיההשגתד .האלד.יח הוא א לי פז ה ת י מ נ י ,בבר בארגו זד .ברברגו
כבאורינו לספר אי ו ב ,וד.וא ייחס אל הפתיות והאולת מד .שנמצאהו
מגיע ^ הרעות מולת סדר ויושר .תה שכאשר השתדל הארם לקנות
קנין מה ,וד-גיע טפתיותו ואולתו שלא ידרוך בהגעתו בררך הראוי שיקנה
מהטוב מה שהיד .משתדל בקנייתו ,אבל אולי iTיה הדרך אשר ידרןך
בהגעת הטוב ההוא לו ררך אל שיגיע לו רע ,ולזה ידאג על הגעת
הרעות ההם לו ,ויחשב שבבר הגיעו לו לא במשפט ,והנד .הוא בעצמו
סבת נפלם .ווה כי האדם גברא חסר משלמותו ,וברא לו השם יתברך
הכלים אשר אפשר שיגיעורוו אל שקנה אותם• ואם לא ררך בקנייתם
בסבות הראויות ,הנר .לא יתכן שיקרא רע ,מה שלא ישלם לו קניית
הטובות ההם אשד ירצה בקנייתם ,כי הוא לא דרך בקנינם בסבות
הנאותות• והמשל שטי שישתדל לו כמחשבתו לעשות בסא בשידלה
מים ,אין ראוי שיקרא רע כשלא ישלם לו פעל עשיית הבסא מדליית
ד.טים ,בי לא יעשה הבסא בבמו זה הפעל בשום פנים .וד,וא טבואו-
שהוא אפשר גם בן כשיגיעו טוב מצד הפתיות והאולת ,ר״ל שיגיע
להם בהשתדלות לקנות טוב מה טוב יותר גדול ממנו ,אלא שזה יהיה
גם בן כמקרד ..ולפי וה העגין ד.יו אצל אליפו הטובות ווורעות ההולכות
בזולת סדר ויושר ומי שאמר שהטובות ורורעות המגיעות באישי האדם
אשר נמצאים הולכים בזולת סרר ויושר אינם מומת וו־עות על דרך
האמת הוא בלדר ה ש וחי ,כבר בארנו זה כדברינו בבאורגו לספר
איוב .ומי שאמר שמד .שנמצא טד.טובוח והרעות באישי האדם בלחי
הולכות בסרד ויושר לפי מדזשבחנו הוא מצד סבלותנו בהבנות הפרטיות
אשד לאחד אחד מאישי האדם ,ואשר נחשב בטי שהוא טוב לפי
הכנתו שאינו טוב ,ונחשב במי שהוא רע לסי הבנתו שיד.יד .טוב ,הוא
דעת צו פר ה נ ע מ ת י ,כבר בארנו זד .בבאורנו לספר איוב .וד,וא
מבואר שככר ימצאו דברים רבים לחכמי חורחנו נמשכים לדעת דעת
מאלו הדעות לסי מה שיחשב מהם ,ואץ בזה המקום מבוא לזכירת בל
דטאמריס ההם ,פן יארך המאמר כזה יותר מן הראוי .והנח אחר
שיתבאר מדברנו אמהו הדעת האמחי מהדעות שמנינו כענין ד.ד.שגד.ר.
האלהיח ,לא יקשה על הטעיץ בדברינו אלא לבאר דברי רבותינו זבדונס
156
מלחמות ה׳
לברכה הנראים חולקים על הרעה ההיא בצר שיהיו מסכיסים אל
האמת ,ולזה ודה וכירתנו אלה המאמרים מה המקום רכר בלחי תועלת.
וראוי שתרע שאלו הרעות השלשה שנפלו בזה הרעת השני הם גם בן על
מטפר החלקים אשר אפשר שיחלקו בו תחלה בעלי זה הרעת .וזה
כי כבר הוקשה על בעלי זה הרעת מר .שנתפרסם מן החוש ,שככר
ימצא פעמים צדיק זרע לו רשע וטוב לו ,והנה הותר זה הספק אם
כשנורה בזאת הטענה ,אם בשנחלוק עליר .,ואולם היתר זה הםפק
שיהיה בשנורה בה הוא כשנאמר שאלו הענינים אשר נפל בהם רוע
הםדור אינם מיוחסים אל ההשגחה האלהיח ,אלא סבה אחרת ,כאלו
תאמר הפחיות והאולת ושאר הםבוח שאפשר שייוחם זה אליהם ,וזהו
רעת א לי פ ז .ואולם היתר זה הספק שיהיח בשנחלק עליה הוא בשני
צררים לבר .וזה בי למח שהיו חלקי זאת הטענח שנים לבר ,והם
הנושא והנשוא ,הוא מבואר שלא ימנע חלקנו על זאת הטענה מחלוקה,
אם שיהיה המחלוקת מצד הנושא ,אם שיהיה המחלוקת מצר הנשוא
ואולם המחלוקת שיהיה מצר הנושא הוא שנאמר שאין הצריק המניע
לי רעצריק לפ• האמת ,אבל הוא צריק לפי מחשבתנו ,ושאין הרשע
המגיע לו טוב רשע לפי האמת ,אבל הוא רשע לפי מחשבתנו ,חה
רעת צ ופר .ואולם המחלוקת שיהיה מצר הנשוא היא שנאמר שאץ
הרע המגיע לצריק רע לפי האמת ,אבל הוא רע לפי מחשבתנו ,ושאין
הטוב המגיע לרשע טוב לפי האמת ,אבל הוא טוב לפי מחשבתנו ,מה
דעת בלרר.
והנה ימצא לרעת רעת מאלו השלשה אופן מההראות .מה שכבר
יראה למה שראה אלי פז מה הענין מקום ההראות ,והוא בי מפני
שאנחנו נראח בקצת הטובות והרעות הנופלות באישי הארם םרר ויושר,
וקצתם הולכות בזולת םרר ויושר ,הוא ממאר שהוא ראד שייוחסו
אלו שני מינים להתחלות מתחלפות־ ולפי שהוא ראוי שיהיה מה
שהולך מחם בםרר דזשר מיוחם אל השם יתברך ,הוא מבואר שמה שהולך
בזולת יושר הוא ממחם אל התחלה אחרת .ובהיות הענק כן ,והיה
הפועל והמקבל שחי התחלות מתחלפות ,ער שכבר ימצא שסה שהוא
הולך ברברים הטבעיים בסרור שלם וביושר הוא מיוחם אל הפועל,
ומה שהוא הולך בזולת םריר ויושר הוא מיוחם אל המקבל ,והם הענינים
אשר ימצאז בנמצא הטבעי מהכרח החומר ,כמו בליטת האברים
והוםפתם וחםרוגם ומה שירמה לזה־ הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה
הענין באלו הדברים כן ,רצוני שמה שהוא הולך בסדר ויושר םהטובות
ותו־עות הנופלות באישי הארם הוא מיוחם אל השם יתברך שהוא הפועל
מאמר ד׳ פרק כ׳
157
באטחיח ,זטה שהוא חולך בוולח סדר וימור מיוחס אלינו^ ,זה אסר
שלסה עליו השלום או לת -אר ם ת ס ל ף ד רכ ו ועל ה׳ יזעף לבן.
וכבר ימצא גם כן אופן סההראות למה שיראהו צופר בעגין זאת
ההשגחרי .ווה כי ספגי שהירי האדם גכרא בעבור שלמותו אשר הוא
כחיי עליו ,ור%תה ההכנה לקבל השלמות מתחלפת כאנשים סצר הטבע
הפרטי• הנה הוא מבואר שהשלמות אשר ראוי שיררכו בהגעתו איש
איש מהאנשים מתחלף ,ובר^ת חעגין כן ,הנה לא ימנע שיהיה בכאן
איש מהאנשים נחשב בו שהוא צדיק ,וחוא חרך אל שלמות פחות
ביחס אל השלמות אשר הוא כחיי עליו ,חהו חטא ופשע בחקו ,ר״ל
התרשלותו מהמתדל בשיניע לו .השלמות אשר הוא כחיי עליו• ולא
ימנע נם כן המת בכאן איש מהאנשים נחשבהו פחות וחסר בעבור ררכו
אל שלמות פחות וחסר ,והוא שלם ביחס אל תכנתו ,כי אולי לא יוכן
לו שיקבל מהשלמות וותר מזה השעור .והמשל שאם היו בכאן שני
עברים אומנים לאיש אחר ,והיה האחר בקי מאר במלאכת הצריפה
והאחר פחות במלאכת הבורסי ,ועשה הבורסי במלאכתו לפי ענינו
במלאכה החיא ,ועשה הצורף במלאכת הבורסי מח שהוא במלאכת
החשיבות חאפשרי במלאכה ההיא• הנה האחן יגנה הצורף על אשר
עשהו מה שחיה יכול לעשות מן הטוב יותר ממה שעשחו ,וישבח הבור סי
על עשותומה שהיה בכחו לעשות מהטוב .ועוד כי לסי זאת ההנחה
אפשר שישלם היחר זר .הספק בכל מה שנמצאהו מניע מהטומת והרעות
לאנשים בזולת סרר ומשר .וזה שור .הספק ירייר .משני צררים• הצר
ה א ח ר שכבר ימצא פעמים הצחקים שיניעו להם טובות מתחלפים
לא ניחם צרקם ור .אל זה ,רצוני שככר ימצא פעמים רבות יותר
מהחצלחות למי שצדקו יותר מועט לפי מחשבתנו ,וכן הענץ ברעות
אשר נראה אותן מגיעות לרשעים ,רצוני שהם ימצאו מניעות להם לא
לסי יחם רשעם זה אל זר •.ור.צר השני שכבר יראה שיניעו לצדיקים
רעות ולרשעים טובות .והוא מבואר ששני הצררים האלו מהספק יותרו
מאת ההנחה• וזה כישעורהנמול וריעונש מתחלפים לפי יחם התחלף
רוכנות ,כי מרוק השופט השלם שישפט האנשים לפי מדרגתם במעלה
והסתן ,ולזה יענזש אותו מאנשי המעלה על מרי מועט עונש נרול,
דענש החסרים על סרי רב עונש מועט ,והפך זה בנמול .ובהיות הענין
נן ,רצוני ששעורי חנמול והעונש מתחלפים לפי יחם התחלף ההכנות ,
יחיד .ור .ר.יד.ם נעלם ממט ,חנר .נחשב שיהיו הטובות המגיעות לצדיקים
יהרעוה רמגיעות לרשעים כלתי הולכות על םרר וירזזר ,והם באמת
הולכיח על סדר ויושר ,ימפגי זה יקרה שינועו לרשעים על חטאים
158
מלחמות ה׳
גדולים רעות חלושות כמעט שיהיו בלתי מורגשוח /ויחשב מפני וה
שלא הגיע להם רע על מריים• ולפי ששעור הצדק והרשע יהיה לפי
ההכנה הפרטית ,והיתה ההכנה הפרטית נעלמת טמגו ,נחשב גם כן
שיהיו הרעות מגיעות לצדיקים והטבות לרשעים מצר שמי שנחשבהו
צדיק הוא רשע ביחס אל הכנתו ,רצוני שהוא מקצר מעשית האפשרי לו^וטי
שנחשבהו רשע מצד התרשלותו מעשוח טוב הוא צדיק ביחס אל הכנתו.
וכבר ימצא גם בן אופן מההראוח למה שהניח בלרר מענץ זאח
ההשגחה .וזה שאנחנו נמצא שהטבע יסדר קצת רעות כרי שיהיה
דרך אל הגעת טוב ,והמשל שהוא ישתמש במרה השחורה באסטוטכא
כרי שתחגורר כה ויגיע לה צער מה בעת חסרון המזון ,כרי שיתעורר
אז הבעל חיים אל לקיחת המזון מצר הרגישו ברעב• ויסדר גם כן קצת
טובות הם דדך אל הגעת רע לרבי התאוה ,וזה כי הערבות אשר
הושם בקצת המזונות יהיה דרך לרבי התאוה אל שיקחו מהם יותר
מהשעור הראוי ,ויחקו מהם .ובהיות הענין כן ,הנה הוא אפשר שיהיה
הענין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם הערר הסדר והיושר
לפי מה שנחשב ,רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת
הרע ,והרעות המגיעות י^צדיקים דרך אל הגעת הטוב .חה גם כן דבר
נמצא הרכה ,רצוני שכבר ימצאו טובות מגיעות לאדם לתכלית רע ,באלו
תאמר שתמצא ההצלחה לארם ברכיבתו הים ,ויהיה זה סכה אל שיתמיד
הרכיכה בים ,ויטבע בים ,או תטבע סחורתו• וכבר ימצאו גם כן רעות
לארם לתכלית טוב ,כאלו תאמר שהסכים איש אחר ללכת בשיירה
או במלחמה עם אנשים אחרים ,וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו
מהלוך עטהם ,ואחר מתו האנשים ההם בדרכם לסבה מה ,הגה הוא
מבואר שהחולי אשר חל על האיש ההוא היה דרך אל הצלתו מהמות.
ועל כן על כיוצא בזה אמר דור עליו השלום אורך ה׳ כי אנ פ ת בי
ישוב אפך ו ת נח ם גי ,לפי מה שבארו רבותינו זכרונם לברכה.
ואולם הדעת ה ש לי שי ת מהרעות אשר זכר« תחלה כהשגחה לא
ראינו לזכור הטענות אשר יקיימו אותה ,כי אין לנו דרך אליהם כי אם
אחר התבאר בטול אלו שחי הדעות הקודמות• וזה ממה שלא יעלם
למי שיעיץ בדברינו בקיום זה הדעת השלישית.
3רק שלישי
יהנאד בו בטול קצת אלו הדעות.
ואחר שכבר זכרנו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו השחי דעות
אשר זכרנו ,ראוי שנחקור כאופן שלם אם יש בהם דעה צודקת ,אם
מאטר ר׳ פרק נ׳
159
לא ,כי זה סטה שיוביל אותנו אל הידיעה בדעת חשלישיח הגשארח,
אם היא צודקת ,אם לא .וזה שאם לא היה אחת מאלו השתי דעות
«דקת ,הוא טבואד שהדעת השלישית היא צודקת ,לפי שאלו השלש
דעות הם חלקי הסותר הנופלים בזה הדרוש.
ונאמר בי מה שהניחו הפלוםוף שההשגחה חאלהיח אינה בארם
כי אם מצר הטבע הטיניי ,לא מצר הטבע האישיי ,הוא טסת שהתבאר
בטולו כמה שקדם אצל המאמר בסבה התכליתית בהודעה אשר תגיע
בקםם בחלום ובנבואה ,רצוני ששם התבאר כי האנשים הסוכניס לקבל
זאת ההודעה תגיע להם זאת ההודעה כרי שינצלו מהרבה מהרעות
הנכונות לבא עליהם ,ובפרט האנשים אשר הצליחם השכל שתניע
להם זאת ההודעה בדרך הנבואה ,כי אליהם תגיע זאת ההודעה בשלמות
ם ^ שאר האנשים ,כמו שהתבאר במה שקדם .ובהיות הענין כן,
הוא מבואר שזאת ההשגתד .היא לנביאים מצר הטבע הפרטי אשר
היו בו בזה האופן םהחכמח והשלמות אשר בעבורו הם טושגחים זה
האופן םההשגחה• ולוה ,הוא מבואר שההשגחה האלהית היא בקצת
האנשים מצד הטבע האישיי .וכבר הורה נם כן הפלוסוף זה הענין לפי
מה שהבק מטנו אבן רשד בקצורו לספר החוש והמוח ש.
וכן נאמר כי מה שהניחו בעלי הרעת השנית שההשגחה האלהיח
היא בכל אחר מאישי האדם הוא גם כן בטל מצר העיון והחוש ומצר
התורה .ואולם שזה בטל מצד העיון הוא מבואר לפי טה שאוסר.
חה שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בפרטים במה שהם פרטיים,
כסו שהתבאר בלי םפק במה שקדם ,אבל ידע מזה מה שיהיה מסודר
מצר הגלו.לים והככבים מאלו הדברים הפרטים ,ומה שהיה מסודר
מצד אוזר ,אם היה בכאן סחר בדברים מצד אחר ,וידע גם זה שהוא אפשר
שלא יגיע סצר הבחירה האנושית• ואם היה השם יתברך פוקד האדם
לפי מעשמ ,אם טוב ואם רע ,הנה לא ימנע הענין מה מחלוקה,
אב שיגמלם טוב ויענשם לפי מה שירע מפעולותיהם מצר הסדורים
רימוגכלים ,או שישפטם לפי פעולותיהם ,אם טוב ואם רע .אם אמרנו
שהוא ישפטם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסתר ,הנה יהיה זה
עול בחק השם יתברך ,כי הם אולי לא הנהיגו פעולותיהם לפי הסדור
ההוא ,וזהו הפך מה שרצוהו בעלי הדעת הזה .ואם אמרנו שהוא
ישפטם לפי מעשיהם ,הנה יחויב שיהיה יודע פעזלוחיהם במה שהם
פרטיות ,וזה דבר כבר התבאר במה שקרם שהוא שקר .ועוד שהוא
מן המבואר בעצמו מצד העיק שהרע לא יבא סאת השם יתברך כי
אם במקרה ומחכרח החמר ,והוא גם כן דעת חכמי תורתנו ו׳ל,
160
פלחמות דו
אמרו אין רבר רע יורד מ ל מע ל ה ,והוא דעח מרחנו ,אמרה וירא
א ל ח י ם את כל א שר עשה ו ה נח טוב מ א ר .ואולם ביאור זה
הענץ מצר העיון הוא לפי מה שאומר .בעבור שכל צורה ממודחח
ממנה טובות ושמירר ,למה שהיא ל־ צירה ושלמות ,לא רעית והעיר
השמירה ,וכל מה שהיחה הצורה יותר נכבדת היו הטובות הטמודחח
ממנה יותר ,אם בכסות ואם באיכות ,ואם בשנירס יחר ,חה מבואר
בחפוש צורה צורה מהצורות הנמצאות והמשל שצורת הארם למה
שהיתר ,מתר נככרת סצורת החמור ,הוכנו כי^יה יותר לשמיר סה שהיא
צירה לו בתכלית מה שאפשר מהטוב ממד ,שהוכן מהכלים מהצורה
החמריח לחמור לשםרו בתכלית מה שאפשר לו ^ הטוב ,והטובות
המסודרות מר,צורר ,האנושית לארם הם גם כן יותר נכבחח מהטובות
וומםירחח מהצורה החמריח לחמור• ומה שנמצא מזה הענק לצורוה
ההיולאניוח הוא ממאר שהוא נמצא גם כן לצורות הבלחי היולאגיוח,
ווה כי מה שנמצא מזה לצורות ההיולאניוח הוא מצר הצירות הבלחי
הר,יולאניוח ,כאלו תאמר השכל הפעל ושאר הצורות הבלחי היולאנמת
אשר יסזרח סריס אלו הרכרים בזר ,העולם השפל־ ובוזמח הענק כן,
והוא סכואר שהשם יתברך הוא הצורה היותר שלמה שבכל הצוחח,
עד שאין יחס לשלמות שאר הצורות אצל שלמותו ,הוא מבואר שהוא ראמ
שיגיעו מהשם יחכרך טובות לבד בתכלית מה שאפשר מן הטוב
והחשיבות לטח שהוא לו צורה ושלמות אשר הוא המציאות בכללו.
ובכלל הנה הרעות הנופלות הם בכללם מיוחסות אל הסבה ההיולאנית
או אל הקרי ,וזח שלא ימלטו הרעות משחהיה התחלתם במקבל עצסו
או מ ח ^ .ואמנם הרעות אשר התחלתם במקבל הם אם מצר המזג,
אם מצר המרות והחממה הנפשיות .ואשר הם מצר המזג הוא מבואר
שר,ם מחיחסוח אל הררולי ,בי הסבה בזה היא שהכחוח המחפעלות
אינם נשמעות אל הכהות הפועלוח ,כמו שהתבאר ברביעי מ ה א ו ת ו ת ,
ו ק יתבאר זה הענק ברעות הנופלות מצר הסרוח והתכונות הנפשיות
כפי מר .שראוי• וזר .לא יהיר .מהשכל ,כי מדרך השכל שידריך הארס
בר.ררכר .הראמה ברבר רבר טהעגינים האנושיים .ואולם הרעות אשר
החחלחם מחוץ ,הנר ,לא ימלטו סשתהיה החחלחם הסוג והכחירר,.
או זולת זח .ואשד התדזלחס המזג והבחירה ,כמו הענין במלחמות
והחמר .לר,ם ,ר.וא מבואר ממר ,שקרם שהם טחיחסוח אל ההיול' ,כי
הבחירה הרעה שממנה יתעורר ריארם אל שיזיק זזלהו לא תהיה
מהשכל• וכן המזג היוצא מן השווי אשר הוא סכר ,לפעמים אל שיזיק
זולחו איננו מפורד בעצמוחו סהצורה ,בי הצורר ,חשחרל לד.עםיד המזג
מאשר ד׳ סרק ג׳
161
על השלם שבענינים /מה שלא יהיה לה סננע . .ואשר אין התחלתה
לא המזג ולא הנחירה /כסו הפכת הארצות והרעש והאש הנופלת סן
השמים /ומה שידמה לזה! /הנה הוא מבואר שלא יגיע מהם רע כי אם
בסקרה /כאשר חאסר מצד שקרה שיפול האש על איש אחד סדי נופלו
ויהרגהו /או שתהפך הא pעל היושבים בה מצר שקרה היותם שם.
וכבר יתבאר עוד שזה הרע הגופל מפגי אלו העגיגים הוא בסקרד /.לפי
שכה שאלו המקרים מתילדים ממנו הוא מכוון לטוב ולשמירה לכל
הנמצאות השפלות ,לא לרע .וזה כי מפני שהיו בכאן יסודות הפכיים/
והיה מדרך ההפכיים שיפסידו קצתם לקצת ,ויפסד מפני זה המורכב
מהם ,חוייב שתהייגה בכאן סבות טועלות אותן ושומרות מציאותן ומציאות
ההווה מהם• ולפי שזה לא ישלם אם לא בשיגביר פעם אחד מההפכים
על האתר ,ויגביר פעם ההפך האדר ,וזה בסבוב ישר וסחר מתמיד ,כמו
שהתבאר בטבעיות ,הגה יחויב שיהיה האש פעם יתאייר פעם והמים
פעם והא pפעם לפי הTזסים אשר לפועל אצל המתפעל ,ובזה ישמר
זה המציאות השפל ,לפי ששמירתו אמנם הוא בשווי הנמצא ביסודות
אשר הורכב מהם ,וסבת זה השווי הוא זה הפעל המגיע אל היסודות
מהגרמים השמימיים• ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שהרע שיגיע
מהתגברות אחד היסודות על האחר הוא במקרה ,כי זה ההתגברות
מכוון בעצמותו לטוב ולשמירה ,כמו שקדם .וכן מה שיקרה מהרעות
באישי האדם מצד הסדורים אשר מצד מערכת הככבים הוא מבואר
גס כן שאינו בעצמות ועל המונה ה־אשוגה ,כי המוגה בסדורים ההם
הוא הגעת הטוב ,ואולם יגיע מהם רעות מה במקרה ,כמו שזכרגו
בפרק השני מזה הספר .וכבר שם השם יתברך באדם השכל לשמרו
מאלו ה pות כפי מה שאפשר• ולזה יתכן שיאמר באופן מה שאלו
ה pות הנופלות באישי האדם מהגרמים השמימיים הם מתיחסות אל
ההיולי ,כי אם ימשך האדם אחר שכלו כפי מה שראוי ,היה נשמד מהם,
במו שהתבאר במאמר השלישי מזה הספר .ובכלל דינה בעמר שיהיה
השם יתברך התחלה לנמצאות על דרך הטוב והתכלית והצורה ,כמו
שהתבאר ב מ ה ש א ח ד ה ט ב ע ,הגר! הוא מן השקר שיגיע ממנו בעצמות
רע לנמצאות• ולזה הסכימו המטיבים בעיון שהרע גכגס בגמצאוה מצד
החומר אשר הוא המקבל ,אחר שאי אפשר שיכנס בו מצד הפועל אשר
הוא הצורר!.
ואולם שהתחלת הטוב הוא התחלת הרע הוא דעת קדום מאד ,כאלו
מבע האמת הכריח למעיינים להאמין זה• ולזה היו קצת תקודמים
םשים־ם אלו ההתחלות האדיבה והשנאה• וקצתם היו משימים אותם
ו1
162
מלחמות ה׳
האחר והרבד■ וקעתם היו משימים אותם הפעל בעל תבלית והבלתי בעל
תכלית• וקצתם היו משימים'אותם הקבוץ והפירור־ והרבה מהאחרונים
בעלי התורות משימות אותם השם יתברך והמזיקי] /ר׳ל השרים .וכבר
הסכימו מה קצת המון אנשי תורתיגו ,והם נתלים בזה הרעת בקצת
מאמרים נמצאים לרבותינו זכרוגם לברכה בתלמור־ והוא מבואר שלא
יקשה לבאר מה שנמצא לרבותינו זכרונם לברכה מזה בצר מסכים אל
האמת .וכאשר התישב זה /רוצה לומר שהרעות לא יבאו בעצמות מהשם
יתברך /הנה יתבאר בקלות שהוא שקר שתהיה ההשגחה האלהית
באישי הארם על האופן שהניחוה בעלי זה הרעת .הה שאם היה השם
יתברך פוקר הארם לפי Lעשיו /אם טוב ואם רע ,כשיגיע לו טוב על
הטוב אשר עשה ,ורע על הרע א׳:£ר עשה ,כמו שהניחו בעלי זה הרעת,
היה מחויב מזה שיהיה הרע מגיע מאת השם יתברך בעצמות ,ויוליר
שהשגחה האלהית אינה כאיעזי הארם על זה האופן שהגיחוה .וככר
יתבאר בטול זה ה ^ ת מצר החוש ,הה שאנחנו נמצא פעמים רבות
שיגיעו רעות לצריקים וטובות לרשעים.
ואולם מה שהניחוהו אליפז ובלרר וצופר לצאת מזה הםפק הוא
ממה שיתבאר בקלות שלא יצא אחר מהם םר.םפק במה שהניח אותו,
אם א ל יפ ז ,כי היה מחויב מהנחתו שיגיעו מהשם יתברך לצריקים מהטובות
כשעור צרקחם ,ולרשעים מהרעות סנזעור רעתם ,וזה רבר בלחי נמצא
כן ,הה כי כבר אפשר שיםולק ר,םפק לפי הנחתו במה שיגיעו לצריקים
מהרעות ולרשעים מהטובות ,וזה יהיה בשייוחםו אלו הרברים אשר
אינם הולכים על סרר ויושר אל הפחיות והאולה ומה שנוהג מנהגם
אמנם לא יםולק הםפק לפי הנחתו במה שנמצא שלא יגיע לטובים
הטובות הראויות להם ולרעים הרעות הראויות להם ,כי זה היה ראוי שיגיע
להם מהשם יתברך לפי רעתו ,ואנחנו לא נמצא העגין בחוש הולך זה
המהלך ,אבל כבר נמצא צחקים רבים ברעות גרולוח מכפר ימי חייהם,
ולא קרה להם מהטובוח כי אם מעט ,ורשעים רבים בהצלחות עצומות,
ולא יקרה להם מהרעות רבר מותש מאר ,ועור שאנחנו נמצא רעות
רבות לקצת הצריקים ,עם השחרלזחם בשמירה מהרעות שלא יגיעו ,ולא
ימצאו נשמרים מהם ,ונמצא גס כן משחרלים בקניית הטובות בםבוחיהם
הנאותות להם ,וימצא להם חע ההצלחה בקנייתם• ולזה הוא מבואר
שאי אפשר שיוחס זה אל האולח והפחיוח כמו שהגיח אוחו אליפז,
ולזה הוא מבואר שהחוש סותר מה שהניח אוחו אליפז .והנה אליפז
כשהרגיש הםפקוח האלו ,ר״ל במה שימצא מהרשעים שכל מגמתם
לעשות רע מםפר ימי חייהם ,ולא ימצא להם עונש מוחש על מרים ,אמר,
סאטר ר׳ פרק נ׳
163
לצאה םר.םפק הזה ,שאם לא יענש הח 18ע כבר יענע ורעו .והוא טבואר
שבזאת ר aשובה לא יצא ם! ריספק־ וזה שהוא ישתדל לברוח טשייחם
לשם יתברך עול ,והוא ייחסהו בזאת ההנחה ,לפי שאין סן היושר שלא
יענש האדם על טרמ ,ולא שיענש האדם על חטא זולתו — .והנה יתבאר
גם כן שהחוש סוחר סה שהניח אוחו צופר .וזה שהוא טבואר סן
הרזוש שהרבה סן האנשים יטצאו להם טובות בעת טה ,והרעות בעת
אחרת ,עם היותם יותר נוטים אל פעולות היושר והשלמות בעת שימצאו
לר& הרעות מטה שהם נוטים אליהם בעת שימצאו להם טהטובוח.
ואי אפשר שיותר הםפק בדה מפני והחלפות ההכנות ,כי האיש הזה הוא
כאיש אחד בעינו ,והבנתו אשר נוצר עליה היא אחת בעינה־ האלהים,
אם לא שנורה שהתחלפות הנטול והעונש באנשים יהיה מצד התחלפות
האנשים בטוב הפעולות ושלמותם ,לא מצר התחלפזח ההכנה
הפרטית ,כמו שהניח אוחו ,רצוני שכל טה שהיו פעולות האיש יותר
שיטוח יהיה גמולו על פעולה אחת טובה יותר מעט טנטול טי שהיה
למטה טסנו בטוב הפעולות עליה ,וההפך בעונש על הפעולה הרעה•
ואם היה שיהיה טורה בזה ,הנה יהיה הספק אשר יחשב לברוח טמנו
נשאר בעינו ,ר’ל זה שנראהו מהנעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים.
זה מבואר בנפשו עם טה שקרם טהרברים — .והנה יתבאר גם כן שהחוש
סוחר טה שהניחו ב ל ד ר .וזה כי אנחנו נטצא הרבה מהרעות טניעוח
לצדיקים יהיה דרכם לטוב ,אבל ישאר הצדיק ברע ההוא ,וכן הענק
בטובות הרשעים• ובכלל לא ימצא העניין בטובות הרשעים ורעות
הצדיקים על האופן שהניחו בלח־ אם לא על המעט ,ולזה הוא מבואר
שלא יצא בלדר טור• הספק בזאת הועחה .כבר נזכר בשלמות
המחלוקת על אלו האנשים מצר החוש בספר איוב ,לפי טה שבארנו
שם מדברי איוב.
ואולם שזה הדעת אשר לאלו האנשים הוא מבוטל מצד התורה הוא
מבואר .חה שהתורה בשיערה האנשים ברע לפי הטרי העצום ,ביארה
שזה הרע יהיה שלא יביט השם יתברך אליהם ויעזבם אל טקרי הזטן־
אמר ו ה ס ח ר חי פני ט ה ם והיה ל א ב ל ,ואנכי ה ס ח ר א ס ת י ר
פני מ ה ם ,ואסר הנביא עליו השלום המסתיר פניו מבית יעקב,
ו ת ש כ ח תורת א ל ה י ך א ש כ ח בניך גם א נ י ,כל גוים ש כ ח י
אלהים .וכבר נכפל וה הרבה ברברי הנביאים עליהם השלום והמרברים
נ ת ח הקרש ,רצוני שהעונש המגיע לרשעים יכונה בהסתר פנים ושבחה,
ועניינו שהשם יתברך עזבם אל מקרי הזמן ,ויגיע מה שיגיע אליהם
לפי רסחרים אשר מצד המערכת ,ולא יצילם מרע יהיה נכון לבא
*11
164
מלחמות ה׳
עליהם ,לא שיפקרם על מעשיהם כשיביא להם מהרעות כשעור הםו*י
כמו שהניחו אותו בעלי זאת הרעת .וממה שיורה הוראה נגלית על
בטול זה הדעת ,מה שאמר ה1ביא עליו השלום מייעוד רע לא א פ ק ד
על בנ ותיכם כי תז ני נה • כבד ביאד לך כי כשיפליגו במדי יעזבם
השם יתבדך אל מקדי הזמן ולא יפקדם על מעשיהם .ואולם מה שבא
כתורה מייעוד הבאת העונש על העוברים על דבריה ,הנה יתבאר ממה
שיבא איך אפשד שיהיה זה מצד מםכים אל העיון ואל מה שנזכר
בתודה ובדבו־י הנביאים עליהם השלום.
פרק רביעי
יתבאר בו איך תענין בזאת ד!ד.שגחה גווו& 1מח.
ואחר שכבר התבאר שהוא שקר שלא תהיה ההשגחה האלהיח באחר
מאישי האדם מצר הטבע הפרטי ,והתבאר גם כן שהוא שקר שתהיה
ההשגחה בכל אחר מהם מצר הטבע האישיי ,הנה הוא מבואר שtTויב
מזה שתהיה ההשגחה בקצתם ,ולא תהיה בקצתם .וכבר־ יראה גם
כן באופן אחר ,רצוני שההשגחה האלהית הוא באד£זי האדם מצר
הטבע הארזזיי ,ושהוא בקצתם ,ובקצתם לא .זזה שכבר יראה שמה
שהוא יוחד נכבד זיזחר קרוב במדרגה אל השכל הפועל השגיח בו
השם יתברך יותר ,ושם בו כלים יותר לשמור מציאותו ,וזה מבואר
ממה שכבר התבאר בספר בעלי חיים ,כי בבר תמצא שכל מה שיהיה
הבעל חי יותר נבכר ,הוכנו לו כלים יותר לשמר מציאותו• ולפי שבארם
מדרגות מתחלפות בקורבה וברזחק מהשכל הפועל מצר הטבע האי׳1£יי,
הנה יחויב שיחיו היותר חזקי יחם אליו יותר סושגחים בטבע האישיי•
ולפי שקצת אנשים ישארו עם ההכנה אשר להם מצר הטבע המיניי,
ולא ישתדלו לררזך אל שלמות יתקרבו אל השכל הפועל ,אבל קצתם
יוסיפו הטרון על חסרונם אשר להם בשרש היצירה מצד הטבע המיניי,
הוא מבואר שזה הכת מהאנשיס לא תחלה בהם ההשגחה האלהיח
אם לא בטבע מיניי כי אין להם צר אחר מצר הטבע האישיי יהיו בו
טושגחים .ובהיות הענין כן ,הוא מדואר שההשגחה האלהיח היא
בקצת האנשים מצר הטבע האישיי כמדרגות מתחלפות ,ובקצת האנשים
אינה נמצאת כלל .וכבר יראה זה גם כן באופן אחר חה שהשם
יתברך הוא מבואר מעניינו שהוא יורע כל המושכלות ,והאדם רב
ההכנה לקבל המושכלוח ,עד שהוא כחיי על כלם באופן מה• ובר%זח
הענין כן ,רצוני שהשם יתברך הוא רב המושכלוח בפעל ,והאדם רב
ההכנה על קכולם ,והיה מבואר ממה שכפעל שישלים מת שבכח ויוציאהו
מאמר ד׳ פרק ה׳
165
אל הפעל ,הוא מבואר ש־׳שם יתברך ישלים באדם מה שבכח )'וציאהו
אל הפעל■ ולפי שהיציאה מהכח אל הפעל במושכלות ימצא בה הפועל
ורימחפעל אחר באופן טה ,הוא מבואר שכבר יגיע לאדם בור .האופן
התאחדות םר.רכקוח בשם יתברך• ומה שזה ררבו הוא מבואר שהוא
ראוי שחהיר .חר.שגחח בו נפלאר .מצר זר .ההחאהחח וחדבקוה ,לא
שיעזבר.ו השם יתברך על ער המאוס ,לר׳יותו פחות וגבזה ביתם אליו,
כמו שיאמרו בשאין ההשגחה האלהיח באחר מאישי האדם מצר הטבע
הפרטי להמחו פחות וגבןר .ביחס אל השם יתברך־ ולפי שזה ההחאחרוח
הוא מפני מה שהגיע לארם מהמושכלזת בפעל ,לא מצר הכח אשר
הוא הטבע הםיניי ,הוא מבואר שראוי שתהיה הד.שגחה האלהית בארם
המשביל מצר הטבע האישיי.
פרק המישי
יתבאר בו באיזח אופן יהכן שיוכח טד ,שהתכאד מי>נין זאת דווזשגוזה
טסכים לטה שהתבאר מידיעת דישם יחכי 7בדברים,
ואחר שהתבאר שההשגחה האלהיח היא בקצת אישי הארס מצר
הטבע האישיי ,ראוי שגחקור באתה אופן אפשר שיוגח עם זה שמירת
השרש אשר התבאר במר .שקדם ביריעת השם יתברך ,רצוגי שאץ
ידיעתו מחפשטח בפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי ורמוז אליו ,כי
כבר ידסה שיר.יר .כזה מהקושי ,עד שבכר יחשב שמי שירצה לקבץ
שחי אלו הרעות יהיר .כמדרגת מי שירצה לקבץ ר.ר.פכים יחד.
ונאמר שבבר התבאר בחפוש שהשכל הפועל ישגיח בהנמצאוח אם
בשישים להם כלים גופיים להם כחזח נפשיים ,ישמרו בהם טציאותמ
האישים כעלי הכלים ר.ר.ם ,וירחיקו םר.ם המזיק ,או יתרחק ממנו,
כאלו האסר שהוא שם הקרנים והפרסוה העגולוה ווזסלתעוה בקעה
בעלי חיים לשמרם ממי שיבא לר.זיק להם ,ולהשגה הטרף כטורפים•
ובקצתם השגיח בהם ששם בהם חשוקות נפשיות לבד ,או פעולות
ווזגד .רסיץ חשוקות גפשיוח ,כאלו תאמר שחוא שם בטלה חשוקר .נטבע
לברוח מהזאב כעת ראותו אוחו ,ואף על פי שלא הרגיש בשחוא מזיק
ולא ראהו קודם ,וכזה האופן יברחו הרבה מר.עופוח הרורסים ואם
לא ראי איחם קודם זה ,ויכוונו הרבה מן העופות ללכת בימי הקזד
לפאת הררום ובימי החום לפאת הצפון מזולת שישיגו האותות הנמצאות
להם במקומות אשר יתנועעו אליהם ,ותניח הסניגיח עשב ידוע על
עיני אפחחיר .כשנקח אותה םזולח שחרע שבזר .רפואה לעיניר.ם־ והנר.
רנדק הפעולות ,באלו תאמר שהוא שם ברמרים אומנות שש־וחיהם
166
מלחמות רד
אשר בהם יתהוו ובעשייה הרכש אשר יוזנו ססמ כעח שיחסר להם
המזון טזולה שיהיה להם שכל מעשיי יסורח ספני אלה הטלאבזת.
והנה זה האופן מההשגהה הוא בארם בצר יוהר שלם ס אי /שכבר
הזבן לו שכל מעשיי יסודרו טסנו סלאכזח רכזת סזעילזת לו בשמירתו/
והוכן לו השכל אשר יסודרו ממנו החשוקות לכרות מרכרים רבים
מזיקים ולמין אל דברים רכים מועילים• ובקצת האנשים תהיה ההשנחה
הזאת כאופן יותר שלם /ר״ל שהוא יודיע להם כנבואה הדברים הרעים
והטובים הנכונים לכא עליהם בדי שי׳£זםרו מהרעות ויכונו אל הטובות/
כמו שהתבאר כמאמר השני מזה הספר .והנה ר%ה ראוי כן ,וזה שהשם
יתברך לא יקצר מהשפיע מהטוב והשלמות כפי מה שאפשר לו בנמצא
נמצא .זלפי שזה האופן מההשגחה אשר השגיח כהרבה מהכעלי חיים
כששם להם תשוקות נפשיות לכרזת מהרע ולהגיע אל הטוב מזולת
שישערו בטוב ההוא וכרע ההוא ,היה אפשר שיהיה בקצת האנשים
אופן יותר שלם ,והוא שיודיעם הרע והטוב ךזנכון לבא עליהם כרי
שיברחו מהרע ויכונו אל הטוב* הנה הוא ראד שתהיה כהם ההשגחה
על זה הצר .והנה בקצת ענינים השגיח כאיש• הנמצאים בשיגיע להם
ענץ מה מצער ישמח כו ,כאלו תאמר שהוא שם הלחה השחורה
נאצטזמכא כרי שחרגת כפי האצטומכא בעת צורך הבא אל המזזן/
ויצטער כהרגשו כזה ויבקש המזון ,כי מה האופן יהיה נשמר ,וכמו
ששם כמץ מה מהכעלי חיים השלכת זרעו כלי אל השמירה ,וזה כי
הוא בש־פחר מבעלי חיים אחרים יקרה לו מהפחד שישליך ורעו,
זיסהר בו.
וכאשר החישכו אופני ההשגחה הנמצאת מהשם יתכרך לאלו הדברים
אשר בכאן ,והיה שכבר התבאר שהשם יתברך יהזגיח בקצת אח£זי
הארם מצר הטבע האישי כמדרגות חלוקות־ הגה ראוי שנעיין באיזה
אופן מאופני ההשגחה שזכרנו יתכן שתהיה זאת ההשגחה .והוא ממאר
שאי אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשישים באישים היותר מושגחים
אברים יותר לשמר מציאותם ,לפי שהם כלם ממק אחר ,ואישי המין
האחר הם שוים על המנהג הטבעי כמספר אבריהם וחמונוחיהם והכתות
הנפשיות אשר להם ,האלהים ,אם לא שיהיה בכאן רמי אברים כאשים
מהכרח החומר ,ומה שזה ררכו אינו על צר ההשגחה וההטבה• ובהיות
העגין כן ,הנה ידמה שתהיה זאת ההשגחר .באחר מהאופנים הנשארים,
או כמה שיאות להם• ולפי שהוא כזכואר ממה שקרם שהשם יתברך
יודיע לקצת האנשים הטובות והרעות העתידים לבא עליהם על צר
ההשגחה בשמירתם ,הנה יראה מזה שהשגחתו יתברך באישי האדם
מאטר ד פרק רד
167
הוא בשיוריע להם הטוב והרע הנכץ לבא עליהם כדי שהשמרו מהרעות
ויכונו אל הטובות
והנה ואת ההורעה תהיה ממנו באופנים שונים לפי התחלפות
מדרגת האנשים בקורבה והרוחק מהשכל הפועל ,ווה שהאנשים אשר
הם חוקי הד^אחחת עם השכל הפועל תגיע להם ואת ההודעה
באופן שלם בדרך הנבואה• וזה נם כן על מדרגות ,לפי התחלף
סדרנות ההתאחחת .אשר לא תגיע מדרגתם אל שתשלם להם ההודעה
בזה האופן ,ישגיח להם השם יתברך בשישים להם תשוקות נפשיות לכוץ
לדברים מה יגיע להם טוב בהם מזולת שישערו בטוב ההוא ,ולברוח
מדברים אחרים יגיע להם רע בהם מפאת הסדורים אשר מהגרמים
השמימיים מזולת שישערו ברע ההוא 1זאת ההודעה גם כן חלושה.
ובזה האופן יקרה לקצת אנשים הפחד סביב העת אשר הוא נכק שיבא
לד.ם רע בו מזולת שישערו ברבר יהיה הפחד ההוא בעבורו• וזה
דומה באופן מה למה שיקרה לחלושי הראות ,שלא יראו הדברים
המאירים בעצמם ,אבל ישיגו מהם והרם וניצוצם• ובדומה לזה א מח
רבותינו זכרונם לברבר .אף על גב ר איהו לא ח ז י ,מזליה ח זי ,
וד.נר .בונת זר .המאמר מבוארת במעט ע ק ממה שבארנו במאמר השני
מזה הספר .זלזאת הסבה גם כן תמצא קצת האנשים מתרחקים מדברים
מה לא ישיגו לסד .התרחקו מהם ,ואחר התבאר לר.ם שאם לא היז
מתו^חקים מהם ,היה מגיעם רע• וקצת אנשים מתקרבים לדברים טח
לא השיגו לסר .התעוררו להתקרב להם ,ואחר יתבאר להם שהתקרבם
אליהם .Tיר ,סבר ,אל שיגיע להם טוב .ואשר לא תגיע טררגתס אל
שתושם בר&.זאת התשוקה ,הנר ,אפשר שיהיה ההשגחה בם בשיביא
בהם ענינים מצערים על צר ההשגחה לשמרם טרברים אחרים רעים
םר,ם טוכנים לבא עליהם ,או לבוץ אל שיגיע להם טובות• משל מה
שיהיה לשמרם ^ הרעות ,כאלו תאמר שאיש טוב הולך בדרך עם
סוחרים לרכב הים ,ויכנס קוץ ברגלו באופן שלא יוכל ללכת
עםר.ם ,והיה זה סבר .אל שימלט טהטביער .בים ,ועל במצא בזר ,אסר
ח ד עלמ השלום אורך ה׳ כי א נ פ ת בי ישוב אפך ו ת נ ח ט נ י •
וטשל סר ,שיהיה למין אל שיגיע לר,ם טובות ,כאלו תאמר שכבר
התעורר פלוני ללכת בשיירה ,ונכנס הקוץ ברגלו, ,ויהיה זה סבה אל
שימנע ללכת עטם ונשאר במרינה ,והגיעו לו הצלחות עצומות לא
ר,מ מגיעות אליו אם לא נשאר בה .וזה כלו והדומה אליו יקראוהו
רבותינו זכרונם לברכה יסורין של אהבה.
168
מלחמות ה
פרק ששי
יתבאר בו שטה שההבאו םעני) ההשגחה הוא מטר^» .א י»ו^ בו ס6ק
«ז® לא ט«• העיון ולא טצד החוש ו^א טצד התודה.
וראוי שנבאר שזה האופן אשר הנחנוהו טההשגחה האל,־יח בקצח
אישי הארס לא יפל בה ספק יקשה לצאח מטנו לא מצד העיון ולא סצד
החו׳ £ולא מצד החורה ,אבל הם טסביטים לואח ההנחה טבל הצררים• בי
באשר יתבאר זה יהיה טאטרנו בזאת ההשכחה יותר שלם .וזה שבבר נראה
שהנענו אל תכלית ההאטחה ברבר רבר כשלא נשאר לגו בו ספק ,וטפני
זה ראוי שנבאר תחלה שהטענות שיקיימו בהם דעותיהם האומרים
כשאין ההשגחה האלהיח נמצאת באחר מאישי הארם מצר הטבע הפרטי
והאומרים כשהוא נמצאת בכל אחר מאישי הארם לא יחויב מהם
בטול ואח ההנחה
ונאמר שהוא מבואר מענינו במעט עיון עם מה שקרם מהדברים
שאין באלו הטענות מה שיחייב בטול מה שהנחנוהו מאח ההשגחה
חאלהיח .חת שהטענות אשר טען ההולך בדרך הפלוסוף לקיים שאץ
ההשגחה האלהיח נמצאת באחד מאישי הארם מצר הטבע חאישייע
מפני שיריעחו היא בלחי אפשרית שתהיה ברברים הפרטיים במה שהם
פרטיים ,הוא מבואר שאינן סוחרות זאת ההנחה .חה כי זאת ההשגחה
אשר הנחנוה היא אפשרית עם הוראתנו שיריעח השם יתברך אינה
מחפשטח ברברים הפרטיים מצר מה שהם פרטיים ,ווה שההשגחה
אשר תהיה לטובים מצד ההורעה בטוב וברע הנכון לבא עליחם בכר
תשלם ,עם היות המשפיע זאת ההודעה בלחי משיג זה האיש הפרטי
המקבל השפע ,עם היות שאצל המשפיע בלחי נודעים הרברים הפרטיים
אשר תהיה ההורעה בהם מהצר אשר הם בו פרטיים• כבר בארנו
זה במאמר השיי מזה הספר ,ושם בארט שההודעה תגיע מהשכל
הפועל בדבר הפרטי מצר המקבל השפע מצד מציאות המוחש .וההשגחה
אשר תהיה להמציא הפחר להם להציל מהרעות ,ולהמציא להם שאר
התשוקות הנפשיות למין אל הדברים אשר יגיע להם מהם טוב ,ולהתרחק
מהדברים אשר יגיע מהם רע ,היא גם כן הורעה חלושה ,כמו שבאתו
במה שקדם ,ודינה דין ההודעה השלמה בזה הענץ .תה מבואי־ בנפשו,
רצוני שכמו שלא ימנע הגעת ההורעה השלמה ברבר הפרטי מהשם
יתכרך ,כן לא ימנע שתגיע ממנו הורעה בלחי שלמה ברבר הפרטי,
בי היה הערר השלמות הנמצא לזאת ההזרעה מצר המקבל ,והוא ישיג
זה הדבר הפרטי נכון לבא עליו בזה האופן ,לא שתהיה ההשפעה
מאמר ד פרק ו׳
169
בדבר הפרטי .ואולם מה שהגחנוהו שכבר אפשר שתהיה זאת ההשגחה
בשיטציא רע לטובים להצילם מרע יותר חזק /או להגיע להם טובות
מה ,הגה אם היה שיהיה זה אמת ,כבר יתכן שיהיה בזולת ידיעה לשם
יתברך מה הדבר הפרסי במה שהוא פרטי ,אכל יגיע זה מםגו מפגי
היות דרכי שיגיע זה לכל סי שהוא מוכן אל קבול זה האופן מן ההשגחה,
כמו שהשכל הפועל' פועל כל מוכן לקבל פעלו ,עם שאין לו ידיעה
בפרטי במה שהוא פרטי .ובהיות העגק כן ,הוא מבואר שלא יחוייב
סהודאתגו שאין ידיעת השם יתברך מתפשטת בדבר הפרטי מהצד אשר
הוא בו פרטי שלא תהיה השגחתו בקצת אישי האדם מצד הטבע
האישיי על האופן אשר הנחטה — .ואולם מה שטען כזה מצד רוע הסדר
אשר נמצא בטובות אישי האדם ורעתם ,הוא מבואר שלא יסתור מה
שהגחגוהו מן ההשגחה .מה שלא יחויב מהגחתגו שלא יהיה אפשר
שיגיע לרעים הטובות הגכוטת לבא עליהם מצד המערכה ,אבל אמרנו
שהם משולחים וגעזבים אל המקרים ההם המסודרים מהגרמים השמימיים,
ולא ישמרם השם יתברך מהרעות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת ,
אחר שאינן במדרגה יתכן שתדבק בהם זאת ההשגחה האלהית .ואינו
נמנע גם כן לפי הנחתנו שיחול על הצדיקים רעות בעת ימשכו אחו•
המוחשות והתירם הקשר וההתדבקות אשר בינם ובין השם יתכרך ,אשר
מצח הם מושגחים ,כי אז תסור מעליהם זאת ההשגחה כאופן מה,
וישובו מטרה לחץ המקרים .ובהיות הענין כן ,תא מבואר שלא יפל
מזה הצד ספק בטרי שהנחנוהו מענק ההשגחה האלהית.
אלא שככר יספק מספק במה שהנחט מאלו העגינים אשר נפל בהם
הערר הסדר .וזרי שכבר תדיט שאינו נמנע שיקרו לרעים טובות
עצומות מאד מצד הםדורים אשר לגרמים השמיםיים ,ולטובים רעות
בעת התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך• ובהיות
העגין כן ,הגרי יאמר אומר שהמדור אשר סדרו השם יתברך מהגרמים
השמיסיים באישי האדם ,אשר מטנו יקרה העדר סדור הנמצא בטובות
זדירעות המגיעות להם לפי מה שהנחגו ,לא ימלט משייוחם לו יתברך
לעול או ללאות וקצור .תה כי הוא יורע בזה הסדור ,כסו שריתבאר
במה שקדם ,והוא ,עם זה שהוא מסודר לרשעים ולצדיקים בעת התרתם
הקשר והדבקזת אשר בינם ובץ השם יתברך ,הנה הוא יודע שבכר
יתכן שיקרו ממנו לטובים רעות זלרעים טובות• ובדייות הענין כן ,הנה
לא ימנע העגין מחלוקה ,אם שיוכל השם יתברך לסדר זה כדרך
שישלם לאיש כמעשהו ,ולא ישתדל בזה ,בלי ,ספק יחיה עול כחוקו
חלילה לו מטנו ,או שלאה מזה ,והוא גם כן חסרון בחוקו יתברך.
170
מלחמות ה׳
ונאמר שאם היה הנטול והעונש לארם באלו הטובות והרעות אשר נמצא
בהם הערר הסדר והיושר ,היה לזה הספק אופן מה מההראות׳ אלא
שכבר יראה במעט עיון כי הנטול והעונש האמתיים אינן באלו הטומת
והרעות הטורנשות .וזה שהנטול והעונש הנמצא לארם במה שהוא ארם
ראוי שיהיו בטובות האנושיות ,לא בטובות והרעות אשר אינן אנושיות•
ובהמת הענין כן ,והמ הטובות האנושיות בקנין הצלחת הנפש ,כי הוא
לארם במה שהוא ארם ,לא בקניןהערב במזונות וברברים המורנשים,
לפי שההזון וההרנש אינם לארם במה שהוא ארם ,והיו נם כן הרעות
האנושיות בהערר הצלחת הנפש ,ר״ל שיבצר ממנה שלמותה ,הוא
מבואר שהנמול והעונש הנמצא לארם במה שהוא ארם הוא בהצלחת
הנפש ובהערר הצלחתה ,לא באלו הטובות והרעות הטורנשוח והטסורחת
מהנרמים השמימיים• ולפי שקנין ההצלחה הנפשיית נמשך בעצמות
לפעולות הטובות והישחת ,והערת נמשך לפעולות המנונות ,הוא מבואר
שהנמול והעונש האמתי ,והוא הטוב והרע הנמצא בארם במה שהוא
ארם ,הולך בסוד ומשר לא יפול מטנו רבר .ונם כן הנה כאשר יעויץ
בסחתם הטסוררים מהגרטים השמיטיים אשר בהם יסורח הטובות
והרעות המוחשות הנמצאות לאנשים ,הנה לא ימצא בהם מה שיתכן
שיוחס לשם י תב^ לעול או לקצור ,אבל ימצאו בתכלית השלמות
האפשרי לטוב ההשנחה והטבה באלו הרברים אשר בכאן ,כי בהם
ישמר זה המציאות השפל אשר בו מהטוב והשלמות מה שלא יניע
שכל הארס שיעזינהו בשלמות־ וזה כי הם ישמרו היסורות ההפכיים
אשר בהם עטירת כל המורכבים באופן היותר שלם שאפשר ,וישמח
החום היסורי בנמצא נמצא זמן האפשרי בתכלית מה שאפשר בו
מהשמירה ,ער שאלו ירוטה שיסתלק פעל הנרטים השטיטייס מאלו
הרברים אשר בכאן זמן מועט ,היה הטוב והשלמות הנמצא בהם נערר
מהם ,ולא ישארו חיים לאחר טהבעלי חיים .וכבר נמצאם טשניחים
יותר בארם ממה שהם טשניחים בזולתו ,ער שכל פעולותיו הם הטסוררוח
מאתם .וכבר -היה מן ההכרח שתרבק מ זאת ההשנחה יותר מטה
שתדבק בזולתו מאלו הרברים אשר בכאן ,לרקוח חטרו ,כי מפגי זה
יהדי .מתפעל טהרברים אשר מחוץ בקלות ,ולולי רוב השמירה הטנעח
לוטהנרטים השטיטיים ,היה נפסר בקלות• ועור כי מפני הרחב הר־ב
אשר בטזנו היה מחויב שיהיה התחלפות בין מזני האנשים• ולפי
שהחכונוח הנפשיות תתחלפנה מצר התחלף הטזנים ,יתחייב שיהיה
רב החלוף הנופל בין אישי הארס בתכונותיהם הנפשיות ,וססני זה היה
מחויב שיהיו חסיד במריבות וקטטות ,ער שיהרנו קצתם קצת לולי זאת
מאמר ד פרק ר
171
השמירה .וכבר התבאר מדרגת זאת השמירה המנעת מהם כשתתבונן
ברעות המגיעות לאנשים על יר הרשעים ,שהם עם רבוים והיותם
משתדלים בבל עוז להרע לזולתם והתחבמם כזה תמיר בפי מר,
שאפשר להם ,הנה עם כל זה תמצאנה הרעות המגיעות מהם לאנשים
מעטות .ובהמת הענין כן ,הוא מבואר שהסחרים אשר סדר השם
יתברך מהגרמים השמימיים ימצא בהם מהצדק והיושר והתנינר.
מה שלא ישוער• ואף על פי שככר ימשך בהכרח מאלו הסרורים
קצת רע במקרר ,,להיותם שומרים ההפכיים אשר בהם עמידת בל
מורכב בשיגכירו פעם האחר ופעם האחר ,ויקרה מזה התגברות רע
לקצת אנשים ,הנה אין כזה קצור ולאות לשם יתברך ,כאשר לא סדר
אותם באופן שלא יגיע מהם רע ,זזה בי הוא שם בארם בלי ינצל בו
מאלו הרעות ,והוא השכל• וזה שכבר ינצל האדם בז מאלו הרעות ,אם
על ער טוב הבחירר ,.אם על צר הר,שגחר״ באחר מהאופנים הקודמים,
והנר ,מי שלא ישתרל כשלמות השכל בפי מה שראוי בררך שתרבק
בז זאת הר,שגחה ,אין לו לר,חרעע בבא עליו אלו הרעות בי אם מעצמו ,
בי מידו היתר ,זאת לו.
זגם ק הנה הגעת אלו הרעות הנופלות על המעט מפני הסרורים
מר,תועלח המבואר ,וזה שככר יגיע מה רע מוחש לחזזעים ,ונוסרו
בהם שאר האנשים וימלטו מרעתם ,ובאלו מנגו לזה התכלית אלו
הרעות המגיעות במקרר .מאלו הסחרים ,באמרו בל פ ע ל ה׳ ל מ ענ הו
וגם רשע ליום ר ע ה .וככלל מי שרצר ,שלא יסודרו בכאן אלו הרעות
המעטיזת המפלות במקרה מפאת סחר הגרמים השמימיים ,ירצה
שלא יהיה בכאן טוב מהטובות הנפלאות הנמצאות בכאן מהשם יתבריך
באמצעותם• והוא מבואר שאין ראוי לשם יתברך שימנע מהשפעת
הטובות מאלו הנפלאות באמצעות הגרמים השמימיים מפני רע מעטיי
יגיע מהם במקרר ,.וזה בי טררך השם יתברך להטיב לנמצא בפי מה
שאפמזר לו ליקבל מהטוב והשלמות• וכמו שאין ראוי שימנע השם
יתברך מנתינת הצורות לאלו הרברים אשר בכאן מפני ההפסר אשר
יקרר ,להם בסוף אשר הוא רע ,כן אין ראוי שימנע מהשפעת הטובות
הנפלאות האלו באמצעות הגרמים השמימיים מפני הרע המעטיי המגיע
מרט במקרר .,ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שאין מה קצור לשם יתכרך
בשלא סרר אלו הסחרים באופן שלא יגיע מהם רע .וכן נאמר שאץ
במה שימצא לאישי הארם הולך בזולת יושר מהטובות והרעות מפני
אלי המחרים רבר יתכן שייוחס אליו יתברך לעול• חה שהערר רטרר
הנמצא באלו הרברים הוא משני צררים ,אם מצר הטובות אשר נמצאם
172
טלחשות ה׳
מגיעות לרשעים ,אם מצר הרעות אעזר נמצאם מגיעות לצדיקים ,וכבר
יתבאר שאין באחר משניהם רבר יתכן שייוחם לעול.
אמנם שאין הגעת השבות לרשעים מצר הםרורים אשר טהגרטים
השמימיים עיל ,הוא מבואר ממה שאומר .וזה כי הטוב יבא להם על
צר ההשגחה הבוללת ,רצוני מצר הסדורים האלו אשר הם לאדם בפה
שהוא ארם /לזה יהיו אלו הטובות להם מאשר הם גולרים בעת אשר
יהיהכו מצב הככבים זה המצב /לא מצר שהם רשעים• והוא מבואר
שאין ראוי שיטגע השם יתברך טהשגיח כמק האנושי זה האוק מההשגחה
ההכרחית בשמירתו טפגי הרשעים אשר אפשר שיהץ בז /זאולם היה
עול אם היה טגיע להם שב טצד סה שהם רשעים /אז מפגי הטבע
האישיי• וכטו שלא יתכן לוטר שההשגחה אשר השגיח השם י תב ^
ביצירת הארם בששם בו אבויים רבים לשמור מציאותו בתכלית טה
שאפעזר מהשלמות הוא עול .ספני שכבר הגיע ואת ההטבה לרשעים
עם הפלגת רשעם /כן לא יתכן שיאמר שזאת ההטבה אשר תגיע לרעזעים
מצר הםרורים האלו אשר מהגרמים השמימיים הוא עול /וזה כי איגנו
ראוי שימנע השם יתברך להטיב למין האנושי על ררך ההשגחה הכללית
מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו מ .ועור כי טררך השם יתברך להיטיב
לנמצאות בתכלית מה שאפשר ,וזה מבואר ממה שימצא מיתרק ההטבה
והחגיגה ביצירת כל אחר מאישי הנמצאות ,ער שאפשר שישיג מזה כי
אם מעט־ ואלו היה אפשר לו שיגיע לכל אחר מאישי הנמצאות חטוב
המחר שלם שאפשר ,לא היה מקצר מזה• ולזה אץ ראוי שישל ר.םפק
במה שיגיע מהטומח לרשעים .ובכלל חנה כמו שאיננו עול אם ימצא
המזזן והתענוג לאחד מהכעלי חייום בלחי מרברים והחיות הטורפות ,כן
איגנו עול אם ימצאו אלו הטובות חמחפוח לאישי האדם הרעים אשר
מדרגתם מדרגת הרזיות הטורפות• ואסגם היה עול ,אם ימצאו לחם
טובות אנושיות .ובכאן התבאר שאין הגעת הטומת לרעזעים מ ה
האופן עול.
•אולם שאין מה שנמצאהו מהגעח הרעות לצדיקים עול ,חוא מבואר
מטה שאומר .וזה שכבר יתכן שיגיעו הרעות לטובים לאחת מ א ר ב ע
םבית ,ואין אחת מהם עול• והנה הרעות הנמצאות לצדיקים אפשר
שייוחם לאחת מאלו הםמת .ה א ח ת מהן היא המעוך אלו הצדיקים
אחר המורגש והתירם הקשר והדבקות אשר בינט וכץ השם יתברך
טושגחים• כי בשהיה הענץ על זה החאר ,יהיו מ׳נזולחים
אשר מצרי
וגעזבים אל הרעות המגיעות במקרה מפאת הםדורים אשר טהגרטים
השטיטיים .ואם יגיעו אז לחם אלו הרעות הבלחי אנושיות ,אינז עול,
מאמר ד פרק ר
173
אחר שכבר השתדל השם יהברך בשיחן בהם כלי להשמר מהם כפי
היכולת ,והוא השכל־ ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם םבות הגעת
הרעות האלו להם ,לא השם יתברך .והשנית היא ,שככר יקרה
כאלו הצדיקים שיהיו כרע מעת הילרם מצר רעות חזקות הגיע לאכותיהם
היה קשה לזרעם היציאה מחם אם לא יהיו בתכלית החשיבות והצדק
והדבקות בשם יתברך• ולזה יקרה לורעם שיהיו צדיקים ויהיו נםפים
ברעות ההם ,מה שלא הגיעו למדרגה מחוזק הדבקות בשם יתברך
שיוציאם מהרעות ההם על דרך ההשגחה הנפלאה ,אז שיצאו מהרעות
מצד המערכת .ובדומה לזה אמר הנביא עליו השלום אבותינו ח ט א ו
ואינם ו א נ ח נ ו עונו תיהם םבלנו ,ירצה בוה ,לפי מה שאחשוב,
שכאשר חטאו אמחינו באופן שיחויב ממנו שגלו בין האומות ,חויב
שיםבלו זה העונש זרעם הבא אחריהם • וזה שהם לא יזכו לשוב להחזיק
בארצם אם לא בפעולות רמת מגיעות מהשם יתברך על צר ההשגחה
הנפלאה ,ומה שלא הגיעו בזאת המדרגה מהדבקות ,ישארו כי בעונש
ההוא• ואם לא היה מגיע העונש ההוא לאבות ,היו הבנים בא p
באופן הקודם ,לא יצאו ממנה אם לא כשיעשו רעות יתחייב מהם זה
העונש ,אם על צד ההשגחה ,כמו שיתבאר ,או על צד העדר ההשגחה.
והנה אפשר■ שיהיה לזה הפסוק פירוש אחר ,ואנחנו כבר נוכדהו בגזרת
השם בסוף המאמר .ובדומה לזה גם כן אמר א ב ו ת א כ ל ו ב ו ס ר
ושיני בנים ת ק ה י נ ה .והוא מבואר שאין בזה האופן מהגעח הרע
לצדיקים עול לשם יתברך ,כי הוא נתן להם כלים לצאת מאלו הרעןת
אשד נוצרו בהם .ואל זה המין סן הרע ידמה שכיונו רבותנו זכרונם
לברכה כאמרם צדיק ורע לו ,זה צדיק בן רשע .והנא מבואר שכדומה
לזה יתכן שיגיע לרעים טובות מצד היותם נוצרים בהם ,זיתמידו הטובות
ההם נמצאות להם ,מה שלא יקרה לחם מרוע חחצלחה מפאת המערכת
שיסורו אלו חטובות• ולזה ירמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם
רשע וטוב לו ,זה רשע בן צדיק .ולפי זה השרש יתכן שיתמיד חטוב
הנפלא הנמצא לאדם השלם בצדק לדורות רבים אחריו ,כי הרע שיתכן
שיגיע מהמערכת להסיר אלו הטובות הוא מעטיי ,והוא גם כן אפשר
שיבוטל ,אם היה החד ההוא סושנח׳ והרע הנמשך מהרשעים לנרעם
לא יהכן שימשך ברבוי הדורות ,כי הטוב המסודר מהמערכת הוא
מאדיי ,ולזה לא יתכן שיבוטל בננזן יותר מועט .ומה האופן יתכן שיאמר
שהשם יתברך פוקר עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים
ועל רבעים לש נאי ועשה ח ס ד ל א ל פ י ם מזולת שיהיה בזה עול.
והשלישית מאלו חסמת היא ,שכבד יקדה שיגיע השס יתברך
174
מלחמות ה׳
הרעות לטובים להצילם מהרעות הגדולות הגכונות לכא עלידם מצד
המערבת ,והוא אחר טצררי ההשגחה להציל הטובים מהרעות הנבונות
לבא עליהם• ולפי שהגעת זה הרע הוא על צר ההטבה והחנינה לאיש
הטוב ,הנה הוא מבואר שאיננו עול .ו ה ר ב י ע י ת מאלו הסבות היא,
שכבר יקרה שיביא השם יתברך הרעות לטובים על צר ההשגחה
להצילם מהמרי המעטיי אשר החלו להםתבך בו ,ובחמה לזה אמר
אלמזוא ויגל א זנ ם למוסר ,זיאטר כי ישובון ט א ו ך זזה שאם
ישתרל השם יתברך להצילם כזה האופן מהרעות המורגשות אשר איננז
אנמזיות ,בל שבן שראוי שיגיע להם אלו הרעות להצילם מהרעות הנפשיות,
בי הם אנושיות — .ובכאן הותר־ זה הספק אשר היה אפשר שיסופק
בענק ההשגחה מצד העדר הסדור הנמצא בטובות אישי הארם ורעזתיהם,
להתבאר שזה אשר יחשב שהיה בו הערר הסדר והיושר הוא בתכלית
מה שאפשר מהסדור והמשר .ולזר■ הוא מבואר שמה שטענו הקודמים
לבטל היות ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים מצר הערר
הסחר הנמצא בר,ם הוא בטל .זבבר בארנו כמה שקרם באיזה אופן
יתכן שתונח ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים ,ובאיזה אזפן
?
לא יתכן זה.
ואולם טה שטען ההולך בדרך הפלוסוף ,לקיים שההשגחה האלהית
אי אפשר שתהיה באחד מאישי האדם מפני היות האדם פחות ונבזה
מצר ביחס אל השם .יתברך ,הנה כבר התבאר סרבריגו שהענין הוא
בהפך .בי מצד השכל יהיה לארם התאחחת טה לדבקות בשם יתברך,
זמזה הצד אק ראוי שישבחהו השם יתברך ,אבל ראוי שתהיה ההשגחה
נו נפלאה מצר זה ההתאחדות והדבקות .ועוד שהפלוסוף יודה שההשגחה
האלהיח היא בטיניים מצר היותם נצחיים ,ובאישים הנצחיים במו
הגרמים השמימיים• ואם היתה ההשגחה אצלו באישים מצר הטבע
הטיניי ,והוא הצר ^צר הם בו נצחיים ,הגה יתכן גם בן שתהיה
ההשגחה האלהית באיש איש מאישי האדם אשר השלמות בטזשכלזת
מצר הטבע הגצחיי המתאחר בהם ,והוא השכל הנקנה — .ובכאן התבאר
שאין באחת טהטעגזת אשר זכרנו לקיים דעת הפלוסוף טה שיחויב
מטנו בטול טה שהגחנוהו בהשגחה.
ובזה יתבאר שאין בטה שטענו האומרים שהאדם נפקד על בל מעשיו
לפי ההשגחה האלהית טה שיחויב טמנו בטול טה שהנחנוהו .וזה
שהטענה אשר זכרנו לקיים רעתם ,מפני טר .שנראהו מגיע מהעונשים
טרה כנגר מרה ,הוא מבואר שלא יתחייב טמנה שתהיה ההשגחה האלהית
בבל אחר מאישי האדם על האופן אשר הניחוה ,אם לא יתבאר טהחזש
מאמר ד׳ סרק ר
175
שכל הטובות והרעות המניעות לאנשים הם טגיעוח להם לפי מעשיהם
מרה כנגד מרה ,כל שכן שזה בלתי מחוייב בשיתבאר מהחוש שהרבה
מהרשעים לא יגיעם רע מורגש ,והרבה מהטובים הם ברעות גדולות.
ואולם מה שיקרה לפעמים שיגיע הרע לרעים מרה כנגד מרה לא
יקשה להשלים סבותיו ,וזה שוה אפשר שיהיה אם מצד הענינים
ההם מצמ ם ,או הגימוםים הטריגיים ,אם מצר הםדורים אשר מפאת
הגרמים .חה שכבר יקרה מצד העגיגים בעצמם שיגיע לאדם מהעונש
לפי מריו מרה כנגד מרה ,והמשל שאשר ישתדל לחבול האנשים או
להרגם יקרה לו מצד פעולתו ואת שיתגבר עליו אחד ויהרגהו ,ואשר
יחתוך Tהאדם יקרה לו שאחד מאוהביו מצר הנקמה ישתדל שתקצץ
ירו ,וככר יקרה זה העגין גם כן מצד הגימוםים המדיניים ,רצוני
שככר יקרה לרעים זה על צד השפטים ומנהיגי המרינות .וכבר יקרה
הענק מצד המערכת ,וזה כי אשר יהיה לו הצלחה או נצוח בדבר
מה מצד המערכת ,הנה יקרה לו שיתהפך ענינו מטוב ההצלחה אל
רוע ההצלחה בענין ההוא בעינו אשר היה לו טוב ההצלחה ,וינוצח
בענץ ההוא אשר היה מנצח ,ולזה יקרה ,דרך משל ,שאם היה העושק,
שיעזוב עשוק ,ואם היה מגיע לו תענוג מפאת הנשים ,יגיע לו נזק מצדם.
ועוד שכמו שיםודר מהמערכת שישפט השופט האיש הפלוני ויגיעהו
העונש הפלוני ,וזה מבואר ממה שיניע מההודעה מה הענץ בנבואה
או בקםם או בחלום ,וזה היה בלתי אפשר ,אם לא היה מםודר• כן
אפשר שיםודר ממנו שיגיע לרשע זה העונש באופן אחר ,חד• מחכמת
השם יתברך והשתדלו שיהיו אלו הענינים בתכלית מה שאפשר מהיושר.
זכמו זד• העגין אמרו רבותנו וכרונם לברבר• א ף ע ל פ י ש א ר ב ע מ י ת ו ת
בית דין בטלו ,אר בע מי ת ו ת לא בטלו .וכזה יתבארשד.טענד•השנית
אשר זכרנו לקיים רעתם ,והיא מה שנראהו לאנשים מטוב השמירה
מהרעים ,עד שעם היות השתדלות הרעים להזיק להם תמיד ,יהיה הרע
המגיע מהם לאנשים מעטיי ,לא יחויב ממגד .בטול הנחתנו ,אבל הוא
אפשר שיראה ממנה בטול הנחתם .ווה שלפי הנחתנו לא יקשה לתת
סבת זאת השמירה ,אם מצר הסרורים אשר מצד המערכת ,וישמרו
בזר• הרעים והטובים ,ואם על צר ההשגחה ,והיא תיוחד בטובים■ ואולם
כשהונח הענין לפי מה שהניחור.ו כעלי זה הדעת ,לא יתכן שישלם
הםכה בזה ,חה כי לפי הנחתם היה ראוי שיגיעו הרעות על רוב
הרעזעים הממונים להזיק זולתם ,בי רוב האנשים הם לא טובים ,ולזה
יהיו רבים מוכנים לקבל הרע מהרשעים■ חד• הפך מה שנמצאהו
בחוש ,מר• שכבר נמצא הגעתם מעטות עם המצא רמי הרשעים ורוב
176
מלחמות ה׳
השתדלותם להזיק לאנשים .וכן נאמר שהטענה אשר זכרנו לקייב
דעתם ,מפני היות השם יתברך מושל בעולם ומנהיג אותו ,לא יחדג
טמנה בטול הנחתנו ווה שלא יחויב ,מפני היות מנהיג המדינה משגיח
בענינים הפרטיים הנעשים במדינתו במה שהם פרטיים ,שיהיה
הענק כן בשם יתברך ,אבל יהיה ההבדל בזה בין השם יתברך ובץ
מנהיג המרינה כמו הבדל שלמות השם יתברך משלמות מנהיג המדינה•
ולוה יחויב שתהיה הנהגתו לעולם באופן יותר שלם לאין שעור מהנהנת
מנהיג המדינה למדינה .וכבר יצדק זה עם הנחתנו כמו שבארנו ,חה
שכבר התבאר שהשגחת השם יתברך בעולם היא בתכלית מה שאפשר
מהטוב והשלמות ,ושמה שיחשב שהוא הולך בוולת מרר ויושר הוא
בתכלית המדור והיושר .ובהיות הענין ק ,הוא מבואר שלא יחויב
מאחת מאלו הטענות אשר וכרנו לקיים דעת אלו האנשים החולקים על
מה שהנחנו בענק ההשגחה האלתית בטול הנחתנו.
והוא מבואר שלא יפול םפק מצד החוש במה שהנחנוהו מההשנחה.
וזה שמה שאפשר שיפול בו םפק מצד החוש ,מפני הערר המחר הנמצא
בטובות אישי האדם ורעתם ,לא יקשה התרתו לפי הנחתנו ,ווה כי
בכאן םבות רבות לפי זאת ההנחה אל הנעת הרעות לצדיקים והטובות
לרשעים.
ואחר שהותר הספק במה שאפשר שיסופק על הנחתנו מצד הטענות
המקיימות הרעות הנשארים בהשגחה ,ובמה שאפשר שיסופק מצר
העדר הסדר הנמצא בחוש ובטובות אישי האדם ורעתם ,והיו בכאן
ספקות אחרות מצד העיון והחוש על הנחתנו בהשגחה• הנה ראוי
שנשתדל בהתרתם .ונאמר תחלה שכבר יקרו ספקות על מה שהנחנוהו
מהנעת ההודעה לצדיקים על דרך ההשגחה .א ח ר מהם ,שכבר
יתכן לפי ואת ההנחה שתדבק ואח ההשגחה ברשעים כשיהיו
שלמי השכל ,רצוני שכבר יקרה להם שתניע להם ואת ההודעה
מצד הדבקית אשר להם בשם יתברך מפני שלמות שכלם ,ואף על פי
שאין פעולותיהם ישרות ,וזה דבר בלתי ראוי בחק היושר האלהי שיהיה
כן ,רצוני שתהיה ההשגחה הפרטית הואת לצדיק ולרשע כמדרגה
אחת .והשני הוא ,שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע נם כן ואח
ההודעה להסרי השכל ולקטנים ,ואם אינם בעלי פעולות היושר ,ווה
שכבר תניע זאת ההודעה בחלום או בקסם לחסרי השכל ולנערים,
וכבר השלמנו הסבה בזה במאמר השני מזח הספר־ ווה מן המבואר
שהוא בלחי ראוי בחק היושר האלהי שחגיע ואח ההשגחה הפרטית
לכמואלו האנשים .והשלישי שהוא מבואר בחוש שככר הניע ואת
177
מאטר ד׳ פרק ר
ההורעה לאנשים הרעים באמצעות האגשים הטובים אשר תגיע להם
זאת ההודעה ,רצוני שאלו האנשים יודעים שיתכן שיקרה להם מן
הטובות והרעות ,ותגיע להם השמירה בעינה אשר היתרי מגעת להם
אלו הגיעה זאת ההודעה להם בעצמם־ ובהיות הענין כן ,הנה יהיו
מושגחים בזאת ההשגחה הפרטית מי שאינן ראויים לה ,וזר• בלתי
ראוי בהק היושר האלריי .הנה אלו הספקות אשר אפשר שיסופק על
מה שדינר,נו בענין ההשגחה לפי מה שנראה לנו.
וראוי שנשתדל בריתרתם ,ונאמר שאם היתרי זאת הדיורעדי לפי
הנחתנו על צד הגמול האמתי לצדיק במדי שהוא צדיק ,היה לאלו
הספקות אופן מריהראות־ אלא שהוא מבואר ממה שקדם בדברינו שאין
זאת ההודעה על צד הגמול האמתי לצריק במרי שהוא צדיק ,כי הגמול
האמתי לו הוא הצלחת הנפש ,ולזה הוא מבואר באופן כולל שלא יפול
על הנחתנו בהשגחה ספק מאלו הצדדים .וכבר אפשר שנתיר כל
אחד מהספקות האלו בצד מיוחד .וזה כי מה שסופק בזרי מצד האפשרות
הגעת ההודערי הזאת לשלמי השכל עם היותם רשעים באפשרות
ריגעתדי להם עם היותם טובים ,הוא בלתי צורק .וזדי שמי שהושלם
במושכלות אם יטה אל הפעולות המגונות ,כבר יחסר בדיברה הריתאחדות
והדבקות אשר היה לו עם השם יתברך ,ואמנם הירי זרי כן ,לפי שהפעולות
המגונות הם בהכרח סבה אל העדר השתמשות השכל במושכלות ואל
חסרון הגעת שלמות השכל ,מצד נטות השכל אל תאוות החומר והיות
כחות הגוף מושלות עליו ,עד שעם שימנעהו מהשתדל בהשלמת השכל,
רינה ימנעריו מרישתכל במושכלוח אשר כבר השיגם־ ובהיות הענץ כן ,והיה
חסרון הגעת שלמות השכל סבה אל חסרון מדרגת ההודעה ,והמנעו מרישתמש
במושכלות סבה אל הפסקה באופן ימה ,הוא מבואר שאין מדרגת
ריריודערי הזאת למי שהשלים במושכלות שלמות מדי ונטה אל הפעולות
המגונות כמדרגתו לו אם לא גטה אל הפעולות המגונות• וזה הפך מה
שהונח בזרי הספק ,ולזה הוא מבואר שלא יקרה במרי שהנחנו מחהשגחדי
ספק מזה הצד .ואולם מה שסופק מצר הגעת זאת ההודעה לחסרי
השכל ולקטנים ואף על פי שאינן בעלי פעולות היושר ,דינה אין היתרו
ממדי שיקשה־ כי זאת רידיודעדי איננדי להם כי אם על דרך החשגחדי
המיניית ,ולזה לא יפול ספק בזרי ,אם יגיע לדים ספני זאת הדיודעדי
תועלת ,כמו שלא יפול ספק במרי שיגיע לרשעים על דרך ההשגחה
המיניית .ועוד שכבר ימצא הבדל נפלא בין זאת ההודעה וההודעה אשר
תהיה לטובים על דרך ההשגחה הפרטית .וזה שכבר התבאר במאמר השני
מזה הספר שזאת החורעדי היא דיודערי חסדה מאד ,ולזה חזא מבואר
12
178
מלחמות ה׳
שלא יגיץ ממנה התועלת המגיע מההודעה השלמה• אבל אפשר שיקרה
מ מנה מק ,לחסרון זאת ההודעה ,וזה כי מי שתגיע לו זאת ההודעה
באופן חסר לא ידע להזהר ממה שיהיה נזהר אם היה יורע בשלמות
מה שהוא נכון לבא עליו מהרעות והטובות ,כי הוא אינו יודע בברור
מה שחוא נכון שיקרה לו ,ויומר על דרך משל רע ברע ,ובהתרחקו
מהרע אשר שפט שהעירה בו ההודעה המגעח לו יקרה לפעמים שיתקרב
אל הרע הנכון לבא עליו באמת־ ובזה האופן יתבאר שכבר יתכן שיקרה
לו החשק ממה שהגיע לו מההודעה החסרה בטוב הנכון לבא עליו,
ולזה הוא מבואר שההבדל רב בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה
לטורם על דרך ההשגחה הפרטית ,ובהיות העגץ כן לא יפול ספק
בכאן מזה הצד ,כי ההבדל בץ אלו ההודעות עצום הוא .ובכלל הנה
בבו התבאר שאלו היה אפשר שיסודר המציאות באופן שלא יגמ3
מבנו רע לאחד מהנמצאות ,לא היה■ מקצר השם יתברך מזה־ ולזה הוא
מבואר שאם יגיע קצת תועלת מזאת ההודעה אשר תקרה לאנשים
הסרי השבל והקטנים ,לא יפול בכאן ספק מזה הצד ואולם מה שיסופק
סצד הגעת זאת ההודעה לאנשים הרעים באמצעות הנביאים והחולמים
זחקוםמים ,הגה אץ היתרו ממה שיקשה ,וזה שכבר יתבאר במעט עיון
בי אין התועלת המגיע להם מזאת ההודעה במדרגת התועלת המגיע
מזח לאשר תגיע אליו בעצמו ההודעה• וזה כי אלו האנשים יקרה להם
שלא יאמינו לדברי האנשים המודיעים להם מה שיתכן שיקרה להם,
ומפני זה יעדר מהם התועלת הו־אוי שיגיע מההודעה ,תה דבר ראוי
שיקרה להם ,מצר שלא התברר אצלם בלי ספק היות אמת מה שיגידו
להם אלו האנשים• וזה יראה הראות שלם ממה שימצא ברברי הנביאים
עליהם השלום ממה שהיו מגידים לישראל הרעות הנכונות לבא עליהם,
ולא היו טאמינים בהם ,ונפלו ברעות ההם .ובזה יתבאר זה העגין גם כן
מהחוש ,ממה שנמצאהו שיגידוהו הקוסמים לאנשים ,וזה כי קרה לחם
שלא יאמינו לדבריהם ,ומפני זה יקרה לפעמים שיפלו ברע שהוא
נכץ לבא עליהם ,כמו שסופר שקרה לאיש אחד הגירה לו קוסמת אחת
שאם ילך בדרך פלוני יהרג ,ולא האמץ לדבריה ,ונהרג ב א ^ ההיא.
ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שההבדל בין אלו ההודעות הוא רב,
ולזה הוא מבואר שלא יקרה בכאן ספק מזה הצד .והוא מבואר ממה
שזכרנו שאין ראוי שיסופק עלינו מה שיקרה שיגיע קצת תועלת מזאת
ההורעה לאנשים הרשעים ,כי השם יתברך לא יקצר מחשפיע הטוב
לברואיו כפי מה שאפשר• ולזאת הסבה תמצא שהנביאים עליהם
השלום ,כשיוריעו לאנשים מה שראוי שקרה לחם ,יישירם עם זוז
מאטר ד׳ פרק ו׳
179
אל שימשכו אל פעולוה הצדק והיושר ,ויעזבו ■הרשע והחמם ,והם
נמשכיס מה לבונה ההורה שהשהדלה כשיהיו כל האנשים טובים בצר
היוהר שלם שאפשר — .ובכאן הותח אלו הספקוה בכללם.
ואחד שהחרנו כל הספקוח הנופלוח בהנחחנו בהשגחה מצד החוש
והעיון ,הנה ראוי שנבאר שמה שבא בחורר ,ובדברי הנביאים עליהם
השלום והמדברים בחח הקדש מעגין ההשגחה והגמול והעונש הוא
כלו מסכים להנחחגו .וזה שמה שיבא להם מהסחר פגים והשכחה
לאשר יעשו הפעולוח המגונוח ,ומההשגחה בטובים ,הוא לפי זאח הך.גחה
בלא ספק• תה גמצא בהם הרבה ,אמר בהסחר פגים והשכחה ו ה םח רחי
פגי מ הם והיה לאבל ,ואג בי הס ח ר א ס ח י ר פגי• ואמר א ם חי ר ה
פ ג י מ ה ם ,ו י ס ח ר פ ג י ם ומי ישורגו ,פגי ה׳ ח ל ק י ם ,וח ש כ ת
ח ו ר ח א ל ה י ך א ש ב ח בני ך גם א ג י ,ע ז ג ו חי כ ם היו מ ב ד י ל י ם
בי גיכם לבין א ל ה י ם .ואמר בהשגחה בטובים הנ ה אנכי ע מ ך
ו ש מ ר ת יך ,כי ה׳ א לה יך מ ח ה לך בקרב מ חג יך להצילך ו לחת
א ח אויבך לפ גיך ,כי ה׳ אלהיך עמך ,כי מ צ א ח חן בעיגי ו א ד ע ך
בשם ,כי יודע ה׳ גפש צ רקי ם ,הגה ע י ג י ה׳ אל צדי קי ם ,הגה
עין ה׳ אל י ריא יו ,ולא יג רע מ צ ד יק עיגו ,כי י צ פ ג גי בסכדי
ביום רעה ,כי לא לג צח ישכח אביון ,לא ר אי חי צ ד י ק געזב
ו ז ד ע ו מ ב ק ש ל ח ם ,וזה הרבה משיסופר .וכבר גמצא גם כן בתורה
ובדברי הגביאים עליהם השלום שהעוגש אשר יגיע לרעים יהיה מצר
הסחר אשר מהמערכת• א מ ר לי גק ם ושלם לעח ח מ ו ט ר ג ל ם ,
ר״ל בעח שתהיה מערכחם ברע יגיע להם עוגש על מרים ,תה כי זה
הרע יקרה להם בעמר הסחר פגים השם יתברך מהם ,וסבת זה
ההסתר הוא מרים• ואמר וביום פקדי ופקדתי ע לי הם ח ט א ת ם ,
תה מרה כי בכאן עת מיוחד יגיע להם עוגש בו• ואמר כל פעל ה׳
למעגריו וג ם ר שע ליום רע ,ירצ־ה בזה שכל מה שפעל השם
יתברך הוא לתכלית הטוב .וגם מה שסדר על הבונה השגיח מחגזק
הרשע ליום רעה הוא מועיל ,כי בזה תועלת לשאר חאגשים ,כמו שקרם .
וככר כא זה העגין גם כן ברברי השם יתברך לאיוכ ,שמציאות הרעות
אשר הוא בז במקרה היה כמו מכוון על הכונה השגיח ,כדי שיגיע בחם
עזגש לרשעים ,באר בספרו מה שםורר משסע הגרמים השמימיים בזה
העולם השפל ,אשר עם היותו בתכלית השלמות ,הגה אי אפשר מזולת
שיגיע רע ממגו מה• וי מנע מרשעים אור ם ,ביאר בזה שאלו הרעות
יש בהם תועלת להנזק בהם הרשעים• ואמר בזח הענק בעינו ה ב את
אל אוצרות שלג ואוצרות ברר ת ר א ה אשר חשבתי לעת
* 12
180
מלחמות רף
צר ליום קרב ו מ ל ח מ ה .וזה גם כן בשהחקור בו המצא נכפל הרבה
ברברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקורש .וכן תמצא
דעת רבותנו זכרונם לברכה שהגמול והעונש האמתיים הוא לעולם הבא,
ושלא יחויב שיהיה בכאן גמול ועונש לפי הצדק והרשע בטובות
והרעות הגופיות• אמרו שכר מצות בהאי ע ל מ א ליבא• וראוי
שנבין מזה שהענין גם כן בעונש כן ,חצה לו שאינו ברברים חגופיים,
כי הגמול והעונש בעבור שהם הפכים ,הנה יחויב שיהיה נושאם
אחד ,רצוני שיהיה הנושא אשר הגמול נמצא בו הוא בעינו הנושא
אשר דעונש נמצא בו .ואמרו רמחינו זכרונו לברכה הרי שאמר
לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ,עלה ושלח את האם ונטל אח
הבנים ,ובחזרתו נפל ומת־ היכן אריכות ימיו של זה ,והיכן טובתו של
זה* אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ,ו ה אר כ ת ימים לעולם
שכולו ארוך .ואמרו שם אמר רב יוסף אלמלא ררשיה אחר להאי קרא
כרבי יעקב ,בר ברתיה לא חטא ,מאי הוא ,איכא ראמרי האי מעשה
חזא ,ואיכא ראטרי לישנא רגברא רבא חזה דחוה גריר ליה דבו*
אחד ,אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר ,והוא לא ידע ש ל מ ען ייטב
לך לעולם שבלו טוב ,ולמען י א ר י כ ו ן ימיך לעולם שבולו אחך.
כבר באח לך שאין הגמול והעונש נמצאים באלו הטובות והרעות
הגופמת ,ולזה לא ימנע המתם הולכות בזולת םרר ויושר .ואמרו חיי
בני ומזוני ,לא בזכותא תליא מילתא ,אלא במזלא תליא מילתא• ואין
ספק שלא באו בזה חמאטר לחלוק על התורה שייעדה במקומות רבים
להגיע כמו אלו הטוכות הגופיות ההולכים בררכיה ,אבל יאמרו שור,
הענק נתלה ככללות כמזל .ולזה אין ראוי שיםופק אם יגיע לרשעים
כמו אלו חטוכות ,כי הם להם מצר המזל ,לא מצד פעולותיהם הרעות.
ואחר שחתישב זה ראוי שנזטר םפקות מה יקרו על הנחתנו בהשגחה
מצר מה שבא ברברי הנביאים עליהם השלום ,וראוי שנשחרל בהתרתם.
א ח ד מהם מה שנוכר בחורה מהבאת העונשים הנפלאים לישראל
בהיותם רשעים מאוד על עוצם טריים ,ובארר ,שהם לא יגיעו להם
בקרי ,אבל על המנה הראשונה .ואם תלכו ע ט י קרי ,רצה בור,
שאם יתלה חול אלו ר%עות עליהם בקרי ,ולא יקחו מוסר טצרם ,הנר,
השם יתברך יוםיף להכותם בחמת קרי ,עד שיתבאר לחם שאין זה
במקרה .וכן מר ,שבא בתורה וברברי הנביאים עליהם השלום מהנעת
חרעות בעצמות מהשם יתברך לשאר האומות ,כאלו תאמר מה שספרר,
התורד ,מהבאת חמכות הנפלאות על פרעה ועל עמו בעבור י׳6זראל,
זטה שנזכר מהכאת מלאך ה׳ במחנה אשור ,והרומה להם ,כי זה כלו
מאמר ד׳ פרק ר
181
ירפה היותו חולק על הנחתנו ,כי לא יתכן לפי הנחתנו שיגיע רעות
לרעים כי אם בפקרה .והשני פה שבא בתורה ובדברי הנביאים
עליהם השלום פזכירת היות האדם נשפט על כל פעשיו ,אם טוב ואם
רע• אפר ה צור ת פ י ם פעלו כי כל דרכיו פ ש פ ט • אפר אשר
ע י נ י ך פקו חו ת על כל דרכי בני אדם לתת ל אי ש כ ד ר עי ו
וכפרי פעלליו־ א פ ר ו צ ריק כי טוב כי פ ר י פ ע ל ל י ה ם יאכלו אוי
לר שע רע כי נפול ידיו יעשה לו־ בי פעל א ד ם ישלם לו ו כ או רח
איש יפציאנו• וזה הענין גם כן חולק על ר״נחתינו לפי מה שיחשב.
הנה ♦»!ו הם הספקות אשר אפשר שיסופקו על הנחתנו מצד פה שבא
בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום ,וראוי שנשתדל בהתרתם,
ו נ א מ ר כי מה שיסופק בספק ה ר א ש ו ן על הנחתנו ,מפני מה שיעדה
התורה מהגעת העונשים הנפלאים בעצמות פאת השם יתברך על ישראל
לפי טריים העצום ,אין היתרו ממה שיקשה .וזה שאנחנו נאמר שאלו
הענינים והעונשים יהיו על צד ההשגחה כדי שיסורו פדרכם הרע,
כי בזה האופן יתכן שיבא רע פאת השם יתברך בעצמות ,כמו שקדם.
ואולם היה אפשר שתדבק ההשנחה בזה האופן על אלו אשר הפליגו
בפרי מצר כלל האופה אשר הוא טוב ,וראוי שתדבק בו הו־ושגחר,
בזה הצד• ולזה כשיסתבכו קצת פרטי האופה בפעולות המגונות ,ישתדל
השם יתברך להוכיח על צד ההשגחה בכלל האופה כדי שלא יתפשט
בכלן ר&רי ההוא .מה שכפו שההשגחה אשר מצד המערכת תהיה
באנשים משני צררים ,אם בדרך פרטי ,והוא מה שיסודר מהמערכת
לאיש איש מאישי האדם ,אם בדרך כלל ,והוא מה שיסודר מהמערכת
^לל האופה או לכלל המדינה• ק ר>נין בזאת ההשגחה ,רצוני שהיא
תדבק באיש כשהיה טוב ,ותדבק בכלל האומה כשהיא טובה .ולזאת
הסבה תדבק ההשגחה האלהית בכלל האומה ,ויוכיח פרטיו מפני
זה ,ואם הם רעזעים ,על הרע שהחלו להסחבך בו ,כרי שישובו בדרך
םובר״ ותגיע להם הצלחת הנפש .אפר כאשר יי ס ר איש א ח בנו
רי׳אלהיך מיסרך ,לשוא ה כי ת י את בניכם מוסר לא לקחו.
ולזאת הסבה נזכר מה שנזכר בחורה מהקללות לאשר יסורו מדרכי
השם יתברך ,ונזכר שהם איק מניעות במקרה ,אבל הם מכוונות מאת
השם יתברך .וממה שיורה שהגעת אלו העונשים להם הוא על צר
ההשגחה ,לא על צד העונש ,הוא אמרו ו י ס פ ת י ל י ס ר ה א ח כ ם
שבע על ח ט א ח י כ ם .ואם היה זה על צד העונש ,היה בו p
העול מה שלא יעלם• ואולם כשחיה זה על צד ההשגחה ,היה מן
.־וי-אוי ,רצוני שכאשר יגיע להם השם יתברך היסורין על צד החוכחת,
182
מלהמוס ה׳
ולא יוסח ,אכל יהזיקו עדין כמרי ,הנה הוא ראוי שייסרם על חטאותיהם/
וזה כי אין תוכחת מי שנמתכך סכוך מעט כמרי כחוכחח סי ששקר
כו ושכה לו התכונה הרעה ההיא קנין חזק ,וזה בי השקוע כפעולות
המגונות לא יצא מהם אם לא כחוכחוח עצומות .וכזה האופן גם ק
יתכן מה שאמר ו א ף כ עונ וח אכו חם את ם ימקו מזולת שיהיה
כזה עול־ וזה כי כשהרגילו אכוחיהם כמרי ואחזו כניהם דרכיהם,
שכה להם זאת התכונה הפתוחה קנין חזק ,ולא יצאו ממנה אלא
כחוכחוח עצומות ,ולזה ראוי שישיגום יותר מהרע על צר התוכחות
להוסר כו ממה שהיה מגיע להם ממנו אם לא היו אכוחיהם רשעים .
ואולי על זה האופן אמר פוקד עון א כ ו ת על כנים ,אכוח א כל ו
בוסר ושני כנים ת קהינה .והנה ירמה שכמו שהרע אשר יגיע לצדיק
על צד ההשגחה להוכיחו מהמרי אשר החל להסחכך כו לא יהיה
תמיד ,אכל כאשר יתחזק כמרי תסור ההשגחה הזאת ממנו ,להיותו אז
בלחי ראוי שחדכק כו ההשגחה הזאת• קן הענין כעינו כהשגחה
הדכקה לכלל האומה ,רצוני שכאשר ישוכ הכלל ההוא כאיפן שיהיה
לא טוב ,תסור ההשגחה הזאת ממנו ,ולא יוכיחם אז השם יתברך על
עונותיהם• אמר וקם העם הז ה וזנה א ח רי אלהי נכר ה א ר ץ
אשר הוא כא ש מ ה כקרכו ועזכני והפר א ח ב רי ח י אשר כר תי
אחו ו חר ה א פי בז כיום ההוא וע זבתים ו ה ם ח ר ח י פני מ ה ם
זרייה ל א כ ל ,כאשר ביאר לך שכאשר ישוב העם להיות עובד עכורה
זרדי ,תסור השגחת השם יתברך מדים• ובחמה לזרי אמר מיער רע לא
א פ ק ד על כ נ ו ח י כ ם כי ח ז נ י נ ה ,וככר ביאר לך ,כי מפני הפלגתם
כמרי תעדר מדים ההשגחה האלהיח הזאת ,ר״ל שלא יוכיחם על מריים,
אכל יעזכם למקרי הזמן .והגדי ידמה שיש הבדל כין הרע אשר יגיע
לאיש הטוב על צד ההשגחה ,להוכיחו מהרע אשר הסחכך כו קצת,
וכין הרע אשר יגיע לכלל על צד הדישגחה ,לדיוכיחם מהרע אשר
נסחככו כו הכלל ההוא• וזה כי כשיגיע הרע לאיש הטוב על חחוכחוח,
לא יתכן שיהיה כאופן שימוח כסבתו ,כי כשדייה כזה האופן ,לא יתכן
שיאמר שהוא על צר ההשגחה• ואולם מדי שיניע מהרע לכלל האומה
על דרך התוכחות ,לא ימנע שימותו כו רכים כרי שיקחו מוסר דינשארים
והדורות הבאים אחריהם ,ולא יחזיקו כולם כמרי ,כי זדי יותר טוב לכלל
האומה אחר שאי אפשר שמסרו כי אם כזה האופן מהחוכחוח ,ולזה תמצא
שתיעד התורה כאלו התוכחות כמה שיגיע אל המוח .ובכאן דיוחר
מדי שסופק כספק הראשון מצד מדי שנראה כתורה שתיעד להגיע הרע
בעצמות מאח השם יתברך לישראל כשלא ילכו כדרכי השם יתברך— .
מאסר ד־ פרק ר
183
ואולם מה שסופק בו טצר טה שבא בתורה ובדברי הנכיאים עליהם
השלום טהגעת הרע בעצמות מאת השם יתברך לשאר האומות ,במו מה
שספרה התורה מהכאת השם יתברך בהבאות אשר הבה והקשותו לב
פרעה וםיחון להביא עליהם העונש ,ומה שנזבר מהבאת מלאך ה׳
במחנה אשור ,ומה שנמצאהו במלחמות ישראל עם שאר האומות,
שיאמר בו שבבר עזרם השם יתברך ונצחום ,הנה אין היתרו ממה
שיקשה .וזה כי הנעת הרע לח1£עים מאת השב יתברך על זה האופן כבר
יהיה קצתו על דרך המופת ,כסו טביעת אטצריים כים סוף ומכת
בכורים ושאר מה שחלו על הטצרים מהמכות ,ומה שהכה מלאך ה׳
במדזנה אשור ,ומרי שידמה לזה־ ורינרי מה שרייה מאלו הענינים על זה
התאר הוא בלתי סותר הנחתנו ,כי אנחנו לא נדבר בכאן אלא כמה
שימ׳8זך טרירישנחה על צד הסדור הנאות אל סדור המציאות ,לא במה
שישתנרי בו הסדור הטבעי .ועוד שאלו הרעות המניעות לרשעים על
דרך המופת הוא על צד ריהשנחה לטובים אשר היו הרעים הרים
משתדלים להזקם• וזה שאם היו ריטוכים מושנחים םהשם יתכרך
כשיניע להם רע כדי להצילם מרע יותר עצום ,כל שכן שהוא ראוי
שיושנחו בהנעת הרעות לרשעים המזיקים אותם כדי שיסור הזקם
מהם .ואולם טה שנזכר טהכברח לב פרער .על צר האופן שהירי בו
נוסף רע לישראל ,רינה הוא נם ק על צר רירישנחרי להקנותם אמונרי
טובה• כי כשחויב לפרעה העונש ,והיה אפשר שיניע בו תועלת לישראל
בהנעתו לו כזה האופן כררך שיתישב כלבם שבכאן אלוה נמצא
ושיתאטת להם כחו יתברך וגבורתו מצר רכוי הטופתים ,סבב השם יתברך
שיקשה פרערי את לבו כררך שירכו טופתיו ותתפרסם האמונה האמתית
לישראל• וזריו אסרו בא אל פ רע ה כי אני הכברתי את לבו
זאת לב עבריו למען שתי אותותי א ל ה בקרבו ולמען ת ס פ ר
ב אז ני כנך וכן כנך א ת אשר הת על ל תי כ מ צ ר י ם וירעתם כי
אני ה׳ .ככר ביארתי לך הככרת לב פרעה היה להרבות טופתיו ,ורמי
טופתיו היה כרי שיתפרסם לישראל ולחרות הבאים אחריהם שיש
בכאן אלוה נמצא פעל כל מה שירצה .והנה מה שנזכר מהנעת הרע
לרשעים כהלחםם לישראל מטה שאינו על דרך המופת ,הוא אם על
ררך ההשגחה לישראל ,כי הוא כלתי נמנע זה לפי הנחתנו ,כמו שקרם,
ואם על שהרע ההוא הוא נמשך לרשעים ההם מצר המערכת ,כי זה
נם כן ייוחס אל השם יתברך ,להיות כל הענינים מסוככיס מטנו .ואולם
טה שנזכר בתורה מהקשאת רוח סיחון ,הנה היה אם מצד ההשגחה
על ישראל להניע הרע לסיחון ,כרי שינחלו ישראל את ארצו ,והיה זה
184
מלחמות ה׳
העגין מהשם יתברך על ררך המופה ,או היה רע נכון לבא עליו /והיה
חקשותו את רוחו המסויד מהגרמים השמימיים אחר מהכלים להגיע
הרע אליו .וכבר ייוחם זה העגין לשם יתברך ,אם היה הענין על זה
ההאר ,מפני היותו סבה אל מה שיתחדש לאמה צר שיתחדש— .
ובכאן הותר זה הספק.
ואולם מה שסופק בספק השני ,מפני מה שבא בחורה ובדברי הנביאים
עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מזכירת היות הארס נשפט על
כל מעשיו ,אם טוב ואם רע ,הוא מבואר שאץ היתרו ממה שיקשה.
וזח שלפי הנחתנו התבאר שהארם .יגמל ויענש בלי ספק על צדקו
ורשעו במה שיקרא גמול ועונש באמתות ,ר״ל בהצלחת הנפש והעדרה,
והתבאר עם זה שהאדם נגמל ונענש על צדקו ורשעו בטובות ורעות
גופיות בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר ,וזה שההשגחה האלהית
אשר בה הארס נשמר מהרעות תדבק בטובים לפי הררגתם בחשיבות,
וחערר מהרעים■ ולזה היא מבואר שכבר יתכן בכל הפנים שיאמר
שהארם נשפט על כל מעשיו ,אם טוב ואם רע — .ובכאן הותר זה הספק
השני .ולפי שמה שהתבאר מדברינו בהשגחה מצר העיון ,הוא על
האופן אשר הנחנוהו ,נאות אל מה שימצא בחוש מאלו הרברים ואל
מה שנזכר ברברי הנביאים עליהם השלום ,ער שלא ימצא עליו ספק ולא
רחיה לא מצר העיון ולא מצד התורה ,הוא מבואר שההשגחה היא
באישי הארם על האופן שהנחנוהו.
ובכאן התבאר אופן ההשגחה האלהית באישי הארס במה שאין ספק
בז ,והוסרו ספקות רמת בענין ההשגחה לא ס ח הקודמים מלטעון
בהם ער המם ,שהנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקרש נבוכו
בזה לפי מה שספרו .וזה מבואר מדברי דוד עליו השלום וגם כן
חבקוק הנביא עליו השלום• אמר תר בי ק נ א ת י ב הו ל לי ם שלום
ר ש ע י ם א ר א ה כי אין חרצובות למותם ובר יא א ו ל ם ,ה נ ח
א ל ה רשעים ושלוי עולם דישנו חיל אך ריק ז כ י ת י ל ב ב י ,וסוף
הדברים ו א ח ש ב ה ל דע ת ז א ת ע מ ל ה ו א בעיני• ואמר חבקוק
עליו השלום למה תביט בוגרים תח ריש בב לע רשע צ ד י ק מט נו
חה מה שיורה שהם היו נבוכים בהעדר הסדור הנמצא לפי מה שיחשב
בטובות אישי האדם ורעתם .וכבר אמרו רמתנו זכרונם לברכה שנסחסק
מה משה רבינו עליו השלום ,וזריו מה ששאל באמרו הראני נא א ת
דרכיך• אפרו שכבר שאל מפני מה צריק ורע לו רשע וטוב לו ,וכבוי
יראה על זה מה שרישיב לו השם יתברך על זאת השאלה ,והוא אמרו
ה׳ ה׳ אל רחום וחנון .וראוי שנתן חודה לשם יתברך אשר עזתו
מאמר ר׳ פרק ז׳
185
למצוא האמת בזה הדרוש העמוק והיישיר לפנינו דרכינו ברחמיו זכרוב
חסתו ,כי מה שמצאנו בו לקודמים הוא מעטיי מאד ושטולל מחקירה
העיונית ,זולת מה שמצאנו מזה בספר אי וב .והנה בהבנתו מהקושי
העצום ,עד שלא יתכן שיובן אם לא למי שידע אלו הדעות אשר אפשר
שיפלו כהשגחה ,ומה שאפשר שיטעץ כל אחד מכעלי הדעות לקיים
דם־מ ולבטל דברי זולתו.
פרק שביעי
נזפוד בו שסת שתביאנו אלייו מעיון בזאת חשא^ד .תו« דעת
וראוי שתדע כי זה הדעת אשר הביא אליו העיון בהשגרזה הוא דעת
אליהוא ,והוא אשר הגיעה אליו תכלית החקירה בזה הדרוש בספר
איוב ,והוא זכר הרבה מהטעגות אשר זכתז לקיים זה הדעת ,כבר
בארט זה מדבריו בבאורגו לםפר איוב.
והנה ירמה שכבר גטה לזה הדעת גם ק הרב המורה זכחנו לברכה בספח
הגככד מזרה הגבוכים ,ולזה אמר בפרק שבעה עשר מהחלק השלישי
דבר זה לשונו■ ו א שר א א מ י ג ה ו א נ י בז את ה פ נ ה ,ר״ל ב ה שג ח ה
ה א ל ה י ח ,הוא מה ש א ס פ ר לך .ואינני גסמך ב ז א ת ה פ ג ה
ו ה א מ ו נ ה אשר א ס פ ר ה למה ש ה ב י א ני אליו המ ו פת ,אב ל
אסטךבהלםה שהתבאראצלי שהואכזגתתזרתה שםיתברך
ו ס פ רי הנ בי אי ם .וזה הרעת א ש ר א א מ י ג ה ו ה ו א יותר
מ ע ט ה ה ר ח ק ו ת מן ה ד ע ו ת ה ק ו ר מ י ם ו יו תר קרוב א ל
ה ה קש השכלי ,והוא ש א גי א א מ י ן ש ה ה ש ג ח ה ה א ל ה י ח א מ ג ם
ה יא בזה ה ע ו ל ם ה ת ח ת ו ן ,ר׳ל מ ת ח ת גלגל הי רח ב א י ש י מין
ה א ד ם ל כ ר ,וזה ה מ י ן לכרו ה וא א ש ר כל עגיגי אי שי ו ומה
ש יש יגם מ טו ב או רע נ מ ש ך א ח ר ה ר ין ,כ מו ש א מ ר כי כל
ררכיו מש פט ,אבל ש א ר ב ע ל י חיים ןכל שכן ה צ מ ח י ס ו ז ו ל ח ס
רעתי ב ה ם ר ע ח א ר ס ט ו ——- .ו א ו ל ם ה ה ש ג ח ה ה א ל ת י ת לפי
רעתי ולפי מרי ש אגי ר ו א ה ה י א נ מ ש כ ת א ח ר ה ש פ ע ח א ל ה י ,
וה מין אשר גרבק בו ה ש פ ע ה ה ו א ה ש כ לי ,ער ששב בעל
שכל ו נ ג ל ה לו כל מ ה שה וא גלוי ל ב על ש כ ל ,ה ו א א ש ר
התחברו! א לי ו ה ה ש ג ח ה ה א ל ה י ח ויחסר• לו כל פ ע ו ל ח י ו
ע ל צ ד ה ג מ ו ל ו ה ע ו נ ש .א מ נ ס ו א ס ט ב ע ה כ ו ׳ ——-ו ה ב ן ר ע ת י
ער סופו והעלהו בירך ש אגי ל א א א מ י ן ש י ע ל ם מ ן ה ש ם י ת כ ר ן
רבר ,או א י ח ס לו ל או ת ו קצור ,אבל א א מי ן ש ה ה ש ג ח ה
נ מ ש כ ת א ח ר ה ש כ ל ו מ ד ו ב ק ח בו ,מ פ ג י ש ה ה ש ג ח ה א מ נ ם
186
סלחסות רד
ת ה י ה מ מ ש כ י ל ,ואשר הוא שכ ל שלם ,ש ל מו ת אין ש ל מ ו ת
אחריו• אם כן כל מי שנ ר כ ק בו דכר מן ה ש פ ע ה ה וא כפי
מ ה שישיגהו מן ה שכל ישיגהו ם ה ה ש ג ח ה .זהו ה ד ע ת ה נ א ו ת
א 3ל י ל ם ו ש כ ל ו ל כ ת ו כ י ה ח ו ר ה — .ואמר כפרק אחר וחמשים מהחלק
השלישי דכר זה לשוגו־ ו ה ג ה נ ג ל ה אלי ע תה עיון נ פ ל א מ א ד
יסורו כו ס פ ק ו ת ויתגלו כו מ ורות א ל הי ות ,ו הוא ש א נ ח נ ו
כ כר כארגו כ פ ר ק י ה ה ש ג ח ה כי כפי שעור שכל כל כעל
שכל ת הי ה ה ה ש ג ח ה בו ,ו ה א י ש השלם כ ה ש ג ת ו א שר לא
י ס ור שכלו מהש ם י ת כ ר ך ת מי ר תהיה כו ה ה ש ג ח ה ת מי ר,
י ה א י ש השלם בהשגתו א ש ר ח פ נ ה מ ח ש ב ת ו מ ה ש ם יתברך
ק»ח ע ת י ם ת הי ה ה ה ש ג ח ה בו בעת חשבו בשם יתברך בלב ר,
ותסור ה ה ש ג ח ה מ מ נ ו כ ע ח עסקו ,ולא תסור מ ט נ ז אז כ מ ו ר ה
מ מ י שלא ישכיל כלל ,אכל ת מ ע ט ה ה ש ג ח ה ה ה י א ,א ח ר
שאין לאיש ההוא השלם ב ה שג תו בעת עסקו שבל בפעל,
ו א מ נ ם ה ו א אז מ ש י ג ב כח קרוב ובו׳ ——-ו ע ם ה פג ות מ ח ש ב ח
ה א ר ם והשיגו השם י ת ב ר ך ב ר ר כ י ם ה א מ ת י י ם ו ש מ ח ת ו ב מ ה
שהשיג ,אי א פ ש ר ש יקר ה אז ל א י ש ה ה ו א מין ממיני ה ר עו!/
כי הו א עם ה שם יתברך והשם יתברך עמו* אבל בהסיר
מח שכתו מהשם י ח כ ר ך ,אשר הוא אז נ כ רל מהשם י חכ רך,
ה שם נ כ ר ל מ מ נו ,והוא אז מזומן .לכל רע ש א פ ש ר שי מ ע א ה ו ,
כי הענ ין ה מ בי א ל ה שג ח ה ו ל המ ל ט סיר ה מ ק ר ה ה ו א ה ש פ ע
ה ה ו א ה ש כ ל י ,וככר נ כ ר ל קצת ה עתי ם מן ה ח ס י ר ה ה ו א
הטוכ ,או לא ה גי ע כלל לח סי ר ה הוא הרע ,ולזה א ירע לשניה ם
מה ש אי רע .עד כאן לשונו זכרונו לכרכה.
הנה כבר התבאר מרכריו שככר יגיעו לחסיר רעות כעת התירו הקשר
והרבקות אשר כינו וכץ השם יתכרך ,כי הוא או משולח למקרי הזמן■
וככר יתכן לזאת הסכה שלא יגיע לרע רעות ,כמו שזכר הרכ זכרונו
לכרכר , .וזה אמנם יהיה כשלא יהיה מסורר לו רע םהמקרים ההם.
ובר״יות הענין כן ,הוא מכואר שמה שאמר ר.רכ זכרונו לכרכה שכל
עניני אישי הארם ומה שישיגם מטוכ או רע נמשך אחר הרין ,אם ירצר.
בו הטוב האנושי ,ר׳יל הגמול והעונש הנמצא בנפש ,או ירצה כזה
רבקות ההשגחה וסורה ,ויקרא רבקות הר.שגחה הטוב ,וסורה הרע .וזה
שאם רצה כזר .הטוב והרע הגופיי ,הנר .יסתרו רכריו קצתם קצת ,וזה כי
הוא הורה שבבר יקרו הרעות לחסיר בר.סירו מחשבתו מהשם יתברך ,לר.יוחו
כמזולח ונעזב למקרים ,ושהוא אפשר לזאת הסבה שלא יגיעו לרע רעות.
מאמר ר׳ פרק ר
187
וראוי שיובן ממה שהניח הרב זכחנו לברכה בענין ההשגחה שיריעח
השם יתברך אינה ברברים הפרטיים במה שהם פרטיים .ווה
שאם הונחה יריעתו בהם מ ה האופן ,הגה לא אשער מה היא ההשגחה
הזאת אשר תרבק בטובים להצילם םהמקרים ,והסתר פנים אשר ירבק
ברעים לבלתי הצילם מהם• וזה כי לא ימנעו המקרים ההם מחלוקה,
אם שיהיו המקרים ההם הם אשר ירע השם יתברך לצריק הנשמר מהם
ולרשע הבלתי נשמר מהם ,ויציל מהם הצריק ולא וציל מהם הרשע,
או שיהיו המקרים ההם הם אשר Tע השם יתברך שיניעל לרעים ושלא
יגיעו לצריקים ,וירע שיגיעו להם הטובות אשר מצר ההשגחה .ואם
הנחנו שירע השם יתברך שלא יגיעו אלו המקרים לצריקים ההם ,מה
היא ההשגחה הזאת ,בשלא יגיע לו מה שהיה יורע השם יתברך שלא
יגיע ,הלא כמו זה גם כן ימצא ברשעים כשירע השם יתברך שיגיעם
טובות ,שלא יניעום הרעות אשר היה יורע שלא יניעום .ואם הנחנו
שהמקרים ההם ירע השם יתברך שיגיעו לצריק ולרשע ,ויציל מהם הצריק
ולא יציל מהם הרשע ,הוא מבואר שאץ יריעתו באלו המקרים מצר
מה שהם פרטיים ,כי מזה הצר תהיה יריעתו שיגיעו אלו המקרים
לצריק ההוא שקר .ועזר כי הוא יורע גם כן לפי זאת ההנחה שלא
יגיעו לו מפני יריעתו כל אחר טהרברים הפרטיים הנופלים בכאן ,וירע
שהשגחתו תרבק באיש הזה ,ואיך יתכן שנניח שירע השם יתברך יחר
שיגיעו אלו המקרים לזה האיש ,ושלא יגיעו לו ,הנה זה בתכלית הבטול.
ולזה הוא מבואר שהוא מחויב מזה שתהיה יריעתו באלו המקרים מצר
הטרור הכולל• ואז יתכן שיצוייר מה שהונח מענין ההשגחה והסחר
הפנים ,וזה שהוא יורע מה שהיה ראוי שיגיע לפי הסחר הכולל מאלו
המקרים לצריק ולרשע ,ויציל חצריק מהם על ררך ההשגחה ,ולא יציל
מהם הרשע .ולפי שכבר התבאר לפי רעת תורתנו רבקות ההשגחה
לטובים והסתר פנים מהרשעים ,והיה מחויב בזאת ההנחה שלא תהיה
Tיעת השם יתברך ברברים הפרטיים מהצר אשר הם בו פרטיים• הוא
מבואר שכבר יחויב לפי רעת תורתנו שלא תהיה יריעת השם יתברך
בדברים הפרטיים במה שהם פרטים ,וזה ממה שיוםיף גלוי ושלמות
במה שהתבאר מדברינו באופן יריעת השם יתברך הרבדים.
זככאן נשלם המאמר חרביעי מזה הס 11ר ,והתהלה לוזשם יתבדך על
ברבה ותחלה לעד עד ולנצח נצחים ,אמן ואמן .
מאמר •חמישי
בגרמים השמימיים ובמניעיהם יבמררגתם קצתם עם קצת
ובמררגת ה שם יתברך מ ה ם.
חלק ראשון
ייזא מ ח כ מ ת ה ת כ ו נ ה ומסה שהחבאד בטפי ה מג ס טי ^ וזז? החלק חוא
ספר גדול בסגי עצמו אין זח מקומו.
הלק שני
בסבות הדברי ם הנמצאים לגרמים השמימיים .
פ דק ראשון גתנצל בו על הכגסתגו מאת החקירה העמוקה אשד לא נמצא ממגד .לזולתנו
ס אפ מעם מזער — .פרק שני נהקיר בו במהות הגשמ הבלתי שומר תמונתו אשד
בארגו שהוא נמצא בין גלגלי הכב ר.אחד לגלגלי הככב השגי ונתיר ם&ק מה יקרה בזאת
ההגהה — .פרק שלישי נבאר בו שהגנבים הם בגלגלים מפגי הרבדים אשר בכאן•— .
פרק רביעי גבאד בז שאין שס על גלגל המזלות גלגל יומי כמו שחשבו בעלי העיון— .
פדק חמישי נבאר בו שהגנבים חקיימים חם פלם בגלגל אחד ,ומם גבאר למה היו בגלגל
הראשון ככבים דכים ובמה שלמטה ממנו לא גמצא בגלגל האחד יותר מככב אחד.
0דק ששי נבאר בי איך יחמם השמש האויר ,ושם ההבאר הסבה באיזה אופן יגיע מאהד
אחד םד.כבבים מה שגיאה ש״זהד מ מהפעולוה- .י• פרק שביעי גמגד .ט הדרזשים אשר
נצטרך שנחקור בהם ממה שבשמים לפי מה שבידינו מה מן ההקדמות — .פ דק שמיני
נציע בו קצת שרשים מבוארים בנפשם למעיין מה הספר יישירוגו לעמוד מהם על םבת מה
פרק תשיעי נתן בו הסבות בגל מה שנמצא בשמים ביותר שלם אשר
שימצא בשמים.
אפשר זה לגו.
פרק ראשון
גתנצל בו על חכגסתנו בואה החקירה חעטוקד .אשד לא נמצא ממגד.
לזולתנו כי אם מעט ם;!עד.
הכנסחנו בזאח
וקודם שנחקור ססמח סח ^ב?ז13לם ,ראוי ^!נחנצל
החקירה העמוקה אעזר־לא נסצא טט^ה לזולתנו אלא מעט• כי זה ממה
מאמר ה' הלק כ׳ פרק א׳
189
שיוסיף לנו ק ^י מק• ועוד כי אלו• הךכרים /לחיוו;ם רחזקים טטבענו
בואר בעצם ובטקזם׳ חוייב שתהיה השגתנו כחם חלו^ה /ולזה מיה
ראוי לגו שנמשוך יקינו מזאת החקירה .אלא כי מפני שהגעת השלמות
האנושי הוא בשיחקור הארס גרמ־ דבר מה שאפשר לו ולפי מה
שבטבעו שיודע ל! /ראוי שנקקור מ ה לפי השנת שכלנו .ואין ראוי
זזףיוחם זה לנו• לעזות מצח ,להריסה בהמסת« בכטו אלו העגינים
העמוקים ,אבל ראוי שנשובח על עוצם קשתמית«מרתיתנו•לחקור מיבר
רבר לפי מה שאפשר .ועוד שאם יהיה מר• שנאמר אנחנו בזה הוא טה
שאפשר שיאטר בספות אלו הדברים ,הנה הז♦^ מבואר שאיננו מטרי שראוי
שימגע« םחקור בזה הדרוש .זזה כי ההצלחה קאנ^טיונסנ^ע בקגעת השגת
הרמ־ים הנכבדים יותר מטרי שתניע קהשנת הדבךים אשר למטה מהם
בכבוד^. ,זה"לחיה השקנו אל השגת הדבר המתר נ?בד יוקר חזק ,עד
שכבר נחשוק בהשגה החלישה אשר לנו■ בו יזהר טןזשקנו■ בהשיגה
^ ל ט ה אשד לנו במה שלמטה מטנו .ובכלל הנה אם היו הגרמים
^«מיטיים בלתי עלולים ,היה בלתי אפשר לנו להכנם כזאת החקירה,
כמו שכר הפלזסוף כספר ^ מ י ם ודיעו^יס• אבל למה שהם.עלולים,
והלה טחק׳ר^ברים־ העלולים ,במה שקם.עלולים '/שיהיה מה שנמצא
בהם לתכלית טה ,הנה טזהיהצד לפתוזו לנו שערי העיק כזאת־החקירה.
ועוד כי אלו הנרמים הנכבדים הם מצד מה כעלי נפש ,והיו פעולות
}®עלי נפש לתכלית־טה ,קנה וחויב שיהיה הענק בפעולזתיקם כן,
•נזזוז קצר־ היה אפשד לנו שנחקוד בפעולותיקם ל^ח היו בזק־ קאופן
^ז ם בז .זעוד כי הוא מבואר מענק תנועות אלו קגרטום הנכפךים
שקם לקשגיח למה שבכאן מאלו• הנמצאות השפלות ,וזק מבואר
מאד מתנועת השמש ,מק שכבר י^צא לה רזשם הזק במיות /וזה
;גלדי תכלית הקנלות בצמחים ',ויכן,לךאה זק בהרבה גזהבעלי חיים שכיכר
חודה תזלדזתם כעתלם מיוחדים םקש.נה• וככלל קנה עמידת ■אלו קדכרים
אשר בכאן תשלם כתקופות קארבע המתחדשות טהשטש בגלגלו קנוטה,
כי כזה האופן ישלם דישמי בין קהפכים אשר הורכב כיוס נמצא נמצא
שאלו הנמצאזת הפורפבות ,ובזה ישלם נם ,כן השמי בץ קיסזרזת ,כמו
ש^ו־נו בםה שקרם .וכן.יראה רושם חזק .בסבובים היום;ים וכסבובים
ד^־חיים באלו• הדברים חהוים בכאן ,ולזה תמצא זמן עכוו־י הכעלי חיים
««וערים קעתם בסבצים ר־דרחיים וקצ^ס בםבוכים היומיים ,פמו שנוכר
דוייים .וכן ראוי שנחשוב שיקיה העני !,כשארי הסבוכים
בספר
־ ^ :אי ס לבכבים• .וזה יראה הראות טנואר נזפה שהתאמת כחוש מעניו
סעפטי הכיכביס ,וזח שכבר נמצא בחם ויברים לאמתם החוש ,וכהים
190
מלחמות ה'
יאסרו•«,טו /׳ב^לי החבטה ההיא ,ואם היה שיהיו■ •בכאן דברים ,י;5יח
אוחום לא לטצאו• צ1דקים ,כי,זה אמנם הוא מפני .קצור'ה<ןךם מךושו;ת
מה שיתחליב סבכב י כוכב במקום מיןום טטקוטוחגיד תה ה?ןצוד היה
לאדם באלוהדכךים מצד ע1צם מרחקו םהם ^עצם ור&קום,ומצר שאי
^פשר ^ישלם לו' זה .בנםי'ון ,כייי הוא אפשר'־ש?היה מה שי^,חס ’אל
* כ א^וד שו,פע ספכב 'אסר ,כסו שייחסו'ההמון החןם הטוקלג ליגל״יז
ה?לב ,והוא מ9ני הש^ש .ואולם ^קרה ש.יהיה אז ^}ל הישמש גחמוס
אלו הדברים־ וזה כי הוא.בלה;־ א&עזר שנפריד ככב אחר םשאר"הכ'כ5ים,
כי הם' כלם פה]לים !חד ,ולזה לא ןתכן ^׳.תאטת לנו מעל־הפכב ההוא
המיודד לו ,ואי ^ז^שר שיעזלם לנו סן החועז ההשנות הראוי במה ^?לווח״ב
מהפצכים אם לא בקמצי ».ןצוס יקא'ו.חז נפלא מה^זן־ וק<ד כי כזפני
שנ-רבה ממנה שטסוד־ר מהם הכלכל אוחו הכודרה האנ^זית ,כם'ו שהתבאר
כשני מ1ה' הספר ,הנה לקרה מזה שלא יחן לנו’החו'ש מה ^זיתחייכ
סהכ׳ככים ,פי י אולי .יהןה מה ^הגמג הוא ךבר־זולתייסה שה;ה'מסודר
מהנךסים סשסיסיים• חה מטה שלחייכ י שיהיה לאדם ■^צור ’נפלא
פיךיןןת מה שלהחליב סככב־כקב פאלו ״הדכךים ,אלא ^ןוהוא טחרכ
עזלהלה המתחדש נכאן מסודר מהם^ כמו שהתפאר בשני'מזה הספר,
ומ,זה הצד קיןז אפשר שהפיל ’ במה' -של־תחדש בכאן .יךי?גה קוךם
ןסן החחמזוחם .1פ^ים איי ^קסם או כנבואה ,ככ)ו ןצד,ח3אר ‘ שם.
?כר .יראה כאופן'כולל שהוא מחרב 'שקזיה .זה הסדור־ אשר •ימצא
מ^בל בדברים ךגזהח^זים' אשר בכאן מפאת’ הןרסים פשסיםיים .ו ז ך,
•כי מפגי שזה־הסדור לטצא מתמיד !}ל סדר אחד ,ולטישכו -מטגוך^רים
?זתחלפים לרכר רכר בןגהים סתחלפים' ,כאלו תאמר שככר ומז«ף .מהם
!,דורך ,פעם ןההפסד פעם? ,טי שהתבאר בטכזןיות• הוןה יחו!כ שתהלד,
הסבה מה-הסרור תטירלי ושתסצא כעמנים'טחחלפים בעהים מחחלפים•
ולפי שאין בכאן זיכר בזך.־ד,ת 1אר זולת ר^,רםים'השםיםלים ,וזה ?י,הם
מתנועעים ,ולזה לקרה לכככים הנמצאים בהם שלהיו קריוכים פעםיאל היישוב
זה הענק כסבובבהם' ,הנר .הוא םב1אר כי הורסים
וךחוקים פעם^
השטיטייס הוא’ סבה ^זך ,הסדור רוטחמיר מך ,האזפן ,תה שהוא סחוע
בזאת סס^ה שתהיה הטידיית /לפי שהעלול טטנד .הוא ^ידלי',ו הו א
סחדב שיהלה לחם אל ה^לול םתחלף ,לפי עזהעלול טמנה יקביל טיטנה
ו־ברים טתחל-פים ,ולחויב שלהיה זך .החלו׳ף הז'לןי בספוב ,לפי ש.זך ,ך.חלוף
'ה^ז הולך בסבוב בחלק הדברים'^?ר בכאן) ,לזך. ,יחויב ש.ת;1ןלה זאת
ך,םבה מתנועעת בסבוב בידח שהקרב פעם ו.חךחק'פעם ,ןל,לך' 1ד'.בםב?
וךגקוח ,קי מך ,לעזלם ממנה' זה" .ואולם 'אם זה הפעל הוא סכוק
מאמר ה׳ פרק א׳
191
מהגרמים השמימיים על המנה הראשונה או על הכונה השנייה ,הנה
זה ממה שיתבאר במה שאחר זה .ואיך שהיה ,הוא מבואר שמזה הצד
יתבן לנו לחקור בעניני הגרמים השמימיים למה היו בזה האופן xxw
בו .וממה שיוםיף גלוי ושלמות על מה שהתבאר בבאן מענק הככבים
הוא ,שכבר תמצא שהפלוסופים הםכיםו שהם פועלים במה שבכאן,
ובן הסכימו בזה הנביאים עליהם השלום והתורה .וזה שהפלזסוף אמר
בספר ה הו י ה ו ה ה פ ס ד שההויה וההפסד הנמצאים באלו הדברים בזה
הסדור המחמיר הוא מפני תנועת השמש בגלגלו הנוטה ,ושזמן קמם
נמצא נמצא מאלו הנמצאות הוא משוער בסבוב זאח התנועה ,ער
שמםפר הםבובים שתשלם בהם צמיחת הנמצא הוא נמצא למספר
הסבוכים אשר בם יהיה כליו והפםרו .ואמרו המפרשים שמה שזכר
הפלוסוף מזה הענין בתנועות השמש הוא ראוי שיוק ממנו שהענין הוא
ק בתנועות שאר הככבים• וזה דבר כבר הסכים מ הפלוסוף לפי מה
שנראה מדבריו במקומות רבים מההכמה הטבעית ,ר״ל שהכבבים הם
מעזגיחים במה שבכאן מהנמצאות ,ואמר ב מ ה ש א חר ה ט ב ע שתנועות
הגרמים השמימיים הם בעבור הככבים ,ולזה ־לקח ראיה מהתנועות
הנראות לככבים על מספר הגרמים השמימיים .וזה ממה שיורה כי
הפלוסוף יאמין שתנועות הגרמים השמימיים הם כעמר אלו הדברים
אשר בבאן ,שאם היו בעבור עצמותם ,לא היה צודק שתהינה התנועות
אעזר להם בעבור הככבים .ואמנם היה זה המאמר צודק כשהניחו אלו
החגזעוח בעבור הדברים אשר בכאן וזה כי מפני שהיה מה שישפע בכאן
מהגרמים השמימיים שופע באמצעות הככבים ,ומה שישפע באמצעות
הככבים ישפע מהם באמצעות התנועה ,ער שתקריב הבכב פעם למקום
מקום םהא , pותרחיקהו פעם ,הוא ממאר שככר יצדק לפי זאת
ההנחה שתהיינה התנועות אשר לגרמים השמימיים בעבור הככבים.
חה ממה שיתבאר באור שלם במה שיבא מזה הספר ,ר״ל שהוא מחויב
שתהיינה תנועות הגרמים השמימייס בעבור אלו הדברים אשר בכאן.
וק חמצא שהנביאים עליהם השלום והתורה הסכימו בזה• אמר השם
יתברך לאיוב הי ד ע ת ח קו ת ש מי ס אם תשים מ ש ט רו בארץ•
וזה ממה שיורה שהם משגיחים מה העולם השפל ומנהיגים אותו
יפועלים בו ,ואמנם אמר משטרו ,לפי שהשוטר הוא מושל ,ומורה
בלשוננו על המנהיג שיש עליו שר הוא חמושל בו ,וכן הענין בגרמים
השמימיים ,וזה כי זאח ההשגחה היא להם משר אחד מושל בהם ,והוא
השם יחברך ,במו שיתבאר במה שיבא מזה הספר בגזרת השם .ואולם
כה שאמר הנביא עליו השלום לישראל ו מאו תו ת ה ש מי ם אל חחתו,
192
מלחמות ה׳
הוא להוחת שכאשר חרבק בהם ההשגחה האלהיח ,אין להם לירא
מהרעות אשר יקרו ספאת הגרמים השמימיים ,כמו שהתבאר במה
שקדם .ולזאת הסבה תמצא שכאשר זכרה התורה בריאת חככבים
זכרה שואת הבריאה היתה להשלים מה שבכאן ,כמו שנבאר במה
שיבא אצל באורנו ספור בריאת העולם הנוכר כתורה .ולוה אמר שלמה
עליו השלום ה׳ כ ח כ מ ה יסר ארץ כונן ש מי ם ב ת בונ ה ,ווה
ששם החכמה נאסר כלשוננו על היריעה הנופלת כדברים מפני עצמות
הדברים ההם בעצמם ,ושם התבונה הוא נופל כלשוננו על הוצאת רכר
מדבר זר ממנו ,ולוה נקראו הפלוסופים בעלי תבונה ,כמו שיתבאר
במקומות רבים מספר משלי ,לפי שהיא תעשה ההמשל ותשתמש בהקדמות
המפורסמות ולא יתנה בהם שתוזיינה עצמיות ,ולוה אמח רבותינו
זכחנם לברכה בנבון שהוא המוציא רבר מתוך רבר .ולפי שהידיעה תפל
באלו הדברים הטבעים השפלים מעצם הדברים ההם בעצמם ,והיה
מבואר שמושכל אלו הדברים הוא הנמום הנמצא להם וסדרם וישרם
הוא התחלה למציאותם ,כמו שהתבאר בראשון מזה הספר ,אמר שהשם
יסר הא pבזה האופן ,וזה שהדברים המתחייבים קצתם מקצת באלו
הדברים הם מתחייבים בזה האופן ,כאלו תאמר שהחום יחמם והקור
יקרר ,וזה ממאר מהסבות הנותנות באלו הדברים בחכמה הטבעית•
זאולם השמים ,מפני שהטתחייכ ממנו אינו מתחייכ כזה האופן ,כי
אין לשטים דבר מהדברים שישפעו מהם כאלו הרכרים ,והם כתכונה
שיתכן ממנה שישפע מהם זה לפי הכח האלהי שיש להם מהשם יתברך,
אמר שהשם יתברך שם תכונת השמים כאופן שהיא כו כחבונה שיתחייב
סהם כזה האופן מה שישלמו בו אלו הדברים אשר בכאן־ והנה אץ
זה חיוכ ממין חיוכ אלו הרכרים אשר ככאן קצתם מקצת ,כי אין לנרמים
השמיסייס רכר מהאיכיות שישפיעו למה שככאן ,כפי מה שהתכאר
בחכמה הטבעית .והנה זה הענין נכפל הרבה כדברי הנכיאים עליהם
השלום ,ד ל שמהשמיס יסודרו פעולות באלו הדברים ,ולהגלות זה הענין
טעו הקודמים וחשמ בכככים שיהיו אלוהות ,כמו שנתפרסם וה מרים.
ואופן טעותם היה ,שהם חשבו שאלו הפעולות תהיינה להם מעצמותם
מזולת סבה קורמת לחם־ וזה מבואר הבטול ,כי לא יהיה מהרברים
הרבים פעל אחר במספר אם לא היה זה מסודר להם מסבה אחת
במספר ,כמו שיתבאר במה שאחר זה־ ובחיות העניןכן ,הוא מבואר
שבכאן סכה אחת קורמת להם ,היא אשר שמה אותם משתתפעל בפעל
אחר במספר ,אהי ההשגחה בוה העולם השפל.
מאמר ה׳ חלק ב׳ סרק ד
193
פרק שני
נחק^ר גו גסהות ווגשס זע^תי שומד תפונחז א»ר בארמ שז*.ו*ו גנמוא ג*ן
הככב השני ונ»^ר ספק םת יקח־ז נזאוו ד%ינז 1ה.
ככב ד.אחד
וראוי שנחקור בכאן מענץ הגשם הבלתי שזמר חסונחו ,שהתנאר בחלה
הקודם שהוא בץ גלגלי הככב האחד לגלגלי הככב השני ,מה הוא /ר״ל
אם יש לו צורה ,כמו העגין בשאר הךברים הטבעיים ,או אין א
צורה כלל.
ונאמר שכבר יראה שאין לו צורה ,כי הטאטר כשתהיה לו צורה ולא
יסודר טטגה פעל הוא מאמר מבואר הנפילה־ ולפי שאין לזה הגשם
תנועה בעצמותו ,אבל הוא לבר כלי למנוע שלא יבאו כל תגועות הבכב
האחד לככב השני ,הוא טמאר שאין לו בעצמו צורה ,ואולם היה מציאותו
להישיר אל שישלטו בו תנועות הגרם השמיטיי החלקיות ,כמו שהתבאר,
על האופן שימצאו בבעלי חיים חלקים נעדרי החיות ,במו העצמות מולחם,
6־ושלים תגועוחמ החלקמח אלא שכאשר הונח הענק כן ,חגה יקרה
מזה ספק חזק ,וזה שאנחט נטצא שלא יתכן באלו הגשמים אשר
בכאן שימצא בהם גשם מולח צורה ,כמו שהתבאר בטבעיות■ ואם
היה גמגע המצא גשם בזולת צורה באלו הגשמים ההווים הנפסדים
עם מיעוט דבקותם בחיים והשלמות ,הנח יותר ראוי שיהיה זה גמגע
בגרם השטימיי עם היותו רבק לחיים והשלמות תמיר .ונאמר שהוא
מבואר שאץ כח בכמו אלו המאמרים לבטל טח שהתבאר חיובו מן
החוש ,כי הם לקוחים בין אלו הגרמים השמימיים והדברים אשר בכאן,
וכבר התבאר בטבעיות ששם הגשם נאמר בשחוף השם על אלו הגרמים
השמימיים ועל הרברים אשר בבאן ,ומה שזה דרכו לא יחן משפט
הכרחי .ועוד כי זה כבר הוא נמצא באלו הרבדים אשר בכאן להיות
צורותיהם היולאגיוח וישיגם השגוי במזג מהפך אל הפך ,ויקרה מפני
זה שיהיו תמיר בעלי איכות עם הפסד צוחתם ,והגיע עליהם בהכרח
הצורר• אשר היתר• מתיחמת למזגם ,ולזה ימצאו תמיד עם צורה ואולם
הגרמים השמימיים שאץ להם צורות היולאניות ואין להם מזג ,לא יחויב
בר^ם זה .וגם ק הנר• כמו שבאלו הנמצאות השפלות גופים חלקם
בחיים מעט ,ער שהם כמו גופים מתים ,וטפים ידבקו בהם החיים היותר
שלמים שאפשר באלו הנמצאות ,כן אפשר בגרמים השמימיים שיר,מ
בד>ם מדרגות מתחלפות מר• העגץ ,ער שיש בהם חלקים דבקו בהם
החיים היותר שלמים שאפשר שימצאו בהם ,והם הככבים ,כי היו
הפעולות השופעות מר^ם ,רוצר• לומר מרוגרמים השמימיים ,מסודרות
13
194
טלחמות ה׳
מהם והגיעוה הגימלים ר aכעכזרם ,כם 1שיתבאר אחר זה ,ויהמ בהם
חלקים בחכליח מהעדר החיים ,וו ט אלו הגופים אשר בץ גלגלי הכוכב
האחר לגלגלי הככב השגי ,והממוצעיס בק שתי אלו המציאויות ר&
הגלגלים על מררגוחיהם ,וזה שהגלגלים אשר הככבים קבועים בהם
שגיים להם כמדרגת החיים ,ואחריהם יר.מ הגלגלים העובדים אותם
להגיע חגועותיהם אל הגלגל אשר בו הככב .ועוד כי ההפכים מדרכם
שיקבלם גושא אחד^ אם בזמגים מתחלפים ,אם בחלקים מתחלפים•
ולפי שהיתר .שמירח התמוגה עגץ מקביל להערר שמירת החמוגיג והיה
בלחי אפשר שיקבל שגי אלו העגינים הגרם השמימיי ממגים מתחלפים,
לפי שהוא בלחי גפסר ,הגה יקבלם בחלקים מתחלפים• וכמו שקבל
הגרם השמימיי עגץ הר.ארה ור.עדר הספירות בחלקים מוגבלים ממגו,
והם הכבבים ,ועגק הספירות ור.עדר ההארה בחלקים אחרים ,כן אפשר
שקבל עגק שמירח החטוגה בחלקים מוגבלים ממגו והערר השמירה
לתמוגה כחלקים אחרים .וגם כן הגה מפגי,שהגרסים השמימיים כלם
ישחתפ• בפעל אחד ,ורוא ההשגחה במה שבכאן ,והיחה זאת ההשגחה
במה שיסודר מהם סהחגועוח לבכב ככב ,כפי מה שקדם מתבאר בשלמות
במר .שאחר זה־ הגה יהיו אלו החלקים געררי החיים בהם ,במה שהם
אחד להשלים חגועוחיהם החלקיות באופן שישלם עגץ כללותם ,כמו
שימצאו בבעל חיים האחר חלקים געררי החיות ,כמו העצמות ומה
שירמה להם ,להשלים תגועןחיו החלקיות ועגין כללותו• .
פרק שלישי
גג«ר ט שהככגים ר.ם גגלגל*ם מ6ני ו?דכרים משר גכאן.
זראזי שגחקוד תחלה מעגין הבכבים אם הם בגלגלים בעבור עצמוחם,
אי הם בהם בעבור הדברים אשר בכאן ,כי זאת החקירה היא עמוקה
ומסופקת מאד .מה שככר יראה ריראוח ממאר שתגועוח הככבים
ושיעוריהם רם במהר שלם שבפגים לר.שלים אלו הנמצאות השפלות,
ער שאם ר%ר .גפסר זה הסדר ,היה גפסר זה המציאות השפל ,כמו
שיתבאר אחר זה ,וכבר זברגו זה פעמים רכות במה שקרם ,וזכח גם
כן אבן רשד בבאות לספר ה שמי ם ו ה עו ל ם ,זה ממה שיראה ממט
שהככבים הם בעבור הרברים אשר בכאן באופן מה* ובבר יחשב שהוא
בלתי אפשר שיוגחו הככבים בעבור הדברים אשר בכאן ,לפי שאם
הוגח הענק כן ,יהיה הנכבד כעבור השפל הפחות* ולוה שפטו האתרוגים
מהפלוסופים שהככבים הם בגלגלם בעבור עצמותם ,ומה שיושפע מהם
מהפעולות בזה המציאות השפל הוא מבוץ מהם על הכוגה השגית•
מאמר רד חלק כ׳ פרק ל
195
ואולם ועראה מדברי הפלוסוף ב ט ב עיו ת ו כ ס ה ש א ח ר ה מ בע הוא
שהככבים הם בעמר הדברים אשר בכאן• זלזה ראיגו לחקור זה בזה
המקום .והנה הסכממ לחקור בזה תחלה קודם שנחקור מסבות שאר
הדברים אשר יעדט לחקור בהם מ ה החלק ,מפני כי זאת החקירה
היא משותפת לכל הככבים ,זראוי שתקדם החקירה בדברים המשותפים
לכל הכככים לחקירה סטה שייוחד בז קצת הככבים מקצת.
ונאמר כי הוא ממה שהתבאר בטבעיות שכבר יובדל הגרם החמישי
מבעלי הנפש אשר בכאן שהנושא לצורתו הוא דבר פשוט ,ושאק
כעצשוחו דבר בנח* ואולם קראנו החומר החמישי משא על צר ההקל
בשמות ,ואם אינו נושא על דרך האמת ,במו שר^באר בטבעיות .זכאשר
התשב לט זה ,נאמר שהוא גם כן ממאר שהבעל נפש אשר בכאן הוא
כליי מצד הרכבד^ ומצד השלמת מציאותו ושםירתו> כי מפני זה יצטרכו
כלים רבים• אם מצד ההרכבה ,כי לשמור ההפכים אשר הורכב מהם
כשור הנאות לנעל נפש ההוא הובנו לו כלים מתחלפים ייוחס לאחד
מהם שמירת ההפך האחד ולאחר שמירת ההפך האחר ,והמשל בבעל
חי ,כי המרה היא בו משק הטבע החם היכש ,והטחול הוא בו משכן
הטבע הקר היבש ,והכבד הוא בו משכן הטבע החם והלח ,והמזח הוא
בו משכן הטבע הקר הלח־ ואולם מצד השלמו מציאותו ושמירתו הוכנו
לו גם כן כלים רבים ,והם הדברים בכללם הנמצאים לו ,במו שהתבאר
זה כלו בספר ה בעלי חיי ם אצל המאמר בתועלת אברי הבעלי חיים .
ובהיות הענק כן ,רצוני שהבעל נפש אשר בכאן יצטרך להיות כליי מצד
חיותו מורכב מהפביט ומצד הצטרכו אל מה שישלים מציאותו וישמר
אוחו כפי מה שאפשר ,והיה מבואר מהגרם השמימיי שאין מ הרכמ־ו,
לפי שהוא פשוט כתכלית הפשיטות ,ולא יצטרך נם כן לכלים ישמרו
מציאותו וישלימוהו ,כי אק כעצמותו דבר בכח כמו הענק כבעל חיים
שיצטרך ,דרך משל ,אל מזק להחליף מה שמחך ממנו־ ואה ממאד
שלא יצטרך הגרם השמיסיי להיות כליי ,הה כי כבר נאסר בספר
הנ פ ש כי הנפש היא שלמות ראשון לגשם טבעיי כליי ,זזה ממה שיביא
לחשב שיהיה מהכרח הגרמים השמימיים שיהיו כליים ,לפי שהם בעלי
נפש .ובאשר התבאר זה ,רצוני שאין מתנאי הגרם השמיסיי שיהיה
כליי ,ואף על סי ש»וא בעל נפ ש ,הוא מבואר שאין לככב רושם
כשישים הגלגל בעל נפש .מה ממה שיראה מטנו שאק הכככים
בגלגלים מצד עצמותם .וגם כן ,אם הודינו שמתנאי הגלגל שיהיה
כליי ,לפי שהוא בעל נפ ש ,הגה יתבאר עם בל זה שאק לכבבים
רושם בשישימו הגלגל נעל נפש .וזה שאי אפשר שיונח הככב הכלי
*13
196
מלחמות ה'
אשר יצטרך לגלגל להשים אותם בעלי נפש• לפי שהבלי אש־ בו יהיה
הדבר כעל גפש ימצא ככל אישי המץ כמספר אחד ,זבמקום אחד,
ובאופן אחר ,ובגורל טחיחם לגורל גופם ,וזה דבר מבואר בגפשו,
והמשל שלא ימצא איש אחד יהיה הלב בו באמצע גופו ,ואיש אחר
יהיה הלב מ בראשו או ברגליו ,ואיש אחר מכלי לב ,ואיש אחר
במספר רב דילבמה ,וימצא גם ק גזול הלב באגשים הבריאים
מחיחסים לגורל גופם ,וימצא נם בן טבעו בעגין אחר בטין באישי הטין
האחד• וכבר גמצא כככב־ם שלא ישמרו הכלי אשר ישים נושאו בעל
נפש ,וזה כי הככב גמצא בקצה הגלגלים אחד לבד ,והוא באמצע,
ובקצתם ימצא טספר רב םהכבכים ,קצהם באמצע הגלגל וקצהם אצל
הקטבים וסח שביגיחם ובק אמצע הגלגל ,והם גם כן בלתי שווים
קצתם לקצת ובלחי מחיחס חלוף גדליהם לחלוף גודל נוף נושאיהם,
זבקצחם לא ימצא ככב כלל ,כמו שחחבאר במה שקדם• ועוד שזהו
הו־אש אשר יהיה בו הככב מה שהוא ,כי הוא ככב מצד היותו מאיר,
והוא מאיר מצד חוחר אשר לו אינגו בחם בענק אחד ,ווה כי קצתם
היה לו הזוהר מעצמו וקצתם מזולתו ,וקצתם ימצא והרם אדום וקצתם
ימצא והרם כמראה אחרי ולוה הוא מבואר שאין לככב רושם בשישים
הגלגל בעל נפש ,ואף על פי שטרה שמחגאי הגלגל שיהיה כליי ,מפני
היותו כעל נפש .ועוד שהזוהר יראה מענינו אפילו בדברים אשר בכאן
שאק ^ מבוא בהשיטו נושאו בעל נפש ,כי המראה אין לו מבוא בזה
אצל הטבע ,ואי אפשר לאדם שיאמר כאיזה צד שיהיה לזוהר
מבוא כהשטחם בעלי נפש ,ואפילו אם רצה שיברא זה מלבו בדיאה•
האלהים ,אלא שנאמר שבעמר שהם יציירו מענין נטוס הגסצאוה וסדרם
וישרם מה שיציירו אותם ,והיו משתוקקים מעצם הציור שיפעלו מה
שישלם מ וה הסדור אשר באלו הדברים אשר בכאן ,היה מחויב שיהיה
להם הבלי אל שיעשו בו זה הפעל ,והוא הבכב• אלא שזה הטאמר
יחייב שאין הכבכים בגלגלים מצד עצמוחם ,אבל לפעול מה שיחייבהו
ציודם להשלים אלו הנמצאות השפלות ,חה כי ההשגה תספיק לגלגלים
מצד שהם בעלי שכל ,ולא יצטרך להם פעל אחר להעם Tמציאותם .
ואם הודינו שתהיה ראד להם תטעה מצר היותם בעלי נפש ,כמו שאמרו
קצח הקורמיס ,הגה לא יחויב מזה שיהיו בהן! ככב או ככבים ,ולא
שתהיינה תנועותיהן בזה האופן אשר לא ישלם זה המציאות השפל אלא
מ ,וכבר יתבאר זה בשלמות במאמר חששי מזה חספר בנורת השם
יתברך .ובהיות הענק כן ,הוא מבואר שאין הכבביס בגלגלים מצר
עצמותם ,אבל הם בהם להשפיע זח המציאות השפל .אלא שכאשר
טאשר ה׳ חלק ב פרק ד׳
197
מנח חענין־ כן ,הנה יחויב מזה ר&פק חקודם ,וחוא שכבר יחויב מזה
שיהיה מעיאות הנכבר כעבור הפחות ,והוא שקר• חנה לא ימנע חמת
בנכבר רבר בעבור הפחוו /אבל הוא רבר נסזיא כן ,ובזה האופן היה
הנכבד משפיע לפחות ופועל אוחו ,כאלו תאמר שהשם יתברך פועל מה ,
שלמטה סמנו ומשגיח בו ,והשכל הפועל פועל אלו הדברים אשר ׳•
בכאן ,יחנח זאת ההשפעה נמצאת בו בעמר הדברים אשר םכא|/
ומה הענין בעינו יחיה הזוהר וההארה בככבים בעבור אלו הדברים אשר
בכאן ,ויהיה עצמותם בעבור עצמם ,וכבר נשלים המאמר כזה בגזרת
השם יתברך במאמר חששי מזה הספר.
פרק רביעי
נבאר בו שאין שב על גלגל חמולות ג»*גז* ♦ושי בגוו שחשבו גע^י מעיון.
וראוי שנחקור אם יש למעלה סגלגל חמולות גלגל בלחי מכוכב יתנה3ע
בתנועה היומית ,כמו שחשכו הקודמים וחם ב ט ל סיו ס ובעל ת כונ ה
ח ר ש ה ,או אין גלגל עליו בזה החאר ,כמו שיראה בן רשד.
ונאמר שככר ימצא לכל אחת מאלו הרעות אופן מההראות .חח שבבר
יחשב שיהיה ראוי שמנח על גלגל המזלות זה הגלגל היומי ,לפי שזה
הגלגל לכרו נראהו מתנועע בחגועה פשוטה ,ולזה ראוי שיהיה הגלגל
העלמן מה התאו־• כי כבר גמצא ככל סח שקרב מהגלגלים אשר
בהם בכב אל היסודות שחנועוחיהם חם מחר סורכמח ,ולזה הוא
ראוי במה שררזק מהם בתכלית שיהיה כתכלית פשיטזח התנועה ,ועור
כי זאת החגועח הפשוטה ראוי שתמצא לגרם פשוט ,יהגה הגלגל המכוכב
הוא מורכב באופן מה ,ולזה ראוי שתחיה חחגועה היומית לגלגל בלחי
מכוכב .ועור כי הגרם הראשק ראוי שיהיה הפשוט ,לפי שפשוט הוא
קודם למורכב ,והגלגל הראשק הוא קורם לשאר הגלגלים ,לפי שהוא
מקיף בהם ,ולזה הוא בהכרח יותר נכבד מחם ,כי המקיף הוא יותר
נכבד מהמןקף בו ,כמו שנראה מענץ היסודות־ וכהיוח הענין כן,
והיה סכואר שהגלגל הככביי הוא מורכב באופן מה ,הנה הוא ראוי
שלא יהיה הגלגל הככביי הגרם הראשון ,אכל יהיה גלגל אחר עליו
בלחי כככי ,ה א המקיף ככל הגלגלים .ועוד כי כסו שכל אחת
טעזאר התנועות הנמצאות לכככים נמצאות ראשונה פשוטות ואחר כך
מורככוח ,כמו הענין כתנועת גלגל המזלות ,כי היא נמצאת לגלגל .
המזלות תחלה ,על שהיא חגועחו הטמחרח ,ואחר כך תמצא לשאר■
הככבים מורכבת עם תנועות אחרות■ וכמו הענק בתנועה השמשית
שהיא נמצאת פשוטה לשמש ,ונמצאת מורכבת עם התנועות האחחח
198
מלחמית ה׳
לנינה ולכוכב ,כן הראוי שיהיה הענין ק כחנזער• המטיח ,רצוני עחהיה
חנועה ממחרת לאחר טהגלנלים .וכבר יראה כאופן אחר שהוא ראף
שלא יהיה ככאן גלגל יומי על נלנל הטזלוח ,לפי שתנועות הנלגליס
יראה טענינם שהם כעמר הכככים ,כטו שקרם ,וכמו שיחכאר ,מה
דבר זכת ארסטוטלום כבאור כ ס ה שאחר ה ט ב ע ,כסו שזכרנו כמה
שקרם• וכהיוחהענץק ,הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה בכאן נלגל
יומי כזה ר Naר ,כי הגלגל שאץ בו ככב ואינו משרת לגלגל שיש
בו ככב תהיה תנועתו לבטלה ,והטבע ימאן זה .וזה הוא אשר הניע
אכן רשר אל שיאמר שהנחת גלגל יומי על גלגל המזלות הוא דבר כטל.
ובהיות הענין ק ,הנה ראוי שנעיץ אנתגו בזה .ונאמר שלטה שהיחה
תנועת הגרם החמשי כעבור הרברים אעזר בכאן ,במו שקרם ,והיה
יותר נבכר שיעזפעו מטנו פעולות רכות מה העולם ומזפל ,להשלים
רמי ההויוח בכאן ,טשחושפע ?זמנו פעולה אחת במספר ,והיה מבואר
שהשפע הפעולות הרבות מהככב יהיה מצר רמי התנועות ורכוי היחסים
אשר לככב למקום מקום מהארץ• הוא מבואר שאץ ראוי שמנח לגרם
המחר נכבד תנועה פשוטה ,כל שכן שאץ ראד שיונת בלי ככב .מה כי
התנועות אשר לגלגלים ,אם היו כעמר הרכרים אשר בכאן על הכונו!
הראשונה ,כמו שבארנו ,הנה הוא טמאו־ שזאת ההנתה היא כטלה׳
ואם היו על הבונה השנית בעבור הדברים אשר בכאן ,כמו שיראו
קצת המחאחרים מצד יתרץ שלטוחם שהוא מחר טוב להם ויוחר
נכבד שיהיו כאופן שיושפע מהם לזולתם משלא יהיו ק ,הוא מכואר
שהוא יוחו־ ראוי שתמצא זאת ההזזזפעה לגו־ם היותר נכבד מהם■ ולזה
הוא טמאר שזאת ההנחה היא כטלה ,אץ־ שהונח הענץ בזה ,ולזה
הוא טכואר מה שאמרנו .ואולם מה שזכרנו בזאת הטענה כי מפני
שהפשוט הוא קורם למורכב ,ראוי שיהיה הגלגל הראשץ בלחי טכוכב,
לפי שהוא קורם לשאר הגלגלים ,מפגי היווצ מקיף בהם ,הוא בלחי
צורק על בל פנים .וזה שהיות הפשוט קורם למורכב קריסה מה
ועא אמת ,אלא שזאת הקרימה לא תמצא תמיר כאופן שיהיה הפשוט
יותר נככר טהמורכב טסט וטרכרים אחרים ,אכל יהיה המורכב הולך
במדרגת הצורה והשלמות לפשוט ,מה טכואר מאד כמה שאצלנו
מהנמצאות ,מה שכל מה שנוספה ההרכבה כחמר■ הראשון היה הנמצא
ההוא יותר נככר ,ולזה היה הדומם מחר נבכר טהיסוחח ,והצומרו
מחר נבכר טהרוטס ,והחי מחר נכבד טהצוטח ,והארם יותר נככר
משאר כעלי חיים• ובהיות הענין כן ,הנה לנו שנודה שהפעזוט קודם
למורכב טמנו ומדברים אחרים הקדימה ההיולאניח ,ויהיה הגלגל הכוכביי
מאמר רד חלק כ׳ פרק ד
199
הוא הגלגל העליון המקיף בבל ,ויהיה למטה ממנו הגלגל היומי ,כסו
שהגחט במה שקדם ,והנה התנועה המורכבת מהיומית והמאוחרת
חטגעת לגלגל הככביי הולכת כמדרגת השלמות לתנועה היוטיח אשר
בגלגל השפל ממט .ואולם מה שטענו כי מפני שנמצא מה שהיה
מהגלגלים הככביים יותר קרוב אל היסודות בתכלית מהרכבת התנועות ,
הגה ראוי שיהיה מה שהוא בתכלית הטרחק מהם בתכלית פשיטות
התנועה ,ולזה ראוי שיהיה הגלגל הראשון מתנועע בתנועה פשוטה,
הוא דבר בלתי נמשך מזה ההקש .חה שמה שנמשך טסט הוא ,כי
מפני שנמצא מר .שרייה םהגלגלים הככביים יותר קרוב אל היסודות
בתכלית מהרכבת התטעוח ,הגרי ראוי שיהיה מה שרחק מריגלגלים
הכוככוים יותר pהיסודי בתכלית מיעוט הרכבת רסטעוח ,חח דבר
צודק עם הנחתט הגלגל הככביי ת א הגלגל חראשץ ,כי אץ שם
נלגל בעל ככב שלא ימצא בו מתר מרירכבת התנועות ממדי שימצא
מזה לגלגל הככבים הקיימים .ואולם הטענה שחייבה שחריירי התנוער.
הממית לגלגל כלתי מכוכב ,הנה ,אף על פי שנוררי בה ,לא יחויב
סטנר .שידיירי הגלגל הראשון בלתי מכוכב ,וזה שכבר תהיה זאת
החטעה לגלגל בלחי טכוכב שפל מגלגל המזלות ,כמו שהנחט אנחט
בתכונת גלגל הככבים הקיימים .ואולם הטענה שחייבנו ממנה המצא
שם גלגל מטי על גלגל המזלות ,מפני מה שנמצא משאר התטעות
המשותפות לככבים רבים שרט נמצאות תתלה פשוטות ואחר כך
מורכבות ,היא בלתי צודקת .וזה שזה אמנם יצדק בתנועות אשר מדרכם
שימצאו בככבים ,והם התנועות המורכבות ,כמו תנועת גלגל רטזלות
שהיא מורכבת מהתנועה הממית והתנועה הטתאתרח ,וכמו תטעת
השמש המורכבת משלש תנועות• ואולם התנועת הפשוטה לא יצדק
כה זה ,כי אין התנועה הפשוטה נאותה להשפיע בכאן מה שיצטרך
לרמי ההדות ,כמו שקרם ,ואף על פי שיהיה בגלגל הככב ,וכל שק
שאץ ראזי שיונח בכאן גלגל בלתי טככב מתנועע תנועה «5זוטה ,לא
לעמדת גלגל בעל ככב ,כי מציאות זאת התנועה בו תהיה לריק ולבטלה,
לפי שאץ בה חועלח להשפיע בכאן דבר ,כי ומזפעת הגלגלים לזה
המציאות השפל הוא מצר הכככים ,והנה אץ בדברים הטבעיים דבר
לבטלה ,כל שכן שאין ראזי שיונח זה באלו הגרמים הנכבדים ״ ובהמת
הענין בן ,הוא מבואר שאץ שם גלגל יומי על גלגל המזלות ,כמו שחשבו
קצת הקודמים .וזה מה שרציט כאות בזה הפרק.
200
מלהטות ה'
פרק חמישי
היז בג^גל חראשון
נבאר בו שחככבים מקיימים חם כלם גגלגל אחד ,ושם גפאר
ככבים רבים ובמח שלמסה ממגו לא נסבא בגלגל מאחד יוחד מככב אחד.
וראוי שנחקור אם הככבים הקיימים הם כלם בגלגל אחר ,כסו
שחגחגו ,או י ת ה לכל אחר מהם גלגל.
ונאמר שכבר יראה שהוא ראוי שיונחו בלם בגלגל אחר־מפגים— ,
מ ה ם ,שככר ימצא תמיר מרחק קצתם מקצת אחר ,כמו שזכר בטלממם,
וזה ממה שיורה שהם כלם בגלגל אחר ,שאם ר.מ בגלגלים רבים,
כמה אגי חמיה איך ימצא זח וספסר הרב מהגלגלים בתנועה שזה
זבקטבים אחרים ,ושאר הגלגלים אין בהם שנים שתהיה חנזעתם שזה
ולא בקטבים אחרים .ו מ ה ם ,בי מפני שהיה אפשר השלמת הנראה
סחנועותם בגלגל אחר כמו שישלם בגלגלים רבים ,והיה מבואר
ברברים הטבעיים שאץ בהם רכר לבטלה ,וכל pwבאלו הגרמים
הנצחיים• הוא מבואר שהוא ראוי שיהיו כלם בגלגל אחר ,שאם חיו
בגלגלים רבים ,היה מציאות רכוי הגלגלים ההם לבטלה ,אחר שכבר
ישלם המגיע מהם כגלגל אחר — .ו מ ה ם ,שכבר נמצא בגלגלים אשר
בהם כבב אחר מרחק הככב pקטביו מרחק אחר ,או קחב מאחד,
וראוי להם זה ,כי היה זה המקום היותר נכבד שבגלגל מצד מהיחת
התנועה ,וראוי שיהיח חככב כחלק ד,יותר גכבר ,בו היה הככב הוא
החלק היותר נכבר ״שחלקי הגלגל ,וזה יראה מפעולתו כמו שקדם.
ועוד שהוא כאשר היה בזה המקום ,חיה אפשר בו שיהיה לפעמים
על האופק באתה חלק שיהיה מהארץ ,ולא יהיח בן לככב ,אם חיה
קחב לאחר מהקטכים ,וכבר היה יותר טוב שתגיע »;ולתז בכל חלק
מחלקי הא pמשהגיע כחלק מיוחד ממנה לבד .וכאשר התישב לגו
זח ,רצוגי שהוא ראוי בגלגלים שיש בחם ככב אחד לבד שיהיה מרחק
חככב חחוא מהקטבים מרחק א חד ,או קחב מאחד ,והיה מבואר שזה
דבר בלחי נמצא ק באלו חככביס ,אם חיה לכל אחד מחם גלגל אחד,
הוא מבואר־ שהוא ראוי שיהיו אלו הככבים הקיימים כלם כגלגל אחד.
ואולם היה מ רבזי חככבים »6תי סבות• ה א ח ת כי מפני שלא היה
לוח הגלגל כי אם תנועה אחת זולת התנועה היומית ,ומפני זה היוז
בלתי אפשר ,אם לא התז בו כי אם ככב שישפע מטנו רכזי הפעולות
אשר יצטרך להשלים מה שבכאן ,השוה הטבע מ ה ,כמו שאמר
הפלוסוף ,בששם בו רבוי הככבים תמורות רמי התנועות ,ויהיה מטנו
רבוי הפעולות בזה האופן .והשגיח כי מ ה האופן יחן זח הגלגל
לבכבים הרצים מה שלחם מרמי הפעולות כאופן מה .וזה שכבר ימצאו
מאסר ה׳ חלק כ׳ פרק ו׳
201
בזה הגלגל בכביס מתחלפי הפעולות ,וזה יראה סחלוף טבעיהם
ומחלוף פעולת הככבים ההולכים ,בהיותם בחלקים מתחלפים טמגו ,כמו.
שיתבאר לטי שעיין במשפטי הככבים עיון מעט־ והגה הככבים אשר
איגם כאזור ימצא לר& גם כן טמא מה ,לפי מה שיעלה מהם על האופק
אופק עם הככב ומר .שימצע עמו השטים• בזה האופן יחחרשו מהככב
הארור ,בהיותו במקום אחר מגלגל המזלות ,פעולות מתחלפים באפקים
מתחלפים — .ובכאן התבאר הסבה למה היה בגלגל הראשון ככבים
רבים ,זבטה שלמטה טמגו לא ימצא בגלגל יוחר מככב אחר ,ולמה
לא היה לגלגל הככבים רבוי התנועות כמו העגין בשאר הגלגלים שימצא
גהם ככב ,והתבאר שהככבים חקייטים כלם הם בגלגל אחר.
פרק ששי
גגאר בו איך יחמש השמש האויל /ומש תחבאל חסבח באיזח אופן יגיע
מאחד אחד מחכונבים מח שנראח שייוחד בו מחפעולות ,
וראוי שנחקור איך יחמם השמש האויר ,כי זאס החקירה היא עמוקה
מאר ,והיא גם כן משותפת לבל הככבים כאופן מה ,וזה שכאשר
יתבאר כאיזה ער יגיע זה הפעל מהשמש ,יחכאר כאיזה צר יגיעו
ם׳5ואר הככבים פעולוחיהם אשר ייוחרו בהם אחר אחר מחם.
ונאמר שהוא מבואר בטבעיות שאין לככבים אלו האיכיוח הנמצאות
ליסוחח ולטורכב מהם ,ולזה אי אפשר שנאמר שיהיה השמש םחטם
מפני היוחז חם־ ולפי שככר החכאר כשרשים הכוללים ,שכל רבר
שמציא זולתו מן הכת אל הפעל ברבר מה הגה ימצא לו כפעל מה
שנמצא אל הטחפעל מטנו בכח ,הנה יראת שיחויב מזה אם שיהיה
השמש חם ,אם היה שיגיע מטנו החום בעצמותו ,שאם לא היה הענין
כן ,לא אשער איזה צר יגיע טסגו חום לאלו הרברים ,או שיהיה
רחום כעצטוח מהשמש ,ולפי שאי אפשר שיונח השמש ח ם ,כמו
שקרם ,הנה ירטה שיחויב שיהיה החום בלחי מגיע בעצמות מהשמש,
אבל יהיה מציאותו טרבר שטעיאוחו נמשך לגרם השמש ,ולזה נחשב
שיהיה השמש םחטם מזולת שיהיה הענק כן .ואחר שהתבאר זה ,ראוי
שנחקור מה הוא זה הענק.
ונאמר שהפלוסוףנחן בזה שחי סבות• העלה ה א ח ח היא החחפכוח
האור אשר יגיע מהשמש ,כי היה סרח־ האור בכח אלהי אשר בו
שכאשר יתהפך יחדש החום ,וזה מבואר במראות השורפות ,כמו
שיאמר הפלוסזף־ ולפי שזה ההחהפמח יר%ה יותר חזק בשיקרב השמש
לחח5ז זויוח נצבות ,או קחבוח לנצבוח ,הנה ימצא החום הטגוע
202
מלהטות ה׳
מהשמש יותר חוק בעת הקיץ ,כי או יהיה השט׳ 8יותר גבוה על האופק
בכל היישוב ממה שהוא בשאר ימות השנה .הסבה ה שני ת היא
התנועה ,הה שהפלוסוף יאמר שגרם השמש הוא יותר טקשיי טשאר
חלקי הנלנל ,ויקרה לתנועתו החטום ,כי פדרך התפעה שתחמם,
חה שרתנועה תניע היסוחח ותביא קצתם לקצתם ,ויקרה מזה מהחום
החלוש אשרביסוהח חום יותר חזק ,כמו שיתחדש מהבריאות הטעטי
.בריאות שלם ,לפי מה שאומר ב מ ה ש א חר ה טבע .ומה האופן
יחשב הפלוסוף שתשלם הסבה כחמזם השמש האויר.
וראוי שנעיץ אנחנו באלו הסבות אשר נתנם הפלוסוף מה הענק .
ונאמר שהםבדי אשר נתן מצר התהפכות אור השמש איננה צודקת
כשלא יאמר בה יותר מזה השעור .וזה שכבר יראה שישאר עטה
הספק בעיט אשר יסופק בהנחת השמש מחטום האור ,כי האור איננו
גשם ,בל שכן שאץ לו חום• ובהיות הענק כן ,הנה לא אשער איו
יחמם האור .ועוד שאם היה זה החמום נמצא לאור מ 1ה שהוא אור,
הגה ראזי שימצא זה לירח גם כן ,כי היא מאירה• ואף על סי שאין
אורה חזק כמו אור השמש ,הנה היא יותר קרובה אל הא , pוהיחה
לפעמים קרובה מנוכח הראש מהשמש ברב הישוב ,והוא בהיותה בראש
הסרטן בתכלית נטייתה לצפון ,ויותר ארוך זמן עמידתה על הארץ טומן
עמידת השמש עליה בהמתו כראש סרטן ,ולוה היה ראוי ,אם היה
האור מחמם ,שתהיה הירח מחממת האויד בוטן ההוא חמום מופלג,
ר״ל כאשר היה אור הלבנה שלם והיא בראש סרטן ,ווה יקרה בלילות
הארוכות• והנה מה שימצא בחוש הוא הפך זה ,וזה כי אז ימצא הקור
חזק טאר .ו ק נאמר שהסבה אשד נתן מצד התנועה היא בלתי צודקת.
וזה כי המאמר כשהיה גרם השמש מחר מקשיי מהגלגל אשד הוא
מ ת א מאמר מבואר הנפילה ,וכל שכן לדעת הפלוסוף ,כי תא יראה
שהגרם החמישי הוא כלו מטבע אחר־ עם שאץ תועלת בואת ההנחה
לקיים שימצא החסום לאויר מן השמש מזה הצד ,כי הנשמים אשר
זה דרכם יחממו הגשמים הממששים להם ,זבאמצעותם יחממו שאר
הגשמים ,אבל הנשמים האמצעיים ביני« וכץ השמש ,והם שאר הגרמים
השמימיים אשר חחחיו ,אינם מקברים החטום• הנה אם כן לא יתכן
שיגיע החמום לאויר מזה הצר ,ואם אמר ל« אומר שכבר ימצא
שיתפעל דבר מדבר מזולת שיתפעל האמצעי כאופן הפעלות דחוא,
כמו שיאמר בדג מה שירדים הדייג באמצעות הרשת ,והנר! הרשת לא
קבל ההרדמה־ אמרנו לו שעל כל פנים יתפעל הרשת ממין הפעלות
האחרון ,והוא הקור אשר ת א סבת תרדמת היד ,אמנם לא יררם
מאשר ת חלק כ‘ פרק ד
203
הרשת ,להי שאינו בעל חי .ועור שככר התבאר נטה שקרס שחמעת
השטש לא תב<נ לגלגלי שאר הככבים ,ולזה הוא טבואר שלא יתכן
שתגיע אל היסוחת ,אבל תכלה וחססק אל הגשם אשר בק גלגלי השטש
לגלגלי הככב אשר תחתיו .ועור שהוא טמאר שגרם השמש הוא יותר
קטן טאר מהגלגל אשר הוא בו־ ובהיות הזגנק ק ,והיה הגלגל הוא
ר aת uעע ,לא השטש ,הנה הוא מתר ראוי שייוחס הדוםום לתגועת הגלגל
טשייוחם לתנועת השטש ,כי התנועה היא אחת ובטרחק אחר p
היסודות• ואם הירי זה ק ,הנה יחויב שיהיה החום נמצא באויר חטיר
על ענק אחר כמם כללרי ,כסחו כקיץ ,ווה שקר .ועור שאם היה סבת
רחום התנוערי ,הנרי מחר ראוי שירייה זה ממחם לתנועת הגלגל היוסי,
^כי היא המחר מהירה שבתנועות הגרטים השטיטייס ,ו0יא גם בן קרובה
אל היסודות ומגעת אליר& ,ער שאנחנו נטצא בד& זאת החנועדי,
ובפרט ביםור האש ובטה שקרב אליו טריאויר ,ולזרי גטצא קצת הלרימת
הנטצאזת שם הטתחדשנח שדים בחנוערי המסית• ואם היה העגק ק,
לא ימצא רושם לשמש בחטום האויר ,אבל ^rידו החום טגיע ביום
ובלילה בסתיו ובקיץ על אופן אחר ,וזרי חלוף טרי שימצא טורי ,ועור
שאם היה סכת זה החום אשר באויר מהשמש החנוערי ,הנה יותר ראוי
שימחם זה לירח ,לפי שריוא מחר קרוב אל היסוחח טהשטש ותנועתו
יותר טריירה טאר מתנועת השמש ,וטרי שורי דרכו הוא יוחר ראוי
שיניע היסוחת ,ויבא קצתם לקצת ואם היה הענק בן ,הנדי יחויב
שיטצא רושם חזק לירח כוזמום האויר ,וזה רבר בלחי גטצא ק ובהיות
הענק כן ,הוא טבואר שאין די באלו הסבות אשר נתן בהם הפלוסוף,
לפי מה שהבינו מטנו מפרשי ספרמ ,להשלים טה שיראה לשטש טבק
שאר הככבים טחטם האזיר.
והנה הסבה בזה אצלנו ,כי ניצוץ השמש ,להתיחסוח אשר בינו ובין
האש בכח אלהי מ ,יניע האש ויחסם האויר בזה האופן טצר זה העירוב
אשר יקרה לו עם האש• ולפיכך כאשר יתהפך ויכפל הניצוץ על נפשו
הכפל נפלא ,הנה יבפל זה החום כאשר היה התהפכות הניצוץ יותר חזק,
והוא כאשר יסרב השמש לחרש זויות נצבות ,ולזה היה אז החום יוחר
חזק• והער ^ זה שכבר תראה לחוש במראות השורפות קוים ניצוציים
רכים יתהפכו ויחחברו יחר בנקודה אחת ,ושם יהיה מקום השריפה.
ובהיות הענק ק ,הנה ימצא זה הענק לאור במה שהוא איר שטש ,לא
בטה שהוא אור בטוחלט• ולפי שזה ימצא לאור השמש טצד טבע יסוד
האש אשר יניע אותו ניצוץ השמש ,היה שימצא זה החסום גם ק לאור
האש כאשר יתהפך .חה רבר עטרנו עליו סן החוש ,שהעמתו מראה
204
מ ל ח מו ת ה׳
שורפת כנגר אור הנר ,ובנקרח פנישח חקוים חניצו»יים חמחהפכים
מצאנוה שורפת .ואולם לאור הירח לא תמצא שתתחדש שריפה
מהמראה השורפת תה כלו ממה שיעיר זה הענין מהחמום הנמצא
לאור השמש כמה שהוא אור שמש ככח האלהי אשר כו להגיע היסוד
האשיי .וכזה האופן כעינו נמצא לירח רושם בהוספת הטכע המימיי,
ער שככר נמצא כחוש תוספת חמים והלחויוח כהוספחה ,וחסחנם
בחסרונה• ולזה היה צבע נצוץ הירח מתיחס ונאות לטכע הקר והלח,
וצבע נצוץ השמש מתיחס ונאות לטבע חחם והיבש ינבש מזוג .וכן
תמצא הענץ בצבעי שאר חכככים ,רצוני שכבר נמצאהו מתיחס ונאות
«1ל הטבע אשר לככב ההוא רושם בהמצאתו ,וזה רבר ממאר למי
שעיין במשפטי הכככים עיון מעט .ואמנם היה זר .כן ,מפני שהיתר.
פעולת הככב מצר מר .שיגיע בכאן מנצוצו ,ור.יה מחויב במה שבכאן
שיהיו לו סבות שומרות כל אחד מההפכים אשר מר,ם יהת כל אלה
הנמצאים ,חנה מן ההכרח הת צבעי נצוצי הככבים מתחלפים ,עד שיאות
נצוצם אל שיתחייב ממנו מר .שראוי להשלים מר .שבכאן ובזר! האופן
היו חככבים פועלים היסודות ושומרים אותם בשווי המורכב מהם .יתברך
ויתברך תצר הכל אשר לא תושג על העזלמוח חכמתו כמר .שהמציאו
לאחר מהמשיגים זולתו .ואולי זהו אשר רצר.ו הפלוסוף בכאן ,כי אין
אצלנו דבריו בזר ,.ואפשר כי המפרשים החטיאו כונחו בזר..
וכבר יסופק בענין הירח ספק אינו מועט ראוי שנחקור בהתרתו.
והוא שכבר יראה ,כמו שהנחנו ,שיש לנצוץ הירח רושם בהגברת היסוד
המימיי ור.לחויוח ,ולזר .היה נראה שיחוספו המיסוהלחויוח בר.וספחר!,
ויחסרו בחסרונר *.ואנחנו נו־אה עם זר .הרבה שיר.יו הגשמים בתכלית
חסרונו־ ,.והוא סביב המולר ,והגה היה ראוי שימצא אז היובש כתכלית,
והוא הפך מה שיראה לחוש .ונאמר שכבר ירמר .שיאמר מה שאי
אפשר שיהיו שגי אלו הדברים מתחייבים מרררח בעצמות ,אבל יר%ח
האחד מאלו הדברים פגיע מד.ירח כעצם ,והאחר במקרה .וזה שוצספת
אורו יוסיף בטבע המים והלחויות בעצמות ,וחסרונו יחסר אותם ,ולזוז
תמצא חסרון הלחויות בצמחים ובבעלי חיים בעת חסרון הלבנת ויתחדש
במקרר .הוית הי.שמים בסוף החדש מפגי התמזג נצוץ השמש עם
נצוץ הירח ,ויקנה ממנו נצוץ השמש זה הטבע ולזר .תמצא שיחלש
החום הטבעי בנמצאות השפלות בעת המולד ,והיה מפני זה סמר ,.היות
הבחראן לחולים סביב עת הסולר .ואולם התמזג נצוץ השמש עם
נצוץ הירח אז הוא ,מפני שהירח אז תחתיו ,וועזלק המאיר מן הירח
ישוב נצוצו אל השמש כררך בעינו אשר יבא לנו בו נצוץ־ השמש,
מאסר ה׳ חלק ב־ פרק ד
205
ויבא לנו ספני זד .נצוץ השמש פתמונ מטבע נצוץ הממש וטבע נצוץ
.m v i
פרק שביעי
ruMבז ר«דתש*« 0שי נצטרך nets and n)pmr 9בשם*&
מד .מגידיגו בזה מן ההקדמות.
וראוי שנחקור טענין רגבבים מעשחם ושבער .רחשים .א למר.
נשתתפו הנכבים כלם נתמער .היוסית ובתנוער .המתאחרה ,ואם היא
מתחלפת בהם קצת חלוף• ולמה נשחחפו גם כן המרחקים הרחוקים
לבכבים הנבוכים וראשי תניניהם באלו התנישת .ב למה השתתפו
חב הככבים הוצלבים בתנוער .השמשית באופן מר ..וזח בי שבתאי
וצרק ומארים הם באופן מה מהתנוער ,.שכאשר תקובץ תנועת הארך עם
תגועת החלוף ,יהיה המקו^ שוח לתנועת האמצעי ,וער .יככב תמצא
בהם תנועתם שוה לתנועת השמש האמצעית .נ למה חיה הירח
מקבל אורו מהשמש ,ואץ לו אור מעצמו .ד למה התחלפו שבתאי
וצרק ומארים באורך זמן תנועת הארך ותנועת החלוף ,עם הסכימם
במקובץ מהם .ה למר .היתה תנועת האורך ברב הנכבים ההולכים
מתחלפת ,ר״ל שחר.יה פעם מהירה ופעם מתאחרת ,לפי מה שיראה לנו
ממנה .ו למה היתר .תנועת האורך המתאחרח במקום ומרחק הרחוק
בבכבים שימצא בהם הענין כן ,או במקום המרחק הקרוב בככבים שימצא
בר.ם כן הענץ .ז למר .היתר .זמן התנוער .המתאחרת בהרבה
מהככבים ההולכים יותר ארוך מזמן התנוער .המהירר ..ח למה היתר.
p tהתמער .המתונית אשר מפני תנועת החליף יותר ארוך בירח מזמן
התנוער .המהירה ,יבשאר הנכבים ההולכים ימצא הענץבהפך .ט למה
היו הכבבים ההולכים אשר ימצא להם גזורות יותר רבי התנוער .בעת
היותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החליף ,ויותר מעטי הנטיה כשהיו
בהתחלת תנועת החליף .י למה נמצא לככבים הנבוכים מחירות
התנוער .כר.יותם בהתחלת תנועת החליף ,ואחורר .בחיותם בטאה ושמנים
מעלה מתנועת החליף .יא למה היתר .נטית תנועת החליף בנגה יככב
באופן שתר.ש .כר.ם התחלת תנועת החליף נוטה מגלגל המילות לצד
אחר ,ויטו בצר השני לגלגל המזלות בחיותם בטאה ושמנים מעלה מתנועת
החליף ,ולא ימצא חענץ כן בשבתאי יצדק ומאדים ,אבל תר.יה כל נטיית
תנועת החליף לצר אחד מגלגל המזלות .יב למה היה הככב הייחר
רחוק מן הא pיותר מאוחר ר^נועה באופן מה .יג למה היו הככבים
הנבוכים יותר קרובים אל ר.א pבהיותם במקום תנועת החליף שיחיה
בו החי^ף היותר גדיל ממה שהם בהיותם בהתחלת תנועת החליף ובהיותם
206
ס ל ח מזוז ר ד
במאה ושטנים מעלה טמנו ,וכמו שיראה וה לחמו כנגה ,והוא גם ק
מחויב כשאר הכככים מצר ההוא אשר חויב וה בנגה ,תה טסאר■
מהתבונה שהתכארה כמה שקדם• יד למה היו קצת הככבים הנבוכים
יותר קרובים אל הא pבהיותם בסאה ושמנים מעלה מתנועת החלוף
ממה שהם בהמתם בהתחלת תטעת החלוף ,כמו שיראה זה במארים אם
היה שיתאמת מ זה .טי למה היה הירח יותר קרוב אל הא p
ברסעים ממד .שהוא קרוב אל הארץ בננודיס .יו למה היד.
לירח רבוי הנטיות זד.נזזחת כסו הענק כשאר הככבים אשר
תמצא להם תנועת תחלוף .ח למה נמצא בשבתאי וערק ומאדים
שמה שיהיה םר& מחר מאוחר התנוער .היה החלוף אשר מפני תנועת
החלוף ס יותר גחל• יח למר .חיה החלוף אשר מפני תנועת החלוף
מחר קטן הרבה בככב ממה שד.וא בנונוז ,עם המת תנועת האורך ברום
שוה .יט למה היחד .תנועת תחלוף מתר מהירה בכבב מטח שר.יא
בנגד ,.עם המת תנועת הארך בר.ם שוה• כ למה היו השמש ור.ירת
גלגלים משאר הבכבים ההולכים .כא לסה
מחר גחלים ביחס
נשחתפו שבתאי וצדק ונגה שתהיינה תכלית נסויותיר aהציניות קרוב
לראעז צורח מאזנים ,ותכלית נטומתיהם הררוממת קחב לראש צורח
טלה ,ובמארים וכוכב תמצא תכלית הנטייה הצפונית קרוב לראש צורח
0רםן ,ותכלית הנטיר .הדרומית קרוב לראש צורת גרי .כב למה
נמצא כמאדים וכוכב םר.נטיה לרחם יותר ממר .שימצא להם מסנה
בצפון ,וכנוגהימצא הענק כר.סך ,אם הענק בזה כמו שספרבטלטיזס,
זבשבחאי וצדק ימצא מהנטיה לצפק ולרחם בשווי .כג למר .היח
כוכב שני פעמים בשנו־ .במרחק הרחוק והקרוב ,אם היה שיהיה המציאות
ק כמו שבאר בטלסיום .כר למה היה זמן תנועת החחב בירח
מתחלף לז pתנועת האורך כר.פך מד .שימצאו בזה בשבתאי ו ע ^
ומאריןן ונגד .ומכב .כה למר .התחלפו ר,ככבים ההולכים כשעור
החנוער .המחאהרת ,כאלו תאמר שקצתם ישלים סבוכה בכמו עשרים
וארבעה אלף שנה ,כמו הענק בגלגל הככבים הקיימים ובמאדים וקצת
בכמו חמשה עשר אלף ושבע מאות שנה בקחב ,במו הענק בשמש
ושבתאי וקצתם בזק זולת זה .כו מר ,הוא הצל הנראה בירח ולאמה
תכלית נמצא במקום אשר הוא בו מריירח .כז מה הוא העטל החלבי
הנראה בגלגל הככבים הקיימים ולאיזה תכלית הוא נמצא .וזה כי
כ שי^ט זה סענין הגרמים השמימיים לפי מה שאפשר לט ,הנה הוא
מבואו־ שכבר הגענו אל מד ,שהותה ידיעתם נכספת מענינם .וזה אמנם
יהיה בפרקים הבאים אחר זר..
מאמר וד חלק ב׳ פרק ח'
207
פרק שמיני
בזוד מם6ד יישיחונו
נזגיע בו קצוז שרשים מבוארים בנפשם
לעמוד מהם על סבת מה שימצא בשמים.
ואנחנו מציעים תחלה מה שיישירנו לנפילת האמת באלו הדרושים
קורם שנאמר בסמתיהם רבר ,והם ששה שרשים ,הם כולם םבוארים
בנפשם ,או כמבוארים בנפשם למעיין בוה הספר .השרש ה א ח ר
הוא שהככבים יפעלו פעולות מתחלפות ,כאלו תאמר שלשמש רושם
גדול בהולדת ר^ום והיובש ד^זוג ,ולירח רושם בהולרת הקור והלחות,
וכן הענץ בככב ככב .ו השרש השני הוא שהככבים יפעלו פעולות
מתחלפות לפי התחלף הפקומות אשר הם בד& מגלגל הטזלות ,וזה רבר
ספורסם פאר ק החוש לחוקר בזה .ובזה האופן ימצאו שם ככבים קיימים
יר%ה להם ,ררך משל ,רושם ברוחות ,או במטר ,או בסבע ,משאר
הטבעים ,בהיות להם אחד מככבי לכת .ווה ממה שלא יסופק לאחר ^
החוקרים בוה .ו מ ה האוק ימצא פעל הככב ההולך מקביל תכלית
הרקמיה ,בהמתו במקומות מגלגל המזלות נכחיים קצתם ^ןצת ,ואף על
פי שלא יתחלפו בנטמתיהם ,ריל שיהיו ביחס אחר סן הטבה על האופק*
וזה אמנם יקרה בהמת המקום האחר ברא^וו טלה ,והאחר בראש
מאזנים .ואמנם היה וה החלוף מגיע םר.ם מצר התחלף טבע נצוצי
הככבים הקיימים אשר באלו המקומות .והשרש ה שלי שי ת א ,כי
כל מה שיאריך עמירת הככב במקום אחר מגלגל המזלות יתחזק הפעל
המגיע ממנו ,מפני טבע נצוצי כלבי וסול אשר הוא בו .וזה השרש
הוא גם כן מבואר בנפשו למעיץ מ ה הספר .,חה כי יחס הפעל אל
המעל הוא יחם הזמן אל הז ^ ,והמשל כי האש טחמם מתר הדבר
המתחםם ממט בשחי שעות ממה שיחמם אותו בשעה אחת ,כמו
שנזכר זה כספר ה ש מ ע .והשרש ה ר ביעי הוא שהככב יפעל
פעולות מתחלפות מפני חלוף נטיתו לצפק ולררום ,והמשל שכל מה
שיהיה גבהו בעברו על חצי השמים יותר גחל יהיה הפעל המגיע
סמנו מתר חזק ,חה רבר מבואר מן החוש כשמש ,וזה שר-חסום
רמגיע טמגו כהיותו בראש סרטן הוא מתר חזק הרכה מן החמום המגיע
ממנג בהיוחו בראש גרי• וטמנו נקח ראיה על שאר הככבים ,לסי
שההקש הוא אחר .והשרש ה ח מי שי הוא שכל מה שהיה הנצוץ
מתר גחל יהיה הפעל המגיע מהככב יותר חזק .חה כי מפני שהיה
פעל הככב המגיע באמצעות נצוצו ,הנה יחויב שכל סה שיהיה הנצדן
יותר גחל יהיה הפעל המגיע מהככב יותר חזק ,והשרש חששי הוא
208
מ ל ח מו ת ת׳
שכל טה שיקרב הככב יותר לארץ יהיה הפעל המגיע טהככב יותר
חזק ,לפי שהוא יותר גחל היחס אל העגולה אשר יסוב בה הכבב ,ולזה
יודה הגצוץ המגיע טסט אל הארץ יותר גדול.
פרק השיעי
ט )1ב 1הסבות בכל מת שננמא בשטים ביותר שלם אשי «»»ר
לנו,
ואחר שהתישבו לט אלו השרשים אשר הם כמו יחעים בעצמם
למעיץ מ ח הספר ,הגה לא יכבר עליט לתת הסכות בבל מה שיעדט
לחקור בו טעגץ הכבבים.
וגאטר שהסבה בהיות הככבים כלם משתתפים בתגועה היומית ובתגועח
המתאחרת היא ,כי טפגי שהיו זטגי קורם הרברים ההוים הגפסרים,
והיותם טשוערים בתקופות הארבע המתחדשות מהככבים ,במו שגוכר
בחכמה הטבעית ,והיות קצתם קצרי הקיום וקצתם ארוכי הקמם ,והיה
pההכרח שישתתפו כל הככבים בשמירת גמצא גטצא טהגטצאות
הטבעיות• הגה סן הראוי שישתתפו כלם בתקופות הקצרות ובתקופות
האחכות השתתפות מר! .ור.גר .הרברים ארוכי הקיום בור .האופן הגפלא
הם הרברים אשר לא יפול חרושם והפםרם כי אם בוטנים ארוכים אורך
גפלא ,כטו ההרים והימים והאומות הגדולות וטד .שרוטה לוה טהרברים
הכוללים• והגה ישתתפו כלם בור .כתטעה הטתאחרת .ואם קצתם
טתחלפים בר .לקצת .ואולם היות הגועות המרחקים הרחוקים לככב ככב
וראשי ההגיגים משתתפים באלו התנועות הוא כרי שיגיע חלוף מה לככבים
ההולכים מפגי התטער .הטחאחרח ,עם שטירתם היחסים אשר הוכט להם
עם ככבי גלגל הככבים הקיימים טהגטיות ,בי בור• .היה הטבע שיקט
טגצוצי הככבים ההם גשטר ,והמשל שכבר יקרה טור .שיהיה רחב טארים
מגלגל הטולות ברויותו בלב אריה רחב אחר תמיר כשר .T .מתגועת
החלוף בטקום אחר ,ויקרה למאדים חלוף מפגי התטער .הטתאחרת
שיהיה תטיר בד.יוחו שם יותר רחוק מתכלית הצפוגית ,רצוגי שהוא יותר
רחוק תמיר טההפוך הקייצי ,ער שיהיה לב מקום האריה כהפוך המתויי,
ואז יחל להתקרר טארים בהיותו בור .המקום לפאת הצפוגי ,ער שיגיע
לב האריה אל ר.ר.פוך הקייצי ,ולזר .האופן יהיה הפעל המגיע במאחם,
עם היותו בלב אריה ,מתחלף תמיד .וור .שכל מר .שיקרב בהיותו שלם
אל ההפוך חקייצי היה הפעל המגיע טמנו יותר חוק ,כטו שהתבאר
בשרש השלישי םר.שרשים שזכרנו ,וכל טה שקרב בר.יותו נוטה אל
חר.פוך הסתויי היה הפעל המגיע מטנו יותר חלוש ,וור .הענין הולך
מ א מ ר ה׳ ח ל ק כ׳ פ ר ק ט׳
209
זה הסבוב בז^ שלמות התנועה הסתאחרח .וזה
בסבוב ,וישלם
אמנם יהיה במאדים שהתנועה המחאתרח בו שיה לתנועת נלגל הככבים
הקיימים• והנה בשאר הכבבים שהתנועה המתאחרת בהם מתחלפת
לתנועת גלגל המזלות ימעא נם כן חלוף מפני תנועת המרחק הרחוק,
והמשל כי כאשר היה שבתאי עם לב האריה בהיותו במרחק הרחוק,
יחלש הפעל המגיע ממט מפני הרוחק ,ויתחזק הפעל המניע ממנו
אם היה עם לב האריה במרחק הקחב ,לפי שהוא אז יותר קרוב אליו.
ובאופן אחר יתחלף פעלו בהיותו במרחק הרחוק עם לב האריה לפעל
המניע ממנו בהיותו במרחק הקרוב עם לב האריה ,מפגי מהירות
התנועה ואחורה ,ויתחרשו מחלופי אלו היחסים מינים רבים מחלופי
הפעולות ,ויהיה חלוף אלו היחסים הולך בסבוב ,וזמן הסבוב הוה
הוא נשלם ממן שלמות התנועה המתאחרת■ והנה הירח ימצא בו נם
קמחלופי היחסים מפני התנועה המחאחרח ,ואף על פי שאין תנועת
ראש התנין והמרחק הרחוק בו משוער בזמן התנועה המחאחרח ,מפני
שחופו לשמש בעתות הסולר ,והננור אשר יקנה מהם הירח רושם וטבע
ימשך בו כחלקי החרש הירחי .ולפי שהיה לשמש חלוף בהיותו עם ככב
אחר מככבי גלגל המזלות מהצד שזכרנו במה שקדם ,הנח יקרה לירח
חלוף מזח חצד ,ויחיה וה החלוף הולך בו בסבוב ,וישלם ו pזה הסבוב
עם ומן שלמות חתנוער .חמחאחרח .ובכאן נשלמה הסבר• לפי מה
שבידינו מההקדמות בהשחחפוח הככבים כלם בתנועה היומית ובתנועה
המתאחרת ובר.שחחפוח המרחקים וראשי התנינים באלו התנועות,
ואולם הסבר .בשתוף רב הככבים ההולכים בחנוער .השמשית באופן
מה היא גם כן כדי שישחחפו כלם באופן מה כתקופות הארבע
השמשיות ,כי להם ימצא רושם חוק ברברים הטבעיים ,כסו הצמחים
ובעלי חיים .והנה וה השחוף הוא מבואר בנוגה וככב ,ואולם בשבתאי
וצדק ומאדים יר.יה השתוף מפני השתנות בהם תנועת הארך והחלוף
המקובצת לחטעח השמש האמצעית• אלא ש־חקופוח השמשיוח המתחדשות
מהם חחחלפנר ,.וזה כי בשבתאי ישלמו אלו התקופות הארבע אשר
מפני תנועת החלוף בשנה שמשיח ושלשה עשר יום בקרוב .ווה כי
בהמת שבתאי בהתחלת תנועת החלוף יהיה עם השמש ,ובהמתו בהשעים
מעלה מתנועת החלוף יהיה במבטו מרובע עם השמש לפי מהלך האמצעי,
ובהיותו במאה ושמנים מעלה מתנועת החלוף יר,יה במבט נכחיי עם
השמש לפי המהלך האמצעי ,ובחיותו במאחים ושבעים מעלה מתנועת
החלוף יחיה נם במבט מרובע עם השמש לפי מהלך האמצעי ,ומה
האופן תתחדשנה משבתאי ארבע תקופות שלש מאוח ושבעים ושמנה
14
210
מ ל ח מו ת ה׳
מם ושתי שעות בקירוב• ואולם בצדק תתחדשנה אלו החקופוח הארבע
בשנה השמשית ושני יום וחמש עשרה שעות בקרוב• ואולם במארים
תתחרשנה אלו התקופות הארבע בשתי שנים שמשיות וארבעים ושמנת
ימים ואחת עשרה שעות בקרוב .ובאלו התקופות ימצא שתוף לאלו
הבבבים לשמש ,עד שהם משתתפים עמו מזה הצר בתקופותיו השמשיוח
לפי יחסם ממנו .והנה היו זמני התנועות אשר תתהרשנה מהן אלו
התקזפזת השמשיזת כאלו הככבים מתחלפים ,ברי שישלמו בזה האופן
אלו הרברים אשר בכאן שישוערו תקופותיהם בתקופות ככב כבב מאלו,
כי ידמה ,כמו שנאמר בטבעיות ,שבכאן דברים ישוערו חקופיתיהם
בתקופות ככב ככב מהככבים ,והנה השוה הטבע בזה ושם תנועת
האורך יותר מתונית ,באשר תנועת החלוף בו יותר מהירה מאלו־ השלשה
ככבים• ומה האופן היו הרברים אשר ישוערי תקופותיהם בתקופות
תנועת האורך אשר לצרק • וכן ההקש לצדק עם מארים־ ואולבו בתקופות
אשר מפני תנועת החלוף ימצא הענץ בהפך ,וזה הוא הצר אשר אמרנו
שהשוה בו הטבע בזה ,עם שמולת זה האופן לא היה אפשר שישתתפו
אלו הככבים לתקזפזת השמש על האזפן שזכרנו ,כי זה יחייב שתהיינה
תנועותיהם כשקובצו שמת לתנועת השמש האמצעית .ולזה יחויב ,כאשר
היתר ,בו תנועת האורך יותר מתונית ,שתהיה תנועת החלוף בו יותר מהירה.
ואולם הסבה בהיות תנועות אלו הככבים מתחלפות הוא להשלים מה
שבכאן מההויות אשר היה מההכרח שישוערו תקופותיהם בזמנים מתחלפים
מצר התחלפם בארך הקיום ומעוטו .ואולם הותר .תנועת הארך בנוגה
וככב שוה לתנועת השמש האמצעית ,והיו תמיר עמו במהלכם האמצעי,
כרי שיתמזגו נצוציהם תמיד עם נצוץ השמש באופן שיאות לנמצאות
הטבעיות .ואולם בתנועת החלוף יתחדשו גם כן ארבע תקופות אחרות
מצר התחלפם בהם במהירות התנזעה ואחורה ,וברבוי הנטייה ומעוטה,
כי זה ממה שיתן טבעים מקבילים לתקופה הקופה מהם ,כמו שהתבאר
מהשרשים הקורסים .
ואולם הירח ,מפני שתופו לשמש ,בשהיא תקבל אירה ממנו,
חיו לו תקופות משתתפות לתקופות הש־משיות באפן מה .וזה
שכאשר היה רחוק מהשמש תשעים מעלות היה החלק המזרחי
מהירח מאיר ,ובהיותו רחוק ממנו מאה ושמנים מעלות היה כל הירח
מאיר ,ובהיותו רחוק ממנו מאחים ושבעים מעלות היה החלק המערבי
מהירח מאיר• ובזה האופן תתחדשנה לירח תקופות ארבעה מפני
הרוחק והקורבה אשר לו עם השמש .ולזאת הסבה לא היה לירח אור
מעצמו ,אבל הוא מקבל אורו מהשמש .והנה ימצא לירח צר אחר
מ א מ ר ה׳ ח ל ק ב׳ פ ר ק ט׳
211
מהשחוף לחקופוח השמשיוח ,והוא מפני היוח הדבוק אשר יהיה לירח
עם השמש כשנה האחח כשנים עשר מולוח על ההמשך ,כאלו האמר
שהמולר האחר תהיה כטלה ,והשני כשור ,וכן ימשך וה כקרוב כחרש
וחרש • ובהיות הענין כן ,והיה מן המבואר למי שהשתמש מעט במשפטי
הכככים שהירח יקנה מהמקום שהיה כו כעת המולר טבע ימשך כקצה
החרש הירחי ,הנה יהיה לירח שחוף עם השמש כחקופותיו השמשיות
מוה הצד .ובכאן התבאר שכל הכככים ההולכים משתתפים לשמש
כחקופוחמ השמשיוח כאופן מה» ,־.חכארה הסבה כוה לפי מה שאפשר לנו .
ואולם למה היתר .תנועת האורך כרב הבככים ההולכים מתחלפת ,ער
שתהיה פעם מהירה ופעם מחוניח ,הנה זה הוא כדי שיתחדשו מזאת
התנועה יחסים רכים מצר מהירות התנועה ואחורה ,עד שישלם כזה האופן
רמי ההומח ,אשר• בכאן ,כמו שהתבאר כשרש השני מהשרשים אשר
זכרנו — .ולזאת הסבה בעינה היה הככב פעם כמרחק הרחוק ופעם
במרחק הקרוב ,והוא כרי שיתחדשו מזה יחסים רכים לככב מהקורכה
והרוחק ,זיגיע כזה האופן ממט רכוי הפעולות גם כן ,כמו שהתבאר
בשרש החמשי — .והנה היחה התנועה המחונית בהם יותר ארוכת הזמן
מהתנועה המהירה ,להשוות כין תקופותיהם הארבע ,כי מפני שהיה
המחוניח כזה המרחק הרחוק ,והיה מפני זה הפעל המגיע טמנו חלוש,
ר״ל מפני הרוחק ,הנה הערים הטבע ,ושם שם מתינות התנועה ,ושם
זמנה גם כן יותר אתך מזמן המהירות ,להשוות כין תקופותיהם הארבע
באופן שיאות לאלו הרכרים אשר בכאן המקבלים פעולותיהם — .ולזאת
הסבה בעינה היה זמן התנועה המתונית אשר מפני תנועת החלוף כירח
יותר אתך מזמן התנועה המהירה ,כי ירטה שיהיה הירח יותר רחוק
ממנו כהיותו כהתחלת תנועת החלוף ממה שהוא כהיותו כמאה ושמנים
מעלה מתנועת החלוף ,אלא שלא אמתנו זה ערין במכט • ואם היתר,
התנועה המתוניח כמרחק הקרוב ,כמו שידמה שיהיה הענין כמארים,
לפי מה שזכרט כסוף חלק הקורם ,או אם לא היה מקום התנוער,
המחוגיח יותר רחוק ממנו ממקום התנועה המהירה ,הנה יהיה זה מפני
שהיה צורך אלו הרכרים אשר בכאן אל פועל התקופות אשר יחרש זה
הכוכב כהיות תנועתו מחוניח יותר מצרכם אל פעל התקופות אשר
יחדש זה הככב ברויוחו תנועתו מהירה .ולזה קובצו בכאן שחי סכות
או שלש לחזק פעל אלו התקופות• ה א ח ת היא מתינות התנועה ,כי
זר ,ממר .שיחזק פעל הככב־ ו ה ש ני ת היא אורך זמן אלו התקופות,
כי זה ממה שיוסיף חזוק על פעל הככב כאלו התקופות אשר הם יותר
ארובית הזמן• ו ה ש ל י ש י ת היא' קורבת הככב מן הארץ כאלו התקופות .
*14
212
מ ל ח מי ת ח׳
ווה אמנם יהיה בכככים אשר יט 8א בהם הענין מה האופן ,ר׳ל שיהיו
יוחר קרובים אל הא pבעח היוחם כמקום התגועה הטחוניח.
אולם למה היו הככבים ההולכים אשר ימצא לו ט גוורוח מחר רבי
הנטיה כעת היותם במאה ושמנים מעלה טחנועח החלוף טהנסיה
הנמצאת להם בהיותם בהתחלת תנועת החלוף ,ולמה היה מהירות
התטעה לאלו ר,ככבים נמצא בהיותם בהתחלת תנועת החלוף ,ואחורה
בהמתם במאה ושמנים מעלה ממנו .הנר• הסבה מ ה בשבתאי וצרק
ומאדים בהיותם בהתחלת תטעת החלוף עם השמש במקום אחד טנלגל
המזלות ,ומפני וה יהיה ביניד,ם הסכמה אז כאופן מה מצד הטבע
שיקנו יחד נצוציהם טהכככים הקיימים אשר הם עמהם־ ובר,יותם
במאה ושטנים מעלה מתנועת החלוף ,הם נכחיים לשמש ,ותמצא ביניהם
הקבלר• מפני הטבע אשר יקנו טהככבים הקיימים ,כי הם בטול גכחיי
לשמש ,ולפי שניצוץ השמש .חוק מאר לנרלו ,הערים הטבע בששם
אלו הכככים בעת הסכטחם עמו יותר חלושי הפועל ,מפני טחיחת
התנועה ומיעוט הנטייה האפשרית להמצא שם לפאת היישוב בעת היות
השמש במזלות הצפוניים ,ולפאת דרום בהיות השמש במזלות רחמיים,
כי כבר יספיק לשמש עזר מעטי מצר חווק נצוצו* ושם אלו הככבים
בעת היות פעולותיהם מקבלת לפעולת השמש יותר חוק הפעל מצד
איחור התנועה הנמצאות להם במקום ההוא ,עד שכבר ישובו אחור
וישובו ללכת במקום ההוא פעם שגית ,ויארך מפני זה ו pעומדם
במקום ההוא מנלנל המזלות ,ווה לשחי סבות־ ה א ח ת לאחור חתנוער,,
וה שנית מפני היותם שבים אל המקום ההוא פעם שנית• ולזר .סבה
אחרת תחזק פעולתם בעת ההיא ,והיא רבוי הנטייה האפשרית להטצא
להם שם במקום שיהיה מטנו הקבלה לפעל השמש ,והוא לפאת רחם
בד.יוח ושמש במזלות הצפוניים ,ולפאת צפון בהיות השמש במזלות
הדרומיים .מזה האופן תמצא עטו הקבלה יותר חזקד •,ואף על פי
שזאת הנטייה תמצא לפעמים בהפך זה ,הנה זה יהיה להרבות היחסים,
כרי שישלטו בו רבוי הפעולות .ואולם בנונה וככב ימצא ביניהם נם
כן הסכמה עם השמש בהיותם בהתחלת תנועת החלוף מצר היותם
במקום אחר עמו ובנטיה מועטת ,ואולם בר.יוחם במאה ושמנים מעלה
מתנועת החלוף ימצא ביניהם הקבלה מה עם השמש מצד רמי הנטייה-,
ולזה היה נם כן נמצא להם מהירות התנועה בהיותם בהתחלת תנועת
חחלוף ,ואחורה בהיותם כמאה ושמנים מעלה מתנועת החלוף .ולפעמים
לא חר.יה נטייר .כלל ,כמו שקרם ,הנה יהיה ורי להרבות היחסים,
כרי שישלמו מוה רבוי הפעולות המצטרך בהש־למח זה המציאות השפל.
מ א ס ר ה׳ ח ל ק
2
׳
פ ר ק ט'
213
זכן הענין מטיה הנטצאת ל׳טבתאי צדק לטארים בהיותם בטאה ו׳טטנים
מעלה מתנועת ההלוף שהיא לפעמים מעוטה ,ולפעטים לא יהיה נטייה,
במו שקדם .ועור סבה אחרת בזה העונין בנוגה ובכב ,והוא שבזה האופן
אפשר שיתחדשו מהם מפני תנועת החלוף תקופות ארבע מתחלפות
קצתם לקצת .ולזה גם ק היו נטויותיהם בהיותם בהתחלת תנועת
החלוף לזולת הצר אשר היו נוטים בו בטאה ושמנים מעלה מתנועת
החלוף בחלוף מה שימצא מזה לשבתאי צרק ומאדים .וזח שאם חיו
באופן אחד ממחירות התנועה ומהנטייה בהיותם במאה ושמנים מעלה
מתנועת החלוף ,עם מה שהם מהם בהיותם בהתחלת תנועת החלוף,
לא יהיה חלוף כלל מפני תנועת החלוף ,בין בהיותם בהתחלת תנועת
החלוף ,וכץ בהיותם במאה מזמנים מעלה מתנועת החלוף .ולפי
ששמירת השווי בין ההפכים הוא בתקופות הארבע המתחדשות מפני תנועת
תנועה ,כמו שנזכר בטבעיות ,הנה סן ההכרח היה זה החלוף נמצא
לאלו הככבים בין בהיותם בהתחלת תנועת חחלוף ,בין בהיותם במאה
ושמנים מעלה מתנועת החלוף .ואולם מה שזכרו הקורסים מאלו
הככבים הנבוכים ,שבאשר הם מורים ,אין כח להם ,הוא מאמר יוצא
מן ההקש ,וזה כי אז תמצא תנועתם מחר מתונית ,ולזה יחויב שתהיה
פעולתם מחר חזקה ,כמו שבארנו .אלא שעל כל פנים החמז הניעם
על ז ה ,וזה שהם מצאו הרושם המגיע מאלו הככבים בחמתם מורים
חלוש מאד ,זזה אמנם הוא מפני חיות השמש פועל אז פעולה מקבלת
לפעולתם ,מפני היותו במזל נכחיי להטי ובהיות הענין כן ,והיה השמש
גובר ^ליהם לגורל נצוצו ,הנה הרושם המניע אז מחם חלוש ,אלא
שזאת החולשה אינה מצדם ,כי אז ראוי שתהיה פעולתם יותר חזקה,
ואמנם היה זה מפני פעולת השמש המקבלת להם בזה המקום .ולמנה
זככב תמצא גם בן הקבלה מה עם השמש בזה העת ,כמו שקדם.
ואולם למה היה הככב היותר רחוק מן הא pמחר מאוחר התנועה
ברב הכבבים ,הנה זה להבליח שתגיע פעלתו בכאן לפי מה שראזי
להשלמת אלו הנמצאות השפלות• כי מפני שהיתר .פעולת הכבב
בר.יוחה רחוק מן הארץ מחר הלושר , .הערים חטבע ושם תנועתו יותר
מאוחר ,להשלים לו מה שחסר ממנו מחחק הפעולה מפני מרחקו
סן הא . p
ולזאת הסבה בעינה היו ככבי חנבוכה מחר קרובים אל הארץ בר.יוחם
בתכלית מן ההלוף הנמצא להם מפני תנועת חחלוף ממה שהם בחחחלה
תנועת החלוף ובמאה ושמנים מעלה ממנו ,כמו שיראה זה לחוש בננה,
וזה כי אז תמצא לחם הקבלה מר .עם השמש ,אם בשבתאי וצדק
214
מ ל ח מו ת 71
ומאדים ,מפני היותם אז בטבט מרובע עם השטש ,ואם מגה וככב/
טפני היותם אז בתכלית המרחק טז השטש .ולזה תמצא אז להם עם
השמש מיעוט ההסכמה מה שאפשר להם ,מפני היותם במקומות
מתחלפים מנלנל המזלות תכלית החלוף האפשרי להם ,ווה כי היו מתר
קחבים אל הארץ בהיותם בזה המקום ,ואולם בהיותם בטאה ושטנים
טעלה מתנועת החלוף ,לא יצטרך לאלו הככבים שיהיו יותר קרובים
אל הא pלחזק פעולתם ,כי די בזה במה שהם טרבוי הנטייה ומתינות
התנועה בזה המקום ,כטו שקרם.
וראוי שלא יעלם טמנו בי לזאת הסבה בעינה שזכרנו בשבתאי וצדק
וטארים היה הירח יותר קרוב אל הא pברבועים טטה שהיה בשאר
ימי החדש ,כדי שתתחזק פעולת הירח בזה העת מצד זה־ ואולם
בנגורים לא יצטרך לוה ,לפי שהוא שלם האור ,ורי לו לחזק פעולתו
טה שימצא לו מיתרון האור בזה העת ,כי אז ימצא לו טהאור כפל מה
שימצא לו מטנו ברבועים .ולוה לא יצטרך לירח תוספת נטייה כהיותו
נכחיי לשמש ,ולא מתינות התנועה לחזק פעולתו ,כי די בחזוק הפעלות
מה שימצא לו מיתתן האור בהיותו נכחיי לשמש ,כטו שקרם— .ולזאת
הסכה לא היה לירח נזורוח ולא היה בו זולת נטייה אחת .ואולם
אם היה טארים יותר קרוב אל הא pבהיותו בטאה ד£זמנים מעלה
מתנועת החלוף ,כמו שנחשב מענינו ,הנה יהיה זה לחזק פעלחו בעת
הקבלתו לשמש ,בדרך שיאות למה שבכאן .וזה כי מפני מהירות
חנועתו גם כהיותו במאה ושמנים מעלה ,לא תהיה הפעולה הטגעח
מטנו באופן החוזק המצטרך לטה שבכאן ,ולזה הושם אז יותר קחב
אל הא ,pאם היה שיהיה המציאות כן .ובכאן התבארה הסבה בהיות
החלוף יותר גדול הנמצא טפני תנועת החלזף כהיות הבכב ביותר
מתשעים מעלה מתנועת החלוף כטספר החלוף היותר גדול ,כמו שיראה
טטה שהושג במבט טאדים ונוגה וככב ,לפי מה שספר בטלמיום
טהטבטים אשר היה בהם ככב בגדול המרחק מהשמש ,כי בזה האופן
יתכן שיהיו שבתאי צדק ומאדים במבט מרובע עם השמש בהיותם
בתכלית מן החלוף אשר הם בו יותר קרובים אל הא pשהוא המכוון
מהטבע לסבה שזכרנו .ואולם בנוגה וככב היה זה להשוות בין פעל
התקופות הארבע אשר להם מפני תנועת החלוף .וזה בי מפני שהיה
פעל אלו הככבים חלוש בהיות תנועתם טהירה ,הושם זטן התנועה
המהירה יותר גדול להשוות בזה .וזאת הסבה היא כוללת בשבתאי
וצדק ומאדים נם כן.
ואולם למה נמצא בשבתאי צדק ומאדים שטה שהיה מהם יותר
מאמר ה' חלק ס פרק ט'
215
מאוחר התגועה היד .תחלוף אשר מפגי תגזעת החלוף מ יותר ג חל,
הנד .זה כדי שישלם הגזורות אשר יצטרך לד.ם הככב בהיותו גכחי
לשמש ,בדרך שיגיע מממ פעל מקביל לפעל השמש באופן ק החחק
אשר יצטרך להשלים מה שבכאן.
ואולם למה היו השמש והירח מתר גדולים ניחם אל גלגליהם משאר
הככבים ההולכים ,הוא לפי מד .שאחשוב .כי מפני שהיד .עמידת
הדברים הטבעיים בחום והלחות הטבעיים הנמצא להם ,והיה השמש
הוא היותר ממחר בנתינת החום הטבעי באלו הדברים ,והירח הוא
יותר מיוחד בנתינת הלחויות ,במו שהתפדםם מענינד.־ הגד .ק ההכרח
היה שיד.יו אלו הככבים מתר גחלים ,כרי שתד.יר .פעולתם יוחד חזקה
מפעולת הככבים המקבילים לר.ם .ולזאת ד.םבה כעינד .היו צדק וגוגה
יותר גדולים ניחם אל גלגליהם משבתאי ומאדים וככב ,כי היה לככב
צדק רושם מד .בחום והלחות ,ולבכב נוגד .רושם מה בקור והלחות,
כמו שד.תפרםם.מעניגם• ואמנם שבתאי ומאחם וככב הם כלם באופן
שימצא להם רושם ביובש ,לפי מה שנתפרםם למי שהםתכל קצת
המתבלות במשפטי הככבים .
ואולם למה תכלית הנטיה הצפונית בשבתאי וצדק בראש מאזנים,
ותכלית הנטיה בהם הדרומית בראש צורת טלה בקרוב ,ובמאדים וככב
תמצא תכלית הנטיה הצפונית קרוב לראש צורת סרטן ,ותכלית הנטיה
הדרומית קרוב לראש צורח גדי ,הוא לפי מהשאחשב• מפני מה שיאות
לאלו הככבים לפי הטבע שהובן להם שיקנו מניצוצי הככבים הקיימים ,
ער שתד.יה פעולתם במה שבכאן באופן היותר שלם שאפשר ,וזה
שכבר יתחלף הטבע שיקחו מנצוצי הככבים הקיימים מפני התחלף
נטייתם מר.ם ברבוי ובמיעוט ובצר .ועוד שאפשר שיהיה זה כדי שיהיה
ברוב העתים בין אלו הככבים ובין מאדים וככב רוחב בהפגשם עמהם,
ולזה היה תכלית הנטיה האחת קרוב למקום התחלת הנטייה האחרח .
ואולם למה נמצא למאדים וככב מהנטייה לדרום יותר ממה שימצא
להם ממנד ,בצפון ,ובננה ימצא הענין בהפך ,אם היה הענין בזה כמו
שספר בטלמיום ,ובשבתאי וצדק ימצא להם מהגטייה לצפון ולדרום
בשווי ,הוא לפי מה שאחשב .כי מפני שהיד .צורך אלו הדברים אשר
בכאן אל שיקבלו רושם יותר מרוחק מאדים וככב מזאת הפאה הצפונית
אשר בה הישוב מצרכם אל שיקבלו רןשם מקורבתם לזאת הפאה,
הוכן להם מהנטיה יותר לפאת דרום .ועוד כי מאדים הוא במרחק
הקרוב בהיותו בנטייתו לפאר .הצפונית ,ובמרחק הרחוק בד.יות נטייתו
לפאר .הדרומית ,ולזה היה ראוי שתדייה הנטייה הדרומית שם יותר
216
מ ל ח מו ת ה׳
גדולה /ברי שתשלם ההקבלרי הראויה בתקופות זרי הככב השכמויוח,
בי יהמה שיהיה הנרצה מ ה הככב אצל הטבע התגכריותו ,עם היות
צורך הנמצאות אל טרחק טהפאה הצפונית יותר סטה שיצטרכו לקורכתו.
ומפני שרי Tי צורך אלו הרברים אשר בכאן אל שיקבלו רושם יותר
מקורבת נוגה לזאת ריפאה הצפונית טצרכם אל שיקבלו רושם מטרחקו
סמנו ,הושמה נטייתו לצפון יותר נחלה .ומפני שהיה צורך אלו הדברים
אשד בכאז אל שיקבלו רושם שוה מקורבת שבתאי וצרק לזאת הפאה,
ואל החשם שיקבלו טמרחקם ממנה /הושמה נטייתם לצפון ולרחם שוה.
— ולזאת הסבה נם כן היה גודל מרחק בכב מהשמש יותר קטן הרבה
מגודל מרחק נגרי מהשמש ,ר״ל להיות צורך אלו הדברים אשר בכאן
לקבל רושם יותר חזק מפעולת נוגה טהתשם שיצטרך שיקבלו מפעולת
בכב ,וזדי שכל מה שירתקו אלו הככבים מהשמש תראה פעולתם אשר
ייוחדו בדים יותר חזקה ,למעוט התמזג עטהם נצוץ השמש אז — .ולזה
> 0כן היתרי תנועת ריחלזף יותר טתוניח כנגדי ממה שריוא בככב ,ר״ל
להיות צורך אלו הדברים אשר בכאן לקבל חשם יותר חזק מפעלות
נוגדי מהרושם שיצטרך שיקבלו מפעולות בכב ,וזה שכל מה שהיחה
ריתנוערי יותר מתונית הירי הפעל המגיע יותר חזק במו שקרם.
ואולם למרי הירי ככב שתי פעמים בשנה במרחק הרחוק והקרוב ,אם
הירי שיהיה המציאות כן כמו שבאר בטלמיום ,הוא להשלים בחצי השנה
השמשית מפני ואת התנועדי תקופות ארבע ,כ ח שישוערו ברים תקופות
אלו הרברים אשר בכאן ,שיאות! בחם אלו התקופות לפי מדי שנתן לחם
כטכעס סארך הקיום וריעמידדי — .ולזאת הסבה חיה זמן תנועת החחב
בירה מתחלף לזמן תנועת האורך ,כדי שיתחדשו מתנועת הרוחב תקופות
ארבע ,וישוערו בחם תקופות קצת אלו הדברים אשר בכאן ,ער שכבר
יתחדשו מהירח מינים רבים מהתקופות־ ה א ח ר מפני התנועה החרשיית
אשר ישלמו ממנרי חקוסוח ארבע בחרש הירחי* והשני מפני מרחקה
מהשמש ,כי מפני זה תתחלף ברבוי האור ומיעוטו* השלישי מפני
תנועת האורך אשר היא נשלמת כעשרים ושבעה יום ושבע שעות וארבעים
ושלשה דקים בקרוב־ והרביע• מפני תנועת החלוף אשר היא נשלמת
בעשרים ושבעה יום ושלש עשרה שעות ושמנה עשרה דקים ,ומפני
תנועת הרוחב הנשלטת כשמנה עשרה שנים שמשיים ומאחים וארבעה יום
בקרוב* וזה כי כבר היו מכל אחת מאלו התנועות תקופות אר־בע זולת
התקופות היומיות ,זחתקופוח אשר לירח מפני התנועה המתאחרת על
האופן שבארנו במה שקרם ,וישוערו במין מץ מאלו התקופות הארבע
אשר לקצת אלו הדברים אשר בכאן באופן מה.
מ א מ ר ה׳ ח ל ק ב׳ פ ר ק ט־
217
ואולם למה היה הצל בירח במקום אשר הוא בו .ומה הוא .הגה
יראה שהוא דבר בגרם הירח בלחי מקבל אור השמש באופן שיקבלו
אוחו שאר חלקי הירח■ ווה שהוא בלחי אפשר שנאמר שיהיה וה
אד חחת הירח בזה החואר שיסחיר חמיר קצח גרם הירח ממנו ,שאם
היה זה בן ,לא היה נראה במקום אחר המיר ,אפילו באקלים אחר^
אבל ימצא לו החחלפוח הבטה ,והיה נראה ,דרך משל ,במקום מהירח
כהיוחו עולה על האופק מולח המקום אשר יראה בז בעח השקיעה /
לפי שהתחלפות ההבטה הוא מתחלף באלו המקומוח ,וזה דבר לא יראה
כן בזה הצל .ועור שאם הונח הענין בן ,מה זה שיתנועע זה האר
בתנועת הירח בשוה ,ער שימצאו לתנועתו כל החלופים הנמצאים
לתנועת הירח באורך וברוחב ,הנה כהכרח יצטרכו לו גלגלים יניעו
אותו באלו התנועות כמספר הגלגלים שימצאו לירח ,וזה בתכלית הבטול
והגגות .או נאמר שטבע הירח יחדש תמיר תחתיו באויר זה האד
ואם הונח וה כן ,יתחייב הספק אשר ספרנו מפני התחלפות ההבטה,
ועור שאם היה זה כן ,היה ראוי שיהיה זה הצל עגול ,לפי שטבע חלקי
הירח הוא אחר ,ולזה הוא ראוי שיחיו מתרמים בהולדת זה האד במה
שתחתיהם תמיר ,וזה מבואר כנפשו .ואין לאומר שיאמר שיחיה זח
ראיה ,לא אמתות ענין במררגח הקשח וההלא־ שאם היה זה כן ,חיה
ראוי שיהיה עגול ,מפני היותו אמצעי בין המאיר ובין ראותנו על קו
אחר ישר ,וזה מבואר חיובו בלמודיות .ועור שכבר היה ראוי ,אם
הונח זה בן ,שיסור האוח כעת צחות האויר ,ויתחזק ויגרל כעת עובי
האויר .ולפי שכבר התבאר שאין זה האוח רבר תחת גלגל הירח,
ואיננו גם כן ראיה ,הגה לא ישאר אלא שיהיה זה האוח בגרם הירח,
במו שהנחנו .והיה זה כן ,לפי מה שאחשב ,לאחת מ ש חי הכוח ,או
לשתיהן יחד .הס ב ה ה א ח ת לחח חלוף כק התקופות הארבע המתחדשות
מהירח ,מפני קמלו האור מהשמש בחרש הירחי .וזה שבמרובע האחר
יהיה מאיר החלק המזרחי מהירח ,ולא ימצא בו מזה הצל כי אם חלק
מעט ,ובמחכע האחתן יהיה מאיר חחלק המערבי ,ובו ימצא כל הצל
הזה זולת חלק מעט ,ויחיה המאיר מהנראה מחירח יותר מיעט ממה
שהיה במרובע הראשון• ובזה האופן יתחלף המרובע הראשון בשעור
אור הירח למרובע השלישי .ומפני שהככב יפעל מה שיפעל בכאן
באמצעות נצוצו ,והיה מפני זה פעל חככב יותר חזק כשהיה שעור נצוצו
יותר גדול ,הוא מבואר שכבר יתחדשו מפני זה מהירח פעולות מתחלפות
בתקופוהיו הארבע חירחיוח .ו ח ס כ ה ה שני ת חיא כי מפני שחיה
הירח שומר ליסוד המים ומניע אותו ,ויחיה סן חחכרח שלא ירייה חיסור
218
מ ל ח מו ת ה׳
המימיי מקיף בכלל כדור הא , pכרי שלא יפסח אלו הנמצאות אשר
בזה החלק הנגלה Dהא , pחגה הערים בטבע בששס חלק בירח בלחי
מקבל האור ,והוא בחלק הצפוני ממנו ,כרי שיעזור לשמור זה החלק
הצפוני אשר הוא נגלה מן הא , pולזאת הסבה היה רב זה הצל בחלק
הצפוני מהירח.
ואולם הענול החלבי מה הוא ,ולמה היה נמצא .הנה ירמה שהוא
דבר בגרם גלגל הככבים הקיימים קרוב טבעו לטבע הירח ,רצוני שהוא
מקבל האור מהשמש ,כמו הירח ,או יקבל אור השמש ושאר הככבים•
אלא שהוא יקבל זה האור קבול חלוש באופן מה ,שלא יהיה בו נתינת אור
מורגש במה שבכאן ,והנה יגיע ממנו פעל מה במה שבכאן ,ולזה היה
מהעגולוח הגדולות .וזה שכבר באר אבן חנזד בבאורו לספר האוח ו ח
שאין זה רבר יהיה באויר למטה מאלו הככבים ,לפי שאם חיה הענין
כן ,הנה יהיה התחלפות ההבטה למקימוח זה העגול מגלגל הככבים
הקיימים באקלימים המתחלפים• וזה רבר בלחי נמצא כן ,שאם היה
הענין כן ,היה גם כן למקומות זה העגול מגלגל הככבים הקיימים
התחלפות ,מפני התחלפות ההבטה באקלים אחד בעינו בשהובט בחם
בעת היותם ,ררך משל ,באופק המזרחי ובאופק המערבי .וזה ממה שלא
יעלם למי שעיץ ברבריגו בשיעור התחלפות ההבטה בירח .ואץ זה גם
כן ראיה ,לפי שאין שם מראה נצחית תשלם בו זאת השביכה אשר י ^
בה זאת הראיה .ולזה החליט המאמר שהוא אצלי אחר משלשה ענינים,
אם שיהיה ראיה בזולת מראה תשלם בזה השביכה ,ויהיה סבת השביכח
הזאת חולשת הראות ,כי השביכה ,לפי מה שיאמר בן רשר ,חקרת
מחולשת הראות ,כמו שתקרה מעובי הממוצע ,וסבת חולשת הראות
בזה המקום הוא היות בזה ככבים דקים מאר יחלש הראות מהשיגם
לקטנותם ,ויכנסו עגולי השביכה קצתם בקצת ,ויראו בזאת התמונה,
מפני היות הכבבים מהם קרובים קצתם לקצת• או יהיה החלק ההוא
מהגלגל הוא יותר עב משאר החלקים ,ויקבל אור הככבים אשר שם על
צר אשר יקבל הירח אור השמש־ או שיהיה בזה המקום ככבים מקובצים
מאר ,לא יורגשו גרמיהם ,ויראה אורם לחזקו מפני העירוב ,ויקרה מזה
שתראה זאת האורה ,כי אבן רשד יראה שהמובט אליו כשיקטן שעות
ורחק ,יראה אורו ולא תראה תמונתו ,והניח זה על שהוא ירוע בעצמו.
ונאמר שאם היה סבת זה האוח חולשת הראות ,היה זה האוח יותר•
חזק לחלושי הראות ממה שהוא לטובי הראות ,ולא היה נראה לאנשים
כלם בענין אחד ,וזה רבר בלחי נמצא ,אבל נמצא לחלועזי הראות שלא
יראו זה הראות .ועור שחילשח הראות אנזנם יקרה לו שיהיה סבת
מ א מ ר ה׳ ח ל ק נ׳
219
השביכה כשהיה בעץ חולי ,בדרך שיהיה שם מים או אד עב ,כסו שזכר
הפלוסוף ,אבל בענין הבריא לא יקרה זה .ועור שאם היה הענץ
כן ,כמה אגי חמה איך קרה זה המקרה בכל זה בחלק מהגלגל אשר
הוא גטצא בו על הדבקות ,רצוני שימצאו אלו הככבים הקטנים בכל
וה המקום על הרבקות ,בררך שתהיה מהם זאת הראיה ,ומה זה שיהיה
1ה המקרה בחלק מהגלגל ויהיה עגולה מהעגולוח הנחלות .וזה ר.םפק
בעינו יקרה אם הונח זה האות לפי הענין השלישי אשר זכר אבן רשר.
ואולם שיהיה הענין בזה לפי הענין השני שזכר אבן רשר הוא אפשר
על האופן שזכרנו .וזה שהנחתנו שיהיה החלק ההוא מהגלגל מקבל
אור הכככים אשר בו לעוביו הוא מאמר בלחי ראוי • וזה שאם היה הענין
כן ,היה יותר ראוי שיקבל אור השמש ,אחר שמררך החלק ההוא מהגלגל
לקבל האור־ וזה שאנחנו נמצא בירח שקבל אור השמש לברו ולא קבל
אור זולתו מן הככבים ,שאם היה מקבל אור מזולתו ,ימצא מאיר לפעמים
החלק מהירח אשר אינו מביט לשמש ,וזה רבר בלחי נמצא כך ולזה
הנחנו אנחנו שזה החלק מהגלגל מקבל אור השמש ,ואיננו רחוק שיקבל
עם זה אור שאר הכבבים .והנה התועלת בו שכבר יהיה חלק טמנו חט T
על האופק ,ויגיע פעל מה למה שבכאן בעת אשר לא היה אפשר
לככבים שיתנו כחם במקום ההוא ,ומפני זה היה מן ההכרח שיהיה
מהעגולוח הנחלות ,כרי שיגיע פעלתו בכל חלקי הא pכמו הענין בככבים
ההולכים שנצזצאם מתנועעים בעגולוח גרולות או קרוב מזה ,כמו שקרם.
— ובכאן נשלמו הסבות בכל מה שיעדנו לחקור בו מענין הככבים ביותר
שלם שאפשר לנו .יתברך ויתברך האל המישיר אותנו אל הנכונה על
כל ברכה וחהלה.
והגה היחד .השלמת החלק חזה םהם£ר בעשרים וחששה ימים לירח כס^יו
ש:ח תשע ושטוגים לפרט ה«ל!« חששי.
חלק שלישי
כ ש ם י ת ב ר ך וב מני עי ה ג ר מי ם ה ש מי מיי ם .
פ רק ראשון נזכור בו דעות חקודמים בענין הפועל המהוד .אלו הדברים השפלים*“ .
שרק שני נזכור בו מה שיש מאופגי ההדאוח לדעת דעת מאוחם הדעות — .פ ר ק שליש*
:הקו* בו איזה מהראיות האלו חויב מ^נה מה שחייכו אוחו חיוב אמתי ואיזה מהם לא חויב
מסנה מה שחייבו אוחו חיוב אב 1הי — .פרק רב יע י נחקור בו בזאר .החקירה לפי האמת
בעצמו — .פרק ח מ יש י יתבאר בו שבכאן פועל הוא נטוס הנמצאות בכללם בצד שהם בו
אחד — .פ ר ק ששי יתבאר בו שהגרסים השמימיים הם בעלי שכל נבדל מניע אותם
220
מלחמות ה'
ג«
על »ד ומדור ודהשוקה ,ושאינם בע>*י גפש חיו^אגיה כמו שדיה רואד .אפן ס*נד
שסופר ממנו — .פרק ש ב יע י יתבאר בו אס ישיגו השכלים דעכדלים עלוחוהם ועלזליהם
יאיך — .פרק ש מ י נ י יתבאר נו שאק מניעי הגרמים השמימייס עלות ועלולים קצתם לקצת
על האופן שהניחו אותו הקודמים — .פ ר ק תשיע י יתבאר בו שמניעי הגרמים השמומיים
לא ישיגו מנימוס הנמצאות השפלות וולת מה שיושפע מהם ובזולת התמזגות נצוצי כפביהם
קצתם עם קצת— ,־ פרק עשירי יתבאר בו שאין יהס מגי תנועת הנכבים קצתם אל קצרן
בלתי מדג!* — ,פ ר ק אהד עשר יתבאר בו שאין השס יתכרו השכל המניע לגלגל הנכבים
הקיימים כמו שתשבו אנשים .־— פ ר ק שנים עשר יתבאר בו באתה צד מהתארים ראוי
שיתואר השס יהביד׳ יאיך יחסו למניעים העלולים ממנו לפי מה שאפשר לנו— .י פ ר ק
שלשה עשר יתבאר בו מה הוא השכל הפועל להויות השפלות — ,פ רק א ר ב ע ה עשה
יתבאר בו מדרגת זה המאמר מן החכמות .
פרק ראשון
מכור בו דעות הקודמים בענין ד,פועל המהוה אלו חדבריס השפלים.
כעבור שהיחה חקירתנו בזה המקום סעגין הנסצא הנבדל אם הוא
נמצא ,ומה הוא ,לפי מה שאפשר לנו ,והיו מאה החקירה שני צדדים
מהבאור — הצר ה א ח ד הוא מצר הויח הבעלי נפש אשר בכאן,
כמו שהחבאר בספר בעלי חיי ם לפי מה שהבינו חמפרשים כלמ ,וולת
בן רשד לפי מה שנראה מדבריו בפירושו למה ש א ח ר ה ט ב ע ,והצר
השני הוא מצד מה שימצא מענין התנועה אשר לנרמים השמימיים,
בסי שחחבאר בספר ה ש ס ע ובטח ש א חר ה ט בע — והיה מבואר
שידיעהט באלו ההוים הבעלי נפש אשר בכאן היא יוחר חזקה מהיריעה
אשר לנו בנרטים השמיטיים ,לפי עוצם טרחקם טסנו בעצם ובמקום•
הנה ראוי שגשיס ההחלה זאת החקירה מההויה הנטצאה לבעלי הנפש
אשר בכאן ,אם יחויב ממנה וה בטו שיראה אכן רשר ,ואם היה שיחויב
מזאח ההזיה שיחיה״שם פועל נברל־ והנה נחקור באיזה אופן יגיע לט
זה טסנו ,כי זה ,עם שיישירנו אל היריעה בטהוח הנברל אשר מה
התאר ,הנה יישירט לעמו! על מהות שאר הנבדלים ,כמו שיחבאר
מדבריני .ולפי שהטעוה בואה החקירה מרחיק הארם בהכליח ההרחקה
מהצלחהו חטרעית וחמריניח ,כמו שיחבאר למעיץ בזח הספר ,אחר
שישלם לו העיון כמה שכלל אוחו זה הספר ,הנה ראוי שנפליג זאה
החקירה בזה ,ער שלא ישאר בה ספק • ולזה ראוי שנזכור תחלה דעוה
הקודטים אשר ראוי שיטען ברכריהם בזאח החקירה ,ומה שקיומו בו
דעותיהם בעלי אלו הרעוה ,בי בזה האופן יהיה לנו עזר לטצא האמת
מאה החקירה באופן שלא ישאר לנו כת ספק.
ונ א מ ר ינזתטסטיום יראה שהכה ה מ הוו ה לכל אלו ה הזיו ת
מ א מ ר ה׳ ח ל ק ג׳ פ ר ק א׳
221
השפל ות הוא השכל ,ו ט מנ ו ס ו ד ר ו אלו ריכחוח ל זרעים
ש יתה וה טהם טה שי תה ו ה כזה ה אופן מ ה ש ל מ ו ת ו ה ח כ מ ה .
וזה טכואר טדכריו כפירושו להמאמר הנרשם כאות הלמד .וככר ספר
מטנו אבן רשר שתמסטיוס לא יראה זה לכר בהוית הכעלי נפש,
אבל יראה זה גם ק בשאר ההויות אשר ככאן ,לפי מה שאמר בספר
הנפש• וזה שהוא אמר שם שהנפש איננה היא אשר כה כל הצורות
כלבד ,חצה לומר כל הטושכלות והמוחשות ,אכל היא אשר תתן כל
הצורות כחוטרים ותכראם .ואברבכר גם כן הסכים שזה המה וה הוא
שכל ,לפי טה שספר ממנו אכן רשד בכאוח לספר כעלי חיים ובפיחשו
ל מ ה ש אחר הטכ ע .וכן היה אכן סינא מזה הרעת ,לפי טה שספר
טמנו אבן רשר כפירושו לטאטר הנרשם כאות הל ט ר וכפיחשו למאמר
השביעי מ ט ה ש א ח ר ה ט כ ע .והנהאבינצר היה טסופק כזה ספק
מה ,לפי מה שזכר טמנו אבן רשר• אלא שאנחנו מצאנו לאבונצר
במאטח הקצר כטה שיורה עלמ שם השכל שהוא מסכים ש ה ש כ ל
הפ וע ל הוא נותן הצורות כ אלו ה ר כ רי ם ה ה ו י ם .וזה נראה
טרבריו שם תכלית ההגלות .הנה אלו כלם הם מסכימים שהפועל
לאלו ההויות הוא שבל ,והוא יפעל אותם אם כעצמו ,ואם באמצעות
כחות יסודרו מטנו כחמר הטתהוה ,כמו שיראה טדס־י תטסטיוס.
והנה הבין אבן רשר מהם ,לפי מה שמצאנו טטה שטען לבטל
דעותיהם ,שזה הפועל הנ ב ד ל יתן הצורה לטתהוה בסוף
ה ה ו י ה ,ואולם ה ד ר י כ ה לקבול הצורה א י נ ה מ י ו ח ס ת א צ ל ם
אל זה הפ ועל הנבדל .ולא ידענו אם מצא בן רשר זה הרעת לחם
בבאור או הכינו מדבריהם ,כי אין אצלנו מדברי אלו הפלוסופים כי
אם טעט ואילם לאבי רשר מצאנו כזה שלש רעות־ הא חת בקצורו
לספר הנ פש ,ושם הסכים שד בקות השכל הפועל לשכבת זרע
ולזרעים הוא רכקות אינו כעצמו ,חצה לומר שמה שידבק בהם
השכל הפועל ,כשיהוה מהם טה שיהוה ,אינו כצר שיהיה הוא להם צורה
קרובה ,כמו חענין בגרמים השמימיים שמניעי הגרמים השמימיים הם
צורה קרובה לגרמים המתנועעים מהם .וה רעת ה שנ ית מצאנוהו לו
כספר כעלי חיים בבאוח ,ושם הסכים שהמהווה לאלו ההוים
אינו שכל ,אכל ה וא כח נפשיי הוא בזרע ,והטהור .אותו ה כ ח
ה נ פ ש י י הוא נ כ דל .ואמר שככ אן יראה מ צ י א ו ת מ ני ע א ה ד
נבדל כלתי ה מ נ י ע א שר ה תבאר כ ס פ ר בעלי חיים ,ושזה
קודם על זה כטבע ,וזר .כי כאשר הוסר זד .המניע ,הוסר פועל זו!,
ולא ימצא הענין כהפך ,ר״ל כי כשהוכן החומר והיה בו זה החום המשוער
222
מ ל ח מו ת ה׳
באמצעות הגרמים השמימיים יושפע מזה הכה הנבדל זה הכדו הנפשיי
מרעים .ויראה שירצה אבן רשד מה המאמר שיהיה המהוה לזה הכה
הנפשיי הוא השכל הפועל• ויבאר'י.זה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל
הוא ד.םכה הראשונה לכל הנמצאות ,לפי שהוא לא יוכל לעשות פעולתו
אם לא הכינו החמר הגרמים השמימיים• ובזה בעינו אמר אבונצר
במאמרו בשכל ,רוצה לומר שאין בשכל הפועל רי כשיהיה הוא ההתחלה
הראשונה לכל הנמצאות ,לפי שהוא צריך אל זולתו במה שיעשהו ,ולזה
יצטרך להתחלה אחרת יותר קודמת ממנו .ואולם הרעת ה של יש ית
מצאנוה לאבן רשד במאמר השביעי מםפרמה ש א ח ר הטבע ,והוא
הםכים שם שזה ה כ ה המ הווה הוא בזרע ,והוא מ ת ילר בו מבעל
הזרע ו הג ר מ י ם ה ש מ י מ י י ם ,ושהוא איננו נב דל ,כל שכן
שאי נו שכל• כי הצורה ההיולאנית חוייב אצלו שחתחרש מצורה
היולאנית ,ולזה לא יכנים באלו ההומת צורה נבדלת ,כי אם בהויות
האדם לברו ,לפי שהכחות השכליות הם בלתי מעורבות להיולי בפנים
מה מבלתי מעורב בהיולי ,כמו שיחוייב שיתילר כל מעורב בהיולי
ממעורב בהיולי .וזה דבר נם כן זבח אבן רשר בזולת זה המקום ,ריל
שלא יצטרך להניח בכאן צורה נבדלת היא הפועלת כהויה זולת בהויית
האדם לבדו.
פרק שני
נובוה בו מה עיש םאו6ני הר,דאות לדער .דעה סאור״ם הדעות .
ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים מהפלוםופים המפרשים דברי
הפלוסוף בענין הפועל לאלו ההויות ,ראוי שנזכור מה שיש מאופני
ההראות ברעת רעת מאלו ,לפי מה שמצאנו בדבריהם או בכה דבריהם.
ונאמר שמה שהסכימו בו ח מ ס ט יום והאוחזים דרכו מהמפרשים
ימצאו לו פנים מההראוח — .מ ה ם ,שכבר יראה שאין כה בצורה
היולאניח שתהווה צורה היולאניח ,וזה שהגשמים אמנם יפעלו
קצתם בקצתם ויתפעלו קצתם מקצתם באיכויוחיהם ,לא בצורותיהם
העצמיות ,כאלו תאמר שכבר יחממו קצתם קצת או יתקרר קצתם
מקצת או יתלחלח או ייובש• אבל לא נמצא בצורה העצמית שתפעל
בז^חה ,זבל שכן הנפש ,וזה שאין מהנראה שד,נפש תעשה נפש,
כמו שהוא נראה שהחום יעשה חום כמוהו• ולא יראה זה כנפש לבדו,
אבל נם בשאר הצורות העצמיות הנמצאות לאלו הדברים השפלים,
יהמשל כי האש כאשר תפעל אש כמוהו מגשם ,כבר לא יפעל בצורה
העצמית אשר בו ,שהוא הקלות ,באותו הנשם הכבר ,כי כבר התבאר
מ א מ ר ה׳ ח ל ק ג' פ ר ק ב'
223
בטבעייוח שאץ באש כח פועל זולה החום .וכאשר היה זה כן ,הנה
חחש צורח האש ,דרך משל ,בגשם הנשרף מאש אחרח כמוה יחייב
שיהיה על אחד משני פנים־ האופן ה א ח ר שיהיה חחש צורח האש
בגשם הנשרף נמשך לחרוש החום האשיי מ ,כמו שימשכו המקרים
בחרוש הצורוח ,וזה מגונה• עם שכבר יחחייב מזה שחהיה הצורה
מחחדעזח מלא צורה ,זזה שקר ,לפי שכבר החבאר במאמרים הכוללים
שכבר יוציא הדבר מהכח אל הפועל מה שיש בפועל דבר מהסוג ההוא
המחהווה .והאופן השני הוא שיהיה בכאן צורה היא המהווה זאח
הצורה המחחדשח ,וזאח הצורה יחוייב שחהיה נבדלח ,לפי שהצורוח
ההיולאניוח לא ימצא להם בכמז זה הפועל .הנה כן מצאנו זאח
הטענה למפרשים לפי מה שזכר אק ח:£ד מהם בבאורו לספר ב ע לי
ח יי ם ובמקומוח מפירושו למה שא חר ה ט ב ע .ובזה המאמר עיון,
תה שכבר יראה בקצח הצורוח ההיולאניוח שיחדשו צורה בהיולי ,וזה
כי הנזון ישוב המזון אל עצם הנזון ויקנה לו צוחח המחדמי החלקים
הנמצאים בו ,כאלו חאמר שישיב המזון בשר כבשר• וכן הענין בשאר
המחדמי החלקים בו ,כאלו חאמר אשר לו .ועוד כי אנחנו נמצא כי
האש תהוה אש כמוה בצורה העצמית אשר בה ,וזה שהצורה העצמית
אשר לאש היא החום ,לא הקלות ,אבל הקלות היא מ־איכויוח השניות
שמציאותם נמשך לאיכויות הראשונות .וכבר והבארש^?ץל\ז א'.1י 1זוץץז
לאש ממה שאומר .וזה שהצורה במה שהיא צורה היא אשר יסודרו
ממנה פעולות הדבר• והנה הקלות לא יסודר ממנו פועל כי אם במקרה,
ווזוא שבאשר יהיה בוולת מקומו הטבעי יתנועע בו אלי מקומו ,רואת
התנועה אינה לאש כי אם במקרה ,כמו שהתבאר בספר ה ש מ ע ,כי
המנוחה היא טבעית ליסודות ,לא התנועה ,ולזה לא תהיה להם תנועה
במקוםם• ואולם החום יסודרו ממנו פעולות לאש ,היה כמקומו או מולח
מקומו ,ולזה היה ראוי שיהיה החום הוא הצורה לאש .ועוד כי
הצורה אץ ראוי שתהיה בהקש ,אבל יחוייב שתהיה נמצאת בדבר בעל
הצורה• ואולם הקלות הוא נאמר בהקש ,עד שכבר תמצא שהאש יותר
קל במקום אחד מקלוחו במקום אחר ,רצוני שכל מה שקרב אל המרכז
הוא בו יותר קל ,ואין לו במקומו קלות ,כמו שזכר הפלוסוף• וכן תמצא
בקצת היסודות שהם קלים במקום אחד וכבדים במקום אחר• תה ממה
שיורה שהקלות והכוכד אינו צורה כיסודות ,ולזה הוא מבואר שהקלות
איט צורה לאש .ועוד כי הדבר המורכב יתכן שיהיו לו פעולות מתיחסות
אל הצורה ,לפי שההיולי בו הוא צורה מה ,כאלו תאמר שהאדם ימצאו
לו פעולות מצד מה שילך ממנו מדרגת החומר ,והוא כח הזן■והמרגיש,
224
מ ל ח מו ת ה׳
וימצאו לו פעולות מצד מה שילך טמנו מהלך הצורה ,והוא כח השכלי•
ובהיות הענץ כן ,והוא מבואר שככר יסודרו מהחום אשר כאש סעולוח
מה ,הגה הוא מבואר ,שאם היה החום כאש מדרגת ההיולי אל
הקלות ,שכבר יהיה האש מורכב ,לא פשוט ,וימצא שם גשם אחר
קורם ממנו יהיה החום לו צורה ,וזה מבואר הכטול .ולזה הוא מבואר
שאין הקלות לאש צורה ,אכל החום ,וזה הפך מה שהניחו אותו.
ואולם מה שנאמר כספר הם א מ רות שהעצם אין לו הפך ,הוא
נאמר לפי המפורסם ,לא לפי האמת ,כי היסורוח הם הפכיים מצד
עצמותם ,ובזה האופן יהיו יסודות .ומזה הצד תבטל זאת הטענה
אשר טענו הקודמים לחייב שיהיה בכאן נמצא גברל הוא אשר יחן
הצורות כאלו ההווים — .ו מ ה ם ,כי מפני שאשרככח יצא אל הפעל
מאשר כפועל כסוג ההוא מצר מה ,והיה מבואר מהרכרים הבלחי
נולדים מהזרע שאין בכאן צורה היולאניח בפעל מסכמת לדבר המתהוח
יתכן שתיוחס אליה הוייחם־ הנה יחויב בכאן שיהיה צורה נבדלת
היא הפועלת זאת ההוייה .וכבר יתבאר זה גם כן כנולרים מהזרע,
זזה כי אין כזרע נפש כפעל ,ואמנם הוא בו ככח ,וכל מה שהוא ככח
הוא צריך אל מה שבפעל• ולזה יחוייב שתהיה בכאן צורה נכדלת
היא המהוה אלו ההויוח .חאח הטענה זכרה תמסטיום כאופן מה
בבאורו למאמר הנרשם כאות ה למד ,וזברה אבן רשר בשלמות במקומות
מפירושו למה ש אחר הטבע — .ומהם ,שהוא מבואר שאי אפשר
מבלתי שיהיו כאלו הרכרים אשר בכאן יחםים וצורות ככר הושמו
כטבע לפנים בהם יעשו מה שיעשו מזה ,עם מצאם החמר הנאות .וזה
כי הארם ,ואם היה מתילר מהארס ,הנה האב אין לו אומנות בהרכבתו
זאת אשר אי אפשר שתהיה בענין אחר יותר טוב מענינו ,ואמנם
יהיו כזה הענין מפני מה שהושם כטבע כל אחר מהעצמים מן החום
והצורות ,לא באומנות מן האב ,אכל pהיחם והגשם אין לו
מעשה כגשם אלא בחכליחו לבר• ואולם הטבע הנה יעשה בגוף
הגשם בכללו ,והגה הטבע ,והוא לא יבין ,יוליך מה שיעשהו אל הכויה
המכוונת אליו ,כי היה כלתי חושב ומשכיל כפעל מה שעשה .וזה
ממה שיורה על שככר נתפעמו אותם היחסים ממי שהוא יותר נדיב
מהם ויותר נכם־ ומדרגתו יותר עליונה ,והיא הנפש אשר כא pאשר
יראה אפ ל טו ן שהיא נתחדשה ממניעי הגרמים השמימיים ,ויראה
א ר ס ט ו שהיא נתחרשה מהשמש והגלגל הנוטה• ולזה היחה הנפש
העשה פעולתה מוליכה אל הכונה ,והיא לא תכק הכונה ,כמו מה
שככר נראה מאנשים יתפעמו לדבר דבר ידברו בו וינבאו בו ממה
מ א מ ר ה׳ ח ל ק נ' ס ר ק ב׳
225
שיהיה ,והם'לא יבינו מה שיאמת .הנה כן מצאנו זאח הטעגה
ל ת מ ס ט י ו ם בבאות למאמר הנרשם באות ה ל מ ד מ מ ה שאתר
הטבע.
והנה מה שהסכים בו אבן רש ד לפי מה שנמצא לו בקצורו לספר
הנפש ובבאות לספר בעלי ח י י ם ,הנה הוא הסכים באופן מה
לתמסטיום ולסיעתו כי כבר יעלה זאת ההויה לשכל ,הוא אשר יתן
הצורות .ואולם מה שהסכים בו א ק רשר בבאות למאמר השביעי
ממה שאחר ה ט ב ע ,שהמהוה אינו נבדל ,יש לו פנים מההראות,
לפי מה שמצאנו בדברי אבן רשר ,קצתם יראה מהם ,לפי מה שיחשב,
שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות ,לא באמצעי ,ולא בזולת אמצעי,
וקצתם יראה מהם שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות על הצד שהבינו
הקודמים ,תצה לומר שיתן הגשם שנוי החומר מצד האיכויות אשר
בו ,ויתן הפועל הנבדל הצורה — .מהם ,שאם היה הענין כמו שהניחו
הקודמים ,שיתן הנבדל הצורה ויתן הגשם הפועל בהוייה שנוי החמר,
הגה יחוייב שתהיה לצורה הויה בעצמותה ,זזה יראה שקר לפי מה
שבאר הפלוסוף מענין ההזיה ,וכבר התבאר זה גם כן בשלמות מדברינו
ברביעי מזה הספר .ואם אמר אומר שכבר אפשר זה בזולת הויה
כצורה ,וזה יהיה כשתהיה הצורה בלתי הווה בעצמותה ,אבל יתחדש
לה דבקות בחמר• הנה יאמר אבן רעזד שאם היה הדבר כן ,לא תהיה
הצורה צריכה אל נושא אם לא על צד שיצטרך הגשם אל המקום,
ותמצא אם כן ,דרך משל ,צורת הסום בזולת הצורות ,וזה מבואר הבטול
כענק אלו הצורות ההיולאניות .ועוד שאם היה הענק כן ,הנה לא
ימנע הענק בצורה אשר ברבר המחהוה מחלוקה ,אם שתהיה נמצאת
בו קודם ההויה ,או שתעתק אליו מחוץ .והמאמר בשתעתק אליו מחוץ
הוא מבואר הבטול ,כי כל מתנועע ת א גשם ,ולזה אי אפשר בצורה
שתתגועע בעצמותה .ואם הנוזנו שתהיה נמצאת בו קורם ההויה ,הנה
הוא מבואר במעט עיון שכבר יחוייב מזה שימצאו rpר בכל אחר מאלו
הגשמים אשר בכאן כל הצורות אשר החמר הראשון הוא כחיי על
קבולם ,ויהיו אם ק צורת האש והמים יחד כפעל בכל אחד מהדברים
אשר בכאן ,פשוטים היו או מורכבים ,וזה מבואר חבטול .רצוני שימצאו
ההפכים יחד בנושא אחר• עם שזה המאמר הוא דעת אנכסגורי׳ן!
שהיה אומר שכל הדברים מעורבים בהתחלה ערוב בלתי חכליחי,
ולזה היה מחויב לו שיהיה כל דבר• בכל דבר ,וכבר• ביאר הפלוסוף מה
שברעח התא מהבטול .וזאת הטענה מצאנוה לאבן רשד בבאורי לספר
בעלי ח י י ם ובמקומות לפיחשו מ מ ה שא חר ה ט ב ע ,ואם לא מצאנוה
15
226
מ ל ח מו ת ה
לו בזה האופן ,אבל הוצאנו זה מכח דבריו ,עם מה שהשלמנו אנחנו
בואה הטענה — .ומהם ,שכאשר הנחנו שהצורה ההווה אותה צורה
נבדלה ,ויהווה הנשם הכנה החמר לקבלה ,הגה יחוייב מזה שההיה
הצורה מלא דבר־ כי אץ לאומר שיאמר שהההוה הצורה מהצורה הנבדלה
משהנה בעצמוהה כאופן שהשובצורה היולאניח ,אבל היא פועלה לה.
ואולם כאשר הזנחה ואה ההוייה על האופן שהניח אבן רשד ,הנה לא
יקרה מזה הבסול ,חח כי ההוייה ההיה לרבר המורכב מחמר וצורח
על שהיא הוייה אחה במספר ,והיא אמנם החיה מנושא ,והוא החמר
שחחהוה ממנו וה המחהוה — .ו מ ה ם ,שהוא בלחי אפשר בצורה
הנבדלח שחפעל בצורה בחמר ,לפי מה שאמר אק רשד בבאורו לספר
בעלי ח י י ם ,ווה שהשכל הנבדל פעולחו בעצמו ,לא זולחו ,והפועל
בהוייה הבעלי נפש הוא פועל בכלי גשמי ,ומה שיפעל בכלי פעולחו
היא זולחז כן זכר אבן רשדזאה הטענה בבאורו לספר בעלי חיים,
וידמה שיהיה רצונו בזה שהשכל הנבדל פעל זה שיפעלהו בעצמו ,לא
בכלי ,וזאת הצורה המהמה הבעלי נפש הפעל בכלי מה ,והוא החום
הנפשי אשר כורעים ,או במה שיאוה להם ברברים שאינם נולדים
מזרע או אפשר שירצה בזה שהשכל הנבדל פעולהו הוא עצמו ,והיא
ההשגה ,כי ההשגה היא הפעל המיוחד לו ,האח הצורה המצא פעולתה
דבר אחר זולתה ,והיא הצורה ההיולאניה המההוה• ואולם שזאת הצורה
היא דבר אחר זולתה הוא מבואר ,לפי שהיא הפעל אותה בכלי
גשמי ,והיה הגשם הוא המקבל איחה .והנה הבאור הראשון הוא
הנראה יותר לפי מה שנמצא מזח הענק כבאורו למה ש א ח ר הטבע
במאמר הנרשם באות ה ל מ ד ,כי שם אמר זה המאמר מסכים אל
הבאור הראשון —- .ו מ ה ם ,שהמאמר בשהצורה ההיולאנית נבראה
מהצודה הנבדלת המסכמת לה ,כמו שיראה המ סטיז ס ורבים מהמפרשים,
הוא דומה אל המאמר בצורות אשר אמר אפלטון ,וכבר באר א רם ט ו
מה שיתחייב מהבטול מן המאמר ההוא במה שאחר ה ט ב ע— .
ו מה ם ,שאם הונח שהצורה הנבדלת חתן הצורה אחר שהשתנה החמר
והוכן לקבולה ,הנה יהיה הפעל האחר במספר משני פועלים ,האחד
יתן הפעל ,והאחר יחן תכליתו ,חה מבואר הבטול ,כי הפעל האחד
במספר הוא בהכרח מפעל אחר במספר .ואם אמר אומר אולי התכלית
אשר יתן אותה המשנה לחמר היא הצורה המזגיח ,והפועל הנבדל הוא
אשר יתן הצורה הנפשיית בבעלי הנפש• הנה יאמר לו אבן רשר אלו
היה אפשר בצורה המזגיח שיהיה מציאותה כשתמצא בעצמה כסו
מציאותה כשמקבלה הנפש» הנה יאמר השם עליהם בהסכמה ,ואין
מ א מ ר ה׳ ח ל ק נ' פ ר ק ב׳
227
הענין כן ,כי שם המטר נאטר על דיבשר אשר אין כח נפשי' בו ,ועל
הבשר אשר בו כה נפשיי בשתוף השם־ ובהיות הענין , pהוא מבואר
שאין הצורה המזגיית מגעת מפועל אחר ,והנפש מפועל אחר ,שאם
היה הרבר כן ,לא היה מתחרש לצורה המונית טבע כשתחרש הנפש
מ מונ — .ומהם ,שאם היה הענין כן ,הנה יהיה הנושא וצורתו שנים
במספר ,לפי שהם מתחרשים בשחי הויות נפרמת ,והוא מבואר שמה
שיש לו יותר מהתהוות אחר במספר הוא יותר מאחר במספר— .
ו מ ה ם ,שלא אשערמה ההכרח אשר יכריחנו להניח שלא יתן הצורה
מה שהכק החמר אל שיקבל הצורה המנעת בסוף ההוייה ,והנה הוא
מבואר שכאשר יכץ החמר יחן צורות מה ,והם הצורות ההולכות במררנת
ההיולי לצורה שהיא שלמות בהוייה ,אשר הם בעצם צורות זלקצח
הרברים אשר בכאן ,ולוח לא ימנע בו שיתן הצורות .ועור שאם הונחו
אלו הצורות מתחרשות ברבר אשר הם לו במררנח ההיולי מי שיכין
החמר' לקבל הצורות ,וברבר אשר הם לו במררנות הצורה יתחרשו
מהפועל הנברל• הנר .תהיינה הצורות האחרות בעינם מתחרשות מפועלים
מתחלפים ,ווה מבואר הבטול ,כאלו תאמר שהנפש הצומחת תתחרש
בצמחים מהפועל הנברל ,ותתחרש בבעלי חיים ממי שיכין החמר לקבל
הצורר .המרגשת .ועור שאם היר .הרברבן ,הנה תהיה הצורה המנעח
ממי שיכין החמר יותר נכברח מהצורה המגעת ממי שיחן הצורה .והמשל
שהנפש הצומחת אשר בבעלי חייס הוא מחר נבברח מהנפש הצומחת
אשר בצמח ,כמו שהכותל שר.וא חלק מהבית הוא יותר נכבר מהמתל
הנפרד .ור.נר .ואת הטענר ,לא וכרה אחר מהקורמים ,אבל היא ממה
שיבטל שיהיה ההוייה בור .האופן אשר יראו הקודמים לפי מה שהבין
אבן רשר מהם ,רוצה לומר שיהיה מה שיפעל תכלית ההוייה וולת מה
שיפעל ההוייה — .ו מ ה ם ,שאם היה הענין כן ,הנר .יחויב לפי מד.
שיחשב שתהיינה בכאן צורות רבות פועלות המתהוה האחד בעינו ,ווה
מבואר הבטול ,כי הפעל האחד במספר יחוייב שיהיה מפועל אחר
במספר .ואולם איך יתבאר שכבר יח׳שב שיחוייב מזר .שתר.יינד .בכאן
צורות רבות פועלות המתהוה האחד בעינו ,הנה לפי מד .שאומר .ווה
שכבר ימצאו במתד.ווה האחד במספר צורות רבות הם קצתם במדרגת
השלמות לקצת ,ויחוייב לפי ההנחה ההיא שתד.י.יגד .שם צורות רבות
פועלות אלו הצורות הד.יולאניות מסכימות להם באו^ מה ,כי מר.
שככח אמנם יצא אל הפעל מד.מסכים לו אשר'הוא נמצא בפעל•
ואלו הצורות הפועלות כבר יחשב שחחוייב שתהיינר .רבות ,וזה שכבר
ישלם לצורות הר.אחדוח מפני החמר ,לפי שקצתם בו שלמות לקצת,
*] 5
228
מ ל ח מו ת ו ד
בי ה 1א יקבל קצתם באמצעית קצת־ אמנם הצורוח הגקמח מהתמר
הנה ירמה שלא יתבן בהם זה ההתאחחת .וזאת הטענה נם בן לא
זכרה אחר מהקדמונים ,אלא שרייא ממה שאפשר שיסופק בו על דעת
מי שיאמר שתהיה בכאן צורה נבדלת היא הפועלת צורה בהיולי ,ולזה
ראינו לזכרה בזה המקום — .ומהם ,שאם היתה בכאן צורה נבדלת
תהוה הצורה ההיולאנית המסכת לה ,הנה לא יהיה בכאן אושר בזאת
ההוייה ,לפי שהצורות הנבדלות׳הם נמצאות מציאות יותר נכבד מהמציאות
אשר להם בחמר־ ובהיות הענק ק ,מה היה הצורך שהושמו בחמרם,
ואיך הגיעו מהמציאות המתר שלם אל המציאות היותר חסר .ואם
אמר אומר שאמנם נעשה זה כרי שיהיו החמרים יותר נאים במציאות ־
הנה אם כן יתחייב שתהיה הוית אלו הצורות כעמר החמר ,וזה חלוף
מה שיראהו ארסטו .ולזה מה שיחויב מזה ,לפי מה שיחשב ,שלא
תהיה הויית הצורה הרייולאנית מצורה נבדלת מסכמת לה באופן מה,
כמו שהניח תססטמם והנמשכים לו מהמפרשים .ובבר יראה מזה גם
בן שאין הויית הצורה ההיולאנית מהצורה הנבדלת כמו שהתבאר בזאת
הטענה ,שאם היה הענק כן ,הנה לא אשער באתה ענין יסודר ממנה
זה הפעל .וזה כי מהמושכל מהמלאכה היה אפשר שתתחדש ממנו
הצורה המלאכותית המתחדשת מהמלאכה ,מפני שהוא מסכים לצורה
ההיא ,שהוא מבואר שלא יתחדעז ממושכל צורת הכסא במלאכה
קרדום ,אכל יתחדש מהמושכל צורת הבסא• ובזה יתבאר שלא יתכן
שתחדש הצורה הנבדלת צורה היולאנית בלתי מסכמת לה ,זזה שהנברל
יעשה בהכרח מח שיעשהו באמצעות הציור וההשגה.
פרק שלישי
גחקוד בו איזה מדראיות דאלו חויב ממנה םז? עחייבו אותו חיוג אםדוי ואימז
מחם לא חויב הסנה הה שחייבו אותו ו^וב אמתי.
ואחר שזכרנו מה ש״£ז מאופני ההראות לרעת רעת מאלו הרעות,
הנה ראוי שנחקור באלו הטענות אם חויב בהם מר .שחייבו אותו מו ט
חיוב אמתי ,אם לא.
ונאסר שהטענה הראשונה מהטענות שזכרנו לקיים רעת תם ס ט י ו ם לא
תתן האמת על כל פנים בשלא יאמר בו יותר מזה השעור .חה שכבר
ננזצא בצוררי הרייולאנית שתהורי צוררי היולאנית כטורי ,וזה מבואר
מענין היסודות ,כמו שבארנו עם זכירתנו זאת הטענרי־ וכן נמצא זה
בהוייה החלקית אשר בנוון ,והמשל שריכבד ישיב המזון אשר יזון ממנו
בכדיי ,וכן הענין בשאר חלקי הנזון• ולזה הוא מבואר שלא ימנע מצד
ס א מ ר ת ח ל ק נ׳ פ ר ק נ׳
229
זה היות הצורה ההמלאנית מתחדשת מהזגורה ההיולאנית המסכמת לה.
זבן גאמר שלא יתבאר מזה שיהיה די בצוחת ההיולאניות בהולדת הצורות
המלאכותיות ,וזה כי לאומר שיאמר שכבר יקרה בצורות היסודות שיהוו
דומיהס ,אבל לא ימצא זה בשאר הצורות ,מה כי בענין ההזנה לא תתחדש
צורה בנזק ,אבל יתחרש כמות בו — .ואולס הטענה השנית מהטענות
שזכרנו לקייס דעת תמסטיוס היא מטה שיראה ממנה במה שאין
ספק בו שבכאן פועל נבדל הוא המהווה אלו ההוויס .וזה כי אנחט לא
נוכל לומר ברברים הנולדים ממינם שתהיה בזרע זאת הצורה ההיולאנית
מבעל הזרע ,כמו שבארנו בפרק הששי ממאמר הראשק מזה הספר,
ויתבאר נם כן באופן שלס במה שאחר זה• ואמנם מה שאפשר שיהיה
מרע מבעל הזרע הוא חום מה נאות אל שיהיה כלי לזאת ההוייה־
ולפי שהרבו־ יוציא מהכח אל הפעל מה שהוא בפעל בסוג ההוא באופן
סה ,הנה יחוייב שתהיה בכאן צורה נכרלת פועלת תיוחס אליה זאת
הרעייה ,אם בשיושפע ממנה כח נפשיי בזרע תשלם ממנו זאת הרעייה,
אם בשתפעל זאת הצורה הנברלת זאת ההוייה בזולת אמצעי ,זולת
החום הימורי אשר בדבו־ המתהוה שהוא לזאת הצורה המהווה בטררגת
הכלי• י אז שהיה ,הנה לא יחוייב מזה שיהיו כהויה האחת שני פועלים
יפעל האחד ההויה והאחר תכליתה ,כמו שחשבו המפרשים לפי מה
שיראה ממה שטען אבן רשד לחלוק בו עליהם.
ואולם מה שאמר אבן רש ר לבטל זאת הטענה הנה לא יתבאר מטנו
שיהיה ענין זאת הרעייה אפשר בזולת צורה נברלת .וזה שהוא אמר
בפירושו למאמר הנרשם באות הל ם ר לסלק זאת הטענה רבר זה
ענינו■ הנה ענק מאמר ארסטו שהמוםכם יהיה pהמוסכם או קרוב
מוסוסכם אק ענק שהמוסכם עצמו יפעל בעצמו ובצוררע צורת המוםכם
לו ,ואמנם עניינו שיוציא צורת המוסכם לו מהכח אל הפעל ,ואעו
פועל בשישיב אל ההיולי רבר מחוץ או רבר הוא חוץ ממנו .והענק
בעצם בזה כםו הענק בשאר המקרים ,חה כי לא יביא החום אל הגשם
המתחמם חום מחוץ ,ואמנם ישים החם בכח חם נפעל .וכמו כן הענק
בגודל הגמשך בהוייה ,רוצה לומר שהגורל כאשר יעתק עם ההויה
סכמות לא יעתק מפגי כמות יורז־ עליו מחוץ ,אבל יהיה מהכמות אשר
בכח בדבר המקבל ההויה .וכמו כן התנועה במקום אינה רבר בא
מחזץ בעבור המניע .ולזה לא ירזויב שיהיה הפועל מוסכם והוא הוא
סכל הפנים .הנה המוליר לנפש אין עניט שיעמיר נפש בהיולי ,ואמנם
עניט שהוא יוציא מה שהיה נפש בכח ער שיהיה נפש בפעל .ולזה
תבזצא האש תתהווה מהתנועה כמו שתתהוה מאש כמוה ,ואף על פי
230
מ ל ח מו ת ו ד
שאין התנועה אש ,אלא שהיא חשים מה שהוא אש בכח אש הפעל.
וענין היחסים והצורות הנמצאים במהוים לבעלי חיים הוא שהם יוציאו
היחסים והצורות אשר ההיולי ^ הכה אל הפעל• ולוה יחויב שימצא
בהם בפנים מה אוחו הענין אשר הוציאו מהבח אל הפעל ,לא שהס
הם מכל הפנים .הנה חכחוח אשר בורעים ,והם אשר יפעלו דברים בעלי
נפש בפעל ,ואמנם הם דברים בעלי נפש בכח ,כמו שיאמר בבית אשר
בנפש הבונה שהוא ביח בכח לא כיח בפעל .ולזה ידמה ארסטו אלו
הכחוח לכחוח המלאכותיות ,ואפר בם פרהבעלי חיים שאלו הכחוח
הם אלהיים ,אחר שיהיה בם כח לחח חיים ,והם דומים בכרצח אשר
יקראו שכלים ,להיותם מוליכים אל התכלית .ולמה שהיו אלו הזרעים
אמנם יפעלו זה בחום ,והחום במה שהוא חום לא יפעל אלא חמום
או יבשות או קושי ,לא תמונה ולא צורח בעל נפש ,אמר ארסטו בספר
בעלי ח יי ם שהחום אינו אש .,לא מאש ,לפי שהאש הוא מפסיד
הבעל חיים ,לא מהוה לו ,ווה הוא מהוה אוחד ולזה הוא מבואר שזה
החום הוא חמה לחום המלאפותיי אשר תשערהו המלאכה לפעול
הפעולות אשר חפעול אותם .זזה יראה בכל מה שהיה מהמלאכות
יפעל בחום ,וזה החום הוא בהכרח בעל צורה. ,בה היה שמור היחס
והשעורה• וזאת הצורה איננה נפש בפעל ,אכל היא נפש בכח• והיא
אשר רימה אותה במלאכה ,ולזה יקרא זה החום חום נפשיי ,ולא יאמרו
בו שהוא בעל נפש .וזה החום בעל הצורה הוא בזרעים מחילר מבעלי
הזרעים והשמש ,ולזה אמר ארסטז שהאדם יולירהו ארם כמותו ,והחום
טחילד בארץ זהמים מפני חום השמש המחמזג בחום שאר הככביס,
ולזה היו השמש ושאר הככבים התחלה לחיי כל חי בטבע .והנה חום
השמש ושאר הככבים המחילר כמים והא pהוא המהוה לבעלי חיים
המחילדים טהעפוש ,וככלל לכל מה שהיה מבלתי זרע ,לא שיש בכאן
נפש בפעל חודשה מהנלנל הנוטה והשמש ,כמו שיספר ממנו חמסמיוס,
וזה כלו כבר התבאר בספר בעלי ח י י ם .ואמנם ייחם זה הפעל
לשמש ,לפי שהוא גלוי הפועל יותר משאר הככבים בזה .הנה החממיוח
מחילרים מחממיוח הככבים חמולירים למין מין ממיני הבעלי חיים,
והם אשר במספר אותם המינים מהבעלי חיים .והשעור הנמצא
בחוש אדם אמנם היא מפני שעוח תנועות הככבים ותכונות קצתם
מקצת בקרוב ומחק ,וזאת השעיר מנעת מהאומנות האלהי השכלי
אשר הוא רומה בצורה האחת אשר למלאכת האחת הראשית אשר
תחתיהמלאכות־שונות .הנה כפי זה ראוי שיובן שהטבע ,כשיפעל פועל
בתכלית .הסדור מבלתי שיהיה משכיל היא מושקף מכחות פועלזח
מ א מ ר ה־ ח ל ק ג׳ פ ר ק ג׳
231
יור1ר נכברור! ממגו ,והוא אשר יקרא שכל .וסוף המאמר הוא שאבן
רשר יאמר שכל היחסים והצוחר! הם נמצאים בכת החמר הראשון,
והם בפועל במניע הראשק בצר מהצררים ,כרמוח מציאוח העשוי
בפעל בנפש העושה .הנה זהו מה שאמר אבן רשר מה המקום.
ואולם בפירושו למאמר השביעי מ מ ה ש א ח ר הטבע אמר אבן רשר,
לסלק זאת הטענה השנית ,רבר זה ענינו• הנה כאשר הושתכל מופת
ארסטו בזה המקום על שהצורות ההיולאניוח הם המוליחת לצורות
ההיולאניות ,ראה שהזרעים אשר יתנו צורות הרברים המתילרים מהזרעים
בצורות אשר נתן להם בעל הזרע המוליר אותם• ואמנם חמחחוים
מעצמם הגה הגרמים השמיטיים הם אשר יחנו לאלו מה שיעמוד מקום *
הזרעים והכתות אשר בזרעים כאשר יחילרו מזרע ואלו בלם כתות
טבעיות אלהיות יהוו כמותם ,כמו שיהוו האומנים הטלאכותייס עשוייהם,
ולזרי יאמר ארסטו בספר בעלי חייס כאלו הכתות שהם דומים בשכל,
ירצה שהם יפעלו פעל שכל ,וזה שאלו הכחות ירמו השכל בשהם לא
יפעלו בכלי נשמי .ובזה הענין יוברלו אלו הכתות המהוים ,והם אשר
יכנו אותם הרופאים המציירים טהכחות הטבעיות אשר בבעלי חיים,
וזה שאלו יפעלו פעל השכל המעשי ,לפי שהם יפעלו בכלים הטונבלים
ואברים מיותרים אמנם הכח המצייר הנה לא יפעל באבר מיותר ,ולזה
יספק נלינום ויאמר איני יורע אם זה הכח הוא הבורא ,אם לא ,אבל
הוא לא יפעל אלא בחום אשר בזרע ,לא על שהוא צורה בו ,כמו
הנפש שהיא צורה בחום היסודי ,אבל הוא נעצר מ ברטיון מה שתהיה
הנפש נעצרת בנדטים השמימיים ,ולזה יגדיל ארסטו זה הכת וייחסחו
אל ההתחלות האלהיות ,לא לטבעיות .ואמנם אם יהיה זה הכת משכיל
עצמו ,כל שכן שיהיה נבדל ,הנה זה דבר לא התאמת .וסוף הרכרים
הוא שאק רשד יאמר שאם נמצא בכאן מה שאיננו גשם ,הנה אי
אפשר בו שישנה הימור אלא באמצעות גשם אחר בלתי משתנה ,והם
הנרמים השמימיים • ולזה יהיה שקר שיתנו השכלים הנברלים צורה מן
הצורות המעורבות בהיולי ,ואמנם הניע ארסטו אל הכנסת שכל נבדל
טהיולו בחדועז הכתות השכליות לבד ,לפי שהכחות השכליות אצלו
הם בלהי מעורבות להיולי ,הנה מחוייב כהכרח שיתילד מה שאינו
• מעורב בהיולי בפנים מה טבלתי מעורב להיולי .הנרי זהו טרי שאמת
אכן רשר בזה המקום לסלק זאת הטענה אשר טען •תמסטמס לקיים
שפכאן צורה נבדלת מהווה מסכמת באופן טרי לרכר המתהוה.
ונאמר שריוא מבואר שלא יתחייב מטרי שאמר אותו אבן רשר מ ה
שיריית רי בצורות ההיולאניות להיות הצורה היולאנית ,אכל .יחדזייב
232
מ ל ח מו ת ה׳
שתהיה בבאן צורה נבדלת תעלה אליה זאת ההויה ,כמו שאמר אבן
רשר ,והוא המניע הראשון אצלו אשר ימצאו בו אלו הצוחת באופן
מציאות הרבר העשוי במלאכה בנפש האומן .ובבלל הנה זה מבזאר
שאין די בחום המשוער אשר בזרע שתהיה ממנו זאת היצירה הנפלאה
אשר נלאו הרעות להשיג מהחכמה הנפלאה אשר בה כי אם חלק קטן,
כי החום המשוער הוא יותר ראוי שיהיה כלי לפועל המהוה משיהיה
הוא הפועל ,וזה מביאר בעצמו מהחום היםורי אשר בבעלי הנפשות,
ר״ל שהוא כלי לנפש לעשות פעולותיה ,כמו שהתבאר בטבעיות .וכן
הוא מבואר בחום המשוער אשר תעשה בו המלאכה מה שתעשהו כי
הוא כלי למלאכה לא שיהיה הוא המלאכה בעצמה ,וזה כי הקרדום,
דרך משל ,לא יתחדש מהחום המשוער במלאכה מזולת מלאכה ,היל
ממושכל הקרחם אשר בנפש האו •pואלו ודה אפשר שתהיינה כמו
אלו הפעולות מסודרות מהחום המשוער ,הנה לא נצטרך להכניס נפש
בבעלי נפש ,אבל יהיה החום היסודי הוא הצורה המשלמת מציאות
נמצא נמצא מהצמחים והבעלי חיים ,וזה מבואר הבטול .ובכלל
הנה הוא מבואר ,כמו שיאמר הפלוסוף ,שמה שבכרו ישוב נמצא בפעל
ממה שהוא בפעל אשר הוא מסכים באופן מה אל מה שיוציא אוחו
אל הפעל.
ואולם מה שטען אבן רשר שהאש בבר יחילר מהתנועה ,או אינו
מחויב שיהיה אפשר שיהיה יוציא הרבר מהכח אל הפועל מזולת מוציא
יש לו באופן מה מה שיהיה הרבר ההוא כחיי עליו .וזה שהתנועה
תעשה ,כמו שיאמר הפלוסוף ,מהחום החלש אשר ברבר המתחמם
חום יותר חוק ,והנה החום ההוא הוא הפועל מ ה ,לא התנועה ,אבל
הוא בלי לוה הפעל כשתביא חלקי הדבר קצתם אל קצת ,כמו שאמר
הפלוסוף בהחר זה הספק בטבעיות ,וכבר באר אבן רשר זה העגין בבאות
לספר ה א ו ת ו ת .ולא ימנע שיהיה מהחום החלוש חום יותר חזק ,כמו
שיהיה מהבריאוח החלוש אשר בחולה בריאות שלם ,כמו שוכר הפלוסוף
ב מ ה ש א ח ר הטבע .מה האופן יחמם הרבר החם הדבר המחחטם
בטשושו אוחו ,בי מצד מה שיפעל בו במשושו ישיבהו חם בפעל אחר
שיהיה חם בכח־ ואם היה פועל בו בשלמות ,ישיבהו חם במררגחו. ,
כמו שזכר הפלוסוף בטבעיות ,ולוה ימצא וה הענץ מתחרש מהמסכיס
באופן מה .ואולם מה שזכר אבן רשר מהכמות שלא יעתק ברבר ההווה
מפני במוח יורד עלמ מחוץ ,ולוה לא ימנע שיתחדש הרבר מזולת
המסכיס ,הוא הטעאי .ווה שהדבר המתחדש ממנו מה שיתחדש בעצמות,
וממנו מה שיתחדש במקרה־ והנה אפשר היה במה שיתחדש במקרה
מ א מ ר ה׳ ח ל ק נ׳ פ ר ק ג׳
233
שיתחדש מזולת המסבים ,לא במה שיתחדש בעצמות• והמשל שבנין
הבית הוא מתחדש בעצמות מהסדור המושבל לו בנפש האומן ,והוא
המסכים לו באופן מה ,ואולם מה שיתחדש בבית במקרה אינו מחויב
שיהיה טהמסכיס ,ולזה תמצא באש שהקלות לא יתהווה בו מהקלות ,אבל
יתהוה בו החום מהחום ,ואולם הקלות הוא דבר נמשך לחום ,ולזה לא יחויב
שיהיה חרושו מהמסכיס .וכן הענין בכמות ההוזה ,וזה כי הכמות ההווה
ימצא מתחדש באחר משני פנים ,אם מצד הכמות המתחרש ברבר המקבל
ההוייה מפני ספוגית החמר ומקשיותו בעת קמלו ההוייה ,אם מצר מה
שימצא לנזון שיתחדש לו מהכמות באמצעות ההזנה .והנה הכמות המתחרש
מפני ספוגית החמר ומקשיותו אינו מתחדש בעצמו אבל נמשך למה
שחחשו בעצמות ,והוא הצורה המזגית ,והיא המתחדשת מהמסכיס
באופן מה ,וכמות החומר הוא דבר נמשך להם לפי עובי החמר ודקותו,
יהיה ספוגיי או מקשיי .ועור כי הכמות אשר נתהוה יש לו הגבלה
בעצמות מצר הצורה אשר יקבלה ,שלא תמצא ביותר קטן ממנו ,וכן
יהיה שם כמות לא תמצא זאת הצורה ביותר נהל ממנו ,וזה דבר
התבאר בטבעיות ,ומזאת הצורה ימשך ענין הכמות הזה ,ולזה לא
יתחיל הטבע בהוייה אם לא ימצא שם מהחמר כשעור שיהיה אפשר
בו לקבל ההוייה באופן מה* ובהיות הענין בן ,הנה לאומר שיאמר
שהצורה היא מתחרשת מהמסכים ,וממנה יכהזזך חרוש הכמות ,לפי שאי
אפשר שתתרזדש בנמזא בעל צורה איזה כמות הזר . pוכן הכמות
המתחרש מפני ההזנה הוא מתחדש במקרה ,כי המתחרש שם בעצמות,
והוא צורת הבשר כמה שיבא בבשר ,וצורת העצם כמה שיבא בעצם,
הוא המסכים .ועוד שלאוטר שיאמר שהכמות המתחדש הוא מהמסכיס,
וזה דבר מבואר ממה שיתחדש במלאכה ,כי כמו שהתמונה מתחדשת
מהתמונה אשר בנפש האו , pכי הוא יעשה מה שיעשהו מהתמונות
בכמות הראוי לפי מה שנעשת בעמדו המלאכה ההיא ,והמשל שהוא
לא יעשה הקרדום באיזה שעור הזדמן ,אבל יעשהו כשעור נאות אלא
שר6זלם מסנו פעל הקרדום .ואולם מה שזכר אבן רשד מעניק התנועה
הוא מבואר גם כן שלא יתחייב מסט שיהיה אפשר שיחחד׳ן; דבר
בעצמות זולת מהמסכים באופן מה .וזה כי התנועה אשר באיך היא
סהמסכים ,כי הוא מורכבת מהכח והפעל ,הנה כל מה שיתחדש ממנה
הוא פעל מה מסוג הפעל האחרון אשר הוא תכלית השטי־ ולפי
שתכלית השנוי הוא מהמסכים ,הנה יהיה כל השנוי מהמסכים ,אלא
שהוא יתחדש מעט מעט .וכן הענק בתנועת ההויה ,וזה כי מה שיתחדש
ממנה מהצורה המזגית הנה ענינו כמו הענק בשנוי אשר באיך ,שהוא
234
מ ל ח מו ת
ת
טהמסבים ,כמו שקרם• ומה שיטחדש טמנה סהצורח הבללית לבעל
הנפש ההיא — וזאח היצירה לא יחויב בה שתהיה מזולה המסכים על
כל פנים ,אבל חהיה מהמסכים באופן טה ,במו הענין ברברים ההוים
במלאבה ,שהתמונה בהם היא הווה מהתמונה המושכלח אשר בנפש
האומן .והנה הענין בנתינת הצמיחה כמו הענין בתנועת ההויה
והתנועה אשר באיך ,ווה מבואר בנפשו מענינה ,והוא מבואר בה מאר,
שהיא כבר תהיה מהמסכיס .ואולם התנועה שלא יתחרש ממנה
תכלית אחר כמו בתנועות המחולות מן השיר ,הנה היא נם כן מחמסכים
כאופן מה ,והוא הציור אשר לסתנועעים בענין תנועת השיר ההוא,
וכפי יחסה מהמהירות והאחור תהיה תנועת המתנועעים במחולות מהירה
או מתונית ,ווה מבואר בנפשו מענינה .ולוה הוא מבואר שכל אלו
הרברים המתחרשים הם מהמסכים באופן מה ,ווה רבר מחוייב לפי
מה שובר הפלוסוף .ויראה שאבן רשר גם כן הסכים שחרוש כל
המתחרשים הוא מהמסכים כאופן מה ,ולוה המשיל וה הכח חגפשיי
אשר מרעים אל הבית אשר כנפש ה מנה ,שהוא מסכים באופן מה
אל הבית הנעשה במלאכה.
ואולם השתרלנו לסלק הספק כזה באלו הרברים שזכר אק רשר
שיתכן שיחשב בהם שיהיה חרושם מזולת המסבים ברי שלא ישאר
בזאת ההקרמה ספק ,רוצה לומר ההקרמה שנאמר בה כי כל מה
שיצא מהכח אל הפעל אמנם יתחרש מטה שבפועל בסוג ההוא ,לפי
שזאת ההקרמה היא ממה שתישיר אותנו למצא האמת בררזשים רבים
ויקרים ,במו שהתבאר למי שעיין בטבעיות ובאלהיזת .ובאשר התישב
לנו זה ,הנה נאמר שאין רי בהויית כעלי נפש בחום המשוער אשר
יניע בזרעים ובמה שידמה להם מהנרמיס השמימיים /כמו שאץ די
בהדה המתחדש במלאכה אשר תעשה התמונה בחום המשוער אשר
תפעל בו המלאכה ההיא ,כי החום הזא כלי למלאכה ,ואינה המלאכה
בעינה־ ולזה הוא ממאר שבזרעים כח נפשיי יחסי מחמתהוה יחס
המלאכה סהעשוי במלאכה .וככר הספים בזה אבן דשד ,כמו ?{יראה
מדבריו ,ולזה אמר שוה החום המשוער מגעת מהאומנות האלהי השכלי
אשר הוא תמה כצורה האחת אשר למלאכה האחת הראשיית אשר
תחתיה מלאכות שונות ,ריצה לומר שהמלאכות ההם הם משרתות
למלאכה הראשיית .ואץ ראד שיחשב מדבריו שיהיה האומנות האלהי
הוא אשר יתחדש ממנו זה החום המשוער לכר ,אכל יסכים שהאומנות
האלהי הוא אשר יחחרש ממנו בזרעים היחסים והצורות אשר בהם
יפעלו זה הפעל אשר הוא כתכלית הסחר• ולזה אמר שאלו היחסיס
מ א מ ר ה׳ ה ל ק ג׳ פ ר ק ג׳
235
והצומת הם נמצאים בפעל במניע ראשון בצר מהצדדים ברמות טציאזוז
הע׳«י בפעל הנפש העושה^ .זה הוא מבואר שאבן רשד הסכים
שואת ההויה תעלה לשבל נבדל ,הוא אשר יהיו נמצאים בו אלו הדברים
ההווים בפעל בצר מד ..אלא שבבר יראה מדבריו שהוא יחשוב שור.
הפעל יהיה מר.םניע הראשון בשיושפע ממנו באמצעות החום המשוער
כה נפשי טבעי יפעל מה שיפעלהו בתבליח הברור ,עם היותו בלחי
משכיל ,וואת היא הנפש אשר ירטה ארסטו שהיא נאצלת מהשמש
ור.גלגל הנוטה .והנר .הענין בה כמו הענין בפעולות הבעל נפש בענין
הצמיחה והר.זנה ,שהיא בתבליח הסחר מבלתי שיהיה הטבע משכיל
מה שיפעל אותו מזה• ובמו שהפועל בהוייה ההיא החלקית הוא כה
נפשי היולאני ,בן הענין מאת הדווייר .הבלליח ,רוצד .לומר שהיא
תהיר .באמצעות בה נפשיי היולאני הוא בזרעים או במר .שידמה לר.ם.
ואולם במה שאמר אבןרשדבפיחשו למאמר השביעי מ מ ה ש א ח ר
ה ט ב ע ירטה שהסכים שזה הכח אשר בזרעים הוא נברל ,ולזה אמר
שאלו כלם הם כחוח טבעמת אלהיוח יר.וו כמותם כמו שיהוו האומנים
המלאכותיים עשוייהם• ואמר נם כן שאלו הכחות ירמו לשכל כשהם
לא יפעלו בכלי גשמי מה שיפעלו אותו מהציור וחחטונה־ ואמר גם
כן שזה הכה לא יפעל אלא בחום אשר בזרע ,ולא על שהוא צורה בו,
כמו הנפש שהיא צורה בחום היסודי ,אבל הוא נעצר בו כדמיון סר,
שתהיד .הנפש נעצרת בגרמים השמיטיים .וזה כלו הוא מנזה שיראה
מטנו שזה הכח הוא נברל• כי זה מסגולח הנבדל שלא יפעל מה שיפעל
אוחו בכלי ,ושיהיה בלחי רבק בחומר ,כמו שיאמר אכן רשר בזה הכח
אשר מרע .אלא שאבן רשר יאמר בזה המאמר שלא התבאר מוה
שיהיה זד .הכח הטהור .נבדל• והנה הביאהו לזה ,כי הוא חושב כי מפני
שהוא יפעל מר .שיפעל אוחו מזר .בכלי מה ,וזר .רבר אמרו כבאור
בבאוח ל מ ה ש א ח ר ה ט ב ע ממאמר הנרשם באות הלטר• והנר,
זד .בלחי צורק ,כמו שבארנו בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה המפר,
חה כי מה שיפעל אותו הנבדל בזולתו יד>יה בר.כרח בכלי באופן מה,
והוא הכלי אשר ןר.יה בו החמר טובן לקבל רצויו .וסוף הדברים ,הנר,
איך זטה שהיה ,הנד .הוא מבואר שאבן רשך הסכים שזאת הר-וייה
תעלה בהכרח אל כח נברל ,הוא שכל ,ושהוא טסכים באופן מה אל
מה שיחחחזז בזאת ההויה מהצורה ,זזה שהשכל הוא המניע הראשון
אצלו• ושהוא לא השתדל מ ה המאמר לסלק עליית ואח ההזיה אל כח
נברל ,אבל אמנם כטל בזה שתהיינה בכא.ן צורות נבדלות יר,וו כמותם
על הצר שהיה אומר אפלטון• ומזה הצר חלק עם תטטטיוס'כזה המקום,
236
ס ל ת מו ת רף
בי חמסטיוס אמנם טען לקיים מציאות הצורות הנבדלות אשר חיה
מניח אפלטון אלו הטענות אשר טען א pרשר לסלק אותם /וזה מבואר
טדבר תמסטיוס בבאוח למאמר הנרשם באות ה ל מ ד .
ואולם אם יהיה זה הפעל מההווה הנבדל באמצעות צורה היולאנית
אחרת בזרע זולת החום היסודי אשר בו ,או יהיה זה ממנו בזולת
אמצעות ,זה ממה שיש ספק בו ומבוכה .והנה נחקור מזה אחר זה— .
והנה הנראה מדכרי אכן ר שר בזה שהוא יסכים שהמהוה הנברל יעשה
זה באמצעות צורה היזלאנית היא בזרע .ואמנם א בו ב כר יראה שהוא
יעשה זה בזולת אמצעי ,לזה הסבים שהפועל להוייה אשר בזרעים
הוא כח מסתבך כורעים ,הוא שכל ,לפי מה שספר ממנו אכן רשר.
ואולם הטענה השלישית מהטענות שזכרנו לקיים רעת תמסטיוס הוא
נם כן ממה שירמה ממנו שזאת ההויה תעלה אל פועל נברל הוא שכל,
ולזה היתר .מגעת זאת היצירה מה האופן מהשלמות אשר נלאו הדעות
האגזשיזת להשיג ממנו כי אם חלק מועם .כי זה כלי ספק יחוייכ שיהיה
מסודר מפועל אחר משיג החבלית ,אלא שלא יתבאר מזה אם זה מסודר
ממט מולח אמצעי ,או באמצעי־ וזה בי ר£ז לאוסר שיאמר שהוא
מסודר ממגו באמצעות בח נפשיי ישפע ממנו בזרע ,והוא יוליך אל
הבונד .מזולת שישכיל זה ,כמו הענק ככח הזן וד.צוםח ,שיוליך אל
הכונר .בתכלית מה שאפשר מזולת שישיג ז ה ,וזה אמנם יהיה במה
שיסודר לו מזה הפעל מהפועל הנבדל הםד.וה אותו• ור.נר .הענץ בזה
מזו הענין ברברים הנעשים במלאכה אשר הושמו בהם בלים יוליכו
אל המנה מוולת שישכילו ,וזה אמנם יהיר .מפני מה ששם בר.ם האומן
מההכנה לעשות זה הפעל ,והמשל מה שהרחים ימצאו בהם כלים
מניעים אותם בסבוב מזולת שיביט זרי ,ואמנם הבין זה האומן ששם
כר.ם אלו הכלים .וד.וא ממאר שלא יחויב מזאת הטענר .שיהיו בד.זיד.
אחת שני פועלים ,האחד יבק החמר לקבל הצורר ,.והאחר יתן הצורר.
כמו שזכר אבן רשר מהקודמים .ויראה מאמר תמסטיוס בזאת הטענה
שהוא לא הבק שתהיה זאת ההויה בזה האופן שהבין אבן רשר סהקורמים
לו מהמפרשים.
ונאמר נם כן כי הטעמת שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד לא
יחייכו שלא תהיה זאת הר.וייה מסודרת משכל אס באמצעות כח אחר,
או בזולת אמצעזח .וזה בי מה שנאמר בטענד .הראשונד .מהטענות
שזכרט הוא טמאר שלא יחוייכ ממנו שלא תעלה זאת ההוייה לפועל
נברל ,אבל מה שיחויב ממנו הוא שאי אפשר שיהיו בהוייה האחת
שני פעלים ,יהור .האחר הצורה ויפעל האחר הכנת החומר לקבלה•
מ א מ ר ה׳ ח ל ק נ׳ פ ר ק נ׳
237
ואולם אם הונחה כל ההויה םםודרת טהפועל הנבדל באםצעוח החום
היסודי אשר בדבר המתהוה ,או באמצעות כח נפשיי מ ,כסו עיהמה
בעל המלאכה אשר בחמר באמצעות ההכנה אשר בחמר לקבל דצויז,
הנה לא יקרה מזה בטול מזה הצר .זק יתבאר זה הענין במה שנאמר
בטענה השנית והחמשית והששית והשביעית מאלו הטענות אשר זכתום
לקיים דעת אק רשר .ההשמה שיחוייב מהם הוא שאי אפשר שיהיו
בהוייה האחת שני פועלים /יהווה האחר הצורה ויפעל האחר הכנת החמר
לקבול הצורה ,אבל לא יחויב מהם שלא תעלה זאת ההוייה לפועל
נבדל .הה מבואר בנפשו למי שיעיץ באלו הטענות.
ואולם מה שנאמר בטענה השלישית מאלו הטענות שזכרנו לקיים
דעת אבן רשר שאי אפשר בצורה הנברלת שתפעל צורח בוזומר כאלו
הבעלי נפש ,לפי שזאת הצורה המהוה הבעלי נפש תפעל מה שתפעל
אותו בכלי מה ,והוא החום הנפשיי אשר בזרעים ,או במה שיאות להם
בדברים שאינם נולדים מזרע ,ומה שזה דרכו הוא מבואר שאינו נבדל■
הנה הוא מבואר ,שאף על פי שנורה כזה המאמר ,הנה לא יחויב
שלא תעלה זאת ההויה לפעל נבדל ,אבל מה שיחויב שהפועל הקחג
להויה הוא היולאני ,כי הוא יפעל מה שיפעל אוחו בכלי ,אבל הוא
אפשר שיהיה זה הפועל הקרוב כהויה מחוחזז מפועל נבדל ,כמו שאמר
זה אבן רשר בבאות לספר בע לי ח י י ם ,רצוני שהפועל לזה הכח
הנפשיי בזרעים הוא נבדל ,כי הוא יעשה פעולתו זאת מולח כלי.
ועור שכבר בארנו בפרק הששי מהמאמר הראשק מזה הספר שלא
יחוייב מזה שיהיה זה הכח המלאני .וזה כי הפועל הנבדל ימצאו לו
שני מינים מהפעולות• ה א ח ר מהם הוא השגתו עצמות ,חה הפעל
יהיה ממנו בהכרח בזולת כלי• והשני הוא שיושפע מסט מהפעולות
או מההפעליות בנשמים ,זזה לא ימנע המחו בכלי באופן מה ,וזה הכלי
הוא שיהיה בו החמר מוכן לקבל רצויו .חה כי החטעה שתסודר ממניעי
הגרמים השםימיים הםחגועעים מהם היא באמצעות כלי ,והוא התמונה
אשר לגרמים השמיםיים אשר אי אפשר שתמצא החטעה הנראית להם
אלא בה• וכן יהיה גם כן כלי לזאת רתטעה הטבע שיעז לגרמים
השמיםיים ,שהם לא קלים ולא בברים ,כמו שהתבאר בטבעיות ,וזה
שאם היו קלים או בברים ,לא היה אפשר שתשלם מהם זאת התנועה
הםמביח המתמרח• והנה אלו המניעים הם גברלים ,כמו שבאר
הפלוםוף ויתבאר גם כן במה שאחר זה ,ולפי שהם מניעים הגרמים
השמימיים באמצעות כלי באופן מה .וכבר יתבאר גם ק זה הענק מצד
אחד ,רצוני שהפועל הנברל לא ימנע שיפעל בגשמים באמצעות כלי,
238
מ ל ח מו ת ה'
וזה כי מח שישפיעו בכאן מגיעי הגרמים השמימיים מהפעולות הוא
באמצעות כלי ,והואהככב• ובהיות הענין כן ,הוא ממאר שלא ימנע
שיהיה הפועל בהויה נבדל ,ואף על פי שר,וא פועל בכלי באופן ס ח,
והוא הכלי אשר יהיה בו החמר מוכן לקבל רצויו.
ואולם מה שנאמר כטענה הרביעית מהטענות שזכדנו לקיים דעת אבן
רשד שהמאמר כשהפועל להויח הוא שכל נבדל מסכים באופן מה
אל הצורות החיולאניות המתחדשות ממנו הוא דומה אל המאמר בצורות
אשר הניח אפלטון ,הוא מבואר שהוא כלתי צודק .וזה מבואר מהבטולים
שחויבו למי שהניח הצורית נמצאות על האופן שחיה מניח אפלטון
שלא יחוייב אחד מהם לפי זאת ההנחה ,ר׳ל אם הנחנו שאלו הצורות
נמצאות בשכל המהוה בדרך מה שיזטצאו הצורות המתחדשות מהמלאכה
בנפש האומן .וכבר בארנו זה קצת כאור כפרק הששי מהמאמר
הראשון מוה הספר .ועור שאבן רשד הסכים שהסדור המושבל אשר
בנפש המניע הראשון הוא הסבה כמציאות הסדור המוחש באלו הרברים,
ולזה אמר שכל היחסים והצורות הם בפעל במניע הראשון כצר מהצדדים,
כמו ברמות העשוי בפעל בנפש העושה .וכבר הורה נם כן אבן רשד
במוחלט זה הענק בכל אחד ממניעי הנרמים השמימיים בפירושו למאסר
הנרשם באות הלמד ,וזה שהוא אמר שם שהגרסים השמימיים יתנועעו
לפי שחם ישכילו מנפשם ששלמותם אמנם הוא בתנועה ,כמן
שישכיל המתנועע לשמור בריאתו ששמירת בריאתו היא כתנועה• ועוד
שחם ישכילו שתנועתם היא לאשר יוציאו מה שהוא ככה כאופן טה
מהצורות הנבדלות אל הפעל ,והם הצורות ההיולאניות• כי סן הדומה
שיהיו לאלו הצורות שני מציאויות ,מציאות בפעל ,והוא המציאות
ההיולאגי ,ומציאות ככח ,והוא המציאות אשר להם כאופן הצורות
הנבדלות• ורצוני ככח כסו מה שנאמר שהצורות המלאבויות להם מציאות
בפעל בהיולי ,ומציאות בכח בנפש העושה .וזה מה שיראה סמנו שאלו
הצורות להם שני מציאוייח ,מציאות נבדל ,ומציאות בהיולי ,והנבדל היא
סבה לאשר בהיולי .וזהו מה שהשתדלו׳ בו האומרים כצורות ונפלו למטה
סמנו .עד כאן לשונו — .הנה בכר התבאר מזה המאמר תכלית הכאור
שאכן רשד יראה שההויה תעלה אל פועל נבדל ימצאו בו כל הצורות
ההיולאניות בצד מה ,והוא הצר אשר ימצאו בו הצורות המלאכותיות
בנפש העושה ,ושואת ההנחה היא בלתי מסכמת להנחת האוסרים
כצורות .ואולם מה שאמר אבן דשר שאלו הצורות נמצאות ככח כצורות
הנבדלות ,הנה אין רצונו בזה שלא יהיה לאלו הצורות מציאות בפעל
בצד מך בצורות הנבדלות ,והוא המרור המושכל אשר להם• אבל
מ א ס ר ה׳ ח ל ק ג׳ פי־ה ג׳
239
הרצון בזה שאינם נמצאות נהם מציאות המלאני כי אם בכח /בסו
שהצורה ההיולאנית הטנעת מהמלאכה אינה נמצאת כנפש האומן כי
אם בכת ,ואולם מה שנמצא בפעל ממנה בנפש האומן הוא תמרור
המושכל אשר לה .תח מבואר מאד פרברי אבן רשד.
ואולם מה שנאמר בטענה השמינית ,שאם היתר .הצורה ההיולאמת
מתחרשת מהצורח הנבדלת ,היתה ההויה האחת מפועלים רבים ,כי לא
ישלם בצורות נבדלות שחהיינר .מחאחדוח ,כמו שישלם זה מהם כשר.ם
בר.יולי ,הוא חזק העומק והממכר •.אלא שעם התקירר .יתבאר שהענין
מ ה הוא בר.פך ,רצוני שר.צורוח הנבדלות ישלם בר.ם ר.ר.אחחרות
באופן יותר שלם ממה שישלם בצורות ההיולאניוח ,חה יתבאר אחר
שנציע שהוא מחויב שישלם במושכל הצורות ההיולאניוח ההחאחדית.
וזה יתבאר ממר .שאומר ,וזה כי הסחר המושכל בנפש האומן מר.דכר
הנעשה במלאכה אשר מ צורות הם קצתם לקצת במררגח השלמות,
כמו הענק בצורת הבית אשר בנפש ה א ^ ,שתמונת האבנים והלבנים
דא הולכת במררגח ההיולי מהכוחלים ור.פחחים ,וצורח המחלים
והפתחים הולכת במררגח חר.יולי מצורת החדרים ושאר חלקי הבית ,
וצורח החדרים יר.חצרזח ושאר חלקי הבית הולכת במררגח ההיולי
מצורת הבית בכללו• ולפי שזה הסדור אשר הוא בנפש האומן הוא
נבדלבר.כרח ,כמו שהתבאר בספר ר.נפש ,הנר .יר.יה המשיג ור.מושג
דבר אחר במספר• ואם חיו אלו הצורות בלחי מחאחרוח בנפש האומן,
כמר .אני חמר .מאתה צר יתכן שיעשה המנר .קצת אלו הצורות כעבור
קצת ,האם אפשר שאעשר .אני מה שאשיג אוחו בעבור שיגיע מה
שתשיג אוחו מזולת שיהיה לי השגה בו :הנה זה מאמר בתכלית הבטול,
כי איך ישלם לי הר.חישר ביותר שלם שאפשר אל התכלית שתשיג
אוחו ,ולא אשיגהו• הנר .זה אם חיה ,יהיה במקרה ,וזהו ממה שלא
יגיע טמנו רבר טאריי ,כמו הענק באלו הדברים המחחרשים מהמלאכה
או מהטבע .וכבר יתבאר זה גם כן מפני השכל הנקנה ,וזה שמושכליו
הם רבים ,והוא עם זה מחויב שיהיה אחד במספר ,ומה שהוא שלמות לאחד
במספר הוא מחויב שיר.יר .אחר במספר ,כמו שזכתו במאמר הראשון
מזה הספר .ועוד שאנחנו נמצא הארם שיקיש בין קצת אלו המושכלוח
זבק קצת• ואם לא היר .השכל הנקנה אחר ,לא היה לו אפשר זה,
כי לא אוכל להקיש בין ידיעתי לידיעתך הבלחי ירועד ,לי• ואולם
היה אפשר במזשכלוח שיחאחח כלס ,כי הם כלם קצתם בעבור קצת,
וקצתם שלמות לקצת ,ור.שלםוח ומה שהא לו שלמות הוא ליריער.
אחת ,כי הם מצטרפים ,והמצטרפים הם ליריעה אחת• וזה ממה שיראר.
240
מ ל ח מו ת ד ד
ממנו שככר ישלם הההאחתת כשכל הנקנה כמושכל בל ה8וחח
ההיולאניות אשר החסו־ הראשון הוא כחיי עליהם .ואם היה הענין
כן בשכל הנקנה ,עם העלם ממנו הרכה מהרכרים שישימו זה הסדור
המושכל מתאחר ,כמו שר!תבאר כמאמר הראשק מור• הספר ,הנה בל
שכן שישלם זר .הר.תאחדות בנפש הנבדל הפועל להוייר .שלא יעלם
ממנו רכר ממר .שישים זר .הסדור המושכל מתאחר ,כמו שהתבאר
בראשון מזר .הספר .ובכלל הנה ממאר שאלו הצורות המושכלות הם
מתאחדות כשכל המשיג אותם .וזר .כי סחר הנמצאות מפני שהוא
מתאחר ,הנר .הוא עלול משכל אחר ,ומן השקר שיד.יד .עלול ממנו
כזר .האופן הנפלא ,ותא לא ישיג מה שר.וא עלול ממנו בצר מר•.
ולזר ,תמצא שהפילוסוף הסכים שהשם יתברך יורע כל המושכלות ,אלא
שד>.א ישכילם יחד ,לא כזר .אחר זה ,ור.נר .ישכ^ם יחר כצד שר.ם מ
בכללם סחר אחד .חר .שר.וא אמר כמאמר הנרשם באות ה ל מ ד דכר
זר .לשונו• הנר .כל מר .שאין לו יסור יר.יר .הוא הוא ,לפי שהשכל
ור.ד.שחכלות אחר גט כן .וככר נשאר שנגיד ,אם היד .המושכל מורכב,,
הנר .הוא כאשר כחלקי הכל ,או לא יתחלק ,כל מד .שאץ לו יסוד ,במו
השכל האנושי ,ואשר לטורככים החלקיים כזר .האופן כפי המץ הזה ,אכל
המשובח בזר .מר .שהוא כל ,ור.וא רכר אחר .וכפי זר .הענין ר.ר.שכל
הוא כעצמו ככל הזמן .ער כאן לשונו .וזר .מר .שאנחנו מפרשים בזה
המאמר ,כעמר שהיתר .כונת הפלוסוף לבאר שהשכל הראשץ הוא
אחר פשוט בכל הפנים ,כיאר תחלו! שהמשכיל והרושכל ור.מושכל
ממנו הוא רכר אחר כמספר ,ולוה לא יד.יד .כז דכוי מזה הצד .חה כי
כל מה שאין לו יסוד הנה יר.יה המשיג ור.ר.שגר .ור.מושג אחד כמספר•
ואמנם מד .שיש לו יסוד יהיה כו המושג זולת ההשגה ,.וכל שכן שהוא
זולת המשיג ,ור.משל שהצבע אשר בנראה הוא זולת הצבע אשר בכח
הרואה ,ור.וא ר.ר.שגר ,.ובל שכן שתא זולת הכח הרואר *.ואולם
מר .שאץ לו יסור לא יתכז כו שיר .T .המשיג זולת ר.ר.שגר .או זולת
המושג ,כמו שהתבאר במאמר הראשץ מזר .הספר .וכאשר נשלם
לו זר .הכאור שלא יר.יה כשם יתברך רכד מזה .הצד ,השתדל לבאר
שאץ כו רמי מצה היות עצם המושכל מורכב ,ולזר .אמר וככר
נשאר שנג Tאם היה המושכל לשם יתברך מורכב ,כמו שיראה
םר.סרור אשר לעולם העלול ממנו ,הנר .הוא יהיה מתחלק ,כמו
הענץ כחלקי הכל ,רוצר .לומר שהמושכלות תר.יינר .כו רכות מתחלקות,
כמו הענין כחלקי הכל שיתו רכים ,ויהיה'בר.ם הכל סתרבר .כאופן
םר״ דרייה אם ק רמי מה כעצם השכל הראשץ ,תה מבואר הכםול.
מ א מ ר ה׳ ח ל ק ג' פ ר ק ג׳
241
אז נאסר שזה הטושכל הוא בלחי מחחלק ,ולזה לא יהיה כו רכוי מזה
הצר ,כי לא יחחלק בל מדי שאק לו יסוד ,כסו הענין בשכל האנושי,
רוצח לומר בי עם היוה במושכליו׳רבד מה ,הנר .הוא אחד פשוט
כלתי מתחלק ,במו שבארנו אנחנו במה שקדם סהרבריס כזה הסרק
ובמאמר הראשון מזרי הספר .והנה אשר למורבכים ריחלקיים מריסדור
יהיושר הוא מורי הטין ,רצוני שהוא מתחלק באופן מרי אל השלם
וריחסר ,ולוה הירי כחלקי נררם רכוי כאופן מה ,והירי זה כן ,לסי
שיש לרים יסוד .אכל המשובח בזה הוא מה שהוא כל ,וריוא דכר אחר,
רוצה לומר שהמחר משוכח כזה הוא רירבר שריוא כולל כל הסרור
זרייושר אשר בנמצאות ,וריוא רכר אחר כמספר ,וזריו השם יתברך•
וזה אמנם הוא אפשר בו לפי שאין לו יסור .ולפי שככר התבאר שהשכל
והמושכל מפנו הוא דבר אחד במספר ,רינה אם בן ירייה השכל בשם
יתכרך נעצמו כזה האופן אשר יוכלל כו סחר כל הנמצאות בכל הזמן.
רינה הוא זרי מה שפירשנו אנחט בזה המאמר ,והוא מסכים למרי שאמר
אותו הפלוסוף לסי מרי שיתנהו מוכן מילזתמ ולפי דיאטת בעצמו.
ואולם אכן רשר פירש מ ה פירוש אחר בלתי מסכים ללשון ריפלוסוף,
זזרילשוט' וכבר נשאר שנגיר אם היה המושכל מורכב ,הנ ה ה כ ל
כאשר הש ת נה בחלקי ריכל ,ירצה וככר נשאר ספק במושכל ממנו אם
ריוא פשוט או טורכב טמושכלות רבות־ אכל אם הירי מורכב ממושכלות
רכות ,הנד .הוא בריכרח זולתי רתלקים כלתי טחדטר ,.וטרי שהירי ק
רינדי ישכיל רבדים רכים ,וטרי שישכיל רברים רבים רינרי הוא ישכיל
דברחוץטעצטו ,וריטושכלותםטנו רים סכת עצמו .ואסרו ולא י ת ח ל ק
כל טה שאין לו יסור ,כטז השכל החיולאני ,יסבול שירצדי שכל טרי
שרייה סן השכלים אק למזשכלו יסור ,והוא אשר השכל וריטושבל דבר
אחד בעינו אי אפשר מ החלוק ,כמו מרי שאפשר לשכל האנושי אחר
שרייתרי סכת החלוק בשכל האנושי ריוא שר&ושכל בצר מר .הוא בלתי
השכל ,וזח שאלו התאחרו השכל והמושכל ממנו ככל הצדרים לא ישיגדיו
שירייו מושכלותיו רכות ,לפי שסכת חרמי הוא הזולחיות אשר בין השכל
והמושכל טמנו .ויסמל שירצה שהראיה על שכל טה שאין לו יסור
לא יתחלק ריטזשכל טסנו pהשכל האנושי ,וזה שאנו נרארי בטרי
שיפשיטחו טריחטר ,ואם לא יהיה נקי בטוחלט ,הנד .השכל והמושכל
יחיה רכר אחר־ וכאשר היה זה כן ,הנה מה שהיה מנוקה pהחמר
במוחלט רינרי המושכל ממנו ורישכל ריוא רבר אחר במוחלט .ואמרו
ואשר למורכבים ה ח ל ק יי ם בזרי ה א ו פ ן כ פ י זה ה מ י ן ,ירצה
והדברים רוטורכביס אטנס יעדיפו קצתם את קצתם במעט רירירככרי וקורבה
16
242
ס ל ה מ ו ת ה'
םהפשוט הראשון באוחו הסוג• ירצה שכאשר נמצא בכאן סוג מוז סזשכל
יעדיף קצחו אח קצח בהרכבה ,חצה לומר בזולחיוח המושכל לשכל,
הגה היזחר משובח מהם הוא א׳1ר הוא פחוח הרכבה באוחו הסוג,
אבל הוא הפשוט באותו הסוג .וכאשר אמר שההעדפה בסוג מה שיעדיף
במיעוט ההרכבה ,אמר אבל ה מ שו בח הוא מה ש ה ו א כל ,ו הו א
דבר א ח ר ,ירצה אבל יתחייב שיהיה המשובה בכל סוג הוא כל ופשוט
לא יתחלק ,והוא דבר נפרד מעצמו חוץ מהמורכב ,ר׳ל שאין עצמו
בהרכבה־ משל זה שהדברים החטים אטנגז יעדיפו קצתם את קצת
במיעוט החום ורבויו ,ולזה היה הדבר החם כמוחלט הוא אשר אין
בו הרכבה ,והוא האש ,אחר שהוא לא יתערב בו גשם אחר בעבורו
היה מעט חם• וכן השכל הראשון יחדב שיחיה פשוט ואחד במוחלט .
ואמרו וכפי זה הענין חהשכל הוא לעצמו בבל הזמן ,ירצד ,אבל הוא
לא ישכיל דבר חוץ מעצמו ,אחר שהוא הפשוט ,הגה השכילו עצמו דבר
לנצח ,ולא נירא שישיגהו לאות בענין השכל סמנו .ובן חדיב שיהיה
העגין בשאר השכלים הנבדלים ,אלא שהראשון הוא היותר פשוט מהם,
ולוה היה האחד במוחלט ,מה שלא היה בו רמי כלל ,לא מפני שנוי
השכל למושכל ,ולא מפני רכוי הסושכלוח ,לפי שרבוי המושכלות
בשכל האחר בעצמז בענץ השכל ממנו הוא דבר נמשך לשנו' אשר
ימצא מ בק השכל והמושכל ,לפי שכאשר התאחח השכל והמושכל
התאחחח שלם ,יחויב שיתאחרו המושכלות הרכות אשר לאותו השכל,
הגה יהיה אוחו השכל אחד ופשוט מכל הפנים ,לפי שכאשר נשארו
המושכלות המגיעות בשכל אחל רכות ,לא •תאחד בעצמו ,לפי שהוא
זולתיי להם .חהו אשר נעלם מתמסטיום כשיניח שיהיה השכל ישכיל
מושכלות רמת פתאום ,ווה שהוא ימתור אמרנו שחוא ישכיל עצמו ולא
ישכל רכר חוץ מעצמו ,ושהשכל והמושכל ממנו תא אחר סכל הפנים/
וזה שהוא אמר שהוא ישכיל הדברים כלם ,ספני שהוא ישכל שהוא
התחלה להם ,וזה בלו ממאמר סי שלא יבץ מופתי ארסטו .הנה אכל
כבו־ השיג זה הספק ,והוא שיהיה השם יתברר סכל במה שככאן ,לזה
רחקו אגשים לומר שהוא אינו יודע מה שבכאן אבל בידיעה כוללת,
לא בדרך חלקיח ,והאמת שמצד שהוא יורע עצמו לבד יודע כל הנמצאות
במציאות אשר הוא עלה למציאותם ,ומשל זח מי שידע חום האש
לבד לא יאמר שאין לו בטבע החום הנמצא בדברים החמים ידיעה ,
אבל הוא זה אשר ידע טבע החום במה שהוא חום במוחלט־ .וכן הראשי
ישתבח שמו הוא אשר ידע טבע הנמצא במה שהוא נמצא במוחלט
אשר הוא בעצמו ,ולוה היה שם הידיעה נאמר על ידיעתו ישתבח שמו
ז א מ ר ה׳ ח ל ק ג׳ פ ר ק ג׳
243
זידיעתט בשתוף השם ,וזה שידיעתו היא סבה הנמצא ,והגמצא סבה
לידיעתנו .וחנה ידיעתו ישתבח שמו אינה מתוארת לא ככוללת ולא
בחלקיח .לפי שאשר ידיעתו בוללח הוא יודע בחלקיות ,אשר הס
נמצאים בו בכח ,הנה ידיעתו בהכרח היא ידיעתו בבח ,אחר שהיה
הכולל אמנם הוא ידיעת הענינים החלקיים ,וכאשר היה הכולל היא
Tיעה בכח ,ואין כח בידיעתו ישתבח שמו ,הנה ידיעתו אינה כוללת.
ומתר מבואר מזה שאי אפשר שתהיה ידיעתו חלקית ,לפי שהחלקיות
איז תכלית להם ולא תכללם ידיעה .הנה הוא ישתבח שטו לא יתואר
בידיעה אשר בנו ולא בסכלות אשר הוא מקבילה ,כמו שלא יתואר
בהם מי שדרכו שלא ימצא בו אחד מהם• הנה כבר התבאר אם ק
מציאות נמצא לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא זולחיות בין מציאותו
וידיעתו .עד כאן לשון אבן רשר.
ולפי שכבד יחשב ממאמרו שיהיה השס יתברך בלתי יודע נמוס
הנמצאות וסדרם בצד מהצדרים ,והוא מה שהתבאר חיובו במה שקדם,
הנה ראינו בכאן לזכור מאמרו ולעיין בו אם הוא צודק ,אם לא .והוא
מבואר שאם היה שיבין אבן רשר זה הענין ,הנה אין פירושו מפכים
ללשון הפלוסוף• כי הפלוסוף אמר אבל ה מ ש ו ב ח בזה מה שהוא כל,
והוא דבר אחד• ואם לא יהיה במזשכלוח אשר ידעם רבוי כאופן מה,
לא יסכן שיאמר בו מלת כל ,ולזה הוא מבואר שהפלוסוף יראה שהשם
יחככך ידע נמוס הנמצאות בכללות ,ומה האופן הוא עלה לו ,כמו
שהזמוס הנמצא בנפש מנהיג הצבא הוא הסבה בסדר הנמצא בצבא,
לפי מח שאמר ארסטו אחר זה הפרק .ובכר באד הפלוסוף שלא
יהיה מפני זה רבוי בשבל הראשון ,מפני שאין לו יסוד ,והרבוי הנמצא
בזה הסדור ברברים הנמצאים ה!א מפני היסוד ,במו שהתבאר .והנה
אבן רשר המיר מלת כל בפירושו ושם במקומה מלח פשוט ,ולוה נטה
שיאמר שידיעת השם יתברך הדברים במדרנח מי שידע חום האש,
שכבר יש לו ידיעה בטבע החום הנמצא בדברים החמים .והוא מבואר
שחום האש הוא החם שברבדים החמים אשר בתכלית ,לפי שהוא
פשוט ,ולא התמזג בקור ,ולזה יתכן שיאמר בו כל החום .ובזה האופן
Tם־■• שיבין אבן רשר שיהיה מובן מלת בל אשר אמרה הפלוסזף בזה
המאמר ,אלא שזה לא יתכן שיאמר אלא כדברים המתחלקים באופן
מ־! ,כמו הענין בחום האש שהוא מתחלק כשהתמזג ,עד שכבר ימצא
חום מה כפל חום אחר ,ולזה יחויב שיהיה במושכל השם רמי באופן
®ד .וזה דבר כבר הסכים עלמ אבן רשר ,כמו שזכרנו במה שקדם,
חדי שהוא אמר שכל היחסים והצורות הם נמצאים בפעל במניע הראשון
*16
244
ט ל ח טו ת ה׳
בצר טהצררים^ כרטוח נמגיאוח העשוי ב>«3ל בנפש העושה .ולא אשער
אם סחר בכאן אבן רשר נפשו; או חהיה מנהו גם בן בזה הם^ם
שהשם יחברך יורע נטום הנטצאוח וסררם בצר שהוא מ אחר ,כסו
שהוא האטח בעצטו ,ואחשוב שיהיה הטכוון טאכן רשר בזה הטאסד
שהשם יחברך יורע םרר הנטצאות הטושכל אשר הוא עלה לטרור
המוחש הנמצא בהם ,אלא שזאת היריעה לא קנה השם יחברך טהנמצאוח,
אבל הענק בהפך ,והוא שהנמצאות קנו המציאוח טריסרור המושכל להם
בנפש השם יתברך ,כמו שיקנו הצורות המלאכיות מציאותם מהטרור
המושכל להם בנפש האומן,
ואולם אם ישכיל השם יתברך שישפע מטנו רבר לנמצאות ,אס
לא ,הוא מטה שיש בו עיון .והנה ת מ ס ט י ו ם יראה שהוא משיג
השופע טמנו מצד מה שהוא לו התחלה• ואבן רשר יראר .שלא
ישיגהו ,לפי שהוא מטה שהתבאר מדברי הפלוסוף שהשם יחכרך
לא ישכיל כי אם עצמו .ואנחנו נאסר שהוא ישיג השופע מפנו
פצר שהוא עצמו ,והוא הצר היותר נכבד במציאותו ,רוצה לומר מצר
מה שקנה טהנטום והסרר אשר בנפש השם יתברך־ ואלז חיה
השופע סמנו רבר זר על כל פנים מהמושכל אשר לו ,היה בלחי ראוי
שישכילהו• אבל מפני שמה שישכילהו הוא מסכים באופן מה למה
שיושפע ממנו ,הנה הוא מבואר שהוא ישיג מה שיועזפע מטנו מזה הצד.
ועזר כי מפני שההתחלה ומה שהוא לו התחלה הם מצטרפים ,והטצטרפים
הם ליריעה אחת ,הנה יחויב שתהיה אצל השם יתברך יריעה במה
שהוא לו התחלה .ועור כי מפני שהשם יתברך משיג עצמו מזלם
שבפנים ,הנה ראוי שלא יעלם מטנו שכבר יושפע מטנו דבר מה ,
ולולי זה תהיה השגתו עצמו חסרה .ועור שהוא מן השקר שישפע
מטנו מה שישפע בתכלית השלמות האפשרי להגיע אל התכלית המכוון,
והוא לא יכזין זד .זלא ידע־ חה שזה אפשר במלאכה המשרתת ,אבל
כמלאכה הראשייח לא יתכן בה זה .והנר .אפשר שירע השם יתברך
העזזפע ממנו מצר השגתו עצמו ,כי השופע מטנו הוא מסכים באופן
מה לעצמותו ,כמו שיסכים הסדור אשר ברברים המלאכיתיים אל הסדור
הנמצא להם בנפש האומן .ולזה היטיב אבן חטר על שהשכל והמושכל
אינו בארם רבר אחר כמספר ,הגה הוא בנוי על שהשגחנו הוא לכללים־
ובבר אמרנו בסתירת זה במאמר הראשון מזה הספר ,ולזה הוא מבואר
שהשגחנו אינה לכללים ,ולא לחלקיי ,אבל הוא לטבע המושכל לאלז
הדברים הנמצא בנפש הפועל אותם ,במו שבארנו במאמר הראשון מזה
הספר ,ולזה לא יד.יה הברל כין ידיעתנו לידיעתו יתברך מזה הצר,
מאמר ח׳ חלק נ׳ פרק נ'
245
זכבר יראה ב 0ה שאין ספק בו שרעת הפלוסוף הוא שהשם יתברך
ירע נטוס הנטצאזת יסדרם טמח שאסר אחר הפרק שזכרנו בטאסר
הנרשם באות ה ל מ ד .וזה כי הוא אטר שם דבר זה לשונו• ונחקור עוד
איר בטבע הכל הטוב והמשובח ,האם.הוא דבר נכר בעצמו ,או בסדר,
אי בשני הפינים ,כטוהחיל ,כי בסדור הטוב ,וטנהיג הצבא ,וזה יותר,
כי אק זח בעבור הטרור ,אבל זה לעלת זה .וככר היי עמו כל חדכריבו
נכזין מה ,אלא שאק סדר מחרטה השט והמעופף והצמחים ,ער כאן
לשונו .מהו טה שאנחנו מפרשים בזה הפרק.
ונחקור עוד איך נמצא בטבע הכל חטוב והכזשובח ,והוא טה שיש
בו טהםחר והיושר ,אם הוא דבר נכר בעצמו ונבדל מהדברים ,כאלו
תאמר שהטוב ימצא בשם יתברך לכד ,כמו שימצא הטוב כתכלית אשר
בעמרו שאר הדברים• וזה מבואר הבטול ,כי הטוב נמצאהו בכל אחד
סהדברים ,ואם הוא בקצתם באופן מתר משובח מקצת .או נאמר
שזה הטוב נמצא באלו הדברים במה שיעז להם טהסרר והיושר מזזלת
שיהיה בכאן סדר נכר בעצטו יושפע טמנו סדר הנמצא באלו הדירים ־
תה גם כן טבואר הבטול ,כמו שבארנו במה שקרם ,תה כי אץ די
באלו הדברים שימצאו בהם אלו.חיצירזת הנפלאות אם לא יסודר זה
ממי שהוא משכיל וממין אל התכלית .או נאמר שהטוב הוא בשני
רימינים יחד ,כמו החיל ,מרי כי כבר ימצא בו הטוב בשני פנים ,ה א ח ר
הוא בסדור הנמצא לצבא בפעולותיהם המעזועחת ביורזר שלם שאפשר,
והשני הוא הטוב הנמצא במנהיג הצבא אשר מאתו יסודו־ הטוב
הגמצא בצבא ,חה כי הטוב הנמצא במנהיג הצבא הוא מתר שלם ,בי
אץ מנהיג הצבא נמצא בעבור הסחר ,אבל הסחר הנמצא בצבא בעבור
מנודג הצבא .או יעזוב אמרו וזה יותר אל הטוב והמשובח אשר בנמצאות,
וירצה בזה שבזה הוא מנהיג הכל ימצא הטוב יותר מטה שימצא חטוב
הנמצא כחיל במנהיג הצבא ,וזה כי אץ השם יתברך מפני הסדור אשר
לאלו הדברים ,אבל זה הסחר הוא נמצא מפני מציאות הסדור בשם
יתברך• ואולם מנה ג הצבא אץ הענין בו כן ,כי כבר יהיה מנהיג הצבא
כצבא כרי שיסודר ממנו ר.םרור הנמצא בצבא .תהו טח שיראה שיהיה
צודק בענץ הטוב והמעזובח הנמצא בנמצאות ,רוצה לומר שהוא נמצא
נבר בעצמו ,והוא השם יתברך ,והוא גם כן נמצא בסדור אשר לנמצאות .
1ד,ג־ .יאמר הפלוסוף שעם הטוב הנכר בעצמו ,והוא השם יתברך ,היו
כל הדברים בטין מה ,רצוני שכל הדבחם לקחו מהטוב ההוא מה
שימצא להם מהסדר והיועזר ,אלא שקצתם לקחו ממנו יותר מקצח*
!ד-משל שהצמחים קנו מחר מעט מהטיב ההזא מטה שקנה מטנו השט,
246
מלחמות ה׳
ויותר קנו! טמנו המעופף סהשט־ ובכלל כל מה שתקרב מתר אל
השלמות קנה ■מהסדר הנמצא בנפש הסבה הראשונה מחר .הנה זהו
מה שפרשנו אנחנו מה הסרק ,והוא מסכים מאד ללשק הפלוסוף ולאמת
בעצמו .ואולם אבןרשר פירש מה פירוש אחר בלחי מסכים ללשון הפלוסוף.
ואיך שיהיה ,הנה הוא מבואר כי הפלוסוף טסכיס שהסדור אשר בכאן
שופע מהסדור המושכל אשר לשם יתברך ,כמו שישפע הסחר בצבא
מהסחר הנמצא כנפש מנהינ הצבא .ובכאן התבאר שהוא מחויב שיהיה
מושכל אלו הצורות מתאחד ,ואולם ד^ה אפשר מ זה ,מפני שאין לו
יסור ,ווה כי היסוד הוא סבה ברבר הנמצא באלו הצורות .ווה אמנם
יהיה מ שני צרחן* הצד ה א ח ד הוא מפגי הרמי אשר בכסות שישיג
הצורות ההיולאניוח מצר הנושא ,כאלו תאמר שצורח זה הסוס היא
זולת סוס אחר במספר• והצר ה ש ני הוא שהיסוד ישים הסדור האחר
במספר מתחלק ,מפני שקצחו אינו מובן שיקבל כי אם חלק מה מהםדור
ההוא ,והמשל כי היסוד ישים הכת הזן מתחלק טהכח וסרניש ,מפני
טבע החמר שיהיה מטנו הצמחים ,שאין בטבעו שיקבל מהשלמות יותר
מזה• ואולם הסדור המושכל לאלו הצורות לא יתחלק מה האופן ,וזו*•
מבואר כנפשו .והוא מבואר גם בן מזה שמושכל אלו הצזחח ישלם
מ ההתאחדות כצוחח ההיולאנ׳וח ,כי הוא ישים מתאחר ,הה שהוא
מתחלק בצורות ההיולאניוח .ובכאן התבאר בטול זאת הטענה אשר
יחשב בעבורה שהוא בלתי אפשר שיהיה בכאן פועל נבדל תעלה
אליו הוייח אלו הצורות ההיולאניוח הוא מסכיס להם כאופן מה.
ואולס מה שנאמר כטענה התשיעית ,שאם היחד• בכאן צורה נבדלת
המהווה הצורות ההיולאניוח המסכימות לה ,לא ידדה בכאן אושר בזאת
ההזיה ,לפי שהצורות הנבדלות הם נטצאיס מציאות יותר נכבד מהמציאות
אשר להם בחמר• הנה נאמר שלא יחויב מזה שלא תעלה זאת
ההדיה לפועל נבדל ,אכל מה שיחשב שיחויב מזה הוא שאץ בכאן צורות
נבדלות מסכימות בכל הפנים לצורות הודולאניוח ,כמו שהיה א ס־
אפלטון לפי מה שהבין מדבריו הפלוסוף• ואולם שיהיה בכאן פועל
נבדל ימצאו בו אלו הצורות על הצר שימצאו הצורות המלאכוחמח
כנפש העזשההוא ממד .שלא ימגע מזה דצד .ובכלל הנה הפועל הםוכ
לא יקצר מהטובה כפי סרי ש’א.כשר ,לרדות החמר חסר בעצמותו• ואם
היה אפשר לו שיקבל מהטיב והשלמות דבר הוא כמו ממוצע בין המציאות
השלם אשר לאלו העירות בפועל הנבדל ובין מציאות החמר ,הגד .כך
הראוי היה שיושפע מהפועל הנבדל זה הצד השני אשר לאלו הצורית
מהטצ-אות .ואם אמד אומר -שאם היה ר.ענין ק ,היה מציאות הצורה
מאטר הי חלק נ׳ פרק ר׳
247
ההיולאניחבעבור התומר ,וזהו הפך סה שיראהו הפלוסוף ,עם שהוא
האסת כעצסו ,והוא שהחסר בעבור הצורה* אסרנו לו שזה לא יתחייב
מזאת ההנחה ,וזה כי אנחנו לא נאסר שתהיה הצורה ההיולאנית
נמצאת ברי שיהיה הנושא לה נטצאת ,אבל נאסר שזה הפועל המהווה
הוא אשר יברא החסר בזה האופן מהבריאה ,ברי שתניע בו הצורה
אשר היא שלמות לו• ואכזגם היה טחויב זה חבטול ,אם הנחנו כהוייה
שני פועלים ,האחר פעל החסר ,והאחר הצורה בשהובן הרזסר לקבלה.
והנה בבר התבאר שלא יחויב מאלו הטענות שזברנו לקיים בהם דעת
אבן רשד שלא תעלה הויית הדברים האלו לפועל נבדל ימצאו בו אלו
הצורות ההיולאניות מתחדשות על הצד שימצאו הצורות המלאבותיות
בנפש העושה.
פרק רביעי
4חקור בו כזאת החקירה לפי האמת בעצכזו.
ואחר שכבר התבאר שלא יחויב מהטענות שזברנו לקיים בהם דעת
אכן רעור שלא תעלה זאת ההויה לפועל נבדל ,והתכאר עם זה קצת
כאור מהטענות שזכרנו לקיים רעת תמסטיוס שבכאן פועל גבן־ל תעלה
אליו ההויה ,והוא גם כן דבר הסכים בו הפלוסוף ואק רשר ,כמו
שבארנו בפרק הקורם* הנה ראוי שנשלים התקירה סאת לפי מה
שאפשר.
ונאמר שהוא מבואר כי מה שיתחדש ולא כוון בו תכלית ,הנה מה
שימצא בו מהשלמות והטוב הוא מיוחם אל ההזרמן והקרי ,ולזה נאמר
בארם ,כשהגיע מפעולתו תכלית לא כוון אליו ,שזה יהיה בקרי•
וכר,יות הענין כן ,הנה נאמר שלא ימנע בזאת ההויה הנפלאה אשר
לבעלי נפש אשר בכאן אם שתהיה זאת ההוייר ,כקרי ובהזד^ ,או
שתהיה מפועל מכוק בה התכלית אשר בעבורו היחה .והוא מבואר
שאין בכאן חלוקה שלישית ,וזה שהוא מחוייב בזאת ההויה שיהיה לה
פועל ,כמו שהתבאר בטבעיות ,כי לא יתהוה הדבר מעצמו .ולא ימנע
בפועל דעה אשר תיוחס אליו ההוייה אם שיכוין במה שיפעלהו וזתכלית
אשר־ בעבורו היה ,אם שלא יכוין בו תכלית .והנה הפועל אשר לא ימין
בו תכלית ,הנה הנעת התכלית מ הוא מיוחס אל ההזרמן והקרי,
כמו שקרס* והוא מבואר שהוא מן השקר שתהיה זאת ההויה הנפלאה
מיוחסת אל ההזרמן והקרי ,כי מה שזה דרכו לא יהיה מגיע בו השלמות
אלא מעט ובמעט סהזםן ובמעט מהדברים ,ואולם זאת ההויה ימצא
בה מהשלמות שעור נפלא ,והוא נם כן כהרבה מהרכרים ותמיר ,ולזה
248
סלחסוח ה׳
הוא מבואר שאי אפשר כה שתהיה מפועל לא יכוק כה הכליח .וכהיוח
הענין כן ,חנה לא חשאר אלא שתחיה ואח החויה מפועל סכוץ רח
התכלית אשר כעבורו היתה ,ולוה היה שתתישד כל ההויה אל התכלית
המחר שלם שבפנים .וזה הפועל הטכוק אל התכלית לא ימנע סשיהיה
היולאני ,או נבדל■ ואם חיה היולאני ,הנה חוא אם כזרע שיחהוח סמנו
הבעל נפש ,אם כרכר טתוץ ,כאלו תאמר בבעל הזרע ,כי אץ ככאן
הבר מחוץ יתבן שיהיה בו זח הכת ההיולאני חפועל להויה זולת בעל
הזרע ,תה םכואר בנפשו ,ועוד שהראיות אשר יבטלו שיהיה זה הכת
בבעל הזרע יכטלז גם כן שיהיה זה הבת ברבר מחוץ .זזה מבואר כהרכר.
סהראיוח אשר נביא בהם.
והנה המאמר כשיהיה זה הפועל המהווה הסכזץ אל התכלית כזרע
הוא מבואר הבמול מפנים רכים — .מה ם ,שאם היה הענץ כן ,הנה
יתוייכ שיהיה זה הכת המשיג זאת ההשגה מתתרש כזרע ,סמז הענץ
כשאר הצורות ההיולאנמת ,ולזה יתויכ שיהיה תחלה משיג ככת ,ואתר
ק ישיג בפעל ,כי תחש הכת המשיג יתייב שיהיה קורם תחש היותו
משיג ,כסו הענץ בשאר המעץגים ההיולאניים• ולפי שהבתות ההיולאניות
לא יקנו ההשגה אלא באמצעות החושים ,במו שהתבאר בספר הנפש,
הנר ,יתזיב שיחיה מרע בלי ההרגש ,וזה מבואר הבטול ,כי הוא מתרמר.
החלקים ,לא בליי — .וס חט ,שאם היה הרבר בן /היח מה שימצא
בעבור ורבלית המגיע ממנו יותר נבכר מהחבלית ההוא ,וזה שהזרעים
הוא ממאר מעניינם שהם בעבור הדברים שיחהמ מר,ם• ואם היתר.
בזרעים זאת ההשגה הנפלאר״ הגה יהיו הזרעים יותר מכובדים סהדכחם
ההתים מהם ,והס הצמחים וחבעלי חיים ,כי לא תמצא בחם כמו ואת
ההשגה הנפלאה ,ויהיה טרי שבכת יותר שלם ממה שכפעל ,חח
בתבליח הכטול• ואזלבז אמרנו שההשגה תשים חרכרים אשר הם
משיגים יותר נכבדים ,לפי שהוא מבואר שחרברים יתחלטי כככוד
ומולח כבור מצר התחלפם כהשנתם ,ושמה שחשגתו היא יותר גככדת
הוא יותר נככר ,ער שאיננו צריך כאור למעיץ כזה הספר — .ו מ ה ם ,
שהוא מבואר שכל הצורות אשר החמר הראשץ כחיי עליהם הם קצתם
שלמות לקצת ,וקצתם בעבור קצת ,ולזה תדT .ו ההזיה בכללר ,התריווח
אחר ,וזה ממה שיחייב אם שתהיה כזלה מפועל אתר יסודר טמנו בל
ההתהוות כוה האופן טהחכטח הנפלאה והשלמות אשר אי אפשר
שימצא בו יותר ,זר,וא ממין כו זר ,התכלית ,כמו שר.חכאר כמר ,שקרם,
או שיהיו קצת אלו הפועלים משרתים לקצת ,כמו הענץ במלאכות
המשרתות עם הטלאכר ,הראשייח ,זוופועל הראשיי הוא אשר יםורר
סאסר ה׳ חלק ל פרק ד׳
249
סמנו כל ההחהוווז ,ויכויז מ חהכליח אשר הוא כעסח .ואם דגחנו
שתהיה כלה ספהגל אחר ,הגה יחויב כסה שהונח היזלאני שיחיה נבדל,
כי הבח ההיולאגי אי אפשר שימצא מטנו אחר ברבים ,ולזה הוא מכואר
שאי אפשר שיחיה הפועל האחד המלאני כבל אחר מהזרעים ,ואסנם
אפשר שיצויר זה כשיונח זה הפועל נברל ,מרבק בזרעים דבקות אינו
נעצמו .ואם הנחנו שיהיו קצת הפועלים משרתים לקצת ,הנה יחוייב
שיהיה הפועל הראשיי הוא המחדש הפועלים המשרתים ,כמו הענין
כמלאכה הראשייח שתחדש המלאמת המשרתות לה ,כי בזולת זה לא
יהיה אפשר במלאכות ההם שיתיישרו אל מה שתכוין אותו הכזלאכה
הראשייח ,ולוח יוזויב בפעל הראשיי שידע ככללות גמום אלו הנמצאות
וסררם וישרם ,ומר .שור .ררכו הוא נברל ,לא היולאגי ,זזה טמאר
כנפשו .ובכלל הגר .מפני שרומחחרש סאת ההוייה בעצמוח הוא מרוות
הדבר לא משיגיו ר.ר.יולאנים ,הנר .יחויב בפועל המהווה המשיג התכלית
אשר בעבורו י פ ^ שי׳זזיג המהות מר.דבר ,ור.כח המשיג המהות הוא
שכל בהכרח ,ולזה יחויב בזר .הפועל המהווה שיהיה נבדל .וזאת הטענה
תחייב שאי אפשר שירויה הפועל לד.וייר .היולאני לא בורע ולא
נבעל הורע.
ומהם ,שהוא מבואר שאי אפשר שתהיר .בזרע נפש ,כל שכן שתהיה
בו נפש משגת זאת ההשגה הנפלאה ,זזה כי כבר התבאר מגרר הנפש
שהיר .שלמות ראשון לגשם טבעי כליי־ ובהמת העגין כן ,והיה מבואר
שהזרע איגו רבר כליי ,אבל הוא מחרמה החלקים ,הנה הוא מבואר
שאין בזרע נפש ,ולזה הוא מבואר שאין בז נפש משנת זאת הדשנה
הנפלאר — ..ו מ ה ם ,שאנחנו נראר .ביותר גכבר שבכדני הזרעים שר.וא
מימיי נגר ,ומה שזר .ררכו לא יתכן ’שיר.יה בעל גפש ,כי הבעל נפש
יחוייב שיהיה לו גופיות ועמידה יהיה בו נשאר הזמן האפשרי לו ,ווה
מסאר בחפוש בכל הדברים הבעלי נפש .ובכלל הנר .אנחנו נמצא
בכל מר .שהיה יותר נכבד מהבעלי נפש שכבר השגיח בו הטבע יוחר
כששם לו כלים רפים לשמור מציאותו ,כמו שהתבאר בספר בעלי
חיים• ובר.יות העגץ כן ,הוא מבואר שר.וא מן השקר שיר.יר .מרע
נפש כחכלית הכבוד ,ולא ישים לו הטבע כלי לשמור מציאותו ,אבל
דיוא המחר קל שבדברים לרדוך אל ר.ר,פםר ,כמו שהתבאר בספר בעלו
חיים מענק זרע הבעל חיים שתא המחר נבכר שמרעים — .ו מ ה ם ,
שאם היה בזרע כח נפשיי משיג הרבר אשר יפעלהו ,הנה לא אשער
אם ישיג רבר זולת היצירה אשר במין בעל הזרע ,או לא ישיג רבר
זולחה .ואם הנחנו שלא ישיג רבר זזלחה ,כמד .אני תמה איך יברא
250
מלחמות ה׳
זרע הסוס הסרר ,יאין אצלו השגה כי אם כיצירת הסוס .ואם הנו 1מ
שישיג יציחת אחרות זולת היצירה אשר לטיגו ,הגה יחוייב שישיג סאי
וח טין הוא זרע הנקבה אשר פגש אותו ,כדי שידע איזו יצירה יפעל
מ ,כאלו תאטר שאם היתה הגקבה סוסיא יברא בו יצירת הסום,
ו<ום היה אתון יברא בו יצירת הפרד• ולפי שזאת ההשגה לזרע הנקבה
אי אפשר שתהיה בזולת חוש יכיר מאיזה טק הוא זה הזרע ,אם טצר
המשוש ,אם מצד המראה ,אם מצד שאר הסזשגים המוחשים ,הגה
יחוייב שיהיה כזרע כלי תושיי ,הה מבואר הבמול ,כי אין בזרע כלי,
כל שכן שאין בו כלי חושיי — .ו מ ה ם ,שאם היה בזרע כח נפשיי
היולאני משיג היצירה אשר יפעל אותה ,כמה אני תטה מה זה שפעל
בקצת רעחים אברים נוספים ,זזה בי לא גובל ליחם זה העגין להכרח
החמר ,ווה כי הבוגר .לא יוכרח לעשות בבית דברים נוספים בעבור
וחרון החמר ,והכותב לא יוכרח לכתוב דברים נוספים בעבור י ח ^
הידיעה והדיר ולזר .הוא מבואר שאם היה הענק כן ,הנר .יחוייב שיחיה
זה הכח הגפשיי אשר מה הזרע מתחלף לאשר כשאר הכהות הנפשמח
אשר מה המין לא יעשו דברים גוספים ,כאלו תאמר שוד .הבח הוא
משובש מאת הר.שגה ,ויחשב שיר.יה צריך בזר .המהות הטחהור .זח
האכר הנוסף• ואם היה העגץ כן ,כמה אגי חמה ,אחר שאפשר השבוש
בזה הכח המשיג ,מר .זר .שלא יקרה שחשתבש השגתו באופן שיהמ
האברים בזולת מקוטם ,כאלו תאמר שישים אחרי הראש או במקום
אחר ,ועור שאם היד .אפשר בו השכוש ,היד .ראוי שיקרה .השבוש
כיצירר .על הרוב ,וזה בי לד.פלגח העוסק והקושי אשר בזאת ההשגה
על חרוב היה ראוי ,אם אפשר בר .השכוש המשיג ההיולאני הנזהוה,
שיהיה זה השמש כאלה לו על הטוב ,וזד .הפך מה שיראה .טעגין ואת
הריויה — .ו מ ה ם ,שאם היה הדבר כן ,לא יתכן שר.יה מזרע אחד עוברים
רבים ,וזד .כי הוא מבואר •בחפוש שהבעל גפש משגת כשיחחלק לא
יתכן שיהיה כל אחר מחלקיו בעל נפש־ זבר.יוח הענק ק■ הוא מבואר
שאי אפשר בזרע האחד ,כשיתחלק ויכנסו חלקיו כחדרים רבים מחדרי
הרחם.^ ,י ר .בכל אחד מחלקיו כח גפשיי משיג כאופן שיפעל כל
אחד מחלקי הזרע עובר אחד .ועוד שאם חזדינז שהזרע כשנחלק .Tיח
כל אחד מחלקיו בעל נפש משגת ,הנר .ואח ההשגה חר.יה אם יצירת
הזכר ,אז יצירת הנקבר ,,כי אי אפשר בבעל נפש האחד כשיחחלק
שיתיר .לחלקיו גסש זולת הנפש שהיחה לכל• ובר.מח הענק כן ,הוא
מבואר ,שאם הזנח ש .Tיר .מרע כח נפשיי משיג בו יפעל מר .שיפעל
מההדר ,.הנה היר .מחויב כשיפעל הזרע האחר עוברים הרבה שיד.יו
מאמר רז ח^ק ג׳ פרק ד׳
251
כלם זכרים אז כלם נקמת ,כי הוא יפעל מה שישיג אוחו מהיצירה,
ואם היחה לכללוח הזרע השגה ביצירת הזכר ,יהיו כלם וכרים ,זאם
היחה לו השגה כיצירת הנקבה ,יר.מ כלם נקבוח י וזר .כלו שקר ,כי אנחנו
נראה מהזרע האחד עוברים רבים קצתם זכרים וקצתם נקמת .ואם
אסר אוסר כי בכללות הזרע העגת יצירת הזבד והנקבה ,ויפעל הזכר
בחמר הראוי שיהווה ממנו זכר ,ויפעל הנקבה בחמר הראוי שיהזור.
ממנו נ^גה• הנה יחויב שישיג שזר .החמר אשר יפגש אותו הוא ראוי
לצורת זכר או לצורת נקבר , .כדי שיפעל בו סר .שהוא ראוי לו מן
הי^רר ,.וזה ממה שיחייב שיר.יר .לזרע כלי חושיי ישיג בו זר ,.חר.
סכואר הבמול.
ואומר נם כן שאי אפשר שיהיה זר .הכח הסשינ ההיולאני
הפועל לר.זייה ברבר מחוץ ,כאלו תאמר בבעל הזרע ,תה מבואר
מפנים רבים — .מ ה ם ,שאנחנו נראה בזאת הר׳ויר .שכבר תשלם
וכבר נפרד מסנה בעל זרע ,ד ל הזכר ,ער שלפעמים תשלם זאת
הר.וייה ,ואם אין אוזר םהבעלי זרע קיימים ,כמו הענין בביצר ,.שכבר
יבזוח הזכר והנקבר ,.ו .Tיר .אחר ק מהביצה אפרוח כשתרכץ עליה נקבח,
אם מםץ האפרוח ,אם מזולת מינו .וזה ממה שיקיים שאק הפועל
לר.וייר .כח נפשיי בבעל הזרע ,לא משיג ולא בלתי משיג — .ומחם׳,
שאנחנו נמצא בעלי נפש רבים הווים מר.עפוש־ חה םםר .שר.חכאר
ממנו שאץ הבעל זרע תנאי בהוייח הבעל נפש ,כל שכן שאץ בו הכח
הגפשיי המשיג אשר הוא פועל להו •.Tהר .ממה שיחייב גם כן שאץ
הפועל להזייר .כח נפשיי כבעל הזרע ,לא משיג ולא בלחי משיג— .
ו מ ה ם ,שחוא מבואר שאי אפשר שיפעל בעל הזרע כסו זה הפועל
מזלחו מצד כח נפשיי היולאני בו םשיג זאת היצירר .או בלחי םשיג,
וזח כי מה שיפעל כעל הצורר .ההיולאניח בזולתו הוא חוץ םהרבר,
זזה מבואר םענץ הםלאכד .אשר יעשו אותה הארס וקצת הבעלי חיים •
ואולם זאת ההוייה היא בכל חלקי הדבר הסחהוה ,ולזה ר,וא נזכואר
שאין הפועל המהווד .כח ופשיי הוא בבעל הזרע — .וםר.ם ,שאין םדרך
הצורר .הרדולאניח שתברא צורה אפילו מו שאה ,ולזה מי שהיה חסר
אבר לא מכל להוותי בעצמו• ובהמת הענין כן ,מי יחן וארע איך יתכן
שתברא כל האברים בזולת נושאה ,ור.נה בנושאה אשר היא מחר
חזקו־ .לפעול בה לא תוכל לברוא אפילו אבר אחר .ואולם שהיא יוחו־
חזקה לפעול בנזשאר .מבזולחה הוא מבואר סאר ,כי פעולות הצורה
ההיולאניח הם מסודרות ראשונר .וכעצמוח בנושאה ,ומ תמצאנה
פעולותיה .וזה ממה שידזייב גם כן שאץ הפועל להוייח כח נפשיי כבעל
252
טלחסוח ח׳
הזרע ,לא משיג ולא בלתי משיג — .ו מ ה ם ,שאנחנו לא ננמ 1א אומנוח
כאדם בעשייתו הר«לרה ,כל שכן שאין לו זה האומנות הנפלא אשר
ילאו הדעות האנושיות סהשנת חלק .קטן מטנו־ וזה ממה שיורה שאין
לבעל הורע אומנות ביצירת העובר .־— ומה ם ,שאנחנו לא נמצא אחר
מהאנשים שיוגל להשיג הסדר אשר ביצירת הארס ,תה בי לא יוכל
האדם להשיג התום המשוער אשר באבר אבר מאברי הארס שבו יעשה
פעולתו המיותרת לו ,ולא יצירת האברים בכללם ,ולא יחם קצתם אל
קצתם בכמות ,יזה ממאר מאר ,ער שהאריכות בבאורז מותר• זכהיות
הענין ק ,איך יתכן שיהיה לו זה הכח הגפשיי המשיג זאת היצירה
הנפלאה ,ולא ימצא הארם משיג אותה ,הנה זה מבואר הבטול— .
ו מ ה ם ,שאם היה הרבר כן ,הגה יהיו הנמצאים ור.בעלי חיים כלם
משיגים ואח היצירה הנפלאה אשר יפעלו אותה ,ווה ככר מבואר
הבמול ,כי אק לצמח השגה כלל ,כל שכן שיהיה לו ואח ההשגה
הנפלאה.
וגבר יתחיימ גם כן לזאת ההנחה הרבה מהבטזלים שוכתו אשד
התחייבו מהנחתנו שיהיו כורע וה הכח הנפשיי המשיג ,חה ממאר
במעט עיון .וכאשר היה זהבן ,רצוני שאי אפשר שיהיה הפועל בהוייה
כח היולאני משיג היצירה לא בזרע ולא ברבר מחוץ ,וככר היה מחויב,
אם ר vה הפועל להוייה דבר מ ה התאר ,שיהיה אם מ רע ,אם ברבר
0חןץ• הוא מבואר שאי אפשר מבלתי שיהיה הכח הפועל להוייה נכדל
ומשיג היצירה אשר יפעל אותה .וראוי היה שיהיה רפועל להויה נבדל,
ווה כי מפני שהמלאכה היא משרתת לטבע ,והיתה המלאכה מסוררח
משכל ,הנה הטבע שהוא ראשיי למלאכה היא יותר ראוי שיהיה מסודר
משכל ,כי מה שהוא יותר נבכר מהשכל וקרם לו הוא שכל בהכרח.
ואולם אם יהיה זה ממנו מולח אמצעי או באמצעי ,הוא ממה שיצטרך^
אל באור .ורצוני באמרי בזולת אמצעי שלא יהיה לפועל הנבדל כלי
לעשות זאת ההוייה זולת הדצם הימורי אשר מרעים או במה שיאות
לרם ברברים שאינם גולרים מורע ,והוא כעצמו יניע החמר המחהוה
זאת ההנעה הנפלאה באמצעות החום הימורי אשר בזרע .ורצוני
באמרי שיפעל וה הפעל באמצעות שימורר ממנו בח טבעי מרע
תשלם מ ואח היצירה הנפלאה.
ונאמר שבבר יראה שהפועל הנבדל יפעל הוייח הבעלי נפש מולח אמצעי,
זולת ר^זם הימורי אשר בזרע• שאס הנחנו שיפעל וה באמצעות כת
נפשיי יתנהו כורע ,הנה יהיה בזרע טבע יותר נכבד מהםבע הנמצא במחהוה
ממנו .תה כי הפעולות אשר יפעל הורע הם מחר נפלאות לאין שעור מפעולת
מאסר רד חלק נ' פרק ד
258
חמתהוה מהזרע ,ואנחנו נקח תמיד ראיה טהפעולות על העורות אשר יסודרו
טהם אלו הסעולות ,ולזה יחויב שתהיה עורת הזרע יותר נכבדת מהנפש אשר
בבעל נפש המתהווה מן הזרע .ומזה יתחייט במזלים־ אם תחלה יחוייב
שיהיה מה שככח יותר שלם ממח שכסעל ,זזה מבואר הבטול• ואס
שני ת יחזייב שתהיה השרה המזגייח יזחר נבכרת מהנפש ,כי לא נוכל
לומר שיהיה בזרע נפש ,לפי שהוא סחדמה החלקים ,ואולם מה שאפשר
שיאמר הוא שתהיה בז עורה טזנית ,זהטאמר בשהצורה המומת יותר
נכבדת מהנפש הוא מאמר מבואר הפסול־ ואש שלי שי ת שככר יחוייב,
אם היה הזרע מחר נבכד מבעל הזרע ,שישגיח כו הטבע יותר ממה שישגיח
בבעל הזרע ,בי כל מה שהיה הנמצא הטבעי יותר נבכר השגיח הטבע
בשמירתו יותר בששסלז כלים יותר לשמור מציאותו ,וזה הפך מה שיראה
מזה ,כי הטבע לא השגיח מה האופן כיותר נבכר שבזרעים ,אבל הזא בלתי
כליי ,והוא עם זה מימיי נגר חרך אל ההפסד ב ^ ח נפלא ,ולזה הוא
מבואר שאין כזרע עוררי נכברת יתקשיסוררו ממגד .במו אלו הפעולות.
ואולם שהפעולות המסודרות טמרע הם יוחד נפלאות לאץ שעזר
מחפעולוח המסודרות מהמההוה מהזרע ,הוא מבואר מאד .זזה כי כעל
הזרע לא תבל לפעול אבר קטן מאכרמ ,ואולם יפעל תוספת ככמוח,
עם היזח הצורה נשארת על ענינה* זאמנם הזרע יפעל כל ריאכרים,
ולוח הזא מבואר שאין יחס כין הפעולות הטסודרזת טבעל הזרע ובץ
הפעולות הטסורחח מהזרע• ולפי שאי אפשר שיהיה זח הכח כזרע
מפני צורה בו ,הוא מבואר שדיפועל הנבדל יפעל היצירה מולח אמצעי,
זולת הבוז היסודי אשר כזרע שישים הכח המתהוה סובן לקבל רצוי).
ועור כי החום היסודי הוא מבואר •מעניינו שהוא בזרע מבעל הורע,
ואולם הגרמים השטיטיים יעזח לשטור החום היסוח המשוער כנמצא
נמצא כתקופות הארבעה המתחדשות םר.ם ,כסו שהתבאר כמה שקרם,
כי מ ה ישלם השנוי כין ההפכים .ואם הנחנו שתתחדש כזרע צורה
טבעית תסורר ממנה זאת היצירה הנפלאה ,הנה לא ימנע הענין מאח
הצורה טחלוקה ,אם שתתחדש כזרע מבעל הזרע ,או שתתחדש מ
טהפועל הנברל אשר תעלה אליו ואח ההזיה .ואם הנחנו שחחחרש זאת
הצורה כזרע מהפועל הנברל אשר העלה אלת ההוידי ,הנרי ירייה חחש
הורע טשני פועלים ,האחר יתן המזג ,וריאחר יתן הצורה ,וזה מבואר
הנטול ,כמו שהתבאר נטה שקדם ,רצוני שככר התבאר בטרי שקרם שאי
אפשר שההיה הוירי אחת משני פועלים ,יהן האחר מה שלפני התכלית
זריאחר יחן התכלית .ואם הנחנו שתתחדש זאת הצוררי מרע טבעל
הזרע על הצר שחחחרש ממנו כמזון צורת הבשר והעצם ,הנד .יתתייט
254
מלחמות ח׳
סהם במזלים מה .מהם ,שאם היה זה הבח בזרע מבעל הזרע ,שהוא
מהיחס כאופן מה לכח הזרע ,הנה הוא יותר ראוי שיהיה כמו זה הכח
במזונו האחרון ,בי הוא יותר מחייהם ודומה לטבע בעל הזרע מהזרע
שהוא מוחר המזון האחרון ,כי הסוחר הוא זר לבעל המוחר־ ואם היה
מררך הנזון שיחן כמו ואח הצורה המחייחסח לצורחו החיחםוח מה,
במה שהיה מותר מזונו אשר הוא זר מטבעו ,הוא מבואר שהוא יותר ראוי
שיחן זה הכה במזונו ,כי הצורות המחיחסוח ומסכימות הםכמה מה
ראוי שיהיו נושאיהם מחיחסיס ומסכימים הסכמה מה .ואם היה הענין
כן ,הנה יהיה במזון כח זן יכח מצייר ,ורבר זה כבר מבואר הכטול ,כמו
שהתבאר בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספרי שאם היה הרבר
כן היה המזון נזון ,לא מזון ,ולזה לא יתכן שתשלם בו הזנה לנזזן .ועור
שאם היה הרבר כן ,הנה יחן בעל הזרע צורה יוחר נככרח לאין שעור
מצורתו• תה מבואר הבטול ,וזה■ כי הרבר יהן דומה למה שבטבעו
כשיתפעל ממנו המתפעל הפעלות שלם ,ויחן פחות מזה בשלא יקבל
המתפעל רצות בשלמות ,כאלו תאמר שהאש יחמם חמום למטה סהומו
כאשר היה המתפעל בלתי מקבל פעולתו בשלמות ,ויחמם חום כמהו
כאשר יקבל המתפעל פעולתו בשלמות• ולזה הוא מבואר שהרכר יתן
אם חמה למה שבטבעי ,או פחות מזה ,אבל שיחן רכר יוחר נכבר
ממנו לאין שעור הוא מבואר הבטול .ואם אמר אומר לנו כי הזרע
בו המושכל שהוא יותר נכבד ממנוי אמרנו לו שהחוש לא יתן המושכל
בעצמות ולא בכת .הנהן לו מהמוחש ,אבל יתן המושכל השכל הפועל,
בסו שהתבאר כספר הנ פ ש ,וההוש הוא לו במדרגת הכלי׳ ואולם אם
היה זה הכח מדע מבעל הורע ,היה בעל הורע נותן דבר יותר גכבו־
ממנו ,וזה דבר מבואר הכטול .ובכלל הנה הדבר לא יחן דבר מתר נכבו*
ממה שבעצמו ,אכל יחן אם למטה ממנו בכבוד ,כמו הענין במלאכה
עם הדברים הנעשים במלאכה ,כי המלאכה היא יותר נכבדה ^,לפי שהיא
שכל ,והצורות המלאכותיות הם תמונות ומקרים בנשם• או יחן רכר
שוה לו ,כסו הענין כאש כשיהזה אש כמהו .ועור שאם היחה זאת
הצורה מרע מנעל הזרע ,לפי שהוא מסכים כאופן מה ,הנה איך יהיה
הענין כנולרים מכלהי זרע ,מי יחן וארע .וזה כי הרכר שיהיה ממנו
העפזש יחן החום חיסורי בעזר הנכבים ,ולזה היה שיהיה מעפושי
הרכרים המחחלפיס כעלי נפש מחחלפים ,כאלו תאמר שמעפוש חיץ
יתהוו היתושים• והוא מבואר שאין בכאן מסכים יתן הצורה בזרע אשר
ישלם מ זה הפועל הנברל ,וככר יתבאר שאי אפשר שיתן הפועל הנבדל
זאת הצורח בזרע ,לסי שאם היה הדבר .כן ,תחיה ההוייה האחת משני
מאמר ה' חלק ג׳ פרק ד׳
256
פועלים ,חה דבר התבאר שהוא שקר ,אם כן הוא מבואר שהפועל הנבול
לא יפעל ואת ההוייה באמעעי זולת החום היסודי אשר מרעים או
במה שיאות להם ,כי אי אפשר שיהיה זה באמצעות עורה תהיה בזרע
מהפועל הנבדל או מבעל הזרע .וזה אי אפשר גם כן שתהיה זאת
ההוייה באמצעות צורה היא בבעל הורע ,וזח ממאר ממה שקרם.
ועוד שאם היה זה הפעל מחפזעל הנבדל באמצעות צורה ת א בזרע
אז כבעל הזרע ,הנה לא אשער איך יוליד המין פעם מינו יפעם זולת
מינו ,כאלו תאמר שהסוס יוליד פעם סוס ופעם פרד• וזה שאם היחה
זאת הצורה בבעל הורע ,הנה לא יתכן בו שתתן יצירות מתחלפות ,בי
הצורה האחת לא יתכן שיסודת ממנה דברים מתחלפים בזה האופן,
זזר .ממאר בנפשו• ואם היתרי הצורה בזרע ,הנה הוא מבואר גם
ק שאין ברי כח פי אם לעשות מק אחר מרייצירה .ואם אמר
אומר שהזרע ככר ישתנה כשיפגש זרע רינקברי אשר היא מזולת מינו,
ותפטר ממנו הצוררי שרייתה לו ותחדיוה בו צוררי אחרת תשלם
בו זאת היציררי השנית• אמרנו לו שזה המאמר יראה לו שאין
א פנים ,כי לא ירמה שיתכן שיפסר הזרע וישאר זרע אחר ,במו שלא
יפטר הבעל נפש וישאר בעל נפש אחר .ואולם כשריונחר .זאת
ההוייה מהפועל רינברל בזולת אמצעי ,לא יקשה לחח הסבה מ ה,
וזה שריפועל רינברל יפעל באמצעות החום היסורי אשר בזרע ,ולפי
מררגת החום הריוא חריירי היצירה אשר יפעל אוחרי• והנח זרע הזכר
כשיפגש זרע הנקברי שאינה ממינו לחזק החלוף אשר בזרעים ,הגה
יקרה מזרי שישוב חום הנקכרי היה במררגרי מתחלפת לחום הזרע אשר
יפגש זרע הנקבה שהוא ממין בעל הזרע ,ולוה יעשה הפועל הנבדל
מאלו הזרעים הויוח מתחלפות .וכבר התבאר שהפועל הנברל הוא
הפועל הכעל נפש באמצעות החום רייסורי אשר מרעים מזולת צורה
אחת בזרע תהיה במררגת האמצע ,ולזה היטיב הפלוסוף במה שאמר
שבזרע כח אלהי ,הוא שכל ,ורינה זה הכח הוא אשר יחסו מהמתהורי
יחס המלאכה מהדברים הנעשים כמלאכה ,כמו שאמר בן חזזר בשם
הפלוסוף•
ואולם מרי שירחיק אבן י־ ש ר בו שיריירי זרי הפועל אשר מרע
שכל ,מפני שריוא יעשה מה שיעשרי אוחו באמצעות כלי ,ככר
התבאר כטולו בזה שקרם .ורינה אבו ב כר נמשך נם כן לזאת הסברה
לפי מה שזכר אבן רשר ממנו בבאורו לספר בעלי חיי ם.
וכבר יספק מספק על מה שריחבאר בכאן ,ויאמר שאם היה זה הפעל
סהפזעל הנברל בזולה אמצעי ,הנרי איך יתכן שיהיה בכאן ,שבועז ביצירת
256
מ ל ח מו ת רד
העוכר ,כמו שנראה זה לפעמים /עד שלפעמים יהיז שם אברים טספים,
כי זה דבר לא יתכן בפועל היירע בטר .שיפעל אותו וממין בו ר aכלי^
אשד כעכוח נעשה זה הפעל ,כטו עןזחבאר כמה שקדם^ ואולם
אם היה זה הפעל ממט באמעעי ,הנה לא יקרה מזה זה הכטול ,מ
האמעעי לא ימין מה שיעשהז ,ולזה לא ימנע מ זה השבוש.
ונאמר שאם היה זה הפועל הנבדל משיג הפרטי אשר יהווה אותו,
היה לזה הספק מקזם סההראוח• אלא שהוא מבואר שהסזעל הנבדל
לא ישיג הפרטי ,אכל תמשך פעולתו בכל מי שהיא סוכן לקכל רצויו,
נלזה משלא היה החמר מוכן לקבל רצומ ,יקרה מהכרח החמר כמו
אלו השמשים ביצירה .וכבר יספק מספק ויאמר מה זה אשר ימנע
שתהיה ואח ההויה מפועל בלתי משיג כלל מה שיפעל אוחו ,והנה
אנחנו נמצא בכח הזן אשר בבעל הנפש שישפע ממנו מה שישפע
מההויה החלקית מה האופן מהשלמות הנפלא ,והוא לא יבין מה שיעשהו.
ונאבזר שהוא מבואר ממה שקרם בי הכח הזן יעשה מה שיעשה
מהפעולות מצר הכח אשר סורר לו מהפזעל הנבדל־ כי הוא מן השקר
שתהיינה א ^ הפעולות שהם בתכלית מהשלמות מפועל לא ימין בהם
התכלית אשר בעבורו היו ,כי טח שוח ררבו הוא סיוחס אל הקרי
וההזרטן ,כטו שקרם .וחנה הענין בזה הוא כמו הענין ברבר הנעשה
במלאכה ,שיסוררו טסנו פעולות מה מצר שהכץ בו האומן מהכלים
לעשות אלו רפעולות ,כאלו תאמר שהאומן יעשה הריחים וימין בהם
התכלית אשר בעבורו יר.מ ,ויכין להם כלים יתנועעו מ התנועה הסבוכית
אשר יפעלו בה הטחינה ,והם לא יבינו מרי שיעשוהו ,ואולם האומן הוא
אשר יבין זה ,ולזה שם בהם מה שיש מהכלים בדרך שתשלם מהם
ואת הפעולה־ וכן הענק כזאת ההויה ,כי הפועל הנבדל הוא אשר
יביא הבעל נפש וישים בו מהכלים מה שישלם בהם בכח אשר נחן
להם טה שיצטרן־ להשלטת הבעל נפש ההוא ,פי רפועל השלם לא
יספיק לו שיהווה הדבר ,אבל יחןלו עם זה הסבות השוטחת מציאותו
לפי טה שאפשר.
ובכאן רתכאר שהפועל להויית הבעל נפש הוא נבדל ,ושהוא
יפעל היצירה בבעלי נפש מולח אמצעי ,זולח החום היסודי הנמצא
מרעים■ ולפי שכל הצותח שהחסר הראשק כחיי עליהם הם קצתם
בעבור קצתם ,וקצתם שלמות לקצת ,הגה יחויב שתיוחס הוייח כל אלו
הצורות לזר .הפועל הנבדל ,כי הנעחם בחמר הראשון הוא ולהוות אחר,
ור.החריוות האחר במה שהוא אחד חוא בהכרח מפועל אחד במספר.
ולזה יחויב מה הפועל הנבדל המהוה אלו הדבתם אשר בכאן שיהיה
מאמר רד חלק ג׳ פרק ה׳
257
משכיל נטוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם דשרם ,על שאלו הנמצאות
קנו המציאות אשר להם מהסחר המושכל אשר להם בנפש הפועל חזה
הנבדל ,לא שיקנה הוא המושכל ממציאותם ,במו הענץ בידיעתנו .ולוה
יחויב שיהיה הפועל הנכרל אשר התבאר מציאותו בזה המקום הוא
השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנפ ש־ ולפי שמר .שיושפע
מר׳גרטים השמימיים באמצעות הככבים לאלו הדברים אשר בכאן הוא
במדרגת הכלי אל זה הפועל הנבדל ,הנה יחויב אם שיהיה זר .הפועל
הנבדל דבר שופע ממניעי הגרמים השמימיים ,בדרך שישחת® בלם
מהינח הצורה ,כמו שישתתפו בנתינת הכלי אשר בו תהיה ,או שיריית
זה הפועל הנבדל אחד ממניעי חגרמים השמימיים ,אוכלם יחד .אלא
שהוא מבואר שאין כל מניעי הגרמים השמיטיייס נותנים יחד הצורח
באלו הדברים ההוים ,בי הצורה ראוי שהחיח מפועל אחר במספר ,לא
מרבים ,כמו שהתבאר במה שקדם־ ואולם חתום המשוער כדבר דבר
מאלו הרכרים הוא ראוי שיתנודע רבים ,כי הוא Tייה בר.טומח ,והחמזגות
הוא סרברים רבים יתמזגו ,ולוה חי^בל הגרמים השמימיים ישתתפו
כנתינת החום המשוער לנמצא נמצא• "ואי א^צר שישתתפו כלם בנתינת
הצורה אם לא כשיושפע מכלם פעל אחד נכדל ,הוא אשר יפעל
היצירה־ ולוה לא ישאר מזאת החלוקה אלא שיר.יה זה הפועל הנבדל
שופע מכל מניעי הגרמים השמימיים ,או שיה .Tאחר מהם ,או יהיה
דבר יושפעו ממנו מניעי הגרמים השמימיים .ואתה שיהיר .מאלו החלוקות,
הוא מבואר ממה שקרם מה הפרק שהוא נטוס הנמצאות האלו וסדרם
וישרם .הנר .והו מה שאפשר לנו לדעת אוחו מ ה המקום מזה הפועל
הנבדל .ואולם החקירה אתה מאלו החלוקות היא הצודקות הנר .יחבאר
אחר השלמת המאמר במניעי הנרנזים השמימיים ,כי אז יובן לנו
הבאור מר..
•פרק חמישי
יתבאר בו »בכאן
מוא נטוס מגכמאמיו בב^ס בצד »מם בו אמד•
ואחר שכבו־ התבאר שבכאן נמצא נבדל הוא הפועל לאלו הר.ותח
אשר בכאן ,ור.חבאר עם זה שהוא נמום הנמצאות האלו וסדרם וישרם,
חנד .הוא מבואר שר.שכל הראשון יחויב שיחיד .נטוס הנמצאות וסדרם
וישרם במוחלט• וד.וא מה שבארנו שהסכים מ הפלוסוף במאמר הנרשם
באות ה ל מ ר מ מ ה ש א ח ר ר .ט ב ע .חה כי המציאות כלו הוא טתאחר,
ולזר .תמצא שעולם הגלגלים הוא משגיח באלו הדברים אשר בכאן
ביותר שלם שבפנים שאפשר ,ובאמצעותו יעשה וה הפועל הנבדל מה
17
258
מלחמות רו
שיעשה • וזח ממה שיחייב שיהיה זרי ססודר טמשיג זח הסדור ככלל.
זבכלל הנה אם היה השכל הראשון הוא הפועל הגבדל אשר התבאר
מציאותו במה שקדם ,הנה יהיו הגרמים השםיטיים לו מז ר ת ח הכלי
לבעל המלאכה ,ולזה יחרב שיהיה עלול מטנו נטוס הנרטים השמימיים
וסדרם ויושרם באופן שישלם באמצעותם נטוס הנמצאות השפלות ,כמו
שנטום אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרם עלול טמנו• ובהיות הענין
כן ,הנר ,יתבאר באופן הקודם שהשכל הראשון הוא נמום הנמצאות
וסדרם וישרם במוחלט .ויתבאר גם כן שהוא ישכיל וה הגמום אשר
בו אחר ,והוא הצר היותר נכבד במציאותו־ כי הסדור הטתאחד יחויב
שיודה עלול מסדור מושכל הוא אחד במספר ,ואם היה זה הפועל
הנבדל עלול מהשכל הראשון ,הנה יתבאר במעט עיון שמדרגת השכל
הראשון מטנו הוא מדרגת המלאכה הראשיית אל המלאכה המשרתת,
כי המלאכה המשרתת תרע חלק מהנמוס ההוא אשר במלאכה הראשיית,
והמלאכה הראשיית תדע הנמום ההוא בכללו• ואם לא ,הנה לא יתכן
שישלם ההתאחדות בין הנרטים השםיטיים והנמצא השפל ,כי אי
אפשר שנאמר שיהיה זה ההתאחדות מניע בקרי ובהזדטן עם מה שימצא
בו מהשלמות והתטיחת־ ולזה יחויב שיהיה השכל הראשון נטוס הנמצאות
כלם וסדרם וישרם בצר אשר הוא בו אחד.
פרק ששי
♦תנאי* גו שהגד&ים תשמיםיים תם גע^י שכ^ גגד^ מגיע אותם ע Vצר דצמי הזיימווקח!
ושאינם כעד* גפש תיו^אנית כמו שתית רואת אכן סינא ?*פי מר .שסופר נ 1םנו .
וראוי שנחקור טענין הגרמים השםיטיים אם להם טניעיס נבדלים ,או
בלחי נבדלים ,או היו בהם שני הענינים יחד ,כי מהם נעמוד נם כן על
מציאות השכל הראשין אשר בארנו ענינו במה שקדם ,עם שזאת
החקירה נם כן יקרה מאד ונכבדת בעצמותה.
ונאמר כי הוא מבואר סטה שקדם בחלק הקורם לזה שהתנועה
אשר יתנועעו בה הגרמים השםיטיים כלם היא ביותר שלם שבפנים
להשלים מה שבכאן ,וזה דבר בלתי אפשר שיהיה בקרי ובהזרטן,
כי מה שזה דרכו לא ימצאו מטנו דברים רבים בזה האופן מהשלמות
חסיד ,אבל אם היה ,יהיה מעטי ,וימצא נם כן במעט מן הזמן•
ובהיות הענין ^כן ,הנה יחמב שתהיה התחלת זה הסדור אשר לאלו
ו«נועות מציור שכל ,כמו הענץ בנטוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם
זישרם ,ומזה הצד היה אפשר שיהיה זה הסחר מושכל ,כי יראה
שסבת היות סדור הדבר מושכל אצלט הוא מפגי המת הנעתו מושכל'
מאכ׳ר ה׳ חלק נ׳ פרק ו'
259
והמשל שסבה מה שגדע מזה הכסא הנעשה במלאכה שהוא בזה
ההאר כדי שיאות לשכת עליז ,הוא מפני שהפועל אותו עשאו כזה התאר
לזה התכלית ,וזה ד^ר מבואר בנפשו .וכאשר התיישב לנו שהתחלת
זאת התנועה היא סציור שכלי ,הנה הוא מבואר שכבר יחויב מזה
שיהיה בכאן שכל נבדל הוא התחלת אלו התנועות ,או שכלים נבדלים הם
החחלקם .ואמנם יחויב שיהיה זה הפועל מסחר שכלי ,לפי שהוא מבואר
שאי אפשר שיספיק לזה ציור היולאני ,והוא אשר תהיה ההשגה בו
לדבר פרטי־ שאם היה זה כן ,לא היה הפעל המגיע מזה הציור הוא
סרובק ,זזה כי הוא יהיה מציורים רבים נלוים ונמשכים ,ומה שיהיה כזה
התואר לא יעזלם בו הדבקות אלא במקרה ובמעט מן הז ^ .ואולם זה
הפעל המגיע מזה הציור הוא מחבק ואחד במספר לפי מה שהתפרסם
סעניגד ואם כן הוא מבואר שזה הפעל המסודר מהם הוא כלו מצמר
אחר במספר .ואולם הציור האחד במספר המקיף בכל הזמן הוא בהכרח
ציור שכלי ,הגה אם כן מה שוחוייב שיהיה זה הפעל אשר לגלגלים
מסודר מציור שכלי ,ובכלל הנה מפני שהפעל האחד הוא בעצמות
מציור אחר במספר ,ואף על פי שלא יהיה הפעל ההוא מדובק ,כמו
שיקרה במלאכת הרפואה שיעשה פעל אחר בלתי מחבק לבקשת
הבריאות ,כאלו תאמר השקאת הסם המבשל תחלה ואחרי כן המשלשל
להריק הליחה המחליאה ,הנה הוא מבואר שהוא יותר ראוי שנאמר
כפעל האחר המחבק שיהיה מציור אחר במספר.
ואחר שהתישב לגו זה ,הגה ראוי שנחקור אם הגרמים השמימיים
הם משיגים בעצמם זה הסחר ,או היה להם זה הסדור מזולת שיציירו
דבר ממנו ,כמו הענין בהרבה מהדברים הטבעיים שסרור פעולותיהם
משכל ,והם בעצמם אינם בעלי שכל• ואם היה שיהיו הגרנזים השמימיים
משיגים זה הסחר ,הנה ראוי שנחקור האם הם בעלי שכל ,או בעלי
נפ׳8ז ,או יהיה להם שני העניגים יחד,
ונאמר שאם היה להם זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו ,הגה
יהיה זה הפעל מהם אם על דרך הטבע ,כמו הענק בתמעות היסודוח,
או על צד ההכרח ,רוצה לומר שיהיה להם מכריח יגיעם בזה האופן,
והוא מבואר שאינה להם על דרך הטבע ,כי התנועות אשר מה האופן
יעז להם בהכרח דבר ממנו תהיה התנועה ,ודבר אליו תהיה התנועה,
כמו הענין ביסודות ובשאר המתנועעים בטבע שאינם בעלי גפש ,לפי
שהמתנועע שזה דרכו ירחש המנוחה לא התנועה ,ובכלל הנה המתנועע
על דרך הטבע לא תמצא לו בטבע כי אם המנוחה ,ואולם התנועה
תהיה לו במקרה כשהיה כמקום בלתי נאות לטבעו ויתנועע אל המקום
*17
200
מלחמות ה׳
ההוא וינוח• ובהיוח הענין כן ,והיה בלחי נמצא כחנועח הגרמים השמימיים
רבר מה ממנו תהיה התנועה ,ורבר אחר חהיה אליו החנועה ,לפי שמה
שממנו יתנועע הגלגל אליו יתנועע ,ואץ לו גם כן מנוחה כלל ,לפי מה
שהורגש מענינו בזה הומן הארוך אשר הועתקו אלימ קורוחמ ,הנה הוא
ממאר שאי אפשר מאח התנועה שתהיה בדרך הטבע .וכן נאמר שאי
אפשר בזאת התנועה שתהיה בדדך־ ההכ תז ,כי מה שזה ררכו אינו
מתמיר ולא ימצא ממנו ,אלא מעט ,וזה הפך מה שיראה מזאת התנועה.
ועור כי אנחנו נמצא מררך הטבע שישים ברבר רבר מהרברים התחלה
לפעולות הממוררוח מהם ,ונמצא עם זה שכל מה שהיה הרכר יותר
נבכר היתר .זאת ההתחלה בו יותר ממפקח בשימורה ממנה פעולות
הדבר ההוא־ והמשל כי הצמח תמצא לו התחלה להזנה ולר״ולרר ,.וכן
הענין כבעלי חיים הבלחי מדברים וכמין האנושי• ור.נה הצמח לפי שהוא
השפל מאלו במדרגה ,ימצא מתר מצטרך אל זולתו כאלו הפעולות
ממה שיצטרך הבעל חיים והאדם אל זולתם ,חר .בי הצמח לא יהיה רי לו
בהזנה מזולת שיעזר בזה מן האדם בעכורח האדמה כי מפני שאץ
הצמח מתנועע בעצמו ,יחסר לו המוץ וימות כמקום שהוא קיים בו
לולי עבודת האדמה המבינר .לו המזץ שם ,וכן תמצא כד.ולרה שהצמח
יצטרך בזה יותר לעבודת האדמה לזרוע זריעה כארץ כמקום תאות
שיצמחו ממנו־ ואולם הבעל חיים יצטרך יותר מעט בזה לזולתומהצמה,
לפי שהוא מתנועע מעצמו אל המזון אשר חון ממנו ,וכן יתנועע מעצמו
אל נקבת מינו אשר ישלם לו ממנו ההולדה ,אלא שהוא עם וד .מצטרך
בזה הענין אל האדם ,וזה מבואר מהמינים הביתיים מה בבעלי חיים אשר
ימציא להם האדם מזונם־ ואולם האדם אינו צריך בזה לעור מזולחו•
וכן תמצא שהצמחים ,להצטרכם יותר אל רבר מחוץ באלו הפעולות,
ימצא בהם רושם מהשמש ,דרך ט׳ןזל ,יוחו־ נפלא ממה שימצא מזה
לבעל חיים ,ויותר ימצא בבעל חיים מזה הרושם ממה שימצא בזה
לאדם ,חד .כי בהיות השמש במזלות הדרומיים יעדרו מהצמחים הרכה
מפעולותיהם ,עד שככר יקרה להם רומה למוח ,תה מבואר ברוב הצמחים,
ובהיות השמש במזלות הצפוניים יעשו הצמחים פעולותיהם ביותר שלם
שאפשר לד,ם ,וזר .ממה שיורה שהצמחים יצטרמ אל עזר חזק מהככבים
במה שיעשוהו מהפעולות• ואולם הבעלי חיים לא נמצא בהם שיקבלו
מתקופות השכזש במה שיסוז־רמהם מהפעולות כמו זה הרושם אשריקכלות
הצמחים ,אלא שעל כל פנים כבר נמצאם מחעברים בעתים מוגבלים
מהשנר ,.כמו שיחנו הצמחים פריים בעתים מונבלים־ ואולם האדם יקבל
מהככבים כהונתו ובר.ולדחו יותר מועט רושם ,ער שככר תמצא שהוא
מאמר ה' חלק ג' פרק ו׳
261
מסרקי השנה על משל ארור .ובאשר החישב
יוליד ותק בכל
לנו וה ,רצוני שכבר נמצא מררך הטבע שישים ברבר רבו־ מהדברים
התחלה לפעולות המסודחח מהם ,ושכל מה שהיה הרכר יותר נככר היהח
זאת ההתחלה בו יותר מספקת בשיסודרו ממנו פעולות הרבר ההוא ,והיה
מבואר שהנרמים השמיסייס הם יותר נכבדים משאר הדברים הסבעיים*
הנה הוא מבואר שהוא ק השקר שלא ישים הטבע בהם ההוזלה
לעשות פעולותיהם המסודרות מהם ,אבל הוא ראוי ,לעוצם מררנתם,
שתהיה זאת ההתחלה בהם יותר מספקת בשיסוררו ממנו פעולותיהם
מההתחלה שתמצא לשאר הרכרים הטבעיות לפעולות המסודרות מהם/
ולזה הוא מבואר שלא יתכן שתהיה התנועה להם בהברח .ואם
אמר אומר שלא ימנע היות זאת התנועה מסודרת להם משכל ,והם
כלתי משיגים ,בי אנחנו נראה שתנועת היצירה מסודרת משכל,
והזרעים בלחי משינים ,במו שחחבאר במה שקרם• אמרנו לו שזה
אמנם יתכן בדבר ההוה ,כי הוא צריך אל רבר מחוץ יהוה אוחו ,כי
הרבר לא יחהוה מעצמו ,ואולם הדברים שלמי ההויית ימצאו בהם
התחלות יסודרו מהם פעולותיהם ,כמו שוכרנר ולפי שהגרמים השמימיים
הם שלמי חהוייה כן אץ ביצירתם רבר ככח ,חנה יחויב שתהיה בהם
התחלה יםורת ממנו פעולותיהם ,כמו שבארנו .ובכלל הנה התנועה
נמצא אותה באלו הדברים לדברים הדורשים תנועה שהיא באמצעות
צמר נתן להם בטבע ,והוא התחלת זאת התנועה ,לא שיוכרחו בה* ואם
הענץ כן באלו הדברים השפלים שהם מתנועעים זמן מועט ,בל שכן
שהוא יותר ראוי שיהיה הענין כן כאלו הנרמים הנכברים שהם מתנועעים
תמיר על הדבקות .ועור שאם היתר .זאת התנועה לגרמים השמימיים
על צד ההכרח ,הנה יחויב שיהיה המכריח נשם ,כי לא אשער איו יהיה
לגרם השמימיי אופן מהרושחעבר לשכל אשר מטנו יהיה וה הסרור כררך
שיעשה זאת החנזעה כזה האופן הנפלא על זה הצר ,אם לא היה בעל
נפש ויצייר ענין החטעה ההיא זיחנועע בה אס על צר היראה זהעבחח,
אם על צד התשוקה והבחירה ,זזה ממאר בנפשו• ובהיות הענין כן ,הוא
מבואר שאם היה הגרם השטיטיי בלחי כעל נפש ,שאי אפשר בו שיתנועע
מהשכל אשר יסודרו ממנו אלו החנועוה אס לא היה שם גשם אחר יניעהו
בזאת התנועה על צר ההכרח* ולפי שהגשם ההוא יתנועע כרמיו! התנועה
אשר יגיע בה ,כמו שהתבאר בספר ה ש מ ע ,הנה יחוייב מ שיהיה כעל
נפש ויתנועע על צד הציור ,או שיגיעהו גשש אחר• ולפי שאי אפשר
שילך זה אל לא תכלית ,כי היה מציאות נשמים אין תכלית למספרם
שקר ,הנה הוא מבואר שבבר יכלה הענין בסוף אל גשם בעל נפש
262
מלחמות ה׳
מתנועע על צד הצייר• וכאשר היה זה ק ,הנה יחוייב שיונח הענין
כן מחחלח הענץ ,כי לא ימצא חזעלח אצל הטבע ברבזי ועלגלים
על זה האופן ,והנה הטבע לא ימצא כו דבר לבטלה־ ולזה הוא
טביאר שהוא מחויב שיהיו אלו הגלגלים בעלי נפש ,חה הסך מה
שהונח .ובהיות העגון כן ,הוא מבואר שאין לגרמים השטיטייס זה הסדור
מזולת שיצייח רבר־ מטנו.
ומזה הבאור יתבאר שהוא מחויב שיתנועעו על צר הציור• אלא
שלא התבאר מזה אם זה הציור הוא היולאני או שכלי ,כי לאומר
שיאמר שזה הפעל מסודר להם מצייר שכל ,וחם מציירים ציור
היולאני .ונאמר שאי אפשר שיהיו הגרמים חשטיטיים בעלי ציור
תולאני ,אם לא היו עם זה בעלי ציור שכלי ,וזה יתבאר ממח
שאומר .וחוא כי הוא מבואר שהציור ההמלאני לא יהיה אלא
לרבר פרטי אשר הוא בכאן טיוחר ,ולזה לא יתכן שיגיע טמנו פעל
אלא פרטי ,ובזמן מה • ובהיות הענין ק ,הואמבואר שלא יתכן שיגיע
מחציזר ההיולאגי פעל טדובק ,כי אם חיה זה כן ,הנה יהיה כשיהיו
שני ציורים נלוים ונטשכיס ,והוא מבואר שהציורים הנלוים לא יתכן
שיהיה מהם פעל מדובק .ובכלל הנה תנועת הגלגלים ,בעבור שהיא
אחת ומדובקח ,כמו שהתבאר בספר ה ש מע ,הנה יחויב שתהיה טציזר
אחד כממסר ,והציור האחד במספר המקיף בכל הזמן הוא מגיע משכל
בהכרח ,כי הציורים ההיולאניים הם הווים נפסדים בהכרח ,כי הם
לדבר פרטי הנמצא בעת מה זבמקום מה• וכהתח העגין ק ,הנה יחויב
שיהיז בעלי שכל.
ואולם אם המ עם זה בעלי נפש היולאניח ,אם לא ,הנה זה
מטה שיצטרך אל באור־ וזה כי כבר חשבו קצת הפלוסופים שיהיה
מחויב שיהיו בעלי נפש היולאניח ישיגו בה המצבים אשר יהיו ברם
בעת עח ,חה לא יתכן אם לא היה להם כח ישיג הדבר הפרטי
הרמוז אליו• וידמה שיחזק זה הדעת מה שכבר התבאר מדברינו מקצת
תנועותיהם שיתחדשו זויות שוות בזמנים שוים בשהוקש עניינם אל
חלק מה מהגלגל ,כי זה מסה שיביא לחשוב שישיגו הנזצבים אשיר
להם ,ולזה החישח להשוות אלו הזויות בזה האופן .ונאמר שהוא
מבואר שאם לא יצטרכו הגלגלים ,כשיהיו בעלי נפש היולאנית ,להשלמת
מה שיראה להם טהפעולות ,הנה יהיה המאמר בשיהיו בעלי נפש
היולאנית דבר בטל ,כי הטבע לא יעשה רבר לבטלה• ו Tמה שלא יצטרכו
אל שתודה להם נפש היולאנית מפני מה שנראה שיושפע מהם דבר
טאטר ה׳ חלק נ׳ פרק ר
263
סרטי ,זזה בי השכל הפועל אלו ההויוח ישיג מה שיושפע ממנו,
כמו שהחבאר ,מפעל רבר פרטי מזולה שיהיה בו כח היולאני ,כי
הוא לא ישיג שהוא בזה העה פועל לזה הרבר ,וכבר בארנו איך
אפשר זה במה שקרם .ולזאה הסבה בעינה לא היטרכו הגלגלים
אל שישיגו המצבים אשר יהמ להם בעה עה ,אבל ישיגו כאופן
כזלל הנועוהיהם ,ומההשגה ההיא יהגועעומזולה שיצטרך להם ששזיגו
פרטי הנועהיהם ,כמו שיהנועע כלי הומר מהמנגן מזולה שיצטויך
לרעת בתנועה תגועה איזה יותר ראוי שיגיע ,אכל מעצם צמח המלל
יתנועעו אבריו בדרך שיעזלטו התנועה הנאותה בזה ,כמו שזכרנו פעטים
רמת כסה שקרם .וכאשר יתבאר שלא יצטרך שיהיה להם גפצז
המלאגיח ,הוא מבואר שאין ראוי שתונח להם ,כי אין כדברים המבעים
רבר לבטלה .ועוד כי השנת המצבים הממהרים כנפש המלאנית יהיה
בהכרח כאחר מן החושים או בשאר הכהות ההיולאגיות הנמשכות להם•
ואם הוא סמאר שאין להם אהר מן החושים ,כמו שבאר הפלוסוף,
הגה אץ להם אחר pהכחות ההיולאניות הנמשכות להם ,ולוה הוא
מבואר שהם בעלי שכל ,ואינם בעלי נפש היולאניח.
ובכאן ה ה כ א ח ש ל ש ה דרושים יקרים מאר־ הא הד הואשבכאןשכלים
נבדלים ר aר^חלוח אלו החנועוח אשר לגרמים השמימיים• והשני חוא
שהגרמים השמימיים אשר נראה אוהם טהנועעים הם כעצמם בעלי שכל.
והשלישי הוא שאין הגרט־ם השמימיים כעלי גפש היולאנית .וממה
שהתבאר מרבריגו יתבאר כבה מספר אלו המגיעים ,וזה םספרם הוא
בהכרח במספר הנלגלים שהם א רב עי ם ו ש מ נ ה לפי מה שקדם ,אז
ח ט ש י ם ו ש מ נ ה ,או א ר ב ע ה וששים .וזה כי לכל אחד מככבי לבת
שבתאי וצרק ומארים ונוגה ימצאו שבעה גלגלים ,מזולת מה שיצטרך לחם
מהגלגליפ מפני תנועת הרחב ,שוס ש ג י גלגלים בכל אחר מאלו הארבעה,
אם היח שירבק שטח תנועת החלוף בשטח תנועת האורך בהיותם כראש
התלי או בזנבו• ועוד שגי הגלגלים לכל אחר מככבי מארים ונוגה ,אם היה
שיהיה להם נטייה לצר אחר לבר על האופן שהניח בטלסיזם• ואם
רדה העגץ על זה האופן האחרון ,היה מספר גלגלי אלו הככמם ארבעים
ומספר גלגלי ככב יהיה על האופן הראשון ש מ נ ה ,ועל האופן השני
עשרה ,ועל האופן השלישי מספר שנים עשר ,ומספר גלגלי הירח הוא
ת ש ע ה ,ומספר גלגלי השמש הם שלשה• טספר הגלגלים א ר ב ע ת
וששים .ואולם אם היה נראה בעגין חטעח הככבים רבר יכחחגו להניח
גלגלים מתר מזה המספר ,הנה יהיה בהכרח מספר המניעים יותר מזה
המספר• ואם לא ימצא בכאן רבו־ מהתנועות לכככים יכו־יח להגיח גלגלים
.
264
מ ל ח מו ת וד
יוחר ,הגה יהיה ספפר אלו המגיעים בהכרח כמו זה המספר ,לא יוחד
ממט ,כי הסאמר כשיהיו שם גלגלים אחרים מחגועעים ולא יגיעו
שים ככב הוא מבואר הבמול ,כמו שקרם• תה דבר כבר זכרו .גם כן
הפלוםוף ב ס ח ש א ח ר ה ט ב ע .
ואולם אם יש בכאן שכלים גפרדים זולת טגיעי הגלגלים ,או אין
בכאן שבלים נפרדים זולתם ,הגה זה מסה שלא התבאר עדין ,והגת
נחקור בזה כסה שאחר זה.
זראזי שתדע כי הפלוסוף באר גם כן בספר השמע שהגרטים השמימיים
יש להם מגיעים נבדלים ,אלא שלא הספיק לט חבאור חחוא .וזה שהוא
ט»ר זה מצר ההגעה הנמצאת למגיעיהם זמן בלתי בעל תכלית ואמר
שאם היו כח בגוף,׳ היה למניעיהם כח שיש לו תכלית ,כי כח מח
שהוא בה בגוף נמצאהו מתחלק בחחלק הגשם• ואם היח העגין כן,
חיה מחויב בהברח שתהיה זאת ההנעה נפסקת ,וככר התבאר
שהיא גצחית ,זה חלוף בלתי אפשר .ואולם א ז יתבאר שיחויב מזה
שתחיה,זאת ההגעה נפסקח ,הגה לפי טח שאוסר .וזה שאנחנו נמצא
מעגין תטעת מי שהוא כח בגוף 7מל מה שכחו הוא יותר גדול ישלים
ההנעה המוגבלת מ מן יותר ארוך ,ולזה .יחויב שיהיה וסן הגעת מה
שהוא בח כגוף בעל חכליח ,ומזה יחויב שתהיה הגעתו נפסקת־ ולפי
שחננעת הגרמיס השמימיים היא מתמדת ,הוא מבואר מזה הבאזר שחם
מחגועעים מכח אינו בח כגוף .ונאמר שכאשר נעיין בזה הביאור
גמצא בו הספק סה שלא יעלם .חח סה שנראה מהנעת הכח היוהר
חלוש זמן יותר קצר הוא בבעלי נפש לשתי סבות או לאחת סחם־
הסבה ה א ח ח חיא שלא ימצא בהם היחס אשר בין המניע והמתגועע
נשאר ,אבל יחלש זה היחס ,מפני בי התנועה מדרכה שתחליש החום
היסודי ,במו שהתבאר כטנעיזת ,או מפני חיותם חרבים אל ההפסד,
כי הם כהכרח נפסדים .והסבה ה ש נ י ת היא שהדבר שיגיע אותו
הבעל נפש אשר בכאן יש לו תנועה טבעית מקבלת לתנועה שיתנועע
בה מהמגיע ,ולוה יקרה לו לאות ויגיעה ,ותפסק התנועה מוח הצר,
והסשל שהאדם כשילך תפסק תנועתו בהכרח ,מפני שהחום הטבעי
יחלש מפני התניעה ,ולא ישאר בין המניע וחפתנלעע היחס הראוי.
וכבר יחיה זה גם כן לסבה שנית ,והוא בי האדם תסצא לו כטבע
החטעה אל המרבו כטבח ככחחו ,ולפי שתנועתו חבחירית היא אל
זולת זה הצר ,הנה תננר תנועתו הטבעית לתנועת הרצונית ,וישיגהו
חלאות־ ולזה ישיגהו הלאות יותר מהרה כאשר היחה זאת ההקבלה
חתר חזקה ,והמשל שכבר ילאה הארס מפני עלייתו בהרים יותר ממה
מאמר ה׳ הלק ג׳ פרק ו׳
265
שילאה מפני ירידתו בעמק או ספני לכתו כמישור• ולזאח הסבה
ילאה גם כן יותר מהרה כשישא ,דרך טשל ,שלשה ככרים מטה שילאה
כשישא כבר א ח י /כי הטשא אשר ישאהו לו טבע מקביל אל התנועה
אשר יניעהו בה ,וכל מת שהיה המשא יותד גדול היתה ההקכלה הזאת
מוזר חזקה ,כי כבדות ד-טשא היותר גדול הוא יותר גחל .ואולם מה
שיחס המגיע בו אל המתנועע יחס אחד ,ואין לו טבע מקביל אל
התנועה אשר יניעהו בה ,לא יחויב מ שתהיה תנועתו נפסקת• וזה
מבואר ביסודות ,וזה כי ראבן ,דרך משל ,תתנועע אל הטטרי בשהיחה
בזזלח מקומה הטבעי ,ואין לה טבע יחייב שתהיה תנועתה נפסקת אם
לא מצד השלמת תנועתה• והיה זרי כן לפי שיחם המניע אל המתנועע
הוא בח אחד תטיר ,טה שהתמידה להיות נמצאת ,ואץ לה תנועה אחרת
טבעית חנגד זאת התנועה .ואולם שאין לה טכע שיחייב המת תנועתה
נפסקת אם לא טצר השלטת התנועה ,הוא מבואר ממה שאומר .וזה
שאם הנחנו ,ררך משל ,שיש לה טבע מחייכ שתדייה תנועתה נפסקת
כשהתטידה בתנועה זמן מה ,אם היה אפשר ז ה׳ יהירי הזמן הד־יוא,
דרך משל ,שנרי אחת ,או איזה ומן שתרצח ,הנרי יחויב מזה שתשאר
חאכן באזיר ולא תרד אל דיטרבז /וזרי בתכלית הבמול .מה שאנחנו
נשים תנועת האבן ההיא בזמן מה מוגבל ,והוא השעור אשר עליו ב,
וירייח הזמן אשר עליו תפסק התנוערי ,אם הירי אפשר זה ,הזמן אשר
עליו ג ,והוא מבואר שכאשר יכפל שעור א פעמים רבות ,יהיה,
חעולה טההכפל יותר רב טומן ג ,ויהיה החבור מכפל א אשר הוא
מחר רב טומן ג זמן ר ,ונשים כשעור ה מכפל כ כטו טה שבשעיר
ר מכפלי א אשר הוא יותר רב מזמן ג ז pר ,ונשים בשעיר ה
מכפלי ב במו מה שבשעור ר מכפלי א• הנה אם כן תתנועע
האבן ,דרר משל ,אם לא תפסק תנועת האבן קורם שתשלים לחתיך
רוחק ה ,ואם הנחנו שיחידי טרחק האבן םדיא pרוחק ה ,רינה יתחייב
מזה שתנוח האבן באויר ,והיא אבן ,וינוח אם כן הכבד על הקל ,וזה
שקר .וריוא מבואר שזה השקר לא יצא טחגחתנו מרחק האבן מד.א p
רוחק ה ,ואף על פי שיהיה רוחק ה יותר גחל מרוחק שטח יסוד
האש ריעליץ מכדור הא ,pכי זאת ההנחה חיא אפשרית טצר ונמנעת
מצר• ורינה הונחה בכאן טצד טה שהיא אפשרית ,לא טצד שרייא
נמנעת ,והכזב האפשר לא יקרה מהנחתו בטל ,ולזה יחויב שיהיה זה
חבטול מתחייב טהנחחנו שיהיה לאבן טבע יחייב שחרייה תנועתה
נפסקת כשהחטיררי בחנוערי זטן טה ,וטח שיקררי טמנו הבטל הוא בטל,
כטו שריחבאר במקומו• הנה אם כן טח שיתוייב בזרי המשל הוא שלא
266
מ ל ח מו ת ה׳
יהיה טכע לאבן יחוייב שההיה הנועהה נפסקה אם לא טצר השלסחה
חנועחה ,והוא מה שרצינו באורו .ואסנם שהנחתנו שיהיה רוחק חאק
םהא pרוחק ה הוא כזב אפשר סצד ,נמנע סצר ,הוא סבואר ,חה
שהוא נמנע שיהמ היסודות יותר נחלים סטה שהם ,ספני שאץ שם
טור .החמר יותר טור .השעור ,או ספני אלו הרבחם הטורבבים טהם
שיש להם שעור טוגבל באופן מה ,כאלו תאטר שהארם יטצא לו שעור
מוגבל בכמות ,ואם היה שיהיה לו רוחב מה ,ולזה יחויב שיהיו שעורו
היסוחח מוגבלים ,כרי שלא יקבל הארס הפעלות יותר חזק ממה שראוי
מחנמרח אשר יהיר .ליסור האחר הנובר בעת ואותו נובר ,או כ ח שלא
יקבל האדם ,דרך משל ,הפעלות מחר חלוש מטה שראוי מהחנבורח
אשר יהיה ליסור הגובר כעת היותו נובר .אבל לא ימנע היות היסודות
יותר גחלים ממה שהם מצר טבע הגשם ולא מצר צורותיהם אשר
הם סבות התנועה ,ווה שטבע הגשם יחייב שיהיה בעל תכלית בשיעור/
לסי שהוא בלחי אפשר שימצא נשם אין תכלית ,ואבל לא יחויב שלא
יהיו בשעות יותר נחל ממה שהם בו .והנח צורות היסורוח יחייבו
גם כן שיר.יו בעלי תכלית בשעור ,כי בזולת זה לא יהיה אפשר שימצאו
שם יסודות הפכיים ,אבל לא יחייבו שלא יהיו יותר גדולים ממר .שרים‘
והמשל שכבר חר .T .צירח האש צורה לאש ,יאם היה שעורו יותר גחל
ממה שהזא כסלים רבים ,וק הענק בשאר היסודות .ובר,יות הענין ק,
הוא פבואר שמה שהנחנו אותו מרתק האבן מ ה א ^ ה הבעל תכלית,
אמה שיד,יה שעזר רוחק ה ,הוא אפשר מהצר שהנחנו אוחו ,ור.וא
מצד שבע הצורה ר aניעה .ובכאן החכאי־ שאי אפשר שיונח כיסודות
טכע יחייב שחהיד .תנועתם נפסקת אם לא מצר השלמתם חנועחם.
ובבר יתבאר זר .גם כן באופן אחר ,והוא שאם ר%ר .הענין כן ,היתד.
תנועת היסודות יותר חלושה כל מה שהחמיררי ,וזה הפך מה שימצא
סמנה ,כי היא תתחזק כל מה שתמשך ,כמו שנזכר בטבעיות ,ולזה תמצא
מהאק האחוז בעינה שכל מה שחפול ממקום יותר גכוה תהיה הכאתח
מה שחםגשר.ו מהגשם מחר חזקה .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שאין
מררך זאת התנועה הנמצאת ליסורות שהפסק קורם שלמותה .וכאשר
התישב לגז זה ,רצוני שכאשר חיר .היחס אשר בין המגיע והמתנועז3
נשאר ,ולא היה למחנזעע טכע לר aגועע אל צר מקכיל לתנועה ההיא,
ר.נר .לא יחויב שתה .Tהתנועה נפסקת ,והוא .מבואר מסכע הגרם
השמימיי שאין לו הפך ,ולוה הוא בלחי טשתנר .באחר טד.שנויים זולת
בתנועת ההעתק ,ושאינו לא כבר ולא קל ,ולזה אץ לו שבע להתנועע
אל צר סקביל לתנועה אשר יתנועע בה• הוא מבואר שאף על סי
מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ר
267
שהונחה הצורה אשר לגלגלים כח בגוף ,הנה לא יחויב שחהסק
חניעחם ,זזה שכבר יהיה תמיר היחס אשר בין המניע זכץ המתנועע
נשאר ,לפי שאין המתנועע משחנה ,זאץ למחנועע גם ק טבע
מקביל לתנועה הסבזביח אשר יתנועע כה ,לפי שהוא לא קל זלא
ככד ,אבל התחייב שתהיה התנועה תמיד באופן אחד ,ולזה הוא
מבואר שאין רי בזה הכאור לבאר שמניע הגרמים השמימיים נבדלים.
וק מה שבאר בז הפלוסוף שבכאן מניע לא יתנועע ,מפני שכאשר
נמצאו שני דברים מורכבים ,והיה נמצא האחר נפרד ,הגה יחויב שימצא
האחר נפרד ,הוא בלחי מספיק .זזה שכבר התבאר בטבעיות שמה
שילך דדך ההיולי אפשר שיפרד ממה שילך דרך הצורה ,אבל לא
חפרד הצורה ממה שהוא כמדרגת ההיולי• ולזה הוא ממאר שלא יחויב
ט!ה הבאזר שיהיה בכאן מניע לא יתנועע ,וזה כי כבר אפשר שימצא
מתנועע לא יניע ,כי המתנועע הזא אצל המניע בסדרגח ההיולי ,ולא
יחויב ספני זה המצא מניע לא יתנועע ,כי היה המניע כסרתח הצורח
למחנועע ,ומה שילך דרך הצורה לא ימצא בי שיפרר מטה שילך דרך
החמר באלו הדברים אשר בכאן• והמשל כי הנפש המרגשת הולכת
מהנפש הצומחת בסדרגח הצורה ,ולא תמצא המרגשת מזולת הצומחת,
וכבר תמצא הצומחת מזולת המרגשת כצסחים .והנה מצאנו ואח
הטענה כאופן אחר מחר שלם לפלוסזף במה ש א ח ר ה ט ב ע ,אלא
שעם כל זה יש בה ספק מה .וזה שהוא אומר במאמר הנר׳צם באות
ה ל מ ד רבר וה לשונוי הנח כבר יחדב שימצא מה שיניע כשלא
יתנועע ,מפני שבבר ימצא מתנועע גם כן ,וגם כן מניע ממוצעי
הנה בבר ימצא אם כן דבר מניע שלא יתנועע .וזה מה שפירשנו
אנחנו בוי הנה כבר יחויב שימצא סה שיגיע בשלא יתנועע ,ספני
שככר ימצא מתנועע לא יניע ,דמצא גם כן מניע שהוא ממוצע,
רצוני שהוא יצסרך כהיותו מניע אל מניע אחר קודם לו ,ויניע כשיתגזעעי
ולפי שאי אפשר שילכו העלות אל לא תכלית על וה האופן ,כאלו
תאמר שיהיה למניע מניע אחר ,וזה אל לא תכלית ,כי כשלא
ימצא הראשון ,אי אפשר שימצא רבר מטה שאחריו ,כסו שהחבאו■
ניא שק מ מ ה ש א ח ר ה ט ב ע ,הנה הוא מבואר שהוא מחויב שיכלה
הענץ בסוף אל מניע לא יתנועע .אלא שיש לאומר שיאמר שלא
יחויב טוה שיהיה זה המניע נבדל ,אבל אפשר שתהיה צורה המלאנית,
כי היא בלחי טתנועעה כשחניע• והמשל שהציור הדמיוני שיגיע הבעל
חיים להתנועע אל רבר מה הוא בלתי מתנועע בתמעה ההיא• ובהיות
הענק כן ,הנה יאמר אומר שזה המניע הראשין לא יחויב מזה הכאיר
268
מלחמות ה׳
שיהיה גנרל ,ולזה לא הספיקו לנו אלו הטענות אשר סענו מזם
הפלוםופים ,והשתרלנו לבאר אלו הרחשים היקרים במה שלא יסופק
מ לאחר מבעלי העיון* ,בי אין ראוי שנבנה אלו הררושיס היקרים על
הל,רמות חלושות ,עם שהבאור שעשינו בזה הוא יותר עצמי ויותר
מיוחר בזה הררוש מהבאור שעשה הפלוםוף בזה ,וזה סבואר בנפשו,
’ פרק שביעי
יתב«ד בו «ם ישיגו ר.שכ?*ימ הגבדליס ^ותיהם 1ע^ו^»רמ ו. TK
וראוי שנחקור אם אפשר באלו השכלים הנברלים שישיג העלול
עלתו והעלה עלולה ,אם היה שיהיו קצתם עלות ועלולים לקצת כמו
שיאמרו קצת הקורסים ,או הוא בלתי אפשר שישיג העלול מו ט עלחו.
ונאמר שככר התבאר ממה שזכרנו במה שקרם שההשגה והמשיג
והמושג הוא כ&וכל רבר אחר כמספר• ואם הנחנו שיהיה העלול משיג
עלתו ,הנה יתחייב שיהיה מה שישיג מעלתו הוא עלתו• ולפי שכבר
Tםה שיחויב שתהיה העלה אשר בזה האופן משגת עלולה נם כן ,כמו
הענין במלאכה הראשיית עם המלאכה המשרתת לה ,הנה יתבאר מזח
שלא יהיה הברל בין העלה ועלולה ,לפי שההשגות אשר הם אצל
העלה רט נמצאות לעלולה נם כן• ולפי שהעצמים יתעצמו בהשנותיהם,
הגה תהיה העלה והעלול במדרגה אח ת׳ ולפי שהשכלים אשר הם
במרתה אחת הם אהד במספר ,הנה תהיה העלה ועלולה דבר אתר
במספר• וזה רבר מבואר הבטול .ועוד שסי שהגיח השכלים על שהם
עלות ועלולים ,הגיח זה כדי שיתכן בהם הרבוי במספר ,והוא מבואר
שלא ימצא בהם רבוי במספר כשהונח הענין על זה התאר .ואם
הנחנו שא^ין העלה משגת עלולה ולא העלול מהם משיג עלתו ,יהיה זה
דבר יוצא מן ההקש ,וזה שאם לא היה העלול משיג עלתו באופן
מה ,הנה לא יהיה משיג עצמו באופן שלם ,לפי שהוא עלול ,והוא לא
ישיג זה ,ולפי שהיה מדרך השכל שישיג עצמו באופן שלם ,הוא ממאר
שיחויב שישיג היוחו עלול ,ולזה יחויב שתהיה לו השגה בעלתו כאופן
מה .וגם כן אם לא היתה העלה משגת עלולה ,הגה באיזה צד היחה
לו עלה ,מי יחן ואדע• ובכלל הנה הוא מבואר בשכל כשהיה עלה שאץ
שם דרך יהיה בו עלה אם לא כשישיג מה שיושפע ממנו וישים
השופע ממנו בתכלית האפשרי אל מה שכיון בו ,ולזה יראה שהוא
מחויב שתשיג העלה עלולה .ובהיות הענין כן ,הנה איך העגץ מ ה ,מי
יתן ואדע .ונאסר שכבר יראה שיותר זה הספק מזנאמר שהעלול
משיג עלתו כאופן חסר ,וזה שהוא ישיגהו מצד מה שישיג מעצמותו
מ א מ ר ה׳ ח ל ק ר פ ר ק ת׳
269
שהזא עלול* ולפי שהעלול והעלה הם ם»טרפים ,הגה תהיה לו השגה
מה בעלתו ,אלא שהיא השגה חסרה ,תה כי הוא לא ישיג אלא שהוא
עלול .ואולם העלה משגת עלולה באופן יותר שלם מהמציאות ממה שהיא
בו עלה* ולזה לא יהיה מה שתשיג העלה מעלולה הוא בעינו מה
שישיג העלול מעצמותו ,וזה יתבאר סטה שאוסר ,והוא שככר יתבאר
מדברי« אחר זה שמה שישיגוהו אלו השכלים הלא נמוס הנמצאות
וסררם ויושרם ,ובהיות הענין כן ,והיה מבואר כי •כזה הגמוס ■חלקים
ילכו מהכל במדרגת ההתלי ,הגה יהיה טוהזכל ה ^ול הולך במדרגת
ההמלי מממזכל עלומ־ ואולם העלה תשיג זה החלק מצד הכללות אשר
הוא לו צורה ,והעלול ישיג זה החלק בעצמו ,אלא שכבר יקזיג שמציאות
זה החלק הוא עלול מדבר אחד• והמשל שהמלאכה הראשיית לבגין
הבתים תדע מה שיעשוהו המלאכות המשרתות לו ,שמה שיעשוהו הוא
חלק מהבית ,כמו צורת האמים אשר יפסלו אותם פוסלי האמים,
וכמו צוחת הלבנים והקורות אשר יעשו אותם כעלי המלאכות ההם,
ואולם בעלי המלאכות המשרתות לה לא יחויב ש Tעו אלו החלקים
מצר מה שהם חלק מהבית ,אבל ישיגו אותם מצד עצמותם ,ואפשר
שיעזיגו עם זה החסחן שיש במה שיעשוהו ,והוא שהוא בעבור דבר
אחר .וזהו ההבדל אשר בק מה שתשיג העלה מעלולה ובין מה שימזיג
העלול מעצמו .זהנה יקרה מזה שח8זיג העלה עלולה בהשיגה עצמותה,
כי מה שילך ררך ההיולי תוכלל השגתו בהשגת מה שילך ררך הצורה
ממנו על זה האופן .וזה דבר בארנוהו במאמר הראשק והשני מזה
הספר .ובכאן התבאר באיזה אופן ישיגו השכלים הנפררים עלוחיהם
ועלוליהם ,זשהעלול לא ישיג עלתו אלא מצד השיגו בעצמו שהוא עלול
ושטציאותו מזולתו ,ושהעלה בהשיגה עצמה תשיג עלולה באופן יותר
שלם מהמציאות אשר הוא בו.
פרק שמיני
יתבאר מ שאין &ניעי תגרטים תשמימיים עלות ועלולים קצתס לקצת
על האופן שהניחו אותו הקודמים.
וראוי שנחקור אם השכלים הנפרדים הם כלם עלות ועלולים על
האופן שאמת הפלוסופים ,או אין בהם אחד שיהיה עלה לחבירו ,או
הם כלם עלולים במדרגה אחת מעלה אחת ,באלו תאמר העלה הראשונה,
או היו קצתם עלולים מהעלה הראשונה בטדרגה אחת ,רצוני שאינם
עלולים קצתם מקצת ,והשאר הם עלולים מאלו השניים.
ונאמר שהוא מבואר כי מה שישיגוהו אלו השבלים הנפרדים אשר
270
מלחמות ה׳
ר«באר טציאוחם בטרי שקרם הוא וסוס אלו הגמעאוח וסדרם וישי־ם,
לפי שורי תטוס הוא שופע טהם במדי שבכאן בחכלית סר .שאפשר
pהשלטוח באמצעוח הככבים ,כמו שקדם ,ילזה יחויב שהניירז אזתו,
וזה יהיה אם בשיצייר כל אחד מהם חלק מזה רגמוס ,או כשיהיה
האחד סדים משיג גטום אלו הגטצאוח ככללוחו והשאר ישיג כל אחר מהם
חלק טזה הגטוס .וכאשר החישב זה ,הוא מבואר שאם הוגח האחר מהם
משיג גטוס אלו הגמעאוח ככללוחז ,והשאר ישיו .כל אחד מהם חלק שזה
רינמום ,הגרי מה שישיג השכל העליק ילך מדרגה הצורה אל החלק אשר ישיג
השכל השפל מסט ,זאטגם אמרגו שריעליון ישיג זה החלק אשר ישיג אותו
השפל ,לפי שאי אפשר שיושג מן המושכלוח מרי שילך מהם דרך הצורה
והשלמות אם לא הושג מה שילך מהם ררך ההיולי־ וזה מבואר לטי שעיין
בטבעיות ובמה שקרם מזר• הספר .ואם הגחנו הענק בזה העגץ הראשיןי,
וריוא שיהיה השפל מרים יורע בשלמות גמום אלו הגמצאות השפלות וסדרם
ויש־ם־ כמה אני חמר• אם היה מדרך אלו המניעים שישתוקקו מעצם
ציורם לריניע גלגליהם כדרך שישלם בו זה רינמוס בזה הנמצא המוחש•
מה זה שייוחר אחר אז־זר מהם לעשות חלק מד• מזה הגמוס ,ודינה
ציורם מזר .הנמום הוא דבר אחר בעצמו ,וזה שאנחט נראה שאלו
הנמצאות השפלות ישלמו במה שיושפע להם מהככבים כלם ,ושמה שמשפע
מזה הככב הוא זולת מרי שיושפע מהככב האחר .ואם אמר לנו אזנור
שרים לא ישתוקקו אלא במרי שיעז לרים כלי לעשותו מזרי הנמוס,
ובעבור שלא היה להם כלי להשפיע בכאן כי אם חלק מה מזר .הגמום,
הגר .לא יושפע מהם זולת זה החלק אשר ייוחדו מ־ אמרנו לו שאין
זה מדרך הדברים הטבעיים ,רצוני שידייו שם כחות פועלות ולא יניח
הטבע להם כלים יפעלו ברים ,ובכלל רינה מפני שאנחנו גדוייב לר.ם
הציור בעבור מה שנמצא לר.ם מהרישפעה ,הנה איננו ראוי שיונח להם
ציור זזלת במרי שיחויב מפני מה שנמצא להם מהפעולות ,כי אנחנו נקח
תמיר מופת מהפעולות רימסורחת מהצורה על ענין הצורה ,כמו שנזכר
בספר הנפש ,ולזה איננו ראוי שיונח לר.ם ציור אלא במרי שנמצאהו
מםורר מרים מריפעולות .ועור שאם הונח הענין כן ,רצוני שיהיה כל
אחר מאלו השכלים משיג נמום הנמצאות השפלות וסדרם וישרם בשלמות,
הנה ישיג כל אחר מהמטה שרייה מ זה הנסום אחר ,והוא מה שילך ממט
מדרגת הצורה והשלמות־ ואם היה הענין כן ,מי יתן וארע מה הוא זר.
הדבר שיעזיגהו העליון שלא ישיגהו השפל ,וילך כטררגח הצורה אל מר.
שישיגר.ו השפל .וזרי שאם ריגחגו זרי הענין השגתו באופן התחייב מפעולתיו
מה שיתחייב מרמ מנמוס הנמצאות השפלות ,הנד ,אם חוריט זדי שיהיה
מאמר ה׳ חלק ג' פרק ח׳
271
הולך סירגח הצורר .מהנמוס המסודר מהם ,והוא מד .שאפשר שמנח
מ ה ,הנח יחיה זה הולך מדרגה הצורר .מחלק מר .מוה הנמום ,והוא
החלק אשר יושפע מזה השכל באמצעות הככב ,אבל לא יהיה הולך
נזררנת הצורה אל טרצכל נמום הנמצאות השפלות בכללם וסדרם וישרם.
ואם לא המח מה שישיג העלמן שילך מדרגת הצורה מציור השפל זאת
הד.שנר .אשר זכרנו ,אכל ענק אחר שילך דרך הצורה מציור השפל,
הנר .לא אשער מה הוא זה הענק .ואי אפשר לאדם שיניח וה כאופן
נאות ,ואפילו אם רצה שיסדר זר .לסי מה שיברא מלכו מזולת הבטר.
אל המוחש הזה .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שאין ראוי לאחד
מבעלי העיון שיניח שידרו אלו השכלים כלם משיגים נמום אלו הנמצאות
וסדרם וישרם בשלמות .ואם הנחנו שיר.יו כלם עלות ועלולים כשיהיה
השפל יודע מנמום אלו הנמצאות וסדרם וישרם מר .שיושפע ממנו,
ויעזיג העליון החלק מהנמום שיושפע ממנו ,וישיג עם ור .ציור השפל,
ויר.יה סדור מה שמשפע מהעליון הולך כמדרגת הצורה למה שיושפע
מהשפל ,כמה אני תמה אם היה מדרך הצייר שיצייר השפל שיושפעו
ממנו הפעולות המסודרות מהשפל ,מה זד .שלא יסודרו אותם הפעולות
כעצמם מהעליק ,אחר שככר הונח לו הציור הנמצא לשפל ממנו .וככלל
הנר .כאשר הונח הענין כזה האופן ,יתחייב הספק הראשון אשר זכרנוהו
בהנחה הקודמת .ועוד שאם היה הענין כן ,רצוני שיהיו ציוריהם הולכים
נזדרגת השלמות קצחם לקצת ,הנה יחויב שיהיר .הענין כן כמר .שיושפע מהם
מד.פעולוח,כייחם הציור האחד אל הציור השני הוא כיחס השופע מהציור
האחד אל השופע מהציור השני י ואם היה מה שיושפע מהם מהםעולות
כזה האופן ,רצוני שיהיה השופע מהעליק הולך במררנת הצורר .אל
השופע מהשפל ,הנר .יהיה זה כר.כרח כאחד משני פנים ,וכל אחד
םר.ם הוא שקר .תר .כי האופן ה א ח רהוא שידיר .ד.כככ אשר ילך
מדרגת הצורר .מהיסוד אשר יניער.ו הככב אשר ישפיע כו השכל הפועל
מד .שישפיע• והאופן השני שיהיה ר.כבכ אשר הוא כלי לעזכל העליון
פועל המורכב אשר ילך כמדרגת הצורר .למורכב או לפשוט אשר
יפעלהו השפל .ואולם אם הונח העגין כאופן הראשון ,הנה היה ראוי שיר,יד,
מספר אלו המניעים ארבעד .לבר ,כי מטפר היסודות הוא זד .המספר,
וכבר נמצאם יותר מזה המספר ,כמו שהתבאר מענין הכככים ור.נלגלים.
ועור שאנחנו נמצא לככב אחר רושם בשמירת היסודות הארכעד.
ובר.ווים מצד תקופותיו הארכע אשר יחדש בתנועתו .והמ׳נזל שכימות
החמה ינברו האש והאויר מצד קורכת השמש לגו ,וכימות הגשמים
יגברו חמים ור.א pמצר מרחקו ממט .וכד.מח הענין כן ,הוא מבואר
272
מ^הסות ה'
שאי אפשר שייורום הימור הארור לככב האוזר על זה האופן /כי לכל
אחר טהככבים ימצא רושם ביםורות כלם ,ואם היו בזה הרושם םתחלפים,
כמו שיראה סעגינם .ואם הנחנו שיהיו קצחם מניעים הימוחת על
מררגזחיהם ,והשאר מניעים המורכבים מהם על נודרגווןיהם ,ויהיה
בזה האופן השופע מהעליקי הולך במררנח הצורה מהשופע השפל ,הנה
יחיוב ,כאשר הונחו מניעים היםורוח ,הםפק שזכרנו ,והוא שכבר ימצא
רושם כל אחר מהם ביסוחת ,חה היה בלתי ראוי שיהיה ק ל&י ואה
ההנחה .ויתחייב נם ק לפי זאת ההנחה שיהיה מספר אלו המניעים
במספר היםוחת והמורכב מהם• וזה מבואר הבנזול ,וזה שמספר היסוחת
והמורכב מהם הזא יותר ממספר אלו המניעים כפלים רבים .ועוד
שאם היה הענין כן ,היה שמירח המורכב האחר ממחמת לאחד מאלו
המניעים לבר ,ואנחנו נראה הענין בח^ף זה• והמשל שאנחנו נמצאם
כלם משחחפים בשמירת האדם ,ווה ממה שלא יסופק למי שהשתמש
במשפסי הבכבים השתמשות מעט• חה רבר בלחי אפשר לפי זאת ההנחה.
ובכלל אם רצינו לזכור כל הספקות המתחייבות מאלו ההנחות ,הצטרכנו
למאמר ארוך ,ולזה נקצר ונעמוד בכאן על מה שיש כו רי בבטולם.
וכאשר החישב שאין השופע מהם מהפעולוח הולך במדרגת ה'15לטות
מקצת אלו המניעים לקצת ,והיה טכואר שאלו היו ציוריהם הולכים
מקצת לקצת במדרגת השלמות ,היה ראוי שיהיה הענק בפעולותיהם
ק• הוא מבואר שאץ ציוריהם הולכים מקצת לקצת כמדרגת השלמות.
ובכאן התבאר שאין אלו השכלים כלם עלות קצתם לקצת כמו שהניחו
הקודמים .
ואם ת חנו שאין אחד מאלו השכלים עלה לחבית ,יקשה לנו להח הסבה
בתנועת הגלגלים שאין בהם ככב ,כי יראה שתועחם היא כעמר
הככב ,ולא יושפעו מהם בעצמם דבר מהפעולות• ולזה ראוי שנאמר כי
מפני שגלגלי הככב האחד הם טשרחים לגלגל הככב ,הנה מניעיהם
הם מניעים ממניע גלגל הככב ,והוא אשר סרר להם אלו הציורים
אשר יסודרו מהם תנועת גלגל גלגל מהם.
ואולם אם יש בהם שכל אחר ת א עלה לשאר השכלים הנפרדים,
או אין בהם אחר שיהיה עלה לחבית ,אמ! כל אחד מהם משיג חלק מה
טהנטוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם ,ואין בהם אחר שישיג זה הנמוס
בשלמות הנה וה מטה שראוי שנחקור בו .ונאמר כי מפני שלא
ישלם וה הנמום לאלו הנמצאות כי אם בכללות אלו הגלגלים ,הנה
אם לא יהיה בכאן שכלאחד משיג נטוס הנמצאות בכללם ,ת ה יהיה
הגעת השלמות באלו הנמצאות מהם בטין מן המקרה ,כמו הענין
סאמר ה׳ חלק ג׳ פרק ח׳
273
בנעלי המלאכות הטחחלפוח ,שלא יתכן שישלם מכללם מלאכה אחר!
במםפר אם לא מפני שהם כלם משרתים במלאכה אחת /היא אשר
סררה פעולותיהם כאופן שתשלם סכללותם מלאכה אחת כמםפר /חח
ממאר בנפשו .וכהמת העגק ק ,הגה יחויכ שיהיה זה הענץ מםורר להם
מםכה יותר גמה מהם תשגיח בהם ובמה שישלימוהו יחר ,ולזה שפעו
אלו המגיעים סמנה באופן שישלם כו נטוס אלו הנמצאות וסדרם
ויושרם ביותר שלם שאפשר־ אלא שלא ר^באר עדיין אם זאת העלה
הראשונה היא ממניעי הגרמים השמימיים או היא דבר אחר זולתם,
וזה מטה שנחקור עליו במה שאתר זה .ובהיות העגין כן ,הוא ממאר
שמניעי הגלגלים שיש בהם ככב הם עלות למניעי הגלגלים אשר ישרתו
שם .ואולם מניעי גלגלי הכבבים הם בלם עלולים באופן אחד מאחד
מהם ,אם היה האחר מהם הוא העלה הראשונרר ואם לא היה אחד
מהם הוא העלה הראשונה ,כמו שיתבאר כמה שאחר זה ,הנה הם
כלם עלולים מהעלה הראשונה באופן אחר ,רצוני שאץ האחר מהם
עלה לשני ,כמו שהתבאר במה שקרם• ולזה יהיה בל אחר ממניעי
גלגלי הככבים משיג החלק מהנסום מאלו הנמצאות השפלות אשר
תיוחר בו פעולתו ,ותהיה העלה הראשונה משגת נמום הנמצאות האלו
וםררם וישרם בצר אשר הם בו אחר ,ותשיג עם זה אופן התחייבו
מאלו המניעים העלולים ממנה ,כי זה ממה שראוי שיהיה מושכל לה,
לפי שוט הושטו בתכלית מה שאפשר מהשלמות ,אלו שיושפע מהם
מה שיושפע ,וזה בלחי אפשר שיהיה בקרי ובהזרמן כמו שקרם.
ואולם איזה מהגלגלים המשרתים לגלגל הבכב הוא יותר נכבד ,הנח
ירמה שהמאוחר התנועה הוא יותר גבבר ,כי הוא ישגיח ברבר מחר
ארוך הקיום טהרבר שישגיח בו הממהר התנועה ,והוא גם כן יגיע
השופע מטנו בפעולה יותר מעטה מהפעולה אשר יגיע בה השופע
ממנו המטהר רטנועה.
ואולם איזה מגלגלי הככבים הוא יותר נככר ,הנה ידמה שזה
מרע טצררים• הצד ה א ח ר החחלפם ברמי הככבים ומיעוטם ,ובגודל
הככב ומיעוטו ביחס אל גלגלו• והצר ה ש ני התחלפם במהירות
התנועה ואיחורה ,וכרמי הכלים המשרתים להם ומיעוטם .ווה שהגלגל
שיהיו מ ככבים יותר הוא יותר נכבד ,כי היה השופע ממנו בתנועה
ארזת בעינה טםפר רב מהפעולות מצד רמי הככבים אשר בו .ולזה
הוא מבואר שגלגל הככבים הקיימים הוא מחר נכבד מכל הגלגלים
ולזאת ר.םכה בעינה יהמ
האחרים מצו רמי הככבים אשר בו
גלגלי השמש והירח יותר נכבדים משאר גלגלי הכבבים אשר אץ
18
274
סלחמות ה׳
בחם בי אם ככב אחד ,לפי שאלו הנכבים הם יוחד גדולים ביחס
אל גלגליד& משאר חכככיס• ויהיה גלגל נוגה יוחר נכבד מגלגלו
ככבי שבתאי צדק ומאדים וכוכב ,ויהיה גלגל צדק יוחר נכבד מגלנלי
שבתאי מאדים וכוכב• ובזה ההקש יתבאר כשאר איזהו יוחד נכבד
מזר• הצד .וכבר יתבאר מוה שגלגל השמש יותר נכבד מגלגל הירח,
לפי שאור השטעז הוא תמיד נחל ,ואור הירח לא ימצא שלם אלא בעת
הנגור ,ועור שהירח מקבל אורו מדושםש .ואולם מצד אחור התנוער.
יתבאר שגלגל הבבבים הקייסים הוא יותר נכבד ,לפי שתנועת האורך
אעזר לו ודא יותר מאוחרת מתנועת האורך הנמצאות לשאר הבכבים,
ומזה הצד ידויר• גלגל שבתאי יותר נכבד מגלגלי שמש ונוגד• וככב,
וגלגלי שנמז ונוגד• וכוכב יותר נכבדים מגלגל הירח .ואולם מצד
מיעוט הכלים יתבאר שגלגל הכבכים הקיימים הוא יותר נכבד ,ואחרמ
גלגלי שבתאי וצדק ומאדים ונוגה ,ואחריר״ם גלגל ככב ,ואחריהם גלגל
הירח וזד• מלו ,אם לא יתוספו מפגי תנועת הרחב גלגלים באלו
הכככים־ אכל אם יתוספו בהם גלגלים באופן שוברנו ,הגד• תהיד• מדרגת
הירח בזה שוד• למדרגת שבתאי וצדק ,ואחריהם מאדים ונוגד• ,ואחריהם
בכב .ובאן התבאר גם בן שגלגל הכככים הקייסים הוא יותר גכבר
משאר גלגלי הכבבים בכל אלו הפנים ,וכבר יתבאר גם בן שהוא מחר
נכבד מרום באופן אחר ,חד• שר.וא הגוחן לר.ם מה שלהם מהפעולות
באופן מה ,כמו שקדם ,מצר היותם כחלקים סחחלפים סמנו ,ולזה הוא
מבואר שגלגל הככבים הקייסים הוא היותר נכבו־ שבאלו הגלגלים
בולם ,ולזר• היד• מקיף בכולם.
פרק תשיעי
מגממ הגמצאוח השפחות
*תג «ר שמגיע* ד aימי& ז?שםיםיים לH
מת שיושפע מהם בזה*ת התמזגות גצוצי ככביתם קצתם עם קצת.
ואתר שבבר התבאר שכל אחד ממניע גלגלי הבבבים ישיג החלק
מהגסום הנמצאות שיושפע ממט ביהוד ,הגה ראוי שנחקור אם ישיג
מניע גלגל דבבב מה שיושפע מסט מצר הד.תםזטח אשר יתרזדש
מנצוץ ככב גלגלו עם נצוץ שאר הבבבים ,או לא ישיג כי אם מה
שיושפע מסנו ביחור.
ונאסר שאם הגחט שלא ישיג מגיע גלגל הכבב מר• שיתחייב
םהר^חסזגוח אשר יר^יה סניצוץ הככב אשר בגלגלו עם שאר נצוצי
הבכבים ,הנה לא ישיג מה שיושפע טסנו• וזה יחשב שיהיר• הפך פה
שהתבאר טענין אלו המניעים ,רצוני שככר התבאר שד׳וא ראוי שישיג
מאמר ה׳ חלק נ׳ פרק י
275
כל אחד השופע מטנו ואם הנחנו שישיג המתחייב מאלו ההתמזגיוח/
הנה בהכרח ההיה לו יריעה כטה שיושפע טהבכגים אשר יחטזג
עטהם ,ויהיה אצלו הציור אשר יציירוהו כלס ,ויחוייכ טוה שישיג כל
אחר סהם נטוס הנטצאות וסדרם בשלמות ,וכבר התבאר בטול וה
במה שקרם.
ואולם איך יתבאר שהוא מחויב ,אם הונח שישיג טה שיתחייב טן
ההתטוגות ,שישיג טה שיושפע טהככבים אשר יתטזג עטהם ,הגה לפי
מה שאומר• ווה כי ההתמזג ,לפי שתא מורכב מטבע הפשוטים אשר
הורכב מהם ,והיה מטבעם מ לפי יחם ההתמזגות ,הנה יחויב למי
שידע טבע ההתמזגות שירע טבע הפשוטים אשר התמזג ויחסם בהתמזג.
ונאמר שכבר ירמה שישיג כל אחר ממניעי גלגלי הככבים מה שיושפע
ממט בזולת התמזגות ,אבל לא ישיג מה שיושפע ממנו בהתמזגות ,ואולם
זאת ההשגה תתה לעלה הראשונה לבר אשר שפעו ממנה אלו המגיעים
וגלגליהם באופן שישלם מהם נמום הנמצאות וסררם וישרם• חה שכמו
שימצא במלאכות המשרתות למלאכה אחת שכל אחת תשיג מה שייוחס
למלאכתה לא מה שיצטרף ממלאכתו אל מלאכה משאר המלאכות
המשרתות ,ותשיג הצרוף הזה המלאכה הראשיית ,כן הענק בזה .ובכאן
התבאר כי ההבדל בין ציור העלה הראשונה וציור אלו המניעים הוא
נפלא מאד ,וזה ש ^ו המניעים לא ישיגו כי אם חלק מה מהגמום
מהנמצאות וסדרם דשרם ,והוא החלק השופע מהם ,וגם החלק ה ת א
לא ישיט בשלמות ,כי הם לא ישיגו ההחמוטת• ואולם העלה הראשונה
תשיג נמום הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות .ומזה יתבאר עם טה
שקרם במאמר הראשון מזה הספר שאק יחס כין עיור העלה הראשונה
ובין ציור אלו מוגיעים.
פרק עשירי
*חב^י בו
*חט זסג* תנ ^ ת ד.ככם* 0קצתם ^ קצוו
&יגל•
וראוי שנחקור אם יחם ומני תנועות הכגכים קצתם אל קצת הוא
אפשר שיהיה בלתי מדבר ,או אם אי אפשר זה .ונאסר כי מפני
שהתבאר כבר שאלו התנועות מסודרות משכל באופן שישלם מהם מה
שבכאן ,ושהשכל ת א אשר סררם כזה האופן כרי שישלמו בהם אלו
הנמצאות ,הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה יוזסם בלתי מרכר,
שאם היה זה כן ,היה בלתי מושג מה שיתחייב מההתמזגות אשר להם,
לפי שהח לא ישוט כיחס אשר הם בו עתה קצתם עם קצת לעולם,
לפי שיחס תנועותיהם קצתם אל קצת הוא בלחי מדבר ,ולזה יתחדשו
*18
276
מלחשות ה׳
מהם יחסים בלתי מזקפים ,ומר .שזה דרכו לא חתכן בו ידיעה; כי
חידיעה ברבר תחייב שיהיה מוקף ומוגבל ,אבל אלו היחסים יחוייב
שיהיו ידועים• הנה אם כן אי אפשר מ ה היחס שיהיה בלחי טרבר,
ואם אמר אומר שכבר ישובו כקרוב אל המקום שהם מ ,ולוח לא
יתחדש מריחלוף הזה רושם מוחש־ אמרנו לו כי כהכפל זה השעור
פעמים רבות יתחדש מטנו מה שיהיה לו שעור מוחש ,ויתבלבלו מפני
וה או אלו היחסים המוקפים אשר ידעם השכל הראשץ מאלו הכככים.
ובהיות הענץ כן ,הוא מבואר שככר יתחייב מזה שלא יהיה ומני יחס
התנועות אשר לככבים קצתם אל קצת בלחי מדבר.
פרק א חד עשר
יהבאד בו שאין השס יהפרך הש^ המגיע hנ hג hהבבכים הקיימים במו שחש» «ממיס.
וראוי שנחקור אם מניע הגלגל הבככי הוא השם יתברך ויתעלה,
או היה האלוה למעלה ממנו במדרגה• כי ככר אמרו הקודמים שהאלוה
הוא דבר וולח מניע הגלגל הכככי ,וקצתם אמרו שהאלוה הוא מניע
הגלגל הככביי .והנה אנחנו נמצא לכל אחת מאלו הדעות פגים מתהראות.
ווה שכבר יראה שיהיה מניע הגלגל הכככיי הוא האלוה יתברך מפנים.
מ ה ם ,כי מפני שאנחנו נמצא מדרך אלו המניעים שיגיעו הגלגלים
בדרך שיושפע מהם סנמום הנמצאות לפי מה שאצלם מהציור ,הנח
יחשב שיחויב מוה שיהיה האלוה יתברך מניע גלגל מה ,אחר שהוא
משיג נטוס הנמצאות ,ולולי וה תהיה בכאן עלה מניעה אץ פועל לה.
וזאת הטענה נשען עליה אבן רשר כפיחשו ל מ ה שא חר ה טב ע ,ובאר
ממנה שמגיע הגלגל הכככי הוא האלוה יתברך ,וחשב שהוא דעת
הפלוסוף .ומהם ,שאנחנו נמצא לפי מה שקדם טהכאור שאין יחש
למניעי גלגלי שאר הככבים אל מניע גלגל הכככים הקיימים ,ווה
שמניע גלגל הכככים הקיימים יסודרו ממנו פעולות רבות מצד רכוי
הכככים אשר בו ומצד ההתמזגות אשר יתחדש מנצוציהם ,והוא גם
כן נותן לשאר הכככים כאופן מה מה שיש להם מהפעולות ולפי
שאלו הסגולות ראוי שימצאו לראשון ,הנה ידמה שיהיה מניע הגלגל
הכככיי האלוה יתברך .־ -וכבר יראה גם ק באופן אחר שאץ מניע
הגלגל הככביי הוא האלוה יתברך .ווה שכבר התבאר מטה שקדם
שאץ מניע הגלגל הככבי משיג כלל מנמוס המסודר משאר הבכבים,
ולא ההתמזגות אשר לנצוציהם עם נצוצי כככמ ,ולא החתמוגוח אשר
יהיה מנצוצי שאר קצת הבככים עם קצת־ ואולם הראשון יחוייב שישיג
נטוס הנמצאות בכללותו ,לפי שהוא מסודר ממנו יתברך ,והוא אשר
מאמר ה׳ חלק ג -פרק י״א
277
ייחד ק 8ח ריגלגלים בחלק מר ,מזרי הנטוס ,וקעחם בחלק אחר ,באופן
^שלם מכולח זה הנמום על צד מה שיניח מנהיג המדינרו המשובחת
קצת האנשים במלאכה מה וקצתם כמלאכה אחרת ,כדרך שישלם
מבללותם סדור המדינה ,ולולי זה הנה ישלם מדור המדינה גדרך
המקרדי ,מזלמוח כמו זה הענין הנפלא בדרך המקרה הוא בלחי אפשר,
זלזה יחוייב שישלם זה מהם מצד עלה אחת תשיג ענין זה הגמום
בכללותו ,היא העלה לבלם ,כמו שקדם־ ואולם מגיע הגלגל הככביי אינו
בזה החאר ,לפי מה שקרם ,ויתבאר מזה שאין מניע הגלגל הככביי
הוא האלוה יתברך .ועור שהראשון ראוי שירייה בחבליח מהכבוד
זדישלמוח בדרך שלא ירה יחם בינו ובץ זולתו• ואם הירי מיוחם לו הנעת
גלגל אחר ,היה ענינו מחיחם ומשתתף לשאר מניעי הגלגלים ,וזח רבר
בלחי ראוי שיונח בו יתברך .ועוד בי העלה הראשונה ,כעמר שישפע
ממנה המציאות בכללו ,לא חלק זולת חלק ,הגרי אין ראוי שתהיה נקשרדי
לגשם מיוחד םהגשמים אשר יושפע באמעעוחם נטוס אלו הנמצאות•
ואולם אמרנו זה ,כי יראה שמניעי הגרמים השמימיים נקשרים כגלגליהם
על דרך הקשר השכל הנקנה כאיש טרי מאישי הארם ,כמו שזכרנו
במאמר הראשון מזה המפר ,ומזה המקום חמור הטענה אשר חייב
טמנה אק רשד שיהיה מניע הגלגל הככביי הוא האל יתברך .זזה
שלא יחויב מהנחתנו ,שלא יהירי השם יתברך מניע גלגל מה מיוחד,
שתהיה בכאן עלה מניעה אין פועל לה ,אבל אמנם הירי טחוייב כזה,
אם הנחנו שלא יהיה מבוא לםבה הראשונה בהנעת הגלגלים כלל•
זזה דבר לא יחוייב מזאת ההנחה ,אבל יראה לפי זאת ההנחה שהםבת
הראשונר ,היא המניעה כל הגלגלים באופן מה ,וזה שמניעיהם יניעו
אלו הגלגלים בזה האופן ,מפני מה שציירו מנמום הנמצאות אשר
בנפש הםבה הראשונה אשר שפע ממנה מציאותם ומציאות הגלגלים
המתנועעים מרים ,ולזר ,תהיה פעולתם מסודרת תמיד מריסבה הראשונה.
ועור כי זרי דבר ראוי שמנח ק בסבר ,הראשונרי ,כמו שזכרנו שהוא,
כי מפני שיושפע ממנה כלל הנמצאות ,לא חלק זולת חלק ,הנה אין ראוי
שתהיה נקשרת לגשם מיוחד מהגרםים השמימיים אשר יושפע באמצעותם
נמום אלו הנמצאות ,ולזה ראוי שיהיה פעל כל אלו הגשמים מסודר
ממגרי‘ וכרייוח הענק ק ,היתרי העלרי הראשונה היא יותר אמחיח
בשחהיה פועלת משאר המניעים אשר ימצאו לגלגלים ,כי היא חשיטם
פועלים ,ומה שישים זולתו בחאר מה הוא יותר אמתי בתאר ההוא
מהרכר המתואר בזה השם מצדו ,במו שהתבאר במאמרים הכוללים•
ולזה הוא מבואר שהיותר אמחי בשירייה פועל נמום הנמצאות
278
מלחמות ת
זםררם וישרם /הוא השם יתברך .והנה יתבאר גם כן שהוא פועל חסיד
אלו הנמצאות כלם לפי מה שאומר .תה כי בבר התבאר שהשגת
מניעי הגרםים השמיםיים כנמום הנמצאות וםררם וישרם היא הסרה
פאר ,כי הם לא ישיגו אלא חלק קטן מוה הנטומ ,והוא מה שיסורר
מאחד אחר מהם מזולת התמוגות• וכאשר היה וה בן ,והיה ממאר
שתנועתם היא על צר התשוקה והציור ,והיה מבואר שאי אפשר שתהיה
להם זאת התשוקה הנפלאה החמ Tית מפני הציור החמר אשר להם
בנמום הנמצאות ,הנה הוא מבואר שזאת התשוקה תהיה להם מצר
ציורה שזה הנמום הוא חלק מהנמום השלם אשר בגפש הםבה הראשונה,
ולזה י׳8זתעברו תמיר ויחשקו לעשות חלקם מזה הנמום השלם ,מפני
החשק השלם אשר להם כםבה הראשונה• ובזה האופן יהיה השם
יתברך פועל תמיר כל הנמצאות ,ואליו יהיה חשק כל אחר מהטשיגים,
בי כל אחר מהם כוםף שיגיע לו שלמותו ,ואין זה השלמות רבר* יותר
טהנמום אשר לו בנפש הסבה הראשונה.
ואולם מה שיחוייב שיהיה השם יתברך מגיע הגלגל הככביי ,לפי
שתא מחויב שימצאו למגיע ההוא מגולות יאותו למכה הראשונה ,הוא
בלחי צורק• אבל הענק בחלוף זה ,והוא שכבר* התבאר שאין למגיע
תזוא השגה בכלל נמוס תמצאות ,תה רבר מחויב מ ל ה הראשונה,
כמו שזכרתי ,רצוני שהוא טדזויב שתהיה לו השגה בכלל נמום הנמצאות
וםררם וישרם .ובכאן התבאר שהשם יתברך הוא בלחי מניע הנלגל
הככביי ,והותרו הםפקות הנופלות בזאת ההנחה.
פרק שנים עשר
»תבאר גו גאיזה צד מהתואדים ראוי שיתואר השם ייעיד?
העלולים ממנו; לפי מד .שאפשר לנו,
יחסו למניעים
וראוי שנחקור לפי מה שאפשר לנו באיות מהתארים ראוי שיתואר
השם יתברך ,ובאיזה מהם לא ,ואיך יחמו למגיעים העלולים ממנו.
והוא מבואר שהררך אל זאת החקירה הוא שנרע תחלה מה שימצא
ל׳זזם יתברך מהפעולות ,ובאיזה אופן ימצאו לו ,כי כשירענו זה ,הנה
ידענו מה שראוי שיתואר בו השם יתברך מהתארים.
ונאמר שכבר התבאר ממה שקרם שאצל כל אחר ממניעי הגרמים
השמימיים השגה בחלק מה מנמום הנמצאות וםררם וישרם ,והוא
החלק אמזר תיוחם אליו השפעתו במה שבכאן־ ושבעבור שלא
ישלם זה הנמוס אלא בכללות אלו המניעים ,הנה יחויב שיהיה
זה הענק מםודר להם מסבה יותר גבוהה מהם תשגיח בהם ולמה
מאמר וד חלק ג׳ פרק י״כ
279
שישליטוהו יחד• ולזה שפעו אלו הטנהןים מטנו מ ה האופן שישלם מ
נטום הנמצאות כיותר שלם שבפנים ,וטפגי זה היה טחויב שיהיה א»ל
הסבה הראשונה השגה בנטום הנמצאות ומדרס וישרם על השלם
שבפנים• ולוה חשינ מה שהיה בו זה הנסום א חד ,והוא מה שילך
מדרנת הצורה ממנו ,על שזה המושכל הוא בעינו הטבה הראשונה ,כי
היה השכל והמשכיל דבר־ אחד בהכרח ,כמו שבאר הפלוסוף והתבאר
גם כן במה שקדם במאמר הראשון מזה המפר• ולזה תהיה הסבה
הראשונה משגת עצמותה ,ובהשיגה עצמה השיגה הנמצאות כלם יחר
ביותר שלם שבפנים ,כי היא תשינ אותם בצד אשר• היו כלם רבו•
אחד במספר ,והוא מה שילך מהם במדרגת השלמות .והוא מבואר
שענק זאת ההשגה הוא רבק לה תמיד ,לפי שמציאות השכל הוא
דבק לוושגח אי אפשר זולת זה ,שאם היתר• נפרדת ממנו ההשנה
בעת מ ה ,לא יר.יה אז שכל ,ויהיה נפסר מה שאי אפשר שיפמד.
והוא מבואר גם ק שהוא ישינ כל אלו המושכלות יתר ,לא אחת
אחר אחת ,שאם הוגח שיהיר• משיג אותם אחת אחר אחת,
יהיר .עצמותו משתנה תמיד ויצטרך גם ק אל הזכירר• ,וור .מבואר
הבטול.
ור.נר .יתבאר ש ה ערב ות ו ה ש מ ח ה בהשגתו במחר שלם שבפנים ,כמו
שבאר הפלוסוף ,וזה שההשגה היא דבר ערב למשיגים ,וכל מה שחהיר.
ההשנה לדברים יותר ולרכר יותר נכבד ,יהיה הערבות והשמחה יותר,
ולזה היחה שמחתו וערבחו במה שישיגהו בתכלית מה שאפשר ,כי הוא
ישיג כל הרבדים וישיגם כצד המתר נכבד שאפשר .וכבר תרע עוצם
מררגח זה הערכות והשמחה ,כמו שזכר הפלוטוף ,אם תקיש בזה בק
השמחה העצומה והערבות החוק אשר ימצאנו מ ת השיגנו קצת הדברים
הנכבדים ,שנמצא בזה מהשמחה והערבות מה שלא יחק שיוקש אליו
הערבות אשר נשיג בדברים הגופים ,ובק מה שראוי שימצא מזה לסבר•
הראשונר• .וזה שזה ימצא לנו שעור מעטי מרוזמן ,כי מפני היות הנפש
אתת ,לא יוכל השכל אשר בנו לרזתבורר בזאת ההשגה כי אם שעור מעטי
מהזמן ,וזה יהיה ממנו בקושי עצום• ואם היחד .ואח ההשנה בעינה
אשר לנו מתמרח בלא הפסק ,תהיה השטחה והערבות אשר ימצא לנו
יותר נפלא לאין שעור ,כי אין יחם בק מה שהוא בכל הזמן בזולת
קושי ומה שימצא בזמן מועט עם קושי וצער• ואם היחד• ואח הר.שנה
בכל הדברים בצד היותר נכבד ,הנר .יר.יר! החעמג והשמחה יותו־ נפלא
לאק שעור ,כי אק יחם בין המושכל אשר נשיגהו אנחנו ובק המושכל
אשר חשיגת הסבר .הראשונר..
280
מלחמות ה׳
ומזה העד יתבאר בם כן שאין יחס בין השמחה והחענוג אשר לשס
יתברך במה שישיגהו אל השמחה והתענוג אשר למניעי הגרמים
השמימיים ,ולוה הסכימו חכמינו הקודמים וכחנם לברכה שתכלית השמחה
היא אצל השם יתברך ,ווהו אמרם ש ה ש מ ח ה ב מ ע ו נ ו ,רועה לומר
שתכלית השמחה היא במדרגת השם יתברך ,בי ה ט עו ן ו ה מ ק ו ם
יאסדו על וח חאופן .ולוה נם כן הסכימו שהשמחה לנו במה שנשיג
מהשם יתברך ,זוהו מה שאמד ח ד עליו השלום ה ו ד יע ני א ו ר ח חיים
שובע ש מ ח ו ת א ת פ נ י ך ,לפי שהוא מבואר שכל מה שתהיה
ההשגה לדבר יותר נכבד תהיה השטחה כה יותר עצומה.
והנה יתבאר גם כן שהוא ה חי ות היותר שלם ,ווה כי ההשגה היא
חיות ,ואשר חלקו בה יותר יהיה חלקו בחיים יותר־ ולוה יהיה
האספוג הימי הפחות שבמיגי החיות ,כי לא היחה לו מההשגה רק טח
שיושג בחוש המשוש ,והיה האדם המחר נכבד שבטיגי החיות שימצאו
למה שבכאן ,כי היתד .לו מההשגה יותר .ובכלל הנה ההשגה היא
מה שיובדל החי מהבלתי חי ,ולוה יחויב שמי שהיחד .לו ההשגה
יותר שלמה יהיה החיות מחר שלם .ומזה יתבאר שהשם יתברך
הוא החמת היותר שלם שאפשר ,כי הוא ההשגה המחר שלטה.
ויתבאר מזה שאין יחם כענין החיות כינו וכץ וולחו מהנמצאות ,כמו
שאין יחם בק השגתו והשגתם .ובהמת הענין כן ,הנר .הוא החמת המחר
ערב שאפשר לאין שעור.
והנה יתבאר גם כן שהוא היותר אמתי כשם ה ע צ ם ,לפי שכל
אחר מהעצמים הם מאוחרים טמנו ,ומה שקורם העצם הוא מחויב
שיהיה עצם ,לפי שהעצם הוא הקודם לשאר הרבדים כלם ,כמו
שר״חבאר ב מ ה ש א ח ר ה טב ע .ובכלל הנח מפני שטושכל הרבר
שהוא עצם הוא עצם ,והיה השם יתברך הוא המושכל מכל הנמצאות
בפנים מה ,הגד .הוא עצם בר.כרח .ואולם אמתו שד.וא מושכל הנמצאות
באופן מה ,לפי שהוא לא קנה וה המושכל מהנמצאות ,כמו הענין
בידיעתנו ,אבל הענין בהפך ,וזה שהנמצאות שפעו מור .המושכל ,כמו
שמשפעו העגינים הנעשים במלאכר .ממושכל ענץ הטלאכר .ההיא
אשר הוא בנפש האומן.
וד.גד .יתבאר גם בן שר.וא היותר אמתי בשם ה נ מ צ א .ווד.
שר.נמצא יאמר בקדימה על העצם ,כמו שר.חכאר ב מ ה ש א ח ר
ה ט ב ע ,ויאמר באחור על המקרים ,לפי שד.ם אינם נמצאים אם לא
מצד העצם אשר ימצאו בו .ומזח האופן בעינו יתבאר שהנמצא
יאמר ראשונה על השם יתברך ,כי הוא נמצא בעצמותו ולא קנה
מאמר ה׳ חלק ג' פרק י׳׳ב
281צ
המציאות מזולתו ,ואולם כל אחד מהעצמים זולתו קגה המציאות ממנו,
ולזה הוא מבואר שהוא יותר אמתי בשם הנמצא מכל נמצא זולתו ,כי
כל מה ש״1£ים זולתו אל שיתואר בתואר מה ,הנה הוא יותר אמתי
ממנו בתאר ההוא .ובכלל הנה מפני שהצורה היא אשר תשים הדבר
נמצא באופן שהוא בו מהמציאות ,ויהיה השם יתברך צורת כל הדכרים
וממנו יושפעו כל הצוחח ,הוא מבואד שהוא ישים כל הדברים באופן
שיהיו מתאדים בשם הנמצא.
ובזה הבאור כעינו יתבאר שהוא היותר אמתי בשם ה א ח ד מכל
הדברים ,כי הצורה היא אשד תשים כל אחד מהדברים כאופן שיהיח
אחד ,וזה כי ההחאחחת לדבדים מצד הצודה .ולזה הםכימה חתודח
לתאר השם יתברך בשני אלו התארים ,רוצה לומד ההמת והאחד,
אמד שמע י ש ד א ל ה׳ א ל הי נ ו ה׳ א ח ד.
ובכאן טעה אבן סינא טעות אינו מועט ,וזה כי הוא חשב שאין דאוי
שיתואר השם יתברך בשני אלו התארים ,לפי שהוא יראה שהמציאות
והאחרות היא מקרה קרה לעצם ,והוא דבר נוסף על העצם .והנה באר
ארםטוטלום במה שאץ םפק בו בטול זאת ההנחה בפרק השלישי ממאמר
הנמזם באות הגימל ,והוא המאמר הרביעי מ מ ה שאחר הטבע ,וזה
לשון הפרק ההוא־ ואולם האחד והנמצא אחר שהיו דבר אחד ,או שהיה
לשניהם טבע אהד ,חנה ימשך כל אחד מהם לחבירו בהמשך הראשית והעלה
קצתם לקצת ,ולא לפי שגדר אחד מורה על שניהם• ואין הבדל ביניהם
ואם חשבנו כמו זאת המחשבה ,לפי שהמאמר האומר א ר ם א ח ד ,ו א ד ם
נ מ צ א ,ו א ד ם זה מורה על דבר אחד ,ולא יורה על דברים מתחלפים
כאשר יכפלו אותם* הנה ידוע כי המלה אשר אדם הוא אדם אחר
שאץ הפמו בין מאמר האומר
לא תורה על דברים מתחלפים ,
א ד ם הוא ,א ו א ד ם א ח ד ,לא בהויה ולא בהפםד .וכן המאמר באחד
נם כן ,הנה ידוע שהתוספת בזה מורה על רבד אחר ,ולא יורה האחר
על דבר אחר זולת הנמצא .ועוד נאמר שעצם כל הדברים אחד לא
במין המקרה ,ולזה נאמר שעצם כל דבר נמצא ,הנח ידוע שממסר
צורת האחד על מספר צורח הנמצא .וזה מה שפירשנו אנחט בזה
המאמר לפירושינו למה שאחר הטבע .ואולם האחד והנמצא אחד שהם
דבר אחד בעינו ,לפי שאיזה טבע שיהיה נמצא הנה הוא אחד ,ולזה
ינשאו שניהם על דבר אחד בעינו• הנה הוא מבואר ,איך שהונרז זה,
הנה ימשך כל אחד לחבירו בהמשך הראשית והעלה קצתם לקצת ,לפי
שהם מורים על דבר אחד בעינו ,ואם היה שיהיו מורים עליו מצדדים
מתחלפים .והנה יתבאר כי אין זה הענק בהם לפי שגדר אחד מורה
282
מלחמות ה׳
על שניהם ,ערשיריץ הנט8א והאחר בטררגח השטוח הנרדפים ,שאם
היה הדבר כן ,ודה אמרנו תמצא אחר כטררגח אטרנו הנטצא נט 5א,
אבל יוח על טהוח אחד בעיט טצררים טחחלפים .ובכלל הנרי האחד
מרה עליז טצר העדר החלוקה ,והנטצא יורה עליו טצר הטציאוח אשר
לו .וארסטוטלוס יבאר שאף על פי שנחשוב כמו ואח הטחשבוז בנמצא
והאחד ,חצה לומר שלא יוזמ אחד בנדר ,והוא האטח בעצמו ,הנה עם
כל וה אץ הבדל בין האחר ווזנמצא• ואולם אמר זה לפי שהרבה
מהדברים הם נמשכים קצחם לקצח ,והם מחחלפים במהוחם ,כמו הצוחק
והמדבר ,ולוה ישחרל ארסטוטלום לבאר שהאחד ווזנטצא הם טהוח אחר
בעינו .חה יחבאר מזה הצד ,לפי שמאמר האומר א ד ם א ח ד ,ו א ד ם
נ מ צ א ,וארם זה ,והוא האיש המוחש אשר מרו עליו במלח ז ה ,ת ה
זה כלו טורה על דבר אחר בעינו ,בי אין אלו הנשואים דברים נוספים
על טהוח האדם ,כאטרנו אר ם בוחב ,וארם לבן ,כי אלו יוח על דברים
טחחלפים בעצטוח ,ומרז במקרה על דבר אחד ,רצוני מצד שקרה
לאדם הכוחב שירייה לבן .ורינה יחבאר כי אלו הנשואים ,רצוני האחר
ורינטצא ,לא מח על דברים טחחלפים כאשר יכפלו אוחם ,ונאמר ו ה
הו א אחר ,או זה ארם ,או זה א ר ם א ח ר נ מצ א• ואולם הירי זרי ק,
לפי שכל אחר מרים מוררי על מהוח אחר בעינו ,ואם ריוח עליו מצדדים
מתחלפים .וזח כי הנשואים המחחלפים הגה כאשר נכפלו הורו בהכרח
על דברים טחחלפים ,כאמרנו בראובן שריוא א ר ם ל ב ן כ ו ח ב ,כי הנשוא
האחר תרה בזה המאמר על רבר זולח מציאות הטקררי שתא הלובן
בראובן ,וריאחר הורה על טציאוח הכתיבה בו• ואולם כשלא נכפלו
יחשב ששניהם יורו על דבר אחד בעינו ,והוא ראובן דרך משל ,כי
כשתאר ראובן שריוא לבן ,תרה זרי השם על הלוק והנושא יחד ,והוא
ראובן ,וכן הענין כשנקראהו כותב .זברייוח הענק ק ,רצוני שאלו הנשואים,
בשהוכפלו האחר והנטצא ,לא הורו על דברים טתחלפים ,לפי שאין
הפרש בץ מאמר האוטר ארם נמצא אז אדם אחד לא יורו על דברים
מתחלפים בזולת שיחבר אלמ הנשוא השני ,וריוא האחר ,ובץ חטאמר
אשר יחוברו שני אלו הנשואים ויאטר אדם אתד ,לא בתייר .ולא
בהפמר ,רוצה לומר נמצא ,כי אשר יררך אל התייה אינט נמצא על
שיתר .אדם בפעל ,ולא טה שהוא בד.פסר ,הנר .וה הטאטר כמו אמרט
ארם אחר נטצאו .אמנם לא רצה ארםטוט^ס לוומשיל בזה בשיאטר ארם
אחר נמצא ,לפי שלא יאמר אחד ק האנשים כטו זה המאטר לר.גלות
הענק במה שתא אחר שתא נמצא .ואפשר שנאמר שר.רצץ באסרו
אין הפרש בין מאמר האוטר האדם הוא אדם אחד לא בר.פסר שאין
מאסר ה׳ חלק ג׳ פרק י׳ב
263
הפרש בין מאמר האומר הארם הוא אחר ארם לא בפנץ ולא כומןדר,
כי לא יורה האחר מהם על רבר זולח מה שיורה עליו האחר .והנה
הנאור הראשון הוא יותר נאות .וק המאמר באחר ,רוצה לומר בי
אין הפרש בץ אמרנו ארם אחר ואמרנו ארם אחר לא כהוייח ולא
בהפסר ,כמו שאק הפרש בק אמרנו ארם נמצא וארם אחר לא בהויה
זלא בהפסר .הנה אם כן הוא ממאר שהתומפת מה בהכפל אלו
הנשואים הוא מורה על רבר אחר בעינו ,ולזה הוא סבואר שלא יורה
האחר על רבר אחר וולת הנמצא ,חה שאם היה מורה על רבר אחר
זולתו ,היו בהכרח אלו הנשואים מורים על רברים מחחלפים כשנכפלו.
ועור יתבאר באוק אחר שהאחר אינו רבר זולת הנמצא ,וזה שעצם
כל אחר מהרברים הוא אחר לא במין־ המקרה ,רוצח לומר שאינו
אחד מצר המקרה ימצא בו ,כמו שיהיה הרבר לק מצר מקרה הלובן
הנמצא בו ,אבל הוא אחר מצר מהותו ,ולא יורה האחד בו על דבר
נוסף על עצמותו .וזה מבואר ,לפי שאם היה האחד נשוא על כל הדברים
מצר מקרה מה נמצא בהם ,היה האחד סוג לכל הדברים ,כמו שהכמות
סוג לכל הכמיות ,וזה רבר בלתי אפשר ,לפי שאם היה האחד סוג,
היה בלתי אפשר שינשא האחד על ההברלים אשר יחלקו בהם המינים
אשר תחתיו ,כי הסוג אי אפשר מ שינשא על ההבדלים אשר יחלקו
בהם המינים אשר יקיף בהם ,והמשל כי החי לא ינשא על הרמר
והעופפות ,ואמנם ינשא על המדבר והמעופף• ואולם האחר מבואר
מענינו שהוא נשוא על כל אחד מהבדלי הנמצאות .וגם כן הנה אם
היה כל דבר אחר מצד מקרה מה נמצא בו ,הנה הוא מבואר שכבר
אפשר שנורה על הדבר ההוא מופשט מהמקרה ההוא כשנקרא אוחו
בשם בלתי נגזר ,והוא אז הדבר ההוא בלתי מתואר בשהוא אחר ,כי
אץ בו המקרה אשר ישימהו אחר• הה שקר ,כי כבר נמצא שכל דבר
אפשר שיתואר בשהוא אחד .ועוד שאס היה כל דבר אחד מצר מקרה
מה נמצא בו ,הנה יתוייב בור .המקרה ,כשהורינו עליו בשם בלתי נגזר,
שיר.יר .מתואר בשר.וא אחד מצר מקרר .אחר נמצאנו מ,וילך אל לא
תכלית• ובהיות הענץ כן ,הוא ממאר שהאחר לא יורר .על מקרר.
נוסף על מהות מה .ולזאת הסבר .גם ק נאמר שעצם כל דבר הוא
נמצא ,ר״ל שלא מרה הנמצא עליו מצר מקרר .נוסף על המהות .וזר.
גם כן מבואר ממר .שקדם ,לפי שאם היר .הנמצא מורד .על הדברים
מצר מקרר .נוסף על עצמותם ,היה הנמצא סוג לכל הדברים ,ווה דבר
בלתי אפשר ,לפי שהנמצא הוא נשוא על כל אחד מההב^ים אשר
יתלקו ברום הנמצאות אשר יקיף בהם הנמצא .הנד .יתבאר מ ה במה
284
מלחמות ה׳
שאץ ספק בו בטול מה שאמר אוחו אבן סינא מענין הנמצא והאחר.
ומזה יתבאר שבאלו התארים ראוי שיתואר השם יחברך ,במו שיסרה
אוחו התורה.
וק יתבאר ממה שקדם שהוא היותר ראוי שיקרא פועל מכל
גמצא זולתו ,בי הוא ישים שאר הדברים פועלים במדרגת המלאבוח
הראשיות עם המלאכות המשרתות לה ,כי המלאכה הראשייח היא
אשר חיישיר המלאכות המשרחוח לה לעשוח מה שיעשוהו בררך
שיהיה נאות אל התכלית אשר תכוונהו המלאכה הראשייח ,וזה אמנם
יהיה בתשוקה אשר חמצא לבל אחר ממניעי הגרמים השמימיים להשיג
חלקם מהנמוס אשר בנפש הסבה הראשונה ,מצר מה שהוא חלק
מהנמוס השלם ההוא ,כסו שבארנו במה שקדם ,וישתוקקו מעצם הציור
ההוא להגיע גלגליהם בזה האופן הנפלא• ולזה הוא הראשון פועל תמיד
בזה האופן הנמצאות כלם —.ולפי שזה הפעל המסודר טמנו לנמצאות
הוא שלמותם ותכליתם אשר הוא הטוב ,הנה ראוי שיתואר השם יתברך
בשהוא מ ט י ב וחונן ו מ ש פי ע מחר סכל נמצא וולחו .ולפי שהצורה היא
התכלית אשר היא הטוב ,והיה השם יתברך צורח כל הנמצאות ,כמו שקדם,
כי הוא מה שהיה בו נסוס כל הנמצאות אחר ,הנה הוא יותר ראוי
שיקרא טוב ותכלית מכל רבר זולתו ,כי הוא יחן לכל הדברים מה שלהם
מהטוב והחכליח ,וחחחלפנה מדרגותיהם כטוב לפי התחלף מררנוחיהם
בגמוס המסודר להם מהסבה הראשונה — .וכן יתבאר גם כן כשהוא היותר
ראוי שיקרא נצחי וקיים כי הוא אשר יחן לשאר הדברים כולם נצחיותם
וקיומם ,ואולם נצחיותו וקיומו הוא מעצמותו — .וכן יתבאר שהוא היוחר
ראוי שיקרא צד יק וישר מכל נמצא וולחו ,לפי שהצרק והיושר קנו
הנמצאות כלם מסגו — .וכן יתבאר שאצלו העוז ו ה מ מש ל ה ו ה י כ ו ל ת
אשר בתכלית ,ווה מבואר מסה שישפע סמנו כזה האופן שאין בו לאות
ולא קצור .וככלל הנה הוא אשר יחן העוז והיכולת לשאר הצוחח
לפעול מה שיפעלו אותו מה האופן הנפלא ,ולזה הוא מבואר שהשם
יתברך הוא יותר ראוי שיקרא עזוז וגבור מכל נמצא זולתו .וראוי
שחדע שאלו השמות כלם יזרו על דבר אחר במספר ,ואם היה שיהיו
מחחלפים בצדדי ההוראה .וראוי שגורע להטץ כי כאשר יחואר
השם יתברך באלו המקרים והתארים ,יתואר בהם באופן יותר נכבד
לאץ שעור מהאופן אשר יתוארו בהם שאר הנמצאות .וכן ראוי שנשלל
ממנו הרברים אשר הם חסרונוח ,והיה אפשר שיחשב שיהיו נמצאים מ.
ואולם יחס השם יתברך אל המניעים הנבדלים אשר קרם זכרם
הוא כתכלית הרוחק וההבדל ,ער שלא יחכן שיפול יחס ביגו וביניהם.
מאמר ה׳ חלק ג׳ פרק י"נ
285
מה יהכאר לך אם הניח שתהיינה כל הטושכלוח אשר כנפש המכה
הראשונה אצל כל אחד מאלו המניעים ,והניח שלא ישיגו טה שהיו
כו כל אלו המושבלוח דכר אחד כמספר ,והוא מה שילך מהם דרך
הצורה ,הנה לא יהיה יחס כינו וכיניהם כלל ,כי איז יחם כק ההיולי
והצורה ,וכאשר נניח שלא חהיה לכל אחד מהם כי אם קצה אלו
המושכלוח ,הנה יהת אלו המניעים יוחר רחוקים ממדרגה השם
יחכרך לאין שעור ,וכל שכן כאשר הונח מה שישינוהו מנמום אלו
הנמצאות חלק קטן מנמוס הנמצאוח כלם ,כמו שככר החכאר מענין
אלו המניעים ,וזה שככר יתבאר שאחד אחד מהם לא ישיג כי אם
נטוס מה שיושפע ממנו ביחוד ,ולא ישיג מה שיושפע משאר המניעים,
ולא מה שיושפע מהתמזגות נצוצי כככיהם .וככאן התכאר שאץ
יחם כלל בין השם יתכרך ובק מניעי הגרמים השמימיים ,כי הם
חסרים מאד כיחס אל שלמותו ,ולזה אמר הן כ עב די ו לא י א מי ן
ו ב מ לא כיו ישים ח ה ל ה .ועור כי אין יחם כין מה שמציאותו
וקיומו מעצמותו וכין מה שמציאותו וקיומו והשגתו מזולתו.
וראוי שתדע שכאשר הונח ענץ אלו המניעים כמו שהתבאר מענינם,
רצוני שיהיה המושכל אצל האחר מנמום הנמצאות זולת מה שהיה ממנו
אצל האחר ,לא נצטרך אותם להניח כלם עלות קצתם לקצת ,כדי שיחיה
האחר מהם דכר זולת האחר .וזה כי השכלים אשר מושכליהם רכר אחר
בעינו הם כלם כהכרח דכר אחד כמספר ,כי לא ימצא רמי כדברים
המסכימים בצורה אם לא מצר ההיולי• ולפי שאלו השכלים הם כלתי
בעלי היולי ,הנה אי אפשר שימצא בהם רכוי כשהונח ענינם כזה
האופן• ואולם השכלים אשר מושכליהם מתחלפים ,כמו הענין באלו
המניעים ,לפי מה שהתבאר מענינם ,הנה הם כהכרח רכים במספר.
פרק שלשה עשר
יתבאר נו &ה הוא השכל המועל ^ד^.ונ השואות.
וראוי שנחקור ככאן כשאלה עמוקה וקשה .מאד ,והוא אם השכל
הפועל ההויוח אשר בכאן ,שהוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו
כספר הנפש ,כמו שבארנו כמה שקדם ,הוא אחר ממניעי הגרמים
השמימיים ,או הוא דבר שופע מכלם ,או הוא הסבה הראשונה בעינה,
או הוא רכר שופע ממנה.
וככר יראה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל אחר ממניעי הנססים
השמימיים ,לפי שאי אפשר ,אם הונח הענץ כן ,שתהיה בשכל
הפועל השגה מנמוס אלו הנמצאות כלם אשר בכאן ,כי אין לאחר
286
מלחמות ה׳
ססניעי הגרסים חשםיטיים השגה כי אם כחלק םהנטוס הזה ,כמו
שהתבאר .וכבר יראה נמיר אחר שהוא טתויב שיהיו טניעי הגרמים
השטיטיים הם הפועלים אלו ההוית ,לפי שהם נותנים הטזג ,וראוי
שתהיה ההדה וההנירה ממי שיתן המזג ,כי הכל הוא התהוות אתר,
וההתהוות האחר במםפר ראוי שיהיה מפועל אחר .אלא שעם
העק יתבאר שאין זה אפשר ,לפי שהמזג הוא אפשר שיתנוהו רכים,
דהחרש המזג מפני הדברים המתחלפים אשר יתנו אותם אחר אחד
מהם• ואולם היצירה ונתינת היצירה אי אפשר שתהיה מרברים רכים,
וזה מבואר בנפשו .ואולם יהיה זה ההתהוות מאחר ,אם כשיונחו אלו
המניעים אשר לגרמים השטימיים מהשכל הפועל אלו ההזיות ,ויהיו
הגרמים השמימיים לו בטררגת כלי במה שיתגוהו מהמזג ,או כשמשפע
זה השכל ממניעי הגרמים השמימיים ,כמו שיושפעו הנצוצים אשר יתנו
המזג מהגרמים השמימייט כלם .וכבר יחשב גם כן שהוא כלתי
אפשר שיהיה השכל הפועל שופע ממניעי הגרמים השמימיים ,לפי
שאם הונח הענץ כן ,לא יתכן שיהיה אצל השכל הפועל השגה מנטזם
הנמצאות אם לא במקובץ ממה שישיגוהו כלם• ולפי שכאשר התקבץ
מה שישיגוהו כלם ,לא יהיה זה כי אם קצת טנסום אלו הנמצאות,
לפי שהם לא יעזיגו מה שמשפע מההתמזגות ,כמו שקדם כזה הספר,
הגה לא יהיה אצל השכל הפועל אלא השגה קצת מגמום אלו הנמצאות,
ובבר התבאר ממה שקדם שיש לשכל הפועל השגה בנטוס אלו הנמצאות
כלם ,זה חלוף כלתי אפשר.
וכבר יחשב גם כן שהוא כלתי אפשר שיהיה השכל הפועל רכר
שופע מהשם יתברן־ ,שאם היה הענק כן ,הנה לא ימנע הענץ
מחלוקה מ ה ,אם שיהיו השכל הפועל והגרטים השמימיים שופעים
מהשם יתברך כטררגה אחת סוולת שיהיה לאחר מהם ראשמח על
האחר ,או שישפע השכל הפועל מהשם יתברך ,ומהשכל הפועל יושפעו
מניעי הגרמים השמימיים .ואם הנחנו שיושפעו יחר מהשם יתברך
השכל הפועל ומניעי הגרמים השמימיים כמדרגה אחת ,הנה הוא מבואר
שזאת ההנחה היא כלתי צודקת ,חה מפני שאצל השכל הפועל יריעה
ממום אלו הנמצאות בכללות ,וידע עם זה מה שיתחייב טהגרטים
השמימיים ,כמו שהתבאר כראשון ובשני מזה המפר ,ולמניע הגרמים
השמימיים אץ השגה כי אם כחלק מזה הנמום ,הגה הוא מבואר לפי
נאת ההנחה שהשגתו היא בהקש אל השגתם כמדרגת המלאכה הראשיית
עם המלאכות המשרתות לה .ועור שככר יתחייב מזאת ההנתה שתהיה
הכנת החזםר לפועל אחר ונתינת הצורה לפועל אחר ,וזה דבר כלתי
מאמר ה׳ חלק ג' פרק י׳׳נ
287
ראד שיונח כן .חה כי מפגי שודתה הכנת החוסר מסודרת ממי שיתן
ומזורה /וספגי זה יכוץ בהכנת החמר באוק היותר שלם שאפשר להגיע
זה התכלית אשר הוא הצורר• /הנה ראוי שיהיה הפועל לשני אלו
הדברים דבר אחד בעינו־ וזר• מה שיגיע הפלוסוף אל שיניח מי שיתן
הצוחח באלו הדברים נפש נאצלת מהגלגלים .ואם הנחנו שהשכל
הפועל הוא אשר יתן לאלן המניעים הסרורים אשר ישלם בר.ם הכנת
החמר ,והוא בעצמו יתן הצורר• ,כמו העגץ במלאכה הראשיית עם
המלאכות המשרתות לד• /הנה יתחדשו מואת הד 1חה שתי ספקות.
האחר מהם הוא שאם הונח העגין כן ,נמצא לפחות גכבד הגעה בגשם
יותר נכבד מהגשם אשר יתגועע מהיותר גכבד ,הה שהשכל הפועל
לא ימצא לו פןעל כי אם בחמר השפל ,ומגיעי הגרמים השמימיים
השופעים ממנו ימצא להם פעל בגרם השמימיי שהוא מחר נכבד לאין
שעור מהחמר השפל .וזה הספק יחייב גם כן שלא יהיה השכל הפועל
אשר מ החקירר .הוא השם יתברך בעיגו .והספק השני הוא שכאשר
הוגוז העגין כן ,תהיה הגחחגו שבכאן שכל מחר קודם מד^שכל הפועל
לבטלה ,כי די בזה השכל כאשר הוגח בזה החאר בהשלמת הגמצאות
בלם ,דד>• אם כן פעל הראשק אשר הוא בתכלית הכבור ממחר
בגשם מתר פחות לאץ שעור מהגרם השמימיי אשר יגיעור^ו השכלים
העלולים ממגו ,תה בתכלית הגגות .ואם אמר אומר שהשם יתברך הוא
פועל הכל ,כי הגרמים השמימיים הם לו במרדגת הכלי במד• שיפעלור.ו,
כי פעולותיהם הם שופעות ממה שישיגו מעוצם מדרגת השם יתברך,
כמו שקדם ,זלהמת השכל הפועל הוא השם יתברך ,גמצא בו שהוא בלחי
רבס לגרמים השמימיים ולמה שבכאן רכקוח בעצמו ,אבל תתפשט פעולתו
בבל מה שיוכן לקבל אוחד .באופן שד.וא מוק לקב^־ *.הגד .ישאר הספק
הקודם בעצמו ,אבל פעולתו בכל מה שיוכן לקבל בעיגו ,תד .שכבר ימשך
מזאת ההגחה שיר.יר.פעל השם יתברך ממחד מ ה החמר השפל ,וט יפעל
מולח התחלה אחרת בו ,זולת המזג אשר מ יוק הוזמר לקבל רצויו,
ואולם בגרמים השמימיים לא יהיה לו פעל כי אם בר.תחלר .היא בהם
יסודר םמגד .זה הפעל .ועור שכאשר מנח הענק כן ,יקשה לתת הסבה
איך היה הראשון בטל תמיר מהפעל קודם בריאתו העולם ,ואחר כך
ד.יר .פועל תמיר היצירר .על זה האופן ,וזה שכבר יתבאר במה שאחד
זה במה שאץ ספק מ שר.עולם הוא מחורש חרוש מוחלט־ ואולם
כשהוגח השכל הפועל עלול ממניעי הגרמים השמיטיים ,לא יפול זה
ד.ס>זק ,תה כי פעל השם יתברך הממחד מ הוא השגתו עצמותו ,תר.
הפעל לא סר ולא יסור ,ואבוש יצירתו העולם היה בדרך פעל הפועל
288
מלחמות ה׳
השלם שיפעל הדבר שיפעלהו באופן ^1יחז לו הסבות שי^1טרו מזויאזחז
לפי מה שאפשר ,ווה ממאר מעגץ המלאכות השלמות ,והוא ברברים
המבעים יותר מבואר ,ווה כי בריאת הבעלי חיים היא באופן היותר
שלם לשמור מציאותו הזמן האפשרי בטה שהוק לו מהכתות הפועלות
והטתפעלות• ולזה הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה יצירת השם יתכרך
העולם בזה האופן ,כי הוא השלם בתכלית ,ולוה יחויב שתהיה פעולתו
בתכלית מהשלמות• והגר ,ישמור השם יתכרך המציאות תמיד נמה
שנתן מהחשק לסבות השוטרות אותו לעשות מה שמודד לר,ם ביום
.הבראם .אלא שכאשר הוגה הענין כן ,יקשה בענק השכל הפועל מה שקדם
זכרו• הנה זה העומק הוא אשר בענק השכל הפועל לפי הנראה לגו.
ונאמר שכבר ירטה שיהיה השכל הפועל רכר שופע ממניעי
הגרמים השמימיים ,כמו שהתבאר ,וכמו שכבר יושפעו מחם באמצעות
נצוציהם טח שיצוייר אצלם טוה הנטום ומה שלא יצוייר אצלם ,והוא
מה שיתחייב ויושפע מהטזגיות.
ואולי יספק מספק ויאמר איך יתכן שיושפע מהדבר רבר אינו מצוייר
לו באופן מהאופנים• ונאמר שזה הםפק יותר טזר■ העד ,והוא שאם לא ררח
שם שכל תהיה לו זאת ההשגה ,היה לזה הספק אופן טההראות ,אבל
למד .שהיה בבאן שכל לו ואת ההשנר ,בכללותה ,והוא השם יתברך,
הגה לא ימנע שיושפע מטנו באמצעות ככביהם טה שלא יצויר סאלו
המגיעים ,ועור שכמו שיהיה הבריאות השלם לאיש החולד .טהבריאות
החסר ,כמו שוכר הפלוםוף ,כן אפשר שתושפע מההשגה החמרה השגה
יותר שלטה .ועור כי מפגי שיושפעו מהם הציורים אשר ישיגו ,והיה
מתחייב מקסץ הציורים ההם הנפרדים השגת מה שיושפע טהטזגיות,
הנה תד.יר .לשכל השופע מאלו המניעים השגת מה שיושפע טהמזגמת,
מפני שאצלו קבול כל הציורים ההם .ובכאן הותר זה הםפק כפי מה
שאפשר לנו ,ור.תבאר שהשכל הפועל הוא ציור נאצל ממניעי הגרמים
השמימיים כלם .ובזה האופן יר,יה שופע מהם וה המציאות השפל ,ווה
שהם יעשו הכנת התמר באמצעות גצוצי ככביהם ,ויתנו הצורה באמצעות
השכל הפועל מהם .והגה וה הענין מהשכל הפועל הוא רעת הםכימו
עליו הקורטים מהפלוסופים שראוי שיעוק בדבריהם ,שהם הםבימו
שד,שכל הפועל הוא שפל כטדרגר ,ממניעי הגרמים השטיטיים .והוא
עור רעת חורח« ,לפי מה שיראה מענין הכרובים הנזכר בחזרה ,והוא
גם ק רעת הרבה מרבותינו זכרונם לברכה ,כטו שיראה טרבריהם
המפוזרים ב ת ל מ ו ד.
והנה ענין הצורה הוא כמדרגות ,וזה כי שם צורה אק לה יחם
מאמר ה׳ חלק ר פרק י׳׳ג
289
פרטי באחד מחלקי העולם ,וישפעו ממנה ראשונה צוחח ימצא
להם דבקות מה בנכבר שבחלקי העולם ,והם מניעי הגרמים
דשמימיים ,ובאמצעותם תושפע צורה ימצא לה רבקות מה בחשר השפל,
ובאמצעותה יושפעו הצורות ההיולאגיות על מררגותירט .אלא שככר
יקרה מזאת ההנחה םפק חזק ראוי שנשתדל בהתרתו ,והוא שכאשר
הונח שאצל השכל הפועל השנה בנמום אלו הנמצאות השפלות ככללו,
הנה יהיה השם יתברך והשכל הפועל דבר אחר במספר ,ויתחייב אם
כן הספק הקורם .ונאמר שזה רספק יותר כשנאמר שאצל השכל
הפועל השגה שלמה בנמום הנמצאות השפלות וסררם וישרם המתחייב
מהגרמים השמימיים ,ואין לו השגה שלמה בנמום הגרמים השמימיים
ואיך יהחייב מהנמום ההוא נמום הנמצאות השפלות ,זולת ה Tיעה
החסרה שיש לעלול בעלתו• ואולם אצל הראשק יתברך תהיה השגה
בנמצאות כלם ,העליונים והתחתונים ,בצר היותר שלם שאפשר .ומור.
יתבאר שאין יחם בין השם יתברך והשכל הפועל .ולהיות השכל
הפועל משתתף לשם יתברך כהשגת נמום הנמצאות השפלות בכללותו,
אמח עליו חכמינו זכרונם לברכה ששמו כשם רבו .והנה טעה אלישע
בעיונו וחשב שיהיה האלוה המנהיג הדברים השפלים זולת האלוה
המנהיג העליונים• וטעותו היה בזה ,כי הוא חשב שהתחלת הדברים
הנפסדים תהיה בהכרח מתחלפת להתחלת הדברים הבלתי נפסרים,
והיא אחת מהשאלות אעזר יחקור בהם הפלוסוף ב מ ה ש א ח ר הטבע•
וכאשר התישב לו וה ,חשב שהתחלת הרבריש הנפסרים יחויב שתהיה
נפסרת ,והביא וה לחשוב שלא יהיה בכאן לארם הש<זחת גפשיי
כלל ,כי אין באלו הדברים הנפסרים לפי מחשכתו רכר יהיה אפשר
בו הקמם ,כי התחלתם היא נפסרת .וכבר התבאר אופן הטעות בר.
ב מ ה ש א ח ר הטב ע.
והנה ירמה שיהיה השכל הקעל הוא ערבות ,לפי מה שהבינו
קצת מחכמינו הקזדמים ,ואמת עליו שבו נשמות.של צדיקים וגשמות
ורוחות העתירות להבראות ,וקראוהו חכמים והנביאים ערבות ,להתערב
מ שפע כל מניעי הגרמים השמימיים .ואפשר שיהיה ערכות גלגל
הככבים הקייסים ,וקראוהו ערבות ,להתערב בו פעולות רבות מצר רמי
הכככים אשר בו ,ומצר שהוא יתן באופן מה לשאר הכככים מה שימצא
להם מהפעולות ,וזה גם כן רעת קרמונינו זכתנם לברכה ,לפי מה
שאמרו בפרק אין רורשין .ואפשר שתהיה המנה בערבות כלל כל
הגלגלים ,כי במה שיתערב מהשפע השופע מהם ישלמו הנמצאות
השפלות ,ולוה קרא להשם יתברך רובב ב ערכ ות ,כי הוא מנהיג אלו
19
290
מלחמות ה׳
הגלגלים בכללם ונותן להם מה שלהם מהפעולות ,כסו שהתבאר
במה שקדם.
ובכאן נשלם מה שיעדנו לחקור מ בוה הפרק ,והתבאר,שבכאן שני
שכלים נפרדים וולת מניעי הגרמים השמיסיים ,והם השם יתברך והשכל
הפועל• ולפי שמספר מניעי הגרמים השמימיים הוא ארבעים ו שמ נה,
כמו שקרם ,לפי ההנחה הראשונה אשר לא מספו בה גלגליה מפני
תנועת הרחב ,הנה יהיה מספר חשכלים הנפרדים ח משים .וידמה שוהו
דעת תורתנו ,ולוה צוד .השם יתברך לקדש שגת החמשים שנה במכל,
והמם החמשים בעצרת ,להורות על שבכאן עלה היא עלה לכל אלו השכלים
אשר מספרם תשעה וארבעים .וענק המעשר היה גם ח לואת הסבה•
ווה כי מניעי הגלגלים שיש בהם ככבים ,והם המניעים הראשיים
מהם ,כי השאר הם עלולים מהם ,הם שמנה ,והשכל הפועל הוא
התשיעי ,והשם יתברך הוא העשירי אשר הוא קרש.
פרק ארבעה עשר
יהבאר מ מדמה זה המאמר מ; ו!ח5םוז( .
וראוי שלא תעלם ממנו מדרגת וה המאמר משאר החכמות ,כי
כבר נמצא מדרגתו מהם עצומה מאד ,עד שהוא פרי החכמות כלם
ותכליתם .ווה כי החכמות כלם הם שלשה ,והם הלמודיות ,והטבעיוו^
והאלהיות ,כמו שוכר הפלוסוף במקומות רבים .ואולם החלק הראשון
מוה המאמר הוא פרי החכמה הלמודית ותכליתה ,כי תכלית החכמה
הלמודית היא ידיעת חכמת הככבים ,ווה מבואר מענינה• ולפי שכבר
נשלמה בו החקירה בודי החלק ביותר שלם שאפשר ,עד שהוא מקיף
ב ת כו נ ה האמתית ובדקדוק השעורים בה ,אם ככח ,אם כפעל ,אם
בכח קרוב מאוד ,כמו שהתבאר כדברינו ,הנה הוא אם כן פדי החכמה
הלמודית ותכליתה ביותר שלם שאפשר .והנה החלק השני מוה
המאמר הוא פרי החכמה הטבעית ותכליתה ,ווה כי מפני שהיה
הגרם השמיטיי הולך במדרגת הצורה והשלמות משאר החברים הטכעיים ,
הנה תהיה ההשגה בו הולכת במדרגת הצורה והשלמות משאר הדברים
הטבעיים ,ווה כי יחם הדבר האחד אל הדבר השני הוא יחם מושכל
האחד אל המושכל השני• ולפי שככר נשלמה בוה החלק ההשגה
בסבות ה ד בר ים ה נ מ צ א י ם לגרמ ים ה ש מי מ יי ם באופן שלם לפי
מה שאפשר לנו ,הנה אם כן הוא פרי החכמה הטבעית ותכליתה
באופן המחר שלם שאפשר לנו .והגה ה חלק השלישי מוה המאמר
היא פרי החכמה הכוללת ותכליתה ,ווה כי לחכמה האלהית דרושים
291
מאמר ה׳ חי^ק נ' פרה י׳׳ד
רבים יחוייב לה החקירה בהם /כמו שבאר הפלוסוף ,וסדי שילך מהם
דרך ההבליה זה3זרה הוא ההשגה ב שם יהברך ו ב מ ני עי ה ג ר מ י ם
ה ש מי מ יי ם לפי מה שאפשר לנו ,חה מבואר בנפשו־ ולפי שכבר נשלמה
החקירה בזה החלק במחר שלם שאפשר לנו ,הנה הוא אם כן פרי
החכמה האלהיח וחכליחה באופן היותר שלם שאפשר לנו .וזה מה
שראינו לחתום בו זה המאמר החמישי.
»הברך רווול אער עזתו ברדובויו ובדוב חפדמ,
זה»תה ה^טת הטאטר הזה בשג* טתלש טבת ש^ שגת ש&נ» 0ותשע ^פיט
י 19
השש«.
מאמר ששי
בחרוש הע לם
הלק ראשון
נשליס בי החקירה בזה הדרוש ונסיר הספקות
הנופלות בה לפי ס ה שאפשר לנו.
*רק ר א שון נזכור בו מה שבזאת החקירה מהקושי# — ,רק שג• מנוד גו דעות
ד-קידמי* בזד .הדרוש * — .רק שלי שי גזכור בו מה שיש םאו*ני הההאות לדעת דעת
םהס 6 — .דק י־ביעי גבאי בו באו*ן מה שלא יחויב ם*גי סה שזבימ סהפענות המקיימות
דעת מאלו הדעות שיצדק ה ^ ת חחוא* — .דק ח מי שי נבאי בו מאיזה ההבלים
ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדחש— .י *רק ששי נבאר בו במה זח יוכר החווח
מהבלתי הוזה« — .רק ש בי עי יתבאר כו שהשמים מחידשיב מצי־ אהד זולת הצד הראשון— .
6ר ק ש מיני יתבאר בו שהשמים מהודשיס מ*ני סגולות מה נמצאות בד.ם מהסנולות הנמצאות
^תזי .נפי׳שי-יאי׳מי* — ..י? תשיעי ׳י״נאי נז עד.שמינ טחודעיס טז!ו אתר
שג♦
הצדדים הראשינים * — .י ק ע שירי יתבאר בי מהו ודמן ואיזה מציאות מציאותו— .
פרק אחד עשר יתבאר בו שהזמן מחודש* — .רק שני ם עשר יתבאר בו שהתנועה
מחודשה — .פ ר ק שלשה עשד יתבאר מ שהגלות האיץ מחודש* — .רק א ר ב ע ה
עשר נחקור בו אם יחוייב שיהיה העולש הזה הווה ,מפ ד מה שטען בזה י ה:י המדק׳דק
מפגי המנע מציאור .כח בלתי בעל תכלית בגשם בעל תכלית* — .דק חמשה עשר גזכוד
בו יאיר .תוסיף גלוי זשלמות על מה שבארנו מחדוש חעולם* — .רק ש ס ה עשר יתבאר
בו שאי אפשר בעולם שי*םד — .מ דק שבע ת עשר יתבאר גי איד היתד הויית העולם— .
*דק שטנה .עשר נתיר בו מרבד .מהספקות הנופלות ב ה* — .רק ד.שעה ע שי נבאר
בו שאין שם כי אם עולס אחה * — .דק עשרי ם נתיר בו הס*ק שיקית מפגי מה שטען הפלוסון!
מצד מבע הזמן* — .רק ע שרים ו אח ד נר.יר בו הספק שיקדה מצד העי.ה* — .רק
ע שרים י שני ם נתיר בו הספק שיקרה מטבע תהוייה — .פ רז עשרים ו שלשה נתיר
בו ד&פק שיקרה ממני טבע הדברים המתחדשים^ — פ רק ע שרים ו א ר ב ע ת נתיר בו הכפק
שיקי־ה מטבע התנועה — .פרק עשרים ו ה מ ש ה גתי* בו הספק אשי יקרה מפני טבע
הנשב השמימיי — .פרק עשרים וששה נהיר גו ההפק אשד יקי־ה מצד החמר הראשון ■— .
פ רק עשרי פ ו שבע ה נתיר בו הספק אשר יקרה מצד מבע הנצחי והווה והנפסד— .
פ ר ק עשרים ו ש מנ ה נתיר בו הפפק אשר יקדה ם6ני מד .שטען ד.פלוסיף שאי א*שד
הידדו בד תדבייס גו*ליפ החת ההוייה — .פרק ע שדים י ה ש ע ה בחתימת מה שכללו
חספ־ הזד םהי־יברים חעיזנייס בנתינת השבת וההודאה לשם יתכיך אשר הכל מאתו .
מאמר ו׳ הלק א׳ פרק א׳
293
פרק ראשון
נזכור נו טה שבזוור! החקייח מהקושי.
וראוי שנג Tתחלה מה שבואה החקירה :הקושי הע9זם ,יזה כי זה
מה שיישירנו באופן מה אל השלסח ההקירה בזה הדרוש ,וזה כי
כאשר ידענו הקושי אשר בדרוש ,גחיישר בזה אל הדרך אשר תוביל
איתני אל הגעת האמת בה.
וכבר יורה על קשייה חלוף דעות המעיינים בו עד היים חלוף רב,
כי זה ממה שיורה שכבר ימצאו טענות רבות מטבע הנמצאות יקויים
בהם או יבוטל אחד אחד סחלקי הסותר ,ומה שוה ררכו תקשה מאד
החקירה בו — .וממה שיורה בלי טפק על הקושי החזק אשר בואח
וסקירה הוא ,כי מפני שיחקר בה בבל הדברים הנמצאים אם חרשם
השם יחברד אהר שלא היו ,או לא היתד• להם הוייה בכללם ,והיה
מבואר שכאשר נרצה לעמוד בדרך החקירה העיונית על משיג ממשיגי
הדבר אם הוא נסצא לדבר ,או לא ,שכבר יחויב שנדע קודם זה מהות
הדבר הרזוא ומשיגי ,כי מהם יתכן שנעמוד על מה שחקרנו בידיעתו,
הוא מבואר שכבר יצטרך למי שירצה לחקור חקירה שלמה בזה הרחש
שירע החלת מהות הדבר אשר בו תהיה זאת החקירד .ומשיניו לפי
מה שאפשר השגתו לארם .וזה ממה שיחייב למי שירצה לד.שלים
זאת החקירה שידע טבע הנמצאות בכללם ומשיגיהם ,עד שיוכל לבאר
אם יש בהם רבר או משיג יחייב שיהיה העולם כלתי הווה ,או אם
יש בהם רבר אי משיג יחייב שיד״יד .העולם הווד ,.או אם אין ברזם
דבר או משיג יחויב סמנו שיד.יה העולם הווה ,ולא שיהיד .העולם בלחי
הוווז .וכהמח העגץ ק ,הנה מי שיבצר ממנו ידיעת דבר מה מהנמצאות
או מסשיגיו לפי מה שאפשר לאדם ,יבצר ממנו שלמות החקירד.
האפשרית לאדם בזד .הדרוש־ והוא מכיאר ששלמות הידיעה האפשרית
לאדם שיגיע לו בנמצאות ובטשיגיהם הוא ממה שתקשה הגעתו מאר— .
וממה שיומיף קושי כזאת החקירה הוא ,שהוא מחויב לחקור בה שתרזיה
לו ידיעד .בסבה ראשו^גד .לסי מד .שאפשר .וזה כי מפני שהיחד .זאת
החקירה ממה שיביאנו לחקור אם השם יתברך אפשר שיהיה נמצא
חוזלד .מולח זד .העולם ואחר כן המצ־או וחרשו ,אי הוא מחויב שיר.־ד.
העולם נמצא תמיד עמו היה־ הוא מבואר באופן הקודם בעינו שכבר
יחוייב למי שירצה להשלים זאת החקירד .לפי כזה שאפשר ,שירע מעצמוח
השה יתכרך מה שאפשר ,עד שיוכל לשפוט משפט ישר אם הוא אפשר
עשם יתברך שיהיה פועל פעם ולא יהיה פועל פעם ,או אי אפשר בו
294
מלחמות 1ד
וה .וזה סטה שיוסיף קושי עצום בזאת החקירר• /וזה כי ידיעתנו בעצם
הסבה הראשונה יחויב שתהיה חלושה מאי /וזה טבואר מטה שקרם— .
וסטה שיוסיף קושי בזאת החקירה הוא ,שכבר יקשה לרעת טאתה
מהעצטים וטהנמויגים אשר לנטצאות יחבן שגעטור על אטתת זה ה ר ^
כי זה טטה שיחרב שמדע תחלה לטי שירצה להשלים זאת החקירה/
ואם לא /הגה תהיו :נפילתו על האטת בה בטקרה — .וטטה שיורה
על קשיה הוא טאטר הפלוסוף ,לפי טרי שספר הרב ה ט ו ר ה ,וזה
לשונו• ואשר אין לגו בהם טענה ,או הם גחלים אצלינו ,הנה טאטרינו
בהם לפי זה יקשה ,כאטרנואם העולם קדטק ,אם לא .וזה טטה שיורה
כי זאת השאלה היתר .אצל הפלוסוף בתכלית הקושי ,ער שכבר היה
נבוך ומסופק בה ,עם רוב מה שזכר טהטעגות לקיים שהעולם קחם•
ווה אטנם היה בלי ספק ,לפי שהפלוסוף כבר שער שכבר יטצאו טעטת
רבות גם לקיים שהעולם המה ,ושטענוחמ לא יתט האטת בוה על בל
פנים ,תהו האמת בעצטו ,כטו שיתכאר אחר זה• ואם היתד .זאת
השאלה קשה טאר אצל הפלוסוף עם חב טעלתו בחבטה ,בל ש ק
שתהיה יותר■ קשר .לשאר האנשים אשר ר& לטטרי טטנו בטררגת
החכטה.
פרק
נזמי נו דעזת ד.קוד0יס גזרn .דרו . r
ואולם דעות הקודטים טצאטם מאת החקירד .בתכלית ק הוזלוף.
וור .שקצתם א ט ח שהעולם נ ת ח ר ש ו נ פ ס ד פ ע טי ם אין ת כ ל י ת
להם .וקצתם א ט ח שכבר ה ת ח ר ש פ ע ם א ח ת לבר• ואלו
נחלקו לשתי דעות• ט ה ם טי שיראר .שהעולם נ ת ח ר ש ט ר ב ר ,
ו ט ה ם טי שיראה
ור׳וא אפלטון ור.אוחזים דרכו טהאחחנים•
שהעולם נ ת ח ר ש מ ל א רבר ב ט ו ח ל ט ,זר.ם הראשונים ק חטרברים/
כמו יחני ה מדקדק ,לסי טה שספר טטט אבן רשר בפיחשו ל ט ה
שאחר ה ט ב ע ,ואחחד.ם נמשכו הטרברים בזר .הרעת• וככר גטו
לזר .הרעת הפלוסוף המעולה הרב ה ט ו ר ה ורבים מחכמי תורתנו.
וקצתם אמרו שהעולם הוא קרטון ,וד.וא ה ס לו ט ו ף והנמשכים
אחריו .והוא מבואר שסבת חלופם באלו הדעות הוא אם מפני התוזלפות
הענינים שלקחו םר.ם ראייה מטבע הנמצאות ,אם מפני שלחצר .אותם
החורר ,.אם להחק^ שחי הסבות יחד.
מאסר ו׳ חלק א׳ פרק נ'
295
פרק שלישי
מגור בו מה שיש ם«ו6גי ההדאגת לחןת דעת םה. 0
וככר ימצאו לדעת דעח סאלו ,לפי טה שנהאה אנחנו ,פנים רכ'ם
טההראות .חה שטי שיאמר בהויית העולם והפסח פעמים אין תכלית להם
יש לז קצת דמויים יקיימו דעתו לפי מה שיחשב — .מ ה ם ,שככר נסעא
בכל הדברים אשר אעלנו שהם הווים נפסדים ,ולזה יחשב מזח התפוש
שיחויב שיהיה הענק כן צעזלם בכלא• ובהיות הענק כן והיה כלתי
ראוי שיהיה השם יתבו-ך פועל פעם ובלתי פועל פעם ,הנה יתחייב לסי
מה שיחשב שיהר שם עולמות אק תכלית להם הווים קצתם אחר
קצת ,כמו שיהיה ארם אחר אדם אל לא תכלית — .ו מ ה ם מה שיחשב
שיחויב מפני טכע הזמן שלא יהיה אפשר חיותו מחודש כמוחלט .וכבר
זכר כזה הפלוסוף שחי טענות* ה א ח ת לפי שאם היה הזמן המה ,היה
חוור .בזמן ,חה מסד־ .שיורד .שאין לזמן הוייה• ו ה שנ ית שאם וזיר•
חזמן המר ,.חיה שם עתה נמצא בפעל טמט התחיל ,וזה כלתי א)£שר,
כי אין כזמן רכר שימצא בי אם בכח .ור.יוח הענק כן ,והיד .ראוי
לפי הטענר .הקודמת שיהיה העולם חוור ,.הנח ראוי שיהיה ,לפניו עולם
אחר ,וזר .אל לא תכלית ,ברק־ שיחיד .הזמן בלחי מרזזדש — .ו מ ה ם
מר .שיחשב שיחוייב מטכע התנועה שלא תר.יר .מחודשת כמוחלט ,כפו
שזכר הפלוסוף כמה שטען לקיים שיר.יר .העולם קרום• כי זר .גם ק
סטה שיחייב ,כשר.ונח העולם הוור ,.ש .Tיה לפניו עולם אחר זה אל לא
תכלית ,בדרך שתתיר .החגוער .בלחי מחודשת — .ומהם מה שיחשב
שיחויב מטבע החמר הראשון שלא יתכן שימצא ערום מצורר ,.כי זח
מטה שיחייב שילבש החמר הזה צורה דפשט צורר ,.בדרך שלא יחיה
ערום סטנר -.ולפי שר.רבר מבואר בעצמו שהרכר לא יחר.ווה מלא רכר
ולא יפטר אל לא רכר ,אכל ישאר החמר ,הנר .יחשב שיחויב מוח
שיחיר .קורם זה העולם עולם אחר ,כררך שלא ימצא זד! החמר רק
מצורר — ..ו מ ה ם ,שכבר יחשב שיר.יר .כל הוור .נפסד ,כמו שבאר
הסלוסוף• וכר.יוח הענק כן ,ור.יר .ראוי לפי מר .שקרם שיהיה העולם
הוור ,.הנח ראוי שיהיה נפסר .וזה מקיים רעת כל מי שיראר .כר.וייח
העולם ור.פםדו — .ו מ ה ם ,שככר יחשב שיחויב כעולם שיר.יר׳ הווה,
לפי שאי אפשר שימצא בגשם בעל תכלית כח כלתי בעל תכלית ,כמו
שבאר הפלוסוף ,ולזה יחויב שיהיו השמים נפסדים ,כי חם בעלי
תכלית כשעור• ואם היה לר.ם כח שיתקיימו ויתטעעו זמן אק תכלית
לו ,היה כגשם הכעל תכלית כח בלחי כעל תכלית ,וזר .רכר כבר הונח
296
מלחמות ה'
שהוא שקר• ובהייה הענין כן ,הנה יהץ השטים נפסדים כהכרח• ואם
הם נפסדים ,הנה הם הווים ,לפי שכל נפסר הווה ,כמו שבאר הפלוסוף.
תה ממה שיקיים לפי מה שיחשב רעה כל טי שיאמר כהוייח העולם
ובהפסדו .וזאח הטענה טען בבאיר י ח ני ה מ ד ק ד ק לפי טה שספר
ממנו אבן רשד בפירושו ל מ ה ש א ח ר ה ט ב ע .
ואולם רעה טי שיניח העולם הווה פעם אחר ולא יפסר ,ויניחהו
הווה מרבו־ םהער»*"וןסרר אל הסדר ,יש לו גם ק פנים טההראוח.
תה שכבר יראה שהשכל הוא ההחלה כל הדברים ,מפני מה שנמצא
מה מטוב הסדר והיושר ,ונמצאים מהאחרים בזה הענק• חה מטה
שיורה ששכל אחר הוא ההחלה לכולם ,והוא אשר שם בהם מה
שבהם מטוב הסדר והתשר ,ולזה אמר אפלטק ,לפי מה שאחשוב,
שהשכל הוא אשר הניע כל הדברים מהעדר הסדר אל הסדר• ולפי
שאנחנו נמצא בכל דבר שכבו־ יחהווה מדבר ,הנה הוכרח להניח שם
דבר יתהווה מטנו העולם• ולפי שלא יצוייר להנועה ההחלה ,כמו
שקדם ,הוכרח להניח שם תנועה מבולבלת בלתי בעלח סדר קורם הויית
העולם• ולפי שטבע הגרם החמישי לא יחייב שיהיה נפסד ,והיה ממאר
שההפסד לא יהיה לדבר־ מצר הצורה ,אבל יהיה מפני טבע החמר ,וזה
שאנחנו נראה מפועל כל צורה שהיא חשחדל לשמור מה שהיא לו
צורה בתכלית מה שאפשר ,ער שיגבר הוזמר וינצח הצורה ,וזה יהיה
כשינברו הכחות הטתפעלות על הכחות הפועלות וינצחו איהם ,הנה
הוא מבואר שהשמים ראוי שיהיו בלחי נפסדים ,ולזה יחויב שיהיה
העולם בלחי נפסד .ואם אמר אומר שאם היו בלתי נפסדים ,היה
מחויב שיהת בלחי המים ,לפי שכבר באר הסלוסוף שכל בלחי הווה
הוא כלתי נפסד ,תה הפך מה שתמזו אפלטון־ אמרנו לו שאץ זה
מחויב ,וזה שכבר התבאר בראשק מזה הספר שבכאן רבו־ הווה ,והוא
מחייב שיהיה נשאר נצחי ,והוא השכל הנקנה־ ועוד שכבר יתבאר
כמה שיבא שאק דבאור שעשה בזה הפלוסוף מטרי שיחויב מטנו חיוב
אמתי מה שחייבו מטנו.
ואולם טי שיניח העולם הווה יש מאין יש לו גם ק פנים מרהראוח.
— מ ה ם ,שטה שנמצאהו הווה נמצאהו כלו הווה מלא דבר ,וזה כי
כל מה שנמצאהו הווה הם צורות ,כי הדבר לא נמצאהו הדה במה
שד,וא גשם ,אבל יתהווה כשיתהוו בו הצורות אשר מדרך הגשם שיקבל
אותם ,וזה אם חום ,ואם קור ,או שאר הצורות המגיעות באמצעותם•
ולפי שהצורה היא הווה מלא דבר ,הנה יהיו כל הדברים אשר נמצאים
הורם היוים מלא רכר־ ובהיות הענק כן ,הנה יראה שיהיה אפשר
מאמר ד חלק א׳ פרק נ׳
297
שיתהווה העולם מלא רבר ,כמו שחתחרש הצורה מלא דבר ,כשיחכן
שיחחרש החמר מלא דבר .זכאשר החישב זה ,זהיר .שכבר חושב סמר.
שקדם שיחויב בעולם שיהיה חוור, .וכאשר הונח הזוה מרבר על צר
שהניחו אפלטזן ,יחחיים ספקות עצומות אין המלט מרים ,כמו
שהתבאר ממה שטען הפלוסוף לבטל דעת אפלטק־ הנה הוא מבואר
שכבר ראוי שיונח העולם המה מלא רבר ,כי בזה יסתלקו הספקות
ההם לפי מה ש־חשב .והמשל שלא יחויב מזאת ההנחה שיהיה קודם
הוייח העולם נמצא אפשרות בדבר שיחהווד .מסט ז ^ בלחי כעל הבליח,
אשר הוא שקר לפי סר .שיראה מדברי הפלוסוף ,יזר .שלא היה שם דבר
מקבל לזה האפשרות ,כי לא יזנח כזאת ההנחה החמר נמצא קורם
הזיית העולם• ואולם לאפלטון יחויב זה הספק ,ולזה נטה יחני המדקדק
לזד .הדעת ,לפי מה שיראה מדברי הפלוסוף א ק רשר מסד .שספר
בפירושו לסד .ש א ח ר הטבע .וכן יתחייב לאפלטון שיהיה העולם
נמצא קידם הזיו ,מפגי מה שהניח ממציאות התנועה המבולבלת קורם
הויח העולם• וזה הבטול לא יחויב לבעל זה הדעת .והנו־ .אחשוב
שלזאת הסבר ,בעינה בחר הרב ה מורה זה הרעת ,ואמר שהוא דעת
תורתנו ,רצוני שהוא כבר הניח הענק כזה החאר כרי שימלט טהספקות
אשר ספק הפלוסוף על מי שהניח שיר.יד .העולם הוזה• והעד על זה
שר.וא כתב בפרק הח מ ש ה ו ע ש רי ם מר.חלק ה ש ני ממאמח הנככד
מורה הנ בו כי ם שדעת אפלטון הוא נם כן מסכים לדעח חורחנו אם
היה שיאות מצד העיון.
ואולם שהצורר .היא הזוה מלא דבר וצא מבואר .וזד .כי אק שם
בד.וייר .דבר ישתנר .בעצמותו ,משוב להמת ממנו הצורה ההווה ,ואץ
טה שנאמר שהצורה היא מצורה במור .ממה שיורד .שחרייה הויית
הצורה מרבו־ ,מר .שאנחנו לא נאמר ,דח־ משל ,שתד.יר .הצורר ,המתחדשת
מהמלאכה מהצורה אשר כנפש האומן על מה שנאמר שהורדיט יחד,ווה
מהגחשח ,אבל נאמר שהצורר .א׳>6ר כנפש האו^ היא פועלת לה ,לא
שתתיך הצורר ,אשר כנפש האומן ותר.יר .ממנד .הצורר .הסגעח במלאכה,
מה מבואר בנפשו.
וממה שיחזק גם כן רעת המדברים האוחזים זה הרעת במה שהגיהו
העולם הווה מחלקים בלחי מתחלקים ,והנה זר .באופן שיהיה השם
יתברר פועל העולם תמיד ,כמו שוכר וזרב המורד .מרעוחיהם ,הוא כי
הם יראו שהוא ראוי שיהיה העולם שופע מהשם יתברך תמיד ,ואם לא
.יהיה לו פועל אלא בעת שר,ווה אותו־ ולזה הניחו אוחו פועל בור .החאר,
כרי שיהיה השם יתברך פועל הסיד הנמצאיח .אלא שזר ,הרעת נכנה
298
מלחמות ה'
על שרשים רכים כוזבים ,כמו שהתבאר ממה שספר ד>ב המורה
םדעוחיהם־ עם שמזאח ההנחה יתחייב שלא יהיה לכללות העולם הוייה
במוחלט ,כי הם יניחו השם יחכרך פועל אותו תמיד ,וזה ממה שיחדב
טסנו במעט עיון שיהיה העולם בלחי נכנם כמציאות בעת מן העתים,
אכל יהיה תמיד שופע מציאותו מהשם יתברך .
ואולם דעת ה פ ל ו ם ו ף יש לו פנים מההראות — ,מ ה ם ,שככר
יראה שאי אפשר שיהיה הומן הווה במוחלט• שאם היה הווה ,היה
הווה בזמן ,ויהיה אם כן לפני הזמן הראשון זמן ,וזה מבואר הבטול.
ובהיות הענין כן ,הנה יחויב שתהיה התנועה נצחית והמחנועע נצחי,
וזה שהזמן לא יצוייר מזולת תנועה ,ולא תצוייר תנועה מזולת מחנועע•
ולפי שאי אפשר מציאות זמן בלחי בעל תכלית אם לא בהנהתנו תנועה
מדובקת ואחת ,וזה בלחי אפשר אם לא בתנועה הםמביח ,כמו שבאר
הפלוסוף ,הנה יראה שיחויב מזה שיהיה בכאן גשם נצחי מתנועע
בםמב תמיד .ובזה הבאור בעינו יתבאר שאי אפשר שיהיה הזמן נפםר־
שאם היה נפםד ,היה מחויב שיהיה נפסד בזמן ,ויהיה אם כן הזמן
נמצא אחר הפםדו־ ולזה יחייב ארםטוטלזם שהזמן הוא נצחי ,לא םר
ולא יםור ,ומזה יבאר שיש שם מתנועע בםבוב לא סר מהיותו מתנועע
ולא יסזר — .ומהם ,שאי יאפשר שיונח הזמן הווה במוחלט־ שאם היה
הדבר כן ,היה שם עחה בפעיל ממנו התחיל הזק• ואולם אמתח העתה
וענינה ,לפי מה שידאה מענינו ,הוא שהוא יחלוק בין הקודם והטחאחר•,
הנה אם כן אין שם עתה ממנו התחיל הזק ד aחלה מוהלטת ,שאם
היה אפשר זה ,יהיה שם עתה לא יחלק הקודם והמתאחר בזק ,וזה
שקר לפי מה שיראה מענין העתה .ועוד שמי שאסר בהויית הזמן אין
לו המלט משישתמש במלות המורות על מציאותו קודם שיהיה גמצא•
זזה שאם היה הזק קודם בלתי נמצא ואחר כן נמצא ,והיה מבואר
םענק הקודם והמתאחר שהם בזמן בהכרח ,הנה אם כן יהיה הזמן קודם
הוייו .וכן הענין אם נניחהו נפםד ,כי הנפםד הוא הנעדר אחר שהיה
נמצא ,ואמר אחר הוא זמן .ולזה יחייב הפלוםוף שיהיה הזמן נצחי.
והמבואר מהאופן הקורם שכבר יחויב מזה שיהיה העולם נצחי— .
ומ הם ,כי מפני שהיחד .תנועת ההעתק קורמת לשאר התנועות ,לפי
מד .שבאר הפלוםוף ,והיה בהכרח שתעלה אל מתנועע ראשון מפאת
עצמו ,הנה יחויב ,אם היו הגרמים השטיסיים הווים ,שיהיה שם מתנועע
במקום אליו תעלה הוייתם ,וזה יחוייב במתנועע הר.וא ,אם הונח
הוור *.ואי אפשר שילך זה לאץ תכלית ,כי מ א בלתי אפשר שיהין
שם נשמים אין תכליתלמספרם ,הנה אם כן מר .שיחוייב שיהיד .שם
מ א מ ר ר ח ל ק א' פ ר ק ג׳
299
מתנועע מעצמו בלתי הווה־ ואם היה שם מתנועע מצד עצמו בלסי
הווה ,הנה יחויב בעולם שיהיה קרום .וזה מבואר במעט עמן למי
שעייןבטבעיות — .ומהם ,שהפלוסוף יראה שאם היה העולם הווה ,היה
מחויב שחהיח מציאותו בכח קורם למציאותו בפעל בזמן ,כי כל הווה גה
ענינו ,ויהיה אם כן בהכרח זמן קורם הוייח הענלם• ואם היה שם
זמן ,הנה שם תנועה• ואם היה שם תנועה ,הנה שם מתנועע• ואם היה
שם מתנועע ,הנה הוא מתנועע אם בטבע ,אם בהכרח• ואם הוא
מתנועע תנועה הכרחית ,הנה לא ימנע משחהיה שם תנועת טבעית ,כי
התנועה ההכרחית אמנם תאמר ביחס אל הטבעית• ואי אפשר שתהיה שם
תנועה ט ^י ח זולת אלו התנועות הטבעיות הנמצאות ,ויהיה אם ק העולם
נמצא קודם הוייו ,וזה שקר .וזה השקר יצא בהס־ח מן ההקרטה המסופק
בה ,והיא מה שהצענו בעולם שיהיה הוווז ,וההצעה אשר יצא ממנה
השקר היא שקר ,הנה אם כן יחויב שיהיה העולם בלחי הווה .מאת
הטענה לא מצאנו לפלוסוף בבאור ,אבל הוצאט אותה מכח רבריו— .
ו מ ה ם ,שהפלוסוף יראה שאי אפשר שחונדז התנועה מחורשח במוחלט.
וזה שאם הנחנו בכאן חטעח מתוזדשח ראשונה ,הנה יחויב שיהיה
המתנועע בהם אם הוה ,ואם בלחי הוה .ואם היה הווה ,היחה
התנועה שהונחה ראשונה בלחי ראשונה ,כי כבר חוקרס לה תנועת
ההוייה .ואם הנחנו שתהיה תנועת ההזייה ההיא הראשונה ,הנה יחוייב
בה גם ק שתהיה בלחי ראשונה ,וזה יחוייב אצלו אם מצר הפועל
ואם מצר המתפעל .ואולם חיוב זה מצר הפועל הוא ,כי הוא יאמר
שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת ,הנה שם בהכרח שנוי חורש
לו בעבורו התעורר עתה לעשות זה הפעל ,ויהיה אם כן לפני השנוי
הראשון שנוי• ואם אמתו שהשנוי ההיא הוא הקורם ,הנה יחוייב בו גם
ק לזאת הסבה בעינה שיהיה לפניו שנוי ,חה לאין תכלית ,וזה החיוב
הוא שזה אם הונח המתנועע י הראשץ המה או בלחי הזוה• ואולם חיוב
זה מצד המתפעל ,כי כל הווה ,לפי מה שיראה הפלוסוף ,יקרם לו שנוי
בהכרח ,ולזה יחויב כתנועה שנניחנה ראשונה שתהיה בלחי ראשונה־
ואם הנחנו השנוי ההוא הוא הראשון ,הנה יחוייב שיהיה קודם חרוש
השנוי ההוא אפשרות השנוי ,כי הכח קורם לפעל בכל הדברים המחחרשיס,
זחרוש אפשרות השנוי הוא שנוי או נמשך לשנוי• ואם הנחגו ודנזגוי
אשר יחורש בו אפשחח השטי הוא הראשון ,הנה יחוייב בו גם כן
שיהיה בלחי ראשון לזאת הסבה בעינה ,וזה שחרוש אפשרות זה השטי
הוא קודם לחרוש זה השנוי ,זזה לאץ תכלית ואם הוא בלחי הווה,
זהיר ,מדרך המניע לו שיניע ,ומדרך המתנועע שיחניעע ,מה הענק
300
מ ל ח מו ת ה׳
שיסגועע פעם ולא פעם• הנה שם בהכרח שגוי במגיע ,או במחטעע,
או בשניהם ,ותהיה אם כן התנועה שהונחה ראשונה בלחי ראשוגה.
ואם נאמר שהשנוי ההוא הוא הקורם ,הנה יחויב בו שיהיה לפניו שגוי.
כמי שההחייב בראשון ,ווה לאין הכליח .וכאשר היה וה כן ,הנה
יחויב שלא תהיה שם תטעה מחודשת ראשונה ,יזה המתנועע הראשק
הווה ,או בלחי הווה .והנה הפלוסוף יעשה עוד בזה שני באורים יאמת
בהם שאין שם תנועה ראשונה• ה א ח ד הוא שהוא יאמד כי המניע
כאשר היה מניע ככח ואחר כן שב מניע בפעל ,הנה יחויב שיהיה שם
שנוי ,לפי שהמציאה מהכח אל הפעל הוא שנוי• ובהיות הענין כן,
היא מבואר שאק שם חטעה ראשונה .והשני היא שאם היחד■
התנועה מחודשת במיחלט ,היה מתחדש צרוף במניע הראשון ,רוצה
לומר הצרוף אשר בין המניע והמתנועע ,והתחדש הצרוף אי אפשר
מזולת שנוי• ובהיות הענין כן ,הוא מחויב בשנוי הראשון שידרה בלחי
ראשון ,ולזה יחוייב שלא תהיה שם תנועה מחודשת ראשונה .זה מה
שיחייב שתהיה התטעה נצחית ,ושיהיה שם מתנועע נצחי יהטעע תנועה
סבוביח אל הדבקות ,כמו שקרם .ובזה האופן בעינו יבאר שאי אפשר
שתהיה שם הגועה אחרונה ,מפני זה יחויב שיהיה שם מתנועע בבבוב
,לא סר משיהיה מתנועע ולא יסור — .ו מה ם שכבר יראה מטבע
החסר הראשון שאי אפשר שיונח העולם הווה בכלליתו .תה שוה החמר
יחויב בו שלא יהיה הוו^ ולא נפסד כעצם• שאם ה .Tהווה ,היה לו
נושא יתהווה ממנו• ואם היה לו נישא יתהוה ממט ,היה הוא הנושא
בעעמו ,לפי שמה שבכת לא יפרד ממה שככח ,ויחויב מזה שיהיה זה
החמר נמצא קורם שימצא ,או שיהיה נמצא בפעל ,ווה בלו שקר• וכן
יתחייב בו זה אלו יפסר• ובהיות הענין כן ,והיה מררך חחטר הראשון
שלא ימצא ערום מהצורה ,הוא מבואר שכבר יחוייב בעולם שיהיה קרום.
— ומהם ,כי מפני שהוא מבואר בגשם החמישי שאין לו הפך ,הנה
יתבאר שהגשם החמישי הוא בלחי הווה .וזה שכל הווה הוא הווה
טהפכו ונפסד אל הפכו ,ויחויב מזה לפי הפך הסותר שטה שאי אפשר
בו שיהיה הווה מהפכו או נפסד אל הפכו איננו המה ולא גפסר•
אבל זה הגשם החמישי אין לו הפך יהווה ממנו או יפסר אליו ,הנה
אם כן יחוייב שלא יהיה הגרם החמישי הווה ולא נפסד — .ומהם ,כי
מפני שהוא מכואר כגרם החמישי שאי אפשר שיפסר ,לפי שאץ לו
סבות ההפסד ,כמו שזברנו במה שקרם׳ הנה יראה הפלוסוף שהוא מחויב
בו שיהיה בלחי הווה ,וזה שהיא יראה שהיא מחויב במה שהיא בלחי
נפסר שיהיה כלתי הווה .זזה דבר כארז ממה שאימר אוחי ,וזה שכבר
מ א מ ר ר ה ל ק א׳ פ ר ק ג׳
301
יראה שא• אפשר שימצא דבר הווה שישאר נעחי• כי ההוזה יהויג
כו שיהיה הבח על ההוייה קודם על ההוייה ככל הזמן העוכר שאץ לו
תכלית ,וכאשר הנהנו זה האפשרות נמצא בפעל ככל חלק מהזמן
ההוא ,היה מחויב מזה שקר ,חצה לומר שימצאו שחי הפעולות
רסחנגדוח יחד• ובהיות העגין כן ,הוא מבואר שמה שהנחנוהו אפשר הוא
שקר .וכבר יראה זה עוד לפי מה שאומר ,והוא שהנמצא בזמן בלתי בעל
תכלית הנה יחויב שיהיה נעדר התכלית בקודם ובמתאחר ,שאם היה
בעל תכלית מצד אחד מהם ,הנה יהיה מה שאץ תכלית לו ,וזה שקר
לפי מה שיראה הפלזסוף .וכבר ירא.ה זה עוד מצד אחר ,והוא
שאש היה ככאן דבר הווה שישאר נצחי ,הנה יהיה לו כח על המציאות
וההעדר ,והכתות המתהפכים כשיהיו כדבר אחד בעיט ,יחויב שיהיו
נגררים ,כי אי אפשר שימצאו שני הכחוח הסוחרים יחד בכחות אשר
אץ ביניהם אמצעי ,כמו הענץ באלו הכחות אשר המאמר בהם ,והם
המציאות וההעדר ,כמו שאי אפשר שתמצאנה שתי הפעולות המתנגדות
יחד בדבר האחר בעינו• ולזה יחריב בכתות אשר 51הם שיהיו נגדרים ,
שאם לא היו נגררים ,לא ימצא הזמן היותר גדול שימצא בו ’זה הכח,
ויהיה שם כח אץ תכלית לו ,ואש היה הדבר כן> ימצאו שגי הכחות
יחד ,כי הזמן האחד שאץ לו תכלית הוא הימן האחר שאין לו תכלית ,
כי אץ שם כי אם וסן אחד־ .דה שחויב ככהות שיהיו גגדרים הוא ראוי
בכל המאמחח לפי מה שיאמר הפלוםוף ,רוצה לומר שהטצאם ככח
הוא נגרר כשילקח הכח במקומו הקחב המיוחד ,רצוני הזמן שידרוך
בו אל הפעל .וכבר יראה זה עור מצר אהר ,והוא שנזבע הנמצאות
הוא מחייב להם ההוייה וההפשד ,או העדרו• ובהיות הענץ בן ,הוא
מבואר .שאי אפשר בנעדר ההוייה מצד טבעו זמן שאץ תכלית לו
שישוב נמצא זמן אץ תכלית לו אם לא יעתק טבע הנמנע אל ההכרחי.
וכבר יראה זה עוד מצד החפוש ,והוא שבבר יראה בכל הווה שהוא
נפסד ,וככל גפס־ שהוא הווה ,וזה בכל סיגי השגויים הארבעה• ולזה
ירמה שיהויב לפי הפך הסוחר שמה שאיננו נפםד אינט הווה ,ושמה
שאינט הווה אינט נפםד .וכבר חזק עור הפלוסוף זה הרעת מצר
הפרסום ,ווה שכבר היה םפורסם לאנשים בזמנו שהשמים הם מקום
לשם יר.ברך ,כאלו ירצו בזה שהם נצחיים בנצחיותו — .ומהם ,שהפלוסוף
יראה שאי אפשר שיהיו כל הדברים גיפלים תחת ההוייה ,וזה שכל
הווה אס שיהיה גשם ,או בגשם• ואם המ כל הדברים מחהוים
אחר שלא חיו ,יתחייב שיהיה הגשם בכללו מתהודי כמוחלט ,רוצה
לומר מלא גשם ,ויהויב שיקדם להזיות הגשם רקוח מ יתהוה ,כי הרזקום
302
מ ל ה טו ת ה׳
ד!וא טהכרח הטחהמה גם כן ,הנה הוייח הגשם מלא גשם בטוחלס היא
בלתי אפשר• וכן הוייח הגשם מגשם בכח ,חצה לוטר טחטר בלחי
צורה ,כי החטר אי אפשר בו שיפשיט צורה ,כי אלו הפשיט צורה,
יהיה טה שלא נמצא בפעל נטצא ,מה שקר־ הנה אם כן טה שיחויב
הוא שהגשם הוא בלחי הווה.
וכבר זכר הפלוםוף אלו המעטת קצתם בספר ה שם ע וקצתם בםפר
ה ש ט י ם והעולם וקצתם ב מ ה ש א ח ר הטבע .ואחשוב שטה שהגיע
יותר הפלוםוף אל שיאמץ שיהיה העולם קרמק הוא טה שהאמין מעצם
השם יחבק• שהוא מניע גלגל הככבים הקיימים ,ושהוא נטום הנמצאות
וסררם וישרם .מה שכאשר הונח השם יתברך מניע מיותר לאחר
מהגלגלים ,הוא מבואר שלא יתכן שיהיה העולם הווה ,מה שאץ
ראוי שמנח המה זה הגלגל אשר הוא מגיע לו ,ער שיהיה לשם
יתברך פעם קשר עם זה הגלגל אשר הוא מניע לו ,בררך שיהיה
שלמות לו וישימהו חי ,ופעם לא יהיה קשר לו עטו .מה מטה שלא
יצטרך באור למעיין בזה הםפר.
וכבר יחשב גם כן ,שאם היה השם יתברך נטוס הנמצאות וםררם
וישרם ,שאץ ראוי שיהיה נמצא השם יתברך בזולה הנמצאות ,כי המושכל
אשר אין לו גושא חוץ לשכל יחשב שהוא מחויב שיהיה כוזב ,כמו
שהםכים עליו אבן רשר בקצורו למפר ה נ פ ש ,וזה אצלו מה שהכריח
הפלוםוף להאמין שיהיה העולם קרטון ,כי הוא כבר שער בשאין אלו
הטעטח שזברגו נוהגות האמת בזה על כל פנים ,כמו שיתבאר סרברינו
בחקרנו בהם במה שאחר זה .והנה לא זכר הפלוםוף אלו הטענות
לפי מה שהניח מאלו העניגים האלהיוח שהם רברים לא בא עליהם
טופח ,אבל הם יותר מעטי הםפקוח משאר הרעוה אשר האטץ בהם
זולתו ,כמו שמפר א ל כ ם נ ר ר ,לפי מה שזכר אבן רשר והרב הטורה•
ובהיות הענין כן ,לא יתכן שישים כמו אלו הרברים התחלת טופח
לקיים שיהיה העולם קרמון ,כי הפלזםוף לא אמת עניינם ,אבל הניחם
על צר המכרה הטשובחה.
פרק רבייעי
נבאר בו באופן מה שלא יחויב מפגי מה שזכרנו סהטענוח הסקייסות דעה
דעת מאלו הדעיה שתודק הדעת ההוא ,
ואחר שזכרנו כבר באופן מה מה שיש מאופני ההוראות לרעה רעת
מאלו הדעוה ,והיה מבואר למעיין בזה המפר במעט עיון שאין בראיות
אשר קיימנו בהם ■רעות אלו האנשים טה שיקויים בו דעת קיום אמתי
מ א מ ר ו׳ ח ל ק א׳ פ ר ק ד׳
303
זולת מה שזברנז לקיים רעח הפלוטוף ,וזד• מבואר ממד .שטען הפלוסיף
לבטל אלו הדעזח• הוא מבואר שבבר היה ראוי שנחקור תחלה בטענות
אשר טען הפלוסזף ,אם יקוים בהם רעתו קיום אמתי ,אם לא ,בי אלו
הטענות הם אשר יחשב שתהיינה צודקות לבד מבין שאר הטענות
שזברנו• אלא כי לעומק זאת החקירה לא יוק לנו הבאור בזה בשלמות
בזה המקום ,עד שנבאר בדרך החקירה העיונית אמתח זה הדרוש,
ואז יחבן שנבאר שמה שהביאנו אליו העיון הוא מסכים לאמת מכל
הפנים ונמלט מכל ספק .ואי אפשר גם בן מזולת שנשיב בבאן
על אלו הטעגוח קצת חשובה ,וזה בי מפני שהחוקנו באלו הטענות
וחשבנום אמחיוח ,יקשה לנו להאמץ חלופם ,אם לא יתבאר לנו תחלה
באופן מה שהם אינן נותנות האמת על בל פנים ,ולזה ראינו להשיב
עליהם בבאן קצת תשובה.
ונאמר בי מר .שיראה שיחויב שיחיד .העולם קרום מפני הנחתנו
שיהיה השם יתברך מניע גלגל מיוחד מהגלגלים ,הוא בלחי מחויב,
חד .שבבר בארנו במה שאץ ספק בו שאין השם יתברך אחד
ממניעי הגרמים השמימיים .ואם אמר אומר שעם מה שהתבאר
מדברינו מענין הסבה הראשונד .יתחייב גם בן שיהיה העולם קרום,
זזה בי בבר באתו שד.שם יתברך פועל בל הנמצאות ,ושהוא היותר
אמתי בשיקרא פועל מבל נמצא זולתו ,ובד.יות הענין בן ,הנה יחשב
שיחויב מזה שיהיה העולם קחם ,וזה בי מן המנוגד ,שנניח עלה פועלת
בטלה זמן אץ חבליח לן• אמרנו לו שאם היה בכאן דבר יביאנו בדרך
המחקר העיוני לד״אמין בעולם שיהיה הווה ,הנד .לא יוציאנו זה הספק
מההאמנד .בו שיהיה הווה־ וזר ,שיש לאומר בחרוש העולם שיאמר
שהעלה הראשונד .היחד ,חמ Tפועלת הפעל אשר ייוחס לה עתו־,.
והוא השגחה עצמותה ,ואולם הפעל שיסודר טמנה על צר ההטבה
ור.חנינר ,.והוא נתינת הצורח לנמצאות בשלם שבפנים ,איננו מיוחס
לד .בי אם בעת ההויה ,אבל ייוחס לה היותה חשוקה לצורות המניעות ,
ומצר ח׳זזקם בה ישתוקקו שיושפעו מהם פעולות בזה העולם לפי
מה שחגזרהו ,לפי מה שהשיגו מהנמום אשר אצל הסבה הראשונר..
ובבלל הנה אם היה זה הפועל ל׳י״ש יתברך להשלמת מציאותו ,היה
לזר .הספק אופן מריהראוח• אלא שדיוא אינו לשם יתברך כי אם על
צד הד,טבה והחנינד ,,ומר ,שזה ררבו לא יחויב שיצא לפעל .ובבר
יתבאר התר זה הספק באופן יותר שלם אחר השלימנו זאת החקירה.
וכן נאמר בי מה שד.ונח שהשם יתברך הוא נטוס הנמצאות לא יחייב
שתודינר .הנמצאות נמצאות תמיר עמו ,וזר ,כי זה הנמוס לא קנר ,אותו
304
מ ל ח מו ת ה*
השם יתברך מהנמצאות כסו הענין בידיעתנו ,אבל קנו הגמצאווז מציאוחם
מזח הנמום• ובהיות הענץ כן ,הנה לא ימנע היות הנמום נמצא,
והנמצאוח אשר אפשר שיושפעו מציאותם מזה הנמום בלחי נמצאות•
והמשל שאס חרש אדם מלאכת כלי אחר לעצמו ,הנה יקרה לו שיהיה
נמום המלאכה ההיא נמצא ,ואם אק לו נישא חוץ לנפש• וכבר
בארט זה כראשון מזה הספר .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שלא
יחויב ספני אלו הטענות שיהיה העולם קרום.
ואולם בשאר הטענות אשר וכרנו שיחשב שיקיימו רעת הפלוסוף
קיום אמתי גשיב בכאן קצת חשיבה על ררך הכללות ,ער שיתבאר לט
האמת כזה הרחש ,ואז נשוב לחקור בהם חקירה שלמה .ונאמר
שאלו הטענות כשחקרנו בהם ,מצאנום חבם לקוחות מן ההקש בין
התייה הכללית אשר נחקור כה ובין אלו הר,ויות החלקיות אשר יחחרשו מן
הטבע־ והוא מבואר שאין ראוי שנקיש בק אלו ההויזת ,עד שנחייב
לזאת ההוייה כל מה שיחויב להויה אשר נמצאה לחלק מחלקי העולם,
וזר .כי שם דברים יחויכו להוייה בחלק מצד מה שהיא הויה בחלק,
ואלו הדברים לא יתכןשיר.יו נמצאים להוייח הכללית ,אם היר .שתהיה
שם הוייה בזה התאר .וכבר תעמור על ההברל שיש בק אלו ההומת,
כשחקיש בזה כין הויית איש בכללותו ובין ההזנה בו אחר שנתהווה
שהיא הוייה בחלק ,כי ההקש הזה בעיט יהירי בין ההוייה הכללית אשר
נחקר בה ובין ההוייה החלקית הנמצאת לחלק מרי מחלקי העולם,
וזה שהעולם ככללו הוא איש אחר ,וזה רבר ביארו אוחו רבים מן
הקורמים ,עד שהם יקראו העולם ארם גחל והארם עולם קטן•
ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שההוייר .אשר תרייה בחלק מה מחלקי
העולם יחסה מהויית העולם בכללו יחם ההזנה באיש הרמוז אליו אל
הויית האיש ההוא בכללו .וזה היחם הוא מבואר מאר בץ אלו ההויות,
ווה שכמו שר.ד.זגר .היא הוייד .בחלק ,ובכללוח האיש ההוא עומר על
האר אחר ,כן.יהירי כללות העולם עומר על תאר אחר עם החר.וות
חלקיו וריפםרם• וכמו שיחויב בריזנרי כשחחחרש שיהירי האיש ההוא
קודם זה נמצא בפועל ,כי בו ימצאו סבות הריזגה ,כאלו תאמר נפש
חזנרי והלב והכבד וריאצטומכא ושאר כלי ריבשול ,ואלי האברים אי
אפשר שימצאו נבדלים משאר האברים ,כמו שהתבאר בספר בעלי חיים,
ולזה התחייב שיריירי זרי האיש נמצא כפעל בכללות קורם ואח הריזנרי,
מ ה יחויב בריוייח חלקי העולם שיריירי העולם קורם זרי נמצא בפעל,
בי בו ימצאו ממת זאת ההוייה ,לפי שריריויירי לא תהיה באלו מזולת
תנועה קורמת ,כמו שריתבאר בספר ה ש מ ע ,וכל התנועות יעלו אל
מ א מ ר ר ח ל ק א׳ פ ר ק ד
305
חנועתהגרם השטיטיי ,כטושההבאר שם־ וכשהיה שם גרם שטיטיי,
יחויב שיהמ כל היסודות נמצאים והמורכב מהם ,כמו שהתבאר בטבעיות.
וכאשר התאמת זה היחס ,נאמר ,דרך משל ,שכמו שלא יחוייב בהויית
האיש בכללותו שיהיה האיש ההוא נמצא קודם ההוייה ,ולא חלק
מטנו תעלה אליו ההוייה ההיא ,כן לא יחויב כהויית העולם בכללותו,
אם הונח הווה ,שיהיה העולם ההוא נמצא קורם זאת חהוייה ולא
חלק טמנו תעלה אליו ההוייה ההיא ,אבל יצטרך להכניס בזח מגיע
מחוץ נבדל ,הוא זולת המניע הקרוכ בהוייות החלקיות ,כצורך הכנסת
מניע מחוץ נבדל בהויית החי והצמח ,כמו שהתבאר בספר כעלי ח יי ם
ובמאמר הקורם לוה ,והוא זולת המניע הקחב בהזנת האיש החוא.
ומי שיחייב להוייה הכללית הדברים שיחיובו להוייה החלקית יקרה לו
שיחייב בזה האיש הרמת אליו שהוא בלתי הווה ,כמו שחייב הפלוסוף
מפגיזה ההקש שיהיה העולם בלתי המה־ והמשל שכבר יאמר אומר
שראוק העומר לפנינו הוא בלתי הווה מפני ההקש בין הוייחו הכללית
וההוייה החלקמ־ז הנמצאת בו ,והיא ההזנה־ וזה שאם הונח ראובן
הווה ,הנה יהויב שיהיה נמצא קודם הוייו ,תה שאנחנו נמצא מתנאי
ההוייה החלקית הנמצאת בו שתחיה בכאן נפש זנה וכליה ,כאלו תאמר
הלב והכבד והאצטוטכא ,כי הנפש הזנה לא תעשה בזולת כלי ,ואלו
הכלים אי אפשר שימצאו נפרדים מ׳5זאר האברים ,אלא אם כן היו
אברים כשחוף השם ,רוצה לומר שאם המ נפרדים משאר האברים
לא ימצאו בהם אלו הכתות הנפשיות אשר בהם• ובהיות הענין כן ,הגה
יביאנו זה ההקש לחייב שאם היה זה האיע :הווה ,הנח יחיה זה האיש
בעינו נמצא קורם הוייז .ובזה בעינו יביאנו ההקש הזה לחשוב שיהיה
העולם בלחי הווה ,לפי שאם היה הווה ,היה זה העולם בעינו נמצא
קורם הוייו ,והוא מבואר שאין זה החיוב צודק .ובזה האופן יסתלקו
הרבה מהטענות שטען הפלוסוף לקיים שיהיה העולם קרום ,רצוני
מפני מה שר^כאר בכאן שיש הברל נפלא בין ההוייה הכללית ובין
ההוויה החלקית ,ולזה לא יחויב בהוייה הכללית כל טה שיחויב בהוייה
החלקית .ודי בזה הציור כזה המקום בשטענוח הפלוסוף אונם נותנות
משפט הכרחי על שיהיה העולם קרטון ,ער שיתבאר זה בשלמות
מדברינו ,
יאולי יאמר איטר שבכאן הטעאה מה במה שהטשלנו בו מאלו
ההוייח ,מה כי האיש לא יתהווה בכללותו אלא אם נמצא קורם זה איש
ממינו בפעל תעלה אליו ההוייה באופן מת ,וכן יחזייב שיהיה הענין
כעולם ,אם הונח!^]ה ,ויצו־ק טסני זה מה שחיימ הפלוסוף ,שאם חיה
20
306
מלחמות ה׳
העולם הווה ,היה »ם מחגועע במקום חעלה אלמ הוייחו• אלא שהחר
זד .הססק אינו ממה שיקשה ,וד^א שזה קרה לאיש ההתה מצד שהוא
הוייה בחלק מחלקי העולם ,וזה בעינו יקרה באוסז מה בהזנה אשד
המשלט בה ,ווה שלא יחכן שיעשה בהזגר .חלק טהמתרמי החלקים
אשר הורכב מהם היר ,דרך משל ,אם לא היחה היר גמצאח־ ואולם
מצר מה שזה האיש הוווז במה שהוא זה האיש לא ימצאו מ חלק
מטנו חעלה אליו ההוייה .ועזר שהאדם נם כן אשר יהיה טמנו הזרע
אין לו פעל כהוייח זה האיש המחהווה ,בדרך שנאמר שחעלה החזייה
אליו ,מה שככר יתהווה זה האיש המתהווה ,ואם ככר מח חחלה הארם
אשר יהיה ממנו ,ולזה תוטרך מאח הרזוייה אל מניע אחר נברל ,כסו
שהתבאר בספר בעלי חיים.
ווזנד .השתמש הרב הטורה בררדיח טענות הפלוםוף בכטו זאת
הד.קדםה שהשתמשנו בר .בזה המקום ,אלא שהוא השתמש בזה באופן
יותר כולל סטר .שנשתמש בו אנחנו• וזר .כי אנחנו לא נשתמש בה אלא
במד .שינזרד.ו העיק האמתי שימצא מההבדל בין הזיית כלל העולם
וועיית חלק מחלקיו ,וד׳רב הטורה וזשתטש בה בכללות לבאר שלא
יחויב להוייר .הכללית דבר טהדברים אשר יקרו לזזוייר .החלקית ,וזך.
אינו טחויב על בל פנים ,כי כבר אפשר שימצאו ככאן דברים םשוחפים
להוייה הכללית וריחלקית .וכבר תעמוד על ההברל שימצא בין השתמשנו
בזאת הר.קדםה ובק השתמשות הרב הטורד .ממד .שקדם לו םר.רבריס
בר .וסטה שנאכזר אותו ברישלימנו החקירה בטענות הפלוםוף אם יחויב
מהם חיוב אמתי שיהיר .העולם קרטון ,אם לא.
פרק חמישי
נבאר גו טאיזה הדגרים ראוי עגמים התח?*ת החק*לח גזה הדדלע.
וראוי שנחקור תחלה אם העולם קרטון ,או הווו־ ,.קורם שנכנם בחקירה
אין מ א הזוד ,.כאלו תאמר אם ד.וא הווד .מדבר ,או מלא דבר ,וזד.
מנואר בנפשו .ומטה שאין םפק בו עם מה שקדם טהז־כרים שכבר
יחויב לנו שנחקור מאיזה מר.דברים והמשיגים יתק שנעמוד על אמתח
זאת הותקירה קורם שנחקור אם העולם קרום ,או מחודש.
ונאמר שר.וא ראוי שנשים חקירתנו בזד .םהדברים שאפשר שיחשב
מזם שיר.יו כלתי הווים ,וד.ם הדברים שנמצא טציאותם מחבק ,כמו
הגרטים השםיטיים ומשיגיהם ,וד.זםן ,וד.תנועד ,.והגלות הארץ ,ומה
שידטר .לזה מאלו הרבדים׳ זזה שכאשר שמט החקירה םך& ,יתכן
מ א מ ר ר ח ^ ק א' פ ר ק ה׳
307
שיוליכו אזחנז אל אמתח זה הדתש .חה שאם היה בהם דבר יחייב
שיהיו הוים ,הנה יתבאר בלי ספק שהעולם הווה• וזה שאם יתבאר,
דרך משל ,שהנרמים השמימיים הם מחודשים ,הנה יחויב שיהיה
בלל העולם מחודש ,לפי שאליהם תעלה הוייח חלקי העולם ,במו שבאר
הפלוסוף ,ובמו שהתבאר מדברינו במאמר הקודם לזה־ ואם יתבאר כי
הזמן מחודש או התנועה ,הנה יחויב גם בן שיהיה העולם מחורש,
בי המאמר בשימצאו הגרמים השמימיים זמן אין תבלית לו בזולת
חמעה ואחר בן יתחילו להתנועע הוא מאמר מבואר הבטול ,וזה מבואר
למעיץ מה הספר־ ואם נניח שיתבאר שיהיה הגלות הא pמחורש,
ויהיו מפני זה מחודשים בכללות כל החוים אשר בכאן אשר מציאותם
מדובק באופן מה ,והם המיגים אשר בכאן ,הנה יתבאר כי העולם
סחורש ,וזה שאם היה זה הענין מחודש במוחלט ,הנה יחויב שיהיו הגרמים
השמימיים קודמים לחחש אלו הדברים זמן בעל תכלית ,לפי שהם
פועלים אלו הדברים אשר בכאן ,כמו שקדם ,ואם היו קורמים לחרוש.
אלו הדברים זמן בלתי בעל תכלית ,היה בכאן אפשרות טבעי לא
יצא לפעל אם לא בזמן בלחי בעל תכלית ,וזה ממאר הכטול .ואם
יתבאר באלו הדברים אשר מציאותם מדובק שהם בלחי הוים ,הנה
יתבאר שהעולם קחם ,וזה מבואר בנפשו .ואולם אם נשים חקירתנו
בזה מהדברים האלו אשר אין מציאותם מחבק ,והם הדברים ההוים
הנפסדים בצד אשר הם בז הווים נפםדים ,דגה לא ימצא תועלת כזאת
החקירה במה שיתבאר מהם שהם הווים ,כי ידמה שבזה יתחלפו אלו
הרבדים ההוים הנפסדים מהדברים שמציאותם מחבק .ואם היה
מחויב באלו שיהיו הווים ,הנה יתבאר שהעולם המה• ואם היה בהם
מה שיתחייב בו שיהיה בלחי הווה ,ת ה יתבאר שהעולם הוא קדמון•
ואם לא היה כחם רבד יחייב שיהיה המה ולא שיהיה בלחי הווה,
מ ה יהיה אפשר מזה הצד שיהיה העולם קדום או מרצד׳פ.
והנה יתבאר גם כן שהוא יותר ראוי שנשים התחלת החקירה כזה
הרחש מן הענינים אשר זכרנו משנשים התחלת חקירתנו בו מהשם
יתברך ,אם הוא מחוייב שיחרש העולם אחר שלא היה ,או הענין בזה
בהפך .ווה כי השגחנו יוה בעצם השם יתברך היא חלושה מאד,
ולזה אין ראוי שנשים במה שזה דרמ ר aחלח החקירה בדרוש שנרצה
לקנות בו יריעה שלטה .וכאשר החישב לנו שהוא ראוי שנשים
התחלת החקירה בזה הרחש מהדברים הנמצאים בעולם שמציאותם
טדובק ,והיה מבואר• שחקירחט מהם תהיה אם הם הווים ,הוא סבואר
שהוא ראוי שנדע תחלה מה שיוכר בו ההווה מהבלתי הוזה ,כי כשידענו
♦20
308
סלחמוח ה׳
וה וחקרנו באלו הדבריס אשר טציאוחם טחבק אם יש בהם דכר
מהדברים הנמצאים להווה במה שהוא המה ,או אין בהם דבר מהם,
הנה יחכן שנעמוד בקלוח שענינם אם חם וצוים או בלחי הווים .ובכאן
התבאר מאתה מהנמצאות ראוי שנשים החקירה הזאת ,ואיך יחכן
שנעמוד מהם על אמתח זח הדרוש,
פרק ששי
גבאד בו במה זה יוכר ההווה
ה1ומ♦
והיותר מיוחדת שבסגולות הוצוה מיא שהוא נעשה לתכלית מה,
האלהים ,אלא אם היה התהוותו בקרי ,ומה שזה דרכו הוא מעטי•
וזה מבואר בכל מה שהוא הוור .בטבע ,או מצר המלאכה ,וזד .כי הטבע
יעשה כל מה שיעשה לתכלית מה ,במו שהתבאר בטבעיות ,בן הענץ
במלאכה .ואולם מה שאינו הוור ,.לפי שאינו מפעולת פועל ,לא תהיה
בו סבה תכליתית ,וזר .מבואר בנפשו ,וזר .כי אמרנו במה שאינו
מפעולת פעל שהוא בזה החאר בעבור וה התכלית הוא מבואר סוחר
נפשו ,וזח כי תכף שנאמר שהוא היה בזה החאר בעבור זה התכלית
הורינו שיש לו פועל .ולפי שמה שאינו מפעולת פעל אץ מ סבה תכליתית,
היה שלא חנחן ברבר מההכמוח הלמורמח סבה תכליתית ,אם לא
היה מה שבר.ם מצד הטבע או הבחירדי־ והמשל שלא יאמר לאיות
תועלת היו זויוח המשולש שמח לשתי נצבות ,וקוטר המרובע בלחי
שזה לצלעו ,וכן הענין בשאר הדרושים הלמודים ,וד.יד .זד .כן ,לסי
שאין בכאן פועל הוא אשר שם זויוח המשזלש שוות לשתי נצבות ,כי
אין זד .הדבר במשולש מפעולת פועל ,ולזה לא חנחן ד.םבד .הפועלת
ולא התכליתית בלמוריזח׳ ואולם המשולש הנעשה כטלאכה לתכלית
מה כבר יתכן שיאמר בו לאיזה תועלת היה הדבר כן בחמונר .המשולשת,
בי בזה האופן היה מפעולת פועל ,אכל לא יאמר לאיזה תועלת היחד.
זזיחו החיצונה .שזה לשחי הזויות הפנימיות ,כי אין זה תענין במשולש
פפעולח פעל.
וראוי שלא יעלם מטנו שבבר יתק שתמצא סבר .תכליתית לדבר ההווה
תמיר ,ואם אץ למציאותו הויעז מוחלטת ,לפי שמציאותו הוא תמיר
מפעולת פועל ,כאלו תאמר שככר יושפע תמיר מהציור אשר למניעי
הגרמים השמימיים שיחנועעו הגלגלים מעצם הציור ההוא בתנועות
אשי־הםמחמעעים בהם ילזה אם היו הגלגלים ומניעיהם בלתי מחודשים,
הנח יתכן ־שתשלם טחם תקעה בלחי מחודשת במוחלט ,עם היות
מ א מ ר ר ח ל ק א׳ פ ר ק י
309
ההנועה ההיא באופן היוהר שלם שאפשר להשלים מה שבמן בה ,לפי
שהיא מחודשה המיר מהציור ההוא ,ומה האופן היא ספעולח פועל.
ומה האופן לבר יחכן שיהחדש מפעולה פועל מת שאין למציאוהו
ההחלה זמנית ,כי הוא מתחדש המיר מפנו .ואולסמחשלא יהבן שיתחדש
תמיד על הדבקות מהפועל ,הנה יחויב ,כשיהיה מפעולת פועל ,שיהיה
למציאותו הוייה מוחלטת ,בי הוא לא יהיה מפעולת פועל אס לא
הונח שיחיה שם פועל חדש אותו• והמשל כי חבית כאשר הונח שהוא
מפעולת המגוז ,והיה בלחי אפשר שיהיה תמיר שופע מציאותו מהכונה,
הגה יחויב שיהיה הבונה הוא אשר חרש חבית אחר שלא היה נמצא,
חה ממאר בנפשו .וראוי שלא יעלם ממנו כי מה שלא יוכר בו מ ה
האופן החווה מהבלתי הווה אינו באופן שיתחייב ,כאשר היה בכאן
ברגר מה שלא ימצא תועלת בו ,שיהיח הדבר החוא בלחי מחורש,
כי כבר אפשר שיהיה חרושו כקרי• אכל מת שחחבאר בו הוא שכבר
יחויב ,כשנמצאו בו דברים לתכלית מח ,שזה תדבר הוא מפעולת פועל,
ווה ממאר מאד .והנה העגין בזה הוא כמו חחשלכה במספחם ,חצה
לומר כשנשליכם תשעה תשעה לבחק אם טעינו במספר ההוא ,וזה
שההשלכה לא תתן האטת על שזח החשבון נעשה ככיון ,אכל תשפוט
כהכתז על הטעות ,אם היה מה המספר־ וכן חענץ מ ה בשוה ,וזה
שזאת הבחינה לא תתן משפט אמתי על שחרכר ההוא הוא בלחי הווה,
אכל תחן משפט אמתי על שהוא חווה כשיהיה בו מה מחרברים
לתכלית מה ,זזה מבואר כנפשו ,זלזה ילקח תועלת מאת הבחינה לחייב
שהדבר המה ,ולא ילקח תועלת בה לתייב שחרבר הואירנלתי הווה.
ובבר יוכר עוד חהמח מהבלתי חווה ,שההווה אפשר שימצאו מ דברים
בלחי מחוייבים לו מצר טבעו ועצמותו ,כמו הענץ ברברים ההוים
במלאכת ,וזח שכבר ימצא לעץ מצד המלאכה צורח הכסא או צורח
ומזיבה ,ואץ אחת מחם מחויבת לו מצר טכעד ואולס מה שהוא
בלתי הווה הוא מבואר שאי אפשר שימצאו מ דברים בלחי מחויביס
לו מצד טבעו ועצמותו ,מהצד אשר הוא בלחי המה ,כי אם חיה
נמצא לו רבר בלחי מחייב לו מצר טבעו ועצמותו ,הנה יהיה מציאותו
ס במקרה אוזר שאין לו טבע יחייב היותו נמצא מ ,ואץ שם גם כן
פועל הווה זח חרבר מ ,זזה רבר לא יחכך שימצא ברברים חתמיריים,
כל שק שאינו ראוי שימצא בהם חם , Tכי סח שבמקרה לא ימצא
אלא במעט מן הזט! .ועור בי בבר יקשה להניח איזה דבר חייב שיחיה
זה הרכר נמצא עם המחזת אשר לא יחייב טכעו שיהיה זה הדבר
נמצא בו ,בי זה ממה שאי אפשר הנחהו אם לא יונח בכאן פועל אחר
310
מ ל ח מו ת ה׳
הוא אשר שם אלו הדברים מחוברים ודבקים קצתם עם ק 8ח• חח,
עם שהוא טמאר בנפשו ,כבר תמצא שהפלוסוף הודה בו ,כי הוא אטד
מה שבזאת ההקרטה טהכח בטבעיות ובאלהמח .וממה שיוכר עור ההווה
מהבלתי הווה הנה הוא שההוה אפשר שיהיה בעצמותו דבר בעבור
זולתו ,וזה מבואר אם בהווה בטבע ,אם בהווה מצד הבחירה והרצק,
והוא ההווה כמלאכה• ומשל זה בהווה בטבע שהצמח הוא בעבור
הבעל חי כרי שיזון ממט ,ומשל בהווה כמלאכה שהלבוש הוא בעבור
הארם להיות לו למחסה מקרירות הקיף בו .ואולם הבלחי הווה לא יתק
בו שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו ,וזה מבואר ,כי לא יתכן שתהיה
לו סבה תכליתית כלל ,כמו שקדם ,כל שק שאין ראד שתהיה מ סבה
תכליתית לתועלת זולתו .וכבר יראה זה גס כן ממה שאוכזר ,והוא
שהדבר שהוא בעבור זולתו הוא טחאחר ונקשר עמו ,ולא יתאחד
המהות התמידי עם מהות אחר אם לא מצר פועל משגיח כבללוחם ,הוא
אשר קשר אלו רטציאויות ושם קצחם בעבור קצח ,זזה טמאר בנפשו
למעיק מה הספר.
פרק שביעי
•חנאד גו מצד אחר שהשמים מחודשים זולת ה»ד הראשון.
ואחר שהחכאד מה שיוכר מ ההווה מהבלתי הווה לפי מה שאפשר
לנו ,הנה ראוי שנחקור אם יש באלו הדברים אשר מציאותם טדובק
רבר טהמשיגיס הנמצאים להווה במה שהוא הווה ,או אין בהם רבר
מאלו הטשינים ,ונשים חקירתנו בזה תחלה מהגרטים השמימיים ,כי
הם הסבה בהתרבקוח אשר בשאר הרברים אשר מציאותם טרובק,
כמו הזמן והתנועה ומה שירמה להם.
ונאמר שכבר התבאר במה שאין ספק בו כמה שקדם שכל מה
שימצא בעצם השטים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים
אלו הנמצאות ,עד שאס היה נפסד מעט טהסדוו־ ההוא ,היו נפסדות
אלו הנמצאות .והמשל שמרחק הגרם השמימיי ט ה א ^ הוא בתכלית
השלכיות ,כרי שיושפע מטנו הפעל אשר יצטרך שיהיה טמנו להשלים
אלו הנמצאות ,תה שככר התבאר שכהתחלף המרחק יחחלף הפעל
המפורר מטנו .וכן יתבאר ששעור הככב הוא בתכלית מה שאפשר
מהשלמות אל שימזפע טמנו בכאן טה שיושפע ,ער שאם היה יוחר
גחל או יוחר קטן ,היה נפסר זה הסחר .ו ק התבאר שתמונת גלגלי
הככב ,ער שיהיה קצתם בלתי נגחי השטחים ויהיה מרחק מרמי
מאמר ר חלק
סרק ד
311
שטהמ המרחק ההוא אשר ימצא מ ע לפי סה שהחבאה ,הוא גם ק על
האופן היוחר שלם שאפשר להשלים מה שבכאן ,מפנו מה שיתחדש
מזהטקורסח הככב ממט פעם ומרחקו פעם ,וספני מה שיחחרש מור.
מהלוף התנועה לככב ,ער שתהיה חטעחו פעם מהירה ופעם מחאחרה.
וכן יתבאר שסחר גלגלי הככב הוא גם כן באופן היותר שלם שאפשר
אל שיושפעו מהכבב הפעולות אשר יצטרך זה המציאות שיושפעו טמנו,
עד שאם היה סחרם כאופן אחר ,לא היה אפשר שחחחדש מהם זאת
התנועה הטורככח הנמצז»־{ להככב ,אשר אי אפשר שיושפע ממנו
מה שיצטרך להשלמת אלו הנמצאות אלא בוז .וכן יתבאר שחלוף
גצוצי הבכבים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות כדרך שיוש&ען
מהם הפעולות .המתחלפות אשר יצטרכו להשלמת מה שבכאן־ וזה
שנצוץ השמש היה ,ררך משל ,מתחלף לנצוץ הירח ,כרי שיחק שיושפע
מהשמש חמום האויר ומהירת גחינת הלחויית ,ולזאת הסבה היו צבעי
אלו הנצוציס מתחלפים ,כמו שקרם .וכן יתבאר שמקים הככב בנלגלו
הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות ,בדרך שיושפע ממנו אל טה
שבכאן טה שיצטרך שיושפע מטנו ,שאם היה הככב יותר קרוב אל
הצר הצפוני או אל הצר הדח טו ,לא היה שופע מטנו טה שיצטרך
שיושפע טס« לאלו הדברים ,כטו שהתבאר בטה שקדם .וכן התבאר
שמספר גלגלי הבכב הוא ביותר שלם שאפשר אל שתשלם בו התנועה
רומורכבת הנמצאת לככב אשר אי אפשר שיושפע ממט מה שיצטרך
להשלמת אלו הנמצאות אלא בה .וכן התבאר שהיות כגלגל העליון
ככבים רבים באופן אשר הם נמצאים מ הוא בתכלית מה שאפשר
טהשלמוח להשלים מה שבבאן סהנסצאזח השפלזח ,כי בזה יוציזוישו
טהככביס פעולות מתחלפזח ישלם מ ה האזק רבוי הנמצאזח .זכן
התבאר שהיות לקצת הככבים אזר מעצמם זלקצתם טזולחם הוא בתכלית
מה שאפשר מהשלמות להשלים מה שבכאן מהנמצאות .וק החבאר
שחלוף חלקי הירח קצתם מקצת ,ער שקצתם הוא מקבל האיר וקצתו
בלתי מקבל האור ,הוא בחכליח מה שאפשר מהשלמזח לוחזלים מה
שבכאן .וכן החבאר שהעטל החלבי ומקומו מגלגל הבכבים הקיימים
הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות .וכן
החכאר ששעור הנשם הבלחי שומר תמונתו שבין גלגלי הככב האחר
לגלגל הככב האחר הוא בתכלית סה שאפשר סהחכמה ,בעבור שלא
יתבלבלו חטעות הגרמים השמימיים ,כדי שי׳זזלם מהם סה שבכאן .וכן
יתבאר שטספר הגלגלים ככ׳לם והבכבים הוא בתכלית מה שאפשר
מהשלמות אל שישלם מוז שבכאן מהנמצאות במחר שלם שאפשר
812
מלחמות ה‘
מצר חפעולוח אשר ייוחח לככב כבב סהם ,ומצד היחסים עיחחרעו
סחחסזנות נצוציהם ,כי בזה ישלם נמזס הנמצאות השפלות וסדרס
וישרם כיותר שלם שאפשר .ובהיות העגץ כן ,והיה שכבר התבאר
שסה שומצא לו סבה תכליתית הוא כהכרח מפעולת פועל ,הוא ממאר
שהגרמים השמימיים וכל מה שבהם הוא מפעולת פועל ,ולזה הטיב
הפלוסוף במה שאסר כשני מספר השמע אצל המאמר בקרי ובחזרמן
שטעות מי שיאמר באלו הגרמים השמימיים שהם מעצמותם הוא יותר
גדול מטעזח מי שיאמר זח בחי וכצסח ,לפי שלא ימצא בגרמים השמימיים
דבר יתכן שייוחס אל ח?ךי וההןדסן ,ובאלו הדברים סקרים רבים אפשר
שייוחסו אל הקרי וההזרמן ,והם המקרים הנמצאים ברזי והצמח ,לא
מפני הטבע המיניי .הנה זה מנח הפלוסוף מ ה ,אף עלפי שלא אמר
איתו כזה הלשון .וכאשר התישב לנו זה ,והיה מבואר שהדבר שהוא
מ ה החאר מהקיום בעצמו הוא הוזה בהכתז ,בשחונח היותו מפעולת
פועל ,הנה הוא מבואר כמה שאק ספק בו שהשמים המים.
ואולם איך יתבאר שחדבר הקיים כעצמו יחוייב היותו הווה כמוחלט
בשהונח ^ תו ספעולח פועל ,הנה וה יתבאר מטה שאומר .וזה שכבר
יחכן שיהיה הדבר פועל רבר ,אם כשיושפע ממנו מציאותו תמיר ,כמו
שנאמר שכבר יושפע תם Tמהציור אשר לגרמים השטיטייס כנטום
הנמצאות מה שלהם מהתנועות ,ואש כשיושפע ממט מציאותו בעת
חחשו לכר .והוא ממאר שאי אפשר שנניח בנרמים השמימיים ,וכמה
שוכרנו מענינם שהוא נמצא להם בשלם שבפנים אל שיושפע מהם
מה שישלם זה המציאות השפל ,שיהיה שופע מציאותו מהשם יתברך
חטיד ,וזה שכאשר הנחנו זה ,כבר יהחייבלנז כטזלים רבים אק הטלם
מהם בשום פנים ,אם ת ח ל ה שכבר יחויב מזה שיהיה הז ^ הווה מלא
דבר ונפסד אל לא דבר ,ואס שנית שכבר יחויב מזה שיהיה הזמן
מחובר מעתות ,ואם ש לי שי ת שככר יחויב מזה שלא יהיו הגרמים
השמימיים נמצאים כי אם ככח ,ואם ר בי ע ית שכבר יחויב מזה שלא
תהיה בכאן תטעה אחת מחבקת ,אבל לא תהיה בכאן תנועה לגרמים
השטימיים ,ולא תהיינה לחם חטעות מתחלפות במהירות ואיחור כלל'
ובכלל אם באגו למטח כל הבטולים הטתהייבים מזאת ההנחה,
חצטרכט למאמר ארוך ,ולוח נקצר ונעמוד על מה שי׳6ז מ רי בדחיית
זאת ההנחה.
ואולם איך יתבאר שכבר יתחייבו מואח ההנחה כמו אלו הבטולים
שזברט ,הנה לפי מה שאומר .וזח שכאשר ככר הנחנו שיהיה מציאות
הגלגלים ומה שבהם מאלו הענינים שוכרט שופע תמ Tמהשם יתברך,
מאמר ו׳ הלק א׳ פרק ז׳
313
הגה יהדיב שיפסרו הגלגלים אל לא דבר חכף השהעם ממני /וישוכו
שופע ההוא מלא דבר־ וזה שאם הוגה שיפעל השם יתברך מהגלגלים
הנמצאים עתה הגלגלים הגמצאים אחר זה /הגה לא יהיה בכאן פועל
כלל ,אחר שהם תמיר באופן אחד מהמציאות .ובכלל הגה הדבר ההווה
מרכריהיה הווה מדבר זולחיי לו ,לא מדבר כמוהו בכל הפגים• והמשל
שכבר יתהוה הורדים מהגחשת ,ולא תהווה זה הגחשת מזה הנחושת
בעצכו אשר היה כמוהו בכל הפגים• ולוה יחויב ,אם הנחנו מציאות
הגלגלים ומה שבהם שופע תמיר מהו5זם יתברך כמו שישפע אור השמש
מהעזש ,שיהיו הגלגלים הווים נפסדים תמיד מלא דבר ואל לא דבר ,וזה
כת bית ר,בטול .וגם כן הגה יתבאר שכבר יחויב מזה שיהיו בעתה
אחד הודם וגפםדים ,לפי שאם הונחו הווים כעתה אחר וגפסרים
בערה הסמוך לו ,רשובז להיות הורם כעתה השלישי ,לא יהיה מציאות
הגרס השמימיי מרוכק ,אבל יהיה זמן העדרו שזה לזמן מציאותו ,וזה
מבמר הבטול• עם שבזר ,האופן לא ימזפע תמיר מציאותם מהשם
יתבוך ,כמו שהונח• ואם הגחגוהו נפסד בעתה אשר הוא בו הוזה ,הנר.
יחחיב שיהיה בעתה אחר הווה וגפםר ,ווה גם כן בטול ,רצוני שיתקבצו
ההפנים תמיר יחד — .ועור שכבר יתחייב מזר ,שיתהוה הגרם השמימיי
ככל עתה ועתה ,אחר שהוא שופע חמיד מהשם יתברך ,ומזה יתחייב
שיהיד העתה דבק לעתה ,זירייה אם כן הזמן מחובר מעתות .ווה
שאם גיה כץ העחוח אשר וזהיר .בהם ההוייה הזאת ז ,pהגה לא יחיה
כזמן וד!וא מציאות הגלגלים שופע מהשם יתברך ,וכבר הגחגו מציאותם
שופע טהשם יחברך חמיר ,זה חלוף בלתי אפשר ,הגר .אם כן מה
שיחזייב מזאת ההגהה הוא שיהיה העתה דבק לעתה — .וכבר יחרב
מזה גם כן שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם ככח .וזה
כי מפני שלא יתמיד מציאות אל הגרמים השמימיים כי אם עתה
אחר ,והיג מבואר שהדברים הגמצאים בעתה לבד הם גטצאים בבח,
לא בפעל ,במו שר.תכאר במפר השמע ,הגר .יחרב שלא יר.יו הגרמים
השמימיים .מצאים כי אס ככח — .וגם כן הנר .יתחייב מזר .שלא תהיה
בכאן תנוער מחבקת לגרמים השמימיים ,וזה כי התנועה המרובקח
יחויב שחרדד׳למתגועע א חד ,כמו שהתבאר במפר השמע ,ואץ בכאן
פתנזעע אחרלפי זאת ההנחה — .וגם כן הגד .יחויב מזה שלא תהיה בכאן
חטער , .לפי ^הגרמים השמימיים לא ירדו נמצאים כי אם כעתר ,.ואין
בעתה חגוער *.וכאשר לא תר iT.חגזעה לאחד אחד מהם ,לא יתכן
שישלם מכללויש תנוער ,.כי התגזעה כבר תהיה לכללותם מצד הכפל
התגועו ,אשר לזיזד אחד מו ס כעת מציאותו .ובזר .יתבאר שלא יחכן
314
)^חמות ה׳
שחהיה בהם הניעה מחיגית וחנזעה םוד 1ה .זמאה ההנהגה יחנאר לד
שכבר יהחייבו לזאח ההנחה שקרים רבים ,זולת אלו אץ המלט טחם
בשום פנים .ובהיוח העגין כן ,הוא מבואר שאי אפשר שיונח נמניאות
הגלגלים ימה שבהם מהכככים שופע תמיר מהשם יתברך .ובכלל הנה
לא יתכן שימצא דמיון זה ההשפע כי אם במקרים אשר אין להם קמם
במו התניעה ומה שירמה לזה ,ואולם ברברים אשר להם קיים לא יתק
זה בשום פנים.
ובאשר התישב לנו שאין מציאות הגלגלים שופע תמיר מהשם יחברך,
והיה מחריב בהם לפי מה שקדם שיהיו מפעולת פועל ,הנה לא ׳שאר
אלא שמשפע מציאותם מהפועל בעת החהווחם ,וזה מה שיחויב
ממנו שיהיו השטים הווים .ואם אמר אומר שכבר יתכן שיהיה קמם
חנרטים השמימיים שופע תמיד מהשם יתברך ,כמו שישפע קיום התמר
ברברים הנזבעיים מהצירה על האופן שהתבאר בטבעיות ,ומזאת התחה
לא יחחייבז אחד סהבטולים הקודמים• אמרנו לו שכבר ישלם בזה ה^זסן
סמח קיום הגרמים השמימיים ,אבל לא שלם מה הסבה הפועלת
למציאוהם ,ומה שהתבאר במופח הקודם הוא שמציאותם הוא םפ;ולח
פועל ,זלפי שאי אפשר שיונח מציאותם שזפע מהשם יתברך וכזיד,
הנה יחוייב שיהיה שופע מציאותם מפנו בעת התהוותם כמו שבמרנו.
1עוד שזח האופן מהשפע קיום החמר מהצורה לא יחיה אלא במה
שהוא מורכב מהפכים ,כאלו תאמר שיעם Tהחום הטבעי אשר לדבר
דבר והלחיות משמר הרבר כעל הצורה ההיא על ענינו מה שיהיה אפזזזר
לנחות הפועלות שיפעלו וינבח על הכתות המחפעלוח• ואולם ונרמים
השמימיים אינם צריכים לזה ,כי אינם מזרככים ,ואין לחם טב) יחייב
לחם הפסר ,ולזה לא יזזכן שנאמר שיהיה קיום מציאווזבז שונע תמיר
מהשם יתברך.
ובכאן התבאר שהגלגלים חם מחודשים מהתחלה אחת שגה אותם
בזה החאר אשר הם בו אחד שהוא כשלם שבפנים ,לתכלית ?ישלמו מ
הנמצאות השפלות ,בי אי אפשר שנאמר שתהיינה בסקרה זמונזחיהם
ושאר חענינ״ם הנמצאים כהם ,אחר שה bמזזלס שבפנים ?אפשר אל
מה שיראה בלי ספק שכוון בהם מהפעולות .ועוד שאי א1שר נם ק
שנאמר שחר,יינר ,להם במקרה מזולת סכה פועלת חסונתיהכז ושאר
הענינים בהם ,ותהיינה פעילותיהם מטוררוח להם מסבה וועלח• שאם
הונה הענין כן ,הנה יהיו סעזלזתיהם בזה האופן מצר שקרה שיחיו
תמונותיהם בזה האופן אשר הם ם ,מה הפך מה שיראה ,וה כי התמונות
נמצאים ברברים הטבעיים בעבור הפעולות ,ולא הפעולות עבור התמונות,
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק ז׳
815
כבר באר זר .ר,פלוםוף בספר בעלי חיים• ורוםשל שאנחנו לא נאמר
שכבר היה העין רואה ,ספני שכבר היתה חמונחו והרכבתו באופן שהיא
בו ,אבל נאמר שהיא בזה האופן מהתמונה וההרכבה ,בעבור שיהיה
חאה• וכן הוא מבואר שהגרמים השמימיים היו בוה האיפן שהם בו
מהתמונה ומשאר הענינים הנמצאים בהם בעבור הפעולות הממוררות
מהם :שלא ישלטו כי אם בזה האופן .ונם כן הנה מאין קרה לתמונותיהם
ושאר הענינים הנמצאים בהם שיהיו מושכלים ,בעכור מה הם ,אם
לא היה מציאותם מסודר ,מי יתן וארע .ועור כי איך יצוייר שיסכימו
במקרה שישלם מצד תמונת האחר מהנלגלים זככביו מה שיחסר מהשלמת
בשאר הגלגלים ,הנה זה בתכלית הבט^• אבל הוא מבואר בלי ספק
שזה מסודר להם בהברה מעלה אחת המציאה^ כלם באופן הזר .אשר
המ ס מהככבים ,וגרליהם ,ואיכות והרם ,ותטונותיהם ,ומםפר הגלגלים
המשרתים לככב ככב ,כדי שישלם טוזם מה שכוון בהם ביותר שלם
שבפנים שאפשר .וכאשר הונח שזה הענין הוא בהם מסבה פועלת,
כמו שהוא מבואר בנפשו מענינם ,הוא מבואר שיחוייב ממה שקרם
מהדברים שיהיו הגרמים השמימיים מחודשים ,ובכלל הנה אם ישיג
ר.חפישה מי שיאמר באלו רר־ברים אשר בכאן ,כמו החי והצמח ושאר
הרברים הטבעיים ,שהם מסכה פועלת ,הגה יותר ראוי שישיג החפישר,
סי שיאמר זה בגרמים השמימייס .וזה כי מפני שאנחנו נחייב ברברים
שיהיו מסבה פועלת ,מפני מה שנמצא בהם מהטוב והסבה התכליתית,
הגוז מה שימצא בו יותר מהטוב והסבה התכליתית הוא יותר ראוי שיהיה
מסבה פועלת ,וזה כי כבר יתבן שיגיע לרבר שעט pהטוב ורהכלית
מזולת □כר .פועלת ,באלו תאמר שתפול אבן ותתפוצץ במקרה ,באופן
שיהיה שם חלק ממנה נאות לשבת עלמ .ובהיות הענין כן ,והיה מבואר
מהגרטים השמימייס שהם קנו יותר מהטוב והתכלית ,ער שאין בהם
דבר במקרה ,כמו הענין באלו האישים הטבעיים שימצאו בהם משיגים
רבים ללא תועלת ,והם המקרים הנמצאים לאיש במה שהוא איש,
ואין ברזם זה הטבע בעת זולת עת ,כמו הענין באלו האישים אשר
הם נפסדים• הוא מבואר שיותר בטל הוא המאמר בשהגרמים
השמימיים אינם מסבה פועלת מהמאמר בחי והצמח ובשאר הדברים
אשר בכאן שאינם מסבה פועלת .ולזה הסכים הפלוםוף באלו הגרמים
השמימיים שהם מסבר .פהגלח ,כאלו טבע האמת הכריחו על וה .וכבר
התבאר מדברינו ,שכאשר הונח בגרמים השמימיים שיהיו מסבה פועלת,
הוא מחויב שיהיו השמים מחודשים .ובכאן התבאר שהשמים מחודשים
במה שאין ספק בו• ומספר המופתים אשר יתבאר בהס זה מזה
316
מלחמות ח׳
חבאזר הם בטספר הדברים העעטים בעצם חשסים ,יטאץ בהם דבר
שלא היח לתועלת מבואר ,כם 1שהתבאר במה עקרם־ והיותר גפלא
בוה המופת הוא שהוא נעשה טהקרטוח הם כלם ידועות בעצטם ,ולהגלות
חעגין ,כמו שבארנוהו.
בכאן אחשוב שכבר הוכרחו קצת האחרוגים הנטשכיט אחר דעת
הפלוסוף שיורו שהשם יתברך יחד ענין השמיט ומדר אותם לפי טה
שחס ,כסו שספר חרב הטורה ,כאלו רצו לקבץ בץ ההפכים ,כי וה
הטאמר יחייב כשמים שיחיו טתורשים ,והם האסיגו שהם בלחי הווים.
וכאשר התבאר שהשטים מחודשיס ,הזה לא יקשה לבאר טזה שהעולם
טחורש ,בי כשלא היו בכאן שטיט ,לא היו בכאן מעלה וטטה ,וכאשר
לא יהיה בכאן מעלה וטסה ,לא יחמ בכאן יסודות ,וכאשר לא יהיו
בכאן יסודות ,לא יחיה בכאן המורכב מחט .גבכלל חגה טפגי שהשמים
חם התחלה סועלח באופן טח לשאר הדברים הטבעיים ,וחיה טן המבואר
שכאשר לא תמצא התחלה ,לא תמצא טה שהוא דבק להתחלה וגמשך
לח ,הוא טכואר שכאשר ההבאר שהשטים טחורשים ,התבאר שהעולם
בכללו מחורש.
פרק שמיני
נ 1שד».פיפ פחזדש»פ פ«! *,סט^זת פד .מ»»!!! 0»1פה» ^1ת
דו)ופ*
פגג»גא1ו< ^חמדי בפח
וראוי שנחקור כהחר ספק מה טשותף לאוסר בחויית העולם )לאומר
בקדטותו ,קודם שנשלים החקירה כשאר הדברים אשר ילקח סחם
מופת אם העולם קדום אם מחורש .וזה ר&פק הוא לקוח טהרבריט
הנסצאים כשסים אשר לא יתן טבע השפיט שיהיו נטצאיט בר •a
וזח שאם המ הויים ,הגה נחשוב שיחוייב שלא יהיה בהם ,ררך משל/
לחמר האחד צורות טתחלפות ,כמו הענק בשאר הדברים חהזים טהדברים
הטבעיים ,שאנחנו נטצא בחם לנושא המיותר צורה מיוחדת ,והצורות
חטהחלפות בהם הם צורות לנושאים טחוזלפיס• ואם היו בלחי חוזים/
הנה בחם יותר מבואר החיו^ כי לא יצויר שיהיה ברבר הבלחי חווה רק
מה שיתחייב לו טצד טבעו ועצמותו,
ואולם שיש בשמים דברים רבים בלתי מחזייבים להם טצד טבעם
ומציאותם ,הוא פ מ אר .וזה שככר החכאר כטכעמח שטבע הגרם
השטיטיי חוא אחר אק בו חלוף כלל ,אבל הוא פשוט וםתדטי החלקים/
בי טבעו הוא לא קל ולא כבד• וכאשר התישב זה ,הנה ימצאו מ
בשמים דברים רבים לא יחן טבע השטים שיהין נמצאים בהם .וזה
מ א מ ר ו ח ל ק א׳ ס ר ק ח׳
317
שאיך שהוגה הענין םסניעי חגרסים השטימייס אשר הם »ורוחיהם,
הנה הם סחחלפים בסיף חח שאם הגחט על האופן שבארט עגיינם
בטאסר הקורם לזה ,חנה העגץ ממאר שהם מחחלפים במץ /וזה שאם
הונחו עאח ועלולים במו שיניחו אוחם המפרשים דברי הפלוםוף ,לסי
מה שהבינו מדבריו ,ת ה הם גם כן מתחלפים במין בלא ספק• וככלל הגה
מפני שאגחט נקח ראיה המ*ד מהפעולות על הצורות אשר יסודרו מהם
אלז הפעולות ,והיה ממאר שבבר יסזרח מאלו המניעים פעולות
מתחלפות ,לפי מה שהתפאר ממה שיושפע בכאן מאחר אחר מהבכבים,
הוא מבואר שאלו המניעים הם מתחלפים• ובהיות הענץ כן> רצוני
שאלו המניעים אשר הם צוחת לגלגלים הם מתחלפים ,והיה מבואר
שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחר ,הוא מבואר שהצוךות המתחלפות
אשר ימצאו לאלו הגלגלים הוא רבר לא יתנהו טבע הגלגלים .ואומר
עור כי היות הגלגלים מתחלפים בכמותם הוא רבר לא יתנהו טבע
הגלגלים .חה שבבר יראה שבמות רבר דבר מהרברים המבעים הוא
משוער לסי טבעו ,ולזה לא תמצא ,ררך משל ,נמלה כשעור גמל ,ולא
נמל כשעור נמלה ,ואולם היה אפשר באלו הרברים אשר ככאןשיהח
אישי המין האחר מתחלפים בכמותם ,מפני שהוא מחויב בהם ,להיותם
מורכבים מהפכים ,שיהיה לחמרם רחב בבמות ובאימת ,ולוה יחחלפי
מזגי אישי המין האחר חלוף מה מצר טבעם הפרטי ,וימצאו מפני זה
קצתם יזחר גרולים מקצת ,להיות מזג קצת יותר נאות אל הצמיחה
חתר מקצתם• זאולם הגרמים השמימיים שאינם בעלי מזג באופן שיתכן
להיזת חלוף כק גלגל האחר וגלגל השני במזגו ,הוא מבואר שלא יתן טבעם
שיהח מתחי פיס בבמותם ,בי אין להם משיגים מצד טבעם הפרטי ,לפי
שאין בהנז רבר במקרה ,במו חענין באישי אלו הדברים אשר בכאן.
ואולם שהוא מחויב באלו הרברים אשר בכאן שיהיה לחמרם רחב
בכמות ובאיכות מפני היותם מורכבים מהפכים ,והוא מה שהצענוהו
בכאן ,הוא מבואר ממה שאומר .וזה שאם לא היח לחמר המין האחר
רחב ,הנה יהיו בכאן מינים אץ תכלית למםפרם ,וזח שכבר יתחדשו
מערזב טבעי היםוחת יחסים מצר ההרכבה והמזג לאין תכלית ,ואם
היה לכל מזג מהם צורה מיוחדת ,היו בכאן מינים אין תכלית למספרם*
ואולם המינים יחויב בהם שיהיו מוגבלי המספר ,לסי שהוא מחוייב
שיהיה מהותם מושכל לשכל הפועל ולשם יתברך ,ומה שלא יקיף בו
מספר לא יתכן שיהיה ידוע ,הנה אם כן מה שיחריב שיחיו הטיגים
כעלי תכלית כמססר• וזה ממה שיחייב שיחיה לחמר ר»ין האחר רחב
באיכותו ,ער שיהכן שימצאו לאנשים מתחלפים ממץ אחר מזגים
318
מ ל ח מו ת ה'
מחחלסים חלוף שה .ועוד בי חמר אמןי אלו המינים ,להמחז סקכל
תמיר השנוי באיכות ,אם בסבת האויר המקיף בו ומה שירמה לו
מהדברים אשר מחוץ ,אם בסבת ענינים אחרים ,כמו המוונות והדומה
להם ,הנה אם לא היח לו רחב באיכות ,היה בלתי אפשר שיתקיים
בי אם ז ^ מועט מאר ,כי כבר יצא מהמוג הממחרלו תכף שנתהווה,
והנה ימשך לו המות בהכרח מפני צאתו מהמזג המיוחד לו .ולזאת
הםבה בעינה היה מחויב שיהיה לו רחב בכמות ,וזה כי מפני שההסור
דבק לו בסבה העניניס אשר מחוץ ,והצמיחה מצר המזון ,חנה אי אפשר
שיתקיים האיש בכמות אחד כלל ,ואם חיה כמות אישי חמץ מוגבל
שלא יקבל הפחות והיתר ,חנה נמשך בהכרח אל השנוי בכמות המות•
עם שהוא בלחי אפשר התהוות אישי המינים אשר בכאן אם לא היה
לחמרם רחב בכמות ,וזה שלא יתכן בהם שיהיו בהתחלת ההוייר• בכמות
השלם אשר ימצא לאישי המין ההוא ,והמשל בי לא יתכן שיתהווה
בבטן הבעל חיים חי נהל כמהו ,וכן הענק בצמחים הנולרים םהזרעים,
ווה מבואר מאר .והוא םבואר שהחלוף אשר באישי המין האחד
בכמות הוא מפני החלוף אשר להם באיכות ,כאלו תאמר שמזג זה
יותר גאות אל הצמיחה וגודל הגוף ממזג זה .ובהרת הענין כן ,והיה
מבואר שאי אפשר בגרמים השמימיים שיהיה ביניהם חלוף באיכותם,
כי אינם בעלי איכות ,הוא סביאר שלא יחן טבעם שיהיו מחחלפים
בכמות ,כל שכן שהוא מבואר שלא יתן שיהיו מקיפים קצתם בקצתם,
תה שאנחנו נמצא ברברים אשר זה דרכם שחם בעלי טבעים מחחלפים,
כסו הענק ביסודות שככר ימצא המוקף טבעו מהם זולת היסוד אשר
יקיף בו .והנה היה ראוי מצר טבע נרם השטימיי שלא יהיה בכאן
ממנו זולת אחר כמספר ,במו הענק כטבע טבע מהיסודות הארבעה .והוא
םבואר ג qכן שלא יתן טבעם שיהיו בלחי נכחיי השטחים ,בדרך שיהיה
הגלגל מחר עב מהצד האחר ממה שהוא מהצד האחר• תה בי מפני
שהוא מטבע אחר ,הנה יחן טבעו שיהיה מתרסה בכל צררין .ועור
שחלהי הגלגל הם בלם מטבע אחר ,ולזה לא יתן טבע הגלגל שיחיה
בו חרק אחר ממנו מתחלף 6מאר חלקי הנלנל ,כשיהיה החלק ההוא
מאיר ובלחי ספיריי ,והוא הככב ,ושאר חלקי הנלנל הם ספיריים
ובלחי מאירים• וזה כי הדבר המורכב מריפכים הוא אפשר שיהיה בו
במו זד .החלוף כחלקיו ,להיותו מורכב מדברים מקבילים ,ולזה יתכן
שיהיו קצת חלקת מתחלפים לקצתם ,כאלו תאמר בחי שטבע הכבר
ממט הוא מ ח ^י לטבע הסוה ,ואילם מגרם השמימיי לא ימצא בו
חלוף בין חלקיו ,לסי שהוא מטבע אחר ,כמו שהתבאר טענינז•
מ א מ ר י ח ל ק א׳ &רק ח
319
ולזה הוא מבואר שלא יחן טבע השמיס שיהיו בו אלו חבכבים
שהם בו.
ובבר יהכאר באופן הקודם בי ספני שהבכבים בלם הם מטבע אחד,
הנה לא יחן טבעם שיהיו סחחלפים בכמותם ,במו שנמצא סענייגם• ובזה
יתבאר כי מפני שהכבבים הם בלם מטבע אחד ,הנה לא יחן טבעם
שיהיה צבע זהר נצוציהס מתחלף ,עד שיהיה קצתם אדום וקצתם
לבן וקצתם במראה אחר ,כמו שהתבאר מעניינם ,כי זה אמנם אפשר
בדברים אשר בכאן להחחלסם בחום והקור והלחות והיובש ,כמו שהתבאר
בטבעיות ,ואולם הככבים שאי אפשר שיהיה ביניהם חלוף כלל ,לפי שהם
כלם מטבע אחד ,הנה לא יחן טבעם שימצא חלוף ביניהם בצבעיהם י
ובזה יתבאר כי מפני שהבכבים הם בלם מטבע אחד ,לא יחן טבעם
שיושפע מנצוץ אחד מהם דבר מתחלף למה שיושפע מנצוץ הארזר,
והמשל שאי אפשר שיחן טבע הככבים שיהיה השמש מחמם ומיבש
מבש מזוג מה שבכאן ,והירח מקרר ומלחלח ,כמו שנתפרסם מעניינם.
ובזה יתבאר כי מפני שהככבים הם בלס מטבע אחד ,לא יחן טבעם
שיהיו קצתם מאירים מעצמם וקצתם מקבלים האור מזולתם ,במו
שנראה מענין השמש והירח .ובזה יתבאר ,כי מפני שהככב הוא כלז
מטבע אחד ,הנה לא יחן טבעו שימצא חלוף בין קצת חלקיו לקצת,
בשיקבלו קצת חלקיו האור ,וקצתם לא יקבלוהו ,כמו הענין בירח ,וזד,
מבואר מהצל הנראה מ ,כמו שבאתו במה שקדם .ובזה יתבאר כי
מפני שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחד ,הנה לא יחן טבעו שיהיו
קצת הנלנלים עם כבביס רבים ,וקצתם עם ככב אחד לבד ,וקצתם טבלי
ככב .ובזה יתבאר כי מפני שהגרם השמימיי ת א כלו מטבע אחד,
לא יחן טבעו שיהיו קצת חלקיו שומרים חסונחם ,וקצתם בלחי שומרים
חמזנחם ,כי זה דבר יתכן שימצא במה שבכאן להתחלף קצת הדכריס
מקצת בעובי והדקות ,מפני החחלפם בחום והקור והלחות והיזכש,
ואולם בגרם השמימיי לא יתכן זד ,.לפי שהוא כלו מטבע אחד
ובהיות הענק כן ,והיה מבואר שאם היה הגרם השמימיי קחם ,לא
יתכן שימצאו בו אלו הדברים אשר לא יחן טבעו שימצאו מ ,והיד,
נם בן ממה שיחשב שאם היה הגרם השמימיי הווד ,.הנה לא י חק
שימצאו בו אלו הדברים ,לפי שכבר נמצא מההוים בטבע אשר בכאן
שלא ימצא בהם רק מה שיתנוצ טבעם ,הנה איך הענין בזה ,מי יחן
ואדע .ונאמר כי כבר התבאר בפרק הקודם שהשמים מחודשים במה
שאין ספק בו ,ולא התבאר שיהיה חדושם על דרך חרוש ההוזים אשר
בכאן ,והוא הצד אשר חוייב בו זה הספק־ אבל אולם בזה חבדל ההוייה
320
מלהטות ה׳
הכללית להויוח חחלקיוח ,כי יש בין אלו ההויות הבדל נפלא בהכרח,
כמו שקרם ,ולזה לא ימנע בזאת ההוייה שתהיה בזה האופן אשר
לא חרטה כה חהזייה החלקית .ונם כן הנה אנחנו נמצא בהווה
במלאכת מה שינהג זה המנהג ,וזה כי בעל■ המלאכה יחן לחמר האחר
צורות מתחלפות מהצורות אשר מדרכם שיגיעו מכמו זה הפועל ,וזח
שחצורף יעשה טזה הכסף חרטוז אליו גביע או טכעת או נזם ,או מה
שירצה טשאר חענינים אשר אפשר שיעשה אותם מהכסף• ובהיות הענין
כן ,הנח תהיה הויית השמים מהשם יתברך על זה האופן ,רצוני שתהיה
חהחלת ההוייה ההיא הרצון והבחירה ,כסו הענין במלאכה ,אלא
שהמלאכה לא חתן טוה כי אם התמונות ,להיותה חוץ מהדבר ,והשם
יתברך •חן טבע בכללות הדבר ,כסו שנמצא טפעולוח שאר השכלים
הנבדלים .והוא ראוי שיהיה פועל השם יתברך יותר־ נפלא ויותר נעלה
מפעל שאר הפועלים העלולים טמנו ,כסו שמדרגתו גבוהה םטדרגתם
לאין שעור ,ושתהיה פעולתם ספני זח מוגבלת ומסודרת ,לא י ו ^
לשנות הסדור ההוא ,כמו הענין בפקידי המרינה אשר חם תחת הראש
הראשון• ותהיה פעולת השם יתבו־ך לפי טח שיגזרהו רצונו ,כמו
חענין בראש הראשון על המדינה שיסדר ענק הסדינה לסי טה שירצה.
ובהיות הענין כן ,הנה מה שיחוייב מהמופת הקודם ,שיהיו השטים
מחודשים ,יהיה כשיהיה חרושם על דרך סר• שיתחדש מהבחירה
והרצון ,לא על דרך מה שיתרודש טהטבע .ואולם איך אפשר שיונח זה
חענין בשם יתברך בדרך שלא יתחדש טסנו ספק ,הנה נחקור עליו
אחר השליטנו החקירה בקדמות העולם זחדושו בכל הפנים שאפשר
לנו .ובכאן התבאר שההוייה אשר התחלתה הבהירה והרצון היא
קורסת להוייה אשר התחלתה הטבע• וראוי היה להיות כן ,וזה שכסו
שתנועת הבחירה היא הקורסת לשאר התנועות ,כמו שתתבאר בספר
ה ש מע ,כן־ הזיה המתחדשת סהבחירה קודמת להזיות המתחדשות
כדרך הטבע .ואולם אט יחוייב שתהיה לפני זאת ההוייה תנועה,
אם לא ,הוא ממה שנחקיר עליו אחר השליסנו החקירה בקדמות ה^לם
וחדושו לסי סה שאפשר לי ו וראוי שלא יעלם טסנו שכל אלו הרבועים
אשר זכרנו שהם נמצאים בשטים שלא יתן טכע השטים שימצאו בו,
הם בלם טופחים על שהשמים סחודשים מהרצון והבחירה ,ולזה יהיו
בכאן נם כן כופתים רכים הס זולת חסופתים הקזדטים יתבאר מהם
שהשמים סחורשים.
מ א ט ד ר מ ל ק א פ י ק ט״
821
פרק חשיעי
ית 1(3י ט »מי «חר שה?ןצ!* 0גוח)ד«פ gtן nשמ ד%,ררמו
ונאמר גם ק שיש כשמים דכריס רכים הם בעמר וולחס ,והם טן
סטלוח הנמצאות לההה כמה שהוא ההה ,כמו שקדם .הה שהתנועות
הנמצאות לגלגלים על האופן שהם בו שהשלם מחם וכנועה המורבכת
הנראת לכבבים שישלם ממנה זה המציאות השפל כיותר שלם שאפשר,
כמו שהתכאר מדברינו כמאמר הקורם ,ר aכהכרת כעמר תלחם,
כמו שנכאר• ואולם כל מה שנמזוא כשמים מתמונותיהם זמסרחקם
מ ה א ^ ומהככבים ,לפי מה שהם 0מהגורל והזוהר ומתנטיות
שזכרנו שוע נמצאים בר , 0רוא אם מפגי שיתכן כהם מציאות ,כמו
אלו וענזעוח שיצטרכו להשלמת מה שבכאן מהנמצאות ,אם מפני
שימצאו מ הנמצאות אשר בכאן מאלו התנועות• ובררות הענין כן ,הגה
הוא מבואר שכל מה שנמצא בשמים מאלו הדכריס שקרם וכרם הוא
נמצא להם כעמר וולתם ,ודצא וה המציאות חשפל .ובאשר התישב ו ה,
וחיה ממאר ממה שקרס שמה שימצא בו רכר כעמר זולתו הוא בהכרח
הווה ,הנה יחויב מזה שיהיו השטים מחודשים .והנה מספר המופתים
אשר יתחייב מו עז ה מזה הצר ו ע במספר הרכרים רינמצאים בשמים.
ואולם שוענועוח הנמצאות לגלגלים על האופן שחם מ הם כעמר
הלתם ברגרח ,הנה זד .יתכאו• ממה שאומר .תה שחנועותיהם אי
אפשר שיהיי למק אל דבר שיצטרך לעצםוחם ,או לבחח ממה
שו«א כנגד ,כמו הענק בבעלי חיים ,לפי שהם לא יצטרכו אל רכר סחוע
ישלם מ מציאותס ,כמו הענק כחי שיצטרך ,ררך מ׳6זל ,אל המזון או אל
מה שידמה לו מהדברים אשר יצטרכו לו לר.עםרת מציאותו ,ואק לרים
נם כן רכר יהער לטבעם יברחו ממנו ,כי אק להם הפך ,ולזה לא יתק
שחר.יינוז חנועחיוע לברוח מסה שתא כנגר ,ולמק אל הגאות .ואם
אמרנו שוענועה ת א לר.ם כעבור שהם חיים ,כי התנועה היא
חתב מה לדברים הטבעיים ,במו שיאמר הפלוסוף• הנה ימשך לוח
המאשר שיר!מ הנלנלים מתנועעים תנועה מה ,אבל לא יתחייב מזח
שיר.י־ מתנועעים כנר אשר ו ע כו מתנועעים שלא יתכן השלמת אלו
הנמצאות השפלות אלא מ ,כמו שהתבאר .ועור שזה ועאמר יראה
שאק hפנים ,תה כי החמעות תטצאות לחי בסר .שתא חי ת א
להשלים מציאותו ,ולא ימצאו מ התנועות לבטלר .כטבע אש לא בבקשת
הערמת ,כמו תנועות הארם כמתלוח ,תה לא יהיה מהם כי אס מעט
סר.זםן ,י^זמת מה שזה ררמ כלתי נאהב אצל הטבע‘ ולוה לא יחק
21
522
מ ל ח מו ת ה׳
0תהיה זאת ההנועה התמידית נמצאת בהם בעבור עצמותם ללא דבר
ימשך להם בעצמותם בעבורה מהטוב .ואם אמר אומר שזאת התמעה
היא להם בעמר הערבות במה שהם השיגו ,כמו שיקרה לארם בעת
השיגו דבר• מה שיתנועע כמקום• אמרנו לו שהתנועה תקרה לאדם
כעת חקרו ברחש מה ,מסני שהוא בבר יתנועע בעיונו סדבר־ים יוליכוהו
אל הנעת האמת בחקירה הר»יא ,כי דומעות נמצאות נמשכות קצת לקצח
בזה האופן ,כמו שיתנועעו במחולות מתנועת הקול השיריי על יחם תנועת
הקול ההוא מהמהירות והאיחור ,וזה בעינו יקרה לארם בעת ררכו אל
האמת ברחש מה ,ולפי סהירות מחשכתו ועיונו ואיחוח להתנועע
מקצת הרכרים אל קצת בחקירתו תהיה תנועתו ואיחוח־ אבל הגלגלים
אין להם תטעה להשיג מה שבכר לא השיגז אותו ,כי אין בהשגותיהם
דבר יהיה להם בכח ,אבל תמצא להם תמיד ידיעה והשגה לא תחייס
תטעה ,אבל היא מנוחה ,כמו שזכר הפלוסוף ,ולזה לא תחויב לה זאת
ר ^ ע ה בעמר ההשגה .ועור שאם הוריט שתחויב להם תנועה בעבוח
זאת ההשגר ,.הנר .לא תחויב לו ע בזה האופן הנפלא אשר חיתח נו
שימשך בכאן מרבוי הפעולות אשר־ אי אפשר־ שישלמו אלו הנמצאות
אלא בה .ועוד שהתנועה יראה סענינר ,.כמו שזכר הפלוסוף ,שהיא
תמנע הוזשגה ,וזו היא ר.םבר .שהשבור לא יבץ סושבל בעת שכחתו
מפני התנועה החזקה הנמצאת לו ,וכן הנער כעת הנדול ,וזה סמח
שיתבאר מטנו שאין מתנאי ההשגה שתסצא עטה תנועה .ובכלל הגה
אין דרך להניח שתהיינה בהם אלו התנועות בעבור השגותיהם ,אם לא
שנניח כי מפני שציית נטוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם לפי מה
שאפשר להם ,השתוקקו מעצם הציור ההוא לרמטעע כאופן יושפעו
מר.ם אלו הנמצאות אשר בכאן ביותר שלם שאפשר• זזה ממר .שיחייב
שתהיינה אלו התנועות בהם בעבור זולתם ,כמו שהנחנו.
וכאשר התישב לנו שהתנועות אשר לגלגלים הם כהכרח בעבור
זולתם ,והתבאר גם בן במאמר הקורם שמציאות הככבים בגלגלים הוא
גם כן בעבור זולתם ,והיה מבואר ששאר הרבריים הנמצאים בשמים
מתמוטת הגלגלים ומספרם וסחרם וגמיותיר.ם ומה שירמה להם הם
בעבור שישלמו לככבים אלו התנועות אשר להנז ,הוא ממאר שבל
אלו הרכרים הם בגרמים השכזיסיים בעבור זולתם .ובהיות הענין ק,
הנה יתחייב מכל אחר מאלו הדברים אשר נמצאים בשנזים בעבור זולתם
שירח השמים מחורשים ,כמו עכארט זה כמה שקרם אצל החקירה במה
שיוכר בה ההוור ,מהבלתי הווה.
וראוי שתרע שכבר שערהפלומףבזה הספק ,זלזה חתר לתת סכה
מ א מ ר ו׳ ח ל ק א׳ פ ר ק ט'
323
באלו הענינים הגטצאיס בשטים שיהיו מפני טבעם• ולזה תמצא שהוא
יבקש לתת םבה בהיות צר התטעה היומית מהמורה אל המערב /ואמר
שזה הענין הוא בה כרי שתהיה התטעה מהימין ולפנים ,כי וה הוא
המתר נכבר ,וזה כי הפלוסוף יראה שיש לגרמים השמימיים יטץ
ושמאל ופגים ואחור מצר מה שהם בעלי נפש• והוא מבואר שמזה
יחוייב לו שיודה מצב שאר הגרמים השמימיים המתגועעים לצר המזרח
בהפך מצב הגלגל היומי ,כאלו תאמר שיהיה המעלה בשאר הגלגלים
לצר המטה מה הגלגל ,בררך שתהיה תגועת שאר הגלגלים גם כן מהימץ
אל השמאל ולפנים .וכן תמצא שהוא גתן םבה בהיות הככבים העליונים
יותר מאוחרי התנועה מצר קורבתם יותר אל הגרם הראשון המניע
אותם להפך צר תטעתם ,ולזה ימנעם מהתגועע להפך הצר ההוא מצר
תשוקתם להמשך תנועתו .וכן תמצא שהוא נתן םבה בהיות בגלגל
עליק ככבים רבים ובשאר הגלגלים לא ימצא כי אם כוכב אחר,
לפי שאם היו בהם ככבים יותר ,היה משיג הגלגל העליון לאות בהגיעו
אותם .ואולם שאר הםבות שנתן בענק מה שבשמים ,הגה כשיעויק בהם,
נמצאם כלם מסכימות אל מה שהגחט מעניינם במה שאמרט שכל זה
הוא בהם כעבור אלו הרברים אשר בכאן ,בברי שיהיה ההוייה והרופםר
נהם שזמר סרר ויושר .והגה שחק הפלוםוף בהרבה מהרברים הנמצאים
בשמים ,אם מפגי שלא יוכל לתת בהם הסבה מצר טבעם ,כמו שיתוייב
לו לפי מאמרו בקרמוח העולם ,אם מפגי שהלמוריות הת מ מט בלתי
שלמות .ועל כל פגים הנה תמצאהו מסכים שהגרמים השמימיים הם
עלולים ,ולזה חתר לתת סבות במה שימצא בהם ,ואמר בנסר ה ש מי ם
ו ה עו ל ם שאם היו עלה לכר ,לא יתכן לבקש בעניגיהם עלה וסבה.
וכאשר הורה בהם שהם עלולים ,הגה הוא מבואר שיחויב ודוחם
מחדשים במוחלט ,או יחויימ הבטולים שוכרט בפרק השביעי מזה
המאמר .ולזה נשאר הפליסוף נבוך מה הדרוש ,עם היות אצלו טענות
רבות לקיים בהם שיהיה העולם קדום ,כי האיש הזה לגורל מעלתו
בחכמה לא היה נעלם ממט זה ,אכל לחצהו מה שכבר זכרט אותו .וזה
אשר היה משער בו הפלוסוף מחולשת טענותיו וטהספקות אשר ישיגו
מי שיניח העולם קרום נעלם מהגמשכים אחרמ ,ולזה חשבו שכאר
כבר במופת שהעולם קדום ,וסרח אופן חיוב הדברים מהשם יתכרך
כשיהוייב ממט רבו■ אחר ,וממט יחוייט שגי רברים מצד הרכבה מה
נמצאת בו ,לסי שבו שני עגיגים ,ענק ט ישביל עצמו ,ועגין ט ישכיל
סבחו .וכבר זכר אבן רשר בפירוש ל מ ה ש א ח ר ה ט ב ע מה שישיג
לואת ההנחה מהםפק ,ובאר שאק זה רעז הפלזסוף ,אבל יחוייט מהראשק
♦ 21
324
מ ל ח ם ו ח רד
שגי דברים /והם גלגל הבככים הקיימים /והשכל אשר יגיע הגלגל אשר
לסטה טטגו בטדרגה ,ואסר שזה החיוב איגו אלא ציור והשגה,
יטנע בגטוס האחד שיושגו טטגו דברים טחחלפים .והיא טכזאר
שטאטר אבן רשד יתחייב לו מהספק סד! שלא יעלם־ זזה שבכר חשאר
עטו השאלה מטי יתחייבו עצמי הגלגלים ,כי הם עללים ,כטו שזכר
הפלוסוף בספר ה ש מי ם ו ה עו ל ם ,כאלו טבע האטת הכריתו על זד!/
וזה כי מה שישלם מה האיפן הוא השפע ההשגה והציור ,לא השפע
העצם ,ואם לא היה עצמם עלול ,הנה איך קרה שיהיה טה שנמצא
מעצטיהם בתכלית השלמות להשלטת סה שיושפע מהם.
ואולם לקירמים סמנו יתחייב ,כשחונח הגלגל תסיר מתחייב טהשם יתברך
זהמגיעיס אשר להם ,שיהיו הגלגלים הזזים מלא דבר זגפסדים אל לא
דבר ,וזח בבל עתה ועתה ,ושיהע העתות גטשכים ,ושאר הבטולים שזכרנו*
ולזה הטיבו קצת האחרונים מהפלוסופים כשהניחו שהשם יחברו ייחד וסרר
מה שכגלגלים ,זזה מנעז שיחייב שיהיה העולם מחורש ,אלא שהם
לא שעח מה לפי מה שזכר חרב המורה מדעותיהם.
וראוי שלא יעלם סמנו שכבר ימצא כסמח אשר גחן הפלוסוף באלו
הדברים אשר זכרנו שחתר לחת סבה בהם מצר עצם הגלגלים וטבעם
סן הספק טה שלא יתכן ודציאה ממנו בשום פגים ,כאלו טבע העניינים
חייב כן שלא ימצא להם סבה מצד עצם הגלגלים זטבעם ,זזה ממה
שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו שכל אלו הדברים הם בגרמים
השמימיים כעמר הדברים אשר בבאן .ווה שהוא אמר שתנועת
הגלגל היומי היחה מהמזרח אל המערב ,לפי שהתחלת התנועה הוא
ראוי שתהיה מ פ ^ הימץ שהוא המזרח ,כי הימין הוא מתר גכבר
מהשמאל* וכאשר יתנועעו השמים כפאר .המערבית ,יתנועעו על הכונח
השנית ,בדי שתשוב התנועה אל הימין ,כטו הענק בתנועת הכעלו
חיים .והנה זה המאמר ישיגהו מהרבה והספק מה שלא יעלם ,וזה כי
המת היסק מחר נכבד מהשמאל בכעלי חיים הוא בעמר חלוף האברים
אשר באלו הפאות ,אבל הגלגל שאין בו חלוף כלל אי אפשר שנניח בו
הימק מתו* נכבד מהשמאל ,אף כי הימץ ממנו ישוב שמאל .ואם יאמר
זה מצר המקום המזרחי ,כמו שיאמר זה אבן רעזד ,הנה זה כלתי
טכפיק ,וזה שחלוף מקום טמקום כמעלה וכבוד אינו מצד המרחקים
הלטוריים ,אבל מצר הגשם אשר מ בטבע* ובהיות הענק ק ,והמז
הגשש אתזר כיטץ כטבע הוא הגשם אשר בשמאל ,הוא מבואר שאץ
שם חליף מצר המקימות .ועור שהימין והשמאל כגלגל אינו שיהיה
לו מצד עצמו מקום נגדר יהיה יטק ,או חלק גגדר .אמנס שאק לו חלק
מ א מ ר ר ח ל ק אי פ ר ק ט׳
325
גגרר יהיה ימין בכר התבאר בסה שקרם .ואםגם שאין לו מקום נגרר
הנה זה יתבאר לפי מה שאומר .וזה שאם הגחגו מקום הימין נגרר,
והוא החלק המייהזב םהא , pוככה השמאל ,הנה יהיה לגלגל הימץ
והשמאל בהקש^{!1ל זזלחו ,ער שאם רה הישוב בחלק האחר ,יהיה
הימין ממנו שמאל ,והשמאל ימין ,הנה אם ק אץ לגלגל מצר ע 3סו
מקום נגרר יהיה ימין או שמאל ,אבל הוא בה:ך£ז אל זולתו• ואולם
הימץ הוא יותר נבכר מהשמאל לאשר ״ 18לו הימין והשמאל מצר עצמו,
לא כהקש אל זולתו ,וזה כי בהקש אל זולתו יהיה אפשר ברבר האחר
שיר.יר• פעם ימין ופעם שמאל ,ויהיר• הרבר שהוא יותר גכבד מדבר הוא
בעינו מתר מעט סמנו בכבור ,וזר• כתכלית הבמול .ועור שכאשר הונח
ג ^ל הככבים הקיימים הוא המתנועע התנועה היומית ,כאשר יראה
הפלוסוף לפי מה שהבץ ממנו אבן רשר ,הנה אומר שכבר יחויב שתהיה
החנוער! היומית מהשמאל אל היטץ ,והוא הפך מה שהניחו הפלוסוף.
וזה יתבאר כאשר יתבאר איור• מהקוטבים הוא יותר ראוי שיהמ״ו
מעלה ,ואיזה מהקוטבים הוא מחר ראוי ש .Tיה מטר ,.בי הוא מחויב
בכל מי ש״8ז לו ימץ ושמאל שיהיה לו מעלה ומטה ,פנינו ואחור,
כמו שבאר הפלוסוף.
ונאמר שהוא מבואר שאין חלוף בגלגל מער עצמו אם לא מצר
הבכבים ,או בהק׳£ז אל זולתו ,וזה יהיה בהכרח כה קש אל עולם
היפורוח ,בי אץ חוץ מהשמיס רבר ,כמו שבאר הפלוסוף• ואם
היה שיהיה שם רבר ,הנה אין לו טבעים מתחלפים בהקש אל הרבר
ההוא• ובר.יות העגין כן ,ור.יה מבואר שמה שהוא מחר נכבד מהנלנל
מצר הככבים הוא מה שיעז בו כככים יותר ,כי הככב הוא היותר נבבד
שם־זלקי הנלנל ,וק יתבאר שמה שהיה מעולם היסוחח יותר נבבד
הוא במקום הצפוני אשר בו ימצאו כל הרברים הטבעיים אשר בעולם
היסודות ,הנה הוא מבואר שהצר הצפוני מנלנל המזלות הוא יותר
נכבד להתקבץ בו שתי אלו הסבות יחר ,רצוני שבזה החלק מהגלגל
ימצאו מ ככבים יותר מטה שימצא מהם בצר הדרומי ,מה מבואר
מהמספר שעמדו עלמ מזה חכמי התכונה ,והוא גם כן כנגר המקום
המחר נכבד שיהיה בעולם היסודות .וכאשר החישב זה ,רצוני שהקוטב
הצפוני הוא יותר נכבד מהדרומי ,והיה מסאר מהבעל נפש שהמעלד•
ממנו הוא יותר נכבד מהמטה ,וכבר עמדנו על שהימץ הוא יותר
נכבד מהשמאל בגלגל מהבעל נפש אשר בכאן ,הוא מבואר שאם חיר•
לגלגל מעלה ומטה ,שתא ראוי שיהיה הקוטב הצפוני הוא המעלה•
ואם היה הדבר כן ,הנר .תהיה תנועת גלגל הממי מהשמאל אל הימץ,
826
ס ל ח ס ו ת ה׳
והוא הפך טה שהגיח ה3לוםוף .וככר ותעמוד על זה סוזטשל שע?«ח
כזה אכן רשר .ועור כי כאש־ הונח העגק כזה האופן ,יקשה לחת סכה
למה היחה תנזעח שאר הגלגלים לצר הפכי אל צד התנועה היומית,
וזה כי הוא ראוי שתהיה זאת התנועה נם כן בהם טהימין אל השמאל,
כמו שזכר א ק רשר .ובהמת העדן כן ,והיה שכבר התבאר שהוא ראוי
שיהיה היטק זהשטאל לקוח בהם טן ההקש אל עולם היסוחח ,הוא
טביאר שלא יתכן שיהיה בהם היטק והשמאל הפכי אל היטין והשמאל
מלגל המטי ,זזה כי הוא בכלס לקוח בהקש אל עולם היסוחח ,לא טצר
עצסם .ועור שאם הודינו שכבר יהיה בהם היטץ והשמאל בהפך הצד
אשר היה בו הגלגל היוטי ,הנה יקשה לחת הסבה לטה היה טצבי אלו
הגלגלים מחחלפים ,אם לא הונח זה טסכה פועלת חמק שתהיה
תנועותיהם לצדדים הפכים ,כטו שנאסר אנחנו .ובהתח הענק כן,
הוא טמאר שבזאת הסבה שנתן הפלוםוף בכאן יטצא טהספק העצום
טה שלא חתכן היציאה מטנו בשום פנים.
וכן נאטר שטה שנתן טהסבה כחיות הככבים קצתם טטהרי התנועה
וקצתם טאוחרי התנועה ,טפני קורבתם ורחקם טהגלנל היוטי ,שכל טה
שהרב אליו טהגלגלים היחה תנועתו יותר מאוחרת ,להיות טה שיגיע
אליו סריגלגל היוטי טהכח הטניע אוחו להפך צד תנועתו יותר חזק,
ויטנעהו טפני זה טרחנועע להפך הצד ההוא ,ולזה תהיה תנועתו להפר
העד ההוא מחר מאוחרת ,הוא טאטר אין פנים לו לסמת רבות .טהס,
כי אם הודינו זה ,הנה יחוייב שיהיה הגלגל העליון טגיע שאר הגלגלים
אשר תחתיו סזולח שחבא תנועת העליונים שבשאר הגלגלים אל הגלגלים
התחתונים• וזה טבואר הבמול ,כטו שזכרנו בטאטר הקורם ,ששאר
הגלגלים יתנועעו טעצמם על צד התשוקה והבחירה בתנועה היוטית,
עם החנזעעם טעצטם בחטעחם הטיוחרח ,הנה יחוייב טזאת ההנחה
טהבטולים מה שכבר זכרט במאטר הקודם .ועוד שהפלוסוף בעצטו
יראה כי לכל אחר מכוכבי לכת גלגל מטי ,כמו שיתבאר בטה שוכר טזה
ב מ ה ש א ח ר ה טבע• ואם היה הענק כן ,הנה תהיה ואת הסבה
שנתן מ ה מבוארת הבמול .וגם כן הנה אם היה הענק כן ,הנה הוא
מבואר שכבר תהיה התנועה אשר יחנועעז אלמ הגלגלים בה על זולת
המדרגה טהטהירוח שהיה נותן טבעם שיתנועעו ,אם לא היחה
זאת רחנועה המטיח טונעח אותם טזה ,ויחויב טזה שתהיה תנועתם
הטמחדח מוכרחת שתהיה בזה האופן מהאיחור אשר הוא בו טפני
המונע שיש להם טהשלים טה שיגזור טבעם טטהירות התנועה־ וזדז
בתכלית הבמול ,שאם היה הענק כן ,הנה יהיה הטבע אשר בהם מענק
מ א מ ר ר ה ל ק א׳ פ ר ק ט׳
327
ואח החניעה לבטלה ,אחר שאין לו כלי ישלים בו מה שיגזחזו סענץ
זאח החנועה .וזה כלו רבר יוצא מן ההקש ,והוא בטררגח מה שיאסת
חקורמ״ם ש ה א ^ לא חחטעע ספני שיחסה אל כל האופקים יחם
אחר ,וכבר באר הפלוסוף טה שיש מ ה המאמר מהבטול .ובכלל הנה
הנחת טבע אחד לא יצא לפועל בעח מן העחים הוא בחכליח הבטול•
וזה כי הדבר היוצא ^ הטבע אם היה שימצא ,הנה ימצא במעט מן
חומן ,עם מה שבזאח ההגוזה מהמום בהניחנו לגרמים השסיטיים
מונע ימנע ח ס ד מהשלים מה שיצייחהו מענק רהנזעה ,כי יחחייב
טזח שיהיה הסדר אשר יציירוהו דבר זר סהסדר אשר יושפע מהם.
ווה שהוא מבואר מטה שקרם שמה שיושפע מהם אם היחד .תנועחם
יוחר מהירה הוא זולח מה שיושפע מהם בהיוח חנועחם יוחר מאוחרח־
ואם הנחנו שיהיו להם שחי חשוקות מקבילןח יחד ,רוצה לומר שישתוקקו
לר&שך לתנועה היומית ,וישתוקקו עם זה להתנועע להפך הצר ההוא,
ותמנע התשוקה האחת החשקה השנית ,כמו שיראה מטה שאמר
אבן רשד מ ה ,הנה יתחייבו מוה כל השקרים הקודמים ,עם שהנחת
שחי חשוקות מקבילות לגלגל אחר יתנועע מהם יחד הוא בתכלית
הבטול ,כמו שבארנו זה כלו במאמר הקודם לזה.
ובן נאמר שמה שנתן סהסבה בהמת בגלגל העליון ככבים רבים
ובשאר הגלגלים אשר תחתיו לא יסצא כי אם ככב אחד ,לפי שאם המ
בהם ככבים מחר ,היה סשיג הגלגל העליון לאות בהגיעו אותם ,הוא
סאטר אץ פנים לו .חה שהגלגל והככב הם מטבע אחר ,כמו שבאר
הפלוסוף ,שאם לא היה העגץ ק ,הנה יהיה תככב עופר מוכרח במקוסו,
ווה מבואר הבטול• ולזה יתחייב ,שאם היה משיג הגלגל לאות בהניעו
הגלגלים אשר תחתיו אם המ בהם ככבים רכים ,שישיגהו כמו הלאות
הוזוא בעצמו בהגיעו הגלגלים ההם רקים מככב ,כי טבע חלקי הגלגל,
עם המתם מאירים או בלחי מאירים ,הוא טבע אחר בעינו .ועור שכבר
יחדיב מזאת ההנחה שיניע גלגל העליץ כל הגלגלים אשר תחתיו,
וכבר התבאר במה שקרם מה שישיג זאת ההנחה מהבטול .ועור
שכאשר הונח חענין ק ,הנה יתחייב שיהיה לגלגלים ט מ אל שיחיו
בהם ככבים יותר ,אלא שכבר נמנע מהם זה כדי שיובל הגלגל העליץ
להניע אותם ,ויהיה אם כן הטבע אשר להם אל שירדו בחם ככבים יותר
לכטלה ,לפי שהוא בלחי מצא אל הפעל בעת pהעתים .חה כלו דכר
מצא מן ההקש ,עם מה שיתחייב מאח ההנחה מהבטול בהניחט שלא
יוזיה לגרמים השםימיים מה שיחן טבעם שימצא להם סהבכבים טה,
שכאשר הונח העגץ בן ,יתחייב שלא יחמ להם כלים אל שמשפע מהם
328
מ ל ח מו ת ה׳
סד .שיציירוהו סעגץ התנועה /ויהיה הסדר השופע סהם זילח הסח•
אשר יגייח אוחו.
ובכאן התבאר שסה שנתן הפלוסוף מהסבות כאלו הענינום סזגר
“ייק• מה מסה שיוסיף נלוי ושלסווו על מח
עצם השסיה הי♦*
שבארנו מאלו הענינים שהם כלם כעבור הדבתם אשר בכאן להש^ס
רהויוח ,וזה דבר מוסכס גס בן עליו טהפלוסוף ,כמו שזכדנז ,באלו טבע
האטת הכרוהו על זח .ובכאן התבאר שכל דבר פהרברים חנמצאים
בשטים הוא סופח על שהשמים הווים משלשה עדדים• העד ה א ח ר
מעד היותו ממון לתכלית טה ביותר שלם שאפשר״ מה בלתי אפשר בדבר
הבלחי הזוה הקיים בעצמו• והעד ה שני מצד שאץ טבע השמים
שימצא זה הענין בו ,ווה גם כן רבר בלחי אפשר כבלתי הווה ,כסו
שהתבאר במה שקדם• והצד ה שלי שי מצד היותו מכמן כיותר שלם
שאפשר בעבור רבר אחר זולת ומומים ,וזח גם כן בלתי אפשר בבלתי
הלוד״ כסו שהתבאר בפח שקדם .ולוח יהיה מספר המופתים שיהיה א
טהדבר^ים הנמצאים כשמים על שהשמים הוים במספר הדברים ההם
בשהובד .על שלשה.
פרק עשירי
יתבאר בו מהו חזם] «תה מציאות
ואחר שהתבאר לנו מהדכרים הנמצאים בשמים שהשמים הם המים
בהכרח ,הגה ראוי שנחקור אם הז pחווה ,או בלתי הווה• מה כי מזח
נעמוד אם היה בכאן עולם אחו -עולם ,תה אל לא תכלית ,בסו שיאמינו
קצת הקודמים -וזה שאם היח מחויב בשמים שיהיו הווים ,ובז^
שיהיה קדום ,דנה יהיה שם בהכרח עולם או^• עולם ,חוז אל לא תבלית־
ואם לא היה מחויב בן pשיהיה קחם ,הנח לא יחויב מזה הצד שיהיו בכאן
עזלמח אחר אחר אחד אין חהליח למספרם• ואם היה בלחי אפעזר
סטן שיהיה קחם ,הנה יהיה בלתי אפשר שיהיו בכאן עולסוח אחד
אתר אחד אץ תכלית ^וספרם .ועור כי מפני שהפלוסוןי הביא
רא־ח ממבע הז pעל שהשפים בלחי סחזדשים ,והוא ספק על מה
שהתבאר מהשמים ,הנה ראוי שנרזקור אנחנו באופן שלם איך הענץ
מ ה .זהוא ממאר שקודם שנחקור טענץ הזסן אם הוא הווה ,או בלתי
המה ,הנה ראוי שנחקור במהות הז ק ,בי הוא יישיתו לעטור על
האמת מ ה.
ונאסר שהוא מבואר בנפשו כי הזק הוא מהכמה ,תה שבבר יאמר בו
שוה ,או בלחי שוה ,שהם טסמלת הבמה .ואולם מאיזה חלק מהכמה
נ « »ן ר ר ח ל ק «׳ פ ר ק י
829
הוא ,הגה הוא סמאר שהוא מהכמה המחדבק> בי כנר יאטר מ ארזו
וקצר .ועוד שהוא ישוער בלו במה שהוא חלק מטנו בהנחה ,לא
במגע ,וזה טסמלוח הבטה המחדבק .ועור שתכליתו הוא העתה ,אשר
עם היותו הכליא הוא התחלה ,והוא בעצטו בלחי סחחלק .ואם הוא
בנושא ,או הוא נבדל ,זה טטה שראוי שנחקור עליו ,כי ד%ה הזטן לא
יטלט מאחר טאלז העגיגים .ואולם שאיננו בנושא וה טבואר ,שאם
היה זה ק ,היה טחרבה בהחרמת הטשאים ,תה שקר ,כי לא יטצא שם
כי אם זטן אחר כמו שר aבאר זה כלו בספר ה שטע ,ונאסר שאץ הזטן
נבדל ,ונציע לבאור זה שחי הקרםוח יחעות• ח א ח ח היא שחזק יש
nחלק זולת חלק ,וזה שזה הז ק מ א זולת הזטן חקורם לו וזולת הז ^
הטחאחר ,שאם היה אפשר זולח זה ,היה הזק החולף הוא הזק העתיר,
חה טמאו־ הבטול .ועור שאם לא היה בזק חלק וולח חלק ,היו ההפכים
מה8זא אחר טצר אחר בזק אתד׳ תה בי טנדר ההפכים שיהמ בנושא
אחר טצר אחר כשנוי זטנים טחחלפים ,ואם לא היו שם זטגים
סחחלפים ,הנה יחזיבשיהמ ההפכים נמצאים ברבר האחר מטן האחר
בעיט .ואולם ההקדטה ה שגי ח היא שהזק הוא מחרטה החלקים
במה שהוא ז ק .ואילם החניט כזר .בטה שהוא ז ק ,כי כבר יחשב בו
חלוף בוזלוף ז ק היום לזק הלילה ,אי חלוף ז ק הק^ לזטן הפחד אלא
שזה החלוף הוא לזק כמקרה ,לא במה שהוא ז ק .וכאשר החי׳זזכו
לט אא ההקרטוח ,הגה נאסר שאינט נכרל .תר .שאם חיה נברל ,הנה
יחויב ,ספני שהוא טהרטה החלקים ואיגט מהןוא ,שלא יהיה שם
חלק זולת חלק ,כי אץ שם חלק זולת חלק בטתרטח החלקים אם לא
מצר הטשא ,ובאשר לא היה שם טשא ,הנה אץ שם חלק תלת חלק•
ואולם כז ק ימצא רמ!ק מלח חלק ,כטו שקרם ,הנר .אם pאינט נברל.
ועזר שאם היר .הזק נבדל ,הנה אומר שtTוייב שיהיח החלס היא
הכל• תה כי היר .בבל מחרטה החלקים החלק המסבים לבל כשם
ובגרר ,וז»זנם msnהחלק זולה הכל הוא מצד הנחזא ,ובאשר לא
היד .שם נושא .הנד .יחרב שיהיה החלק וצא הכל ,תה בתכלית הבטול.
ואחר שק הוא ,רוצה לוטר שאיננו כטשא ,ואיט נבדל ,ואץ שם חלק
שיחיה מצר מה בנושא ,ומצר טה נבדל ,והוא ממאר
שלישי ,הנה
שהשקרים הקודמים חוייבו בר,ניחגו אותו בטשא מיוחר ,או נבדל בטוחלט•
ואולם אם הטתט אוחו כטשא בלחי מיותר ,לא יתחייב רבר סהשקרים
הקותזים .ואולם איור .הוא זה הנר8זא ,הנר .וצא ק הטמאר שהוא
חתטעה ,כמו שהתבאר בספר ה ש ט ע .ור.נרי יר.יה יחס הזק אל החנועות
יחם ועספר אל הספוריס ,שלא יחרבר .ברמים ,בן לא יחרכה ר.זםן
330
מ ל ח מו ת רד
ברמי החנועזח ,והוא טור ,הער נקי מנמזא ,עד שאיננו בטקלם מיוחד.
ואם היה שיהיה מיוחד לתנועה חיוסיה ,הנה זה בהנחה ,לא בטבע,
כי באשר ישוער באמו תנועה שההיר ,.הנר .ישוער בקודם וכמחאחר,
וכאשר ישוער בקורם וכמתאחר ,ישוער כזמן.
ואחר שהתבאר טענץ הזמן מה הוא ,ראוי שנחקור אמו מעיאוח
םעיאוחו ,אם הוא נםעא ככח ,או כסעל ,או כסירנה טסועעת בץ
חכח וד.פעל• ואם חיה שיהיה בטדרנח מנזועעת כק הכח והפעל ,אם
יש הכרל כזה כץ החולף ממט והעתיד ,אם לא• ואם הוא אחר ,או
הרבה ,חר .אם יחר ,אם בבא זה אחר סור זה .ואולם אמה מציאות
טעיאותו ,הוא טבואר שאינו גטעא ככח נטור ,שאם היה זה ק ,לא
מוצא חלק טטגו חולף וחלק עתיד ,אבל יהיה כלו עתיד ,כי זה דרך מה
שטעיאותו ככח נטור• וכן אוטר שהוא טמאר שאינט נטצא כפעל,
וזר .שאץ שם חלק טה טמנו יהיה נמצא יחד ,כי היה הנמצא יחד טמנו
הוא העתר ,.והוא איננו זטן־ ולזה לא ישאר אלא שיד.יר .מציאותו
ממוצע כץ הכח והפעל ,כסו הענץ בתנועה• והנר .היה ראוי להמת
ק ,לסי שהזמן הוא מקרה דבק לתנועה .וכהמת הענץ ק ,הנה ראו
שנחקור אם יש בץ חלקי ר.ז pהבח מה הענץ ,עד שיודרי כקעתם די
מה שבפועל ,ובקצתם דין מה שנבח ,כאלו תאמר שהחלק החולף טהז^
יהיה ריט רץ מה שבפועל ,והחלק העת Tיהיר .דינו ו ץ מר .שככת• או
יד.יד p ,שנירס דין מר .שככת ,ספני שאץ שם חלק מחזק נמצא
בפעל ,לא מהזק החולף ולא םהז pהעתיד• אז .Tיר .רץ החולף
םר.זםן pמה שבכח ,זדץ העתיד ממט pמר .שנפעל .ונאמר
שהוא טכואר שהכת אמנם יאסד ביתם אל העתיד• לא ביחס אל
החולף• וכר%וח חעגץ כן ,הגה הוא מבואר שטה שימצא טהז^ ככת
כמו הענק
הוא הז^ העתיד ,לא הזמן החולף .ור.נר .הענץ מד.
בחטער ,.מה שהחטעד .היא דבר ממוצע כץ הכח והפעל ,ומד .שעבר
ממנה יהיר .דיט דין מה שבפעל• ואלא שההבדל מה ^ התנועה
ור.זםן ,כי החטער .ימצא טמנה רושם בפועל כטהטעע במר .שקנה
מהשלמוח הבלחי נטור מצד סר ,שעכר pההטן«־־ ,.ואולם הזמן לא
ימצא טטט רושם בפעל נטה שעבר טסט אם לא היה זד .טצד התנועה
אשר ישערה זח הז .pוככר יתבאר גם כן שמציאות הז pיצא לפעל
על נכחות ,ושר.כח הוא מ pהעתיד ,לא מ pהעובר ,סטה שאוסר.
וזר .שאס היה הזסן בכללו נמצא ככח ,לא היד .הז pמשער החטעה
החולסה על נכחזת החהווחר , .כי היא נמצאת כפעל בפנים סר , .זספני
זה יחויב בסשער אותה שיהיר .משער אותה בפעל ,ואי אפשר מ p
מא שר י
^ פ ר ק י׳
331
שי^ער אוחד .אם לא היד נמצא בפעל באיפן סה .וכבר יראה וה
גם כן ממה שאומר ,והוא שאם היה מציאות ר.זםן החולף והעתיד בכח
על משל אחר ,הנה יחויב שיהיה כל אחר משני חלקי האפשר אפשר
מ ק העובר ,במו שהוא אפשר ממן העתיד ,תה מבואר הבטול .ואולם
איך יתבאר שכבר יחויב לפי זאת ההנחה שיהיה כל אחד משני חלקי
האפשר אפשר מ ק העובר כמו שהוא אפשר מ ק העתיד ,חנה חוא
מבואר מאד .וזה שאין מה שימנע היות כל אחר מחלקי האפשר אפשר
מ ק העובר זולת שהזמן העוכר כבר יצא אל הפועל באופן םר״ ואין
הענץ כן בזק העתיר ,ולזה י׳8זאר האפשר אפשר בזק העתיד ,ולא
יהיה בו אפשרות בזק העובר כי כבר יצא אל הפעל כל אחר משני
חלקי האפשר .ועוד שאם היה מציאות הזמן החולף והע Tnבכח
על משל אחר ,יהיה מאמר האומר ,ררך משל ,שאחר רם אחד יהיה
השמש בראש טלה רבד שלא יתק שיהיה ,וזה שכאשר עבר קצת
הזק לא יתקרב אל שלמות היום ,אבל ישאר כל היום ההוא בכח
תמיד על מעזל אחד ,ולא יתכן שיצא לפעל ויגיע שלמות ההוא־ זוח
דבר מבואר הבטול ,והוא מבואר שכבר יתקרב תמיד אל שלמות חיום
מה שיצא לפעל מהרם ההוא ,ער שכאשר ישלם מציאותו יהיה השמש
בראש טלה לפי משלגו זה ,לפי שכבר יצא אז לפעל מציאות המם
ההוא באופן מה .וכאשר רתישב זה כלו ,הוא םכואר שהזמן ,ואם אץ
בו חלק בפעל ,הנוז מה שעבר טסנו דינו רץ םר .שבפעל באוק מה,
ומה שעתיר ריגו רץ מה שבברז הגמור,
ואולם אם הזק אהר או הרבה ,אם לא ,וזה אם יחר אם בבא
זה אחר סור זה ,הנה מבואר שלא ימצא טטגו הרבה יחר ,בי הז ק אינן
בטקום שיתרבה בזה ה אוק ,כמו שהתבאר בספר ה ש מע .וכן יוזבאר־
שאיננו הרבה במספר בעצם בבא זה אחר סור זה ,שאם היה זח ק,
הידז זה הרמי בו כמו הענץ באישי הארם ,דרך משל ,שהם הרבה
בעצם ,והם הווים זה אחר זדי• ואולם חמתם הרכה בעצם הוא מבואר,
לפי שכל אחד מהם הוא אחר במספר ,חח ב ט מ ,לא כהנחה• ואם
היה הענץ כן בז ק ,הנה יחויב אם שימצאו אלו האחרים מ אשר
בעמרנז יהיה הרמי כעצטות ,באוק שיהיה כל אחר מהם נמצא יחד,
חה מבואר הבטול ,שאם ררה זה כן ,הנה יהיו האחרים אשר בזה רתאר
עתות ,והם אינם ז ק ,ולא חלק מזק ,או ימצאו אלו האחרים באופן
שלא יהיה כל אחר מהם נמצא יחר ,כאלו תאמר שיהיו אלו האחרים
ימים או שנים ,והוא מבואר שכאשר הונרז הענץ בזה החאר־ ,יחויב
שיהמ לאלו האחרים תכלמת נגררים ואמצע ,אי אפשר כתכלית שיהיה
332
מ ל ח מו ת ה'
אמזמן ,ולא באכמע שיהיה תכליס ,וזה שאם לא הונח העגץ בזח
החאר ,לא יהיה בכאן רבוי בעעסות בחלקי הזמן ,אבל יהיה הרמי
מ בהנחה .ובהיות הענץ כן /הוא מבואר שאי אפשר שיהיה בזמן
רבוי בעעמוח על זה האופן ,כי אין בזמן במה שהוא זמן תכלית מוגבל
בטבע יהיה כלתי אפשר בו שיר^ה אמצע ,כי מה שירומה היותו תכליח
הגה אפשר ם ודותו אמצע .ועור שהחלקים ההם הם מתרבקים
קזנחם בקצת החי־בקוח חלקי החלק האחר מהם קצתם בקצת ,על כן
יחחייב ,שאם היה החלק ההוא אחר ,שיהיה הזמן בכללו אחר .ובכאן
התבאר כי הז ^ איננו הרבה כעצם ,לא יחר ולא בבא זה אחר סור זה,
אמנם הרמי במספר בבא זה אחר סור זה הוא בהנחה ,לא בטבע ,כי
היה חרמי ט אנזנם הוא בשעור לבר ,על כן הוא אחר בפעל רבים
בנ ח ,כמו העגין כשעור ,אלא שהשעור נמצא יחר ,והזמן לא ימצא
יחר ,ולא התנועה .ועור ימצא הברל בין הזמן והתנועה ובק השעור,
והוא שוזקודם והמתאחר הוא בגודל בהנחה לא בטבע ,ולזה אפשר
בקורם שיהיה מתאחר למחאחר ,כאשר הונח התכלית האחר קודם־ ואי
אפשר וה בז pובתנועה ,בי לא יהיה בהם המחאחר קודם לקורס
כשום פנים .והם בזה הצר חמים למספר הנקי מחחמר ,כי הקודם בו
הוא קורם בטבע ,על כן אי אפשר במספר הנקי מהחמר התוספת
מאיזה שיהיה קצותיו ,כסו שאפשר זה כשעור ,חה כי אין לפני האחר
דבר מה.
פרק אחד עשר
יתבאר בו שדיזנ(ן פחודש.
ואחר שהתישב לנו זה מענין הזמן ,ראוי שנחקור אם הוא מחודש
במוחלט אז קדמון.
ונאמר שבבר יראה שהוא מחויב בזמן שיהיה מחודש .וזה שהבמה
במוזשהוא כמה הוא בעל תכלית ,כי הוא מה שיודע בו כמות הבעל
כמה ,כשנשאלנו ממנו השאלה בכמה• ובהיות הענק כן ,והיה מבואר
שהזמן הוא מהכמה במה שהוא זט! tהנה יחויב מזה שיהיה הזק בעל
תכלית .והגה עם שהוא מבואר בנפשו שהכמה במה שהוא כמה הוא
בעל תכלית ,לפי שהוא שעור והגבלה לבעל כסה ,הנה בכר יעיר על
אסחתזה נם כן שאתה ,כשתחקור בסוגי הכמה ,תמצאם בלם בעלי
תכלית .וזה שהגשם ,והשטח ,והקו ,והמקום ,הם בעלי תכלית בהכרח,
בי ככר התבאר כספר ה ש מע שהגשם הוא בעליתכלית בהכרח־ ובהיות
הענק כן ,והיה המקום תכלית לגשם באופן מ ה ,כי הוא מה שיכלה
מ א מ ר ד דולק א׳ ס ר ק י ״ א
333
אליו הנשם ,והוא נם ק שוה לשעזר הגשם אשד יקיף מ ,הוא»בואר
שהמקום הוא נם בן בעל חכליח־ ובן התבאר שהשטח הוא בעל הבליח,
לפי שהוא נמצא בגשם בעל הבליח* וכן נאמר שהמססר הוא בעל
תכלית ,לפי שכל טספר הוא אם זוג ,אם נפרד ,וזהו תכליתו* מהו מה
שיוסיף גלוי ושלמות על מה שאמרנו שהכפר .הוא כעל תכלית במה
שר.וא כמה.
ואולי יספק מספק על המופת הנעשה בכאן ויאמר שכבר ימצא בכמה
מה שאק תכלית לו ,וזה שהמספר יתוסף אל מה שיתוסף ,חה תמיד
לבלתי תכלית ,וד.שעור יתחלק אל סה שיתחלק ,חה נם כן אל לא
תכלית• ובן יתבאר שהשעור במה שהוא שעור יתכן שיתוסף אל מ ה
שיתוסף ,חה אל לא תכלית ,וזה כי אינו נפגע בכעל שעור במה שר 1,א
בעל שעור שיהיה מתר נרול מהעולט ,ואולם סה שהוא נמנע מ
ש .Tיה בלתי בעל תכלית ,מה שכבר נמנע נגשש שיהיה יותר גדול
מן העולם מצד שאין שם מקום יותר נתל מהעולם ,מצד שאין חוץ
לעולם נשם ,לסי מה שיראר .הפלוסוף ,אכל לא נמנע בו זה במה שהוא
נשם ,בי מה שנמנע בו מזה הצר הוא שיהיר .כלתי בעל תכלית ,מה
מבואר מהמופתיס שבאר מהם הפלוסוף זה* וכאשר התיעזב שכבר
ימצא בכמה מה שאץ תכלית לו ,הנה ידמה שיר.יה אפשר בזמן שיודה
בלתי בעל תכלית ,תר .הפך מר .שו^באר טמנו בזה המופת הקורם.
ונאמר שהוא מבואר במעט עיץ שאץ כזאת הטענה מה שיבטל ההקדמה
אשר בארנו אותה במה שקרם ,ור.וא שהבמה כמה שר.וא כמה הוא
מחויב שיר.יר .בעל תכלית ,לפי שטבע הכסה יחייב זה כמו שקרם.
מר .שהערר התכלית הנמצא בזה האופן במספר ובשעור אינו העדר
התכלית בכנזות ,אבל הוא הערר התכלית בפועל הוזלוקר .והר.וםפר,.
רוצה לומר שכל מה שתחלק אותו ישאר מ כח על החלוקה מצר מבע
הר^רבקות ,וכל מה שתוסיף ישאר בו כח על ההוספה• אלא שבל
אשר תחלק או תוסיף ישאר תמיר התכלית בכמות ,וזה שהמספר אינט
מ ה הכח כחיי על שיודה ממנו מה שאינו סספר ,אבל הוא כחיי על
שיה .Tמספר יותר נחל• ובהיות הענץ כן ,הנה לא יהיה לו כח על שיהיה
בלתי בעל תכלית בכמות ,כי כבר התכאר שכל סספר הוא בעל תכלית
בכמות .וכן יתבאר זה בשעור ,רצוני שהכרז אשר ימצא בהוספה אין
השעור בו כחיי על שיר.יר .רבר אינו שעור ,אכל הוא כחיי על שיר.יה
שעיר יוהרגרול־ ובהיות הענץ כן ,ור.יד .כל שעור בעל תכלית ,כמו
שבאר הפלוסוף ,הוא מבואר שא^ן הערר ו«כלית הנמצא בזה ר.אופן
בשעור הערר ו«כלית בכמ ת ,אבל הוא העדר ר^כלית בפעל הד״־פסה,
334
ס ל ת מ ו ת רד
עם שסת תמיד התכלית כל אשר יהוסף .ובכלל הנה אםרנ 1בסססר
ובשעור שיהיו בכה כלתי בעל תכלית בכמות הוא מבואר הבמול ,וזה
כי המספר והשעור אינם בכה אלא מספר ושעור ,רצוני שאינם בזוז
הכה דבר מתחלף להם במג• ובהיות הענין כן ,והיה המספר והשעור
במה שהם מספר ועועור מגבילים מה שיקיפו בו ,הוא מחויב שלא יהיו
המספר והשעור לא כפעל ולא בכה בלתי בעלי תכלית בכמות .ומזה
הכאזר בעינו יתבאר שאין כשעור חלקים בלחי בעלי תכלית ,לא בכה
ולא בפעל ,שאם היו שם חלקים בלתי בעלי תכלית במספר בכה ,הגה
יתחייב מזה רבר מבואר הבמול ,והוא שיהיה הבעל שעור המונח בעל
תכלית בכמות בלתי בעל תכלית בכסות• זזה כי המחבק מחלקים
בלחי בעלי תכלית במספר הוא בלחי בעל תכלית בשעור ,וזה כי כל
אחר מאלו החלקים אשר יחלק אליהם בכה הוא בהכרח בעל במוח,
כי לא יתחלק הבעל שעור אל רברים אינם כעלי שעור ,והוא סבואר
שאיזה שעור שתגח לאחר אחר מהחלקים הבלחי בעלי תכלית במספר,
יוצר• רםתובר מהם בלתי בעל תכלית בכמות .ולזה הוא מבואר גם
ק שלא יהת בכח בבעלי שעור נקורות אץ תבליח למספרם ,ווה שאם
היו שם בכח נקודות אץ תכלית למספרם ,הנה יהמ שם בכרז חלקים
אין תכלית למספרם ,וכבר החכאר שזה שקר .ואולם מה שנרצה
כשאמרנו שוושעור יתחלק אל מר• שיתחלק הוא שההחלק ישמור סר,
שבכח ,עם שמספר החלוקות הוא תמיר בעל תכלית ,ור.נר• העגץ מר,
כמו הענץ במספר ,רצוני שכמו שהמספר יתוסף אל מרי שיתוסף תמיר
מזולת ש •Tיה בכח אלא מספר בעל תכלית ,וכן ראוי גם כן שיובן הענץ
בתוספת אשר הנוזנוהו אפשרי כשעור לבלתי תכלית ,רציני שלא יחוספו
בו בכח כי אם חלקים בעלי תכלית במספר ,שאם ר%רי אפשר ז ה,
היה תכלית כחיי על שיהיר• בלחי בעל תכלית ,וזה כבר התבאר שריוא
שקר• ואמנם יהיה הערר התכלית בפועל הרווססה ,עם היות מספר
החלקים תמיר בעל תכלית ,ואם היר• שיתוסף זה המספר אל מה שיתוסף.
וכאשר החישב זה ,הוא מבואר שלא ימצא בכמה במה שהוא כמדי מה
שר.וא בלתי נעל תכלית בכמות ,ואמנם ימצא מ במקרה הערר התכלית,
כאלו תאמר בפעל החלוקה ונפעל ההזספר• .וזה רבר יחויב שימצא
ממן במה שהוא ז , pרוצר• לומר שהוא יתחלק אל מה שיתחלק ,מד,
תמיד ,ושיהיה נוסף אל מה שיהזסף ,וזד! תמיד• אלא שהחוספח לא
יהיד• אפשר מ אלא מחצר המתאחר ,כי הכה אמנם יהיה בזמן מצר
המהאחר לבד ,כמו שבארנו נמר .שקרם.
וכבר יספק מספק ויאמר כי אף על פי שיהבאר טר׳מזפח הקודם
מ א מ ר ר ח ל ק א׳ פ ר ק י״ א
335
שהוא טחויב מטן שיהיה בעל תכלית בכסות ,הגר .לא יתחייב טזה
שיחיה הזמן טתודש כטוחלט ,חד .שכבר אפשר שיהיה הזטן הכעל
תכלית חלק סדי טהוטן ,זיר.יה לפגיו חלק בעל תכלית ,ולפגי החלק
הד.וא חלק אחר ,זזה אל לא תכלית ,כי זח רבר לא ימנע בגשם על זר.
האזפן ,רזצה לזטר שאיגנו גטנע בגשם שיתרינה הלק זיפסר חלק ,זזה
אל לא תכלית• זבר.יזח העגץ כן ,היה הזטן גפסר בריתהזתז על גכחזתז,
חגזגי שכל אשר נחהמה טטנו חלק יפסר מטנז חלק ,הנר .לא ימנע
מ שיר-יה בלתי בעל תכלית על זה האופן ,נאלז תאטר שיר.יר .לפני
זח הזמן הבעל תכלית זטן אחר בעל תכלית ,זזה לאין תכלית בבא זה
אחר פזר זה .ונאסר שכבר התבאר בטה שקרם שר.זםן בכללו הוא אחר
זסחבק ,ואין בז רכזי בעצטזת ,כטז שיטזזא זה בגשם• ובהיות הענק
, pוהוא טבזאר טענץ הגשם שלא יחיה בלתי בעל תכלית בכטזת
בטה שהוא אחר זטרזבק ,זהזא הצר אשר הזא בז טרגטה ,הנה הזא
טבזאר שאי אפשר בז pשיהיה בלתי בעל תכלית בטה שהוא אחר
זטרזבק .ועזר שהוא טן השקר שנאמר שירדו חלקי הז pמרגטר,.
ולא ^ • .הזטן בכללותו טהכמר ,.חה שהזמן הוא סחרטר .החלקים,
ולזר .ירדר .החלק טפכים לכל בשם זבגרר• וכאשר התבאר שהז^
הוא בכללותו םר.כםה ,הוא טמאר טטה שקרם שהזמן הוא בעל תכלית
בד.כרח ,כי זה טמשיגי הכטר .בטה שר.זא בטח.
וכבר יספה טספק דאטר כי טפני שאנחנו נמצא בגשם ובשעור
זבטספר בטה שימצא בהם בכח שהוא לבלתי תכלית ,כאלו תאטר
החלוקה וההוספד ,.והיה טבואר טענץ הזטן שלא יטצא טטנו רבר
בפועל ,הנד .אפשר בו טור .הצר שיהיר .לבלתי תכלית ,כ• אנחנו גטצא
טה שאק תכלית לו בטר .שומא בכח .ומד .טזה האופן חייב הפלוסוף
בז^ שיהיר .בלתי בעל תרלית ,וזה שכאשר התבאר לו בטה שאין לז
תכלית שהוא בלחי אפש י שיטצא ,וד.תבאר לי אחר זה שהוא נמצא
באזפן מר .מצר מה שנראה מטבע החליקה בטתרבק ומטבע ר.ר.וספר.
במספר ,אמר רבר זר .ענינו• ואחר שיהיו אלו הרברים יחייכו סציאות
מו• .שאץ תכלית לו ,ור״טופתים אשר הקרטנו הרחיקו מציאותו ,הנר.
לא ישאר אלא שיהיר .מצר נמצא ,ומצר בלחי נמצא• ואמנם הצר
אשר בו סולק מציאות מה שאין תכלית לו במופתים הקירטים הוא
מצר הפעל ,זאלז הרבר^ים אשר חויב מהל מציאות מה שאין תכלית
לו ממן ובשעור הוא מצר הלח .ור.נר .מה שחייב הפלוסיף בכאן לו^
שיהיה בלחי בעל חכליח בכמות הוא מפני מד .שטען מה מפגי טבע
העתר .וטפני טבע ההדיר .וההפסר ,שכמ• חויב מהם שלא יר.יד .ל p r
336
טלחמוח ה׳
התחלה ,כסו שזכרנו א8ל זכרין טעמת הפלוסוף שיחויע טך 0עיהית
העולם קרום .והגה יחבאר אחר זה א»ל חקירהנו כטעטת הפלוסוף
שלא יחדיב טפגי זה סמן שיהיה בלחי מחודש כטותלט־ ואסנם סר.
הטקום נחקור אם יחוייב ספני טה שגטעא Dהז pשלא יט 8א טמט
רבר נפעל שיהיה בלחי בעל תכלית,
ונאמר שהוא מבואר שאין זח טחוייג ,חח שהעדר ר^כליח הנטנא במספר
זבשעור הוא אשר יתחייב שימצא מטן מפני היותו מחבק ומפני היותו אפשרי
שיתוסף אל טה שיתוסף ,אכל לא יו^וייב ספני וה שיהיה הז ק בלחי כעל
תכלית בכמות ,בי העדר התכלית הוא נאסר כשני אלו הדברים בשתוף השם/
ווה שהאחר הוא כמשיג סטשיגי הכסה ,כאלו תאמר ההוספה והחלוקה,
והשני הוא בכמות בעצמו שיהיה לבלתי תכלית ,כסו שהתבאר בטח
שקרם ,ולזה לא יתכן שנשפוט שיהיה מ ק הערר התכלית בכמות טפט
מה שנמצא במספר ובשעור מהעדר התכלית גמשיג טמשיגי הבטח,
במו ההוספה והחלוקה ,לא בכמות כעצמו ,וזה מבואר סאר .ועוד כו
הערר התכלית ,הנמצא במספר ובשעור הוא מצר הכח הג מד ,לא מצד
מה שהוא פעל מה ,וזה שכל טה ש׳יצא לפעל ההוספה והחלוקה הוא
בעל תכלית ,ואטנם יהיה בו העדר התכלית סצרטה שהוא פעל מה,
והוא הזק החולף ,וזה רבר לא יתנהו ההמשל מ ה ,זאטנם יהיה אפשר
מ ק טצר הכח הנטור הערר התכלית ,והוא מהצד המתאחר ,עם היזח
תמיד מה שיצא לפעל טטט בעל תכלית בכמות .ועור שאנחנו לא
נורה שיהיה מחוייב כגשם ובמספר וכשעור שיהיו מ לי תכלית בכמות
מצר היותם נמצאים כפעל ,במו שיאטר הפלוסוף ,אבל נאסר שזה
אמנם חויב בהם כפני טכע הכמות ,והטופח על זח כי המספר יחרב
בו שיתה בעל תכלית ,ואף על פי שאי« נמצא בפעל ,וזח אמנם יהיה
כשיהיה הספור כפור בבח ,הה טמאר מהמופת אשר חייב מם« הפלומוף
כמספר שיהיה בעל תכלית ,מה שהוא טבואר שאפשר בטספר שיהיה
למה שמציאותו בכח ,ומזה הצד יאמר כזמן רב וטעם מצר המספר אשר
יפול מ שהוא בכח ,בלי כפק אץ מ ק רמי כי אס בכח ,בטו שבאר«.
זק יפול המספר בחלקים אשר יחלק אליהם ככח הבעל שעור ,וכבר
התבאר שזה וטספר יהיה תמיד בעל הבליח בהכרח .והוא טביאר עור
שלא יחייב בטה שטציאיחו בכח שיהיה בלתי בעל תכלית בכמות ,בי
התניעה הישרה לא ימצא ממנה רבר בפעל ,והיא בהכרח בעלת תכלית
בכמות ,כטו שבאר הפלוסוף .וככר התבאר גם כן קורם זה שאץ זה
אפשר טפני הרטשל בעי« שחייב טמנו הפלוסוף אפשרית היות הז ק
בלתי בעל תכלית בכמות ,והוא טח שנמצא במה שבכה מהערר התכלית,
סאמי־ י הלק א׳ סרק י״א
337
וזה שכבר בארנו שדזערי הרוכליון הוא נאסר ?1ל אלו הענינים בשחדף
שיהיה מחורש ,ווה שאם
השם• ולזה הוא מבואר שהוא מחויב
היה כלתי מחורש ,חיה בלחי כעל תכלית נבטוח ,וזה רבר התבאר
שהוא שקר בכמה במד שהוא כמה.
ונאמר עור שאי אפשר בזמן שיהיה בלתי בעל חבליח בכמות .וזה
שכבר יראה בחפוש ככל המאמרות שהגישם וכל אחר ממשיניו הס בעלי
הכליה בעצם ,ואם השיגם מר שאיי תכלית לי הוא במקרה ־ ובהיות
העגין כן ,והיה מבואר גם כן שהזמן הוא מטשיגי העצם ,כי הוא רכק
לתנועה ,והחגועד■ דבקה למחנועע ,והטתגועע הוא גשם בהכרח ,כמו
שבאר הפלוסוף ,הגה נסדר זה ההקש וגאמר ,הזמן הוא ממשיגי הגשם,
והנה הגשם ובל אחר טסשיגיו הם כעלי תכלית כעצם ,ואולם אם השיגם
הערר החבליס הוא במקרה ,כמו הענין בכסה אשר הזמן מין ממיניו.
ואולם שהגשם וכל אחר ממשיגמ הם כעלי חבליה כעצם הוא מבואר
ממה שאוסר .וזרי שחגשם כבו־ התבאר מעגיגו שהוא מחויב שיהיה
בעל,תכלית ספני טכע הכסוח ,וכן התבאר זה כשטח ,ובקו ,ובטקזם/
זבטספר ,ואטגם יקרה לו הערר החכליח מצר ההוספה או מצד הוזלוקה
בכמה הטחרבק לבר ,ואולם במה שהיא כסה לא ימצא בו הערר
החכליח .ולזה הוא מבואר שלא ימצא בכסה כמה שהוא כמה מה שאין
תכלית לו ,אבל ימצא לו במקרה ,לא במה שהוא כמה ,כאלו תאמר מצד
ההוספה והחלוקה .ואולם מה שיקבלהו הגשם מהעצם והוא החמר
והצורה הוא גם ק כעל תכלית ,כסו שהתבאר בראשון מ ט ח ש א ח ר
ה ט ב ע ,וזה כי מה שיקבלהו הגשם מהצורות קצתם באמצעות קצת
הוא מוגבל כהכרח ,והצורה גם כן היא מוגבלח כעצמה ,לפי שכבר
יסודרו ממנה פעולוח מוגבלות ,וזה מבואר מעגיגה ,וכן הענין בחמר.
ואולם מה שיקבלהו הגשם מהאיכיוח הוא גם כן מוגבל אם .במספר
האיכיוח ,אם כעצטוחם .ואולם שהוא מוגבל כעצמוח האיכיות הוא
מבואר ,וזה שבל איכות הוא מוגבל ,כאלו חאטר כאיכוח ההפעלות״
שלא ימצא חום לכלהי חבליה ,ולא קור ,שאם היה הרבר כן ,לא ימצא
שם הכליה הטרהק ,וכבר גאטר בגרר ההפכים שהם בחבליה הטרתק*
וכזה יחבאד שמספר האיכיוח הוא מוקף ,לפי שהמושג מהם בחוש חוש
ימצאו בו שני ההפכים ,ושאר הרכרים אשר מהסוג ההוא הם אמצעיים
ביניהם ,והוא מחויב מפגי היות הקצווח גמצאוה שיהיה מה שביניהם
מוקף ומוגבל ,ואולם סוגי האיכיוח הטזשגים כחוש חוש הם ידועים
ומוקפים ,הנה אם כן היה מה שבסוג האימת ההפעלוחיי מוקף ומוגבל
אם בעצמות האיכיות ,אם כטספרם .ואולם כסוג האיכוח אשר בבעל
22
338
»לחמות ה*
הנפש במר .שהוא כעל נפש הוא מבואר גם כן /ווה שהתכונה המשובחת
בדבר דבר תהיה מוגבלת בעצמותה ,לפי שהיא תהיה בשווי ,והתכונה
אשד היא הפכה היא אשר תהיה נוטה לאתר מהקצוות ,ומה שביניהם
מהתכונות בזה הסוג הוא מוגבל ומוקף ,לפי ששני הקצוות נמצאים־
ואולם מספר םוגי התכונות אשו יתכן היותם בבעל נפש במה שהוא
בעל נפש חוא מוגבל בהכרח ,חה כי האדם ,דרך משל ,אי אפשר שיונה
כחיי על שלמיות אין תכלית למםפרם - ,וזה מבואר מאד למעיין מה
הספר .ואולם עסוג הכח הטבעי ,ולא כח טבעי ,הוא גם כן מבואר ,ווה
שסבר ימצא במין מין מהדברים הטבעיים שהכח הטבעי הוא כהם
מוגבל ,הצוני שלא ימצא בו היתרון הלך לאין תכלית ,שאם היה אפשר
זה ,היה במק האחד קצת אישים בלתי נפםרים בעת מן העתים ,והם
אשר יהיה כחם הטבעי בלתי בעל תכלית ,וזה דבר מבואר הבטזל‘
ובהיות הענין כן ,הנה הכח הטבעי בדברי דבר יש לו גבול יעמוד אצלו•
וכן הענץ בלא כח טבעי ולזה יהיה מה שביגיהם מוקף ומוגבל .וכן
יהבאר שהאיכות הנמצא בכמה במה שהוא כמה הוא בעל תכלית
בעצמותו ,וזה יתבאר במםפר מטה שאומר .והוא כי מפני שהיה כל
מספר בעל תכלית ,הנה יתבאר שכל זוג הוא בעל תכלית ,וכן חענין
כזוג הזוג ,ובזוג הנפרד ,ובמספר הראשון ,והמורכב ,ושאר האיכויות
הנמצאים בטטפר• וק יתבאר ,דרך משל ,שמספר אלו המינים לא יהיה
בלתי בעל תכלית ,לפי שאי אפשר שיהיו בכאן מספרים מתחלפים אין
תכלית למסרם ,שאם היה הדבר כן ,הנה יהיה בהכרח טספר מה מהם
בלתי בעל תכלית ,וזה דבר בבר התבאר שהוא שקר .ואולם בשיעור
יתבאר בתמונה ,לפי שכל תמונה היא מוגבלת ומוקפת ,כי כבר יקיפו בה
שטח או שטחים .וכן יתבאר שמספר התמונות לא
קו או קוים,
יהיה בלתי בעל תכלית ,וזה ׳טסוגי התמונות הראשונים הם מוקפים
כאלו תאמר מה שיקיף בו קו אחד ,וטה שיקיפו מ קוים מתר מאחד*
והנה מה שיקיפו בו קוים מתר מאחד לא ימצא ממנו מםפר שאין
תכלית לו םמינים מתחלפיס ,שאם היה אפשר וה ,הנה יהיה כהכרח
בתמונה מה מהם מספר מהקוים בלתי בעל תכלית ,ואם היה הענין
ק ,הנה הקף התמונה ההיא בלתי בעל תכלית ,וזה ממה שיחוייב מטנו
שתהיה התמונה ההיא בלתי בעל תכלית ,וזה מבואר הבטול ,בי כל
תמונה היא בהכרח בעלת תכלית .ואולם איך יתבאר שכבר יחוייב
בתמונה ההיא שתהיה בלתי בעל תכלית בכמות הנה טטה שאומר .וזה
שכבר התבאר בא קל יר ם שבל תמונה בעלת קוים יעזרים תתך אל
משולשים כטםפר הקוים המקיפים בה• ובהיות הענץ כן ,הנה התמונה
339
מאמר ר חלק א' פרק י״א
הזאת חתך אל משולשים אץ סכללח לטסםרם ,ותהיה החטוגה בהכרח
היא בלתי בעלת הבליח בשעור .נבזה יתבאר שאי אפשר בחמוגה המוגשמת
שימצאו ממנה מינים אץ תכלית למספרם ,שאם היה אפשר זה ,היה
אפשר שתהיה בכאן תמונה יקיפו כה שטחים אין תכלית למספרם,
ןזה שקר ,כי כבר יחויב מזה בתמונה הבעלח תכלית שתהיה בלחי
בעלת תכלית ,לפי שהיא חתך אל מחוררים אץ תכלית למספרם .ואולם
בקו יתבאר ממה שאומר ,מה שסוגי הקו הראשונים הם מוקפים ,תה
שהקו אם שיהיה ישר ,או טעוות ,ואולם מיני הקו ,באלו תאמר הפרבר,
והטרבר בכח ,והממוצע ,ושאר הקוים הבלחי מרברים ,לא יטצא מהם
מינים אין תכלית למספרם ,וזה שהוא מבואר שככר אפשר שנבריל מקו
מה מונח כל אלו המיגים ,כשנשים התחלת כל אלו המינים טהקוים
נקורה אחת בעינה ,מקצות הקו המונח ,ווה מכואר מ א ק לי ר ס־ ואם
היה אפשר שיהיו אלו המינים לאין תכלית ,ימצאו בקו המונח שהוא
בעל תכלית נקורוח אץ תכלית למספרם ,וזה רבר בלחי אפשר שימצא
בו לא בכח ולא בפעל ,כמו שקרם .ובכאן התבאר שמה שישיג הגשם
מהאיכות הוא טוגכל .ואולם באנה הוא מבואר שהוא מגבל ,תה כי
המקומות הטבעיים הם טונבלים ומוקפים ,והמקומות ההנחיים הם נם
כן בעלי תכלית ,לפי שהם בנשם ולגשם ,והגשם הוא כעל תכלית
בהכרח .וכן יתבאר שמספר המקומות האפשריים להיות בו איננו
בלחי בעל חבליחד שאם היה אפשר זה ,היה הגשם מתחלק לחלקים
יקיף בהם מספר אץ תכלית לו ,ויחוייב מוה בגשם הבעל תכלית שיהיה
כמזי בעל תכלית .ובכלל הגה מפני שאמחח האגה וענינו הואלהוריע
מקום הרבר בעל האגה ,כאשר נשאלנו ממנו ,הנה יחוייב שיהיה מנקף
ומוגבל .ואולם במחי הוא שבואר ,כי כל מחי נגרר ,וזה בעצם ,כי
כבר תהיה החשובה ,כאשר נשאלנו מטנו ,כעת הפלוני או הזמן הפלוני.
ואומר שאי אפשר שיהיה שם מן המתי טספר שאץ תכלית ,וזה שכל
מתי ימצא מרחקו מהעתה העומר זטן בעל תכלית בהכרח• זאם היו שם
pהמתי טספר שאין לו תכלית ,הנה יתחלק בהם הז pאשד כץ המתי
אשר הוא יותר רחוק טהעחה העוטר ובין העתה העומר לחלקים
אץ תכלית להם במספר ,ויהיה אם כן הזמן שהונח בעל תכלית ככמות
בלחי בעל תכלית בכמות ,וזה שקר .ואולם כמצטרף הוא טמאר וזה
שסוגי ההצטרפזח הראשונים יקיף בהם טספר בהכרח ,חה מבואר
טמה שחיה ממנו במאמר־ מאמר שהוא מקיף בהכרח ,והסאמתח
הם גם כן ם pפים ,ולזה יהיו סוגי ההצטרפות הראשונים מוקפים*
ולפי שההצטרף לסוג אחד מהם הוא אחר ,כי יהיה המצטרף במה
«22
340
מלחמו ^ ה׳
שהוא מצטרף לדבר מה מודיע מהותו יאשר הוא כו מצטרף ,הנח יהיו
ההצטרפות מוגבלים ומוקפים .וכבר יספק מספק עלמה שהנהגו בכאן
שהמצטרף לרבר מה הוא אחד לבד ,מפני שהוא מודיע מהותו אשר
הוא בו מצטרף ,וזה שכבר ידמה שיהיה המצטרף למעט במספר ,או
לגדול ולקטן בשעור רבדים אין תכלית להתרבותם ,והמשל שאנחנו
נניח שיהיה המעט שנים ,הנח הוא מצטרף לשלשה כי מספר השלשה
הם רב ביחס אליו ,וכן הענין באחר אחר מהמספרים אשר הם אחר
השלשה ,וזה לאין תכלית• וק יתבאר זה מה האופן פגחל ובקטן
כשעור .והנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה ,תה כי לצר ההצטרפות
אשר בעצם היה מחויב שיהיה המצטרף למעט אחר במספר ,והוא
הרב ,ואולם קרה שיהיו לו מצטרפים רבים מצד מה שלקחנו המצטרף
לו רב סה ,וזה לו במקרה ,כי מצד ההצטרפות אשר לו בעצם לא יודע
אלא הרב במוחלט .ובזה האופן יותר הספק בנחל ובקטן כשעור ,וזה
כי הוא מן המבואר שזה הצרוף לא יודיע כי אם רבר אחד כעצמו,
ואמנם יקרה שימצאו לו מצטרפים יותר טאהד ,כאשר לקחנו המצטרף
לקטן נחל מה ,או כאשר לקחנו המצטרף לנחל קטן מה .ואולם כלו
הוא מבואר גם כן שהוא מוגבל ,וזה כי הקנינים הדבקים לרבר ,כאלו
תאמר הנעל והלבוש לארם ,או הקליפה והעלים לאילן ,הם בהכרח
מוגבלים ,וכן הענין בשאר הקנינים ,היו גשמים אז תכונות נפשיות ,כי
כל זה מבואר הוא ממה שקדם שהוא מוגבל .ואולם בפועל וההפעלות
הוא מבואר ,ווה שכל גשם יפעל פועל מוגבל ומוקף ,וכן יתבאר זה
בהפעלות ,וזה שההפעלויות אשר יהיו סמיכות ההפעלוחי הוא מוגבל,
לפי שהאיכות החוא הוא מוגבל .ובכלל הנר .מפני שההפעלות הוא
אם בעצם ,אם כאיך ,אם בכמה ,אם באנר ,.ורויר .כל אחר מהם מוגבלו
הוא מבואר שההפעלות הוא מוגבל ומוקף• תה שההפעלות אשר בעצם
יר.יה תכליתו העצם המגיע בסוף ההויה ,וההפעלות אשר באיך יהיה
תכליתו האיכות אשר יתחדש בסוף ההפעלות ההוא ,והתפעלות אשר
באנה יהיר .תכליתו האגר .אשר ידרך אליו ,וההפעלות אשר בכמרי ירייה
תכליתו הכמה תתכליתיי לצומח ההוא .ובר,יות הענק כן ,הוא מבואר
שהפועל וההפעליות מוגבל בעצמותו .והוא גם ק מוגבל מצד תדברים
אשר יהיר .בדים• וזה שההפעלות אשר בעצם יהיה לדבחם בעלי תכלית,
כי העצמים הם בעלי תכלית במספר• וו־יהפעלות אשר באיך יהיה גם
pלרכרים אשר הם בעלי תכלית במספר ,לפי שהאיכויות הם בעלי
תכלית• והתפעלות אשר באגר .יהיר .גם כן לדברים בעלי תכלית
במספר ,כי היו מיני האגר .בעלי תכלית במספר ,כמו שקדם י וריהפעלזת
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק י״א
341
אשר ככמה הוא גם pלדברים בעלי תכליח במספר ,כי היר הכסוח,
כעומחים מוגבל היחרון ומוגבל החסרץ ,ולוה יהיה סח שבין שני אלו
טונבל .ואולם בנמגב הוא מכואר שהמצב נגדר בסד .שהוא מצב /שאם
היה אפשר זולת זה ,לא יד.יד .גורע ,כי היחד .ההודעה בו מצר היוחו
נגדר ,אבל המצב יחוייב שיחיד .נודע ,הנד .אם ק יחוייס שיהיה המצב
נגדר .וכן אומר .שמיני המצבים אשר אפשר שיחיו לדבר אחל מם
מוגבלים ובעלי חכליח במספר ,וזה שהמצב הוא יחס ז^רדי הרכר אל
הרבר המקיף בז• ולפי שצדדי הדבר יהףף .בהם מספר בעל תכלית
בדגרח ,הנרז יוזיה מספר .ר.םעכים בעל תכלית .ואולם איך יחבאוז
שצררי הדבר קיף בהם מספר מ ל תכלית ,חנה מטח שאומר ,וזד .שאם
היה שיקיף בהם טספר שאין תכלית לו ,היה שסח הרבר חחוא כעל
המצב מתחלק אל חלקים קיף בהם סספד שאץ תכלית לו ,וזה דבר
התבאר שהוא שקר .ובכאן התבאר שהגשם ובל אחר מטשיגיו הוא
כעל תכלית בחכרח ,וד.וא מה שד.צענוהו מה המופת.
ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן בלחי בעל תכלית ככמות ,וזת
שאם חיה זה ק ,יהיה הזמן החולף בלחי כעל תכלית ככמות ,וזח
יתבאר שהוא שקר מנוד .שאומר .הה שהוא מבואר שמה שחוא סחיר
התנועה מתלגלים יתנועע בז pמה מספר הכככים אשר יגועע אותם
מד .שהוא מאוחד התנועה בזמן מחר גדול• והוא מבואר גם כן שאם לא
היה מסטר סבובי מאחד בי מ אחד מחר גחל ממספר סמכי האחר ,לא
מחיה תנועת האחד יותר מהירה מתנועת השני ,וזה סמאר מסשו*
זוצא סכואר גם ק שבכאן נלגליס מחר םמד.רי התנועה סגלנלים אחרים,
כאלו תאמר שד.גלנל היומי הוא יותר מהיר התנועה מגלגל הקכבים
הקיימיס• זד־.וא מבואר גס ק שאם היה הי מ החולף בלחי בעל תכלית,
היה העולם קח ם ,כסו שיחוייב למי שיניח הזמן כלתי בעל תכלית,
זזה כי לא יחק שיר.יד .מד.חנועוח הנכדמח ז pסחבק נצחי ,כסו
שד.תבאר בספר ה ש מ ע ,הנה .Tיה מספר הסמבים אשר התנועע בו
כל אחר מהגלגלים מספר שאין לו תכלית• והוא סמאר נם כן שהמספר
שאין לו תכלית אינו יותר גחל ולא מחר קסן במספר אחר שאץ לו
תכלית ,כי היות המספר האחר מחר גחל מהאחר יהיה בהכרח מצר
מה בעל תכלית ,הד .ממאר מפשו• וכאשר החישב ור .כלו ,הנה
אוסר שיחוייב ,אס חיה הזמך חולף בלתי בעל חכליח בכמות ,שלא
תהיה לגלגלים תנועה מהירה זתנזעח מחונית ,הר .כי סספר הסבוכים
שהתנועע בהם הגלגל מחיר התנועה בזה הזמן החולף אשר הונח בלתי
בעל תכלית הוא בלחי בעל הבליח בהכרח ,וכן סספר הסבוכים אשר
342
סלחסות ה׳
החגזעע בהם הגלגל מאוחר התנועה• ולפי שהמספר שאץ לו חפלית
איננו יותר נחל מהמספר שאץ לו תכליות ולא מתר ק ק ,הגה לא
יהיה בכאן גלגל יותר מהיר החגיעה מגלגל אחר ,שאם היה בכאן
גלגל יותר מהיר התנועה מגלגל אחר ,היה בהכרח מסמר סמכי המהיר
בזמן האחר בעינו יותר גחל ,וזה רכר מבואר הכטול ,בי החוש יע T
שבכאן גלגלים יותר מטהרי דיהנזעה קצתם סקעת .ובכלל הנה מפגי שהיה
תנועת המהיר בבל הזק החולף על גכחותו יותר מתנועת המאותר יחס
מה ,הנה יחויב שיהיה יחם מספר סכובי המהיר בוק החולף אל מספד סמבי
המאוחר כמזם המהירות אל האיחור• ולפי שזה לא יתכן שיהיה אם לא היח
שיהיה כל אחר מאלו הבזססחם בעל תכלית ,הוא מחויב שיחיה כלאחד מאלו
המספחם בעל תכלית כהכרח ,ולזה יחרב שיהיה חומן החולף בעל תכלית .
ונאמר עור שאי אפשר שיהיה הזק החולף לאין תכלית ,שאם היה
אפשר זה ,היה מחרב שיהיה וסן הכנס הירח כצל הא pככל זה
הזק החולף ז ק שאץ לו תכלית ,שאס הונח זה הזמן כעל תכלית ,הנה
יחויב שיהיד ,הזמן החולף בכללו בעל תכלית• ולפי שהזמן החולף איננו
יותר גדול מהזמן החולף אשר נכנס מ הירח בצל ה א ^ כי כל אחד
טהס הוא בעל חבליה ,ולא יחכן שיהיה הזק החולף שאין לו תכלית
יותר נדול מהזמן דזזזלף שאין לו תכלית ,והיה מבואר עם זה בי אין
שם אלא ז ק אחר ,הנה יחייב שתהיה הירח לוקה חסיד פזה ^ ק
החולף ,וזה בתכלית הכטול ובכלל הנה מפני שהזק החולף שאץ
לו תכלית הוא בעינו חומן החולף שאין לו תכלית ,לסי שאץ שבז כי אם
ז ק אחד ,והזק שאין לו תכלית בחולף לא יתכן שיהיה תלץ לו ק שאץ
לו תכלית בחולף ,הנה יחויב שתהיה הירח לוקה חמיה כבל זסן החולף•
ובזה יתבאר שהוא מדזויב שלא תכנס כלל מ ל הא.ץ בזמן החולף,
לפי שהזמן שלא תכנם בו יוזויב גם בן שיהיה כלתי כעל תכלית ,ויחויב
מזה שחבנם הירח תמיר בצל הארץ ובלתי נבנסח בו יחד ,ויהד אם
כ| שני ההפכים בנושא אהד יוזד ,חח בתכלית הבמול .ובזה הטופח
בעינו יתבאר שהוא מחויב שיהיה החלק המאיר מהירח מהצד המביט
ממנה אל הארץ חסיד מזח־וי אל השמש ומערכי י הד ,זזה כתכלית
הבטיל ,וזה שזמן היות הירח מזרחית לשמש כזה הזמן החולף חוא
כהכרח בלחי בעל תכלית ,אם הזנדז הז ק החזלף לאין חבלית־ וכן ז ק
היות הירח מערבי לשמש ,ויחויב מזח שיהעז הירח מערכי ומזרחי
לשמש יחד בכל הז ק החולף ,ויהיו אם ק החפכיס יחד ,וזח כלו
מבואר הבטול .וכן יוזויב מזה שיהיה בכאן נראה אור הירח תמיר
נוסף ונחסר יחד ,וזה בתכלית הבטול .וק יחויב מזר שיהיה שבתא.ו
מאמר י חלק א׳ פרק י״א
343
וצדק ומאדים וכוכב ונגה חסיד כזמן החולף מזרחיים ומערביים לשמש,
וזה כחכליח הבשול .ובן יחויב מזה שיהיו שבתאי וצדק ומאדים ונגה
וכוכב תמיר בזמן החולף גזורים וישרים יחד ,ושיהיו נוטם לצפץ ולרחם
יחד ,וזה בתכלית הבטול .והנח זה המופת חמה אל המופת שבאר
סמנו הפלוסוף שאי אבשר בתנועת הגלגלים שישיגה החוזק והחולשה.
ונאמר עור שאי אפשר שיחיה הזמן החולף בלחו בעל תכלית ,וזה
שהוא מבואר שאיזה חלק שיהיה בזמן הוא אפשר שיהיה מחי על
משל אחד ,מפני שהוא מחרמה החלקים ,במו שאיזה חלק שיהיה במקום
אפשר בו שיהיה אנה לפי ההנחה על משל אחד• ולפי שאין שם מחי אין
תכלית לו ,הוא מבואר שאין שם חלק מהז pהחולף יהיה מרחקו
מהעתה העומר כי אם זמן שיש לו תכלית• ואם הונח הזמן החוקי
בלתי בעל תכלית ,הנה יהיה יחם הזמן שלא יפול בו מתי יחם שאץ
לו תכלית ,וזח שאיזה מתי שיונח ,הנה יהיה יחם הז pאשר לפניו
אל הזמן אשר בו המחי והעתה העומד יחם שאין לו תכלית■ וכבר
הונח על שהוא ידוע בעצמו במה שאין מ ספק שאיזה חלק שיודה
כנמן חוא אפשר בו שיהיה מתי על משל אחר ,זה חלוף בלתי אפשר,
הנה אם כן מה שיחויב שלא יהיה הז pהחולף בלתי בעל תכלית.
ונאמר עזר שאי אפשר שוהיה הזמן החולף בלתי כעל תכלית .זזח
שהזמן מדיכק מחלקיו ,וכמותו מתהווה בהחהמת התנועה על נכחותה,
כמו שבמות חלקיו הוא מתהווה בהתהוות התנועה אשר ישערה על
נכהותה ,והכסות המתהווה כמה שהוא מתחרה יחנייב שיתוםף תמיר
סח שחתסירה ההויה ,זזה רכר מבואר כחלקי הזמן• והוא מבואר
שזח יחויב בז pבכללו ,לפי שהוא אחד ומחבק ,כמו שהתבאר במה
שקרם • וכאשר התישב זה ,הנה אומר שאי אפשר שיהיה הז pהחולף
בלתי כעל תכלית ,שאם חיה אפשר זה ,לא יהיה רמצם במה שיתחדש
מהתנועה בהוספה חומן ,אבל יחויב ,אם הונה שנחסר מטנו מהתנועה
החולפת בבא זה אחר סור זה אל לא חבליה ,שלא יהיה שעורו קטן
משעות ,אם הוספנו בו מהחנועוח העחיחס בבא זה אחר סור זח
לאין תכלית־ ואם לא יהיה רושם כהוספה החנועה וחסרונה ככמות
הזמן ,הנה לא יהיה הזמן מתהווה מהתטעה ,וידיה מציאותו אם רמינו
שלא תהיה שם תנועה במציאותו ,אם רמינו שחהיהושט מהתנועה
כפלים רבים יותר על מה שהיה ממנה מ pהחולף ,תה מבואר הכטול,
כי כבר התבאר שהו pהוא מתחדש מהתנועה על נכחותח ומשער אותה
בצד אשר הוא בו אחר ומחבק ,כי אץ בוסן חלקים בפעל ,כמו שקרם,
ולזה יחייב שיהיה כמות הזמן נוסף תמיר כל מה שתתחרש התנועה
344
מלחפוח ה
אשר הוא משער לה .זבכלל הנד .אם לא יו(וסף כסוח חזטן מפני
התטעה המתחדשת ,והיה מבואר סענין התמעה שהיא כלה מתחדשת
חלק אחר חלק ,ת ה לא יהיד .בפות הזמן מתחדש מד^גועח ,וזה
ממאר הבמול ,כי בבד קדם והתבאר בספד ה ש מ ע כי הזמן מקדד.
דבק לתנועה ,מפני היותו סופר אותה בקורבו ובםתאחד .וכאשר החישב
זר .הנר .יחוייב אחר משני רברום ,אם שנניח שהזמן נתחויש מהתגועת
והוא נוסף גחתחדושח כמז שיראד .מענינו! ,דד.יר .אם כן הזמן החהיף
כעל תכלית ,או נאסר שחז^ נתחרש מר״חנועה ,ער שנהיר .בלתי בעל
תכלית ,ואחר ק לא היר .לו רושם במה שהתחרש מהחנוער •.ואש
היה הדבר כן ,תד .יחויב מ מן הבלחי כעל תכלית בעת החחרשוחו
מחחנועה שיחחרש ממנה זח אחר״וח ,ולוח יחויב שיהיה בעל חללית
קודם ר.יוחו בלחי בעל תכלית ,וכזה האופן יחחרש ממנה ,וזר .שאם
היח חמיר בלתי בעל ,חכליח ,הנר .לא יתחדש מהתנועה כלל• .ואס
הנחנו שיהיר .בעל תכלית קודם היותו כלתי בעל תכלית ,הנד .ירייה
לוסן התחלה ,וימיה הנמצא סמנו תסיר כעל תכלית .חה שאם היה
אפשר שיעחק על צד הדיוספה מהיותר בעל תכלית אל היוחו כלתי
בעל תבליח ,הנח יהיר .מ ה העת אשר ידחך ,להיותו בלחי בעל
תכלית־ מ ,אמצעי בק הבעל תכלית וריבלתי בעל הכליח ,ור״אמצעי בין
שני דכרים יצדק עליי שלילת שתי הקצילת ,יאם היד .הדבר כן ,הנת
יחיד .פסות ות האמצעי לא בעל תכלית ולא בלחי בעל תכלית ,וזח
מבואר הנטול .ובכלל הנה באשר נניח שיהיה לזמן התחלה ,הנח
יחויב תם Tשיהיה טה שיתחדש ממנו כעל חכליח ככמות; ואם חירל
שיתוסף אל מד .שיתוסף ,חה אל לא הפלות־ זכד.יוח הענין בן ,הוא מבואר
שכגר יחויב מזה שיר.יר .לזמן התחלת.
ונאמר עור שאי אפשר שיהיה ר^ pהחולף לאין תכלית .תר .כי הזמן
ואא משער התנועה כפעל על נכחוח החהוח־ ,.ולזה יחויב שישעיה
בכללה במה שהיא אחת ומרובקה ,והםשערבטה שהוא משער 1חדכ
היותו בעל תכלית ,בי אין לבלתי בעל תכליח שעור ילא הגכלר •.ובהיות
הענק ק ,הנד .יחויב שיהיה הז ^ בצד אשר הוא בו משעו־ התנועה
בפעל בעל תכלית ,וחוא הו ^ החולף ,ולוה יחויב שיהיה לו^ התחלה.
ונאמר עוד שאי.אפשר שיהיה הז pהחולף לאק תכלית ,ווה שאם
ודר .אפשר זח ,הגה לא יהיר .זה גשגנית שכבר היה מס; דחילף ז pמה,
ואחריו זמן ,וזה אל לא תכלית ,כי מ ה האופן יהיה חסיד המתחרש מכמות
ר.זםן בעל_חכליח ,אכל יהיה זר .כשנניח שיחיה לפני וה הז pז p
אחר ,ולפניו ו , pתד .אל לא תכלית• ואם היה חעגין ק ,הנה חד״יה
מא ר ר הלק א' פרק י׳׳א
345
מייח הזמן החולף מה»ר הקורם /ווה סבואר חכקול ,בי הכח אסנמ
יחיה בזמן מהצד חטתאחר ,לא מהצד הקודם .ועוד ׳58אם היה זח כן,
הנה הזמן האמצעי אשר תהיה טטנו הדריכה טחוםן הבעל ח כ ^ז
אל הזטן הבלחי בעל תכלית יצדק בו שאיננו כעל תנליח ולא בלתי בעל
תכלית ,וזח בתכלית חבטול• עם שהמאסר בשיתחמז בלתי כעל תכלית
מהבעל תכלית בהתדבקם זה קודם זה הוא פהפליח הכטול ,וזה שכסו
שלא יתחדש כחלוקה מהבעל שעור מה שאין עועוד לו ,כי המתחלק
ישמור ה ^ גדר הבעל שעור ,כן לא יתחדש בהוספה מהבעל שעור
מה שאין תכלית לשעירו ,וזח כי אי אפשר בבעל שענר שישער זזכלתי
כמו
בעל תכליה ,ושיחחרש מטנו על צד הדחרבקות חלק אחר
שאי אפשר כנקודה שהשער הקו ,הציתחדש טמנח על צר הד״וזדכקוה
חלק אחר חלק ,וזח שכמו שהנקורה כל טח שתבפל לא תצא טנדר
הנקודה ,בי לא יתחדש טפנה כי אם דבר בלתי סתהלק p ,הבעל שעור
כל מה שיכפול לא יצא המחובר טנדר הבעל שעור ,בי הוא תמיד
לאין תכלית כעל תכלית עם ואת ההוספה כטו שהתבאר בטח שקרם .
ונאמר עוד שא אפשר שיהיה הזמו החילף לאק חבליה ,זזה שאם
חיה אפשר זה ,הנה יותר ראוי מ שיהיה לאין חכלית ככמות םדוצד
דמחאהר ,כי הוא הנמצא ממנו בכח גמור ,וכבר ימצא מה שאין תכלית
לו במה שהוא בכת לא במה שחוא כפעל .ובכלל הנח מפני שחכה
הבלתי הכליתייהוא p nכהכרה מהצד המתאחר ,במו שקרם P ,לא
יתחדש הקודם טמנו אחר המאוחר ,חוא מבואר שהוא יותר ראוי
שיהיה בלחי בעל הכליה מהצד המחאהד ממה שהוא מחצר הקודסי
והוא מבואר שאי אפשר שיהיה מחצר המתאחר בלחי בעל חכלית בבטוה,
ואף על פי שנתחיל prnהמתאחר מאיזה מתי שנרצח מהזמן החולף
אבל יהיה תמיר אל לא הכליה המתחדש ,וזה בעל תכלית• ובחיות
הענין כן ,רצוני שמה שיתכן בו מתר מהזמן שיהיה נמצא בו העדר
התכלית בכטוה ,והוא מהצד המתאחר ,דיוא בלחי אפשר שיהיה בלחי
בעל תכלית ,בל שכן שהוא בלהי אפשר שיהיה הזמן החולף בלתי כעל
תכלית בכמות.
ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה pmהחולף לאץ הכליה ,וזה שאם
היה אפשר זה ,היה מחויב שיהיה בכאן מהגועע נצחי הוא מתנועע
בתנועה נזחבקת ,בי התנועות דנברכוח לא יתכן בהם שיהיה מהם
זמן מחבק נצחי ,כמו שביאר הפלופזף• ואם חיה בכאן מתנועע נצחי,
הנה ראוי שיהיה מתנועע בתנועה סמבית ,כי לא ישלם החחרכקות
בתנועה הישרה* ואם היה הענק ק ,יחיה הסהגועע אשר בזה ההאר
346
מלחסוח ה׳
הזא הגרם השמימיי ,כי אין בכאן מתנועע אחר בזה החאר ,והוא ממאר
נם כן מענזן הזמן שהוא סופר תנועת הגרם השמיסיי בקודם זבמתאחר,
כגזו שהתבאר בספר ה ש מ ע ,ואף על סי שכבר אפשר שיצוייר הז p
מיירנז אותו משתי התנועות ,וזה שהציור השלם לזמן במה שהוא
אחר וסרוכק לא יהיה אלא כאשר רק יוקש אל תנועת הורם השמימי',
ואולם הגרם השמימיי כבר התבאר מענינו שהוא הוזה ,הנה אם פ
יחויב שיהיה הזמן החולף כעל תכלית .ואין לאומר שיאמר כי מציאות
הזמן החולף הוא בלתי נמצא ,חח כי מציאות הזמן אעו זולת וה המציאוו/
כי אי אפשר שימצא מטנו חלק רמוז אליו ,וחנה חטציאוח אשר לחלק
הקרוב מהזטן החולף הוא המציאות אשר לזמן החולף בכללו.
ואולם שהזמן מהנמצאות הוא מבואר ,כי כבר ימצא בו הקודם
והמתאחר ,חה לא יתכן שימצא אל מה שהיא העדר מוחלט .ועוד שהכל
יאמרו בו שהוא בעל תכלית ,או בלחי בעל חכלית ,ואולם אלו התארים
לא יתכן שיהיו אלא לרבר נמצא בעל שעזר ועזר שככר יאמר בו
רב ,ומעט ,וארוך ,וקצר ,וזה לא יתכן כי אם כבעל שעור.
וראד שלא יעלם ממני שהוא מחויב שימצאו בזמן סגולות המספר
וחשעור ,אם סגולות המספר להיות ספירת התנועה בקודם ובסתאתר,
ואם סגולות השעור להיותי מחדכק־ ולזה יאמר בז רב ומעט מצד החתו
ספירה ,ויאמר כו א מך וקצר מצר היותו מתדכק• ובהיות הענק ק ,הנה
יחויב שיתחלק אל מה שיתחלק ,כמו העגין כשעור .ויחויב כו שיהיה
אפשר בו ההוספה אל לא תכלית ,כמו הענק כמספר וכשעור .והנה ראוי
שיחיה ההוספה האפשרית בו מהצד המתאחר לכר ,כמו הענק במספר.
ובכאן התבאר שהיא מחויב שיהיה הזמן החה במוחלט .וחוא מה שכוננו
באורו בזח הפרק.
פרק שנים עשר
י 1זנ«ד בו שהחבועדז מחזוצוח
וראוי שנחקור גם כן מענק התנועה אם הוא מחודשת אחר שלא
היתה נמצאת ,או לא סרה ולא תסור ,כמו שיאמר האומר בקהטות
העולם.
ונאמר שכבר יראה משג המזפתים הראשונים שבארנו מו ס .שהו p
מחודש שהוא מחויב שתחיה התנועה מהודשוה חה כי התנועה היא
מהכמה ,כמו שהזמן הזא מהכמה ,והיא גם ק ממשיני הנשם כמו
הענק כז ^ ,אבל הז ^ הוא מאוחר טמנה כזה הענק ,בי התנועה
התן לזמן מה שיש לו מטבע הכמות מצד הקורם והמתאחר אשר‘ כח,
מאמר י חלק א׳ סרק י"כ
347
והזמן הוא ממשיגי־ הגשם באמזועות התנועה• ולוה הוא מבואר שהוא
מחויב בתנועה שתהיה מהורשת .המשל שכבר נאמר בי מפני שהיחה
התנועה מהכמה ,והיה הכמה במה שהוא כמה h)pתכלית בכמות,
הנה יחויב בתנועה שתהיה בעלת תכלית ככסות .וכן נאמר שהתנזעה
היא ממשיגי הנשט ,והנה הגשם וכל אחד ממשיגע הוא כעל תכלית
בכמות ,כמו שהתבאר במה שקרם ,הנה אם כן יחויב שחהיח התנועה
בעלת תכלית בכמות.
ומר .הוא מבואר ששאר חמופחים שחייבנו מהם בז ^ שיהיה הווה
יחויב גם כן ■בתנועה שתחיה הווה ,כשנעתיק המאמר בהם אל התנועה.
והמשל שככר נאמר שאי אפשר שתהיה התנועה החולפת בלמו בעלת
תכלית בכמות ,שאס היה אפשר זח ,היר .מספר סבובי הנלול מהיר
התגוער .בלחי בעל תכלית ,וק טספר סבובי הגלגל מאוחר התנועה*
ולפי שלא יר.יו! יותר רב מספר סכובי המהיר םםספד סמכי המאוחר,
הנה לא יהיה בכאן בגלגלים מהירות ואיחור ,וור! מבואר הבמול .ועוד
כי ספני שהיה לכאן חלוף בחנועד .המורכבת לככבים ההולכים נבוכים
מפני תנועת החלוף אשר כהס ,עד שיקדה להם נזוחח בהיותס כסאה
ושמנים מעלה מתנועת החולף ,הנה יקרה להם שיהיו סמביהם ססזרים
מזה הצר ,ומצר הרשסים המתחלפים שקרו םר.ם כתקזכרי תקופה
טתקופותיהם הארבע במה שבכאן• וכאשר ר%ה ממאף שסבוביהם
יהיו ספורים מזה הצר ,והיה מבואר שבל מספר הוא בעל תכלית בהכרח ,
הוא מבואר שמספר הסנובים ההולכים הוא בהכרח בעל תכליח.
וכן נאמר שאי אפשר שיר.יה כסות התניעה החולפת לאין תכלית ,
שאס ר.יר ,אפשר ,היד .מתחייב שתר.יר .התנועד .אשר התחדשה בפה.
שעבר לגלגל הירח כעח הכנס הירח בצל הארץ בלתי בעל תכלית ,ויחויב
מזר .שידייד .הירח לוקה תמיד כמה שעבד מד.זמן ,ויחויבו מזה גם כן
שאר הבטולים שחייבנו מ ח המופח ,אס הונח הזמן החולף בלחי בעל
תכליח ,וזר .ממד .שלא יקשח לעמוד עליו עם מה שקרם מרהברים.
וכן נאסר שאי אפשר שיהיח כמות התנועה החולפת כלתי בעל
חכלית ,מד .שהוא מבואר שאיזה חלק מהתנועה החולפת שיחיד .הוא
אפשר שיפול בז מחי מצי הזמן אשר תד'.ה בו החטעח ההיא על משל
אחר• ולפי שאץ שם מחי אין תכלית לו ,היא מבואר שאץ שם חלקים
מהתנועה החולפת יהיר .מרחקז מהתנועה ההווה .עתה חנוער .בלחי בעלת
תכלית• ואם הונחה התנועה החולפת בלחי בעלת תכלית ,יהיר .יחם
התנועה .שלא יפול כד .מתי אל התניעה שיתכן שיפול כה מחי יהם
שאין לי חכלית• וכבר החבאר באיזה חלק ש .Tיה מהתנזער .החולפת
348
סלחמית ה׳
•פול בה םחי על טשל «חד ,זר• חליף כלתי אפשר׳ ילזוז יחיייב-שהחיה
החגועדי החולסח מ3לח תכלתז .וכן גאטר כי ספני שהטיח רוחניעה
סתהמה בהחדיוזה על גגחוחו־• ,הגח יחויב שיחוסף הכסוח סח שרחסירר.
הויית ההנועה־ ואולם אם היחה התנועה בלחי בעלח חכליח בסר.
שעבר ,היה בלחי אפשר זה כח ,ולזה יחויב שיחיה לחנועה החחלה.
זבן נאסר כי ספני שכל סח שי 3א לפעל סהחגועה הוא משוער על
נכחוח החהווחו ,והיה מבואר שהסשוער במה שהוא טשוער הוא בעל
הכליה ,הנה יחדב שתהיה התניעה החולפת כעלח חכליח בכסוה.
וק נאסר שאי אפשר שתחיה התנועה החולפת לאין הכליח ,כי זר•
לא יתכן אלא כשנניח שיחיד .לפני זאח דתנועד• הכעלח הכליח הנוער•
אחדח בעלת תכלית ,וזה אל לא חכליה־ ואם היה העגין כן ,הרייר.
ר׳וייח התנועה םה3ר הקודם ,וזר .סכואר הכטול ,כי הכח בחנוער• הוא
מהעד הטחאחר סטנר ,.לא סהער חקזדם .ועוד שאם היה זה כן ,הנה
כסות התנועה האטעעי כץ כטוח החנועד .הבעלח תכלית וכץ כמות
התנועה ה^לחי בעלת תכלית יצדק עליו שלילת שחי הקעווח ,רועה
לזטר שכבר יצדק עלמ שאינו בעל תכלית ולא בלחי בעל תכלית ,וזה
בתכלית הבטול• עם כי הטאטר בשיחחרש בלחי בעל תכלית ככמות
מהבעל הכליה בהתדבקם זה קודם זה הוא בתכלית הכטול ,וור .שכמו
שלא יתחדש בחלוקה מהבעל שעור מה שאץ שעור לו ,כי המתחלק
ישמור תמיד גדר הבעל שעור ,ק לא יתחדש כדרך ההוספה מהבעל
שעלר מה שאין חכליח לשעדרו ,מה כי אי אפשר כבעל שעור שישער
הבלחי רעל שעור ,ושיחחדש םם 0על צד ההחרכקיח חלק אחר חלק,
כסו שאי אפשר כנקודה שתשער הקל ושיחחרש מסנד• על צד הרכקות
חלק אחר חלק ,וזה שכמו שחגקודה כל מה שתכפל לא תצא מגרר
הנקודה ,כי לא יתחדש ממנה כי אם דבר בלחי מחחלק ,כן הבעל שעור
כל סד .שיכפל לא יצא המחובר מההכפל מנרר הנעל שעור ,כי הגא חנדד
לאין תכלית בעל תכלית עם זאת ההוספה ,כסו שהתבאר במה שקךם.
וכן נאמד שאי אפשר שחהית התניעה החולפת בלתי כעלח תכלית
בכמות ,שאם היד .אפשר זה ,הגד .יותר ראוי בח שתהיה לאין תכלית
בצמות מהצד המתאחר ,כי הוא הנמצא סמנה בכת הגמור ,ומה שאין
תכלית לו אם היה שימצא ,הנה ימעא מצר הכח ,כפו הענין בחלוקת
המחרבק ובהוספת המספר־ והנה יתבאר שהוא בלחי אפשר שתהיה
בלתי נעל תכלית ככמות מהצד המתאחר ,כמו שהחכאר זה בזמן,
זלזה יחכאר שאין החנועד .החולפת כלתי,נעלת תכלית ככסות,
וכן נאמר שאין התנועה החולפת כלתי בעלת תכלית ,שאם היה
מאמר ו׳ חלק א־ פ ר ק ו״ג
349
אפשר זה׳ ו(נה יחויב שיהיה בכאן מתנועע קדמק היא םחנ1עע בחנזעה
טדובקת ,וזה כי התנועוה הנדרכות ,לא יתכן שיהיה מחם חנועה נצחית
סדובקת ,כמו שביאר הפלוסוף• ואם היה בבאן מתנזעע בזח התאר,
הנה ראוי שיהיה זה המתנועע הוא הגרם השמימיי׳ כי לא תמצא
בכאן תנועה יתכן בה ההתדבקות זולת תנועת הנרס השמימיי׳ ואולם
הגרנז השמימיי אינו קרטון ,כסו שהתבאר במה שקרם ,ויחדב מזר.
שלא תהיה התנועה החולפת בלתי בעלת תכלית בבמות .ואין לאוסר
שיאמר בי התנועה החולפת היא רבר כלתי נמצא ,וזה כי מציאות
ותנועה אינו דבר זולת וה המציאות ,כי אץ בתנועה חלק ימצא בפעל,
לפי שהתנועה תערר על נכחות התהוותה ,ועם זה הנה היא בצלל
הנמצאות הטבעיות בהכרח ,כמו שביאר הפלוסוף• ואם חיתח התנועה
מהנמצאות ,הנה יותר ראוי שתהיה מהנמצאות מהצד החולף ממנה
משתהיה מהנמצאות מהצד העתיר ממנה ,כי הצר העח Tממנה הוא
נמצא בכח גמור ,והצד החולף ממנה הוא פעל מה .ובזה האופן היתה
התנועה שלמות מה שבכח מצר מה שהוא בכח ,רצוני שחחולף ממנה
הוא פעל מה ,אלא שכבר יתחבר אלת הכח ,כמו שהתבאר מגדר התניעה.
ועזר שבבר ימשך מהתנועה שלמות אם במתנועע עצמו ,כמו הענין
בשנוי אשר באיך ,או בכמה ,או באנה ,אז ברבר אחר תהיה התנועה
בעבורו ,כמו התנועה אשר בריהיים לטחון התבואה ,או תנועת הקולמוס
לעשות הספר ,או תנועה הגרמים השמימיים להשלים מה שבכאן
מהנמצאות־ והנה התנועה החולפת יחוייב שייוחס לה מציאות מה
מצר השלמות הנמשך ממנה אם במתנועע אם בזולתו ,שהוא נמצא
בהם בפעל ,והוא הרושם המגיע להם מהתנועה• וזה ממה שיחייב שנשים
התנועה החולפת נמצאת מציאות מה ,והנה המציאות אשר לחלק הקרוב
ממנה הוא המציאות אשר לכללה ,כי היא כולה מרובקת ואחת ,וזה
מבואר מהביאור בעינו אשר בארנו זה בז . p
פרק שלשה עשר
יתבאר בו שהגלוח הא p
וראוי שנחקור מהחלק הנגלה מהארץ אם הוא קרום ,או מחודש,
כי הוא מהענינים אשר מציאותם מדובק .וזה שאם היה אפשר שיפסר
זה החלק ויקיף בו היסור המימיי ,יפטרו כל אלו הנמצאות השפלות
הנולדות ממינם ,ולא יתכן שישוט להתהוות על המנהג הטבעי ,וזה
שאנחנו נמצא שהאדם יהיה מהאדם ,והשור מהשור ואילן התמר
מאילן התמר ,ולזה הוא מבואר שאם יפסר הנמצא מאלו המינים ,לא
סחודש .
350
מלחמות ה׳
יתכן שיתחדש על הטנהו השבעי טערוב היסודות ,כמו עיסהוו ממנו
שאר המינים ,ווה מבואר לטי שעיין כחכמה הטכעיח• וכאשר החישב
שזה חלק הנגלה מ ה א ^ הוא מהרכרים שטציאוחס מדוכק ,מה
שהחם Tו מיני המורכבים מהיסודות אשר יתהוו כו להיות נמצאים,
הגה ראוי שנחקור אם תמצא לה סגולה טסגולת ר aווה אם לא.
ונאמר שככר יראה שהגלות זה החלק הוא לתכלית שיחהמ כו אלו
הנמצאות השפלות ,ושהוא רכר לא יתנהו טבע היסור הארצי והסיטיי,
ולא טבע הגרמים השמיטיים ,כמו שיתבאר אחר זה־ ובהיות הענין כן,
הנה כבר נמצא להגלות הארץ בל הסגולות.הנמצאות להווה כסה שהוא
הווה ,וזה שהוא לתכלית ,והוא סטה שלא יחן אוחו טבעו ,ולא יחן
אוחו גם כן טבע מה שינשכע אליו מהנרטים השטיטייס ,והוא גם
כן נמצא בעבור זולתו• ובהיות הענין כן ,הנה יחויב שיהיה הגלות
הארץ מחודש י .ואטנם שהגלות הארץ הוא לתכלית ,זה מטה שאץ
ספק בו ,לפי שאנחנו נמצא בו תועלת עצום אל שיתהוו בו אלו הנמצאות
השפלות ,ומה שיתהוו בו אי אפשר שיהיו בקרי ובהזרטן ,שאם היה הרכר
כן ,לא יתכן שימצא אלא במעט מהחלק הארצי וכחלק קטן טהזטן.
ואמנם שלא יחן אותו טבע הארץ והמים הוא מבואר ,כי כבר היה
טבעם נותן שיהיו המים מקיפים היסוד הארצי מכל צרריו .ואמנם
שלא יחן אוחו טנע מה שיישפע אליו .מהכככיס הוא מבואר מטה שאומר,
חה שככר התבאר מן החוש שהחלק הנגלה מהארץ לא ימצא נגלה
סמנו יותר משתים עשרה שעות ,הה דבר עכרו עלמ טהלקומח הירחיים
כאשר עמדו עליהם המזרחיים והם)1רכיים• והוא מבואר שאיזה טהככבים
שייוחס אליו זה הפעל ,הוא ראוי שישים ננלה תחתיו םהא pעשרים
וארבע שעות ,כי הפעל המגיע טהככב ההוא או טהככבים ההם כרוחב
אחר םהא , pוהוא אחר בעיגו ,וזה מבואר מאר ,וכל שב] עם מה
שקדם מזה כמאמר החמישי מזה הספר .וכאשר החישב זה כלו ,הוא
מבואר מסה שקדם שכבר יחדב שיהיה החלק הנגלה מהארץ מחורש .וזה
שאי אפשר שנאמר שישפע חמיד מציאותו מהסבה הפועלת אוחו,
וזה ל שחי םכוח ,אם מפני שאץ בכאן מי שייוחס לו תמיד זה הנגוב לזה
החלק מהארץ ,כמו שבארנו ,ו ה שני ת כי הוא מבואר שזה החלק הנגלה
מהארץ הוא יותר גמה משאר חלקי הארץ אשר ייויף כה היסוד המימיי,
ואם לא ,הנה יהיה הים יוחר גבוה מהחלק הנגלה מהארץ אשר יקיף
בהם ,וזה מבואר הבטול ,אם מצר החוש ,אם מצר העיק ,וזה שכבר
היה מחויב אם היה הענין כן ,שיגר היסוד הטיטיי אל החלק הנגלה
מהארץ שהוא שפל מטנו ,כמו שיחי טבע המים שיהיו נגרים אל
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק י״ג
351
המקלמוח השפלים סהםקזם אשר הם מ־ וגאשר החישה שזה החלק
הנגלה מהארץ הוא יוחר גבוה משאר חלקי הארץ ,הוא מבואר שבבר
יחויב ,אם הגחגו בכאן סבה פועלת תסיר ,שיתהווה חסיד מה שהיה
ממנו יותר גבוה משאר חלקי הארץ מלא דבר דפםר אל לא רבר ,חרי
בכל עתה ועתה ,ויחויב גם כן שיהיה הזמן מחוכר מעתות ,וזה מכואר
ממה שקדם• וכאשר היה זה כלו שקר ,הוא מבואר שהוא מחויב שיהיה
הגלות הארץ מחודש מפעולת פועל בהתחלת תכנסו במציאותו ,כי
אי אפשר שיהיה שופע מציאותו תמיד מהפועל אותו ,כמו שבארנו .והנה
יהיו הנרמים השמימיים שומרים זה המקום באופן שזכרנו במה שקדם.
והוא מכואר שכאשר הוגח מציאות זה המקום מסבה פועלת ,והונחת
סכת שמירתו הכככים ,לא יקרה מזה ספק למה לא יהיה נגלה מהארץ
עשרים וארבע שעות ,וזה מבואר בנפשו.
ובכאן התבאר מענק הגלות הארץ שהוא מחויב שיהיה מחורש
בשלשה צדדים םר . fD 'aוכאשר התבאר שהוא מחודש ,יתבאר בקלות
שהעולם בכללו מחודש־ חה שאם הנחנו הגרמים השמימיים נמצאים
מקרם ,והיסודות הארבעה ,הגה יהיה בכאן אפשרות כזה החלק שיגלה
זמן אק תכלית לו ,וזה דבר מכזאר שהוא שקר• עם מה שישיג זאת
ההנחה מהכטול שיהיה לגרמים השמימיים כלים להשפיע כבא; אלו
הנמצאות השפלות ,ולא יושפע מהם דבר מהנמצאות האלו כזמן שאין
לו תכלית ,ותהיה חגועחם לבטלה ,כי תנועתם היא כדי שיושפע ממנה
מה שבכאן מהנמצאות ,כמו שהתבאר במה שקדם ,וזה דבר בתכלית
הכטול ,רצוני שתהיה תנועת אלו הגרמים הנכבדים לבטלה זמן שאין
לו תכלית ,ולזה יחויב מזה שיהיה העולם בכללו מחודש.
יראוי שלא יעלם ממנו שככר שער בזה הפלוםוף כאופן מה ,ולזה
חתר שיתן בזה םבח מצד טכע המציאות ,ואמר שהםבה בזה הוא חום
השמש בזה המקום ,כי היה מדרך החום שינגב הלחות והוא מבואר
שאי אפשר שישלם מזאת הסבה מציאות זה החלק הנגלה מהארץ,
וזה שחום השמש גם כן גובר בפאה הדרימיח ,כמו שגובר בפאר
הצפונית ,או יותר מזה מפגי יציאת מרכזו ממרכז העולם• ובהיות הענין
כן ,הנה יחויב ,אם היחה זאת הסבה צודקת ,שיהיה החלק הדרומי
נגלה גם כן ,ויחויב מזה שתהיה הארץ נגלית בכללה לכד מעט משני
צדדי הצפון והדרום ,וזה שקר אם מצד החוש ,אם מצד העיק .אמנם
שהוא שקר מצר החוש ,בי לא נמצא כחוש נגלה ממנה באורך יוחד
משחים עשרה שעות־ ואמנם שהוא שקר מצד העיק ,הוא מכואר ,כמו
שיאמר אבן רשד ,שאם היה הדבר כן ,לא יהיה למים יחם אצל אחד
352
סלדזמות ה'
משאר חיכורוח ,והיה ראוי ,כשיגבר היסוד שהוא הפך אה היסוד עדי־
שיפסירהו ,כסשפש כל הפך שספסיר הפכו כשיגבר עליו .ולזה הוב■־־
אבן רשר מאח הסבה אשר זכרה הסלזסוף בכאן רמי הככבים אש־
הם מאח הפאה העפוניח אשר שם הישוב ,ואמר שהסבה מה הוא
חום השמש עם מה שהחמזגה מחום שאר הככבים אשר הם בזה המקום
הצפוני ,בי הוא מבואר כי בפאה הצפוניח י מ5א מהככביס יוחר ממה
שימצא מהם בסאה הדרומית ,וזה יחבאר מהמספר אשר עמדו על•
מהם חכמי התכונה) ,לזר• יאמר שהפאה הדרומית בלתי נגלית ,ואם הוש
השמש שם מתר .ונאמר שכבר יחרב נם ק ,אם היתר .הסבה מ ה מד•
שאמר אוחו אבן רשד ,ש .Tיה הפאר .הנגלה מהארץ נגלה באורך עשרים
)ארבע שעות ,וזה דבר בלתי נמצא כן.
ועוד יתחרש ספק על הסבר .אשר נחנור .בזה ,והוא מבואר שלא
יספק הנגוב אשר יר.יה מהחום כשיפעל הגלות מ ה א ^ ,ווה שכבר
יחויב עם זר .שיושפע סמנו טבע מיוחד מתמיד זה החלק הנגלה סר.א^,
יותר גבוה סשאר חלקי הא , pוהנר .הויית היסוד ■סזרצי אינו מיוחס
אל ד.חום ,אבל הוא מיוחס אל הקור ,וזד .דבר מבואר שאר למי שעיק
בסבעיוח .ואם אמר אומר שבכאן ככבים אחתם יפעלו זה מצר הקריחת
השופע מהם באמצעות זהרם ,הנה עם זה ישאר הספק הקורם בעיט,
זר.וא שכבר היה מחויב מזה שיהיה החלק העלה םהא pנגלה באורך
עשרים וארבע שעות.
ובכאן התבאר לנו במה שאץ ספק בו שאי אפשר שישלם הגלות הארץ
לא מפני טבע היסוד הארצי והסימיי ולא מפני מה שיושפע להם
סהבכבים באמצעות נצוציהם ,ולזה הוא מבואר שהגלות הא pהוא
מחודש בהכרח .אלא שכאשר הונח העניןכן ,יתחרש מזר .ספק עצום,
והיא שכבר יתחייב מזה שיהיו אלו הדברים אשר בכאן מחודשים
כמותלט ,ובהיות הענק כן ,הנה לא אשער איך יתרווו המינים הנולדים
ממינם ,זזה שכאשר עיחם מחודשים במוחלט בזה האופן ,הנד .יחויב
שיהיר .התחלת חרושם מזולת מינם ,וזה מכואר הכטול למי שעיץ
בטבעיות .ונאמר שכבר התבאר כמה שקרם שאין ראוי שתוקש ההוייה
הכללית להויית החלקית ,וזה כי החוייר .החלקית יחויב שיהיה הכל
אשר הוא חלק ממנו נמצא תחלה ,ולא יחויב זה בר.וייר .הכוללת .ועור
כי כבר התבאר מענק הויית השמים שואת הד.וייה הכללית היא מיוחסת
אל הרצק והבחירה ,לא אל הטבע ,ולזה היד .אפשר שיהיו בגרמים
השמימיים צורוח מחחלפוח עם היוחם כלם מטבע אחר• ואם היר.
אפשר זה בגרמים השמימיים שאק בכאן דבר יתכן שיתחלפו בו נרםיר.ם
353
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק י״ר
בטבעם ,כל שבן שזה אפשר באלו הדברים אשר בכאן שאפשר שיתחלפו
גרמיהם בטבעם מצד היחסים המחחלפים שיקח ליסוחח אשר הורכבו
מהם טהערוב וההחמוגוח .ובכאן תתר וה הספק .והתבאר נם כן
טוה הצר שההוייה אשר החחלחה הרצון והבחירה היא קורסת לההוייה
אשר התחלתה הטבע• והגה שם בהם הבורא בעת התהוותם החחלה
אשר יהיה בהם כטותם בטץ ,כרי שישטר טציאותם לפי טה שאפשר,
כי מפני שהיה בלחי אפשר בהם שיהיו נשארים באיש ,הוכנה להם
השמירה בטץ על זה ה או^ .ישתבח מצר הכל אשר לא יושג ימלתו
וחכמתו.
פרק ארב ע ה עשר
גחקוד גו אם יהויג שיהיה הע^ם הזה הוזזז ם46י גוה
גזד .יוזג* תמרקרק!
מפני המגע מציאות כה כלתי כעל ועלית נגשס כעל הכימית.
ולפי שכבר זכרנו במה שקרם כי יחני המרקרק חשב לבאר פרברי
הפלוסוף שהעולם הוא מחורש ,ראוי הנה שנחקור בכאן אם מה שחיים
סזה יחני הטרקרק הוא צורק ,אם לא.
ונאמר שהפלוסוף כבר באר ,לפי מה שיחשב ,שאי אפשר שימצא
כח בלחי בעל חכליח בגשם בעל תכלית• ובהיות הענין כן ,והיו השטים
גשם בעל חכליח ,הוא מבואר לפי זה המאמר שאי אפשר שיהיה לו
כח בלחי בעל תכלית ,ולוה חייב י חני ה ט ד ק ר ק שיהיה הגרם השטימיי
נפמר ,ושתהיה חגועחו גפסקח .והנה החכם אבן רשד חשב להחיר
זה ר,ספק כשאמר שאין לגרם השטימיי כח כי אם באנה ,ולזה איעו
מחויב שיפטר ,אבל הוא מחויב לו מצר עצמו שחפסק חנזעוש ,וחהיה
חמיריח ונצחית מפני הכח המניע שאינו בגשם שהוא לבלתי תכלית.
וזה רבר אפשר אצל אבן רשר בתנועה ,כי היא לרבו־ המתנועע מצר
המניע ,ולזה יחכן שתחיה אפשרית מצר עצם המתנועע ,וחהיח נצחית
בבחינת סבחה שהוא נברל ,ולזה יהיה כחו לאין חכליח.
ונאמר כי כאשר הונח כן ,רצוני שיהיה האפשרות אשר במחנועע
להתנועע בעל חכליח ,חגה יהיה לטתנועע לאות אחר אשר הניע
אל גבולו טההנוערי ,ולזה תהיה תנועתו נפסקה מצר טבעו ,כי הפסק
הנועח המתנועע יהיה בהכרח מצר הלאות אשר יקרה לו מצד כה
המניע• והמשל כי המנגן יתנועעו אבריו אשר ינגן בהם טחשיר המצויר
בנפשו ,וכאשר החמירו שיעור מה בזאה התנועה יקרה להם לאוח
ויגיעה ,עם היות המניע נשאר על ענינו ,והוא הציור אשר לו בשיר•
ובהיות הענין כן ,הנה יחויב טזה שתהיה תנועתו נפסקת ,האלהים,
23
354
טלחטות ה׳
אמלא נניח שהמניע יכריחחו להחנועע על צר שיניע גשם אחר גשם טמשש
אוחו ,ווה ממאר הבמול .וחוא מבואר גם בן ,שכאשר הונח הענין מאת
התנועה על זה האופן ,הנה תהיה תמיר תנועת הגרמים השסימיים
בלתי אפשרית מצר עצמם ,ומחוייבח מצר סבתם ,ותהיה אם בן תנועתם
תמיד bוכרלוח על צר האונס• ווח שכאשר הונח הומן החולף בלתי
בעל תכלית ,הנה יחויב פכל חלק מהתנועה אשר לגרמים שתקדם
לו תנועה יותר גדולה לאין תכלית מהתנועה אשר להם אפשרית מצד
עצמם להתנועע בה ,ולוח תהיה כל התנועה אשר יתנועע בה על צר
ההכרח והאונס ,לפי שאין להם מצר עצמם אפשרות להתנועע כה,
ווה בתכלית הבטול ,כי לא ימצא בדברים הטבעיים דבר בזה החאר,
כל שכן שאי אפשר בו שיהיה .מחמיר; ועור שזאת התנועה היא לגרמים
השמימיים על צר הציור וחהשוה ,במו שקדם ,ולזה הוא מבואר שלא
יניעם מניעיהם על ררך ההכרח והאונס ,אבל על ררך הבחירה והחשוקה•
ולהיות הענין כן ,הנה לא ישים תנועתם תמידית הכח המניע ,אבל חשים
תטעתם ^ם Tית תשוקתם ובחירחם להתנועע ,לפי מה שיחייכחו הציור
ההוא .וכאשר נניח האפשרות אשר לחם על התנועה כעל חבליח,
הנח יחויב מוה שחפסר תנועתם .וזה שאנחנו נראה כאופן מלל שהכחות
אשר יניעו מהצורות המניעות לא חפסר תנועתם מצרם ,אבל טצד
חמחגועע ,והמשל שהנפש שהיא המניעה בארם חהיה תמיר בענק אחר,
וקרה לה מצד חולשת כליה שתפטר הנעחה ,ולא יקרה לה זה מצד
הכמת בוה ,כי כבר יהיה בוה האופן שיהיה בעת הנעחה וחססק עם
זח הנעחה־ ובהמת הענין כן ,הוא מבואר שהפסק החוועה הוא מפגי
המתנועע ,לא מפני המניע ,ולוה לא הורתנו כלום לצאת מוה הספק
כשהנחנו המניע בלחי כח בגשם.
והנה יתפאר לך שהפלוסוף יראה שכבד אפשר בגרמים השמימיים
שישיגם לאות ממה שנתן מהסבה בשהנלנל העליון יהיו כו ככבים רבים
ובמה שלמטה ממנו לא יהיה בגלגל האחר כי אם ככב אחר ,וזח
שהוא אמר שהסבה בזה שאם היה באלו הגלגלים ככבים יותר ,היה
משיג הגלגל העליק לאות בהגיעו אותם .הנה לא ארע ,אם היה מררך
זאת התנועה הסבוביח שהיא מסכמת לטבע הגלגלים שימשך ממנה
לאות ויגיעה ,איך יקרה מזה הענק לאות לגלגל העליון ,כל שכן עם
מה שהבין אבן רשר מענק ואת התנועה הממית שהיא לשאר הגלגלים
המתנועעים בה על צר התשוקה והבחירה ,וזה שכאשר הונח העני;
ק ,לא יתכן שיצויר שיהיה לגלגל העליק לאות ויגיעה מזה הצר ,תה כי
החשוק לא ילאה באשר התנועעו שאר הרכריס ממנו ,אבל יהיה הלאות
355
מאמר ו חלק א׳ סרין י״ר
דבק לטתנועע .והנה בארנן כמה שקרס מה שיש בזאת ד&בד ,שגחן
הפלןסוף בכאן כזהםפק העצום ,אסל אכזנם זברגז זה בבאן לבאר
שהפלוסוף לא ירחיק שלא יהיה אפשר שיהיה לנרטים השטיטיים
לאות בזאת התניעה הסטבית אשר יתנועע בה .וכבר אפשר שנבאר
חיוב זה טצד עצם טאטרז ,חה שכאשר הנחנו שאם היה בנלנל השטש,
דרך משל ,שני ככבים ,היה טשינ הגלנל העליון לאות בדגעחו אוחז,
הגדי לא ימנע אם שיהיה זרי הלאות באופן שיוכל על הנעתו זמן טה,
או שיהיה באופן שלא יובל על הנעתו כלל .ואם אטרט שיוכל על
הנעתז זמן מה ואתר כך תפסק תנועתו מצר הלאות ,הוא מבואר ממה
שנאמר כזה כספר ה ש מע שזה הנלנל יוכל על הנעת נלנל השמש,
כשלא היה בו כי אם ככב אחד ,ומן יותר ארוך מטנו ביחס המתנועע
אל המתנועע ,ולזה יחוייב שוזהיה הנעת הגלגל העלמן שאר הגלגלים
אשר תחתיו נפסקת .ואם אמרנו שרילאוח יהיה באופן שלא יוכל על
הגעתו כלל ,הוא טטאר שכבר יתחייב מזה שלא יוכל הגלנל העליון
על הנעת גלגל השמש ,כשהונח שלא יהיה בו כי אם ככב אחד ,אם לא
זמן יותר קצר םהו pאשר חיה אפשר לו להניע אותו לפי ההנחה
הראשונה• ׳והמשל כי טי שיוכל להניע ארבעה ככריבו חצי שעה יוכל יותר
להניע שני ככרים מסי שלא יוכל להניע ארבעה ככרים כלל ,והנה
יחס .הז pאל הזמן כיחם הכדז אל הכח .ואם הודינו שהלאות אשר
למחנועע לא יפסיק התנועה ,לפי שהמניע ישימה תמידית מפני הכח
שיש לו שאין לו תכלית ,הנה מה ענק הסבה אשר נתן בזה הפלוסוף,
טי יחן ואדע ,זוה שאף על פי שישיג הגלגל העליון לאות ,לא תפסק
תנועתו ,וכשלא תפסק תנועתו ,הוא מבואר שלא תפסק הנעתו.
ובכאן התבאר לך במה שאין ספק בו שככר יחויב מדברי הפלוסוף
כזה המקום שתהיה תנועת הגרמים השםיטיים נפסקת ,כמו שיאמר
יחני הטרקרק• אלא שכאשר הסתכלט בזה לפי הענק בעצמו ,לא נמצא
שיהיה מזה מופת על חחש העולם ,וזה שכבר בארנו במה שקרם שאיננו
מחויב שלא נמצא כגשם בעל תכלית כת על ההנעה לאק חכליו/
כשלא היה לטתנועע מטנו טבע מקביל לזאת התנועה ,כל מה שהתמיד
להיות היחס אשר בין המניע והטחנועע נשאר־ ולזה הוא מבואר שכבר
יתכן שלא תפסק תנזעת הגלגלים ,כי אין להם טבע מקביל לזאת התנועה
אשר יתנועעו בה ,והיחס אשר בין המניע זהטחנועע הוא תמיד בהם
אחר ,כי אינם בעלי מזג ,ואין לו ט הפך .והוא מה שטוגנו באורו מ ה
הפרק.
*23
356
טלחסות ה׳
פרק חמשה עשר
נוכור סו רא»ד ,חוסיף ג^וי מפ^ג«« ^ סח שמ*רמ ©חדיעו
וסטר .שיוסיף גלוי ושלטות על טרי שהחבאר מענץ חרוש העולם
הוא ,שאנחט נטצא בל טה שחובר בחבטות הוא חרש בא טקתב ,וגסצא
הראשונים אמרו בחבטה חכטר ,רבו־ מה ,ואחר כן נשלטה באורך הזט!/
ער שבכאן חבטה לא נמצא השלטות בר ,עד הפלוסוף ,ובכאן חבטה
לא נמצא השלמות בה ער נ לינו ס ,ובכאן חבטה לא טצאט השלמות
כר ,לאחר םר,קודםים ,זרייא חבטת הככבים ,עד שר,חכםר ,שתצטרך וסן
יוחר ארוך לרישלמתדי טצר טר .שתצטרך שתעמוד עלמ סן ו^וש
נטצא דישלטות בה יוהר טאוחר־ זזה שר,חכםות הלסודיות ,כסו הד,גר0ה
ורוםסםר ,נמצאם קורסות יוחר משאר החכםוו 4כי הקורסים ל א ר ס טו ט לו ט
כבר אסרו בהם מאמר שלם ,לפי מה שיראה שסופר טהם ,ואולם החבטה
הטבעית ,לד׳צטרכר ,מתר אל החוש ,היר• השלטוח בה יותר טאוחר־
והנה סלאכת הרפואה היא צריכה יותר אל החוש ,וכפרט במה שיורע
בה מפיון ובמה שיודע בה סהגחוח ,ולזה הירי השלסות בה יותר טאוחר•
ואולם חכסת הככבים ,לריצטרכה אל החוש באופן שלא יתכן שישלם
לרי טסנו זד ,כי אם סטן ארוך אורך נפלא ,היה שלמותו־ ,יותר טאוחר•
ולפי שאלו החכמות הולכות לארם טררנת השלמות ,וריוא טשתוקק
להם בטבע ,הנה לא יתכן שיאטר שיר.ירי הסק האנושי קרום ,ואלו
החבטות טחודשות להם טו ^ קחב ,שאם היה הדבר כן ,היר• בכאן
אפשתת לא יצא לפעל כי אם מטן בלתי בעל תכלית ,עם היות שם
כלים טבעיים רבים לריוצאתו אל הפעל והיות תשוקת האנשים בטבע
בר,וצאתו אל הפעל חזקה סאר ,הר .ממאר הבטול .וכבר יראה זר .גם
ק טענין התורר .האלר,ית אשר נמצאה סתפשטת המם ככלל האומות,
שיהיר .חדושר ,טזטן קרוב־ ואם היה העולם קדום ,היה ראוי שיהיה
דיתוזדשותר ,קודם זר ,.אטד אבל הוא ראוי שתרT ,ו קודם זר .הזק אשר
אנחם בו זטן שאץ לו תכלית .וכבר נמצא נם ק בה רוסה לסר,
שטצאנור,ו בחכמות ,והוא שהנטוסים אשר היו קורמים לו! היו חסרים
מאר ,ער שהגיע זר .הנטוס החוריי האלהי במתר שלם שאפשר ,כסו
שיתבאר לטי שיבץ עניט .ור.נר .החלונו לבאר טמנו זר ,בטר .שלא יסופק
בו לאחר מבעלי העיק ,הרי אמנם הוא בפירושט לרברי התורה .וכן נר־אה
הענין נם כן טענץ הלשוטת ,וזר ,שהלשונות יראה טענינם שהם הסכמיים,
לא טבעיים ,מה שאם היו טבעיים כצהלר .לסוס והגערר .לחטור ,ודה
מתחייב אחר משני דברים ,אם שיהיר .הטין האטשי נחלק לטיגים,
מאמר ר חלק א׳ סרק ט״ו
357
לפי התחלף הלשונות ,או שיהיו הלפונות מתחלפים סצד דחחלף
האקלימים .ואולם שיהיה המין האנושי נחלק למינים לפי התחלף
הלשונות הוא שקר מבואר ,לפי שכבר יתחייב מוה שלא ישוב איש
מלשון אחר מדבר בלשון אחר ויהיה נערר הלשון ההיא אשר היה לו
בטבע אחר שהיא מגולה נמצאת במינו ,וזה שקר לפי מה שהתבאר
^ החוש ,וזה שאנחנו נראה אנשים מלשץ אחר ישתקעו בץ אנשי
^1ון אחר ,וישוב זרעם להיות מרבר בלעזון ההוא ויערר מהם לשון
מולירם .ואולם שיהיו הלשונות לפי האקלמים הוא שקר גם ק ,לפי
שכבר היה מתחייב מזה שידברו בטבע בלעזק ההוא המיוחם לאקלים אחד
כל הבאים שם מהאנשים .ועור שלפי האקלים אמנם יתכן שיתחייב
מהירות התנועה ואיחורה בלשון ,לפי ו«חלף טבע אקלים אקלים,
לא רושם השמות והפועלים באלו האותיות הרמת אליהן .ובהיות הענק
ק ,הוא מבואר שהלשונות אינם טבעיים ,ולזה יחויב שיהיו הסכמיים ,
והוא מבואר שכבר יחויב שיהיו המסכימים קורמים ללשק בזמן• ואס
היה להם לשון אחר קודם ,יהיה מתחייב בו גם כן מה שחייבנוהו,
רצוני שכבר יחויב שיהיה הסכמיי ,ושיהיו המסכימים קודם ללשק ההוא
מ .pואין לאומר שיאמר שיהיה להם בזה האופן לשון לפני לשק
אל לא תכלית• וזה כי מפני שכבר התבאר מענק הלשון שהוא הסבמיי,
הנה לא יתכן שיסכימו אומה מהאומות יחד לשנות לשונם ,אחר
שלא יתכן שתהיה שם סבה תביאם אל זה ,והוא מגונה מאד שיאמר
שיסכימו אומה מהאומות יחד ברבר לבטלה ,בל שכן שיהיה זה פעמים
אין תכלית להם בכל אחר מהלשונוח .ועוד שהלשונות לא הורגשו
מעולם משתנים זה השנוי ב1ה הזמן הארוך אשר העתקו אלינו .קורוחמ,
רוצה לומר שיקומו אנשים יבטלו לשונם ויחדשו להם לשון אחר• כל שק
שאק ראוי זה מצר מה שיקרה מההפסד לאומה ההיא מה הפעל,
וזה מ בעבור שיחויב כחכמים שברור ודור שיחברו חבורים וספרים
כחכמות ובנמוסים להשלים בעלי הבריאה החסרה ולהיישירם אל ההצלחה,
אק ספק שהכלל לא יסכימו לבטל הלשון ולמנוע התועלת בספרים
ההם מהבאים אחריהם• הנה אם כן הוא ממאר שאק ראוי שלא יהיה
לשק אחר קורם אלו הלשונות ,והם מחודשים בהכרח כמו שקרם .ואולם
המין האנושי הוא ממאר שהוא מצטרך ללשק להעמיר אישיו ומיניו
הזמן האפשרי ,לפי שהוא מדיני בט־בע ,כי היה המצטרך אליו בעמירתו
לא ישלם אלא במלאכות רבות ,ולזה יחויב שיהיה לאנשי הסריגה
לשק ישאלו מ קצתם לקצת מה שיצטרך להם לקיום גופם ולהניעם
אל השלמות האנושי כפי מה שאפשר .ובהיות העגין כן ,הוא מבואר
358
מלחסווז ה׳
שד!וא רחוק שימצא המין האגושי זטן שאץ לו חבליח מולח לשון ,ולזח יחדב
שיקדם מציאותו ללשץ ז ק שיש לו תכלית ,ומה שיקדם זמן שיש לו תכלית
לטחורש היא מחודש בהכרח* הנה אם כן יהיה הםק האנושי מחורש בםוחלט<
וראוי שתדע כי הפלוסוף הרגיש בזה כלו הת ש מ ה ,ולזה אםר
כספר או תו ת ה שמי ם כי אפשר שחשוב היבשה ים והים יבשה,
ולזה יתחלפו הלשונות והכחיבוח ,דתכן שיהיו נטצאים הספרים ,ולא
ימצא מי שירע לקרא אותם .ולזאת הסבה גם כן יראה הפלומןי
שיתחדשו החכמות האנושיות בבא זח אחר סור זה פעמים אץ
תכלית להם ,כמז שאניר זה בבאור ב מ ה שאחר ה ט ב ע ובזולת
הטקום ההיא מהחכמח מטבעית .ועם כל זה לא תועיל כלום כסה
שלקחנו מאלו הענינים ראיה על חרוש העולם ,תה שהוא רחוק
שחאבר בזה האופן אומה מהאומה יחד• וגם ק הנה אם תאבד בכללח,
לא יתחדש בזה לשון אחר• ואם לא תאבד בכללה ,הנה הנשארים
ירבח בלשונם בהכרח ,אי אם יגלו בץ אנשים לשץ אחר ,הנה ידבח
הבאים אדזריהם בלשץ ההוא ,ולא יתחדש בזה לעוון .ועוד שיחויב
לפי זאת ההנחה שיחמעטו הלשונות תמיר ,ויחויב מזה שלא ישאר כן
אםלשץ אחרבזה הז ק ה א ח ך ש א ץלו תכלית ,וזה שקר .וגס כן חנת
יחויב בלשונות הנשארים שיר.מ סחודשים ,ושיהיו המסכימים קורם להם
מ ק שיש לו תכלית ,ותזויב מזה שיהיה המץ האנושי מחורש כמוחלט,
וזה כי ככר ישלם ממה שאמר הפלוסוף סבת הפסד הלשונות ,לא סכת
הוייחם ,תה מבואר בנפשו .וכן יראה גם כן מענין החכמות ,ווה
שאם הורינו שכבר יפסח הלשונוו /הנה יתיב בלשונות הנשארים שיחיו
לחכמות הנמצאות להם ו ק שיש לו תכלית ,ואף על פי שנודה ששאר
הלשוטח נפסח ונפסח בהפסרם החמזוח אשר המציאום .ועוד שלא
יחויב מהפסרם הפטר החכמות אשר הטציאום ,ווה שאנחנו נראה
בחכמות הנשלטות שהם מתפשטות בכל האומות ,כסו הענץ בחכמת
א ר מ טו ס לו ס ובחכמת ג ליגו ם ושאר החכמות אשר יחשב כהם
שיהיו שלמות ,כמו זה הענין בחכמת ב טלם יום בתכונת הגלגלים,
וכמו שנמצא הענץ מתרחנו החמימה ,עד שלא יתכן באלו שיפסח,
אם לא יפסר המץ האנושי בכללו ,ואמנם חיה זה כן ,כי מפני שהיחה
תשוקת האדם בטבע להשגת חכמה ,כי היא שלמותו והצלחתו ,ישתדלו
להעתיק להם אלו ך aככ nח אל לשונם ,ער שיתפשטו בזה האופן בכל
הלשונות• ובהיות הענץ ק ,הוא מבואר שכבר תהיה מאלו הענינים
אשר זכרנו בור .הפרק ראיה חזקה על שהעולם מחודש ,וזה מסגולת
האמת שתא םסכים לעצמו מכל צר.
מא:ןר ר חלק א׳ פרק ט״ז
359
פרק ששה ע שר
יתבאר בו שאי אפשר בעודם שיפסר.
ואחר שהתבאר מכל אלו הרבריס הקורטיס שהוא סחויב בעולם
שיהיה הווה ,חנה ראוי שגחקזר אם אפשר בן ר.הפםד ,אם לא /ולזה
גהקור חחלה מה הם סבות ההפסר.
ונאמר שההפסר הטבעי יהיה לרבר הנפסד בטבע מעד החמר ,לא
מער העורר ,.כי העורר .היא אשר חשחדל לשמור טעיאות הנטעא
בעל הצורה כסי טה שאפשר ,כמו שהתבאר כטבעיות• ור.הפסר הזה
יהיה כאשר יגברו הבחזת הטחפעלות על הפועלות ,ווה אמנם יתכן
שיפעא לכר ברכר שיש לו הפך ,או הוא עם זה טורכב מר.פכים ,כי היה
טדרך החסך שיפסד הסבו .וכאשר התישב וה ,ור.יה טמאר שאץ
לגרם השמיטיי הפך ואינו מורכב טהפכים ,הוא מבואר שאי אפשר בנרם
השטיסיי שיפסר ,כי אץ לו מער החומר סכת ההפסד ,ואץ מררך ר.עורת
שתהיה מפסרח ,אבל היא אשר חתן הטוב והשלמות לרכר בעל העורה
כפי מה שאפשר ־ וכאשר היה הגרם השטימיי בלחי נפטר ,הוא מבואר
שאי אפשר בעולם שיפמר ,כי הגרמים השמימיים ישפעו בכאן
מה שישלימו בו אלו הר׳ויוח מה שהתטירו נמעאים ,ולזה היה וה
המעיאות השפל גם ק כלתי גפסר.
וככר יספק טספק ויאמר שמזה המופת יתבאר שאץ העולם גפסד
כטבע ,כי אין לו סכות הר.פםר ,ומה שאץ לו סבות ההפםר אי אפשר
שיפסר־ אבל סח זה ימנע היותו נפסר בכוגוז ורעון ,כסו שהונח הווה
בבועה זרעון ,וזה שהדבר כבר יססר ברעץ ,ואם לא יחן טבעו שיססך
כעת ההוא ,הה שחאוק יפסיד החיבה כאשר ירעה ויעשה ממנה כסא
ונאשר כי סה שהוגח מההוייה הרצונית אשר לא חאות לפי הטבע
חייב אוחו סה שנמעאחו סענץ הככבים ושאר מה שבשמים ,עואי
אפשר החהמחו כי אם אל הרעץ ,ואולם ההפסד לא יכתחנז דבר
להניח אוחו אם לא יחייבהו הטבע .ועור כי ההוייח היא מה שדרכו
שיינרזס לפועל ,ואין הענץ ק כחפסר ,כמו שהתבאר בסה שקרם .ועוד
כי כאשר חקרנו בהפסר אשר יחיה בזח האוכן ,נמעאהו אס לבה]
אל חטוב והשלמות ,אם למץ אל ההפסד וההשחתה ,כמו שזקרה
זה לקעח האנשים רעי התכונה שישחיחו הדברים בחמתם להגקם בו
סאויבהט ,או להיותם שמחים בהשחתה מפני רזע תכונתם ,ואשר
יחיה לבוץ אל הטוב ור.שלטוח יהיה באחר משני פגים ,אם שיפסיד הדבר
לחח לו עורה יותר שלטה ,או שיפסרהו לעעזוח ממנו מה שיעטרך
360
מלחמות ה׳
אליו יותר* והמשל שכבר יח Tהאומן הגביע ,כאשר היחה תמונתו
בלתי נאותה ,לעשותו כתמונה אחרת מתר שלמה ,או לעשות ממט
כלי אחר מתר נככר מהגכיע ,וכבר יתכן שיחיך אוחו לעשותו ממנו כלי
פחות סמנו ,ספני היותו צריך אל הבלי ההוא מ ה העת .ובאשר היה
זה בלו סכואר מענין ההפסד המגיע ככונה ורצון שהוא יהיה כהכרת
לאחר מאלו המנוח אשר קדם זכרם ,חנה כאשר יחכאר שאץ דבר
מאלו הסכות אפשרי נשם יחברך ,יתבאר שאי אפשר בעולם שיהיה
נפסר בכונה ורצק .וזה ממה שיתבאר כקלות ,וזח שאין ראוי שניחס אל
השם יחכרך הפועל המנונה אשר יעשוהו פחותי האנשים שיפסידו לכוץ
אל ההשחתה וההפסר ,אכל גמצאהז פועל הטוב והשלמות בתכלית
מה שאפשר .ולא יתכן שיכעס ,בי אין לו סכות בכעס .וכן לא יתכן
שיעשה זח לתקם מהאויב ,וזה ממה שלא יצטרך אל באור למעיץ מ ה
הספר .וכן נאמר שאי אפשר שיאמר שיפסר השם יתברך זה העולם
לעשות ממנו עולם אחר מחר שלם ,שאם היה הדבר כן ,הגה לא
אשער מה הסבה אשר מנעחהו לחח לו זאת הצורה בהזימ אוחו,
האם שס מונע ימנעהו ,או התחדש לו יריעה ,הנה זה כלו מבואר
הבטול נשם יתברך ,וזה שאי אפשר שחחחדש לו יריעה ,כי אם היה
אפשר זה ,היה משתנה בעצמותו ,וזה שקר .ואי אפשר שיונח שם גם
כן מונע ימנעהו ,כי הוא כתכלית העוצם ור%כולח לחח מהטוב והשלמות
לנמצאות מה שאפשר ,חה מבואר למי שעיץ בדברים הטבעיים
ובאו^ תכלית העוצם והיכולת אשר ימצא בבריאתם לחח להם מהטוב
והשלמות כתכלית טח שאפשר .ובכלל הנה אם היה שם מונע ,הנה
יחיה זה אם מצר החמר ,או מצר רבר מחוץ .ואי אפשר שמנח מצר
החמר ,שאנחנו נמצאהו מושל עליו ומניע אוחז אל כל אשר יחפוץ,
ער שכבר ישלים מ מה ש<!פשר שיהיה מ ההויות .ואי אפשר גם כן
שמנח זה מצד רבר מחוץ ,שאם היה זה כן ,הנה לא יתכן שיהיה
אלא כשיחיה למונע ההוא שולטנוח ושררה על השם יתברך ,ויכריחהו
^ןשוח העולם כאופן שלא יהיה מ מהשלמות טח שאפשר ,כי אין
השם יתכרך בעל נשם שמכל אחר למנוע אוחו מעשוח מה שירצה,
בסו שאפשר זה באדם שיאסח ידיו ,ררך משל ,דמנעוהו סעשוח
פעולתו• ואם היר .לאחר שולטנוח עלמ ושררה ,הנה אי אפשר,שמזיר.
גשם ,ולא בעל גשם ,כי יחיה הנמצא החמר מושל על הנמצא השלם,
ואין בכאן גס מ צר יהיה אפשר בו לגשם או לבעל גשם למנוע
פעל הנכרל ,ולזרז יחויב ,אם היה אפשר זה ,שיהיה המונע ההוא
שכל נברל .זלא יצוייר שיחיד .זר .הפעל ממנו על צד האונס וההכרח,
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק ט״ז
361
אכל על צר התשוקה ,כאלו תאמר שישתוקק השם יתברך אל הנטום אשר
בנפש השכל ההוא תשוקה תמנעהו משיחרש מה שאפשר שיתחדש
טהנמום אשר כנפשו ,וזה דכר טכואר הנטול ,רוצה לומר שלא יהיה
תשקת השם יתברך אל טה שהוא יותר נככד ,עם מה שנראה מהשלמות
בפעולותיו .ועור שככר יתחייב מזה שיהיה השם יתברך מורכב משני
אלו הנמומים ,כי כל אחר מהם מושכל אצלו כהכרח לפי זאת ההנחרא
זיחיה השם יתברך הרכה בפעל ,כי אץ בכאן רבר ישים אלו הנמוסים
אחר במטפר ,כי אינם מתאחרים כשיהיה קצתם שלמות לקצת ,וזה
מבואר מאר .ועור שאם היה הענץ ק ,הנה ישאר זה העולם החמר
לנצח ,כי אץ בכאן רבר יפטיר המונע ההוא ,כי אין לו מכות ההפםר.
והוא מבואר נם ק שאי אפשר שנניח שיפמיר השם יתברך זה העולם
לעשות ממנו מה שיצטרך אליו יותר ,כי אץ פעולת השם יתברך להשלים
עצמו ,אכל להשלים הרכר המתפעל ממנו־ ולוה הוא מבואר ,שאם ר,יה
שיפסיר השם יתברך זה העולם ,הנר ,יפסידהו לעשות ממנו עולם אחר
יותר שלם ,וזה רבר ככר התבאר שהוא שקר .ועור שאם היה השם
יתברך מפסיר זח העולם לעשות ממנו עולם אחר ,הנה יר,יה בהכרח
העולם הר,זא כמו זר ,העולם ,ויר,יד ,הרבר הווה ממה שר.וא כמוהו בכל
הפנים ,וזר .מבואר הבטול .ואולם שר>וא מחויב שיהיה העולם הר,וא
כמו זו! העולם הנה זה מבואר ,וזה כי אץ בכאן תנועות טבעיות
זולת אלו אשר בעולם הזה ,ומר.ם יחויב מציאות היסורות והמורכב מהם.
ובכלל הנר .אם היתר .שם תנוער״ הנר .בר,כרח שתר,יה ישרה או םכוכית•
ואם היתר .ישרה ,יחויב שיהיר ,מעלר ,ומטה ,זיחוייב מזה המצא הגשם
המתנועע בסבוב ,כי הוא המחרש המעלר .וווםטה• וכאשר נמצא ,הנה
כבר יחדב שימצאו היסוחת ור,מורכב מהם ,וכזה היא מבואר שאם
היתר ,שם תנוער ,סנובית ,שר,וא מחזיב שימצאו שם היטודות והמורכב
םר,ם • וכאשר היר .זר ,כן ,הוא מבואר שאי אפשר שיפסר זה העולם
לא מצר הטבע ולא מצר המנח ור,חוון .ומזר ,הביאור מינו יתבאר
שאי אפשר שיהיר .לפני זה העולם עולם אחר ,שאם היה זר ,כן ,לא
היד ,אפשר כעולם הר,וא שיהיר ,נפסר .ובכאן התבאר שר,עולם הוור.
פעם אחת לבד ,ושהוא בלתי אפשר שיפסר ,ולזר ,הוא ממאר שהמאמר
כשיהיו שם עולמות אין תכלית למספרם ככא זה אחר סור זר ,הוא
שקר .וכבר יתבאר גם כן כטולו מפנים זולת אלו ,מה שאם היר.
הענץ ק ,היו הזמן ור,תנועה כלתי כעלי תכלית ככמות ,וזה ממה שר.תכאר
בטולו .ועור שאם היה זה ק ,היה מהתנועות הנכרכות זמן מחבק
ונצחי ,וזר ,רכר בלחי אפשר ,כמו שבאר הפלוסוף.
362
פלחסות ה׳
פרק שבעה עשר
יתבאר מ ^>יד מיתה הדיה העו^ס.
ואחר שהחבאר שהוא טחמב שיהיה העולם המה ,ושהוא בלחי נפסר,
ושהוא בלתי אפשר שתהיה הוייהו סעזלם אחר גמ 3א קודם לו ,הגה
ראוי שנחקור איך יתכן שתהיה ואח ההוייה,
וגאטר שלא ימנע העכין בזאת ההוייה מחלוקה ,חח שהיא חהיר.
פהכרת אם יש מיש ,אם יש מאק .ואולם אם הונחה יש מיש ,הנה
ירטה שיחויב שיהיה לחמר ההוא אשר נהיה טמנו העולם עורה ס ח,
כי אנחנו לא גטעא החמר רק מעורה* וכאשר היתר .לו עורה ,הנר.
בהכרח שחהיעה לו חנועוח ט ח ,ואי אפשר שנניח לו כמו התנועות
הנטעאוח כזה העולם ,לפי שאם היה הרבר כן ,היח לפני העולם חזה
עולם אחר ,וזה רבר כבר המח שהוא שקר* הנה אם ק לא ישאר
אלא שתהיינה לו הגועות בלחי כעלות סרר ,ולזה הוכרח א פ ל ט ו ן
שיאטר שהעולם גתהחה כששב מהערר הםרר אל הסרר.
נהנה כאעזר הונח הענק כן ,יתחייבו ספקות עעוטוח אין המלט טחם.
מ ה ם ,כי ספני שהמ שם תטעות הם בהכרח סמכיוח ,או ישרות,
ואיזה טהם שחטעא ,יחויב שחטעאנה חאחרות ,כסו שקרם ,ולוה יחויב
שדרה קורם זה העולם נסעאים היסודות והגרם השמיטיי־ ובהיות חענין
כו ,הנה יחויב אם שיהיה העולם הוא בעינו נמצא קודם הזיו ,וזה
טמאר הכטול ,כסו שקרם ,או נאמר שהעולם ההוא היה נמצא כאו^
שלא יתכן שישלם בו הסרר והיושר הנכזצא בעולם הזה ,ולא יתכן וה
אלא כשיונחו היסודות נטצאים והגרם השטיטיי נמצא ,אלא שאק כנרם
השטיטיי טה שישלם בו הסדר והמשר הנטצא באלו הדברים ,תה אם
בשלא יהת שם ככבים שוטרים היסודווז בסרר ויושר ,או שלא תחיינה
תנועוחיחם באוק טהמהזרוח והאיחור והנטייה שישלמו בו אלו הנמצאות
השפלות ,או יהיה וה להחק^ אלו הסכות דור ,ר* ל שאין שם ככבים
ואין שם גם ק התנועות באופן שיצטרך להשלמת מה שבכאן• חח שאם
היה נםצא כגרם השט״טיי טה שישלם בו הסדר והיושר ביסוחח ,וחיו
היסודות נטצאים ,היח מחויב שימצאו מהם אלו הנמצאות אשר יתחדשו
טערוב היסודות והטזנם ,וזה הפך מה שהונח ,ולוה יחויב ,אם היה
הענק כמו שחונח ,שלא יהיה כס־ם השטיטיי נמצא סה שישלם כו הסדר
זחמשר באלו הנמצאות השפלות .אלא שבאשר חונרז חענין ק ,יחויב
שיפסח חיטוחת ההם ,ולא די ה שם טה שיתמה אותם אחר זה מ ה
הזמן הארוך שאק לו תכלית .חה כי טפני שלא היה כגרם השמיטיי
סאמר ז׳ חלק א׳ פרק י״ן
363
סר .שישמור השמי והסחר והיושר בהם ,חויב שיגבר אחד מההפכים על
הנשארים מהיסוחת דפסירם כמשפט כל הפך שמפס Tהפכו כאשר יגבר
עליו ,ולא יהיו היסו! וח נמצאים כלל בחלק מחלקי הומן ההוא הבלו^
חכליתיי ,אבל ימצא אחר מהם לבר ,והוא הגובר* ואם היה הגובר הוא
חיסור הקל ,כמו שיראה שיחויב וה מפני החנועה המהווה אוחו חמיר,
הנה יהיה היסור הקל במקום השפל ומן אין תכלית לו ,וזח מגונה מ אי,
עם שהוא pהשקר שיהיו היסודות נמצאים לבטלה וסן אין חכליח לו,
כי מה שזה דרכו יהיה מציאותו מעט ובמעט מהומן .ואולם אמרנו
שיחוייב מזה שיהיו היסוחח לבטלה ,כי חוא ממאר שהיסורוח חם
נמצאים בעבור מה שהורכב מהם ,ועוד שכפר יחויב מזה שלא תהיה שם
תנועה בעולם היסורות ,כי לא היה שם כי אם יסור אחר ,והתנועה לא
תהיה שם אם לא במציאות הקל והכבד ,כמו שהתבאר מדברינו במה
שקרם במאמר החמישי מוה הספר ,ווה הפך מה שהניח אוחו אפלטון,
כי הוא הניח הרברים אשר מהם נההווה העולם מתנועעים .ועור שככר
יחויב מזה שתהיה תנועת הגרם השמימיי ההוא לבטלה ,אחר שלא
יתחדש ממנה דבר בעולם היסודות זולתי הפטר לקצת היסודות מפגי
התגבחתה אחר מהיסודות ,תהו המתרנחל שבשקרים ,רצוני שתהיה
בכאן מתנועע הגועה בלחי בעלת תכלית בכסות לא לשום חועלת
אבל ליגיעה ועמל .ועור שהתנועה ההיא הסבוביח יחויב שתהיה
התחלת ציור ,כי אץ שם דבר מטנו תהיה ואת התנועה ואליו ,ואין וה
הציור רבר אלא שיושפע טמנה שפע מה בנמצא השפל ,כי זאת התנועה
אי אפשר שיגיע ממנה הועלת לגרם השמיסיי ,ויתבאר ממה שקרם
שזה המניע צריך שיהיה נבדל ,לפי שהתנועה ההיא תהיה תמיר מציור
אחר במספר ,והוא בתכלית הבטול שנאמר שיהיה בכאן מגיע נבדל יניע
לתכלית מה ,ואץ לו כלים שישלם מטנו זה התכלית .ואם הנחנו שיהיה
לגלגלים ההם קצת הכלים והתנועות אשר יעזלטו בהם אלו חנטצאות
השפלות ולא יחיו להם כולם ,ולוח לא ישלם ברם הסדר והיושר באופן
שלם ,וזה יהיה בהכרח כשיהיו שם ככבים טה ,הנה יתויב בהכרח בבמו
המופתים הקורמים אשר חייבנו מהם חויח וה העולם שיהיה העולם
ההוא הווה ,ושתהיה התחלת חחשו מיוחסת לרצון הבורא ,ואם היה
זה כן ,יהיה שם מהשם יתברך עזלם אחר עולם ,חה כבר התבאר
שהוא שקר .ועוד שכבר יחויב מזה שיהיו הז^ והתנועה בלתי בעלי
תכלית בכמות ,וזה רבו* כבר התבאר שהוא שקר .ואם אסר
אומר שאפלפזון לא ירצה בכאן מא ת התנועה הבלתי בעלה סרר
שיהיה לחסר המתנועע צורה תגיעהו ,אכל יתנועע טעצטו תנועה
364
סלחטות ה*
מסלבלח• אמרנו לו שזוז גם כן מבואר הנטול ,וזה שכבר החב«•
כםסר ה שמע שאי אפשר שיהיד• החמר מניע עצמו ,אבל יחויב שיהיה
לו מניע.
וכאשר התבאר שהוא שקר שתהיה הוייח העולם יש מיש על זה
האופן ,הגה ירמה שלא תשאר אלא שתהיה הדיתו יש מאץ .והגה ירמה
שיהיה זה אפשר מפגי מה שגראוז אותו מכל מה שיתחדש שהוא יש
מאין ,במו שזכרנו במה שקרם• אלא שזה חרמוי כאשר הושתכל בג
לא התבאר ממט שיהיה אפשר שיהיה הגשם מלא גשם במוחלס ,בי
המתחרש על זח האופן ר,ם צורות לא גשם .ובכלל הנה הצורה תחן
דומה למה שבעצמה ,ולזה תתן הצורות ,בי הצורות הם כלם מושכלות.
אך איך יתן הגשמות ,מי יתן וארע .ובכלל הנה אנחנו נראה בכל הווה,
היה המה בטבע או במנה ורצון ,שלא יתחרש בו רבר זולת הצורה,
אבל הגשמות לא יתחרש בוזם בלל ,ולזה היה שיהוו הטבע והמלאכה
דבר מדבר .וכן ימצא זה במה שיתחדש מההזרמן והקרי ,ולזה הוצע
בחכמה הטבעית על שהוא מבואר כנפשו שלא יתהור .דבר מלא רבר.
והנה הצורה גם כן אין לה הוייה בעצמותה ,אכל יתהוה המורכב טהחמר,
והצורה מדבר לו אפשרות מה לקבל זאת הצורה .ולזה הוא מגואר
ש ^6יתבאר מזה הדמוי שיהיה בכאן גשם הווה בעצמוחו מלא גשם.
ועור שכאשר הונח הענין ק ,הגה יחויב בהכרח שיהיה הרקות נמצא,
והוא ממה שהתבאר בחכמה הטבעית שהוא שקר .ואולם שוצא מחויב
מזאת ההנחה שיהיה שם רקות הוא מבואר מאר ,וזה שלא ימנע קורם
הויית העולם כרחקים אשר בהם נמצא העולם משיהיה אפשר שיהיה
בהם גשם ,או יהיה מחויב ,או נמנע .ואולם אם היה מחויב ,לא סר
היותו ,ויהיה אם ק העולם נמצא קורם הויו ,וזה שקר מבואר .ואם היה
נמנע ,היה בלתי אפשר שיצא לפעל בעת מהעתים ,ואם הוא אפשר,
הגה יהיה המקום ההוא רקות ,בי גדר הרקות הוא שהוא מקום פנוי
מגשם ,והוא אפשר שיהיה מ גשם• ובהיות הענין כן ,הנה יהיה שם
רקות קורם הוית העולם .ועוד כי מפני שלא היה במקום ^ א טבע
ישים בו אפשרות ,לר.יות מ גשם תתר ממר .שימצא מזה לשאר הפנוי
אשר הוא חוץ לעולם ,הנה היד .אפשר בהם על יחם אחד שיתהווה
בד.ם הגשם ,כי אין בין חלקי הפנוי ההוא חלוף יחייב האפשרות לאחד
מהם ,ולא לאחר ,כי הוא כולו הערר מוחלט־ ובהיות הענץ כן ,הנר.
יהיר .שם נמצא רקות אץ תכלית לו גם אחר הויית העולם ,תר .כתכלית
הבטול .ועור כי ככר ישאל שואל מר .הסבר .אשר הביאר .שימציא
השם יתברך אח העולם הזר .מה החלק מהפגוי הד.וא אשר הוא נמצא
מאמר י חלק א* סרק י׳׳ז
865
מ ,ולא המציא אוחו באחר משאר חלקי ר « aי ההוא ,והנה יראה שהעורח
הנבדלת לא יגיע פעולתה במקום מיוחר ,וזה מחויב בה ,ספני שאינה
במקום ,אלא נמצא שתגיע פעולתה באיזה מקום שיהיה מובן לקבל
חוויו ,ולזה תמצא שישפיע השכל הפועל לאלו הנמצאות מה שישפיע
^aיזה מקום שיהיו נמצאים• ובהיות הענק בן ,והיה הפנוי בלו מקבל
רצוי הסבה הפועלת על יחס אחר ,הנה יחויב שיושפע ממנה גשם
בכל הפנוי ,ויהיה נמצא גשם אק תכלית לו בפעל ,וזה מבואר הבמול.
ובכלל הנה לא יתהוה רבר במקום מיוחר אם לא מפני שהחמר שהתהוה
סמנו הוא במקום מיותר ,או מפני שהפועל אותו הוא במקום ,או להתחבר
שתי אלו הסבות יחר־ ור&של כי האיר יתחרש ממנו המטר בזה המקום
מצר היותו מ ח המקום ,ולא יתהוה הבית מראוק הבונה בוה ר&קום,
אלא מפגי המת ראובן והרבר שיתהורי ממט הבית בזה המקום ,ולא
תתהוה זאת הצורה ההווה מ ה המקום אלא מפגי שיהיה המקבל
אותדי בורי המקום• וההבדל בק טרי שהפועל אותו הוא במקום ממדזר
ובץ טרי שהפועל אותו איט במקום ממחר ,כי הפועל שהוא במקום
ממחר לא יתכן שירייה טמנו פעל בעת אחד כי אם כמקום אחר במספר,
וריפועל שאינו במקום יתכן שיהירי טמנו פועל בעת אחר במקומות
רבים ,כאשר־ היה טי שיובן לקבל רצויו .וכאשר החישב זה ,הוא מבואו•
שכאשר הונח העולם ריוורי יעו מאק ,לא יהירי בכאן רבר יחייב שיהיה
במקום מיוחר ,לא מצר הפועל ולא מצר מה שיחריורי מ העולם ,ולזרי
יחויב שיהיה בכל המקומות הפנוי ההוא שאק תכלית לו על יחס אחר,
או שיהיה שם במקום העולם לבד הוא במקום הוא אשר חייב שתהירי
זאת הדיויירי במקום ממחר .ואם היה הענק כן ,הנרי יחויב שיהיה שם
גשם ,כי מרי שהוא בטקום הוא גשם בהכרח .ועור כי העולם לא
ימלט קורם ר.ומ אם ^יי רי מציאותו מחויב ,או נמנע ,או אפשר•
אבל אם היה מחויב ,לא סר היותו ,ואם היר .נמנע ,לא יתכן היותו,
ולוה יוזויב שיהיה מציאותו אפשר■ אבל האפשרות הוא ממה שיצטרך
אל נושא ,הנה אם כן יחויב שיהיר .שם נושא הוא אשר היה בו
אפשרות לקבל הוייה הרצונית אשר התבאר חיובה ,ולזה יחויב שתהיה
זאת ההוייה יעו מיש ,ווה הפך מה שהונח .ועור כי הפועל הראשון
יחויב היותו פועל בכח זאת ההוייה קורם חרוש העולם• ולפי שהטצטרפים
הם נמצאים יחר ,הנה יחויב ,כאשר היתר .העלה עלה בכח ,שיר.יה
המתפעל טחפעל בכח• ואולם הטחפעל בכח הוא גשם ,הגה אם כן מה
שיחויב שיהיה שם גשם קורם הויית העולם .ובכלל הנה המאמר
כשיהיה גשם הווה מלא רבר הוא מבואר הבטול ,כי לא יתכן שתהיה
366
מלחמות ה׳
לגשם הוייר .כלל כמח שהוא גשם ,כל שכן שיחהור .מלא דגר בסזחלם,
ואמנם יחחוה הגשם לא כסה שהוא גשם ,אבל כסה שהוא בעל צורות
םה יתחדשו בו .והוא מבואר שאי אפשר לנו לצאת מאלו הספקות,
ספני מה שהקדמנו שהוא מחויב שימצא מן ההבדל בין ההוייה הכללית
וההדיה החלקים ,כי אלו הדברים כלם הם מחויכים להווה במה שהוא
הזוה ,היה חחשו מהרצק אז מהטבע ,לא להווה בחלק במה שהוא
המה כחלק ,ווה מבואר כנפשו מעגק אלו הספקות• ואם אמר אומר
שככר נצא מאלו הספקות בהקדמה אשר וכרה הרב ה מו ר ה ,והיא
שטבע הנמצא בעת הות הוא זולת טבעו אחר הויו ותשלמו ,ולזה לא
יע Tהמציאות על מה שהיה קורם הדו• אמרנו לו שהמחויב מזאת
ההקרמד .חיוב אמתי הוא שמה שהוא נמצא בור .המציאות מפני היותו
בוה התאר אשר הוא מ הוא בלחי מחויב שימצא לו קורם המחו
בור .התאר• ואולם מר .שחויב בו מפני היותו נמצא באי זר .תואר
הזדמן יחדב שיר.יר .נמצא בז כעת הדו .ודיוא מבואר שהרבה מאלו
הספקות חויבו מזולת הבטה אל החאר אשר וה המציאות בו ,ולזר.
ישאר עם ואת הר.קדםר .הספק הקודם בהם .וכבר הודעמך שהרב
ה מו ר ה לא לקח זר .הדעת אלא להמלט םד.םפקות אשר יחוייבו למי
שיניח העולם מחודש באופן שהניח אוחו אפלטון ,כמו שיראה ממה
שטען עליו הפלוסוף ,לא שיחויב זה מדעת ר1aרר ,.כי כבר וכר הדב
המורה .שאם יתבאר דעת אפלטון כמופת שהוא ראוי שיאמן ,שד.וא
בלחי חולק על השרשים רטוריים ,אלא שהוא םסכים להם• ואם היה
דעת תורתנו הוא שהעולם המה יש מאין ,לא יצדק וה המאמר• ומזה
יתבאר לה שדעת תורתנו הוא שהעולם הווה ,אבל לא יחויב ממנר.
שתהיה ההדר .יש מאין במוחלט ,אבל בחיי יראה מדברי החזרה בכל
!־.בריאה שד%א יש מיש מלח העולם השכלים• והוא אשר בו אמר
בבריאתו י הי אור ,ואולם חרקיע נחר.ור.מהמים ,כאמרו י הי רקיע
בחזך ה מי ם ,ושאר כל הרבדים שוכר בבריאת העולם מבואר ברום
שבריאחם היתר .יש מיש ,אמר ת ד ש א ה א ר ץ ,ישרצו ה מי ם ,
תוציא הארץ ,ויצר ה׳ א לחים אח ה א ד ם עפר מן ה א ד מ ה .
תה יתבאר ביאור שלם בנורת השם במר .שיבא .ואולם הרב המורד.
אמר שור .הדעת הוא פנת חורחינו ,לחשבו שמה האופן נצא מהספקות
אשר ספק הפלוסוף על מי שיאמר בהדיח העולם ,ולוה הקדים ואח
ההקדמה ,ואמר שכבד בנאד .לחומה סביב התורר .מונעת כל משליו
אק אליה .והוא מבואר שכבר נחשוב לצאת מאח ההקדמה מכל אלו
הספקות אשר זכרני כשנתחייב ממגר .שה שלא יחויב ממנרי חיוב אמתי,
מאסר ר חלק א' פרק י׳ז
367
ועוד שזאח ההקדמה כאשר לוקחה כאופן כולל ,לא הגיחה לגי עיין
כהויית הנם 8א ,ולוה סוהרה לגו העדן אחר הויו• ואם הד3ר כן ,הנה
לא יהיה לגו הועלה כהנחה העולם מחודש לקיים אמוגת המופחים
אשר בעכירם היה ההכרח לןזאמין שהעולם מחורש ,כמו שזכר הרב
המורה ,חה שהמופהים היו אחר הוייה העולם נמצא ,ואם לא יהיה
אפשר אחר הוייה העולם אלא מה שיחייכהו טבע הט3יאוח ,כמו
שיראה מזאה ההקרסה ,הנה לא יחיה דרך לאמונה חטופתיס .וכבר
יצאנו סכונהיגו ,אלא שהכריחגו לזה שלא יהשדנו המעיין כדברינו
שנחלוק על ר^ורה בחלקנו על 1ה הרעת ,תכרגו הספקות הנזפלוה
פז מצד העיון .וככלל הנה כמו שאסר הרב חמודה איוה דעה שיתבאר
חיוכו כמופת הוא ראוי שנאמק כו ,ואפילו דעה הפלומוף אם היה
שיהבאר בטופה ,היה ראוי שנאמין מ ,ויפורש מה שבא כהורה שיראה
שהוא חולק עליו כאופן מסכים על האמה.
ונשוב אל כוגתינו ונאמר ,כי מפגי שככר היה מחוייב כזאת ההוייה
אשר התבאר חיובה במופתים רבים ,שתהיה אם יש מיש ,אם יש מאץ,
וכבר התבאר שאי אפשר שתהיה באחד מאלו הפנים ,הנה לא ישאר
אלא שתהיה יש מאץ מצר ,ויש מיש מצר .והנה זאת החלוקה היא
אשר נעל&ת מהקרמונים .ואולם היותה יש מיש רא שתתה מנשם־י
ואולם העתה יש מאק היא שתהיה מגשם נעדר כל צורה .והוא
מבואר שבזה האופן יוסרו כל הספקות אשר ספקנו על אלו שתי הדעות,
חה כי מה שיחוייב מהספק לאפלטק לפי מה שזכרנו הוא מפני נ»7
שהיה מניח לזה הגשם תנועות מה ,ואולם כאשר הנחנוהו נעדר
מצורה ,יסורו כל הספקות ההם ,כי מה שזה דרכו לא תהיה לו חנועוע
כי החמר לא יגיע אח עצמו .ומה שיחוייב מהספק למי שיניח הויית
העולם יש מאין כמוחלט אמנם חויב מפני שלא הניח לזאת ההויה
נושא ,זאמנם כאשר הנחנו לזאת ההוייה נושא ,יסורו בל הספקות.
ואולם איך תצוייר זאת ההוייה ,הנה לפי מה שאומר ,והוא שזה
הנשם אשר ממנו נהיה העולם שם השם יתברך קצתו שומר תמונתו,
והוא הגשם השמימיי ,וברא בו הככבים והגלגלים אשר יניעום כאופן
שמשפע מהם מה שיצטרך להשלים מה שככאן ,וקצתו נשאר בלחי
שוטר תמונתו ,והוא מה שבין גלגלי הככב האחד לגלגלי הבכב השני,
ובקצתו שם טבע אל שיהיה מ אפשרות לקבל כל הצורות ,והוא החמר
השפל מפני הצורות היסודיות אשר ברא מ ,והכח אשר נתן ליסודות
להשתנות קצתם אל קצת ולהתמזג קצתם עם קצת ,כי מה מכן וה
החמר השפל לקבל כל הצורות .וחנה יראה כי זה הגשם היה קודם
368
מלחמות ה'
בריאת העולם כלתי שוטר תמונתו מסנים .מהם ,כי היה שמירת
התמונה הולך במדרגת העורר! והשלמות אל העדר שמירת התםונה,
זלזה תמעא כבעלי נפש כלם שהם שומרים תמונתם ,ומה שיהיה טד&
מתר רבק כחיים ,היה יותר אמתי כשמירה התמונה ,כגון הענין כככבים
וכגלגלים .ומהם ,שאנחנו נמצא מה שאין לו עורה מהגשמים כלתי
שומר תמונתו ,והוא הגשם הכלתי שומר תמונתו אשר החכאר שהוא
נמצא בק הגרמים השמימיים ,ואולם היה אפשר לשם יתכרך שיתן
לחמר אחד בעינו צורות מתחלפות אן הכנות מתחלפות מפני היות
זאת ההוייה רצונית ,ובזה האופן היה אפשר שיהין הככבים מחחלפי
הטכעים כמה שיושפע מהם באמצעות זהרם ,עם היות חמרם אחר
בעינו כמו שקרם .ובכאן התבאר כי התחלת כל החסרים היא אחת
במםפר ,כי הנשם הנערר מכל טכע לא יתכן שיתחלפו חלקיו קצתם
לקעת־ וראוי היה להיות כן ,יזה שכמו שהתחלת העורות כלם היא
צורה אחת כמספר ,כן ראוי שתהיה התחלת כל החמרים חומר אחר.
ולזאת המכה חייכו קצת הקודמים שיהיו בכאן שני אלוהות ,לחשבם*
שיהיו ההתחלות החמריות שתים ,והם החמר השפל והגרם השמימיי.
ואץ ראד שיחשב עלינו שנרצה באמרנו מה הנשם שנהיה ממנו העולם
שהיא בלתי שומר תמונתו שתהיה לו תנועה מה יתכלכל כה מצב חלקיו
ז״!זוכ מעבם קצתם מקצת כאופן אחר ,כי זה המאמר יהיה סותר
נפשו ,אכל אמנם נרצה שהוא נעדר הטבע אשר ימשך טמנו לגשם
שמירת התמונה.
פרק שמונה עשר
נר,יר ני הרבה סהספקור .ד.נו«לות כר.ו«מ חע^ם.
זראוי שנחקור ככאן בספקות מה יתחייבו מזאת ההוייה אשר התכאר
חיוכה ,כי כזה תשלם לנו הידיעה האמחיח כה ,רצוני כשלא יעזאר בה
ספק ולא רחייה,
ואולם הספק ה רא שון הוא שכבר יחויב מה הגשם אם שלא יותיר
ממנו רכר כשנהיה ממנו העולם ,או שיותיר ממנו ,ואם היה שיותיר
ממנו ,הנה יהיה המיתר ההוא לבטלה ,וזה שקר לפי מה שיחשב.
זאם אמרנו שלא יותיר ממנו דכר ,הנה לא ימלט אם שימצא מעצמו
כהרי התמונה ,או שיהיה בתמונה אחרת ויהיה השם יתברך הניע
חלקיו ושם אותו כתמונה כדורית .ואם אמרנו שיהיה מעצמו כדורי
התמונה ,כמה אני תמה איך קרה כזה הנשם שיהיה כדורי התמונה,
»הנה אץ לו טכע מהטכעים ,כמו שהתבאר מעניינו• ולזה הוא מבואר
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק י״ה
369
?זאץ לו טבע יחייב לו הכדוריות .והוא רחוק ׳שתגיע לו זאת התמונה
השלמה שבתמונות במקרה ,עם שהוא רחוק גם כן שיסכים גורל זה
הגשם לגורל שהיה ראוי לעולם ,וזה שכבר יראה שגורל העולם אי
אפשר שיהיה יותר גחל ולא יותר קטן מהשעור שהוא נמצא בו ,ווה
שהגודל אשר לאחר אחר מהדברים הטבעיים הבעלי נפש הוא מוגבל,
כמו שזכרנו במה שקרם• ואם היה שיהיה לו רוחב מה בזה השעור,
הנה זה לו מפני טבע האישיי ,לא מפני המניי .ובהיות הענין כן,
הוא מבואר שאם היו היסודות יותר גחלים ממה שהם ,או יותר קטנים ,
לא יתכן שיהיה נמצא בדברים אשר בכאן מה שיצטרך לחם להשלמת
מציאותם ולשמירתם .חה שאם ר.מ יותר גחלים ממה שהם ,הנה יקבלו
אלו הנמצאות רושם מחגבורח אחר אחר מהיסודות בתקופות אשר יגבירו
אותם יותר מן הראוי• ואם זדו יותר קטנים ממה שהם ,לא יקבלו אלו
הנמצאות אשר בבאן מהם הרושם הראוי בעת הגברתם .ובזה ותבאר
שאץ ראוי בגלגלים ובככבים שיהמ יותר גחלים ממה שהם ולא יוחר
קטנים ,אבל זה בהם מחר ראד ,כי אין להם טבע אישיי יתכן בו שיחיה
לאישיהם חחב בכמות .ולזה הוא מבואר שאם היה בכאן עולם אחר,
היה ראוי שיהיה מסכים לזה העולם בשעורו ובכל הענינים הנמצאים
בו ,כי אין ,דרך משל ,לגלגלי חשמש ,אם היה נמצא בכאן יותר משמש
אחר ,טבע אישיי יתחלפו בו ,וכן הענין בגלגלי שאר הככבים .וגם כן
הנה מפני שאי אפשר לעולם ,אם היה נמצא טמנו עולם יותר־ מאחר,
שיתחלף האחר לשני מפני הטבע האישיי ,כי אין לעולם הפך ,הוא מבואר
שאי אפשר שימצא העולם אלא בזת החאר שהוא בו מהגורל ומהטכעום
הנמצאים בו .ועור כי מפני שיהיה נמוס העולם וסדרו וישרו שופע
מהשם יתברך מצר מה שהוא נמוס הנמצאות וסדרם וישרם ,והיה
הסדר אשר בנ«£ז השם יתברך אחר בעינו ולא ישחגח ,הנה יחויב בנמום
השופע טמנו בעולם שיהיה אחר במספר ,ולא ימצאו ממנו נמוסים
מתחלפים .ולזה הוא מבואר שלא יתכן שנאמר שימצא זה הגשם
אשר ממנו נתהווה העולם כדורי התמונה מעצמו ,ולא מחיר ממנו רבר,
כי זה רחוק שישלם במקרה .ואם אמרנו שלא היה כחרי התמונה
ולא יותיר ממנו רבר כשנהיה ממנו העולם ,היה מחויב מזה שיהיח
בכאן רקוח כשהגחנו שהשם יתברך קבץ אוחו ושמהו בתמונה כחריח,
תה מבואר בנפשו• עם שכבר יתחייב מזח הבטול השני אשר זכרנו,
והוא שלא אשער איך הסכים במקרה שיהיה גורל זה הגשם שוה לטרל
הראוי לעולם .ובהמת הענין כן ,הנה בכאן ספק עצום איך שהונח מאלו
המחלוקות.
24
370
סלהמות ה׳
והספק ה שני הוא שכבר יתחייב מזו־ /.שאם לא היה נסצא מזה
הגשם השעור הראד להיות ממנו העולם ,שלא יהיה בכאן עולם ,ויהיר,
אם ק תמיד השם יתברך באופן שלא ישפע ממנו רבר למלתו ,וזה מגונה
מאד .ובכלל הגה יתחייב פודי שלא יהיה הוייח העולם אפשרית א ^
מצד שקרה שיהיה נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם ,ותהיה
אם כן התחלת הויית העולם גשלם מקרי וההזדסן ,וזה מבואר הבטול
לפי מה שיחשב.
והספק השלישי הוא שכבר יחשב שאם היה בכאן דבר קדמון זולתי
השם יתברך ,שיהיה אלוה כמהו ,וזה בתכלית הגנות.
והספק הרביעי הוא שבבר יחשב שיחויב בזה הגשם קורם הזיית
העולם שיהיה אם מתנועע ,ואם נח .ואם היה מתנועע ,יתחייבו מזה
כל הבטולים אשר חייבנו לדעת אפלטון .ואם היה נח ,או שיהיה נח
בטבע ,אז בהכרח ,ואיך שיודה ,יחויב לו שיהיה לו טבע ועורה ,וזה
הפך מה שהונח .עם שככר התבאר מזה שיהיה העולם נמצא קודם
הויו ,תה שאם היה נח ,אם בטבע אם בהכרח ,המ כהכרח היסוחת
נמצאים ,כי לא תמצא בכאן מנוחה טבעית ולא הכרחית אם לא היו
נמצאים המעלה והמטה ,ויתחויב בנח בהכרח שיהיה אחר מהיסוחת,
ושיהיה תחת הכבד מטנו או על הקל ממנו• ואם היה הענץ כן,
הנה יהיה בכאן קל וכבד ,ויחויב ממציאות המעלה והמטה שיהיה הגרם
השמימיי נמצא ,כמו שהתבאר בטבעיות ,ויתחייבו גם ק מזאת ההנחה
הרבה מהבטולים אשר התחייבו לרעת אפלטון ,וזה ממאר מאר למעיץ
בזה הספר.
והספק ה ח מ י שי הוא שהחמרלא ימצא רק מהצורה כלל לפי מה
שהתבאר מטבע המציאות השפל ,כל שכן שימצא רק מצורה זמן אץ
תכלית לו.
והספק ה שש י הוא שהדבר כשימצא בתאר חסר לפי טבעו ימצא
במעט מהזמן ,ויהיה על כל פנים זמן המצאו בתאר שלם תתר ארוך
מאד לאץ תכלית מזמן המצאו באופן שלם.
והספק ה ש בי עי הוא שאנחנו נמצא בכל הויה ,היתר .מהרצון או
מר.טבע ,שלא תהיה מאיור .רבר הזדמן ,ור.משל שלא יעשה במלאכר.
הטבעת מהמים ולא מהמלח ולא מהעפר ,אבל יעשר .מהדבר שיתכן
ש י ^ רצוי הפועל ,כמו המתכות ,ומה שידמה להם ממה שיתכן
שיעשה ממנו הטבעת ,ואולם בטבע הוא מחר ממאר ,והמשל כי
האדם לא יחהור .מורע הסוס* ובהמת הענץ ק ,הנר .איך יתכן שיתהוו
מחםר אחר בעינו כל המבעים הנמצאים בעולם ,מי יחן וארע .ועור
סאסר ד חלק א׳
י״ח
371
שככר י׳צאל שואל מה זד .אשר הכרח החמר לקבל רצוי הצורה הפועלת,
וזה כלו חשוך ומסופק מאד.
והספק ה ש מיני הוא שכבר יחשב שיחויב שיהיו היסודות והמקיף
נמצאים קורם חויית העולם ,וזר .כי מקומות המעלר .והמטה ירמה שכבר
היו נמצאים ,רוצה לומר הרחקים אשר כר.ם נמצא המעלה והמטה אחר
הריית העולם• וכאשר היה שם מעלר .ומטה ,הנר ,שם נרם שמימיי,
דחויב מזה שיהיו היסודות נמצאים בטבע במעלר ,ובמטה.
ור.ספק ה ת שיעי הוא שכבר ישאל שואל מר .הענין שחכיא הפועל
שרצה כזאת ר.ר,וייר ,בזה העת ,ולא רצר ,בה קורם זה ,האם נתחדשה
לו יריער .לא היתר .לו קורם זה ,או הצטרך אליו עתה ולא קודם זה ,או
חיר.לו מונעזר.וםר ,הנר .זה כלו מבואר הכטול ,כמו שהתבאר במה שקרם.
ואחר שזכתו הספקות הנופלות כזאת חר.נחר .אשר התחייבה כמר .שאין
ספק כו ,ראוי שנשחרל כוזחירם לפי מר .שאפשר .וקורם שנאסר דבר
בחחר הספק הראשון נציע הצעה אחת מועילר .בזאת החקירה ,והוא
שהוא ראוי לכל סי שיחקור בחכמה טחחכמות שירע מר .ש.פשר
שיתבאר בחכמה ההיא ומד .שאי אפשר ,והמשל שהגמטרי לא יתכן
שיבאר רעת ממלאכה הרפואה במה שהיא נמטריא ,ואם לא היה יודע
איזד .מחדרושים הם מיוחסים לחכמתו ואיזה מר.ם לא יקרה לי,
שיחקור במה שאין לו ררך אל השנחו כמה שר.וא גמטריא ,וכן
ראוי שידע איזה מוזרברים הנמצאים כנושא אשר יחקור בו מצר מר.
שד.וא נימטרי יסצא לו ררך אל שתשלם לו היריער ,בו ,ואיור .מהם
לא יחכן בו ,והמשל שאורך קו העגול ,עם היותו מרזרברים שאם היר,
אפ שי שיתבארו מזום חכמר ,יתבארו כחכמת הגימטריא ,הנז־ .לא
יחח שתשלם חיריער .מ בחכמת חנימטריאה ,ולזה הוא מבואר שאי
אפשר שתשלם הידיער .מ ה מזום חכסח .ואם לא ירע הגימטרי
שזה הררמז הוא ממה שאי אפשר שתשלם היריעה כו ,יקרה לו שייגע
לריק בחקרו כו ,או יטעה כו ,כמו שקרר .למי שחשב לרבע העגול
מהקורסים .וכאשר היה זר .ק ,הנרי ראוי שנחקור חהלר .בזה הענין אם
ההשנר .היא אפשרית לנו ,רצוני אם הוא אפשר שתשלם לנו היריעה
כתמונת זה הנשם אשר נר.יח ממנו העולם וכמותו .ונאמר שהוא
מבואר שאק ררך לנו אל שתניע לנו זאת היריערי ,וזר ,כי זה הנשם כעבור
שאינו מפעולת פועל ,הנר .אין לט ררך לחקור על תמונתו וכמותו
כשנאמר שתמונתו היוצז ^ כעמר זר .התכלית ,וכן כמותו ,כי מר.
שאינו מפעולת פועל אי אפמזר שחגחן כו סבר .תכליתית ,אם לא יהיה
זר .מהצד אשר הוא מ מפעולת פועל .ובהיות הענין כן ,הנח אי אפשר
*24
372
מלחמות ה׳
לגו לבא־ אס נוחר ממנו דבר כשנתחיה מכעי העילגז^! ,ו לא נוחר
מטנו רבר ,אבל על בל פנים מה שנודע אלינו מזה הוא שבבר היה
גטצא ממנו כשעור יהבן שיהיה ממנו העולם ,וזה שאם לא היה הענין
בן ,לא נהיה העולם .והוא אפשר שבבר מחר ממנו ,וזה שאנחנו לא
נרחיק בטח שאינו מפעולת פועל שיהיה בו דבר ללא חועלח ,אבל
זח חענין ד%א מהםנולוח הנמצאות למה שאינו מפעולת פועל מעד
מה שאינו מפעולת פועל .וכן יחויב שיהיה בתמונה שיתכן שישלם
בחונה כדור העולם ,שאם לא יהיה הדבר בן ,היה שם בהכרח רקוח.
וכן יחויב שיהיה בעל תכלית ,כי זה מחויב בגשם במה שהוא נשם .הנה
וחי מה שאפשר שיודע לגו מזה הגשם ,אבל לא נובל לרעת באמתות
אם נוחר ממנז ,או לא מחר ,כי אולי קרה שיהיה כסותו באופן שישלם
טמנו לבד והיחד .חמינתז כדורית ,ואם הוא רחוק שישלם זה במקרה,
ואולי מחר ממנו.
והנה אפשר שנבאר לפי מה שבידינו בזה מההקדמות אשר הוא
מעט מאד שהוא ראוי שנאמין שבבר נוחר ממנו ,וזה כי הןא רחוק
שיסכים במקרה במזח זה הגשם ותמונתו לבמות העולם ותמונתו .ועוד
שהוא ראוי שיהיה בין מה שהוא מהגשמים בתכלית השלמות והחיות
ובין חהעדר המוחלט אמצעי ,והוא זה הגשם הנעדר הצורה אשר היא
כמו ממוצע בין חמציאזח וההעדר ,כמו שזכרנו במה שקדם .והוא מבואר
שזח האמות הוא חלוש מאד ,אלא שאי אפשר לנו בו יותר מזה השעור,
כי טבע זה הגשם חייב שלא תשלם ידיעה בו בזה האופן ,מפני שאינו
שפעולת פועל .ואולם אם יהיה בו עולם אחר או עולמות אחרים ,אם
היה שיותר בו בשעור שיתכן שישלם ממנו זה ,אם לא ,זה מטה שנחקור
עליו בפרק חבא אחר זה לפי מה שאפשר לגו .והוא מבואר שבבר
נשלם בזד .האופן התר הספק הראשון ,וזה שכבר הונח בו שיהיה
שקר שיותר מזה הגשם אשר נהיה ממנו העולם דבר ,לפי שאם היה
הענין כן ,יד.יד• הניחר ממנו לבטלה .והוא מבואר שזר .אינו שקר במה
שאינו מפעולת פועל ,אבל הוא מהםגולוח שייוחם בהם מה שאינו
שפעולת פועל ,במז שקדם.
ואולם מה שנאמר בספק ה שני ,שאם היה הענין כן ,היה מחויב
שלא תהיה חוייח העולם אפשרית אם לא מצד שקרה שיהיה נמצא
מזה הגשם השעיר שאפשר שישלם בו העולם ,ותהיה אם כן ד^חלת
חזיית העולם מיזחםח אל חקרי זהחזדמן ,עם שיחויב מזה ,שאם לא היה
מזח הגשם בשעור שישלם ממנו הוייח העולם ,שיהיה השם יתברך תמיד
באופן שלא ישפע ממנז לזולתו דבר ,וזה בולי מבואר הבטול• הנרז
מאמר ר חלק א׳ פרק י״ח
873
כשהושחכל בו ,לא ימצאבחהח מחקדטי .וזח כי חחחלת ההוייה היא
משני צדדים ,מצר הפועל ומצר חמהפעל ,ומה שהוא מצר הפועל יחזיה
שיהיה מכוון ,כי הפועל הוא פועל מזה הצר ,ואילם מה שתוא מצר
המתפעל לא יחויכ כו זה ,כי אין למתפעל אימנוח כהפעלות אשר יקרח
לו ,אבל מה שיחויב במתפעל הוא שיהיה נמצא ,כי אם לא היה נמצא,
לא יתכן שיגיע מהפועל פעל ,כמו שלא יתכן למטיב שייטב מה שלא
ימצא מי שיקבל ההטבה ,וכמו שלא יהיה חסרון בהק השם יתברך ,אם
לא יברא העולם כשלא היה שם גשם כלל יקבל הבריאה ,כן לא
יהיה חסמן בחק השם יתברך ,אם לא יברא העולם כשלא ירייה מהגשם
המקבל הבריאה השעור הראוי .והוא גם כן ממה שהתבאר ממה
שקרם שהשם יתברך לא יצטרך אליו מציאות וה העולם ,לפי ששלמותו
הוא בעצמותו ולא יקנה אותו מזולתו ,אמנם יפעלהו על ררך ההטבה
והחנינה ,ובהיות הענין בן ,הגה לא ימנע היות השם יתברך נמצא תמיר
בזולת ואת הריטברי ,כשלא יהיה שם מקבל יקבל אותה ,ובכאן הוסר
זה הספק השני,
ואולם הספק ה ש לי שי הוא חלוש מאר ,וזח שלא יחויב ,כשחונת
זה הגשם קרמון ,שיהיה במררנת השם יתברך ער שיהיה אלוה כמוהו,
ווה שאין האלהות לשם יתברך מצד חייתו קרמון ושאר הדברים אינם
כן ,כי אם היה אפשר שיהיו כל חרברים קורמים ,היה גם כן השם
יתברך הוא האלוה מצר הנהגתו שאר הרברים ונותנו להם הנמוס
זהסרר אשר ימצא להם .ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוה מצד
עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני עוצם חכמתו ויכלהו מה שימצא
מטוב ר.םרר והיושר בנמצאות• ואולם הנשם הקדמון אין בו רבר מזה,
אבל הוא בתכלית מההעדר ומהטוב בעצמותו ,וכבר ימצא שכל מה
שקנה יותר מהטוב הוא יותר נכבד ,ולוה היה האדם יותר נכבד מהבעל
חיים והבעל חיים יותר נכבד מחצמת .ובהיות הענין כן ,והיא מבואר
כי וה הגשם הוא בתכלית מן החסרון ,ואולם השם יתברך הוא בתכלית
מן ומ£למוח ,חנה אם כן הוא מבואר שאין לוה הגשם השתתפות
באלהות כלל ,כי הוא יותר רחוק מכל דבר מהשלמות .ובכאן הותר
זה הספק ההלציי .והגה הטוב קנו הנמצאות מהשם יתברך ,והרע
קנו מפני ההתחלה הזאת החמרית מצר חחסרק אשר לה בעצמותה
בטבע ,ווה מבואר ממה שקרם ,ולזת הסכימו רבותינו וכרונם לברכה
שהתחלת חטוב הוא זולת התחלת הרע ,אמרו אין רבר רע יורד
מ ל מ ע ל ה ,ומה שוה ררכולא יתכן שיתואר באלחות בשום פנים ,חה
מבואר מאר ,ער שהאתכות בביאורו סותר,
374
מלחמות ה׳
ואולם הספק ה ר בי ע י הוא גם כן הלזניי ,וזה שככר יהיה מחויב בנשם
שיהיה אם מתנועע אס נח כשיהיה לו טבע להתנועע ,ווה שכאשר
לא יתנועע הגשם אשר מה התאר יהיה נח בהכרח ,ואולם הגשם
שאין לו .טבע להתנועע ,הנה לא יתכן שיתואר כשהוא נח ,במו שלא
יתכן ,ררך משל ,בכותל שיתיאר כשהוא עור ,כי אץ מדרכו שיתואר
כשהוא רואה ,ולזה הוא מבואר שוה הגשם לא ררה מתואר לא בתנועה
ולא במנוחה .ובזה הותר זה הספק .ומזה התבאר שקודם בריאת ה עו ^
לא היה שם זמן כלל ,כי לא היתר• שם תנועה ולא מנוחה ,ומה שלא
יתנועע ולא ינוח לא ילוכש בזמן כלל ,כמו שחחבאר בספר ה ש ס ע.
ואולם הספק ה ח מ י ש י כבר אמרנו בהחרו במאמר הקודם אצל החקירה
בגשם בלתי שומר תמונתו הנמצא בין הגלגלים .והגה אפשר שנבאר
נם כן חיובו בכאן באופן אחר .וזה כי מפני שהיתר .הצורה נמצאת
עם החמר ,כמו שימצא בצורות הררולאנמת ,והיתר .הצורה נמצאת
נפרדת בעצמותה ,כמו שר.חבאר מענין הצוחת ר.נכרלות ,הנר .יחויב
שימצא החמר מזולת צורר , .כי אץ בכאן טבע לשני אלו המציאיוח
יחייב שלא יר^ נמצאים כי אם יחר ,ואולם היה כלתי אפשר שימצא
חמר בוולת צורה באלו הנמצאות להמח כל אלו הרברים מלובשים
באיכיוח הראשונות אם הם צורות ליסזחח ור.יר .בלחי אפשר כר.ם
שיופשטו מהם במוחלט ,אבל ישתנו םר.פך אל הפך ויקנו pהצורות
בהכרח מר .ש־אוח לרום מצר המדרגה ש .Tיו בר .מאלו האיכמחומר.חמזגותם,
וור .כלו מבואר למי שעיין כטבעיות ,וזהו הטבע אשר נתן להם
השם יתברך בחמר השפל לקבל כל הצוחח קצתם באמצעות קצת
באלו הצורות היסודיות אשר נתן לר.ם ראשונה ובאפשחח אשר נתן מ־.ם
לרושחנוח םר.פך אל הפך באלו האיכמח ,כי pהשקר שיר.יר .לחמר מצר
שתא מופשט בטבעו מכל צורר .אפשחח לקבל כל הצורות ,וזר .שר.אפשרזת
יר.יה לרבר בטבע מצר הצורר ,.כי לא יתחור .אתר .דבר ר.זר pמאיזה
דבר הזדמן ,אבל יתתר .מדבר ממחר ,כאלו תאמר שהורדיט ירתה
מהנחשת והארס •יתהוה מזרע האדם ,ור.גד .היחור בדברים ת א מצד
הצורה ,ט החמר ת א משותף לכולם .ואולם מה שנאמר מ א ת
הטענד .שכבר יחרב מזר .שיעמר זר .הגשם מולח צורה ז pאין חבלים
לו הוא מבואר שהוא שקר סמר .שקרם ,וזה שלא היד .שם ו pקורם
תייח העולם ,כל שכן שלא ר .T .שם ז pאץ תכלית לו.
ואולם הספק ה ש שי הנר .החרו נם כן ממה שיקל .וזר .שכבר ימצא
דבר התאר השלם בו מחר מחחאר החסר מצר הטבע אשר לז אשר
יתיב ממט על מנר.נ הטבעי שימצא לו החאר המחר שלם ,כמו הענץ
מאמר ר ^ ק א׳ פרק י׳ה
375
בכריאזת הבעל חי ,כי מבעו יחן שיהיה בריא אם לא היה זה TODD
דברים מקריים ימנאים pהמבע /וסה שזה דרכו יהיה סעטי■ אבל
זה הגשם שלא היה לו מבע יחייב לו שלטיח לא יחויב מ זה .זכבר
יתבאר זה בפה שבכאן ,כאשר לזקח המשא מופשט סהטבע אשד
יהויב לו השלמות ,שבבר ימצא ז pהיותו בתאר היותר חסר ארוך הרבה
םז pהיוחו בתאר היותר שלם ,והמשל כי החמר אשר הורכב מטנו ראוק
ימצא ומן מהר ארוך בזולת חיים אנושיים םרוו pאשר ימצא דבק לחיים
האנושיים .וגם בן הגה הוא מבואר טסה שקדם שלא יהיה נמצא זה
הגשם ממן קודם בריאת העולם ,ולוה הוא מבואר שלא נמצא ז p
שאץ תכלית לו ,כי המאמר כשימצא שם זמו אין תכלית לו הוא שקר.
כמו שהתבאר במדי שקדם.
ואולם הספק ה ש בי עי הוא חזק העומק מאד ,ועם זה לא יסש החח
עם מה שקדם מהדברים .זזה שכבר דחבאר שההוייח הכללית לא
ותכן שחוקש אל ההויה החלקית כמה שהיא הויה בחלק ,והוא מבואר
שהיוח האדם המה מארם הוא כהוייה החלקית מצד מה שהיא הוייח
בחלק ,כמו שקדם• זעןד כי זאת החזייה ,כמו שהתבאר טעגינה ,רא
מיוחסת אל הרצק לא אל המבע ,ומפני זה היה אפשר שינתן בח לחמר
האחד צורות מתחלפות ,כמו שהתבאר חמכז מטה שנמצאהו בשטים
מהככבים ומה שנמצא מהחלוף ביגיהם ,כמו שקדם .והגה יהיה למלאכה
חמר מיוחד ,מפני שהפועל כמלאכה הוא חוץ מהדבר ולא יוכל לחת
לדבר אשר יפעלהו טבע לקבל רנויו ,אבל י ^ לו התמונה כאשר יאות
לחמר ההוא לקבל אותה• ואולם השם יתברך שפעולתו מתפשטת בכל
חלקי הדבר ,כמו שימצא העגין בפעולת הטבע אשר הם עלולות טמנו,
יש לו שיתן טבע לדבר לקבל רצדו .וכבר תעמוד על עוצם השמע
חחמר לפועל הצורה הנבדלת מנ«־• .שימצא בבריאת הבעל חיים מהפלא
מהנעת החמר ,עד שיוברר מטנו מה שיאות להעשות ממנו אבר אבר
מהאברים הנמצאים בז .והנה מדרגת השם יתברך בזה הענק עם שאר
הפועלים הנכרלים אשר שפעו ממנו מדרגת הראש הראשץ במרינה
החשובה אשר דבר כה אפלטק ,ווה שהוא ישים במדינה ההיא קצת
אנשיה בתאר שיעשו מלאכה אחת מהמלאמח אשר ישלם בה ענק
המדינה ,ולא יתן לד.ם כח שיעשו מלאבד• אחרת ,אבל ימנעם טזה,
לפי שאץ ראוי לבעל מלאכד .שישתמש בשתי מלאכות ,כמו שאמר
אפלטץ ,ויק ברים התחלה אל שיושפע םד»ם זה האומנות לזולתם מצר
מה שלמר אוחו מהמלאכה ,ובזה האופן יעשה קצתם בונים וקצתם
נגרים וקצתם אורגים ,וק הענץ במלאכה מלאכה ,עד שישלמו כוח
376
מלהטות ה׳
האופן כל הטלאבוה הצרימה לר.שלטת המדינר .ההיא• הנר .הראש
הראשון שפעו טמנו כל אלו הטלאכוח תחלרי ואחר כן תושפע טלאכה
מלאכה טהם טאנשי הטלאכה ההיא /וכן השס יחכח־ שפעו טמנו כל
הנמצאות החלה ושם בהם כח אל שיתריוה מהם דומיהם ,שיחר׳זוה
מהאדם אדם ומהםום םום ,עם מה שהכין לזאת ההוייה מחפועלים
מפאת הגרפיט השמימיים והשכל הפועל .והנה כמו שיקבל כל אחר
מאלו הדברים רצוי הצורר .הפועלת על משל אחד ,לחיות פעולתה
מחפשטח ככל חלקי החמר השפל לפי מה שנחן לד .מהפועל ,רוצה
לומר משכל הפועל אשר הלא נותן לאלו הדברים צורותיהם /כן יקכל
החמר בכללותו רצוי הצורה אשר פעזלחר .כלתי מיוחד לחלק סטיו
זולת חלק .והנד .הטבע בזה במדרגה ,זזה כי הצורד ,אשר לה חמר
מיוחד אחר במספר ימצא החמר הר.וא לבד מקבל רצויה ,זזה באופן נפלא
מאד ,כמו שיתבאר מתנועות האדם הטבעיות זחרצוניוח ,שכבר ימצא
בהם באופן השמע החמר לצורה סה שהוא נפלא מאד ,כאשר יעויק
בענץ הזנתו אין תשלם וכשאר התנועות חטכעיוח אשר לו שהם כעמר
הזנה ,ור.משל כי כבר ימצא לצורח מתעת החכזר מה שהוא נפלא
מאד ,כאלו תאמר שתהפך הסזון ותשיכחו אל עצם הנזזן כשתבחר
ממנו מה שיאות לאבר אבר ולחלק חלק מהאכר ההוא .וכן יתבאר
עוצם השמע החמר לצורה בענין התנועות הו־צוניוח ,שאתה תמצא
שר.ארם •שזיר ויניע חאויר אשר ככלי הקול כאלו ההגעות הנפלאות
מוזלת שיתכונן כחלק חלק ממני איר ראוי שיעשה זה כדרך שיתחדשו
ממנו אלו הטרתות הקוליות ,אבל יצייר ענין השיר ,ומהצמר ההוא
יתנועע כלי הקול כזה האופן ך.נפלא .והצורר .אשר פעולתה ממחרת
כחמר מיוחד ,כמו הענין כשכל הפועל ,ימצא כל החמר אשר תגיע בוז
פעולתה מקכל רצוי הפועל כאופן יותר נפלא מקכול החמר המיוחר
רצוי הצורר .המיוחדת ,והצורר .הפועלת אשר ייוחד לד .חלק מיוחד
מהנמצא ,אכל תתפשט פעולתה בכללותו ,כמו כן חענץ כשם יתברך יקבל
כל חחמר רצויו כאופן מתר נפלא מקמל החמר השפל רצוי השכל הפועל.
וככאן הותר זר .ד.םפק.
ואולם הספק ה ש מיני הוא הלציי ,וזה שהמעלה! והמטח לא יחיה
מצד הרחקים ר.לםוריים אשר הם מ ,אבל מצד הרכחם הנמצאים מ,
ובזה האופן יחטעע הקל למעלר ,.והכבד למטר ,.וכשלא היד .שם קל
וככר ,לא היה שם מעלר .ומטח .וככלל חנה המעלה והמטה לא יח p
שימצא אם לא היה שם גשם סמכי מתנועע כסכוב ,כמו שהחכאר
כטבעיות• וכאשר לא חיה מה חגשם טבע מהטכעים ,הוא מבואר
מאמר ד חלק א׳ כ׳רק י״ח
377
שלא היה שם מקיף ולא יסודוח ,ואה לא היה ׳5ום לא מעלה
ולא מטה.
ואולם הספק ח חש י עי הגה אץ החרו מטח שיקשה עם מה שקרם
טהרכרי□ .יזה שאם היחה בריאח השם יחברך העולם לחועלח א
יחברך ,היה לזה הספק פנים טחחראוח ,אבל לטרי שר5באר שאין לשם
יחברך חןעלח בבריאחו ,אבל היה זח על צר ההטבה וחחנינרי ,הגרי זה
מיוחם לרצים לבר .ואם אמר אומר כי טפני שמציאוח השם יחברך הוא
באופן אחר חטיר ,הנו! יחויב שיהיה הענק כן כרצונו ,ובהניחנו שיהיה
חצרי פעם ולא יהירי רוצה פעם ,ירייה ור• בריכרח שנוי מה בחק ודנזס
יתברך• אמרנו לו שכבר חייב טבע הריחחלה החמריח שיהיה למציאוח
ריטוב בה התחלה זמנית ,לפי שזה הטוב היה בהכרח לה מפורר מזולתה,
כמו שריחבאר במה שקרם ,וארי היה מחויב שיהיה העולם מחורש,
זכאשר היה זה כן ,הוא מבואר שו־ייות הטוב נמצא בואח ההתחלה
החטריח הוא םר!שם יחברו ,ורייוחו בלחי נמצא בה תמיר הוא מפני
טבע החסרון אשר הירי בזאת ההתחלה שחייב שירייה מציאות הטוב
בה מחורש ,ולולי זה היה הטוב ברי מזולת פעולת פועל ,כמו שהתבאר,
זזה שקר ,כמו שבאתו .וברייוח חענץ ק ,רינה בהכרח שיכנס העולם
במציאות בעת טרי ,ולזה לא יתכן השאלרי למה לא הווה אוחו השם
יחברך קורם זה ,לפי שאס היה פועל אוחו קורם זרי איזה שעור שירייה
מהז ,pחפול השאלה הזאת גם כן .והנה כמו שלא יתואר השם יתברך
ביכלח שיברא ההפך ברבר עם מציאות הריפך האחר בו ,כי טבע
המקבל יטנעריו מזה ,כן לא יתואר השם יתברך ביכלח שישים נמצא
תמיר הטוב בגשם אשר נחריוורי ממנו העולם ,כיהחסרון אשר בטבע
גברא.וכבר נרחיב המאמר
הגשם ההוא בעצמו יריייב שיריירי הטוב בו
מה יותר בחקתו על טעגוח הפלוסוף אשר חייב מהם קדמות העולם.
וככר אפשר שנבאר מטה שהתבאר בכאן שהצורות אשר נתן השם יתברך
לגרמים השטיםיים התחדשו מזולת תנועה קורמת ,לפי שחהויה רייחה
בו ס טריעדר שמירח החטונרי אל שמירח התמונה ,וזאת הדיוייח ,מפני
שדייא מלא מציאות אל מציאות ,לא תהיה שם תנועה מזגוי ,כי השנוי
הוא מהפך אל הפך ,וכבר התבאר גם כן שלא היתר ,שם תנועה קורם
הוייח העולם ,הנה אם כן תהיה תנועת ההזייה הקודמת שבתנועות.
זראוי היה להמח כן .וזה כי מפני שתנועות הנמצא טםודחח טההוית
»שר לו ,הנח ראוי שיקרם הוייתו לתנועתו ,ולזה תמצא גם כן בהויוח
החלקיות שתנעותיהם מאוחרות מתנועת ההוייה בהם ,ואמנם קרה
להם שתמצא שם תנועה קורמת להוייחם בהכרח מפני היות ההוייה
378
מלחשות ה'
ההיא חלקית מ ,כי מפגי זרי יחויב שיהיה הבל נמצא ,כי מ ימצאו סבות
ר^ויירי ההיא תחלה ,וזרי לא ירייה מהבל אם לא בתנועה ,כסו שמבואר
למי שעיין כטבעיות ובמה שקרם מזה המפר.
פי ק ח שעח עשר
גפאר פו שא«) 019פי אס
אחר .
וראוי שנחקור לפי מה שביתו מן הריקרמית אם הוא אפשר שיר,מ
כבאן עולמות יותר מאחר ,אחר שבבר דיחבאר שאי אפשר שירייו ככאן
עולמות רכים כבא וה אחר מור זח .ואנחנו מתנצלים" חחלרי על הכנסנו
מאח ר aקירה הקשרי ,לסי שבדי צר מרי אי אפשר שתשלם לנו החקירה
בו ,וזה שריגשם אשר נריירי מטנו חעולם ,למדי שלא הירי מציאותו
מפעולת פועל ,לא יחק שנדע מ אם נוחר ממנו כשעור שיחק שיהיה
ממנו עולם אחר ,מרי מבואר מאר .אלא בי ספני שבכאן עד אפשר
שנקח ממנו מופת מה על זרי /וחוא אם מצר הפועל ,אם מצר החוש;
אם הירי אפשר שיהיה לנז ממנז התחלת מופת על זח ,במו הענק בורי
העולם /עחודיענו טה שנתבאר לנו טציאוחו מן החזש ,שזה הגשם היר,
בריכרח בשעור שאפשר שיחריווח מטנו העולם• הנרי ראוי שנוזקוד
בזרי כיד שכלנו ,כי הריצלהה האטשית אמנם תגיע לאדם בשיו^ דבר
דבר טדי שאפשר לז שידעדיו.
ונאמר שלא ימלט אם שיסצא םריגשם אשר התבאר מציאותו במקום
אחד לבר ,או במקומות רבים ,ויריירי ניניהם העדר מוחלט .וידמרי שאץ
ראוי שימצא טטנז בטקיטוח רכים ,בי הרמי לא יתכן שירייה במה
שבמקררי ,כי הוא מעטי ,כמו שהתבאר מענינו .ועור כאשר הונרז הענץ
כן ,רינה יחרב שימצא שם רקוח ושימצא שעור לריערר המוחלט וחלוקה
ויחם לקצתו אל קצת ,מדי דבר טבזאר ריבטול .ואולם איך יתבאר זרי
הנה לפי מרי ^ ט ר .מרי שאנחנו נניח הגשם האחד גשם א וריאדור־
נשם כ ,וגרמרי בשטח אחר טהס ק 1אג ,ובשטח האחר בד ,וירייו אלו
הקוים בתכליות אלו הגשמים בצר שלא יחיה ביניהם בי אם הערר
מוחלט• זהוא ממאר שדיוא אפשר שנשים שני אלו ריקוים בחאר שידמ
שניהם כשטח אחד ,וורי טסאר למי שעיץ עמן מעט בהנרסח ,ולא ימנע
באיו ריקוים אם שירייו ישרים ,או מעווחים• ואם חיו ישרים ,הנח לא
ימנע אם שיהיו נכחיים ,או בלחי נכחיים׳ ואולם אם היו נכחיים ,ירייז שוי
המרחק קצתם מקצת בכל חלקיהם• ואולם ריטרחק אשר כיניחם הוא
העדר מוחלט ,רינרי ייTרי הריערר שוה לריערר ,מרי מבואר ריבטול ,סי
השיוי והסחר לא יהיה אלא לנמצא• ואם הנחנו שאינם נכחיים ,או
מאסר ו׳ חלק א' פרק י״ט
379
עהם מעמחים /הנה יהיה מרחקם בסקום אחר יוחד גחל ססרחקם
כמקום אחר ,ויהיה חלק מה מההערר המוחלט מתר גחל מהחלק האחר
סמנו ,הה בתכלית הבטול ,עם שכבר יתחייב מזה שיהיה ההערר מתחלק
אל מה שיחחלק ,כי המרחק הוא מה שיחויב מ וה ,וזה כלו שקר מבואר.
וכאשר החישב זה ,הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה נמצא מזה
הגשם רבר בי אם במקום אחר ,־ ובהיות הענק ק ,הגה אומר שאין ראוי
שיהיה שם כי אם עולם אחר .חה שהגשם אשר בק העולמות לא
ימנע אם שיהיה שומר תמונתו ,אז בלתי שומר תמונתו־ ואס היה שוטר
תמונתו ,הנה יתנועע בהתנועע העולם אשר הוא מקיף בו ,ויחטעעו
מ ה האופן אלו העולמות כלם מצר תנועת כל אחר מהם ,כו זה הגשם
האמצעי בק העולמות יתנועע בכללותו מפני תנועת כל אחר מהם,
ובהתנועע ישא העולם אשר הוא מקיף בו ויתחרש מפני זה לעולמות
תנועה מבולבלת ,עם מה שיתחייב מזה שיהיה הרקות נמצא ,חה כלו
מבואר הבטול ,לחב השקתם המתחייבים מזאת ההנחה ער שהאריכות
בביאוח הוא מותר .ולזה יחרב ,אם היה הענק כן ,שיהיה בלתי שוטד
חפונחו ,כמו הענק בגשם אשר בק גלגל הככב האחר לגלגל הככב
השני ,אבל אם היה הענק כן ,הוא מפני שזח הגשם הוא ספיריי ,כמו
שהתבאר מענינו ,הגה יחרב שיראו לנו הככבים אשר בעולמות אשר
על אופקינו ,מראו שם לפעמים יחר שני ירחים או יותר .ועור שהירח
לא יתכן שיהיה אוחז נוסף ונחםר על יחם מרחקה מהשמש אשר
כזה העולם ,כי כבר יתק שתקבל אורה גם ק מהשמש אשר בעולמות
ההם .ועור שהככבים הקיימים אשר שם יחרב שNTו לנו יותר גחלים
פעם מפעם שעור נפלא על יחם קורבתם ומרחקם ממנו ,ולא נמצא
כככבים הקיימים רבר בזה התאר .ועור שוזככבים אשר שם יחויב
שלא ימצאו חמיר על מרחק אחר מהכבבים הקיימים אשר בזה העולם,
וזח כלו הפך מה שנתבאר מהכככים הקיימים הםורגשים לנו ,כי הם
כלם חסיד על מרחק אחר לפי סה שנמצא בוה הומן הארוך ,לפי מה
שהועתקו אלינו קוחתת מזה הנרם העזטימיי• עם שכבר יתחייב מזה
שילקו הרבה מאלו הככבים הנראים לנו מהעולמות ההם בהיות הארץ
אשר בעולם ההוא אמצעית כק ראותינז ובין הכבבים .ואם אמר
אוסר שכבר יעלטו ממנו הככבים אשר בעולמות ההם ליתרון מרחקם
ממנו ,אסרנו לו שזה לא קרה לכולם ,ועור שמה שספקנו מ מענק
הירח אשר מ ה העולם ישאר בו וטפק עם וח המאמר .ובכלל אם באנו
למנות כל הבטזלים שיקח מזאת ההנחה לפי העיק הלמות ,הצטרכנו
למאמר ארוך ,זדי במרי שוכרנז נמרי .ווום אמר אומר שורי הנשם אינו
380
מלחמות ה׳
ססיריי ,ולא יתחייב דבר מאלו הבטולים ,אמדנו לו שאם הודינו שיהיה
זה החלוף בק הגשם ההוא הבלחי שומר חמונחו ובץ הגשם הבלוז
שומר חמונתו שימצא בץ הגלגלים ,הנד .יחויב מזר .ספק אינו פחוח
0ר.ספק הראשון ,והוא שאנחנו נמצא בזה הגשם כשלא היה ספיריי,
שהוא מקבל האור ,ואם היה הדבר כן ,היה מחויב• בזה הגשם שיקבל
תט Tאור השמש בכללותו ,ויר.יר חמיד .אור נפלא ,וזה מבואר הבמול.
ועוד בי מפני שהיה מחויב בעולמות ההם שיר.יו מסכימים לזד .העולם
בשם ובנדר ,כמו שקדם ,הנר .יחויב שיחיה ,ד ^ משל ,מגיע גלגל
השמש שבאחד pהעולמות מסכים במק אל מניע גלגל השמש שבעולם
האחר ,וכן הענין בשאר המניעים עם המניעים הדומים להם בעולמות
האחרים* והנה הצורות הנבדלות המסכימות במין לא יתכן שיה .T
בהם רבוי במספר ,כי זה קדה לצורות ההיולאניות מפני ההיולי אשר
היא דבקד .לו ,וחחיר .אם ק צורר .אחה במספר צורד .לגשמים רבים,
על שתדבק בבל אחד מהם דבקות בעצמה באופן שחתן חיות לכל
אחת מהם ,וזה ממאר הבמול ,ואילם חיר .אפשר שיניע פועל הצורה
הנבדלת ביותר מאחד במספר כאשר לא תדבק מהם דבקות בעצמה,
כמו הענק בשכל הפועל עם הדברים אשר בכאן .ועוד שחאחדוח הוא
יותר נכבד מהרמי ,ואה היה האחחח ברברים מצד הצורה ,והרמי
מצד החמר* ולפי שפעולות השם יתברך ראוי שיפט לצד היותר נכבד,
הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיר .בכאן כי אם עולם אחד .ועוד
שאנחט נמצא שהראוי באיש לא ימצא אלא מפני שמירת מציאות
המין ,ולזה לא נמצאו כרברום הבלתי נפסדים רבוי באי׳זז ,והמשל
שכבר חויב שימצאו אישים רבים במין האנושי ,שאם לא היה שם
כי אם איש אחד ,היד .אפשר שישיגהו חמות קודם שיוליד ,אם להפסד
יקרר .לחלק מן דוא pשהוא מ ,או לסבר .אחרה ,וכן היה אפשר שיהיר.
עקר ויפסד בזה האופן המין האנושי ,עם שהרבוי יצטרך למין האטשי,
להצטרכו בעמידתו לסלאמס רבות* ולזאת הסבה בעינה היה ממ5ו
רבוי באיש באופן שתתפשט המין האנושי בכל היישוב ,שאם לא ד.T .
ממנו רבוי מה האופן ,הנה מפגי שטבעו הוא שיהיה מתקבץ לדיצטרך
האנשים קצתם אל קצת ,הנר .יקרה שיעמוד בחלק מיוחד ,וכאשר
יקרה הפסד למקום ההוא ,יפסד המין האטשי בכללו ,ולזר .יחויב שיהיר.
ממנו רבוי יתפשט בכל הישוב ,כדי שישאר המין האנושי ,ולאלו הסמת
או לקצהם חויב שיהיה הרמי כשאר המינים באופן שהוא בו• ועזר
כי מפני שהיו שאר המינים בעבור האדם ,וזה אם להוון מהם ,אם לעשות
מהם מלאכתו ,חויב שיחמ שאר המינים באופן מהרבוי שיספיק מציאותם
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק כ׳
381
לארם• וכאשר התישב זה ,חצה לומר שהרמי באיש כאשר ימצא לא
ימצא אלא טפני שטירת הטץ שלא יפסר ,והיה טמאר מטה שקדם
שא• אפשר בעולם שיפסד ,הוא טבואר שאין ראוי טטנו רמי כאיש.
זבכאן התבאר שאץ שם עולטות מתר טאחר ,לא ידור ולא בבא זה אחו■
סזר זה ,לפי טה שאפשר לט.
פרק עשרים
נת*י נו הספק »«קי»
6דג »»ק ד^&.וס1ף ס&ני טנע
ואחר שבארנו ענץ זאת ההוייה הכללית והתרנו הספקות אשר זכרנו
הנופלות בה ,והיה טבואר שהטענות אשר טען הפלוסוף לבאר שוזעולם
קרום הם כלם ספקות על טה שהתבאר טענץ זאת ההוייה ,הנה ראוי
שנחקור בהם באופן שלם ,כרי שלא ישאר בזאת הידיעה טחלוקת ולא
דחייה ,ביזה טסגולוח היריעה השלטה .והנה אלו הטעמת כבר זברטם
במה שקרם ,ונשוב עתה לחקור באחת אןזת טהם בפרק נפרד.
ונאטר שהטענה הרא שונה שטען ה פ לו סו ף היא סצר טבע הז טן,
וזה שהוא יאטר שהז pיראה טענינו שהוא בלוצ בעל הכליח ,לפי
שאי אפשר שירוטה היותו הווה ולא נפסד ,יחויב לו שיהיה שם זטן
נטצא הורם הומ יהיה בו הווה ,וזטן נטצא עם הפסח יהיה בו נפסד,
וזה שכל הווה הזוה מ ק ,זבן כל נפסד נפסד מ ^ ,ואטר הפלוסוף שזאת
הגזרה הסכיטו עלמ הקורטים ,ועור שהוא יאטר שיחויב לטי שיהווה
הזק שיניח זמן קורם הזיו ,לפי שההווה הוא הנטצא אחר שהיה נערר•
ובהיות הענין כן ,הנה יהיה הזטן קורם שיהיה נטצא ,איל אטרט קודם
ר«א ז ק ,לפי שהקודם והמתאחר הם טהברלי הזק ,הנה אם כן יהיה
הזמן נמצא בהכרח קורם הויו ,ובזה יתבאר שאי אפשר בז ק שיהיה
נפסד ,שאם היה נפסד ,חיה נעדר אחר שהיה נמצא • ואפרט אחר הוא
ז ק ,הנה יהיה אם כן הזק נמצא אחר וססרו ,ולזה יחוייב בזק שלא
יהיה הווה ולא נפסד• ולפי שהזק טחבק ואחד ,לפי טה שנראה
טעניט ,והיה בלתי אפשר מציאות ז ק בלחי תטעה ,הנה יחויב שיהיה
שם תנועה טחבקח ואחת נצחית ,כי החטעות הנכרכות לא יתכן בהם
שיהיה מהם ז ק טרובק ,ולזה לא יהיה םהם ז ק מחבק בלחי בעל
תכלית ,כאשר היתר .שם תנועה נצחית טרובקת ואחת ,הנה יחויב שימצא
שם מתנועע אחר נצחי ,כי התנועה האחת אמנם תהיה לטחנועע האחד.
הנח זהי מה שבכח רברי הפלוסוף מזאת התנועה ,כמו שהתבאר מטת
שאמר אותו בספר ה ש מע וכסאטר הנרשם באות הל ס ד מ מ ה שאחר
ה טבע.
882
מלחמות ה׳
וראוי שלא נעלם ממנו כי הפלוסוף כבר שער בחולשת זאת הנזרח
שחייב ממנה שאם היה הזמן הווה ,הנה הוא הזזה בומן ,ולזה נעזר
בהסכמת הקודמים עליה .ואחר שזכתו זאת הטענה ,הנה ראוי שנעיק
בה באופן שלם לפי האמת בע 3מז .מאמר שהוא מבואר כי המבוקש
הנה מענין הזמן אם אפשר שיהיה הווה או נפסר ,או אי אפשר זה,
הוא אם אפשר שיהיה לזמן התחלה אז תכלית ,כאלו תאמר שיהיה
שם עתה ממנו התחיל הזמן לא יהיה לפניו זמן ,או עתה יהיה תכלית
לזמן לא יהיה אחריו זמן ,אז אי אפשר זה ,וכשהחבאר שזה הוא בלתי
אפשר ,יתחייב בהכרח שיהיה הזק בלתי בעל תכלית בעובר ובעתיד.
ואולם אם היתה הכונה בכאן בהויית הזמן שיתהווה חלק ממנו ,רוצה
לומר שיהיה שם זמן ,הנה יהיה זה הבאור בלחי מוליד מה שחייב
ממנו הפלוסוף ,וזה שאנחנו ,ואם הודינו שאי אפשר שיהיה שם חלק
מהוק יתהווה יחד ,כמו שהוא מבואר מענינו ,הנה לא יתחייב מזה שלא
תהיה לזמן התחלה ,וכן לא יחוייב מפני שאין שם חלק מהזמן יססר
יחד שלא יהיה לזמן תכלית ,וזה כי זה יצדק עס הנחתנו הזק בלתי
נצחי ,כמו שיצדק עם הנחתנו הזמן נצחי ,וזה כי לא יתחייב מזה שיהיה
שם זמן נמצא קודם זה החלק מהזמן המההווה ,כי הז ק מזיחהזה
על זה האופן לא יתהוה בזק קודם לו ,כאלו תאמר שאין זאת השעה
מתהודי כשעה אחת קודמת לה ,אבל היא התה בזק מתחדשה בהתחרשה,
עד שחרדה הזיית השעה בשעה אחת ,זהויית חצי שעה בחצי שעה,
ובזה יתבאר שלא יהיה הפסד השעה בשעה אחת היא אחריה ,אכל חפמד
על נכחוחה בשעתה .וכאשר התבאר שלא תחויב מזה שיהיה שם ז ק
קודם הזיית הזק ,או שיהיה שם זמן אחר הפסד הזמן ,הוא מבואר שלא
יחוייב מזה מה שחייבו הפלוסוף ,אם היה שהבין בהויית הזק והפסדו
שיחהוה חלק ממנו או יפסד .ועם זה הנה יתחייב מהודאתנו שהחלק
מהזמן יחהוה בזמן מחהוה בהתהוותו ,זשהחלק מהזק יפסר בו ק
נפסד בהפסדו ,ספק אינו מעט ,זזה שהזמן אשר בז מתחדש זה החלק
מהזק המתחדש הוא גם כן מתחדש עם חרוש זה החלק ,רצוני ששני
הזמנים מתחדשים יחד ,ולזה יחויב שיהיה חחשו נם בן בזק שלישי
מתחדש בהתחדשו ,והזמן השלישי יתהדש גם כן בזק רביעי ,חה אל לא
תכלית ,ויהיו אם כן נמצאים זמנים אין תכלית למספרם יחד ,והוא שקר
שימצאו שני זמנים יחד לפי מה שחחכאר מענק חזק שהוא נקי מחמר
כאופן סה ,ולזה לא יתרבה בהתרבות התנועות ,כל שכן שהוא ^ חי
אפשר שימצאו זמנים אין תכלית למספרם יחד .והגה זה הספק מחר
כשנאמר שאין הומו חווה כזמן על שיהיה הזק אשר הוא נמצא בו
מאמר ר חלק «׳ פרק כ׳
383
זולת הזמן החווה מכל הפגים ,אבל יהיה הוא הוא מצד ,ווולח מצד.
וזה כי חזטן ההווה ,מפני שהוא הווה מעט מעט ,היה בהכרה מציאות
חלקיו בכללם מעט בכללוהו ,כי לא ימצאו בפחוה ממנו כל חלקי זה
, pinולזה יהיה אמרנו זה הזמן ההווה הוא הווה בזמן כאלו אמתו
שחלקיו נמצאים בכללוהו ,כאמתו שהשמונה זרהים נמצאים בקנה המדו^
הגה אם כן יהיה אמרנו שהשעה המה בשעה עניינו שכל חלקי השעה
לא ימצאו בפתוח מהשעה בכללה ,וזה כי אי אפשר בהם שימצאו יחר,
זלוה ימצאו זה אחר זה בהכרח ,ואם היו נמצאים זה אחר זה ,הנה יחויב
שיהיר .מציאוחם בז pשור .לכל החלקים ,ולזה הוא ממאר שלא יהיה
בכאן זמן שני זנלח הז pההווה מכל הפגים ,אבל הוא מלחיי על האופן
שהיה הכל זולחיי לחלקיו.
ואחר שהזחר זה ,הגה נחקור אש היר .שם עחר .ממנו החחל הז ,p
אם הוא מחויב שחהיה העחה ההוא המה p nקורם לה• וזה כי כבר
בארנו שזר .הענק הוא הררוש בכאן ,לא הוייח חלק מהומן .וכן נחקור
כמו זר .הענק בעצמו בהפסד הז . pונאמר שהוא ממאר שלא יחויב
לבל מתחרעו שיתחדש ממן .וזה שהז2זגוי ועחחרש במשחנה הרמוז
אליו הוא מחחדש בזלח זמן ,כמו שזכר הפ^סזף בספר השמע ,ווה
בי אין בין השנר ומה שממנו השנוי אמצעי ,ובזה הוא מבואר שאין
כין השגוי בכללו ומה שאליו השנוי אמצעי ,ולזה יהיה השנוי בזולח
•p iולפי שהעגין כן בשנזי ,ויר.יר .ר.ו pמקרר .רבק לשנוי ומחחדש
ברחחרשו ,כמו שביאר הפלוסוף ,הנר .הוא ממאר שכבר יחויב בזמן,
אם היה הוור ,.שיד.יר .הזוה במלח ומן ,ומה יחויב מ ,אם היה נפסד,
שיהיר .נפטר מולח זמן ,והוא הסך מה שחיים הפלוסוף בזאח הנזרד..
ורצוננו בכאן בשנוי החנועה באי ך או בכמה או ב אנ ה .ונאמר עור שכבר
יחבאר מטבע הזמן ,שאם חיר .המה ,שאיעו חווה ממן קודם לוצייחד
וזר ,שההווה בזמן אם שחהיר .הוייחו שנוי אז נמשכח לשנוי ,ואיך
שיהיה ,הנה בהכרח יקדם להמיתו השחנוח הוא הויה בחכליח השנוי
ד.הוא ,והזמן אשר הוא הווה הוא מד .שכין התחלת השנוי וחכליחו,
וזאת ההקדמה היא ממארת מפשר .למי שעיץ בטבעיות .וכאשר
החישבר .לנו ואח ההקדמה ,רצוני שכל הווד .בז pיקרם לר.וייתו השתנות
הוא הווד .בחכליח השנוי ,הנח יחחייב ממגר .לסי הפך הסוחר שמת
שלא יקדם להוייחו השחנות הוא המד .בתכליח השנוי ההוא איננו הווה
בזמן ,ואולם הזמן הוא מבואר שלא יקרם לר.וייתו השחנוח יר.יה הווה
בתבליח השנוי ההוא ,בי הוא נמצא בר.כרח עם החהלח השמי ,חח
שהוא בר.םצא הנשם המתנועע איור .נשם שיהיר .ובאיזר .תמעד .שיתנועע*
384
מלחמות ה׳
ובחיות הענין כן ,הוא מבואר שאם היה הוםןהוור• /שאיננו הווה מ ^.
זכוה ר^באר שאם היה הומן נפסד ,שאיננו נפסד בזמן נמצא אחריו,
ווח כי הוא איננו נפסר עם תכלית השמי אשר יקרם להפסד ,אם
היה שיהיה הפסר הזמן נמשך לשנוי .ובהיות חענין כן ,הוא מבואר
כסה שאין ספק בו שאיננו מחויב ,שאם היה הזק הווה ,שימצא זמן
קודם התהוותו ,ושאם היה גפסר ,שימצא ומן אחר הפסח ,אבל יחמב
הפך זאת הגזרה ,כמו שבארנו.
ואולם מה שחייב הפלוסוף שימצא ז ק קודם הוייח הזמן אם הונח
חווה ,וזמן אחר הפסח אם הונח נפסד ,מפני התיבות אשר נשתמש
בהם המרוח על הזמן ,זהם אמרנו קוד ם ו א ח ר ,שאין לנו המלט
מההשחמשוח בהם ,הנה בחיי זאת הטענה חלושה היא מאד .זזה
שאנחנו נאמר שאמרנו בכאן קו ד ם ו א ח ר הוא נאמר בשתוף השם עם
הקורם והמתאהר אשר הם מהכרלי הזמן .והנח כסו זה הספק בעינו
אפשר שיסופק על חכלוסוף כאשר ביאר שהעולם כעל תכלית כשעור,
וזה שהוא יאמר שאץ חוץ לעולם לא רקוח ולא מלוי ,ולזה יאמר שאק
שם מקוס• והוא מבואר שאמרנו חוץ מורה על מקום כמו שיורה
עליו אסרנו תוך ,זבן אמרנו שם מורה על מקום בהכרח בזאת הנורה,
ואם היה שכבר ישתמשו בזאת המלה במה שלא יורה על מקום ,וזה
כי כמו שבארנו שיש שם מלוי היה בהכרח אמרנו שם מורח על
מקום ,כן כאמרנו ש אין שם מ לוי יחוייב שיהיה אמרנו שם מורה
על מקום ,ווה כי כונח הנשוא והנושא יחויב שתהיה אחת בגזרה
המחייבת והשוללת ,ואם לא ,לא יהיה בץ אלו חגזחת תנאי ההקבלה,
כמו שהתבאר בספר המליצה .ובכלל הנה כונח הנשוא או הנושא לא
תשחנה מפני היות הגזרה שוללת או מחייבת ,וזה טמאר בנפשו.
וכאשר היה זה כן ,הוא מבואר כי מי שיניח העולם בעל תכלית בשעזר
יניח בהכרח מאמר כותר בנפשו ,מה כי הוא יאמר שאץ שם חוץ לעולם
לא רקוח ולא מלוי ,והנה אמרנו שם או חו ץ הלא מורה על מקום
כהכרח ,כמו שקרם ,וכאשר היה שם מקום ,הנה יהיה שם נשם ,כי
חמקום לא יהיה רק מגשש ,ובזה יחויב שיהיה חוץ לגשם ההוא גשם
אחר ,וילך זח אל לא תכלית• הנה אם כן הוא מבואר כי מי שיניח
העולם בעל תכלית יניחהו בהכרח בלתי בעל תכלית מצר התיבות אשר
ישחכזש בהם אשר אץ לו המלט מהשתמשוח בהם ,ולזה הוא מבואר
שאלו התיבות י׳6זחםשו בחם באלו המקומות על זולת המובן מהם אצל
ההמון ,כי הבונה כולה היא להורות על ההעדר המוחלט ,וזה שוה במה
שישתמשו בו מחם וח בהנחת חזק חווה או נפסד ,או בהנחת העולם
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק כ״א
385
כעל תכליח ,ועור שהלשוגוח הם הסכמיים ,כמו שהחבאר .ובהיוח
הענץ כן ,הנה לא חחיה טענה עלינו ,אם לא הניח הלש^ לשוללוח מה
חיבה חורה עליו ,כי הוא בלחי צריך להשתמש בו ,אחר היוח המציאוח
על מה שהוא עליו ,והוא מבואר נם בקצח העניינים הנמצאים אין
שם לבעלי הלשין ,וישתמשו בהם החבמים בשמוח מושאלים על צר
קצת רמיץ■ ואם חיה חענין כן ,בטה שנאמר קו ר ם ו א ח ר ו חו ץ ו שם,
הנה לא חהיה טענה עלינו מהוראחם אצל ההמון ,כי אנחנו הנחנום
3זולח הכוגה ההיא .ובכאן הוחר זה הספק והתבאר שלא יחוייב מזאח
הטענה שיהיה הזמן נצחי לא בעובר ולא בעחיר ,וזה מה שכוננו ביאורו
בזה הפרק.
פרק א חד ועשרים
גתיד חסמק שיקרדז מצד העחה.
הטענה ה שני ח אשר יטעון הס ל ו סו ף רדא מצר ה ע ח ה .ושרש
רבריו הוא זה• העתה יראה מענינו שהוא חכליח הזמן החולף והחחלח
העתיר ,כי המאמר כשיהיה שם עחה אין לפניו זמן או לאחריו הוא
רבר לא יכילהו רמיון הארס־ ואם היה הזמן הווה ,הנה יהיה שם עתה
אין לפניו זמן ,חה רבר בלחי אפשר בעתה ,כי הוא יחלוק הקורם
מהמתאחר ,והקורס והמתאחר הם מהברל־ הומן ,ויהיה אם כן מחויב
שיהיה שם זמן קורם הוייח הזמן ,וזח כטל .ויחזק עור זה הרעת
בטענה השנית לפי מה שאחשוב .וזה שהוא יאמר שהעחה יותר רומה
מכל רבר אל הנקורה בקו הסמבי ,וזה כי הנקורה היא אם נמצאת
בפעל ,והיא הנקורה אשר היא' תכלית הקו או התחלתו בפעל ,אם
נמצאת בכח ,והיא הנקורה אשר תחלק הקו־ והנה הנקורה כאשר היתה
נמצאת בכח היא החחלה ותכלית יחר ,רצוני שהיא תכלית לקורס
והתחלה למחאחר ,ובהיות הענין כן ,והיה בלתי אפשר בעתה שיהיה
נמצא אלא בכח ,והיתר! הנקורה כשהותר! נמצאת בכח היא התחלה
למחאחר ותכלית לקורס ,הוא מחויב שיהיה העתה תכלית לקזרם והתחלה
למתאחר ,ואולם שאי אפשר בעתה שיהיה נמצא אלא בכח הוא
מבואר ,וזה שאם היה נמצא בפעל ,יהיה נמצא בזמן ,ויהיה העתה
מתחלק .ועור שאי אפשר שימצא מחלקי הזמן רבר רמוז אליו בפעל,
כי מציאות הזמן הוא בכח ,כל שבן שאי אפשר שימצא העתה בפעל,
כי אין ררך למציאות התכלית או ההתחלה בזולת מציאות מה שהוא
לו תכלית או התחלה ,ולפי שהזמן אשר העתה תכליתו או התחלתו הוא
בלחי נמצא בפעל ,הוא מחויב שלא ימצא העתה בפעל .הנה זהו שורש
רבריז בזאת הטענה.
25
386
מלחמות ה׳
ונאמר כי פה שחייב הפלוסוף בעחה שיהיה לפניו זמן ואחריו ,לפי
שלא יכיל רמיץ האדם שיהיה שם עחה אין לפניו זמן או לאחריו,
הוא בלחי מחויב ,וזה שבזה האופן בעינויתחייבשיכלה בל גשם אל
גשם אחר מחוץ ממגו ,לפי שהדמיון לא יכיל שיהיה שם גשם לא
יכלה אל גשם ,כמו שזכר הפלוסוף ,ואם היה הדבר כן ,הנה יחויב
בעולם שיהיה בלתי בעל תכלית יזה שקר .ובכלל הנה אין כל מה
שידמה האדם צודק ,ולא ירמה האדם כל צודק ,אבל שם דברים צודקים
לא יתכן שידמה אותם האדם ,כמו בלוח העולם אל ההעדר המוחלם
שאינו לא רקוח ולא מלוי ,ומה שידמה לזה .והנה קרה זה וזרמיק
לנו ,מפני שאנחנו נראה בגשמים אשר הם אצלינו שכל גשם מהם
יבלה אל גשם אחר ,ומה קרה לט זה הענין בעצמו בזמן ,וזה כי
הזמן מקיף בנו משחי קצותיו ,ולזה לא נראה מהעחהאלא העתה
שיחלוק הזמן .והנה זאת הטענה דומה למה שזכרגו בפרק הקודם
מטענת דסלוסוף ממלח קו ד ם ו א ח ר אשר נשתמש בהם ,וזה כי מזה
הצד קרה לגו הרמיק הזה ,כי אנחנו נחשוב שיהיה לכל עתה קורם
ואחר ,ונרמה מפני זה שיהיח שם זמן ,בי הדמיון לא יצייר ההעדר
המוחלט ,אבל ידמה לבל קודם קודם ,ולכל מתאחר מתאחר ,ובבר התבאר
בטול זאת הטענה במה שקדם .ואם ידזייב הפלוסוף בעתה שיחלק
הקודם מהמתאחר ,מפני מה שהתבאר מגדר הזמן שהוא טספר החנזעה
בקודם ובמחאחר ,כמו שיראה מדברי הפלוסוף בזה המקום ,וזה אמנם
יהיה בשיונח שם עתה או עתות יחלקו הקורם מהמחאחר ,כמו שהתבאר
בספר ה ש מ ע ,עד שכאשר לא נצייר בעתה ,לא נצייר בזמן ,ולזה ירמה
שלא יהיה ענין העתה ומהותו אלא חלוקת הקודם בתנועה מהסתאחר
להשים התנועה ספירה־ הגה נאמר שלא יחויב גם כן מזה שיהיה
לכל עתה קודם ומחאחר .וזה שהזמן הוא מבואר מענינו שהוא משער
התנועה על נכחוחה ,אלא שהוא לא ישערה אלא מצר מה שודה טבע
ר ^ ע ה שלא תהיה יחד ולא חלק ממנה ,כי מה שהוא יחד לא ישערהו
הזמן מצר מה שהוא יחד ,חה מבואר בנפשו ,ואמנם ישער הזמן
וכנועה מצד טבע הקורם והמתאחר אשר בה ,עד שאין בה חלק שלא
יהיה בה קודם ומתאחר ,וזה אל לא תכלית ,כי היא מתחלקת אל טה
שיתחלק ותמיד ימצא בחלוקה החלק האחד ממנה קורם והחלק האחר
מתאחר• ולפי שבזה האופן היה הז^ משער התנועה ,הוא מבואר
שמי שלא ישער בקודם ומתאחר לא ישער בזמן ,חה כלו ממה שהתבאר
מדברי הפלוסוף בספר ה ש מע במה שאין ספק בו .ובהיות הענין בן,
הנה לנו שנניח שיהיה הזמן הווה ,וזה שהעתה אשר הוא ר^חלת הז^
מאמר ר חלק א' פרק כ״א
387
שאינו חולק הקודם מהמחאחר בחנוער .לא יחויב שיחן לנו ציור בזמן,
בי לא היה שם זמן בלל ,ואולם יחויב זה במה שאחר העחה ההיא ,בי
אז היה הזמן נמצא על נבחוח החהווח החנועה ,והוא מבואר שבל
עחה שיפול במה שאחר העתה ההוא יחלוק הקודם מהמחאחר בחנועה
מה שהחמירה החטעה להיוח נמצאה .ובן נאמר שאם היה נפסד
הזמן ,הנה לא יחויב בעתה האחרון שיחן ציור בז , pוזה שככר כלה
אליו הזמן וכבר נשלם ציור הזמן כעחוח .אשר לפני העחה האחרון.
וכאשר היה זה כן ,הוא מבואר שכבר יחויב בעחה הנו^ ציור בזמן
הקודם שיחלק מהמחאחר ,אך לא יחויב זה בעחה במוחלט ,וזה כי העחה
אשר הוא ,החחלח הזמן או תכליתו ,אם היה הזמן כזה החאר ,לא
יחויב בו שיחן ציור מ מן ,ולזה הוא ממאר שלא יחויב מזה בזמן שיהיה
בלחי בעל חכליח .ובכלל הנה אנחנו נראה מענין העתה שיש לו שני
צדדים מהמציאות ,הצד ה א ח ד הוא חלוקח הקודם מהמהאחו־ והצד
ה שני הוא הגבלת החלק הרמוז מהז pאו מהתנועה ,כאלו תאמר
יו ם א ח ד או שעה א ח ד ,וזה כי היום יהיה,מוגבל אליו מצד שתי
חעחוח אשר יגכילהו ,וכן השעה• ואם לא היהענין העתה אלא חלוקת
הקורם מהמחאחר בזמן ,היה אמרנו של שה י מי ם או של שה שעו ת
דבר אחד בעיט ,כי הספירה בכל אחד מאלו הזמנים היא אחת בעינה
מצד העתות אשר יחלקו הקודם מהמחאחר ,כי הם שחי עחוח בכל
אחד מאלוי הזמניס ,ואולם היה ההתחלפות אלו הזמנים מצד חלוף
חלקי אלו הזמנים ,וחלוף חלקי אלו הזמנים הוא מצד מה שיתחלפו
קצתם מקצת במרחק אשר בין העתות אשר ישימם מוגבלים ,וזה
שהמרחק אשר כין שחי העתות אשר יגבילו היום הוא יותר גדול מהמרחק
אשר בק שחי העתות אשר יגבילו השעה• ובהיות הענין כן ,הוא מבואר
שהעחה ימצאו לו שני צדדים מהמציאות ,ה א ח ר הוא אשר יחודש
מ מספר ,והוא חלוקת הקודם מהמחאחר ,ו ה א ח ר הוא הגבלת הכמות
המתדבק ,זהוא הגבלת החלק האחד מהזמן .ומשני אלו הצדדים ימצאו
לזמן סגולת הכמה המתחלק וסגולת הבמה המתדבק ,וזה כי אנחנו
נאמר כז pר ב ,ו מ ע ט ,ו א רו ך ,ו ק צ ר ,הנה אמרנו בו רב ו מ ע ט
הוא מצד העתות אשר יחלקו הקודם מהמתאחר ,ואמרנו מ א רו ך
ו ק צ ר הוא מצד המרחק אשר בין שחי העתות אשר יגבילו הזמן ההוא.
והנח הענין בזה בעתה הוא כמו הענין בנקודה ,חה בי הנקודה ימצאו
לה שני אלו הצדדין מהכזציאות ,רצוני שהיא תשים הקו מוגבל מצד
הנקודות אשר יכלה אליהם ,ותשימהו ספור כאשר תחלק הקודם בקו
מהטתאחר .והוא ראוי שיהיה זה הענק בעתה כמו הענין בנקודה,
*25
388
מלחמות ה׳
לסי שמציאווז העוזה הוא מוזחדש מסציאווז הנקודה על החחק אשר
בו התנועה ,כמו שהתבאר בספר ה ש מע .ובהיות הענץ כן ,הוא מבואר
שלא ימנע בעתה מצד מה שישים הזמן מוגבל שימצא מוולת ומן נמצא
לפניו ,אכל הוא דבר כבר תתבאר היובו במה שקדם.
ונם כן אם הנחנו שיהיה הזמן משער התנועה מצד העתות אשר
יחלק בהם הקורם מהמתאחר בואת התנועה הרמווה אליו לבר ,לא
מצר העתות אשר הם תכלית ואת התנועה ,הנה יחויב מזה אחד מ שני
דברים ,אם שנאמר שהזמן אשר ישער התנועה הוא מה שבין העתות
אשר יחלקו התנועה ,חה אמנם יהיה כשיהיה משער התנועה אשר
בין העתות החם ,או שנאמר שהזמן אשר ישער התנועה הוא מספר
אלו התנועות .ואם הנחנו שיהיה הזמן מספר העתות ,הנה לא יהיה הזמן
משער התנועה ,אבל ישער מה שיחלקה ,וחוא העתה ,ולא יהיה גם
כן סחבק ,כי אין העתה דבק לעתה ,חה בתכלית הבטול־ עם שכבר
יחויב מזה שיהיה זמן התנועות המתחלקות אשר חולקו במספר שוה
מתעתות שוה ,עד שיהיה ,דרך משל ,זמן התנועה אשר היא בשלש
שעות שזה לז^ התנועה אשר היא כשלש שנים ,כאשר נחלקו כל אחד
מהם בשתי עתות לבד ,ויתחייב מזה נם כן שיהיה זמן התנועה האחת
בעינה יוחד גדול לאיש אחר ממה שחוא לאיש אחר ,כאשר חלקו האחד
לעתות יותר מהעחות אשר חלקו האחר בהם ,וזה מבואר הכזב .ואם
הנחנו שהזמן אשר ישער התנועה הוא מה שבין העתות האלו אשר
יחלק הקודם מהמחאחר בזאת התנועה ,הנה יחויב מזה שלא ישער
הזמן כל התנועה ,אבל ישער לבד מה שבין החלק הראשון הקודם
ממנה והחלק האחרון המתאחר ,וזה בטל ,כי הוא מבואר שהזמן הוא
משער כל התנועה על נכחוחה .ועוד שכבר יחויב מזה שתהיינה
התנועות המתחלפות בזמן שזה כאשר חולקו בעתות יהיה מה שביניהם
שוה ,והמשל שבכר תהיה התנועה אשר תהיה באלף שנה בזמן שוה
לתנועה אשר תהיה ביום אחד ,כאשר חולקה כל אחת מהן בשחי
עתות ,י ת ה מה שכין אלו העתות בכל אחת מהם שעה אחת .ועוד
שככר יחדב מזה כתנועה שלא נחלקה כי אם בעתה אחד .שתהיה
מולח זמן ,כי אין שם שחי עתות יחלקו הקודם מהמחאחר בזאת
החנועו־ו ,ולזה לא יהיה שם זמן .כאשר היה זה כלו שקר ,הוא מבואר
שהז^ הוא משער התנועה בכללה מצד העתות אשר הם תכליות
התנועה ,לא מצד העתות שיחלקו בה הקודם מהמחאחר לבר.
ואולם הטענה אשר חויב כה בעתה כמה שחוא עתה שיחלוק הקודם
מחמחאחר ,לפי שהעחה אינו נמצא כי אם ככח ,והנקודה אשר תהיה
מאמר ו׳ הלק א׳ פרק כ״א
389
בכח זה ענינה ,היא בלחי צודקח .חה שענין הכח אשר יחייב כחכליח
שיחלק הקורם םהמהאחר הוא זולח הכה אשר למציאוח העחה ,וזה
שענין הבח אשר יחויב בתבליח שיחלק הקורם מהמחאחר הוא היוחו
החחלה וחבליח יחר מפני ההחרבקוח הנמצא במה שיחלקהו ,וענין
הכה אשר לעחה הוא שאיננו נמצא בזמן ,במו הענין ברברים הנמצאים
בפעל ,כי זה רבר יחייבהו טבע הזמן ,כמו שקרם ,לפי שאי אפשר
שיסצא הזמן בפעל כשיהיה רמוז אליו ועומר ,כל שכן שאי אפשר
זה בעחה .והוא מבואר שזה הכח לא יחייב בעתה שיהיה התחלה
וחכליח יחר ,אבל מה שיחויב ממנו הוא שאיננו התחלה כפעל ,לפי
שלא ימצא עמו מה שהוא לו החחלה ,והוא עם זה אפשר שימצא
החהלה בכח מזולת שיהיה חכליח ,וזה מבואר מאר .ובהיות הענין
כן ,הנה לא ימנע מזה הצד שיהיה הזמן מחודש במוחלט ,וכל שכן
שכבר יתבאר מזה שאיננו נמנע בזמן מזה הצד שיחיה נפסד במוחלט,
תה שבבר אפשר שימצא עתה הוא תכלית בפעל מה שאי אפשר זה
בעתה אשר הוא החחלה ,וזה שהזמן העובר הוא פעל מה ,ובזה האופן
יהיה נמצא עם העתה אשר הוא תכלית הומן במוחלט באופן מה,
ואין הענין כן בעחה אשר הוא התחלה במוחלט ,ובזה האופן ביאר
הפלוסוף שתכלית התנועה הוא נמצא וההתחלה אינה נמצאת .ואם
אמר אומר כי מה שהוא התחלה בכח בקו הוא חולק הקודם םהמחאחר,
ולזה יחויב בעתה שיהיה הולק הקודם מהמתאחר ,לפי שאי אפשר
שיהיה החחלה אלא בכח• אמרנו לו שזה המאמר הוא בלתי צודק,
כי ענין אלו שמוח הכחוח הוא נאמר בשתוף השם ,וזה כי הוא בזמן,
מפני שלא ימצא עסו סח שהוא לו התחלה ,והוא בקו ,מפני שזאח
הנקודה הוא החחלה ותכלית יחד לדברים מתדבקים .וכבר יתבאר לך
מום זה הביאור ,שככר התבאר ממנו בתנועה הישרה ושאר התנועות
שחם מדבר אל דבר שתהיינה לבלתי תכלית ,לפי שלא תמצא בם
התחלה בי אם בכח ,וזה סבואר הבטול .ואם אמר אומר כי מפני
שיהיה הזמן נמשך לתנועה מדובקח ,והיה מחוייב כזאת התנועה שתהיה
סבוביח ,ומפני זה יחויב בגודל אשר בי חהיה זאת התנועה שיהיה סכובי,
והיה מבואר בעתת שחזא מתחדש כנקודות אשר יצויירו על הגורל
אשר בו חהיה התנועה ,הנה יהיה טבע חעחה טבע הנקודה בקו הסבובי,
כי ממנה מציאותו ,ובהיות הענין כן ,וחיתה הנקודה אשר בגודל הסבובי
הזא תמיד התחלה וחכליה יחד ,חנה אס כן יהיה העתה התחלה ותכלית
יחד• אמרנו לו שזהו בלחי צודק ,וזה שכבר חויב וה בגקודח אשר
בגודל הסבובי מפני היוח חגורל סכובי ,ואולם הומן אינו הולך כסמב,
390
מלחמות ה׳
כי לא ישוב הזמן החולף בעינו בשוב חהנועה על הגורל הסבובי ,ולזה
לא יחרב בו מה שחויב בגורל הסבובי מצר מה שהוא גורל סבובי .וכבר
יהבאר לך מום זה הביאור ,שכבר יחויב ממנו ברחים המתנועעים בסבוב
שיהיה זמן התנועה ההיא בלחי בעל הכלית ,חה מבואר חבטול .ובכאן
הותר זה הספק במה שאין ספק בו.
פרק שנים ועשרים
נתיר בו ר,ספק שקרה מטבע וזוזוייו? .
הטענה ה ש לי שי ת אשריטעון חפ ל ו סו ף היא מצד טבע ה הויי ה.
ושורש רבריו הוא זר *.בעמר שהיתר .תנועת ההעתק היא הקורטח
שבתנועות ,והיה מחויב בהכרח שתכלה אל מתנועע ראשון מפאת
עצמו ,הנה יחויב ,אם היו הגרמים השמימיים הווים ,שיהיה שס מתנועע
במקום אליו תעלר .הוייהם ,וזר .יחויב במתנועע הר.וא אם הוא הווה,
ואי אפשר שילך זה לאק תכלית ,כי הוא בלחי אפשר שיך.יו שם גשמים
אין תכלית למספרם הנה אם כן מה שיחויב שיהיה שם מתנועע
מצר עצמו בלחי הווה ,ואם יהיה שם מתנועע מצר עצמו בלחי חזור,.
חגר .יחויב בעולם שיר.יה קרום.
ונאמר שהחר זה הספק אינו ממה שיקשר , .וזה שזה הענק אמנם
יחייב בהוייה בחלק במה שהיא הוייה בחלק ,אבל כשהונח העולם בכללו
הוור ,.הנד .לא ידזדב שיהיה שם חלק ממנו נמצא אליו תעלה הוייחו,
כמו שבארנו בפרק הרביעי מזה המאמר .ועור שכבר התבאר במה
שקרם שאק תנועת ההעתק היא הראשונה ,אבל הראשונה היא תנועת
ההוייר ..ועור שכבר החבא.־ במה שקרם שזאת ההוייה אינה כררך
ההוייה אשר על ררך הטבע ,אבל היא מיוחסת אל הבחירה והרצון,
ולזר .הוא מבואר שלא יחויב שתדמה להוייה הטבעית ,כי הענינים
שר׳תחלוחירים מתחלפות אפשר שיהיו מתחלפים .ובכאן הותר זה הספק.
פרק שלשה ועשרים
גה*ר כו הספק שיקדה טפגי טבז; הדכרים חמוןחדש♦©.
הטענר .ה ר ב עי ח אשר טען הפל ו סוף היא מצר טבע ה ד ב רי ם
ה מ ת ח רש י ם ,כי היה בכל אחר טד,ם הכח קודם אל הפעל ,וד.יד .זה
כן ,כי הכח והפעל הם סוחרים ,ולזה הוא בלחי אפשר שיר.יו יחר מ ד6וא
אחר מצר אחר .ושרש רבריו הוא זה* אם היה העולם הווה היה מחויב
שיהיר .מציאותו בכח קורם למציאותו בפעל ממן ,כי כל הווה זה עניט,
ויהיה אם ק כד.כרח זמן קודם הויית העולם* ואם היה שם זמן ,הנה
שם תנוער *.ואם היתד ,שם תנועה ,הנה שם מתנועע* ואם היה שם
מאמ־־ י חלק א׳ פרק כ״ג
391
מתנועע ,הגה היא מתנועע אם כסבע אם בהכרח־ ואם הוא מחגועע
בהכרח ,הנה לו תנועה טכעית ,כי התנועה ההכרחית אמנם תאמר
ביתם אל הסכעיות־ ואי אפשר שתהיה שם תנועה טבעית זולת אלו
התנועות הטבעיות הנמצאות ,ויהיה אם כן העולם נמצא קורם הויו,
חה שקר .ווה השקר יצא בהכרח מההקרמה המםופק בה ,והיא מה
שהצענו בעולם שיהיה הווה ,וההצעה אשר יצא ממנה השקר היא שקר,
הנה אש כן יחויב בעולם שיהיה בלחי הווה .הנה על זה האופן אפשר
ש־חבאר מואח ההקרמה שהעולם קרום ,ואם לא נמצא וה כרברי הפלוםוף
ולא ברברי המפרשים רבדיו.
ונאמר שמה שנאמר בואח הטענה שהוא מחויב בכל מחחרש שיהיה
מציאזחו בכח קורם למציאותו בפעל בזמן ,הנה לא ימנע ,אם היה הענץ
כן ,אם שיהיה חיוב היות הזמן נצחי ,ולזה ימצא קורם חרושו מצר
הכח הקזרם לחדושו ,או שיהיה זה מצר חיוב היות הזמן נצחי ,ולזה
ימצא קורם כל מחחרש .ואולם אם חייב הפלוםוף זה מפני חיוב היות
הזמן נצחי ,הנה לא לקח המבוקש בכאור עצמו .וככלל הנה הוא
סכואר כי זה אמנם קרה להוייה בחלק במה שהיא הוייה בחלק ,לפי
שכבר היה הז pנמצא קורם ההוייה ההיא ,ואולם ההוייה הכללית לא
יחויב זה בה ,לפי שהזמן םחחרש כחרישה.
ואולם אם יחייב זה מצר טבע הכח הקורם לפועל אם לא ,הנה וה
ממה שיצטרך אל כאור .ונאמר ,כי הבח הוא שני מינים ,אם חכה הגמור,
והוא בהיות המשתנה במה שממנו התנועה ,אם הכח הכלחי גמור,
והוא כהיות המשתנה כמה שבץ מה שממנו התנועה וסה שאליו התנועה .
והנה הכח שהוא במה שבץ מה שממנו התנועה ומה שאליו התנועה,
מפני שהוא נמצא עם מציאות התנועה ,הוא מבואר שככר יחויב ממציאותה*
מציאות ז ^ ,כי הזמן הוא נמצא בהמצא התנועה איזו חנועה שהיחה־
אבל הכח שהוא כמה שממנו התנועה לא יחויב ממציאותו מציאות ז ^ ,כי
אין שם תנועה .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר ,שאם נניח שם שנוי ראשץ
מתחרש ^ ,א יחויב המצא זמן לפניו .ובכאן הותר זה הספק .ואם
אמר אומר שהכח והפעל אי אפשר היותם יחר מצר אחר ,ולזה יחויב
שיהיה הכח על זה השנוי קורם לפעל ,ואם היה הכח קורם לפעל ,הנה
יחויב היותו קורם לו כזמן ,כי הקורם והמתאחר הם חלקי הזק־ אבזרנו
לו שאין שם קודם אלא כררך השאלה ,לפי שאץ שם זמן .וכאשר היה
זה ק ,הנה לא יחויב לו ממאמרנו קור ם שיהיה קורם כזמן ,ואם היח
זה ,לא יכילהו הדמיון ,כמו שקדם ,כי לא ירמה הארס בל צודק.
392
מלחמות ה׳
פרק ארבעה ועשרים
נתיר בו דספק שילןחז מטבע דתנועה■.
הטענה ה ח מ שי ה אשריטעון ה פ לו סו ף היא מצר טבע ר ח צו ע ה.
וזה שהוא יאמר שאי אפשר שחהיה ההנועה סהחרשח במוחלט ,אז
נפסדת ,ובהיות הענין כן ,הנה הוא מחיוב מזה שיהיה שם מתנועע
נצחי לא סר ולא יסור ,כי התנועות הנכרכות לא יתכן שתשלם בהם
ההתדבקות והחמדיוח .ואופן ביאורו כזה המקום הוא זה .אם הנחנו
בכאן תנועה מתחרשת ראשונה ,הנה יחויב שיהיה המתנועע בה אם
הוה אם בלתי הוה .ואם חוא הוה ,היתה התנועה שהונחה ראשונה
בלתי ראשונה כי כבר תקדם לה תנועת ההוייה .ואם הנחנו תנועת
ההוייה היא הראשונה ,הנה יחויב בה גם כן שתהיה בלתי ראשונה,
וזה יחויב אם מצד דפעל אם מצד המתפעל .ואולם חיוב זה מצר
הפועל הוא ,מפני שהוא יאמר שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת הגה
בהכרח שנוי חודש בו בעבורו התעורר עתה לעשות זה הפעל ,ויהיה
אם כן לפני השנוי הראשון שנוי .ואם אמרנו שהשנוי ההוא הקודם,
הנה יחזיב מ גם כן לזאת הסכר .בעינה שיר׳יה לפניו שנוי ,וזה אל לא
תכלית .והוא מבואר שזה החיוב אשר חויב מצר הפועל שיהיה לפני
השנוי שהונח ראשון שנוי אחר הוא שוה הונח זד .המתנועע הראשון
הווה או בלחי הווה .ואולם חיוב זה מצד חמחפעל הוא ,כי כל המר ,.לפי
י סר .שיראה הפלוסוף ,יחויב שיקדם לו שניי ,ולוה יחויב בתנועה אשר
נניחהראשונד .שתהיה בלחיראשינה .ואם הנחנו שיר.יד .השנוי חהוא
הוא הראשון ,חנה יחויב ש־היה קודם חרוש השנוי חרוש אפשרות
השנוי ,כי הכח הוא הקודם לפעל ככל הדברים המחחרשים ,והנר .חרוש
אפשחת השנוי הוא שגוי אז נמשך לשנוי .ואם הנחנו שיהיה השנוי
הראשון הוא השנוי אשר יחודש בו אפשרות השנוי ,הנה יחויב בו גם
כן שיהיה בלחי ראשון לזאת הסבה בעינה ,זזח שחדוש אפשרות זה
ד,שנוי הוא קודם על חרוש זה השנוי ,וזה לאין תכלית .ואם חונח
המתנועע כהנוער .המחורשש בלחי הווה ,והיר .מדרך המניע לו שיניע
זסררבו שיחנזעע מזה הענין שיתנועע פעם ולא יתנועע פעם ,הנד.
שם בד.כרה שנוי במניע ,או במםעעע ,אז בשניהם ,ותהיה אם כן התנועה
שהונחה ראשונה בלחי ראשונח .ואם נאסר שהשנוי הוזוא הוא הקודם,
חנה יחויב בו שיהיה לפניו שנוי כפו שיחזייב בראשון ,וזר .לאץ חבליה.
וכאשר היד .זר .כן ,הגה יתחייב שלא תד.יה שם חניעד .מחודשת ראשינח,
דיה המתנועע הראשון חווה או בלחי המה .והוא יעשה עוד בור.
מאסר ר חלק א' פרק כ״ד
393
שני באירים יאסח בהם שאץ שם חנועה ראשונה ,האחר הזא מצד
היציאה סהכח אל הפועל ,ו ה שני הוא מצר הצרוף המחחרש למניע
הראשון .ואולם מה שיחייב מצד היציאה מהבח אל הפעל הוא ,בי
הוא יראה כי המגיע כאשר היה מניע בכח ואחר כן שב מניע בפעל
הנח יחויב שיהיה שם שנוי ,לפי שהיציאה מהכח אל הפועל הוא שנוי,
הה החיוב הוא שוה הונח המחנועע הראשון הווה או בלחי הווה.
ואולם מה שיחייכהו מצר הצרוף המחחרש למניע הוא ,כי הוא יראה
שאם היחה החנועה מחודשח ,היה מהחרש צרוף במניע הראשץ ,רוצה
לומר הצרוף אשר בין המניע והמהנועע ,והנה החחרשוח הצרוף אי
אפשר שיהיה מזולח שנוי .ובהיוח הענין ק ,הנה הוא מחויב בשנוי
הראשון שיהיה בלחי ראשון ,ולוה יחויב שלא חר%ה שם חנועה מחודשח
ראשונה ,וזה החיוב נם כן הוא שוה היה המחניעע הראשץ הווה או
בלחי הווה .ובזה יחבאר שאין שם תנועה אחרונה ,ווה שאם היחה
שם תנועה אחרונה ,הנה לא ימנע המתנועע בה מאחד משני ענינים,
אם שתהיה שם הנוער .פסק משיהיה דרכו שיתנועע בהפסקו ,או
שלא יפסק םשירויה ררכז שיחנועע .ואם היה שלא יפסק עם חפסקו
מהחנוערי בו אפשרות התנועה ,הנה אחר התנועה האחרונר ,אפשרות
במציאות תנועה• וכאשר הנחנו זח האפשרות נמצא בפעל ,היר .שקר,
והוא שתחיה אחר התנועה האחרונה חנועה ,והכוב האפשר לא יקרה
מהנחתו שקר ,הנר .אם בן מה שיחויב ,אם היחה שם תנועה אחרונה,
שלא ישאר בר .אפשרות תנועה עם הפסקו מהתנוער ..ואם הנחנו
שהמחנועע פסק משני הענינים יחד ,היו שם שני שנויים ,והשנוי אשד
הוא הפסר אפשרות חרו׳ 1£התנוער .יחרב בהכרח שיהיה חרושו אחר
הפסר התנועה ,כי התנועה ואפשרות התנועה שני רברים מקבילים אי
אפשר שימצאו לרבר אחר מצר אחר אם לא בשני עתים מתחלפים ,הנה
אם בן אפשרות חחנוער .לא ימצא אלא אחר הפסר החנוער ,.אבל
הוא לא יפסר אלא אחר שימצא ,הנה הפסדו בהכרח הוא אחר הפסד
החניערע הגה אם כן אחר התנועה האחרונד .אפשרות במציאות תנועה,
וזה ככר התבאר שהוא שקר .וגם בן הנה יחויב שיהיה המפסיד
לתנועה אחרונה נפסר אחר הפסר החטער ,.שאם לא יפסר ,היר .אפשר
שיפסיד• וכאשר הנחנו אפשרות ההוא נמצא בפעל ,יתחייב ממנו שקר,
יהזא שתהיה אחר התנועה האחרונה תנועה .וכאשר התאמת זה כלו,
ריצה לומר שאי אפשר שתמצא שם תנועה ראשונר .ולא תנועה
אחרזנה ,חויב מפני זה שתהיה התנועה נצחית ,דחויב סזה שיהיה שם
מרזנועע נצחי לא סר ולא יסור.
394
מלחמות ה׳
זגאטר שהיא מניאר כמעט עית עס מה שקדם שהיא אפשר שח 11ח
דמנועה מחודשה במוחלט ,כשיונה המחנועע הראשק המה על האופן
שהתבאר חיוכי .והוא מה שטען הפלוסיף לבטל זאת ההנחה ,מסגי
שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת הנה שס כהכרח שנוי חודש כו
כעכורו התעורר עתה לעשות זה הפעל ולא התעורר לזה קידם ,הנה
ככר אמרנו כי התר זה הספק כפרק השמנה עשר מזה המאמר .יכן
נאמר שהחיוב שחייבי מצד היציאה מהכח אל הפעל במניע שלא
יהיה שם שטי ראשון היא בלחי מחזיב ,וזה כי כל שניי היא יציאה
מהכח אל הפעל ,כמו שהתבאר מגדרו כספר ה ש מ ע ,אכל לא יחויב
מפגי זה שתהיה כל יציאה מהכח אל הפעל שטי ,ווה שהשנוי הוא היציאה
מהכח אל הפעל אשר כמתפעל להתפעל ,לא היציאה מהכח אל הפעל
אשר בפועל לעשות פעולתי ,ווה מבואר בנפשו ממה שנאמר בזה
הנדר ,ויה שכבר נאסר בתנועה שהוא שלמות המתנועע במה שהוא
מתנועע .וככלל הנה השנוי הוא במחטעע ,לא במניע ,ולולי וה היה
הפועל מתנועע מהמלאכה .יעיד שאם היה היציאה מהכח אל הפעל בפועל
שנוי ,הנה נאמר שיחויב שיהיה כל מגיע משתנה מצד מה שהוא מניע.
וזר .שכבר התבאר במאמרים הכוללים שהחנועה היא אחת כנושא,
שתים כצד ,ויה שכאשר תיוחס אל המניע תקרא הנעה ,וכאשר תיוחס
אל המתנועע הקרא התנועעות ,ובדויות הענין כן ,הוא מבואר שכאשר
היה הריחנזעעות בכח היתד .ההנעה ככה ,וכאשר היה ההתנועעות
כפעל היחה ההנעד .כפעל ,ולזה יחויב שיהיה נדר ההנעד .שהוא שלמות
הד.נעד .אשר בכח מצד מה שר.זא ככח כמו שהיה גדר ההתנועעות
שר.וא שלמות הד,תנועעוח אשד ככה מצר מה שהוא ככח• וכאשר
התישב חייב מציאות הבה על זה האופן בהנעה ,הוא מכואר שיחויב,
אס היחד .היציאה מהכח אל הפעל שניי כר.נעד ,.שיהיה כל מניע משתנה
כמה שהוא מניע , ,וזה רכר ככר התבאר בחכמה הטבעית שהוא שקר.
יעיד שכבר היה טחוייכ מזה שתר,יינה שם שחי חנועיח יחד ,האחת
כמניע והאחרת כמחנועע ,וזד .חלוף מה שככר כיאר הפלוסוף כמה
שאק ספק כו מענין החנזעד ,.וזה שהוא באר כספר ה שמע שאק
שם כי אם הנועד .אחה ,ור.יא כמחניעע .ועוד שהוא מבואר גם
כמניעים אשר אצלנו שכבר יניעו פעם ולא יניעו פעם מזולת שנוי
יתחדש כהם ,ווה שהתשוק ,ואס הוא כעל גשם ,הנד .מניע בעת
שיבחרהו ,וד.וא בלחי משחנד .בוה ,ואולם השנוי הוא רכק לטחגועע־
ובהיות הענין כן ,היא מבואר שלא ימנע סוד .הצד שתהיה ד^נועה
מחודשה.
מאסר ר חלק א' פרק כ״ד
395
ואולם מה שחייבו הפלוסוף מפני המחפעל כאשר הונח הווה שלא
תהיה התנועה מוזורשח ,מפני שכל הווה הוא מחויב שיקדם לו שנוי,
ואם הונח השנוי ההוא הוא הקודם ,הנה יחויב שיקדם לו חרוש אפשרות
השנוי ,וכן אל לא תכלית ,הנה אין התרו ממה שיקשה עם מה שהתבאר
מענץ ואח ההוייה אשר בה המאמר הנה .וזה שאנחנו נאמר כי
האפשרות כשנוי יאמר על של שה פנים ,ה א ח ר הוא האפשרות אשר
על ררך הסכע ,ו ה שני הוא האפשרות אשר מצד הבחירה והרצון,
ו ה ש לי שי הוא האפשרות אשר מהטבע והבחירה יחר .והנה האפשחת
אשר על דרך הטבע ייוחד מבין שאר האפשריות שאץ יחמו אל כל
העתים יחס אחד ,אכל יחסו אל העת אשר יקרב לו עת יציאתו אל
הפעל יותר חזק ,והמשל כי האפשרות אשר כנחשת להתהוות הורדים
יחסו אל העת הסמוך לעת ההוייה יותר חזק ,לפי שאז יקרב אליו יותר
הפועל המהווה• ואץ יחס הפועל בו אל המתפעלים המתחלפים באיש
וחס אחד ,אכל יחסו אל המתפעל אשר הוא יותר קרוב לו יותר חוק,
כי הוא יותר מוכן לקבל פעולתו• וכן אין יחם המתפעל האחר אל
הפועלים המתחלפים יחם אחר ,אבל יחסו אל הפועל היותר קחב לו
יותר־ חזק ,וזה מבואר בנפשו מענץ האפשרות אשר בטבע ,והמשל
אפשרות התהוות הארץ אשר הוא יוחד חזק בעת .החום מכזה שהוא
בעת הקור ,וכן כשהיה האש במקום מה ,הנה אין אפשרות הפעלות
הארץ טמנו על משל אחר ,אבל החלקים אשר הם יותר קרובים אליו
הם מתר מוכנים לקבל פעולתו ,או כשהיחה הא pבמקום מה והיו
סביבותיה נמצאים אשים רכים ,הנה אץ אפשרות הפעלות הא pמהאשים
ההם על משל אחר ,אבל אפשרות הפעלותה מהאש היותר קרוב יותרי
חזק• וכן ראוי שתדע שאפשחת התפעל המתפעלים המחחלפים באיש
אשר הם ממין אחר הרחוקים מרחק אחר מהפועל בטבע הוא על יחם
אחד ,כאשר היו על שעור אחד מהגורל ,וכן אפשרות התפעלות בטבע
המתפעל האחר טהפזעלים הטחחלפים כאיש אשר הם מםין אחר הוא
על יחם אחר כאשר היו הפועלים ההם כשעור אחר מהגורל .והנה
האפשו־וח אשר מהבחירה לכר ייוחד מבץ שאר האפשריות שיחסו אל
כל העתים הוא יחם אחר ,לפי שאץ יציאתו אל הפעל נמשך לשנוי כלל,
אכל הוא נמשך לרצץ הפועל ,ולזה אץ שם עת מהעתים אשר נמצא
כהם זה האפשחח עת יהיה יותר ראוי אל הפעל מעת אחר• דחסו גם
כן אל המתפעלים המתחלפים כאיש אשר הם סמץ אחד יחם אחר ,רצוני
שאין מחר ראוי שיצא אל הפועל המתפעל המחר קחב סהמתר רחוק,
והמשל כי ראובן הצורף כשירצה לעשות טכעתזהכם לא לשום תועלת,
396
מלחסיח ה׳
אם היה אפשר זה ,והיו נסצאוח סביבו חחיכוח זהב רכוח ,הנה אץ
התחיבה המחר קרובה לו יותר ראויה שיעשה ממנה טבעת סזולתה ,
לפי שזה הפעל הזא נמשך לרצון הפועל ,ואיזה שיבחר מהם יעשה ממנה
הטבעת ,רצוני שכבר יבחר אם ירצה לעשות הטבעח מהחחיכה היוחר
רחוקה ממנו ,מה שאי אפשר זה כפועל בטבע־ וכן יהיה יחם המתפעל
אל הפועלים המתחלפים באיש אשר הם ממין אחד יחס אחד ,והמשל
שהאפשרות אשר בזאת החתיכה מהזהב להיות טבעת אץ יחסו לצורף
האחד יותר מיחסו אל הצורף האחר ,ואם היה יותר קרוב אליה ממנו,
והיה זה כן ,לפי שאין קורבת הפועל בבחירה אל הטחפעל ממת
שיחייב שיפעל בו ,אבל ככר יהיה נמצא הפועל אצל המתפעל זמן
רב ולא יפעל בו כלל• ולזה לא יחויב במחפעלים הרבים שירחקו מהפועל
בבחירה מרחק אחד שיתפעלו ממנו יחד על משל אחד ,ולא יחויב גם כן
בפזעליט כבחירה הרחוקים ממחפעל אחד מרחק אחד שיפעלו בו יחד על
משל אחד .ואולם האפשרות אשר מהטבע והבחירה יחד ,כמו הענין באפשרות
אשר בראובן לבנות בית ,כאשר התחזק הקור ,לד.יוח לו למגן ,הוא
כמו ממוצע בין שני אלו האפשריות הקודמים• וזה שאץ יחסו אל כל
העתים יחס אחד ,לפי שהטבע ישים העת היותר ראוי שיצא בו זה
האפשרות אל הפועל נגרר ,ואולם יחסו אל המתפעלים המתחלפים
אשר הם ממין אחד הוא יחם אחד ,ואם היו קצתם יותר קרובים מקצת,
רצוני שאין האחד יוחו• קרוב מהאחר אל הפועל ממה שיחייב שידרדי
יותר ראוי שיתפעל ממנו ,כי זה הוא נמשך לבחירת הפועל• והמשל
כי ראובן כשירצה לבנות הבית ,הנה אץ זח האפשרות יותר חזק
באבנים היותר קרובים אליו ,כי כבר אפשר שיבנה ראוק הבית מהאבנים
אשר־ אינם יותר קרובים לו ,אם היה שיבחרם יותר• וכן יחם המתפעל
אל הפועלים בבחירה המתחלפים באיש הוא יחם אוזר לזאת הסבר.
בעינה• וכן לא יחויב במחפעלים הרבים שירחקו מרחק אחד מהפועל
שיתפעלו ממנו יחד על משל אחד ,ולא יחויב גם כן בפועלים הרבים
הרחוקים ממחפעל אחד מרחם אחד שיפעלו בו יחד על משל אחד ,כי
היתה פעולתם בהם נמשכת לרצונם,
וכאשר התישב זה מאלו האפשריות ,הנה נאשר שלא יחויב גבל
שנוי שיחיה שם שנוי קודם לו ,והוא ,השנוי אשר יחויב ממנו חרוש
אפשרות זה השנוי .וזה שזה אמנם יחשב שיחויב בשנוי אשר על דרך
הטבע ,לפי שהאפשרות אשר על דרך הטבע הוא נגדר בהכרח ,ובו עת
יותר ראוי שימצא בו ,והוא מבואר כי היות בו עת מה יותר ראוי
ש־מצא בו הוא דבר נמשך לשנוי בהכרח ,ומצדו חיה יחסו אל זה העת
מאמר ר חלק א' פרק כ״ר
397
מחר חזק• ואולם השנוי אשר הדושו מהרצון ,כמו הוייח העולם ,במו
שהתבאר במה שקדם ,הנה לא יחויב שיקדם לו שגוי יחדש בו אפשרלח
זה השנוי אל הפועל נכזשך לשנוי כלל ,ולזה היה יחסו אל כל העתים
יחם אחר ,ולא ימנע במה שיחסו אל כל העתים יחם אחר שיהיח
נמצא זמן אין תכלית לו ,אם חיה אפשר שימצא זמן כזה תתאר׳ וזד,
מבואר מאד ,כי אין שם עת יחיה יותר ראוי שיצא בו אל הפעל מעת
אחר ,ולזה יהיה זח האפשרות נמצא חם Tקודם זה השנוי המגיע
מהרצק ,ולא יחויב שנניח בו שנוי יחודש מ אפשרות זה השנוי ־ והמשל
שאם הנחנו שתמצא חתיכת זר ,הזהב אצל ראובן הצורף ,והיה אפשר
לו שיעשה ממנה טבעת על דרך הבחירה לבר ,לא להועיל לעצמו,
הנה לא יחויב שיצא זה האפשרות אל הפעל ,ואם הנחנו הצורף והזהב
נצחיים ,אבל יהיה בכל עת יחס יציאתו אל הפועל ובלחי צאתו אל
הפעל על משל אחר ,וזה כי בעבור שהיד• האפשחח אשר הוא ננדר
הזמן בהכרח אמנם הוא נגדר הזמן ,מפני שאץ יחסו אל כל העתים
אשר הוא נמצא בהם יחם אחר ,וזה דבר מבואר בנפשו ,הנה יחויב
מזה לפי הפך הסוחר שהאפשרות שיחסו אל כל העתים אשר הוא
נמצא בהם יחם אחד לא יחויב בו שיהיה ננדר הזק• ובהיות הענק
ק ,הנה הוא אפשר שיהיה אפשרות זאת ההוייה הרצונית נמצא ח מ ד
לא סר עד התחדשה ,לפי שמה שיהיה מהרצון לא ימנע בו זה ,במו
שקדם .וראוי שתדע שאמרנו זמן בזה המקום הוא על ירך ההרחבה,
כי אץ שם זמן קודם הוייח העולם אם הונח המד! .ועוד שאנחנו
נאמר שלא יחויב שיחיה נמצא מה שדרבז שישתנה קורם שיהיה השנוי
נמצא קדימה זמנית ,כמו שיאמר הסלוסוף ,אבל הוא אפשר שיתחדשו
יח 1השנוי ומה שדרכו שישחנד• בו ,ולזה לא י תיב ,דרך משל ,שיהיו
השמים נמצאים ז ק מה קודם שיתנועעו ,וזר ,שאנחנו נמצא כמו זה
הענין ברברים הטבעיים ,כי הארץ כאשר נחחוח־• ממנד .אש ,הנוי!■? .יד.
חדוש האש אשר דרכו שיתנועע למעלד ,וחרוש תנועת למעלה יחד ,מה
שלא היה שם מונע ,שאין לאומר שיאמר שיהד .האפשרות על זאת
התנועה למעלה נמצא בא pאשר נחהוה מטנר• האש ,כי אץ מדרך
הא pשיתנועע למעלה ,חאלתם ,אם לא שנאמר שזח האפשרות נמצא
■בא pבאמצעות האפשרות אשר בד .לד,יות מטנד ,אש על דרך האסת
הנד .יד,יה זה האפשרות נמצא כאש ,לא כה ,וזה שאם הונח זר,
האפשרות נמצא בא ,pמפני שתא נמצא בד .באמצעות האפשרות אשר
בה להיות אש ,כמו שיאמר אכן רשד בזה המקום לחשוכח על מה
שספק בזר .יחני המדקדק ,חנה יכזצא האפשרות הטבעי ז ק בלחי כעל
398
מלהסית וד
תכלית ובלהי ערר• והמשל כי הבח אשר בזרע שנחהוה טסנו ראופן
להתהוות מטנו ראובן כבר היה נמצא לפי זאת ההנחה במזון שנתהוה
מטנו הזרע באמצעות האפשרות אשר בו להתהוות ממנו זרע ,וזה יחייב
שיהיה האפשרות הזה נמצא במה שנתהוה טמנו זח המזון ,וזה לאין
תכלית ,וזה בתכלית הבמול ,וכל שכן שהוא יותר מבואר הפסול לטי
שיאטין בקרטות העולם .ועור שהוא מן המבואר טהבאור שביאר מטנו
הפלזסוף שהוא מחויב שיקרם לשנוי אסשחת השנוי ,מפני שאנחנו נמצא
שריכח קורם לפועל בכל הרברים המתחדשים ,בי הפלוסוף אמנם ירצה
מה הכח מי שררכו שיתנועע בזאת התנועה ,ולזה באר זה הענין
מגרר התנועה ,והוא שהיא שלמות המתנועע במה שהוא מתנועע ,הנה
אם כן לא תמצא התנועה אלא אם כן נמצא קורם זה מי שררכו
שיתנועע בה בטבע ,כטו הענין בטתנועע אשר לוקח בנרר התנועה,
לא טי שררכו בטבע שלא יתנועע בה ,כמו הענין בכח הטבעי שיאמר
אבן ח8זר שהוא ב א ^ לעלות למעלה ,כי זה הכח אמנם יהיה ב א ^
על צר מה שררכה בטבע שלא תתנועע בזאת התנועה ,זזה רבר
הוא זולת הכח שדזייב חפלוסוף שיקרם לפעל ברברים הטתהרשים.
וגם ק הנה מפני שנאמר ברושם הקל שהוא אשר טררכו שיתנועע
למעלה ובגרר הכבר שהיא טררבו שיתנועע למטה ,הוא מבואר שאי
אפשר שנאמר בארץ שיהיה ררכה שיתנועע למעלה מפני האפשרות
אשר בה שיהיה טמנה אש ,כי אי אפשר שיהיה ררכה יחר להתנועע
אל המעלה ולהתנועע אל המטה ,ולזה הוא מבואר שאי אפשר שנשים
האפשרות אשר באש לעלות למעלה תכף רתהוותו נמצא בא pאשר
ממנה יהיה האש ,ובהיות הענק כן ,הנה ימצא טי שררכו שיתנועע
בזאת התנועה והתנועה יחר ,ואמנם תהיה קריסה למתנועע על התנועה
בטבע ,לא ממן .ובהיות הענק כן ,הוא טמאר שלא יחויב מזאת הטענה
בשנוי שהונח ראשון שיהיה בלתי ראשון ,ולזה כבר נניח הויית העולם
הוא השנוי הראשון ,אלא שאינו תנועה ,כמו שבארנו במה שקרם,
ואמנם תהיה התנועה הראשונה תנועת הגרמים השטיםיים ,וכבר בארנו
שלא יחויב שיהת הגרמים השמימיים קורם לה בזמן.
וכן נאמר שהחיוב שחייבו הפלוסוף שלא יהיה שם שנוי ראשון מפני הצרוף
המתחרש הוא בלתי הכרחי .וזה שהצרוף הוא מבואר שהוא אפשר שיתחרש
כשישתנה אחר טהצטרפים לבר מזולת שישתנה השני ,והמשל שהמשתנה
אל שיהיה רומה לרבר אחר הגה יחורש זה הצרוף בהם ,רצוני שיהיה
האחר חטה לשני ,ולא השתנה כי אם האחר מהם־ ובהיות הענק ק,
הנר .נאסר שזה השסי אשר חורש בו הצרוף הוא השנוי שהונח ראשון,
מאמר ף הלק א׳ פרק כ״ד
399
כאלו האטר הויית העולם היה שיהיה חרושה בזמן או בזולה זמן .זזה שאם
היהר .בזולה זמן ,הנה זה מבואר טעגינה שיחד ההחדש השגוי והצרוף•
ואם היה בזמן ,הנה יהבאר זה גם כן מטה שאוסר .וזה שהצרוף טסנו
מה שחחשו הוא בהכליה השנוי ,כמו הענין בדומה אשר הטשלנו בו
ובמה שינהג מנהגו ,וטמנו מה שהוא מהחדש בהחלה השנוי ,וזה אמנם
יהיה כאשר יהיה הצרוף מצד השנוי ,כמו הענץ בצרוף אשר בין המשנה
זהטשהנה ,ולזה הוא מבואר שהצרוף המהחדש מפני זה השנוי הראשון
למשנה עם הטשהנה יהחמז עם ההחדשוה זה השנוי• ובהיוה הענין
כן ,הוא מבואר־ שלא ימנע מזה שלא ההיה הוייה העולם הוא השנזי
הראשון.
ואולם מה שחייב הפלוסזף שלא תהיה שם חנועה אחרונה ,הנה נאמר
גם כן שהוא כלחי טחויכ טהצר ההוא ,זזה שכבר יאמר אומר שכבר
יפסק הטחנועע יחד טהחנועה זטשיהיה דרכו שיחנועע בחנועה ההיא,
והמשל שהנזון כשימוח יפסק יחד טתנועח ההזנה וטהיוח ררכו שיזץ,
וזה יהיה אפשר מזה הצד כטחנועע הראשון ,אם הונח נפסד ,שיפסק
םד aנועה הסכוביח וטשיהיה דרכו שיחנועע בה .וכבר החכאר שההקדמה
שחייב טמנה הפלוסוף שהשנוי אשר הוא הפסר אפשרוח חרוש החנועה
יחויב שיהיה חחשו אחר הפסד החנועה היא בלחי צודקח .וזה שאנחנו נאמר
שהתנועה ואפשרות התנועה הם נמצאים יחד מה שהתמיד המתנועע להיות
מתנועע ,ואם היה שיהיה זה מצדדים טתחלפים ,וזה בי התנועה לפי מה
שהתכאר טענינה היא מורכבת טהכח והפעל ,אלא שהפעל הוא בה מצד
מה שיצא לפעל מהתנועה והאפשריות הוא כה מצד מה שנאמר להשלים
מןהתנועה• וכהיוח הענין כן ,הוא מבואר שהתנועה ואפשרות התנועה
ימצאו יחד מה שהחסידה התנועה הזאת להיות נמצאת ,ולפי שהם
ימצאו יחד ,הוא מכואר שלא ימנע הפסדם יחד ממה שאמר שהדבר
לא יפסד אלא אחר שימצא ,וזה מבואר מאד.
וכבר יראה מום זה הבאור הראות נגלה שכבר אפשר שיתבאר מטנו
בראובן הרמוז אליו שהוא בלחי אפשר שיטות ,חה מבואר הבנזול,
והנה מה שיצא מטנו שקר הוא שקר ,ולזה יחויב שתהיה זאת ההקדמה
אשר חייב טמנה בלחי צודקת .ואולם איך אפשר שיתבאר טמנה שהוא
בלתי אפשר בראובן שימוח ,הוא מבואר .וזה שאם היה אפשר שיטות,
היהשס הרגש אחרון לזה החי ,והוא טמאר שהפסקו טשירגיש הוא
זולת הפכקו מהיות דרכו שירגיש ,והנה יפסד בהכרח היות דרכו שירגיש
אחר הפסקו טההרגש ,הנה אם כן אחר ההדגש שהונח אחרון אפשרות
במציאות ההרגש ,וכאשר הנחנוהו נמצא בפעל ,יתחייב מטנו שקד,
400
מלהמות ה׳
זהוא שיהיה לזה החי אחר דיהרגש האחרון הרגש ,ואללם הכזב האפשרי
לא יחחייב ממנו שקר ,אם בן השקר יצא מהניחנז בראובן שאפשר
שימיח הוא־ יכהיוח העגין ק ,הזא מבואר שאי אפשר בראובן שימוח,
וזה בתכלית הבטול והמוח .ואולי יחשוב חושב שזה הבטול לא יתדזייב
מוח הבאור שעשה בזה הפלוסוף ,לפי שהוא אולי יאמר שהפלוסוף לא
חייב שיהיה נפסק מהתנועה אשר יתנועע בה לכד ,אבל חייב שיהיה
נפסק מכל תנועה אחרת ,וזח האפשרות אמר שיפסד אחד הפסר
התנועה ,ובהיות הענין כן ,חגה יחשב שלא יחויב מזה הבאור הבטול
אשר זכרנוהו ,וזה כי ראובן ,ואם היה שימוח ,הנה לא יפסק משיתנועע
כתנועה אחרת זולת התנועות הנמצאות לחי כמה שהוא חי• אלא שכאשר
יעויין בדברי הפלוסוף כזה הבאור יתבאר שהוא ירצה כאפשרות
התנועה אשר חוא מתנועע בה לא חטעוז אחרת ,ווה שאם היה זה
האפשרות ביחס אל תנועה אחרת ,הוא מבואר שלא יצדק מה שאמר
שחהנועה ואפשרות התנועה הם שגי רכרים מקבילים ,כי לא חרצה
בכאן הקבלה ביניהם אס לא מצר שהאפשרות הוא כיחס אל התנועה
ההיא ,זזה אכזנם יהשב שיהיה כן ,לפי שהכח והפעל הם סוחרים*
והמשל שלא יתכן שימצא בראובן השחרות בפעל וכאפשרות יחד ,ואולם
אם לקחנו האפשרות ביחס אל דבר אחר זולת השחרות ,לא ימנע זה,
והמשל שהוא אפשר שיהוה שחור בפעל ,ויהיה אפשר שיהיה לבן יחד,
וכל שכן שהוא אפשר עם זה שיהיה חם או קר ,או מה שינהג מנהג
הדברים שאינם שחחח ולא מקביל השחרות ,כי אלו הרברים אפשר
שימצאו יחד בפעל .רבהיוח הענין כן ,הוא מבואר כי הפלוסוף ירצה
בכאן באפשרות על התנועה האפשרוח אשר על התנועה ההיא אשר
הוא מתנועע בה מאח התנועה האחרונה ,ובהיות הענין כן ,הוא מבואר
שכבר יתחייב מזה מה שחייכטהז מהבטול .ועור כי אף על פי שנודה,
ררך משל ,שאחר ההו־גש האחרון אפשרות במציאות ההרגש ,הנה לא
יתחייב מזה שלא ימצא שם הרנש אחרון לזה החי ,ווה כי אנחנו לא
נחייב ,עם הוראתנו בזה החי שימוח ,שיהיה שם הרגש מונח הוא אחרון
בהכרח ,אבל אמנם נחייב שיש שם הרגש אחרון במוחלט• ולוה הוא
מבואר שאיזה הרגש מונח שיהיה לזה החי שישאר אחריו המת דרכו
שירגיש הנה אפשר בו שיהיה אחרון ואפשר בו שלא יהיה אחרון,
וזה שאם יצא האפשרות לפעל ,לא יהיה ההרגש ההוא אחרון ,ואם
לא יצא לפעל אחר כן מה שהחמיר החי ההוא להיות חי ,הנה יהיר,
הרירגש ההוא אחרון■ ולפי שזה האפשרות ככר אפשר שיצא לפעל,
וככר אפשר שלא יצא לפעל ,חנה אפשר כרירנש ההוא המונח שיהיה
מאמר ו' הלק א׳ פרק כ׳׳ה
401
אחרון ושלא יחיח ,אלא שהוא מחויב שיהיה לו חרגש אחרון ,לפי שהוא
נפסד בהכרח .ובהיוח הענץ כן ,חנה לא ימנענו מונע ,אם נגיח העולם
נפסד ונודה עם זח שהיות דרכו שיהנועע ימצא בהכרח אחר הפסק
התנועה ,כמי שחניח הפלוסוף ,משנאמר שכבר חהיה שם חנועה אחרונה
על זה הער שהנחנו כהרגש האחרון ,והוא שכבר נאמר שאמו תנועה
שתהיה לו אפשר בו שההיה אחרונה ושלא תהיה ,וזה שחאפשחת
חנשאר בו לחיות מתנועע בזאת התנועה ,אם יצא לפעל ,לא תהיה
זאת ההנועח המונחת אחרונה ,ואם לא יצא לפעל ,חנה היא אחרונה.
ובכלל הנה כאשר נניח בעולם שיהיה מחייב שיפסר בעת מן חעחים,
הנה לא יתחייב באיזו תניעה שירמז אליה ממנו שתהיה אחרונה ,אבל
הוא אפשר ,ובזה האופן חיה מחויב ,ררך משל ,בראובן שימות ,ואץ
שם עת מחויב שימות ראובן בו ,וזה שכבר היה מחויב בראובן שימות
בעת מה ,לא שימוח בזה העת ,וכן הענין בעולם בשיה ,אם הנחנו שיהיה
מחויב שיפסד בעת מהעתים ,וכל שכן שאם הנחנו שיהיה אפשר בו
שיפסד בעת מחעתים שלא יחויב בתנועה מה מחנועותמ שתהיה אחרונה,
אבל יהיה זה אפשר .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שלא יחויב מזה
הבאיר שלא תמצא שם תנועה אחרונה.
ואולם מח שחייבו הפלוסוף מצר המפסיד הוא מבואר ממה שקדם
שהחמר הוא המפכיד ,אם היה בבאן מפס־ר .זהוא מבואר כי מהבאור
ההוא לא יחרב ,אם הורינו בו ,שלא יפסד העולם ,אכל יחויב ממנו,
לפי מה שיחשב ,שלא יפסד הפסד לא ישוב להיות הווה אחריו .ובכאן
התבאר שמה שהייבו הפלוסוף בחנועה שהיא לא סרה ולא תסור הוא
בלתי מחויב .והוא מכואר שאנחנו נם כן לא נניח בחנוער ,שיתיר,
אפשר שחפסק בעת מהעתים ,אבל בארנו שזה בלחי אפשר בה במה
שא-ן ספק מ ,ואמנם בארנו זר ,כזה המקום שלא יחוייב מוה הבאור
שבאר הפלוסוף שלא חהיר ,שם תנוער ,אחרונה ,לפי שאין ראוי שנונר,
נפשינו בחשוב שכבר התבאר זר ,מזר ,הבאור ,וחוא לא התבאר טמנו,
כמו שבארנו .ובכלל מי שיבאר האמתות בטענות בלחי צודקות אינו,
מחוק האמוח ברזם ,אבל הוא מהליש אוחו ,וזר .מבואר מאד.
פרק עשרים וחמ שה
גהיר גו חס£ק אשי יקדה מצל hחוםד חיי^שין״
הטענה ח ש שית אשרטען ה פ לו סו ף חואמצרטבע הח מר הרא שון.
תר ,שחוא יאמר שזה הרמר איננו לא חוור ,ולא נפסד נעצם• שאם
חיה הווה ,חיח לו נושא יחהוד ,טמנו• ואס ר,ירו לו נושא ית־יה ממנו
26
402
מלהטות ה׳
היה הוא הנושא בעצמו ,לפי שמה שבכח לא יפרד ממה שבכח ,ויחויב
מזה שיהיה נמצא קורם שימצא ,או היה נמצא בפעל ,וזה כלו שקר•
וכן יתחייב בו אלו יפסר• ובהיות הענין כן ,והיה מררך החמר הראשון
שלא ימצא ערום מצורה ,הוא מבואר שיחויב בעולם שיהיה קחם.
ונאמר שהוא מבואר ממה שקדם שלא יחויב מצר זה שיהיה העולם
קדום ,וזה שאנחנו נאמר שכבר חודש בחמר הראשון זה הטבע בדחחדש
הצורות היסודיות בו ,כמו שהתבאר בפרק השמנה עשר מזה המאמר,
ושם הותר זה הספק באופן שלם.
פרק עשרים וששה
נתיר בו המפק שיקרה מפגי טכע דגשס השמים".
הטענה ה ש בי עי ת אשר טען ה פ לו םו ף היא מצד טבע הג ש ם
ה ש מי םיי .ושרש דבריו הוא זה־ כל הוזה הוא הווה מהפכו ונפסד
אל הפכו ,ויחויב מזאת ההנחה ,לפי הפך הסותר ,שמה שאי אפשר בו
שיהיה הווה מהפכו ונפםר אל הפכו אינו הויה ולא נפסד־ ואולם וה
הנשם השמימיי אי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו ננפםר אל הפכו ,לפי
שאין לו הפך ,הנה אס כן יחויב מזה שיהיה הגרם השמיטיי בלחי הווה
ולא נפסד ,ולוח יחויב בעולם שיהיה קדום.
ונאסר שהוא מבואר עם מה שקרם מהדברים שההר 1ה הספק אינו
ממה שיקשה .ווה כי זאת ההוייה הכללית לא יחויב כה מה שיקרה
להוייה אשר בהלק מצר מה שהיא הוייה בחלק שהיא מהפך ואל הפך,
כמו שבארגז במד .שקרם .ועוד כ• ואח החוייה הכללית היא גם כן
מצד אחר מחחלפח לאלו ההויוח החלקיות ,לפ• שאלו ההויוח הס
מיוחסות אל הטבע וזאח ההוייד .היא מיוחסת אל הרצון ,ואנחגו נמצא
בהוייה הרצונית שהיא מלא דבר אל דבר ,כמו הענין במלאכה שהיא
מלא הכוונה אל המונה ,כאלו חאמר שהטבעת יעשה ממה שאין לו
תמונת טבעת ,כ• התמונה היא ממה שאין לו הפך ,ועור כי נם בהויות
הטבעיות נמצא כי מה שיש לו הפך הוא אשר יתחדש מהפבו ,כמו
הענק במזג ,ואולם מה שאין לו הפך הוא מלא רכר ,כמו העגין בצורה.
ובהיות העגין כן ,הוא מבואר כי העולם לא ימנע היותו הווה מפני
שאין לו הפך .כי א חגו נמצא גם ברברים הטבעיים שרוב מה שיתחדש
בהם הווה לא מהפך ,ווה שרוב הרברים המחחרשים הם צורות כאופן
מה ,ואם היה שתהיינה קצתם שלמות לקצת ,והצורות הוא מבואר שאץ
להם הפך אם לא לצורות היסודיות לבר ,כמו שבארנו בבאזרנו לספר
ב ע לי חיי ם ,בכלל הגה ההוייה לדברים המורכבים אינה מהפך
מאמר ו' הלק א' פרק כ״ז
403
בעצטוחה ,לפי שהצורה ההווה בהוייה ההיא אין לה הפך ,אלא שקרה
שהיא נמשכה לשנוי באיך אשר הוא מהפך ואל הפך להכין החמר,
ואולם הכנת החמר תצטרך בהוייה בחלק במה שהיא הוייר .בחלק ,לפי
שהיתה ההוייה חהיא הפסד למה שיתהווה ממנו נרכר ההווה ,ולוה יצטרך
שישתנה החמר בדרך שהפסד צורתו הראשונה ,ויוכן לקבול זאת הצירה
השניה ,ואולם ההוייה שאינה הפסד לרבר ,כמו הענין בהויית הגרם
השמימיי ,לפי מה שהתבאר מענינה ,לא ימנע היות הענין בה קמל
לבר ,כמו הענין בקצת הענינים הטבעיים חמההדשיס ,כאלו תאמר
השכל הנקנה ,וזה שכבר התבאר במאמר הראשון מזה הספר שהוייתו
הוא קמל לבד ,וכזה אפשר שתהיה הויית הגרם השמימיי קמל לבר
בשיקבל צורת שמירת התמונה ,ובאמצעותה יקבל הצורה הנבדלת המניעה,
ולוה הוא מבואר שלא ימנע בנרם השמימי• שיהיה הווה מזה הצד,
אבל יתבאר מזה במה שאין ספק בו שאי אפשר בנרם השמימיי שיהיה
נפסד ,לפי שההפסד יהיה לדבר הנפסד מזה הצד בהכרח ,נמו שבארנו
במה שקדם.
פרק עשרים ו שבעה
נר.יר בו ד.ס ?6ש>קרה סצד טגע ועצה* וההווה והנפמד.
הטענה ה ש ם י נ י ח אשר טען ה ס ל ו ם ו ף היא מצד טבע ה נ צ ח י ו ה ה וו ה
ו הנ פ ס ד .וזה ני הוא יאמר שכל הווה נפסד ,ובל נפסד הווה ,ויחויב מזה
במה שהוא בלתי נפסד שיהיה בלחי הווה• ובהיות הענין כן ,והיה
מבואר טענין הגרם השמימיי שאי אפשר בו שיהיה נפסד ,הוא מבואר
שהוא בלתי הוזה ,ולזה יאמר הפלוסוף שאי אפשר בבלתי הווה שיהיה
נפ סד ,ולא בבלתי נפסד שיהיה הווה ,ושרש דבריו הוא זה־ אם
ימצא בדבר האחר בעצמו כה על ענין אחר ועל שכנגדו ,הנה כמו
שהוא ראוי שתהיה פעולת אחר משני הכתות בזמן בלחי זמן פעולת
הכח האחר ,כי שחי הפעולות המתנגדות אי אפשר התקכצם בעת
אחד ,כן היה ראוי שיהיה זמן אחד משני הכחוח בלחי זמן הכח ה שני'
ושיהיה כל אחר משני הכהות המתהפכים נגרר .ואמנם יהיה אפשר
זה כשהמ הכחוח נגררים ,כי אם לא יהיו הכחוח נגררים ,לא •מצא
הזמן היותר גחל שימצא בו הכח ,כי כמו שהכה הפועל אמנם ינרר
בץחר מה שיפעלהו ,כן הכחות רמתפעלוח אמנם יגדרו כזמן הגדול
שימצאו בו ,תהו אשר יפול תכלית ההפעולוה ושלמותה .וזה דבר ימצא
בחפוש שהוא צודק בכל המאמרות כשנחשוב הכח הוה במקומו המיוחד,
26 +
404
מלחמית ח׳
לא כםקזם היחוק /יזח שראיבן ,דדך משל ,כבר היה גערר במקרה ז p
אץ חכליס לו ,ואמנם העדרו הנמצא בזרע זבדם הנשח אשר נחהוה
סחם הוא חכליהי בזמן .ויאפר עוד שאי אפשר שימצאו כדבר אחד
בעצמו בחוח מחננדוח ימצא כל אחד מהם בז pשאץ לו חכליח ובלחי
ננדר ,עד שיהיה ברבר האחד בעצמו ,על דרך משל ,כח המציאות בלחי
כעל חכליח וכח ההעדר בלחי בעל חכליח .וזה שאם היה אפשר זר״
לא ימלט מאחד מ של שה ענינים• אם שלא נציע פעולת אחדמעזני
חכחוח המתנגדים נמצאת כעת מן העתים ,מה שקר במחערים אשר
אץ ביניהם אמצעי ,כמו פעולת בח המציאות וההעדרי או שנציע
פעולותיהם יחד ככל הזמן ,וזה גם כן שקר ,כי שני ההפכים אי אפשר
מציאותם בזמן אתד בנושא אחד־ אז שנציע שפעולת אהד משני הכתות
היא הנמצאת תמיד ופועלת והאחרת נעדרת תמיד ,וזר .החלק הוא
אשר יחשב בו שהוא אפשרי.
ונציע עחח על דרך משל שהעולם יש מ בח חסידי שימצא ושיעדר,
ונציע פעולת כח הטציאזת הזא הנמצא חסיד ופעולת כת ההעדר בלחי
נמצא בלל ובלחי יוצאת אל הפעל בעת מהעתים• ואם היה הדבר
בן ,הנח פעולת חכח הנעדר הפעל חמ Tלא ימלט מציאיחה דציאוחה
אל הפעל אם שיחיה אפשר או נמנע ,כי ההעדר כפעל לא יפלם
מאלה השני םחננדים לעתיד .ואם נציע חרדזז פעולת זה הכח נמנע,
לא יהיה שם כח כלל ,כי ההטנעות הוא סתירת האפשרות וסתירת
הכח־ ואם נציע פעולת זה הכח רוצה לומר הנעדרת פעולתו תמיר
אפשרית ,מבואר הוא שאם נציע זה האפשרות נמצא בפעל ,יהיה כזב
אפשר ,אכל כשחצענו זח האפשרות נמצא בפעל ,התחייב סמנו שקר,
יהוא שחהינח שתי הפעולות הטתהפכזח יחד ,רועה לומר ש ^ .הדבר
האחד בעצסז תמידי המציאות וההעדר• ולזה הוא ממאר שמה שהצעטדיז
אפשר הזא שקר .ואם היה הדבר כן ,הוא מבואר שאין בחסיד
המציאות כח ההעדר כלל ,והיה זה כן ,כי הדבר שיש לו כחוח םחנגרים
יחויב שיהיה כל אחד מחם גנדר וכעל חכליח ,ולזה יאמר הפלוסוף
שאי אסזזזר שימצא י־בר תמיר המציאות בטה שעכר נפסד בעתיד.
יאי אפשר גם כן ביכר המה שיהיה בלתי נפסד ,וזה שהנפסד הוא
אשר נעדר אחר המציאיח ,והחווה הוא הנמצא אחר ההעדר ,ואם
יהיה הדיבר נצחי גפפד בעתיד ,הנה ימצא לו כח ההעדר וסן אץ
חכליח לו ,וזה שיקר לפי מה שהתבאר קורם זה ,והדבר תמיד המציאות
איננו מן השקר שימצא מ בח ההעדר זטן בלתי ב ע ל תכלית בלבד,
בי אף ומן בעל תכלית נם כן ,כי הענין המחויב מזה אחד ,תה שחאפשרי
מאמר ר הלק א׳ פרק כ״ז
405
הסונה סזה ישוב שקר .ו ק כשנציע המה שישאוי נ 8חי ,יהיה בו כח
ההעדר זטן אין תכלית לו ,כי חסתחוה הוא הנמצא ארור ההעדר ,אם
כן הנה יש שגי נדרים ,האחד מחם קודם כטכע על האחר ,והוא המקכל
ההעדר וההווה הנפסד ,כי המקכל ההעדר קודם כמבע להווה הנפסד
כקריטח החי על האדם ,וכשיסתלק הקודם יסתלק המתאחר .וכאשר
חתישב זח ,יעשה מזה הקש תנאי ויאמר ,אם חרבר הנצחי הוא בלתי מקבל
החערר ,הוא בלתי המה ובלתי נפסד ,אבל הוא בלתי מקכל הרזערר,
כמו שהתכאר קורם זה ,הנה הוא אם כן בלחי חווה ובלתי גסשר
בהכרח .והנה הפלוסוף טען כזה עיד טענות רכזת ,וראיני לחקור ס א ת
הטענה חחלה קורם שנזכור שאר הטענות אשר לז ,כי זה ראוי סצר
אורך מאמריו בזה המקום.
ונאמר כי מה שחייב הפאסוף שזרבר שיש לו כח על דבר אחר ועל
שכנגח שהוא מחויב שיחיו חכחוח נגררים ,הגה זה יצדק בהכרח ,במו
שר&שיל בזה בכח הקחב המיוחד ,והוא אשר יודך הנושא בו ,דרך
סשל ,אל ההויה או אל ההפסד ,בי הוא מבואר שאי אפשר שיהיה
חרך אל המציאות זמן אין תכלית לו או שיהיה חרך אל ההפסד זמן
אין תכלית לו ,שאם היה הדבר ק ,היה הדבר דורך אל מה שאי אסשר
שיצא לפעל ,חה ממאר הבמול ,ואה היה האפשרזח אשר כזרע
ובדם הנחת שיתהווה ממנו ר א ^ נגרר י אלא שעם בל זח מבואר
שלא ימנע מזה הצר דרות העולם הווה ונשאר נצחי ,תה שאנחנו לא
הנחנו שיהיה זמן רריכחז אל ההוייר .בלתי בעל תכלית ,אבל רוא סולת
זסן ,בסו שקדם .ואם הודינו שיהיה שם שנוי קורם להוייח העולם,
הנר ,תהיה זאת הדריכה בז pבעל תכלית בהכרח ,והנה אחר שנמצא
העולם ,לא נניח מ בח על החפסר כלל ,ולא ידחך אליו ,ולזה לא
יתחייב מזאת הטענה שלא יחיה העולם הווה וישאר נצחי ,תר ,שלא
ו/וגח בכאן כח אל הגשם שנחהוד .ממנו העולם אלא רק אל ההוייר״ לא
אל ההפסד ,תה מבואר בנפשו .ובכלל חנה אם היה העולם הזוה
כדרך הטבע ,היד .בלתי אפשר שיהיה נעדר זמן אץ תכלית לו ,כי הכח
הסבעי הוא נגדר בהכרח ,ואולם כאשר היה התד.מתו מיוחם לרצץ
הבורא ,כמו שר aבאר במר .שקדם ,לא ימנע היותו נעדר ז ^ אץ תכליח
לו ,ואחר יחד.וד ,,כמו שהתבאר זר ,כלו בפרק העשרים וארבער ,מזה
המאמר .ואם אמר לנו הפלזמוף כי מפני שזמן מציאות העולם הוא
סלחי בעל תכלית לפי זאת ההנחה ,וכן ז pהעדרו ,הנר .יתחייב שיהיה
מציאות העולם והעדרו יחד ,לפי שהזמן הבלתי בעל תכלית הוא הז pהבלתי
בעל תכלית ,חד .שאם הנחנו שיר,יד .הזמן אשר ס נעדר העולם בלתי
406
מלחמות ה׳
בעל הכלית בחולף והזמן אשר נמצא בו העילס בלתי בעל הכלית כעתיד,
הנה יהיה כל אחר מאלו הזמנים שאין להם תכלית חלק לזמן הבלתי
בעל תכלית בחזלף ובעתיד ,ויהיה אס כן מה שאין תכלית לז חלק
למה שאין תכלית לו ,ויחוייב מזה שיהיה מס שאין תכלית לו יותר נחל
מטה שאץ תכלית לו ,לפי שהכל הוא יותר גדול מהחלק ,וזה כטל לסי
מה שיראה הפלוסוף ,כמו שיאמר כביאור במה שאחר זה ,ולזה יחויב
שיהיה כל אחר מאלו הזמנים בעל תכלית ,שאס לא הונח הענין כן,
יחויב שיהיה העולם נמצא ונעדר יהד• אמרנו לו כי אם הורינו שיהיה
העולם נעדר ומן אץ תכלית לו ,הנה לא יחויב מזה שיהיה העולם
נמצא ונעדר יחר .וזה שהזמן ,אם היה בלתי בעל תכלית בהולף ובעתיד,
והנחנו העולם נמצא תמיר ,כמו שיראה הפלוסוף ,יתחייב זה הבמול
בעינו ,וזה כי לא ימלט הענין בו מחלוקה ,אם שיהיה אפשר שיחלק
כעתה אחד ,או שיהיה כלתי אפשר זה• ואם היה בלתי אפשר שיחלקהו
עתה מרי ,הנה איננו ז ^ ,אכל הוא עתה ,כי מה שאינו מתחלק כזמן
הוא העתה ,ואס היה אפשר שיחלקהו ,הנה יהיה בל אחר מהחלקים
בלתי בעל תכלית ,ויהיה נקבצם יותר גדול מכל אחר מהם* ואם העז
בלתי אפשר שיהיה מה שאין תכלית לו יותר נחל ממה שאץ תכלית
לו ,הנה יהיה בלתי אפשר שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית ,וזה הפך
מה שיראה הפלוסזף .ולזה הוא מבואר שכבד יוכרח הפלוסוף שיודה
שהוא אפשר בזמן הבלתי כעל תכלית מצר אחד וכעל תכלית מצר אחר
שיהיה חלק לזמן הבלתי בעל תכלית משני הצהרים ,ואמנם יתכן זה
מצר שהיה הזמן בעל תכלית ,לא מהצד שהוא כלתי כעל תבליח ,וזה
מבואר בנפשו .ואמנם היה שקר שיהיה הבלתי בעל תכלית חלק לבלתי
בעל תכלית מהצר שהוא בלתי כעל תכלית ,כי .מהצד ההוא לא יקבל
התוספת ,ואולם מהצד שהוא בעל תכלית כבר יחשב שיהיה אפשר
שיקבל בו ההוספת כשהוסף בו זמן בלתי בעל תכלית ,לא כשהוסף
בו זמן בעל תכלית ,כי הזמן הבעל תכלית לא יוסיף הבר ממן הבלתי
בעל תכלית .ובהיות הענץ כן ,הוא מבואר שכבר אפשר שיהיה מ ה
האופן זמן מציאות העולם כלתי בעל תכלית כמתאחר ,וז pהעדרו
בלתי בעל תכלית בקורם ,ויהיה הזמן האחר זולת הז^ האחר ,עם הנחתנו
כל אחד מהם בלתי בעל תכלית .ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא
יחויב מפני היות חיוב ומן הערר העולם זולת זמן מציאותו שיהיה כל
אחד מאלו.הזמנים בעל תכלית ,וזה ממאר מאר ,כל שכן שלא יחויב
מזה בעולם שיהיה קרום ,אם הונח בלתי נפסר ,מה כי אנרזנו לא
נניח קודם הויית העולם זמן לא בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית,
מאמר ר חלק א׳ פרק כ״ז
407
זנגיח גם כן זמן מציאות העולם תמיד בעל תכלית ,ואם היה שיתוסף
אל מה שיחוםף ,וזה אל לא תכל ת ,כמו שבארנו במה שקרם .ולזה
הוא מבואר שלא יחויב לנו הבמול שחייבו הפלוםוף ,והוא שיהיה םר>
שאין תכלית לו יותר גחל ממה שאין תכלית לו ,אבל יתחייב זה הבמול
בהכרח למי שיניח העולם קדום .וכאשר החישב לנו זה ,הנה נאמר
שהוא מבואר ממה שזכרנוהו מהטענות לפלוסוף שאמנם נבנה על ששני
הבחות הבלחי נגררים יאחז כל אחד מהם כל הזמן ,ולזה יחייב אם
שיהיה הנושא נעדר המיר מפעולות שתי הכחוח ,זזה שקר באלו המתננדים
שאין ביניהם אמצעי ,או שיהיה בו פעולות השני בחות המקבילים יחד
בכל הז ק ,וזה גם כן שקר ,או שתהיה פעולת אחר מוזכחות נמצאות
בו תמיר בכל הזמן והאחרת נערר תמיר ,וביאר שזאת החלוקה היא
גם כן שקרי ובהיות הענץ כן ,והיה שכבר התבאר שלא יחוייב מפני
מבע הזמן ,כאשר הינח ומן כל אחר מאלו הכחות בלתי בעל תכלית
מצד ובעל תכלית מצד שיאחז כל אחר מהם כל הזמן ,הוא מבואר
שמה שחייבו הפלוסוף מזה הוא בלחי מחויב מזה הצד .ועוד כי מה
שהניח שאי אפשר שתהיה פעולה אחת מהבחזח נמצאת תמיד והאחרת
נעדרת תמיד ,לפי שאם הונח הענץ בן ,יחויב מזה שיהיה הזמן נמצא
ונעדר יחד ,הנה נאמר שהוא בלחי צודק .מה כי לא ימנע אש שנניח
פעל אחד מהכחות נמצא תמיד בחיוב ופעל האחר נעדר תמיר בחיוב
גם כן ,ואש הונח הענין בן ,לא יהיה בכאן אפשרות ,והוא הפך מה
שהונח* או שנניח אחת מהפעולות בחיוב והאחרת המקבלת לה באפשרי,
)יהיה המאמר סותר נפשו ,והמשל שאם היה הרבו־ מחויב שימצא
ואפשר שיפסד ,הגה יהיה מה שהיא מחויב שימצא אפשר שלא ימצא,
זזה מבואר הבמול• ואם הנחנו כל אחת מהפעולות באפשחח בבל
הז ק הבלתי בעל תכלית ,הנוז לא יקרה מזה שקר ,ואף על פי שנניח
שתהיה .הפעולה האחת מדם נמצאת תמיר ,אחר שאינה נמצאת תמ T
בחיוב .ואנחני מציעים לביאור זה ,כי מה שנאמר בנדר האפשר ,שכאשר
הונח נמצא ,לא יקרה מהנחתו בטל ,הוא צודק כשהונח נמצא באופן
שTויה בו אפשר ,לא כשסונח נמצא באופן שלא יהיה בו אפשר ,והמשל
שראובן העומד אפשר שישב ,אלא שאי אפשר בו שישב עם המתן
עומד ,כי שני ההפכים לא יתכן שיתקכצו יחד בנושא אחד מצד אחר,
ואולם היה אפשר בו שישב עם הםתלקות מציאות העמידה ממנו אשר
דייא מקבלת לישיבה* ואם הונח ראובן יושב באופן שיהיה זה אפשר
בו ,והוא עם המחלקות העמידה ממנו ,הוא מבואר שלא ■יקרה ממט
בטול ,כי זרז הכזב הוא כזה אפשרי* ואולם אם הונח ראובן משב
408
מלחמות דף
כזזלה הסחלקזת העמידה ממני /יהיה זה עקר לא מ ב אפ׳מר ,וזה ׳6ןכבר
הונח נמצא מה שלא היח אפשר שינזצא .ובאשר הוזישב לנו זה ,הוא
מבואר שאם הונח פעל אחר משני הכחות המקבילום חמיר נמצא לא
כחיוב ,מהיר .הפעל אשר הוא מקבילו נערי חשיד לא כחיוב ,שלא
קרה מזאה ההנחה שקר ,תה שאם הונוז הפעל הנעדר נמצא עם
המחלק הפעל שהוא מקבילו ,לא יקרר .מזה בטול ,אבל יהיה בזב אפשר•
ואולם אם הזנח הפעל הנעדר נמצא בזולת הסתלק מקבילו ,במו שהניחו
הפלוסוף ,הנר .מן הראוי שיקרה מסט שקר ,כי כבר הונח בו נמצא מה
שאי אפשר שימצא .ובד.מת הענק כן ,הנח לא יתכן שיתבאר מפני
הבטול שיקרה מפנו שלא יהיה אפשר מה שהונח אפשר ,בי לא הונח
בזאת הרוגזזה נמצא סר .שר.וא אפשר באופן שר.וא בו אפשר ,והמשל
שאם הנחט העולם נמצא תמיר לא בחיוב ,ונעדר תמיר לא בחיוב,
ווצנח נעדר ,הנד .לא יתחייב סור .שיחין־ .נמצא ונעדר יחר ,וזה לא
היר .אפשר מ שיהיה נעדר עם היותו נמצא• ואם הנחנוהו נעדר עם
התחו נמצא ,הנר .ראוי שיתחייב סואת ר.ר.נחה שקר ,בי אנחנו הנחנו
נמצא מה שאי אפשר שימצא ,וזה מבואר מאד ,עד שהאריכות בבאזרו
מותר־ .וד.פלא אם נעלם זה טחפלוסוף ,כי מדרגתו בוזבמה עצומה מאד,
ואץ ראוי שייוחס לו העלם בכמו זד .הענין הנגלה ,ואחשוב כי חפלוסוף
שיער ככר שזה הכאור אינו נותן האמת על כל פנים ,וכבר יורה על
ור• טה שאמר אחר קצת אלו הטענות אשר טען כזה הדרוש ,שמרה
שאק אלו הטענות טתנוח האמת בור .על כל פנים ,ולוד .אמר אם יהיר.
אחד מציע רבר הזוד .בלתי טפל תחת הר.פסד ,או רבר תסירי טפל
החח ד.ד.פסר יתחייב שיבטל קצת אלו החקרטוח ור.הקשים אשר חצעטם•
ואס .Tיר .בטולם בלחי אפשרי חהצער .הבאה לבטלם נמנעים בהכרח.
ודי בזה ההערה למי שיבק רברז ,שהוא לא יחשוב באלו הטעטת שיהיו
מוסת על שאי אפשר שימצא בכאן דבר ועוד• שישאר נצחי .ובכאן
התבאר בטול אלו המענות שזכרנו לפלוסוף סר .הדבר הדרוש ,וכמעט
שרוב חטעניח אשר מכר אחר וה יתבטלו מה האופן.
ורגר .הם לו סו ף יסעון עור טענות אחרות יבאר שאי אפשר בחווה
שישאר נצחי ,כסו שהיד .אום־ אפלטק .תה כי הסלוסוף יאמר שהאמצעי
בק הנמצא המיר והנעדר ת מד יצדק עליו בדגרח שלילת שחי הקצווח,
תעא לא נמצא תמיד ולא נעדר חפיר ,ולזר .יוזדב שירדה האמצעי
גינד.ם נמצא כעת מהעתים ונעדר בקצתם ,ומד .שהוא בזה ר^אר ראוי
שיד.יה הווה נפסד ,אחר שלא יצרה עליו שהוא לא הוור .ולא נפסד,
ואולם האמצעי שיצדק עלת המחר לכל אחד םד.קצווח הגר .טבעו מובדל
מאסר ר חלק א׳ פרק כ״ז
409
סטבע הקצוות ,ולזה יראה שההוד .והנפסד ר!וא בלחי תמיר הטצי^ווז ,כמן
שנראה קודם זה שאץ מה שהוא תמיד המציאות הוא בלתי הווה ובלתי
נפטר ,תה שאם נציע ההווה והנפטר תמיד המציאות ,יתחייב שיהיה
דבד לו כח המציאות וההעדר תמיד ,וזה שקד לפי מה שהתבאר קודם.
ועוד כי ההוד .והנפסד אמצעי בין הנמצא תמיד והנעדר תמיד ,תה
שההמה אינו נמצא תמיד ולא נעיר תמיר ,וק הנפטר• וכאשר היה
זה כן ,והד .האמצעי חוא אשר לו בה המציאות וכח ההעדר ,והיה כל
אחד מאלר .מתר.פך על האמצעי ,הנה ^ הראוי שיתהפך כל אחד מהם
על חבית דמיון וה ההווה ,וחוא טה שיש לו בח המציאות וד.ד.עדר ,ומה
שיש לו כח המציאות וד.ר.ערר הוא נפסד ,אם כן כל הווה נפטר ,וכן
יתבאר שכל הווה נפסד בוה המין מחבאור בעצמו ,והנה אם ק יתבאר
סור .שאי אפשר ברבר בלתי נפסד שיהיה המד ,.ולא בדבר בלתי חוור.
שיהיד .נפסד ,ומור .יתבאר שכל מה שחוא בלתי התה הוא בלתי נפסד,
וכל מד .שהוא בלתי נפסד הוא בלתי המה.
ועור טענה אחרת ,והיא כי כל דבר שיש בו כת שיפעל או שיתפעל
בוזו אמנם ימצא בתכלית טח שאפשר בו שיפעל או שיתפעל בדבר
החוא כתכלית מן הפועל או ההתפעלות ההוא ,ומה שהוא בוה התאר
בחו ננרר ,לסי מה שהוצע קודם ,ומה שד.וא בזד .הענין ויש בז כח
לקבל ההוייה וההפסד ,הז pשי^ל בו הו־ווייה נגדר ,וכן חז pשיקבל
בו ההפסד ,ולוה היו כתות הדבתם המקבלים הד.וייד .וד.ר.פםד בעלי
׳תכלית ,ואין הנר .נמצא כי אם אחד מ ש ני דברים ,אם כח בלחי בעל
תכלית או כח בעל תכלית ,אמנם הבעל תכלית נגכל ,מפני שיש
לו התחלד .וםוף ,ואולם הבלחי בעל תכלית בלחי נגבל ,אלא אם יאמר
אומר שחוא גם כן ננבל ,כי לא ימצא יותר גדול ממנו• ואם ימצא
דבר נצחי הווה ,הנד .ימצא כח בלתי בעל תבליח שיש לו תכליתי ומד.
שאין לו תכלית לא יתחלק למקצת עד שיחיד .קצת הדברים כח אין
תכלית לו במה שעבר ,ולקצחם כח אין תכלית לו במה שעתיד ,ולקצחם
כח אין תכלית לו בשני החלקים יחד ,כי יתוזייב מיה דבר רחוק ,והוא
שיד״ד .מה שאין תכלית לו יותר נחל ממח שאין תכלית לו ,כי
היד .נקבץ השני כחוח אץ תכלית לו חלק למה שאין תכלית לו .ואם
יאמר אומר שתא אפשר שימצאו בהוור .ובגפסר בחות כלתי בעלי
הכלית ,והנר .יאמר הפלוסוף שכבר יתחייב מזה הצקר שתוכר
בד.צער ,.ותא שישוב האפשרי שקר ,ולוה יראה הפלוסוף שאי
אפשר בתור .שיהיה בלחי יססר ,ולא בנפסר שיהיר .בלחי תוה.
וחנה וכר רפלוסיף לקיים זה הרעת עוד טענות וולח אלו ,אבל ראיט
410
מלחמות ה'
שנחקור החלה כאלו הטענוח קורם שנזכור שאר הטענוח ,כי זהו מן
הראוי ספני חב טעגוחיו בזה הרחש.
ונאמר כי סה שאמר הפל וסו ף כי בין דהטצא חמיר והנערר
וזמיר אמצעי ,והוא לא נמצא חמיר ולא נערר חסיר ,והוא הנמצא
בקצה חעתים וגערר בקצחם ,ומה שהוא בזה החאר ראוי שיהיה הווה
גפסר ,אחר שלא יצרק עליו שהוא לא הווה ולא נפטר ,הוא בלחי
מחויב .וזה שככר יצרק בהווה הבלחי נפסד לא נמצא חסיד ולא
נעדר תם , Tאו נמצא ונערר ,וכן הענץ בנפסר הבלחי הווה• ובהיות
העגיז כן ,הנח לא יחויב שיצדק חסיד כממוצע בין שחי אלו הקצוות
שהוא הווה נפטר ,אבל יהיה בהכרח הווה או נפסד ,לפי שאם לא
היה הווה או נפסר ,היה נמצא חסיד ,ואם לא שיאמר הפלוסוף מצד
שהכחוח המקבלים הבלחי נגדרים יחויב שיאחז כל אחד מהם כל הז , p
כסו שהציע במה שקדם ,ולזה יהיה ,דרך משל ,ההווה הבלחי נפסד
נמצא חסיד כטוחלט או נעדר ח ^ ,אם הנחני שיהיה פעולת כח
ההעדר היא הנמצאת חסיד• אלא שאם חייב זה הענק הפלוסוף ספני ,
מה שכבר הציעו במה שקרם מזה ,הנה כבר התבאר שאץ זה מחויב
במה שקדם מדברינו ,ואץ חועלח בכפול הדברים.
ואולם איך יתבאר שההוה הבלחי 1פםר או הגספד הבלחי הווה י צ ^
על כל אחד מהם לא נמצא תמיר ולא נעדר או נמצא בקצח העתים
ונעדר בקצתם ,והוא המטוצע כין הנמצא תמיר והנערר חסיד ,הנה
זה יתבאר ממה שאומר .וזה שהנמצא יאמר על יותר סטה שיאמר
עליו ההויה ,חה שהוא יאמר על הנמצא ההווה ,והוא הנמצא אחר
ההעדר ,זעל הנמצא הבלחי הווה ,והוא אשר לא קרם למציאותו העדר,
יכן הנערר יאמר על ייתר טסה שיאמר עליו הנפסד ,וזה שהוא יאמר
על הנפסר ,והוא אשר קרם להערח מציאות ,ועל טה שהוא נערר
חמיר בחולף ,והוא אשר לא קדם אל הערח מציאות• ובהי־ח הענץ
ק ,הוא טמאו־ שבבר יצרק על ההווה הבלתי נפטר נמצא ונערר ,וזה
שהוא נמצא מפני היותי המה ,זהנטצא יאמר על החמה ,כמו שקדם .ובזה
יתבאר שכבר יצדק על הנפסד הבלחי הווה נמצא ונעדר ,והוא טמה
שלא יצטרך אל כאור ,שככר יצדק על כל אחד מהם שהוא לא נמצא
הסיר ולא נעדר תסיר ,רוצה לומר על ההווה הבלחי נפסד ועל הנפסד
הבלחי הווה .ובהיות הענין כן ,הוא טביאר שלא יחדב שיצדק על
האמצעי בץ הנמצא חסיד והנעדר חסיד שהיא הוזה גפםד ,כסו ש*אסר
הפלוסיף .ואם חייב הפלוסוף לאמצעי ביניהם שיהיה הווה נפסר,
להיות טבעו מובדל טטכע הקצוות ,ער שהוא הסוחר להם ,כסו שזכר,
מאמר ו׳ הלק א׳ פרק כ״ו
411
ולוה יחויב שלא ישתתף עמחם בהעדר החכליח כלל ,הגה יהיה זה
החמב חלוש מאד ,לפי שמה האופן בעינו יתחייב שיהיה טבע האכו^עי
מתיחם לטבע שתי הקצוות ,ולזה יצדק עליו שני אלו התארים שיתוארו
בהם הקצוות ,זזה שכבר יצדק על האמצעי שהיא נמצא ונעדר ,ולזה
יחויב שיהיה טבעו מתיחם לטבע שתי הקצוות ,ווה שריאמצעי בין שני
דברים יצדק עליו בהכרח היות שני הדבדים ההם יחד או שללוחם,
וזה ,עם שהוא מבואר כנפשו ,ככר זכרו גם כן הפלוסוף במקומות רבים.
ואולם מה שאמר הפלוסוף כי ההווה והנפסד יתהפך כל אחד מהם
על חבירו ,מפני שהם מתהפכים על האמצעי בק הנמצא תמיד ובץ
רנעדד תמיד ,והגה מה שיש לו כח על המציאות ועל ההעדר ,הוא
ממאד שהוא כלתי מחויב ,ווה שמה שיש לו כח על המציאות ועל
ההעדר ,ר״ל הנמצא בעת מהעתים ונעדר בקצתם ,שהוא אמצעי בק
הנמצא תמיד וכץ הנעדר תמיר ,הוא ייתר בולל מההווה או הנפסר ,וזה
שהנמצא והנערר יותר כולל מההווה ,כי הוא יצדק על ההווה ועל הבלתי
הווה שהוא נפמד ,אם היה שיהיה אפשר שימצא דבר בזה התאר.
וכן הוא ממאר שהנמצא ונעדר הוא יותר כולל מהנפמר ,כי הלא יצדק
על הנפמר ועל ההווה הבלחי נפסר* ובהיות הענץ כן ,הוא מבואר
שלא יחויב שיתהפך ההווה על הגפםר ,וזה שכב־ יצדק שכל הווה
נמצא ונעדר ,ולא יחויב שיהיה כל נמצא ונעדר נפסד ,ולזה לא יחויב
מזה שיהיה כל הווה נפמד ,ומה יתבאר שלא יחויב מזה הבאור שיהיה
כל נפסד הווה ,וזה שכבר יצדק כי כל נפמד נמצא ונעדר ,ולא יחויב
שיהיה כל נמצא ונעדר הווה ,ולזה יחויב שיהיה כל נפסד הווה .ואולם
חייב הפלוםוף בכאן זה החיוב לפי מה שאחשוב ,לפי שכבר ביאר הוא
שאי אפשר שימצאו ברבר אחד שני כהות מחנגרים בלחי נגדרים,
ולזה חייב שיהיה טי שיש לו כה על המציאות יעל ההעדר המה נפסד,
זמפני זה שב להזכיר השרש ההוא ולהוסיף בו ביאור .וכבר בארנו כמה
שקדם שאץ זה השרש מחויב ,ולזה לא נצטרך להשיב עליו בזה המקום.
והנה הפלוסוף ט ק עור לבאר שא־ אפשר להווה שישאר נצהי
כטעניח רבות .מהם שאם ימצא רבד קדמץ במה שעבר נפטר במה
שעתיד ,אין ספק שכח ההפטד בו קודם על ההפסר בזמן• ומפני שהוא
נמצא חסיד בזמן הע-בר ,הוא נפטר בכח בבל הזמן העובר שאין לו
חכייח• ואם היה זרי הכח נמצא בזמן בלתי בעל הבליח ,הנה אץ
שם עת טיוחר בטבע לריפסח ,אבל יחם הפסח אל כל העתים אשר
אץ הכליה לריס אחר• ואם היה הדבר כן ,הנה כשנציעהו נפטר בכל
הנקודות אשר מסן העובר ,יהיה זה אפשרי מזב שיקרה בעמרו שקר־
412
סלחמוש וד
ולוה נם ק יחויב שלא יטצא דבר הווה שישאר 50חי בסה עמגחיד,
כי דהויה יחויב שיהיה כח ההייה קידם לו ככל הזטן התלף שאין לו
תכלית — .ועוד טענה אחרה /והיא שאם ימצא דבר קדמון נפסד או
הזוה נצחי ,יחויב שיהיה הנפסד בלתי נפסד ,יחנטצא בלו^ נטצא .תר.
שאם לא ג»יע זםן ההוייח נבדל בטבע מזםן ההפסד /יחדב שיח .T
אפשרות הפסח זהוייתו בבל הזטן אפשרות אחד ,ויחויב שי .Tnהזוה
נפסד יחד ,או לא המה ולא נפסד יחד ,לפי מה שהתבאר קודם ,תה
כלו שקד .ווה אמנם חיים הפלוסוף ,לפי שהוא הציע והשריש שהכחית
הטחנגרים אשר לא יהיו נגררים יאחז כל אחד מהם כל הזטן ,וכאשר
חלר אל זה השרש שכבר יצא טהאפשרות חזה בשהונח נמצא שקר,
חויב לו מזה שיחיה סר .שהונח אפשר בלחי אפשר — .ועור טענה
אחרת ,והיא שהפלוסוף יאמר שהוא סן השקר שיהיה רבר המד .ולא
נפסד ,ודבר בלתי הווה נפסד .וזה שהדבר הבלתי הווה והבלתי נפסד
אי אפשר שיר.יה מציאותם מ ה הענק בסקרה ולא מפאת עצמם ,כי
אם מצד טכעם ,מר .כי ד aחלף טבעי הנמצאים הוא הסכר .שיקבל
קצתם ההוייר .וחד.פסר וקצתם לא יקבל זה׳ ואם היח הנד .טבע
מקבל הר.וייה זהחפסר ,אי אפשר שישאד נצחי ,וכן אס היח הנד.
טבע טקבל החטידזח /אי אפשר מ שיפסד ,אלא אלו חיה אפשר
שיעחק טבע הר.כרתי אל טבע האפשרי .ור.נה זאת חטענר .היא היותר
חוקך .מכל הטענות שטען בזה הענק הפלוסזף .ואם יאטר אוסר שכח
הר.ערר בהווה .הנצחי הוא כערך אל הז ^ העוכר ,ולא יתחייב רבר
סרושקחם הנזכרים ,אם הונח ההוור .נצחי בטה שע Tnבכל הריקרמות
האלר .או ברובם• הגר .הפלוסזף ישיב על זאת הטענה ויאטר שהוא
מן היחע בעצמו שאמרנו שי ש ב ד בר כ ח הנר .נרצר .בו,שיחיד .בערך
אל הזמן העתיד ,ואלו היר .מובן מטאטרט שיש ב ד ב ר כח שיר״יד .הכת
הר.זא ביחס אל הזמן העובר ,היה הזטן העוכר ור.עחיר אתר ,מה שקר,
— יעוד סענר .אחרת ,זזעא שכנר יראה כחפוש כאישים הנמצאים
הואוים הנפסדים שכל הזור .נפסד לשכל נפסד הווה ,מד .נראד .בכל
סיני השנויים הארכער ,.מעוור זה החפזש טח שיראד .טהחוזים הנפסדים
שד 0.אשר להם הפכים ,זשהנצחי ראוי שלא יהיה לז הפך .זאחר זד.
חזק הפלוסוף דעתו בחסכסת האומות הקודמות וד.חרוח החולפים
שר.שםים הם מקום לשם יתברך להאמנחם חסידות מציאותם ורימגע
ההפסדםר.ם מכק שאר הנמצאים ,וזח נ סר .שיורד .כי הפלוסוף שער בחולשת
הטעמת האלו כלס ,ולוד .נעזר בהסכמת הקודטים לוה הדעת ,שאם היד.
וה הדרוש טתבאר טצד העיק ביאור שלם ,לא היה צריך לר.סכםה חקודטים .
מאסר ד הלק א׳ פרק ה׳ז
413
ונאמר כי סה שחייב בטענה ה ר א ש ו נ ה מאלו הטענות שאם היה
בכאן הווה שישאר נצחי ,הנה מפני שהוא הווה בכל העתות אעור ממן
החולף שאץ להם תכלית ,הנה הוא אפשר שיהיה חמה בכל העתות
אשר בזמןהעובר ,וכאשר הונח וה האפשחת נמצא כפעל ,יקרה מזה
שקר ,והוא שיהיה העולם נמצא ונעדר יחר ,תה שקר• הנה התר זה
הכפק הוא מבואר ממה שקדם ,וזה בי לא היה זה האפשר אפשר בזה
האופן שהונח נמצא .ואם אמר לנו אומר כי אף על פי שלא מנח
זה האפשר נמצא עס מקבילו ,הנה יקרה מטנו שקר ,והוא שיהיה
ההווה בלחי הוודז ,חה כי כאשר הונח הווה ככל אחר מהעתים אשר
בזמן החולף אשר הוא לאין תכלית ,הנה יחויב מזה שיהיה ההווה בלחי
הווה ,חה שקר• אמרט לו שאין הענין כן ,וזה שאם הונח שיהיה שם
ז ק קודם הזייח העולם ,הוא מבואר שבאתה עת מהעתים אשר בז p
העובר שאין תכלית למספרם שיהיה אפשר בו שיהיה הווה ,הנה אם
הונח הווה כעת הד%א יהיה נמצא אחר ההערר .ובהיוח הענץ ק,
הוא מבואר שלא יחוייב מזה בהווה שיהיה בלחי המה — .ואולם מה
שחייב בטענה השנית מאלו הטענות ,הנה כבר בארנו שם שהוא נבנח
על שהכחוח המחנגדים מזיהיו ברבר יאחז כל אחד מהם כל הזק,
וזה דבר בלחי מחויב כמו שקרם .ועור שכבר הונח בה האפשר נמצא
באיסן שלא היה בו אפשר .ובהיות הענץ ק ,הנה אם יקרה ממנו שקר,
לא יחויב במה שהונח אפשר שלא יהיה אפשר ,כמו שבארנו במה
שקרם .ואם אמר אומר שכבר הונח בה האפשר נמצא באופן שהוא
נמצא אפשר ,תה כי מפני שהיה כל אחר מאלו הכחוח אוחז כל הזמן,
הוא מבואר שמציאות העולם ולא מציאותו אפשר הוא ככל עת מהזמן•
ואם הנחנו זה האפשרות נמצא כפעל ,הנה יתחייב מזה שקר ,והוא
שיהיה העולם נמצא ונערר מזר ,ובהמת הענץ כן ,הנה מד .שהונח
אפשר הוא כלתי אפשר — אמרנו לו שזה הוא בלחי צודק ,וזה שכבר
היה אפשר ככל עת מהעתים ההם שיהיה נמצא או נעדר ,לא שיהיה
נמצא ונעדר יחר ,ובהמת הענץ כן ,הנה הונח בכאן נמצא מה שהוא
בלחי אפשר .והוא מבואר שזה הבמול בעינו יקרה ככל אפשר ,חה
שהדבר הבלחי נמצא שהוא אפשר שימצא הוא אפשר שימצא ושלא
ימצא ,שאם לא הונח שיהיו• ,אפשר שלא ימצא ,אמנם יהיה צודק
בו אסרנו אי אפשר שלא ימצא שהוא סותרו ,ויהיה אם כן סה שאפשר
שימצא מחויב שימצא ,וזה כטל .ובהיות הענין כן ,הוא מבואר שככר
יצרק מ שתא אפשר שימצא ושלא ימצא .ואם הנחנו זה האפשר
נמצא יחד ,יקרה לנו שקר ,ואמנם היה זה כן ,לפי שכבר הונח בכאן
414
מלחמות ה'
נמצא מה שלא היה אפשר ,וזה שכבר היה אפשר שימצא או שלא
ימצא ,לא שימצא ולא ימצא יחד ,כי זהו בלתי אפשר ,וזה מבואר מפ שו.
ואם אמר אומר שאי אפשר שיהיה בכאן הווה שישאר נצחי ,לפי
שהמקבל ההערר הוא קודם בטבע על ההווה ,כמו שזכר הפלומוף,
ובהיות הענין כן ,הנה יהיה בעולם בח על ההעדר ,ימה שיש לו כח
על ההערר איננו נצחי ,וכבר הונח נצחי ,זה שקר• ואין לאומר שיאמר
שיהיה כח על ההעדר בו כיחס אל הזמן העובר ,ולא יקרה ממנו זה
הבטול ,וזה שהכח הוא מבואר מענינו שהוא נאמר ביחס אל הזמן
העתיד ,כמו שאמר הפלוסוף — אמרנו לו שאינו מחויב במה שנתהווה
ממנו העולם שיהיה מקבל ההעדר ,ואמנם הוא מקבל ההוייה כאשר
ירצה הפועל ,לא שיהיה לו מצ־םו התחלה ,לא על החוייד! ולא על
ההפכד ,כם! שהתבאר מעניינו• והנה זה האפשרות היה נמצא קורם
קבולו ההוייה ,ואמנם אחר קבולו ההוייה אין שם אפשרות כלל ,שאם
היה שם אפשרות על ההפסד ,היה זה האפשרות לו מצר הפועל ,כי
אין לו בעצמו כח על זה ,וכבר התבאר כמה שאין ספק בו שאי אפשר
שיהיה לו כח על זה ,מצר הפועל .ובכלל הנה ההערר היה לגשם
שנתהוה טסנו העולם מטבעו ,מפני היוחו כעצמו משולל מכל המבעים
ונשאר בזה החסרון ,עד שהקנהו השם יתברך אלו הטבעים הנמצאים
בו ,ולזה הוא מבואר שהאפשרות שהיה לו הוא לקמל ההוייה ,לא
לקבול ההעדר.
ואולם מה שיאמר הפלוסוף כי היות הדבר המה או נפסד הוא מצד
טבעו ,מפני שיש לו הפך ,ולזה הוא מחויב שיהיה כל הווה נפסד ,כי
הטבע שחייב לו ההוייה הוא בעינו יחייב לו ההפסד ,כמו שיגלה ו
מאלו הדברים אשר בכאן ,שנמצאם כלם הוויס נפסרים ,ואולם חעולם
שאין לו טבע על ההפסד ,לפי שאין לו הפך ,חנח אין לו טבע על
ההוייה ,ולזה יחויב בעולם שיהיה בלתי הווה־ הנה נאמר שלא יחויב
מזה בעולם שיהיה בלחי הווה ,וזה שאנחנו סודה שאץ לו טבע יחייב
לו ההפסד וההוייה ,לפי שאין לו הפך ,ולא ימנע מפני וה היותו הווה
על האופן שכבר התבאר .ובכלל התבאר וזנה בפרק הששה ועשרים
מזה המאמר שלא ימנע היות העולם הווה מפני שאין לו הפך .ואם
אמר אומר שהטבע בעינו שחייב לו ההוייה ,כאלו תאמר רצון השם
יתברך! ,־־אוי שיחייב לו ההססד ,כמי שנמצא בדכרים אשר בכאן שהטבע
שהייב להם ההוייה יחייב להם ההפסד• אמרנו לו שזה החיוב חלוש מאור,
וזה שכבר חחכאר שמררך השם יהכרך הוא שיבא ממנו המציאות
והטוב ,לא ההפסר.וד,רע ,ואולם ההפך הנה מדרכו שיהיה כלי להוייה
415
מאמר ו׳ חלק א׳ פרק כ״ח
ולהפסד ,והנה הראה גם כן ברברים אשר ההחלה הרושם תא הרצון,
והם הענינים ההוים במלאכה ,שאין להם כה על ההפסר במה שהם
הווים במלאכה ,והמשל שהכסא הנעשה במלאכה לא יחוייב הפסח
במה שהוא כסא נעשה במלאכה ,ואולם יקרה לו ההפסר ספני היותו
מעץ שהוא גשם טבעי מורכב מהפכים.
ואולם מה שטען הפלוסוף מצד הסכמה הקודמים שיהיה השמים
מקום לשם יתברך הוא מטה שלא נצטרך להשיב עליו ,כי האמה לא
יחלש מפני הסכמה האנשים על חלופו ,עם שטה שהניחוהו מזה הוא
נם כן בלחי חולק על מה שהתבאר בכאן מענין הוייה העולם ,כי גם
אנחנו נאמר על צר הרחבת הלשון שהאלהים בשמים ,לפי שהנמצאות
אשר שם הם יוחר קרובות למדרגהז לאין שעור מהנמצאות אשר בכאן.
ובכאן התבאר שלא יחויב מהטענות אשר טען כזה הפלןסוף שיהיה
בלחי אפשר בהווה שישאר נצחי• והפלא מהמפרשים דברי הפלוסוף
שהאמינו שיהיו אלו הטענות מופתים אמתייס ,וחייבו מפני זה שיהיה
השכל הנקנה נפסד ,וזה בתכלית הבטול ,רצוני שיהיה נפסד מה שאץ
לו סבות ההפסד ,וזה שככר יתבאר במעט עיון שהוא מחויב שלא יפסר,
וזה שהשכל הנקנה אין לו סכות ההכסר ,כמו שהתבאר מעניינו ,ואי
אפשר במה ש<ןין לו סבות'תדפסר שיהיה נפסד ,ויוליד בתמונה הראשונה
שהשכל הנקנה אי אפשר שיפסר.
פרק עשרים ושמנה
גוזיד בו ההפק שיקרה מפני מה שטען הפויוסוף שאי
נ1פליש תחה חהוייה.
»*חיו כh
מדגרים
הטענה ה ת ש י ע י ת אשר טען ה פ ל ו ס ו ף לקיים שא,י אפשר
לעולם שיהיה תוה הוא שחוא יאמר שאי אפשר שיהיו כל הדברים
נ ו פ ל י ם ה ח ח ה ה ו י י ה .וזה שכל הווה אם שיהיה גשם או בנשם ,ואם
היו כל הדכרים מחהוים אחר שלא היו ,יתחייב שיהיה הגשם בכללו
מתהווה במוחלט ,רועה לומר מלא נשם ,ויחויב שיקדם לתייח הגשם
רקוח מ יחתה ,כי המקום תא מהכרח המחהוה ,וגם כן הנה הוייח
הגשם מלא גשם במוחלט שקר ,ובן הויית גשם מגשם ברח ,רוצה לומר
סחוסר בלתי צורה ,כי החמר אי אפשר בו שיפשיט צורה ,כי אלו הפשיט
צורה ,היה מה שלא ימצא בפעל נמצא ,וזה שקר ,הנח יחויב אם 5ן
•
שיהיה חגשם כלתו היוה .
ונאמר שחוא מבואר ממה שקדם בפרק השמנת עשר מוח המאמר
שאינו נכזנע התהווה העולם מגשם נערר כל צורה ,ואמנם היה בלחי
416
טלהמות ה׳
אפשר כחמר השפל שיהיה נעדר כל צירה מפגי הצויוח חיסודמח
הנמצאות בו אשר אי אפשר שיופשט מהם ,ואולם קודם הזייח הין1לם
שלא היו כו אלו הטכעים ,לא היה כלתי אפשר כי שיהיה נעדר כל צורח,
אכל היה מחייב ,כמו שההבאר כמה שקרם .וראוי שתדע שוה האפשרות
אשר לחמר הראשון לקכל כל חצורות הוא לחמר חראשון מפני אלו
חצורוח שזכרנו אי אפשר זולה זה ,כי אי אפשר שיחיה אפשהח לחמר
רק מצורה ,שאם היה לו אפשרות ,היה יחמו אל נל הצורות יחם אחר,
וזה מבואר הבמול ,ווה שר,אפשרות הוא אל רכר מיוחד .וככלל הנה
האפשחח נמצאהו לרכר כעל צורר .מיוחדת ואל צירה מיוחרם ,כאלו
תאמר הנחשח ימצא לו אפשחח אל שיחהוה ממנו הורריט ,וכזה האופן
היה החמר הראשק כחיי על שיקבל כל הצורות קצחם באמצעות קצת
מצד הטכעים אשר כו שישתנה כהם ממזג אל מזג ,ויפשט צורה וילבש
צוררז המחיחסת למזג ההזא .ובכאן הותר זה הספק ונשלם כהתרו
ההר כל הספקות הנופלות על מה שהתבאר בכאן מחויית העולם ספני
טענות הפלוסוף .וככר רהרנו גם כן כמה שקרם שאר הספקות אשר
אפשר שיסופק כרים כזאת ההוייר .החללית על האופן שהתבאר חיוכה,
ולזה הוא מבואר שככר נשלם לנו חאמח כזאת החקירה כאופן שלס ,ויה
שכבר בארנו כמופחים רכים חיוב היות העולם הווה ,וריחרנו כל חספקות
הנופלות מ מעצם מה שהתבאר מענין זאת ההוייה .ובכאן נשלמה
החקירה כאלו הרחשים העיוניים אשר היתר .הכויח בהם לחקור כזה
הכפר כררך המחקר העיוני.
פרק עשרים ותשעה
הספר הזד .מהדבדים העיוניים ובנתינת השכח
בהחי&ח &ח
וההודאה לשם יתברך אשר הכל מאתו.
וראוי שלא יעלם ממנו מה שיקרר ,לנו כאלו השאלות העמוקות אשר
כלל אותם זח הספר מהקושי .וזה שמה שנמצא מחם לקודמים כמעט שיהיה
יותר ראוי שימנע מהנעת האמת בהם משיישירנו אליו .וזח שמה שנמצא
ל פ ל ו מ ו ף כענין ה ש א ר ו ת הנפש אינו כאופן שיבאר אם אפשר זה
אם לא ,אבל אמר שהוא ראוי שיהקר מזה ,וזה רכר אמר אוחו כמפר
הנ פ ש ובמה ש א ח ר הטבע ,ולא נמצא לו שיחקיר כזור ,כלל והנה
האר,חגים שהסכימו על עני! הו/שארות היכחזו כלם אל שיאמינו
שהשכל הנקנה נפסד ,ולזה הניחו ענין השאחח הנפש כאופן חחוא
שכחב החכם א בן רש ר באנרותיו ,שהוא מבואר חחסנע ,רצוני שישוב
חארם במררנה חשכל הפועל ,עם שיחויב ,אם חיח הענק כן ,שלא חחיח
417
מאמר ר חלק א׳ פרק כ״ ט
בכאן הצלחה כלל לנפש האנושית ,אם חיה ההשארות על זה האופן.
זהנה הענץ כ חלום ובקםם ו כ נ כ ו א ה לא מצאנו כי אם מעט כקצור
אבן רשר למפר החוש והמוח ש ,והנה שם כאופן חםר מאר ,כמו
שהתבאר מרברינו ,עם מה שיש מהקושי החזק בזאת החקירה .ובענץ
י רי ע ת השם ית ברך ה ד ב רי ם לא מצאנו לאחר מחקרמונים מאמר
אמתי לא חםר ולא שלם זולתי מה שנמצא לזה לרב המורה ,וכבר
התבאר מדברינו שאץ ראוי שתונח ידיעת השם על זה האופן .וכן הענץ
ב ה ש ג ח ה .וחנה בענק תב ונת ה ג ר מ י ם ה ש מ י מ י י ם לא מצאנו
לאחר מהקדמונים מאמר אמתי כלל ,כמו שהתבאר מדברינו .וכן
הענין ב ם ב ו ת ה ד ב רי ם ה נ מ צ א י ם בש מים ,ער שקצתם לא אמרו
מ הקרםונים דבר וקצתם אמרו בו מאמר בלתי צודק ,כמו שהתבאר
מרברינו .וכן ב מ נ י ע י ה ג ר מ י ם ה ש מ י מ י י ם ,ובםבה הראשונה,
ו בי ח ס קצת אל ק צ ת ,לא מצאנו לקודמים מחר יאות אל הענץ
הטבעי ,כמו שהתבאר מדברינו ,וכן ב חרו ש הע ול ם לא מצאנו לאחר
מהקודמים מאמר אמתי בדרך העיון ,זולת מה שנמצא ממנו בחורה
בדרך הקבלה .והנח מה שנמצא ממנז בזה לרב ה מ ו ר ה כמעט שםוגרו
מ דלתי זאת החקירה ,כי הוא הניח חחעז העולם באופן שהמנעו
מבואר ,וגזר עם זה שאי אפשר לארם שישיג זאת החקירח בררך
העיון .ובהיות הענין כן ,הוא נפלא מאד השלם לגו החקירה בכל אלו
הדרושים העמוקים והתרת כל הםפקוח הנופלות בהם ,לזה ראוי שנתן
חזרה לשם יתברך אשר גלה לנו אלו העמוקות הנפלאות.
יחכרך ויחעלה לעד ולנצח על כל ברכה ותהלה.
)הגת ן>יתת הס^מת זה תתלק מזת הפא&ד גדאש שבס hvשנת ש מגיס
ותשע לפרס האלף הששי ל»1ירת העולם.
וראוי שלא יפלא עלינו המעיין בזד ,הספר בראותו זה ;־* )01.אשר השלמנו בו זה המאמר,
וידאה עם זה מספדיגו האחדים שגבר חברנו זה הספר קודם זה הזמן יותר מ ש מונ ה שנים.
וזד ,שאנחנו בבד חברנו זה הספר לגו במו שתים עשרה שגה ,ולא היהה חקירתנו בו מ
אם ב ק ד מו ת העולם והדו שו ,וכשהצסרכנו להביא בו ראיות מקצת הרבדים חעיוגייס
אשר לא אמר בחם זולתנו דבר ,לא היה לגו דדך לדבר בו באלו חהברים באופן שלם ,וחיה
ספני זה הספר ההוא בעומק נפלא ,עד שכמעט שהיה בלתי אפשר שיקה בו תועלת המעיין
בו* ובאשר ארך הזמן וראינו שלא דייה למ דרך אל השלמה הבאור בספר חחוא ,התעורדגו
לחבר זה הספד על זח האופן ,כי בזח מהתועלת הספלא למעיין בו בכל אחד מאלו הדרושים
מיקרים ,עם שקצתם עוזר לקצת ומעיד עליו.
27
׳1
חלק שני
נבאר כי שמה שהביא אליו העיק הו א רעת תורתנו .ושם יתבאר
סח שנזכר ממעשה בראשית .ואחר כן נביא בזח החלק שתי שאלות
דתיות ונחקור כה ם לפי מה שיתנהו העיון והתורה ,והם במה יתכן
שיהיו האותות והמופתים ואיך יהיו ועל יר מי יהיו ומי הוא
הפועל ,ובמה יבחן הנכיא.
סרק ראשון נבאר בו שלא יתחייב מפני מדי עגזכר בחוחר .וגדברי וזנגיאים עיהיח
העולם הוות יש מאין במוחלם — .פרק שגי יתגאד בו על כמת פגים יאמר ראשית
בלשועו — .פרק שלישי יתבאר בו על כסה פגים יאמר ארץ בלשוננו — .פרק רביעי
יתבאר בו המכוון בתורה ב ת תו ו ב הו — .פרק המשי יתבאר פו על מיה פגים יאמר
אור וחזשך — .פרק ששי יחבאל בו על כמה פגים יאמר רוח — .פרק שביעי
יתבאר בו המכוק בתורה בשב רקיע ו ב מי ס ה ת ח תוני ם ובמיס ה ע ליוני ם — .פרק
שמיני יתבאי בו מד שנזכר בתורה םמע שה בר א שי ת — .פרק תשיעי יתבאר בו סד.
שילך דרך השרשים טענין הנפלאות — .פרק עשירי יתבאר בז סי הוא הפועל הגפלאו^
ואיך ישלס זה מסם— .י פרק אהד עשד ♦הבאר בז שהזא אזמר שיחהזז?! הנפלאות על
יד חכם שאינז נביא — .פרק שנים ע שי יתבאר בז באיזה מהדכרים יתכן שיתחדש»
הנפלאות ובאיזה מהס לא ,ואיך יתבן שיחהרשד בהם — .פרק שלשה עשר יתבאר ב*
בסה יביע מביא — .פרק ארבעה עשר נתיר בו קבת סרקות יקר בעגין מ מ א ה והנפלאות
פפני קעת ספוריס באו בהם בדברי הגכיאים.
פרק ראשון
נבאר בו שלא יתחייב ספני מה שנזכר בתורה ובדברי מביאים שיהיה העולם
הווה יש מאין בגאהלט .
מבואר גנלד .שלא יחויב מצר הפמת התורמת שיהיה העולם הווה
יש טאק .וזה שאנחנו נטצא בכל הנפלאות שהם יריו יש מיש ,בהתהוות
סהמיס רם ,וטהעפר כנים ,וטהטטה נחש ,וכן בלוע טטה אהח שאר
הסטות אינו הפסד אל לא דבר ,וכן טופח הש pשנעשה על ירי
מאמר ר חלק ב* פרק א׳
419
אלישע אינו מזה שיחייב שיהיה יש מאץ ,וזה שהוא אצלינו בההפך
המטה לנחש ,וזה בההפך האויר הנכנס בכלי בהריקה אותה לשמן,
ובכלל הנה ר aורדו איננה נמוס מוכרח שחכריחנו להאמין רברים בלחי
צורקים ולעשות רברים אץ תועלת בהם ,כמו שיחשבו ההמון ,אכל
היא נמום שלם כתכלית השלמות ,כמו שיתבאר מפירושיני לרברי התורה,
ער שהשלמות אשר בה יביא האנשים לחשוק אל שיהנהנו כוה הנמום
חשלם ,והנה זהו מנרר הנסום השלם ,כמו שבאר הפלוסוף• ובהיות
הענץ כן ,הוא ממאר שאץ בתורה רבר יביאנו להאמין מה שהוא כוזב,
כי מה שהוא כוזב לא יביא עצמותו אל ההאמנה בו והנמשך אחריו ,ולזה
ראוי שננמז מה שבא בתורה באופן שיאות אל העיון .ומפני זה ביאר
הרב ה מ ו ר ה בל מה שבא בחודה טסה שיביא לחשוב שיהיה השם
יתברך כעל נשבו באופן שלא יסחר מה שהתבאר מררך העיון ,ולזאת
הסבה גם ק אטר שאם ר%ה מתבאר חיוב קרמזח העולם מררן העיץ,
שככר יוכרח לפרש מה שבא בתורה שיראה חולק עם זה הרעת באופן
שיאות אל העיון.
וראוי שתדע שכבר קרה לנו בכזה שנזכר בתורה מענין חרוש העולם
הפך זה הענין ,רצוני שלא נצטרכנו ללחץ עצמנו לבאר מה שבא
בחורה מזה הענץ באופן יאות אל העמן ,אבל היה מר ,שכא בחורה
מזה סבה כאופן מה אל שיגיע לנו האמת מה מררך העיץ .ומה שכבר
העירנו לסצא האכזת מאת החקירה מה שנתבאר לנו מכאור מה שבא
בה בחרוש העולם ,כי מה שנזכר בדי מזה הענין הוא באופן מישיר
מאר החוקר בזאת החקירה למצא האמת בה ,כמו שהתבאר מביאורנו
לזאת ה פ ר ש ה אשר נזכר בה ענין חרוש העולם .וראוי היה שיהיה
העגץ כן בחורה ,וזה בי החורר ,.למדז שהיא נטוס יוררך בו הארם אל
קנץ שלמותו האחרון ,כמו שביארנו בפירושט לדברי החורז־ ,.חויב
שתרויה מישרת האדם לר,געת האמת ברחשים העמוקים אעור יקשר,
מאר ההגער ,אליהם ,וזה כי אלו הררושים כשננלה האמת כר,ם על
ררך הקבלר .ור-יישרה עם זה היריעה באופן מר ,בדברים אשר יובילו
הארם לאמתת זר ,הרחש ,הנה יסור מאר מהקושי אשר בהנער ,אליהם.
ואמנם רצינו להקדים תחלה קודם באותו רברי חורה בחרוט העולם,
שלא יחויב מהנפלאות שיהיה העולם הוזה יש מאין ,לפי שהרב המורה
ביאר שזה הרבר אשר יכריחנו להאמץ בוזהש העולם ,שאם לא היר,
מחויב שגאמין בנפלאוח ,היר ,קל לנו לבאר זה מה שבא בחורה מחודש
העולם באופן יאות לרעת הפלוסוף .ואולם איך יתכן שיר,מ הנפלאות,
ומי הוא הפועל ,ובאיזר ,מהרבריס יתכן שיהיו ,ולאיזה הבליח יך,יו,
*27
מלהמות ה׳
420
חנה זה ממה שנחקור עליו אחר השלים« ביאור מה שבא כתורה
םענין חרוש העולם.
פרק שני
יתבאר כו
כסה פגיה יאמר ראשיה
וראוי שנבאר תחלה השמות אשר השתמשה בהם ר aירה מ ב ^
חרוש העולם קורם שנבאר רברי ר aורה מה ,בי הבנת הרבור הפשום
קורמת בהברח להבנת הרבור המורכב.
ונאמר כי רא שי ת כבר תהיה הבונה בו בלשונ« הח ל ק מ ה ד ב ר
א שר הוא קודם לשאר חלקיו ,איזו קדימה שתהיה מהקרימות ,אם
קרימח זמן ,באמרנו ר א ש י ת מ מ ל ב ת י ה וי קי ם ,חצה לומר בחלק
הקודם מהזמן אשר מלך רו יהויקים ,וכן ראשית ע ר י ם ו ח ב ם ,
חעה לומר החלק אשר יחמו מהעסה קורם בזמן ,וכן ראשית גז
צאנך ,ובן הרבה• ואם קריסה בםדר,באםרנו ולא ימיר ולא יעביר
רא שי ת הארץ ,בי קדש לה׳ ,רוצה לומר החלק הקודם ממנה בםרר ,והוא
לאחת מרפאות אשר זכרם קורם ,ומזה אפשר גם כן שיהיה א מח
ותחי רא שי ת מ מ ל ב ת ו בבל ,ומזה אמח ר א ש י ת ח כ מ ה י ר א ת
ח׳ ,כי •ראת ה׳ היא חבטה ,מאמרו הן י ר א ת ה׳ היא ח כ מ ה ,
ולזה יאמר שהחלק הקודם םהחכמה היא וזחבמה אשר ייושח בה
ליראת השם ,והיא הפילוסופית רמריניח ,וזה בי שלמות המרוח יחויב
היותו קודם בםרר לשלמות המושבלוח ,וזה ממה שאין צריך בו באור
למעק בזה הםפר• ואס ק ד י מ ה במעלה ,כאמרז קדש לח׳ ראשית
תב וא תו ,חצה לומד שזה החלק מן המין נבדל לעחדח השם יוחד
משאר מינו ,והוא הקורם במעלה• ואם ק די מ ה בםב ה ו ב ט ב ע ,
באסרו ה׳ ב ח כם ח קנ ני ר א ש י ח ד ר ב ו ,וזה בי הםחד המושבל קורם
בםבה ובטבע אל הפועל חמחחדש ממנו ,ומזאת הכוגה האחרונה,היה
אמח ב רא שי ת ברא א ל ה י ם ,במו שיתבאר אחר זה.
פרק שלישי
יתבאר בו על כמר פגים יאמר ארץ גלשיגגו.
ארץ שם משתתף יאמר בפרט על היסוד ה א ר צי ,וזה ימצא הרבה־
ויאמר בכלל על כל הי ס ו דו ת ,והיה זה כן ,מפני שהיה יסוד דוא p
במקום השפל ,והיו היסודות בכללם למטה מהשמים ,לזה אמנם יהיה
בחב בהיותו אצל השמים ,כאמרו א שר ם» אל בשמים ובארץ א שר
יעשח ב מ ע שי ך וגומר ,ב ר א ש י ת ברא א ל ה י ם אח ה ש מ י ם ואח
מאדר ו׳ הלק כ׳ פר־ן ה׳
421
הא רץ וזה ימצא נם כןחרבח ,וטיח חענין היח אמרו והארץ הי ח ה
חח ו ובחו ,כי זאח היא הא pאשר זכר בססזק הקורם.
פרק רביעי
יתבאר בו המהוון בתורה ב תו הו ו בו הו.
ח הו ו ב ה ו יאמר בלשוננו על הח מר הרחוק לנמצא ההוא והצורה
האח רונ ה לו אשר היא ה קו ד טח בסדר ,ראה אמת ו נ ט ה ע לי ה
קו תהו ו אבני בהו ,וזהו משכן הכעלי חיים ההם אשר זכר הוא במקום
החרב ,וירצה בזה שהם ישכנו שם ער שיכינו המקום ההוא להם,
כאלו יטו שם להם החמר הראשון והצורה האחרונה לבנין הטצטרך
לחם שם אשר הם יסוחח הדבר ושחוחיו ,וחכזשל כזה כי טי שירצה
לבנוח ב»ח צריך שירשום תחלה חטונח השטח השפל מהבית כיורל
שירצה ובחטונה שירצה ,אם טרובעח ,אם ענולה ,ואחר כן יביא האבנים
אשר הם יסודות חכוחלים ושחוחיהם .והנוז יחס הצורה לחהו ,והוא
הקו אשר יטו חחלה על הבנין ,כיחס החטר לבריו ,והם האבנים ,כי
היה החטר נושא לצורה ,כאלו יאטר בו חוא .וכבר זכר טזה העניו טשם
בהו הנשיא רבי אב רה ם ב ד ח י י א בספר צורח הארץ ,וחגה חקדים
הצורה לחטר ,כי חיה התטר בעבור הצורה ,ובזה האופן בא אטרו
והא רץ היחה חהו ובהו ,ריל הצורה האחרונה והחטר הראשק,
וזח הצורה היא הצורוח היסוריזח אשר באטצעוחם הוכן חחטר הראשון
לקבול שאר הצורות,
זטה נפלא בזח באור רב ו חינו זכרונם לברכה .אמרו ח חי זה קו
ירוק ש ט ק יף אח ה עו ל ם ,בהו אלו אבנים טפול טזח .וזה כי
אלו הצורות לטה שהם הפכיות ,והיו חיסוחח יסזרוח לדברים טצר
החטזנוחם ,והוא הדבר הממוצע ,הנה לקחו בכאן דבר ממוצע בין
ההפכים ,והוא הירוק ,והנה לקחו הממוצע בצבעים בי היא מחר מפורסם
טחטטוצע בין שאר ההפכים .ואולם אמרם ט פו ל מו ח ענינו כמו
פלמוני ,שכונתו חכליח ההעלם וההסחר ,ולזה היה מורכב מ פ ל ו נ י
ו ט אל סו ני ,שחם שחי שטוח טוחח על המחר והעלם ,וככר ידעח
אחה המעיין מה שיש טההעלם בענק החמר הראשון וחחסחן אשר
בציורו מצדו.
פרק חמישי
*«כאד ו« ^ כמד! מנים יאמר אור וחו שך.
אור ו ח ש ך שטוח משוחפים ,וזה ש ה א ור יאמר חחלה על האור
הטוח ש ,ו ה ח ו ש ך ע ל הערר ה א ו ר ה מו ח ש ,חההרבה ,א ו ר ה ח מ ה ,
422
מלחמות ה׳
לאור יו מ ם ,וכן העגץ בחשך ,חשך הש מש ב צ א ת ו ,ו כ ת ח פ נ ח ס
חשך היום ,וזה הרבה .ומזה העגין על צד קצת הרםיון א ט ח חשך
משחור תארם .ואחרכן הושאל האור אל העינים הרואות כשלמות,
אמר כי אורז עיני ,וכן הושאל ה ח ש ך אל ה ע י ג י ם שלא יוכלו
לראות ,אמר וחשכו הרו אות בארובות ,והיה וה כן לפי שכחשך לא
תשלם השגת הדברים הנראים .ולפי שהצורה היא חטה לאור ,להיותה
שלמות לדבר שהיא צורה לו ,כמו שהאור הוא שלמות לגשם הספיריי
במה שהוא ספיריי ,ועור שהיא חשים הדברים בעלי הצורה מושכלים,
כ' מזה הצר לבד יהיו סושכלים ,כמו שישים הדברים אשר ישיגם
האחר גראים ,הגה השאיל הצורה לאור ,והחמר לחושך ואפל ,ואמר
א כן אפל ו צ ל מ ו ת על החמר הראשון מצד הערר הצורות אשר הוא
דבק לו ,כמו שבארנו לפירושנו ספר איוב .ומזה הענק יהיה אמרו
וח שךע ל פני ת הום ,רוצה לומר יסוד הא pשהוא כתכלית מהעדר
הצורה והטוב ,עם שהוא הפחות שככל הנמצאות .ולהיותו בתכלית
מהעדר הצורה המשילוה אל החמר הראשק ,אמר כי ע פ ר א ח ה ואל
ע פר תשוב ,ה א ד ם ישוב אל עפרו כ ש הי ה .ולוה אמר שהוא
על פגי ת הו ם ,וזה כי תהום הוא מקוס השפל םהםים,וזה טמאר מענינו,
ולזה יהיה פני תהום השטח השכל מהטים ,ויהיה ביאורו אמרו על
פני ת הום אצל השטח השפל מהמים ,כי מלת על תאמר ככמו זאת
רכונה ,באסרו ועליו מ ט ה מ נ ש ה ,ונתת על ה מ ע ר כ ת ל כ ו נ ה
ז כ ה ,שכאורו הוא אצל המערכה ,כמו שהתבאר כטנחות,
ואולם הרב ה ט ו ר ה אמר כי הבונה בטלת חושך היא יסור האש,
והביא ראייה מטה שאמרה התורה כ ש מ עכ ם את הקול מתוך ה חשך,
זבטקום אחר נאמר ם תוך ה א ש ,וזה לאות כי האש יקרא חשך ,וכן
אמרכל חשך טמון לצפ וני ו תאכלהו אש ,לא נופח ,חה גם כן
לאות כי ה ח ש ך הוא האש ,ואולם נקראת האש היסורית חשך
לפי מה שיראה הרב הטורה ,לפי שהאש היסודית אינה מאירה ,כמו
שהתבאר כטבעיות ,ואולם יקרה לה האור כאשר הסתבכה כגשטים.
והנה אין הענין נאות אצלנו ,וזה כי לא יחויב מאמרו במקום אחר
מ ת ו ך האש וכמקום אחר מתוך החשך שיהיה החשך הוא האש,
ואולם היה החשך הוא הענן החשוך שהיה שם שיצא מטנו אש ,כי
הענן שזה דרכו ימצא חשוך מאד ,ולזה אמר א ח ה ד ב רי ם הא ל ה
דבר ה׳ אל כל ק הלכ ם כהר מחוך האש הענן והע רפל ,ככר
באר לך שהם שמעו דבריו מתוך האש ומתוך הענן והערפל אשר הוא
חשך ,ולזה הוא מבואר שאסרו כ ש מ ע כ ם את הקול מ חזך החשך לא
מאמר ו׳ חלק 0׳ פרק ת'
423
י1ודב שיהיה הרצק בו טהוך האש .וק אסרו כל ח שך ט סו ן ל צ פוניו,
אם היה שנורה שירסוז על האש הנזכר בזה הפסוק ,הנה יהיה שב
אל דעק שיצאו מטנו הלהבות והרכרים הספסירים ,כי הוא יסצא כחב
העתים השיך סאר ,ועוד שככר יקשה לרב הטורה למה יהם סקום
האש על השטח השפל טהטים ,תה שכבר חיה ראוי שייחסחו על פני
החח ,לא על פני הטיס ,כל שק שלא ודה ראוי שייחסהו על השטח
השפל סר^ים ,וז ה מ מ אר ט אר ,ועור שהא pהיא יוהר רחוקה סהאור
משאר היסורות ,כי הוא נוף חשוך טאר ,ולזה יחוייב יותר שתחואר כשם
החשד מאמרי שיודה משאר היסורות ,עם שהיא נם ק מתר נערתו
הצוררי וריטוב מאיזה שיהידי משאר היסוד־וו /ולזר ,ראוי שתקרא חשך,
כמו שבארנו .ואולם הושאל שם החשך על מי שלא יוכל להשיג
הטושכלות אשר הס הצוחת ,כמו שהישאל שם הח ש ך לריעדר הצורות,
אמד והכסיל בחשך ילך .ולזאת הסבה הושאל האור לם* שישיג
חשנרי שלמה ,אמר בשם יתברך ז נהו רא ע מ י ה שריח־ ומזה
א ט ח ע ו ט ה אור כ ש ל מ ה ,זזדי האור הם השכלים הנפרדים אשר הם
מניעי הנרסיס השמישיים .וסזאת הכונדי ידו Tי אסרו י הי או ר .זכבר
העירו רכותנו זברונם לברכרי על זדי הענק במדרש .וי רא א ל ה י ם
את ה א ו ר כי ט ו ב ,אמר רבי יורא בר סיטון הבדיל הקבירי את האור
לעצמו ,משל למלך שראדי טגרי יפדי ואמר זאת לעעסי ,כך כשבראו
הקכ״רי ,אמר אץ כל כחה יכולה להשתמש מ אלא אני ,רירא הוא
רכתיב ונהורא עטירי שרירי .אמר רבי אבץ הלוי נטלו הקב׳ה ונתעטף מ
כטלית וריכחק אח עולמו מויוו ,הרא הוא רכתיב ע ו ט ה או ר כ ש ל מ ה ,
זרבנץ אמרי הבריק לו ליתנו לצריקים לעתיר לבא ,משל לטלך שראו־ו
סגה יסרי ואמר זו לבני ,דירא הוא דכחיב או ר זרוע לעריק .ככר
התבאר לך שחם כלם הסכימו שזה האור איננו אור מוחעו ,אבל הוא
אצלם אור השכל .ומה נפלא מאמרם מ ה לסי שיתבונן מ ויבין
אופן המחלוקת אשר ב־נירים ,וזה שרבי יודא בר סימק ראה שאי אפשר
לשכל האנושי שישיג רישכליש דנפרדיס בשום צד מההשגרי ,וחכמים
יראו שאפשר להם השגתם באופן מה במה שישפע לו מאורם וזיוום
כדרך שישלם לו החשא־וח מאת ההשגה ,ואף על פי שאי אפשר לו
דישנתם באופן שלם ,במו שי־יתבאר בראשון מזה הספר ,ואולם מאמר
רבי אבץ הלוי הוא נפלא מאר יתבאר מ שזה האור קודם בסבה לשאר
הנבראות ,ובזה אמר החכם שהשם יתברך עיץ בעולם השכלים הנפרדים
והשפיע מהם המציאות.
424
מלחמות ת
פרק ששי
♦חטפר נז ^ גפ« 16ים י«םד דזז(.
רוח שם טשחחף יאסר על ה ר ז ח ה ט נ ש כ ח ,ד ו ח ים חזק מ א ה
זזה הרכה ,וטזה הענץ נקרא על 3ד קעח דטיון הנפש רוח ,לפי
שההום הטבעי הוא הבלי הראשון לנפש ,ונושאו הוא הרוח הטחהווה
בלב הבא אל האברים באטצעוח העורקים החפקים .ויאטר רוח על
האויר היטורי ,ומזה הענק אטח ורוח א ל ה י ם ,והנה סטכולאלהים
להורות על גורל במוחו ,כי הרוח הנמשכת טעטח הבטוח‘ ולהיות
החח משותף לאויר היסודי ולרוח הנטשכת חארו בגודל ,להורות טא'זה
רוח ידבר .ככר תמצא זה בלשוננו הרבה ,רצוני שיסטוך אחד משמות
השם יחכרך כשירצה להפליג כנרלו או בחזקו ,אסר בהררי א ל ,
של הב ת יה ,חצי שרי ,כקול שרי .והנהאמח בזה הרוח שהיה
מ ר ח פ ת על פ ני ח סים ,רוצה לומר שהיה נוחה על שטח המים ,ו ק
על גוזליו יר חף הרצין בו ינוח.
והנה כלל נשם הרוח יסוד האיץ דטוד האש ,לפי שבבר ברחה
התורה לקרא לימור האש אש ,להורות על המרחק אשר ביט ובץ האש
המוחש .והגה הוא כמו אויר ,אלא שחיא יבש ,והוא מחר חם טהאויר,
ובזה אמח החבמיס שהאויר הוא שני חלקים ,החלק השפל אשר
יהיה מ הגשם והמטר ושאר הדכחם הטהגים מנהגם ,והוא חם ולו/
והחלק העליון ,והוא חם ויבש.
פרק שביעי
יתנאד נו ז׳םניח נתויד ,בשם רקיע זגם*ם זי תח מוגי ם ז ג 5י ם ז(»ן^»ונ* . 0
רקיע יאמר ענינו על כל דבר נר קע שוטר ת מ ו נ ת ו ,אמר
ויקרעו אח פ ח י ה זהב ,רקזעי ס ח י ם ,לרוקע ה ארק על
המים ,חצה לומר שכבר רקע בה חלק סה יגבה על הטיס היםוחים,
והוא הגובה אשר בחלק הנגלה ט ה א ^ אשר היא בלי לא ישלם
אלא בו לוה החלק ההגרלות ,במו שקדם .ומזה חענץ חר קיע ע טו
לש חקים .ואולם שם ה ר ק י ע תמצאהו מיווזר בלשוננו לגרם השמיטיי,
אמו־ י הי מאורות ברקיע הש מי ם ,ויחן אותם ברקיע השטים.
זטוה ,הענין אמח על פני ר ק י ע הש מ ים ,כי העוף יעופף למעלה
מ־׳ארץ אל צר שטח המים שה«ו סביבי ,ולא יתנועע מאה התניעה
תנועה ישרה למטה או למעלה ,כמו הענין כחלקי היטורות .וכמה
הענק חוא אמח י הי רקיע בתוך ה מי ם ,והם הנלגלים .והנה נבראו
מאמר ו־ הלק מ פרק ז־
425
ראשונה בסבה ובטכע מניעי הגרםים השםימיים ,כי הם סבח וצורה
ושלמות להם ,וחגה הצורה היא הקודמת כמציאות ,ואם היא מאוחרת
בהוייה .ואולם אמר בתוך המים ,לפי שכבר התבאר ששם היה גשם
בלתי שומר תמונתו נתהוו ממנו העליונים והתחתונים ,וכבר ייוהם
בלשוננו הענין הבלתי עומד בתכונה אחת אל המים ,אמר כ מ י ם
הנ ג רי ם ,וימס לבב העם ויהי ל מ י ם ,הנה ייחס לבבם למים
לרכותו ולקלות התפעלותו• ולפי זה הענין היה מיוחס למים הגשם
אשר אץ לו טבע שישמור תמונתו .הוא מה שאמר דור הללוהו ה ש מ י ם
המים א ש ר מ ע ל ה ש מ י ם ,והוא הגשם הבלתי שומר תמונת• אשר
על הגלגלים ,כדי שלא יבאו כל תנועות קצתם לקצת.
והגה הרב המורה תבץ בכאן בשם רקיע החלק הקר מהאויר אשר
תהיה מ חויית הענן והמטר ,ו ת ה הביאו לזה כי חיה זר אצלו ש־היה
על הגרם השמימיי מים .וראוי שתרע כי עם שחענץ אמתי מה הוא
מה שככר בארנוהו ,לפי מה שכבר התבאר במופת במה שקרם ,הנה
הוא עיר רעת כל חכמי תורתו הקודמים אשר אמרו בבאור זה הפסוק
דבר* כמו שיתבאר לך ממאמריהם .אמרו בב רא שית רבה מזע ה
שאמר הקדוש בחך הוא י הי רקיע בתוך המי ם גלדה טפה האמצעית
ונעשו שמים התחחונים הטמי השמים העלמנים ,לחים היו שמים ביום
ראשץ ובשני קחזזו ,רוצה לומר שנתן להם עמידה וקים .י הי רקיע,
יחזק הרקיע .ר׳ יהודה בר סימץ יעשה מטלית הרקיע ,כמה דתימר
וירקעו אח פהי.הזהב .אמ־ רב* הנינא יצתה אש מעלה וליחכה
פגי רקיע וכה .ד פנחס מז ם הושעיה אמר כחלל שבץ הרקוע
ל א ^ ,כך יעז בץ הרקיע למים העלמגים ,י הי רקיע בתוך המ ים
בינים ובנחים .אמר רבי חנרוומא אגא אמירת טעם ,אלו נאמר ויעש
אלתם אח הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע ,הייתי אומר על
זופו של רקיע המים נתונים ,כשתא אומר בין המים א ש ר מעל
לרקיע ,תי המים העליונים תלויים במאמר.
והנה לך ראיות בזה המאמר שהם הבינו זה הרקיע ת שם השמימיי.
ה ר א ש ו נ ה היא אמרו ונעשו שמ ים ה ח ח חו ני ם ושמי ה ש מ י ם
ה ע ל י ו נ י ם ,וזה ממה שאץ ראוי שיאמר על הענן ,ולא על המקום
שנתהווה בו .ו ה שני ת היא שאמר י צ ח ה אש של מ ע ל ה ו ל י ח כ ה
פ גי ר קי ע ,וזה אין ראוי שיאמר על הענן ,כי התעמת הוא החלחלה
ודריכה אל המים ,לא מבש ,והפועל לו הוא קור אשר בחלק ההוא
סהאויר ,כמושר^באר בספר ה א ו תו ת ,לא האש ,כל שק שאין ראוי
שיאמר זה על החלק הקר מהאויר אשר יתהווה מ הענן .ומה נפלא
426
מלחמות ה'
א סח אש של מ ע ל ה ,וזה כי ספני שאנחנו לא נשער שיקנה חדגר
שמירח החמוגהאסלא מוגר היובש ,והיא האש הוא המייבש זהמנגב,
ייחם זה הפעל לאש ,ולהוחת שאץ זה הטבע כמו הטכע מהאש הימורי,
אסר אש של מעלה .ומה האופן תמצאם אומרים במקומות רכים
שהשמים נתהווה מאש ומים ,רמה לומר שיש כו שני כעעים ,טבע
שוטר תמונתו וטבע כלתי שוטר תמונתו .וחלילה שירצה זה החכם
שיעשה השם יתברך השטים באמצעות כלי ,הוא אש או רבר מהיחס
לאש ,אבל רצה מ ה שהשם יחבדך הקנהו זה הטבע אשר מ יהיה
שוטר תמונתו .והראיה ה ש לי שי ת היא מה שאמר ב ח ל ל שיש
בין הר קיע לארץ כך יש כין הר קי ע למים העליונים• ואלו
היה הרקיע הענן או מקום הענן ,חיו שם גם בן מים העליונים ככח,
לא עלמ־ ואילם כשיוק נח לפי מה שספרנו ,יאות זה המאמר ,כי
כגר תטעאם אמרים שעביז של ר^ע הוא גשעור טה שבק הא pלרקיע ,
וכן יהיה השעור אצלם בק רקיע לרקיע ,ושם יהיה הגשם בלתי שומר
תמונתו אשר התבאר שהוא ביניהם ,בי.הוא מן השקר שיהיה שם
רקות ,וזה שהם אסרו ב ב ר א ש י ת רבה מ ה א ר ץ ער ל ר ק י ע
מ ה ל ך חפש ס א ו ת שגה .ואולם מאמר רבי תנחוטא ש ה מ י ם
ה ע ל י ו נ י ם תלויים ב ט א ס ר הוא נפלא מאד ,וזה שהוא יאמר
שאק טבעם כטבע אלו ר.םים התחתונים שהם כבדים ,והא pנושאת
אותם ,אבל הם תלדים במאמר ,רוצה לומר שאק להם דבר ישאם,
כי אינם קלים זלא כבדים ,ולזה ד ק ^ 1אםר שאלו היה כחוב ויבדל
כק הסיס אשר על הרקיע ,הייתי אוסר על גופו של רקיע הםים נתונים,
רצזגי שהם עליו והוא ישאם ,אכל אסר שהם מעל לרקע ,ולא תאר
אותם כשהם על הרקיע ,להיותם נססכים על עצמם .תה ^ ח ק
נפלא פאר.
וכבר הורו לנו שמה שיאמר בשמים שהם אש ומים חזא על צד
הדמיון ,מזולת שיהיה ק ,באסרם ב ב ר א ש י ת ר ב ה ,ש אינ ו ש ה ב ר י ו ת
מ ש ת ו ס מ י ן על יה ם לזמר של סי ם הם של אש ה ם ,הורו
בזה המאסר שזה נאסר לכד על צד הדסיון זההמשל .ולזה אמר ר׳
עקיבא כפרק א י ן ד ז ר ש י ן כ ש א ת ם ט ג י ע י ן ל א ב נ י שיש ט ה ו ר ,
אל תאסרו מ ים ט י ם ,שכן ב חו ב רזבר שקרים לא יכון ל נ נ ר
עיני .הנה זה חתבם קרא אכני שיש טהור הגרמים חשמיסיים ,וקראם
pלהיותם םפיריים ונקיים סבל עבירות ועובי ,ואמנם אסר וה ,להורות
שטה שנקרא טים הנשם חבלתי שוטר תמונתו אשר הוא שם הוא על
צד הדמיץ וההטשל ,לא שיהיה טבעי בטבע אלו המים היסודייס.
מאמר ר חלק ס פרק ח'
427
ואולם טה שיאטר בן זוטא ב פ ר ק אין רו ר עין ,ע א י ן ב י ן ר ס י ם
הע ל יו ני ם ל טי ט ה ת ח תו ני ם אלא שחי א צ ב ע ו ת ,הוא נפלא טאר.
ווה שהטיס החחחונים ,והוא החסר השפל ,נבדל םהטים העליונים בצורות
היסודיות אשר נתן בו השם יתברך ,שבהם הוא כחיי לקבל בל הצורות,
ואלו הצורות היסודיות יטצאו להם שחי כחות פועלות ,והם החום
והקור ,ובהם יפעלו קצתם בקצת ,וזה דבר לא יטצא לטים העליונים.
וככר ידעת כי ה א צ ב ע יאטר בלשוננו עלהכח הפועל ,אטר א צ ב ע
א ל ה י ם ,א צ ב ע א ל ה י ם ח ר ו ת על הלוחות ,ואטנם היה זח כן ,לפי
שהיד הוא כלי נפלא לעשות בו כל דבר ,וזר .אטנם הוא מ באמצעות
האצבעות אשר נביאו מ ,וזה טעניינו טבואר.
וכבר תמצא עוד לרמחינו זכרונם לברכה טאכזר טורד ,בלי ספק שזר.
הרקיע הוא הגרם השטיטיי• א ט ח בבראשית רבה בדרשאלר .חולדות
ה ש ט י ם ו ה אר ץ ,ר׳ ע ז ר י ה בשם רבי כ ל פ י ל מ ע ל ן ה ד ב ו ר
א ט ו ר ,שכל מה ש א ת ה ר וא ה ח ו ל ד ו ת ה ש מ י ם ו הא ר ץ הן,
שנאמר ב ר א שי ת כ י א א ל ה י ם אח ה ש ט י ם ואח הארץ• בשני
כ ר א ז ט ן ה ע ל י ו נ י ם ,ש נ א מ ר ו יא מ ר א ל ה י ם יהי אור־ בשלישי
בראו מן ה ת ח ת ו נ י ם ש נ א מ ר ו י א מ ר א להי ם ת ד ש א הארץ*
ברביעי בראו ם ן ה ע ל י ו נ י ם ש נ א מ ר ו י א ט ר א ל ה י ם יהי מ אור ות
ב ר ק י ע ה ש מ י ם ובו׳ .הנר .התבאר לך טזר .המאמר שזר .החכם יראה
שה^יע שנברא ביום שני הוא מהנרמים השטיטיים.
פרק שמיני
יתבהר בו מה שגזבר בתורר ממעשר .פדא שית.
ככר ידעת סטה שקרם שהויית העולם מהשם יתברך היתר .מולח
זמן ,מפני היותר .מלא רבר אל רבר .וכן הסכימו רבותינו זכחנם
לכרכר .שר,שטים וריארץ נבראו יחרמ* אמת בפרק אין ר ורש י ן ,זר.
וזה כ א ח ר נ ב ר א ו ,ש נ א מ ר א ף ירי י ס ד ה ארץ וימיני טפחר.
ש ת ק י ם ,קורא אני א ל י ה ם וי ע מ ד ו י חדיו .ולזר .הוא מבואר
שמה שייוחס כמייה הזאת שתהיה נשלמת כששח ימים אינו כאופן
שיהיה האחר לשני יום אחר ,ררך משל ,אבל אטח זה להותת על
הקרימה שיש לקצח הנמצאות על קצתם* והמשל שמניעי ר.נרמ*ם
השמימיים הם קורמים בסבר .ובטבע לגרמים השמימייס ,והנרמים
השםיטיים קורמים בסכר .ובטבע ליסודות ולמה שיתחדש מהם ,ור.נר.
היסודות קורמים למר .שיתחדש מהם קריטר .היולאניח ,ור.םורכב חוא
גם כן קורם קצתו לקצת בזה האופן מהקדימר ,.ודמשל שהצמח הוא
םלח 1ו ת ה ׳
428
1
קורם לחי השלם ,ובור ,האופן יהיה הבעל חי המימיי קורם למעופף,
והמעופף להולך ,והרולך לסיכר ,וזה שהבעל חי המיסיי עושה ביצה
בלחי שלמה ,והמעופף עושה ביצה שלמה ,וההולך עושה בעל חי בגופו.
ולזאת הסבה התבאר בכפר ה בעלי חיים שהמעופף הוא יוחר שלם
מימימיי ,וההולך יותר שלם מהמעופף ,ואין ספק שהארם הוא יוחד
שלס משאר בעלי חיים ההולכים .ומזה הצר יוסר הספק אשר ס פק
לקצת הקורמים מרבותינו זכרונם לברכה כאיזה רכר שוער יום ראשון
דום שני ויום שלישי ,והגה לא היו המאירות נמצאים ער יום רביעי.
וזהו ענק אמרם זכרונם לברכה כהחר זה הספק ,הן הן מאור ות
ש נ כ ר א ו כיום ראשון ולא תלאן ער יום רכ יעי ,רוצה לומר
שלא חלה התהוותם בזמן קורם ליום רביעי ,אבל הם היו נמצאים ביום
ראשק ,כי הבל נברא יחר ברצון השם יתברך .ואין ספק שאי אפשר
שיוכן מעניןאטרם ולא תלאן ער יום רביעי זולת מה שזכרנו ,כי
הוא בלחי אפשר שנאמר שיהיו הככבים נבראים ביום ראשון נפררים,
ואחר כן תלאן ביום הרביעי ברקיע ,כי הם אינם תלויים בז ,אכל הם
בעומק הרקיע ,וישימם בו הוא נם כן מבואר הבמול ,ולזה הוא מבואר
כי הכוונה ב חל א ן בכאן הוא ההחיחסוח ,כי שם התלייה יאמר הרכה
בלשוננו כזאת הבונה.
וממה שראוי שחרעהו הוא שכל מה שאפשר חרושו מהטבע לפי מה
שהטביעו השם יתברך לא יוחסה בריאתו לשם יתברך בזה הספור הנפלא,
כי הוא יעשהו באמצעות הטבע ,ולזה לא ייחס לשם יתברך הוייח
הצמחים וחבעלי חיים הצחחוים מהעפוש ומזולח מינם ,אכל ייחס לשם
יתברך בריאה מה שלא יחהוה על המנהג הטבעי כי אם ממינז ,כי
בריאתו לא סמינו היתר .ררך פלא ,ולזה לא יחס הויח המחרמה החלקים
לשם יתברך ,כי רי כתנועות הגרמים השמימיים עם הכח אשר בחמר
השפל לקבל כל הצירות באמצעות הצורות היסור־וח אשר ברא בו אל
שיתהוו מזה החמר השפל המחרמי החלקים ואלי המינים מהצמח וחבעלי
חיים דנולרים מחעפוש ,וזה מבואר למעיין כזה הספר .הנה זר.ו מה
שראינו להציע קורם שנבאר רכרי זאת ה פ ר ש ה אשר נזכור ברי חרוש
העולם ,ומהנה נתחיל בכאירה.
אמר בי ב ראשית חכריאח ,כאשר ברא השם השמים ומה שתחתיהם,
זברא בחמר השפל התחלותיו הראשונות אשר הם החמר הראשק
והצירות הראשונות לו כסרר ,וחם הצורות ה׳סוריוח ,כי בחם הוק לקמל
כל הצותח אשר אלו היםורוח חם כאופן שהיסיר הארצי הוא בשטח
העזפל מיסוד המיס ,ושחאש ושחאייר הם על שטח הכזים חעליק —
מאמר ו׳ חלק כ' פרק ח׳
429
וזנה בראשיח זאת הבריאה כולה אמר השם יחכרך שימצא קולט האור,
והוא עולם המלאכים שהם מניעי הגרמים השמימייס ,והכף שרצה זה
נהיה ,לא נצטרך לשום מעשה .והנה הכדיל השם יתברך כין זה האור,
והוא העולם זההנכבר ,ובין מה שילך ממנו מדרגת ההיולי ,והוא הגרם
השטימיי ,והוא החשך מ ה המשל ,עם היותם שניהם דכר אחד ,כי
אלו הצוחח הם שלמות לגרמים השמימיים .וכזה האופן יהיה הערב
והבקר מאלו חנמצאים מדרגה אחת ממדרגות הנמצאות ,כי הצורה
מחאחרחעם מה שהיא לו צורה ,במו שהתבאר במה ש א ח ר הטבע
אצל החקירה בענק ה נ ר ר י ם .והנה קרא האור והחשך ערב ובקר
להוםיף העלם בזה המשל תסלא ,עם שכבר יתבאר מ ענץ ההתאחרוו^
כי מהיום והלילה יהיה מם אחר .ואפשר שנאמר שהרצק מה שכזה
האור מדרגות חלוקות קצתם מקצת ,קצתם יותר נכבד מקצת ,וקצתם
הולכום מדרגת הצורר .לקצת ,כמו שבארט בחמישי מזה ר.םפר ,ולזה
יהיה קצתם חשך ביחם אל מה שילך מהם דרך הצורה ,והם כלם מתאחדים
באופן שישפע מכלם נמום אחר במספר ,כמו שהתבאר כמה שקרם.
זחנה זכר בזאת הבריאה שהיא נחחרשה כשאמר זה השם יתברך ,להורות
על הרצון ,כי אין אצל השם יתברך מאמר באותיות וקול ,כמו שבאר
הרכ המורה.
ואחר םפור אופן כריאח זאת המדרגה הראשונה מהנמצאות החל
לספור אופן בריאת הטררגה ה ש נ י ת ,ואמר שהשם יתכרך אמר שיהיה
גרם שמימיי מקצת הנשם הבלתי שוטר תמונתו ,ושיהיה נברא טבע
מבדיל בין החלק מזה הגשם הבלתי שוטר תמונתו למטה מהרקיע .וזה
הטבע המבדיל ביניהם הוא בריאת הצורות היסודיות בזה החלק השפל
מזה הגשם אשר הוא כה מוכן לקבול כל הצורות ,ואולם החלק העליון
מזה הנשם לא ימצא מ זה הטבע ,אכל הוא נשאר תמיר על ענינו,
ובזה האופן היה החמר השפל כן ,רוצה לומר מה שנראה מעניט
מטציאוח הצורות היסודיות בו ,או יה־ה שב אמרו י הי כן אל מה שזכר
בפרשר ,הראשונר ,מענין מציאות הצורות היםוריות בו ,ויהיה אמרו וי הי
כן שבזה האופן היה החט־ השפל באופן הנזכר תחלה בפםוק והארץ
היתר ,תהו ו בהו ,ולא רצחה התורה לשוב לר.וכיר זר! ,ברי שלא יהיה
מוחו־ ברברים .ולפי שהרקיע הוא שם משותף לכל דבר נרקע ,קרא
השם יחכרך זה הרקיע כ׳5זם ייחרהו ,הוא שמים .וכבר היה תערב
ותבקר גם כן כזאת המדרגה מהנמצאות דכר אחר ,וזה שהגלגלים הולכים
מהלך הצורה והשלמות מחיםורוח ,ובזה האופן הם מתאחרים .והנה
לא נאמר במה שנברא בשני כי טוב ,לפי שטה שנברא בו טהנלגלים
430
מלהסיח ר.׳
לא נשלם עדץ ,ער שיזכר בריאת הבככים ההם /וזה רכר זכרו כיום
הרביעי ,ואז נאסר כי טוב .ומהשנכרא ם מהעורות היסודיות לחמר
השפל אינו גם ק ענץ שלם ,תה שכבר גכראו בהם אלו העוחת כעביר
שאר הצורות אשר החמר■ השפל בחיי על קכולם .תהי אמרם כ ב ר א ש י ת
רבה למה אץ כחוב בשנו כ י טוב ,ואמח קצתם לפי שנברא בו גיהנם,
ירצו בזה שבזה הכרז אשר להפר השפל לקבול בל העזריח מפני הצירות
היסודתת שנבראו מ יקרה לנמצאות השפלות ההפסד וההעדר וקצתם
אמרי מפני המחלוקת ,רצוני כי מפני שנבראו ההפכים כחמר השפל,
אץ רא!י שיאמר מ כי ט וב ,לפי שהם מסגי זה מפסידים קצתם קצת♦
וקעחם אסרו לפי שלא נשלמה מלאכת רםים העליונים והם הגרמים
השמימייס ,ולא מלאכת המים התחחזנים ,והוא החמר השפל ,כםז
שבאתו.
וראד שתדע שא• אפשר שנאמר שיהיה זה ההבדל אשר נאמר בזאת
הפרשה''הבדל במקום ,שאם היה הדכר כן ,היה מ ה הטא ר מותר.
וזד .שהנשם שהזא באמצע המים הוא כלי ספק מכריל כץ מה שממעל
ממנו ומר .שמתחת ,ולזה יהיה אמח ו י הי מ ב די ל כין מ י ם ל מ י ם
מותר אץ צורך לד וכן יר.יו* .מותר אמרו ויברל בין ה מ י ם א ש ר
מ ת ה ת לרקיע וכין המים אשר מעל לרקיע• ועוד שכבר יר.יח
לפי זאת הכונר .אמח ויהי כן בתכלית הזחת ,וזה כי אחר ע^שאו,
אץ צורך לזמר שר.יה ק ,ואמנם יצטרך לזה ,אלו לא זכר שעשה השם
יתברך הרקיע ,חה יהיה כשאמר ויאמר אלד.ים יהי רקיע בתוך המי(ם
ויהי מבריל כין מיס למים ויהי ק ,וזר .טמאו־ מאד ,ולזה הוא מבואר
שאמרו ויהי כן הוא רמז אל ההוייה אשר ברא השם כחמר השפל,
והם הצוחת היסודיות הנזכחת כפסוק ו ה א ר ץ היתר .ת הו ובהו .וד.נר.
הועילתם התורה תועלת גדולר .כאשר הוריע לנו שככאן התאחרות מר.
לחמר השפל עם הגרם השמימיי ,ווה שאם לא היר .ביניהם התאחדות,
היה מחויב שיהיו בכאן שני אלוהות ישגיח האחר מהם בחמר הגלגלים
ועהיגהו ,ואחר ישגיח כחמר השפל ,ומזה המקום היה טעות המאמינים
בשני אלהוח.
ואחר שהשלים ספור זאת המדרגה השנית מהבריאה ספר טררגר.
א ח ר ת ממנה ,ואמר שככר אמר השם יתברך שיאספו אל מקום אחד
המים אשר היו מקיפ ה בטבעם כיפור הארצי כדרך שתראה היבשה,
וזה אמנם היר .כהכרח כשברא בארץ מה החלק הנגלה רכר יוצא מכדוריתו
יגבה על הימור המימיי שעור מה ,כמו שקדם .ולזה יאמר שהשם יתברך
רקע הארץ על המים ,ותכף שרצה השם יתברך זה העגץ ,היה הרב־
מאמר ר ח־יק כ׳ פי-ק דר
431
ק .והנה קרא השם יתברך ליכשה ארץ ,ואף על פי שה pNיאסר בכלל
על כל היסודות בכללם. ,כסו שקרם ,כבר נחיחר שם ארץ לזה היסוד.
ולמקור! המים קרא השם יתברך י מ י ם ,ואמנם אמר י מי ם ולא אמר
ו ם ,לפי שטבע הים מתחלף להתחלף טבע מקומות הארץ אשר יעברו
מימיו בהם ,כמו שהתבאר בספר האדתות .תהו אמרם זכחנם לברכה
ב ב ר א ש י ת ר ב ה ,ו ה ל א ים א ח ד הו א ,מ ה ת למו ד ל ו מ רו ל מ ק ו ה
ה מ י ס ק ר א י מ י ם ,א ל א א י נ ו ר ו מ ה ם ע ם ר ג ה ע ו ל ה מ ע כ ו לעולה
ם»ירוןול עו לה ם א ס פ ם י א .והנה למרחנו התודה בזה שהיה הוא היסוד
המימיי ,וכבר ביא»ר זה הפלוסוף כספר ה א ו ת ו ת .ועוד ספר שכבר
ידע השם יתברך שמה שהמציאו מזה הוא סוב ,לפי שבו תועלת להזיות
ההוות בחלק הנגלה מהארץ ,ובעבור זה התכלית המציאו .ואחר זה
אמר השם יתברך שתוציא ר א ^ צמחיה ההווים מסינם .חכר תחלה
הצמח החסר ,והוא העשב המזריע זרע ,ואחר כן זכר הצמח השלם ,והוא
האילן העושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממינו ,לפי שזה הוא
הסדור הנאות לפי הטבע ,ולזה אמר מץ האלן הוא מתר שלם מרצמח,
ולזה היי פעולותיו יותר שלמות ,תה כי אנחנו נקח ראיח תמיר מהסע לות
המסודרות מהצירות על הצורות ,כמו שזכר הפלוסוף בספר ה נ פ ש .
והנה בעת שאמר השם יתברך שיהיו אלו הצמחים מן הארץ ,היו כמו
שרצה ,רוצה לומר שכבר הוציאה הארץ דשא עשב מזריע זרע יתהוח
מהזרע ההוא מינו עץ עושה פרי אשך בפרי ההיא זרע יתהוה מינו.
וידע השם יתברך כי מה שהמציאו מזה הוא טוב ,ונתיחסה זאת הדיויה
ליום השלישי .והנה הערב והבקר אשר בנאת המדרגה מהבריאה הוא
מתאחר ,והמשל כי הגל־ת הארץ הוא בעמר אלו ההויות ,וכן הצמח
ד»חםר והשלם הם מתאחרים ,וזה שכל הצורות אשר החמר השפל כחיי
על קבולס הם קצתם לקצתם במדרגת הצורה והשלמות ,ובזה האופן
יתאחדו כלם ויהיה מהם התהוות אחר ,כמו שזכרנו ב ר א ש ו ן מזה
הםפר .ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יתברך אמר שיהיה אז כח
לארץ להוציא אלו הצמהים ,זיהי כן ,רצוני שכבר וחן לא pזה הכוו
וההכנה על ררך פלא ,והוציאה אלו הצט ים בשצמחו ממנה כאלו היו
נזרעים הזרעים בא ,pולזה ח־ו הזרעים האלו נמצאים יחד בעת הבריאה,
כמו הענץ בשאר הנבראים ,ולוה אמר במה שאחר זה וכ ל שוח ה ש ר ה
טרם יהיה בארץ וכל עשב ה ש ר ה ט ר ם י צמח כי לא ה מ ט י ר
וגומר כבר התבאר כי אחר ואת הבריאה הנזכרת בכאן היתר! ׳הצמיחה.
חהו אמרם כ ב ר א שי ת רכה ,ותזצא ה א ר ץ רבר שהוא סקור
בי רה ,רוצה לומר שהוא כמו פקדץ בירה .ועיר א מח שם ח ולד ות
ג
432
מלהמות ה׳
הא רץ בראשון כ ד בר י ב י ח ה ל ל ,ושהתה שלשה ישים ,ו*אשון ושני
ושלישי ,והוציאה שלש תולדות ,אילנות ודשאים וגן ערן ,וכבי־ באח
לך שהצטיחה אחר ששם השם יתברך כח ההולדה הזאת בא pזסן
םז .והנה ירע השם יתברך באלו הצמחים שהשציא שהם טובים. ,ולזאת
הסבה לא אסר ויברא אלהים דשא עשב ונוטר ,כסו שאסר זה בשאר
הבריאות ,וזה שכבר אסר ו י ע ש א ל ה י ם א ח ה ר קי ע ויעש א ל ה י ם
א ח שני הם או רו ת ,ויב רא א לחים א ח ה ת נ י נ י ם ,ויעש א ל ה י ם
א ח היח ה אר ץ ,ויברא א ל ה י ם אח ה א ד ם ,אכל אמר ותוצא
חא רץ ,להורות על מה שברא־ השם יתברך מהצמח לא היה נשלם
הצמיחה ,כמו הענק בשאר הדברים שברא ,וזח כי שאר הדברים בראם
שלמי הבריאה ביום הבראם.
וראוי שחרע בי לא אמר במה שנברא ביום ראשון ויעש א ל הי ם א ח
האור ,לפי שהאור הוא צורה לגשם חשסימיי ,ואין לצורה התהוות
כעצמוחה ,אבל תתהווה בהתהוות מה שהוא לו שלסוח .ואין ראוי
שתחשב שלא תהיה הצורה ההיא נקשרת כגשם השמימיי ,מפני שככר
הונחה נבדלת ,וזה כי ככר בארגו שבהנחחנו אותר .נבדלת אטנם נרצה
שהיא לא תעשה פעולתה הממהרת לה ,והיא השגחה עצמותה ככל<
גופיי ,כמו הענק כצוחח ההיולאניוח ,ואפשר עור שנאמר כי הסבוז
באמת ותו צא ה א ר ץ ,ולא אמר ויעש אלהים דשא עשב ,לפי שזה
המין ^ הבעלי נפש לא ילבש צורה אחרת כתכלית שלמות הויחו,
כמו הענק בבעלי חיים .וזה שככר ימצא בבעלי חיים תחלו /הכת
הצומח ,עה שתשלם הוייחו שלמות מה ותגיע בו הנפש החיונית ^ ,ה
תצטרך מ להכניס התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה אז
השם יתברך במים והא , pולוה יחס זאת הבריאה לשם יתברך־ אבל
הצמח לא יצטרך אל התחלה אחרת זולת הרחחלח אשר שם אותה
השם יתברך בא pלהצמיח אלו הצמחים ,כי אין להם צורח נוספת על
ר.צמיחה.
ואחר שהשלים הספור מאח המדרגה השלישית מהבריאה החל
לספר מררנה א ח ר ת מהבריאה ,ואמר שכבר אמד השם יתברך שיהמ
גופים מאירים ברקיע השמים ,והם השמש והירח ושאר הככבים,
ואמנם רצה במציאותם ,לחכריל בין היות ובק הלילה ,רוצה לומר שיתחדשו
מהם בזה החמר השפל ךברים מקבילים מצר הים והלילה המתחדש
מהם ,ון שכבר יתחדשו ממנו כזה האופן ארבע תקופות מתחלפות
קצתם לקצת .וחנה זה היום והלילה המתחרש מ ־ם הוא מהחדש
מהם מכל אחר ממיני הסנוב הנמצאים לחם ,ויהיה יום הככב בהיות
433
מאמר ו׳ חלק ב' פרק ח׳
פעולחו מה החלק הנגלה מ־ איץ בחכליוז החתק ,ולילו בהיוחר בחכליח
החולשה ,והמשל כי כמו שהיה יום השמש בהיותו על האופק ולילו
בהיותו תחתיו ,כן יהיה יוס השמש כהיותו כמזלוח הצפונים ,ולילו
כהיותו במזלות הדרומיים ,ובזה האופן יתחדשו מהשמש ארבע חקופווז
בשנה מתחלפות קצתם לקצת.
וזכר עור ׳שאמנם רצה השם חב ך במציאותם לתועלת שנית ,והוא
שיהיו מהם פעולות מתחלפות ייוחח בהם הככבים קצתם מקצת ,ויהיו
הככבים לאותות לאלו הפעולות אשר ייוחרו בהם ,יזה אמנם יהיה מהם
למועדים ולשנים וימים ,כאלו תאמר שבזה המוער יהיה המתחרש לפי מה
שיגזרהו הככב הפלוני ובמועד השני כפי מה שינזרהו הכבב האחר ,ער
שתאמר שהמושל בואח השעה הוא שבחי והמושל כשעה השנית הוא
צרק ,והמושל כיום הזה הוא שבתי והמושל ביום השני הוא השמש.
וכן הענין בשנים ובשאר המועדים היותר גחלים מהשנה אשר תיוחס
הממשלה בהם לככב ככב ,לפי מה שרמבאר מן החוש למי שהשתמש
במשפט הככבים .והוא מבואר ממה שקדם בחמישי מזה הספר שאלו
שחי הסבות שזכר בבריאתם הם הסבה בהשלמת רבוי ההוייוח בזה
החמר השפל.
וזבר עור שכבר רצה השם יתברך כמציאוחס לתועלת שלישית ,והוא
שיר.יו מאירים על הא , pכי כזה ישלם מציאות הארם ושאר הבעלי
חיים אשר יש להם חוש הראות ,וזה מבואר מאד .וזה כי בזולת האור
לא ישיג דבר הכלי אשר בו יראה הבעל חיים מוחשיו ,והנה ראוהו
המוחשים הוא הכרחי לו מאד ,כי הוא מהסבות היותר נחלות אל שיברח
מהמזיק אל הנאות .והוא בארם עם זה מבוא נחל אל השלמתו במושכלוח,
לפי שהתחלות המושכלות אמום נקנה אותם מן החוש ,והחוש אשר
יראה לו בהם מבוא נהל הוא חוש הראות ,תה מבואר מענינו ,ולפי
שכבר רצה השם יתברך בבריאת הנכבים כדי שיניע בהם אלו הפעולות,
הוא מבואר שזה היה סכרי אל שהמציאם באופן היותר שלם שאפשר
רהקורבה והה־חק ,והגורל והקטנות ,וחלוף הצבעים ננצוציחם ,ורבוי
התנועות ומעוטם ,ושאר היבריס הנמצאים בגרמים השמימיים כעמר
זה התכלית ,כדי שיגעו מהם אלו התועלות באופן היותר שלם שאפשר.
והנה וכר שתכף שרצז השם יתברך זה נהיה ,ושב לשפר אופן זאת
הבריאה יאמר שכבר עשה השם יחכרך שני המאורות הנחלים ,והם
השמש והירח ,והנה עשאם יותר נחלים משאר הככבים ,לפי שצורך
אלו הנמצאות השפלות אל השמש והירח יותר רב מצרכם לשאר
הככבים ,ולזה חויב שיהיו באופן מהגורל שימשלו בו ;;ל שאר הככבים,
28
434
מלתמוה ה׳
כמו שקרם ,ומפני זה אטר שבכר עשה השמש לממשלת היום ,והירח
לממשלת הלילה ,והככבים אשר להם גם כן ממשלה ,במו שקרם .וזכר
שכבר עשאם באופן שישלמו בו מה ס אלו התועלות הנזכרות ,רוצה
לומר שיאיח על הארץ כדי שיוכל הבעל חיים לראות מוחשיו • ולמשול
ביום ובלילה בררך שיסודרו ממנו אלו המקרים המחלפים הטחהרשים
בזה העולם השפל בשימשול זה פעם וזה פעם ,כמו שקרם־ ולהבדיל
ביןאורהככב ,והוא עת היותו על האופק ,ובין חשכו ,והוא עת היותו
תחת האופק ,וכן יהיה אור הככב וחשכו מיוחס אלי התקופות הארבעה
המתחדשות מכל מיני הםבוב הנמצאים מ ,כמו שקרם .ולזה אמר
בכאן ולהבד יל בין האור ובין החשך תמורת מה שאמר ראש׳נה
להב די ל בין היום ובין ה ל י ל ה ,להוסיף בא י על מה שכיון בזה
המאמר ,וזה שהיים והלילח היה אפשר שיחשב שלא יכוין בו אלא
ההקף היומי ,ולזה העתיק הלשון בזה המקום אל האור והחשך .ובזה
אמר למשול ביום ובלילה תמורת אמרו והיו ל או ת ו ת ו ל מ ו ע ד י ם
ו ל י מ י ם ו ש ני ם ,וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו
בזה המאמר ,רצוני אמרו והיו ל א ו ת ו ת ול מוע דים ולימים ושנים.
ואשר אחר כן שהשם יתברך ירע מה שהמציאו מהככבים הוא נזוב,
ולזה התכלית בראם ,כי מן השקר שישלם מהם זה הטוב כמקרה .והנה
היות הערב והבקר בזאת המדרגה מהבריאה מחאחר ,וזה שהם כלם
משתתפים כשיושפע מהם נטוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם ויושרם .
והנה הערב והבקר הוא בהם משני צדדים .ה א ח ד מהם מפני הככב
האחד מהם שיתחדשו ממנו יחסים מתחלפים אל וה החלק הנגלה
מהא , pויהיה הבקר העת אשר תחזק בו ואח הפעולה המגעח ממנו
בחלק הנגלה םהא ,pוהערב העת אשר חחלש בו פעולתו■ והנה זה
הענין מתאחר ,ואף על פי שיםוררו בו פע־ליח מתחלפות באופן מה.
והאופן השני הוא כי הככבים יתחלפו קצתם לקצת בכבוד וזולת כבר
על יחם מדרגות הפעולות המסודרות מככב ככב־ והנד עם וה הם
מתאחרים כלם ,ער שישלם מכללם וה דנמיס הנפלא הנמצא באלו
הנמצאות השפלות.
והנר ,בכאן שני ספקות עצומות ראוי שנשתדל בהחרם• ה א ח ר
הוא שכבר יתבאר ממה שאמרנו שכבר המציא השם יתברך אלי הרבדים
בעבור אלו הנמצאות השפלות ,ויהיר .אם כן הנכבר בעבור הפחות,
וזה שקר עצו□ אצל ה־ כמים .והשני הוא שכבר ראוי לפי הסדר
הטבעי שתיוחס ואח ההדיר ליום השלישי ,כי השטים והבכבים קורמים
בסבה ובמציאות ליסודות ומה שיחהוה מהם — .ונאמרשהכפק הראשון
מאמר ו׳ חלק נ׳ פרק ח׳
435
לא ימצא בהחרז מהקושי עם מה שקרם מהרברים בזה ר.םאטר .וזך.
שבבר יראה תמיד שהגבבד ישלים השפל במה שישפיע לו ,ובזה האופן
ישפיע השם יתברך בל הנמצאות ,ולא נאסר מפגי זה שיהיה השם
יתברך בעבו הדברים השפ ים ממנו ,אבל נאמר שמציאותו הוא באופן
מהשלמות שיוכל להשפיע משלמותו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר
להם שיקבלו ממני• ואמנם מה שהיא מהשקר הוא שיקנה הנכבד
שלמותו מהפחות .ובהיות הענין כן ,הנה יסור זה הספק כמה שאומר,
וזה שהנלנלים ומניעיהם נמצאו כעמר עצמותם ,ומפני שהיה יותר נכבך
לבעל נשם שיפעל פעולות מה כמה שהוא בעל גשם משלא יפעל
אותם ,כי היו הפעולות חיות מה לגשמים ,ולולי זה היו גופים מתים,
הושמו מתנועעים• ולפי שלא היה ראוי שיפעלו פיעל הבטלה ,רוצר.
לומר שיתנועעו ולא יתחדש מתנועתם שום תועלת ,והיה כלתי אפשר
שיתחדש זה התועלת לעצמותם ,לפי שאין בהם כח בעצמותם ,הושמו
אלו הפעולות בהם להשלים שאר הנמצאות■ ולזאת הסבה היו תמיגות
הנלנלים ומספרם ונצוצי הכככים ושאר הענינים הנמצאים בשטים
באופן היותר שלם שאפשר להשלים אלו הנמצאות .והוא מבואר שזה
הספק לא יתכן שיותר כי אם כהנחת העולם מחודש ,ולזה יתבאר ממנו
תדוש העולם ,כמו שקרם — .ואולם הספק השני הוא קשה מאד,
וראוי שנאטר בהתרו לפי קצורנו .ונאמר כי בעבור שהיה תכלית
הבונה כתורתנו החמימה להגיע המעיין כה ההולך בדרכה אל ההצלחה
האמתי^ ,כמו שבארנו בפרושנו לדברי התורה ,הגה רצחה להעיד האדם
מצד העיון בוה הסדור הנמצא לה בספור תואר בריאת העולם על סודות
המציאות .וכוונה עם זה להעיר אוחו מצד העיון שהוא מחויב שיהיה
העולם מחודש ,והנה היה וה ממנה בשומה לפניו דבר יעמד בו ,וזה כי
במו שההולך בדרך אם היה בטוח שאין בה מכשול ,לא יפליג בעיון
בדרך ההוא בלכתו בה ,עד שלפעמים יהיה זה סבה שיטה מחבליחה
כאופן שיהיה יותר טוב שיהיה נשאר כמקומו ,להיותו מתרחק בדרכו
תמיר מהמקום אשר כיון לבא אליו ,ואמנם כשהיה כה מכשול ,יפליג
העיין כה וישים השתדלותו להסירו ,או לסור ממנו אל וזררך אשר חוליכהו
אל המקום אשר כיון ללכת אליו• וכן העגין כתורה ,שאם לא היה כה
דבר יביא האדם לעמד בו ,לא היה המעין מפליג בעיון בה ,ויד.יה
וה סבה להמנע ממנו תועלתה .והנה שנוי סדר הבריאה כזה הענק
הוא לזאת הסבה בעינה ,וזה שאם רזיה נזכר ענין בריאת הככבים
קורם הגלות הארץ ,היה אפשר לחושב שיטעה ויחשוב שיהיה אפשר
שיהיה הגלות הארץ מיוחס אל הכככים ,כמו שחשכו הפלוסוף והנמשכים
* 28
436
מלחמוח ה׳
אחריו ,ולזה זכר בחורה תחלה עגץ הגלות הארץ קודם שיזמר בריאת
הככבים• זלפי שזכר הגלות הארץ ועניגו היה בלחי טכוון בעבור
עצמותו ,אבל הוא ממון בעבור הויית ההוים בו ,הוכרח שיזמר עטו
הוייח הצמחים• וכבר הוכרח לזה גם להוריע ענין הערב והבקר בזאת
ההוייה ,ושהם מתאחרים .ועור שאם היה זוכר בריאת הככבים
אחר בריאת הגרם השמיטיי ,היה אפשר למעיק שיטעה ויחשוב שיהיו
הככבים בגלגלים בעבור עצטוחם ,ושהתועלח המגיע מהם כאלו הנמצאות
הם מהם על הנוגה השגית ,ולזה הפסיק ביגיהם בבריאת הגלות הארץ
והצמחים להעיר אותגו שבריאת הגלגלים ודתה גשלמת בזולת ככבים
במה שיצטרך אל עצמותם ,ואמנם היו הככבים בהם לאלו התועלות
שזכר ,והיהה התורה מישרת אותנו בזה אל מה שגקח מטנו מופת
על חרוש העולם .ועור כי מפגי שזכר עם בריאת הגלגלים בריאתו
בחמר השפל הצורות היסוריוח אשר בהם היה בחיי לקבל כל הצורות,
הנה לא היה ראוי שיפסיק המאמר בזה החמר השפל קודם שיגיד מהשלמות
אשר הוא כחיי עליו רבר מה ,ולזה הוכרח להזכיר הזיית הצמחים,
וטפגי זה חויב שיזכיר עמו בריאת הגלות הארץ ,כי היא הסבה באופן
מה בהטצא אלו ההויות בכאן ,ואחר זה השלים לספר בריאת מה שהיה
לו להשלים טבריאח הגלגלים ,והם הכככים.
ואחר שהשלים הספור בזאת המדרגה מהבריאה ,החל לספור מדרגה
א ח ר ת מהבריאה בזה החמר השפל .ואמר שכבר אמר השם יתברך
שישרצו המים נפש חיה ושיתהווה עוף יעופף על הארץ באויר על פני
רקיע השטים ,וכן היה רוצה לומר שבבר ברא השם יתברך בזה האופן
כל מיני הדגים המולידים טיגם נמצאים במים וכל סיגי העוף הטולירים
מינם .וירע השם יתברך שטה שהמציאו מזה הוא טוב טאר לתכלית
אשר בעבורו גברא ,וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר
בבריאתם ,ער שטה שנשיגהו מהטוב והחגיגה אשר המציא בבריאתם,
ואם הוא רב מאר ,במו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון תועלות
איברי הבעל חיים ,הגה הוא מזער מעט בהקש אל מה שיש מן הטוב
והחנינה ביצירתם .והגה נתן בהם השם יתברך כח על שיולידו מינם,
וברך אותם בשיפרו וירכו וימלאו הדגים אח המים ביטים והעוף יפרה
וירבה בארץ .והגה היה הערב והבקר בזאת הטררגה מהבריאה מתאחר,
והערב הוא החי היותר חסר ,כאלו תאמר הרגים על טררגזחיהם ,והבקר
הוא החי היותר שלם מהם ,והם העופות על טררגוחיהם .והגה נצטרכו
אלו שגי הסוגים מהבעל חיים אל הברכה בשיפרו וירבו ,ולא הוצרך
אליה החי השלם ,לפי שהולדת אלו הסוגים היא חסרה ,כי הם עושים
מאמר ו׳ חלק ב׳ פרק ח׳
437
בגופם אם ביצה שליטה אם בלחי שליטה ,זלזה הם צריכים בהולרח
טינם אל השנחח אלהיח נוםפח ,כרי שתשלם ההוייה ויתקיים טינם
יותר טהבעל חיים ההולך ,כי הוא עושה בעלי חיים בגופו .וזאת
ההשגחה היא שנתן להם השם יתברך כלי תשלם בו ריולרחם החםרה .
ואולם הארם לא הוצרך לברכת בשיפרה וירבה ,כי הולרחו שלטה,
ואטנם היה זה על צר הטצוה ,חצה לוטר שהשם יתברך צוהו שיפרה
וירבה ,כרי שלא ישחת טיגו .וכבר ביארנו זה במה שאק םפק בו
בפירושנו לרברי התורה ,ואין הנה טקום זאת החקירה.
ואחר שהשלים זאת הטררנה מהבריאה החל לספר טררגה א ח ר ת
ממנה .ואמר שכבר אמר השם יתברך שירדו בל מיני הבעלי חיים
הגרולים ההולכים המולירים מינם ,וכן היה חצה לומר שכבר עשה השם
יתברך כל מיני הבעל חיים ההולכים הבלחי סרברים בזה האופן .וכבר
ירע השם יתברך במה שהמציאו מזה שהוא טוב ,למה שהמציאו בתכלית
מה שאפשר מהשלמות ,וזה.כי הוא שם יצירת! באופן היותר נכבר
שאפשר למה שכוון בו .ואחר כן אמר השם יתברך לעליונים ולתחתונים
שיעשה מהם ארם בעל שכל ,ואמר השם יתברך גם כן שיהיה זה הארם
באופן מהבריאה שישלטו אישיו בכל בעלי נפש הנמצאים בעולם ההוייה
וההפסר .וכן היה רוצה לומר שכבר ברא השם יתברך בזה האופן
אח הארם בצורה האנושית הטיוחםח לו ,והוא השכל ההיולאני ,ולזה
ברא אוחו בצלם העליזנים באופן מה ,כי הם בעלי שכל ,והנה שכל הארם
מחיחם באופן מה לשכל העליונים .והנה ברא אותם זכר ונקבה ,כי
מולח זה לא תשלם ההולרה .וכן ראוי שנבין שיהיה הענק בטה שבראו
השם יתברך משאר כעלי חיים .והנה ברך אותם השם יתברך להשגחה
על קיומם ושמירתם ,ואמר להם שיפרו וירבו וימלאו אח הארץ ויחזיקו
בה ,כי זה הכרחי לארם לשמירת מינו ,וזה שאם היה הטץ האנושי
כלו בחלק מיזחר םהא ,pהיה נפטר זה המין ,כאשר יקרה ר.פםר מה
לחלק ההוא ,כמו שר^באר בחלק הקורם מזה המאמר .ולזאת הסבה
היה טן ההכרח שיתחלפו הלשונות ,כמו שבארנו בפירושנו לרברי התורה .
והנה נתן בהם גם כן כת ביום הבראם שישלטו ברגח הים וכעוף השמים
ובכל חיה הרזמשח על הארץ ,זזה כי מפגי שהם כלם בעבור הארם,
חויב שיהיה לארם שולטנזח בהם ,שאם לא היה הענין כן ,לא יהיה
מגיע לארם מהם התכלית אשר בעבורו נמצאו .ואחר כן םפר שכבר
אמר להם הצם יתברך הנני נותן לכם טבע וכח שיהיה כל עשב זורע
זרע ופרי העץ הזורע זרע נאותים לכם למזון ,זזה אמנם היה בששם בארם
כח לשטח אלו הרברים בשיזון מהם ולהשיבם אל עצם הנזק .וכן גחן
438
מלחמות ה׳
כה וטבע לכל סוגי הבעל חיים אשר על הארץ שיהיה להם זה נאוח
למזון עם כל ירק עשב ,חצה לומר שגם עלי הצמחים והאילנות היה נאות
להם למוון .וכאשר רצה השם יתברך שיהיה זה כן ,היה כן כמו שרצהו.
ואולם זכר בכאן זאת הבריאה ,כי בה יתקיימו אלו המינים וישמר
מציאותם הזמן האפשרי .והנה ידע השם יתברך שכל אשר עשה הוא
טוב מאד למה שכוון ,ולזה המציאו באופן היותר שלם שאפשר .וכבר
כלל כזה המאמר בל א שר עשה ,לפי שמה שעשה אוחו מהעולם
השפל היה קצהו בעבור קצתו ,ולא נשלם הטוב ער שהניע אל התכלית
אשר בעבורו היה מה שלפני התכלית ,וכן הטוב השלם לא נשלם לעולם
בכללו ער שיהיה בשלמתו ותמותו .והנה הערב והבקר אשר בזאת המדרגה
מהבריאה הם מתאחדים ,רוצח לומר החי הבלחי מדבר והחי המרבר,
לפי שקצתם הולך מהלך השלמות לקצת .ובזה האופן התבאר שחלקי
העולם כלם מתאחרים ,ובזה ההתאחדות היה העולם בכללו כמו איש
אחד .וככר הודיע אותנו כזה הספור הנפלא שורש אחד נבנית עליו בל
החכמה הטבעית ,והוא שאין בנמצאות הטבעיות דבר לבטלה ,וזהו
שהודיע אותנו שכל מה שעשה השם יתברך מאלו הנמצאות הוא
טוב מ א ד .
וראוי שתדע שככר אמר באדם נעשה ארם בלשון רבים ,ולא אמר
קבש אר התומח ,אבל אמר ת ד ש א הארץ ,י שרצו ה מ י ם ,תוציא
הארץ ,לפי ששאר ההוים לא תמצא בחם צורה בלחי המלאניח ,ולזה
יחם הוייחם אל היסודות עם הכח ^זשד נתן להם אז בפליאה אל שיר.מ
מהם אלו ההויוח• ואולם האדם להמצא בז צירה בלתי היולאניח בפנים
מה ,לא ייוחס הוייחו אל היסודות נפרחם ,אבל אל היסודות תיוחס
הוייח חמרז ,והוייח צורתו הנבדלת באופן מה אל העליונים ,כמו שבארנו
ו הר וח חשוב א ל ה א ל ה י ם א שר נ חנ ה .ולזה תמצא שאמרו
זכרונם לברכה בטקימוח רבים שהאדם נברא מן העליונים זמן התחתונים,
זזה בלו להעיר על שיש לארם שכל יחיחם בו באופן מה אל העליונים .
ומפני שזכר בכאן בקצור בריאת האדם להשלים הספור בבריאת העולם,
שב אחר כן לספר סודות בריאת הארם ,והשלים אשר נתן לו השם
יתברך להגיע אוחו אל הצלחתו הנפשית ,במו שבארנו זה בפירושנו
לדברי התורה אצל המאמר באדם והיה ,זהנחש ,וגן עדן ,זהבחבים,
ולהט החרב המחהפבח .והנה אין הנה מקום זאת החקירה ,בי הכתנד
בזה היא לבאר מה שספרה התורה מתאר בריאת העולם,
וראוי שתדע שכבר זברה התורה בביאור בספור ההוא שהשכל הנקנה,
הוא נצחי .תה שכבר יאמר שד,אדם היד .לנפש חיה ,חצה לומר שבבר
מאמר ו׳ חלק ב' ^פרק ח׳
439
ימצא מההבדל כין נפשו וכין נפשות שאר כעלי חיים ,שנפש האדם יש
לה כח על שתה־ה חייה וקיימת כעצמותה ,מה שאץ כן כשאר כעל
חיים .והנה לא תמצא מולח האדם שיתאר הנפש כשהיא חיה ,ווה
שמה שאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה אין שם החיה כו תאר לנפש,
אבל הוא שם לםוג מה מהכעלי החיים ,והם החיות ,וזה מענינו מכואר.
וככלל הנה אמרו כארם שהוא לנפש חיה הוא כהכרח להודיע לנו היחוד
שכזאת הנפש מכין שאר נפשות הבעלי חיים ,ולהורות על זה היחור
אמר גם כן שהא רם נכרא כצלם העליונים .ואחר כן ביארה ההורה
באיזה אופן יתכן שיהיה לנפש האנושית הקיום בעצמותה ,וםפרה
שהאדם היה כטכע שיקרא שמוח לכל כעלי חיים ,רוצה לומר השם
המורה על מהותם ,והוא מה שיורה עליו הנרר והרצון בזה ,כי בארם
כח שישכיל מהות אלו הרכרים ,ואמר כי כל מה שיקרא לו הארס שם
בזה האופן ,הנה שמו הוא נפש חיה ,רוצה לומר שמר׳זכל הטהוח ההוא
הוא שכל קיים בעצמותו .ראה איך ביארה התורה שהשכל הנקנה
הוא נצחי ,והעירה עם זה שההצלחה תהיה כציור ,לא בהאמתח כמה
שהיא האמתה ,אכל יהיה זה לה מצר שהוא ציור ,כמו שבארנו כראשון
מזה הספר .ואמנם העירה אותנו מפני זה שקריאת השמות לדברים
הוא ציור ,לא אמות ,וזח מבואר מאר .והנה לקחה התורה כזה סוני
הכעלי חיים מכין שאר הדברים הטבעיים אשר ככאן ,כאלו תאמר
היםורות והמתרמי החלקים והצמחים ,זהנה ההצלחה המנעת לאדם
בהשגת הענינים היותר נכבדים היא יותר עצומה ,כמו שהתבאר בראשו
מזה הספר• ראה איך כיארח התורה זה העגץ כלשון מבואר ,והנהו
לא נעלם ענינו pהקודמים אלא מפני הסנוירים אשר הושמו בעיניהם
מפני רעות הפלוסופים כהשאחת הנפש ,ולזה טעו האומרים שהחזרה לא
העירה כענק ההצלחה הנפשית טעות נפלאה ,אכל הקרימה החזרה זכירתו,
לפי שכזולח זה לא יהיה תועלת מנין מה שיתישר אליז התורה מעולמות
הנפש בעיון אשר תכליתו ההשגה לכר ,אבל יהיה זה ההשחדלוח ממנה
לבטלה ,ולזה חויב שתקדים התורה ההודעה כענין ההשארות הנפשיי ,כי
הוא התכלית אשר כעכורו ראוי שישתדל כל משתרל כקנץ שלמות הנפש.
ובכאן נשלם כאור הספור במדרגות הכי־יאה כעת חרוש העולם• ולפי
שבכאן מדרגה שביעית מיחם השם יתברך לבריאת העולם ,והוא שמירתו
אותו תמיד על זה האופן שהוא מ ,לפי שזאת הפעולח אינה כמדרגת
המלאכה אשר נעשה אותה כאומנות שלא תצטרך אל הפועל אחר ההשלמה,
אכל היא צריכה אל הפועל תמיד ,וזה אמנם יהיה כשיהיה לו תמיד
חשק נפלא על זאת ההשגה הנכבדת שבהשגוח ומפני החשק הנפלא
440
מלחמות ה׳
שימצא בטבע מאה ההשגה הגכברח יחשקו מניעי הגרמים השמימיים
אל שיושפע מהם חמיר מה שיושפע באלו הנייצאוח ,כי מן החשק שיהיה
להם זה החשק הנפלא מצר הגמוס החסר אשר כגפשם ,אבל יהיה
בהכרח להם זה החשק הנפלא מצד מה שהם ישיגו שוה הנמוס החסר
אשר בנפשם הוא חלק מהנמוס השלם אשר אצל השם יחכרך ,וישחעברו
מפני זה החשק אשר להם בנמלס אשר בנפש השם יתברך להניע
גלגליהם תמיר באופן שישפע מהש נטוס אלו הנמצאות• ואלו יצויר סור
מהם זה ההשתעבר לשם יתברך בזה הענק רגע אחר ,היו נספרות כל
אלו הנמצאות ,כי זה ההשתעבר הוא הסבה אל שתהיינה תנועות הגלגלים
תמיר על האופן שהם עליו .ועור כי הם כשיציירו מענין עצמותם שכבר
שפע מציאותם מהשם יתברך ומציאות הגלגלים והבכבים אשר הם דבקים
בו בזה האופן הנפלא ,יחשקו להדמות לשם יתברך לפי מה שאפשר,
ומה האופן שיחשקו להשפיע למר .שלמטה מהם להשלים המנה האלהיח
כמה שבראם בעבורו בזה האופן הנפלא .ולזה ספר ואמר שכבר נשלמה
בריאת השמים והא pוכל מה שבהם משאר הנמצאות ,ושהסררגר.
השביעית מהבריאה היא שכבר חשק השם יתברך מלאכתו אשר עשה,
רוצה לומר המושכל מהמלאכה ,והוא נמום הנמצאות וסררם וישרם.
ובזה האופן המשיך השם יתכרך המציאות ,ולא נצטרך לעשות בו כמו
אלו המציאות בזה האופן שהוא בו ,במה שימצא למניעי הגרמים השמימיים
תמיר טהרשק להשהעבר לשם יתברך להניע גלגליהם בזח האופן אשר
ישלם בו נטוס אלו הנמצאות .ולזאת הסבה ברך השם יתברך היום
השביעי וקרשו בעת נתינתו התורה לישראל לר.עיר על ענק חחש העולם,
וזר .כי בזאת המדרגה השביעית מהכריאר .שבח השם מע ות כמו אלו
הפעולות שפעל בעת חדושו העזלם ,והיא זאת המלאכד .אשר ברא השם
יתברך לעשות המיר המציאות לסי מה שהוא בטבע אשר נתן לו בעת הבריאה .
ורגד .פירשנו ו יכ ל א ל ה י ם מענק החשק ,כמו ותכל רוד .ואם
אמר אומר שאם היה הדבר ק ,היה חסר נפש ,כי זה הפעל הוא
נקשר תסיר עס נפש ,כאמרו נ ב ס פ ה ע ם כ ל ת ה נ פ שי ,וכמו ו ח כ ל
דור שענינו וחבל נפש דור• אסרנזל! שזה אמנם יתכן כשיהיר .החושק
מורכב מגוף ונפש ,כמו הארס ,וזר .שר.וא ראוי שייוחס זר .החשק לנפש
שהוא החלק ממנו שאפשר שייוחס לו החשק והמסף ,אמנם השם יתברך
אין בו חלק ייוחס לו לברז החשק ,בי אינו מורכב ,ולזה ייוחס החשק
אשר הוא חשק אלמ בעצמו ,לא אל חלק ממנו .ואפשר שנאמר שהרצון
באמר זיכל א ל הי ם ביזם הש בי עי מ ל א כ ת ו אשר ע שה שד.וא
השלים בזאת המדרגה השביעית מלאכתו אשר עשה במה שהוא גוחן תסיר
מאמר ו׳ חלק ב׳ פרק ט׳
441
מההשתעבר לו למניעי הגרמים השמימיים מצר עוצם מדרגתו במציאות
אשר היא סבה שיחלקו אליו תמיר מניעי הגרמים השמימיים ,ויגיעו מפני
זה גלגליהם בזה האופן אשר ישלם בו גמום אלו הנמצאות .והיה
הענץ אחר איך שיפורש מאלו הפרושים ,אלא שהבאור האחרון הוא יוחר
נאות לפי מה שנחשוב .והגה זאת המררגה השביעית היא המתמרח
אשר לא חבלה ולא חפםק ,במו שבאזנו במה שקרם מעגץ העולם שהוא
בלחי אפשר ש־פםד.
הנה זהו שעור מה שראינו בזה המקום מ מ ע ש ה ב ר א שי ת ,והוא
בעינו מה שהביאנו אליו העיון מעני; חרוש העולם• והיה ראוי להיות
בן ,בי הוא בלחי אפשר שחימר לנו התורה רעת בוזב ,ולזה היה מחויב
שתהיה התורה מםכמח אל מה שהתבאר חיובו במופת.
ואחה המעיין ראה איך נפלינו בבאור זאת הפרשה מבל מי שקרמנו,
עד שלא יתכן בשום פנים היות ביאורה1ולח מה שזכרנו .וזה ממה שלא
יסכל המעיין ברברינו ,חה כי זאת הפרשה מעירה עלינו ,אם מצד הלשון
אם מצד הםרור ,שזהו ביאורה בלא םפק .ולא רצינו להאריך המאמר
לבטל באור מי שקדמנו בה ,לראותנו שזה יהיה מותר אחר הגלות האמת
והערת הפרשה עצמה על שזהו באורה כלי םפק ,עם הוראת בעל הריב
לא נצטרך לערים.
וראוי שנתן חורה נפלאה לשם יתברך בהמצאו זה ־ ספור הנפלא לנו
אשר העיר עינינו ,והיה סבה אל שנמצא האמת בזאת החקירה המישרה
הנפלאה אשר מ אל זה ,כמו שהתבאר מדברינו.
פרק חשיעי
יתבאר בו מד .שיל*ך דרך ד.שרטים מעגין הגפלאוה.
ואחר שכבר התבאר במה שאין ספק מ שהעולם נחהוה אחר שלא
היה נמצא ,והיה מבואר שהנפלאות אשר נחפרםם מציאותם מדברי
ר^ורה ומספורי רכרי הנביאים יהיה חדושם בהכרח מסוג ההוייה הזאת
באופן מה ,וזה כי לא יהיה בה ההווה הווה מדבר מוגבל ,כמו הענין
בהוייה הטבעית ,הגה ראוי שנחקור בכאן מענינם לאיזה חכליח יהיו,
ובאיזה מהדברים יתכן שיהיו ובאיזה מהם לא ,ומי הוא הפועל בזאת
ההוייה ,כי כאשר השננו זה מעגין הנפלאות ,ידענו מה שנכספח ידיעתו
מענינם .והוא מבואר שהוא ראוי שנקדים בכאן מה שנחפרםם מענין
המופתים מספור התורה ומספור דברי הנביאים לקחת מהם ראיה על
מה שנרצה לחקור עליו מזה ,כמו שיקדם בדברים העיוניים מה שהותזג
כחוש מענינים אשר תהיה בהם החקירה לעשות מהם התחלת מופה
442
מלחמות ה׳
על מה שישתדלו ביריעת! .וזה שקצת הדברים יתק שיעמר הארס עליהם
מן החוש כשירגיש בהס הוא בעצמו לקלח השגת החוש מה שיצטרך
בהשלמת החקירה ההיא ,וקצתם לא יתכן בהם זה ,אבל יצטרך שיעור
האדם בהם מה שהושג בחוש מענינם לזולתו ממי שראוי לסמוך עליו ,כמו
שעשה ה פ לו סוף במיני הבעלי חיים וב ט ל מ יו ס במבטי הככבים,שבבר
לקהו הרבה מהקורסים ,לקושי הגעת החוש אל מה שיצטרך בהשלמת
אלו החקירות ,אם לא יעזר האדם בזה במה שהושג לקודמים .והוא
מבואר שענין הנפלאות הוא סכמו זה הסוג ,ווה שאנחנו לא השגגו מהם
דבר בחוש נובל לעשות ממנו התחלת מופת בזאת החקירה ,ולזה ראוי שנקבל
זה מהקודמים אשר נבטת בהם שיגידו לנו האטת ,והם הנביאים בכללם
והאנשים שהיו בזמנם שנתפרסם להם זה הענין במה שאין ספק בו .
ונאמר שאנחנו כשחקרנו בענין הנפלאות ,מצאנו קצתם בעצמים ,
וקצתם במקרים • משל מה שבעצמים ההפך המטה לנחש והמים לרם
ומה שינהג מנהגם ,ומשל מה שבמקרים ההפך יד אדון הנביאים
מצורעת לשעתה בזולת סבה קורמת יתחייב ממנה על המנהג הטבעי
הצרעת ביד ההיא ,והתייבש יד ירבעם בזה האופן נם כן בשהיה מעוד•
לתפוש הנביא שיער מה שיער על דבר המזבח שהיה עובר בו עבודה
זרה .וכן הוא מבואר שקצת הנפלאות הגיעה בהם ההודעה לנביא
בנבואה טרם בואם ,וקצתם לא הגיעה בהם הודעה לנביא טרם מאם ,
וזה שני מינים ,המין הא חר יתבאר בו שהנביא היה מתפלל אל השם
יתברך שיעשה זה המופת ,והמין השני לא יתבאר בו זה ,אבל נזכר
שהנביא היה גוזר שיתחדש זה המופת ,והיה מתחדש בגזרתו• משל
מה שהגיעה בו ההודעה לנביא כדרך הנבואה הממח בכללם אשר חדש
השם יתברך במצרים ומה שירמה לזה משאר הנפלאות ,ומשל מה
שלא הגיעה מ ההודעה לנביא ,אבל סופר שכבר התפלל הנביא לשם
יתברך שיביא זה המופת ,הוא מה שהתפלל אלישע לשם יתברך שיכה
בסנוירים העם הבאים עליו ,ומה שהתפלל אליהו לשם יתברך להחמת
בן האלמנה ,ומה שירמה לוה משאר הנפלאות ,ומשל מה שלא הגיעה
בז ההודעה לנביא ,אבל סופר שהנביא היה גוזר שיתחדש זה המופת
והיה מתחדש בגזרתו ,הוא מה שאמר אליהו א ם אי ש א ל ה י ם אני
תצא אש מן ה שמ ים ו ת א כ ל אותך זאת ת מ שי ך ,והמופת שעשה
אלישע מן השמן ,ומה שירמה לזה משאר הנפלאות .וגם כן הנה כאשר
חפשנו כענץ הנפלאות מצאנו בהם בכלם נביא יתכן שייוחסו אליו,
זכבר יעזור על זה התפוש מה שנזכר בחזרה למשה ,כשהיה מבקש ראיה
יתאמת בה לישראל שכבר נראד אליו דשם יתברך ,מעגין המופתים אשר
מאמר ו׳ ח^ק ב‘ פרק י׳
443
צוהו לעשוח בפניהם ברי שיחאמח להם שהוא נביא ,ואלו היה
אפשר העשוח הטופחים בזולח נביא ,לא חהיה מזה הענין ראיה
לישראל שהיה משה נביא .ואל חקשה עלינו מטופח שנעשה לחוקיו:
באשר הבה מלאך ה׳ במחנה אשור מה שהבר ,בי בבר היה שם ישעיה,
והוא יער לחזקיהו זה הענין .ובן מה שהשמיע השם יחברך ■מחנה
ארם קול רבב וקול סוס ונסו מפני זה ועזבו אהליהם ,הנה בבר היה
שם אלישע ,והוא יער זה הענין במה שאמר שכבר יהיה כשער שוטחן
ביום ההוא םאה סולח בשקל וםאחים שעורים בשקל .ובן מה שעצר
השם יתברך בער בל יח ם לביח אבימלך ,ונגע אח פרעה נגעים גחלים
על רבר שררי ,הנה היה שם אברהם שהיה נביא .ובבלל כשחחקור
חמצא בבל הנפלאות אשר סופרו בחירה וברברי הנביאים שהם נעשו
אם על יר נביא אם בעבור הנביא ,ער שלא ימצא אחר מהם שלא
יהיה בחרוש מבוא מה לנביא .וגם בן הגה באשר חפשנו בבל הנפלאות,
מצאנו בלם על צר ההטבה והחנינה וההשגחה ,ווה אם להקנות אמונה
טובה ,אם להקנות טוב גופיי ,אם להציל מהרע ,וזה אם מרע נפשיי,
אם מרע גופיי■ משל מה שהיה להקנות אמונה טובה הטופחים שעשה
מש־ .לישראל ברי שיאמינו שהוא נביא ושיאמיגו בשם יתברך ,והטופח
שעשה אליהו ברי שיאמינו ישראל בי ה׳ הוא האלהים ,ושאר המופתים
שינהגו מנהגם • ומשל מה שהיה להקנות טוב גופיי מופת ה pשנעשה
על ירי משר .רבינו עליו השלום ,ומופת כר הקמח וצפחת השטן שנעשה
על יד אליהו ,ושאר המופתים שינהגו מנהגם• ומשל מה שהיה להציל
מהרע קריעת ים סוף ,והבאת מלאך השם יתברך במחנה אשור ,ושאר
הטופחים הנוהגים מנהגם .ולא תקשה עלינו מטופח בליעת הארע
קרח וערחו ושאר הטופחים הנוהגים מנהגם ,בי זה גם בן היה על צר
ההטבה וההשגחה על ישראל ,ברי שיבנעו כלם לשמוע רברי השם
יתברך אשר רבר ביר משה עבח .ובזה תמצא בשאר דמופחים בשחהקור
בהם שהם בלם מבוונים לתכלית טוב ,וראוי היה להיות כן ,לפי
שהמופתים הם בהברה מסודרים משכל ,כי כבר יתחדשו בהם עצמים,
כמו שזברחי ,ונותן הצורה צירה נבדלת ,כמו שיתבאר טהענינים ההוים
בטלאכר ,.והנה אין מדרך הצירה שיגיע טמנה כי אם טם ,ואמנם הרע
יגיע טפאח החמר ,במו' שהתבאר במה שקדם.
פרק עשירי
יחבאר בו טי דוא הפועל דגפ^אות ואיך יעלס זד ,מ&נו .
ואחר שהצענו זה הענץ מענין הנפלאות ,הנר ,ראוי שנחקיר טי הוא
444
טלחמות ה׳
הפועל לנפלאות ,כי אי אפשר להם מזזלח פועל .זזה כי מפגי שכבר
גטעאם כלם לתכלית ט1כ ,זהיה זה ממה שימחר בו מה שהוא םפע1לת
פועל מצר מה שהוא מפעולת פועל ,כמו שהתבאר כמה שקרם ,הגה
מבואר שככר יחויב שיהיו הנפלאות מפעולת פועל .ועור שכבר ימצא
בנפלאות שיתחדש בהם הבעל חיים ,כהחחדש הנחש מהמטה ,והוא
כתכלית הבמול שיאמר שיתחדש הבעל חיים בקרי או מפאת נפשו,
עם מה שימצא ביצירתו מהשלנץת הנפלא .ועור כי ככר תגיע בחחשם
הורעה לנביא ,תה לא יתכן שיהיה אם היה הרושם כקרי ובהזרמן ,
תה מבואר מאר ממה שקרם לגו בזה במאמר השני מזה הםפר .ובהיות
הענץ כן ,הוא מבואר שהנפלאות בחדושם הם מםוג הפעולות
אשר מחרוש שאר הרברים אשר בכאן שיכללם נמום הנמצאות וםררם
וישרם ,וזה שהאומנות ,ררך משל ,אשר יהיה בחרוש הנחש מהמטה לא
ישלם אם לא ביריעת נמום מציאות הנחש וםררו וישרו ,כמו שלא ישלם
העשיתו ממינו בזולת ואת הידיעה־ ובהיות הענין כן ,הנה הוא מבואר
שאצל הפועל הנפלאות יריעה באופן מה בנמוס אלו הנמצאות וכררם
וישרם .ובהיות הענץ כן ,הנה יראה שלא ימלט הענין בזה מחלוקה,
אם שיהיה הפועל הוא השם יתברך ,כי לו תמצא יריעה בנטום הנמצאות,
כמו שקרם ,או שיהיה הפועל השכל הפועל ,כי לו גם כן ידיעה מה
בנמוס אלו הנמצאות השפלות ,או שיהיה הפועל הנביא ,בי אצלו גם
בן ידיעה מה בנמום אלו הנמצאות השפלות .והוא מבואר שאין בכאן
פועל אחר יתבן שתיתחס לו זאת הפעולה ,תה כי אי אפשר שנניח
הפועל מה אחר ממניעי הגרמים השמימיים ,מפני שאנחנו נמצא אלן
הפעולות מםוג הפעולות שישתתפו כלם בחרושם ,ואי אפשר שייוחם
חרושם לשכל אחר זולת אלו ,כמו שיתבאר מדברנו במה שאחר זה.
ולפי שההקרמות הצודקות הנמצאות לנו בזאת החקירה הם מעטות,
ולא יוכנו לנו כי אם בקושי עצום ,וכל שבן שיוםיף לנו קושי במציאותם
מפני שלא מצאנו בזה לאחד מהקורמים דבר ,הנה ראוי שנקרים תחלה
כל ההקדמות אשר ימצא אצל מחשבתנו המקיימות חלק חלק מחלקי
הסותר מאת החקירה והמכטלוח אותם ,כי בזה יוכנו לנו הקדמות רבות,
דקל לנו לברור הצודק מהבלתי צודק ,כמו שזכר הפלוסוף בספר הנצו ח,
עם שמה היישרה להגיענו אל האמת בררוש ההוא באופן שלא ישאר
בו ספק ,כי המחשבות המקבילות אשר לנו בדרוש האחר הם ממה
שיחנו לנו ספק בדרוש ההוא ,ואם נתבאר האמת מה הדרוש ,ולא
נתבאר נטול המחשבות המקבילות לו הנמצאות לנו ,הנה נשארנו נבוכים
בזר .הררוש ,ולא תהיה לנו מה הרחש יריעה בו ,וזה כי היריעה השלמה
גו א מ ר ו׳ ח ל ק ב׳ פ ר ק י׳
445
תהיה ברבר כשלא ישאר מ ספק ,כם) שזכר ה פ ל ס ף בסר .ש א ח ר
ה טבע .
זנאסר שכבר ימצא לכל אחר מאלו החלזקזת פנים סההראזת ,וזה
שכבר ידמה שיהיה סחדב שתהיה הויית הנפלאות מיוחסת לשם יתכקי,
לפי שההוייה בהם היא ססין ההוייה הרצונית המיוחסת לשם יתברך
בבריאת העולם ,וזה סבואר מענק זאת ההוייה .ועוד כי מפני שהשם
יתברך סרר זח הטבע הנמצא לנמצאות כלם ,הנה ראוי שלא ימשול
אחר מהם לשנות הטבע והסדור ההוא זולת השם יתברך אשר םדר
להם זה הטבע .והנה זה הענין כמו הענק במלך הגדול המסרר נמוסים
לשריו יתנהגו בהם מנהיגו בהם אשר תחתיהם ,שהוא מג אר שלא
ימשול אחד מהם לשנות הנמוס ההוא ,אבל המושל על זה הוא המלך
המםרר הנמוס .וממה שיעזור לזה הדמוי הוא שכבר תמצא כל
המופתים הנזכרים בתורה ובדברי הנביאים מיותסים אל השם יתברך,
וזה מבואר טענינם .וכבר יראה גם כן שקצת רמתינו וכרונם לברכה
הסכימו שהפועל בנפלאות הוא השם יתברך ,ולזה אמרו בענין מכת
בכורות ועברתי בא רץ מ צ ר י ם ,א ני ולא מ ל א ך וגומר.
וכבר ימצא נם כן פנים מההראות כשהשכל הפועל הוא הפועל באלו
הנפלאות ,וזה בי מפני שההודעה בנבואה רדא מגעת משכל הפועל,
כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר ,הוא מבואר שהשכל הפועל
מדע חרוש אלו הנפלאות ,ובזה האופן יודיעם לנביא• ובהיות הענק
כן ,הוא מבואר שהשכל הפועל הוא פועל הנפלאות ,וזה שאם היה
מיוחס חרוש אלו הנפלאות לשם יתברך לבד על צר הרצק ,לא היה
אפשר שתגיע הידיעה בהם לשכל הפועל ,כי אק לחרושם נמוס וסדור
יתכן שתררה בו ידיעה לו .ובכלל הנה מפני שהפועל הנבדל פועל מה
שפועל מפני הידיעד .אשר לו בנמוס ההוא ,והיתר .אצל השכל הפועל
Tיער .כחחש הנפלאות ,הנר .ראוי שיהיה הוא הפועל אותם .ואולם
אמרנו שיש לנפלאות נמוס מוגבל ,כי בזולת זה לא יתכן שתפול ר.ר.ורעח
בד.ם ,כי ההודעה תר.יר .בדברים המוגבלים ומסזררים מצד מה שהם
מוגבלים ומסודרים ,כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר .ועזר שהוא
בלתי אפשר שתהיה לשכל הנבדל ידיעה ברבר הפרטי במר .שהוא
פרטי ,ולזר .הוא מבואר שיש בר.כרח לנפלאות נמום כולל ,ותגיע הידיער.
בר.ם לנביא במופת הפרטי על האופן שהתבאר במאמר השני מזה הספר
מהנעת יריעת הדבר הפרטי מהשכל הפועל .ועוד בי אלו הפעולות
נמצאם כלם באלו ר1.ברים אשר בכאן אשר תיוחס הפעולה בהם לשכל
הפועל ,וזה שאתה לא תמצא ,ררך משל ,שיחודש אחר בריאת העולם
446
מ ל ח מו ת ת
ככב מה בגרם דשטיטיי על ררך פלא ,אבל חטצא כשחחפש בזח
שכל טתחרש מהנפלאות ,יהיו עצמים או מקרים ,הם כלם באלו הנמצאות
השפלות־ ובחיות הענין כן ,הנה הוא מבואה שהוא ראוי שיהיה הפועל
בהם השכל הפועל .ועור כי מפני שהיה חרוש הגפלאות להשגחה
ולהטבה לאלו הרבדים אשר בכאן ,והיה השכל הפועל הוא המשגיח
בהם בתכלית מה שאפשר ,הנה ראוי שתיוחס זאת ההשגחה לו ,וזה שאם
היהה זאת ההשגחה לשכל אחר ,הגה מפני שהיא הולכת באופן מה
מהלך השלמות אל ההשגחה אשר ישגיח בה השכל הפועל באלו הדברים•,
הנה יחויב בזה השכל השני שירע הגטוס אשר בנפש השכל הפועל
שחסורר טמנו זאת ההשגחה באלו הדברים ,כי אי אפשר שיהע מר,
שישלים הרבר ,אם לא ידע מה שהוא שלמות לי ,וזה מבואר כנפשו• ואם
היה העגין כן ,הגה יחרב שיהיה זה השכל השני הפועל אלו הדברים
אשר בכאן ,מפגי שיש לו יריעה בשלמות בנטום הדברים אשר יסורר
מציאותם מטנו ,ויהיה מררכו שיגיעו מטנו פעולות באלו הדברים • לזה
הוא מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות.
וכבר ימצא גם כן אופן טההראות בשהארם הוא הפועל בנפלאות,
וזה כי מפגי שזה הרצון אשר הוא התחלת חרוש המופת הוא טחחרש,
והיה בלחי אפשר שיונח רצון מתחדש לשם יתברך ולא לשכל הפועל,
והיה אפשר שיונח לארם רצון טתחרש ,הגה ראוי שיהיה הארם הוא
הפועל ,ואמנם היה אפשר בו זה ,כאשר יודע בגמום אלו הנמצאות
שעור גרול ,ושב באופן מה בטהרגח השכל הפועל מצר הגמום המושכל
אשר בנפשו ,ויקרה לו אז שיפעל פעולות טחיחםזח לפעולות הגברל,
ויקרה לו חרוש הרצון מצר היותו רכק בחמר .וכבר חעטור על ציור זה
הענין כשיחבאר לך קלות התפעל החמר המיוחד מצורתו הטיוחרח,
וזה שכבר תמצא שיתחהש האדמימות בביישן בקלות נפלא ,מפני הפעלות
הנפש מהבושח .ובכלל הגה השמע החמר המיוחד לצורה המיוחדת
הוא נפלא טאר ,כמו שזכרנו במה שקרם ,ובזה האופן יתכן שיצוייר
בארם ,כשהיחה צורתו מקפח באופן מה באלו הדברים השפלים ,שיתפעלו
מטנו באופן שירצה ,וזה שכבר יהיו לו כלם בטררגח החמר הטיוחר אל
הצורה חמיוחרח .וכבר יעזור לוה הדמוי מה שנמצא מתנאי הנפלאות
שיהיה בהם מבוא לנכיא ,כי הארס הנכיא הוא היורע מאלו הנמצאות
יותר משאר האנשים ,וזה היה בשישלם לו ההחבורחת לשכל טבץ שאר
חלקי הנפש ליתרון שלמותו וחוזק השחטשוחו בפעולתו אשר היא
הר,שגר ..ועזר שככר נמצא שכל אשר היתר .מדרגת הנביא יותר
גבוהה יהיו ר.מ פחים הנעשים על ירו יותר נפלאים ,ולזה העירה התורה
מאמי ר חלק ב׳ פרלו י׳
447
שיש הבדל נפלא בין הטופחים שנעשו על יד משה רנינו עליו השלום
ובין המופתים הנעשים על יד זולתו ,וזה מטה שיורה שרנניא הוא
הפועל הנפלאות .והנה ירמוז שכבר נטה לזה הרעת החים רבי
א ב ר ה ם א כ ן עז רא זכרונו לבהכה ,ומפני זה חשב שהוצרך משה
להכות כמטה פעמים להוציא המים ,כי בפעם הראשונה לא רה מחכודר
בהשגתו הכוללת מפני וזכעם שקרה לו ,ולזה אמר שכבר שב החלק
חלק ,וזה כי בעת שלא ישתמש הנביא בהשגתו לא תהיה צורתו
מקפח רק בחמרה המיוחד לפי מה שיחשוב זה החכם.
הנה אלו הם אופני ההראות אשר ימצאו לחלק חלק מחלקי הסוחר
בזאת החקירה .וכבר ימצא גם כן מה שיבוטל בו חלק חלק מהם ,וזה
שכבר ירמה שאן ראוי שיהיוז רשם יתברך הוא הפועל הקרוב באלו
הנפלאות ,שאם היה ההבר כן ,יהיה פעל השכל הפועל בזה העולם
השפל יותר נכבד מפועל השם יתברך בו ,וזה כי פעל השכל הפועל הוא
בו טוב תמיר בעצמוה ,וזה הפעל איננו טוב כי אם במקרה ,רוצה לומר
פעל הנפלאות ,וזה מבואר הגנות ,רצוני שיהיה פעל השכל הפועל כאלו
הרבדים יותר נכבד מפעל השם יתברך בהם .והמשל שהיות הנחש
מהמטה איננו טוב סצד עצמותו ,ואמנם היה טוב מצד שיקנו מזה אמינה
ט־בה מי ש-ראו זה המופת־ וכן היות יד הנביא מצורעת איננו טוב
מצד עצמותו ,אבל הוא רע מצד עצמותו ,ואמנם היה טוב במקרה
להקנות לאנשים הרואים זה אמונה טובה .ועוד כי אם היוז השם
יתברך פועל בזה ,הנה יהיה פעל השכל הפועל באלו הדברים יותר נכבד,
מפני שפעולתו מקפח בהם בבל הזמן בדבקות ,ואולם פעל השם יתברך
בוזם יה־ה במעט מן הזמן ,ויהיה עוטר כטל מהפועל המיוחם לו ברוב
חומן וזה בתכלית הגנות .ועור שאם היה הרבר כן ,היה! בלתי אפשר
שתגיע זאת ההודעה לנביא כנבואה ,וזה כי הפועל בזאת ההזרעה הוא
השכל הפועל ,כסו שחחכאר כמה שקדם ,ולא יתכן שתהיה לשכל הפועל
זאת היד ער ,אם הונח השם יתברך פיעל הנפלאות ,כמו שבארנו במר!
שקדם .ועוד שאם הנחנו השם יתברך פועל הנפלאות ,היה מחויב
אם שיתחדש לו רצון ויחמנה כשירצה לחדש המוסת אשר יחדשהו ,ואם
שיהיה חרוש זה המופת בזה העת אשר יחדש בו מוגבל ומסודר מרצונו
הקחם .והנה המאמר בשיחהרש לו רצון ויריעוז הוא בתכלית רבטול.
ואם הנחנו שיהיה הדוש זה המופת כזה העת אשר יתחרש בו מוגבל
ומסודר מרצונו הקדום ,כמו שיראה שירמו קצת רבותינו זכחנם לברכה
במה שאמרו בענין הנפלאות ש ת נ א י ה תנ ה הקדוש ברוך הוא
עם מעשה בראשית ,ובמה שאמרו גם כן שהם נבראו בין השמשות,
448
מ ל ח מו ת רן׳
רוצה לומר שכבר נבראו אחר הוייח העולם כששח הימים קודם שיכנס
יום השבח ,הנה יתחייבו מוה בטולים רבים אין הסלט מהם .מהם/
שאם היה הענץ כן ,לא היה צריך חרוש הטופח לנביא ,אבל היה
מתחדש בבא העת ההוא בזולח נביא ,וזה חלוף המפורסם .ומהם,
שאם היה הענין כן ,הנה לא ימנע העגין בזה מחלוקה ,אם שגאמר
שהשם סדר לפי רצונו הקרום שיהיה חרוש זה המופת בזה העח לא
לחכליח אשר בעבורו נמצא ,אבל קרה שיגיע ממנו זה החכליח הטוב,
והנה המאמר כשיהיה השם יתברך מםרר חרוש אלו המופתים בעח
אשר ימצאו בו לא לשום תועלה הוא מאמר מבואר הבטול והגנות ,שאם
היה הרבר כן ,יהיה השם יתברך פועל פעל הבטלה• ועור שלא אשער איך
יתבן שיגיע מהמופתים במקרה זה התועלת הנפלא המגיע מהם .ואם
אמרנו שהשם יתברך סרר לפי רצונו הקדום שיהיה חרועז המופתים
בזה העת אשר יתחדשו בו לתכלית אשר בעבורו נמצאו ,הנה יחויב
מזה שיהיה בטל טבע האפשר• והמשל שקריעת ים סוף אם היה ירוע
מקרם לשם יתברך שיהיה חרושו בעת שנתחדש להטביע המצרים
ולהקנות לישראל אמונה שלמה בשם יתברך ,הנה יהיה מחויב שיהיו
רודפים המצרים בזה העת אחר ישראל בים ,ושיהיו ישראל אז בלחי
שלמי האמונה בשם יתברך ,שאם לא היה זה מחויב ,הנה אפשר שיתחדש
זה המופת נעת ההוא אשר הגבילו השם יתברך ,ולא יתחדש ממנו
תועלת ,וזה כי המצרים היה אפשר שלא ילכו אז במקום ההוא ,כי זה
סיווזס לבחירתם ,וכן היה אפשר זהילישראל ,וכבר היה אפשר לישראל
שיהיו שלמי האמונה בשם יתברך קורם זה הזמן• וכאשר היה זה כן,
הוא מבואר שכבר יתחייב מזה שיסתלק טבע האפשר ,וזה בחכליח•
הבטול .והנה זאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל
אלו הנפלאות .ועוד כי השם יתברך הוא נמום הנמצאות וסדרם וישרם
ובזה האופן יתכן שיהיה פועל הנמצאות• ובהיות הענין כן ,והיה מבואר
שחרוש המופתים הוא דבר יוצא מגרר נמום הנמצאות ,לפי שאין
לזאת ההוייה הגבלה ,אבל יתכן שתהיה מדברים רבים מאד ,כאלו תאמר
שחדוש הנחש יתכן שיהיה בזה האופן מארה דבר שיהיה מאלו הדברים,
כן הענין ברבר דבר מהרברים אשר בכאן ,הנה הוא מבואר שאי אפשר
שיהיה הפועל לזאת ההוייה השם יתברך ,לפי שהוא בלחי אפשר
שיהיה זה הסחר נכלל נסרור נמום הנמצאות אשר בנפש השם יתברך.
וזאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל אלו הנפלאות.
וכבר יתבאר גם כן שהוא בלחי אפשר שיהיה האדם פועל אלו
הנפלאות ,וזה שאם היה הענין כן ,לא תגיע לו ההודעה בנבואה ,אבל
מאמר ר חלק ג' פרק י׳
449
יהיר .זה הענק טייחם אל רצזנו .ועזר כי הוא טבזאר שתא בלתי
אפשר שירייה הארס ת א הפועל כזה ,לפי שאי אפשר שתך.יה ל1
יריער .שליטה בגטום אלו הנטאאות ,כררך שיהיה אפשר בו שיהיה
פועל ,כבר התבאר זה כראשק טור .הספר ער שגם גטום אחר טטיני
הכעלי חיים לא יתכן שיושנ לו כשלטות .וכהמת הענק כן ,הנה איך
יתכן שיהיה פועל ,טי יתן וארע .ועוד שאם היה הדבר כן ,כטה אני
תטה לטה ה .Tהארם פועל הדברים היוצאים טגרר נטוס הנטצאות
האלו אשר הוא טושכל לו ,וזה כי טפני שהאדם ,אם היה פועל כטז
אלו הדברים ,היה ׳פועל אותם טצד טה ששכלו טתכורר טבק שאר
חלקי הנפש כר.שגחו ,וטור .הצר היה בלתי רבר בחטר ,הוא טבואר
שאי אפשר בחרוש הרצק בו שהוא םכה לחרוש הטופח לפי זאת
ההנחה שנייחם אותה לשכל האנתזי טפני המתו רכק בחטר ,כי הוא
יפעל טזה הצר ,תר .טמאו* טאד ,ער שהאריכות נבאורו הוא טזתר .
ועור שאם ר iT.הענץ כן ,תר .אפשר בארם שתשנה עצטותי ,וזה כתכלית
הכטול .ווה יתבאר טםר .שאוטר ,ור.וא כי טפני שהיה האדם טושל
לשנות אלו הדברים טטנר.גם הטבעי לפי זאת הר.נחה ,טפני היותו
להם כטו צורה ,ת א טמאר שכבר יתחייב טזה שיר,יה יותר מושל
לשמת טציאותו ,כאלו תאטר שיעשה טעצטו נחש ,וזה כי הוא יותר
^יראטתי כשיהיר .צורר .לחטר הטמחר ,ודינה הטאטר כצורה שתשנר .הטהות
אשר הוא בו ת א טאטר םותר נפשו ,וזד .כי הצורר .הוא טד .שיכודר
טטנו טריות הרכר אשר היא לו צורה ,ולזה לא יתכן שתצויר בצורר.
שתפסיד טרי שהיא לז צורה .ובכלל הנה אם באנו לזכור כל הכסזלים
הטתחייכים טרינחת הארם פועל.הנפלאות ,הצטרכנו לטאטר ארוך ,ולזה
נקצר ונעטור טזה על טרי שיתבאר בו בטול זאת ה ת ח ה.
ואחר שכבר ריהכאר סה שיש טאופני חהראות לחלק חלק טאלז
החלקים וטה שיבוטל בו אחר אחר טהם ,הנר .ראף שנברר הצודק
מהבלתי צידק .ונאמר שר.וא מבואר שטרי שיבוטל מ כאלו המענות
שיחידי האדם פועל הנפלאות ת א צודק כלי םפק ,מה מבואר מדברינו
כזכרט אלו הטענות• ואולם טדי שקיים שירייה האדם הוא הפועל
מפני ידיעתו.כאופן מה נטום אלו הנמצאות ,ככר התבאר כטולו אצל
מאמר כטענות ר»כטלות שיהיה האדם הוא הפועל בנפלאות וכן
מה שקיים שיתה האדם הוא הפועל מפני מה שנמצא מתנאי המופתים
שיהיה שם נביא ,ושכל טר .שרייתה מדרגת הנביא מתר נבוהה היה
אפשר שיהיר .המופת יותר נפלא ,הוא גם כן מבואר שלא יחויב מזה
ש .Tיר .הנביא פועל הנפלאות ,אכל מר .שיחויב הוא ש ש לנביא רושם
29
450
מלחמות רו
מה בחחש הנפלאוח ,וזה שאין כל מה שיהיה לו מבוא בחדר 8הדנר
הוא פועל אותו ,כמו שימצא לנפש מבוא בחרוש הארמימוח בביישן,
ואינה פועלת אותו ,אבל היא מקבלת ,וכן ימצא למוח חשם טה במציאת
ההרגש בבעלי חיים אשר לו מזה ,ואינו הפועל בזה ,כמו שהתבאר בספר
בעלי חיים .וכאשר היה זה כן ,הנה ראוי שנחקור באיזה אופן יתכן
שיהיה לארם מבוא בזה הפעל מזולת שיהיה הוא הפועל ,וזהו טטה
שיתבאר במה שאחר זה — .וכן נאמר שמה שנתבטל בו שיהיה השם
יתברך חוא הפועל באלו הנמצאות הוא מבואר שהטענות ההם צורקות
בלם או רובם ,זזה מבואר מעצם הטענות ההם• ואולם מה שנתקיים
בו שיהיה השם יתברך הוא הפועל מפני הרמות זאת ההוייה להדיח
העולם המיוחסת לשם יתברך לא יחויב בו על כל פנים שיהיה השם
יתברך הפועל הקרוב ,וזה שזאת ההוייה היא הדיה בחלק מחלקי העולם,
והיא מנטצא אל ננזצא ,במו הענין בשאר ההוייות אשר יעשה אותם
השכל הפועל ,והויית העולם הממחסת לשם יתברך היא הוייה כללית,
והיא אינה מגגזצא אל נמצא .וכן מה שקיים שיר״יה השם יתברך הוא
הפועל כ£#לאות מפני שהוא סרר זה הנמום לנמצאות ,ואק ראוי שימשול
אחר מהם על םרורו זזלת השם יתברך ,איננו גם כן ממה שיחייב
שיהיה השם יתברך הוא הפועל ,זזה שאנחנו נאמר שחרוש הנפלאות
הוא מעצם הנטום אשר סרר השם יתברך לנמצאות ,ולזה היה אבשר
שתפזל בו ההורעה לנביא בנבואה ,כי ההורעה לא יתק שיהיה אלא
בדברים המוגבלים ומסוררים מצד מה שהם מוגבלים ומסוררים,
כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר .ומזה המקום תסור הטענה
המבטלת שיהיה הפועל לנפלאות השם יתברך או השכל הפועל מפני
היות חיושם יוצא מגרר נטום הנמצאיח .ואולם מה שנמצא כחוב
שיחם פועל הנפלאות לשה יתברך איננו גם כן מח שיחייב שיהיה השם
יחכרך הוא חפועל הקרוב ,וזה שכבר תמצא שכל חענינים המתחדשים
יחס הכתוב לשם יחברך ,ואפילו העגיטם שחתחלחס הבחירה האנושית,
כאמרו כי ה׳ קלל אח רור ,ואמנם היח זה כן ,לפי שהשם יתברך הוא
החתלח כל חרברים הטחהרשים לפי מה שהתבאר מענינו ,אלא שאינו
הפועל הקרוב להם — .וכן נאמר שהוא מבואר שמה שקיים שיהיה
השכל הפועל הוא הפועל כאלו הנפלאות מאלו רטענוח אשר זכרנו
הוא אמתי שאין ספק בו ,וזה מבואר בנפשו מעצם הטענות אשר זכרנו
בזה .ואולם מה שבטל ח־וח השכל הפועל פועל אותם מפני היית
הנפלאות רכרים יוצאים מנדר נמום הנמצאות ,הנה כבר אמרנו בהחרו
כמה שקדם ,זזה שהוא מבואר שהם בעצם נטוס הנמצאות ,ולזה חיה
מ א מ ר ד ח ל ק כ׳ פ ר ק י׳
451
אפשר בהם שתניע הודעה לנביא מהם .ואולם מה שבטל שיהיה השכל
הפועל bועל הנפלאות מפני שכבר יחויב לו מה אם חרוש יריעה וחרוש
רצון ,או כטול טכע האפשר ,הנה ראוי שנעיין בו .ווה שזאת הטענה
תבטל נם כן שיהיה השם יתברך הוא הפועל־ ולפי שבכאן פועל בהם
זולת השם יתברך או השכל הפועל ,כי אי אפשר שייוחס זה הפעל
לארם ,כמו שבארנו ,ואי אפשר נם כן שייוחס לשכל אחד נכרל זולת
השכל הפועל וזולת השם יהכרך ,לפי שכאשר הונח הענץ כן ,הנה יהיה
השכל ההוא הוא השכל הפועל בעינו ,כמו שבארנו כמדי שקרם ,עד
שכאשר נייחס זה הפעל לאיזה שכל נבדל שיהיה ,הנה יחויב זה הבטול
בעינו־ הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה מזולת שיהיה נכלל מאח
הטענוז רבר בלתי צודק ,או שיהיה האדם הוא הפועל־ ולפי שכבר
התבאר שאי אפשר שיהיה האדם הוא הפועל ,הנה הוא מבואר שיחויב
שיהיה נכלל בזאת הטענה דבר בלחי צודק .ובהיות הענין ק ,הנה מה
הוא זה הדבר אשר הוא בלחי צודק בה ,מי יחן ואדע .ונאמר שכבר
התבאר במאמר השני מזה הספר איך יתכן שיגיע מהפועל הנבדל הנעה
פרטית או פעל פרטי ,וזה אמנם יה־ה מצר המקבל ,והתבאר אצל המאמר
בה ש נ ח ה כי השכל הפועל הוא משגיח יותר במה שיקרב יותר למררנתו,
ומזח הצר חוייב שתהיה השגחתו באישי האדם מתחלפת להתחלף
מדתות האנשים בקזרבה ודוחק ממדרגת השכל הפועל־ והוא מבואר
שזאת ההשנחה שי׳ 1£לו באנשים מצד קורבתם אליו יש לה נם כן
נמוס וסדר ,וימשך זה השעור מן ההשגחה לזה האיש ,לא במח שהוא
זה האיש ,אבל במה שהוא אמה איש הזדמן שיהיה בזאת המדרגה
מהקורכה לשכל הפועל .וכאשר היה זח כן ,והיה מבואר מענין הנפלאות
שהם על צד ההשנחה ,הוא מבואר שכזה האופן ישלם ענין הנפלאות
מהשכל הפועל מזולת שתתחדש לו יריעה ורצון .והנה אץ חדושם נם
כן הכרחי ,כי ככר אפשר שהכלבל הכחירה האנושית !ה הנמום ,כמו
הענין בשאר הדברים המסודרים מהשכל הפועל ומהגרמים השמימיים,
כמו שכארנו במאמר השני והשלישי והרביעי מזה הספר .וכמו ששם
השם יתברך טבע בבחירה האנושית להשלים מה שחסר מן חטוב מפאת
הסדור המסודר מהנרמים השמימיים ,כמו שקרס בשני וברביעי מזה
הספר ,כן שם זה הסדור בנפש השכל הפועל מההשגחה באישי האדם
להשלים מה שחסר מן הטוכ מצד הסחר המסודר מהנרמים השמימייס .
וככאן הותר הספק כטענה ההיא ,וזה מבואר מאד.
והנה מפני זה היה מהכרח מציאות הנפלאות שיהיה שם נביא ,כי
הקורכה אשר לארם למררנח השכל הפועל ירמה שלא ימשך ממנה
»29
452
מ ג ח מ ו ת ה׳ •.־.
זח השעור מן ההשגחה אם לא היה שכל האיש ההוא באופן מחשלמוח
י ח ק בו שיהיה נביא ,ולזה חיה אפשר במופח שיהיה יוחר עצום כל טה
ש־ויתה מדרגת הנביא יותר עצוטה .ובכאן התבאר טי הוא הפועל בגפלאוח,
ובאיזה צד יהיה לאדם טבוא בהם ,והוא טה שכוננו באורו בזה הפרק.
והוא מבואר שטה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה טענין המופתים ת נאי
ה ח נ ה ה קר וש ברוך הוא עם מעשה ב ר א ש י ת ,ושהם נ בר או
בין השמשות ,הוא םסכים אל טה שהתבאר בכאן טענין הנפלאות ,וזה
שכבר התבאר בכאן שיש לחרוש הנפלאות נמום וטרור ,וזה הנטום הוא
מםורר כהכרח בהתחדש העולם .והתבונן חכטתם באסרם בכטו אלו
הענינים שהם נבראו בין השמשות ,יוה שההוייה אשר תהיה כששח
חיטים אשר נחיחטה להם בריאת העולם היתר■ רצונית ,ומה שנמשך
מן ההוייה ביום השביעי היה הוייה טבעית .וכבר ירעת שהם יקראו
כין השמשות הזמן הממוצע בין שני הימים אשר יהיה בו חלק טה טבל
אחר מהם ,ומה אמרו בכאן שהוייח הנפלאות היא כמו טמיצעת בין
ההוייה הרצונית אשר נתחרש ממנה העולם וביןההוייה הטבעית אשר נמשך
בה מצי«צח העולם אחר התחרשו .וזה כי ספני שיש לה נטוס וטרור
באופן טרי היא חטה להוייה הטבעית ,ומפני שלא היה המתחדש בה
מתחדש טרבר מוגבל ,כטו שיטצא זה כחוייה הטבעית ,הנה היא חטה
להוייה הרצונית .ועור כי ואח ההוייה ספני שלא תהיה באמצעות
תנועת הגרטים השמימיים והפעל אשר יחחרש בכאן מנצוצי הככבים ,כמו
שימצא זה הענק כהוייה הטבעית ,הנה היא רומה להוייר■ הרצונית אשר
נתחדש בה העולם ,כי לא התחרש חטחחרש באמצעות הככבים ותנועת
הגרמים השטיטיים .ולזאת הסבה א טח רבוחינו זכרונם לברכה שחדוש
הטופח יהיה בזולת אמצעי ,בי זה הפעל אינו טטורר םהגרטים השטיטיים,
אבל הוא מסודר מהשכל השופע ממניעי הגרמים השמיטיים־ וזהו
אמרם ועברתי בא רץ מ צ ר י ם ,א נ י ולא מ ל א ך וכולי ,להורות על
שזאת המכה היתר• על דרך מופת ,ולא היחה מסוררח מהגרםים
השמימיים .ומפני זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בכמו אלו הדברים
אשר יתחדשו מהשכל הפועל על צר החשנחה האישית שהמפתחות ההם
לא נמסרו ביר שליח .וזהו אמרם שלשה מ פ ת ח ו ת לא נ מ ם רו
כיד שליח ואלו הן מ ב ח ח •של חיה ,מ פ ת ח של גשמים,
מ פ ת ח של ת ח י י ת המתים• וחנה רצו בזה מרי שיהיה מהפתח רחם
של עקרה על צד ההשגחה האישייח ,ומה שיתחדש מחגשמיט מפני
ההשגחה האישייח ,ואולם תחיית המתים ,להיותו מהנפלאות היותר
עצומות ,הוא מבואר גם כן שחדושו הוא מפני ההשגחה האישייח ,כאלו
מ א מ ר ו׳ ח ל ק ב׳ פ ר ק י ״ א
453
חאסר להקנות לאנשים כלם כעח ההיא אמונה שלמה בשם יתברך /וזה
שכסו שהיה החש הנפלאות על יר משה להקנות לישראל אסונה שלמה
כשם יתכרך ,כאסח אל פרעה כי אני ה כ כ ר ח י א ת לכו וכז׳ /וסוף
המאסר וירעחם כי א נ י ה׳ ,כן יר!יה חרוש זה המופת כז^ ההוא
להקנות לכל האנשים אסונה שלמה ,כסו שיער ואמר אז א ה פ ו ך אל
ע מי ם ש’.פה בר ור ה ל ק ר א כלם כשם ה׳ ולעכח שכם אחר .והנה
אין הכונה בכאן לחקור בענק תהית המתים ,כי זה מסה שהוא יותר
ראוי שתהיה החקירה בו בפירושנו לרברי הנכיאים ולרברי חכמי תורתנו,
אלא שסרר הרברים הביאנו לזה .וכבר תמצא גם ק שרבותינו זכחנם
לכרכה הסכימו שכל מה שיתחדש ככאן יחדשהו השם יתברך על יד
אמצעי ,לא שיהיה הוא הפועל הקרוב• אסרו אין הקרוש ברוך הוא
עושה רכר א ל א אם כן נמלך ב פ מ ל י א של מ ע ל ה • וראוי שנבין
שסאסרם הוא במה שעשה אותו השם יתברך אחר חרוש העולם ,לא
כמה שעשה אוחו בחדשו העולם ,כי זה ממה שלא יתכן שייוחס לאמצעי
למי שיאמין בחרוש העולם ,וזה מבואר.
פרק אחד עשר
יתכאי בו שהוא אפשר שיתחדשו הגפ^אור .על יד חכם שאיגו נכיא.
ואולם על יר מי יתכן שיהיה חרוש הנפלאות ,הנה הוא ממאר ממה
שקרם שהוא ראוי שיהיה על יר נביא ,שאם לא היה הענין כן ,לא היה
סופח לישראל שככר נראה השם יתברך למשה מפני מה שעשה משה
בפניהם מהםופחים .וראוי היה להיות כן ,וזה כי מפני שהעשוח הנפלאות
הוא על צר ההשגרזה המתר נפלאה שאפשר שתהיה ,והיחה הדזשנחה
הזאת מצר עוצם קורכח סררגח האיש ההוא לסררגח השכל הפועל,
הנה ראוי שתהיה כמו זאת ההשגחה למי שיהיה מן האנשים כתכלית
מה שאפשר מן הקורבה לשכל הפועל ולםררגחו .אלא שכאעזר הנחנו
הענין ק ,יקשה לחח הסבה כמה שםפח רבותינו זכרונם לברכה במקומות
רכים שנתחדשו נפלאות מה על יד חכמי החרות ההם שלא היו נביאים .
ונאמר שכבר ירמה שיהיה אפשר התחרש המופת על צר ההשגחה
לחכם שאינו נכיא ,כאשר היחד .מיררגחו כחכמה עצומה .ואולם המופת
שיהיה כזה הענק לנביא כנבואה הוא מפני ההגרה בחרוש אלו הנפלאות
טרם כואם ,וזה כי כבר יתכן שירע הקוסם הרכה מהרברים המחחרשים
אשר הם ססוררים םהגרמים השמיםיים ,כמו שהחכאר כשני מזה הספר,
ולזה לא יחכאר על כל פנים כמה שיניר כחחשם שהוא נביא• ואולם
הנפלאות ,מפני שאי אפשר שתהיינה ססוררוח מהנרמיס השמיםיים,
454
?»לחמות ה׳
כמו שקדם ,הנד .טי שיגיד כחחשם קודם בואם כהכרדו הוא נביא,
וכזה האופן היה טופח לישראל שכבר היה משה נביא בהודיעו אוחם
חרושי אלו הנפלאוה טרם בואם .והנה טה שנראה בספודי דברי
הנביאים ככל טה שיתחדש מאלו הנפלאות שככר היה לנביא מבוא
כחרושים לא יחויב שלא יהיה אפשר החחרשם על יד חכם שאינו נביא,
והנה לא בא ספור מזה הענין ברברי הנביאים לרוחק המצא חכם
שאינו נביא כמדרגה מהשלמות שחרכק בו כטו זאת ההשגחה ,ועור
שככר חיו אז נמצאים הנביאים ,והיה מה שיתחדש על ירם מספיק,
עם שדווא אפשר שככר קרה זה נם ק בזמנים ההם ,אלא שלא נזכר
זח ברברי הנביאים ,כי די כמה שנזכר כרכריהם טהטופחים שנעשו על
יר חנכיאים .ולפי שזאת החשגחה יחוייב שתהיה מחר חזקה כהיות
מררנח חמושנח יותר חזקה ,חיה שיתחדשו נפלאות יותר עצומות על
יר הנביא אשר מדרגתו יותר עצומה ,כמו שזכר« כמה שקרם.
פרק שנים עשר
יתבאר בו באיוח מהדברים יחק שיתחדשו הנפלאות וגאיזה מהם
לא ,ואיך יתכן שיתחדשו בהם.
וראוי שנחקור כאיזה מהרכרים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם
לא יתכן זה.
ונאמר תחלה שככר יראה שאי אפשר שיתחדש רכר מה מהנפלאות ימשך
מציאותו מציאות מחמיר ,כאלו תאמר שישתנו־ .טבע דבר מהנמצאות
בפליאה שנוי מחמיר לא יפסק ,שאם היה אפשר זר ,.היה אפשר זה
כהכרח ,מפני שאין המסודר מזה מהנרמים השמימיים טוב בעצמותו׳
שאם היה טוב כעצמוחו לא יתכן בו שישתנה תמיר מפני ההטבה ,חה
שככר אפשר שיקרה לטח שהוא טוב כעצמוחו שיהיה יותר טוב כמקרה
בעת מה שישתנה הסדור בו ,אבל אי אפשר בו שיהיה תמיר כמקרה
יותר טוב שישתנה הסחר ההוא ,כי לא יתכן כמה שכמקרה שיחיה
היה ,יהיה כמעט מן הזמן•
מחמיר על זח חאופן ,אכל על כל פנים
והוא מבואר שאם הנחנו שהוא;לא יהיה טוב מה שהיה מסודר מזה
הענין מהגרמים השמימיים ,חנה נייחס חסרון לשם יתברך בשוטו הטבע
על זר .האופן שימשך מכונו חמשך מחמיר זה החסרון ,ולזה הוא מבואר
שהוא מחויב בנפלאות שלא ימשך מציאותם המשך מחמיר .ובזר ,בעינו
יקרה כחוררי ,ור.וא שככר אפשר שישחנר .כה דבר כעח מה ,לר.יוחו
יותר טוב כעת ההיא ,כמו הקרכן שהקחב אליהו בהר הכרמל כעת
אסור הכמות ,ומה שירמה לזה ,אכל לא יתכן שחשחנר .רבר מן החוהר
מאמר י חלק ב' פרק י״ב
455
שנוי מחמיר ,בי מה שימצא בו השלמוח והטוב כעצמוחו אי אפשר שיהיה
חלופו יוחר טוב תמיר ,אבל אם היה ,הנה יהיה זה במעט מהזמן
ובדרך מקרה .ומזה הצד ימצא הבדל עצום כין הנפלאות אשר יתחדשו
על יד הנביא האחד ובץ הנפלאות אשר יתחדשו על יד הנביא אשר
הוא למטה ממנו במדרגה ,וזה בי בל מה שהיחד .מדרגת הנביא יוחד
גבוהה יהיה המופת שיתחדש על ידו יוחד בולל וימשך מציאותו יוחד
מהזמן ,באלו תאמר שהוא מתקרב יוחד אל טבע הדבר הטבעי ,להיות
הטוב המקרי בו יותר מחיחס אל העצם .ובזה האופן נמצא הבדל
נפלא בין מופתי משה רבינו עליו השלום ובין מופתי זולחו מהנביאים,
וזה שמופחי משה חמצא בוללים מאד ,תה מסאר מהמבוח שהתפשט
ענינם בבל המצריים ,ותמצא בחם נם בן מה שנמשך מציאותו ז pארוך,
במו מופת ה pועמוד האש ועמוד הענן שנמשך מציאותם כמו ארבעים
שנה ,וזה דבר לא תמצאהו זולתי במשה רבינו עליו השלום ,וזה בי
מה שעשה אליהו מבר הקמח וצפחת ר.שמן שנמשך מציאותו זמן מה
לא היה אלא לאשר ,אחח^ ולא היה שעור הזמן ההוא ארוך במו אורך
זמן המשך מציאות המן ועמוד האש ועמוד הענן .והנה היה זה הענין
כן במשה לרוב התבודד שבלו תמיד בהשגתו באופן שיהיה אפשר שימשך
תמיד לו מהשבל הפועל זה האופן מההשגחה• הנה מפני מה שנמצא
ברושגתו מרוקורבה למדרגת השבל הפועל יוחד ממה שנמצא מזה לזולתו,
היה המופת שנעשה על ירו יותר בולל ויותר נפלא • ומפני מה שנמצא
כהתאחדותו עם השכל הפועל מהתמירות ,היו מופתיו מתמירים זמן
ארוך .וזהו מה שר.עירר .התורה מההכדל הנמצא כץ הנפלאות שנעשו
על יד משה רכינו עליו השלום וכין הנפלטת שנעשו על יד זולתו.
ונאמר עוד שאי אפשר שיתחדשו הנפלאות ברכדים <זשר הציור
במצאוחם סוחר נפשו ,באלו תאמר שישוב השחור לבן ,והוא שחור ,כדרך
שיתקבצו המקבילים יחר כנושא אהד מצד אחד ,כי חבף שנניח דבר
נמצא כזה החאר הנד .חר.יה זאת ההנחה סוהרת נפשה ,וזה כי מה
שד,וא לכן איננו שחור ,ויהיה אם כן הדבר האחד שחור ובלחי שחור
יחד ,וזה כתכלית הנטול .ומפני זר .הוא מבואר שלא יתחדשו הנפלאות
כענינים הלמוריים כמד ,שהם למודיים ,והמשל שאי אפשר שיתחדש
משולש ישר הקוים יהיה זויוחיו פחות משחי דיות נצבות ,וזה שאם היה
אפשר זה ,הנר ,יהיו זויוח זר .המשולש שוות לשחי נצבות ובלחי שוות
יחד ,וזה שקר ,כי הסוחרים לא יתקבצו יחר כנושא אחד .ולזאת הסכר,
פעינר .יתבאר שלא יתחדשו הנפלאות כדברים החולפים מצר מה שהם
ח^פים ,כאלו תאמר שיהיה שם יום אחר חולף לא ירר בו מטר בירושלים
456
מלחמות ה׳
ויתחדש אחר זח על ררך הפלא שכבר ירד ד»טר כמם ההוא כחולף
בעיגו בירושלים ,וזה כי ספני שכבר יצא לפעל המם ההוא ,והיה בלחי
מרד בו המטר ,הנה אם ישוב אחר זה על ררך פלא שיהיה כבר ירד
המטר מ ,יתקבצו שני המקבילים בעת ההוא שנניח שירד בו המטר
ושלא ירד בו בטקום אחר בעינו .ועור כי המתחדש במה שהוא מתחדש
הוא מתחדש כזמן העתיר לא בזמן החולף ,חה מבואר מאד ,ער
שהאריכות בבאורו מותר.
ונאמר עור שאי אפשר שיתחדש מופת בגרמים השמימיים ,וזה כי
כבר התבאר שהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות ,כמו שקרם,
ולא יחק שיהיה השכל הפועל פועל בגרמים השמימיים ,כי הוא עלול
מהם .ועור כי מפני שהיה מציאות הנפלאות על צר ההטבה והחנינה,
כמו שהתבאר ,והיה ממאר ממה שקרם שבהשחטח םרר מה מעניני
הגרמים השמימיים יחחרש ר,פםר נפלא לאלו הדברים השפלים בכללם,
הנה מן השקר שישתנה רבר טהגרמים השמימיים על ררך טופח .ולא
יספק ארם עלינו מעמידת השמש ליהושע ,כי אק הבונה בו שחחבטל
תנועת השמש ,זהער על זה אמרו ול א אץ לבוא כיום ח מ י ם ,ריל
שלא מהר לבוא ,ומה שאינו מתנועע לא יחק שיאמר בו שלא מהר
תנועתו ,אבל יאמר זה במה שמתנועע לא במהירות ,ולזה הוא מבואר
שאין המנה כאמרו שמש בגבעון דום שחתבטל תנועתו ,אבל המנה
מה שלא יםור השמש משיהיה אצלם כנגר גבעק ,ולא יםור הירח
משיהיה אצלם כנגר עמק אילון ,ער שתשלם נקמת גוי אויבמ בזה
השעור הסעטי אשר יראו בו השמש כנגר גבעק והירח כנגר עסק אילון.
והוא ממאר שהשמש והירח ,עם היותם מתנועעים תטעחם הנהוגה,
ימצאו בער מקום אחר רחב זמן מה ,כסו הענק בגבעון ובעסק אילון,
והוא מה שאמר וירום השמש וי ר ח ע מ ר ,ר״ל שכבר רם השמש
בגבעון ועמר הירח בעסק אילון ,עד שנשלמה נקמת גוי אויבמ ,כמו
ששאל יהושע ,ואמנם קצר הכתוב בזה הספור כמנהגו .ואולם מה
שאמר שכבר עמר השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים,
הנה המנה בזה הוא מה שאומר .וזה שכבר התבאר בחכמת הככבים
הגלות מבואר שהשמש או אתה ככב שיהיה ,כשהיה בחצי השמים,
לא יורגש לו ירידה בכמי חצי שעה הרגש מבזאר ,אבל יהיה גבהו
קרוב להיות אחר מכמו חצי שעה קורם חצי היזם ער חצי שעה אחר
חצי היום ,וזה מבואר כשיובט בגבהו כאחר ^זהבלים העשוים לזה ,במו
האצטחלב ומה שירמה לו ,והוא ממאר שסכת היום ת א השמש,
וחנה עד חצי היום יתחזק פועל השמש ואורז ,ואז היום חסים ושלם,
מ א מ ר ר ח ל ק ב׳
י״ב
457
ואחר כן יחסר סעט סעט ,עד שיעדר אות ככלזחו וילך זר .כסמב•
ומפני זר .ר.וא סמאר שד.חםיםוח ר.וא נמצא כיום כשר.יה ר.שםש בהצי
ר.שםים ,כי ער ריזצון ר.ר.וא יר.יר .אור ר.יום ושלמותו ופעולתו ר.ולך אל
ר.ר.וספר ור.שלמות ,ואחר כן חרך אל ר.חםחן ,ולזר .אמר בעת ר.ערב
כי היום ר ר מ א ו ד ,וזר .ממד .שיורד .שר.יום עולה ומוסיף ער חצי
היום ,ולזה הוא מבואר שהיום הוא חמים בחצי המם .וד.נה מופת
יהרצע היה שד.וא אמר שתשלם נקמת גוי אויביו מר .הזמן הקצר אשר
לא תורגש בו לשמש יתרר .בהיותו בחצי השטים ,חהו אמת וירום
השמש וירח ע מר ער יקום גוי א ו י בי ו הלא היא כ ת ו ב ה על
ס פר הי שר ו י ע מ ו ד השמש בח צי ה ש מ י ם ולא א ץ ל ב א כיום
ת מ י ם :ולא חיה כיום ה ה ו א לפניו ו ל א ח ר י ו לשמוע ה׳ בקול
איש כי ה׳ נ ל ח ם ל יש ר אל :רוצה בזה שלא הורגש השמש יוצא
מכננר גבעון לעיני ישראל ,ולא יצא הירח טכנגר עמק אילון ער שנשלמה
נקטת נוי אויביו .ואחר כן ביאר הסבה בזה ,כרי שלא יחשוב חושה
שנתבטלה תנועת השמש ,ואמר כי השמש היה כחצי השטים ,והיה זר.
סכר .שלא טהר לרדת ,כמו שימצא זה הענק בכל יום כשתא בתמימותו
ושלמותו שלא ימהר אז השמש לררת ,ולזר .אמר שלא היר .כיום ההוא
לפני .ולאחריו שישמע השם לקול איש לעשות תכף רבר גדול כזר .בזה
השעור הטעטי ^ הז , pואמנם היה זה כן רוצה לומר שתשלם זאת
הנקמה כזה הזמן המעטי ,כי ה׳ נלחם לישראל .ואולם כירח לא נתן
סבר .איך יתכן שתעמוד כנגר עמק אילק כל הזמן הזה ,לפי שעמק
אילק היה לפי מה שאחשוב יותר רחב מגבעון ,ולזה יתכן שתעמוד
הירח שם זמן מורגש מה .ומה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו
מזה הענק הוא מה שנזכר בחורה מההבדל בין מופחי משה רבינו עליו
השלום למופת זולתו ,ואס היה מופת יהושע על זה האופן שישסנה
בו נטוס תנועת הגרמים השמימיים ,היה יותר נפלא לאק שעור זה
הטופח ממופתי משה רכינו ,וזה מבואר מאד .ומפני שהוקשה זה
הענק לקצת רבותינו זכרונם לכרכר , .להיותם מבינים מזה הענק שישתנה
בו תנועת הגרמים השמימיים ,הסכימו שבבר נעשה וה המופת על
יר משר .רבינו ,אלא שתא מבואר שאם היה הענק כן ,לא השמיטה
התורה וכ ת ,עם היות קטבר .אשר עליה חסוב האמנת המופתים .וככר
יתבאר לך עור שור• המופת לא היה שתתבטל תנועת השמש וד.ירח,
כמו שזכרנו ,לפי שהוא pהשקר שיתחדש מופת טהטופחים לבטלה
לפי מר .שהתבאר טענינם ,וזר .שעמידת השט׳ט אם היחח אז ,לא נמצא
ממנה תעלת לא לישראל ולא לזולתם ,תה שישראל היו מאמינים
458
« ל ח מו ת ה׳
כגבואה כעח ההיא ,ולא סצאנו שהשחדלח אומה סהאוסיח האחחח
לשוב לשם יתברך בעבור וה הטופח ,ולא הישירם בזה שום נביא ספני
זה המופת ,כאלו תאמר שיאמר להם שיאמינו בשם יתברך ויכנעו
לעבורחו ,כי הוא ארון לכל הנמעאוח ,והמופת על זה שכבר יבטל
השם יחכרך תנועת השסש ,שאם היה הענין כן ,היה מכר זה הענין
בספור זה הטיפת .וכהמח הענין ק ,הוא מבואר שאי אפשר שנאמר
שיהיה זה הטופח טחחרש בגרמים השטיטייס ,ואולם היה המופת
גצוח ישראל אויביו בוה הזמן הטעטי ,כמו שבארנו ,והנה התועלת
שהגיעה לישראל מזה הענין מבואר מאד .ובבאן התבאר שאין הרצון
בעמידת השמש מה המקום שתתבטל תנועתו ,ולזה גם כן א ס ח רבותינו
זכרונם לברכה בזכירת סופת העמדת השמש זה החנאי ,ר״ל שהיה בחצי
הרקיע .אסרו אפילו העמיר חטה באמצע הרקיע אין שזטעק לו ,אמר
רב עקיבה חם ושלום אין הקדוש בתך הוא מעמיר הטה באמצע
הרקיע לעוכרי רצונם .ואלו היחה מנחם בהעטרת חטה שתתבטל
תנועתה ,אז יהיה אמרם באמצע הרקיע מותר ,כי הטופח כהעטרחה
באיזח מקום שיהיה מהרקיע הוא אחר בעינו ,ואולם אמרו באמצע
הרקיע להוחח שההעטרה לא היחה אלא מפני חמת השטש באמצע
הרקיע ,וזה כי במקום ההוא יתכן שיעטר השמש ומן רחב מבלתי
שתורגש לו ירירה ולא עליה ,כמו שקרם ,ורצו בזה שלא יתכן לטי שיעבור
על מצות השם שיז*םע השם יתברך לקולו ,אם יגביל זמן קצת שתשלם
בו הצלחה עצזבזה ,כמו שעשה זה יהושע .וטסה שיעיד ערות אמתי
שלא נתבטלה תנועת השמש לגמרי הוא אמ ת ו ל א אץ לבא ,הנה
שלל ממני מהיתח החנזעה אצל החוש ,ולא שלל ממט התנועה במוחלט*
ואם היה בזולת תנועה כלל ,היה מחויב שישלול טמנו התנועה במוחלט,
לא מהירות התנועה לבר ,ווה טמאר מאד .ואם ספק עלינו טספק
טענץ טופח הצל שנעשה לחזקיה ,שאי אפשר היוחו לפי מה שיחשב
טוולח השתנות םחר תנועת השמש׳ אמרנו לו שלא היה זה הטופח
בסבת השתטח מרור תנועת השטש ,שאם היה הענין ק ,לא היה
טיחם זאת התנועה לצל ,אבל היה מיחס ואח התנועה לשמש ,כי חנועח
הצל הוא רבר נמשך לתנועת השטש .ועור שאם היה הענק כן ,לא
יתכן שיאמר חזקיהו נ קל לצל לנ טו ת עשר מ ע ל ו ת ,כי לא יתכן
שם שיתבלבל מרר חנועח השמש במהירות התנועה ,כמו שלא יתכן
שיתבלבל בחזרתו לאחור ,והטופח בשני הענינים אחר הוא .והנה
העטן מה הטיפח לסי מה שאומר .ווה שהמקבל שיש לו קצת עובי
כררך שישוב במררגח המראה יראה בו בעצמו הככב ,וזאת היא הסבה
מאמר ר הלק ב׳ פרק י״ב
459
כהאלה וכושח כסו שהחכאר כספר האוחוח• זהנד ,העגן כשהיד ,חחח
השמש ירשם מ השמש ,ואם היה מחנועע זה הענן כמתצך ,.יקרה
שיחנועע עמו נצוץ השמש ויראהו כזולח מקומו ,כי כבר יחנועע שעור
מה קורם שימחה זה הרושם ממנו ,וכזה האופן הראה כעמר ענן
חחח השמש שיראה נצוץ השמש כזולח מקומו הראוי ,וזאח חיא חםבה
בעינה במה שיקרה כמים הרצים ,שיראה הארס חמונחו כהם נכפלח ,
כי למהירוח החנועה יסורו המים אשר נרשמה כו זאח החמונר ,.ולא
חמחה ואח התמונר ,כהם אם לא אחר שנראה כחלק אחר םו־ומים•
ולפי שככר ראה יחזקיה חמונח הענן לאתה צר היא ,אמר שהוא
נקל לצל שיטה עשר מעלוח לצר חנועח העק מפני מהירח החנוער.
החיא ,אכל יהיה פלא אם ישוכ הצל אחורניח עשר מעלוח להפך צר
חנועח הענן ,והנה היה המופח אז כשנוי חנועח הענן להפך הצד
שחהיה חנועחו אליו בעח ההיא שהגכיל הנכיא .ובכאן החבאר שלא
יהיה המופח כאלו הענינים הנצחיים.
וראוי שחרע כי רעח האחרוני־ס מחכמי חורחנו היא מסכמח למה
שהחבאר מרכרינו כזה הפרק ,וזה שכבר חמצאם אומרים על אמרו
ואם ב ר י א ה יכרא ה׳ אם נכרא פה ל ג י ה נ ם מ ו ט י ,ואם ל או
יכ רא ה' ,רוצה לומר כי פחיחח פי הא pלקרר■ שיר-יה כסבח האיר
העשני והמחילר ככטן הארץ שחקרה ממנו הוייה דומה לאש וחפחח
הארץ במקום ההוא כשארך זסן זאח ההדיר .שם ,כמו שחחבאר כספר
האוחוח ,ויצא האש מהמקום שחפחח הארץ בו ,וזרו רבר נקרא ניהנם
בלשיננו ,במו שחחבאר מעגין גיא בן הינום שהוא סמוך לירושלים .
ור.קשו ו ה א כ חי כ אין כל חרש ,חצר .לומר שאי אפשר שחשחנה
הטכע ממנר.נו• ותרצו ה ה וא לאקרוכי פ ח ח א ,תצר ,לומר שלא
היר .בזה המופח רבר מחורש במוחלט ,כי מציאת פחיחח סי הארץ
בזה האופן הוא רבר יחכן שימצא על חמנר.נ הטבעי ,לא היה מחורש
כי אם באורך הזמן .והנח זה הענין הוא כמו חענין בשאר המופתים
כשוה ,וזה כי ההפך המטח לנחש חיה נעשה מהטבע כאורך נפלא
מהזמן ,כשיקנה המטה ההיא צורתו ויפשיט צורה ער שיהפך לנחש.
והנה המופח היה כהיותו מחח.־ש כזולח אמצעיים אשר חיה דרכו
שיתחדש על המנהג הטכעי .הנה התבאר מזה המאמר שהם יראו שלא
יתכן שיתחדש על ררך המופת אם לא מח שיתכן שית רש על המנהג
הטבעי כאורך הזמן• וכהיוח הענין כן ,והיה מביאר שאי אפשר שישחנד!
על המנהג הטבעי סדר חגועח הגרמים השמי יים ושאר הענינים
הנמצאים כהם ,הוא מבואר שאי אפשר שיפול בכמו אלו הענינים
460
מ ל ח מו ת ה׳
סופח .ובכאן החכאר באיזה סהרבריס יחכן שיהיה מופח /ובאתה טהם
לא יתכן ,והחכאר עם זה שהמופחים כלם הם ברברים השפלים העחידים
במה שהם עהירים ,כי מזה הצר יהיה בהם אפשרוח ס ה.
פרק שלשה עשר
יתבאר בו בסד .יבחן הנביא.
וראוי שנחקור כטה יבחן הנביא ,כי בזה ספק אענז טעם במה
שהשרישו מזה ירטיה לחנניה בן עזור.
ונאמר שכבר החבאר בלי ספק בטה שקרם כי הנביא יבחן בלי םפק
בהנרהו חרוש הנפלאוה טרם בואם ,כי זה מטה שלא יחכן שהשלם
היריעה בו כי אם לנביא .וכן יראה סטה שקרם כשני סזח הספר
שלא השלם ההורעה והשלמה כי אם לנביא ,ולזה יכחן הנביא אם
יטצאו כל רבריו אשר ינירם בנבואה צורקיט .ובזה האופן נורע לישראל
ששמואל היה נביא ,וזהו מה שספר הבהוב וינרל ש מ ו א ל ו יה וה
היה עט ו ולא ה פי ל ט ב ל רבריו אר צ ה :וירע בל יש רא ל מרן
וער ב א ר שבע כי נ א ט ן ש ט ו א ל לנביא ליהזה .כבר ביאר לך כי
הסבה ביריעהם כי נאמן שמואל לנביא לה׳ טפני שלא הפיל טבל
דבריו ארצה .והנה ההבדל בין שחי אלו הבחיטה מבואר ,חח בי בחינה
בהגרת חרוש הנפלאות יורע בה בהנרה אחר לבר שהמגיד הוא נביא,
ואולם זאת הבחינה השנית לא יתאמת שיהיה נביא המגיד כי אם
כהכפל נפלא ושימצאו כל דבריו שיגיד עליהם בנבואה צודקים .ולזאת
הסבה חכיא טשה רכיט עליו השלום ראיה על היותו נכיא מה שהגיר
עליו מהנפלאות ,כי זח מטה שתשלם בו הבחינה בהגרה אחת לבר.
ואולם מקום העיון בזה הוא טרי שיאמר ירמיה שהנביא יבוזן ביעודים
הטובים ולא יבוזן ביעודים הרעים ,ווה שאם אמרנו שהנביא לא
יבחן ביעודים הרעים ,כי חטן ה׳ ונחם על הרעה ,בשיהפך המקבל עניט
באופן שתדבק ההשגחה ,האלהית בו ויסיר ממנו זה הרע ,הנה מה
נאמר ביעודים הטובים ,האם יתכן שיהיה הגעת הטוב ההיא אשר הגיר
עליו לאיש הזה הכרחי ,חנה ־ב^הרבה ממבע האפשר .ועוד שאנחנו
נמצא ביעוד הטוב שאינט מחויב שיגיע ,וזה שכבר ייעד השם יתברך
ליעקב אבינו הנ ה א נ כ י ע מך ו ש מ ר ת י ך ב כ ל א ש ר תלך ,ועם כל וה
ר יה מתירא יעקב מעשיו אחיו ,ואלו היה מחויב שיתאמת הייעור ההוא
הטוב ,לא היה ראוי שיירא יעקב .ונאמר שכבר התבאר במה שקרם
שהרע .שיגיד עלת הנביא יגיר עליו לשמירה שלא ינא ולזה התכלית
הגיע ההודעה בו• ובהיות הענין כן ,הנח ככר יחק שלא יחאטת זה
הייעור ,וזה שבהשתרלוח המקבל לקחת עצות שלא יפול זה המקרה
מ א מ ר ר ח ל ק כ׳ פ ר ק י״נ
461
עליו או בהטים דרכת באופן שח־בק בו חהשנחה האלהיח ,וינעל .זאולם
הטוב בשהיה מסודר שיבא לאיש טה ,הנה לא יחח שלא יגיע ,וזז! כי
הבחירה הושמה באדם לתקן אשר עוותו הסדור אשר טפאח הגרטים
השטימיים .לא לקלקל מה שיסודר ממט מהטוב .ולא הטעא לארם
בחירה על המנהג הטבעי לברוח ^ הטוב להסיר טמנו הטוב אשר
יעד הנביא שיניע לו ,אבל ימצא לו בטבע חריצות על בקשתו ,לזה
יהיה רחוק שיהיה טוב מסודר לארם ולא ע ,)rובזה הצד יחבן שתשלם
מ בחינת הנביא כשלא יגיע ,חה כי אז יתאמת שאינו נביא ,שאם היה
זה הטוב מסודר מצד הגרמים השטימייס ,היה רחוק שלא יניע .ואולם
אם יניע הטוב ההוא ,לא יתאמת מפני זה שהמגיד היה נביא ,כי יתכן
שי׳6זלם זה בקסם או כחלום .והוא מבואר מרברי ירמיה שהוא שם
זאת הבחינה בכאן בזה האופן שככר זכרנו ,רציני שאם לא יניע הטוב
ההוא ,יחיה טחבאר לישראל כי חנניה איעו נביא.
וראוי שחרע שזה הטוב אשר אמרנו שהוא רחוק שימור הוא הטוב
המסודר טהגרטים השטיטיים ,ואולם הטוב המסודר מההשגחה האישית,
הנה ימצא ביעוד בו תנאי ,ולזה לא יחויב שיגיע ,והמעזל שכבר יעדה
התורה לנו טובות רבות אם נלך בדרכיה על צר ההשגחה האי׳ןזית,
והוא מבואר שכאשר לא נלך בדרכיה ,יסורו אלו הטובות ,כמו שאסרה
ההורה ו א ם ל א ח ש מ ע ו לי וגומר .ובזה האופן היה חוזר יעוד הנביא
לישראל ,כסו שאמר ול א יו ס יפ ו בני עולה לעגותו ,כי זה היעוד היה
בהכרח טצר ההשגחות האי׳6זיוח ,כי לא יתכן שישלם זה הטוב תסיר
מצד הטרור אשר מפאת הגרמים השטיטיים ,וזה מבואר לטי שהשתכמז
מעט בטשפטי הככבים ,וזה שהוא בלתי אפשר שלא יקרה מהם בעת
טה מהעתים רע טה .והנה ההשגחה האישית ימצא בה חגאי בהכרח,
כי היא לא תהיה אלא לטי שידבק בשכל הפועל באופן שתדבק בו
זאת ההשגחה .ונן יעוד יעקב היה בהכרח מצר ההשגחה האי׳£זית,
כי לא יתכן שתשלם לו השמירה בכל אשר ילך מפאת הסרור אשר
טהגרמים השםימיים ,ולזה היה ירא יעקב שמא יגרום החטא ותסור
טמנו זאת ההשגחה האישית .ואן ראוי שתקשה מטה שא.רו
רבותינו זכרונם לברכה כל יעוד שיוצא טפי הקב״ה לטובה אפילו על
תנאי לא חזר בו ,וזה שזה המאמר הוא כשלא יהיה התנאי תנאי
בעצמות ,כמו שבארנו וה מענק משה כשאמר לו השם יתברך ועתה
ה נ י ח ה לי ויתר אפי בהם ו אכל ם וא עשה אותך לגוי גדול,
וזה שאין ראוי ש אמץ שיהיה אטח ה נ י ח ה לי תנאי בזה היעוד
הטוב ,ער שאם יתפלל עליהם ,תסור מטנו זאת חטובה ,כי זה סטה
462
מ ל ח מ ו ת ה׳
שאין ראוי שיאמר ,רצוני שיהיה הפועל הטוב מונע ממנו הטוב עיעדו
לו השם יחברך ,אבל היה •בלי ספק חטא מה למשה ,אם לא היה
מהפלל עליהם ,כמ שאמר שמואל ג ם א נ כ י ח לי ל ה לי מ ח ט א
לה׳ מ ח ד ל ל ה תפל ל בעדכם• ובהיוח הענין כן ,אץ הבונה בזה
המאמר אלא שלא ישחרל על הצלחם ולא יפחד שיכלה זרע ישראל,
כי כבר יהיה ממנו גוי גדול ,ולזה לא סר מטנו זה הייעור הטוב בעבור
התפללו על ישראל .והנה הרב המורה החיר זה הספק אשר זכרנו
מבחינת הנביא ביעוד הטוב כשלא יגיע הטוב ההוא שיורה שהיעור
חטוב אינו חוזר ,וכבר יראה מיראח יעקב מעשיו אחיו שיהיה יעוד הטוב
חוזר ,כשאמר בפחיחחו לפירוש המשגה כי היעוד שיהיה בו הנביא
שלוח לזולתו ליעד להם זה היעוד אינו חוזר ,ואולם היעוד הטוב אשר
יעד השם יחברן־ לנביא בעצמו שאינו בו שלוח לזולתו הוא אפשר
שיחיה חוזר .והוא מבואר שזאת הסבה אינה סבה כזה ,כי כבר חשאר
עמה השאלה למה יהיה חוזר היעוד הטוב אשר נאמר לנביא בעצמו,
ולא יהיה חוזר היעוד הטוב אשר היה בו שלוח לזולתו .ועור שהבר מצאנו
יעוד טוב היה הנביא בו שלוח לזולתו ,ולא נתקיים ,והוא אמרו על ישראל
זל א יוסי פו כ ני עולה לענותו ,ולבסוף לכלותו .יכבאן התבאר במה
זה יבחן הנביא ואיך יבחן בו.
פרק ארבעה עשר
גתיר בו קצת ספקות יקר בעני! תגגואד .ורינפ^אות מפגי קצת ספורים באו בהש
בדבר* הנביאים.
וראוי שנחקור בכאן רחחר ספק pinיקרה בענין הנבואה ובענין
הנפלאות במה שסופר מזה ברברי ' הנביאים ואולם הספק שיקרה
מזח בנבואה הוא מה שסופר משמואל שהגיד אחר מותו בנבואה לשאול,
וזה חספק הוא שככר ר aבאר בשני מזה הספר שכבר התחדש הדיר
הפרטי בנבואה ,לא טסני השכל הפועל ,אבל מפני הנביא ,מפני היות
מחשבתו משוטטת בפרטים ההם• ובהיות הענין כן ,איך יתכן שתניע
לנביא הורעה ברבר הפרטי אחר מוחו ,והנה אין לו אז מחשבה תשוטט
בפרטי העולם ,כי כבר נפסדה הנפש ההיולאניח ,ועם זה גם כן הוא
בתכלית ההמנע שחשפע ממנו אחר המוח זאת ההודעה לאיש אחד
טמנו ,וזה מבואר מאד .וכמו זה הספק בעינו יקרה בענין הנפלאות
טענין הטח שהחיה אלישע אהר מותו כאשר שמוהו בקברו ,וזה כי
הפלא הזה ראוי שהיה חדושו על יד נביא ,ולא מצאנו שם איש יתכן
שייוחס לו זה הפלא העצום זולת אלישע ,והנה המאמר כשיתחדש זה
מא»םר ר חלק כ׳ פרק י׳ד
463
הפלא על Tו Tםה היותו בתכלית הזרות ,כי לא יתכן שחדבק הרשגחר.
כו מהשכל הפועל אחר המוח ,כי לא יצטרך אליה ,וזה כי כבר הגיע
לל מה שאפשר שיגיע לו מהטוב והשלמות.
ונאמר שהספק ה רא שון אין החרו ממה שיקשה .וזה שאנחגו לא
נורה שיהיה מה ששמע שאול רבר הגיע לו משמואל בנבואה ,אבל
היחה זאת ההודעה לשאול באופן מאופני הקסם ,וזה כי הקסט יצטרך
לפעולות מה ישלם בהם ההחנוררזח לכח הרמיוני בררך שיקבל כח
עליון ,והנה האוב הוא אחר מהמינים שישלם בו הקסם ,ולזה היה
שישמע קולו נמוך מאר ,באפרו שפל מ או ב קולך ,וזה נם כן סבה
שלא ישמע קולו זולת השואל בו ,כמו שספרו רבותינו וכרונם לברכה
מענינו ,זאם חיה זה אמתות ,היה נשמע הקול לבל העומרים שס ,לא
לשואל בו לבר ,וזה מבואר בנפשו ,והיה זה מאמר שאול באמרו לאשר.
הר.יא קסמי נא לי בא וב ,לפי שזר .הענין הוא מין ממיני הבאת
הקסם במה שיעוררו הבח הרמיוני בפועל ההוא ויררימו שאר כחוח
הנפש באופן שישלם לכח הרמיוני ההתבוררוח מבין שאר בחוח הנפש.
ואולם התר הספק השני הוא ממה שיקשר ..וירמר .שנאמר בר.חרו,
בי במו שימצאו להשגחה אשר מפאת הגרמים השמימיים שני מינים,
המין ה א ת ר שמירח האיש והמץ ה א ח ר שמירח הכלל ,כן ימצאו
להשגחה אשר מצר הרבקות בשבל הפועל שני מינים ,המץ ח א ה ר
שמירח האיש החוא ורימץ ה א ח ר שמירח הכלל המתחרש ממנו
בררך שתהיה ההשגחה בו במה שיחחרש מענינו אחר המות .וכזה
האופן תמצא שכבר יער השם יתברך לאברהם מעגין ההשגחה האלהיח
אשר חמצא לזרעו במה שאמר וגם א ח הגוי אשר יעבורו רן
א נ כ י ,הנה הוריעו ענין המופחיס שחרש להבות את המצרים על צד
ההשגחה האלהיח מפני רבקוח האב הנבחר .לבוה האופן יתכן שיחיה
רבק לאליעזע מההשגחה מה שיסודר ממנו זה הפלא אחר מוחו לבבור
אלישע ,בי אין זה יותר סהתפשט ההשגחה בשמירת קנינל .או אפשר
שיהיה שם מי שחיה ראוי שיד.יר .זח המופת על ידו ,ואם לא סופר.
הנד .והו מה שנראה לנו בחחר אלוי הספקות הנמצאות.
ובכאן גשלם מד שיערנו ^הקור כו בזה הספר .וחיתה השלמתו ב ש ב ע ח ימים לירח » ג ט
של שנת ש מ נ י ם ותשע לפרט האלף השש י ביצירת הע^ס.
י ת ב ר ך וי ת ע ל ה יו צר ה כ ל א ש ר עזרנו ב רו ב ר ה מיו ו ה ס דיו ע ל כ ל
ב ר כ ה ו ת ה ל ר .א מן
fw E W M m H E«® ( a U lK tj
%.
..4Â
<?CHFRS TRA^^^
Fr. Nie»»che Buchdruckfrei (Ctrl a Urek) in Leipiir-