איגרת לקהל מרשילייא, על אצטגנינות ומזל

מילות מפתח: מזל, אצטגנינות, אסטרונומיה, קדמות העולם, חידוש העולם, השגחה פרטית, בחירה חופשית.

מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות.

הגיעה שאלת אלופינו ומיודעינו החכמים המבינים, יודעי דת ודין, הדרים בעיר מרשילי"א [מוטנפשליר?], יגן האל ית' בעדם וירבה חכמתם ויגדיל ויאדיר תורתם, ויצו איתם את הברכה באסמיהם ובכל משלח ידיהם, כחפץ אחיהם ורעיהם המתפלל בעדם, השש והשמח בשלוותם. משה ב"ר מיימון זצ"ל הספרדי .


והיא העידה על טוהר נפשם

ושהם רודפים אחר החוכמות,

ומחפשים בחדרי התבונות,

ורוצים לעלות במעלות הדעות האמיתיות

ולמצוא דברי חפץ וכתוב יושר,

ולהבין הדבר והפשר.

ותהי יד ה' עמם לפתוח כל סתום

וליישר כל עקום, אמן.

הבנתי מזאת השאלה, ואף על פי שענפיה מרובים, וכל אותם שריגים אילן אחד הוא עיקרם, והוא דברי הוברי שמים החוזים בכוכבים. והדבר ידוע כי לא הגיע עדיין לידכם החיבור אשר חיברנו במשפטי התורה, שקראתיו "משנה תורה". שאלו הגיע אליכם, מיד הייתם יודעים דעתי בכל אותם הדברים ששאלתם. שהרי ביארנו כל זה העניין בהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, וכמדומה לי שיגיע לידכם קודם כתב תשובה זו. שכבר פשט באי סקילי"א [=סיציליה] כמו שפשט במזרח ובמערב ובתימן. ועל כל פנים צריך אני להשיב לבאר לכם.

דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים.

הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות.

והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו.

והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים.

וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:

וכן צריכים אתם לידע, שכבר חיברו הטיפשים אלפי ספרים, וכמה אנשים גדולים בשנים – לא בחכמה – איבדו כל ימיהם בלמידת אותם ספרים, ודימו שאותם ההבלים הם חכמות גדולות, ועלה על ליבם שהם חכמים גדולים, מפני שידעו החכמות ההן.

שהדבר שטועים בו רוב העולם, או הכל, מלבד אנשים יחידים, השרידים אשר יי' קורא, הוא דבר שאני מודיע לכם, והוא החולי הגדול והרעה החולה: שכל הדברים שימצאו כתובים בספרים, יעלה על לבו בתחילה שהם אמת. וכל שכן אם יהיו הספרים קדמונים.

ואם התעסקו אנשים רבים באותם ספרים, ונשאו ונתנו בהם, מיד יקפוץ דעתו של נמהר לומר שאלו דברי חכמה. ויאמר בלבו: וכי לשקר עשה עט סופרים, ובחינם נשאו ונתנו אלו באלה הדברים?!


וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם.

ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.

ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו.

דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה, ותחילת לימודי הייתה חכמה שקוראים אותה "גזרת משפטי הכוכבים", כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה, או מה יארע לאיש זה כל ימיו. וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה.

כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי, אשר העתיקו אותו משאר לשונות, עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי עד סוף דעתו.

ומאותם הספרים נתברר לי טעם כל המצות שיעלה על לב כל אדם שאינם דברים שיש להם טעם אלא גזרת הכתוב.

וכבר יש לי חבור גדול בעניין זה בלשון ערבי בראיות ברורות על כל מצווה ומצווה. ולא לכך הוצרכנו עתה, ואני חוזר לעניין שאלתכם.

דעו רבותיי שכל אותם דברים של גזירת הכוכבים, שהם אומרים יארע כך ולא יארע כך, ומולדו של אדם ימשוך אותו שיהיה כך ויארע לו כך ולא יארע לו כך – כל אותם הדברים אינם דברי חכמה כלל וטיפשות הם.

וראיות ברורות יש לי שאין בהן דופי לבטל כל עיקרי אותם הדברים.

ומעולם לא נתעסק בעניין זה, ולא חבר בו ספר אחד מחכמי יון, שהם חכמים ודאי.

ולא חברו אותם החיבורים כולם, ולא עשו אותו הטעות, שקראו אותה 'חכמה', כי אם חכמי הכשדים והכלדיים והמצריים והכנעניים, וזו הייתה אמונתם ודתם באותן הימים.

אבל חכמי יון, והם הפילוסופים שחיברו בחכמות ונתעסקו בכל מיני מדע, מהתלים ושוחקים ומעליבים את אלו הארבע אומות שאמרתי לכם, ועורכים ראיות לבטל כל דבריהם, שורש וענף.

וגם חכמי פרס הכירו והבינו שכל אותן החכמות שעשו הכשדים והכלדיים והמצרים והכנענים הם שקר וכזב.

ואל תדמו בנפשכם שאותם הדברים [שאמרו חכמי הכשדים] אין שום ראיה להם, ולפיכך לא נאמין בהם, אלא ראיות ברורות ונכוחות שאין בהם דופי יש לי לבטל כל אותם דברים. ולא ידבק בהם כי אם פתי שיאמין לכל דבר או מי שירצה לרמות אחרים.

ודעו רבותיי, שהחכמה שהיא חכמה ודאית, היא ידיעת צורת הגלגלים, ומניינם, ומדתם, וסדר הילוכם, וזמן סביבת כל אחד מהם, ונטייתם לצד צפון או לדרום, וסביבתם למזרח או למערב, ומסלול כל כוכב וכוכב ודרכו היאך הוא.

בכל זה וכיוצא בו חברו חכמי יון ופרס והודו חיבורים גדולים, והיא חכמה מפוארת הרבה.

וממנה ייוודע ליקוי המאורות, ומתי ילקו בכל מקום.

וממנה ייוודע מאי זו סיבה ייראה הירח כקשת, והולך וגדל עד שישלים ויחזור ויחסר מעט.

וממנה ייוודע מתי תיראה הלבנה או לא תיראה,

ומאי זה טעם יהיה יום זה ארוך או קצר,

ומאי זה טעם יעלו שני כוכבים כאחד ולא ישקעו כאחד,

ומאי זה טעם יהיה יום זה במקום זה שלוש עשרה שעות, ובמקום אחר חמש עשרה שעות או שש עשרה או עשרים – והוא יום אחד; ובמקום אחר יהיו היום והלילה שווים לעולם, ובמקום אחד יהיה היום כמו חודש או שני חודשים או שלשה חודשים, עד שתמצא שתהיה כל השנה כולה יום אחד: ששה חדשים יום וששה חדשים לילה.

וכמה עניינים המתמיהים ייוודעו מאותה חכמה, והכל אמת בלי ספק.


וזה הוא חשבון תקופות שאמרו חכמי האמת רבותינו ע"ה, שהיא חכמה ובינה לעיני העמים.

אבל אלה הדברים של הוברי השמים הטיפשים אינם כלום. והרי אני מבאר לכם ראשי פרקים מאלה הדברים שהם כבשונו של עולם.

דעו רבותיי, שכל חכמי אומות העולם, והם הפילוסופים שהם בעלי שכל ומדע, הסכימו כולם שיש לעולם מנהיג, והוא מסובב הגלגל, ואין הגלגל סובב מאליו. ויש להם ראיות רבות להביא מופת חותך וראיה ברורה על זה, ובזה לא נחלקו בעלי המדע.

ויש ביניהם מחלוקת גדולה בזה העולם כולו, שהוא הגלגל ומה שבתוכו: רובם אומרים שאינו הווה ונפסד, אלא כך עומד, היה ויהיה לעולם ולעולמי עולמים. והרי הוא כמו שהקב"ה שהוא מסבב אותו מעולם כך היה, זה סובב וזה מסבב, ושניהם יחד לא ימצא זה בלא זה.

ויש מהם אומרים שזה הגלגל הזה ייפסד, והבורא ית' בראו, אבל יש שם דבר אחד מצוי עם הבורא ית' כמו החומר ביד היוצר, ומאותו המצוי עמו הוא עושה כל מה שירצה, פעמים יעשה מקצת אותו החומר שמים, ומקצתו ארץ, ופעמים אם ירצה ייקח אותו המקצת שעשה ממנו שמים ויעשה ממנו דבר אחר. אבל להוציא יש מאין – אי אפשר.

ויש מן הפילוסופים מי שאומר כמו שאמרו הנביאים, שהשם ית' ברא כל הנבראים מאין, ושאין שם עם הבורא דבר אחר אלא זה הנברא שהמציאו. ובזה הדבר היא המחלוקת הגדולה, וזה הוא הדבר שהכירו אברהם אבינו ע"ה. וכבר חיברו בדבר זה אלף ספרים בראיות ברורות שיערוך כל אחד ואחד שיחזיק דבריו.

ועקר התורה התמימה היא, שהבורא ית' לבדו הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלוהים, והוא שברא הכל יש מאין, וכל מי שאינו מודה בדבר זה הוא כופר בעיקר וקיצץ בנטיעות. וכבר חברתי אני חבור גדול בלשון ערב בעניינים אלה, ושם ביארתי הראיות הברורות והמופתים החזקים על מציאות הבורא ית', ושהוא אחד ושאינו גוף וגויה ולא כוח בגוף. ושברתי כל אותן הראיות שאומרים הפילוסופים שהם ראיות שהעולם לא נברא. וגם פרקתי כל הקושיות שהקשו עלינו על שאנו אומרים שהאל ברא הכל יש מאין.

וכל אלו השלוש כיתות של חכמי העולם מקודם ועד עתה, בין אלו שאמרו שאין הגלגל נברא, אלא כך היה ויהיה לעולם; בין אלה שאמרו שהאל בראו מאותו החומר המצוי אצלו תמיד; בין אלה שאמרו כמו שאומרו כל הנביאים שאין שם דבר אחד עומד עם האל ית', אלא הוא לבדו, וכשרצה המציא עולם זה כרצונו מאין – כל אלו השלוש כיתות מסכימים שכל מה שיהיה בזה העולם התחתון מהיות כל נפש חיה וכל אילן וכל מין עשב וכל מחצב ממיני המחצבים -הכל האל עושהו בכוח שיבוא מן הגלגלים והכוכבים. ושכח הבורא צף בתחילה על הגלגלים והכוכבים, ומן הגלגלים והכוכבים יצוף ויתפשט בזה העולם ויהיה כל מה שיהיה. וכשם שאנו אומרים שהשם ית' עושה אותות ומופתים על ידי המלאכים, כך אלו הפילוסופים אומרים שכל אלה הדברים הנעשים בטבעו של עולם תמיד, על ידי הגלגלים והכוכבים הם נעשים. והם אמרו שהגלגלים והכוכבים בעלי נפש ומדע הם.

וכל אלה הדברים הם אמת. וכבר ביארתי בראיות ברורות שכל אלה הדברים אין להם הפסד בדת, ולא עוד אלא שהבנתי דברי חכמים מכל המדרשות, שהם אומרים כמו שאומרים הפילוסופים ואין בין חכמי ישראל והפילוסופים באלו הדברים מחלוקת כלל, כמו שכבר ביארתי באותם הפרקים.

וכל אלו השלוש כיתות של הפילוסופים שאמרו שהכל על ידי הגלגלים והכוכבים ייעשה, יאמרו שזה שיארע לכל אחד ואחד מבני אדם מן המאורעות הוא קרי ואין לו עילה מלמעלה, ולא יועיל בו מולד ולא טבע. ולא שונה אצלם זה האיש שטרפו אריה כשפגע בו, או זה העכבר שטרפו חתול, או זה הזבוב שטרפו העכביש. ולא שונה אצלם זה שנפל עליו גל, והרגו או אבן שנתדלדלה מן ההר ונפלה על אילן ונשבר, או על אבן אחרת ונשברה. כל זה יאמרו אקראי בעלמא. גם אלו בני אדם הנלחמים זה עם זה על מלכות גדולה, כמו עדת כלבים שנלחמים על נבלה. ואין לזה סיבה מן הכוכבים. גם היות זה האיש רש וזה עשיר, זה בעל בנים וזה עקר -יאמרו הפילוסופים שהוא מקרה.


כללו של דבר, יאמרו כי מאורעות כל אחד ואחד, בין מין האדם בין מין הבהמה בין מן המחצבים והאילנות – הכל קרי. אבל היות המינים כולם ודברים הכלולים בכל העולם שאין בו נפש חיה – הכל מכוח הגלגלים והכוכבים שעיקרו מאת השם ית'.

ובזה היא המחלוקת. ואנחנו בעלי התורה האמיתית לא נאמר שמאורעות בני אדם הם קרי, אלא במשפט, כמו שאמרה התורה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" וגו'. ופירש הנביא ואמר "אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". ועל דבר זה הזהירה התורה והעידה ואמרה ואם לא תשמעו לי, ואביא עליכם פורענות ותאמרו שאותן הפורענות אינן ייסורין על חטאתכם, אלא קרי ומאורע כשאר המאורעות שארעו בקרי, אני אוסיף לכם מאותו הקרי. זה הוא שכתוב "אם תלכו עמי קרי… והלכתי עמכם בחמת קרי". וזה הוא עיקר דתנו היא תורת משה רבנו, שכל מאורעות שאירעו בעולם וכל ייסורין שיבואו בדרך מקרה לכלל בני אדם – דין ומשפט הם. וכן אמרו חכמי האמת רבותינו ע"ה "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון".

ודעו רבותיי, שעיקר מעקרי דתנו, וגם הפילוסופים כולם מודים בו, שכל מעשי בני אדם הם מסורים להם, ואין שם לא מושך ולא כופה, אלא אם ירצה האדם יעבוד את יי' תמיד ויהיה חכם יושב בבית המדרש – יעשה. ואם ירצה לילך בעצת רשעים ולרוץ עם הגנבים ולצפון עם הנואפים – יעשה. ואין שם טבע ולא מולד שמושך אותו לאחד מן הדרכים, ולפיכך נצטווה ונאמר לו עשה כך.

וכמה דברים ביארנו בעניינים אלו וכדומים להם בחיבור שיש לנו בלשון ערבי או בפירוש המשנה ובשאר החיבורים. ובכן יש לנו לדעת שאין מאורעות בני אדם כמאורעות הבהמות כמו שאמרו הפילוסופים.

נמצא בדברים אלו שלוש מחלוקות. כיצד? הגע עצמך שראובן זה בורסי ועני ומתו בניו בחייו. וזה שמעון בשם ועשיר ויחיו לו בניו לפניו, ואפשר שיעני שמעון ויחזור בורסי וימותו בניו בחייו, כל זה קרי בעולם ואין שם טבע בעולם ולא כוח מכוכב שגרם לזה האיש שיהיה כך ולזה לא יהיה כך. אלו דברי הפילוסופים.

ודברי מחלוקת השני הוא עניין בעלי גזרת הכוכבים, ששמעתם דבריהם ופשטו הבליהם אצלכם שהם אומרים שאי אפשר שישתנה דבר זה לעולם, ולעולם לא יהיה ראובן אלא בורסי ועני ואין לו בן, שכך נתן לו כוח מזלו בעת לידתו. ולא יהיה שמעון אלא עשיר ובשם ובעל בנים שיחיו לפניו, שכך נתן לו כוח מזלו בעת לידתו.

ואלו שני הדרכים או אלו שני הדברים שקר הם אצלנו בעלי הדת האמתית:

– דברי האצטגנינין שקר, מפני הדעת שכל אותן ההבלים שאמרו כבר ביטלה אותם הדעת הנכונה בראיות ברורות. וגם הם שקר אצלנו מפני קבלת הדת, שאם היה הדבר כן מה הועילה התורה והמצות והתלמוד לזה האיש, וכן כל איש ואיש אין לו כוח לעשות כלום מדעתו, והרי דבר אחר מושך אותו בעל כורחו להיות כך ושלא להיות כך, ומה הועילו הצוויי או הלימוד. נמצאו דברי אלו הטיפשים מבטלים תורת משה רבנו, יתר על שהדעת מבטלת דבריהם בכל אותן הראיות שאומרים הפילוסופים לבטל דברי הכשדיים והכלדיים וחביריהם.

– וגם דברי הפילוסופים שאומרים שדברים אלו קרי, שקר הם אצלנו מפני קבלת הדת.

ודרך האמת שעליה אנו סומכים ובה אנו הולכים הוא, שאנו אומרים שזה ראובן ושמעון אין שם דבר שמושך זה להיות בשם ועשיר וזה להיות בורסי ועני, ואפשר שישתנה הדבר ויהיה הפך כמו שאומר הפילוסוף. אבל הפילוסוף אומר שזה קרי, ואנו אומרים שאין זה קרי אלא דבר זה תלוי ברצון מי שאמר והיה העולם, וכל זה דין ומשפט. ואין אנו יודעים סוף חכמתו של הקב"ה לידע באי זה דין ומשפט גזר על זה להיות כך ועל זה להיות כך, "כי לא כדרכינו דרכיו ולא כמחשבותינו מחשבותיו". אבל חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו, שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותיקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה – ייעשר ויצליח בכל דרכיו, ויראה זרע ויאריך ימים. זה הוא עיקר התורה.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו, אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר, אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא.

ודעתנו עלה מעיקרא היא, שכל דברי החוזים בכוכבים שקר הם אצל כל בעלי מדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מחכמי האמת רבותינו ע"ה בתלמוד ובמשנה ובמדרשות, שדבריהם מראים שבעת תולדות של אדם גרמו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם, שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפירכי ואשינויי. וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהן, וינער כפיו מהן ויתלה בדברי יחיד מן החכמים ע"ה, שאפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה, או שיש באותם הדברים רמז, או אמרם לפי שעה ומעשה שהיה.

הלא תראו שהרי כמה פסוקים מן התורה אינן כפשוטן. ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו, תרגמו המתרגם עניין שהדעת סובלת אותו. ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו כי העיניים הם לפנים לא לאחור. וכבר הגדתי לכם את לבי בדברי.

ועל עסקי המשיח אשר זכרתם שהגיעו לכם דברים משמי, לא היה כך המעשה כמו ששמעתם, ולא במזרח היה. אלא בארץ תימן עמד איש אחד, יש לדבר זה עשרים ושנים שנה, ואמר שהוא שלוחו של משיח מישר דרך לפני ביאתו, ואמר להם כי המלך המשיח הוא יתגלה בארץ תימן. ונתקבצו אנשים רבים, יהודים וערביים עמו, והיה מסבב בהרים והיה מטעה אותם ואומר להם תמיד בואו עמי ונצא לקראת המשיח, כי הוא שלחני אליכם לישר דרך לפניו. וכתבו אלי אחינו שבארץ תימן כתב גדול, והודיעו לי משפטו ודרכו וחידושיו שחדש להם בתפילות, ומה היה אומר להם, ואמרו לי שכבר ראו מנפלאותיו כך וכך ושאלו לי על זה. והבנתי כל הדברים, והכרתי מתוך דברי כתבם שאותו האיש העני חסר דעת, אבל היה ירא שמים ואין בו חכמה כלל, וכל מה שאומרים שעשה או נראה על ידו – הכל שקר וכזב.

ופחדתי על היהודים משם וחברתי להם כמו שלשה קונדרסים בעניין מלך המשיח וסימניו וסימני הזמן שיתראה בו, והזהרתי אותם שיזהירו זה האיש שמא יאבד הוא ויאבד הקהילות. כללו של דבר, לאחר שנה נתפש וברחו ממנו כל הנלווים אליו, ויאמר לו מלך אחד ממלכי הערביים אחד שתפשו מה זאת עשית? אמר לו אדוני המלך אמת אני אומר, כי בדבר יי' עשיתי. אמר לו המלך מה המופת שלך? ענה ואמר לו אדוני המלך חתוך ראשי, ואחר כן אני אחיה ואקום ואחיה כבראשונה. אמר לו המלך אין לך מופת גדול מזה, ואם הוא כך אני וכל העולם נאמין בודאי שדבריך כולם אמיתיים וטובים ונכוחים, ושקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. מיד גזר המלך וצווה ואמר קחו לי חרב, ויביאו את החרב לפני המלך. וצווה וחתכו את ראשו, ונהרג אותו העני, תהא מיתתו כפרה עליו ועל כל ישראל, ונענשו היהודים ברוב המקומות ממון גדול. ועד עתה יש שם חסרי דעת אומרים עתה יחיה ויעמוד מקברו, כך היו הדברים.

ואם שמעתם שהגיע כתבי לפא"ס, שמא אותם הדברים ששלחתי בארץ תימן הועתקו והגיעו לפא"ס. וכבר אמרתי לכם שכל דקדוקי השאלות שלכם בעניין זה כלם שריגי אילן אחד הם, ואני אצווה לכם בדעתי גודו אילנא וקציצו ענפוהי ונטעו עץ הדעת הטוב ואכלו מפריו וטובו, ושלחו ידיכם וקחו גם מעץ החיים ואכלו ותחיו לעולם.

הש"י ברחמיו יזכנו ויזכה אתכם לאכול מפריו ולשבוע מטובו עד אשר נחיה לעולם אמן כן יאמר יי'. כרצונכם ותאוותכם ורצון וחזק נאמן ואהבתכם אחיכם החותם שנית.

משה ב"ר מיימון הספרדי