![]() ![]() |
הבושת
|
|
ב"הלכות תשובה" הרמב"ם מסכם את דרכי התשובה ואת המצוות ![]() הכלולות בה. מצוות תשובה כוללת וידוי, עונש וקרבן. אך בזמן הזה, שאין קרבנות ואף אין בית דין המעניש, התשובה מכפרת על כל העברות. הרמב"ם מסביר בדבריו מהי תשובה שלמה, שהעושה אותה – כל עוונותיו נמחלים, מה המיוחד בעשרת ימי תשובה ומדוע הם מתאימים לתשובה, ומה הם הדברים המעכבים אדם מלעשות .הבושת |
|
|
הבושת תוכלהמ ,ם"במר |
|
יודיו תווצמ |
|
כל מצוות שבתורה, בין "עשה" בין "לא תעשה", אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו – חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא. שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתוודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה) – זה וידוי דברים. וידוי זה מצוות "עשה". כיצד מתוודים? אומר: "אנא השם, חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאים קרבנותיהם על שגגתם או על זדונם, אין |
|
חלתשמה ריעש |
|
שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כוהן גדול מתוודה עליו על לשון כל ריעש .(זט ארקיו) "לארשי ינב תונווע לכ תא וילע הדוותהו" :רמאנש .לארשי המשתלח מכפר על כל עברות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו, הכול מתכפר בשעיר המשתלח – .הבושת השעש יאנתב אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ומה הן הקלות ומה |
|
כפרה בזמן הזה |
|
בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העברות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירים לו שום דבר מרשעו, שנאמר: "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל לג). ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז). |
|
זמן כפרה על עברות שונות |
|
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכול, ועצמו של יום הכיפורים מכפר, יש עברות שהן מתכפרות לשעתן, ויש עברות שאינן מתכפרות אלא לאחר זמן. כיצד? עבר אדם על מצוות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלים לו; ובאלו נאמר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" וגו' (ירמיה ג). עבר על מצוות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר; ובאלו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז). עבר על כריתות ומיתות בין דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורים הבאים עליו גומרים לו הכפרה… ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו ייסורים; ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם" (תהלים פט). במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם, |
|
הרומג הבושת |
|
שריפו ,ותושעל ודיב רשפאו ,וב רבעש רבד ודיל אבש הז ?הרומג הבושת איה וזיא ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח. כיצד? הרי שבא על אישה בעברה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו לה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר – זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראך בימי בחורותיך" (קהלת יב). ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על אלש ובלב רומגיו ,ותבשחממ וריסיו ,ואטח אטוחה בוזעיש אוה ?הבושתה איה המו |
|
הבושת אלב יודיו |
|
כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב [החטא], הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועילה לו עד שישליך השרץ. וכן הוא אומר "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח). וצריך לפרט את החטא, שנאמר "אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב" (שמות לב). |
|
הבושת יכרד |
|
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כאומר: "אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים". ומשנה מעשיו כולם לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח. ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עברות שבינו לבין חברו במה דברים אמורים? בעברות שבין אדם לחברו. אבל בעברות שבין אדם למקום |
|
הבושת ימי תרשעב הבושת |
|
אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד. שנאמר "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל ציבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקים בלב שלם – הם נענים, שנאמר "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד). יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה תורבע .יודיווה רקיע אוהו ,"ונאטח (ונלוכ) ונחנא לבא" לארשי לכ וב וגהנש יודיווה |
|
בין אדם לחברו |
|
אין התשובה ויום הכיפורים מכפרים אלא על עברות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן. אבל עברות שבין אדם לחברו, כגון החובל את חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולרצות אותו עד שימחול לו. לא רצה חברו למחול לו, מביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו, ופוגעים בו אסור לאדם להיות אכזרי ולא להתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה החוטא לחברו ומת חברו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על |
|
דברים המעכבים את התשובה |
|
ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה. ארבעה מהם עוון גדול, והעושה אחד מהם אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה, לפי גודל חטאו. ואלו הם: א) המחטיא את הרבים, ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצווה. ב) המטה את חברו מדרך טובה לרעה, כגון מסית ומדיח. החימ וליא ,ותושרב ונבו ליאוה .ודיב החומ וניאו הער תוברתל אצוי ונב האורה (ג ד) האומר "אחטא ואשוב", ובכלל זה האומר "אחטא ויום הכיפורים מכפר". ומהם חמישה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהם. ואלו הם: א) הפורש מן הציבור; לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהם ואינו זוכה עמהם ב) החולק על דברי חכמים; לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהם ואינו יודע דרכי ג) המלעיג על המצוות; שכיוון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן. ואם לא ד) המבזה רבותיו; שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי. ובזמן שנטרד לא יימצא לו ה) השונא את התוכחות; שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחה גורמת לתשובה. לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן, וירא שמים מנעוריו, ומהם חמישה דברים שהעושה אותם אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם א) המקלל את הרבים; ולא קילל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. ב) החולק עם גנב; לפי שאינו יודע גנבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב מרבים ומביא ג) המוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה; לאחר זמן כשיעשה תשובה ד) האוכל שור עניים ויתומים ואלמנות. אלו בני אדם אומללים הם, ואינם ידועים ה) המקבל שוחד להטות דין; אינו יודע עד היכן הגיעה הטיה זו וכמה היא כוחה כדי
ומהם חמישה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם, לפי שהם דברים קלים אלש המדמ אוהו .אוה לזג קבא הזש ,הילעבל תקפסמ הניאש הדועסמ לכואה (א ב) המשתמש בעבוטו של עני. שהעבוט של עני אינו אלא כגון קרדום ומחרשה, ג) המסתכל בעריות. מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר "וכי בעלתי או ד) המתכבד בקלון חברו. אומר בלבו שאינו חטא, לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע ה) החושד בכשרים. אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר: "מה עשיתי לו, וכי יש ומהם חמישה דברים העושה אותם יימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהם. וכבר ביארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהם תמיד, קל וחומר לבעל |
יום הכיפורים
|
|
המצווה הכתובה בתורה ביחס ליום הכיפורים היא "ועיניתם את ![]() נפשותיכם". ספר החינוך מסביר מה כולל הביטוי "עינוי" וכיצד לומדים ממנו את חמשת העינויים של יום הכיפורים. כמו כן מסביר בעל ספר החינוך את הקשר שבין עינויים אלה לבין הכפרה שיום הכיפורים מכפר על החטאים. לעניין הדינים המיוחדים של יום הכיפורים, בעל ספר החינוך מסביר את המידות |
|
|
ספר החינוך שיג: מצוות תענית ביום עשירי בתשרי |
|
מצווה לצום ביום העשירי בתשרי, והוא הנקרא "יום הכיפורים", שנאמר "אך בעשור לחודש… ועיניתם את נפשותיכם". ובא הפירוש בספרא: עינוי שהוא איבוד נפש. ואיזהו? זה אכילה ושתייה. וכן פירשו זיכרונם לברכה בגמרא (יומא עד, ע"ב). ועוד .הטימה שימשתבו לדנסה תליענב ,הכיסב ,הציחרב רוסא אוהש ,וילע הלבקה האב ולשון ספרא: מניין שיום הכיפורים אסור ברחיצה ובסיכה [ובנעילת הסנדל] ובתשמיש המיטה? תלמוד לומר "שבת שבתון". כלומר, כי כפל השביתה יורה על שביתה מהעסקים האלה ושביתה ממזון הגוף. |
|
הווצמה ישרושמ |
|
שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים על שוח תואנה רתיו התשמהו לכאמהש יפל ,וב תונעתהל וניווטצנ .הבושתה ידי המישוש יעוררו החומר להימשך אחר התאווה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת, שהיא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי לעבד ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנים את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה. על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנעה מסך התאוות. |
|
הווצמה ינידמ |
|
מה שאמרו זיכרונם לברכה (יומא פ, ע"ב), ששיעור האכילה ביום הכיפורים לחייב עליה דאורייתא מאכלים הראויים – היא ככותבת הגסה (תמרה גדולה). והטעם שנשתנה שיעור האכילה ביום הכיפורים משיעור שאר אכילת איסורים שבתורה, שהם בכזית, מפני שהתורה אסרה האכילה באותו היום בלשון "עינוי", ולא נאמר עליה "לא תאכלו" כמו בשאר איסורים. ופירשו חכמים, שקיבלו הדברים מאשר קדמו להם, ש"אכילה" נקראת ב"כזית"; אבל "עינוי" הוא באדם כל זמן שלא אכל עד "ככותבת", שאין דעת בן אדם מתיישבת בפחות. ושיעור "כותבת" הוא יותר מגרוגרת (תאנה יבשה) ופחות מכביצה, ופחות משלושה (נוסח אחר: משני) זיתים גם כן, ששלושה (נ"א: ששני) זיתים הם כביצה. וכן מה שאמרו (יומא ח, ב) ששיעור השתייה היא מלוא לוגמיו של אדם, שהוא כביצה, שכבר שיערו כי ביצה מחזיקה מלוא לוגמיו של אדם, ובפחות מכן – אין בו איסור כרת אלא דינו כחצי שיעור. ולפיכך, מי שהוא חולה, אף על פי שאין בו סכנה גמורה, אם יהיה חלוש הרבה – ראוי להאכילו ולהשקותו מעט מכשיעור שאמרנו, ונותנים רווח בין אכילה ושתייה של פעם אחת לפעם אחרת כדי שיעור אכילת פרס, שהן שלוש ביצים – כדעת רוב המפרשים – כדי שלא יצטרפו האכילות ותהיה נחשבת כאכילה אחת ושיעור אחד. אבל בין האכילה והשתייה אין צריך להפסיק, שאין מצטרפים אכילה ושתייה לעניין זה. ושיעור שבין שתייה לשתייה – כדי שתיית רביעית. ומותר לשקול ולשער דברים אלה ביום הכיפורים לעת הצורך. ומוטב נחוש ונרחיק שלא לאכול שיעור, ולא נחוש לאיסור המשקל שהוא מדרבנן. וכן מעניין המצווה מה שאמרו זיכרונם לברכה (יומא עז, ב): כי אלו העינויים שהם ודין חולה שיש בו סכנה, שמאכילים אותו על פי רופא בקי או על פי עצמו ואפילו ודין קטנים, בין תינוק בין תינוקת, מאיזה זמן מענים אותם כל היום מדרבנן? וכן ויתר פרטי מצווה זו מבוארים במסכת יומא. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות. והעובר על זה ואכל ביום הכיפורים |
![]() |
|
דיני יום הכיפורים – ספר התודעה |
|
תקספמה הדועס |
|
אחרי תפילת המנחה אוכלים סעודה המפסקת. ואין לה זמן קבוע, רק צריך שיגמור אותה בעוד יום, היינו לפני שקיעת החמה, לפי שצריך להוסיף מחול על הקודש. ותוספת זו אין לה שיעור מן התורה, אך כבר נהגו להפסיק מאכילה לא פחות מחצי שעה לפני שקיעת החמה, כדי שתהא שהות לברך ברכת המזון בכוונה ולהגיע לבית הכנסת לפני אמירת "כל נדרי", שמתחילים בה לפני שקיעת החמה. יש נוהגים לבצוע על שתי כיכרות בסעודה זו. ונוהגים שלא לאכול בסעודה זו דגים. |
|
חמישה עינויים |
|
יום הכיפורים אסור לא רק באכילה ובשתייה, אלא גם בשאר מיני הנאה ותענוג. ולכן אסור להתרחץ, ואפילו בצונן וברחיצה מועטת. ואסור לנעול נעלי עור, ונעליים של לבד או של גומי מותר. וחכמים מנו חמישה עינויים ביום הכיפורים: עינוי מאכילה ומשתייה, עינוי מסיכת הגוף ומרחיצה, עינוי מנעילת סנדל ומכל נעל של עור, ופרישה מן האישה. וחמישה עינויים הם כנגד חמישה חומשי תורה, כדי לקבלם עליו ולקבל עול המצוות |
|
"ירדנ לכ" |
|
קודם שקיעת החמה פותחים את ארון הקודש, ושניים מחשובי הקהל מוציאים שני ספרי תורה ומשאירים את הארון פתוח, ומקיפים את הבימה ואומרים בקול רם את הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". וכל הקהל עונים אחריהם, ומחבקים ומנשקים ספרי התורה בשמחה ובהתלהבות כתינוקות המתרפקים על אמם הורתם. גמרו את ההקפה, ניגשים השניים אל שליח הציבור ונשארים עומדים לידו וספרי התורה בידיהם, עד שגומרים כל סדר "כל נדרי" לפני "ברכו". |
|
סדר וידוי ביום הכיפורים |
|
הווידוי בפה על החטא הוא מעיקרי התשובה, כמו שנאמר: "והתוודו את חטאתם" (במדבר ה), ואומר: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח). וצריך לפרט את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ועשו להם אלוהי זהב" (שמות לב); לפיכך חייבים להתוודות ביום הכיפורים. ואין הווידוי מועיל אלא כשגמר בלבו לעזוב החטא. שאם התוודה ולא גמר בלבו, הרי ומנהגנו לומר ביוהכ"פ עשר פעמים וידוי, וזה סדרן: בערבית, בשחרית, במוסף |
|
קריאה בתורה ביום הכיפורים |
|
מיוחדת היא הקריאה בתורה שתיקנו חכמים ליום הכיפורים, ואינה דומה לקריאה של שאר הרגלים והמועדים: בכל המועדים עולים לתורה חמישה קרואים בלבד, וביום הכיפורים – שישה קרואים. בכל המועדים אין קריאה במנחה, וביום הכיפורים קוראים גם במנחה – כמו בשבת – שלושה קרואים. בשחרית מוציאים שני ספרי תורה, ובשעת הוצאת הספרים אומרים י"ג מידות, כך אמרו חכמים: באחד בניסן מתו שני בני אהרן. ולמה הוא מזכיר מיתתם ביום למנחה מוציאים ספר אחד וקוראים בו שלושה אנשים בסדר "אחרי מות" שהתחילו |
|
חמש תפילות ביום הכיפורים |
|
חמש תפילות מתפללים ביום הכיפורים: ערבית, שחרית ומנחה, הקבועות בכל יום; מוסף, שנקבעה לכל שבת, חג ומועד, כנגד המוספים שהקריבו במקדש; ותפילה חמישית לכבוד קדושת היום המיוחד הזה, שאין מתפללים אותה בזמן הזה אלא ביום הכיפורים בלבד, ונקראת "נעילה", לפי שזמנה סמוך לצאת היום, שאז שערי רחמים עומדים להינעל, ונתקנה כדי לעורר רחמים בזמן נעילת שערים. והואיל ותפילת נעילה נאמרת בשעת גמר החתימה, מתחזקים בה ביותר לאומרה ותיקנו להוסיף בתפילה זו "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים", וכן |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]()
|









