פרקים בהלכות אישותעי-פי התימוד
571
כפי שלפעמים תדירות קרובי המשפחה של הבעל והאשה גורמיםלידי
קטטה ולידי פרוד-הדעות בין הזוג ,יכול הבעל לאמר :אין רצוני ,שאחיותיך
וקרוביך יבואו אצלי .)1אבל אין הוא יכול לכופה ,שלא תלך לבית אביה
ולבני משפחתה לפחות אחת לחדש" ,שהרי אינה בבית-הסהר עד שלא
תצא ולא תבוא" .)2כנגד-זה יכולה האשה גם-כן לאמר :אין רצוני ,שקרוביך
ובני משפחתך יבואו אצלי ,כשהם מרגילים עמו; קטטה.)3
ח.
מזכה לאשתו בשמו ובמדרגת יחוסו .למשל ,בהן שנשא
י
ע
ב
ה
א
י
ה
למדרגת
ה
כ
ו
ז
ו
ה
נ
ה
כ
ה
ל
ו
ע
ת
ישראלי
ת
ו
נ
ת
מ
ב
ו
מ
ע
ה
נ
ס
כ
ל
כ
ב
ו
עליותיו
,
ו
ת
ו
מ
הבעל,
של
ה
ל
ו
ל
י
פ
א
ם
י
נ
ב
ש
י
ש
כ
לאחר
ממנו .)4ולהפך ,אין האשה
יורדת עמו ואינה לפסידה את מדרגתה על-ידי הנשואין .למשל ,בת כהנת
שנשאת לישראל פוטרת את ולדה מפדיון בכור ,)5מפני שלא פקע ממנה
יחוס הכהנה משנשאת לישראל .כיוצא בו אם הזרה לבית אביה לאחר
מות בעלה ישהאל או לאחר גרושין היא אוכלת בתרומה האסורה לזרים.)6
לפעמים ,אדרבה ,האשה מזכה במדרגת יחוסה את בעלה ,כגון בעל ישראל
אוכל בתרומה על*ידי אשתו וגם נוטל מתנות כהנה בזכות אשתו.)7
בנשואין שבין מדרגות שונות ,כגון בן-חורין שנשא שפחה אין הבן"
חורין מאבד את זכותו ואין הוא יורד למדרגות עבדות ,אלא ,אדרבה,
השפחה יוצאת על-ידי-כך להרות ונעשית בת-חורין .)8אמנם ההשתחררות
באה על-ידי עצם מעשה הנשואין ,שהוא סמן של השתחררותן אף-על-פי-כן
עובדה היא שאין העבד מוריד את הבן-חורין ,אלא שבן-חורין מעלה את
העבד .בכלל על-ידי נשואין שבין משפחות מןהסות ומשפחות פסולית אין
המוחס נפגם על-ידי הפסול .למשל ,כהן שנשא פסולה לא אבד בשביל
זה יהוס כהיותו לעולם.)9
פרק ב
הירס הנדוניה
המנהג יתת לבת לנשואיה נדוניה יש לו יסוד מוסרי בחיי
המשפחתן
ס כתובות ,עיבו שו-ע ,סמן
)9לשון הרמב"ם ,פי"ג בה"א ,הי"א.
)3שם ,רמשם ושו"ע.
)4יבמות ,ס"ט.
ע"ד ,טעי.
)5בכורות ,ש"ז..
)6ויקרא ,ב"ב,י"ג.
י
) ב ו קל"ז.
ש יו"ד ,סמן רמ"ז ,סעיף ס"ט.ועין
ק אה"ע ,סמן ו ,סעיף תג.
אקע ,סמן ד.
בדבר שם-מזבחה של הבעל .והאשה
לא היתה שאשה
11
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב צעיר
272
המטיל חובה על האב ליחד לבתו בחייו
בתורת ירשה לאחר מותו; במקום שהבנותיש להןדין ירשה ,כגוןונדיבי רוסיה,
נוסדה נתינת נדוניה לבת בין הבנים מלכתסלה על תורת הירשה ,באפן ששעור
הנדוניה שהבת נוטלת צריך להיות במדה של חלק הירשה שמגיע לה על-
פי דין -ובכל-אפן לא יותר מכפי שהיתה נוטלת בירשתה לאחר מותו.)1
במקום שהבת לא היתה יורשת נחלה ,כגון בדיני רומא ,שמשה הנדוניה
אמצעי טוב ביותר כדי למלא על-ידי-זה את רצונו הטבעי וחובו המוסרי
של האב ביחס לבתו להנאותה מנכסיו ורכושו.)2
,
ה
ש
ר
י
בדינינו ,שאין הבת יורשת נחלה בתורת
התפתח
גם-כן
הנדוניה בתור חובה מוסרית טבעית ,שאינה יודעת נבולים של חקים והגבלות
משפטיות .רשמים מן המנהג ,שהאב נותן לבתו לנשואיה חלק מנכסיו בתורת
מתנה ,יש למצא בתקופה הקדומה של ההיסטוריה הישראלית .)3אלא שהחק
הקדום ,שהיה אוסר העגרת נחלה משבט לשבט ,היה מונע בשביל התפתחות
הנדוניה .שהרי על-ידה נגרמה הסבת נחלהן וכשהיתה הבת לפעמים יורשת
נהלה ,היתה "כרחת להנשא למשפחת מטה אביה או שהבעל היה נספח
למשפחת אשתו לפי דעת יש-אומרים .)4מטעם זה לא היתה הבת יכולה
לטוי בנדוניה אלא או מעות מזמן או מטלטלים :הראשון היה יקר-
המציאות ,והשני לא היתה לו חשיבות גדולה בשעה שפל רכושו של אדם
לא נצטמצם אלא בקרקעות ,בזמן שהעם ישב שאיש תחת גפנו ותחת תאנתו=
בזמן בית שני ,כשלחלוקת השבטים לא היה כבר כל זכר ,שוב לא
היה כל מעצור להתפתחות בנדוניהן ולא עוד ,אלא שמנהג זה נתחזק בתור
עובה קבועה כאחת מתקנות הסופרים .)5תקנה זו נחלשה על-ידי תקנה
תחרת ,המזחסת לסופרים ,שהבעל יורש את אשתו :)6על-ידי ירשת הבעל
אותו החלק מנכסיו שהיה נותן לה
ישג
—-בעלה .ואמרו:
משפחת-
עולה לפני הקדמונים .ובספרי-היוחסין אנו ממאים ,שהאשה מתיחסת
חקי העמים האשה מתיחסת על בעלה,
אב קרויה משפחה ואין משפחת-אם קרויה משפ
במקצתחה.כלפויבכי
זכות האשה .ועין Roguin, Nom de 18
חוץ מדיני צרפת ,שגוטים בעניו זה
עי
femme ,5 125
)1בדיני רוסיה אין הבת נוטית בנדוגיתה יותר מחלק הי"ד בנכסים דלא נידי
הח' מנכסי דגידי .כשיש לה אחים ,הינו -ממש כחיק יישתה.
וחלק
האב ,ומזה יש
למי רצונו
)2ועור הנדוניה לא היה מגבל ברומא ,אלא
לדין ,אדרבה ,שאין הנדוניה באה אצלם בתורת ירשה .נחלקו דיני רומא ,אם הבטחת נדוניה
חשובה חובה ,שאין האב יכול לחזור בו שוב ,או לא .עקר תביית הנדוניה ברומא היה כדי
הוצאות הבית ( oner~ matrimonilאותו הטעם שבגמרא:
ריווח ביתא4)-
להקליש הבע
האשה
י רומא הסוברים ,שלא המזונות של האשה עקר כאן" ,לא
מצבה
י
אולם ודינ
בבית וערצה ,שעי-ידי-זה ותשתתף בתפוסת הבית יהיה מצבהבכלייותר גדרך-כביץ
(בהערה .(Wlnd~cheid, Pand. ,111,%442
)3שופטים ,ט.
)4במדבר ,ל"ו ,י 1עזרא ,ג .ועין נונק.59 ,
)5כתובות ,ניבו ממכ"ם ,פ'כ מה"א ,היא.
רמג"ם ,פי"ג מה'א ,החב.
היי
עי
"
שי
_משום
שי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות איתות ע-5פי התלמוד
ימנע האב מלפזר
הרבה נדוניה לבתו ,מכיון שלאחר מותהיא
.
הנדוניה לא לאביה ואף לא לבניה יורשיה האמתיים ,אלא יבעלה
יאחר מות האשה איש זר .ואף-על-פי שהבנים יורשים את אביהם
518
תשוב
שנעשה
לאחר
מותו ,אבל בהיות שהיה נהוג אצלם לקחת הרבה נשים ,לא היה אפוא לפי-
הדין שום יפוי-כח ליורשי אשה שהכניסה הרבה נדוניא על יורשי אשה
אחרת שלא הכניסה כלום; ?לס לקחו הלק כחלק ונמצאת הנדוניה עוברת
סוף-סוף לזרים .כדי למנוע בעד הקול הזה עמדו ותקנו תקנה אחרת
.יחודה של תקנה זו הוא ,שהנכסים
הנקראת וכתובת בנין דכרין*י)
שהכניסה האשה לבעלה בנדוניתה עוברים בירשה לאחר מותה של האשה
לבניו שנולדו לו ממנה ולא לשאר בניו שיש לו מאשה אחרת -באפן שאין
הבעל נעשה אלא אפיטרופוס על נכסי אשתו שמתה בחייו ואין הוא יורשה
אלא בכח ,אבל בפעל בניה הם היורשים של נכסי אמם .תקנה ור ,שבאה
במדה ידועה להחליש את יךשת הבעל ,באה מצד אחר לחזק את מנהג
הנדוניה ,שהרי זה בזה תלוי :מכיון שהנכסים חוזרים ליורשי האשה ,שוב
אין חשש לתת נדוניה לבעל .בהמשך הזמן קצבו חכמים קצבה ידועה
לשעור הנדוניה והיא ועישור נכמין" .)2קצבה זו היתה נחשבת לחובה על
האב וגם על האחים כשמת האב ואפילו כשהנכסים מועטים ואין להם לאחים
בירשתם כלום .באפן זה נעשתה ".רנסת" הבת ביעל גדולה מירשת הבנים,
והבת ,אף-על-פי שלהלכה אינה בתורת יךשה ,נעשית למעשה יורשת .אמנם
בתקופת האמוראים לא נמנעו חכמים מלמחות נגד תקנה זו הבאה לעקור
דין תורת משה ;)3אבל דבריהם ,שהיו דעות יחידים ,לאהיו נשמעים :הלכות
ההיים גברו על הלכות הכסור.:,
כשהשיא האב בת בהייו ,יכולים בתי-הדין להגבות מן היורשים
ליתומה אחר מות אביה לנדוניתה כשעיר שנוזן לבנותיו בחייו ,אפילו יותר
מ.עישורנכסין"; ואםאינוידוצ כמה נתן ,אומדים בית-דין דעת האב וטבעו,
או שפוסקים לה עישורנכסיך .)4אף עני שבישראל היה פוסקנדוניה לבתיו
וגבאי צדקה נף הם היו פוסקים לא פחות מחמשים 111לבתולה.
פסיקת הנדוניה לחה יפה בהבטחת דברים בעלמא ואינה צריכה שטר,
שהם הם הדברים הנקנים באמירה .)5אולם נהגו בעולם לכתוב שטרות
מוחדים לזה ,שנקראים ושטרי פסיקתא" ,ובזמן הגאונים היוקוראים לנדוניה
בסתם *שסיקתא' -על-שום הסכום שפוסק אבי הכלה לתת לחתן ,שעל-פי-
ו) משגה בגיגית ,פ"ד ,מ"י.
א גמרא שם ,ס"ת ,ממגיש ,ריב
)3גמרא כתובות ,שם.
גרמב"ם ,שם ,פ-כ ,שרע ,סמן קי"ג.
א 09גגמרא ,ס-חי
ט הוא מאמר רב גידל אפר רב* :כמה אתה נותן יבנך כך וכך ,כמה אתה נותן
עגתך כך וכך* ,מדו וקדשו -הן הן הדגריפ הנקניט באמירה" וכתובות ,ק"ת).
Jmaש"ג; *ע"י ,קייג ,ט-א.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
274י
רב צעיר
רב היה אבי הכלה פוסק לבתו ,אולם לפעמים היתה
עצמה ולפסיקתה יש יותר כח.)1
הכג,ק
פוסקת על
עד-כמה פסיקת נדוניה נשתרשה בעם כחובה גמורה יש לראות מן
י גזר ות בסוף זמן הבית" ,שהפוסק מעות לחתנו ופשט לו את
ההלכה שלדינ
הרגל ,תשב עד שתלבין ראשה; אדמון אומר יכולה היא שתאמר לו :או
כנוס או פטדר" .)2לכשנשים לב לזה שבדיני ישראל יש לארוסין כח של
נישואין כמעט ,באפן שאין ארוסה יוצאת אלא בגט כאשת-איש ,נוכל להבין
כמה קשה היא הלכה זו ועד-כמה פסיקת נדוניה היתה הכרחית לכל אב,
אי-אפשר לנו להבין את דצת החכמים ,המעמדת על מדת הדין הקשה
"זה ,אלא כתולדה הכרהית מסבת תנאי ההיים שבנמן הדלדול של החרבן:
כשהיו ישראל שרזים בשלוה על אדמתם ועמדו על הקרקע ,אי-אפשר היתה
לה להשקפה כזו שתהי נשרשת בעם .עם החי על אדמתו רגיל להביט על
כניסת אשה כעל רכישת כא פועל בבית ,הבא להעשיר את תפוסת הבית
ולהעדיף את כלכלתו .ההשקפה השולטת אצל האכר היא ,אדרבה ,שהאיש
סיב נדוניה לאשתו .ובאמת כך היה הדבר נהוג והולך אצל הקדמ41י9
שבאמות ,ומזה נשתלשל ובא מנהג ה"מהר" אצל כל האמות כשצל
ויהודים כתמונות שונות .)3אולם בזמן שהחיים הכלכליים התחילו להדלדל
על-ידי המלחמות התכופות ופזור-הכחות ,והעמידה על הקיקע נתרופפה
בעקבות ההגירה מן הארץ והבריחה מחרב אויב ,והמסחר ומשא-ומתן הלך
ונתפשט ודחק את עבודת האדמה- ,היה הבעל לכרח לבקש לו חזוק
מן הממון שהיתה האשה מכנסת לו בנדוניתה ,עד שהגיעו לידי מדת דין
קשה כזה של דיני גזרות.
בתקופת האמוראים,
ו
י
ה
ש
כ
ם
י
ב
ש
ו
י
ל
א
ר
ש
י
ב
ו
ש
בשלוה על נהרות
נבל ואגפיה ,התחילו החכמים להרהר אחרי מדת דינם הקשה של דיני
גזרות .לפי דעת אחת בברייתא ,שהובאה בגמרא ,לא נחלקו אדמון וחכמים
על האב שפסק ,שיכולה היא שתאמר :אבא פסק עלי ,עכשו מה עלי
לעשות? על מה נחלקו -על שפסקה היא על עצמה ,ואף בזו אומר אדמון,
שיכולה היא שתאמר לו :או כנוס או פטור .והלכה כאדמון .)4בירושלמי
בקשו גם-כן לצמצם את המחלקת הזאת על נשואין שניים ,אבל בנשואין
ראשונים לא אמרו .)5הכמי ספרד ובראשם הרמב"ם מסכימים לנוסחת
)1כנראה מדבר -ארמון ,שאם אבים פסק עליה ,יכוי
ח 9ףח שתאמר :אחא פסק
עלי ,עכשו מה עלי לעשות? -ומשמע ,שאם היא בעצמה פסקה ,הדין עם החתן .בדיני רומא
לא היתה התחיבות הגווניה מוטית ביחוד אלא על הבת גופה והיא מצדה יש לה זכות-התביעה
על הנדוניה מאביה או מאמה לפעמים.(Windscheld, Lb. bes Pandektenrechts,.Ill, 5493, 3( .
)2בתובות ,פי-ק מ"ה.
ק ענן להלן ,ת"ג ופ"ר.
)4ברייתא ,שם.D-p ,
)5ירושלמי ,שם ,על המשנה.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
-
פרקים בהלכות הישות
5יצ
על-פי התלמוד
המשנה בדברי אדמון בכל תקפה ולא לפוסחת הברייתאוא וחכמי אשכנצ
סולקים וסוברים ,שהלכה כאדמון על-פי נוסחת הברייתא וכופים אותו או
לכנוס או .לפטור. ,שלא יהא גורל הארוסות גרוע מגורל הנשואות שיש
בידן לדרוש גט מבעליהן" .)2אפשר ,שאף כאן יש לבקש חלוקי הדינים
בחלוקי הדעות .וביותר -בחלוק המצב שתפסה האשה בבית אצל האשכנזים
ואצל הספרדים .כאן על-ידי ההר רבוי נשים היה מצבה של האשה בימי-
ה4ינים גרוע יותר מאצל האשכנזים.
מנהג פזור-הנדוניה נתפשט יותר בימי-הבינים ,עד שעבר את הגבול
של "עישור נכמין" שהקציבו חכמי התלמוד .הגאונים התמרמרו מאד על זה;
ובהיות שרצו להמעיט את פזור-הנדוניה ,עמדו ובטלו את תקנת בנין
דכרין .)3כפי שראיבו לעיל ,היה עקר התקנה כדי שיקפוז אדם ויתן לבתו
כלבנן ,מאחר שיהיה בטוח שהנדוניה תשאר בידי יורשיה של הגת; אולם
מכיון שבתינת נדוניה במדה מרבה הלכה וגדלה ,לא היה אם-כן כל צרך
בתקנה זו ,ויפיכך עמדו ובטלוה .ובהיות שגם זה לא הועיל ,הגיע הדבר
לידי-כך ,עד שהטילו חרם על המבזבזים את ממונם לנדוניה ונותנים
יבנותיהם יותר מכפי שהם נותנים לבניהם .)4מכאן יש לראות ,עד-היכן
הגיעו הדברים וכמה קשה ואויאי
ה לו לאב שלא היתה ידו משגת לתת
נדוניה לבתו .)5וגם על–יוי*וה היו יכרהיפ להשיא את עגותיהם כשה!
קטנות 46
)1לשון מרמב"ם (פכ-ג מח"א ,הט"ו)" :אבל אם פסקה היא על עצמה ולא הגילח
תפטור עצמה
ידה ,הרי זו יושגח ער שהמצא מה שפסקה או עד שתמוה .ולמה
יא
וכו'.
במרדות? )-2דעת הרא"ש מובאה בטור ובמפרשים.
ב) טור אה"ע ,סמןקי"א ,ומובאה דעה זו בשם י"א בשו"ע ,שם ,סעיף ט*ז.
אינ מתתיהו גאון היה אוש ,שחין דנין בתובת בגין דכרין TnTJהזה ,כיון שאין
הטת אלייקטץ את ו" 1פתר כבת ושכויו נהגו ליחן יותר ויותבל תן 1תב
געל העיטור ז-ל ת'שובה לרב חנינא בר יהודה,יעי
:היום כמה שנים בטלה כתובת בנין דכרין
מישיבתנו .וימה בטלה? וכו' .ועוד דעיקר תקנתא כדי שיקפוץ ויתן 5ה ,והיום הלואי שיתן
ינדותכי
שירבה במתנת
בחח יוק
טט מתה וכמה הוצרך
מלוק
סק לז4
)5וז"ל הרס-א ,אה"ע ,סמן ב ,ס"א" :ומי שפסקו ט ממון הרבה ישדוכים וחזרו
בהם לא יעגן כלתו משע זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליא
ואין זיווגו עויה יפה" ופו /וכנגד זה כתב ה%,ל"ה :לאמנם אותם הנוהגין לרבעח
את תחתן בכל מה שיסכלו ולרפות אותו בענין גדוניתו וגם לכופו לילך לחופה וקש
שלא נחנו עו הנדוניא שהבטיחוהו ,איני יודע מנין להם הדין הזח
ולא נראה הגון
יה
הדבר
פי
וכי
בעית*
א
"
י
01תום /ויש האיש מקדש ,ומובא ברמ"א אה*ע ,ל"ק סעיף ח * :דנוהגין בזמן
הזה יקדש בנותינו הקטנות awnשאגו גניות ואין לנו תמיד ספוק בדי צירי
נדוניא"וכו'.