רב צע.ר
3)8
פרק ד
מנהגי הקהלות ותקנות בנכסי הזוג
היהדות,
למנהגים היה תמיד ערך חשוב בתלמוד ובהתפתחות חיי
הכמי ההלכה סומכים על המנהג ודנים על-פיו כאלו היה דין .)1ולפעמים
אמרו :מנהג מבטל הלכה ,)2בכלל מטשטש בתלמוד ובפוסקים המשג הלכה
י יותר משהמנהג קבל מן ההלכה/
ומנהג ,וקשה להעמיד גבולים ביניהם /כ
קבלה ההלכה מן המנהג .זאין אנו יודעים לעולם ,מי הוא האב ומי התולדה,
כי שניהם יונקים ונזונים זה מזה ,בעל השלחן-ערוך ,שהוא משמש מורה-
דרך סרבנים ,נהג עין יפה מאד במנהגים ועשה אותםסניף להוראה ,והרמ"א
כל הגהותיו אינן כמעט אלא מנהגים ,עד שהמבטא *והכי נהוג" שגור על
לשונו בכל דין ודין כמעט ,כידוענ).
אם כן ,בהקדישנו פרק מיחד לערך המנהגים בשאית הנדוניה ,אין
זאת אומרת להוציא אוו המנהגים מכללי ההלכות שהצענו בפרקים הקודמים,
כי אפשר שהרבה הלכות שעליהן כבר דברנו יסודן במנהגים ,ולהפךו אלא
לפי שיש מנהגים שנסתעפו לפי הארצות והמדינות ויש שנולדו מחמת הכרח
המקום והזמן ,לפיכך ראוים הם שיתנו עליהם השקפה מ~חדת ,כדי לדין
מזה על בית היוצר של ההלכה ועד-כמה חכמינו הראשונים עמדו על
צרכי הזמן של דורותיהם ,עד שהכריחו לפעמים את ההלכה שתהי כפופה
למנהג ההיים.
מן החכמים שלאחר חתימת התלמוד ,שעסקו ביהוד במנהגי הנדוניה
וביחסי הזוג ושתקנו תקנות גדולות בענין זה ,הם :רבנו תם ,שהיה ראש
אספת וורמיזה ,שתקנו בה הרבה תקנות חשובות בהלכות אישות ,)4מהר"מ
מרוטנבורג ,)5תלמידו הרא"ש ,מהרי"ק ;)6ומן האחרונים ,שאספו את
המבהנים בנדון זה -המרדכי והרמ"א והפחד-יצחק.)7
,
ה
ב
ת
כ
ה
ם
ו
כ
ס
ם
הערך החשוב ביותר במנהגי הנדוניה תופס עצ
שאף-
על-פי שמדאורייתא הוא קצוב ,היה משתנה והולך בכל הזמנים והמקומות,
—— )1אם הלכה רופפת בידך ,חוק חזי מאי עמא דבר (ירושלמי מע"ש ,פ"ה ,ה"י).
י ב"מ ,פ"ז ,ה"אן אין הלכה נקבעת עד שתעשה מנהג (אבות רר"נ)1??1 .
אייישימ
לתולדות השו"ע ומלואים לזה ממני ,פ"ב ופ"ג.
)3אחד היה בין הפוסקיה הרמב"ם ,שהתנגד למנהגים ואומר במקום אחד, :ואני שיא
ם שנוהגים בזה המנהג אחרי היותם בריאים מחו לי הסנ חג ות ואיז אצלם
הסלא ומלא מערי אדי
אלא ענינים נאותיט ללשון התלמוד" (פרוש המשגיות ,פ' התקין).
)4תוס' ,כתובות ,מוז ,ס"ה כתב.
)5סוף תשובות מהר"מ מרוטנגורג ,מרדכי ,כחובות ,ת"ד ,ורמ"א ,סמן י"ג.
י לעט ,פ"ו ,צ ,ציה ,ובשו"ע ,סמן קו"ח,
ש תשובות ההא"ש,כלי
)1ע?ז אה"ע ,סמן י"ג ,ס"ז ,קי"ה ,פחד-יצחק ,בערך נדוניא.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים
בה5כ1ת אישות עי-סי
התלמוד
09ש
והכל לטובת האשה ,מפני שהסכום הקדום חמשים שקל של תורה נפחת
ערכו בהמשך הזמן ,ולפיכך היה מתרבה והולך .עוד במשנה נזכר המנהג.
שהיו בית-דין של כהנים נוהגים סלסול בעצמם לגבות לבתולה ארבע מאות
זוז ולאלמנה מאתים ,כפלים מכתבה של תורה ,)1וכן היו נוהגות גם משפחות
מוחסות שבישראל .,2אף שאר משפחות ראו בתוספת זו מעין כבוד-משפחהו
וכפי שהתחילה התחרות בין המשפחות ,שכל-אחת השבה את-עצמה למ1הסת.
התחילו סוף-סוף לכתוב בכל כתבה ארבע מאות לבתולה ומאתים לאלמנה.
מנהג זה נתפשט ביחוד בפולין .13בליטא עוד הוסיפו על זה ונהגו לכתוב
חמש מאות לבתולה ,)4בכלל-זה לא נכנס ,כמובן ,סכום "תוספת כתבה*
שהוסיף הבעל משלו על הסכום הרגיל של הכקבה,
המנהגים הללו קבלו יפוי-כח מצד בית-הדין ,באפן שהאשה התובעת
כמבתה לאחר מיתת בעלה או לאחר גרושין תובעת לפי מנהגי המקום.
ואפילו כשאבדה כקבתה ,מגבינן לה בתנאי בית-דין .)5כשיש הבדל במנהגי
המשפחות של הבעל והאשה ,יד האשה לעולם על-העליונה :אם הכתבות
2,ל בנות משפחתו מרבות על של בנות משפחתה ,גובים לה לפי מנהג
בנות משפחתו ,ואם אלה של בנות משפחתה מרבות על שלו ,גובה כסכום
בנות משפחתה .)6כלל אמרו :האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו .חוז
כשהאשה הולכת לאחר חמנתה לדור במקום בעלה -היא מקבלת עליה
מנהגי המקום שהלכה לשם ,שעל-מנת-כן נתכנסה.)7
הרבה מנהגים נתפשטו בארצות שונות במקרה מיתת האשה בלי זרע
של קימא ,למי הנדוניה חוזרתו לבעלה בלח ירשת הבעל ,או ליורשי האשה
בכח תביעת הישר .המנהג שנתפרסם ביותר בזה הוא הידוע בשם "תקנת
שו"ם" (ר"ת שפייר ,וירמס ,לינץ) ,שרבנו תם היה אחד ממיסדיה ,יסודה
הוא ,שאם מתה האשה בתוך השנה הראשונה לאחר חלנתם ולא הניחה
זרע ,מחיב הבעל להחזיר נדוניתה ליורשיה .בעקרה של תקנה זו הדעות
חלוקות :יש אומרים ,שיסוד התקנה היה כבר קים ועומד קרם רבנו תם:
התקנה הראשונה היתה ,שאם מתה האשה בתוך השנה הראשונה לאחר
חנינתה
,אין האב מחיב להוציא את הנדוניה כשהיא נמצאת תחת ידו ולא
מקרה עךין לבעל (שעל-פי-רצ היו נוהגים ,שהאב היה מחזיק עךין בנדוניה
זמן ידוע לאחר חתנה עד שיראו אם מיתדר להם לבני הזוג ביחד),
ובא רבנו תם ותקן ,שאפילו הבעל ? חז ק בנכסים -יחזיר /אם מתה בתוך
-
-
ו) כתובות ,פ"א.
)2גמרא,
שם ,י"ב.
)3אה"ע ,סמן ק .ושן ב"ש ,שם ,ס-ק י"ס
)4ט"ו ,שם,
ס"ק ט.
)5אה"ע ,שם ,סמן ק"ו ,סעיף ו ,ובב"ו ,שם .ועף "נחלת שבעה" ,סמן י*ב.
)6שם ,סמן ס.ו ,סעיףי.
)7אה"ע ,שם ,סעיף י"ב.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
810
רב צעיר
,
שנה .)1מי תקן את התקנה הראשונה וכיצד ההגה הרשות ביד המתקנים
לבטל דין ירשת הבעל ,שהוא מדברי סופרים ולדעת קצת חכמים מדאוריתא,
לא נזכר במקורות כלום .אפשר שמלכתחלה לא היה מנהג יושת הבעל
אלא ביחזק ולא בראוי .וכידוע כבר בזמן קדום בקשו לבטל כל?-קר או
שמהליש את כה ירשת הבעל בכא תקנת "בנין דכרין" ,כפי שהזכרנו זה
לעיל.)2
,
ם
י
ר
מ
ו
א
ש
י
,
)
3
שרבנו תם חזר בו בסוף ימיו מתקנה זו ויש אומרים,
אדרבה ,שהרבה מחכמי דורו וביניהם אחיו הרשב"ם ורבי מנחם מיואלי
הסכימו לה וקימו וקבת עליהם תקנה זו בחרם .)4גם בנוגע לארצות
והמדינות שבהן נתפשטה תקנה זו נחלקו הדעות :יש אומרים ,שתקנה ?ו
כללית היתה ,ולפיכך כחה יפה בכל המרינות ,)5ויש אומרים,
נתקבלה
אלא בצרפת וגם בלומברדיה ולבסוף נתחברה גם נרבונא לארצות הללו.)6
כנראה מלשון התקנה וממקורות אחדים ,לא היה באמת רבנו תם
מיסדה
תקנה זו ,אלא שבא לחזק אותה באספת-הרבנים הגדולה ,שהיתה
בימיו ,וגם להנהיגה בפעל במדינת צרפת .)7אבל מן המקורות לא נראה,
וחרבנו תם חזר בו בסוף ימיון אדרבה ,תקנה זו נתפשטה בכל מדינות
אירופה .אפשר שכל עקרה של תקנה זו לא בא אלא לקי
ם את המנהג
שנהגו בו הקהלות כבר על-דעת-עצמן ,מפני שדין ירשת הבעל לא נתקבל
מעולם בסבר פנים יפות אצל העם ,לפי *שהנדוניה אינו ממון של ישר",
בפרט שדינא דמלכותא שבארצות אירופה אינו מודה בזה ,ובודאי כשהיו
סכסוכים נופלים בין נותני הנדוניה והמקבל ,ביחוד כשמתה האשה מיד
לאחר חמנתה בלי זרע ,היו המערערים תולים עצמם במנהגי המדינה -)8ולא
באו אם-כן הרבנים שבאותו דור אלא להסביר פנים למנהג שהיה מהבל
כבר בכח דינא דמלכותא .ואפשר באמת ,שאחדים מן הרבנים פקפקו בדבר
אם לשאת פנים למנהג הקהלות ולנתר על דיו-תורה או להעמיד את הדבר
יין
שי
)1תוספות ,כתובות ,ב"ז ,ע"ב ,ד"ה כתב.
ט
דן לעיל בפ"ב.
)3תוספות ,שם ,מובא בריקאנטי ,סמן חקי"ד ,ובתשובות בנימין ואב ,סמן ס.
*צהק ,ערך נדוניא.
*) עין שם.
ורן
פחד-
)5סוף תשובות מהר"מ מרוטנבורג.
.
ט
ו
נ
ב
ר
ם
י
ר
ח
ה
הם
ופל:
ר
ו
מ
ח
בחרם
ל
ע
)6הגהות אשר ,כתובות ,פ"ה ,סמן
ב
ש
1
י
י
*רפת ולומברדיה והסכימו עמו גדולי נרבונא על כל נושא אשה ומתה תוך שנתה בלא
של קימא שיחזיר כל הנדונה ותכשיטי האשה ונותנים לה או ליורשיה כל מה שישאר
שידו מן הנדוניה מה שלא בלתה וכו'.
)7תקנת שו"ת בסמר-הישר ,סטן תקע.ט ,ובתשובות מהר"מ מרוסנבורג ,סמן תתקו"ד,
)6כנראה משו"ת הרבנים שבדורות ההם היו מתחשבים הרבה עם מנהגי הגוים בזה ,עד
שהרבנים היו צריכים להעמיד על דין התורה .עין בית יוסף ,חו"ב ,סמן כ"ו ,מובא בפחד-
*צאק ,ערך מנהג% :ם מנהג הגוים יההזיר הנדוניה ואין גמחותנים שום תנאי ,אזליכן גת4
צין התורה*.
ייד
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות אישותעי-פי
התלמוד
811
על דין-תורה; ואפשר שהיו ביניהם אחדים ,שרצו להתחרט בהם ,אלא
.שכבר לא היה לחם יפה לבטל מנהג שנשתרש בעם.
יש אומרים ,שתקנת שו"ם על-דבר החזרת הנדוניה לא היתה אלא
בנכסים שהאשה הכניסה לבעלה בשעת נשואין ,אבל לא בנכסים שנפלו לה
בירשה לאחד נשואין ,שלעולם אין הם חוזרים ליורשי האשה ,אלא הבעל
?חזק בהם.)1
ב"ועד ד' ארצותי ובק"ק סלוצק בשנת תקכ"א הוסיפו על תקנת שו"ם
לטובת האשה ,והיא :שאם מתה האשה עד ג' שנים: ,חזר הפל אף הבגדים
לנותני הנדוניה וליורשיה ,ואחר ג'שנים עד ה' -מגיע לו מחצה ,ואחר ה'שנים
מגיע ?לו לבעל ,לבד אם יהיה לה זרע קימא ,אזשיך הכל לזרע שיירשנהק.
במקום שנתקבל המנהג של תקנת שו"ם ,מחיב הזוג לקבל אותו
אפילו כשלא התנו מתחלה ,ואם הלך הזוג ממקום שנהגו למקום שלא נהגו"
ב
הולכים אחר מנהג המקום ששם היו הנשואין .במקומות אחדים נהגו יככו
הנאי זה בכתבה .)3
ה
י
נ
ו
ד
נ
ה
ר
י
ז
ח
ה
ל
ו
ג
י
ה
נ
ה
ו
בקהלות אחדות באשכנז תקנו
חצי
ליורשי
האשה ,כשמת אחד מן הזוג בתוך שתי שנים הראשונות לאחר הנשואיןש
ובקצת קהלות נהגו ,כשהזוג דר בבית אבי-האשה ומתפרנס שם -כפי המנהג
שהיה רגיל אצל רצ היהודים בזמן ההוא -אם מתה האשה לאחר שעברו
שחים או שלש שנים לאחר הנשואין ,הנדוניה חוזרת לאביה ,ומפל-שכן
ק בנדוניתה שאינה חיב להחזיר לבעל .)4ומטעם זה
אם האב צדיןיחז
נהגו אחדים ,שאם הזוג רוצים שניהם למכור בנכסי הנדוניה תוך שנתימן
היורשים יכולים למחות בהם.)5
קהלות ספרד תקנו תקנות אחרות ,הידועות בשם "תקנות טולטולח
(טולידה) ומולינא" ,)6שלעולם ,אם תמות האשה תחת בעלה ,יתחלקו
בדבי ,כשהגדיניה חיזית עי-מי תקנת שי"א,ימיהיא חוזרת:יפת
חכמים
יל
לח
שנתנה א)1ו נ
יים .ואין מנהג קבוע בדגר (אה"ע ,סמן קי"ח ,סעיף י"ס ,ברמ"א .ועזן בשו"ת
קש
ור
של האחרונים) .מענין ,ששאלה זו גופה נתעוררה גם גדיגי רומא וגם חכמי רומא חולקים בזח
ברומא היתה הבת תחת יד אביה ובמקריםידועים אפילו כשנשאת,
,הסזח)8
(עין 5 338
האב .אב
י את נדוניתה כשמתה אסייו כשהשאירה בניס; אבל בדינינו משנשאת
נמצא שבדין היה
י
ב
ק
מ
הבת ,פקעה זכותו של האב עליה (כתובות ,מ ,אה"ע ,סמן ל"ז ,סעיף ג) ,נמצא וכמצד הדין
שין לאב שום זכות ויפוי-כח על נדוניתה ,ואי-אפשר יהסביר דבר זה מצד הדין ,אלא מצד
הישר .ידעה זו אין חלוק גם-כן מי הוא שגתן הנדוניה ,האב או קרוב אחר ,פעוים האב
י דעת פוסקיפ
תובע את הנדוניה מן הבעל (שם ,ברמ"א ,סמן קי"ח ,בשם א"ה)י אויםיפ
יש לו יותר הזכות מאישו
אחדים יש חלוק בדבר ,מי נתן הנדוניה ,קרוב או איש זר :קרוב
זר על תביעת הנדוניה (דעת הט"ו ,גוש.
p~yn )2מפנקס התקנות רק"ו גרודנה ,סמן ב"ר ,ומובא בס-ת ,סמן קי"ח.
)3רמ"א ,אה-ע ,סמן קי"ח ,בשם הרשב"א והריב"ש ,מהריב"ך ,ח"ד ,ס"ד,
)4מובא בהגהות אשר ,כתובות "9ד ,ס"י ,בשם ל"ד ממגנצא ור"י סובא מבונא.
)5רמ"א ,אה"ע ,סמן י.ג.
)6טור אהיע ,סמן קי"ח ,בשם תשובות הרא"ש.
,,י
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב צביר
312
.הנכסים בין הבעל ובין יורשי האשה; הינו ,אם הניחה זרע חימא ,יחלוק
הבעל את הנכסים לחצאין בשוה עם אותו הזרע ,ואם לא הניחה זרע -עם
היורש אותה 1ל-פי דין .וכן אם ימות האיש ,לא תקבל האשה בכלבתה
יותר מחצי הנכסים ,אף-על-פי שכוזבתה מרבה מחצי הנכסים ,אלא החצי
ליורשי הבעל .על-פי התקנות הללו נתבטל לגמרי דין ירשת הבעל וגם
דין התלמוד על-דבר חזרת נכסי מלוג לאשה כשהיא יוצאת במיתה או
בגרושין .מין פשרה כללית כזו בודאי לקוח מאיזה מנהג מדינה (אפשר
מףקי מדינת אשכנז ,ששם נוהג מנהג חלוקת-נכסים כללית אחרי הפקעת
הנשואין) .מנהג כזה נתפשט גם במזרח .בסלוניקי היה המנהג לכתוב בכעבה,
שישיב הבעל חצי הנדוניה ליורשיה ,אם תפטר האשה בלא בנימן ודעת
חכמי הדור היתה ,שאפילו אם לא נכתב בכתבה ,הרי הוא כאלו נכתב
והולכים אחר המנהג.)1
על-פי תקנת גולי ספרד -כשהאשה מתה בחיי בעלה ולא הניחה אחריה
זרע של קימא ,יקח הבעל שני שלישים מכף הנכסים שיש לה ,ויורשיה עד
שלישי בשלישי יקהו הלק השלישי; ואם אין לה יורשים קרובים עד
שלישי בשלישי,יהי כל עזבונה לבעל.)2
במקום שנהגו לחלק
הנכסים ,הרשות ביד הבעל לסלק קרם החלוקה
או
ת
את החובות שהוא חיב ל
יפוסת הבית ,ואפייו סתם חובות ,וכחלק מה
שנשאר לאחר סלוק החובות .ולעולם נאמן הבעל לאמר כמה הוא חיב
לבעל-חוב .)3דין חלוקת-נכסים היה נהוג גם בדמשק ואצל היהודים
הספרדים בכלל.)4
במדינות אחדות נתפשט המנהג ,שהאב נותן לבזו לנשואיה שטר
מוחד ,הנקרא =שטר חצי-זכר" ,שעל-פיו נוטלת הבת עם האחים לאהר
מות אביה בירשה חצי מן החלק שמקבל אהד מן האחים .ותנאייתנה
לכתחלה בשטר זה ,שאם תמות האשה בלי בנים ,המתנה בטלה!) .מטרת
השטר הזה היא ,כמובן ,קנוניה משפטית נגד ירשת הבעל; על-פיו אין
הבעל נעשה יחז
ק בנכסי האשה ,שהרי אינו נוטל במזמנים כלום בשעת
נשואין ,אלא שהאב מזכה לבתו חלק מנכסיו שתטול מהם לאחר מיתתו,
ונמצא על-ידי-זה השיגו שני דברים :ראשית ,נתינת הנדוניה לא היתה
קשה על האב ,שהרי אין כאן אלא הבטחה לאחר מיתה ולא נתינה
במזמנים; ושנית ,שעל-ידי-זה היה האב לעולם מחזק בנכסי הנדוניה ונמצא
שכשמתה הבת לא היה ממילא הבעל יורש את אשתו .חוץ מזה קבל הרצון
)1מהריגול,
ח-ד ,ס"ז.
)2מהרי"ק ,שרש פ"ד.
)3שו-ע ,סמן קי"ח ,סעיף י"ה ,גרמ"א.
א תשותת ר-ב אשכנזי ,סמן י"ג ,וגרדב"ז ,ח"א ,סמן שצ"א.
)5
משסר זה.
אה-ע ,סמן צן חו"ש ,סמן רפ"א.
ועלן ב_נחלת
שבעה* ,סמן כ"א ,נוסחאות שונות
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות אישות על-פי התימוד
%13
הטבעי של ההורים ,לתת הלק בירשה גם לבת ,ספוק ידוע ,אף-על-פי שמן
מתורה אין הבת יורשת נחלה בין הבנים.
אין רשומים במקורות הראשונים ,באיזו תקופה הנהיגו כתיבת שטר
זה,מי היה מיסדו ומי הניח את השם שטר *חצי זכר"ו) .יש לשער ,שהוא
מנהג עתיק מאד ,כדרך מנהגים עתיקים ,ששם מיסדם נשתקע עליהם .בספר
שוביה כבר יש רמז למנהג זה ,שהבת נוטלת חצי חלק יךשתו של הבן.)2
ובכן הוא מנהג עממי עתיק ,אלא שהתלמוד והפוסקים לא הזכירוהו מפני
שהוא נגד דין-התורה ,שהבת אינה יורשת נחלה ,וההיכה היתה יכרחת
יהתנגד לזה .אבל המנהג ,שיש לו שרשים ברצון הטבעי של ההורים.
התגבר על ההלכה ,ובהלכה עצמה נעשו כמה פשרות כדי להמתיק את
,מדת-הדין הקשה ,שמוציאה את הבנות מכלל יךשה .)3וסוף-תוף ~כרהב גם
לההלכה להרכין את ראשה כלפי המנהג ואף הוא נעשה דין,
פרק צ
מעשיידיה של האשה ביחס לנכסי הזוג
היהודים נהגו מזמן קדום להוקיר את מעשי ידיה של האשה בבית.
מעצלנות והבטלה שנשי המזרח מציינות בהן לא הניחו רקם נכר על
גנות ישראל .כנראה ממקורי כתבי-הקדש ,השתתפו הנשים בכל מלאכות
.הבית .ביחוד היתה עקרת-הבית עוסקת בהכנת התבשילים .)4אף בבות
והמלכים עשו בעצמן את היריה .)5היו מלאכות שהיו מסורות ביחוד
לנשים ,כגון שאיבת מים מן הבארות )6ומרעה צאן .)7עבודות בכדומה
'יאלה ,הדורשות התרחקות יתרה מן הבית ,לא היו מסורות ,בנראה ,אלא
זכרון
)1
השםבס,וחצףי ספר טואביינהו .הולם יפה .הכונה היא :חצי חלק ירשתושי
עין
"
הזכר.
)3בספרות ההלכה נזכר שטר *חצי זכר* ראשונה בשאלות ותשובות של הספרדים.
אפשר ששם נתפשט מנהג זה יותר בקלות ,מפני שישחזוק במנהגי תורת האישלם -ואפשר
שכל עקרו לא גתקגל אלא משם- .חכמי פולין מדברים בו כבדבר מקבל כבר ומסכם .בשלחפי
ערוך בא זכרו רק ברמ"א (אה"ע ,סמן צ ,ס"א) ,והבית-יוסף עובר עליו בשתיקה .בפוסקים
אחרים נפלו שנויים במנהג זה ,שבאו במדה ידועה להחליש אח עצם התקנה .כמן כשילדפ
האשה גנים ומתו ,אף-על-פי-כן יורש הבעל את אשתו בכח ירשת בניו ואין הנדוניה חוזרת
ירשש
השמלציות ההתפתחות
ומג לאבי האשה ,וכדומה לזה .ובמקום אחר הארכתי
מבהו
יו
כ ,-י"ד.
)4בראשית ,י"ח ,וו
שמואל-ב ,י"ג ,ו-ז.
6
") בראשית ,כ"ד,מ'ה .שמואץ-א ,ט,י"יו
)7
בראשית ,כ"ט.1 ,
בכי
שי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב צעיר
4א
לעלמות ולא לנשואותן הללו עסקו ביחוד במלאכות הביוזיות .מן המלאכות,
שהיו חביבות ביותר על הנשים ,אפשר לחשב הטויה ,האריגה והרקימה,
ובנזמנות זו הצלינו הנשים ביהודנ) .בנוגע למשא ומתן ומסחר ,כפי שיש
לדין מן הציור של "אשת-חיל" ,שהוא בלי-ספק ציור הלקוה מן ההיים,
היתה האשה גם שולחת במסחר את ידה ,כאמור" :סדין עשתה ותמחר וחגור
נתנה לכנעני*.)2
עד-כמה שיש לדין מן הרשמים שבכתבי-הקדש ,היתה האם מטפלת
בילדיה ,ועליה היה מוטל גדול הבנים וטפוחם .האם היתה על-פי-רצ גם
המינקתנ) ,אף-על-פי שלא נמנעו אצל משפחות מןחסות לקחת וינקת זרה1)4
ולא עוד ,אלא שהיא היתה גם המחנכת ,ורצונה של האם ולא זה של האב
היה מכריע בעתידו של הילד ,)5ואפילו כשגדל הילד היה עוין כרוך
אחרי אמו.)6
ד
צ
מ
ו
ש
י
ק
ה
י
ב
ת
כ
על
אחד
מצד
,
ד
התלמו
ו
י
ת
ו
פ
ק
ש
ה
את
ו
ת
ו
נ
ב
ב
שני
על מנהגי העם ,קבע לאשה בתור חובה את המלאכות ,שבודאי היו הנשים
רגילות בהן מזמן קדום .חכמי התלמוד מונים שבע מלאכות ,שהאשה חיבת
לעשות לבעלה /ואלה הן :טחינה ,אסיה ,בשול ,כבוס ,אריגה ,היניקת הילכי
והצעת המטותלג
מן המלאכות ,שהיו הנשים בזמן המשנה והתלמוד רגילות בהן ,יש
ביחוד את הבשול וכל ההכנות השיכות למכשירי אכל-נפש .כגון:
טחינה ,ברירה ,רקידה ,לישת העסה ,אפיה וכדומה .)8אף בנות העשירית
והמזחסים עסקו בהכנת התבשילים .)9יוצאת מן הכלל היא עשית השאור,
ואלא כל הנשים היו ונמחות לכך ,ולפיכך היתה מלאכה זו על-פי-רב
נמסרת לנחתום .)10גם לנקות את הךסים לא היו בעלות-הבית רגילות.
ילין
)2
)3
משלי ,י"א ,כ-ג.
בראשית ,כ"א ,ז.
שמואל-א ,א ,כ"ג.
)6מלכים-ב ,ד ,י'ט .בכלל אין להסביר את יפוי-כחה של האשה משל האיש בחנוך
חיילים כשיור מן המנהג העתיק ,שהאשה היתה עקרת-הבית ועמוד-המשפחה והגבר היה כרוך
אאלח ,לפי שהוא היה נע ונד יבקש לו טרף לביתו ,ממיכך היו הבנים מתיחסים על משפחת
עם נורד
שבשעה שהיה
, Heb. Arch ,% 26א0חא01א).
~ nbLולא על משפחת האב
אפשראבל משנתיסד יהשער
איעל אדמתו.
ם
שיו וכיורים ממנהג זה נכרים עדין גם אצל שבטי בני-ישראל,
המשמחה .בתורה כבר נחשגת ההתיחסות יגמרו על משפחת האב ואין זכר למשפחת
שיח האב
שנם (גמדבארב,י א ,בן שם ,ב"ו *1א) .וכן אמרו :משפחת אב קרויה משפחה ואין משפחת -aR
משפחה (ב"ב ,קיט ,ק"י).
"
נעין
ושייח
)1כתובות ,פיה ,ת"ד.
)8שביעית ,פ"ה ,ה"ט.
)9גטין ,ס"ה.
)10
חלה ,פ-א ,מ"ז.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות אישות על-פי התלמוד
15ב
יולימן
.)1לפעמים עזרו הנשים גם
בעצמן ,אלא היו מוסרות מלאכה
בעבודת השדה ,ביחוד בזמן האסיף ,כשהיתה מלאכת השדה מרבה .)2אלא
בשביל שמן הדין מעשי ידיה של האשה לבעלה ,לפיכך היו על-פי-רב
ובעלים קוצצים את השכר על-ידי נשיהם .)3הנשים העניות היו מלקטות
לאה וכל מתנות עניים והן זוכות בחלוקה קרם לאנשים .)4ואפילו
המיניקות היו יוצאות ללקוט והיו מניחות את יונקיהן בבית .)5אבל לא
היה דרכה של האשה לחזור על הפתחים ,מפני הכבוד .)6הכביסה היתה
נחשבת על המלאכות הבזויות ביותר על האשה ,מפני מדת הצניעות )7י
על-פי-רב היו מוסרים כביסת כלי-לבן לגוים.)8
ק בעבודת האדמה ,היו הכפריות עוסקות במסחר
כשהיה העם עיס
אפעוט ,הנוהג אצל האכרים ,כגון מכירת לחם )9גם מכירת פולין ועדשים
וכדומה מצרכי אכל-נפש 410ביהודה היו הנשים מוכרות בגדי-צמר ,ובגליל -
בגדי-פשתן )11ן רק במכירת היין ,הקמח והשמן ,שזה היה עקר כלכלתם
ומשלח-ידם של הגברים ,לא היו הנשים עוסקות ,)12אלא שלפעמים היתה
האשה מוכרת מהם דבר מועט בביתה ,כדי צרכי תכשיטיה .ביחוד היו
"נשים רגילות בגליל העליון למכור זיתים על פתח ביתן ,)13נשי בית-
חורון היו מפטמות עגלים למכירה .)14המקום הזה היה מפרסם למקום מרעה
טוב והעגלים שבשם היו ידועים בגדלם ובשמנם.)15
בבבל לא היו הנשים רגילות בעבודה ויש מקומות שהנשים היד
מפרסמות בעצלנותן ,כגון נשי מחוזא ,שהגברים היו חרוצים ועשירים
יאהבו את המלאכה ,)16והנשים ,להפך ,היו למשל בבזבוז נכסי בעליהום
אף-על-פי שהיו דוקא רחמניות ובעלות צדקה7י) .ואפשר שנשי מחוזא היו
)1קדושין ,פ"ב.
)2
ב"מ,
~
.
f
f
)3שם.
א פאה; פ"ר ,ב"ה; יבמות ,ק.
ט פאה ,שם.
)6כתובות ,ש"ז;
יבמות ,ק.
שבת ,פ-א ,מ"ט.
)8
)9
)10מבכת כלה ,י"ס.
)11ב"ק ,קי"ט.
חלה ,פ"ב ,מ"א.
יח
)12שם.
3נ)בני גליל הקפידו גיותר על כבודם מעל ממונם (ירושלמי סוטה ,סוף כ-ב) ,ולפיכך
היה זה דרך כבודם ועסוק במסחר פעוט כמכירת זיתים ומסרו את הדבר ינשיהם.
)14ב"ק ,שם.
)15מנחות,
)16
,YD
ב"ק ,קי"ט.
)17שבת,
ל-ב; פסחים ,ג.
s
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב צעיר
416
יוצאות מן הכלל ולפיכך לא היו החכמים פוסקים מלגלג עליהן.
בנוגע למשא-ומתן ומסחר הרחב ,בדרך-כלל לא היתה
נוחה שהאשה תפרנסת את בעלה ורגיל היה בפיהם :המצפה לשכר אשתו
אינו רואה סמן-ברכה לעולם .)1הטובה והכשרה שבנשים היתה בעיני
ו הצופיה הליכות ביתה ומטפלת בגדול בניה ,)2ודרכו של העסק
החכמיםי
והמשא-ומתן להטריד את האשה מן הבית ולהכריחה להשתמט מחובות-
המשפהה המוטלים עליה .אולם הדלדול והצרות התכופות גרמו לפעמים
להעביר את העם על דעתו ועל דעת הרגלו וטיבו ,ועם שנוי החיים נשתנה
גם הטפוס של ה"אשת-חיל" ,שהיא לא היתה עוד זו ה"צופיה הליכות
ביתה"ן אלא ביחוד זו ש"סדין עשתה ותמכורן .בימי הדלדול שבתקופת
ביתר הננו רואים הרבה מראשי הדור וחכמיו ,כרבי עקיבא וחבריו,
שיושבים ועוסקים בתורה ונשיהם עוסקות במסחר /כדי לפרנס את
בעליהן ;)3לאט לאט נעשה זה להרעל והאשה "הנושאת ונותנת בתוך
הביתן היתה מן המציאות הרגילה ,)4וחכמים הללו את מעשיה .יפה היה
לחה של האשה ,הנושאת ונותנת בתוך הבית ,כדי לבוא לבית-דין לתבוע
לדין ולהוציא שטרות על שמה בלי רשות בעלה לעולם .)5לפעמים היה
בית-דין שולח לאשה כקדה שליח לביתה .כדי לשמוצ טענותיה ,משום
כבידה של האשה .)6יש מחלקת בפוסקים ,אם חיב הבעל לשלם שטרי
חובותיה של אשתו -רבם נוטים לחיוב ,משום שבזמן האחרון רב הנשים
בושאות ונותנות בתוך הבית ברשות בעליהן ויש לאשה גם הרשות אפילו
למכור בנכסים לתפוסת הבית בלי רשות בעלה ומה שעשתה צשוי (נגד
ההלכה המקללת ,שאין האשה רשאית למנור בנכסי מלוג בלי רשות בעלה).
כשהלך הבעל למדינת-הים ,היה זה מן הרגיל שהוא היה ממנה את אשתו
אפיטרופוס על נכסיו וחכמים לא היו מוחים בידו ,)7אף-על-פי שבית-דין
גופו היה נמנע מלמנות אשה אפיטרופוס על נכסי בעלה שהלך למדינת-
הים או שמת ,מפני שאמרו :אין עושים אפיטרופסים נשים ועבדים וקטנים.)8
מזה ,שההלכה העמידה בצנין זה את האשה בשורה אחת עם עבדים
דעת החכמ'ם
נקטנים ,משמע שהטעם אינו מפני כבודה של האשה ,אלא מפני שלא חשבו
סתם אשה ראויה להיות אחראית בעניני משא"ומתן ,מפני שלא היה דרכן
של סתם נשים בכך; אולם כשהבעל עצמו מונה אותה אפיטרופוס ,שמצ מנה.
שהיא היתה רגילה במשא-ומתן ולפיכך אף חכמים לא מחו בידו.
9פסחיפ ,נ
)2גטין ,י"ב.
)3ירושלמי כתובות ,פ-ה ,ה-ב.
9כתובות ,פ-ח.
)6חו"ש ,סמן צ-ה.
)7גטין ,רב ,ב"ב ,כ-ב.
ן לציל פרק ה.
)5גטין ,נ"ב.וצי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות אישות על-פי התימוד
17ש
בימי-הבינים היה זה מן הרגיל ,שתהי אשה נושאת ונותנת בתוך
הבית .הרשב"א אומר :בימינו כל אשה נושאת ונותנת בתוך הבית.)1
בפוסקים האחרונים נתקבלה הלכה ,שכשמזמינים אשת איש לדין -חוקרים
ודורשים עליה ,אם היא היתה רגילה להיות נושאת ונותנת או לא; ורק
בשהיתה רגילה ,היה בית-דין יכול להכריחה לבוא לדין .)2מזה נראה ,עד-
כמה היה המנהג בענין זה משתנה והולך לפי הזמן והמקום.
ת
ערפה של עבודת האשה בבית נשתנה לפי השקפו
ם
י
נ
מ
ז
ה
ולפי
ת לסופרים ,)3
המצב הכללי של העם; ההשקפה הקדומה היתה זו ,המיחס
שמלאכת האשה באה כתשלום-גמול בעד מה שהבעל זן ומפרנס אותה.
השקפה זו ,שהיא פשוטה ביותר ,אמרה :תקנו מזונות כנגד מעשי ידיה,
ומעשי ידיה כנגד מזונות .)4חכמים שלאחריהם אמרו ,שמלאכת האשה תלויה
במצבה החמרי של המשפחה :אשת עני שבישראל חיבת לעשות לבעלה כל
שבע המלאכות שמנו חכמים ,)5שהן הכרח להנהגת חיי-המשפחהן אבל לעולם
אינה חיבת לגדל את הבהמות ולהאכילן ,חוץ מסוסו שהוא רוכב עליו
שהיא נותנת תבן לפניו ( )6אפשר שראו בזה מעין סמני חבה שאשה כשרה
סיבת להראות לבעלה) .בה במדה שהביאה לו נדוניה ,הולכת ופוחתת
התסיבותה בעשית מלאכה :הכניסה לו ,למשל ,שפחה אחת ,פטורה מן
המלאכות הקשות ביותר ,כגון :טחינה ,אפיה ,כביסה; הכניסה לו שתים,
אינה מבשלת ואינה מיניקה; וכשהכניסה לו הרבה שפהות ,פטורה מכל
המלאכות .)7אולם אפילו הכניסה לו כמה שפחות ,סיבת היא לעשות
הדברים שנשי-המזרח רגילות לעשות לבעליהן משום חבה ,כגון להציע לו
את המטה ,למזוג לו את הכוס ולתת
מים לרחוץ פניו ,ידיו ורגליו.)6
לפי השקפה זו יש לעבודת האשה בבית ערך אקינומי.
אולם יש בין החכמים שהביטו על מעשי ידיה של האשה מתוך
א אמרו:
השקפה מוסרית ולפיכך לא תלו הדבר במצבו החמרי של הזוג ,אי
שאפילו הכניסה לו מאה שפחות-כופה לעשות ב