קיץ תשס"א (כולל פתרונות)

פברואר 23, 2010 · בית

בחינת בגרות בתנ"ך לבתי ספר דתיים
שאלון מס' – 2212קיץ תשס"א, 2001


2יחידות לימוד לנבחנים המשלימים ל – 5יח"ל

פרק ראשון – פרק שלא נלמד ( 40נקודות)


שמות יט, א-ט"ו (לתלמידי בתי הספר התיכוניים)


.5-2 תולאשהמ שולש לעו (הבוח) 1 הלאש לע :תולאש עבראעליך לענות על

(הבוח) 1 הלאש לע הנע



1 הלאש
עיין בפסוקים א'-י"א, ובספורנו לפסוק י"א בקטע המסומן.

לפי ספורנו, מה הם שני סוגי ההכנות של ישראל לקראת מעמד הר סיני?
לאיזה מסוגי ההכנות שייכת האמירה לישראל שבפסוקים ג'-ו'? נמק את דבריך.

עיין בפסוקים י"א-י"ג, ובראב"ע לפסוק י"ג בקטע המסומן.

וכן בדברי המכילתא שלפניך:
"'במשוך היובל' – כשימשוך היובל את קולו אתם רשאין לעלות בהר, רבי יוסי :אתליכמ

אומר [מכאן אמרו] לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו – כל זמן שהשכינה
בהר כל הנוגע בהר יומת, נסתלקה שכינה הכול רשאין לעלות בהר".
?אתליכמה יפל וז הלימב הנווכה ימלו ,ע"באר יפל ג"י קוספב "המה" הלימב הנווכה ימל (1)
.רהב השודקה תא רצוי המ ,אתליכמה יפל ,רבסה (2)


הבושת


.5-2 תולאשהמ שולש לע הנע

2 הלאש
(" )1ואשא אתכם על כנפי נשרים".

עיין ברש"י לפסוק ד' בד"ה 'על כנפי נשרים', ובדברי מלבי"ם שלפניך:
'ואשא אתכם על כנפי נשרים' – כי הייתם משוקעים בתהום טומאת מצרים :ם"יבלמ

ונשאתי אתכם מן העומק אל הרום כנשר שהנושא את גוזליו לרום שמים…".
מה ההבדל בין רש"י למלבי"ם בהבנת הדימוי "ואשא אתכם על כנפי נשרים" בנוגע לעם
?לארשי
(" )2אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים".
עיין ברש"י לפסוק ד' בד"ה "אתם ראיתם", בקטע המסומן.
לפי רש"י, מה צריכים ישראל ללמוד ממה שעשה ה' למצרים, וכיצד מתקשרים הדברים
?ולוכ קוספל

עיין בספורנו לפסוק ד' בד"ה 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים', ובספורנו לפסוק ה'

בקטע המסומן.
כיצד פסוק ה' מתקשר לנאמר בפסוק ד' "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", לפי דברי
?הלא ונרופס


הבושת


3 הלאש
"כי לי כל הארץ" (פסוק ה').

עיין בראב"ע לפסוק ה' בקטע המסומן.
לפי ראב"ע, מהי כוונת המילה "הארץ", ומה המשפט "כי לי כל הארץ" בא להסביר בפסוק?

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (פסוק ו').

עיין בספורנו לפסוק ו' בקטע המסומן, וברמב"ן לפסוק זה.
( )1לפי ספורנו, מה הן ההבטחות לישראל הנזכרות בפסוק ו'?
( )2במה הפירוש של רמב"ן להבטחה 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' שונה מהפירוש של ספורנו
?וז החטבהל


הבושת


4 הלאש
עיין בפסוקים ח'-ט', ובראב"ע לפסוק ט' בקטע המסומן.

( )1מהי הבעיה בפסוקים ח'-ט', שמעלה ראב"ע?
( )1עיין ברמב"ן לפסוק ח' בקטע המסומן.
כיצד רמב"ן מיישב את הבעיה שיש בפסוקים ח'-ט'?

עיין בפסוק ג', ובראב"ע לפסוק ג' בקטע המסומן.

תארקש ע"באר ירבדב רזעיה ?התוא בשיימ ע"באר דציכו ,'ג קוספב תררועתמה היעבה יהמ
.א ףיעסב


הבושת


5 הלאש
:יניס רהב 'ה תולגתהל תוילכת יתש הרותה תנייצמ 'ט קוספב
"בעבור ישמע העם בדברי עמך"; "וגם בך יאמינו לעולם".
עיין ברמב"ן לפסוק ט' בקטע המסומן.

?הלאה תוילכתה יתשמ תחא לכ תא ן"במר ראבמ דציכ

, כ', ט"ו-י"ז), ובדברי רמב"ן שבהמשך: תומש עיין בפסוקים שלפניך (

ז"י-ו"ט ,'כ תומש

וכל העם ראים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו
ויעמדו מרחק: ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן
נמות: ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא הא/לקים ובעבור
תהיה יראתו על פניהם לבלתי תחטאו:

, כ', י"ז): " 'כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים' – … אבל ייתכן שיאמר כי תומשל) ן"במר
לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלוקים שכיוון שהראה לכם גילוי השכינה, נכנסה אמונתו
בלבבכם לדבקה בו ולא תיפרד נפשכם ממנה לעולם. ולמען 'תהיה יראתו על פניכם' בראותכם
כי הוא לבדו האלוקים בשמים ובארץ ותיראון ממנו יראה גדולה.."
?ז"י קוספב תוטרופמה יניס רה דמעמב 'ה תולגתה לש תוילכתה יתשלפי רמב"ן, מה הן

הבושת


 

פרק ראשון – פרק שלא נלמד


(תוינוכיתה תובישיה ידימלתל) טי-ד ,גכ תומש

.10-7 תולאשהמ שולש לעו (הבוח) 6 הלאש לע :תולאש עבראעליך לענות על

(הבוח) 6 הלאש לע הנע

6 הלאש
( )1בפסוקים ד'-י"ט אפשר להבחין בשני חלקים, פסוקים ד'-ט' ובפסוקים י'-י"ט.

מה משותף למצוות שבחלק הראשון, ומה משותף למצוות שבחלק השני?
( )2עיין ברש"י לפסוק י"ב בד"ה 'וביום השביעי תשבות', וברש"י לפסוק י"ז בד"ה 'שלש
.'םימעפ
לפי רש"י, איזו מחשבה מוטעית באה התורה להוציא מלבנו בפסוקים י"ב ו- י"ז?

.(א"י קוספ) "התשטנו הנטמשת תעיבשהו"

עיין ברש"י לפסוק י"א בקטע המסומן, וברמב"ן לפסוק י"א בקטע המסומן.
למחברתך את הטבלה שלפניך, והשלם אותה:קתעה (1)
מהציוויים "תשמטנה", "ונטשתה", לפי רש"י ולפי דברי רמב"ן דחא לכב הנווכה המל בותכ
(מהמילים "אבל הכתוב").

"התשטנו"
"הנטמשת"
 
    י"שר
    ן"במר

( )2במה הציווי במילה "תשמטנה" לפי דברי ראב"ע (המובאים ברמב"ן בקטע המסומן)
?ן"במרו י"שר יפל יוויצהמ הנוש

הבושת


.10-7 תולאשהמ שולש לע הנע

7 הלאש
עיין בפסוקים ד'-ה'.
.'ד-'א ,ב"כ ,םירבדהמצוות שנזכרות בפסוקים אלה, מופיעות גם ב
עיין בפסוק ד'.

:בתוכ ('א ,ב"כ) םירבד רפסל ן"במר
"'לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים' – זו מצווה מבוארת שאמר בתורה (בספר
, כ"ג, ד') 'כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו', והוסיף בכאן לאמור תומש

'נדחים', כי תועה, שתעה מדרכו ויכול להטותו הדרך בלא עמל גדול, ועתה הזכיר 'נדחים',
."וקיחרהו ונממ וחרבש
?ן"במר יפל ,ונקרפב 'ד קוספב ראותמה הרקמה והמ (1)
?תומשב רמאנה לע ('א ,ב"כ) םירבדב הווצמה בויחב תפסותה יהמ ,ן"במר יפל
.תומשב רמאנה לע 'ג-'א ,ב"כ ,םירבד( )2ציין עוד שני דברים שהתורה מוסיפה לבאר ב

עיין בפסוק ה', וברש"י לפסוק זה בקטע המסומן.

יפל התנווכ יהמו ,טשפה יפל "ול בזעמ תלדחו" יוטיבב הרותה תנווכ יהמ ,י"שר יפל (1)
?שרדה
, ומה יהיה סימן טשפ( )2מה יהיה סימן הפיסוק בסוף הביטוי "וחדלת מעזב לו" לפי ה
?שרדה יפל קוסיפה


הבושת


8 הלאש
עיין בפסוק ז'.
."קחרת רקש רבדמ"

עיין בראב"ע לפסוק ז' בד"ה 'מדבר שקר', ובספורנו לפסוק ז' בד"ה 'מדבר שקר תרחק'.
?םינשרפהמ דחא לכ יפל ,"רקש רבד" והמ (1)
( )2עיין בדברי רמב"ם שלפניך:
"… וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין, קודם שיבוא בעל דין חברו. וגם על :ם"במר

." 'קחרת רקש רבדמ' רמאנ …הז
, הלכות סנהדרין, פרק כ"א, הלכה ז')הרות הנשמ)
?ונרופס לש רואיבל המוד "קחרת רקש רבדמ" יוויצל ם"במר לש רואיבה המב

."גרהת לא קידצו יקנו"

עיין ברש"י לפסוק ז' בד"ה 'ונקי וצדיק אל תהרג', ובד"ה 'כי לא אצדיק רשע'.
?'גרהת לא קידצו יקנו' יוויצל י"שר לש שוריפב תואבומש תויורשפאה יתש( )1מה הן
תא רבסה ?י"שר יפל ,"עשר קידצא אל יכ" הרמאב תקמנמ הרותה תויורשפאה יתשמ וזיא (2)
.ךירבד


הבושת


9 הלאש
עיין בפסוקים י"ב-י"ג, ובדברי המכילתא שלפניך:

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה כל :אתליכמ

מלאכה אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה דברים שהן משום שבות מניין תלמוד לומר
ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו.
למחברתך את דברי המכילתא, ופסק אותם – סמן מרכאות, סימן שאלה, פסיק.קתעה (1)
סמן סוגריים מסביב לסימני הפיסוק שסימנת.:הרעה

( )2לפי המכילתא, על מה מזהירה התורה באמרה: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" (פסוק
?(ג"י

עיין ברמב"ן לפסוק י"ג בקטעים המסומנים (.)2( ,)1

( )1במה הביאור של רמב"ן לציווי "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" שונה מביאור
?הז יוויצל אתליכמה
?"וריכזת אל" יוויצב הרותה הפיסומ המ ,ן"במר יפל (2)


הבושת


10 הלאש
עיין בפסוק י"ח.
עיין ברמב"ן לפסוק י"ח בקטע המסומן ()3

מהו האיסור "לא תזבח על חמץ דם זבחי", לפי רמב"ן?
?ן"במר החוד י"שר לש שוריפב תירשפא הנבה וזיא

עיין ברמב"ן לפסוק י"ח בקטע המסומן ()4

?הלעמ ן"במרש קוספב היעבה המ
?וניתובר תעד יפל ,היעבה תא בשיימ ן"במר דציכ


הבושת

 

'ב הדיחי – ינש קרפ

םייתש לעו 14-11 תולאשמ םייתש לע :תולאש עבראבפרק זה עליך לענות על
.17-15 תולאשהמ

שאלה 14מיועדת לתלמידים בכתות הניסוי, שלמדו את הסוגיה "הקריאה לשלום שים לב:

."המחלמב

.14-11 תולאשהמ םייתש לע הנע


11 הלאש
.'ח-'א ,ז"ט ,םירבדב ןייע
"… שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים" (פסוק ו')

"הרי שלושה זמנים חלוקים: בערב – משש שעות ולמעלה זבחהו, וכבוא השמש – :י"שר

תאכלהו, ומועד צאתך – אתה שורפהו, כלומר, נעשה נותר ויצא לבית השרפה".
?הז ושוריפב בשיימ י"שר קוספב היעב וזיא (1)
( )2רש"י מזכיר בפירושו שלושה ציוויים בקשר לפסח.
מהציוויים האלה.דחא לכצטט מהקטע את הפסוקים שבהם מופיע

('ז קוספ) "…תלכאו תלשבו"

בשייל רשפא דציכו ,'ט-'ח ,ב"י ,תומשב רמאנל האוושהב הז קוספמ הלועה היעבה יהמ
?וז היעב


הבושת


12 הלאש
.'ט-'א א"כ ,םירבדב ןייע
עיין בפסוקים ו'-ח'.

( )1הסבר מהי כוונת הזקנים באמרם: "ידינו לא שפכה את הדם הזה…" (פסוק ז'),
והרי אין להעלות על הדעת שזקני בית הדין הם שופכי דמים.
( …" )2ונכפר להם הדם" (פסוק ח')
האם אפשר לומר שהזקנים אמרו גם את הדברים האלה? נמק את תשובתך.

"ואתה תבער הדם הנקי מקרבך" (פסוק ט').

"מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה, הרי זה ייהרג, והוא הישר בעיני ה' :י"שר

."
"כי לא יישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר בעיני ה' ".:ע"באר

מה ההבדל בין רש"י לראב"ע בפירוש של הציווי "ואתה תבער הדם הנקי"?


הבושת


13 הלאש
עיין ב"שירת האזינו"
עיין בפסוקים ז'-י"ב.

הפסוקים הקודמים ז'-ח'?ינשל הרושק איה דציכו ,'ט קוספב העיבקה יהמ

עיין בפסוקים י"ג-י"ח.

בקטע זה יש ניגוד בין יחס ה' אל עמו ובין יחס העם אל ה'.
?הז דוגינ יוטיב ידיל אב המב (1)
( )2מהו הגורם ליחס זה של העם אל ה'? בסס את דבריך על הכתוב.

שאלה 14מיועדת לתלמידים בכתות הניסוי, שלמדו את הסוגיה "הקריאה לשלום
."המחלמב


הבושת


14 הלאש
.ח"י-'י ,'כ ,םירבדב ןייע
"כן תעשה לכל הערים הרחקת…" (פסוק ט"ו)
( )1על איזה מהפסוקים הקודמים מוסב פסוק ט"ו לפי רש"י, ועל איזה – לפי רמב"ן? הסבר
את דבריך.
( )2את מה הכתוב רוצה למעט באמרו "רק מערי העמים האלה? (פסוק ט"ז) לפי רש"י, ואת
?ן"במר יפל טעמל הצור בותכה המ

.'ז ,'ט ,עשוהיב ןייע

ק"דר יפלו י"שר תטיש יפל ,('ז קוספ) "לארשי שיא" לש הלאשה תנווכ התייה המ רבסה
.(הרותב ן"במר תטישכ רבוסה)


הבושת


.17-15 תולאשהמ םייתש לע הנע

15 הלאש
.'ז-'א ב"מ ,היעשיב ןייע
עיין בפסוקים א'-ד'.

.ןהמ ענמנ דבעהש תויוגהנתה תוטרופמ הז עטקב
דברים שאפשר ללמוד על האופי של העבד מפירוט ההתנהגויות שהוא נמנע מהן. ינש ןייצ
בסס את דבריך על הכתוב.

עיין בפסוקים ה'-ז'.

יש פרשנים הסבורים שפסוק ו' מופנה לנביא, ויש פרשנים הסבורים שהוא מופנה לישראל.
.הלאה תועדהמ תחא( )1באר את הדברים "ואצרך ואתנך לברית עם" (פסוק ו'), לפי
( )2לפי הדעה שכתבת, מי אמור לפקוח את עיני העם העיוורות (פסוק ז'), ומהי התכלית של
?וז הלועפ


הבושת


16 הלאש
.ב"י-'א ,ב"נ ,היעשיב ןייע
דברים שאפשר ללמוד על המצב הנוכחי על ירושלים בקטע זה.ינש ןייצ

בסס את דבריך על הכתוב.

עיין בפסוקים ג'-ה'.

( )1אילו מעשים של הגויים מביאים את הנביא לידי הקביעה "ותמיד כל היום שמי מנאץ"
(פסוק ה')? בסס את דבריך על הכתוב בפסוקים אלה.
( )2הסבר את הקשר שבין קביעה זו ובין דברי הנחמה שבפסוקים ו'-י'.


הבושת


17 הלאש
.ד"כ קרפ ,'א לאומשב ןייע
ציון הפסוקים בשאלה זו הוא לפי המספור בקטעים המצולמים.שים לב:

עיין בפסוקים שלפניך (פסוקים ד'-ו')

ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נתן את איביך בידך
ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט: ויהי
אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול: ויאמר לאנשיו חלילה לי
מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה' לשלח ידי בו כי משיח ה' הוא:

: "שני מקראות הללו כתובין שלא כסדרן אלא כיוון שהתחיל י"שרעל פסוקים ה'-ו' כותב
לדבר בכריתת המעיל כילה כל דבריו… ואחר כך חוזר לדברו הראשון.."
מה הביא את רש"י לקבוע כי הפסוקים כאן אינם כתובים כסדרם?

עיין בפסוקים שלפניך (פסוקים י"ז-כ'):

ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה: ואת הגדת
היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני: וכי ימצא איש
את איבו ושלחו בדרך טובה וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי: ועתה
הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל.


בפרשנים כותבים כי יש לקרוא בתמיהה את הדברים: "וכי ימצא איש את איבו ושלחו בדרך
.(ט"י קוספ) "הבוט
( )1מהו הקושי לקראו את הדברים האלה בניחותא (שלא בדרך תמיהה)?
( )2הסבר כיצד דברים אלה של שאול מחזקים את דבריו לדוד "צדיק אתה ממני" (פסוק י"ז).

הבושת

 

'ג הדיחי – ישילש קרפ

םייתש לעו 20-18 תולאשהמ םייתש לע :תולאש עבראבפרק זה עליך לענות על
.23-21 תולאשהמ

.20-18 תולאשהמ םייתש לע הנע


18 הלאש
'ח קרפ ,בויאב ןייע
בפסוק ח' בלדד קורא לאיוב לפנות "לדר רישון"

.וז ותאירק תא קמנמ דדלב דציכ רבסה (1)
( )2מהי המסקנה שאיוב צריך ללמוד מ"דר רישון"?

עיין בדברי אליפז לאיוב (בפרק ד', פסוקים י"ב-י"ט)

מהי הטענה שאליפז מציג לאיוב בפסוקים אלה?
ותאירקב) ותנעטל עיגמ דדלב הבש ךרדהמ הנוש ותנעטל עיגמ זפילא הבש ךרדה המב
?(בויאל


הבושת


19 הלאש
.א"י-'ג ,'י ,בויאב ןייע
"כי תמאס יגיע כפיך" (פסוק ג').

ביטויים שמלמדים כי האדם הוא "יגיע כפיו" של ה'.העברא עטקהמ טטצ

מהי הטענה הכללית של איוב כלפי ה' העולה מפסוקים ג'-ז'?

?'ה יפלכ תיללכה ותנעטל 'ד קוספב בויא לש תוירוטרה תולאשה תועייסמ המב


הבושת


20 הלאש
.ח"כ קרפ ,בויאב ןייע
עיין בפסוקים א'-י"ט.

הסבר את הקביעה של איוב בפסוקים א'-ב'.
במה הקביעה של איוב בהמשך הקטע בנוגע לחכמה שונה מקביעתו בפסוקים א'-ב'?
בסס את דבריך על הכתוב.

.'כ-ב"י ,'מ ,היעשי עיין בפסוקים כ'-כ"ו וב

.האירבב 'ה לש ותלוכי לע רפוסמ תומוקמה ינשב
שבו הדברים רשקהה יפ לע הנע ?תומוקמהמ דחא לכלשם מה מסופר על יכולתו של ה' ב
נאמרים בכל מקום.


הבושת


.23-21 תולאשהמ םייתש לע הנע

21 הלאש
.ד"פ רומזמ ,םילהתב ןייע
.ג"י קוספבו 'ה קוספב "ירשא" הרימאב שמתשמ ררושמה הז רומזמב

מפסוקים אלה? בסס את דבריך על הפסוקים דחא לכב וז הרימאל ררושמה תא איבמ המ
הקודמים לכל אמירה.

עיין בפסוק ד'.

את הדימוי שבפסוק ד' אפשר לפרש בשתי דרכים.
מהדרכים, והסבר כיצד הוא משתלב בדברי המשורר במזמור. תחא יפל קוספה תא ראב


הבושת


22 הלאש
.ד"ק רומזמ ,םילהתב ןייע
בפסוקים כ"ט-ל"ב מוזכר יחס שונה של ה' לבריאה לעומת היחס המתואר בשאר

.רומזמה
של ה' המתואר בפסוקים כ"ט-ל"ב?הנושה סחיה והמ
צטט שני ביטויי המדגימים את היחס השונה של ה', ואת ההשפעה של יחס זה על הבריאה.

עיין בפסוקים ו'-י"ט, ובדברי רד"ק שלפניך:

(לפסוק י"ח): "… והנה הכול נברא לתועלת ולצורך, אין דבר ריק, והקטן במעלה ק"דר

"…ונממ לודגה תלעותל ארבנ
דברים המוזכרים בקטע זה, שבהם באים לידי ביטוי דברי רד"ק. השולש ןייצ


הבושת


המגודל תובושת רחבמ

1 הבושת
.תינפוג הנכה .2 .תינחור תישפנ הנכה .1 :תונכהה יגוס

פסוקים ג'-ו' שייכים להכנה הרוחנית, משום שבהם נאמר לישראל ייעודם המיוחד מכל
.םימעה

( )1לפי ראב"ע, הכוונה רק לאהרון ובניו ושבעים הזקנים, ולפי המכילתא הכוונה לכל

.לארשי
( )2לפי המכילתא, ירידת השכינה על ההר היא שיוצרת את הקדושה בהר (ואין קדושה בהר
.(ומצע


האבה הלאשה


2 הבושת
( )1לפי רש"י הדימוי הוא להרחקה פיזית ולהצלה של ישראל ממצרים, ואילו לפי

מלבי"ם הדימוי הוא להצלה ולהגבהה רוחנית של עם ישראל.
( )2ממה שעשה ה' למצרים ישראל צריכים ללמוד שהדברים שה' עושה הם למענם או: מתוך
חיבתם. לקבל גם: ישראל יכולים ללמוד מכך שה' מעניש את העמים שפוגעים בהם.
הקשר של דברים אלה לפסוק: בהמשך הפסוק מפורטים גילויים נוספים של יחס טוב של ה'
.לארשיל

האזכור של מה שעשה ה' למצרים לאחר שלא שמעו בקול ה' ולא התיחסו לאזהרותיו

צריך לשמש דוגמה ואזהרה לישראל, שעליהם לשמור את הברית ולא – ייענשו.


האבה הלאשה


3 הבושת
הארץ – משמעה עמי העולם. משפט זה בא להסביר את האפשרות והיכולת של ה' לבחור

בעם ישראל מבין כל העמים אשר שייכים לו.

(" )1ממלכת כהנים" – ההבטחה היא שישראל יביאו את כל המין האנושי לאמונה בה'.

"גוי קדוש" – ההבטחה היא שעם ישראל יתקיים לנצח.
( )2לפי רמב"ן, התפקידים של ישראל הם ייחודיים ומיועדים רק לעם ישראל – שיהיו
משרתים את ה' ודבקים בו. ואילו לפי ספורנו, התפקידים של ישראל הם גם ביחס לשאר
.םימעה


האבה הלאשה


4 הבושת
( )1הבעיה: בפסוק ח' כבר נאמר שמשה אמר את דברי העם אל ה', והשאלה היא מדוע

הוא חוזר שוב בפסוק ט' על אותה עובדה, והרי העם לא אמר בינתיים דבר.
( )2רמב"ן מפרש שבפסוק ח' פירוש הדברים הוא שמשה שב אל ההר והביא עמו את דברי
העם, אך לא אמר אותם לה'. ובפסוק ט', לאחר דברי ה' אמר לו משה את דברי העם.

הבעיה בפסוק ג': איך ייתכן שמשה עלה אל ה' (ככתוב בתחילת הפסוק), ואילו הקריאה

של ה' למשה לעלות להר נזכרת רק אחר כך? לקבל גם: כיצד עלה משה להר בלי שה' אמר לו
?תאז תושעל
היישוב: [לפי הכלל המובא בראב"ע] "ויקרא אליו ה' " הוא עבר מוקדם יותר, דהיינו, שה'
קרא למשה עלות להר לפני כן.


האבה הלאשה


5 הבושת
"בעבור ישמע העם.." – שכל עם ישראל יהיו נביאים, וישמעו בעצמם את דברי ה'.

"וגם בך יאמינו לעולם" – שיאמינו במשה לנצח לדורות, וידחו כל נביא שקר שיתנבא נגד
.השמ תאובנ

.'הב הנומאב לארשי תא ליגרהל :תחאה תילכתה

התכלית השנייה: שתהיה להם יראת שמים גדולה.


האבה הלאשה


6 הבושת
( )1המשותף לפסוקים ד'-ט',: מצוות העוסקות בדינים שבין אדם לחברו [ובמיוחד,

בעניינים של סדר משפטי-חברתי].
המשותף לפסוקים י'-י"ט: מצוות העוסקות בדינים שבין אדם למקום [ובמיוחד, במצוות
הקשורות לענייני המועדים].
( )2המחשבה המוטעית היא: שאולי מצוות השבת ומצוות שלוש הרגלים לא ינהגו בשביעית,
כיוון שכל השנה קרויה שבת.

(1)

"התשטנו"
"הנטמשת"
 
המדאב תודובע תושעל אל
.תיעיבשב
תיעיבש תוריפמ לוכאל אל
לאחר זמן הביעור.
י"שר

.תיעיבשב עורזל אל
לא לאסוף את פירות
השביעית ולהשאירם בשדה.

ן"במר

( )2לפי דעת ראב"ע, הציווי במילה 'תשמטנה' עוסק במצוות שמיטת כספים, ואילו לדעת רש"י
.תיעיבשב עקרקה תדובעב קסוע אוה ן"במרו

האבה הלאשה


7 הבושת
( )1המקרה: אדם מצא שור או חמור שתעה בדרכו, והוא יכול להחזירו אל הדרך

בקלות. התוספת בדברים היא שמי שראה את האבדה, גם אם היא רחוקה ממנו, צריך לטרוח
ולקחתה כדי להשיבה [נלמד מהמילה "נדחים"].
( )2יש לציין שני דברים: "לא תוכל להתעלם" – האיסור להימנע מלהשיב את האבדה;
"ואספת אל תוך ביתך" – הטיפול באבדה; "כל אבדת אחיך" – לא רק בעלי חיים.
לקבל גם: פעמים שאתה מתעלם.

( )1לפי הפשט, כוונת התורה לומר שאינך רשאי להימנע מלעזור לפרק את החמור.

לפי הדרש, כוונת התורה היא שבתנאים מסוימים אתה רשאי להתעלם ולא לסייע בפריקה.
( )2לפי הפשט – סימן הפיסוק הוא סימן שאלה.
לפי הדרש – סימן הפיסוק הוא פסיק או: נקודה.


האבה הלאשה


8 הבושת
:"רקש רבדמ" (1)

לפי ראב"ע – פסק דין של שקר שפוסק הדיין, לקבל גם: דין שבו נראה לדיין שבעלי הדין או
העדים משקרים.
לפי ספורנו – דבר שיכול לגרום לשקר.
( )2ביאורו של רמב"ם דומה לדברי ספורנו בכך שצריך להתרחק ולהימנע מדברים שעלולים
לגרום בעקיפין לדין שקר.

( )1האפשרויות שרש"י מעלה הן:

.1מדובר באדם שיצא חייב בדין ואם יש ערעור לזכותו, צריך לדון בו שנית.
.2מדובר באדם שיצא זכאי בדין, וגם אם יש ערעור לחובתו אין לדון בכך כדי להורגו.
(" )2כי לא אצדיק רשע" מנמק את האפשרות השנייה, שבה מי שיצא זכאי מבית הדין, אין
להחזירו ולחייבו [ואין בכך משום עוות דין], משום שהקב"ה שיודע את רשעו יפרע ממנו את
.ושנוע


האבה הלאשה


9 הבושת
()"( )1ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו(") למה נאמר(?) לפי שהוא אומר (")לא תעשה

כל מלאכה(") אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה(,) דברים שהן משום שבות מניין(?)
תלמוד לומר (")ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו(").
ועבקש תבש ירוסיא לע הריהזמ הרותה הז יוויצב ,אתליכמה יפל – "…יתרמא רשא לכבו" (2)
חכמים (=שבות).

קסוע הז יוויצ ,אתליכמה יפלש דועב ,הרז הדובע ירוסיאב קסוע יוויצה ן"במר יפל (1)

.תבש ירוסיאב
(" )2לא תזכירו" – שלא להזכיר שם עבודה זרה לפני עובדי עבודה זרה, ועל ידי כך יגרמו להם
להזכיר שם עבודה זרה.


האבה הלאשה


10 הבושת
האיסור הוא שבזמן שחיטת קרבן הפסח, לא יהיה חמץ ברשות השוחט או ברשות

.הרובחהמ רחא והשימ
ההבנה היא שבאיסור זה יש ציווי על ביעור חמץ בערב פסח לפני זמן שחיטת הפסח.
הבעיה שמעלה רמב"ן היא שנראה שהמילה דם מיותרת בפסוק מפני שאין הזביחה או

השחיטה יכולות להתקשר למילה "דם", והכתוב היה צריך לומר "לא תזבח על חמץ את
."יחבז
היישוב הוא שבפסוק יש שני איסורים. האחד, איסור שחיטת קרבן פסח כל זמן שהחמץ קיים,
והשני, אסור לזרוק את דם הקרבן על המזבח כל זמן שהחמץ קיים.

האבה הלאשה


11 הבושת
( )1הבעיה שרש"י מיישב – הכתוב מציין למעשה שלושה זמנים שונים לזביחת הפסח.

('ב קוספ) " 'הל חספ תחבזו" – חספה תטיחש (2)
אכילת הפסח – "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' " (פסוק ז').
שרפת הנותר – "ולא ילין מן הבשר… לבקר" (פסוק ד').

הבעיה – לפי הנאמר בספר שמות, אסור לאכול את קרבן הפסח כשהוא מבושל, ואילו

מהפסוק בדברים משתמע שצריך לבשל את הפסח.
היישוב – גם צלי נקרא בישול, וכוונת התורה בדברים שצריך לצלותו. או: הבישול האסור הוא
רק בישול במים, ואילו בדברים נאמר לבשל סתם (בלי מים). או: "ובשלת" – מוסב על קרבן
השלמים שהוקרב עם קרבן הפסח.


האבה הלאשה


12 הבושת
( )1כוונת הדברים של הזקנים היא שהם לא גרמו, אפילו בעקיפין, למותו של החלל

שנמצא, כגון שלא נתנו לו להיות ללא מזון או ליווי.
( )2לא. נימוק: אמירה זו מתארת את התוצאה של תפילת הזקנים, ואין זו בקשה כחלק
מתפילתם, לכן אין לייחס אותה לזקנים. או: לא ייתכן שהזקנים מתייחסים לעצמם בגוף
שלישי ("להם").

האצותה וז ,ע"באר יפל וליאו ,אצמיישכל חצורה תא גורהל יביטקא יוויצ והז ,י"שר יפל

.'ה יניעב רשיה תיישע לש החטבהה :וא


האבה הלאשה


13 הבושת
הקביעה בפסוק ט' היא שעם ישראל הוא עמו הנבחר של ה'. הקשר לפסוקים ז'-ח':

קביעה זו מסבירה את יחסו של ה' לדורות הקודמים [דור המבול ודור הפלגה] שהמשיך
לקיימם ולא השמידם משום שמהם היה צריך לצאת עם ישראל.

( )1ניגוד זה מתבטא בכך שה' נותן כל טוב לישראל (פסוקים י"ג-י"ד), ואילו ישראל

חוטאים בעבודה זרה ומכעיסים את ה' (פסוקים ט"ו-י"ח).
( )2הגורם ליחס זה הוא שהטוב המרובה שנתן ה' לישראל גרם להם שלא יכירו שקיבלו את
הטוב ממנו ויפנו לעבודה זרה. ביסוס: "וישמן ישרון ויבעט".


האבה הלאשה


14 הבושת
( )1לפי רש"י – פסוק ט"ו מוסב על החובה לקרוא לשלום הנזכרת בפסוק י', והוא קובע

שהחובה לקרוא לשלום היא רק לערים הרחוקות.
לפי רמב"ן – פסוק ט"ו מוסב על המקרא שהאויב לא השלים, הנזכר בפסוקים י"ב-י"ד.
( )2לפי רש"י – המילה "רק" ממעטת את כל הערים בארץ ישראל, ובהן אין חובת קריאה
לשלום, אלא הציווי "לא תחיה כל נשמה".
לפי רמב"ן – המילה "רק" ממעטת את הערים שבארץ ישראל שלא השלימו לאחר שקראו
להם לשלום.

לפי שיטת רש"י – כוונת השאלה של איש ישראל הייתה לברר אם הם מתושבי הארץ,

ואם כן אין להשלים עמהם ויש להחרימם.
לפי רד"ק (לשיטת הרמב"ן) – השאלה של איש ישראל התמקדה בכריתת הברית, איך יוכלו
לכרות עמהם ברית בלא שעבוד, ואולי הם מעמי ארץ ישראל.


האבה הלאשה


15 הבושת
הדברים שאפשר ללמוד על האופי של העבד (יש לציין שני דברים):

מתינותו של העבד: "לא יצעק"; "ולא ישמיע בחוץ קולו"; דבקותו במטרה: "לא יכהה… עד
ישים בארץ משפט"; סמכותיות (שאינו צריך להפעיל כוח): "קנה רצוץ לא ישבור" (רש"י).

( )1על הנבחן לענות לפי אחת משיטת אלה:

– לפי הסבורים שהקריאה מופנית אל הנביא (רש"י, ראב"ע): תוכן הנבואה הוא שה' יגן עליו
או: יצר אותו, ומשימתו היא להחזיר את עם ישראל בתשובה (להחזירו לברית ה').
– לפי הסבורים שהקריאה מופנית לישראל (רד"ק): תוכן הנבואה הוא שה' יגן על עמו, והוא
יהיה יסוד הקיום של העולם.
לקבל גם: ה' יגן על עצמו והוא יהיה דוגמה לעולם לברית שקיימת בין ה' לעם שבחר בו (דעת
.(ארקמ
( – )2לפי הסבורים שהקריאה בפסוק ו' מופנית לנביא: הנביא הוא שאמור לפקוח את עיני
ישראל, והתכלית היא להחזיר בתשובה את העם לה' [על ידי שיראו את מעשי ה' לטובתם].
– לפי הסבורים שהקריאה מופנית לישראל: ה' הוא שאמור לפקוח את עיני ישראל, והתכלית
.תולגהמ וא תורצהמ לארשי תא ליצהל איה


האבה הלאשה


16 הבושת
דברים שאפשר ללמוד על המצב של ירושלים (יש לציין שני דברים):

ירושלים כבושה – "לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא" (פסוק א').
ירושלים חרבה – "פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלים" (פסוק ט').
לקבל גם: ירושלים מושפלת ואבלה – "התנערי מעפר קומי שבי ירושלם" (פסוק ב').

( )1הנביא אומר זאת בגלל מעשי העוול שעשו הגויים לישראל. ביסוס: "חנם נמכרתם"

(פסוק ג'), "ואשור באפס עשקו" (פסוק ד'), "לקח עמי חנם" (פסוק ה').
( )2הקשר בין קביעה זו לדברי הנחמה: בגלל המצב שבו שמו של הקב"ה מחולל, הוא נדרש
.הז בצמ תונשל ידכ לארשי תא לואגלו ברעתהל


האבה הלאשה


17 הבושת
בפסוק ד' מובאים דברי אנשי דוד אליו לפני שכרת את המעיל, ואילו תשובת דוד לאנשיו

מופיעה בפסוק ו' לאחר שמסופר כבר על כריתת המעיל וחרטת דוד על כך.

( )1מבחינה תחבירית אם הפסוק ייקרא בניחותא, המשפט חסר ואין לו השלמה

.הבוטב וביוא תא חלשיש ימל השעייש המל תסחייתמש
לקבל גם: החלק הראשון של הפסוק מדבר בגוף נסתר, והחלק השני מדבר בגוף נוכח.
( )2לפי פרשנים אלה שאול מביע בדבריו אלה את הכרתו שדוד היה יכול להרגו, ואם בכל זאת
לא הרגו, הרי שהוא, דוד, צדיק ונוהג לפנים משורת הדין.


האבה הלאשה


18 הבושת
( )1הנימוק של בלדד הוא שרק עם הניסיון של הדורות הקודמים תתקבל ראייה מקפת

וניסיון חיים מספיק שממנו יוכל איוב לקבל מענה לטענותיו, לעומת הדור החי עמו היום,
שהוא חסר ניסיון מספיק.
( )2המסקנה שאיוב צריך להגיע אליה על פי דברי הדור הראשון היא שדבריו שה' מעניש בלא
חטא אינם נכונים. או: שמניסיונם הם למדו שה' מעניש רק כשיש חטא. או: שמניסיונם הם
למדו שלבסוף לרשע רע ולצדיק טוב.

הטענה של אליפז: אדם איננו יכול להיות צודק מול ה' או יותר ממנו.

הדרך שבה אליפז מגיע לטענתו היא דרך ההתגלות האלוקית לעומת דרכו של בלדד המסתמך
על הניסיון ההיסטורי של הדורות הקודמים.


האבה הלאשה


19 הבושת
על התלמיד לצטט ארבעה מהביטויים: "ידיך עצבוני ויעשוני"; כחמר עשיתני"; "כחלב

תתיכני וכגבינה תקפיאני"; "עור ובשר תלבישיני; "ובעצמות וגידים תשככני" (פסוקים
.(א"י-'ח

הטענה הכללית של איוב היא שה' יודע שהוא (איוב) לא חטא, והוא פוגע בו אף על פי

שלא מגיע לו עונש. לקבל גם: שה' מתנכר למעשה ידיו.
בשאלותיו הרטוריות שבפסוק ד' איוב מבטא את הרעיון שראייתו של ה' אינה דומה לזו של
האדם [ואינה מוגבלת], ולכן הוא מיטיב לדעת שאיוב לא חטא, ופוגע בו אף על פי שהוא נקי.


האבה הלאשה


20 הבושת
הקביעה של איוב בפסוקים א'-ב' היא שה' נתן לאדם את הידיעה היכן למצוא את הכסף

והזהב ושאר המתכות. הקביעה בנוגע לחכמה היא שאותה העלים ה' מבני האדם וזה בניגוד
לידיעת האדם בנוגע למציאת המתכות.
או: לכסף ולזהב ולשאר המתכות יש מקום מוצא, אבל יש להם גם תכלית וסוף. לעומתם,
החכמה כולה רוחנית, אין לה מוצא, ואין לה סוף ותכלית.
הביסוס: "… יש לכסף מוצא…" (פסוק א'), לעומת "והחכמה מאין תמצא" (פסוק י"ב).

בספר איוב נזכרת יכולתו של ה' כדי לבאר מדוע אין האדם יכול להבין את חכמת ה' או:

.המכחה רקחל עיגהל לוכי 'ה קר עודמ
בישעיה נזכרת יכולתו של ה' כדי להראות את אפסות האלילים. לקבל גם: כדי להבהיר
לישראל שביכולתו של ה' לשנות את מצבם ולגאול אותם.


האבה הלאשה


21 הבושת
האמירה "אשרי יושבי ביתך" בפסוק ה' באה בעקבות הבעת ההשתוקקות של המתפלל

להיות בבית ה'. פסוק ה' מסיים את הבקשה של המשורר באמירה שאשרי אלה שזוכים לשבת
בבית ה'. ביסוס: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' " וביטויים נוספים.
האמירה "אשרי אדם בוטח בך" בפסוק י"ג באה בעקבות תיאור הטוב שגומל ה' להולכים
בדרכו. ביסוס: "חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים".

על התלמיד לענות לפי אחד מהפירושים האלה:

.1משמעות הפסוק היא ביטוי לחורבן בית המקדש כשהציפורים מקננות שם. הפסוק משתלב
בכיסופיו של המתפלל שה' ישוב וישכין את שכינתו במקדש.
.2משמעות הפסוק היא סמלית. כמו שלציפור יש מקום קבוע, כך גם המתפלל (או: כנסת
ישראל) רוצה שיהיה לו מקום קבוע לשכון שם. גם זה משתלב בכיסופיו של המתפלל לשוב
.שדקמה תיבל


האבה הלאשה


22 הבושת
בכל המזמור מתואר יחסו החיובי של ה' לבריאה. אבל בקטע זה מוזכר יחס שונה בכך

.האירבב עגופ וא וינפ תא ריתסמ אוהש
:םייוטיב ינש טטצל שי

העפשהה

סחיה
ןולהבי –
– יגועון ואל עפרם ישובון
דערתו –
ושנעיו –
תסתיר פניך
תסף רוחם
המביט לארץ
יגע בהרים

:תואמגוד שולש יש לציין

– המים משמשים מקור שתייה לבעלי-חיים, חציר – לבהמות.
– המים משמשים לצמיחת הצמחים.
– היין נועד לשמח את האדם, והלחם – להשביע את האדם.
– העצים כמקום קינון לציפורים.
– בריאת הירח כדי שהאדם יוכל לקבוע לפיו את המועדים.
.תומיאתמ תופסונ תואמגוד לבקל שי

<br>
23 הבושת<br>
</font></b><br>א.<b><red=font color> הבעיה: מפרק ז', כ"ד נראה שגדעון שלח מלאכים לשבט אפרים להזמינם לבוא להילחם
<br>עמו, ולפיכך לכאורה אין בסיס לתלונתם.
<br>היישוב: תלונתם היא על כך שגדעון לא זימן אותם בתחילת המלחמה.
<br>הביסוס: בפרק ו' נאמר שגדעון שלח מלאכים אל מנשה, אשר, זבולון ונפתלי, ולא נזכר שם
.םירפא<br>
<br>
</font></b><br>ב.<b><red=font color> המעשה של גדעון שונה בכך שהוא שם את האפוד בעירו ולא במשכן שילה, ולא כמו
.דעומ להואב ללשה חנוה ויפל ,רבדמב רפסב רפוסמש<br>
<br>לדעת רלב"ג דברי זה גרם לישראל לסטות אחרי האפוד ולעבוד אותו כעבודה זרה.




           
תוכן תנך
           
תוכן מבחנים בתנך