פרק ראשון – פרק שלא נלמד
|
נספח: תהלים, פרק מ"ד
עיין בתהלים מ"ד וענה על שאלה ( 1חובה!) ועל שלוש מהשאלות 5-2
|
(!הבוח) 1 'סמ הלאש
בפסוקים א'-כ"ג שבמזמור זה אפשר לראות שני חלקים מנוגדים .
|
ציין את שני החלקים, וכתוב מהו הניגוד שביניהם. מכל חלק הבא שני ביטויים ,
המדגימים את הניגוד שבין החלק הראשון לחלק השני.
|
.א
|
|
.ררושמה תשקב תא רומזמה לש ידוגינה הנבמה קזחמ המב רבסה
|
.ב
|
2 'סמ הלאש
|
במזמור נזכרות פעולות ה' לטובת ישראל "בימי קדם" ובימי המשורר. מהו ההבדל בין
דרכי הנהגת ה' בשתי התקופות? הוכח את דבריך מהכתוב.
|
.א
|
" אף זנחת ותכלימנו" (פסוק י') .
עיין בפירושו של רש"י ובדברי רס"ג להלן :
רס"ג: " 'אף' – וגם אתה הוא אשר זנחתנו והכלמתנו ולא שלחת נצחונך לצבאותינו ".
מה ההבדל בין רש"י לרס"ג בראיית ההקשר של פסוק י '?
כיצד מתפרשת המילה "אף" לפי כל אחד מהפרשנים?
|
.ב
|
3 'סמ הלאש
עיין בפסוקים י'-י"ח .
|
בפסוקים אלה נזכרות פגיעות רבות בישראל .
מה הם שני סוגי הפגיעות המביאים את המשורר להתפלל ?
הדגם את דבריך מן הכתובים.
|
.א
|
מהי הטענה המרכזית בפסוקים אלה, שעליה מתבסס המתפלל בבקשו את ישועת ה'?
בסס את דבריך על הכתוב.
|
.ב
|
4 'סמ הלאש
עיין בפסוקים י"ח-כ"ג .
|
" כי דכיתנו במקום תנים" (פסוק כ') .
עיין בפירושו של רש"י.
מהי הבעיה של מיקום הפסוק בקטע, וכיצד מיישב רש"י את הבעיה? ( 4נקודות)
|
.א
|
"אם שכחנו שם אלקינו" (פסוק כ"א) .
רד"ק: בכל הצרות שיש לנו… אם חשבנו בלבנו, כי הגויים שהם מצירים לנו אינם מאמינים
באלוקינו והם שלווים ושקטים ואנחנו, שמאמינים בו, בצרה, נשכחנו מלבנו ונשוב
." םהיהולאל
מלבי"ם: "האם שכחנו שם אלוקינו הגם כי 'ונפרוש כפינו לאל זר', הגם שהיינו אנוסים
לפרוש כפינו לאל זר, היה זה רק במעשה אבל בלב… היה לבנו שלם ייחוד ה' ואמונתו ".
מהי המציאות שיכולה היתה להביא לשכחת "שם אלוקינו" לפי רד"ק, ומהי – לפי מלבי"ם ?
(תודוקנ 6)
|
.ב
|
5 'סמ הלאש
עיין בפסוקים כ"א-כ"ד .
|
? ב"כ קוספב ,הרואכל ,תימינפה הריתסה יהמ
עיין בפירושו של ראב"ע לפסוק כ"ב (בנספח) ובפירושו של המאירי להלן :
המאירי: "ובא מילת 'יחקר' עם בלתי היותו צריך לחקירה, והוא אמרו: 'כי הוא יודע
תעלומות לב', אף-על-פי שאינם נמסרים לפרסום, והכוונה שיפרסם הידיעה בזה כאילו
".לכל רקחנ
כיצד מיישב כל אחד מפרשנים אלה את הסתירה לכאורה שבפסוק כ"ב? ( 5נקודות)
|
.א
|
איזו בעיה מיישב ראב"ע בפירושו לפסוק כ"ד? מה הם שני היישובים שהוא מציע ?
(תודוקנ 5)
|
.ב
|
'א הדיחי – ינש קרפ
|
6 'סמ הלאש
עיין בבראשית, ד', ט'-ט"ו .
|
העונשים שהוטלו על קין דומים לעונשים שהוטלו על אדם הראשון .
ציין את הדמיון בתוכן ובסגנון. ( 4נקודות)
|
.א
|
את דברי קין "גדול עוני מנשוא", אפשר לקרוא בתמיהה ואפשר לקרוא בניחותא .
מהי משמעות דבריו של קין לפי כל אחת מדרכי הקריאה ?
|
(1)
|
.ב
|
רמב"ן מפרש את דברי קין "ומפניך אסתר ":
"כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל… כי בושתי וגם נכלמתי ".
האם פירושו של רמב"ן הוא המשך לקריאת "גדול עוני מנשוא" בתמיהה או בניחותא? נמק
את דבריך. ( 4נקודות)
|
(2)
|
7 'סמ הלאש
עיין בבראשית, י"ז, ט"ו-י"ט .
|
במקומות אחדים בספר בראשית נותן ה' הבטחות לאברהם בקשר לזרעו. מהי התוספת
בהבטחה בקטע זה על מה שהובטח לאברהם בברית בין הבתרים (בענין הזרע), ומהי
(תודוקנ 4) ?ז"ט-'ט ,ח"י קרפב תרכזנה החטבהב תפסותה
|
.א
|
, תישארבב רפוסמל (ט"י-ו"ט ,ז"י) ונקרפב רפוסמה תאוושהמ תררועתמה היעבה יהמ
י"ח, ט'-ט"ז? כיצד ניתן ליישב בעיה זו? ( 4נקודות)
|
.ב
|
8 'סמ הלאש
עיין בבראשית, מ"ד, י"ט-ל"ד .
|
|
אפשר לראות בנאומו של יהודה שלושה חלקים. מה הם החלקים?
|
(1)
|
.א
|
ציין שלושה טיעונים שהעלה יהודה בנאומו, ואשר יש בהם כדי להשפיע על יוסף .
(תודוקנ 5)
|
(2)
|
. (א"כ קוספ) "וילע יניע המישאו "
ראב"ע: "שאראה אותו". רמב"ן: "ולא מצאתי בכתוב שימת עין על הראייה בלבד… אבל
נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו …".
מדוע אין רמב"ן מקבל את פירושו של ראב"ע ל"ואשימה עיני עליו", ומהו פירושו של
(תודוקנ 3) ?הז יוטיבל ן"במר
|
.ב
|
ענה על שתיים מהשאלות 11-9
|
9 'סמ הלאש
עיין במלכים ב, י"ח, י"ט-ל"ה .
|
|
? הקשבר לש ומואנ תילכת יהמ
|
(1)
|
.א
|
ציין שני טיעונים מרכזיים שמעלה רבשקה נגד המחשבה הרווחת ביהודה שאפשר תמיד
לסמוך על עזרת ה'. ( 4נקודות)
|
(2)
|
בפרק י' בישעיה, פסוקים ז'-י"ט מזכיר הנביא את דברי אשור .
מה משותף לדברי רבשקה שבפרקנו (מ"ב, י"ח) ולדברי אשור שבישעיה ?
|
(1)
|
.ב
|
|
מהי התכלית של ישעיהו בהבאת הדברים של אשור? ( 3נקודות)
|
(2)
|
10 'סמ הלאש
עיין בישעיה, ב', ה'-כ"ב .
|
"ותמלא ארצו אלילים" (פסוק ח');
"והאלילים כליל יחלוף" (פסוק י"ח).
מה הם הגורמים שהביאו למצב המתואר בפסוק ח', ומה הביא למצב המתואר בפסוק י"ח ?
השב לאחר עיון בהקשר של כל פסוק. ( 4נקודות)
|
.א
|
"כי יום לה' צבאות, על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל" (פסוק י"ב) .
מהר"י קרא: "'כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם' – להשפילם " .
. "תואגתהל ידכ ומצע תא ליפשמש – לפשו ,ותלוז לע ומצע תא אשנמש – אשנ" :א"רגה
מה ההבדל בין מהר"י קרא לבין הגר"א בתפיסת המילה "ושפל ?"
למי מהם מסייע פיסוק הטעמים? נמק. ( 3נקודות)
|
.ב
|
11 'סמ הלאש
עיין בתהלים, ח' .
|
ציין את שני התחומים, שבהם מתבטא יחסו המיוחד של ה' כלפי האדם. בסס את
דבריך על הכתוב .
|
(1)
|
.א
|
במה ניתן לראות בדברי ה' לאדם בפרשת "בראשית" (בריאת האדם) חיזוק לדברי דוד
שבפרקנו (תהלים, ח')? ( 4נקודות)
|
(2)
|
"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (פסוק ה');
"חדלו לכם מן האדם… כי במה נחשב הוא" (ישעיה, ב', כ"ב) .
בשני המקומות מדובר על מעמדו של האדם .
מה מביא את המשורר בתהלים לומר את דבריו, ומה מביא את ישעיהו לומר את דבריו על
האדם? (השב על-פי ההקשר בכל מקום). ( 3נקודות)
|
.ב
|
'ד הדיחי – ישילש קרפ
|
ענה על שתיים מהשאלות 12-14
|
12 'סמ הלאש
עיין בדברים, ד', י"ד-כ"ד .
|
יש פרשנים הקושרים את פסוקים כ"א-כ"ב לפסוק כ', ואילו פרשנים אחרים קושרים
אותם לפסוק י"ד ולפסוק כ"ג .
מהי הבעיה בפסוקים כ"א-כ"ב? כיצד ניתן ליישב את הבעיה לפי אחת מדרכי הפירוש?
(תודוקנ 4)
|
.א
|
"אשר צוך ה' אלקיך" (פסוק כ"ג) .
רש"י: "אשר צוך שלא לעשות ".
ראב"ע: "כאשר צוך ".
מהו הקושי שמוצאים פרשנים אלה בפסוק ?
על אילו מילים בפסוק מוסב הביטוי "אשר צוך" לפי רש"י, ועל אילו מילים לפי
(תודוקנ 4) ?ע"באר
|
.ב
|
13 'סמ הלאש
בקטעים הבאים מספר דברים נדרש האדם להגיע לידיעה – "וידעת ":
;' מ-ב"ל ,'ד ,םירבד
; א"י-'ו ,'ז ,םירבד
.' ו-'ב ,'ח ,םירבד
ציין בכל אחד מהקטעים מהי הידיעה הנדרשת, ואילו עובדות צריכות להביא לידיעה זו.
|
14 'סמ הלאש
עיין בדברים, י"א, א'-ט .'
|
"עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה" (פסוק ז').
מיין את המאורעות הנזכרים בקטע לשתי קבוצות, וציין את המאפיין בכל קבוצה. מה משותף
לכל המאורעות הנזכרים בקטע? ( 4נקודות)
|
.א
|
"שמרתם את כל המצוה… למען תחזקו…" (פסוק ח').
ר' יוסף בכור שור: "'למען תחזקו' – אינו אומר תעשו המצוות למען תחזקו …אלא
עשו המצוות מאהבה, ולמען דבר זה תחזקו " .
ר' יוסף בכור שור מפרש את המילה "למען" במשמעות של תוצאה.
כיצד אפשר לפרש אותה במשמעות אחרת, ומדוע אין הוא מפרשה כך בפסוקנו? ( 4נקודות)
|
.ב
|
ענה על שתיים מהשאלות ,15-19בהתאם לחומר שלמדת.
שים לב: שאלות :16-17יחזקאל, שאלות :19-18עמוס
|
15 'סמ הלאש
במקומות רבים מגיע קהלת למסקנה שהכול הבל .
|
עיין בפרק א', א'-י"א .
(תודוקנ 2) ?הז עטקב וז הנקסמל ואיבמ המ
|
.א
|
עיין בפרק א', ט"ז עד פרק ב', ב'.
"דברתי אני עם לבי" (פרק א', פסוק ט"ז);
.('א קוספ', ב קרפ) "יבלב ינא יתרמא"
כל אחד מפסוקים אלה מתאר ניסיון אחר של קהלת למצוא תשובה לתהיותיו, אך הוא מגיע
למסקנה שאין בתשובות אלה ממש .
מה הם שני הניסיונות ?
באר על רקע זה את משמעות המילים של קהלת "סוף דבר" (פרק י"ב, י"ג). ( 5נקודות)
|
.ב
|
16 'סמ הלאש
עיין ביחזקאל, כ', ל"ב-מ"ד .
|
בקטע זה מדבר הנביא על שני שלבים שונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. מה הם
שני השלבים? בתשובתך ציין את המאפיין של כל אחד מהם. בסס את דבריך על הכתובים.
(תודוקנ 5)
|
.א
|
נגד איזו מגמה הרווחת בעם יוצא הנביא בקטע זה? במה מהווים דבריו תשובה על
(תודוקנ 2) ?וז המגמ
|
.ב
|
17 'סמ הלאש
עיין ביחזקאל, ל"ג, י'-כ' .
|
לדעת פרשנים אחדים, בפסוקים י'-י"א מנהל יחזקאל ויכוח עם טענה הרווחת בעם .
מהי טענה העם בפסוקים אלה, ואיזו השקפה מנסה הנביא להנחיל לעם ?
|
(1)
|
.א
|
|
עיין ביחזקאל, י"ח, ב'. איזו טענה מעלה העם בפסוק זה? ( 4נקודות)
|
(2)
|
בפסוקים י"ב-כ' בפרקנו העם אינו מקבל את דברי הנביא בעניין "דרך ה'". מהי
דוחה העם? ( 3נקודות)
"דרך ה'" שאותה
|
.ב
|
18 'סמ הלאש
עיין בעמוס, בקטעים הבאים :
; ז"ט-ד"י ,'ב (1)
; ט"י ,'ה (2)
. 'ד-'א ,'ט (3)
|
|
מהו התוכן המשותף לשלושת הקטעים הללו? ( 3נקודות)
|
.א
|
עיין בעמוס, בקטעים הבאים :
; ג"י ,'ד (1)
; 'ט-'ח ,'ה (2)
. 'י-'ה ,'ט (3)
מהו התוכן המשותף לשלושת הקטעים הללו ?
מהי התכלית של דברים אלו ?
(היעזר בהקשר של כל אחד מהקטעים). ( 4נקודות)
|
.ב
|
19 'סמ הלאש
עיין בעמוס, ו', א'-ג' .
|
|
מהי המסקנה שעל ישראל להסיק מהתבוננותם בגויים? ( 2נקודות)
|
.א
|
|
יש פרשנים הרואים בפסוק ג' סיבה ותוצאה. הסבר .
|
(1)
|
.ב
|
מה המשותף לגישה המקובלת בעם בפסוקנו, ולגישה המתבטאת במילים: "הוי
המתאווים את יום ה'" (עמוס, ה', י"ח)? ( 5נקודות)
|
(2)
|
1 'סמ הבושת
|
החלקים הם :
. רבעב לארשיל 'ה תרזע – ('י-'א :וא) 'ט-'א (1)
. לארשי תא 'ה תחנזה – ג"כ-'י (2)
הניגוד הוא במצבו של העם בהווה בניגוד לעבר .
:וא
ביחס של הקב"ה אל העם בהווה לעומת העבר.
|
.א
|
ביטויים המהווים ניגוד :
(א"י 'ספ) "רצ-ינמ רוחא ונבישת" / ('ח 'ספ) "ונירצמ ונתעשוה"
"גוים הורשת" (פס' ג') / "תשיבנו אחור מני-צר" (פס' י"א)
:וא
"תתננו כצאן מאכל" (פס' י"ב) / "ומשנאינו הבישות" (פס' ח')
"בושת פני כסתני" (פס' י"ז) "ומשנאינו הבישות" / ""אף זנחת ותכלימנו
|
סידור התפילה בדרך זו מבליט את יכולתו של ה' לעזור כשהוא מעוניין, ולכן
.תקזחתמ ותוברעתהל השקבה
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
2 'סמ הבושת
|
בימי קדם: ה' בעצמו לחם את מלחמות ישראל .
"אתה ידך גוים הורשת… תרע לאמים" (פס' ג')
"כי ימינך וזרועך ואור פניך" (פס' ד')
|
.א
|
לרש"י פסוק י' הוא המשך של ט', המילה "אף" משמעותה "על-אף" או: "אף על פי" .
לרס"ג פסוק י' הוא התחלת הניגוד, והוא נמשך לפסוקים הבאים. המילה "אף" משמעותה
."םג"
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
3 'סמ הבושת
|
: פגיעה נפשית – הדגמה מן הכתובים
(ד"י 'ספ) "וניתוביבסל סלקו געל ונינכשל הפרח ונמישת"
"תשימנו משל בגוים מנוד ראש בלאמים" (פס' ט"ו)
"כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני (פס' ט"ז)
"מקול מחרף ומגדף" (פס' י"ז)
|
(1)
|
.א
|
|
: פגיעה פיסית – הדגמה מן הכתובים
(א"י 'ספ) "ומל וסש וניאנשמו"
"תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו" (פס' י"ב)
"תמכר עמך" (פס' י"ג)
"מפני אויב ומתנקם" (פס' י"ז)
|
(2)
|
. תולודגה תורצה תורמל 'ה תא ובזע אל לארשיש איה תיזכרמה הנעטה
: "כל זאת באתנו ולא שכחנוך" (פס' י"ז)סוסיב
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
4 'סמ הבושת
|
היעבה
כל הפסוקים האחרים עוסקים בנאמנותם של ישראל לה', ואילו פסוק כ'
. לארשי לע 'ה איבהש תונערופב קסוע
היישוב – לרש"י – "כי" כאן במובן "כאשר". דהיינו, שלא נסוג אחור לבנו גם "כאשר "
"דיכתנו במקום תנים" .
|
.א
|
תואיצמה
לפי רד"ק: התבוננות ישראל במצבם הטוב של הגויים העושים להם צרות .
לפי מלבי"ם: שישראל אנוסים לעבור על דתם .
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
5 'סמ הבושת
|
:הרואכל תימינפה הריתסה
אם ה' יודע את תעלומות הלב, מדוע עליו לחקור אותן ?
|
.א
|
: בושייה
לראב"ע – כוונת הכתוב לומר שאילו היה צריך לחקור, היה יכול לחקרם (אף שלמעשה
אינו זקוק לכך).
להמאירי – משמעות החקירה אינה הבירור, כי זה ידוע לו, אלא הפרסום ברבים .
|
|
– איך אפשר לייחס לה' תכונות אנושיות של שינה וכדומה.איה היעבה
|
.ב
|
– (בדרך של מטאפורה) – זהו רק משל או דימוי לכך שה' אינו עושההיישוב הראשון
.לארשי תלצהל המואמ
|
|
– אלה אינם דברים של המשורר, אלא מובאה מדברי האויב על ה .'ינשה בושייה
|
| האבה הלאשה |
6 'סמ הבושת
|
: הדמיון בתוכן
בשני העונשים יש גירוש ויש קללת האדמה .
|
.א
|
: הדמיון בסגנון
הגירוש – אדם: "ויגרש את האדם" (ג', כ"ד). קין: "הן גרשת אותי…" (ד', י"ד).
קללת האדמה – אדם: "ארורה האדמה בעבורך" (ג', י"ז). קין: כי תעבד את האדמה לא
תסף תת כוחה לך" (ד', י"ב).
|
בתמיהה – קין מתווכח עם ה': האם אינך יכול לסלוח ולסבול את עווני?!
(או: קין מתחנן על נפשו).
בניחותא – קין מודה על חטאו (ואף מוסיף: חטאי כל כך גדול, עד כי אין אפשרות שה '
.(יל חלסי
|
(1)
|
.ב
|
פירושו של רמב"ן הוא המשך לקריאת "גדול עווני מנשוא" בניחותא, לפיכך הוא
מצטער כל כך, עד כי לא יוכל לעמוד להתפלל לפני ה' מתוך בושה בחטאו.
|
(2)
|
| האבה הלאשה |
7 'סמ הבושת
|
בברית בין הבתרים הובטח באופן כללי שיהיה לאברהם זרע .
בפרק י"ז מובטח לו שהבן יהיה משרה .
בפרק י"ח נזכר שמועד הלידה יהיה בתוך שנה. (וכן ההבטחה נאמרת בנוכחות שרה, נוסף
על ההבטחה שנתנה לאברהם)
|
.א
|
: אברהם ושרה צחקו למשמע ההבטחה. מדוע ה' כועס על שרה ואינו כועס עלהיעבה
. םהרבא
|
.ב
|
: הצחוק של אברהם היה של שמחה והצחוק של שרה היה של גיחוך "ותצחק שרה בושייה
. י"שר יפ-לע – (ב"י ,ח"י) "הברקב
|
| האבה הלאשה |
8 'סמ הבושת
|
: החלקים הם
. רבעב תוערואמה תולשלתשה – ט"כ-ט"י –
– ל-ל"ב – התוצאות (שתהיינה מהשארת בנימין) .
– ל"ג-ל"ד – בקשות מעשיות (לשחרור בנימין) .
|
(1)
|
.א
|
תפסונ תורשפא
– י"ט-כ"ג – המו"מ של האחים עם יוסף .
– כ"ד-כ"ט – המו"מ של האחים עם יעקב .
. הנורתפו תישעמה היעבה – ד"ל-ל –
|
|
: הטיעונים השונים
זקנת יעקב; הקשר ההדוק שלו לבנימין; העובדה שבנימין נשאר יחיד לאמו; החשש ממות
האב; נכונות יהודה לשאת בעונש אף-על-פי שלא חטא .
|
(2)
|
רמב"ן אינו מקבל את פירושו של ראב"ע, משום סגנון הכתוב של "שימת עין"
במשמעות של ראייה לא נמצא במקרא; רמב"ן עצמו מפרש ביטוי זה במובן של שמירה
. החגשהו
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
9 'סמ הבושת
|
|
תכלית נאומו של רבשקה היא ערעור ביטחונם של אנשי ירושלים .
|
(1)
|
.א
|
הטיעונים שאותם הוא מעלה הם (יש לציין רק שניים) :
– חזקיהו הסיר את הבמות ומיעט בכך את עבודת ה', לכן ה' לא יעזור לו .
– כל אלוהי העמים לא הצליחו לעמוד נגדו, כך גם ה' לא יוכל להציל .
– הוא בא לכבוש את ירושלים בשליחות ה' .
|
(2)
|
|
המשותף: דברי הגאווה של אשור ושל רבשקה על הקב"ה ועל אלהי הגויים.
|
(1)
|
.ב
|
התכלית של הבאת הדברים על-ידי ישעיהו היא: כדי להצדיק את העונש אשר יינתן
. ותוואג לע רושאל
|
(2)
|
| האבה הלאשה |
10 'סמ הבושת
|
הגורמים ל"ותמלא ארצו אלילים" (ח'): עושר כלכלי; כוח צבאי; השפעת הגויים
.ביבסמ
הגורמים ל"והאלילים כליל יחלוף" (י"ח): יום ה' .
|
.א
|
. לעופ אוה "לפשו" :ארק י"רהמל
לגר"א: "ושפל" הוא תואר השם .
פיסוק הטעמים מסייע לגר"א, כיוון שבמילה "נישא" יש מרכא שהוא טעם מחבר למילה
." לפשו"
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
11 'סמ הבושת
|
: םימוחתה
– התחום הרוחני .
: "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" (פס' ו') סוסיב
– התחום המעשי-השלטוני .
: "תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו" (פס' ז') סוסיב
|
(1)
|
.א
|
|
: "תישארב" תשרפבש קוזיחה
ה' ממשיל את האדם בכל היצורים –
"ורדו בעוף השמים ובדגת הים ובכל חיה…" (בר' א, כ"ח) .
|
(2)
|
בתהלים – ההתבוננות בגדלות ה' בבריאה .
בישעיה – התיאור של יום ה', אשר בו מתרוקן האדם מכוחו ומכל הדברים אשר בטח בהם .
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
12 'סמ הבושת
|
: פסוקים כ"א-כ"ב קוטעים את הרצף של הקטע (העוסק באזהרות מפני עבודההיעבה
. השמ לש ישיאה ואטח רופיסב (הרז
|
.א
|
: בושייה
– לראב"ע – בפסוק כ' הזכיר ברמז כניסת ישראל לארץ ("להיות לו לעם נחלה"), ולכן
ציין משה שהוא אינו נכנס .
– לרמב"ן – בפסוק י"ד הזכיר את חובת משה ללמדם מצוות שצריך לקיימן בארץ, ומשום כך
הזכיר שהוא לא יוכל ללמדם משום שאינו נכנס. הקשר לפסוק כ"ג הוא בכך שמשום שהוא
מת יש צורך להזהיר שלא לשכוח את אשר לימד אותם .
|
: מלשון התורה נראה כאילו שה' ציווה לעשות פסל.היעבה
– לפי רש"י – זה מוסב על "ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל". (פס' ט"ז)
– לפי ראב"ע – זה מוסב על "השמרו לכם פן תשכחו". (פס' כ"ג)
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
13 'סמ הבושת
|
וז העידיל תואיבמה תודבועה
|
תשרדנה העידיה
|
עטק
|
; יניס-רה דמעמב תולגתהה –
– הוצאת ישראל מקרב המצרים ;
– התחלת כיבוש הארץ .
|
' ה דוחיי
|
' מ-ב"ל ,'ד םירבד
|
קיום שבועת ה' לאבות בעת
ההוצאה ממצרים.
|
יהולאה לומגה
|
א"י-'ו ,'ז םירבד
|
לכב לארשי לע 'ה תחגשה
רבדמה תואלת
|
כל מעשי ה' הם לטובת ישראל
|
'ו-'ב ,'ח םירבד
|
|
| האבה הלאשה |
14 'סמ הבושת
|
: ןוימ
– קבוצה א' – מאורעות שנעשו עם המצרים (פסוקים ג'-ד')
– קבוצה ב' – מאורעות שנעשו עם ישראל (פסוקים ה'-ו')
|
.א
|
: ףתושמה
– כולם נסים מפורסמים (עפ"י ר' בחיי)
– כולם היו מורדים בה' (עפ"י ספורנו)
|
ר' יוסף בכור שור אינו מפרש כן, כי אז תהיה משמעות הכתוב שיש לשמור את המצוות
. סרפ לבקל ידכ
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
15 'סמ הבושת
|
|
ההתבוננות בחוסר התכליתיות כביכול שבעולם מביאה אותו למסקנה שהכול הבל .
|
.א
|
|
:תונויסינה ינש
|
.ב
|
החכמה – להסביר את הדברים באמצעות החכמה האנושית. או :
לראות את התכלית של העולם בעיסוק בחכמה .
|
(1)
|
השמחה והעינוגים – התכלית היא לעסוק בצבירת רכוש ובהנאות החיים. המשמעות של
"סוף דבר" היא "המסקנה המוחלטת", לאחר שהתאכזב מפתרונות אחרים .
|
(2)
|
| האבה הלאשה |
16 'סמ הבושת
|
:םיבלשה
– השלב הראשון – הענשת המורדים והפושעים, או: הוצאת העם מהגלות למדבר
וטיהורו על-ידי משפט ה' לחוטאים .
– השלב השני – החזרת העם לארץ-ישראל .
המאפיין את השלב הראשון: הענשה בגלות.
: סוסיב
פס' ל"ה: ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים ".
פס' ל"ז: "והעברתי אתכם תחת השבט";
פס' ל"ח: "וברותי מכם המורדים והפושעים בי
מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא ".
המאפיין את השלב השני: הבאת העם לארץ-ישראל .
: סוסיב
פסוק מ': "כי בהר קדשי… שם יעבדני… בארץ שם ארצם ושם אדרוש את תרומותיכם" וכו '.
פס' מ"ב: "וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את
ידי לתת אותה לאבותיכם ".
|
.א
|
הנביא יוצא נגד רצונם להידמות לגויים ולהפסיק להיות יהודים. דברי הנביא
מבהירים לעם שה' ימלוך עליהם בעל-כורחם, והם ישארו עמו בעל- כורחם .
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
17 'סמ הבושת
|
בפרק ל"ג – טענת העם היא שתשובה לא תועיל לחוטאים. ההשקפה שרוצה יחזקאל
להקנות לעם בפרק ל"ג היא שתשובה מועילה לחוטאים.
|
(1)
|
.א
|
בפרק י"ח – טענת העם היא שהם אינם חוטאים, ובכל זאת הם נענשים על חטאי
אבותיהם, או: שהם אינם נענשים על חטאיהם אלא על אלה של אבותיהם.
|
(2)
|
"דרך ה'" הנדחית על-ידי העם היא שהאדם נידון לפי מצבו האחרון, ואין מצבו
הראשון מובא בחשבון בקביעת גורלו .
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
18 'סמ הבושת
|
התוכן המשותף: ניסיונות של בני אדם להימלט מעונש שנגזר עליהם, אך הם אינם
. םיחילצמ
|
.א
|
התוכן המשותף: בכל המקומות מתוארים כוחן ועצמתן של פעולות ה' בבריאה. התכלית
היא לחזק בעיני העם את טענת הנביא שה' יכול להעניש את מי שמגיע לו עונש, משום
היותו בורא העולם .
|
.ב
|
| האבה הלאשה |
19 'סמ הבושת
|
ההתבוננות בגויים צריכה להביא את ישראל למסקנה שאין להם כל סיבה לבוא בטענות
על ה', כי מצבם אינו רע משל הגויים .
|
.א
|
משום שהחוטאים מרחיקים ("מנדים") מעצמם את יום הדין שבו יענישם ה'
("ליום רע"), הם מתירים לעצמם לעשות חמס (ההרחקה = סיבה; החמס =תוצאה) .
|
(1)
|
.ב
|
|
המשותף: הבעת חוסר אמון בדברי הנביא ובהתגשמות העונש שהבטיח להם
|
(2)
|
|
|
