  |
|
|
העדותה רפס – תוכלה ימוכיס |
|
בא שדוח |
|
חודש אב הוא החמישי במניין החודשים שאנו מונים מניסן, וכן הוא נקרא בתורה החודש החמישי, ככתוב (במדבר לג): ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש החמישי באחד לחודש'. השם 'אב' הוא שם בבלי, וקוראים אותו גם 'מנחם אב' על שם הנחמה שמצפים לה |
|
בא סנכנשמ |
|
משנכנס חודש אב ממעטים עוד יותר בשמחה, והיינו שאין שמחים כלל. ובחודש זה אין מזלם של ישראל טוב, לכן מי שיש לו דין עם גוי ישתמט ממנו בחודש זה, כל החודש. ואם אי אפשר לו להשתמט כל החודש – לפחות עד עבור תשעה באב. ולפי שאסור לשמוח בימים אלה – אסור לעשות שום דבר המביא לידי שמחה, ולכן וכן אסור לקנות, לתפור, לסרוג ולרקום בגדים חדשים, אפילו על מנת ללובשם אחר |
|
באב העשת ברע |
|
ערב תשעה באב, סמוך לסוף היום, אוכלים סעודה מפסקת. ואסור לאכול בה שני מיני תבשילים, ואפילו בישל דבר הנאכל כמו שהוא חי – נקרא תבשיל לעניין זה. ולכן, לפי מנהגנו לאכול בסעודה המפסקת ביצה מבושלת או עדשים, שזהו זכר יש נוהגים לטבול פרוסת לחם באפר ולאוכלו. נוהגים לאכול את הסעודה המפסקת בישיבה על גבי קרקע, ויש שכתבו על פי הסוד |
|
דינים לתשעה באב |
|
תשעה באב אסור בחמישה דברים, ואלה הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת .השיא לא הבירקו לדנסה תשעה באב, לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלים בערב תשעה באב אלא מבעוד יום. הכול חייבים לצום בתשעה באב, אפילו נשים מעוברות ומניקות. אבל חולה – אפילו חלה תענית תשעה באב ביום ראשון, והרי לא הבדיל מאמש, אם היה חולה ובא אין לשטוף את הפה בתשעה באב שחרית ולא בכל היום, עד שיעבור הצום. ובמקום רחיצה אסורה בין בחמים בין בצוננים. ואפילו להושיט אצבעו למים אסור. אולם אין וכן נוטל אדם ידיו בקומו בבוקר משנתו, כבכל יום, אלא שאינו רוחץ כל פרק היד – ונשים המבשלות ומכינות אוכל וצריכות להדיח ולרחוץ המאכלים – מותר, לפי שאינן נעילת הסנדל אסורה רק במנעל של עור. של עץ או של בד או גומי – מותר. ואם היו מותר לרחוץ את התינוק ולסוך גופו בתשעה באב כדרך שעושה לו בשאר הימים. |
|
באב העשתב תיברע תליפת |
|
בליל תשעה באב מתפללים תפילת חול כרגיל, ואחר תפילת שמונה עשרה אומרים קדיש וקוראים במגילת איכה ואומרים קינות על החורבן, והיום הוסיפו קינה על השואה שפקדה את עמנו בימי מלחמת העולם השנייה באירופה. ואחר הקינות אומרים 'ואתה קדוש'. והקדיש שלאחר זה אין אומרים בו 'תתקבל', וכן לאחר תפילת שחרית של תשעה באב אין אומרים 'תתקבל' בקדיש, אבל אומרים 'תתקבל' .החנמ תליפת רחאלש שידקב ליל תשעה באב מדליקים לפני העמוד בבית הכנסת רק נר אחד בלבד, מורידים את בהרבה קהילות נוהגים לכבות את האור בבית הכנסת ומשאירים בו אור קטן. |
|
חורבן ראשון וחורבן שני |
|
חורבן בית המקדש הראשון היה בימי צדקיהו המלך, בשנת ג' אלפים של"ח. חורבן שני – בימי ר' יוחנן בן זכאי, בשנת שלושת אלפים תתכ"ח. ושניהם בתשעה באב היו. תנו רבנן, משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות יום ט' באב היה יום פורענות לישראל במהלך הדורות, גם גירוש ספרד ומלחמת |
|
'אתמחנד העבש'ו ומחנ תבש |
|
השבת הראשונה שאחרי תשעה באב היא שבת של שמחת הנחמה המקווה. קוראים לה 'שבת נחמו', על שם ההפטרה בנביא: 'נחמו נחמו עמי' שקוראים בה לאחר .הרותה תאירק הפטרת 'נחמו' היא הראשונה מ'שבעה דנחמתא', היינו שבעה פרקים של נחמה לכן, כשמתחילים הימים של 'בין המצרים', קוראים בנביא 'שלוש של פורענויות'. ולאחר תשעה באב – שבע שבתות של נחמה הן, והנחמה היא מעניין היום ומפטירין נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם וגו' – ישעיה מ ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני וגו'- ישעיה מט-נא דנ היעשי – 'וגו המחונ אל הרעוס היינע אנכי אנכי הוא מנחמכם וגו' – ישעיה נא-נב דנ היעשי – 'וגו הדלי אל הרקע ינר קומי אורי כי בא אורך וגו' – ישעיה ס .גס-אס היעשי – 'וגו 'הב שישא שוש מאה ארבעים וארבעה פסוקים בכל שבע הפטרות של נחמה, כנגד מאה ארבעים אם חל ראש חודש אלול בשבת, נוהגים להפטיר ב'השמים כסאי' כבכל שבת ראש |
|
תורוקמ – 'אתמחנד העבש'ו ומחנ תבש * שלוש דפורענותא ושבע דנחמתא – הרבה ראשונים, בשם הפסיקתא – מובא בטושו"ע או"ח תכח, ח. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית ערך 'הפטרה' – מנהגים שונים. * קמ"ד פסוקים – חל ר"ח אלול בשבת (או ער"ח) – כמנהג האשכנזים – רמ"א או"ח תכה, א ב. ואבודרהם והשו"ע שם כתבו להפטיר ב'ענייה'. |
     
|