  |
|
|
העדותה רפס – שדוחה יניד |
|
רייא שדח |
|
אייר הוא השם הבבלי של חודש זה, ואילו בתורה הוא נקרא החודש השני, שהוא שני לניסן, ראש החודשים. וכן הוא נקרא חודש זיו (מלכים א ו), על שם זיווה של השמש, שהיא בחודש זה בכל זוהרה ועדיין אינה לוהטת כבחודשי הקיץ המאוחרים. וכן על שם הניצנים הרכים שנראים בארץ בחודש זה, שתרגום 'זיו' – ניצן; וכן דור שיצאו ממצרים עמדו בחודש זה על זיוום והיו מוכנים לקבלת התורה. |
|
ינש חספ |
|
יום ארבעה עשר באייר נקרא 'פסח שני', לפי שביום זה הקריבו – בזמן שבית המקדש היה קיים – את קרבן פסחם אלה שלא הקריבוהו במועדו, בארבעה עשר בניסן מחמת טומאה או בגלל דרך רחוקה, כמו שכתוב בתורה (במדבר ט): 'דבר אל בני ישראל לאמור, איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'. בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו, על מצות ומרורים יאכלוהו'. יום ארבעה עשר באייר אינו חג ולא מועד. אך הואיל ובזמן שבית המקדש יש נוהגים לאכול ביום זה מצה שנשארה מפסח, לזכר קרבן הפסח שנאכל על ונקרא 'פסח שני' על שם החודש השני, הוא אייר, שבו עושים פסח זה. |
|
תורוקמ – ינש חספ * יש בו קצת עילוי ואין אומרים בו תחנון – של"ה; פר"ח שכנה"ג וא"ר קלא רודיס ;א"דיחה ירפס ;את ד"וי לואש די תוהגה ;י ,ט רבדמב י"שר 'עו) יעב"ץ. החזו"א אמר תחנון ביום זה, עפ"י משמעות הטור ושו"ע). * מנהג אכילת מצה – סידור בית יעקב; שער יששכר; דרכי חיים ושלום תרלא, ועוד. * ונקרא 'פסח שני' – משנה פסחים ח, ב – ו ובהרבה מקומות בתוספתא ובגמרא. * במשנה נקרא גם 'פסח קטן' – חלה ד, יא; ראש השנה א, ג; וע"ש במלאכת שלמה וב'שם משמואל' – אמור; * וכן במגילת תענית – פרק ב (מובא בחולין כט, ע"ב), וכ"ה בפסיקתא דר"כ ועוד. |
|
|
ה' באייר, כ"ח באייר – הרב ש' מן ההר |
|
… עכשיו שזכינו בחסדי ה' הגדולים והמרובים עלינו להקים לנו ניר בארץ קודשנו, ונתייסדה ברחמי שמים מדינתנו מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח, שהוא יום העשרים לספירת העומר, הורו רבותינו לשמוח ביום זה .העושי ונל חימצהש לע 'הל תודוהל ,תסנכה תיבב הליפתב ללה וב רמולו וביום כ"ח באייר תשכ"ז, בשנה העשרים לקיום המדינה, קמנו מעטים נגד |
|
|
הלל ושהחיינו ביום העצמאות |
|
הרב משולם ראטה, שו"ת קול מבשר, חלק א, סימן כא |
|
ב"ה, כ"ד באדר תשי"ב, ירושלים ת"ו
לכבוד יד"נ הרב הגאון המהולל רב פעלים מו"ה יהודה ליב מימון שליט"א. תכרב תודוא הלאשה רבדב רקיה ובתכמ לע ה"תכל הזב בישהל יננה הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר), שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת ואף ציבור שבעיר אחת, או יחידים שקובעים עליהם יום טוב לעצמם על נס ועיין בחתם סופר או"ח, סימן קסג בסופו, שכתב דשפיר מצי ציבור או יחיד ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דווקא, אשר בו היה עיקר הנס, על כל פנים, יצא לנו לדינא בנידון דידן, דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל אולם לפי דעת החתם סופר, או"ח סימן קצא, גם ביחיד או עיר אחת, אם … ועל כל פנים, בנס שנעשה לכל ישראל, הכול מודים שצריכים לומר הלל. מכל מקום, למעשה, לקבוע הלכה לדורות בעניין ברכת ההלל, והוא דבר ואם יעלה בהסכמה, יברכו על ההלל בכל המקומות. |
     
|