שמואל הכהן וינגרטן
ל"שת ,וס יניס
|
תוכן המאמר: מחלוקת אם לומר "אור חדש".א דברי הגאונים בנושא ינירש רקשה חישמ – שדח רוא לאחר מאתיים שנה שולחן ערוך הרב רוביצה דמעמ .ב תפלות נוספות שיש לגביהן פקפוק
התפילה "אור חדש על ציון תאיר" עוררה התנגדות לאומרה, ורק במשך הזמן : תיצמת אור חדש על ציון תאיר : חתפמ תולימ |
א. מחלוקת אם לומר "אור חדש"
|
בקשת- תחינה זו 'אור חדש על ציון תאיר', השלובה בברכת יוצר אור, שנויה במחלוקת, אם
לאומרה ואם לא לאומרה. בסידורם של בני עדות המזרח והספרדים היא איננה, בסידור חב"ד הושמטה, ורק בסידורי התפילה של בני אשכנז והחסידים אשר אינם חב"דיים, ישנה ואומרים .התוא חלוקי הדעות נתגלעו כבר בימי הגאונים. וכה דבריו של הטור (או"ח סי' נט): |
|
"ונוהגין באשכנז לחתום: כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו אור חדש על |
|
הבית יוסף מעיר על כך: |
|
"ומ"ש רבינו וכן דעת רב שרירא גאון, היינו לומר, שגם הוא סובר שיכול לומר אור חדש |
|
דברי הגאונים בנושא למען הבנת יתר בהבדלי הדעות שבין הגאונים, כדאי להביא את דעותיהם בלשונם וסגנונם של |
|
"והכי אמר רב סעדיה גאון ז"ל: מי שחתם אור חדש, הוא תועה. לפי שלא תיקנו |
|
ובהמשך שם (סה): |
|
"ומצאתי בשם רב שרירא גאון ז"ל, שהשיב, אשר אמר מר רב סעדיה גאון ז"ל, שאין |
|
ובתשובה אחרת (שם סוף סו) מפורש יותר: |
|
"ומינהאגא בי מדראשי קביעי, דנהרדעא ודסורא עדיין למימר ואור חדש ואעפ"י דרב |
|
מתוך סגנון התשובות ברור, שגם רב סעדיה גאון כבר מצא לפניו את הנוסח, 'אור חדש על ציון
לע שדח רוא" לש וז הניחת-השקב הליפתה ירודיסב סינכה ימ :הלאשה ונינפל אופא תבצייתמ
ציון תאיר", ולשם איזו מטרה הכניסוה?
|
|
"יש מקומות שאומר' לעושה אורים גדולים ואור חדש בציון תכין, כדבר שנאמר: קומי |
|
ינירש רקשה חישמ – שדח רוא הכנסתו של רב נטרונאי גאון על יד רב סעדיה גאון בשלילת שילוב הנוסח אור חדש, בברכת וכך אומר רב נטרונאי גאון בתשובתו: |
|
"וששאלתם בשביל מטעה שעמד בגלותנו ושריע (שריני) שמו והיה אומר אני משיח, |
|
ואמנם ייתכן שבמלים "אינם מתפללים תפילה" אין הכוונה שאינם מתפללים כלל, אלא שאינם מתפללים תפילה נכונה. ונרמז בכך השינוי בנוסח בהכנסת הבקשה אור חדש. השם שריני מקורו פרסי ופירושו: אור, נהורא. מובנת אפוא התנגדותו של רב נטרונאי גאון אמנם נראה, שלמרות התנגדותו של הגאון נתפשט המנהג לאומרו, ובמשך הזמן גם נשכחה |
|
"הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", למרות שהוא בניגוד |
|
בסידור רב עמרם גאון מובאת התשובה הנ"ל בשם רב נטרונאי גאון, שאין לסיים "ועל ירושלים" ובסידור רב סעדיה גאון ישנו רק "הפורש סוכת שלום על עמו ישראל", ולא יותר (ראה פסחים קד ב, תוס' ד"ה ולית הלכתא, שהלכה היא, שאין חותמים בשתים. וראה אבודרהם, סדר מעריב של שבת).
לאחר מאתיים שנה
רב סעדיה גאון היה יליד מצרים וחי, כאמור, מאתיים שנה אחרי רב נטרונאי גאון, הוא מצא
כבר שליחי צבור אומרים אור חדש בברכת יוצר אור. כאמור, נשכחה סיבת התנגדותו של רב נטרונאי גאון וגם לא היתה אקטואלית יותר, אך רב סעדיה מצא שהוא מתנגד להלכה ולפיכך יצא בהתנגדות לאומרו תוך ברכת יוצר אור.
שולחן ערוך הרב בשולחן ערוך הרב (בעל התניא) סי' נט, אות סו, נאמר: "יש אומרים שאין לומר אור חדש וכו' בהקדמתו לספרו "פסקי הסידור" יוצא הוא אמנם חוצץ נגד בעלי הדעה שאת השו"ע כתב בעל את ההסבר להשמטה של "אור חדש" בסידור, אם היא רק הלכתי או גם טעם אחר לה – יש |
רוביצה דמעמ .ב
|
עד כאן דנתי על הפוסקים ונימוקיהם בין לחיוב אמירת הפיסקא "אור חדש" בין לשלילת אמירתה. ואמנם, גם צד שני למטבע, והוא הציבור. מה השפיע על הציבור הגדול לומר בקשה זאת? הרי ראינו שכמעט כל הפוסקים המצדיקים את אמירתה, עושים זאת לא מטעם שנתברר להם שכך הדין, אלא מחפשים טצדקי למנהג שנתפשט, בבחינת "מנהג אבותינו תורה היא" (מנחות כ ב, תוס' ד"ה נפסל בשקיעת החמה). מה ראה ציבור המתפללים האשכנזי ברובו הגדול להתגבר על פקפוקי הלכה, וביחוד שגם רב שרירא גאון המתיר לאומרה, מסיים ?"דיספה אל ורמוא וניאש ימו" :ותבושת תא ובחיפושנו לפתור את הבעיה, נקדים עוד כמה תפילות ותחנונים, אשר לגביהם פקפוקי הלכה
תפלות נוספות שיש לגביהן פקפוק נפסק להלכה בשו"ע (הל' בת סי' רפח ס"ט), שזועקין ומתחננין בתפילות בשבת רק על "צרת הגאון ר"ש סופר, זצ"ל, מעמיד את הקרבת קרבנות בשבתות ובמועדים כעיקר צורך היום |
|
"נראה מדבריו כי אילו ח"ו לא ישאר שום ישראל בארץ ישראל, אפילו יהיו יושבים |
|
יוצא אפוא, שדברים הנוגעים לציון בית חיינו, דינם אחר מאשר בקשות סתם. הציבור הגדול גם הוסיף בקשות ותחנונים מלבד מה שתיקנו קדמונינו, כגון את הבקשה, "אב הרחמים הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים"… לפני פתיחת הארון, כי בחושו הבריא ידע הציבור להבדיל בין בקשות ותחינות לצרכיו הפרטיים לבין תחינות ובקשות הנוגעים לכלל האומה, אשר בלעדיהם מרחפת על כלל ישראל סכנה מתמדת (אמנם בסידורי הספרדים ועדות המזרח גם תחינה זו וגם התחינות של יקום פורקן אינן).
חושו הבריא של העם לא הכזיב גם עם ראשית צמיחתה של הציונות וכבר בצורתה של חיבת
ציון. גם בתקופה זו קמו מתנגדים ומהם שביססו את התנגדותם מטעמי הלכה ועיקרי אמונה, ובהתפתחות הדברים הגיעו גם לאיסורים וחרמים; אבל העם הלך בדרכו הוא. בכל שנגע לארץ ישראל ויישובה לא שעה לאיסורים ובחלקו קם ועלה והכשיר את הקרקע לקיבוץ גלויות והכין את עצמו למלחמת גוג ומגוג, כדי לקרב ולזרז את פעמי המשיח והגאולה השלימה.
|
  |