ילקוט ויכוחים
,וינוח הרשב"ש
206
הרבר מעם האלהים וממהר אלהים לעשותו .אני"ר.
ויכוח
רש שלמה ב"רשספוןדוראן
(הרשב"ש)
י4
מבוא
הרב ר' שימה בו ר' שמשוו (רשב"ש) דוראן נויד בערד
שנת 1400באלג'יר ומת שם בשנת .1467הוא ירש את הרבנות
מאביו אחרי מותו .חבר שו"ת בשם הרשב"ש (ייקרנו .)1742
בשנת 1481חבר "אגהת מיחמת מצוה"יהג,
התלמוד נגר
הקונטרס
המומר נירונימו די מאנטי מי (י'הושע אקורקי)
י התקמוד והטיל מום בקדשים וחיל את
שהוציא דבה בעי
דיני ישראי" .מלחמת משוה" נדפס אחר חקק שני של ספר
"קישת ומנן" לאביו ,ונדפם ג"כ בשם "מיחמת ( "nlYDלייפציג
.)1858תכליתו יהנו
התלמוד ולהראות נגד העמים את
חכמת אגדות חז"ל תופי אמרותיהם וצדקת דיני ישראל.
באמת הראה הטחבר את שכלו הוד נפרש את דברי חז"ל
הנראים כורים בהשקפה ראשונה ,ואשר מצאו המומרים מקים
למטרתם כעוררעיייות
דת ישראל ועל התימוד בפ.רט.
ו
ש
ו
ביחוד ראוי (שבה פיר
ם
ג
ת
פ
ה
ם
ע
ה
"כוקו
המורגי בפי
חייב זכאי" ,אשר מקורו בטנהדריז (ין.).
עי
שי
עי
עי
עי
עי
ילקוט ויכוחים
",,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2%
פתחדבר
עק כק קניו ,ויסוד בנין ,תקח (ד מיחמת מצוה.
כשבור שני אפיקורס,כי הוא יהרוס דת אוה.
יסח' ,סח וכרז נצה ,תו תמות עק מצחו התוה.
אי
אמר שלמה בן הרב רבי שמעון נר עולם בן
החכם רבי צמח זצלה"ה :ראיתי קונדרים שופך
בוו על נדיבים בגאוה ,בלשון מדברת גדולות להפר
האחוה ,לשונו כתער מלוטש לעורר מדנים ולאשת
מרנים נשתוה ,השב להפיל חומת התלמוד הגלות
ערוה ,בשוא ודבר כזב הנע ועוה,עליו יהותת כאלוף
זמיר אלוח עולה ,חברו אחד האפיקורמים ,עמודי
הדת הורפים .תו תמות על מצחו התוה .ואני קמן
התלמודיים בינותי בספרים וראיתיכי לא כן ירבר,
ושמתילבי ללחום מלחמת ה' צבאות מלחמת מצוה,
בחרב שוכה חנית וכידון ,ברק ממכורתי אשלוף
מגוה ,גבהעינים להשפיל ולשח עינים אומר הנבה,
אגלה את נבלותולעיני מאהביו ,אתננו לראוה ,והיה
רקלעזנה,אפייתנו בהה ועוה :משנה שברון אשברנו,
שבר על שבר והוה על הוה .ואשים פני כחלמיש
עקב ענוה .ואל אלים יעזור לי ,כי בו במחתי את
רוחי בקרבי..,נגדי ה' תמיד אשוה .להראות העמים
וישראלבני ברית והגר אשר אליהם נלוה ,אתיופי
חבמת התלמוד המעונגה והנוה ,כי מי דומה אליו
ביפיו ,וכל חכמי הנוים בחכמתם פניהם כקוף לפני
חוה .והיא ברקמות תובל ,את התכלת ואת הארגמז
טוה .טומאתו בשולי התלמוד אטפול בגג בית
ילקוט ויכוחים
וינוה ומשב"ש
208
5ש":5%ץ15י"55ן"%5קז"535ן5ןע5"%נשןה"'555
כתמו ולהעביר צרעת המכוה ,ואשר הוציא עליה
דבה ישכב בבשתו ותכמנו כלטת עולם ,למען ספות
הרוה ,והקנאין פונעין בו כבועל ארמית וגונב את
הקסוה .רוחו בקרבו תאכלהו אש ,כל היום דוה,
ולהם אותו היום הבא ,ויכלה באפם תקוה .וברשות
ארוני אבי הרב השבתי מה שהשבתי ,וקראתי
המאמר הוה מ ל ח מ ת מ צ 1ה ,כי מלחמת
התלמוד הוא נלחם ואתפניו שוה ,ומאמריו ואגדותיו
הסתומות טבעם חוה ,תועי רוח בינה מודיע ,כי
ויכמת התלמוד על מלאת יושבת בשלוה ,פריה מוב
להשכיל ועליה לתרופה לעינים תאוה ,דרכיה דרכי
נועם ,בשני עולמות נותנת אחרית ותקוה ,במקומה
עוז וחדוה ,קדש לה' לביתה נאוה .וכדי להפתיר
דברים מכלימות ,ויהיו קצרים וקלים כשיר עלמות,
הקדמתי להם הקדמות ,וה' יתן לי לשון למודים,
לרעת לעות את יעף דבר ,ונעקש ררכים להפילו
במהמורות בל יקום ,ועם נבר להתברר.
הקדמה ראשונה
וץקך13ות
דבר מוסכם הוא בין אומתנו שדברי תורה
צרינים לדברי קבלה ,ומי שאינו מאמין בקבלה הוא
אצלנו צדוקי.כי באמת דברי תורה לא יובנו אלא
בקבלה .וכמו שאנוצריכים לסמוףעל הקבלה בפירוש
מלות התורה,כן אנחנוצריכים לסמוךעליה בפירוש
הענינים .וכמו המשל שהשיב הלל לאותו נוי שבא
ילקוט ויכוחים
"?ע,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,יפן2112אן
להתגייר על מנת שלא ילמדנו אלא תורה שבכתבנ
והלל כתב לו אל"ף בי"ב גימ"ל וכול ,למחר בהב
לו גימ"ל בי"ת אל"ף ,והגוי ענהו שלא למדו כך
אתמול ,אמר לו הלל ולאו עלאי דירי קא סמכת5
(שבת לא .).ופירוש הענין הוה הוא,כי קודם הבנת
העניז צריך להביז המלות ,ובהבנת המלות צריך
קבלה.דמיון זה שהתורה אמרה לא תעשה כל מלאכה
ואם לא יבין מלת מלאבה ומלת ישבת לא
יביז ע
בשבת"נינם .ופירוש מלות שבת ומלאכה ,צריך
קבלה .שאם נאמר
שהמלאכה היא שקירין
בלעז
"אופיסיו" (עבודה בלשון ספרדית) ,יאמרלו האומר,
לא כן אלא מלאבה היא מה שקורין בלעז "צי",
והיה כונת המאמר "נו כחהיש צי" ,נשיב אותוכי
הקבלהבידינו בפירוש מלת מלאבההיא "אופיסיו".
הרי שחזרנו בפירוש המלה לקבלה .כר צריכים אנו
לחזור בפירוש הענין אל הקבלה ,לברר לנו עניני
המלאכות ,ואין לתפוס הקבלה במקצת ולהגיהה
במקצת .והנה נירונימוש הראשון מעתיק הארבעק
זעשרים ספרים ללשון לעזלטין אמר לתלמידיו שנע
מלה שיסתפקו בפירושה שאול ישאלו היהודים
עליה ,ופתה להם פתח גדול לשמוע אל הקבלה ,ואחר
שסומכים עלינו בפירוש המלות צריכים הם לשמוע
אלינו בפירוש הענינים,כי המלה היא היסודוהענין
הוא הבנין ,ואם rtKשם יסוד בנינם הוא טיח מפל
ופרץ נופל .וזה המלשין האחרון ימת שמו הכביד
לדבר על הקבלה תועה,כדי לאשר ולחזקזדים ועושי
רשעה .וזה ברור מאד ובזו הררך אחזו כל הכמי
ילקוט ויכוחים
"מממ,מ-נצ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2,,"9י,,222""""""""",,,,
אלמתנו אנשים חכמים ונבונים בכל חכמה ובכל
השכל ,איני צריך להזכירם בשם לרוב פרסומם.
אמנם היות הדבר כר ,כלומר שדברי תורה צריכים
קבלה ,והתורה בא.רה זאת באמרהכי יפלא מסף דבר
לטשפטביז דם לדם ובין דין לדין וגו' וקמת ועלית
י התורה אשר יורוך ונוי לדברים יז ,ח),
וגו' עלפ
וכולו ימד על הצורך א 5הקבלה ,שאםאין עם התורה
קבלה ואין לו אלא פשטי התורה ,מה יאמרו
הסנהדרין והכהנים והשופט אשריהיה בימים ההם
יותר סמה שיאמרו התינוקות של בית רבן,היודעים
פשמי הכתובים בלבד ,ומה ההפלאה הזאת שתפלא
מהם באמרו "כי יפלא :',מה יוסימו להם ידיעת
הכהנים והשופט אם אין שם אלא הפשמ בלבד?
אלא בלי ספק שעם התורה צריכיז אנו לקבלה,
ולפיכך כשיפול הספק בפירוש איזו מצוה מהמצות
ישאלו עליה 05נהדרי 1שבעיר ,אם ידוע להם מוטב
ואם לאו אלו ואלו עולים לירושלם ,הכל כמבואר
בסנהדרין בפרק הנחנקין (פו .):ותדע שהדבר כן,
כי הקבלה היא אמתית ,שמצינו כי דניאל מסר
עצמו למיתה על התפלה שהיה מתפלל שלש פעמים
ביום והתורה לא בארה בפירוש מהו נוסח התפלה
ולא זמנה ,ולא נתבאר חיוב התפלה בתורה אלא
מפסוק ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא ,יג) ,וביארו
בטפרי לפ' עקב) איזו עבודה שהיא בלבהוי אומר
זו תפלה .ולולא שהיה חובה לא ממר .עצמו עליה
למיתה ,כפי קבלת רבותינו שצריך אדם למסור
עצמו למיתה אפילו במצוה קלה במתכוז להעבירו
י.יקוט
ויכוחים
21 1
וינוח הרשב"ש
על הדת או בשעת השמד ,כמו שנתבררו דינים
ן
אלו בפרק בן סורר ומורה לסנהדרין עד .).וזה כלו
סמה שתאמת הקבלה .וכ"כ הומרהענין לשמוע א5
דברי הקבלה עד שהתורה חייבה מיתה בפירוש
שקן ממרא את פי הסנהדרין כמ"ש והאיש אשר
יעשה בזדון לבלתי וגו' ומת האיש ההוא (דברים
ין ,יב) .ודע שכל המאמין בתורה שהיא אמת 5א
ימלט 15הדבר משני ענינים ,אם שיהיה כמונו
שאנחנו מאמינים בקבלה ונקראים רבנים ,אושיהיה
מקהל הצדוקים אשר נקראים קראים ורחוקים
מהאמת ,ואין שום חלויה שלישית .הנך רואה
תשובת החכם הר' אבן עזרא ז"ל עליהם בפירוש
התורה פרשת בא אל פרעה ,תשובות נצחות בכהב
אמת בפתוחי חותמו .וגם מנהגיהם עלילותם
ודרכיהם לשל הקראים) מהשכל מאד רחוקים,
ומעולם לא נמצא בהם חכם ,והם בכל דור ודור
מתמעכים מעצמם והולכים מבלי שעברה עליהם
חרב שמד ,ואינם נחשבים לכלום בערך אל הרבנים,
ולא נמצא בהם אחד שחבר שום ספר בחכמה
מהחכמות ולא בתקוז המדות ובדרך ארץ ,נלא
בדרכי היראה וההמידות ולא בדרכי הקרושה
והפרישה ,ולא שום פיוס ולא שיר ולא שום מליחה
ולא חרוז ומליצה .ואנחנו קהל הרבנים מאמיני
הקבלה העולה למעלה נמצא בנו כמה חכמים
ונבונים ,כמה גאונים ורבנים ,כמה פרושים ,כמה
חפירים וקדושים ,וכמה ספרים נתחברו אצלנו בכל
חכמה מפוארה ,הן בחכמת המושכלות הן בחכמת
ילקוט ויכוחים
%שב"ש
ויצ"
התורה ובפירושי התורה ודקדוק הלשוז המאירים
כבבת עיז ואישון ,וכן בדרך המדות ודרך ארץ,
ובדרכי הפרישה והקדושה והתמידות גררו גדר ועמדו
בפרץ ,ובדרכי הדינים והמשפמים ,האסור והמותר,
האמא והטהור ,וחברו כמה פרושיו וחדושיי ,כמה
תוספות וחבורים ,מהם ארוכים ומהם קצרים ,ולקטו
אורותבין העטרים אחרי הקוצרים .וכל ארץ אשכנו
וצרפת וגלילותיה ,פרובינצה וקטלוניא וארגון
ובנותיהן ,קשמיליא ונבארה ופורמוגאל וטירותיהן,
וארץ שנער וארץ הצבי והמערב וספרר וחוזרותיהן.
כלס מחזיקים בקבלה ובה חוקרים ורורשים ,מעל
ספר ה' קוראים ,בנרות מחפשים ומבקשים ,ראשי
שבטי ישראל המהן כלם אנשים,ונשי שיש לועינים
לראות וחיך אוכל יטעם ,דרף הרבנים תופסי הקבלה
לנפשוינעם.וכיוז שמשני החלקיםראינו האחד טוב
מחברו,ראוי לנמות אחריווצניה תפארתו לעמות.
והנה אפילו באונגליון הוא מאמין בקבלה
ובדברי מופרים והפרושים ,שכך תמצא בפי י"ג
למתיא שישו צוה לתלמידיו שיעשו כל מה שיאמרו
הפרושים הנקראים בלשון לעז פאראזים ,הם רז"ל.
כאשר יהברר לפנינו להלזן גם מורה על הודאתם
נכבלת רז"ל ממה שנמצא בפ' י"ב למתיא בי
הפרושים אמרו לו שתלמידיו הללו את השבת לפי
שתלשו קצת שבלים בשבת ,והוא השיבם כי דוד
מפני הרעב אכל לחם הפנים בברחו מפני שאול
אע"פ שאסור לזרים ,ותלמידיו נ"כ היו רעבים
ומפני הרעבון הותר להם יתקי)שת השבלים"".שובתו
,
212
ילקוט ויכרחים
ה213
ויכוחהר1יב"91
זאת
ה
א
ר
נ
כי הודה בקבלה ,יטלא ענה אותם
,ההתלישה אינה מלאכה,כי אינה מפורשת בתורה.
ותל"טת קצת שבלים לא תקרא מלאכה בלשח בס
ארם ,לולי קבלת רז"ל .ועוד שדוד המלך לא מצא
היתר זה בתורה בפןרוש שפפני רעבונו יאכל
דברים האמורים,לולי הקבלה שאמרהוחי בהם ולא
שימות בהם (יוטא פה .):א"כ דוד המלף ע"ה היה
מחזיק בקבלה ,וישו ותלמידיו שהביאו ראיה בזאת
ו נ"כ מהזיקים בקבלה .ועוד נראה
הטענה מדודהי
מדבריו שהסופרים והפרושים היו צדיקים בעיניו,
שהרי בפ' ה' למתיא אמר לתלמידיו אם לא תהיה
צדקתנם גדולה מצדקת המופרים והפרוורים לא
תכנסו במלכות שמים ,ואם לא היו צדיקים בעיניו
לא היה אומר ככה לתלמידיו ,שלא יאמר אדם
לתלמידו אם לא תהיה צדיק יותר מזה הרשע לא
תזכה לכך ולכך ,אבל יאמר לו אם לא תהיה צדיק
יותר מצדיק פלוני לא תזכה לכך ולכך .ולשון
"יותר" מורה נ"ב על זה ,ולא יכחישנו אלא כוי
שרוצה לומהעלאינו שישנו – .וכל אלו התשובות
הן עלדברי הרשע אשר פערפיו לבלי חוק ימה שמו
וזכרו ,ומדברים אלו תקח ראיה על הכל .לפי שאי
אפשר לקיים הקבלה ולהכחישה במקצת ,ואין אנו
צריכיז להביא ראיותבאונגליון ,אלא ננדהטאמינים
בו .ואחר שנתברר זה אם ימצא בדברי רז"ל דבר
אשר ירחיקנו השכל ראוי לנו למרוח לקרבו לשכל,
כמי שיקרה בענין הפסוקים שאחר שנתברר שהם
מאת ה' מן השמים והיותם אמת ,אם נמצא בהם
ילקום ויכוחים
;,העפנם2צפ",מ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,3י225""""""""""""",,""""",,,,,,,
דבר רחוק מהשכל נמרה לקרבם לשכל.
1:
הקדמהשניה
דברי,יז"ל נחלקיםלשניענינים ,החלק הראשון
הוא הדברים שהם תלו~ם במצות ורינים ,וזה נקרא
מדרש הלכה ,והחלק השני הוא בדברים שאין בהם
לא מצוה ולא עבירה .ונקרא ~דרש אגדה .ואמנם
החלק הראשוז אנו חייבים להאטינו ולהזהר בו.
וראינו לרבותינו התנאים והאמוראים נזהרים אפילו
בדקדוק אחד מדקדוקי סופרים כמו מדברי הנביאים
ומדברי רוח הקדש ,כאשר בא בההקדמה הראשונהנ
ואיז שום חלק מדבריהם ז"ל שבאו בענינים אלו
שאיו אנחנו חייבים להאמינו ולהזהר בו ,וחייבים
אנחנו לבארו וללבנו ולבררו ,ולדבר ולהגות בו תמיד
ולישא וליחןבו .ולכן רבו הישיבות בכל מקום שיש
שםיהודים ,כל מקוםכפי אנשיווכפי השגת אהבתם
במצותוכפי יראתם מהעונש ,כאשר נורע ומפורסם
ער עתה .אמנם החלק השני בולל דברים שאמרום
דרך אנדה למשוך לב הבריות וקטני התלמידים
כאשרהיויגעים ,ומתעמקים בדברים על דרך המשל
והחיתה ,לתת לפתאים ערמה ,לנער דעת ומזמה,
ועל זה וכיוצא'בו אמר שלמה בחכמתו להבין משל
ומליצה דברי חכמים וחירותם (משלי א,ו) ודבריהם
בזה אין אנחנו חייבים להאמינם ,אבל איש חכם
לב ישתדל להשיבם אל המושכל ולהבינם ,כי כל
דבריהם בזה אינם ע"ד נגלה אלא ע"ד הנסתר,
במו .התשל של הרימון וקליפתו ,ומי שלא ראה
ילקוט ויכוחים
,],מ,,,,",,,,,,,,,,,",,,",,,,,,,,,,,,",,,,,,"3י,ש",,,",,,,,,גיי:יחי"'":1~'-ם
רימון טיסיו ובעודו בכפו ימהר לנקוד בשמו
חטעום מעם הקליפה והנה היא נמרה כלענה זמירו
ישליכנו ,ובראותו רימון בפעם אחרת יבהל ברוחו
להעיר כי הרימון מר ויזהיר לזולתו שלא לאכלו.
אבל מי שהורגל באכילת רימונים כשיראה הרימון
מידיביז כי הקליפה היא מרה והתור מתוק הוא
לנפש ומרפא לעצם .כן הדבר הזהכי הרואה מדרשי
חז"ל ולא הורגל בהבנתם יעידבי מרים הם ,ומי
שהורגל בהם ידע כי הנגלה תרחיסנו הנפש אבל
התוך מתוק ונעים .וע"כ נאמר כפלח הרמון רקתך
(שה"ש ד ,ג) ,כלומר כי הרברים שהאדם חושב
שהם ריקים אם תחקור אותם תמצאם כמו הרימון
כשתפלתנו תמצא אותו טוב למאכל ותאוה לעינים.
ולא חז"ל לבד דרכו בזו הדרך ,אבל גם חכמי
הפילוסופים הראשונים ,כמושראינומדבריהםוהעיד
עליהם הרמב"ם ז"ל .וע"כמי שלא ירצה להאמינם
אין עליועוז אשד חטא ,והרוצה להתבונן בו ולבוא
עד תכונתו ,הנה שכרו אתו ופעולתולפניו.
הקדמה שלישית
כל מקום שנזכר בתלמוד פטור ,אין הכוונה
שיהא מותר לעשות הדבר ההוא ,זולתי במקומות
שביארו ואמרו פטור ומותר .כמו שאמרו (שבת ג).
באיסורי שבת וע"ז ועריות וזולתן ,וכוונתם לומר
פטור כלומר שהוא פמור מדיני ארם וחייב בדיני
שמים .וזה ברור אפילו למי שעיין מעם בחכמת
התלמוד.
ילקוט ויכוחים
"ממפ,פר"צ?"1,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,?0גן,,
הקדמה רביעית
ע היתה'.נתוצה ביד כל בעד בכל מקום
הרש
ין.הב,4
קודם חורב
לענוש ולהכות ולהרונ אפילומי
שאינו מחויב מיתה ע" 5התורה הכתובה ,לגדור
העניו .ודבר זה נזכר במסי יבטות (צ ):בפי האשה
רבה ובמס' סנהדרין (סו ).בפ' נגמר הדין ,וגם
להפקיר ממון ,כנזכר במם' גמיז (לנ ).בפ' השולח
וביבמות (מו ).בפ"ה למרוט הלחי ולרמום בקרקע
ולחבוש בבית האמורים כנזכר במם' מועף (טז).
בפ' ואלו מגלחיו ונם לכבוש בכיפה ולהאכילו לחם
צר ומים לחץ עד שתהא כרמו נבקעת ,במו שגזבר
בפ' הנשרפיז (סנהרין פא .):וגם המלךישלו רשות
להרוג מי שאינו חייב מיתה מן התורה ,כדי לגדור
הענין .וכבר האריץ לבארענינים אלו הרמב"ם ז"ל
בפ"ב מהלכות רוצח ובפי כ"ד מהלכות סנהדרין
ובפ' ז' מהלנות מלכים .והרוצה לעמוד על עיקרן
של דברים אלו יעמוד בכל המקומותהנזכרים .ובכאן
ראיתי לקצר בדי שלא לצאת מכוונת המאמר.
ואחר הקדטותאלו אתחיל.להצילדברירבותינו
ז"לכפי היכולת ולבררסוביו מתוך הסולת .ובזכותם
בטחתי בה' להצילני משגיאות ,ומלענות לכסילים
אולת ,אולי תזלה בזה נפשי להיות לה תועלת.
מלחמת מצוה
תחלת דבר פיהו (של המלשיז) מכלות לסתור
דבריהם ז"ל במה שאמרו במם' שבת בפ' בלל גדול
(עב ):ובמם' סנהדרין בפ' ארבע מיתות (מא):
-
ילקוט ויכוחים
"ןמ",א""""""א"אאא"א""א""",תעס~תכהטק:שכ
ובפ"א דכריתות (כ) שהעובד ע"ז בסום אהבה
ומשום יראה פטור .ופירש"י ז" 5מאהבה לעשות
רצוז אדם נדול שיתחנן לו ,מיראה שאדם גדול צוהו
לעבוד אותה או ימות .והרמב"ם ו"ל בפ"ג מהלכות
ע"ז וחקות הנוים כתב :מאהבה כגון שחשק בצורה
זו מפני שמלאכתה נאה ביותר ,מיראה מיראתו לה
שמא תרע לו כמו שמדמין עובדיה שהיא מיטיבה
ומריעה ,ומתם (הרמב"ם) דבריהם לפי דעתו (של
המלשדן) 5פי שהם מותרים למאמרי הכתובים
ופעמיהם באיסור ע"ז .אמנם תשובתו (סתירתו)
על דברי רז"ל נופלת ולא מחכמה השיג עליהם ,כי
זכר מקצת דבריהם והניח קצתו ,שאףדברי הרמב"ם
כתב קצתו והניח קצתו .וכדי שיהיה הענין מבואר
למעיין בו אכתוב בכאז לשון רבותינו הנזכר בגמרא
בסנהדרין :אתמר העובד ע"ז מאהבה או מיראה
אביי אמר חייב רבא אמר פמור ,אביי אמר חייב
דהא פלחה ,רבא אמר פמור אי קבלה עליו באלוה
איןואי 5א לא.הרי שאפילו רבא דפטר ופסק הלכה
כמותו בנגדאביי כפי הכללים הנזכרים בגמרא ,לא
פטר אלא בשלא קבלהעליו באלוה שאם קבלהעליו
באלוהחייב מיתה לדברי הכל ,לקבלות אלהות היא
שיאמר א5י אתה ,כמו שאמרו בגמרא (שם ס.):
ואם 5א קבלה באלוה היא דפטר רבא אם עבדה
מאהבה או מיראה .ופמור שאמר רבא הוא לומד
פטור בדיני אדם ,אבל אמור לעשות כן ,כאשר
הקדמתי בהקדמה השניה .ומעתה אין תשובה
(סתירה) עליהם ,בי הקבלה באלהות היא שחייבה.
ילקוט ויכוחים
"מפפ,וה??"!,י,י,י",325,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
התורה לדברי רבא .וכף הם דברי הרמב"ם בפי
הנזכר :העובד ע"ז מאהבה כנוו שחשק בצורה זו
מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר ,או שעבדה
טיראתו 5ה שמא תרע 15כמו שמרמיז עובדיה
שהיא מיטיבה ומריעה ,אם קבלה עליו באלוהחייב
סקילה ואם עברה דרך עבודתה או באחת מארבע
עבודות מאהבה או מיראה פטור ,עכ"ל .ו5ההזיר
הדבר 5מושכ 5הוא שאיו בוונת הע"ז א5א קבלת
א5הות וכז קוראה התורה אלהים אחרים ,זיבח
5א5הים יחרם בלתי 5ה' לבדו (שמות כב ,יט),
וכתובים אחרים כולם מזכירים אותה בשם אבהות,
וכשקבלה עליו בא5הות והאטין בה חייב מיתה.
אב 5אם עבדה מיראה או מאהבה ו5א האמין
בא5הות ,אותה עבודה אינה עבודה ,שמאמר עבודה
הוא ממאמר המצטרף שאין עבודה אלא עם אלוה,
ואםאיו אלוה איו עבודה ,כאשר ידעו ההגיוניים.
וא"כ זה ש5א קבלה עליו בא5הות איו עבודתו
עבודה ,ו5א קרא אותה רבא עבודה ע"ד האימות
א5א ע"ד העברה (5א באיוב א5א בש5י5ה) .וזה
ברור ו5א יכחישנו שום משביל ,ויעמדו דברי
רבותינו ז" 5ונפלהסתירתו.
עוד השיב ע 5מה שאמרו (סנהדרין סד):
בעניז המוער .שאם מטר כ 5זרעו 5מו5ד פטור ,ואם
הכה אביו או אמו -ו5א עשה בהם הבורה פטור,
ושאר כ 5הדינים הנמשכים מזה ,והאריר בסתירתו
זאת ,והוסיף קצת:דבריוכי יש בזה רציחה .אמנם
עניו פטור'כבר בארתיו בהקדמה השעישית שאינו
ילקוט ויכוחים
"2צ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,",,י,,,",,,,,,,יגזש2,וא:2פ,,
פטור לגמרי .וביאור הדבר הוא שלא יתחייב אדם
בע"ז אלא באחד משני צדדים ,הצד האחד שעברה
בעבודה שדרכה לעבדה בכד אפילו אינה מעבודות
המיוחדות למקום ,והצד השני שיעברוה באחת
מארבע עבודות המיוחדות למקום ,והן זבוח וקטור
ונסוך והשתחואה אעפ"י שאין עבודתה בכך ,כמו
שנתברר במם' סנהדריז פ' ארבע מיתות ב"ר (ם.):
ועבודת המולף לא היתה בשרפת בניהם לו אלא
שיעבירם ברגל בלבד בין שתי מדורות אש וא"ב
אינו מן העבודות המיוחדות לו ,ו5א יעביר לא
אביו ולא אמו ולא אחיו ולא אחותו אלא זרעו
שהיתה עבודת המולך ,והואשינה ולא עבדו בעבודה
המיותרת לו לפיכף הוא פטור שהרי לא עבדו
כדרכו .ולשון הפסוק מורה ג"כ על זה ,שכתוב
ומזרעך לא תתן להעביר ,והנה הזרעיורה עליוצאי
ירכו שהם נקראים זרעו ,והוציא מן איסור ההעברה
אביו ואמו ואחיו ואחותו ,ומ"מ טזרעו מורה על
המיעוט ,ולפיכך מיעטו מזרעו ולא כ 5זרעו ,לפי
שבד היתה דרך עבודתו .והשורפים בניהם באש
עבודה אחרתהיא ולא עבודת המולך(ועיין הרמב"ם
פ"ו מהלכות עבודה זרה) .ובהסתלק השרפה נסתלק
הרציחה שטעו ע 5רז"ל.
5
ע
שאמרו
ל
"
ז
ר
בפי
עוד השיב המלשין דברי
הנחנקין (סנהדרין פה ):המכה אביו או אמו ולא
עשה בהם חבורה פטור .והוסיפו קצת מחבריו
להעמיק סרה ולהקשות עד שחייבו להענישו מדין
סורר ומורה .ואמר המלשין כי החכמים התירו
ילקוט ויכוחים
"מ,52מנ?2נ?,,2~2"""""""""""""",,""",,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
להכות אב ונם~ .זה כלו ממנו כדי להבאיש דברי
רז"ל בעיני הגוים .וח"ו שלא תהיה כזאת בישראל
שיתירו דבר זה .צא וראה כמה הצריבו רז"ל
בקדושין פ"א זל ):בענין כבוד אב ואם ,מה שיארך
ספורו בכאז .וכן בירושלמי במם' פאה .ואחר שהם
מזהירים כל כך בכבודם ובמוראם של אב ואם,
איךיתירו לקלל ולהכות אותם? הלא הםשניהפכים
בנושא אחד ובעת אחת! ודי בזה תשובה לדבריו.
אבל פן יהיה חכם בעיניוובעיני אוהביו הנמשכים
אחריו ,אבאר כוונתם ז"ל ואומר שמלת הכאה
מורה על החבורה מהוראת הגדר ,וכשיעשה חבורה
נתחייב מיתה ,ובזה ח
אלאומר באביו ובאמו משארבני
אדם שאינו חייב החובל..גחלתה דברים המבוארים
והחובל באביו ואמוחייב
במם' בבא קמא פ'
מיתהביוז שהוציא מהם דם ובזיון נדול הוא .אבל
הכאה שאין בה הוצאת דם אינו בכלל מכה אביו
ואמו ,אבל הוא בכלל מקלה אביו ואמו זעוקה על
זה ,וקאי בארור נוסף על המלקות .ולא התירו זה
לכתחילה ח"ו אלא פטרוהו ממיתה בשאר כל פטור
הנובר בתלמוד כאשר הקרמתי מתהלה .ותראה יושר
דיניהם בזה שהמכה אביו אחר מיתה פטור והמקללו
חייב מיתה ,לפי שההנאה היא לגוף ואחר המיתה
אין לו הרגש ולפיכך הוא פטור אבל אסור והוא
בכלל ארור מקלה ג"כ ,ובכללעין תלעג לאב ותבוז
ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלנה בני נשר
למשלי ל,יז).ודילו עונשכזה .אבל המקלל שהקללה
דבקה
בנפש והנפש יש
לה השארות אחר המות,
ילקוט ויכוחים
"נק,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2א2~1,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,ש2,י:1?,,פ,,
לפיכך הייבוהו מיתה .וזה קרוב אל השכל מאד לא
ירחיקנו בעל נפש משכלת .ועם כל זה הרשות היתה
נתונה ביד בל ב"ר לענוש כפי הננאה להם ,כאשר
הקדמתי בהקדמה הרביעית .ובזמן שהיו דנין דיני
נפשות בקשטיליא היו מונקין על פחות מזה בכבוד
אב ואםכפי הבלל המסורלנו שב"רהיומכין וענשין
שלא כדין למגדר מלתא .אמנם המענות שטענו
חבריו של המלשין לחייבו בדיז סורר ומורה אינו
ענין לזה ,שדיז מורר ומורה תלה הכתוב סרחונו
באינו שומע בקולנו 5א במקלל ומכה .ודי בתשובה
זו ,וקבלת רבותינו ז"ל במקומה עומדת ,עליה איז
להוסיף וממנה אין לנרוע.
עור השיב על דבריהם שאמרו בפי הנחנקין
ומההורג את הטרפה פטור ,ובן הנוהו עשרה בני
אדם בעשרה מקלות *מורים נפנהדרין עת .).אמנם
עניו הפמור כבר בארתיו בהקדמה השלישית שדינו
לשמים .וכבד העידו ז"ל שאחד הרג את חברו
בחורבה אחת וראהו שמעון בן שמח אמר לו רשע
מי הרגו לזה אני או אתה? אבל מה אעשה לך
ושהוא רק עד אחד ואינו נאמז) הרי דינך מסור
לשמים ,ולא זז משם עד שבא נחש והכישו ומת,
כמו שנזכר במם' שבועות ובמם' סנהדרין .ואף
הלל ראה גלנולת שצפה על פני המים ואמר לה על
דאטפת אמפוך ומור מטיפיך יטופון ,כמו שנזכר
במם' אבות ובמם' פוכה בפי החליל .וכן דוד אמר
לשאול באשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא
ילקוט ויכוחים
"ממחהרשב"ש
222
רשעוידי לא תהוה בך (ש"ב כד,יד) ,שמורה פשמ
העניןכי הנרדף מחברו בחנם שהמקום יריב ריבו
ויקח נקמתו ממנו ע"י אחרים ,וב"ש כפי טדרש
חכמים שדרשוהו במם' מכות בפרק
:ועוד
י
י
ל
ו
נ
ה
אמר דוד על שאולהי ה'בי אם ה' יגפנו או יומו
יבא (מת או במלחמה ירד ונספה (ש"א בו,י) .וכן
ארז"ל בקדושין פ"ב דינא רבא ודינא זומא איבא
בינייהו,כי יש דינים מסוריו רשמים והקב"ה לוקח
נקמתו מהם .ועם כ 5זה הרי היתה רשות ביד ב"ר
להכות ולהרוג לגדור הדבר ,וגם להכניס לכיפה
ולהאכיל להם שעורים ומים לחץ וכו' כנזכר בפ'
הנחנקין .בל זה תקנה וגדר בדבר שאע"פ שהוא
מרפה כלומר שנחתך מן הארכובה ולמעלה שאינו
יכול לחיות ,שהדבר ברור וננלה ,לא כאשר הגזיר
הארור המלשין ימת זכרו שיבדקהו בריאה אם
סרוחה ,ח"ו שלא נאמר כזה במקום הזה ,אבל
טרפה הנזכרת פה הוא כאשר הזכרתי .וכן מוכית
הענין במסי יבמות ובמקומות אחרים מהתלמוד.
וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות רוצח פ"ב:
ההורג את הטרפה אע"פ שאוכל ושותה ומהלך בשוק
הרי זה פטור מדיני אדם וכל אדם בחזקת שלם
הוא וההורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טרפה
ויאמרו הרופאים שמכה זואיו לו תעלה באדם ובה
ימות אם לא ימיתנו דבר אחר ,עכ"ל .וכיון שכבר
היה מוכה וננוע באופן שלא יוכל לחיות למה יומת
זה השני הבא להכותו? ע"כ פטרוהו ממות ,שהתורה
לא אמרה אלא וסכה אדם ומתוזה אינו בגדר האדם
ילקוט ויכד,תים
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,3",ויכרחהישב"ש
עתה שבבר הוא בגדר המת ,כיון שלא קמיה אחרי
נפלו .אבל אם יראה לב"ר להענישו מענישים אותו,
ונם אין מציליז אותו מיד גואל הדם ,ואם גואל
הדם הרגואינו נהרג .וכן הדבר אם הכוהו עשרהבני
אום במקלות ומת ולא נודעמי הכהו והמיתו מחמת
ההכאה ההיא שיתחייב מיתה ,כי כל אחד אומר
אני הייתי הראשון במקל ולא היה בכדי להמית
ואין עליו אלא עונש מנה חברו שלא מת מחמת
אותה מכה ,וכן כל אחד ואחד .ואנחנו לא נמית
אלא בראיה ברורה ,ונשאר הדבר לתקנת ב"ר וגררם
בזה .ואם גואל הדם יחם לבבו ויהרגם אינו נהרג.
וזה יותר מוב מנימוס הנוים שיתחייב האדם מיתה
והמעד יפטרנו ,אבל נמצא דבר טוב בהם שיצטרד
לשמור עצמו מנואל הדם,ומי שיעריךדין שלנו עם
שלהם יראה יתרוו תורתנו הקדושה ע 5נימוסם
ניתהוז האור מן החושך ,אם יביס עליהבעין משפט
וימעים הדברים וישקלמ בשכלו.
ומה שהשיב על דבריהם שאמרו במם' סנהדרין
בפי דיני ממונות ,בשלשה סנהדריז והפתחו כולם
למובה פטור ,ונתב rs~5Dnשרבותינו אמרו שאם
בא לדון רוצח לפני ב"ר והסכימו כולם שנדון
למיתה פמור ,וצריך שיהיו מהם מערערים שקורין
בלע"ז אישקרפאנטיש ,והוסיפו קצת הבריו לומר
שמעולם שמעו כי הנוים מלעינים על יבר .חז"ל
בדינם זה ,ואמרו שאמנם מתקנת הקימר שאם העריב
עדותם מכוונת צריך לקטור ולבדוק בעדותם.
תאלמנה שפתיו איך דבר ע 5צדיקים וטובים עתק
ילקוט ויכוחים
ויכוה הדשב"ש
224
צצשו'"5שש'%ייןיא""ל'%ייאבקי"4ןו:אצ'"שי"%ייי"1ייעעי'"ש
אמרו ב"ר שהסכימו כולם לחובה פטור ,חלילה להם
שיאמרו כנה,כי אם ע"פ הרוב אנו הורגים כ"ש
על פי כולם ,והתורה אמרה אחרי רבים להמות,
ב"ש אחרי כולם ,ויותר מוב ומשובח הוא שיהיה
הפסק-דין מומכם מהכל ,ולא שיהיה שום חולק,
ומי לא ידע בבל אלה ,אפילו תינוקות של בית
רבן ידעו זה .אבל מיושר דיניהם אמרו שסנהדרין
ש פ ת ח 1כלם לחובה פטור * ,שסנהדרין צריכין
לישא וליתן תחלה בדין ,נאשר האריכו בזה
בסנהדרין בפי הנזכר ובפ' דיני ממונות ובפי כיצד
בורקיז את העדים ,ואם נשאו ונתנו בדבר ולא היה
לו שוס מלמד זכות ולא הניהוהו ג"כ שילמד זכות
הוא על עצמו אלא סיר כשעמד לפני העדה למשפם
פתחו כלם ואמרו חייב אתה -הוא סמור .ותראה
דחוק לשונם שלא אמרו סנהדרין שרנ 1כלם להובה
אלא ש פ ת ה .1שמורה ע 5תחלת הדבור (ע"ד
פתה דבריך יאיר ,כלומר וקהלת דבריך) ,וכיוו
שסנהדרין אלו סעו בכך ופתחו כלם לחובה גלו
דעתם שכולם חפצים להמיתו ,שקורין בלעז
וולונמאריש .ובדיני נפשות איו ראוי להיות כך.
ובזה כבר נסתמו טענותיו .ואפילו בב"ר אחר לא
יוכל ללמד זבות על עצמו .לפיכף נסמר מכל וכל.
ו (חובה פוטריו
* בגמרא א"ר כהנא מנהדרי שראו כוי
אותו .מ"ט? כיוו דנמירי הינה דיו יסיעבדי*ה זכותא והני
ערך
חזי ק'ה זכותא (סנהרויו יזל) .עין אקצר
תו
ישהאי
דינים צר .50
יא
י
*
.י41
ייא~יייייייייייייייייייייי"ייייייייייייייייייייייייי"יייייייייייייייייייגיכיחהישב"ש,אב 5אם נשאו ונתנו בזכותו ופתחו 5ו לזכות ואמרו
-15אל תירא אםאיז עליך חובה לא תהרג ,אז תשוב
דעתו ויוכל לדבר וללמד זכות על עצמו .וזה הדבר
'5א נאמר שהוא מושכל בלבד אבל הוא ג"כ מורגש,
.ובכל,יוםויום אנו רואים זה .ואם אחר שפתחו ב"ר
(בזכותו ונשאו ונתנו בדבר ולא מצאו לו זבות
.והטפימה.דעת רובם ,ההוב הנזכה בגמרא ,כ"ש דעת
נולם,,להוינו ,נהרג .וכף הם דברי הרמב:.
ם ז"ל
'הלכות.,,םנהךרין פ"מ.ופו"ב .ודבר,זה לא יכחישנו
שרגצה' להכחיש אור השמיט,אינו אור
,אלא
כי
'וכי אור הכוכבים יותר בהיר ממנו .ובזה.נמתלקה
.מעל דברי רז"ל .ובענין חקיהת העדים
,סלעיותם מכוונת',דבה זה שתקן' הקישר ,כבה קדמוהו
יתהל
בות
נותנוו (,-וכן אמרו הון .מרבה לחקור',את -העדים
'
י
מ
ל
ש
ו
ר
י
ב
ל
)
ת
ו
ב
א
;(
ה
ו
ה
ד
כ
ב
ר
ו
ר
מ
א
ו
י
חזי מהרי
'דמכווני,הוה חקר מפי .וכלי דבר מזב שנמצא בידם
,על אדות המשפטים גנבוהו ממנו ,כי אנחנו היוהראשונים והם,באו אחהינו.
מי
; ",ומה' יטהשיב המלשיו '.על רן 5-ממח שאמרו
לא
לבמנות' (ה ):על עדים זוממיז :הר
ןגוזהאיןכלנוהמררגיןי
ה;3ו נהרנין .וראוי שתדעכי די
כאשר
זמם ו5א באשה עשה'אינו אלא בעדות נפשות בלבד,
כאשהלנראה .משפט השמועות קנזכרות שס;-וכן
כתב ,הרמב"ם ז"ל הלכות עדות פ"בי ,אבל בעדות
ממוז,,אעפ"י שהוציאו מזה ונהנו 5זה S"Yעדותם
ואח"נהוומוחייבים הערים לשלם .וטעםהיבר הוא
י41
ילקוט ויכוחים
"ממ,5פ~?,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,!"2א,,2
שערוה נפשות אם הרגו איו נהרגין ואם לא הרגו
נהרנין ,לפי שהסנהדריזהיו מושנחים מחאל יתברך
כמ"ש אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט
(תהלים פב ,א) ,כלומר שחיובם ופטורם לאיש הזה
כשהם עדה רודפי צדק שכינתו עמהם והשנהתו
דבקה בהם ולא תארע תקלה על ידם ,ולא יהרג אלא
המחויב מיתה ויפטרו הסטור ,וזהו בקרב אלהים
ישבוט ,כלומר בעדת הדיינים הנקראים אלהים,
ישפוט הוא יתברך הנותן בפיהם אמרי אמת לדון
בצדק ,ואלו העדים שהעידו על איש פלוני שהרנ
את הנפש ונהרג בעדותם והוזמו ,לולי שהיה חייב
מיתה לא נהרנ ע" 5ב"ר ,ונתקיים בו ונקי וצדיק
אל תהרוג כי לא אצדיק רשע (שמות כג ,ז) ,וזה
שנגמר דינו למיתה בעדותם ועדיין לא נהרנ ובאו
עדים למזימם ,לולי שהוא נקי וצדיק לא זימן לו
הקב"ה עדים אלו להצילו ונידם,ולפי שעדים
י
י
מ
מ
ו
ז
אלו יזמו להרוג צדיק ונקי יהרגו דום תחתיו .וזה
כלו ממשפטי הקב"ה ומהשגהתו הדבקה בסנהדרין.
ואיר ישיב המלשין יסח זכרו על דבריהם ז"ל והוא
לא ידעדין הזוממים אלא מהם ,שהרי נתקשה עליו
ונשאל אותולפי פשטות הכתוב :הרי שנים שהעידו
על ראובן שהרג את יוסף ובאו שנים אחרים ואמרו
לא ראובן הרנו אלא יהודה ,למה נסמוך על דברי
העדים האחרונים ונהרוג את יהוד.ה ביחד עם שני
העדים הראשונים הרי שלשה ונפטור את ראובן1
הלא יותר ראוי שנהרוג את ראובן לבדו בעדות
הראשונים? מי יתן וידעתי מה יתרץ המלשין בזה
ילקוט ויכוחים
תהישב"ש
ייני
227 ,
הוא וחבריו .באמת יעלו בתהו ויאברו ולא ידעו
לתריו קושיא זו מעצמם ,אם לא שיחזרו אל הקבלה
האמתית שלאחייבה העדים הראשונים אלא כשמלקו
האחרונים כל עדותם של הראשונים מכל וכל ולא
באו להעיד שראובן לא הרג רק שיהודה הרג ,אלא
שבאו להעיד על גוף העדים הראשונים ,ואמרו להם
איך תעידו שראובן הרנ א.ת יוסף ביום זה בשבת
במקום פלוני ,והלא עמנו הייתם ביום ההוא במקום
אחר שרחוק ממקום פלוני מהלך רב באופן שלא
היה אפשר לכם להיות במקום פלוני .ובזה תםת5ק
הקושיא לפי שנעשו העדים הראשונים בעלי דבה
והומרה עדותם מעיקרא ,ולולי הקבלה לא ידענו
פירוש הענין .והנה יש לרבותינו ז"ל דינים בענין
עדות מוכחשת ומזוממת שנתבארו במם' מכות בפי
הנזכר ובב"ק בפי מרובה ובב"ב בפי חזקת הבתים
ובמסי כתובות פ" ופ"ג .ואחר שהם צריכין לחזור
אל הקבלה למהילעיגועליה? ואיןראוי להם לתפוס
הקבלה במקצת ולהניחה במקצת כאשר הקדמתי
בהקדמה הראשונה .וזה נכון וברור כפי דעתי למי
שרוצה להודות על האמת.
ם
ה
י
ר
ב
ד
במה שאמרו
עוד השיב המלשין על
בפי ארבע מיתות ב"ד לנד ).שהבא על הזנך פחות
מבז תשע שנים פטור .אמנם ענין הפטור כבר
ביארתי בהקרמה השלישית לפמורמדיני אדםוחייב
בדיני שמים ,ועם כ 5זה לא היו מנקים אותו והיו
ב"ר מכים את הבועל מנת מרדות במלקות או
ברצועה .ומכת מרדותהיא הכאהופעמים עד שתצא
ילקוט ויכוחים
228
,ויכוח הדשב"ש
נפשו ,ולא פטהוהג אלא ממיתה מנוולה הכתובה
בתורה .וז"ל הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פ"א:
וראוי לב"ר להכות הגדול מכות מרדות לפי ששכב
עם הזכר אף שהואקטו .ועתהאיו להתלונן על רז"ל
ולא להוציא עליהם לעז ח"ו כי הם קדושי עליון
הנזהרים מאיסורין ומקדשים עצמם אף במותר להם
מן התורה .וראה איךהיו נזהרים בצניעות עד שהיו
מגלים טפח ומבסים מפתיים (שבת קיח ,):ורבי לא
הניח ירו תחת אבנטו (שם) ,ותקנו טבילה לת"ת
נשותיהם
בעלי קריין כדי שלא יהיו מצויים
כתרנגולים (ברכות יג ,):ואמרו שלא יהרהר אדם
באשה ביום ויבוא לירי טומאה בלילה (שם כב,).
גם אמרו אחורי ארי ולא אמורי אשה (שם מא.).
ובירושלמי מס' שקלים אמרו להסתכל בבהמה חיה
ועוף בשנזקקין זה לזו .ועוד אזהרות כאלה להרחיק
את האדם מן הכיעורוכדומהלו.ולכן נקראו פרושים
בלעז פארזיאש .ולא היה נמצא בכל האומות אומה
נקיה מזנות בישראל .ואם ימצא מהם אחר בעיר
ושנים במשפחה יראום באצבע .ובל רואיהם יכירום
כי הם זרע ברך ה' .בנימוס הגוים הזנות מותר
להם ועושים קובות לזונות ,והתורה אמרה לא תהיה
קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל
(רברים כג ,יח) .היש עדיין לדבר נגדנו בזה? צא
ובדוק בכל גלילי גינובה ,ויניציא ושיסיליא
ובמקומות אחרים כלם מנאפים וממונפים בזהלעין
כל ,וחלילה חלילה לזרע הקדש מטע ה' להתפאר
להתערב בהם .ואני בטותבי כל מי שיש לו שכל
אצי
ילקוט ויכוחים
229 ,
ה הרשב"ש
ויני
כל דבריהם בצדק
!ד יכיר ויבין וידע ויאמין כי
וביושר ויסיר משכלו מחשבות המלשין ימת זכרו
ומחשבתו הרעה שחשב על רבותינו ז" 5להטיל מום
בקדשים.
אלו הן תשובות אשר עמדתי עליהן לסתור
את דברי המלשין נגד רז"ל ,והם בדברים התלוים
בדינים ובמצות והצלתי אותם בראיות נכוחות כפי
קוצר יד שכלי .ועתה אשיב ע 5דבריו ננדם ע5
מדרשי אנדה אשראין חובהעלינו להאמינם דברים
כהזיתן .כאשר הקדמתי בהקדמה השניה .אבל פן
יהיה חכםבעיניו והנמשכים אחריו אענה על דבריו
להראות לכל משכילומבין שלא כוונו למה שחשדם
וחלילה להם להיות דבריהם כמו שנראה להם .ובה'
במחתי שיעזרני להדריכני במענלי צדק ,אמן.
המלשיו השיב על מה שאמרו חז"ל בסנהדרין
(צא ):ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן מתנות
ויש5חם מע 5יצחק בנו (בראשית כה,ו) ,שם טומאה
מסר 5הם (כשוף ומעשה שדים) .ואמרכי 5א יתכן
להאשים את אברהם כי השתמש בכשוף ובמעשה
שדים .אמנם הכרח הכתוב הזקיק אתרבותינו לדרוש
כן5 ,פי שנאמר תהלה וית! אברהם את כל אשר לו
ליצחק ,ואח"כ נאסר ולבני הפילגשים נתן מתנות,
א"כ מאין לקח המתנות אם נבר מסר כל אשר לו,
קרקעות וממלטלין ,ליצחק? שמלת "כל" כוללת
הכל ,ולא מסר להם חכמה והשכל ,שלא נמצא בהם
חכם ,א"כ לא נשאר הלק להם אלא מסירת כשוף
ומעשה שדים .וכן מעיד עליהם הכתוב כי
מלאי
ילקרט ויכוחים
מקדם ועועים כפלשתים (ישעיה ב ,ו) ,כלומר מלאו
כשפים תתר מאנעף קדם והם מבני הפילגשיםיטור
נפיש וקדמה ,וכלבני קדם הם ערביים .ואם תתמה
איר למדם אברהם חכמהזו? שהרי הפנהדרין,שאיז
בישראל כמותם בחכמה וביראת חמא ,צריכים לידע
חכמה זו ,והתורה שאסרה הכשפים לא אסרה אלא
העושה מעשה ,וכן אמרה תורה לא תלמד לע ש 1ת
כתועבות הגוים ההם וגו' מעונו ומנתש ומכשף
(דברים יח ,מ-י),הרי שתלתה האיסור במעשה ולא
בלמוד לבד .ואף המשתמש בשדיםבלי זבוח וקמור
ואכילה על הדם איו בזה איסור ואיז האיסור אלא
בכשפים בלבד.והרי אפילו אדום שהכשפים אמורים
אצלם יש להם בית ועד במלכות קשטיליא בארץ
שלמאנקא ללמוד החכמה ההיא הנקראת בלשונם
נקרומנטיה.
.ועלכן אם מסר אברהם חכמהזולבני
הפילגשים איז זה גנאי לאברהם .ומי שישקול
הדברים במאזני שכלו ויגרש מפניהם דברי האויב
והמלשין ימת זכרו ימצא דברי חז"ל נכונים.
ומה שאמרו חז"ל בברכות (ג ).שהקב"ה אומר
אוילי שהחרבתי את ביתי וכו' ".כונת זה המדרש
שהקב"ה לא חפץ להחריב בית המקדש לולי פושעי
ישראל .ובז הוא אומרעזבתי אתביתי נטשתי את
נחלתי נתתי אתידידות נפשי בכףאויביה (ירמיה
יב ,ז) ,וזה ע 5דרף החפץ אחפוץ מות רשע נאם
ה'וגו' (יהוקאליח,כג) ,והנוסהאהיאאוי שהחרבתי
*בגירסא שיפנינו אוי (בנים שבעונותיהם החרבתי את
ביחי.
'
*~Necromaney.
ילקוט ויכוחים
ויכוה התשב"ע
231 ,
אתביתי ,והוא (המלשיו) הוסיף"לי" לאפושי רתהא
ולדבר על דבריהם תועה .וראיה על זה שתשלום
ההגדה היא :אוי 5ו לבן שנלה מעל שלחן אביו ,מה
לו 5אב שהגלה את בנו מעל שלחנו? והם נזהרו
בזה המאמר ,שבבן שהוא רמז לישראל אמרו "אוי
"15ובאב שרמזו להקב"ה אמרו קמה ."15ואפילו
אם תהיה הנוטחא "אוי 5י" הוא מרהיטת המשל
שמורה על העצבון .ולמה יקשה 15זה ו5א יקשה לו
.ו) .והנה
מאמר התורה ויתעצב אל לבו (בראשיתו
העצבון תנועה נפשית מגונה כמו הבכי וה,.אוי".
אבל יש 5ו פירוש שנאמר בדרך משל וכן תפרש
מאמרם ז"לואיןעליהם תלונהבזה.
ומה שאמרו שהקב"ה מתפלל כמו שהזכירו
בברכות (ז ,).ח"ו שיצמרף להתפלל 5זולתו ,אבל
שמדת הדין מתוהה כנגדם ספני רוע מעלליהם הוא
נובש מדה"ד ומפלנל.עליהם מדת רחמים .וכז דרשו
על הנה ה' יוצא ממקומו (ישעיה נו ,בא) מלמד
שיוצא ממדה למדה ,כלומר ממדת הריז למדת
הרחמים ,והסרת הדבר ממה"ד למה"ר המשיכו
לומר תפלה ,כלומר רצון ,כי המתפלל הוא .מבקש
רצון ,ומלשון התפלה שהזכירו בו יתברר זה
י רצון שיכבשו רממי את
הפירוש שהוא רצון :יה
בעמי וינולו רחמי על מדותי .וזה ברור .ואם
יתעקש איש בזה ,הנה מקרא מלא,כי יחטא איש
לאיש ופללו אלהים ואם לה' יחטא איש מי יתפלל
5ו? לש"א ב ,כה) .הרי שתפלה ופלילה אחד הם
וא"כ יהיה כוונת אמרם שתפלתו של הקב"ה היא
ילקוט ויכוחים
232
,וינוח ומשב"ש
פלילות ולשון דיז ,כלומר שדן בריותיו .ובאמה
תפלה מלשוז פלילות ודרשו ויעמוד
חז"ל
יי
פנחסנ
ט (תהלים קו ,ל) ואין פלילה אלא תפלה
רל
זפ
וי
ו
וכו' .ומה שנזכר בב"ב (עד ).אוי לי שנשבעתי
ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי נכוי ,הנה החכם
הכולל הפילוסוף האלהי לוי '1גרשם קרובנו ז"ל
חבר אגרת לבאר כל אותז אנדות שבפרק ההוא
,t1DDהרוצה לעמוד
בלעזן ארוכה וקראה
ןוקשי
יה
על עקרן של דבריםיעימ
ם .ולא ראיתי להעתיק
הפירוש ההוא כי הוא נקשר עם אגדות ומאמרים
אחרים שקדמוהו ויאריך המאמר הזה ללא צורך.
אבל הכוונה שם שאינו כננלה.
וטה שאמרו נ"נ בברכות פ"א מיום שהרב
ניהמ"ק איז לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות
של הלכה ,אי 1הכוונה שהקב"ה יגדרנו מקום ונכנס
בתוף ארבע .אמות ואפילו בבית המקדש לא יכיל
מקומו ,כמו שאמר שלמה האמנם ישב אלהים על
הארץט הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף
כי הבית הזה אשרבניתי לס"א .ח ,בז) ,אבל הכוונה
להם ז"ל בזה המדרש הוא כי השנחתו ית' דבקה
בעובדיו וכקוראים בשמו באמת ,ואומר בכל המקום
אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיד לשמות
כ' כ"ד) והמקום המוכו לזה הוא בית המקדש,
ומיום שחרב בית המקדש 5א נשארה לנו עבודה
במה לעבוד את ה' אלא בתלמוד תורה ותפלה .לכן
י כל העוסק בתורה ותפלה שכינה דבקה בו,
אמרוכ
נזומר ההשגהה הפרמית ,ואפילו לא .יהיה אלא
ילקוט ויכוחים
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,321,צשש1227,,ב,,2
אדם לבדו שתופם ארבע אמות בבית ה' ,ההשגחה
דבקה בו והיא תכלית הבריאה באדם ,ע"ד וצדיק
יסוד עולם (משליי ,כה) ,ועל דרכם שאמרו לאבות)
מגיז שאפילו אחד יושב ועוסק בתורה שנינה עמו
שנאמר ישב בדד וידואכי נטלעליו (איבה ג,י).
וע"ז הדרך יתפרשו אנדותיהם ,כי איך אפשר
שיאמינו בגשמיות והם מוזהרים ע"ז?
ומה שאמרו בבבא מציעא (נט ):שהקב"ה
שוחק ואומר נצחוני בני ,והרבה המלשין התימה
עליהם איך יאמרו שהקב"ה מנוצח? ולמה יתמה
עליהם ולא יתמה על דוד שאמר עורה למה תישן
ה' הקיצה וגו' (תהלים מד ,כד) ,ואומר ויקץ כישן
אדני (שם עח ,סח)? והיקיצה היא הפך השינה
והנצוח והשינה תנועות גופניות חלושות ,ובמו
שנפרש דברי דוד כף נפרש דברי חזם .והכוונה
לרז"ל בזה המאמר ,שכיון שעמד לרבי יהושע על
רגליו ואמר לא בשמים היא וכבר כתבת בתורה
אחרי רבים להטות ,והשיב תשובה נצחת ,הודית
השכינה לדבריו .מש 5למה הדבר דומה? למלך
שהיה מריב עם אחד מעבדיו והעבד השיב לפני
המלך טענות שהודה בהן המלך ,מה יאמרו העם?
פלוני נצח המלך ,לא נצחון בזרוע ,אלאלפי שהיתה
טענת העבד אמתית והמלך הורה בה יאמרו העבד
נצה .וכ"ז לשבף את האוזן,כי הוא אינו גוף ואין
לו נפש ,כאשר נתבאר במופתים שכליים ,אבל
דברה תורה כלשון בני אדם לשכך את האוזן .וכמו
שלא יקשה על מאמרי הכתובים ,כן לא יקשה על
ילקוט ויכוחים
"ממפ,וה??",,מצ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,י,,,,,יי"י,יייייייייייי"יייייייייייייי,,211
מגמרי חז"ל.
ומה שאמרו בפ' הבא על יבמתו (מה ):ובפי
הפועלים (פז ).גדול השלום שהקב"ה שינה בו וגו'
והחליף (המלשין) את דבריהם ואמר שהקב"ה דבר
כזבים ,ושקר הוא דובר שאיו הלשון אלא שינה,
ויש הפרש בין שקר ובזב לשנוי ,שהשקר והנזב
הוא מה שאינו והשנוי יאמר על משכפורה על שני
פנים ,מהם שימיר טוב ברע או דע בטוב וזה בכלל
שקר וכזב נ"ב ,ושנוי אחר יש והוא שיאמר בדבור
אחד טוב ורע והמחזיר הדבר החזיר הטוב ושתק
מהרע ,זה שנוי הוא .אבל טוב הוא שישתוק מהרע
ולא יחזיר אלא הטוב .ובדברי שרה היו שניהם.
שאמרה אחרי בלותי היתהלי עדנה וזהאינו מזיק
בחוק אברהם .אבל ו,ואדוני זקן" יהיה חלישות
הדעת לאברהם שתאמר שאינו ראוי עור לבנים
מפני זקנתו ,והקב"ה ההזיר לו דברי יחרה שאמרה
על עצמה ולא החזירלו הדבור שאמרה על אברהם,
ונקרא זה שנוי שלא אמר כל הדברים ,וזה אינו
מגונה בחקוית' .ורצו רז"ל להדריכנו בדרך השלום
שישתדל האדם בו ואפילו אם ישנה בו קצת כדי
לשים שלום אע"פ שהם מגנים מדת הדובר שקרים
באשרהאריכו במוטה פ"א ובסנהדרי! בשני מקומות
ובפי הבא על יבמתו ובמקומות אחרים .וכל זה
ללמדנו מוסר השכל ולשבך אתהאוזן.
ומה שאמרו בפי ואלו טרפות (חוליו סב).
הביאו נפרה עלי שמעמתי את הירח ,והבין הוא
"בשבילי" ,אבל הקריאה המדויקת היאעלי בציר"ה
ילקוט ויכוחים
"א,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2גזש%,צ:פ,,
תחת הלמ"ר שהוא (בממיכות) כמו בשביל ,כלומר
שיקרבו קרבז שעיר חמאת ביום פרסום חידוש
הלבנהלפי שנתמעמ כבודה,ואין הכפרה על הקב"ה
ח"ו שהוא לא יחטא ,והכפרה היא סליחת החטא,
אבל הכוונה לומר שהלבנה נתמעמ כבודה ע"כ עשו
קרבן ברעה לכבודה שהתחיל עתה אורה להוסיף.
ובאור הענין הואכי מלכות בית דוד משולה לירח.
וזה מפורסם אצל רז"ל,וכן זכרו ברעה .W"Dובחולין
אמרו המאור הקטןזה דודוהוא הקמז ) w"rטז ,יא),
והמקרא אומר עליו כירח יכון עולם ועד בשחק
נאמן ,ס5ה (תהלים פמ ,לח) .והדמיוז הואבי הירח
זורחומוסיה ואח"כ מתמעמ אורו עד שיחשף ויסתר
מעין כל ,בן מלבות בית דוד שתחזור לזרוח .ע"כ
אמה הקב"ה בשבילכם שמרדתם בי חרב ביהמ"ק
ונתמעמ כבוד מלכות בית רוד ,ע"כ הביאו כפרה
שהיא התפלה והתשובה על שמעמתי כבודה מפני
עוגותיכם בדי שתחזור לזרוח .ולפיכך בתפלת ר"ח
גמופףאנואומריםובשירי דוך עבדךוכו'ומזכירים
דוד המלך ע"ה מה שאין אנו מזכירים אותו בשאר
התפלות של מועדות.
,,
ומה שאמרו (סנהדרין לט ).שהקב"ה כהן וקבר
את משה וטבל בנהר דינות .כל זה טשל וחידה,
ואמרם שהוא כהן כוונתם כמו שהכהן נוטל חלק
בראש והוא ראשון לכל דבר שבקדושה וגומל
התרומה שהיא ראשית התבואה ,בד הקב"ה הוא
עילת כל העילות וממנו נמצאים כל הנמצאים ,והוא
העילה הראשונה .וא 5תאמר שאינו משגיח אלא
ילקום ויכוחים
"מ~ת,וה??ך"""",,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,"?:י"ייייייייייייייייייייייי236
בשכליםהנבדליםהעליוניםואינומשגיח בתחתונים,
שאיד תניע השגחתו בדברים הנבזים והשפמים
ואפיקובמעויהישבמיןהאנושי שהוא המשובהבמיני
הנבראים ,שזה חמרוו בחוקו כמו שחשבו
הפי5ופופים5 .כז זכרו חז" 5דמיון 5זה גוץ משה
אחר המיתה שהקב"ה היה ממפל .בו ,להורות
שהשגחתו דבקה בכ ,5ויריעתו מקפת בכ 5ואפילו
באישים ,ושאיו זה חסרון נ 55אב 5מעלה וחשיבות.
וכינו החסרון טומאה והחשיבות והעילוי טהרה,
והזביוו הטהרה בשם אש שאינו מקבל טומאה,
כררך דרשתם ה5א כה דברי כאש (ירמיה כג ,כט).
וכוונת המאמר הזה בכ 55שהקב"ה הוא עילת כ5
הנמצאות ושידיעתו מקפת בכלם ,אפילו האישים
ה חמרוז אצ 5השי"ת א5א מעלה
הנבזים ,ושאיןי
וחשיבות .נהו פירושהירש הזה.
ומה שאמרו בסומה פ"א (י ).חמשה נבראו
מעיז דוגמא של מעלה ,וכף 5קו בהן ,שמעון בכחו,
שאול בצוארו ,אבשלום בשערו,צדקיהובעיניו ,אסא
ברגליו .ואמר המלשין שכוונתם היא שדמו אותם
שהקב"ה ,והקב"ה נתקנא בהם .וזה כ5וכדי להבאיש
התלמודבעיני הנוצרים .ועפרא לפומיה ,ש5א נזכר
בנמרא שנתקנא בהם .ואפילו אםהיה כן 5א יקשה
עליהם יותר ט5שוו הכתוב אנכי ה' א5היר א 5קנא
(שמות כ ,ה) ואומר א 5קנא ונוקם ה' (נחום א ,ב)
וזולתם .אב 5כעיז דונמא ש 5מעלה כוונתם לתאר
יפים באברים אלו עם יפי אדם הראשוז שהיה
בתכליתהיופי והגבורה ,וטוכעין דוגמא ש 5מעלה
ילקוט ויכוחים
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2~1,ג?ש2,י??!,בש
מלשוןעלוי ושבח,והיו מתגאים בהם ,וכל המתגאה
הקב"ה משפילו ,ולקו במה שנתגאו1 .כ 1הביאור
במשנה שם :אבשלום נתגאה בשערו לפיכף לקה
בשערו וכו' .וענין הקנאה שהזכיר הוא העונש .זהו
פירוש כוונתם בדרש זה .אח"כ מצאתי ברייתא
אחת :ששה נדמו לאדם הראשון ולקו ,ומונה אותן
הנזכרים בגמרא ,והששי אמרו
שהואנ"עגו)ז.יהו,וזכיתי
להסכים לדעתםלעיין פרקי דר"א פ
ומה שאמרוחיי בני ומזוני לא בזנותא תניא
מלתא אלא במזלא תליא מלתא (מ"ק כח ).אמר
המלשין שהוא הפך מה שהביאו בסדר תעניות
במעשה דר' אלעזר בן פדח .אד מי שיש לועינים
רואה שאינו הפף זה לזה ,אלא שניהם מודים שהכל
תלוי במזל ,שהרי אמרה לו שכינה לא איבריה
בשעתא דמזוני ,וזה מורה על מיעוט הבנתו ותכלית
שנאתו .אמנם אם המאמר הזה מומכם על הכל,
כלומר שהכל תלוי במזל או לא ,יש בזה דברים
רבים וכבר כתבונו מנמי הדורות מאומתנו ,ואין
כאן שקום להאריך בהם כפי כוונת המאמר פה.
ומכל דבריו במקומות אלו תוכל להבין שהוא רודף
לשקר דברי חז"ל מחמת שנאה ומחמת קנאה.
תאכלהו אש וישחקו.עצמיוורוחו תהיה כקש ותלהמ
אותה שלהבתיה.
ומה שאמר כי הפהוק ולו יקחת עמים
(בראשית מט,י) ופהוקים ונלוה הגר אליהם ונספחו
על בית יעקב(ישעיה-יד ,א) ,ונלוו גוים רבים אל
.ילקוט ויכדתים
נ,מעח הרשב"ש
288
ה' (זכריה ב ,סו) וזולתם מהפסוקים המורים כי
האומות ישובו אל ה' ,והם סתירה לדברי חז"ל
שאיו מקבלים גריס לימות המשיה (יבמות כד:
מז ):ודרשו מפסוק מי גר אתך ע5יד יפול (ישעיה
נד ,סו) ,בעניותך עליך יפול בעשרותך וכו' .כל זה
מורה על מיעוט הבנתו ,לפי שהגר הוא אצלנו על
שני פנים ,גר תושב והוא הנקרא גר שעה שקבל
עליו שבע מצותבני נח אשר מכללם איסור עבודו)
זרה וזה אינו מחזיק בתורה 731 ,צדק הוא שמל
וטבל ונכנס תחת כנפי השכינה לקבל עליו עול
המצות כוץ כמו יהודי ,ולימות המשיח הבסיח
הקב"ה שיחזירו כל האומות להודות לאמת ויניחו
עבודות זרות ונימוסיהן ויהורו לשבע מצות שלבני
נח ויעבדו את ה' שכם אחד .וזה עניני הכתובים
הנזכרים .ואז יהיו כלם גרים ותושבים ,ולא די
שלא נמנע אותם מזה אלא נכריח אותם להיות בן.
ואולם לקבלם להיותגרי צדק ולהחזיק בתורתנו לא,
ניון שלא התזיקו .בה בהיותנו נבזים ושפלים והם
מלעיגיםבנו.וזה ברור ולאיבחישנו א5א.מי שרוצה
להכחיש האמת .ואף בזמן שהיו ,לישראל מלכים
אמרו רז"ל שאיז מקבלים גרים לשם שלחן מלכים
וגו' (יבמותכד.):
'
ומה שאמרו בע"ז(כ ).שהקב"ה מלמדתינוקות
ומשחק עם לויתו ,ורוכב על הכרוב ,כוונתם במלמד
תינוקות שהוא נותן להם בינה להבין כדרך המלמר
ארם דעת .ומשחק עם לויתן ע"ד ואתה ה' תשחק
עמו תלעג לכל גוים (תהלים נט ,ט) ,ומקרא מלא
:י.לקוט .וי'כוחי'ם
תהישב"ש
ייני
239 ,
הוא לויתז זה יצרת לשהק בו (שם קד ,כו)"
ואין לפרש לשחק בו בני אדם ,שהרי אמר
לאיוב התשחה בו כצפור (איוב מ ,נט) .ורובב על
ברוב טקרא מלא הוא וירכב על כרוב*ויעף (ש"ב
נב ,יא) ,וכמו שיתפרשו הפסוקים יתפרשו מאמרי
חז"ל ,ולא על דברי רבותינו הקדושים לבד הוא
לועג אלא .גם על הפפוקים ,והדברים עתיקים.
נתחבר המאמר הזה הנקרא אגרת טלחמת
שמעאלים,
םצ 1ה בעיר אלגזאייר יע"א מארצות י
.
בהדס כם 15שנת חמשת אלפים מאה ושמונה
ונפשעים ליצירה .וכל המוצא בו טעות ויתקנהו,
אלהים יברבהו ויחנהו ,ומרם יקראהו ,משמי קדשו
יענהו ויעזרהו.
תם ונשלם מלחמת מצוה
שבח לאל בורא עולם
* פשט הכתוב קויתן זה יצרת ישחק בו ר"ל בים ,כדרך
המשחק בים בריצה ורקידה.
דג
נדוי