דּב הַחִבּוּקִים יושֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן.
הוּא עָשׂוּי פַּרְוָה, וְהוּא רַךְ וְלָבָן.
וְאֶפְשָׁר לִמְעךְ אותו חָזָק בְּחִבּוּק,
תָּמִיד הוּא מוּכָן, תָּמִיד הוּא מַסְכִּים.
כָּכָה זֶה עִם דֻּבֵּי חִבּוּקִים –
הֵם פָּשׁוּט אוהֲבִים חִבּוּקִים.
כָּכָה הֵם עֲשׂוּיִים.
אֲנִי מִתְלַבֶּשֶׁת וְדב הַחִבּוּקִים עוקֵב.
הוּא רואֶה אֶת הַפַּסִּים הָאֲדֻמִּים שֶׁעַל הַגַּב.
מַה זֶּה? הוּא שׁואֵל – צַלָּקות.
וְלָמָּה יֵשׁ? הוּא שׁואֵל – זֶה הַזְּמַן.
וּמָתַי זֶה יַעֲבר? – עִם הַזְּמַן.
וּמָתַי לִי יִהְיוּ פַּסִּים אֲדֻמִּים?
לא יִהְיוּ – אֲנִי צוחֶקֶת. אַתָּה לא אִשָּׁה.
אַתָּה רַק דּב חִבּוּקִים.
דּב הַחִבּוּקִים יושֵׁב עַל ראשׁ הַמִּטָּה שֶׁלִּי.
הוּא הָיָה פַּעַם לָבָן וְצָחור, כְּשֶׁקָּנִיתִי אותו.
אֲבָל מֵאָז הוּא סָפַג הַרְבֵּה דְּמָעות שֶׁל לַיְלָה,
וְהַשְּׂעָרות שֶׁלּו הֶאֱפִירוּ וְגַם נִדְבְּקוּ בַּקְּצָוות,
וְהוּא כְּבָר רָאָה הַרְבֵּה דְּבָרִים,
שֶׁדֻּבֵּי חִבּוּקִים לא צְרִיכִים לִרְאות,
וְהוּא עָשָׂה כְּאִלּוּ הוּא יָשֵׁן,
וְלא שָׁאַל שְׁאֵלות.
|
