בשלהי ימים

פברואר 16, 2010 · מאת רות וולף · מבוע, גיליון ל"ט, 2003 · בית


בְּשִׁלְהֵי יָמַי, אָמַרְתִּי אֶמְצָא כְּבָר נחַם

בַּיִת לִי עִם גִּנָּה וְאִילָנות

צִפֳרִים מְקַנְּנות בּו קֶבַע

גַּם עָנָן נָתַן בּו צִלּו בַּחַלּונות.

בְּשִׁלְהֵי יָמַי אָמַרְתִּי אֶמְצָא כְּבָר נחַם

מִמֵּעַי לָעולָם הֵבֵאתִי יְלָדִים פּורְחִים

אֵלּוּ הַמֵּעַיִם שֶׁהָרְגוּ עֻבָּרִי

שֶׁהִשְׁקוּנִי מֵי מָרָה דְּלוּחִים

וּבָאוּ אֵלּוּ שִׁלְהֵי יָמַי

וְלא בָּא הַנּחַם

וְלא נָחוּ יָדַי