"ידיד נפש" – מחברו, מקורותיו ומשמעות הפיוט

רבי אלעזר הוסמך על ידי רבי יעקב בירב (1474-1546) ועמד בקשרים עם המבי"ט, רבי משה די טראני (סאלוניקי 1500- ירושלים 1580), ועם בנו המהרי"ט, רבי יוסף מטראני (1568-1639). ⁴ בתקופתו חיו בצפת גם רבי דוד בן זמרא, הרדב"ז (1479- 1573), רבי שלמה אלקבץ (1500-1576), רבי משה קורדובירו (1522-1570), רבי חיים ויטל (1542-1620), רבי משה אלשיך (נפטר 1593), ורבי ישראל נג'ארה (1550-1625). תורתו של רבי אלעזר הושפעה מתורת האר"י, רבי יצחק לוריא (1534-1572).

רבי אלעזר כתב יומן אישי, ממנו ניתן ללמוד רבות על תולדות חייו. ⁵כבעל נטייה דתית נלהבת הוא היה רגיל לדרוש לפני הקהל ולעוררם לתשובה. הוא הדגיש את הרעיונות של תיקון המידות ותיקון העולם, כדי להגיע לידי "דביקות בה'" (בהקדמה לספרו). בערך בשנת 1588 יסד "חברה קדושה", דהיינו אמנה חברתית בשם "סוכת שלום", שתכליתה היתה להחזיר את העם בתשובה, ולעבודת ה' בשמחה ובדביקות. ⁶ למענה חיבר את ספרו המפורסם 'ספר חרדים',⁷ ועם "חברים מקשיבים" למד ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי את אמרותיו (הקדמה 'ספר חרדים'). ⁸הספר מיוסד על הפסוק "כָּל עַצְמותַי תּאמַרְנָה ה' מִי כָמוךָ" (תהלים ל"ה, י), והמצוות מחולקות בו לפי אברי הגוף: מצוות התלויות בלב, בעיניים, באוזן, בפה, בקנה, בוושט, בחוטם, בידיים, ברגלים, בכל הגוף. הוא מעודד לשיר שירי דביקות בה', וממליץ לשיר לשם כך את השירים של רבי יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא (פרק ט', אות ו' ועוד). רבי אלעזר הדגיש את חשיבות האחדות והשלום בישראל, ולכן הוא קרא ל"חברה הקדושה" שלו "סוכת שלום":

בספרו 'ספר חרדים', אשר נדפס לראשונה בשנת 1600 זמן מועט לאחר פטירתו, מובאים שלושה פיוטים של המחבר. לפני הפיוט "ידיד נפש" כתוב: "בקשה על הייחוד וחשק האהבה". הפיוט התקבל בסידורים על פי נוסח-ספרד כתפילה זכה לאחר "התפילה קודם התפילה" בעת עליית השחר, ¹¹כפיוט לפני קבלת שבת וכזמירה של סעודה שלישית של שבת, אך בסידורים האשכנזים של אותה תקופה הפיוט עדיין חסר. ¹²רבי יעקב בן צבי עמדן (יעב"ץ, 1697-1776, אלטונה) מביא את הפיוט בסידורו "בית יעקב", ולפני הפיוט הוא מעיר:

מבנה ומשקל הפיוט: 4 מחרוזות, כל אחת עם 3 טורים של שתי צלעיות, ובכל צלעית 8 תנועות (כולל שוואים וחטפים). החרוז של שני הטורים הראשונים בכל בית הוא "-ָךְ", אשר מטביע את רושם ההשתייכות לה'. ¹⁷נושא הפיוט הוא אהבת ה' והתשוקה להתחבר אליו ("מְשׁוךְ עַבְדְךָ אֶל רְצונָךְ"), ולכן האקרוסטיקון של ארבעת הבתים הוא לא שמו של המחבר, אלא שמו של הקב"ה. המחבר בחר דוקא בשם הוי"ה (מידת הרחמים), כי הוא פונה אל רחמי ה' ("אָב הָרַחְמָן" – 1; "יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ" – 7).¹⁸

מבחינת התוכן יש התפתחות הדרגתית לאורך ארבעת הבתים: לאחר הפתיחה של דברי התעוררות למשורר עצמו להידבק בה' המכונה "יְדִיד נֶפֶשׁ" (בית ראשון), מבקש המשורר מה' להראות לו את "נועַם זִיוֶךָ", והדבר יגרום לרפואת נפשו של המשורר, אשר חולה באהבתו את ה' (בית שני). לאחר בקשה לרחמי ה' וכיסופים "לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ", דהיינו תיקון העולם (בית שלישי), מצפה המשורר להתגלות ה' עם שמחת הגאולה, והפיוט חותם בשילוב פסוקים על בניין ירושלים ושיבת עם ישראל לארצו (בית רביעי).

לאורך הפיוט יש חזרות רבות על מושגים מרכזיים ומשחקי מילים, אשר משקפים מהלכים רעיוניים (ראה גם בפירושים למטה):

"יְדִיד נֶפֶשׁ" (1): המחבר מחפש את ידידות ה' ("יֶעֱרַב לו יְדִידוּתָך" – 3) כי בלי קרבת ה' הוא חולה – "נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתָךְ" (4).

הפנייה אל ה' בכינוי "אָב הָרַחְמָן" (1) מתפרשת בהמשך השיר, בו המשורר מבקש את רחמי ה' ומכנה את עצמו כ"בן" של "אב" הרחמן: "וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ וְחוּס נָא עַל בֵּן אוהֲבָךְ" (7).

לאחר השתחוויות "מוּל הֲדָרָךְ" (2) – המשורר מתקרב כביכול אל ה' ופונה אליו בהמשך בלשון "הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעולָם" (4).

לאחר פנייה כללית אל ה' בלשון "הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעולָם" (4) מבקש המשורר מה' להראות לו את "נעַם זִיוָךְ" (5), דהיינו כביכול התגלות ה' אישית אל המשורר. בעקבות כך המשורר משתעבד לה' ומבקש כי נשפו תהיה לו בעתיד "שִפְחַת עולָם" (6), ובכך הוא מצפה לחסדי ה' לתמיד: "וְחָנֵּנִי כִּימֵי עולָם" (12).

בתחילה מבקש המשורר את רפואת ה' "בְּהַרְאות לָהּ נועַם זִיוָךְ" (5 בניין הפעיל), כי נפשו "חולת אהבה" (4). אך לאחר שהתחזק בבית השני המשורר ("אָז תִּתְחַזַּק וְתִתְרַפֵּא" – 6), הוא מבקש בבית השלישי "לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ" בכוחות עצמו (8 בניין קל).

מתוך אהבת ה' חזקה "נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתָךְ" (4) פונה המשורר אל ה', ומבקש את עזרתו: "וְחוּס נָא עַל בֶּן אוהֲבָךְ" (7), דהיינו בהבאת הגאולה: "מַהֵר, אָהוּב, כִּי בָא מועֵד" (12).

לאחר בקשה לשמירת ה' עליו בלשון "וְחוּס נָא" (7), מבקש המשורר גם את עזרתו המהירה "חוּשָׁה נָּא" (9 – ראה שם בפירוש).

התגלות ה' בזמן הגאלה ("הִגָּלֶה נָא"- 10) תיהפך לשמחת המשורר ("נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ – 11).

הבית הראשון הוא פתיחת הפיוט עם דברי התעוררות של המשורר להידבק בה'.

הפנייה בראש הפיוט "יְדִיד נֶפֶשׁ" (1) תואמת את דברי רבי אלעזר בספר 'חרדים', שחלק חשוב של עבודת ה' הוא לשיר 'שירי ידידות' וכיסופים לה': "ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות".²⁰ המושגים "יְדִיד" ו"יְדִידוּת" מבטאים במסכת מנחות נ"ג ע"א-ע"ב את החיבה המיוחדת בין ישראל והקב"ה דרך בניין המקדש: "יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים; יבא ידיד – זה שלמה המלך, דכתיב 'וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה" (שמואל ב' י"ב), בן ידיד – זה אברהם, דכתיב 'מה לידידי בביתי' (ירמיהו י"א), ויבנה ידיד – זה בית המקדש, דכתיב: 'מה ידידות משכנותיך' (תהלים פ"ד), לידיד – זה הקב"ה, דכתיב 'אשירה נא לידידי' (ישעיהו ה'), בחלקו של ידיד – זה בנימין, שנאמר 'לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו' (דברים ל"ג), ויתכפרו בו ידידים – אלו ישראל, דכתיב 'נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה' (ירמיהו י"ב). ייתכן שהביטוי "יְדִיד נֶפֶשׁ" רומז לקשר המיוחד של עם ישראל לארץ ישראל גם בזמן הגלות, על פי מקור המושג במקרא: 'עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף איְבֶיהָ' (ירמיהו י"ב, ז).

לשון הפניה לה' "אָב הָרַחְמָן" מתאימה לנוסח ספרד "אב הרחמן שמע קולנו" (תפילת עמידה), ובמקרא מושג זה מופיע כבקשה של יראי ה': 'כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו' (תהלים ק"ג, יג). ²¹

הבקשה מה' "מְשׁךְ עַבְדָּךְ" עם דברי העידוד למשורר עצמו "יָרוּץ עַבְדָּךְ" לקוחים מהפסוק בפתיחת שיר השירים: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שיר השירים א', ד); המשורר פותח (1) וחותם (11) את הפיוט בפסוק זה מתחילת שיר השירים, אשר משמש כמסגרת לכל הפיוט (ראה גם למטה בפירוש הבית הרביעי).

מיד לאחר הבקשה מה' "מְשׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצונָךְ" מופיעים דברי העידוד למשורר עצמו "יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמו אַיָּל" (1-2), ויש בניסוחים אלה לשון נופל על לשון ("אֶל רְצונָךְ – יָרוּץ"). שתי הצלעות בנויות על ידי כך במבנה כיאסטי ("עַבְדָּךְ… רְצונָךְ – יָרוּץ עַבְדָּךְ"), כי הבקשה להתחבר אל רצון ה' (1) מלווה בכוונת המשורר לרוץ אל ה' (1); המחבר כביכול מפחד ומהסס, ולכן הוא מבקש מה' למשוך אותו בידידות לאהבתו, כדי לרוץ אליו מיד בהתלהבות רבה. ²²

המשל לאיל הוא על פי הפסוק: "כְּאַיָּל תַּעֲרג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרג אֵלֶיךָ אֱ-להִים" (תהלים מ"ב, ב), ²³והניסוח "יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרֶךָ" הוא על פי הפסוק "הָבוּ לַה' כְּבוד שְׁמו הִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַדְרַת קדֶשׁ" (תהלים כ"ט, ב). ²⁴

המליצה "מִנּפֶת צוּף" (3) לקוחה מדברי השבח וההלל על התורה: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים" (תהלים י"ט, ט), כי הידידות עם ה' ערבה בזכות לימוד התורה, ²⁵אך יש במושג זה גם רמז לבניין בית המקדש: "משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקי אנשי אמנה…" (משנה סוטה ט:יב). וייתכן, שהמשורר רומז כאן לאהבת ה' העזה אפילו יותר מלימוד תורה ובניין המקדש.

המשורר מתאר בבית זה את התשוקה החזקה אל ה'. נפשו חולת אהבה, והיא תתרפא על ידי התגלות ה' אליה.

המושגים "זִיו הָעולָם" ו"נועַם זִיוָךְ" (4-5) קשורים לפי הזוהר דווקא למתן תורה ולימוד התורה של עם ישראל: "בשעתא דקודשא בריך הוא יהב אורייתא לישראל נפק נהורא מההוא נעם ואתעטר ביה קודשא בריך הוא ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין".²⁶ המדרש מקשר את המושג "חולת אהבה" עם "הזיו" של בני ישראל: ה' נתן לישראל את התורה רק מספר שבועות אחרי שעבוד מצרים, כי רק אז חזר אליהם "הזיו" של בני חורין.²⁷

המליצה "נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתָךְ" לקוחה משיר השירים: 'סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁות רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חולַת אַהֲבָה אָנִי' (שיר השירים ב', ה), ובמדרש הפסוק מתפרש על לימוד התורה דווקא בזמן הגלות: "כי חולת אהבה אני… אמר רבי לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות" (שיר השירים רבה ב:א). ²⁸ לימוד התורה של עם ישראל במאה ה-16 לקוי בגלל סבל הגלות, והמחבר מבקש בהמשך את גאולת ישראל.

לימוד התורה הוא רפואת הנפש, ולכן גם הבקשה "אָנָא, אֵ-ל נָא, רְפָא נָא לָהּ" (5) היא על פי נוסח תפילת משה, שקיבל תורה מסיני: "וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' לֵאמר אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר י"ב,יג).²⁹

הניסוח "שִפְחַת עולָם" (5) ³⁰לקוח מדין עבד עברי: "וְהִגִּישׁו אֲדנָיו אֶל הָאֱלהִים וְהִגִּישׁו אֶל הַדֶּלֶת או אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדנָיו אֶת אָזְנו בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדו לְעלָם" (שמות כ"א,ו); "וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנו וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עולָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דברים ט"ו,יז). לפי המדרש התחנן משה להיכנס לארץ ישראל ולהיות "עבד עולם" לישראל,³¹ והשוואה זו (בשורה 6) מתאימה לתפילת משה בשורה 5. המשורר אכן מכנה את עצמו "עבד" (1-2), אך כיון שמדובר פה על "הנשמה" (בלשון נקבה), מנוסח המושג בלשון נקבה, כלומר "שפחת עולם".

בבית זה מבקש המשורר את רחמי ה' על עם ישראל, והוא נכסף "לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶךָ".

המליצה "יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ" (7) לקוחה מפרקי הנחמה של ירמיה (ל"א, יט), בו מדובר על גלות ישראל, והניסוח "בֶּן אוהֲבָךְ"³² מזכיר את הכינוי לעם ישראל היושב בארצו בטח: "הֲלא אַתָּה אֱ-להֵינוּ הורַשְׁתָּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ הַזּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אהַבְךָ לְעולָם: וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמר" (דברי הימים ב כ', ז-ח).

הכיסופים בלשון "נִכְסף נִכְסַף" לקוחים מסיפור יעקב, אשר ביקש לחזור אל בית אביו לארץ ישראל: "וְעַתָּה הָלךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלהָי" (בראשית ל"א, ל), וגם בפיוט מבקש המשורר שעם ישראל יחזור "לבית אביו".

הבקשה "לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ" כוללת גם ציפייה להרמת קרן ישראל על פי הפסוק "כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמו אָתָּה וּבִרְצנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ" (תהלים פ"ט, יח), "לראות מהרה בתפארת עוזך" (תפילת עלינו).

הבקשות "וְחוּס נָא" (7) ו"חוּשָה נָּא" (9) הן לשון נופל על לשון: הבקשה הראשונה לקוחה מתפילת תחנון (של יום ב' וה'), והמשורר מבקש בה מה' שישמור על עמו ועל נחלתו: "חמול על עמך ורחם על נחלתך חוסה נא כרב רחמיך". גם המילים "וְאַל תִּתְעַלָּם" (9) הם בקשה לעם ישראל הנמצא בצרה על פי מקורן כתפילה "מעין המאורע" (בתענית ציבור): "יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע… ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחנתנו,³³ כי אתה ה' עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת מצוקה ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ברוך אתה ה' עונה בעת צרה" (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג; ח:א); תחושת הגלות, אם כן, מעיקה על המשורר, והוא מבקש מאת בוראו גאולה מהירה. הבקשה השנייה "חוּשָה נָּא" (9) מבקשת את עזרת ה' המיידית על פי תהלים ע', ב.ו: "אֱ-להִים לְהַצִּילֵנִי ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:… וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיון אֱ-להִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה ה' אַל תְּאַחַר".³⁴

בבית האחרון מבקש המשורר את התגלות ה', אשר תביא אותו לידי שמחת הגאולה; יש לשון נופל על לשון בבקשות אלה: התגלות ה' ("הִגָּלֶה נָא") תביא לשמחת הגאולה ("נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ").

הבקשה "וּפְרש, חָבִיב, עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלומֶךָ' (10) לקוחה מתפילת מעריב של שבת, אשר מסתיימת בתפילה לשלום ירושלים, וכמו כן המשורר מתייחס בבית זה לירושלים.

התוספת 'חָבִיב' מתפרשת על פי דרישתו של המחבר לקיים את המצוות מתוך חביבות (הקדמה אות ט' 'חביבה מצווה בשעתה', ועוד).

מסתבר שהמילים 'סֻכַּת שְׁלומֶךָ' משקפות את תולדות המחבר ופעילות חייו בצורה מכוונת, הרי רבי אלעזר יסד בצפת את החברה הקדושה בשם "סוכת שלום", כדי למשוך דרכה בעלי תשובה. ³⁵בפעילותו התורנית במסגרת "סוכת שלום" הוא ביקש להרבות שלום בעם ישראל, אשר מהווה מרכיב חשוב בבניין ירושלים ובתהליך הגאולה.³⁶ הוא מונה את המצווה 'לרדוף אחר השלום' (פרק ח') ובדברי 'כיבושין' הוא משתמש בניסוח 'סוכת שלום': 'בן אדם סוכת שלום פרוס על ראשך וביתך בכל עז ותקף והלכת בדרכיו דכתיב 'עשֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו' (איוב כ"ה, ב) ופירש בזוהר מדכתיב עושה ולא עשה שתמיד עושה – לכן גם אתה תמיד תעשה שלום כמותו' (פרק ס"ו, אות ק"א).

המילים "תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבודָךְ" (11) לקוחות מהפסוק בספר יחזקאל (מ"ג, ב), המתאר את התגלות ה' בירושלים בזמן הגאולה: "וְהִנֵּה כְּבוד אֱ-להֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקולו כְּקול מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבדו".³⁷

המילים "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" בסוף הפיוט לקוחות הן מתיאור שמחת הגאולה (ישעיהו כ"ה, ט)

והן מתיאור אהבת ה' בשיר השירים (א', ד), אשר עליו מבוססים מושגי יסוד בפתיחת ובחתימת הפיוט: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ".

בפיוט "ידיד נפש" ישנו מעבר ללשון רבים, אף על פי שיש במקרא גם פסוקים בלשון יחיד,³⁸ כי המשורר הצטרף לאורך הפיוט גם לחסידים אחרים העוסקים בשירי ידידות, ³⁹ והוא מתפלל לגאולת ישראל ולישועת כל הארץ. אך לבסוף הוא חוזר למוקד האישי, וחותם בו את הפיוט: "וְחָנֵּנִי כִּימֵי עולָם" (12).

הפיוט מסתיים בבקשת המשורר לגאולת ישראל ובניין ירושלים, ושתי הצלעות של השורה האחרונה (12) מבוססות על שני פסוקים במקרא: בצלע הראשונה הוא מבקש לגאול את ירושלים על פי הפסוק "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּון כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מועֵד" (תהלים ק"ב, יד). ⁴⁰בצלע השנייה הוא מתפלל להחזרת העבודה ומלכות בית דוד לירושלים: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמנִיּות" (מלאכי ג', ד), "בַּיּום הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עולָם: לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדום וְכָל הַגּויִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' עשֶׂה זּאת" (עמוס ט', יא-יב).

בפיוט "ידיד נפש" משתקפת השקפת עולמו של המחבר רבי אלעזר אזקרי, מגדולי הרבנים בצפת במאה ה-16. הוא עסק בפירוש התלמוד הירושלמי, המדרש והקבלה. בפעילותו הציבורית הוא השתדל לעורר את המוני ישראל לתשובה ולדביקות בה', ולשם כך הוא הקים את החברה הקדושה "סוכת שלום" וחיבר את "ספר החרדים", אשר כולל שירי ידידות לה'. בפיוטו "ידיד נפש" הוא שילב מקורות מן המקרא, מספרות חז"ל והזוהר, ⁴¹וניתן לזהות בו מרכיבים ורבדים שונים. הדביקות בה' תביא לידי תיקון המידות ותיקון העולם, ועל ידי כך לשיבת עם ישראל לארצו ולגאולת ישראל. הפיוט "ידיד נפש" התקבל בתפוצות ישראל ונהוג לאומרו בקבלת שבת ובסעודה שלישית.

1. תודתי לדר' יוסף עופר (כרמי צור), אברהם שמידמן, ולרב יונתן גרוסמן (אלון שבות), פרופ' ראובן קימלמן (אוניברסיטת ברנדייס) על הערותיהם והארותיהם. לפי מיטב ידיעתי טרם פורסם ניתוח ספרותי של "ידיד נפש" על פי המקורות, הביוגרפיה של המחבר והשוואה ל'ספר החרדים' של המחבר.

2. ש.א. הורודצקי "רבי אליעזר אזכרי – מח"ס חרדים" בתוך "ציונים – קובץ לזכרו של י.נ. שמחוני", ברלין, תרפ"ט, 149-158; מרדכי מרגליות (עורך) 'אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל', תל-אביב, תשל"ג, כרך א', 207-209.

3. היו שיחסו את השיר בטעות לרבי יהודה הלוי או לרבי ישראל נאג'ארה, כפי שציין ישראל דאווידזאן 'אוצר השירה והפיוט', ב', 277, סימן 407.

4. שו"ת המבי"ט חלק א', סי' רל"ה, ושו"ת מהרי"ט חלק א', סי' י"ז , וסי' צ"ו.

5. יומן קבלי של רבי אלעזר אזקרי, אשר נשתמר וממצא בניו יורק JTS Ms. Adler 74 (פנקס ירושלים), ובו נמצא גם הפיוט "ידיד נפש" בכתב ידו של המחבר; מרדכי פכטר, "חייו ואישיותו של רבי אלעזר אזכרי בראי יומנו המיסטי וספר חרדים", שלם ג' (תשמ"א) 127-147.

6. וכך בהקדמת המחבר: "ויהי היום אמרנו עת לעשות לה' א-להינו יתברך הבטיחנו 'הבא לטהר מסיעין אותו' (שבת ק"ד ע"א) ואמר 'פתחי לי אחותי רעיתי פתח קטן כשל מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם' (שהש"ר ה'), לכו ונשובה אל ה' בכל עז וגם נשיב רבים מעוון כאשר צונו יתברך. פה צפת עשינו חברה קדושה קראנו שמה סוכת שלום ורבים מתקבצים לשוב בכל לב, גם מעת לעת העבד דורש בכל קהל וקהל על התשובה… יחרדו לשוב בכל לב מעוון אליו יתברך ולהתחזק במצוותיו לעשותם" ראה למטה בפירוש על "סוכות שלומך" בבית הרביעי.

7. הספר התקבל בתפוצות ישראל. רבי אברהם דאנציג (1748-1820), המחבר של "חיי אדם", הוציא מהדורה מקוצרת של הספר בשם "מצוות משה" (שנת תקע"ז).

8. רבי שמעון בר יוחאי נזכר פעמים רבות ב"ספר חרדים", ועל דרך הדרוש פירשו שהגימטריא של "ידי"ד נפ"ש א"ב הרחמ"ן" היא "רב"י שמעו"ן ב"ן יוח"י" (בשם זה הוא נזכר בספרות חז"ל, ולא בשם "בר יוחאי").

9. "ספר חרדים" פרק נ"ט. המושג "ידידות" מופיע בהקשר של ארץ ישראל בתהלים פ"ד, ב-ג: "מַה יְּדִידות מִשְׁכְּנותֶיךָ ה' צְבָאות: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרות ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵ-ל חָי"; ראה בראשית רבה (וילנא) לט:ח: "מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ".

10. מסכת ברכות נדפסה בדפוס זיטומיר, מסכת ביצה יצאה לאור בפעם ראשונה על ידי ישראל פרנצוס, "תלמוד ירושלמי מסכת ביצה עם פירוש אחד הקדמונים רבינו אלעזר אזכרי בעל ספר חרדים", ניו-יורק, תשכ"ז, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. על הייחוד והתרומה של פירושו על הירושלמי – ראה שאול ליברמן "משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי" בתוך "ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס", נוירק תש"י, ש"ד-שי"ג. בספר "מלאכת שלמה" נזכרים פירושיו על הירושלמי מסכת פאה, דמאי, תרומות ופסחים, אך הפירוש לא נשמר.

11. בסידור "תפילות החודש" ליוורנו תר"כ, ובסידור "בית עובד" שנת תבר"ך, 75, הערה 3 מובא לפני השיר: "בקשה נאה על דרך הסוד שנוהגים בארץ ישראל לאומרה בעת עליית השחר" (שם ה' ע"א, ושם כ"ח ע"א).

12. השיר חסר בסידורים "אוצר התפילות", "עבודת ישראל", "שפת אמת" ועוד.


13. גם התואר "חכם צבי" משקף את הסמכתו על ידי רבנים ספרדיים.


14. אפרתי יעקב אליהו "על אודות הפיוט ידיד נפש", שמעתין 123-124 (תשנ"ו): 75-80, והתגובות של דוד תמר "הערות למאמר על ידיד נפש", שם 126: 127-129, ו"תשובה לידיד", שם 130-131.

15. ראה הערה 5.

16. בספרייה של גרשום שלום, באוניברסיטה העברית בירושלים (גבעת רם) נמצא הדפוס הראשון משנת 1600 ללא הבדלים משמעותיים בנוסח.

17. ראה אפרים חזן, "פיוטים וקטעי תפילה מן הסידור – עיון ודרכי הוראה", סדרת הספרייה למורה הדתי, משרד החינוך והתרבות/אגף החינוך הדתי, תשל"ט,33-37.

18. ראה ראובן קימלמן, 'לכה דודי וקבלת שבת – המשמעות המיסטית, ירושלים, מאגנס, תשס"ג, 51.


19. ראה סידור "תפילת החודש" לירוונו תר"כ, ובסידור "בית עובד", שנת תבר"ך.

20. מצוטט למעלה (הערה 9).

21. בהקשר דומה גם במדרש: "אנא הא-ל אב הרחמן חמול על עמך ועל נחלתך ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך, למה יאמרו הגוים איה א-להיהם, וברוב גאונך תהרוס קמיך" (אוצר המדרשים, אייזנשטיין, ר"ג, ד"ה ויהי ממחרת).

22. בזוהר יש דיונים אם 'התעוררות' מתחילה מצד ה' ("אתערותא דלעילא") או מצד ישראל ("אתערותא דלתתא"); ראה קימלמן (הערה 18), 69 ואילך.

23. ראה משנה אבות פ"ה מ"כ: "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים…".

24. חז"ל דרשו מהמילה "הדרת" את חובת העמידה בכובד ראש בתפילה: "אלא אמר רבי יהושע בן לוי מהכא: 'השתחוו לה' בהדרת קדש' (תהלים כ"ט, ב) – אל תקרי בהדרת אלא בחרדת" (ברכות ל' ע"ב)", ואולי המחבר רומז בכך ל"ספר חרדים".

25. גם הניסוח "יֶעְרַב" מזכיר את הברכה על לימוד התורה: "(וְ)הַעֲרֶב נָא ה' אֱ-להֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תורָתְךָ…" (ברכות י"א ע"ב).

26. זוהר שמות, פרשת בשלח, דף נז ע"ב. תירגום: "רבי חייא אמר: יש לנו מסורת, שבשעה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לישראל, יצא אור מאותו נועם, והתעטר בו הקדוש ברוך הוא, ומאותו נועם יצא הזיו לכל העולם".

27. "כי חולת אהבה אני אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסכולי אמר המלך עדיין לא באה זיו של בני, והוא הולך לו לאסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה, ואחר כך הוא הולך לאסכולי; כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה והיו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים. אמר הקב"ה עדיין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה, אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלו ואחר כך מקבלין את התורה אימתי בחדש השלישי" (ילקוט שמעוני, יתרו רמז רע"א).

28. וכך במקבילות: "כי חולת אהבה אני, אמר ר' יצחק לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה" (מסכת סופרים ט"ז, ד); "וכל דא למה כי חולת אהבה אני – בגלותא…" (זוהר פרשת שמיני דף מ, א).

29. גם ספרו "ספר חרדים מבוסס על הפסוק "כל עצמותי תאמרנה…" (תהלים ל"ה, י), כי המצוות הן כנגד גוף האדם.

30. בהרבה סידורים מופיע במקום "שִפְחַת עולָם" (5) – "שִׂמְחַת עולָם", ופולמוסים מעניינים השתלשלו בעקבות כך, אך בכתב ידו של המחבר ובדפוס ראשון של 'ספר חרדים' כתוב "שִפְחַת עולָם". על תיקונים בשיר ראה ר' יהונתן הלוי אייבעשיטץ, "אהל ברוך", לאדז, תרצ"ג, 43: "עלה על דעת המו"ל שלאסבערג להדפיס את סדורו 'בית יעקב' כמנהג ספרד שנוהגים בו החסידים בפולין… ואני הייתי מגיה את הסדור ונכנס בלבי השטות להגיה בפיוט 'ידיד נפש' בשני מקומות על פי נוסח ישן שמצאתי, ונסחתי 'רחם עם אהובך' תחת 'בן אהובך', ונסחתי 'והיתה לך שפחת עולם' תחת 'והיתה לך שמחת עולם'. מדי הגיע הסדור לידי החסידים צוחו ככרוכיא ואמרו: 'בא זה המגיה לשחק בנו ועשה את הנפש לשפחה' ועל פי רבם הה"ק מהר"ח (ר' חיים) מצאנז ז"ל נפסל הסדור. והייתי יכול לבוא על ידי זה לנזק לולא רבם נשא לי פנים והבטחתי כי בתם לבי עשיתי זאת… ובטובו בטל מיד את הפסול בתנאי שאשיב הנוסחה הנהוגה מכבר על מכונה ומובן מעצמי שעשיתי כמצוותו" (מובא ע"י י. יעקבסון "נתיב בינה", ח"ב', 367 בשם נפתלי בן מנחם).

31. "ואתחנן למה כדי שאכנס לארץ… א"ל משה, רבש"ע, אתה קראתני משה עבדי, 'לא כן עבדי משה' (במדבר י"ב, ז), אני עבד ולויתן עבד, אני מתחנן לפניך… "היכרות עמך ברית תקחנו לעבד עולם' (איוב מ', כח) ואני עבדך…" (דברים רבה פרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן למה).

32. הגרסה "בֶּן אֲהוּבֶךָ" מופיעה בסידורים מאוחרים, אך בכתב יד של המחבר ובדפוס הראשון מופיע "בֶּן אוהֲבָךְ", ונוסח זה מתקבל על הדעת, כי המחבר של "ידיד נפש" הוא אוהב ("בקשה על הייחוד וחשק האהבה"), ולא מתאים שיכנה את עצמו "בן אהובך", וגם הפסוק בישעיה תומך בגרסה זאת: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אהֲבִי" – ישעיהו מ"א, ח; ראה גם הערה 30.

33. על פי הפסוק: "הַאֲזִינָה אֱלהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי" (תהלים נ"ה, ב).

34."דרך החושק לקרוא לתשוקתו – 'לבבי' לומר, כי כל מחשבות לבו לעשות כל שלבה חפץ ולבבו ולבבה באהבה נקשרו, וכן קורא ליוצרו אוהבו הנאמן לו שנאמר 'צור לבבי וחלקי א-להים לעולם' (תהלים ע"ג, כו)… וכן דרך החושק לקרוא לתשוקתו 'נפשי' לומר, כי קשה לפרוש ממנה כפרישת נפשו מגופו, כי מיד ימות, וכן האוהב הנאמן ליוצרו קורא לו 'נפשי' …" ("ספר חרדים", פרק ט', אות ח').

35. ראה למעלה בתולדות המחבר, ובספרו של יהושע בר-יוסף "סוכת שלום", תל-אביב, ספריית מעריב, תשמ"ח (1988).

36. ראה ציטוט מחיבוריו למעלה בתולדות המחבר (הערה 6).

37. בשיר "אומר שירה לפני יוצרי", המופיע ב"ספר חרדים" ליד 'ידיד נפש', המחבר מצטט באופן מילולי את הפסוק בספר יחזקאל: "עוטה אורה והוא נשגב לבדו. והארץ האירה מכבודו. זיו שכינה אשרי הבא לסודה".

38. "אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרות נַפְשִׁי" (תהלים ל"א, ח).

39. ואולי בעקבות כך הוא מעדיף את הפסוק משיר השירים ומספר ישעיה המדברים בלשון רבים.

40. המחבר מזכיר פסוק זה גם בהקדמתו ל'ספר חרדים' (ראה הערה 9).

41. ייתכן שניתן למצוא רמזים קבליים בפיוט, המזכירים את שלושת האבות ואת מלכות ה': הביטוי "נכסוף נכסף" בבית השלישי (שורה 8א) לקוח מסיפור יעקב, והניסוח "תפארת עזך" (שורה 8ב) מתאים ל"ספירת תפארת" המיוחסת ליעקב. בבית הראשון יש רמזים לאברהם, המכונה "ידיד" (מנחות נ"ג ע"א-ע"ב), ואבהרם היה הראשון שהכיר את בוראו ונמשך אל רצונו. [אמנם בבית השני לא מצאנו רמזים ליצחק או לספירת 'גבורה'.] בבית האחרון נרמזת ספירת 'מלכות' במילים "תאיר ארץ מכבודך", כי הביטוים 'ארץ' ו'כבוד ה" משמשים לעיתים כשמות נרדפים לספירת 'מלכות' (בשם הרב יונתן גרוסמן, אלון שבות).