דוסיה תותיכב הליפתה

לוקט מתוך: עלון למורה בית ספר האר"י, צפת דרום

אובמ

החינוך לקיום מצוות ולאמונה בה' הוא מטרתו העיקרית של המחנך בבית הספר המ"ד. במאמציו להשיג מטרה זו יוכל המחנך הדתי להסתמך על ערכים שעליהם מושתתים חייהם של תלמידיו, וליהנות גם מיחסם החיובי של הוריהם. התפילה הפותחת את יום הלימודים של התלמיד בבית הספר המ"ד עשויה להשפיע על האווירה החינוכית בכיתה ובבית הספר למשך היום כולו ולהוות חלק בלתי נפרד של התנהגותו של התלמיד לעתיד. אף רגעי ההכנה לתפילה, רצוי שישרתו את ההווי הדתי של בית הספר. לפני התפילה יקדים המורה מילים מספר על מקומו של היום בלוח העברי, כגון: ראש-חדש תענית ציבור, יום מסוים בעומר. עלינו לדעת שכאשר אנו מכנסים את הילדים הצעירים בבית הספר מדי יום לתפילה, חשוב שלנגד עינינו תהיה מטרה ברורה, שהיא החינוך לתפילה. אין הילד בגיל זה חייב בתפילה אלא אנו המורים – כשליחי ההורים – חייבים בחינוך למצווה זאת. על כן ינחו אותנו מדי פעם שיקולים פדגוגיים אשר יעזרו לנו להשיג את המטרה הסופית שהיא תפילת קבע נאמרת בעיון ובהבנה. עבור הילד הצעיר קיים ניגוד טבעי בין חוויה והרגל ובכך הבעייתיות של החינוך לתפילה. קשה מאוד ליצור חוויה בדבר המתקיים מדי יום ביומו, ולכן מן הראוי שניתן את הדעת על תוכן התפילה וארגונה. אף שאין התפילה מקצוע לימוד בדומה למקצועות הלימוד השונים, ניתנה לה ב"תכנית הלימודים" תשומת לב, וכה נאמר שם:

"מטרות לימוד התפילה בבית הספר היסודי הן: .1לחנך את הילדים לאמונה בה' בורא עולם ומנהיגו ובהשגחה הפרטית; .2להרגילם להתפלל בכוונה; .3לטפח את חוויותיהם הדתיות ולהרגילם לשפוך את שיחם לפני המקום ;אוצמ תע לכב__ .4לחנכם לתפילה בציבור ולהתנהגות נאותה בבית הכנסת; .5להקנות להם בקיאות בסידור התפילה וידיעות בדיני תפילה ובמנהגי .תסנכה תיב__ הערות: יש לחנך את הילדים לכך שיתפללו גם מחוץ לבית הספר, כגון: .בירעמו החנמ תליפת ,הלחמ ימיב ,השפוח ימיב בשיעורי התפילה יוקדש זמן לביאורי תפילה. התפילה בבית הספר היא לפי נוסח רוב התלמידים. אם מיעוט ניכר נוהג בנוסח אחר, ילמדו את נוסחת המיעוט בזמן המוקדש לעיון תפילה".

כדי להגשים מטרות אלו צריך המורה לגייס את מיטב מחשבתו ואת מיטב אמצעי החינוך העומדים לרשותו.

כיצד אתפלל עם כיתתי

.1חשיבותם של סדרים נאותים וקבועים בזמן התפילה

בזמן התפילה בכיתה צריכה להשתרר אוירה של קדושה: אין לעסוק בזמן זה בשום אחר, לא התלמידים ואף לא המורה. יחס הקדושה שרוחש המורה לתפילה, קובע את ייחסם של התלמידים: אם ינהג המורה כבוד בתפילה – ילמדו לנהוג כך גם תלמידיו. המורה בזמן התפילה איננו עומד כמפקח ומשגיח, איננו רושם ביומן, איננו מטפל בסידורים כלשהם, אלא מתפלל יחד עם התלמידים. כבר מכיתה א' יתפלל המורה מתוך הסידור ויאמר לתלמידים, כי כאשר יידעו לקרוא, יקבלו גם הם סידורים ויתפללו מתוכם.

הליפתה רואיב .2

כדי שהתלמידים יגיעו להזדהות עם התפילה, חשוב שיבינו, מה הם מתפללים. על כן ננהג כך: חלקי התפילה יוגשו לתלמידים בהדרגה, ומדי פעם, כשהמורה בא להוסיף קטע חדש, יסביר אותו לתלמידיו, לפי רמתם. אפילו באמצע התפילה סמוך לאמירתו. הוא יתכונן בבית וימצא את הדרך להסביר הסבר קל ומובן, תוך שיחה קצרה בכיתה. רצוי לחזור במשך הזמן על ההסבר עד שהקטע יהיה מובן לכל התלמידים. אין בשום פנים ואופן .הליפת ירואב – הז אשונל דחוימ רועש שידקהל

.3אופן השמעת התפילה

אין להאריך בתפילה למעלה מכוח הריכוז של התלמידים. כדי שהתפילה תתקבל יפה על לבם, יש לגוונה: יבואו חליפות שירה, אמירת יחיד, אמירה קולקטיבית שקטה ומסודרת ואמירת לחש. רצוי שהמורה ילמד מן התלמידים או מהוריהם לחנים הנהוגים אצלם, ואותם ינהיג בכיתתו, ונמצאים התלמידים מזדהים בתפילה גם עם בית אבא.

.4כיסוי הראש בזמן התפילה ו"טלית קטן"

לפעמים מופיע תלמיד לבית הספר בלי כיסוי ראש. כדי למנוע אי נעימויות, רצוי שתמצאנה שקבתש הכאלמל הרומב רזעיהל רשפא) .קחדה תעשל תופיכ רפסמ הרומה לש ונוראב מאת בנות בכיתות הגבוהות לסרוג, או לתפור משיירי אריג, מספר כיפות לתלמידים הקטנים). בעיה שלעיתים קשה יותר לפתור אותה היא בעיית "טלית הקטן", ועל המורה לעשות כל מאמץ לשכנע את ההורים לסייע לבנם לקיים מצווה יקרה זו, גם אם האב אינו רגיל בה (וראה בעניין זה חוזר מנהל אגף החינוך הדתי מיום ג' בטבת תשל"א הבא להפריך את הטענה שיש בעדות מסוימות מנהג שלא ללבוש טלית קטן). הערה: מורות נשואות חייבות בכיסוי ראש בזמן התפילה.

הליפתה תחיתפ .5

כדי למנוע ויכוחים ואי-סדרים בהתחלת התפילה. רצוי שהמורה יקבע כל יום, מי מהילדים ישמשו "חזנים" למחרת היום. המורה יאמר לכל אחד, מה יהיה תפקידו ויבקש ממנו להתכונן יפה בבית. לצורך זה רצוי להתקין לו קיר-קטן. בבוקר, לאחר כניסה לכיתה, יקדם המורה את תלמידיו במילות פתיחה וברכה ומיד יוחל בתפילה. יהא ידוע לתלמידים, כי לאחר דברי הפתיחה של המורה לא יטפלו בשום דבר.

.6הטיפול במאחרים

אין להניח את המאחרים ליד הדלת ולגרום להם הפסד תפילה. המורה ירמוז למאחר לשבת במקומו ולהשתתף בתפילה. הטיפול במאחרים ייעשה, לפי הצורך, רק אחרי התפילה. אם תלמיד הגיע לתפילה רק בסיומה של התפילה או לאחריה, ידאג המורה, כי התלמיד יתפלל אחרי כן, בשעת עבודה העצמית בכיתה, לפחות חלק מן התפילה, כגון: מודה אני, אחדות מברכות השחר והפסוקים "שמע" ו"ברוך שם…".

הצעות לשיפור הסדרים בשעת התפילה

הליפתל תונכהה

בצידם של שיעורי התנ"ך, תושבע"פ, דינים, צריכה התפילה להוות את גולת הכותרת של הפעילות החינוכית הדתית המתבצעת בין כותלי הכיתה. משום כך מוטלת על המחנכים החובה להפוך את שיעור התפילה לשיעור חוויתי אמוציונלי. כדי שנוכל ליצור מתח זה, שומה עלינו לבצע שורה של פעולות אשר בעזרתן הננו יוצרים את הסיכוי להפוך את שיעור התפילה לשעת רצון המתאימה להתייחדות האדם עם בוראו. גם חז"ל ראו צורך בהכנה לתפילה, ובסידורים רבים אנו מוצאים את התחינות והבקשות שיש לאמרם קודם התפילה. חלק מן הקדומות שבתפילות הפרטיות האלה, אף הוכנסו לאחר מכן לתוך הסידור. ראה למשל תפילת ר' יהודה הנשיא בשחרית: "יהי רצון מלפניך… שתצילנו היום ובכל יום מעזי פנים וכו'". אטבתהל הלוכי איהו הולשו טקש לש הריוא .המיאתמ הריוא תריציל התיכב הבושח הנכהה בשיחה קצרה על נושא שיעורר את הילדים למחשבה. עניני דיומא, אגדה, בעיה מוסרית מעשית בחיי הכיתה (אך לא הטפות!) הסבר קטע חדש או הלכה הקשורה לתפילה. להלן מספר הצעות נוספות:

.1קריאת שמות התלמידים מיומן הכיתה

ברוב הכיתות נוהגים המורים לקרוא את השמות אחרי התפילה. לפי הצעתנו רצוי לעשות זאת לפני התפילה. את קריאת השמות רצוי לקשור לעניין התפילה ע"י הכרזת המורה: הנני מקווה, כי כל התלמידים הגיעו היום לתפילה בזמן.

.2פניה לכוון ירושלים

אנו רוצים להקנות לתלמידנו את ההרגשה כי שיעור התפילה אינו שיעור רגיל. אחת הדרכים לכך יכולה להיות – שינוי צורת הישיבה בכיתה בשיעור בתפילה: כסאות התלמידים יופנו בשיעור זה לכיוון ירושלים. (כמובן שעניין זה יוסבר כהלכה לתלמידים!). הפניית הכיסאות תבוצע או ע"י כל התלמידים (לאחר שיתורגלו לכך!) או ע"י תורני הכיתה.

הליפתה תניפ .3

חלק מהקיר הפונה לכיוון ירושלים יוקצה לפינת התפילה. רצוי מאד שהפינה הכלול ארון קודש מיניאטורי (עם פרוכת נאה שנרקמה ע"י תלמידות בוגרות או ע"י אמהות) ובו ספר תורה קטן, וכן תמונות נאות של המקומות הקדושים, כגון: מערת המכפלה, הכותל .לחר רבק יברעמה אפשר לעטר את הפינה בסמלי השבטים, בסמלי המזלות, בכלי הזמר שהיו במקדש ובסיסמאות נאות מענייני תפילה. תהיה בה גם מסגרת מיוחדת לשיבוץ כרטיסים המראים על שינויים בתפילה, כגון: טל ומטר, יעלה ויבוא, היום לעומר. בפינה יהיה גם לוח מיוחד לענייני סדרי התפילה: התורנים האחראיים לפינה, רשימת החזנים וכיו"ב. יוצב בה לוח יבגל ל"נכו) הרטפההו עובשה תשרפ ,התאיציו תבשה תסינכ ינמז וניוצי וילעש דחוימ החגים). הש"ץ יעמוד ליד עמוד מיוחד ונאה אשר יהא מצויד במפית יפה ומתאימה, בזוג פמוטות לנרות (אפשר גם פמוטות חשמליים) ובלוח "שויתי". רצוי מאד שהפינה תצויד בוילון. הוילון יכסה את הפינה ויוסט לצדדים רק בשעת התפילה. רצוי לשתף את מנהל בית הספר בתכנונה של הפינה, ורצוי ביותר לשתף תלמידים מהכיתות הגבוהות בהכנת הקישוטים לפינה (אפשר לעשות זאת בתיאום עם המורים למלאכה). רצוי ואפשר לשתף את ההורים בהתקנת הפינה אם בעבודה, כגון: רקמה, הכנת העמוד, התקנת החשמל, ואם על ידי תרומות כספיות לדברים אלה. בכיתה תתמנה ועדה שתהא אחראית לפינת התפילה (הזזת הוילון, הכנת הנרות בפמוטות, החלפת הכרטיסים השונים וכיו"ב).

הליפתה תעש

אם ברצוננו להדגיש בכתה שתפילה איננה שעור ככל השיעורים אלא הכנה והדרכה לתפילת המבוגרים, על הילד להרגיש זאת בהתנהגותה ובתגובות המורה. א. אין מפקחים עליו כשם שמפקחים עליו בשעת שיעור. ב. גם המורה מתפללת – ולכן לא תוכל ולא תרצה להביט על התלמידים בלי הרף. אם המורה איננה מתפללת יחד עם התלמידים, עליה להסביר לילדים שהיא חייבת בכל התפילה ולכן היא מתפללת בבית. בודאי תשאל כאן השאלה, מה עמדתנו כלפי הילד המפריע. האם נגיב ובאיזו צורה? כמובן עלינו להגיב. הן הילד המפריע באופן אישי לא יתקדם ונוסף על כך הוא מסיח את .תושעל אל המ רומאל רתוי לק ,הבוגתה ביטל רשאב .העורגה ותוגהנתה ידי לע וירבח תעד אין טעם להטיל עליו מיני עונשים כגון: העתקה, השארות בכתה, עמידה בפינה ובודאי לא .תירסומה הפטהה ונל ליעות נראה שיש מקום להרחיק את הילד במשך התפילה בתנאי שברור לו ולשאר הילדים שהוא הורחק כיון שהאחרים לא יכולים להתפלל. ואם מגיעים לצעד זה יש לתת לו סידור ביד כדי .ותוגהנתה אלו רקיעה תויהל בייח התיכב שורדה טקשה .תודיחיב ללפתיש ,אוה יוארכ תללפתמ הנניאש הלודג הצובק וא המלש התכ רובע תכל קיחרמ יעצמא להפסיק את התפילה כליל. זה נעשה תוך כדי הסבר הגיוני ולא הטפה. הילדים יבינו אם נסביר שמוטב לא לאמור שום תפילה מאשר לעשות "כאילו". מן הניסיון נוכחנו שעצם השיחה הקצרה הזאת החזירה את האווירה לכיתה והילדים ביקשו להתחיל מחדש. מן הראוי להוסיף שכמו בכל עבירה שאדם עושה וניתנת לו אפשרות לתשובה, כך עלינו כמחנכים להשאיר פתח לילדים לתקן את עצמם ולא לתת להם להתהלך יום שלם בהרגשת ."ונללפתה אל" המשא כאן המקום לדון בקיצור בילד שאינו רוצה להתפלל. הוא מצהיר על כך בדברים ובמעשיו. באיזו מידה נניח לו, או האם עלינו לכפות עליו? התשובה בודאי בין שתי קצוות אלה. אי אפשר לכפות על אדם לחוש חוויה ועידוד לאמור מילים ריקות נגד רצונו. יהיה זה מעשה הביסהש תחא תורשפא .ותודגנתהל תוביסה תויהל תולוכי המ .קהבומ יכוניח-יטנא טכנית: הילד איננו יודע לקרוא בשטף ולכן לא יכול לעקוב, חסר לו סידור או סידור מרופט .ונממ דלוס אוהו ברם, הסיבה יכולה להיות ריגושית יותר. הוא משתעמם בשעת התפילה כיון שאיננו מבין את המילים והמעמד אינו מהווה חוויה עבורו. בדרך כלל, קל יותר לפתור את הבעיות הטכניות. אם הוא מתקשה בקריאה, אפשר לקצר עבורו את התפילה ובשאר הזמן הוא רשאי להסתכל בספר תמונות. ודאי אפשר לדאוג לכך .תוכומנה תותיכב רקיעב האנ רודס היהי דלי לכלש בתחום הריגושי עלינו להעמיק ולחשב יותר. ישנן אגדות חז"ל רבות המספרות על איש שהתפללו באופן ספונטני או על כוחה של תפילת יחיד. אולי נעיז ונציע שילד כזה יחבר לעצמו תפילה קצרה בה יאמר את אשר הוא רוצה ובמילים שהוא בוחר אותן. אזי יש סיכוי שלתפילה הזאת תהיה משמעות אמיתית עבורו. אך לא בכל מקרה יש צורך בצעד יוצא דופן זה. שירה נאה, הטעמת קטעים חשובים ואקטואליזציה של תוכן התפילות יביאו הילדים להזדהות ויחבבו עליהם את שעת התפילה.

הליפתה תלחתה

,התיכה זוכירל עייסת רשא תמיוסמ הלועפ עצבל יוצר ,הליפתב הליחתמ התיכהש ינפל כגון: הכל עומדים ואומרים במקהלה: דע לפני מי אתה עומד! או: "שויתי ה; לנגדי תמיד! הכל עומדים ומסדרים בגדיהם: הכנסת חולצות למכנסיים, סידור הכיפה או הכובע, .ב"ויכו תיאצחה יטמק תקלחה הכל עומדים ושרים: הנני מוכן ומזומן.

סיום התפילה

רצוי לסיים את התפילה בשירה נאה, כגון: "אני מאמין" או "אל תירא מפחד פתאום" או כל שיר מתאים אחר, ושבסיומה של התפילה, אחרי השירה, ישתרר בכיתה רגע של דומיה.

הליפתה רועישו הרומה

רצוי מאד שהמורה יתפלל יחד עם כתתו (מתוך הסידור). יחד עם זאת ישים לב לצורה שבה מתנהלת התפילה: יכוון את המנגינות, ידריך את הש"ץ בשעת הצורך, והעיקר: ישים לב לשיבושים בתפילה, ובעיקר מבחינת ההיגוי והמבטא. יזכור שיבושים אלה ובשעת היעודה לכך לטפל בעקירתם. יזכור המורה, כי גם לשיעור תפילה צריך להתכונן ואף לרשום פרטים במחברת העבודה. לכל שיעור תפילה צריכה להיות מטרה משלו. בשיעור אחד, למשל, יושם לב בעיקר לתפילתו של הש"ץ. בשיעור אחר – לאופן אמירתה של תפילה זו או אחרת, ובשיעור אחר לאופן עמידתם של התלמידים באותם קטעי תפילה המחייבים עמידה. חלק השיעור .תטרופמ תיטקדיד הנכה בייחמ הליפת ינויעל וא הליפת ירואיבל שדקומה

הסידור שבידי הילדים

אין תפילה טובה וראויה לשמה ללא סידור מתאים, נקי ושלם וגם נאה בצורתו. בשיתוף עם המנהל יקבע המורה את ה"סידור" המתאים לכיתתו. יש להקפיד על כך, כי הסידורים יהיו נקיים, שלמים ועטופים. (אם אפשר, בעטיפת בד מיוחדת שעליה רקום שמו של התלמיד, ואולי אף איזה קישוט מתאים, כגון: קבר רחל, הכותל המערבי). בכיתות א' רצוי לערוך .רודיסה תסנכה דובכל דחוימ סכט יש לאמן את התלמידים להתמצא בסידור. כדי להקל עליהם בעניין זה רצוי להכין סימניות מיוחדות לסידור, סימנית מיוחדת לחלקי התפילה השונים. מציעים לתת לתלמידים את הסידור שלהם ביום שישי בקבלת שבת כדי להתפלל בו בשבת בבית הכנסת ולהחזירו ביום ראשון.

םוכיסל

הסכנה הגדולה בעריכת תפילה בבית הספר היא השגרה שעלולה להפוך מצווה גדולה ומחנכת למצוות אנשים מלומדה כבר בגיל צעיר זה. תרופה טובה נגד השגרה בכל שטחי החינוך היא "ההפתעה" וגם בענייננו נוכל לנצל גורם זה. יבחרו הילדים מדי יום את שיר הסיום. יחליפו את החזנים לעיתים תכופות (גם בנות יכולות להיות חזניות)! דברי הסבר קצרים יבואו לפני, אחרי או אפילו באמצע התפילה. חידות על תוכן התפילה הן בע"פ והן בכתב. .קחשמ תרוצב רודיסב תואצמתה יליגרת .תושדח תוניגנמ דומיל וכמו בכל תחומי החינוך, מעבר לכל האמצעים הדידקטיים חשובה הכנות. הילדים יתרשמו ויתחנכו יותר ממה שהם חשים ביחס המורה לתפילה וקיום מצוות מאשר מדבריה או אף ממעשיה. אחריות גדולה רובצת עלינו. יהי רצון ששומע תפילות יפתח שערי שמים לתפילתנו.

חזרה לתוכן "תפילה"