אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
תוכן
הענינים
טיין ביצירתי של ש"י טגבין
עמוד
צביון הלשון ב"אגדת הסופר" -זושא שפ'רא
"עם כניסת היום" לש"י עגנון ' -עקב בהט
113
121
.
דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום" -חב'בה 'ונא'
128
שינייים בלשינו של עגנון בנוסחי "תמול שלשום" -ד"ר 'עקב מנצור
דמות הילד בכמה מסיפורי עגנין -נחמה נ'ר
135
143
למהות השתיקה של גבירי עגנין -דב לנדאו
147
הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנין ' -וסף שה-לבן
152
מדרש-עגנון ' -שראל
מ,
תא-שמע
מעשה במטרוניתא אחת -ד'נה שטרן
155
163
.
ררכי היראה בסיפירי 'בז"י טגבין
ש"י עגנון בביה"ס היסידי -מא'ר ו"ל
172
יצירות עגנון בביה"ס התיכון -אשר א ,ר'בל'ן
179
186
העמקה בלשון סיפורי עגנון ' -ונה פרנקל
מגמית בביקורת על יצירת ש"י עגנון ומשמעותן
להיראת יציריתיו ' -הודה פר'דלנז'ר
הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנין -מלכה שקד .
195
199
עגנון ושיגרת הוראת הספרות -מא'ר ארל'ך וצב' אב'אל
207
על חיניך יהודי והזדהית קבוצתית -ד"ר ל'און ס ,פרץ
213
החיביך בתפיצית
אשליות – … 1דוד הרין
218
שעית מיפנה בחינוך היהודי בבואינוס-איירס -נפת?" 'עקב הבר
222
ארץ-ישראל בתקופת המקרא
224
סקירת ספרים
מורה לתנ"ך קורא בספרה של ד"ר נחמה לייבוביץ "עיונים בספר בראשית" /אהובה רון ;
ידע"עם של עדות המזרח /דוד ב]ב]'שת' ; אמיתו של איש החיניך '/רו '1פול]' ;
227
"דיני חינוך" לרות סטנר /דוד אלו]'
הצ'ור'ס בחוברת ,מעשה 'ד' דן ארנון ,הועתקו מטפרן של ח] ,מל'ד ודיר צ ,דנ'1
"אצות"'ס ב'שראלי ,הק'בוץ המאוחד ,תשכNה ,ברשות המחברות ,ועל
להן תודת המערכת,
www.daat.ac.il
כד
נתונה
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
חביבה יונאי
דרבי עיצןב הגיבןר ב"תנJןל שלשןס" #
שאלת עיצוב דמות הגיבור הראשי היא נקודת
מוצא
להסתכלות
אחת
ביצירה.
מכוח
בחירת
נליודת המוצא נקבעת גם הפרספקטיבה לעיון.
לא כל פרק וכל פיסקה בסיפור הם בעלי ערך
'::ווה מבחינתנו .בחירת נקודת המוצא לעיון מח-
ייבת ארגון החומר הספרותי על פי עקרונות
ידועים ותפיסה של חלקי היצירה השונים על פי
ערכם היחסי
מלבד
בעיצוב דמות הגיבור,
האמצעים
הישוף
בהם
עושה
עגנון
במלאכת עיצוב הגיבור יש טעם לחפש אחר
העקרונות
הקשר
בין
המארגנים
דרך
את דרכי
העיצוב
העיצוב,
כגון ;
ותכניו ,דמות הגיבור
כתכלית היצירה ודמותו כמי1,t.רת את משמעו,זה
הכללית ,הבחינות הו.:זונות ביחס המספד אל גיבו-
וו וה'tt.תקפותן בבחירת דרכי העיצוב ,מידת התואם
או העדר התואם בין פניה הו.:זונות של הדמות
המתעצבת בדרכים שונות ,ועוד .יש טעם לעמוד
על עקרונות אלה גם אם נכיר במידה של מקריות
המתגלית נז'רכי העיצוב .נדמה שגם למקריות
סדר מ:::לה ,אם כי ק":':ה יותר לגלותו ,אבל ביצי-
רתו של עגנון היסוד המתוכנן והעריכה השק1לה
בולטים ביותר.
גיבור פיקרסקי ,שבאמצעות "הרפתקאותיו" מוא-
ריס נופים ובעיות .הוא משרת אותם בעת ובעונה
אחת כמשתתף וכמתבונן .התחנות השונות בחייו
':,:,ל יצחק ; העיירה בגליציה ,המסע לארץ ישראל
יפו רבת-הפנים,
והעליה בשעריה :
המוכ'בות,
'::כונותיה השונות '::ל ירושלים -הן נקודות
צומת שבהן מתרד'''::ם האירועים המרכזיים '::ל
התקופה .אגב '':,זה'ותיו של יצחק בכל אחת מהן,
מתניחזות הבעיות ;
הניתוj:
מהבית
":':בגולה,
ההג'.:זבןה האישית ,ק'z,זיי הקליטה בארץ ,העבודה
העברית ,הדמות
התרבותית-הלאומית
החדשה
המחפשת לה תכנים וצורות ,היחס אל הדת ואל
המסורת ,הבדידות של א ':דינ '::נקרעו מעברם
וממיtt.פחתם .אלה מת'lצבות תוך כר' תיאור קורו-
ת'ו כ'ל יצחק קומר.
אלא שבבחירת כל גיבור המשמש כ"נציג",
וביחוד בבחירת גיבור כיצחק קומר ,יש מראש
מכ'ום הגבלת הראייה .כל הבעיות הנזכרות לעיל,
ני.גיעות לתודעתנו דרך אישיותו של יצחקz,' ,זמכל
נןלIום אינו מסוגל להתמודד אתן התמודדות אינ-
טלקטואלית ,עם שהוא מתייחס בכובד רא'':,ז וב-
יחס של קדושה אל האידיאלים של תקופתו.
כשהוא מעמיס את כל 'lומס הבעיות הללו על
מעמדן הכפול של הגיבור הראשי
אם '.:זבחרנו כנליוiוז מוצא להתבוננות ברומן
את '::,אלוז הגיבור ועיצובו ,עלינו לזכור ,כי
"תמול שלi.::ום" הוא רומן של תקופה עם שהוא
רונ'ן של דמות .חותם השניות הזאת ניכר גם
במ'!Iמד '::י' tלגיבור בתוך הרומן ,וגם בדרכים
בהך הוא מעוצב.
שכם גיבורו הצנוע -דן עגנון מראש את הגש-
מת האידיאל לכשלון ואף מצביע על מה שנראה
לו כסיבת הכשלון ,היינו שגדול משאו מכוח
פ":':וטי-אנוש כיצחק קומר .בחירתו של יצחלי
כגיבור ראשי היא פרובלמטית ,שכן לפחות באופן
שטחי אין לראות בו נציג אפייני של דורו .אבל
מאידך גיסא ,ניתן לראות בו את הדמות א'tt.ר
המאמר הוא פרק מעבודה שנעשתה במסגרת סמי.
נריון בספרות עברית בהדרכת ד"ר גרשוו שקד
באוניברסיטה העברית בירושלים ,תשכ"ז.
כנציג של תקופה משמש יצחק קומר כועין
בגורלה התרכזו הבעיות הקובעות את פני הדור.
אספקט אחר שיש לבחירה זו הוא ,שהיא מפי-
גה את הפאתוס ,ומעגנת את האידיאל במציאות,
www.daat.ac.il
•
האקדמית הרצוג
המכללה
דרכידעת -
ח ,יונאי /אתר
שלשום"
הגיבור ב"תמול
עיצוב
129
זר
בור רכקורותיו אפייניים לתקופה ,עולה גם מדמו.
לרוחו ,אבל א,Vיר אינו מסוגל ל גלות אותו בהת-
יות-המשנה ,אם-כי בעת ובי-גונה אחת משרתים
באמצעות
גיבור
הפאתוס
אשר
אמנם
אינו
גשמותו ,שבירת הפאתוס על-ידי העמדת דמות
גיבורי המשנה גם בתפקיד מנוגן .הדמיון בקורו-
כזאת במרכז -אינה שוללת את קיומו מכל
תיחם של יצחק וחבריו מדגיש את גורלם המ';.oו-
וכל -אבל היא יוצרת מתח אירוני בין המצופה
תף ,בסיפורי רבים מהם חוזר המוטיב של פרישה,
מעין בריחה מבית הולד ומתפורר וגעגוJiי 1Jאiי'I
ל בין המתרחש,
יצחק קומר נתפש על ידינו כגיבור מייצג,
אחר-כן .הם כולם מעין יתומים והצוותא שלהם
קודם כל הודות לקורותיו ,שלפחות בקוויהן הכל-
היא צוותא של בודדים )לילות השבת באכסניות
ליים תואמות את מה שרואה עגנון כעיקר בתקו-
של יפו( ,רבים מהם עומדים בפני חלומות נתו-
פה ,כן מעניק לו עגנון כמה תכונות ,שהוא מציינן
צים ,וחסרים דרר להגשמת עצמיותם ,לפעמים
בפירוי'; :כתכונות המאפיינות את בני-דורו וסבי-
מו ,Vר עגנון בחוטים מקבילים ,ועל.ידי כר מכפיל
"יצחק ':oמע ולא הקפין .בחורי ישראל
את הבעייה ומכליל אותה ,ולפעמים הוא מצליב
אם אינם בני::'1'-ירים ;,ו עילויים מתגדלים בענ-
דרכיהם ,כמו למשל את דרכו של יצחק החוזר
ויש
מעין גניכ ודרכה של פנינה ,והצטלבות זו שב-
בתו :
";':ומ;1ים
ווה,
חרפתם
ושותקים" -x-
)עמ' ,(9
:::המספר עצמו מעלה את השאלה אם תכונה ידו-
עלילה ממחישה את הדמיון שבגורל ,לפעמים
'1Iה מיוהדת ליצחק ,או שהוא דומה בה לבני
נרמז דמיון זה בעקיפין בלבד ,אגב תיאור אפיזו-
דורו :
דה שמרכזה אחר :
"כל מה שאנו מנסים להפור בזכותו של יצחק
"פעם אחת בא יצחק לבית-העם ומצא כמה
הייבים אנו לומר שהוא לא היה טוב משאר
בפתחי
מחבריו
שהיה
הראשונים
מחזר
עמהם
)פריקת
אכרים ובפתחי משרדים ,סבורים היו על יצחק
עול מצוות( שלטו בדורו של יצחק ואף יצחק
שעקר מארץ -ישראל ,וכן סבור היה יצחק עליהם,
אף-על-פי שלא היה עוסק במושכלות פרץ חק
פתאם נמצאים הם כאחד בירושלים ,אדמה זו
חברינו"
)עמ'
" ,.. (263רעיונות אלה
ופרק עול") ,עמ' ,(264
":':בקו"ו לעבדה ולשמרה ארחזת בהם ואינה מני.
אמנם ,קריאה זהירה במובאות אלה תגלה
חה להניחה) ",עמ' ,(330
את האיי';':י בתור הכללי ,אבל עם-זאת עניינם
נוסף על הבלטת עצם הדמיון במה שעלה
המרכזי ו.:יל קטעים אלה הוא שיבוצו של הגיבךר
בגורלם מבליט המספר באמצעים סגנוניים את
בני-דורו ,כאחד מרבים ,דבר זה עגנון
הדמיון בין מה שחשב יצחק על חבריו ,ובין מה
סגנונייס,
שחשבו הם עליו ,ומסיים במשפט המתייחס ליצחק
כגון הי"ימוי' ;':בליt,ון רבים )אם-כי ללשון רבי'ס
ולאותם חברים כאחד .עגנון עושה את גיבורו
נודעות עוד משמעויות אחרות בהקשרים שוניס(,
דוגמא המייצגת את הכלל ,וכדמות מתבונן ופועל,
לשון המשווה לפעולותיו של יצחק ,להרהוריו
שראייתו
ופעילותו מי:tמשות אמצעי להמחשת
ולהרהורי המספר עליו חותם ';.:,ל כלליות "" :בל
אבהנו לא המתנו לפי שהיינו בהולים על הנסיעה"
הנוף והתקופה ,אולס בכד לא מיצינו את יחסי
במסגרת
חוזר
ועושה
באמצעים
שונים,
מהם
הגיבור
והתקופה,
כשאנו מביטיס
ביצירה מנקו-
)עמ' ,(23כשהמספר מעצב כר את שהייתו :.::ל
דת
יצהלי בוויבא -הוא מוציא את האפיזודה מפר-
מקבלים תיאורי התקופה ,ההווי ,הנוף ,המאור-
שבמרכזה
מבט
עומדת
דמות
הגיבור
-
טיו,זה ;שהייתו של יצחק בווינא מעוצבת כבןד-
עות ההיסטוריים ,דמויות המשנה האמיתיות וה-
גימה את דרכם ו.:יל כל בחורי העיירה אל הארץ,
הסברת
וכוללת אפילו את המספר עצמו,
בדויות ,מעמד
של
רקע,
תפקיד של
הדמות ,ברור כי שתי נקודות הראות -זו הרואה
התiזו'tה שקוויס מסויימים באישיותו של הגי-
בגיבור
אמצעי למימו't
התליופה,
וזו
הרואה
בתקופה רקע לעיצוב הגיבור -הן בסופו של
כל כיפזריו של שמואל יוכף טנבוז .כרך חמישי,
דבר שתי בחינות של אותו ענין ,אבל ברור גם
הוצ' שוקן ,תשי"ז .כל המובאות הן ע"פ הוצאה זו,
שהן בחינות שזבזת שלו,
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
130
ח .יובאי Iדרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום"
כדי להיווכח עד כמה שני היסודות האלה -
לשפוט אם אמנם קורותיו של יצחק מאמתות
התקופה והיחיד -משולבים ב"תמול שלשום",
או מכחישות את מה שהכריז עליו יוצרו .עגנון
די לנו שנתבונן בשורות הראשונות של הפתי-
אינו בIשתמש באפיון הישיר במקום העקף ,אלא
במלים
הוא מעמידו לפביו או אחריו ,ועל-ידי כך שהוא
"כשאר אחינו בני גאולתנו" רכך מעמידה המילה
מעצב
את
הראשונה ממש ':s.ל יסוך ה ,ווה .אבל אותה פיס-
הדחף להשוות את העיצובים .עם כל אפיזודה
חה,
הפיסקה
ובסיום.
פותחת
הראשונה
ענין
אחד
בדרכים
שונות,
הוא
יוצר
קה מסתיימת במשפט "בעל דמיונות היה יצחק.
בקורותיו של הגיבור ,מוזמן הקורא להשיב על
ממקום שלבו חפץ היה מדמה לו את דמיונותיו" -
השאלה :האמנם בעל חלומות היה יצחק ,והאמ
לקשור
עתידים חלומותיו להתגשם ן והמספר מכביד על
אותו בביטוי מכליל "כשאר אחינו'! כשאנו ערים
התןzזובה ,כיד חכמתו הטובה עליו :מצד אחד
לתופעה זו יכולים אנו לגלרת את התהליך הזה,
נותן הוא עצמו פירוש מוגבל לתכונה זאת ,על-
של מעבר מהכלל אל הפרט בתוך הקטע ,כאשר
יךי שהוא מתאר פשוטו כמשמי:s.ו את חלומותיו
מייחד
משפט
שבשום
אי-אפשר
אופן
המחבר עובר במהלך כחמש-עשרה שורות מלשון
בשנתו ובהקיץ ,אלא שעם זאת אנו חשים תמיד
ובים ללוz,זון יחיד ,וכן אנו מגלים כבר בקטע זה
שלא בגלל חלומותיו זיכהו בתואר זה ,אלא בשל
את הסתירה בין אופיו של יצחק לבין האדיאל
טיב מעשיו ,שאין הוא מצליח לתפוס באמצעותם
שבחר בו :יצחק עלה אוצה "לבנות להבנות",
אלא שהוא לא היה מן העושים ,כי-אם מן החול.
את המציאות .אנו נוטים לא להאמין גם בהישגיו
הממשיים ,אף-על-פי שלפעמים הוא נוהג כאיש
מעשה מובהק :מטפל בעניניו החומריים בדק-
פים.
באופן מפתיע דומה היחס בין המשפט הפותח
דקנות ,ונראה כאילר הוא נאחז בממשות וכובש
את הקטע הראשון לזה המסיים אותו ,ליחס שבין
את מקרמו בה .אבל מעשיות זו לובשת ארפי
הפתיחה כולה לבין החתימה .אם הפתיחה באה
אירוני בצל הכינוי "בעל החלומות" ,ואנר מרצ-
לספר על "אחינו ואחיותינו" שעלו לארץ ישראל
אים את עצמנו מטילים ספק בממשרתם של כיבו-
ושיצחק קומר היה רק אחד מהם" ,מודה" המספר,
שיו ,וצופים מראש את כשלונו .לא מן הנמנע
כי הזניח בעצם את סיפור אחינו ,וסיפר רק את
הוא אפילו ,שנתייחס אל חלק מן המאורעות
סיפורו של יצחק .כביכול ,התעו אותו קורותיו
המתוארים כאילו התקיימו ב"מציאות" של הרומן,
של יצחק מן הדרך ולא עשה את אשר היה
ולא ,היו ולא נבראו אלא בדמיון הגיבור בלבד,
בדעתו לעשות .דמות הגיבור -שהקורא אמור
אלא שעגנון אינו שם חייץ ברור ביהזר בין מה
היה להתייחס אליה בתחילה כאילו היא מדגימה
שמתחולל בפנים ובחוץ .לענין זה עוד נשוב
את הכלל -מרדה )קרוב לוודאי על דעת
בדיון בענין בלק.
יוצרה( בתפקיד שהיה מיועד לה ,וכבשה לעצמה
כמו שצילה של האמירה "בעל חלומות היה
דרך
יצחק" מרחף על רבים מן הפרקים ביצירה ,כך
לעיצוב הגיבור הראשי ,כאו!זר הוא מרמז על נתיב
מרחף עליה צילה של תכונה אחרת ,או מוטב
מקום
מרכזי.
זה
"טכסיס"
גם
הוא
מעין
חייו ,המתחיל ברשות הרבים של הציונות ,ומס-
נאמר ,מצב ממצביו הנפשיים של הגיבור .אותו
הזאת
מצב אשר בהתייחסו אליו באופן ישיר ,מכנהו
משתקפת גם בפרקים שונים של הרומן ,בהן בול.
המספר בשם "מדת ההשתוות" .מושג זה מופיע
טת בדידותו של יצחק בתוך הכלל.
לראשרנה בתוך משפט המסכם את מצבו של
חיים
בחדר
סגור
במאה
שערים.
השניות
יצחק בירושלים ,לאחר שמצא בה פרנסה ,קררת-
האפיון
גג ,ואפילו ידידות )עמ' ,(223והוא נידון בפרוט-
הישיר והאפיון העקיף
תכונתו האישית של יצחק ,היותו "בעל דמיו-
רוט ובדרכים שונות ,ביחרד בספר ב' "ירושלים".
נות" ,מעוצבת בקטע הפתיחה במו.:זפט של אפיון
המושג מופיע בשמו של אחד מהפרקים ,והוא
ישיר .המספר חוזר על משפט זה ,או דומים לו,
ארלי המאפיין את ספר ב' של "תמול שלשרם'!
הקורא
יצחק קומר מגיע ל"בIדת ההשתוות" סמוך לרא-
פעמים
רבות
בהמשך.
כיוון
שכך
נקרא
www.daat.ac.il
————————–
האקדמית הרצוג
אתר דעת -המכללה
ח .יובאי /דרכי עיצוב הגיבןר ב;,תנוןל ש
שית יחסיו עם בלויקופף הידיד והאמן ,ויוצא
עויות בלתי צפויות ,ומגשיס אותן שלא כפשןטן.
ממבה עם מותו .במצא שבלויקופף עומד במדכזת
קשה להחלוט נוה יחסו של הט,ספד ,ואף של
של אותה תI';:ופה בחיי יצחק ,ומושג ההשתוות
הגבוד ,למידת השתוות זו :כלום הוא ער להר-
קשוד בו -אם על שום שבזכותו הגיע יצחק
גשה שההשתוות היא מדומה 1בעיבי יצחק היא
אליה ,אם על שום שהוא אשד הבוזין במצבו זה
שופט
של יצחק :
"פעם אחת הביט בו בלויקופף ,אמר לו מה
זה קומד ,הבחת את עולמך הפקר .שוב פעם
מטדה,
כפי
הבדאה
בגדד
את
הדמות
הבעדצת
שכן
'.גליו,
הוא
כך
של מבחס
דמותו
העומד :
"אמד
מבחם ; לי
אבי
אתה שואל 1
איבי
אחת הביט בי בלויקופף ואמר לו :סגולה מיוח-
יודע מה זה צעד .אמר יצחק ,כלומד שמח בחל-
דת יש בד ואיבי יודי.ג מה היא .חבל לי עליך
קד אתה .אמד מבחם איבי יודע שמחה מה היא.
שלא בולדת אמן ,מאחד שאין אדם בעשה אמן
אמד
ההשתוות".
אלא אם-כן בולד אמן .אבל יכול ללמוד אומבות
)עמ' ,(540
יצחק
הגעת
כלומר,
למדת
שהיא אמבות ,התחיל מלמדו עי:,ןיית שלטים ,מצא
במצא שליצחק יי:,ן מושג של השתוות ,ועיקדן
יצחק טונם מספיק שלא לבסוע אל סוביה ליפו,
אפשדי דק
ומצא אמבות חדשה להתעסק בה) ".עמ' ,(241
אי-תחושת צעד ושמחה ,דבר שהוא
כאשד
באטם
האדם
לגמדי
החוץ.
לגבי
אלא
כשעגבון מתאד את גיבודו השרוי במצב של
שעגבון איבו מביח לבו לחשוב שפידוש זה של
"השתוות" אין הוא דן בעדכו המוסרי של מצב
"מדת ההשתוות" עומד בפבי כל ביקודת ,שכן
נפש זה ; לעומת זאת הוא מרבה לטפל במשמ.
מבחם ממשיד ואומד " :למדת ההשתוות לא הגע-
עותו הפסיכולוגית .בתור שכזה הדיהו תוצאה
תי ,אבל אם עובר עלי יום ואיבי מתבייש בו אבי
של התבגשות כוחות מבוגדים ,אשר חוסר ההכ-
מרוצה" )שם( -רמז בדוד בפין של אדם שמלתן
שאיבה
איבה
רעה
ביביהם
מתבטא
במבוחה
חיצובית,
אלא מבוחה מדומה .הדעיון הציובי ,האידיאל של
היא
בעלת
"לבבות ולהבבות" ,מתאפס על-ידי האכזבה מאב-
בעיביו
שי יפו והמושבות ועל-ידי כוח משיכתה של
"ההשתוות"
ירושלים .משיכתו אל סוביה ,שפעמים היא בתפ-
שלמות.
סת כג'.גגועים אל אהבתה ,ולפעמים כצורד לתקן
דבר שבפגם ,מתבטלת על-ידי הידידות החדשה
שמצא בידושלים ,בגידתו ברביבוביץ בדחקת מפבי
מסידותו
לבלויקופף ולטוסיה,
ואפילו
רגי"iזות
ערך,
"מדת
כי
ההשתוות"
מתמצית בהי:,ןלמה עם הטוב ועם הרע כאחד.
אף
השלמה כזאת היא
כפי
יש לה,
את התערערות
הישג יחסי,
הבראה,
מובן
ואילן
של
ההשתוות מעצב המספר
עיצוב כפול .קודם-כל הוא מספר משם עצמן
ש"יצחק
יצא
ממדת
ההשתוות",
אחד-כד
הוא
מתאד כביכול את אודח מחשבתו של יצחק קומר,
האשמה שלו לגבי אביו ,אחיו ואחיותיו מתרככים
וזאת הוא עושה ללא שיפוט או הערכה ,כאיל,
על-ידי מעשי החסד המזדמבים לידו בסביבתו
הקורא והמספד כאחד מסכימים עם שיפוטו העצ-
הקדובה " :צדתו של אבא רחוקה רצדתו של
מי של יצחק " :פתה את אביו ,הסיע לבה של
הוא מוצא
סוביה ,צד דעת אביו ,חבדו וחבדתן של חבדו"
לעצמו עמדת ביבים ביחסו לדת ,לעבודה ,לאמ.
) – (257כאילו הוא אמת אוביקטיבית ,במצא
בלויקופף
קדובה"
)עמ' .(243
כך
בות ,עמדה שיש בה משום איזון ,אלא שההש-
שההתעדעדות התבטאה בעיקד בהתעורדות מחו-
תוות היא דק הכיסוי החיצובי של המתדחש בבפ-
דשת וחזקה של דגשי אשמה ובוחם,
שו ,לאוד ההתרחשויות המאוחדות עליבו להבין
הקטע אשר ממבו בלקחו המשפטים המצוטטים
את מצבו של יצחק בתקופה זו ,כאילו אותם
לעיל ) ,(257היא הקטע המעצב את התעדעדות
כוחות ,או.:יד עד כה כוובו את מעשיו וטלטלוהו
מצב ההשתוות ,ויש ליחס חשיבות לכך שקטע זה
ממקום למקום ,הפבימו וידדו אל מעמקי בפשו,
מסתיים בפסקה המשווה את יצר הרע לכלב :
בדומה לבוי.:,ןא הקודם )בעל הדמיובות( אף בושא
"ומה בשתיד לו ,שממון וצעד וחדטה ובושה,
זה ,עיצובו העקיף מעביק לעיצוב היי!L-יד משמ-
כמשל שמושלים הדדשבים על תחבולותיו של
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
ח .יונאי /דרכי עיצוב הגיבור כ"תמןל שלשום"
132
היצר הרע שמנtתה את האדם ומראה לו כאילו
חשדנות ל גבי המסקנה המתבקשת מן התמונה
כל חמדת העולם בידו ,עד שנגרר אחריו ככלב,
שצייר ,על-ידי-כך שהוא שם אמירןת המבי'1ות
לבסוף בועט בו כדרך שבועטים בכלב שוטה".
זלזול בייחודו של יצחק ,בפיהן של כמה דמויות
).(257
המשנה ,כאשר יצחק מופיע בלבוש חגיגי ,בגר-
אפשר לראות בפסקה זו את הנקודה ,בה
ביו הכחולים ,בפני הגברת סוניה צויירינג ,הרי
הכלב מתוך עולמו הפנימי של הגיבור
אנו מקבלים אמנם מושג על המגוחך שבהופ'1תו,
ש"הי:':תוותו" נתערערה ,ונהפך למציאות חיצו-
אבל יחד עם זאת אנו קולטים גם רמז '::יעלינו
נית ,איi.:ר לה מקבילה במישור הנפשי התעצמות
להזהר מחריצת משפט מהירה עליו ,לפי שהתי.
המשבר ואיבוד השלווה .ואמנם -כמעט מיד
אור הוא מגוחך בעיקר מפני שהוא נמסר מבעד
לאחר מכן נתקל יצחק בכלב האלמוני ומשליך
לעיניה של סוניה ,ומה שאומר עגנון בפיה של
מגיח
סוניה,
עליו באופן סמלי את נפתולי נפשו.
אם בהתחלה ,כאשר 'tמענו ש"מדת ההשת-
אינו
אמור
להיות
שאנו
דבר
צריכים
להסכרם עמו ,במקרה כגון זה מטרתו היא כפולה :
וות פרסה טיבה עליו" ,ירדה עלינו שלווה ,והנח-
מצד אחד לתאר את דמותו החיצונית של יצחק,
נו שנכונה ליצחק תקופת מנוחה ,הרי במהרה
מצד שני להביע את הרעיון שאין סוניה מסוגלת
נסתר מובן זה של "ההשתוות" .בעיצוב העקיף
לתפוס אלא את המגוחך באישיותו ,כאילו היה
יצק עגנון אל תוך מושג זה תוכן רב תהפוכות
אומר :
היתה בו
ביצחק
אותה
תכונה,
הגורמת
שעו::ה
לאניi.:ים רדודי-נפש להתייחס אליו כאל דמות
עם מה
מגוחכת .לעיצוב שני רבדים :רובד אחד מעמי,
השלים ועם מה התקשה להשלים jהדברים עלי-
דמות ,ורובד שני רומז שאין לקבלה כפשוטה,
הם וויתר והדברים שאליהם נתרגל ,ובסיכום מצב
אנטי-
האפיון
וניגודים,
העקיף
מתאר
את
מה
יצחק ויותר מזה את מה שלא עשה j
ה"אנטי-גיבוריות"
מוחלטת j
של
היא
יצחק
אינה
"אנטי-גיבוריות" רק
נפש של אדם הנראה שליו ומרוצה ,אלא שבתוכו
גיבוריות
גועשת סתירה חשוכת מרפא.
ביחס לאידיאל ה"גיבור" של סביבתו ,בניגוד
לתכונותיו הגלויות של יצחק ,הנמסרות תחילה
בחירת דרכי העיצןב כפןנקציה
בדיבור ייz,ןיר של המספר ,ומתגלגלות אחר-כך,
של הדמןת המעןצבת
כפי שראינו ,על לשונות חבריו ,אין תכונותיו
טיב
החבויות של הגיבור משתקפות משום המשחק
מקום
המורכב של המספר בחומר המסופר ,אבל ברגעים
לבדוק בארזו מידה קובע אופי הגיבור את הדר-
ידוי-גים בסיפור מזניח עגנון את תרגילי ההסחה
אין
ספק
הוא
העיצוב,
שאחד
הגורמים
האופי
הקובעים
המי-גוצב.
יש
את
אם-כן
כים בהן משתמש יוצרו לעיצובו .מקובל להגדיר
שלו ,וברמזים דקים ועדינים ,ההולמים את הענין,
את יצחק כ"אנטי-גיבור" ,ואם תמצו לומר -
אף הנו כזה ,בכל אופן אם לתת אמון במה
מפנה את תשומת הלב אל עדינות נפשו ,ישרותו,
תום-לבבו ורצינותו של יצחק קומר.
" …עצם יצחק את עיניו .התבוננה בו סוניה
שמעיד עליו יוצרו :
"יצחק לא היה רשומו ניכר על הבריות .בחו-
ושאלה אותו ,מפני מה עצמת את עיניך יצחק ן
אני את מכתביך ,אמרה
רים הרבה יש כיצחק ואין אתה נותן לבך עליהם.
לחש ואמר -קורא
יצחק אינו מצטין לא במראה ולא ביz,ןיחה ,נזדמן
סוניה ,בי-גרנים עצומות אתה קורא .פתח את עיניו
לך לדבר עמו אין אתה להוט לדבר עמו שנית.
ואמר ,מימי לא ראיתי מכתב של נערה .אמרה
ואם אתה פוגע בו בשוק פעמים אין אתה מכירו.
סוניה ,מימיך לא ראית מכתב של נערה ן עצם
בחור כיצחק כל שאינו מחבבו רואה אותו כאילו
את עיניו .אמרה סוניה ,כתבים שלא נכתבו אתה
אינו".(223) .
ראינו
כבר
בפרק
הקודם
שאין
להתייחס
קורא .נדנד יצחק את ראשו ואור נוגה זרח על
עיניו העצומות") .עמ' ,(185
לאמירותיו של המספר ,שהוא אומר כשופט את
המשפט האחרון הוא המאפיין את יחסו 'z,ןל
בנו
המספר ליצחק ברגע זה .בלעדיו היתה כל הסצי-
גיבורו,
באימון
יתר.
המספר
עצמו
יוצר
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
133
ח ,יונאי /דובי עיצוב הגיבוו ב"תסול שלשום"
נה עלולה לקבל משמעות ':.זונה ,ביחוד כאשר
העד היחיד למתרחש היא סוניה ,המשפט האחרון
בכל העיר להזהיר את העם שיבדלו ממנו ,ואילו
המפנה את תשומת לבנו ליפי-נפשו של
לכתב על עזרו של כלב לא קדמו אדם מעולם",
הוא
נימת
יצחק.
המספר
ברגע
זה
)כמו גם
בקטע
המתאר את פגישזתיו עם שפרה( אינה עוד אי-
רזנית כשהיתה ,וגזברת בה הנעימה הלירית,
אבל כמו שאין לקבל כפשוטה את תפישת
יצחק
קומר
כאנטי-גיבור,
כך
אין
גם
עליהם מלוני בו פלוני מנודה ,ומשגוים אותם
),(276
אף-על-פי שיצחק נזכר בחרם ובנידזי בשעת
מעשה ,ובתפקיד הכלב כנושא את כתב הנידוי -
הוא עוזר לגבי משמעות המקרה הממשי לדידו.
לכפור
אחד הדברים אשר את עיצובם משהה המספר,
בה לגמרי ,שכו ,אם גם מעניק עגנון לגיבורו
הרי
וכשהוא
הוא
מעצבם
עושה
כבהצנע,
זאת
תכונות שנשללו מה"גיבורים" המדומים של סבי.
היא דמותו החיצונית של יצחק .ב 223-עמודים
בתו ,הרי מאידך אין הוא בשום אופן מעניק לו
איו אנו שומעים דבר על תוזי פניו ועל חזותו,
את הכושר להתמודד עם הבעיות שלו ושל זמנו,
עד שהמסI::ר מתאר את קלסתרו כבר נוצרה בתו-
יצחק מפגרת תמיד אחרי מצבו
דעת הקווא איזו "דמות" של הגיבזר ,העדר
בהוזה .דבר זה מפליא עגנוו לעצב באמצעות
העיצוב של קלסתר פניו של יצחק יכזל להסת-
תודעתז של
סינכרוניזציה ,הנותנת לדברים פירוש בדיעבד,
בר על-פי העק.,וו שאם איו חיצוניותו נזכות,
נתפרשו
מו הסתם איו בה מו החשיבות ,הקורא משלים את
אהרי
התרח'zזותם,
לגיבור ,למשל :
באותו
אופן
שבו
כשעגנזו מתאר את הצטננות
התיאוו החסר בדמיזנו על פי היסק מאופיו של
היחסים ביו יצחק לסוניה ,הוא מניח לנו קודם
יצחק ומהתנהגזתו ,ואמנם -התיאור בעמ' 223
לחיזת עם יצחק את תקופת אי-ההבנה ,כאשר
מאמת את הדמות ,אשו קרוב לוודאי שנזצרה
הוא מנסה לחזור
ולתפוס את סוניה ההולכת
בלב הקורא על דוך ההיסק ,כאמור :
ונו::מטת מידיו ,ורק לאחר שזו טפחה בגלוי על
" …קומתו בינונית ופניו רחבות למעלה וצרות
פניו ,בא פרק בשם "פרוש קצר לפרק שלפניו",
למטה,
ניצזצות.
המתחיל במלים "שינוי זה מאימתי התחיל" )עמ'
.(150התיאור של שינוי יחסה של סוניה ליצחק,
של נקודת המפנה שלו ,נדחה עד למועד בו גם
הילוכו כבד כאומו שכלי אומנותז מעכבים את
הגיבור
הש
בשינוי,
והוא
משחזר
את
ההתרח-
שות מאותה נקודה ואילך ומנסה להבינה .כמו-
עיניו שקטזת
מתיזות
ואינו
ההליכה , ..וכשלובש בגדי שבת דומה הוא לבחור
מתמשכל ממאה שערים") ,עמ' .(223
הזמן
שבוחו
לתיאורו
עגנוו
אף הוא
זה
תזרם למשמעזתו ,כל-זמן שהיה יצחק בין חבריו,
כן כשיצחק חוזר לירושלים בשנית ומחליט לעבור
היתה תכונה זו של אי-התלבטות תכונה בלתי
למאה-שערים אין זה ברור לא לו ולא לנו מדוע
מזיקה,
הסנזבית
ומתי החליט על כך .ההחלטה נמסרת כעובדה.
שאליה נקלע בבית-הדירות בירושלים ,נעשתה
מתרזlמות
אף
לעתים
מגינה,
"אימתי גמר בלבו לשנות את מקומו ,משעה
חזותו
חסרון,
התופרניות
ו::חזר לירושלים ,או משעה שהיה אצל שפרה ן
עליו,
שנכנס
זה,
מכל-מקום לא הגיע לידי גלוי רצון והחלטה גמו-
ומורים
לבית
זציירים
באוזירה
והכובעניות
שכל
ועסקנים,
דייריו
"בחורים
סזפרים
שמע'::יס
רה אלא עד לאותה שעה שהלך לבקש לו חדר"
שמספרים עליהם דומים למעשי רומנים" ,אירו.
) ,(505קטעים מסוג זה מתרבים לקראת סופו של
ניה עצמית יש כאן :אף-על-פי שבחר בו המספר
הרומן .גם הפעולה ,שנועדה להיות פעולתו הגור-
להיות
לית ביותר נעשתה בהיסח הדעת ,ותחושתו בשעת
מעשיו להיות מסופרים ברומנים,
מע'Vה מגלה ,שלא היו לו כל ניחושים באשר
לתוצאותיה העתידות ,ולא כל הבנה למניעיה :
…..נסתכל יצחק בכלב והיה שמח .כשהיו
גיבזר
ספורו,
ספק
אם
האנטי-גיבוריזת מתבטאת
אמנם
יותר
ראויים
מכל
בכך
שאף-על-פי שיש ביצירה הרבה מצבים זשיחות
המעלים בעיות העומדות ברומה של וזקופה ,הרי
רבותינו שבארץ ישראל מנדין לאדם היו קושרים
כל אלה מעזצבים מחזץ לאישיות הגיבור ,בקר-
פתקאות בזנביהם של כלבים שחורים וכותבים
בתו ,אבל לא בפנימיותו או בהשתתפותו הפעי-
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
134
ח .יובאי /דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום"
לה .יצחק מאזין לוויכוחים על העברדה העברית,
אך לעולם אין הוא מתערב בהם .אמבם יש לו
השקפןת פוליטיות וחברתיות ,אולם אין הן פרי
שיפוטו בדרך-כלל ,אלא
כהשפעת הסביבה
לעתים הן בתפשות
עליו ,ולעתים כתוצאה ש"r
כוחות פנימיים שאין להגיון תפיסה בהם .בכל
המסיבות החברתיות בבית-העם ,בקלוב הפוע-
לים ,באכסניות ,נביתו של חמדת -אנו עדים
לשתיקתו של יצחק ,בשעה שהכל מעורבים
בשיחה.
יחד עם זה ,יש לדבריו המעטים טעם של
ישרנות
ופשטות,
המעורר
אהדה
אליו.
כגון
ב' ,עה שהוא אומר לרבינוביץ ,הממיר את כנד-
"אהוב אתה על
ליו )עמ' (48בנעלי לכה :
עצמך בנעלים אלה של לכא ,ואני אוהב אותד
בשביל שאני נזכר בסנדליך העקומים" )עמ' ,(87
דברים שניכר בהם יסוד של עצמאות ושל שיפוט
על-פי ערכים קבועים .העובדה שיצחק א'בו
נמנה על שום מפלגה ,אינה נעוצה בחסרון הח-
לטה מתוך פסיחה על שתי הסעיפים ,אלא היא
ומורדות במצבי רוהו של הגיבור ,או כצדדים
שובים של אופיו ,או גם כאופבים שובים מאופבי
ראיבו
העיצוב.
שעגבון
איבו
מקפיד
על
חד-
ערכיות ביחסו לגיבור ,אלא בחופ;tזיות רבה הוא
לובש ופושט מסכות ומחליף את זווית ההס-
תכלות ,וממילא את טיב התיחסותו לגיבור .יצחק
הוא גיבור באיבי ,אבל עגבון ברדאי שאיבו סופר
באיבי ,אע"פ שלצורד עיצוב הנאיביות של ג בו-
רו הוא עצכןו לובש לעיתים מסכה של באיבירת.
גיבורי המשבח המרובים מאירים מצד אישיותם
ותפיסוrם את דמותו של הגיבור עם שהם קובעים
את יחסם אליו ,אבל ראיבו בפרק קודם עד מה
מורכבת עמדתו של המספר בנידון זה ,שעם שהוא
מניח להם לגיבורי המשבה ,כגון סוביה ,ל"עצב"
לפי ראותם את דמות הגיבור הוא סותר מגיה
וביה את מעשה העיצוב בכך שהוא מעלה בבו
הספק
את
במהימבותן
השפיטה
של
וההערכה
ובטיבו של סולם הערכים שעליו הן מיוסדות .ואף
תפיסת
המספר את
ודרכי ע' צובו
דמות גיבiרו
הישירות את הדמות אינן נקיות מח' ד זה ,וראיבו
תופעה של הכרעה הנובעת משיקול-דעת וסימ-
נה נאמנות לסגנון חיים ידוע )עמ' .(103-4ניכר,
טעונות בחינה מדוקדקת .כד בדברים שהוא אומר
את
על גיבורו דרך זלזול וכך בדברים שהוא אומר
שגם בענין
זה,
אין המספר
מבקש
לשים
גיבורו ללעג ,אלא דווקא את עסקני המפלגות
ה .ונות " :כשם שבחוצה לארץ קים את הציונות
כמו שניתנה
עליו לכאורה בחיוב גמור ,כגון " :יצחק לא
היה בעל מזג חלש .אתה מוצא שבשעה שאחרים
תוספתות
יוצאים היו יךי ציונות באמירת דברים או באי-
שאינן מעקריה ,כך קים אותה אף בארץ-ישראל".
סוף שקלים עלה הוא לארץ ישראל ,ודבר זה
אלה
אינו מן הקלים" .תיאור זה ,שאומר דברי הערכה
וכן,
בתחילתה,
בלא
כשהוא מבקר בעין-גנים,
שום
כיצד מרמז המספר שהערכותיו את גיבורו אף הן
ורואה את
שזכו לו,מוד על הקרקע ,הוא אמנם רואה את
עצמו מקופח " …אבל עכשיו לא תלה את הקל-
קלה באחרים ,שהדיחוהו מעבודת האדמה ,אלא
תלה את הקלקלה בעצמו ,שלא עמד בבסיון" …
)עמ'
,(170ואם אנו מוצאים
לפעמים סתירה
מפורשים,
מתגבבת
לקראת סופו :
בו
בעימה
אירונית
שגוברת
"אילו היה מוצא עבודה בשדה
או בכרם היה עומד על הקרקע ואנחנו היינו
שרים שירת חארמח) "…עמ' .(182
אנו
רואים,
איפוא,
עד
כמה
מורכבת
ורבת
בין המסתבר מתיאור אחד לזה העולה ממשנהו,
פנים מלאכת עיצוב הדמות ,אפילו כשתכליתה
הרי אנו תופסים את הסתירה כביטוי למעלות
העמדת גיבור "פשוט" לכאורה כיצחק קומר.
www.daat.ac.il