בנימין לאו
ממרן עד מרן
משנתו ההלכתית של הרבעובדיהיוסף
—–בלהזכויותשמורות*
2005
למשכל -הוצאהלאורמיסודןשליריעותאחרונותוספרי חמד
פרק א
השפעת ספר הזוהר על ההלכה
מעמדו של ספר הזוהר כספר הלכה ,אינו זהה למעמדו הסגולי .אין ספק
שספרהזוהרהפךלבעל מעמדמיוחדבעיקרהורותלמקובלי צפת ,אך לארק
בגללם,ו ושהשפעתו מחלחלת לכל רובדיהחיים היהודיים .הוא חרג הרחק
מעכר לגבולות האליטה של לומדי תורת הסוד ,והפך להיות ספר פופולרי
הנקראבפיכול .לספר הזוהריוחסו סגולות רבות והוא שימש (ומשמש) קמע
בקרב ערות שונות2.ייחוסו של הזוהר לתנארבי שמעון בריוחאי (למרותכל
הערעורים שקמועל מסורתזו),חיזק את מעמדווביצראותו כספרקאנוני.
חוקריםרבים עמדו כברעל השפעת הקבלה בכלל ,וספר הזוהר בפרט ,על
השולחן-ערוך שלרבייוסף קארו 3.משה חלמיש 4מבקש להראותשרבייוסף
קארו "לאהיהיכוללהציע אמתמידה מובהקת להסתמכותועלהזוהר,שהרי
ברור …שלא בכל מקרה עשה שימוש בזוהר .היה זה יותר פרי החלטה
אד-הוק של איש הלכהחריףובעל כושראנליטי ,שבמוחוובהווייתו לאחדלו
מהתרוצץ שני עולמות שמדרך הטבע לא לעולם יכולים הם לדור בכפיפה
אחת …היתה זו ,כמדומה ,נחישותו הנחרצת של פוסק ,שבחושיו החוים
האופייניים קבעאימתי'יש לחוש'לדברי הקבלהואימתי הוא רשאי להתעלם
מהם".
אשר לרב עובדיה יוסף ,ברור שהוא פוסקעל-פי הזוהר במקומות שאותם
הביא השולחן-ערוך 5,אך יש גם כמה הלכות שנכנסו לעולמה של ההלכה
מתוך ספרות הזוהר אחרירבייוסף קארו .בבואנו לבחון את יחסו של הרב
עובדיה לקבלה ,יש לברוק תחילה את הללו ולראות האם הרב עובדיה נותן
להןתוקףמיותר,בגללחשיבותו של ספרהזוהר.
הרב עובדיה אינו חורג מהמסורת המקובלת בהתייחסותו לספר הזוהר.
271
272ו ממרן עד מרן
באחתמתשובותיו ,הואדן במנהג לקרואפרקיםמןהזוהרבהזדמנויותשונות,
בוץ
ולערוך"סיום" -ללא שום הבנהבתוכן הכתוב
והנהראיתינוהגים להקלבסיוםזוהר הקדושאפילובליפירוש,ויש להם
עלמישיסמיכו.כי נודע מה שכתב מרן החיד"א בשו"ת "חיים שאל"
חלק א (סימן עה אות ב) ,שלימוד הזוהר הקדוש מסוגל להאיר הנפש,
ושכן אמר האר"י ז"ל לבעל תשובה אחד ללמוד בזוהר הקדוש ה' דפים
בכל יום בשגם לא יבין.ועיין שם .ועיין עוד בספרו "מורה באצבע"
(סימן ב אות מד) שכתב :לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד ,בשגם
לאידעמאי קאמר,ואפילויטעה כקריאתו,והואתיקוןגדוללנשמה…
הרב עובדיה אינו משנה מהמנהג הרווח להשתמש בספר הזוהר כספר'דתי
ה"מסוגל להאיר הנפש" ו"מרומם על כל לימוד" ,גםבלי כל הבנה (בשונה
מלימוד תורה שבעל-פה ,כלומר משנה וגמרא ,שבו -לדעת הרבעובדיה -
איןשום משמעותללימודללאהבנה).
בעשרות מקומותניתן לראות שהרבעובדיהמכיר אתהזוהרלפניולפנים
ומשתמשבו כמקורמסייע ברבות מתשובותיו.נציין רוגמה אחת של שימוש
ישיר שעושה הרב עובדיה בספר הזוהר:ישדיון בהלכה על מטבע התפילה
הנכונה בשעת תפילה על חולה .על-פי התלמוד ,צריך לומר "פלוני בן
פלונית" ,כלומר -להזכיר את החולה בשם האם ובליייחוס האב .בשו"ת
יביע אומר (חלק ב ,אורח חיים סימן יא) נשאל הרב עובדיה עלעניין זה.
לאחר שהוא פורש אתכל המקורות,כיד ה' הטובהעליו ,הואמעירעלדברים
שכתב הרביוסףחיים (ה"בן איש חי") בספרבןיהוידע ,שאין לפרשכאילו
טעם המנהג הוא בכך שזהות האםהיא ודאיתואילוזהות האב לעולם בספק,
שכן שיש בזהזלזול לאב ,שעושהו כספק-אכיו .ולכן מסביר הרביוסףחיים
שהטעם למנהג הואכי על האשה יש פחות קטרוגים (בגלל מיעוט החובות
שישעליה) .עלזהכותב הרבעובדיה:
ואני תמה על הרבז"ל שהיהארי במסתרים ושרבית הזוהר ,שנעלם ממנו
לפי שעה דברי הזוהר הקדוש (פ' לך לך דפ"ד ע"א) ,שכתב שם בזו
הלשון" :והושיעהלכן אמתך -וכי לא הוה כריהדישי עד דאיהו אמר
בשמאדאמיהולא בשמאדאבוני ,אלא הא אוקימנא דכדייתיברנש לקבל
מלה עלאה לאדכראבעי למהך במלהראיהוודאי,ועל דא אידכרלאמיה
ולאלאבוני"=,וכי לאהיה (דוד)בנו שלישי ,עד שהוא אומר בשם אמו
ולא בשםאביו? אלא זאת למדנו ,שכאשריבוא אדםבפנידיבורעליון,
עליולהיזכרבדיבורודאי,ולכןהזכיר את אמוולא אתאביו.,
קבלה ,הלכה ומנהג
273 1
במקומות שבהם המנהג או ההלכהיונקיםישירותמן הזוהר ,ללא שוםויכוח
עם התלמודים או עם הפוסקים ,מחזיק גם הרב עובדיה את דברי הזוהר
כמחייבים ,שהרי הם תורת התנא רבי שמעון בר יוחאי .השאלה היא מהו
מעמדו של הזוהר כשהוא עומדבניגוד לספרות הלכתית אחרת ,תלמודית או
מאוחרתיותר.
כמקרה מבחן,נביא אתהדיוןלגבינטילתיריים בשחרית ,ודרכונשיבעל
כל אחת מהשאלותהמרכיבותאותו.נדון בנושא בהרחבה,כדי לאפשרלקורא
לעמודעל מהלךהדבריםבסוגיהולבחון אתדרכיהפסיקה שלהרבעובדיה.
סילוק "רוח רעה" ,אונקיותהגוף?
רבייוסף קארו בנה את הלכות נטילתידיים בבוקר (סימן ד בשולחן-ערוך
אורחהיים) כהרככהכין מקורותמל התלמודלקטעים מספרהזוהר.
האזכור המפורשביותרלחיובנטילתידיים בשחריתמופיע במסכת ברכות
(דףס ע"ב),בתוךקובץ ברכות השחר:
כי משי ידיה ,לימא =1כאשר נוטל ידיו ,יאמר :,כרוך אשר קדשנו
במצותיווצונועלנטילתידים.
ברכה זו נזכרת בתוך תהליך ההשכמה בבוקר ,לאחר שסיים המשכים
להתלבש(כולל להתעטףבטליתובתפילין,שהיו חלק ממלבושי האדם)ולפני
שרחץ אתפניו.
גם ברמב"ם מוזכרתנטילהזו כסדר שהוזכרה בגמרא (הלכותתפילה פרק
ז הלכהד):
…כשמורידרגליו מן המטה ומניחם עלגבי קרקע מברך רוקע הארץ על
המים ,כשעומד מברך זוקף כפופים ,כשנוטל ידיו מברך אשר קדשנו
במצותיווצונועלנטילתידים ,כשרוחץפניו מברךברוך אתה ה'אלוקינו
מלךהעולםהמעבירחבלישינהמעיניותנומהמעפעפי.
על-פי הרמב"ם ,ברכות אלה קשורות לפעילותו של האדם בהשכמת הבוקר,
ובהיעדרפעילותמסוימתתיבטלגם ברכתה (שם ,הלכהז):
ביוםהכפורים ובתשעה באבשאין שםרחיצהאינו מברךנטילתידיםולא
המעביר חבלי שינה ,אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשריצר את
האדם,וכן שאר ברכותאלו.
1 274ממרן עד מרן
רבי יוסף קארו מביא אף הוא את דיני נטילת ידיים של שחרית בסימן ד
בשולחן-ערוך ,לאחר השכמה ,לאחר לבישת הבגדים ולאחר הנהגת
בית-הכיסא .על-פי סדר הדברים הזה ,נטילת הידיים מכינה את האדם
לעבודת ה' של התפילה,והיאאיננה המעשה הראשון שעושה הארם בבוקר.
כך גם מתבאר בשיטותראשונים אחרות העוסקותבנטילתידיים של שחרית:
הרא"ש כתב שהנטילה מכשירה את האדם לקריאת שמע ולתפילה,כיידיו
של האדם עסקניות ובוודאי נגע במקומות מטונפים בלילה; הרשב"א תיאר
את נטילת הידיים כהתחדשות האדם לעבודת ה' (בהדמיה לכוהן שנכנס
לעבודה בבית-המקרש) .במשנה ברורה (סימן ד סעיף קטן א) מסיים רכי
ישראל מראדין ואומר שלהלכה אנו נוקטים כשני הטעמים הללו .אין שום
אזכור לטומאהאולרוח הרעה הרובצתעלהיריים.
ספר הזוהר :טעם המוותבשינה
אלא ,שרבייוסף קארו עצמומציין במקום אחר ,בספר ביתיוסף (על הטור
סימן ד) ,הלכה מן הזוהר ,ומוסיף ש"עוד כתובים שם כנטילתידים שחרית
חירושיןשאינםנמצאיםבפוסקים".
הזוהר (פרשת בראשית דף גג עמוד ב) מתאר את הרוח הרעה (או רוח
טומאה) השורה על האדם בשעה שהואישן .כשמתעורר הארם ומוחזרת לו
נשמתו הואעדיין מלא באותו טעם מיתהשהיהלו כשהסתלקה ממנונשמתו,
ולכן כל דבר שיגעו בוידיו יקבל את הטומאה שבהן ,בגלל "הרוח" השורה
עליהם:
ותאחזי כלבני עלמא בשעתאדניימי עלערסייהובליליאוליליא פריש
גדפהאעל כלבני עלמא טעמי טעמא דמותא ומגו דטעמי טעמא דמותא
האירוחא מסאבאשטיאעל עלמאוסאיב(על) עלמאושריאעלידוי דבר
נש ואסתאב וכד אתער ואתהדרליה נשמתיה בכל מה דיקרבבידוי כולהו
מסאבי בגין דשריא עלייהו רוח מסאבא ו=בוא וראה כל בני העולם
בשעהשישניםעלמיטותיהםבלילה,והלילה פורש אתכנפיועל כל,בני
העולם טועמים טעם המוות ,ומתוך שטועמים טעם המוות ,רוח הטומאה
פושטתעל העולם,והוא נטמא,והיא שורה עלידיו של האדם ,ומטמאתן.
וכאשר הוא מתעוררונשמתוחוזרתאליו ,ככלהדבריםשידונוגעת ,כולם
נטמאים משום ששורהעליהןרוחטומאהן.
קבלה ,הלכה ומנהג
275 1
הטומאה להלכותנטילתידיים הוא ספרהפליאה7:
מקור אחר הקושרביןרוח
וידקדק לערותעליהםג'פעמיםכיג'רוחותרעותשוריםעלהידותעביר
אחדאחד …ומצד ג' רוחות הללו תזהר קודםנטילה שלאתיגעידך בפה
או בחוטם או באוזן אובעין הןתוליד נזק,כי כל אלו מרמזים לכוחות
עליוניםוכל אחדגבוהמחבירו…
ועדיין ,גם על-פי ההקשר של הדברים בספר הפליאה ,ברור שהנטילה
ממוקמת -כמו בגמרא במסכת ברכות -במהלך השכמת הבוקר ,לאחר
לבישתהבגדיםוהליכהלשירותים .הרוח הרעה,המאיימתעל האדם,מחייבת
אותוליטול אתיריו בקפדנותולהימנע ממגע עם אחדמןהאבריםהפנימיים.
הקטע שנעלם מספר הזוהרשבידינו
יאולם ,יש כמה ריונים הנוגעים לנטילתידיים בשחרית ,שמקורם מיוחס
לזוהר,ורבייוסף קארו השמיטם .מקור אחד כזה,המיוחס לזוהר ,מצטט הרב
יואלסירקיס,בפירושבית חדש (הב"ח)על הטור,רישסימןד:
כתב בספר "תולעת יעקב"ו דבזוהר איתא :ההולך שחרית ד' אמות ולא
נטל ידיו חייב מיתהעיין שם .ותימה למה לא כתב כן "בית יוסף"?
ונראהדלפי דרובא דרובא=1כיוון שרובבניאדם,אינםיכולים להיזהר
בכך ומוטביהיושוגגיןולאיהיומזידיןלכן לאכתבו.
בזוהרשלפנינו לא נמצא הקטע המצוטטעל-ידי בעל תולעתיעקב .החיד"א
כותב (בכמה מקומות) שהנוסחההזוהיא זוהר מכתב-יד ,שלאהי
הלפנירבי
יוסף קארו ,ולכן לא הזכירו "אך היא נוסחה דווקנית ואמיתית" 9.הלכהזו,
שעל-פי רבי מאיר אבן גבאי ,בעל הספר תולעת יעקב ,מקורה בזוהר -
מחייבת שינוי בהלכות נטילתידיים ממה שהיה נהוג עד זמנו .המקורות
הקודמים (גם הקבליים כמו הזוהר והפליאה) השאירו את מבנה הבוקר
כמוזכר במסכת ברכות ,ורק ביקשו להקפיד על מישוש באברי הפנים של
האדם,מפניהרוח הרעה .ברורשלפיהםאיןמניעה ללכת לרחצהולשירותים,
שהריעניינים אלו קדמולנטילתהידיים .לעומת זאת ,בדברי התולעתיעקב
(בשם הזוהר) עולה שאסור לזוז מן המיטה ד' אמות לפני הנטילה וההולך
חייבמיתה!
עולם ההלכה לא עסק בשאלה זו עד שהב"ח העלה אותה כשאלה על
הביתיוסף .בתשובתו של הב"ח טמונה כבר תמונת המצב ש"רובא דרובא
276
1ממרן עד מרן
אינםיכוליםלהיזהר בכך ומוטבשיהיושוגגים" .לדעתו ,בהתחשב במציאות
היסטורית שלהיעדרמים בתוךהבתים ,אי-אפשרהיהלחייב אתכל האנשים
להחזיקמים סמוךלמיטתם,ולכןרבייוסף קארו בחרבדרך השתיקה.
הרביעקבריישר~ 1נדרשגם הוא לשאלה:
למהאיןנזהריןהעולם שלאלילךשחריתד' אמותבלינטילתידים?
בתשובתו ,הוא בודק אתשורשיההלכה שלנטילתידייםשחרית:
האמת אגיד :בש"ס ובפוסקים ראשונים לא נזכר מדין זה כלום רק
האחרוניםכחכו.
(ומצטט את הב"ח בשלמואו) .לאחר מכן הוא כותב מדוע ,לדעתו,רבייוסף
קארוהשמיט אתהדיןהזה:
לפישדיןזה לאנזכרכלל בש"סופוסקיםראשונים ואדרבא מבואר בש"ס
דברכות דף ט"ו שבקומו ממטתו יבדוק נקביו ויפנה ,ואח"כ יטולידיו
ויניחתפיליןוכו'וכיוון שצריך לפנותולכנסלבית הכסאודאי הואיותר
מד' אמותכילאוכל אדםזוכהלהיותבית הכסא סמוך למטתוכלכך,וגם
דברי הזוהריש לפרש דסביראליה כרשב"א דאמר בברכות דף כ"ה ע"ב
דכל הביתכולוהוי כד' אמותאפילו הוא מאה אמה .אף על גב ראנן לא
קיימא לן כרשב"א בזה =1אף עלפי שאנחנו לא נוהגים כרשב"א בזה],
מכל מקוםלענין נטילתידים שחרית שהוא רק פרישות וחסידותיתירה
שלא הוזכר בש"ס ובפוסקים ראשונים כלום ,אין להחמירכולי האי ופוק
חזי מה עמאדבר=1איןלהחמירערכדיכך,וצאוראהכיצדנוהגהעם].
כדברי הרב יעקבריישד אנו שומעים הסתייגות מקביעת הלכה חדשה שאין
לה מקורתלמודי,ויותר מכך -שעומדתבסתירה למקורותהתלמודיים.
ההולך בלאנטילתידיים-חייבמיתה
בסוף המאה ה 17-הביא החיד"אח אתדבריתולעתיעקב,והוסיף שהרבמאיר
די לונזאנו (שחי בראשית המאה ה )17-כתב בספר שתי ידות (דף צח)
שהתולעתיעקבהפריז על המידה ,ושבספר זוהרשלפניו הפסקההזואיננה.
מוסיף החיד"אואומר:
ועתה אמת אגיד אשר ראתה עיני נוסחה כתב יד בספר הזוהר מוגה
מדרבנןקשישאי=1מרבותינוהזקנים] בהקדמה דףיוד ע"ב שכתב בלשון
קבלה ,הלכה ומנהג
277 1
ההוא בהדיא =1במפורשןעל דאאתחייב מיתה לשמיא =1על זה מתחייב
מיתהלשמימי .ואחרזמן רבראיתי בספר "אור הלבנה" למרזקנינו הרב
החסיד מהד"אאזולאי זלה"הבעל "חסד לאברהם"והוא הגהותעל הזוהר
אשר שם הביא הנוסחה הנזכרת .ומעתה צדק הרב "תולעת יעקב" ותכל
תלונת מהר"מ די לונזאנו עליו .ובגלילותינו חזינן לרובא דעלמא הוו
אלא דשמיע לן
זהירין =1ובגלילותינו ראינו שרוב העולם זהירים
הי
בותינו הקדושים
זר
מרבנן קדישי דזמנין רמיא =1אלא ששמענובמ
שלפעמים המימן הרחק מאד מאדם ובלכתם ילכו פחות פחות מארבע
אמות כאותה שאמדולגבי שבת.
שתינקודותישבדבריהחיד"א:
.1גם אם בזוהר שלפנינו לא מופיע הציטוט הנזכר אצל תולעת יעקב,
אין ספקשזהונוסחאמיתיויש לסמוךעליו.
" .2בגלילותינו" הרוב זהירין בחובת נטילתידיים לפני הליכה של ד'
אמות ,אךיש לו שמועה מרבנים שלעיתים המים רחוקים מחוץ לד'
אמות.כרי להקפידעל המסורת של הזוהר,הולכים "פחות פחות מד'
אמות כאותה שאמדולגבי שבת"" .פחות פחות מד' אמות" הואביטוי
הלכתי הלקוח מהלכות שבת,ופירושוהליכה בהפסקות ,צעדומנוחה,
צעדומנוחה ,כך שבכל פעם האדם מתקדם פחות מד' אמות.זהו שלב
חדש ביחס למסורת ההלכההזו .העתקתדין מהלכות שבת להלכות
נטילת ידיים בשחרית ,מלמדת שהרבנים שעליהם כותב החיד"א
התייחסולדבריהזוהר כהלכה פסוקהולא רקכמין המלצה.
מכאן ואילך כבר שומעים על נטילת ידיים סמוך למיטה באופן די רגיל.
כתוצאהמשינויזמןהנטילה והקדמתו לכל מעשה אחר בהשכמת הבוקר,אנו
מוצאים גםשינוי של מקוםהריון ההלכתי בנושאזה .אי-אפשר עוד לחכות
ולדוןבעניינינטילתידיים עדסימןד בשולחן-ערוך,כיהנטילהצריכהלבוא
קודם.
ואכן ,הרב יהודה אשכנזי (פולין ,אמצע המאה ה )18-הביא בספרו באר
היטב על השולחן-ערוך אורחחיים כבר בסימן א (ס"ק ב) ,את דברי הזוהר
כפישהוזכרובתולעתיעקב,והוסיףעליהם את הערת הב"ח הנ"ל ,שהשמטת
רבייוסף קארוהיא משום שרובא דרובא לאיכוליםלהיזהר בזה ,ומוטביהיו
שוגגים.
גם הרבחיים מרדכימרגליות ,בשערי תשובהעל שולחן-ערוך אורחחיים
1 278ממרן עד מרן
מביא כברבסימן א (ס"ק ב) אתדברי החיד"אלגבי הליכה פחות מד' אמות
וחולקעליו:
ולא נהירא לעניות דעתי ,ועדיף שילך במרוצה שלא להשהות רוח רעה
השורהעלידיו2.י
(באר היטב נדפס לראשונה באמסטרדם ,בשנת תק"ב ,1742 ,ולדעתי הוא
הראשון שהעתיק אתהדיוןמסימן דלסימןא .שערי תשובה נדפס לראשונה
על השולחן-ערוך בדובנא -בתק"פ – 1820 ,ביוזמת האחים הרבנים
מרגליות .מאז נדפס פעמים רבות .מיקומם המרכזי של שני ספרים אלה
בתולדות לימוד ההלכה נקבעעל-ידי רבי ישראל מאיר מראדין ,שהעמידם
כנושאי כלים למהדורת המשנה ברורה ,ושם הם שכים ונרפסים כעשרות
מהדורות משנת תרמ"ד- 1884 ,ועדהיום).
עוד מביא השערי תשובה את דברי הרב ריישר (בשבות יעקב) שהזכרנו
לעיל,שסומכיםעלכך שכלהביתכד' אמות,ומסיים:
פשוטשאיןלסמוךעלזהכי אם בשעתהדחק.
כלומר ,כעת מוצאים את הנוהג ליטולידיים בסמוך למיטה באופן קבוע,
מנהגיםואזהרותשונות13.
בתוספתפרטי
מבחינת מסורתיהודי המזרח ,חשובלציין אתדברי הרביוסףחיים ,בספרו
בןאישחי(תולדותסעיףו):
כתברבינו ז"ל בעולתתמירדף טו"ב :כאשר מתעורר האדם משנתותיכף
צריך ליטולידיו ,קודם שיגע במלבושיו כלל .וגם אסור לילך ד' אמות
בלא נטילה זו של שחרית ,כמו שכתוב בזוהר ,לכן יזהר אדם להכין
הכלים סמוך למיטתו באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות .וישבני אדם
אשר בזמן הקור לובשים אנפילאות ו=נעלי ביתן ברגליהם בעודם על
מיטתם קורם שיקומו לעשות נטילת ידים ולא יפה הם עושים וצריך
להזהירםעלכך.
זוהי הדרישה המקסימלית היוצאת מהוראת הזוהר ,בתוספתרברי האר"י.אין
לגעת אפילו באנפילאות .יש ליטולידיים מיד בהשכמת הבוקר ,לפני כל
פעולה אחרת .ברור שזהו הגיבוש האחרון של המהלך שמקורו בהשפעת
הזוהרעלהשולחן-ערוך והמשכו בהשלמת התולעתיעקב.
ואולם ,במקום אחר -בתשובה מתוך ספרו עודיוסףחי (פרשת תולדות
אותי) -מביע ה"בןאישחי" עמדה פחות נחרצת:
קבלה ,הלכה ומנהג
279 1
אנו רואיםשאין העולם נזהרים בזה ,ובאמת שקשה להיזהר בכך ,ונראה
לי בס"ד שאין לחוש לזה,יעןכי הרוח הרעה לא תשרה על כלי צמר
ופשתן או עלכלי עץ וברזל ,שאינה קופצת ממקומה שהיא עלהירים
אלאעל מאכל ומשקה…
הרביצחקנסים ,הרבהראשילישראלבשנים ,1971-1955תמה מאוד בשו"ת
ן הטוב ,סימן יא ,על דברים אלו שנוגדים את מסורת המקובלים בכלל,
יי
והאר"י בפרט,ומביא מכאןראיה שכתבי הרביוסףחיים שנדפסו לאחר מותו
(ובכלל זה הספר עוד יוסף חי) אינם נקיים מהגהות ותוספותואין לסמוך
עליהם .על זה כתב הרב עובדיה יוסף ,שהמוציא לאור של ספרי הרביוסף
חיים היה הרב בן-ציון חזן ,ומשום שהוא מכירו באופן אישימימי לימודיו
ב"פורת יוסף" ,חלילה לחשוד בו ששלח יד בכתבי הרב .אלא ,אומר הרב
עובדיה ,הטעם שהרביוסףחיים הקל בזה הוא,מפני "שהרוח הדעה כבד לא
מצויהכלכךבינינו"(הליכותעולם ,חלק א ,עמ' לב-לג).
עמדתו של הרבעובדיהיוסף
וכאןאנומגיעיםלההייהסותו של הרבעובדיה להלכותנטילתידיים ,ומקומן
בסדר השכמתהבוקר'.ו
נשאלתי אודותהניעור משנתווברצונו לשתותמים לצמאוולחזורלישון
אח"כ ,אם אפשרלהתירלו לשתותבלי נטילתידים,ויברר שהכלנהיה
בדברועלהמים,אויהרהר הברכהבלבו,מפני שאסורלהזכיר את ה'בלי
נטילת ידים .או דילמא איל להתיר לשתות בלי נטילת ידים ,ורק אחר
נטילה ישתה בברכהכדין .וכליש לבאר אםניעור משנתו לקול רעמים,
אםיוכללברדעליהם בלאנטילתידים.
השאלה על הזכרת שם ה' ללאנטילתידיים של שחרית ,מעמידה את הפוסק
המשיבבפני הצורך לדון במשמעותה העיקרית של נטילתידיים .אם נטילת
ידיים היא הכנה לתפילה,כפי שכתבו חלק מהראשונים שהזכרתי לעיל,אין
היא מעכבת מלברך כל ברכה אחרת .אך אם נטילתידיים באה לשחרר את
האדם מדוח רעה השורהעליו לאחר שנת הלילה (שיש בה מן המוות),איך
אפשר לסבול את המחשבה שאדם יזכיר שם ה' בקדושה ,בעוד שהטומאה
רובצתעליו?
מבנה התשובה של הרב עובדיה חושף בפנינו את מלוא המורכבות שיש
280ן ממרן עד מרן
בהלכהזו ,שכאמור מושתתתעלשילוב מקורותשבנגלהובנסתר.
הרב עובדיה פותח את הדיון מהמקור המרכזי והמפורש ביותר :הסוגיה
במסכת ברכות .הוא מראה ,על סמך דברי הרמב"ם ,הרא"ש והרשב"א,
שהסדר שבו נזכרות ברכות השחר בכוגיה הוא מכוון ,ויש לברך את כל
הברכותכסדרן בגמרא.על-פיזהיוצא שברכתנטילתידייםאינה פותחת את
הברכות בבוקר ,אלא באה רק אחרי ברכות אחדות ("אלהי נשמה"" ,הנותן
לשכוי בינה"" ,פוקח עורים"" ,אוזר ישראל בגבורה"" ,עוטר ישראל
בתפארה"" ,להתעטףבציצית"",להניחתפילין").
לעומת שיטה זו ,יש ראשונים שכתבו שאין לברך את הברכות כסדרן
בגמרא,מפנישהידייםאינןנקיות .כך כתבורבנו חננאלועור כמה ראשונים
בשםהגאונים,וכן כתב ה"שיטה מקובצת" ,הוא הרב בצלאלבן הרב אברהם
אשכנזי ,שהיהמרבותיו שלהאר"י.
נברראינושרבייוסף קארו בשולחן-ערוך סבר נרמב"ם וכדא"ש ,והביא
את הברכותכסדרןבגמרא.
גם הרמ"א פסק כך במפורש ,בהגהה (סימן מז סי"ג)" :ולכתחילה יטול
ידיו קודם שיברך ללמוד ,ואםאין לו מיםיכול ללמוד ולברך בלא נטילה,
כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה ,כדלעיל (סימן מו)" .גם בביאורי
הגר"א מוסבר שלא תיקנונטילתידיים אלא לקריאת שמע ולתפילה" ,דהאי
סידראדוקאקתני" =1שסדרזה נכתבבמכוון.1
אף4על4פי שהזוהר אוסר אנונתיר
בשלב זה מגיע הרב עובדיה יוסף לדיון בדברי הזוהר (הקרמה דףי ע"ב),
שאסורלברךבידיים מזוהמותומסואבות .הוא מצטטמןהזוהר:
וכן כל שעתא,בגין דבשעתא דבר נש נאים ,רוחיה פרחא מניה .ורוחא
מסאבא שריא עלידוי ומסאבלון ,ואסיר לברכא בהו בלא נטילה =1וכן
כל שעה,כיוון שבשעה שאדםישןרוחו פורחת ממנו ,ורוח טומאה שורה
עלידיו ומטמאתן,ואסורלברךבהן בלאנטילהן.
ואומרעלכך הרבעובדיה:
ומבואר מזה שאסור לברך שום כרכהבלי נטילתידים .וזה שלא כדכדי
הגמראוהפוסקים שמתירים5.ן
ובאמת שדעת מרן ז"להיא שאע"פ שהזוהר הקרוש אוסר לברך ,הואיל
ומהגמרא והפוסקים מתבאר להיפך ,נקטינן כדברי הגמרא והפוסקים.
קבלה ,הלכה ומנהג
281 1
שבכל מקום שהקבלה חולקת עם הפשט ,נקטינן כהפשט =1אנו הולכים
עלפי הפשט].
כאן קבע הרבעובדיה את אחדהכללים החשוביםשמכוונים אותובפסיקותיו
ביחסשבין הקבלה להלכה" :שבכל מקום שהקבלה חולקת עם הפשטנקטינן
כהפשט".
לחיזוק עמדהזו הוא מצטט את תשובתו המפורסמת של הרדב"ז ,הוא הרב
דורבן זמרה,מרבותיו שלהאר"י,שחי בצפתוהיהבןגילו שלמרןרבייוסף
קארו (חלק דסימןפ):
שישבידיכללגדול ,שבכל דבר שנכתב בגמרא או באחדמןהפוסקיםאו
בעלי ההלכות,אפילושיהיההיפך ממה שכתובבספרי הקבלה,אני מורה
בו ,ולא אחוש למה שכתוב באחר מאותם הספרים .ולעצמי אם הוא
חומראאנינוהגאותו,ואםקולאלא אחושלה.
אומנם הרב עובדיה היה יכול לפרש מן הגמרא שסדר הברכות הוא "לאו
דווקא"(אין הכרח לשמור על הסדר) ,כמו שעשו הרבה ראשונים ואחרונים.
הוא עצמומזכיר אותםבסעיףב בתשובתו ,ומראה שלחלק מהראשונים היתה
מסורת מן הגאונים שסדרן של הברכות הוא לאו דווקא ,בלי קשר לדברי
הזוהר .אך הואמרגיששאיןכלצורךבכך:
לא נדחוק לומר דהש"ס לאו בדווקא נקט ,דאמורא צריך לפרש דבריו.
וכל שכן שלאיתן פתחון פה לטעותבדבריולהתיר האיסורוכו' …והכא
נמי =1וכאן גם] ,אם איתא שמפני רוח רעה אסור להזכיר שם שמים
ולברך ,היה נזכר דברזה בש"סלהדיא=1במפורש…1והכינמינימאלגבי
האי חידושא דאיתמר בזוהר הקדוש =1וכך נאמר גם לגבי חידוש זה
שנאמר בזוהר הקדושן ולא נזכר דבר זה בתלמודינו ,ואדרבה משמעות
הש"ס כל בתר איפכא =1מדברי הש"ס משתמע ההיפך] ,נקטינן כהש"ס
דירןמעיקרדינא=1אנוהולכיםעלפי הש"סמעיקרהדיןן.
כדרכו ,בהמשך דבריו הוא מביא את דבריהם של בעלי השיטה הנגדית -
במקרה זה המקובלרבי מאירדי לונזאנו -שתמה עלרבייוסף קארו מרוע
לא חשלדבריהזוהר,וכתבשאילו ראהמרן אתהזוהרלאהיהכותבכך.
כן הוא מביא את דברי החיד"א (ברכי יוסף ,סימן סב סק"א) ,שעל-פי
הזוהר אסור לברך כשרוח רעה שורה עלידיו,ולכן נראה פשוט "רלאמהני
בזהנקיוןידים בכלמידידמנקי" =1שלאמועילבזהנקיוןידיים ,אלאנטילה
282ן ממרן עד מרן
בלברן .אלא אם הוא אנוס,שאינויכולליטולידיו ,יהרהר הברכהבלבו .הרב
עובדיה מצרף לחיד"א רשימתפוסקיםנוספים שכתבו שלאיברך אלאיהרהר
את הברכה.רובהפוסקיםהנזכרים שם הם ספרדים ,מלבדה"חיי אדם" ,בכלל
ה' מהלכות ברכות אותטז (שמתלבטלגבי הרהור בברכות אםמועיל ,וכותב
למישנעורבלילהורוצה לשתות,שיסמוךעלהרהור).
כנגד דברים אלו ,מביא הרב עובדיה כמה פוסקים התוקפים אותם.
לדוגמה ,מהר"יסיד בספר אות אמת דף קכב ע"א (הרביהודהסידכיהן כרב
בתורכיה בראשית המאה ה .19-ספרו אות אמת ,הכוללדיני קריאת תורה
וברכות ,נדפסבסלוניקי בתקנ"ט:)1799 ,
שכמו זר נחשב לומרכן על מרן הקדוש רכל רז לא אניסליה =1שכל
סור לא נסתר ממנון ,וב"בית יוסף" (בסימן ד) ובכמה מקומות מביא
וקורא מהזוהר הקדוש ,ומי לנו גדול כמוהו שבקי בכל חדרי תורה
בנגלה ובנסתר וכו' .ובוודאי שאף הוא ראה דברי הזוהר בצביונן
ובקומתן ,ומה שלא חש לזה טעמו ונימוקו עמו ,כי דבר זה מסורת
מאבותינו הקדושים ,שבכל מקום שהקבלה חולק על הגמרא הלך אחר
הגמרא והפוסקים ,וכמו שכתוב ב"מעדנייום טוב" (פ' הרואה סוף אות
עז) .וה"כנסת הגדולה" בריש כללי הפוסקים ,וכן משמע מדברי מרן
ה"בית יוסף" (סימן קמא).עיין שם .ובנידון דידן הרי מפורש בגמרא
ובפוסקים שיכול לברך ברכות השחר קודם נטילה .וזוהי סיבה דשביק
=1שעזבן מרןלדברי הזוהר הקדושואזיל בתר =1והלך אחרן גמראדידן
והפוסקים.
הלכהכדברי הנגלה ולאכדברי הקבלה
בסופו של דבר ,דוחה הרבעובדיה את שיטתם של ההולכים אחר ספרהזוהר
להלכה,ומעדיף אתהפוסקים המפרשים אתהסוגיה כפשוטה.
דמכיוון שהגמרא והפוסקים חולקים על הזוהר הקדוש בזה ,יש לפסוק
כהגמרא והפוסקים ,וכמו שכתב ה"כנסת הגדולה"בכללי הפוסקים והמגן
אברהם(סימן כה סק"כ) ,שבכל מקום שהזוהרובעלי הקבלה חולקים על
הגמרא ,הלך אחר הגמרא והפוסקים .ושכן כתב הרדב"ז(סימן מט).עיין
שם.וכן כשו"ת "חתם סופר" (חלק אורחחייםסימן נא) כתב שלא לפסוק
עלפי הזוהר והקבלה.עיין שם.ועיין בשו"ת "התעוררות תשובה" ח"ב
(סימן כס) שהדבר פשוט מאד שהלכה כדברי הנגלה במקום שחולק על
דברי הקבלה .ודחה דברי המתעקשים מאד לומר שדבר שנמצא בזוהר
קבלה ,הלכה ומנהג
283 1
דוחה כל שיטות הפוסקים.עיין שם .ואף עלפי שבשו"ת "ביתדינו של
שלמה" (חלק אורח חיים סימן יב דכ"ב ע"ד) הביא דברי ה"משאת
בנימין" (סימן סב) שכתב שאפילויהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים
והזוהר בכףשניהמכריע הוא את כולם.עיין שם.וכן כתב בספר "מכתב
לחזקיהו" בתשובה(סימןז' דל"ג ע"ג) בשם ה"משנת חסידים" בסוף ספר
"אדרת אליהו" (סימן יז).עיין שם .מכל מקום בנידון דירן שהגמרא
מוכיחה כדעתהפוסקיםישלפסוקכדברי הגמרא.
נעייןבדבריםאלו שלהרבעובדיה:
בראש מחנה הדוגלים במעמדוהבכיר של הזוהר עומד ה"משאתבנימין",
רבי בנימין אהרן סאלניק(יליד קרקוב ,)1620-1540 ,תלמידם של הרמ"א
והמהרש"ל .דברי הרב סאלניק ,המעמידים את הזוהר כמכריע נגד כל
הפוסקים ,מצוטטים על-ידי פוסקים רבים ,פעמים מתוך הסכמה ופעמים
מתוך התנגדות6.ן הרבעובדיהמזכירגם אתרבי שמעוןלניאדו,ביתדינו של
שלמה ,כמי שתומך ב"משאת בנימין" ,וכן את הרב חזקיה מדיני ,בעל שדי
חמד ,בספרו מכתב לחזקיהו .שניהם פוסקים ספרדים .מולם מעמיד הרב
עובדיה את תשובת הרדב"ז =1ר' דודבן זמרה],ומוסיף לה אתדברי ה"חתם
סופר" ואת דברי נכדו של ה"חתם סופר" ,הרב שמעון סופר ,אב"ד ערלוי,
בספרו התעוררות לתשובה .מעניין לשים לב שהרב עובריה מעריף את
מסורת חוג ה"חתם סופר" ביחס לקבלה ,עלפני המסורת של הרב סאלניק,
הנתמכת בשרשרת של רבנים ספרדים .הרב עובדיה חוזר על עמדהזו ,תוך
ציטוט ה"חתם סופר"ונכדו ,כמהפעמים.
קרוביותרלרבניליטא ואשכנז
רבנים ספרדים בני זמננו נקטו עמדה הפוכה לחלוטין מעמדתו של הרב
עובדיה.נצייןשתידוגמאות ,ממזרח וממערב:
בתשובתו מתוך שו"תיין הטובסימןד ,תשובה שנמצאתבתוך קובץגדול
העוסקבענייני נטילתידיים של שחרית (שמקורם בקבלה) ,דן הרב יצחק
נסים במעמדהזוהר להלכה:
נקטינן כהזוהר =1אנו נוהגים עלפי הזוהרן אפילו כשהפוסקים חולקים,
ולא שבקינן =1ואין אנו עוזבים] דעת הזוהר אלא דווקא במקום שנמצא
ש"ס מפורשהפך .כללזההוא מוסכם בפוסקיםראשוניםואחרונים.לי
284ן ממרן עד מרן
בהמשך דבריו ,הוא מחלקבין מקום שהזוהר חולק על פוסקים -שם נלך
על-פיהזוהר,לבין מקום שלאנזכרבזוהרונזכר בספר קבלה אחר -שםנלך
אחריהפוסקיםונגדהמקובלים.
והחילוק בזה לכאורה פשוט ,כשהדבר נזכר בזוהר אמרינן אילמלי ראו
דבריו הפוסקים הווהדרי בהו=1אילו ראו הפוסקים אתדברי הזוהר,היו
חוזריםבהמןשאין כחבידםלחלוקעלדבריו אם לא מש"סערוך ,אבל מה
שנזכר בשארספרי הקבלה שאחרי הזוהר ולא נתבאר להדיא =1במפורש]
בזוהר ,חזרלהיותשקול,ונקטינןכפוסקיםעלפי הבנתם בש"ס.
הרב יצחק ברדה !8,מבקר את הרב עובריה בנושא זה ,בתשובה הכלולה
בשו"ת יצחקירנן ,חלק איורה דעה סימןיד .במהלך תשובתו הארוכה הוא
מביא את רשימת הפוסקים המסכימים עם בעל משאת בנימין בשאלת
בכורתו של הזוהר ,ומביא אתדברי ה"חתם סופר" ובעל התעוררות לתשובה
המסתייגים מהכרעהעל-פיהזוהרלהלכה:
ובשיטה זו =1שמעדיפה את הזוהר נגד כל הפוסקים] עומדים גדולי
רבותינו האחרונים …כבר הכריע החיד"א דהפוסקים לא כהקבלה לא
כיוונו אל האמת,ורקאין למחות בהםבחזקה .אבללדידןפסקינןכהזוהר
ואורויי נמי מורינן =1אבל אנחנו פוסקים על פי הזוהר ,וגם מורים]
לכתחילהלפסוקכזוהרנגדהפוסקים.
נראה אפוא שהרב עובדיה מבטא כאן עמדה ייחודית מול שאר רבני המזרח
וספרד ,הממקמת אותו קרוב יותר לרבני ליטא ואשכנז מאשר לרבנים
הספרדים.
הרוח הרעה"אינהמצויהבינינר~
במקום אחר 19דן הרב עובדיה בעוד הבט הקשור לנטילתיריים בשחרית,
ומערער שובעל תוקפה שלהרוח הרעה השורהעל האדם בבוקר .הוא משווה
בין "רוח רעה"זולבין רוח רעה אחרת הנקראת "שיבתא" שנזכרת במפורש
בתלמוד עצמו (מסכתחולין ,קז ע"ב) .על רוחזואומרים התוספות (שם ,ד"ה
"התם"):
ומה שאין אנו נזהרים עכשיו מזה ,לפי שאין אותה רוח רעה מצויה
בינינו .כמושאיןאנונזהריםעלהזוגותועלהגילוי.
קבלה ,הלכה ומנהג ן
285
הרב עובדיה מביא פוסקים אחרונים שונים שהסתמכו על דברי התוספות
האלו,ומיזערועד מאור אתתוקפן של הוראותשונות הקשורותל"רוח רעה",
בטענהשכולןדומות לאותה "שיבתא",ואינןמצויותבינינו.
מתברר שערעור זה על הימצאותה של הרוח הרעה ,מצמצם עד מאוד את
השאלות הקשורות לנטילתידיים של שחרית ,בעוד שבספרי הלכה ממזרח
וממערב אפשרלמצואקבציםשלמיםהדניםבפרטי ההלכות שלנטילתידיים
והחשש מהרוח הרעה .בספריהם שלשני החכמים שנזכרולעיל ,הרב יצחק
נסים והרב יצחק ברדה ,למשל ,נמצאיותר מעשרהסימנים העוסקים בפרטי
הלכות אלו .אצל הרב עובדיה ,לעומתם ,נמצא שגם הקף העיסוקבעניין זה
מצומצם ,וגם ההתייחסות מוגבלת ומסויגת .דבר זה מחזק את הקביעה על
ריחוקומעניינים שמקורםבקבלה ,בעת שהוא פוסקהלכה.
בסעיף זה עסקנו ביחס למקורות קבליים שלא הובאו בשולחן-ערוך,
ושאינם עולים בקנה אחד עם מסורת הפסיקה הרגילה בספרות הפוסקים.
הסעיף הבא מבקשלעסוק במקרההפוך,היינו -מקרה של מקורקבלישאינו
ממשיך את מסורת הפסיקה התלמודית ,אבל רבי יוסף קארו בחר להביאו
להלכה.
ברכת הלבנה -אימתי?
"הרואה את הלבנהבחידושה אומרברוך מחדש חדשים"
הלכהזו נמצאת במסכת ברכות,הן בתלמודהבבליוהןבירושלמי ,בתוך פרק
"הרואה" ,במסגרת ברכות נוספות המבטאות את התפעלות האדם מפלאי
הטבע :אדם רואה את הלבנה ומשבח את בוראו על חידוש מעשה בראשית.
בדברי התלמודאין שום קביעה מתי הוא הזמן הראוי לומר ברכהזו ,ונראה
באופן פשוט שברגע שרואים את הלבנה בתחילת החודש מברכים על
חידושה .גם הרמב"םהביןכך ,כהבנה הפשוטה בגמרא10:
אם לאבירךעליהבליל הראשון מברך עליה עד ששה עשריום בחודש
עד שתמלאפגימתה.
ברור מדברי הרמב"ם שזמן הברכה הוא מיום ראשון לחודש ,מזמן שרואים
את תחילת הלבנה של החודש החדש.אין בהלכהזו שום רמז לצורךלהמתין
כמהימים לאחרמולדהלבנה.
286
1ממרן עד מרן
כמו הרמב"ם כתבוגםכלראשוני ספרר שעסקובסוגיהזולהלכה.
הצורך בהמתנה שלימיםאחדים עד שמברכיםעל הלבנהמופיעלראשונה
במסכת סופרים:ו2
ואיןמברכין עלהירח אלא במוצאי שבת ,כשהוא מבושם,ובכליםנאים,
ותולה עיניו כנגדה ,ומיישר את רגליו ,ומברך ,אשר במאמרו ברא
שחקים…
מסכת סופרים ,המיוחסת לתקופת הגאונים בארץ-ישראל 22,מכניסה לברכה
הזוגורםנוסף:חגיגיותו של המברך.על-פירברים אלו ,המברךצריך לחכות
למוצאי-שבת כשהוא מבושם (מברכת הבשמים או מיין ההבדלה) ובכלים
נאים(בגדישבת).
ה
מ
ו
ד
ק
ה
של
דברי מסכת סופרים השפיעו מאוד על המסורת
יהודי
שבת24.
אשכנז23,ועל-פיהנחייתה הםהביאו את ברכתהלבנה בסדרמוצאי
התפתחות נוספת מצויה בדברי תלמידיו של רבנויונה מגירונה ,בפירוש
עלהרי"ף ,ברכות כא ע"ב:
בכאן לא דיברו בהתחלה אלא בסוף הזמן בלבד ,אבל במסכת סופרים
אמרו מברכים על הלבנה משתתבסם ופרשו בה כמה פרושים …ונראה
למורי נר"ו שפירושו משתמתק ,מלשון לבשומי קלא רצונו לומד נמתק
הקול ,הכאנמי רצונו לומר משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו,
שזהו ב' אוג'ימים ,אבלירחבןיומו מתוך קטנותואין אור שלה מתוק
שאין אדם נהנהממנו.
החידוש הגדולכאן הוא שלא האדםצריךלהיות מבושם אלא הלבנה25,והזמן
הראוי להמתנהעד שהלבנהתהיהראויה לברכההואב'אוג'ימים.
השילוב של ההלכה הראשונית במסכת סופרים עם הפרשנות של רבנו
יונה ,הביא לעיצוב זמני של ההלכה :אין לברך על הלבנה עד מוצאי שבת
שיוצא מג'בחודשואילך ,שאזגםניתןליהנות מאורה,וגם האדם מבושם.
גםרבייוסף קארומבין כך את המסקנה להלכה(ביתיוסףעל הטור,סימן
תכו):
למדנו מדברי הרב רבינו יונה שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו
עליה ג'ימים דמשמע דבלא ההיא דמסכת סופרים הוא סובר כך ,לפי
שקודםלכןאין אדם נהנהמאורה.
קבלה ,הלכה ומנהג
287 1
מנגלה לנסתר בברכת הלבנה
ואולם ,בסיום דבריו מביא רבי יוסף קארו תשובה של המקובל רבי יוסף
ג'יקטיליה:
והר"יגיקטילי"א .בעל "שערי אורה" כתב בתשובה שעלפי הקבלהאין
לברךעלחידוש הלבנה עדשיעברועליהז'ימים.
כבר עמדו חוקרים על כך שתשובה זו אינה מקורית לרבי יוסף ג'יקטיליה
אלא רקמיוחסתלו .גרשום שלום פירסם קובץ תשובותהמיוחסותלרבייוסף
ג'יקטיליה,ובהןגםתשובתנו:
מה שנהגו במקצת מקומותלברךעל הלבנה אחר שעברועליהג'ימיםאו
יותר…
דעו לכםכי אותם המקומותטועים הם והפוסקים שהורו להם כך הלכו
חושך ולא אור,כי הלבנה הוא סוד דוד מלך ישראלחיוקיים והוא סוד
השביעי ואין שכינה שורה עליו עד שיעברו עליה שבעה ימים בסוד
הכלה ,שאין פוחתין לה משבע ברכות …וכןעניינים שאין להם מספר
בנויים על שבע.ולפיזהאיןמברכיםעליה עדשיעברועליהז'ימיםועד
בכלל ,ובליל שמיני מברכים עליה …ומה שאמר במסכת סופרים
שמברכים עליה במוצאי שבתאין כוונתםבין עברוז'בין לא עברו אלא
לאחר שעברו שבעה עליה ,ולמה במוצאי שבת? כדי להורות שהוא סוד
השבעה שהוא שבת26.
גם מקובלים אחרים כתבו שיש להקפיד מלברך על הלבנה עדשיעברועליה
ז'ימים שלמים .כך כתב ,דורלפני רבי יוסף קארו ,רבי מאיר אבן גבאי -
תולעת יעקב(27ורשה ,תרל"ו) ,עמ' :62
אמר רב יהודה עד שבעה .וקיבלתי הטעם שכבר מאירה מאור שבעת
הימיםופחות מכאןהיא חסרהואין לברך אלאעל דברשלם.
אלו הם אפוא דברי רבי יוסף קארו בבית יוסף .ניתן היה לצפות
שבשולחן-ערוךרבי יוסף קארו יאמץ את הפסיקה התלמודית ,ואולייוסיף
עליה את השפעת מסכת סופרים ורבנו יונה ,ויפסוק שמברכים על הלבנה
במוצאי-שבת אחרי שהיא בת ב' או ג' ימים .אך בשולחן-ערוך סימן תכו,
סעיףד ,הוא פוסק:
איןמברכיןעליה עדשיעברו שבעהימיםעליה.
288
ן ממרן עד מרן
זהו אחד המקרים המובהקים שבהם רבי יוסף קארו פוסק הלכה על-פי
הקבלה,בניגוד מוחלט למסורתהתלמודיתוההלכתית הראשונה.
מכאן התפצלה ההלכה בין מי שנטה אחרי השולחן-ערוך (שהושפע,
כאמור ,מהמקובלים) ,לבין שפסק על-פי המסורת האשכנזית (בתוספת
מיורבנו יונה מגירונה) :הספרדים 28והחסידים29
ההשפעה של מסכת סופרים
מברכים על הלבנה לאחר שבעה ימים בחודש ,ואילו האשכנזים מסתפקים
בהמתנה של שלושהימים מתחילת החודש.
הרבעובדיה:איןלהחמיר כלכךבזה
בשאלה זו ,שבה הלך מרן רבי יוסף קארו יר ביד עם הקבלה ,אין מקום,
לכאורה ,לרב עובדיה לסטות מדרך הקבלה ימין ושמאל .אבל באחת
מתשובותיודןהרבעובדיהיוסף במקרהגבול:
ומכל מקוםאנונוהגיםלהקפידבדרךכלל שלא לקדש הלבנה אלא לאחר
שבעה ימים שלמים ,וכדברי המקובלים ומרן ה"שולחן ערוך" …אלא
שאם חסרות קצת שעותבמוצאי שבת להשלמת שבעהימיםשלמים מעת
לעת,יש לצרף מה שכתבב"שיורי כנסת הגדולה" (סימן תכו) ,שאף על
פי שמלשון המהר"י גיקטיליא שכ"בית יוסף" מוכח שצריך שיעברו
שבעה ימים שלמים ,מכל מקום אם ליל מוצאי שבת הוא ליל שביעי
לתירושה ,מברכים son,~y
הרבעובריה מסתמך בדבריו על בעל כנסת הגדולה ,הרבחייםברבי ישראל
בנבנישתי מקושטא (המאה ה ,)17-שמערער את המחויבות לדבוקבדברירבי
יוסף ג'יקטיליה במלואם .בהמשך דבריו ,מביא הרב עובדיה שורת פוסקים
הדוחים את דברי בעל כנסת הגדולה ,ובראשם החיד"א ,בטענהכי הרעיון
לחכות עד לתום שבעהימים הואעל-פי הסוד ,ואםבעלי הסוד מוריםשאין
להקדים לתום שבעה שלמים איך נוכל להמרות פיהם? על כך משיב הרב
עובריה:
כיוון שמעיקרדין הש"ס והפוסקיםיכולים לברךמיד לאחר שלשהימים,
אין להחמיר כל כך בזהועיין עוד בספר "שדי חמד" (מערכת מ כלל קד
אות ה סק"ב).עיין שם .וכן ראוי להורות כפרט כימי החורף ובעונת
הגשמים.
,ובמדינות שעננים מצויים מאד בימי החורף ,ויש לחוש שאם ימתינו
להשלמת שבעה ימים מהמולד ,יפסידו ברכת הלבנה מכל וכל ,יש
קבלה ,הלכה ומנהג
289 1
להורות להם שיברכו ברכת הלבנה מיד לאחר שלושה ימים ,כדברי
התלמודוהפוסקים,ראשוניםואחרונים].
הרב עובדיהיודעהיטב שהמקור הקבלימחייב להמתין שבעהימים שלמים,
והסוד מותנה בשלמותם של שבעה ימים אלו ,ובכל זאת ,עם היותו מחויב
למסורת המקובלים -לאחר שהביא אותה רבי יוסף קארו -הרב עובדיה
מזוהה לגמרי עם עולם התלמור והפוסקים .ואלה ,לא רק שאינם מצריכים
המתנה של שבעהימים ,אלא שהמתנהזונראיתכהיפוך המסורתהתלמודית.
הרב עובדיה רומז בדבריו לספר שדי חמד .כוונתו לדברי הדב חזקיהמדיני
(שנפטרבחברוןבראשית המאה ה )20-שכתב:
ועיקר דברזה הואעלפי הקבלה (אשרבעוונותי לאזכיתי בה) ,להבאים
בסוד ,אף אם חלמוצאי שבתבתוךז'ימים מעת לעתאיןמקרשים אותה
ואין חוששים על שאין להחמיץ את המצוה .והאמת אגיד כי כהיותי
בחו"ל נהגתי כמנהג אחינו האשכנזים באלו אמרוזריזין מקדימים שלא
להשגיח על שבעהימים מעת לעת ,ובפרט במוצאי שבת בימות החורף.
אמנם אחרי שזכיתי לשוב אל בית אבי לדור בארץ ישראל ורואה אני
שכל כך אדוקים בזה אפילו בחוט השערה אם תחסר הלבנה מז' ימים
שלמיםושיערתיבדעתי…שאי אפשרלשנותולכןשתיקותייפה.
בסוגיהזוהיוידיו של הרבעובדיה קשורות(יחסית),כי מרןרבייוסף קארו
פסק בשולחן-ערוך לפי הקבלה .לכן ,מבחינת ההוראה היבשה הוא פוסק
כשולחן-ערוך ,אך רוח דבריו מראה שהוא אינו שייך למחוזותיהם של
המקובלים ,ואינו חושש לפגום בשבעת הימים המלאים .הרב עובדיה נטוע
עמוק בעולמם של הפוסקיםהיונקים את תורתם מן התלמוד ,ועל-פיהם הוא
מכוון את פסיקתו .דווקא השינוי המזערי שעושה הרב עובדיה במסורת
הפסיקה הקבלית ,מחדד את היחס שלו למקומה של הקבלה בהלכה :בגלל
הופעתה בשולחן-ערוך ,הוא שומר על המסגרת המעשית של ההוראה
הקבלית,אךאיןהוא שומרעלרוחה,ואינו חוששלהתעלםמןהרעיון מתורת
הסוד המסתתר מאחורי הוראהזו.בעיני הרב עובדיה הלכההיא הלכהו"אין
לנו עסק בנסתרות".