תהילים מזמור לו

מסתכל הוא מעבר לו ורואה את אדישותם של רוב בני האדם לערכים הרוחניים שהוא מסור
להם. כמה רחוקים הם מבקשת אלוהים, ועד כמה רפויה בידם ההשתדלות לשמור את מצוות
ה' ולעסוק בתורתו. 'סביב רשעים יתהלכון', וחיים כפריצי חיות ללא מוסר וללא מצפון.
מעטים הם הטובים והישרים בחברת האדם; אלה הענווים והשפלים, הסובלים מחסור,
מצוקה ועלבון, בשעה שאלה החיים ללא צדק ויושר שלווים ושקטים ועושים חיל. וככל שהללו
עולים במעלות ההצלחה, הם נוטשים את מעט המוסר שאולי רכשו להם בבית אביהם, וקומץ
התורה שהורתם אמם. אותו "משהו" יראת שמים, שהיה מנת חלקם מימי נעוריהם, הולך
ומתנדף, וסופם שפורקים מעליהם עול מלכות שמים לגמרי, עד כדי הכחשה שיש דין ויש דיין.

אולי מודים הם שמי שהוא ברא את העולם – אלא מה לו ולבני תמותה? ואם תמצא לומר,
סבורים הם שהוא חפץ במעשיהם, והוא עומד לצדם ונותן להם כוח לעשות חיל, ולא לאמונה
לגבור בארץ.

וכשהאיש התמים ש'צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו' רואה כל זאת, הוא רואה ולבו
רותת והספק הולך ומכרסם בקרבו. הייתכן? היטוש ה' את הטובים והישרים וישמין חלקם
של הבריונים ובוזי הצדק והמשפט? כלום יתקבל על הלב שקרבנותיהם של אלה הזדים יעלו
לרצון, בשעה ששערי תפילה סגורים בפני דכאי-הרוח והישרים בלבותם, שלכאורה
תפילותיהם תפילות-שווא?

הצדיק התמים אין קץ לסבלו בשעה שהרהורים כאלה עולים על לבו. הרי כל-כולו הוא מסור
לאלוקי האמת והצדק, ואיך ירשה רעיון נורא כזה לעלות על לבו אף לרגע? אמנם גם הישר
באדם אינו אלא בן תמותה, וגם הוא נתון מטרה לחיצי ספקות וייאוש, אלא שפקפוק בן-רגע
שצץ במוחו נראה לו כסטייה גמורה מדרך הצדק ונדמה לו כאילו עומד על עברי פי-פחת
ותהום איומה פעורה לרגליו.

ויש שגם צדיקים, איתני עולם, לא נוקו מהטחת דברים כלפי מעלה בראותם סדרי עולם שלא
:הכלהכ

הצדיק התמים מכיר חלקת לשונו של היצר וקול דבריו הוא שומע. ומה הם דברי היצר המסית
את האדם לפשע – עקירת יסוד היסודות, וההחלטה הנוראה שאין דין ואין דיין, הכל מותר,
בעולם אין פחד אלוקים על בריותיו נראה כלל.

'אין פחד אלוקים לנגד עיניו'. הפשע מחליק בעיניו (פסוק ג). אין הוא מדבר דווקא ככופר.
לפעמים הוא מדבר גם בשם אלוקים, שאין פחד אלוקים בעולם; שאין הוא נוקם ונוטר; שאין
הוא פוקד עוונות; שהוא וותרן. אלוקים הוא אלוקי החסד ואין הוא דורש מהאדם כלום. כל
מה שיעשה האדם טוב בעיניו, והוא ממלא בזה את רצון האלוקים. אין הפשע רואה שום רע
בעולם, הוא עושה את עצמו כאלוקים: 'טהור עינים מראות רע' (חבקוק א יג). בדברים אלה
.תותפתהל הצורש ימל קילחמ אוה

שוב אין עון בעולם. הכל טוב ויפה. כל מה שבכוחו של האדם לעשות – יעשה, כי אלוקים אינו
מחפש חטאים ואינו מרגל. שנוי בעיניו למצוא עון, ואין לפניו עולה:

ומאחר שאין מעצור לפני מי שרוצה להתפתות בדברי החלקות שהכל מותר, הוא פותח בדברי
כפירה בפומבי. אם שהוא משתדל לכסות על מחשבותיו במעטה של אמונה. ואם לפנים שם אל
לבו להיטיב את דרכו כבר חדל מזה. אין לו שום רצון לשמוע דברי מוסר ותוכחה פן ישוב ורפא
.ול

אמת שמדת החסד שולטת בעולם, ועל פיה שמים וארץ כוננו אלא שמידת החסד כרוכה
באמונה, ואין אמונה אלא אמון שאנו נותנים בקדוש-ברוך-הוא והמשען שאנו נשענים עליו,
שהוא מנהג עולמו במשפט ובצדקה. בחסדו ברא את העולם ובחסדו נוצר אותו. ברם, אין
(דברים לב ד). וחסדו ואמתו-אמונתו הם 'אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא' אוהש חוכשל
שני רעים שאינם מתפרדים זה מזה. צדקת ה' היא פרי חסדו ומאמונתו נובע משפטו. צדקתו
נשגבת כהררי אל ומשפטו מגיע עד תהום רבה, והכל מכוון לצדק את הבריות כולן, מאדם עד
:המהב