הארגון הצבאי הלאומי בישראל (לימים לוחמי חרות ישראל- לח"י)

כ׳ באב תשפ״ו · יהודה לפידות / האצ"ל

8 לעי בוחרב תושקנתהה

עם התגברות המעצרים של אנשי לח"י, החליטה המפקדה לבצע פעולה נגד ראשי הבולשת.
המטרה היתה לחסל את הקצין מורטון, שהיה פעיל ביותר נגד אנשי שטרן. התכנית היתה
לטמון לקציני הבולשת מלכודת בחדר בקומת הגג ברחוב יעל :8תחילה יפעיל אחד הבחורים
חומר נפץ בכמות קטנה, שיגרום לרעש בלבד. לאחר מכן יפזר דם בחדר ועל המדרגות, כדי
שייווצר הרושם כאילו היתה התפוצצות-נפל ואחד המפעילים נפצע. ההנחה היתה כי השכנים,
תורישי הז גוסמ תועידי ורבעוה רבעבש רחאמ .הרטשמה תא וקיעזי ,תוצצופתהה תא ועמשיש
אל הקצין מורטון במרכז הבולשת בתל-אביב, אפשר היה לצפות כי הוא יבוא מיד למקום כדי
לברר מה קרה. סביר היה להניח שמורטון יבוא יחד עם עוזריו, וביניהם הקצין וילקין שהיה
פעיל אף הוא נגד אנשי המחתרת. ברגע שקציני המשטרה ייכנסו לחדר שבקומת הגג, יפעיל
איש מחתרת נוסף, שיתמקם על גג בית סמוך, את מלכודת התופת שתתפוצץ ותהרוג את כל
.רדחב היהתש הרובחה

ב- 20בינואר ,1942בשעה 9:20בבוקר, נשמעה ההתפוצצות הראשונה. השכנים הודיעו על
כך למשטרה והידיעה הועברה למורטון אשר היה עסוק אותה שעה בישיבה חשובה ועל-כן
ביקש מהקצין שיף, מפקד משטרת מחוז תל-אביב, לצאת למקום. כאשר נכנס שיף בלוויית
מספר קצינים לחדר שעל הגג, הפעיל המתנקש, שעמד על גג הבית הסמוך, את המוקש
הגדול. שיף נהרג במקום, והקצינים גולדמן וטורטון מתו מפצעיהם למחרת היום. כן נפצע
כך נהרגו שני קצינים יהודים במקום האנגלים. 20 עוד קצין יהודי (זאב ריכטר) ושני שוטרים.

הפעולה ברחוב יעל 8גרמה לזעזוע נורא בקרב היישוב היהודי בארץ, והרחוב היהודי היה
כמרקחה – "הורגים יהודים"! העיתונות העברית הוקיעה את הרצח והמוסדות הלאומיים
(הוועד הלאומי והסוכנות היהודית), קראו ליישוב למסור למשטרה את הטרוריסטים, שבנוסף
להיותם "שודדים" ו"גייס חמישי" הם גם רוצחים קצינים יהודים. ואכן המשטרה היתה מוצפת
בהודעות טלפוניות בדבר חשודים במעשי טרור. רוב ההודעות היו חסרות בסיס, אולם חלקן
הביא לידי מעצר חברי ארגונו של שטרן ולרצח ברחוב דיזנגוף (ראה להלן).

האצ"ל בארץ-ישראל בראשותו של רזיאל פרסם שני כרוזים בהם הוא מסתייג ממעשי לח"י
בראשותו של אברהם שטרן. הראשון פורסם ב- 24בינואר " :1942הארגון הצבאי הלאומי
בארץ-ישראל מוצא לנחוץ לפנות אל הציבור בדברי הסברה אלה: לארגון הצבאי הלאומי
21 בארץ-ישראל אין כל קשר עם מעשי השוד והרצח האחרונים שאירעו בארץ…"

למחרת היום פורסם כרוז שני, בו נאמר:

הארגון הצבאי הלאומי בא"י מפנה את תשומת לב הציבור לעובדה שקבוצה ללא
כל עורף ציבורי ומוסרי מכנה את עצמה בשם דומה לשם ארגוננו: "ארגון צבאי
.בחרה רוביצה תא העטמו – "לארשיב ל"צא" וא "לארשיב ימואל
הננו לקבוע איפוא, כי אין כל קשר שהוא בין הודעותיה, פירסומיה, מעשיה ושידוריה
של הקבוצה הנ"ל ובין הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל.


המשטרה מצדה חיפשה דרכים לנקום באנשיו של שטרן שדמם הותר. ואכן שבוע לאחר
ההתפוצצות ברחוב יעל ניתנה להם ההזדמנות הראשונה לכך.


הרצח ברחוב דיזנגוף

ב- 27בינואר 1942הגיע יעקב אליאב מירושלים לתל-אביב כדי להעביר קורס מזורז בהכנת
מוקשים למספר מצומצם של מפקדים. הקורס נערך בדירה ברחוב דיזנגוף 30והשתתפו בו
שלושה אנשים: משה סבוראי, שנתמנה מפקד מחוז תל-אביב, אברהם אמפר, מפקד החטיבה
הלוחמת בעיר וזליג ז'ק שגם שכר את החדר. לחדר היתה כניסה נפרדת מחדר המדרגות וכן,
כמובן, כניסה לדירה עצמה, בה היו שירותים משותפים למשפחת מסר (בעלת הדירה) ולחדר
המושכר. זליג נהג להישאר בחדר במשך כל שעות היום ולא היה יוצא אלא בשעות הערב וחוזר
בשעת לילה מאוחרת. נוהג זה שנהג ז'ק מטעמי קונספירציה היה לו לרועץ ועורר את חשדם
של משפחת מסר ושל השכנים. ז'ק הניח כי משפחת מסר לא ידעה מאומה אודותיו ולא העלה
בדעתו כי אחד מבני המשפחה מסר למשטרה כי דייר חשוד שכר חדר אצלם. באינפורמציה
שהגיעה לבולשת נאמר כי: "אדם שכר חדר בקומה השלישית ברחוב דיזנגוף 30ביום בו נרצח
כמו כן נמסר לבולשת כי בחדר נוהגים לבקר אורחים 22 הקצין שיף ומאז לא עזב את החדר".
.םידושח

יום הלימודים הראשון הסתיים בשעה ארבע אחר-הצהריים והבחורים שכבו לנוח על המיטות
ועסקו בקריאה. לפתע נפתחה הדלת המובילה לדירה, ולחדר התפרצו באקדחים שלופים הקצין
מורטון ושניים מעוזריו.

.רצעממ רבכמ אל הז חרבש ,ק"ז גילז תא דימ יתיהיז ילוממ הנושארה הטימה לע
על המיטה השנייה שכבו שני אנשים אחרים. כל השלושה לא היו מזוינים" כותב
מורטון בדו"ח הבולשת. מאחר שמורטון ידע שזליג הוא זה ששכר את החדר, יכול
היה לזהות אותו מיד עם כניסתו. "פקדתי עליהם בעברית לא לקום מהמיטה וכאשר
היה נדמה לי שאחד מהם מנסה להגיע אל המעיל שהיה לידו, פתחתי באש לעבר
23 .השולשה


עוזריו של מורטון הצטרפו לירי וכל השלושה נפגעו – ז'ק ואמפר נפצעו קשה בעוד סבוראי נפצע
באורח בינוני. יעקב אליאב היה אותו זמן בבית-השימוש וכאשר שמע את היריות, זחל דרך החלון
וניסה להימלט באמצעות צינור הביוב לקומה השנייה ושם להסתתר. אולם השוטרים שהיו בחצר
ראו אותו וירו לעברו מספר יריות. אליאב שנפצע, צנח למטה ושכב פצוע קרוב לשעתיים מבלי
שמישהו טרח להגיש לו עזרה רפואית כלשהי. עם בוא צוות של מגן-דוד-אדום, הועברו הפצועים
למחלקת האסירים של בית-החולים הממשלתי ביפו. ז'ק ואמפר מתו מפצעיהם לאחר ארבעה
24 ימים, ואליאב וסבוראי, שפצעיהם היו קלים יותר, הועברו כעבור זמן לבית-הסוהר.

אין ספק שמורטון וחבריו ירו באנשים לא חמושים ששכבו במיטה, במטרה להרגם.


י"חל לוסיחל תלעופ הנגהה

ב- 25בינואר ,1942חמישה ימים לאחר האירוע ברחוב יעל, התקיימה ישיבתה השבועית של
הנהלת הסוכנות היהודית. את הישיבה ניהל שרתוק, בשל היעדרו של בן-גוריון מן הארץ, ו"מסר
ידיעות בנוגע לקבוצה שממנה יצאו רוצחי הקצינים. הוא אינו משוכנע שגילוי-דעת נוסף יביא
תועלת… אין כל טעם לפרסם גילוי-דעת ולדרוש פעולה נמרצת מצד הממשלה אם בעצמנו
רתי טרפל הצר אל קותרש ."ערה רועיבב הרטשמל רוזעל השירדב ידוהיה רוביצל הנפנ אל
על המידה בעניין זה, אולם הוסיף כי: "אין לתלות את הקולר במישהו אחר, אלא באותם גורמים
[המפלגה הרביזיוניסטית] שגידלו את הנחשים. אמנם גורמים אלה גילו עכשיו חרטה, והוא מקווה
שהיא תחיה לאורך ימים". הוא הוסיף ואמר כי "בשום מקום בעולם לא הצליחה המשטרה בלי
."רוביצהמ הבושח הרזע

שניים מן המתווכחים, יצחק גרינבוים והרב פישמן, הביעו התנגדות לשיתוף פעולה עם השלטונות
.םייטירבה

פה מדובר איך לרסן את התפתחות הטרור בארץ וריסון זה יכול לבוא :םיובנירג

רק על-ידי השלטון. לנו אין שלטון ולכן עלינו להפנות את תשומת לב הממשלה –
כאן ובלונדון – למצב הפרוע השורר בארץ.
יש חוגים בארץ המאשימים בכול את הציונות. הוא למשל סבור הרב פישמן:

שהאשמה היא בממשלה, אבל יחד עם זאת מחובתנו להגביר את ההסברה ואת
25 החינוך בתוך שורותינו.


איבה ,י"חלב המחלמל תידוהיה תונכוסה תלהנה לש התמכסה תא לבקל חילצה אלש ,קותרש
26 את העניין בפני מרכז מפא"י, וגוף זה החליט כי קבוצת שטרן טעונה עקירה גמורה.

משימת החיסול של לח"י הוטלה על הש"י (שירות הידיעות של ההגנה), שנעזר לשם כך גם
באנשי הפלמ"ח. על שיתוף פעולה זה מספר יגאל אלון: "חודשים אחדים לאחר הקמת הפלמ"ח,
הוטל עלינו להעמיד לרשות הש"י חוליות אחדות לפעולה נגד הפורשים [כינוי גנאי לאנשי האצ"ל
27 ולח"י]. פעולה זו לא ארכה הרבה זמן ונסתיימה בשיתוקם של הארגונים הללו".

אנשי ההגנה חטפו חשודים בהשתייכות ללח"י, והעבירום לחדרי מעצר מיוחדים. חקרו אותם,
לעתים בעינויים קשים, ואספו מידע רב על הארגון. המידע שהצטבר על אנשי לח"י הועבר לידי
.תיטירבה תשלובה

בספר תולדות ההגנה אנו מוצאים את התיאור הבא:

שירות הידיעות של ההגנה פעל נגדם והוטל על מספר חוליות של בחורים מוכשרים
לכך במיוחד בקרב יחידות הפלמ"ח לחפש אחריהם ולתופסם. הם הובאו לחקירה
קשה [הכוונה לעינויים], במטרה להוציא מפיהם את שמות חבריהם ואת מקום
מחסני הנשק שלהם. רובם לא החזיקו מעמד ומסרו את הידוע להם לחוקריהם
28 ."תועידיה תוריש" תרגסמב


אחד מראשוני החטופים היה אפרים זטלר; הוא נחטף בחודש פברואר 1942בשעה שהלך
ברחוב בכפר-סבא. לאחר שחרורו, סיפר שקשרו את כפות ידיו אחורנית ותלו אותו בהן. כשהיה
מתעלף, היו מורידים אותו לשעה קלה, ושוב תולים אותו כשידיו מסובבות לאחור וממש נקרעות
מהכתפיים, וגופו המתהפך פועל כמנוף כדי לעקרן ממקומן. כך עינו אותו שלושה ימים ושלושה
בעיתון האצ"ל "חרות" מ- 1במאי ,1942הופיעה הכתבה הבאה : 29 .הגופה אלל תוליל

במרתפי הגסטאפו השמאלית בארץ
פרטים על עינויי הנחטפים

לפני שבועות מספר אירעו ביישוב כמה חטיפות בזו אחר זו. אנשים נעלמים פתאום
מבתיהם, ואחר זמן קצר היו בני ביתם מקבלים פתקה קצרה חתומה בידיהם, ש"שלום
."םהל
כדי לתת לקוראינו מושג מה משיטות החקירה, שעוזרי משטרת פלשתינה משתמשים
בהן, הרינו מפרסמים הפעם שני קטעים. ראשון – עדותו של אחד הנחטפים, יהודי
חיפאי בשנות העמידה; והשני – תיאור קצר של עינויי נער צעיר מהרצליה. וכך מספר
הנחטף הראשון: "כבר בלילה הראשון של החטיפה, קיבלתי מכות רצח בפנים וביתר
חלקי הגוף, ולאחר שתיקה מוחלטת מצדי, הכניסו אותי ל'בית-מלון', כדברי החוקר.
.לזרב לש תלדב הלעמל הסוכמ אוה .מ"ס 60-70 לש בחורו מ"ס 70-80 לש רוב והז
יכולתי רק לשבת בגוף כפוף. הוציאו אותי משם למחרת היום. אז בא החוקר והתחילה
פרשת העינויים. תלייה על וו, כשידי קשורות בכבלים מאחורי הגב וכשרגלי אינן יכולות
להגיע לרצפה. כך נמשכו ה'חקירות' במשך שלושה ימים, 3-4שעות בכל יום. עם גמר
החקירה, היו מחזירים אותו ל'בית המלון' למשך הלילה… ביום הרביעי שאל אותי
החוקר אם החלטתי לדבר. עניתי לו, שאין לי מה להוסיף. מכיוון שהיתה לי התקפת
קדחת, הביא לי אחד הבחורים כוסית קוניאק והודיע לי, כי מפני מצב בריאותי, הוחלט
להשאיר אותי בחדר ולא להחזירני ל'בית-המלון'. נרדמתי אז בפעם הראשונה, לאחר
."תוליל השולש יתנשי אלש



היה הלאמ דחא .תוליעפ לכמ שורפל י"חל ישנאמ קלחל ומרג תונשלההו תופיטחה ,תופידרה
יעקב גלבוע (פולני), אשר ביקש להצטרף לקיבוץ מעלה-החמישה ולהתחיל בחיים חדשים.
הוא נתקבל לקיבוץ לאחר שניתק את קשריו עם המחתרת. אבל איתרע מזלו וכעבור מספר
חודשים התפרסמה בכל העיתונים מודעת "מבוקשים" מטעם המשטרה עם תמונתם של אנשי
לח"י, ונקבעו פרסים כספיים למי שיביא להסגרתם. המודעה כללה גם את שמו ואת תמונתו
של גלבוע, והדבר היה לשיחת היום בקיבוץ. "יום אחד כשיצאתי לעבודה", מספר יעקב גלבוע,
"חיכו לי שלושה חבר'ה מההגנה עם אקדחים שלופים, קשרו לי את העיניים ונלקחתי לחקירה.
עד היום איני יודע היכן הייתי. הסברתי להם שעזבתי את לח"י על רקע אידיאולוגי, אולם הם
כנראה לא השתכנעו. אחרי כמה ימים של חקירה, הביאו אותי למגרש הרוסים בירושלים
ונוצרמ רסמ 1942 סרמב 20-בו תוכורא רקחנ עובלג 30 ."תיטירבה תשלובל יתוא וריגסהו
אוה 31 הודעה המשתרעת על 19עמודים ובה סיפר את הקורות אותו מאז הצטרף לאצ"ל.
פירט את הקורסים שעבר בארגון, החל מקורס סגנים בשנת 1935וכלה בקורס הקצינים
שהתקיים בפולין בראשית 1939בחסות הצבא הפולני. בנוסף לשמות משתתפי הקורסים,
סיפר גלבוע שהיה בין ארבעת בוגרי הקורס שנשארו בפולין כדי לאמן את חברי התאים
החשאיים של בית"ר. בשובו ארצה נתמנה מפקד סניף הארגון בהרצליה ובשעת הפילוג
הלך עם מחנהו של אברהם שטרן. בהמשך סיפר גלבוע את הקורות אותו בלח"י, כולל
שמות המפקדים הבכירים של הארגון, עד אשר ניתק מגע עם לח"י ועבר לגור בקיבוץ.

בנוסף לחטיפתו של גלבוע, חטפה ההגנה גם את יעקב הרשמן, אליהו לוי, פנחס רוזין,
יצחק רזניצקי ואנשים נוספים. את כולם עינו בשעת החקירה ולאחר מכן הם הוסגרו
32 .תיטירבה תשלובל

33 .1942 ינויב 17-ל דע הרטשמה ידי-לע ורצענ י"חל ישנא 140


רקצירפ לארשי לש וייחב תושקנתהה

אנשי לח"י האשימו את האצ"ל בהסגרת חבריהם לבולשת הבריטית. הם חשדו במיוחד
זא דמעו ל"צאה לש תועידיה תוריש דקפמ 1941 תנשב שמיש רשא ,רקצירפ לארשיב
בקשר עם המודיעין הבריטי. דינו נגזר למוות והוא נורה ונהרג בליל שבת, 3בספטמבר
,1943לא הרחק מביתו שברחוב פרץ חיות בתל-אביב. פריצקר, יליד רוסיה, בן שלושים
.ותומב היה

לפני היותו ראש המחלקה, היה פריצקר ממונה על המש"י במחוז חיפה, והתגלה כאיש מודיעין
מוכשר. הוא יצר קשר עם הבולשת הבריטית, באמצעות משה רוטשטיין, שעמד בקשר עם
סוכן הבולשת יוסף דוידסקו. המש"י היה מעביר לבולשת ידיעות על אודות קומוניסטים,
שארגונם הוצא אל מחוץ לחוק (הם שיתפו פעולה בשנות השלושים עם הכנופיות הערביות
שפעלו נגד היהודים ונגד הבריטים כאחד) וכן על סוכנים גרמנים ואיטלקים. בתמורה היה
מביא רוטשטיין ידיעות שונות שהיו חשובות לארגון. במשך הזמן הרחיב פריצקר את תחום
פעולתו ועסק גם בהשגת חומר מודיעיני על ארגון ההגנה ומאוחר יותר גם על לח"י. פריצקר
היה מעורב באופן פעיל במשא ומתן שהתנהל, כביכול, בין שטרן לבין סוכנים איטלקים
34 ושהסתיים בחתימה על "הסכם ירושלים" (ראה לעיל).

גם את צמרת ארגון ההגנה ניסה פריצקר להביך.

באביב 1941נשלח לחברי הפיקוד העליון של ההגנה מסמך סודי ביותר בשם "תוכנית א' ".
תצלום ממסמך זה הגיע לידי פריצקר וזה הטיל על רוטשטיין ליצור קשר עם ההגנה ולהציע
להם את תצלומי המסמך, שהיה שייך להגנה, תמורת תשלום. לפי ספר תולדות ההגנה,
הכוונה היתה "להטיל חשד על אחד מראשי ההגנה שמן הצד האזרחי, כדי ללבות מחדש
איש ההגנה שאל את רוטשטיין למקור המסמך וכשזה 35 את הריב בין השמאל לבין הימין".
סירב לענות, נחטף רוטשטיין ב- 7באוקטובר 1941על-ידי ההגנה והושם במעצר. בחקירה
(שלוותה בעינויים) הסתבך רוטשטיין בשקרים רבים ולבסוף סיפר כי המסמך נמסר על-ידי
אברהם תהומי (שהצטרף למפקדת ההגנה לאחר הפילוג של .)1937בעקבות הודאתו של
רוטשטיין בחקירתו, הועמד תהומי למשפט, אולם התביעה לא הצליחה להוכיח את חלקו
במסירת המסמך לפריצקר. בגלל פרשה זו עזב תהומי את ארגון ההגנה וחזר לפעילות
.ל"צאה לש תועידיה תקלחמב תיקלח

לאחר פרוץ המלחמה, התרחבו מאוד הקשרים של פריצקר עם הבולשת הבריטית. לאחר
מותו של רזיאל, קיבל יעקב מרידור את הפיקוד על הארגון ועד מהרה התברר לו כי פריצקר
,שטיוד רטושה לש הרקמה לע 36 ותודעב רפסמ רודירמ .ותוליעפב ידמ יאמצע השענ
שפריצקר ניסה לגייס לשירות הארגון. "הנה דויטש נמצא במשטרה ואני דרשתי ממנו שישתף
פעולה עם האצ"ל ואמרתי לו שאם הוא לא יסכים, יבוא על עונשו", דברי פריצקר. ואכן דויטש
סירב לשתף פעולה ולאחר מספר ימים נעצר על-ידי המשטרה כחשוד בהשתייכות לאצ"ל.
למרידור היה ברור כי פריצקר הוא שהלשין על דויטש והחליט לסלקו מהארגון, יחד עם
האנשים שעבדו אתו (ביניהם משה רוטשטיין, אריה פוסק ויצחק ברמן). פריצקר עבר לעבוד
ישירות עם המפלגה הרביזיוניסטית, שהקימה מחלקת מודיעין מיוחדת, שעמדה בקשרים עם
המודיעין הבריטי. לפי עדותו של מרידור, לא היה כל קשר בין המחלקה הזו לבין שירותי
המודיעין של האצ"ל. בעדותו מספר מרידור:

כשאנשי שטרן החליטו להעמיד את פריצקר למשפט, הם פנו אלי ושאלו אם אני
מוכן לתת לו את חסותי. הודעתי להם שפריצקר אינו חבר באצ"ל ועל-כן איני
[ההדגשות שלי: י"ל] זה לא עניני בכלל; לנו אין שום דבר מוכן לתת לו חסות.
נגד פריצקר ואם להם יש משהו נגדו ויש להם הוכחות – שיעמידו אותו למשפט
ויבררו איתו את הכול. אנחנו לא יכולנו להגיד להם שפריצקר הוא צדיק ויש לנו
…קידצ אוהש תוחכוה
אלש רורב ,רקצירפב עגית לא ,ינודא :י"חל שיאל רמוא יתייה ולש דיגהל רשפא
היו נוגעים בו. אבל איך יכולתי להגיד זאת לאחר שפריצקר לא היה חבר באצ"ל?
ולנו לא היה שום דבר נגדו, אבל גם לא בעדו…
לאחר הקמת המדינה פנתה אלי אלמנתו של פריצקר וביקשה ממני שאתן איזה
תמאה תא תרשאש ענכושמ יתייה אל יכ ,יתבריס ינא .רקצירפ לש ויוכיזל העדוה
עם אעשה זאת…
אני חושב שבמקרה של פריצקר היתה הסתבכות, אולי לא באשמתו, ועד היום לא
37 ידוע במאה אחוז אם היה אשם או לא. אני מניח שכן.


מניתוח העובדות ניתן להסיק כי לפריצקר לא היו אינהיביציות למסור שמות של אנשי לח"י
לבולשת הבריטית, אבל גם אם עשה כך, הרי עשה זאת על דעת עצמו ולא כהחלטה של
מפקדת האצ"ל בראשותו של רזיאל. כאמור, גורשו פריצקר וחבריו מן האצ"ל ועבדו כמחלקה
נפרדת במסגרת המפלגה הרביזיוניסטית. זו הסיבה שבהלווייתו, ספד לו שמשון יוניצ'מן
ממנהיגי המפלגה. ואכן מדיניות המפלגה הרביזיוניסטית לגבי חברי לח"י היתה שונה מזו
.לאיזר לש ותושארב ל"צאה תדקפמ לש

ממסמכי הבולשת עולה כי הרביזיוניסטים היו בקשר הדוק עם ראשי הבולשת. בפגישה
שהתקיימה בספטמבר 1940הודיעו מנהיגי המפלגה הרביזיוניסטית שהם עושים כל מאמץ
כדי לדכא את פעילות לח"י (לא ברור כיצד חשבו לעשות זאת). הם ביקשו מן הבולשת שלא
לעצור את חברי ארגונו של שטרן, כי מעצרים כאלה עלולים להוביל למעשים בלתי צפויים
ולהחליש את מנהיגי המפלגה, ואכן דחתה הבולשת את המעצר של אותם חברי הארגון
שהיו ידועים לה. אולם בעקבות השוד של בנק אפ"ק בתל-אביב וכן כאשר התברר בוודאות
כי שטרן מחפש קשרים עם האיטלקים, החליטו בבולשת שאין לחכות יותר ובנובמבר 1940
38 בוצעו מעצרים של אנשי שטרן בתל-אביב, חיפה וירושלים.

ובמסמך אחר מיום 10באוקטובר ,1940אנו מוצאים את הדברים הבאים:

בלשב רוצעל אלש ונצעי ,שדוחב 3-המ הלשממה לש יללכה ריכזמל ונבתכמב
זה את מנהיגי הקבוצה של שטרן. אולם מעשי השוד האחרונים, בנוסף לעובדה
שהמפלגה הרביזיוניסטית נכשלה בפירוק הקבוצה, הביאונו להעריך מחדש את
המצב וכיום אנו ממליצים לעצור את כל חברי ארגונו של שטרן שיש נגדם חשדות
…םיססובמ
אין לנו כל ספק שמנהיגי המפלגה הרביזיוניסטית עושים כל מאמץ כדי לדכא את
39 ארגונו של שטרן…


אלא שבמסמך אחר מ- 31במאי 1941אנו מוצאים כי הבולשת ניסתה, ללא הצלחה, להפעיל
את הרביזיוניסטים נגד אנשי לח"י:

נראה כי לאחרונה נעלמו מספר חברים של קבוצת שטרן, וממידע שהגיע
מהרביזיוניסטים מסתבר כי חלק מהם נראו בארצות-הברית וחלק אחר נראה
בארצות אחרות. כדי לאשר מידע זה, אנו מציעים כי השוטרים בביקורת הדרכונים
יהיו מצוידים בתמונות, כדי שניתן יהיה לזהות את חברי לח"י היוצאים את הארץ
(רצוי שעל-יד משטרת הגבולות ימצאו נציגים של הרביזיוניסטים, שיוכלו לזהות
את האנשים ביתר קלות). בצורה זו נדע מי מבין חברי ארגונו של שטרן רוצה לעזוב
40 את הארץ ולאיזה יעד…


כאמור, לא נענו הרביזיוניסטים ליזמה זו של הבולשת הבריטית.


רצח אברהם שטרן ("יאיר")

לאחר הרצח ברחוב יעל ,8גברה פעילות המשטרה נגד אנשי לח"י, והאיש הנרדף ביותר
בארץ היה יאיר, מפקד הקבוצה. מצב לח"י היה ללא נשוא; ללא עורף ציבורי וללא אמצעים
כספיים היה קשה למצוא מקומות מחסה לאנשים שנרדפו על-ידי המשטרה. על מצבו של
:יארובס השמ לש ותשא ,הבוט תרפסמ ריאי

הטירסה תא בוש יתעמש [8 יחרזמ בוחרב] השדחה הרידב ישילשה הלילב
המיוחלת בסביבות השעה .12פתחתי. משה עמד שם ועימו אדם נוסף. אני
יתאבה ,הבוט" :יל שחל השמ .רודזורפב דמוע ראשנ חרואהו רדחל ונסנכנ השמו
לכאן את יאיר. היינו בפגישת הסברה של המחתרת ואין לו איפה לישון. אין לו
דירה והוא מסתובב ממקום למקום, נושא בידיו מיטה מתקפלת בתוך מזוודה".
41 "ביתנו – ביתו, וביתם של כל אנשי המחתרת הזקוקים לבית" – השבתי.


יאיר נשאר בדירת הגג של משפחת סבוראי ומשם ניהל את פעילות המחתרת, שהלכה
והצטמקה. בלילה היה יוצא לפגישות ובמשך היום היה עסוק בכתיבה. היה ברור שלא יוכל
להישאר שם לאורך זמן וחבריו חיפשו עבורו דירה מתאימה. ב- 27בינואר 1942נפצע משה
סבוראי ונעצר בפשיטה שערכה המשטרה בדירה ברחוב דיזנגוף ( 30ראה לעיל) והשהות
של יאיר בדירה נעשתה מסוכנת יותר. לבסוף נמצאה דירה בטוחה עבור יאיר, אולם לפני
שהספיק לעבור אליה, התפרסמה תמונתו, יחד עם תמונות צמרת הארגון, ומתחתה נקבה
המשטרה בסכום של 1,000לא"י לכל מי שיביא לתפיסתו. התמונות, שפורסמו ב- 30בינואר
בעיתונות היומית, על לוחות המודעות ועל קירות הבתים, מנעו את העברתו של יאיר לדירתו
החדשה מחשש כי כל מי שיראה אותו עלול להסגירו למשטרה. כך נשאר יאיר בדירת הגג
.8 יחרזמ בוחרב

החגורה סביב שטרן הלכה ונתהדקה. שמשון יוניצ'מן, מראשי הרביזיוניסטים, הציע לו מחסה
מפני המשטרה "עד יעבור זעם". גם מארגון ההגנה קיבל יאיר הצעה דומה, אולם הוא דחה
את שתי ההצעות, כי ראה בהן נטישת המערכה והפקרת חבריו לנשק.
ביום חמישי, 12בפברואר ,1942בשעה תשע בבוקר, נשמעה נקישה בדלת. יאיר נכנס מיד
לארון, כמנהגו מיום שנתפרסמה תמונתו, וטובה ניגשה לפתוח את הדלת. מולה עמד קצין
הבולשת וילקינס ומאחוריו – שני בלשים בריטיים.

"מה שלומך, טובה?" – שאל במתק שפתיים. "מדוע אינך באה לבקר את משה הפצוע?"

לאחר דברי נימוסים נוספים, ציווה וילקינס לערוך חיפוש בדירה ועד מהרה נתגלה יאיר
שהתחבא בארון הבגדים. לחדר נכנסו שוטרים נוספים ואחד מהם שם אזיקים על ידיו
של יאיר, שישב על המיטה וממולו וילקינס. בין השוטרים היתה גם שוטרת, שערכה חיפוש
מדוקדק על גופה של טובה. לאחר החיפוש הועברה טובה אל מכונית שחנתה בחזית הבניין.
גם השוטרים ירדו יחד עם וילקינס, ובדירה נשארו הקצין מורטון, שהגיע בינתיים, ואתו הבלש
טרננט ויאיר. מורטון דחף את יאיר אל החלון וירה בגבו ובראשו מספר יריות. יאיר נהרג
במקום. למחרת פרסמה המשטרה הודעה לעיתונות לפיה יאיר "נורה ונהרג על-ידי המשטרה
בניסיון-בריחה". בכרוז שפורסם על-ידי לח"י, שכותרתו "רצח", נאמר כי המפקד הראשי נרצח
בדם קר כאשר היה בלתי מזוין, ללא דין וללא דיין.

הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל גינה את הרצח, ובביטאון "בחרב" (ניסן תש"ב) נכתב כי
אמנם "בשנה האחרונה לא היה יאיר אתנו, ולא פעם התנגשנו אתו בחריפות", אולם למרות
זאת "הלבב [כינוי לארגון] עומד דום לזכרו, לזכר המפקד יאיר, מחבר 'חיילים אלמונים', עוזרו
של המפקד הראשי, אחד היוזמים והמגשימים של שבירת ההבלגה הארורה, מארגן הלבב
בחו"ל וקצין המפקדה הראשית בשנות הפעולה המזהירות".


:תורעה

אליאב, מבוקש, עמ' ,197וכן ניב, ג, עמ' .184 .20

.101 'מע ,ב ,יספלא .21

.47/9 ,ה"תא ,GS/59/1809/2 תשלובה ח"וד .22

שם, שם. .23

אליאב, מבוקש, עמ' .208התיאור של אליאב תואם לדו"ח הבולשת שהגיש מורטון..24

פרוטוקול ישיבת הסוכנות היהודית, אצ"מ מס' ,22כרך .34.25

פרוטוקול ישיבת מפא"י מיום ,18.1.42ארכיון מפלגת העבודה, בית-ברל .23/42.26

.808 'מע ,ח"מלפה רפס .27

.505 'מע ,ג ,ה"תס .28

יעקב גלבוע, בלכתך בשדות אימה..29

יעקב גלבוע, מ"ז, כ 129 – 8וכן גלבוע, בלכתך בשדות אימה..30

.47/7 ,ה"תא .31

עדות יהושע כהן, את"ה, . 112/147.2.32

מסמך הבולשת, את"ה, .47.13.33

ניב, ב, עמ' 260-261וכן ג, עמ' .40-41.34

      נחמן בן-יהודה, עמ' 185-189
סת"ה, ג, עמ' 245וכן עדות רוטשטיין, את"ה, .112/1009.35

.ז"ימ ,רודירמ בקעי תודע .36

.ז"ימ ,רודירמ בקעי תודע .37

.47/11 ,ה"תא ,תשלובה יכמסמ .38

מסמך הבולשת ,GS/59/1809את"ה .47/46.39

.47/3 ה"תא ,MI/6/C .40

.245 'מע ,י"חלל ל"צאמ ,יארובס .41






           
תוכן תולדות ישראל