העליה הבלתי לגאלית

כ׳ באב תשפ״ו · יהודה לפידות / האצ"ל


תודיפל הדוהי 'פורפ


– ך ש מ ה –

התעוררות בתנועת החלוץ


כזכור, פסקה העליה הבלתי לגאלית של החלוץ לאחר כישלונה של "ולוס" ב' ב- ,1934ומצבה
של התנועה בפולין נעשה קשה מנשוא. אלפים חיכו בקוצר רוח לעליה במסגרת הסרטיפיקטים
שחילקה הסוכנות היהודית, אולם רק מעטים זכו לעלות לארץ-ישראל. הלחץ לחדש את העליה
הבלתי לגאלית גבר, באופן מיוחד בעקבות ההצלחה של העליה הרביזיוניסטית.

בשנת 1938דן הקיבוץ המאוחד במצבה של תנועת החלוץ והחליט להטיל על יהודה בראגינסקי
לצאת לאירופה ולחדש את ארגון עליה ב'. לפני צאתו קיים בראגינסקי סדרה של פגישות עם
מנהיגי התנועה הציונית. לאחר שקיבל את ברכתו של ברל כצנלסון, פנה אל משה שרתוק
.תילאגל יתלבה הילעה ידגנתממ היהש ,תידוהיה תונכוסה לש תינידמה הקלחמה שאר ,(תרש)


אך פתחתי ואמרתי: "באתי להודיעך ש"החלוץ" בפולין החליט לפתוח במפעל של עליה
במציאות זו של מאורעות-דמיםשרתוק הפסיקני ואמר: "הדבר איננו בא בחשבון. …"'ב
אל תונכוסה תלהנה בארץ, כשתלותנו באנגלים גדולה, לא יתואר כי ייעשה כדבר הזה.
. אמרתי לו: "הרביזיוניסטים התחילו בפעולה. הם מביאים תסכים לזה בשום פנים"

אנשים ומעלים אותם לחופי הארץ. "הרי הנהלת-הסוכנות, כגוף המייצג את כל היהודים,
אחראית גם לפעולות אלו [של הרביזיוניסטים]. מה תגיד לאנגלים כשישאלוך על-כך?".
הוא ענה: "לכך אל תדאג. נסביר לאנגלים מי הם. אבל מחננו צריך להיות טהור ממעשים
"זכור, הזהרתיך! הדבראלה". בכך נסתיימה הפגישה. כאשר ליווני אל הדלת הוסיף:
41 (ל"י – ילש השגדה) .אינו בא בחשבון. לא נתמוך בכם"


למרות התנגדות ראשי הסוכנות היהודית לעליה הבלתי לגאלית, יצא בראגינסקי ליוון, שם פגש
את שליח הקיבוץ המאוחד בפולין, זאב שינד (חבר קיבוץ אילת-השחר). באתונה הצליחו לחכור
ספינת מנוע בעלת תפוסה של 100טונות , במטרה להעלות עליה 65איש מאנשי החלוץ בפולין.

לאחר שנעשו כל הסידורים, יצא שינד ארצה כדי לתאם את הנחיתה על החוף. בארץ החליט
להיפגש עם בן-גוריון ולספר לו על ההתפתחויות האחרונות הקשורות בעליה ב'. על הפגישה
:יקסניגארב רפסמ


מחשש לגשת אל בן-גוריון יחידי, ביקש מישראל גלילי להצטרף אליו. הוא פתח בהסברים
על מצבו של "החלוץ" ונימק את ההכרח בביצוע עליה ב' למען האנשים היושבים במשך
שנים בהכשרה, ללא סיכוי ממשי לעליה קרובה. בן-גוריון לעומת זאת הוכיח לאורחיו
באותות ובמופתים, מה רב הנזק שפעולה בלתי-לגאלית כזו עלולה לגרום לעניין הציוני
תינויער היעבב רבודמה וליאכ להנתה חוכיוה .טדנמה תלשממ רושיאבש הילעלו
מופשטת, שכן שינד לא גילה למארחו את המצב לאשורו, דהיינו – כי בא מיוון בשליחות
מעשית בתכלית וכי עומדת שם לרשותנו ספינה המוכנה להשיט אל חופי הארץ חלוצים
מפולין. גלילי, שהאזין לדו-שיח, העמיד את בן-גוריון על-כך כי מדובר בעניין קונקרטי
ניתר בן-גוריון ילילג ירבד עמשמל .הצרא הכרדב גילפהל תדמוע היינאה יכו ,תילכתב
אביא אתכם לבירור בהסתדרות ממקומו והתפרץ נגדם בזעם: לא יקום ולא יהיה!

אינכם רשאים לבצע דברים על …!וז היירורעשב ברועמש ימ לכ הכותמ איצוהל שורדאו
42 (ל"י – ילש השגדהה) דעת עצמכם, ללא החלטה מטעם המוסדות המוסמכים.


בינתיים חל קלקול במנועה של הספינה והיא יצאה מכלל שימוש. החלו חיפושים קדחתניים אחר
ספינה אחרת, עד אשר נמצאה "פוסידון", שהפליגה ב- 3בינואר 1938כשעל סיפונה 65חלוצים.
כעבור תשעה ימים הגיעה הספינה בשלום ארצה. נוסעיה נחתו על החוף ללא תקלה והועברו
לאחד הקיבוצים.

באותם ימים היה כל חלוץ העולה ארצה ומצטרף לקיבוץ מקבל מהסוכנות היהודית הלוואה
לסידורים ראשונים. מרכז העליה של ההסתדרות פנה אל דובקין (ראש מחלקת העליה של
הסוכנות היהודית) בבקשה לממן את קליטתם הראשונית של העולים שהגיעו על ה"פוסידון".
בתשובה נאמר לו כי הסוכנות הוחליטה שמעפילים שהגיעו באופן בלתי לגאלי אינם זכאים
43 .תונכוסהמ האוולה לבקל

לאחר ההצלחה של ה"פוסידון", הוחלט לחפש ספינה גדולה יותר. נשכרה הספינה "ארטימיסיה",
בת 230טונות , אשר הפליגה ב- 19באפריל 1938מיוון כשעל סיפונה 128עולים. כעבור
חמישה ימים הגיעה הספינה ארצה והאנשים הורדו לסירות קטנות ונחתו בשלום על החוף.

בינתיים פתחו הרביזיוניסטים בעליה בקנה מידה גדול יותר וביוני 1938שכרו ביוון ספינה שעל
סיפונה עלו 381מעפילים. משום כך, כאשר פנה בראגינסקי אל הסוכן שלו וביקש לשכור ספינה,
העמיד הסוכן תנאי שמספר המעפילים לא יהיה קטן מ- .380אלא שהחלוץ בפולין, הדל באמצעים
כספיים, לא יכול היה להרחיב את מסגרת הפעולה ולארגן טרנספורטים של מאות אנשים.
44הוחלט על-כן שבראגינסקי ייסע ארצה לברר את העניין.

בדיונים שנערכו בוועד הפועל של ההסתדרות, התברר, שלא חל שינוי לטובה ועדיין היה רב
מספר המתנגדים להמשך העליה הבלתי לגאלית. אפילו אליהו גולומב, שצידד כל הזמן בפעולה
זו, שינה את דעתו בהשפעת בן-גוריון ועבר למחנה המתנגדים. מספר על-כך יוסף בן-פורת,
:'ב הילע יליעפמ


באחת הפגישות של אליהו גולומב עם המפקדים, הביע אליהו את דעתו כי אין ערך לעליה
ב' ולממדיה המצומצמים וכן להוצאות המרובות הכרוכות בכך. בקרוב [בעקבות החלטת
ועדת פיל] תזרום העליה בדרך גלויה, בהיקף רחב ובהוצאות רגילות, תוך בחירת החומר
45 .הילעל דמעומה ישונאה

הנושא לא ירד מסדר היום והמתנגדים דרשו להשיג החלטה מפורשת לפיה ייאסר על חברי
ההסתדרות לעסוק בעליה ב'. הגיעו הדברים לידי כך שהופעל לחץ מן הארץ לפרק את "המנגנון"
שהוקם בעמל רב ביוון. לאחר שובו של בראגינסקי ליוון, מצא שוקת שבורה:


"המנגנון" שלנו, שכבר הספיק לקנות ניסיון-מה בהלכות עליה ב', איננו קיים עוד… אך מה
קרה בעצם בחודשים אלה? כלום הוקל מצב היהודים בעולם? כלום נפתחו שערי הארץ
לעליית היהודים? לא! היטלר השתלט על אוסטריה, לחצו על ארצות אירופה הולך וכבד,
האותות מבשרי-הרעה הלכו והתרבו. החלוצים בפולין מצפים בקוצר רוח לאות כי יפרצו
את חופי ארץ-ישראל… כיצד ייתכן במצב זה להישמע לצו של הפוגה בעבודתנו? הרי
דציכו ,תימשרה תינויצה תוגיהנמה יניעב ונתדובע הלוספ יכ ,שארמ ועדי הדובעל-ירבח
46 ?הכרעמה תא שוטנל התע ותפתנ אופא

בסוף קיץ 1938אישרה ממשלת המנדט מכסת עליה זעומה של 100סרטיפיקטים לחצי השנה
הקרובה. מנהל מחלקת העליה של הממשלה פנה לשרתוק (שרת) בטענה שמאחורי גבם של
החלש תונכוסה תלהנה יכ ריבסהו לצנתה קותרש ."תיקוח יתלב הילע" תלהנתמ תונוטלשה
חוזרים אל משרדיה באירופה בדרישה להפסיק עליה זו.

בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית ב- 14באוגוסט 1938מסר דובקין, מנהל מחלקת העליה של
הסוכנות, כי בווינה עוסקים בהרחבה בארגון עליה בלתי לגאלית ומתאוננים על הנהלת הסוכנות
המתנגדת לכך. הפעולה בווינה נעשית בידיעת השלטונות שם. הנהלת הסוכנות הודיעה על
התנגדותה הנמרצת לעליה ה"בלתי לגאלית". עם זאת סבור הוא כי עליה זו תופסק מאליה,
עקב האמצעים שבהם נקטה ממשלת ארץ-ישראל בארץ ובאירופה (ראה להלן). ממשלת יוון,
.הצראל הירטסוא ידוהי תסינכ תא הרסא רבכ ,לשמל

ב- 10ביולי 1938כתב דובקין לכל המשרדים באירופה את המכתב הבא:


10.7.38 דובכל
המשרד הארץ-ישראלי
וורשה, לבוב, בוקרשט, סלוניקי, ווינה, ברלין

.נ.א

הננו פונים אליכם במיוחד בשאלת העליה הבלתי חוקית לארץ-ישראל.

קיבלנו הודעה מאת מחלקת העליה של ממשלת ארץ-ישראל כי לפי הידיעות אשר נתקבלו
אצלה, הגיעו בזמן האחרון ארצה עולים באופן בלתי חוקי.
ברור, שתופעה זו, באם תימשך עלולה להתנקם קשה באפשרויות העליה החוקית לארץ.
עמדתנו השלילית לעליה בלתי חוקית ידועה לכם למדי מתוך מכתבינו וחוזרינו

הקודמים והננו מבקשים מכם לאחוז בכל האמצעים הנמצאים ברשותכם כדי למנוע

(ל" י :ילש תושגדהה) .תאז היוצר יתלב העפות דעב



47 דובקין, מחלקת העליה

ואכן, בסוף חודש יולי ,1938אנו עדים לפעולת הלשנה על יהודים שעלו מפולין לארץ-ישראל
באורח בלתי לגאלי. במכתבו של הח' רייס, מהמשרד הארץ-ישראלי בווארשה, אל דובקין
בירושלים, אנו מוצאים כי פנו אליו מן הקונסוליה הבריטית וסיפרו לו כי לאחרונה התקבלו
בקונסוליה מכתבים הקשורים בעליה בלתי לגאלית (הקונסול לא ציין את שמות כותבי
המכתבים). במכתבים מצויים פרטים הכוללים את שמות האנשים שעלו באופן בלתי לגאלי,
48זמן יציאתם מפולין ומקום מגוריהם בארץ. עוד צוין שאנשים אלה קשורים עם בית"ר.

יש לזכור כי מכתבו של דובקין ופעולות ההלשנה בפולין אירעו ארבעה חודשים לאחר סיפוח
אוסטריה על-ידי גרמניה וחודשיים בלבד לפני ועידת מינכן (שבה נכנע צ'מברלין להיטלר), כאשר
האנטישמיות בפולין הולכת וגוברת ואלפי יהודים צובאים על שעריה הסגורים של ארץ-ישראל.
המדיניות הבריטית היתה צמצום העליה ואכן בשנת 1938ניתנו על-ידי הסוכנות היהודית רק
3,900סרטיפיקטים, לעומת כ- 11,500בשנת 1936וקרוב ל- 14,000ב-.1935

מסכם את המצב אחד מפעילי העליה הבלתי לגאלית של החלוץ:


בכאב ובמרירות מספר לוי שוארץ ברשימותיו על "שתי ממשלות שנשארו עוינות לנו – הלא
הן שתי הממשלות בארצנו [הממשלה הבריטית והנהלת הסוכנות היהודית]. הדרישות מן
הארץ היו, הוא כותב: "תפסיקו!" דרישות אלה הן שעיכבו במידה גדולה את פעולתנו
והחמצנו את הזמן היקר לנו. חודשי הקיץ עברו חלפו, ואתם גם ספטמבר ואוקטובר, היפים
49והנוחים לפעולתנו.

'ב הילע הלהנתה ,תורדתסהה לש לעופה דעווהו תידוהיה תונכוסה לש הזעה תודגנתהה ללגב
של החלוץ בעצלתיים. לעומת זאת התנהלה העליה הבלתי לגאלית של הרביזיוניסטים במלוא
.ץרמה

.1939 תליחתב לחה תילאגל יתלבה הילעב רושקה לכב תידוהיה תונכוסה תוינידמב הנפמה

כזכור, קבעה ועדת פיל בדו"ח מקיף שהגישה לממשלה ביוני ,1937כי הפתרון לסכסוך
הערבי-יהודי בארץ-ישראל הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות – ערבית ויהודית. בן-גוריון תמך
בהמלצות הוועדה וטען כי הקמתה של מדינה יהודית, ולו בשטח קטן של הארץ, יאפשר עליה
המונית. לכן יש להמשיך ולהתנגד לכל צורה של עליה בלתי לגאלית אשר פוגעת בשיתוף
הפעולה עם ממשלת המנדט. הערבים, כזכור, דחו את המלצות הוועדה ושר-החוץ הבריטי
הגיע למסקנה שנוכח החשש מפני סיכון מעמדה של בריטניה במזרח התיכון, עדיף שבריטניה
תסתלק מרעיון חלוקתה של ארץ-ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית. לשם כך הקימה ממשלת
תויורשפא תא קודבל היה הדיקפתמש ,"הקולחה תדעו" ,השדח הדעו 1938 סרמב הינטירב
יישומה של ועדת פיל. ההנחיות שקיבלה הוועדה, שבראשה עמד סיר ג'ון וודהד, היו לוודא
שבמדינה היהודית האמורה לקום, יהיו מינימום של ערבים, ובמדינה הערבית יהיו מינימום של
יהודים. הוועדה, שהגיעה לארץ-ישראל באפריל ,1938הגיעה למסקנה שבמדינה היהודית
שהוצעה על-ידי ועדת פיל, כמחצית התושבים יהיו ערבים, בעוד שבשטח המיועד למדינה
הערבית כמעט ולא יהיו יהודים, כך שלא ניתן יהיה לבצע חילופי אוכלוסין.

ב- 9בנובמבר 1938פרסמה הוועדה את מסקנותיה, לפיהן תכנית החלוקה של ועדת פיל אינה
ניתנת לביצוע. חברי הוועדה הציעו שלוש תכניות חלופיות, שנתקלו בהתנגדות עזה הן מצד
היהודים והן מצד הערבים. בעקבות מסקנות אלה הודיעה הממשלה הבריטית שהיא נסוגה
.הקולחה תינכתמ

בהמשך להחלטה זו, הודיעה הממשלה על כוונתה לכנס ועידה בלונדון בהשתתפות נציגי
היהודים ונציגי הערבים, כולל נציגים מארצות ערב. ועידה זו אמורה היתה לדון בעתידה של
ארץ-ישראל וכן בבעיית העליה. בהודעתה נאמר עוד, כי אם לא יגיעו הצדדים לכלל הסכמה,
תכריז הממשלה הבריטית על מדיניותה על דעת עצמה ואף תבצע אותה, גם ללא שיתוף פעולה
מצד היהודים או הערבים.

בעקבות החלטתה של הממשלה הבריטית, התכנסה ב- 8בפברואר 1939בארמון סנט-ג'יימס
שבלונדון "ועידת שולחן עגול". המשלחת הערבית (שכללה בנוסף לנציגי מדינות ערב גם 3
מחברי הוועד הערבי העליון שהוגלו לאיי סיישל) סירבה לשבת יחד עם היהודים, ועל-כן הדיונים
עם הצדדים נערכו בנפרד, כאשר הבריטים משמשים מתווכים. בפגישה בלתי רשמית משותפת
ליהודים ולערבים, הכריז שר המושבות הבריטי מאלקולם מקדונלד על כוונת הממשלה לביטול
המנדט הבריטי והקמת מדינה ערבית, תוך שמירה על זכויות המיעוט היהודי וכי ההגשמה
תידחה עד לאחר שישכון שלום בארץ. הצהרתו זו של מקדונלד היתה הקדמה לפרסום "הספר
הלבן" ב- 17במאי ( 1939ראה להלן).

ואיבה ,"הילע אלו הנידמ אל" התועמשמש ,תיטירבה הלשממה ידי-לע ליפ תדעו תוצלמה תייחד
את בן-גוריון לתמיכה בעליה הבלתי לגאלית. בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית מיום 11בדצמבר
1938שטח בן-גוריון בפני חבריו את רעיונותיו הקשורים בעליה בלתי לגאלית:


[…] יש אפשרות שהממשלה תאסור על העליה ועל ההתיישבות מחוץ לאזור השרון,
…בגנהו ביבא-לת

אם חששות אלו יתקיימו – עלינו לנקוט בפוליטיקה חדשה ובדרכי פעולה חדשים. נצטרך
להודיע לממשלה שלא נוכל להמשיך בקואופורציה. כלפי חוץ תצטרך ההנהלה להתפטר,
: נסדר עליה לארץ-ישראל הילע-תמחלמנכנס כינוס יהודי עולמי באמריקה ונכריז ונגשים
על אחריותנו – ונעמיד את אנגלים בפני הכרח להילחם נגד העליה בכוח. אנחנו לא יכולים
ללכת בדרכי הערבים. לא נעשה מרד, לא נשתמש בטרור, אבל נכריז קבל העולם
שארץ-ישראל היא ארצנו, שאנגליה בעצמה ואיתה 52מדינות אישרו זכותנו זו. הערבים
קיבלו כבר את שלהם בעיראק, בסוריה, בסעודיה – ואנחנו מארגנים שיבה המונית
לארצנו. וילחם הצי האנגלי והצבא האנגלי נגד אלפי ורבבות נוער שיבואו מכל הארצות
ומכל נמלי אירופה לחופי ארץ-ישראל ונמליה…

במצב שבו נמצאת אנגליה עכשיו ובמסיבות של בעיית הפליטים היהודים בשעה זו –
,הילע לע המחלמ אל ,הילעה תמחלמ – תיטילופ המחלמ לש שדח [הטיש] דותמ יחרכה
50 .הילעה דרמ ,הילע ידי-לע המחלמ אלא


רוב המשתתפים בישיבה לא הסכימו עם בן-גוריון, והיטיב לבטא זאת דובקין:


[…] בן-גוריון אמר שנכריז על עליית יהודים בלי רשיון הממשלה, ונעשה זאת לאור היום,
המחלמה תא הלשממה לע לקת רשא היצרטסנומדל רקיעב הניה הנווכה תרמוא תאז
בעולים אלה ותמנע את אפשרות כניסתם ארצה. עמדה זו בלתי מובנת. אם יש נכונות
לעשות פעולה כזאת – הרי צריך לדאוג שמרבית האנשים יצליחו באמת להיכנס ארצה.
למה להקל על הממשלה על-ידי עשיית הדבר "לאור היום"?

אגב, מעניינים במיוחד דבריו של אוסישקין, שנאמרו באותה ישיבה, בדבר מדיניות הסוכנות
:טדנמה תליחת זאמ תידוהיה


[…] במשך עשרים השנים האחרונות עמדו הערבים על דרישותיהם ולא זזו מהן. אנחנו
במשך אותה תקופה הסכמנו והתפשרנו ללא סוף. רק במקרה אחד, כשעמדה על הפרק
ההצעה להקים מועצה מחוקקת, עמדנו בתוקף נגד ההצעה והצלחנו. הממשלה הבריטית
יודעת היטב את חולשותינו בארץ-ישראל, היא גם יודעת שההנהלה תסכים להחלטותיה,
אם גם תמחה נגדן. אנו עומדים כיום בפני פרשה קשה, ודבר אחד חשוב: אם אנו נודיע
לממשלה על עמדתנו נצטרך לעמוד על כך, ולא לזוז ממנה. אולם אם יש ספק שנודיע ולא
נקיים, הרי מוטב שלא נודיע כלל.

בן-גוריון, שראה בעליה ב' אמצעי למאבק פוליטי, לא זכה גם לתמיכה של פעילי העליה, שראו
בעליה הבלתי לגאלית בראש וראשונה עניין של הצלת נפשות.

בתחילת 1939נשלח שאול מאירוב (אביגור) לעמוד בראש ארגון העליה הבלתי לגאלית ובכך
ניתנה הכרה של המוסדות הלאומיים בפעולה שהתנהלה עד אז ביזמת תנועת החלוץ בפולין
ובתמיכת הקיבוץ המאוחד בארץ. אולם רק ב- 3ביולי ,1939חודשיים לפני פרוץ מלחמת-העולם
תילאגל יתלבה הילעה תולועפב תימשר הרכה הנגהה לש תיצראה הדקפמה הריכה ,היינשה
והעמידה את הארגון לשירות עליה ב'.

יש לציין כי עד ראשית 1939לא היה קשר פורמלי בין ארגון ההגנה למארגני ההעפלה. עזרת
ההגנה בהורדת העולים לחוף היתה מבוססת על קשרים אישיים של אנשים כמו גולומב, מאירוב
(אביגור) וגלילי עם מפקדי הגושים. חברי ההגנה פעלו כ"מתנדבים", ללא ידיעת המפקדה
.תינידמה הגהנהה רושיא אלל יאדוובו תיצראה

בשנת 1939כתב ברל כצנלסון: "לא הביננו את עניין העליה. טובי המנהיגים לא חשו בדחיפות
הדבר, בכוחו המכריע. מגמת העליה אנוסה היתה תמיד להילחם לזכותה גם במפנים ההסתדרות
51."תינויצה

ובמקום אחר:


שנים על שנים התנגדו לעליה הבלתי לגאלית, מחשש פן תזיק לעליה הרשמית, שבה
ראו לא רק עניין חשוב לעצמו, אלא גם אקט פוליטי בעל ערך… אבל עם הודעת הממשלה
על ביטול זכות היהודים לעלות לביתם הלאומי… הפכה דווקא ההעפלה ה"בלתי לגאלית"
להפגנה האדירה ביותר על זכותם זו של היהודים ולנשק מדיני תכליתי חד, שהדו נשמע
52 .לבת-יווצק לכב

העליה הבלתי לגאלית בשנים 1938-1940

עליית החלוץ וההגנה תיטסינויזיברה הילעה

תוינא

םילוע

תוינא

םילוע

הנשה
5 715 7 2,721 1938
11 4,592 17 11,348 1939
1 728 3 3,509 1940
17 6,035 27 17,578
סך-הכול


53 "ליה רגייט" תשרפ

"טייגר היל" היתה ספינת המעפילים האחרונה שהגיעה לפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה. היא
נשכרה על-ידי המוסד לעליה ב' והועברה לרומניה עבור שיירה של עולים שאמורים היו לבוא
מפולין. אולם ממשלת בריטניה הפעילה לחצים על ממשלת רומניה, וזו עצרה את השיירה על
גבול פולין-רומניה. מיד הוחל במערכה לבטל את רוע הגזרה ולבסוף הגיעו שלטונות רומניה
להסכם עם הבריטים לפיו תביא הספינה את העולים בגלוי לארץ-ישראל ומספר העולים ינוכה
מן המכסה הרשמית.

ב- 3באוגוסט 1939הפליגה הספינה מנמל קונסטנצה, כשעל סיפונה 930עולים. כשהגיעה
הספינה אל מול חופי הארץ, הצליחו מארגניה להוריד לחוף בחשאי 180עולים. בינתיים נתקבלה
בספינה הוראה מן הארץ לצאת לבירות כדי לקלוט שם 658איש מפליטי האנייה "פרוסולה".
ה"טייגר היל" יצאה לבירות ומשם הפליגה ארצה עם 1,400נוסעיה. כשהגיעה ב- 2בספטמבר
אל מול חופי יפו, נתקלה בסירת משטרה שפתחה עליהם באש. מן היריות נהרגו שניים מנוסעי
הספינה. הקברניט הפעיל את המנועים במלוא הכוח והספינה עלתה על שרטונות בחוף תל-
אביב. 400מן העולים הגיעו בשלום לחוף ונקלטו על-ידי תושבי העיר שהצטופפו על החוף כדי
להגיש עזרה. בינתיים הגיעו שוטרים בריטים שפיזרו את ההתקהלות והעבירו את המעפילים
.דנפרסב רצעמה הנחמל ורתונש

למחרת היום נערכה ההלווייה לשני ההרוגים, ד"ר רוברט שניידר מצ'כוסלובקיה וצבי בינדר, איש
ה"חלוץ" מפולין.

יום לפני בוא הספינה ארצה, פלשו צבאות גרמניה לפולין. כמה אירוני וכמה עצוב שהחללים
היהודים הראשונים של מלחמת-העולם השנייה נהרגו על-ידי הבריטים מול חופי העיר העברית
.הנושארה

(רשימה מלאה של הספינות שהובאו בידי החלוץ והמוסד לעליה ב', ראה בנספח).
לתת קישור לאתר האצל או להעתיק משם את הטבלה של הספינות

מארגנים פרטיים

מלבד הרביזיוניסטים וארגון ההגנה, היו גם אנשים פרטיים שעסקו בארגון עליה בלתי לגאלית;
חלקם מיוצאי התנועה הרביזיוניסטית וחלקם באו מן הממסד הציוני. הבולט שבהם היה ד"ר ברוך
קונפינו מבולגריה, ששימש בשנת 1938סגן יושב-ראש ההנהלה של האגודה הציונית בסופיה
"ד"ר תאודור הרצל". תחילה ניסה לארגן את העליה הבלתי לגאלית במסגרת האגודה הציונית,
אולם לאחר שנתקל בקשיים רבים, פרש מן האגודה והחל לפעול באופן פרטי. טענתו העיקרית
תינויצה תורדתסההש תויקוח יתלב תולועפב רושק תילאגל יתלב הילעב קוסיעה יכ התיה
המקומית, מנועה מלעסוק בהן. עוד טען כי שלבים רבים בארגון העליה חייבים להיות חסויים
ואין כל אפשרות להביאם לדיון במוסד רשמי.

ראשי התנועה הציונית טענו כי המניע העיקרי של קונפינו הוא כספי ואין זה מוסרי להתעשר
מאסונם של יהודים. אולם הסיבה האמיתית להתנגדותם היתה נעוצה בעובדה שהעליה הפרטית
הביאה ארצה יהודים ללא אבחנה, בעוד התנועה הציונית העדיפה את עליית החלוצים. יש לציין
כי ז'בוטינסקי לא התנגד לעליה הפרטית מאחר שהטיף לאבקואציה של יהודי אירופה והבאתם
לארץ-ישראל בכל דרך אפשרית.


54 "סואלוקינ סויגא"

(הירגלוב) סגרוב למנמ הגילפה רשא ,"סואלוקינ סויגא" התיה וניפנוק רכחש הנושארה הניפסה
כשעל סיפונה 800מעפילים. קונפינו טס ארצה כדי לארגן את הורדתם של המעפילים לחוף,
והתקשר לשם כך עם אנשי בית-חנן, שקיבלו על עצמם לבצע את המשימה. אולם הספינה
התעכבה בדרך יתר על המידה, הקשר עם הארץ נותק והיה ברור לקונפינו כי לא יוכל לקבל
עזרה כלשהי בהורדת המעפילים לחוף.

ב- 19במאי הגיעה הספינה אל מימי ארץ-ישראל; המעפילים הורדו לסירות, שהיו קשורות
לספינה, וחתרו לעבר החוף ליד עזה. הם נתפסו על-ידי חיילים בריטיים והובאו למחנה מעצר,
אולם לאחר זמן קצר שוחררו.

"רצינדור"

הלפעהה לש סליכא בקעש ,היה "סואלוקינ סויגא" הניפסה תשרפמ קפוהש ירקיעה חקלה
הפרטית היא חוסר הקשר עם ארגון בארץ המסוגל לעזור בהורדת המעפילים לחוף. מסקנתו
של קונפינו היתה שיש לוותר על הורדה מאורגת, גם במחיר תפיסתם של המעפילים על-ידי
הבריטים. הנחתו היתה שהבריטים יעבירו את המעפילים למחנה מעצר ובסופו של דבר ישחררו
.םתוא

הספינה "רודניצר" הפליגה לארץ-ישראל מבולגריה כשעל סיפונה 305מעפילים. אל הספינה היו
קשורות סירות הורדה, וכאשר הגיעה הספינה, באוגוסט ,1939אל מחוץ למים הטריטוריאליים
של ארץ-ישראל, הורדו המעפילים אל הסירות שעשו את דרכן לחוף. כל המעפילים נתפסו על-ידי
חיילים בריטיים, אולם מכיוון שהיו ללא דרכונים, אי אפשר היה להחזירם לארצות מוצאם. הם
נעצרו וכעבור זמן לא רב שוחררו.

הספינה "רודניצר" לא הוחרמה מאחר שנשארה מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל. היא
חזרה לבולגריה ויצאה שוב לדרך, כשעל סיפונה מעפילים מבולגריה, הונגריה וגרמניה. כעבור
חמישה ימים, בספטמבר ,1939שוב הגיעה ארצה וסיפור הורדת המעפילים לחוף חזר על עצמו.

ארבע פעמים עשתה "רודניצר" את דרכה לארץ-ישראל, עד שבדצמבר 1939נלקחה על-ידי
בעליה למשימות אחרות. קונפינו המשיך בפעילותו ובסך-הכל העלה ארצה למעלה מ- 3,000
יהודים ב- 8הפלגות
(רשימת הספינות שהובאו על-ידי אנשים פרטיים – ראה בנספח).
לתת קישור לאתר האצל כמו שהיה קודם

תיטירבה תוינידמה

לאחר פרסום "הספר הלבן", ובאופן מיוחד לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה, חלה הקשחה
רבה במדיניות הממשלה הבריטית בכל הנוגע לעליה הבלתי לגאלית. בתזכיר שהכינו במשותף
משרד החוץ ומשרד המושבות מדצמבר -1939ינואר ,1940אנו מוצאים סקירה רחבה ודיון
מעמיק על היקף העליה הבלתי-לגאלית ועל האמצעים שנקטה הממשלה הבריטית כדי להילחם
בה. הנחת היסוד היתה שהמניעים לעליה זו היו בחלקם הגדול מדיניים. המטרה היא להביא
מספר גדול של יהודים לארץ-ישראל ועל-ידי כך לגרום לרוב יהודי בארץ. העליה איננה, על-כן,
תנועה של פליטים בעיקרה ומכאן נובעים האמצעים של המלחמה בה. במדיניות הבריטית היתה
התעלמות מרושעת מהעובדה כי העליה לארץ-ישראל (לגאלית ובלתי לגאלית) היתה בבחינת
הצלת נפשות, במיוחד לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה.

בגלל החשיבות הרבה של המסמך, להלן קטעים נרחבים ממנו:


םיקומינ .1



.2תמיד היתה הגירה בלתי-חוקית מסוימת לארץ-ישראל, אך לממדיה כיום הגיעה רק
לאחר שנתפרסם הספר הלבן במאי …1939

.3בארגון ההגירה הבלתי-חוקית מעורבים ארגונים שונים וסרסורים פרטיים. אולם הגוף
העיקרי שעוסק בכך היא ההסתדרות הציונית החדשה (הרביזיוניסטים), הקיצונית ביותר
בין המפלגות היהודיות, הדוגלת בעליה המונית לארץ-ישראל ולעבר הירדן והמקיימת
ארגון צבאי בלתי-חוקי בארץ-ישראל…

.4במשך ששת החודשים אפריל-ספטמבר 1939הצליחו להיכנס לארץ-ישראל כ- 11,000
מהגרים בלתי-לגאליים …


.2אמצעי הנגד בארץ-ישראל: הקושי בהפעלתם היעילה


.8כדי לגלות אניות נושאות מהגרים בלתי-חוקיים ולמנוע מהן, אם אפשר, להתקרב לחוף,
אורגן סיור ימי בסיוע שירות משמר החופים. בהתחלה הופעל הסיור זמנית על-ידי אניות
מן הצי המלכותי ועכשיו על-ידי סירות-מנוע חמושות של ממשלת ארץ-ישראל. לסירות סיור
אלה אסור, כמובן, לפעול מחוץ למים הטריטוריאליים, אבל בגבולות אלה יש להן הסמכות
לעצור אניות ולערוך בהן חיפוש, וכן לצוות עליהן לעזוב את מימי ארץ-ישראל אם נמצאו על
סיפונן מהגרים בלתי-חוקיים. מותר להפעיל כוח בשעת הצורך, עד כדי פתיחה באש על
האוניה, כדי להכריח אותה לציית לפקודה… האניות הגדולות שוב אינן מנסות כיום להיכנס
למים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל. הן גוררות או נושאות על סיפונן סירות, שלתוכן
מועברים הנוסעים מחוץ למי-החופים של ארץ-ישראל (לפעמים במרחק של 60מילין מן
חוף); האוניה הגדולה חוזרת לאירופה והסירות הקטנות עולות על החוף בעזרת תושבי
היישובים היהודיים שעל החוף. אפילו כאשר נתפסות הסירות על-ידי הסיור אי אפשר
להחזירן כלעומת שבאו, שכן פירוש הדבר מוות מרעב או מצמא… מכאן שסיור ימי ומשמר
חופים אינם יכולים למנוע מהגרים בלתי-חוקיים מלעלות על החוף, לכל היותר הם יכולים
לדאוג לכך שרובם ייעצרו…


הפוריאב דגנה-יעצמא .3


]…[ .13ממשלות ארצות ה"מעבר" נתבקשו שלא להעניק אשרות מעבר ליהודים, שאין
ברשותם אשרת יעד סופי או שמחזיקים אשרה מזויפת לכל הדעות, כמו לשנחאי או
סאן-דומינגו. הן נתבקשו למנוע מהם לעלות על האניות בנמליהן ולשלול שירותי נמל
מאניות המעורבות בעסק הזה. לבקשת ממשלת הוד מלכותו פירסמה ממשלת יוון חוק
המטיל עונש על השתתפות צי הסחר שלהם בעסק…

.14מעמד הדאנובה (העורק הראשי של תנועה זו) כנתיב מים בינלאומי מעכב פעולה
יעילה מצד הממשלות שהנהר עובר בשטחן ונותן תירוץ נוח שלא להתערב בתנועה
שעוזרת להן להיפטר מעודפי האוכלוסייה היהודית שבהן…

בסעיף האחרון, מסכם המסמך את הנימוקים של מדיניות ממשלת בריטניה נגד עליה של
יהודים לארץ-ישראל.


םוכיס .4

.16הבעיה היא, איפוא, פלישה מאורגנת לארץ-ישראל מטעמים מדיניים, אשר מנצלת
את שאלת הפליטים ומשתמשת ללא נקיפת מצפון בגורם ההומניטארי של שאלה זו כדי
.המצע תא קידצהל

]…[ .17הסיבה העיקרית למאורעות בארץ-ישראל נעוצה בפחד הערבים שמא "יציפו"
אותם היהודים. כוונת הספר הלבן לארץ-ישראל מ- 1939היא להפיג את חששות הערבים
בעניין זה על-ידי הגבלת ההגירה היהודית. היהודים נחושים בדעתם לסכל הגבלה זו בכול
האמצעים העומדים לרשותם ועל-ידי כך לשים לאל את מדיניות ממשלת הוד מלכותו.
…תיקוח-יתלב הריגה איה האצותה

]…[ .19אם תחול החמרה נוספת בהגירה היהודית הבלתי-חוקית, היא עלולה לחבל
בסיכויי ההסדר בארץ-ישראל שנוצרו על-ידי הספר הלבן של .1939היא יכולה בהחלט
להביא לחידוש המרידה הערבית ולדחות עד אין סוף התקרבות בין יהודים לערבים
בארץ-ישראל. אם יקרה כדבר הזה, צפויה סכנה חמורה ליחסי בריטניה עם ארצות ערב
במזרח התיכון, שעוקבות מקרוב אחר מצב הדברים בארץ-ישראל ויהיה צורך להחזיק
55בארץ-ישראל כוחות צבא הדרושים בדחיפות במקום אחר. […]

כשלב ראשון במלחמה בעליה הבלתי-לגאלית, החמירו השלטונות בעונשים למעפילים שייתפסו
או לאלה שמסייעים להם:


.1מהגרים בלתי-חוקיים: 6חודשי מאסר ו/או גירוש מן הארץ.
.2קברניטים ואנשי צוות: 8שנות מאסר וקנס בסך 1,000לירות.
.3אניות: החרמה לטובת ממשלת ארץ-ישראל אם משקל האנייה פחות מ- 1,000טונות .

בנוסף לדרכי הענישה בארץ-ישראל, הפעילה ממשלת בריטניה לחץ על מדינות המעבר
וההפלגה. משרד החוץ הבריטי אף הרחיק לכת ושקל אפשרות של עקיפת הוראות החוק בדבר
חופש המעבר בדנובה ובמצרים, כדי לאפשר לממשלות הגובלות למנוע את הפלגתן של אניות
המובילות מעפילים.

חשיבות מכרעת נודעה ללחץ שהופעל על ממשלות רומניה ותורכיה. בחורף 1940נלכדו כאלפיים
עולים בתוך ספינות קטנות ודחוסות על הדנובה הקפואה. הם עלו על הסיפון באוסטריה בהסכמת
הגסטאפו, שהיה מעוניין באותו זמן בזירוז ההגירה של יהודים. משרד החוץ הבריטי לחץ על
ממשלת רומניה שימנעו מעולים בלתי לגאליים פוטנציאליים אלה להגיע לנמל ימי, על אף האמנה
ואכן הרומנים הוציאו תקנות מיוחדות 56הבין-לאומית המאפשרת מעבר חופשי בדנובה.
שאסרו על הפליטים לנחות או להמשיך את דרכם ביבשה. זאת ועוד, השיטה הורחבה גם על
מעבר ביבשה ו- 900יהודים שנלכדו ברכבות בסלובאקיה לא קיבלו אשרות מעבר דרך יוגוסלביה
.הינמורו

כשנודע הדבר לז'בוטינסקי, הוא פנה לשר החוץ בבקשה מיוחדת:


אני פונה אליך בבקשה להציל את 2,000הפליטים שנתקעו בסירות בקרח הדנובה…
חוסר טעם מחריד הוא להתווכח עתה אם "צדקו" בניסיונם להימלט מן הגהנום… הדרך
היחידה להצילם על סף שואה איומה היא לבטל – לפחות למענם – את חרם הכניסה
לארץ-ישראל.

57נוכח מצוקה כזו אין מקום לנימוקי "מדיניות", רק הנימוק האנושי זכאי להשמיע את קולו.


לז'בוטינסקי היתה סיבה טובה להניח שממשלת בריטניה תיענה בחיוב לבקשתו, מאחר שזמן
קצר קודם לכן טובעו, ביזמתו ובעזרת חבריו, דוברות נפט גרמניות ששטו בדנובה, תוך שימוש
בפצצות מיוחדות שנשלחו לשם כך מאנגליה. אולם משרד החוץ דחה את בקשתו של ז'בוטינסקי.

אותו זמן התקיים דיון במשרדים המטפלים בעליה הבלתי לגאלית בדבר החרפת האמצעים נגד
תופעה בלתי רצויה זו. אכן נוצר מצב אבסורדי – הגרמנים, אויבי העם היהודי, עוזרים ליהודים
לצאת את אירופה, בעוד הבריטים, שנחשבים לבעלי ברית, מונעים מהם להגיע לחוף מבטחים.

אחד הפקידים הבריטים טען כי:


פרט להטבעת אניות, שמבחינות רבות אינה באה בחשבון, נשארת למעשה רק אפשרות
אחת לשים קץ לדבר והיא על-ידי הוכחה שכל העולים הבלתי לגאליים, המצליחים להגיע
58לחופי הארץ, צפויים לגירוש למקום אחר ואכן יגורשו.

."הירטאפ" היינאה תשרפל עקרה היה הז

"הירטאפ" היינאה תשרפ

בשנת ,1940בעיצומה של המלחמה, עדיין מוכנה היתה הגסטאפו בווינה להתיר יציאת יהודים,
בתנאי שהמארגנים יוכלו להוכיח כי עומדות לרשותם אניות שיסיעו אותם לארץ היעד. אולם ממדי
העליה הבלתי לגאלית הלכו והצטמצמו בגלל הקושי להשיג אניות, מאחר שהבעלים וכן רב-
החובל חששו לשוט בים הפתוח בגלל המלחמה. ארגון הגג של כל הארגונים הציוניים שמקום
מושבו היה בווינה, עשה מאמצים גדולים כדי להשיג אניות ולהציל את מה שאפשר. ואכן בקיץ
1940הצליחו לרכוש שלוש אניות – "אטלנטיק", "פאסיפיק" ו"מילוס" – ולהביאן לנמל הרומני
טולצ'ה, כדי לקלוט שם את השיירה שאנשיה אמורים היו להפליג באניות נהר בדנובה, עד לנמל
.האיציה

ב- 14באוגוסט 1940יצאו מברלין, בדרכם לווינה, כ- 500יהודים. לאחר שהות של שלושה
שבועות בווינה, יצאו לברטיסלבה, שם הצטרפו לקבוצה של כ- 600יהודים יוצאי ווינה ויחד
הפליגו בספינת נהר עד הגיעם לטולצ'ה, שם הועברו ל"פאסיפיק". היתה זו ספינה ישנה,
בקיבול של 900טונות , שלא התאימה לקלוט את 1,063העולים שסודרו בתנאי צפיפות קשים.
את ראש השנה בילו העולים בטולצ'ה, ובתחילת אוקטובר יצאו לים השחור, שם נעזרו במורה
דרך שהוביל את הספינה אל מחוץ לשדה המוקשים. לאחר שעברו בשלום את מצרי הדרדנלים,
התעכבו באי כרתים כדי להצטייד בפחם ובמים. הקהילה היהודית הקטנה של כרתים קיבלה את
העולים בסבר פנים יפות ונציגיהם עלו על הספינה והביאו אתם מצרכי מזון לרוב. כעבור שבוע
ימים הפליגה הספינה לים הפתוח וב- 1בנובמבר 1940הגיעה לחיפה, והוכנסה לנמל על-ידי
קצינים בריטים שעלו על הסיפון. כעבור שלושה ימים הגיעה לחיפה האנייה "מילוס" כשעל סיפונה
.םילוע 708

הממשלה הבריטית, שהיתה נחרצת בדעתה לשלוח את העולים למאוריציוס, העבירה את 1,771
נוסעי שתי הספינות לאנייה "פאטריה" שעגנה בנמל חיפה. היתה זאת אניית נוסעים צרפתית
ישנה, בנפח של 11,885טונות , שנפלה בידי הבריטים לאחר שממשלת פטן נכנעה לגרמנים.
בהשוואה לתנאים הקשים ששררו באניות המעפילים, נחשבו התנאים באנייה "פאטריה"
למותרות. הנשים והילדים שוכנו בתאים, והגברים הוכנסו לאולמות גדולים שבהם היו מסודרות
מיטות האחת מעל השנייה. על האנייה הועלו 230שוטרים וחיילים מזוינים כדי לשמור על
המעפילים ולמנוע מהם קשר עם החוף.

ממשלת המנדט הבריטי הטילה צנזורה על העיתונות ואסרה לפרסם את דבר בואן של אניות
העולים, אולם עיתוני הערב התעלמו מן האיסור וב- 12בנובמבר פרסמו את שמות 1,063
המעפילים שהגיעו באנייה "פאסיפיק". בתגובה, סגרו השלטונות את עיתוני הערב. ב- 20
הילעה שודיח תא האור הלשממה" יכ רמאנ הבו תימשר העדוה הלשממה המסרפ רבמבונב
הבלתי-חוקית כעת כתופעה העלולה להשפיע מאוד על המצב בארץ ולהוות סכנה חמורה
לאינטרסים הבריטיים במזרח-התיכון", ומשום כך יישלחו האנשים למעצר באחת המושבות
הבריטיות עד תום המלחמה. בסיום ההודעה נאמר כי גם לאחר סיום המלחמה לא יותר להם
לבוא לארץ וכי הממשלה תנקוט "בפעולות דומות גם בעתיד אם יצליחו קבוצות אחרות להגיע
לארץ במטרה להיכנס אליה באורח בלתי-חוקי". בהודעה היתה סטייה מהמדיניות שנהגה
הממשלה עד אז, לפיה הותר לעולים הבלתי לגאליים להישאר בארץ ומספרם נוכה ממכסות
העליה שהוקצבו לסוכנות היהודית. כשנודעה תכנית הממשלה להגלות את המעפילים שהועלו
על סיפון האנייה "פאטריה", הם הכריזו על שביתת-רעב והחליטו להתנגד בכוח להגליה. ארבעה
ימים לאחר פרסום ההודעה, ב- 24בנובמבר, הגיעה לחיפה האנייה "אטלנטיק" כשעל סיפונה
כ- 1,800עולים. בו בערב הועברו ל"פאטריה" 133עולים, וההעברה של היתר נדחתה למחרת
.םויה

בואן של שלוש אניות המעפילים העמידה את המוסדות הלאומיים במצב קשה. מועד בואן ארצה
הכביד מאוד על הסוכנות היהודית, שעסקה אותו זמן בשיתוף פעולה עם הבריטים במאמץ
המלחמתי נגד גרמניה הנאצית. ההנהגה הציונים חששה מכל פעולה שעלולה היתה לדרדר את
היחסים עם ממשלת בריטניה, ועל-כן נמנעה מארגון שביתות והפגנות אלימות נגד גירושם של
העולים מגבולות הארץ. הוחלט לנקוט בדיפלומטיה שקטה כדי להעביר את רוע הגזרה ולנסות
להרגיע את המעפילים השובתים שביתת רעב באנייה. פעילות הנהגת היישוב מתוארת במכתבו
של שרתוק לוייצמן שנשלח כעבור מספר שבועות:


המוסדות והיישוב כולו קיבלו על עצמם את הדין. לאחר שורת המושבים הסוערים של
הוועד הפועל הציוני ואסיפת הנבחרים, שרשרת הכרוזים הבלתי לגאליים שנתפרסמו
על-ידי קבוצות שונות מתוך ניסיון להבקיע את החומה שהקימה הצנזורה… באה השביתה
השלמה והשקטה של היישוב ביום 20נובמבר כביטוי מחאה ואבל. כהבעת הזדהות
59מצידנו עם העולים במר גורלם יותר מאשר כקריאת מלחמה.

לאחר שנכשלו כל המאמצים הדיפלומטיים בארץ ובלונדון ולאחר הודעת הממשלה שגם לאחר
סיום המלחמה לא יוכלו עולים להיכנס לארץ-ישראל, הוחלט בצמרת ארגון ההגנה לפוצץ את
האנייה ולהטביעה ובכך למנוע את הפלגתה. על דרך קבלת ההחלטה בדבר פיצוץ האנייה
:רפוע הילד תבתוכ "הירטאפ"


הפיגוע בספינה זו וההכנות שנעשו לקראתו נעשו בסודיות גמורה – לא רק כלפי הבריטים
אלא גם כלפי המוסדיות הציוניים. הנהלת הסוכנות היהודית לא ידעה על-כך דבר, גם לא
והילא – הנגהה לש ריכבה גרדב ,הארנכ ,הלבקתנ הטלחהה .י"אפמ לש תינידמה הדעווה
גולומב, שאול אביגור וישראל גלילי – ובתמיכת ברל כצנלסון, בלי שהללו הגיעו לבירור של
ממש עם הדרג המדיני. מן החומר שלפנינו נראה, שאפילו משה שרתוק לא ידע את פרטי
הדברים. בקיץ 1977סיפר שאול אביגור, שבעת הדיונים וההתלבטויות בשאלת התגובה
להצהרה הבריטית בדבר שילוח המעפילים ובעיצומם של המאמצים המדיניים, עלו
לירושלים הוא ואליהו גולומב כדי להיוועץ עם חבריהם בסוכנות. בהגיעם למוסדות
הלאומים פגשו את ברל כצנלסון, והחלו לשוחח עמו בנידון. ברל תמך בתוכנית הפיגוע
באוניה, וכך, מבלי ששמעו חוות-דעת אחרות ובלי ששוחחו אפילו עם שרתוק, ראו בעמדת
ברל כצנלסון אות לפעולה. התיאור מתיישב גם עם דבריו של אליהו גולומב בוועדה
המדינית שלושה ימים לפני הפיגוע, ב- 21בנובמבר .1940הדבר מראה על מידה רבה
של עצמאות בקרב מנהיגות ההגנה ועל המודעות לחילוקי-דעות בינם לבין המנהיגות
הציונית הרשמית, אף מוכיח על שימוש שנעשה בהגנה לקידום הגישות האקטיביסטיות,
60כאשר לא היה להן רוב בדרך הרגילה.

גרדה ידי-לע לבקתהל התיה תבייחו הרקיעב תינידמ התיה היינאה תא עיבטהל הטלחהה
,תינויצה הגהנהה רושיא תא הלביק אלש קר אל היינאב שקומ ליעפהל הטלחהה .ינידמה
אלא אף לא הובאה לפני המפקדה הארצית של ההגנה, וזאת מחשש שההצעה לא תאושר.
הפעלת המוקש באנייה נעשתה תוך הפרת משמעת חמורה וסטייה גסה מן "המרות הלאומית".

.הנגהה ידי-לע היינאל הרידחה הנגההש שקומ לעפוה ,1940 רבמבונב 25-ב לש רקובה תועשב
אולם חישוב כמות חומר הנפץ היה מוטעה והפיצוץ העז גרם לחור גדול בדופן. מים רבים פרצו
אל תוך האנייה, שטבעה במהירות רבה ורק חלק מדפנותיה נזדקר מעל המים. עובדי הנמל וכן
השוטרים והחיילים שהיו בסביבה עשו רבות להצלת המעפילים, אולם לא הצליחו להציל את
כולם. 267איש ואישה איבדו את חייהם ו- 172נפצעו. היה זה האסון הגדול ביותר בתולדות
ארגוני המחתרת בארץ-ישראל.

ניצולי "פאטריה" הועברו למחנה בעתלית, יחד עם העולים שנשארו על סיפון האנייה "אטלנטיק".

למחרת היום פרסמה ממשלת המנדט הודעה רשמית בה נאמר:


למנב רקובב לומתא הדיצ לע הכפהנ "הירטאפ" היינאהש ,עידוהל תרעטצמה הלשממה
חיפה ושקעה על קרקע הנמל כתוצאה מהתפוצצות שסיבותיה טרם נודעו. על אנייה זו היו
כ- 1800עולים בלתי-לגאליים, שעמדו להישלח למושבה בריטית. פעולות ההצלה החלו
61מיד, אולם חוששים שהיה מספר קורבנות בנפש…

בהמשך ההודעה נמסר כי הנציב העליון מינה ועדת חקירה בראשותו של השופט העליון אלן רוז.
ב- 31בינואר 1941פרסמה הוועדה את מסקנותיה, בהן נאמר, בין היתר, כי בעת שאירעה
ההתפוצצות נמצאו על האנייה 1,904עולים יהודים בלתי-לגאליים. כן נמסר בדו"ח כי על יסוד
עדויות מסיקה הוועדה כי הנזק שנגרם ל"פאטריה" בוצע על-ידי אוהדים יהודים שנמצאו על החוף,
תוך שיתוף פעולה עם לפחות אדם אחד שנמצא באנייה. מטעמי זהירות לא גילו המחבלים את
סודם למספר רב מהנמצאים באנייה.

ההנהגה הלאומית עשתה מאמצים רבים למנוע את שילוחם מן הארץ של הניצולים ואכן
המאמצים נשאו פרי ובדצמבר 1940פרסמה הממשלה את ההודעה הבאה:


נוכח טביעת האנייה "פאטריה", מסיבות שטרם הובררו ושתיחקרנה על-ידי ועדת חקירה
מיוחדת, החליטה ממשלת הוד מלכותו בתור חסד מיוחד… לא להגשים את ההצעה
לשלוח את האנשים הללו למושבה בריטית.

הם יורשו, אפוא, להישאר בארץ… ומספרם ינוכה ממיכסת העליה הבאה. לא יחול כל
שינוי ביחס לעולים בלתי-חוקיים אחרים וביחס להחלטת השלטונות לשלחם מעבר לים
62כאשר תמצאנה האניות לכך.


המעפילים שנשארו בספינה "אטלנטיק" הועברו למחנה המעצר בעתלית.

בהתאם להחלטת הממשלה לגרש מעפילים מן הארץ, הקיפו מאות שוטרים, ב- 9בדצמבר, את
מחנה המעצר בעתלית ואחר פרצו לצריפי המעפילים והעמיסו אותם על משאיות. המעפילים גילו
התנגדות פסיבית וקבוצות צעירים התבצרו בצריפי מגוריהם והתגוננו שעות ארוכות. לבסוף
יצה תדקפמ ידי-לע הפיח למנל ואבוהש ,תוידנלוה תוינא יתשל "קיטנלטא" יליפעמ 1,645 ורבעוה
הבריטי, והפליגו לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. כעבור חמש שנים, לאחר תום מלחמת-העולם
השנייה, שוחררו העצורים והובאו לארץ-ישראל ב- 26באוגוסט .1945

בישיבת מרכז מפא"י מיום 15בדצמבר ,1940נערך דיון נוקב בשאלת העליה הבלתי לגאלית.
א' קפלן טען כי "פעולת הפיגוע ב'פאטריה' ערערה את סמכותה של המנהיגות, משום שההחלטה
על הפיגוע לא התקבלה במוסד הראוי והיתה בניגוד לדעתו". י' לופבן, מעורכי "דבר", תמך
בעמדתו של קפלן ואמר כי הפיגוע ב"פאטריה" הוא אסון המטיל צל מוסרי על עליה ב' כולה. הוא
63הוסיף ואמר כי כנגד הפיגוע "מה שעשו הרביזיוניסטים בעליה בלתי אחראית הוא מעשה צדקה".

"הירטאפ" היינאה תשרפו ל"צאה

מיד עם היוודע כוונת הממשלה להגלות את העולים שהועברו ל"פאטריה", התכנס מרכז התנועה
הרביזיוניסטית בהשתתפות דוד רזיאל, מפקד האצ"ל. בישיבה הועלתה הצעה להוריד את העולים
לחוף בכל מחיר, אפילו תוך שימוש בכוח הזרוע. הביצוע הוטל על האצ"ל, ובדיון שנערך באותו
יום הוחלט לחבל במכונות האנייה כדי למנוע את הפלגתה. רזיאל לקח על עצמו את ביצוע
המשימה ומיד יצא לחיפה. הדבר נעשה במקביל לפעולת ההגנה וללא כל תאום בין שני הארגונים.
רזיאל הצליח ליצור קשר עם כמה מפועלי הנמל ובאמצעותם חשב להחדיר את המוקש לתוך
האנייה. כותב על-כך בנימין אליאב (לובוצקי) בעדותו:


נסעתי עם רזיאל לחיפה בערב שבת. רזיאל לא עישן בדרך, בגלל השבת, אבל למען
פעולות הארגון מותר היה בעיניו לנסוע ולחלל את השבת. הוא נשאר בחיפה ויחד עם
אנשי האצ"ל בעיר החל לאסוף אינפורמציה לתכנון הפעולה… בשליחותו נסעתי לתל-
אביב, וכאשר הייתי במונית שירות בדרך מהדר-הכרמל לעיר התחתית, נשמע נפץ גדול.
אוה .תעבוט הירטאפ :עריאש המ ול יתרפיסו לאיזרל יתרזח ינאו המוהמ הלחה ריעב
64 .ונחנא אל הז :רמאו ריווחה


65 "המורטס" היינאה

בספטמבר 1940הוקמה ברומניה "הדיקטטורה המלכותית" ומצב היהודים הלך והחמיר. חצי
שנה לאחר מכן, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, הצטרפה רומניה למלחמת לצד גרמניה
והצבא הרומני נכנס לאזורי בוקובינה ובסראביה, שפונו על-ידי הצבא הרוסי הנסוג (באזורים
אלה היו מרוכזים יהודים רבים). החל גל של פרעות נגד היהודים שהואשמו בבגידה ובתמיכה
בקומוניזם. אלפי יהודים נהרגו בפרעות, אולם הממשלה הרומנית המשיכה לתמוך בהגירה
כפתרון לשאלת היהודים. הדרך היחידה ליציאה מרומניה שעמדה לרשות היהודים היתה דרך
הים, וזאת כיוון שעם כניסת גרמניה לבולגריה, לא ניתן היה להשתמש ברכבת בולגריה-תורכיה.

באותה תקופה לא עודדה המנהיגות הציונית בארץ וברומניה את העליה הבלתי לגאלית (אנשי
"המוסד" לא נמצאו עוד ברומניה ובקושטא), ועם הפלגתה של "סקאריה", נתפזרה השלישייה
שעמדה בראש העליה הרביזיוניסטית – ערי ז'בוטינסקי וראובן פרנקו עלו ארצה וברומניה נשאר
רק מייסנר. הוקם ועד עליה חדש והוחל בחיפוש אחר אניות עבור העליה הבלתי לגאלית, אולם
.המיאתמ היינא אוצמל היה השק המחלמה ללגב

בתנאים אלה עלה מחדש השימוש באנייה "סטרומה" שעגנה ברומניה – אנייה קטנה בעלת נפח
.הבונדה לע רקב תלבוהל השמישש , תונוט 180 לש

הכשרת "סטרומה" לשיט עצמאי בים ארכה זמן רב ולבסוף היא הפליגה מנמל קונסטנצה ב- 12
בדצמבר 1941בדרכה לאיסטנבול, כשעל סיפונה 769עולים. בדרך התקלקל המנוע, ואת
המסע, שבדרך כלל אורך ארבע השעות, עשתה "סטרומה" במשך יומיים. עם הגיעה האנייה
ב- 14בדצמבר לאיסטנבול, חדל המנוע מלפעול והאנייה נגררה על-ידי התורכים דרך שדה
המוקשים והועמדה במקום עגינתן של אניות בבידוד. בלחץ ממשלת בריטניה לא הורשה איש
מן הנוסעים לרדת לחוף או ליצור קשר עם העולם החיצון.

עשרה שבועות שהתה "סטרומה" באיסטנבול באזור הבידוד. לאחר עשרה ימים, הותר לשמעון
ברוד, נציג הג'וינט בתורכיה, להעביר לאנייה פעם בשבוע מצרכי מזון. החיים על האנייה נעשו
קשים מיום ליום; הצפיפות והתנאים הקשים נתנו את אותותם, אולם קשה מכל היה היאוש שהחל
לחלחל בקרב העולים. הם קיוו שיורשו לרדת לחוף באיסטנבול ומשם לנסוע ברכבת לארץ-ישראל,
אולם ככל שחלף הזמן, הלכה והתפוגגה התקווה.

הסוכנות היהודית, שידעה על הפלגתה של האנייה מרומניה, לא עשתה דבר למען העולים
בשבועות הראשונים של שהייתם באיסטנבול. שרתוק קיווה שעניין פליטי "סטרומה" ימצא את
פתרונו במסגרת המשא-ומתן שניהל עם השלטונות הבריטים בדבר מכסת הסרטיפיקטים לחצי
השנה המתקרבת. ובינתיים מצבם של העולים על האנייה נעשה בלתי נסבל והלחץ על הסוכנות
היהודית מהג'וינט ומהתאחדות עולי רומניה הלך וגבר. בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית
תינידמה הקלחמה לש התדמע לע תבקונ תרוקיב העמשנ 1942 ראורבפב 8-ב המייקתהש
לא קותרש הנפ זא וא .תואצות לכ הבינה אלש הטיש ,הטקשה היטמולפידה תטישב הדימתהש
המשרד בלונדון להפעיל לחץ על הממשלה הבריטית ולהרשות לפחות להעלות את הילדים
המצויים על האנייה. בעקבות הלחץ הזה הסכימה הממשלה לתת רשיונות עליה לילדים, אולם
לא היה זמן להוציא החלטה זו לפועל; ב- 23בפברואר 1942באה ספינת משמר תורכית ופקדה
על רב-החובל של "סטרומה" להרים עוגן ולצאת לעבר הים-השחור. בגלל התנגדות רב-החובל
והעולים, עלו על הסיפון 150שוטרים תורכים, שהכריחו את העולים להיכנס לבטן האנייה וגררו
את "סטרומה" מן הנמל.

לפנות בוקר נשמעה התפוצצות גדולה ו"סטרומה" ירדה למצולות. רק נוסע אחד ניצל מן הטביעה
והגיע בשלום ארצה. היה זה דוד בן יעקב סטוליאר, העד היחידי ששרד כדי לספר את קורות
."המורטס" היינאה לש התעיבטו העסמ

מאמר זה דן רק בעליה הבלתי לגאלית שפעלה בתקופה שלפני מלחמת-העולם השנייה. לאחר
המלחמה נשא המוסד לעליה ב' בעול ההעפלה (להוציא אנייה אחת, "בן-הכט"), בעוד האצ"ל
הקדיש את כל כוחו למרד בשלטונות המנדט הבריטי בארץ-ישראל.

רמאמה תליחתל הרזח

:תורעה


.41בראגינסקי, עם חותר אל חוף, עמ' .55
.42שם, עמ' .67
.43שם, עמ' .77
.44שם, עמ' .105
.45עדות יוסף בן-פורת, את"ה .9.28
.46בראגינסקי, עם חותר אל חוף, עמ' .112
.S 25/2651 ,מ"צא .47
.48שם, שם.
.1040 'מע ,ב ,ה"תס .49
.50אצ"מ, פרוטוקולים של הנה"ס מיום .11.12.38
.51עם חזיון ההגנה, עמ' .138
.52סת"ה, כרך שלישי, עמ' .78
.87 'מע ,ג ,ה"תס .53
.33-35 'מע ,הירגלוב יפוחמ 'ב הילע ,וניפנוק .54
.55ל' יחיל, "העליה הבלתי לגאלית לארץ-ישראל ( ,")1939-1940קובץ יד ושם, ו (תשל"ה),
. 183-208 'מע
.56שם, שם.
.57שם, שם.
.58שם, שם.
.59אצ"מ, ,S 25/1716מצוטט אצל עופר, דרך בים, עמ' .53
.60עופר, בדרך לים, עמ' .55
.747 'סמ ,תויטילופה תודועתה רצוא ,היבחרמ .61
.62שם, מס' .748
.63ארכיון בית ברל, .23/39מובא אצל עופר, בדרך לים, עמ' .60
.64אליאב, זיכרונות מן הימין, עמ' .139
.65לזר, אף על פי, עמ' 468וכן עופר, דרך בים, עמ' .235

רמאמה תליחתל הרזח