העליה הרביזיוניסטית

כ׳ באב תשפ״ו · יהודה לפידות / האצ"ל

תיטסינויזיברה הילעה

בתי-הספר לימאים

כדי להקים צי של אניות, היה צורך בימאים יהודים ואכן בכינוס העולמי הראשון של בית"ר
בדאנציג (אפריל ,)1931הוחלט להקים מחלקה להכשרה ימית. המחלקה הוקמה ביזמתו
של ירמיהו הלפרין, יורד ים מנוסה, שאף עמד בראשה. אמנם בארץ הוקמה האגודה הימית
"זבולון", שמרבית חבריה היו בית"רים, אולם הרעיון להקים בית-ספר ימי בארץ, שיכשיר את
חניכיו להיות יורדי-ים, נתקל בהתנגדות מחשש של התערבות השלטונות הבריטים בתכנית
.םידומילה

בשנת 1933התארגנה בריגה (שבלטביה) קבוצת בית"רים, בשם "רודי-גל", שעסקה בדיג.
כעבור שנתיים נשכרה, בכספי אגודת ידידים של בית"ר, ספינת אימונים ששימשה את החניכים,
תויהל היכינח תא הרישכה ,"לצרה רודואת" ,הניפסה .הנידמה יבחרבש ר"תיב יננקמ ועיגהש
יורדי ים, ואומנו בה כחמישים בית"רים, בשלושה מחזורים. פיקוד האנייה היה בידי אנשי מקצוע
לא יהודים, ומימון בית-הספר נסתייע בהכנסות מהובלת סחורות. תוך כדי לימודים, הפליגו
החניכים בנמלי הים הבלטי ועסקו בפריקה וטעינה של סחורות שונות. בראש המפעל בריגה
עמד דב ריבלין, עד עלייתו ארצה בשנת .1939

מסעה האחרון של "תאודור הרצל" נערך בקיץ 1938בים הבלטי, וזכה להתעניינות ולפרסומת
רבה בנמלים שבהם עגנה. הספינה הישנה לא עמדה בסערות שפקדוה ונאלצה לשבות לאחר
.תונוע עברא לש תוליעפ

במקביל לפעילות בלטביה, הוקם בצ'יוויטבקיה שבאיטליה בית-ספר ימי לחברי בית"ר. איטליה
היתה ידועה מאז ומתמיד כמכניסת אורחים לסטודנטים זרים, ובית-הספר הוקם ביזמתו של
הנטק למנ ריע איה היקבטיווי'צ .סדנמ ויצירואמ ונגסו ,הילטיאב ר"תיב ביצנ ,יפראק הנואיל
שבעבר הרחוק שימשה נמלה של רומי, ובשנות השלושים עסקו תושביה בדיג ובמסחר ימי.
מפקדו של בית-הספר שימש הקפיטן ניקולא פוסקו (( ,FUSCOיורד ים ותיק ומנוסה. המחזור
הראשון, שמנה 30בית"רים שבאו מארצות שונות, החל את לימודיו בנובמבר .1934פתיחת
בית-הספר היתה למאורע חשוב בבית"ר העולמית, וז'בוטינסקי כתב לחניכים מכתב ובו הנחיות
להתנהגותם. בין היתר כתב:


אל תתערבו בשום וויכוח מפלגתי הנוגע לאיטליה: אל תביעו דעות על שום עניין פוליטי
איטלקי, אל תבקרו את המשטר הקיים באטליה, אותו משטר שתחת חסותו ניתנה לכם
היכולת ללמוד בבית-הספר הזה, אך גם את המשטר שהיה לפניו אל תבקרו. אם ישאלו
אתכם על אמונתכם המדינית והסוציאלית תענו: ציוני אנוכי, משאת נפשי מדינה עברית
20.יתנומא לכ יהוזו ,תודמעמה תמחלמל דגנתמ ינא ונצראבו

ביוני 1935נרכשה עבור בית-הספר ספינת מפרש מכספי תרומתו של ייפים קירשנר, סוחר פרוות
אמיד שהתגורר בפריס. שם הספינה הוסב ל"שרה א'", על שם רעייתו של התורם.

המחזור השני, שכלל 52חניכים, החל את לימודיו בינואר ,1936ותלמידיו שוכנו בספינה "שרה
א'". הלימודים נמשכו כעשרה חודשים ושולבו בהם הפלגות ברחבי הים התיכון. בפברואר 1937
החל המחזור השלישי, הגדול מכולם, שכלל 70חניכים מרחבי אירופה, ביניהם גם 15מהארץ.
לקראת סיום הלימודים, הפליגה הספינה לארץ-ישראל בפיקודו של ירמיהו הלפרין. הצוערים,
לבושים במדי בית"ר, נתקבלו בהתלהבות רבה ונערכו להם קבלות פנים בעריה השונות של
הארץ. בחיפה השתתפו בקבלת הפנים גם קונסולים של איטליה. עם סיום הביקור בארץ, הפליגה
התלעו הלטלוט "'א הרש"ו הזע הרעס הניפסה תא הדקפ הקיסרוק דיל .הילטיאל הרזח הניפסה
על שרטונות . כל המאמצים של אנשי הצוות ושל ספינות נוספות שבאו לעזרה עלו בתוהו, והיה
צורך לפנות את החניכים והצוות. ירמיהו הלפרין היה היחידי שנשאר על סיפונה של הספינה, ורק
כאשר אפסה כל תקווה, פונה אף הוא.

המחזור השלישי, שסיים את לימודיו לאחר טביעתה של הספינה "שרה א'", היה המחזור האחרון
של בית-הספר. בסתיו 1938נתהדקו הקשרים בין מוסוליני להיטלר ולא היה מקום להמשיך את
הפעילות הבית"רית על אדמת איטליה. בית-הספר הימי בצ'יוויטבקיה פעל ארבע שנים
( )1934-1938ולמדו בו 162חניכים בשלושה מחזורים.

בוגרי בתי-הספר לימאים השתתפו בהשטת אניות שהביאו מעפילים לארץ-ישראל, וחלקם הניחו
.לארשי תנידמ לש יאבצהו ירחסמה יצה לש תודוסיה תא

האנייה "אניון"

כאשר התברר שממשלת המנדט הגבירה את השמירה על גבול הצפון והכבידה בכך מאוד על
העליה הבלתי לגאלית מלבנון, החליטו מוסדות הצה"ר לנסות את העליה בדרך הים. נשכרה
ספינה קטנה בשם "אניון" וכאשר היתה מוכנה להפליג, הגיעו לאחד מאיי יוון 117בית"רים
מפולין ויצאו בדרך הים לארץ-ישראל.

היינאה יעסונמ האמ .ביבא-לתב הכורעתה ישרגמ לומ לא היינאה העיגה 1933 טסוגואב 25-ב
הצליחו לרדת בשלום לחוף, אולם אחרוני הנוסעים השתהו בים בגלל מים שחדרו לסירתם.
בינתיים האיר השחר ומטוס בריטי גילה את הסירה. בהגיעם לחוף נתקלו בכוח של המשטרה
שהעבירם לבית-הסוהר. הם לא הועמדו למשפט, אולם כעבור חודש ימים הוחזרו אל האנייה
וגורשו מן הארץ; על רב החובל ועל בעל האנייה הוטל גם קנס כספי.

"הדנאוו" תשרפ

בקיץ 1934פנה אל מפקד בית"ר במחוז לודז' (פולין) יהודי בשם חניכוביץ' והציג את עצמו כסוכן
יתלב הילעל שמשתש ידכ ר"תיב תושרל הדימעהל עיצהו היינא רכש יכ רפיס אוה .תוינא תרבח
לגאלית. מפקד בית"ר בלודז' התלהב מן הרעיון, ו- 50בית"רים יצאו לעיר הנמל דאנציג כדי
להגשים את חלומם לעלות לארץ-ישראל. בנמל הם מצאו ספינה קטנה ורעועה, שעל אחת
מדפנותיה התנוסס השם "וואנדה". הספינה הפליגה לים הפתוח כשעל סיפונה 50הבית"רים.
כל הלילה השמיע מנוע הספינה רעשים מוזרים ולפנות בוקר הופתעו הנוסעים כשמצאו את עצמם
ליד נמל המוצא. התברר שחל קלקול במנוע, וכאשר הורד העוגן – נקרעה השרשרת והעוגן צלל
לים. הגלים החלו לטלטל את הספינה לעבר הים הפתוח, אולם למרבה המזל הצליחו הבית"רים
להגיע בשלום לחוף.

פרשת "וואנדה" עוררה שערורייה ציבורית גדולה. הסוכן חניכוביץ הועמד למשפט ונידון למאסר
ולתשלום קנס עבור מעשה רמאות.

מסתבר כי הרצון העז לעלות לארץ-ישראל נוצל על-ידי רמאים לעשיית רווחים קלים. אלא
שמקרים כאלה היו מעטים ולא הפריעו באופן משמעותי למהלך העליה הבלתי לגאלית.


ראשיתה של עליית "אף על פי"

עם עליית היטלר לשלטונות ב- 1933גברו רדיפות היהודים בגרמניה. חנויות היהודים הוחרמו
ועל בתיהם הושם הכתם הצהוב. בנוסף לזאת הוחל במאסרים המוניים ובהקמת מחנות ריכוז.
בספטמבר 1935פורסמו חוקי נירנברג, לפיהם נשללה מהיהודים אזרחותם והם הפכו להיות
"נתיני-המדינה". נאסרו נישואי תערובת, יחסי אישות בין יהודים לשאינם יהודים הוקעו כחילול
הגזע ול"עבריינים" נקבעו עונשים חמורים. אולם המהלומה המכרעת הונחתה ב- 9בנובמבר
1938בפרעות הידועות בשם "ליל הבדולח". חנויות ודירות היהודים נשדדו, חלונות הראווה
נופצו ואלפי יהודים נכלאו במחנות-ריכוז. התואנה לפרעות אלו היתה ההתנקשות של היהודי
הרשל גרינשפן באחד מעובדי השגרירות הגרמנית בפריס. בעקבות ההחמרה במצבם, החלה
בריחת יהודים מגרמניה, תחילה לארצות השכנות ולאחר מכן גם לארצות רחוקות.

הפולנים הכריזו חרם 21גם בפולין השכנה התעוררה האנטישמיות לאחר מותו של פילסודסקי.
על סוחרים יהודים ומהומות דמים פרצו ברחבי המדינה. גל הפרעות הגיע לשיאו בשנים
.-1936-1937במרס 1936התרחשו פרעות ביהודי פשיטין – 3יהודים נהרגו ו- 60נפצעו, חנויות
נשדדו ורכוש היהודים נפגע. הפרעות בעיירה פשיטיק, ש-87% מתושביה היו יהודים, הפכו לשם
22דבר ולסמל ברחבי העולם היהודי.

בשנת 1937גברו המהומות בעיירות שבהן התגוררו יהודים ואף אל וורשה הבירה הגיעו. במאי
1937נערך פוגרום בעיר בריסק, שתואר בעיתון "הארץ" מיום 21במאי " :1937חורבן והרס
בהיקף כזה לא חשבנו לאפשרי", אלה הדברים שאמרו חברי וועדת החקירה הממשלתית שבאו
לבריסק לאחר הפוגרום… כ- 800משפחות יהודיות בבריסק היו קורבנות ההרס הנורא בעיר."

.יטסינויזיברה הנחמה הב לחהש תילאגל יתלבה הילעה תוררועתהל עקרה היה הז

חידוש העליה הבלתי לגאלית דרך הים קשורה בשמו של משה גלילי (קריבושיין), בית"רי
מארץ-ישראל שלמד באיטליה. בקיץ 1936ביקר גלילי במחנה פליטים יהודים שברחו מגרמניה
הנאצית. הביקור עשה עליו רושם קשה והתחזקה אצלו המחשבה שהפתרון לבעיית הפליטים
היא בעלייתם לארץ-ישראל. מאיטליה יצא לצרפת וגם שם מצא המוני פליטים יהודים הנודדים
מעיר לעיר. גלילי פנה למנהיגים יהודים והרצה לפניהם את תכניתו לרכז את הפליטים באחד
מאיי יוון ומשם להעלותם באניות ארצה. אמנם הוא מצא אוזן קשבת, אולם לכלל מעשה לא הגיע.
מפריס יצא ליוון לברר אפשרויות של רכישת אניות, ובדרכו חזרה התעכב בווינה. כאן התקשר עם
ראשי הצה"ר שעודדוהו ואף העמידו לרשותו את הכספים הדרושים למבצע, שנקרא על-ידי גלילי
עליית "אף על פי".

במרס 1937עלה גלילי יחד עם 15בית"רים לספינה קטנה בעלת נפח של 50טונות, שעגנה
בנמל היווני פיראוס. הספינה עשתה את דרכה בים במשך חודש ימים, וב- 13באפריל הגיעה
לחופי הארץ, לא רחוק מנמל חיפה. גלילי ירד בסירה לחוף ועשה את דרכו לביתו של עו"ד
אברהם ויינשל, מראשי הרביזיוניסטים בעיר. כך נוצר הקשר עם החוף. בסופו של דבר הורדו
נוסעי הספינה בשלום לחוף והועברו לפלוגות הגיוס של בית"ר. גלילי התקשר עם ערי ז'בוטינסקי,
נציב בית"ר בארץ-ישראל, שגילה עניין רב בעליה הבלתי לגאלית ואף הבטיח עזרה ושיתוף
עיצהו ר"תיב תונוטלש לא הנפ ,הפוריאל ילילג רזח הנושארה הגלפהה תחלצהמ דדועמ .הלועפ
הסדר לפיו הוא יהיה אחראי לצד הארגוני של המבצע, ואילו מוסדות בית"ר יכשירו את המועמדים
.תוריישה תא וביכריו הילעל

אמנם מספר העולים שהביא גלילי בספינה הראשונה היה קטן, אולם זו היתה בבחינת פריצת
דרך. עם התפתחות העליה הבלתי לגאלית, נשכרו ספינות גדולות יותר ונעשו סידורים מתאימים
להורדת העולים, שמספרם הלך לגדל.

אותו זמן נשלח לווינה מן הארץ יצחק בן-עמי (רוזין), חבר האצ"ל ומפקד פלוגת הגיוס של בית"ר
בזיכרון-יעקב. בן-עמי נשלח ביזמתו של ערי ז'בוטינסקי ובברכתו של דוד רזיאל. תפקידו היה
לתאם בין האניות העמוסות בעולים, לבין האצ"ל בארץ שאמור לטפל בהורדת העולים ופיזורם
בארץ (כדי ליצור כיסוי לשהותו באוסטריה, נרשם כסטודנט באוניברסיטת ווינה). לפני צאתו נפגש
בן-עמי עם אליהו לנקין, שפעל כמפקד הארגון במחוז השומרון ובנוסף לזאת שימש גם ראש
"יחידת השומרים" בזיכרון-יעקב. לנקין נתמנה על-ידי רזיאל לאיש הקשר עם האניות והאחראי
23להורדת העולים.

1 "היזימטרא"

בחודש אוגוסט 1937יצאה לדרכה קבוצת בית"רים שנייה, שמנתה 54צעירים וצעירות מפולין,
ליטא ולטביה. הם הגיעו לווינה במסווה של סטודנטים שיצאו לבלות את הקיץ במחנה באוסטריה,
ובכוונתם להמשיך בטיול לדרום אירופה. הם הופיעו בתלבושת ספורט אחידה, והתאכסנו במחנה
היערכות שהוקם בקוטינגברון שבקרבת ווינה ואשר שימש בעבר מחנה קיץ לחברי בית"ר. לאחר
התארגנות יצאו ה"סטודנטים" בדרכם לאלבניה, כולם לבושים במדים כחול-אפור, לסיור בים-
התיכון בהנהגתו של משה גלילי. בהגיעם לעיר הנמל דוראצ'ו, הסתדרו בשורות, ובדגלים מונפים
צעדו ברחובות העיר כשהמתופפים צועדים בראש. כעבור מספר ימים עלו על סיפון אנייה יוונית
"ארטמיזיה" והפליגו לארץ-ישראל. מיד לאחר שהקבוצה עזבה את המחנה באוסטריה, טס בן-
עמי ארצה כדי לתאם את הורדת העולים. בספטמבר הגיעה הספינה לחוף טנטורה. על הפגישה
עם הספינה מספר אליהו לנקין, שהיה אחראי להורדת העולים יחד עם מרדכי פייקוביץ-אלון, ראש
השומרים בבנימינה:


כאשר קיבלנו את הידיעה כי האנייה עומדת להגיע, התקשרנו עם "אגד" שהסכים להעמיד
מספר אוטובוסים לפיזורם של המעפילים, ועם חשכה חיכינו על החוף במקום המותנה.
.הלילב 11 התייה ספאה תעש
שעת האפס הגיעה וחלפה. לא כלום.
ריקם חזרנו בבוקר הביתה. למחרת, בחצות, הבחנו בים בסירה מוארת באורות אדום
וירוק. אף כי ידענו שספינתנו צריכה להיות מואפלת, פלטנו משום-מה כמה סימני איתות.
הסירה נפנתה מיד לעברנו, ובעודה מתקרבת הבינונו כי זוהי סירת משמר-החופים של
המשטרה. מיהרנו להסתתר בין השיחים, ובלבנו תפילה שספינתנו לא תגיע דווקא ברגע
זה. אך ממילא לא הגיעה.
גם בלילה השלישי לא הגיעה הספינה.
לבסוף החלטנו שאין עוד טעם להמשיך במשמרות על החוף, ואני, זה לי בוקר שלישי, שוב
.לצנתהל ידכ ביבא-לתב "דגא" ילהנמ לא יתעסנ
דווקא בלילה הרביעי הגיעה האנייה. מסתבר כי בדרך חל קלקול במנועים והספינה עצרה
לשלושה ימים באיזה נמל יווני לצורך תיקונים.
גלילי ירד בסירה אל החוף והגיע לבנימינה ויצר אתנו קשר…
למחרת כבר דיברתי בביטחון עם אנשי "אגד" ובלילה עלו לחוף 54הבית"רים מנוסעי
הספינה, וביניהם היה גם צעיר בשם שלמה בן-יוסף, שכעבור פחות משנה עלה לגרדום
24 .וכע אלכב


גלילי ערך על החוף מסדר וחזר לבדו לספינה, שהחזירה אותו לאירופה.

2 "היזימטרא"

בינואר 1938התקיימה בווינה תערוכה בין-לאומית, ולא היה כל קושי לקבל ויזה לאוסטריה. כך
התארגנה קבוצה נוספת של בית"רים מפולין, מליטה ומלטביה, ולאחר שהגיעו לווינה הועברו שוב
למקום ההיערכות במחנה בקוטינגברון. הצעירים והצעירות, שהולבשו שוב במדים בצבע כחול-
אפור, נסעו במסווה של סטודנטים היוצאים לסיור בים-התיכון. הם נסעו ברכבת לפיומה ומשם
לאלבניה. בהגיעם לעיר הנמל דוראצי, נערכה להם קבלת פנים נרגשת על-ידי המשפחות
היהודיות המעטות שהתגוררו במקום ואשר זכרו את ההפלגה הראשונה. מלווים ביהודי המקום,
עלו הבית"רים על הספינה "ארמטיזיה". בהיותם על הסיפון, שרו את "התקווה", כאשר עיני
היהודים שעמדו על הרציף זולגות דמעות. הספינה יצאה בפברואר 1938למסעה השני כשעל
סיפונה 86בית"רים. כעבור מספר ימים הגיעה לחופי ארץ-ישראל והעולים הורדו לחוף טנטורה
ללא כל קושי. גלילי חזר עם הספינה לאירופה כדי לארגן את הספינה הבאה.

בפברואר 1938יצא בן-עמי מווינה לפראג (צ'כוסלובקיה) כדי להשתתף בכנס של ההסתדרות
הציונית החדשה (הצ"ח). לכנס הגיעו גם נציגי האצ"ל מהארץ (אברהם שטרן, הלל קוק ואריה
בן-אליעזר) כדי להשתתף בדיון על ענייני עליה וביטחון. בשעת הדיון ציין בן-עמי: "חסרה ההבנה
לרצינות המצב, ואילו התירוץ של חוסר כספים הוא תירוץ מסוכן. בית"ר צריכה לחדול מלהתאים
את עצמה לתנאים האובייקטיביים ולהתאמץ כדי לשנותם. יש לקבוע מיד את חובת העליה
25כעיקרון בבית"ר… "

מעודדים מהצלחת העליה הבלתי לגאלית, הוחלט לנסות ולהביא קבוצות גדולות יותר. לשם כך
מינה האצ"ל נווטים שישתתפו בהפלגות ויתאמו את הנחיתה עם אנשי הארגון שימתינו על החוף.
על בן-עמי הוטל לחזור לווינה כדי לעזור בארגון העליה משם.

בינתיים חלו תמורות פוליטיות באוסטריה שהיוו מהפך בכל הנוגע לעליה הבלתי לגאלית.

ב- 11במרס 1938נכנס הצבא הגרמני לאוסטריה וכעבור ארבעה ימים סיפח היטלר את
אוסטריה לגרמניה. זמן קצר לאחר מכן הוזמנו כמה מפעילי העליה הבלתי לגאלית בווינה,
וביניהם ד"ר פאול הארל (שהיה פעיל באגף המקסימליסטי של התנועה הרביזיוניסטית) ויצחק
בן-עמי, לפגישה עם ד"ר לאנגה, ראש היחידה המיוחדת בגסטאפו לענייניי היהודים. ד"ר לאנגה
קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות ואמר כי ידוע לו שהם עוסקים בסיוע ליהודים להגר לארץ-
ישראל ללא הסכמת הממשלה הבריטית. בהמשך אמר כי ברצונו לעודד את פעולתם זו ולשם כך
מינה אדם מיוחד, את אדולף אייכמן, שיפקח על עבודתם ויעמוד אתם בקשר מתמיד. ואכן אייכמן
הגיש עזרה משמעותית לבן-עמי ואנשיו בארגון העליה הבלתי לגאלית של יהודי אוסטריה.

סיפוח אוסטריה על-ידי גרמניה הנאצית חולל תמורה דרמטית ביחס היהודים הווינאים לגבי
העליה הבלתי לגאלית. בעוד שלפני ה- 11במרס היה כמעט בלתי אפשרי לשכנע הורים יהודים
להרשות לילדיהם להצטרף לקבוצות העולים, הרי שלאחר כניסת הצבא הגרמני לאוסטריה היו
מאות מועמדים לעליה. ככל שהנאצים הידקו את אחיזתם, כך גדל מספר המועמדים להעפלה.

ביוני 1938הגיעה למחנה בקוטינגברון קבוצה שמנתה 381בני-אדם. השלטונות לא הקשו על
יציאת הקבוצה לדרך; הבנק הלאומי של אוסטריה אף הקציב מטבע חוץ להוצאות הנסיעה,
בהתאם לרשימה שהוגשה לגסטאפו, אולם התעוררו קשיים גדולים בקבלת ויזות מעבר וכן ויזות
כניסה ליוון. כאשר הקונסול היווני הסכים להנפיק ויזות ליוון, התעורר קושי חדש – בין הנוסעים
היו רבים נתיני חוץ או חסרי נתינות, ואי אפשר היה להשיג עבורם דרכון אוסטרי. הבעיה באה על
פתרונה כאשר הגסטאפו הוציא עבור אנשים אלה דרכון חד-פעמי ובתוכו חותמת "גם לפלשתינה".
כך הצליחה השיירה לצאת את ווינה בדרכה ליוון, שם חיכה להם משה גלילי, ששיכן אותם
במחנה קיץ באחד האיים. לאחר מכן עלו הבית"רים על שלוש אניות והפליגו לארץ-ישראל. "גלילי
הרגיש עצמו כאדמירל… ובאמצע הים הוא יורד מ"ספינת הדגל" בסירה ועורך ביקורת ביתר שתי
26הספינות כשהאנשים על הסיפון ערוכים במסדר צבאי מלא."

גם הפעם בוצעה הנחיתה בחוף טנטורה, כאשר על הפעולה מנצחים, כבעבר, אליהו לנקין ומרדכי
פייקוביץ-אלון. העולים הועברו מן הספינות לשלוש סירות, 13איש בכל סירה. הסירות נאלצו
לעשות את הדרך מן הספינה לחוף עשר פעמים עד אשר כל העולים נחתו בשלום על החוף. הם
הועברו למקום מיוחד שהוכן עבורם ליד בנימינה ולמחרת בבוקר הועלו על אוטובוסים של "אגד".
בכל אוטובוס ישב שליח של הארגון, והעולים פוזרו בין פלוגות הגיוס של בית"ר ברחבי הארץ.

עם שובו של גלילי לווינה, חל נתק בינו לבין האחראים על העליה הבלתי לגאלית. מסביר זאת
יצחק בן-עמי:


עם נחיתת 381המעפילים סיימנו את שיתוף הפעולה עם משה גלילי. משימתנו גדלה
ודרשה סוגים חדשים של מומחיות. זכיתי להכיר את גלילי היטב בתשעת החודשים
האחרונים והייתי מלא התפעלות מאומץ ליבו, אבל לא יכולנו להסכים לדמיונותיו
הפוליטיים. היינו חייבים לחשוב ולתכנן בצורה רציונלית, ואילו גלילי היה תמיד ספונטני
ורומנטי. הוא חלם על אלפי לוחמי חירות ממושמעים, צעירים מכול תפוצות הגולה,
המפליגים לעבר ארץ-ישראל חמושים ומאומנים היטב, מובילים סיסמאות ודגלים
ותזמורות צבאיות ומערימים בעוז על סירות-המנוע של המשטרה.

זה היה חלום נפלא ואנו פעלנו לקראתו, אבל ראשית ומעל לכול היינו צריכים להציל יהודים
27רבים ככל האפשר.


"לא מצאתי שום לשון משותפת אתם", מספר גלילי בעדותו. בהמשך, הוא אומר כי כאשר הציעו
לו להשתלב בארגון ההעפלה, ענה:


אם לארגן הלאה, אז אני מארגן כפי שארגנתי עד עכשיו ומאחר שהצלחתי, אין כל סיבה
שלא אארגן את זה הלאה באותו אופן. אם אתם רוצים להתלבש על העסק הזה, התלבשו
לכם. אני בין כה וכה לא מגייס יותר אנשים, לא מקבל כסף מאנשים, אני לא עושה כלום.
28הכול בידכם…

אכן, שיטות העבודה של גלילי לא התאימו לעבודה בקנה מידה גדול, ומאחר שהיה
.הנגראתהש הלודגה תרגסמב ומוקמ תא אצמ אל ,טסילאודיווידניא

ההתלהבות בקרב חברי בית"ר שהשתתפו בעליה הבלתי לגאלית היתה רבה ואף שני שירים
מיוחדים חוברו למבצע זה. שירים אלה מבטאים את ההתלהבות לעליה ואת הציפייה לחיים
חדשים במולדת. את "שיר מעפילי בית"ר" כתב משה גלילי בוינה בשנת :1937


ר"תיב יליפעמ ריש

!המידק
!ץראל
למרות המכשולים,
על אף המעצורים,
קדימה, קדימה בית"רים,
לגאול את מולדת העברים
הלוגה שפרמ רענתהל
,ונרסאמ ילבכ עורקל
,ונמדב זא
ונייח ריחמב
יקום בארץ דור חדש,
דור חיילים וגיבורים
דור של הדר, דור של עברים –
.יח-לת

את השיר השני, "הן לא איכפת לי", כתב טוביה ויטקובסקי:


הן לא איכפת לי

הן לא איכפת לי מאין ומדוע
עלית, אח, על הסיפון הנע!
ודרכך לך הוא רק ידוע
ואת הקץ תדחק בכוונה

הבור האלמה היינאה
הבוראה דעו התיתחתמ
המתנדנדת על גלי הים
אף כי בלי לוע של תותח מורם

המחלמ תיינא איה
אבצ-ידודג הליבומה
שגם בלי נשק כוחם גדול,
עולים לבנות מיסוד
עתיד העם על אדמות
!לואגל ,שובכל ונצרא תאו

בתשעה באב תרצ"ח ( 12ביולי )1938נשא ז'בוטינסקי נאום בוורשה שכותרתו "למות או לכבוש
את ההר", ובו הסביר, בין היתר, את עמדתו בשאלת ההבלגה והתגובה. בהמשך נאומו הזהיר
ז'בוטינסקי במלים נרגשות בפני האסון ההולך וקרב ופנה ליהודי פולין להציל את נפשותיהם
ולעלות לארץ-ישראל, לפני שיהיה מאוחר מדי. היה בדבריו חזון נבואי לעתיד לקרות ליהדות
:הפוריא


זה שלוש שנים אני מפציר בכם, יהודי פולין, עטרת היהדות העולמית, מתחנן לפניכם,
מזהיר אתכם בלי הפוגות שהאסון קרוב לבוא. שערי הלבין ואני זקנתי במשך השנים
האלה, כי לבי יוצא אליכם, אחים ואחיות יקרים, שאינכם רואים את הר-הגעש שעוד מעט
יתחיל לפלוט את להבות-ההשמדה שלו. אני רואה תמונה איומה. הזמן הנותר להצלתכם
הולך ופוחת. אני יודע שאינכם יכולים לראות זאת, שהרי דאגות של יום-יום מטרידות
אתכם ומבלבלות אתכם… שמעו לדברי בשעה הזאת, השעה השתים-עשרה, למען
29השם: יציל כל איש ואיש את עצמו, כל עוד יש פנאי לכך, כי הזמן הולך ופוחת.

בסיום הנאום השלים ז'בוטינסקי את חזונו:


ואני רוצה לומר לכם עוד איזה דבר היום, התשעה באב: אלה שיצליחו להימלט מן
הנידמה לש התמקהו השודיח :הלודג תידוהי החמש לש יגיגח עגרל וכזי תונערופה
היהודית! אינני יודע אם אני עצמי אזכה לראותה – אבל בני יזכה! בזאת אני בטוח,
ממש כמו שאני בטוח שמחר בבוקר תזרח השמש. בכל לבי אני מאמין בזה.




:תורעה


.171 'מע ,ב ,ב"ס .20
בשנת 1935נפטר פילסודסקי, שתפס ב- 10במאי 1926את השלטונות בפולין, נבחר.21
      לנשיא ושלט במדינה עד סוף ימיו. בניגוד לרבים מעמיתיו, לא היה פילסודסקי אנטישמי מובהק
      והיהודים קידמו בשמחת את הפיכת 1926ששמה קץ לשלטונות מפלגות הימין האנטישמיות.
על הפרעות ביהודי פולין, ראה: מלצר, מאבק מדיני במלכודת יהודי פולין .1935-1939.22
בשנות הארבעים נמנה אליהו לנקין עם המפקדה הארצית של האצ"ל בפיקודו של מנחם.23
      בגין, נעצר, הוגלה לאפריקה ולאחר הקמת המדינה חזר ארצה כמפקד האנייה "אלטלנה".
לנקין, סיפורו של מפקד אלטלנה, עמ' .30.24
.715 'מע ,ב ,ב"ס .25
לזר, אף על פי, עמ' .94.26
בן-עמי, שנות זעם ימי תהילה עמ' .128.27
עדות גלילי (קריבושין), מי"ז..28
בן-ציון נתניהו, מקומו של ז'בוטינסקי בתולדות ישראל, אוניברסיטת חיפה, .1981וכן: כץ,.29
.1068 'מע ,וב'ז      






           
תוכן תולדות ישראל