מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
זהות ב', קיץ תשמ"ב
|
היא לא היתה יפת-תואר במובן הרגיל, אבל חינה היה רב. בשמלתה הדקה והשחורה, בקלות מהלכה, בפניה הכהים, בשערותיה הגזוזות ובעיניה המביטות ישר, לקחה כל לב. היא היתה יוצאה ובאה באולם של בית המדרש העליון, ואיזה הוד של עצב ליוה אותה תמיד. בין שומעי השיעורים המדעיים נודעה היתה בתור התלמידה בודדה. כי אמנם בודדה היתה לנפשה כל ימי שקדה על דלתות הלימודים. היא לא התערבה בין התלמידים, ותימנע גם להתרועע עם בנות- גילה. היא באה מחוף הים הבלטי, להוסיף לקח בעיר המדרש, אבותיה מתו: ודודה, אשר פירנס אותה על חשבונו, גם הוא נפקד. – איזו מאות שקלים השאיר לה, והם לא הספיקו לה אלא לחיי- לחץ. בחדרה אשר בפרוור העיר היו רק מיטה ושולחן וכסא לשבת. על יד צרור הספרים עמד המיחם, גם הבקבוק והקערה של מים. בצד המיטה היו תלויים בגדיה המעטים, עליהם פרוש סינר לבן. אהבתה לנקיון היתה בלי מידה, היא רחצה את בשרה בקומה ובשכבה. רחצה פניה לש תיטנולאה תא השדיח הינוע תורמלו ,הידגב תא רקובבו ברעב התקינ ,החורא לכ ינפל הידיו הקיר בכל יום. היא למדה תורת-הכלכלה ותורת-המידות; קראה בשעת-הפנאי בספרי המשוררים בעלי האסופות מי יכיר את נפשה? מי עבר על סף חדרה בעת שישבה מלאה תימהון וגעגועים? לרוב הפסיקה ובבין-הערבים המועקה עוד יותר גדולה. בעלת-הבית לא תשים עוד לב אם תשלם שכר-המעון דוע רביד אל אוה .התוא בהוא אוהו הירוחאמ רועישה תעב דימת בשוי ,ריעצה ירבעה ,היבוטו ובענין שפינוזה לא תבין מאומה – מה זה עצם? העולם הוא עולם, ובחברה יש רכוש ועבודה… היא קראה זמן מה את ה"אורגים" להויפטמן… לו היתה משוררת, כי אז כתבה עוד מחזה אחד ולדימיר הפולני, היושב סמוך לה, אינו שם לבו אליה ברוב. הוא אדם בעל מחשבות ופניו יפים. בבית מדרש המדעים יש גם תלמיד אחד מארץ רומניה, ואומרים שהוא כתב ספר מחקרי שלם. תלמיד בולגרי, אדם שחור, חיכה לה תמיד על פתח בית המדרש. עמו לא דיברה עוד דבר. אבל זה ימים אשר החלה לאכול בבית-אוכלי-הצמחים. ביקשה ומצאה שאכילת בשר היא אכזריות ולדימיר הפולני גם הוא בא לשם לפרקים. פעם אכלו יחד על שולחן אחד קטן והתחיל לדבר עמה, הוא הלך וסבב עמה עד הרחוב שהיה דר בה; ובעמדו לפני פתח הבית ששם משכנו שאל אותה הוא הבעיר את הפתילה במיחם ויראה לה תוך כך את ספריו… היו כל ספרי אפלטון בשפתם |
חמצ ידע :רופיסל תורעה
|
 
|