ותלמידו ר' נתן ר' נחמן מברסלב

כ׳ באב תשפ״ו · חסידות

אברהם כהנא

תודיסחה רפס
ב"פרת השרו
(תורעהה אלל ספדוה)


תוכן המאמר:

ר' נחמן מברסלב
ותודלי    
עבטב    
הקבודיבדימ ריעב    
    נסיעה ראשונה לארץ ישראל
    ר' אריה ליב, "הסבא משפולה", מתנגד לר' נחמן
    ר' נחמן נפגש עם הסבא משפולה
תפחשה תלחמ    
    ר' נתן תלמידו
ןמוא    
תוישעמה ירופיס    
א. שבחי ר' נחמן
ב. נסיעת ר' נחמן לארץ ישראל
ג. היאך היה ר' נחמן מספר המעשה בשבעה קבצנים
    מזיכרונותיו של תלמידו ר' נתן
ד. לאינטירפריטציה של המעשה בשבעה קבצנים
תוישעמה יזמר 'סו תוכלה יטוקל 'ס יפ לע    
    היום השני מענין החרש שהתפאר בחיים הטובים שלו.
    היום השלישי
    ביום החמישי – סיפור מאותו שהיה בעל חטוטרת.
    ביום השישי – סיפור מאותו שהיה שתוק ידים.
ה. תפילה בענין סיפורי מעשיות של צדיקים
ו. מזיכרונותיו של ר' נתן על חייו ודבריו של ר' נחמן
ז. מי היה ומה פעל ר' נתן מברסלב, תלמידו של ר' נחמן

ר' נחמן מברסלב, נכד הבעש"ט, ייסד דרך חדשה בחסידות. דרכו מלווה בהרבה :ריצקת
סיגופים, התבודדות בחיק הטבע ושפיכת שיח לפני הקב"ה בתפילות אותן היה מחבר
בעצמו. בעולם החסידות התעוררה עליו מחלוקת גדולה. בין החולקים מצטיין "הסבא
משפולה". זכה לבקר בא"י ולאחר דרך מלאת מכשולים וסכנות חזר לעירו בשלום. ר'
נחמן מפורסם במעשיותיו אותן היה מרצה לפני מקורביו. לאחר פטירתו הדפיסן ר' נתן
וקריאתן נחשבת ע"י החסידים לענין גדול.

ר' נחמן מברסלב; ר' נתן מברסלב; הסבא משפולה; ליקוטי מוהר"ן; :חתפמ תולימ
.תוישעמה יזמר ;תוכלה יטוקיל

ר' נחמן מברסלב


ותודלי

ר' נחמן בן ר' שמחה, הידוע בשם ר' נחמן מברסלב, נולד במזיבוז בר"ח ניסן תקל"ב. אביו, בנו
של ר' נחמן מהורודינקה, תלמיד הבעש"ט, היה ש"ץ בבית המדרש של הבעש"ט והיה מקבל
שכרו ב' זהובים לשבוע. אמו היתה פייגה בת אדל בתו של הבעש"ט. ר' נחמן היה בעל כשרונות
מצוינים ובעל נפש פיוטית, כשהיה תינוק היה אומנם שובב כשאר תינוקות: היה קושר, למשל,
ציציותיו בקרני עז ורוכב עליה, וכדומה. אבל משנכנס לימי ילדותו היה מתמיד גדול. חוץ מאהבתו
ללימודיו עוד היו שאיפות ותביעות בנפשות בעניין בקשת אלוקים. תדיר היה הנער מלא מחשבות
והרהורים בחיפוש דרכים המביאים לידי דביקות. בסביבה שהיה גדל בה היו מסיחים הרבה על
דברים שבין אדם למקום. כל מה ששמע מספרים וכל מה שקרא בספרי יראים היה מנסה להוציא
אל הפועל בנוגע לנפשו. הרבה היה עושה סיגופים בעצמו. הרבה היה נאבק עם העולם הזה
הנתון בלבו של אדם. היה אוהב להתבודד עם קונו ולשפוך שיחו בתפילות שהיה אומר מלבו,
שהיה מחברם מעצמו בשעת התלהבות, בשעת המראת רוחו. אולם ילד זה שהיה כולו מעולם
האצילות, שניחן בנפש עדינה כל כך, לא היה לו לשון אחרת שבה היה שופך את שיחותיו
ותפילותיו לפני אלוקיו, חוץ מן הלשון המלמולית של עברי=טייטש. פורש היה לו לקרן זווית
נידחת שבחיק הטבע בסביבות מזיבוז ושם היה עושה ייחודיו עם קונו. פורש היה לו לחיק
הטבע היפה שמסביב לו ויחד עם זיז שדה היה עושה עבודתו לגבוה. בסביבה של בני אדם,
גדולים וקטנים, היה מרגיש עצמו הנער החולם כזר, אבל בסביבה של הטבע היה מרגיש
בעצמו שהוא קרוב, בן בית.

עבטב

עברו על הילד י"ג שנים מחייו ונעשה בר מצווה. לפי המושגים של הזמן ההוא נעשה גדול והגיע
לפרקו. השיאוהו אישה, בת עשיר אחד מכפר הוסאטין הסמוך לעיר מידבידובקה. הנער הנשוי
קבע ישיבתו בכפר. הוא יצא כבר מתחת אפוטרופוסותם של הגדולים ונעשה עומד ברשות עצמו.
כאן, בכפר, נפל לתוך עצם המקור של הטבע. לא היה צריך עוד לחפש מפלט לו בדרך רחוקה
מחוץ לישוב, כמו שהיה נוהג במזיבוז. כאן היה טבע עשיר על כל צעד: בקעות שדה ובקעי הרים,
נהר וסירה, יער עבות, ואפילו סוס לרכיבה. הכל מוכן לתשמישו בשעות שהיה נפנה מלימודו.
הביוגרפיה האגדית רואה בזה קצת סתירה בין אהבת הטבע וחמודותיה ובין עבודת אלוקים,
ועל כן היא מוצאת עליות וירידות אצל ר' נחמן, מעין נפילות ממדרגה ועליות במדרגה. היה רגיל –
כך מסופר – להתחיל איזה ימים לעסוק בעבודתו, ואחר כך נפל מזה, וחזר להתחיל וחזר ונפל.

בספריו של ר' נחמן יש הרבה מקומות המעמידין אותנו על התייחסותו באותו הזמן אל הטבע.
בחורף – אומר הוא – כל העשבים וכל הצמחים כולם מתים, וכשבא הקיץ כולם מתעוררים לחיים.
אז טוב ויפה לשוח בשדה. ובמקום אחר הוא מטעים: "אז כל עשב ועשב אומר שירה להשי"ת."
והוא קורא: "כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם! אז טוב להתפלל ולומר שירה יחד עם
הבריאה כולה. כל העשבים באים בתוך התפילה ומסייעים לו ונותנים לו כוח בתפילתו. אז כולם
נכספים ונכללים בתוך שיחתו ותפילתו."

מלאים עניין הם דברי תלמידו ר' נתן מברסלב האיך היה ר' נחמן בטבעו בלתי עומד על נקודה
אחת ובלתי מסתפק במה שהשיג, אלא שהיה מבקש תדיר ובא לידי השגות חדשות ומעולם לא
:ולרוגב רבכ הלעש המב חמש היה

"ראיתי מרבינו ז"ל פעמים אין מספר, שאף על פי שבשעה הקודמת התפאר בגדולות
ונוראות וגילה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת, כדרכו, מכל מקום אחר כך, בשעה
שאחריה, ראינו אותו שרוי בצער גדול. וכמה פעמים פירש צערו ושיחתו לפנינו מעומק
הלב, שהוא מצטער מאוד איך זוכין להיות יהודי, כמו שלא הריח מעולם ריח עבודת ה'.
מי שלא ראה זאת אי אפשר לצייר לו בכתב ענין זה.
– – הכלל, שמעולם לא עמד על מדרגה אחת, רק היה הולך בזריזות בכל פעם מדרגא
לדרגא ברוב מדריגות העליונות והגבוהות. ואפילו כשהגיע למה שהגיע, עדין לא נתקררה
דעתו בזה. וזה עיקר החיות באמת כשזוכין להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה', שהוא
עיקר החיים באמת, כמו שנאמר כי הוא חייך. ועיקר עבודת ה' שיהיה עבודתו בכל פעם
מחדש, ולא יפול לזקנה של הסטרא אחרא, שלא תזקן עבודתו אצלו ח"ו. וכמו שהזהיר
רבינו ז"ל על זה ואמר שאסור להיות זקן, הן צדיק זקן הן חסיד זקן: זקן אינו טוב. – –
צריכים להתחיל בכל פעם מחדש (ליקוטי הלכות)."


הקבודיבדימ ריעב

לאחר זמן נתהוו שינויים בחיי משפחתו. מתה חמותו. ר' נחמן הוכרח לעזוב את הכפר. הוא
נתיישב בעיר מידבידובקה. הוא נפל לתוך הישוב העירוני, כשהוא מלא וגדוש בריח הטבע של
הכפר מצד אחד ומתובל במסתורין מצד שני. חוץ מזה היה למדן גדול, בקי בכל הדרי התורה.
בטבעו היה רחוק מענווה של ביטול עצמו. הוא היה מתנהג קוממיות ומלא הכרת ערך עצמו.
אדם חדש זה עשה רושם גדול על הסביבה החדשה. אנשי העיר התחילו להתייחס אליו כמו
שמתייחסים לגדול, לרבי. היה אוהב גם כן להטיף לקח, להרצות רעיונותיו והרהוריו לפני אחרים.
מתחילה היה מתפרנס משלו: היה לו שלוש מאות אדומים נדוניה שנתן לו חמיו. כשכלו המעות
היה מוכרח שלא להיות סרבן ולקבל מן הקהילה רובל אחד בשבוע. ממילא נעשה בכוח קצבה
זו לאחד מכלי קודש, והיה ממלא תפקיד של רבי ומורה דרך.

מצבו זה היה מביאהו בודאי לידי מחשבה על דרכו בחיים בעתיד. במוחו היתה פרוגרמה שלמה
של פעולה לעתיד. הוא ראה את החסידות שהיא עומדת בירידתה. הוא ראה שבאו אנשים קטנים
וישבו במקום הגדולים שהלכו לעולמם. במוחו התחילה לנקר המחשבה שצריך להחזיר החסידות
לצביונה הראשון. צריך להכניס מהפכה לתוך עולם זה ולגאול החסידות מידי מי שתפסוה
מונופולין לעצמם.

"הבעש"ט ז"ל" הוא אומר "וכמה צדיקים עשו ותקנו בעולם מה שתקנו, ואחר כך כשנפטרו
ונסתלקו נפסק הדבר, היינו ההארה שהאירו בתלמידיהם ושהחזירום להשי"ת לא נמשך מדור
לדור, רק נפסק." לפיכך נתיישב והחליט "לעשות דבר שיהיה לו קיום לעד". לזה "צריכין להשאיר
תלמידים, שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים, וכן התלמידים האחרים יאירו להלן יותר ויותר
לדורי דורות". "אני הולך" מעיד הוא על עצמו "בדרך חדשה שעדיין לא הלך אדם בה מעולם,
ואעפ"י שהיא דרך ישנה מאוד, אף על פי כן היא דרך חדשה לגמרי."

נסיעה ראשונה לארץ ישראל

אבל מקודם צריך לעשות הקדמה אחת הכרחית: צריך להיות בארץ ישראל. והוא מחליט בשנת
תקנ"ח לילך לארץ ישראל. הוא הורס את חיי משפחתו: תלך לה אשתו לשרת בבית אחרים.
אפילו בתו הקטנה תתמכר להיות אומנת לתינוקות. והוא ילך לארץ ישראל. גם חסרון מעות
אינו מפריעהו: אחת היא לו אם יהיו בידו הוצאות הדרך או לא.
בערב פסח בא לידי החלטתו, ואחר החג יצא לדרכו בלוויית אחת מאנשיו הקרובים אליו. נסיעה
זו של ר' נחמן היתה הנסיעה הראשונה לארץ ישראל שזכתה לה החסידות שבאוקראינה. הנסיעה
הפרטנש תמחמ ,האלה עסנ אלו הטשוק דע קר אב הדגאה יפל .החילצה אל ט"שעבה לש
ספינתו. גם לבעל התולדות לא עלתה נסיעתו לארץ ישראל.
האיגרת החשובה על עליית הנשמה ששלח הבעש"ט על ידו לר' אברהם גרשון מקוטוב נשתיירה
בצלחתו ונדפסה בסוף ספרו בן פורת יוסף. מנסיעתן של חסידי רייסין (בעל פרי הארץ וחבריו)
לארץ ישראל נשתמרו רק תעודות היסטוריות של הרצאת עניינים ממשית בצורת אגרות, אבל
לא דברי אגדה. רק עכשיו כשזכה חלק לא גדול מן החסידות האוקראינית לעליית ר' נחמן לארץ
ישראל מצאה לה האגדה מקום ליצירה. על נסיעתו של ר' נחמן לארץ ישראל יש הרצאה אגדית
יפה המתארת בתמימות יתירה את פרטיה של נסיעה זו. ר' נחמן בלה בארץ ישראל כמעט את
כל החורף. ישיבת ארץ ישראל עשתה עליו רושם גדול.

תויהל הצורש ימ" :רמוא היה דועו – ".י"אב יתבישימ קר אוה יל שיש" – רמוא היה – "תויחה לכ"
איש ישראל באמת ייסע לא"י, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה, ישבר כל המניעות וילך
לשם". שגור היה בפיו: "עיקר המוח והחכמה הוא בארץ ישראל."

כשבא מנסיעתו התיישב בשנת תק"ס בזלוטופולי. כאן התחיל לפתח את פעולתו במידה גדולה
ובתקיפות גדולה. היה מדבר ככל אשר היה עם לבו על הצדיקים שבדורו ועל דרכם שלא תצלח.
היה הולך ומטיל לתוך הסביבה את דעותיו של עצמו ואת שיטתו של עצמו. היה פולט החשבות
מעין אלו:

"יש מנהיגים שנקראים בשם רבי. לא די שאינם יכולים להנהיג את עצמם ומכל שכן שאינם
יכולים להנהיג את אחרים, והם נוטלים גדולה לעצמם להנהיג העולם."

:דועו

"לא כל המפורסם בעולם הוא טוב באמת: צריך לדעת ולהכיר את המפורסמים, כי יש כמה
מפורסמים שהם בשקר."


ויש שהיה מדבר בהלצה מעין זו:

"על השטן קשה מאוד לטרוח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר, על כן העמיד מפורסם
אחד במקום פלוני ומפורסם אחד במקום פלוני."


התנהגותו ודבריו החריפים היו מטילים רעש גדול בעולם החסידות. נתעוררה עליו מחלוקת
גדולה. בין החולקים היה מצטיין בייחוד הצדיק ר' אריה ליב משפולה, הידוע בעולם החסידים
בשם "הסבא משפולה", כי בצדיק זה נגעו ביותר דבריו והשגותיו של ר' נחמן.

ר' אריה ליב, "הסבא משפולה", מתנגד לר' נחמן

ר' אריה ליב, או "הסבא משפולה", נולד בכפר לערך שנת תפ"ה ונפטר בן פ"ז שנים (ו' תשרי
ומצע ריתסמ היה טעמ לידגהשכ .דומילב לודג יוליע היה ותורענב .ינומה שיא היה ויבא .(ב"עקת
מבני אדם במעשיו. פעם אחת היה אצל הבעש"ט בגנבה מאביו. אבל כשרצה לילך אל הבעש"ט
פעם שנית לא הניחו אביו. כשנתפרסם היה מתרעם הרבה על אביו והיה אומר שאביו עשה לו
בזה רעה גדולה, שלא הניחו להיות אצל הבעש"ט, כי הביקור שבפעם הראשונה הועיל לו מאוד
וקבל מה שקבל, ואילו היה מניחו להיות אצל הבעש"ט עוד פעם אחת היה מקיל עליו היגיעה
.ת"ישה תדובעב הברה

,רפכב דמלמ היה :תוכאלמ המכב קסוע היהו תומוקמ המכב הליחתמ דנו ענ היה ביל הירא 'ר
היה שוחט בכפר, היה דיין. אבל בכל מעמד מאלו המעמדות לא יכול לחיות בשלום עם הבריות:
כשהיה מלמד היו מציקים לו הכפרי ואשתו, כשהיה שוחט היה רודף אותו ראש השוחטים וכשהיה
דיין היה ריב לו עם הרבנים שבסביבה.

לבסוף היה הולך בגולה זמן רב, עד שנזדמן לקהילה אחת שהיה שובת שם ר' מיכל מזלוטשוב.
הרכין ראשו לפני ר' מיכל וקבל ברכתו.

לאחר זמן נעשה שמש בבית המדרש בזלוטופולי, ושתי שנים אחר כך, בהיותו כבר כבן מ"ה
שנים, נתגלה בתור איש אלוקים וקדוש, ואז קבע דירתו בעיר שפולה, והיו נוסעים אליו מכל
.תומוקמה

מספרים, שקודם התגלותו היה מתאכסן אצל הרב יעקב שמשון משיפיטובקה, והלז פרסמו. ואף
על פי שהיה תקיף מאוד ועומד על דעתו, עד שכמעט לא היה שני לו במדות אלו בדורו, מכל מקום
:רמוא היהו ,ענכנ היה יאקבוטיפישה ינפמ

"איני שומע בקול איש ואיני מתיירא משום איש, חוץ מהשיפיטובקאי. אם ישלחני אפילו
לארץ גזרה שומעני בקולו, ואיני רוצה להשתדך עם איש זולתי השיפיטובקאי. ראיתי בעיני
שהיה מתענה משבת לשבת וביום ה' לעת ערב היו רואים הריאה והכבד הכשרים בולטים
דרך העור, וביום ו' לאחר הצהרים היה בשרו כאחד האדם."


בהתנהגותו עומד הוא מן הצד ביחס אל שאר צדיקי דורו תלמידיו של המגיד ממיזריטש – והיה
דומה בכמה דברים שבהתנהגותו אל הבעש"ט: כמותו היה רופא חולים ע"י עשבים, שהיה בקי
גדול בהם – מספרים שהיה יודע טיבם הרפואי של כ"ה מיני עשבים, וחוץ מזה היה משתמש גם
באמצעים של בעלי השמות. לא רק יהודים, אלא גם נכרים היו פונים לרפואותיו. הוא היה חושב
גם כן שמוטל עליו להחזיר למוטב בענייני אמונה ודת את יהודי אוקראינה.

הכנסותיו המרובות היה נוהג לחלק לעניים, ובעצמו היה מסתפק במועט. אגב, מספרים שהיו
גנבים בעיירתו ולא היה מקפיד ונותן גם להם. היו מרננים על דרכו זה, והוא היה רגיל להחזיר:
"יש ששערי רחמים נעולים ואין מניחין לתפילות ליכנס, אז אני שולח הגנבים שלי והם שוברים
".תורגסמה

מספרים גם כן, שהיה אומר בראש השנה לפני התקיעות:

"רבש"ע, מה אתה רוצה מעמך היהודים? תאמין לי, שאילולא ראיתי בעיני מצוות ומעשים
טובים מבני ישראל לא הייתי מאמין שיוכלו לקיים אפילו מצווה אחת בגלות מרה זו ובעולם
החשוך: השטן מרקד ביניהם, התאוות כולן נתת נגד עיניהם, ואת הגיהנם ציירת ב"ראשית
חכמה". אם היית עושה להפך, שיהיה הגיהינום לנגד עיניהם והתאוות מצוירות באיזה
ספר, אז היית רואה אם היה עושה ח"ו שום אדם מישראל דבר רע!"


ר' נחמן נפגש עם הסבא משפולה

בסבא משפולה נתקל ר' נחמן בתחילת פעולתו, כשנתיישב בעיר זלוטופולי הסמוכה לשפולה. אין
ספק שר' נחמן ידע את השפולאי עוד מקודם, ואולי היו נפגשים. השפולאי הרי היה חתנו של הרב
והשו"ב ממידבידובקה, העיירה שהיו שם גם אבות אשתו של ר' נחמן – וכשזקן חמיו היה חושב
להיות ממלא מקומו, אלא שלא עלה בידו ובעלי מידבידובקה הביאו לשם רב ושו"ב אחר מן החוץ.
השפעתו של ר' נחמן הצעיר (השפולאי היה קשיש מר' נחמן ארבעים שנה) מיעטה דמותו של
הסבא. כמה אנשים חשובים באותן המקומות פסקו לנסוע אל הסבא משפולה. כעס הסבא
והתחיל לרדוף את ר' נחמן. היה מחרפהו ומזלזלהו ברבים. כן מספר גוטלוביר שהסבא אמר
לאביו: "הנני ערב לך כי תהיה בן עולם הבא אם תקלל את נחמן."

חוץ מזה עוד היו להם חסידים משותפים, שהיו נוהגים לנסוע גם לזלוטופולי וגם לשפולה. היה
הסבא נוהג לחקור מפי אותן החסידים על מעשי התנהגות של ר' נחמן, על דיבוריו ועל תוכן
מעשיותיו, ואחר כך היה מתעסק בביקורת חריפה ובמציאת חסרונות, והיה מסביר לחסידים:
"לא כן צריך צדיק להתנהג בזמן הזה, לא כן צריך צדיק לדבר עם החסידים שלו בזמן הזה."
ואם לא היה בידו לשלול מר' נחמן ידיעותיו המרובות ולמדנותו, הנה היה מדגיש את צעירותו
ואת אי הבנתו. אפילו בסיפורי המעשיות של ר' נחמן היה רוצה למצוא דופי, והיה מסביר
שבעקבתא דמשיחא יהיו אמנם החסידים משיבים את נפשם בסיפורי מעשיות, אבל המעשיות
יהיו על הצדיקים של הדורות הראשונים, ולא כאותן המעשיות שמספר ר' נחמן, שהן על דרך
הגוזמאות של רבה בר בר חנא. ויש שהיה מתעורר בו הרצון לנסות כוחו גם הוא בסיפורי
מעשיות, ודווקא של גוזמאות, כדי להתחרות עם ר' נחמן, אבל הדבר לא עלה בידו, כמובן,
שהרי אין זה מן הדברים התלויים ברצונו של אדם.

לשווא היה הסבא משנן ששמו אריה ולפני ארי משתחווים כל החיות, ועל כל גליל אוקראינה יש
לו "הדעה בשמים". שום דבר לא הועיל. חוץ מזה גרם המקום: בזלוטופולי היו מכירים היטב את
הסבא, והיו קורין לו בשם "ליבל שמש", ודווקא שם היה הקרקע המוכשר שיכו שורש הערותיו
ודיבוריו של ר' נחמן. כמובן, היו עוד הולכי רכיל שהיו מגזמים הדברים לפני הסבא. הגיע הדבר
לידי כך, שהיו מחסידי הסבא שהיו רוצים לנסוע לזלוטופולי ולשלח ידם בר' נחמן. אבל צעד כזה
נראה מסוכן יותר מדאי גם להסבא עצמו, ועל כן היה מסתפק רק בהמשך רדיפותיו בדרך שהיה
נוהג מקודם ובהשפעתו באמצעים שונים על אנשי זלוטופולי שיבטלו התייחסותם הטובה אל ר'
.ןמחנ

תוצאות הרדיפה נראו עד מהרה: בזלוטופולי התחילו מצערים לר' נחמן והוכרח לעקור משם,
כי אל עקרבים היה יושב. בשנת תקס"ב עזב את זלוטופולי ונתיישב בברסלב. כאן הרחיב את
.רתוי דוע ותלועפ

תפחשה תלחמ

אחר חמש שנים להתיישבותו בברסלב חלה ר' נחמן במחלת השחפת. הרדיפות והמחלוקות
שנפלו בחלקו קפחו את בריאותו. המלחמה הגיעה לידי כך, שלא היו מתחתנים בחסידי ברסלב
ולא היו אוכלים משחיטתם. לפנים לא היה ר' נחמן מחזיר כלל על החרפות והזלזולים. יותר מדי
היה אצלי רוח זה גבוה מבעלי המחלוקת. "איך אפשר שלא יחלוקו עלי" – כך היה אומר – "ואני
הולך בדרך חדשה, שעדיין לא הלך בה אדם מעולם." פעם אמר לחסידיו: "אנחנו דומים כמו מי
שמנגן והעולם מרקדין, ומי שאינו מבין ושומע את הניגון היא פליאה בעיניו: מה הם רצין אחריו
ומה הם מרקדין? כך היא פליאה אצל העולם: על מה אתם רצים אחרי?" אבל בפנימיות לבו
היתה המחלוקת ודאי מכאיבה אותו ומכלה את בריאותו. המוות היה מרחף לנגד עיניו. הרבה
היה מהרהר ותוהה על הפרוגרמה שלו שלא הספיק לגשמה בחיים. על מי יעזוב את מקורביו?
לבסוף מצא עצה. "אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי" – כך היה אומר.

בשנת תק"ע היתה שרפה בברסלב, נשרף גם ביתו של ר' נחמן. העתיק את מושבו לעיר אומן.
חלונו היה פונה כאן אל בית החיים. היה עומד לעיתים קרובות על יד החלון ומהרהר על חייו
לאחר פטירתו. גם אז לא יהיה אלא חי חיים משותפים עם חסידיו ותלמידיו. "מה חילוק אצלו
בין חיים למיתה? רק מקודם היה דר בכאן ועכשיו קבע דירתו שם, בקבר, והוא חי שם", והרי
הוא "כמו שיוצא מחדר לחדר אחר, ובודאי ישמע אם יקראוהו".


ר' נחמן נפטר ד' סוכות תקע"א.


ר' נתן תלמידו

כשנתיישב ר' נחמן בברסלב והרחיב את פעולתו, נתקרב אליו ונקשר בו תלמידו ר' נתן, שהיה
לו לא רק תלמיד מקשיב, אלא גם מזכיר נאמן באותה המדרגה, שאי אפשר לחשוב על ר' נחמן
ופעולתו בלי ר' נתן שטירנהארץ, או, כמו שהיה קורא לעצמו, ר' נתן מברסלב.

ר' נתן נולד בנמירוב בשנת תק"מ. אביו היה עשיר ובן תורה. בשנת תקנ"ג השיאוהו אישה את
תוליהק המכב תונברה אסכ לע לודג דובכב בשוי היהו הרותב לודג היהש ,יבצ דוד 'ר לש ותב
כמו בשארגרוד, מוהילוב וקרימיניץ. על שולחן חותנו היה ר' נתן סמוך שתי שנים. אחר כך, בשנת
תקנ"ו, יצא משארגרוד לנמירוב להיות סמוך על שולחן אביו. גם אביו גם חותנו היו מתנגדים
גדולים שהיו חולקים תדיר על החסידים במעמד בני ביתם, ולפיכך הכתה ההתנגדות שורש עמוק
גם בלבו של ר' נתן. אבל כשחזר לנמירוב נדבק בר' נפתלי חברו, שהיה מגודל מילדותו בין
החסידים והיה אצל כמה צדיקים. ר' נפתלי היה מדבר הרבה על לבו מעלת הצדיקים והחסידים,
שהם יראי שמים ועובדים להשי"ת באמת. גם שאר חבריו היו מן החסידים. סביבה זו השפיעה
הרבה על ר' נתן, ולבסוף נעשה גם הוא נוטה לחסידות. אז התחילה אצלו בקשת דרכים וחיפוש
לא ברקתנ דע ,ושפנ התצרש תא ול אצמ אל לבא .רודה יקידצמ המכ לצא היה וז תילכתל .יבר
ר' נחמן. הרבה מניעות ועיכובים היו לו מצד בית אביו ובית חותנו, אבל הוא התגבר על כל
המכשולים ונתדבק ברבו בדביקות, שכמעט אין למצוא דוגמתה בין שאר החסידים. כל ישותו, בלי
חשבון והרהור קל, היתה מסורה לרבו. כל למדנותו הרחבה, כל כשרונו הגדול לתפוס דברי תורה
הנאמרים בעל פה בעברי=טייטש ולנסחם נוסח יפה בעברית ולהסבירם – הכל היה מוקדש לרבו.

ר' נחמן ידע להוקיר את חשיבותו ואת כשרונותיו של ר' נתן וקרבנו בשתי ידיו, באופן שאחר כך
נשתלבו יחד חייהם הרוחניים והספרותיים ונעשו משותפים: התלמיד היה חושב במחשבות רבו,
היה הוגה תדיר בתורותיו ובפתגמיו ונעשה מזכיר נאמן, שאינו מסיח דעת אפילו לרגע קטן
מחובתו והיה רושם ובלתי מאבד אפילו הגה קל שיצא מפי רבו, אפילו תנועה קטנה שנעשית
.אמלעב די תרבעהב

לאחר פטירתו של ר' נחמן המשיך ר' נתן את מפעלו במידה היותר גדולה: הוא הקדיש את כל חייו
להפצת דעות הרב בעולם בכל האמצעים שהיו בידו, ובפרט על ידי הדפוס. לתכלית זו הקים סוף
סוף טיפוגרפיה בביתו והיה מדפיס לחיבוריו של הרב ולחיבוריו של עצמו, שכל עיקרם לא היו אלא
מעין פועל יוצא משיטתו ודבריו של ר' נחמן. אפילו בנסיעתו לארץ ישראל היה שמח בלי מצרים,
כשעלה בידו להפיץ ספרים אחדים מספרי הרב בין הספרדים שבארצות המזרח, או אפילו רק
להסביר פתגם אחד של הרב.

ןמוא

המרכז לחסידות של ר' נחמן מברסלב נקבע לדורות באומן (פ' קיוב), במקום שמצא לו הרב
קבר. אבל גם מוסד זה הוא פועל ידיו של ר' נתן: הוא בנה את הציון על הקבר והוא בנה את
בית הכנסת באומן לחסידי ברסלב, שעיקר העיקרים אצלם הוא ההשתטחות על קבר הרב בערב
ראש השנה והתפילה באומן בראש השנה.

חשיבותו של עיקר זה, שיצא מפי ר' נחמן, השתדל ר' נתן להטעים ולהסביר בכמה מקומות
בספרי ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות, המדברים מענין גודל מעלת ההשתטחות על קברי
.םיקידצה


ר' נתן נפטר בשנת תר"ה.


תוישעמה ירופיס

ר' נחמן היה תורני גדול ועוסק בחידושי תורה על פי דרכו. אבל יותר מזה היה מחבר ומרצה
.תויממע תוישעמ ירופיס

המעשיות לא היה ר' נחמן עורך בכתב, אלא היה מרצה אותן לפני המקורבים: היו יושבין אל
השולחן במסיבה, ובראש היה יושב הרב ומספר. המעשיות היו משמשות לו אפוא תפקיד של
דברי תורה. וכן מסופר: "אחר שסיפר רבינו ז"ל המעשה מהזי"ן ביטלירש הפליג במעלתה מאוד
ואמר שרשאין ליסע לברודי וליכנס לבית הכנסת ולומר להשמש שיקבץ העולם לדרשה ולהכות
על השולחן ולספר להם זאת המעשה."

המעשיות היו ישנות וגם חדשות. הישנות היה ר' נחמן עורך ומסדר מחדש לפי טעמו.

ר' נחמן היה מחשיב מאוד הצורה של המעשיות שלו והיה מקפיד שיהיו המעשיות נמסרות בדיוק,
כמו שיצאו מפיו. "היה אצלו" – כך מסופר – אחד מחשובי אנ"ש וספר רבינו ז"ל עמו, ואמר לו
שבאלו המעשיות שכמשנין דיבור אחד מכפי מה שאמרו בעצמו חסר הרבה מהמעשה."

על עצם העסק בסיפורי מעשיות היה אומר:

"בדורות הראשונים, כשהיו מדברים ומשיחים קבלה היו משיחים בלשון כזה (של סיפורי
מעשיות), כי עד רשב"י לא היו מדברים קבלה באתגליא, רק רשב"י גילה קבלה באתגליא,
ומקודם כשהיו החברים מדברים קבלה היו מדברים בלשון כזה."


היה רוצה לרמז בזה, כי בסיפורי מעשיותיו הוא מלביש ומסתיר השגות וכוונות גבוהות. בזה נתן
מקום לאינטירפריטציא של המעשייה שהתחיל להתעסק בה בחשק רב ר' נתן בספרי "ליקוטי
הלכות" על ד' חלקי שולחן ערוך. עבודתו של ר' נתן במקצוע זה המשיך תלמידו ר' נחמן, האב"ד
בטשיהרין, שהשאיר כמה חיבורים בחסידות הברסלבית. ר' נחמן מטשיהרין כתב חיבור מיוחד
על סיפורי המעשיות בשם "רמזי המעשיות".

אף על פי שגילה ר' נחמן מברסלב דעתו, שהוא רוצה להדפיס ספר מעשיות בשתי לשונות ("יהיה
למעלה כתוב בלשון הקודש ולמטה בל' לע"ז"), מכל מקום לא עלה הדבר בידו. המעשיות היו
חוזרות בין החסידים בכתב בהעתקות שונות.

רק אחר פטירתו הדפיסן ר' נתן (בשנת תקע"ו). ר' נתן הקפיד הרבה על הצורה של המעשיות,
ולפיכך יצאו בעברית בלי צורה, מפני שתרגמן תיבה בתיבה וערבב הלע"ז עם העברי עד שכמעט
קשה לקרוא הספורים היפים בכלי שהלבישן ר' נתן, אף על פי שהיה בעל סגנון עברי יפה, אלא
.הביתל רועיש ילב ומצע דבעישש

קריאת סיפורי המעשיות של ר' נחמן נעשית אצל חסידי ברסלב לענין גדול, כתלמוד תורה ממש,
והם רגילים ללמד "שיעור" בסיפורי מעשיות ולחנך את בניהם מילדותם בלימוד המעשיות בעל
פה. הדברים הגיעו לידי כך, שעד שחיבר ר' נתן אפילו תפילה מיוחדת להשי"ת שיזכה ויסייע
לעסוק בסיפורי מעשיות כהוגן. ממש כעין "יהי רצון" לאמירת תהילים, לימוד משניות וכדומה.


א. שבחי ר' נחמן


ראיתי לבאר ולספר קצת, מעט מזער, מקדושת הנהגת רבינו הקדוש והנורא ז"ל, מיום שעמד
על דעתו עד היום שנסתלק בשלום, קצת – מה ששמעתי מפיו הקדוש בעצמו, וקצת – מאנשים
אחרים שהכירו אותו מעודו, וקצת – מה שראינו בעינינו. ואם אמנם ידעתי גם ידעתי כי רבים יהיו
אשר לא יאמינו בדברים האלה, כי רבים קמו עליו, עם כל זה לא יכולתי להתאפק מעוצם הפצרת
ותשוקת אנשים רבים וכן שלמים אשר הפצירו עד בוש להדפיס קצת מזה. גם סעיפי ישיבוני
וכליותי יעצוני, כי הלא על כל פנים ההנהגות המבוארות כאן הן הנהגות קדושות וטובות מאוד,
אשרי שיאחז בהן, וראוי לחקוק על ספר הנהגות כאלו, יהי העושה מי שעשאן. על כל פנים
הנהגות הללו הן טובות וקדושות מאוד, ואיככה אוכל למנוע הטוב מהולכים בתמים אשר נפשם
אותה למצוא בספר דרכים ישרים הללו. וגם האמת עד לעצמו, ומי שיביט בעין האמת בספרי
רבינו ז"ל יבין בעצמו, כי דברים כאלו אי אפשר להשיג כלל בשכל אנושי כי אם לקדוש וטהור
בקדושה וטהרה יתירה כמותו. ואי אפשר להאריך בזה, כי הם אך למותר, כדרך שאומרים העולם:
או שלא יועיל או שהם שלא לצורך. על כן לבי הלך אחת הנה ואחת הנה בעניין זה, ואמרתי:
ויהי מה אריצה דברי אלה למען ידעו דור אחרון יקומו ויספרו לבניהם, ממנו יראו וכן יעשו לילך
בנתיבות הללו ולדרך בעקבותיו, כי זאת אין צריך לפנים שהנהגות כאלו הן הנהגות קדושות
ויקרות, וכל אחד ואחד יכול להתקרב להש"י על ידי הנהגות כאלו, כי הם דברים השווים לכל נפש
כקטן כגדול, ואפילו הפחות שבישראל אם ירצה לחוס על חייו ולחשוב על תכליתו הנצחי וירגיל
עצמו ללכת בנתיבות ודרכים הללו והמבוארים פה בודאי יזכה לחיי עולם ויוכל לבוא למעלות
גבוהות וקדושות כחד מבני עליה, אם יהיה חזק בדעתו לאחוז דרכו הטוב תמיד כיתד חזק בל
ימוט, ככל המבואר פה לקמן.

אך זאת לדעת כי כל המבואר פה אינו אפילו כטיפה מן הים הגדול מעוצם קדושתו והפלגת
מעלתו העולה למעלה למעלה, במקום שאין יד שכל אנושי שולטת שם. וגם אין רצוננו לבאר
קצת מופתים נוראים שראינו ממנו, כי אין אנו עוסקים לספר בשבחיו הקדושים, כי אם מה
שנוגע ליראת ה'. אמרתי: אך יראו אותם הדברים יקחו מוסר, כי כל האנשים הרואים דברים
הללו בכתב אצלנו כולם יודו וישבחו ויפארו אותם ונוגע בלבם התעוררות גדול להש"י, וכולם
מבקשים ומפצירים בי להביאם לדפוס. העתירו עלי דבריהם עד שהוכרחתי למלאות רצונם.
והש"י ירחם עלינו שנזכה לילך בדרכי אבותינו אשר עשו באימה וביראה רצון קונם עד יבנה
לציון וירושלים וישובו ישראל אל ארובותיהם כיונים במהרה בימנו, אמן.

בהיותו בימי קטנותו בא עד דעתו לפרוש מהעולם, ורצה לשבר תאוות אכילה. אך עדיין היה
בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכול בבוקר ובצהרים
וכו', על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהיינו שלא יהיה לועס מה שיאכל, רק יבלע
כמות שהוא, כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו. ועשה כן ועלו נפיחות בצווארו. ואמר שהיה אז
רק בן שש שנים. והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאוד מאוד שנהג כך שהיה בולע
אכילתו בלי לעיסה, אך הוא ז"ל נהג כך בהיותו בן שש שנים.

גם בהיותו יושב לפני רבו ללמוד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד",
והיה מתייגע לצייר נגד עיניו שם הויה ב"ה, ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע
מה שלומד, והיה רבו כועס עליו. ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה
.דואמ הזב ליגר היהו ,לויטו תוציפקו קוחש יניינע ונייהד ,דואמ

אחר כך נתגדל יותר. וכשנעשה בר מצווה קרא אותו דודו הרב הקדוש מו' אפרים זצ"ל אב"ד
דק"ק סודילקוב ואמר לו הפסוק "אני היום ילדיתיך" (כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר
מצווה, כמובא בספרים), ואמר לו קצת דברי מוסר, והיה יקר בעיניו מאוד מאוד כמוצא שלל רב.
אחר כך נכנס לחופה. ותכף ביציאתו מן החופה היה מתלהב מאוד ומתגעגע מאוד לעבודת הש"י,
ונכנס בעבודת ה' מיום אל יום. גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאוד מאוד בלימודו. והיה משלם
להמלמד מכיסו ג' גדולים בעד כל דף גמרא שהיה לומד עמו. מלבד השכר לימוד שהיה אביו
משלם להמלמד היה הוא בעצמו ז"ל נותן להמלמד משלו שלושה גדולים בעד כל דף ודף, כדי
שהמלמד יכריח עצמו ללמוד עמו הרבה דפים גמרא בכל יום. וכן היה, שהיה המלמד לומד עמו
כמה וכמה דפין בכל יום ויום, והוא משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף, מלבד השכר לימוד.

וכן היה נכנס בעבודת ה'. וכל עבודתו היה בהצנע גדול מאוד מאוד, עד שלא ידע שום אדם ממנו
כלל, כי היה סתום וגנוז מאוד, וכל עבודתו היה בהסתר ובהצנע גדול. ועיקר עבודתו בתחילה היה
בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל, רק בפשיטות גמור. וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה
גדולה ובכוח גדול ובמסירת נפש. ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל. רק כל דבר ודבר
בא לו ביגיעה גדולה מאוד, שהיה מייגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת ה'. והיה
לו כמה וכמה עליות וירידות, אלפים ורבבות עד אין שיעור וערך, והיה קשה וכבד עליו מאוד מאוד
להתחיל ליכנס בעבודת ה' לקבל עליו עול עבודתו ית'. והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסוק
בעבודת ה', ואחר כך נפל מזה. וחזר והתחיל וחזר ונפל מזה. וכן היה כמה וכמה פעמים. עד
שפעם אחת נתחזק אצלו שיהיה חזק מאוד שיאחז בעבודת ה' לעולם, ולא יסתכל על שום דבר
בעולם. ומאז והלאה נתחזק לבו בה'. ואעפ"כ גם אחר כך היה לו תמיד עליות וירידות הרבה מאוד
מאוד. רק שאחר כך היה חזק שלא יניח עבודתו ית' לעולם ואף על פי שיש לו ירידה לפעמים, אף
על פי כן יהיה מחזק עצמו בעבודת הש"י בכל מה שיוכל.

והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש, דהיינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מייאש עצמו
בשביל זה, רק אמר שיתחיל מחדש כאילו לא התחיל עדיין כלל ליכנס בעבודתו ית', רק עתה
הוא מתחיל מחדש. וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש. והיה לו כמה התחלות
ביום אחד, שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש, וכן כמה פעמים ביום אחד.

והיה מתמיד בלימודו מאוד, ולמד הרבה מאוד ש"ס ופוסקים ותנ"ך ועין יעקב וספרי הזוהר
ותיקונים וכל כתבי האר"י ז"ל ושאר ספרים הרבה מאוד וספרי מוסר הרבה מאוד. ואמר שכל
הספרים הקטנים המדברים ממוסר כולם היו בבית אביו ולמד כולם. גם למד הרבה ראשית
חכמה. ואמר בפירוש שלמד את הספר ראשית חכמה פעמים אין מספר. וגודל בקיאותו בכל
הספרים כפי מה שראינו בעיניו קצת היה בלי שיעור. ובפרט בספרי תנ"ך ועין יעקב וכל כתבי
האר"י וספרי הזוהר ותיקונים לא נמצא דוגמתו בעולם, כי כל התורה כולה היתה מוכנת לפניו
ושגורה בפיו כשולחן הערוך, ממש כדבר המונח לפני האדם לפני עיניו, שיכול ליקח לעצמו מה
שירצה. כן ממש היו כל הספרים הקדושים מוכנים לפני עיני שכלו הקדוש בכל עת שרצה. וקצת
מזה יכולים לראות ולהבין בספריו הקדושים.

וסיפר שכל לימודו בא לו ביגיעה גדולה. כי בתחילה היה לומד משניות ולא היה מבין לימודו, והיה
בוכה הרבה לפני הש"י שיאיר עיניו. והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות. וכן
אחר כך למד שאר ספרים, ולא היה מבין גם כן, והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאוד עד שזכה
להבינם. וכן בלימוד זוהר וכתבי האר"י ז"ל היה בוכה גם כן הרבה, עד שזכה להבין.

ואמר שבתחילה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין בו, והיה קשה לו הרבה, ולא היה יכול לעמוד
על פשוטן של דברים. והיה לו ייסורים גדולים מזה. והיה לימודו ביגיעה גדולה. ואף על פי כן למד
הברה הנעתמ היהו .ל"נכ ותייכבו ותליפת ידי לע הכז לכהו .דואמ ומצע קזחמ היה יכ ,הברה
מאוד. וכמה פעמים התענה משבת לשבת. והכל בימי נעוריו ממש, קודם היותו בן עשרים שנה.
ולפעמים היה מתענה שתי פעמים משבת לשבת, רצופות זו לזו. ואף על פי שהיה ילד שעשועים
ומגודל בתפנוק, והיה אדם דק מאוד, אעפ"כ לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסיגף עצמו מאוד.
והתענה ח"י פעמים משבת לשבת בשנה אחת. אך עיקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה
היה רק ריבוי התפילות והתחינות והבקשות והריצויים והפיוסים שהיה רגיל מאוד להתפלל
ולהתחנן לפניו ית', והיה מרצה ומפייס אותו ית' בכמה מיני תחינות ובקשות שיזכהו ברחמיו
ולקרבו לעבודתו ית'. ועיקר מה שהועיל לו היו התפילות שהתפלל בלשון אשכנז, שהיה רגיל מאוד
לייחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם, והיה מפרש שיחתו לפני הש"י בלשון שמדברים
בו, דהיינו בלשון אשכנז. והיה מרצה ומפייס אותו ית' ומבקש ומתחנן לפניו ית' בכמה וכמה מיני
טענות ואמתלאות שראוי לו ית' שיקרבו לעבודתו. והיה רגיל בזה מאוד מאוד. והיה מבלה ימים
ושנים על זה. גם היה מטמין עצמו על גבי בית אביו תחת הגג, שהיה שם כמו חדר במחיצה של
קנים שמחזיקין שם תבן ומספוא, ושם היה מטמין עצמו והיה אומר תהילים והיה צועק בלחש
להש"י שיזכהו לקרבהו אליו ית'. והכלל שכל מיני בקשות שבעולם שנמצאים באיזה ספר שיהיה,
המצוי בינינו הכל כאשר לכל, לא הניח שום תחינה ובקשה שלא אמרה כמה וכמה פעמים, הן
תהילים וספר שערי ציון והבקשות הנדפסות בהסידורים הגדולים ושאר מיני בקשות ותחינות,
ואפילו התחינות הנדפסות בלשון אשכנז, כולן לא הניחן מלאומרן. והיה רגיל לומר כל התחינות
שאחר מעמדות הנדפסות אחר כל יום ויום. והוא היה רגיל לומר כל התחינות כולן של כל הימים
בפעם אחת. גם היה רגיל לפעמים לומר בתהילים רק הפסוקים המדברים מתחינות ובקשות
וצעקה להש"י, והיה אומר רק פסוקים אלו, והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו
מכל ספר תהילים בפעם אחת.

ינפל ובלבמ רבדל ליגר היהש המ ונייהד ומצעמ ללפתמ היהש המ היה רקיעה הז לכ דבלמו
הש"י, בלשון אשכנז, שהיה מתפלל וטוען לפני הש"י בכמה וכמה מיני טענות ותחינות ובקשות
.הכזש המל תוכזל ול ליעוהש המ רקיעה והזו .ותדובעל י"שה והכזיש ,ל"נכ ובלמו ותעדמ רמאש
כך שמענו מפיו הקדוש בפירוש.

וכמה פעמים היה מדבר לפני הש"י דברי תחינות ובקשות מלבו ונזדמנו לו בתוך דיבוריו טענות
יפות ותפילות נכונות ומסודרות, והוטבו בעיניו והיה כותבן אצלו לזיכרון למען יהיה רגיל להתפלל
אותן גם אחר כך. וכן היה רגיל בעניין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאוד מאוד. וכל תפילותיו היו
.הז לע ת"ישהל תלודג תונעט ול ויהו ,י"שהל ברקתהל הכזיש

ואעפ"כ היה נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל, רק אדרבה נדמה לו
שמרחיקין אותו מעבודתו ית' בכל מיני הרחקות, וכאילו אין רוצין בו כלל וכלל, כי היה רואה
שחולפין, ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדיין הוא רחוק מהש"י, שלא זכה עדיין לשום התקרבות.
על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל, רק אדרבה מרחיקין אותו בכל
מיני הרחקות מעבודתו ית'. אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאוד ולא הניח את מקומו. וכמה
פעמים היה, שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר כל כך שיתקרב
לעבודת הש"י ואין מסתכלין עליו כלל. ומחמת זה נפל לפעמים מדעתו ולא היה מדבר עוד כל כך
בינו לבין קונו איזה ימים. אחר כך נזכר בעצמו והתבייש בעצמו על שהרהר אחר מידותיו ית' כי
באמת בודאי הש"י חנון ורחום וכו', ובודאי הוא רוצה לקרבו. וחזר ונתחזק בדעתו והתחיל שוב
להעתיר ולדבר לפני הש"י כנ"ל. וכן היה כמה פעמים.

והיה עושה כל מיני עבודות פשוטות של עבודת ה' בלי שום חכמות, והכל בהצנע גדול. ותכף
כשיצא לחוץ היה עושה בכוונה כל מיני מעשה נערות, כל מיני שחוק וקפיצות ושאר עניינים כאלו,
עד שלא היה יכול להביא על דעת שום אדם שהוא רוצה לעבוד ה'. ובתחילה בימי ילדותו היה
נוהג שהיה לוקח איזה גדולים ומחליפם בטפלים, ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא
ולוקח עמו הספר שערי ציון ואומר ה"לשם יחוד" של עשיית מצווה, ולוקח טפל אחד ומשליכהו
לתוך המתן בסתר. ואחר כך חזר ועשה עצמו כאילו הוא מסיח דעתו מזה. ואחר כך חזר ואמר
"לשם יחוד" הנ"ל וחזר והשליך פרוטה א' בתוך המתן בסתר, וחזר ומסיח דעתו, וחזר ואמר
ה"לשם יחוד" הנ"ל והשליך עוד פרוטה א'. וכן חזר ועשה כמה פעמים עד שהשליך כל הפרוטות
בתוך המתן בסתר. ועל כל פרוטה ופרוטה אמר ה"לשם יחוד" הנ"ל וכוונתו היה כדי שיעשה
מצוות רבות, כי עבודתו היה בפשיטות גמורה בלי שום חכמות כלל. וכן היה עושה ועובד את
הש"י בכל מיני עבודות פשוטות לגמרי בלי שום חכמות כלל, אף על פי שבאמת היה חכם גדול
.דואמ דואמ המכחב גלפומו
גם בימי קטנותו ובימי נעוריו כאשר היה מפורסם לכל מכיריו, ואעפ"כ לא השתמש בשום חכמה
כלל בעבודת ה', רק היה נוהג לעשות כל העבודות הפשוטות שבעולם, דהיינו לימוד התורה
וינפל ותחיש שרפלו רבדל דואמ תודדובתה יובירו תושקבו תוליפת יובירו תוישעמ תווצמו הברה
ית' כנ"ל וכיוצא בזה. וזה היתה עיקר חכמתו הגדולה מאוד, כי מעוצם הפלגת חכמתו זכה תכף
לחכמה זו שאין צריכין שום חכמה כלל בעבודת ה', כי זה עיקר החכמה הגדולה, מן הכלל שלא
להיות שום חכם בעבודת ה', רק בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות כלל. וכל דבר ודבר
שרצה לעשות בעבודת ה' היה קשה עליו מאוד בכל מיני כבידות שבעולם. ובתחילה היה קשה
דואמ וילע השק היה 'ה תדובעב קוסעל תופוצר תועש הזיא דחוימ תיבב ידיחי בשיל דואמ וילע
בתחילה, אך הוא ז"ל היה מכריח עצמו מאוד ושבר תאוותו וישב כמה וכמה שעות בכל יום
בהתבודדות בחדר מיוחד וכן היה קשה עליו מאוד מאוד העבודה שהיה צריך לעשות בכל יום.
וכל כך היה קשה עליו עד שלא היה אפשר לישא כלל העול מגודל הכבידות שהיה כבד וקשה עליו
מאוד מאוד, ורק על ידי עצה זו נשא עליו עול העבודה, היינו שבכל יום היה חושב בדעתו שאין לו
רק זה היום בלבד, ולא הסתכל על יום המחרת ועל זמן שלהבא כלל, רק כאלו אין לו רק זה היום
לבד. ועל כן היה יכול לישא עליו עול העבודה של זה היום לבד, כי על יום אחד לבד יכול האדם
לקבל עליו כל מיני עבודות שבעולם, מאחר שהוא רק ליום אחד בלבד. וכשנגמרה העבודה של זה
היום אזי ביום המחרת חזר וקיבל עליו העבודה של אותו יום המחרת. וכן נהג תמיד שלא היה
חושב בדעתו כ"א אותו היום לבד.

– – – והיה רגיל בנדרים מאוד מאוד שכמה פעמים כשבא היום קיבל עליו בנדר כל סדר העבודה
שהיה רוצה לעשות באותו היום, ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאוד היה מוכרח לעשות
מחמת הנדר. וכן עשה כמה וכמה פעמים. וכן בכל מיני גדרים וסייגים של פרישות מאיזה תאוה
ומאיזה מידה היה רגיל הרבה בנדרים, כמה וכמה פעמים. וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה
דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרוש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרוש עצמו.

– – – גם היה רגיל מאוד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעש"ט זצוק"ל לבקש
מאתו שיעזרו להתקרב להש"י. והיה רגיל לילך לשם בלילה. ובזמן החורף בעת שהיה קרירות
גדולה מאוד היה הולך לשם בלילה, ומשם חזר והלך אל המקווה. והיה שם מקווה חוץ למרחץ
ומקווה אחת בתוך המרחץ, ובחר לו לילך בהמקווה שחוץ למרחץ בעת הקרירות הגדולה, וכבר
היה קר לו מאוד מחמת שבא מהקבר כנ"ל, כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית
עלמין למקווה, מלבד השהות שנשתהה הרבה על הקבר, אעפ"כ אחר כל זה היה הולך דווקא
לטבול בהמקווה שהיתה עומדת בארץ כדי לסגף עצמו. וכל זה בהצנע בלילה. ושמעתי מאחד
שאמר ששמע מפיו הק' שבעת שעשה הנהגות אלו לא היה כי אם בן ו' שנים. וכל כך היה מוצנע
בעבודתו מבני אדם, עד שפעם אחת הלך למקווה בבוקר בחורף ובא מהטבילה והפאות היו לחות
מהמים, ותמהו עליו העולם שבחורף יהיה אדם חופף ראשו, כי לא עלה על דעתם שהיה במקווה,
רק סברו שחפף ראשו, ותמהו עליו על שחפף ראשו בקרירות כזו, והיו מחזיקים זאת למעשה
נערות שלו, כי היה מוצנע מאוד מאוד בעבודתו. גם כל התעניתים הרבים מאוד שהתענה לא
היה יודע מהם שום אדם בעולם, אפילו אביו ואמו וקרוביו, רק אשתו לבד היתה יודעת מזה,
והיה משביעה שלא תגלה לשום אדם. והיה עושה כמה וכמה תחבולות להעלים ולהסתיר כל
התעניתים שהתענה, באופן שלא ידע מהם איש, ובעת שהיה יושב בבית חותנו כשהיה חפץ
לדבר עם הבעש"ט ז"ל, דהיינו לילך על קברו ולבקש מאתו איזה דבר בקשה, היה רגיל לנסוע
לק' סמילא, שהיה סמוך לבית חותנו, והלך על קבר הצדיק המפורסם מהו' ישעיה מיאנוב ז"ל,
שהוא מונח שם, ועשה את הצדיק הנ"ל לשליח שילך ויודיע להבעש"ט ז"ל את בקשתו מה שהיה
צריך אז.

ובעניין תאוות אכילה היה לו גם כן מלחמה גדולה ויגיעה גדולה מאוד קודם ששיברה, כי בתחילה
לא היה משגיח כלל לשבר תאוות אכילה כנ"ל. אחר כך רצה לשבר תאווה זו והיה קשה וכבד עליו
מאוד מאוד, וכל כך היה קשה עליו שבירת תאוות אכילה עד שנדמה לו שכל התאוות יוכל לשבר
.הרבשל רשפא יא יכ ,ראשית חרכהב הליכא לש וז הוואתש ול המדנו ,הליכא לש וז הוואת דבלמ
כל כך היה חזק עליו התגברות תאווה זו. ואעפ"כ התגבר וכפה את יצרו ושיבר גם תאווה זו של
אכילה לגמרי. וגודל קדושתו בפרישות תאוות אכילה היה מפורסם לעין כל, כי לא היה אוכל כלל.
וגם מעט שהיה אוכל בהכרח גדול מאוד, והוכרח להכריח עצמו בכל הכוחות כדי לאכול מעט כדי
חירכמ היהש ונייהד ,הליכא תוואת רבשל ליחתה הליחתבש רמאו .תויחל חוכ הזיא ול היהיש
תוחפ לכאיש ,הזב ליגר השענשכו .הליחת לכוא היהש הממ תוחפ לוכאל ומצע ליגרהו ומצע
מקודם, ראה שגם אז עדיין יש לו תאווה בזאת האכילה, אע"פ שהוא פחות מקודם והתחיל שוב
לשבר תאוותו ולאכול עוד פחות מזה. ואחר כך ראה שגם זה תאווה, ואכל עוד יותר פחות. וכן
אחר כך ראה שגם בזה יש לו תאווה עדיין ואכל עוד יותר פחות. ובדרך זה נהג עד שהיה אכילתו
פחותה ומעוטה מאוד מאוד בתכלית הצמצום והמיעוט אשר אי אפשר לבאר. ואחר כך יישב עצמו
שאעפ"י שאכילתו מעוטה מאוד אעפי"כ עדיין יש לו תאווה בזה המעט שאוכל, והגביר עצמו ושבר
התאווה גם בזה המעט עד ששבר תאוות אכילה לגמרי, ויצא מהתאווה לגמרי בתכלית הקדושה,
עד שלא היה לו שום תאווה כלל וכלל. בין כך ובין כך, שהיה פורש עצמו כל כך מהאכילה, מחמת
זה לא היה יכול עוד לאכול כלל. וכפי הנראה מדבריו היה שאחר כך היה לו כוח לאכול בקדושה
בלי תאווה כלל, אפילו אם היה אוכל הרבה, אבל כבר לא היה יכול מחמת רגילותו הרגיל עצמו
באכילה פחותה ומעוטה מאוד. ואמר שאח"כ על הים, בעת שנסע לא"י, אז היה רואה שאין לו
שום חיות משום דבר, אזי הכריח עצמו לאכול קצת. ומאז והלאה הרגיל עצמו לאכול קצת. אבל
קודם לזה לא היה אוכל אפילו אכילה פחותה כזו, כי באמת גם אחר כך, אחר שהיה על הים,
היתה אכילתו גם כן מעוטה מאוד מאוד. ומקודם גם שיעור פחות כזה לא היה אוכל.

– – – ובעניין שבירת כל המידות רעות היה מופלג בקדושה מופלגת מאוד מאוד. וקצת סיפר מענין
שבירת הכעס, ואמר שמתחילה היה כעסן גדול מאוד מאוד, ואחר כך מחמת שרצה להיות איש
כשר כרצונו ית' התחיל לשבר מידה זו של כעס. אבל תכלית שבירת מידה זו מהיפך אל היפך,
דהיינו להתהפך לטוב גמור שלא אכפת לו כלל שום דבר ויהי רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם,
לזה זכה רק בא"י: שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הביטול, וזכה ונעשה טוב ממש ולא
נשאר בו שום צד קפידא בעלמא, עד שאחר כך אפילו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם לא
היה בלבו שום צד שנאה וקפידא עליו, אדרבא היה אוהבו, ולא היה בלבו עליו כלל, כי היה רק
כולו טוב בלי שום צד קפידא וכעס כלל, רק כולו טוב. וזה זכה בא"י.

– – – והוא ז"ל עשה הכל, כל מיני סיגופים שבעולם, והכל בתמימות ובאמת, עד שזכה למה שזכה,
אשרי לו! גם בעניין ייסורים שיש לרוב הצדיקים, ממש לא נשמע ולא נראה בעל ייסורין כמותו,
ואי אפשר לספר ולבאר. והיה מלא ייסורים מבית ומחוץ. ובתחילה קודם סוף ימיו היה לו ייסורים
עצומים ונוראים אשר לא היה ייסורים דוגמתם בעולם. וסיפר שהייסורים שלו הם בידו: בכל עת
שרוצה הוא מקבלם על עצמו ובאים עליו הייסורים הללו, ובעת שרוצה לסלקם מסתלקים מעליו.
ועוצם קושי וכובד הייסורים הללו היה בלי שיעור. ואמרו בשמו שאמר, שבשעה שבאו עליו
הייסורים מעוצם הפלגת הצער והכאב והמופלג מאוד מאוד היה כמעט יכול לנשוך עץ בשיניו
מעוצם הכאב, כדרך האדם שיש לו ייסורים מופלגים, שמעוצם הייסורים הוא קורץ בשיניו. ולו
ז"ל היו ייסורים כבדים וקשים כל כך עד שבשעת הייסורים היה אפשר שיחתך עצים בשיניו מעוצם
הצער. אולם גודל ריבוי הייסורים הקשים והעצומים שהיה לו בסוף ימיו שלוש שנים רצופות היו
גדולים וקשים עוד יותר ויותר בכפלי כפליים אשר אין לשער ולהעריך כלל.

– – – כלל הדברים, שבכל עניני קדושה ופרישות, הן בתאוות והן במדות והן בענייני יגיעות ועבודות
וטרחות וייסורים וכו' בשבילו ית', הכל כאשר לכל, היה חידוש נפלא ונורא מאוד. והיה מופשט מכל
התאוות ומכל המידות בתכלית, עד שלא נשאר לו משום תאווה ומידה שום שמץ בעלמא. וזכה
למעלה נוראה מאוד מאוד בתכלית המעלה ואי אפשר לדבר כלל בעוצם הפלגת מעלתו, כי כל
המוסיף גורע. וכל מה שסיפרנו עד הנה אם אמנם כגנות נחשבו כל הסיפורים הנ"ל לנגדו, לפי
עוצם מעלתו שזכה אחר כך, עם כל זה סיפרנו כל זה מעניין עבודתו ודרכיו בימי ילדותו למען נדע
ונשכיל איך הבחירה חופשית וכל אדם יוכל לזכות אם ירצה למעלה מופלגת מאוד, אף על פי
שנדמה לו שקשה וכבד עליו העבודה מאוד, ואין מניחין אותו ליכנס כלל בעבודתו ית', כי התאוות
והמידות רודפין אחריו מאוד, אעפ"כ צריך שיהיה עקשן בעבודתו ולבלי להסתכל על כל זה, כי
בסיפורים הללו יבין החכם מדעתו איך גם על רבינו הקדוש והנורא זצוק"ל עברו גם כן כל המניעות
והכבידות הנ"ל, ואעפ"כ זכה לשבר הכל מחמת שרצה באמת בעבודתו ית' ובחר בחיים באמת,
עד שזכה למה שזכה. ואמר שאפילו אם לא היה מזרע האלוקי הבעש"ט זצוק"ל, רק אפילו אם היה
ממשפחה הירודה שבישראל, היה זוכה גם כן למה שזכה על ידי עוצם עבודתו ויגיעתו שיגע וטרח
.'תי ותדובעב דואמ דואמ

והקפיד מאוד על אלו האנשים שסוברים שעיקר מעלת הצדיק והשגתו שזוכה הוא מצד הנשמה
לבד, מחמת שיש לו נשמה גבוהה מאוד, ואמר שלא כן הדבר, רק העיקר תלוי במעשים טובים
ויגיעות ועבודות. ואמר שפירוש, שכל אדם שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבוהה ביותר, כי אין
הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד, אם ירצה לרחם על עצמו וליישב עצמו היטב היטב מה
.השעמה בור יפל לכהו ,תמאב וינפל בוטש



המשך הפרק

חזרה לתוכן
       
לפרק הקודם