ט"שעב לארשי 'ר

(שמעתי ממוהר"ר פאלק החסיד המפורסם דק"ק טיטשילנק, ששמע מר' אברהם אב"ד דק"ק
דובאסאר, שהיה מקודם ש"ץ בבית המדרש דק"ק מזיבוז).

פעם אחת היו צריכין לאמר הלל, שהיה ר"ח או חול המועד של פסח, והיה רבי אברהם הנ"ל
ומצעב ללפתהל וגהנמ היהו .ומוקמ לע ללפתה ט"שעבהו ,הביתה ינפל תירחש תליפת ללפתמ
לפני התיבה מן הלל. בשמונה עשרה של קול רם נתרעד הבעש"ט רעדה גדולה, והיה רועד
והולך, כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד, ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעדה שלו. כשסיים
ר' אברהם חזרת התפילה, היה הבעש"ט עומד במקומו ורועד, ואינו הולך אל התיבה. בא החסיד
רבי זאב קוציס והציץ בפניו, והנה בוערים כלפידים, ועיניו בולטות, והיו פקוחות ועומדות בלי
תנועה, כמו גוסס ח"ו. רמז ר' זאב לר' אברהם, ולקחו אותו, זה ביד אחת וזה ביד אחת, והוליכוהו
אל התיבה. הלך עימהם ועמד לפני התיבה, ורעד ערך מה, ופתח ואמר הלל. והכל ברעדה. ואחר
כך, כשסיים הלל עמד ורעד זמן רב, והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנח מרעדתו.

כשבא [המגיד מישרים ר' אליהו] בפעם הראשונה אל המגיד הגדול דק' מיזרימש ספר לו
המעשה, ואמר: "פעם אחת ביום טוב, ואיני יודע אם יום א' של פסח או יום שמיני עצרת היה,
הוצרכתי לברך גשם או טל. היה הבעש"ט מתפלל לפני התיבה בחשק גדול – – והיה מתפלל
בזעקה גדולה" – והרב המגיד מישרים לא היה יכול לסבול, כי היה חולה גדול, ויצא מבית
המדרש ונכנס לבית קטן שבבית המדרש, והתפלל שם ביחידות.
קודם מוסף הלך הבעש"ט ובא לבית קטן ללבוש הקיטל. ואמר המגיד כי היה מכיר, שהיה אצלו
השראת השכינה, וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם. וכשלבש הקיטל נקמט הקיטל על
כתפיו, ואחז המגיד מישרים בקיטל לפשטו מקמיטתו. וכשנגע התחיל לרעוד עמו. הבעש"ט הלך
לו, והוא הוצרך להתפלל ולבקש מן השם יתברך שייקח ממנו דבר זה, כי אין בכוחו לסבול.

פעם אחת קבל הבעש"ט שבת בשדה, והיו שם צאן רועות על פני השדה והגביהו בשעת מעשה
את רגליהן הראשונות למעלה ועמדו רק על שתי רגלים האחרונות כעמידת אדם.

(שמעתי מהרב דק"ק פולנאה, בעל ספר תולדות יעקב יוסף).
פעם אחת עמד כלי גדול מלא מים בשעה שהבעש"ט היה מתפלל, וראו שהמים נעים ונדים,
וממש השראת השכינה היה עליו, ומזה רעדה הארץ, כמו שנאמר "מפני אשר ירד עליו ה' באש –
ויחרד כל ההר מאד" (שמות י"ט, י"ח), אך לא היה ניכר, ובמים היה ניכר מאוד.

(גם מהחסיד ר' דוד פורקיס ממזיבוז שמעתי).
פעם אחת התפלל הבעש"ט בדרך בבית בכותל מזרח, וסמוך לכותל מערב היו עומדות חביות
מלאות תבואה, והיו רואים שהתבואה רועדת.

.(ל"נה קלאפ 'רמ יתעמש)
כשנסע ר' גרשון מקוטוב מארץ ישראל לחוץ לארץ לשדך את בניו, אמר אגב אורחא: "תהילה לאל
שעברתי את הים, אסע אל גיסי הבעש"ט". ובא אליו בערב שבת קודש. עמד הבעש"ט להתפלל
תפילת המנחה, והיה מאריך בתפילתו עד צאת הכוכבים. ור' גרשון התפלל גם כן, מתוך הסידור
של האר"י ז"ל, ואחר כך העביר שנים מקרא ואחד תרגום, ואחר כך צווה והביאו לו כרים ושכב
.חונל

בליל שבת, בשעת הסעודה, שאל ר' גרשון את גיסו הבעש"ט:

עשה כן. בערב שבת קודש הבא, כשסיים הבעש"ט קדיש לפני התפילה, עמד ר' גרשון להתפלל
גם כן, והבעש"ט לא התחיל עדיין בתפילה, כי היה יודע שר' גרשון לא יסבול ויתפחד. תיקן בתוך
כך מורה שעות שלו והריח טאבק, עד שיעבור ר' גרשון מקום הכוונה.
כשכוון ר' גרשון כוונה זו וראה הבעש"ט שבאו אליו מתים כמו עדר גדול של צאן ונפל בחלשות אז
העירו וצווה לו לילך לביתו. ובלילה על השולחן, בשעת הסעודה, שאל לו הבעש"ט:
"?תשלחתנ המל"
אמר לו: "בעת שכוונתי הכוונה באו אלי מתים כמו עדרים".

אז אמר הבעש"ט לאנשיו בדרך שחוק: "הלקו אותו, שלא ישחק על הבעש"ט!".

(גם שמעתי מהחסיד ר' דוד פורקיס, אבל לא מפיו ממש, שבהיותו שוחט בק"ק טולטשין עשה ר'
דוד מכפר חלאדווקי תנאים ושלח עגלות אחר כל המקבלים וגם ר' דוד מגיד מישרים הנ"ל נסע אל
התנאים, וסיפר בדרך, וכשבאו אנשי הקהילה סיפרו לי).
פעם אחת ביום הכיפורים בהשכמה לא בא הבעש"ט לבית המדרש, כפי המנהג, להתפלל ביום
הכיפורים בהשכמה. היו שוהים עד בוש על היום והמתינו עליו מלהתפלל. אחר כך בא וישב על
מקומו, והיה ראשו על הסטנדר, מרים ראשו ומניח ראשו, מרים ומניח, כמה פעמים. אחר כך רמז
שילכו להתפלל לפני התיבה. ובא ר' דוד הנ"ל להתפלל, כי הוא היה מתפלל בימים נוראים. כשבא
סמוך לתיבה התחיל הבעש"ט לבזותו בפני כל עם ועדה, ואמר בזה הלשון:
"זקן אשמאי! היכן אתה הולך?" וביזה וגינה אותו ערך חצי שעה.
והיה רוצה לחזור ולילך מן העמוד, כי היטב חרה לו עד מאוד, כי אמר: שמא ח"ו ראה בי דבר
אוהש המ עדוי היה אלו ,הכבו ללפתהל ליחתהו – "!דומע" :רמאו ט"שעבה וילע רעגו .הנוגמ
.דואמ ובל רבשנ יכ ,הכבו קעצש קר ,רבדמ

אחר כך, במוצאי יום הכיפורים, הלך ר' דוד מגיד מישרים אל הבעש"ט, ואמר לו:
"?ו"ח הנוגמ רבד יב האר המ ,וניבר"
:רמאו הנע –

(ילופאנאמ ריאמ 'רמ יתעמש)
היה בעיר אנאפולי אומן הנקרא שאפוואל, והיה מתפלל בקיץ ובחורף בבית הכנסת בקביעות,
אפילו אם לא היו עשרה בבית הכנסת היה מתפלל ביחידות.

פעם אחת אירע לבעש"ט להיות בעיר זו, ובעת שעשן הלולקי קודם התפילה כשהיה מסתכל
בחלון ראה את האומן הולך לבית הכנסת. נזדעזע מאוד, ואמר לבעל הבית:
"צא וראה מי הוא שהולך וטלית ותפילין בידו".
יצא בעל הבית וראה וחזר ואמר: "אומן אחד הולך לבית הכנסת".
,ולצא אוביש ול אורקל ט"שעבה רמא
ואמר לו בעל הבית: "ידעתי שהוא שיגעון ובודאי לא ירצה לילך".
.ט"שעבה קתש

לאחר התפילה שלח אחר אותו אומן שיביא לו ד' זוגות פוזמקאות. בא והביא עמו הפוזמקאות.
"?המכב תואקמזופ גוז" :ט"שעבה ול רמא

."יצחו בוהז 'א גוז לכ" :ול רמא

"?דחא בוהז חקימב גוז אמש" :ול רמא

לא ענה אותו דבר. צווה הבעש"ט לאדם אחר שיפסוק עמו המיקח.
"?יצחו בוהזמ תוחפב רוכמת אמש" :שיאה ותוא ול רמא

"אילו רציתי בפחות הייתי אומר בפעם ראשונה בפחות". :ול רמא

שילם לו הבעש"ט בעד ד' זוגות פוזמקאות.

"?השוע התא המ" :ותוא לאש

."יתונמוא השוע ינא" :רמא

"איך אתה מתנהג?" :ותוא לאש

" אני עושה לא פחות מארבעים זוג או חמישים זוג, ובפעם אחת אני מניח אותן בעריבה :רמא

גדולה עם מים חמין, ואני דורך אותם עד שנעשין כתיקונן".
"ואיך אתה מוכרן?" :ותוא לאש

"אני איני יוצא מפתח ביתי, אלא החנוונים באים לביתי וקנים ממני, והם מביאים לי :ול בישה

צמר שקונים בשבילי, ואני נותן להם ריווח בעד טרחתם. וגם אל רום מעלתו לא הלכתי אלא
לכבודו. ואיני הולך מפתח ביתי כי אם לבית הכנסת. אם יש מנין אני מתפלל בציבור, ואם אין שם
מנין אני מתפלל ביחידות על מקומי".
שאל אותו הבעש"ט: "כשאתה קם באשמורת הבוקר מה אתה עושה?"
"אני עושה פוזמקאות גם כן". :רמא

"ותהילים איך אתה אומר?" :ותוא לאש

."רמוא ינא הפ לעב רמול לוכי ינאש המ" :ול רמא


אמר עליו הבעש"ט, כי הוא יסוד בית הכנסת עד ביאת הגואל במהרה בימינו, אמן סלה! –

כפרי אחד, שהיה מתפלל תמיד ימים נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט, היה לו ילד מטומטם
וחקול ויבא היה אלו ,השודק לש רבד רמול טרפבו ,תויתואה תרוצ וליפא סופתל לוכי היה אלש
לימים נוראים אל העיר, מחמת שלא ידע כלום. כנעשה בר מצווה לקחו עמו ליום הכיפורים, כדי
שיהיה אתו לשמרו שלא יאכל ביום הכיפורים לחסרון ידיעתו והבנתו. והילד היה לו חליל שהיה
מחלל בו תמיד בשעת ישבו בשדה לרעות הצאן והעגלים. לקח אתו בכיס בגדו את החליל, ואביו
לא ידע מזה. כל המעת לעת היה יושב הנער בבית המדרש ולא יכול לומר כלום.
בשעת תפילת מוסף אמר לאביו: "אבא, יש אתי החליל שלי, ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל".
נתבהל אביו מאוד וגער בו ואמר לו: "השמר לך לבל תעשה חס ושלום את הדבר הזה!"
.קפאתהל חרכומ היה רענה
בשעת תפילת מנחה אמר לו עוד הפעם: "אבא, הרשני לחלל בחלילי".
לוכי היה אלו .תאזכ תושעל הלילח הסני לבל הבר הרהזאב וב ריהזהו תצרמנ הללק באה והללק
.הצקומ אוהש ינפמ ,רענה דימ לילחה לוטיל
אחר תפילת מנחה בקש עוד הפעם מאביו להרשותו לחלל איזה קול. כשראה אביו תשוקתו
הגדולה לחלל, שאל את הנער: "באיזה מקום אתה מחזיק את החליל?" הראה לו. נטל אביו
את הכיס והחזיק בידו הכיס עם החליל, כדי לשמרו שלא יחלל בו. וכן התפלל תפילת נעילה
וידו מחזקת את כיס הבגד של הנער עם החליל.
באמצע התפילה לא יכול הנער להתאפק והשמיט בחוזק רב את החליל מתוך הכיס ומיד אביו
ונתן קול גדול בחליל. תמהו כל השומעים.
תא ותלילח לוקב הלעה הזה רענה" :רמאו ולגרהמ ותליפת תא הזה לוקה רחא רציק ט"שעבהו
."ילעמ לקהו תוליפתה לכ

:ריבסהו

פעם אחת בעת אסיפת ועד ארבע ארצות היה הפרנס הראשון הרב הנגיד המפורסם ר' אברהם
אבא. הציע הדבר לפני כולם, כי הנה נשמע שמע הבעש"ט, ולפי הנשמע הוא עם הארץ, ואיך יכול
להיות שיהיה לו רוח הקודש, והרי אין עם הארץ חסיד? – שלחו מן האסיפה אל הבעש"ט שיבוא
תכף ומיד לפניהם. בא לפניהם כשהיה הרב הנ"ל ראש לכל המדברים.
אמר לבעש"ט "לפי סדר הנהגתך נראה שרוח הקודש שורה עליך, ויש אומרים שמעלתו הוא עם
הארץ. בכן נשמע מפיו אם יודע מעלתו איזה דין". והמעשה היה בראש חודש.
שאל אותו: – אם שכח "יעלה ויבוא" מה דינו?
– השיב הבעש"ט: – דין זה אינו נצרך לא למעלתו ולא לי. כי מעלתו אפילו אם יחזור ויתפלל ישכח
עוד הפעם (ובאמת כך הווה, ששכח "יעלה ויבוא" גם בפעם השנית), ואני בוודאי לא אשכח –
.רתסבש המ ותעידי לע דואמ להבתנ תמאה תא ט"שעבה ול דיגה רשאכ

זקני החסידים היו מספרים שאחר כך אמר הבעש"ט לר' אברהם אבא:
– ואני אשאלך דבר קטן: מדוע משלמים בעד סוס טוב פי עשרה מכפי מה שמשלמים בעד סוס
?עורג
– מפני שהוא רץ פי עשרה!
– אמנם, צדקת – החזיר הבעש"ט – אבל, כשהוא תועה, הרי הוא תועה גם כן פי עשרה מן הסוס
?עורגה
!? –
– ואני אתרץ לך: נגד זה, כשהוא חוזר אחר כך לדרך הישרה הרי הוא ממלא גם כן פי עשרה מן
!עורגה סוסה

כשבא הבעש"ט לק' מזיבוז לא היה חשוב בעיני החסידים, היינו ר' זאב קוציס ור' דוד פורקיס,
מחמת השם שקראו אותו בעש"ט, כי שם זה אינו נאה לצדיק. היה להם תלמיד הגון, וחלה. והוא
היה איש טוב וצדיק. הלכו רבותיו לבקרו. רצה שיקראו אליו את הבעש"ט, ולא רצו הם. אחר כך
נחלש ביותר והסכימו לקרוא את הבעש"ט. אמרו לחולה: "כל מה שידבר עמך תודיע לנו".

כשבא אליו הבעש"ט צווה שיצאו כולם מן הבית. היה שם נער אחד שהחביא עצמו.
.רבד ותוא ול רמאו – ,תנקת אל הז רבד לבא – :תומיש הלוחל ט"שעבה רמא
התוודה החולה ואמר – צפיתי לתקן הדבר, ומה אעשה עכשיו?
– אמר לו הבעש"ט: – אל תדאג, אני אראה שלא יהיה לך עיכוב בדבר זה, ואני מכניסך לגן עדן.
ואל תגלה דבר זה לשום אדם, מה שאני מדבר עמך. והלך לו.

כשבאו רבותיו ושאלוהו מה דבר עמו הבעש"ט ולא רצה לגלות, ענה אותו הנער וספר להם. שאלו
לחולה אם אמת הדבר, אמר:
– אמת, כן דבר עמי.
היה תמיהה גדולה בעיניהם, האיך יש לו ידיעה למעלה את מי יכניסו לגן עדן.
הכריחו את החולה שיתן להם תקיעת כף שיגלה להם האיך יתנהגו עמו אחר מותו.

לאחר מותו בא אליהם וגילה להם, שהכניסוהו לגן עדן, ולא ראה שם הבעש"ט, ולא ידע על ידי מי
הכניסוהו. אך לא היה לו מקום בגן עדן, כי כאשר ישב במקום בא אחר ודחה אותו ממקומו וישב
על מקומו זה, וכן במקום אחר, עד שהעתיקו אותו מכל המקומות.
"ואני נע ונד, ולא ידעתי על מה ולמה זה. הרהרתי בדעתי שהבעש"ט הבטיח לי להכניסני בגן
עדן, ואין לי מקום מנוחה, והיה לי מזה צער גדול. פעם אחת אירע שבני היכלי הלכו להיכל אחר,
והלכתי גם אני עימהם. כשבאו להיכל הנזכר קפצתי וישבתי אל השולחן, והעתיקו אותי ממקומי,
עד שעמדתי לפני השולחן. ראיתי שהבעש"ט יושב ביניהם ואומר דברי תורה, ושאל אותה קושיה,
וצווה לבני הישיבה שיתרצו לו, ולא יכלו לתרץ, ותירץ הוא בעצמו, והלכו להם כל אחד למקומו.
'מפני מה אין לי מקום בגן עדן?' :ט"שעבל יתלאש

'מפני שנתת תקיעת כף ולא קיימת'. מיד באתי אליכם בחלום." :יל רמא

וסיפר להם הקושיה והתירוץ שאמר הבעש"ט בגן עדן.

.וז הרות רמאו ,תישילש הדועסל ט"שעבה לא ואב ,תבש התואב ,דימו
וכששאל הקושיה אמרו הם התירוץ.
אמר להם: אני יודע שהמת אמר לכם.

מהיום ההוא והלאה נתקרבו אליו.

.ויניעב בושח היה אל ט"שעבהו ,הרותב לודג היהו ,סדיק השמ 'ר ומשו דחא דמלמ זוביזמב היה
ומנהגו שהיה שולח שליח לבית המדרש, וסמוך ל"ברכו" היה נכנס להתפלל.

פעם אחת היה מוקשה לו מאמר אחד של תוספות במסכת שבועות. היה מתקשה בו מאוד כמה
רמאוזמן ולא יכול לבוא לפשט של אמת. ראה בחלום שנכנס להיכל אחד, וראה אותו הבעש"ט
?תופסותה לש טשפה תעדי אל המ ינפמ :ול

– הפשט הוא כן. :ול רמאו

.טשפה רכזו ותנשמ רעינ –
קם ולקח הגמרא לאור הלבנה, וראה התוספות והנה טוב מאוד. מכל מקום אמר בלבו: אולי חלום
תופסותה לש טשפה ול רמאו תישילשה הדועסל ט"שעבה והשקב .הזמ עדוי וניא ט"שעבהו ,אוה
.ול רמא ט"שעבה יכ עדי זא .בוטו רשי

.לודג קידצ השענו וילא ברקתנ

בק"ק מזיבוז היה אחד שלא היה שלם עם הבעש"ט, ואצלו היה מלמד למדן מופלג, בכל דבריו
משכיל, אשר גם הוא היה מרחיק את עצמו מהבעש"ט. ורצון הרב היה גדול מאוד לקרבו לעבודת
ה', כי הוא היה מסוגל לכל טוב, אבל נפלא בעיניו האיך יפול דבר, כי היה מתרחק מאוד, ובפרט
שגם בעל הבית שלו היה לו לשמירה מעולה.

פעם אחת, בליל שבת, חלם המלמד האיך שהוא מטייל בק"ק מזיבוז בכל העיר ורואה פלטין אחד
הברמש המ לכ יכ ,ותייארב וניע העבש אלו הז לע דואמ המת .ירשפא רתויה רודיהב רדוהמו האנ
להביט הוא רואה יותר נפלאות, אחר כך שם אל לבו: – הנה כל זה הסידור הוא רק מעצם חומר
הבניין, ומכל שכן כשאסתכל בהדרת יופי המלאכה והציורים. כאשר נתן אל לבו להעמיק ביופי
המלאכה נתפלא מאוד על זה, כי ממש בכל שטח קטן הוא חכמה ומלאכה אשר לא נראה דוגמתה
בכל העולם, ולבו ראה הרבה חכמה. נמשך אחריו בכלות הנפש ממש. ושוב אמר אל לבו: כיוון
שחיצוניות הפלטין היא מהודרת כל כך, מכל שכן פנימיות הפלטין. בודאי אין ערוך אליו.

כשניגש אל החלון לראות בפנימיותו, ראה: הבעש"ט וכל סייעתא קדישא דיליה מסובין על
השולחן, והבעש"ט אומר דברי תורה. נתלהב לבו להיכנס לפני ולפנים, ורץ אל הדלת. כשרצה
ליכנס דחף אותו המשרת ולא הניחו לפנים. נצטער מאוד על זה. עם כל זאת בגודל חשקו ורצונו
לשמוע דבר ה' עמד אצל החלון ושמע כל דבריו הקדושים.

הקיץ, והנה חלום.

התחיל לחזור על דברי התורה ששמע, והנה מתוק מדבש. חזר עליהם ב' וג' פעמים. אבל בהיות
שהיה עדיין חצות לילה הוכרח לישון עוד הפעם.

בבוקר, כשקם ממשכבו, והנה החלום הוא זוכר בבירור גמור, אבל דברי התורה נשתכחו ממנו
לגמרי. נצטער מאוד על זה, עד שהיה ממש כמבולבל מרוב הצער, ולא ידע האיך להתפלל. בעת
סעודת שחרית ישב כמשתומם.
אמר בעל הבית אליו: – מה יום מיומיים? אם חלם מעלתו איזה חלום לא טוב נטיבו בפני תלתא
.היל ימחרד
.והנע אלו –

ואפשר שהיה הולך בעצמו אל הבעש"ט, אלא שזכר ההרחקה שהרחיקו המשרת בחלום, ונתיירא
מאוד שמא יהיה גם בהקיץ כך, ודי לו חרפה ובוז.

כך היה כל היום בצער גדול.

אוביש דמלמה תא יל וארקו עודיה דיגנה תיבל וכל :ט"שעבה הווצ תישילשה הדועסה תעשב
לכאן. היה נפלא מאוד בעיניהם. ותכף, כשפתח השליח את הדלת ואמר למלמד:
– הבעש"ט קרא את מעלתו שיבוא אליו – מיד דלג על השולחן ורץ כמשוגע בלי טוזליק.

ואז שמע אותן דברי תורה ששמע בלילה. מיד נתעלף.
כששב רוחו אליו אמר לו הבעש"ט בבדיחות: – אם היית שומע דבר חדש היית צריך להתפעל כל
כך. אבל אין זה דבר חדש, שהרי שמעת כבר כל זה בלילה.

אז הבין כי דבר ה' הוא. נתקרב אליו בכל לבו ונעשה צדיק גמור.

הרב ר' נחמן מקוסוב היה מתנגד להבעש"ט. שמעתי שהבעש"ט היה מנשמת דוד המלך ע"ה
והרב ר' נחמן – מנשמת שאל המלך ע"ה, ומחמת זה היה עוין את דוד כל הימים.

פעם אמר הבעש"ט: "הרב מוהר"ן רודף אחרי להמיתני, אבל לא ישיגני בעזרת השם".

פעם אחת ניגשו התלמידים אל הרב ר' נחמן ואמרו לו: "מה זה שכל העולם נוסעים אל הרב
הבעש"ט ומפליאים מאוד בשבחו? מדוע לא יבוא מעלתו לעמק השווה, לתהות על קנקנו, ונדע
האמת עם מי? למה יהיה זה לנו למוקש?"
נתן מקום לדבריהם ונסע לק"ק מזיבוז אל הרב הבעש"ט. קבל אותו בכבוד גדול. אחר כך הלכו
שניהם לחדר מיוחד, והוציאו כל איש מעליהם, חוץ מאדם אחד שהטמין עצמו במקום פלוני
.ינומלא
"ישראל, האמת הדבר שאתה יודע מחשבות בני אדם?":ן"רהומ ברה רמא

"!ןה" :ול רמא

"?תעכ יתבשחמ המ עדת אלה" :ול רמא

"הלא ידוע כי המחשבה אינה נחה, אלא היה משוטטת בדברים הרבה, פושטת :ט"שעבה הנע

צורה ולובשת צורה. אם תצמצם מחשבתך בדבר אחד אז אדע."
עשה הרב מוהר"ן כן.
"שם הויה במחשבתך".:ט"שעבה רמא

"זאת תוכל להבין מעצמך, שהרי מחשבה זו צריך אני לחשוב תמיד, כמו :ן"רהומ ברה רמא

שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד". וממילא כשאני מניח כל המחשבות ומצמצם מחשבתי בדבר
אחד מוכרח להיות שם הויה לנגד עיני".
"הלא יש כמה שמות קדושים, ותוכל לכוון באיזה שם שתרצה?":ט"שעבה רמא

הודה הרב מוהר"ן שכדבריו כן הוא.

.הרותה תודוסב ורבד הז רחא

פעם אחת שמע הרב מוהר"ן מאנשי שלומו שהיו מדברים סרה על הבעש"ט. חרה לו היטב עבור
זה, ואמר להם משל:

ר' ישראל היה מכיר הבעש"ט מקודם, כי ראה אותו כמה פעמים, רק לא האמין בו. והבעש"ט רצה
דווקא למשוך אותו אליו.

פעם אחת היה ר' ישראל נבוך מאוד בשני עניינים: עניין אחד באיזו שיטה בש"ס ועניין שני
ברמב"ם. הרגיש בזה הבעש"ט, ובא אליו ואמר לו הפשט הנכון בשני עניינים אלו. אמר לו ר'
אלא ,הז ליבשב ותוא בהוא יתייהו ,דואמ בוט אוה ותלעמ רמאש טשפה יכ אוה תמא" :לארשי
שלא יהיה בעל שם".

אחר כך אירע עוד הפעם, שהיה ר' ישראל נבוך באיזה עניין. הרגיש בזה הבעש"ט ובא אליו ואמר
לו הפשט הנכון. אמר לו ר' ישראל עוד הפעם כאשר אמר לו בראשונה.

אחר כך חלה בנו של ר' ישראל חולי גדול, והיה מוטל על ערש דווי מקודם חג הפסח עד שעברו
כמעט כל ימי הקיץ. הציקתו אשתו מאוד ואמרה:
– הלא כל העולם נוסעים אל הבעש"ט, והוא פועל ישועות, ומדוע לא תיסע גם אתה אליו, אולי
– ?וננב תא אפרי
– אפילו אם יש ממש בבעש"ט, שיוכל לעשות טובה, אף על פי כן הנה בנסיעתי מוכרח :הל רמא

אני להתבטל מתורה ותפילה, ואיני מאמין כי ביטול תורה ותפילה יועיל לרפאות החולה.
– כעבור איזה זמן לחצתו אשתו מאוד ולא הרפתה ממנו שיסע אל הבעש"ט.
– הנה בקרוב יגיעו ימי הסליחות, ויש בספרים כי נכון בימים אלו למעט בלימוד ולעסוק :הל רמא

בענייני יראת שמים, אז אסע אל הבעש"ט.

עשה כן, ונסע אל הבעש"ט בימי הסליחות. בא אליו לבית מדרשו בלילה הראשון של סליחות,
קודם שאמרו שם סליחות. ומחמת שלא היה לו סליחה עמד אצל התיבה ואמר סליחות עם החזן
מסליחה אחת. והמנהג היה אצל הבעש"ט, כי "אל רחום" ו"ענינו" היה אומר הוא בעצמו לפני
התיבה. כשהגיע החזן וההקהל ל"אל רחום שמך" הלך לו החזן מן התיבה. היו העולם ממתינים
עד שייגש הבעש"ט אל התיבה. ור' ישראל היה עומד עדיין אצל התיבה ומעמיק ברעיונותיו באיזה
מאמר של תוספות שלא ידע אותו זה זמן רב, ומחמת טרדתו באותו עניין לא הרגיש שניגש
הפי טשפ רמול לוכי ילש "וננע" :לארשי 'רל רמא "וננע" ט"שעבה רמאשכ .הביתה לא ט"שעבה
בתוספות. אמר לו ר' ישראל: – עכשיו רואה אני כי יש לרום מעלתו חלק בתורה של כל אחד ואחד
."לארשימ

.וידימלתמ דחא השענו ט"שעבב ובל לכב רשקתנ זאמ

(שמעתי מר' יואל מגיד מישרים דק"ק נמירוב, ותמיד היה אצל הרב דק"ק פולנאה בק' ראשקוב
.(בורימנ 'קבו דארגיראש 'קבו
פעם אחת בא שבתי צבי אל הבעש"ט לבקש ממנו תקנה. ואמר ר' יואל בזה הלשון: – שהתיקון
הוא להתקשר נפש בנפש, רוח ברוח, נשמה בנשמה. – התחיל הבעש"ט להתקשר עמו במתון,
.לודג עשר היהש תמחמ ,ארי היה יכ

פעם אחת ישן הבעש"ט, ובא שבתי צבי, ימח שמו, ופיתה אותו, ח"ו, והשליך אותו בהשלכה
גדולה עד שנפל לשאול תחתיות. הציץ הבעש"ט מקום חניתו וראה שהוא עם ישו על לוח אחד,
שקורין טאביל.

וסיפר הבעש"ט שהיה בו, בשבתי צבי, ניצוץ קדוש, ותפסו הס"מ במצודתו, רחמנא ליצלן. ושמע
מהבעש"ט המעשה איך הייתה הנפילה שלו על ידי גדולת וכעס.
(ואני מתרשל לכתוב. ואפשר שאכתוב לידע איך עמוקה הגאווה).

.(רכזנה לאוי 'ר יל רפיס)
פעם אחת שבת הבעש"ט בשאריגראד. במוצאי שבת אחר הבדלה היה דרכו לספר מה שראה
בשבת. – אמר, כי ראה שידפיסו באותה השנה ספר חדש, ואינו יודע שם אותו הספר, כי עדיין לא
קראו לו שם. וזה הספר חיבר אחד מכת שבתי צבי, ימח שמו. הלשון הוא יפה ויחשקו העם אותו
ויטמא ח"ו את העולם בעוונותינו הרבים.

אחר כך, כשיצא לאוויר העולם, קנה הרב מפולנאה את הספר הלז, כי לא ידע מקודם מה שמו.
כשבא הבעש"ט אליו וראה שהספר הנזכר מונח על השולחן וכשפתח אותו אמר: – ספר פסול
מונח על שולחנך. – שאל הרב: – איזה הוא? – הראה עליו באצבע וזה היה ספר חמדת ימים.
לקחו סמרטוט בזוית וכרכו אותו ונתנו אותו תחת השולחן.

(ל"נה לאוי 'ר יל רפיס דועו)
פעם אחת ראה הרב בחלום שאחד מהמניין שלו נשתמד, ואחזתו רעדה ונחפז ושלח לעורר כל
המניין, וראה שכולם, תהילה לאל, שלימים.
שאל אותם: – שמא אחד מכם עבר עבירה בסתר, ח"ו? – וסיפר להם החלום.
ענה צדיק אחד, ר' אליעזר מטומאשפולי: – לא ידעתי מאומה, כי אם אותו הלילה לפני השינה
עיינתי בספר חמדת ימים.

.(ל"ז הילדג 'ר דיסחה יפמ יתעמש)
פעם אחת, בערב יום הכיפורים ראה הבעש"ט קטרוג גדול על ישראל, שתסתלק מהם תורה
שבעל פה, והיה מתעצב מאוד כל יום ערב יום הכיפורים. לעת ערב, כשבאו כל העיר לברכה,
ברך אחד או שנים, ואמר: – לא אוכל מחמת צער. – ולא ברך אותם.
הלך לבית הכנסת ואמר דברי כבושים, ונפל לארון הקודש וצעק ואמר: – ווי! רוצים ליקח התורה
מידינו! איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום! – ורגז מאוד על הרבנים ואמר כי בשבילם
הוא, שהם בודים מלבם הקדמות שקרים. ואמר, כי עמדו למשפט כל התנאים והאמוראים. אחר
כך הלך לבית המדרש ואמר עוד דברי כבושים, והתפללו "כל נדרי". אחר "כל נדרי" אמר, כי
הקטרוג הולך ומתחזק. והיה מזרז כל בעלי התפילות, כדי שיעמוד לתפילת נעילה בעוד היום
גדול, כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה. קודם נעילה התחיל לומר דברי כיבושין,
ובכה, והיה מניח ראשו לאחוריו על התיבה, וגנח וצעק. אחר כך התחיל להתפלל שמונה עשרה
בחשאי, ואחר כך התחיל השמונה עשרה בקול רם. ומנהגו היה תמיד, שבימים נוראים לא היה
.וירחא הנוע אוהו וינפל טויפה רוזחמב רמוא היה זוביזממ לקעי 'ר ברה אלא ,רוזחמב חיגשמ
כשהגיע לתיבות "פתח לנו שער", או לתיבות "שערי שמים פתח", וכשדבר ר' יעקל פעם ושתים
אבש דע וירוחאל החשש ,תוארונ תועונת תושעל ליחתה .קתתשנ – וירחא הנוע וניאש עמשו
ראשו סמוך לברכיו. חששו כל העולם שלא יפול לארץ, והיו רוצים לאחוז ולסעוד אותו, אלא שהיו
יראים. הודיעו לר' זאב קוציס, ובא להביט בפניו ורמז שלא יגעו בו. היו עיניו בולטות, ובקולו היה
עושה תנועות כשור שחוט. והיה כן לערך שתי שעות. פתאום נתעורר ונתיישר על עמדו, והתפלל
.הליפתה רמגו הלודג תוריהמב

במוצאי יום הכיפורים באו כולם להקביל פניו, כי כן היה המנהג תמיד. שאלו אותו על הקטרוג מה
.התלע
ספר להם: – בעמדי בתפילת נעילה יכולתי להתפלל, והלכתי מעולם לעולם בלי שום עיכוב כל
שמונה עשרה של חשאי. ובשמונה עשרה של קול רם הלכתי גם כן, עד שבאתי אל היכל אחד,
והיה לי עוד שער אחד ליכנס שאבוא לפני השם יתברך. ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמישים
שנה, שלא הייתה להן עליה, ועכשיו, מפני שהתפללנו ביום כיפורים זה בכוונה, עלו כל התפילות.
הייתה כל תפילה מאירה כשחר נכון.
אמרתי לאותן התפילות: "למה לא עליתן קודם?"
"כי כן נצטווינו להמתין לרום מעלתך שתוליך אותנו.":ורמא

"!ימע ואוב"אמרתי להן:

והשער היה פתוח. כאשר התחלנו לילך עם התפילות בא מלאך אחד וסגר הדלת, ותלה מסגר
.יתלכי אלו ,ותוא חותפל רגסמה בבסל יתלחתה .רעשה לע דחא
רצתי אל רבי (אחיה השילוני) ובקשתי ממנו ואמרתי: "ישראל נתונים בצרה גדולה כזו, ועכשיו אין
מניחין אותי ליכנס. בעת אחרת לא הייתי דוחק את עצמי ליכנס."
אמר הרב שלי: "אני אלך עמך, ואם יהיה אפשר לפתוח לך – אפתח."
כשבא וסיבב את המסגר ולא יכול גם כן לפתוח, אמר אלי: "מה אוכל לעשות לך?"
התחלתי להתמרמר לפני רבי: "איך עזבתני בעת צרה כזו?"
"איני יודע מה לעשות לך. אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא, אולי תהיה ישועה :בישה

."םשמ
"!קעצת לא" :יל רמא ,קוחרמ ונקדצ חישמ יתוא הארשכ .אחישמד אלכיהל לודג שערב יתכלה
ונתן לי שתי אותיות, ובאתי אל השער, ותהילה לאל, שפתחתי המסגר ופתחתי השער, והולכתי
.תוליפתה לכ

ומחמת אותה שמחה גדולה, שנתעלו כל התפילות, נשתתק פי הקטיגור, ולא הוצרכתי לטעון,
ובטלה הגזירה, ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה.

פעם אחת התפלל הבעש"ט לפני התיבה, ובאמצע התפילה הפסיק תפילתו והלך לרחוב שלפני
בית הכנסת, וראה גוי אחד מוכר עצים. קנה ממנו עגלת עצים, והוליך הגוי את העצים אחריו לבית
המדרש. צווה הבעש"ט לשלם בעד העצים, ובעד מה שהוליך את העצים לבית המדרש צווה ליתן
לו יין שרוף. אמר הגוי: – בריך אלהיהון דיהודאי, אשר לו עם קדוש כזה, שאם היה קונה ערל אחד
אצלי בוודאי לא היה נותן לי כלום עבור זה.

שאלו התלמידים את הבעש"ט על מה שהפסיק באמצע תפילתו לקנות העצים. השיב, שבעת
תפילתו ראה קטרוג למעלה על עמנו בני ישראל הדרים בכפרים, על מה שהם מטעים בחשבון
את הגויים, והוצרך לסתום פי המקטרג בזה, שהערל שיבח מאוד את היהודים, ובזה נסתתמו
.גרטקמה לש ויתונעט

פעם אחת באו תלמידי הבעש"ט לביתו בערב פסח אחר חצות לאפות מצת מצווה, כמנהגם
לאפות בכנופיא ובאמירת "הלל". והנה הבעש"ט מהלך בחצר בית הכנסת אנה ואנה וטרוד מאוד
בעמקות המחשבה. התלמידים המתינו כמה שעות ונצטערו מאוד מזה. בין כך ראו שהבעש"ט
ראה מרחוק את הכומר ולווה אותו. אחר כך אמר: "כעת במהרה, במהרה נתחיל לאפות המצות,
כי כבר פנה היום להעריב."
שאלו ממנו התלמידים: "מה זה היה לו לדבר עם הכומר הרבה מאוד?" אמר, שהכומר היה
במחשבתו להשליך ממזר נדקר ברחוב בית הכנסת בליל פסח, והיה מטיל האשמה על כל בני
.תאז תושעל רמוכה בלמ רקענ ,ותוא דבכו הברה ומע רבדש הזבו .ריעה

,ריעה התואמ לארשיל תולודג תורצ השעו ,רסימוקה לצא זוביזמ ק"קב דחא רמוכ היהש ,יתעמש
ובני העיר היו מציקים לבעש"ט שיתפלל לגרש אותו מן העיר, ואמר: – איני רוצה להתגרות עמו,
כי הוא מכשף גדול, וכשאתחיל עמו ירגיש תכף. – ולא עסק בזה כלום. פעם אחת לחץ הכומר את
בני העיר מאוד, ובאו אל הבעש"ט בצעקה ובקובלנא רבה. ענה להם: – מה אעשה עמכם? אני
אתחיל לעסוק עמו, אבל בלט ובמתון, בכדי שלא ירגיש. – התחיל בתפילות, ותכף הרגיש הכומר.

פעם אחת נסע הבעש"ט על הר אחד ופגע בו שהוא יורד מן ההר, ואמר שיהיה לו מפלה. ואילו
היה ח"ו להפך לא היה טוב לו.

וכך הווה, כי באו מן שר העיר ונטלו ממנו רכושו וממונו והורידו אותו ממקומו, והוכרח לשלם לכל
היהודים שבעיר, לכל אחד ואחד תביעתו, עד שנעשה עני ונסע מן העיר בסוס אחד בעגלה בזויה.

הבעש"ט שהה בק"ק זאסלב ושבת שם כמה שבתות. בתוך כך מצאו נכרי מת על השדה.
הביאוהו לעיר ורצו לעשות עלילה על היהודים. הלכו אל הדוכסה ואמרו לה שהיהודים הרגו
לאותו נכרי. והדוכסה יראה לנפשה, כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר
הרג הקדושים בעלילות שקר. על כן אמרה: – אי אפשי לדון דיני נפשות, אם לא שיחקרו הדבר
ברור שהיהודים הרגוהו.

כשנודע לבני ישראל אנשי העיר אחזתם רעדה, ושלחו את ר' אייזיק אל הבעש"ט לאכסניה שלו
להודיע לו. והבעש"ט היה עומד באותה שעה, רגל אחת על הספסל ורגל אחת על הארץ, ור' צבי
סופר אומר זוהר שלפניו, והבעש"ט עונה אחריו, ונתלהב בהתלהבות גדולה ופניו בוערים. כשבא
ר' אייזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילך לו, והלך. והפחד היה הולך וגדול. שלחו אותו פעם
שנית. רמז הבעש"ט עוד הפעם שילך לו. הפצירו בהרב ר' דוד שילך בעצמו אל הבעש"ט, ואותו
בודאי לא ידחה בלך ושוב, כי הוא זקן ונשוא פנים. הלך ר' דוד אל הבעש"ט. אמר לו הבעש"ט:
"אין אני שומע כלל שמדברים מזה בחצר".

פעם אחת, אחר שבת, באמצע היום, אחר אכילה, שכב הבעש"ט על תיבה אחת, נשען על ידו,
ואנשים עומדים לפניו, והרכין את אוזנו כמו שרוצה לשמוע, ואמר כי מדברים בחצר מזו העלילה.
."הרהמב הווקמה יל וממחי" :רמא
הלך למקווה, ובא ואמר: "אל תפחדו, כי אין חשש כלל".
שלחו הקהל את השתדלן לחצר, ושמע שהנכרים קבלו לפני הדוכסה אודות הנכרי ההרוג, וצוותה
על הדוקטור שלה לראות את ההרוג ולידע אם הוא מת מיתת עצמו או לאו.

והקהל יראו לסמוך על הבעש"ט ונתנו להדוקטור שלושים אדומים, ותהילה לאל שלא היה מזה
.ללכו ללכ הלילע

דע חורבל הצרו ,דוד 'ר ,בושיטסורוק ק"קד ברה חרבו שטולוואפ ק"קב הלילע התייהש השעמ
מדינת וולאחיא, כי כל האנשים החשובים שבסביבתם היו מתפחדים שלא יעלילו גם עליהם.
וכשבא ר' דוד לק"ק מזיבוז עיכבהו הבעש"ט, וכמה פעמים אמר הבעש"ט שינצלו. אחר כך,
כשנהרגו, באה איגרת לר' דוד, איך שעשו להם עינויים קשים ומרים לכל אחד ואחד. בא עם
האיגרת אל הבעש"ט, ונתעצב הבעש"ט מאוד. ואותו יום היה ערב שבת קודש, והלך למקווה
ובכה מאוד והתפלל תפילת מנחה במרירות גדולה, עד שאנשי סגולתו לא יכלו להרים ראש.
אמרו: – אפשר כשיתחיל לקבל שבת יקבל מתוך שמחה. – והוא התפלל קבלת שבת וערבית
גם כן במרירות לב, וקידש על היין בבכי, ונטל ידיו וישב אל השולחן, והלך אל החדר לישון שם
והשתטח על הקרקע ושכב עד בוש. ובני ביתו והאורחים היו ממתינים עד שהתחילו הנרות
לכבות. הלכה אשתו ואמרה לו: – הנרות יכבו מהרה, והאורחים ממתינים. – אמר לה: יאכלו
ויברכו ברכת המזון וילכו. – הלכה אשתו גם כן לחדר שהיה הבעש"ט שם ושכבה במיטתה.
והבעש"ט היה שוכב כל הזמן על הקרקע בפישוט ידים ורגלים. עמד ר' דוד אצל הפתח לראות
מה יהיה הסוף. נתייגע לעמוד ולקח ספסל וישב אצל הפתח.
כמו בחצי הלילה שמע שאמר לאשתו: "תכסי פניך". וכרגע היה אור בחדר והיה מאיר דרך
.םיקדס
ואמר: "ברוך הבא, ר' עקיבא!" וגם לשאר קדושים, שאינו יודע שמם, אמר "ברוך הבא!"
.ולוקב אביקע 'ר תא ריכה דוד 'רו
אמר הבעש"ט לקדושים: "אני גוזר עליכם שתלכו להתנקם מן הצורר המקטרג, שקורין
".רטאגירטש
ענו הקדושים ואמרו: "אל יצא דבר זה מפיו עוד, ומה שדבר יבוטל, כי אינו יודע רום מעלתו מכוחו,
כי כאשר רום מעלתו בלבל שבת נעשה רעש גדול בגן עדן, והיו בורחים מכל היכלות מפני חרב.
וכשבאנו אל היכל עליון מזה ברחו גם שם, ולא ידעו מפני מה. עד שבאנו למקום גבוה, שהם
יודעים, וצעקו עלינו: "מהרי ולכו להשקיט דמעות הבעש"ט".
ונספר לרום מעלתו, שכן הייסורין שיש לאדם בחיים הם כקליפות השום נגד הייסורין שסבלנו על
קידוש שמו יתברך ויתרומם. והיצר הרע עושה את שלו, ובלבל את מחשבתנו כחוט השערה, ואף
על פי שדחינו אותו בשתי ידים, מכל מקום הוכרחנו לסבול חצי שעה גיהינום. ואחר כך נכנסנו לגן
עדן. והתחלנו לטעון שרוצים אנחנו לנקום משונאנו, והשיבו לנו: "עדיין שעתו קיימת. ואם תרצו
לנקום, צריכין אתם לקבל על עצמכם גלגול". ואמרנו: "תהילה לאל שמסרנו עצמנו על קידוש השם
והוצרכנו לסבול צער גיהינום, שכל הייסורין הם כקליפות השום נגד אותו חצי שעה גיהינום. ומה
יהיה אם נתגלגל שוב בזה העולם? ושמא נקלקל ח"ו ולא יהיה לנו תקנה? על כן טוב לנו שלא
לעשות נקמה ולא להתגלגל"… על כן בקשנו מרוב מעלתו שיבטל הדבר שאמר."

שאל הבעש"ט אותם: "מפני מה הטעו אותי מן השמים, ולא גילו לי שמוכרחים אתם להיות
"?םישודק
השיבו לו: "אם היה רום מעלתו יודע מזה אזי היה מרבה בתפילות ומבטל הגזירה, והיה ח"ו צרה
גדולה מזה. על כן לא הודיעו לרום מעלתו."

.(ונתליהקד ברהמ יתעמש)
פעם אחת נהרג על קידוש השם בחור אחד בק"ק פולנאה שעוללו עליו עלילת שקר וקידש השם
מאוד. פעם אחת בא הבעש"ט לק"ק פולנאה ועמד אצל בית אמו ושלח לקרוא לה ויצאה, וניחם
".ותדיקע תעשב קחציל וחתפש תומלועה לכ וחתפ ותגירה תעשבש יעדת" :הל רמאו התוא

ולבית היה ירא ליכנס, שהבית היה דירת נכרים, ואמר שעל ידי אותו הבית נהרג הבחור הנ"ל.

מעולם לא לנו אצל הבעש"ט מעות, אך כשהיה בא מן הדרך היה מסלק החובות, והמותר היה
מפזר לצדקה באותו יום.

פעם אחת הביא מעות הרבה מן הדרך ושילם החובות ועשה צדקה, וביקש מאנשיו להמציא לו
מצווה לפזר את הממון. בין כך נטלה אשתו מהמעות ואמרה:
– לא אצטרך איזה ימים ליקח בהקפה.
– בלילה היה לו עיכוב בעבודתו. הבין ובא לבית ואמר: – תודו לי מי לקח מהמעות.
– הודתה אשתו שלקחה מן המעות, והחזירה.
ותכף, באותו לילה, צווה לאסוף העניים וחלק להם המעות.

פעם הלך הבעש"ט עם בנו ר' צבי, שהיה עדיין נער, להקביל פני הרב דמתא, והביט וראה שם
הרבה כלי כסף. בחזירתו אמר לבנו:
– אתה בוודאי מקנא, למה אין לאביך כלי כסף?
– אמר לו: – כן! –
אמר לו: – אלו היה לאביך מעות לקנות כלי כסף, טוב היה לפרנס עניים, והמותר ליתן לצדקה. –

שמעתי מהרב, שהיו מוצאים בספר תורה אחד תמיד טעויות, והיו מתקנים אותו כמה פעמים, ואף
על פי כן היו מוצאים בו טעויות. הראו הספר תורה להבעש"ט, ואמר כי ניתן לכתוב ממעות שקורין
שאלדיר גילט (כלו' מעות של שכירות), היינו שמשחקין בקארטין ונותנים לבעל הבית שכר דירה
מכל פעם מטבע אחת, ואסף בעל הבית אלו המטבעות וכתב באלו המעות ספר תורה הלז.

וכך הווה.

ואמר הבעש"ט שאין לספר זה תקנה ולעולם יהיה פסול, אף אם יתקנו אותו כמה וכמה פעמים.

(שמעתי מר' זליג דק"ק ליטיטשוב, שהלך בדרך ובא לק"ק שפולה, ועדין היה כשר, והוא התאכסן
גילז 'רמ ברה שקבו .וינפ ליבקהל וכלהו ,לילגד ברה ,ריאמ 'ר ברה אבש ועמשו .טחושה לצא
שישב שם כמה פעמים עד שיתאספו כל בני הכפרים למשפט ויהי לו לצוותא. והיה יושב אצל
.(וינפל רפיסו ,ברה

פעם אחת נסע הבעש"ט לק"ק ברודי, ונסע דרך הורודינקה, ועמד לפני ביתי, ושלח אחרי שאצא.
ואני לא הייתי עדיין אב בית דין. אמר: "מאיר, שב עמי בעגלה ותסע עמי לק"ק ברודי." לקחתי
השק של טלית ותפילין שלי וטוזליק (בגד משי ארוך עד כפות הרגלים ורחב מאוד ובעל שרוולים
ארוכים) ונסעתי. כשבאנו לק"ק ברודי עמד באכסניא, כדרך הסוחרים. ולא בא אליו שום אדם, רק
שני אנשים, אחד מן נגידים והשני לא היה נגיד. והיו אנשים חשובים. נתנו לו שלום. ובכל פעם היו
באים אליו. ואני ראיתי שתם הכסף ביד הבעש"ט ואין לו אפילו פרוטה אחת, והייתי מצטער: למה
לא לקחתי מעות שלי מביתי? ושמעתי שהוא אומר לבעל העגלה: "הכין עצמך לדרך." הלכתי
והודעתי לאותן שני האנשים, שהבעש"ט נוסע לדרכו. באו. כשראו ששיהה נסיעתו, אמרו: "אנחנו
נלך לבית המדרש. וכשיהיה מוכן לנסוע יתן לנו ר' מאיר ידיעה ונבוא."

וכן היה: הודעתי להם ובאו. נתן הנגיד להבעש"ט בפעם ראשונה אדום זהב אחד. וכשבאו פעם
שנית, לקח הבעש"ט אותו אדום זהב ונתן להנגיד הנ"ל, ואמר: – י"ב זהובים תתנו לאנשי הקלוז –
הם היו חשובים בעיני הבעש"ט, שאמר שראה השכינה שורה על הקלוז – והמותר י"ב זהובים
תחלקו לעניים. – ונסעו מן העיר. כשראיתי שבזבז האדום זהב נמס לבי בקרבי, כי ידעתי שאין לו
אפילו פרוטה אחת להוצאות? – השיב לי בלשון צחות: "תדע נאמנה, כל זמן שהשם יתברך חי
אין לנו מה לדאוג."

וכן היה. כשבאנו לק"ק ראדוויל התחילו לילך אצלו בני העיר ליטול רפואות, וכן בכל מקום, עד
שהביא ממון לביתו.

(שמעתי מר' אהרן דק"ק מזיבוז, שסיפר לפני הרב דקהילתנו).
פעם אחת נסע הבעש"ט לק"ק ברודי ולן במקום אחד סמוך לברודי. בלילה חרד הבעש"ט
וארכובותיו דא לדא נקשן, עד שהעיר לר' צבי סופר משנתו בקול קשה.
?הדרחה הז המ :רפוסה ול רמא

(ינולישה היחא) יבר ילא אב :ול רפיס

מי יותר טוב, אתה או אברהם אבינו, עליו השלום? :יתוא לאשו

?הלאשה תוהמ הז המ :ותוא יתלאש

אתה תבוא לק"ק ברודי ויעשו לך כבוד גדול. אם ח"ו לא תתחזק, תאבד כל מה שהיה :יל רמא

לך עד הנה.
.דואמ דע יתדרחתנ

כשבא לק' ברודי באו אליו הנגידים לקבל פניו במלבושי כבוד, והוא התחיל לשחק עם הסוסים
ולהחליק אותם ולהכות אותם בידיו, כדרך המשחקים עם הסוסים.

ר' נחמן מהורודינקה היה לו מידה שהיה אומר על כל מה שראה או שאירע לו: – טוב ולטובה! –
.לזרב לש דומעכ הקזח ותנומא התייהו
פעם אחת העמידו אנשי חיל בק"ק מזיבוז אצל היהודים. אמר לו הבעש"ט: – התפלל שלא יעמידו
אנשי חיל אצל היהודים.
.הבוטל הזש ול רמא –
אמר לו הבעש"ט: – כמה יפה שלא היית בדורו של המן, שהיית אומר על הגזרה שגזר – זה טוב,
ואין לך מעלה אלא מה שתלו את המן, שהוא גם כן טוב. –

אוה יאדובש ותבשחמב הלעו ,ט"שעבה לש תועימקה תלועפ לדוג לע עמש שטיבוהורדמ קחצי 'ר
פועל זה על ידי השפעות בשמות הקדושים, לכן גזר אומר בזה הלשון: – ודאשתמש בתגא חלף, –
ר"ל צריך שיחלוף ויעבור כח הפעולה של הקמיעות. וכד הוה: ניטל כח פעולתן של קמיעות
.ללכו ללכ תוליעומ ויה אלו ט"שעבה

כך נמשך הדבר י"ב חודש.

כשנודע הדבר להבעש"ט, שאין שום תרופה עולה מהקמיעות שלו, חקר ודרש על זה ונתגלה לו
.שטיבוהורדמ קחצי 'ר קידצה לש ורוביד תביסב אוהש ,רבדה

עשה הבעש"ט דבר גדול על פי צירוף מיוחד של "אנא בכח". ר' יצחק היה בדרך ובכוח הצירוף
טעה בחשבון של ימות השבוע: ביום השני אמר יום ראשון בשבת, וכן עד יום חמישי, שמנה אותו
ליום רביעי, ולמחרת ביום החמישי לשבוע לחשבונו בא לעיר מזיבוז, ובאמת היה יום השישי. היה
בדעתו לנסוע לשבת קודש לעיר אחרת הסמוכה, ומפני שהיה בדעתו שהוא יום החמישי, לא היה
בהול לצאת לדרכו, בחשבו שעדיין יש לו שהות שני ימים לנסיעה. עמד באכסניה שלו במנוחה:
התפלל, אכל, ושכב לישון מטורח הדרך. היה מהרהר: עדיין יש לי יום שלם לנסיעת דרכי המועט.
כאשר קם משנתו ראה והנה בבית האכסניה המפה פרוסה על השולחן, ועליה לחם הפנים של
שבת קודש, ומנורה וקופה עם נרות להדלקה לכבוד שבת. נשאר עומד משתומם ותוהה על הדבר
– :תיבה לע רשאל רמאו הנע .הזה
מדוע הכינו הכל כמו בערב שבת קודש? הלא היום יום חמישי בשבת!
– אמרו לו האנשים: – הרי היום ערב שבת קודש אחר הצהרים! – פג לבו ולא האמין להם. יצא
החוצה והנה כמה בני אדם הולכים כותונותיהם תחת אצילי ידיהם והם רצין והולכין לבית
הטבילה, וכמה בני אדם חוזרים מהטבילה. אז הבין כי נאמנו דברי האנשים, ונכנס הביתה והכין
.תבש תלבקל ומצע

בתוך כך בא אליו הבעש"ט להזמינו לביתו לסעודת שבת, ופצר בו מאוד. ור' יצחק היה מסרב
ואמר: "הנה בעל הבית הכין בשבילי כל מיני עונג ושמחה, ואיך אעשה כדבר הזה להפסידו כל
"?ותנכה
".ודספהו ודובכ לע יל לחמו תיבה לעבמ יתשקב רבכ" :ט"שעבה והנע
דחה אותו ר' יצחק בתירוצים אחרים. לבסוף אמר לו: "עיקר הדבר הוא שאני אוכל הרבה כדי
".יקופיס יד לכ ותלעמ תנמזה יל קיפסת אלו ,העיבש
החזיר הבעש"ט: "כבר הכינותי סעודה מספקת למעלתו." פצר בו מאוד עד שנתרצה לו והלך
.תבשל ט"שעבה תיבל

,תבש ברעל תבש ברעמ ,הברה הנעתמ היהש וכרד היה קחצי 'רו .תבש תדועס לוכאל ובשי
אבל בשבת היה לו טס של כסף שהיה חקוק עליו שם הויה, ברוך הוא, והיה נותן עליו אכילה
הרבה, והמאכל היה נשרף ממש. תכף אחרי הקידוש הציע ר' יצחק את הטס של כסף, היינו
וחינה לוכאל ליחתהשכ .הדועסה תע לכב והארמ לא טיבמ היהו ,וכרדכ ,ולדוגא לע וחינהש
לפניו כל המאכלים שהכינו, והוא אכל הכל. אחר גמר הסעודה אמר להבעש"ט: "הלא הבטיח
לי מעלתו שיתן לי צרכי עד די סיפוקי, ועתה עוד אני רעב ואין לי מה לאכול."
אמר הבעש"ט: "אגיד למעלתו האמת: למלאכים צפיתי, לשריפים לא צפיתי!"
נטל ר' יצחק הטס ופינהו מלפניו ולא היה יכול לאכול עוד שום דבר.

חוכ ינממ ותלעמ ענמ המ ינפמ" :ט"שעבה ולאש ,הכלמ הוולמ תדועס תעשב ,שדוק תבש יאצומב
הפעולה בקמיעות שנותן אני לעזרת בני אדם?"
החזיר ר' יצחק: "אסור להשתמש בשמות הקדושים."
אמר לו הבעש"ט: "בקמיעות שלי לא נכתב שום שם ושום השבעה, רק שמי לבד – "ישראל בן
"."ט"שעב הרש
לא רצה ר' יצחק להאמינו בזה, ואמר לו: "איך אפשר להיות שרק שמו לבד יעשה פעולות נוראות
"?הלאכ

הביאו לפני ר' יצחק כמה קמיעות. פתח אותן וראה כי צדקו דברי הבעש"ט. פתח ר' יצחק פיו
ואמר בזה הלשון: "ריבונו של עולם, כשיש לאדם פרנסה משמו של עצמו, מה איכפת לך? תחזיר
לו כוח הפעולות בקמיעות שכתוב שמו בהן."

וכך הווה: מאז ואילך חזר הבעש"ט לפעול פעולות גדולות ונוראות בקמיעות שלו.

תמהו כל האנשים שעמדו שם, שנמצא כוח באדם זה להפוך רצונו של הבעש"ט.
אמר הבעש"ט: – מה אוכל לעשות? הרב ר' יצחק הוא עכשיו צדיק הדור וכל העולמות מתנהגים
על פיו. יש כמה דברים מהתנהגותו שלא הוטבו בעיני, אלא שמוכרח אני לשתוק. וכשהוא אומר
פירוש ב"פרי עץ חיים", אף שאני יודע פירוש אחר אמיתי מזה, מכל מקום מוכרח אני לשתוק.

הב ריכהו ,ט"שעבל עימקה התוא הארה .ילתפנ יבר ברהמ עימק ול היה האנלופ ק"קד ברה
העשב הליכא רחאל וזכ עימק בותכא ינא – :רמאו ,תינעתבו הווקמב ודועב הבתכנש ט"שעבה
– .הטימה לע בשוי ינאש

א) מעשה שבא ר' דוד פורקיס עם הבעש"ט לק"ק קאסניטין וצווה הבעש"ט שיבוא השוחט
להראות לו הסכין, ולא בא תכף. עמד הבעש"ט להתפלל. בא השוחט ולא רצה להמתין וגער
באשת בעל הבית שתתן לו לשחוט. נתנה לו העופות. שחט והלך לו.
אחר התפילה שאל הבעש"ט: – עדיין לא בא השוחט?
– השיבו לו: – כבר בא ושחט העופות. – והעופות היו מונחים עדיין במליחה. הביט בהם הבעש"ט
.הז לע דיפקה אל ט"שעבה לבא .לוכאל הצר אל דוד 'רו .לכאיש רמאו

ב) פעם אחת נסע הבעש"ט לקאמינקה, וסמוך לעיר שמע כרוז להעביר השוחט דק"ק הנ"ל,
ואמר: אעבירנו ואעמיד לו איזו פרנסה, – כי היה זהיר מאוד לקפח פרנסת כל אדם. וכשבא לבית
ר' ברוך הכין ר' ברוך את עצמו ושחט כמה בהמות, ובהמה אחת נטרפה ותלה אותה בפרוזדור.
והבעש"ט עישן לולקי בפרוזדור, ונכנס ר' ברוך לפרוזדור. אמר לו הבעש"ט לחתוך חתיכת בשר
.וליבשב תולצלו וז המהבמ
היה סבור ר' ברוך שאמר כך בדרך שחוק, ואמר: "רום מעלתו לא יאכל מבהמה זו."
".הנממ לכוא יאדוב ינא" :ט"שעבה רמא
כשראה ר' ברוך שאמר באמת, אמר: "זו הבהמה טריפה."
המ ינפמ ,יל אנ רומא .הנמיה לכואש ינממ תשקבמ תאזה המהבה לבא" :ט"שעבה ול רמא
"?הפרטנ
"?וז המהב הפרטנ המ ינפמ" :ותוא לאשו טחושה רחא חלש
אמר לו השוחט: "יש דעות בפוסקים. יש מכשירין ויש מטריפין." צווה הבעש"ט שיחתכו חתיכת
לאומש 'ר לא האנלופ ק"קל וחלשי רמא .וישנא יניעב השק רבדהש האר .ילצ הנממ ושעיו רשב
מ"ץ ויביאו ממנו אגרת קודם שיעשה הצלי. שלחו תכף ציר רוכב על סוס טוב, ובא ואגרת בידו מן
.הרשכ איהש ץ"מה
.הסנרפ ול דימעהל הצר אלו ,טחושה תא ריבעה

ג) שמעתי מהרב דקהילתנו, ששלח הבעש"ט אל הרב דק' בוטשאטש שהשוחט שלו הוא מן כת
שבתי צבי ימ"ש, והוא מאכילו טריפות, כי לאחר שמראה לו הסכין הוא מכה בסכין על קורנס כדי
לפוגמו. בדק אחריו הרב. וכך הווה.

.(קילא 'קד באז 'ר דיסחהמ עמשש ,ונתלהקד ברהמ יתעמש)
פעם אחת שבת הבעש"ט בק"ק אליק אצל בעל הבית, ובעל הבית היה פרנס חדש. בשבת בשעת
מנחה הלך בעל הבית לבית הכנסת לשמוע הדרשה של דרשן אחד אורח. המתין לו הבעש"ט
בסעודה השלישית שיבוא מבית הכנסת. בתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל. רגז הבעש"ט
ואמר לגבאי שילך ויקרא לבעל הבית. גילה הגבאי לכמה אנשים שרגז הבעש"ט על הדרשן. ראה
הדרשן שהעולם נשמטים אחד אחד, ופסק מלדרוש. ביום מחר בא הדרשן אל הבעש"ט ונתן לו
שלום. שאל אותו הבעש"ט מי הוא, אמר: – אני הדרשן. מפני מה רגז רום מעלתו עלי? –

.(בורימנ 'קד ברה תאיבב יתעמש)
פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי סגולה של הבעש"ט שמחים ומרקדים ושותים יין מן המרתף
של הבעש"ט הרבה. אמרה אשתו הצדקנית בלבה: לא ישאירו יין לקידוש ולהבדלה! – נכנסה אל
הבעש"ט ואמרה לו: – אמור שיפסקו לשתות ולרקד, כי לא יישאר לך יין לקידוש ולהבדלה. –
אמר לה הבעש"ט בצחוק: – טוב אמרת. לכי אמרי להם שיפסיקו וילכו לבתיהם. –
כשפתחה הדלת והם רקדו בעיגול, וראתה שליהטה אש סביבותיהם כמו חופה, לקחה הכלים
והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם. אחר כך שאל אותה הבעש"ט: – אמרת להם
שילכו? – אמרה לו: – היה לך לאמר בעצמך. –

ר' מיכל מזלוטשוב בעת שהיה מסתיר מעשיו מבני אדם היה יושב בברוסילוב. אחר כך נתגדל
ונתגלה מעט מעט. אירע מעשה בעיר הנ"ל שאדם אחד חלל שבת בשוגג, שאיחר בנסיעתו בערב
שבת קודש מחמת המניעה מצד בעל העגלה. בא אל ר' מיכל לבקש ממנו שיתן לו תיקון על חטאו
ראשו "חקור"ב בתכש המ יפכ ,דואמ הרומח הבושת ברה ול רדיס .תבש לוליח לש אטח ,לודגה
ספרים, היינו: להתענות הרבה ולגלגל עצמו בשלג ולישב במים קרים בסתיו בעת הקרח כדי
צליית ביצה קלה. כשהתחיל האיש להתנהג בסדר זה ראה בעצמו שלא יוכל לקיים התשובה
כראוי בשום אופן מרוב חלישות כוחו. אירע הדבר שהבעש"ט בא לעיר חודורקוב הסמוכה
לברוסילוב. תכף נסע האיש לשבת אל הבעש"ט ושאל מאתו תיקון על חילול שבת.
השיב לו הבעש"ט: "תיקח ליטרה אחת נרות ותדליקם בבית הכנסת לשבת קודש, וזהו התיקון
.ךלש
כשמוע האיש את דברי הבעש"ט נשאר עומד ותוהה: מה תועיל לו נדבר מועטת זו לתקן חטא
?תבש לוליח לש רומח
הבין הבעש"ט כי האיש תוהה על כך, ושאל לו: "על מה אתה מהרהר?"
סיפר לו האיש כל המאורע, איך שסידר לו ר' מיכל תיקון חמור מאוד שאי אפשר לו לסבלו.
החזירהו הבעש"ט: "אל תירא כלל. עשה כאשר ציותיך: קח ליטרה אחת נרות ותתנם לבית
הכנסת להדליקם בשבת. וזה יהיה תיקונך."
הלך לו האיש שמח וטוב לב.

תכף בבואו לביתו לקח את הנרות ותלה אותם על יתד והלך לו לדרכו. קפץ כלב ואכל את הנרות.
כשראה האיש דבר זה, שמתנתו נמסרה לכלב, נוסף לו יגון על יגונו, ותכף קם ונסע עוד הפעם אל
.ונוקית תא לכא בלכהש ,ערואמה ול רפיסו ט"שעבה
ענה הבעש"ט ואמר: "תיקח עוד הפעם ליטרה נרות כבראשונה ותתנם לבית הכנסת, ולא יאכלם
ריעל האבה תבשל ילא אוביש וילע יתרזגש ול רומא .ימע קחצמ לכימ 'ר ברה .בלכה דוע
חוואסטוב, שאשבות שם אי"ה."

קיים האיש מה שנצטווה מפי הבעש"ט, ור' מיכל קיים גזרת הבעש"ט, וביום ערב שבת קודש אסר
עגלתו ליסע לעיר חוואסטוב. נתגלגל הדבר בסיבת העגלה שחשכה לו בדרך סמוך לעיר הנ"ל,
והלך ברגליו עד שבא אל הבעש"ט באישון לילה. בשעת כניסתו בפתח אחז הבעש"ט הכוס בידו
לקדש. כשראוהו הבעש"ט נתן לו שלום, ואמר לו בזה הלשון:

.(ל"ז ימחמ יתעמש)
הבעש"ט אמר על עצמו שהוא גלגול רבינו סעדיה גאון.

ירפס דומלל דקוש ט"שעבה היהש עדוי אוהש ברה רמאו ,ונתליהקד ברה ינפל רבדה יתרפס
רבינו סעדיה גאון.

.(ונתליהקד ברהמ יתעמש)
פעם אחת כתב איש אחד תורת הבעש"ט, מה ששמע ממנו. אחר כך ראה הבעש"ט ששד אחד
הולך ואוחז ספר בידו. אמר לו: "מה זה הספר בידך, שאתה נושא?"
".תרבחש רפסה הז" :ול בישה
הבין הבעש"ט שיש אדם אחד שכותב תורתו. קיבץ כל אנשיו ושאל אותם: "מי בכך כותב תורתי?"
.ויבתכ ול איבהו ,שיאה ותוא הדוה
עיין בהם הבעש"ט ואמר: "אין בכאן אפילו דיבור אחד שאמרתי!"

.(ונתליהקד ברהמו האנלופ ק"קד ברהמ יתעמש)
הבעש"ט אמר: כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה.

פעם אחת נכנס אליו רבי דוד פורקיס ז"ל, מגיד מישרים דק' מזיבוז, ושאל אותו איזה דבר. מאיש
אחד מק"ק באר שמעתי, שהשאלה הייתה איך להתפלל בעד החולה על ידי סיפורי מעשיות.
התחיל לומר לו, ובאמרו נתלהב מאוד ופניו היו בוערים כלפידים. נפל פחד על ר' דוד ורצה לברוח,
רק מחמת שהבעש"ט דבר עמו פנים אל פנים לא יכול לצאת. בתוך כך באה בתו מרת אדל תחיה,
ואמרה לאביה: "עת לאכול, כי פנה היום." מיד אזל סומקא ואתא חוורא.
"?יל תישע המ !יתב ,יתב" :הל רמא .חונל ותטימ לע בכש
אמר ר' דוד: "הדין עמה, כי עת היא לאכול."
אמר הבעש"ט: "לא ידעת מי היה כאן. מצד אחד עמד אליהו ז"ל ומד השני עמד רבי (אחיה
השילוני), והם אמרו לי ואני אמרתי לך וכשבאה ובלבלה אותי הלכו."

הסתלקותו הייתה ביום א' דשבועות.
בפסח שקודם זה היה הרב ר' פנחס מקוריץ אצל הבעש"ט, ונחלש מעט, ומפני זה בערב יום טוב
האחרון של פסח היה שקלא וטריא אצלו אם לילך למקווה או לא, והסכימה דעתו שלא לילך. וביום
ז' של פסח בתפילה ראה איך שנגזר על הבעש"ט שיסתלק בקרוב, מפני התעצמותו מאוד נגד כת
ש"ץ – כמבואר לעיל במעשה יום הכיפורים – שרצו לשרוף הש"ס. התחיל הרב ר' פנחס להתעצם
בתפילה, ולא הועיל. נתעצב מאוד על שלא הלך למקווה, כי אילו ראה דבר זה במקווה לדעתו היה
מועיל לזה. אחר התפילה שאל הבעש"ט אותו אם הלך אתמול למקווה, ואמר: – לא. – אמר
הבעש"ט: – כבר נעשה מעשה, ואין אחר מעשה כלום. –

אחר הפסח היה לבעש"ט חולי השלשול, ועם כל זה היה מתחזק מעט להתפלל לפני התיבה.
ואותן התלמידים שהיו מוחזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום, ושלח אותם למקומות
אחרים. והרב ר' פנחס לא נסע לביתו.

בליל שבועות נאספו אנשי סגולתו להיות ערים כל הלילה לתיקון האר"י ז"ל, ואמר לפניהם דברי
תורה על עניין הסדר ועניין מתן תורה. בבוקר שלח לקרוא לאנשי סגולתו שיתאספו כולם. וצווה
לר' ליב קיסלר ועוד אחד, שכחתי שמו, שיתעסקו בקבורתו. למד אותם על גופו: על כל אבר
הראה להם סימנים איך נפשו נשאלת ונפטרת מאבר זה, אחר כך מאבר אחר, כדי שיבינו על
החולים, כי הם היו מאנשי חברה קדישא. אחר כך צווה שיכניסו מנין להתפלל עמו. צווה שיתנו לו
הסידור, ואמר: – אשתעי עוד מעט עם השם יתברך. – לאחר התפילה הלך ר' נחמן מהורודינקה
לבית המדרש להתפלל עבורו. אמר הבעש"ט: – לחינם הוא מרעיש. אם היה יכול ליכנס בפתח זה
– .ותליפתב לעופ היה סנכיל ליגר יתייהש

באותה שעה נכנסה אצלו נשמת מת אחד לתקן אותו. גער בו ואמר: – שמונים שנה אתה נע ונד,
ולא שמעת עד היום שאני בעולם! צא, רשע! – ותכף אמר למשרת: – רוץ מהר בצווחה גדולה
שיפנו מן העיר, כי הרגזתי אותו, שמא יזיק לאיזה אדם. –

וכך הווה, שהזיק בתולה אחת, בתו של השמש.

חזר המשרת ושמע שהבעש"ט אומר: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, ולא תענה אותי."
אמר לו המשרת: "עם מי רום מעלתו מדבר?"
אמר: "אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, כמו שאומרים הבריות: מגרשו
למקום שגדלין פלפלין שחורים, ועכשיו כיון שנתנו לו רשות עלי נתרחבו כתפיו ושמחה גדולה
".וילע

אחר כך באו כל אנשי העיר לקבל פניו ביום טוב, ואמר לפניהם דברי תורה.

אחר זה, בעת הסעודה, צווה למשרת שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בקטנה. אמר: "אין שלטון
ביום המוות! אפילו הגבאי אינו ציית לי."
אחר כך אמר: "עד כאן גמלתי עמכם חסד, עכשיו תגמלו עמי חסד."

אחר כך הלך לבית הכבוד, ורצה המשרת לילך אחריו. שאל אותו: "מה יום מיומיים, שאתה רוצה
לילך אחרי? מה ראית בי?" ולא הלך אחריו.

גם אמר להם הסימן, שכאשר יפטר מן העולם יעמדו שני מורי השעות.

בבואו רחץ ידיו, ומורה השעות הגדול עמד בהליכתו. סבבו אנשיו עליו, שלא יראה עמידת מורה
השעות. אמר להם: – ידעתי שעמד מורה השעות. אין אני דואג על עצמי, כי יודע אני בבירור
שאצא מפתח זה ותכף אכנס בפתח אחר. – ישב על מיטתו, וצווה שיעמדו סביב מיטתו. אמר
להם דברי תורה על עמוד מעלין מגן עדן תחתון לגן עדן עליון, וכן בכל עולם ועולם האיך הוא
בעש"ן (עולם, שנה, נפש) בביאור על סדר עבודה. וצווה להם לאמר "ויהי נועם". שכב וישב כמה
פעמים. כוון בכוונות, עד שלא שמעו חיתוך אותיות. צווה לכסות אותו בסדין. התחיל להזדעזע
ולחרוד כמו בשמונה עשרה. אחר כך נח מעט.

ראו שעמד מורה השעות הקטן. המתינו עד בוש, והניחו נוצה על חוטמו. ראו שנפטר.

(וכל זה שמעתי מר' יעקב מק"ק מזיבוז, שנפטר בארץ הקדושה. והרב אמר שר' ליב קיסלר ראה
.(תלכת הארמ תבהלש ומכ ותמשנ תאיצי

שמעתי, שאמר הבעש"ט באיזה יום יפטר לעולמו. ואותו היום היה בנו ר' צבי ישן. אמרו לבעש"ט,
למה אינו מצווה לבנו. אמר: "מה אעשה, שהוא ישן." וזה שישן היה מפני שלא האמין שימות
.ויבא
עוררו אותו ואמרו לו: "אביך אמר שבוודאי ימות היום." בא אל אביו והתחיל לבכות.
אמר לו אביו: "ידעתי שנתתי לך נשמה קדושה. וכשהייתי רוצה היה בכוחי להביא נשמת אדם
הראשון בסוד העיבור, והיית יודע כל מה שצריכין לידע. אבל יש לך נשמה קדושה ואינך צריך לכל
".הז
ביקש ר' צבי ממנו: "אף על פי כן אמור לי איזה דבר."
.ול רמול ליחתה
אמר: "איני מבין מה שאתה אומר."
אמר: "תקיף לי עלמא ואיני יכול לדבר עמך."
למד עמו שם אחד, ואמר: "תכוון שם זה ותראה אותי ואלמוד עמך."
אמר לו: "שמא אשכח את השם הנזכר?" אמר לו סגולה שיזכור.