תוישעמ ירופיס
רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן מברסלב
גרבנזיא הדוהי :רידהה
|
|
|
החכם והתם שני בעלי-בתים היו בעיר אחת, והיו גדולים בעשירות, והיו להם בתים גדולים, והיו להם בנים: לימים התחילו שני בעלי הבתים לירד, וירדו מטה מטה, עד שאיבדו הכל ונעשו אביונים, ולא
החכם נוסע לוארשה והחכם, שהיה בר-הבנה, לא היה רצונו לעסוק במלאכה פשוטה כזו, והתיישב בדעתו, שילך רשקתהל יל המל ,אשראוב ינא רבכש רחאמ :ותעדבשייתה ,הנבה -רב היהש רחאמ .אשראול אב הלך וראה משרתים בחנויות הלבשה, שהיו הולכים בשוק עם מיני חן שלהם בכובעיהם והלך ועמד עצמו אצל בעל-בית אחד. ודרך המשרתים, שבתחילה צריכים להישכר בשכר פחות
החכם לומד מלאכות הלך בשוק, וראה שסוחרים נוסעים בעגלה גדולה. אחר-כך התיישב בדעתו: אף-על-פי שיש בידי מלאכה כזו, אין די לי בזה: היום חשובה מלאכה
החכם נעשה דוקטור ובז לעולם אחר-כך התיישב בדעתו עם הפילוסופיה שלו: הגם שיש בידי שתי האומניות, אולי לא ייחשבו אחר-כך התחיל העולם להיות בעיניו כ"לא", כי מחמת חכמתו, שהיה אמן גדול כזה וחכם ודוקטור והלך ונסע לביתו, והיה לו ייסורין גדולים בדרך, כי מחמת חכמתו לא היה לו עם מי לדבר, ולא
|
ונתחיל לספר במעשה התם:
ב
|
התם – סנדלר התם למד מלאכת סנדלרות, ומחמת שהיה תם, למד הרבה עד שקבל, ולא היה בקי באומנות
התם שמח בחלקו אשתי, תן לי לאכול! :ותשאל רמוא היהו אשתי, תן לי שכר לשתות! ונתנה לו מים.וכך היה מצווה: וגם מלבושים היו להם בשותפות, לו ולאשתו פעלץ [מעיל] אחד. כשהיה גומר המנעל – ומן הסתם היה לו שלש קצוות, כי לא ידע האומנות בשלמות, היה לוקח
!תונציל ילב קר והיה רק מלא שמחה וחדווה תמיד, ואצל העולם היה ללעג, והשיגו תאוותם בו, שמצאו ממי
|
ג
|
החכם חוזר לעירו בתוך כך נעשה רעש, שהחכם נוסע ובא לכאן בגדולה וחכמה גדולה. ורץ התם גם-כן לקראתו והחכם גם כל העולם היה בעיניו כ"לא", מכל- שכן איש כזה, שנדמה למשוגע, אך אף-על- פי-כן, ושני בעלי-הבתים, אבותיהם של אלו שני הבנים, מתו באותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות, וישר בעיני החכם, ונכנס לביתו ועמד אצלו.
החכם מלא ייסורים והחכם היה מלא ייסורים תמיד, כי הניח שם, שהוא חכם מופלג ואמן, ודוקטור גדול מאוד. והיה פעם אחד בא שר גדול, והביא אבן טובה ויקרה, שבאה ממרחקים. והביא לו עוד אבן טובה עם וגם בעניין הרפואה היו לו ייסורים: כשהיה בא לחולה, והיה נותן לו רפואה, שהיה יודע בברור,
החכם והתם והתם היה רץ ובא בכל פעם אל החכם בשמחה, ומצאו שהוא מצר ומלא ייסורים.
|
|
המלך מגלה את החכם והתם ואלו שני הבנים היו נקראים בפי העולם, זה בכינוי "חכם", וזה בכינוי "תם", אף-על-פי שיש כמה פעם אחד מצא המלך שהיו כתובים אלו שני הבנים, זה בשם "חכם", וזה בשם "תם". והיה בעיניו וקרא המלך לחכם אחד, ולתם הממונה על האוצרות, ושלחם לשני הבנים, ונתן בידם אגרות לכל
שליחים מגיעים לחכם ולתם ונסעו השליחים – החכם והתם, ובאו למושל, ונתנו לו האיגרת. ושאל המושל על שני הבנים, ונסעו השלוחים ובאו לשם, ונתנו האגרות: החכם – לחכם, והתם – לתם.
התם נעשה מושל העיר בתוך-כך נשלחו כתבי הלשנה על המושל, שהוא עושה עוולות, והעבירו המלך. חשב המלך,
|
|
התם מנהל את המדינה ביושר ועתה, שנתרומם מזלו – ומזל מחכים – ובא לו קצת הבנה, אף-על-פי-כן לא השתמש כלל בחכמתו, להנהגת המדינה אין צריכים שכל גדול וחכמות, רק יושר ותמימות. כשבאו לפניו שנים לדין, היה ומחמת האהבה יעץ לו אחד: בודאי תקרא אל המלך לבוא לפניו, כי כבר שלח אחריך. וגם זו
התם נפגש עם המלך שלח המלך, שיבוא התם המושל אליו, ונסע אליו. דיבר המלך עם התם בתחילה מהנהגת
התם מתמנה לראש השרים מינה המלך אותו, שיהיה מיניסטר על כל המיניסטרים. וצווה לו מקום מיוחד ששם יהיה ישיבתו.
|
|
החכם מקבל את אגרת המלך והחכם, כשבא אליו האיגרת מהמלך, השיב לחכם שהביאה:
החכם מסיק שאין מלך ענה ואמר החכם לשליח: אני אומר דעתי, שבהכרח הדבר מובן ומבורר, שאין מלך בעולם כלל, : הלא אני הבאתי לך אגרת מהמלך! השיב החכם-השליח : המתן עד הבוקר, ואברר לך עוד בברור אחר ברור, שאין מלך בעולם כלל. שוב ענה החכם
|
|
הוכחות שאין מלך ?דבוע התא ימל :ותוא ולאשו ותוא וספת .דחא ליח-שיא וארו ,קושב וכלה בוא וניסע ונלך בעולם, ואראך עוד איך כל העולם כולו בטעויות גדולות. ענה החכם ואמר עוד:
|
|
החכם מלגלג על בעל שם נתגלגל הדבר, והיו הולכים וסובבים, עד שבאו אל העיר, שדר בה המיניסטר התם. שם, באותה וסבר החכם, ששם דר דוקטור, והיה רוצה להיכנס לביתו, מחמת שגם הוא היה דוקטור גדול, הלכו אל בית-התבשיל, ושם מוצאים לאכול אפילו בעד שלושה או ארבעה פרוטות. וצוו לתן להם חרה להם מאוד, ורצו לבקש משפט על המכה אותם. ונתיישבו לילך אל בעל הבית שלהם,
החכם נפגש עם המיניסטר-התם והלכו מזה לזה: ממושל למושל גבוה ממנו, עד שבאו לפני המיניסטר. ושם, לפני בית המיניסטר, ותכף התחיל המיניסטר לדבר אליו: ראה תמימותי למה שהביא אותי, לגדולה כזו, ואל מה מאחר שאתה הוא חברי התם, מזה נספר אחר-כך; לעת עתה אבקש משפט ענה החכם ואמר: בשעת אכילתם התחילו לדבר. התחיל החכם להוכיח לו דעתו, שאין מלך כלל.
|
|
השד שלח אחריך! השד, (דהינו הטייוול) שלח אחריכם. נזדעזע התם מאוד מאוד, ורץ בתוך כך בא אחד ואמר: היו החכם והתם יושבים עוד. ?רמוא התא המ התע ענה ואמר לחכם, רשעים! על מה אתם מייסרים אותנו? וכי צעקו החכמים לטייוול לואנשיו שהיו מייסרים אותם: והיו מונחים שני החכמים בעובי הרפש, והיו חוקרים מה זאת: אין זאת, רק שאנשים פוחזים, |
|
התם מציל את החכם פעם אחת עבר התם-המיניסטר לפני בית הבעל-שם, ונזכר בחברו החכם. נכנס אל הבעל-שם, אתם זוכרים את החכם, ששלח הטייוול ונשאו, ומאותו היום לא ראיתיו? אמר אל הבעל-שם: ביקש התם המיניסטר מן הבעל-שם, שיוציאם, ויראה להם שזהו טייוול ואינם אנשים. עשה |
   
|