נולד לאביו ר' ברוך ביום י"ח אלול תק"ה ( )1745בלאזאני שברוסיה הלבנה. כשהיה בן שמונה
מסרו אביו לחינוך לרבי ישכר בר מקובילניק, הרב והמוכיח בלובביץ. שלש שנים למד אצלו,
והמורה יעץ לאבי הנער לשלחו למקום תורה, כי "לו אין יותר מה ללמדו".
הנער בן י"א נשלח לויטבסק. שקידתו בלמודים והצטיינותו בידיעת התורה עוררו תשומת-לב
הרבים. משנודע דבר כשרונו היוצא מן הכלל ונטייתו החזקה למדעים עיוניים רצה שר הפלך
להכניסו לאקדמיה למדעים שבויטבסק. ר' שניאור זלמן יוצא לוילנה. הוא נשאר בה אך זמן
מועט והולך למזריטש.
. הצעיר הלמדן הוכנס לחוג המצומצם דוע הבזע אל אוהו ובל תא הבוש דיגמה רצחב הריוואה
של תלמידי המגיד וכבש לעצמו מקום בראש ב"חבורה הקדושה". עם פטירת המורה הוטלה
על ר' שניאור זלמן הנהגת החסידות בליטא – מבצר המתנגדים. תוך תנאים קשים הוא מצליח
להקים בה תנועה גדולה – ומרכזה לאזאני. ניסיונותיו למצוא דרך להגר"א עלו בתוהו, והוא
ותנועתו נרדפו קשות ע"י המתנגדים-הקנאים. פעמיים נאסר בגלל הלשנות וישב בבית-הסוהר
בפטרבורג, פעם מחוהמ"ס עד י"ט כסלו תקנ"ט (י"ט כסלו יום השחרור – חג לחסידי חב"ד)
ופעם מד' כסלו עד כ"א בו תקס"א.
, ובכך עורר לעצמו התנגדות חזקה ר' שניאור זלמן יוצר את שיטת חב"ד (חכמה, בינה, דעת)
בקרב חוגי החסידים, שראו בה סטייה מהחסידות המקורית, בתחילת שנח תקס"ד התיישב
הרב בלאדי, באחוזת מעריצו הנסיך לובומירסקי. בימי מלחמת נפוליון נמנה הרב על מתנגדיו
החריפים, וכשכבשו הצרפתים את גלילות רוסיה ברח הרב עם מלוויו לפנים המדינה ועד
.עיגה לארואל
במוצ"ש כ"ד טבת תקע"ג ( )1813נפטר בכפר פיינא שעל יד קורסק ומנוחתו כבוד בהאדישץ
שבמלד פולטבה. הגדול שבשלשת בניו רבי דוב בר, שהתיישב בלובביץ, ירש את מקומו.
בפקודת המגיד ממזריטש חיבר ר' שניאור זלמן את ה"שולחן ערוך" וקבע את "סדר התפלה".
תורותיו כונסו בשני ספרים: "תורה אור" על בראשית ושמות ו"לקוטי תורה" על ויקרא, במדבר
דברים, שיר השירים ועוד.
כן נדפסו "ביאורי הזוהר" שלו.
ספרו העיקרי הוא ה"ספר של בינונים" – ה"תניא" (על שם התחלת הספר), ספר-היסוד לחסידות
.ד"בח
|
