שובו של רזיאל ארצה

בחיפה תוכננה הפגנה גדולה מטעם המוסדות הלאומיים נגד ה"ספר הלבן". על-פי התכנית
התהלוכה היתה צריכה להיעצר ליד בית העירייה, שם יושמעו נאומים שלאחריהם יתפזרו
המפגינים בשקט. זרעוני ראה בהפגנה המסודרת והמאורגנת לא יותר מאשר תהלוכה שבה
הדבר חרה לזרעוני, שראה בכך ¹⁷ יצעדו אלפים בתלבושת חאקי כשהם מסודרים ברביעיות.
המשך מדיניות ההבלגה ורצון להוכיח שהיישוב המאורגן סולד מן האלימות. כדי לעורר את
הנוער שהיה אמור להשתתף בהפגנה, הפיץ זרעוני שמועה לפיה תבוצענה ביום ההפגנה
.הפיח זוחמ לכב תובחר תושקנתה תולועפ

השמועות הגיעו לאוזניהם של ראשי ההגנה בעיר והם פנו אל פנחס רוטנברג וביקשוהו להתקשר
עם זרעוני ולבקשו שלא לבצע את פעולות ההתנקשות באותו יום. רוטנברג, מייסדה של חברת
החשמל בארץ, זכה לפרסטיז'ה רבה בקרב היישוב (לאחר הפרעות ב- 1929שימש יושב-ראש
הוועד הלאומי), ולמרות שאותה עת לא נשא בשום תפקיד ציבורי רשמי, פנה אל תאודור בן-
נחום, מפעילי הצה"ר בחיפה, וביקש ממנו להעביר לזרעוני את בקשתם של מפקדי ההגנה:
"בשם שערותיי הלבנות אני מבקש ממך לבטל את הפעולה". זרעוני נענה לבקשתו של רוטנברג
באומרו: "אני מכבד את שערותיך הלבנות ואורה לבטל את הפעולה". ואכן ההפגנה עברה בסדר
מופתי ללא כל הפרעות. למחרת היום הוזמן זרעוני לביתו של רוטנברג שעל הר-הכרמל, בה
הרצה זרעוני בפני מארחו על האידיאולוגיה של האצ"ל. רוטנברג מצדו אמר כי הוא נמנה עם
מתנגדי מדיניות ההבלגה. כן סיפר כי הוא עומד להיפגש עם ז'בוטינסקי לדיון בדרכי תגובה
למדיניות הבריטית, ולפני צאתו את הארץ הוא מעוניין לשוחח עם מפקד הארגון. זרעוני מספר
בעדותו כי לאות הזדהות עם הארגון נתן לו רוטנברג תרומה של 100לירות (סכום נכבד באותם
ימים). זרעוני דיווח לרזיאל על שיחתו עם רוטנברג ועל בקשתו של רוטנברג להיפגש עם מפקד
הארגון. רזיאל ראה בחיוב רב את קיום הפגישה עם רוטנברג, שנקבעה ליום שישי, 19במאי,
בחיפה. אפרים אילין, מאנשי הקשר של הארגון, הגיע מחיפה לתל-אביב כדי להילוות אל רזיאל
ולארגן את סידורי הנסיעה. באותם ימים הציבו הבריטים מחסומים בדרכים, על כן החליט רזיאל
לטוס לחיפה ועל-ידי כך להימנע מהיתקל במשמרות הבריטיים. אילין ורזיאל עלו למטוס בשדה
התעופה הקטן שליד תל-אביב (היום שדה דוב) לטיסה ישירה לחיפה. אולם המטוס סטה מדרכו,
ונחת בשדה התעופה לוד לחניית ביניים. כל הנוסעים ירדו מן המטוס והוכנסו לאולם ההמתנה,
שם נתבקשו, כמקובל, להציג תעודה מזהה. כעבור כמה דקות, הופיעו שוטרים בריטים ועצרו את
רזיאל, שהועבר לבית-הסוהר המרכזי בירושלים.

עורך הדין הירושלמי אשר קינג נתבקש על-ידי הארגון לייצג את רזיאל מבלי שידע את שמו
ומעמדו. קינג טלפן אל אחד הקצינים שהכיר ושאל מדוע נעצר יהודי בשדה התעופה לוד.
.תיזכרמה תשלובה תשירד יפל השענ רצעמה יכ התיה הבושתה

למחרת פנה קינג אל ג'יילס, ראש הבולשת, וביקש להיפגש עם לקוחו.

ג'יילס התרצה ונתן הוראה לאפשר לקינג להיפגש עם רזיאל.

קינג הוכנס לאחד מחדרי בית-הסוהר וכעבור זמן קצר הוכנס לשם גם רזיאל. קינג הציג את עצמו
ואחר-כך התפתחה ביניהם השיחה הבאה:

רזיאל סיפר לקינג כי מיום מעצרו הוא הוכנס לצינוק כדי לבודד אותו מחבריו; אך לפני פגישתו עם
קינג כבר היה בידיו פתק ובו הודעה על בואו הצפוי של עורך-הדין.
כעבור מספר ימים התקיימה פגישה נוספת בין קינג לרזיאל, הפעם במשרדו של ג'יילס.

רזיאל הוחזר לצינוק וכעבור מספר ימים הועבר לכלא עכו. כחודשיים לאחר מעצרו הועבר רזיאל,
יחד עם חבריו עצירי המחתרת מכלא עכו למחנה המעצר בצריפין.

עוד בהיות רזיאל בכלא עכו החלו במפקדה לתכנן את הברחתו מבית-הסוהר, והתכנון חודש
ביתר שאת עם העברתו למחנה המעצר בצריפין. היוזם היה יעקב מרידור, מפקד סניף פתח-
תקווה, שחזר זה מקרוב מפולין, שם עסק באריזת משלוחי נשק של הארגון. מרידור התקבל
לעבודה אצל קבלנים יהודים שעסקו בעבודות שונות סמוך לצריפין ולאחר שישה חודשים של
הכנות התייצב מרידור לפני רזיאל והודיע לו את פרטי התכנית. אלא שבינתיים פרצה מלחמת-
העולם השנייה ורזיאל הודיע למרידור כי בתנאים החדשים שנוצרו אינו מוכן לברוח.

לאחר מעצרו של רזיאל, נתמנה חנוך קלעי למפקד האצ"ל.

נולד בשנת 1910בליטא וב- 1924עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה חנוך קלעי (סטרליץ)

בכפר-סבא. לאחר פרעות תרפ"ט הצטרף לארגון ההגנה. היה חבר בית"ר בשנת ,1933ולאחר
אירועי השביעי של פסח (ראה לעיל) פרש יחד עם חבריו מן ההגנה, הצטרף לארגונו של תהומי
ונתמנה מפקד הסניף בכפר-סבא. בפרעות של 1936נמנה עם האקטיביסטים שתבעו פעולות
תגמול נגד הפורעים הערבים. לאחר שובו של תהומי לארגון ההגנה (ב- ,)1937מונה קלעי מפקד
מחוז האצ"ל בחיפה וצורף למפקדה בראשותו של ביטקר. לאחר מכן נתמנה מפקד מחוז ירושלים
(בנימין זרעוני בא במקומו כמפקד מחוז חיפה), וכאשר נבחר דוד רזיאל ראש המפקדה, מינה
את קלעי לסגנו. בין היתר שימש קריין בתחנת השידור של האצ"ל ואף כתב בעצמו את חומר
ררוגתהל רבעו הדקפמה שאר דיקפת תא יעלק ,רומאכ לביק לאיזר לש ורסאמ רחאל .הרבסהה
בתל-אביב. יוסף קרמין ("נבון") נשלח לירושלים לשמש מפקד המחוז. קלעי לא נתמנה גם לנציב
בית"ר (תפקיד אותו מילא רזיאל), ושמשון יוניצ'מן המשיך בתפקידו בנציבות בית"ר.

ב- 24במאי 1939אישר ז'בוטינסקי את מינויו של חנוך קלעי למפקד האצ"ל:

25-ב .הפיחב התיה ,לאיזר לש ורסאמ רחאל העצובש ,ל"צאה תולועפל הנושארה תינונסה
-תיבמ אציש יברע להק לע וריו תיתחתה ריעל הבונג תינוכמב ל"צאה ימחול העברא ודרי יאמב
הקולנוע. 3ערבים נהרגו ו- 5נפצעו.

גילזל תכייש התיה תיתחתה ריעב ושמתשה הבש תינוכמהש ררבתה הלועפה רחאל חווידב
ויצמן, אחיו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית. כשנודע הדבר לזרעוני, הוא התקשר
בטלפון אל מפקד ההגנה בחיפה, יעקב דוסטרובסקי (דורי), והודיע לו היכן ננטשה המכונית,
כדי שיספיק לחלצה לפני שהמשטרה תמצא את המכונית, דבר שעלול היה להביך את נשיא
.הפיח תרטשמ תושרב תינוכמה רבכ התיה העש התואבש אלא .תינויצה תורדתסהה

כעבור שלושה ימים נעשה הניסיון הראשון לפעולה בעלת אופי צבאי – כיבוש הכפר הערבי
,(ל"צאה לש תועידיה תוריש) י"שמה רסמש תועידיה יפ-לע רשא ,אבס-רפכמ קוחר אל ,סדע-ריב
שוכנת במקום כנופייה ערבית. מסתבר כי עוד לפני מעצרו של רזיאל הוחלט בישיבת המפקדה
לפתוח בשורה של פעולות נגד הערבים. אולם שלא כבעבר החליט רזיאל שיש לעבור להתקפות
על כפרים ערביים הנותנים חסות לכנופיות. המטרה היתה לכבוש את הכפר ולהחזיק במקום עד
בוא הצבא הבריטי. בפעולת הכיבוש רצה רזיאל להמחיש לשלטונות את אשר יקרה בארץ אם
יוחלט להקים בה מדינה ערבית.

ב- 28במאי יצאה מאחד מפרדסי כפר-סבא יחידה שמנתה 25איש, מצוידים ברובים ובשני
תת-מקלעים פיניים, בפיקודו של משה מולדבסקי. הכפר הותקף משני אגפים, בעוד יחידה
שלישית משמשת אבטחה מחוץ לכפר. על-פי ההוראות שנתנו טרם יציאה נאמר ש"לא לפגוע
בזקנים, נשים וילדים", מאחר שהמטרה היא כיבוש ולא פיגוע המוני.

הכוח שנכנס לכפר מצא את הבתים הקיצוניים עזובים. בהמשך נפתחה אש אל מרכז הכפר
ולאחר שהייה קצרה החלה הנסיגה וזאת בגלל זרקור שהפעיל הצבא הבריטי ששכן סמוך
.ותוברעתהמ ששח היהו רפכל

למחרת הודיעה העיתונות על ההתקפה. על-פי ההודעה פרצו בחצות לילה מספר צעירים לבית
המוכתר ובאש שנפתחה על-ידיהם נהרגו 5אנשים. כן פורסם שבין ההרוגים היו 4נשים ובין
הפצועים היה ילד אחד. בעקבות הפרסום בעיתונות, שלח ז'בוטינסקי מכתב זועף ובו הוראות
ברורות להימנע מפגיעה בנשים, ילדים וזקנים: