שובו של רזיאל ארצה

כ׳ באב תשפ״ו · יהודה לפידות / האצ"ל

גרוהל תואצוה

מחתרת, מעצם טבעה, מוגבלת באמצעי ההענשה שלה. ארגון מחתרת אינו יכול לקיים
בתי-מעצר, וכאשר מתגלה בוגד, מתוך הארגון או מחוצה לו, הוא מובא בפני בית-דין של
המחתרת ואם נמצא אשם – הוא נידון, בדרך כלל, למוות. כך נהגו גם כל ארגוני המחתרת
שפעלו בארץ: ההגנה, האצ"ל ולח"י.

בחודשים מאי-יוני 1939הוציא האצ"ל להורג 4אנשים שנאשמו בבגידה:

– איש בית"ר לשעבר, שהצטרף אל תהומי לאחר הפילוג מההגנה ואף שימש יוסף ברוורמן

כעבור זמן עזב את פעילותו באצ"ל, התגייס למשטרת חיפה 10 חבר במרכז הארצי של הארגון.
ובשנת 1936הועבר לבולשת ביפו. הוא עסק באיסוף מידע על אנשי האצ"ל ועל העלייה הבלתי
לגאלית. ב- 3במאי 1939הוצא נגד ברוורמן פסק-דין מוות, והוא נורה ברחוב בן-יהודה בדרכו
לביתו. הוא נפצע קשה מן היריות ולמחרת היום מת מפצעיו.

– עלה ארצה מפולין בשנת .1929בחו"ל היה חבר ב"השומר הצעיר" ובארץ יקסנולופ הירא

היה חבר בגדוד העבודה בקיבוץ רמת-רחל. בשנת 1931הצטרף למשטרה ומאוחר יותר עבר
לשרת בבולשת הבריטית. בזמן שירותו במשטרה המשיך להיות חבר בארגון ההגנה ושימש
מקשר בין הסוכנות היהודית לבין הבולשת הבריטית. באצ"ל האשימו את פולונסקי בהלשנה
על חברי הארגון ועל-כו הוצא נגדו פסק-דין מוות. ב- 29במאי 1939היה פולונסקי בביתו (הוא
התגורר בבית-המעלות בירושלים). בערב ירד לחנות המכולת הסמוכה וכשעמד לחזור לביתו
הוא נורה בידי מתנקשים. פולונסקי נפצע קשה בבטנו ומת למחרת היום בבית-החולים מפצעיו.
בתכ ,1939 ינויב 17-ב 11 יחד אתו נורה ונהרג עובר אורח, אשר נמדאר בן ,22מעולי פרס.
אפרים פולונסקי, אביו של אריה, מכתב לאצ"ל וביקש הסבר להוצאת בנו להורג. בתשובה שקיבל
נאמר כי בנו הלשין לבולשת הבריטית על חברי אצ"ל וכי על האב לבוא בטענות לסוכנות היהודית
מעניין לציין כי הבולשת הבריטית כינתה את 12 ."תכלכולמה הדובעה" תא עצבל ונב תא וחלשש
13 פולונסקי: "נוכל ששירת תמורת כסף את הסוכנות היהודית ואת הבולשת בעת ובעונה אחת".

– עלה ארצה מרוסיה ושליטתו בכמה שפות הקלה עליו את המגע עם חוגים רחבים ולנטין בק

באוכלוסייה היהודית. הוא גויס על-ידי הבריטים ופעל תמורת כסף באיסוף מידע על פעילות
,קיטוק בקעי לש ויתובקע לע תולעל חילצהו ר"תיב רעונה תעונתל רדח אוה .תירבעה תרתחמה
אשר, כזכור, נתפס עם מזוודה שהכילה נשק. בין השוטרים שהופיעו בלבוש אזרחי היה גם
ולנטין בק והוא שמסר את המידע לבולשת. קוטיק נידון, כזכור, למוות ולאחר שישב 5ימים
בתא הנידונים למוות, הומר פסק דינו למאסר עולם.

מיד לאחר מאסרו של קוטיק, עזב בק את תל-אביב. האצ"ל הוציא נגדו פסק-דין מוות והחלו
החיפושים אחריו. על תפיסתו כותב זרעוני:

פריצקר [מפקד המש"י בחיפה] הודיע לי שסוף סוף גילו בקריית מוצקין את מקום
מגוריו של ולנטין בק… מתוך קריאה בחומר שהוחרם בארכיון המודיעין של ההגנה
בחיפה, הוברר מעל לכל ספק שולנטין בק שימש מודיע של המשטרה הבריטית,
ובעטיו גילו הבריטים כמה מחסני נשק של ההגנה. מאחר ומפקדת האצ"ל הוציאה
נגדו גזר-דין מוות, לא הייתי זקוק לאישור מחודש. ב- 22ביוני הוא נורה למוות
14 בקריית מוצקין.


– השתייך למחלקת המודיעין של האצ"ל ועבד תחת פיקודו של ישראל פריצקר. מיכאל וקסמן

במסגרת תפקידו, היו לווקסמן קשרים עם הבולשת הבריטית כדי למסור מידע על פעילות
הקומוניסטים בארץ וכן לנסות ולדלות מידע מן הנעשה בבולשת. אלא שהוא הרחיק לכת
ובמשך הזמן החל למסור אינפורמציה גם על אנשי האצ"ל. באפריל 1941תפסה המשטרה
מחסן נשק בבת-ים שהיה שייך לאצ"ל ווקסמן הואשם במסירת המידע על-כך לבריטים. ביום
שישי, 16ביוני ,1941הוצא וקסמן להורג והוא בן 19שנה.

ל"צאה ישנא .טפשמל אבוה אוה 1941 ינויבו ,השעמב דושחכ גיווצנזור דוד תא הרצע הרטשמה
איימו על העדים וכתוצאה מכך חזרו בהם מעדותם. רוזנצוויג נשלח למעצר אדמיניסטרטיבי –
תחילה במזרע ואחר-כך במחנות המעצר באפריקה. רוזנצויג הכחיש כל קשר להוצאה להורג
15 של וקסמן.

מותם של ברוורמן ובק לא זכו לתגובת המוסדות הלאומיים, לא כן במקרה של אריה פולונסקי.
בין הבאים להלוויתו נראו: י' בן-צבי וד"ר א' קצנלסון מהנהלת הוועד הלאומי, ד"ר י' טהון
מנשיאות ועד הקהילה בירושלים וכן קצינים בריטים ויהודים וקצין ערבי אחד. בדברי ההספד
אמר ד"ר טהון, בין השאר:

16 "אריה! חבר נאמן לתנועת העבודה היית, גייסנוך לשירות לאומי, להגנה…"


הוצאתו להורג של פולונסקי אף הוזכרה על-ידי אליהו גולומב בפגישתו עם ז'בוטינסקי בלונדון
ב- 9ביולי ( 1939ראה להלן).

ב- 7ביולי 1939הוציאה המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית כרוז "לא תרצח", חתום בידי
כ- 200אנשי שם ובראשם: פרופ' אברהם הלוי פרנקל, ברל כצנלסון, ש"י עגנון, הנריאטה סולד
.םירחאו

חצרת אל

!רעונה לא !בושייה לא
חודש וחצי עברו מפרסום "הספר הלבן"… היישוב התעורר לקראת מלחמה קשה
ועקשנית בפסק-הדין הקטלני של ממשלת אנגליה. אולם רצוננו העז להמשיך בבניין
הארץ על אף הגזירות הוכתם על-ידי מעשי טרור. מעשי תועבה אלה כבר הפילו
…תונברוק
רצח יהודים על-ידי יהודים נותן אות למלחמה מכוונת בין יהודים, העלולה להשמיד את
היישוב על-ידי מהרסיו מבפנים…
לא תרצח – צו זה משחר ילדותו של עם עתיק יומין כוחו יפה כאז כן היום. את עתידנו
הלאומי לא נבנה אגב חיקוי דרכי המלחמה של המקולקלים שבגויים. האמצעים
הטמאים לא די שלא יקרבונו למטרתנו אלא גם ירחיקוהו ממנה.
אנו החתומים מטה פונים בקריאת אזהרה ליישוב: יפסיק היישוב את הרע בעודו
!ותליחתב
יבודד היישוב את המסיתים והמוסתים!
יתאחד היישוב בהגנה נמרצת על הבית הלאומי בפני הטרור שבפנים, כמו מפני אויביו
!ץוחבש


בתגובה, פרסם האצ"ל כרוז ובו נאמר: "זכרו, כי הצו 'לא תרצח' לא חל על אויב; אותו משה רבנו
". ובכרוז אחר אנו מוצאים:לוחב והנמטיו ירצמה תא גרה 'חצרת אל'שנתן את

זט תוכלה ט קרפ קיזמו לבוח תוכלה ם"במרה

הלכה ט: אסור למסור אדם ביד עכו"ם [עובדי כוכבים ומזלות והכוונה לגויים], בין
בגופו ובין בממונו. ואפילו היה רשע ובעל עברות. ואפילו היה מיצר לו ומצערו, וכל
המוסרו ביד עכו"ם בין בגופו ובין בממונו – אין לו חלק לעולם הבא.
הלכה י: מותר להרוג המוסר בכל מקום. ואפילו בזמן הזה, שאין דנים דיני נפשות.
ואם העיז פניו ואומר – אמסרנו – מצווה להרגו וכל הקודם זוכה.


הכרוז "לא תרצח" וכן הכרוזים האחרים כוונו נגד האצ"ל, תוך התעלמות מן העובדה שגם ארגון
ההגנה נהג להוציא להורג בוגדים ומלשינים, יהודים ולא יהודים. הראשון שבהם היה יעקב דהאן
שנורה למוות על-ידי אנשי ההגנה ב- 30ביוני 1924בירושלים.

כאמור, הוקמו בהגנה בשנת 1939פלוגות מיוחדות (פו"ם), שעסקו, בין היתר, גם בהוצאה
להורג. הראשון שבהם היה ברוך וינשל, שהואשם במסירת ידיעות לבריטים בנוגע לעלייה
וספת הדיחיה ישנאמ המכ ;לשנייו תא ריהזהל ם"ופה ישנא ונווכתה הליחת .תילגל יתלבה
אותו בסמטה שקטה בחיפה ואחד מהם, אורי אורקויצ', החל להלום בראשו בצינור מתכת.
ם"ופה איצוה 1940 רבוטקואב .וגרהו ירוא רבעל הרי ,חדקא וסיכמ איצוהל חילצה לשנייו
17 להורג את ויינשל בחיפה זמן קצר לאחר שנשא אישה.

18 אותה שנה הוצאו להורג על-ידי ההגנה 6יהודים נוספים שנחשדו בבגידה:
.1940 ראוניב גרוהל אצוה ,רלפוא רקסוא

.1940 יאמב 3-ב גרוהל אצוה ,ינטבס השמ

.1940 יאמב 12-ב גרוהל אצוה ,יקסנרש קחצי

.1940 ינויב 25-ב גרוהל אצוה ,ברוך מנפילד

.1940 ילויב 3-ב גרוהל אצוה ,סוארטש רטלו

.1940 טסוגואב 25-ב גרוהל אצוה ,סוכרמ בקעי השמ


על-פי מחקרו של נחמן בן-יהודה, הוצאו להורג על-ידי ההגנה בסך הכול 16איש. אותו מספר
אנשים הוצאו להורג על-ידי האצ"ל. הגדיל לעשות ארגון לח"י ובכל שנות קיומו הוציא להורג 42
19 .םישנא

תרתחמה ינוגרא תשולש לש גרוהל תואצוה

י"חל ל"צאה הנגהה  
20
2
17
3
14
0
2
0
10
3
2
1
םידוהי
םיברע
םיטירב
םירחא
42 16 16 סך-הכל


הפגישה השנייה בין גולומב לבין ז'בוטינסקי

ז'בוטינסקי, שהיה מודאג מהמתח הגובר בין המחנות היריבים בארץ, כתב לבנו ערי וביקשו
להתקשר עם גולומב ולהציע לו לצאת לאירופה ולהיפגש אתו, כדי לברר אם ישנה אפשרות
למנוע התנגשות בין ההגנה לאצ"ל. גולומב נעתר לבקשתו של ז'בוטינסקי והפגישה ביניהם,
שנקבעה ל- 8ביולי ,1939נמשכה יומיים. להלן קטעים מן השיחה:

האם יש לדעתך חשש למלחמת אזרחים בארץ. :וב'ז

אם יימשך המצב בארץ כפי שהוא היום, מן ההכרח שתפרוץ מלחמת- :במולוג

אחים. לא ייתכן שהיישוב יעבור בשתיקה על מעשים כמו רצח פולונסקי, או על
פעולות שחלק גדול ביישוב מתנגד להם.
האם עניין פולונסקי הוא אילוסטרציה [דוגמא] או שזה מקרה בודד?:וב'ז

.דיחי אוה התע תעל :במולוג

האם אתה בטוח כי פולונסקי לא היה מלשין?:וב'ז

הוא היה חבר נאמן עד יומו האחרון.:במולוג

חברי אומרים כי ההגנה על פולונסקי באה מפני שבא מחוגי השמאל. על :וב'ז

ברוורמן, למשל, לא הגנו, מפני שהיה קודם בית"רי… אבל בעצם גם פולונסקי
20 וגם ברוורמן יצאו לתרבות רעה. אני לא יכול, כמובן, לדון מרחוק בעניינים כאלה.


מכאן עברו לדון במהות פעולות התגובה שביצע האצ"ל נגד הערבים.

המסכימים אנו, כי אחרי "הספר הלבן" לא צריך להיות שקט בארץ? האם :וב'ז

אנחנו מבינים, שעלינו לעשות גם את אשר עשו האנגלים בסוף מלחמת-העולם
הראשונה בקרלסרוה, כאשר, בתשובה למעשי הגרמנים, פגעו בתושבים שלווים?
אנו לעולם לא נאחז בדרך זו. היא לא בלבד בניגוד לרוחנו, אלא גם :במולוג

.ונניינעל דוגינב


לאחר מכן עברו לדון באפשרות של איחוד שתי ההסתדרויות הציוניות וכפועל יוצא – גם איחוד
שני הארגונים הצבאיים בארץ. ז'בוטינסקי ענה כי מאז ומתמיד זה היה רצונו, אלא שהוא התנגד
."לקש"ה תיינק סיסב לע תלהנתמ ינויצה סרגנוקל תוריחבב העבצהה היפל ,תלבוקמה הטישל
שכן לפי שיטה זו מכריע מי שיש לו כסף ווידוע שלרביזיוניסטים אין כסף. ז'בוטינסקי הציע לתת
זכות בחירה לכל יהודי שיצהיר על הזדהותו עם התנועה הציונית. הקונגרס הזה (שייקרא
"האספה הלאומית") יקים הסתדרות ציונית אחידה שתכלול את כל המפלגות המשתייכות כיום
איבהל הז תושעל לוכי אוהש המ לכ יכ התיה במולוג לש ותבוגת .תודרפנה תויורדתסהה יתשל
את הצעותיו של ז'בוטינסקי בפני חבריו בארץ.

באשר לאיחוד שני הארגונים הצבאיים בארץ, הציע גולומב לעשות הסכם זמני. בתקופת ההסכם,
שיימשך שלושה חודשים לפחות, תתקיימנה פגישות בין נציגי שתי המפקדות, ובהן ייקבעו, מתוך
הסכמה, הפעולות שיש לבצען. כמובן שבמשך התקופה הזו לא יבצע האצ"ל פעולות על דעת
.ומצע

ז'בוטינסקי חזר וטען כי לאחר פרסום "הספר הלבן" אסור שיהיה שקט בארץ וכן אסור שההסכם
הזמני ישתק פעולות נגד הערבים.

גולומב חזר ארצה, דיווח לבן-גוריון על פגישתו עם ז'בוטינסקי והמליץ לנסות ולהגיע להסכם, ולוא
חלקי, עם האצ"ל. בן-גוריון התנגד בתוקף, וביומנו מיום ה- 1באוגוסט 1939הוא כותב:

הסכם חלקי בלתי אפשרי. בלי הסתדרות ציונית אחת אין להעמיד הרביזיוניסטים
בשורה אחת עם כל היישוב וכל ההסתדרות הציונית… אין אנו רשאים להעניק להם
"פריטי" [שוויון]. יש לעשות ניסיון של איחוד אמיתי – כניסתם להסתדרות הציונית.


כך סוכל ניסיון נוסף להגיע להסכם בין ההגנה והאצ"ל.


:תורעה

.575 'מע ,ב ,ה"תס .10
סת"ה, ג, עמ' .60ניב, ב, עמ' .251בן-יהודה, עמ' ..152 .11
.4 7/19 כ ז"מ .12
.47/59 ה"תאב אצמנ ,G/S/373/2 .13
זרעוני, גאון ונדיב ואכזר, עמ' .79 .14
Ben Yehuda, Political Assassination by Jews, p.163 .15
עיתון "הארץ" מיום .1.6.39 .16
Ben Yehuda, Political Assassinations by Jews, p. 157 .17
שם, עמ' .160-161 .18
370 .םש .19
א' גולומב, חביון-עוז, ב', עמ' 98-97וכן שביט, הבלגה או תגובה, עמ' .128 .20






           
תוכן תולדות ישראל