שטירזיממ דיגמה בוד 'ר

תוכן המאמר:

.1האיך נתקרב הרב המגיד הגדול אל הבעש"ט – נוסח א'
.2האיך נתקרב הרב המגיד הגדול אל הבעש"ט – נוסח ב'
.3האיך נתקרב הרב המגיד הגדול אל הבעש"ט – נוסח ג'
.4אחר פטירתו של הבעש"ט היו מצווים לתלמידיו מן השמים שיקבלו את המגיד לרב
שנועה .5
.6האיך נעשה החוזה מלובלין תלמידו של המגיד
.7האיך נתקרב ר' אלימלך מליזינסק אל המגיד
.8גוף ונשמה
.9האחים ר' שמילקא ור' פנחס תלמידי המגיד
דיגמה תברק .10
העפשה .11
.12עשרת הדברים
הדימ דגנכ הדימ .13
דיגמה תיבב ל"ז י"ראה תא האר אינתה לעב ברה .14
הלק העש וליפא עשר והובשחי אמש ששוח דיגמה .15
.16המגיד מאבד חלקו בעולם הבא מחמת התעצמותו בעליונים בעד אחרים
.17שיחתן של מסיקי התנור
.18הרושם של הרדיפות מצד המתנגדים על המגיד
.19האיך ששידך המגיד לבנו האלמן ר' אברהם מלאך עם בתו של בעל משנת חכמים, והאיך
שהיה מחשיב לכלתו זו ובא לאחר פטירתו מעולם האמת ומדבר אתה בחלום במשך כל ימי
הייח

גיהנמ היה רשא ,שטירזיממ דיגמה לש וייח לע הרצק הריקס תאבומ רמאמב :ריצקת
,דיסח ותויה ינפל ויתודלותמ טעמ רפסמ רמאמה בתוכ .ט"שעבה תריטפ רחאל תודיסחה
כיצד התקרב המגיד לבעש"ט וכיצד נתמנה לממשיך דרכו, האיך נתקרבו אליו רבנים
מפורסמים והפכו לתלמידיו, קוים לדמותו ואופיו, מלחמות המתנגדים וכו'.

ר' דוב המגיד ממיזריטש; המגיד הגדול; חסידות; מתנגדים; החוזה מלובלין; :חתפמ תולימ
ר' אלימלך מליזנסק; בעל התניא; ר' אברהם מלאך; מגיד דבריו ליעקב (ספר).

על הציון שעל גבי קברו כתוב:

המגיד צם ז' או ח' פעמים משבת לשבת רצופות, וחלה מאוד. פעם אחת בא ר' מנדיל מק"ק באר
לק"ק טורטשין, ונתאכסן אצל הפרנס-חדש. והמגיד היה דר בבית קטן סמוך להפרנס-חדש. נכנס
ר' מנדיל לפרוזדור של בעל הבית שלו ושמע דברי המגיד, שלמד עם תלמיד אחד, והוטבו בעיניו
הדיבורים שלו, ונכנס אליו וראה שהוא חולה מאוד. אמר לו: "האם לא שמע מעלתו שיש בעש"ט
בעולם? ייסע אליו ירפא אותו." השיב: "טוב לחסות בה' מבטוח באדם!"

כשבא ר' מנדיל אל הבעש"ט ספר בשבחו של המגיד, ואמר: "הייתי בק"ק טורטשין וראיתי כלי
יפה." אמר הבעש"ט: "ראיתי אותו מכמה שנים ויש לי געגועים עליו שיבוא אלי."

יש כמה נוסחות איך שבא המגיד אל הבעש"ט. אך שמעתי שקרוביו לחצוהו שיסע אל הבעש"ט.

כשבא אל הבעש"ט מצא אותו יושב על מיטתו ומעיין. נתן לו שלום. בקש המגיד שירפא אותו.
גער בו הבעש"ט, ואמר: "אין סוסים שלי אוכלים מצות!" נפלה עליו זיעה מחמת חולשה, ויצא
לחוץ וישב על האצטבה שלפני הבית לנוח. ראה איש אחד רך בשנים, קרא אותו אליו ואמר לו:
"בבקשה ממך, לך אל הבעש"ט ואמור לו, למה אינו מקיים הפסוק ואהבתם את הגר." והאיש
השעו ,ול רמול ארי היהו ,ט"שעבה לא סנכנו וילע וימחר ורמכנ .ילופונאמ בקעי 'ר היה אוהה
בחכמה והלך עד קצה הבית וחזר לצאת ולברוח, ובהליכתו אמר: "איש אחד, בעל מרה שחורה,
יושב לפני הבית, ובקש אותי שאומר לרום מעלתו, למה לא קיים "ואהבתם את הגר"." ויצא מן
הבית. מיד אסף הבעש"ט עשרה אנשים ויצא אליו ופייס אותו ורצה לרפאות אותו בדיבורים.

שמעתי מר' גרשון דק"ק פאוולוץ, שהבעש"ט היה הולך אליו כמו שני שבועות, והיה יושב כנגדו
ואומר תהילים. אחר כך אמר הבעש"ט אליו: "בתחילה הייתי רוצה לרפאות אותך בדיבורים, כי
היא רפואה קיימת, ועכשיו אני צריך לעסוק עמך ברפואות." ונתן לו דירה, וקצב לו י"ב הובים בכל
.ויתואצוהל עובשו עובש

והיו ר' יעקב הנ"ל ור' אליהו הולכים אליו בכל עת לבקרו. פעמים היו מפלפלים בגמרא ותוס'. ולא
יכול לילך אל הבעש"ט מחמת חלישות. אחר זמן מועט התחיל להבריא, והיה הולך אל הבעש"ט
.ונחלוש לע בסמ תויהל

פעם אחת התעלף, והיו מעוררים אותו עד חצי היום. והבעש"ט הלך שלוש פעמים למקווה, ושלח
אל אדון אחד, רחוק ג' פרסאות, וקנה ממנו אבן טובה הנקראת דימאנט, בסך שלושים אדומים,
וכתשו ונתנו לו לשתות. אחר זה באו אליו ר' יעקב וחברו הנזכרים לבקרו.
שאלו אותו: "מפני מה היה לו התעלפות?" ולא ענה אותם דבר.
ושאלו לאנשי הבית, אם לא יצא בלילה. אמרו: "יצא ושהה, ובא לבית, והתחיל להתעלף."
שאלו אותו: "היכן היה?"
אמר להם: "הבעש"ט שלח אחרי את הגבאי שלו בחצות לילה, ובאתי ומצאתי אותו יושב וכר קטן
על ראשו, ומלובש בעור של זאבים מהופך. ושאל אותי: למדת חכמת הקבלה? ואמרתי: – הן!
והיה ספר אחד מונח לפניו על השולחן, וצווה אותי לאמר לפניו בספר זה. והספר היה כתוב
במאמרים קטנים, ולכל מאמר היתה התחלה: "אמר ר"י, סח לי מטטרון שר הפנים". אמרתי לפניו
עמוד או חצי עמוד, ואמר הבעש"ט: – לא כן הוא. אני אומר לפניך! – ואמר לפני. ובתוך כך נזדעזע
וקם, ואמר: אנחנו עוסקים במעשה מרכבה, ואני יושב! – ואמר בעמידה. ובתוך הדיבורים השכיב
אותי במטה כמו עיגול. ושוב לא ראיתי אותו, רק שמעתי קולות וראיתי ברקים ולפידים נוראים.
והיה כך ערך שתי שעות. נתפחדתי מאוד. ומזה הפחד התחלתי להתעלף."

כשנסע ז"ל מהבעש"ט, ברך אותו הבעש"ט. אחר כך הרכין הבעש"ט את ראשו שיברך אותו, ולא
רצה. לקח הבעש"ט את ידו ונתן על ראשו של עצמו, וברך אותו המגיד.

ר' דוב ממיזריטש היה נוסע, כידוע, בכל שנה לקארלסבאד, שהיה חולה ברגליו. ואז לא היה עדיין
מתלמידי בעש"ט, וכשהיו מדברים על הבעש"ט היה ר' דוב מדבר סרה עליו. והנה בכל שנה היה
ר' דוב סר בדרך הילוכו לקארלסבאד אל הגאון הפני יהושע ומתאכסן אצלו.

פעם אחת, כשהיה ה"פני יהושע" לומד עם תלמידיו בישיבתו, עמד איש אחד אצל בית המדרש
בעגלתו ושלח את משרתו לבית המדרש של הגאון לומר לו, שהאיש היושב בעגלה מבקש מהגאון
שיצא אצלו החוצה, כי דבר סתר לו. השיב הגאון להמשרת שאינו יכול לבטל תורה שלרבים: "יבוא
הוא לבית המדרש וימתין עד סיום הלימוד."
השיב האיש: "הדבר נחוץ כל כך, שהוא דוחה אפילו תורה שלרבים."
הלך הגאון אל האיש החוצה, נתן לו שלום ואמר: "מהו הדבר נחוץ כל כך?"
אמר האיש: "הנה השוחט שלכם מאכיל טרפות לכל העיר יותר מעשר שנים. כשיסיים כבוד תורתו
הלימוד ישלח תכף אחר השוחט ויודה בעצמו."
אחר שסיים האיש את דבריו נסע במהירות מהגאון, עד שלא היה להגאון זמן לשאול להאיש מי
הוא. נתפלא הגאון מהמראה הזה. תכף סיים הגאון לימודו ושלח אחר השוחט והודה השוחט מכל
.לכו

הבין הגאון שזהו הבעש"ט, ששמע את שמעו.

לאחר כמה חודשים בא האיש עוד הפעם, עמד אצל בית המדרש ושלח את המשרת לבית
המדרש אל הגאון שיצא החוצה. תכף הלך הגאון אל העגלה וראשה שזהו האיש שהיה אצלו
לפני איזה זמן בנדון השוחט. אמר האיש להגאון: "כאשר יתאכסן אצל כבוד תורתו הגאון ר'
דוב יאמר לו בשמי שאי אפשר שיהיה בריא ברגליו אם לא שיבוא אצלי."
ונסע גם הפעם במהירות, עד שלא היה זמן לשאול למי הוא.

הבין ה"פני יהושע" שהוא בבירור הבעש"ט.

לאחר כמה חודשים בא ר' דוב לביתו של ה"פני יהושע", כדרכו בכל שנה ושנה בשעת נסיעתו
לקארלסבאד. סיפר ה"פני יהושע" לר' דוב ואמר: "אין זה אלא הבעש"ט!" והוסיף: "עצתי נאמנה
שיסע אל הבעש"ט, כי לא דבר ריק הוא." הסכים לזה ר' דוב גם כן.

נסע את הבעש"ט ונעשה תלמידו, וקבל ממנו רזין דאורייתא.

אמר לו הבעש"ט: עוד פעם אחת צריך אתה לנסוע לקארלסבאד. – עשה כן. אחר שנה נסע
ונתאכסן גם כן אצל ה"פני יהושע".

דברו שניהם מעניין הבעש"ט, והפליא ר' דוב את הבעש"ט כמו אחד התנאים. שאל אותו הפני
יהושע: "והיכן הן כל הקושיות שהיו לכבודו על הבעש"ט? איך יתורצו?" אמר לו ר' דוב: "עד עכשיו
הייתי חושב אותו לאיש בין אנשים והיה שייך להקשות עליו. אבל עכשיו, כשאני מכירו, שלא יאומן
כמעט שהוא ילוד אישה, אלא ממלאכי מרום, ואי אפשר לנו להשיג אפילו שמץ מה ממהותו, אין
".רבד תושקהל די ונל

הרבה היה הבעש"ט מתייגע למשוך את המגיד אל צדו ולא עלה בידו. נסע אל המגיד כמה פעמים
היה ששוח .ט"שעבה לא עוסנל אלש ידכ ומצעל איצממ דיגמה היה תואלתמא המכ .ליעוה אלו
.המודכו ,ותבכעמ ותואירב תשלוח ,הרות לוטיבל

לבסוף נסע המגיד למזיבוז. בא אל הבעש"ט בשעת נטילת הפתקות. רואה המגיד נשים הרבה
עומדות, והבעש"ט מטייל ארוכות עם אותן הנשים בענינים של מה בכך. נדמה לו שהבעש"ט נוהג
רחמל – .וילא רשקתיש יבר היהי הזכה – :וירוחאל דיגמה עתרנ הזה רבדה הארמל .שאר תולק
שכר לו בעל עגלה לחזור הביתה. מכל מקום נכנס אל הבעש"ט לטול ברכת הפרידה. היה
הבעש"ט שוכב בשעת מעשה במיטתו. אמר לו הבעש"ט: "אמור לי קודם נסיעתך מאמר מספר
".רהוזה
.רמאו ונוצר דיגמה השע
כשסיים, אמר לו הבעש"ט: "יפה דרשת, אלא שתורתך היא כגוף בלי נשמה."

התחיל הבעש"ט מסביר הוא אותו מאמר הזוהר עצמו. היו הדברים שמחים, עד שראה המגיד
להבעש"ט שהוא מתרומם ופורח באוויר עם מיטתו.
.ט"שעבה לא לודגה דיגמה רשקתנ דמעמ ותואב

שמעתי מהרב ר' יחיאל מיכל דק"ק זלוטשוב, שאמר פה עיר לינץ, כשהיה בכאן בנשואי בנו של
ר' זאב, שצוו לו מן השמים שיקבל את הבעש"ט לרב וילך ללמוד ממנו, והראו לו מעיינות החכמה
שהולכים אליו.

וכשנפטר הבעש"ט צוו לו שיקבל את המגיד הגדול ר' דוב לרב, והראו לו שאותן מעיינות החכמה
שהיו הולכין קודם לכן אל הבעש"ט הולכים אל הרב המגיד.

כשנודע להמגיד הגדול שנעשה מפורסם בעולם, התפלל להשי"ת שיודיע לו איזה חטא גרם
.הז שנוע ול אוביש

אביו של הרבי מלובלין היה דר בלאנצוט, ובנו ר' יעקב יצחק היה עלם טוב ויודע תורה. עשה
אביו עמו שידוך מעיר אחרת עם גביר אחד. הגביר הכין לחתן בגדים וגם לאביו נתן מעות וגם
להוצאות. כשהגיע זמן החתונה נסעו אל הכלה כמנהג העולם.
כשבאו לשם אמר החתן לאביו: "חז"ל אמרו שאסור לקדש האישה עד שיראנה, ואני לא ראיתי את
".הלכה
".התוארל לכות ,בוט" :ויבא ול רמא

שלח אל המחותן, שהחתן רוצה לראות את הכלה. באה הכלה, מקושטת בחברת בתולות אחרות,
ואביו הראה אותה לו. אחר זה התחילו לדבר שצריכין לילך לכסות הכלה. אמר החתן לאביו: "לא
".ךלא
"?המלו" :ויבא ול רמא
".החצמ לע ברעו יתש יתיארש ינפמ" :ול בישה

האב ידע שהעלם שלו הוא אדם כשר וירא שמים, אבל לא היה מחזיק אותו לחוזה.
:ויבא ול רמא
"מה דברת? הלא חז"ל אמרו: מוטב שישליך את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.
אם לא תלך לחופה תעשה להם בושה גדולה, ומה גם שהוציאו הרבה על הנישואין."
"?יתיארש המ יתיאר אלה ?השעא המו" :ול רמא
השיב לו אביו: "נלך עמה לחופה, ואחר כך אם תרצה לדור עמה – מה טוב, ובאם לאו – לאו."

.הפוחל וכלה
– .בוט היהי אמתסמו ,ריבג תיבב ותוא יתראשה אלה – :ובלב בשחו ,ותיבל ויבא עסנ רקובב
והוא לא חפץ אפילו לראות אותה. מתחילה היו שותקים לו, כי לא ידעו מה זאת. אבל אחר כך,
לאחר איזו שבועות, אמר לו חותנו: "למה תבייש את בתי? אם לא הוטבה בעיניך תן לה גט
פיטורין, ואני אחזיר לך את בגדיך הקרועים ולך לדרכך."
נתן לה גט.

אחר זה חשב: "אם אבוא אל אבי בבגדים קרועים ימות מחמת צער. אלך אל הרב ר' דוב."
הלך ושהה שם שבע שנים, ולמד שם תורה יומם ולילה. אחר זה, כשנבלע בו תורה הרבה ויראת
שמים, חזר לבית אביו ללאנצוט.

הצדיק ר' משולם זוסיל כשהיה עדיין רך בשנים נעשה חבר לחסידים שהיו משמשים את המגיד
ממיזריטש. ר' משולם זוסיל היה מתבודד במחבואות וביער ושם היה מנעים זמירות ותושבחות
לשם יתברך בהתלהבות ובאהבה עזה, ותמיד היה נראה כאדם משוקע ברעיונותיו ותוהה. ואחיו
הרב ר' אלימלך עדיין לא היה מסתפח אז לחברת החסידים ואנשי מעשה, והיה מתעסק בתלמוד
תורה, כדרך הלומדים. כשראה ר' אלימלך את אחיו בהתנהגותו, שהוא הולך שומם ומהורהר
תדיר ברעיונותיו, שאל אותו למה הוא מתנהג כל כך בזרות. החזיר לו ר' משולם זוסיל: "אחי,
אספר לך מעשיה נפלאה, ומתוכה תבין ותדע הכל."

אז נסע ר' אלימלך עם ר' משולם זוסיל אל המגיד ממיזריטש והיה לו תלמיד מובהק.

כשחזר ר' שמילקא מנסיעתו בפעם הראשונה אל המגיד הגדול שאלוהו מה למד. החזיר: – קודם
נסיעתי הייתי מסגף את הגוף כדי שיוכל לסבול את הנשמה. עכשיו ראיתי ולמדתי שהנשמה תוכל
לסבול את הגוף ואין היא צריכה כלל לפרוש מן הגוף. וזהו שאמר הכתוב "ונתתי משכני בתוככם
ולא תגעל נפשי אתכם", – דהיינו שלא תגעל הנשמה את הגוף.

הרבנים הקדושים האחים ר' שמילקא ור' פנחס נתבקשו ביחד על כסא הרבנות בק"ק פרנקפורט
על מאין ובק"ק ניקולשפורג. ובהיות שק"ק פרנקפורט על מאין היתה קהילה גדולה ונכבדת מק"ק
ניקולשפורג, לא הכריעו אנשי הקהילות ביניהם, מי ישב על כסא הרבנות בפפד"מ ומי יהיה בק"ק
ניקולשפורג. ופסקו ששני הרבנים בעצמם יכריעו ביניהם. והגם כי ר' שמילקא היה קשיש מאחיו,
עם כל זה ברוב ענוותנותו אמר כי אחיו ר' פנחס הוא הגון יותר לרבנות של ק"ק פפד"מ. אבל אחיו
תלה הגדולה באחיו, לפי שהוא גדול ממנו. לבסוף הסכימו שניהם, שכאשר יפטרו מהרב הגדול
המגיד מישרים דק"ק מיזריטש ישאלו את פיו הקדוש, וכאשר יגזור כן יעשו. וגם ישאלו ממנו
.ותנבה לע דומעל ולכי אלש ,רהוזהמ דחא רמאמ

כשבאו לבית הרב התחילו האחים מדיינים זה עם זה, מי ילך בראש, כי כל אחד אמר לאחיו שהוא
גדול ממנו. מיד אמר הרב המגיד בזה הלשון: "הרב דק"ק ניקולשפורג ילך בראש, כי הוא גדול
".םיחאה

כשנכנס לפנים סיפר להם הרב מעשה בשר אחד ומנהגו עם עבדיו והיכליו. כשסיים הסיפור צווה
להם שילכו בשלום. ולא שאלו ממנו מאמר הזוהר.

כשבאו לאכסניה שלהם נתיישבו בדבריו, כי בוודאי לא ספר לבטלה, וראו בעין פקוחה שהוא משל
ומליצה, ומתוכם הבינו מאמר הזוהר על בוריו.

:רפס דיגמה ידימלתמ דחא
כשהיינו נוסעים אל רבינו הקדוש, כמעט שעברנו תחומה של העיר נתמלאו כל בקשתנו. וכשהיה
מתעורר עוד איזה חפץ בלב היה מתמלא תכף כשנכנסנו לביתו של המגיד. אבל אם נמצא מכל
מקום עוד אדם שנשתייר לו איזו השתוקקות בתוך לבו – אך ראה פני המגיד מיד מצא לו מרגוע.

פעם נסעו תלמידים אחדים אל המגיד. גמרו ביניהם: – לא נשתהה הרבה אצל רבינו. די לנו לחזות
– .ושדוק ינפ

צוו על בעל העגלה שימתין להם בחוץ, והם נכנסו אל המגיד לקבל פניו. סיפר להם המגיד מעשיה
מעשרים וארבע תיבות. שמעו דבריו, ואחר כך פרשו להם. יצאו ואמרו לבעל העגלה: – סע לך
לאט, ואנו נלך אחריך. –

היו הולכין אחר העגלה ומסיחין בדברי המעשייה ששמעו מפי קודשו. היו הולכין אחר העגלה כל
היום וכל הלילה. כשעלה עמוד השחר עמד בעל העגלה, הפנה ראשו אליהם ואמר: – לא די לכם
ששכחתם אתמול להתפלל מנחה ומעריב, אלא שרוצים אתם לאחר גם זמן תפילת שחרית! –

חזר על דבריו אחת ושתים ושלוש וארבע עד שהאזינו לדבריו.

ר' משולם זוסיל מאנופולי היה נוסע אל המגיד ב' פעמים בשנה, פעם בימות הקיץ ופעם בימות
החורף, והיה שוהה בכל נסיעה ג' חודשים.

פעם בימות החורף, בא ר' זוסיל אל המגיד ביום ו' בבוקר. המגיד היה מעביר הסדרה והוכרח ר'
זוסיל להמתין בקבלת שלום עד שסיים העברת הסדרה.

תכף אחר שאילת שלום אמר לו המגיד:
– ר' זושי רחימאי, גוזרני עליך שתיסע עוד היום בחזרה לביתך. –
– אבל, הרי באתי לזמן של שלושה חודשים. לא אוכל להסכים לגזרת הרבי אלא בתנאי שיתן לי
הרבי כוח השפעה כפי מה שאני מקבל אצלו במשך שלושה חודשים. –
– טוב, החזיר המגיד, אתן לך הדרכה. אם תשים אליה לב תוכל להוציא ממנה מה שתרצה. עליך
ללמוד שלושה דברים מתינוק ושבעה דברים מגנב.

שלושה דברים מתינוק:
א) התינוק הוא שמח תמיד, ואין בו מרה שחורה.
.דחא עגר וליפא לטב בשוי וניא קוניתה (ב
ג) התינוק כשהוא בא לבקש דבר מאביו, ואפילו דבר קטן, מיד הוא פותח בבכיה.

שבעה דברים מגנב:
.הלילב אוה ותדובע רקיע בנגה (א
ב) הגנב אם לא עלה מבוקשו בידו בלילה אחד אינו מתעצל ומשתדל להשיג בלילה השני.
ג) הגנב וחבריו אוהבים זה את זה ומוסרים נפשם זה בעד זה.
ד) הגנב מוסר נפשו אפילו על דבר קטן ואפילו על דבר המוטל בספק.
ה) הגנב מוכר בבוקר בחצי חינם מה שגנב בלילה, שלא יכירו מה שבידו.
ו) הגנב אינו מודה על גניבתו. מקבל הוא הכאות וכל מיני עינויים קשים והוא באחת: – אינו יודע! –
ז) הגנב אומנותו יפה לו ולא יחליפנה בשום דבר.

לר' זוסיל מאנופולי היה מוכסן אחד, שהיה נוסע אליו ומביא לו פעם בפעם פדיונות.

פעם בא אל ר' זוסיל ולא מצאהו בבית. שאל: "היכן הרבי?"
".לודגה דיגמה לא ,ולש יברה לא עסנ" :ול וריזחה
אמר בתמיהה: "האיך? רבי גם כן יש לו רבי? אם כן למה לי לנסוע אליו, אסע אל הגדול."

נסע אל המגיד הגדול. נכנס אליו, נתן לו פדיון נפש וחזר הביתה.
מאותו זמן התחילו עסקיו מתמוטטין והולכין, ולבסוף נעשה יורד.
היתה אשתה מציקתו ומתרעמת: "למה עזבת את רבך? סע אל רבך הקודם!"

נסע שוב אל ר' זוסיל וספר לו המעשה מתחילה ועד סוף. ועכשיו הוא תמה: כל זמן שהיה נותן
לר' זוסיל היה מתעשר, ואחר שנתן לרבו הקדוש ירד מטה מטה. וסיים: "וכי כך הוא היושר? הלא
"!ונממ לודג אוה שודקה וברש הדומ ומצעב ודובכ

"דע לך" השיב לו ר' זוסיל "שבודאי רבי גדול ממני באלף מדרגות, ועם כל זה הדבר פשוט: כל
זמן שהיית נותן למי שיהיה, כמו זוסיל, היה הקב"ה מתנהג עמך מידה כנגד מידה ונותן גם לך
למי שיהיה. אבל כשאתה התחלת לבקש לך מיוחסים, רוצה הקב"ה גם כן לבקש לו מיוחסים."

כשהיה המגיד אומר דברי תורה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ורוח ה' דבר בו, והיה מופשט
מהעולם ממש.

פעם אחת ראה התניא שהמגיד הוא מופשט מהעולם יותר מבכל פעם. בתוך האמירה הפסיק
.העש יצח ומכ רמולמ

ראה שנכנס איש אחד מלובש במלבושים של עולם הזה, ובא אצל המגיד ודברו זה עם זה כל
.עמש אל ורבדש המ .העש יצחה

באותו זמן היה ר' פנחס גם כן בסעודה שם אצל המגיד. שאל ר' פנחס על האיש מי הוא, ואמר לו
.ל"ז י"ראה והזש

פעם כשהייתה החבריא אצל המגיד ברובנו, אמר להם: "בני, גוזרני עליכם שבמשך ג' ימים
תאספו לי סכום של שלושת אלפים רובל."
היו התלמידים תוהים ותמהים: "רבינו, מהיכן נטול סכום גדול כזה? ואם נמכור אפילו בגדי שבת
שלנו וכל חפצינו, האם יעלה בידינו סכום זה!"
החזיר הרב: "אין זה שייך לי. תיקחו מהיכן שתיקחו ובלבד שיהיה הסכום ברשותי."
נפוצו בני החבריא בסביבה והביאו אותו הסכום. באו ביום השלישי אל הרב והכניסו הממון. רואים
הם והנה נכנס אדם אחד. תכף, כשראהו המגיד, פנה אליו ואמר: "הא לך שלושת האלפים!" נטל
אותו ברנש המעות והלך לו.

התחיל המגיד מספר לחבריא: "הס"מ בא אלי ותובע: – רבי, תחזיר לי ג' אלפים שלי! – הייתי
תמה ושאלתיו: – איזו ג' אלפים? – אומר הוא לי: – אתה שואל איזו? והרי הפתקה שלך בחתימת
ידך: אם לא תרצה לסלק אזי נלך אל הרב לדין תורה."

הייתי מהרהר: בודאי הוא מתכוון לדברי המשנה שפסקה: כשהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו
בעיניך כרשעים, – הוא רוצה שאהיה לכל הפחות רשע לרגע אחד ואהיה עמו במחיצה אחת, ואחר
כך ימשכני כבר להלן. אז גמרתי בדעתי: אתן לך ג' האלפים ואתה לא תצודני!

פעם אחת הרבה והפציר המגיד ממיזריטש בתפילה עבור חולה אחד, ולא רצה לנטות מעליו עד
שיתרפא. הודיעו לו מן השמים כי אבד חלקו בעוה"ב עבור זה: נתבהל מאוד. אבל מיד השיב אל
לבו, ואמר: – הנה כי כן אי לי עוד לצפות לעולם הבא. עכשיו באה העת להתפלל עבור ישראל
ולזעוק אל ה' באמת, בלי שום מחשבות גמול בעלם הבא, כי אין לי לצפות כלל.

כידוע, היה המגיד הגדול מקרב אליו בבחינת תלמידים רק אנשים מצוינים, ורגיל היה בפיו, שאין
אלו אלא נרות של שעווה יפים וצריכין רק הדלקה בכדי שיהיו מעלין להבה טהורה. היו הרבה מן
הבאים אליו חוזרים כלעומת שבאו, מחמת שצפה המגיד וראה שאין דרכו דרכם. ועוד היו כמה
אברכים שלא הגיעו למעלה של תלמידים, אלא שהיו שרויים בקרבתו של המגיד הגדול כדי לשרת
לפניו ולפני תלמידיו, והיו קורין לאותן הצעירים בשם מסיקי התנור, לפי שהיתה עבודה זו גם כן מן
הדברים שהיו עוסקין בהם.

פעם בלילה אירע שאחד מן התלמידים, ר' שניאור זלמן, היה שומע קודם השינה האיך שבחדר
הסמוך היו יושבין אצל התנור ועוסקין בעבודתם שלושה מן מסיקי התנור ואגב היו מסיחין בעניין
.קחצי תדיקע

פתח האחד ואמר: "מה זה שמשבחין כל כך לאברהם אבינו? מי לא היה עושה כמעשהו אילו בא
לו הצווי מהשי"ת? כמה היו בעולם שמסרו נפשם על קידוש השם מבלי שיבוא להם שום צווי על
זה! מה אתם סבורים בזה?"
אמר השני: "לדעתי, אין זה דבר גדול כלל אצל בני ישראל שיתנו כל מה שיש להם עבור קדושת
שמו ית', שהרי יש בהם ממדות אבותיהם הקדושים. אבל אברהם הרי היה בנו של עכו"ם."
החזיר הראשון: "ואיזו ערך היה לזה בשעה שנגלה עליו השי"ת בכבודו ובעצמו ודבר עמו?"
המשיך השני דבורו ואמר: "אבל, הרי השכים בבוקר והלך תכף ומיד לדרכו, מבלי שישהה
עם יצחק בביתו אפילו שעה קלה."
פרכו הראשון שוב: "ואילו בא אלי הציווי מפיו יתברך עכשיו, לא הייתי ממתין כלל עד הבוקר,
".ורבד רחא אלמל ,הלילה עצמאב ,דימ זרדזמ יתייהש אלא
ענה ואמר השלישי שבחבורה: "הכתוב אומר "כי עתה ידעתי", ועוד "ולא חשכת את בנך את
יחידך ממני". מן הלשון "ממני" משמע, שאפילו בשעה שהיה המלאך אוחז בידו של אברהם
לא היה אברהם מרגיש כל כך השמחה שיישאר יצחק בנו בחיים כמו שהיה מרגיש, עוד יותר
מקודם לכן, גודל השמחה שנתמלא על ידו רצונו של מקום. והיינו מה שהכתוב אומר "כי עתה
ידעתי", – עתה, כשהיה המלאך אוחז כבר בידו של אברהם!"

נשתתקו הראשון שבחבורה וגם השני, ולא החזירו כלום.

יותר לא היה ר' שניאור זלמן שומע דבר. לאוזניו היה מגיע רק קול קנקנוק העצים ופצפוצן.

בשנת תקל"ב, כשעשו המתנגדים בק"ק פינסק הרדיפות הגדולות והמשונות על ר' לוי יצחק,
בעל קדושת לוי, הלך לו לרובנו והיה יושב בבית המגיד הגדול אולם המתנגדים היו מציקים מאוד
רבדה קחצי יול 'ר רפיס .הזמ ועידוהל ונבורל בתכמ ותיב ינב ול וחלשו ,קחצי יול 'ר לש ותיב ינבל
לחבריו. הסכימו כולם שבשבת קודש בשעת הסעודות, במושב כלל התלמידים, יקרא ר' לוי יצחק
את המכתב בפני המגיד. וכן עשה. אך המגיד לא השיב כלום.

נתוועדו התלמידים במוצאי שבת לטכס עצה בעצמם. לא מצאו שום עצה, אלא להפוך כל
החרמות שמחרימין אותם שלא כדת על המחרימים בעצמם, כי כן הדין. ובייחוד על הרב החדש
אביגדור, שנתמנה בפינסק במקום ר' לוי יצחק, שהיה מבזה את הרב הקדוש ובני ביתו ומציק
להם, כדי שיעקרו את דירתם מפינסק ויוכל הוא להתבסס על חזקתו. היו שם באותו מעמד ט'
תלמידים, והרב בעל התניא היה העשירי. אבל הוא לא היה עימהם בויעודם, והיו מסופקים אם
ירצה התניא להשתתף עימהם, מחמת שהמגיד לא השיב כלום לר' לוי יצחק, כשקרא לפניו את
המכתב. המציא אחד מהתלמידים, שישאלו את התניא מה צריך לעשות להם על פי דין תורה,
וכשישיב "כך וכך", אז יאמרו לו: – קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא. – עשו כן, והמצאה זו
הצליחה להם. כנשתתף עימהם התניא, ועשו מה שעשו.

שכבו התלמידים לישון. בתוך כך נשמע קול הקביים של המגיד דופקין. הקיצו התלמידים. אמר
להם המגיד: "בני, מה עשיתם בלילה זה?"
השיבו התלמידים: "כשל כוח הסבל, ועל כן עשינו כזאת וכזאת."
אמר להם המגיד: "תדעו שבזה הפסדתם הראש שלכם. אך זאת הרווחתם, שבכל עת שיהיה
מחלוקת בין החסידים והמתנגדים תהיה יד החסידים על העליונה."

וכך הווה: בתוך שנה זו, י"ט כסלו תקל"ג, נפטר הרב המגיד.

(שמעתי מהרב מ' מנחם, ששמע מפי כלת הרב המגיד מישרים הגדול, אשת הרב מ' אברהם).
כשנתאלמן בנו הקדוש ר' אברהם זצ"ל, קרא (המגיד ממיזריטש) לשני חשובי העיר ואמר להם:
"בקשתי שתיסעו לק"ק קרימניץ ותשדכו לבני שיחיה בת הרב ר' פייוול, בעל ספר משנת חכמים,
ותביאו אותה לכאן."

מיד עשו כאשר צווה עליהם, והכינו לעצמם עגלה טובה עם סוסים, וגם בגדי כבוד, שיהיה להרב
לתפארת, ושמו לדרך פעמיהם. באו לק"ק קרימניץ ועמדו בבית אכסניה. כשנחו מדרכם, תכף
אחר התפילה, הלכו לבית הרב מוה"ר פייוול. והרב היה דרכו שלא לעסוק בשום עסק פרנסה,
כי אם לעסוק בתורה כל הימים, לרבות הלילות. רק אשתו היא היתה עקרת הבית לעסוק
.תסנכה תיבמ האב ותשא הנהו ותיבל ואבשכ .הסנרפב
שאלה להם לשלום, ואמרה: "אחי, מאין באתם?"
".שטירזימ ק"קמ" :ורמא
אמרה: "מה מעשיכם כאן? איזה משא-ומתן, או דבר אחר?"
ספרו לה המעשה, איך שרבינו הגדול שלח אותנו לדבר בבתכם שתינשא לבנו שנתאלמן מקרוב.
– היה לצחוק בעיניה, כי לא ידעה את הרב ולא שמעה את שמעו, ומה גם כי הבתולה היתה בת
י"ב שנה, ולא עלה עדיין על דעתם לחפש ולחקור אחר שידוכים לשדך את בתם. אחר ריבוי הצעת
הדברים נכנסו דבריהם באוזניה, ואמרה: "הלא בעזרת השם בעלי הוא בביתי, מה איכפת לי?
".השעי ויניעב בוטכ

שלחו אחר הרב מוה"ר פייוול לבית המדרש ובא לביתו הציעו לפניו דבריהם, עד שישר העניין
לפניו, ומיד צוו שיבוא הסופר לכתוב התנאים במזל טוב. כשהתחילו לכתוב התנאים, אמרו
המשולחים: "כטוב בעיניכם כתבו על המלך" – רק בזמן הנישואין אמרו שאי אפשר בשום אופן
להרחיב הזמן. והם טענו: "הלא אמרו רז"ל נותנין לבתולה י"ב חודש?" ובפרט שעדיין לא עלתה
על מחשבתם להשיאה בקרוב, ואין לה בגדים ומיטה מוצעת מן המוכן. השיבו המשולחים: "על
זאת אין אנו מקפידים, אבל אי אפשר בשום אופן להרחיב זמן החתונה, כי אם היא תיסע עמנו
תכף ומיד." אחרי אשר מה' יצא הדבר הסכימו גם לזאת. והיתה הסכמה שהרב ר' פייוול, בכדי
שלא יבטל מתלמודו, יישאר בביתו, והכלה עם אמה תיסע אל החתונה.

והנה בכל הדרך היתה פליאה בעיניה של המחותנית על עצמם, מה זאת היה להם שנתפתו לכך.
באו לק"ק רובנו. באו כל אנשי העיר מקטון ועד גדול, אנשים ונשים וטף, לקבל פניהן וליתן שלום
להכלה של הרב הגדול. נתקררה דעתה של המחותנית מעט. אחר כך, בבואן לק"ק מיזריטש,
יצאו לקראתן מחוץ לעיר אנשים וטף, עד שהוכרחו לילך לאט מפני רוב עם שיצאו לקראתן. ובבואן
העירה יצאו כל הנשים לקראתן ליתן להן שלום, עד שבאו נגד בית הרב, ויצא הוא ובנו לקבל
פניהן ונתנו להן שלום. אחר כך נסעו לאכסניה שלהן.

היתה החתונה ושבעת ימי המשתה בשמחה גדולה, ואמרו דברי תורה כיד המלך. אחר החתונה
נסעה המחותנית לביתה בחדווה רבה, כי מעולם לא ראתה ולא שמעה כזאת.

.דואמ ותלכ תא בריק ברהו
פעם חלמה והנה נכנסה לטרקלין גדול, ושם יושבים סנהדרין, זקנים ונשואי פנים, ובקשו ליקח את
בעלה ממנה. צעקה לפניהם וטענה כמה טענות לפני הבית דין.

הקיצה והנה חלום. אבל לא ספרה לשום אדם. והגם כי היתה בבית הרב לא ספרה לו.

בלילה השני חלמה גם כן אותו החלום, ולא ספרה דבר. בלילה השלישי חלמה שוב אותו החלום,
והיא טענה לפניהם, עד שלבסוף אמרו לה: – ראי, מפני שטענותיך נכוחות מאוד, לכן נותנים אותו
לך במתנה לשתים עשרה שנה.

למחרתו, כשבאה אל הרב בבוקר, נתן לה הרב גודל תשואות חן וברך אותה עבור טענותיה
הנכוחות, שהאריכו זמן בנו י"ב שנה. וכן עלתה לו.

לאחר כמה שנים עלה הרב לשמים ושבק חיים לכל חי. ועם כל זאת בכל צרתם או באיזה דבר
המצטרך היה נגלה הרב אליה בחלום והיה מצווה לה מה לעשות.

פעם אחת בליל ו' בא בחלום אליה, ואמר: "תאמרי לבעלך או שיחליף דירתו בדירתך, או, על כל
פנים, יעמיד הספרים שלו בחדר שלך." בבוקר אמרה לבעלה. לא השגיח בזה, ואמר: "למה לא
אמר לי ואמר לך?" ובעוונותינו הרבים נשרף חדרו עם הספרים בלילה.

אחר זה נסע הרב מוה"ר אברהם במדינה. בבואו לק"ק חוואסטוב קיבלו אותו בכבוד גדול ומינוהו
לרב ונתנו לו פסיקת דמים. שלח שליח אחר אשתו שתבוא גם כן לשם לימים נוראים. כשבא
השליח, בא הרב המגיד בחלום אליה ואמר לה: "אל תיסעי בעגלות אלו לק"ק חוואסטוב." בבוקר
מאנה לנסוע. היה רעש גדול בין הצדיקים ר' משולם ור' יהודה ליב כהן, כי רצונם היה שתיסע
לשם למלא רצונו של הצדיק. אבל היא לא השגיחה בהם.

לא ארכו הימים עד שבעוונותינו הרבים נגנז ארון אלוקים שם, בק"ק חוואסטוב, ושלחו שליח לק"ק
אנופולי, ונתביישו הצדיקים ממנה מאוד, שהאישה היטיבה לראות יותר מהם. אבל הם הסתירו
הדבר ממנה, רק גילו הדבר לבנה הרב מוה"ר שלום, שהיה קטן, בכדי שיאמר קדיש, באופן שלא
יגלה לאמו. אבל היא מרוב חכמתה היה תמוה בעיניה זריזות בנה לקום בבוקר השכם ולילך לבית
הכנסת, מה שלא היה רגיל בזה. לפיכך, כאשר הלכה מבית הכנסת, סמכה את עצמה לכותל בית
המדרש לשמוע אם אומר בנה קדיש יתום. אבל לא עמדה על בירור הדבר, עד שאחר התפילה
פיתתה אותו בדברים, ואמרה: "מה אתה מסתיר את דבריך? הלא שמעתי מאחורי הכותל איך
שאמרת קדיש יתום." הוכרח לגלות לה האמת, והתאבלה על בעלה.

אחר עבור שבעת ימי אבלות נסעה לק"ק חוואסטוב לקבל עיזבון בעלה. בבואה לשם קיבלו
ונימולש ישנא לכ ולכאו ,הלש הינסכאב הדועס תבש התאב ושע הדובכלו ,לודג דובכב התוא
שם לכבודה, בכדי לנחמה מעט, אבל היא לא קבלה תנחומין.

בסעודה השלישית נאספו לשם כמעט כל אנשי העיר ושרו זמירות, כנהוג. והיא, במר נפשה,
ישבה עצובה על מיטה כבודה עם אשת הבעל בית. נתנמנמה וראה בחלום, והנה טרקלין גדול
נאה ומהודר, ופתחה פתח אחד ובא בעלה הרב ר' אברהם לבית, מאיר כשמש בצהרים, שמח
מאוד. אחריו נכנסו כמה זקנים נשואי פנים. אמר להם: "רבותי, שבו!" ישבו סביב השולחן. אמר
להם: "הנה זוגתי, תחיה, יש לה תרעומת עלי ועל כמה דברים שנהגתי בפרישות יתירה, והדין
עמה. ואני מבקש ממנה מחילה לפניכם." אמרה: "מחול לך בלב שלם." אמר עוד לפניהם: "הנה
התורה התירה שתינשא לבעל אחר, ובפרט שהיא בחורה, בת כ"ד שנים, ולא אוכל לעכב בידה.
אבל אם תסכים שלא להינשא לאחר, אז כל מחסוריה עלי, ובניה בוודאי קודם שתבוא לביתה
".בוט דמעמ דחא לכל היהי
הקיצה, ומיד פניה הנזעמים לא היו לה עוד, כי נתנחמה מדבריו.

כשבאה לביתה מיד נזדמנו לה שידוכים לבניה ולבנותיה, וה' שלח ברכה במעשה ידיה והיתה
מתפרנסת בכבוד מן החנות שהיה לה, באופן שלא חסר לה כלום מכל הצטרכותה. ובשעת
הצורך היה נראה אליה תמיד הרב המגיד להגיד לה מה תעשה.

לאחר זמן רב מתה אשתו של הרב הגדול ר' מנחם מטשירנובל, והוטב בעיניו לקחת אותה
לאישה, ונתייעץ עם בנה הרב ר' שלום, שהיה חתן בתו, וישר בעיניו גם כן, כי הוא היה עדיין
רך בשנים. שלח את הרב ר' שלום לדבר באמו.

בדרך חלם הרב ר' שלום, והנה טרקלין גדול נאה ומהודר, ואביו הרב זצוק"ל עומד על פתח
הטרקלין ושתי ידיו על הגג וזועק בקול גדול ואומר: "מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו ליכנס
בטרקלין שלי!"

הקיץ והבין עד היכן הדברים מגיעים. חזר לביתו בשלום.