מחנה ההשמדה הראשון חלמנו

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‬
‫רחוב התיכון ‪ ,93‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד ‪ ,3899‬חיפה ‪99038‬‬
‫‪gideonbe@012.net.il‬‬

‫בס"ד‪ ,‬טבת תשס"ז‪ ,‬ינואר ‪2007‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫גיליון מספר ‪21‬‬

‫עורך‪ :‬גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫טרנספורט של יהודים שהובלו למחנה חלמנו‪ .‬התצלום נעשה בתחנת הרכבת‬
‫בזאוויירצ'ה (‪ ,)Zawiercie‬אליה הגיעו יהודים ממקומות שונים‪ .‬שם הועלו על רכבת‬
‫שנסעה על פסים צרים לאתר מחנה ההשמדה‪[ .‬ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬

‫תוכן העניינים‬

‫עמודים‬

‫• פתח דבר‪5-3 ………………………………………………………………………….‬‬
‫• עדותו של מיכאל פודחלבניק בשנת ‪9-6 ………………………………….1945‬‬
‫• עדותו של מיכאל פודחלבניק במשפט אייכמן‪13-9 ………………………………‬‬
‫• עדותו של ישראל זיגלמן‪15-14 ……………………………………………………….‬‬
‫• עדותו של ישראל גרויאנוסקי קברן‪-‬כפייה בחלמנו‪22-16 …………………………‬‬
‫• עדויות מתוך דו"ח שהועבר ע"י המחתרת היהודית בפולין‪26-23 ……………..‬‬
‫• עדויות שנמצאו בתוך מחברת שנכתבה ב‪29-27 …………………..10.3.1945-‬‬
‫• עדותו של שמעון סרבניק במשפט אייכמן‪35-30 …………………………………..‬‬
‫• צוואות שנכתבו בידי אסירים יהודים בחלמנו‪37-36 ………………………………‬‬
‫• ביבליוגרפיה‪38 ……………………………………………………………………..‬‬
‫• מראי מקומות‪38 ……………………………………………………………………‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-2-‬‬

‫פתח דבר‬
‫לחברי פורום שמירת זיכרון השואה‪ ,‬השלום והברכה!‬
‫ֶחלמנו היה שמו של מחנה השמדה הראשון במערבה של פולין‪ ,‬ראשון לתעשיית המוות‬
‫הגרמנית‪.‬‬
‫חלמנו הוא כפר קטן‪ .‬הגרמנים עם פלישתם לפולין‪ ,‬שינו את שם הכפר וקראו לו‬
‫קלומהוף‪ .‬הכפר קרוב לכביש‪ ,‬צמחיית העצים הסמוכה לכביש‪ ,‬הצליחה להסתיר את כל‬
‫מה שהתחולל במחנה‪.‬‬
‫מחנה ההשמדה שכן כ‪ 60-‬ק"מ מהעיר לודז' וכ‪ 14-‬ק"מ מעיר הנפה קולו‪.‬‬
‫קו רכבת צדדי קישר אותו עם קולו‪ .‬מסילת רכבת ראשית הובילה מקולו ללודז' וכביש‬
‫טוב חיבר את לודז' עם חלמנו‪.‬‬
‫בירכתי הכפר הייתה כנסייה‪ ,‬ששימשה לריכוז הנרצחים ולידה ארמון נטוש שדרכו הובלו‬
‫הנרצחים למשאיות הגאז להשמדה‪ .‬היה אתר נוסף שנקרא "מחנה היער"‪ ,‬שהוקם ביער‬
‫ז'וכוב ובו נשרפו והוטמנו גופות הנרצחים‪.‬‬
‫שיטת ההשמדה במחנה הייתה הרעלה על‪-‬ידי גאזי‪-‬שריפה בתוך מכוניות סגורות‪.‬‬
‫בחלמנו פעלו שלוש משאיות גז‪ .‬הקורבנות שנרצחו במחנה חלמנו היו בעיקר יהודים‬
‫מגרמניה‪ ,‬צ'כיה‪ ,‬לוקסמבורג‪ ,‬ואוסטריה ומגטו לודז'‪.‬‬
‫מחנה חלמנו פעל מ‪ 8-‬בדצמבר ‪ 1941‬עד אפריל ‪ .1943‬ביוני ‪ 1944‬חודשה פעילותו עד‬
‫ל‪ 18-‬בינואר ‪.1945‬‬
‫בחלמנו נרצחו כ‪ 320,000-‬איש‪ .‬כ‪ 98%-‬מהם היו יהודים‪ .‬מחלמנו שרדו ‪ 3‬יהודים בלבד‪.‬‬
‫בתחילה הובלו לחלמנו יהודים שלא פונו לגטאות‪ ,‬אך לאחר מכן‪ ,‬הובלו אליו להשמדה‬
‫יהודים מהגטאות בסביבה‪ ,‬ובעיקר מגטו לודז'‪ ,‬ממנו הובאו כ‪ 90-‬אלף יהודים להשמדה‪.‬‬
‫הקמת מחנה ההשמדה חלמנו‪ ,‬היוותה קפיצת מדרגה בשלבי התפתחות הפתרון הסופי‬
‫בהשמדת היהודים‪ ,‬שכן בפעם הראשונה בוצעה השמדה של יהודים ובני לאומים אחרים‬
‫באמצעות גז‪ .‬בפעם ראשונה ההשמדה בוצעה במקום קבוע וכן בפעם הראשונה הוקם‬
‫צוות שאחראי על שריפת הגופות‪.‬‬
‫פעולות הרצח וההשמדה במחנה חלמנו‪ ,‬הן קו פרשת המים‪ ,‬שבו עוברים הגרמנים‬
‫משיטת הרציחות בירי – בגיאיות ההריגה לשיטת הרצח התעשייתי במחנות ההשמדה‪.‬‬
‫ב–‪ ,1941‬עם פלישת גרמניה לברית המועצות במבצע "ברברוסה"‪ ,‬הצטרפו עוצבות‬
‫המבצע – האיינזצגרופן לצבא‪ .‬לאחר שנכבשו ערים‪ ,‬עיירות וכפרים‪ ,‬הם ביצעו את‬
‫רציחות היהודים בגיאיות ההריגה‪.‬‬
‫האיינזצגרופן (‪ )Einsatzgruppen‬הוא השם הכולל ל"עוצבות המבצע של האס‪.‬דה‬
‫והסיפ"ו (משטרה)" אשר שימשו גורם מרכזי בהשמדת יהודי אירופה בתקופת השואה‪.‬‬
‫הן הורכבו ממספר רב של יחידות חיסול ממונעות שהתקדמו אחרי הצבא הפולש בחזית‬
‫המזרחית‪.‬הם ביצעו את הרציחות על ידי חיסול בירי‪ .‬המוני היהודים רוכזו במרכז‬
‫היישוב‪ ,‬בתואנה כי הם מועברים ליישוב אחר או נלקחים לעבודות כפייה‪ .‬משם הובלו‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-3-‬‬

‫היהודים ברגל לאזור מרוחק מהיישוב‪ ,‬והומתו בירי אל בורות ואל מחפורות שהוכנו‬
‫מראש‪.‬‬
‫לעתים אולצו היהודים לחפור בעצמם את הבורות לפני הירי‪ ,‬או לכסותם בעפר על‪-‬מנת‬
‫להסתיר את המתים‪ .‬מעטים בלבד מבין היהודים הצליחו להינצל מן הירי‪ ,‬בזחילה מן‬
‫הבורות אל היערות הסמוכים‪.‬‬
‫נערך טבח של ‪ 60,000‬יהודים בפונאר שבליטא‪ .‬בבאבי‪-‬יאר ליד קייב‪ ,‬בירת אוקראינה‪,‬‬
‫נערך גם טבח [ספטמבר ‪ ,]1941‬שבו חוסלו בדרך זו ‪ 35‬אלף יהודים ביום אחד‪ .‬האתרים‬
‫הללו ואתרים נוספים שימשו סמלים לזוועת החיסול בירי‪.‬‬
‫בשיטת רצח זו‪ ,‬היו לגרמנים קשיים והם‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫כמות הבורות שנחפרו להסתרת הגופות הייתה מוגבלת וגזלה זמן רב‪ .‬קצב‬
‫ההריגה בירי איטי מדי ואילו מספר היהודים הגדול חייב יתר מהירות‪.‬‬
‫שיטת השמדה זו‪ ,‬הייתה כרוכה באי‪-‬נעימות עקב ההמתה האיטית וקולות‬
‫הסבל של הגוססים‪ .‬הירי הישיר באנשים גרם לנזק פסיכולוגי ליורים‪ ,‬למרות‬
‫ריכוך הבעיה על ידי דה‪-‬הומניזציה של הנטבחים והשתכרות הרוצחים‪.‬‬
‫עוצבות המבצע התקשו לשמור על סודיות המבצע‪ ,‬משום שתושבי הסביבה‬
‫הלא‪-‬יהודים הבחינו לרוב במתרחש‪ ,‬והיו עלולים לחשוף עדויות על הרצח‬
‫ההמוני‪.‬‬
‫הירי אל הבורות גזל תחמושת רבה מן הצבא‪ ,‬ועלויות ההרג היו גבוהות‪.‬‬

‫אלה הן‪ ,‬הסיבות העיקריות למעבר לשיטות הרצח התעשייתי‪ ,‬כפי שהתבצעו‬
‫במחנות ההשמדה‪ .‬כאמור‪ ,‬מחנה חלמנו היה מחנה ההשמדה הראשון‪.‬‬
‫מכונת ההטעיה והרמייה של הגרמנים במחנה חלמנו הייתה משומנת היטב וטוטאלית‪.‬‬
‫עד רגע הירצחם לא ידעו היהודים כי הם נמצאים במחנה ההשמדה‪.‬‬
‫היהודים שהגיעו לחלמנו‪ ,‬הובאו בראשונה לבנין הכנסייה שבמקום‪ .‬שם היו היהודים‬
‫מניחים את מטענם‪ ,‬אחר כך היו מובילים אותם למבצר‪ .‬מבצר זה‪ ,‬היה למעשה חורבה‬
‫מארמון שנחרב בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ .‬מסביב לכנסיה ובסביבה עמדו על‬
‫המשמר סוכני הגיסטאפו במדים ובלבוש אזרחי‪ .‬מלבד זאת נמצאו בסביבת המבצר‬
‫מיספר רב של ז'נדרמים‪ .‬לא קרה אף פעם שהקרבנות משני משלוחים יכלו להיפגש או‬
‫שאיש מהצד‪ ,‬לא מבין הקרבנות שהיו במשלוח‪ ,‬יימצא בשטח הבניין‪.‬‬
‫היהודים שהגיעו למקום‪ ,‬היו מתקבלים באדיבות ומסייעים להם להוריד את מטענם בעת‬
‫קבלתם במקום‪ .‬סימפטיה מיוחדת היה מעורר קצין ס"ס מבוגר שהיה לבוש אזרחית‪ .‬את‬
‫היהודים היו מכניסים לצריף גדול‪ ,‬שהיה מוסק וחם‪ ,‬כעין בית מרחץ‪.‬‬
‫מצריף זה הובילו מדרגות לפרוזדור תת‪-‬קרקעי שבצדיו שורה של מרתפים‪ .‬באחד‬
‫המרתפים האלה היה קצין הס"ס נואם לפני היהודים‪.‬‬
‫הוא היה מודיע להם‪ ,‬שכל המשלוח יישלח לגטו לוד'ז‪ ,‬הגברים יעבדו בבתי חרושת‪,‬‬
‫יעסקו במלאכה ובמסחר‪ ,‬הנשים תקבלנה עבודה במשק בית והילדים ילכו לבית ספר‪.‬‬
‫אולם לפני נסעם ללוד'ז‪ ,‬עליהם להתרחץ בבית המרחץ המקומי‪ ,‬לעבור חיטוי וגם למסור‬
‫את בגדיהם לחיטוי‪ .‬הם קיבלו מגבת וסבון לרחצה כדי לחזק את תהליך הטעייה‬
‫והרמייה‪.‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-4-‬‬

‫אחרי דברי הרוגע הללו‪ ,‬ציוו את היהודים להתפשט‪ ,‬הנשים עד הכתנות‪ ,‬הגברים עד‬
‫הכתנות והתחתונים‪ .‬הם נדרשו למסור את התעודות האישיות‪ ,‬חפצי ערך וכסף‪ ,‬כדי‬
‫שלא יתקלקלו בעת הרחצה‪ .‬לבסוף היו מובילים את כולם דרך פרוזדור ריק לרציף‪.‬‬
‫שם היתה משתנית לפתע פתאום התנהגותם של הגרמנים‪ .‬הם דחפו את היהודים לתוך‬
‫משאית הגאז‪ ,‬בצעקות‪ ,‬במכות‪ ,‬בשוטים ובקתי‪-‬רובים‪.‬‬
‫כ‪ 90-‬איש נדחסו לתוך משאית‪-‬הגאז‪ .‬הגיפו את הדלתות וחיברו צינור שהתחבר למפלט‬
‫של המשאית‪ .‬תוך מספר דקות לא נשמעו הצעקות‪ ,‬הבכי והתחנונים שבקעו מתוך‬
‫המשאית‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬הסיע הנהג את הרכב ל"מחנה היער" שהיה מרוחק כ‪ 4-‬ק"מ‪ .‬ביער כרו שוחה‬
‫גדולה שאליה הושלכו גופות הנרצחים וזאת לאחר שנעקר מהן שיני זהב ונעשה חיפוש‬
‫מדוקדק בבגדיהם כדי למצוא כסף‪ ,‬זהב‪ ,‬אבנים יקרות ועוד‪.‬עבודה זו נעשתה ע"י‬
‫האוקראינים‪.‬‬
‫במלאכה הקשה של הוצאת הגוויות וקבורתן עסקה קבוצה מיוחדת של יהודים‪ .‬תהליך‬
‫זה חזר על עצמו כ‪ 13-12-‬פעמים ביום‪ .‬ביום אחד נרצחו כ‪ 1000-‬איש‪.‬‬
‫ריחות רעים וצחנה עלו ממקום קבורת הגופות ולכן החליטו הגרמנים להביא תנורים‬
‫מיוחדים [כבשני אש] לשרפת הגופות‪ .‬העצמות שנותרו נטחנו בטחינה מיוחדת ואת‬
‫עפרם פיזרו בנהר הסמוך‪.‬‬
‫אכזריות הגרמנים הגיעה לשיאים‪ .‬התברר שבעת פתיחת ארגז המשאית לאחר שהומתו‬
‫היהודים בגאז‪ ,‬נמצאו מעטים שהצליחו להישרד ונותרו בחיים ‪ -‬אותם רצחו מיד אנשי‬
‫הס"ס ביריית אקדח‪.‬‬
‫המקורות על מחנה חלמנו הם מעטים‪ ,‬מתי מספר הצליחו להישרד ולכן העדויות מעטות‬
‫מאד‪ .‬בחוברת זו‪ ,‬אני מביא את העדויות העיקריות‪ ,‬הנותנות למעיין‪ ,‬תמונה כוללת על‬
‫קורות מחנה ההשמדה הראשון – חלמנו‪.‬‬
‫בעדויות שהבאתי‪ ,‬לא שיניתי את סגנון הכתיבה והתחביר כדי לשמור על האוטנטיות של‬
‫המקורות‪ ,‬לכן‪ ,‬לעיתים יהייה שוני בסגנון הכתיבה של העדויות‪.‬‬
‫גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫עורך הביטאון‬

‫גרמנים בוחנים משאית גז‪ ,‬כמוה היו בשימוש במחנה חלמנו (‪.)Chelmno‬‬
‫היצרן‪" :‬מאגירוס (‪[ .")Magirus‬ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-5-‬‬

‫עדותו של מיכאל פודחלבניק בשנת ‪1945‬‬
‫גביית עדות מפי מיכאל פודחלבניק מקולו‪ ,‬בן ה‪ 38 -‬ביום ה‪ 9 -‬ביוני ‪.1945‬‬
‫דבריו מסר לשופט החוקר של בית הדין המחוזי בלודז' וולאדיסלאב בדנז'‪.‬‬
‫הפרוטוקול נתפרסם ע"י השופט בספרו "אובוז סטראצן וו' חאלמניה נאד נרם"‪.‬‬
‫(מחנה ההשמדה בחלמנו על נהר נר)‪.‬‬
‫הספר הופיע בפולנית בהוצאת הספרים של המכון הממשלתי בוורשה‪,‬‬
‫בשנת ‪.1946‬‬

‫חלמנו‬
‫בשלהי דצמבר ‪ 1941‬הותקפה העיר קולו ע"י יחידות גרמניות‪.‬‬
‫היהודים הובלו מבתיהם אל בית היודנראט‪ ,‬שהיה בבניין סמוך לבית הכנסת‪ .‬הגיעו‬
‫אוטומובילים ויהודים יצאו מתוך הבניין‪ ,‬הם ומשפחותיהם‪ ,‬וצרורות בידיהם‪ .‬ביציאה עמד‬
‫שולחן‪ ,‬ואליו הסב קצין ס‪.‬ס ובידו רשימת כל היהודים יושבי קולו‪ ,‬וכל אשר נקרא בשמו‬
‫נצטווה להיכנס אל תוך האוטומוביל‪ .‬בכל אוטומוביל הוכנסו ארבעים איש בערך‪.‬‬
‫את הצרורות הטעינו על קרון‪-‬גרר‪ .‬השומרים וכן חברי היודנראט אמרו‪ ,‬כי המוסעים יובלו‬
‫לעבודה בקו מסילת הברזל‪ .‬בשני אוטומובילי‪-‬המשא שהובילו יהודים‪ ,‬נהגו גרמנים‪.‬‬
‫במשך היום הוצאו כאלף איש‪ .‬בין המלווים היה הפולקסדויטשא סיודא מקושצ'יאלץ‪,‬‬
‫ששירת בעת ההיא במשטרה הצבאית‪ .‬הוא אמר ליהודים‪" :‬אל תפחדו‪ ,‬מובילים אתכם‬
‫לתחנת בארלוגי ומשם תצאו מזרחה"‪ .‬היהודים‪ ,‬תושבי העיר‪ ,‬הכירו אותו והאמינו‬
‫לדבריו‪ .‬כל מכונית חזרה במשך היום ‪ 12 – 10‬פעמים‪ ,‬ודבר זה הוסיף תוקף להשערתנו‪,‬‬
‫כי אמנם מובלים היהודים לא הרחק מקולו‪.‬‬
‫אני לא הייתי בין המובלים וטעמו של דבר‪ :‬בעת ההיא רשום הייתי בבוגאי‪ ,‬שבקרבת‬
‫קולו‪ ,‬ולא נמצאתי כלל ברשימת יהודי קולו‪ .‬הבאתי אל האוטו את אבי‪ ,‬אמי‪ ,‬אחותי עם‬
‫חמשת ילדיה‪ ,‬את אחי ואשתו עם שלושת ילדיהם‪ .‬עזרתי להם באריזת החפצים‬
‫והטענתם על קרון‪-‬הגרר‪ .‬בחפץ לב הייתי נוסע אף אני יחד עם הורי ובני משפחתי‪ ,‬אך‬
‫לא הורשה לי‪ .‬הייתי עד להשתדלותו של יהודי אחר‪ ,‬גולדברג שמו‪ ,‬בעל מנסרה בקולו‪,‬‬
‫שלאחר שילוח בנו‪ ,‬הפציר בשלטונות הגרמניים למנותו מנהל המחנה של יהודי קולו‪ .‬הם‬
‫הבטיחו לו את המשרה‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬בא במקרה לבית היודנראט איזה נער‪ ,‬וסיפר כי את היהודים מובילים לא‬
‫לבארלוגי כי אם לחאלמנו – במו עיניו ראה זאת‪ .‬על כך השיבו הגרמנים‪ ,‬כי שם רק‬
‫ממיינים את היהודים‪ ,‬ואת החזקים יותר שולחים לעבודה במערב‪ .‬ובכך נרגעו הרוחות‪.‬‬
‫את החולים הוציאו ביום האחרון‪ .‬לנהגים ניתנו הוראות לנסוע לאט ובזהירות‪ ,‬האקציה‬
‫בקולו נמשכה ארבעה – חמישה ימים‪.‬‬
‫בתחילת ינואר ‪ ,1942‬את התאריך המדויק אינני זוכר‪ .‬היה זה ביום השישי בשבוע‪,‬‬
‫עבדתי מטעם הוועד היהודי בבוגאי בפירוק רפת‪ .‬נלקחתי יחד עם עוד ארבעה עשר‬
‫יהודים אל תחנת המשטרה ונעצרתי באשמת בריחתו של דודני מרדכי פודחלבניק‪.‬‬
‫פולקסדויטשא מבאביאק‪ ,‬שהיה לו לשעבר סכסוך עם יהודי ששמו‬
‫ֶ‬
‫הז'נדרם שפליט‪,‬‬
‫דאנקובסקי‪ ,‬אף הוא מבאביאק‪ ,‬אמר בשעת המעצר‪" :‬זה לא יחיה עוד זמן רב"‪.‬‬
‫דאנקובסקי היה בין העצורים‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬בשעה ארבע אחרי הצהריים הגיעה מכונית משא ובה חמישה עשר יהודים‬
‫מאיזביצה‪ .‬אותה שעה הגיעה מכונית נוסעים ובה קצין ס‪.‬ס שהיה ידוע לי מזמן האקציה‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-6-‬‬

‫בקולו (הוא – הוא שהיה מוחק מן הרשימה שבידו את שמות הבאים לתוך‬
‫האוטומובילים)‪ .‬העלו אותנו על מכונית משא ויחד עם יהודי איזביצה הובלנו לחאלמנו‪.‬‬
‫ברצוני לציין‪ ,‬שכל היהודים שבמכונית היו חסונים‪ ,‬מוכשרים לעבודה הקשה ביותר‪.‬‬
‫הגענו אל שטח הפארק שליד הארמון בחלאמנו‪ .‬כל השטח גדור היה בגדר קרשים‬
‫שהוקמה לא מכבר‪ ,‬כשלושה מטרים לגובה‪ .‬צפופה היתה הגדר ולא ניתן לראות בעדה‬
‫דבר מן הנעשה בפנים‪ .‬השער נפתח והמכונית נכנסה ונעצרה ליד הארמון‪ .‬בשעת‬
‫הכניסה לחצר הרימותי קצת את האברזין [=ברזנט] והבחנתי בערימה של בגדים‬
‫משומשים‪ .‬ירדנו‪ .‬בין שורות אנשי הס‪.‬ס הובלנו למרתף‪ ,‬כשהם ממריצים אותנו בקתות‬
‫הרובים ובצריחות‪ .‬ספרו אותנו ונעלו את דלת המרתף מאחורינו‪ .‬כשעברנו בין הטורים‪,‬‬
‫היכו אותנו באלות בקראם "מהר‪ ,‬מהר יותר!"‪.‬‬
‫במשך היום הראשון לא אירע דבר‪ .‬כלואים היינו בתוך המרתף באפס מעשה‪ .‬דלי שהוצב‬
‫לעשיית צרכים היה מוצא ע"י אחד מאתנו תחת משמר חזק‪ .‬דבר אחד יכול הייתי‬
‫להבחין‪ :‬בכל מקום ניצבים משמרות חזקים‪.‬‬
‫על קירות המרתף היו כתובות מרובות‪ .‬בין השאר היתה שם כתובת ביידיש‪" :‬כל הבא‬
‫לכאן – שוב לא יצא חי"‪ .‬לא השלינו עוד את עצמנו לאשר צפוי לנו‪.‬‬
‫בבוקרו של יום ב' נלקחו מאיתנו שלושים איש לעבודה ביער‪ .‬עשרה‪ ,‬ואני בתוכם‪ ,‬נשארו‬
‫במרתף‪ .‬חלון קטן קבוע היה במרתף‪ ,‬אך כולו מוגף קרשים‪ .‬בשעה שמונה הגיעה מכונית‬
‫לארמון‪ .‬שמעתי קולו של גרמני הפונה בדברים אל הבאים‪ .‬בין השאר אמר‪" :‬אתם תיסעו‬
‫מזרחה‪ ,‬שם מצויים הרבה מקומות עבודה‪ .‬אין לכם אלא להחליף את בגדיכם בנקיים‬
‫שיינתנו לכם ולהתרחץ"‪ .‬נשמעו מחיאות כפיים‪ .‬מקץ שעה קלה הבחנו ברגליים יחפות‬
‫רצות במסדרון המרתף‪ ,‬בסמוך למקום כליאתנו‪ .‬כן הגיעו אלינו קולות הגרמנים‪" :‬מהר‪,‬‬
‫מהר!" אין זאת כי אם דרך המסדרון מעבירים את היהודים לתוך החצר הפנימית‪ .‬פתאום‬
‫שמעתי חריקת דלת מכונית בהיסגרה‪ .‬נשמעו צעקות‪ ,‬דפיקות בדופן המכונית‪ .‬אחר כך‬
‫שמעתי כי מניעים את המכונית ולאחר ‪ 7– 6‬דקות‪ ,‬שנדמו הצעקות‪ .‬יצאה המכונית את‬
‫החצר‪.‬‬
‫אותה שעה נקראנו אנחנו‪ ,‬עשרה הפועלים היהודים‪ ,‬למעלה‪ ,‬אל חדר גדול שעל רצפתו‬
‫היו מוטלים בערבוביה בגדי גברים ונשים‪ ,‬מעילים ונעליים‪ .‬את הנעליים סידרנו בערימה‬
‫מיוחדת‪ ,‬בגמר עבודתנו הובלנו חזרה למרתף‪ .‬ושוב הגיעה מכונית והכל חזר כמתואר‬
‫למעלה‪.‬‬
‫שמתי לב לכך‪ ,‬שהאוטומובילים היו נכנסים לעתים קרובות יותר מבחוץ‪ ,‬מחוץ לשטח‪,‬‬
‫מאשר היו יוצאים‪ .‬על יסוד זה באתי לידי מסקנה‪ ,‬שהאוטומובילים היוצאים מחאלמנו הם‬
‫בעלי קיבולת גדולה יותר‪ .‬עלי לציין‪ ,‬כי בחדר שבו התפשטו היהודים‪ ,‬היו שני תנורים‬
‫מוסקים היטב‪.‬‬
‫לעת ערב‪ ,‬משחזרו החברים מעבודתם ביער‪ ,‬סיפרו כי קברו בקבר אחים גדול את יהודי‬
‫קלודאווא‪ .‬את הגוויות הוציאו מתוך אוטומובילים גדולים‪ ,‬צבועים שחור‪ ,‬שבתוכם הומתו‬
‫היהודים‪ ,‬כפי שמסתבר‪ ,‬בגאזי רעל‪ .‬הגוויות כולן היו עטופות לבנים‪ ,‬ובתוך המכונית‬
‫התגוללו מגבות וחתיכות סבון‪ .‬דבר זה חיזק את השערתי‪ ,‬שלאחר התפשטותם ניתנו‬
‫ליהודים מגבות וסבון והובאו אל המרתף ל"רחיצה" כביכול‪ .‬שלושה ארבעה מקבוצת‬
‫העובדים ביער לא חזרו אותו יום‪ :‬לא הניחו את הדעת שהומתו ביריה בו במקום‪.‬‬
‫למחרת היום‪ ,‬הייתי אף אני בין היוצאים ליער‪ .‬בצאתי הבחנתי באוטומובילים גדולים‬
‫שעמדו בקצה החצר ואחוריהם כלפי הארמון‪ ,‬דלתותיהם פתוחות היו ולוחות מונחים‬
‫להקלת הכניסה לתוכם‪ .‬השגחתי שעל הרצפה היה סורג של עץ‪ ,‬כגון אלה שמצויים‬
‫במרחצאות‪ .‬הכניסו אותנו‪ ,‬שלושים פועלים‪ ,‬לתוך שני אוטומובילים‪ ,‬אחד של משא‬
‫והשני של נוסעים‪ ,‬והוסענו אל היער שמאחורי חאלמנו‪ .‬כשלושים אנשי ס‪.‬ס היו לנו‬
‫למשמר‪ .‬ביער היתה שוחה כרויה‪ ,‬קבר האחים הגדול ליהודים המומתים‪ .‬נצטווינו לכרות‬
‫השוחה ולהאריכה‪ ,‬ולשם כך ניתנו לנו מכושים ואתים‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-7-‬‬

‫בשמונה בבוקר בקירוב הגיע האוטומוביל הראשון מחאלמנו‪ .‬בהיפתח דלתותיו פרץ עשן‬
‫כהה‪ .‬נאסר עלינו אותה שעה להתקרב אל האוטומוביל‪ ,‬אף לא להביט לעבר הדלתות‬
‫הנפתחות‪ .‬אך השגחתי‪ ,‬כי עם פתיחת הדלתות הסתלקו הגרמנים מהן מן האוטומוביל‪.‬‬
‫קשה לי לקבוע את טיבם של הגאזים שפרצו מתוך האוטומוביל‪ .‬עומדים היינו במרחק די‬
‫ניכר והריחות לא הגיעו לאפינו‪ .‬במסכות גאז לא השתמשנו‪ .‬כעבור שלוש ארבע דקות‬
‫עלו אל המכונית שלושה יהודים והשליכו מתוכה את הגוויות‪ .‬בפנים האוטומוביל היו‬
‫המומתים מוטלים זה על גבי זה בערבוביה‪ ,‬ומלאו כחצי חללו‪ .‬מהם מחזיקים‬
‫בזרועותיהם את הנפשות היקרות להם; מהם עדיין יש בהם רוח חיים‪ ,‬ואנשי הס‪.‬ס‬
‫מקרבים קיצם ביריות אקדח‪ ,‬מי שנורה בראשו ומי בעורפו‪ .‬לאחר שהוצאו כל הגוויות‬
‫חזר האוטומוביל לעבר חאלמנו‪.‬‬
‫שני יהודים היו מגישים את הגוויות לשני אוקראינים (את שמותיהם לא אזכור)‪ .‬הם דיברו‬
‫פולנית והיו לבושים אזרחית‪ .‬תחילה היו שלושה אוקראינים‪ ,‬אולם השלישי נכנס במקרה‬
‫לאוטו והורעל בגאזים‪ .‬ביקשנו להצילו‪ ,‬השתמשו בהנשמה מלאכותית‪ ,‬אך לא עלה הדבר‬
‫בידם‪ .‬הייתי עד לאותו מקרה‪.‬‬
‫האוקראינים עקרו שיני הזהב מפי ההרוגים‪ ,‬הסירו שקיקי כסף מהצאוורים‪ ,‬הסירו טבעות‬
‫ושעונים וכדומה‪ .‬בדקו את הגוויות בדיקה קפדנית‪ ,‬אולי הוסתר זהב באיזה אבר שהוא‪.‬‬
‫בזמן הבדיקה לא השתמשו בכסיות גומי‪ .‬את התכשיטים וחפצי ערך שמו במזוודה‪ .‬אנשי‬
‫הס‪.‬ס השגיחו היטב על עבודת האוקראינים‪.‬‬
‫לאחר החיפוש הניחו את הגופות בשוחה‪ ,‬שכבה על גבי שכבה‪ .‬ראש של גוויה אחת לידי‬
‫רגלי גוויה שנייה‪ .‬הגוויות מונחות זו ליד זו כשפניהן לקרקע‪ .‬את הלבנים לא פשטו‬
‫מהמומתים‪ .‬עומקה של החושה היה ‪ 6‬מטרים ו‪ 7 – 6 -‬מטרים לערך רחבה‪ .‬השכבה‬
‫התחתונה היו מונחות ‪ 6 – 5‬גוויות‪ ,‬בעליונה עד ‪ 30‬גוויות‪ .‬על השכבות שפכו חול בגובה‬
‫של מטר‪ .‬הבחנתי כמה פעמים‪ ,‬למחרת הקבורה‪ ,‬שהחול לא כיסה את הגוויות‪ .‬את‬
‫השטח לא שמרו כנראה בלילות‪ .‬כשעברתי אני במקום זה היה אורך השוחה הקבר עד ל‪-‬‬
‫‪ 20‬מטר לערך‪ .‬במשך היום נקברו בה כאלף איש‪.‬‬
‫האוטומוביל‪ ,‬שבו הרעילו את האנשים היה בו מקום ל‪ 90 – 80 -‬איש‪ .‬בזמן שהותי‬
‫בחאלמנו השתמשו בשתי מכוניות‪ .‬שלישית עמדה בחצר נטולת גלגל‪ .‬לשטח היער‬
‫הובלו יום יום ‪ 13 – 12‬משלוחים‪ .‬מספר המורעלים בגאזים הגיע לאלף‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬היה זה ביום השלישי‪ ,‬הביאו משלוח שלישי לשטח היער‪ .‬בין הגוויות שהוצאו‬
‫מהמכונית ראיתי את אישתי ושני ילדי – ילד בן שבע וילדה בת חמש‪ .‬שכבתי ליד גווית‬
‫אשתי וביקשתי שיירו בי‪ .‬אחד מאנשי הס‪.‬ס ניגש אלי ואמר‪" :‬ברנש זה יכול עוד לעבוד‬
‫היטב" – היכה אותי שלוש פעמים באלה והכריחני להמשיך בעבודה‪.‬‬
‫בצהריים ניתן לנו אוכל‪ .‬נצטווינו לצאת מן השוחה בלי האתים ולהסתדר במעגל‪ .‬אף‬
‫אנשי הס‪.‬ס כבר היו מסודרים במעגל השני‪ .‬ניתן לנו קפה שחור והאוכל שהביאו את‬
‫היהודים בצרורותיהם‪ .‬אותו ערב‪ ,‬לאחר העבודה‪ ,‬תלה את עצמו במרתף קשיוואצקי‪,‬‬
‫איש קלודובה‪ ,‬ועוד יהודי אחד שאיני זוכר את שם משפחתו‪ .‬ביקשתי לעשות כמותם‪ ,‬אך‬
‫שידלוני לא לעשות כן‪.‬‬
‫עשרה ימים עבדתי בחאלמנו‪ .‬כל יום ואותו סדר של הכחדת יהודים‪.‬‬
‫באותם ימים ניספו יהודי בוגאי ואחר כך יהודי איזביצה‪ .‬ביום השישי הובאו צוענים‬
‫מלודז'‪ .‬בשבת הגיע הטראנספורט הראשון מגיטו לודז'‪ .‬אותה שעה שהגיעו היהודים‬
‫מלודז' נעשתה בקבוצת העובדים שלנו "סלקציה"‪ .‬עשרים מבינינו שנמצאו חלושים –‬
‫הומתו; את מקומם מילאו יהודים מלודז‪ .‬בלילה באנו בדברים עם חברינו החדשים‪ ,‬שהיו‬
‫כלואים במרתף הסמוך‪ .‬הם שאלו‪ ,‬אם טוב הוא המחנה ואם ניתנת מנת לחם הגונה‪.‬‬
‫אמרתי להם כיצד העניינים כאן‪ ,‬והם השיבו‪" :‬אנחנו מרצוננו הטוב נרשמנו לעבודה‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-8-‬‬

‫בקולו"‪ .‬תחילה הייתי משדל את חברי לבריחה‪ ,‬אך מדוכאים היו עד כדי כך שנבצר מהם‬
‫להחליט ולעשות‪.‬‬
‫שעה שהיינו נוסעים לעבודה שמתי לב‪ ,‬כי חלון אחד של המכונית ניתן להיפתח‪ .‬מסרתי‬
‫על כך לחברי וינר מאיזביצה והצעתי תכנית של בריחה‪ .‬החלטנו לבצע את הדבר למחרת‬
‫היום‪ :‬בשעת הנסיעה לעבודה נקפוץ בעד החלון ונברח אל היער‪ .‬למחרת‪ ,‬בכניסתנו‬
‫לאוטומובילים‪ ,‬הפרידו אותנו – אני הוכנסתי למכונית משא‪ ,‬והוא וינר‪ ,‬לאוטובוס‪.‬‬
‫החלטתי לברוח לבדי‪ .‬כאשר המכונית כבר היתה ביער פניתי אל השומר המלווה בבקשה‬
‫שייתן לי סיגריה‪ .‬כשקיבלתי את הסיגריה נרתעתי‪ ,‬והחברים הקיפו את השומר בזה אור‬
‫זה – ביקשו אף הם סיגריות‪ .‬בתנועת פתע מהירה חתכתי בסכין‪ ,‬שהיה טמון עמי‪,‬‬
‫באברזין שמימין לנהג וקפצתי מתוך האוטומוביל‪ .‬ירו כמה פעמים אחרי והחטיאו‪.‬‬
‫לאושרי לא היה אוטובוס מאחורינו‪ ,‬באופן שירו רק מתוך מכונית המשא‪.‬‬
‫דבר היעדרו של האוטובוס עורר בי השערה שוינר ברח ומשום כך נעצר האוטובוס‬
‫בדרכו‪ .‬ברוצי ביער ניסה אזרח רכוב על אופניים‪ ,‬לעצרני אגב יריות באקדח‪ .‬נמלטתי‪.‬‬
‫התגנבתי לתוך איזה גורן והתחבאתי בשחת‪ .‬בבוקר שמעתי קול אנשים ליד הגורן‪,‬‬
‫עומדים ומסיחים שהגרמנים מבקשים יהודים שברחו‪ .‬מקץ יומיים‪ ,‬ושום דבר אוכל לא בא‬
‫אל פי‪ ,‬יצאתי בהתגנב מן הגורן ושמתי פעמי לכיוון גראבוב‪ .‬בדרך סרתי לביתו של איכר‬
‫אחד (לא אדע שמו) והוא נתן לי כובע איכרים‪ ,‬גילחני והראה לי את הדרך‪.‬‬
‫בגראבוב מצאתי את וינר מאיזביצה‪.‬‬
‫מגראבוב יצאתי לזאשוב‪ ,‬ונותקו קשרי עם חאלמנו‪ .‬וינר אבד‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬בסביבות‬
‫[‪]1‬‬
‫זאמושץ‪ ,‬בשנת ‪.1944‬‬

‫עדותו של מיכאל פודחלבניק במשפט אייכמן‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬איפה אתה גר? ת‪ .‬בבני‪-‬ברק‪.‬‬
‫ש‪ .‬במה אתה עוסק? ת‪ .‬אני עובד בבית חרושת לוופלים שוקולד‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬כאשר פרצה המלחמה היית גר בעיירה בשם קולו‪ ,‬נכון?‬
‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬משם התחילו הגרמנים להוציא אותכם?‬
‫ש‪ .‬מה הם אמרו‪ ,‬לאן אתם הולכים? ת‪ .‬אמרו שלוקחים אותנו לחלמנו לעבודה‪.‬‬
‫ת‪ .‬אותי לקחו לחלמנו בסוף שנת ‪.1941‬‬
‫ש‪ .‬מתי לקחו אותך לחלמנו?‬
‫ת‪ 30 .‬איש היינו‪.‬‬
‫ש‪ .‬רק אתה או היו עוד אנשים?‬
‫ת‪ .‬המשטרה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי לקח אותך לחלמנו?‬
‫ש‪ .‬איזו משטרה? ת‪ .‬המשטרה של ה‪-‬ס"ס והשוטרים הגרמנים‪.‬‬
‫ש‪ .‬איזה אנשים הם לקחו? אנשים מיוחדים?‬
‫ת‪ .‬לקחו אנשים חזקים‪ ,‬כשרים לעבודה‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬כבר לא היה מבחר רב‪ .‬רוב‬
‫האנשים כבר שולחו‪ .‬בלילה הוציאו מהמיטות והובילו אותם למשטרה הגרמנית‪.‬‬
‫ש‪ .‬לאן הובלתם משם?‬
‫ש‪ .‬והביאו אותכם לחלמנו? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ת‪ .‬בחלמנו הביאו אותי לארמון‪ .‬היתה זו חווילה‪ ,‬לפני המלחמה היתה זו חווה‪ ,‬משק‪.‬‬
‫ש‪ .‬ולאן העבירו אותך בארמון הזה?‬
‫ת‪ .‬העבירו אותנו לחצר‪ ,‬העלו אותנו על מכונית‪ .‬ישבנו שם‪ ,‬מאחורינו נסעו אנשי ס"ס‬
‫עם מכונות ירייה‪ ,‬ונסעו אתנו ישר לחלמנו‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪-9-‬‬

‫ש‪ .‬הגעתם לחלמנו‪ .‬לאן הלכת בחלמנו?‬
‫ת‪ .‬כאשר הגענו לחלמנו ירדנו שם מהמכונית‪ .‬לא ידענו לאן לרדת‪ .‬היו שם אנשי ס"ס‪.‬‬
‫בסופו של דבר ספרו אותנו‪ ,‬פקדו אותנו והורידו אותנו למרתף‪ .‬סגרו את דלתותיו עלינו‬
‫ולא נתנו לנו לצאת‪.‬‬
‫ש‪ .‬על הקירות באותו מרתף היו כתובות?‬
‫ת‪ .‬באותו יום אחר‪-‬הצהרים‪ ,‬היום בו הגענו‪ .‬לא ראינו עדיין דבר‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל אחר כך ראית שם כתובות על הקיר?‬
‫ש‪ .‬מה ראיתם? ת‪ .‬כשלקחו אותנו לעבודה בבוקר‪…‬‬

‫ת‪.‬‬

‫כן‪,‬‬

‫ראינו‪.‬‬

‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מר האוזנר‪ ,‬אדוני יוכל לחקור אותו באידיש? היועץ המשפטי‪ :‬אנסה‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬אם זה יביא להבנה יותר גדולה‪ ,‬אולי זה יהיה יותר מעשי‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬איזה כתובות ראית?‬
‫ת‪ .‬מיד כשנכנסנו ראינו כתובת‪" :‬אל בית המרחץ"‪ .‬כשנכנסנו למרתף ראינו שם כתובות‬
‫על הקיר‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היו הכתובות האלה?‬
‫ת‪ .‬הכתובות האלה אמרו‪" :‬איש אינו יוצא מכאן חי; כל אשר יוכל יציל את נפשו; כל‬
‫יום‪ ,‬כל לילה הולכים ‪ 2‬או ‪ 3‬מאתנו ואינם חוזרים עוד; איש אינו חי כאן זמן‬
‫רב; כשמוציאים אנשים לעבודה רבים מהם מתים ביריה‪ ".‬בלילה הראשון הדלקנו נר‬
‫קטן‪ ,‬וראינו את הכתובות הללו על הקיר‪.‬‬
‫ש‪ .‬למחרת היום‪ ,‬כאשר היית עוד במרתף‪ ,‬שמעת גרמני נואם נאום כלשהו?‬
‫ת‪ .‬שמעתי עוד בבוקר כשהגענו‪ .‬הגיעה משאית ועליה אנשים‪ .‬לא ידעתי כמה אנשים‪,‬‬
‫אבל שמענו כי אחד יצא החוצה‪ ,‬ואמר‪" :‬עכשיו אתם הולכים לבית המרחץ‪ ,‬מקבלים אתם‬
‫בגדים אחרים‪ ,‬ואחר כך תצאו לעבודה"‪.‬‬
‫ש‪ .‬והאנשים מחאו כף?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬אחדים מחאו כף‪ ,‬שמחו‪ ,‬כי הנה הגיעו לעבודה‪ .‬אנו שמענו כיצד אומרים‬
‫לאנשים ללכת למרחץ‪ .‬כולם עברו בעד הדלת‪ ,‬בעד איזה פרוזדור‪ ,‬לא ידענו בדיוק מה‬
‫נעשה‪ ,‬כי הרי ישבנו במרתף‪ ,‬אבל שמענו מה נעשה בחוץ‪ .‬על כולם ללכת למרחץ‪ .‬הם‬
‫עברו מבעד לפרוזדור הזה‪ .‬מהצד השני חיכתה להם משאית‪.‬‬
‫ש‪ .‬והאנשים עלו על המכונית הזאת?‬
‫ת‪ .‬האנשים ראו את המשאיות ולא רצו לעלות‪ ,‬אלא שעמדו אנשי ס"ס עם אלות בידיהם‪,‬‬
‫היכו בהם‪ ,‬שיסו בהם והכריחו אותם לעלות על המשאיות‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היו המשאיות האלה?‬
‫ת‪ .‬היו אלה משאיות שהיו סגורות לגמרי מפחים‪ ,‬שתי דלתות‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל עכשיו אתה יודע מה המכוניות האלה?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬עכשיו אני יודע‪.‬‬
‫ש‪ .‬אם כן‪ ,‬אמור מה היו המכוניות האלה‪.‬‬
‫ת‪ .‬המכוניות האלה היו מכוניות אשר היו סוגרים בהן את האנשים ומכניסים בהן גאז‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה אתכם באותו יום שני?‬
‫ת‪ .‬למחרת היום הוספנו לעבוד‪ .‬הכניסו לשם אנשים‪ ,‬שמענו את הצעקות מתוך‬
‫המכוניות‪ ,‬וכשהפעילו את המנוע שוחרר הגאז‪ .‬אט אט נדמו הצעקות עד אשר לא נשמעו‬
‫עוד בחוץ‪ ,‬וכן חוזר חלילה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה אתם עשיתם שם?‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 01 -‬‬

‫ת‪ .‬לקחו מאתנו כחמשה אנשים מהמרתף ועלינו היה לאסוף את הדברים שנותרו‪ ,‬את‬
‫הנעלים‪ ,‬ולהוביל אותם לחדר השלישי או הרביעי אשר היה כבר מלא בחפצים כאלה‬
‫ובנעלים‪.‬‬
‫ש‪ .‬ובערב חזרו האנשים מהעבודה ביער?‬
‫ת‪ .‬חזרו אנשים‪ ,‬אבל כבר חסרו שניים או שלושה מן המספר‪ ,‬כאלה שנחלשו ולא היה‬
‫להם כוח לעבוד‪ .‬באלה ירו ואותם השאירו במקום‪.‬‬
‫ש‪ .‬והם חזרו וסיפרו מה שנעשה שם?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬ביום הבא אתה בעצמך הלכת לעבוד בלילה וראית מה שנעשה שם‪ ,‬נכון?‬
‫ת‪ .‬אני למחרת כבר לא רציתי להישאר‪ .‬לא רציתי להיות שם ועמדתי בראש בין חמשת‬
‫הראשונים אשר נלקחו החוצה לעבודה ביער‪.‬‬
‫ש‪ .‬מדוע רצית ללכת לעבודה ביער?‬
‫ת‪ .‬מה‪ ,‬אני אשאר שם? אני אשב כל היום במרתף? ‪ -‬לא רציתי‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה עשו שם ביער?‬
‫ת‪ .‬ביער חפרו את הבורות‪ 25 .‬איש היו שם והכל חפרו בורות‪ .‬אנו היינו יוצאים בבוקר‬
‫השכם‪ ,‬ב‪ 6.30-‬בבוקר‪ ,‬היה עוד חושך‪ .‬היה זה יומיים לפני ראש השנה‪ ,‬תחילת השנה‬
‫האזרחית החדשה‪ ,‬בסוף שנת ‪.1941‬‬
‫ש‪ .‬חפרתם בורות‪ ,‬ואחר כך הגיעה מכונית‪ .‬אחת מהמכוניות האלה ששם היו שמים את‬
‫האנשים‪ ,‬נכון?‬
‫ת‪ .‬כשהגיעו המשאיות אסור היה לגשת‪ .‬היינו צריכים לחכות עד שהמשאית עמדה כמה‬
‫רגעים כ‪ 3-2-‬דקות‪ ,‬ויצאו אדים מן המכונית‪ ,‬מן האנשים ששם‪ .‬היינו צריכים לחכות‪ .‬אחר‬
‫כך ניגשו ‪ 5‬או ‪ 6‬אנשים‪ ,‬היו פותחים את הדלתות ומשכיבים את האנשים על הארץ‪ .‬לא‬
‫בתוך הבורות‪ .‬אלא על יד הבורות‪ ,‬על פי הבורות‪.‬‬
‫ש‪ .‬האנשים היו כבר מתים?‬
‫ת‪ .‬היו כבר כולם מתים‪ .‬איש לא היה חי מבין האנשים אשר היו בתוך המכוניות הללו‬
‫פרט לפעם אחת‪ .‬בכל הזמן שהייתי שם היתה רק פעם אחת‪ ,‬אדם אחד‪ ,‬בן עירי‪ ,‬איש‬
‫חסון וחזק אשר עדיין פרפר‪ ,‬ניגש אליו איש וירה בו והרגו‪ .‬היתה זו הפעם היחידה‬
‫במשך כל הזמן שעבדתי שם‪ .‬היה זה איש בשם יחזקאל יעקובוביץ'‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחר כך היו ניגשים אוקראינים והיו עוקרים שניים וטבעות זהב מהגוויות?‬
‫ת‪ .‬אחר כך היו שמים אותם אחד אחד‪ ,‬היו מניחים אותם‪ ,‬והיו שם אוקראיני וגרמני אחד‬
‫אשר דיבר גרמנית חלשה מאד‪ ,‬קשה היה להבינו‪ ,‬צבת בידיהם והם היו עוקרים את‬
‫השניים‪ ,‬את שני הזהב ומסירים את טבעות הזהב‪ .‬אם הם לא יכלו להסיר את‬
‫הטבעת‪ ,‬היו קוטעים את האצבע כולה‪.‬‬
‫ש‪ .‬וכך הגיעו שתי מכוניות‪ ,‬נכון?‬

‫ת‪ .‬כן‪ ,‬אחת לאחר השניה‪.‬‬

‫ש‪ .‬ואתם הייתם קוברים את הגוויות?‬
‫ת‪ .‬אחר כך היו מניחים אותן‪ .‬היה עלינו לקבור אותן‪ .‬בבוקר היו אנשים אשר מלאכתם‬
‫היתה להשכיב את הגוויות כך שתהיה רק שכבה אחת בכל פעם‪ .‬היו מניחים כאן ראש‬
‫וכאן רגל‪ ,‬הכל בשכבה אחת‪.‬‬
‫ש‪ .‬ובמכונית השלישית הגיע מישהו שהכרת אותו‪ ,‬נכון?‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 00 -‬‬

‫ת‪ .‬כבר עבדתי שם ימים אחדים עד שהגיע מישהו‪ ,‬הגיעו בכלל כל אנשי העיר אשר‬
‫הכרתי אותם‪ .‬ש‪ .‬ובתוכם מי? ת‪ .‬היתה שם אשתי ושני הילדים‪.‬‬
‫ש‪ .‬וראית אותם כאשר הוצאו מהמכונית?‬
‫ת‪ .‬אני שכבתי ליד אשתי ושני הילדים ורציתי שיירו בי‪ .‬ניגש אלי איש הס"ס‪ ,‬ואמר לי‪:‬‬
‫"יש לך עוד די כוח‪ ,‬אתה יכול להוסיף לעבוד"‪ .‬הוא נתן לי שתי מכות ודחף אותי‬
‫להמשיך בעבודה‪.‬‬
‫ש‪ .‬ובאותו ערב ניסית לתלות את עצמך?‬
‫ת‪ .‬אני באתי באותו ערב הביתה וביקשתי לאבד עצמי לדעת בתליה‪ ,‬אלא שהחברים לא‬
‫הניחו לי ואמרו‪ :‬כל עוד עיניך פקוחות ישנה עוד תקווה לך כי אולי תציל את עצמך‪ ,‬תנצל‪.‬‬
‫ש‪ .‬ואחרי שלושה ימים ברחת משם?‬
‫ת‪ .‬אחר‪-‬כך היה ראש השנה האזרחית ולא עבדנו‪ .‬התחלנו לחשוב‪ ,‬חברים אחדים ואני‪,‬‬
‫כיצד להימלט משם‪ .‬עוד היה כוח בידינו‪ .‬חשבנו שעלינו לנסות‪ .‬או שנמלט את חיינו או‬
‫שלא נמלט‪ ,‬אבל עלינו לנסות לצאת משם‪.‬‬
‫אנחנו נסענו ‪ -‬זה היה אחרי היום‪-‬טוב‪ ,‬אחרי ראש השנה ‪ -‬חזרנו מהעבודה הביתה‬
‫במשאיות‪ ,‬בכל משאית היו ‪ 15‬מאתנו ו‪ 15-‬אנשי ס"ס‪ .‬כך היה בכל המשאיות‪ ,‬גם‬
‫במשאית שאני נסעתי בה וגם באחרות‪ ,‬היו ‪ 15‬מאתנו ו‪ 15-‬אנשי ס"ס‪.‬‬
‫מאחור היה חלון‪ ,‬אשנב קטן‪ ,‬שאפשר היה לסגור אותו‪ .‬ואז סגרנו את החלון‪ .‬רק‬
‫הספקנו להוריד את החלון‪ ,‬את האשנב וכבר היינו בחצר‪ .‬ודיברנו על כך שלמחרת היום‬
‫נמהר ונוריד את האשנב‪ ,‬ומי שיצליח ‪ -‬ימהר ויקפוץ ויימלט‪ .‬למחרת כשלקחו אותנו‬
‫לעבודה‪ ,‬את חברי לקחו לאוטובוס ואותי הטעינו על המשאית‪.‬‬
‫ש‪ .‬וכשהמשאית היתה ביער ‪ -‬פנית לאיש ס"ס וביקשת סיגריה?‬
‫ת‪ .‬כשנסעתי במשאית היה לי ברור שהשני‪ ,‬שנסע באוטובוס‪ ,‬בודאי יקפוץ‪ .‬והחלטתי‪,‬‬
‫גמרתי אומר‪ ,‬שעלי לטכס עצה כלשהי כדי שאוכל לקפוץ גם אני‪ .‬אם אצליח ‪ -‬טוב‪ ,‬אם‬
‫לאו ‪ -‬לאו‪.‬‬
‫אנחנו ישבנו למעלה‪ ,‬אנשי הס"ס ישבו למטה‪ .‬קמתי ונגשתי אל איש ס"ס אחד‬
‫וביקשתי שייתן לי סיגריה‪ .‬אז הוא נתן סיגריה‪ .‬אני אמנם איני מעשן בדרך כלל‪ ,‬אבל‬
‫הדלקתי את הסיגריה בפי‪ ,‬ובדרך חזרה למקומי אמרתי‪" :‬הנה הוא מחלק סיגריות‪ ,‬קומו‬
‫כולכם ובקשו ממנו"‪ .‬כך שכולם קמו לבקש סיגריה‪ .‬נשארתי במקומי‪ ,‬היה לי סכין קטן‪.‬‬
‫חתכתי את הברזנט של המשאית וקפצתי‪ .‬קפצתי הצידה‪ ,‬חבטתי את ברכי‪ ,‬נמלטתי‬
‫ליער‪.‬‬
‫ש‪ .‬ירו אחריך אבל לא פגעו?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬אני הכרתי היטב היטב את כל היער ואת כל הסביבה‪ ,‬כך שהתמצאתי בקלות‪,‬‬
‫אלא שעל דרכי היה כביש‪ .‬כשהגעתי לכביש ראיתי שהיה שם איש ס"ס‪ .‬אני הרגשתי בו‪,‬‬
‫אבל הוא לא ראה אותי‪ .‬הוא היה במרחק של ‪ 100‬מטרים ממני‪ .‬אני חציתי את הכביש‬
‫לבסוף והגעתי לביתו של איכר‪ ,‬הייתי שם ‪ 48‬שעות‪.‬‬
‫היה שלג‪ ,‬אבל האיכר לא ידע שאני בביתו‪ .‬כשהייתי במתבן שמעתי שאנשים מדברים‬
‫על כך שברחו שני אנשים מחלמנו‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה פגשת את השני שברח? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל הוא נהרג אחר‪-‬כך בזמושץ'?‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 02 -‬‬

‫ת‪ .‬אני לא יודע אם נהרג‪ ,‬אבל פגשתי אותו‪ .‬אני פגשתי אותו רק אחרי שהגעתי‬
‫לגרבוב‪ .‬הצעתי לו שנימלט שנינו יחדיו‪ ,‬אולם הוא אמר שאינו יכול‪ ,‬כי משפחתו היתה‬
‫שם‪ .‬מה קרה לו אחר‪-‬כך ‪ -‬איני יודע‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬סיימתי את שאלותיי‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬ד"ר סרבציוס‪ :‬יש לאדוני שאלות?‬

‫ד"ר סרבציוס‪ :‬אין בפי שאלות לעד‪.‬‬

‫אב ביח‪-‬הדין‪ :‬באיזה מחוז של פולניה נמצאת חלמנו?‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬בפוזנן‪ .‬אב בית‪-‬הדין‪ :‬זה חולם? היועץ המשפטי‪ :‬כן‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬בוורטגאו? היועץ המשפטי‪ :‬כן‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪( :‬לעד) זה נכון? (למתורגמן) תשאל אותו בבקשה על כך‪.‬‬
‫ת‪( .‬בתשובה לשאלת התורגמן) חלמנו היא בוורטגאו‪ ,‬במחוז פוזנן‪.‬‬
‫[‪]2‬‬

‫יהודים שרוכזו לפני משלוח למחנה חלמנו [ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 03 -‬‬

‫עדותו של ישראל זיגלמן‬
‫את הדברים האלה כותב ישראל זיגלמן (‪ ,)Zygelman‬שגר בעיר לודז' ברחוב‬
‫וולצ'נסקה (‪ )Wolczanska‬מספר ‪ ,159‬ואחר כך בגטו ברחוב ורובלה (‪ )Wrobla‬מספר‬
‫‪ .10‬וזה סיפורי‪:‬‬
‫בפברואר ‪ 1940‬שמו אותנו בגטו‪ ,‬אותי‪ ,‬את אשתי‪ ,‬שני ילדי וחמי‪ .‬הורי נעקרו מז'גוב‬
‫(‪ )Rzgow‬שליד העיר לודז' לפיוטרקוב (‪ )Piotrkow‬שבשטח החסות‪ .‬לא קיבלתי כל‬
‫ידיעה מאבי‪ ,‬אמי‪ ,‬שני אחיי ואחותי‪ .‬אבל הסיבה היתה הצנזורה בדואר‪ ,‬והיה עלי‬
‫להשלים עם זה‪ .‬כך הופרדתי מעל משפחתי‪ ,‬מאלה שגידלו אותי‪ .‬כמה השקיעו כדי לגדל‬
‫אותי עד לגיל שבו יוכלו להיעזר בי‪ .‬עכשיו הם אינם עוד‪ .‬הם הפרידו בינינו‪ ,‬דקרו את‬
‫לבנו בפגיון‪ .‬מי יתאר את ייסורינו? אני הושמתי בגטו עם אשתי ושני ילדי‪.‬‬
‫תינוק אחד‪ ,‬בן שבעה חודשים‪ ,‬מת ברעב‪ ,‬ואני לא יכולתי לעשות דבר להציל אותו‪.‬‬
‫בכאב לב נפרדתי מן התינוק שלי‪ .‬כך עברו עלי שנתיים בגטו‪ .‬ב‪ 17 -‬בספטמבר ‪1942‬‬
‫היתה אקציה גטו‪ .‬באמצע היום לקחו ממני אנשי גאסטפו והמשטרה היהודית את ילדי‬
‫השני‪ ,‬אוצרי‪ ,‬הדבר היקר ביותר בחיינו‪ .‬אנשים! תארו לכם את הכאב הזה‪ ,‬את הייסורים‪.‬‬
‫לא יכולתי לעשות דבר‪ ,‬ורק אמרתי לעצמי שוב ושוב שלא יקרה לילד כלום‪ .‬אבל דבר לא‬
‫גרם לי הנאה עוד‪ .‬חיי נופצו‪ ,‬ומאז הבטתי בכל באדישות‪ .‬אשתי ניסתה להרגיע אותי‪,‬‬
‫אבל אני לא הייתי מעוניין בשום דבר‪ ,‬רק חלמתי להסתלק לי למקום כלשהו‪ .‬אבל לאן‬
‫יכולתי ללכת‪ ,‬כשאנו מוקפים סביב סביב בגדר תיל?‬
‫לבסוף‪ ,‬ב‪ 14 -‬ביולי ‪ ,1944‬יצאתי אל מחנה העבודה‪ .‬כשנפרדתי מאשתי אמרה לי‪" :‬אולי‬
‫תתקבל במחנה של ילדים אי‪ -‬שם‪ ,‬ותראה את ילדנו היקר"‪ .‬כאילו ניחשה בחוש שאני‬
‫עומד ללכת בעקבותיו‪ .‬במחנה אני עובד כחייט ובדרך כלל מסתדר לא רע‪ ,‬מפני שאני‬
‫אוכל לשובע‪ ,‬אבל כל האוכל הזה הוא כרעל בשבילי‪ ,‬מפני שהמחנה הזה אינו אלא מחנה‬
‫מוות‪.‬‬
‫לפני שנתיים הביאו הנה את כל הילדים מגטו לודז' והרעילו אותם בגז ואחר כך שרפו‬
‫אותם‪ .‬מה יש לכם לומר על זה? באמת גיליתי פה את עקבות ילדי‪ .‬לפני שבועות אחדים‬
‫הוציאו את כל התושבים מן והגטו ושילחו אותם‪ ,‬כמו שתיארו זאת תמיד‪ ,‬לעבודה‪.‬‬
‫נותרתי לבד‪ ,‬בלי אישה ובלי ילדים‪ .‬כבלו אותי בשלשלאות כמו פושע‪ .‬כבר סבלתי בעבר‪,‬‬
‫ועלי לסבול גם עכשיו‪ ,‬מפני שאני יהודי‪ .‬למה‪ ,‬אני שואל? איזה מעשה רע עשיתי‪ ,‬מה‬
‫עשתה אשתי‪ ,‬ותינוקי התמים שמת מוות אכזרי כל כך?‬
‫ואתם‪ ,‬החיים בחופש‪ ,‬האם תוכלו להביט בכל זה ולא להגיב? אין איש עונה לי‪ .‬איש אינו‬
‫נותן לי עצה‪ .‬יום ולילה אני מייגע את מוחי ומחפש דרך מוצא‪ .‬בקשה אחת יש לי‪ :‬ספרו‬
‫לאחות אשתי עלי‪ .‬היא גרה עם בעלה וילד אחד בשנחאי שבסין; שם בעלה לאמרנץ‬
‫)‪ (Lamrantz‬אברהם‪ ,‬ושמה לפני נישואיה היה פטרמן )‪ (Peterman‬אסתרה מן העיר‬
‫לודז'‪ ,‬רחוב וולצ'אנסקה (‪ )Wolczanska‬מספר ‪ .159‬היא שארת בשרי היחידה שנותרה‬
‫בחיים‪ ,‬מפני שהיא חיה בחוץ – לארץ‪ .‬הרחק מציפורניהם המזוהמות‪.‬‬
‫אני אחיה לראות את היום הנורא שמכינים גם לי‪ .‬אין מנוס מזה! הייתי צריך להיות עם‬
‫משפחתי‪ .‬נותרה בי רק טינה כלפי ממשלות בריטניה ואמריקה‪ .‬אילו רצו בכך יכלו‬
‫להשכיב את הבריון העולמי הזה על גבו‪ ,‬ולא להניח למאות אלפי יהודים למות כך‪ .‬ולשם‬
‫מה?‬
‫עכשיו הייתי רוצה להיות ציפור‪ ,‬לעוף מכאן אל עולם מרוחק‪ ,‬טוב יותר‪ .‬ולספר להם הכל‬
‫על מה שמתרחש פה‪ ,‬ולומר להם מה עליהם לעשות‪ .‬בזמן שבארצות היפות ההן נערכות‬
‫מסיבות‪ ,‬יין‪ ,‬שמפניה וויסקי נמזגים מבקבוקים ומנורות (דולקות באור בהיר)‪ ,‬באותו‬
‫הזמן ממש כאן שופכים דלק לתוך כבשנים‪ ,‬עצי הסקה מושלכים פנימה‪ ,‬כדי שבני אדם‪,‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 04 -‬‬

‫ובהם קרובי משפחתנו‪ ,‬ייטיבו לבעור‪ .‬כן! כך נעשים הדברים כאן‪ .‬אבל אני יכול לחלום‬
‫בלבד‪ ,‬לא יותר מזה‪ .‬איני יודע מה הייתי עושה אילו לא היה יוסי איתי כאן‪ .‬הוא נער‪ ,‬וגם‬
‫הוא כותב על עצמו במחברת הזאת‪ .‬למדתי לחבב אותו מאד‪ ,‬כמו את בני שלי‪ ,‬וגם הוא‬
‫מחבב אותי מאד‪ .‬יחד אנו חולקים את הייסורים‪ .‬עלי לסיים עכשיו מפני שעיני כבר‬
‫כואבות מן הדמעות ובא הזמן לשכב על הרצפה הקשה‪ .‬אני מבקש מכם‪ ,‬אתם‬
‫המבורכים‪ ,‬קחו נקם מן החיות האלה למעננו למען בני משפחתנו‪.‬‬
‫[‪]3‬‬
‫ישראל זיגלמן‪.‬‬

‫טרנספורט‬
‫של יהודים שהובלו למחנה חלמנו‪ .‬התצלום נעשה בתחנת הרכבת בזאוויירצ'ה‬
‫(‪ ,)Zawiercie‬אליה הגיעו יהודים ממקומות שונים‪ .‬שם הועלו על רכבת שנסעה על פסים‬
‫צרים לאתר מחנה ההשמדה‪[ .‬ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬

‫בית הכנסת בעיירה קולו (‪ ,)Kolo‬בו הוחזקו יהודים לפני גירושם למחנה חלמנו‬
‫לשון הכתובת‪ :‬לזכר היהודים שנרצחו בחלמנו בשנים ‪.1945 – 1941‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 05 -‬‬

‫עדותו של יעקב גרויאנובסקי קברן‪-‬כפייה בחלמנו‬
‫קטעים מעדותו של יעקב גרויאנובסקי‪ ,‬האיש הראשון אשר הצליח להימלט מחלמנו ‪ ,‬שם‬
‫כפו עליו להיות קברן של המומתים בגאז‪ .‬הוא הגיע לגטו וארשה (כנראה בפברואר‬
‫‪ )1942‬ומסר על הנעשה בחלמנו לארכיון רינגלבלום‪ ,‬הארכיון המחתרתי של גטו וארשה‪.‬‬
‫על סמך עדות זאת עיבדו בארכיון דו"חות בפולנית ובגרמנית על הנעשה בחלמנו‪.‬‬
‫הדו" ח בשפה הפולנית היה מיועד לידיעת נציגות ממשלת פולין הגולה בווארשה‪ ,‬על‬
‫מנת שתעביר את המידע ללונדון‪ .‬ואכן הנציגות העבירה את המידע על המתרחש‬
‫בחלמנו ללונדון‪.‬‬
‫הנוסח הגרמני של הדו"ח היה מיועד להפצה בקרב אוכלוסיה גרמנית‪ ,‬בתקווה שמידע‬
‫זה יביא לתגובה כלשהי‪ ,‬לא ידוע אם אמנם הדבר נעשה‪.‬‬
‫גרויאנובסקי עצמו נספה בשואה בנסיבות בלתי ידועות‪ .‬עדותו המקורית‪ ,‬וכן הדו"חות‬
‫בשפה הפולנית והגרמנית‪ ,‬שמורים בארכיון רינגלבלום במכון היהודי ההיסטורי‬
‫בווארשה‪ ,‬התרגום העברי של דברי העדות נעשה מן המקור היידי‪.‬‬
‫ביום ב'‪ ,‬ה‪ 5-‬בינואר (‪ ,)1942‬נקראו נציגי היודנראט אל הז'אנדארמריה של איזביצה‪ ,‬שם‬
‫הובהר להם שעליהם לכבד את הוראות הז'אנדארמריה‪ ,‬שכן אין היא משרד‪-‬העבודה‪,‬‬
‫אשר להוראותיו אין מתייחסים‪ .‬נאמר להם לצאת לפרוזדור ובינתיים הוכנה רשימה של‬
‫אנשים‪ ,‬ביניהם זקנים וחולים‪ .‬לאחר‪-‬מכן נקראו היהודים פנימה וכן הובא גם ראש‬
‫שירות‪ -‬הסדר (הכינוי הגרמני למשטרה היהודית)‪ ,‬נמסרה לידיו רשימה של כ‪ 40 -‬איש‬
‫שיהיה עליהם להתייצב עוד באותו היום בז'אנדארמריה‪.‬‬
‫מבין הבאים נבחרו החסונים יותר והם נצטוו להתייצב ביום ג'‪ ,‬ה‪ 6 -‬בחודש‪ ,‬בשעה ‪7‬‬
‫בבוקר‪ ,‬מצויידים באתי‪-‬חפירה או מעדרים‪ ,‬וכן בלחם ליום אחד‪ .‬נאמר להם שהעבודה‬
‫תימשך יום אחד או יומיים ובסיומה חזרה לבתיהם‪ .‬אני הייתי בין אותם הארבעים‪.‬‬
‫מבין הז'אנדארמים ידועים לי השמות הבאים‪ .1 :‬סגן יוהאנה ‪ .2‬סמל‪-‬משטרה פלצפידר‬
‫‪ .3‬ז'אנדארם פולקס‪-‬דויטשה שמאלץ‪ .‬בסך‪ -‬הכל היו שבעה ז'אנדארמים‪.‬‬
‫בטוח אני לחלוטין כי הם ידעו בדיוק לאן לוקחים אותנו‪ .‬אני חוזר ואומר שהם ידעו במאה‬
‫אחוז‪ ,‬אולם למרות זאת לא הזהירו אף יהודי אחד מהצפוי לו אלא רימו אותנו‪.‬‬
‫לומר את האמת‪ ,‬לא רציתי להתייצב למחרת בבוקר לעבודה‪ .‬אלא שהורי לחצו עלי מאד‬
‫בטענה שזהו צעד נכון אשר יציל אותי משילוח למחנה בשנה זו‪ ,‬כי כפי הנראה המקום‬
‫הוא המחנה עצמו‪ .‬עליכם לדעת כי זה שלוש פעמים התחמקתי מהמחנות‪.‬‬

‫"מכאן לא נצא"‬
‫ובכן‪ ,‬יום ג' בבוקר‪ ,‬התייצבו ‪ 15‬איש‪ .‬חיכינו עד לשעה ‪ .8‬יותר אנשים לא הגיעו‪.‬‬
‫הז'אנדארמים החלו חוטפים אנשים מהרחוב וגוררים אנשים מבתיהם‪ .‬כך נתפסו ‪19‬‬
‫איש‪ .‬אולם ‪ 5‬מהם שוחררו‪ .‬בשל היותם זקנים מדי או צעירים מדי‪ .‬נשארו‪ ,‬אם כן ‪14‬‬
‫איש‪ ,‬יחד עם אלה שהתייצבו מרצונם היינו ‪ .29‬נערכה רשימה מדוייקת‪ ,‬כולל הפרטים‬
‫האישיים של כל אחד‪.‬‬
‫בינתיים הגיע רכב עם ז'אנדארמים‪ .‬ספרו אותנו והעלו אותנו לרכב‪ .‬לכל אחד מאתנו היה‬
‫תרגיל עם בגדים‪.‬‬
‫הרכב בו נסענו עשה רושם רב על כולם‪ .‬קרובי המשפחה שלנו היו עדיין משוכנעים‬
‫שמדובר במחנה‪ -‬עבודה‪ .‬הקהל הפולני הגיב בצורה זו‪ :‬הצעירים צחקו ולעגו‪ ,‬המבוגרים‬
‫בכו‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 06 -‬‬

‫נסענו בכיוון קולו‪ .‬מקולו המשכנו באותו הכביש לחלמנו‪ .‬מקום זה היה כבר אז ידוע לכל‬
‫האיזור‪ ,‬שכן ארבעה שבועות קודם‪-‬לכן היה גירוש מקולו ודושציה‪ .‬נפוצו שמועות‬
‫מחרידות שכל אלה אשר גורשו לחלמנו לא חזרו‪ .‬אלא שלא ידענו מה בדיוק קרה ואיך‪.‬‬
‫בחלמנו חיכינו על הכביש כחצי שעה‪ ,‬ולאחר – מכן הסיעו אותנו לארמון‪ .‬זוהי חורבה‬
‫נטושה עוד מימי מלחמת‪-‬העולם הראשונה‪ .‬הארמון נמצא מימין לכביש‪ .‬משמאל נמצאים‬
‫הכנסייה והכפר עצמו‪ .‬כל הבתים בסביבת הכנסייה הוחרמו על – ידי הגסטאפו‪.‬‬
‫הגענו בשעה אחת ושלושים בצהריים‪ .‬בשני השערים עמדו אנשי הגסטאפו וז'אנדארמים‬
‫היו על המשמר‪.‬‬
‫כאשר נכנסנו לחצר השניה נפתח הרכב ואנחנו נזרקנו החוצה‪ .‬פקדו עלינו להניח את‬
‫התרמילים בצד ולהסתדר בשורות של שניים‪ .‬מעתה והלאה היה לנו עניין עם אנשי ס"ס‬
‫המדים שחורים‪ ,‬דהיינו רייכסדויטשן בעלי דרגות בכירות‪.‬‬
‫כאשר נכנסנו פנימה יותר לתוך החצר‪ ,‬ציוו עלינו למסור את כל הכסף וחפצי‪-‬הערך‪.‬‬
‫לאחר מכן ספרו ‪ 15‬איש (אני ביניהם)‪ ,‬הקיפו אותנו באנשי משטרה‪-‬צבאית‪ .‬הובילו אותנו‬
‫למרתפים שבארמון‪ .‬מישהו אמר לי שישנם כ‪ 15 -‬חדרי – מרתף‪.‬‬
‫סגרו אותנו‪ ,‬את כל ‪ 15‬האנשים‪ ,‬בחדר מרתף אחד‪ .‬את יתר ‪ 14‬האנשים סגרו בחדר‬
‫מרתף אחר‪.‬‬
‫למרות שהיום עוד היה בעיצומו‪ ,‬כבר שרר חושך במרתף‪ .‬כמה פולקס‪-‬דוישטן מבין‬
‫השומרים ציידו אותנו בקש‪ .‬לקראת הלילה הכניסו לחדר עששית‪ .‬בערך בשעה ‪ 8‬בערב‬
‫הביאו קפה שחור לא ממותק ותו לא‪ .‬מצב הרוח היה ירוד‪ .‬דמיינו לעצמנו את הגרוע‬
‫ביותר‪ .‬כמעט כולם בכו‪ .‬התנשקו ונפרדו איש מרעהו‪ .‬היה קר מאד‪ .‬נצמדנו אחד לשני‬
‫וכך‪ ,‬בלי שעצמנו עין‪ ,‬עבר עלינו הלילה‪ .‬דיברנו כל העת על היהודים שגורשו קודם‪-‬לכן‬
‫מהערים קולו ודשציה‪ .‬כפי שהמצב הצטייר לנו‪ ,‬היינו בטוחים שמכאן לא נצא‪.‬‬
‫ביום ד'‪ ,‬ה‪ 7 -‬בחודש‪ ,‬הלם הז'אנדארם התורן בדלת ופקד עלינו לקום‪ .‬מחמת הקור לא‬
‫ישנו ממילא‪ …..‬כעבור מחצית השעה הביאו קפה שחור ולחם אשר הוצא מהחבילות‬
‫שהבאנו עמנו‪ .‬ראינו בכך נחמת‪-‬מה ואמרנו איש לרעהו כי יש לנו אלוהים גדול בשמים‬
‫ועוד נצא לעבוד‪.‬‬
‫בשעה שמונה ושלושים בבוקר הוציאו אותנו לחצר‪ .‬שישה מבין האנשים נשארו מאחור‪.‬‬
‫אלה הוכנסו למרתף השני כדי להוציא משם שתי גופות של אנשים מקלודובה אשר‬
‫התאבדו בתליה (אינני יודע את שמותיהם)‪ .‬היו אלה קברני‪-‬כפיה‪ .‬את הגופות זרקו לתוך‬
‫המשאית עליה פגשנו גם את שאר ‪ 14‬הקברנים מאיזביצה‪ .‬מיד עם צאתנו מהמרתף‬
‫הקיפו אותנו ‪ 12‬ז'אנדארמים ואנשי גסטאפו מצויידים במכונות ירייה‪.‬‬
‫נוסף ל‪ 29 -‬הקברנים ושתי הגופות היו במשאית גם ‪ 6‬ז'אנדארמים מצויידים במכונות‬
‫ירייה‪ .‬בעקבותינו נסעה מכונית ובה כ‪ 10-‬ז'אנדארמים ושני אזרחים‪ .‬נסענו לכיוון קולו‪.‬‬
‫לאחר נסיעה של כ‪ 7-‬קילומטרים בכביש‪ ,‬פנה הרכב שמאלה לכיוון היער‪ .‬כאן נפרצה‬
‫דרך של כחצי קילומטר לעומק היער‪ .‬הרכב נעצר וקיבלנו פקודה לרדת להסתדר בזוגות‪.‬‬
‫אחד מאנשי ה‪-‬ס"ס פקד עלינו להישאר לבושים בבגדים התחתונים ומכנסיים‪ ,‬חולצה‬
‫ונעליים‪ .‬כמו כן ציווה עלינו לקחת את אתי – החפירה שלנו‪.‬‬
‫את המעילים‪ ,‬הכובעים‪ ,‬הסוודרים‪ ,‬הכפפות וכל השאר היה עלינו להניח על האדמה‪,‬‬
‫למרות ששרר כפור נורא‪.‬‬
‫שני האזרחים הורידו מהרכב את אתי – החפירה והמעדרים וחילקו אותם בין האנשים‪.‬‬
‫רק ‪ 8‬מבינינו לא קיבלו את כלי – העבודה‪ .‬הם נצטוו להוריד את שתי הגופות מהרכב‪.‬‬
‫עוד בשעה שהתקרבנו אל היער‪ ,‬הבחנו בכ‪ 14-‬איש‪ ,‬קברני‪-‬כפיה מקלודובה‪ ,‬אשר הגיעו‬
‫כפי שנראה לפנינו‪ .‬הם עבדו כבר‪ ,‬לבושים בחולצות בלבד‪.‬‬
‫וכך זה נראה‪ 21 :‬איש‪ ,‬בזוגות‪ ,‬מצויידים באתי – חפירה ומעדרים‪ ,‬מאחוריהם ‪ 8‬האנשים‬
‫עם שתי הגופות‪ ,‬ומסביבנו גרמנים עם מכונות – ירייה ‪ .‬גם על אנשי קלדובוה שמרו‬
‫כ‪ 12 -‬ז'אנדארמים‪ .‬ז"א שסך‪-‬הכל היינו מוקפים כ‪ 30 -‬ז'אנדארמים‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 07 -‬‬

‫כאשר ניגשנו אל הקבר‪ ,‬קיבלו אותנו אנשי קלודובה בלחישות‪" :‬מנין אתם?" ואנו ענינו‪:‬‬
‫"איזביצה"‪ .‬והם "האם רואים אתם איזה חורבן התרחש כאן? כמה אתם?" ענינו‪:‬‬
‫"עשרים‪-‬ותשעה"‪ .‬ההתלחשויות נקטעו בשל העבודה‪ .‬הורדנו את הגופות אל הקבר‪.‬‬
‫את הגופות הביאו מהרכב אל הקבר אותם שמונה האנשים אשר עדיין לא קיבלו כלי –‬
‫עבודה‪ .‬הם לא נאלצו לחכות זמן רב עד שהגיע רכב נוסף עם קורבנות‪ .‬הרכב היה בעל‬
‫מבנה מיוחד והוא נראה כך‪ :‬גודלו היה כגודל משאית רגילה וצבעו אפור‪ ,‬סגור מאחור‬
‫על – ידי שתי דלתות אטומות לחלוטין‪ .‬בפנים היתה המשאית מצופה בפח‪ .‬לא היו‬
‫בפנים מקומות – ישיבה‪ .‬הריצפה היתה מכוסה בלוחות – עץ כמו בבית – מרחץ ועליהם‬
‫מחצלת‪.‬‬
‫בין הרכב עצמו לבין תא‪-‬הנהג הפרידו שני צוהרים‪ ,‬דרכם היו מציצים בעזרת נורה‬
‫חשמלית לראות אם הקרבנות כבר מתו‪ .‬מתחת ללוחות – העץ נמצאים שני צינורות‬
‫באורך ‪ 15‬ס"מ אשר יוצאים מתא – הנהג‪ .‬הם מסתיימים בפתחים אשר דרכם חודר‬
‫הגאז‪ .‬מיתקן – הגאז נמצא בתא‪-‬הנהג‪ ,‬שם יושב הנהג לבד כל העת‪ ,‬אותו האיש במדי‬
‫ס"ס עם סמל הגולגולת‪ .‬גילו היה בערך ‪ .40‬היו שני כלי – רכב מסוג זה‪.‬‬
‫כאשר היה רכב – הגאז מגיע‪ ,‬הוא היה נעצר כ‪ 5 -‬מטרים מהקבר‪ .‬המפקד של משמר –‬
‫האבטחה‪ ,‬איש ס"ס בעל דרגה בכירה‪ ,‬היה רוצח וסאדיסט מיוחד במינו‪ .‬הוא ציווה על ‪8‬‬
‫האנשים לפתוח את דלתות רכב – הגאז ומיד הורגש ריח חריף של גאז‪ .‬בפנים היו‬
‫צוענים מלודג'‪ ,‬אותם היו ממיתים בתוך רכב – הגאז‪ .‬הם לקחו אתם את כל חפציהם –‬
‫אקורדיונים‪ ,‬כינורות‪ ,‬כלי – מיטה ואפילו שעונים ודברי – זהב‪ .‬לאחר שהדלתות עמדו‬
‫פתוחות כ‪ 5 -‬דקות בערך‪ ,‬קרא הגרמני בצעקה‪" :‬אתם היהודים‪ ,‬להיכנס ולהעיף את‬
‫כולם החוצה"‪ .‬היהודים פתחו בריצה לעבר רכב – הגאז והחלו גוררים החוצה את‬
‫הגופות‪.‬‬
‫כיוון שהעבודה לא התנהלה לשביעות רצונו של מפקד אנשי הס"ס‪ ,‬הניף את‬
‫ה"ביקוויאץ" (שוט בעל מספר זנבות) ונתן צעקה‪" :‬לכל הרוחות‪ ,‬אני מיד ניגש אליכם!‬
‫והחל מצליף על הראש‪ ,‬האוזניים‪ ,‬העיניים; בקיצור‪ ,‬היכן שבא‪ ,‬עד שכולם התמוטטו‪.‬‬
‫אלה מבין השמונה שלא הצליחו לקום על רגליהם נורו מיד במכונת – ירייה‪ .‬כשראו זאת‬
‫האחרים‪ ,‬אספו את שארית כוחותיהם וקמו להמשיך בעבודה‪.‬‬
‫את הגופות שהורדו מרכב – הגאז זרקו לערימה כמו זבל; אחת אחר השניה גררו אותן‬
‫ברגליים או בשערות‪ .‬מעל לקבר עמדו שני אנשים שהיו זורקים את הגופות לקבר‪ .‬בתוך‬
‫הקבר עמדו שני אנשים אחרים‪ ,‬אשר סידרו שכבות; כלומר‪ ,‬השכיבו את המתים עם‬
‫הפנים לאדמה‪ ,‬בצורה כזאת שלרגליו של אחד היה מונח הראש של האחר‪ .‬על כל זה‬
‫ניצח איש ס"ס מיוחד‪ ,‬אשר נתן הוראות מה לעשות‪ .‬אם היה נותר חלל קטן‪ ,‬היו דוחפים‬
‫לתוכו גופה של ילד‪ .‬האיש עמד מלמעלה עם ענף עץ – אורך בידו וניצח בו – היכן יש‬
‫לשים את הראש‪ ,‬היכן הרגליים‪ ,‬היכן הילדים והיכן החפצים‪ .‬כל זה נעשה בצעקות –‬
‫זעם‪ ,‬במכות ובליווי קללות‪ .‬בשכבה אחת היו כ‪ 200 – 180 -‬איש‪ .‬לכל ‪ 3‬משאיות – גאז‬
‫היו לוקחים כ‪ 20 -‬קברנים לכסות את המתים בעפר‪.‬‬
‫בתחילה היו קוברים פעמיים‪ .‬יותר מאוחר‪ ,‬כאשר היו מגיעות כ‪ 9 -‬משאיות – גאז (ז"א ‪9‬‬
‫פעמים ‪ 60‬גופות)‪ ,‬היו קוברים שלוש פעמים‪.‬‬
‫בשעה ‪ 12‬פקד מפקד הס"ס להפסיק את העבודה‪ .‬ציווה עלינו להסתדר בזוגות‪ ,‬ספר‬
‫את האנשים והורה לנו לצאת מהקבר‪ .‬כל העת היינו מוקפים בשומרים‪ .‬ובכלל‪ ,‬השומרים‬
‫לא זזו מאתנו אף לא לרגע קט‪ .‬אפילו את צרכינו נאלצנו לעשות במקום שעבדנו‪.‬‬
‫הובילו אותנו למקום שם היו מונחים חפצינו‪ .‬ציוו עלינו להתיישב במהירות על החבילות‪,‬‬
‫אחד ליד השני‪ .‬עדיין היינו מוקפים שומרים‪ .‬נתנו לנו קפה מר וקר וחתיכת לחם קפוא‪ .‬זו‬
‫היתה ארוחת – הצהריים‪ .‬כך ישבנו במחצית השעה; ואז שוב הסתדרנו‪ ,‬ספרו אותנו‬
‫והובילו לעבודה‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 08 -‬‬

‫במקום – העבודה עצמו נהגו בנו בדיוק באותו אורח כמו ביום הקודם‪ .‬לאחר שהסתדרנו‬
‫ספרו אותנו‪ .‬לאחר – מכן הוציאו מתוכנו ‪ 8‬אנשים אשר לא יכלו לעבוד בצורה נמרצת‬
‫מספיק‪ .‬שמונת הנבחרים יצאו מהשורה בשקט‪ ,‬ראשיהם מורכנים‪ .‬ברור שלפני שניגשנו‬
‫לעמדות – העבודה של היום הקודם – איש איש לעמדתו – היה עלינו להתפשט ולהישאר‬
‫רק בנעליים‪ ,‬תחתונים‪ ,‬מכנסיים וחולצה (איש אחד אשר לבש שתי חולצות הוכה בצורה‬
‫רצחנית)‪ .‬את כל חפצינו הנחנו במקום אחד‪.‬‬
‫כעבור מחצית השעה הגיע המשלוח השני של הקברנים‪ ,‬כלומר אלה אשר שהו במרתף‬
‫האחר‪ .‬גם הם עברו את אותו התהליך‪ .‬כל השטח בו נמצאנו היה מוקף בז'אנדארמים‬
‫מצויידים במכונות – ירייה מוכנות להפעלה‪ .‬נוסף לכך היה היער מלא בפטרולים של‬
‫ז'אנדארמים‪ .‬ובכלל‪ ,‬בכל הזדמנות נדרשו הז'אנדארמים להתנהג בנוכחותנו בצורה‬
‫החייתית ביותר‪.‬‬
‫שמונת ה"מתעסקים" עבדו כ‪ 20 -‬צעדים מאתנו‪ .‬אחד מהם‪ ,‬מיכאל וילטשינסקי‪ ,‬בן ‪19‬‬
‫מאיזביצה‪ ,‬פנה אלי ואמר‪" :‬תהיה בריא‪ .‬הלוואי ולפחות אתה תישאר בחיים‪ .‬אנו‬
‫מסתלקים מהעולם‪ .‬והלוואי ולפחות אתה תצא מהגהנום הזה"‪.‬האחרים מבין השמונה‬
‫כלל לא פצו פה‪ .‬רק נאנחו בחוסר – אונים‪.‬‬
‫כעבור שעתיים הגיע רכב – הגאז הראשון עם צוענים‪ .‬אני קובע בביטחון מלא שההמתה‬
‫בוצעה ביער‪ .‬בדרך – כלל היה רכב – הגאז נעצר כ‪ 100 -‬מטרים מקבר – ההמונים‪ ,‬אבל‬
‫בשני מקרים – פעם אחת באותו יום ד' עצמו‪ ,‬ופעם שנייה ביום ד' ה‪ 14 -‬בחודש‪,‬‬
‫כשבתוכו יהודים – נעצר הרכב כ‪ 20 -‬מטרים מהקבר‪.‬‬

‫אנשי אס ‪ .‬אס במחנה חלמנו ליד גוויות של יהודים‪[ .‬ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬

‫המתים נראו כישנים‬
‫כפי שמסרו לנו חברינו מבין שמונת ה"מתעסקים"‪ ,‬היה בתא‪-‬הנהג מיתקן מיוחד עם‬
‫כפתורים‪ .‬מהמיתקן מתמשכים שני צינורות לתוך הרכב עצמו‪ .‬הנהג (היו ‪ 2‬כלי רכב גאז‬
‫ושני נהגים‪ ,‬תמיד אותם השניים) היה לוחץ על כפתור וקופץ מתוך הרכב‪ .‬מיד היו‬
‫נשמעות צווחות‪ ,‬צעקות חסרות‪-‬אונים ונקישות חזקות בקירות הרכב‪ .‬כל זה נמשך כ‪15 -‬‬
‫דקות‪ .‬לאחר מכן היה הנהג נכנס חזרה לתא‪-‬הנהג‪ ,‬מדליק נורה חשמלית לראות אם‬
‫האנשים כבר מתו והיה מסיע את הרכב למרחק כמה מטרים מהקבר‪ .‬לאחר המתנה של‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 09 -‬‬

‫כ‪ 5 -‬דקות היה ה"ביאקוויאץ" פוקד על ‪ 4‬מה"מתעסקים" לפתוח את הדלתות‪ .‬ריח חריף‬
‫של גאז נדף מבפנים‪ .‬כעבור כ‪ 5 -‬דקות צעק איש הס"ס‪" :‬נו‪ ,‬אתם יהודים‪ ,‬לכו להניח‬
‫תפילין!" – כלומר‪ ,‬להוציא את המתים‪.‬‬
‫המתים היו מונחים בערימה באנדרלמוסיה גדולה‪ .‬הם היו עדיין חמים ונראו כישנים‪.‬‬
‫הלחיים לא היו חיוורות אלא בעלות גוון עור טבעי עדיין‪ .‬כפי שמסרו לנו ה"מתעסקים"‬
‫היה להם חם‪ ,‬כיוון שהיה להם עסק עם גופות חמות‪.‬‬
‫אני חוזר על תהליך עבודתם‪ 4 .‬מה"מתעסקים" היו מוציאים את המתים וזורקים אותם‬
‫לערימה‪ ,‬וזאת כל העת תחת צעקות ומכות‪ 2 .‬אנשים אחרים היו גוררים את המתים‬
‫וזורקים אותם לקבר‪ 2 .‬האחרונים‪ ,‬אשר היו בקבר עצמו‪ ,‬היו מסדרים את המתים לפי‬
‫הוראותיו של איש ס"ס מיוחד‪.‬‬

‫ערירי בעולם‬
‫באחד הימים קיבלתי את הבשורה המרה שהורי היקרים ואחי נקברו‪ .‬בשעה ‪ 1‬בצהריים‬
‫כבר היינו בחזרה בעבודה‪ .‬ניסיתי להתקרב אל המתים כדי לראות ולו רק פעם אחת‪,‬‬
‫האחרונה‪ ,‬את יקירי‪ .‬פעם אחת קיבלתי מכה עם גוש אדמה קפואה מהגרמני טוב –‬
‫המזג שפיית‪-‬הסיגריות בפיו ובפעם השניה ירה לעברי ה"ביקוויארץ"‪ .‬אינני יודע את‬
‫התכוון להרוג אותי או שבמקרה לא פגע‪ ,‬עובדה היא שניצלתי‪.‬‬
‫עבדתי בקצב מואץ‪ ,‬כשאני מתעלם מצערי‪ ,‬בכדי שאוכל לשכוח ולו רק לרגע את מצבי‬
‫הנושא‪ .‬נותרתי ערירי בעולם‪ ,‬היחידי מכל משפחתי שמנתה ‪ 60‬נפש‪ .‬לפנות ערב‪ ,‬כאשר‬
‫אנו הקברנים עזרנו לכסות את המתים בעפר‪ ,‬הנחתי ברגע מסויים את כלי – העבודה‬
‫בצד‪ ,‬ובעקבותיי עשה כך גם מיכאל פודכלבניק‪ ,‬ואמרנו בלחש "קדיש"‪ .‬לפני צאתנו‬
‫מהקבר נורו למוות חמישה מה"מתעסקים"‪.‬‬
‫אחרי הצהריים שוב שתה ה"ביקוויאץ" בקבוק משקה חריף‪ ,‬וכתוצאה מכך שוב היכה את‬
‫כולם מכות רצח‪ .‬אחרי‪ -‬הצהריים קברנו עוד ‪ 4‬משאיות‪ -‬גאז‪ .‬לקראת הסיום ירו למוות‬
‫ב‪ 7 -‬קברנים‪.‬‬
‫החל מיום שישי החלו לפזר כלור על הקברים‪ ,‬וזאת בשל הריח החריף של גוויות‬
‫מתפוררות שהתפשט באוויר‪.‬‬
‫עמנו במרתף היו גם שלשה יהודים מלודז' ומהם נודעו לנו פרטים נוספים על גורל ‪750‬‬
‫המשפחות מגיטו לודג'‪ .‬הם הגיעו ביום ה' ברכבת לקולו‪ .‬שם הכניסו אותם לבית‬
‫המדרש‪ .‬בחרו מתוכם ‪ 18‬גברים חסונים‪ ,‬אשר נשלחו בנפרד לשמש כקברנים‪.‬‬
‫את ארוחת – הערב כולה אכלו האנשים מלודג'‪ ,‬אשר היו רעבים מאד‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬ה‪ 17 -‬בינואר‪ ,‬אמרנו "וידוי" לפני יציאתנו‪ .‬באותו יום קברנו ‪ 7‬משאיות גאז‬
‫עמוסות קורבנות לודז'‪ .‬אחרי הצהריים הגיעו ‪ 5‬קציני ס"ס לצפות בקבורה‪ .‬בשעה ‪5‬‬
‫בערב‪ ,‬לפני סיום העבודה‪ ,‬הגיעה מונית עם פקודה להרוג ‪ 16‬איש‪ .‬כפי ששיערנו‪ ,‬היה‬
‫זה עונש על בריחתו של אברהם רויס (אשר ברח ביום שישי ב‪ 10 -‬בלילה)‪ .‬ברחו ב‪16 -‬‬
‫איש וציוו עליהם לשכב בקבוצות של ‪ 8‬בתוך השוחה‪ ,‬עם הפנים אל המתים‪ ,‬ומכונות‬
‫ירייה פילחו את ראשיהם‪.‬‬
‫חשבנו שביום א' לא נעבוד‪ ,‬כפי שזה היה שבוע קודם לכן‪ .‬האנשים מלודז' מסרו לנו עוד‪,‬‬
‫שמחיר עיתון בגיטו לודז' הוא ‪ 10‬מארק‪ .‬אחרי ארוחת הערב שקענו בשינה עמוקה‪.‬‬
‫ביום א' ה‪ 18-‬בינואר ‪ ,1942‬נודע לנו בעת ארוחת הבוקר שאותו יום נצא לעבודה‪ .‬בשעה‬
‫‪ 8‬כבר היינו במקום‪ .‬פרקנו מעל המשאית ‪ 20‬אתים חדשים ו‪ 4-‬מעדרים‪ .‬מכך הסקנו‬
‫ש"בית החרושת" לא רק שלא יפסיק לעבוד‪ ,‬אלא עוד יגביר את הקצב‪ .‬מן הסתם יומתו‬
‫כל יהודי וארשה בגאז‪ .‬את השערותינו ביססנו על העובדה שהגיע כבר גם תורם של‬
‫יהודי לודז'‪.‬‬
‫עד ארוחת הצהריים קברנו ‪ 5‬משאיות גאז‪ .‬בשל העובדה שביום א' לא היה צוות‬
‫הז'אנדארמים מלא ואילו קברנים היו רבים‪ ,‬זרקו את כל חפצינו לתוך הקבר‪ .‬גם את‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 21 -‬‬

‫ארוחת הצהריים אכלנו באותו יום בתוך הקבר‪ .‬כפי הנראה הם חששו שמא נתקוף אותם‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬לא פעם רצינו להתנפל על התליינים שלנו‪ ,‬אלא שקני מכונות היריה המכוונים‬
‫לעברנו מילאו אותנו פחד ומורא‪.‬‬
‫בשיחות הליליות שלנו האשמנו את עצמנו תכופות בפחדנות; ועד היום אינני מבין מדוע‬
‫אנשים בריאים‪ ,‬שלא היה להם עוד מה להפסיד‪ ,‬נמנעו ממעשה כזה‪ .‬ייתכן והסיבה היתה‬
‫שלא רצינו במעשה של גבורה לשמו‪ ,‬אלא להינצל באמת כדי להזעיק ולהזהיר את כל‬
‫היהודים‪.‬‬
‫כמה מילים בקשר לז'אנדארמים השומרים‪ .‬בדרך כלל הם התייחסו אלינו בעוינות או‬
‫באדישות‪ .‬רק אחד מהם התהלך כל העת עצוב‪ ,‬לא צעק על איש מאתנו ולא האיץ בנו‬
‫בשעה העבודה‪ .‬אנו אמרנו‪ ,‬ראו איזה גרמני אנושי‪ ,‬לא יכול להתבונן בטבח שעושים בנו‪.‬‬
‫אחרי הצהריים קברנו ‪ 4‬משאיות גאז נוספות‪ .‬באותו יום לא הרגו איש‪.‬‬
‫בתום תפילת ערבית ואמירת "קדיש" החלטנו שיש להימלט בכל מחיר‪ .‬בהיותי ללא‬
‫פרוטה‪ ,‬ביקשתי מקלמן ז'יבסקי מאיזביצה שייתן לי כמה מארקים‪ .‬הוא הוציא ‪ 50‬מארק‬
‫שהיו תפורים (בבגדו) ומסר לי אותם‪.‬‬
‫לפנות בוקר ניסיתי לעקור את אחת הלבנים‪ ,‬בעקבות הדוגמה של רויס אשר ברח דרך‬
‫צוהר של מרתף‪ .‬שוב לא הלך‪.‬‬
‫ביום ב'‪ ,‬ה‪ 19 -‬בינואר ‪ ,1942‬בעת שעלינו על המשאית‪ ,‬הנחתי לכולם לעבור לפני‬
‫ובעצמי נכנסתי האחרון‪ .‬הז'אנדארמים ישבו בצד הקדמי‪ .‬באותו יום לא נסעו אנשי ס"ס‬
‫בעקבות המשאית‪ .‬מימיני היה חלון קטן שנפתח בקלות‪ .‬בעת הנסיעה פתחתי את‬
‫החלון‪ .‬זרם אויר פרץ פנימה‪ .‬נבהלתי מאד וסגרתי את החלון בחזרה‪ .‬אבל החברים‪,‬‬
‫בעיקר מוניאק האלטר‪ ,‬עודדו אותי‪ .‬לאחר שהחלטתי‪ ,‬ביקשתי בלחש מהחברים לעמוד‬
‫באופן כזה שזרם האוויר לא יגיע על הז'אנדארמים‪ .‬פתחתי במהירות את החלון‪ ,‬הוצאתי‬
‫את הרגליים‪ ,‬סובבתי את הגוף‪ ,‬תפסתי בדלת‪ ,‬הנעתי את הרגליים על הצירים‪ ,‬הוריתי‬
‫לחברי לסגור את החלון מיד כאשר אשתלשל למטה‪ ,‬וקפצתי‪ .‬התגלגלתי כמה גלגולים‬
‫ותוך כדי כך שיפשפתי את עור ידי‪ .‬דאגתי היחידה היתה שלא לשבור רגל‪ .‬לא היה‬
‫איכפת לי לשבור יד‪ ,‬כי בעיקר היה שאוכל ללכת ולהגיע למקום יישוב יהודי ראשון‪.‬‬
‫העפתי מבט לוודא שהמשאית ממשיכה בנסיעה‪ .‬ואכן כך היה‪ .‬ללא שהות פתחתי בכל‬
‫כוחותיי בריצה דרך שדות ויערות עד אשר כעבור שעה הגעתי לבית איכרים פולני‪.‬‬
‫נכנסתי ובירכתי בברכה הפולנית‪" :‬יבורך ישו הנוצרי!" בעת שהתחממתי ניסיתי לגשש‬
‫מה המרחק משם לחלמנו‪ .‬המרחק היה ‪ 3‬קילומטרים בסך הכל‪ .‬קיבלתי חתיכה גדולה‬
‫של לחם ותקעתיה בתוך הכיס‪ .‬כאשר עמדתי לצאת שאל אותי האיכר כדרך אגב אם‬
‫אינני יהודי‪ .‬הכחשתי מכל וכל‪ ,‬אולם בכל זאת ביקשתי לדעת מדוע הוא חושד בי‪.‬‬
‫והוא אמר‪" :‬בחלמנו זו ממיתים בגאז יהודים וצוענים"‪.‬‬
‫נפרדתי בברכה פולנית והלכתי לדרכי‪ .‬כעבור הליכה של שעה‪ ,‬שוב הגעתי לבית כפרי‬
‫פולני‪ .‬כאן כיבדו אותי בקפה לבן מתוק וחתיכת לחם‪ .‬האנשים אמרו‪" :‬בחלמנו זו‬
‫ממיתים בגאזים יהודים וצוענים וכשיגמרו אתם יתחילו אתנו"‪ .‬צחקתי‪.‬‬
‫לאחר שקיבלתי את המידע הדרוש לי להמשך הדרך‪ ,‬שוב יצאתי לדרכי עד שהגעתי‬
‫לכפר גרמני (את בתי הכפר הגרמניים אפשר היה להבדיל בקלות מאלה הפולניים‪ ,‬לפי‬
‫בנייתם העשירה ולפי האנטנות שהוצבו על גגותיהם)‪ .‬החלטתי לאזור את כל כוחותיי‬
‫הנפשיים ולחצות את הכפר‪ .‬רק בקצה הכפר נתקלתי בית כפרי פולני‪ .‬כאן התברר לי‬
‫שאני נמצא ‪ 14‬קילומטרים מגרבוב‪ ,‬מקום בו היה קיבוץ יהודי‪ .‬הצגתי את עצמי כפועל‪-‬‬
‫פחם פולני אשר צריך להגיע לגרבוב לעבודה‪ .‬בעל הבית שלח אותי לכפר אחר לאיש‬
‫בשם גרבובסקי‪ ,‬אשר היה בעל עגלה וסוס והוא יוכל להסיעני עד לגרבוב‪.‬‬
‫בדרך כלל השתדלתי ללכת בדרכים צדדיות‪ ,‬אבל במקרה זה‪ ,‬כדי להגיע לכפר המסוים‪,‬‬
‫נאלצתי לעשות כברת דרך לאורך הכביש הראשי‪ .‬ברגע מסויים הבחנתי ברכב משטרתי‪.‬‬
‫לבי נעצר בקרבי‪ .‬כבר ראיתי את עצמי בידי הגרמנים‪ .‬ברגע האחרון תפסתי בזרועה של‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 20 -‬‬

‫איכרה אחת ופניתי אתה לדרך צדדית‪ ,‬כשאני שואל ומתעניין בפרווה למכירה‪ .‬המכונית‬
‫חלפה ואני ניצלתי‪ .‬קראתי לאלוהים ולהורי שיעזרו לי להציל את עם ישראל‪.‬‬
‫אצל גרבובסקי הצגתי את עצמו כוויצ'כובסקי הנוסע לגרגוב לעבוד‪ .‬הסתבר שהאיש‬
‫נוסע לשוק בדומביה‪ ,‬אם את שכנו‪ ,‬אליו שלח אותי‪ ,‬לא מצאתיו בביתו מכיוון שגם הוא‬
‫נסע לשוק בדומביה‪.‬‬
‫שוב הלכתי זמן רב כשכל העת אני מהרהר בחוסר המזל שלי‪ .‬שאלתי עובר אורח בקשר‬
‫לדרך‪ .‬כל העת נשמרתי להתרחק מתחנות הז'אנדארמריה‪ ,‬כי לא היתה ברשותי כל‬
‫תעודה שהיא‪.‬‬
‫לבסוף הגעתי לכפר במרחק של ‪ 7‬קילומטרים מגרבוב‪ .‬הצלחתי לשכנע איכר פולני‬
‫להסיעני לגרבוב תמורת ‪ 15‬מארקים‪ .‬לבשתי את מעיל הפרווה שלו וכובע פרווה וכך‬
‫הגענו לגרבוב ביום ב' בשעה ‪ 2‬בצהריים‪ .‬היהודים חשבו אותי לפולקס‪-‬דויטשה‪ ,‬כיוון‬
‫שהייתי ללא סימן היכר‪ .‬שאלתי את הרב‪ ,‬הייתי מגודל זקן (בחלמנו לא התרחצנו ולא‬
‫התגלחנו)‪.‬‬
‫"מי אתה?" "רבי‪ ,‬אני יהודי מהעולם הבא"‪ ….‬הוא התבונן בי כבמשוגע‪ .‬אומר אני‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬לא תחשוב שמשוגע אני או שמא יצאתי מדעתי‪ .‬אני יהודי מהעולם‪ -‬הבא‪ .‬רוצחים‬
‫את כלל ישראל‪ .‬אני עצמי קברתי עיר שלמה של יהודים‪ .‬ובנוסף לכם את הורי‪ ,‬אחי וכל‬
‫משפחתי‪ .‬נותרתי ערירי בעולם"‪ .‬בשעה שדיברתי בכיתי מרה‪.‬‬
‫שאל הרב‪" :‬היכן רוצחים אותם?"‬
‫אמרתי‪" :‬רבי‪ ,‬בחלמנו‪ ,‬ממיתים את כולם בגאז ביער וקוברים אותם בקבר אחים"‪.‬‬
‫הנערה המשרתת (הרב היה אלמן)‪ ,‬עיניה נפוחות מבכי‪ ,‬הביאה לי קערה עם מים‪ ,‬נטלתי‬
‫ידי‪ ,‬הפצע בידי הימנית התחיל לגרד‪.‬‬
‫כאשר נודע העניין ליהודים‪ ,‬הגיעו המוני אנשים אל הרב ואני סיפרתי להם פרטים על‬
‫המאורעות הנוראים‪ .‬כולם בכו‪.‬‬
‫[‪]4‬‬
‫אכלתי לחם בחמאה ושתיתי תה ובירכתי את "ברכת הגומל"‪.‬‬

‫נשים יהודיות מגטו ולוצלאבק (‪ )Wloclawek‬על משאית‪,‬‬
‫לפני גירושן למחנה ההשמדה חלמנו‪ .‬על גב האשה הימנית נראה טלאי צהוב‪.‬‬
‫[ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 22 -‬‬

‫עדויות מתוך דין וחשבון‬
‫שהועבר ע"י המחתרת היהודית בפולין‬
‫בראשית שנת ‪ 1942‬ללונדון‪ .‬הדו"ח נדפס לראשונה בחוברת‬
‫‪Stop them now‬‬
‫שהופיעה בלונדון‪ ,‬קיץ ‪1942‬‬
‫עם הקדמות מאת הלורד י‪ .‬ודז'בוד ו‪-‬ש‪.‬זיגלבוים‪.‬‬
‫השמדת יהודים בתאי – גאזים‪ ,‬שהותקנו באוטומובילים‪ ,‬בחלמנו‬
‫החל מה‪ 15 -‬בינואר ‪ 1942‬התחילו להגיע לחלמנו קבוצות "מגורשים" מגיטו לוד'ז‪.‬‬
‫בקבוצה הראשונה היו ‪ 750‬משפחות‪ ,‬בערך ‪ 3.000‬נפש‪ ,‬דרך חלמנו עברו אלפים‬
‫ואלפים – יהודים בני גיל שונה גברים ונשים‪ ,‬זקנים ותינוקות‪ ,‬בריאים וחולים‪.‬‬
‫הכפר חלמנו נמצא ‪ 12‬קילומטר מקולו‪ ,‬בדרך לדומביה על נהר נר‪ .‬לא הודיעו למגורשים‬
‫לאן מובילים אותם ולשם מה‪ .‬אולם באופן פרטי הפיצו הגרמנים שמועות שונות בין‬
‫קורבנותיהם‪ :‬בחלמנו צריך להיווצר מרכז יהודי בשביל כל המחוז; זהו רק שלב בתכנית‬
‫לישב את כל היהודים בסביבות פינסק או בגליציה וכו'‪ .‬אין כל ספק בדבר‪ ,‬שהז'נדרמריה‬
‫הגרמנית ידעה על המטרה האמיתית‪.‬‬
‫כל אלה שנשלחו לחלמנו נעלמו‪ .‬התהלכו שמועות שהם כלואים במבצר במקום‪ ,‬שמשם‬
‫מובילים אותם בקבוצות ליערות לובראדז הסמוכים ושם הורגים אותם‪ ,‬למרות ההכנות‬
‫המדוקדקות והתאמת הפעולה בקפדנות‪ ,‬שנעשו ע"י הגרמנים‪ ,‬למרות הסודיות‬
‫שנשמרה באופן חמור – נודעו עכשיו כל הפרטים‪.‬‬
‫כל הקבוצות‪ ,‬שהגיעו לחלמנו‪ ,‬הובאו בראשונה לכנסיה שבמקום‪ .‬שם היו היהודים‬
‫מניחים את מטענם‪ ,‬אחר כך היו מובילים אותם למבצר‪ .‬המבצר הזה‪ ,‬זוהי חורבת ארמון‬
‫בעל קומה אחת‪ ,‬שעמד כאן לפנים ונחרב בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬מסביב‬
‫לכנסיה ובסביבה עמדו על המשמר סוכני הגיסטאפו במדים ובלבוש אזרחי‪ .‬מלבד זאת‬
‫נימצא בסביבת המבצר מיספר רב של ז'נדרמים‪ .‬לא קרה אף פעם שהקרבנות משני‬
‫משלוחים יוכלו להיפגש או שאיש מהצד‪ ,‬לא מבין הקרבנות שהיו במשלוח‪ ,‬יימצא בשטח‬
‫הבניין‪.‬‬
‫את האנשים שהיו מגיעים למקום‪ ,‬היו מקבלים באדיבות‪ ,‬היו עוזרים להם לרדת מהעגלה‬
‫וכד'‪ .‬סימפטיה מיוחדת היה מעורר אליו זקן גרמני אחד (בן ‪ 60‬בערך) לבוש אזרחית‪.‬‬
‫את היהודים היו מכניסים לצריף גדול‪ ,‬שהיו מסיקים אותו‪ .‬הוא עשה רושם של בית‪-‬‬
‫מרחץ‪ .‬מצריף זה הובילו מדרגות לפרוזדור תת‪-‬קרקעי שבצדיו שורה של מרתפים‪.‬‬
‫באחד המרתפים האלה היה הזקן הנ"ל‪ ,‬שהיה כפי שנתגלה קצין של הס"ס נואם לפני‬
‫היהודים שהובאו שמה‪.‬‬
‫הוא היה מודיע להם‪ ,‬שכל המשלוח יישלח לגטו לוד'ז‪ ,‬הגברים יעבדו בבתי חרושת‪,‬‬
‫יעסקו במלאכה ובמסחר‪ ,‬הנשים תקבלנה עבודה במשק בית והילדים ילכו לבית ספר‪.‬‬
‫אולם לפני נסעם ללוד'ז‪ ,‬עליהם להתרחץ בבית המרחץ המקומי‪ ,‬לעבור חיטוי וגם למסור‬
‫את בגדיהם לחיטוי‪.‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 23 -‬‬

‫אחר הנאום הזה היו מצווים להתפשט‪ ,‬הנשים עד הכתנות‪ ,‬הגברים עד הכתנות‬
‫והתחתונים‪ ,‬היו מצווים עליהם למסור את התעודות האישיות‪ ,‬חפצי ערך וכסף‪ ,‬כדי שלא‬
‫לקלקל אותם‪ .‬לבסוף היו מובילים את כולם דרך פרוזדור רק לרציף‪ .‬שם היתה משתנית‬
‫לפתע פתאום התנהגותם של הגרמנים‪ .‬הם היו מכניסים שם את היהודים לתוך אוטו‪-‬‬
‫השמדה‪ ,‬בזרזם את היהודים להיכנס במכות בשוטים ובקתי‪-‬רובים‪.‬‬
‫נתגלו אז מחזות יאוש איום ופחד בלתי אנושי‪ .‬יהודים היו מתפללים בקול רם‪ .‬האוטו‬
‫(היו שניים כאלה) היה אוטו משא גדול‪ ,‬אפור‪ .‬הדלת האחורית שלו היתה נסגרת באופן‬
‫הרמטי‪ .‬בפנים היו קירות האוטו מכוסים פח‪ ,‬הריצפה שמתחת היו פתחי צינורות‪15 ,‬‬
‫סנטימטר בערך‪ ,‬מכוסים רשת חוטי ברזל‪ .‬הצינורות האלה היו חלק ממכשיר הגאזים‪,‬‬
‫שנמצא מעל לאוטו את הקרבנות‪ ,‬היו סוגרים אותו באופן הרמי והאוטו היה נוסע ליער‪,‬‬
‫שבעה קילומטר בערך בכיוון לקולו‪ .‬הנסיעה היתה נמשכת ‪ 15‬דקות‪.‬‬
‫משמאל לכביש‪ ,‬כמאתיים צעדים מהדרך‪ ,‬נמצא שדה ההריגה מוקף ז'נדרמים מזויינים‬
‫במכונות ירייה‪ ,‬בזוויתי שרה לדרך נמצא בור‪ ,‬חמישה עשר מטר עמקו‪ ,‬חמישה עזר מטר‬
‫רחבו וחמישה עשר ארכו‪ .‬במקום נמצאו כשלושים גרמנים‪ ,‬אנשי ס"ס ואזרחים וכ‪ 20-‬עד‬
‫‪ 50‬קברנים יהודים‪ ,‬עירומים‪ ,‬רק בכותנות‪ .‬האוטו היה מתעכב במרחק כמה מטר‬
‫מהקבר‪ .‬הנהג שימר גם תליין‪ .‬הוא היה פותח את מכשיר הגאז‪ ,‬והוא בעצמו היה עוזב‬
‫את האוטו‪.‬‬
‫שני הנהגים היו אנשי ס"ס במדים‪ .‬מהאוטו היו מגיעים קולות חנוקים ודפיקות בקירות‪,‬‬
‫אותם כעבור רבע שעה שקט הכל‪ .‬אז היה הנהג עולה למקום מושבו‪ ,‬היה מדליק פנס‬
‫והיה מציץ דרך אשנב פנימה‪ ,‬לתוך קרון הגאז‪ .‬לאחר שהיה קובע‪ ,‬שהקרבנות מתו כבר‪,‬‬
‫היה מסיע את האוטו קרוב יותר לקבר‪.‬‬
‫שם היו מחכים עוד חמש דקות‪ .‬אח"כ היה קצין ס"ס‪ ,‬שהיה מפקד על שדה ההריגה הזה‬
‫ושהיה סדיסט פראי‪ ,‬נותן פקודה לפתוח את האוטו‪ .‬ריח חריף של הגאז היה מתפרץ‬
‫מהאוטו‪ .‬שמונה קברנים יהודים ניגשים לעבודה‪ ,‬ארבעה היו משליכים את הגופות‪ .‬שנים‬
‫היו משליכים לבור‪ ,‬ושנים הו מניחים אותן בשורות‪ .‬המראה בפנים האוטו היה איום‪ ,‬אם‬
‫כי ההרוגים היו נראים כישנים‪ ,‬הם היו כולם מלוכלכים בצואה‪ ,‬כנראה בגלל פעולת הגאז‬
‫ובגלל הפחד האיום‪.‬‬
‫הקבורה עצמה היתה גם היא אכזרית עד מאד‪ .‬שני גרמנים אזרחיים היו בודקים עוד‬
‫פעם כל גופה‪ ,‬כדי ליטול את חפצי הערך‪ .‬הם היו מורידים טבעות מהאצבעות‪ ,‬שרשרות‬
‫מצווארים‪ ,‬הם היו עוקרים שיני זהב מהפה‪ ,‬הם היו בודקים את פי הטבעת ואת אברי‬
‫המין של הנשים‪ ,‬אם לא הוחבאו שם חפצי ערך‪.‬‬
‫לאחר שבדקו את המתים ושדדו את חפצי הערך‪ ,‬הם היו מניחים את הגופות בבור‬
‫בשורות‪ ,‬לפי הוראות איש הס"ס שהיה עומד ומראה בענף עץ האורן ביד‪ ,‬איך להניח‪.‬‬
‫הראש של גופה אחת נמצא למרגלות הגופה השניה‪ .‬במקומות הריקים היו מניחים‬
‫ילדים‪ .‬בשכבה אחת היו מונחים כמאתיים הרוגים‪ .‬לאחר שהיו מכסים את השכבה‬
‫בעפר‪ ,‬היו מניחים עליה שיכבה שנייה‪ .‬החל ממחצית החודש ינואר היו שופכים את‬
‫שיכבה כזאת גם סיד‪ ,‬כדי לסלק את הריח הנורא‪.‬‬
‫יום יום היו קוברים באופן כזה ‪ 8 – 6‬משלוחים שהובאו באוטו‪ .‬לאחר ניקוי קפדני היה‬
‫האוטו חוזר‪.‬‬
‫ביער לובראדז היו משמרות רבים של ז'נדרמים‪ ,‬כך שהעדים היחידים של הרציחות היו‬
‫הקברנים האומללים‪ .‬אותם היו מחזיקים כלואים במרתפי המבצר הנ"ל‪ .‬בשבע בבוקר‬
‫היו הכלואים מקבלים תחליף של קפה‪ ,‬מריר ופושר‪ ,‬ולחם יבש‪ ,‬שהיו לוקחים אותם‬
‫מהחבילות של היהודים‪ ,‬שהובאו שמה‪ .‬לאחר הארוחה היו פותחים את דלתות המרתף‪,‬‬
‫שהיה סגור ומסוגר‪ ,‬וקצין של הס"ס‪ .‬היה מצווה "יודען ראוס!" (יהודים צאו!)‪ ,‬הקצין לא‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 24 -‬‬

‫היה ניכנס אף פעם בעצמו למרתף בפחדו כנראה מפני מעשי יאוש‪ .‬לאחר שהיו קובעים‬
‫פעמים אחדות את מספרם‪ ,‬היו מכניסים אותם בחצר לתוך אוטו והיו מובילים אותם‬
‫לשדה ההריגה‪ .‬שם היתה העבודה נמשכת עד הצהריים‪ .‬עד שעה ‪ .1–12‬לארוחת‬
‫הצהריים היו מקבלים שוב תחליף קפה קר ומר ולחם יבש‪ .‬אולם לקברנים‪ ,‬שעבדו בבור‪,‬‬
‫אסור היה לצאת ממנו לארוחת הצהריים‪ .‬הם היו מקבלים שם במקום רק קפה‪ .‬שמונת‬
‫הקברנים האלה היו מקבלים‪ ,‬לאחר גמר העבודה‪ ,‬פקודה לשכב בקשר כשפניהם מופנות‬
‫אל הגופות‪ ,‬אחד מאנשי הס"ס‪ ,‬היה הורג אותם ביריות בראש ממכונת ירייה‪.‬‬
‫הקברנים שנישארו בחיים היו מכסים את הקבר בעפר והיו חוזרים בשבע בערב בערך‬
‫למרתף‪ ,‬היו לפעמים מקרים (למשל‪ ,‬בשמן קבורת המשלחים הגדולים מלוד'ז) שהם היו‬
‫עובדים עד מאוחר בלילה לאור זרקורים‪ .‬הם היו חוזרים למרתף כשאנשי הס"ס‬
‫וז'נדרמים שומרים עליהם עם נשק טעון מוכן לירייה‪ .‬כשהיו רואים סימני עייפות בזמן‬
‫העבודה‪ ,‬היו מיד מענישים את הקברן בו במקום בעונש מוות או במלקות עד גוף חשוף‪.‬‬
‫לא פעם קרה‪ ,‬שהקברנים היו מוכרחים לקבור את קרוביהם‪ .‬כך למשל‪ ,‬קבר היהודי‬
‫אייזנשטאב מקלודאבה את אשתו ובתו היחידה בת ה‪ ,15-‬חז'אנסטובסקי מקלודובה את‬
‫בנו בת ה‪ ,14-‬היהודי וינר מאיזביצה – את הוריו ואת אחיו‪ ,‬פודחלבניק את הוריו‪ ,‬אשתו‬
‫ושני ילדיו‪ ,‬רוזנטאל את אביו בן ה‪.60-‬‬
‫הגרמני הזקן הנ"ל‪ ,‬שהיה לעיתים קרובות שיכור‪ ,‬היה מכה את הקברנים מכות רצח‪ .‬יום‬
‫יום כמעט היו באים קציני הס"ס‪ ,‬לראות את מקום הריגה‪ .‬הם היו מביעים בקול רם את‬
‫שביעת רצונם‪.‬‬
‫ביום ה‪ 13 -‬בינואר קרה‪ ,‬שתינוק‪ ,‬מחותל בכרים‪ ,‬ניצל מהגאזים‪ .‬את התינוק הרגו מיד‬
‫ביריות ממכונת ירייה‪ .‬למחרת‪ ,‬ביום ה‪ 14 -‬בינואר קרה‪ ,‬שהגרמני שניכנס לנקות את‬
‫קרון הגאז‪ ,‬לא יצא ממנו בזמן הדרוש‪ .‬לא נתנו לו לצאת משם‪ ,‬למרות צעקות היאוש‬
‫שלו‪ .‬קברו אותו לחוד‪ ,‬יתרן‪ ,‬שבאופן כזה סילקו בכוונה עד‪.‬‬
‫הקברנים בטוחים‪ ,‬שישמידו את כולם‪ .‬במרתף של הקברנים‪ ,‬בחושך ובסירחון‪ ,‬היה מצב‬
‫הרוח מדוכא‪ ,‬נישמע בו בכי חנוק‪ ,‬יאוש וכעס אין אונים‪ .‬השומרים היו נוסף לכך מכריחים‬
‫את הכלואים לשיר בצוותא‪" :‬אנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬מודים לאדולף היטלר בעד המזון" וכד'‪.‬‬
‫פעמים רבות ניסו לברוח‪ ,‬לשבור את החלונות‪ ,‬ומעל לכל לנסות להודיע לעולם מבחוץ‬
‫על המתרחש בחלמנו‪ .‬מכתבים נזרקו לתוך התנור‪ ,‬מתוך האוטו וכו'‪ .‬סוף סוף הצליחו‬
‫שלושה קברנים לברוח‪ ,‬ומהם נודעו הדברים‪ ,‬שנרשמו כאן‪.‬‬

‫מעשי הרצח בחלמנו בשנים ‪1945 – 1944‬‬
‫בחודש מרס ‪ 1944‬באו אנשי הגיסטאפו לחלמנו והתחילו שם שוב להכין אסם של אחוזה‬
‫בשביל קבוצות עובדים מגורשים כמו חייטים‪ ,‬סנדלרים ועוד‪ .‬אח"כ בנו שם שני צריפים‪:‬‬
‫אחד שימש כמחסן לזהב וחפצי ערך ושני לבגדים וחפצים שונים‪ ,‬שהיו נשדדים‬
‫מהאנשים שהובאו‪.‬‬
‫ביער הוקמו שני כבשנים ענקיים לשריפת גופות האנשים ושלושה צריפים‪ ,‬באחד‬
‫הצריפים היו מכריחים את האנשים שהובאו להתפשט‪ ,‬השני שימש כבית מרחץ ועל‬
‫השלישי היתה כתובת‪ ,‬ששם מקבל רופא לבדיקה‪.‬‬
‫המשלוח הראשון הגיע לחלמנו מקולו בחודש יוני‪ .‬את האסירים העבירו לכנסיה‪ ,‬במקום‬
‫שנשארו עד למחרת‪ .‬האנשים שהצטופפו בכנסיה עייפים‪ ,‬רעבים וצמאים‪ ,‬נחנקו כמעט‪.‬‬
‫למחרת באו אוטו‪ -‬משא והתחילו להעביר את האנשים ליער‪ ,‬לצריפים‪ ,‬לרופא‪ .‬רימו את‬
‫האנשים ואמרו להם שהם נוסעים לעבודה‪ .‬האנשים הוכנסו לצריף ושם ציוו עליהם‬
‫להתפשט ערומים‪ ,‬אמרו להם שיעברו לבית המרחץ‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 25 -‬‬

‫הכריחו אותם לכתוב גלויות אל משפחותיהם ומכריהם‪ ,‬שבהן נאמר‪:‬‬
‫"הגענו למינכן‪ .‬הדרך עברה בשלום‪ .‬מצבנו טוב מאד‪ .‬חיים טובים מאד‪ .‬אנו עובדים‬
‫בפירוק בתים שהתפוצצו"‪.‬‬
‫לאנשים שו נים ציוו לכתוב מכתבים בעלי תוכן דומה ולציין בכתובת שהם בלייפציג‪.‬‬
‫המשפחות שקיבלו גלויות כאלה‪ ,‬שמחו ונרשמו ברצון למשלוחים הבאים‪.‬‬
‫כל אלה‪ ,‬שצריכים היו כאילו לנסוע לבית המרחץ‪ ,‬הורעלו בגאזים באוטומובילים והובלו‬
‫ישר לכבשנים‪ .‬באופן כזה הורעלו בגאזים במשך שלושה חדשים קרוב ל‪ 15.000 -‬נפש‪.‬‬
‫היו מקרים‪ ,‬שבישלו בחלמנו אנשים חיים‪ ,‬את הבשר סילקו ואת השלדים שלחו לברלין‪.‬‬
‫את העבודה הזאת הפסיק הצבא האדום‪ .‬הנאצים התחילו לחסל את כל המיתקנים‬
‫ששימשו לרציחות‪ .‬הם השאירו ‪ 87‬יהודים לעבודות אלה‪.‬‬
‫בליל ה‪ 17 -‬בינואר‪ ,1945 ,‬כשהצבא האדום התקרב לחלמנו‪ ,‬השמידו הנאצים גם את‬
‫היהודים האחרונים האלה‪ .‬הנאצים הוציאו את היהודים בקבוצות של חמישה‪ ,‬חמישה‬
‫איש מתוך הבניין שבו גרו‪ ,‬ציוו על היהודים לשכב וירו בקדקודיהם‪ .‬נורו כבר ‪ ,20‬והנה‬
‫התקוממו שאר היהודים שהבינו מה נעשה לחבריהם‪ ,‬המקוממים הרגו שנים מאנשי‬
‫הגיסטאפו‪ .‬המתקוממים נשרפו חיים באסם‪ .‬יהודי אחד מצ'יסלאב זורובסקי‪ ,‬הצליח‬
‫לברוח מהאסם ולהנצל‪ .‬יהודי שני‪ ,‬שמעון סרברניק‪ ,‬בן ‪ 15‬ששכב בחוץ ביחד עם‬
‫ההרוגים‪ ,‬הצליח גם הוא לברוח‪ .‬לאחר הרצח‪ ,‬ביום ה‪ 17 -‬בינואר ‪ ,1945‬השעה ‪10‬‬
‫[‪]5‬‬
‫בבוקר‪ ,‬עזבו הנאצים את חלמנו‪.‬‬

‫קיר זיכרון ומצבת זיכרון לזכר הקרבנות היהודיים של מחנה חלמנו‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 26 -‬‬

‫עדויות מתוך מחברת עדויות שנכתבה‬
‫ב‪ 10-‬במרץ ‪1945‬‬
‫מחנה השמדה במחוז קולו‬
‫מתוך מחברת שנמצאה‪ .‬תורגם מפולנית בידי אייזמנן‪,‬‬
‫הדברים נכתבו ב‪ 10-‬במארס ‪ 1945‬בפולין‬
‫************‬
‫הועד היהודי האנטי – פשיסטי‬
‫אל החבר אפשטיין‬
‫אני מוסר לידיך בזה מחברת שתורגמה מפולנית‪ ,‬ובה רשימות אישיות שכתבו אסירים‬
‫במחנה המוות במחוז קולו‪ .‬אחד האסירים מסר את המחברת לידי איכר פולני וזה שמר‬
‫עליה עד בואו של הצבא האדם לאזור קולו‪ .‬מצורפים‪ 17 :‬עמודים‪.‬‬
‫סגן ראש האגף ה‪ 7 -‬של המחלקה הפוליטית‬
‫הראשית בצבא האדום של הפועלים והאיכרים‬
‫ו' ספוז'קוב [חתימה]‬
‫‪ 10‬במרס ‪1945‬‬
‫שימו לב!!!‬
‫ברוך האיש שימצא את המחברת הזאת‪ .‬אני מבקשים ממך לקרוא אותה בעיון ולפרסם‬
‫ברבים את כל מה שכתוב בה‪ .‬עוד אנחנו מבקשים ממך להודיע לכל בני המשפחות‬
‫שנותרו בחיים מחוץ לתחומי האסון הנורא הזה!!!‬
‫ב‪ 15 -‬בספטמבר ‪ 1944‬התקבלה פקודה מאת מפקד גטו לודז'‪ .‬ה' ביבוב (‪,)Biebow‬‬
‫על נסיעתם של שני חייטים אומנים‪ ,‬אברהם מודרכוביץ' (‪ )Mordkowicz‬וברק‬
‫אוברפרסט )‪ .)Oberferszt‬עוד ארבע חייטים‪ ,‬כך אמרו‪ ,‬יסעו אתם לתקופה של שמונה‬
‫ימים‪ :‬לייזר מורדכוביץ‪ ,‬אברהם מיצנמאכר (‪ ,)Mitzenmacher‬שעיה וייבלום‬
‫(‪ )Weinblum‬ונוח אוברפרסט‪.‬‬
‫יצאנו במשאית מ(לא ברור) רחוב לאגייבניצקה (‪ )Lagiewnicka‬מספר ‪ ,6‬ונסענו‬
‫ל"שניידר רסורט" ברחוב לאגייבניצקה מספר ‪ ,36‬שם הצטרפה אלינו משפחתו של‬
‫הדוקטור מנדלסון‪ .‬המשפחה כללה חמישה בני אדם‪ :‬בעל‪ ,‬אשה ושלושה ילדים‪.‬‬
‫משוק בלוצקי נסענו לאורך רחוב לימנובסקייגו (‪ )Limanowskiego‬לכיוון אלכסנדרוב‬
‫(‪ .)Aleksandrow‬מאחורינו ישבנו שני שוטרים‪ .‬ככה נסענו שלוש שעות במשאית‬
‫הסגורה הזאת‪ ,‬לא ידעתי לאן ולאיזה כיוון‪ .‬לבסוף עצרה המשאית‪ .‬הכיסוי הורם‪ ,‬ואיש‬
‫חטיבת ס"ס בעל פרצוף של רוצח עולה למכונית וצורח‪" :‬כל החייטים החוצה‪ ,‬רק‬
‫משפחת מנדלסון להישאר" (הערת המתרגם לרוסית‪ :‬במקור בגרמנית‪ ,‬בתעתיק פולני)‪.‬‬
‫פקודה היא פקודה‪ .‬כולנו מטפסים ויוצאים מן המשאית ולוקחים איתנו את מכונות‬
‫התפירה‪ .‬משפחת מנדלסון נשארת במשאית וזו נוסעת לכיוון היער‪ .‬כולנו‪ ,‬שישה אנשים‬
‫והמפקד הגרמני‪ ,‬נכנסים דרך שער אל החצר‪ ,‬ומתקשים להאמין למראה עינינו‪ :‬האם‬
‫אלה פראים או בני אדם מן היישוב? כשאנחנו מתקרבים הכל מתברר‪ .‬אלה בני אדם‬
‫רגילים בשלשלאות‪ ,‬הסוחבים חבילות וכל מיני דברים‪ .‬עוכבנו כמה דקות‪ .‬אותו מפקד‬
‫מצווה עלינו להוציא הכל מן הכיסים ולהשאיר רק ממחטות‪ .‬כל מי שלבש בגדים טובים‬
‫נאלץ לפשוט אותם וללבוש בגדים אחרים‪ ,‬ישנים ובלויים‪ .‬אחר כך דבר ראשון‪ ,‬שמו‬
‫שלשלאות על רגלינו‪ .‬המפקד נאם נאום‪ ,‬ואמר שכאן מחנה עבודה וכל מי שלא יעבוד או‬
‫יתחמק מעבודה יירה למוות‪ .‬כל מלה שאמר המפקד דקרה את חזינו ככדורים אמיתיים‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫ ‪- 27‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫הוא אמר שעלינו לעבוד כדי לעזור לגרמנים לנצח במלחמה‪ ,‬והיהודים רצו במלחמה‪.‬‬
‫תארו לעצמכם מה הרגשנו אז‪ :‬כל "ראשי המוות" האלה סביבנו ושרשרת של שוטרים‬
‫שומרת עלינו‪ .‬לאחר הטכס הזה הובלנו אל חדר בקומה הראשונה של בית קטן ובו‬
‫חלונות קטנים מכוסים בווילונות‪ ,‬בלי אור‪ ,‬בלי מפתח לדלת והדלת עצמה סגורה בבריח‬
‫מבחוץ‪ .‬בחדר היו שמונה חייטים‪ ,‬חמישה סנדלרים‪ ,‬עושה מגפיים אחד‪ ,‬שני נגרים‬
‫וארבעה בחורים שעזרו במטבח‪.‬‬
‫הוותיקים האלה הזמינו אותנו להיכנס‪ ,‬יעצו לנו שלא להיות עצובים‪ ,‬הגישו לנו אוכל‪,‬‬
‫ואמרו לנו שיהיה עלינו להיות בעלי לב ברזל כדי לשכנע את עצמנו שכל מה שנראה‬
‫ונשמע הוא חלום בלבד ולא מציאות‪ .‬הם שאלו את המצב בגטו‪ ,‬על שלומם של בני‬
‫משפחותיהם‪ ,‬ולאן שולחים את אנשי הגטו‪ .‬לאחר כמה רגעים של שיחה הבנו באיזה מין‬
‫מחנה אנחנו נמצאים‪ ,‬וכן שהאנשים שנשלחו לפני שבועות אחרים בגטו לודז' לליפציג‬
‫ולמינכן נשלחו בעצם אל המחנה הזה עצמו‪ .‬שם המקום קולמהוף‪ ,‬לא הרחק מן הערים‬
‫קונין (‪ .)Konin‬קולו (‪ )Kolo‬ודמבייה (‪.)Dabie‬‬
‫את כל מי שנועדו לצאת מן המחנה לצורך עבודה ריכזו הגרמנים בבניין הכנסייה‬
‫והשאירו אותם שם כל הלילה‪ .‬בבוקר נכנסו אנשי גסטפו לכנסייה ואמרו לאנשים שם‬
‫לצאת בקבוצות אל הרחוב‪ ,‬ושם הועלו כולם למשאיות‪ .‬לאחר נסיעה אל לב היער‪ ,‬למקום‬
‫שבו היו צריפים‪ ,‬ריכזו את הגברים‪ .‬הנשים והילדים ואמרו להם להתפשט ערומים‪.‬‬
‫תארו לעצמכם‪ .‬אמרו לאנשים האלה שהם הולכים להתרחץ באמבט‪ .‬במכונות ירייה‬
‫ובשוטים אילצו אותם להיכנס למשאית הגדולה‪ ,‬וברגע שנכנסו כולם סגרו את תא‬
‫המטען הרמטית‪ .‬חשוך ומחניק היה בפנים‪ .‬כל האנשים האלה בפנים הורעלו באדם‬
‫שהוזרמו בפנימה בצינורות‪ .‬ובזמן שהאנשים הורעלו בפנים בגז נסעה המשאית לכיוון‬
‫שני כבשנים היו באותו היער‪ ,‬לא הרחק מן הצריפים‪ .‬כל הגופות הוטלו בתוך הכבשנים‬
‫התת – קרקעיים האלה שהיו עשויים בטון ונשרפו לאפר‪.‬‬
‫כל קבוצה שיצאה לעבודה בלייפציג ובמינכן סיימה את חייה באותו האופן‪ .‬ועוד דבר‪,‬‬
‫כשהיו האנשים האלה בצריפים היה עליהם לכתוב גלויות אל הגטו‪ ,‬ולספר שמצבם טוב‪,‬‬
‫שיש להם עבודה טובה‪ ,‬מזון מספיק וכו'‪ .‬משפחה שקיבלה גלויה שכזאת שמחה מאד‬
‫לשמוע שהאב‪ ,‬הבן או האח הצליחו יפה כל כך‪ .‬בזמן שקיבלו את הגלויה לא היה להם‬
‫שום מושג שקרובי משפחתם כבר נעלמו מזמן בלי עקבות‪.‬‬
‫כך פעלה התעמולה גטו‪ ,‬והכל ביקשו לצאת לעבודה כדי שגם הם ישיגו להם תנאי חיים‬
‫טובים במקום עבודתם החדש‪ ,‬במקום הרעב ששרר בגטו‪ .‬איש לא ידע שהעבודה הטובה‬
‫הזאת היתה גזר דין מוות שבוצע בדרך חייתית‪ .‬את כל זה הבנו בתוך כמה דקות‪,‬‬
‫כשישבנו עם חברינו ליד המכונות (מכונות התפירה)‪ .‬חלונות החדר שלנו פנו אל החצר‪,‬‬
‫ויכולנו לראות מהם את הכנסייה‪ ,‬ואת הכביש ואת כל המשלוחים שבאו לעברנו‪.‬‬
‫משאיות מלאות מטען שנלקח מן האנשים עצרו במחנה שלנו‪ ,‬ועובדים יהודים שנבחרו‬
‫לכך במיוחד מיינו את החפצים לפי סוגים‪ .‬לעתים קרובות קרה שעובד שכזה נתקל‬
‫בתרמיל שהיה שייך לאביו‪ ,‬לאמו‪ ,‬לאחיו‪ ,‬לאחותו או לקרוב משפחה אחר‪ .‬אבל מה יכולנו‬
‫לעשות? חלשים היינו‪ ,‬נתונים מאחורי גדרות תיל‪ ,‬מוקפים בקני מקלעים‪ .‬אי אפשר‬
‫לתאר את ייסורנו!!! אם יכול היה מישהו מבחוץ לראות אותנו ודאי היה אומר שמימיו לא‬
‫ראה אנשים כמונו‪ ,‬שעצבינו עשויים פלדה שבו ידינו אנו משליכים אל התנורים הבוערים‬
‫את אבותינו‪ ,‬אמותינו‪ ,‬אחיותינו ואחינו‪ ,‬ילדינו נקרעים מתוך לבותינו‪ ,‬נשותינו היקרות‪,‬‬
‫ואנחנו מביטים בכל זה באדישות‪ ,‬כאילו אין זה נוגע לנו‪ .‬מה אפשר לומר עלינו? שוב‬
‫ושוב אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת‪ ,‬אבל אין תשובה‪.‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 28 -‬‬

‫המשאית שהביאה אותנו חזרה אחרי שעתיים וחפצים אישיים הושלכו ממנה‪ .‬העובדים‬
‫הודיעו שאלה היו שייכים למשפחת מנדלסון‪ .‬כל כך היינו המומים מן החדשות האלה עד‬
‫שלא יכולנו להירגע זמן רב‪ .‬הלילה בא‪ ,‬והתברר שהמיטה שלנו היא הרצפה‪ .‬ישנו על‬
‫שמיכה ובה גם התכסינו‪ .‬ארוחת הבוקר היא בשעה ‪ 6‬בבוקר‪ ,‬ב‪ 7 -‬אנחנו עבר עובדים‬
‫במפעל התפירה‪ .‬החברים האחרים עובדים בעבודות אחרות‪ ,‬וכמה מהם הנמנים עם מה‬
‫שנקרא "ואלדקומנדו" (קומדנו יער) יוצאים אל היער ומכינים עצי הסקה בשביל התנורים‬
‫שבני אדם נשרפים בהם‪.‬‬
‫ב‪ 31-‬באוגוסט‪ ,‬באמצע היום‪ ,‬הגיעה משאית מלאה בני אדם‪ .‬לא ידענו מי הם‪ .‬לאחר‬
‫הפסקה קצרה הוסעו כולם אל היער‪ ,‬ורק כשחזרה המשאית עם חפציהם האישיים הבנו‬
‫שאלה היו נשותינו וילדינו‪ .‬תארו לעצמכם את הטרגדיה הזאת! את ‪ 1‬בספטמבר‪ ,‬היום‬
‫שבו שרפנו את משפחותינו‪ ,‬נזכור כל ימי חיינו‪ .‬אותו גורל מצפה גם לנו‪ ,‬אבל מתי יבוא‬
‫הרגע הנורא הזה איננו יודעים‪ .‬אנו חיים בתקווה שאלוהים יניח לנו להישאר בחיים עד‬
‫לרגע שנהיה מסוגלים לנקום את נקמת כל היקרים לנו שנקרעו מתוך לבנו‪ .‬אנו מבקשים‬
‫מכל אדם לנקום את נקמתנו‪ ,‬מפני שבינתיים אין אנו יכולים לעשות כלום‪ ,‬ואנו ממתינים‬
‫[‪]6‬‬
‫לשחרור‪.‬‬

‫מצבת זיכרון לילדים שנרצחו במחנה ההשמדה חלמנו‪.‬‬
‫לשון המצבה (בפולנית)‪ :‬האדמה קודשה בענותם ובדמם של ילדים‬
‫מאזורי לודז' (‪ )Lodz‬וזמושץ (‪ )Zamosc‬ומלידיצה (‪ )Lidice‬שבצ'כוסלובקיה‪.‬‬
‫[ארכיון בית לוחמי הגטאות]‬
‫הערה‪ :‬כדרכם של הפולנים לא נרשם ע"ג המצבה שהילדים הנרצחים היו יהודים‪.‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 29 -‬‬

‫עדותו של שמעון סרבניק במשפט אייכמן‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מה שמך המלא? ת‪ .‬שמעון סרבניק‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬אתה גר בנס ציונה‪ ,‬שכון עממי ‪ ?22‬ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה עובד בחברת בניין‪ ,‬כמכונאי?‬
‫ש‪ .‬בקיץ ‪ 1943‬היית בגטו לודז'? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה באחת השבתות‪ ,‬כאשר טיילת עם אביך בגטו?‬
‫ת‪ .‬יצאנו מהבית בשבת‪ ,‬הלכנו לטייל‪ ,‬פתאום שמעתי ירייה‪ ,‬ואבי נפל על ידי‪.‬‬
‫ש‪ .‬הוא חי אחרי זה? ת‪ .‬לא ‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחר כך תפסו אותך ברחוב‪ .‬העמיסו אותך על מכונית משא? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬ביקשת רשות כדי שתוכל לגשת הביתה להודיע לאמך‪ .‬נתנו לך רשות?‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬אמרו לי שלא אדבר‪ ,‬שאסגור את הפה ‪ -‬חזיר כמוך‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬בן כמה היית אז? ת‪ .‬בן ‪.13‬‬
‫ש‪ .‬ראית אחרי זה את אמך? ת‪ .‬במחנה בחלמנו‪.‬‬
‫ש‪ .‬הובילו אותך לחלמנו? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה כאשר ירדתם מהמכוניות?‬
‫ת‪ .‬ירדנו מהמכוניות‪ ,‬ואז הביאו כסא ואמרו לנו לשים את הרגל על הכסא‪ .‬שמו לנו‬
‫שרשראות על הרגליים‪.‬‬
‫ש‪ .‬השרשראות היו על רגליך מאותו זמן עד מתי?‬
‫ש‪ .‬מתי? ת‪.1945 .‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬כבלו את רגליך? ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ת‪ .‬עד הסוף‪ ,‬עד השחרור‪.‬‬

‫השופט הלוי‪ :‬באיזה תאריך הגעת לחלמנו? ת‪ .‬ב‪ ,1943-‬קרוב לשנת ‪.1944‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬איך יכולת ללכת? ת‪ .‬לא יכולתי ללכת‪ ,‬רק זזתי עם הרגליים‪ ,‬קפצנו‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה אורך השרשרת בין הרגליים? כמה אתה מעריך את האורך?‬
‫ת‪ 40 .‬ס"מ‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬גם בלילה היו השרשראות על רגליך?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬היה שם בנין מפוצץ‪ ,‬כאשר באתם? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה ידעת מה שהיה שם קודם?‬
‫ת‪ .‬אני לא ידעתי מה היה שם קודם‪ .‬אני באתי‪ .‬הבניין היה מפוצץ‪ ,‬ואמרו לנו לנקות זאת‬
‫מהחוץ‪ .‬אני באתי‪ ,‬והייתי ראשון‪ .‬אף אחד לא היה במחנה‪ .‬אנחנו התחלנו לנקות את‬
‫האבנים ואת הכל‪ .‬מצאנו שם עצמות וכל מיני דברים ‪ -‬גולגלות‪ ,‬ידיים ורגליים‪ .‬לא ידענו‬
‫מה זה‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחר‪-‬כך נתברר לך מה זה היה?‬
‫ת‪ .‬אחר‪-‬כך נתברר לי שהיתה שם וילה מפוארת‪ ,‬יפה‪ ,‬והיו שם יהודים בפנים‪ .‬היתה להם‬
‫מחלה‪ .‬הכניסו אותם פנימה‪ ,‬והפציצו את הבניין איתם יחד‪.‬‬
‫ש‪ .‬זה היה לפני בואך? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 31 -‬‬

‫ש‪ .‬זה היה בתקופת הפעולה הראשונה של מחנה ההשמדה בחלמנו? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬

‫ש‪ .‬אחר‪-‬כך פגשת את אוברשרפירר בוטמן?‬
‫ש‪ .‬מה הוא אמר לכם?‬
‫ת‪ .‬הוא בא אלינו ואמר לנו‪ :‬אם אינכם יכולים לעבוד תגידו לי‪ ,‬מי שלא יוכל לעבוד ילך‬
‫לאוויר הצח‪ .‬היה זה היום השני‪ ,‬עוד יכולנו לעבוד ואף אחד לא רצה ללכת לאוויר הצח‪.‬‬
‫אחרי יומיים או שלושה ימים הוא בא חזרה ואמר‪ :‬אתם עוד יכולים לעבוד? קם אחד‬
‫ואמר‪ :‬זה קצת קשה לי‪ ,‬אם אני יכול ללכת קצת לנוח‪ ,‬הייתי מבקש‪.‬‬
‫ואז הוא אמר‪" :‬אחד אני לא יכול לשלוח‪ ,‬אני מוכרח לשלוח כמה אנשים לבית‬
‫ההבראה"‪ .‬יצאו כמה אנשים והוא ביקשם לבוא אתו‪ .‬הם הלכו אתו‪ ,‬והוא הוציא את‬
‫האקדח וירה בהם‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬ראית את זה? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬מתי התחילו להגיע המשלוחים של יהודים לחלמנו אחרי בואך?‬
‫ת‪ .‬אחרי בואי‪ ,‬כשלושה חודשים בערך‪ .‬יתכן שאחרי חודשיים‪ ,‬אני לא זוכר בדיוק‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה עשיתם במשך אותם חודשיים או שלושה חודשים?‬
‫ת‪ .‬הקמנו צריפים‪ ,‬הקמנו אהלים ועבדנו בקרמטוריום‪ .‬הכנו את הקרמטוריום‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי הגיעו מכוניות הגאז?‬
‫ת‪ .‬מכוניות הגאז הגיעו כאשר הקרמטוריום היה מוכן‪ ,‬כמה ימים לפני כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחר‪-‬כך התחילו להגיע אנשים‪ .‬מאיפה הם באו? ת‪ .‬מלודז'‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה ראית כיצד מטעינים את האנשים על המכוניות? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬תאר לבית המשפט‪.‬‬
‫ת‪ .‬נתנו להם סבון ומגבת ואמרו להם שהם הולכים להתרחץ‪ .‬לכל מכונית נכנסו ‪100-80‬‬
‫איש‪ .‬הם נכנסו פנימה וסגרו אחריהם את הדלתות‪ .‬בדרך‪ ,‬הגאז של המוטור נכנס‬
‫פנימה‪ .‬כך חיסלו אותם‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה עם שיני הזהב והטבעות של הגוויות?‬
‫ת‪ .‬אני עבדתי בזה כמעט כל הזמן‪ .‬אני עבדתי עם עוד אונטשרפירר אחד‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה שמו?‬
‫ת‪ .‬שמו היה ולטר‪ .‬עבדנו במיון שיניים‪ .‬את השיניים אני לבד מיינתי‪ ,‬אבל את היתר‪ ,‬את‬
‫הזהב‪ ,‬הכסף ודברים אחרים ‪ -‬אני ביחד אתו‪ .‬ישבתי והוצאתי את הזהב מהשיניים‬
‫הקדמיות‪.‬‬
‫ש‪ .‬את זה עשיתם בתוך המחנה? ת‪ .‬כן‪ ,‬בתוך המחנה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי הביא את השיניים לשם?‬
‫ת‪ .‬לפעמים הוא לקח אותי ליער ועזרתי לו להביא את הזהב למחנה; לפעמים הם לבד‬
‫הביאו את זה‪[ .‬‬
‫ש‪ .‬מי זה הם? ת‪ .‬אנשי הוולד קומנדו‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה הייה שייך להאוז קומנדו? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬האם אנשי ההאוז קומנדו היו מושארים בחיים?‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬כל שבועיים הוא עשה סלקציה ושאל כל אחד‪ :‬כמה זמן אתה פה‪ .‬אם אחד אמר‬
‫שהוא היה ‪ 8‬ימים‪ ,‬הוא אמר לו‪ :‬מחר אתה בא ליער‪ .‬הוא בא פעם אחת ואני הייתי אז ‪3‬‬
‫חודשים‪ .‬הוא שאל אותי‪" :‬כמה זמן אתה פה?" אמרתי לו‪" :‬יומיים"‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 30 -‬‬

‫הוא התחיל לקלל אותי בגרמנית שאני משקר לו והתחלתי לבכות‪ .‬בכיתי‪ ,‬צעקתי ואז יצא‬
‫ולטר שעבדתי איתו ביחד‪ ,‬ואמר לו משהו‪ ,‬והוא השאיר אותי‪ .‬אני לא יודע מה הוא אמר‪.‬‬
‫ש‪ .‬היו עורכים עמכם‪ ,‬עם אנשי הקומנדו היהודיים תרגילי התעמלות?‬
‫ש‪ .‬איך זה היה נעשה? ת‪ .‬הוא היה בא‪…‬‬
‫ש‪ .‬מי זה הוא? ת‪ .‬אוברשטורמבנפירר הנס בוטמן‪.‬‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫אב ביה‪-‬הדין‪ :‬אתה בטוח שדרגתו היא אוברשטורמבנפירר?‬
‫ת‪ .‬שמעתי שהוא דיבר בטלפון והוא ענה כך‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬מזה אתה יודע? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬בדרך כלל הוא היה בדרגה יותר נמוכה‪ .‬המשך בבקשה‪.‬‬
‫ת‪ .‬בשבתות הוא היה בא מתי שמתחשק היה לו קצת לצחוק‪ .‬הוא בא‪ ,‬הוציא ארבעה‬
‫אנשים ‪ -‬אני הייתי תמיד החמישי ‪ -‬ואמר לנו‪" :‬אתם רואים את האצבע הזאת?" (מראה‬
‫על הבוהן‪ .‬ענינו‪" :‬כן"‪ .‬שאל‪" :‬מה זה?"‪" ,‬אצבע"‪ .‬אמר לנו‪" :‬לא‪ ,‬זו לא אצבע‪ .‬אם אני‬
‫עושה כך (מורה עם הבוהן כלפי מטה) אתם שוכבים; אם אני עושה כך (מורה עם הבוהן‬
‫כלפי מעלה) אתם עומדים"‪.‬‬
‫והוא עשה כך וכך‪ ,‬בשני הכיוונים‪ ,‬שכבנו וקמנו‪ ,‬שכבנו והתרוממנו עד שלא היתה לנו‬
‫נשימה‪ .‬אני הסתכלתי תמיד ואם ראיתי שהוא לא הסתכל לא התרוממתי‪ .‬אם ראית‬
‫שהוא לא מסתכל לצד שלי שכבתי‪ .‬ראיתי שהוא מסתכל המשכתי להתרומם והיתר גם‬
‫התרוממו‪.‬‬
‫הוא אמר להם לקום והם לא יכולים היו לקום‪ ,‬לא היתה להם נשימה‪ .‬הוא אמר להם‪:‬‬
‫"אתם לא יכולים לקום?" הם לא יכלו לקום‪ ,‬לא היתה להם נשימה‪ .‬הוא אמר להם‪:‬‬
‫"אתם לא יכולים לקום?" הם לא יכלו לקום‪.‬‬
‫הוא שאל אותי‪" :‬שפינפיקס‪ ,‬גם אתה אינך יכול לקום?" עניתי‪" :‬כן‪ ,‬אני יכול"‪ ,‬כי לא‬
‫עשיתי את התרגילים האלה‪ .‬הוא הוציא את האקדח‪ ,‬ניגש אליהם והרג אותם‪.‬‬
‫ש‪ .‬כמה אנשים היו מגיעים לחלמנו להשמדה אחרי שהתחילו להגיע?‬
‫ת‪ 1,200-1,000 .‬בערך‪.‬‬
‫ש‪ .‬שיסו בך כלב? נכון? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬מדי יום ביומו? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי זה היה? ת‪ .‬בוטמן‪ .‬ש‪ .‬יש לך עד היום סימני הנשיכה על הגוף? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה אומר שהגיעו יהודים מלודז'‪ ,‬אבל כל האלה היו יהודים לודז' איים מלכתחילה?‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬היו שם צ'כים‪ ,‬היו שם גרמנים‪ .‬ש‪ .‬אבל יהודים? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬אשר רוכזו קודם בלודז'‪ ,‬בליצמנשטט כמו שהגרמנים קראו לזה‪ ,‬ומשם נשלחו‬
‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫להשמדה לחלמנו?‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬אתה זוכר בריחה של בחור אחד מהוולד קומנדו?‬
‫ש‪ .‬ספר לבית המשפט‪.‬‬
‫ת‪ .‬יום לפני זה בא טרנספורט והוא עבד בוולד קומנדו‪ ,‬והגיעה אחותו‪ ,‬הוא עבד‬
‫בזריקת הגופות לאש‪ .‬הוא ראה את אחותו‪ .‬בערב הוא ביקש להוציא‪…‬‬
‫ש‪ .‬הוא ראה את גווית אחותו?‬
‫ת‪ .‬כן ‪ . . .‬וזרק אותה פנימה למשרפה‪ .‬בערב הוא ביקש לצאת עם פחי האשפה‪.‬‬
‫ש‪ .‬לאן לצאת?‬
‫ת‪ .‬עם פחי האשפה של הצריף שלנו‪ ,‬של הבניין שלנו‪ ,‬היינו יוצאים לשפוך את פחי‬
‫האשפה‪ .‬הוא ביקש לצאת ונתנו לו לצאת‪ .‬כאשר הלכנו לשפוך את האשפה ‪ -‬לא הקפידו‬
‫על זה ‪ -‬יצאו ‪ 6‬אנשים עם וכמייסטר‪ ,‬חייל אחד‪ ,‬הוא ברח ולא הרגישו בו‪ .‬הוא‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 32 -‬‬

‫ברח וירד למטה‪.‬‬
‫היתה לו שרשרת‪ .‬הוא יכול היה להוריד את השרשרת מרגל אחת וקשר על הרגל השניה‪.‬‬
‫מהרגל השניה לא יכול היה להוריד אותה‪ .‬הוא ביקש לעבור את המים‪ ,‬את הנרווה‪ ,‬שם‬
‫היו צריכים לעבור בסירה‪.‬‬
‫הגוי שהיה צריך להעביר אותו בסירה ראה שהורידו שרשרת מהרגל שלו‪ .‬הוא יצא‬
‫מיד‪ ,‬עזב אותו עם הסירה וירד חזרה ליבשה ורץ פנימה‪ .‬בבית אצלו היה גרמני אחד‪ .‬אז‬
‫הוא אמר לו‪ :‬הנה יהודי‪ .‬יהודי בורח‪ .‬הגרמני יצא והרג אותו‪.‬‬
‫אנחנו לא ידענו על כך‪ .‬בערב‪ ,‬בשמונה בערב‪ ,‬בא השטורמשרפירר אלוס הייפלה ואמר‬
‫לנו‪" :‬לצאת‪ ,‬להסתדר‪ ,‬להיפקד‪ ,‬לספור"‪ .‬ספרנו ‪ -‬היה חסר אחד‪" .‬ארבעה אנשים‬
‫החוצה!"‪ .‬יצאנו ארבעה אנשים‪ ,‬הלכו למטה‪ ,‬למקום שההרוג הזה היה‪ ,‬והביאו את‬
‫הגוויה למחנה שלנו למעלה‪ .‬הוא אמר‪" :‬אתם רואים‪ ,‬הוא ברח"‪.‬‬
‫למחרת בבוקר בשש בא ולטר‪ ,‬מוציא אותי מהמחנה‪ ,‬לוקח אותי למחנה של הגסטפו‪,‬‬
‫ואומר לי לרחוץ את הרצפות‪ .‬ב‪ 9.00-‬הגיע אוברשטורמבנפירר הנס בוטמן ואמר‪15" :‬‬
‫איש החוצה"‪ .‬יצאו ‪ 15‬איש‪ ,‬הוציא את האקדח‪ ,‬טען אותו שלוש פעמים והרג אותם‪.‬‬
‫אחר כך הוא אמר לנו‪" :‬אתם יודעים למה זה?" אמרנו‪" :‬לא"‪ .‬אמר‪" :‬בגלל זה שהוא‬
‫ברח‪ .‬אם עוד פעם מישהו יברח ‪ -‬אני אשכיב את כולכם"‪ .‬כשבאתי חזרה מהשטאפ‪,‬‬
‫אמרו לי שהוא חיפש אותי‪.‬‬
‫ש‪ .‬איך היו נראים אנשי הוולדקומנדו אחרי זמן מסויים שעבדו?‬
‫ת‪ .‬הם היו שחורים‪ ,‬היה מסריח מהם‪ ,‬לא התרחצו אף פעם‪.‬‬
‫ש‪ .‬האם הם יכלו להוריד את הבגדים שלהם?‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬רק את החולצה‪ .‬את המכנסיים אף פעם לא הורידו‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי התחילו לפרק את מחנה חלמנו?‬
‫ת‪ .‬שלושה חודשים לפני השחרור‪ .‬אז היינו ‪ 78‬איש‪ .‬אז בא אלוס הייפלה‪ ,‬ואמר ש‪40-‬‬
‫איש נוסעים למחנה אחר‪ ,‬ששם יהיה להם טוב ויהיה להם הכל‪ ,‬יקבלו הכל יותר טוב‬
‫מפה‪ .‬הוציאו ‪ 40‬איש‪ ,‬העמיסו אותם על אוטו משא‪ .‬אבל אמרנו להם‪ :‬אם הם רואים‬
‫שנוסעים בכיוון ליער‪ ,‬שיכתבו איזה פתק‪.‬‬
‫המכונה הגיעה בחזרה להאוס קומנדו‪ ,‬שלחו אותי לטנקשטלה לחפש איזה פתק על‬
‫האוטו‪ .‬הסתובבתי שם ומצאתי איזה פתק‪ .‬לא יכולתי לקרוא אותו‪ ,‬לא הבנתי עברית‪.‬‬
‫היה כתוב‪" :‬למוות"‪ .‬נתתי לאנשים‪ .‬אז אנחנו כבר ידענו שהביאו אותם ליער ושם הרגו‬
‫אותם‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה עם האחרים?‬
‫ת‪ .‬האחרים ‪ -‬עבדנו‪ .‬היו ‪ 20‬בעלי מקצוע שעבדו בשבילם‪ ,‬היו ‪ 27‬של ההאוס קומנדו‪,‬‬
‫וולד קומנדו והאוס קומנדו יחד‪ .‬אנחנו פרקנו את המחנה‪ ,‬כל הצריפים‪ ,‬ניקינו את הכל‪,‬‬
‫ובחורף ‪ -‬זה היה בינואר ‪ – 1945‬פתחו את הדלת‪.‬‬
‫מייסטר לנצה אמר‪" :‬חמישה אנשים החוצה"‪ .‬אני תמיד הייתי רץ‪ ,‬הייתי הכי צעיר‪ ,‬אז‬
‫רצתי‪ .‬לא לבשתי מכנסיים‪ ,‬הלכתי רק בתחתונים וגופיה‪.‬‬
‫יצאתי החוצה‪ ,‬עם עוד בחור מצ'כיה‪ ,‬הוא היה רופא‪ .‬מיד הוא קיבל זעזוע‪ .‬התחיל לשיר‬
‫ולרקוד‪ .‬אז המייסטר לנצה שאל את הנס בוטמן‪ :‬איפה להשכיב אותם? בוטמן אמר‪:‬‬
‫קצת הלאה‪.‬‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 33 -‬‬

‫אז הוא אמר לנו שנשכב‪ .‬שכבתי‪ .‬שכבנו חמישה ראשונים‪ .‬שכבנו כך עם הגב למעלה‪,‬‬
‫שמעתי את היריה הראשונה‪ ,‬אז התחלתי להסתובב עם הראש‪ .‬השניה‪ ,‬פתאום‬
‫בשלישית קבלתי כדור‪.‬‬
‫ת‪ .‬פה (העד מצביע על עורפו)‪.‬‬
‫ש‪ .‬איפה פגע בך הכדור?‬
‫ש‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬יש סימן?‬
‫ת‪( .‬העד מראה לבית המשפט את מקום פציעתו)‪.‬‬
‫ש‪ .‬מאיפה יצא הכדור? ת‪ .‬מהפה ‪.‬‬
‫ש‪ .‬יש לך סימן בפה? ת‪ .‬יש לי‪ ,‬זה הוציא לי שתי שניים‪.‬‬

‫תראה‬

‫לבית‬

‫המשפט‪.‬‬

‫ש‪ .‬מה קרה אתך הלאה?‬
‫ת‪ .‬שכבתי‪ .‬כל פעם הוא עבר‪ ,‬הוא הלך עם האוזן למטה ושמע אם מישהו עוד מתנועע‪.‬‬
‫היו כאלה שעשו כל מיני תנועות‪ ,‬אז הוא הוציא את האקדח וירה בהם בשנית‪ .‬אחרי כמה‬
‫רגעים חזרה אלי ההכרה‪ ,‬כשראיתי שהוא בא‪ ,‬הפסקתי לנשום‪ ,‬לא נשמתי‪ .‬שכבתי‪.‬‬
‫יצאה החמישייה השניה‪ ,‬ירו בהם; השלישית ‪ -‬ירו בהם‪ .‬אצלנו עמד חייל אחד ששמר על‬
‫המתים‪ ,‬אם מישהו עוד היה חי או רוצה לברוח ‪ -‬אז הוא היה יורה בו‪.‬‬
‫אז אני ברחתי‪ .‬ברחתי ונכנסתי לאורווה של איזה גוי שם‪ .‬ישבתי שם עד השחרור‪.‬‬
‫כשבאו הרוסים‪ ,‬אז ישבתי והסתכלתי דרך חור של האורווה החוצה‪ .‬אינני יודע אם זה‬
‫היה חלום או מציאות‪ .‬אז נכנס מישהו‪ ,‬פתח אה הדלת‪ ,‬אני לא הספקתי להסתכל‪ .‬הוא‬
‫פתח את הדלת‪ ,‬היה לו שפם גדול‪ ,‬והוא אמר לי‪ :‬אתה יכול לצאת‪ ,‬הרוסים כבר הגיעו‪.‬‬
‫אז יצאתי ובא הקומנדנט של הרוסים שכבשו מדומנייה‪ ,‬הביא רופא‪ .‬הרופא אמר‬
‫שאיןסיכויים‪ ,‬אני יכול לחיות עוד ‪ 12‬שעות‪ ,‬עוד ‪ 24‬שעות‪ .‬אין סיכויים שהוא יחיה‪ ,‬כי‬
‫קיבל הכדור בחוט השדרה‪ .‬הם חשבו שהפצע עובר על יד חוט השדרה ברגע הראשון‪.‬‬
‫אז אמרו‪ :‬לא יכול להיות שהוא יחיה‪ ,‬עוד ‪ 12‬שעות‪.‬‬
‫אחר כך עברו ‪ 36‬שעות‪ ,‬ואני הייתי עוד חי‪ .‬אז הם ראו שקיבלתי את הכדור לא רחוק‬
‫מחוט השדרה‪.‬‬
‫ש‪ .‬גם באף נפצעת‪ ,‬נכון? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬יש לך עד היום צלקת?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬האף היה חתוך בשני מקומות‪ .‬שאלתי את הרופאים מאין זה בא‪ ,‬אז הם אמרו‪,‬‬
‫שכשקבלתי את היריה‪ ,‬באופן אינסטינקטיבי הרמתי את הראש למעלה‪ ,‬הוא נפל למטה‪,‬‬
‫כנראה שהיתה שם איזה זכוכית במקום הזה ונחתכתי‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה בנוגע לאמך‪ ,‬אדון סרבניק?‬
‫ת‪ .‬באחד המיונים שמיינתי ‪ -‬אני מיינתי תיקים שהיו שם תעודות‪ ,‬זהב וכסף ‪ -‬אז‬
‫מיינתי תיק אחד‪ ,‬שם מצאתי את התמונות של אמי‪.‬‬
‫ש‪ .‬הפצע הזה עוד מציק לך פעם?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬ומה שעברת‪ ,‬הצלחת לשכוח?‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬בלילות אינני ישן‪ ,‬אינני יכול לישון בלילות‪ .‬תמיד רודפים אחרי‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬ד"ר סרבציוס‪ ,‬יש לאדוני שאלות?‬
‫ד"ר סרבציוס‪ :‬לא‪ ,‬אין בפי שאלה אל העד‪.‬‬
‫השופט רווה‪ :‬אתה אמרת שהיית בן ‪ .13‬מתי היית בן ‪ ,13‬כשבאת לחלמנו?‬
‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 34 -‬‬

‫ת‪ .‬כשבאתי לחלמנו‪.‬‬
‫ש‪ .‬את מי הם כבלו בשלשלאות שם ברגליהם‪ ,‬כפי שכבלו אותך?‬
‫ת‪ .‬את כולם‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי זה כולם?‬
‫ת‪ .‬כל ההאוס קומנדו והוולדקומנדו‪ ,‬כולם בלי יוצא מן הכלל‪.‬‬
‫ש‪ .‬הבנתי שבערך ‪ 9‬חודשים השמידו כאשר אתה היית שם?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬אבל בדיוק אני לא זוכר‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה אמרת שבאת לשם בתחילת ‪ 1944‬ועזבת בתחילת ‪ ,1945‬וששלושה חודשים‬
‫ת‪ .‬נכון ‪.‬‬
‫קודם לכן הפסיקו את ההשמדה‪ ,‬זה נכון?‬
‫ש‪ .‬לפי הערכתך כמה השמידו שם?‬
‫ש‪ .‬בערך? ת‪ .‬אני לא יודע גם בערך‪.‬‬

‫ת‪ .‬אני לא יודע‪.‬‬

‫השופט הלוי‪ :‬את כולם השמידו במכוניות גאז?‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬ואתם בניתם קרמטוריום?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬כמה זמן היית באורווה עד שבאו הרוסים?‬
‫ת‪ .‬יומיים‪ .‬הייתי נפוח כולי‪ .‬לו היו באים יום יותר מאוחר אולי כבר לא הייתי ניצל‪ ,‬אני‬
‫כבר כמעט גססתי‪.‬‬
‫ש‪ .‬זאת אומרת שהנאצים הוציאו את כולם להורג לפני שהרוסים הגיעו?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬הם הרגו את כולם‪ .‬כשהרגו את האחרונים היו החייטים עוד על הבניין‪ ,‬הם ראו מה‬
‫שהגרמנים עושים והם לא רצו לרדת למטה‪ .‬הגרמנים לקחו בנזין‪ ,‬שפכוהו והציתו את‬
‫הבניין עם האנשים‪ .‬ואת המתים זרקו למטה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי זה היה? ת‪ .‬ב‪ ,1945-‬יומיים לפני כניסת הרוסים‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬האם יום יום המיתו ‪ 1200‬איש?‬
‫ת‪ .‬זה היה בערך יום יום‪ .‬לפעמים היו עושים הפסקה של יום אחד בכדי לטחון את‬
‫העצמות‪.‬‬
‫ש‪ .‬לפי זה יוצא שהשמידו שם רבבות רבות? ת‪ .‬כן‪ ,‬השמידו הרבה‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחד מהעדים שקדמו לך נתן מספרים הרבה יותר קטנים‪ .‬אתה בטוח בעדותך?‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬תודה‪ ,‬מר סרבניק‪ ,‬גמרת את עדותך‪.‬‬
‫[‪]7‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 35 -‬‬

‫צוואות שנכתבו בידי אסירים יהודים‬
‫במחנה ההשמדה חלמנו‬
‫הצוואה הראשונה‬

‫הצוואות שיובאו בהמשך‪ ,‬נכתבו‬
‫בידי אסירים יהודים בחלמנו‪.‬‬
‫כתבי היד של הצוואות הועברו‬
‫ל"יד ושם" ע"י הוועדה הפולנית‬
‫הכללית לחקירות פשעי נאצים‬
‫בפולין"‪.‬‬
‫הצוואות כתובות ביידיש ופולנית‪.‬‬

‫אלה הם היהודים שעבדו בקולמהוף [חלם‪ ,‬קרי חלמנו] בין קולו לדבי במחנה המוות‪.‬‬
‫מקונטו‬
‫יוסף‬
‫‪ .1‬הרשקוביץ‬
‫מקונטו‬
‫מוישה‬
‫‪ .2‬פלוצקר‬
‫מקונטו‬
‫פייבל‬
‫‪ .3‬פלוצקר‬
‫מגרבוב ליד לודז'‬
‫שעיה‬
‫‪ .4‬שלמבויץ‬
‫מלודז'‬
‫נח‪-‬וולף‬
‫‪ .5‬רדקייביץ‬
‫מלצ'יצה‬
‫חצקל‬
‫‪ .6‬חרך‬
‫מלצ'יצה‬
‫שמחה‬
‫‪ .7‬ואכטל‬
‫מלצ'יצה‬
‫ישראל חיים‬
‫‪ .8‬ואכטל‬
‫מלצ'יצה‬
‫‪ .9‬יאסטז'בסקי בניק‬
‫מסניקי‬
‫אהרון‬
‫‪ .10‬נוסבוים‬
‫מלוטומירסק‬
‫‪ .11‬שטראסבורג עוזר‬
‫מטורק‬
‫גצל‬
‫‪ .12‬שטאייר‬
‫אלה היהודים האחרונים שעבדו בשביל הגאסטפו בחלמ(נו) הנמצאת בין דבי לקולו‪.‬‬
‫אלה הימים האחרונים של חיינו ולכן אנו נותנים אות אולי יש עדיין קרובים או מכרים של‬
‫אנשים אלה‪ .‬כך שתדעו שכל היהודים שגורשו מליצמאנשטאט [לודז'] נהרגו באופן‬
‫אכזרי מאוד‪ .‬הם עונו ונשרפו‪ .‬שלום‪ .‬אם תנצלו אתם חייבים לנקום‪.‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 36 -‬‬

‫הצוואה השנייה‬

‫פתק זה נכתב בידי אנשים שיחיו‬
‫רק עוד כמה שעות‪ .‬מי שיקרא‬
‫פתק זה לא יוכל להאמין שזה‬
‫נכון‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬זו האמת המרה‪,‬‬
‫מפני שבמקום הזה שהו האחים‬
‫והאחיות שלכם וגם הם מתו אותו‬
‫מוות! שם המקום קולו‪ .‬במרחק‬
‫‪ 12‬ק"מ מן העיר הזו [חלמנו]‬
‫מצוי "בית מטבחיים" לבני אדם‪.‬‬
‫אנחנו עבדנו כאן בתור בעלי‬
‫מקצוע‪ ,‬מפני שביניהם [היהודים‬
‫שהובאו לכאן] היו חייטים‪,‬‬
‫רצענים‪ ,‬סנדלרים‪ .‬היו כאן [מילה‬
‫לא ברורה] ‪ 17‬בעלי מקצוע‪ ,‬אוכל‬
‫לתת לכם את שמותיהם‪.‬‬

‫‪ .1‬פינקוס גרין‬
‫‪ .2‬יוס לב‬
‫‪ .3‬שמע איקא‬
‫‪ .4‬צמח שומיראי‬
‫‪ .5‬יסיפ מאייר‬
‫‪ .6‬ואכטל שמחה‬
‫‪ .7‬ואכטל שרוליק‬
‫‪ .8‬בניק יאסטז'בסקי‬
‫‪ .9‬נוסבאום אהרון‬
‫‪ .10‬עוזר שטראסבורג‬
‫‪ .11‬מוסיק פלוצקר‬
‫‪ .12‬פלק פלוצקר‬
‫‪ .13‬יוסף הרשקוביץ‬
‫‪ .14‬חצקל זרח‬
‫‪ .15‬וולף יודקייביץ'‬
‫‪ .16‬שעיה שלמוביץ‬
‫‪ .17‬גצל‬

‫מוולוצלאבק‬
‫מבז'זיני‬
‫מבז'זיני‬
‫מוולוצלאבק‬
‫מלצ'יצה‬
‫מלצ'יצה‬
‫מלצ'יצה‬
‫מלצ'יצה‬
‫מסקפה‬
‫מלוטומירסק‬
‫מקונטו‬
‫מקונטו‬
‫מקונטו‬
‫מלצ'יצה‬
‫מלודז'‬
‫מקאליש‬
‫מטורק‬

‫אלה אפוא שמות האנשים שאני נותן כאן‪.‬‬
‫אלה רק מעט אנשים מתוך מאות האלפים שמתו כאן‪.‬‬
‫[‪]8‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 37 -‬‬

‫ביבליוגרפיה‬
‫אילנברג‪-‬אייבשיץ חנה‪" :‬עת לחשות ועת לספר"‪ ,‬המכון לקורות השואה ע"ש חדווה‬
‫אייבשיץ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ה – ‪.2005‬‬
‫האלטר מרדכי [עורך]‪" :‬ספר קולו"‪ ,‬הוצאת ארגוני קולו בישראל ובארצות הברית‪,‬‬
‫תשי"ט‪. 1959 -‬‬
‫האנציקלופדיה של השואה‪ ,‬כרך ג‪ ,‬ערך "חלמנו"‪ ,‬עמ' ‪.504-503‬‬
‫יחיל לני‪" :‬השואה"‪ ,‬גורל יהודי אירופה‪ ,1945-1932 ,‬שוקן‪ ,‬תשמ"ז‪.1987-‬‬
‫"כרוניקה של גטו לודז' "‪ ,‬תרגמו והוסיפו ביאורים אריה בן מנחם‪ ,‬יוסף רב‪ ,‬מבואות‪-‬‬
‫לוציאן דוברושיצקי‪ ,‬ישראל גוטמן‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשמ"ז‪-‬תשמ"ט‪.1986-1988 ,‬‬
‫"עדויות"‪ ,‬חלק ב‪ ,‬היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪,‬מרכז ההסברה במשרד‬
‫ראש הממשלה‪ ,‬תשכ"ג‪.1963-‬‬
‫"פנקס קהילות פולין"‪ ,‬כרך א‪ ,‬לודג' והגליל‪,‬תשל"ו‪ ,‬ערך "קולו"‪.‬‬
‫קלויזנר ישראל [עורך]‪" :‬מפרשת השואה"‪ ,‬תעודות על סבלות היהודים תחת השלטון‬
‫הנאצי‪ ,‬ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית‪/‬ראובן מס‪ ,‬תש"ז‪.1947-‬‬
‫קליימן יהודית [עורכת]‪" :‬אגרות 'מאין שם'‪ ,‬אגרות אחרונות של יהודים מארצות‬
‫השלטון הנאצי"‪ ,‬יד ושם‪ -1988 ,‬תשמ"ח‪.‬‬
‫קרקובסקי שמואל‪" :‬כפר נידח באירופה"‪ ,‬חלמנו (קלומהוף) מחנה ההשמדה הנאצי‬
‫הראשון‪",‬יד ושם"‪ ,‬תשס"א‪.2001-‬‬
‫קרקובסקי שמואל‪ ,‬אלטמן אילה‪":‬מחנה השמדה במחוז קולו"‪[ ,‬עדויות]‪",‬יד ושם"‪,‬‬
‫קובץ מחקרים כא‪ ,‬תשנ"א‪1991-‬‬
‫שאול אלישבע‪" :‬גביית‪-‬עדות מקברן‪-‬כפייה יעקב גרויאנובסקי‪ ,‬איזביצה – קולו –‬
‫חלמנו"‪,‬ילקוט מורשת לה‪ ,‬ניסן תשמ"ג‪ ,‬אפריל ‪.1983‬‬

‫מראי מקומות‬
‫‪ .1‬האלטר מרדכי [עורך]‪" :‬ספר קולו"‪ ,‬עמ' ‪.288-284‬‬
‫ העדות נמצאת גם אצל קלויזנר ישראל [עורך]‪" :‬מפרשת השואה"‪ ,‬עמ' ‪.35-28‬‬‫‪" .2‬עדויות"‪ ,‬חלק ב‪ ,‬היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪ ,‬עמ' ‪.1070-1065‬‬
‫‪ .3‬קרקובסקי שמואל‪ ,‬אלטמן אילה‪":‬מחנה השמדה במחוז קולו"‪[ ,‬עדויות]‪ ,‬עמ' ‪.96-95‬‬
‫‪ .4‬אילנברג‪-‬אייבשיץ חנה‪" :‬עת לחשות ועת לספר"‪,‬עמ' ‪.85-73‬‬
‫ העדות נמצאת גם ב‪ -‬שאול אלישבע‪" :‬גביית‪-‬עדות מקברן‪-‬כפייה יעקב גרויאנובסקי‪,‬‬‫איזביצה – קולו – חלמנו"‪ ,‬עמ' ‪.121-101‬‬
‫‪ .5‬קלויזנר ישראל [עורך]‪" :‬מפרשת השואה"‪ ,‬תעודות על סבלות היהודים תחת השלטון‬
‫הנאצי‪ ,‬עמ' ‪.27-21‬‬
‫‪ .6‬קרקובסקי שמואל‪ ,‬אלטמן אילה‪":‬מחנה השמדה במחוז קולו"‪ ,‬עמ' ‪.93-91‬‬
‫‪" .7‬עדויות"‪ ,‬חלק ב‪ ,‬היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪ ,‬עמ' ‪.1083-1076‬‬
‫‪ .8‬קליימן יהודית [עורכת]‪" :‬אגרות 'מאין שם'‪ ,‬אגרות אחרונות של יהודים מארצות‬
‫השלטון הנאצי"‪ ,‬עמ' ‪.97-94‬‬

‫___________________________________________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה הראשון "חלמנו"‪ ,‬ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה‪,‬‬
‫גיליון מספר ‪ , 99‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‪.‬‬

‫‪- 38 -‬‬