מחנה ההשמדה טרבלינקה

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‬

‫רחוב התיכון ‪ ,39‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד ‪ ,9288‬חיפה ‪31092‬‬
‫‪Gideonbe5@gmail.com‬‬
‫בס"ד‪ ,‬אדר א תשס"ח‪ ,‬פברואר ‪2008‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫גיליון מספר ‪02‬‬

‫עורך‪ :‬גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫מחנה ההשמדה‬

‫טרבלינקה‬

‫מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫צייר‪ :‬שמואל וילנברג‪ ,‬מעובדי המחנה וממשתתפי המרד בו‪.‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫עמודים‬

‫• פתח דבר‪5-3 ……………………………………………………………………………….‬‬
‫• מסמך ‪ -‬הכרעת הדין במשפטו של איוון (ג'והאן) דמיאניוק‪,‬‬
‫קטעים על מחנה טרבלינקה‪45-6 …………………………………………….‬‬
‫• השיר – התחנה הקטנה טרבלינקה‪46 ……………………………………………….‬‬
‫• ד"ר ארד יצחק ‪ -‬הקמת מחנה טרבלינקה‪52-47 ……………………………………….‬‬
‫השיר‪" :‬אני מאמין – טרבלינקה"‪56-53 ……………………………………………………‬‬
‫• דוד מילגרוים‪ :‬לודז' ‪ -‬וורשה ‪ -‬טרבלינקה הבריחה וההישרדות‪64-57 …………….‬‬
‫• ל‪.‬פיינגולד‪ :‬בית הכנסת בטרבלינקה‪66-65……………………………………………..‬‬
‫• שמואל רייזמאן‪ :‬שהותו בטרבלינקה והישרדותו‪74-67……………………………….‬‬
‫• יעקב ויירניק‪ :‬שנה בטרבלינקה‪97-75 …………………………………………………..‬‬
‫• ביבליוגרפיה‪98 …………………………………………………………………………‬‬
‫• מראי מקומות ‪99 …………………………………………………………………………‬‬

‫‪ 17,000‬מצבות של אבנים לזכר קהילות ישראל שחרבו עומדות היום בשטח מחנה‬
‫ההשמדה טרבלינקה‪ .‬גודלה של האבן מסמל את גודל הקהילה שנרצחה‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-2-‬‬

‫פתח דבר‬
‫לחברי פורום שמירת זיכרון השואה‪ ,‬השלום והברכה!‬
‫עתה הגענו לביטאון מספר ‪ .20‬זוהי שעה של ציון דרך ולכן מצאתי צורך לכתוב מספר‬
‫מילים אישיות לקוראים הנאמנים של הביטאון‪.‬‬
‫כאשר הגיתי את רעיון הוצאת הביטאון לא שיערתי שהביטאון יגיע לכ‪ 17,000-‬כתובות‬
‫בדואר האלקטרוני‪ .‬מקבלים אותו צעירים ומבוגרים‪ ,‬דתיים וחילוניים‪ ,‬עולים חדשים‬
‫וותיקים‪ ,‬תושבי פריפריה וערים ועוד‪ …‬ועוד‪ …‬הביטאון מגיע גם לארצות רבות מעבר‬
‫לים‪.‬‬
‫אני מקבל תגובות רבות וחשובות מקוראי הביטאון‪ ,‬מהן אני שואב את הכוחות הנפשיים‬
‫להמשיך בשליחות שנטלתי על עצמי והיא שמירת זיכרון השואה‪.‬‬
‫מהתגובות‪ ,‬אני למד שאנשים רבים מתעניינים מאד בשואה‪ .‬אני מקפיד להשיב לכל‬
‫הפונים אלי בשאלות והשאלות הן רבות‪ .‬רבים מרגישים צורך להגיב לאחר קריאת‬
‫הביטאון כדי לשתף אותי בתחושותיהם‪ .‬יש המציעים רעיונות לביטאונים הבאים ויש‬
‫המגיבים בטפיחת שכם ובחיזוקים‪.‬‬
‫מורים רבים‪ ,‬אנשי חינוך ומדריכי המשלחות לפולין משתמשים בתכנים של הביטאונים‬
‫לפעילותם החינוכית הברוכה‪.‬‬
‫עבודת העורך אינה קלה‪ .‬אני מקדיש את עיתותי בקריאת מאות עדויות של ניצולי שואה‪,‬‬
‫ספרים ומחקרים הקשורים לשואה‪ .‬אין הדבר קל‪ .‬מה שנותן לי את תעצומות הנפש‬
‫להעמיק לקרוא ולחקור היא תודעת השליחות של זיכרון השואה‪ ,‬שנזכור‪-‬ולא נשכח‪.‬‬
‫הפאן השני של עבודת העורך קשורה לבחירת התכנים לביטאון‪ .‬אין זו עבודה פשוטה‪.‬‬
‫ההתחבטויות הן רבות‪ .‬ראשית‪ ,‬פונים אלי קוראים ושואלים‪ :‬מדוע איני עוסק בקהילה‪,‬‬
‫בעיירה או בארץ מסוימת? ובנוסף‪ ,‬כיצד אצליח ביריעה הקצרה של הביטאון לתת‬
‫תמונה מהימנה ותמציתית לקוראים‪.‬‬
‫ניצולי השואה מזדקנים ורבים ההולכים לבית עולמם‪ .‬רק עוד מספר שנים יהיו עמנו‬
‫אותם ניצולים הנמצאים בקרבנו‪.‬‬
‫מעדויותיהם החשובות של ניצולי השואה למדנו על מה שהתרחש בשואה‪ .‬עדיין לא‬
‫נכתב דיו על תרומתם של ניצולי השואה בהעלאת עדויותיהם על הכתב והראיונות שנתנו‬
‫בע"פ והוקלטו וכן תרומתם המשמעותית בהקמת מדינת ישראל‪ .‬אני אקדיש ביטאון‬
‫מיוחד לנושא זה‪.‬‬
‫אני משתדל להביא עדויות רבות בביטאונים‪ .‬הן ממחישות מכלי ראשון את קורות השואה‬
‫ללא תווך כלשהו וכן ליצור יד ומצבה לששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה‪.‬‬
‫אני מודה לקב"ה שנתן לי את הכוחות הנפשיים והפיזיים כדי להתמודד עם נושא‬
‫השואה‪ .‬בעזה"ש אמשיך ביתר שאת וביתר עוז בהוצאת ביטאונים נוספים‪.‬‬
‫ועתה נעבור לנושא הביטאון‪:‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-3-‬‬

‫מחנה ההשמדה טרבלינקה הוקם במסגרת "מבצע ריינהארד" [בגרמנית‪Aktion :‬‬
‫‪ ,]Reinhard‬שהיה שם צופן למבצע הכחדת היהודים בשטחי גנרלגוברנמן‪ .‬השם ניתן‬
‫למבצע‪ ,‬מספר חודשים לאחר שהחל‪ .‬שם המבצע ניתן לזכרו של ריינהארד היידריך‪,‬‬
‫ראש המשטרה הנאצית החשאית ומארגן ועידת ואנזה שבה גובש "הפתרון הסופי"‪,‬‬
‫שחוסל כאשר נורה למוות ב‪ 27.5.42 -‬בידי אנשי מחתרת צ'כים‪ .‬במסגרת המבצע‬
‫הצליחו הגרמנים לרצוח ‪ 1,700,000‬בני אדם‪ ,‬רובם המוחלט יהודים‪.‬‬
‫מפקד המבצע היה אודיליו גלובוצניק ‪ -‬מפקד הס"ס והמשטרה במחוז לובלין‪ .‬הגרעין‬
‫המרכזי בסגל המבצע היו מומחי האותונסיה שהועברו לחזית לאחר הפסקת המבצע‬
‫בגרמניה‪ .‬בנוסף‪ ,‬גויסו מתנדבים אוקראינים‪.‬‬
‫במסגרת "מבצע ריינהרד" הוקמו שלושה מחנות השמדה‪ :‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור וטרבלינקה‪.‬‬
‫הסבר קצר על המושג הגנרלגוברנמן‪ .‬השם המלא בגרמנית‪:‬‬
‫"‪"Generalgouvernement für die besetzten Polnischen Gebiete‬‬
‫ופירושו‪" ,‬ממשל כללי לאזור הכבוש בפולין"‪ .‬זהו השם שנתנו הנאצים לשטחי פולין‬
‫שלא סופחו לגרמניה‪ ,‬לאחר כיבושה של פולין במהלך מלחמת העולם השנייה‪ .‬השטח‬
‫כלל חמישה מחוזות‪ :‬ורשה‪ ,‬לובלין‪ ,‬רדום‪ ,‬קרקוב וגליציה המזרחית‪.‬‬
‫מספר היהודים בגנרלגוברנמן הגיע ל‪ ,1,800,00-‬הם היו קורבן לצווים מפלים‪ ,‬רכושם‬
‫הוחרם‪ ,‬והם גויסו לעבודת כפייה‪ .‬מאז ראשית שנת ‪ 1940‬נכלאו היהודים בגטאות‬
‫בתנאי מחסור חמורים וניתוק‪ .‬באביב ‪ 1942‬החלו הגירושים של יהודי הגטאות‬
‫בגנרלגוברנמן למחנות השמדה באזור לובלין‪ .‬עד שנת ‪ 1944‬חוסלו כול הגטאות הללו‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫ב"מבצע ריינהרד" רבים מאנשי הצוות הגרמנים וכריסטיאן וירט בראשם אשר הקימו את‬
‫מחנות ההשמדה והפעילו אותם‪ ,‬היו כבר בעלי ניסיון ברצח עם‪ ,‬כתוצאה מהשתתפותם‬
‫בתוכנית ‪ – T4‬אותנסיה‪ ,‬בה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם‪[ .‬השם ניתן‬
‫לפי מקום מושבו של מטה הארגון ברחוב ‪ Tiergartenstrasse‬מספר ‪ 4‬בברלין]‬
‫לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאה עממית בגרמניה‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1941‬הופנה כוח‬
‫האדם של התוכנית אל השמדת היהודים‪.‬‬
‫אותנסיה ‪[ ,Euthanasia -‬בגרמנית – ‪ ,]Euthanasie‬מונח שתרגומו לעברית הוא‬
‫"המתת‪-‬חסד"‪ .‬במשפטי נירנברג אמדו את מספר קורבנות האותנסיה ב‪ 275,000 -‬איש‪.‬‬
‫"מבצע ריינהרד" מהווה את הפיכת השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה‪ .‬לפני‬
‫המבצע בוצע הרג המוני‪ ,‬בעיקר באמצעות בורות ירי ובאמצעות משאיות גז במחנה‬
‫חלמנו‪ ,‬אולם קצב הרצח היה איטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית‪ ,‬שחיפשה פתרונות‬
‫מהירים יותר‪ .‬הרצח בתאי גז‪ ,‬שהחל בבלז'ץ והמשיך לאחר מכן בשאר המחנות‪ ,‬היה‬
‫מהיר וזול‪ :‬ההשמדה לא ארכה יותר מ‪ 20-‬דקות‪ ,‬ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים‪.‬‬
‫המחנות היו חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה‪.‬‬
‫המבצע הסתיים לאחר השמדת רובם הגדול של יהודי פולין ובעקבות מרידות שהיו‬
‫במחנות טרבלינקה וסוביבור‪ ,‬שלאחריהן נסגרו המחנות‪ .‬לאחר סגירתם‪ ,‬המשיכו‬
‫הנאצים בהשמדת השרידים שנותרו ביריות או במחנה ההשמדה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪.‬‬
‫פעולות השמדת ההמונים החלו בטרבלינקה ב‪ 23-‬ביולי ‪ ,1942‬והמשלוחים הראשונים‬
‫שהגיעו לשם היו מגטו ורשה‪ ,‬שבו נערך אז גירוש המונים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-4-‬‬

‫בין ‪ 23‬ביולי ל‪ 21-‬בספטמבר נרצחו בטרבלינקה ‪ 254,000‬יהודים מורשה‪.‬‬
‫בסך‪-‬הכול נרצחו בטרבלינקה כ‪ 366,000-‬יהודים ממחוז ורשה‪,‬‬
‫כ‪ 337,000-‬יהודים ממחוז רדום‪ ,‬וכ‪ 35,000-‬יהודים ממחוז לובלין‪ ,‬רובם המכריע עד‬
‫לחורף של ‪.1943-1942‬‬
‫בסך‪-‬הכול נרצחו בטרבלינקה כ‪ 738,000-‬יהודים משטחי הגנרלגוברנמן בפולין‪.‬‬
‫ממחוז ביאליסטוק נרצחו בטרבלינקה יותר מ‪ 107,000-‬יהודים‪ ,‬רובם המכריע בחודשים‬
‫נובמבר ‪ 1942‬עד ינואר ‪.1943‬‬
‫בקיץ ובסתיו ‪ 1942‬מצאו את מותם בטרבלינקה כ‪ 7,000-‬יהודים מסלובקיה שהובאו‬
‫לגטאות של הגנרלגוברנמן‪.‬‬
‫בין ‪-5‬ל‪ 25-‬באוקטובר ‪ 1942‬הגיעו לטרבלינקה ונרצחו שם כ‪ 8,000-‬יהודים בחמישה‬
‫משלוחים מגטו טרזינשטט‪.‬‬
‫במחצית השנייה של חודש מרס ‪ 1943‬נשלחו לטרבלינקה ונרצחו יותר מ‪ 4,000-‬מיהודי‬
‫יוון שהתגוררו בשטחי תרקיה שסופחה לבולגריה‪.‬‬
‫בסוף מרס ותחילת אפריל נרצחו בטרבלינקה כ‪ 7,000-‬יהודים משטחי מקדוניה‬
‫היוגוסלווית‪ ,‬שאף היא סופחה לבולגריה‪.‬‬
‫בסוף מרס ‪ 1943‬הגיע לטרבלינקה משלוח אחד של כ‪ 2,800-‬יהודים מסלוניקי שביוון‪.‬‬
‫בסך‪-‬הכול נרצחו בטרבלינקה כ‪ 29,000-‬יהודים שהובאו מחוץ לשטחי פולין‪.‬‬
‫בטרבלינקה נרצחו גם כ‪ 2,000-‬צוענים‪.‬‬

‫בסה"כ נרצחו בטרבלינקה כ‪ 870,000-‬נפש!‬
‫בתחילת מרס ‪ 1943‬ביקר הינריך הימלר בטרבלינקה ובהתאם להוראותיו החלו במבצע‬
‫שריפת הגוויות של הנרצחים [במסגרת 'מבצע ‪ .]'1005‬קברי ההמונים נפתחו‪ ,‬גוויות‬
‫הנרצחים הוצאו ונשרפו במדורות ענקיות‪ .‬העצמות רוסקו לחתיכות ונקברו שוב עם‬
‫האפר בבורות הקבורה הקודמים‪ .‬מבצע השריפה וטשטוש העקבות נמשך עד סוף יולי‪-‬‬
‫תחילת אוגוסט ‪ ,1943‬עם השלמת שריפת הגוויות נסגר מחנה טרבלינקה באוגוסט‬
‫‪.1943‬‬
‫העדויות המובאות בביטאון ממחישות לנו היטב את אשר התרחש במחנה ההשמדה‬
‫טרבלינקה וגירוש היהודים ממקומותיהם‪.‬‬
‫מערכת הרמייה וההטעייה המשוכללת של הגרמנים גרמה לכך שיהודים רבים לא ידעו כי‬
‫הם מובלים למוות‪-‬לרצח עד שהגיעו לתאי הגזים‪.‬‬
‫אותם מעטים שידעו את כוונותיהם של הגרמנים ניסו לברוח ולהתמרד‪ .‬אחדים שרדו‬
‫בבריחתם והודות לאומץ ליבם יש בידינו את העדויות שאני מביא בביטאון‪.‬‬
‫לא שיניתי את הניסוחים והתחביר מהעדויות וזאת כדי לשמור על אוטנטיות העדויות‪.‬‬
‫גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫עורך הביטאון‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-5-‬‬

‫מסמך‬
‫הכרעת הדין ממשפטו של איוון (ג'והאן) דמיאניוק‬
‫קטעים על מחנה טרבלינקה‬

‫לקראת הוצאת הביטאון עיינתי במקורות רבים‪ .‬לאחר העיון במקורות‪ ,‬הגעתי לכלל‬
‫מסקנה‪ ,‬שראוי להביא את הקטעים מפרק המבוא על מחנה טרבלינקה שכתב‬
‫בית במשפט המחוזי בירושלים בהכרעת הדין‪:‬‬
‫מדינת ישראל נגד איוון (ג'והאן) דמיאניוק‪ .‬תיק פלילי ‪.373/86‬‬
‫היה זה הרכב מיוחד של שופטים על פי חוק בתי המשפט (עבירות שעונשן מוות)‪,‬‬
‫תשכ"א‪ .1961-‬השופטים שישבו בהרכב הם‪:‬‬
‫דב לוין‪ ,‬שופט בית המשפט העליון‬
‫צבי א' טל‬
‫דליה דורנר‬
‫מבלי להיכנס לסוגיית זהותו של דמיאניוק כאיוון האיום של טרבלינקה‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬הצליחו השופטים לכתוב בתמציתיות את קורות מחנה ההשמדה טרבלינקה‪.‬‬

‫האקציות וריכוז היהודים לקראת שילוחם להשמדה‬
‫כבר צייננו לעיל כי שלב ההשמדה הפיזית המאורגן והמתוכנן בתוכנית השטנית‬
‫הגרמנית להביא פיתרון סופי לבעיה היהודית באירופה‪ ,‬החל למעשה עם פלישת הצבא‬
‫הגרמני לתחומי ברית המועצות – כבר הוסברו הדברים לעיל‪ .‬זה היה האות‪ ,‬זה היה‬
‫השלב שבו נקבעו הצעדים והאמצעים למימוש תוכנית ההשמדה ונתקבלו ההחלטות על‬
‫תחילת הביצוע ומימוש ההשמדה ההמונית של יהודי פולין בשטח הממשל הכללי‪ ,‬מה‬
‫שתואר כמבצע ריינהארדט‪.‬‬
‫משהוקמו מחנות ההשמדה והם היו ערוכים לקלוט את משלוחי הקורבנות‪ ,‬המשיך המסע‬
‫והתקדם מזרחה אל עבר המוות‪ ,‬במסלול רווי הסבל והאימה שהותווה על ידי המתכננים‪.‬‬
‫כבר הוסבר שכל התהליך היה מלווה במעשי הטעיה והסוואה מתוחכמים שנועדו לזרוע‬
‫אשליות ותקוות בליבותיהם של אותם יהודים שבורים וחסרי אמונה‪ .‬בכך הקלו על עצמם‬
‫המבצעים בהעברת האוכלוסייה אל הרכבות ומשם אל ההשמדה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הסודיות היה מרכיב מרכזי בכל הפעולה‪ .‬ואכן‪ ,‬מדיניות זו ננקטה גם כשהחל‬
‫השלב השני במסע המוות‪ .‬דהיינו – הוצאת היהודים מהגטאות והעברתם לתחנות‬
‫הרכבת לקראת המסע אל מחנות ההשמדה‪ .‬כך למשל מספר העד רייכמן בעדותו‪:‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-6-‬‬

‫"דיברנו דברים שונים בגטאות ואמרו בגטאות שיש טרבלינקה‪ .‬דיברו גם על מקומות‬
‫גיהינום אחרים ורימו אותנו‪ .‬למשל בגטו ורשה היו כרזות גדולות חתומות בידי מנהל או‬
‫מנהיג כלשהו על העברת אוכלוסין לרוסיה‪ .‬בתקופה הראשונה הייתה קנאות רבה כל כך‪,‬‬
‫שבאו בכלל יותר מתנדבים ממה שהיה להם מקום במשלוחים שלהם‪ …‬עוד בוורשה היו‬
‫מקרים שאנשים‪ ,‬עלה בידם לברוח מהרכבות ובאו וסיפרו שמובילים אותם לטרבלינקה‪,‬‬
‫ששם זה הסוף‪.‬‬
‫אנחנו היינו תמימים כל כך‪ ,‬בחשיכה שלא האמנו‪ ,‬שבעוד גרמניה נתונה במלחמה קשה‬
‫וזקוקה לידיים עובדות‪ ,‬לאנשים שיעבדו‪ ,‬שישמידו אותנו‪ .‬זה לא יכולנו לתאר‪ .‬זה לא‬
‫נכנס לנו לראש‪ .‬היינו קצרי רואי‪ …‬כאשר החלה ההשמדה‪ ,‬בעצם חוסר גטו ורשה שבו‬
‫ישבו‬
‫כ‪ 500,000-‬יהודים‪ …‬הם היו כולם מורעבים והתגוללו ברחובות נפוחים מרעב‪ ,‬ואז‬
‫התחילה תעמולה – נעביר אותכם למזרח פולין‪ .‬שם תהייה לכם עבודה בשדות‪ ,‬יהיה‬
‫לכם אוכל‪ .‬אנשים מש ששו ורצו לנסוע במשך ימים הראשונים‪ .‬מהר ככל האפשר‪ .‬רק‬
‫יותר מאוחר כאשר התחילו להגיע לוורשה בחזרה אלה שנמלטו מהרכבות והתחילו‬
‫לספר רק אז הבנו‪ .‬הרי אחרת יהודי ורשה לא היו הולכים כל כך בקלות אל עמוד‬
‫התליה"‪( .‬עמוד ‪ 1749 ,1748‬לפרוטוקול)‬
‫אכן‪ ,‬בהטעיה ובמרמה‪ ,‬בדיכוי וברדיפות קידמו הגרמנים ועוזריהם האוקראינים את יהודי‬
‫הגטאות צעד נוסף במסע הנורא אל הצוות‪ ,‬וכך סיפר בעניין זה העד צ'רני‪ ,‬בעדותו‬
‫הכנה‪ ,‬המרגשת והמזעזעת (עמוד ‪ 1188 ,1187‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬זה היה נדמה לי בראש השנה‪ …‬אני זוכר ברחובות ורשה‪ ,‬המושל הכללי‪ …‬ד"ר הנס‬
‫פרנק פירסם‪ …‬כל מי שמתייצב באופן חופשי לאומשלגפלץ יזכה בלחם וריבה‪ .‬קשה‬
‫לתאר מה זה היה המילה לחם‪ …‬ותרשו לי כבוד בית המשפט‪ ,‬היהלום בכתר הבריטי‪ ,‬לא‬
‫היה כל כך שווה ממה שזה היה קילו לחם‪ ,‬הייתי רעב כל כך‪ …‬אז אמרתי (לחברי)‪ ,‬אתה‬
‫יודע מה‪ ,‬בוא נתייצב‪ ,‬אמרתי‪ ,‬נעלה הביתה ונראה שצילה'לה (אחותו של צ'רני) כבר‬
‫מפרפרת בין החיים‪ ,‬היא כבר לא יכלה לדבר יותר מרוב רעב‪ ,‬לכלוך וזוהמה‪ .‬אמרתי‪,‬‬
‫בוא נתייצב‪ …‬השמועה בזמנו הייתה ‪ …‬לוקחים אותכם למזרח‪ .‬איפה מזרח‪ ,‬מה מזרח‪.‬‬
‫לעבודה‪.‬‬
‫זאת הייתה שמועה‪ .‬אבל לומר שלא ידענו שזה סופנו‪ ,‬ידענו‪ .‬בתת הכרה ידענו אבל‬
‫האדם בכ ל זאת האמין שהמלחמה תיגמר ובכל זאת ייקחו לעבודה אז הייתה מגמה‬
‫בזמנו למזרח למזרח‪ ..‬הצטרפנו להמון והלכנו יחד איתם אבל כשהגענו לרחוב ז'יקה היו‬
‫ברחובות‪ ,‬נראו שם הרבה גוויות‪ .‬נוצות בכל מקום‪ ,‬איפה שהלכתי נוצות מכלי מיטה‪.‬‬
‫הביאו אותו באלפים‪ …‬הביאו אותנו לאומשלגפלץ‪ .‬זה היה שם קרוב לפסי הרכבת‪.‬‬
‫הגענו לשם‪ ,‬חושך בעיניים‪ .‬אלפים שכובים‪ ,‬רכונים‪ ,‬ילדים‪ ,‬זקנים‪ ,‬נשים וטף על הארץ‪.‬‬
‫סביב אוקראינים‪ ,‬הג'נדרמנים‪ ,‬המשטרה הפולנית‪ ,‬שומרים‪ .‬יריות מסביב‪ ,‬סחוטים בלי‬
‫אוכל נשארנו שם‪ .‬החזיקו אותנו עד הערב‪ .‬זעקות עד לב השמיים‪ .‬לעת ערב‪ ,‬אני רואה‪,‬‬
‫קצת‪ ,‬לא רחוק‪ ,‬בניין גדול‪ .‬אני אומר לו‪ ,‬אתה יודע מה‪ ,‬בוא אולי נלך לראות מה שם‪…‬‬
‫אז בלילה‪ ..‬הצלחתי לזחול יחד איתו לבניין‪ .‬נתברר שהבניין הזה היה בית ספר‪ .‬חיפשתי‬
‫שם מים‪ ,‬מים‪ .‬לא שתינו‪ .‬הצלחנו לעלות במדרגות וסביב היו אוקראינים‪ …‬הרגשתי‬
‫סירחון של צואה‪ .‬נכנסנו בפנים אנחנו שומעים אידיש‪ ,‬היה בלילה‪ .‬הסתובבתי‪ .‬בקושי‬
‫הצלחנו (להגיע) לאיזה חדר‪ ..‬ואני דורך על בני אדם גונחים‪ .‬אמרתי ריבונו של עולם‬
‫איפה אנחנו‪ ,‬איפה אנחנו"‪.‬‬
‫לא מעט מיהודי הגטו שכשל כוח סבלם‪ ,‬היו מוכנים להיאחז בכל שביב של תקווה ושל‬
‫אשליה‪ ,‬שמא אולי אכן יישלחו למחנות עבודה‪ ,‬שמא אולי יוכלו להשיב את נפשם במעט‬
‫לחם ומים‪ .‬הלכו אל מקום הריכוז מרצונם‪ .‬אולם הרוב הגדול לא האמין וביקש להציל את‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-7-‬‬

‫נפשו ולהסתתר‪ .‬לפיכך‪ ,‬לווה ריכוז היהודים אל כיכר המשלוחים והאומשלגפלץ‪ ,‬במעשי‬
‫אכזריות‪ ,‬הוצאת היהודים מבתיהם‪ ,‬ריכוזם בקבוצות גדולות בתוך העיר או העיירה‪,‬‬
‫הייתה מלווה במכות והתעללות (עדות ד"ר ארד עמוד ‪ 175‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ככל שמדובר בגטו ורשה‪ ,‬מספר ד"ר ארד בעדותו עמוד ‪ 181,182‬לפרוטוקול (וכן בספרו‬
‫‪ 275‬עמוד ‪ )41 ,42‬לאמור‪:‬‬
‫"‪ ..‬ובכן‪ ,‬קודם כל הזכרתי את התאריך ‪( 22.7‬זה היום שבו הופעל מחנה טרבלינקה‬
‫הלכה למעשה והחל הגירוש הגדול של יהודי ורשה אל ההשמדה)‪ .‬כאן יש לנו מסמך‪,‬‬
‫אותו יומן של יושב ראש היודנרט של גטו ורשה‪ ,‬אדם צ'רניאקוב‪ ,‬שם ‪ 22.7‬הוא כותב בו‬
‫כדלהלן‪' :‬בוקר‪ ,‬שעה ‪ ,7:30‬אני בקהילה גבולות הגטו שמורים על ידי חטיבה מיוחדת‬
‫מלבד הכוח הרגיל‪ .‬בשעה ‪ 10‬מופיע שטורמפירר הפלה (אותו האיש סגנו של גלובוצ'ניק‬
‫במבצע ריינהארדט)‪ …‬מופיע הפלה עם חבריו וניתקו את הקשר הטלפוני‪ .‬היהודים פונו‬
‫מהגינה שממול‪ ,‬הזהירינו שיהודים ללא הבדל מין וגיל יפונו מזרחה‪ .‬היום עד השעה‬
‫‪ 16:00‬יש לספק ‪ 6,000‬נפש‪ ,‬וככה לפחות יהיה בכל יום‪ .‬ובאותו יום אכן לקראת הערב‪,‬‬
‫יצא מוורשה משלוח היהודים הראשון למחנה ההשמדה טרבלינקה‪"…‬‬
‫למחרת ‪ 23.7‬הוסיף צ'רניאקוב ביומנו‪:‬‬
‫"השעה ‪ ,15:00‬לעת עתה יש ‪ 4,000‬ליציאה‪ .‬עד שעה ‪ 16:00‬חייבים לפי פקודה –‬
‫‪."9,000‬‬
‫ומוסיף ד"ר ארד‪:‬‬
‫"יהיה זה הרישום האחרון של צ'רניאקוב ושעה אחר כך הוא התאבד"‪.‬‬
‫אישור לעובדות היבשות אך הטרגיות שביומנו של צ'רניאקוב‪ ,‬מוצאים אנו במסמכים‬
‫הגרמניים‪ .‬באותו יום עצמו ה‪ 22.7-‬כותב גלובוצ'ניק להימלר‪( ,‬שציווה על ביצוע‬
‫ההשמדה כולה במסגרת מסע ריינהארדט עד דצמבר ‪ .)1942‬שהינה אכן כל הבקשות‬
‫הכמוסות ביותר שלו אומנם הולכות ומתגמשות‪ .‬במסמכים ת‪ 276/‬ו‪-‬ת‪ 277/‬ישנו אישור‬
‫לכך כי החל מיום ‪ 22‬ביולי‪ ,‬נוסעת יום‪-‬יום רכבת עם ‪ 5,000‬יהודים‪ ,‬מוורשה דרך‬
‫מלכיניה לטרבלינקה‪.‬‬
‫את תפיסת היהודים וריכוזם בכוח למשלוח ברכבות‪ ,‬חווה העד רוזנברג בהיותו בגטו‬
‫ורשה וכך מתאר הוא את ההתרחשות המזעזעת‪ ,‬שהייתה למעשה תופעה יום יומית כפי‬
‫שהבחין בה רוזנברג מחדר מגוריו‪ .‬שומעים אנו מפיו (עמוד ‪ ,752‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"העבירו את רוב היהודים מהגטו למקום יותר קטן‪ .‬ריכזו אותנו שם‪ …‬היינו באותו מקום‬
‫תקופה קצרה ביותר‪ .‬לא היה כבר מזון‪ .‬דאגתי בכל צורה שהיא להביא הביתה את‬
‫המזון‪ .‬אם אפשר היה להשיג את זה‪ .‬באמצע הלילה‪ ,‬שמענו דפיקות בבית‪ ,‬בדלת‪…‬‬
‫פתחתי את הדלת‪ ,‬לא היה אור‪ ,‬לא היה חשמל לגמרי‪ .‬ראיתי לפני שחור הכל‪ ,‬היו שני‬
‫אנשים מזויינים‪ .‬היה להם פנס ביד והם פנו אלי בשפה‪ ,‬שהייתה מוכרת קצת‪ ,‬אבל זה‬
‫היה ברוסית או באוקראינית‪ …‬הם קיללו משהו‪ ,‬עזבו ויצאו מהבית בצעקות‪ ,‬כולם‬
‫לרדת‪ …‬אמא אמרה לי אז‪ ,‬שאין לה יותר כוח להתחבאות‪ .‬אנחנו יורדים‪ .‬לקחנו את כמה‬
‫הדברים שהיה לנו‪ ..‬וירדנו לרחוב‪ .‬ראיתי המון המון אנשים עומדים כבר שמה וכל פעם‬
‫הצטרפו עוד אנשים יהודים לאותו התור‪.‬‬
‫אחרי קצת זמן‪ ,‬לא אוכל בדיוק עכשיו להגיד‪ ,‬עצרו אותנו אנשים עם לבוש שחור‪…‬‬
‫שאמא אמרה שהם מדברים זה עם זה אוקראינית והלכנו ככה עד רחוב מסויים ושם היה‬
‫אומשלגפלץ המפורסם‪ ..‬התיישבנו על הרצפה שמה וחיכינו‪ .‬לא ראיתי לפני שום דבר‪.‬‬
‫אבל בהלה גדולה הייתה זה עם הילדים‪ ,‬זה עם הורים‪ .‬בסביבות הצהריים חילקו לנו‪,‬‬
‫לכל אחד‪ ,‬לכל נפש לחם כזה כמו היה שחור ודביק‪ …‬וזה קיבלנו לפני העלייה לקרונות"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-8-‬‬

‫כך היה בוורשה וכך היה בגטאות האחרים‪ .‬מספר העד פנחס אפשטיין‪ ,‬אשר היה תושב‬
‫צ'נסחטוחובה על יומו האחרון בגטו זה (עמוד ‪ 482‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"במוצאי יום כיפור ‪ ,1942‬סליחה בלילה‪ ,‬צלצלו בבניינים‪ ,‬העירו את כל האוכלוסייה‪.‬‬
‫הוציאו אותם לרחוב וציוו‪ …‬להתרכז במקום‪ ,‬שהיה לפני המלחמה תחנת רכבת‪ .‬הדבר‬
‫הזה בוצע על ידי אוקראינים‪ .‬הם צלצלו בשערים‪ .‬אנשים יצאו החוצה וצעקו לנו להתרכז‪.‬‬
‫כיוונו אותנו לכיוון תחנת אוטובוסים שהייתה לפני המלחמה‪ .‬שם‪ ,‬התרכזנו כל היהודים‬
‫אשר הוציאו אותם לרחובות‪ .‬התחיל תוהו ובוהו‪ .‬זה אי אפשר לתאר מה שהיה‪ ,‬ילדים‪,‬‬
‫נשים‪ ,‬זקנים‪ ,‬אנשים שלא יכלו ללכת והביאו אותנו לתחנת הרכבת‪ ,‬ואחרי שריכזו את‬
‫כולם בתחנת הרכבת הובילו אותנו לתחנת משא‪ …‬דחקו אותנו לקרונות ושם‪ …‬הפרידו‬
‫אותי מן ההורים‪"…‬‬
‫כך גם היה עם קהילת יהודי מזריץ'‪ .‬מספר אברהם גולדפרב‪ ,‬בהודעה שנגבתה מפיו ביד‬
‫ושם ב‪( 13.3.61-‬נ‪ )46/‬בין היתר לאמור‪:‬‬
‫"בסוף אוגוסט ‪ 1942‬ביצעו הגרמנים את הגירוש ממזריץ'‪ .‬יחד עם זה הם הרגו באותה‬
‫אקציה מאות רבות של יהודים‪ .‬על הרמפה עמדו הרבה קרונות מסע ריקים‪ ,‬מוכנים‬
‫לקלוט אנשים‪ .‬הגרמנים ריכזו כ‪ 14,000-‬יהודים בערך וגירש אותם לתחנת הרכבת‪.‬‬
‫הדרך לתחנה הייתה זרועה מאות הרוגים ואחרים שכבו פצועים וביקשו עזרה‪ .‬הגרמנים‬
‫השתוללו באכזריות מיוחדת‪ .‬היכו ורצחו‪ .‬הם הבטיחו לנו שמובילים אותנו לעבודה‬
‫ביודנלגר"‪.‬‬
‫בתחנות האיסוף האמורות‪ ,‬נותקה אחיזתם של היהודים מבסיס אדמת מגוריהם‪ .‬אבדה‬
‫תוחלתם לנס‪-‬כי‪-‬יקרה‪ ,‬והם נדחסו בכוח אל תוך קרונות הרכבת הדחוסים‪ ,‬צעד נוסף‬
‫במסע אל המוות‪.‬‬

‫המסע ברכבות לטרבלינקה‬
‫כמוסבר‪ ,‬נרתמה הנהלת הרכבות של הרייך הגרמני להעמיד לרשות מבצע ריינהארדט‪,‬‬
‫את אמצעי התחבורה‪ ,‬להעברת משלוחי היהודים אל מחנות ההשמדה‪ .‬אולם‪ ,‬כל‬
‫שהעמידו למטרה זו הם רכבות משא עם קרונות שהיו מיועדים להעברת משאות או בעלי‬
‫חיים‪ ,‬אך לא להסעת בני אדם‪ .‬אולם הרי ליהודים‪ ,‬שנגזר דינם למות‪ ,‬ליהודים ככלל‪ ,‬לא‬
‫התייחסו הגרמנים ועוזריהם כאל בני אנוש‪ ,‬לכן‪ ,‬בעיניהם‪ ,‬קרונות המשא היו ראויים‬
‫ומתאימים למילוי המשימה‪.‬‬
‫מסע היהודים‪ ,‬שנדונו להשמדה‪ ,‬ברכבות בואך טרבלינקה‪ ,‬היה אחד השלבים המזעזעים‬
‫והאכזריים מכל שניתן להעלות על הדעת‪ ,‬בנתיב הדמים אל המוות‪ .‬מתאר את המסע‬
‫הזה בעדותו ד"ר ארד‪ ,‬על פי מחקריו‪ ,‬לאמור‪:‬‬
‫"מדובר פה על קרונות משא שאליהם נדחסו מאה‪ ,‬מאה וחמישים איש בכל קרון‪ .‬כך‬
‫שלמעשה‪ ,‬ברכבת‪ ,‬שהיו בה ‪ 60‬קרונות‪ ,‬היו שני קרונות של אנשי הליווי ו‪ 58-‬קרונות‬
‫משא בהם נדחסו לא חמשת אלפים איש‪ ,‬כפי שכביכול עולה מתוך המסמכים הגרמניים‪,‬‬
‫אלא ‪ 6,000‬וגם ‪ 7,000‬איש‪ ,‬וזאת בדחיסות איומה‪ ,‬היות והרכבות גם לא נסעו כפי‬
‫שתוכנן‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-9-‬‬

‫כדי להדגים את הדברים‪ ,‬הנה למשל‪ ,‬מוורשה היו יוצאות רכבות עם ‪ 60‬קרונות‪ .‬לאחר‬
‫טלטולי דרך שנמשכו לא שעות מועטות כפי שנדרש למרחק שבין וורשה וטרבלינקה‪,‬‬
‫אלא גם יום יומיים ויותר הייתה נמשכת הנסיעה עד הגעת הרכבת לתחנה בשם‬
‫מלכיניה‪ ,‬המרוחקת מטרבלינקה כ‪ 4-3-‬ק"מ‪ .‬שם היו מנתקים כל פעם ‪ 20‬קרונות‪ ,‬שהיו‬
‫מוסעים על ידי קטר לעבר מחנה טרבלינקה‪ ,‬כי זו הייתה קיבולת הרציף במחנה‬
‫ההשמדה‪ .‬יהודים הוסעו בדחיסות איומה ורבים מתו בדרך‪ .‬האנשים הוחזקו בתוך‬
‫הקרונות בלי שום תנאי סניטאריים‪ ,‬בלי מים‪ .‬רבים כאמור מתו תוך יום יומיים בהיותם‬
‫בתוך הקרונות"‪.‬‬
‫תיאור דברים זה יבש ותמציתי הוא‪ .‬אין הוא מבטא את הזוועה ואת האימה שהיו מנת‬
‫חלקם של אלה אשר חוו את החוויה מסמרת השיער‪.‬‬
‫אין לנו אלא לחזור ולתאר את ההתרחשויות העגומות והאיומות כפי שסיפרו עליהן בכאב‬
‫ומנהמת לבם‪ ,‬אותם מתי מעט‪ ,‬שניצלו ובפיהם סיפורי האימים‪.‬‬
‫אברהם גולדפרב‪ ,‬בהודעתו נ‪ ,46/‬אשר חווה את מסע הרכבת ממזריץ' לטרבלינקה‪,‬‬
‫מספר לאמור‪:‬‬
‫"כאשר כל המשלוח עם היהודים הגיע אל תחנת הרכבת‪ ,‬דחסו הגרמנים ‪ 200-140‬אל‬
‫תוך כל קרון בעוד שלקרון אחד יכלו להיכנס כ‪ 70-60-‬אנשים‪ .‬את הקרונות הם סגרו חזק‬
‫וחסמו בלוחות‪ .‬אוכל ומים לא נתנו‪ .‬אנשים נחנקו‪ ,‬לא היה אוויר לנשימה‪ .‬חוץ מזה‬
‫החדירו הגרמנים לפני יציאתה של הרכבת כלור‪ .‬הכלור שרף בעיניים‪ .‬החלשים יותר‬
‫התעלפו‪ ,‬זחלו על הראשים‪ ,‬דפקו בקירות עם מה שרק יכלו‪ .‬מתוך צימאון ליקקו הילדים‬
‫את הזיעה מגופותיהם של אבותיהם‪ .‬בקרון שלנו נמצאו ‪ 150‬אנשים‪ .‬במשך שני הימים‬
‫שהובילו אותנו לטרבלינקה‪ ,‬נחנקו ‪ .135‬בדרך ניסינו לשבור לוחות מהקרון וניסינו‬
‫לקפוץ‪ .‬הגרמנים‪ ,‬בשמעם דפיקות‪ ,‬עצרו את הרכבת ופתחו ביריות‪ ,‬מי שקפץ מהקרון‬
‫נורה"‪.‬‬
‫העד פנחס אפשטיין‪ ,‬נדחס אל תוך הקרונות בצ'נסטוחובה ותוך כדי כך הופרד מהוריו‬
‫ומאחיו‪ ,‬שנדחסו לקרונות אחרים וכך הוא מספר בין היתר בעדותו (עמוד ‪483‬‬
‫לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"לקרון דחסו כ‪ 120-‬איש‪ ,‬עם החבילות ועם החפצים והצפיפות הייתה נוראה‪ .‬היו אנשים‬
‫שנפטרו בדרך‪ .‬היו אנשים שנחנקו בדרך‪ …‬בלילה הצליחו שני אנשים לקפוץ מהרכבת‪.‬‬
‫אחרי כמה דקותה רכבת נעצרה והדלת נפתחה והאוקראינים איימו עלינו‪ ,‬שאם מישהו‬
‫עוד יקפוץ מהרכבת‪ ,‬יירו בנו‪ …‬האנשים היו מאוד מבוהלים‪ .‬התחילו לבכות‪ .‬אחרי כמה‬
‫דקות הדלת נסגרה והרכבת התחילה שוב לנוע"‪.‬‬
‫העד רייכמן נלקח אל הקרונות במקום אחר‪ .‬אך גורלו לא שפר משל האחרים‪ ,‬וכך מספר‬
‫הוא בעדותו (עמודים ‪ 1652-1651‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬הכריחו אותנו לצאת אל כיכר השוק‪ ,‬ומשם הובילו אותנו כבהמות אל לוברטוב‬
‫(עיירה השוכנת כ‪ 20-‬ק"מ מלובלין)‪ .‬אספו אותנו שם מכל העירות‪ .‬היו מוכנים קרונות‬
‫בקר ואליהם הכניסו אותנו‪ .‬דחסו אותנו ‪ 150-140‬איש‪ ,‬אני מעריך‪ ,‬בכל קרון ולא ידענו‬
‫מה יהיה הלאה‪ .‬ואז החילונו לנסוע‪ .‬האמנו משנסענו זמן רב‪ ,‬שכן‪ ,‬סינוורו את עינינו‪.‬‬
‫אמרו לנו שאנו נוסעים לאזורי המזרח‪ ,‬לעבוד בשדות רוסיה‪ .‬הנסיעה הייתה איומה‪ .‬לא‬
‫היה לנו מי שתייה‪ ,‬שמרו עלינו מסביבנו אוקראינים‪ ,‬וכל פעם‪ ,‬שהיינו מבקשים מהם מים‬
‫לשתות‪ ,‬היינו צריכים לפשוט מעלינו את השעון או לתת להם כסף ולא תמיד התמזל‬
‫מזלנו שהביאו לנו מים‪"…‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 01 -‬‬

‫מסע ההטעיה של הגרמנים הפיח כאמור תקוות שווא ואשליות בלבם של המוסעים אל‬
‫מוות‪ .‬אך הספק האיום קינן בלב‪ .‬עוד בשנת ‪ ,1944‬לאחר שהצליח להינצל ולהגיע‬
‫לוורשה‪ ,‬העלה יחיאל רייכמן על הכתב את סיפור ההשמדה‪ ,‬כפי שחווה אותו‪.‬‬
‫בזיכרונותיו אלה (מוצג נ‪ )14/‬מספר רייכמן כדלהלן‪:‬‬
‫"אני נוסע עם אחותי הצעירה והיפה – רבקה‪ ,‬בת ה‪ ,19-‬ועם חבר טוב שלי – וולף בר‬
‫רייזמן‪ ,‬עם אשתו ועם שני ילדים‪ .‬כמעט כל אלה הנמצאים בקרון הינם מכרים קרובים‬
‫שלי מאותה העיירה לובעלסקי‪ .‬כ‪ 140-‬איש הננו בתוך הקרון‪ .‬ישנה צפיפות מיוחדת‪.‬‬
‫האוויר הוא סמיך וגרוע‪ .‬לחוצים אנו איש אל רעהו‪ .‬על אף הימצאותם של גברים ונשים‬
‫יחד‪ ,‬מוכרח כל אחד‪ ,‬עקב הצפיפות‪ ,‬לרוקן את צרכיו במקום בו הוא עומד‪ .‬נשמעו אנחות‬
‫קשות מכל פינה ואיש את רעהו שואל‪ ,‬לאן נוסעים אנחנו? אבל ענה כל אחד בהרמת‬
‫כתפיים‪ ,‬אוי‪ ,‬מעומק הלב‪ .‬אין אף אחד יודע לאן הדרך מובילה ויחד עם זה אף אחד אינו‬
‫רוצה להאמין שהיננו נוסעים לשם‪ .‬היכן שמובילים כבר במשך חודשים את אחיותינו ואת‬
‫אחינו‪ ,‬את אלה הכי קרובים לנו‪ .‬על ידי יושב ידידי‪ …‬והוא מבטיח לי שהיננו נוסעים‬
‫לאוקראינה ושם נוכל להתיישב בכפר ולעסוק בעבודות האדמה‪.‬‬
‫הוא מסביר לי שזה ידוע לו בוודאות מכיוון שזה אמר לו קצין גרמני‪ …‬אני רוצה להאמין‬
‫בכך למרות זה שאני רואה שלמעשה אין הדרך כך‪ …‬כאשר הרכבת נעצרת‪ ,‬אני מבקש‬
‫מהאוקראינים שייתנו לנו קצת מים‪ …‬הוא דורש ממני ‪ 100‬זלוטי עבור בקבוק מים‪ ..‬אני‬
‫מסכים‪ …‬אני שואל אותו – כמה זמן ניסע עוד‪ ,‬התשובה היא שניסע שלושה ימים‬
‫לאוקראינה‪ .‬אני מתחיל להרהר‪ ,‬אולי זה נכון באמת‪ .‬היננו נוסעים כבר ‪ 15‬שעות למרות‬
‫זה שהדרך היא ‪ 120‬ק"מ‪ .‬בבוקר היינו מתקרבים אל התחנה בטרבלינקה"‪.‬‬
‫דברים דומים מספר בעדותו העד רוזנברג (עמודים ‪ 754-753‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הקרונות נפתחו ונדחסו בצעקות לקרונות האלה אני ומשפחתי‪ .‬הייתי בקרון הזה עם‬
‫עוד הרבה אנשים‪ .‬אחרי זה שהיינו כבר בפנים‪ ,‬היה מחנק גדול‪ .‬סגרו עלינו את‬
‫הקרונות‪ ,‬את הדלתות‪ .‬הרכבת התחילה לזוז וזה היה כבר חושך‪ .‬לאן לא ידענו איפה אני‬
‫נוסע‪ .‬בתוך הקרון צעקות‪ ,‬ילדים רצו לשתות‪ ,‬רוצים לאכול‪ ,‬רוצים לעשות את צרכיהם‪.‬‬
‫לצערי הרב‪ ,‬גם אני עשיתי מה שצריך כמו שכל אחד עשה‪ .‬צחנה גדולה הייתה‪.‬‬
‫מאֶנברות היו בקרונות‪ .‬לא ידעתי מה הם עושים‪ .‬קדימה אחורה‪ .‬לא יכולנו להבין מה זה‪.‬‬
‫בדרך כלל לא ידענו איפה נוסעים‪ .‬בתוך הקרון אני זכור כרגע איש אחד והוא אמר אז‬
‫לאנשים שיישבו בפנים‪ .‬אם אנו נוסעים בכיוון כזה ואם נראה את הזה המסויים‪ ,‬אז זה‬
‫לא כל כך טוב‪ .‬לא ידע בדיוק מה זה וכך אמר‪ :‬אם ניסע בכיוון אחר אז אני לא יודע איפה‬
‫נוסעים‪ .‬אנחנו התקרבנו למקום שהוא אמר לא כל כך טוב‪ ,‬אבל לא ידעתי איפה זה‪…‬‬
‫אותו בוקר הצצתי מהחלון‪ ,‬שהיה עם ברזל שזור ועם חוטי ברזל דוקרניים‪ .‬הסתכלתי‬
‫מקום שומם ומלא אנשים במדים שחורים עם כלי נשק עליהם‪ .‬הסתכלנו החוצה והם‬
‫הראו לנו סימנים לא כל כך סימפטיים‪ .‬ברור שהיום אני אומר את המילה לא סימפטיים‪,‬‬
‫אבל זה היה מחריד‪ ..‬פתאום התחילה הרכבת לזוז‪ .‬הסתכלתי שוב פעם מהחלון על‬
‫הפסים שלנו‪ ,‬והסתכלתי שאנחנו עוברים ביעד‪ …‬בערך נסענו ‪ 20‬דקה והגענו‪ .‬הרכבת‬
‫נעצרה ופתאום שמענו צעקות‪ :‬פתיחת דלתות 'אלה ראוס'‪' ,‬אלה ראוס' "‪.‬‬
‫העד צ'רני בעדותו לפנינו‪ ,‬על דוכן העדים‪ ,‬נראה כאילו הוא נמצא שם ועובר את כל אותה‬
‫חוויה מזעזעת בשנית‪ .‬איש רגיש הוא מר צ'רני ואדם כן‪ ,‬בעל יכולת ביטוי‪ ,‬המצליח‬
‫להעלות מתוך זיכרונו האיתן‪ ,‬את שחווה‪ .‬הוא וייתר המובלים אל ההשמדה‪ .‬ברגעים‬
‫הקשים והאיומים בתוך קרונות המשא‪ .‬דומה שאין לך תיאור נאמן‪ ,‬אמין ומזעזע מזה‪,‬‬
‫העולה מדברי צ'רני בעדותו‪ .‬איה סופר ואיה במאי היכולים להעלות ולתאר את חוויה‬
‫באופן ברור ובוטה יותר ממה שמשמיע צ'רני‪ ,‬בלב קרוע ובעיניים דומעות בבית המשפט‬
‫בישראל‪ .‬וזה תיאורו (עמודים ‪ 1193-1190‬לפרוטוקול‪ :‬בהשמטות האפשריות‪:‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 00 -‬‬

‫"הגיעו הקרונות‪ .‬זעקות עד לב השמיים‪ :‬לקום‪ .‬אנחנו קמנו כגוש בשר אחד‪ ,‬והתחילו‬
‫לצעוק‪ :‬קדימה לקרונות‪ …‬כל זה מלווה במכות רצח‪ ,‬זעקות‪ .‬התחילו לדחוס אותנו‪,‬‬
‫לעלות ולדחוס אותנו‪ ,‬עם מכות רצח‪ ,‬לעלות לקרונות‪ .‬מי שנפל כבר לא קם יותר‪.‬‬
‫האוקראינים‪ ,‬הז'נדרמריה וה‪-‬אס‪.‬אס דחסו אותנו לתוך הקרונות‪ ,‬לקרון כזה של בהמות‪.‬‬
‫יכלו להיכנס ‪ 60-50‬איש‪ ,‬דחסו אותנו למעלה ממאה בני אדם‪ …‬כשהאוקראינים באו‬
‫לנעול את הדלתות עם קרש‪ ,‬דחפו את גוש הבשר פנימה‪ .‬באותו רגע שסגרו אותנו בתוך‬
‫הקרונות‪ ,‬אז אם בכלל קיימת מילה סיוט‪ .‬אינני יודע איך בכלל להגדיר את המילה סיוט‪.‬‬
‫המחנק‪ ,‬הזעה‪ ,‬אחד שכב על השני‪ .‬לא היה אוויר‪ .‬אומנם למעלה היה אשנב‪ ,‬שהוא היה‬
‫סורג וחוטי תייל‪ .‬לא היה אוויר והרכבת לא זזה מהמקום‪ .‬עוד שמענו בחוץ צעקות‪ .‬כל‬
‫אחד עם ילדים‪ .‬תן לו לגשת‪ ,‬ואחד זועק איפה את אמא‪ ,‬איפה אתה טאטה‪ ,‬איפה אתה‬
‫אבא‪ ,‬איפה אתה‪.‬‬
‫אחד החזיק את השני ואני חשבתי שאני נחנק‪ .‬לאחר כשעתיים אני כבר לא יכולתי‪ .‬אז‬
‫התקרה הייתה עם זעה‪ .‬הרי בני אדם מזיעים‪ .‬אני רואה שאנשים מתחילים עם האצבע‬
‫ללקק את השפתיים‪ .‬כל כך רציתי מים – 'אביסלה וואסר'‪ ,‬מים לשתות‪ ,‬קצת מים‪ …‬אני‬
‫זוכר אנשים השתגעו‪,‬ממש השתגעו‪ .‬התחילו לשתות שתן‪ .‬כשהרכבת התחילה לזוז‪,‬‬
‫התחלה במקצת הקלה‪ .‬אוויר התחיל להיכנס‪.‬‬
‫נסענו‪ ,‬לא יכול לזכור כמה‪ ,‬ושוב פעם הרכבת נעצרה והתחילו אותן הזעקות ובחוץ‬
‫שמענו את היריות כל הזמן‪ ..‬גיהינום‪ .‬ראינו בלילה את האש של הכדורים ששרקו‪ .‬נסענו‬
‫ונעצרנו למעלה מיומיים‪ .‬כשנעצרנו ביום‪ ,‬איכרי הסביבה כנראה כבר ידעו‪ ,‬באו עם מים‪,‬‬
‫זה כיכר לחם‪ ,‬מה זה טיפת מים‪ .‬אני אמרתי בלבי 'אביסלה וואסר פאר דם טוט' – קצת‬
‫מים לפני המוות‪ .‬לא רציתי יותר שום דבר‪ .‬לפחות קצת מים לפני המוות ולומר 'שמע‬
‫ישראל'‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬והגויים באו להציע מים‪ ,‬ואני זוכר דרשו אלף זלוטי כסף פולני‪ .‬זה היה אז הרבה‬
‫והיותר צעירים התחילו לומר‪ :‬תנו לגשת לחלון‪ ,‬ואני זוכר איזה איכר‪ ,‬הוא קיבל את‬
‫הכסף‪ .‬שמעתי 'ער ראט אויסגיגאסן די וואסר' – הוא שפך בחוץ את המים‪ ,‬לא נתן את‬
‫המים‪.‬‬
‫אני זוכר בנוסף לזאת‪ ,‬זה היה נדמה לי כבר היום השני‪ .‬הצליחו לעקור את הסורג של‬
‫האשנב‪ .‬אני זוכר‪ ,‬נתנו לגשת ליותר צעירים שיוכלו לקפוץ מהחלון וגם אותי הרימו‬
‫וקירבו אותי לתוך האשנב הזה ואז לפחות נשמתי אוויר‪ .‬אני ראיתי איך שעומד שם אחד‪,‬‬
‫נתפס בקיר ובלוחות ומסביר איך לקפוץ‪ .‬כל זה בנסיעה‪ .‬אבל כל הזמן יריות‪ ,‬יריות‬
‫וצעקות‪ …‬היו כמה כאלה שקפצו‪ .‬אחרי למעלה מיומיים‪ ,‬הגענו לתחנה ששמה מלכיניה‪,‬‬
‫והתחילו שוב פעם‪ ,‬אנחנו נוסעים למזרח‪ .‬מן תקוות שווא‪ .‬באותו רגע‪ ,‬הרי כל אחד חיפש‬
‫באותו רגע להיאחז במשהו‪ .‬אז זאת הייתה האחיזה‪ .‬אבל בינתיים בקרון היה סירחון‬
‫כזה של שתן ושל צואה‪ .‬את הצרכים עשו בתוך הקרון‪ .‬עמדנו‪ .‬אני לא זוכר כמה‪ ,‬אבל‬
‫שמענו איך שהקטר מתנתק ומייד הרגשנו‪ ,‬שקטר אחר מתחבר בחזרה‪ …‬אחרי כמה זמן‬
‫התחלנו לנסוע חזרה אולי חצי שעה‪ …‬נכנסנו למחנה טרבלינקה‪ .‬לא ידענו אז‪ .‬פתאום‬
‫הרכבת נעצרת‪ ,‬הקרונות נעצרים‪ ,‬ואני שומע זעקות בגרמנית 'אוף מאכן' "‪.‬‬
‫משנ פתחו הדלתות של הקרונות אל רציף תחנת מחנה ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬נגאלו‬
‫אומנם אלה ששרדו ברכבות מסיוטי הנסיעה‪ ,‬אך עד מהרה כבר פסעו את פסיעותיהם‬
‫האחרונות‪ ,‬במסלול המוות‪ ,‬אל תוך תאי הגזים‪ .‬זו זוועה‪ ,‬זו אימה‪ ,‬וזה משק כנפי המוות‪,‬‬
‫המרחף על פני הבאים בשערי מחנה ההשמדה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 02 -‬‬

‫ברציף הרכבת בטרבלינקה‬
‫מדיניות ההטעיה וההסוואה ליוותה את תהליך ההשמדה לכל שלביו‪ .‬כך גם בהגיע‬
‫קרונות המסע‪ ,‬בהם אלפי היהודים הנדונים להשמדה‪ ,‬אל רציף הרכבת במחנה‬
‫ההשמדה טרבלינקה‪ .‬המגמה הייתה להמם את הבאים‪ ,‬להשלותם‪ ,‬למען יקל על מבצעי‬
‫ההרג לעשות את מלאכתם ביסודיות‪ ,‬במהירות וללא הפרעות‪ .‬בין היתר‪ ,‬הוסווה כל אזור‬
‫רציף הרכבת של מחנה ההשמדה‪ .‬בשלב מסויים‪ ,‬כתחנת רכבת סדירה ותמימה‪ .‬כך‪,‬‬
‫שלמקום אימים זה‪ ,‬הייתה חזות תמימה של תחנת רכבת עם רציפים‪ ,‬קופה לקניית‬
‫כרטיסים‪ ,‬שעות כניסה ויציאה של הרכבות‪ .‬הכל למען יצירת הרושם על הבאים‪ ,‬שאכן‬
‫הגיעו למחנה עבודה ולא אל גיא הריגה‪.‬‬
‫בחזית התחנה‪ ,‬גם הוצב שלט גדול‪ ,‬כתוב בשפות המוכרות‪ ,‬כפי שתיאר זאת מפקד‬
‫המחנה פרנץ שטנגל (בעדותו ת‪ ,6/‬שצוטטה לעיל)‪ .‬בשלט זה נאמר כי הוא מחנה מעבר‬
‫למחנות עבודה‪ ,‬כי יש להתפשט ולעבור תהליך רחיצה במקלחות‪ ,‬ומקביל הבגדים יעברו‬
‫חיטוי‪.‬‬
‫היו ימים בהם קידמה את פני הבאים תזמורת‪ ,‬שניגנה כדי לשפר את ההרגשה של‬
‫הבאים‪ .‬היה גם שכרוז הודיע ברמקול את שנרשם על השלט – דהיינו תהליך הרחצה‬
‫והחיטוי והמעבר למחנות עבודה‪.‬‬
‫הרצון לחיות גרם לכך‪ ,‬שחלק מהבאים היו מוכנים להיאחז בכל אשליה ובכל מעשה של‬
‫אחיזת עיניים ולקוות לטוב‪ .‬אין תימה‪ ,‬איפוא‪ ,‬כי נוכח "קבלת פנים" מטעה שכזאת‪,‬‬
‫נמצאו בין הבאים שפרצו במחיאות כפיים‪ ,‬לשמע "הבשורה" שהגיעו למחנה מעבר‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לא עברו דקות רבות והמציאות טפחה על פניהם‪.‬‬
‫עם היציאה מהקרונות אל הרציף החל מחול שדים‪ ,‬סחרחורת מרושעת של אלימות והרג‪,‬‬
‫טשטוש חושים וציות עיוור לפקודות של הגרמנים והאוקראינים עושי דברם‪ .‬מתוך חוסר‬
‫אונים והשלמה עם מר הגורל פסעו האומללים ואף רצו אל המסלול הסופי המוביל אל‬
‫המוות בתאי הגזים‪( .‬עדותו של ד"ר ארד‪ ,‬עמוד ‪ 195‬לפרוטוקול וכן ספרו נ‪.)2/‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬דאגו מפעילי מחנה ההשמדה ליצור את אותה חזות חיצונית תמימה‪ ,‬ומצד‬
‫שני ריכזו בבוא כל משלוח של קרונות עם הלקוחים למוות כוח רב של שומרים‬
‫אוקראינים‪ ,‬בפיקודם של חלק מאנשי ה‪-‬אס‪.‬אס הגרמניים‪ ,‬כדי שיטילו חתתם על הבאים‪,‬‬
‫ימריצו אותם לציית לכל שנדרשו לעשות‪ ,‬ולמנוע כל ניסיון של התקוממות‪ ,‬או ניסיון‬
‫להימלט‪ ,‬נוכח מחזות הזוועה שתגלו עד מהרה לעיני הבאים‪.‬‬
‫אזור הקבלה הוקף משמרות אוקראינים‪ .‬עם היפתח הקרונות‪ ,‬תפסו אלה עמדות‪ ,‬גם על‬
‫הרציף וגם על חלק מהגגות‪ .‬חלקם אוחזים מקלעים ורובים וחלק מגלבים‪ .‬משמר חזק‬
‫של אוקראינים הקיף את כל אזור הקבלה‪ ,‬לאורך כל המסלול מהרציף ועד תאי הגזים‪.‬‬
‫מרגע שניתנה ההודעה לבאים שהנה הגיעו למחנה מעבר ועד להכנסתם אל תאי הגזים‪,‬‬
‫אורך כל הזמן הזה שהתארך עד לכדי שעה שעתיים‪ ,‬הייתה הפעולה נמרצת ובקצב‬
‫רצחני‪ ,‬כשמהומת אימים סביב‪ .‬מכות בקתות הרובים‪ ,‬המרצה במכות מגלב‪ ,‬יריות‬
‫באוויר‪ ,‬נביחות (נשיכות בפי כלבים מאולפים וצמאי דם)‪ .‬כל זאת‪ ,‬כדי להחזיק את‬
‫הלקוחים למוות בהלם‪ .‬שלא יתעשו עד שיהיו סגורים בתוך תאי הגזים (עדות ד"ר ארד‪,‬‬
‫עמודים ‪ 223 ,222 ,196‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫כשנפקחו עיני הבאים ההמומים‪ ,‬נתגלה לעיניהם מחזה מזעזע‪ ,‬מסמר שיער‪ .‬לאורך‬
‫הרציף היו מונחות גוויות לרוב והצחנה איומה‪ .‬מתוך הקרונות נזרקו אל הרציף גוויותיהם‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 03 -‬‬

‫של אלה שכשל כוחם ומצאו את מותם בדרך‪ .‬או כאלה‪ ,‬שאפסו כוחותיהם וכבר לא היו‬
‫מסוגלים לעמוד על רגליהם‪ .‬אחרים ניצבו חסרי אונים‪ ,‬מטושטשים‪ ,‬עיניהם בוהות‬
‫במתרחש ורוחם נסערת‪.‬‬
‫בשלב זה ובמקום זה‪ ,‬נתקלים הבאים לראשונה בקבוצות יהודים עובדי כפייה‪ ,‬אשר‬
‫הוכרחו לעסוק בכל "עבודה" בזויה ומלוכלכת‪ ,‬כשמפקדי המחנה עושים קבוצות עבודה‬
‫אלה‪ .‬לחלק מהמנגנון שהועסק בתהליך ההשמדה‪ .‬חלילה וחס‪ ,‬אותם עובדי כפיה לא היו‬
‫בין המובילים את אחיהם למוות‪ .‬לא היו בין המדרבנים את האומללים אל מקום ההריגה‪.‬‬
‫אולם עליהם הוטל התפקיד האיום והנורא‪ ,‬לאסוף את בגדיהם של מומחים‪ ,‬לאסוף את‬
‫רכושם‪ ,‬להובילם אל קבר כפי שעוד יסופר בהמשך‪ .‬מי שנתמזל מזלו מבין הבאים‬
‫ו"הצליח" להצטרף אל קבוצת עובדי כפיה כזאת‪ ,‬נמצא מציל את עצמו ממוות ודאי‪,‬‬
‫מיידי‪ ,‬ונמצא מטפח בלבו אשליית חיים‪ .‬תקווה כלשהי לשרוד‪ ,‬במחיר מזעזע של חיים‬
‫בתוך הזוועה‪ .‬השתתפות כפויה בעבודות המחנה‪ ,‬כשאימת המוות מרחפת עליו תדיר‪.‬‬
‫הקבוצה הראשונה של עובדי הכפייה היהודים שהבאים נתקלו בה‪ ,‬כונתה "קבוצת‬
‫הכחולים"‪ ,‬משום שענדו סרט כחול על זרועם‪ .‬תפקידם היה להוציא מהקרונות את‬
‫החולים ואת אלה שלא היו מסוגלים ללכת בכוחות עצמם ולהביאם אל מה שמכונה היה‬
‫"לאזארט" (מרפאה) ושם נורו בידי סדיסטים גרמנים או אוקראינים‪.‬‬
‫קבוצה זו‪ ,‬שנקראה גם "עובדי הרציף" או "באנהוף קומנדו"‪ ,‬מנתה כ‪ 50-40-‬איש‬
‫ותפקידה היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬להוציא מהקרונות את החולים וחסרי האונים וכמובן גם את‬
‫המתים וכן חפצים שהאנשים נטלו כצידה לדרך‪.‬‬
‫קבוצת עובדים זו פעלה תחת עינם הפקוחה של השומרים האוקראינים‪ ,‬והיה אם‬
‫התרשלו בעבודה ולא ביצעו את המוטל עליהם בזריזות ובמהירות הנדרשת‪ ,‬ואם חטאו‪,‬‬
‫חלילה‪ ,‬באי מילוי הוראה‪ ,‬דינם נגזר והם נשלחו עם האחרים אל מותם בתאי הגזים‪,‬‬
‫שהרי לא הייתה כל בעיה להחליפם ביהודים שהגיעו במשלוח החדש‪.‬‬
‫עוד מתרוקנים הקרונות‪ ,‬עוד מוצאים הבאים בתהליך ההעברה את הדרך המובילה לתאי‬
‫הגזים‪ ,‬ועובדי הרציף כבר עסקו בניקוי הקרונות כדי שאלה יחזרו לתחנת המוצא במצב‬
‫תקין‪ ,‬נקיים וערוכים לקלוט ולהביא למחנה ההשמדה משלוח נוסף‪ .‬כך‪ ,‬בקצב רצחני‪,‬‬
‫עוד אל היוצאים‪ ,‬ואלה באים‪ .‬היו ימים שקצב ההשמדה הגיע לכדי חמישה עשר אלף‬
‫יהודים ביום אחד (ראה עדות ד"ר ארד‪ ,‬עמודים ‪ 205 ,204 ,198 ,196‬לפרוטוקול וכן‬
‫עדות שטנגל במוצג ת‪.)6/‬‬
‫כך היה‪ ,‬כך שומעים אנו מפי הניצולים ששרדו לפליטה‪.‬‬
‫יחיאל רייכמן בזיכרונותיו (מוצג נ‪ )14/‬מתאר את המתרחש ברציף כך‪:‬‬
‫"הרכבת נוסעת לאט ואנחנו חודרים לתוך יער‪ .‬מסתכלים איש על רעהו‪ .‬התשובה – מי‬
‫יודע? לא עובר הרבה זמן ולעינינו מופיע מראה מעציב ומפחיד – מראה של מוות‪ .‬אני‬
‫רואה‪ ,‬דרך הפתח הזעיר של הקרון‪ ,‬ערמות גבוהות של מלבושים‪ .‬אני משער ורואה כבר‬
‫שאנחנו אבודים‪ .‬לצערנו העניין הוא אבוד‪ .‬לא עובר הרבה זמן ודלת הקרון נפרצת‬
‫בקלות שטניים "ראוס‪ ,‬ראוס"‪ .‬כבר אינני מטיל ספק באסון שלנו‪ .‬אני לוקח את אחותי‬
‫בזרועה ומתאמץ ככל שאפשר לצאת מן הקרון‪ .‬אני משאיר את הכל בקרון‪ .‬אחותי‬
‫הגלמודה מעירה לי‪ ,‬מדוע אני משאיר‪ ,‬את החבילות ואני עונה לה‪ :‬אין זה נחוץ‪ .‬אינני‬
‫מספיק להגיד לה כמה מילים ונשמעת צעקה רצחנית‪' :‬גברים ימינה‪ ,‬נשים שמאלה'‪.‬‬
‫בקושי אני מספיק להתנשק איתה ואנחנו כבר מנותקים לנצח‪ .‬מתחילות הכאות מכל צד‪.‬‬
‫הרוצחים מריצים אותנו לתוך החצר בשורות ובצעקות‪"…‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 04 -‬‬

‫ובעדותו (עמוד ‪ 1653‬לפרוטוקול) מספר רייכמן לאמור‪:‬‬
‫" נכנסנו לתחנת טרבלינקה השנייה ואז נפתחו הדלתות כאילו מעשה שנים‪ ,‬והתחלנו‬
‫לשמוע את הצרחות‪' :‬החוצה יהודים ארורים‪ ,‬החוצה'‪ .‬יצאנו מהרכבת ואז החלו להכות‬
‫בנו מכל עבר‪ .‬מימין ומשאל נחתו עלינו הפרגולים ושמענו את הצעקות‪' :‬גברים ימינה‪,‬‬
‫נשים שמאלה'‪ .‬אז ראיתי לאחרונה את אחותי ולא עוד"‪.‬‬
‫מספר העד אפשטיין על הגעתו לרציף הרכבת בטרבלינקה‪ ,‬וכך הוא מספר בין היתר‬
‫(עמודים ‪ 484 -486‬לפרוטוקול‪:‬‬
‫"הכניסו אותנו לאן שהכניסו (הכוונה לתחנת הרכבת ובמחנה טרבלינקה)‪ .‬הדלתות‬
‫נפתחו ובצעקות איומות ובמכות ציוו עלינו לצאת החוצה ולשבת‪ .‬התיישבנו‪ .‬נתגלה לפני‬
‫מחזה מחריד‪ ,‬שאין לי מילים לתאר אותו‪ .‬לפנינו הייתה אמבטיה עם מים‪ .‬זה היה‬
‫פיתיון‪ …‬מי שניגש לשתות קיבל מהאוקראיני עם קת הרובה‪ .‬אחרי המקרה הראשון‬
‫שראינו את זה‪ ,‬אף אחד יותר לא ניגש לשתות מים‪ .‬ממולנו היו שתי גוויות‪ ,‬אשר היו עם‬
‫גולגולות מרוסקות‪ .‬כל החלק האחורי הזה היה מרוסק‪ .‬אחרי שישבנו‪ ,‬עבר איש אס‪.‬אס‬
‫והצביע באצבע‪' :‬אתה אתה‪ ,‬הצידה'‪ .‬והלכתי הצידה‪ .‬אחרי כמה שניות שמעדתי בצד‪,‬‬
‫ראה אותי אחי דוד‪ ,‬אחי הצעיר ממני‪ .‬הוא קם והתקרב אלי‪ .‬ראה אותו איש ה‪-‬אס‪.‬אס‪.‬‬
‫ניגש אליו ועם קת של אקדח פיצח לו את הגולגולת‪ .‬אותי תקפה סחרחורת והילד הזה‬
‫נעלם‪ .‬לא ראיתי אותו יותר‪.‬‬
‫משיצאו האנשים מהקרון‪ ,‬נצטוויתי להיכנס לקרון ושמה הייתה אישה זקנה שלא יכלה‬
‫ללכת וציוו עלי לקחת אותה ללאזארט‪ .‬לפי המושג שלי לזאראט זה בית חולים‪ .‬הלכנו‬
‫עם האישה הזאת אל הלאזארט‪ .‬כשהגעתי לסביבות הלאזארט ראיתי שני תינוקות‪,‬‬
‫שעוד לא ידעו לזחול‪ ,‬ואני נרתע והחבר שלי‪ .‬הושבנו את האישה ליד שפת הבור וחזרנו‪.‬‬
‫איש ה‪-‬אס‪.‬אס‪ .‬ציווה עליו לקחת את האישה ולהוריד אותה למטה לתוך הבור‪ ,‬ולמטה‬
‫הוא ירה בראשה והיא נשמטה מידינו‪ …‬בבור הייתה אש‪ .‬לא עם להבה‪ ..‬והתינוקות‬
‫האלה היו על האש הזאת והיו מלאי כוויות‪ .‬הבכי של התינוקות האלה מצלצל לי עד היום‬
‫באוזניים שלי‪"…‬‬
‫גורלו של העד אליהו רוזנברג במשלוח שהגיע מוורשה לא היה שונה‪ ,‬וכך הוא מספר‬
‫(עמודים ‪ 756 ,754‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הגענו למקום‪ ,‬הרכבת נעצרה ופתאום שמענו צעקות ופתיחת דלתות‪' .‬אלה ראוס'‬
‫(כולם החוצה‪ ,‬כולם החוצה)‪ .‬התחלנו לצאת החוצה ואמרו 'פראואן לינקס' 'מנר רכטס'!‬
‫(נשים שמאלה‪ ,‬גברים ימינה!) הספקתי לעוד לקבל מאמי משהו ביד‪ .‬זו הייתה טבעת‪.‬‬
‫נדברנו שאם אנו מגיעים למקום מסויים‪ ,‬לכתוב לאיזה מכיר נוצרי‪ ..‬ושם לציין איפה אני‬
‫נמצא או היא‪ …‬מאותו רגע אני כבר את אמי ואחיותיי יותר לא ראיתי‪.‬‬
‫אני התיישבתי עם כל הגברים ושמה גם ראיתי את דודי כי הוא גם היה באותו‬
‫הטרנספורט שלי‪ .‬התיישבנו על הרצפה‪ …‬לא ידענו איפה אנחנו נמצאים בשום פנים‬
‫ואופן‪ …‬שמעתי וראיתי ריצה של אנשים רצים לקרונות עם מטאטאים ומוציאים דברים‬
‫משמה‪ .‬ושמעתי מאחד היהודים שרץ ככה ושהיה איתנו בקרון ‪ …‬אומר לי‪ ,‬מוישה תפוס‬
‫מטאטא והציל את עצמך‪ …‬האדם הזה לא היסס הרבה ומצא לי מטאטא והסתלק ממני‬
‫ולא ראיתי אותו יותר‪ …‬אבל זה כבר נדלק אצלי איזה מין גישוש מסויים‪ ,‬שכאן זה לא‬
‫בסדר משהו‪ ,‬תציל את עצמך הוא אמר‪ .‬לאחר כמה דקות הופיע גרמני גבוה‪ …‬עם‬
‫אוקראיני על ידו והתחיל להצביע על אנשים שישבו על האדמה כמוני‪ .‬כשראיתי את זה‪,‬‬
‫קמתי‪ ,‬לקחתי את החבילה שלי והצטרפתי לקבוצה‪ ,‬איפה שעומדים אנשים‪"…‬‬
‫כך הפך לחלק מקבוצת עובדי הכפייה‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 05 -‬‬

‫העד יוסף צ'רני חווה את אותה חוויה קשה ומכאיבה וכך שומעים מפיו בעדותו (עמודים‬
‫‪ 1193 ,1194‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"פתאום הרכבת נעצרת‪ ,‬הקרונות נעצרים ואני שומע צעקות בגרמנית 'אוף מאכאן אוף‬
‫מאכאן' (לפתוח‪ ,‬לפתוח) ובמין זיק אחד‪ ,‬אני שומע איך שפותחים את הדלתות‪ …‬אלה‬
‫היו דלתות הזזה‪ …‬פותחים את זה אוקראינים‪ ,‬אס‪.‬אס‪ .‬ועובדי כפייה‪ ,‬ואני זוכר 'שנל‬
‫הראוס' (מהר החוצה)‪ ,‬זעקות עד לב השמיים‪ ,‬עד לב השמיים‪ .‬והתחילו להוציא אותנו על‬
‫הרמפה‪ ,‬על המשטח‪ .‬מכות רצח משני הצדדים‪ .‬זעקות שבר‪.‬‬
‫אני זוכר‪ ,‬שיצאתי מהקרון‪ ,‬גוויות נשארו על הרצפה של הקרון‪ .‬ילדים 'מאמה‪ ,‬וארט אוף‬
‫מיר מאמלה' (אמא‪ ,‬חכי לי אמא'לה)‪ .‬אחד מחפה‪' :‬יעקב ווי ביסטו'? (יעקב איפה אתה)‪.‬‬
‫לא ידעתי באיזה עולם אני‪ .‬אבל מה שגרוע‪ ,‬אני שומע שירי לכת מנגנים‪ .‬אני אומר‪ ,‬מה‬
‫קורה? איפה אני? איפה אני? אבל כל הדברים האלה היו מהר‪' .‬ראוס‪ ,‬ראוס' ומכות רצח‪.‬‬
‫מי שלא היה שם עם הפייצ'ים (מגלבים) ועם קת הרובה‪ ,‬את כולנו מכניסים דרך שער‬
‫לחצר שמשני צדדיו‪ ,‬צד ימין צריף נעול וצד שמאל צריף ארוך‪ ,‬דלתות פתוחות וזועקים‪:‬‬
‫'גברים ימינה‪ ,‬נשים וילדים שמאלה‪ '…‬אמרו לנו עובדי הכפייה‪ ,‬אתם הולכים לעשות‬
‫חיטוי‪ ,‬וכל זה מה שאני מספר לא לקח שלוש שניות‪ .‬אינני זוכר‪ ,‬אז התפשטנו כביום‬
‫היוולדנו וכל זה בזעקות‪ .‬אני זוכר את זה‪ ,‬זעקות שבר‪ .‬קשה לי לתאר‪ ,‬איך האוזן יכלה‬
‫לקלוט את זעקות השבר 'גיוואלד גיוואלד' "‪.‬‬
‫הוא הדין באברהם גולדפרב שגם הוא תיאר בהודעתו (מוצג נ‪ )46/‬את המשלוח שהוא‬
‫היה בו עם ההגעה לרציף הרכבת במחנה ההשמדה טרבלינקה‪:‬‬
‫" כאשר המשלוח שלנו הגיע לטרבלינקה והגרמנים פתחו את הדלתות של הקרונות‪,‬‬
‫נתגלה לפנינו מראה עצוב‪ .‬הקרונות היו מלאים במתים‪ .‬הגופות אכולים מהכלור‪.‬‬
‫מהקרונות נישא ריח מחניק‪ ,‬אשר חנק בצוואר‪ .‬כאשר הגרמנים פקדו לרדת‪ ,‬זחלו בקושי‬
‫מכל קרון אנשים חנוקים למחצה‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬עמדו אנשי ה‪-‬אס‪.‬אס‪ .‬והאוקראינים היכו‬
‫וירו‪ .‬הגרמנים בחרו קבוצת יהודים‪ .‬גברים אשר החזיקו בקושי את עצמם על הרגליים‪.‬‬
‫בתוך הקבוצה הזאת נמצא גם אני‪ .‬מכל המשלוח של מזריץ'‪ ,‬אשר הובא אז לטרבלינקה‪,‬‬
‫נשארו מתוך ‪ 14,000‬אולי ‪ .3,000‬על אלה החיים פקדו להתפשט ושלחו אותם אל תאי‬
‫הגזים‪.‬‬
‫הקבוצה שלנו‪ ,‬אשר בחרו הגרמנים‪ ,‬הצטרכה לנקות את הקרונות מהאנשים המתים‬
‫ומהלכלוך – לעשות נקי כך שלא יישאר סימן מזה שבקרונות היו אנשים‪ .‬את המתים ואת‬
‫אלה אשר הומתו בגז‪ ,‬הצטרכנו לזרוק אל הבורות ולשרוף אותם‪ ,‬עם הוצאת המתים‬
‫מהקרון היית הנקרעת מהגוף יד‪ ,‬או רגל‪ ,‬או ראש – כך היו הגופות אכולים מהכלור‪ .‬בעת‬
‫שריפת המתים על יד הבור‪ ,‬עשיתי הכרה עם יעקב וורניק‪ ,‬אשר היה שם מקודם‪ .‬אנחנו‬
‫היינו אפטיים‪ .‬פשוט לא רצינו לחיות‪ .‬ווירניק חיזק את רוחנו ניחם אותנו‪' :‬אחים יהודים‪,‬‬
‫אנחנו צריכים להתגבר בכדי לקחת אחר כך נקמה‪ .‬אנחנו מוכרחים לעבור את כל זה‬
‫בכדי לספר לעולם כיצד הגרמנים השמידו את העם היהודי' "‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מתי מעט שרדו מגיא הריגה זה‪ .‬מועטים שעוד קמו והתמרדו ונמלטו מן המחנה‪.‬‬
‫הם הנושאים בתוכם ובנפשם את אימי הימים ההם‪ .‬הם קיימו את צוואת ההולכים למוות‪.‬‬
‫הם שרדו כדי לספר לעולם‪ ,‬לכל מי שאוזניו כרויות לשמוע‪ ,‬כיצד גזרו הגרמנים שמד על‬
‫העם היהודי וכיצד בוצעו הדברים‪" .‬תכתב זאת לדור אחרון" (תהלים ק"ב)‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 06 -‬‬

‫הלאזארט ("המרפאה")‬
‫הוזכר לעיל כי ברדת הבאים מהקרונות‪ ,‬הובלו החולים והחלושים‪ ,‬אל הלאזארט‬
‫(המרפאה)‪ .‬כביכול – לקבלת טיפול רפואי‪ .‬למעשה – אל מותם‪ .‬אכן‪ ,‬גם מצג שווא זה‪,‬‬
‫אחיזת העיניים‪ ,‬היה חלק ממסע ההסוואה וההטעיה שליווה את תהליך ההשמדה‬
‫בציניות חסרת לב‪.‬‬
‫מספר העד צ'רני‪ ,‬שעם הזמן צורף לקבוצות עבודה שונות‪ ,‬שפעלו בשטח מחנה ‪1‬‬
‫(התחתון)‪ .‬כיצד נראה וכיצד פעל מחזה תעתועים זה? (עמודים ‪1203-1202‬‬
‫לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הלאזארט שם הייתה כניסה וקודם היה בור‪ .‬הבור הזה היה מכוסה עם הגדר‪ .‬אם אני‬
‫מסביר את עצמי טוב‪ .‬מוקף עם הגדר‪ .‬הייתה כניסה‪ ,‬למעלה התנוסס דגל עם הצלב‬
‫האדום ובחוץ עמד יהודי‪ …‬עם מעיל עור ומגפיים עם קסקט וסרט של הצלב האדום‪ .‬זה‬
‫כאילו שבאים לבית החולים‪" .‬לאזארט" מין בית חולים בגרמנית‪ …‬מרפאה אם אני לא‬
‫טועה‪ …‬ושם היו נכנסים לתוך מן חדרון‪ ,‬אם נקרא לזה כך‪ ,‬אין לי מילה להשתמש בה‪.‬‬
‫עמד שם שולחן וכאילו כיסא‪ .‬ישב שם עוד יהודי‪ ,‬כאילו שהוא רושם‪ ,‬לא זוכר במה‪…‬‬
‫מהחדר הזה‪ ,‬שוב פעם‪ ,‬זה לא חדר‪ ,‬זה פינה‪ ,‬גם כן היה מגודר עם אותם ענפים שלא‬
‫יראו‪ .‬מהצד הוציאו אותם לשפת הבור‪ ,‬ובשפת הבור עמדו שם אנשי אס‪.‬אס‪ .‬את‬
‫'האמריקנרו'‪ .‬כך קראתי לו‪ ,‬ועוד אוקראיני וירו באומללים האלה‪ ,‬והם התגלגלו ישירות‬
‫על האש‪ ,‬לתוך הבר הזה‪ .‬בהתחלה אני חושב‪ …‬היה שמה זבל והזבל בער‪ …‬זו הייתה‬
‫המזבלה והמזבלה הזאת הייתה בוערת יום וליל‪ ..‬ושם הקורבנות נפלו אחרי שירו בהם‪,‬‬
‫על המזבלה‪ ,‬אל תוך האש המזבלה הזאת"‪.‬‬
‫כבר הזכרנו את סיפורו של אפשטיין על דבר מרפאת הרג זאת‪ .‬והוא הוסיף וסיפר‬
‫(בעמודים ‪ 640-614 ,515-514‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"לפי ההבנה שלי‪ ,‬הלאזארט הוא בית חולים ולהנה הייתי מוביל את אלה שלא יכלו‬
‫לצאת מהקרונות‪ ,‬חולים‪ ,‬ילדים‪ ,‬תינוקות‪ ,‬גוויות‪ ,‬והייתי מוביל להנה ללאזארט‪.‬‬
‫הלאזארט היה בור‪ ,‬והוא היה מוסווה סביב‪-‬סביב עם עצים‪ …‬שהתייבשו‪.‬‬
‫המטרה כפי שהבנתי הייתה להסתיר‪ ,‬זה היה בור‪ ,‬זה הלאזארט‪ …‬שם ירו בהם‪ .‬היה שם‬
‫איש אס‪.‬אס‪ .‬שאנחנו קראנו לו פרנקנשטיין – זה היה הכינוי שלו – הוא היה יורה באנשים‬
‫האלה‪ ..‬וזה היה בתוך הבור הזה"‪.‬‬
‫הלאזארט היה ממוקם מחנה התחתון‪ .‬בקצה הימני התחתון והוא היווה חלק ממערכת‬
‫ההשמדה‪ .‬הבריאים פסעו על המוות בשביל המוביל אל תאי הגזים‪ .‬הם נרדפו ונדחסו‬
‫לשם‪ ,‬אך את דרכם עשו ברגליהם‪ ,‬אל תאי הגזים ושם מצאו את מותם‪.‬‬
‫החולים‪ ,‬הנירפים‪ ,‬נלקחו על ידי חבריהם עובדי הכפייה אל הלאזארט – אל בור המוות‪,‬‬
‫ושם נורו למוות והושלכו על האש המלחכת בתוך הבור‪ .‬אכן התכנון השטני היה מושלם‪,‬‬
‫על הכל חשבו‪ .‬הכל פעל‪ .‬המוות שכן בכל רחבי המחנה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 07 -‬‬

‫ציור של אזור ה"לזרט" (בגרמנית‪ :‬מרפאה צבאית) בטרבלינקה‪.‬‬
‫הציור ‪ -‬מעשה ידיו של שמואל וילנברג שהיה במחנה והשתתף במרד‪.‬‬
‫[ארכיון לוחמי הגטאות]‬

‫ההתפשטות ומיון הרכוש‬
‫אותם יהודים שהגיעו במשלוחים ועברו את סיוט קבלת הפנים ברציף‪ ,‬הופנו על ידי‬
‫נוגשיהם בשער המחנה‪ ,‬אל תוך אזור הקבלה‪ .‬גם בשלב הזה נמשכה ההטעיה והסחת‬
‫הדעת של הבאים בשערי המחנה‪ .‬את פיהם מקבלים כאמור בהכרזה‪ ,‬כי הם נמצאים‬
‫במחנה מעבר שממנו יישלחו למחנה עבודה‪ .‬כדי להישמר ממגפות‪ ,‬עליהם למסור מייד‬
‫את בגדיהם וחפציהם לחיטוי‪ .‬זהב‪ ,‬כסף‪ ,‬מטבע חוץ ותכשיטים‪ .‬עליהם למסור לקופה‬
‫תמורת קבלה ויוחזרו להם מאוחר יותר תמורת הקבלה‪ .‬למען ניקיון הגוף‪ ,‬על כל הבאים‬
‫לעבור מרחץ לפני המשך הנסיעה‪.‬‬
‫הציווי שבא בעקבות אותה הכרזה חייב את כל הבאים‪ ,‬הגברים לחוד בצריף שמצד ימין‪,‬‬
‫או בחצר שלידו‪ ,‬והנשים והילדים הרכים בצריף מצד שמאל‪ ,‬להתפשט ולהתייצב בערום‪,‬‬
‫לקראת הצעידה אל עבר ה"מקלחות"‪.‬‬
‫בין שהאמינו לדברי הכזב ומקסם השווא והולכו שולל למלא אחר הנדרש מהם‪ ,‬ובין אם‬
‫ידעו את האמת המרה‪ ,‬כי כפסע בינם לבין מוחם‪ ,‬קיימו כל הבאים את שנדרש מהם‬
‫בהשלמה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 08 -‬‬

‫אליבא דאמת‪ ,‬גם לא השאירו‪ ,‬כמתוכנן‪ ,‬לאותם אומללים אפילו זמן למחשבה‪ ,‬לתגובה‪.‬‬
‫שהרי הכל נעשה בקצב מסחרר‪ ,‬כשהסגל הגרמני והאוקראיני מאיץ בהם להתפשט‬
‫מבגדיהם ולמסור את כל רכושם‪ ,‬בהצלפת מגלבים ובאלימות קשה וחמורה אחרת‪.‬‬
‫כך‪ ,‬עד מהרה ניצבו אלפי הנידונים להשמדה עירומים כביום היוולדם‪ ,‬מבויישים‪,‬‬
‫מיוסרים‪ .‬בימי הקיץ החמים כבימי הכפור העז של החורף בפולין‪.‬‬
‫בשלב הזה נכנסו לפעולה כפויה ונמרצת‪ ,‬קבוצות נוספות מבין עובדי הכפייה היהודים‪.‬‬
‫קבוצה אחת שכונתה קבוצת האדומים‪ ,‬בשל סרט אדום שהיה עליהם לענוד‪ ,‬נדרשה‬
‫לפנות את הבגדים שאר נשרו מעל גופם של הבאים‪ .‬בגדים לחוד‪ ,‬נעליים לחוד‪ .‬את‬
‫הרכוש הזה‪ ,‬שכמובן לא הועבר לשם חיטוי‪ ,‬אלא נגזל מהנידונים למות‪ ,‬העבירו אנשי‬
‫קבוצה זו למגרש רחב מימדים – הוא מגרש המיון – בו נערמו ממש הררים של ביגוד‪,‬‬
‫הררים של נעליים‪ ,‬גבעות של חפצים מחפצים שונים‪ .‬משלא היה סיפק בידי קבוצת‬
‫עובדי כפייה זו למלא את המשימה במהירות הרצויה למפקדי המחנה‪ ,‬בשל המספר הרב‬
‫של הקורבנות‪ ,‬חוייבו אלה לאחר שהתפשטו ליטול בעצמם את בגדיהם ואת חפציהם‬
‫ובריצה להניחם בערמות הרכוש שבמגרש‪ .‬כל סוג חפצים בנפרד‪ ,‬ולאחר שבמו ידיהם‬
‫נפטרו מן הרכוש‪ ,‬נדחפו ונדחסו ושולחו אל המשעול הצר המוביל מאזור הקבלה אל תאי‬
‫הגזים‪.‬‬
‫תהליך דומה עברו גם הנשים והילדים‪ .‬היה עליהן להתפשט בצריך שמשמאל‪ .‬להניח את‬
‫כל חפציהן ורכושן‪ ,‬ואנשי קבוצות העבודה היו נדרשים ליטול את חפציהן‪ ,‬ולהעבירם אל‬
‫מגרש המיון‪.‬‬
‫משם עברו הנשים‪ ,‬למן חודש אוגוסט ‪ ,1942‬תחנה נוספת ואיומה מכל קודמותיה‪ .‬קראו‬
‫לתחנה זו מספרה‪ .‬שם ישבו ספרים‪ ,‬מבין עובדי הכפייה היהודים ונאלצו לגזוז את‬
‫שערותיהן של הנשים בחמישה הנפי מספריים‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬דינם של אותם ספרים –‬
‫אבדון‪.‬‬
‫עוד נתעכב בהמשך על הרגעים האיומים ועל התחושות האיומות וסערת הנפש‪ ,‬שהיו‬
‫מנת חלקם של הנשים ושל הספרים גם יחד‪ .‬אולם בעוברן שלב זה‪ ,‬נדחסו אף הן אל‬
‫המשעול המוביל לתאי הגזים‪.‬‬
‫בשלב הזה של מסלול המוות‪ ,‬הופעלה קבוצת עובדים נוספת שכונתה "הגולד יודן"‪,‬‬
‫אשר הוטל עליה לעבור עם תיקים ולאסוף מכל הקורבנות את כספם ואת דברי הערך‬
‫שבידיהם ויש שנדרשו למסור רכוש זה‪ ,‬למה שאמור היה להיראות כקופה‪.‬‬
‫במגרש המיון הועסקו עובדי כפייה נוספים‪ ,‬שמתפקידם היה למיין את הרכוש‪ ,‬את‬
‫הביגוד לחוד‪ ,‬את הנעליים לחוד‪ .‬כל סוג חפצים לחוד‪ .‬לפרוט מהם את הטלאי הצהוב‪,‬‬
‫בכל מקום שהיה טלאי כזה‪ .‬לבדוק ולחטט בחלקי הביגוד השונים‪ ,‬אם לא הוסתם בהם‬
‫רכוש כלשהו‪ .‬את הרכוש הזה של הקורבנות‪ ,‬נצטוו אנשי קבוצת המיון‪ ,‬למיין פריט‪-‬פריט‬
‫בקבוצות‪ ,‬ביעילות ובמהירות‪ ,‬שכן אלה אוחסנו והועברו באמצעות הרכבות‪ ,‬שפרקו את‬
‫מטען האדם הנדון לכליה למחסני איסוף של השלטון הגרמני‪.‬‬
‫בני אדם נשלחו אל מותם‪ .‬רכושם נגזל כדי להעשיר בסכומי עתק את גנזכי הרייך‬
‫הגרמני‪ ,‬שרצח וגם ירש‪.‬‬
‫(עדות ד"ר ארד‪ ,‬עמ' ‪ 226-224 ,207 ,205 ,196 ,195‬לפרוטוקול; בעדות שטנגל מוצג‬
‫ת‪ 6/‬עמוד ‪ 45‬וספרו של ד"ר ארד מוצג נ‪ 2/‬עמודים ‪.)109 ,114 ,72 ,70 ,51-52‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 09 -‬‬

‫מספר העד רייכמן בזיכרונותיו (מוצג נ‪ )14/‬לאמור‪:‬‬
‫"אז מצווים שנתפשט מייד ונקשור את הנעליים לפי זוגות‪ .‬כל אחד מתפשט מהר ככל‬
‫האפשר‪ ,‬מכיוון שהשוטים מתעופפים מעל לראשים‪ .‬מי שמתפשט קצת באיטיות – מוכה‬
‫בצורה רצחנית‪ .‬טרבלינקה בנויה במומחיות‪ .‬ברגע הראשון אפשר לחשוב שזוהי תחנת‬
‫רכבת רגילה‪ .‬ה'פעראן' (הרציף) הינו די רחב וארוך ויכול לקלוט רכבת רגילה המונה‬
‫אפילו כ‪ 40-‬קרונות‪ .‬אחרי כמה עשרות מטרים מה'פעראן'‪ ,‬ישנם שני צריפים העומדים‬
‫זה מול זה‪ .‬בצריף אחד מימין‪ ,‬מאוחסנים אמצעי המחייה אשר מביאים איתם האנשים‬
‫לכאן‪.‬‬
‫הצריף משמאל משמש את הנשים והילדים‪ …‬כך שאינם דורשים שהנשים תתפשטנה עם‬
‫הגברים ביחד‪ …‬בדרך אל המוות מה כן שאין דרך חזרה‪ .‬נפגשים הנשים עם הגברים‬
‫ערומים‪ …‬מצד ימין של ה'פעראן' נמצא מגרש גדול איפה שנאספים המלבושים‪ :‬נעליים‪,‬‬
‫לבנים‪ ,‬כלי מיטה ועוד דברים שונים אחרים‪ .‬כאן עובדים כמה מאות פועלים הממיינים‬
‫את המלבושים ומביאים אותם אחר כך למקום מיוחד‪ .‬כל כמה ימים נשלחים הדברים‬
‫הממויינים בקרונות מסע לגרמניה"‪( .‬כך!)‪.‬‬
‫גם בעדותו בפנינו מתאר העד רייכמן שלב זה במסלול שהוביל את המוות (עמוד ‪,1653‬‬
‫‪ 1654‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫" ציוו עלינו להתפשט ערומים ולקשור את הנעליים בזוגות ואז נוצרה גבעה של בגדים‪.‬‬
‫אספו אז קבוצה אולי איזה מאה צעירים ואני בתוכם‪ ,‬וציוו עלינו לקחת את הבגדים‪ ,‬כך‬
‫בידיים‪ ,‬למקום גדול אחר ששם נערמו בגדים בגובה קומות"‪.‬‬
‫ובקשר למיון הבגדים והעברת רכוש זה לגרמניה‪ ,‬מספר רייכמן בעדותו (עמוד ‪1656‬‬
‫לפרוטוקול) לאמור‪:‬‬
‫"אני עבדתי יחד עם אחרים‪ ,‬מייננו את הבגדים‪ ,‬לחוד מכנסיים‪ ,‬לחוד חולצות ועוד היינו‬
‫צריכים לחפש בצווארונים‪ ,‬בקולרים ובחפתים שמא נותרו דברי ערך מוסתרים בהם‪…‬‬
‫היה שם מיון מדוקדק‪ .‬היו קערות לזהב‪ ,‬לשעונים‪ ,‬למתים‪ ,‬לדברי ערך‪ .‬המיון הזה שוכלל‬
‫עד מאוד משום שכל הדברים האלה נשלחו לגרמניה והם רצו את הכל בצורה‬
‫מסודרת‪"…‬‬
‫ובעמוד ‪ 1654‬לפרוטוקול‪:‬‬
‫"כאשר חבילות הבגדים היו ריקות (הכוונה לערמות הבגדים)‪ ,‬כבר הריצו אותנו אל‬
‫הצריפים בהם התפשטו ערומות הנשים‪ .‬אנחנו לקחנו את הבגדים של הנשים גם כן‬
‫לאותו מקום‪ ,‬אבל במו עיניי ראיתי אישה שהתפשטה כבר ערומה והחזיקה בזרועותיה‬
‫את בנה; באותו רגע בא אחד מהמנוולים האלה‪ ,‬קרע את הילד מזרועות אמו‪ ,‬תפס אותו‬
‫ברגליו ורוצץ את ראשו לעיני אימו"‪.‬‬
‫והעד צ'רני מעיד בקשר לשלב הזה כדלהלן (עמוד ‪ 1195 ,1194‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"אז‪ …‬התפשטנו כביום היוולדנו וכל זה תוך זעקות‪ .‬אני זוכר את זה‪ ,‬זעקות שבר‪…‬‬
‫כשהיינו כבר ערומים לגמרי‪ ,‬ציוו עלינו לקחת את הנעליים‪ ,‬לקשור בצד ימין ואת הגברים‬
‫בשורה עורפית ומשני הצדדים אוקראינים ו‪-‬אס‪.‬אס‪ .‬ומכות רצח‪ .‬הריצו אותנו מהחצר‬
‫בקצה של הצריף למגרש‪ .‬אני בא למגרש‪ ,‬למעלה‪ ,‬הר של נעלי בני אדם‪ .‬הר – לא‬
‫ערמה‪ .‬הר‪ .‬ועל ההר הזה אנחנו הצטרכנו לעבור לרוץ ולזרוק את הנעליים‪ .‬בצד השני אני‬
‫רואה הר של בגדי אדם‪ .‬הריצו אותנו‪ .‬כשגמרנו לזרוק את הנעליים לקצה הצריף‪ ,‬איפה‬
‫שהנשים התפשטו פנימה‪ …‬אחרי זה מתברר לי‪ ,‬השביל אשר מוביל לתאי הגזים‪"…‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 21 -‬‬

‫מוסיף העד צ'רני ומספר כיצד‪ ,‬מתוך שורות ההולכים למוות‪ ,‬הוציאו קבוצת אנשים והוא‬
‫בכללם‪ .‬בעוד האחרים נדחסו למשעול המוביל לתאי הגזים‪ .‬נדרש הוא והאחרים מאותה‬
‫קבוצה‪ ,‬בהיותם ערומים‪ ,‬להתרכז במרכז החצר מקום שהתפשטו והוא מוסיף‪:‬‬
‫"ציוו עלינו‪ ,‬כל זה עם מכות רצח‪ ,‬לאסוף את הבגדים ולהביא אותם‪ ,‬כפי שהסברתי‪,‬‬
‫למגרש איפה שהיה שם הריכוז של הר של בגדי אדם‪"…‬‬
‫גם העד אליהו רוזנברג הוצא‪ ,‬למזלו‪ ,‬מבין קבוצת המובלים למוות‪ ,‬כדי שיבצע עבודת‬
‫כפייה שנדרשה אותה שעה‪ .‬ובהמשך הוא מספר כי הגרמני שציווה עליו להצטרף‬
‫לקבוצה‪ ,‬התחיל להרביץ ולצעוק‪ :‬קדימה‪ ,‬ללכת‪ ,‬ואז הוא מוסיף ומספר (עמוד ‪757‬‬
‫לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"אז התחלנו לרוץ והביאו אותנו למקום‪ .‬ראיתי לפניי הר שלם של בגדים‪ ,‬הר עם‬
‫מזוודות‪ ,‬עם שמיכות ומישהו מהיהודים אמר‪ :‬תפתחו את הדברים ותשימו או תמיינו כל‬
‫אחד לחוד‪ …‬ראיתי המון כסף‪ ,‬לקחתי‪ ,‬לא ידעתי איפה אני נמצא‪ .‬באותן החבילות ראיתי‬
‫משהו לאכול‪ .‬אכלתי‪ .‬אבל מייד מישהו ראה את זה והזהיר אותי – אל תעשה את זה‪ ,‬כי‬
‫תיכף תהייה קורבן‪ …‬מיינתי מה שמיינתי שם‪ .‬ראיתי ושמעתי גם שאנשים מסביב‬
‫הולכים עם מזוודה פתוחה על הכתפיים וצועקים 'געלט‪ ,‬גולד'‪' ,‬געלט גולד'‪ .‬ברור שמייד‬
‫קיבלתי את הרמז מה לעשות‪ ,‬אם אני מוצא זה‪ ,‬לזרוק לו באותה מזוודה איפה שהיהודי‬
‫הלך‪ .‬הוא הסתובב בין כל האנשים שעבדו ומיינו את הערמה הזאת"‪.‬‬
‫דברים דומים למדים אנו מהודעתו של אברהם גולדפרב (מוצג נ‪:)46/‬‬
‫"כאן בטרבלינקה היו מוכרחים להתפשט ערומים לגמרי‪ ,‬לזרוק הכל מעליהם‪ .‬מכאן היו‬
‫צריכים‪ ,‬לגמרי ערומים לעבור דרך ה'גולד שטובע' (בית הזהב)‪ .‬על יד ה'גולד שטובע'‬
‫מכריז 'גלט‪ ,‬גולד'‪ .‬הכל למסור‪ ..‬אחרי הרחצה תקבלו את הכל בחזרה‪ …‬מי שאינו נותן‪,‬‬
‫יומת בירייה"‪.‬‬
‫אלה אשר הצליחו בשלב קריטי זה‪ ,‬להסתנן אל תוך קבוצת העבודה‪" ,‬זכו" לעוד ימים‬
‫של חסד‪ ,‬לימים קשים ומרים של סבל‪ ,‬אבל עדיין עם תקווה סמויה‪ ,‬אמונה שבלב זה או‬
‫אחר אם משום שכשל כוח הסבל ושלחו יד בנפשם ואם משום שהוכו קשות על ידי‬
‫נוגשיהם‪ .‬בהיותם חבולים כבר היו פסולים מלהמשיך במלאכתם ונורו למוות‪.‬‬
‫אלה שלא נבחרו אל קבוצות העבודה‪ ,‬מצאו את עצמם תוך זמן קצר (כל התהליך נמשך‬
‫לא יותר משעה – שעתיים) במשעול המוביל אל תאי הגז ואל המוות הצפוי‪ .‬משעול זה‬
‫שנקרא על ידי הגרמנים "השלאוך" היה שביל לא רחב (כשניים וחצי מטר) מותאם בגדרי‬
‫תייל‪ ,‬המוסווים בענפי עצים‪ .‬בציניות מרושעת‪ ,‬כדרכם‪ ,‬כינו המופקדים על המחנה שביל‬
‫זה "הימלשטראסטה" – הדרך לשמיים‪.‬‬
‫מאות אלפים עשו את דרכם ערומים‪ ,‬מוכים ומושפלים בשביל הזה‪ ,‬שחזרה ממנו אין‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 20 -‬‬

‫המספרה וגזיזת שיער הנשים‬
‫ציינו לעיל כי ביום ‪ 6.8.1942‬יצאה פקודה מאת הלשכה הראשית של ההנהלה הכללית‬
‫של ה‪-‬אס‪.‬אס אל מפקדי מחנות הריכוז שעניינה גזיזת שיער האסירים ואיסופו לצרכים‬
‫תעשייתיים‪ .‬בשל פקודה זו‪ ,‬יוחד אגף בצריף בו התפשטו הנשים‪ .‬בקצה המוביל אל‬
‫ה"שלאוך"‪ ,‬לשמש מספרה לגזיזת שערותיהן של הנשים‪ .‬היה צורך גם בעובדי כפייה‬
‫שיעסקו במלאכה זו‪ .‬ואכן נשאלו חלק מהבאים במשלוחים‪ ,‬במסלול המוות‪ .‬מי מהם‬
‫ספר‪ .‬נמצאו בעלי תושייה שהצהירו על עצמם כספים‪ ,‬אם משום שהיו כאלה ואם משום‬
‫שקיוו להינצל בדרך זו‪ .‬אלה‪ ,‬עם מספריים בידיהם‪ ,‬נדרשו להתייצב במספרה‪ .‬כל אימת‬
‫שהגיע משלוח ולגזור את שערות הנשים במהירות ובהינף מספריים ולאסוף את השיער‪,‬‬
‫שלאחר מכן עבר חיטוי ונשלח לעיבוד תעשייתי בריין הגרמני (עדות ד"ר ארד‪ ,‬עמוד ‪206‬‬
‫לפרוטוקול וכן ספרו – מוצג נ‪ ,2/‬עמוד ‪.)72‬‬
‫אחד מאלה שנמנו על קבוצת הספרים הוא העד בורקס‪ .‬הוא מספר כי‪ ,‬מקום המספרה‬
‫היה בצריף שיועד לנשים‪ ,‬וניצבו שם כ‪ 16-15-‬ספרים וגזזו את שערות הנשים‪ .‬והוא‬
‫מוסיף ואומר (עמוד ‪ 1347‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הנשים לא רצו להיכנס‪ .‬הן פחדו להיכנס‪ .‬הן לא רצו להיכנס‪ .‬אבל איוון לקח את הכידון‬
‫ובכידון הוא הכניס אותן להסתפר‪ .‬הוא דחף אותן אל המספרה‪ .‬הן היו פצועות וחתיכות‬
‫בשר שלמות היו תלויות מאחוריהן והדם זב‪ ,‬נזל"‪.‬‬
‫עוד מספר בורקס בעדותו (עמוד ‪ 1361‬לפרוטוקול)‪ ,‬כי בעת כניסתן של הנשים‬
‫למספרה‪" :‬הן היו בוכות ותולשות את שיער ראשן כי ראו שהן הולכות למוות"‪.‬‬
‫מוסיף בורקס ומספר‪:‬‬
‫(לאחר שגזזו את שיער הנשים) " ניקו אותו ושמו אותו בתנור שמנקה את השיער‪ …‬היו‬
‫ממיינים ומנקים את השיער‪ ,‬אורזים אותו ושולחים אותו לקרונות"‪.‬‬
‫גם העד רייכמן נמנה בפרק זמן מסויים עם הספרים והוא מספר בקשר לכך כדלהלן‪:‬‬
‫(עמודים ‪ 1658 ,1657‬לפרוטוקול וכן זיכרונות רייכמן – מוצג נ‪ 14/‬עמודים ‪:)17 ,16‬‬
‫"זו הייתה עבודתי האיומה ביותר‪ .‬למרות שהייתי שם רק שלושה ימים‪ .‬לשם הכניסו‬
‫בריצה נשים ערומות ואנחנו היינו חייבים בחמש גזירות להסיר את כל שערן‪ …‬היו שם‬
‫רגעים איומים בתגובות הנשים‪ .‬למשל‪ ,‬מתיישבת אישה לפניי ומבקשת ממני טובה‪ .‬היא‬
‫אומרת‪ :‬אני כאן עם בתי‪ ,‬אבל היא עדיין בתור‪ .‬מחכה בשורה‪ .‬אל תגזור כל כך מהר‪ ,‬אני‬
‫רוצה ללכת למוות איתה‪ .‬אבל אני לא יכולתי אפילו את הדבר האחרון הזה לעשות‪ ,‬לעכב‬
‫את זה‪ ,‬כי הילקו אותי ואפילו את זה לא יכולתי לעשות כי הנבל היכה אותי‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אישה שאומרת‪ :‬תגיד לי את האמת‪ ,‬אני רואה שאני הולכת למות‪ ,‬אבל אנשים‬
‫צעירים מותירים אותם בחיים‪ ,‬האם יוכל בני להישאר חי ולנקום? צעירה נכנסת ובראותה‬
‫שהכל בוכים‪ ,‬היא פורצת בצחוק היסטרי וקוראת וצועקת תתביישו לכם! בפני מי אתם‬
‫בוכים? אל נא נראה לאויבינו שאנחנו הולכים אל המוות נפחדים"‪.‬‬
‫עוד מספר רייכמן‪:‬‬
‫"את השיער היו צריכים לארוז בקפדנות במזוודות‪ ,‬היטב‪ ,‬משום שככל הנראה הם‬
‫השתמשו בו – אולי לחיזוק מתכות של כלי נשק‪ ,‬על כל פנים אלו היו השמועות"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 22 -‬‬

‫הינה כי כן‪ ,‬מתוך חמדנות ורצון להפיק טובת הנאה כלכלית מכל דבר ועניין‪ ,‬לא חמלו‬
‫הנאצים על הנשים גם בדרכן אל המוות‪ ,‬נישלו אותן גם מכבודן ושילחו אותן גזוזות‬
‫וקרחות בדרכן האחרונה‪" .‬גוזי נדרך והשליכי‪( "…‬ירמיהו ז'‪/‬כ"ט) אבוי לאותן אומללות‪,‬‬
‫אבוי לאותם יהודים‪ ,‬שנכפתה עליהם מלאכה בזויה ומטרפת זו‪.‬‬

‫"השלאוך"‬
‫כבר ציינו לעיל כי כל אותם קורבנות אומללים‪ ,‬אשר נצטוו להתערטל מכל מלבוש‪ ,‬מכל‬
‫דרך ערך‪ ,‬נדחקו ונדחסו אל תוך משעול צר שרוחבו בין ‪ 2-4‬מטרים (לפי הערכות שונות)‬
‫ואורכו כ‪ 100-‬מטרים‪ .‬שביל זה שהיווה את המעבר ממחנה ‪ 1‬אל תחום מחנה ההשמדה‬
‫‪ ,2‬גיא ההריגה‪ ,‬היה גם הוא מוסווה למען הסתר מעיני רואה את מחזות הזוועה‬
‫שהתרחשו במבוא הזה אל תאי הגזים‪ .‬אולם בתנאים שהתקיימו במחנה‪ ,‬לא ניתן היה‬
‫להסתיר את האמת האיומה ולהעלים אותה מהמובלים אל מותם מחד גיסא‪ ,‬ומאותם‬
‫עובדי כפייה יהודיים שחזו בזוועה הזאת ולא יכלו להושיע (עדות ד"ר ארד עמוד ‪,194‬‬
‫‪ 269 ,202‬לפרוטוקול)‪.:‬‬
‫העד אליהו רוזנברג‪ ,‬היו לו הזדמנויות לרוב לצפות במתרחש באותו משעול‪ ,‬שכונה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬על ידי מפקדי המקום בכינוי "שלאוך" או בכינוי אחר "הימל‪-‬שטרסה" – הדרך‬
‫לשמיים‪ .‬והוא מספר את מה שראה ומה שחווה במקרים אלה (עמודים ‪782-780‬‬
‫לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"שלאוך זה נקרא יש לו עוד כינוי של הגרמנים ימח שמם הימל‪-‬שטרסה‪ …‬הצטוויתי‬
‫להיכנס עם מישהו שמה ולהוציא גוויה מרוסקת או עם מגרפה לכסות ולהוציא את הגוש‬
‫של הדם מהמקום הזה‪ …‬השלאוך זה היה דרך‪ .‬דרך שביל כזה רחב‪ ,‬משני צדדים היו‬
‫גדרות שזורים עם ענפים והוא שימש לקורבנות להיכנס דרכו‪ ,‬דרך השלאוך הזה‪ ,‬לתאי‬
‫הגזים‪ …‬אם זה היה בקיץ אז רק שמעתי את הבכי‪ ,‬את הצעקות של האנשים האלה‪ .‬אבל‬
‫מתי שזה היה חורף‪ ..‬זה היה מחריש אוזניים‪ .‬אנשים לא בכו‪ ,‬לא צעקו‪ ,‬אלא שמעתי‬
‫יללות‪ …‬יבבות‪ …‬כשהאנשים נכנסו בריצה לתאי הגזים בחורף הם רצו כבר מתוך (רצון)‬
‫לברוח מהקור הזה‪ .‬ראו מבנה‪ ,‬אז רצו לבד מבלי להרביץ להם"‪.‬‬
‫אולם לדברי רוזנברג השגרה הייתה‪:‬‬
‫"ראיתי‪ …‬איך האנשים נכנסים שמה עם מכות עם דחיפות‪ ,‬צרחות‪ ,‬עלבונות‪ ,‬קללות‪,‬‬
‫דקירות שדוחסים אותם ודוחפים אותם לתאי הגזים האלה"‪.‬‬
‫גם העד אפשטיין הייתה לו ההזדמנות לראות מדי פעם את המחזה הנורא המתרחש‬
‫בשלאוך וכך הוא מספר בין היתר (עמוד ‪ 493‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"זו הייתה דרך שמובילה לתאי הגזים‪ .‬זה היה מקום שנתן לי ראיה מצויינת איך מקטע‬
‫מסויים מענים אנשים‪ ,‬דוחסים אותם‪ ,‬מכים את האנשים‪ ,‬דוקרים את האנשים ודוחפים‬
‫אותם אל תאי הגזים"‪.‬‬
‫וכן בעמוד ‪ 491‬לפרוטוקול‪:‬‬
‫"ראינו איך שמריצים את האנשים בתוך הדרך הזאת שמובילה אל תאי הגזים‪ .‬אני ראיתי‬
‫את איוון‪ ,‬את ניקולאי‪ ,‬את גוסטב‪ ,‬את רישרד‪ ,‬ראיתי את אלה מכים בצורה אכזרית‬
‫ביותר שאי אפשר לתאר אותה ואני עומד ומסתכל מה קורה פה? מסתכל לשמיים‪ ,‬מה‬
‫עושים בבני אדם? למה ומדוע וככה זה נמשך כמה ימים"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫ ‪- 23‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫בהודעתו (מוצג נ‪ )47/‬נרשם מפי שלמה הלמן המנוח‪ ,‬שהועסק בבנייה ובעבודות אחרות‬
‫במחנה טרבלינקה‪ ,‬על שלב זה במסלול המוות כדלהלן (בעמוד ‪:)11‬‬
‫"‪ …‬כשכולם כבר עמדו ערומים‪ ,‬חודשו המכות ואז החלו להריץ אותם דרך מעבר צר חבוי‬
‫בין עצים אל ה"מרחץ"‪ .‬על יד "המרחץ" היו הגרמנים והאוקראינים בעזרת כלבים ‪… -‬‬
‫עורכים "קבלת פנים" ומתנפלים על האנשים‪ .‬הכלבים קורעים ממש נתכי בשר בעוד‬
‫הגרמנים והאוקראינים מכים במגלביהם‪"…‬‬
‫אברהם גולדפרב המנוח בהודעתו (מוצג נ‪ ,46/‬עמוד ‪ )17‬מספר בקשר לכך‪:‬‬
‫"בדרך לתאי הגז בשני צידי הגדר‪ ,‬היו עומדים גרמנים עם כלבים‪ .‬הכלבים היו מתנפלים‬
‫על האנשים‪ …‬הגרמנים היו מכים עם שוטים‪ ,‬ברזלים‪ ,‬כך שהאנשים כבר רצו לבד‪ ,‬מהר‬
‫ככל האפשר לבוא אל תאי הגזים‪ .‬הכלבים היו קורעים חלקים מהגוף‪ .‬את הצעקות היו‬
‫שומעים רחוק מהמחנה"‪.‬‬
‫ואילו העד רייכמן בזיכרונותיו (מוצג נ‪ ,14/‬עמוד ‪ )4‬מספר‪:‬‬
‫"במקום שנמצאים הצריפים‪ ,‬נמשכה הדרך אל תאי הגז‪ ,‬המכונה שלאוך‪ .‬הדרך נטועה‬
‫עצים קטנים ונראית כשדרה בגן (אליבא דאמת לא הייתה זו שדרה חיה אלא הסוואה של‬
‫שדרה עם ענפים בתוך גדרות התייל)‪ .‬באותה דרך‪ ,‬הזרועה חול לבן‪ ,‬עוברים כולם‬
‫בריצה ערומים‪ .‬מאותה דרך כבר איש אינו חוזר‪ .‬האנשים שמריצים באותה דרך מוכים‬
‫בצורה רצחנית ונדקרים על ידי חרבות כך שאחרי זה‪ ,‬שמריצים את האנשים‪ ,‬הדרך‬
‫מלאה דם‪ .‬הם זורעים חול טרי בכדי שלא יוכרו על ידי הקרבנות הטריים"‪.‬‬
‫נביא להלן גם מדבריו של מפקד המחנה פריץ שטנגל בעדותו (מוצג ת‪ ,6/‬עמוד ‪)6-5‬‬
‫לעניין זה‪ ,‬וכך הוא מתאר בין היתר‪:‬‬
‫" ליד הצינור היה מעבר צר שבו נמצאו בזמן קליטת הטרנספורטים אנשי משמר‪ .‬אנשי‬
‫משמר אלה גם האיצו באנשים שבצינור להתקדם‪ .‬כשהאנשים כבר נכנסו תוך כדי‬
‫הרדיפות לתוך הצינור‪ ,‬הלך תמיד איש משמר אחד אחריהם כמאסף לדאוג לכך‬
‫שהשיירה תתקדם אומנם‪ .‬אנשי המשמר היו חמושים בקרבינים‪ .‬אם גם היו להם שוטים‪,‬‬
‫אינני יכול לומר‪ .‬במעבר שליד הצינור בחזית בית הגזים‪ ,‬כלומר לפני תאי הגזים נמצאו‬
‫שני אנשי משמר ואולי גם יותר בתפקיד בקביעות‪ .‬אני נזכר עדיין בשמות‪ :‬איוון וניקולאי‬
‫שבדרך כלל הועסקו תמיד ליד תאי הגזים‪ …‬הבוס של המחנה העליון היה אחראי לכך‬
‫שתאי הגזים יתמלאו בני אדם‪ …‬רדיפת בני האדם לתוך תאי הגזים נעשתה בעיקר על‬
‫ידי איוון וניקולאי‪ …‬כשתאי הגזים היו כמעט מלאים‪ ,‬נהגו לדחוף את אחרוני היהודים‬
‫לתוכם בחוזקה‪ .‬אני חושב שלשני האוקראינים היו שוטים מעור‪."…‬‬
‫בדרך ייסורים ובהשפלה זו פסעו הקורבנות האומללים את צעדיהם האחרונים בדרך‬
‫חייהם‪ ,‬מוכים‪ ,‬המומחים וחסרי אונים‪ ,‬מצאו עצמם כלואים בתוך תאי הגזים שם החזירו‬
‫נשמתם לבוראם‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 24 -‬‬

‫תאי הגזים והמתת הקורבנות‬
‫מדיניות ההטעיה וההסוואה לא פסחה על שום שלב שבמסלול המוות‪ .‬גם תאי הגזים‬
‫הוסוו‪ ,‬לבל יבחינו במהותם האמיתית ובמתרחש בהם‪ .‬תיארו אותם כאמור כמקלחות‪.‬‬
‫כלפי חוץ הוסווה בניין בית הגזים בסמל מגן דוד שהזדקר מעל הכניסה אל הפרוזדור‬
‫המוביל אל תאי הגזים‪ ,‬ועל פתח הפרוזדור היה פרוש מסך‪ ,‬כעין פרוכת‪ ,‬ומעל‬

‫למסך בכניסה נכתב בלשון הקודש הפסוק "זה השער לה' צדיקים יבואו‬
‫בו"‪ .‬גם מעשה מעורר צמרמורת זה מאפיין את הציניות המרושעת של‬
‫מפקדי המחנה‪ ,‬שהם ועוזריהם‪ ,‬אנשי המשמר האוקראיני‪ ,‬התעללו‬
‫בקורבנות – פיזית וגם רוחנית‪.‬‬
‫תחילה‪ ,‬עם הקמת מחנה ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬היה מותקן בו מבנה אחד ובו שלושה‬
‫תאי גזים‪ ,‬שגודל כל אחד מהם היה כ‪ 4X4-‬מטרים (‪ 16‬מ"ר כל תא)‪ .‬אל תאים אלה‬
‫הוזרם‪ ,‬בצינור‪ ,‬גז רעיל חד תחמוצת הפחמן‪ ,‬ממנוע דיזל גדול שהיה מותקן בתא‬
‫שבאותו מבנה‪ .‬שמגברו המשלוחים ומפקדי המחנה לא יכלו לעמוד בקצב המשלוחים‬
‫ולהמית את כולם בתאי הגז‪( ,‬משום כך חלק הומתו בירי)‪ ,‬הוקם בניין תאי הגזים החדש‬
‫ובו עשרה תאים‪ .‬משני עברי פרוזדור פנימי‪ ,‬חמישה מכל עבר‪ .‬גם אלה היו בנויים‬
‫ומופעלים כדוגמת הקודמים; בגלל החיפזון הייתה בנייתם גסה יותר‪ ,‬אולם את משימת‬
‫הרצח והמתת האומללים הם מילאו ובעוצמה רבה‪.‬‬
‫על תאי הגזים הללו היה מופקד איש אס‪.‬אס‪ .‬גרמני בשם גוסטב ולצידו עסקו בהפעלת‬
‫המנוע והזרמת הגז לתאים שני אוקראינים‪ :‬איוון "האיום" וניקולאי‪ .‬אלה‪ ,‬ובמיוחד איוון‬
‫האיום שהיה הפעיל והנמרץ‪ ,‬עסקו גם בדחיקת האנשים אל תאי הגזים וגם בהזרמת‬
‫הגז לתאים‪ .‬איוון עשה מלאכת רצח זו בהתלהבות‪ ,‬בלהיטות ובאכזריות לא תשוער‪.‬‬
‫משנסגרו דלתות תאי הגזים הן הדלת החיצונית – שנסגרת מבחוץ‪ ,‬מהרמפה שבחצר‬
‫המבנה הזה‪ ,‬והן דלתות הכניסה מהפרוזדור ומשנאטמו הפתחים‪ .‬הוזרם הגז ותוך ‪20‬‬
‫דקות עד חצי שעה ניספו בכל תא מאות בני אדם‪ ,‬הרבה מעבר לקיבולת התאים (מתוך‬
‫עדות ד"ר ארד‪ ,‬עמודים ‪.)215-213 ,198-197‬‬
‫תמונה נאמנה‪ ,‬ברורה‪ ,‬מדהימה ומזעזעת על תאי הגזים ועל תהליך המתת הקורבנות‬
‫בתאי גזים אלה‪ ,‬שמענו מפיו של העד אליהו רוזנברג שהועסק‪ ,‬ביחד עם אחרים מבין‬
‫עובדי הכפייה היהודים‪ ,‬בניקוי תאי הגזים‪ ,‬ובהוצאת הגוויות מתוכם‪ .‬הדברים מדברים‬
‫בעד עצמם ונפרטם להלן בהרחבה‪ .‬וכך מתאר העד רוזנברג את שראו עיניו (עמודים‬
‫‪:)788-786 ,784 ,783‬‬
‫"‪ ..‬תא הגז‪ ,‬הקבינה הזאת‪ ,‬היה בגודל של חדר רגיל‪ 4 …‬מטר על ‪ 3‬מטר או ‪ 4‬על ‪…4‬‬
‫התקרה הייתה בערך ‪ 2‬וחצי מטר או ‪ 2.80‬מטר‪ .‬בצדדים היו אבנים קטנים אדומים‪ …‬אם‬
‫אני‬
‫עכשיו אומר‪ ,‬אני נכנס לתאי הגז‪ ,‬אז צינור הפליטה לתאי הגז היה בקצה צינור קטן‬
‫בעובי חצי מטר‪ ,‬היה תלוי על הקיר‪ .‬לא ראו את זה שנכנסו בפנים ולמעלה בתאי הגזים‬
‫היו דמוי שוט למעלה על התקרה‪ .‬זה היה הפנים של תאי הגזים‪ .‬עכשיו מול הדלת‬
‫שהסברתי קודם‪ ,‬הגדולה (זו דלת כבדה רחבת מידות הפונה כלפי חוץ ונפתח כלפי‬
‫מעלה ושדרכה הוצאו גוויות המומתים מהתא)‪ ,‬הייתה דלת קטנה משם נדחסו האנשים‬
‫בפנים‪ ,‬לתוך התא הזה כפי שאנחנו ידענו וספרנו לפעמים‪ …‬היו בין ‪ 400-350‬איש כולל‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 25 -‬‬

‫ילדים‪ .‬הצפיפות הייתה איומה‪ …‬האנשים האחרונים גם בקיץ וגם בחורף קיבלו דקירות‬
‫או מכות חזקות ביותר שייכנסו יותר פנימה‪ .‬שיידחסו יותר פנימה‪ …‬עוד משהו‪ ,‬בתוך‬
‫תאי הגז ליד הכניסה של הקורבנות הי החלון קטן‪ ..‬שמשם הציצו הגרמנים או אחד‬
‫מהאוקראינים ורצו לראות אם כולם מתו כבר‪ ,‬אבל זה לא היה שימושי כי העשן שהיה‬
‫בפנים או הקורבנות שעמדו בדיוק ליד החלונצ'יק הזה‪ ,‬לא הראו להם שום דבר‪"…‬‬
‫מה שתואר עד כאן הם תאי הגזים במבנה הישן (שלושה במספר)‪.‬‬
‫משגברו ותכפו המשלוחים ותאי גזים אלה לא יכלו לעמוד במשימה‪ ,‬נבנו בדחיפות על‬
‫ידי קבוצת בנאים מבין עובדי הכפייה היהודים‪ ,‬תאי גזים נוספים במבנה המוכר כמבנה‬
‫תאי הגזים החדש‪.‬‬
‫העד רוזנברג מוסיף ומסביר מה טיבו של מבנה זה‪:‬‬
‫"‪ …‬היה בפנים פרוזדור‪ .‬משני הצדדים היו דלתות כניסה בערך כאלה שיו (שהיו במבנה‬
‫הישן)‪ …‬היה כאן לא כל כך מפואר עם אבנים אדומים כמו שכאן‪ .‬היה פשוט רצפה של‬
‫בטון‪ …‬היו אותו דבר‪ ,‬אותן הדלתות הנסגרות לבד‪ ,‬שנופלות‪ ,‬גם מצד זה וגם מצד זה‪…‬‬
‫היו עשרה תאים‪ .‬חמישה בכל צד‪ .‬בצד השני שם הייתה דלת כניסה עם מדרגות יותר‬
‫רחבות מהרגילות כאן (כאן – המבנה הישן‪ )…‬הייתה שם למעלה פרוכת בצבע בורדו‪ .‬לא‬
‫כל כך אדום‪ .‬מצד שני מגן דוד‪ ..‬והיה שם כתוב ברוחב של הכניסה – "זה השער לה'‬
‫צדיקים יבואו בו"‪ .‬זה היה כתוב למעלה בכל הרוחב של הכניסה‪ …‬התאים בפנים היו‬
‫כבר לא בצורה אלגנטית כביכול כמו הקטנים עם האבנים האדומים‪ ,‬אלא היה פשוט‬
‫מאוד רצפה של בטון‪ .‬הקירות היו לבנות כל הזמן‪ ,‬והקפידו על זה שעם כל הוצאת‬
‫הגוויות ייהפכו בחזרה ללבן מהדם ומדברים אחרים‪ .‬גם כאן היה הכל מלא דם מתי‬
‫שהוצאנו‪ .‬אותו הדבר בקטנים מהגופות‪ ..‬גודלם של התאים היה יותר גדול כאילו כפול‬
‫אולי מאשר מהקטנים‪ .‬אם הקטנים היה חדר רגיל‪ ,‬אז זה היה נקרא אולי בשפת היום‪,‬‬
‫סלון‪ .‬גדול מאוד‪ .‬אותו הגובה ממה שהקטנים‪ .‬לא גבוה ‪ 2‬וחצי – ‪ 2‬מטר גובה"‪.‬‬
‫ליד תאי הגזים הועסקו שתי קבוצות עובדי כפייה יהודים‪ .‬הקבוצה האחת‪ ,‬קבוצת‬
‫הרמפות‪ ,‬שהעד רוזנברג נמנה עליה‪ ,‬עסקה בעיקר בהוצאת הגוויות מתוך תאי הגזים‪,‬‬
‫והשלכתם לחצר אשר מתחת לרמפות שהיו בגובה התאים‪ .‬תפקידם גם היה לסגור את‬
‫הדלתות הגדולות בהגיע משלוח של קורבנות ולאטום את הפתחים בחול‪ .‬קבוצה אחרת‬
‫נקראה "באדה מאייסטר" דהיינו שרתי המקלחות או בלנים‪.‬‬
‫את תפקידם של אלה מתאר העד רוזנברג כדלהלן (עמוד ‪ 790‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"היו באדה מאייסטר‪ ,‬שלושה אנשים היו שם‪ .‬קודם כל תפקידם היה דבר ראשון ללכת‬
‫עם דלי‪ ,‬סיד עם מברשת ולצבוע את כל הרמפות‪ ..‬גם כאן (הרמפה) היו צריכים לצבוע כי‬
‫כאן היה גם דם‪ .‬קודם כל לצבוע‪ ,‬לסייד‪ …‬עם הסיד את כל האורך של הרמפה‪ ,‬וגם‬
‫בפנים‪ ,‬הקירות שהיו בפנים‪ .‬אחר כך תפקידם היה לגרוף את ה"שלאוך" כי ה"שלאוך"‬
‫גם היה‪ …‬מוכתם מדם‪ ,‬אז הם עברו עם מגרפות וניקו את זה‪ .‬גם לפעמים אני עשיתי את‬
‫זה‪ .‬זהו היה תפקידם אחרי הוצאת הגוויות מתאי הגזים"‪.‬‬
‫אשר לתהליך הזרמת הגז אל תוך תאי הגזים‪ .‬מעיד העד רוזנברג לאמור – (עמוד ‪793‬‬
‫לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬כמו שהסברתי קודם הייתה קבינה‪ .‬כאן במקום הזה (העד הצביע על תא שבקצה‬
‫בניין תאי הגזים הישן)‪ .‬ראיתי‪ ..‬מנוע ענק עמד בפתח ברוחב של הפינה של הקבינה‬
‫הזאת‪ ,‬אני ראיתי שם שני אנשים אוקראינים לבושים בשחור‪ .‬לאחד קראו איוון ולשני‬
‫ניקולאי‪ .‬ראיתי אותם בפעולה‪ .‬הם הפעילו את המנוע הזה‪ …‬הגז שחדר לתוך תאי הגז‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 26 -‬‬

‫היה מופעל על ידי מנוע ענק‪ .‬לקח בערך לו חצי שעה – ‪ 20‬דקות‪ .‬עבד באינטנסיביות כל‬
‫הזמן‪ .‬אחרי זה המנוע הושתק וחיכינו עוד איזה רבע שעה בערך‪ ,‬ואז קיבלנו פקודה 'אוף‬
‫מאכו' ופתחנו את הקלאפות (הדלתות הרחבות)"‪.‬‬
‫על תהליך ההמתה של הקורבנות‪ ,‬תהליך מזעזע המעורר צמרמורת מעיד העד רוזנברג‬
‫לאמור (עמודים ‪ ,799 ,792 ,791‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬כשנקראנו על ידי הגרמנים 'רמפה ראוס'‪ …‬תפקידנו היה לרוץ מהר‪ ,‬עם מכות‪ ,‬כי‬
‫הגרמנים רצו שהכל יהיה מדוייק‪ ,‬חלילה שלא יבואו אנשים ושלא יהיה סגור הרמטי‪.‬‬
‫סגרנו את הקלאפות (העד מתאר את תהליך סגירת הדלתות)‪ ,‬וקיבלנו פקודה להביא‬
‫חול‪ …‬הבאתי חול‪ …‬ושמתי אותו או יותר נכון ריפדתי את הפתחים האלה כאן מלמטה‬
‫של הדלת‪ …‬הריפוד הזה של החול שימש להם קודם כל שלא יברח חלילה קצת עשן‪ ,‬זה‬
‫דבר אחד‪ .‬ודבר שני‪ ,‬הוא שימש לעצור את הזרם של השתן ושל הפסולת מגופות‬
‫האנשים שלא תזרום החוצה בתהליך ההמתה‪.‬‬
‫כשסגרנו את הדלת וריפדנו עם החול‪ ,‬התחיל תהליך הזרמת הגז‪ …‬תרשו לי רק להסביר‬
‫מה ששמעתי לפני שפתחתי את תאי הגזים זה מזעזע‪ .‬כשהקורבנות היו בפנים‪,‬‬
‫הראשונים לא ידעו איפה נכנסים‪ ,‬לא ידעו מה מצפה להם בפנים‪ .‬אבל שכבר התמלא‬
‫התא התחלתי לשמוע מצד שני בכי איום‪ ,‬צעקות איומות‪' ,‬מאמה טאטה' – אמא אבא‪.‬‬
‫שמות של ילדים‪.‬‬
‫היה חושך בפנים‪ .‬לא ראו שום דבר‪ …‬קרו מקרים שבתא אחד היו גברים ונשים‪ .‬קרו‬
‫מקרים כאלה‪ …‬הצעקות היו איומות‪ ,‬הבכי היה איום‪ .‬מאמה‪ ,‬טאטה‪ ..‬שמע ישראל וככה‬
‫זה קרה‪.‬‬
‫שמעתי לרבע שעה‪ …‬אחרי עשרים רגע השתתק הכל והתחלתי לשמוע גניחות של‬
‫אנשים‪ ,‬ואז לאט‪-‬לאט הכל השתתק‪ .‬ראיתי בפנים הרבה פעמים אנשים חזקים וצעירים‬
‫שבאיזו צורה שהיא זה לא יאומן איך‪ ,‬הם עלו על ראשיהם של האנשים האלה‪ .‬איך הם‬
‫לחמו כדי לסחוב קצת אוויר ‪ -‬אולי‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬כשפתחנו אותם (הדלתות)‪ ,‬ראינו‬
‫בחורים צעירים שוכבים על הגופות למעלה‪ ,‬על הראשים של כולם כביכול אולי לתפוס‬
‫קצת אוויר‪ …‬פתחנו את הדלתות‪ ,‬ראיתי לפניי עשן כחלחל כזה‪ .‬האנשים האלה שעמדו‬
‫בפתח הזה‪ ,‬כשפתחנו נפלו אבל לא לגמרי‪ ,‬כי היו קשורים‪ .‬אנשים מתוך כנראה הכאב‬
‫הזה הנורא‪ ,‬הסבל הזה הנורא‪ …‬היו תופסים והולכים ואומרים שלום‪.‬‬
‫זה היה חנק‪ .‬חנק נוראי‪ .‬אנשים התקשרו ביניהם כמו שהיה צפוף‪ .‬הרגליים אחד עם‬
‫השני‪ ,‬עם הידיים‪ .‬כבודו יסלח לי‪ ,‬שאני ברגע אדגיש כאן‪ .‬לא פעם אחת היו אנשים‬
‫חזקים בהוצאת הגוויות‪ .‬הוציאו גם את היד של המת כי קשה היה לו לסחוב‪ .‬סחבו אותו‬
‫והוא היה קשור‪ .‬הראשונים שהיו קשורים‪ ,‬ככה כשהגענו כבר בתוך התא‪ ,‬אז כבר היה‬
‫יותר קל כי האנשים התחילו כבר ליפול‪ .‬לא עמדו כבר‪ .‬כשנפלו‪ ,‬היה יותר קל לסחוב‬
‫אותם החוצה ולהשליך אותם‪ ,‬אם אני אומר ככה למטה‪ .‬אז שהכל היה רטוב‪ .‬לבד‬
‫התגלשו מהשתן‪ ,‬מהדם‪ ,‬מהצואה‪ ,‬תסלחו לי על הביטוי‪ .‬אז כשלקחנו גווייה ביד בדרך‬
‫כלל אם לא היו מריצים אותנו מהר‪ ,‬לקחנו שני אנשים בגוויה ואם בער להם אז כל אחד‬
‫היה חייב לקחת גווייה ולסחוב ולזרוק למטה‪ .‬ככה זה היה"‪.‬‬
‫תיאורים דומים לתיאור המזעזע ששמענו מפיו של העד רוזנברג‪ ,‬מוצאים אנו גם בעדותו‬
‫של רייכמן (עמודים ‪ 1672 ,1671‬לפרוטוקול)‪ .‬בעדותו של אפשטיין (עמוד ‪666‬‬
‫לפרוטוקול)‪ ,‬זיכרונותיו של רייכמן (מוצג נ‪ 14/‬עמוד ‪ .)35‬הודעת גולדפרב (מוצג נ‪)46/‬‬
‫והודעת הלמן (מוצג נ‪ )47/‬ואפילו מפקד המחנה שטנגל מספר על כך בפרוטוקול עדותו‬
‫(מוצג ת‪.)6/‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 27 -‬‬

‫מיוסרים ומושפלים בחייהם ובמותם נישאו הקורבנות אל בור קבר על ידי אחיהם‬
‫הנרדפים‪ ,‬המוכים והמעונים מבין עובדי הכפייה‪ ,‬באלונקות מאולתרות‪.‬‬
‫היו אלה בורות ענק שנחפרו מבעוד זמן‪ ,‬כדי שיוכלו להכיל את מאות אלפי הקורבנות‬
‫אשר מצאו את מותם במסלול האימים הזה‪ ,‬יום‪-‬יום‪ ,‬שעה‪-‬שעה‪ ,‬קיץ וחורף‪ ,‬במשך ימים‬
‫וחודשים ארוכים‪.‬‬
‫"השמש זרחה‪ ,‬השיטה פרחה והשוחט שחט"‬
‫("בעיר ההריגה" – ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק)‬

‫הדנטיסטים‬
‫דומה‪ ,‬שלא מלאה סאת ייסוריהם של הקורבנות בעת שילוחם ב"שלאוך" אל עבר תאי‬
‫הגזים ובשעת המתתם בחנק האיום בתאים‪ .‬הנה הוצבה תחנה נוספת בדרכם של‬
‫המתים אל מנוחתם האחרונה‪ .‬מתוך רדיפת הבצע וחמדת הממון‪ ,‬אשר הדריכו בין היתר‬
‫את הצורר האיום‪ ,‬ביקשו‪ ,‬יוזמי ההשמדה ומבצעיה להפיק כל טובת הנאה כלכלית לא‬
‫רק בגזלת רכושם של היהודים המומתים אלא גם מגופם המיוסר של הקורבנות‪ .‬כך‬
‫בגזיזת שיער הנשים ועיבודו התעשייתי וכך בעקירת שיני הזהב מפיותיהם של‬
‫הקורבנות‪ ,‬עיבודם וניצולם הכלכלי‪.‬‬
‫ככל שיישמע הדבר מדהים‪ ,‬בלתי אפשרי‪ ,‬שאין הדעת סובלתו‪ ,‬האמת הערומה והאיומה‬
‫היא‪ ,‬כי גם מעשים קניבאליים אלה נעשו על ידי הצורר‪.‬‬
‫בדרך מהכיכר שליד תאי הגזים‪ ,‬בואך בורות הקבר‪ ,‬הוצבה קבוצת עובדי כפייה יהודים‪,‬‬
‫אשר כונתה – דנטיסטים‪ ,‬בשל התפקיד הנורא שהוטל עליהם לבצע‪ .‬כל אימת שהומתו‬
‫קורבנות והובלו אל קבר‪ ,‬הוצבו בדרך‪ ,‬לא הרחק מתא המנוע שבבניין תאי הגזים‪,‬‬
‫קבוצת עובדי הכפייה שתפקידם היה לעקור כל שיני זהב מפיות האומללים‪ .‬זאת נצטוו‬
‫לעשות במהירות ובחריצות‪ .‬ואם חייב הדבר עקירת הלסת שומה היה עליהם לעשות כן‪,‬‬
‫כי כל התרשלות מצד הדנטיסט הייתה גוררת‪ ,‬ללא היסוס‪ ,‬הוצאתו להורג‪ ,‬בידי שומר‬
‫גרמני‪ ,‬שהיה ניצב ליד בורות הקבורה וממית בירייה כל עובד ש"התרשל" או שהוכה על‬
‫ידי נוגשו‪ ,‬בצורה ש"החתימה" אותו וגזרה דינו למוות‪ .‬היה זה איש אס‪.‬אס‪ .‬אשר בלט‬
‫במעילו הלבן וכינו אותו בשם ארווין (מתוך עדות אפשטיין בעמודים ‪ 671-670‬לפרוטוקול‬
‫וכן עדות רוזנברג בעמודים ‪ 803-802‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העד רייכמן נמנה עם אותם דנטיסטים ועל החוויות האיומות שעבר בתפקידו זה‪ ,‬מספר‬
‫הוא בעדותו (עמודים ‪ 1667 ,1666‬לפרוטוקול) לאמור‪:‬‬
‫"העבודה הייתה זאת – כל פעם שהגיע טרנספורט של אנשים‪ ,‬כשכעבור כמה דקות היו‬
‫מתים‪ ,‬קראו לנו‪ .‬היינו יורדים למטה‪ .‬שם היו קערות רבות‪ ,‬זו על גבי זו‪ ,‬וסידרו אותנו‬
‫בקבוצות של שישה איש על כל דרך‪.‬‬
‫אם הייתה יותר מדרך אחת‪ ,‬יותר מנתיב אחד‪ ,‬לקחו שישה כפול שניים או כפול שלושה‪.‬‬
‫וכך הייתה העבודה‪ .‬הראשון היה עומד‪ .‬לפניו קערה עם קצת מים והוא היה צריך לבדוק‬
‫את נושאי האלונקות האם יש לגוויות שיניים תותבות‪ …‬אם כן‪ ,‬היה מוציא אותו מתוך‬
‫שורת הרצים (המדובר בנושאי האלונקות עם הגוויות שהיו מצווים לעשות מלאכתם‬
‫בריצה)‪ ,‬ועוקר את השיניים‪ ,‬על מנת שלא יעכב את האחרים‪ ,‬וכך גם השני‪ …‬כל אחד‬
‫מהשישה‪.‬‬
‫יצא כך שכל השישה ביחד היו צריכים לבדוק את כל הגוויות שנושאי האלונקות העבירו‬
‫על פניהם‪ .‬נושאי האלונקות רצו עם המתים‪ ,‬והם היו מעוניינים להיפטר מהם ככל‬
‫____________________________________‬
‫ ‪- 28‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫האפשר מעקירת השיניים‪ ,‬משום שאסור היה להם להניח את המתים על הארץ‪ ,‬על‬
‫האדמה – אלא היו צריכים להחזיק באלונקה כל הזמן‪ …‬והיו מקרים שאנחנו הדנטיסטים‬
‫קיבלנו מכות על כך שהשארנו שיעבירו גווייה על שיניה התותבות‪.‬‬
‫אפילו אני קיבלתי פעם עשרים וחמישה מלקות‪ …‬כאשר לא היו טרנספורטים‪ ,‬אנחנו היינו‬
‫בסדנה שלנו (חדר בצריף הצמוד לבניין תאי הגזים) ושם הייתה עבודה‪ .‬היינו צריכים‬
‫להפריד בין השיניים האלו התותבות לבין שיניים טבעיות ועוד היו לפעמים בתוך‬
‫הכתרים של השיניים מוסתרים דברי ערך כמו יהלומים‪ .‬נוסף על כך היינו צריכים לנקות‬
‫היטב את שיני הזהב‪ ,‬שהיו צחות‪ ,‬וכל שבוע היינו מוסרים מזוודה עם זהב שאנחנו‬
‫הערכנו אותה בכעשרה ק"ג זהב כל שבוע‪ …‬אחרי כל טרנספורט שהיינו גומרים עם‬
‫המתים‪ ,‬היינו ניגשים אל באר לא הרחק מתאי הגזים ושם היינו רוחצים הכל מהבשר‬
‫ומהדם של המתים‪ …‬מה שרצינו לנקות‪ ,‬לרחוץ זה את השיניים‪ ,‬על מנת שאחר כך נוכל‬
‫להפריד את הזהב‪ ,‬את הפלטינה‪ ,‬את המתכות‪ ,‬בשביל שנוכל להפריד בין הדברים"‪.‬‬
‫(ובעמוד ‪ 1679‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬אנחנו כאשר היינו עוקרים את השיניים‪ ,‬היינו עוקרים אותם כמעט עם חלקים‬
‫שלמים‪ …‬ולאחר מכן היינו זורקים ורק את הדברים שהיו להם ערך בשבילם‪ ,‬היינו‬
‫מפרידים מזה"‪.‬‬
‫תיאור מזעזע זה מדבר בעד עצמו ודומה שאין להוסיף דבר‪ .‬אולם תיאור דומה אנו‬
‫מוצאים גם בעדותם של העד רוזנברג (עמודים ‪ 801-799‬לפרוטוקול)‪ ,‬בעדות אפשטיין‬
‫(עמוד ‪ 504‬לפרוטוקול)‪ ,‬הודעת הלמן (מוצג נ‪ ,47/‬עמודים ‪ )12 ,11‬וגם בעדותו של‬
‫שטנגל (מוצג ת‪ ,6/‬עמוד ‪.)8‬‬
‫מלאכה זו שעסקו בה הדנטיסטים‪ ,‬הייתה מבוקשת אצל היהודים עובדי הכפייה‪ ,‬כי‬
‫מבחינת המאמץ הפיזי ומבחינת העינויים והרדיפות שעברו‪ ,‬עבודת הדנטיסטים הייתה‬
‫"נוחה יותר" אולם מבחינה נפשית‪ .‬מלאכה זו הייתה מדכאת‪ ,‬מתסכלת ומטריפה את‬
‫הדעת‪ .‬העיסוק היום יומי בגופם של הקורבנות הקדושים‪ ,‬עקירת השיניים והחיטוט בהם‪,‬‬
‫שברו את רוחם ומועטים מבין הדנטיסטים החזיקו מעמד ושרדו‪.‬‬

‫הטמנת הקורבנות בבורות‬
‫קבוצה נוספת מבין עובדי הכפייה היהודים נקראה קבוצת הקברנים‪ .‬תפקידם היה לעמוד‬
‫בתוך הבורות‪ ,‬לקבל את הגוויות שהושלכו אל הבורות על ידי נושאי האלונקות ולסדר‬
‫אותם בתוך הבורות‪ .‬שכבה‪ ,‬שכבה‪ ,‬פניו של זה בצד רגליו של זה‪ ,‬למען תגדל קיבולת‬
‫הבורות להכיל בתוכם עוד ועוד יהודים‪ ,‬עוד ועוד קורבנות אומללים – למאות אלפיהם‪.‬‬
‫בין שכבות הגוויות היו מפזרים מדי פעם חול וכלור‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬היו הגוויות מתפרקות‬
‫וקיבולת הבורות גדלה‪ .‬משנתמלא בור קבורה‪ ,‬היו סותמים עליו את הגולל בשכבת חול‬
‫וכלור‪ ,‬וקוברים את האחרים בבור ענק נוסף שנחפר‪ ,‬ומאותו טעם היו מעלים אש מעל‬
‫לבורות וזו הייתה מלחכת בגוויות (מתוך עדות ד"ר ארד‪ ,‬עמודים ‪ 211-210‬לפרוטוקול‪,‬‬
‫ובספרו מוצג נ‪ 2/‬עמוד ‪.)77‬‬
‫את שקרה ליד הבורות מתאר העד רוזנברג בעדותו (עמודים ‪806 ,802 ,801‬‬
‫לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הבורות לא היו בנויות בצורה סימטרית כזאת‪ .‬הם היו פשוט בורות אלכסוניים בצורת‬
‫שיפוע‪ …‬הקונוס עמוק מאוד ותלוי לפי הבור‪ .‬היו בורות יותר ארוכים ורחבים‪ ,‬ופחות‬
‫רחבים ופחות ארוכים תלוי במקום‪ …‬אז בהתחלה אני סחבתי את הגוויות‪ .‬היה בור ענק‬
‫ביותר‪ .‬כפי שאני ידעתי בהתחלה‪ ,‬וגם החברים שהיו קודם לפני‪ …‬זה היה "בור של‬
‫ורשאים"‪ .‬כך אנחנו קראנו לזה‪ .‬זה היה "בור צ'נסטחובה" וזה היה "בור ורשה"‪ …‬ובכן‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫ ‪- 29‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫הבור הזה היה ענק‪ ..‬ידוע לנו אחר כך כי שרפו את הגולגולות‪ .‬זה סיפור אחר‪ .‬אז היה‬
‫שם מאתיים אלף יהודים בבור הזה‪.‬‬
‫הטכניקה שלנו הייתה‪ ,‬כשהגענו לבור עם החבר שלי‪ ..‬היינו צריכים במהירות‪,‬‬
‫במקצועיות‪ ,‬למדנו את זה דרך אגב‪ ,‬כי לפני זה קיבלנו די מכות עד שלמדנו את זה‪.‬‬
‫הגופה או הגופות שהיו על אלונקה‪ ,‬היו חייבים להתגלגל עד למטה‪ .‬אם לא התגלגלו‪,‬‬
‫מכוח‪ …‬כשמלאנו את הבורות עם הגוויות‪ …‬הבורות הענקיות האלו‪ ,‬בהתחלה כל הבור‬
‫היה מתרומם‪ ,‬הגעה הזאת שכיסינו אותה התרומם ומשם יצא מין חומר דביק‪ ,‬צבע‬
‫ורוד כזה‪ ,‬ועושה בועות כאלו‪ …‬זה ככה רתח העסק הזה‪ .‬כל הבור הזה‪ ,‬החול הזה‬
‫התרומם ואחרי תקופה קצרה זה ירד פתאומית למטה‪ .‬אני לא יודע את הכימיה הזאת‪,‬‬
‫אבל זה היה ככה בצורה כזאת זה קרה‪ …‬בהתחלה גם אחר כך מילאו בחזרה זה היה‬
‫שקע‪ ,‬אז שוב פעם זרקנו שמה את הגוויות‪ .‬היה שם יהודי אחד‪ …‬ותפקידו היה שהוא‬
‫הלך עם דלי והוא שפך כלור‪ …‬שלא יהיה אולי ריח‪ ,‬ל איודע מה הטכניקה הייתה‪ ,‬אבל זה‬
‫הוא עשה"‪.‬‬
‫על כך מספר גם העד אפשטיין בעדותו (עמוד ‪ 501‬לפרוטוקול)‪ ,‬וגם הודעת הלמן (מוצג‬
‫נ‪ 47/‬עמודים ‪ ,)12 ,11‬וכן הודעת גולדפרב (מוצג נ‪ ,46/‬עמודים ‪.)20 ,19‬‬
‫לימים‪ ,‬עוד יסופר על כך להלן‪ ,‬העלו את הגוויות של המומחים על המוקדים והם לא‬
‫נטמנו עוד בבורות‪ ,‬אולם רוב רובם של שמונים ושבעה ריבוא היהודים אשר הושמדו‬
‫במתקני הרצח שבגיא ההריגה בטרבלינקה‪ ,‬נטמנו תחילה בבורות הדוממים‪ ,‬אך‬
‫התוססים הללו‪ ,‬קהילות‪ ,‬קהילות של יהודים‪ ,‬אשר נלקחו מבתיהם‪ ,‬מעירם‪ ,‬מעיירתם‬
‫והובלו כצאן לטבח‪ ,‬במסלול הבלהות הזה אל דרכם האחרונה‪ ,‬אל הבורות‪.‬‬
‫בור קברם של מאתיים ותשעה אלף קדושי קהילת ורשה‪ ,‬בור קברם של ארבעים אלף‬
‫קדושי קהילת צ'נסטוחובה‪ ,‬בור קברם של שבעים וארבעה אלף וחמש מאות קדושי‬
‫קהילת רדום וכך הלאה וכך הלאה‪ ,‬שמונה מאות ושבעים אלף נפש (ראה‪ :‬מוצג ח‪.)7/‬‬
‫ילאה הפה לבטא את גורלם המר והנמהר של קדושים וטהורים אלה‪ .‬מקצת מן המקצת‬
‫ביטא בשירתו‪-‬קינתו המשורר אורי צבי גרינברג בספרו "רחובות הנהר" מתוך "כתר‬
‫קינה לכל בית ישראל (עמוד נ"ד נ"ה)‪:‬‬
‫"‪ …‬אז עמדו בשלגים בעירום ועריה‬
‫גברים ונשים וילדי טיפוחים‬
‫לעומת הורגיהם על בורות פתוחים‬
‫וראו את פני זוועת מותם‪ :‬סמוכים‬
‫אלו אל אלה בדמיהם השפוכים‬
‫ואלו אל אלה שכובים הפוכים‪:‬‬
‫מין בקעת יחזקאל ובשרים מעוכים‪…‬‬
‫אז עמדו לספי הדלתות של מותם‬
‫בענני גז‪ ,‬חתומים בחותם‬
‫מספר = השביה בזרועם‪ ,‬עד כלותם‪:‬‬
‫עדי נפתחו הדלתות לתאים‬
‫ונדחפו כבשים ועופות לתאים‬
‫ושוב נפתחו – וראו הבאים‬
‫פני מתי חנק משם מוצאים ‪". – -‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 31 -‬‬

‫שריפת המומתים וגוויותיהם‬
‫כפי שסקרנו וראינו‪ ,‬מדיניותו של הימלר הייתה להסוות את מבצע ההשמדה ולא להותיר‬
‫כל עקבות ממעשי הזוועה וההרג שבוצעו בזדון ובתכנון רב על ידי השלטון הנאצי‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כל שלב במסלול המוות‪ ,‬עד להמתת היהודים ועד לקבורתם היה מלווה בפעולות‬
‫הטעיה והסוואה‪ .‬כל התחום של מחנה ‪ 2‬שהוא גיא ההריגה בו הומתו היהודים בפועל‪,‬‬
‫היה מוסווה בגדרות‪ ,‬בערמות עפר ובגזעי עצים‪ ,‬שאמורים היו ליתן חזות של שדרות‬
‫לאזור המבודד הזה‪.‬‬
‫באביב ‪ ,1942‬כאשר התהפך הגלגל במלחמת גרמניה – ברית המועצות וכוחות גרמניים‬
‫החלו לסגת‪ ,‬חשב הימלר שיש לעשות לטשטוש נושא ההשמדה‪ ,‬שכן משנסוגו הגרמנים‬
‫מאזורים מסויימים ושוחררו ישובים ושטחים מדי הגרמנים הנסוגים‪ ,‬התגלו מעשי זוועה‬
‫שביצעו הגרמנים באוכלוסייה מקומית‪ ,‬ובעיקר ביהודים‪ .‬העובדות נודעו ברבים וזכו‬
‫לפרסום‪ .‬אז החליט הימלר להקים יחידה מיוחדת בפיקודו של קצין אס‪.‬אס‪ .‬שתפקידה‬
‫היה לפתוח את כל הבורות של רבבות היהודים‪ ,‬מאות אלפי היהודים שנרצחו ברחבי‬
‫ברית המועצות אם זה בבאבי יאר שבקייב‪ ,‬ואם זה בריגה‪ ,‬בפונאר או בווילנה‪ .‬הוא הורה‬
‫לפתוח את הקברים ולשרוף את הגוויות‪ .‬זו הייתה גם ההוראה באשר לגוויות שהוטמנו‬
‫במחנה ההשמדה‪.‬‬
‫בסוף פברואר ‪ ,1943‬ביקר הימלר בטרבלינקה‪ ,‬ואז הוא ראה שבמחנה הזה כל הנרצחים‬
‫עדיין קבורים‪ .‬הימלר כאמור היה מאוד מודע לנושא של טשטוש עקבות הרצח‪ .‬משראה‬
‫כך‪ ,‬הורה להתחיל מייד בשריפת הגוויות ולטרבלינקה נשלח מומחה לנושא‪ ,‬בשם פלוס‬
‫שהתקין משטחי בטון ועליהם פסי מסילות ברזל כעין אסכלה‪ ,‬עליה הונחו גוויות‬
‫המומתים ושרידי גוויותיהם והועלו באש‪.‬‬
‫למעשה ממרץ ‪ 1943‬ועד לחיסולו של מחנה טרבלינקה בסוף אוגוסט ‪ ,1943‬המומחים‬
‫הועלו ישירות על המוקד ובמקביל נפתחו הבורות וניסרקו וכל הגוויות ושרידי העצמות‬
‫הוצאו מתוכם ונשרפו לאפר‪.‬‬
‫עצמות שלא התפוררו עם שרפתם נכתשו חזק‪ ,‬היטב וסוננו עד שלא נשאר בתחום מחנה‬
‫טרבלינקה כל שריד וכל עדות לזוועה האיומה אשר התרחשה שם‪ .‬אפרם של הקורבנות‬
‫פוזר באדמת טרבלינקה‪ .‬דישן את הקרקע החקלאית ועל שרידי גיא ההריגה קמה‬
‫והופעלה‪ ,‬גם כן במידה רבה‪ ,‬כמסווה חווה חקלאית‪.‬‬
‫"ונפלה נבלת האדם כדומן על פני השדה‪( "…‬ירמיהו‪ ,‬ט' כא)‪.‬‬
‫ייאמר כי שריפת הגוויות לא הייתה כל כך לרוחו של גלובוצ'ניק‪ ,‬ראש וראשון למוציאים‬
‫לפועל של מבצע ריינהארדט‪ .‬כשנשאל פעם מדוע אינו שורף את הגוויות‪ ,‬השיב כי בורות‬
‫הקבורה שבטרבלינקה צריכים להיות לאות כבוד לגרמנים וכך אמר‪:‬‬
‫"אנחנו צריכים לקבוע שם טבלאות מברונזה‪ ,‬מפני שאנחנו היה לנו האומץ לבצע את‬
‫המלאכה הזאת‪ ,‬לראות בזה גאווה ולשרוף ולא לטשטש את העקבות"‪.‬‬
‫כאמור הימלר סבר אחרת‪.‬‬
‫מלאכת הטשטוש נמשכה במצוותו של הימלר‪ ,‬שכן זו הייתה מדיניותו המוצהרת‪ .‬בנאום‬
‫בפני קציני אס‪.‬אס‪ .‬בכירים בפוזנן ב‪ 9.10.1943-‬ציין‪ ,‬כי בכל הקשור בפינוי היהודים‬
‫למחנות‪ ,‬שכוונתם האמיתית הייתה השמדה‪ ,‬לעולם לא ידובר על כך בפומבי‪ .‬הוא הוסיף‬
‫ואמר שאפילו בתוך גרמניה אין לדבר על כך בפומבי והוסיף והדגיש‪:‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 30 -‬‬

‫"זהו הדף המפואר בהיסטוריה שלנו‪ ,‬שמעולם לא נרשם ולא יירשם‪ ,‬כל זה צריך להישאר‬
‫סודי מבמת ההיסטוריה"‪.‬‬
‫ולא היא הדף שייזכר לדיכאון עולם בהיסטוריה של העם הגרמני‪ -‬נתגלה‪ .‬לא סוג שלא‬
‫נרשם ולא יירשם אלא פרק אומלל שנחרת בתולדות העמים‪ .‬שכן שרדו אותם מועטים‬
‫שמרדו‪ ,‬שעמדו על נפשם ואת בשורת האבל הביאו לעולם כדי שהזוועה תונצח‪ ,‬תזכה‬
‫לעד ולא תשכח‪.‬‬
‫(ראה לעניין זה עדות ד"ר ארד‪ ,‬עמודים ‪ 216 ,215 ,197 ,176‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫את תיאורי הוצאת הגופות והגוויות מן הבורות ושריפתן נביא מתוך עדותו הנרגשת‬
‫והמדוייקת של העד פנחס אפשטיין (עמודים ‪ 505-506‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"בהתחלה היה 'באגר' אחד‪ ,‬זה מחפר והוא היה כל הזמן חופר את הבורות‪ .‬בשלב‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬הביאו עוד אחד והיו שני באגרים‪ .‬היו מוציאים את הגוויות מהתאים ישר אל‬
‫המשרפות וגם מהבורות‪ .‬מהבורות הבאגר היה מוציא את הגוויות‪ .‬השכבה העליונה‪,‬‬
‫הגופות היו פחות או יותר‪ ,‬קצת שלמות‪ ,‬מה שיותר עמוק היו כבר רקובות‪.‬‬
‫היו שופכים את כל זה ליד הבור ומהבור היו בשביל זה גם כן אלונקות מיוחדות‪ .‬מפני‬
‫שכל זה היה מפוזר ומביאים את זה ליד המשרפות‪ .‬ליד המשרפות אנשים שהיו שורפים‬
‫את הגופות‪ ,‬היו מעמיסים את זה (הגוויות והעצמות הפזורות)‪ …‬כשהגיע מצב עומק‬
‫הבור שהבאגר לא היה כבר יכול לאסוף והם לא היו מעוניינים‪ …‬להשאיר שרידים‬
‫וסימנים‪ ,‬אני ועוד בחור אחד‪ ,‬היו מורידים אותנו לתוך הבור‪ ,‬ועם הידיים אוספים את‬
‫העצמות‪ ,‬ממלאים ל ו את הסל והוא היה מעלה את זה ושופך וחוזר חלילה‪ …‬אחרי‬
‫שהגופות נשרפו‪ ,‬פינו את האפר מהמשרפות‪.‬‬
‫עצם שנשרפת היא נשארת שלמה‪ ,‬צורתה נשארת שלמה‪ .‬מהמשרפות היינו‪ …‬מרכזים‬
‫את האפר במקום ליד בור‪ ,‬שהוא הראשון שרוקנו אותו ובתוך הבור שמנו פחים ועל‬
‫הפחים היו כותשים את העצמות האלה ומנפים אותם‪ .‬החלק הדק עובר דרך הנפה‪.‬‬
‫מפזרים אותו על החול‪ .‬מכסים עם שכבת חול וזה שלא נכתש שירד מהנפה‪ .‬כתשו את‬
‫זה עוד פעם‪ ,‬ככה שפיזרו רק אפר דק‪ .‬ככה שנבואת הנביא על 'העצמות היבשות' לא‬
‫התגשמה"‪.‬‬
‫תיאורים דומים על דבר שריפת הגופות נמצא גם בעדות רוזנברג (עמודים ‪,813 ,812‬‬
‫‪ 1690 ,1689‬לפרוטוקול)‪ ,‬ועדות רייכמן (עמודים ‪ 1709-1707‬וכן ‪ 1798‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫לסיפור המרטיט והמכאיב‪ ,‬כפי שהשמיע אותו העד אפשטיין‪ ,‬בהתרגשות רבה אין מה‬
‫להוסיף‪ .‬הזעקה עולה מתוכו‪.‬‬
‫כך אבדו מאות אלפי הקורבנות הקדושים‪ ,‬שלא זכו אף לנוח על משכבם בשלום עד קץ‬
‫הימים‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 32 -‬‬

‫מעשי התעללות‬
‫אם לא די בכך שתהליך ההשמדה היה איום‪ ,‬אכזר ומזוויע כשלעצמו‪ ,‬הנה הוא היה‬
‫מלווה גם במעשי התעללות איומים ומזעזעים‪ .‬מצד אנשי הסגל הגרמנים והאוקראינים‬
‫התעללו בקורבנות בדרכם אל המוות‪ ,‬וכן באותם יהודים‪ ,‬שנלקחו מקרב הנדונים למוות‬
‫למען יעסקו בכל אותן עבודות נוראות ובזוועות שפכו אותן עליהם‪ .‬אם מתוך יצר החיים‬
‫ואם מתוך השלמה עם מר הגורל‪ ,‬עשו יהודים אלה את המוטל עליהם‪ ,‬אך הם היו נתונים‬
‫תמיד לנגישות ולהתעללות מידי מעבידיהם‪.‬‬
‫תקצר היריעה מלתאר את מידת האכזריות שאיפיינה את אנשי מנגנון המחנה‪ ,‬היו‬
‫מאנשי אס‪.‬אס‪ .‬גרמנים והן מסגל האוקראינים‪ .‬כבר תיארנו כיצד התעללו בקורבנות‬
‫האומללים מאז ירידתם מהרכבות ועד דחיסתם אל תאי הגז‪.‬‬
‫כיצד הוכו‪ ,‬כיצד דקרו‪ ,‬כיצד נתלשו פיסות בשר מגופם‪ ,‬כיצד הוכו עד זוב דם‪ ,‬כיצד‬
‫הושפלו עד עפר‪ .‬מבין הגרמנים עלה על כולם באכזריותו‪ ,‬סגן מפקד המחנה – קורט‬
‫פרנץ‪ ,‬המכונה ללקה (בובה)‪ .‬מספרים על ללקה ועל מעלליו חלק מהניצולים‪.‬‬
‫מתאר את הדמות המפלצתית הזאת העד פנחס אפשטיין (עמודים ‪ 701-700‬לפרוטוקול)‬
‫לאמור‪:‬‬
‫" ללקה היה מופיע והיה מתעלל באסירים ללא כל סיבה‪ …‬הוא היה צמא דם‪ .‬היה לו כלב‬
‫מגזע בראונינג ושמו היה ברי‪ .‬לברי היה קורא 'מנש' (אדם) ולאסירים 'הונט' (כלב)‪ .‬והוא‬
‫היה מצווה על הכלב לאמור‪" :‬מנש בייסט הונט" (אדם‪ ,‬נשוך את הכלב!) והכלב הזה‬
‫היה מאומן להתנפל על אסירים ולקרוע אותם לגזרים‪.‬‬
‫אני רוצה לציין עוד תעלול‪ ,‬עוד התאכזרות של ללקה‪ .‬הוא היה בוחר לו אסיר וכפי‬
‫שציינתי כשאיש אס‪.‬אס‪ .‬פנה לאסיר‪ ,‬הוא היה חייב להתמתח ולהוריד כובע‪ .‬והוא‬
‫(ללקה) היה עומד בצורה חייכנית מותח את הכפפה ומכה באגרוף בקורבנו‪ .‬עד שהוא לא‬
‫ראה דם‪ ,‬לא הירפה‪ …‬כשללקה הופיע‪ ,‬קורט פרנץ עם הכלב‪ ,‬האדמה רעדה מפחד‪,‬‬
‫האדמה רעדה ממנו‪ ,‬לא רק אנחנו‪ ,‬האדמה רעדה‪ ,‬כאילו באה איזה רוח‪ .‬כינויו ללקה‪…‬‬
‫זה בובה‪.‬‬
‫הוא היה אדם נאה‪ ,‬יפה ומכאן הכינוי ללקה‪ .‬הוא היה יצור שלא ידע גבולות‪ .‬הוא לא היה‬
‫אף פעם לא שבע‪ .‬אחד הסדיסטים הגרועים עלי אדמות‪ .‬זה היה ללקה עם הכלב ברי"‪.‬‬
‫העד צ'רני הועסק בתקופה מסויימת כעובד כפייה בלול בו גדלו תרנגולות אווזים לסיפוק‬
‫תאוות אכילתם של הגרמנים‪ .‬באחד הימים ביקש לחטוף תנומה בעליית גג‪ .‬הוא נתגלה‬
‫על ידי ללקה וכלבו‪ ,‬ונצטווה בשל כך להתייצב למסדר‪.‬‬
‫בקשר לאירוע זה מספר צ'רני את שעוללו לו משנתפס על ידי ללקה‪ ,‬כך מספר צ'רני‬
‫(עמודים ‪ 1210-1208‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"(צ'רני ניצב) עוד פעם בפני המוות‪ ,‬הרי המוות היה לנו שם על כל צעד ושעל‪ ,‬הרי אתה‬
‫חיית על תנאי לא חיית על מנת לחיות‪ ,‬ידעתי‪ ,‬אתה חי על תנאי‪ …‬אני בחור ילד אז‬
‫הבינותי‪ …‬אותי כבר לא יובילו לחופה‪ ..‬במפקד הוצגה השאלה – מי ישן היום ובוודאי‬
‫כרגיל בזמן המסדר עומדים כל הצמרת של ה‪-‬אס‪.‬אס‪ .‬ולפעמים גם האוקראינים‪.‬‬
‫לפעמים גם איוון גרוז'ני ואני יצאתי‪ .‬והוא שאל אותי בקול רם – מה עשית היום – ואני‬
‫____________________________________‬
‫ ‪- 33‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫(אמרתי) אני ישנתי על הבויידם‪ .‬זה כנראה הצחיק אותם‪ .‬אני זוכר עוד את הצחוק‪ ,‬הרי‬
‫הם חיפשו שעשועים‪ .‬לחם היה להם‪ ,‬סדיזם ורצח היה להם‪ .‬היה חסר להם רק‬
‫שעשועים‪ .‬אני ואנחנו שחיינו על תנאי‪ .‬אני יוס'לה מוורשה שחייתי על תנאי‪ ,‬הייתי גם‬
‫ילד שעשועים שלהם"‪.‬‬
‫מוסיף צ'רני ומספר כיצד הושיבו אותו אז על מה שקרוי היה כיסא המוות שעליו הלקו את‬
‫הנענשים‪ .‬וכך הוא מספר (עמוד ‪ 1210‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬ואני מקבל פקודה לגשת לשם‪ …‬כל המסדר חייב לעמוד דום על מנת לקבל את‬
‫ה‪ 25-‬מלקות‪ ..‬ואז אמרתי – זהו זה‪ ,‬מזה אני כבר לא יורד‪ .‬עליתי על זה‪ .‬קשרו אותי‪…‬‬
‫אני נשכבתי‪ …‬הייתי בטוח שקיווה (אחד מאנשי ה‪-‬אס‪.‬אס‪ .‬האכזריים)‪ ,‬ייגש אלי או ללקה‬
‫הם היו המרביצים הראשיים‪ ,‬ודווקא האמריקנר (כינוי לגרמני אחר) עם הפייצ' (שוט) שלו‬
‫התחיל להרביץ לי‪ ,‬ואז כל אחד היה צריך לספור ואני סופר את זה ביידיש ספרתי ‪…25‬‬
‫כשגמרתי את המלקות‪ ,‬אז פותחים את הרצועות ואני מרגיש שאני עוד יכול לרדת‪,‬‬
‫הייתי לגמרי מטושטש‪ …‬לקחו אותי והחזירו אותי חזרה לשורות המסדר"‪.‬‬
‫וכן הלאה וכן הלאה‪ .‬נשמעים סיפורי הזוועה מפיו של העד רוזנברג על הריגתם של‬
‫יהודים שבאו מגרודנו וניסו להימלט ואז המיתו אותם בתאי הגזים בייסורים קשים על ידי‬
‫כלור רב‪ ,‬שהפריד את הבשר מעל שלדיהם כשנלקחו לקבורה‪ ,‬וכן על ארווין אותו גרמני‬
‫במעיל הלבן‪ ,‬שהיה הורג לתאוותו מבין עובדי הכפייה שנראו לו לא נמרצים די הצורך‪.‬‬
‫וכן מפי רייכמן על עשרות צעירות שהועמדו במשעול המוביל אל תאי הגזים בקור העז‬
‫למען הזן עיניהם‪ ,‬כיצד הן נאחזות זו בזו לאגור קצת חום‪ ,‬וכן כדברי בורקס‪ ,‬שהיה רואה‬
‫את ללקה רוכב על סוסו ובידו רובה ושהיה עובר ליד בתי השימוש יורה ביושבים שם‬
‫והורגם להנאתו‪.‬‬
‫לא שהאומללים מצאו מנוחה בבתי השימוש‪ .‬גם לכך דאגו הגרמנים‪ ,‬ובשיטת התעללות‬
‫מיוחדת‪ ,‬מספר פנחס אפשטיין‪:‬‬
‫" היה אחד שהוא היה גם בן עיר שלי וגם שכן שלי ושמו היה יוליאן שעיה‪ .‬עליו ציוו לגדל‬
‫זקן והוא היה שחרחר‪ .‬תפרו לו תלבושת של רב ועלה החזה עשו לו שעון מקרטון או‬
‫מדיקט‪ …‬הם קראו לו שייס‪-‬מייסטר אחראי על השירותים‪ .‬ותפקידו היה אם מישהו נכנס‬
‫לשירותים זמן קצוב‪ ,‬שתי דקות או שלוש דקות‪ ,‬לא זוכר בדיוק כמה‪ ,‬ותפקידו היה לגרש‪.‬‬
‫הוא היה לבוש כמו רב עם כובע של רב‪ ,‬זקן ושעון"‪( .‬עמודים ‪ 511-510‬לפרוטוקול)‬
‫אפילו שטרייבל (בפרוטוקול בעדותו מוצג ח‪ )117/‬מספר כי הגיעו אליו ידיעות שמבין‬
‫אנשי המשמר במחנות ההשמדה היו אחדים אכזריים במיוחד‪ .‬שמועה זו עשתה לה‬
‫כנפיים‪ .‬מקורה באנשי משמר ובעובדי רכבת אשר ליוו טרנספורטים אל מחנות‬
‫ההשמדה‪ ,‬עד כדי כך הגיעו הדברים‪ ,‬שבשומעו על מעשי האכזריות של אנשי המשמר‪,‬‬
‫תבע שלא להחזירם עוד למחנה האימונים לבל ייפגע הסדר הטוב‪.‬‬
‫מעשי זוועה אלה היו מנת חלקם של הקורבנות ושל עובדי הכפייה היהודיים יום‪-‬יום‪.‬‬
‫דומה שלא ייאמן כי סדיזם כזה יכול להתקיים אבל כששומעים את הדברים מפורש‪,‬‬
‫יוצאים מפיהם של העדים הניצבים על דוכן העדים ומגוללים קבל בית המשפט את‬
‫המעללים הללו בשטף‪ ,‬בהתרגשות‪ ,‬חש אתה ומשתכנע לחלוטין כי החוויות הללו עצורות‬
‫עמוק בהודעתם‪ ,‬מלווה אותם תדיר‪ ,‬המראות ההם טריים נגד עיניהם והסיפורים‬
‫אמיתיים ומדוייקים‪ .‬לא הכל סיפרו‪ .‬לא הכל ניתן להם לספר‪ .‬שהרי קצרה היריעה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 34 -‬‬

‫איוון האיום‬
‫כפי שהודגש לעיל עד כאן‪ ,‬אנשי המשמר האוקראינים במחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫שיתפו פעולה מלאה עם הפיקוד הגרמני הנאצי בקידום תהליך ההשמדה‪ .‬ללא סיוע זה‪,‬‬
‫ספק אם יכלו להשיג את מטרתם הנפשעת בהיקף ובעוצמה כזו‪ .‬אולם‪ ,‬מתוך אותם‬
‫אוקראינים משתפי פעולה בלט באכזריותו‪ ,‬במעשיו הנפשעים‪ ,‬בהתלהבות ובלהיטות‬
‫לסייע לגרמנים בביצוע השמדה – אחד בשם איוון‪.‬‬
‫איש משמר אוקראיני זה הטיל חיתתו על עובדי הכפייה היהודיים שבמחנה ועשה שפטים‬
‫בהם ובקורבנות האומללים‪ .‬הוא היה להם לסיוט‪ ,‬ולכן‪ ,‬זכה לכינוי "איוון גרוז'ני"‪ ,‬דהיינו‬
‫– איוון האיום‪.‬‬
‫תפקידו הבסיסי ועיקרי היה להזרים את גז המוות אל תוך תאי הגז לאחר שהקורבנות‬
‫הוכנסו בכוח‪ ,‬דחוסים וצפופים לאותם תאים ולטפל במנוע‪ .‬על פעולה זו‪ ,‬של הזרמת הגז‬
‫והפעלת המנוע הגדול שייצר את הגז חד‪-‬תחמוצת הפחמן‪ ,‬היה מופקד צוות של שלושה‪.‬‬
‫גרמני‪ ,‬בשם שמידט‪ ,‬שהיה המפקד‪ ,‬ושני האוקראינים איוון גרוז'ני‪ ,‬האמור‪ ,‬ואחד בשם‬
‫ניקולאי‪ .‬מבין שני האוקראינים שהיו מקורבים מאוד לגרמנים‪ ,‬הייתה הדמות הבולטת לא‬
‫רק בהופעה החיצונית‪ ,‬אלא בעיקר ברשעות שבה – איוון‪ .‬הוא במו ידיו היה מפעיל את‬
‫המנוע ומזרים את הגז בדרך כלל‪.‬‬
‫על כך למדים מהמחקר שערך בנושא טרבלינקה העד ד"ר ארד (עמודים ‪202 ,345‬‬
‫לפרוטוקול)‪ ,‬וכן מפי כל הניצולים בעדותם בבית המשפט וגם מהודעתו של מפקד‬
‫המחנה שטנגל (מוצג ח‪ )6/‬ומתשובות שנתנו על ידי פיודר פדורנקו (שעוד ידובר בו‬
‫להלן)‪ ,‬לשאלונים שהוצגו בפניו‪ ,‬במהלך המשפט שהתנהל נגדו בארצות הברית לשלילת‬
‫אזרחותו (מוצג ח‪.)209/‬‬
‫איוון ועמו ניקולאי‪ ,‬לא הסתפקו בהזרמת הגז לתאים‪ .‬אלא נהגו להתייצב לי ה"שלאוך"‪,‬‬
‫המשעול‪ ,‬שדרכו הובלו הקורבנות אל תאי הגזים‪ ,‬בקרבת הכניסה אל תאי הגזים‪ ,‬ושם‬
‫נהגו במכות להאיץ ביהודים להיכנס מהר יותר אל ה"מקלחות" דהיינו‪ ,‬תאי הגזים‪ .‬תוך‬
‫כדי כך היכו בהם בכלי משחית‪ ,‬אם בחרב ואם במוטות ברזל ואם במגלבים‪.‬‬
‫משהתמלאו התאים מפה לפה בקורבנות‪ ,‬היו דוחסים את האחרונים בכוח‪ ,‬במכות‬
‫ובדקירות לתוך התאים ונועלים עליהם את הדלת מהפרוזדור של המבנה ואוטמים אותה‪.‬‬
‫אז היה איוון ניגש אל תא המנוע‪ ,‬מפעילו ומזרים את גז המוות‪ .‬זו הייתה שגרת עשייתו‬
‫הרצחנית של איוון במסגרת תפקידו‪ ,‬אולם כאמור הייתה זו מעין להיטות ותאוות רצח‪,‬‬
‫להרוג‪ ,‬לאבד ולהשמיד ככל ולהתעלל באכזריות נוראה בקורבנותיו‪.‬‬
‫תקצר היריעה מלתאר את כל מעלליו הנוראיים של איוון האיום‪ ,‬אולם מאחר ולב ליבו של‬
‫משפט זה‪ ,‬הוא במעשיו הרצחניים של אותו איוון האיום‪ ,‬שבגינם הואשם הנאשם בכל‬
‫סעיפי האישום המיוחסים לו בכתב האישום שבפנינו‪ ,‬יהיה זה נכון וראוי לפרט מעט חלק‬
‫ממעשי הזוועה שביצע אותו איוון האיום במחנה ההשמדה טרבלינקה במרוצת השנים‬
‫‪.1943-1942‬‬
‫יצויין כבר כאן‪ ,‬כי על פי כתב האישום‪ ,‬איוון האיום‪ ,‬אשר מיוחסים לו כל אותם מעשים‬
‫נוראיים‪ ,‬הוא הנאשם היושב על ספסל הנאשמים‪ ,‬ששמו איוון ג'והן דמיאניוק ושהוסגר‬
‫על ידי שלטונות ארצות הברית לישראל על פי בקשתה‪ ,‬כדי שיעמוד לדין‪ ,‬בישראל‪ ,‬בשל‬
‫אותם מעשים שיתוארו להלן‪( .‬השם ג'והן נוסף לנאשם בארצות הברית)‪ .‬התביעה גורסת‬
‫כי הוכיחה במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי כי איוון גרוז'ני מטרבלינקה הוא‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 35 -‬‬

‫הנאשם במשפט זה – הוא‪ ,‬ולא אחר‪ .‬על כך נעמוד בהרחבה בהמשך‪ .‬עכשיו נחזור‬
‫ונתאר את פשעיו ואת מעלליו הרצחניים של איוון גרוז'ני מטרבלינקה‪.‬‬
‫עד התביעה פנחס אפשטיין מניצולי מחנה ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬שהיה במשך תקופה‬
‫ארוכה במחיצתו הקרובה של איוון‪ ,‬מתאר בעדותו מעט מזער ממעשיו האיומים ונביא‬
‫להלן חלק מהם‪ ,‬כפי שהמשעים תוארו בעדותו (עמודים ‪ 490-489‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬נאלצנו לשאת גוויות וזה נעשה תוך ריצה ומכות‪ .‬אחרי שגמרנו לקחת את כל הגוויות‬
‫מליד תאי הגזים‪ ,‬ציוו עלינו לשבת‪ .‬בינתיים היו מכניסים לתוך התאים קורבנות חדשים‪.‬‬
‫אנחנו שמענו צעקות נוראיות‪ ,‬בכי‪ ,‬זה לא יאומן‪ .‬אני התיישבתי ליד מקום איפה שהייתי‬
‫רואה מנוע של תאי הגז‪ ,‬שם הייתי רואה יוצא משם בן אדם שנכנס לתוך התא‪ ,‬אחר כך‬
‫נודע לי ששמו איוון‪ .‬איוון האיום‪.‬‬
‫הלכתי ליד התאים‪ ,‬קרוב לחדר המנוע‪ .‬אחרי שהכניסו את האנשים לתוך התאים ואחרי‬
‫הצעקות ואחרי שהכל בפנים השתתק‪ ,‬הפעילו את המנוע‪ ,‬של הגז‪ …‬ראיתי את האיש‬
‫גדול הממדים בנוי ומוצק והוא מפעיל את המנוע‪ .‬הוא מבצע פעולה ולוחץ על איזה דבר‬
‫מפעיל את המנוע‪ .‬אחרי זה היינו מחכים ‪ 20‬דקות – חצי שעה וציוו לפתוח את הדלתות‪.‬‬
‫אלה היו דלתות רחבות מאוד‪ ,‬והוציאו את הגוויות‪.‬‬
‫איוון הזה מופיע מתוך החדר הזה והיה מכה בנו מכות רצח עם הצינור‪ .‬לפעמים היה‬
‫מופיע עם חרב‪ ,‬לפעמים היה מופיע עם כידון והיה מפצח גולגולות‪ ,‬היה חותך אוזניים‪,‬‬
‫היה מתעלל באסירים זה דבר לא יאומן‪ .‬לא יאומן והיה עומד ליד הגוויות והיא מסתכל‬
‫על הגוויות‪ .‬אני רוצה לומר‪ ,‬כבוד בית המשפט‪ ,‬הוציאו גוויות מהקבינות שזה היה זוועה‬
‫להסתכל‪ .‬אנשים עם פנים מרוסקים‪ ,‬אנשים עם דקירות‪ ,‬נשים בהריון עם דקירות בבטן‪,‬‬
‫נשים שהעובר היה חצי בחוץ‪ ,‬בחורות עם דקירות בשדיים‪ ,‬עם עיניים מנוקרות‪ .‬אני‬
‫מתקשה להסביר את המראה הזה‪ ..‬איך שהקורבנות האלה ניראו"‪.‬‬
‫ועוד מספר אפשטיין מהמקרה בו נתגלתה ילדה כשעודה בחיים עם פתיחת תאי הגזים‬
‫והוא מספר בקשר לכך סיפור מסמר שיער‪:‬‬
‫"‪ …‬אנשים שהוציאו את הגוויות מהתאים הושיבו את הילדה בצד והילדה הזאת‪ ,‬המילים‬
‫שלה מצלצלות לי באוזניים 'יא כצה ממושי' (דהינו – אני רוצה לאמא)‪ …‬איוון לקח בחור‬
‫אחד מתוכנו‪ ,‬ששמו ג'ובה‪ ,‬היכה בו מכות רצח עם המגלב שלו‪ .‬ציווה עליו – 'תוריד את‬
‫המכנסיים'‪ .‬אני מתבייש בפני בית המשפט לחזור על המילה מה שאיוון אמר‪ .‬זה ניבול‬
‫פה‪' ….‬בוא לזיין'‪ ,‬וגו'בה רכב על הילדה הזאת‪ .‬האקט הזה כפי שאני מבין לא התבצע‪,‬‬
‫הוא רכן‪ ,‬הלא זה היה מין ביזיון של הילדה‪ …‬איך להגיד את זה‪ .‬אחר כך לקחו את‬
‫הילדה לאן שלקחו‪ ,‬איפה שלקחו את כל הגוויות ליד הבור וירו בה‪.‬‬
‫איוון היה אחד שאני מתקשה להשוות אותו למשהו‪ ,‬אפילו לא לחיה‪ ,‬מפי שאני יודע‬
‫שחיה אם שבעה‪ ,‬היא לא תוקפת‪ ..‬איוון לא היה שבע‪ .‬הוא היה טורף כל יום‪ ,‬כל רגע כך‬
‫שאני אפילו לחיה לא יכול להשוות אותו‪ ,‬הוא לא היה שבע‪ .‬איוון היה מתעלל באנשים‪,‬‬
‫באסירים‪ .‬היה פוצע אותם ולפי הסלנג שלנו הוא החתים אותם‪ …‬כשהיה פצוע בפנים‬
‫מגיע לבור‪ ,‬שם עמד ארווין ציווה עליו להתפשט לכרוע על ארבע ועם סימן ואכמן‬
‫אוקראיני ירה לו בגולגולת"‪.‬‬
‫היה מקרה שמספר עובדי כפייה יהודיים הצליחו להימלט מהמחנה‪ .‬אולם הם נתפסו‬
‫והוחזרו‪ .‬שלושה מתוך אלה הובאו אל תוך המחנה כשה כפותים בידיהם וברגליהם‬
‫לעגלה‪ .‬זרקו אותם ליד תאי הגזים‪ ,‬התעללו בהם כל היום‪ ,‬ביניהם איוון עם הצינור‪.‬‬
‫בערב ערכו מפקד‪ ,‬הודיעו לנוכחים כי ככה ייעשה לאיש אשר ינסה לברוח‪ .‬לאחר מכן תלו‬
‫את כל השלושה על ענף והשאירו אותם תלויים עד לצאת נשמתם (עמודים ‪494-491‬‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 36 -‬‬

‫אפשר לסכם את היכרותו של אפשטיין את איוון ואת תמצית תיאור דמותו של איוון‬
‫בדברים הבאים שהשמיע אפשטיין בעדותו (עמודים ‪ 729-728‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬זה היה הכל שטח מצומצם‪ ,‬קטן ביותר‪ .‬הכל מתרחש במקום כל כך מצומצם‪ .‬הוא‬
‫(הכוונה לאיוון)‪ ,‬פעל בסביבה שליד תאי הגזים‪ .‬אני הייתי בא שם לקחת גוויות והוא היה‬
‫שם כל הזמן‪ .‬הוא היה עומד ומסתכל על התוצאה‪ ,‬מה שהוא עשה‪ ,‬את הדקירות‬
‫לבחורות‪ ,‬את עקירת העיניים‪ ,‬את חיתוך השדיים של בחורות‪ …‬הוא עמד ככה בהנאה‪…‬‬
‫הוא התחכך איתי לידי‪ .‬מטרים ספורים‪ ,‬זה התרחש‪ .‬זה היה מקום כל כך מצומצם כל‬
‫שעה‪ ,‬כל שנייה‪ ,‬כל יום‪ .‬הוא היה עומד ומתסכל על זה בתענוג כאילו ביצע איזה שהיא‬
‫עבודה‪ .‬מסתכל בפנים מרוסקות‪ ,‬גולגולות מרוסקות‪ …‬דם זורם‪ .‬והוא היה עומד ומסתכל‬
‫על זה עם איזה שהיא הנאה כאילו עשה משהו גדול‪ ,‬והתעלל באסירים‪ .‬היה חותך אף‪,‬‬
‫פוגע בראש‪ ,‬היה לו איזה‪ ,‬אני לא מוצא בשפה תרבותי‪ ,‬בשפה אנושית למה להשוות‬
‫אתו‪ .‬זה יצור לא מהפלנטה הזאת‪.‬‬
‫אני רק לא מבין איך אומרים רוצח‪ .‬יש רוצח שהוא רוצח אבל אחרי שהוא עשה את‬
‫המעשה והוא רואה את התוצאה‪ ,‬יש איזה שהיא חרטה‪ …‬איוון לא הצטער במשך ‪11‬‬
‫חודש של שהותי בטרבלינקה ואי אפשר להבין איך אדם מסוגל להתנהג בצורה כזאת‪…‬‬
‫אני לא מסוגל לתאר את הזוועות האלה‪ .‬מוח אדם בריא לא מסוגל לקלוט את זה‪ ,‬מה‬
‫שהתרחש בטרבליקה‪ …‬כמעט מיליון בני אדם‪ ,‬נשמות נשחטו‪ ,‬ילדים‪ ,‬זקנים וטף מי לא‬
‫מה לא‪ ,‬אני שואל למה? מפני שיהוים הם היו‪ .‬זה איוון היה מפלצת לא מן הפלנטה‬
‫הזאת‪"…‬‬
‫העד אליהו רוזנברג אף הוא מספר ממראה עיניו שהרי תפקידו ברוב הזמן היה על‬
‫הרמפה של תאי הגזים ובסמיכות מקו לתאי הגז ול"שלאוך" המוביל אל תאי הגזים‪ .‬וכך‬
‫הוא מספר בין היתר בעדותו (עמודים ‪ 822-818‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬כבוד בית המשפט‪ ,‬השם איוון זכור לי טוב מזמן שהייתי בגיהינום טרבלינקה‪ .‬ראיתי‬
‫אותו במיוחד כשעבדתי על הרמפה יום‪-‬יום‪ ,‬מתי שהגיעו משלוחים עם יהודים כדי‬
‫להשמידם‪ .‬ראיתי אותו כשעמד ליד התאים בכניסה לפרוזדור עם כלי משחית שהיו‬
‫ברשותו‪ ,‬כגון צינור קטן קצר של ברזל‪ ,‬מגלב‪ .‬הוא גם חגר חגורה עם אקדח שלו‪ .‬זה לא‬
‫חייב להיות‪ ,‬כי כלי המשחית במכה אחת‪ …‬ראיתי אצלו גם חרב קטנה‪ .‬ראיתי אותו עם‬
‫כלי המשחית האלה איך הוא מרביץ‪ ,‬מכה‪ ,‬חותך‪ …‬לקורבנות האלה בכניסה לתאי‬
‫הגזים‪ …‬זה (איוון) היה איש צעיר עם חינוך מסויים‪ ,‬מארץ מסויימת‪ .‬להרביץ הם יודעים‪,‬‬
‫להרביץ‪ .‬אנחנו היינו כבר שם‪ ,‬במקום הזה‪ ,‬והתרגלנו למכות‪ .‬אבל לא עינויים‪ .‬ריבונו של‬
‫עולם‪ ,‬למה עינויים? למה לחתוך בשר חי מאנשים? אף אחד לא ציווה לעשות להם את‬
‫זה‪ .‬אף אחד‪ ,‬הוא עשה את זה לבד‪ ,‬מיוזמתו‪ .‬לא שמעתי אף פעם שגרמני יגיד לו את‬
‫זה לעשות‪"…‬‬
‫מספר העד רוזנברג על חוויות איומות שחווה בהתעללות אישית של איוון בו‪ .‬וכך הוא‬
‫מספר (עמודים ‪ 828 ,830‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הייתי במקום על הרמפה‪ .‬הורדנו את הגוויות מתאי הגזים‪ .‬איוון יצא מהתא שלו‪ .‬ראה‬
‫אותי איך אני עומד כאן‪ .‬היו מלא גוויות‪ .‬הוא אמר לי ‪ …‬תוריד את המכנסיים‪ ..‬תשכב‬
‫עליהם‪ …‬ראיתי את המקרה הזה ומתוך שנייה אחת הבנתי" זהו זה‪ ,‬אני גמור או‬
‫מהצינור שלו ביד או בצורה אחרת‪ .‬היה שם לפלר (אחד משני ה‪-‬אס‪.‬אס הגרמנים)‪ .‬הוא‬
‫עמד הסתכל‪ ,‬רצחתי אליו‪ .‬עמדתי דום ואמרתי לו (בגרמנית) איוון רוצה שאני אקיים מגע‬
‫מיני עם אישה מתה‪ ,‬אז הוא ניגש אליו וגער בו‪ .‬איוון רק אמר לי (ברוסית) אני אתן לך‪.‬‬
‫הוא נתן לי והוא מצא את ההזדמנות‪"…‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 37 -‬‬

‫היה מקרה בו רוזנברג התוודה שלקח לחם ללא רשות וחילק אותו עם אנשים נוספים‪.‬‬
‫לשמע הדבר העניש אותו אחד הגרמנים בעונש של ‪ 30‬מלקות‪ .‬מספר רוזנברג‪:‬‬
‫"איוון יצא‪ ,‬לא ביקשו ממנו‪ .‬הוא שמע את זה והוא היה כנראה בפתח‪ .‬יצא החוצה עם‬
‫'הפייקה' שלו‪ ,‬מגלב‪ ,‬והתחיל להרביץ‪ .‬לא לבד‪ ,‬עוד אחד הרביץ לי‪ ,‬גוסטב‪ ,‬זה היה‬
‫השני‪ .‬הייתי חייב לספור ובסוף נגמר‪ .‬מייד שמתי את הבגדים עלי‪ ,‬את המכנסיים ורצתי‬
‫לצריף‪ .‬לא יכולתי לזוז כמה שעות‪"…‬‬
‫ועוד מקרה‪:‬‬
‫"בחודשים שהיו טרנספורטים גדולים‪ ,‬ראיתי את איוון בא עם יהודי ערום וראיתי אותו‬
‫מביא את היהודי ישר למקום הזה ליד הגדר‪ ..‬היהודי היה מבוגר עם זקן ארוך‪ ,‬פאות‬
‫ארוכות‪ ,‬שיער על הראש לא היה לו‪ .‬הוא ניגש‪ ,‬איוון‪ ,‬לגדר‪ ,‬הרים אותו‪ ,‬מתח אותו‬
‫והיהודי הזה נדחף על ידו‪ ..‬עם הרגליים או עם הגוף שלו בתוך הגדר בתוך החוטי ברזל‬
‫והתחיל להרביץ לו עם הצינור ביד‪ .‬היהודי הזה התפתל‪ ,‬בכה וצעד עד שהפסיק לבכות‬
‫והפסיק לצעוק‪ ,‬הוא גמר"‪( .‬עמוד ‪ 831‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫גם העד רייכמן חווה מעשי התעללו וזוועה של איוון‪ .‬אותו ראה תדיר ליד תא המנוע‪,‬‬
‫ממקום שיבתו עם שורות הדנטיסטים‪ ,‬בדרך מתאי הגז אל הבורות‪ .‬וכך הוא מספר‬
‫(עמוד ‪ 1669‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬אני רוצה למסור מה שקרה ליד הבאר עם חברי פינקלשטיין‪ .‬בעודי רוחץ שיניים יחד‬
‫איתו‪ ,‬עם פינקלשטיין‪ ,‬בא האשמדאי הזה איוון עם מקדחה שקודחים בה‪ ,‬ואת המקדחה‬
‫שבה קודחים החדיר אותה‪ ,‬סובב אותה אל אחוריו של פינקלשטיין ואמר לו אם אתה‬
‫צועק‪ ,‬אני יורה בך‪ …‬פינקלשטייין הוא פצע אותו‪ ,‬הוא שתת דם וסבל כאבים גדולים‪,‬‬
‫כאבים עזים‪ ,‬אבל אסור היה לו לצעוק‪ ,‬כי איוון נתן לו פקודה‪ .‬אם תצעק‪ ,‬אני יורה בך‪…‬‬
‫איוון היה סופר‪-‬שדה‪ ,‬סופר משחית מטרבלינקה"‪.‬‬
‫מוסיף רייכמן ומתאר מקרה המלמד על תאוות הרצח ועל הלהיטות שאפיינו את איוון וכך‬
‫הוא מספר (עמודים ‪ 1673-1672‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"‪ …‬יום אחד בעוד אני יושב מול הקערה שלי ומחפש את השיניים‪ ,‬עובר איוון עם סוס‬
‫רתום לעגלה ובה פרודוקטים‪ ,‬עגלה רתומה לסוס ובה פרודוקטים למחנה ‪ .2‬בעוד הוא‬
‫עובר עם העגלה‪ ,‬נשמעים בכי וזעקות וכששמעו בכי וזעקות פירוש הדבר שמכניסים‬
‫אנשים לתאי הגזים‪ .‬ובכן הוא עזב את העגלה‪ .‬עזב את הסוס ורץ למגורים שלו‪ .‬הוציא‬
‫משם ברזל ארוך‪ ,‬עגול‪ ,‬העמיס אותו על כתפיו ורץ על מנת שיוכל להספיק להכות באלה‬
‫שמוכנסים לתאי הגזים‪ .‬הדרך לתאי הגזים זה היה התענוג שלו‪ .‬זה היה תוכן חייו‪ .‬הוא‬
‫לא חייב היה לעשות את זה באותו זמן‪ .‬אני רוצה גם לספר על הסדיזם של המשחית‬
‫הזה‪ .‬אין לו גבול‪ .‬היה לו תענוג לקחת סכין‪ ,‬לגשת לעובד רגיל‪ ,‬לכרות את אוזנו‪ ,‬ולתת‬
‫לו כך לרוץ שותת דם‪ ,‬וכשחזר היה אומר לו תתפשט והיה יורה בו למוות"‪.‬‬
‫רייכמן מספר גם על התעללות ממין אחר (עמוד ‪ 1681‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"הוא עמד כאן (ליד תא המנוע) ואנחנו עוד היינו צריכים לשיר להם שירים שימצאו חן‬
‫בעיניהם‪ …‬זה היה בין קבוצת מומתים לקבוצה הבאה‪ ,‬כי אנחנו היינו צריכים לשאת את‬
‫המתים יותר מהר מאשר הם הספיקו‪ …‬משום שהם צעקו לנו לעשות כך וכאשר היינו‬
‫מחכים עד שיומתו הבאים אחריהם התירו לנו לשבת ואז היינו צריכים לשיר שירים‬
‫שימצאו חן אצלם‪ …‬איוון היה כאן (תא המנוע) הוא היה פותח את המתג ולאחר מכן היה‬
‫לו פנאי לשבת ולבלות‪ .‬הוא הי הפותח את המתג להזרמת הגזים"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 38 -‬‬

‫אברהם גולדפרב בהודעתו (מוצג ת‪ )61/‬מתאר את מעללי איוון כדלהלן‪:‬‬
‫"‪ …‬אני התקרבתי לבאר בזמן בו עסק אותו איוון בדחיפות האנשים לתאי הגזים‪ .‬הוא‬
‫עשה זאת בצורה אכזרית ביותר‪ .‬אנחנו הפועלים כינינו אותו 'איוון גרוז'ני' (איוון האיום)‪.‬‬
‫אחרי נעילת דלתות תאי הגזים‪ ,‬הוא נגיש למנוע‪ .‬בזמן ההוא כבר לא נהגנו להתקרב‬
‫לבאר‪ .‬ראיתי באופן ברור כיצד דחף את הקורבנות במקלות ברזל ובכידון לתוך תאי‬
‫הגזים‪ .‬אפילו בסכין שלו עוד חתך בבשרם של אנשים חיים‪ .‬ראיתי במו עיניי כיצד‬
‫בכניסה לתאי הגזים גזר בסכינו חתיכות בשר מאנשים חיים‪ .‬כמו כן ראיתי שחתך את‬
‫אוזניהם של עובדים שהועסקו ליד תאי הגזים‪ ,‬בשעה שהעבירו את הגוויות‪ .‬זמן קצר‬
‫לאחר מכן עובד כזה נורה למוות‪ …‬את הפרטים שתיארתי לעיל‪ ,‬ראיתי מקרוב‪ ,‬ממרחק‬
‫מטרים ספורים"‪.‬‬
‫וכן גם אברהם לינדווסר מניצולי טרבלינקה‪ ,‬שהלך לעולמו‪ ,‬סיפר על איוון בהודעתו‬
‫(מוצג ח‪ )70/‬וכך אמר בין היתר‪:‬‬
‫"‪ …‬איוון הפעיל את מנוע הדיזל הגדול‪ ,‬אשר סיפק את הגז לתא הגזים‪ .‬משם הובילו‬
‫צינורות לתוך כל תאי הגז‪ .‬לפני תהליך ההמתה בגז היה איוון תמיד עסוק במילוי תאי‬
‫הגזים בקורבנות‪ .‬תמיד יכולתי לראות אותו שהוא זרז את האנשים בעזרת מוט מתכת‪.‬‬
‫(אינני יודע אם זה היה חרב או צינור מתכת)‪ ,‬אל תוך תאי הגזים כנראה שזו הייתה חרב‪,‬‬
‫כי הרבה גופות היו בעלות פצעי חיתוך ודקירה‪ .‬הייתה זו התוצאה של פעילותו של איוון‪.‬‬
‫פציעת הקורבנות ודקירתם עוד לפני ההמתה בגז על מנת למלא מהר יותר את תאי‬
‫הגזים‪ .‬זה כבר היה הסדיזם הפרטי שלו‪ .‬לא בכדי כינוהו איוון האיום"‪.‬‬
‫על רציחה של נער צעיר בידי איוון‪ ,‬מספר בורקס בעדותו‪:‬‬
‫"שני אנשים נשאו עץ (שנחשב ביער לשם הסוואת הגדרות)‪ .‬הלכתי עם נער בן שבע‪-‬‬
‫עשרה – שמונה‪-‬עשרה‪ .‬לי היה כוח לסחוב את העץ אבל הנער לא היה לו כוח והוא נפל‪.‬‬
‫אז ניגש אליו איוון‪ .‬כשהוא נפל ניגש אליו אוון וירה בו"‪( .‬עמוד ‪ 1452‬לפרוטוקול)‬
‫"ונערים בעץ כשלו"‬
‫(איכה ה')‬

‫חיי האסירים עובדי הכפייה במחנה טרבלינקה‬
‫כדי לעמוד במשימת ההשמדה במהירות ועד תום‪ ,‬נזקקו‪ ,‬כאמור‪ ,‬הגרמנים ועוזריהם‬
‫לסיוע כפוי של אסירים יהודיים‪ ,‬מבין הנידונים להשמדה‪ .‬הם נזקקו לאותם אנשים‬
‫בקבוצות העבודה השונות‪ ,‬לניקוי רציף הרכבת והרכבות‪ ,‬לאיסוף הרכוש ומיונו‪ ,‬לגזיזת‬
‫שיער הנשים‪ ,‬לאיסוף הכסף ודברי הערך‪ ,‬להוצאת הגוויות מתאי הגזים והעברתם‬
‫לקבורה‪ ,‬לעקירת שיניהם של המומתים‪ ,‬להעלאתם למוקד ולפיזור אפרם של הקורבנות‬
‫הקדושים ולעבודות שונות אחרות – עבודות שירות בתוך המחנה‪.‬‬
‫מספר עובדי הכפייה היהודים נע בדרך כלל בין ‪ 700‬ל‪ ,1,000-‬בהם גם ראשי הקבוצות‪,‬‬
‫שעליהם הוטלה האחריות על עובדי הכפייה‪ ,‬ועל ביצועה הנאות של עבודת הכפייה‪ .‬היו‬
‫אלה קפואים שהיו בין פטיש הגרמנים‪ ,‬התובעים משמעת וביצוע‪ ,‬לבין סדן האסירים‪,‬‬
‫שבחלו בעבודות שהוטלו עליהם‪ ,‬אך מילאו אחר הפקודות כדי לנסות ולהציל את עצמם‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 39 -‬‬

‫עובדי הכפייה יהודים הופרדו לאלה שמילאו תפקידים ושירותים במחנה ‪ ,1‬לאלה‬
‫שהועסקו במחנה ‪ – 2‬הוא אזור ההשמדה‪ .‬באזור ההשמדה הועסקו בנפרד‪ ,‬ומתוך‬
‫הפרדה מלאה מכל היתר‪ ,‬בין ‪ 300-150‬יהודים‪ .‬הם גרו בצריף בו לנו‪ ,‬בו אכלו ובו עשו‬
‫צרכיהם‪.‬‬
‫המשטר במחנה היה נוקשה ושרירותי‪ .‬ההשכמה הייתה בדרך כלל בארבע לפנות בוקר‪.‬‬
‫בחורף עוד היה חשוך‪ .‬בקיץ היה זה עם אור ראשון‪ .‬סדר היום התחיל בכך שנפתחו‬
‫צריפי המגורים אשר היו נעולים מבחוץ ונערך מסדר בוקר‪ .‬במסדר נערכה ספירה‪ .‬הכל‬
‫התבצע תוך צעקות ומכות‪ .‬לאחר שתיית משקה כלשהו ואכילה כלשהי‪ ,‬נלקחו אנשי‬
‫הקבוצות לעבודה כל אחד בתחומו‪ .‬תוך כדי העבודה‪ ,‬הם היו בפיקוח בלתי פוסק של‬
‫הגרמנים ושל השומרים האוקראינים‪ .‬עבור כל דבר שלא הניח דעת השומרים‪ ,‬הם הוכו‬
‫על אחר וסימני המכות נותרו על פניהם ועל גופותיהם‪ .‬הייתה הפסקה קצרה למה‬
‫שאמור היה להיקרא ארוחת צהרים ושוב הועסקו עד ערב‪ .‬וכיצד הועסקו וכיצד עונו‬
‫בשעת עבודתם? על כך כבר עמדנו לעיל‪.‬‬
‫מדור נוסף בגיהינום היה נפתח במסדר הערב בגמר העבודה‪ .‬כל האנשים שבמשך היום‬
‫הוכו והיו סימני דם על גופם או על פניהם‪ ,‬היו בדרך כלל מוצאים מהשורות ונלקחים‬
‫ללאזארט ומוצאים להורג‪ .‬אחרים ספגו עונשי מלקות לעיני העומדים במסדר‪ .‬בלילה‪ ,‬היו‬
‫נועלים אותם בצריפים‪ ,‬אולם גם אז לא ראו שינה‪ ,‬לא זכו לשעות של שלווה והתרגעות‪.‬‬
‫רבים מבין אותם אסירים נשברו ולא יכלו לעמוד עוד בעינויים ובסבל ומדי לילה תלו‬
‫רבים את עצמם בחגורותיהם והוציאו את נשמתם‪ .‬מספר אפשטיין בעדותו‪ ,‬כי לא היה‬
‫לילה שלא היו תלויים שאיבדו עצמם לדעת‪ ,‬כגון שהכירו בני משפחה בין הגוויות שהוצאו‬
‫מהתאים‪ .‬אלה היו מחזות שאין השפה יכולה להסבירם‪ .‬בגלל ההתאבדויות וההריגות‪,‬‬
‫פחת מדי יום מספר עובדי הכפייה היהודיים ומועטים מאוד שרדו‪ .‬התחלופה הייתה‬
‫רבה‪ ,‬ועם כל משלוח של יהודים "רעננו" את הקבוצות באנשים נוספים‪.‬‬
‫היו שנשאו תפילה לבורא עולם‪ ,‬אך תפילתם לא נתקבלה‪.‬‬
‫ויש שגרמנים שהבחינו בכך‪ ,‬היו מתגרים בהם ואומרים‪" :‬מה הוא עזור לכם"‪" …‬אמרו‬
‫הגויים איה אלוהיהם" (תהלים ע"ט)‪.‬‬
‫פה ושם היו שניסו להימלט וכבר סופר לעיל על חמישה שנמלטו אך נתפסו ועונו עד‬
‫מוות‪.‬‬
‫הסאדיזם‪ ,‬הציניות והאכזריות מצד הגרמנים ועושי דברם האוקראינים מצאו את ביטויים‬
‫גם בכך שבמחנה התחתון כבמחנה העליון הוקמו תזמורות מתוך האסירים היהודים‪,‬‬
‫והגרמנים השתעשעו סביבם‪.‬‬
‫לפעמים הוצבו היהודים במסדר והתזמורת נצטוותה לנגן כשהגרמנים והאוקראינים‬
‫עומדים מהצד ומתענגים על כך‪.‬‬
‫גם איוון וניקולאי נהנו מהופעות מוסיקליות אלה ולא אחת תבעו הם ואוקראינים אחרים‪,‬‬
‫שינגנו להם שירים רוסיים ובאותו זמן שהם התענגו על כך‪ ,‬זכו האסירים לרגיעה כלשהי‪.‬‬
‫שכן אז‪ ,‬באותם רגעים‪ ,‬לא התעללו בהם‪( .‬ד"ר ארד בעדותו‪ ,‬עמודים ‪388-385‬‬
‫לפרוטוקול)‪" .‬שם שאלונו שובינו דבר שיר" (תהלים קל"ז)‪.‬‬
‫ההשפלה הייתה לחם חוקם היומי של האסירים היהודיים במחנה ההשמדה (עמודים‬
‫‪ 698 ,511-509‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫תיאור דומה מוצאים אנו בעדותו של רוזנברג (עמודים ‪ 824-823 ,814-813‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫נשאל העד רוזנברג על ידי הסנגור עו"ד אוקונור בחקירתו הנגדית (עמוד ‪:)932‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 41 -‬‬

‫"האם מר רוזנברג‪ ,‬מפאת אותן זוועות איומות אשר הוטלו על אותם יהודים חסרי האונים‬
‫אשר היית קשור אליהם‪ ,‬מתוך הצורך‪ ,‬מתוך הכפייה‪ ,‬האם בדעתך אתה‪ ,‬בתוך נפשך‪,‬‬
‫אתה הרגשת שהורידו אותכם לדרגה של חיה?"‬
‫על כך השיב לו רוזנברג לאמור‪:‬‬
‫"אני אגדיר את זה אחרת‪ :‬נמלה‪ .‬לא חיה‪ .‬שאפשר אותי לרמוס בכל דקה ובכל שנייה‬
‫שהם היו רוצים את זה"‪.‬‬
‫דברים דומים המאשרים את שתיארנו לעיל שומעים אנו גם מהעד רייכמן בעדותו (עמוד‬
‫‪ 1681 ,1657 ,1654‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫לדבריו עלו בדעתם שלה אסירים הרהורי בריחה‪ ,‬להינצל מהסיוט בדרך זו‪ ,‬אך הוא‬
‫מבטא את תחושותיו ותחושת חבריו כך (עמוד ‪ 1850‬לפרוטוקול)‪:‬‬
‫"נורא‪ ,‬היינו עושים את הכל להרוג את עצמנו במקום לחזור לידיהם‪ ,‬כי ידענו מה מצפה‬
‫לנו‪ .‬י תלו אותנו ברגליים‪ .‬נהגו‪ ,‬אם תפשו פעם מישהו שברח לתלות אותו ברגליים וזה‬
‫מה שחיכה לנו‪ .‬אבל לנו עוד יכול היה להיות גרוע יותר‪ .‬מי ודע איזה צרות היו עושים לנו‬
‫עד שהיינו רואים את המוות‪ ,‬משום שבשבילנו המוות לא היה בעיה כל כך גדולה"‪.‬‬
‫הייתה זו תחושה של אזלת יד‪ ,‬אובדן תקווה נכונות למות‪ ,‬ובלבד להיגאל מהייסורים‪.‬‬
‫אפשר היה לתאר אולי תחושה זו בדברים מתוך שירו של ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק – על השחיטה‬
‫לאמור‪:‬‬
‫"התפללו אתם עלי!‬
‫אני – לבי מת ואין עוד תפילה בשפתי‪.‬‬
‫וכבר אזלת יד אף ‪ -‬אין תקווה עוד –‬
‫עד‪-‬מתי‪ ,‬עד‪-‬אנה עד‪-‬מתי?‬
‫התליין! הוא צוואר – קום שחט!‬
‫ערפני ככלב‪ ,‬לך זרוע עם‪-‬קרדום‪.‬‬
‫וכל‪-‬הארץ לי גרדום –‬
‫ואנחנו‪-‬אנחנו המעט!‬
‫דמי מותר‪-‬הך קדקד‪ ,‬ויזנק דם רצח‪,‬‬
‫דם יונק ושב על‪-‬כתנתך –‬
‫ולא ימח לנצח‪ ,‬לנצח"‪.‬‬
‫לסיכום פרק זה יאמר בצער ובכאב – כזה היה גורלם המר והנמהר של המומתים ושל‬
‫הניצולים בגיא ההריגה‪ ,‬במחנה השמדה של טרבלינקה‪ .‬נגישות‪ ,‬התעללות‪ ,‬עינויים‬
‫והשפלה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כדברי העד אפשטיין דומה שאין מילים בשפת אנוש לתאר את הזוועה‪ ,‬כפי שהוא ו‬
‫חבריו חוו אותה‪ .‬אולי ביטוי מה לתחושה זו ולחיזיון האיום הזה‪.‬ניתן למצוא בקינתו של‬
‫המשורר אורי צבי גרינברג בספרו "רחובות הנהר" (רמב) בפרק ל'אלוהים באירופה' –‬
‫בשיר "אין עוד משלים" ונביא אותה כלשונה‪:‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 40 -‬‬

‫אין עוד משלים‬
‫"לא נדמינו לכלבים בגויים – כי הן כלב אצלם ירוחם‬
‫ילוטף ויש גם שינושק מפי גוי‪ ,‬כי כילד‬
‫חמוד בביתו יפנקהו ושש בו תמיד;‬
‫ובמות כלב זה‪ ,‬מה מאוד יאבל עליו גוי!‬
‫לא הובלנו כצאן לטבחה בקרונות רכבות‬
‫כי כצאן מצורע הובילונו למו כליה‬
‫דרך כל הנופים היפים באירופה‪.‬‬
‫לא כלצאנם עשו הגויים בגופנו‪:‬‬
‫בטרם שחיטה לא עקרו את שני הצאן‪:‬‬
‫לא פשטו מגופם את צמרם כאשר לנו עשו‪:‬‬
‫לא דחפו את הצאן אל האש לעשות אפר מן החי‬
‫ולזרות את האפר אל פני נחלים וביבים"‪.‬‬

‫המרד‬
‫מעת שהגיעו משלוחים של יהודים להשמדה בטרבלינקה ומשעה שניצבו הבאים בפני‬
‫המציאות המרה והאיומה‪ ,‬התעוררו מדי פעם‪ ,‬אצל יחידים ואצל קבוצות הרהורים בדבר‬
‫בריחה‪ ,‬בדבר התמרדות‪ .‬היו ששאלו את עצמם‪ ,‬אם כבר נגזר גורלם‪ .‬מדוע לא ינסו‬
‫למלט עצמם‪ ,‬מדוע ירכינו ראשם ויובלו אל מותם כצאן לטבח ולא יעמדו בגבורה על‬
‫נפשם‪.‬‬
‫למעשה מועטים עמד להם העוז להימלט או לנסות להימלט וגם כאשר החלו ניצנים של‬
‫התארגנות מחתרתית‪ ,‬הרי הסיכויים להצלחה היו קלושים מראש‪ .‬היו מקרים‪ ,‬עוד‬
‫בשלבים הראשונים של הפעלת מחנה טרבלינקה‪ ,‬שחלק מהמובאים במשלוחים הצליחו‬
‫בדרך זו או אחרת להימלט‪ .‬אולם‪ ,‬גם אלה ברובם לא הצליחו להישרד‪ .‬מהם נתפסו‬
‫והוסגרו בידי האוכלוסייה המקומית תמורת בצע‪ ,‬מהם נשלחו שוב‪ ,‬ביחד עם הקהילה‬
‫היהודית אליה הגיעו‪ ,‬אל מחנות ההשמדה‪.‬‬
‫ידוע מקרה שקרה בחודש ספטמבר ‪ 1942‬כאשר הגיע לרציף הרכבת במחנה טרבלינקה‬
‫משלוח עם כ‪ 5000-‬יהודים מוורשה‪ .‬נערך מסדר ערב של עובדי הכפייה היהודיים‬
‫והתברר כי מפקד המסדר הגרמני ביקש להוציא מבין השורות חלק מן העובדים על מנת‬
‫שיישלחו אל המוות‪ .‬בשעה קשה זו‪ ,‬פרץ היהודי מאיר ברלינר מבין השורות כשסכין‬
‫שלופה בידו‪ ,‬רץ לעבר מפקד המסדר הגרמני‪ ,‬מקס בייאלה‪ ,‬ונעץ את הסכין בגבו והרגו‪.‬‬
‫מייד תפשו אותו ורוצצו את גולגולתו‪ .‬כתגמול עמד‪ ,‬סגן מפקד המחנה קורט פרנץ הוא‬
‫ללקה‪ ,‬ובעזרת השומרים האוקראינים ערך טבח איום בעובדי הכפייה ורבים מהם נלקחו‬
‫אל הבורות ונורו למוות‪.‬‬
‫זכור מקרה של יהודים שהובאו להשמדה מגרודנו ובהיתם כבר ב"שלאוך" המוביל אל‬
‫תאי הגזים‪ ,‬התמרדו‪ ,‬פרצו את הגדרות וניסו להימלט‪ .‬גורלם היה רע ומר‪ .‬אלה שלא‬
‫מצאו את מותם ביריות השומרים‪ ,‬הוכנסו לתאי הגזים והפעם שפכו לתאים כלור בכמות‬
‫____________________________________‬
‫ ‪- 42‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫גדולה וכתוצאה מכך מתוך עד אחד בייסורים קשים כשבשרם מתפורר וניתק מגופם‬
‫בעת העברתם אל הקבר‪.‬‬
‫סופר כבר לעיל על מקרה שבו חמישה מבין האסירים היהודיים באזור ההשמדה נמלטו‬
‫מהמחנה בשעת לילה‪ ,‬אולם היה זה ליל שלג ושומרי המחנה עלו עד מהרה על‬
‫עקבותיהם‪ .‬שניים נהרגו בעת המרדף ושלושת האחרים הובאו מוכים וזבי דם למנה והם‬
‫עונו יום תמים ואחר כך נתלו על גזע עץ עד שיצאה נשמתם לעיני האסירים למען יראו‬
‫ויראו‪.‬‬
‫לצד מקרים ספונטאניים אלה‪ ,‬הייתה התארגנות מחתרתית בקרב קבוצות העבודה‬
‫היהודיות‪ ,‬ומנהיגי אותו גוף מחתרתי תכננו התמרדות מזויינת‪ ,‬פריצת הגדרות‬
‫והימלטות‪ .‬סיכוי כלשהו לממש מרד זה‪ ,‬התהווה כאשר התמעטו המשלוחים והיהודים‬
‫שבעובדי הכפייה הועסקו פחות‪ ,‬כך שנוצרה אפשרות להידבר עם האסירים היהודים‪ .‬גם‬
‫אלה שבמחנה ‪( 1‬בעיקר באלה) וגם אלה במחנה ‪ .2‬הנותרים גם הבינו שממשמש ובא‬
‫קיצו של המחנה ועמו יבוא גם קיצם‪ .‬מוטב היה איפוא להסתכן ואולי לזכות בחופש‬
‫מאשר לצפות למוות ודאי‪.‬‬
‫התארגנות אחת במאי ‪ ,1943‬לא יכלה להתממש מטעמים שונים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬בתום‬
‫עבודת הכנה מצד ראשי המרד‪ ,‬נקבע יום המרד ל‪ 2-‬באוגוסט ‪ ,43‬בשעה ‪ 4‬אחרי‬
‫הצהריים‪ ,‬בעוד עובדי הכפייה היהודיים במקומות העבודה הקבועים שלהם‪.‬‬
‫התוכנית הייתה להוציא נשק ממחסן הנשק שלא היה שמור כל צרכו‪ .‬פעולה שתיעשה על‬
‫ידי אסירים צעירים‪ ,‬שעבדו בשירותים בתחום מגורי הגרמנים‪ .‬את הנשק אמורים היו‬
‫לחלק תוך שעה‪ ,‬בין שלוש לארבע אחר הצהריים בין חלק מהאסירים‪ .‬בארבע ושלושים‬
‫אחר הצהריים הייתה צריכה להיפתח ההתקוממות בהתקפה מזויינת על מגורי אנשי‬
‫ה‪-‬אס‪.‬אס‪ .‬הגרמניים‪ ,‬ועל מפקדת המחנה‪ ,‬במגמה להשתלט על המחנה‪ .‬התקווה הייתה‬
‫שאולי חלק מהאוקראינים לא ילחמו עד הסוף (תקווה שנכזבה)‪.‬‬
‫בסופו של דבר המרד אכן פרץ ביום ‪ 2‬באוגוסט ‪ 43‬בשעות אחר הצהריים‪ ,‬על פי הקווים‬
‫הכללים שהותוו אז‪ ,‬בסטיות די מהותיות‪ ,‬שנגרמו בגלל נסיבות שהתהוו‪.‬‬
‫אותו יום לפני הצהריים התפזרו כל אנשי המחתרת במקומות העבודה השונים בהתאם‬
‫לתוכנית‪ .‬כ‪ 70-60-‬חברים היו מאורגנים במחתרת הזאת (כ‪-‬עשירית מעובדי המחנה)‪.‬‬
‫חלק מבין חברי הגרעין המחתרתי התארגן לפעולה גם באזור ההשמדה בקרב האסירים‬
‫שהיו מוחזקים שם‪ .‬אחד מאסירי המחנה היהודיים בעיקר עיסוקו במחנה היה עבודות‬
‫בנייה ואחזקה‪ ,‬יעקב ורניק‪ ,‬היה איש הקשר בין שני חלקי המחתרת‪ ,‬והוא דיווח לאסירים‬
‫באזור ההשמדה על דבר השעה המדוייקת של ההתקוממות‪.‬‬
‫התוכנית הייתה שבהישמע יריות והתפוצצות של רימון מאזור המחנה התחתון‪ ,‬יתקפו‬
‫אנשי המחתרת שבמחנה ההשמדה את השומרים שלידם ויפרצו מהמחנה דרך הגדרות‪.‬‬
‫מבחינה מסויימת הקלה על המתכננים העובדה שקורט פרנץ עם מספר אנשי אס‪.‬אס‪.‬‬
‫וכחמישה עשר אנשי משמר אוקראינים יצאו לרחוץ בנהר‪ ,‬הסמוך‪ .‬אז החלו היהודים‬
‫שיועדו לכך‪ ,‬להוציא נשק ממחסן הנשק של המחנה‪ .‬תוכנית זו השתבשה‪.‬‬
‫קיטנר‪ ,‬מפקד המחנה התחתון‪ ,‬הרגיש כנראה שמשהו לא שגרתי מתרחש‪ ,‬והוא הופיע‬
‫באזור המגורים של האסירים היהודיים‪ .‬ומאחר שהתעוררו חשדות בלבו‪ ,‬הוא עצר כמה‬
‫מהם‪ .‬הדבר נודע למארגני המרד והתעורר החשש בליבם שאם ייחקרו אותם יהודים‪,‬‬
‫אפשר שיישברו בחקירה ויחשפו את דבר המרד העומד לפרוץ‪ .‬לפיכך הוחלט לירות‬
‫בקיטנר ולהורגו והירי לעבר קיטנר יהא האות לפריצת המרד‪ ,‬זאת למרות שרוב הנשק‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 43 -‬‬

‫עדיין לא הוצא מהמחסן‪ .‬ולמרות שכתוצאה מכך שובש לוח הזמנים והמרד פרץ בטרם‬
‫עת‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אחד מאנשי המחתרת ירה בקיטנר ופצעו‪ .‬לשמע הירייה פתחו אותם יהודים‪ ,‬שכבר‬
‫החזיקו בנשק‪ ,‬באש אל עבר מגורי הגרמנים‪ ,‬בתחומי המחנה התחתון‪ ,‬וצריפים אלה‬
‫הועלו באש‪.‬‬
‫מרגע זה איבדה מפקדת המחתרת כל שליטה על מהלך העניינים ומייד אחרי היריות‬
‫הראשונות התחילה בריחה המונית של מאות יהודים לכיוון הגדרות‪.‬‬
‫האוקראינים‪ ,‬שניצבו על מגדלי השמירה ושהיו בצריפי המגורים‪ ,‬פתחו באש על היהודים‬
‫הנמלטים‪ ,‬כמחצית מאסירי המחנה היהודיים נהרגו בתוך המחנה ועל הגדרות‪ .‬מפקד‬
‫המחנה שטנגל הזעיק מייד תגבורת‪ ,‬ממחנה העונשין טרבלינקה‪( .‬לא הרחק ממחנה‬
‫ההשמדה היה מחנה עונשין שגם הוא שם טרבלינקה נקרא עליו) ומהסביבה התחיל‬
‫מרדף אחרי הבורחים ועוד מאה – מאה וחמישים יהודים נהרגו או נתפסו ברדיוס של‬
‫כמה קילומטרים מהמחנה‪.‬‬
‫במקביל לאירועים‪ ,‬שהתרחשו במחנה התחתון‪ ,‬פרץ המרד גם במחנה העליון‪ ,‬באזור‬
‫ההשמדה‪ .‬אנשי המחתרת שם חיכו לאות שיבוא מהמחנה הראשון‪ ,‬בהתפוצצות רימון‬
‫יד‪ .‬אולם עוד לפני הזמן המתוכנן נשמעו יריות מכיוון המחנה הראשון ואז‪ ,‬לאחר היסוס‬
‫מה‪ ,‬הבינו כי המרד בעיצומו‪ .‬ואז גם הם פתחו בלחימה‪ ,‬האסירים היהודי פרצו מצריפם‬
‫בריצה לעבר הגדרות‪.‬‬
‫סיכומו של דבר הוא‪ ,‬שמתוך כ‪ 700-‬יהודים‪ ,‬שהיו על פי ההערכה ביום המרד במחנה‬
‫ההשמדה טרבלינקה על שני חלקיו‪ ,‬נהרגו במחנה ובקרבתו למעלה ממחצית האסירים‬
‫היהודיים‪ .‬כמאה וחמישים איש הצליחו להתחמק מרודפיהם‪ ,‬אולם רובם לא הגיעו אל‬
‫חוף מבטחים‪ .‬רבים מהם הוסגרו או נהרגו על ידי אוכלוסייה מקומית‪ ,‬ורק ‪ 60-50‬מאסירי‬
‫מחנה טרבלינקה‪ ,‬שהשתתפו במרד‪ ,‬זכו לחזות ביום השחרור ונותרו לפליטה‪.‬‬
‫התרגשותם של אותם אסירים‪ ,‬שהצליחו לפרוץ את הגדרות ולהימלט מתחומי המחנה‪,‬‬
‫הייתה רבה‪ .‬הם האמינו לתומם שהמרד הצליח במלוא מובן המילה‪ .‬שהמחנה‪ ,‬לרבות‬
‫תאי הגזים עלו באש והרי ראו במו עיניהם אש עולה מאזור המחנה‪ .‬כן האמינו כי רבים‬
‫מהגרמנים והאוקראינים נספו‪.‬‬
‫התפרסמו ידיעות‪ ,‬לרבות בעיתונות המחתרת הפולנית‪ ,‬כי המרד הצליח ועשרות גרמנים‬
‫ועשרות אוקראינים נהרגו באש האסירים היהודיים‪ ,‬אולם מבלי למעט בעוצמת המרד‪,‬‬
‫ובגבורתם של המתקוממים‪ ,‬ההצלחה הייתה חלקית בלבד‪ .‬מסתבר כי מבין הגרמנים לא‬
‫נהרג איש ואילו קיטנר שנפצע כאמור נשאר בחיים‪.‬‬
‫מבין האוקראינים‪ ,‬נהרגו כנראה שלושה בלבד‪ ,‬משמע שהידיעות בדבר ההרג שנעשה‬
‫בנאצים ובעוזריהם שמקורו בבורחים‪ ,‬היה יותר משאלת לב מאשר עובדה בדוקה‪.‬‬
‫אומנם‪ ,‬רבים מהצריפים במחנה עלו באש‪ .‬אולם תאי הגזים נשארו על עמדם ולא נפגעו‪.‬‬
‫הם הוחזרו לשימוש בהוצאתם להורג של עוד שני משלוחים של יהודים שהגיעו למחנה‬
‫טרבלינקה במרוצת חודש אוגוסט ‪ ,943‬אחרי המרד ובטרם חוסל המחנה סופית‪.‬‬
‫בין השמועות שרווחו בקרב הבורחים המאושרים‪ ,‬הייתה גם שמועה שאחד האוקראינים‬
‫אשר הומת על ידי האסירים היהודיים‪ ,‬היה איוון גרוז'ני – האיום‪ .‬שמועה זו שמחה מאוד‬
‫את לבם של הבורחים שביקשו לנקום בו על כל מעלליו‪ .‬עם הזמן התברר כי גם זו הייתה‬
‫שמועה לא מבוססת ועוד נדון בנושא זה בהמשך‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 44 -‬‬

‫זהו בתמצית סיפור המרד במחנה ההשמדה טרבלינקה שהצליח רק במעט‪ ,‬בזכותו זכו‬
‫בחיים וראו את תקוות השחרור אותם אודים מוצלים מאש‪ ,‬אשר חשפו קבל עולם את‬
‫נוראות מחנה טרבלינקה‪.‬‬
‫עם אותם ניצולים נמנים העדים אפשטיין‪ ,‬רוזנברג‪ ,‬צ'רני‪ ,‬בורקס ורייכמן אשר תיארו את‬
‫שהתרחש במחנה טרבלינקה ואת מעלליו של איוון האיום בעדות חיה‪ ,‬כנה ואמיתי‪,‬‬
‫רצינית ואחראית‪ ,‬הגם נרגשת‪ ,‬בפני בית משפט זה‪.‬‬
‫הבורחים התפזרו לכל עבר כשכל אחד מהם מבקש למצוא את דרכו אל החופש‪ ,‬אל‬
‫משפחה‪ ,‬אל ידידים‪ ,‬אל מי שיושיט להם מחסה‪ .‬כאמור‪ ,‬רק בודדים נותרו בין החיים‪.‬‬
‫הניצולים שהעידו בפנינו תיארו את המוצאות אותם בדרך‪ ,‬את התלאות‪ ,‬שעברו‪ ,‬את‬
‫הסיכונים שבפניהם ניצבו עד שבעזרתם של מעט צדיקים בסדום של אוכלוסייה עויינת‬
‫הצליחו להינצל‪ .‬סיפורם המרתק והמרגש מופיע על דפי הפרוטוקול ואין זה דרוש‬
‫לענינינו להתייחס במפורט לעובדות אלה‪]1[ .‬‬

‫"פסי רכבת" מבטון בטרבלינקה כיום‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 45 -‬‬

‫התחנה הקטנה טרבלינקה‬
‫מילים‪ :‬ולדיסלב שלנגל לחן‪ :‬יהודה פוליקר‬
‫גירסה עברית‪ :‬הלינה בירנבאום‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫בקו שבין טלושץ' לוורשה‬
‫מתחנת הרכבת וורשאו אוסט‬
‫יוצאים ברכבת ונוסעים ישר‬
‫הנסיעה נמשכת לפעמים‬
‫חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות‬
‫ולפעמים נמשכת אותה נסיעה‬
‫חיים שלמים עד מותך‬
‫והתחנה היא קטנטונת‬
‫שלושה אשוחים גדלים בה‬
‫וכתובת רגילה אומרת‪:‬‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫ואין אפילו קופה‬
‫גם איש המטענים איננו‬
‫ובעבור מיליון‬
‫לא תקבל כרטיס חזור‬
‫ואיש לא מחכה בתחנה‬
‫ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת‬
‫רק באוויר תלויה דממה‬
‫לקדם פניך בשממה אטומה‬
‫ושותק עמוד התחנה‬
‫ושותקים שלושת האשוחים‬
‫שותקת הכתובת השחורה‬
‫כי כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫ורק שלט פרסומת‬
‫תלוי עוד מאז‬
‫סיסמה ישנה ובלויה האומרת‪:‬‬
‫"בשלו רק בגז"‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 46 -‬‬

‫האנדרטה המרכזית בטרבלינקה לידה מצבת אבן שעליה חקוקות כתובות‪" :‬לא עוד!"‬

‫ד"ר ארד יצחק‬

‫הקמת מחנה טרבלינקה‬
‫ד"ר יצחק ארד הינו חוקר שואה בעל שם‪ .‬כיהן בעבר כיו"ר "יד ושם"‪ .‬לדעתי הוא החוקר‬
‫המוביל בחקר מחנות ההשמדה שהוקמו במבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור וטרבלינקה‪.‬‬
‫ברשימה הביבליוגרפית בסוף הביטאון אני מביא מרשימת ספריו ומחקריו‪.‬‬
‫בהקמת מחנה ההשמדה טרבלינקה הוחל בשעה‪ ,‬שכבר פעלו מחנות בלז'ץ וסוביבור‪.‬‬
‫המיומנות‪ ,‬שנרכשה בבניית שני המחנות האחרים ובביצוע מעשי ההשמדה בהם‪ ,‬נוצלה‬
‫בתכנונו ובהקמתו של המחנה טרבלינקה‪ .‬טרבלינקה היה אפוא ל"מושלם" במחנות‬
‫ההשמדה של מבצע ריינהארד‪.‬‬
‫מחנה ההשמדה טרבלינקה שכן בחלקו הצפון‪-‬מזרחי של הגנרל גוברנמן‪ ,‬לא הרחק‬
‫ממאלקיניה‪ ,‬עיר ובה תחנת רכבת על קו מסילת הברזל הראשי ורשה‪-‬ביאליסטוק‪ ,‬וסמוך‬
‫למסילת הברזל מאלקיניה‪-‬שידליץ (‪.)Siedlice‬‬
‫המחנה נבנה באזור דל אוכלוסין‪ ,‬לא הרחק מן הכפר וולקה אוקרנגליק )‪Wolka‬‬
‫‪ ,)Okranglik‬כארבעה קילומטרים מן הכפר ומתחנת הרכבת טרבלינקה‪ .‬המקום שנבחר‬
‫להקמת המחנה היה מיוער ומוסתר באופן טבעי‪ ,‬הן מעיני העוברים בכביש מאלקיניה‪-‬‬
‫קוסוב‪ ,‬שנמשך מצפון למחנה‪ ,‬והן ממסילת הברזל שידליץ‪-‬מאלקיניה‪ ,‬שהייתה ממערב‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 47 -‬‬

‫למחנה‪ .‬בקרבת גבולו הדרום‪-‬מערבי של המחנה נמשכה מסילת ברזל צדדית‪ ,‬שהוליכה‬
‫מתחנת הרכבת טרבלינקה למחצבת חצץ שפעלה באזור זה כבר לפני המלחמה‪.‬‬
‫באביב ‪ 1941‬החליטו הגרמנים להפעיל את המחצבה להפקת חומרי גלם לביצורים‪,‬‬
‫שנבנו על גבול ברית‪-‬המועצות‪-‬גרמניה‪ ,‬ובקיץ של אותה השנה הקימו שם מחנה עונשין ‪-‬‬
‫טרבלינקה ‪ -1‬שאליו הובאו כ‪ 1200-1000-‬אסירים פולנים ויהודים לעבודות כפיה‪ .‬מחנה‬
‫זה‪ ,‬כמהו כאזור כולו‪ ,‬היה כפוף למפקד האס אס והמשטרה (‪ )SSPF‬של אזור ורשה‪.‬‬
‫בסוף אפריל או בתחילת מאי ‪ ,1942‬הגיעה לאזור טרבלינקה קבוצת אנשי אס‪.‬אס‪,‬‬
‫ולאחר שסיירו בשטח קבעו כי במקום הזה יוקם מחנה ההשמדה‪ .‬תוכנית המחנה הייתה‬
‫זהה כמעט לחלוטין לזו של סוביבור; אך הוכנסו בה שיפורים אחדים‪ .‬הקמת מחנה‬
‫ההשמדה החלה בסוף מאי – תחילת יוני ‪.1942‬‬
‫עבודות הבנייה נעשו בידי חברות הבנייה הגרמנית שנברון (‪ )Schonbronn‬מלייפציג‬
‫ושמידט מינסטרמאן (‪ .)Schmidt-Munsaermann‬על עבודות הבנייה בטרבלינקה היה‬
‫מופקד אס‪.‬אס אוברשטורמפירר ריכארד טומאלה‪ ,‬שסיים את מלאכת הפיקוח על הבנייה‬
‫בסוביבור ובאפריל ‪ 1942‬הוחלף שם בשטנגל‪.‬‬
‫בעניינים הטכניים הקשורים בהקמת תאי הגזים סייע לו אס‪.‬אס אונשטרשרפירר ארוין‬
‫לאמברט (‪ ,)Erwin Lambert‬מפקח בנייה לשעבר במבצע אותנסיה‪.‬‬
‫העיד לאמברט‪:‬‬
‫"אני והנגס (‪[ )Hengs‬איש אותנסיה] הגענו לטרבלינקה במכונית‪ .‬מפקד המחנה היה‬
‫אס‪.‬אס האופטשטורמפירר ריכארד טומאלה‪ .‬מחנה טרבלינקה עדיין היה בבנייה‪ .‬צורפתי‬
‫לאחד מצוותי הבנייה‪ .‬טומאלה היה במקום זמן קצר בלבד ופיקח על מלאכת הקמת‬
‫מחנה ההשמדה‪ .‬בפרק הזמן הזה לא נעשו פעולות השמדה‪ .‬טומאלה שהה בטרבלינקה‬
‫כ‪ 8-4-‬שבועות‪ ,‬ואז הגיע ד"ר אברל לפקד על המחנה והחלו אקציות ההשמדה של‬
‫היהודים"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬היה מפקד האס‪.‬אס והמשטרה של מחוז ורשה מופקד על הקמת המחנה‪.‬‬
‫בעבודות ההקמה הועסקו אסירים פולנים ויהודים ממחנה העונשין טרבלינקה וכן יהודים‬
‫שהובאו מעיירות שבאזור‪ .‬בד‪-‬בבד עם הקמת המבנים‪ ,‬שכללו תאי גזים‪ ,‬צריפי מגורים‬
‫ומחסנים‪ ,‬החלו בהנחת פסים לשלוחה צדדית אל תוך המחנה ממסילת הברזל‪ ,‬שעברה‬
‫בקרבת מקום‪ .‬זמן קצר לאחר מכן הוחל גם בבנייתו של רציף לרכבת‪.‬‬
‫על הקמת המחנה וגורל היהודים שהועסקו בבנייתו‪ ,‬מעיד הפולני יאן סולקובסקי‬
‫(‪ ,)Jan Sulkowski‬אסיר מחנה העונשין טרבלינקה ‪ ,1‬שגם הוא הועסק בבנייתו‪:‬‬
‫" הגרמנים הרגו את היהודים על ידי המכות שהעיפו עליהם בזמן העבודה או שירו בהם‪.‬‬
‫הייתי עד למקרים כאשר אנשי האס‪.‬אס (ברדוב – ‪ ,Bredow‬ומינצברגר – ‪,Munzbrger‬‬
‫מילר – ‪ ,Muller‬ומילס מקס – ‪ ,)Mucller Maks‬הכריחו את היהודים לעמוד מתחת‬
‫לעצים נופלים‪ ,‬כאשר כרתו את היער‪ .‬בשני מקרים כאלה נהרגו ארבעה יהודים‪.‬‬
‫פרט לכך קרה לעיתים קרובות‪ ,‬שאנשי האס‪.‬אס פשטו לצריפים‪ ,‬שבהם התגוררו‬
‫הפועלים היהודים‪ ,‬ורצחום בדם קר‪ .‬אני יודע שזנף (‪ ,)Zenf‬סוחומל ( ‪Franz‬‬
‫‪ ,)Suchomel‬וזיידל (‪ – )Seidel‬השתתפו ברציחות אלו‪ …‬נאמר לי מפי אנשי האס‪.‬אס‬
‫שאנו בונים בית מרחץ‪ ,‬ורק כעבור זמן מה הבנתי‪ ,‬שאנו בונים תאי גזים‪ .‬זה הוכח לי‬
‫מהעובדה שהדלתות היו מאסיביות ונסגרו הרמטית ושמנוע הוצב בחדר סמוך‪ ,‬וממנו‬
‫הובילו צינורות לחלקים האחרים של הבניין"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 48 -‬‬

‫מחנה ההשמדה היה דמוי מלבן בגודל ‪ 600X400‬מטרים‪ ,‬מוקף שתי גדרות ומכשולי‬
‫תיל‪ .‬הגדר הפנימית התנשאה לגובה של שלושה‪-‬ארבעה מטרים והייתה שזורה ענפי‬
‫עצים‪ ,‬שהסתירו את מראות המחנה מבחוץ‪ .‬בגדר שנייה‪ ,‬במרחק ארבעים‪-‬חמישים‬
‫מטרים מן הראשונה‪ ,‬היו מהמורות נגד טנקים (סוסים ספרדיים) עטופים בגדרות תיל‪.‬‬
‫כדי להקל על השומרים את התצפית על הנעשה‪ ,‬היה השטח שבין שתי הגדרות נקי‬
‫מצמחיה ונטול כל מחסה או מסתור‪ .‬גם אזורים פנימיים בתוך המחנה היו מוקפים‬
‫גדרות‪.‬‬
‫בארבע פינות המחנה הוקמו מגדלי שמירה בגובה שמונה מטרים‪ .‬מגדל שמירה נוסף‬
‫הוקם בצד הדרומי‪ ,‬בין שני המגדלים שבפינות המחנה ובקרבת תאי הגזים‪ .‬לימים‬
‫הועבר מגדל זה למרכז אזור ההשמדה‪.‬‬
‫המחנה נחלק לשלושה אזורים‪ ,‬כמעט שווים בגודלם‪:‬‬
‫א‪ .‬אזור המגורים (‪;)Wohnlager‬‬
‫ב‪ .‬אזור הקליטה (‪;)Auffanglager‬‬
‫ג‪ .‬אזור ההשמדה (‪.)Totenlager‬‬
‫אזור המגורים ואזור הקליטה נמצאו בשטח הנמוך של המחנה וכונו המחנה התחתון‪,‬‬
‫ואלו אזור‪-‬ההשמדה נקרא המחנה העליון‪.‬‬
‫אזור המגורים היה בחלק הצפון‪-‬מערבי של המחנה‪ ,‬ובו היו צריפי המגורים של אנשי‬
‫האס אס הגרמנים ושל האוקראינים‪ ,‬וכן מבני המנהל – המשרד‪ ,‬המרפאה‪ ,‬מחסנים ובתי‬
‫מלאכה‪ .‬שלא כבמחנה סוביבור‪ ,‬היו מקומות המגורים של אנשי האס‪.‬אס מרוכזים באזור‬
‫אחד‪ .‬חלק של אזור זה‪ ,‬שצורתו ריבוע בגודל ‪ 100X100‬מטרים‪ ,‬היה מופרד לחלוטין‬
‫בגדר תיל‪ .‬כאן היו שלושה צריפים בצורת ‪ ,U‬ובהם מקומות המגורים של האסירים‬
‫היהודים‪ ,‬בתי המלאכה שבהם עבדו ומגרש המסדרים שלהם‪.‬‬
‫בקצה הריבוע היו בתי שימוש מכוסים גגות של קש‪.‬‬
‫אזור הקליטה שכן בחלק הדרום‪-‬מערבי של המחנה‪ ,‬ולכאן הובאו משלוחי היהודים‪.‬‬
‫באזור זה היו גם רציף הרכבת והמסילה הצדדית‪ ,‬שאורכה כ‪ 300-‬מטרים‪ .‬בקצה‬
‫המסילה הצדדית היה שער עץ עטוף חוטי תיל מוסווים בענפים‪.‬‬
‫לפני הרציף עמד צריף גדול‪ ,‬ובו אוחסנו חפציהם של הנרצחים‪ .‬פרט לרציף ולמסילה‬
‫הצדדית לא היו שם שום מתקנים או שלטים‪ ,‬שיעידו על היות המקום תחנת רכבת‪.‬‬
‫בקרבת הרציף‪ ,‬מצפון לצריף המחסן‪ ,‬היה שטח פתוח‪ ,‬שכונה כיכר הרכבת‪ ,‬ומעברו‬
‫מגרש מגודר‪ ,‬שנקרא מגרש המשלוחים (‪ )Transportplatz‬או מגרש להפשטת בגדים‪.‬‬
‫הכניסה למגרש זה הייתה דרך שער מיוחד‪ ,‬וכאן הופרדו הגברים מן הנשים והילדים‪.‬‬
‫בצדי מגרש המשלחים היו שני צריפים גדולים‪ .‬בצריף השמאלי התפשטו הנשים והילדים‬
‫ומסרו את הכסף ודברי הערך שברשותם‪.‬‬
‫הצריף הימני שימש לגברים לאותה המטרה‪ .‬מדרום למגרש המשלוחים היה מגרש המיון‬
‫(‪ ,)Soruerplatz‬ובו נערמו ומויינו בגדיהם וחפציהם של הנרצחים לשם משלוח אל מחוץ‬
‫למחנה‪ .‬בקצה מגרש המיון‪ ,‬בקרבת הפינה הדרום‪-‬מערבית של המחנה‪ ,‬היו בורות‬
‫גדולים לקבורת גויות המגורשים שמתו בעודם ברכבות‪.‬‬
‫שער הכניסה למחנה ניצב בחלקו הצפון‪-‬מערבי‪ ,‬סמוך מסילת הברזל‪ .‬השער היה עשוי‬
‫שני עמודי עץ‪ ,‬עטורי שני פרחים ממתכת‪ ,‬ועליו גג קטן‪ ,‬הנשען על העמודים‪ .‬בלילה‬
‫הוארה הכניסה בזרקורים‪ .‬בשער ובמגדל השמירה הסמוך לו ניצבו שומרים אוקראינים‬
‫ואנשי אס‪.‬אס עשרים‪-‬ארבע שעות ביממה‪ .‬שער הכניסה נועד בעיקר לשימוש אנשי האס‪.‬‬
‫אס והאוקראינים; משלוחי היהודים הוכנסו למחנה ברכבת‪.‬‬
‫אזור ההשמדה – או המחנה העליון כפי שכינוהו הגרמנים – היה בחלק הדרום‪-‬מזרחי‬
‫של המחנה‪ ,‬ובו בוצע הרצח ההמוני‪ .‬אזור זה הופרד כליל משאר חלקי המחנה בגדר תיל‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 49 -‬‬

‫מוסווית בענפים‪ ,‬שמנעה תצפית מבחוץ‪ .‬הכניסות לאזור ההשמדה הוסתרו במסך‬
‫מיוחד‪ .‬שטחו של המחנה העליון היה כ‪ 200X250-‬מטרים‪.‬‬
‫בתוך אזור ההשמדה נמצאו תאי הגזים במבנה לבנים מאסיבי‪ .‬בחודשים הראשונים‬
‫להפעלת המחנה היו בו שלושה תאי גזים‪ ,‬כל אחד בגודל ‪ 4X4‬מטרים ובגובה ‪2.6‬‬
‫מטרים‪ ,‬בדומה לתאי הגזים הראשונים שנבנו בסוביבור‪ .‬אל המבנה הזה היה צמוד חדר‬
‫ובו מנוע הדיזל שהזרים את הגז הרעיל‪ ,‬חד‪-‬תחמוצת הפחמן‪ ,‬דרך הצינורות אל התאים‪.‬‬
‫בחדר זה היה גם גנרטור‪ ,‬שסיפק חשמל לכל המחנה‪.‬‬
‫דלתות הכניסה לתאי הגזים נפתחו אל פרוזדור עץ שבחזית הבניין‪ .‬גובה כל דלת היה‬
‫‪ 1.8‬מטר‪ ,‬ורוחבה ‪ 90‬סנטימטר‪ .‬הדלתות נסגרו הרמטית וננעלו מבחוץ‪ .‬בתוך תאי‬
‫הגזים‪ ,‬מול דלת הכניסה‪ ,‬הייתה דלת נוספת עשויה קורות עץ עבות וחזקות‪ ,‬שרוחבה‬
‫‪ 2.5‬מטרים וגובה ‪ 1.8‬מטר‪ .‬גם דלתות אלה היו סגורות הרמטית‪ .‬קירות התאים היו‬
‫מרוצפים מרצפות לבנות עד גובה מסויים‪ ,‬ומן התיקרה השתלשלו צינורות וראשי‬
‫מקלחות‪ :‬הכל כדי ליצור רושם של חדר רחצה‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬דרך הצינורות האלה‬
‫הוחדר הגז הרעיל לתוך התאים‪ .‬בתוך התאים לא היו שום מתקני תאורה‪ ,‬ולאחר סגירת‬
‫הדלתות שררה בפנים חשיכה מוחלטת‪.‬‬
‫לא הרחק מתאי הגזים‪ ,‬בצד מזרח‪ ,‬היו הבורות הענקיים לקבורת הנרצחים‪ .‬אורך‬
‫הבורות היה ‪ 50‬מטרים‪ ,‬רוחבם ‪ 25‬מטרים ועומקם ‪ 10‬מטרים‪ .‬בורות אלה נחפרו בעזרת‬
‫מחפר‪ ,‬שהובא מן המחצבה שבטרבלינקה ‪ ,1‬ובעבודת ידיים של האסירים‪ .‬כדי להקל את‬
‫העברת הגויות מתאי הגזים אל הבורות נבנתה מסילת ברזל צרה‪ .‬במסילה נעו קרוניות‬
‫שנדחפו בידי האסירים‪ .‬מדרום לתאי הגזים הוקם צריף לאסירים‪ ,‬שעבדו בתוך אזור‬
‫ההשמדה‪ .‬הצריף וחצר קטנה‪ ,‬שהקיפה אותו‪ ,‬היו מגודרים תיל דוקרני; שער הכניסה‬
‫ניצב מול תאי הגזים‪ .‬הצריף שימש מקום מגורים לאסירים‪ ,‬והיו בו מטבח ובית שימוש‪.‬‬
‫בלב אזור ההשמדה נבנו מגדל שמיר הוחדר משמר‪.‬‬
‫ממגרש המשלוחים שבמחנה התחתון הוליכה לאזור ההשמדה דרך‪ ,‬שכונתה "הצינור"‬
‫או‪ ,‬כפי שכינוה הגרמנים בלעג‪ ,‬הדרך לשמיים (‪" .)Himmelfahrstrasse‬הצינור"‪,‬‬
‫שאורכו היה קרוב למאה מטר ורוחבו ארבעה וחצי‪-‬חמישה מטרים‪ ,‬יצא מקרבת הצריף‪,‬‬
‫שבו התפשטו הנשים‪ ,‬נמשך מזרחה ופנה דרומה הישר לאזור ההשמדה‪" .‬הצינור" היה‬
‫מ גודר משני צידיו בגדר תיל בגובה של שני מטרים בערך‪ ,‬ומסווה בענפים‪ ,‬וכך לא היה‬
‫אפשר לראות מבחוץ מה מתרחש בתוכו ואף לא לצפות ממנו החוצה‪" .‬הצינור" חצה‬
‫חורשה דלילה שנמשכה ממזרח ועד לגדר המחנה‪ .‬בכניסה ל"צינור‪ ,‬ליד הצריף שבו‬
‫התפשטו הנשים‪ ,‬היה שלט ועליו הכתובת "למקלחת" (‪.)Zur Badeanstalt‬‬
‫חלק מחומרי הבנייה והציוד‪,‬שהיו דרושים להקמת המחנה‪ ,‬נלקחו לבתי המלאכה של גטו‬
‫ורשה‪ .‬ד"ר אברל (‪ ,)Eberl‬הממונה על הקמת טרבלינקה‪ ,‬פנה בכתב לד"ר היינץ‬
‫אוארסולד (‪ ,)Heinz Auerswald‬ב‪ 19-‬וב‪ 26-‬ביוני ‪ ,1942‬וכן ב‪ 7-‬ביולי ‪ ,1942‬ודרש‬
‫לספק לו בדחיפות פריטים שונים‪ ,‬הנחוצים השלמת המסילה לקרוניות‪ ,‬אביזרי תאורה‬
‫ועוד‪ .‬ציוד זה נלקח מתושבי הגטו ומבתי המלאכה שבו‪.‬‬
‫מעיד אונטרשרפירר אריך פוקס‪ ,‬שהשתתף בהקמת מחנה טרבלינקה‪:‬‬
‫"‪ ..‬נסעתי לטרבלינקה‪ .‬במחנה השמדה זה התקנתי גנרטור‪ ,‬שסיפק אור חשמל‬
‫לצריפים‪ .‬עבודתי בטרבלינקה העסיקה אותי בלי הרף כשלושה‪-‬ארבעה חודשים‪ .‬בפרק‬
‫זמן זה הגיעו מדי יום ביומו משלוחי יהודים הומתו בגז"‪.‬‬
‫הקמת המתקנים הבסיסיים להשמדת היהודים הושלמה במחצית יולי ‪ .1942‬הרציחות‬
‫החלו ב‪ 23-‬ביולי ‪ 1942‬אף שעבודות הבנייה נמשכו חודשים ארוכים אחרי כן‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 51 -‬‬

‫תרשים מחנה ההשמדה טרבלינקה‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 50 -‬‬

‫פרטי תרשים מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫אזור המינהלה ומגורי הסגל‬
‫‪ .1‬שער הכניסה למחנה ובהמשכו – "רחוב זיידל"‪.‬‬
‫‪ .2‬חדר המשמר ליד השער‪.‬‬
‫‪ .3‬מגורי אנשי האס‪.‬אס‪.‬‬
‫‪ .4‬מחסן הנשק‪.‬‬
‫‪ .5‬תחת דלק ומחסן‪.‬‬
‫‪ .6‬סככה לטיפול ברכב‪.‬‬
‫‪ .7‬שער כניסה לכיכר הרכבת‪.‬‬
‫‪ .8‬מפקדת המחנה ומגורי שטאנגל‪.‬‬
‫‪ .9‬שירותים של אנשי האס‪.‬אס – מספרה‪ ,‬מרפאה ומרפאת שיניים‪.‬‬
‫‪ .10‬מגורים של עובדות שירותים פולניות ואוקראיניות‪.‬‬
‫‪ .11‬מאפיה‪.‬‬
‫‪ .12‬מחסן מזון וציוד‪.‬‬
‫‪ .13‬צריף בו עבדו "יהודי הזהב"‪.‬‬
‫‪ .14‬אזור מגורים ושירותים של האוקראינים – קסרקטין מאקס ביאלה‪.‬‬
‫‪ .15‬כלובי חיות‪.‬‬
‫‪ .16‬אורוות סוסים‪ ,‬לול‪ ,‬דיר חזירים‪.‬‬
‫‪ .17‬מגורי הקאפוס‪ ,‬הנשים‪ ,‬המתפרה‪ ,‬הסנדלרייה‪,‬הנגרייה‪ ,‬חדר החולים‪.‬‬
‫‪ .18‬מטבח האסירים‪.‬‬
‫‪ .19‬מגורי האסירים הגברים‪ ,‬מכבסה של אסירים ומחסני כלי עבודה‪.‬‬
‫‪ .20‬הנפחייה והמסגרייה‪.‬‬
‫‪ .21‬בית שימוש‪.‬‬
‫‪ .22‬מגרש המסדרים‪.‬‬

‫אזור הקבלה‬
‫‪ .23‬רציף הרכבת והכיכר‪.‬‬
‫‪ .24‬מחסנים לציוד שנלקח מהנרצחים – "תחנת רכבת" דמה‪.‬‬
‫‪ .25‬מגרש המשלוחים‪.‬‬
‫‪ .26‬צריף בו התפשטו הנשים ומסרו את דברי הערך‪.‬‬
‫‪ .27‬חדר לגזיזת שער הנשים‪.‬‬
‫‪ .28‬צריף שנועד להפשטת הגברים‪ ,‬שימש בפועל כמחסן‪.‬‬
‫‪ .29‬מגרש המיון‪.‬‬
‫‪ .30‬ה"לאזארט" – מקום הוצאה להורג‪.‬‬
‫‪ .31‬ה"צינור" – הדרך לתא הגז‪.‬‬

‫אזור ההשמדה‬
‫‪ .32‬תאי הגז החדשים (‪ 10‬תאים)‪.‬‬
‫‪ .33‬תאי הגז הישנים (‪ 3‬תאים)‪.‬‬
‫‪ .34‬בורות הקבורה‪.‬‬
‫‪ .35‬מוקדים לשריפת הגוויות‪.‬‬
‫‪ .36‬מגורי האסירים‪ ,‬מטבח האסירים והשירותים‪.‬‬

‫[‪]2‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 52 -‬‬

‫השיר‪" :‬אני מאמין – טרבלינקה"‬
‫ניגון האמונה של ר' עזריאל‪-‬דוד פסטג‬
‫והמילים שחוברו בעקבות הניגון ע"י‬
‫הרב אהרון לוי‬
‫לפני מילות השיר‪ ,‬אביא את סיפור חיבור המנגינה ע"י ר' עזריאל‪-‬דוד פסטג‬
‫שפורסם ב"שיחת השבוע" מס‪ 654 .‬של צעירי אגודת חב"ד‬
‫ומובא גם באתר האינטרנט של חסידות מודז'יץ‪.‬‬
‫קולו הערב של ר' עזריאל‪-‬דוד פסטג היה שם‪-‬דבר בוורשה כולה‪ .‬רבים נהרו אל בית‬
‫הכנסת שבו נהגו ר' עזריאל‪-‬דוד ואחיו‪ ,‬אף הם משוררים בחסד‪ ,‬להתפלל בימים‬
‫הנוראים‪.‬‬
‫ר' עזריאל‪-‬דוד היה עובר לפני התיבה והם ליוו אותו כמקהלה‪ .‬הוא ניחן בקול רם‪ ,‬צלול‬
‫ומרגש‪ ,‬שסחף את כל שומעיו‪.‬‬
‫חייו החומריים היו צנועים למדי‪ .‬הייתה לו חנות גלנטריה קטנה‪ ,‬וממנה התפרנס בכבוד‪,‬‬
‫את עיקר סיפוקו ואושרו שאב ממקור אחר ‪ -‬מעולם הנגינה‪ .‬ניגוניו המרגשים עשו את‬
‫דרכם היישר לאוטווצק‪ ,‬אל בית‪-‬מדרשו של רבו‪ ,‬רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ‪ ,‬אמן‬
‫ניגון בזכות עצמו‪ ,‬שחיבב מאוד את ניגוניו‪ .‬החסידים בסביבתו של הרבי כבר ידעו כי יום‬
‫שבו הגיע לחצר ניגון חדש של ר' עזריאל‪-‬דוד‪ ,‬הוא יום חג לרבי‪.‬‬
‫התקדרו‬
‫אירופה‬
‫שמי‬
‫ענני‬
‫שחורים‪,‬‬
‫בעננים‬
‫הכיבוש הנאצי‪ .‬על‪-‬אף חוקי‬
‫האפליה‪ ,‬הטלאי הצהוב‬
‫והגטאות‪ ,‬מרבית יהודי‬
‫אירופה לא האמינו לתחזיות‬
‫הקודרות‪ .‬רק מעטים קראו‬
‫נכון את המפה ואף הצליחו‬
‫להימלט מזרועות הכיבוש‬
‫למקום‬
‫ולהגיע‬
‫הנאצי‬
‫מבטחים‪ .‬אחד מהם היה‬
‫הרבי ממודז'יץ‪ ,‬שחסידיו‬
‫עליונים‬
‫מאמצים‬
‫עשו‬
‫להצילו‪ .‬עם כניסת הנאצים‬
‫לפולין הוברח הרבי לווילנה‪,‬‬
‫ומשם דרך יפן לארצות‪-‬הברית‪.‬‬
‫כעת נדחס ר' עזריאל‪-‬דוד‪ ,‬עם אלפים מאחיו היהודים‪ ,‬באחת מרכבות המוות‪ ,‬בדרך‬
‫מוורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה‪ .‬האוויר בקרון הבקר העמוס היה מחניק‪ .‬אנשים‪,‬‬
‫נשים וטף‪ ,‬ששיוועו למעט אוויר ומים‪ ,‬נדחסו באכזריות על‪-‬ידי החיות הנאציות‪ .‬קודם לכן‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 53 -‬‬

‫הופרדו זוגות זה מזה‪ ,‬ילדים נקרעו מידי אימותיהם וזקנים כושלים נורו למוות לעיני‬
‫יקיריהם‪.‬‬
‫הרכבת יצאה לדרכה‪ .‬ר' עזריאל‪-‬דוד היה מכונס בתוך עצמו‪ .‬שקשוק הגלגלים המונוטוני‪,‬‬
‫עם מעט האוויר שחדר פנימה מבעד לחלון הקטן‪ ,‬השקיטו במקצת את האווירה‪ .‬האנשים‬
‫עמדו דבוקים זה לזה‪ ,‬נאנחים ונאנקים בשקט‪.‬‬
‫מול עיניו של ר' עזריאל‪-‬דוד קמו לפתע מילות העיקר הי"ב של הרמב"ם‪" :‬אני מאמין‬
‫באמונה שלמה בביאת המשיח ואף‪-‬על‪-‬פי שיתמהמה‪ ,‬עם כל זה אחכה לו בכל יום‬
‫שיבוא‪ ".‬הוא עצם את עיניו והתעמק במילים ובתוכנן‪ .‬דווקא עכשיו‪ ,‬אמר בליבו‪ ,‬כשהכול‬
‫נראה אבוד‪ ,‬נבחנת אמונתו של יהודי‪.‬‬
‫ופתאום החלו שפתיו לפזם נעימה שקטה וחרישית‪ .‬הנעימה השתפכה לה‪ ,‬ואט‪-‬אט‬
‫חברה אל המילים עד שהתאחדה עמן‪ .‬דבקותו של ר' עזריאל‪-‬דוד גברה והלכה מרגע‬
‫לרגע‪ .‬עיניו עצומות וגופו דחוס‪ ,‬אבל רוחו מתנתקת מנסיבות הזמן והמקום ונוסקת אל‪-‬‬
‫על‪.‬‬
‫הוא לא חש כלל בשקט המוחלט שהשתרר בקרון ובמאות האוזניים הכרויות בתדהמה‬
‫למשמע הצלילים המופלאים‪ ,‬שכאילו נלקחו מעולם אחר לגמרי‪ .‬הוא גם לא שמע את‬
‫הקולות המצטרפים בהמשך לשירתו‪ ,‬בתחילה בשקט‪ ,‬ומרגע לרגע בקול גובר והולך‪.‬‬
‫הנעימה המרגשת‪ ,‬עם המילים הקדושות‪ ,‬חברו לאמונה הטהורה שבלבבות ופרצו‬
‫מתוכם בשירה גדולה ואדירה‪ .‬קרון שלם‪ ,‬דחוס באנשים מושפלים‪ ,‬מורעבים ומדוכאים‪,‬‬
‫העושים דרכם לטרבלינקה‪ ,‬שר בעוז‪" :‬אני מאמין‪…‬בביאת המשיח‪…‬ואף‪-‬על‪-‬פי‬
‫שיתמהמה‪".‬‬
‫שעה ארוכה נמשכה השירה המופלאה הזאת‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬כמתעורר מחלום רחוק‪ ,‬פקח ר' עזריאל‪-‬דוד את עיניו והביט נכחו‪ .‬עיניו היו‬
‫אדומות מבכי ולחייו רטובות מדמעות‪ .‬הוא היה נסער מאוד‪.‬‬
‫"אחים יקרים!"‪ ,‬פנה אל הסובבים אותו‪" ,‬הניגון הזה הוא ניגונה של הנשמה היהודית‪.‬‬
‫זהו ניגון האמונה הטהורה‪ ,‬שגם אלפי שנות גלות ורדיפות לא יכלו לה‪" .‬קולו נחנק‬
‫לרגע‪" .‬רוצה אני להציע לכל מאן דבעי עסקה בלתי‪-‬שגרתית‪ :‬מי שיקפוץ מהרכבת‪ ,‬יציל‬
‫את עצמו ויצליח להביא את הניגון הזה אל מורי ורבי האדמו"ר ממודז'יץ‪ ,‬מעניק אני לו‬
‫מחצית מחלקי בעולם‪-‬הבא‪"…‬‬
‫ר' עזריאל‪-‬דוד התרומם על קצות בהונותיו וסקר את ראשי האנשים‪ .‬כעבור רגע הורמו‬
‫שתי ידיים‪ .‬אלה היו שני בחורים צעירים שכוחם עוד עמד להם‪" .‬מקבל עלי‪ ",‬אמר‬
‫האחד‪" .‬מוכן לעסקה"‪ ,‬החרה‪-‬החזיק האחר‪ .‬כעבור שעה קלה הצליחו השניים בעזרתם‬
‫של האחרים‪ ,‬לפרק את הקרשים שסגרו על החלון הקטן שבמרומי הקרון‪ .‬הם נפרדו‬
‫מאחיהם וקפצו בזה אחר זה מתוך הרכבת השועטת‪.‬‬
‫כעבור זמן התייצב על סף דלתו של הרבי ממודז'יץ בארצות‪-‬הברית אחד מהשניים‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬כי חברו התרסק אל מותו בקפיצה מהרכבת‪ ,‬ואולם הוא ניצל והצליח להימלט‬
‫מהתופת‪ .‬הוא נכנס אל חדרו של הרבי‪ ,‬גולל באוזניו את הסיפור המלא ושר לפניו את‬
‫ניגונו של ר' עזריאל‪-‬דוד‪ ,‬חסידו‪ .‬כל אותה שעה ישב מולו הרבי ומירר בבכי‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 54 -‬‬

‫הרבי ממודז'יץ הוא שהפיץ את ניגונו של ר' עזריאל‪-‬דוד פסטג בכל העולם כולו‪" .‬עם‬
‫הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים‪ ",‬אמר‪" ,‬ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל‬
‫את פני משיח‪-‬צדקנו"‪.‬‬
‫***************************‬
‫כאשר שמע הרב אהרון הלוי את ניגונו של ר' עזריאל‪-‬דוד פסטג הוא חיבר את המילים‬
‫לשיר "אני מאמין –טרבלינקה"‪ .‬השיר מבוצע ע"י הזמר יהודה דים‪.‬‬
‫קראו את השיר ולאחר מכן האזינו לו באתר האינטרנט [לצערי‪ ,‬יש קטע פרסומת קצר‬
‫לפני השמעת השיר]‪ .‬המתינו לשיר ‪ -‬השיר מרגש‪:‬‬

‫‪http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2189515‬‬

‫"אני מאמין –טרבלינקה"‬
‫הסתכל מסביב איך הכל כה ירוק‬
‫והיער שותק בבושה‪.‬‬
‫פה פזורות אבנים כמו נרות נשמה‬
‫זו טרבלינקה‪ ,‬עולה לחישה‪.‬‬
‫כמו שדה שנחרש אחרי הקציר‪,‬‬
‫כאילו לא צמח מעולם‪.‬‬
‫ומתוך הדממה פה שרות אבנים‬
‫מה קרה בדרך לכאן‪.‬‬
‫פזמון‪ :‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪…‬‬
‫בקרון של בקר בין אלפי אנשים‬
‫ושמים שחורים מעליו‬
‫הוא התחיל לזמזם‬
‫ובלחש ניגן‬
‫ובשקט הביטו עליו‪.‬‬
‫וזולגות הדמעות‬
‫ובוכים מלאכים‬
‫ופורחות אותיות באוויר‪,‬‬
‫כש"אני מאמין" מגרונות יבשים‬
‫בוקע כמו רעם אדיר‪.‬‬
‫פזמון‪ :‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪…‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 55 -‬‬

‫וילד קטן שואל את אביו‪,‬‬
‫אם יכול להיות שלפני ‪-‬‬
‫שנגיע לשם באמת הוא יבוא‪,‬‬
‫או אולי זה יקרה ‪- -‬‬
‫אחרֵי‪…‬‬
‫והאבא בוכה‪:‬‬
‫בן‪ ,‬זה לא משנה‬
‫והנה העצים והאש‬
‫ואם לא נפגש‬
‫אז תמשיך לבקש‪.‬‬
‫יהודי עד הסוף מתעקש!‬
‫פזמון‪ :‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪…‬‬
‫ושותקים פה כולם‬
‫ושתק העולם‬
‫וצמרות העצים דוממות‪.‬‬
‫ַאל תגעו במשיחי‪ ,‬זועקות אבנים‬
‫מאירות עד היום כמו נרות‪.‬‬
‫ואתה עוד תראה כשיבוא וְיִבנֶה‬
‫ויקומו זורעים בדמעה‪.‬‬
‫ויחיו האבנים וישירו איתו‬
‫גם מילים וגם מנגינה‪.‬‬
‫פזמון‪ :‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪ …‬אני מאמין‪ …‬באמונה שלמה‪,‬‬
‫בביאת המשיח‪ ,‬בביאת המשיח‪ ,‬אני מאמין‪…‬‬
‫בביאת המשיח‪ ,‬בביאת המשיח‪ ,‬אני מאמין‪…‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 56 -‬‬

‫דוד מילגרוים‬

‫עדות‬

‫לודז'‪-‬וורשה‪-‬טרבלינקה‬
‫הבריחה וההישרדות‬

‫העד הוא תושב לודז'‪ ,‬הובל למחנה ההשמדה בטרבלינקה‪.‬‬
‫מעדותו נוכל ללמוד על המתרחש במחנה ההשמדה זה‪.‬‬
‫דוד מילגרוים‪ ,‬הינו מהיחידים שהצליח לברוח מטרבלינקה הודות לתושייתו העזה‪.‬‬
‫בעדותו הוא מתאר את כל שלבי בריחתו‪.‬‬
‫הוא מסר את עדותו בכתב ביום ה‪ 30-‬באוגוסט ‪.1943‬‬
‫‪.‬‬
‫בפרוץ המלחמה גרתי בעיר מולדתי לודז'‪.‬‬
‫ביום ה‪ 4-‬בספטמבר ‪ 1939‬פורסמה פקודה מטעם הממשלה הפולנית שעל תושבי לודז'‬
‫לעזוב את העיר‪ .‬התחילה בריחה מבוהלת מהעיר‪ .‬רוב היהודים הלכו בכיוון ורשה‪.‬‬
‫הגרמנים הפציצו את הדרכים ורבים נהרגו‪ .‬לאחר הליכה במשך ‪ 4‬ימים הגעתי סוף‪-‬סוף‬
‫לוורשה‪.‬‬
‫הגרמנים שמו אז כבר מצור על העיר‪ .‬היה דוחק רב במים‪ ,‬לחם ומצרכים אחרים‪ .‬לאחר‬
‫כיבוש ורשה לא היפלו עדיין בין היהודים ובין יתר האוכלוסייה‪ .‬רק לאחר ‪ 4‬שבועות של‬
‫שלטון התחילה הפליית היהודים לרעה‪ .‬ב‪ 1-‬באוקטובר ‪ ,1939‬החלטתי לחזור ללודז'‪ ,‬כי‬
‫חשבתי ששם אהיה יותר בטוח‪ .‬אולם בדרך שמו אותי במאסר והובילו אותי ביחד עם‬
‫כאלף יהודים לתחנת הרכבת‪ .‬בדרך נפלתי ארצה‪ ,‬נשארתי שוכב וכך הצלחתי להתחמק‬
‫מבלי שהרגישו בי‪ .‬למחרת נסעתי ברכבת ללודז'‪.‬‬
‫בשבועיים הראשונים אפשר היה לחיות בלודז'‪ .‬במסחר הורגשה תנועה רבה‪ ,‬כי החיילים‬
‫הגרמנים קנו הרבה והיהודים הרוויחו כסף‪ .‬רק כעבור שבועיים הוחרמו לפתע פתאום‬
‫העסקים של היהודים‪ ,‬הגרמנים התחילו לחטוף יהודים ברחובות ומהבתים לעבודה‬
‫והתעללו בהם התעללות אכזרית בזמן הפעולה הזאת‪ .‬העוצר הוקדם לשעה ‪ 5‬אחר‬
‫הצהריים‪ .‬היהודים הסתתרו ולא הופיעו יותר ברחובות‪ .‬בביצוע הגזירות האלה נגד‬
‫היהודים‪ ,‬השתתפו באופן פעיל ביותר התושבים הגרמניים המקומיים‪ .‬נגזרה גזרה‪ ,‬שעל‬
‫היהודים לשאת סימן יהודי הן על החזה והן על הגב‪.‬‬
‫מייד התחילו בגירוש ("אויסזידלונג")‪ .‬הכוונה הייתה לעשות את ליצמאנשטאדט טהורה‬
‫מיהודים ("יודנריין")‪ .‬בראשונה רצו‪ ,‬שהגירוש ייעשה על ידי התייצבות יהודים באופן‬
‫חופשי‪ ,‬יום‪-‬יום חייבים היו להירשם ‪ 1,000‬יהודים‪ .‬לאחר שבמשך שלושה ימים לא נענו‬
‫היהודים לדרישה זו‪ ,‬הוצאו בכוח מדירותיהם ונתפסו בכל מקום שאפשר היה לתפוס‬
‫אותם והובאו למחנה‪ .‬במחנה הופרדו הגברים‪ ,‬הנשים והילדים ואחר כך הוסעו בכיוון‬
‫בלתי ידוע‪ .‬אז התחילה בריחת בהלה של היהודים לוורשה‪ ,‬כי הגיעו משם שמועות‪,‬‬
‫שתנאי החיים נשתפרו במקצת‪.‬‬
‫ב‪ 15-‬בדצמבר ‪ 1939‬עזבתי את לודז' וברחתי לוורשה‪ .‬בוורשה נמצאו אז כ‪500,000-‬‬
‫יהודים‪ .‬הם היו מחוייבים לשאת סרטים לבנים על זרועותיהם‪ .‬אולם אפשר היה לחיות‬
‫שם‪ .‬הקנסות על אלה‪ ,‬שלא קיימו את התקנות נגד היהודים לא היו קשים ביותר‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 57 -‬‬

‫בעוון אי נשיאת הסרט הלבן היו חייבים לשלם קנס של ‪ 500‬זהוב‪ .‬מצב זה נמשך עד ה‪1-‬‬
‫באוקטובר ‪.1940‬‬
‫ב‪ 1-‬באוקטובר פורסמה פקודת הגטו‪ ,‬שלפיה חייבים היו כל היהודים לעבור עד ה‪15-‬‬
‫באוקטובר לחלק מסויים של העיר‪ ,‬שהוקצה לגטו‪ .‬ב‪ 16-‬בו עמדו כבר ליד כל ‪ 12‬שעריו‬
‫של הגטו על המשמר ז'נדרמים גרמניים ושוטרים פולניים‪ .‬אסור היה לצאת את הגטו או‬
‫להיכנס אליו בלי רישיון מיוחד‪.‬‬
‫העסקים של היהודים‪ ,‬שנמצאו מחוץ לגטו הוחרמו‪ ,‬כי הסוחר היהודי לא יכול היה לגשת‬
‫אל עסקיו‪ ,‬כל העוזב את הגטו היה צפוי לעונש מוות‪ .‬הורגש מייד דוחק במזונות‪ ,‬משום‬
‫שמותר היה להכניס לגטו רק כמות מוגבלת של צרכי מזון‪ .‬המחירים עלו פי שלוש ופי‬
‫ארבע‪ .‬לאחר שלושה חודשים אפשר היה כבר לראות ברחובות העיר אנשים נפוחי רעב‬
‫ופושטי יד‪ .‬לאנשים האומללים האלה לא נשארה ברירה אחרת‪ ,‬אלא לשלוח את ילדיהם‬
‫בגיל ‪ 12-4‬דרך שערי הגטו‪ ,‬דבר שהיה כרוך בסכנה גדולה לילדים‪ .‬הילדים היו קונים‬
‫מחוץ לחומות כמה קילוגרם תפוחי‪-‬אדמה והיו מביאים אותם בסכנת נפשות לתוך הגטו‪.‬‬
‫שם אפשר היה למכור את תפוחי האדמה ברווח גדול (מחיר תפוחי האדמה בחלק‬
‫ה"ארי" של העיר היה ‪ 2‬זהובים לקילו‪ ,‬ובגטו – ‪ 8‬זהובים)‪.‬‬
‫הילדים פירנסו באופן כזה משפחות גדולות שלמות‪ .‬הגברת מארישה אורלובסקה‬
‫(ארית) מוסרת‪ ,‬שראתה איך ז'נדרם גרמני הרג בירייה ילד יהודי בזמן שעבר את גבול‬
‫הגטו‪ .‬על יד כל שער עמדו על המשמר כנ"ל שני ז'נדרמים גרמנים‪ ,‬שני שוטרים פולניים‬
‫ושלושה יהודים משירות הדר‪ .‬אנשי שירותה סדר היהודי הביאו תועלה רבה לאנשי‬
‫הגטו‪ ,‬משום שהם התיידדו עם השוטרים הפולניים ועל ידי כך הקלו במידה רבה על‬
‫הברחת מזונות לגטו‪ .‬הייתה אז עוד תנועה ערה בין הגטו ובין החלק הארי של‬
‫העיר‪,‬משום שבגטו היו עוד בתי חרושת רבים‪ .‬ההברחה הייתה געשית בעיקר תוך‬
‫שימוש בתנועה הזאת‪.‬‬
‫לאחר כשישה חודשים אפשר היה לקבוע‪ ,‬שמחצי מיליון בערך של היהודים שבגטו‪,‬‬
‫מתפרנסים מהברחה כמאה אלף איש‪ ,‬כחמישים אלף חיים מההון שברשותם‪ ,‬והשאר‪,‬‬
‫‪ 350,000‬נפש‪ ,‬רעבו ממש‪ ,‬האנשים היו נופלים ברחובות מרעב ומתים‪ .‬יום‪-‬יום אפשר‬
‫היה למנות עד כמאתיים מתים כאלה‪ .‬את הגופות‪ ,‬שהיו מוצאים ברחובות‪ ,‬היו מביאים‬
‫לקבורה על חשבון מועצת הגטו בקברות אחים‪ .‬מכיוון שבעד קבורת האנשים‪ ,‬שמתו‬
‫בבתים היו חייבים לשלם בני המשפחה‪ ,‬לכן היה קורה לעיתים שהללו היו מניחים את‬
‫הגופה ברחוב‪ .‬כי לא היו להם אמצעים לתשלום דמי קבורה‪ .‬ההמון היה מייד שודד‬
‫מהגופות שברחוב את כל מה שמצא אצלן‪ .‬היו פושטים מהן את הבגדים ואת הנעליים‪,‬‬
‫כך שהגופות היו מונחות ערומות לגמרי‪ .‬בקבר אחים אחד נקברו כ‪ 800-‬גופות בלי כל‬
‫רישום‪ ,‬כי אי אפשר היה ברוב המקרים לזהות את הגופות הערומות‪ .‬בזמן הזה הגיעו‬
‫לוורשה עוד כמאה אלף יהודים מעיירות קטנות שונות שבסביבה‪ ,‬שגורשו ממקומות‬
‫מגוריהם לוורשה‪.‬‬
‫ביום ה‪ 24-‬ביולי ‪ 1942‬התחיל הגירוש מגטו ורשה‪ .‬צ'רניאקוב‪ ,‬ראש מועצת היהודים‬
‫בגטו ורשה‪ ,‬איבד את עצמו לדעת יומיים לפני כן מייד כשהודיעו לו על הגירוש‪.‬‬
‫כדאי גם לציין‪ ,‬שהשלטון הגרמני ציווה על מועצת היהודים לקנות בשבילו מכונות צילום‬
‫יקרות‪ ,‬שבהן צילמו מחזות שונים שצריכים היו להראות את החיים הבלתי‪-‬מוסריים‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬של היהודים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הובאו אנשים זקנים ובחורות צעירות לבית מרחץ‪ ,‬שם‬
‫ציוו עליהם לפשוט את בגדיהם ולרחוץ אחד את השני‪ ,‬או שציוו לערוך באולם שולחן‬
‫מלא מטעמים‪ .‬הביאו לשם יהודים‪ ,‬שהיו לבושים יפה ושמראה פניהם היה טוב וציוו‬
‫עליהם לאכול‪ ,‬בו בזמן העמידו באולם מהצד יהודים נפוחים מרעב‪ ,‬שיבקשו אוכל‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 58 -‬‬

‫להחיות את נפשם‪ ,‬ועל אלה שמראה פניהם טוב ציוו לדחות בגסות את בקשות הרעבים‬
‫וכו'‪.‬‬
‫הגירוש התחיל עם האבקואציה של היהודים שישבו בבית הסוהר המיוחד ליהודים‪ .‬לאחר‬
‫זה בא תורם של בני השכבות העניות‪ ,‬הרעבות‪ .‬במשך שלושה ימים גורשו ‪ 7,000‬איש‪.‬‬
‫השמירה ליד שערי הגטו חוזקה פי שש ולכן נעשתה הברחת המזונות לגטו בלתי‬
‫אפשרית‪ .‬היוקר עלה ללא כל שיעור‪ .‬השלטונות המשיכו אז בגירוש על יסוד הרשמה‬
‫ברצון חופשי‪ .‬הופיעה הודעה ליהודים‪ ,‬שיירשמו לעבודה ושהנרשמים יקבלו ‪ 8‬קילו‬
‫לחם ושני קילו ריבה לנפש‪ .‬להודעה זו נענו המוני יהודים‪ ,‬שצבאו על משרדי ההרשמה‪.‬‬
‫הגירוש נמשך בקצב כה כחודש ימים‪ ,‬עד שההרשמות באופן חופשי פסקו כמעט לגמרי‪.‬‬
‫אז הופיע הפקודה חדשה‪ ,‬שלפיה יקבלו כל היהודים העובדים במפעלים גרמנים‬
‫תעודות‪ .‬בין‪-‬לילה הקימו היהודים המון מפעלים גרמניים‪ .‬פתאום "נמצאו" מכונות וכל‬
‫הנחוץ למפעל והתחילו לעבוד בשיתוף עם הגרמנים‪ ,‬שהופיעו כבעלי המפעל‪ .‬התחיל‬
‫מסחר בתעודות‪ ,‬כשמחיר כל תעודה כמה אלפי זהובים‪ .‬על ידי יסוד "בתי החרושת"‬
‫החדשים והמסחר בתעודות גדלה הדרישה לזהובים עד כדי כך‪ ,‬שמחיר הדולר ירד עד‬
‫ל‪ 12-‬זהוב‪ ,‬לעומת ‪ 80‬זהוב קודם לכן‪ .‬סוף‪-‬סוף צויידה כל האוכלוסייה היהודית בוורשה‬
‫בתעודות כאלה‪ ,‬שמהן לכהפ"ח ‪ 50%‬היו מזוייפות‪ .‬בגטו ורשה היו אז בערך ‪400-350‬‬
‫אלף יהודים‪ .‬את הדוחק במזונות אפשר לראות מהעובדה שבעד קילו לחם שילמו ‪10‬‬
‫דולר‪.‬‬
‫כשלא היו יותר מועמדים ל"אויסזידלוגג" התחילו בביטול מפעלים‪ .‬עובדי פירמה‬
‫שחוסלה – גורשו‪ .‬כך היו שוב מגרשים יום‪-‬יום ‪ 6,000‬יהודים‪ .‬עוד אי אפשר היה להודיע‬
‫בשום אופן‪ ,‬לאן מובלים המגורשים‪.‬‬
‫הסדרנים (אנשי שירות הסדר‪" ,‬ארדנונגסדינסט") היהודים ביקשו פעמים רבות‬
‫מהמגורשים‪ ,‬שירשמו על קיר הקרונות את המקום לשם הובאו‪ .‬הקרונות חזרו כרגיל‬
‫לאחר ימים מספר (היו רושמים את מספריהם)‪ ,‬אך היו מוצאים על הקיר רשום רק את‬
‫היום והשעה של בואם למקום‪ ,‬ולא את שם המקום‪ .‬ברור איפוא שהמגורשים לא ידעו‬
‫להיכן הובאו‪ .‬ניסו גם לשחד את עובדי הרכבת ולהודיע מפיהם שם המקום לשם מובאים‬
‫היהודים‪ ,‬אך הם סיפרו‪ ,‬שמחליפים אותם בדרך ואין להם מושג כלשהו לאן הובאו‬
‫היהודים המגורשים‪ .‬לאחר זמן מה הופסק החיסול הפורמאלי של הפירמות‪ ,‬אך התנפלו‬
‫פתאום על היהודים שעבדו במקומות אלה‪ ,‬ואת כל מי שמצאו במקום – גירשו‪ .‬הגירוש‬
‫הכללי ארך ‪ 13‬שבועות‪.‬‬
‫בגטו ורשה נשארו כ‪ 50,000-‬יהודים ועוד ‪ 50,000‬הסתתרו בחלק הארי בשמות בדויים‬
‫או באופן אחר‪.‬‬
‫עוד ב‪ 27-‬ליולי ‪ 1942‬ברחתי מוורשה‪ .‬סידרתי לי ניירות אריים ועברתי לגור בקראקא‪.‬‬
‫פעמים לשבוע הייתי בא בענייני עסקים לוורשה‪ ,‬שם שמעתי מפי יהודים‪ ,‬שהצליחו‬
‫לצאת מהגטו‪ ,‬על הנעשה בתוכו‪ .‬מה משמעותה של "אויסזידלונג" – עדיין לא ידעו אז‪,‬‬
‫אבל הייתה הרגשה שזה – המוות‪ ,‬כי איש מכל האלפים שגורשו לא שלח ידיעה כלשהי‬
‫על עצמו‪ .‬אני עברתי כעבור זמן מה לצ'נסטוכובה‪ ,‬כיהודי מצוייד בניירות מתאימים‬
‫וברישיון נסיעה‪ .‬נאסרתי במלון על ידי שוטרים פולניים וישבתי ‪ 4‬שבועות במאסר‪.‬‬
‫יום אחד לאחר יום הכיפור נודע לי‪ ,‬שהיהודים עומדים להיגרש מצ'נסטוכובה‪ .‬עוד בבית‬
‫הכלא ניסיתי לפתות את חברי לסבל לא ללכת בשום אופן מרצון טוב לגירוש ולנסות‬
‫לברוח כל אחד לצד אחר‪ ,‬נצליח בוודאי‪ ,‬על כל פנים יצליח חלק גדול מאיתנו להימלט‪,‬‬
‫וכך יינצל לכל הפחות חלק מאיתנו‪ .‬לדאבוני לא עלה בידי לשכנע את חברי מלבד יהודי‬
‫אחד ששמו זאכס‪ ,‬שהסכים לדעתי‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 59 -‬‬

‫החלטנו לנצל הזדמנות ראשונה נוחה ולברוח‪ .‬שומרינו הודיעו לנו‪ ,‬כי במקרה שאחד‬
‫יברח – ‪ 10‬אחרים יומתו בחטאו‪ .‬על ‪ 109‬היהודים שמרו ‪ 48‬ז'נדרמים וכך הייתה‬
‫הבריחה בלתי אפשרית‪ .‬הוליכו אותנו לתחנת הרכבת‪ ,‬שם כבר עמדו ‪ 59‬קרונות טעונים‬
‫יהודים‪ .‬בקרון האחרון ה‪ 60-‬במספר היינו מצופפים ‪ 84‬איש – גברים ונשים‪ .‬החלון‬
‫היחידי בקרון‪ ,‬קרוב לגג‪ ,‬היה פתוח ואני נדברתי עם זאכס שבדרך זו ננסה בשעת‬
‫הנסיעה לברוח‪ .‬כשרצינו לבצע זאת נתקלנו בהתנגדות נמרצת של הנוסעים איתנו‪,‬‬
‫שנימקו אותה בסכנה האורבת להם בעד מעשה זה‪ .‬הגיע אפילו לידי תיגרה‪ ,‬שבא‬
‫נפצענו אני וזאכס‪ .‬לא נתנו לנו להשתמש בחלון‪ .‬במשך הנסיעה יכולתי לראות דרך חור‪,‬‬
‫שעשיתי בקיר האחורי של הקרון במסמר שנזדמן לידי‪ ,‬שבתא המעצור של הקרון שלנו‪,‬‬
‫שהיה האחרון‪ ,‬עמד ז'נדרם‪ ,‬שהיה מציץ רק מפעם לפעם‪ .‬הייתי בטוח‪ ,‬שבריחתנו‬
‫מצליחה‪.‬‬
‫ב‪ 7-‬בבוקר הגענו לתחנת מלקיניה‪ .‬הרכבת נעצרה וחולקה ל‪ 6-‬חלקים‪ 10 ,‬קרונות בכל‬
‫אחד‪ .‬עד כמה שיכולתי להבחין‪ ,‬הוחלפו גם עובדי הרכבת‪ .‬קטר התחיל סוחב ‪ 10‬קרונות‬
‫– בתוכם גם את הקרון שלנו‪ ,‬שהיה האחרון – למסילה צדדית‪ .‬נסענו ‪ 15‬דקות בערך עד‬
‫שהגענו לתחנת טרבלינקה‪.‬‬
‫הרכבת לא התעכבה בתחנה‪ ,‬כי אם המשיכה דרכה הלאה כ‪ 5-‬דקות‪ .‬הגענו ליער‪ ,‬שם‬
‫נפתח שער‪ ,‬הרכבת נכנסה לפנים השער ונעצרה‪ .‬על ידי דפיקות בדלתות הקרונות‬
‫נדרשנו להיות מוכנים ליציאה‪ .‬פתאום נפתחו הדלתות‪ .‬מול הרכבת עמדה שורה של‬
‫אנשים מצויידים במגלבים ובמקלות שצעקו בפולנית‪ ,‬ביידיש ובגרמנית‪" :‬מהר מתוך‬
‫הקרנות"‪ .‬התנפלו עלינו‪ .‬כל אחד רצה למהר ולצאת מתוך הקרון ולהימנע ממכות – וכך‬
‫נרמסו אחדים‪.‬‬
‫מאחורי שרשרת האנשים עמדו ‪ 12‬אוקראינים עם נשק‪ ,‬מוכנים לירות ומאחוריהם ‪4‬‬
‫אנשי ס‪.‬ס‪ .‬עם אקדוחים ביד ועם כלבים טורפים‪ .‬לפני התחנה נעצרנו‪ ,‬סודרנו בשורות‬
‫ומנו אותנו‪ .‬קצין ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬הסתכל בשעון היד ופקד‪" :‬במשך דקה יחלוץ כל אחד את נעליו‪,‬‬
‫יוריד את הגרביים‪ ,‬יקשרם יחד ויחזיק ביד; מי שלא יהיה מוכן יירה!" במשך רגע היה‬
‫הכל מוכן‪.‬‬
‫שורת האנשים שפגשה אותנו הסתדרה בשני טורים‪ ,‬באופן כזה שנוצר מסדרון‪ .‬הוכרחנו‬
‫לרוץ דרך מסדרון זה עם הנעליים ביד‪ ,‬כשמאיצים בנו במקלות ובמגלבים‪ .‬הקרקע‬
‫הייתה מכוסה אבנים חדות ורגלינו נפצעו עד זוב דם‪ .‬רבים קיפדו את חייהם במסדרון‬
‫הזה‪ .‬כך הגענו למגרש‪ ,‬בו נמצאה ערימה של נעליים שהתרוממה לגובה של ‪ 3‬קומות‬
‫בערך‪ .‬נצטווינו לזרוק את נעלינו לערימה זו ולרוץ שוב דרך המסדרון‪ .‬לבסוף אמרו לנו‬
‫לעמוד והבדילו בין גברים לנשים‪ .‬את הנשים הוליכו לסככה בלי קירות‪ .‬עלינו פקדו‬
‫להתפשט ערומים לגמרי‪ .‬ביד אחת היה עלינו לקחת את הבגדים ובשנייה – תעודות‪,‬‬
‫כסף וחפצי ערך‪.‬‬
‫גם על הנשים פקדו להתפשט ערומות ואת הבגדים להניח על הארץ‪ .‬מייד הוליכו אותן‬
‫דרך שער לחצר אחת המגודרת בגדר גבוהה‪ .‬אנו‪ ,‬הגברים‪ ,‬חייבים היינו לקחת את‬
‫הבגדים והתעודות ויתר החפצים ולרוץ הלאה‪ .‬את התעודות והכסף הוכרחנו לזרוק לתוך‬
‫מזוודות פתוחות ואת הבגדים לערמת בגדים גבוהה מאוד‪ .‬בשעת הריצה שמענו מכיוון‬
‫החצר המגודרת זעקה איומה‪ ,‬שנמשכה לא יותר מדקה אחת עד שתיים ואחר כך –‬
‫דממה‪ .‬אז הריצו אותנו שוב לסככה שם היו מונחים בגדי הנשים‪ .‬נצטווינו לקחת אותם‬
‫ולשאתם לערמת הבגדים‪.‬‬
‫כך נאלצנו לעשות את הדרך בתוך המסדרון פעמים רבות‪ .‬מאחורי המסדרון שסודר‬
‫מאנשים מצויידים במקלות (אלה היו יהודים כפי שראיתי מייד) עמדו אוקראינים חמושי‬
‫נשק‪ ,‬שאיימו על אנשי המסדרון בירייה‪ ,‬אם לא ירביצו חזק ולא יאיצו ביהודים הרצים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 61 -‬‬

‫באותה שעה הייתי תפוש מחשבה‪ ,‬מה בעצם מתרחש איתנו ואיך אפשר להימלט מכאן‪.‬‬
‫בשעת הריצה הפלטתי לכמה יהודים שעמדו בשורה את השאלה‪" :‬מה יארע איתנו? מה‬
‫לעשות כדי להימלט?" אך לא קיבלתי תשובה‪ .‬לבסוף לחש לי אחד‪" :‬דאג להתלבש‬
‫שוב"‪.‬‬
‫כשהגעתי שוב לערמת הבגדים – קפצתי מתוך השורה‪ ,‬לבשתי מהר זוג מכנסיים ומעיל‬
‫על גופי העירום ורצתי בכיוון ההפוך‪ .‬כשבאתי למסדרון‪ ,‬קפצתי לתוך השורה‪ ,‬תפשתי‬
‫מקל (לפני זה הצלחתי לנעול גם זוג נעליים שהורדתי מערמת הנעליים) והתחלתי‬
‫לעשות מה שעושים אחרים‪ .‬העומדים בקרבתי‪ ,‬בשורה‪ ,‬דחפו אותי הצידה‪ ,‬כי פחדו‪.‬‬
‫לבסוף הצלחתי להגיע למקום בו יכולתי לצעוק יחד עם האחרים וגם להכות באנשים‬
‫שרצו לפנינו‪.‬‬
‫ארבעת הגרמנים‪ ,‬אנשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬עמדו מהצד והסתכלו במחזה הזה‪ .‬יש והם הבדילו מבין‬
‫הרצים הערומים יהודי‪ ,‬שמבנה גופו חסון‪ ,‬והשאירו אותו עומד מהצד‪ .‬אחרי שלקחו את‬
‫כל בגדי הנשים – אין היהודים הערומים חוזרים יותר‪ .‬לאחר רגע אני שומע שוב זעקה‬
‫איומה‪ ,‬הנמשכת דקה אחת‪-‬שתיים – ושוב דממה‪ .‬אנו – אנשי המסדרון – מובאים‬
‫לערמת הבגדים לסדר את הערמה‪ .‬צריך להביא ולסדר את כל הבגדים‪ .‬בינתיים מובאים‬
‫על ידי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ 11 .‬האנשים‪ ,‬שהוצאו מתוך השורה‪ ,‬מצווים עליהם להתלבש‪ .‬ניצלתי את‬
‫ההזדמנות הזאת כדי להתלבש כהלכה‪ .‬לפני שהספקתי לגמור‪ ,‬שמעתי שריקה חדה‪ .‬כל‬
‫היהודים המועסקים ליד ערמת הבגדים התחילו רצים באופן פראי בכיוון לרכבת‪ .‬גם אני‬
‫עשיתי כמוהם‪.‬‬
‫בהגיעי למסילה ראיתי‪ ,‬שהגיעו עוד ‪ 10‬קרונות‪ .‬התייצבנו באופן מקביל לפסים כדוגמת‬
‫שורת האנשים‪ ,‬שראיתי בבוא הקרונות שלנו‪ .‬כאן היו לי כמה רגעים שהות להסתכל יותר‬
‫מסביבי וניסיתי לקבוע היכן בעצם אני נמצא‪ .‬היה זה שטח גדול‪ ,‬בערך ק"מ מרובע אחד‬
‫עם גדר תיל מסביב – גדר מוסווית‪ .‬כי התיל היה מכוסה עצים חיים‪ ,‬כך שהגדר עשתה‬
‫רושם של גדר טבעית‪ .‬במרחק מה ראיתי עשן מתמר‪ .‬כשדלתות הקרונות נפתחו‪ ,‬נישנה‬
‫אותו המחזה‪ ,‬שראיתי בשעת בואנו‪ .‬נאלצנו לצעוק ולגרש את היהודים מהקרונות‪.‬‬
‫יצא אז מתוך הקרן יהודי זקן כושל‪ .‬איש ס‪.‬ס‪ .‬ניגש וציווה על אחד מאיתנו "הוליכה אותו‬
‫לבית החולים"‪ .‬יצא עוד יהודי זקן ואיש ס‪.‬ס‪ .‬מסר לי ואמר‪" :‬הלו‪ ,‬גם את זה לבית‬
‫החולים"‪ .‬כמובן לא ידעתי מה לעשות‪ ,‬כי לא היה לי כל מושג מה ואיפה בית החולים‬
‫הזה; הלכתי אחרי הראשון‪ .‬הוא הוליך את הזקן בכיוון תימרות העשן ואני אחריו‪ .‬בבואנו‬
‫למקום העשן ראיתי בור של ‪ 10‬מטר רוחב ו‪ 10-‬מטר עומק‪ .‬הבור נמשך לאורך החצר‬
‫הגדורה‪ .‬בתחתית הבור בוערת אש עצומה‪ .‬יכולתי להכיר גופות אדם שנאכלו‪ .‬עמד שם‬
‫איש אחד מ‪-‬ס‪.‬ס ו‪ 10-‬אוקראינים מזויינים‪ .‬איש ס‪.‬ס‪ .‬פקד‪" :‬להפשיט ולהושיב למטה!"‬
‫כדי לעשות כמצווה מבלי לטעות‪ ,‬חזרתי בדיוק על מה שעשה קודמי‪ .‬פשטנו את היהודים‬
‫הזקנים שלנו והושבנו אותם על שפת הבור‪ .‬בינתיים הובלו עוד יהודים זקנים אלינו‬
‫ל"בית החולים"‪ .‬כשישבו ‪ 10‬יהודים על שפת הבור‪ ,‬נורו בגבם על ידי האוקראינים ונפלו‬
‫לתוך האש‪ .‬חזרתי למסילה ואז חזר ונישנה הכל עם כל הקרונות שהגיעו בדיוק‪ ,‬כמו עם‬
‫הקבוצה שלנו‪ .‬הכל נמשך עד שעה ‪ 12‬בצהריים‪.‬‬
‫ב‪ 12-‬היה עלינו להתייצב בשורה למיפקד‪ .‬איש ס‪.‬ס‪ .‬נתן פקודה ש‪ 11-‬החדשים יצאו‬
‫מהשורה ויסתדרו בשורה בצד שממול למפקד‪ .‬כמובן‪ ,‬יצאתי והתייצבתי עם החדשים‪.‬‬
‫ואז התגלה שבמקום ‪ – 11‬אנו מונים ‪ .13‬שראיתי שגם מר זאכס בינינו‪ .‬כפי שהוא סיפר‬
‫לי אחרי כן‪ ,‬הציל את עצמו באותו אופן שאני עשיתי זאת‪ .‬פקיד ס‪.‬ס‪ .‬רגז מאוד וציווה‬
‫ש"האיליגליים" שהוא‪ ,‬כמובן מייד הכיר אותם‪ ,‬יודו בעצמם‪ ,‬אחרת מר יהיה סופם‪ .‬הוציא‬
‫את אקדוחו ואיים בו עלינו‪ ,‬ירה באוויר‪ ,‬ניהם ואנו כמובן לא הודינו‪ .‬לבסוף אמר לנו‬
‫להיסוג‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 60 -‬‬

‫הלכנו לאכול ארוחת צהריים‪ .‬ניסיתי‪ ,‬כל כמה שאפשר‪ ,‬להתחקות על מצבנו ובעיקר‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬על האפשרות להימלט‪ .‬הרשיתי לעצמי לשוחח עם כל אחד מחבריי לסבל‪ ,‬שאלתי‬
‫וחקרתי אותם‪ .‬כשדיברתי על אפשרות של בריחה‪ ,‬חשבו אותי כולם למטורף‪ .‬על בריחה‬
‫אין לחשוב לגמרי‪ .‬זה שיגעון להתהלך במחשבות כאלו – זו הייתה התשובה הכללית‬
‫והאנשים לא רצו להיכנס לבירור פרטי אפשרות כזאת‪ .‬לידידי זאכס נודע‪ ,‬שברכבת‬
‫מצ'נסטוחוב הובא גם ילדו‪ .‬עובדה זו נטלה ממנו את כל תשוקת החיים‪ ,‬והוא הודיע‬
‫שאחרי אבדן ילדו – לא איכפת לו מה יקרה לו; החיים אין להם עוד ערך בשבילו‪ ,‬לא‬
‫כדאי יותר להתאמץ ולהינצל‪.‬‬
‫נודע לי שהוותיק בין חברי נימצא פה רק שלושה שבועות‪ ,‬הרוב נמצא פה לא יותר מ‪10–‬‬
‫‪ 4‬ימים‪ .‬כל בוקר מוציאים כמה אנשים‪ ,‬ואין רואים אותם עוד‪ ,‬וחדשים באים במקומם‪.‬‬
‫יום העבודה שלנו נמשך מ‪ 7-‬בבוקר ועד ‪ 12‬בצהריים ומ‪ 1-‬עד ‪ 6‬בערב‪ .‬תפקידנו הוא‬
‫לקבל את הטרנספורטים ולהריץ את שורות היהודים המוסיפים לבוא חדשים לבקרים‪,‬‬
‫ובשאר הזמן אנו מסדרים את הבגדים‪ ,‬הנעליים וחפצי הערך ודואגים לסדר הערמות‪ .‬כל‬
‫יום נערכים ארבעה מיפקדים ובכל מיפקד מונים אותנו‪ .‬ב‪ 6-‬בערב עלינו להימצא בתוך‬
‫הצריף שלנו‪ .‬החלונות צריכים להיות פתוחים‪ .‬מול החלון שאינו פונה לצד החצר – נמצא‬
‫מגדל שמירה שממנו מאירים כל הלילה את חלונותינו ושומרים עלינו‪.‬‬
‫מאחורי הגדר נמצא מה שנקרא "מחנה המתים"‪ .‬לשם אין נותנים לנו לגשת‪ .‬שני צעירים‬
‫הצליחו לעבור משם אלינו‪ .‬מסיפורם אני יכול למסור את הדברים הבאים‪ :‬עובדים שם‬
‫כ‪ 500-‬יהודים‪ ,‬שם נמצאים ‪ 8‬צריפים גדולים שנבנו בשביל כ‪ 7,000-‬איש‪ .‬את האנשים‬
‫שערומים המובאים לשם מכניסים לצריפים‪ .‬אומרים להם‪ ,‬שירחצו אותם‪ .‬כשחלק‬
‫מהאנשים כבר נמצא בצריף‪ ,‬ממלאים אותו גז‪ .‬אחרי שהנשארים בחוץ תופסים את‬
‫המתרחש‪ ,‬הם מסרבים להיכנס לתוך התא‪ ,‬ואז מופיעים אנשי ס‪.‬ס‪ .‬עם האוקראינים‬
‫והכלבים – ומתחילים בפעולה‪ .‬היהודים נדחפים לתוך הצריפים‪ ,‬זה פשר הזעקות שאנו‬
‫שומעים בכל מקרה‪ .‬כשכולם נמצאים כבר בפנים‪ ,‬נשארות הדלתות סגורות ‪ 15‬דקות‪.‬‬
‫כשהדלתות נפתחות – כולם כבר בלי רוח חיים‪ 500 .‬היהודים המועסקים שם – תפקידם‬
‫היחיד להוציא את הגופות ולשאתן לתוך בור האש‪ ,‬הנמצא מעבר למחיצה של מחנה‬
‫המוות‪ 500 .‬היהודים האלה נמצאים במצב פסיכי ופיסי איום‪ .‬יום‪-‬יום ‪ 12-10‬מהם‬
‫מאבדים את עצמם לדעת‪ .‬מכולם – בגלל תנאי עבודתם – נודף ריח של מוות‪ .‬גם את‬
‫שני הצעירים אפף הריח המיוחד הזה והם הוצאו מאיתנו‪.‬‬
‫בקצה אחד של חצרנו‪ ,‬במרחק מה‪ ,‬עומד צריף‪ ,‬בו גרים אלה קרויים‪" :‬הוף‪-‬יודן" (יהודי‬
‫החצר)‪ .‬היו שם ‪ 100‬עובדים מקצועיים (נגרים‪ ,‬מסגרים‪ ,‬חשמלאים וחייטים) ו‪12-‬‬
‫מוסיקאים‪ .‬אנשים אלה הובאו לכאן מוורשה ארבעה חודשים לפני הגירוש הכללי‪ .‬הם‬
‫הקימו והתקינו את המחנה‪ .‬הם לובשים בגדים בפסים צהובים וגרים מובדלים לגמרי‬
‫מהאחרים‪ .‬נפגשים עם האחרים רק בארוחת הצהריים‪ .‬עובדים במוסדות המלאכה‬
‫שלהם‪ ,‬ולא ניתן להם להתקרב ולראות במתרחש במחנה וסביבו‪.‬‬
‫‪ 12‬המוסיקאים מוכרחים כל ערב לנגן במשתאות‪ .‬סיפרו שבקבוצה זו היה גם נהג‪ ,‬שידע‬
‫להתחבב על הגרמנים ונסע תכופות איתם מחוץ למחנה‪ .‬כשהתחיל הגירוש מוורשה‬
‫לאחר כמה ימים ברח באוטו זה עם אישתו וילדו מתוך המחנה‪ .‬אנשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬לא יכלו‬
‫לשכוח את המקרה הזה‪ ,‬הוא הרגיז אותם ביותר‪ .‬אני שמעתי בעצמי בהזדמנות מפי איש‬
‫ה‪-‬ס‪.‬ס‪" :‬הכלב הארור הזה‪ ,‬אם ייפול לידינו‪ ,‬יראה‪ ,‬שיש מוות קשה יותר מאשר ליהרג‬
‫בירייה או להירצח"‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 62 -‬‬

‫כפי שכבר סיפרתי‪ ,‬תפקידנו היה לסדר את הבגדים‪ .‬אחד המפקדים נאם בפנינו את‬
‫הנאום הבא‪" :‬את הבגדים עליכם לבדוק בדייקנות‪ ,‬לחפש בכל הכיסים את הכסף התפור‬
‫ולמצוא את החפצים המוחבאים וכן את הכסף המוסתר במקום אחר – אתם כבר יודעים‬
‫איפה היהודים היו רגילים להחביא את כספם‪ .‬אינני מתפלא שאתם עושים זאת‪ .‬סוף‪-‬סוף‬
‫הרי אתם אנשים ומאמינים שעל ידי הכסף הזה תוכלו להציל את עצמכם‪ .‬אבל מה שאנו‬
‫נעשה איתכם – זו כבר פוליטיקה שלנו‪ .‬אנגליה ואמריקה עושות נגדנו גם כן את‬
‫הפוליטיקה שלהן"‪.‬‬
‫במשך ארבעת ימי שהותי במחנה‪ ,‬באו רבבות יהודים והועברו באופן שתואר לעיל‬
‫ל"מחנה המוות"‪ .‬באו טרנספורטים מהולנד‪ ,‬צרפת‪ ,‬וינה והשאר – מפולין‪ .‬בני חוץ‬
‫לארץ באו אלינו‪ ,‬כפי שהנראה‪ ,‬ברכבות מיוחדות וישירות‪ .‬בקרונות היו ספסלים‬
‫והאנשים הגיעו במצב מסודר למחצה‪ .‬כל אחד היה מסומן במספר ובאותו מספר סומנו‬
‫גם חפציו‪ .‬את אפר הגופות השרופות היו מפנים ואורזים בארגזם‪ .‬מה שהיו עושים איתו‬
‫לאחר זה‪ ,‬אינני יודע‪.‬‬
‫סוף‪-‬סוף רכשתי שני בחורים צעירים לתוכנית הבריחה שלי‪ .‬הצלחתי לשכנע אותם‪ ,‬שאין‬
‫לנו עוד מה להפסיד‪ .‬הייתה רק השאלה‪ ,‬איך לבצע זאת למעשה‪ .‬קצין ס‪.‬ס‪ .‬אמר באחד‬
‫המיפקדים‪ ,‬כי אין תועלת שנתהלך במחשבות על בריחה‪" .‬הבריחה מכאן‪ ,‬אמר‪ ,‬בלתי‬
‫אפשרית‪ .‬אם גם יעלה בידי מישהו לעבור את הגדר‪ ,‬דבר שהוא מן הנמנע‪ ,‬יוכח שמשם‬
‫איננו יכול ללכת הלאה‪ .‬אם בכל זאת יארע הפלא ומישהו‪ ,‬בדרך שכלל אי אפשר לתאר‬
‫אותה‪ ,‬יגיע לחופש‪ ,‬יהא בטוח שבמשך זמן קצר ייפול שוב לידינו‪ .‬יכול אני להבטיחכם‬
‫שעד ה‪ 31-‬בדצמבר ש‪.‬ז‪ .‬לא ימצא עוד אף יהודי אחד בגנרל גוברנמנט"‪.‬‬
‫לפי שקבעתי אחר כך‪ ,‬הייתה הבריחה ביום בלתי אפשרית‪ .‬מ‪ 7-‬בבוקר‪ ,‬כשנתנו לנו‬
‫לצאת מתוך הצריף שלנו‪ ,‬ועד ‪ 7‬בערב‪ ,‬כשהיה עלינו להיות שוב בפנים הצריף‪ ,‬שמרו‬
‫עלינו שמירה בלתי פוסקת‪ .‬בכל מקרה של היעדר איש מהקבוצה‪ ,‬היו מרגישים מייד‪ .‬לא‬
‫נשארה דרך אחרת מאשר לחקור את אפשרויות הבריחה בלילה‪ .‬החלטנו שלצורך זה יש‬
‫להישאר באיזה אופן שהוא בלילה מחוץ לצריף‪ .‬לפני ‪ 6‬בערב קשרתי את שני חבריי‬
‫בתוך חבילת בגדים והעליתי אותם לערמת הבגדים‪ .‬זה עשה גם לי ידידי זאכס‪ .‬כל אחד‬
‫לקח איתו כמה שיכול היה כסף וחפצי ערך והחבאנו אותם בבגדים‪ .‬מלבד זה חיפש כל‬
‫אחד מאיתנו בתוך ערימת החבילות סכין מטבח גדולה‪.‬‬
‫החלטנו להתגונן במקרה שניתפש‪ .‬לאחר ‪ 6‬בערב השתחרר שקט‪ .‬השתחררתי קצת‬
‫מחבילת הבגדים המכסה אותי‪ ,‬כדי לתפוש את המתרחש סביבי‪ .‬המשמר האוקראיני‬
‫הוחלף‪ ,‬חיכיתי עד רדת החושך‪ .‬ב‪ 08.30-‬יצאתי מתוך הערימה‪ ,‬כדי לשחרר גם את שני‬
‫חבריי מהחבילות‪.‬‬
‫היה זה ליל הושענא‪-‬רבה; אני זוכר זאת בדיוק כי הוא יום הזיכרון למות אבי‪ .‬עשינו לנו‬
‫בורות עמוקים בתוך ערימת הבגדים‪ .‬עד כדי כך שיכולנו להוציא את ראשינו ולהסתכל‬
‫מסביב‪ .‬היינו במצב של צפייה‪ .‬כל חצי שעה מסובב המשמר את כל השטח‪ ,‬מלבד זה‬
‫מאיר הזרקור בקביעות את ערימת הבגדים‪ .‬הנחנו שבמחצית הלילה יחול איזה שינוי‬
‫בסדר השמירה‪ .‬רצינו בכל אופן להמתין עוד‪ .‬לאחר שראינו שעד ‪ 1‬בלילה הכל חוזר‬
‫ונישנה בדיוק ללא כל תמורה‪ ,‬החלטנו שעם כיבוי הפרוז'קטור ב‪ 1-‬בלילה נצא לדרך‪.‬‬
‫שמנו לב‪ ,‬שבור‪-‬ההשמדה מעלה בלילה תמרות עשן גדולות יותר‪ ,‬כפי הנראה נשפך‬
‫משהו על האש‪ .‬החלטנו אז לבוא מאחורי קיר עשן זה ולהמשיך את דרכנו במחסה של‬
‫העשן הסמיך‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 63 -‬‬

‫בשעה אחת וחמש דקות יצאו מבורות הבגדים וזחלנו בכיוון לבור‪ .‬עלה בידינו להגיע אל‬
‫מאחורי ענן העשן מבלי שישגיחו בנו‪ .‬ואז עוד עמדה בפנינו גדר התיל‪ .‬כאן הייתה‬
‫האדמה תחוחה‪ .‬חפרנו בידינו ובסכינים מתחת לגדר ועברנו אותה‪ .‬נמצאנו ביער עבות‪.‬‬
‫הלכנו בכוון ישר הלאה והנה כעבור כמה רגעי שוב חסמה את דרכנו גדל תיל‪ ,‬כמו‬
‫הקודמת‪ .‬הקרקע מתחתנו הייתה קשה ולא יכולנו לחפור בה‪ .‬לא נשארה דרך אחרת‪,‬‬
‫אלא לטפס ולעבור את החוטים הדוקרים מלמעלה‪ .‬היו לנו כסיות כפולות‪ .‬אחרי שנפצענו‬
‫רבות – עלה בידינו לעבור‪ .‬המשכנו ללכת‪ .‬לאחר כמה רגעים נתקלנו בגדר תיל שלישית‪.‬‬
‫התגברנו עליה מהר והמשכנו את דרכנו בתוך היער‪ .‬ב‪ 3.30-‬הגענו לקצה היער‪ .‬משם‬
‫ראינו כפר‪ .‬בשטח הגנרל‪-‬גוברנמנט יש עוד עוצר כללי עד שעה ‪ 5‬לפנות בוקר‪ .‬יעצתי‬
‫לחבריי לא להמשיך בהליכתנו ולחכות ביער לכל הפות ד שעה ‪ .5.30‬אחד מחבריי לא‬
‫רצה לחכות והישיר ללכת בכיוון לכפר‪ .‬הוא אבד מעינינו מהר‪ .‬לאחר רגע שמענו נביחת‬
‫כלבים חזקה‪ .‬לא נודע לנו דבר על גורלו‪.‬‬
‫בשעה חמש וחצי בבוקר יצאנו את היער וחיפשנו את הכביש‪ .‬פגשנו אישה אחת‪,‬‬
‫שהראתה לנו את הדרך‪ .‬קבענו את הכיוון והלכנו בדרך המובילה לוורשה‪ .‬הלכנו שלושה‬
‫ימים‪ ,‬בלילות ישנו ביער‪ ,‬עד שהגענו לוורשה‪ .‬הבאנו איתנו רק לחם יבש‪ .‬באנו לוורשה‬
‫למחרת חג הסוכות‪.‬‬
‫פעולתנו הראשונה הייתה לרכוש לנו בשוק בגדים חדשים‪ ,‬מפני שבגדינו נקרעו לחלוטין‬
‫והדבר הזה עלול היה לעורר חשד‪ .‬גילחתי גם את ראשי‪ ,‬כי במאסר סיפרו אותי‪.‬‬
‫תספורת‪ ,‬כמו זו שהייתה לי‪ ,‬הייתה גם היא עלולה לעורר חשד‪.‬‬
‫בוורשה נפרדתי מחברי‪ .‬ניסיתי להיכנס לגטו‪ ,‬כדי לבקש את אחותי‪ ,‬אולם הדבר לא עלה‬
‫בידי‪ .‬מלבד זאת שמעתי‪ ,‬שאחותי אינה נמצאת שם יותר‪ .‬החלטתי לנסוע לקראקא (לפני‬
‫כן סידרתי לי בוורשה ניירות מתאימים של ארי)‪ .‬לאחר חיפושים מרובים מצאתי את שני‬
‫השותפים בעסקי‪ .‬מלבדם מצאתי גם את הגב' מארישה אורלובסקה שעבדה איתנו לפני‬
‫כן (שלושתם נמצאים כיום איתי פה)‪ .‬הם כולם השתוממו מאוד בראותם אותי‪ ,‬כי הם ידעו‬
‫שגורשתי מצ'נסטחוב ועד כה לא חזר אף פעם מישהו מאלה שגורשו‪.‬‬
‫החלטנו ארבעתנו להימלט להונגריה‪ .‬עברנו את הדרך עד הגבול ההונגרי‪ ,‬עד טורק שעל‬
‫הנהר סטרי‪ .‬באנו בקשרים עם מבריחי הגבול‪ ,‬שהתחייבו להעביר אותנו דרך הגבול‪.‬‬
‫הדבר נעשה דחוף‪ ,‬כי כידוע‪ ,‬ניתנה אז פקודה לפנות את תושבי טורק במשך שמונה‬
‫ימים‪ .‬שלושת חבריי חזרו לקראקא ואני צריך הייתי לעבור כחלוץ‪ .‬להונגריה‪ ,‬כדי לאפשר‬
‫אחר כך משם גם את העברתם הם‪ .‬קבוצה שלמה‪ ,‬כעשרה אנשים‪ ,‬התקשרו עם מבריחי‬
‫הגבול‪ .‬כל אחד חייב היה לשלם ‪ 20,000‬זהוב (כ‪ 500-‬דולר)‪ .‬אולם המבריחים רימו‬
‫אותנו‪ ,‬הם לקחו את הכסף והשאירו אותנו ביער‪ .‬אחד‪-‬עשר יום ישבנו ביער עד שהצלחנו‬
‫לחזור‪.‬‬
‫חזרתי לקראקא אל ידידי‪ ,‬בקראקא היה עדיין קיים הגטו‪ .‬אנחנו גרנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬מחוץ לגטו‬
‫כ"אריים"‪ .‬להימצא בקראקא היה מסוכן מאוד ולכן עברנו לסבושוביצה ליד קרקא‪.‬‬
‫במקום שם גרנו בבית שקנה בשבילנו על שם נוצרי אחד‪ .‬משם מוכרחים היינו לעבור‬
‫לבוכניה‪.‬‬
‫עוד בהיותי בעיר על יד טורק‪ ,‬קניתי מיהודי אחד במחיר ‪ 2,000‬זהוב תעודת זהות של‬
‫אזרח הונגרי‪ .‬תעודה זו נתנה לי אפשרות לגור בבוכניה מחוץ לגטו‪ .‬לבוכניה עברנו ביום‬
‫ה‪ 15-‬בפברואר ‪ .1943‬שם הצלחנו להתקשר עם מבריחי גבול סלובקיים‪ ,‬ומתוך קשיים‬
‫קבים עברנו את הגבול הסלובקי‪]3[ .‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 64 -‬‬

‫תחנת הרכבת בטרבלינקה [ארכיון "יד ושם"]‬

‫עדות‬

‫ל‪.‬פיינגולד‬

‫בית הכנסת בטרבלינקה‬

‫ממאות אלפי היהודים מכל ארצות אירופה‪ ,‬הכבושות בידי הנאצים‪ ,‬שהובאו בעורמה‬
‫לטרבלינקה‪ ,‬שם נחנקו ונשרפו‪ ,‬זכו עד עתה להישאר בחיים שלוש מאות יהודים‪ .‬אכן‪,‬‬
‫אלו ניצלו‪ ,‬אולם חייהם בקרבת בתי‪-‬החנק שקולים כנגד כל מיתה משונה‪ .‬אלה הם‬
‫בחורים בריאים וחזקים‪ ,‬שהוטל עליהם לחיות עד איבוד כוחותיהם‪ .‬גם להם אין מפלט‬
‫מגיהנום זה‪ ,‬גדר התיל מחושמל‪ .‬לא נשאר להם מוצא אחר‪ ,‬בלתי אם לעבוד על פקודת‬
‫הס‪.‬ס בשריפות הגופות‪ ,‬בסיד ובנזין‪ ,‬ובסידור דברי הנחנקים‪.‬‬
‫בכל יום בשעה מוקדמת של בוקר‪ ,‬מוציאים שלוש מאות הצעירים מהחורים שניתן להם‬
‫השם "צריף"‪ ,‬וכך הם עובדים כשהשוטים של אנשי הס‪.‬ס מצליפים על גביהם עד זוב‬
‫דם‪ ,‬עד חשכה‪ .‬הגשם חודר ל"צריפים" דרך הגג הפרוץ‪ ,‬שוטף את הפצעים‪ .‬העיניים‬
‫רואות מבעד למעטה החשכה את כל גופות המתות‪ ,‬אשר אך זה היו בחיים‪ .‬באוזניים‬
‫מצלצלת הזעקה המחרידה של האם שהספיקה לבקש מבנה‪ ,‬אחד "מאושרים" מבין‬
‫השלוש מאות‪ :‬מנחם בני יחידי‪ ,‬זכור לומר קדיש אחר אמך‪ ,‬כל עוד תחייה‪ …‬ואף‬
‫תשובתו של מנחם נשמעת כאן בצלילות איומה‪ .‬הנה הוא עושה מלאכתו עם חבריו‪,‬‬
‫כשפתיו מדובבות בלי הרף‪ :‬יתגדל ויתקדש שמיה רבא!‪…‬‬
‫השמש נוטה לערוב‪ .‬עצי טרבלינקה עוטפים צל כהה הנופל על צריפי העץ הלבנים‬
‫ומבהיקים בקרני האור האחרונות‪ .‬העבודה נגמרה זה עתה‪ ,‬והבחורים זבי‪-‬דם‪ ,‬שבורים‬
‫ורצוצים‪ ,‬צמאים ורעבים הוחזרו לצריפיהם‪ .‬אין כוח להוציא אנחה‪ ,‬הראשים מורדים ‪-‬‬
‫כמתביישים להסתכל אחד בפני רעהו‪.‬‬
‫מנחם קופץ לפתע מהמיטה‪ ,‬מכסה ראשו בידיו ומכריז‪ :‬יהודים! דומני כי שבת קודש‬
‫היום‪ ,‬אכן שבת קודש היום! הכול שותקים‪ ,‬קופאים‪ ,‬כאילו אין בכוחם להגיד ולשמוע כי‬
‫שבת היום‪ ,‬אך מנחם פותח‪ :‬מזמור שיר ליום השבת‪…‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 65 -‬‬

‫כהרף עין מתרוממים כולם ממיטותיהם‪ ,‬מתחילים אף הם באמירת "מזמור שיר ליום‬
‫השבת"‪ .‬אך מנחם מפסיק פתאום‪ ,‬כאילו נזכר במשהו‪ .‬הוא מוציא מתחת לכותנתו שני‬
‫נרות קטנים וגפרור‪ ,‬מעמידם על הרצפה ומדליקם‪.‬‬
‫מנחם מצמיד מבטו לזוג השלהבות‪ .‬הכול ניצבים סביב הנרות‪ ,‬מכסים את ראשיהם‬
‫בידיהם ומסתירים בגופיהם את הנרות‪ ,‬למען לא יבקיע אורם החוצה‪ .‬מנחם מכריז‬
‫בהתלהבות‪ :‬חברים שבת היום! הבה נקבל את השבת כהלכתה!‬
‫והנה מפנה מנחם את פניו כלפי מזרח ופותח בקול נוגה‪ ,‬כשהבחורים אומרים אחריו‪:‬‬
‫לכה דודי לקראת כלה‪ ,‬פני שבת נקבלה‪…‬קומי צאי מתוך ההפכה‪ ,‬רב לך שבת בעמק‬
‫הבכא‪…‬‬
‫המתפללים משקיעים עצמם בתפילה‪ .‬כל מה שנשאו בלבותיהם השבורים בימי האימים‪,‬‬
‫כשלנגד עיניהם נרצחו ועונו רבבות מאחיהם‪ ,‬כל הדווי והחרון שנצטברו במשך שבועות‪,‬‬
‫כל זה מצא פורקן‪-‬מה בתפילת קבלת‪-‬שבת של הנידונים למוות‪ .‬המקום שבו התפללו‪,‬‬
‫נתקדש פתאום ונהפך לתוכן יחיד של חייהם‪ .‬אותה שעה שכחו הבחורים את סביבתם‬
‫וזכרו רק את בורא עולם‪ .‬לפניו שיטחו עכשיו זעקתם‪ ,‬זעקה והבטחה כאחת‪ ,‬להוסיף‬
‫ולהאמין בייחודו‪ ,‬על אף הטומאה והרשע האופפים אותם‪ .‬בתפילתם אמרו קדיש אחר כל‬
‫אותם מיליוני הקדושים והטהורים שהומתו לעיניהם על קידוש השם‪.‬‬
‫מאז נהפך הצריף לבית כנסת‪ ,‬מקום שמנחם אמר קדיש עד שעת‪-‬חייו האחרונה‪]4[ .‬‬

‫אסירים לפני רציחתם בטרבלינקה [ארכיון "יד ושם"]‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 66 -‬‬

‫עדות‬

‫שמואל רייזמאן‬

‫שהותו בטרבלינקה והישרדותו‬

‫ש‪ .‬רייזמאן מוונגרוב‪ ,‬בן ‪ 42‬בעת מתן עדות זו‪ ,‬היה כלוא במשך שנה בטרבלינקה‪.‬‬
‫השתתף במרד במחנה טרבלינקה ‪ -‬אוגוסט ‪ 1943‬ונשאר בחיים‪.‬‬
‫רייזמאן כתב את עדותו בפולנית‪ .‬תרגום רוסי של העדות נתפרסם‬
‫בעיתון "אונוניזל"‪ ,‬מוסקבה ‪ 1945‬בגיליונות ‪ .10-8‬עדותו תורגמה מרוסית‪.‬‬
‫רייזמאן היה ראש "אגודת לוחמי טרבלינקה"‪,‬המונה ‪ 12‬חבר‪,‬‬
‫ששרדו בחיים לאחר המרד בטרבלינקה‪.‬‬
‫רייזמאן הופיע כעד ראייה במשפט פושעי טרבלינקה בנירנברג בחודש פברואר ‪.1946‬‬

‫רכבת המוות‬
‫ביום ה‪ 17-‬בספטמבר ‪ ,1942‬הודיע לנו בעל בית החרושת‪ ,‬שבו עבדתי בוורשה‪,‬‬
‫ו‪.‬צ‪ .‬טובנס‪ ,‬שכל הפקידים והפועלים חייבים לרדת לחצר לשם בדיקת התעודות‪ .‬הוא‬
‫הבטיח לנו בהן צדק שלו‪ ,‬שאנו נחזור מייד אחרי הבדיקה למקומותינו‪ .‬בחצר חיכו חיילים‬
‫גרמניים‪ ,‬שהובילו אותנו לתחנה במקום שם עמדה כבר רכבת‪ .‬הכניסו אותנו לקרונות‬
‫בקר‪ 90-80 ,‬איש בכל קרון‪.‬‬
‫במשך ‪ 12‬שעה העבירו את הרכבת ממסילה למסילה‪ .‬אחר כך זזה הרכבת בכיוון‬
‫לטרבלינקה‪ .‬רכבות אלה נתפרסמו אחר כך כ"רכבות המוות"‪ .‬אנשים היו מתעלפים‬
‫מצימאון‪ ,‬רעב וחוסר אוויר לנשימה‪ .‬לאחר נסיעה במשך ‪ 15‬שעה הגיעה הרכבת לתחנה‬
‫טלושטש‪ ,‬וכעבור עוד ‪ 20‬שעה נעצרה בטרבלינקה‪ .‬בקרון שלנו נחנקו חמש נשים ושני‬
‫גברים‪.‬‬
‫‪…‬הרכבת פנתה למסילה צדדית‪ .‬השטח גדור מכל הצדדים בגדר של תיל דוקרני‪,‬‬
‫הנוסעים יוצאים מהרכבת לכיכר‪ ,‬שמסביב לה משוכה גבוהה מענפי אשוח‪ .‬הבאים אינם‬
‫רואים מה נעשה מעבר למשוכה‪.‬‬
‫על הכיכר מפרידים את אלה שבאו‪ :‬הנשים – לצריף משמאל‪ ,‬הגברים – ימינה‪ .‬אחרי כן‬
‫פקודה‪ :‬להתפשט חיש מהר ערומים‪ ,‬למסור את כל הכספים וחפצי ערך "לשמירה";‬
‫מסבירים‪ ,‬שאחרי "הרחיצה" יקבלו כולם את כל זה בחזרה‪.‬‬
‫כשהתפשטתי‪ ,‬ראיתי בין העצורים שעבדו שם‪ ,‬על הכיכר‪ ,‬ידיד שלי‪ ,‬את המהנדס‬
‫גאלווסקי מוורשה‪ .‬הוא פנה אל אחד מאנשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬בבקשה‪ ,‬שיצרף אותי לעובדי‬
‫המחנה‪ .‬גאלווסקי קיבל את ההסכמה לכך‪ .‬התלבשתי ונצטרפתי לקבוצת עצורים‪,‬‬
‫שהעבירה מהכיכר למחסן צרורות של בגדים‪ .‬את חבריי לנסיעה לא ראיתי יותר‪ .‬הם‬
‫הומתו באותו יום‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 67 -‬‬

‫לאחר חצי שעה עבודה התמצאתי כבר לגמרי במצב‪ ,‬ובעומק לבי רגזתי על גאלווסקי‪,‬‬
‫שהשיג בשבילי את הזכות להישאר לעת עתה בחיים‪.‬‬
‫בנשאנו את הצרורות הכבדים מאוד‪ ,‬מוכרחים היינו לעבור בריצה בין שורות גרמנים‪,‬‬
‫שהיכו בלי רחם במגלבים דקים את כל מי שנזדמן תחת ידיהם‪ .‬ראיתי מייד‪ ,‬שפני כל‬
‫העצורים‪ ,‬שהעבירו את הבגדים‪ ,‬היו מלאים חבורות איומות וסימני דם‪ .‬קרוב לשעה ‪12‬‬
‫לא היה בוודאי יכול להכיר אותי אף אחד ממכיריי‪ ,‬כי כל פניי הפכו גוש אחד כחול‪,‬‬
‫והעיניים היו אדומות כדם‪.‬‬
‫בזמן ההפסקה לארוחת הצהריים פניתי אל גאלווסקי בטענה‪ :‬למה הציל את חיי?‬
‫קיבלתי אז תשובה מפתיעה‪:‬‬
‫ הצלתי אותך לא כדי שתישאר בחיים‪ ,‬אלא כדי שתמכור ביוקר את חייך‪ .‬מרגע‬‫זה אתה – חבר הארגון החשאי‪ ,‬שעליו להכין במחנה התקוממות‪.‬‬

‫ילדים מגטו וורשה מובלים לטרבלינקה [ארכיון "יד ושם"]‬

‫"צומת דרכים"‬

‫מ‬

‫שטח מרובע‪ ,‬בערך קילומטר וחצי על קילומטר וחצי‪ ,‬מוקף יער‪ :‬מסילה צדדית‪ ,‬המובילה‬
‫הצידה מתחנת טרבלינקה במסילת הרכבת מאלקיניה‪-‬סידלצי‪ .‬החל מהחודש מאי ‪1942‬‬
‫היו מגיעים הנה יום‪-‬יום מכל קצווי פולין‪ ,‬מהשטחים הכבושים ב‪-‬ס‪.‬ס‪.‬ס‪.‬ר‪,.‬‬
‫מצ'כוסלובקיה‪ ,‬גרמניה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬בולגריה ויוון רכבות טעונות אנשים‪ .‬בממוצע היו‬
‫מגיעים בכל יום משלושה עד ארבעה משלוחים‪ 60 ,‬קרונות בכל משלוח‪ ,‬ולכל קרון היו‬
‫התליינים הגרמנים מכניסים‬
‫מ‪ 80-‬עד ‪ 150‬איש‪ .‬הרכבות היו מתעכבות ליד שער הכניסה למחנה מספר ‪ ,1‬שם היה‬
‫משמר הרכבת מתחלף‪ .‬המשמר הקודם היה עוזב את הרכבת והיה מוסר אותה לידי‬
‫משמר‪ ,‬שהי החונה במחנה‪.‬‬
‫למשמר‪ ,‬שהיה מלווה את המשלוח‪ ,‬היה אסור באיסור חמור לעבור את סף המחנה‪ :‬לאף‬
‫איש אחד‪ ,‬פרט לעובדים בתוך המחנה‪ ,‬אסור היה לראות ולדעת מה מתרחש במחנה‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 68 -‬‬

‫לא די בזה‪ :‬על מגדל המצפה הראשי נמצא צופר חשמלי‪ ,‬ואם קרה שמטוס גרמני‬
‫התקרב למחנה‪ ,‬היו נותנים לו סימן‪ ,‬שיפנה הצידה‪ .‬ואומנם לא‪ ,‬הופיע מעל למחנה אף‬
‫פעם מטוס גרמני‪.‬‬
‫רחבת התחנה הייתה מוסווית בערמומיות של שדים‪ .‬כך למשל תלו על הקיר החיצוני של‬
‫צריף ענקי‪ ,‬שנמצא סמוך לרחבה ושימש מחסן ראשי לבגדי הקרבנות שנרצחו‪ ,‬תוכנית‬
‫מהלך הרכבות‪ ,‬המגיעות כאלו ויוצאות מתחנת טרבלינקה‪.‬‬
‫כעבור חודשים אחדים‪ ,‬כשנפוצה בפולין השמועה האיומה על טרבלינקה‪ ,‬תלו כתובת‬
‫חדשה‪ :‬אובר‪-‬מיידאן"‪ ,‬מיידאן עלית)‪ .‬מלבד זאת היה תקוע עמוד גבוה עם סימן"‪:‬‬
‫"הכיוון לביאליסטוק ולבאראנוביץ'"‪ ,‬הלאה – שלטים‪" :‬דואר וטלגרף"‪" ,‬חלוקת כרטיסי‬
‫נסיעה ברכבת"‪" ,‬לשכת מודיעין"‪" ,‬מנהל התחנה"‪" ,‬מזנון"‪" ,‬בתי מלאכה של הרכבת"‪.‬‬
‫בייחוד נזדקר לעין עמוד גבוה עם כתיבה ענקית‪" :‬כאן עוברים לרכבות‪ ,‬הנוסעות‬
‫מזרחה"‪ .‬ליד זה נקבע שעון גדול של תחנות רכבת‪.‬‬
‫מובן הדבר‪ ,‬שבכל "בנייני התחנה" האלה לא היה כלום‪ ,‬פרט לבגדים‪ ,‬נעליים‬
‫וסמרטוטים שונים‪ ,‬אבל אצל אלה‪ ,‬שהיו מגיעים הנה בפעם הראשונה ושהיו מובילים‬
‫אותם הנה כאילו לשם "העברה" למקום אחר‪ ,‬היה נוצר רושם‪ ,‬שהם באמת נמצאים‬
‫בתחנה גדולה של צומת‪-‬דרכים‪ ,‬שבה עליהם לעבור לרכבת שנייה‪ ,‬המובילה "מזרחה"‬
‫ל"מקום מגורים חדש"‪.‬‬

‫"בית המרחץ"‬
‫מייד לפני הרחבה שליד הרכבת נמצאה משוכה מענפי אשוח עבותים בגובה שלושה‬
‫מטר‪ .‬השערים היו נפתחים לרווחה‪ ,‬ואת כולם היו דוחפים לכיכר גדולה מאוד‪ .‬לאכזבה‬
‫ולהשתוממות לא היה קץ; במקום קו‪-‬הרכבת "למזרח" – מחנה ענקי‪ .‬משני צדי הכיכר‬
‫נמשכו צריפים‪ .‬מעל לקרקע התרוממו ערמות בגדים ונעליים ‪ -‬בגובה עד שלושה מטר‪.‬‬
‫מאי‪-‬שם נשמע רעש של מכונת‪-‬חפירה‪ ,‬שחפרה בורות ענקיים‪ .‬האוויר היה מלא ריחות‬
‫של גופות‪.‬‬
‫על הכיכר היו מייד מפרידים את הגברים מהנשים‪ ,‬על כולם היו מצווים להתפשט ערומים‬
‫ולמסור ל"שמירה" תעודות וחפצי ערך‪ .‬מחזות איומים ביותר אפשר היה לראות בחורף‪,‬‬
‫בשעה שהנשים היו מוכרחות בקור של ‪ 20‬מעלות להתפשט ערומות ולפשוט את הבגדים‬
‫מהילדים ישר על הכיכר או בצריף מקרשים דקים‪ ,‬שדלתותיו פתוחות לרווחה‪ .‬כאן אפשר‬
‫היה לראות מחזות קשים‪ .‬צעקות הנשים‪ ,‬שעמדו בתור בקור החזק ולחצו אל‪-‬לבן את‬
‫ילדיהן‪ ,‬מילאו את כל הכיכר‪ .‬והתליינים היכו בשוטים על הגופים הערומים‪ ,‬כדי להכריח‬
‫את האמהות‪ ,‬שנטרפה עליהן דעתן‪ ,‬לשתוק‪.‬‬
‫את הנשים הערומות היו מסדרים בתור לשם "עיבוד על ידי ָספרים"‪ .‬מכולן היו גוזזים‬
‫את כל שערותיהן‪ .‬שערות הנשים נשלחו לבתי מלאכה גרמניים לריפוד מזרונים שנשלחו‬
‫מכאן לגרמניה לאלפים‪.‬‬
‫לאחר הגזיזה היו שולחים את הנשים ל"בית‪-‬המרחץ"‪ ,‬שבו הייתה שורה של תאים‪ ,‬כל‬
‫תא בשביל ‪ 700‬איש‪ .‬בתאים היו תלויות מגבות והיו מודבקות "תקנות לשימוש בבית‪-‬‬
‫המרחץ"! את האנשים היו מכניסים פנימה ואת הדלתות היו סוגרים באופן הרמטי‪,‬‬
‫בתחילה היו משתמשים בהוצאת האוויר על ידי משאבה; האנשים היו נחנקים בעינויים‬
‫קשים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 69 -‬‬

‫במשך הזמן התחילו הגרמנים להשתמש בגזים מרעילים – שיטה זו פעלה יותר מהר‪.‬‬
‫כל קבוצת אנשים היו משאירים בתא ל‪ 20-12-‬דקות‪ ,‬לא יותר‪ ,‬כי המוני מגורשים חדשים‬
‫חיכו לתורם ב"בית‪-‬המרחץ"‪ .‬כעבור ‪ 20‬דקה בערו כבר הגופות על מדורה ענקית‪.‬‬
‫קרה שמהמוקד נשמעו צעקות ייאוש‪ .‬הגרמנים לא היו שמים לזה לב כלל וכלל; תופעה‬
‫של "רחמנות גרמנית יוצאת מהכלל" היו המקרים‪ ,‬שבהם ירה מי שהוא מהגרמנים‬
‫באדם שבער חי‪ .‬לפני שהיו מוסרים את הגופות לשריפה‪ ,‬הייתה קבוצת "רופאי שיניים"‬
‫בודקת‪ ,‬אם לא נשארו אצל אחת מהן שיני‪-‬זהב‪ ,‬כותרת או סתימה מזהב; כל זה היו‬
‫עוקרים בצבת מפי הגופה‪.‬‬
‫כך היו משמידים גם את הגברים‪ ,‬אלא שאותם לא היו גוזזים‪ …‬את הגופות היו שורפים‬
‫בגיא ענקי; למטה היו בנויים יסודות ממלט‪ ,‬עליהם היו מונחים פסי‪-‬ברזל‪ .‬מתחת לפסים‬
‫בערה אש גדולה‪ ,‬היו שופכים שמה מפעם לפעם איזה מין נוזל‪.‬‬
‫כל זה הייתה המצאה גרמנית חדשה – "כיבשנים פתוחים" לשרפת אנשים‪ .‬את‬
‫הפועלים‪ ,‬שעבדו ליד הכיבשנים‪ ,‬היו מחליפים כל כמה ימים; רק לעיתים רחוקות היה‬
‫נשאר מישהו ב"עבודה" זו למעלה משבוע‪ .‬היו מחליפים אותם בעובדים חדשים שהיו‬
‫מגיעים יום‪-‬יום במשלוחים החדשים‪ .‬העצורים‪ ,‬שעבדו ליד המדורות‪ ,‬היו מקבלים "פרס"‬
‫בעד העבודה הזאת במשך ימים אחדים – לא היו שולחים אותם ל"בית‪-‬המרחץ"; אותם‬
‫היו הורגים בירייה בקודקוד‪.‬‬
‫התינוקות שבזרועות האמהות היו מפריעים בזמן הגזיזה‪ .‬לכן הנהיגו הגרמנים אחר כך‬
‫"שכלול" בעסק הזה‪ :‬בזמן הורדת האמהות מהקרונות‪ ,‬היו לוקחים את התינוקות‪ ,‬היו‬
‫זורקים אותם לתוך שוחה ענקית והיו הורגים בירייה‪ ,‬ואחר כך היו שורפים בכיבשנים‪.‬‬
‫בזמן ההשמדה היו הגרמנים עושים ניסיונות בסוגי נשק חדשים על מטרות חיות‪ .‬הם לא‬
‫היו בודקים בזמן פעולה כזאת אם כל הילדים הומתו‪ ,‬ולא פעם קרה שמהמוקד היה‬
‫נשמע בכי תינוק‪.‬‬
‫שאם לא הייתה מסכימה למסור את התינוק; אז היה אחד מאנשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ ,.‬שמו‬
‫קרה‪ֵ ,‬‬
‫אמיל סצפ‪ ,‬תופס את התינוק ברגליו והיה חובט את הגוף הקטן בקיר‪ ,‬עד שהיה הופך‬
‫בליל של דם‪ .‬את העצמות המרוטשות היה התליין תוחב לידי האם‪ ,‬שהייתה חייבת‬
‫לשאת אותן איתה ל"בית‪-‬המרחץ"‪.‬‬
‫חולים‪ ,‬בעלי מום וזקנים‪ ,‬שלא יכלו ללכת מהר‪ ,‬היו משמידים כמו את הילדים‪ ,‬כי השוחה‬
‫נמצאה יותר קרוב ל"תחנה" מאשר "בית‪-‬המרחץ"‪.‬‬
‫לפי המונחים הגרמניים נקראה השוחה הזאת "בית‪-‬חולים"‪ .‬העובדים‪ ,‬שעבדו ליד‬
‫השוחה‪ ,‬נשאו על השרוול סרט עם צלב אדום! הגרמנים היו מודיעים בחוצפה‪ ,‬ש"בית‪-‬‬
‫החולים" שלהם מרפא באופן יסודי את כל המחלות‪ .‬הם היו מתפארים בייחוד בשעה‬
‫שהיו מצליחים לרמות אי‪-‬אלה אנשים מפורסמים‪ ,‬שהובאו מחוץ לארץ למוות‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 71 -‬‬

‫לצון גרמני ו"רחמנות" גרמנית‬
‫משלוחים חדשים מגיעים והולכים‪ .‬אף אחד מהנוסעים אין לו מושג על הגורל הצפוי לו‪:‬‬
‫כולם סבורים‪ ,‬שהם נוסעים למקום ישוב והם יעבדו‪ .‬זקן אחד‪ ,‬מנתח מפורסם‪ ,‬שהביא‬
‫איתו תיבות עם מכשירים‪ ,‬בתוכם מכשירי ניתוח משובחים‪ ,‬פונה על הרחבה של הרכבת‬
‫אל ה"האופטשטורמפירר"‪ :‬אולי יואיל לתת הוראה‪ ,‬שהסבלים יעבירו את מטענו‬
‫בזהירות? הפרופסור מסביר‪ ,‬שעכשיו‪ ,‬בזמן המלחמה‪ ,‬אי אפשר יהיה לתקן את‬
‫המכשירים אם ייגרם קלקול‪ .‬ה"האופטשטורמפירר" מבטיח בהבעה רצינית‪ ,‬שהורדת‬
‫המטען תיעשה לאחר שהפרופסור יחזור מ"בית‪-‬המרחץ" ורק בהשגחתו האישית יעבירו‬
‫את המכשירים למקום הדרוש‪ .‬הפרופסור מתפשט‪ ,‬מתייצב בתור והולך ל"בית‪-‬‬
‫המרחץ"‪ ,‬שממנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא יחזור‪.‬‬
‫מגיע משלוח מווינה‪ .‬אישה באה בימים‪ ,‬בעלת מראה אריסטוקרטי‪ ,‬ניגשת‬
‫ל"האופטשטורמפירר" פראנץ ומראה לו את תעודותיה המעידות‪ ,‬שהיא קרובה של‬
‫הפרופסור המפורסם בכל העולם זיגמונד פרוייד; היא מבקשת לשלוח אותה לאיזו שהיא‬
‫עבודה משרדית‪ ,‬בהתחשב בגילה הגבוה‪ .‬התליין מעיין בהבעת פנים רצינית בתעודות‪,‬‬
‫הוא מודיע‪ ,‬שכנראה נפלה בווינה טעות כי היא אינה חייבת בכלל ב"העברה"‪.‬‬
‫הוא משאיר בידיו את התעודות‪ ,‬מייעץ לאישה למסור לשמירה את חפצי הערך שלה‪,‬‬
‫והוא מבקש את "הגברת פרוייד" לבוא מייד לאחר ה"מרחץ" ללשכה הראשית של‬
‫המחנה‪ .‬במקום שם תמצא רישיון נסיעה‪ ,‬את התעודות וכרטיס נסיעה ברכבת‪ .‬כך שהיא‬
‫תספיק לחזור באותו יום לווינה ב"רכבת הקרובה ביותר"‪ .‬הגברת פרוייד מביעה את‬
‫תודתה החמה‪ ,‬פושטת את בגדיה והולכת במצב רוח מרומם ל"בית‪-‬המרחץ"‪ .‬כעבור זמן‬
‫קצר גופתה כבר בכיבשן‪…‬‬
‫מגיעה רכבת מוורשה‪ .‬יוצא איש אחד בא בימים והוא מכיר את האונטרשטורמפירר‪,‬‬
‫שהיה נפגש איתו בחוץ לארץ לפני המלחמה‪ .‬האונטרשטורמפירר מכניס אותו אליו אל‬
‫הלשכה (מקרה יוצא מהכלל‪ ,‬שנידון למוות ידרוך על הסף הזה)‪ ,‬וכעבור שעה רואים את‬
‫שניהם יוצאים מהמחנה‪ .‬לפתע פתאום שומעים יריות וכעבור דקות אחדות נמצאת כבר‬
‫גופת מכירו האומלל של האונטרשטורמפירר בכיבשן‪ .‬הגרמנים קראו למקרה כזה‬
‫רחמנות‪ .‬כל זה התרחש במחנה מספר ‪ ,1‬שהיה בית מטבחיים גדול מאוד למיליונים של‬
‫אנשים‪.‬‬

‫פועלי המחנה‬
‫במחנה מספר ‪ 2‬גרו עצורים‪ ,‬שהשתמשו בהם לעבודות שונות בשני המחנות‪ .‬היו סוגים‬
‫אלה של פועלים‪-‬עצורים‪:‬‬
‫‪ .1‬עסוקים בהעברת בגדי המגורשים‪ ,‬שהיו מגיעים למחנה‪ ,‬למחסנים‪.‬‬
‫‪ .2‬עסוקים במיון המטען ובהטענת הרכוש השדוד בקרונות‪ ,‬שהיו נשלחים לגרמניה‪.‬‬
‫‪ .3‬עסוקים במיון‪ ,‬סיכום ואריזת הכספים וחפצי הערך‪.‬‬
‫‪ .4‬פועלים בעלי מקצוע‪ ,‬כמו חייטים‪ ,‬סנדלרים‪ ,‬בנאים‪ ,‬סתתים‪ ,‬מסגרים וכד'‪,‬‬
‫שעבדו בבתי מלאכה‪.‬‬
‫‪ָ .5‬ספרים‪.‬‬
‫‪" .6‬רופאי שיניים"‪.‬‬
‫‪ .7‬פועלים‪ ,‬שהיו מעבירים את הגופות מהתאים לכיבשנים‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 70 -‬‬

‫הפועלים מחמשת הסוגים הראשונים הוחזקו מובדלים בהחלט מכל השאר‪ ,‬כדי‬
‫שהעצורים‪ ,‬שלא עברו באופן ישיר ליד התאים‪ ,‬לא ידעו איך נעשית השמדת האנשים‪,‬‬
‫את הפועלים מהסוג השביעי היו מחליפים כל כמה ימים‪ .‬הפועלים מששת הסוגים‬
‫הראשונים נחשבו כאילו "קבועים"‪ ,‬אולם למעשה היו חיי כל אחד מהפועלים ה"קבועים"‬
‫תלויים במצב הרוח של התליינים‪ ,‬ואלה היו תמיד צמאים לדם בני‪-‬אדם‪.‬‬
‫בעד כל עבירה קלה היה צפוי עונש מוות‪ .‬עבירה כזו הייתה‪ ,‬אם נמצאה אצל פועל כיכר‬
‫לחם‪ ,‬שנאפתה לא במאפיה של המחנה; אם לא הוריד בזהירות מספיקה את הטלאי‬
‫הצהוב מעל בגדי היהודים ההרוגים (כדי שלא יישארו עקבות); אם שם בכיסו חמישה‬
‫גרושים או טבעת נישואין‪ ,‬את המזכרת האחרונה על אישתו‪.‬‬
‫צורות העונש היו שונות‪ .‬את הנידון למוות היו מלקים עד יציאת נשמתו‪ ,‬או היו תולים‬
‫אותו ברגליו‪ ,‬היו משסים בו כלבים‪ ,‬שעשוע חביב על האונטרשטורמפירר פראנץ‪ .‬הרג‬
‫בירייה נחשב כמוות הקל ביותר‪.‬‬
‫בצריפים הקרים והמלאים כינים פרצה בחורף ‪ 1943-1942‬מגיפת הטיפוס‪ .‬במחנה‬
‫מספר ‪ 2‬היה מוסד‪ ,‬שנקרא "קראנקען‪-‬שטובע" (צריף ששימש בית חולים)‪ .‬פועל‪,‬‬
‫שהחום הגיע אצלו עד ‪ 40‬מעלות‪ ,‬היה פונה אל רופא מבין העצורים‪ ,‬וזה היה שולח את‬
‫הפועל ל"קראנקען‪-‬שטובע" לימים אחדים‪ .‬אז היה מופיע האונטרשארפירר מטה‪,‬‬
‫שהתמחה ומצא סיפוק רב ב"מיון" החולים‪.‬‬
‫מטה היה מתמצא חיש מהר בכל מחלה והיה סבור‪ ,‬שאת הריפוי הטוב ביותר יקבל‬
‫החולה ב"בית‪-‬החולים" של המחנה מספר ‪ .1‬ואומנם כן‪ ,‬שם היה כדור שם מהר קץ‬
‫לסבל‪ .‬בשבועות האחרונים הצליחו הרופאים מבין העצורים להשיג במאמצים רבים‬
‫ובסכנה זריקות של תרופה מרדימה‪ ,‬ולכל חולה‪ ,‬שבנוגע אליו לא היה ספק בעיני הרואים‬
‫שמטה ישלח אותו ל"בית‪-‬החולים"‪ ,‬היו עושים זריקה כזאת לפני המוות‪.‬‬
‫את השינויים בהרכבם של הפועלים‪-‬העצורים מראה באופן ברור ביותר העובדה שבמשך‬
‫‪ 11‬החודשים שבהם הייתי בטרבלינקה‪ ,‬עברו דרך המחנה מספר ‪ ,2‬שבו עבדו בקביעות‬
‫‪ 700‬איש‪ ,‬למוות כעשרים אלף פועלים "קבועים"‪.‬‬

‫תליינים‬
‫למפקד המחנה‪ ,‬ההאופטשטורמפיהרר שטנגל‪ ,‬חנווני לשעבר בווינה‪ ,‬הייתה חולשה‬
‫לחפצים יקרי ערך‪ ,‬והוא היה מעביר אותם במזוודות מלאות לביתו‪ .‬הוא יכול היה לעמוד‬
‫במשך שעות שלמות על סוללה גבוהה‪ ,‬מעל לשוחות ששימשו קברות‪ ,‬כשידיו בכיסיו‪,‬‬
‫ולהסתכל איך ששורפים גופות נשים וילדים‪ .‬על חזהו התנוסס צלב ברזל – בעד פעולות‬
‫מיוחדות למען ה"פאטערלאנד"‪ .‬הוא בעצמו לא עשה אף פעם עבודה "שחורה"‪ ,‬כי‬
‫ברשותו היו די אנשים שמילאו את פקודותיו‪ .‬אולם עיניו לא שבעו מראות את רבבות‬
‫הקרבנות החדשים שהיו מגיעים למחנה‪ ,‬לכן לא החסיר אף משלוח אחד‪ .‬בימים שבהם‬
‫לא הגיעו משלוחים חדשים‪ ,‬היה שטנגל שרוי במרה שחורה‪.‬‬
‫אימה היה מטיל על המחנה סגן‪-‬המפקד אונטרשטורמפיהרר קורט פראנץ – גבר גבוה‪,‬‬
‫רחב‪-‬כתפיים‪ ,‬טבח לשעבר‪ ,‬יליד טיורינגיה‪ .‬הוא היה חובב הבוקס‪ ,‬וכדי לא להזניח את‬
‫ה"תרגילים"‪ ,‬היה בוחר לו כל יום לפני ארוחת הבוקר מתוך הפועלים‪-‬העצורים "פרטנר"‬
‫לתרגילים‪ .‬הקרבן שנבחר חייב היה לעמוד דום‪ .‬כדי שה"אלוף" יוכל לכוון למטרה כראוי‪.‬‬
‫ה"פרטנר" היה נופל‪ ,‬מייד לאחר המכות הראשונות בפנים‪ ,‬בלי הכרה על האדמה‪,‬‬
‫כשהוא שותת דם‪ .‬כשפראנץ היה נשאר בלתי מרוצה מהתרגילים‪ ,‬היה שולח את הקרבן‬
‫ל"בית‪-‬החולים"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 72 -‬‬

‫פראנץ אהב לטייל בכיכר ביחד עם כלבו ברי – חיה גדולה‪ ,‬אכזרית כמו אדונה‪ .‬פראנץ‬
‫היה מציג על ידי כלבו את הישגי הגרמנים בחינוך בעלי‪-‬חיים‪ .‬הכלב היה מתנפל על‬
‫הקרבן שנבחר והיה קורע בשיניו חתיכת בשר‪ .‬פראנץ היה בודק בדיוק‪ ,‬אם הכלב נשך‬
‫במקום שציווה עליו‪ ,‬ובמקרה שהכלב טעה‪ ,‬היה הניסיון מתחיל מחדש‪ .‬רוב החולים‬
‫במחנה היו מקרבנות ברי‪.‬‬
‫אחרי יום העבודה היו נמצאים תמיד "עבריינים" אחדים‪ ,‬שהיו מקבלים מ‪ 25-‬עד ‪100‬‬
‫מלקות בשוט; את העבודה הזאת היה עושה פראנץ בעצמו‪ .‬גם בזה היה מראה שיכלול‬
‫גרמני אמיתי‪.‬‬
‫המפקד הגרמני התורני האופטשטורמפיהרר קיבה קיטנר‪ ,‬ז'נדרם לפי מקצועו‪ ,‬שימש‬
‫סמל הצבאיות הפרוסות‪ .‬קודר‪ ,‬זריז במילוא תפקידו‪ ,‬החזיק סביבו בלשים‪ .‬הוא אהב‬
‫ביותר למצוא "עבריינים"‪ .‬הוא שאף להגיע לדרגתו של פראנץ והוא עשה הכל‪ ,‬כדי‬
‫לעלות באכזריות על הממונה עליו‪ .‬במשך כל היום היה מסתובב בכיכר עם מקל בידו ולא‬
‫נתן מנוחה לאף אחד‪ .‬הוא היה מגלה‪ ,‬אצל מי מוסתרים "צרכי מזון אסורים"‪ ,‬ובזמן‬
‫הרעב האיום‪ ,‬ששר במחנה היה הורג את הפועלים‪ ,‬שאצלם מצא פרוסת לחם למעלה‬
‫מהמנה‪.‬‬
‫ממלא מקומו אונטרשארפיהרר אמיל מטה היה עובר במשך ימים שלמים בין הפועלים‬
‫והיה מציץ לתוך עיניהם‪ :‬בריא או חולה? בכל פעם לפני נסיעתו לחופשה‪ ,‬היה עושה‬
‫חשבון כמה ימים ייעדר במחנה‪ ,‬והיה שולח‪ ,‬כאמצעי זהירות "נגד מגיפות"‪ ,‬כמה עשרות‬
‫אנשים ל"בית‪-‬החולים" – למוות‪.‬‬
‫לממלא המקום השני של המפקד‪ ,‬ספ גיטריידר‪ ,‬סנדלר לפי מקצועו‪ ,‬ס‪.‬ס‪ .‬קנאי‪ ,‬היו‬
‫"ימים שחורים"‪ ,‬שבהם היה מהלך בכיכר שקוע במרה שחורה ולא היה עונה אף מילה‬
‫לאיש‪ .‬אי אפשר היה למצוא דומה לו בעינויי נשים ערומות ובהשמדת תינוקות‪ .‬היטלר‬
‫העניק לו אות הצטיינות‪.‬‬

‫ההתקוממות‬
‫בוועד החשאי‪ ,‬שארגן את המרד בקרב העובדים "הקבועים" מבין הכלואים‪ ,‬השתתפו ‪10‬‬
‫אנשים‪ .‬הוועד שאף לנקמה לכל הפחות חלקית בעד מיליוני האנשים הושמדו‪ ,‬ובמטרה‬
‫זו הכין את השמדת המחנה ביחד עם התליינים‪.‬‬
‫צריך היה להשיג את הכמות הדרושה של חומרי נפץ ממחסן הנשק הגרמני‪ ,‬שהיה‬
‫בשטח המחנה מספר ‪ :2‬רק כאן אפשר היה להשיג נשק‪ ,‬אולם כמעט שאי אפשר היה‬
‫להתקרב למחסן‪.‬‬
‫הדלתות המוגנות של המחסן היו נעולות במנעולים כבדים‪ .‬אחד הכלואים‪ ,‬שעבד‬
‫במסגרייה‪ ,‬זאלצברג‪ ,‬קיבל פקודה מהוועד‪ :‬להשיג צורה של מפתח המחסן‪ .‬כעבור‬
‫שבועות אחדים‪ ,‬כששלחו את זאלצברג למחסן לתקן את המנעול‪ ,‬הצליח לעשות צורה‬
‫מדוייקת של המפתח‪ .‬הוא עבד במשך חודשים אחדים‪ ,‬בהסתתרו מהמשגיחים‬
‫הגרמנים‪ ,‬עד שחרט מפתח‪ ,‬ולבסוף מסר את המפתח לוועד‪.‬‬
‫ארגנו שלוש פלוגות קרב‪ ,‬כל פלוגה בת ‪ 20‬איש‪ .‬הקפידו מאוד על החשאיות‪ ,‬כך שאף‬
‫אחד מחברי הפלוגות לא ידע‪ ,‬מי מלבדו שייך לפלוגה‪.‬‬
‫המפקד שלנו‪ ,‬ד"ר יוליאן חורונז'יצקי‪ ,‬קפיטן הצבא הפולני לשעבר‪ ,‬תיכן תוכנית‬
‫מפורטות של הפעולות‪ .‬ההתקוממות נקבעה ליום ה‪ 21-‬באפריל ‪ .1943‬אולם קרה אסון‪,‬‬
‫ביום ה‪ 19-‬באפריל לא חילק הד"ר חורונז'יצקי את הכבוד "לפי כל הכללים"‬
‫לאונטרשטורמפיהרר פראנץ וזה היכה את חורונז'יצקי בפניו במגלב‪ .‬הד"ר חורונז'יצקי‬
‫כעס מאוד‪ ,‬הוציא סכין ורצה לפגוע ברוצח‪ .‬פראנץ קפץ דרך חלון‪ .‬הגרמנים‪ ,‬שבאו‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 73 -‬‬

‫בשמעם את צעקות פראנץ שניבהל‪ ,‬רצו לתפוס את חורונז'יצקי חי‪ .‬אולם הדבר לא עלה‬
‫בידם‪ ,‬כי הרופא בלע רעל‪ .‬ההתקוממות נדחתה‪.‬‬
‫הד"ר לייכטר קיבל עליו את הפיקוד‪ .‬חוץ ממנו לקחו חבל פעיל ביותר בהתקוממות‬
‫הכלואים קורלאנד‪ ,‬המהנדס גאלבסקי‪ ,‬המהנדס סודוביץ'‪ ,‬זאלצברג וגללו‬
‫(מצ'כוסלובקיה)‪.‬‬
‫עובדה תוכנית לפוצץ ולהשמיד את כל המחנה‪ .‬על הצלה של עצמנו אי אפשר היה אפילו‬
‫לחלום‪ ,‬כי כל שטח המחנה היה מוקף שורות אחדות‪ ,‬של תיל דוקרני‪ ,‬שהיה תקוע מעל‬
‫למלכודות (קיפודים)‪ ,‬שנחפרו נגד טנקים‪ .‬המשמר בפנים המחנה היה כל כך חזק‪ ,‬שאי‬
‫אפשר היה לחלום בריחה‪ .‬לפי התוכנית צריך היה להשיג כמה עשרות פצצי דינמיט או‬
‫רימונים וברגע המיועד להשתמש בהם‪.‬‬
‫המחסן נמצא תמיד תחת השגחה ערה‪ .‬אולם קרה‪ ,‬שבסוף חודש יולי ‪ 1943‬ניגשו‬
‫הגרמנים לניקוי הכיכר מלבנים וגרוטאות‪ .‬היהודים הכלואים‪ ,‬שעבדו בניקוי‪ ,‬נמצאו על יד‬
‫המחסן במשך כל היום‪ .‬הייתה הזדמנות טובה‪ ,‬אנשי המשמר לא שמו לב לכלואים‬
‫שהתרוצצו הנה והנה ולכן עלה בידינו ביום ה‪ 2-‬באוגוסט לפתוח את דלתות המחסן בלי‬
‫שהרגישו בכך‪ ,‬להכניס שמה חבר של הארגון ולסגור אותו שם‪ .‬באותו זמן הצלחנו‬
‫להוציא שמשה מחלון מכוסה רשת בקיר שני של המחסן‪ ,‬במקום שלא עמד משמר‪,‬‬
‫ולהוציא דרך הרשת ‪ 20‬רימונים – קטנים‪ ,‬אבל בעלי כוח נפץ רב – ‪ 20‬מכונות ירייה‬
‫וכמה עשרות אקדחים טעונים‪ .‬החבר שלנו יצא מהמחסן בלי שהרגישו בו‪ .‬הנשק הועבר‬
‫מייד על ידי הכלואים בעגלות‪ ,‬שבהן היו מוציאים לבנים שבורות וגרוטאות אחרות‪.‬‬
‫בכיכר חולק הנשק בין מפקדי פלוגות הקרב‪.‬‬
‫בכיכר ובצריפים עבד חבר של קבוצת קרב – בתור מחטה‪ .‬הוא היה זורק תמיד באוויר‬
‫מתוך מזרק נוזל מחטה‪ .‬כשהושגו חומרי הנפץ‪ ,‬החליט מפקדנו לגשת לפעולה בלי‬
‫דיחוי‪ .‬המחטה שפך לתוך המזרק ‪ 25‬ליטר בנזין והתהלך גלוי לגמרי על פני שטח‬
‫המחנה ושפך בנזין על המקומות‪ ,‬שסומנו להבערה‪.‬‬
‫ההתקוממות צריכה הייתה להתחיל בשעה ‪ 16‬ו‪ 45-‬דקות‪ .‬למרות החשאיות החמורה‪,‬‬
‫שררה במחנה התרגשות כללית‪ .‬חברי פלוגות הקרב‪ ,‬שידעו שהם הולכים לקראת מוות‬
‫בטוח‪ ,‬נפרדו מחבריהם‪ .‬אחד מאנשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬הרגיש‪ ,‬שבמחנה מתרחש דבר מה לא‬
‫רגיל‪ ,‬אבל לא יכול היה לעמוד על הסיבות‪ .‬בשים לב למצב רוח זה‪ ,‬החליט מפקדנו‬
‫להקדים את ההתקוממות בשעה‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬שבגלל זה אי אפשר היה לסיים אי אלה‬
‫הכנות‪ ,‬אבל לא היה מוצא אחר‪.‬‬
‫א ות להתקוממות צריכה הייתה לשמש ירייה מרובה על יד צריפי הפועלים‪ .‬בשעה ‪15‬‬
‫ו‪ 30-‬דקות הודיעו למפקדנו‪ ,‬שהכל מוכן‪ ,‬האנשים מחכים לפקודה‪.‬‬
‫בשעה ‪ 15‬ו‪ 45-‬דקות נורו יריות אחדות מרובים‪ :‬חבר אחד הרג במקום את התליין‬
‫ההאופטשארפיהרר קיטנר ואת הבלש קובה‪ .‬כעבור דקה התפוצצו ‪ 20‬רימונים והתחילו‬
‫לפעול מכונות הירייה של חברי הפלוגות‪ .‬טרם שהגרמנים תפסו מה מתרחש‪ ,‬עמד‬
‫המחנה בלהבות‪ .‬מחסן הנשק הופצץ ועף באוויר‪ ,‬הכל בער מסביב; רק תאי הגזים‬
‫נשארו שלמים‪ ,‬כי אי אפשר היה בהחלט להתקרב אליהם‪.‬‬
‫יחד עם המחנה‪ ,‬במקום שחברי הפלוגות הלוחמות הרגו ביריות ‪ 25‬אנשי ס‪.‬ס‪ .‬ו‪60-‬‬
‫חיילים מהמשמר הפנימי‪ ,‬ניספו גם ‪ 700‬יהודים כלואים‪-‬פועלים‪ .‬רק באיזה נס הצליחה‬
‫קבוצה בת מאתיים איש להתפרץ ולצאת מטרבלינקה האחוזה להבות‪ .‬רובם של אלה‬
‫נפלו בקרבות עם הגרמנים‪ ,‬שהתחילו לרדוף אחריהם מהמחנה הסמוך‪]5[ .‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 74 -‬‬

‫עדות‬

‫יעקב ויירניק‬

‫שנה בטרבלינקה‬

‫עדותו של יעקב ויינרק הינה עדות מקיפה‪ .‬שנה שלימה הצליח לשרוד בטרבלינקה‪.‬‬
‫הודות לתושייתו הצליח לברוח ולהינצל‪.‬‬
‫לפני כתיבת העדות‪ ,‬שניתנה מיד לאחר השואה הוא פונה בקריאה נרגשת‬
‫לקוראי עדותו‪:‬‬
‫קורא יקר!‬
‫למענך ורק למענך בלבד הריני ממשיך את חיי העלובים‪ .‬בשבילי איבדו הם את‬
‫כל הודם כי כלום יכול אני לנשום אוויר לרווחה ולשמוח בכל מה שברא הטבע?‬
‫לעיתים תכופות מתעורר אני בלילות ואנקת‪-‬אימים‪ ,‬חזיונות בלהות מפסיקים לי‬
‫את שנתי שכה דרושה לי‪ .‬אני רואה אלפי שלדים‪ ,‬הפורשים אלי ידי‪-‬מוות בשוועם‬
‫חיים ולרחמים‪ ,‬ואני שטוף זיעה חש את עצמי חסר אונים להושיעם‪.‬‬
‫ניתר אני אז ממשכבי‪ ,‬משפשף את עיני ושמח הנני על שאין זה אלא חלום‪.‬‬
‫חיי מורעלים‪ .‬דמויות‪-‬מוות חולפות על פניי‪ ,‬ילדים‪ ,‬ילדים ועוד פעם ילדים‪.‬‬
‫את כל הקרובים לי הקרבתי קרבן‪ .‬אני בעצמי הובלתים לאבדון‪ .‬בעצם ידי בניתי‬
‫עבורם חדרי‪-‬מוות‪ .‬כיום הנני איש זקן ובודד‪ ,‬בלי גג מעל ראשי‪ ,‬בלי משפחה‪,‬‬
‫בלי קרובים‪ .‬מדבר אני עם עצמי ועונה לעצמי‪ .‬נע ונד אני‪.‬‬
‫מדי עברי דרך ישוב בני אדם‪ ,‬יתקפני פחד‪ .‬דומני כי כל קורותיי חרותים על פניי‪.‬‬
‫בסקרי את בבואתי במי הנחל או הנהר‪ ,‬מורא ותדהמה יעוותו את פרצופי‪.‬‬
‫האדמה עוד לאדם? לא ולא! מגודל‪-‬פרע‪ ,‬מוזנח‪ ,‬תשוש‪.‬‬
‫הריני סוחב על כתפי מאה דורות‪ .‬קשה לי‪.‬‬
‫כה קשה לי‪ .‬אולם הן לעת עתה מוכרח אני לסחוב‪.‬‬
‫אני רוצה ואני מוכח‪ ,‬אני‪ ,‬שראיתי השמדת שלושה דורות‪ ,‬מוכרח אני לחיות‬
‫עבור הבאים‪ .‬כל העולם מוכרח להכיר ולדעת את מעשי הזוועה‬
‫של הפושעים הללו‪ .‬דורות על דורות יקללום‪ .‬דווקא עלי לגרום לכך‪.‬‬
‫אף הדמיון הנועז ביותר לא יוכל לתאר זאת‪ .‬ברצוני למסור הכל בנאמנות‪.‬‬
‫ידע נא האדם‪ ,‬ידע נא העולם כולו מה פירושה של "תרבות‪-‬מערב"‪.‬‬
‫אני התעניתי בהובילי מיליונים לכליה‪ .‬ייוודע נא למיליונים‪ ,‬זוהי מטרת חיי היחידה‪.‬‬
‫בבדידות ובשקט הריני מעביר הכל בזיכרוני ומוסר בכנות‪.‬‬
‫הבדידות והשקט הם רעיי הנאמנים‪.‬‬
‫רק צפצוף הציפורים מלווני בהרהורי ובעבודתי‪ .‬הה‪ ,‬ציפורים יקרות!‬
‫אתן עודכן אוהבות אותי‪ .‬הן אחרת לא הייתן מזמרות בצהלה זו ולא הייתן מסתגלות‬
‫אלי במהירות כה רבה‪ .‬אני אוהב אתכן כשם שאני אוהב כל יצור‪-‬אלווה‪.‬‬
‫אולי אתן תרפאוני‪ ,‬אולי אוכל עוד אי פעם לצחוק‪.‬‬
‫ואולי זה יבוא אז‪ ,‬לכשאסיים את עבודתי והכבלים יפלו מעל רגלינו‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 75 -‬‬

‫היה זה ב‪ 23-‬באוגוסט ‪ 1942‬בוורשה‪ ,‬בימי ההסגר‪ ,‬נמצאתי אז אצל שכנים ולא הייתה‬
‫לי היכולת לשוב הביתה‪ .‬מכל עבר נשמעו יריות רובים‪ ,‬אולם את האמת המרה עוד טרם‬
‫ידענו‪ .‬לפתע הגדילה את פחדנו כניסת ה"שארפפיררים" הגרמנים וה"וואכמנים"‬
‫האוקראינים‪ ,‬אשר הכריזו בקול תקיף ורם‪" :‬אלע ראוס!" (כולם לצאת!)‪ .‬ברחוב סידר‬
‫ה"שארפירר" את כולם בשורות‪ .‬נאספו כאן אנשים בלי הבדל מין וגיל‪.‬‬
‫ה"שארפירר" עשה את עבודתו בחריצות‪ .‬חיוך קרן מפניו‪ .‬גמיש וזריז התרוצץ בכל מקום‬
‫ומקום‪ .‬הוא סקר ומיין אותנו‪ .‬מבטחו החליק על פני כולם‪ .‬בצחוק סדיסטי הסתכל במפעל‬
‫הכביר של מולדתו הגדולה‪ ,‬שתערוף במחי‪-‬יד אחד את ראשה של המפלצת המזיקה‪.‬‬
‫מבטי נופל עליו‪ .‬הוא הינו המתועב שבכולם‪ .‬חיי בן אדם אינם בשביל ולא כלום‪ .‬תענוגו‬
‫הגדול ביותר הוא לרצוח תוך ייסורים הנוראיים ביותר‪ .‬עבור מעשי "גבורותיו" נתמנה‬
‫אחר כך ל"אונטרשארפירר"‪ .‬שמו היה פראנץ‪ .‬היה לו כלב שנקרא בארי‪ .‬אותו אזכיר‬
‫עוד‪.‬‬
‫עמדתי בשורה מול ביתי ברחוב וולינסקה‪ .‬משם הובלנו לרחוב זאמנהוף‪ .‬לעינינו חילקו‬
‫האוקראינים ביניהם את השלל‪ .‬הם התקוטטו ביניהם‪ ,‬ערכו ומיינו את הכל‪ .‬למרות הקהל‬
‫הרב שררה דממה ברחוב‪ .‬את כולם תקף ייאוש אילם ואכזרי‪ .‬אכן‪ ,‬היה זה ייאוש! צילמו‬
‫אותנו כחיות מלפני המבול‪ ,‬היו גם כאלה שגילו קורת רוח‪ .‬אני עצמי קיוויתי לשוב‬
‫הביתה‪ .‬סברתי שיבדקו את תעודותינו‪.‬‬
‫לפי פקודה אנו זזים ממקומותינו‪ .‬אבוי! לעינינו נתגלה המציאות הערומה‪ .‬קרונות‪.‬‬
‫קרונות ריקים‪ .‬היום – יום קיץ יפה ולוהט‪ .‬נדמה‪ ,‬שהשמש התמרדה נגד החמס‪ ,‬במה‬
‫אשמו נשותינו‪ ,‬ילדינו‪ ,‬אמהותינו? במה? השמש נסתרת מאחורי העבים‪ .‬היא יפה‪,‬‬
‫קורנת וזוהרת ואינה רוצה לחזות בייסורינו ושפלנו‪.‬‬
‫פקודת כניסה לקרונות‪ .‬דוחקים ‪ 80‬נפש לכל קרון‪ .‬דרך החזרה חסומה‪ .‬היו לי על בשרי‬
‫רק מכנסיים‪ ,‬חולצה ונעליים‪ .‬בבית נשארה שכמיה עם חפצים מוכנים ונעליים גבוהות‪.‬‬
‫הכינותי כל זה‪ ,‬כי סובבו שמועות‪ ,‬שישלחו אותנו לאוקראינה‪ ,‬לעבודה‪.‬‬
‫הרכבת עברה ממסילת‪-‬משנה אחת לשנייה‪ .‬הכרתי יפה את צומת‪-‬המסילות הזה‬
‫והבנתי‪ ,‬כי עומדים אנו במקום אחד‪ .‬בינתיים השתעשעו להם האוקראינים בנעימים‬
‫ולאוזנינו הגיע שאונם וצחוקם העליז‪ .‬בקרון גובר המחנק‪ ,‬אין במה לנשום‪ .‬הכל חדור‬
‫ייאוש‪ ,‬קודר ואיום‪ .‬הסתכלתי בכולם ובכל‪ ,‬בכל זאת נבצר ממני להקיף את גודל האסון‪.‬‬
‫פיללתי לייסורים‪ ,‬טלטלה ורעב‪ ,‬אולם לא האמנתי כי ידו האכזרית של התליין נטויה‬
‫עלינו‪ ,‬על ילדינו ועל כל קיומנו‪.‬‬
‫תוך ייסורים לאין שיעור הגענו למלקיניה‪ .‬שם עמדנו כל הלילה‪ .‬אל הקרון נכנסו‬
‫אוקראינים ודרשו חפצי ערך‪ .‬כולם נתנו‪ ,‬כדי להציל את החיים לזמן קצר‪ .‬לדאבוני לא‬
‫היה לי כלום‪ .‬ראשית עזבתי את ביתי במפתיע‪ ,‬ושנית מכרתי הכל בזמן המלחמה‪ ,‬כדי‬
‫שאוכל להתקיים‪ ,‬כי לא השתכרתי‪.‬‬
‫עם בוקר זזה הרכבת והגענו לתחנת טרבלינקה‪ .‬ראיתי רכבת שעברה על פנינו ובתוכם‬
‫אנשים רעבים‪ ,‬קרועים וערומים למחצה‪ .‬הם דיברו אלנו משהו אולם אנו לא הבינונו‪ .‬היום‬
‫היה לוהט‪ ,‬המחנק נורא‪ .‬היינו איפוא צמאים מאוד‪ .‬השקפתי מבעד החלון‪.‬‬
‫האיכרים הביאו מים ודרשו ‪ 100‬זלוטי עבור בקבוק‪ .‬לא היה לי כסף‪ ,‬מלבד ‪ 10‬זהובים‪,‬‬
‫ו‪ 10,5,2-‬במטבעות כסף עם תמונת המרשל ששמרתי למזכרת‪ .‬נאלצתי איפוא לוותר על‬
‫המים‪ .‬אחרים קנו‪ .‬עבור ק"ג אחד של לחם שחור שילמו ‪ 500‬זלוטי‪ .‬עד הצהריים עינה‬
‫אותי הצימאון‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 76 -‬‬

‫אחר כך נכנס ה"האופטשטורמפירר" לעתיד ובחר ב‪ 10-‬אנשים אשר הביאו לנו מים‪.‬‬
‫רוויתי במקצת את צימאוני‪ .‬ציוו לפנות את החללים‪ ,‬אולם לא היו כאלה‪ .‬ב‪ 4-‬אחר‬
‫הצהריים זזה הרכבת‪ .‬כעבור רגעים אחדים הגענו לטרבלינקה‪ .‬רק שם נפל המסך מעל‬
‫עינינו‪.‬‬
‫על גגות הצריפים עמדו אוקראינים עם רובים ומכונות ירייה‪ .‬השטח היה זרוע גוויות‪ ,‬מהן‬
‫לבושות‪ ,‬מהן ערומות‪ ,‬פניהן היו מעוותות מפחד וזוועה‪ .‬הן היו שחורות ונפוחות‪ .‬העיניים‬
‫היו פתוחות לכל רוחבן‪ ,‬הלשונות תלויות החוצה‪ ,‬המוחות מנופצים‪ ,‬והגוויות איבדו את‬
‫צלמן הרגיל‪ .‬בכל מקום דם‪ .‬דמנו הנקי‪ .‬דם ילדינו‪ ,‬אחינו ואחיותינו‪ .‬דם אבותינו‬
‫ואמהותינו‪ .‬ואנו‪ ,‬חסרי ישע‪ ,‬חשים שלא נימלט מגורלנו‪ .‬אך לא‪ ,‬זו היא המציאות‬
‫הערומה‪ .‬אכן זוהי ה"העברה" – העברה לעולם שני תוך אלפי עינויים‪.‬‬
‫מצווים לצאת מהקרונות‪ .‬את החפצים להשאיר‪ .‬מביאים אותנו לחצר‪ .‬משני צדדיה עמדו‬
‫צריפים‪ .‬היו שם שני לוחות גדולים והיה כתוב עליהם‪ ,‬שיש למסור את הזהב‪ ,‬הכסף‪,‬‬
‫אבנים יקרות וכל דברי ערך‪ .‬העובר על כך צפוי לעונש מוות‪ .‬על הגגות עמדו אוקראינים‬
‫עם מכונות ירייה‪ .‬על הנשים והילדים ציוו לפנות שמאלה ועל הגברים פקדו לשבת בחצר‪,‬‬
‫מימין‪ .‬במרחק מאיתנו עמדו אנשים ועבדו‪ .‬הם סידרו את החבילות שהוצאו מהרכבת‪.‬‬
‫התגנבתי ונכנסתי אל תוך קבוצת העובדים‪ ,‬התחלתי לעבוד וספגתי את המהלומה‬
‫הראשונה‪ ,‬במגלב מידי גרמני אחד שקראנו לו בשם פרנקנשטין‪ .‬על הנשים והילדים ציוו‬
‫להתפשט‪ .‬לא ראיתי מה שעשו לגברים‪ ,‬יותר לא ראיתים‪ .‬לפני שהחשיך הגיעה עוד‬
‫רכבת אחת ממינדזיז'יץ‪ .‬היו בה ‪ 80‬אחוז חללים‪ .‬התחלנו להוציאם‪ .‬היכו אותנו בלי‬
‫רחמים‪ ,‬עד מאוחר בלילה סיימנו את העבודה‪.‬‬
‫שאלתי את אחד העובדים מה פשר כל זה‪ .‬הוא ענה‪ ,‬שהאיש שמדברים איתו היום ‪ -‬מחר‬
‫כבר איננו‪ .‬היננו מצפים בפחד ובמתיחות‪ .‬לאחר זמן מה פקדו עלינו להסתדר בחצי‬
‫עיגול‪ .‬ניגשו אלינו ה"שארפירר" פראנץ עם כלבו ואוקראיני עם מכונת ירייה‪ .‬הננו כ‪500-‬‬
‫איש בערך‪.‬‬
‫אנו עומדים מתוחים‪ ,‬כמעט סקרנים‪ ,‬בחרו מקבוצתנו כ‪ 100-‬איש‪ .‬מסדרים אותנו‬
‫בחמישיות‪ ,‬מובילים הלאה ומצווים עלינו לכרוע ברך‪ .‬גם אני הייתי בין הנבחרים‪ .‬שומעים‬
‫אנו את רעש מכונות הירייה וזעקות ויללות של הנהרגים‪ .‬לעולם לא ראיתים יותר‪.‬‬
‫הוכנסנו לצריפים תוך מכות בלתי פוסקות מהמגלבים וקתות הרובים‪ .‬בצריף חושך‪ ,‬אין‬
‫רצפה‪ .‬התיישבתי על החול ונרדמתי‪.‬‬
‫למחרת העירו אותנו בצעקה רמה‪" :‬אאופשטיין" (לקום)‪ .‬בין רגע קפצנו והתחלנו לצאת‬
‫מהצריף לחצר‪ .‬מסביב נשמעו צעקות האוקראינים‪ .‬ה"שארפיררים" המטירו עלינו במשך‬
‫כל הדרך מהלומות מהמגלבים והקתות‪ .‬צווינו להסתדר בשורות‪ .‬לאורך השורות עמדו‬
‫נוגשינו והוכנו ללא רחם‪ .‬כך עמדנו מעונים זמן רב בלי שנקבל כל פקודה‪ .‬זה היה עם‬
‫שחר‪ .‬חשבתי‪ ,‬שהטבע עצמו יעמוד לימיננו ויתחיל להשליך רעמים על הנוגשים‬
‫הברבריים‪ ,‬אולם השמש נשמעה לחוק הטבע‪ ,‬זרחה לפתע בזוהרה ותקעה מבט קורן‬
‫בגופינו המוכים‪ ,‬הפצועים והציצה לתוך עמקי נשמותינו הדוויות‪.‬‬
‫פתאום התעוררתי מהרהוריי‪ .‬שמעתי ברעד‪" :‬אכטונג" (הקשב)‪ .‬לפנינו עמדה קבוצת‬
‫"שארפיררים" ואוקראינים ובראשם ה"אונטרשטורמפירר" פראנץ עם כלבו בארי‪ .‬פראנץ‬
‫אמר לחבריו שכעת הוא ייתן פקודה‪ .‬ניתן אות והתחילו להכותנו‪ .‬הוכנו ללא אבחנה‪,‬‬
‫בכל מקום שרק השיגה היד‪ .‬קרעו לנו את הפנים ואת כל הגוף וכל אחד נאלץ לעמוד‬
‫זקוף‪ ,‬כי עם התכופפותו הקטנה ביותר היה נורה כבלתי מסוגל לעבודה‪ .‬לכשהשביעו את‬
‫יצר הדמים שלהם וכולנו היינו שטופי דם‪ ,‬התחילו לסדר אותנו בשורות‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 77 -‬‬

‫אני נמניתי על הקבוצה שעסקה בחללים‪ .‬הייתה זו עבודה קשה מאוד‪ ,‬כי כל שני עובדים‬
‫הוכרחו לסחוב גוויה לאורך כ‪ 300-‬מטר‪ .‬לפעמים היינו קושרים אותה וסוחבים לבור‪.‬‬
‫מרחוק ראיתי אישה חיה‪ ,‬ערומה‪ .‬הייתה צעירה ויפה‪ .‬מבטה היה כמו של מטורפת‪ .‬היא‬
‫דיברה אלינו משהו‪ ,‬אולם לא הבינונו את דבריה ולא יכולנו לעזור לה‪ .‬היא התעטפה‬
‫בסדין‪ ,‬אשר תחתו הסתירה את ילדה הקטן‪ .‬היא חיפשה מקלט‪ .‬לפתע השגיח בה‬
‫גרמני‪ .‬הוא פקד עליה להיכנס לבור והרגה בירייה יחד עם ילדה‪ .‬היה זה מקרה ראשון‬
‫של הריגה‪ ,‬אשר ראיתי‬
‫במו עיניי‪ .‬הסתכלתי מסביב בין הבורות‪ ,‬גודלו של כל אחד מהם היה ‪ 50X25X10‬מטר‪.‬‬
‫עמדתי מעל לבור אחד כזה‪ .‬רציתי להוריד גוויה לתוכו‪ .‬לפתע הופיע מאחוריי גרמני‬
‫ורצה לירות בי‪ .‬פניתי אחורה ושאלתיו במה חטאתי‪ .‬הוא ענה‪ ,‬שללא צורך רציתי להיכנס‬
‫לבור‪ .‬הסברתי לו‪ ,‬שעלי להכניס את הגווייה לבור‪.‬‬
‫כמעט על יד כל אחד מאיתנו עמד גרמני עם מגלב או אוקראיני עם רובה‪ ,‬ובשעת‬
‫העבודה הצליפו על ראשינו‪ .‬בקרבת מקום עמדה מכונה שחפרה את הבורות‪ .‬בשאתנו‪,‬‬
‫או יותר נכון בסחבנו את הגוויות נאלצנו לרוץ כי בעד הפיגור הקטן ביותר הוכו‪.‬‬
‫החללים היו מושלכים מזמן רב‪ .‬הגוויות התחילו כבר לרקוב‪ .‬ריח נבלות וריקבון נישא‬
‫באוויר‪ .‬תולעים אפפו את הגופות האומללות‪ .‬כשהיינו קושרים אותן בחגורות‪ ,‬הייתה‬
‫לעיתים קרובות נופת יד או רגל‪ .‬כך עמלנו על קברים לעצמנו עד חשכה‪ ,‬בלי אוכל‬
‫ומשקה‪.‬‬
‫היום היה יום שרב והצימאון הציק מאוד‪ .‬עם ערב‪ ,‬בבואנו לצריפים‪ ,‬כל אחד מאיתנו‬
‫מחפש את מכריו מאתמול‪ ,‬אולם לשווא‪ ,‬אין למצאם‪ ,‬כי הם אינם כבר בחיים‪ .‬אלה‬
‫שעבדו במיון החבילות הושמדו ברובם‪ .‬הרעבים היו לעיתים מוציאים משהו מהחבילות‪.‬‬
‫פושע כזה היה מובל לבור ושם היה גומר את חייו על ידי כדור בקודקוד‪.‬‬
‫השטח היה מוצף בחבילות‪ ,‬מזוודות‪ ,‬מלבושים‪ ,‬ילקוטים‪ ,‬בכל מה שהורידו מעליהם‬
‫הקורבנות לפני מותם האיום‪.‬‬
‫בזמן העבודה השגחתי באי אלה מהעובדים‪ ,‬שנשאו על מכנסיהם טלאים צהובים‬
‫ואדומים‪ .‬לא היה לי כל מושג מה פשר הדבר הזה‪ .‬הם תפשו חלק מצריפנו שהיה מובדל‬
‫מאיתנו על ידי מחיצה פנימית‪ .‬היו ביניהם ‪ 50‬גברים ואישה אחת‪.‬‬
‫בעבודה ובתנאים אלה עברו עלי ‪ 4‬ימים‪.‬‬
‫ביום ו'‪ ,‬דומני שזה היה ב‪ 28-‬באוגוסט‪ ,‬אנו חוזרים מהעבודה‪ .‬הכל כרגיל‪" :‬אכטונג"‪.‬‬
‫"כובעים חבוש‪ ,‬הורד!" ונאומו של פראנץ‪ .‬הוא בחר מתכונו מפקד וראשי קבוצות אחדים‬
‫אשר מחובתם לזרזנו בעבודה‪ .‬פראנץ פקד עלינו בנאומו לעבוד במסירות ועבור זה‬
‫נקבל בשפע את כל צרכינו‪ .‬במקרה אחר יסתדר איתנו באופן רדיקלי‪ .‬פלאו של הגרמני‬
‫הוא בזה‪ ,‬אמר‪ ,‬שיודע הוא להשתלט על כל מצב‪ .‬הגרמנים מנהלים את ההעברה כך‪,‬‬
‫שהיהודים נדחקים בעצמם לקרונות ואינם יודעים אפילו מה צפוי להם‪ .‬לזאת הוסיף‬
‫מספר הגון של כינויים מאוצר המילים שלו‪.‬‬
‫ב‪ 29-‬באוגוסט מעירים אותנו כרגיל‪ ,‬אולם בפולנית‪ .‬בן רגע אנו קמים ויוצאים לכיכר‪.‬‬
‫להתלבש אין לנו צורך‪ ,‬כי ישנים אנו בבגדים‪ .‬אנו ממלאים איפוא חיש מהר אחר‬
‫הפקודה‪ .‬הסתדרנו בשורות‪ .‬באה פקודה בפולנית‪ .‬בכלל מתייחסים אלינו בנימוס‪ .‬שוב‬
‫נואם פראנץ‪ .‬הוא אומר‪ ,‬שמהיום והלאה כל אחד יעבוד באומנותו שלו‪ .‬התחילו לבחור‬
‫את בעלי המקצועות‪ .‬הראשונים היו פועלי‪-‬בניין‪ .‬אף אני הכרזתי על עצמי כבנאי‪-‬מומחה‪.‬‬
‫הפרידו אותנו מהשאר‪ .‬היינו יחד ‪ 15‬איש‪ .‬מסרו אותנו בידי שלושה אוקראינים‪ .‬אחד‬
‫טוראי קשיש‪ ,‬קוסטנקו שמו‪ ,‬הבעת פניו לא הייתה זועפת‪ .‬השני אנדריב‪ ,‬וואכמאן רגיל‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 78 -‬‬

‫בעל קומה בינונית‪ ,‬שמן‪ ,‬בעל פנים נגולות ואדומות‪ ,‬היה זה איש טוב ושקט‪ .‬השלישי‬
‫מיקודה‪ ,‬נמוך‪ ,‬רזה‪ ,‬רע‪-‬לב‪ ,‬בעל עיני רוצח וסדיסט‪ .‬אליהם סיפחו שני אוקראינים עם‬
‫רובים על מנת לשמור עלינו‪.‬‬
‫הובלנו ליער ושם ציוו עלינו לפרק גדר‪-‬תיל ולחטוב עצים‪ .‬קוסטנקו ואנדרייב היו נוחים‬
‫מאוד והביטו על עבודתנו מבעד לאצבעות‪ .‬לעומתם זרז מיקודה בשוט לעבודה וצעק‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר לא היו מומחים בין כל הנבחרים‪ .‬אולם כל אלה אשר לא רצו לעבוד על‬
‫יד החללים אמרו שהם בנאים‪ .‬לאלה לעגו ולא חסכו מהם הצלפות‪-‬שוט‪.‬‬
‫בשעה ‪ 12‬הפסקנו את עבודתנו וחזרנו לצריפים לאכול ארוחת צהריים‪ ,‬שהייתה מורכבת‬
‫ממרק‪ ,‬דייסה ולחם מעופש‪ .‬בתנאים רגילים הייתה זו ארוחה שאי אפשר לאכלה‪ .‬אך אנו‬
‫היינו רעבים ועייפים ואכלנו הכל‪.‬‬
‫בשעה ‪ 1‬באו ה"וואכמנים" עם האוקראינים וכך עבדנו עד הערב‪ .‬בערב‪ ,‬כרגיל חוזרים‬
‫הביתה‪ ,‬מיפקד וכו'‪ .‬אותו היום שוב היינו מוקפים גרמנים רבים‪ .‬היינו כ‪ 700-‬איש‪ .‬בין‬
‫הגרמנים היה פראנץ עם כלבו‪ .‬לפתע שאל בחיוך‪ :‬מי יודע גרמנית? התייצבו כ‪ 50-‬איש‪.‬‬
‫הוא פקד עליהם לצאת מהשורה ולהסתדר לחוד‪ .‬כל זה הוא עשה בחיוך‪ ,‬כך שאי אפשר‬
‫היה לחשוד בו כלום‪ .‬הם הובלו וכבר לא חזרו אלינו‪ .‬ברשימת החיים גם כן לא היו‪ .‬אין‬
‫עט‪ ,‬שיוכל לתאר את הייסורים והעינויים‪ ,‬שבהם הושמדו‪.‬‬
‫בעבודה זאת ובאותם התנאים שוב עברו עלינו ימים אחרים‪ .‬עבדתי עם חבר במשך כל‬
‫הזמן ובאורח פלא ריחם עלינו הגורל‪ .‬אולם משום כך שהיינו שנינו מומחים במקצוע ואולי‬
‫מתוך כך שנגזר עלינו לראות ייסורים וחללים של רבים‪ ,‬רבים מילדינו‪ .‬אני וחברי קיבלנו‬
‫ארגז לסיד ושמר עלינו אנדרייב‪ .‬חברי היה אומן טוב וגם שמע לעצותיי‪ .‬העבודה נשאה‬
‫חן בעיני ה"וואכמן"‪ .‬הוא התייחס אלינו באדיבות רבה‪ .‬הוא הביא אפילו לכל אחד‬
‫מאיתנו פרוסת לחם‪ .‬זה היה בשבילינו דבר גדול‪ ,‬כי גווענו ממש ברעב‪ .‬אנשים אשר‬
‫ניצלו ממות אחר‪ ,‬אשר אתארו‪ ,‬היו נפוחי‪-‬רעב‪ ,‬היו מצהיבים ונופלים‪.‬‬
‫קבוצת העובדים שלנו גדלה‪ .‬הגיעו פועלים חדשים‪ .‬התחילו להכין יסודות לבניין‪ .‬לשם‬
‫מה נבנה בניין זה‪ ,‬לא ידע אף אחד מאיתנו‪ .‬בחצר עמד בניין עץ אחד מוקף מכל עבריו‬
‫בגדר גבוהה‪ .‬היה זה סוד לכולם לאיזו מטרה הוא מיועד‪.‬‬
‫כעבור ימים אחדים הגיע מומחה גרמני עם ממלא מקומו ואז החלה העבודה היה מחסור‬
‫בסיידים‪ .‬פועלים רבים התנדבו‪ ,‬על מנת שלא יעבדו על יד החללים‪ ,‬אולם כמעט כולם‬
‫נהרגו‪.‬‬
‫פעם אחת בעת העבודה‪ ,‬השגחתי במכיר מוורשה‪ ,‬ראזאנוביץ‪ .‬עמד עם עין נפוחה‪.‬‬
‫הבינותי שבערב יהרגוהו‪ .‬מהנדס וורשאי אחד‪ ,‬אברט‪ ,‬עבד אף הוא עם בנו‪ ,‬אולם יד‬
‫התליין השמידתם חיש מהר‪ .‬הגורל לא חסך ממני כלום‪ .‬כעבור ימים אחדים נודע לי מה‬
‫משמש הבניין המוקף בגדר הגבוהה‪ .‬רעד‪-‬זוועה עברני‪ .‬אני וחברי הקצענו עצים‪.‬‬
‫בתנאים אלה קשתה עלינו העבודה עד למאוד‪ .‬זה ‪ 25‬שנה שלא עבדתי כך‪ ,‬חברי לא‬
‫היה בנאי‪ ,‬הוא התקשה בכל‪ .‬הוא היה נגר לפי מקצועו ולא ידע להשתמש בגרזן‪ .‬ברם‬
‫הודות לעזרתי החזיק מעמד‪ .‬אני הנני נגר‪-‬בנאי‪ .‬במשך שנים הייתי חבר וועדה‪-‬בוחנת‬
‫באגודת בעלי המלאכה בוורשה‪.‬‬
‫עברו שמונה ימים של קיום עלוב‪ ,‬קיום שאין לתארו‪ .‬במשך זמן זה לא הגיעו משלוחים‬
‫חדשים‪ .‬ביום השמיני הובא משלוח חדש מוורשה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 79 -‬‬

‫המחנה בטרבלינקה היה מחולק לשניים‪ .‬במחנה מספר ‪ 1‬היו פסי רכבת ורציף לפירוק‬
‫המשלוח החי‪ .‬נוסף על כך הייתה שם כיכר גדולה לשים בה את רכושם של הבאים‪.‬‬
‫שם היה גם "חדר החולים" אורכו ‪ 30X6X2‬מטר‪ .‬שם עבדו שני גברים‪ .‬היו לבושים‬
‫סינורים לבנים ועל זרועותיהם צלבים אדומים‪ .‬הם נחשבו כרופאים‪ .‬מהמשלוחים היו‬
‫בוחרים את הזקנים והחולים‪ ,‬היו מושיבים אותם על ספסל ארוך כשפניהם מופנים אל‬
‫הבור‪ ,‬מאחוריהם היו מתייצבים הגרמנים והאוקראינים‪ .‬הם היו ממיתים את קרבנם על‬
‫ידי ירייה בקודקוד‪ .‬החלל היה נופל ישר אל הבור‪ .‬כשנצטברו גוויות רבות – היו מאפסים‬
‫אותם ומעילים באש‪ .‬מוקד חי‪.‬‬
‫בקרבת מקום עמדו צריפים שבהם גרו הגרמנים והאוקראינים‪ ,‬משרד צריפי הפועלים‬
‫היהודים‪ ,‬בתי מלאכה שונים‪ ,‬אורוות‪ ,‬דירי חזירים‪ ,‬מחסן לצרכי מזון‪ ,‬מחסני הנשק‪.‬‬
‫בחצר עמדו מכוניות‪ .‬במראהו לא הפחיד המחנה כלל וכלל‪ .‬הרושם היה שבאמת הינך‬
‫נמצא במחנה‪-‬עבודה‪.‬‬
‫המחנה מספר ‪ 2‬היה שונה בתכלית‪ .‬צריף בשביל הפועלים ‪ 30X10‬מטר‪ ,‬מכבסה‪,‬‬
‫מעבדה קטנה‪ .‬מקום שיכון ל‪ 17-‬נשים‪ ,‬תחנת שומרים ובאר‪ .‬נוסף על כך היו ‪ 13‬תאים‬
‫להמתת הקורבנות בגזים‪ ,‬שאתאר בפרוטרוט‪ .‬בניינים אלה היו מוקפים בגדר‪-‬תיל‪.‬‬
‫מאחורי הגדר תעלה ‪ 3X3‬מטר‪ .‬מאחורי התעלה עוד גדר תיל‪ .‬שתי הגדרות היו בגובה‬
‫של ‪ 3‬מטר כל אחת‪ .‬בין הגדרות הושמו מחסומים מחוטי פלדה‪ .‬מסביב שמרו הזקיפים‬
‫האוקראינים‪ .‬המחנה כולו היה מוקף גדר מחוטי תיל בגובה של ‪ 4‬מטר‪ .‬הגדר הייתה‬
‫מוסווית בענפים‪ .‬על הכיכר עמדו ‪ 4‬מגדלי תצפית בעלי ‪ 4‬קומות ו‪ 6-‬מגדלי תצפית בעלי‬
‫קומה אחת‪ .‬במרחק ‪ 50‬מטר מאחורי הגדר האחורית עמדו חצובות נגד טנקים‪.‬‬
‫כשהגעתי למחנה היו בה כבר שלושה תאי גזים‪ .‬בתקופת שהותי במחנה נוספו עוד ‪.10‬‬
‫גודלו של תא כזה היה ‪ 5X5‬מטר – סך הכל ‪ 25‬מטר מרובעים‪ ,‬הגובה ‪ 1.90‬מטר‪ .‬בגלל‬
‫היה פתח עם שסתום הרמטי‪ .‬פי צינור‪ ,‬רצפת טיראקוט משופעת‪ .‬בניין הבטון מופרד‬
‫היה ממחנה מספר ‪ 1‬על ידי קיר עץ‪ .‬שני הקירות האלה מעץ ומבטון יצרו יחד כעין‬
‫מסדרון‪ ,‬שנמצא בגובה ‪ 80‬ס"מ מעל שטח הבניין‪ .‬התאים היו מחוברים אל המסדרון‪.‬‬
‫בכל חדר הובילה דלת ברזל‪ ,‬שהייתה נסגרת באופן הרמטי‪.‬‬
‫לעבר המחנה מספר ‪ 2‬היו התאים מחוברים ברציף ‪ 4‬מטר רוחבו לאורך כל שלושת‬
‫התאים‪ .‬גובה הרציף מעל לקרקע היה כ‪ 80-‬ס"מ‪ .‬מאותו צד היו דלתות עץ סגורות‬
‫הרמטית‪ .‬כל דלת של חדר מצד המחנה מספר ‪ 2‬הייתה נפתחת מלמעלה למטה בעזרת‬
‫משענות ברזל‪ .‬הן היו נסגרות על ידי ווי ברזל‪ ,‬שהיו תקועים למפתן‪ ,‬ובריחי עץ‪ .‬דרך‬
‫הדלתות‪ ,‬שהובילו מהמסדרון‪ ,‬היו מכניסים את הקורבנות‪.‬‬
‫הדלתות מצד מחנה מספר ‪ ,2‬שימשו להוצאת גוויות החנוקים‪ .‬לאורך התא נמצאה‬
‫תחנת חשמל‪ ,‬שהייתה שווה לו בגודלה‪ ,‬אולם גבוהה ממנו בגודל הרציף‪ .‬התחנה סיפקה‬
‫אור למחנה הראשון והשני‪ .‬בתוכה עמד מוטור‪ ,‬שנעשה מטנק סובייטי‪ ,‬ששימש להזרמת‬
‫הגז לתאים‪ .‬את הגז היו מזרימים על ידי חיבור המוטור עם הצינורות‪ .‬מהירות מותם של‬
‫הקורבנות הייתה תלויה בכמות הגז‪ ,‬שהיו מזרימים‪ .‬על יד המכונות עבדו שני‬
‫אוקראינים‪ .‬איוואן‪ ,‬גבוה‪ ,‬בעל עיניים חביבות ושלוות‪ ,‬אולם סדיסט‪ .‬העינויים‪ ,‬שנגרמו‬
‫לקורבנות‪ ,‬גרמו לו תענוג‪ .‬הוא היה מתנפל לפעמים עלינו העובדים ובמסמר היה רוצע‬
‫את האוזן אל הקיר‪ ,‬או היה פוקד להשתטח על הרצפה והיה מצליף במגלב‪ .‬בעשותו‬
‫זאת היו פנו מביעות קורת‪-‬רוח סדיסטית‪ .‬היה צוחק ומתבדח‪ .‬היה מחסל את הקורבנות‬
‫בהתאם למצב רוחו‪ .‬השני נקרא מיקולי ניז'שי‪ ,‬חיוור‪ ,‬בעל אותו מבנה רוחני כמו איוואן‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 81 -‬‬

‫היום‪ ,‬בו ראיתי לראשונה איך מכניסים לבניין‪-‬המוות ילדים‪ ,‬נשים וגברים‪ ,‬היכני כמעט‬
‫בשיגעון‪ .‬תלשתי את שערות ראשי ובכיתי מר‪ .‬את הייסורים הגדולים ביותר גרם לי‬
‫מראה הילדים ליד אמותיהם‪ ,‬או בודדים‪ ,‬הילדים אשר לא תיארו לעצמם‪ ,‬שבעוד רגעים‬
‫מספר יינתק פתיל חייהם הקצרים תוך עינויים נוראיים‪ .‬עיניהם נוצצו מרוב פחד ועוד‬
‫יותר מרוב תימהון‪ .‬כאילו קפאה על שפתי הילד השאלה‪" :‬מה זה"‪ ,‬ו"לשם מה זה"‪,‬‬
‫ו"מדוע"‪ .‬אולם בראותם את פרצופיהם המאובנים של הגדולים‪ ,‬הם מסתגלים למצב‬
‫הקיים באותו רגע‪.‬‬
‫הם עומדים ללא‪-‬תנועה בהתרפקם אחד על השני‪ ,‬או על ההורים‪ ,‬בציפייה לקץ האיום‪.‬‬
‫לפתע נפתחת הדלת מצד הכניסה‪ .‬איוואן מחזיק בידו צינור גז באורך מטר אחד ומיקולי‬
‫– חרב‪ .‬בהינתן האות מתחילים להכניס את הקורבנות‪ .‬עם זאת מכים אותם ללא רחם‪.‬‬
‫זעקות הנשים ובכי הילדים מצלצלים עד היום הזה באוזניי‪ .‬צעקת כאב נואשת‪ ,‬צעקה‬
‫משוועת לרחמים‪ ,‬צעקה התובעת מאלוהים נקם‪ .‬הזעקות והבכיות אינן נותנות לי לשכוח‬
‫את האסונות‪ ,‬אשר הייתי להם עד‪-‬ראייה‪.‬‬
‫אל תא בעל ‪ 25‬מטר מרובע היו מכניסים ‪ 500-450‬איש‪ .‬הצפיפות הייתה איומה‪ .‬אחד‬
‫נדחק ליד השני‪ .‬היו מכניסים ילדים מתוך מחשבה‪ ,‬שבאופן כזה יינצלו מכיליון‪ .‬בדרך‬
‫למוות היו מכים ודוחפים אותם בקתות ובצינור הגז‪ .‬היו משסים בהם כלבים‪ .‬הכלבים‬
‫נבחו‪ ,‬נשכו והתנפלו על הקורבנות‪ .‬כל אחד‪ ,‬איפוא‪ ,‬ברצותו לברוח מפני המכות‬
‫והכלבים היה רץ אל התא ונופל אל תוך זרועות המוות‪ .‬החזקים דוחפים את החלשים‪.‬‬
‫הרעש נמשך זמן קצר‪ .‬הדלת נסגרת בדפיקה‪ ,‬התא מלא‪ .‬מפעילים את המוטור ומחברים‬
‫אותו עם צינורות הגז‪ .‬כעבור ‪ 25‬דקה‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬מוטלים כולם על הארץ‪ .‬אינם שוכבים‬
‫אפילו‪ ,‬כי אין איפה‪ .‬נופלים אחד בזרועות השני ועומדים‪ .‬אין צועקים יותר‪ .‬חוט חייהם‬
‫נותק‪ .‬אין להם כל תביעות וצרכים‪ .‬אימהות וילדים בחיבוק‪-‬מוות‪ .‬אין יותר אוייבים‬
‫וידידים‪ .‬אין קנאה‪ .‬כולם שווים בפני האלוהים‪ .‬מדוע? הריני שואל את עצמי‪ .‬קשה לי‬
‫לחיות‪ ,‬קשה מאוד‪ .‬אולם הן מוכרח אני‪ ,‬למען גלות לעולם את התועבות והאכזריות‬
‫האלה‪.‬‬
‫אחרי סיום ההרעלה היו איוואן ומיקולי בודקים את מצב העניינים‪ .‬לאחר זה היו עוברים‬
‫לצד השני‪ ,‬מקום בו נמצאה הדלת על יד הרציף‪ ,‬היו פותחים אותה ומשליכים את‬
‫החנוקים‪ .‬אנו חייבים היינו לסחבם לבורות‪ .‬היינו עייפים למעלה מכוחותינו‪ ,‬כי מהבוקר‬
‫עבדנו בבנייה‪ .‬ברם לא היה בפני מי לערער‪ ,‬יכולנו להתנגד‪ ,‬לספוג מכות ולמות כרך כל‬
‫האחרים‪ ,‬או במוות יותר אכזרי‪ ,‬ולכן היינו עושים הכל בלי לרטון‪.‬‬
‫עמד עלינו "האופטמן" (אינני יודע מה שמו) בעל קומה בינונית‪ ,‬ממושקף‪ ,‬הוא היכה‬
‫וצעק‪ .‬גם בחלקי נפלו מכות‪ ,‬הוא היכני ללא הפוגה‪ .‬הרימותי אליו את מבטי השואל‪ .‬הוא‬
‫הפסיק אז לרגע ואמר‪ :‬לולא היית נגר‪-‬בניין אז היית נהרג‪ .‬אני מסתכל מסביבי‪ .‬גורלם‬
‫של כמעט כל העובדים הוא כגורלי‪ .‬כנופיה שלמה של כלבים‪ ,‬גרמנים ואוקראינים‬
‫מרביצים מכות ונושכת‪ 25% .‬הנופלים חלל בעבודה‪ .‬בלי לחקור משליכים אנו אותם‬
‫לבורות‪ .‬חוזרים אנו בחבורה קטנה יותר‪ .‬לי שיחק המזל ולאחר לכתו של ה"האופטמן"‬
‫שוחררתי על ידי ה"אונטרשארפירר" מהעבודה‪.‬‬
‫יום‪-‬יום היו חונקים ‪ 12-10‬אלף איש‪ .‬הרכבנו פסי מסילה צרה והיינו מעבירים בעגלת‪-‬יד‬
‫את החללים לקבר‪ ,‬אולם זה לא הספיק‪ .‬היינו מושכים איפוא שנים‪ ,‬שנים את החללים‬
‫בעזרת רצועות‪ .‬בערב ההוא עבר עלי עוד רגע קשה מאוד‪ .‬אחרי יום עמל מפרך‪ ,‬לא‬
‫הובילונו למחנה מספר ‪ ,1‬אלא למחנה מספר ‪ .2‬כאן המראה היה אחר לגמרי ולעולם לא‬
‫אשכחנו‪ .‬הדם קפא בעוקרי‪ ,‬בעברי על יד הרציף ראיתי אלפי חללים‪ ,‬הם התגוללו בחצר‬
‫המחנה‪ .‬היו אלה גוויות של קורבנות חדשים‪ .‬האוקראינים והגרמנים פקדו בקול‪ ,‬הם‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 80 -‬‬

‫צעקו בפראיות והיכו ללא רחם בקתות ובמוטות את הפועלים‪ ,‬אשר פניהם היו שטופות‬
‫דם‪ ,‬עיניהם נפוחות ובגדיהם קרועים על ידי הכלבים‪ .‬על ידם ה"קאפו"‪.‬‬
‫על יד הכניסה למחנה ‪ 2‬נמצאו מגדלי צופים בעלי קומה אחת‪ .‬אל המגדלים היו מטפסים‬
‫בסולמות‪ .‬בסולמות אלה עינו את הקורבנות‪ ,‬את רגליהם היו תוקעים בין השלבים ואת‬
‫הראש המורד למטה היה מחזיק ה"קאפו" כך שהקורבן לא יכול היה לזוז‪ .‬את כל חמתם‬
‫כילו באומללים‪ ,‬בחלקם להם מהלומות כבדות‪ .‬למנת הייסורים הקטנה ביותר נחשבו ‪25‬‬
‫מלקות‪ .‬לראשונה ראיתי זאת עם ערב‪ .‬הירח וזרקורים האירו את מרחץ הדמים של‬
‫החיים למחצה ואת החללים המוטלים על ידם‪ .‬נאקות המעונים התערבו עם ריקות‬
‫המגלבים‪ ,‬שירדו על ערפם‪.‬‬
‫כשהגעתי למחנה מספר ‪ 2‬היה שם רק צריף אחד‪ ,‬אצטבאות לשכיבה בלתי גמורות‪,‬‬
‫ומטבח שדה עמד בחצר‪ .‬נפגשתי שם עם הרבה מכירים מוורשה‪ ,‬שמראה פניהם נשתנה‬
‫ללא היכר‪ .‬שחורים‪ ,‬נפוחים‪ ,‬מוכים‪ .‬זמן לא רב יכולתי לראות אותם ולשמוח בהם‪ .‬פנים‬
‫חדשות‪ ,‬מכירים חדשים‪ .‬חידוש מתמיד ומוות מתמיד‪ .‬למדתי להסתכל בכל איש חי‬
‫כבחלל בעתיד הקרוב ביותר‪ .‬הייתי מודד אותו במבטי‪ ,‬מעריך את משקלו‪ ,‬הייתי‬
‫מהרהר‪ :‬מי ישאנו לבור וכמה מלקות יספוג תוך עבודה זו‪ .‬רעיון נורא‪ .‬אולם אמת‪ .‬האם‬
‫תאמינו‪ ,‬שאדם‪ ,‬שחי בתנאים אלה‪ ,‬יוכל לחייך לפעמים‪ ,‬להתלוצץ‪ ,‬לכל אפשר להתרגל‪.‬‬
‫המשטר הגרמני נמנה על המעולים ביותר‪ .‬משרדים על גבי משרדים‪ ,‬מחלקות ומדורות‪.‬‬
‫והעיקר שבכל מקום האיש המתאים בתפקידו המתאים‪ .‬במקום שדרושה תקיפות בלתי‬
‫נרתעת וחיסול מוחלט של "אלמנטים רעים ומהפכניים"‪ ,‬שם ישנם פטריוטים גדולים‪,‬‬
‫היודעים לבצע הכל‪.‬‬
‫מוזר הדבר‪ ,‬שבתפקידים אלה נמצאים תמיד אנשים‪ ,‬המשמידים ורוצחים את אחיהם‬
‫באמצעים החמורים ביותר‪ .‬מעולם לא הרגשתי אצלם השתתפות בעצר‪ ,‬או חרטה‪.‬‬
‫מעולם לא דאבו על גורלם של חפים מפשע‪ .‬הם אוטומטים‪ ,‬הפולטים מתוכם עם לחיצת‬
‫כפתור את כל מה שהם יכולים‪ .‬לצבועים אלה קיים שדה פעולה נרחב ביותר בתקופות‬
‫מלחמות ומהפכות‪ .‬הדרך לרע היא קלה יותר ונוחה יותר‪ ,‬אולם משטר חזק וצודק יש‬
‫בכוחו לבלום את היצרים הרעים על ידי חינוך‪ ,‬מתן דוגמה ותקנות‪.‬‬
‫טיפוסים שחורים מסתתרים בחורים ובמערות ושם הם עושים את עבודתם כמו החולד‪.‬‬
‫כיום זה מיותר‪ .‬במידה שהינך מושחת‪ ,‬מתועב יותר‪ ,‬בה במידה אתה זוכה למשרה‬
‫גבוהה יותר‪ .‬עמדתך תלויה במספר הקורבנות שהשמדת‪ ,‬רצחת וכלית‪ .‬ידיך‬
‫המלוכלכות‪ ,‬המגואלות בדם של טהורים‪ ,‬משמשות כקדושה אשר סוגדים לה‪ ,‬אל‬
‫תרחצן‪ ,‬רק הרימן למעלה‪ ,‬גבוה‪ ,‬וישתחוו לפניך ויעריצוך‪ .‬ככל אשר ידיך ומצפונך‬
‫מזוהמים יותר‪ ,‬כן יגבה כס התהילה שיקימו לך‪.‬‬
‫תכונתם המדהימה השנייה של הגרמנים היא יכולתם למצוא להם עוזרים מבין העמים‬
‫האחרים‪ ,‬מתוך הקהל הרב ביותר – טיפוסים השווים להם בשחיתות‪ .‬במחנה היהודים‬
‫דרושים גם תליינים יהודים‪ ,‬מרגלים‪ ,‬מסיתים‪ ,‬והם נמצאים‪ .‬אלו הן הנפשות הרקובות‪,‬‬
‫כגון מושק מסוחצ'יב‪ ,‬איצק קובילה מוורשה‪ ,‬חצקיל הגנב מוורשה וקובה סרסור הזונות‬
‫והגנב הוורשאי‪.‬‬
‫הבניין החדש‪ ,‬שבהקמתו עבדתי בין המחנה מספר ‪ 1‬והמחנה מספר ‪ 2‬הוקם בקצב‬
‫מהיר‪ .‬נתברר שיהיו בו ‪ 10‬תאי גז חדשים‪ .‬תאים אלה היו גדולים מקודמיהם‪ 7X7 .‬מטר‪,‬‬
‫סך הכל ‪ 50‬מטר מרובעים‪ .‬לאחר שסיימו את בניינם היו דוחקים לתא אחד ‪1,200-1,000‬‬
‫איש‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 82 -‬‬

‫שיטת התאים הייתה מסדרונית‪ 5 .‬תאים בכל עבר של המסדרון‪ .‬לכל תא היו שתי‬
‫דלתות‪ ,‬אחת מצד המסדרון‪ ,‬שדרכה היו מכניסים את הגוויות‪ .‬בניין שתי הדלתות היה‬
‫כאותו של התאים הקודמים‪ .‬המראה מעבר מחנה מספר ‪ 1‬היה כדלקמן‪ 5 :‬מדרגות‪-‬בטון‬
‫רחבות ועליהן סלי‪-‬פרחים ערוכים יפה משני הצדדים‪ .‬מסדרון ארוך‪ ,‬על קצה הגג מצד‬
‫המחנה התנוסס מגן דוד‪ .‬הבניין נראה כמקדש עתיק‪ .‬כשנשלמה מלאכת הבניין אמר‬
‫ה"האופטשטורמפירר" אל אנשיו‪" :‬סוף‪-‬סוף הוקמה עיר היהודים"‪ .‬בניין התאים ארך‬
‫כ‪ 5-‬שבועות‪.‬‬
‫בשבילנו היו אלה דורות‪ .‬עמלנו מעלות השחר עד לילה תחת מטר מגלבים וקתות‪ .‬אחד‬
‫ה"וואכמנים"‪ ,‬וורונקוב‪ ,‬עינה אותנו והיכנו ללא רחם‪ .‬מדי יום ביומו היה רוצח פועלים‬
‫אחדים‪ .‬כל מה שייסורינו הגופניים עברו כל מושג אנושי נורמאלי‪ ,‬הרי סבלנו עוד יותר‬
‫ייסורי הנפש‪ ,‬יום‪-‬יום היו מגיעים משלוחים‪ .‬היו פוקדים עליהם תיכף ומייד להתפשט‬
‫ולאחר זה היו מובילים אותם אל שלושת תאי הגזים הישנים‪ .‬הדרך לתאים אלה עברה‬
‫בשדה עבודתנו‪ .‬לא אחד היה רואה פתאום בין הקורבנות המובלים את ילדו‪ ,‬אישתו‪,‬‬
‫משפחתו‪ .‬כשהיה קופץ ממקומו תקוף‪-‬כאב והיה רץ אליהם‪ ,‬היה נהרג במקום‪.‬‬
‫בתנאים אלה בנינו תאי מוות בשביל עצמנו ובשביל אחינו‪ .‬הדבר נמשך חמישה שבועות‪.‬‬
‫אחר סיום העבודה ליד התאים‪ ,‬נלקחתי בחזרה למחנה מספר ‪ ,1‬שהקימותי בו מספרה‪.‬‬
‫היו גוזזים לנשים לפני מותן את השערות‪ ,‬אשר היו נאספות בדייקנות‪ .‬שערות אלו‬
‫שימשו למטרה ידועה‪ ,‬אולם אינני יודע לאיזו מטרה‪.‬‬
‫המשכתי לגור במחנה מספר ‪ ,2‬אשר ממנו היו לוקחים אותי יום‪-‬יום לעבודה למחנה‬
‫הראשון‪ .‬מפני חוסר באומנים‪ .‬היה בא ה"האונטרשארפירר" הרמן‪ .‬היה כבן ‪ ,50‬גבוה‪,‬‬
‫אנושי וחביב‪ .‬הבין לרוחנו והשתתף בצערנו‪ .‬לכשבא פעם ראשונה למחנה מספר ‪ 2‬וראה‬
‫את ערימת החנוקים‪ ,‬החוויר והסתכל על הכל במבט נבעת ומלא רחמים‪ .‬חיש מהר‬
‫לקחני משם כדי לא לראות יותר את המחנה‪ .‬אלינו‪ ,‬הפועלים‪ ,‬התייחס יפה מאוד‪.‬‬
‫לעיתים קרובות היה מביא לנו בגניבה דבר מה לאכול מהמטבח הגרמני‪ .‬עיניו הפיקו‬
‫טוב כה רב‪ ,‬עד כי ברצון היית בוכה על כתפו ומתלונן בפניו‪ ,‬אולם הוא פחד מפני חבריו‪.‬‬
‫מעולם לא דיבר איתם‪ ,‬אך כל מעשה ותנועה שלו שיקפו את נפשו האצילה‪.‬‬
‫בזמן עבודתי במחנה מספר ‪ 1‬ראיתי את כל המחזות‪ :‬איכה מובלים אחינו אל אדי‪-‬הרעל‬
‫וכל האימים העוברים עליהם עוד בטרם ימותו‪ .‬הייתה זו תקופה בה היו זורמים ובאים‬
‫המשלוחים‪ .‬עם הגיע הרכבת‪ ,‬היו תיכף ומייד מאספים את הנשים והילדים אל הצריפים‪.‬‬
‫את הגברים היו משאירים בחצר‪ .‬על הנשים והילדים היו מצווים להתפשט‪ .‬הנשים‬
‫התמימות היו מוציאות מגבות וסבון‪ ,‬הן היו משלות את עצמן שתתרחצנה‪ .‬המענים דרשו‬
‫סדר ומשמעת‪ .‬הם היו מכים ומתאכזרים‪ .‬הילדים היו בוכים‪ .‬הגדולים יותר היו נאנקים‬
‫וצווחים‪ .‬אולם זה לא הועיל כלל‪ .‬השוט הוא יותר חזק‪ .‬את זה הוא מחליש ואת זה הוא‬
‫מעורר‪.‬‬
‫לאחר סידור הכל היו הנשים והילדות נכנסות אל המספרה ומוסרות את עצמן לגזיזה‪ ,‬הן‬
‫היו בטוחות כבר כמעט שהן הולכות למרחץ‪ .‬דרך היציאה השנייה הן מובלות למחנה‬
‫מספר ‪ ,2‬במקום שהיו נשארות ערומות בקור החזק בחכותן לתורן‪ ,‬כי בתאים עוד טרם‬
‫הושלם מותם של הקורבנות הקודמים‪ .‬כל זה היה בחורף‪ ,‬הקור היה חזק מאוד‪.‬‬
‫ילדים קטנים‪ ,‬ער ומים ויחפים נאלצו לעמוד תחת כיפת הרקיע ועמדו כך שעות בחכותם‬
‫לתור‪ .‬התאים עוד טרם פונו‪ .‬כפות הרגליים של הילדים היו נדבקות מחמתה קור לאדמה‬
‫הקפואה‪ .‬הם היו עומדים‪ ,‬ממררים בבכי וקופאים‪ .‬בעמדם בשורה היו מכים אותם‬
‫גרמנים ואוקראינים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 83 -‬‬

‫הגרמני זף (ז'סגולה) היה חיה פראית ומתועבת‪ .‬הוא היה מתעלל יותר מכולם‪ .‬כשהיה‬
‫דוחף את הנשים ואלה היו מתחננות לפניו‪ ,‬שלא ידחק‪ ,‬כי הילדים על ידן‪ ,‬היה תופס את‬
‫הילד מידיהן וקורעו לשניים על יד אחיזה ברגליו‪ ,‬או היה חובט את ראש הילד בקיר‬
‫ומשליך את הגווייה‪ .‬לא היו אלה מקרים בודדים‪ .‬כל כמה צעדים נערכו מחזות טרגיים‬
‫כאלה‪.‬‬
‫על הגברים היו עוברים ייסורים פי מאה קשים מאלה של הנשים‪ .‬הם היו מתפשטים‬
‫בחצר‪ .‬הם הוכרחו לסדר את בגדיהם‪ ,‬לשאתם אל הכיכר ולערכם על גבי ערימות אחרות‬
‫של מלבושים‪ ,‬ולאחר זה היו נכנסים לצריף שבו התפשטו הנשים‪ ,‬והיו מוציאים משם את‬
‫בגדי הנשים ועורכים אותם לחוד‪ .‬לאחר שהיו מסתדרים היו בוחרים מתוכם את‬
‫הבריאים‪ ,‬החזקים ובעלי גוף יפה‪ ,‬ואז התחילו העינויים‪ .‬היו מכים אותם עד זוב דם‪,‬‬
‫בצורה המחושבת ביותר‪.‬‬
‫לאות שניתן‪ ,‬היו כולם‪ ,‬הנשים‪ ,‬הגברים‪ ,‬הזקנים והילדים מתחילים לצעוד‪ .‬היה עליהם‬
‫לעבור ממחנה מספר ‪ 1‬אל מחנה מספר ‪ ,2‬לתאים‪ .‬בדרך עמדה סוכה‪ .‬ישב שם מישהו‬
‫והכריז‪ ,‬שיש למסור כל חפצי ערך‪ .‬אנשים השלו את עצמם שיחיו עוד והשתדלו להסתיר‬
‫כל מה שיכלו‪ .‬התליינים היו מוצאים איפוא את הכל‪ .‬אם לא אצל החיים‪ ,‬הרי אצל המתים‪.‬‬
‫כל מי שעבר על יד הסוכה‪ ,‬מוכרח היה להרים את ידיו למעלה‪ ,‬וכך הייתה עוברת כל‬
‫תהלוכת המוות בדממה‪ ,‬בידיים מורמות אל התאים‪.‬‬
‫לפני בית התאים היה ניצב יהודי‪ ,‬שנבחר על ידי הגרמנים‪ ,‬ושכינוהו בשם‬
‫"באדמייסטר"‪ .‬הוא זרז את כולם למרחץ‪ ,‬כי המים יתקררו‪ .‬אירוניה‪ .‬וכך היו מכניסים‬
‫אותם לתאים תוך מכות וצעקות‪ .‬כפי שהזכרתי בתאים צר‪ .‬אנשים נחנקים מהדחק‬
‫בלבד‪ .‬אף המוטור לא היטיב לפעול בתאים החדשים‪ .‬האומללים היו מתייגעים שעות‬
‫ארוכות עד שיכלו למות‪ .‬השטן עצמו לא היה ממציא עינויים נוראיים יותר‪ .‬עם פתיחת‬
‫התאים היו לעיתים קרובות רבים נמצאים במצב של חיים למחצה‪ .‬את אלה היו מחסלים‬
‫בכדור‪ ,‬במכת‪-‬קת‪ ,‬או בבעיטה חזקה‪ .‬לעיתים קרובות היו מכניסים את הקורבנות לתאים‬
‫למשך לילה שלם בלי להפעיל את המוטור‪.‬‬
‫הדחק והמחנק עשו את שלהם‪ ,‬בהמיתם את האחוז הגדול תוך ייסורים נוראיים‪ .‬אולם‬
‫רבים גם נשארו בחיים‪ .‬על פי רוב היו הילדים מחזיקים מעמד ונמצאו חיים לאחר‬
‫השלכתם מהתאים‪ .‬אולם את כולם היה מכלה האקדח הגרמני‪ .‬גרועה מכל הייתה‬
‫העמידה‪ .‬ערומים בקור המקפיא‪ ,‬בציפייה למוות האכזרי‪.‬‬
‫אולם לא פחות איומים היו התאים‪ .‬בשמחה ממש היו התליינים מקדמים פני משלוחים‬
‫מחוץ לארץ‪ .‬שם‪ ,‬נדמה‪ ,‬הגיבו על גירושים אלה‪ .‬כדי שלא לעורר חשד‪ ,‬היו מוציאים את‬
‫המגורשים ברכבות נסיעה והיו מרשים להם לקחת את כל הנחוץ‪ .‬אנשים היו מגיעים‬
‫לבושי‪-‬הדר‪ .‬היו מביאים איתם שפע מזונות ובגדים‪ .‬ברכבת היו להם משרתים ואף נהנו‬
‫מקרון מסעדה‪ .‬היה להם הרבה שומן‪ ,‬קפה ותה‪ .‬ולפתע נתגלה לפניהם המציאות‬
‫הערומה‪ .‬הם היו מוצאים מהקרונות והכל היה נערך כפי שתיארתי‪ .‬למחרת כבר לא היה‬
‫נשאר מהם זכר‪ .‬נותרו רק בגדים‪ .‬מזונות ועבודה – עבודת קברנות קשה‪.‬‬
‫כמות המשלוחים גדלה והלכה מיום ליום כי היו כבר ‪ 13‬תאי גזים‪ .‬לא פעם היו ממיתים‬
‫במשך יום עד ‪ 20‬אלף נפש‪ .‬לאוזנינו היו מגיעות רק צעקות‪ ,‬בכיות ואנקות‪ .‬אלה שנשארו‬
‫בעבודה ובחיים‪ ,‬לעת עתה‪ ,‬בימי בוא המשלוחים‪ ,‬לא אכלו ובכו בלי הרף‪ .‬החלשים‬
‫והרגישים היו עצביהם מתרופפים והם היו מתאבדים‪ .‬בחלקה הגדול עשתה זאת‬
‫האינטליגנציה‪ .‬אלה היו תולים את עצמם בלילה‪ .‬לאחר חזרתם אל הצריפים מעבודה על‬
‫יד החללים‪ ,‬כשאוזניהם מלאות צעקות ואנקות של הקורבנות‪ .‬מדי יום ביומו היו לפחות‬
‫‪ 20-15‬מקרים כאלה‪ .‬הם לא יכלו לסבול את אכזריות ה"קאפו" והגרמנים‪ ,‬ולא החזיקו‬
‫מעמד בייסוריהם‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 84 -‬‬

‫ביום אחד הגיע משלוח חדש מוורשה‪ .‬ממשלוח זה צירפו פועלים למחנה מספר ‪ .2‬ראיתי‬
‫ביניהם מכירים רבים שלי‪ .‬אחד‪ ,‬קושר שמו‪ ,‬לא עצר כוח לשאת את ייסוריו ועינוייו‪ ,‬הוא‬
‫התנפל על מענהו הגרמני‪ ,‬האוברשארפירר מתיס מהמחנה מספר ‪ .2‬הוא היה תליין‬
‫ורוצח‪ .‬קושר פצעו‪ .‬הגיע ה"האופטשטורמפירר"‪ ,‬הוציא את בעלי המלאכה‪ ,‬ואת כל שאר‬
‫האנשים‪ ,‬רצח בו במקום באופן איום במכשירים קהים‪.‬‬
‫עבדתי ביער בעיבוד עצים‪ .‬יער זה נמצא בין המחנה הראשון והשני‪ .‬דרכו היו עוברים‬
‫משלוחים של ילדים‪ ,‬נשים‪ ,‬זקנים וגברים ערומים‪ .‬תהלוכת‪-‬מוות אילמת‪ .‬נשמעו רק‬
‫צעקות המרצחים‪ .‬האומללים שתקו‪ .‬רק מפעם לפעם התייפח איזה ילד‪ ,‬התייפח ונידם‪.‬‬
‫אצבעות המרצח היו תופסות בגרונו הקט של הפעוט וחונקות בו את בכייתו האחרונה‪.‬‬
‫כולם צעדו בידיים מורמות‪ ,‬ערומים חסרי‪-‬ישע‪.‬‬
‫בין המחנה הראשון והשני עמדו הבניינים שנועדו לאוקראינים‪ .‬אלה היו תמיד שיכורים‪.‬‬
‫הם היו גונבים מהמחנה כל מה שניתן להיגנב והיו מוכרים עבור יי"ש‪ .‬הגרמנים שמרו‬
‫עליהם ולעיתים קרובות היו מחרימים את שללם‪ .‬האוקראינים‪ ,‬שבעים ושיכורים‪ ,‬ביקשו‬
‫להם גם גירויי‪-‬יצרים אחרים‪ .‬כשהיה עובר על יד בנייניהם משלוח נשים ערומות‪ ,‬היו‬
‫בוחרים מבין הנערות היהודיות את היפות ביותר‪ .‬היו מכניסים אותן לחדריהם ואונסים‬
‫בצורה האכזרית ביותר‪ .‬לאחר זה היו מובילים אותן לחדרי המוות‪ .‬המטומאות על ידי‬
‫מעניהן‪ ,‬היו נחנקות יחד עם האחרים בתאים הצרים‪ .‬מות קדושים‪.‬‬
‫לעיתים היו תגובות‪ .‬אתאר מקרה אחד כזה‪ :‬הנה אחת הנערות יצאה מהשורה‪ ,‬ערומה‪,‬‬
‫קפצה דרך גדר חוטי התיל הגבוה ‪ 3‬מטרים והתחילה לברוח בכיווננו‪ .‬האוקראינים‬
‫השגיחו בכך והתחילו לרדוף אחריה‪ .‬הרודף הראשון היה כה קרוב אליה‪ ,‬עד כי לא היה‬
‫ביכולתו לירות‪ .‬היא הוציאה בחוזקה את הרובה מידיו‪ .‬קשה היה להם לירות‪ ,‬כי מסביב‬
‫עמדו משמרות וקל מאוד היה לפצוע את מישהו‪ .‬אולם דמם רתח בהם‪ .‬נפלה ירייה‪,‬‬
‫שהרגה אוקראיני‪ ,‬והנערה אחוזת‪-‬שיגעון נאבקה עם אחרים‪ .‬באה ירייה שנייה‪ ,‬פצעה‬
‫אוקראיני שני ושותקה אצלו יד (לאחר שנרפא‪ ,‬נשאר במחנה שלנו והיה בו עד הרגע‬
‫האחרון)‪ .‬לבסוף תפשוה‪ ,‬היא שילמה מחיר יקר בעד הכל‪ .‬היכוה‪ ,‬פצעוה‪ ,‬ירקו עליה‬
‫ובעטו בה ורק אחר כך נהרגה‪ .‬זוהי גיבורה אלמונית שלנו‪.‬‬
‫הגיע משלוח מגרמניה‪ .‬הכל נערך לפי השיגרה‪ .‬לאחר שכולם התפשטו‪ ,‬התייצבה אישה‬
‫אחת עם שני ילדיה‪ ,‬נערים‪ .‬היא זיהתה את עצמה כגרמניה מבטן ולידה וטענה שרק‬
‫בטעות הוכנסה אל הקרון‪ .‬כל התעודות בסדר גמור‪ .‬שני הנערים לא נמולו‪ .‬האישה יפה‪,‬‬
‫אולם הפחד נשקף מתוך עיניה‪ .‬היא מחזיק האת הילדים לידה‪ ,‬מרגיעתם‪ ,‬מנחמתם‬
‫ומבטיחה להם‪ ,‬שעוד מעט והכל יתברר והם ישובו הביתה‪ ,‬אל אבא‪ .‬היא מלטפת‬
‫ומנשקת אותם‪ ,‬אולם היא בעצמה בוכה‪ .‬היא מלאה הרגשות איומות‪ .‬הגרמנים פוקדים‬
‫עליה לצאת מהשורה עם הילדים‪ .‬נדמה לה שניצלה‪ .‬מתיחותה הולכת ורפה‪ .‬אולם‪ ,‬אהה‪,‬‬
‫הוחלט כי עליה להישמד יחד עם היהודים‪ ,‬כי יותר מדי ראתה והיא יכולה לספר זאת‬
‫לעולם‪ .‬כמובן‪ ,‬שהכל עטוף סוד‪ .‬מי שעבר פעם את מפתן טרבלינקה הריהו נדון לכליה‪.‬‬
‫והאישה צועדת עם ילדיה‪ ,‬יחד עם כולם‪ ,‬למוות‪ .‬ילדיה בוכים כמו ילדי היהודים‪ .‬בעיניה‬
‫משתקף אותו הייאוש‪ .‬אין הבדל בגזע‪ .‬לנוכח המוות כולם שווים‪ .‬בעלה ייפול בוודאי‬
‫בחזית‪ .‬היא נשמדה במחנה‪.‬‬
‫בהיותי במחנה מספר ‪ ,1‬נודע לי מי הם היהודים הנושאים טלאים צהובים‪ .‬אלה היו‬
‫אנשים בעלי מקצועות חופשיים ובעלי מלאכה‪ ,‬שנותרו מהמשלוחים הראשונים‪ ,‬הם בנו‬
‫את טרבלינקה‪ .‬לכשיגמר הכל‪ ,‬אולי יפרצו הם לחופש‪ .‬אולם הגורל רצה אחרת‪ .‬ראשית‬
‫כל הוחלט‪ ,‬שכל מי שעבר את הסף של גיהינום‪ ,‬עליו להישמד‪ .‬אסור להשאיר עדים‪,‬‬
‫שיוכלו להראות לעולם את מקום העינויים הברבריים‪ .‬שנית‪ ,‬קרה מקרה אחד‪ ,‬שבגללו‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 85 -‬‬

‫הוסר מהם החסד והם נדחפו אל תוך זרועות המוות‪ .‬ביניהם היו צורפי‪-‬זהב‪ ,‬שמיינו‬
‫מתכות יקרות‪ .‬מתכות היו למכביר‪ ,‬תיבות מלאות‪ .‬ניתן להם צריף מיוחד למיון הזהב‬
‫וסידורו‪.‬‬
‫משמר מיוחד לא היה‪ .‬הם רכשו להם אמון‪ .‬לאן יוציאו את הזהב? לו היו גם לוקחים להם‬
‫משהו ממנו‪ ,‬ממילא היה זה עובר בקרב הזמן לידי הגרמנים‪ .‬אולם האוקראינים היו‬
‫משתגעים למראה הזהב‪ .‬הם אינם מתמצאים בו לחלוטין‪ ,‬מספיק לתת להם משהו נוצץ‬
‫ולהבטיחם שזה זהב‪.‬‬
‫בעת הגירושים הם הולכים מבית לבית ודורשים מתכת יקרה‪ .‬הם עושים זאת בלי ידיעת‬
‫הגרמנים‪ .‬כמובן שזה נעשה בלוויית טרור‪ .‬אז מוסרים להם כל מה שבא ביד והם לוקחים‬
‫את הכל‪ ,‬פניהם מתמלאות תאוות בצע ופראות כזאת‪ ,‬עד שתוקפים אותך פחד וזוועה‬
‫בהסתכלך בהן‪ .‬את הזהב הם מסתירים בקפדנות‪ .‬הם מתפארים בפני משפחותיהם‪,‬‬
‫שהביאו שלל מלחמה‪.‬חלק מהם מוצאו מהכפרים הסמוכים‪ ,‬חלק אחר מהם מביא מתנות‬
‫לאהובות‪ ,‬הנמצאות בקירבת מקום‪ .‬אולם חלק מאוצרות אל ההם מזליפים ביי"ש‪ .‬הם‬
‫סובאים באופן נורא‪ .‬כשראו שיהודים עובדים בזהב בכלי כל פיקוח כמעט‪ ,‬החלו לאלצם‬
‫לגנוב‪.‬‬
‫היהודים הוכרחו לגנוב אבנים יקרות וזהב בשביל האוקראינים‪ .‬לולא עשו זאת‪ ,‬היו‬
‫נהרגים‪ .‬מדי יום ביומו הוציאה כנופיית האוקראינים חפצי ערך מהאוצר‪ .‬השגיח בכך‬
‫גרמני וכמובן שאת העונש קיבלו היהודים‪ .‬חיפשו ומצאו אצלם זהב וחפצי ערך אחרים‪.‬‬
‫לא יכלו לגלות‪ ,‬שהם עושים את זאת תחת לחץ‪ ,‬כי בין כה וכה לא היה זה עוזר הרבה‪.‬‬
‫החלה פרשת עינויים‪ .‬פרח לו חלום‪-‬הפז של הציפור בכלוב על דרור‪ .‬בעת ההיא הורע‬
‫מעמדם יותר משל הפועלים האחרים‪ .‬כמובן שאחרי מקרה זה נותרה מהם רק מחצית‪.‬‬
‫קודם לכן היו במספר ‪ .150‬אלה שנותרו בחיים סבלו רעב ומחסור‪ .‬גם עינוייהם לא נמנו‬
‫על הרגילים‪.‬‬
‫הכיכר הייתה זרועה ערמות חפצים שונים‪ .‬מובן מאליו‪ ,‬שמיליוני אנשים משאירים‬
‫אחריהם מיליונים של בגדים‪ ,‬לבנים וכו'‪ :‬כל אחד מהמגורשים האמין שהוא יוצא לנוד‪,‬‬
‫אולם לא למות‪ ,‬לכן לקחו איתם את כל הטוב והנחוץ‪ .‬הילקוטים‪ ,‬המזוודות והשקים היו‬
‫מלאים‪ ,‬המזון המשובח ביותר‪ .‬בכיכר טרבלינקה תמצא את כל אשר תאבה נפשך‪ ,‬הכל‬
‫בכמויות גדולות‪ .‬בעברי פעם ראיתי ערימה שלמה של עטים נובעים‪ ,‬קפה אמיתי‪ ,‬תה‬
‫וכו'‪ .‬כיכר המחנה הייתה מוצפת בסוכריות‪ ,‬עם המשלוחים מחו"ל הגיע שומן בכמויות‬
‫גדולות‪ .‬אנשים אלו האמינו בלב שלם‪ ,‬שיישארו בחיים‪.‬‬
‫במיון עבדו יהודים‪ .‬הם ערכו כל חפץ לפי סדר‪ .‬כל חפץ שימש למטרה מסויימת‪ .‬לכל‬
‫דבר שנותר אחרי היהודי היה ערך‪ ,‬רק ליהודים עצמם לא היה ערך ומקום‪ .‬היהודים‬
‫נאלצו לגנוב‪ ,‬כדי למסור הכל לאוקראינים‪ .‬אלמלא עשו זאת‪ ,‬היו הללו מוצאים תואנה‬
‫להשמידם‪ .‬ואילו היהודים‪ ,‬כשהיו נתפשים בדבר גנבה היו נהרגים בו במקום‪ .‬המסחר‬
‫נמשך הלאה‪ .‬אחד הפסיק והשני המשיך‪ .‬וכך המשיכו לחיות בני המזל‪ ,‬יחידים מבין‬
‫מיליונים‪ ,‬בין הפטיש והסדן‪.‬‬
‫פעם הגיע משלוח צוענים מסביבות ורשה‪ ,‬מספרם היה כ‪ .70-‬הם היו דלים ועלובים‪.‬‬
‫גברים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬הם הביאו קצת כלי‪-‬לבן מזוהמים‪ ,‬סמרטוטים בלים – ואת עצמם‪.‬‬
‫כשנכנסו על הכיכר תקפתם שמחה‪ .‬הם חשבו‪ ,‬שהם נמצאים בהיכל קסמים‪ ,‬אולם לא‬
‫פחות מהם שמחו המרצחים‪ .‬הם חוסלו בדיוק כמו היהודים‪ .‬לאחר שעות אחדות הושלך‬
‫הס‪ .‬נשארו רק גוויות‪.‬‬
‫עבדתי במחנה מספר ‪ .1‬הייתי חופשי בתנועותיי‪ .‬אם כי ראיתי פה רבות‪ ,‬הרי מחזה‬
‫החנוקים במחנה מספר ‪ 2‬היה נורא מזה בהרבה‪ .‬היה עלי להישאר כבר בקביעות‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 86 -‬‬

‫במחנה מספר ‪ .1‬השתדלו בה ה"באומייסטר" הרמן והמומחה הצ'כי לנגרות‪ .‬הם סברו‪,‬‬
‫שאין כמוני בין בעלי המלאכה ולכן הייתי נחוץ להם לעת עתה‪ .‬אולם במחצית דצמבר‬
‫‪ 1942‬נתקבלה פקודה‪ ,‬שכולם יעברו למחנה מספר ‪ .2‬הייתה זו פקודה ללא ערעור‪ ,‬כך‬
‫שתיכף ומייד‪ ,‬בלי לאכול ארוחת צהריים‪ ,‬הלכנו למחנה מספר ‪.2‬‬
‫מייד עם הכניסה – מחזה הקרבנות החדשים‪ ,‬שהומתו בגזים‪ ,‬ורופאי השיניים העוקרים‬
‫אצלם את שיני הזהב במלקחיים‪ .‬רגע אחד של המחזה הספיק כדי להמאיס עלי את‬
‫החיים עוד יותר‪.‬‬
‫רופאי השיניים ממיינים את השיניים האלה ומניחים לפי סדר‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬שכל מה‬
‫שהצליחו האוקראינים לגנוב‪ ,‬היה לאלה לשלל‪ .‬במחנה מספר ‪ 2‬עבדתי במשך זמן‬
‫מסויים בבדק המטבח‪ .‬מפקד המטבח הנהיג סדרים חדשים‪ .‬המשלוחים קטנו בתקופה‬
‫זאת וכוחות עבודה חדשים לא הגיעו‪ .‬באותו פרק זמן התחילו לחלק מספרים לעובדי‬
‫המחנה מספר ‪ .1‬היה זה משולש מעור‪ ,‬לכל קבוצה בצבע אחר‪ .‬נשאו אותם על החזה‪,‬‬
‫מצד שמאל‪.‬‬
‫סובבו שמועות שגם במחנה מספר ‪ 2‬ינהיגו מספרים‪ .‬לעת עתה עוד לא היו‪ .‬על כל פנים‬
‫השתלט סדר ואף זר מהמשלוחים לא יכול היה לחדור הנה‪ ,‬כדי להאריך את חייו‪ ,‬כשם‬
‫שאני עשיתי זאת‪ .‬כבר היה לנו קר מאוד‪ .‬החלו לחלק שמיכות‪ .‬בעת היעדרי מהמחנה‬
‫מספר ‪ 2‬הקימו נגרייה‪ .‬ה"פורארבייטר" בנגרייה היה אופה וורשאי‪ .‬הוטל עליו לעשות‬
‫אלונקות להעברת הגוויות מהתאים לבורות‪ .‬זה היה כלי פשוט מאוד‪ .‬שני מוטות וקרשים‬
‫הדוקים במסמרים‪.‬‬
‫ה"האופטשטורמפירר" ושני המפקדים ציוו עלי להקים מכבסה‪ ,‬מעבדה ומקום שיכון‬
‫ל‪ 15-‬נשים‪ .‬בניינים אלה צריכים היו להבנות מחומרים ישנים‪ .‬בסביבה פרקו בניינים של‬
‫יהודים‪ .‬הכרתי זאת על פי מספרי הבתים‪ .‬בחרתי לי פועלים והתחלתי בעבודה‪ .‬חלק‬
‫מהעצים הייתי מביא מהיער‪.‬‬
‫תוך העבודה חלף הזמן חיש מהר‪ .‬יום רדף יום‪ .‬מראה הכל הפך ליום‪-‬יומי‪ ,‬נעשיתי‬
‫אדיש‪ .‬אולם דברים חדשים שקרו התחילו להוציא משווי המשקל‪ .‬הייתה זו תקופה‬
‫כש"קאטין" הפך לנושא לגרמנים‪ .‬זה שימש להם כתעמולה‪ .‬פעם הגיע אלינו במקרה‬
‫עיתון ונודע לנו על מעשי האכזריות האלה‪ .‬באותו זמן‪ ,‬כפי הנראה בהשפעת אותם‬
‫המאורעות‪ ,‬בא היטלר לטרבלינקה ופקד לשרוף את גוויות כל הנרצחים והיה מה לשרוף‪.‬‬
‫אי אפשר יהיה לייחס מעשי ברבריות אלה אלא לגרמנים‪ ,‬שהרי רק הם הינם לפי שעה‬
‫אדוני ארץ זו‪ ,‬שנגזלה מאיתנו בכוח הזרוע‪ .‬הם לא רצו להשאיר עקבות‪ .‬על כל פנים‬
‫צריך היה למצוא דרך מתאימה להשמיד את הכל בלי להשאיר זכר‪ .‬התחילו איפוא‬
‫לשרוף‪ .‬שוב התחילה ההוצאה מקברים של זקנים‪ ,‬ילדים‪ ,‬נשים וגברים‪ .‬כשהיו פותחים‬
‫בור כזה‪ ,‬היה מגיח ממנו סירחון נורא‪ .‬הריקבון במלואו‪ .‬בעבודה זו שוב התייסרו‬
‫האנשים בייסורי גוף ורוח‪ .‬ושוב חזר אלינו אותו העצב‪ ,‬אלא כשהוא מוגבר‪.‬‬
‫הזנתנו הייתה רעה מאוד‪ .‬המשלוחים פסקו מלהגיע‪ .‬חסרו הספקים האומללים‪ .‬מהמלאי‬
‫הישן – חילקו בעין רעה‪ .‬אכלנו לחם מעופש ושתינו מים‪ .‬עקב הרעב בא הטיפוס‪ .‬החולה‬
‫לא היה זקוק למשכב ולריפוי‪ .‬כדור בעורפו וחייו נפסקו‪.‬‬
‫הניסיון לשרוף גוויות‪ ,‬שהתחילו בו‪ ,‬לא הצליח‪ .‬נתברר שהנשים נשרפו יותר מהר‬
‫מהגברים‪ .‬היו משתמשים איפוא בגוויות של נשים לליבוי הלהבה‪ .‬היות והייתה זו עבודה‬
‫קשה‪ ,‬התחילה התחרות בין הקבוצות מי מהן תשרוף יותר‪ .‬הוצבו לוחות וכמות‬
‫הנשרפים הייתה נרשמת יום‪-‬יום‪ .‬אולם למרות זאת היו התוצאות חלשות מאוד‪.‬‬
‫על הגוויות היו יוצקים בנזין וכך היו מציתים אותן‪ .‬זה עלה ביוקר רב והתוצאה הייתה‬
‫עלובה‪ .‬גופות הגברים כמעט שלא רצו לדלוק‪ ,‬כשהושגח מטוס באוויר‪ ,‬הייתה המלאכה‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 87 -‬‬

‫נפסקת ואת הגוויות שהוצאו היו מכסים בענפי אורן לבל יבחינו בהן מלמעלה‪ .‬היה זה‬
‫מחזה אימים‪ ,‬האיום ביותר שראתה פעם עין אנוש‪.‬‬
‫כשהיו שורפים נשים הרות‪ ,‬הייתה הבטן מתפקעת‪ .‬הוולד היה יוצא החוצה וכך היה‬
‫נשרף בחיק אמו‪ .‬על המרצחים לא עשה הדבר כל רושם‪ .‬הם עמדו ליד זה כמו ליד איזו‬
‫מכונה העובדת לא כדרוש ומפיקה מעט‪ .‬עד שהגיע פעם למחנה "אוברשארפירר" עם‬
‫סימן ס‪.‬ס‪ .‬וערך גיהינום אמיתי‪ .‬הוא היה כבן ‪ ,45‬קומתו בינונית‪ ,‬תמיד היה מחייך‪.‬‬
‫הביטוי האהוב עליו היה "טאדללוס" (הכל בסדר)‪ .‬כינוהו על כך בשם "טאדללוס"‪ .‬מראה‬
‫פניו היה טוב ולא הביע את אשר הסתתר בנפשו המתועבת‪ .‬הוא היה שמח שמחה רבה‬
‫כשהיה רואה את ערימת החללים הנשרפים‪ .‬מוקד זה שימש בשבילו מחזה יקר ביותר‪.‬‬
‫הוא לטפהו במבטו‪ .‬שכב על ידו‪ ,‬חייך אליו ודיבר אליו והוא הצית תופת זו כדלקמן‪.‬‬
‫הוא השתמש במכונה מיוחדת הנקראת "באגיר" החופרת ומוציאה מהאדמה בבת אחת‬
‫‪ 3,000‬חלל‪ .‬על משענות בטון שאורכן ‪ 150-100‬מטר סידרו יסוד מפסי רכבת‪ .‬הפועלים‬
‫היו שמים את הגוויות ערמות‪ ,‬ערמות על המדורה ומציתים‪.‬‬
‫אינני איש צעיר‪ .‬רבות ראיתי בחיי‪ ,‬אולם תופת גדולה מזו לא יוכל גם ה"לוציפר" בעצמו‬
‫ליצור‪ .‬האם יוכל מישהו לתאר לעצמו כיבשן ארוך זה ועליו ‪ 3,000‬גוויות אנשים שלפני‬
‫זמן קצר היו עוד בחיים‪ .‬הביטו וראו את עיניהם‪ .‬נדמה שבעוד רגע והגופים יקומו ויקיצו‬
‫משנתם העמוקה‪ .‬והנה לפי פקודה מדליקים את המוקד והוא בוער באש גדולה‪ .‬אל‬
‫תעמוד מקרוב‪ ,‬ידמה לך‪ ,‬שנאקות בוקעות מפי הישנים‪ ,‬שהילדים יתעוררו בעוד רגע‬
‫ויצעקו‪" :‬אמא!"‪.‬‬
‫פחד וצער תוקף‪ ,‬אולם למרות זאת הינך ממשיך ועומד‪ ,‬עובד ושותק‪ .‬על יד האפר‬
‫עומדים המרצחים וצוחקים בצחוק אשמדאי ומפניהם נשקפת שמחה שטנית ממש‪.‬‬
‫לכבוד המאורע הם לוגמים יי"ש וליקרים מובחרים וסועדים את לבם במטעמים‪ .‬הם‬
‫משתעשעים ומפזזים כשהם מתחממים באש‪.‬‬
‫גם אחרי מותו מביא היהודי תועלת ידועה‪ .‬חורף‪ ,‬החורף קשה‪ .‬אולם כאן בוקע חום כמו‬
‫מתנור‪ .‬חום זה זורם מגופות של יהודים נשרפים‪ .‬המרצחים מתחממים באש זו‪ ,‬שותים‪,‬‬
‫אוכלים ושרים‪ .‬הלהבה ודעכת‪ .‬נותר רק אפר‪ ,‬אפר אשר יפרה אדמה אילמת זו‪ .‬דם בני‬
‫אדם ואפר גוויות בני אדם‪ ,‬אלה הם הזרעים של האדמה הזאת‪ .‬היא תהייה פורייה‬
‫בעתיד‪ .‬אלו יכלה לפתוח פיה‪ ,‬הייתה מספרת לנו רבות‪ .‬היא יודעת הכל ושותקת‪ .‬וכך‬
‫מדי יום ביומו פחו פועלים אומללים בעבודה זו ליד הגופות את נפשם‪,‬הם נפלו מרוב‬
‫צער‪ .‬וכך גם מדי יום ביומו נתמלאו לבבות המרצחים גאווה ותענוג בשיפורו של גיהינום‬
‫זה‪ .‬בהיר היה וחם‪ ,‬כי הלפידים בערו‪ .‬עקבות המוצאים למוות נעלמו ולבנו שתת דם‬
‫וה"אוברשארפירר"‪ ,‬שיצר את התופת הזאת ישב על יד המוקד‪ ,‬צחק בלי הרף‪ ,‬ליטף‬
‫אותו במבטו‪ ,‬לחש אליו "טדללוס" וראה בו את הגשמת כל חלומותיו ומאוויו המתועבים‪.‬‬
‫בשריפת הגוויות הצליחו ביותר‪ .‬היות והגרמנים רצו להחיש את הקצב‪ ,‬החלו לבנות‬
‫כיבשנים חדשים‪ ,‬להגדיל את חבר העובדים ולשרוף ‪ 12-10‬אלף חלל בבת אחת‪ .‬נוצר‬
‫גיהינום ממש‪ .‬למסתכל מרחוק נדמה היה‪ ,‬שפרץ הר געש‪ ,‬בקע את קליפת האדמה והוא‬
‫יורק מסביבו אש ולבה‪ .‬מקרוב ‪ -‬עשן אש ויקוד‪ ,‬עד בלתי נשוא‪ .‬זה ארך זמן רב למדי‪ .‬כי‬
‫היו כשלושה וחצי מיליון גוויות‪.‬‬
‫עם המשלוחים החדשים הסתדרו ביתר קלות‪ ,‬כי תיכף ומייד לאחר המתתם שרפום‪.‬‬
‫התחילו להגיע משלוחים מבולגריה‪ .‬אלה היו אנשים עשירים‪ ,‬שהביאו איתם צרכי מזון‬
‫רבים‪ :‬לחם לבן‪ ,‬בשר איל מעושן‪ ,‬גבינה וכו'‪ .‬חיסלו אותם כמו את האחרים‪ .‬ואנו ניצלנו‬
‫זאת וקיבלנו כעת תזונה טובה יותר‪ .‬יהודי בולגריה היו גבוהים‪ ,‬חזקים וחסונים‪.‬‬
‫כשהסתכלת באיש כזה‪ ,‬לא יכולת להאמין‪ ,‬שבעוד ‪ 20‬דקה הוא יפסיק בתא את חייו‪.‬‬
‫ליהודים האלה שנראו כה יפים‪ ,‬לא הרשו הרוצחים למות מיתה קלה‪ .‬הם היו מזרימים‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 88 -‬‬

‫לתאים כמו קטנה של גז והיו מחניקים במשך כל הלילה‪ .‬הם התענו זמן רב עד שנפחו‬
‫את נפשם‪.‬הם עברו גם ייסורים קשים לפני כניסתם לתאים‪ .‬קנאו ביפי תארם ולכן‬
‫התאכזרו עליהם ביתר שאת‪ .‬אחרי המשלוחים מבולגריה‪ ,‬התחילו להגיע משלוחים‬
‫מביאליסטוק וגרודנה‪ .‬בינתיים סיימתי את בניין המעבדה‪ ,‬המכבסה ומקום השיכון‬
‫לנשים‪.‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬מאוחר בערב‪ ,‬הגיע משלוח לטרבלינקה‪ .‬היינו אז כבר סגורים בצריפינו‪.‬‬
‫הגרמנים והאוקראינים טיפלו איפוא בעצמם‪ ,‬בלי עזרתנו‪ ,‬בקורבנות‪ .‬לפתע נשמע רעש‪,‬‬
‫צעקות ויריות‪ .‬יריות למכביר‪ .‬לא זזנו ממקומנו‪ ,‬אך בקוצר רוח חיכינו לבוא הבוקר‪ .‬כל‬
‫אחד מאיתנו רצה לדעת מה קרה‪ .‬למחרת הייתה הכיכר זרועה חללים‪ .‬בשעת העבודה‬
‫סיפרו לנו האוקראינים‪ ,‬שהמשלוח לא נתן להוביל את עצמו לתאים‪ .‬הם פתחו איפוא‬
‫בקרב נואש‪ .‬ניפצו הכל מסביב וריסקו את תיבות הזהב שעמדו במסדרון התאים‪ .‬הם‬
‫אחזו במקלות ובכל הבא לידם והתגוננו‪ .‬מאבק זה בין כוחות בלתי שווים לא ערך זמן‬
‫רב‪ .‬הכדורים נפלו בשפע וקצרו‪ .‬עם בוקר הייתה כל הכיכר זרועה חללים‪ .‬על יד כל אחד‬
‫מהם היה מונח הכלי שבו התגונן‪ .‬הם נפלו‪ .‬השאר הוכנס לתאים‪ .‬ההרוגים והחנוקים היו‬
‫מרוסקים באופן איום‪ .‬לאי אלה מהם קרעו חלקים מהגוף‪ .‬עם עלותה שחר היה כבר‬
‫לאחר ככלות הכל‪ .‬המורדים הועלו באש‪ .‬ואנו נוכחנו ברורות לדעת‪ ,‬שאין בשבילינו כל‬
‫מוצא והצלה‪.‬‬
‫באותו פרק זמן החמירו את המשמעת‪ ,‬הקימו תחנת שמירה‪ ,‬הגדילו את המשמר‬
‫ובמחנה מספר ‪ 2‬הכניסו טלפון‪ .‬חסרו לנו כוחות עבודה‪ .‬התחילו איפוא לשלוח אנשים‬
‫חדשים מהמחנה מספר ‪ .1‬אולם אלה לא החזיקו מעמד‪ .‬כולם חוסלו‪ .‬הם שהו איתנו‬
‫ימים אחדים וכשהגרמנים ראו‪ ,‬שאינם מסוגלים לעבודה‪ ,‬הרגום‪ .‬הם חסו על מזון עבורם‪.‬‬
‫בא אלי ה"שארפירר"‪ ,‬נגר מומחה‪ ,‬גרמני מצ'כיה‪ ,‬אשר עלו כבר כתבתי‪ .‬הוא התייעץ‬
‫איתי איך לבנות מגדל צופים בעל ‪ 4‬קומות‪ ,‬כמו שראה במיידאנק‪ .‬לכשהסברתי לו הכל‪,‬‬
‫היה מרוצה מאוד‪ .‬הוא ביטא זאת על ידי הבאת לחם ונקניק‪ .‬קבעתי מה היא כמות‬
‫העצים והברגים הדרושה והתחלתי בעבודת הבנייה‪.‬‬
‫כשהייתי מתחיל בעבודה חדשה‪ ,‬ידעתי שחיי נתארכו לשבועות מספר‪ .‬כל עוד יצטרכו בי‬
‫לא ישמידוני‪ .‬כשסיימתי את בנין המגדל הראשון‪ ,‬בא ה"האפוטשטורמפירר" ואף הוא‬
‫גילה לי הוקרה רבה‪ .‬הוא פקד להקים עוד שלושה מגדלים כאלה מסביב למחנה מספר‬
‫‪ .2‬החריפו את השמירה על המחנה‪ .‬בשום פנים אי אפשר היה לחדור ממחנה אחד לשני‪.‬‬
‫שבעה אנשים קשרו קשר ובעזרת חפירה מתחת לאדמה רצו להימלט מהמחנה‪ .‬ארבעה‬
‫מהם נתפשו‪ .‬במשך כל היום עינום באופן איום‪ .‬דבר שהיה גרוע מהמוות בעצמו‪ .‬עם‬
‫ערב‪ ,‬כשכולם חזרו מהעבודה‪ ,‬ערכו מסדר ותלו אותם בפומבי‪ .‬אחד מהם‪ ,‬מכל מוורשה‪,‬‬
‫קרא לפני שהידקו את העניבה על צווארו‪" :‬הלאה היטלר! יחי העם היהודי!"‪.‬‬
‫בינינו‪ ,‬העובדים‪ ,‬היו גם אדוקים מאוד‪ .‬הם התפללו יום‪-‬יום‪ .‬הגרמני קארל‪ ,‬מ"מ המפקד‬
‫ציניקן‪ ,‬עקב אחרי חייה ומנהגיה של חבורה זו‪ ,‬צחק ולגלגל עליה‪ .‬הוא הביא להם אפילו‬
‫טלית ותפילין‪ .‬כשהיה נפטר אחד הפועלים היה מרשה לערוך לו קבורה כדת וכדין‬
‫ולהקים מצבה‪ .‬אני מצדי יעצתי לא לעשות זאת‪ ,‬כי בין כך ובין כך יוציאום מקבריהם‬
‫וישרפום‪ ,‬לאחר שישבעו במחזה זה‪ .‬לא שמעו בקולי‪ .‬כעבור זמן קצר נוכחו לדעת‪,‬‬
‫שצדקתי‪.‬‬
‫כל החורף עבר בעבודה‪ ,‬עינויים ומוות של מילונים‪ .‬בא האביב והרגשתי את חום קרני‬
‫השמש‪.‬‬
‫היה זה בחודש אפריל ‪ .1943‬החלו להגיע משלוחים מוורשה‪ .‬אמרו לנו‪ ,‬שבמחנה מספר‬
‫‪ 1‬נותרו לשם עבודה ‪ 600‬איש מוורשה‪ ,‬מה שנתאמת‪ .‬במחנה מספר ‪ 1‬השתולל טיפוס‬
‫הבהרות‪ .‬החולים נרצחו‪ .‬מהמשלוח הוורשאי הגיעו אלינו שלוש נשים וגבר אחד‪ .‬הוא‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 89 -‬‬

‫היה בעלה של אחת הנשים‪ .‬במשלוחים הוורשאים היו מתאכזרים במיוחד בנשים יותר‬
‫מאשר בגברים‪ .‬היו מוציאים נשים וילדים‪ ,‬מוליכים אותם אל האש‪ ,‬ולאחר שהמרצחים‬
‫היו שבעים ממראה הנשים והילדים הנבעתים‪ ,‬היו הורגים אותם על יד המוקד ושורפים‪.‬‬
‫מעשי פראות אלה ביחס לנשים וילדים היו מסדר היום‪ .‬הנשים היו מתעלפות והיו‬
‫סוחבים אותן כמעט מתות‪ .‬הילדים אחוזי בהלה נוראה היו נופלים אל תוך זרועות‬
‫אמותיהם‪ .‬הנשים היו מבקשות רחמים ומרוב פחד היו עוצמות את עיניהן‪ ,‬כדי לשכוח‬
‫לרגע איפה הן נמצאות‪ .‬המרצחים היו מעקמים את פרצופיהם מרוב נחת רווחה והרבה‪,‬‬
‫הרבה זמן החזיקו את קורבנותיהם במתיחות‪.‬‬
‫בה בשעה שקבוצת נשים עם ילדיהן הייתה נהרגת‪ ,‬עמדו כבר נשים אחרות וחיכו לתורן‪.‬‬
‫לא פעם היו התליינים תופסים ילד בוכה מזרועות אמו והיו משליכים אותו חי אל המוקד‪.‬‬
‫באותו זמן היו צוחקים‪ .‬קוראים לאמהות‪ ,‬שתקפוצנה בגבורה אל האש בעקבות ילדיהן‪,‬‬
‫ולועגים לפחדן‪ .‬עברתי אלפי מחזות מקפיאי‪-‬דם כאלה‪.‬‬
‫מהמחנה מספר ‪ 1‬שלחו אלינו עוד אנשים לעבודה‪ .‬אלה היו אחוזי בהלה עד מאוד ופחדו‬
‫לדבר איתנו‪ .‬במחנה מספר ‪ 1‬הייתה משמעת איומה‪ .‬לכשנרגעו והסתגלו קצת‪ ,‬הסבירו‬
‫לנו שבמחנה מספר ‪ 1‬נקשר קשר ותפרו מרידה‪ .‬כבר מתהווה שם משהו בראשיתו‪ .‬רצינו‬
‫לבוא בדברים עם אנשי המחנה מספר ‪ 1‬אולם לא נזדמן לנו‪ .‬מסביב מגדלים ומשמרות‪.‬‬
‫התזונה במחנה שלנו שופרה‪ .‬אחת לשבוע מרחץ ואפילו לבנים נקיים‪ .‬הן הובאו נשים‬
‫והוקמה מכבסה‪.‬‬
‫עם בוא האביב החלטנו להשתחרר או למות‪.‬‬
‫באותו זמן הצטננתי וחליתי במחלת הריאות‪ .‬את כל החולים היו הורגים בכדור או‬
‫בזריקה‪ ,‬אולם אני‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬הייתי נחוץ להם‪ .‬טיפלו בי איפוא בגבולות האפשרות‪.‬‬
‫הרבה מאמצים השקיע בזה גם הרופא היהודי‪ ,‬יום‪-‬יום היה בודק אותי‪ ,‬מרפאני ומנחמני‪.‬‬
‫מנהלי הגרמני‪ ,‬לפלר‪ ,‬היה מביא לי מזון‪ :‬לחם לבן‪ ,‬חמאה‪ ,‬שמנת‪ .‬כשהיה לוקח משהו‬
‫מהמבריחים‪ ,‬היה מתחלק בו איתי‪ .‬האביב‪ ,‬חפץ החיים והעזרה פעלו את שלהם‪.‬‬
‫בתנאים קשים אלה הבראתי והכרחתי להמשיך בעבודה‪ .‬סיימתי את בניין מגדל הצופים‪.‬‬
‫יום אחד בא אלי ה"האופטשטורמפירר" בלוויית מפקד המחנה ומנהלי לפלר‪ .‬הם שאלוני‬
‫אם אוכל להקים "בלוקהאוז"‪ .‬היה זה צריך להיות בניין מעץ עגול אשר ישמש בית‬
‫שמירה למחנה מספר ‪ ,1‬כשהתחלתי לבאר לו איך צריך לעשות זאת‪ ,‬העיר לחבריו‪ ,‬כי‬
‫בין רגע הבינותי את כוונתו‪.‬‬
‫חומרי בניין לא היו‪ .‬נאלצנו לנסר‪ .‬דיברתי על לבם שיעשו את הגג מרעפים‪ .‬את הרעפים‬
‫יצרנו אנו בעצמנו‪ .‬אז הקלתי על האנשים‪ ,‬הם הפסיקו לעבוד על יד הגוויות ועזרו לי‪.‬‬
‫בניתי בניין זה במחנה מספר ‪ ,2‬באופן ארעי וקל לפירוק‪ .‬הוא מצא חן בעיני כולם‪.‬‬
‫ה"האופטשטורמפירר" ולפלר התפארו בפני חבריהם‪ ,‬שאין זה אלא מעשה ידיהם‪.‬‬
‫לאחר זמן היה צורך לפרק בניין זה ולהעביר למחנה מספר ‪ .1‬הבנאי הרמן והנגר לא יכלו‬
‫לפרק בעצמם בניין כזה‪ .‬יותר קל היה להם לרצוח חפים מפשע‪ ,‬מאשר לעבוד‪ .‬הם פנו‬
‫שוב לעזרתי‪ .‬זה היה לפני תוכניותיי‪ .‬ניתנה לי אפשרות להגיע למחנה מספר ‪ 1‬ולבוא‬
‫שם בדברים עם חבריי לסבל‪ .‬הייתה נחוצה לי עזרה בעבודה‪ .‬היית יכול להסתפק‬
‫בארבעה פועלים‪ ,‬אולם לקחתי שמונה‪ .‬כשבאתי למחנה מספר ‪ 1‬לא הכרתיו לגמרי‪ .‬שרר‬
‫שם ניקיון מוחלט והמשמעת הייתה איומה‪ .‬למראה גרמני או אוקראיני היו כולם נבעתים‪.‬‬
‫לא בלבד שלא דיברו איתנו‪ ,‬אלא אף פחדו להסתכל בנו‪ .‬היו מורעבים‪ ,‬מעונים‪ ,‬אולם‬
‫קיים ארגון חשאי‪ ,‬שפעל ביעילות רבה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 91 -‬‬

‫הכל היה מתוכן‪ .‬אופה אחד מוורשה‪ ,‬המקשר בין החברים‪ ,‬שמו היה ליליזן‪ ,‬עבד על יד‬
‫הגדר במחנה מספר ‪ .1‬אף איתו קשה היה להתקשר‪ .‬על כל שעל שמר גרמני או‬
‫אוקראיני‪ .‬הגדר הייתה מכוסה למכביר באילנות ומה ארבע מאחוריהם – לא ידע איש‪.‬‬
‫פועלי המחנה הראשון היו תחת השוט ללא הפסקה‪ .‬אנו בהשוואה אליהם‪ ,‬נהנינו מחופש‬
‫גמור‪ .‬הותר לנו לעשן בשעת העבודה ואך קיבלנו מכסת סיגריות‪ .‬חרות זו ניצלנו למען‬
‫מטרותינו‪ .‬אחדים מאיתנו השתדלו לשוחח עם הוואכמאן (המשגיח) ולהפנות את תשומת‬
‫לבו‪ ,‬ואחרים – לבוא בדברים עם אנשי מחנה מספר ‪ .1‬וכך נכנסנו לתוך ועד הארגון‬
‫החשאי‪ ,‬אשר הפיח בלבנו תקווה במידת מה של שחרור או מות‪-‬גיבורים‪ .‬כל זה היה‬
‫מסוכן מאוד בהתחשב עם משמרות כה ערים וביצור כה חזק‪" .‬חרות או מוות" זו הייתה‬
‫שאיפתנו‪.‬‬
‫בינתיים סיימתי את הבניין‪ .‬לאחר הגמר קיבלנו מה"האופטשטורמפירר" רום ונקניק‪.‬‬
‫בשעת העבודה היינו מקבלים יום‪-‬יום תופסת של חצי ק"ג לחם‪.‬‬
‫בניגוד למחנה שלנו‪ ,‬גדל והלך הטרור במחנה מספר ‪ .1‬שם שולט בפועלים פראנץ עם‬
‫כלבו‪ .‬הוא משסע אנשים חיים‪ .‬כשהייתי פעם ראשונה במחנה מספר ‪ 1‬ראיתי נערים‬
‫אחדים בגיל ‪ .14-13‬הם רעו אווזים ועסקו בעבודות זעירות אחרות‪ .‬הם היו אהובי‬
‫המחנה‪ .‬במסירות מיוחדת טיפל בהם ה"האופטשטורמפירר"‪ ,‬כאב ממש‪ .‬הוא דאג להם‬
‫ולא פעם היה מבלה במשחק איתם שעות שלמות‪ .‬היה מלבישם בבגדים ההדורים‬
‫ביותר‪ .‬בעצם ידיו היה מאכילם‪ ,‬משקם ומלבישם‪ .‬ילדים אלה נראו בריאים‪ .‬הטיפול‬
‫המיוחד‪ ,‬המזון המשובח והאוויר סייעו לגידולם‪ .‬חשבתי‪ ,‬שהם יישארו בחיים‪ ,‬וכל רע לא‬
‫יאונה להם‪ .‬כשהגעתי כעת למחנה‪ ,‬עם כניסתי הרגשתי מייד בהיעדר הילדים‪ .‬בחורים‬
‫אלה‪ ,‬סיפרו לי שכאשר המפקד שבע מהם‪ ,‬דחה אותם מעליו והרגם‪.‬‬
‫לאחר סיום עבודתנו חזרנו למחנה מספר ‪ ,2‬מלאי תקווה להשתחרר‪ .‬אולם ללא כל‬
‫נתונים ממשיים‪ ,‬שוב ניתק הקשר‪ .‬במחנה מספר ‪ 2‬שרפו כבר במשך חודשים גוויות‪,‬‬
‫אולם הן היו כה רבות עד כי אי אפשר היה להספיק‪ .‬הביאו איפוא עוד שתי מכונות‬
‫לחפירת גוויות‪ .‬הוקמו כיבשנים נוספים והוגבר קצב העבודה‪ .‬כל החצר הייתה מלאה‬
‫מדורות ועל כל אחת בערו חללים‪ .‬הקיץ היה בתוקפו ויקוד בקע מהתנורים‪ .‬תופת‪ .‬ראינו‬
‫כאילו את עצמנו נשרפים על המדורות האלה‪ .‬ציפינו בקוצר‪-‬רוח לרגע בו נפרוץ בכוח את‬
‫השערים‪.‬‬
‫שוב הגיעו כמה משלוחים‪ .‬את מקום מוצאם איני יודע‪ .‬היו גם שני משלוחים פולנים‪ .‬לא‬
‫ראיתים חיים ואיני יודע איך נהגו בהם בעת שהתפשטו והובלו לתאים‪ .‬הם הומתו בגזים‬
‫יחד עם אחרים‪ .‬בשעת העבודה הכרנו אותם על פי הגברים‪ ,‬שלא היו נימולים‪ ,‬ושמענו‬
‫את המרצחים מדברים ביניהם‪ ,‬שהפולנים הארורים לא יוסיפו כבר להתמרד‪ .‬הנוער שלנו‬
‫במחנה איבד כבר כל סבלנות ורצה להתחיל במרד‪ ,‬אולם זה היה בלתי אפשרי‪ .‬עוד טרם‬
‫ארגנו את ההתנפלות והבריחה‪ ,‬הקשר עם המחנה הראשון עוד טרם הושג‪ .‬אולם לא‬
‫עבר זמן רב ושוב יכולנו לבוא איתו בדברים‪.‬‬
‫יום אחד אחר הצהריים ניגש אלי מנהלי לפלר ואמר‪ ,‬שה"האופטשטורמפירר" רוצה‬
‫להוסיף דלת לבניין שבניתי ולמלאכה זו הוא מוסר לידי‪ .‬הוא ציווני לרשום תוכנית‪ .‬נתתי‬
‫ל"האופטשטורמפירר" הסברות נוספות‪ .‬הוא אישר הכל‪ .‬הגשתי רשימה בדבר כמות‬
‫החומרים הדרושים והתחלתי בעבודה‪ .‬נאחזתי בזאת כטובע בחוט השערה‪ .‬הבינותי‪,‬‬
‫שזוהי האפשרות האחרונה לבוא בדברים עם הקושרים‪ .‬הייתי ממציא תירוצים תכופים‬
‫וחודר למחנה מספר ‪ 1‬ושם היינו מעבדים את התוכנית עם החברים‪ .‬הללו עוד טרם נתנו‬
‫לנו תשובה מוחלטת‪ .‬הם רק ציוונו להחזיק מעמד‪ ,‬לבל נאבד את התקווה בציפייתנו‪.‬‬
‫אצלנו במחנה בנו כעת תנורים‪ ,‬כלומר כיבשנים‪ ,‬כאילו זה היה דרוש להם למשך דורות‪.‬‬
‫הנוער בראותו כל זה‪ ,‬השתוקק לפעולה‪ .‬אף אנו אידנו את סבלנותנו‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 90 -‬‬

‫במחנה מספר ‪ 2‬התחלנו להתארגן בחמישיות‪ .‬על כל חמישייה הוטל תפקיד משלה –‬
‫השמדת חיל המצב הגרמני והאוקראיני‪ ,‬הצתת הבניינים‪ ,‬פילוס הדרך לבורחים וכו'‪.‬‬
‫הוכן כל הדרוש למטרה זאת‪ ,‬כגון מכשירי רצח קהים‪ ,‬עצים בשביל גשרים וקיטוני בנזין‬
‫להצתה‪.‬‬
‫כתאריך להתחלת ההתקוממות קבענו את יום ה‪ 15-‬ביוני‪ .‬אולם מפאת חוסר אפשרות‬
‫דחוהו‪ .‬כך קרה פעמים אחדות‪ .‬נקבעו תאריכים שונים‪ .‬ישיבות הוועדה המארגנת היו‬
‫נערכות בצריפים‪ .‬לאחר שהיו ננעלים‪ ,‬כשכולם היו ישנים‪ ,‬עייפים מהעמל והייסורים‪,‬‬
‫היינו מתאספים בפינת צריפנו על המזרון העליון והיינו מקיימים את התייעצויותינו‪ .‬את‬
‫הצעירים כבלנו‪ ,‬היות והם היו מתפרצים מדי פעם בפעם ורצו לפתוח בפעולה בלתי‬
‫מתוכנת‪ .‬החלטנו לא לפעול בלי המחנה הראשון‪ ,‬כי זה היה עלול להיהפך לכולנו למעשה‬
‫התאבדות‪ .‬במחנה שלנו היה קומץ אנשים‪ ,‬כי לא כולם היו מסוגלים לקרב‪ .‬כפי שהזכרתי‬
‫כבר היו המשטר והתזונה אצלנו הרבה יותר טובים מאשר במחנה מספר ‪.1‬‬
‫במחנה הראשון היו כ‪ 700-‬פועלים ואצלנו כ‪ .300-‬פועלי המחנה הראשון היו מורעבים עד‬
‫מאוד‪ ,‬ונוסף על כך באו להם עוד עינויים ועונשים‪ .‬הנוראיים שבהם היו בעד מסחר עם‬
‫האוקראינים‪ .‬הייתי עד ראיה למקרה שמצאו אצל אחד נתח נקניק‪ .‬ביום לוהט כפתוהו אל‬
‫עמוד וכך נאלץ לעמוד בלתי תנועה‪ .‬היות והיה חזק החזיק מעמד ולא הסגיר את‬
‫האוקראיני אשר איתו סחר‪.‬‬
‫עלי לציין‪ ,‬שאם נודע לגרמנים על אוקראיני שגנב‪ ,‬היו מכים גם אותו מכות נאמנות‪ ,‬ואילו‬
‫ביהודים היו נוקמים אחר כך נקמת דמים‪ .‬בגלל תנאי החיים הקשים האלה‪ ,‬היו האנשים‬
‫מאבדים את כוחותיהם במהירות רבה‪ .‬אז היה פראנץ מביאם אל המוקדים הבוערים‬
‫והיה מענם על יד האש בצור הפראית‪ ,‬ואחר כך היה שם קץ לחיי המוכים והפצועים‬
‫ומשליך אותם אל האש‪ .‬במסיבות אלה הבינונו‪ ,‬שהמחנה הראשון יתמרד‪ .‬בלעדיהם לא‬
‫היינו יכולים לפעול מאומה‪ .‬הכינונו איפוא את הכל‪ ,‬עמדנו דרוכים על המשמר וחיכינו‬
‫לצו‪.‬‬
‫בינתיים זרמו להם "החיים" "כסדרם"‪ .‬ההמצאות השטניות לא פסקו‪ .‬אנשי חיל המצב‬
‫חשקו במשחקים ושעשועים‪ .‬רק זה היה חסר להם‪ .‬ערכו איפוא הצגות מאונס‪ ,‬קונצרטים‪,‬‬
‫ריקודים וכו'‪ .‬את ה"שחקנים" היו משחררים מעבודתם למשך שעות אחדות והם היו‬
‫עורכים חזרות‪ .‬בימי ראשון בשבוע היו מציגים "מחזות" תחת איום והגרמנים‬
‫והאוקראינים היו באים להסתכל בהם‪ .‬הנשים שרו במקהלה תחת איומים‪ .‬בתזמורת‬
‫השתתפו שלושה מנגנים‪ ,‬שהיו נאלצים לנגן לאחד המיפקדים בכל יום‪ ,‬לאחר העינויים‪.‬‬
‫בעת ההליכה לעבודה היו האסירים מוכרחים לשיר שירים יהודיים‪ .‬לכבוד הצגה חדשה‬
‫נתפרו תלבושות חדשות‪ ,‬אולם היא לא הוצגה בגלל מרידתנו ובריחתנו המתוכנת‪.‬‬
‫מהשעה ‪ 12‬עד ‪ 1‬היו הגרמנים אוכלים ארוחת צהריים‪ .‬היהודים היו עומדים אז בחצר על‬
‫יד חדר האוכל והיו מוכרחים להנעים להם את סעודתם בזמרה ובמוזיקה‪ .‬אלה‬
‫שהשתייכו ל"מקהלה"‪ ,‬עבדו קשה כשאר האסירים‪ ,‬אלא שהיו להם שעות מיוחדות‬
‫קבועות לשירה ונגינה‪ .‬בכלל השתעשעו הגרמנים עם קומץ האנשים שנשארו בחיים‬
‫באופן מצויין‪ .‬הם היו מלבישים אותם כלצים והיו מחלקים להם תפקידים כאלה‪ ,‬אשר אף‬
‫אותנו מרי הנפש היו מביאים לידי צחוק‪.‬‬
‫על יד שער צריפנו עמד זקיף יהודי‪ ,‬שנבחר על ידי הגרמנים‪ .‬הלבישוהו צ'רקסית‪,‬‬
‫במכנסיים אדומים‪ ,‬מקטורן צר ועל החזה משני הצדדים קלעים מעץ וכובע פרווה גבוה‪,‬‬
‫הוא החזיק רובה עשוי עץ‪ ,‬אילצוהו להופיע בפנינו במעשי ליצנות וריקודים עד איבוד‬
‫הכוחות‪ .‬ביום ראשון בשבוע היה מחליף את לבושו בבגד לבן מבד עם פסים אדומים‪.‬‬
‫לעיתים קרובות היו משכרים אותו והיו משתעשעים בו‪ .‬בשעות העבודה אסור היה לאף‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 92 -‬‬

‫אחד להיכנס לשטח הצריפים‪ ,‬הוא שמר אז איפוא על השער‪ .‬שמו היה מוריץ מוצא‬
‫מצ'נסחטוחוב‪.‬‬
‫קורבן שני כזה‪ ,‬היה זה שכינוהו "שייסמייסטר"‪ .‬הלבישו אותו בבגדי חזן‪ ,‬נאלץ לגדל‬
‫זקן‪ .‬על צווארו תלוי היה בפתיל שעון מעורר גדול‪ .‬תפקידו היה להשגיח על השעון עת‬
‫נכנס מישהו לבית הכיסא‪ ,‬שם אסור היה לשהות יותר משלוש דקות‪ .‬שמו של קורבן זה‬
‫היה יולין‪ .‬גם הוא היה מצ'נסטוחוב‪ ,‬לשעבר בעל בית חרושת למוצרי מתכת‪ ,‬מספיק היה‬
‫להסתכל בו כדי לפרוץ בצחוק‪ .‬מוריץ היה מקבל את כל חסדיהם בכנות ולא הבין עד‬
‫כמה ראוי הוא לרחמנות‪ .‬ואילו יולין היה איש שקט ומיושב בדעתו‪ .‬כשהיו מתחילים‬
‫להרקידו‪ ,‬היה מתייפח מר‪ ,‬גם על יד התנור היה בוכה‪ .‬לבושו‪ ,‬מראהו ותפקידו בלבד‬
‫עוררו את המרצחים להתאכזר ולהתקלס בו‪.‬‬
‫אני הייתי נשאר במשך זמן רב במחנה מספר ‪ 1‬בזמן העבודה ובערב הייתי חוזר למחנה‬
‫מספר ‪ .2‬הייתה בידי אפשרות להתקשר בנקל עם מכיני המרד במחנה מספר ‪ .1‬שמרו‬
‫עלי פחות מאשר על אחרים והתייחסו אלי יחס טוב‪ .‬קרה שהאוקראינים היו מוסרים לי‬
‫אי‪-‬אלה דברים שלהם‪ ,‬כי ידעו שאותי לא יבדקו‪ .‬המנהל בעצמו היה מביא לי מזון‬
‫והשגיח‪ ,‬שלא אחלק חלק ממזונותיי לאחרים‪ .‬אף פעם לא החנפתי להם‪ .‬כשהייתי‬
‫משוחח עם פראנץ‪ ,‬לא הייתי מסיר את הכובע‪ .‬אסיר אחר היה נהרג בעד זה בו במקום‪.‬‬
‫הוא לחש לי עם באוזניי בגרמנית‪ :‬כשאתה מדבר איתי‪ ,‬זכור שעליך להסיר את הכובע‪.‬‬
‫בתנאים אלה היה לי חופש תנועה כמעט שלם ושוחחתי על כל הדרוש‪ .‬אלי היו נלווים‬
‫תמיד גם אי‪-‬אלה אנשים‪.‬‬
‫כבר מזמן לא הגיעו משלוחים לטרבלינקה‪ .‬פעם כשעבדתי ליד השער‪ ,‬הרגשתי בשינוי‬
‫במצב רוחם של חיל המצב הגרמני והאוקראיני‪ .‬ה"שטנאבסשארפירר"‪ ,‬בגיל קרוב‬
‫לחמישים‪ ,‬נמוך‪ ,‬בעל הבעת פנים של רוצח‪ ,‬יצא את השער פעמים אחדות במכונית‪.‬‬
‫והנה נפתח השער ומובילים משלוח של צוענים‪ .‬היה זה המשלוח השלישי של צוענים‪.‬‬
‫במשלוח הזה היו כאלף צוענים‪ ,‬כמאתיים גברים‪ ,‬השאר נשים וילדים‪ .‬מאחוריהם על‬
‫עגלות כל הרכוש שלהם‪ .‬סמרטוטים מלוכלכים‪ ,‬כלי מיטה קרועים וכל מיני חפצים של‬
‫אנשי עוני‪ .‬הם באו כמעט לגמרי בלי שמירה‪ .‬הובילו אותם רק שני אוקראינים בתלבושת‬
‫גרמנית‪ .‬אלה השניים‪ ,‬שהביאו את המשלוח‪ ,‬לא ידעו את כל האמת‪ .‬הם רצו לסדר את‬
‫הכל באופן פורמאלי ולקבל שובר‪ .‬לא נתנו להם להיכנס אפילו למחנה‪ .‬בבת‪-‬צחוק של‬
‫לעג קיבלו את דרישותיהם‪ .‬הם שמעו מהצד מהאוקראינים‪ ,‬שהביאו קורבנות למחנה‪-‬‬
‫מוות‪ .‬הם החווירו‪ ,‬לא האמינו ודרשו שוב לפתוח את השער‪ .‬ה‪-‬ס‪.‬ס‪– .‬‬
‫שטאבסשארפיהרר יצא אז ונתן להם מעטפה סגורה‪ .‬בזה הסתלקו‪ .‬את הצוענים המיתו‪,‬‬
‫כמו את כולם‪ ,‬בגזים ואחר כך שרפו אותם‪ .‬מוצאם היה מבסרביה‪.‬‬
‫היה סוף החודש יולי‪ .‬הימים היו ימי שרב חמים‪ .‬קשה ביותר היה לעבוד ליד הקורבנות‪.‬‬
‫נדפו מהם ריחות איומים‪ .‬האנשים‪ ,‬שהיו חוזרים מהעבודה‪ ,‬לא יכלו לעמוד על רגליהם‪.‬‬
‫שבעים וחמישה אחוז של הקורבנות כבר נשרפו‪ .‬עכשיו יש ליישר את האדמה ולסדר כך‪,‬‬
‫שלא יישאר שום סימן לפשע הדמים‪ .‬האפר שותק‪ .‬התחילה איפוא עבודת מילוי‬
‫הקברות‪ ,‬שהיו כבר ריקים‪ ,‬בעפר‪ .‬שפכו שמה גם את האפר של השרופים‪ ,‬כשהוא‬
‫מעורבב בעפר‪ ,‬כדי לטשטש את העקבות‪ .‬נוצר שטח‪ ,‬שצריך היה להשתמש בו‪ .‬מסביב‬
‫לשטח הקימו גדר תיל‪ .‬סיפחו לשטח הזה עוד שטח מהמחנה השני לשם נטיעת מטעים‪.‬‬
‫נעשה ניסיון לנטוע דבר‪-‬מה בשטח‪ ,‬שבו היה האפר‪ .‬נוכחו שהאדמה פורייה‪ .‬בגנים נטעו‬
‫תלתן שגדל יפה‪ .‬כשגמרו לחפור כשבעים וחמישה אחוז מהקברות‪ ,‬שרפו את כל‬
‫הגוויות‪ ,‬יישרו את הקרקע‪ ,‬נטעו שם מטעים והקיפו את השטח בגדר תיל‪ ,‬שכוסתה‬
‫בענפים של עצי אורן‪ ,‬הם היו גאים מאוד על כך‪ ,‬שיכלו להוציא לפועל את הדבר וסברו‪,‬‬
‫שהם ראויים לשעשוע צנוע‪ .‬השעשועים התחילו בזה‪ ,‬שהפכו את מכונת החפירה‪,‬‬
‫שחדלה לעבוד‪ .‬המכונה נראתה כמגדל המתרומם גאה לשחקים‪ .‬ירו לכבוד המאורע‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 93 -‬‬

‫ואחר כך ניגשו לשתייה‪ .‬שתו‪ ,‬התלוצצו והשתעשעו‪ .‬גם אנחנו נהנינו קצת‪ :‬העבודה‬
‫הופסקה לימים אחדים‪ .‬עכשיו היינו כבר לגמרי בטוחים‪ ,‬שקצנו קרוב‪ .‬עשרים וחמישה‬
‫אחוז של קברות ואנחנו – היינו העדים היחידים של מעשי הפראות האלה‪ .‬החזקנו את‬
‫עצמנו בכל זאת וחיכינו בסבלנות לשחרור‪.‬‬
‫הייתה לי עבודה בלי הפסק במחנה מספר ‪ .1‬מגדל אחר עבר למחנה מספר ‪ .1‬על ידי‬
‫העברת שטח מסויים מהמחנה מספר ‪ 2‬למחנה מספר ‪ .1‬צריך היה לפרקו ולהעבירו‬
‫למחנה מספר ‪ .2‬את העבודה עשיתי עם האנשים שלי‪ .‬עמדתי איפוא בקשר עם חברי‬
‫לסבל במחנה מספר ‪ 1‬בעניין הכנת המרד‪.‬‬
‫אחרי הפסקה בעבודה במשך ימים אחדים‪ ,‬התחילו לחפור את שאר הקברות ולשרוף את‬
‫עשרים וחמישה אחוז הקורבנות שנשארו‪ .‬כפי שציינתי היו אז ימי שרב‪ .‬כשהיו פותחים‬
‫בור‪ ,‬היו מגיחים ממנו אדים נוראיים‪ .‬פעם אחת‪ ,‬לשם שעשוע‪ ,‬הטילו התליינים חפץ‬
‫בוער אל תוך קבר חפור‪ .‬תיכף ומייד החלו לבקוע ממנו תמרות עשן שחור והאש דלקה‬
‫במשך כל היום‪ .‬לבורות מסויימים היו כמובן מטילים את האנשים תיכף ומייד לאחר‬
‫הרעלתם‪ ,‬כשגופותיהם עוד טרם נתקררו‪ .‬הם שכבו צפופים זה לצד זה וביום חם‬
‫כשהבור היה נפתח היה האד פורץ כמו מדוד‪ .‬פעם‪ ,‬בעת עריכת הגוויות על המדורות‪,‬‬
‫ראינו יד‪ ,‬שבלטה כלפי מעלה‪ ,‬כל האצבעות היו מכווצות‪ ,‬רק האצבע המראה נשארה‬
‫זקופה ובלטה למעלה‪ ,‬כתובעת את המרצחים לבית דין של מעלה‪ .‬היה זה מקרה‬
‫"רגיל"‪ ,‬אולם כולם היו נרגשים‪ .‬אף תליינינו החווירו ולא גרעו עיניהם ממחזה האימים‪.‬‬
‫כאילו באמת פעל כאן איזה כוח עליון‪ .‬הרבה‪ ,‬הרבה זמן בלטה היד הזאת‪ .‬חלק‬
‫מהמדורות הפך לאפר‪ ,‬אך היד הזאת המושטת כלפי שמיים תבעה את הדין‪ .‬מקרה‬
‫פעוט זה העכיר למשך רגעים מספר את מצב רוחם של כל המרצחים‪.‬‬
‫המשכתי לעבוד במחנה מספר ‪ 1‬ובלילה הייתי חוזר למחנה השני‪ .‬בניתי גדר מעצי‬
‫לבנה‪ .‬הייתה זו גדר נמוכה מסביב לגן פרחים‪ .‬בגן זה היו גם ציפורים וחיות‪ .‬מסביב היה‬
‫יפה ושקט‪ .‬הוקמו ספסלי עץ למנוחה בשביל הגרמנים והאוקראינים‪ .‬שקט ודממה שררו‬
‫במקום זה‪ ,‬אך אוי ואבי‪ ,‬היה זה מושב התייעצויות‪-‬תופת‪ ,‬שבהן לא דנו אלא על עינויים‪.‬‬
‫לעיתים קרובות היה מסתכל מרחוק בעבודתי מפקד המחנה הראשון‪ .‬לשוחח איתנו היה‬
‫אסור‪ .‬לעיתים היה זורק לי בחשאי כמה מילים‪ .‬הוא היה יהודי כבן ‪ .45‬גבוה וחביב‪ .‬שמו‬
‫היה גאלבסקי‪ .‬מוצאו מלודז'‪ .‬לפי מקצועו היה מהנדס‪ .‬הוא מונה ל"מפקד" באוגוסט‬
‫‪ ,1942‬כשהוקמו ה"שלטונות" היהודיים‪ .‬היה הדופק החי של כל פעולת הארגון‪ ,‬היות‬
‫ולא ידע להתנבל כאחרים וראה את עצמו אך ורק כאחד מאיתנו האומללים‪ ,‬הוכה ועונה‬
‫לעיתים קרובות יחד עם האחרים‪.‬‬
‫באותו רגע שניגש אלי‪ ,‬ברצותו לבוא איתי בדברים‪ ,‬חזר מצינוק‪ .‬בהיותו בצינוק‪ ,‬היה‬
‫יוצא ממנו בבוקר פעם אחת ביום‪ ,‬כדי להוציא את הקתון עם מי השופכין ואחר זה היה‬
‫חוזר למאורתו האפלה‪ .‬הוא ניצל רגע‪ ,‬שבו לא היה אף אחד על ידינו ודרש באופן תקיף‬
‫ומוחלט‪ ,‬שהנוער יתאזר בסבלנות‪ ,‬כי מתקרבת שעת הגאולה‪ .‬הוא חזר לפני על זאת‬
‫פעמים אחדות בצורת ציווי‪ .‬חשבתי שאכן זוהו המועד האחרון ושמתקרב הקץ‪ .‬עם ערב‪,‬‬
‫אחרי חוזרי מהעבודה‪ ,‬כינסתי אסיפה ובדקנו‪ ,‬אם הוכן הכל כראוי‪ .‬כולם היו מתוחים‪.‬‬
‫הלילה עבר ללא שינה‪ .‬חזינו את עצמנו כבר מאחורי שעריה שלתופת זו‪ .‬ובינתיים גבר‬
‫החום עד בלתי נשוא‪.‬‬
‫מפאת השרב‪ ,‬קשה היה לעמוד על הרגליים‪ .‬לזה נוספו האדים והיקוד האיום‪ ,‬שבקעו‬
‫מהתנורים‪ .‬מענינו החליטו איפוא שנעבד מ‪ 4-‬בבוקר עד ‪ 12‬בצהריים‪ .‬שוב היינו אובדי‬
‫תקווה להיחלץ‪ .‬אולם גם לזאת נמצאה עצה‪ .‬הסברנו להם‪ ,‬שניטיב לעשות‪ ,‬אם נחיש את‬
‫שריפת הגוויות ושישנם מתנדבים‪ ,‬אשר יסכימו להאריך את עבודתם עבור מנת לחם‬
‫נוספת‪ .‬הם ניאותו‪ ,‬קבענו שתי משמרות‪ .‬מ‪ 12.00-‬עד ‪ 15.00‬ומ‪ 15.00-‬עד ‪.18.00‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 94 -‬‬

‫בחרנו באנשים המתאימים ויום‪ ,‬יום ציפינו לאות‪ .‬מאחורי שטח צריפנו הייתה באר‪,‬‬
‫שהיית המספקת מים למכבה ולמטבח‪ .‬ניצלנו אף "פשפש" זה‪ ,‬השמור על ידי זקיפים‪.‬‬
‫לעיתים קרובות היינו ניגשים לקחת מים‪ ,‬בלי צורך לכך‪ ,‬כדי שיתרגלו לראותנו עוברים‬
‫שם‪.‬‬
‫בימים אלה לא הגיעו כמעט כל משלוחים‪ .‬היו הריגות של יהודים בודדים‪ .‬הן לא יכלו‬
‫תליינינו לשבת באפס מעשה‪.‬‬
‫ויום אחד – כולם שוב במצב רוח טוב‪ .‬הנה יחזרו למלאכת הרצח‪ ,‬יש להם קורבנות‪ ,‬הגיע‬
‫משלוח מוורשה‪ ,‬שצריך היה כביכול לצאת לחו"ל‪ .‬אלה היו אנשים אמידים‪ .‬ניכר היה‬
‫בהם השובע‪ .‬היו ביחד כ‪ 1,000-‬נפש‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬הבינונו‪ ,‬שזה ומשלוח‬
‫אנשים‪ ,‬ששילמו מחיר גבוה‪ ,‬כדי שיובילום למקום בטוח‪ .‬לקחו מהם את הכל‪ ,‬בוורשה‬
‫שיכנו אותם‪ .‬כפי שנודע לנו אחר כך‪ ,‬במלון המפואר "פולסקי" ברחוב דלוגה‬
‫ובטרבלינקה חיסלו אותם‪ .‬על פי תעודותיהם הכרנו מי ומי הם‪ ,‬כי עבדנו במיון החפצים‪.‬‬
‫הם הושמדו כמו כולם‪.‬‬
‫הובאו כמו כן משלוחים מחוץ לארץ‪ .‬אמרו להם‪ ,‬שהם מובלים להעברה לטרבלינקה‬
‫והללו בתחנות היו מוציאים את ראשיהם מהקרונות והיו שואלים בשקט גמור עם עוד‬
‫רחוקים הם מטרבלינקה‪ .‬התאוו העייפים להגיע למחוז חפצם כדי שינוחו מתלאות הדרך‪.‬‬
‫הגיעו‪ .‬לא הספיקו להיבהל ולהידהם וכבר הלכו למנוחת עולמים‪ .‬היום צומחים פרחים על‬
‫אפרם‪.‬‬
‫לאחר משלוח זה הגיע משלוח ממקום העונשין בטרבלינקה‪ .‬היו כ‪ 500-‬נפש‪ .‬כולם חצי‪-‬‬
‫מתים‪ .‬מיוזעים‪ ,‬תשושים ופצועים‪ .‬בהסתכלך בהם‪ ,‬נדמה לך כי בעצמם הם מבקשים‬
‫כבר על מותם‪ .‬הם נהרגו ככל שאר האנשים‪.‬‬
‫היינו קרובים כבר לקץ ייסורינו‪ .‬מועד הגאולה הלך והתקרב‪ .‬בימים ההם נשלח‬
‫למיידאנק מנהלי לפלר‪ ,‬שנהג בי כה יפה והוא רצה בתוקף לקחת אותי עמו‪ .‬נמצאתי‬
‫במצב נורא‪ .‬ידעתי‪ ,‬שהמוות האכזרי אורב לכולנו‪ .‬פסק הדין הוצא‪ .‬אם אגיע למיידאנק‪,‬‬
‫לא אוכל שם בתנאים חדשים לפלס לי דרך אל הדרור במהירות כה רבה‪ .‬זמן רב יחלוף‬
‫עד אשר אכיר את האנשים החדשים ואת המסיבות החדשות‪ .‬אולם בחירת המקום לא‬
‫הייתה תלויה בי‪.‬‬
‫נאלצתי עוד להתחפש כשבע רצון על כך שלפלר ציין אותי לטובה‪ .‬למזלי לא הירשה‬
‫ה"האופטשטורמפירר" לקחת אותי מפה‪ .‬הוא היה זקוק לי לעת עתה‪ .‬גם לי זה היה נוח‬
‫מאוד‪ .‬באותו פרק זמן קצר פקדו עלינו‪ ,‬לא ידוע בגלל מה‪ ,‬לכתוב מכתבים‪ .‬היו גם‬
‫תמימים בינינו‪ ,‬שעשו זאת‪ .‬לא כולם‪ ,‬כמובן‪ .‬אחר כך ראיתי במו עיניי איך ששרפו‬
‫מכתבים אלה‪ .‬אם היה זה מתוך קפריזה‪ ,‬שעשוע‪ ,‬או משהו אחר‪ ,‬אינני יודע‪.‬‬
‫התאריך הסופי והמוחלט למרידה נקבע ליום ה‪ 2-‬באוגוסט‪ .‬הרגשנו‪ ,‬שתאריך זה בטוח‪.‬‬
‫שמנו עין בכל‪ ,‬אם הוכן הכל‪ ,‬ואם האנשים זוכרים את תפקידיהם‪ .‬קרה כך‪ ,‬שבמשך ימים‬
‫אחדים הספקתי לבוא למחנה מספר ‪ .1‬בניתי בית על שמונה פינות עם גג תלוי‪ ,‬הדומה‬
‫לבית השמירה‪ ,‬כדי לחפות בו על הבאר‪ .‬בניתי בית נע‪ ,‬הניתן להתפרק‪ ,‬במחנה מספר‬
‫‪ ,2‬ואחר כך היה עלי להעבירו למקום קבוע במחנה מספר ‪ .1‬זה גרם לי לקוצר רוח‪ ,‬כי לא‬
‫יכולתי לבוא בדברים עם המחנה הראשון והתאריך הסופי הלך והתקרב‪.‬‬
‫יום ה‪ 2-‬באוגוסט ‪ 1943‬היה יום לוהט‪ .‬השמש זרחה וקרניה התגנבו אל תוך צריפינו דרך‬
‫חלונות הכלא הקטנים והעלובים‪ .‬לא עצמנו עין כל הלילה‪ .‬השחר מצא אותנו על רגלינו‪.‬‬
‫כל אחד חש בחשיבות הרגע‪ .‬חשבנו על החופש‪ .‬הכל נמאס כבר‪ .‬רק נקמה בתליינים‬
‫וחופש‪ .‬אני עצמי חלמתי כמה היה טוב להירדם אי שם בחורשה ולהינפש‪ .‬כעת הוברר‬
‫לנו מה קשה הוא התפקיד אשר עלינו לבצעו‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 95 -‬‬

‫כפי שהזכרתי – מסביבנו מגדלי צופים ועליהם משמרות מזויינים‪ .‬על כל צעד ושעל‬
‫גרמני או אוקראיני מזויין‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬בשעה ‪ 12‬בצהריים‪ .‬כלואים בשטח הצריף‪ .‬כל המחנה מוקף שוחות וגדרות רבות‪.‬‬
‫למרות זה נגדשה כבר סאת העינויים ומחזות האימים‪ .‬רצינו לגמור עם זה‪ .‬אני הצגתי לי‬
‫כמטרה לתאר את זאת‪ .‬לשרטט את תוכנית מקום הרצח ולהראותו לעולם‪ .‬זה הוסיף לי‬
‫כוחות למאבק עם השטן‪ .‬ולכשהטלתי על עצמי תפקיד כללי זה‪ ,‬הוקל עלי ל שאת את‬
‫הסבל‪ .‬כעת חשתי שאצא חופשי ושלם ממסכת זאת‪ .‬באוויר הורגשה הסערה‬
‫המתקרבת‪ .‬כולם במתיחות עצומה‪ .‬הגרמנים והאוקראינים אינם מרגישים כלום‪ .‬הם‪,‬‬
‫משמידי המיליונים‪ ,‬בעלי הניסיון הרב – והיום יפחדו מפני קומץ אנשים כה דל? הם‬
‫מוציאים פקודות ואנו מצייתים כרגיל‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬חברי הוועד‪ ,‬שרויים באי שקט‪ ,‬חסרים‬
‫לנו פרטים‪ .‬אין אנו יודעים עוד את השעה‪ .‬אני מתרוצץ כמו טורף‪ .‬אני עובד‪ ,‬עושה הכל‪,‬‬
‫אולם לבי מלא פחד נורא‪ ,‬פן לא נשיג את הקשר ונמות מות‪-‬נבלים‪.‬‬
‫מצאתי דרך להתקשר עם המחנה מספר ‪ .1‬מנהלי‪ ,‬לפלר‪ ,‬איננו כבר‪ ,‬ישנו חדש‪ .‬את שמו‬
‫איני יודע‪ .‬אני מכנהו בשם "החולצה החומה"‪ .‬הוא נהג בי יפה מאוד‪ .‬אני ניגש איפוא‬
‫אליו ומבקש קרשים‪ .‬מחסן הקרשים נצא במחנה הראשון‪ .‬הוא אינו רוצה להפסיקני‬
‫בעבודתי ולכן הוא הולך עם אחרים‪ .‬מביאים קרשים‪ .‬אני סוקרם‪ ,‬מודדם ואומר‪ ,‬שאינם‬
‫טובים‪ .‬לדאבוני נאלץ אני ללכת בעצמי ולבחור‪ .‬אני מעקם את פניי‪ ,‬כאילו זה לא נוח לי‪.‬‬
‫הולך עם המנהל אל המחסן וכולי רועד מהתרגשות‪ ,‬מרגיש אני‪ ,‬שאם לא אנצל הזדמנות‬
‫זו ואבדנו‪ .‬אני כבר במחנה מספר ‪ .1‬אני מסתכל מסביבי‪ ,‬אי שקט‪ .‬האם אוכל למלא‬
‫תפקיד כה קשה‪ .‬על ידי עוד שלושה אנשים‪ .‬על המחסן שמר יהודי כבן ‪ ,50‬ממושקף‪.‬‬
‫איני יודע עליו ולא כלום כי הוא היה במחנה מספר ‪ .1‬הוא השתייך לקושרים‪ .‬שלושת‬
‫עוזריי שוחחו עם המנהל הגרמני ואני בחרתי קרשים‪ ,‬כביכול‪ .‬במכוון התרחקתי מעל‬
‫כולם וביררתי בלי הרף בין הקרשים‪ .‬פתאום שומע אני‪ ,‬שמישהו לוחש באוזניי‪ :‬היום‪,‬‬
‫באופן מוחלט ב‪ 5.30-‬אחר הצהריים‪ .‬אדיש פונה אני אחורה ורואה לפניי את היהודי‬
‫שומר המחסן‪ .‬הוא חוזר עוד פעם ומוסיף‪" :‬יינתן אות"‪ .‬אני משפשף את עיניי ואיני‬
‫מאמין לעצמי‪.‬‬
‫אני לוקח בקדחתנות את הקרשים אשר תחת ידי ופוקד על חבריי לקחת אותם‪ .‬אני הולך‬
‫לעבודה‪ .‬אני רועד‪ ,‬פוחד אני פן יכירו התרגשות בפניי‪ .‬כך עבר הזמן עד השעה ‪.12‬‬
‫ב‪ 12-‬חזרו כולם מהעבודה‪ .‬שוב התייעצות הוועדה שלנו‪ .‬אנו מוסרים הכל לידיעתה‪ .‬אני‬
‫מבקש את כולם‪ ,‬שיישארו שקטים ויזכרו את תפקידיהם‪ .‬הנוער כולו דרוך‪ .‬בהסתכלי‬
‫בחבורתנו מתחיל אני להאמין בניצחון‪ .‬אנו בוחרים במתנדבים לעבודה אחרי הצהריים‪.‬‬
‫לקבוצה הראשונה בחרנו בחלשים ועלובים‪ ,‬שלא יהיה להם למלא כל תפקיד‪ .‬קבוצה זו‬
‫חזרה בשעה ‪ 15.00‬מהעבודה‪ ,‬אז הלכו מתנדבינו‪ .‬מספרם ‪ .30‬החסונים‪ ,‬האמיצים‬
‫והחזקים ביותר‪ .‬עליהם הוטל התפקיד לפלס את הדרך לבורחים‪ .‬נוסף על כך נבחרו‬
‫אנשים מתאימים בשביל הבאר‪.‬‬
‫בהתקרב השעה ‪ 17.00‬היית התצרוכת גדולה של מים‪ .‬השער המוביל לבאר נפתח כולו‬
‫והגדילו את מספר נושאי המים‪ .‬אלה שעבדו על יד החללים לבשו רק אוברולים (סינורים)‬
‫מסומנים‪ .‬בגלל לבישת בגדים היו סופגים ‪ 25‬מלקות‪ .‬אותו יום לבשו בגדים מתחת‬
‫לאוברולים‪ .‬לפני הבריחה נאלצו להוריד את האוברולים לבל יכירום‪ .‬אנו נשארנו בצריף‪,‬‬
‫הצטופפנו ואחד הסתכל בפני חברו‪ .‬כל רגע הזכיר אחר‪ ,‬שהמועד מתקרב‪ .‬קשה לתאר‬
‫מה שהתרחש בקרבנו‪ .‬בלבנו נפרדנו מעל מקום זה‪ ,‬בו נח אפר אחינו‪ .‬כאב וייסורים‬
‫ריתקונו למקום זה‪ ,‬אשר כה רבים‪ ,‬חפים מפשע הושמדו בו‪ ,‬ואנו החיים מתאווים עוד‬
‫לברוח ממנו‪ .‬מחנות גדולים‪ ,‬תהלוכות‪-‬מוות ניצבו ברורות לנגד עיניו וקראו לנקמה‪ .‬אנו‬
‫יודעים מה בלעה פה האדמה‪ .‬אנו העדים היחידים לכך‪ .‬דוממים נפרדנו מעל משרפות‬
‫עמנו והבטחנו‪ ,‬שמדמיו יקום הנוקם‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 96 -‬‬

‫לפתע נשמעת הסיסמה‪ :‬ירייה באוויר‪.‬‬
‫אנו ניתרים מהמקום‪ .‬כל אחד אץ לתפקידו הקבוע מראש‪ .‬הכל בוצע בחריצות‪ .‬על‬
‫הפעולות הקשות נמנתה הורדת האוקראינים ממגדלי התצפית‪ .‬לו היו הם ממטירים‬
‫עלינו כדורים מלמעלה‪ ,‬לא היינו יוצאים חיים‪ .‬הייתה להם משיכה שיגעונית לזהב ובלי‬
‫הרף סחרו עם היהודים‪ .‬כשנשמעה הירייה ניגש אחד היהודים למגדל והראה לאוקראיני‬
‫מטבע זהב‪ .‬הלה שכח לגמרי‪ ,‬כי שומר הוא‪ ,‬השאיר את מכונת הירייה וקפץ מהר למטה‬
‫כדי להוציא את האוצר מידי היהודי‪ .‬מהצד ארבו לו שני יהודים אחרים‪ .‬הם תפשוהו‬
‫לפתע‪ ,‬הרגוהו ולקחו את נשקו‪ .‬את שומרי המגדלים חיסלו חיש מהר‪ .‬כל מי שנפגש‬
‫בדרך‪ ,‬נהרג‪.‬‬
‫ההתנפלות הייתה פתאומית‪ .‬הם לא הספיקו להתמצא‪ ,‬וכבר הייתה דרך פתוחה‬
‫בשבילינו‪ .‬מתחנת השמירה הוצא הנשק וכל אחד לקח כל מה שיכול‪ .‬תיכף ומייד אחרי‬
‫הישמע הסיסמה הרגו את הוואכמאן (הזקיף) על יד הבאר ולקחו את נשקו‪ .‬יצאנו כולנו‬
‫מהצריפים‪ .‬כל אחד תפש את עמדתו‪ .‬במשך כמה דקות עמד הכל בלהבות‪.‬‬
‫את תפקידנו הקדוש מילאנו בקפדנות‪ .‬אני אחזתי בנשק והרבצתי אש מסביב למכביר‪.‬‬
‫כשראיתי שהכל בוער תפשתי קרדום‪ ,‬משור והתחלתי לברוח‪ .‬ברגע הראשון שלטנו‬
‫במצב‪ .‬אולם חיש מהר התחילו לרדוף אחרינו מכל הכיוונים‪ :‬ממאלקיניה‪ ,‬קוסוב‬
‫ומטרבלינקה‪-‬קארנה‪.‬‬
‫כשראו שם אש ושמעו את היריות‪ ,‬יצאו לעזרה‪ .‬מטרתנו הייתה לברוח ליער‪ .‬היער הקרוב‬
‫היה מרוחק מאיתנו ‪ 8‬ק"מ‪ .‬רצנו דרך ביצות‪ ,‬שדות ובורות‪ .‬על כל צעד ושעל ירו אחרינו‪.‬‬
‫כל רגע היה יקר‪ .‬רק להגיע ליער‪ ,‬שמה לא ייכנסו המרצחים‪ .‬ברוצי במלוא כוחי קדימה‪,‬‬
‫כשנדמה לי שניצלתי‪ ,‬שמעתי מאחוריי‪" :‬עמוד!"‪.‬‬
‫הייתי כבר תשוש כוח‪ .‬למרות זאת החשתי את ריצתי‪ .‬רואה אני‪ ,‬שהיער קרוב מאוד‪,‬‬
‫צעדים מספר‪ ,‬כמעט‪ .‬אני מאמץ את כל רצוני להמשיך‪ .‬פתאום שומע אני קול נפץ ובאותו‬
‫רגע חש אני כאב חזק בגבי השמאלי‪ .‬אני פונה אחורה‪ .‬לפניי ואכמן (זקיף) מטרבלינקה‪-‬‬
‫קארנה‪ .‬הוא מכוון שוב אלי מאקדחו‪ ,‬מספר ‪ ,9‬אוטומטי‪ .‬אני מתמצא יפה בנשק‪ .‬ראיתי‬
‫שאקדחו נעצר‪ .‬שלפתי קרדום מחגורתי ובכוונה האטתי את צעדיי‪ .‬האוקראיני התקרב‬
‫אלי וצעק באוקראינית‪" :‬עמוד‪ ,‬פן אירה!" התקרבתי אליו ובקרדומי בקעתי לו את חזהו‬
‫השמאלי‪ .‬הוא נפל לרגליי בצעקה‪ :‬י‪ .‬טוואיו מ‪ "!…‬הייתי חופשי ופניתי במרוצה היערה‪.‬‬
‫לכשעברתי כברת דרך הגונה‪ ,‬ישבתי בין השיחים‪ .‬מרחוק נשמעו יריות לרוב‪ .‬הכדור לא‬
‫פצעני‪ .‬וראה זה פלא! הוא חדר עד גבי ורק חבט בו‪ ,‬בהשאירו סימן בלבד‪ .‬נחתי יחידי‪,‬‬
‫לבדי‪]6[ .‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 97 -‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫אליאב מרדכי [כינס וערך]‪" :‬אני מאמין"‪-‬עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בימי‬
‫השואה‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשמ"ח‪.1988-‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ח‪.1988-‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬ערך טרבלינקה‪ ,‬האנציקלופדיה של השואה‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪,528-523‬‬
‫ספרית פועלים‪ ,‬תש"ן‪,1990-‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬הפתרון הסופי‪ -‬התגבשות מזימת ההשמדה ומבצע ריינהארד‪,‬‬
‫משרד החינוך והתרבות‪ ,‬מרכז ההסברה ‪ -‬שירות הפרסומים‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬השמדת יהודי ברית המועצות בתקופת השואה בשטחים שנכבשו בידי‬
‫הנאצים‪ ,‬משרד החינוך והתרבות‪ ,‬מרכז ההסברה ‪ -‬שירות הפרסומים‪ ,‬תשנ"א‪.1991-‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬טרבלינקה אובדן ומרד‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ג‪.1983-‬‬
‫ארד יצחק‪ ,‬גוטמן ישראל‪ ,‬מרגליות אברהם [עורכים]‪ :‬השואה בתיעוד‪ ,‬מבחר תעודות‬
‫על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה‪ ,‬פולין וברית המועצות ‪,‬יד ושם‪ ,‬תשל"ח‪.1978-‬‬
‫בית המשפט המחוזי [ירושלים]‪ :‬מדינת ישראל נגד איוון (ג’והן) דמיאניוק‪ ,‬הכרעת הדין‪,‬‬
‫אייר תשמ"ח‪ ,‬אפריל ‪[ .1988‬תיק פלילי ‪]373/86‬‬
‫בן‪-‬נפתלי איה‪ ,‬טרסי אניטה‪ :‬טרבלינקה‪ ,‬קובץ מקורות לחטיבה העליונה‪ ,‬משואה‪-‬המכון‬
‫ללימודי השואה‪ ,‬תשמ"ז‪.1987-‬‬
‫גרי מרטין‪ :‬בשם כל בני ביתי‪ -‬נרשם ע"י מקס גאלו [תרגום‪ :‬אהרון אמיר]‪ ,‬ויידנפלד‬
‫וניקולסון‪ ,‬תשל"ג‪. 1972 -‬‬
‫גרינברג תנחום‪ :‬המרד בטרבלינקה ‪ -‬קטעי עדות‪ ,‬ילקוט מורשת‪ ,‬גיליון ה חוברת ‪, 5‬‬
‫עמ' ‪ 64-59‬אפריל ‪.1966‬‬
‫וילנברג שמואל‪ :‬המרד בטרבלינקה‪,‬ילקוט מורשת‪ ,‬גיליון ה חוברת ‪, 5‬‬
‫עמ' ‪ 228-25‬אפריל ‪.1966‬‬
‫וילנברג שמואל‪ :‬מרד בטרבלינקה‪ ,‬משרד הביטחון‪-‬ההוצאה לאור‪ ,‬תשס"ו‪.2006-‬‬
‫ויינשטיין אדי‪ :‬פלדה רותחת‪ ,‬סיפורה של בריחה מטרבלינקה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשס"א‪.2001-‬‬
‫קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬ועד ההצלה של‬
‫הסוכנות היהודית לארץ ישראל‪/‬ראובן מס [אופק]‪,‬תש"ז‪.1947-‬‬
‫שפטל יורם‪ :‬פרשת דימניוק‪ ,‬עלייתו ונפילתו של משפט ראווה‪ ,‬הוצאת אדם ‪.1993‬‬
‫טרבלינקה – באתר האינטרנט של "יד שם"‪:‬‬
‫‪http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20‬‬‫‪%201301.pdf‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 98 -‬‬

‫מראי מקומות‬

‫*‬

‫תמונת שער הביטאון מארכיון בית לוחמי הגטאות‪.‬‬

‫‪ .1‬בית המשפט המחוזי [ירושלים]‪ :‬מדינת ישראל נגד איוון (ג’והן) דמיאניוק‪ ,‬הכרעת הדין‪,‬‬
‫עמ' ‪.109-48‬‬
‫‪ .2‬ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬עמ' ‪. 61-54‬‬
‫‪ .3‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬עמ' ‪.161-149‬‬
‫‪ .4‬מדבריו של ל' פיינגולד‪ ,‬בתוך מ‪.‬אליאב‪" :‬אני מאמין"‪ ,‬עמ' ‪.115-116‬‬
‫‪ .5‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬עמ' ‪.172-162‬‬
‫‪ .6‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬עמ' ‪.207-172‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 99 -‬‬