יהדות הולנד בשואה

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‬
‫רחוב התיכון ‪ ,39‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד ‪ ,9288‬חיפה ‪31092‬‬
‫‪Gideonbe5@gmail.com‬‬
‫בס"ד‪ ,‬סיוון תשס"ט‪ ,‬יוני ‪2009‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫גיליון מספר ‪72‬‬

‫עורך‪ :‬גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫יהדות הולנד בשואה‬

‫גירוש ממחנה וסטרבורק (‪)Westerbork‬‬
‫יהודים עולים על רכבת משא שיעדה היה ‪ -‬מחנות ההשמדה בפולין [‪]1‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫עמודים‬

‫• גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬פתח דבר‪9-3 ………………………………………………‬‬
‫• יהודית אילן‪-‬אונדרוייזר‪ :‬קורותיה באמסטרדם בתקופת השואה………‪21-10 …‬‬
‫• מרים בולה {לוי}‪ :‬יהדות הולנד בשואה…………………………………‪43-21 .‬‬
‫מחנה וסטרבורק‬
‫• יונה עמנואל‪ :‬שהייתו במחנה וסטרבורק………………………………‪55-44 ..‬‬
‫• שמואל עמנואל‪ :‬שירים מעמק הבכא…………………………………… ‪56-55‬‬
‫• שלמה סמסון‪ :‬סלו {שלמה} קרליבך‪ :‬מורה ומחנך דגול‪,‬‬
‫שיצא עם תלמידיו למחנה ההשמדה……………………‪58-57 .‬‬
‫• פראוקה כהן {הדסה זנבר}‪ :‬מסמכים מעזבונה………………………… ‪63-59‬‬
‫• ד"ר יוסף מלקמן {מכמן}‪ :‬עדותו במשפט איכמן………………………‪78-64 ..‬‬
‫• מסמכים שהוצאו ע"י הגרמנים…………………………………………‪80-78 .‬‬
‫מחסה ומסתור בהולנד‬
‫• עדויות חברי "החלוץ" במחסה ובמסתור בהולנד……………………… ‪89-81‬‬
‫• שמואל עמנואל‪ :‬במקומות מסתור……………………………………… ‪93-89‬‬
‫• ד"ר יוסף מכמן‪ :‬הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד…………………‪98-94 ..‬‬
‫• שלושה מקרים בולטים של הצלת יהודים בהולנד……………………‪99-98 …‬‬
‫• ביבליוגרפיה…………………………………………………………‪101-100 …‬‬
‫• מראי מקומות…………………………………………………………‪102-100 ..‬‬

‫ביבליוגרפיה……………………………………………………………‪..‬‬
‫מראי מקומות……………………………………………………………‬

‫שלט "יהודים אינם רצויים" ביישוב וינקביין (‪ ,)Vinkeveen‬הולנד‪.‬‬
‫השלט כתוב בהולנדית [‪]1‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-2-‬‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‬
‫פתח דבר‬
‫לחברי פורום שמירת זיכרון השואה‪ ,‬השלום והברכה!‬
‫לערוך ביטאון‪ ,‬שמטבעו יריעתו קצרה ולהכליל בתוכו את קורות יהדות הולנד בשואה כאשר‬
‫מונחים לפני מאות רבות של דפים מספרים‪ ,‬מאמרים‪ ,‬יומנים ועדויות‪ ,‬זו משימה קשה‬
‫שנטלתי על עצמי‪.‬‬
‫אין הביטאון מתיימר להיות ביטאון מחקר או ביטאון המקיף את קורותיה של יהדות הולנד‬
‫בשואה‪ .‬בביטאון‪ ,‬אני מציב זרקור על מספר עדויות‪ ,‬שדרכם אני מקווה לתת לקורא לחוש‬
‫את שואת יהדות הולנד באמצעות חוויותיהם הקשות של ניצולים ששרדו מהשואה‪.‬‬
‫אני מקבל תגובות רבות מקוראי הביטאון‪ .‬מהקוראים היקרים למדתי‪ ,‬שהמתודה בה אני‬
‫משתמש‪ ,‬לאמור‪ ,‬הבאת עדויות אישיות‪ ,‬מדברות אל הקוראים‪.‬‬
‫לקוראים הרוצים להעמיק‪ ,‬אני אומר‪ :‬ואידך זיל גמור‪ ,"…‬פנו לרשימה הביבליוגרפית‪ ,‬שתמיד‬
‫היא חלקית ומשם תוכלו להמשיך הלאה‪…‬‬
‫ברצוני להדגיש‪ ,‬שישנם נושאים שלא עסקתי בהם כגון‪ ,‬חברי תנועות הנוער במחתרת או‬
‫סיפורה של אנה פרנק או הצלת ילדים מבתי נוצרים לאחר השואה ועוד‪…‬‬
‫תחמתי את תוכן הביטאון רק למתרחש בהולנד בתקופת השואה ולא עסקתי במחנות‬
‫ההשמדה והריכוז מחוץ להולנד שאליהם נשלחו יהודי הולנד‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1939‬ערב מלחמת העולם השנייה חיו בהולנד כ‪ 140,000-‬יהודים‪ .‬היהודים היוו‬
‫כאחוז וחצי מכלל האוכלוסייה‪ .‬יהודי הולנד היו ברובם מבוססים והשתלבו היטב במדינה‪.‬‬
‫הולנד הייתה אחת המדינות הראשונות להעניק ליהודים שוויון זכויות (‪ .)1796‬היהודים‬
‫בהולנד נהנו מרווחה‪ ,‬בטחון ומידה גדולה של סובלנות מצד השלטון והאזרחים והשתלבו‬
‫בנוף התרבותי ההולנדי‪ .‬יהודי הולנד קיימו חיי קהילה פעילים‪.‬‬
‫המספר הגדול ביותר של יהודים בהולנד התרכז באמסטרדם‪ ,‬שהפכה לאחת ממרכזי‬
‫היהודים המפוארים באירופה‪ .‬מתוך ‪ 140.000‬יהודי הולנד‪ ,‬כ‪ 80.000-‬יהודים חיו‬
‫באמסטרדם‪ .‬כמו כן התרכזו יהודים בהאג וברוטרדם‪.‬‬
‫עם עלייתו לשלטון של היטלר החלו להגר יהודים מגרמניה להולנד‪ .‬בשנת ‪ 1938‬אסרה‬
‫הולנד על הגירה לתחומה‪ .‬בתקופה זו היגרו להולנד כ‪ 34,000-‬יהודים מהם נותרו בהולנד‬
‫כ‪ 15,000-‬יהודים‪ ,‬שאר היהודים המשיכו מהולנד ליעדים אחרים‪.‬‬
‫גרמניה והולנד הן מדינות שכנות ובעלות מאפיינים תרבותיים משותפים רבים‪ .‬על פי‬
‫האידיאולוגיה הנאצית‪ ,‬קרובים ההולנדים לגרמנים בגזעם ויש לשאוף לקרב אותם לתפיסת‬
‫העולם הנאצים ולשלבם בסדר החדש שמכונן באירופה כאחד מהגורמים השליטים‪.‬‬
‫האידיאולוגיה הנאצית החלה להיקלט בהולנד ובמדינה אירעו תקריות אנטישמיות‪.‬‬
‫בהולנד הוקמה גם מפלגה נאציונל‪-‬סוציאליסטית בהשפעת המפלגה הנאצית הגרמנית‪,‬‬
‫שהובילה את ההסתה נגד היהודים‬
‫___________________________________‬
‫‪-3‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫במאי ‪ 1940‬נכבשה הולנד ע"י הצבא הגרמני‪ .‬לאחר ארבעה ימים נכנע הצבא ההולנדי‪.‬‬
‫פלישת הגרמנים להולנד הובילה לגל חרדה בקרב יהודי המדינה‪ :‬רבים ניסו להימלט מהולנד‬
‫לשטחים שמחוץ לשליטת הגרמנים‪.‬‬
‫מאחר שלגרמנים היה יחס מיוחד להולנדים כבני גזע הקרוב להם‪ .‬הם ביקשו לגייס את‬
‫ההולנדים ולשלבם לצידם בחזונם לסדר חדש באירופה‪ .‬בהתאם לגישה זו הורה היטלר לכונן‬
‫בהולנד משטר מתון יותר לעומת המדינות האחרות כדי לשאת חן בעיני האוכלוסייה‬
‫המקומית‪ .‬המשטר הגרמני בהולנד היה נוח יותר ביחסו לאוכלוסיה והתיר לאזרחים הלא‬
‫יהודים לשמור על זכויות רבות‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬התייחס המשטר הנאצי להולנדים לא כאויביו הטבעיים אלא כשותפים פוטנציאלים‬
‫והשקיע בתעמולה כדי לקרבם לתפיסותיו‪.‬‬
‫בזמן הכיבוש הגרמני התקיים בהולנד משטר אזרחי בראשות ה‪-‬ס‪.‬ס ולצידו ממשל אזרחי‬
‫הולנדי שהמשיך את המערכת השלטונית העצמאית‪ .‬עם כיבושה של הולנד עזבו את המדינה‬
‫משפחת המלוכה והממשלה‪ .‬הם הקימו בבריטניה ממשלה גולה‪ .‬בעלי המשרות הבכירות‬
‫שנשארו בהולנד היו מנהלי המשרדים הממשלתיים ‪ -‬הם המשיכו לפעול כמעין ממשלת‬
‫חסות‪ .‬אולם במשך הזמן התחלפו נושאי המשרות באנשים הקרובים יותר לתפיסות של‬
‫השלטונות הנאצים‪ :‬חלקם עזבו את עבודתם ואחרים הוחלפו על ידי הכובש הגרמני‪.‬‬
‫עם הכיבוש התחילו הגרמנים לבצע את החרפת מדיניותם כלפי היהודים‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 1940‬אסרו הגרמנים על הוצאת עיתונים יהודים‪.‬הם התירו להוציא רק את‬
‫העיתון ‪ Het Joodse Weekblad‬כדי להעביר דרכו הנחיות לאוכלוסיית היהודים‪.‬‬
‫במקביל הורו הנאצים לממשל ההולנדי להפסיק ולקבל יהודים לשירות הציבורי והורו לכל‬
‫עובדי המדינה למלא "הצהרת אריות"‪ ,‬בה עליהם לדווח אם הם יהודים או נשואים ליהודים‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1940‬כהכנה לתהליך האריזציה בהולנד הורה הממשל הגרמני על רישום כל‬
‫העסקים בבעלות או בשותפות יהודית‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1940‬הושעו עובדי המדינה היהודים‪ ,‬בתחילה הם המשיכו לקבל את שכרם‬
‫ומאוחר יותר הם קיבלו קצבה ממשלתית‪.‬‬
‫בינואר ‪ 1941‬פורסם צו המחייב את כל יהודי הולנד להירשם‪ ,‬בצו נקבע גם כי כל אדם‬
‫שאחד מהורי‪-‬הוריו יהודים חייב ברישום‪ .‬ברישום התגלו כמעט ‪ 20,000‬בנים לנישואי‬
‫תערובת‪ .‬צעדים ראשונים אלו הניחו את התשתית להחרפת המדיניות הנאצית‪.‬‬
‫בעקבות התפרעויות של המפלגה הנאצית ההולנדית ברובע היהודי של אמסטרדם יצאו‬
‫נגדם יהודים ולא יהודים ובקרבות הרחוב נהרג אחד מנאצים המקומיים‪ .‬בעקבות סדרת‬
‫אירועים אלימים בין נאצים ויהודים שביקשו להתגונן מפניהם‪ ,‬החליט הממשל להבהיר‬
‫ליהודים את מעמדם הנחות‪ .‬במעצרים שהתקיימו נשלחו ‪ 389‬יהודים למחנות ריכוז‪.‬‬
‫לקראת ביצוע הפתרון הסופי החל בקייץ ‪ 1941‬המשטר הגרמני בהולנד להפריד בין‬
‫היהודים והאוכלוסייה הלא יהודית‪ .‬הממשל הגרמני החל להטיל על היהודים הגבלות‬
‫מיוחדות שפגעו בעיקר בחיי השגרה שלהם ובקשרים שלהם עם שאר האוכלוסייה‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-4-‬‬

‫הצעדים שננקטו כנגד היהודים‪:‬‬
‫‪ ‬על היהודים נאסר לבקר במוסדות ציבוריים ולבלות במקומות הבילוי והחברה‪.‬‬
‫‪ ‬הקניה בחנויות הוגבלה לשעתיים ביום‪.‬‬
‫‪ ‬נאסר השימוש בתחבורה ציבורית‪.‬‬
‫‪ ‬על יהודים נאסר להשתתף באסיפות פומביות ולבקר במוזיאונים וספריות‪.‬‬
‫‪ ‬על היהודים נאסר לסחור בשווקים ובבורסה‪.‬‬
‫‪ ‬נקבעו אולמות וחנויות ליהודים בלבד‪.‬‬
‫‪ ‬בוטלה חברותם של היהודים בארגונים שאינם למטרות כלכלה‪.‬‬
‫‪ ‬באוגוסט נאסר על היהודים ללמוד בבתי ספר כלליים‪ .‬ההוראה התקבלה בכעס‬
‫בקרב ציבוריים גדולים באוכלוסיה‪ ,‬אולם הגרמנים איימו בשליחה הורי הילדים‬
‫למחנות הריכוז ושברו את ההתנגדות לצעד זה‪.‬‬
‫‪ ‬בשנת ‪ 1942‬נאסר על יהודים ללמוד באוניברסיטאות‪.‬‬
‫במהלך שנת ‪ 1941‬החלו הגרמנים לגזול את רכושם של היהודים‪ .‬בראשית הועברו‬
‫העסקים שבבעלות לנאמנות שחיסלה אותם או העבירה אותם לידיים אריות‪ .‬בהמשך נגזלו‬
‫מהיהודים האדמות והבניינים שברשותם‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1941‬אולצו היהודים להפקיד בבנק אחד את כל הונם הכספי מעבר לסכום של‬
‫אלף גילדן‪ .‬כל משיכה מהחשבון חייבה אישור מיוחד שניתן לעיתים נדירות ולמטרות‬
‫מוגדרות‪.‬‬
‫בסוף שנת ‪ 1941‬הודיע השלטון הגרמני ל"יודסה ראט" (היודנראט ההולנדי) על שליחתם‬
‫של יהודים מובטלים לעבודה‪ .‬רבים מיהודי הולנד הפכו למובטלים לאחר הגזירות שהוטלו על‬
‫אפשרויות התעסוקה שלהם‪ .‬בתחילה סירב ה"יודסה ראט" להוראה‪ ,‬אך בלחץ השלטון הם‬
‫נכנעו‪ :‬אלפי יהודים נשלחו למחנות העבודה הגרמנים‪ .‬היהודים הוחזקו בתנאים קשים מאלו‬
‫של עובדי הכפייה הלא יהודים‪.‬‬
‫בינואר ‪ 1942‬החלו הנאצים לרכז את יהודי הולנד בשני יעדים‪ :‬עיר הבירה אמסטרדם‬
‫ומחנה וסטרבורק (ליהודים חסרי נתינות)‪ .‬השלטונות ריכזו בהדרגה יהודים מאיזורים שונים‬
‫בהולנד‪ .‬בהמשך הקימו הנאצים מחנה סמוך לעיירה ווכט‪.‬‬
‫במרץ ‪ 1942‬חוייבו יהודי הולנד מגיל ‪ 6‬לתפור לבגדיהם טלאי צהוב‪ .‬הגרמנים איימו כי יהודי‬
‫שייתפס ללא טלאי ישלח למחנה הריכוז מאוטהאוזן‪ .‬הפקודה התקבלה בביקורת גדולה‬
‫בקרב הציבור ההולנדי‪ ,‬הולנדים אף נשאו את הטלאי במחאה‪ .‬אולם עם הזמן ועם התגברות‬
‫הגזירות הלכה המחאה ודעכה‪.‬‬
‫ביוני ‪ 1942‬נשלחו ‪ 2000‬יהודים ראשונים לאושוויץ במסווה של "העסקה משטרתית"‪.‬‬
‫שילוחם של ילדים וזקנים הבהיר כי את מטרתו האמיתית של שילוח היהודים‪.‬‬
‫משלב זה החלו משלוחים רצופים של אלפי יהודים דרך המחנה בוסטרבורק לאושוויץ‬
‫וסוביבור‪ .‬ה"יודסה ראט" נאלץ לספק כמה שבועות משלוח של אלפי יהודים להשמדה‪.‬‬
‫ב‪ 2-‬באוקטובר ‪ 1942‬נערך מיבצע ארצי מקיף כדי להחיש את שילוח הקורבנות‪ .‬כול‬
‫הגברים במחנות העבודה בכול הולנד הועברו לוסטרבורק ואליהם צורפו משפחותיהם‬
‫באמסטרדם‪ ,‬בסך‪-‬הכול ‪ 12,296‬נפש‪ .‬מחנה וסטרבורק לא היה מסוגל לקלוט המון אדם‬
‫כזה‪ ,‬ובתוך יום השתררו שם תנאים איומים‪ .‬אך הגרמנים הגדילו את המכסות לרכבות‬
‫המסיעות מזרחה‪ ,‬והן הקלו את העומס בוסטרבורק בהעבירן בחודש אחד ‪ 7,463‬יהודים‬
‫להשמדה‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-5-‬‬

‫באותו זמן שונתה שיטת האיסוף באמסטרדם‪ :‬מ‪ 14-‬באוקטובר שוכנו היהודים שנעצרו בבנין‬
‫התיאטרון היהודי עד ששולחו לוסטרבורק‪.‬‬
‫בינואר ‪ 1943‬בוטלו החשבונות והכסף נגזל‪ .‬לבסוף‪ ,‬עיקלו הנאצים כל רכוש פרטי בעל ערך‬
‫שהיה בידי יהודי הולנד‪ :‬תכשיטים‪ ,‬חפצי אומנות ואוספים‪.‬‬
‫במאי ‪ 1943‬הוגבר קצב השילוחים‪ .‬מפקד המשטרה הגרמנית‪ ,‬לאגס‪ ,‬שהיה ממונה על‬
‫הצנטרלשטלה‪ ,‬הודיע ליודסה ראט ש‪ 7,000-‬מעובדי היודסה ראט‪ ,‬שעד אז היו מוגנים‪,‬‬
‫חייבים להתייצב בכיכר באמסטרדם לשם "העסקתם" בגרמניה‪.‬‬
‫על אף התנגדות של חברים רבים החליטו ראשי היודסה ראט להיענות לדרישת הגרמנים‪,‬‬
‫ולקבוע מי מעובדיו יאבד את הגנת היודסה ראט‪ ,‬וההודעות נשלחו אליהם בליווי אזהרה‬
‫שיינקטו צעדים חמורים אם לא יתייצבו כאמור להוראה‪ .‬ואולם‪ ,‬במקום ‪ 7,000‬שצוו להתייצב‪,‬‬
‫באו רק ‪.500‬‬
‫הגרמנים הגיבו במהירות‪ .‬למחרת נסגר הרובע היהודי‪ ,‬נערך מצוד על תושביו ובו נלכדו‬
‫‪ 3,435‬יהודים‪ .‬הגרמנים שוכנעו שהנהגת היודסה ראט לא היא שהייתה אחראית לאי‬
‫הופעתם של ההמונים והשאירו אותה על כנה‪ ,‬אך אחרי זה כבר לא סמכו עליה בלכידת‬
‫היהודים; כאשר דלל מאגר היהודים שנלכד במאי ובמעצרים הרגילים‪ ,‬נערך עוד מצוד מקיף‬
‫ב‪ 20-‬ביוני ‪ 1943‬בשני ריכוזים אחרים של יהודים באמסטרדם ונעצרו בו ‪ 5,524‬נפש‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1943‬נשארה אפוא שארית קטנה‪ ,‬וגם עליה הקיץ הקץ‪.‬‬
‫בערב ראש השנה תש"ד‪ 29 ,‬בספטמבר ‪ 1943‬נערך המצוד האחרון‪ ,‬וכ‪ 2,000-‬יהודים‪,‬‬
‫ביניהם ראשי היודסה ראט והסגל הבכיר‪ ,‬הועברו לוסטרבורק‪ .‬שם נמסר רשמית לאשר‬
‫ולכהן שהיודסה ראט חדל להתקיים‪.‬‬
‫נשארה אומנם באמסטרדם עוד מחלקה לטיפול ביהודים שנשארו שם‪ ,‬כמעט כולם נשואים‬
‫בנישואי תערובת‪ ,‬וגם נשלחו עוד חבילות לוסטרבורק‪ ,‬כמובן בהסכמת הגרמנים‪.‬‬

‫מבין ‪ 140,000‬היהודים ההולנדים‪,‬‬
‫הושמדו כ‪ 77-‬אחוזים‪ ,‬כ‪ 108,000-‬יהודים הושמדו‪.‬‬
‫הנתון הנ"ל מעלה את השאלה הנוקבת‪ :‬מה חלקם של ההולנדים בהשמדת יהודי‬
‫הולנד? האם הם סייעו לגרמנים בהסגרתם של יהודי הולנד לגרמנים?‬
‫עד היום השאלה טרם נפתרה והיא עדיין מרחפת בחלל האוויר‪.‬‬
‫בעדויות שקראתי מתברר‪ ,‬שהיהודים שהוסתרו ע"י חסידי אומות העולם ההולנדיים משבחים‬
‫את גדולתם של ההולנדים בהצלת יהודים ואילו אחרים מגנים את ההולנדים כאומה שלא עשו‬
‫מאמצים נדרשים להצלת יהודים‪.‬‬
‫בביטאון זה {עמ' ‪ ,}94‬אני מביא את דעתו של ד"ר יוסף מכמן המסביר במאמרו הצלה‬
‫וחסידי אומות העולם בהולנד את תהליך השמדתם של יהודי הולנד‪ .‬לדעתו‪ ,‬ההולנדים‬
‫באופן כולל לא היו מעורבים בתהליך השמדתם של יהודי הולנד‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬שמואל הכהן כותב בספרו "כמו אבנים שותקות"‪ ,‬עמ' ‪ 125‬את הדברים הבאים‪:‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-6-‬‬

‫חוקרי השואה!‬
‫בהולנד לא היו היהודים הפקר‪ ,‬לא היו פוגרומים ולא רדיפות‪ ,‬לא היו מעשי הפליה אכזריים!‬
‫רשמו במחקריכם המלומדים‪ :‬אין אכזריות גדולה מזו הנישאת ע"י "התרבות"‪ ,‬אין רשעות‬
‫גדולה מזו הנישאת ע"י "האינטליגנציה"‪ ,‬רחמא ליצלן‪ ,‬תחנות הרצח היו אי‪-‬שם במזרח‪,‬‬
‫אולם ההכנות המינהליות המדוקדקות לרצח זה בוצעו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בידי פקידי ממשל של‬
‫"העם ההולנדי האציל"‪ ,‬וזאת על פי רוב נוטים לשכוח‪.‬‬
‫למרות המסורת הסובלנית של הולנד התקיימו במדינה‪ ,‬גם אם מתחת לפני השטח‪ ,‬מסורות‬
‫אנטישמיות‪ .‬הרגשות האנטישמיים התחזקו עם עלייתו של היטלר לשלטון והקמתה של‬
‫המפלגה הנאצית ההולנדית‪.‬‬
‫לאחר כיבוש הולנד התקיים מסע תעמולה אנטי‪-‬יהודי שאיפשר להולנדים להחצין את‬
‫האנטישמיות שלהם‪ .‬במקביל למקרים רבים של הצלה וסיוע ליהודים‪ ,‬התקיימו גם מקרים‬
‫רבים של הסגרת יהודים ושיתוף פעולה‪ .‬במקרים אחרים הגיבו ההולנדים באדישות אל‬
‫מול גורלם של היהודים‪ .‬יחס זה הוביל לאחוז הגבוה של הניספים בקרב יהודי הולנד –‬
‫‪ 77‬אחוזים‪ ,‬נתון הגבוה בהרבה מאחוז הניספים בקהילות מערב אירופאיות אחרות‬
‫ודומה לנתוני הנספים בקהילות יהודיות מזרח אירופיות‪.‬‬
‫החופש היחסי ממנו נהנתה האוכלוסייה ההולנדית תחת השלטון הנאצי הביא עימו תופעה‬
‫יוצאת דופן במציאות של שטחי הכיבוש הגרמנים – ביטויי מחאה אזרחית נגד המדיניות‬
‫האנטישמית של הנאצים‪ .‬הגזירות האנטי‪-‬יהודיות השונות התקבלו לא פעם בחוסר נחת‬
‫ואף במחאה גלויה‪.‬‬
‫דוגמאות למחאה נגד המדיניות האנטי‪ -‬יהודית ע"י הולנדים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫סטודנטים הפגינו וקיימו שביתה במחאה על פיטורי מרצים יהודים מאוניברסיטאות‪.‬‬
‫התקיימה שביתה רחבת היקף בעקבות מעצר ‪ 389‬היהודים לאחר המהומות‬
‫באמסטרדם בפברואר ‪.1941‬‬
‫התקיימה מחאה גלויה נגד גירוש היהודים ממוסדות החינוך‪.‬‬
‫הולנדים נוצרים נשאו את הטלאי הצהוב כדי להביע את מחאתם נגד הגזרות נגד‬
‫היהודים‪.‬‬
‫אנשי הכנסיות שלחו מכתב מחאה על גירוש היהודים למחנות ההשמדה‪ .‬בכנסיות‬
‫הקתוליות אף הוקרא המכתב אל מול קהל המאמינים‪.‬‬

‫לעומת זאת גילו הולנדים אדישות מול גורלם של היהודים‪ .‬רובם של ההולנדים לא תמכו‬
‫במדיניות הנאצים כלפי היהודים ואף חשו כי הסתייגות ממנה‪ ,‬אולם רובם לא פעלו כדי‬
‫לסייע ליהודים‪ .‬לעיתים קרובות הסתפקו ההולנדים בהבעת מחאה או סלידה ממדיניות‬
‫הנאצים‪ .‬היותם אוכלוסייה כבושה המקיימת מדיניות הנכפית עליהם מטעם שלטון זר הקלה‬
‫את ההתמודדות המצפונית עם קיום ההוראות‪ .‬הם אף שיתפו פעולה באופן פסיבי עם‬
‫גזירות השלטון‪ :‬הם מילאו את טפסי האריות‪ ,‬הם לא ניכנסו לחנויות ליהודים בלבד ובאופן‬
‫כללי קיימו את הוראות השלטון ביחס ליהודים‪.‬‬
‫למרות הדימוי שנוצר לעם ההולנדי כעם של מצילי יהודים {אחת הסיבות‪ :‬תפוצתו של הספר‬
‫"יומנה של אנה פרנק}‪ ,‬התקיימו בהולנד מקרים רבים של שיתוף פעולה עם מדיניות הצורר‬
‫הגרמני ביחס ליהודים‪ .‬שיתוף פעולה זה סייע לגרמנים להשמיד את רובה המוחלט של‬
‫יהדות הולנד‪ ,‬ללא הסיוע ההולנדי‪ ,‬לא היה אחוז היהודים המושמדים כה גבוה‪ .‬ניתן לזהות‬
‫שני דפוסי שיתוף פעולה‪:‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-7-‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫שיתוף פעולה עצמאי ‪ -‬פעילות של הולנדים במהלכה סייעו מיוזמתם לפגיעה‬
‫ביהודים‪ :‬מדובר בהלשנות על יהודים מסתתרים‪ ,‬פעילותה של המפלגה הנאצית‬
‫ההולנדית וכו'‪.‬‬
‫שיתוף פעולה קונפורמיסטי ‪ -‬פעילות של הולנדים שסייעה להשמדת היהודים מתוך‬
‫שגרת חיים ועבודתם‪ ,‬לדוגמא‪ :‬פועלי הרכבות ההולנדים שהפעילו את מערכת‬
‫הרכבות במדינה‪ ,‬פקידים הולנדים שניהלו את הרישום היהודים ואנשי המשטרה‬
‫ההולנדית שסייעו לריכוז היהודים‪.‬‬

‫באותה עת של גילוי אדישות כלפי היהודים ושיתוף פעולה עם הגרמנים‪ ,‬התקיימו בהולנד‬
‫מעשים רבים של הצלת יהודים‪.‬‬
‫על פי נתוני יד ושם‪ ,‬נכון לתאריך ‪ 1.1.2007‬הוענקו ‪ 4,767‬עיטורי חסיד אומות העולם‬
‫לאזרחי הולנד‪.‬‬
‫בכל הזדמנות‪ ,‬אני משבח את מתי‪-‬המעט‪ ,‬האנשים הדגולים‪ ,‬חסידי אומות העולם בארצות‬
‫השונות שהצילו יהודים וגם חירפו נפשם למען הצלת יהודים‪ .‬אבל אני מדגיש‪ ,‬הם היו אנשים‬
‫יחידים בעלי ערכים ומוסר גבוה‪ .‬הם לא פעלו באמצעות מדיניות שננקטה ע"י מדינתם‪.‬‬
‫דרך מרכזית בה סייעו הולנדים ליהודים הייתה הסתרתם בבתים או בחוות‪ .‬עם ראשית‬
‫הגירושים החלו יהודים להסתתר בסיוע מקומי‪ .‬בראשית הסתתרו יהודים אצל אזרחים‬
‫הולנדים פרטיים‪ ,‬אך עם הזמן החלו לקום ארגונים שסייעו לנמלטים – יהודים ולא יהודים‪.‬‬
‫המצילים סייעו ליהודים גם באספקת מצרכים‪ ,‬סיוע בתעודות מזויפות ובאספקת תלושי קיצוב‬
‫למזון‪ .‬בגלל העול הכספי פתחה מחתרת הולנדית קרן מיוחדת לסיוע כספי למסתירי יהודים‪.‬‬
‫לפי הערכות הוסתרו בהולנד ‪ 25,000‬יהודים‪ ,‬כשליש מהם נתפס על ידי הגרמנים‪ .‬הולנדים‬
‫שבביתם נתפסו יהודים לא הוצאו להורג‪ ,‬אך נשלחו במקרים רבים למחנות הריכוז‪ .‬חלקם‬
‫מצאו במחנות אלו את מותם‪ .‬בהולנד לא הייתה מקובלת שיטת הענישה הקולקטיבית‪ ,‬בה‬
‫נעשה שימוש נרחב בארצות כבושות אחרות‪.‬‬
‫בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה לא היה גוף רשמי מייצג את יהודי הולנד‪ .‬היהודים היו‬
‫אזרחים שווי זכויות והתארגנו על בסיס קהילות דתיות‪ :‬ספרדים‪ ,‬אשכנזים ורפורמים‪ .‬אולם‬
‫עם ראשית הצעדים נגד היהודים נוצר הצורך להקים גוף עליון שיסייע ליהודים במצוקתם‪.‬‬
‫בהסכמת האירגונים היהודים הגדולים הוקמה בדצמבר ‪" 1940‬ועדה היהודית המתאמת"‪.‬‬
‫ועדה הדריכה את היהודים במצבם הפוליטי החדש‪ ,‬סיוע ליהודים מבחינה כלכלית ופעלה‬
‫בתחומי התרבות‪.‬‬
‫הקמת היודסה ראט‪ :‬בעקבות המהומות ברובע היהודי באמסטרדם (פברואר ‪ ,)1941‬הורה‬
‫נציג ה‪-‬ס‪.‬ס בהולנד על הקמת מועצה יהודית – יודסה ראט‪ .‬ביודסה ראט היו חברים נכבדי‬
‫הקהילה ורבנים‪ .‬בראשית דרכו התבסס היודסה ראט על תרומות‪ ,‬אך בעקבות תהליך‬
‫האריזציה קיבל היודסה ראט חלק קטן מההון שנגזל מהיהודים כדי לקיים את פעילותו‪.‬‬
‫היודסה ראט היה חייב להציג בפני הגרמנים דו"חות על הוצאת הכספים שהוקצו לו‪ .‬ליודסה‬
‫ראט הותר אף לגבות מיסים מהיהודים למימון פעילותו‪ .‬בראשית הדרך פעלו היודסה ראט‬
‫והועדה היהודית המתאמת במקביל ובשיתוף פעולה‪ .‬אך בעקבות חילוקי דעות בין האירגונים‬
‫ביטלו הגרמנים את הועדה היהודית המתאמת באוקטובר ‪ .1941‬היודסה ראט הפך לאירגון‬
‫הרשמי של יהודי הולנד והיה אחראי לכל תחומי החיים של היהודים‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-8-‬‬

‫היודסה ראט פירסם עיתון יהודי שפעל תחת צנזורה גרמנית ושימש את הגרמנים להעברת‬
‫הוראות ליהודים‪ .‬שם העתון‪. Het Joodse Weekblad :‬‬
‫הרחקת התלמידים היהודים מבתי הספר ההולנדים אילצה את היודסה ראט להקים מערכת‬
‫חינוך יהודית‪ .‬לאחר האיסור על יהודים להכנס למוסדות ציבור ותרבות הולנדים‪ ,‬אירגן‬
‫היודסה ראט גם פעילויות תרבותיות ליהודים‪ :‬תיאטרון‪ ,‬מוסיקה ובידור‪ .‬היודסה ראט אף‬
‫אירגן פעילות ספורט עבור היהודים‪ .‬השלטון הנאצי לא הטיל הגבלות על הפעילות הדתית‬
‫היהודית (פרט לשחיטה הכשרה) והיודסה ראט אירגן את הקהילות הדתיות השונות במדינה‪.‬‬
‫במשלוח הראשון של היהודים למחנות העבודה‪ ,‬סירבו אנשי היודסה ראט לקחת חלק‬
‫במעשה‪ ,‬אולם לחץ ואיומים של השלטון הנאצי אילצו את היודסה ראט לבצע את המשימה‪.‬‬
‫עם ראשית מבצעי ההשמדה החלו הנאצים להשתמש ביודסה ראט לאירגון משלוחי יהודים‪,‬‬
‫אך עם הגברת קצב השילוחים‪ ,‬באמצע שנת ‪ ,1943‬לא הצליח היודסה ראט לספק את‬
‫הכמויות הנדרשות והשלטון הבין כי עליו לנהל מבצעים משטרתיים כדי למלא את מכסת‬
‫המיועדים להשמדה‪ .‬במשלוח האחרון‪ ,‬בספטמבר ‪ ,1943‬נשלחו אנשי היודסה ראט למחנות‬
‫והאירגון הפסיק להתקיים‪.‬‬
‫מיד בתום המלחמה שרר זעם רב בין החוזרים על היודסה ראט‪ ,‬ובמיוחד על ראשיו‪,‬‬
‫אשר וכהן‪ .‬בית‪-‬דין‪-‬כבוד של יהודים מצא אותם אשמים בשיתוף‪-‬פעולה עם הגרמנים‬
‫ושלל מהם את הזכות לכהן במוסדות יהודיים‪ .‬אשר פרש מהקהילה היהודית‪ ,‬ואולם‪,‬‬
‫אשר וכהן לחמו נגד פסק‪-‬הדין‪ .‬המוסדות היהודיים ביטלו את בית‪-‬הדין של כבוד‪ ,‬ומשום‬
‫כך נמנע גם דיון בערעור על פסק‪-‬הדין‪ .‬גם השלטונות פתחו בהליכים נגד אשר וכהן‪ ,‬אך‬
‫התיק נסגר‪.‬‬
‫בביטאון‪ ,‬בתוך העדויות תוכלו למצוא הד לפעילות היודסה ראט‪.‬‬
‫באחד הביטאונים העתידיים נעסוק בשאלת ההנהגה היהודית בשואה ומועצות היהודים‬
‫שהוקמו ע"י הגרמנים‪.‬‬
‫****‬
‫ברצוני להדגיש! אני מביא את העדויות הציטטות כפי שנכתבו במקורות‪ .‬לא שיניתי את‬
‫הניסוחים והתחביר‪ ,‬וזאת כדי לשמור על אוטנטיות העדויות‪.‬‬
‫בסוף הביטאון נמצאת רשימה ביבליוגרפית‪ .‬הרוצה להעמיק ולקבל יותר ידע‪ ,‬יפנה למקורות‬
‫עצמם‪.‬‬
‫גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫עורך הביטאון‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-9-‬‬

‫יהודית אילן‪-‬אונדרוייזר‬
‫קורותיה באמסטרדם בתקופת השואה‬
‫יהודית אילן‪-‬אונדרוייזר נולדה בשנת ‪ 1933‬בעיר אמסטרדם‪ ,‬והייתה בת שבע שנים‪,‬‬
‫תלמידה בכיתה א'‪ ,‬כאשר הגרמנים כבשו את הולנד‪.‬‬
‫משפחתה גרה באותה שכונה שבה גרה גם אנה פרנק ומשפחתה‪ ,‬ואפשר למצוא הקבלה‬
‫טרגית בין הסיפורים של שתי הבנות‪ ,‬שרק הפרש קטן של גיל היה ביניהן בזמן המלחמה‪.‬‬
‫בעוד שסיפור הסתתרותה של אנה פרנק מסתיים באסונה האישי במחנה ברגן‪-‬בלזן‪,‬‬
‫הרי שסיפורה של יהודית אילן‪ ,‬המתרחש באותו מחנה עצמו – מסתיים בהצלתה‬
‫ובאפשרותה להעלות את הקורות אותה על הכתב היום‪.‬‬
‫יהודית ובני משפחתה נלקחו בסוף שנת ‪ 1943‬למחנות ווסטרבורק וברגן‪-‬בלזן – שם נספו‬
‫אביה ואמה‪ .‬היא ואחותה נחלצו מן המחנה ושרדו‪ ,‬הן שוחררו על ידי הרוסים‬
‫ב‪ – 23.4.1945-‬וחזרו בסוף חודש יוני אותה שנה – להולנד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1948‬עלתה ארצה‪ .‬בשנת ‪ 1954‬התחתנה והקימה משפחה‪.‬‬
‫סיימה את לימודיה האקדמאיים‪ ,‬ושנים רבות שימשה בהוראה ובחינוך‪.‬‬
‫בביטאון זה אני מביא רק את קורותיה באמסטרדם עד השלב‬
‫שבו היא הועברה למחנה הריכוז וסטרבורק‪ .‬הרוצה להשלים את התמונה‪,‬‬
‫יוכל לקרוא את ספריה‪ .‬היא פרסמה את קורותיה בשואה בשני ספרים‪:‬‬
‫זיכרונות מימים אפלים‪ ,‬קורות ילדה אחת מגולת הולנד בימי השואה‪ ,‬עקד‪ ,‬תשנ"ב‪.1992-‬‬
‫דמותם לנגדי תמיד‪ ,‬קורות ילדה אחת מגולת הולנד בימי השואה‪ ,‬גפן‪ ,‬תשס"ד‪.2004-‬‬

‫פתח דבר‬
‫בסתיו של שנת ‪ 1978‬ישבתי ספונה בביתי‪ ,‬במשך שישה שבועות – וכתבתי את זיכרונותיי‬
‫מימי מלחמת העולם השנייה‪ .‬מהם נתהווה הספר‪" :‬זיכרונות מימים אפלים" – שיצא לאור‬
‫בשנת תש"מ – ‪.1980‬‬
‫מן התגובות הרבות שקיבלתי בקשר למסופר בו‪ ,‬בכתב ובעל‪-‬פה‪ ,‬הבנתי‪ ,‬כי הציפיות‪ ,‬שהיו‬
‫לי בעת כתיבת הדברים – לקרב את הנוער‪ ,‬וגם את המבוגרים‪ ,‬באמצעות תיאור החוויות‬
‫האישיות שלי‪ ,‬אל המאורעות‪ ,‬ולהגביר את ההבנה לנושא הכאוב – אומנם התגשמו‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ולאחר שכל הספרים אזלו‪ ,‬ונראה‪ ,‬כי עדיין יש מקום וחשיבות להמשך הזכרת‬
‫הדברים – החלטתי להוציא מהדורה נוספת של הספר – אשר אותה אני מגישה בזה לקורא‪.‬‬
‫במהדורה חדשה ומתוקנת זו‪ ,‬הוספתי גם פרטים שנודעו לי בשנים האחרונות – וגם הרבה‬
‫תצלומים שמצאתי – לשם המחשת התיאורים‪.‬‬
‫בהקדמתי למהדורה הראשונה תיארתי את התהליך‪ ,‬שהביאני לכתיבת הדברים‪ .‬וכך כתבתי‬
‫שם‪:‬‬
‫"במשך שנים רבות‪ ,‬מאז סיום מלחמת העולם השנייה – גזרתי על עצמי אלם בנושא השואה‪.‬‬
‫לא רציתי לשמוע ולא להשמיע בנושא‪ .‬זאת עד אשר התקיים בשנים ‪ ,1963-1961‬משפט‬
‫___________________________________‬
‫ ‪- 10‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫אייכמן – בארץ‪ .‬לאחר שעיכלתי את מה שהכרחתי את עצמי לשמוע מן העדויות במשפט זה‪,‬‬
‫באה ההתעוררות ונוצרה היכולת לעסוק בנושא הכאוב‪.‬‬
‫לאחר מכן הופיעו בקשות של תלמידים לספר מחוויותיי‪ .‬ומתוך התגובות למעט שסיפרתי‪,‬‬
‫הבנתי שיש עדיין מקום והצדקה להמשיך ולספר מתוך אותה מסכת אין‪-‬סופית של אירועים‪,‬‬
‫וכי יש תועלת‪ ,‬הן מבחינה היסטורית‪ ,‬והן מבחינה רגשית‪ ,‬בקירוב הנוער לאותה תקופה‪ ,‬כדי‬
‫שיבינו את גודל הצער והכאב‪ ,‬שהיו מנת חלקם של אלה שכבר אינם‪ ,‬ושעדיין נושאים עמם –‬
‫אלה שנשארו"‪.‬‬
‫בעקבות מה שסיפרתי‪ ,‬התבררה לי יותר ויותר חשיבותו של הסיפור האישי – מסירת‬
‫הדברים‪ ,‬כפי שהם קרו לי‪.‬‬
‫נוכחתי לדעת‪ ,‬כי יותר קל לאדם להזדהות עם סיפור אישי – עם סיפורו של היחיד‪.‬‬
‫ואולי רק מתוך ההזדהות עם היחיד‪ ,‬ניתן להגיע להזדהות עם הרבים‪ ,‬ולהתייחסות שלימה‬
‫יותר לנושא כולו – והרי את זאת אנו מבקשים‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬רבים גוללו לאחרונה את קורותיהם מימי השואה – והחדירום לתודעת הציבור – ובכך‬
‫הביאו ללא ספק לידי יתר התעניינות והבנה לאשר קרה ‪ -‬באותם ימים אפלים!‬
‫לכן‪ ,‬תקוותי היא כי גם סיפורי זה יתרום את חלקו במפעל ההיסטורי החשוב של הזכרת‬
‫הדברים – אשר עשה לנו עמלק של דורנו זה‪.‬‬

‫צור מחצבתי‬
‫לפני שאגש לתיאור האירועים‪ ,‬כמה מילות רקע‪ ,‬כדי לספר מעט על נוף מולדתי ובכך אולי גם‬
‫להדגיש את הניגוד בין העתיד שהיה צפוי לי‪ ,‬אלמלא מה שקרה – ובין מה שהועיד לי הגורל‪,‬‬
‫בעקבות אותה מלחמה‪.‬‬
‫נולדתי בעיר אמסטרדם היפה והחביבה‪ ,‬שבה הייתה קהילה יהודית משגשגת‪ .‬באותן שנים‬
‫כיהן פאר כרב הראשי של העיר וגם של מחוז צפון הולנד‪ ,‬סבי זצ"ל – הרב אברהם שמשון‬
‫אונדרוייזר‪ .‬הוא היה איש מלומד‪ ,‬שתרגם בין השאר את חמשת חומשי התורה עם פירוש‬
‫רש"י – להולנדית‪ ,‬דבר שעזר רבות לקירוב פשוטי העם ליהדות – וכן היה איש רב פעלים‬
‫בעסקי ציבורי‪ .‬ידועה פעולתו למען הפועלים היהודים באמסטרדם‪ ,‬ועזרתו הרבה לפליטים‬
‫היהודים‪ ,‬שכבר אז התחילו להגיע ממזרח‪-‬אירופה ומגרמניה‪ .‬כן היה פעיל בארגוני עזרה‬
‫וצדקה רבים‪ ,‬היה מסור לקידום החינוך היהודי‪ ,‬ותרם רבות לחיי הקהילה היהודית‬
‫באמסטרדם בתקופת פעולתו הממושכת‪.‬‬
‫לימים יתברר‪ ,‬שאחת מפעולותיו‪ ,‬שהייתה קשורה באיסוף כספים למען היישוב הישן בארץ‪-‬‬
‫ישראל – הצילה את חיי ועוד אפרט בעניין זה‪.‬‬
‫גם תושבי אמסטרדם הלא‪-‬יהודים כיבדוהו מאוד‪ .‬ותעיד על כך העובדה כי שומרי הגשרים על‬
‫התעלות מעכבים את העלאת הגשר למעבר אוניות‪ ,‬כאשר היו רואים את הרב מתקרב‪ ,‬והיו‬
‫נותנים לו תחילה לעבור על הגשר‪ ,‬ורק אחר כך מעלים אותו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬עיריית אמסטרדם זכרה לטובה את סבי ואת פועלו‪ ,‬ובחנוכה תשמ"ה‪ ,‬חמישים שנה‬
‫לאחר מותו‪ ,‬ארבעים שנה אחרי השואה – קראה רחוב על שמו‪ .‬רחוב חדש‪ ,‬אשר נבנה על‪-‬‬
‫ידי בית הכנסת הגדול‪ ,‬אשר בו כיהן כרב במשך ארבעים ושש שנה!‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 11 -‬‬

‫שמונה ילדים היו לו לסבי‪ ,‬בהם חמישה בנים‪ .‬אחד מהם נפטר בצעירותו‪ ,‬וכאשר נולדתי‬
‫נקראתי על שמו‪ .‬ארבעת האחרים היו כולם יהודים טובים‪ ,‬שלומי אמוני ישראל‪ ,‬עוסקים‬
‫בצורכי ציבור באמונה‪ .‬צעיר הבנים היה מנהל בית היתומים היהודי בעיר רוטרדם‪ ,‬וכמו‬
‫יאנוש קורצ'ק‪ ,‬הלך גם הוא יחד עם חניכיו לדרכם האחרונה‪ .‬בן אחר‪ ,‬בין שאר עיסוקיו‪,‬‬
‫שימש בקודש‪ ,‬כחזן – בעיר אוטרכט‪ .‬בנו הגדול של הרב עסק כל ימיו באיסוף ובלימוד‬
‫ספרות יהודית‪ .‬אבי‪ ,‬אשר היה איש שקט ותמים דרך‪ ,‬אהב במיוחד את העיסוק בספרים‬
‫עתיקים‪ ,‬עיסוק אשר אותו שילב עם עבודתו ברבנות של הקהילה היהודית באמסטרדם‪ .‬כן‬
‫נהג גם הוא לעבור לפני התיבה‪ ,‬בימים הנוראים‪ ,‬באחד מבתי הכנסת העתיקים בעיר‪.‬‬
‫לשם השלמת השכלתו הכללית והביבליוגרפית‪ ,‬יצא אבי בתחילת שנות העשרים לגרמניה‪,‬‬
‫ושם קיבל משרה בק"ק פרנקפורט שעל נהר מיין‪ .‬שם הכיר את אמי‪ ,‬אשר גם היא באה‬
‫לאותה קהילה יפה ומיוחדת‪ ,‬לשם הרחבת אופקיה‪ ,‬ממקום הולדתה ומגוריה ‪ -‬המבורג‪ .‬הם‬
‫התחתנו בפרנקפורט בשנת ‪ ,1924‬ישבו שם עוד זמן קצר‪ ,‬וחזרו להולנד כדי להקים שם את‬
‫ביתם‪.‬‬
‫בתחילת שנת ‪ 1927‬נולדו שתי אחיותיי התאומות‪ :‬לאה וקלרה תחי'‪ .‬את לאה אזכיר רבות‬
‫בכתיבתי זו‪ ,‬באשר היא הייתה איתי בכל הדרך אשר אתאר בהמשך‪ .‬וקרוב לוודאי‪ ,‬שאלמלא‬
‫כן‪ ,‬לא הייתי זוכה לכתוב דברים אלה היום‪ .‬ואולי זה המקום המתאים להודות לה על כל אשר‬
‫עשתה בשבילי בחודשים בהם נשארנו לבד לגורלנו‪.‬‬

‫המלחמה‬
‫חיים יפים אלה נמשכו עד ליום ה‪ 10-‬במאי ‪ .1940‬ביום זה‪ ,‬שחל בדיוק שבוע ימים אחרי יום‬
‫הולדתי השביעי – פרצה המלחמה בהולנד! בכך נסתיימו ימי ילדותי המאושרים וחסרי‬
‫הדאגות – לתמיד! אומנם‪ ,‬בית עוד היה במשך שלוש וחצי שנים‪ ,‬עד ליום ה‪ 29-‬בספטמבר‬
‫‪ – 1943‬יום בו לקחו אותנו למחנה‪ .‬אבל ברור הוא‪ ,‬כי המתח‪ ,‬החרדה‪ ,‬ההתלבטויות מה‬
‫לעשות‪ ,‬והגזירות שנחתו עלינו חדשות לבקרים – לא השאירו את חיי המשפחה בשלוותם‪,‬‬
‫אף כי אלה‪ ,‬איכשהו‪ ,‬המשיכו להתקיים‪…‬‬
‫המלחמה על הולנד‪ ,‬דהיינו קרבות הכיבוש – נמשכה חמישה ימים בלבד! ב‪ 15-‬במאי ‪1940‬‬
‫נכנעה הולנד‪ ,‬והפכה לארץ כבושה בידי הגרמנים‪ ,‬על כל המשתמע מכך לעם ההולנדי בכלל‪,‬‬
‫וליהודים בפרט!‬
‫הרדיפות נגד היהודים לא התחילו מייד עם הכיבוש‪ .‬שבועות מספר עוד נתנו לנו הגרמנים‬
‫להתאושש מן המהלומה הראשונה‪ ,‬של עצם המלחמה והכיבוש‪ .‬הם אפשרו לנו לחיות‬
‫באשליה‪ ,‬אף כי קצרה מאוד‪ ,‬כי אולי כאן‪ ,‬בהולנד‪ ,‬השד לא יהיה נורא כל כך – לפני שפתחו‬
‫במערכה הכללית נגדנו‪ .‬אולם‪ ,‬כשזו נפתחה‪ ,‬בצורה של סדרת גזירות‪ ,‬שהונחתו על ראשינו‬
‫ללא הפסק‪.‬‬
‫החל מקיץ ‪ 1940‬ועד להליכתנו למחנה – אפשר היה להכיר בעליל‪ ,‬שמערכה זו הוכנה‬
‫בקפידה רבה‪ ,‬ותוכננה היטב היטב‪ ,‬על כל פרטיה‪ ,‬וכי המטרה שעמדה לנגד עיני מתכנניה‬
‫הייתה – להצר את צעדי היהודים‪ ,‬שלב אחר שלב‪ ,‬כדי להוציאם באופן שיטתי מכל תחומי‬
‫החיים הציבוריים והכלכליים במדינה! באופן כזה‪ ,‬שביום שיבואו לקחת אותם לתחנתם‬
‫האחרונה‪ ,‬יהיו יהודים אלה חסרי כל זכויות והגנה – ולא יהיה שום מוסד רשמי מטעם‬
‫השלטון ההולנדי‪ ,‬אשר יוכל למנוע מן הגרמנים לבצע את זממם‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 12 -‬‬

‫כדי שלא לעורר התנגדות ותסיסה מלכתחילה‪ ,‬הן מצד היהודים עצמם‪ ,‬והן מצד האוכלוסייה‬
‫ההולנדית הסובבת – יצאו הגזירות באופן הדרגתי‪ ,‬מן הקל אל הכבד ואומנם היהודים‪,‬‬
‫בראותם שהגזירות הן כאלה שניתן לעמוד בהן‪ ,‬ובקוותם תמיד‪ ,‬שאולי זו תהייה הגזירה‬
‫האחרונה‪ ,‬ואיתה יגיעו לסוף המלחמה – קיימו אותן‪ ,‬וכך עברו מגזירה לגזירה‪…‬‬
‫לשם קבלת תמונה כללית מן הדרך‪ ,‬שבה הצליחו הגרמנים לדחוק‪ ,‬צעד אחר צעד‪ ,‬את רגלי‬
‫היהודים מן החיים הציבוריים והכלכליים בהולנד‪ ,‬לגזול מהם את כל רכושם‪ ,‬וליצור ניכור‬
‫ובידוד מוחלט של החברה היהודית מן האוכלוסייה ההולנדית – אזכיר כאן רק אחדות מן‬
‫הגזירות הרבות‪ ,‬שיצאו החל מחודש יולי ‪ ,1940‬חודשיים לאחר תחילת המלחמה‪ ,‬ואשר‬
‫המשיכו לצאת לאורך תקופת הכיבוש כולה‪.‬‬
‫תחילה נפתחה המערכה הכלכלית‪ .‬במערכה זו הנפגעים הראשונים היו העצמאים‪.‬‬
‫באותו חודש יולי ‪ ,1940‬שבו התחילו הגזירות‪ ,‬נדרשו כל בעלי המפעלים המסחריים‬
‫והתעשייתיים – להירשם‪ .‬פעולה‪ ,‬שגררה אחריה מייד את סגירת המפעל ו‪/‬או מסירתו‬
‫לבעלים הלא‪-‬יהודיים‪ ,‬או לגרמנים עצמם‪.‬‬
‫מייד אחרי העצמאים – בא תור בעלי המשרות‪ .‬עוד בסתיו אותה שנה ראשונה למלחמה –‬
‫פוטרו כל היהודים מכל המשרות הרשמיות במדינה‪ .‬פקידי ממשלה‪ ,‬מורים‪ ,‬פרופסורים‬
‫באוניברסיטאות‪ ,‬רופאים בבתי חולים‪ ,‬וכל יתר נושאי התפקידים הממשלתיים והציבוריים –‬
‫מצאו עצמם בן‪-‬לילה מחוסרי פרנסה‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬נשלחו אנשים אלה‪ ,‬שהפכו "מחוסרי‬
‫עבודה"‪ ,‬למחנות עבודה‪ ,‬תחילה בהולנד ואחר כך בגרמניה‪ ,‬על כל המשתמע מכך‪.‬‬
‫השלב הבא במערכה הכלכלית היה גזילת הרכוש – פשוטו כמשמעו‪ .‬יהודים נדרשו למסור‬
‫כספים מזומנים‪ ,‬ניירות ערך‪ ,‬פוליסות ביטוח‪ ,‬בתים וקרקעות‪ ,‬חפצי ערך ותכשיטים –‬
‫לשלטונות‪ .‬מובן‪ ,‬שנעשו פעולות הסתרה והברחה‪ ,‬ואפילו החבאה במעמקי האדמה –‬
‫בחצרות הבתים‪.‬‬
‫אבל ברור‪ ,‬שאי‪-‬אפשר היה להסתיר הכל‪ ,‬ואפילו לא חלק‪ ,‬והיהודים נשארו חסרי רכוש וכוח‬
‫כלכלי כלשהו‪ .‬הגזירות הקיפו את כל שטחי החיים הכלכליים‪ ,‬והפרטים המדויקים על כך‬
‫רשומים בספרות הדוקומנטארית של אותה תקופה‪.‬‬
‫גם מן המערכה בשטח החברתי אזכיר רק אותן גזירות‪ ,‬המבליטות בצורה ברורה ביותר את‬
‫המטרה של הוצאת היהודים מן החברה ההולנדית‪ .‬מערכה זו החלה עם המבצע‬
‫האדמיניסטרטיבי המסיבי של רישום כל היהודים!‬
‫בינואר ‪ 1941‬נצטוו כל התושבים "בני הדת היהודית או שהם בעלי דם יהודי מלא או חלקי" –‬
‫להתייצב אצל השלטונות ולהירשם‪ ,‬וכמובן העונש על אי‪-‬מילוי פקודה זו היה כלול בצו‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬כי בנוסף למטרה החברתית של הפרדת היהודים מן האוכלוסייה הכללית‪ ,‬הייתה‬
‫מהטרה העיקרית של רישום זה – השגת כל הפרטים הדרושים‪ ,‬ובמיוחד השם והכתובת‬
‫המדויקת‪ ,‬לצורך הרכבת הרשימות למשלוחים‪ ,‬שההכנות לקראתם היו באותו זמן כבר‬
‫בהילוך גבוה‪.‬‬
‫זה גם היה הזמן‪ ,‬שבו התחילו להופיע במקומות ציבוריים רבים שלטים ראשוני בנוסח‪:‬‬
‫"ליהודים הכניסה אסורה"‪ .‬במשך שנת ‪ 1941‬יצאו בזו אחר זו הוראות האוסרות כניסת‬
‫יהודים לבתי‪-‬קפה‪ ,‬בתי‪-‬מלון‪ ,‬בתי‪-‬קולנוע‪ ,‬תיאטראות‪ ,‬גנים ציבוריים‪ ,‬מועדוני ספורט‪,‬‬
‫ריקודים וברידג'‪ ,‬בריכות שחייה ועוד – גזירות‪ ,‬אשר הביאו בסופו של דבר להפסקת כל‬
‫פעילות חברתית של יהודים‪ ,‬הקשורה בעולם החיצוני‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 13 -‬‬

‫ואם כל הגזירות האלה לא הספיקו כדי לבודד את היהודים‪ ,‬הרי בשנת ‪ 1942‬נאסר על‬
‫יהודים אפילו לבקר אצל לא‪-‬יהודים‪ ,‬ואף לא לטלפן אליהם‪ ,‬וזמן קצר לאחר מכן לא הורשינו‬
‫יותר לטלפן כלל‪ .‬אפילו לקנות ברוב החנויות הלא‪-‬יהודיות נאסר עלינו עם חלוף הזמן‪,‬‬
‫להסתפר במספרות לא‪-‬יהודיות נאסר‪ ,‬ובעיר דן‪-‬האג אף נאסרו הכניסה למספר גדול של‬
‫רחובות‪ ,‬והישיבה על ספסלים ציבוריים‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1941‬נאסרה הנסיעה אל מחוץ לעיר‪ ,‬ללא אישור מיוחד – וביוני ‪ 1942‬הגענו לידי‬
‫כך שנסיעה מסוג זה נאסרה לחלוטין‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא הורשית יותר לצאת מחוץ לתחום מגוריך‪,‬‬
‫בכלל‪ .‬ואשר לנסיעה בתוך העיר‪ :‬השימוש במכוניות פרטיות נאסר כבר בינואר אותה שנה‪.‬‬
‫במשך הזמן נאסרה גם הנסיעה בחשמלית‪ ,‬ובאותו חודש יוני ‪ 1942‬נדרשנו למסור‬
‫לשלטונות גם את האופניים וכל כלי רכב אחר שהיה ברשותנו‪.‬‬
‫נותרו לנו הרגליים בלבד‪ ,‬ככלי התחבורה היחידי שמורת היה לנו לנוע באמצעותו‪ ,‬באותם‬
‫אזורים שעוד הורשינו להימצא בהם‪ …‬כך שהטבעת הלכה והתהדקה סביבנו‪ ,‬באופן פיזי‬
‫ממש אבל כמובן גם בהרגשתנו‪ ,‬וזאת עדיין הייתה רק תחילת דרך הייסורים‪.‬‬
‫אני אישית אינני זוכרת כל גזירה וגזירה‪ .‬וזאת‪ ,‬משום שעדיין הייתי ילדה קטנה אז‪ ,‬ואל כל‬
‫גזירה נגעה ישירות לי ולמשפחתי‪ .‬וכן משום שלמרות הכל באותו זמן עדיין נמשכו החיים‬
‫היומיומיים‪ ,‬לפחות "על פני השטח" – במסלולם הרגיל‪ .‬אולם אחת הגזירות‪ ,‬אשר נחתה‬
‫עלינו בחודש מאי ‪ ,1942‬זכורה לי היטב היטב‪ ,‬באשר זו בהחלט נגעה לי אישית‪ ,‬כי אותה‬
‫היו צריכים גם הילדים – אף הקטנים – לקיים‪ ,‬על כל פרטיה ודקדוקיה‪ .‬הלא היא גזירת‬
‫הטלאי הצהוב! סימן משפיל זה בשבילנו עזר לגרמנים ליצור את ההפרדה וההבחנה‬
‫המוחלטת בין יהודי ללא‪-‬יהודי‪ .‬והוא הפך את היהודי‪ ,‬למעשה‪ ,‬מרגע שהיה עליו סימן זה‪,‬‬
‫להפקר גמור – לאובייקט‪ ,‬שאפשר לעשות בו ככל העולה על הדעת‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬בשביינו ובצרתנו – קיימנו גם גזירה זו‪ .‬הוראות והנחיות מפורטות על מיקומו המדויק‬
‫של הטלאי פורסמו על‪-‬ידי "המועצה היהודית" בעיתון היהודי‪ .‬מקומות הקנייה היו גם הם‬
‫בסניפי "המועצה היהודית"‪ ,‬שהיו מפוזרים בכל רחבי העיר‪ .‬ולא זו בלבד שנדרשנו לשלם‬
‫בכסף בעד הטלאי‪ ,‬אלא אף נאלצנו לתת נקודות‪ ,‬תלושים – מהמעטים שקיבלנו בשביל‬
‫קניית בגדים‪ .‬עד כדי כך היתלו בנו ולעגו לנו – עד כדי כך היינו "זוללים"‪ ,‬מזולזלים‪ ,‬ברוח‬
‫דברי משורר איכה‪ ,‬שאמר‪" :‬ראה ה' והביטה‪ ,‬כי הייתי זוללה" (איכה‪ ,‬פרק א'‪ ,‬פסוק י"א)‪.‬‬
‫לאחר קבלת ההוראות‪ ,‬החלה פרשת תפירת הטלאים על הבגדים העליונים‪ .‬הומצאו כל מיני‬
‫"פטנטים"‪ ,‬כדי לחסוך את תפירת הטלאי על כל בגד ובגד‪ .‬למשל‪ ,‬תפירת בולרו לבנות‪,‬‬
‫ואפודות לבנים‪ ,‬שאותם היו לובשים מעל השמלות והחולצות‪ ,‬ועליהם היה תפור הטלאי‪ .‬דבר‬
‫זה יצר מתח תמידי‪ ,‬כי קרו מקרים של שכחה‪ ,‬במיוחד בתקופות חילופי עונות השנה‪ ,‬כאשר‬
‫לבשת בפעם הראשונה בגד‪ ,‬שלא השתמש בו מזמן‪ ,‬או אם הצלחת‪ ,‬במאמץ גדול‪ ,‬לקנות‬
‫בגד חדש‪…‬‬
‫ואומנם‪ ,‬מקרה כזה קרה גם לי בתחילת החורף הראשון לאחר צאת הגזירה‪ ,‬דהיינו חורף‬
‫תש"ג (‪ – )1943‬כאשר לבשתי בפעם הראשונה את מעיל החורף שלי‪ ,‬ושכחתי לשים עליו‬
‫את הטלאי‪ .‬גיליתי זאת בדרכי הביתה מבית‪-‬הספר‪ ,‬וכמעט הצלחתי להגיע בשלום לביתי בלי‬
‫לפגוש גרמני – כאשר ממש בפינת הרחוב שלנו בא מולי גרמני‪ .‬עד היום זכור לי הפחד‬
‫שאחז בי‪ ,‬כאשר הלך וקרב לקראתי אותו גרמני‪ ,‬וממש עבר על ידי‪ ,‬כאשר אני הולכת במעיל‬
‫פתוח‪ ,‬כדי להבליט את הכוכב הצהוב אשר על שמלתי‪…‬‬
‫גם את הרגעים האחרונים אשר בהם היה עלי סימן משפיל זה‪ ,‬ואת המעמד בו הורדתיו‬
‫סופית‪ ,‬אני זוכרת – ועל כך אספר כאשר אגיע לתיאור ימי שביינו האחרונים‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 14 -‬‬

‫כדי לתת לקורא מושג‪ ,‬איך נראינו כשאותו סימן היכר על חזינו‪ ,‬הריני מצרפת בזה תצלום של‬
‫כיתה ג' בה למדתי‪ .‬זוהי תמונה כיתתית אחרונה‪ ,‬שצולמה בימיו האחרונים של בית‪-‬ספר‬
‫יהודי ותיק באמסטרדם‪ ,‬אשר בו התחלתי את לימודיי ב‪ 1-‬בספטמבר ‪ – 1939‬תאריך גורלי‪,‬‬
‫אשר יש בו משום סמל להמשך אירועי חיי‪ .‬בית‪-‬הספר המשיך לתפקד‪ ,‬חרף לחץ המאורעות‬
‫– עד אמצע שנת הלימודים תש"ג (‪ .)1942/43‬היום יודעת אני להעריך היטב את גדולתם‬
‫של המורות והמורים‪ ,‬שהמשיכו למלא את תפקידם החינוכי‪ ,‬חרף המועקה והפחד אשר‬
‫בליבם‪ ,‬ולמרות חוסר היכולת להגיע ולו אף לרגע לשקט הנפשי אשר הוא כה דרוש‬
‫לעבודה זו‪.‬‬
‫כפי שאפשר לראות בתמונה‪ ,‬עונדים כל הילדים את הטלאי הצהוב‪ .‬לא היה ילד‪ ,‬שהיה מעז‬
‫לצאת מביתו בלעדיו‪ .‬ואומנם בולטות האפודות‪ ,‬בעיקר אצל הבנים‪ .‬ומבין הבנות‪ ,‬דווקא אצל‬
‫המורה אפשר להכיר בבירור‪ ,‬כי הבולרו השחור שהיא לובשת איננו בדיוק מתאים ושייך‬
‫לשמלה הפרחונית‪ ,‬והיא הכינה אותו כדי ללובשו על כל בגד‪.‬‬
‫הכיתה נראית כאן עדיין מאוכלסת מאוד‪ .‬הסיבה היא‪ ,‬שבתחילת אותה שנת לימודים‪ ,‬תש"ב‪,‬‬
‫יצאה ההוראה כי לילדים יהודים מותר מעתה ללמוד רק בבתי ספר יהודיים‪ .‬וכך הצטרפו‬
‫אלינו ילדים יהודים רבים‪ ,‬אשר למדו עד אז בבתי ספר לא‪-‬יהודיים‪ .‬כן הועברו באותו זמן‬
‫לאמסטרדם כל היהודים מערי השדה‪ ,‬וזאת כמובן כדי להקל על ריכוזם‪ .‬גם עובדה זו הביאה‬
‫לתוספת תלמידים במידה כזאת‪ ,‬שאפילו כיתות חדשות נפתחו באותו זמן‪.‬‬
‫אולם כל הפעולות האלה נמשכו זמן קצר ביותר – ובארגונן הייתה כמובן מטרה ברורה של‬
‫הטעיה ואחיזת עיניים על מנת ליצור רושם של המשך חיים נורמאליים‪ .‬כי ממש באותם ימים‬
‫של יולי ‪ ,1942‬שבהם צולמה תמונה אידיאלית זו‪ ,‬כבר החלו המשלוחים ההמוניים למחנות‪,‬‬
‫אשר כפי שנאמר בסטטיסטיקה מדויקת ורשמית‪ ,‬נמשכו באופן שיטתי‪ ,‬מיום ‪ 15.7.1942‬ועד‬
‫ליום ‪ – 13.9.1944‬יום אחרי יום‪ ,‬כאשר כל משלוח כלל מאות ואלפי אנשים‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מהר מאוד‪ ,‬עוד במשך השבועות האחרונים של אותה שנת לימודים‪ ,‬ובמיוחד מתחילת‬
‫שנת הלימודים שלאחריה‪ ,‬שנת הלמודים תש"ג – החלו להיראות בבקרים מקומות פנויים‬
‫בכיתות! ברובם של אלה שנלקחו בלילות‪ ,‬תמיד בלילות‪ ,‬מבתיהם למחנות – ומיעוטם של‬
‫אלה שהלכו להסתתר‪ ,‬להתחבא‪ ,‬או כפי שאמרנו אז בהולנדית‪ ,Onderduiken ,‬דהיינו‪:‬‬
‫לצלול‪" ,‬לרדת מתחת למים"‪ .‬וכך‪ ,‬בחודשים המעטים שבהם עוד למדנו בשנת הלימודים‬
‫תש"ג‪ ,‬הלכה הכיתה והצטמקה מיום ליום – עד אשר בתחילת הקיץ של שנת ‪ 1943‬לא היה‬
‫כמעט יותר את מי ללמד‪ ,‬והלימודים הסדירים נפסקו כליל‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬אותו קומץ ילדים שעדיין נשאר‪ ,‬הלכנו לביתו של המורה‪ ,‬ישבנו איתו כמה שעות כל‬
‫יום‪ ,‬ולמדנו ככל שהמצב איפשר זאת‪ .‬יום אחד באנו‪ ,‬ולא מצאנו את המורה יותר בביתו‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬שהוא מצא מסתור‪ ,‬הצליח לעבור בשלום את המלחמה ועלה ארצה לאחריה‪.‬‬
‫הילדים האחרונים‪ ,‬שנשארו עוד לאחר מכן‪ ,‬ואני ביניהם – עזרו בסופו של דבר במבצע‬
‫אריזת כל ספרי הלימוד של בית הספר‪ ,‬לצורך הסתרתם במרתפי בתי הכנסת‪ ,‬וחלק‬
‫מספרים אלה ניצל‪.‬‬
‫לא כן הילדים! להוותנו‪ ,‬מרבית הילדים הנראים בתמונה זו‪ ,‬וגם המורה‪ ,‬נספו במחנות‬
‫הריכוז‪ .‬שרדו‪ ,‬עד כמה שידוע לי‪ ,‬מתוך כל חמישים ושניים הילדים המצולמים כאן‪ ,‬רק‬
‫שבעה – יבלח"א! וגם אם המידע שבידי אינו מדויק‪ ,‬והלוואי שכך הוא הדבר‪ ,‬הרי ברור כי‬
‫אפילו שישית מכיתה זו לא ניצלה‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 15 -‬‬

‫נראה שכל כיתות בית‪-‬ספרנו‪ ,Herman-Elte school ,‬צולמו באותה הזדמנות ובאותו מקום‪,‬‬
‫חצר בית הספר – צילומי פרידה‪ .‬תמונה של כיתה ו' שלנו‪ ,‬עם מנהל בית הספר‪ ,‬מודפסת‬
‫בסוף "אטלס תמונות של חיי יהודי הולנד"‪ ,‬ה‪.memor book-‬‬
‫עורך הספר‪ ,‬הפרופ' ‪ ,Gans M.H.‬כתב שם על מנהל בית‪-‬ספרנו – מר ‪ E. Stibbe‬הי"ד‪:‬‬
‫"הוא לימד את ילדי הכוכבים שלו עד לגירושו ולגירושם‪"…‬‬
‫לכיתה זו היו בערך אותו סיפור ואותו מאזן קורבנות כמו לכיתתי ולכל כיתות בית הספר‬
‫היהודיים ברחבי אירופה הכבושה‪.‬‬

‫"ילדי כוכבים"‪ .‬צילום פרידה של כיתה ג' בבית הספר היהודי "הרמן‪-‬אלטה"‬
‫באמסטרדם‪ .‬יולי ‪1942‬‬
‫בקיץ ‪ ,1942‬שבו אנו מדברים‪ ,‬וליתר דיוק‪ ,‬ביום ‪ 30‬ביוני אותה שנה – נכנס לתוקפו צו של‬
‫עוצר לילה קבוע‪ ,‬אשר הורה ליהודים להיות בביתם כל ערב‪ ,‬משעה שמונה ועד לשעה שש‬
‫למחרת בבוקר‪ .‬החיוב להימצא בבית שלך דווקא‪ ,‬מסביר כמובן את מטרת הצו‪ .‬כי אותן עשר‬
‫שעות‪ ,‬בהן היה מובטח למצוא כל יהודי בביתו – היו מיועדות לתפיסת האנשים בביתם‬
‫וללקיחתם למשלוחים‪ .‬וזה גם ההסבר לכך‪ ,‬שהמקומות הריקים בכיתות בלטו תמיד‬
‫בבקרים‪ ,‬לאחר שבלילות נלקחו משפחות‪-‬משפחות – למחנות ‪…‬‬
‫באותם ימים‪ ,‬כאשר יהודי היה עולה על משכבו בערב‪ ,‬כלל לא היה יודע אם ימצא את עצמו‬
‫בביתו למחרת בבוקר‪ ,‬או שמא‪ …‬נקל לשער את מתח העצבים הנורא‪ ,‬שכולם היו נתונים בו‪,‬‬
‫ואת ההתלבטויות הבלתי פוסקות שהיו לאנשים‪ ,‬האם לנסות לעשות משהו‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה ואיך‬
‫‪…‬‬
‫וכאן‪ ,‬בוודאי יהיה מי שישאל‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע לא חיפשו כולם מקום מחבוא? כדי להשיב על‬
‫שאלה מתבקשת זו‪ ,‬יש להצביע על הקשיים שהיו כרוכים בפעולה זו‪ ,‬הן מבחינה מעשית‪-‬‬
‫טכנית‪ ,‬והן מבחינה אינדיווידואלית‪-‬נפשית‪ .‬מבחינה מעשית‪ ,‬היה צורך בשני מצרכים חשובים‬
‫ביותר‪ .‬האחד‪ :‬כסף! הרבה כסף‪ ,‬כדי לקנות את הניירות המזויפים‪ ,‬תעודות זהות ותלושי‬
‫מזון – שהוכנו והועברו בסכנת נפשות ממשית על‪-‬ידי אנשי המחתרת‪ ,‬אשר רבים מהם‬
‫מסרו נפשם על עניין זה‪ .‬ביניהם הבחור אשר עזר לאחותי‪ ,‬זו שהתחבאה‪ .‬הוא נתפס עם‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 16 -‬‬

‫תעודות מזויפות על גופו‪ ,‬ומייד "הועמד לקיר" והוצא להורג‪ ,‬וכך קרה‪ ,‬דאבוננו הרב‪ ,‬לרבים‬
‫רבים אחרים‪.‬‬
‫ה"מצרך" השני‪ ,‬שבלעדיו אי‪-‬אפשר היה להתחבא‪ ,‬היה קשר – קשרים עם לא‪-‬יהודים ו‪/‬או‬
‫עם אנשי המחתרת‪ ,‬אשר גם אלה לא היו לכולם‪ .‬וזאת כדי לקבל כתובות של אנשים‪ ,‬שהיו‬
‫מוכנים בעד כסף‪ ,‬או מתוך אידיאליזם – לסכן את נפשם ולהסתיר יהודים בביתם‪ .‬ואומנם גם‬
‫הם נתפסו ונורו רבים‪.‬‬
‫מבחינה אישית אינדיווידואלית‪ ,‬יש להסביר כי לא כל אדם מסוגל היה מבחינה נפשית‬
‫להעמיד פני אחר‪ ,‬לברוח ממקום למקום כחיה נרדפת‪ ,‬ומעל לכל – להיות נתון לפחד בלתי‬
‫פוסק‪ ,‬יום יום‪ ,‬שעה שעה וכל רגע ורגע‪ ,‬מפני נפילה לידי הגרמנים; פחד שהיה מבוסס‬
‫ביותר‪ ,‬כי זאת לדעת‪ ,‬ששליש מכל המתחבאים נתפסו‪ ,‬ועד כמה שידענו אז‪ ,‬גורל הנתפסים‬
‫היה מוות בטוח‪ .‬האחרים – אלה שלא חיפשו מחבוא ‪ -‬חשבו שאם לא יומתו ישירות בידי‬
‫הגרמנים‪ ,‬אולי יצליחו להחזיק מעמד במחנות ולהישאר בחיים; מחשבה שהלכה וגברה‪ ,‬ככל‬
‫שעבר הזמן‪ ,‬והגיעו ידיעות על ניצחונות הרוסים על הגרמנים‪ ,‬ותקוות ראשונות לסיום‬
‫המלחמה התחילו להתעורר‪ .‬הם האמינו כי יותר בטוח יהיה להישאר במסגרת הגלויה‪" ,‬מעל‬
‫פני המים"‪.‬‬
‫השיקולים האלה לכאן ולכאן‪ ,‬העסיקו ומרטו את עצביו של כל אחד ואחד מאיתנו באותו זמן‪.‬‬
‫ההתלבטויות היו בלתי פוסקות‪ .‬היום‪ ,‬כאשר אני בערך באותו הגיל שבו היו הוריי באותם‬
‫ימים מרים‪ ,‬אני מבינה יותר ויותר מה עבר עליהם‪ ,‬וכמה גורלי היה כל צעד שהם החליטו‬
‫לעשות או לא לעשות‪.‬‬
‫בביתנו‪ ,‬אחותי קלרה החליטה למצוא לה מקום מסתור‪ .‬היא מצאה קשר אל בחור‪ ,‬שהיה‬
‫מוגדר לפי הקריטריונים של הגרמנים כ"חצי יהודי"‪ ,‬ושהיה חבר במחתרת‪ .‬הוא סידר לה‬
‫ניירות מזויפים מתאימים‪ ,‬ומצא בשבילה משפחה בעיר דן‪-‬האג‪ ,‬שהייתה מוכנה לקבל אותה‪.‬‬
‫משפחה זו הייתה פרוטסטנטית ואדוקה ביותר‪ ,‬והבעיה שאחותי הועמדה בפניה בתקופת‬
‫התחבאותה הייתה של לחץ בלתי פוסק להתנצר‪ .‬במקרים רבים נשא לחץ זה פרי‪ ,‬וידועות‬
‫הטרגדיות הרבות שנבעו מכך לאחר מהלחמה‪ .‬אולם אחותי‪ ,‬שהייתה אז בת שש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫ובעלת אופי חזק והשקפות מגובשות‪ ,‬לא הייתה מוכנה להיכנע‪ .‬הדברים הגיעו עד כדי כך‪,‬‬
‫שהיא עזבה את בית מסתיריה‪ ,‬והתחילה לנדוד ממקום למקום‪ ,‬בסכנה גדולה מאוד‪.‬‬
‫למזלה‪ ,‬אנשים אלה‪ ,‬שהיו אנשים טובים מאוד‪ ,‬וגם חסרי ילדים‪ ,‬אהבוה מאוד‪ ,‬והם החזירוה‬
‫בהבטחה כי לא יציקו לה עוד‪ .‬ואומנם אחותי הייתה אצלם עד סוף המלחמה‪ ,‬בימים קשים‬
‫מאוד של רעב ומחסור‪ ,‬שבהם הם דאגו לה ככל יכולתם‪ .‬אחרי המלחמה‪ ,‬כאשר נודע כי‬
‫הורינו לא חזרו מן המחנה‪ ,‬הציעו לה להישאר איתם לתמיד‪ .‬לאחר שאחותי לא קיבלה את‬
‫הצעתם‪ ,‬אימצו אנשים אלה ילדה וקראו לה קלרה‪ ,‬כשם אחותי‪ .‬הקשרים עימם נמשכים עד‬
‫היום הזה‪.‬‬
‫לצורך מימון הכנת ניירותיה של אחותי‪ ,‬מכרה אמי חפצי בית שונים‪ ,‬ביניהם וילונות‪ ,‬מכונת‬
‫תפירה ועוד‪ .‬וכך הייתה כמובן מוכנה לעשות גם בשביל אחותי השנייה‪ ,‬לאה‪ .‬אבל זו‬
‫העדיפה בינתיים להישאר בבית‪ ,‬ולראות מה יילד יום‪ .‬בסופו של דבר הלכה גם היא‪ ,‬לזמן‬
‫קצר‪ ,‬להתחבא – אולם מקומה לא היה בטוח והיא חזרה הביתה‪ .‬פרטים על פרשה זו עוד‬
‫אזכיר בהמשך‪.‬‬
‫אבי היה שייך לאותם אנשים‪ ,‬אשר מעצם טבעם לא היו מסוגלים להרפתקה זו של‬
‫ההתחבאות‪ .‬וכאשר לא נלקחנו בין הראשונים‪ ,‬והתעוררו תקוות ראשונות באשר לסיום‬
‫המלחמה‪ ,‬קיווינו כי נצליח "לסחוב" עד אז‪ .‬וכאשר גם זכינו לחותמת מיוחדת בתעודת‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 17 -‬‬

‫הזהות‪ ,‬אשר ניתנה למאה ושבעים משפחות‪ ,‬ואשר הבטיחה "הגנה"‪ ,‬עד להודעה חדשה‪,‬‬
‫ולמרות שכמובן לא האמנו בשלב זה כבר לשום הבטחה – קיווינו שחותמת זו תצליח לדחות‬
‫את הקץ‪ ,‬ואולי תשאיר אותנו עד לסוף המלחמה‪ ,‬בחיים‪…‬‬
‫אולם‪ ,‬כידוע – לא כך התפתחו העניינים‪.‬‬
‫המלחמה נמשכה עד אין קץ‪ ,‬והגרמנים המשיכו בשיטתיות בריקון אמסטרדם מיהודיה‪.‬‬
‫וכך היה הסדר‪ :‬בתחילת המלחמה נתפסו יהודים יחידים וקבוצות בפעולות עונשין ובפרעות‬
‫מקומיות‪ ,‬ונשלחו למחנות‪ .‬לאחר פיטורי כל בעלי המשרות הממשלתיות‪ ,‬נשלחו גם מהם‬
‫למחנות‪ .‬בינואר ‪ 1942‬החלה הזמנתם האישית של יחידים ומשפחות להתייצב על מנת‬
‫להישלח למחנות‪ .‬וכאשר הזמנות אלו לא הביאו מספר מספיק של יהודים‪ ,‬על אף שהיו רבים‬
‫שהלכו‪ ,‬מרוב פחד על מה שיקרה להם אם לא ילכו‪ ,‬וייתפסו – עברו הגרמנים לשיטה של‬
‫לקיחה מן הבתים‪ ,‬בדרך שתיארתי לעיל בקשר לילדי כיתתי‪ .‬וכאשר גם השלל שנלקח‬
‫בלילות לא סיפק את המנצחים על המלאכה – או‪-‬אז הם עברו לשלב האחרון של המבצע‪,‬‬
‫והוא‪ :‬פוגרומים מרכזיים‪ ,‬בכל אחד מאזורי העיר‪ ,‬שבהם עדיין היה ריכוז של יהודים‪ .‬בצורה‬
‫זאת רוקנו במשך קיץ ‪ 1943‬את שלושת הרבעים האחרונים של העיר‪ ,‬שבהם עוד ישבו‬
‫יהודים‪ ,‬ובכך השלימו את הכחדת יהדות הולנד כולה – כאשר שאריות כל יהודי הולנד‪ ,‬מכל‬
‫ערי‪-‬השדה והמקומות הקטנים‪ ,‬היו מרוכזות כבר אז באמסטרדם בלבד‪…‬‬
‫תחילה עלה הכורת על הרובע היהודי הישן – במרכז העיר‪ .‬אותו מרכז יהודי חם ותוסס‪,‬‬
‫אשר על הזיכרונות מן החיים בו מתרפקים עד היום הזה אלה שהיו מספיק מבוגרים כדי‬
‫לזכור את הדברים‪ .‬אפילו לא‪-‬יהודים‪ ,‬שגרו בסביבה‪ ,‬זוכרים באהבה את ההווי המיוחד‬
‫ששרר בו‪ .‬ביום הפוגרום‪ ,‬שחיסל מקום זה לתמיד – נתלה על‪-‬ידי הגרמנים שלט במבואות‬
‫הרובע‪" :‬הכניסה ללא‪-‬יהודים אסורה"‪ .‬זה היה ביום ה‪ 20-‬במאי ‪.1943‬‬
‫בדיוק חודש אחרי זה‪ ,‬ב‪ 20-‬במאי ‪ ,1943‬נחרץ גם גורלם של שני הריכוזים היהודיים‬
‫האחרים‪ ,‬שעוד נותרו בעיר אמסטרדם‪ .‬האחד במזרח העיר‪ ,‬אשר בו הקימו הגרמנים את‬
‫הגטו של יהודי אמסטרדם‪ ,‬ואשר אליו הועברו היהודים מכל אזורי העיר האחרים‪ ,‬ובו היה‬
‫באותו זמן עדיין ריכוז גדול של יהודים‪ .‬והשני‪ ,‬באזור הדרום‪ ,‬בו גרה משפחתנו‪ .‬את אירועי‬
‫אותו היום‪ ,‬המר והנמהר – אני יודעת וזוכרת היטב‪ ,‬ויש באפשרותי לספר על כך‪ ,‬באשר‬
‫אנחנו‪ ,‬באופן מופלא ובלתי מתוכנן‪ ,‬ניצלנו מהם‪.‬‬
‫באותו בוקר‪ ,‬ביום הראשון בשבוע‪ ,‬התעוררנו בבהלה בשעה מוקדמת מאוד – בסביבות‬
‫השעה חמש בבוקר‪ ,‬שעה לפני תום העוצר הלילי‪ ,‬שבו אסור היה לעזוב את הבית – לקול‬
‫רמקולים חזקים ביותר‪ ,‬שעברו ברחובות‪ ,‬והורו ליהודים להישאר בביתם!‬
‫מהר מאוד התברר‪ ,‬כי שעתנו הגיעה! נודע‪ ,‬כי הרובע כולו סגור ומסוגר בטנקים ובמכונות‬
‫ירייה – אין יוצא ואין בא! והגרמנים הולכים מבית לבית להוציא את היהודים‪ .‬ואכן כל יושבי‬
‫אזורנו היהודים‪ ,‬שעוד היו שם באותו זמן – הוצאו מבתיהם באותו יום נורא‪…‬‬
‫שכנים לא‪-‬יהודים תיארו לאחר מכן באיזה אופן נעשה הדבר‪ .‬הם ראו דרך חריצי חלונותיהם‬
‫את כל חבריהם‪ ,‬מכריהם ושכניהם‪ ,‬בכל הגילים והמצבים – מובלים למקום ריכוז‪ ,‬מועלים על‬
‫משאיות‪ ,‬ומוסעים לגורלם המר‪…‬‬
‫פוגרום זה מתואר בסרט "הכיתה"‪ .‬סרט זה עוקב אחר קורות הילדים שבכיתת הגן של אנה‬
‫פרנק‪ ,‬ומחפש מענה לשאלה – מה עלה בגורלם‪ .‬גן ילדים זה היה בקרבת ביתי‪ ,‬והילדים‬
‫היהודים שלמדו בו גרו רובם באותה סביבה‪ ,‬והם ומשפחותיהם היו בין אלה שנלקחו‬
‫מבתיהם באותו יום‪ ,‬ה‪ 20-‬ביוני ‪ .1943‬תמונות שצולמו בעת התרחשות הדברים‪ ,‬שובצו‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 18 -‬‬

‫בסרט שהופק על‪-‬ידי אחת הרשתות של הטלוויזיה ההולנדית‪ ,‬והוצג מספר פעמים בטלוויזיה‬
‫הלימודית הישראלית ביום השואה‪ .‬וגם אני מצרפת בזה כמה תמונות כמו אלה שהופיעו‬
‫בסרט – להשלמת תיאור הדברים‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬כיצד ניצלנו מגורל זה? ובכן‪ ,‬זה סיפור הצלתנו‪ :‬בביתנו הייתה חנות‪ ,‬שנקראה "בית‬
‫פלשתינה"‪ ,‬לספרים יהודיים‪ ,‬סידורים‪ ,‬טליתות‪ ,‬תשמישי קדושה וכל צורכי החיים היהודיים‪.‬‬
‫החנות נסגרה על‪-‬ידי הגרמנים שנה לפני האירוע המסופר בזה‪ ,‬בעצם יום חג השבועות‬
‫תש"ב‪ ,‬כמנהגם לבצע פעולות בימי חג ומועד של היהודים‪ .‬באותו יום הם באו‪ ,‬סגרו את דלת‬
‫החנות‪ ,‬וחתמוה בשעווה! וכאשר הוקמה "המועצה היהודית"‪ ,‬אותו גוף‪ ,‬אשר לדאבון לבנו‬
‫סייע כה רבות לגרמנים בפעולות החיסול של יהדות הולנד – הוחרמה החנות‪ ,‬על מנת‬
‫לשכן בה משרד של המועצה‪ ,‬ובה ישבו פקידים של המועצה‪ .‬באותו יום של הפוגרום לא באו‬
‫אנשי המשרד לעבודה‪ ,‬מה גם שהיה זה יום ראשון‪ ,‬יום שאין עובדים בו‪ .‬אמי‪ ,‬כאשר נודע לה‬
‫מה קורה בחוץ‪ ,‬ובחפשה פתח הצלה – עשתה את המעשה האחד‪ ,‬שהתבקש מעובדת קיום‬
‫משרד זה בביתנו‪ .‬היא סגרה את כל התריסים בחזית הבית‪ ,‬ושמה שלט גדול בזו הלשון‪:‬‬
‫המשרד סגור!‬
‫שכנים שצפו במתרחש סיפרו אחר כך‪ ,‬כי לפני הבית נאספו כארבעים(!) גרמנים‪ ,‬שהתייעצו‬
‫ביניהם אם לצלצל אם לאו‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬הם החליטו לא לצלצל‪ ,‬כי כאן יש משרד‪ ,‬והרי הוא‬
‫סגור‪.‬‬
‫נקל לשער את המתח‪ ,‬שבו היינו שרויים במשך שעות ארוכות כאשר ישבנו בחדרים‬
‫האחוריים של הבית‪ ,‬מוכנים ליציאה‪ ,‬תרמילנו ארוזים לדרך‪ .‬המתיחות הייתה ללא נשוא‬
‫ממש‪ ,‬אני הקאתי מרוב התרגשות‪ ,‬ועד היום אני זוכרת את הפחד הנורא שנמצאנו בו במשך‬
‫כל היום‪ ,‬בעת שהפוגרום נמשך בחוץ‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬אינני יכולה שלא לחשוב על מה שעבר באותן שעות על הוריי‪ ,‬שישבו שם איתנו‪ ,‬במתח‬
‫ועצבים שקשה לתאר גדול ממנו‪ ,‬כשכל רגע יכולים היו לצלצל‪ ,‬לפרוץ פנימה ולקחת אותנו‪.‬‬
‫ואומנם‪ ,‬נראה שהיה בסופו של דבר בכל זאת צלצול אחד‪ ,‬ואנחנו לקחנו את הסיכון‪ ,‬ולא‬
‫פתחנו – והם הלכו מביתנו‪ .‬ובאופן זה ניצלנו מפעולה זו‪ ,‬ובכך – מהליכה בטוחה להשמדה‪…‬‬
‫באותו יום עדיין הייתה איתנו אחותנו קלרה‪ ,‬שהתכוונה ללכת להסתתר‪ ,‬ושכל ניירותיה כבר‬
‫היו מוכנים‪ .‬והיות שהבאנו בחשבון‪ ,‬כי בכל זאת ניתפס‪ ,‬החבאנו אותה במין מרתף שחפרנו‬
‫לעצמנו מתחת לרצפת המטבח‪ ,‬פטנט שהיה באותו זמן כמעט בכל בית‪ ,‬לצורך מטרות‬
‫מסוג זה – כדי שלפחות היא תינצל תוכל ללכת למקום‪ ,‬שכבר הוכן בשבילה‪ .‬ואומנם‪ ,‬כאשר‬
‫סוף‪-‬סוף נסתיים המצוד‪ ,‬הגיע עוד באותו ערב‪ ,‬בסכנה גדולה – כי עדיין היה הסגר על כל‬
‫האזור – הבחור‪ ,‬שדאג לה‪ ,‬והביא לה את ניירותיה‪ .‬היא החליטה ללכת מייד למקום‬
‫מחבואה – ולא לחכות יותר‪ .‬וכך‪ ,‬למחרת יום הפוגרום‪ ,‬בשעת דמדומי ערב‪ ,‬נפרדה מאיתנו‬
‫ויצאה מהבית‪ .‬אני רואה אותה עדיין לנגד עיניי‪ ,‬הולכת בשביל מול הבית‪ ,‬לבושה במעיל‬
‫סגול‪ .‬הייתה זו הפעם האחרונה שראתה את ההורים‪ ,‬שלא חזרו מן המחנה‪ .‬ומאידך‪,‬‬
‫ההורים‪ ,‬לאחר שהלכו למחנה – לא שמעו יותר ממנה‪ ,‬ולא ידעו עד יום מותם מה עלה‬
‫בגורלה של בתם זו‪.‬‬
‫אחרי אותו יום נורא של פוגרום‪ ,‬הפך האזור בשבילנו ממש למקום רפאים‪ .‬בימים הראשונים‬
‫לא העזנו לצאת כלל מן הבית‪ .‬וכאשר בסופו של דבר בכל זאת מוכרחים היינו לצאת לרחוב‪,‬‬
‫נמצא יהודי מלשין אשר מסר את דבר קיומנו לגרמנים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬דפקו על דלתנו בליל‬
‫ה‪ 29-‬ביוני‪ ,‬בדיוק תשעה ימים אחרי הפוגרום‪ ,‬שני אנשים הולנדים‪ .‬אחד מהם היה נאצי‬
‫הולנדי‪ ,‬חבר הארגון הנאציונל‪-‬סוציאליסטי ההולנדי‪ ,‬ה‪ ,N.S.B-‬והשני‪ ,‬כפי שהתברר אחר‬
‫כך‪ ,‬היה אדם הגון יותר‪ .‬אנשים אלה באו למעשה לקחת אותנו‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 19 -‬‬

‫שוב עשתה אמי את מה שניתן היה לחשוב עליו בנסיבות הקיימות‪ .‬ראשית‪ ,‬היות שחששנו‬
‫מהסכנה המתקרבת‪" ,‬עשו" אותי חולה בסקרלטינה‪ ,‬וזאת על‪-‬ידי צביעת כתמים אדומים על‬
‫עורי באותם המקומות בגוף‪ ,‬המתאימים למחלה זו – אמצעי שהיה נפוץ מאוד באותם הימים‪,‬‬
‫כאשר‪ ,‬משום מה‪ ,‬הגרמנים מאוד פחדו ממחלות מדבקות אלה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הכינה אמי עוגות ומשקאות‪ .‬והיה לה לכך תירוץ טוב‪ ,‬באשר היה זה יום הולדתו של‬
‫אבי ז"ל‪ .‬זה היה יום הולדתו ה‪ 49-‬והלפני אחרון שלו‪ .‬את יום ההולדת ה‪ 50-‬והאחרון שלו‬
‫הוא "חגג" במחנה‪.‬‬
‫אמי האכילה והשקתה את האנשים האלה‪ ,‬גם במשקאות חריפים‪ ,‬ואולי הצליחה אף לשכר‬
‫אותם‪ ,‬בשמך השעות הארוכות שישבה ודיברה איתם‪ ,‬וכנראה נתנה להם גם כסף‪ .‬ואומנם‪,‬‬
‫אחרי דיבורים רבים‪ ,‬הם לקחו את תעודות הזהות של ההורים‪ ,‬ואותן קיבלנו בחזרה למחרת‬
‫בבוקרת‪ ,‬עם איזו חותמת "טובה" עליהן‪ ,‬ובזה ניצלנו גם מסכנה זו‪ .‬באותו בוקר‪ ,‬לפני קבלת‬
‫התעודות‪ ,‬נאלץ אבי ללכת לעבודה ברגל – כי השימוש בחשמלית‪ ,‬וגם באופניים‪ ,‬כבר אסור‬
‫היה על היהודים – בלי תעודת הזהות בכיס‪ .‬ואם ברחוב היה איזה גרמני עוצר אותו ושואל‬
‫לתעודתו‪ ,‬לא היה עוזר כל הרצון הטוב של אותם אנשים‪.‬‬
‫אחרי פרשה זו‪ ,‬ברור היה שצריך להחליט מה לעשות בהמשך‪ .‬ואז שוב גברה ההתלבטות‬
‫בקשר לשאלה‪ ,‬האם לחפש מחבוא אם לאו‪ .‬זכור לי מעמד‪ ,‬שבו בא אלינו אדם‪ ,‬אשר היה‬
‫מוכן לקחת אותי למקום מחבוא‪ .‬ואני רואה לפניי תמונה‪ ,‬שבה אנו יושבים בחדר המגורים‬
‫שלנו‪ ,‬אמי‪ ,‬אותו איש ואני‪ .‬אמי‪ ,‬אשר כנראה לא ידעה מה הצעד היותר נכון לעשות במצב‬
‫שנוצר‪ ,‬ולא הייתה מסוגלת להחליט בעצמה – שאלה אותי ברוב ייאושה אם אני רוצה ללכת‬
‫עם האיש הזה‪ ,‬ונתנה לי להחליט בדבר‪ .‬אני אמרתי‪ ,‬שאני רוצה להישאר איתה‪ ,‬וכך היה‪ .‬לא‬
‫הלכתי‪ .‬מי יכול היה לדעת מה יותר טוב לעשות?‬
‫אחותי לאה‪ ,‬במצב זה‪ ,‬שוב הייתה צריכה להחליט על גורלה‪ ,‬והחליטה ללכת להתחבא‪ .‬היא‬
‫מצא מקום אצל העוזרת שלנו‪ ,‬דבר שרבים עשו‪ ,‬באשר היה זה אצלם הקשר היחיד עם לא‪-‬‬
‫יהודים‪ .‬אולם במקרה של אחותי‪ ,‬המקום לא היה בטוח כלל‪ ,‬דבר שאומת אחרי המלחמה‪,‬‬
‫כאשר התברר שאותה עוזרת‪ ,‬אפילו את החפצים שמסרנו לה לפיקדון לא שמרה‪ .‬ואפילו‬
‫תמונות – שאותן אי‪-‬אפשר לא לאכול‪ ,‬ולא למכור‪ ,‬ולעומת זאת לנו הן היו יקרות כל כך‪ ,‬והיו‬
‫יכולות לשמש לנו מקור לנחמה אחרי אובדן ההורים והמשפחה – גם לגביהן היא לא עשתה‬
‫את המאמץ הקטן‪ ,‬לשמור עליהן לפחות עד סוף המלחמה‪ ,‬אולי אנחנו נחזור‪ .‬מובן שבאותו‬
‫זמן אי‪-‬אפשר היה לדעת כל זאת‪ ,‬אבל עובדה היא כי אחותי לא הרגישה ביטחון בבית‬
‫העוזרת‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר קיבלנו אותה חותמת‪ ,‬שהבטיחה "הגנה"‪ ,‬ולמרות שכאמור לא האמנו‬
‫בה‪ ,‬היא החליטה‪ ,‬גם בעקבות החדשות המעודדות ששמענו ברדיו המחתרתי (הזמן היה‬
‫קיץ ‪ ,)1943‬לחזור הביתה‪ .‬וכך יצא‪ ,‬שהיא הייתה בבית‪ ,‬כאשר בסופו של דבר לקחו אותנו‬
‫למחנה‪ ,‬בדיוק שלושה חודשים לאחר אותו פוגרום באזורנו‪ ,‬שתיארתי לעיל‪ .‬ויש להניח‬
‫שעובדה זו הצילה את חיי‪ ,‬כי לבדי לא הייתי מצליחה לעבור את החודשים האחרונים‬
‫במחנה‪ ,‬כאשר שני ההורים כבר לא היו בחיים‪…‬‬
‫זמן קצר לאחר הפרשה עם האנשים שבאו לקחת אותנו‪ ,‬וקרוב לוודאי כתוצאה ממנה‪ ,‬קיבלנו‬
‫הודעה לעבור לגטו במזרח העיר‪ ,‬אשר התמלא שוב באנשים חדשים‪ ,‬לאחר שהתרוקן‬
‫מיושביו הקודמים בפוגרום הגדול שהיה שם בחודש יוני ‪.1943‬‬
‫התנאים בגטו זה לא היו כל כך מחרידים בהשוואה לגטאות בפולין וברוסיה‪ .‬לא הייתה חומה‬
‫מסביב‪ ,‬ובתחילה זכתה אפילו כל משפחה לדירה משלה‪ ,‬אם כי היו אלה דירות ישנות מאוד‬
‫וקטנות מאוד‪ .‬אולם מאחר שהגרמנים המשיכו באופן שיטתי להעביר לגטו כל יהודי שנודע‬
‫להם על קיומו‪ ,‬הלכה הצפיפות וגברה מיום ליום‪ ,‬ככל שדחסו לגטו עוד ועוד אנשים מייתר‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 20 -‬‬

‫חלקי העיר והמדינה‪ .‬ויחד עם זה הלכו וגברו מיום ליום גם המחסור בכל דבר‪ ,‬והדאגה‬
‫לעתיד‪.‬‬
‫אנחנו קיבלנו דירה קטנטנה לעצמנו‪ ,‬ברחוב קטן ושקט‪ ,‬וברצון היינו מוכנים לעבור שם את‬
‫הזמן האחרון של המלחמה‪ ,‬לו רק נתנו לנו‪.‬‬
‫למרות הזמן הקצר שבו התקיים גטו זה‪ ,‬נוצר בו בכל זאת הווי משותף בין האנשים ששהו‬
‫בו‪ .‬במיוחד בא הווי זה לידי ביטוי כל ערב בין השעות שבע לשמונה‪ ,‬כאשר כולם יצאו לרחוב‪,‬‬
‫לשאוף מעט אוויר – לפני היכנס העוצר לתוקפו‪ .‬הנושא הקבוע של השיחות שהתנהלו גם‬
‫היה החדשות מן המלחמה‪ ,‬והתקוות הטובות‪ ,‬שהלכו וגברו‪ ,‬שאולי בכל זאת נצליח להגיע‬
‫בשלום לסוף המלחמה‪ .‬תקוות‪ ,‬שלמגינת לבנו לא התגשמו כלל וכלל‪ ,‬כידוע‪…‬‬
‫מספר הילדים היהודים שהתקבצו שם באותם חודשים אחרונים לקיום ישוב יהודי רשמי‬
‫באמסטרדם‪ ,‬הצדיק פתיחת בית‪-‬ספר יהודי במקום‪ ,‬לקראת פתיחת שנת הלימודים תש"ד‬
‫(‪ – )1944-1943‬ושוב‪ ,‬הגרמנים אפשרו זאת‪ ,‬ביודעם היטב את תוכניותיהם‪.‬‬
‫בית‪-‬הספר נפתח ב‪ 1-‬בספטמבר ‪ ,1943‬וב‪ 29-‬בו חוסל סופית גם מרכז יהודי אחרון זה‬
‫בהולנד‪ .‬באותו לילה נלקחו מבתיהם כל היהודים שגרו אז באזור מזרחי זה של אמסטרדם‪,‬‬
‫כאשר רובם משאירים מאחוריהם‪ ,‬פרט לכל רכושם‪ ,‬גם את כל המאכלים‪ ,‬שאותם הכינו‬
‫בסיכונים ובמאמצים גדולים‪ ,‬לקראת ראש השנה שעמד בשער‪ .‬כי לילה זה‪ ,‬ליל ה‪29-‬‬
‫בספטמבר ‪ ,1943‬היה ערב ראש השנה תש"ד‪.‬‬
‫את החג עצמו "חגגנו" בסופו של דבר במחנה וסטרבורק – ‪ -Westerbork‬תחנתנו הראשונה‬
‫בדרך הייסורים‪.‬‬
‫וכך התחילה פרשת המחנות שלי‪ ,‬ושל כל אלה אשר היו יחד איתי שם ואשר רק חלק קטן‬
‫מהם שרד‪ ,‬ונמצא ברובו איתנו פה בארץ‪ .‬פרשה‪ ,‬שבשבילי נמשכה בדיוק שנה ותשעה‬
‫חודשים‪ .‬כי כשם שיצאנו מאמסטרדם באותו לילה של ה‪ 29-‬בספטמבר ‪ ,1943‬כך חזרנו‬
‫[‪]2‬‬
‫ונכנסנו בשעריה בליל ה‪ 29-‬ביוני ‪.1945‬‬

‫*******************************‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 21 -‬‬

‫עֵדוּתֵ‬
‫ֵ‬

‫עדותה‬
‫של מרים בולה {לוי}‬
‫יהדות הולנד בשואה‬

‫מרים בולה (לוי) באה ממשפחה ציונית‪ ,‬דתית‪-‬טולרנטית‪ .‬התחנכה בבית‪-‬ספר יהודי‬
‫ממלכתי והייתה חברה בתנועת הנוער הציונית דתית – "זיכרון יעקב"‪ ,‬באמסטרדם‪.‬‬
‫לפני הפלישה הגרמנית להולנד‪ ,‬עבדה כמזכירה ב"וועד למען פליטים יהודיים"‪ .‬ארגון זה‬
‫טיפל במהגרים היהודים שברחו מגרמניה הנאצית להולנד‪ ,‬עוד לפני פרוץ המלחמה‪.‬‬
‫אחרי הכיבוש הגרמני‪ ,‬עבדה במחלקה הסוציאלית של היודסה‪-‬ראט‪ ,‬אשר אליה סופח‬
‫ה"וועד למען הפליטים היהודיים"‪.‬‬
‫ביוני ‪ 1943‬נשלחה לוסטרבורק‪ ,‬שם עבדה כמזכירה בבית‪-‬הספר היהודי במחנה‪.‬‬
‫בינואר ‪ 1944‬נשלחה לברגן‪-‬בלזן לתקופת המתנה עד לביצוע "עסקת החליפין" – של יהודים‬
‫בעלי סרטיפיקטים לארץ‪-‬ישראל כנגד טמפלרים גרמנים שהיו בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ב‪ 30-‬ביוני ‪ 1944‬היא עוזבת את ברגן‪-‬בלזן עם הוריה ועוד כמאה יהודים והם מגיעים‬
‫דרך גרמניה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬בולגריה לתורכיה – שם מתבצעת עסקת החליפין‪ .‬משם‬
‫דרך לבנון לארץ‪-‬ישראל ושהייה בת שלושה ימים במחנה המעצר בעתלית (בדיקה ביטחונית‬
‫על‪-‬ידי הבריטים)‪ .‬היא עוזבת עם ארוסה‪ ,‬בעלה בעתיד‪ ,‬שיצא את הולנד ב‪.1938-‬‬
‫מרים מסרה את עדותה ב"יד ושם"‪ .‬הבאתי את תוכן קורות חייה מהילדות עד השלב‬
‫שבו היא הועברה לברגן בלזן‪ .‬להלן תוכן עדותה‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ת‪ :‬שם המשפחה הקודם שלי הוא לוי‪.‬‬

‫תספרי לי משהו על עצמך‪.‬‬
‫היום את בולה?‬
‫כן‪ .‬אני נולדתי באמסטרדם (‪ )AMSTERDAM‬לפני המלחמה‪ ,‬והלכתי לבית‪-‬ספר‬
‫יהודי כל הזמן‪ .‬אבא שלי היה ציוני מובהק‪ .‬לא היו גטאות באמסטרדם‪ ,‬אבל היו‬
‫שכונות‪ ,‬שהיו שם הרבה יהודים‪ .‬אני נולדתי בחלק מאוד עתיק של אמסטרדם‪ ,‬שם היו‬
‫כמה יהודים‪ ,‬אבל לא הרבה‪ .‬ומשם אנחנו עברנו לשכונה שהיו גרים בה גם גויים וגם‬
‫יהודים מהמעמד הבינוני‪ .‬אבי היה חבר בהנהלה של עסק מסחרי‪ ,‬ומצבנו היה טוב‪.‬‬
‫אף פעם לא היה חסר לנו משהו – אנחנו לא היינו עשירים‪ ,‬אבל גם לא היינו עניים‪ .‬יש‬
‫לי עוד אחות‪.‬‬
‫ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫ת‪ :‬לא‪ .‬היא צעירה ממני ב‪ 6-‬שנים‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫אתן שתי אחיות?‬
‫היא גדולה ממך?‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫הרובע בו גרתם באמסטרדם‪ ,‬היה רובע מיוחד ליהודים או רובע מעורב?‬
‫זה היה רובע מעורב‪ ,‬אבל גרו שם הרבה יהודים‪.‬‬
‫הבית היה דתי? הייתם דתיים בבית?‬
‫כן‪ .‬הבית היה דתי‪ .‬לא חרדי‪ ,‬אלא כמו רוב היהודים בהולנד‪ .‬היינו טולרנטיים‬
‫(סובלניים)‪ .‬היו לנו ידידים לא‪-‬יהודים (גויים)‪ .‬אבי ניהל עסק‪ ,‬בו היו שני מנהלים מעליו‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 22 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫שהיו יהודים‪ ,‬אבל היו גם הרבה לא‪-‬יהודים שעבדו בעסק הזה‪ .‬אני הלכתי לבית‪-‬ספר‬
‫יהודי‪.‬‬
‫גם בית‪-‬ספר יהודי? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫היה קשור לקהילה?‬
‫לא‪ .‬בית‪-‬הספר העממי וגם בית‪-‬ספר תיכון היו בתי‪-‬ספר מיוחדים‪ .‬בהולנד היה כך‬
‫שבבתי‪-‬הספר שלימדו בהם יהדות או נצרות היו מסובסדים על‪-‬ידי הממשלה‪ .‬זה היה‬
‫בית‪-‬ספר ממשלתי ונוסף לזה אנחנו למדנו מקצועות שקשורים ליהדות‪.‬‬
‫אבל היו שם גם תלמידים לא‪-‬יהודים?‬
‫לא‪ ,‬רק יהודים‪ .‬אלה היו בתי‪-‬ספר של המדינה‪ ,‬לא של הקהילה‪.‬‬
‫ממלכתי‪.‬‬
‫כן‪ .‬בית‪-‬ספר תיכון בו למדתי היה ממלכתי‪ ,‬ובנוסף לבחינות הבגרות‪ ,‬שעשינו כמו‬
‫כולם‪ ,‬למדנו גם מקצועות יהדות‪ .‬אבל לא הרבה‪.‬‬
‫האם המורים‪ ,‬היו כולם יהודים?‬
‫לא‪ ,‬לא כולם‪ .‬בבית‪-‬הספר התיכון לא‪ ,‬כי למקצועות מסוימים לא היו מספיק מורים‬
‫יהודים‪.‬‬
‫מי לא היו?‬
‫למשל‪ ,‬היה מורה לגיאוגרפיה‪ ,‬גוי‪ ,‬כי לא מצאו מורה יהודי‪ .‬האיש הזה לא היה מורה‬
‫יוצא מן הכלל‪ ,‬מורה בינוני‪ .‬אנחנו לפעמים צחקנו ממנו‪ ,‬כי היו לו כל מיני ביטויים‬
‫מיוחדים‪ ,‬והוא לא ידע שום דבר על יהדות‪ ,‬אבל במשך השנים התקשר מאוד לבית‪-‬‬
‫הספר שלנו‪ .‬אחרי המלחמה הוא נתמנה לפקיד גבוה במחוז מסוים בהולנד‪ ,‬אבל‬
‫המשיך יום אחד בשבוע ללמד בבית הפר‪ ,‬כדי לשמור על הקשר‪ .‬ועד עכשיו (וכעת‬
‫הוא בן ‪ ,)85‬הוא קשור לתלמידים‪ .‬הוא ביקר כאן במסגרת קונגרס של ראשי ערים‬
‫'‪.'LOCAL AUTHORITIES‬‬
‫הוא היה ראש עיר? איזו עיר‪ ,‬את יודעת?‬
‫זו לא הייתה עיר‪ ,‬אלא מחוז‪ .)GELDERLAND( ,‬הוא היה גר ליד ארנהם במרכז‬
‫הולנד ונסע כל שבוע לאמסטרדם‪ .‬בעת הקונגרס של ראשי הערים‪ ,‬אני עבדתי‬
‫בשגרירות הולנד כאן‪ ,‬וראיתי שהוא בין המבקרים האלה‪ .‬זה היה נדמה לי ב‪,1964-‬‬
‫הוא הגיע עם המשלחת והיה גר במלון הנשיא קרוב לביתי‪ .‬הלכתי לשם‪ ,‬ושאלתי אותו‬
‫אם הוא זוכר שהייתי תלמידה שלו‪ ,‬והוא ענה שהוא זוכר אותי‪ .‬מאז נעשה קשר בינינו‪.‬‬
‫ואחר‪-‬כך הוא ביקר אצלנו אולי ‪ 10‬פעמים ותמיד שמר על קשר עם תלמידי בית‪-‬‬
‫הספר‪ ,‬שבו למדתי‪ .‬גם בישראל יש כמה תלמידים‪ ,‬לא נשארו הרבה‪ .‬ועד עכשיו הוא‬
‫בקשר‪ ,‬מבקר‪ ,‬כותב וכשאנחנו נמצאים בהולנד‪ ,‬אנחנו תמיד מבקרים אצלו – זה מאוד‬
‫מרגש‪.‬‬
‫אני למדתי בבית‪-‬ספר תיכון וסיימתי את הלימודים‪ .‬והייתי פעילה בתנועת נוער ציונית‪.‬‬
‫שם הכרתי את בעלי‪.‬‬
‫באיזו תנועת נוער היית? ת‪ :‬של "המזרחי"‪ .‬הייתה "זיכרון יעקב"‪.‬‬
‫את היית ביחד עם משה וולף? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫ביחד באותה תנועה הייתם? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫באמסטרדם? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫הוא היה אחר כן גם מדריך?‬
‫כן‪ .‬גם אני‪ .‬כולנו היינו אחר‪-‬כך מדריכים‪ .‬הייתי בגיל ‪ ,16‬לא ידעתי הרבה‪ ,‬אבל מספיק‬
‫כדי להדריך קבוצה של צעירים יותר‪ .‬אני לא הייתי בהנהלה הכללית של התנועה‪ :‬זו‬
‫הייתה תנועה גדולה מאוד‪.‬‬
‫איך הייתה הפעילות שלכם?‬
‫אנחנו למדנו עברית‪ .‬היו כל מיני קורסים‪ .‬אחד המדריכים שלי היה יוסף מיכמן‪ ,‬את‬
‫בטח מכירה אותו‪ ,‬ממכון יהדות הולנד‪.‬‬
‫מה הוא לימד אותך היסטוריה או עברית?‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 23 -‬‬

‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫עברית‪ .‬ובעלי‪ ,‬שאחר‪-‬כך התחתנתי איתו‪ ,‬הוא היה בהנהלה הכללית‪.‬‬
‫של "זיכרון יעקב"?‬
‫כן‪ .‬הוא היה כמה שנים יושב ראש וגם חבר הנהלה של הפדרציה‪ ,‬ש"זיכרון יעקב" היה‬
‫חלק ממנה‪.‬‬
‫היו לכם שיעורים בעברית?‬
‫כן‪ ,‬וגם היסטוריה ויהדות‪" .‬זיכרון יעקב" היה חלק של ‪JEWISH YOUTH‬‬
‫‪ ,FEDERATION‬זו הייתה תנועת נוער מכל הגוונים של היהדות‪ ,‬מ"השומר הצעיר"‬
‫ו"מזרחי"‪ ,‬לא דתיים ודתיים‪.‬‬
‫כל הזרמים של הציונות מה למדתם בדיוק בהיסטוריה?‬
‫היסטוריה ציונית בעיקר‪.‬‬
‫תולדות ההתיישבות?‬
‫כן‪ .‬אנחנו גם למדנו ביאליק‪ ,‬ושרנו הרבה‪ .‬הייתה פעילות רבה מאוד‪.‬‬
‫כמה שעות בשבוע הקדשת לפעילות בתנועה?‬
‫אנחנו היינו נפגשים בשבת ופעם נוספת בשבוע‪ .‬לא היה לנו הרבה זמן‪ ,‬כולנו היינו‬
‫בבית‪-‬ספר תיכון‪ ,‬אבל בכל זאת הייתה פעילות אינטנסיבית‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫אני מבינה שהפעילות הזו הוגברה אחרי המלחמה?‬
‫אני לא הייתי בהולנד אחרי המלחמה‪.‬‬
‫ואחרי הכניסה של הגרמנים להולנד?‬
‫ניסינו‪ ,‬אבל זה היה מסוכן‪ .‬קודם כל‪ ,‬היה אסור להיות בחוץ אחרי שמונה בערב‪ ,‬בגלל‬
‫העוצר‪ .‬אנחנו קיימנו תפילות בשבת‪ ,‬וזה היה מאוד מיוחד‪ .‬אנחנו ניהלנו את התפילה‬
‫בספרדית‪ .‬בעלי הכניס את זה‪.‬‬
‫הוא מנצר ספרדי?‬
‫לא‪ .‬זה היה המבטא שדיברו היהודים בפלשתין‪ ,‬והוא אמר שאם אנחנו רוצים פעם‬
‫לבוא לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬עלינו להתפלל במבטא ספרדי‪ ,‬קודם התפללנו באשכנזית‪.‬‬
‫ההעברה לספרדית עוררה סערה גדולה בקהילה‪ ,‬כי הרבנים לא הסכימו‪ .‬היו מריבות‬
‫גדולות אבל בכל זאת המשכנו‪" .‬זיכרון יעקב"‪ ,‬משך הרבה לא‪-‬דתיים‪ ,‬שבאו לתפילה‬
‫כי זה היה משהו רענן וחדש ואהבו את זה‪.‬‬
‫אתם שרתם בזמן התפילה? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫גם מזמורים? ת‪ :‬כן‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫האם יש דמויות מתקופת התנועה‪ ,‬שאת שומרת איתם על קשר היום?‬
‫כן‪ .‬די הרבה‪ ,‬כי דווקא חברים בתנועה הזו היו אלה שבאו הנה‪ .‬חלקם באו הנה עוד‬
‫לפני המלחמה‪ .‬בעלי‪ ,‬למשל בא לפני המלחמה‪ .‬וגם כמה חברים שלו ואלה שעברו את‬
‫המלחמה‪ ,‬מייד אחרי המלחמה באו‪ ,‬לא היה להם מה לחפש בהולנד‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫באיזה שנה בעלך הגיע לארץ?‬
‫בינואר ‪ .1938‬ואז אמרו שהוא משוגע‪ .‬מפני שזו הייתה משפחה אמידה‪ ,‬לא היה חסר‬
‫לו כלום בהולנד‪ ,‬לשם מה עליו לנסוע‪ ,‬אמרו – אבל הוא היה חלוץ‪ ,‬הוא למד בסמינר‬
‫לרבנים באמסטרדם אבל לא רצה להיות רב או מורה בהולנד‪ ,‬אלא לעלות לארץ‪-‬‬
‫ישראל ואין לו מה לחפש בהולנד והוא עלה‪.‬‬
‫הוא עבר גם "הכשרה"?‬
‫כן‪ ,‬זמן קצר‪ .‬כאן הוא למד בסמינר למורים ובאוניברסיטה‪.‬‬
‫האם יש רעיונות‪ ,‬מחשבות של מורים או מדריכים‪ ,‬שאת מרגישה שהשפיעו על דרכך‬
‫באופן מיוחד‪ ,‬על המוטיבציה שלך?‬
‫לרוב בעלי‪.‬‬
‫אבל הוא ב‪ 1938-‬עלה לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 24 -‬‬

‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫כן‪ ,‬אבל זה כבר היה מגובש מאוד אצלי‪ .‬אנחנו כבר היינו מאורסים‪ ,‬כבר התכוונו‬
‫להתחתן‪ .‬בעלי נסע בינואר ‪ ,1938‬אבל הוריי לא רצו שאני אלווה אותו‪ ,‬מפני שהוא‬
‫עדיין היה תלוי בהורים שלו – הוריו שלחו לו כסף לשלם את לימודיו בסמינר למורים‬
‫ובאוניברסיטה‪ .‬כך קרה שאני נשארתי בהולנד‪ ,‬אבל אחרי שנתיים הוא כתב שהוא‬
‫הכין את הסרטיפיקט‪ ,‬כי מסוכן בהולנד‪ .‬אנחנו בהולנד לא ראינו את זה – ראינו – אבל‬
‫לא רצינו לראות‪.‬‬
‫התעלמתם מן הסכנות הצפויות?‬
‫אני דווקא‪ ,‬כן ראיתי את הסכנות‪ .‬אני עבדתי במשרד שנקרא ‪COMMITTEE FOR‬‬
‫‪ ,JEWISH REFUGEES‬הפליטים היהודים מגרמניה‪ .‬הייתי שם מזכירה‪ ,‬ואני‬
‫שמעתי שם סיפורים‪.‬‬
‫על מה שקורה בגרמניה בשנות ה‪?30-‬‬
‫כן‪ .‬ידעתי דווקא ודיברתי על זה בבית‪ ,‬וכל המשפחה שלי אמרה – "בחורה צעירה‬
‫כמוך מספרת סיפורים כל כך שחורים?! היי יותר עליזה‪ ,‬המצב לא כל כך נורא‪ ,‬בהולנד‬
‫זה לא יקרה"‪ .‬לנו לא היה מספיק כסף לקבל סרטיפיקט של "קפיטליסט"‪ .‬בעלי עלה‬
‫כסטודנט והוא היה צריך לדרוש אותי‪ ,‬הוא עשה כך‪ ,‬ואני קיבלתי סרטיפיקט ב‪10-‬‬
‫במאי ‪.1940‬‬
‫בדיוק כשהגרמנים נכנסו?‬
‫כן‪ ,‬וחשבתי‪ ,‬שהכל אבוד ואני לא אסע‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איך הייתה ההרגשה שלך שבדיוק ביום שקיבלת את הסרטיפיקט‪ ,‬נכנסו הגרמנים?‬
‫אני הייתי מיואשת‪ .‬לא ידעתי מה לעשות‪.‬‬
‫מה חשבת שקורה‪ ,‬שזה ייקח הרבה זמן?‬
‫אנחנו לא ידענו מה זו מלחמה‪ .‬ב‪ 10-‬במאי באמסטרדם‪ ,‬נפלה פצצה – לא קרה‬
‫הרבה‪ ,‬אבל את זה לא ידענו מראש‪ .‬אני חשבתי שיבואו אלפי אווירונים‪ ,‬יפילו פצצות‪.‬‬
‫ואנחנו פה לא נחייה‪ .‬וזה קרה באמת במרכז רוטרדם (‪ .)ROTTERDAM‬הגרמנים‬
‫הפציצו את מרכז רוטרדם‪ ,‬וחלק גדול ממרכז העיר נהרס‪ .‬באמסטרדם זה לא קרה‪,‬‬
‫נפלה שם פצצה אחת בטעות‪ ,‬ולנו לא קרה כלום‪.‬‬
‫אחרי חמישה ימים נגמרו הקרבות‪ ,‬והלכתי לכל מיני חברות נסיעה‪ ,‬בתקווה שאצליח‬
‫לעזוב את הולנד – לא הצלחתי‪ .‬אני עבדתי אז בוועד למען הפליטים היהודים‪ ,‬ושם‬
‫הייתה אישה שטיפלה בהגירה של היהודים הגרמנים‪ .‬היו לה קשרים עם הג'וינט‪ ,‬ועם‬
‫כל מיני גורמים‪ ,‬שיכולים היו לעשות משהו גם בשבילי‪ .‬הצלב האדום וכו'‪ ,‬אבל במשך‬
‫כל המלחמה‪ ,‬לא הצלחתי לצאת‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫מה בדיוק הפעולות שעשית‪ ,‬היית בג'וינט‪ ,‬בצלב האדום?‬
‫לא אני‪ .‬המנהלת ניסתה בשבילי‪ ,‬כי לה היו קשרים‪.‬‬
‫‪ ..‬את ניסית להיעזר בצירות השבדית למשל?‬
‫לא שמעתי על אפשרות כזאת‪ ,‬ואני חושבת שבהולנד שגרירות שבדיה בכלל לא‬
‫הייתה מעורבת בעניין זה‪ .‬יו"ר הג'וינט‪ ,‬נדמה לי ששמו היה שוורץ בא מאמריקה ועבר‬
‫דרך הולנד לשוויצריה‪ .‬אני פגשתי אותו בתחנת הרכבת ברוטרדם‪ ,‬ושאלתי אותו‪ ,‬האם‬
‫הוא יכול לעשות משהו‪ ,‬סיפרתי לו שיש לי סרטיפיקט‪ ,‬ושאם אני אהיה בארץ ניטרלית‪,‬‬
‫האנגלים יתנו לי לבוא לפלשתין‪ .‬ביקשתי ממנו שייקח אותי לשוויצריה‪ ,‬לשם הוא נסע‪,‬‬
‫אבל הוא אמר שלא היה יכול לעזור לי‪.‬‬
‫וכך בעצם את נשארת? ת‪ :‬כן‪.‬‬

‫ש‪:‬‬

‫הפלישה של הגרמנים הפתיעה אותך‪ ,‬או שהיית מוכנה‪ ,‬בעקבות המגע שלך עם‬
‫הפליטים?‬
‫אנחנו ידענו שזה יקרה‪ ,‬אבל ברגע שזה קורה‪ ,‬זה בכל זאת משהו אחר‪ .‬לא הופתענו‪,‬‬
‫אבל ברגע שזה קורה – זה שוק שאי אפשר לתאר‪.‬‬

‫ש‪:‬‬

‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 25 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איפה בדיוק היית?‬
‫הייתי בבית‪ .‬זה קרה בלילה שבין ה‪ 9-‬ל‪ 10-‬במאי‪ .‬ישנתי ולא שמעתי כלום‪ ,‬לא‬
‫אווירונים ולא כלום‪ .‬אבי העיר אותי בבוקר יום שישי וסיפר לי שהגרמנים נכנסו‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסים להולנד‪ ,‬הם מפעילים חוקים אנטי‪-‬יהודיים‪ .‬איך זה‬
‫משפיע על החיים שלך בפועל בהולנד בשנים הראשונות?‬
‫זה משפיע מאוד‪ .‬אבל זה הגיע לאט‪-‬לאט‪.‬‬
‫בהדרגה‪ .‬ת‪ :‬כן‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫באיזו מידה השתנו אורחות חייך בעקבות הכיבוש של הגרמנים?‬
‫לאט‪-‬לאט הרבה דברים היה אסור לנו‪ :‬היה אסור לנו להיות ברכבת‪ ,‬בבתי‪-‬קפה‪,‬‬
‫בגנים ציבוריים ובכל מיני מקומות‪ .‬נאסר עלינו לנסוע בתחבורה ציבורית בעיר‪ .‬בכל‬
‫מקום היית צריך להגיע רגלי‪ ,‬והיו מרחקים עצומים‪.‬‬
‫גם על אופניים אי אפשר היה לרכב?‬
‫כן‪ .‬בהתחלה היה לי עוד מותר‪ .‬מכיוון שאחרי שהכיבוש כבר לא באו פליטים מגרמניה‪,‬‬
‫הצטמצמה עבודתי‪ ,‬מה שנשאר היה הטיפול באלה שכבר היו בהולנד‪ .‬אחר‪-‬כך‪,‬‬
‫כשהקימו הגרמנים את (‪ ,"JOODSE RAAD" – )JUDENRAT‬נכלל ה‪JEWISH " -‬‬
‫‪ "REFUGEE COMMITTEE‬בתוך ה"יודסה‪-‬ראט"‪ .‬וכשהתחיל הגירוש ב‪,1942-‬‬
‫התפקיד הזה נתן לי הגנה מסוימת‪ ,‬כי הגרמנים קבעו בהתחלה לאנשים שעבדו‬
‫ב"יודסה‪-‬ראט"‪ ,‬היו פטורים "לעת‪-‬עתה" "‪ "BIS AUF WEITERES‬מעבודה‬
‫בגרמניה‪ ,"ARBEITSEINRAL" ,‬זאת אומרת "הגירוש"‪ .‬היו לי גם יותר יתרונות‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬להחזיק את האופניים‪ ,‬וגם להיות ברחוב אחרי שמונה בערב‪ ,‬אבל אחרי כמה‬
‫חודשים הרישיונות האלה בוטלו‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איזה פעולות מיוחדות עשית עבור הפליטים מגרמניה?‬
‫אני עבדתי במשרד‪ ,‬הייתי מזכירה למשל‪ ,‬עבור אלה שברחו מגרמניה והגיעו להולנד‬
‫לפני המלחמה באופן בלתי לגאלי‪ ,‬הייתי צריכה לכתוב מכתבים למשרד המשפטים‬
‫ההולנדי‪ ,‬כדי שהם יקבלו רשות להישאר בהולנד ולא יוחזרו לגרמניה‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ ,1938‬ב"ליל הבדולח"‪ ,‬פנה הוועד למשרד המשפטים כדי לקבל רישיונות‬
‫כניסה ליהודים‪ 1,000 ,‬ויזות (רישיונות כניסה להולנד) נתקבלו‪ 1,000 .‬ויזות היו מעט‬
‫מאוד‪ ,‬כי קיבלנו אלפי מכתבים ממשפחות יהודיות בגרמניה שרצו לברוח‪ ,‬וגם מיהודים‬
‫הולנדיים שביקשו כניסה להולנד בשביל קרוביהם בגרמניה‪ .‬ה‪ COMMITTEE-‬היה‬
‫צריך לבחור ולקבוע עדיפויות לפי קריטריונים מסוימים‪ ,‬איזה משפחות יקבלו ויזה‪ .‬ואני‬
‫בתור מזכירה‪ ,‬כתבתי את הרשימות עם שמות של היהודים שהוועד הציע לקבלת ויזה‬
‫מתוך המיכסה של ‪ ,1,000‬אז עבדתי יום ולילה‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫כשאת כתבת‪ ,‬מה הסברת במכתב‪-‬בקשה כזה‪ ,‬איזה נימוקים עלו?‬
‫הנימוק הרשמי של שר המשפטים היה‪ ,‬שאנחנו צריכים להראות‪ ,‬שהיהודים הגרמניים‬
‫היו בסכנת חיים‪ .‬ואם לא הוכחנו את זה – הם לא קיבלו רישיונות וגם החזירו אותם‬
‫לפעמים לגרמניה‪ ,‬אלה שכבר באו‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫היו לכם שעות‪ ,‬שהייתם צריכים להיות סגורים בתוך הבית?‬
‫כן‪ ,‬אחרי השעה ‪.20:00‬‬
‫עד הבוקר בשעה ‪?06:00‬‬
‫עד ‪ 06:00‬ולפעמים כשהייתה ראציה (=אקציה)‪ ,‬או כשהגרמנים עברו דרך רובעי‬
‫היהודים עם רמקולים ואמרו שליהודים אסור לצאת‪.‬‬
‫לפני המלחמה במסגרת הרובע היהודי‪ ,‬בו היו גם גויים‪.‬‬
‫זה לא היה רובע יהודי‪ .‬הגרמנים קראו לזה רובע יהודי‪ ,‬רק מפני ששם היו מרוכזים‬
‫הרבה יהודים‪ .‬לפני זה‪ ,‬זה לא היה רובע יהודי‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 26 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ואחר‪-‬כך לרובע הזה הם הכניסו יהודים מהפרברים של אמסטרדם?‬
‫ממקומות בכל הולנד‪ .‬לפי מה שאני זוכרת‪ ,‬התחילו הגרמנים כבר בסוף ‪ 1941‬להוציא‬
‫את היהודים מכל הערים והכפרים בהולנד ולרכז אותם באמסטרדם אצל משפחות‬
‫יהודיות ברובעים היהודים‪ .‬כך היה לגרמנים יותר נוח לגרש אותם למזרח‪ .‬אחרי‬
‫הראציות הגדולות של מאי ויוני ‪ ,1943‬גם הרובעים היהודים התרוקנו כמעט כולם‬
‫מיהודים‪ .‬הרובע שאני גרתי התרוקן כבר בסוף מאי ‪ ,1943‬אז הייתה ראציה גדולה‬
‫מאוד ורוקנו את הרובע הזה‪.‬‬
‫אבי וכל מי שהיה בביתי הועברו לווסטרבורק‪ .‬אמי הייתה בבית חולים‪ ,‬הייתה צריכה‬
‫לעבור ניתוח‪ .‬בבוקר כשבאו הגרמנים ועברו ברחובות וצעקו ברמקולים‪ ,‬שכל היהודים‬
‫צריכים להתכונן לטרנספורט‪ ,‬אמרתי לאבי "אני אלך אל אמא"‪ .‬אבי אמר לי שאסור‬
‫לצאת לרחוב וכי אנחנו צריכים להתכונן לנסוע לווסטרבורק‪ .‬אני בכל זאת הלכתי לאמי‬
‫לבית‪-‬החולים‪ ,‬זה היה קרוב לביתי באותו רובע‪ .‬שם היה המצב איום‪ .‬כולם חשבו‬
‫שיבואו הגרמנים לרוקן את כל בית‪-‬החולים‪ .‬אני לא יכולתי לראות את אמי‪ ,‬כי ניתחו‬
‫אותה – הם חשבו שאם ינתחו כמה שיותר אנשים‪ ,‬הגרמנים לא ייקחו את אלה שיהיו‬
‫על שולחן הניתוחים‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איזה ניתוח היא עברה?‬
‫שד‪.‬‬
‫היה לה גידול?‬
‫כן‪ .‬אני ניצלתי על‪-‬ידי גרמני‪ .‬הייתי בבית‪-‬החולים הזה‪ ,‬פגשתי את הרופא‪ ,‬שהיה‬
‫לגמרי מבולבל ואמר לי ללכת‪ ,‬כי כאן מסוכן‪ .‬אני הלכתי‪ ,‬אבל גם ברחובות היה מסוכן‬
‫מאוד‪ ,‬כי היו המון חיילים גרמנים‪ ,‬ס‪.‬ס‪ .‬ושוטרים שהיו צריכים להוציא את היהודים‬
‫מבתיהם‪ ,‬ואני הלכתי עם הכוכב הצהוב‪ ,‬אני לא הורדתי את הכוכב‪ ,‬מדוע אני לא‬
‫יודעת‪ .‬ובא חייל אחד ושאל אותי "לאן את הולכת?" (בגרמנית) ואני אמרתי "אני‬
‫הולכת לעבודה"‪( .‬המשרד בו עבדתי היה לא רחוק משם)‪ .‬הוא אמר "אני אלך איתך"‬
‫(בגרמנית)‪ .‬ומפני שהלכתי איתו לא תפסו אותי‪.‬‬
‫האמת היא שתפסו אנשים גם ברחובות‪.‬‬
‫נכון‪ .‬אחר‪-‬כך בראציה השנייה ביוני‪ ,‬גם אותי תפסו ברחוב‪.‬‬

‫ש‪:‬‬

‫רציתי לחזור לעניין היחסים בין הגויים ליהודים בשכונה בה גרת לפני המלחמה‪ .‬האם‬
‫היו לכם קשרים חברתיים בשכונה שבה גרת לפני המלחמה?‬
‫מעט מאוד‪ .‬עם השכנים הגויים מעט מאוד‪ .‬עם היהודים גם לא עם כולם‪.‬‬
‫מעניין אותי עם הלא‪-‬יהודים‪ .‬יש ביטוי שאומר ש"האנטישמיות בהולנד מתחילה לאחר‬
‫השעה חמש"‪ ,‬כלומר שבזמן שיש פעילות מסחרית ועסקית‪ ,‬הכל מתנהל על מי‬
‫מנוחות‪ ,‬הקשרים החברתיים הם מצויינים‪ ,‬אבל בערב‪ ,‬כשכל אחד מהם חוזר לבית‪,‬‬
‫הוא לא מכיר את השני‪ .‬האם היית מגדירה את זה כך?‬
‫כן‪ ,‬זה היה בערך כך‪.‬‬
‫כלומר לא היו קשרים חברתיים‪.‬‬
‫לא‪ .‬בעת הפלישה הגרמני למשל היה‪ ,‬מה שכאן נקרא "משמר אזרחי"‪ ,‬גם יהודים‬
‫השתתפו בזה‪ .‬אבי הלך למשמר האזרחי‪ ,‬עם עוד מישהו‪ ,‬שכן‪ ,‬שהיה גוי‪ .‬נשק לא היה‬
‫להם‪ ,‬הם בכלל לא ידעו להשתמש בנשק‪ ,‬הם הלכו סתם‪ .‬אנחנו גרנו במספר ‪29‬‬
‫והשכן הגוי ב‪ ,45-‬בחיים היומיומיים אחד לא ראה את השני‪ .‬שניהם יצאו בבוקר‬
‫מוקדם וחוזרים בסביבות שש מהעבודה – כך שאחד לא הכיר את השני‪.‬‬
‫אבי היה גר באותו בית ‪ 12‬שנה והשני ‪ 15‬שנה‪ ,‬והם לא הכירו אחד את השני‪ .‬בין‬
‫הנשים‪ ,‬שהיו כל הזמן בבית‪ ,‬היה קצת יותר קשר‪ ,‬הן אמרו זו לזו "שלום"‪" ,‬מה‬
‫שלומך" אבל יותר לא‪ .‬היו כמה שכנים יהודים‪ ,‬שהכרנו היטב‪ ,‬אחד היה חזאי‪ ,‬שכתב‬
‫בעיתון ההולנדי‪ ,‬הוא היה ידוע מאוד‪ ,‬וגם אנחנו הכרנו אותו – אבל לא ביקרנו האחד‬
‫את השני‪ ,‬כי הייתה לנו משפחה גדולה וידידים‪ ,‬לאו דווקא השכנים‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 27 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איך היו החיים בתוך הקהילה היהודית אחרי כניסת הגרמנים?‬
‫אחרי שהגרמנים נכנסו‪ ,‬כבר לא היו חיים קהילתיים‪ ,‬כלומר במובן אחד כן‪ ,‬כי נאסר על‬
‫היהודים לבקר בקונצרטים ובתיאטרון‪ ,‬ונדמה לי שבהתחלה הקהילה ארגנה אירועים‬
‫תרבותיים‪ .‬אחר כך הכל עבר כבר ליודסה‪-‬ראט‪ ,‬שם הייתה מחלקת תרבות לארגון‬
‫פעילויות תרבותיות ברמה גבוהה מאוד‪ ,‬לקהילה כבר לא היה תפקיד‪.‬‬
‫ומבחינת שירותי עזרה הדדיים‪ ,‬עזרה לאנשים שקשה להם?‬
‫זה הכל עבר ליודסה‪-‬ראט‪.‬‬
‫הכל בידי היודסה‪-‬ראט ולא הקהילה?‬
‫כן‪.‬‬
‫גם תחום התרבות ובתי‪-‬הספר‪ ,‬הכל בתחום טיפולו של היודסה‪-‬ראט?‬
‫כן‪ .‬כפי שאני זוכרת‪.‬‬
‫מי מינה את היודסה‪-‬ראט?‬
‫הגרמנים‪.‬‬
‫הגרמנים קבעו מי יהיה ביודסה‪-‬ראט?‬
‫הם החליטו שהיושב ראש והמזכיר של הוועד למען פליטים יהודים‪ ,‬יהיו ראשי היודסה‪-‬‬
‫ראט‪ ,‬והם יעמדו תחת הפקודות של הגרמנים‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬שרובם היו אלה שטיפלו בפליטים הגרמניים?‬
‫כך היה בהתחלה‪.‬‬
‫לא לקחו פונקציונרים מהקהילה?‬
‫אחר כך נוספו גם אחרים‪.‬‬
‫האם הראציות היו מאורגנות? היו גם רשימות מאורגנות מראש‪ ,‬מי יוצא בכל משלוח‪,‬‬
‫נכון?‬
‫היודסה‪-‬ראט היה צריך לערוך רשימות‪ .‬בכל ערב באו הגרמנים אחרי שמונה‪ ,‬כשידעו‬
‫שהאנשים היו צריכים להיות בבית‪ ,‬באו לבתים ולקחו את האנשים לפי הרשימה‪.‬‬
‫מה היו הקריטריונים של היודסה‪-‬ראט לקביעת הרשימה‪ .‬הם ערכו רשימה‪ ,‬הרי עם‬
‫ידעו שבערב יבואו להתדפק על דלתות היהודים‪ ,‬ולהגיד להם ללכת‪.‬‬
‫זהו פרק מאוד עצוב‪ .‬היו שני יושבי ראש פרופ' דויד כהן ואברהם אשר‪ .‬היו רשימות‬
‫של חברי הקהילה‪ ,‬והיו"ר כהן‪ ,‬שהיה איש מלומד‪ ,‬ללא שום ספק‪ ,‬אבל גם יהיר ורודף‬
‫כבוד‪ .‬הוא חשב שהוא יודע הכל‪ ,‬והוא יחליט על מי להופיע ברשימות האלה‪.‬‬
‫לא רק הוא‪ .‬היו כמה קריטריונים לקבלת פטור‪ :‬ככל שהאנשים היו יותר חשובים לחיי‬
‫היהדות בהולנד‪ ,‬רשמי זה היה ככה‪ ,‬אבל למעשה היה העניין מי מכיר את מי‪ ,‬את‬
‫מי שאתה מכיר אתה אומר שהוא לא יכול להישלח לגרמניה‪ .‬אתה אומר – הוא‬
‫איש חשוב ולא יכול להישלח לגרמניה‪ .‬בהתחלה‪ ,‬בהרבה מקרים זה באמת היה‬
‫נכון‪ ,‬אחר כך כבר עמדו לפני היודסה‪-‬ראט אלפי אנשים‪ ,‬שכולם ביקשו לא להיות‬
‫ברשימה‪ ,‬לקבל איזו משרה ביודסה‪-‬ראט‪ ,‬כי אלה שבהתחלה קיבלו איזו משרה‪,‬‬
‫ואפילו אם זה היה תפקיד של שליח או אפילו משרה שלא הייתה כלל קיימת – הם‬
‫קיבלו מסמך שהם עובדים ביודסה‪-‬ראט והם לא כלולים ברשימות הללו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אלה שהלכו בהתחלה לטרנספורטים‪ ,‬היו אנשים ללא קשרים‪ .‬כל מי שהיה‬
‫לו איזשהו קשר – הצליח להתחמק‪ ,‬אבל בסופו של דבר גם הם נשלחו‪ .‬בכל זאת‪,‬‬
‫כמה זמן שעוד נשארת בהולנד‪ ,‬הייתה לך עוד אפשרות להסתדר‪ ,‬כי בינתיים צמחו כל‬
‫מיני ארגונים‪ ,‬שעזרו ליהודים להסתתר‪ .‬לא כולם הצליחו‪ ,‬היו הרבה מאוד בוגדים‪.‬‬
‫קרה שיהודים קיבלו כתובת של גויים שהיו מוכנים להסתיר אותם‪ ,‬ברגע שהלכו לשם‪,‬‬
‫באה המשטרה ותפסה אותם‪ .‬המשטרה הגרמנית וגם המשטרה הולנדית‪ ,‬שעבדה‬
‫בשביל הגרמנים‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫אבל לא כולם שיתפו פעולה?‬
‫לא הייתה להם הרבה ברירה‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 28 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫אני שמעתי שראש המשטרה של אמסטרדם התפטר ואל היה מוכן לתמוך‪.‬‬
‫היו כאלה‪ ,‬לא הרבה‪ ,‬מי שעשה דבר כזה כמובן היה חשוב בעיני הגרמנים‪ .‬מצבנו היה‬
‫גרוע במיוחד‪ ,‬מפני שגרנו באותו בלוק בתים שליד התיאטרון בו ריכזו הגרמנים יהודים‬
‫לפני ששלחו אותם לווסטרבורק‪ .‬וכשלא היו מספיק אנשים לשלוח לגרמניה‪ ,‬נכנסו‬
‫אנשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬לבתים בסביבה ותפסו את מי שהיו יכולים לתפוס‪ .‬אלינו הביתה באה‬
‫המשטרה כ‪ 19-‬פעמים לקחת אותנו‪ .‬הצלחנו כמה פעמים להתחמק‪ ,‬אבל גם הוציאו‬
‫אותו כמה פעמים‪ .‬במקום שריכזו את היהודים‪ ,‬שחררו אותנו על סמך תעודת היודסה‪-‬‬
‫ראט (‪ .)SPERR‬פעם כשבאו לקחת אותנו מהבית‪ ,‬אחותי הסתתרה מתחת לערמה‬
‫גבוהה של פחם‪ .‬היה לנו בקומה העליונה מלאי של פחם לחורף‪ ,‬והיא ישבה מתחתיו‪,‬‬
‫ובאו הגרמנים וגם ההולנדים‪ ,‬גם המשטרה ההולנדית‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫הם שיתפו פעולה בלית‪-‬ברירה?‬
‫לא הייתה להם ברירה‪ .‬אבל היו כאלה שבאמת‪ ,‬עשו את זה בשמח הגדולה מאוד וכן‬
‫כאלה שלא רצו‪ .‬לא ראו את אחותי‪ .‬הבית שלנו היה מלא פליטים הולנדים‪ ,‬אלה שבאו‬
‫מחוץ לעיר‪ ,‬יהודים שהיו צריכים לעזוב את ביתם בעיר אחרת ולהיכנס לאיזה בית‬
‫באמסטרדם‪ .‬אנחנו קיבלנו זוג אחד בבית‪ .‬כלומר‪ ,‬היו בבית שלנו חוץ מהמשפחה‪,‬‬
‫סבתא אחת מצד אמא‪ ,‬דוד שבא עם סבתא‪ ,‬איש אחד שאשתו הייתה מנהלת בית‬
‫יתומות‪ ,‬וכשבאו לקחת את בית היתומות היהודיות היא נסעה עימן‪ ,‬והוא נשאר לבד‪.‬‬

‫אני הכרתי אותו והוא סיפר שאין לו לאן ללכת‪ ,‬שאין לו בית ולא כלום‪ ,‬כי הוא היה גר בבית‬
‫היתומות‪ .‬אז גם אותו קיבלנו‪ .‬וזוג אחד‪ ,‬שבאו מדרום הארץ‪ ,‬הוא היה סגן ראש עיר יהודי‪,‬‬
‫שאבי הכיר אותו ממקום הולדתו‪ .‬כלומר היו בבית שלנו כתשעה אנשים‪ .‬בינתיים כבר הוציאו‬
‫הגרמנים את הזוג מדרום הארץ‪ ,‬כך שכשבאו לקחת אותנו הם כבר לא היו‪ .‬אז רק הייתה‬
‫המשפחה שלנו ועוד איש אחד‪ .‬אני אמרתי לגרמנים‪ ,‬שאנחנו לא נלך‪ ,‬רק אם ישאירו את‬
‫אמא עם סבתא‪.‬‬
‫סבתא בת ‪ 84‬ולא יכולה ללכת‪ ,‬היא באמת לא הייתה יכולה ללכת והם הסכימו‪ .‬נותרנו רק‬
‫אני אחותי ואבי‪ .‬אחותי הייתה מתחת לערמת הפחם‪ ,‬אלה היו מהמשטרה הגרמנית‪ .‬הביאו‬
‫אותי ואת אבי למקום‪ ,‬איפה ריכזו את כל היהודים‪ ,‬אז זה היה בבית‪-‬ספר רחוק מהבית‬
‫שלנו‪ ,‬אנחנו באמת השתחררנו‪ ,‬כי הגענו מאוחר‪ ,‬אבי ואני‪ ,‬אנחנו באנו בשתיים בלילה‪ ,‬אבל‬
‫הטרנספורט הזה כבר נסע‪ .‬זה היה מאוחר לטרנספורט הזה‪ .‬חזרנו אחרי שש בבוקר ובאותו‬
‫ערב‪ ,‬באחת בלילה צלצלו – אני תמיד ירדתי‪ .‬אלה היו שני אנשי המשטרה‪ ,‬ואמרו "אנחנו‬
‫באים לשתות יין"‪.‬‬
‫בערב הקודם ראו שיש לנו יין לקידוש‪ ,‬לא הייתה להם בושה‪ .‬אנחנו היינו עייפים כי כל הלילה‬
‫לא ישנו‪ ,‬באים באמצע הלילה‪ ,‬כל צלצול‪ ,‬כל צעד ששמענו ברחוב‪ ,‬גרם לנו דפיקות‪-‬לב‪ ,‬כי‬
‫הרי אף אחד לא נמצא ברחוב אחרי שמונה בערב‪ .‬כל צעד ששומעים – זה פחד‪ ,‬כי זה‬
‫חיילים גרמניים‪ .‬צייד יהודים‪.‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫יש לך איזה אפיזודות נוספות שאת זוכרת‪ ,‬על אנשים הולנדים ששיתפו פעולה עם‬
‫הגרמנים‪ ,‬פעולות מיוחדות של פאשיסטים‪ ,‬פעולות מיוחדות של שיתוף פעולה של‬
‫סתם אנשים ששנאו יהודים‪ ,‬סתם אנטישמים?‬
‫רק דבר אחד‪ ,‬אני לא יכולה הרבה לספר על זה‪ .‬בסוף מאי‪ ,‬כשהוציאו את כולם‬
‫מהבית שלנו‪ ,‬אני לא נתפסתי‪ ,‬אבל אני לא יכולתי לחזור לביתי‪ ,‬כי הבית היה סגור‪.‬‬
‫הוציאו את כל הרהיטים ולקחו וסגרו את הבית‪.‬‬
‫לאחר שלקחו את אביך ואחותך‪.‬‬
‫כן‪ .‬סגרו את הבית ושמו חותמת‪ .‬אני בכל זאת נכנסתי‪ .‬אחר כך הייתי צריכה לעבור‬
‫לרובע יהודי אחר‪ ,‬כפי שכבר סיפרתי קודם‪ ,‬המקום שבו רוכזו כל היהודים שהיו‬
‫צריכים לעזוב את בתיהם‪ .‬וזה היה בחלק אחר‪ ,‬במזרח העיר‪ .‬אני קיבלתי שם דירה‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 29 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ממי קיבלת?‬
‫מהיודסה‪-‬ראט‪ .‬הייתה מחלקה אחת שדאגה לאלה שלא הייתה להם דירה‪ .‬ואני הייתי‬
‫עוד עם אמי‪ ,‬שכבר החלימה בבית‪-‬חולים‪ .‬זה היה קשה מאוד‪ .‬כשבאתי אחרי הניתוח‬
‫לבקר את אמי‪ ,‬לא יכולתי לספר לה שאבי ואחותי כבר לא באמסטרדם‪ .‬אני אמרתי‬
‫שאסור להם לצאת מהבית‪ .‬רק אחרי שהיא קצת התאוששה‪ ,‬הייתי מוכרחה לספר לה‪.‬‬
‫קיבלתי את הדירה ברובע השני‪ ,‬וריהטתי אותה (בחשאי הוצאתי כמה רהיטים‬
‫המדירה שלנו וחברים עזרו לי להוביל אותם לדירה החדשה)‪ .‬גרתי בדירה הזו עשרה‬
‫ימים‪ .‬אז הייתה ראציה בחלק הזה‪ .‬אני יצאתי‪ ,‬כי חשבתי ללכת לבית‪-‬החולים לאמי‬
‫שאז עוד הייתה שם‪ ,‬ואז תפסו אותי‪ .‬הדירה שלי הייתה בבניין שגרו בה רק גויים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוציאו כבר את היהודים שגרו שם‪ ,‬אבל יתר הדיירים היו גויים שנשארו‪.‬‬
‫ל‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬שבאו לקחת יהודים לא היו רשימות‪ ,‬הם באו לחפש אם יש יהודים‪ .‬אני רק‬
‫אחר כך שמעתי‪ ,‬שהגויים שגרו מול הבית‪ ,‬אמרו לגרמנים שייכנסו לבית – כי שם‬
‫יש יהודים‪ ,‬לו לא היו אומרים להם‪ ,‬לא היו הגרמנים נכנסים (אני אומנם‪ ,‬כבר לא‬
‫הייתי בבית‪ ,‬אותי הרי תפסו ברחוב)‪ .‬אלה היו משתפי‪-‬פעולה‬
‫(‪ .)COLLABORATORS‬מקרה נוסף‪ ,‬הייתה לי דודה‪ ,‬שהייתה מנהלת גן ילדים לפי‬
‫השיטה של מונטיסורי‪ .‬זה היה משהו חדש‪ .‬לשם הלכו רק ילדים גויים‪ ,‬לא היה אף ילד‬
‫אחד יהודי‪ .‬שמה היה לוי‪ .‬היא הייתה אחותו של אבי‪ ,‬אבל היא הייתה רחוקה מאוד‬
‫מהיהדות‪.‬‬
‫מתבוללת?‬
‫קשה להגיד מתבוללת‪ ,‬היא הייתה‪…‬‬
‫אתיאיסטית?‬
‫גם לא‪ .‬היא הייתה פילוסופית‪ ,‬כל מיני תיאוריות די גבוהות‪ .‬היא הייתה ממש מלאך‪.‬‬
‫הייתה לה משרה טובה מאוד והיא עזרה לכל מיני הורים של תלמידים‪ ,‬שהמצב‬
‫הכלכלי שלהם לא היה טוב‪ ,‬היה ילד בגן הזה שלא היה כל כך בסדר מבחינה שכלית‪.‬‬
‫היה לה קשר הדוק מאוד עם ההורים של הילד הזה‪ ,‬היא רצתה לעזור להם‪ .‬היא‬
‫עזרה‪ ,‬גם בכסף‪ ,‬בכל מיני דברים‪ .‬אחרי שהגרמנים נכנסו להולנד‪ ,‬התברר שהאב היה‬
‫פשיסט‪ ,‬חבר ‪ .N.S.B‬המפלגה הנאצית ההולנדית‪ .‬אנשים אלה שיתפו פעולה עם‬
‫הגרמנים‪.‬‬

‫ש‪:‬‬

‫בוודאי‪ ,‬כמי שעבדה ביודסה‪-‬ראט‪ ,‬היית עדה לכל מיני לחצים שהופעלו על‬
‫היודסה‪-‬ראט‪ ,‬על ידי כל מיני יהודים‪ ,‬שרצו לא להיכלל ברשימות?‬
‫עמדו שם אלפים‪.‬‬
‫היו לחצים שהופעלו גם עליך‪ ,‬שביקשו ממך לעזור?‬
‫כן‪ ,‬מהמכרים שלי‪" .‬את לא יכולה לעזור לי?!"‪" ,‬את לא יכולה לתת איזו משרה?!" –‬
‫היה לי קשה מאוד‪ .‬אבי היה בן אדם כל כך הגון‪ ,‬אם אפשר היה להגיד‪ ,‬יותר מדי הגון‪.‬‬
‫המשפחה אף פעם לא קיבלה יתרונות‪ ,‬מפני שהוא לא רצה שיגידו‪ ,‬שהוא עוזר יותר‬
‫למשפחה מאשר למישהו אחר‪ .‬ואת זה אני ירשתי‪ .‬באו כל מיני חברים ומשפחה‪,‬‬
‫ואמרו "אולי את יכולה לעזור לי"‪ ,‬דווקא מפני שהם היו המכרים שלי או המשפחה שלי‬
‫– היה לי מאוד קשה לעשות את זה‪ .‬אבל‪ ,‬חשבתי שאין שום סיבה לא לעזור להם –‬
‫והרי כולם עושים כך‪ .‬ואני רק מזיקה להם‪ ,‬אם לא אעשה את זה‪ ,‬ולא עוזרת בזה לאף‬
‫אחד‪ .‬כולם עזרו לקרוביהם‪ .‬אני עשיתי את זה גם כן‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫אתם יצאתם בראציה של מאי‪-‬יוני ‪ ,1943‬המשפחה שלך‪.‬‬
‫אני ביוני נתפסתי‪ ,‬אבא ואחותי – במאי ואמא – בספטמבר‪ .‬אלה היו הראציות‬
‫האחרונות‪.‬‬

‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 30 -‬‬

‫ש‪:‬‬

‫כבר ב‪ 1941-‬היו גירושים‪ .‬מה את יכולה לספר לי על התהליך הזה? כל כמה זמן באו‬
‫ולקחו לפי רשימות המוני יהודים‪ ,‬מאות יהודים?‬
‫הראציות ההמוניות לא היו לפי רשימות‪ .‬אלא בדרך כלל באו לבתים אחרי שמונה כל‬
‫ערב‪ ,‬לקחת את האנשים לפי רשימות‪ ,‬הם קבעו מספר מסוים להוציא כל ערב‪ .‬אבל‬
‫מכיוון שלא היו מספיק יהודים ברשימות‪ ,‬והטרנספורטים לא היו מלאים‪ ,‬הם לא היו‬
‫מרוצים‪ ,‬ואז סגרו רובע יהודי‪ .‬הודיעו ברמקול שכל היהודים צריכים להישאר בבית‪,‬‬
‫ובאו בבוקר לקחת את כל האנשים‪ .‬הם הוציאו את כולם‪ .‬רוקנו את הרובע‪ ,‬בו אני‬
‫גרתי ב‪ 26-‬במאי‪ ,‬רוקנו את כל הרובע וזה לקח כל היום‪ .‬אז באו לווסטרבורק כמה‬
‫אלפים‪.‬‬
‫כשהמשטרה באה עם הרשימות‪ ,‬או שתפסו אנשים ברחוב‪ ,‬האם היו להם אילו‬
‫הוראות כתובות? האם פעם ראית פתק כזה‪ ,‬מה כתוב שם?‬
‫לא‪.‬‬
‫לא ראית שום דבר‪ .‬הם פשוט נכנסו לבית ואמרו "אתם הולכים"‪ ,‬ואיזו הוראות לא נילוו‬
‫לעניין‪ ,‬לאן הולכים‪ ,‬למה הולכים‪ ,‬מה קרה?‬
‫בהתחלה באו לקחת אנשים שקודם קיבלו צו קריאה לעבודה‪ .‬זה היה המכתב הרשמי‪.‬‬
‫שכאילו נשלחים לגרמניה לעבודה?‬
‫כן‪ .‬אבל רוב האנשים לא הלכו – הם אמרו "שיבואו לקחת אותנו" – ובאמת באו לקחת‬
‫אותם‪ .‬אנשים שלא עברו המלחמה‪ ,‬לא מבינים שבהתחלה אנשים הלכו מרצונם‪ ,‬אחר‬
‫כך‪ ,‬כשהתחילו להבין מה פירוש "צו לעבודה"‪ ,‬אחר כך כבר לא הלכו‪ .‬אפילו סבתי בת‬
‫ה‪ 84-‬קיבלה טופס עבודה כזה‪ .‬בהתחלה הלכו כי חשבו שמדובר על עבודה וייתנו‬
‫לנו לחיות‪ .‬אחר כך ראו כבר שזה רמאות‪ ,‬ושברור שאישה בת ‪ 84‬למשל – ותאריך‬
‫הלידה היה כתוב שם – לא מסוגלת לעבוד‪ .‬כל אחד קיבל צו קריאה כזה‪.‬‬
‫כשהגרמנים ראו שלא באים מרצונם‪ ,‬הם הלכו לפי הרשימה של צווי הקריאה‪ ,‬והוציאו‬
‫אותם מהבתים‪ .‬לפעמים היו שמועות שהגרמנים יבואו בערב לשכונה מסוימת‪ ,‬ואז‬
‫היהודים ברחו לקרובים בשכונה אחרת‪ .‬אנחנו היינו פעם בבית כעשרים איש‪ ,‬כי כמה‬
‫קרובים שמעו כי בערב‪ ,‬יבואו הגרמנים לשכונתם‪ ,‬הם באו אלינו‪ ,‬כי חשבו שאלינו לא‬
‫יבואו‪ .‬ובאמת בערב הזה לא באו‪ .‬ובדירתם כן באו‪ .‬למחרת חזרו לדירתם‪.‬‬
‫איך את מסבירה‪ ,‬שאנשים בכל זאת הלכו?‬
‫ההולנדים היו רגילים לשמור על החוק‪ .‬מה שאומרים לך אתה צריך לעשות‪ .‬היהודים‬
‫מפולנייה היו רגילים לרדיפות‪ ,‬אנחנו לא‪ .‬אנחנו היינו רגילים לחוק וסדר‪ ,‬ומה שאומרים‬
‫השלטונות‪ ,‬צריך לעשות‪.‬‬
‫היו בין ידידיכם כאלה שניסו להיעזר בצלב‪-‬האדום‪ ,‬בצירות השבדים‪ ,‬או סרטיפיקטים‬
‫בשוויץ‪ ,‬כאילו לדרום אמריקה?‬
‫כן‪ .‬ניתן היה לקנות כניסה לפרגוואי ואורוגוואי ואפילו פספורטים‪.‬‬
‫בעד כסף? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫את זוכרת כמה שילמו על זה?‬
‫לא‪ ,‬אני לא יודעת‪ .‬היו כל מיני רשימות‪ .‬היו הרשימות של ווינטראוב‬
‫(‪ ,)WEINTRAUB‬יהודי שאמר שיש לו קשרים עם הגרמנים‪ ,‬ובאמת היו לו קשרים‬
‫בהתחלה‪ .‬היו רשימות של הוורמאכט (אנשים שעבדו בשביל הוורמאכט)‪ .‬היו רשימות‬
‫של תעשיית היהלומים‪ ,‬תעשייה זו מפורסמת בהולנד אבל אז הם לא עשו תכשיטים‪,‬‬
‫אלא עבדו לתעשיית המלחמה‪ .‬ואלה שעבדו שם היו משוחררים‪ .‬היו כל מיני רשימות‪,‬‬
‫גם בעד כסף היה אפשר לפעמים להיות על רשימה כזאת‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫הייתה הרשימה של פרידריקס‪.‬‬
‫הייתה גם רשימה של פרידריקס‪ .‬אבל כל הרשימות האלה התפוצצו ברגע מסוים‪.‬‬
‫איך קראו לכל האנשים האלה "שפר‪-‬יודן"?‬
‫לא‪ .‬בהולנד לא‪ .‬לא היה לזה שם‪ .‬המושג "שפר" היה נפוץ‪ ,‬אבל לא קראו להם "שפר‪-‬‬
‫יודן"‪ ,‬הרשימות הצטמצמו במשך הזמן‪ ,‬כי המלחמה נערכה כל כך הרבה זמן‪ .‬אם‬

‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 31 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬

‫המלחמה הייתה נמשכת שנתיים‪ ,‬אז היו ניצלים הרבה יהודים‪ .‬אבל זה נמשך הרבה‬
‫יותר‪ .‬וכל רשימה שחשבו‪ ,‬שיש לה ערך‪ ,‬היה לה ערך‪ ,‬אבל לזמן קצר מאוד‪ .‬ברגע‬
‫מסוים "התפוצצה"‪ ,‬וכל האנשים שהיו ברשימה הזו – באו לקחת אותם‪.‬‬
‫מה קרה עם אלה שהיו נשואים נישואי תערובת?‬
‫היו משוחררים הרבה זמן‪.‬‬
‫עד סוף ‪?1943‬‬
‫אני לא יודעת‪ .‬בסופו של דבר לקחו גם חלק מהם‪ ,‬חלק אחר הסתתר‪ ,‬וגם חלק גדול‬
‫מהם ניצל‪ .‬אני מכירה אנשים‪ ,‬נשואי תערובת שניצלו‪.‬‬
‫האם מייד אחרי הכיבוש היו יהודים שהוחלפו עם גרמנים (כפי שאת הוחלפת‪ ,‬אבל‬
‫יותר מאוחר)?‬
‫מעט מאוד‪ .‬אלו שהיה להם נתינות ארץ‪-‬ישראלית או אנגלית‪.‬‬
‫יהודים שהייתה להם נתינות ארץ‪-‬ישראלית או אנגלית הוחלפו תמורת גרמנים שהיו‬
‫בארץ‪-‬ישראל?‬
‫כן‪ .‬אני יודעת שקבוצה קטנה של נשים נסעו למחנה הסגר בויטל (‪ ,)VITEL‬בדרום‬
‫צרפת‪ .‬והם היו נתינים אנגליים‪ .‬המחנה הזה עמד בחסות הצלב‪-‬האדום והיה להם טוב‬
‫שם‪ .‬קבוצה אחרת נסעה לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫את יודעת מי ארגן את זה‪ ,‬הצלב‪-‬האדום?‬
‫הצלב‪-‬האדום‪ .‬מהולנד נסעו רק ‪ 40-30‬איש‪ .‬גם התעשיין ואן‪-‬ליר‪ ,‬שמו נקרא מכון ואן‪-‬‬
‫ליר‪ .‬הוא היה עשיר מופלג‪ .‬ברנרד ואן‪-‬ליר לא היה בהולנד בזמן המלחמה‪ ,‬אבל היו לו‬
‫סוסים והוא קנה במטבע זר יציאה מהולנד לסוסים ולכמה אנשים‪.‬‬
‫אני מכירה אישה אחת שיצאה כך אבל אלה היו יחידים‪ ,‬כשלושה או ארבעה‪ ,‬לא יותר‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך הייתה הקבוצה שלנו‪ ,‬שהיו לנו ניירות ארץ‪-‬ישראליים‪ .‬בהתחלה היו מעטים‬
‫על הרשימה הזאת‪ ,‬אבל אחר כך רבים מאוד‪ .‬הייתה רשימה ראשונה‪ ,‬שנייה‪ ,‬שלישית‬
‫– נדמה לי עד ‪ 14‬רשימות‪ .‬כשכבר היינו בווסטרבורק נדמה לי בספטמבר ‪,1943‬‬
‫"התפוצצו" כל הרשימות האלה‪ ,‬ורק הרשימה הראשונה והשנייה‪ ,‬נשארו בתוקף‪ .‬כל‬
‫האחרים נשלחו למזרח‪.‬‬
‫לאן נשלחו?‬
‫לגרמניה‪ ,‬לאושוויץ‪.‬‬
‫כלומר לא הצליחו לצאת?‬
‫אבל כל זמן שנמצאנו באיזה רשימה – בכל יום יכול לקרות משהו‪ .‬גיסי‪ ,‬אח של בעלי‪,‬‬
‫למשל גם היה ברשימה אחת‪.‬‬
‫לאיזו רשימה הוא היה שייך?‬
‫שלישית או רביעית‪.‬‬
‫שבעלך שלח סרטיפיקטים?‬
‫כן‪ ,‬אישור כניסה לפלסטינה‪ .‬גיסי נשלח ב‪ 20-‬ביוני לווסטרבורק‪ ,‬אבל הניירות שלו‪,‬‬
‫התעודה שהוא ברשימה‪ ,‬נשארה באמסטרדם‪ .‬הייתה מחלקה ביודסה‪-‬ראט שריכזה‬
‫את הניירות‪ .‬ואת המכתב שלו לא מצאו והוא הגיע לווסטרבורק בלעדיו‪.‬‬
‫אני פעם קיבלתי רשות לנסוע מווסטרבורק לאמסטרדם לשלושה ימים‪ ,‬כי אני עבדתי‬
‫עם משטרת הזרים באמסטרדם‪ .‬זו הייתה המשטרה‪ ,‬שלפני המלחמה הייתה צריכה‬
‫להשגיח על הגרמנים‪-‬היהודים הפליטים שבאו‪ .‬לראות אם יש להם רישיונות עבודה‪,‬‬
‫ויזה וכדומה‪ .‬הייתה מחלקה מסוימת‪ ,‬שקיימת גם עכשיו – משטרה לזרים‪ ,‬לא‬
‫הולנדים‪ .‬למשל‪ ,‬אם מישהו נוסע עם פספורט ישראלי להולנד‪ ,‬הוא יכול להישאר‬
‫שלושה חודשים בלי ויזה‪ .‬אבל הוא צריך להראות את הפספורט בבית‪-‬המלון‪ ,‬כך שאם‬
‫יישאר יותר משלושה חודשים‪ ,‬יבואו להתעניין מה הוא עושה בהולנד – וזה גם אז‬
‫היה‪ .‬ראש המחלה הזאת היה אוהד יהודים‪.‬‬
‫הוא היה פרוטסטנטי או קתולי?‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 32 -‬‬

‫ת‪:‬‬

‫פרוטסטנטי‪ .‬הוא כתב מכתב לווסטרבורק‪ ,‬שאני צריכה לבוא לאמסטרדם‪ ,‬כי אני‬
‫יודעת נתונים חשובים מאוד והוא צריך לחקור אותי‪ .‬זה בכלל לא היה נכון‪ ,‬אבל הוא‬
‫רצה לעזור לי ואני מאוד רציתי‪ ,‬כי אז אמי עוד הייתה באמסטרדם‪ .‬קיבלתי רשות‬
‫לנסוע לאמסטרדם לשלושה ימים‪.‬‬
‫גיסי ביקש ממני למצוא את האישור הזה‪ ,‬כי אין לו מסמכים אחרים שיגנו עליו‪ .‬הלכתי‬
‫למחלקה ביודן‪-‬ראט‪ ,‬ביקשתי את המכתב‪ ,‬ואמרו לי שאי אפשר למצוא אותו‪ .‬אמרתי‪,‬‬
‫שאני מוכרחה להשיג את המכתב הזה‪ ,‬כי אין לגיסי הגנה אחרת מקודם‪ .‬הוא היה‬
‫מנהל מחלקת התרבות של היודסה‪-‬ראט‪ ,‬אבל זה כבר לא היה שווה בווסטרבורק‪ .‬אני‬
‫עמדתי שם עד שקיבלתי את המכתב הזה‪ ,‬הפכו שם הכל ומצאו‪ .‬כשאני חזרתי‪ ,‬הוא‬
‫כבר עמד ליד הרכבת בווסטרבורק והבאתי לו את המכתב‪ .‬למחרת‪ ,‬קראו לו למשרד‬
‫והודיעו שהניירות שלו כבר לא שווים ושהוא צריך לנסוע בטרנספורט הבא‪ .‬והיה לו‬
‫עכשיו המכתב שאני הבאתי‪ ,‬ולפי המכתב הזה הוא נשאר בווסטרבורק‪ .‬ראש היודסה‪-‬‬
‫ראט‪ ,ASSCHER ,‬כתב מכתב לגרמנים‪ ,‬שבו הוא ביקש לשחרר מספר אנשים‪,‬‬
‫ביניהם היה גם גיסי‪ .‬אחר כך הוא חזר לאמסטרדם‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שכל דיחוי היה שווה‬
‫– יכול לקרות משהו למחרת‪ ,‬שיציל אותך‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איך בכל זאת‪ ,‬את מעריכה את מפעל היודסה‪-‬ראט?‬
‫בהתחלה הם הצילו אנשים‪ .‬אחר כך‪ ,‬אפשר להגיד שהם שיתפו פעולה‪ .‬הם לא רצו‬
‫לשתף פעולה‪ ,‬אבל מעשה הם שיתפו‪ .‬אנחנו היינו צריכים לכתוב רשימות‪ ,‬לפי‬
‫הראציה הגדולה של ה‪ 26-‬במאי‪ ,‬לילה קודם‪( ,‬כמובן לא ידענו שתהייה ראציה)‪ .‬היה‬
‫מרד במשרד היודסה‪-‬ראט‪ ,‬אנחנו אמרנו‪ ,‬שאנחנו איננו מוכנים עוד לכתוב את‬
‫הרשימות הללו‪.‬‬
‫בין האנשים שעבדו שם‪ ,‬היו כאלה שהיו צריכים לרשום את הוריהם או את ילדיהם‬
‫ברשימות הללו‪ ,‬והם סרבו לעשות כן‪ .‬כשכהן ראה שזה המצב‪ ,‬הוא בא ואמר שהוא‬
‫מבין אותנו‪ ,‬שאנחנו אנשים נבונים‪ ,‬אבל אנחנו צריכים לעשות את הרשימות‪" ,‬כדי‬
‫שלא יהיה יותר גרוע" – זו אגב‪ ,‬הייתה הסיסמה – ואם לא נעשה‪ ,‬יקרו דברים‬
‫נוראיים‪ .‬אני הייתי מאוד צעירה וביישנית והייתי איתו בקשר‪ ,‬אומנם לא הייתי‬
‫המזכירה הקבועה שלו‪ ,‬אבל ישבתי בישיבות עם מזכירות אחרות‪ .‬כשהייתי צריכה‬
‫לכתוב דו"ח או כשהוא הכתיב לי מכתבים‪ ,‬כך הוא הכיר אותי‪ .‬ואני שאלתי אותו אם‬
‫הוא חושב שאם כן נעשה את הרשימות האלו‪ ,‬האם הדברים הנוראיים הללו לא יקרו‪.‬‬
‫והוא ענה‪ ,‬שאני לא יכולה לדון על זה‪ ,‬רק הוא יכול לדון על זה‪ .‬זה היה שטויות‪ .‬גם‬
‫הוא לא יכול היה לדון על זה – הגרמנים אפילו לא חיכו לקבלת הרשימות ועשו את‬
‫הראציות ללא שום קשר עם הרשימות האלה‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬יש כאלה שאומרים‪ ,‬שאפילו שהוא עשה את זה בלית‪-‬ברירה‪ ,‬עדיף היה‬
‫שהוא לא ימסור את הרשימות‪.‬‬
‫אינני יודעת‪.‬‬
‫איך את מסתכלת על העניין מבפנים‪ .‬אני יודעת שיש לך על זה גם ויכוח בתוך‬
‫המשפחה‪ ,‬עם בעלך‪.‬‬
‫אני חושבת‪ ,‬שאנחנו לא ידענו שזה יימשך כל כך הרבה זמן‪ .‬אם זה היה קצר – אפשר‬
‫היה להציל הרבה אנשים‪ .‬ברגע שהתחילו הגירושים‪ ,‬ברגע זה היו צריכים מייד‬
‫להפסיק את שיתוף הפעולה‪ .‬בהתחלה הם עוד השיגו משהו‪ ,‬אשר וכהן‪.‬‬
‫מה?‬
‫דיחוי‪ ,‬גזירות שכבר הודיעו עליהם – דחו אותם‪ .‬בהתחלה למשל היה כך שמחוסרי‬
‫עבודה‪ ,‬היו צריכים לעבור למחנה עבודה‪ ,‬אבל אז באמת עבדו‪ .‬עבודה קשה – אבל‬
‫עבדו בהולנד‪.‬‬
‫אשר וכהן באו בטענה שהיהודים האלה לא רגילים לעבודה גופנית‪ ,‬ויהיה להם קשה‪,‬‬
‫וצריכים קודם בדיקה רפואית‪ ,‬ובאמת הגרמנים הסכימו וזה דחה את העניין‪ .‬בכל זאת‬
‫שלחו את האנשים האלה למחנות בהולנד‪ .‬הם הצליחו בכל זאת להשיג משהו‪ ,‬אחר‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 33 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫כך כבר לא השיגו דבר‪ ,‬וברגע שהגרמנים אמרו שהיהודים יישלחו לעבודה בגרמניה –‬
‫זה היה הגירוש – אבל כך הם ניסחו את זה – כשאנשים קיבלו צו לעבוד בגרמניה‪ ,‬אז‬
‫היו צריכים להגיד‪" ,‬בבקשה‪ ,‬תעשו את זה בעצמכם‪ ,‬אנחנו לא מוכנים יותר לשתף‬
‫עימכם פעולה"‪.‬‬
‫היו כאלה שהציעו לאשר ולכהן לא לשתף פעולה? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫ומה הייתה התשובה שלהם?‬
‫הם לא נתנו תשובה‪ .‬הם עשו מה שהם רצו‪ .‬רק הם התקבלו אצל הגרמנים‪ .‬הגרמנים‬
‫לא דיברו עם אף אחד‪ ,‬פרט לאשר וכהן‪.‬‬
‫אבל מה היה ההסבר שלהם לזה שהם חייבים למסור את הרשימות?‬
‫הם אמרו – וזו הייתה הסיסמה – כדי למנוע שיהיה יותר גרוע‪ .‬זה כל מה שהיה‬
‫להם להגיד‪ .‬יש ביטוי הולנדי שמשמעותו "אינטרס עצמי"‪ ,‬שבסופו של דבר זה ישרת‬
‫את האינטרס העצמי‪.‬‬
‫של היהודים?‬
‫כן‪.‬‬
‫של היהודים ככלל‪.‬‬
‫כן‪ .‬הם לא היו בוגדים‪ .‬הם האמינו בזה‪ .‬זה פשע שהם האמינו בזה‪ ,‬אבל הם לא‬
‫בגדו‪ .‬הם לא עשו את זה גם לעצמם‪ ,‬אשר לא היה פחדן‪ ,‬הוא היה איש פשוט מאוד‪,‬‬
‫(כנראה היה סוחר טוב)‪ ,‬אבל לא פחדן‪ .‬פתאום הגיעו הגרמנים למשרדו‪ ,‬והוא אמר‬
‫"תיקחו אותי‪ ,‬אבל לכאן לא תכנסו" והם לא נכנסו‪ ,‬הם יצאו‪.‬‬
‫האם את יודעת מה קרה בסופו של דבר לאשר וכהן?‬
‫כן‪ .‬הם חזרו‪ .‬נדמה לי שהם נשארו בווסטרבורק‪ .‬בווסטרבורק היה שלטון היהודים‬
‫הגרמנים בעצם‪ .‬והם התנקמו באשר וכהן‪.‬‬
‫את מתכוונת ליהודים הגרמנים‪ ,‬כי הם שהפעילו את כל מחנה המעבר הזה‬
‫בווסטרבורק?‬
‫הם שנאו את אשר וכהן‪ .‬הם אמרו שהם היו הראשונים שגירשו אותם מאמסטרדם‪,‬‬
‫שאשר וכהן היו האשמים בזה‪ ,‬וזה לא היה נכון‪.‬‬
‫ואיך הם נקמו?‬
‫אשר וכהן היו שם דבר‪ .‬כולם פחדו לריב איתם‪ ,‬כי הם היו היהודים‪ ,‬שהיו בקשר עם‬
‫הגרמנים‪ .‬וכולם רצו מהם טובות‪ .‬הם היו רגילים לכבוד בלתי מוגבל‪ .‬ושם במחנה נתנו‬
‫להם להרגיש שהם זבל‪ …‬בסופו של דבר‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬אני לא בטוחה‪ ,‬שהם נשארו‬
‫בווסטרבורק‪ .‬אחרי המלחמה עשו להם משפט‪ .‬אשר נעלב מאוד‪ ,‬כל כך האמין‬
‫בצדקתו‪ ,‬והם הפסידו‪.‬‬
‫אשר וכהן?‬
‫כן‪.‬‬
‫מי תבע אותם במשפט?‬
‫נדמה לי‪ ,‬הקהילה היהודית‪ .‬אבל אני כבר לא הייתי אז בהולנד‪ .‬אני יודעת שהיה להם‬
‫משפט‪ ,‬אבל אני לא יודעת בדיוק איך זה היה‪ .‬אחר כך‪ ,‬ביקר כהן בישראל‪ ,‬היה לו בן‬
‫כאן‪ ,‬שאני הכרתי‪ .‬וסיפר לי שאביו יבוא‪ .‬אני אמרתי לבעלי‪ ,‬שבזמן שלכהן היה‬
‫השלטון‪ ,‬אני הייתי זקוקה לו‪ ,‬ועבדתי איתו‪ .‬ואני יודעת שהוא לא היה בוגד‪ .‬הוא‬
‫חשב שהוא יודע את הכל – וזה היה פשע – אבל הוא האמין במה שהוא עשה‪.‬‬
‫ועכשיו הוא כל כך מושפל‪ ,‬אם הוא רוצה להתקבל אצלי בבית – אני מוכנה להזמין‬
‫אותו (היו הרבה אנשים שלא היו מוכנים לקבל אותו)‪ .‬הוא בא לביתי‪ ,‬וישב אצלנו ואז‬
‫הוא אמר "לו הייתי צריך לעשות את זה עוד פעם – הייתי עושה אותו הדבר"‪.‬‬
‫אנחנו נבהלנו ממש‪ .‬אבל הוא היה מין בן אדם שחושב‪ ,‬שמה שהוא עושה זה הנכון‪.‬‬
‫אם היית בפנים‪ ,‬היית בישיבות‪ ,‬כתבת פרוטוקולים‪ ,‬כתבת מכתבים‪ ,‬איך באמת‬
‫התקבלו ההחלטות הגדולות‪ .‬מי היו האנשים‪ ,‬הצוות?‬
‫היה צוות של היודסה‪-‬ראט‪ ,‬אבל ההחלטה הייתה של כהן‪.‬‬
‫כלומר ההחלטה הייתה של שניים‪ ,‬של אשר וכהן?‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 34 -‬‬

‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫כן‪ .‬אבל מי שבאמת החליט היה כהן‪ .‬כי אשר עשה מה שכהן אמר לו לעשות‪.‬‬
‫איך את מסבירה את זה‪ ,‬מכיוון שכהן היה אינטלקטואל‪ ,‬או מכיוון שהוא היה ראש‬
‫היודסה‪-‬ראט?‬
‫מכיוון שהוא ידע לשלוט‪ ,‬הוא והיה כפי שסיפרתי‪ .‬מישהו אחר במצבו‪ ,‬לא היה אומר‪,‬‬
‫אחרי המלחמה‪ ,‬אחרי שעשו לו את המשפט‪ ,‬אחרי שהרבה אנשים לא רצו לדבר איתו‬
‫– שמה שהוא עשה היה טוב‪.‬‬
‫היו פה עוד אנשים מהולנד אצלך בבית‪ ,‬כשהוא ביקר?‬
‫לא‪ ,‬הוא היה עם הבן שלו‪.‬‬
‫הוא ובנו ואת ובעלך‪ ,‬ישבתם ושוחחתם על התקופה?‬
‫כן‪.‬‬
‫מה הבן שלו אמר?‬
‫הוא התבייש על אביו‪ .‬הבן שלו חולק על אביו‪ ,‬אבל בכל זאת הוא לא רצה להעליב‬
‫אותו‪ .‬מה שקרה בהולנד קרה בכל ארצות הכיבוש‪ .‬ב‪ 1942-‬נדמה לי‪ ,‬באו שני אנשים‬
‫מפראג‪ ,‬פרידמן ואידלשטיין‪ EDELSTEIN .‬היה ראש מהיודן‪-‬ראט בפראג ופרידמן‬
‫מווינה‪ .‬הם היו צעירים ציוניים‪.‬‬
‫אני פגשתי אותם במשרד‪ ,‬הם באו לדבר עם כהן ועם אשר‪ .‬הם כנראה הכינו את‬
‫הגירוש ההולנדי‪ ,‬לפי הדוגמה שהייתה בצ'כוסלובקיה – כך אני הבנתי אחר כך‪ .‬הם‬
‫עמדו תחת הפקודה של ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬הגרמני‪ .‬היו צריכים לדווח כל שלוש שעות על איפה‬
‫הם נמצאים‪ .‬הם נספו בטרזינשטאט‪ .‬אידלשטיין היה הגיבור של טרזיינשטאט‪ ,‬כך אני‬
‫שמעתי‪ ,‬הוא היה בן אדם מאוד נחמד‪ ,‬אבל הם עשו בדיוק מה שכהן ואשר עשו‬
‫בהולנד‪ .‬זה כנראה איך שהוא בטבע האנושי‪ ,‬כך אני רואה את זה‪ .‬אנחנו עכשיו‬
‫מדברים על זה בדיעבד‪ ,‬כשאנחנו יכולים לראות את התוצאות של מה שקרה‪ ,‬לאן זה‬
‫הוליך‪ ,‬אבל אנחנו בכלל בהולנד‪ ,‬שהיא ארץ שקטה‪ ,‬גם במלחמת העולם הראשונה לא‬
‫הייתה לה מלחמה‪ .‬היהודים חיו שם בשקט‪ ,‬שמרו על החוק‪ ,‬וכל ההולנדים גם כן‪.‬‬
‫ואחרי המלחמה רואים את זה אחרת‪ ,‬אבל אז לא ידענו מה שיהיה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לאור התנאים של התקופה‪ ,‬את לא היית אומרת‪ ,‬שלא צריך היה לשפוט‬
‫אותם בחומרה‪.‬‬
‫אני חושבת שלא‪ .‬אני כל הזמן אומרת‪ ,‬עכשיו אנשים יכולים לדבר כך‪ ,‬אבל אז זה היה‬
‫דבר אחר‪ .‬ולו המלחמה לא הייתה לוקחת שנים‪ ,‬אחרי שנה כבר חשבו שזה סוף‬
‫המלחמה‪ .‬אנחנו היינו בתוך זה ולא דיברנו בריאליות‪ ,‬אומנם‪ ,‬אני לא חשבתי שזה‬
‫ייגמר כל כך מהר‪ ,‬אבל התקווה בכל זאת הייתה קיימת‪ .‬לא יכולים להאמין שזה ייגמר‬
‫במוות‪ .‬לא יכולים לחשוב על זה‪.‬‬
‫אני מבינה שאת אשר וכהן פגשת בווסטרבורק אחר כך?‬
‫כמעט שלא‪.‬‬
‫לא הי הלך מגע איתם שם?‬
‫לא‪ .‬שם לא היה לי מגע איתם‪.‬היה לי קשר עם המנהל הישיר שלי‪ ,‬שגם הוא היה חבר‬
‫ביודסה‪-‬ראט‪ ,‬הוא היה ממונה על היהודים‪-‬הגרמנים‪ ,‬איתו היה לי קשר והוא גם נספה‪.‬‬
‫את אשר וכהן כמעט שלא פגשתי בווסטרבורק‪ ,‬אולי רק פעם אחת‪.‬‬
‫בעצם ב‪ 1943-‬לא היה לכם מושג ממשי‪ ,‬שווסטרבורק היא בעצם רק נקודת‬
‫מעבר?‬
‫ידענו‪.‬‬
‫וידעתם מה קורה לאלה שנשלחים למזרח?‬
‫כן ידענו‪.‬‬
‫היו שמועות שיהודים נשלחים למוות?‬
‫כן‪ ,‬היו שמועות ואיך שהוא האמנו לזה‪ ,‬אבל לא רצינו ולא יכולנו להאמין בזה‪ .‬אבל‬
‫ידענו בכל זאת‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 35 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫השמועות הגיעו?‬
‫כן‪.‬‬
‫את זוכרת מתי התחלתם לשמוע שבעצם מי שמגיע למזרח‪ ,‬לא בטוח שייצא משם חי?‬
‫הייתה ראציה ב‪ ,1941-‬הייתה שביתה באמסטרדם‪ ,‬אני לא זוכרת בדיוק למה הייתה‪,‬‬
‫הייתה איזו פקודה של ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬וההולנדים לא עשו מה שהגרמנים רצו‪ .‬לקחו מאתיים‬
‫גברים צעירים‪ ,‬תפסו אותם ברחוב שבת‪ ,‬אני ראיתי את זה‪ ,‬הייתי במקרה במקום‪,‬‬
‫ושלחו אותם למאוטהאוזן‪ ,‬ואחרי כמה שבועות הגיעו גלויות‪ ,‬שהייתה להם דלקת‬
‫ריאות או התקף לב או שירו בהם כשרצו לברוח ( ‪AUF DER FLUCHT‬‬
‫‪ ,)ERSHOSSEN‬כולם מתו‪.‬‬
‫זה היה ב‪?1941-‬‬
‫נדמה לי שב‪ .1941-‬ואחרי הראציה הזו‪ ,‬קרה משהו שבאף ארץ לא קרה – פרצה‬
‫שביתה כללית של ההולנדים‪.‬‬
‫זה היה אחרי ההתנגדות של ה"קנוק‪-‬פולחן" (‪?)KNOCKPLOEGEN‬‬
‫זה היה בתגובה על הראציה‪.‬‬
‫[‪]3‬‬

‫****************************‬

‫יהודים מגורשים ממחנה וסטרבורק‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 36 -‬‬

‫מחנה וסטרבורק‬
‫וסטרבורק היה מחנה מעבר ליהודים לפני שליחתם למחנות ההשמדה במזרח‪ .‬שם המחנה‬
‫הרשמי היה ‪ :‬מחנה המעבר המשטרתי ליהודים וסטרבורק‬
‫‪Polizeiliches Judendurchgangslager Westerbork‬‬
‫ְתה‪ ,‬הקרוב לגבול גרמניה‪-‬הולנד‬
‫המחנה ממוקם בצמוד לכפר הזעיר וסטרבורק בחבל ְד ֶרנ ֶ‬
‫בחלקו הצפוני‪.‬בהולנד היה מחנה מעבר נוסף הנקרא ווכט‪ ,‬הנמצא בדרום הולנד‪.‬‬
‫במחנה וסטרבורק ריכזו את זרם הפליטים היהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית מבלי לקלוט‬
‫אותם ביישובים הולנדיים‪.‬‬
‫בצעד שנועד להתחבב על גרמניה‪ ,‬סגרו ב‪ 15-‬בדצמבר ‪ 1938‬שלטונות הולנד את הגבולות‬
‫בפני הפליטים‪ ,‬ובכך סימנו אותם כאזרחים זרים לא‪-‬רצויים‪ .‬בפברואר ‪ 1939‬הוחלט על‬
‫הקמת המחנה‪ ,‬שבו ייכלאו הפליטים‪.‬‬
‫הגרמנים השאירו את רוב משימות ניהול המחנה בידי מנהלים יהודים ‪ ,‬בעיקר יהודים יוצאי‬
‫גרמניה‪ ,‬כמו כן התקיים במחנה כוח משטרה יהודי‪ ,‬שמחציתו יהודים גרמנים ומחציתו‬
‫השנייה יהודים הולנדים‪ .‬במחנה התקיימו אירועי תרבות ואמנות‪ ,‬והיה בו בית חולים גדול‬
‫ובית מרקחת‪ .‬בדרך כלל לא שרר מחסור במזון‪ ,‬כי המנהל האזרחי ההולנדי דאג לכך‪ ,‬וכן‬
‫היה למחנה תקציב משלו‪ ,‬שהתבסס על כסף ורכוש שהוחרמו מן האסירים‪.‬‬
‫מקריאת העדויות הינך למד‪ ,‬כיצד הגרמנים הונו את היהודים הכלואים במחנה‪ .‬הם איפשרו‬
‫להם לקיים אורח חיים רוחני סביר ובנוסף לכך אמרו ליהודים שהם יוצאים לעבודה במזרח‪.‬‬
‫כך "הרדימו" את היהודים‪ .‬במקביל ל"חיי השגרה" בוסטרבורק‪ ,‬מדי יום שלישי יצאה רכבת‬
‫ֶוסכנְס לכיוון‬
‫ָאסן‪ ,‬חרונינגן ותחנת הגבול נִיו ְ‬
‫משא ועליה קבוצה גדולה של אסירים דרך ֶ‬
‫המזרח‪ ,‬בדרך כלל לאושוויץ וסוביבור‪.‬‬
‫משך המסע היה כשלושה ימים‪ .‬את רשימת המשולחים הרכיבה בדרך כלל ההנהלה‬
‫היהודית‪ .‬בימי שלישי‪ ,‬שבהם הקריאו את הרשימות‪ ,‬הפכו לימי סיוט עבור תושבי המחנה‪.‬‬
‫עד הגבול ההולנדי טיפלו ברכבות צוותי חברת הרכבות ההולנדית‪ ,‬וממנו צוותים גרמנים‪.‬‬
‫בסך הכול שולחו בשנים ‪ 1944-1942‬יותר מ‪ 102,000-‬יהודים ברכבת מוסטרבורק‪ .‬רק‬
‫‪ 5,000‬מהם חזרו‪.‬‬
‫בין הקורבנות המחנה הייתה גם אנה פרנק‪ ,‬שהייתה כלואה בוסטרבורק מ‪ 7-‬באוגוסט ועד‬
‫ה‪ 3-‬בספטמבר ‪ ,1944‬לפני שנשלחה לאושוויץ ומשם לברגן בלזן‪ ,‬שם מתה מטיפוס קצת‬
‫לפני שחרור המחנה‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 37 -‬‬

‫המשך עדותה של מרים בולה (לוי)‬
‫המתאר את קורותיה במחנה ווסטרבורק‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ביוני ‪ ,1943‬את יוצאת לווסטרבורק‪ ,‬איך הייתה הדרך לשם?‬
‫הדרך הייתה לא כל כך נורא‪ .‬היה יום חם מאוד ואני נתפסתי ברחוב‪ .‬העבירו אותי‬
‫לאיזה מוזיאון ושם הצטרכתי לעמוד‪ ,‬ואחרי כמה שעות נשלחתי למקום‪ ,‬בו רוכזו כל מי‬
‫שנשלחו‪ .‬שם הייתה רכבת בהמות‪ ,‬היה כתוב בקרון בו ישבתי – שישה סוסם – אנחנו‬
‫היינו בקרון אחד כשמונים – מאה אנשים‪ .‬היה חם מאוד‪ .‬ישבנו על הרצפה‪ .‬זו הייתה‬
‫נסיעה של כארבע שעות‪ .‬זוהי בעצם נסיעה של שעה‪ ,‬שעה וחצי‪ ,‬אבל הרכבת הייתה‬
‫ארוכה ואיטית‪ .‬נסענו לשם – אני הייתי צעירה‪ ,‬זה לא היה נעים‪ ,‬אבל לא קרה לי שום‬
‫דבר מזה‪.‬‬
‫הגענו בלילה לווסטרבורק‪ ,‬והיינו צריכים לעבור שם על שורת פקידים כדי להירשם‬
‫ולמסור את המסמכים שהיו לנו‪ .‬אני הייתי "מאושרת" שהגעתי לווסטרבורק‪ ,‬זה מוזר‬
‫לומר‪.‬‬
‫באמסטרדם היה גיהינום‪ ,‬כל הזמן היו רדיפות‪ ,‬צייד בני‪-‬אדם‪ .‬לא היית יכולה להיות‬
‫בטוחה רגע אחד‪ .‬כל רגע יכול היה להיכנס ס‪.‬ס‪ .‬ולקחת אותך‪ .‬ובווסטרבורק‪ ,‬כבר אין‬
‫מה לעשות‪ .‬לא צריך לרדוף אחרי "שפר" (פטור)‪ .‬באמסטרדם מאוד דאגתי לאבי‪,‬‬
‫שהיה סוחר‪ ,‬הוא לא היה עסקן‪ ,‬שמטעם זה יכול היה לקבל "שפר"‪ .‬הוא היה אומנם‬
‫עסקן בתנועה הציונית‪ ,‬אבל זה לא היה שווה הרבה‪.‬‬
‫את מתכוונת לפטור או הגנה?‬
‫כן‪ .‬באמסטרדם היה מצב כל כך מתוח‪ ,‬שקשה לתאר‪ .‬וזה קרה להרבה אנשים‪ .‬אחר‬
‫כך שמעתי מהרבה אנשים שהייתה להם אותה ההרגשה של כביכול שחרור‪.‬‬
‫באמסטרדם בלילות אני לא הלכתי לישון‪ ,‬כלומר הלכתי לישון‪ ,‬אבל עם בגדים‪,‬‬
‫וכששמעתי משהו הייתי כבר מחוץ למיטה‪ .‬כשהגעתי לארץ‪ ,‬לקיבוץ‪ ,‬אם שמעתי בחוץ‬
‫איזה רעש‪ ,‬עמדתי ליד המיטה‪ ,‬רק אחר כך פקחתי את העיניים‪ .‬זה היה משהו איום‪.‬‬
‫כשהייתי בווסטרבורק‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ ,‬עכשיו די‪ ,‬מה שיקרה ‪ -‬יקרה‪.‬‬
‫עכשיו את כמו כולם?‬
‫כן‪ .‬גם מקודם הייתי כמו כולם‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬אני שמעתי את זה מהרבה אנשים‪.‬‬
‫אחרי המתח הזה‪ ,‬ושכל רגע צריך לחשוב‪ ,‬האם יש מה לעשות או לדבר עם מישהו‪.‬‬
‫לי היו הרבה קשרים‪ ,‬וכשקרה משהו‪ ,‬רצתי למישהו‪ ,‬שיעזור לנו‪ .‬כשהאנשים היו‬
‫אצלנו בבית‪ ,‬מהעיר בדרום‪ ,‬שבאו לקחת אותם – אז אני התקשרתי עם מישהו‪,‬‬
‫שהייתה לו הרבה השפעה‪ ,‬כך חשבתי‪ ,‬הרבה כוח‪ .‬הוא הי היהודי גרמני‪ ,‬איש הקשר‬
‫בין הגרמנים ליהודים‪ .‬ואמרתי לו שינסה להשפיע לעשות משהו‪ .‬הוא באמת ניסה‬
‫לעשות – לפעמים הצליח לפעמים לא‪ .‬ובווסטרבורק‪ ,‬זה כבר לא היה‪ .‬אני לא‬
‫התאמצתי‪ ,‬לא חיפשתי קשרים‪ ,‬כשהייתי בווסטרבורק‪.‬‬
‫כמה זמן היית בווסטרבורק?‬
‫כחצי שנה‪.‬‬
‫את יכולה לתאר לי את המחנה‪ ,‬אני שואלת את השאלה‪ ,‬כי פשוט מעניינת אותי‬
‫ההתרשמות האישית של כל אחד‪.‬‬
‫היה שם בית ספר ואני הייתי מזכירה שם‪.‬‬
‫בבית הספר של ווסטרבורק?‬
‫כן‪ .‬כתבתי פתקאות‪ .‬כל שבוע היו חסרים ילדים ובאו ילדים אחרים‪ ,‬כי כל שבוע היה‬
‫טרנספורט‪ .‬יום שני בלילה היה איום‪ ,‬ביום שלישי שלחו אותם‪ .‬אף פעם לא ידענו מי‬
‫ברשימה הזו‪ .‬זה היה מתח עצום‪ .‬ביום שלישי היו מוציאים ילדים אבל אז הגיעו‬
‫טרנספורטים אחרים מאמסטרדם ובאו ילדים חדשים‪ .‬העבודה בבית הספר הייתה‬
‫מאוד משעממת‪ .‬אני ממש סבלתי מהשעמום ולא ידעתי מה לעשות מרוב שעמום‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 38 -‬‬

‫הייתי צריכה לקום בשש‪ ,‬ובעצם לא היה מה לעשות‪ .‬רק במשך השבוע‪ ,‬כשהרכבת‬
‫כבר יצאה‪ ,‬איך שהוא נכנסו החיים למסלול‪.‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫איך פגשת את אביך ואחותך? איך פגשת אותם‪ ,‬המחנה גדול?‬
‫המחנה היה גדול‪ ,‬אבל ידעתי באיזה צריף הם נמצאים‪ ,‬כי קודם‪ ,‬כשהייתי עוד‬
‫באמסטרדם‪ ,‬שלחתי להם אוכל וחבילות‪ .‬פגשתי את אבי באחד השבילים וכמעט שלא‬
‫הכרתי אותו‪ .‬אבי היה תמיד בחליפה וכובע‪ ,‬כבורגני‪ .‬ושם הוא היה מרושל מאוד‪ ,‬הם‬
‫יצאו עם מעט בגדים מהבית‪ .‬הוא עבד עבודה גופנית‪.‬‬
‫מחוץ לווסטרבורק?‬
‫לא‪ .‬בתוך המחנה‪ ,‬הוא היה צריך להעביר במריצה חתיכות אדמה ואבנים‪.‬‬
‫בשביל מה‪ ,‬כבישים?‬
‫אני לא יודעת בשביל מה‪ .‬העבודה הייתה לו קשה‪ .‬כי הרי הוא עבד במשרד כל חייו‪.‬‬
‫הוא לא היה נראה טוב – אני לא ראיתי אותו חודש ימים והוא היה נראה זקן יותר‬
‫בעשר שנים‪ .‬הוא היה מרושל‪ .‬אני ממש נבהלתי‪ .‬אחותי נראתה כרגיל‪ ,‬היא צעירה‬
‫ממני‪ .‬היא ניסתה לדאוג לאבי‪ ,‬אבי היה מאוד אהוב בין תושבי הצריף שלו‪ ,‬ואיך שהוא‬
‫גם השתתף בחיי התרבות בצריף‪ .‬ניסו לעשות משהו‪.‬‬
‫הוא גר בצריף עם אחותך‪ ,‬או שהיא הייתה עם הנערות?‬
‫היא הייתה בצריף של נשים‪ ,‬אבל הם נפגשו‪ .‬שם‪ ,‬בשעה שמונה בערב היו צריכים‬
‫להיות כל אחד בצריף שלו‪ ,‬אבל במשך היום הסתובבו‪ .‬רצינו להישאר בווסטרבורק‬
‫בכל מחיר‪ ,‬זה א היה כל כך נורא‪ .‬מה שהיה נורא היו הטרנספורטים‪.‬‬
‫גם אחרים אמרו לך את זה?‬
‫כן‪.‬‬
‫היה מנהל המחנה‪ ,‬שלזינגר?‬
‫הוא היה יהודי‪ ,‬אבל התנהג כמו גרמני‪ .‬הוא היה חי כמו מלך‪ ,‬עם עבדים‪ ,‬משרתים‬
‫ומשרתות‪.‬‬
‫אבל גם לפונקציונרים יהודים היו חיים נוחים יותר‪ ,‬למשל שלזינגר‪ ,‬היה לו בית?‬
‫כן‪.‬‬
‫‪…‬‬
‫הם התנהגו כמו גרמנים‪.‬‬
‫היהודים הגרמנים שהיו הפונקציונרים בווסטרבורק‪ ,‬כל בעלי התפקידים היו‬
‫יהודים גרמנים?‬
‫כן‪ .‬הם היו הראשונים שהיו שם‪ .‬הגרמנים יכלו לדבר איתם‪ ,‬כי הם ידעו גרמנית והם‬
‫נתנו להולנדים להרגיש‪ ,‬שעכשיו הם השולטים‪.‬‬
‫איך הייתה מערכת היחסים?‬
‫שנאו את היהודים הגרמנים כי הם שלטו בהולנדים‪.‬‬
‫יש איזה אפיזודות מיוחדות שאת זוכרת במערכת היחסים הזו בין היהודים הגרמנים‬
‫השולטים לבין הנשלטים?‬
‫כמעט ולא היה לי מגע איתם‪ .‬אני עבדתי בבית‪-‬ספר‪ .‬שם היה יהודי‪-‬גרמני שהיה‬
‫ממונה על התרבות ועל ההוראה‪ .‬הוא היה דווקא נחמד מאוד‪ .‬שקט‪ .‬לא נתן לי‬
‫להרגיש שהוא גרמני‪ .‬אבל היו כאלה שהתנהגו רע מאוד‪ .‬למשל שלזינגר התנהג כמו‬
‫גרמני‪ ,‬בכל המובנים‪ .‬מגפיים מעור ומעיל העור והלך בתוך המחנה‪ ,‬כשכולם הצטרכו‬
‫לפחד ממנו‪.‬‬
‫איך היה המבנה של המחנה‪ ,‬לפי ההערכה שלך‪ ,‬כמה צריפים היו‪ ,‬כמה וילות היו?‬
‫וילות לא היו בתוך המחנה אלא ליד המחנה‪ ,‬שם גרו הגרמנים‪ .‬היו דירות והיהודים‬
‫הגרמנים חיו בדירות‪ .‬אלה היו דירות די צנועות‪ ,‬אבל בהשוואה למה שאנחנו גרנו‪ ,‬זו‬
‫הייתה וילה‪ .‬שלזינגר היה גר‪ ,‬אני לא יודעת בדיוק איפה‪ ,‬אבל אני מתארת לי בווילה‪.‬‬
‫הפונקציונרים האחרים גרו בדירות‪ ,‬היה להם בית עם נדמה לי שני חדרים וגינה‪.‬‬
‫אנחנו גרנו בצריפים ענקיים‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 39 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫לא משפחות‪ ,‬אלא גברים לחוד‪ ,‬נשים לחוד‪ ,‬בני נוער לחוד?‬
‫נשים וגברים לחוד‪.‬‬
‫כמה צריפים היו שם‪ ,‬את זוכרת?‬
‫אני גרתי בצריף ‪ .65‬אבל היו כ‪.80-‬‬
‫כמה אנשים היו בכל צריף?‬
‫‪ 800‬אנשים‪ ,‬המון‪.‬‬
‫בכל צריף ‪?800‬‬
‫כן‪ .‬היו שלוש מיטות ברזל אחת מעל השנייה מקום לעבור‪ ,‬כמעט שלא היה‪ .‬היה צר‬
‫מאוד‪ .‬זה הי החצי רחוב‪ ,‬צריף כזה‪ .‬היו גם צריפים יותר קטנים‪ .‬אבי היה בצריף יותר‬
‫קטן‪ .‬הקטנים היו ישנים יותר‪ .‬כשבאו הקבוצות הגדולות‪ ,‬אלפי אנשים בבת אחת‪ ,‬בנו‬
‫את הצריפים הגדולים האלה‪.‬‬
‫אולמות?‬
‫כן‪ ,‬אפשר לקרוא לזה אולם‪ .‬אבל ליד המיטות כמעט שלא היה מקום‪ .‬בכניסה היה‬
‫מקום למנהלי הצריף בשני הצדדים‪ .‬באמצע ובשני הצדדים היו שורות של מיטות‬
‫מברזל עם מזרון קש‪ ,‬על שלוש קומות‪.‬‬
‫את קבלת בגדים‪ ,‬כשהגעת לשם?‬
‫כן‪ .‬הייתה מחלקה סוציאלית‪ ,‬בשביל אלה שבאו ללא כלום‪ .‬היו הרבה אנשים שבאו עם‬
‫ייתר מדי דברים‪ ,‬ואל היו יכולים לקחת איתם הכל‪ ,‬כשהוציאו אותם לטרנספורט מנהלי‬
‫הצריף נתנו את זה למחלקה הזו ואני למחרת‪ ,‬מכיוון שלא היה לי כלום‪ ,‬קיבלתי בגדים‬
‫ושמיכות‪.‬‬
‫איך התארגנתם על הארוחות‪ ,‬היו מחלקים שהעבירו אוכל לכל צריף או שהיה חדר‬
‫אוכל?‬
‫כל צריף קיבל אוכל‪ .‬בהתחלה מכיוון שלא היה לי כלום – קיבלתי איזו קערה‪ .‬ומנהלות‬
‫הצריף חילקו את האוכל‪ .‬אני לא בדיוק זוכרת‪ .‬אנחנו אכלנו על המיטות‪ ,‬כי לא היה‬
‫מקום אחר‪ ,‬היו רק כמה שולחנות בכל צריף‪.‬‬
‫איך קיבלתם את האוכל‪ ,‬מבושל‪ ,‬מישהו בישל?‬
‫היה מטבח מרכזי‪ .‬אמי‪ ,‬שהגיעה בספטמבר הייתה צריכה לקלוף תפוחי‪-‬אדמה‪.‬‬
‫ואתם הלכתם למטבח המרכזי?‬
‫לא‪ .‬האוכל המבושל הובא לצריפים והם חילקו אותו‪ .‬אני לא בדיוק זוכרת‪.‬‬
‫איפה היו השירותים?‬
‫בקצה הצריף היו נדמה לי שני בתי‪-‬שימוש‪.‬‬
‫בסוף הצריף?‬
‫כן‪ .‬וזה היה נורא‪ .‬כי היו רק שני בתי‪-‬שימוש לכל האנשים‪ .‬במרחק מה מהצריף עמד‬
‫מבנה של בתי‪-‬שימוש מרוכזים‪ .‬קרשים מעץ עם שתי שורות של חורים‪ .‬ישבנו אחת על‬
‫יד השנייה וגם עם הגב למישהי אחרת‪ .‬אבל מתרגלים‪ ,‬אין ברירה‪.‬‬
‫היו מקלחות?‬
‫בתוך הצריף היו ברזים‪.‬‬
‫היו מים חמים? ת‪ :‬לא‪.‬‬
‫חיממתם מים?‬
‫לא יכולנו‪.‬‬
‫איך התרחצתם בחורף?‬
‫במים קרים וזה היה קשה מאוד‪ .‬כי היית המערכת ברזים ומשני הצדדים היה מעין כיור‬
‫ארוך‪ ,‬ושם הצטרכנו להתרחץ‪ .‬אני אספר לך סיפור מאוד עצוב‪ ,‬כשעבדתי בוועד למען‬
‫הפליטים היהודים היה קומיטה של גברות מאוד מכובדות‪ ,‬שבאות עם מעילי פרווה‬
‫וכפפות‪ ,‬והן חילקו בגדים לפליטים הגרמנים‪ .‬אבל גם הן‪ ,‬הגברות האלו נשלחו בסופו‬
‫של דבר לווסטרבורק‪ .‬ופעם אחת בלילה‪ ,‬הייתי צריכה לצאת‪ ,‬יצאתי למקום הרחצה‪,‬‬
‫וראיתי את אחת הנשים הללו‪ ,‬כשהיא מסירה את הכינים מהכותונת‪ .‬אני חשבתי על‬
‫האישה הזו‪ .‬שקודם באה לחלק בגדים לעניים‪ .‬תמיד לבושה יפה‪ ,‬ועכשיו היא עומדת‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 40 -‬‬

‫שם‪ ,‬ומחפשת כינים על הכותונת שלה‪ .‬היה נורא לראות את זה‪ .‬אבל אין ברירה‬
‫ומתרגלים‪ .‬יודעים שמוכרחים להתרגל‪ ,‬ואיך שהוא צריכים לעבור את הזמן הזה‪ .‬וכל‬
‫עוד שזה לא יותר גרוע מזה – אז זה לא כל כך נורא‪.‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫מה היה סוד הקיום שלך‪ ,‬מה עזר לך להחזיק מעמד?‬
‫קודם כל‪ ,‬שאני ידעתי שהבחור שלי כאן בארץ‪ .‬מצד שני‪ ,‬היה קשה מאוד‪ … ,‬אני‬
‫אמרתי לעצמי שאנחנו לא נעבור את זה‪ ,‬שאנחנו לא נחיה‪ .‬אבל משהו בתוכי לא היה‬
‫מוכן לקבל את זה‪ .‬אומנם‪ ,‬כשחשבתי בשכל‪ ,‬ידעתי שאי אפשר לעבור את זה‪ ,‬זה‬
‫ייגמר כך‪ ,‬שאנחנו נישלח למזרח וזהו‪ .‬אנחנו לא ידענו בדיוק‪ ,‬שמענו על הגז‪ ,‬אבל לא‬
‫היינו מסוגלים להבין ולהאמין כזה‪ .‬כששלחו אותנו ל‪ ,B.B-‬כשנכנסנו למחנה‪ .‬שם‪ ,‬אני‬
‫חשבתי‪" :‬אני לא אצא מכאן‪ .‬אני לא אחיה"‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬אחר כך מתחילים שוב‬
‫לקוות‪ ,‬אי אפשר אחרת‪ .‬אולי‪ ,‬אם עכשיו זה קורה‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬היה אחרת‪ ,‬אבל אז‬
‫הייתי צעירה ואי אפשר היה לא להאמין שעוד נצא‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫מה היה סדר היום‪ ,‬האם היה לך סדר יום אופייני מהבוקר עד הלילה?‬
‫כן‪ .‬קמתי בשש‪ ,‬אכלתי פרוסת לחם‪ ,‬הלכתי לבית‪-‬הספר וכאילו עבדתי שם‪.‬‬
‫מה בדיוק עשית בעבודה?‬
‫כתבתי פתקאות‪ ,‬כתבתי את תוכנית‪-‬הלימודים ושוחחנו‪ ,‬והיה לי משעמם‪ ,‬בעצם לא‬
‫עשיתי כלום‪.‬‬
‫עד איזה שעה זה היה כך?‬
‫עד שש‪ ,‬נדמה לי‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫היה לך מגע ישיר עם התלמידים או רק עם הצוות?‬
‫עם התלמידים לא היה לי הרבה קשר‪ .‬לפעמים הם באו‪ .‬כי אם לא הלכו לבית הספר‬
‫היו צריכים לקבל פתקה‪ .‬אני הייתי צריכה ללכת למקלחת חמה‪ ,‬נדמה לי שפעם‬
‫בחודש קיבלנו מקלחת חמה‪ .‬הייתי צריכה להתפשט מהר‪ ,‬לעבור למים החמים‪ ,‬ואז‬
‫אמרו כבר "די מספיק" רק עוד שני רגעים‪ ,‬ויצאנו‪ .‬ויצאנו‪ .‬זה היה פעם בחודש‪ ,‬ואז‬
‫מנהל משרד בית הספר הי הצריך לחתום לי על פתקה‪ ,‬שמותר לי לצאת לחצי שעה‬
‫למקלחת‪ .‬גם בתוך המחנה הייתה מין משטרה של יהודים גרמנים‪ .‬ואם הם ראו‬
‫מישהו ברחוב‪ ,‬הם מייד שאלו אותו אם יש לו אישור להיות ברחוב ברגע זה‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫כמה ילדים היו בבית הספר‪ ,‬יש לך הערכה כמה כיתות?‬
‫אני חושבת שכמה מאות‪ .‬זה היה בית‪-‬ספר עממי כמובן‪ ,‬ולא לימדו ברצינות‪ ,‬אבל‬
‫העסיקו את הילדים‪.‬‬
‫מסגרת?‬
‫כן‪ .‬היה מורה לזימרה (‪ ,)HANS KREIG‬שמאוד אהב ללמד‪ .‬היה לו כישרון מוזיקלי‬
‫מובהק‪ .‬הוא אירגן שירה בציבור ליד בית הספר‪ .‬גמקר‪ ,‬המנהל של המחנה‪ ,‬בא‬
‫לשמוע‪ .‬הם שרו גם שירים בעברית‪" ,‬מה טוב‪ ,‬מה טוב‪ ,‬מה טוב חלקינו‪"…‬‬
‫את זוכרת את זה?‬
‫כן‪ .‬אלו היו השירים שאנחנו למדנו בתנועות הנוער‪" .‬אשרינו‪ ,‬אשרינו‪ ,‬מה טוב‪ ,‬מה‬
‫טוב‪ ,‬מה טוב חלקנו‪ ,‬מה נעים‪ ,‬מה נעים גורלנו‪ ,‬מה נעים‪ ,‬מה נעים גורלנו‪ ,‬מה יפה‬
‫ירושתנו‪ "…‬האירוניה של המילים האלה‪.‬‬
‫בעברית?‬
‫כן‪ .‬הם לא הבינו מה הם שרו‪ ,‬אבל לא חשוב‪ .‬וגם בחנוכה היה משהו‪.‬‬
‫בתוך מסגרת בית הספר? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫הייתה פעילות תרבותית גם אחר הצהריים?‬
‫אני לא זוכרת‪.‬‬
‫הייתה תזמורת או תיאטרון?‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 41 -‬‬

‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫כן‪ ,‬היה תיאטרון‪ ,‬היה תיאטרון קברט‪ ,‬שחקנים יהודים גרמנים‪ ,‬מפורסמים בגרמניה‪.‬‬
‫גמקר אהב את זה‪ .‬הייתה פעם הצגה גדולה מאוד של אלה שהיו בווסטרבורק‪ ,‬וזה‬
‫היה על במה אמיתית‪ ,‬וכל הגרמנים באו‪.‬‬
‫שחקנים יהודים מווסטרבורק‪ ,‬הולנדים או גרמנים?‬
‫גרמנים‪ .‬הם שרו שם שירים‪ ,‬היה שיר אחד‪ ,‬שדיבר על זה שעוד לא הגיע הזמן בו‬
‫נשתחרר‪ .‬ישב שם גמקר‪ ,‬וד"ר פישר שמעו‪ ,‬ונהנו מאוד‪ .‬הייתה הצגה מאוד גדולה‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬במקום שזה יציל אותם‪ ,‬נשלחו כל השחקנים בטרנספורט‪ .‬גמקר כל כך אהב‬
‫את הפעילויות התרבותיות‪ ,‬מה שלא הפריע לו למחרת לשלוח אותם‪.‬‬
‫מה הרגיז אותו‪ ,‬התוכן של השיר?‬
‫לא‪ .‬לא מפני שהרגיזו אותו – סתם‪.‬‬
‫כלומר רק בגלל שמראש נקבע שהם יישלחו?‬
‫כן‪ .‬הוא לא שלח אותם בגלל זה‪ ,‬היו הרבה דברים שהיו פרודיה על החיים‬
‫בווסטרבורק – אבל הוא צחק‪ ,‬הוא אהב את זה‪.‬‬
‫פשוט הם היו ברשימה עוד לפני כן? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫איזו עוד פעילות תרבותית הייתה? הייתה תזמורת?‬
‫אני לא זוכרת בדיוק‪ .‬אבל אני חושבת שכן‪.‬‬
‫היו הרצאות?‬
‫אני לא זוכרת‪ .‬כי גם האוכלוסייה התחלפה‪ .‬מי שהיה היום‪ ,‬למחרת כבר לא היה‪ .‬כך‬
‫שלא ניתן היה לארגן פעילות כזו‪ .‬אני לא זוכרת שהיו הרבה פעילות בבית‪-‬הספר‪ .‬יכול‬
‫להיות שאני טועה‪.‬‬
‫יש לך חברים שהיו איתך בווסטרבורק‪ ,‬שאתם מעלים זיכרונות משם?‬
‫לא‪ .‬אנחנו לא מעלים זיכרונות‪ .‬חוץ מזה שאני גם שכחתי הרבה מאוד‪ .‬יש לי קרובה‪,‬‬
‫שהייתה איתי בבית‪-‬הספר‪ ,‬אף‪-‬פעם אנחנו לא מדברים על ווסטרבורק‪ .‬אחר‪-‬כך כבר‬
‫קרה כל כך הרבה‪ ,‬שהכל איך שהוא נשכח‪.‬‬
‫עד איזו שעה עבדתם בבית הספר בכל יום?‬
‫עד שש‪.‬‬
‫עד שש החזיקו את הילדים?‬
‫לא‪ .‬אבל אני הייתי צריכה להיות כאילו בעבודה‪.‬‬
‫היכן אכלת צהריים?‬
‫בבית הספר‪ ,‬לפעמים בצריף‪.‬‬
‫את זוכרת מה הייתם אוכלים? את היית לוקחת או שהביאו לך?‬
‫אני הייתי לוקחת‪ .‬יכול להיות שהלכתי לצריף וקיבלתי מרק‪ ,‬ותפוחי‪-‬אדמה שלפעמים‬
‫קיבלנו‪ .‬אכלנו כרוב‪ .‬אני לא ממש זוכרת‪ .‬מה שאני זוכרת שלא קיבלנו מספיק אוכל‪,‬‬
‫אבל עוד לא היה כל כך נורא‪ .‬קיבלנו חבילות מאמסטרדם‪ .‬גם השארנו כסף אצל גויים‬
‫שישלחו לנו‪ ,‬זה לא היה כל כך נורא‪.‬‬
‫אני מבינה שלא כל הזמן עבדת בבית הספר אלא עבדת גם כמשגיחה?‬
‫זה היה אחר כך בברגן‪-‬בלזן‪ .‬בווסטרבורק לפעמים אני עבדתי בחוץ‪ ,‬אספתי תפוחי‪-‬‬
‫אדמה‪ .‬זה היה נחמד דווקא‪ .‬היה לנו מדריך יהודי‪-‬גרמני‪ ,‬אומנם הוא צעק הרבה‪ ,‬אבל‬
‫לא כל כך השגיח‪ ,‬לפעמים שכבנו על האדמה בשמש‪ .‬וגם היו כאלה שברחו‪.‬‬
‫היו סיפורי בריחה שאת מכירה?‬
‫ספרו אותנו כאשר יצאנו וגם כשחזרנו‪ .‬וכמובן הרגישו אם מישהו חסר‪ .‬היה בן אדם‬
‫שברח והרגישו שהוא ברח‪.‬‬
‫שיצא איתך לעבוד בחוץ ונעלם? ת‪ :‬כן‪.‬‬
‫את הכרת אותו?‬
‫לא‪ .‬אני לא הכרתי אותו – אבל אחד היה חסר‪.‬‬
‫את יודעת לאן הוא ברח?‬
‫אני מתארת לי שהוא פשוט ניסה להסתתר‪ ,‬וברח לכפרים שבסביבה‪ .‬זה לא היה כל‬
‫כך קל‪ ,‬אבל לפעמים זה הצליח‪ .‬עניין של מזל‪ .‬גם אי אפשר לדעת את התגובה של‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 42 -‬‬

‫הגרמנים‪ .‬לי היו אבי ואחותי שם‪ ,‬לא יכולתי לקחת את הסיכון‪ ,‬שישלחו אותו למזרח‪,‬‬
‫כעונש‪ .‬וזה מה שהם עשו‪ .‬היה צריף מיוחד למקרי‪-‬עונש‪.‬‬
‫אלה שתפסו אותם לאחר שהסתתרו ונתפסו‪ ,‬הוכנסו לצריף‪-‬עונש‪ .‬בסופו של דבר זה‬
‫היה אותו דבר – כולם נשלחו למזרח‪ ,‬אלה ואלה‪ .‬אבל אי אפשר היה לדעת את זה‬
‫קודם‪ ,‬מה תהייה התגובה‪ .‬ואני לא העזתי‪ .‬אני גם יכולתי לברוח‪ ,‬כשהייתי יומיים‬
‫באמסטרדם‪ .‬אנשים באמסטרדם אמרו לי‪ ,‬מדוע אינני בורחת‪ ,‬מדוע אני חוזרת‬
‫לווסטרבורק‪ .‬וראש המשטרה ההולנדית לזרים‪ ,‬הציע לי מקום עבודה בנמל‪ ,‬שכאילו‬
‫אני עובדת שם‪ .‬אבל אני לא יכולתי לעשות זאת‪ .‬אני פחדתי‪ ,‬אי אפשר היה לדעת מה‬
‫יעשו לאבי ולאחותי שם‪ .‬וזה קרה ששלחו את המשפחה למזרח‪ ,‬אם מישהו ברח אז‬
‫אני לא הייתי מסוגלת לזה‪.‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫היו מוסדות של עזרה הדדית ליתומים ולאלמנות ולאנשים חולים בווסטרבורק?‬
‫דאגו להם‪.‬‬
‫היו ממש מוסדות?‬
‫לא ממש מוסדות אבל עזרו להם‪ ,‬היה בית יתומים ובית חולים עם רופאים יהודים‬
‫מעולים‪.‬‬
‫את זוכרת כמה טרנספורטים היו בתקופה שבה את היית בווסטרבורק‪ ,‬את היית‬
‫כחצי שנה?‬
‫כל שבוע טרנספורט גדול‪ .‬פעם או פעמיים קרה ששבוע אחד לא היה טרנספורט‪.‬‬
‫ובכל פעם הטרנספורט ידע לאן הוא יוצא‪ ,‬האם לברגן‪-‬בלזן או לאושוויץ לסוביבור?‬
‫עד ינואר ‪ 1944‬לא היו טרנספורטים לברגן‪-‬בלזן‪ .‬אנחנו היינו הטרנספורט הראשון‪.‬‬
‫בווסטרבורק לא ידענו לאן הטרנספורטים נסעו‪ .‬הם נסעו ברכבות של בהמות‪ .‬סגרו‬
‫את הקרונות כך שאי אפשר לפתוח‪ .‬הכניסו את האנשים‪ ,‬קצת אוכל‪ ,‬מים וחביות‬
‫לעשות את הצרכים‪.‬‬
‫איך זה היה‪ ,‬המשגיח על הצריף‪ ,‬היה בא בערב של יום שני?‬
‫כן‪ ,‬הוא לא היה בא‪ .‬הוא (או אצל הנשים – היא) היה גר באותו צריף והיה קורא‬
‫שמות‪ .‬לפעמים הוא בעצמו על הרשימה‪.‬‬
‫והיה אומר שמחר אתם יוצאים למזרח?‬
‫הם היו אומרים שאלה ששמותיהם ברשימה‪ ,‬צריכים להתכונן לנסוע ברכבת – וכל‬
‫אחד ידע במה מדובר‪ ,‬אבל אנחנו לא ידענו לאן‪.‬‬
‫האם לא היו כאלה שניסו לברוח ולהתחבא‪ ,‬אפילו בתוך ווסטרבורק?‬
‫ניסו‪ ,‬לא הרבה‪ .‬ובדרך כלל מצאו אותם‪ ,‬ואם לא – לקחו מישהו אחר‪.‬‬
‫לא היו כאלה שנעלמו עד שהרכבת נסעה‪ ,‬כדי לסחוב את נסיעתם לעוד שבוע?‬
‫אני חושבת שליד הרכבת בדקו מי בא‪ ,‬ומי שלא בא הלכו לחפש אותו‪ ,‬ואם לא מצאו‬
‫אותו – לקחו אותו‪.‬‬
‫היו תופעות של התנגדות אקטיבית בעלייה לרכבת?‬
‫לא‪.‬‬
‫את יוצאת באחד המשלוחים?‬
‫לא‪ .‬אני לא יצאתי בטרנספורט כזה‪ .‬באה מישהי מברלין‪ ,‬גברת ‪ ,SLOTTKE‬שהייתה‬
‫מזכירה בכירה מאוד – פקידה גבוהה מאוד במפלגה‪ ,‬והיא הכינה את הרשימה של‬
‫אלה שיוחלפו עם גרמנים ויעבירו אותם באופן זמני לברגן‪-‬בלזן‪ ,‬בגרמניה‪ .‬זה היה‬
‫נקרא "עסקת חילופין"‪ .‬והיא בדקה את הניירות של אלה שהיו על הרשימה הזו‪ .‬כל מי‬
‫שהיה לו הניירות של פלסטין‪ ,‬היו צריכים לבוא אליה למשרד‪ ,‬והיא אמרה שאנחנו‬
‫נישלח למחנה‪-‬החלפה ונהייה בהמתנה להישלח לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫כשאנשים נסעו לווסטרבורק‪ ,‬הם הביאו איתם את הסרטיפיקטים או שהייתה רשימה?‬
‫כל אחד הביא את הניירות שלו שבהם היה אישור ששמו מופיע על רשימה מספר כך‬
‫וכך‪ .‬הבאנו בלילה כשהגענו ווסטרבורק מסרנו את הניירות האלה למשרד הרישום‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 43 -‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ש‪:‬‬
‫ת‪:‬‬

‫(‪ ,)ANTRAGSTELLE‬אחר‪-‬כך היא הוציאה רשימה של אלה שהיו צריכים לנסוע‬
‫ל"מחנה‪-‬החלפה"‪ .‬אנחנו לא האמנו לזה‪ ,‬כשהגרמנים אומרים – אי‪-‬אפשר לדעת‪.‬‬
‫איך התייחסו לזה‪ ,‬כחובה או שנתנו לך אפשרות לנסוע למחנה הזה?‬
‫נדמה לי שחייבו אותנו‪ .‬אני לא בדיוק זוכרת‪ ,‬כי היו כאלה שפקפקו ואמרו "אי‪-‬אפשר‬
‫לדעת אם זה טוב או לא"‪ .‬נדמה לי שלא הייתה לי הרבה ברירה‪ .‬אנחנו ידענו רק‬
‫שהאלטרנטיבה היא אושוויץ‪" ,‬המזרח"‪ .‬אני לא זוכרת בדיוק‪ .‬אני יודעת שכל‬
‫המשפחה שלי הייתה ברשימה הזו‪ ,‬וקיבלנו הודעה‪ ,‬שאנחנו נוסעים לברגן‪-‬בלזן‪ .‬היו‬
‫גם אנשים‪ ,‬למשל אומנים ידועים שהיו להם גם ניירות לטרזיינשטאט‪ ,‬ופקפקו במה‬
‫לבחור‪ ,‬או שהיו להם פספורטים קנויים לארצות דרום‪-‬אמריקה‪.‬‬
‫כמה זמן לפני שיצאתם ידעתם?‬
‫לא הרבה זמן‪ .‬ובאמת‪ ,‬ב‪ 4-‬בינואר באה רכבת נוסעים‪ ,‬לא בהמות‪ .‬גם זה לא היה כל‬
‫כך נעים‪ ,‬כי כל המטענים שהיו לנו זרקו לתאים‪ ,‬היה מאוד צפוף‪ ,‬אבל אנחנו ישבנו‬
‫לפחות‪.‬‬
‫כמה זמן נמשכה הנסיעה?‬
‫הרבה זמן‪ .‬הרכבת כל הזמן עמדה‪ .‬היו גם הפצצות שהעמידו אותה‪ .‬היו תקלות –‬
‫נסענו הרבה זמן‪ .‬יצאנו בצהריים והגענו למחרת לברגן‪-‬בלזן‪ CELLE ,‬על ידי‬
‫‪ ,HANOVER‬כ‪ 14-‬שעות‪.‬‬
‫‪ 14‬שעות נסעתם? ת‪ :‬בערך‪.‬‬
‫מה לקחתם איתכם?‬
‫אנחנו לקחנו איתנו שמיכות ובגדים חמים ואוכל כמובן‪ .‬הנסיעה לא הייתה תענוג –‬
‫אבל הגענו‪.‬‬
‫עשו לכם חניות בדרך‪ .‬יתאם מהקרון בזמן הנסיעה? ת‪ :‬לא‪.‬‬
‫רק הרכבת עצרה מדי פעם‪.‬‬
‫[‪]3‬‬
‫אסור היה לנו לצאת‪.‬‬

‫************************‬

‫מכתב של ילד בשם הרברט‪,‬‬
‫שנשלח ממחנה וסטרבורק‪.‬‬
‫בשולי המכתב הוסיף המחבר‬
‫בעברית‬
‫"להתראות בארץ"‪]1[ .‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 44 -‬‬

‫יונה עמנואל‬
‫שהייתו במחנה וסטרבורק‬
‫יונה עמנואל כתב וערך את הספר יספר לדור‪ ,‬קורות משפחה בשואה‪,‬‬
‫הוצאת מוסד יצחק ברויאר יחד עם אחיו שמואל עמנואל‪.‬‬
‫זה סיפורה של משפחה דתית‪-‬אורתודוכסית‪ ,‬שהתחילה את דרכה בעיר המבורג בגרמניה‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1933‬היגרה המשפחה להולנד‪ .‬בהתחלה לאוטרכט ואח"כ לאמסטרדם‪.‬‬
‫נוסף להורים מנתה המשפחה שמונה אחים ואחיות ואחות מאומצת אחת‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1942‬עם גירושם של יהודי הולנד היה אביהם בן ‪ ,48‬אמם בת ‪,41‬‬
‫יונה עמנואל בן ‪ 16‬ואחיו שמואל עמנואל בן ‪.15‬‬
‫הדברים שאני מביא בפרק זה הם מספרו של יונה עמנואל‪ :‬יספר לדור‪,‬‬
‫הדברים מובאים מעמוד ‪ 44‬עד עמוד ‪ 56‬בביטאון‪.‬‬
‫הרוצה להרחיב ולקבל זווית ראייה של היהודי המאמין בשואה מוזמן‬
‫לעיין בספר יספר לדור‪ ,‬מבחינת "ואידך וזיל גמור‪"…‬‬

‫מחנה וסטרבורק בצפון‪-‬מזרח הולנד היה בשנות השואה מחנה מעבר‪ .‬עשרות אלפי יהודים‬
‫הובאו לכאן ואחרי מספר ימים הועברו רובם למחנות השמדה‪ ,‬כגון אושוויץ וסוביבור‪.‬‬
‫ההעברה בוצעה בקרונות רכבת שנועדו להובלת בהמות‪ .‬לשם הטעיה נאמר לנוסעים הומתו‬
‫מייד בהגיעם למחנות ההשמדה‪ .‬תשעים אחוז מיהודי הולנד‪ ,‬כמאה אלף נפשות‪ ,‬הושמדו‬
‫בדרך זו‪.‬‬
‫במחנה וסטרבורק גרו בצריפים גדולים בהם קויימה בלילות הפרדה בין גברים לנשים‪.‬‬
‫התושבים הוותיקים זכו לתנאים טובים יותר‪ ,‬עבדו במנהלת המחנה וגרו בבתים פרטיים‪.‬‬

‫ליל שבת‪-‬בדרך למחנה‬
‫ברכבת‪ ,‬בדרך למחנה‪ ,‬ערב שבת לפנות ערב‪ ,‬ישבנו בחרדה ובשקט מתוח לקראת העתיד‪.‬‬
‫חיילים גרמנים עמדו על ידנו‪ .‬איש לא דיבר‪ .‬אבא שבר את השתיקה ואמר בביטחון‪ :‬הגיע‬
‫הזמן לקבל את השבת! התפללנו ואבא קידש על לחם‪ .‬אכלנו מעט ובירכנו ברכת המזון‬
‫בזימון‪ .‬הקידוש של אבא בליל שבת ברכבת היה עבורנו שיעור לכל החיים‪.‬‬
‫והרכבת נסעה‪…‬‬
‫בליל שבת בערך בחצות‪ ,‬הגענו‪ ,‬עם עוד כמה מאות יהודים‪ ,‬למחנה המעבר וסטרבורק‪.‬‬
‫מפקד המחנה בא לראות את ה"שלל" החדש‪ .‬הוא עבר על הרשימה ופקד שהמשפחה‬
‫הגדולה שלנו‪ ,‬בת עשר נפשות‪ ,‬תצא במשלוח הקרוב‪ ,‬ביום שלישי הבא‪ .‬אבא העיז והתייצב‬
‫לפני המפקד וביקש ממנו להכיר בדרכון הפרגוואי (שקיבלנו מהמשפחה בשוויץ)‪ ,‬כיוון‬
‫שהתגוררנו בפרגוואי שנים רבות! המפקד צעק שלדרכון הזה אין תוקף כלל והוא יודע שזה‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 45 -‬‬

‫דרכון שהיהודים קונים בכסף‪ .‬אבא השיב וטען בתוקף‪ ,‬שהוא עמד שם בראש בית מסחר‬
‫גדול לעורות ושכולנו נתיני פרגוואי‪.‬‬
‫המפקד היה מופתע מההעזה של אבא‪ ,‬אבל המשיך לצעוק‪ ,‬ואבא המשיך לתבוע שיכירו‬
‫בדרכון‪ .‬אבא ידע שזה עניין של חיים או מוות‪ .‬לבסוף השתכנע המפקד‪ ,‬שאנו נתיבים רגילים‬
‫של פרגוואי והודות לכך סווגנו כנתינים זרים‪ ,‬שבשלב זה אין להובילם למחנות בפולין‪ .‬לפיכך‬
‫לא צורפנו למשלוח של ‪ 2200‬נפשות שיצאו בשבעה‪-‬עשר בתמוז לכבשני האש במחנה‬
‫ההשמדה סוביבור‪ .‬כעבור שלושה ימים לא נשארה ממשלוח זה אפילו נפש אחת בחיים‪ .‬ה'‬
‫יקום דמם‪.‬‬
‫במשלוח זה יצא גם בן‪-‬דודי‪ ,‬אליעזר קונשטט הי"ד‪ ,‬שהובא פצוע אל הרכבת‪ ,‬אחרי ניסיון‬
‫בריחה ממחנה אחר‪.‬‬
‫להלן יובאו מכתבים אחדים שכתבו ההורים אל סבא וסבתא בשוויץ‪ .‬מובן שלא יכלו לכתוב‬
‫במפורש על יציאתם של אלפי יהודים לפולין‪ .‬המשלוחים יצאו בדרך כלל בימי שלישי בבוקר‪.‬‬
‫בליל שלישי‪ ,‬בערך בשעה שלוש‪ ,‬הקריאו בצריפים את רשימת המיועדים להישלח בבוקר‪.‬‬
‫המחזות היו נוראים‪.‬‬

‫"הנני" ‪ -‬זיכרונות משבעה עשר בתמוז‬
‫זיכרונותיו של שמואל עמנואל בוסטרבורק‬
‫יונה עמנואל בספרו יספר לדור שילב גם דברים שאחיו הצעיר שמואל עמנואל כתב‪.‬‬
‫את הקטע הזה "הנני" כתב שמואל עמנואל‪.‬‬
‫מהקטע הבא "וכשלו איש באחיו" הם דבריו של יונה עמנואל‪.‬‬
‫השעה‪ :‬שלוש לפנות בוקר‪ .‬האורות העמומים בצריף שלנו נדלקים‪ .‬האחראי על הצריף עומד‬
‫באמצע הצריף ומתחיל להקריא את "רשימת ההובלה" – רשימת הנידונים להובלה אל יעד‬
‫בלתי‪-‬ידוע‪ .‬הרשימות ערוכות לפי סדר האלף‪-‬בית‪.‬‬
‫בצריף שורר מתח איום‪ .‬כל מי ששמו הוקרא‪ ,‬צריך לענות ב"כן" כאות לכך שאכן שמע את‬
‫שמו‪ .‬אצל רבים נוספו לקריאת "הן" גם זעקות‪-‬שבר נוראות שאי אפשר לתארן‪.‬‬
‫המיטות בצריף היו תלת‪-‬קומתיות‪ .‬אני ישבתי על מיטה ב"קומה" השלישית‪ .‬לא הרחק ממני‪,‬‬
‫באותה קומה‪ ,‬ישב ר' שלמה לבנברג‪ .‬הוא ואשתו הגיעו אל המחנה ארבעה לילות לפני כן‪,‬‬
‫בליל שבת פרשת בלק‪ .‬הם נעצרו ב"אקציה" שהגרמנים ערכו באמסטרדם ביום שישי והובלו‬
‫מייד אל מחנה וסטרבורק‪ .‬ברכבת‪ ,‬בדרך אל המחנה‪ ,‬הוציא ר' שלמה לבנברג מתרמילו שתי‬
‫חלות וקידש בקול רם עבור כל אלה שישבו מסביבו‪.‬‬
‫גם משפחתנו הגיעה לוסטרבורק באותה רכבת וגם אבי קידש על החלות בקרון שלנו‪,‬‬
‫בנוכחות שומרי הס‪.‬ס‪ .‬הוריי הכירו עוד קודם לכן את בני משפחת לבנברג – קרוביהם של‬
‫ידידינו הטובים‪ ,‬משפחת דה‪-‬האס באוטרכט‪.‬‬
‫כאשר האחראי על הצריף הגיע לשמות המתחילים באות "ל" שמעתיו קורא את השם‬
‫לבנברג‪ .‬בתשובה אין שומעים "כן"‪ ,‬גם לא זעקות או קללות‪ .‬רק מילה אחת יוצאת מפיו של‬
‫ר' שלמה לבנברג ומהדהדת בחלל הצריף‪ ,‬מילה אחת בלשון הקודש‪ :‬הנני!‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 46 -‬‬

‫זו הייתה קריאת ה"הנני" המפורסמת של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬גם כוונתה בוודאי הייתה דומה‬
‫לכוונה ה"הנני" של אברהם כאשר קיבל את הצו האלוקי להקריב את בנו יחידו‪ ,‬וכפי שרש"י‬
‫מלמד אותנו על פי מדרש תנחומא‪" :‬הנני – כך היא ענייתן של חסידים‪ ,‬לשון ענוה ולשון‬
‫זימון"‪" .‬לשון ענוה" פירושה‪ :‬השלמה עם גזרותיו של הקב"ה‪ ,‬ללא ערעור‪" .‬לשון זימון"‬
‫פירושה‪ :‬נכונות לקיים את דברו‪.‬‬
‫דומני שלקריאת "הנני" אז‪ ,‬לפני המשלוח לפולין‪ ,‬היית המשמעות נוספת‪ .‬הייתה זו קריאת‬
‫הצטרפות לחיל הגדול של יהודים אשר מסרו נפשם על קידוש ה' מאז אברהם העברי ע"ה‬
‫ועד היום הזה‪.‬‬
‫באותו ליל שבעה‪-‬עשר בתמוז תש"ג הוקראו בצריפי המחנה שמותיהם של ‪ 2209‬יהודים‪,‬‬
‫מנער ועד זקן‪ ,‬טף ונשים‪ .‬עם עלות השחר הם הובלו אל עשרות קרונות להובלת בהמות‬
‫אשר חנו במרכז המחנה‪ .‬בין המובלים היו מרבני יהדות הולנד וראשיה‪ .‬רבים מהם נרשמו‬
‫לעלייה אל ארץ ישראל והודות לכך נידחה שילוחם לפולין לזמן מה‪.‬‬
‫ב"טרנספורט" זה היו גם חברים בקבוצות הכשרה לעלייה‪ ,‬וביניהם בן‪-‬דודי אליעזר קונשטט‬
‫הי"ד‪ ,‬מההכשרה של הנוער האגודתי בעיר אנסחדה‪ .‬אליעזר הי"ד שהגיע למחנה כשהוא‬
‫פצוע בעקבות ניסיון בריחה שנכשל‪ ,‬היה אחד מבניו של דודי הרה"ג ברוך קונשטט זצ"ל‪,‬‬
‫לימים ראש ישיבת "קול תורה" בירושלים‪.‬‬
‫לפני שר' שלמה לבנברג ואשתו הוכנסו אל הרכבת‪ ,‬ביחד עם שתי בנותיהם בנות העשר‬
‫ואחת‪-‬עשרה‪ ,‬הם עוד הספיקו לכתוב מכתב‪ .‬בראש המכתב רשום‪" :‬צום הרביעי תש"ג"‪.‬‬
‫בהמשך נאמר‪" :‬גזירה חדשה נוספה ליום הזה‪ ..‬השגחה מיוחדת של הקב"ה מאפשרת לנו‬
‫להסתכל‪ …‬על עתיד לא בטוח‪"…‬‬
‫בטרם שעברה הרכבת את הגבול בין הולנד לגרמניה‪ ,‬הם השליכו מתוכה חמש גלויות‬
‫דואר‪ .‬ארבע מהן נמצאו על‪-‬ידי איכרים הולנדיים שאחרי כל "טרנספורט" היו אוספים‬
‫דברי דואר מסביבת המסילה‪.‬‬
‫בגלויות הם כתבו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על הצפיפות הנוראה השוררת בקרון‪ 57" :‬נפשות דחוסות‬
‫בתוך קרון המיועד להובלת בהמות‪ ,‬אבל לבהמות נותנים יותר מקום‪ .‬כמה ימים נוכל להחזיק‬
‫מעמד במצב כזה?‪"…‬‬
‫בגלויה החמישית נאמר‪" :‬אומרים שהרכבת נוסעת לריגה‪ ,‬אבל אנחנו לא יודעים כלום‪ .‬עכשיו‬
‫אנחנו זורקים את הגלויות החוצה‪ .‬שה' יברך את כולכם בשם כולנו"‪.‬‬
‫הבת הגדולה רשמה בשולי המכתב‪" :‬להתראות בארץ!"‪.‬‬
‫שלושה ימים לאחר מכן‪ ,‬בכ' בתמוז‪ ,‬ערב שבת פרשת פנחס‪ ,‬הגיעה הרכבת למחנה‬
‫ההשמדה סוביבור‪ .‬היום ידוע לנו שעוד באותו יום – בעת שקיעת החמה – לא נותרה בחיים‬
‫אפילו נפש אחת מכל אותם ‪ 2209‬יהודים‪ .‬ה' יקום דמם‪" .‬נחשבנו כצאן לטבח יובל"‪.‬‬
‫למשפחת לבנברג הייתה עוד בת קטנה בת ארבע‪ ,‬יוכבד שמה‪ ,‬אותה הצליחו להחביא בעוד‬
‫מועד אצל גויים‪ .‬עברו עליה תלאות רבות ואחרי המלחמה התחנכה בבית דודה ודודתה‪ ,‬ר'‬
‫אהרון דה‪-‬האס ורעייתו‪.‬‬
‫כחמש‪-‬עשרה שנים לארח השואה‪ ,‬כאשר יוכבד זו השתתפה כאן בארץ בחתונה של קרובת‬
‫משפחה‪ ,‬ניגשה אליה אישה ושאלה אותה‪" :‬האם את הינך יוכבד לבנברג?" אישה זו הייתה‬
‫גב' קלרה אשר‪-‬פינקהוף‪ ,‬מחנכת וסופרת ידועה אשר כתבה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את הספר‬
‫המפורסם "ילדי הכוכבים"‪ .‬היא שאלה את יוכבד‪" :‬האם יודעת את מדוע העניק לך הוריך את‬
‫השם יוכבד?"‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 47 -‬‬

‫יוכבד ענתה שאין לה כל מושג והיא רק יודעת שבמשפחות הוריה וקרוביה לא היה קיים שם‬
‫זה‪.‬‬
‫גב' פינקהוף אמרה לה‪" :‬אף שלא הכרתי את הוריך‪ ,‬אוכל לספר לך מדוע נקראת בשם זה‪,‬‬
‫ומעשה שהיה כך היה‪ .‬לפני השואה כתבתי מאמרים בשבועון יהודי בהולנד‪ .‬בשנת ‪,1939‬‬
‫כאשר בשמי אירופה כבר נראו ענני המלחמה הממשמשת ובאה ולא ידענו מה ילד יום‪,‬‬
‫כתבתי שאנו צריכים לקחת דוגמה מעמרם ומיוכבד‪ ,‬על פי דברי חז"ל על הפסוק "וילך איש‬
‫מבית לוי‪) "…‬שמות ב‪ ,‬א) – הלך בעצת בתו כיוון שגזר פרעה הרשע‪" :‬כל הבן הילוד היאורה‬
‫תשליכוהו"‪ ,‬אמר עמרם לשווא אנו עמלין‪ .‬עמד וגירש את אשתו‪ .‬אמרה לו בתו‪" :‬קשה‬
‫גזירתך יותר משל פרעה‪ ,‬שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל‬
‫הנקבות"‪ .‬עמד והחזיר את אשתו‪.‬‬
‫בעקבות פרסום המאמר‪ ,‬קיבלתי מאמך מכתב ובו כתבה לי שמאוד התרגשה למקרא‬
‫המאמר והיא שמחה על שהיא בהריון‪ .‬עתה החליטו‪ ,‬היא ובעלה‪ ,‬שאם ייוולד להם בן –‬
‫יקראו לו עמרם‪ ,‬ואם יזכו בבת – יקראו לה יוכבד!‬
‫יוכבד הינה היחידה שנותרה בחיים ממשפחת לבנברג‪.‬‬
‫ביחד עם בעלה‪ ,‬ר' עזרא קאהן‪ ,‬זכתה להקים משפחה לתפארת‪ .‬כל הנכדים של ר' שלמה בן‬
‫ר' אליהו לבנברג ואשתו ז"ל‪ ,‬הי"ד‪ ,‬הולכים בדרך הענווה והזימון‪ ,‬בדרך העולה אל הר‬
‫המוריה‪.‬‬
‫"גדוד פרצי בכן פרצי‪ ,‬ומחדק לקוס שושן‪.‬‬
‫בנה בית זבול והשב גבול‪ ,‬הכרמל והבשן‪.‬‬
‫עין פקח ונקם קח‪ ,‬מאצר ומדישן‪.‬‬
‫שפוט אלם ואז ישלם‪ ,‬המבעה והמבעיר"‬
‫(סיום הפזמון לסליחות של שבעה‪-‬עשר בתמוז)‪.‬‬

‫וכשלו איש באחיו‬
‫{מכאן ממשיך יונה עמנואל את סיפורו}‬
‫במחנה נתקלתי בתופעה קשה‪ :‬כמעט שלא ראיתי במחנה את ה‪ …‬גרמנים! כל ארגון‬
‫המחנה היה נתון בידי יהודים‪ .‬רישום הנכנסים נעשה בידי יהודים; רשימות האומללים‬
‫שנשלחו למחנות ההשמדה בפולין הוכנו בידי יהודים; על כל צריף מונה אחראי יהודי והוא‬
‫שהקריא בליל שלישי את שמות הנשלחים לפולין למחרת; גם יציאת האומללים מהצריף אל‬
‫הרכבת הייתה תחת פיקוחם של יהודים‪ .‬רק ליד הרכבת עמדו חיילים גרמנים ושוטרים‬
‫הולנדיים‪.‬‬
‫מחנה וסטרבורק הוקם בשנת תרצ"ט (‪ )1939‬על‪-‬ידי ממשלת הולנד כמחנה שהייה עבור‬
‫יהודים מגרמניה שהגיעו להולנד בצורה בלתי‪-‬חוקית‪ .‬יהודים אלה תפשו את העמדות‬
‫החשובות במחנה והם שניהלו אותו‪ .‬הם גם נהנו מתנאי דיור מועדפים ולפי שעה לא נשלחו‬
‫למחנות המוות‪ …‬עד שהגיע תורם‪.‬‬
‫הרי זה דבר נורא‪ .‬כל ארגון המחנה נתון ב ידי יהודים‪ .‬אפילו שומרי בית הסוהר שבמחנה היו‬
‫יהודים‪ .‬הגרמנים הטילו עונשים שונים על יהודים שנתפסו במקומות מחבוא ברחבי הולנד‪.‬‬
‫עשרות אלפי יהודים הסתתרו אצל גויים‪ ,‬אך רבים מהם נתפסו‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 48 -‬‬

‫רוב היהודים שנתפסו במקומות מחבוא הגיעו למחנה וסטרבורק והוגדרו כ"אסירי עונשין"‪.‬‬
‫יהודים אלה‪ ,‬על נשיהם וילדיהם‪ ,‬רוכזו בצריף מיוחד‪ ,‬צריף ‪ ,67‬מאחורי גדר תיל ותחת‬
‫שמירה מיוחדת‪ .‬השומרים היו יהודים‪ .‬הגברים שבין אסירים אלו נענשו בריצות עונשין‬
‫בערבים וזאת אחרי יום של עבודה מפרכת‪.‬‬
‫היה זה מחזה איום ומשפיל‪ :‬יהודים העונדים טלאי "יהודי" מופקדים על יהודים אחרים‬
‫וממררים את חייהם‪ ,‬את ימיהם האחרונים עלי אדמות‪ .‬אכן‪ ,‬מכונת ההשמדה הגרמנית‬
‫פעלה בצורה שטנית‪ ,‬תוך ניצול רצונו הטבעי של האדם להישאר בחיים‪ .‬קבוצות של אסירי‬
‫עונשין נשלחו על‪-‬ידי הגרמנים בקרונות בקר מזרחה‪ ,‬בתנאים מחמירים‪ ,‬לא רק על מנת‬
‫להעניש אותם‪ ,‬אלא גם כדי לעורר רושם שהאחרים יזכו ליחס טוב יותר במחנות "עבודה"‬
‫במזרח‪-‬אירופה‪.‬‬
‫התפעלתי ממצב הרוח של אחינו‪ ,‬אסירי העונשין‪ .‬לפעמים אפילו‪ ..‬שרו‪Wij zijn de toffee " :‬‬
‫‪ "jongens van de S-compangie‬וכו'‪ .‬בתרגום חופשי‪ :‬אנחנו הבחורים הטובים של קבוצת‬
‫העונשין‪ ,‬אנו עובדים כסוסים‪ ,‬אבל אין אנו מתייאשים ואיננו מאבדים את התקווה‪ .‬עוד יבוא‬
‫היום ונחזור הביתה‪ ,‬עוד יבוא היום וניפטר מהטינוף הזה‪ ."…‬כך הם שרו‪ ,‬עד שהגיעו קרונות‬
‫הבקר שהובילום לכבשנים‪.‬‬
‫היו גם צדדים חיוביים בניהול המחנה בידי יהודים‪ .‬אלה שעבדו בקומנדטור (מינהלת המחנה)‬
‫בהכנת הרשימות‪ ,‬הצליחו לפעמים לעזור‪ ,‬כגון באי‪-‬רישום הציון "אסיר עונשין"‪ ,‬וכך הצילו‬
‫נפשות‪.‬‬

‫העבודה בוסטרבורק‬
‫בבואי למחנה עבדתי בעבודות הובלה‪ .‬לא ניסיתי להתקבל לבתי המלאכה‪ ,‬כיוון שחששתי‬
‫לעבור על איסורים חמורים בעבודה ביום השבת‪ .‬דודי‪ ,‬נפתלי אברהמס‪ ,‬ששהה כבר מספר‬
‫חודשים במחנה‪ ,‬אמר לי שהוא עובד בעבודות הובלה בתוך המחנה ושאין בכך איסורים‬
‫חמורים בשבת‪ ,‬אף שהעבודה איננה קלה‪ .‬למחנה היה דין של "רשות היחיד"‪ ,‬בגלל גדרות‬
‫התיל שהקיפו אותו‪ .‬הצטרפתי לקבוצה של דודי‪ ,‬וזכרוני שנהניתי לעבוד במחיצתו ולשמוע‬
‫ממנו דברים תורה‪.‬‬
‫כעבור שבועות אחדים העבירו אותי לקבוצה אחרת שהועסקה בתיקון וזיפות כבישים‪.‬‬
‫בעבודה זו היו בעיות הלכתיות בשבת‪ ,‬אבל לא נמניתי על בעלי המקצוע ודבר זה איפשר לי‬
‫להימנע מלעבור על איסורי תורה בשבת‪ .‬אחר כך העבדתי בפריקת פסי רכבת מאונייה‬
‫שעגנה בתעלתה מחוץ למחנה‪ .‬היה זה בתחילת החורף של שנת תש"ד וסבלתי מפצעי קור‬
‫כתוצאה מהוצאת הפסים מכוסי השלג מן האונייה‪ .‬לא ידעתי שברזל קר גורם לכוויות‪ .‬פסי‬
‫הרכבת שפרקנו היו מיועדים למסילת רכבת צרה‪ ,‬והם הונחו על מנת להקל על העברת‬
‫הסחורות אל המחנה‪ .‬זאת ללא קשר לפסי הרכבת הקיימים‪ ,‬שנועדו להובלת יהודים אל‬
‫המחנה‪ ,‬וממנו לפולין‪.‬‬
‫בעבודה זו של הנחת פסי הרכבת מהתעלה אל המחנה‪ ,‬הצלחתי להימנע בשבת מאיסורי‬
‫תורה‪ ,‬מתוך הנחה‪ ,‬שאין לנו היום "רשות הרבים" מדאורייתא‪ .‬אומנם סחבתי פסים וקרשים‬
‫להרכבת המסילה‪ ,‬אך לא עסקתי בעבודת החיבור עצמה‪ .‬הטילו עלי לפזר מסמרים גדולים‬
‫על יד הקרשים‪ ,‬לצורך חיבור הפסים אליהם‪ ,‬ליד כל קרש ארבעה מסמרים‪ ,‬וליד כל חיבור‬
‫בין הפסים שמונה מסמרים‪ .‬הייתי "הצעיר שבחבורה"‪ ,‬שק גדול מלא מסמרים הוטל על גבי‪,‬‬
‫אבל בשבת הייתה עבודה זו רק(!) בבחינת "העברה ברשות הרשים"‪ ,‬מדרבנן‪.‬‬
‫התעוררה בעיה אחרת‪ .‬מקום העבודה היה מחוץ למחנה ובשבתות העדפתי שלא להוציא‬
‫אוכל מהמחנה‪ .‬זה לא היה קל! לעבוד בשבת‪ ,‬לסחור ולטלטל כלי עבודה ולא לאכול בגלל‪…‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 49 -‬‬

‫איסור הוצאה! לקחתי אוכל לעבודה‪ ,‬אבל במהלך מיפקד העבודה בתוך המחנה‪ ,‬אכלתי את‬
‫פרוסות הלחם‪ ,‬ובירכתי בעמידה ברכת המזון‪ ,‬עם "רצה והחליצנו במצוותיך ובמצוות יום‬
‫השביעי השבת הגדול והקדוש הזה"‪ .‬גמרתי את האוכל לפני שיצאתי מהמחנה‪ ,‬אליו חזרתי‬
‫עם צאת השבת‪.‬‬
‫"תכנת שבת – רצית קרבונותיה"‪.‬‬
‫הייתי מרוצה שעמדתי מספר שבתות בניסיון שלא לטלטל יתר ממה שהגרמנים דרשו‬
‫וטלטלתי בשבת רק את כלי העבודה‪ ,‬אבל לא את האוכל ואפילו לא מטפחת‪ .‬זה חישל אותי‬
‫לקראת העתיד‪ .‬החינוך היהודי שקיבלנו בבית הוכיח את עצמו במבחן המציאות‪.‬‬

‫"גם כי אלך בגיא צלמוות"‬
‫מאוחר יותר עבדה קבוצתנו בתיקון הכביש המוביל מהתעלה עד למחנה‪ .‬הכביש עבר על יד‬
‫המשרפה‪ .‬מחנה וסטרבורק לא היה מחנה השמדה‪ ,‬אבל לא איפשרו לקבור את המתים‪,‬‬
‫וכולם הועברו למשרפה‪.‬‬
‫כל העבודות נעשו בידי יהודים‪ .‬אומנם הביאו את המתים בצורה מכובדת‪ ,‬אך המחזה היה‬
‫נורא‪ .‬לפעמים הביאו‪ ,‬כמו על טס‪ ,‬חבילה קטנה ובה גופתו של תינוק שמת במחנה‪ .‬תינוקות‬
‫רבים מתו עקב מחלות ובגלל לידות מוקדמות שנגרמו עקב התרגשותן של האמהות בזמן‬
‫שנתפסו על ידי הגרמנים‪ ,‬יימח שמם‪ .‬בהתחלה לא הבנתי מה מובא בחבילה‪ ,‬עד‬
‫שנחרדתי מאימת המראה הנורא‪ :‬יהודים מביאים שקיות עם גופות של תינוקות‬
‫למשרפה! יהודים שורפים את גופות אחיהם ואחיותיהם‪ ,‬ילדים ותינוקות! בהתרגשות‬
‫ראיתי את החורבן הזה‪ :‬יהודים שורפים יהודים‪ ,‬העשן עולה מן הארובה ומביאי השקיות‬
‫חוזרים אל המחנה‪ .‬מי יוכל לתאר את הטרגדיה הזאת‪ ,‬ליהודים היושבים בארצות‬
‫החופשיות?‬
‫ישבנו להפסקה קצרה בצהריים‪ .‬עלה בלבי רעיון מוזר‪ :‬אולי אני היחיד שיישאר בחיים ויוכל‬
‫להעיד ששרפו כאן את המתים שלנו‪ ,‬טף ונשים‪ ,‬זקנים‪ ,‬צעירים ואף תינוקות‪ .‬אותו בוקר לא‬
‫הביאו מתים וכנראה לא היה איש במשרפה‪ .‬פניתי לאחראי על הקבוצה‪ ,‬מר קורנבלום‪,‬‬
‫וביקשתי רשות להיכנס לרגע למשרפה ולראות מה עושים שם‪ .‬קירנבלום הופתע מבקשתי‪,‬‬
‫אך הסכים בתנאי שאחזור מייד‪.‬‬
‫פניתי לשער המשרפה‪ .‬התפלאתי על האומץ שלי‪ .‬לאמיתו של דבר התחרטתי‪ ,‬קיוויתי‬
‫שהדלת תהייה נעולה‪ .‬דחקתי ודחפתי את הדלת הראשית ו‪ …‬דלת הברזל נפתחה‪ .‬עוד‬
‫מספר צעדים‪ ,‬והנה אני עומד בתוך המשרפה‪ ,‬בניין לא גבוה ומוזר ובו עמודי ברזל עד‬
‫לתקרה‪ ,‬מייד מול הכניסה‪ .‬אימה גדולה נפלה עלי‪ .‬מה אני עושה כאן? האם באתי לראות‬
‫איך שורפים מתים? לראות גופות שרופות? ואולי יתפסו אותי‪ "…‬דממת מוות הייתה מסביבי‪,‬‬
‫דממה איומה‪ .‬פתאום‪ ,‬כך דימיתי‪ ,‬שמעתי קול המיה‪ .‬כן‪ ,‬קול דממה דקה‪ .‬הייתי קרוב‬
‫להתעלפות‪ .‬רעדתי‪ .‬הרגשתי שזעה מכסה את כל גופי ולשוני דבקה לחיכי‪ .‬התקדמתי מעט‪.‬‬
‫כן‪ ,‬עכשיו שמעתי בבירור‪ .‬קולות נשמעים כאן! האם המתים מדברים? עכשיו שמעתי ברור‬
‫יותר‪ ,‬ניגון של תפילה‪ .‬האם הנשמות הן שמתפללות? הקולות נשמעים ברור מצד ימין‪.‬‬
‫צעדתי צעדים אחדים לכיוון חדר קטן‪ .‬הסתכלתי וראיתי שם ‪ …‬יהודים‪ .‬אותם היהודים‬
‫שראיתים מביאים את המתים‪ ,‬הם שישבו ואמרו תהילים בניגון עצוב‪.‬‬
‫אינני יודע אם הם ראו ואתי‪ ,‬אבל אני ראיתי אותם‪ .‬על בגדיהם ענדו כמוני את הטלאי הצהוב‬
‫"יהודי"‪ .‬הם עבדו בהובלת המתים למשרפה‪ ,‬אך אמרו פרקי תהילים "בין גברא לגברא"‪ ,‬בין‬
‫שקית לשקית‪ .‬הלכתי לאחור ועזבתי את הבניין‪ .‬חזרתי לעבודתי‪ ,‬לתיקון הכביש‪ .‬באותה‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 50 -‬‬

‫שעה למדתי דבר גדול‪ .‬למדתי שיהודים אלה שעבדו שם במשרפה‪ ,‬למרות עיסוקם הנורא‪,‬‬
‫הינם יהודים טובים לא פחות ממני‪.‬‬
‫למחרת ראיתי שוב את היהודים המביאים את המתים למשרפה‪ .‬שוב אותו מחזה נורא‪ ,‬אבל‬
‫הפעם ריחמתי על המסכנים המתעסקים בעבודה איומה זו‪ ,‬להעלות את המתים על המוקד‪.‬‬
‫שנים רבות אחרי השואה שמעתי וקראתי שלפני ששרפו את הנפטרים במחנה וסטרבורק‪,‬‬
‫השתדלו העובדים לערוך "טהרה" למתים‪ ,‬כמנהג‪ .‬יש להוסיף שיהודים אומללים אלה אף‬
‫אמרו פרקי תהילים לעילוי נשמתם של קדושי ישראל‪ ,‬ה' יקום דמם‪.‬‬

‫לימוד תורה ותפילה‬
‫למרות הכל מצאנו מעט זמן ללימוד תורה‪ .‬רבי ישראל (יוליוס) גולדשמיט ז"ל מסר שיעור‪,‬‬
‫כמעט בלי ספרים‪ ,‬בסוגיות "הואיל" ואיסורי מלאכה ביום טוב‪ .‬עד היום אני זוכר את קולו‬
‫באומרו‪ ,‬חזור ואמור‪" :‬דלמא עביד כתישה" (ביצה‪ ,‬דף ח ע"ב)‪ .‬בשיעור השתתפו שמואל‪,‬‬
‫מישל אברהמס‪ ,‬אלכסנדר דינקל‪ ,‬יעקב (ז'ק) פינקל‪ ,‬ואני‪ .‬למדתי גם קצת אצל דוד נפתלי‬
‫(אברהמס) ואצל אלחנן‪ .‬התפללנו במניין ושמענו קריאת התורה‪ ,‬בדרך כלל ב"אוהל"‪ .‬בשבת‬
‫בבוקר התפללנו מוקדם כדי להגיע בזמן למיפקד העבודה‪ .‬לפני שבת החלפנו לבנים ועבדנו‬
‫בשבת בבגדים נקיים מתחת לבגדי העבודה‪ .‬זאת הייתה הרגשה מוזרה וקשה‪" .‬זכור את יום‬
‫השבת לקדשו"‪ .‬זכרנו וקידשנו ועבדנו‪.‬‬

‫"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת"‬

‫{סוכה כז ע"ב}‬

‫במכתב הנ"ל {נמצא בדף הבא} לא מוזכרת העובדה שבמחנה הירשו לבנות רק סוכה אחת‬
‫עבור מאות יהודים שומרי תורה‪.‬‬
‫בלילה הראשון של החג‪ ,‬עמדנו זמן רב בתור לפני הסוכה עד שיכולנו להיכנס‪ ,‬שכן רבים‬
‫ביקשו לקיים מצוות אכילה בסוכה‪ .‬כאשר הגיע תורנו‪ ,‬אכלנו מהר כדי לפנות מקום לאחרים‪.‬‬
‫בשאר הימים היה לנו תמיד מקום פנוי בסוכה‪ ,‬מפני שלרבים היה קשה לבוא ולסעוד בה‪.‬‬
‫בחלק מהסעודות בסוכה‪ ,‬שרנו שירי קודש והייתה לנו הרגשה של חג‪ ,‬למרות שיצאנו‬
‫לעבודה‪ .‬ארבעה מינים לא היו לנו‪.‬‬
‫בליל "הושענא רבה" מסר הרב שמעון דסברג הי"ד‪ ,‬רבה האחרון של קהילת אמסטרדם‬
‫בתקופת השואה‪ ,‬שיעור בסוגית "פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלויים בשיר"‬
‫(מסכת ראש השנה‪ ,‬דף ל ע"ב)‪ .‬הרב דסברג הגיע למחנה בראש השנה במשלוח גדול‬
‫מאמסטרדם‪ .‬הוא התחיל את השיעור באומרו שחשב למסור שיעור זה ב"שבת שובה"‬
‫באמסטרדם‪ .‬הרב דסברג חידש בשיעורו‪ ,‬אם זכרוני אינו מטעני‪ ,‬שלפני הרמב"ם "קלקול‬
‫הלויים בשיר" לא קרה בראש השנה‪ ,‬אלא בראש חודש רגיל ולפי הסבר זה‪ ,‬תירץ קושיות‬
‫אחדות שהקשו המפרשים על הרמב"ם‪.‬‬
‫את הרב דסברג ראיתי בפעם הראשונה כאשר דרש את הדרשה הנ"ל‪ .‬הוא הרשים אותי‪ ,‬רב‬
‫בעל שיעור קומה‪ .‬הרגשה זו התחזקה בתקופה שלאחר מכן‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 51 -‬‬

‫הסוכה במחנה וסטרבורק‬

‫[‪]1‬‬

‫מכתבים וגלויות ממשפחת עמנואל‬
‫בקשה של אבא בגלויה מי' באלול תש"ג‪ ,‬אל סבא וסבתא‬
‫כיוון שקיים ספק אם נצליח להשיג כאן "ארבעה מינים"‪ ,‬יהיה טוב‬
‫מאוד אם תוכלו לשלוח לנו כאלו‪ ,‬באמצעות מר דה‪-‬האס‪ .‬שופר יש‬
‫כאן‪.‬‬
‫מכתב מאמא‬
‫יט בתשרי‪,‬‬
‫‪ …‬בינתיים אכלנו את כל הסעודות בסוכה נאה‪ .‬בליל שבת אכלנו עם‬
‫משפחת אברהמס והבחורים מההכשרה‪ .‬במוצאי שבת ישבנו משעה שמונה‬
‫עד עשר בסוכה‪ .‬היה קצת קריר‪ ,‬אבל דברי תורה‪ ,‬דרשות ושירה חיממו‬
‫אותנו‪ .‬זהו נס! בגלות שומרת עלינו הסוכה‪ ,‬כאשר אנו מתחזקים‬
‫ברעיונות החג‪.‬‬
‫‪ …‬בתיה שוב בריאה‪ .‬אבל אלחנן שוכב כבר חמישה ימים חולה בצהבת‬
‫בצריף‪ ,‬מפני שבית החולים מלא לגמרי‪ .‬שלמה והלן (אברהמס) אושפזו‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 52 -‬‬

‫שם יומיים לפני כן‪ .‬אלחנן זוכה להרבה ביקורים ולא משתעמם‪ .‬בלה‬
‫מבשלת עבורו דייסה מתוקה‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬באותו מכתב‬
‫דיברתי היום בסוכה עם דוד גוטפריד ומשפחתו‪ .‬ד"ש ממנו‪ .‬מהיום הוא‬
‫לומד עם ברוך ובוודאי תצמח מזה תועלת גדולה עבורו‪ .‬תדאגו לבקש‬
‫ניירות במשרד לענייני ארץ ישראל עבור גברת לנגה לבית כהן‪…‬‬
‫דוד גוטפריד מודיע לכם שהוא היה מרוצה מבעל התפילה של שחרית‬
‫ביום הכיפורים ואני הייתי מרוצה מתפילת המוסף שלו!‬
‫קטע מגלויה של אמא לסבתא‬
‫(חותמת דואר‪)19.10.1943 :‬‬
‫‪ ..‬כרגע באים יונה ושמואל‪ .‬הם חוזרים מלימוד אצל‬
‫(גולדשמיט)‪ .‬גם מישל משתתף‪ .‬הם מתלהבים מהלימוד הזה‪.‬‬

‫יוליוס‬

‫מכתב מאמא‬
‫‪27.10.1943‬‬
‫יום הכתיבה הבא יהיה רק ביום ראשון הקרוב‪ ,‬אבל ברצוני לנצל קצת‬
‫את השקט בצריף ולהודות לכם על הכתיבה הרצופה שלכם ולספר לכם‬
‫כיצד החגים עברו כאן בצורה יפה‪ .‬מזג האוויר בסוכות היה נהדר‬
‫ואכלנו את כל הסעודות בסוכה‪ .‬גם אני הלכתי לאכול בסוכה‪ ,‬שהרי‬
‫שם היה נחמד יותר ויכולנו לשבת כולנו ביחד‪.‬‬
‫חג שמחת תורה עבר בשקט‪ ,‬מרדכי הצליח לציין את היום‪ ,‬למרות‬
‫המגבלות‪ .‬בליל שבת אכלנו אפילו לחם עם נקניק (חבילה ממשפחת‬
‫סמסון הגיעה בדיוק ביום הכיפורים)‪ .‬אחרי ששרנו בפינה שלנו שירי חג‪,‬‬
‫לפי ניגוני המבורג‪ ,‬ציריך ואוטרכט‪ ,‬הופיעו כל חברי ההכשרה (שהיו‬
‫קודם לכן באנסחדה)‪ ,‬מהם נשארו לדאבוני רק שישה‪ ,‬ושוב התחילו‬
‫לשיר‪.‬‬
‫נהנינו מעוגה יפה של אלכס (דה‪-‬האס)‪ .‬בערב קל יותר לכבד את‬
‫הזוג‪ .‬עכשיו נכנסת השבת מוקדם יותר ויהיה קשה יותר‪ ,‬עד שכולם‬
‫יחזרו מהעבודה‪ .‬כרגע עובדים רק מרדכי‪ ,‬לשמה ושמואל‪.‬‬
‫אלחנן שוכב כבר שבועיים חולה בצהבת‪ .‬גם הנרי (אברהמס) ובני‬
‫משפחה אחרים שוכבים באותו צריף וכך נהפכת שעת הביקור בערב‬
‫בין שבע לשמונה לכנס משפחתי‪ .‬בזכות גילה הצעיר של בתיה‪ ,‬מותר לי‬
‫להשאירה אצלי‪ .‬היא עירנית‪ .‬יונה‪ ,‬חולה בדיפטריה‪ ,‬שוכב בצריף מבודד‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 53 -‬‬

‫וכבר קיבל זריקות‪ .‬הוא לא קיבל את המחלה בצורה כל כך קשה כפי‬
‫שחלה בה שלום לפני שנה‪ .‬יש לכולם טיפול טוב‪ ,‬בלשון סגי‪-‬נהור‪,‬‬
‫ובעזרת השם יבריא לקראת החורף הקשה‪.‬‬
‫‪ ..‬שלום ישן ב"קומה" השלישית‪ .‬בתיה על ידי‪ .‬בלה על יד גב' גרדנביץ‪.‬‬
‫את‪ ,‬אמא יקרה‪ ,‬כתבת שאינך מסוגלת להבין איך אנו חיים כאן‪ .‬אני‬
‫מסופקת אם שלמה המלך בחוכמתו היה מסוגל להבין‪.‬‬
‫‪ ..‬דינה אייזנמן (חמותו של ד"ר יצחק ברויאר) עוד נאבקת על חייה‪.‬‬
‫אנו מקווים שהשבת תיתן לה קצת מנוחה‪ ,‬לה היא ראויה‪ .‬בתה‪,‬‬
‫אלישבע יהושע‪ ,‬השיגה אתמול עבורה חצי כוס חלב והייתה מאושרת‬
‫בכך‪ .‬הלב כואב כאשר זוכרים את המעשים הטובים של גב' אייזנמן‪,‬‬
‫את הבתים היפים שהקימו בניה שניצלו‪ ,‬והלוא היא הייתה תמיד כל כך‬
‫מלאת מרץ‪ .‬אלישבע עושה ממש כל מה שאפשר לעשות‪ ,‬אבל התנאים‬
‫חזקים ממנה‪ ,‬חבל‪.‬‬
‫‪ …‬השבוע קיבלתי שחרור מהעבודה ואני מקווה להירגע קצת‪ .‬יש לי‬
‫הרבה עבודה בכביסה ובתיקון בגדים‪ ,‬ריצות רבות והרבה התרגשות‪.‬‬
‫סלחו לי על תוכן המכתב‪…‬‬
‫מכתב מאמא‬
‫(תאריך משוער‪ :‬סוף חשון תש"ד)‬
‫‪ ..‬אצלנו‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬הכל כרגיל‪ .‬באמצעות האחיות‪ ,‬הגרות כאן‬
‫בצריף‪ ,‬אנו שומעים על שלום החולים‪ .‬יש להם חברותא טובה‪ .‬אצל‬
‫בלה שוכבת גב' הוגו קהן והרבנית אויערבך‪ ,‬אבל לא קרוב במידה‬
‫מספקת שיהיה אפשר לדבר איתן‪.‬‬
‫דוד גוטפריד ומשפחתו בסדר‪ .‬יוליוס (בנם) אדם יקר מאוד ועוזר גם‬
‫לבני הדודים שלו‪ .‬כולם אוהבים אותו‪ ,‬הוא דואג בצור הנפלאה להוריו‬
‫ולדיאטה שלהם‪ ..‬גברת אייזנמן‪ ,‬האמא של אלישבע יהושע‪ ,‬עודנה בין‬
‫החיים‪ .‬אבל השבוע נפטר ד"ר אלפרד קליי ושרפו את גופתו‪ .‬כרגע אני‬
‫שומעת את התפילה של מרדכי ואחרים‪ ,‬המתפללים מדי בוקר מוקדם‬
‫ב"מניין" שבפינת הצריף‪.‬‬
‫תיאו! מספר הצריף שלנו הוא ‪ .36‬רב תודות עבור החבילות הקטנות‪.‬‬
‫ביאה ואני נשמח בחתיכת סבון לשימוש אישי‪ .‬כרגע בתיה קוראת‪ .‬כולם‬
‫מתחילים לזוז‪ .‬יש לשים את כל הארגזים על המיטות‪ .‬היום מתחיל‪.‬‬
‫בעוד מספר שבועות יאירו נרות חנוכה ומשם נצעד לקראת הפסח!‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 54 -‬‬

‫ה"בר‪-‬מצווה" של שלמה אברהמס‬
‫בשבת פרשת שופטים תש"ג הגיע בן‪-‬דודי שלמה אברהמס למצוות‪ .‬הוריו‪ ,‬דוד נפתלי ודודה‬
‫ביאה עשו מאמצים רבים ששלמה יזכה לבר‪-‬מצווה יפה‪ .‬אכן‪ ,‬עד היום זוכר שלמה בכיסופים‬
‫את כל פרטי הבר‪-‬מצווה‪ ,‬אפילו את החרוז ששרו שם בניגון ההולנדי של "שיר המעלות"‪.‬‬
‫גלויה מאבא אל הסבתא בבית החלמה בדאבוס (שוויץ)‬

‫‪ …‬הבר‪-‬מצווה של שלמה אתמול הייתה יפה מאוד‪ .‬למעלה מכל‬
‫הציפיות‪ .‬הוא קרא פעמיים יפה בתורה‪ ,‬גם דוד גוטפריד ודודה ברטה‬
‫היו שם‪ ,‬וכמובן גם יוליוס (גולדשמיט)‪…‬‬

‫אמא‪ ,‬באותה גלויה‬
‫אמא אהובה‪,‬‬
‫כן‪ .‬היית נהנית לשמע החרוזים המוצלחים שחיברה סוזי (דינקל)‪,‬‬
‫והדבר היפה ביותר של החגיגה – החליפה של שלמה‪ .‬השולחן וכל‬
‫השאר‪ .. .‬אלכס דינקל השתתף אתמול בערב בשמחה‪.‬‬
‫הגלויות שלך מגיעות אלינו במהירות‪ .‬נחמד שיש לך תמיד ביקור‬
‫נעים‪ .‬בעז"ה הכל יהיה בסדר‪ … .‬היי בריאה!‬
‫בראש השנה בבוקר הלכתי למיפקד העבודה‪ ,‬אבל אחר כך התחמקתי‬
‫והשתתפתי בתפילה במניין ובתקיעת שופר‪ .‬משם מיהרתי לחזור‬
‫לעבודה‪ .‬כך עשיתי גם ביום השני של ראש השנה וביום הכיפורים‪.‬‬
‫(יא בתשרי תש"ד)‬
‫הורים יקרים ואחים ואחיות יקרים‪,‬‬
‫היום יא בתשרי‪ .‬רק בעוד שבוע נוכל לשלוח מכתב‪ .‬אבל כבר היום אני‬
‫מתחילה לכתוב לכם‪ ,‬ולאשר קבלת עשר גלויות בערך ועוד ארבעה‬
‫מכתבים‪ .‬שמחנו לקרוא על שיפור הבריאות אצל אמא‪.‬‬
‫היום הגדול (יום הכיפורים) עבר אתמול בשקט‪ .‬בניגוד לכל הציפיות‪.‬‬
‫בסעודה שלפני הצום אכלנו מרק עגבניות עם אורז‪ ,‬גזר ותפוחי אדמה‬
‫ועוד ‪ …‬עד שאפילו לא גמרנו את הכל‪ .‬בערב עבר לפני התיבה יצחק‬
‫לנגה ובבוקר מרדכי‪ .‬יפה מאוד‪ .‬אחריו דוד גוטפריד‪ .‬מרגש מאוד‪.‬‬
‫אחריו יצחק לנגה ובסוף הרב ד"ר פרנקל (מהלברשטט – אמסטרדם)‪.‬‬
‫גם בערב אכלנו די הצורך‪ .‬הבנים הלכו להכין משהו לסוכה‪ ,‬וכל זה‬
‫במחנה וסטרבורק!‬
‫אמא יקרה‪ ,‬הדאגות שלך הן מיותרות‪ .‬בלי עין הרע‪ ,‬כך לכל ילדי‬
‫ישראל!‬
‫___________________________________‬
‫ ‪- 55‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫"לחם לאכול ובגד ללבוש"‬
‫בשבת פרשת "ויצא יעקב" תש"ד שכבתי חולה בדיפטריה בצריף מבודד‪ .‬התבוננתי בתפילת‬
‫יעקב אבינו בפרשת השבוע‪" :‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח‪ ,‬כ)‪ .‬יעקב ביקש‬
‫את הדברים המינימאליים ביותר‪ ,‬לחם ובגדים‪ ,‬אבל למעשה ביקש יעקב דבר נוסף‪ :‬לחם‬
‫לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬בריאות הנותנת אפשרו לאכול לחם וללבוש בגדים‪ .‬לחולה השוכב‬
‫במיטה בלי תיאבון ובלי כוח לקום‪ ,‬אין תועלת באוכל ובבגדים‪ .‬לכן ביקש יעקב אבינו "לחם‬
‫לאכול ובגד ללבוש"!‬
‫האוכל במחנה לא היה כשר‪ ,‬אבל גם לא ממש טריפה‪ .‬פעמיים בשבוע חולק רוטב בשרי‬
‫שאותו לא אכלנו‪ .‬בשבת בצהריים לקחנו את המרק ואת תפוחי האדמה‪ ,‬אבל אכלנו אותם‬
‫רק במוצאי השבת‪ ,‬לאחר שחיכינו שיעור "בכדי שיעשה"‪ ,‬כיוון שהבישול נעשה בשבת על ידי‬
‫יהודים במטבח המרכזי שבמחנה‪.‬‬
‫אבא עבד בעבודה משעממת אבל לא קשה במיוחד‪ ,‬בדיקת גרעיני זריעה וחלוקתם לסוגים‬
‫שונים‪ .‬אבא למד במחנה כמעט כל ערב אצל הרב פרנקל הי"ד‪ ,‬דיין מק"ק הלברשטט‪ ,‬ושאל‬
‫אותו איך לא לעבור בשבת על איסור תורה של בורר‪ ,‬אחת מל"ט המלאכות האסורות‪ .‬הרב‬
‫פרנקל התבונן בדבר ואמר לאבא להשאיר גרעינים רעים אחדים בתוך הגרעינים המבודדים‪.‬‬
‫אז לא הבנתי פסיקה זו‪ ,‬אבל אחרי שנים רבות ראיתי שאכן מבואר בירושלמי‪ ,‬מסכת שבת‬
‫פרק שביעי‪ ,‬הלכה ב (דף נט‪ ,‬ב')‪ ,‬שאם בורר צרורות כל היום ואינו מסיים את כל העבודה‬
‫אינו חייב‪ .‬כנראה פסק הרב פרנקל הי"ד על פי הלכה זו לערב‪ ,‬בשעת פיקוח נפש‪ ,‬גרעינים‬
‫בלתי מבוררים מעטים בתוך המבוררים ואז אין ל מלאכת בורר שלמה‪.‬‬
‫"ועל מנוחתם יקדישו את שמך"‪.‬‬

‫שירים מעמק הבכא – מזיכרונותיו של שמואל עמנואל‬
‫יונה עמנואל שילב בספרו יספר לדור קטע זה‪ ,‬שכתב אחיו הצעיר שמואל עמנואל‪.‬‬
‫זכורים לי מספר שירים ומנגינות שלמדתי במחנה וסטרבורק‪.‬‬
‫ילדים וילדו שרו בהולנדית על החוויות הצפויות להם‪ .‬שירים פשוטים‪ ,‬חסרי תוכן‪ ,‬אבל‬
‫הילדים שרו אותם בהתלהבות‪ .‬גם הניגונים היו פשוטים‪ .‬זה תרגום של אחד השירים‪:‬‬
‫לפולין נוסעים אנחנו‪,‬‬
‫סוליות קרועות לרגלינו‪,‬‬
‫ניסע יחד בקרונות הבקר‪,‬‬
‫אה‪ ,‬זה יהיה ממש נהדר‪!…‬‬
‫מר הנס קריג אירגן מקהלה ולימד את הילדים שירי ארץ ישראל‪ .‬זכור לי במיוחד השיר "שם‬
‫בארץ חמדת אבות"‪ .‬שכבתי בצריף‪ ,‬בדיוטא גבוהה‪ ,‬קודח מחום עקב צהבת קשה ומתחת‬
‫למיטתי ישב הנס קריג ולימד קבוצת נערים‪ ,‬בסבלנות רבה‪ ,‬את השיר‪:‬‬
‫שם בארץ חמדת אבות‪ ,‬תתגשמנה כל התקוות‪,‬‬
‫שם נחיה ושם ניצור חיי חופש‪ ,‬חיי דרור‪,‬‬
‫שם תהא השכינה שורה‪ ,‬שם תפרח גם שפת התורה‪,‬‬
‫נירו ניר ניר‪ ,‬נירו ניר ניר‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 56 -‬‬

‫שתי מנגינות אשר למדנו אז ב"חוג התלמידים" (מועדון הנוער במחנה) הרשימו אותי‬
‫במיוחד‪ .‬המילים היו מוכרות‪ ,‬אבל הניגון היה חדש ומרגש‪ .‬מנגינה אחת לתפילה‪" :‬שומר‬
‫ישראל‪ ,‬שמור שארית ישראל‪ ,‬ואל יאבד ישראל‪ ,‬האומרים "שמע ישראל"‪ .‬והמנגינה השנייה‬
‫לפסוק‪" :‬השיבנו ה' אליך ונשובה‪ ,‬חדש ימינו כקדם"‪.‬‬
‫הצלילים של שתי המנגינות ובמיוחד הצלילים של המילים "חדש‪ ,‬חדש ימינו כקדם" מעוררים‬
‫בי עד היום הזה תחושה של תפילה מעומק הלב‪ ,‬קול קורא של קבוצה בודדת ומבודדת‬
‫במדבר‪ ,‬קול הקורא לגאולה וישועה‪.‬‬
‫היו מהנידונים לטרנספורט‪ ,‬ל"משלוח"‪ ,‬אל המחנות במזרח‪-‬אירופה‪ ,‬שעמדו במתח הקשה‬
‫בגבורה‪ .‬הם שרו בעברית בדרכם אל הקרונות‪:‬‬
‫"להתראות בארצנו‪ ,‬אחר קץ גלותנו‪,‬‬
‫אה‪ ,‬מהר מייד‪ ,‬מהר מייד‪,‬‬
‫להתראות! להתראות! להתראות!"‬
‫לפעמים הצטרפו אלה שנשארו בצריפים ושרו גם הם יחד עם היוצאים בקרונות הבקר‪:‬‬
‫"להתראות בארצנו‪ ,‬אחר קץ גלותנו"‪.‬‬
‫התחילו בשיר וגמרו בבכי‪.‬‬
‫בין הדברים התמוהים שהיו במחנה יש לציין גם את ההופעות של להקלת קברט‪ .‬כמעט בכל‬
‫שבוע‪ ,‬יום‪-‬יומיים אחרי יציאת המשלוח השבועי למחנה בפולין‪ ,‬נערכה במחנה הופעה של‬
‫להקת הקברט‪ .‬הלהקה הורכבה מיהודים יוצאי גרמניה‪ ,‬והצופים בה היו יהודים מן המחנה‪,‬‬
‫יחד עם מפקד המחנה וסגל עוזריו‪ ,‬כולם קציני ס‪.‬ס‪ .‬הכניסה הייתה חופשית! למחרת כל‬
‫הופעה שרו את להיטי הקברט בכל מקום במחנה‪ ..‬השחקנים המשתתפים בקברט קיבלו‬
‫דחייה זמנית מגירוש למחנות בפולין‪ ,‬קרי‪ :‬תא הגזים‪ ,‬לכן הופיעו‪ ,‬רקדו והתבדרו לפני אויבי‬
‫נפשנו‪.‬‬
‫הגלות הנפשית הייתה נוראה‪ .‬רוקדים כדי להינצל ממוות‪.‬‬
‫אנחנו ראינו בהופעות הקברט ביטוי צורם של חוסר רגישות ואי‪-‬הזדהות עם סיבלם של‬
‫היהודים אשר הובלו‪ ,‬בקרונות המיועדים להובלת בהמות‪ ,‬אל מקום בלתי ידוע‪ .‬מרבית‬
‫[‪]4‬‬
‫היהודים הדתיים הסתייגו מקיומו של קברט במחנה המעבר וסטרבורק‪.‬‬

‫**********************‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 57 -‬‬

‫שלמה סמסון מספר על‬
‫סלו (שלמה) קרליבך‪ ,‬מורה ומחנך דגול‬
‫שיצא עם תלמידיו מוסטרבורק‬
‫למחנה השמדה‬
‫ביום ‪ 15.7.42‬מוקדם בבוקר הגיעה לתחנת הוכהאלן רכבת עם ‪ 800‬אנשים מאמסטרדם‪,‬‬
‫אשר נענו לצו הקריאה של הס"ס והתייצבו "מרצונם" לשם העברתם לעבודת כפיה בגרמניה‬
‫– ‪ 800‬אנשים נשים וטף‪ ,‬משפחות‪ ,‬משפחות‪.‬‬
‫מהוכהאלן הובאו האנשים בחלקם ברכב וחלקם ברגל למחנה וסטרבורק לאולם הגדול‪ ,‬כדי‬
‫לרשום אותם בכרטסת "היוצאים"‪ ,‬אשר הופעלה במחנה החל מאותו יום ופעלה עד ‪3.9.44‬‬
‫כאשר יצאה הרכבת האחרונה לאושוויץ‪ .‬מעל שנתיים! – מעל ‪ 90‬רכבות!! כעבור שעה‪,‬‬
‫שעתיים‪ ,‬עם גמר הרישום הוחזרו האנשים לתחנת הוכהאלן ומשם הוסעו "מזרחה"‪.‬‬
‫אין אנו יודעים בדיוק איזה אחוז של התייצבות חזו אנשי הס"ס‪ ,‬אבל הם הבטיחו את עצמם‬
‫מראש‪ ,‬והיה ברור שאם יחסרו אנשים ברכבת מאמסטרדם לוסטרבורק – הרי ברכבת‬
‫מוסטרבורק לגרמניה לא יחסרו – ואת החסר ישלימו מתושבי המחנה‪ .‬וכך היה‪:‬‬
‫מאמסטרדם הגיעו‪ ,‬כאמור‪ 800 ,‬ומוסטרבורק הוסיפו ‪ 350‬אנשים אשר התפקדו ביום שלפני‬
‫כן – אחד הימים השחורים ביותר בוסטרבורק – לא היחיד!‬
‫כאן עלי להזכיר את סלו (שלמה) קרליבך‪ ,‬מורה ומחנך דגול‪ ,‬אשר הכרתיו עוד מלייפציג‬
‫כאשר הוא היה תלמיד כיתה י"ב ואני הייתי צעיר ממנו בארבע עד חמש שנים‪ .‬סלו הגיע‬
‫לוסטרבורק בינואר ‪ 1941‬והשתלב מייד במערכת החינוכית‪ ,‬בבית הספר ובמיוחד בריכוז‬
‫תנועת הנוער "חוג התלמידים"‪.‬‬
‫לסלו הייתה אישיות כובשת וכישורים רוחניים נדירים‪ .‬באופן מיוחד התמסר לילדים של "בית‬
‫היתומים" שבוסטרבורק‪ .‬אני כותב בית יתומים במרכאות מאחר שלא היה זה בית יתומים‬
‫במובן הרגיל – היה ביניהם ודאי גם מספר יתומים אבל רובם היו ילדים שנותקו מהוריהם על‬
‫ידי ירידתם למחבוא ועל ידי תפיסתם על ידי הנאצים‪ ,‬או שנותקו תוך כדי אנדרלמוסיה בשעת‬
‫מרדפים שהיו בערים הגדולות וכו'‪.‬‬
‫לפי פקודת דפנר ‪ -‬עם או בלי הוראה מממונים – צורפו ילדים אלה לטרנספורט החסר וסלו‬
‫קרליבך לא היסס והחליט להתנדב למשלוח כדי להיות עם הילדים‪ .‬איש לא ידע כמובן מה‬
‫באמת היה צפוי לו ולילדים כאחד‪" .‬חוג התלמידים" איבד באותו יום את סלו מייסד‪ ,‬חוג‬
‫התלמידים" והרוח החיה בו עד גרושו‪.‬‬
‫ליאו בלומנזון (‪ )Leo Blumensohn‬מייסד חוג התלמידים והרוח החיה בו עד גרושו‬
‫לטרזיינשטט (‪ )Tgeresuebstadt‬ביום ‪ 18.1.1944‬בדיוק שבוע ימים אחרי שיצאתי לברגן‪-‬‬
‫בלזן‪ ,‬ואשר חזר בסוף המלחמה מאושוויץ‪ .‬סיפר לי לאחרונה שהוא שוחח ארוכות עם סלו‬
‫קרליבך בלילה הגורלי שבין ‪.14-15.7.1942‬‬
‫למעשה התכוון גם ליאו להתנגב לטרנספורט (לאושוויץ) כדי ללוות את ילדי בית היתומים‬
‫והיה זה סלו אשר הניא אותו בתוקף ממעשה זה בטענה שעל ליאו להישאר עם הוריו‬
‫בוסטרבורק ואילו הוא‪ ,‬סלו‪ ,‬שנמצא בוסטרבורק בגפו צריך לצאת עם הילדים‪ .‬וכך נעשה‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 58 -‬‬

‫ביומן "חוג התלמידים" מתוארת בהרחבה האווירה של הימים ההם ונשמר בו התוכן המלא‬
‫של הגלויה שסלו כתב לחניכים שנשארו בוסטרבורק‪ ,‬בערך לפני נסיעתו‪.‬‬
‫להלן התרגום בעברית‪:‬‬
‫"חברים וחברות יקרים!‬
‫כאשר אצא מחר למסע זה אינני עושה זאת רק למען הבנים והבנות שיוצאים לדרך‪ ,‬אלא גם‬
‫למענכם‪ .‬רוצה אני שכולכם תראו ותיווכחו שבזמנים כאלה‪ ,‬כשלנו‪ ,‬אין דבר המביא יותר אושר‬
‫מאשר להתמסר לכלל בשלמות ולהפקיד את הגורל האישי בידי ה' יתברך‪ .‬עליכם לראות שלא‬
‫מילים ריקות הטפתי לכם‪.‬‬
‫עשו לי טובה אחת‪ ,‬המשיכו בעבודתנו – עיבדו! פעלו! הוכיחו כי רצונם העז של בני נעורים‬
‫והביטחון בה' יש ביכולתם לתרום רבות‪ ,‬הוכיחו שהיהדות שלנו היא כוח – אדרבא‪ ,‬שיקנאו בנו‬
‫על כך‪ .‬אתם רואים שאני מתגאה במקצת במעשה שלי‪ ,‬גם אתם אל תהססו להיות גאים‬
‫במעשיכם‪ ,‬ברעיונכם‪ ,‬ביהדותכם‪ .‬האמינו בעצמכם‪ ,‬האמינו בעתיד אשר הקב"ה יקבע אותו‬
‫במהרה לברכה‪.‬‬
‫פעם נוספת אני אוחז את ידי כולכם בחוזקה – שלום!‬
‫ברגשי קירבה כנים שלכם‬
‫סלו‬
‫[‪]5‬‬

‫******************************‬

‫שהייה במחבוא באמסטרדם‪-‬הולנד [‪]13‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 59 -‬‬

‫מסמכים ממחנה וסטרבורק‬

‫מעזבונה של הדסה זנבר‬
‫שמה לפני נישואיה היה פראוקה כהן‬
‫המסמכים המובאים להלן‪ ,‬הינם מעזבונה של הדסה זנבר‪ .‬במסמכים נרשם שם נעוריה‪.‬‬
‫שם נעוריה היה‪ :‬פראוקה כהן‪.‬‬
‫פראוקה כהן ילידת אינדונזיה‪ .‬עם התבגרותה שלחו אותה הוריה ללימודים בשוויץ‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1938‬הגיעה לבית אמה בהולנד‪ .‬אמה חיה בנפרד מאביה‪.‬‬
‫היא התחילה ללמוד באוניברסיטת אמסטרדם לטינית ויוונית‪ .‬עם כניסת הגרמנים דאגה אמה‬
‫שתגיע למקום מסתור אצל הולנדים‪ .‬מראה החיצוני היה כשל הולנדית‪ ,‬לכן יכלה להרשות‬
‫לעצמה להסתובב באופן חופשי‪ .‬היא שימשה כעוזרת בית של אותה משפחה הולנדית‪.‬‬
‫הקשרים התהדקו עם המשפחה והתברר כי המשפחה פעילה במחתרת ההולנדית‪.‬‬
‫המשפחה גייסה אותה כשליחה בהעברת תעודות ומסמכים מזויפים‪ ,‬אותם החזיקה בחגורה‬
‫שהייתה על גופה‪ .‬היא נתפסה ע"י שוטר הולנדי ברכבת ואז היא ביקשה ללכת לשירותים‬
‫ושם זרקה את כל המסמכים שהיו על גופה‪ .‬משם הועברה לאחד מבתי הספר באמסטרדם‪,‬‬
‫ששימש בתקופת הכיבוש הגרמני כבית סוהר ומשם נשלחה לוסטרבורק‪.‬‬
‫בתוככי מחנה וסטרבורק הצליחה להשיג תעודת טבילה מזויפת לנצרות‪.‬‬
‫בזכות תעודה זו לא נשלחה למזרח‪ .‬התעודה הייתה צמודה אליה כל הזמן‪.‬‬
‫היא סיפרה לילדיה‪ ,‬שמצפונה לא היה שקט‪ .‬הציקה לה השאלה‪:‬‬
‫למה היא שורדת והיהודים האחרים מובלים למזרח?‬
‫יום אחד החליטה להצטרף לאחד המשלוחים‪ ,‬אולם יד אלמונית שלפה אותה ברגע האחרון‬
‫מהרכבת וכך ניצלה‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 60 -‬‬

‫כרטיס עבודה של פראוקה כהן במחנה וסטרבורק‬

‫פראוקה כהן‪ ,‬ילידת ‪ 2.2.21‬לא תשלח למזרח‪ .‬היא זכתה בתעודה זו בזכות תעודת‬
‫הטבילה לנצרות שהחזיקה בידה {כמובן‪ ,‬תעודה מזויפת}‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 61 -‬‬

‫תעודה המעידה שפראוקה כהן גרה בצריף ‪ 70‬ובה כתוב שהיא לא תיסע למזרח‬
‫בטרנספורט היוצא בתאריך ‪ .4.9.44‬עליה לקחת תעודה זו עמה לכל מקום‪.‬‬

‫שטר כסף של ‪ 50‬סנט עובר לסוחר‪ .‬שימוש במחנה וסטרבורק בלבד‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 62 -‬‬

‫תעודה מזוייפת המעידה כי פראוקה כהן הוטבלה לנצרות‬
‫תעודה מזוייפת זו הועברה אליה לתוככי מחנה וסטרבורק‪.‬‬
‫בזכות תעודה זו לא נשלחה למזרח‪ .‬התעודה הייתה צמודה אליה כל הזמן‪ .‬היא סיפרה‬
‫לילדיה‪ ,‬שמצפונה לא היה שקט‪ .‬הציקה לה השאלה‪ :‬למה היא שורדת והיהודים האחרים‬
‫מובלים למזרח?‬
‫יום אחד החליטה להצטרף לאחד המשלוחים‪ ,‬אולם יד אלמונית שלפה אותה ברגע האחרון‬
‫מהרכבת וכך ניצלה‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 63 -‬‬

‫פראוקה כהן הייתה מועמדת לחילופין עם גרמנים‪ .‬חילופין עם הטמפלרים הגרמנים‪-‬‬
‫הנאציים שגרו במושבות הגרמניות בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫תוכן המסמך‪:‬‬
‫תחום שירות ‪ – .1‬מנהל‬
‫שם‪ :‬כהן פרופקה‪ ,‬נולדה ‪2.2.1921‬‬
‫צריף ‪17‬‬
‫על יסוד החוזר שפורסם ב‪ 9.12.44-‬בנוגע לחילופין עלייך להתייצב ביום ‪ .14.12‬בשעה ‪10‬‬
‫בצריף ההנהלה ‪.86‬‬
‫במידה ויש ניירות בהקשר זה‪ ,‬יש להביאם‪.‬‬
‫תאריך ‪.13.12‬‬
‫מנהל‬
‫בשם (חתימה)‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 64 -‬‬

‫עֵדוּתֵ‬
‫ֵ‬

‫עדותו‬
‫של ד"ר יוסף מלקמן {מכמן}‬
‫על יהדות הולנד בשואה‬
‫במשפט איכמן‬
‫העד י‪ .‬מלקמן‪ :‬יוסף מלקמן‪.‬‬

‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מה שמך המלא?‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬דוקטור? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫מר בך‪ :‬ד"ר מלקמן‪ ,‬אתה יליד הולנד? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי באת ארצה? ת‪ .‬במאי ‪.1957‬‬

‫ש‪ .‬נוסף על כך שאתה חזית על בשרך את מה שקרה ליהדות הולנד בזמן המלחמה עשית‬
‫גם מחקר מסויים בשטח זה?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬בעיקר כשהייתי מנהל של "יד ושם" אני התעמקתי יותר‪ ,‬אבל גם לפני כן כשהייתי‬
‫עורך של השבועון העברי הייתי צריך לפעמים להתעמק בזה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי היית מנהל של "יד ושם"? ת‪ .‬מ‪ 1957-‬עד ‪.1960‬‬
‫ש‪ .‬כשפרצה מלחמת העולם השנייה‪ ,‬איפה גרת בהולנד? ת‪ .‬באמסטרדם‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה הייתה עבודתך? ת‪ .‬אני הייתי מורה בגימנסיה פרטית‪ ,‬מורה ללטינית וליוונית‪.‬‬
‫ש‪ .‬גימנסיה יהודית או כללית? ת‪ .‬לא‪-‬יהודית‪ .‬וגם הייתי עורך השבועון הציוני‪.‬‬
‫ש‪ .‬נוסף על זה שהיית עורך השבועון הציוני היית פעיל בתנועה יהודית כלשהי?‬
‫ת‪ .‬אני הייתי פעיל בתנועות הנוער‪ .‬זמן מה הייתי יושב ראש של כל תנועות הנוער היהודיות‬
‫בהולנד‪ ,‬ומשום כך צורפתי גם כן להנהלת הפדרציה הציונית עם פרוץ המלחמה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה אז המצב המשפחתי שלך? היית נשוי כשפרצה המלחמה?‬
‫ש‪ .‬אולי רק תאמר לנו‪ ,‬מתי התחתנת? ת‪ .‬התחתנתי בספטמבר ‪.1940‬‬

‫ת‪ .‬עדיין לא‪.‬‬

‫ש‪ .‬מתי נכנסו הגרמנים להולנד?‬
‫ת‪ .‬היום הזה לפני ‪ 21‬שנה‪ ,‬ב‪ 10-‬במאי ‪ 1940‬התעוררנו לקול הפצצות של אמסטרדם ואז‬
‫נכנסו הגרמנים‪.‬‬
‫הדבר הראשון היה שאסור היה ליהודים להיות עוד במשמרות נגד ההפצצות מהאוויר‪ .‬אבל‬
‫מיד אחר כך באו הוראות חמורות יותר‪ .‬העיקר היה שהגרמנים דרשו מכל עובד מדינה‬
‫לחתום על הצהרה שהוא ארי כביכול‪ ,‬על כל פנים שהוא לא יהודי‪ ,‬ובעקבות ההצהרות‬
‫האלה פוטרו כל עובדי המדינה היהודים‪ ,‬גם המורים‪ ,‬וגם אני בכלל זה‪.‬אצלי זה לקח קצת‬
‫יותר זמן‪ ,‬משום שזו הייתה גימנסיה פרטית‪ ,‬והמנהל התנגד לפטורי‪ ,‬ורק אחרי שאילצו אותו‬
‫פוטרתי והוא גם סגר את הגימנסיה‪ .‬זה היה בדצמבר ‪.1940‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 65 -‬‬

‫הצעד הבא‪ ,‬היו כל מיני דברים קטנים‪ ,‬אבל הדבר הגדול היה המצוד על יהודים בפברואר‬
‫‪ .1941‬לפני כן ניסו הגרמנים להסית את אוכלוסיית הולנד נגד היהודים והשתמשו בפשיסטים‬
‫שנכנסו לשכונות היהודיות‪ ,‬ובעיקר הייתה שכונה אחת גדולה‪ ,‬ושם ניסו לעשות הפגנות נגד‬
‫היהודים‪ ,‬לנפץ את השמשות וכו'‪.‬‬
‫וכאשר התנגדו‪ ,‬לא רק היהודים‪ ,‬אבל גם לא יהודים באו לעזרת היהודים ‪ -‬הלכו בדרך‬
‫אחרת‪ .‬ובשבת‪ ,‬זה היה ב‪ 22-‬בפברואר‪ ,‬אז נעשה מצוד על היהודים בשכונה היהודית‪,‬‬
‫באמסטרדם‪.‬‬
‫ואז בשבת‪ ,‬וגם למחרת ביום ראשון‪ ,‬נאסרו יותר מ‪ 400-‬צעירים‪ .‬סתם ברחוב לקחו אותם‪,‬‬
‫היכו אותם‪ ,‬העמידו אותם ברחבה גדולה בין בתי הכנסת באמסטרדם‪ ,‬ולקחו אותם אחר כך‬
‫למחנה לא רחוק מאמסטרדם‪ ,‬ומשם הועברו‪ ,‬כפי שכבר אמרו אז‪ ,‬ראשונה למחנה בוכנוולד‬
‫ואחר כך למאוטהאוזן‪.‬‬
‫השם מאוטהאוזן‪ ,‬הגרמנים אמרו אז אפילו ליהודים שמאוטהאוזן אף אדם אחד לא יצא‬
‫חיים‪ ,‬ועל כן השתמשו בשם הזה של מאוטהאוזן כדי להפיל אימה על יהודי אמסטרדם‪ .‬כל‬
‫פעם שמישהו עבר עבירה או שהיתה הוראה‪ ,‬הודיעו שכל מי שעובר עבירה כזאת יישלח‬
‫למאוטהאוזן‪.‬‬
‫את הפעולה ביצעה "גרינפוליציי" {'המשטרה הירוקה'} משטרה גרמנית שהייתה‬
‫באמסטרדם‪ .‬וכפי שנתברר אחר כך בממצאים של הצלב האדום‪ ,‬באמת נשאר מכל אלה רק‬
‫אדם אחד‪ ,‬שחבריו במחנה‪ ,‬לא הולנדים‪ ,‬הסתירו אותו‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היו הנסיבות שגרמו לתפיסת הקבוצה השנייה ביוני?‬
‫ת‪ .‬הנסיבות לא היו ברורות מיד‪ ,‬אך אמרו שהייתה איזו התנקשות באיזה בית בדרום‬
‫אמסטרדם‪ .‬אבל אז לקחו רק ‪ 300‬צעירים‪ .‬אולי כדאי שאזכיר שאחרי הפעם הראשונה‪,‬‬
‫המצוד הראשון‪ ,‬הבטיחו הגרמנים לראשי יהדות הולנד שדבר כזה לא יקרה יותר אף פעם‪.‬‬
‫ביוני ‪ 1941‬נאסרו שוב ‪ 300‬צעירים‪ ,‬ביניהם היו הרבה מאד מהחברים שלי‪ ,‬חברים בתנועת‬
‫הנוער הציונית‪ .‬במקרה באותו ערב הייתי צריך לתת שעור ולא באו‪ ,‬והם נשלחו גם כן באותה‬
‫דרך ולא חזרו‪ .‬אף אחד לא חזר‪.‬‬
‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬כאשר נאסרו ‪ 400‬היהודים בפברואר ‪ ,1941‬מה הייתה התגובה של‬
‫האוכלוסייה ההולנדית?‬
‫ת‪ .‬אז פרצה באמסטרדם שביתה כללית‪ ,‬זה התחיל עם העובדים בחשמלית‪ ,‬אבל אחר כך‬
‫היא התפתחה והקיפה גם הרבה מוסדות אחרים ובתי חרושת אחרים‪ ,‬מפעלי המים שותקו‪,‬‬
‫וגם היו במקומות אחרים‪ ,‬לא רק באמסטרדם‪ ,‬אלא גם בערים מסביב לאמסטרדם‪ ,‬שביתות‬
‫כלליות שדוכאו אחר כך‪.‬‬
‫ש‪ .‬התוכל לומר לבית המשפט מה היו ההוראות האנטי‪-‬יהודיות העיקריות שהוצאו על‪-‬ידי‬
‫הגרמנים ושאתה הרגשת אותן בעצמך?‬
‫ת‪ .‬חוקים‪ ,‬תקנות ‪ -‬היו רבים מאד‪ .‬רובם אפילו לא נתפרסמו ברבים‪ ,‬אלא בתור הוראה‬
‫לראשי היהדות‪ ,‬ונתפרסמו לפעמים גם בשבועון היהודי‪ .‬ואלה היו בשטחים כלכליים‪ .‬למשל‪,‬‬
‫היהודים היו צריכים לרשום את המקרקעין‪ ,‬ואחר כך הופקעו כל המקרקעין מידיהם‪.‬‬
‫היהודים היו צריכים למסור את כל רכושם לאיזה שרות גרמני‪ ,‬שהגרמנים גנבו אז שם‬
‫יהודי של בנק‪ ,‬ליפמן‪-‬רוזנטל‪ ,‬בכדי לרמות את היהודים‪ ,‬והיהודים היו צריכים להפקיד שם‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 66 -‬‬

‫את כספם‪ .‬כל אחד קיבל מהבנק הזה לא יותר מ‪ 520-‬גולדן לחודש‪ .‬כל מי שהיה צריך לשלם‬
‫סכום כלשהו ליהודים‪ ,‬היה צריך להעביר את הסכום הזה לבנק הזה‪.‬‬
‫מלבד זה היו הרבה הוראות אחרות‪ :‬אסור היה לצאת אחרי שמונה‪ ,‬להימצא ברחוב אחרי‬
‫שמונה ולפני שש; אסור היה לקנות בחנויות של לא‪-‬יהודים‪ ,‬זמן מסוים רק בסוף היום‪,‬‬
‫כשהכל כבר בגמר‪ ,‬משום שבכלל היה מחסור באוכל‪ ,‬וכמובן‪ ,‬היהודים לא קיבלו‪ .‬מצרכי מזון‬
‫מסוימים היו אסורים בכלל בשביל היהודים‪ .‬שווקים מיוחדים הוקמו בשביל היהודים‪ ,‬ועוד‬
‫כהנה וכהנה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה בדבר שימוש בכלי רכב ציבורי?‬
‫ת‪ .‬כלי רכב היו אסורים בכלל‪ ,‬אלא אם קיבלת איזה רישיון מצד השלטונות הגרמניים‪ ,‬אבל‬
‫אלה היו מעטים מאד‪ ,‬זאת אומרת חשמלית או רכבת‪ ,‬אלה היו אסורים‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה בדבר הכניסה למקומות ציבוריים‪ ,‬קולנוע‪ ,‬גנים‪ ,‬בתי מרחץ וכו'?‬
‫ת‪ .‬את זה כבר בהתחלה אסרו על היהודים‪ ,‬גם על בתי קפה‪ ,‬גנים‪ ,‬גנים ציבוריים‪ ,‬בתי‬
‫קולנוע‪ .‬בתי קולנוע ‪ -‬משום שאמרו שהיהודים הקימו רעש בזמן שהקרינו סרטים‬
‫פרו‪-‬גרמניים‪ ,‬אבל זאת כמובן הייתה רק אמתלה‪.‬‬
‫ש‪ .‬התוכל לומר לנו מתי הוקם הועד היהודי?‬
‫ת‪ .‬השיחות הראשונות על הקמת הועד היו בהתחלת פברואר [‪ ]1941‬עוד לפני השביתה‪.‬‬
‫אבל הוא הוקם בעצם אחרי השביתה‪ ,‬ואז‪ ,‬כנראה יחד עם החלטה אחרת להקים‬
‫באמסטרדם ‪ Auswanderung juedische fuer .Zentralstelle‬מוסד מרכזי להגירה‬
‫יהודית‪ .‬השם הזה היה מעורר תקוות רבות בלבות היהודים‪ .‬הם חשבו ש"אאוסוונדרונג"‬
‫{"הגירה"} זה מחוץ להולנד‪ ,‬ורבים קיוו גם שיכולים להגר‪ .‬היו מקרים אחדים של יהודים‬
‫עשירים מאד שתמורת סכומים ענקיים באמת ניתנה להם האפשרות להגר‪ .‬אבל אחר כך‬
‫מתברר שאותו שרות כביכול‪ ,‬שבראשו עמד סרן גרמני‪ ,‬אאוס דר פינטן‪ ,‬הוא היה המכשיר‬
‫העיקרי לגירושים של היהודים מהולנד‪.‬‬
‫ובכן יש לנו שם דוגמה‪ ,‬כמו שראינו את זה הרבה פעמים‪ ,‬של הסוואה של תרמית‪ ,‬או כמו‬
‫שקוראים לזה בגרמנית "טרנונג"‪ ,‬כדי להסוות את המגמות האמיתיות על‪-‬ידי שמות שכאילו‬
‫אומרים משהו אחר‪.‬‬
‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬עוד לא הסברת את הקשר בין המוסד המרכזי להגירה יהודית‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬
‫ובין הועד היהודי‪ ,‬מצד שני‪ .‬מתי הוקם הועד היהודי הזה ומי עזר בהקמתו?‬
‫ת‪ .‬הועד היהודי הוקם בפברואר‪ ,‬ואז עזר מפקד אמסטרדם‪ ,‬בנקר‪ ,‬להקמתו‪ .‬אבל הקשרים‬
‫של הועד הזה לאמסטרדם היו אחר כך בעיקר עם המוסד המרכזי להגירה יהודית‪,‬‬
‫וסמכותו של הועד אחר כך הורחבה על כל הולנד‪ .‬זה היה באוקטובר‪.‬‬
‫ש‪ .‬האם הכרת את אדון אדלשטיין?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬אדלשטיין בא בחודש מרץ מפראג‪ ,‬ותפקידו היה ללמד את היהודים איך מקימים‬
‫"יודנראט" ואיך צריכים לשתף פעולה עם הגרמנים‪ .‬איך צריכים להיות הקשרים עם‬
‫הגרמנים‪ ,‬משום שיהודי הולנד כנראה לא ידעו את זאת‪.‬‬
‫אני השתתפתי אתו בישיבה של הנהלת הפדרציה הציונית בביתו של נשיא הפדרציה‪,‬‬
‫שנפטר אחר כך בברגן‪-‬בלזן‪ .‬אני רוצה להגיד שאדלשטיין עשה עלי רושם כן ומסור‪ ,‬של יהודי‬
‫נאמן מאד‪ .‬הוא תיאר לנו את המצב בצ'כוסלובקיה בצבעים שחורים מאד של עבודת כפיה‪,‬‬
‫ואמר לנו שהגרמנים רוצים להרוג אותנו‪ .‬הוא לא ידע כנראה איך‪ ,‬אבל משהו‪ ,‬הם רוצים‬
‫להרוג אותנו‪ ,‬ושהעיקר בשבילנו זה להחזיק מעמד‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 67 -‬‬

‫הוא התלונן שיהודי הולנד לא הבינו את חומרת המצב‪ ,‬הם היו מעודדים על‪-‬ידי השביתה‬
‫שהייתה חודש לפני כן‪ ,‬וחשבו שאוכלוסיית הולנד לא תתן לגרמנים לבצע את מזימותיהם גם‬
‫בהולנד‪ .‬הוא הזהיר אותנו שצפויה לנו סכנה חמורה ביותר‪ .‬בזה לא קיבלו את דבריו כמו‬
‫שהוא ציפה‪.‬‬
‫אב בית הדין‪ :‬אמרת ביחס לאדלשטיין "הוא עשה עלי רושם של אדם כן‪ ,‬אני מניח שהוא היה‬
‫אדם כן"‪ ,‬אתה רוצה להגיד עוד משהו? ‪ -‬כי אי אפשר להניח זאת בצורה כזאת‪.‬‬
‫ת‪ .‬אמרתי זאת כי נתפרסם מחקר על טרזינשטאט והדברים שנתפרסמו הם בניגוד לרושם‬
‫שקיבלתי‪ .‬אני מאמין שהוא היה אדם מסור ונאמן‪ .‬ככל שאני חושב יותר על האיש הזה‪ ,‬על‬
‫מה שאמר לנו‪ ,‬אז אני חושב שלא הבנו מה שאמר ושכוונותיו היו רק טובות‪.‬‬
‫השופט הלוי‪ :‬מי שלח אותו להולנד?‬
‫ת‪ .‬השלטונות הגרמניים‪ .‬אחרת הוא לא יכול היה לבוא‪.‬‬
‫מר בך‪ :‬מתי ניתנה ההוראה לענידת הטלאי הצהוב‪ ,‬הכוכב הצהוב?‬
‫ת‪ .‬בסוף אפריל‪ -‬ב‪ 27-‬באפריל ‪ .1942‬הרבה יהודים ענדו את זה מתוך גאווה משום‬
‫שאמרו‪ :‬אנחנו לא מתביישים שאנחנו יהודים; והיו גם הרבה לא יהודים שבימים הראשונים‬
‫ברכו אותנו כשהלכנו ברחוב עם הכוכב הצהוב הזה וגם הפיצו דוגמאות של טלאי צהוב זה‬
‫וכתבו עליו שיהודים ולא‪-‬יהודים הם מאוחדים במלחמה נגד הפאשיזם‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה בעצמך ענדת את הטלאי הצהוב?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬כל ילד מגיל שש ומעלה היה צריך לענוד את הטלאי הצהוב‪.‬‬
‫ש‪ .‬מיוני ‪ .1941‬האם אחרי יוני ‪ 1941‬היו מעצרים נוספים‪ ,‬ואם כן ‪ -‬מתי?‬
‫ת‪ .‬תמיד היו מעצרים של אנשים שעברו עבירות‪ .‬אי אפשר להגדיר זאת בדיוק כמעצרים‪,‬‬
‫אבל יהודים נשלחו למחנות כפיה‪.‬‬
‫ההוראה הייתה שכל מי שאין לו משלוח יד ואין לו פרנסה צריך לעבוד במחנה עבודת‪-‬‬
‫כפיה‪ .‬מה עשו? ‪ -‬ביטלו את הרישיונות לאנשים‪ .‬למשל‪ ,‬היו רוכלים שהיו להם רישיונות‪ ,‬ורק‬
‫אם היה להם רישיון כזה היה מותר להם למכור את מרכולתם ‪ -‬ביטלו את רישיונותיהם ועל‬
‫ידי זה היה להם חומר למחנות עבודת‪-‬כפיה‪.‬‬
‫זכור לי מקרה אחד של רופא‪ ,‬הוא עכשיו בבאר שבע‪ ,‬שהיה צריך לבדוק איש כזה‪.‬‬
‫האיש בא אליו‪ .‬הרופא אמר לו‪ :‬אתה חלש‪ ,‬אתה לא יכול לעבוד; והוא אמר לו‪ :‬אדוני הרופא‪,‬‬
‫בבקשה אל תפסול אותי כי אין לי מקור פרנסה ויותר טוב שאני אהיה במחנה‪ ,‬כי הרישיון שלי‬
‫נלקח ממני אתמול‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה מצב הנוער הציוני באותה תקופה?‬
‫ת‪ .‬רובם מצבם היה כשל כל יהודי הולנד‪ ,‬אבל הייתה קבוצה אחת‪ ,‬קבוצה של החלוצים‪,‬‬
‫אשר אולי נפגעו ראשונה מההוראות של הגרמנים‪ ,‬כי הם היו במקומות מרוחקים ועבדו גם‪,‬‬
‫בחוות כדי להכשיר את עצמם לעליה לארץ‪.‬‬
‫כשנתקבלה ההוראה שצריך לפנות את החוות האלה טיכסו עצה ומאז צמחה המחתרת‬
‫"החלוץ" וגם "ברית חלוצים דתיים" יחד; ראשונה להסתיר את החלוצים אצל איכרים‪ ,‬אחר כך‬
‫להבריח אותם דרך בלגיה וצרפת ומשם אפילו לעבר גבול ספרד‪ .‬מהם הגיעו‪ ,‬אם איני‬
‫טועה‪ ,‬עוד בזמן המלחמה שבעים איש לארץ ישראל‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 68 -‬‬

‫היו שניים שהם ידועים מאד שלקחו חלק בפעולה הזאת‪ :‬יוב וסטרווה {יופ וסטרוויל}‪ ,‬לא‬
‫יהודי‪ ,‬מורה‪ ,‬שהביא כמה פעמים קבוצות כאלה עד למרגלות הפירינאים‪ ,‬ושם אפילו נודע‬
‫לנו נאום שלו‪ ,‬נאום פרידה לחלוצים שעלו ארצה‪ .‬כשהוא חזר פעם הוא נעצר‪ ,‬עונה נוראות‪.‬‬
‫הוא נעצר על ידי ס"ד‪ .‬הוא עונה נוראות ואחר כך הוצא להורג‪ .‬והשני יהודי ושמו שושו‪ ,‬או‬
‫יואכים סימון‪ .‬הוא הביא שלש פעמים קבוצות לגבול של ארץ חופשית וכשהוא חזר וחקרו‬
‫אותו חשש שהוא ימסור פרטים‪ ,‬אז הוא התאבד בכלא‪.‬‬
‫ת‪ .‬ב‪ 41-‬ביולי ‪.1942‬‬

‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬מתי התחילו הגירושים מהולנד?‬
‫ש‪ .‬מי היו היהודים שגורשו לראשונה‪ ,‬ומנין?‬
‫ת‪ .‬יהודים שהיו בלי נתינות‪ ,‬זאת אומרת בעצם יהודים גרמנים ששללו מהם את הנתינות‬
‫הגרמנית‪ .‬הם היו בין הראשונים‪ ,‬בעיקר הצעירים‪ .‬ואני יודע שבטרנספורט הראשון היו‬
‫תלמידים שלי‪.‬‬
‫בראשונה הם גורשו לתחנת הרכבת באמסטרדם ומשם למחנה המעבר וסטרבורג‪ .‬אחר כך‬
‫עשו באמסטרדם מקום מאגר בתיאטרון היהודי‪ ,‬ושם אספו כל הזמן את היהודים עד שהיה‬
‫מספיק חומר כדי לשלוח אותם לוסטרבורג‪ .‬וסטרבורג היה מחנה מעבר {בהולנד}‪ .‬וסטרבורג‬
‫הוקם על ידי ממשלת הולנד‪ ,‬בעצם בכספי היהודים‪ ,‬כדי לשכן שם יהודים שברחו מגרמניה‪,‬‬
‫אחרי ‪ ,1938‬בלי דרכון ובלי אשרה חוקית‪.‬‬
‫ת‪ .‬נכון‪.‬‬

‫ש‪ .‬ואחר כך הס"ס השתמש באותו המחנה כמחנה מעבר לגירושים למזרח?‬
‫ש‪ .‬באיזה צורה בוצעו המעצרים האלה?‬
‫ת‪ .‬בצורות שונות‪ ,‬אבל בעיקר היו להם רשימות ובאו אל הבית לקחת את המשלוחים‪ .‬זאת‬
‫הייתה המשטרה הגרמנית‪ ,‬ה"גרינה פוליציי"‪ ,‬כמו שאנחנו קראנו להם‪ ,‬והם באו לאסור את‬
‫היהודים‪ .‬היו גם כאלה שקיבלו מכתב הביתה שעליהם להופיע‪ .‬אבל במרוצת הזמן היהודים‪,‬‬
‫על כל פנים רובם‪ ,‬לא באו אחרי שקיבלו מכתב כזה‪ .‬אז באו מבית לבית‪.‬‬
‫היו גם מקרים מסוימים של מצוד גדול‪ ,‬שסגרו שכונות שלמות‪ .‬הפעם הראשונה של מצוד‬
‫גדול כזה הייתה בשמחת תורה ‪ ,1942‬כאשר המשפחות של כל אלה שהיו במחנות עבודת‪-‬‬
‫כפיה נלקחו‪ .‬אלה היו כ‪ 41,000-‬איש‪ .‬הם הועברו לוסטרבורג‪ .‬אז באו גם מבית לבית‪.‬‬
‫המצוד השני היה במאי ‪ .1943‬אז התנפלו על הרובע העתיק היהודי באמסטרדם‪ ,‬זה הרובע‬
‫שנקרא גם "הרובע היהודי"; שמו מצור‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬המשטרה הגרמנית שמה מצור מסביב‬
‫לשכונה הזאת על הגשרים ‪ -‬היו הרבה גשרים על התעלות ‪ -‬ואז אסרו את היהודים‪ .‬היו גם‬
‫מכוניות שעברו ברחובות וצעקו שהיהודים צריכים להתכונן שיבואו לקחת אותם‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי אתה נאסרת?‬
‫ת‪ .‬ב‪ 20-‬ביוני ‪ .1943‬היה זה מצור‪ ,‬כמו זה של מאי ‪ ,1943‬גם ביוני ‪ 1943‬על שכונה‪ .‬אנחנו‬
‫עברנו אז דירה‪ .‬היינו צריכים לעבור את הדירה בפקודת השלטונות‪ ,‬ואז שמו מצור מסביב‬
‫לשכונה הזאת‪ .‬באה גם המשטרה בלווי אנשים בלבוש אזרחי‪ .‬בדקו בכל הדירות אם נמצאים‬
‫שם עוד יהודים ולקחו אותם למקום מרכזי והביאו אותם ברכבות לוסטרבורג‪ .‬היינו שם‬
‫‪ 5,000‬איש‪ .‬אני ואשתי‪.‬‬
‫אנחנו הסתרנו את הילד שלנו‪ .‬הייתה אשה מחסידי אומות העולם שהייתה מוכנה לקבל את‬
‫הילד‪ .‬בראשונה לא רצינו את זה‪ .‬אבל זה היה בין ראש השנה ויום הכפור בשנת ‪,1942‬‬
‫כשאז נעצר בן דוד של אשתי‪ ,‬שהיה רב באמסטרדם‪ ,‬עם כל משפחתו‪ ,‬וזה השפיע עלינו עד‬
‫כדי כך שהחלטנו כי לפחות הילד ינצל‪ ,‬וביום הכפורים של אותה השנה מסרה אשתי את‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 69 -‬‬

‫הילד לחברה שלי מבית הספר‪ ,‬והיא מסרה אותו לאותה אשה ושם הוא היה עד סוף‬
‫המלחמה‪ .‬הוא היה בן ‪ 14‬חודש‪.‬‬
‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬שאלה אחרת‪ :‬אתה השתדלת באותה תקופה‪ ,‬עוד לפני זה‪ ,‬להשיג אפשרות‬
‫כניסה לארץ ישראל?‬
‫ת‪ .‬אני ניסיתי כבר לפני כן לקבל סרטיפיקט‪ .‬אבל זה היה אז קשה מאוד ליהודי הולנד‪ .‬ובזמן‬
‫המלחמה היו רשימות של ציונים ידועים שניסו להשיג עבורם אשרת כניסה לארץ ישראל‪.‬‬
‫הרשימות האלה הוכרו על ידי הגרמנים‪ .‬אנשים אלה היו חומר לחילופין עם אנשים בחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬ואלה שהיו ברשימות לא נשלחו בראשונה יותר לוסטרבורג‪ .‬אחרי כן היה מקרה‬
‫שכולם נשלחו‪ .‬אבל אלה שהיו בשתי הרשימות הראשונות בכלל לא נשלחו‪ .‬ומהרשימות‬
‫שבאו אחרי כן רובם בעצם כן גורשו‪ .‬רק לנו היה מזל מסוים‪.‬‬
‫ש‪ .‬שנשלחתם רק לברגן בלזן? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬ואפשר לומר כי בצורה כזו למעשה ניצלתם? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬באותה רשימה היו רשומים גם אתה‪ ,‬גם אשתך‪ ,‬גם הילד? לא כן? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬עכשיו ספר בבקשה לבית המשפט מה גרם לכך שלאור הרשימה הזאת‪ ,‬שהייתה ידועה‬
‫לגרמנים‪ ,‬היינו שאתם שלושה אנשים ברשימה הזאת‪ ,‬אתה‪ ,‬האשה והילד‪ ,‬ובכל זאת הילד‬
‫לא היה אתכם והוא הוסתר אצל לא יהודים ‪ -‬איך הדבר הזה לא הורגש על ידי הגרמנים?‬
‫ת‪ .‬זאת לא הייתה בעיה כל כך גדולה‪ ,‬כי אפשר היה בוסטרבורג לדבר עוד עם היהודים שהיו‬
‫נמצאים שם‪ .‬אבל אצלנו קרה דבר אחר‪ .‬כשאנחנו הועברנו בלילה של ‪ 20‬ביוני בקרון סוסים‬
‫לוסטרבורג‪ ,‬ישבה על ידנו אשה צעירה‪ ,‬בת ‪ 19‬עם ילד קטן‪.‬‬
‫בעלה כבר היה נעצר על איזה עבירה והוא שולח למחנה ריכוז‪ .‬הוא כבר הומת שם‪ .‬אז היא‬
‫הייתה יחידה שם עם הילד‪ .‬בלילה‪ ,‬באמצע הלילה נכנסנו אתה לשיחה והיא סיפרה את‬
‫קורותיה‪ ,‬משום שהילד שכב על ידינו ממש‪ ,‬והוא היה בדיוק באותו הגיל של הבן שלנו‪ ,‬הבדל‬
‫של שלושה ימים‪.‬‬
‫שאלנו אותה‪ :‬את יכולה להישאר בוסטרבורג? היש לך ניירות כאלה? היא אמרה‪ :‬אני‬
‫נשארתי‪ ,‬ואין לי שום אפשרות‪ .‬אז הצענו לה שאנחנו ניקח את הילד‪ ,‬משום שחשבנו שיהיה‬
‫תוקף לניירות האלה של הרשימה לעליה לארץ ישראל והילד יירשם על שמנו והיא תישאר‬
‫כמה שהיא תישאר‪ .‬ובאמת יצא כך שאנחנו באנו לוסטרבורג‪.‬‬
‫אחרי תשעה ימים נשלחה האשה‪ ,‬אף על פי שהיא הייתה לבדה‪ .‬בדרך כלל בוסטרבורג‬
‫משפחה שלמה הייתה בסכנה גדולה יותר מאשר אדם שהיה לבדו‪ ,‬משום שהיו צריכים‬
‫תמיד למלא את המיכסה‪ ,‬יותר קל היה תמיד לקחת משפחה שלמה‪ .‬זאת היתה גם אצלנו‬
‫הבעייה‪ .‬האשה הזאת נשלחה מיד בטרנספורט לסוביבור‪ ,‬ולא חזרה‪ ,‬אבל הילד נשאר‬
‫אצלנו‪.‬‬
‫במקרה הילד עכשיו בארץ‪ .‬הוא לומד במכון למדריכי חוץ לארץ וחוזר אחרי כן להולנד כדי‬
‫להיות שם מדריך בתנועת "השומר הצעיר"‪.‬‬
‫בוסטרבורג הייתי שמונה חודשים עד ‪ 15‬בפברואר ‪ ,1944‬ומאז הייתי בטרנספורט לברגן‪-‬‬
‫בלזן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬כמה אנשים היו בדרך כלל באותו זמן בוסטרבורג או בתקופות השונות בערך?‬
‫ת‪ .‬זה קשה להגיד‪ .‬כאשר באנו‪ ,‬באו המשלוחים הגדולים של היהודים מאמסטרדם‪ ,‬אלפים‬
‫ואז יצאו גם כן הרכבות הגדולות ביותר של ‪ 300-2000‬איש כל רכבת‪ ,‬למזרח אירופה‪ .‬ואחרי‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 70 -‬‬

‫כן באו שוב בספטמבר‪ ,‬באו אחרוני היהודים מאמסטרדם‪ ,‬ושוב היה המחנה מאוכלס ביותר‪.‬‬
‫אבל לא תמיד היה שווה‪ .‬מספר האנשים בוסטרבורג היה שונה מפעם לפעם‪.‬‬
‫ת‪ .‬גמקה‪.‬‬

‫ש‪ .‬מי היה המפקד של וסטרבורג?‬
‫ש‪ .‬הוא היה גרמני? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫המגע שלנו היה עם ההנהלה היהודית‪ ,‬ושמות האנשים של ס"ס אינני זוכר‪.‬‬
‫ש‪ .‬אגב‪ ,‬את הגברת זלוטקה ראית שם פעם?‬
‫ת‪ .‬פעם‪ ,‬כשרצינו להירשם לטרנספורט לחילופין לארץ ישראל‪ ,‬היא באה ורשמה‪ .‬אני‬
‫שאלתי‪ .‬אני רציתי להצטרף לחותנתי שהיתה כבר באחת הרשימות הראשונות‪ .‬היתה שם‬
‫גברת זלוטקה‪ ,‬לא אמרה ולא כלום‪ .‬המפקד גמקה אמר‪ :‬אם אתה רוצה יחד עם משפחתך‪,‬‬
‫אתה תיסע לעבודה למזרח ‪"zu Osten" dem nach Arbeitseinsatz‬‬
‫ידענו שהיא טיפלה ברשימות של היהודים‪ .‬היא טיפלה ברישום היהודים מטעם‬
‫הרייכסזיכרהייטסהאופטאמט (המשרד הראשי לבטחון הרייך)‪.‬היא הייתה לא יהודיה‪,‬‬
‫גרמניה‪.‬‬
‫מר בך‪ :‬חוץ מוסטרבורג איזה מחנות היו קיימים עוד בהולנד‪ ,‬שבהם נעצרו יהודים?‬
‫ת‪ .‬היה מחנה אחד שנקרא על ידי הגרמנים "ארצאגן‪-‬בוש" אנחנו קראנו לזה פירכט‪ .‬זה היה‬
‫כפר קטן‪ .‬לשם היו צריכים לבוא יהודים מערי השדה‪ ,‬שאחרי כן הועברו כולם לוסטרבורג‬
‫וגם אנשים שעבדו בבית החרושת הגדול של פיליפס‪ .‬היה גם מחנה אחד אלרקום‪ .‬זה היה‬
‫קיים רק זמן קצר‪ .‬זה היה מחנה אימונים לס"ס‪ .‬שם נעשו עינויים על היהודים‪.‬‬
‫ש‪ .‬זה היה מחנה אימונים של ס"ס? ת‪ .‬אמונים איך להיות אכזרי‪.‬‬
‫ש את מי לימדו שם‪ ,‬אנשי ס"ס גרמנים או אחרים? ת‪ .‬הולנדים‪ ,‬עד כמה שידוע לי ‪.‬‬
‫אנשים שהיו שם סבלו נוראות‪ .‬אחרי כן הועברו לוסטרבורג‪ ,‬רק אנשי ההנהלה היהודית‬
‫טיפלו בהם‪ .‬הם היו במצב נורא‪.‬‬
‫נפצעו שם פצעים נוראים‪ ,‬קיבלו מכות‪ ,‬הפחידו אותם‪ .‬הם היו שלדים‪ ,‬לא היו כבר בני אדם‬
‫בבואם משם‪ .‬אני חושב שכמעט כולם נשלחו אחרי כן לאושביץ‪ .‬איני חושב שמישהו מהם‬
‫נשאר בחיים‪.‬‬
‫ש‪ .‬תאמר בבקשה לבית המשפט באיזו צורה אורגנו המשלוחים למזרח‪ .‬איך זה נקבע?‬
‫איך אתם ידעתם? איך נבחרו האנשים? מתי נודע לאדם שהוא הולך לגירוש וכו'?‬
‫ת‪ .‬המפקד הודיע להנהלה היהודית של וסטרבורג‪ ,‬שביום הבא ‪ -‬זה היה תמיד יום שלישי‪-‬‬
‫היו צריכים להישלח מספר מסוים‪ 1,000 ,‬או ‪ 2,000‬או ‪ ,3000‬וההנהלה היהודית הייתה‬
‫צריכה לתת רשימות‪ ,‬שמות האנשים שישולחו‪ ,‬קצת יותר מכל מכסה‪ ,‬כי הייתה כמובן‬
‫אפשרות שאנשים ימותו בדרך‪ ,‬ולאושויץ צריך היה תמיד להגיע המספר המדויק‪ .‬אם היו‬
‫צריכים לתת ‪ ,1000‬היו שולחים ‪.1,020‬‬
‫ברשימות האלה התחילו כבר לטפל ביום ששי‪ ,‬בשבת‪ .‬לפעמים היו אנשים שהיו ברשימה או‬
‫היו להם ניירות שהגנו עליהם כביכול שלא ישלחו‪ ,‬ואם לא היה מספיק חומר אנושי‪ ,‬ביטלו את‬
‫החסינות הזאת‪ .‬זה היה כבר ידוע בשבת‪ .‬ואחרי כן‪ ,‬ככל שהתקרב יותר ליום השלישי‪ ,‬עלה‬
‫המתח‪.‬‬
‫בלילה בין יום שני ושלישי‪ ,‬בשלוש בבוקר סגרו את הצריף‪ ,‬שהיינו חיים בו‪ ,‬סגרו אותו‬
‫הרמטית‪ ,‬אסור היה לצאת ולבוא‪ .‬ואז קרא ראש הצריף שמות האנשים הנידונים למשלוח ‪-‬‬
‫רשימה אלף ביתית‪ .‬לפעמים היתה גם איזו תוספת‪ ,‬שוב רשימה אלף ביתית‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 71 -‬‬

‫ואני צריך להגיד‪ ,‬כי מכל הדברים הנוראים שראיתי גם אחרי כן במחנות‪ ,‬של מכות רצח ועוד‬
‫ועוד‪ ,‬נשאר עלי הרושם החזק ביותר‪ ,‬וגם על אחרים‪ ,‬שאותו לילה‪ ,‬יום שלישי בבוקר בשעה‬
‫שלוש‪ ,‬כשהיה שקט גמור וחושך וקראו‪ ,‬כאילו היו קוראים כל לילה פסק דין מוות לאותם‬
‫האנשים שנשלחים‪.‬‬
‫לפעמים היית יכול להיות בעצמך ביניהם‪ ,‬ואם לא אתה ‪ -‬אז קרובים‪ ,‬ידידים‪ ,‬מכרים‪ .‬אבל כל‬
‫שבוע ושבוע מספר מסוים של פסקי‪-‬דין מוות באותה שעה‪ .‬וזה עשה עלינו‪ ,‬על כולנו‪ ,‬על כל‬
‫אלה שגם כתבו על זה‪ ,‬רושם כל כך מחריד‪ ,‬שתמיד יש לנו עוד איזו רגישות לגבי יום שלישי‪,‬‬
‫שזהו היום של פסק‪-‬דין מוות ליהדות הולנד‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬אתם ידעתם אז שזה למוות?‬
‫ת‪ .‬אנחנו לא ידענו שזה יהיה בודאי למוות‪ .‬אני יכול להגיד‪ :‬אני ראיתי בהתחלת ‪ 1943‬איזו‬
‫סקירה רשמית בשביל היודנראט‪ ,‬בשביל מועצת היהודים‪ ,‬ושם היה כתוב שכנראה יש עכשיו‬
‫בפולין פחות יהודים מאשר לפני כן‪ ,‬וכבר ידענו אז שנשלחו הרבה יהודים לפולין‪ ,‬אבל פשוט‬
‫לא ידענו מה קרה להם‪.‬‬
‫יכול להיות שאפילו לו ידענו לא היינו יכולים להאמין שדבר זה קרה‪ .‬אני בעצמי שמעתי את‬
‫זה רק כשהייתי בברגן‪-‬בלזן‪ .‬בשעה שבאו המשלוחים הראשונים של נשים שהיו במחנות‬
‫נשים באושויץ‪ ,‬ואז דיברתי עם אלה שחזרו מאושויץ ושמעתי על תאי הגאזים‪.‬‬
‫ש‪ .‬האנשים האלה שהיו ברשימה ביום ג' בבוקר‪ ,‬מתי הם היו יוצאים?‬
‫ת‪ .‬למחרת בבוקר היו צריכים לבוא הכל לכביש הראשי ושם עמדה רכבת והיינו צריכים‬
‫להכנס לתוכה‪ ,‬בדרך כלל יצאה הרכבת‪…‬‬
‫ש‪ .‬הרכבת נכנסה למעשה לתוך המחנה?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬לתוך המחנה‪ .‬היא הייתה יכולה לעבור דרך המחנה כי היו במחנה פסי רכבת‪.‬‬
‫הרכבת באה‪ ,‬הכניסו את האנשים וסגרו את הקרונות אנשי המשטרה הגרמנית‪ .‬תמיד באה‬
‫באופן מיוחד קבוצה מסוימת של אנשי המשטרה הגרמנית‪ ,‬ואז הובלו האנשים‪ .‬הרכבת זזה‬
‫בערך בשעה ‪ 11:00‬בבוקר‪.‬‬
‫ש‪ .‬איזו רכבת הייתה זו בדרך כלל? גם כן רכבת‪-‬משא או רכבת‪-‬נוסעים?‬
‫ת‪ .‬רכבת‪-‬משא‪ .‬בהתחלה שמעתי שהיו רכבות‪-‬נוסעים‪ ,‬אבל כל זמן שאנוכי ראיתי זאת ‪-‬‬
‫במשך שמונה חודשים אלה ‪ -‬תמיד היו רכבות‪-‬משא‪.‬‬
‫ש‪ .‬ידוע לך כמה אנשים היו בכל טרנספורט?‬
‫ת‪ .‬זה היה שונה‪ .‬את מספר האנשים שהיה דרוש‪ 2,000 ,‬או ‪ 3,000‬בזמן המשלוחים‬
‫הגדולים‪ ,‬לפעמים ‪ ,1,000‬אבל את המספר המדויק למדנו רק אחרי המלחמה‪ ,‬אבל זה‬
‫היה בערך כך‪.‬‬
‫ש‪ .‬מר מלקמן‪ ,‬מאנשי משפחתך אתה‪ ,‬מי הם האנשים שהיו בוסטרבורג ומה קרה אתם?‬
‫ת‪ .‬כל אנשי משפחתי כמעט היו בוסטרבורג‪ .‬אבי נפטר בוסטרבורג חמשה ימים אחרי‬
‫שהגענו לשם כי הוא היה חולה לב‪ .‬אמי נשלחה ב‪ 31-‬ביולי‪ ,‬כפי שנתברר לנו אחר‪ -‬כך‪,‬‬
‫לסוביבור‪.‬‬
‫כידוע לך‪ ,‬מסוביבור כמעט ולא חזרו אנשים‪ .‬מ‪ 000,33-‬חזרו רק ‪ ,19‬זאת אומרת‪ ,‬סיכוי‬
‫חיים של חצי אדם על אלף‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 72 -‬‬

‫אחותי נשלחה ב‪ 25-‬בינואר [‪ ]1944‬לאושוויץ‪ .‬היא נתפסה משום שהסתתרה‪ ,‬ומאחר‬
‫והסתתרה היה זה כבר מקרה עונש‪ ,‬אף על פי שהייתה רופאה לא הצלחנו למצוא מקום‬
‫בשבילה בבית החולים כי לא נתנו למקרי עונש לעבוד שם‪ .‬היא נשלחה וכנראה גם נספתה‬
‫באושוויץ‪ .‬גיסי גם נשלח באוגוסט ‪ 1943,‬והוא נפטר במאוטהאוזן בפברואר ‪.1945‬‬
‫מלבד זה‪ ,‬כל הדודים והדודות שלי עם בניהם ובנותיהם‪ ,‬מלבד הילדים שהוסתרו אצל‬
‫הגויים‪ ,‬ביניהם שלשה ילדים של אחותי‪ ,‬נמצאים עכשיו כולם בארץ‪.‬‬
‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬אתה הזכרת שהיו אנשים שהתחבאו ונתפסו‪ .‬האם אתה יכול לומר משהו‬
‫מבחינה נפשית על השפעתם של אנשים כאלה שהתחבאו‪ ,‬או ילדים שהתחבאו ונתפסו‪,‬‬
‫איך הייתה התנהגותם לאחר מכן?‬
‫ת‪ .‬התנאים במחבוא כבר ידועים לעולם על ידי היומן של אנה פרנק‪ .‬אולי כדי לתת איזה‬
‫רושם מה זה אומר להיות במחבוא‪ ,‬אספר על ילד אחד שראיתי‪ .‬אשתי ואנוכי‪ ,‬אנו עבדנו‬
‫בבית הילדים בוסטרבורג‪ .‬לשם באו תמיד ילדים שנתפסו על ידי הגרמנים‪ .‬ילדים שלא היו‬
‫להם הורים או לא היו להם הורים ממש‪ ,‬או שההורים הסתתרו או כבר נשלחו‪ .‬למעשה היו‬
‫אלה כולם יתומים ואנו טיפלנו בהם‪ ,‬כמובן‪ ,‬זמן קצר מאד כי לא הייתה להם הגנה ולכן הם‬
‫נשלחו כמעט תמיד מיד‪.‬‬
‫אני זוכר מקרה אחד של ילד ששמו היה פאן‪-‬דאם אשר שמו הפרטי אינני זוכר‪ .‬הוא היה בן‬
‫‪ .10‬הוא היה כלוא במשך שנה שלמה בחדר צר‪ ,‬אסור היה לו לדבר בקול רגיל‪ -‬ואני לא‬
‫מדבר על על קול רם‪ .‬אסור היה לו ללכת כמו שילד הולך פן ישמעו אותו השכנים‪ .‬כאשר‬
‫הוא בא לוסטרבורג‪ ,‬בא לבית הילדים והתחיל גם כן לדבר בלחש‪ .‬כשאמרנו לו שאין‬
‫צורך לעשות זאת‪ ,‬והוא הבין שהכל כאן מובן‪ ,‬הוא התחיל לרוץ סביב מגרש הילדים כל‬
‫הזמן‪ ,‬לא יכול היה לעצור‪ ,‬וצעק בקול גדול כי כל השנה אסור היה לו לדבר וללכת ברגל‪.‬‬
‫כך שהחיים במחבוא היו בעיקר בשביל ילדים אשר כלל לא הבינו מה מצבם‪ ,‬איומים ולעתים‬
‫קרובות שאלנו את עצמנו‪ ,‬כאשר היינו במחנה וראינו שכל זמן שהיו הילדים במחנה היו‬
‫יכולים לחיות כילדים ‪ -‬אולי זה טוב יותר מאשר לחיות במחבוא‪.‬‬
‫התברר לנו אחר כך מה גורלם של אלה שנשלחו לפולניה ומה גורלם של אלה שהסתתרו‬
‫בהולנד‪ .‬בכל זאת‪ ,‬מצבם של היהודים בהולנד היה טוב יותר‪ ,‬כי ניצלו על ידי חסידי אומות‬
‫העולם‪ .‬ניצלו כ‪ 4,000-‬ילדים‪ ,‬אבל קשה לתאר את הסבל הנפשי של ילד אשר צריך כך‬
‫לחיות במשך תקופה ארוכה כזאת של שנתיים ולפעמים עוד יותר‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה לילד הזה שסיפרת עליו?‬
‫ת‪ .‬הוא נשלח אחרי שלשה ימים לאושויץ‪.‬‬
‫ש‪ .‬תמסור בבקשה לבית המשפט מה ידוע לך על פרשת אפלדורמסבוס?‬
‫ת‪ .‬אפלדורמסבוס היה בית חולים לחולי רוח יהודים‪ .‬זה היה מוסד יהודי באחת מערי‬
‫השדה‪ .‬מוסד זה היה קיים מזמן‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מה שם העיר?‬
‫ת‪ .‬שם העיר אפלדורם‪" .‬בוס" זה יער על יד אפלדורם והמוסד נקרא על שם היער הזה‪ .‬ביום‬
‫אחד‪ ,‬ב‪ 22-‬בינואר ‪ ,1943‬באו פתאום מהמשטרה הגרמנית‪ .‬סרן אאוס דר פינטה בעצמו בא‬
‫לשם‪ ,‬לאפלדורם‪ ,‬ולקחו את כל האנשים שהיו בבית החולים‪ .‬הכניסו אותם לקרונות‪ .‬היו שם‬
‫גם מטפלים ומטפלות‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 73 -‬‬

‫היה מקרה אחד של אשה‪ ,‬אשה זו היתה בתו של הרב הראשי בהאג והיא הייתה מטפלת‪,‬‬
‫הייתה אחות‪ .‬היא נכנסה רק לרגע כדי לתת עוד משהו‪ ,‬אבל כאשר היא נכנסה סגרו את‬
‫הדלת‪ ,‬והיא נשלחה גם כן‪ ,‬אף על פי שהיא לא הייתה צריכה להישלח‪ .‬מאד התרגשנו על‬
‫המקרה הזה‪ ,‬אבל אחר כך הבנו מה ההבדל‪.‬‬
‫כל היהודים אחת דתם למות‪ .‬אין הבדל אם לוקחים אותם שם או במקום אחר‪ .‬המשלוח‬
‫הזה נשלח מיד למזרח‪ .‬הוא לא עבר בוסטרבורג‪ ,‬אבל שמענו על זה אחר כך מאנשים‬
‫יהודים שהיו צריכים לבוא מוסטרבורג‪ .‬היה איזה שרות‪ ,‬שרות יהודי‪ ,‬צעירים שהיו צריכים‬
‫לעזור בוסטרבורג בהכנסת האנשים לקרונות האלה‪.‬‬
‫ש‪ .‬איך נקרא השרות הזה? ת‪ .‬אורדנונגסדינסט‪.‬‬
‫ש‪ .‬והם היו צריכים לעזור בהטענת אותם האנשים לתוך הרכבת? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬ידוע לך מתוך המחקר שלך ומתוך דינים וחשבונות של הצלב האדום מה היה גורלם של‬
‫אותם חולים?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬לא נשאר מהם אף אחד בחיים‪.‬‬
‫ש‪ .‬איפה הם הומתו? ת‪ .‬באושויץ‪.‬‬
‫ש‪ .‬ידוע לך איך היו לבושים האנשים כשהוכנסו לתוך הרכבת? ת‪ .‬לא ידוע לי‪.‬‬
‫ש‪ .‬תאמר לי בבקשה‪ ,‬ד"ר מלקמן‪ ,‬מה היה מספר היהודים בהולנד ביום כניסתם של‬
‫הגרמנים?‬
‫ת‪ .‬על פי המירשם שנעשה‪ ,‬גם על פי פקודת הגרמנים‪ ,‬היו שם ‪ 140.000‬יהודים‪.‬‬
‫ש‪ .‬כמה יהודים גורשו מהולנד?‬
‫ש‪ .‬כמה מאלה נשארו בחיים?‬

‫ת‪.110,000 .‬‬
‫ת‪.6,000 .‬‬

‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬אתה אמרת לנו שבסוף הועברת לברגן‪-‬בלזן‪ .‬היו גם אנשים שהיו רשומים‬
‫לאותם הטרנספורטים לא"י ולא הגיעו לברגן‪-‬בלזן‪ ,‬ובכל זאת גורשו‪ ,‬או האם כל אלה שהיו‬
‫רשומים לאותה אפשרות עליה לארץ ישראל הועברו לברגן בלזן?‬
‫ת‪ .‬היו רשימות בטוחות והיו רשימות מפוקפקות‪ .‬שתי הרשימות הראשונות היו מגינות על‬
‫האנשים שלהן‪ .‬כולם נשלחו לברגן בלזן‪ .‬חלק מהם אף הגיע לארץ ישראל בזמן המלחמה‪,‬‬
‫על ידי חילופין‪ .‬אלה שהיו ברשימות הנוספות לא קיבלו סרטיפיקטים בזמן וכאשר היה צורך‬
‫בחומר אנושי בוסטרבורג‪ .‬ביטלו את הרשימה הזאת של נוסעי הבטחה כזאת לעליה לארץ‪-‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫זה היה ב‪ 20-‬ביולי ‪ ,1943‬ואז‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬בוסטרבורג כאשר ביטלו רשימה כזאת או כמו‬
‫שזה נקרא אז בטרמינולוגיה של המחנה‪" :‬אינה ליסטה פלצטה"‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין; "פלצטה"‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬התפוצצה? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫דווקא אנשים שהיו באותה רשימה היו הראשונים בתור לגירוש למזרח‪ .‬כך קרה שב‪20-‬‬
‫ביולי‪ ,‬היה זה י"ז בתמוז נשלח המשלוח הגדול ביותר של ציונים מהולנד‪ .‬כולם היו חברים‬
‫בתנועה‪ ,‬מנהיגים‪ .‬רבנים‪ .‬וגם חלוצים רבים ביניהם‪ .‬מהם כמעט אינני זוכר אם חזר מישהו‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מי הרכיב את הרשימות האלה‪ .‬ד"ר מלקמן?‬

‫ת‪ .‬הנהלת המחנה היהודי‪.‬‬

‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן‪ ,‬אתה באת לברגן בלזן עם אשתך ויחד עם אותו הילר הקטן שדיברת עליו‬
‫קודם? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 74 -‬‬

‫ש‪ .‬כמה זמן הייתם בברגן בלזן?‬
‫ת‪ .‬מ‪ 15-‬בפברואר ‪ 1944‬עד ה‪ 9-‬באפריל ‪ .1945‬לפני השחרור אנו הובלנו למזרח ברכבות‬
‫מסוימות‪ .‬היו שתי רכבות‪ .‬רכבת אחת בשביל הונגרים ורכבת אחת שחלק מאנשיה היו‬
‫הונגרים וחלק היו הולנדים ‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬המדובר תמיד ביהודים? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬דברים שמובנים לך לא תמיד מובנים לפרוטוקול‪ ,‬לכן אני שואל את השאלות‬
‫האלה ‪.‬‬
‫ת‪ .‬בוסטרבורג היו אך ורק יהודים ובברגן בלזן היה מחנה מיוחד‪ ,‬שטרנלאגר‪ ,‬ששם היו רק‬
‫יהודים‪ ,‬וההונגרים היו גם כן יהודים‪.‬‬
‫זה היה בתחנת הרכבת של ברגן‪-‬בלזן‪ .‬אני עמדתי שם בפתח הקרון‪ ,‬כי הייתי שם "מפקד‬
‫הקרון"‪ ,‬כך קראו לזה‪ .‬פתאום באה מכונית ויצאו מתוכה שני אנשים‪ .‬אחד במדי ס"ס‪ ,‬קצין‬
‫גבוה כזה כפי שאני לא הכרתי עד אז‪ .‬אני הכרתי רק עד שטורמבנפירר וזה היה‬
‫שטנדרטנפירר‪…‬‬
‫מר בך‪ :‬סליחה‪ ,‬אני עוד אגיע לזה‪ .‬אתם יצאתם מהרכבת? ת‪ .‬לא‪.‬‬
‫ש‪ .‬איפה למעשה שוחררתם?‬
‫ת‪ .‬בטרוביץ‪ ,‬עיירה קטנה מדרום לטורגאו‪ ,‬נקודת המפגש של הצבאות האמריקאים‬
‫והרוסים‪ .‬שוחררנו על‪-‬ידי הרוסים‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬ברכבת‪ ,‬כי הרכבת לא הגיעה ליעדה‪.‬‬
‫ש‪ .‬שוחררתם ברכבת?‬
‫ש‪ .‬האם ידעת לאן היתה צריכה הרכבת להגיע?‬
‫ת‪ .‬אנשי טרזיינשטט אמרו לנו שהכינו תאי גז בשבילנו שם‪.‬‬
‫ש‪ .‬איפה?‬

‫ת‪ .‬בטרזיינשטט‪.‬‬

‫ש‪ .‬אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות על ברגן‪-‬בלזן‪ .‬תוכל לתאר לבית המשפט מה היו‬
‫תנאי המגורים בברגן‪-‬בלזן?‬
‫ת‪ .‬כשבאתי לברגן‪-‬בלזן‪ ,‬בהתחלה תנאי המגורים לא היו יותר גרועים מאשר בוסטרבורג‪,‬אולי‬
‫יותר טובים‪ .‬בוסטרבורג היינו ישנים בשלוש קומות של מיטות ולא היה כמעם מקום לשבת‪.‬‬
‫בברגן‪-‬בלזן האוכל היה מעט אבל לא רע‪ .‬בוסטרבורג היתה הנהלה יהודית‪ ,‬היה זה מעין‬
‫כפר יהודי‪ .‬בברגן‪-‬בלזן היינו כל הזמן תחת הפיקוח והפקודות של אנשי ס"ס‪ .‬במשך הזמן‬
‫הורע המצב בברגן‪-‬בלזן והמצב נעשה איום עד שקיבל את השם האיום והנורא הזה‪ ,‬כי באו‬
‫הרבה יותר אנשים‪.‬‬
‫המחנה בראשונה היה מיועד רק לכמה אלפים‪ ,‬בסוף היו כמה רבבות‪ .‬לא היה אוכל‪ .‬התנאים‬
‫הסניטריים‪ ,‬כמעם אי אפשר לתאר אותם‪ .‬בצריף ל‪ 400-‬איש היה בית כסא אחד‪ ,‬ובית הכסא‬
‫היה מקולקל תמיד‪ .‬האנשים כולם סבלו משלשול‪.‬‬
‫אילו היינו רוצים ללכת היו גם בתי כסא בשדה‪ ,‬אבל האנשים לא יכלו ללכת‪ ,‬כי הם היו חולים‪.‬‬
‫נוסף לכך אנשי הס"ס סגרו את צינור המים לעתים קרובות‪ .‬היה שם זקן היהודים ושמו וייס‪,‬‬
‫והוא הורה לשרברב בלילה לפתוח את המים‪ ,‬ובבוקר שוב סגרו כדי שהגרמנים לא ירגישו‬
‫בזה שבלילה היו מים‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 75 -‬‬

‫בהתחלה קיבלנו ארבעה סנטימטר לחם‪ ,‬בסוף אפילו את זה לא קיבלנו‪ .‬לא היה פחם‪ .‬אני‬
‫ידעתי זאת בדיוק כי אני הייתי בפלוגה אשר הובילה את הפחם‪ .‬לא היה פחם ולא עצים‪ .‬אי‬
‫אפשר היה להסיק‪ .‬קיבלנו לפעמים קצת מים‪ ,‬ולזה קראו מרק‪ .‬ובסוף היו רבבות אנשים‪.‬‬
‫המתים היו מונחים ברחוב‪ .‬אי אפשר היה ללכת בלי לדרוך בצואת אנשים‪ ,‬פשוט זאת הייתה‬
‫זוועה‪.‬‬
‫היו שם כמה מחנות‪ .‬המחנה הגדול ברגן‪-‬בלזן היה מחולק לכמה מחנות‪ .‬היה מחנה‬
‫ה"שטרנלאגר"‪ ,‬שם היו אנשים שענדו עוד את הכוכב‪ .‬אלה היו יהודים; היה מחנה ריכוז‪ ,‬והיו‬
‫עוד סוגים של אנשים‪ .‬ולמחנה הגדול הזה לא הביאו כמעט אוכל‪.‬‬
‫אני הייתי‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬בפלוגה אשר הביאה את הפחם‪ ,‬ועל כן אנחנו ידענו את המצב בכל‬
‫המטבחים‪ ,‬היינו גם בכל המחנות הנפרדים האלה משום שניתנה לנו האפשרות הזאת‪.‬‬
‫כך הגעתי גם למחנה הריכוז של הנשים שבאו מאושויץ‪ ,‬אני חושב מנובמבר ‪ .1944‬ושם‬
‫ראיתי דברים נוראים‪ .‬נשים אשר התנפלו על איזו חבית ששם נשארו עוד שיירי האוכל‪.‬‬
‫וכשהתנפלו על החבית באה איזו חיילת גרמנית והיכתה אותן ופיזרה אותן‪.‬‬
‫והיו שם אפילו מקרים של קניבליזם‪ .‬בסקירה שעשה מר וייס‪ ,‬הוא היה זקן היהודים והוא‬
‫נמצא עכשיו בירושלים‪ ,‬הוא היה צריך לרשום את כל הפרטים של המחנה‪ ,‬והוא מזכיר ‪14‬‬
‫מקרים של קניבליזם במחנה‪.‬‬
‫ש‪ .‬ד"ר מלקמן תוכל לתאר עוד דבר אחד על המיפקדים שאנשים היו צריכים לעמוד בהם‬
‫יום‪-‬יום בברגן‪-‬בלזן?‬
‫ת‪ .‬אני עצמי לא סבלתי כל כך מזה‪ ,‬כי אני הייתי צריך לעבוד הרבה מחוץ למחנה‪.‬‬
‫קמתי ב‪ 6-‬בבוקר ועבדנו עד ‪ 6:30‬בערב‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל ראית את המיפקדים?‬
‫ת‪ .‬קרו מקרים שחזרנו ואז עמדו האנשים‪ ,‬זקנים וילדים‪ ,‬עוד מהבוקר‪ ,‬ואז היינו צריכים‬
‫להצטרף אליהם‪ .‬חותנתי עמדה פעם במסדר כזה או מפקד כזה‪ ,‬תשע שעות בשלג ואסור‬
‫היה לזוז‪ .‬תמיד הייתה איזו אמתלה כדי להגיד שהמספרים לא נכונים‪ ,‬חסר אחד או יש אחד‬
‫יותר מדי‪ ,‬ובכל פעם שהמספרים האלה לא היו מדויקים היו סופרים מחדש; או שהיו עושים‬
‫איזו הפסקה ואחר כך באו החיילים הגרמנים וספרו אותם‪ ,‬ובינתיים האנשים היו צריכים‬
‫לעמוד בלי אוכל‪.‬‬
‫בדרך כלל היו גם מקרים של עונש כמו ביטול אוכל‪ .‬זה גם כן קרה פעמים רבות שביטלו את‬
‫האוכל‪ ,‬ובעיקר כשהיה יוזף קרמר המפקד‪ ,‬אז המשטר במחנה היה יותר חמור‪ .‬אותו וייס‬
‫שמע שיוזף קרמר אמר פעם לקאפו הראשי של המחנה‪" :‬ככל שתרבה להביא לי יהודים‬
‫מתים זה יותר טוב"‪.‬‬
‫ש‪ .‬דבר אחד שכחתי לשאול אותך‪ .‬אתה הזכרת שבהתחלה‪ ,‬אחרי הגירוש הראשון של‬
‫היהודים למאוטהאוזן נאמר אז על‪-‬ידי הגרמנים שזו תהיה הפעם האחרונה‪ .‬ויותר לא יעשו‬
‫זאת‪ .‬האם רק בהזדמנות זו נאמר כך על‪-‬ידי הגרמנים או גט במקרים אחרים?‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬זאת הייתה שיטה‪ .‬כל פעם שהייתה איזו אקציה כזו‪ ,‬איזה מצוד על היהודים‪ ,‬אמרו‬
‫"זו הפעם האחרונה‪ ,‬אלה שנשארו עכשיו ‪ -‬הם ישארו"‪ .‬ושוב קרה משהו ושוב ניסו להרגיע‬
‫את היהודים‪ .‬היו גם איומים בקשר למאוטהאוזן‪ ,‬והיו גם נסיונות להרגיע את האנשים וגם‬
‫בכדי לעשות רושם טוב על האוכלוסיה ההולנדית‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 76 -‬‬

‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬ד"ר סרבציוס‪ ,‬יש לאדוני שאלות לעד? ד"ר סרבציוס‪ :‬אין בפי שאלות‪.‬‬
‫השופט רווה‪ :‬אתה סיפרת לנו על התקופה הראשונה‪ ,‬שנוסד המרכז להגירה יהודית‪ .‬בערך‬
‫כמה מקרים של הגירה של יהודים היו אז?‬
‫העד י‪ .‬מלקמן‪ :‬אינני יודע כמה‪ .‬ידועים לי כמה אנשים שהיגרו‪.‬‬
‫ש‪ .‬עשרות או מאות או ‪ …‬ת‪ .‬בודדים‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬פחות מעשרות?‬
‫ש‪ .‬במשך כמה זמן נמשך הדבר הזה‪ ,‬עד איזו תקופה השתרעה האפשרות הזאת?‬
‫ח‪ .‬עד כמה שידוע לי זמן קצר מאד‪ .‬עוד ב‪.1941-‬‬
‫ש‪ .‬זה היה בשנת ‪ ?1941‬ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬זה התחיל רק ב‪ 1941-‬או זה התחיל ב‪?1940-‬‬
‫ת‪ 1940 .‬או ‪ .1941‬אני לא כל כך בטוח‪ .‬אני לא מכיר את כל הפרטים‪ ,‬אבל עד כמה‬
‫שידוע לי עד ‪.1941‬‬
‫ש‪ .‬ואולי אתה יודע לאן האנשים האלה הלכו?‬
‫ת‪ .‬אני יודע מקרה של משפחה אחת שנסעה לדרום‪-‬אמריקה‪ ,‬ואחר כך חזרה להולנד‪.‬‬
‫ש‪ .‬מעבר לים? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬רוב המקרים היו כאלה? ת‪ .‬היו גם מקרים אחרים‪.‬‬
‫ש‪ .‬האפשרות הזאת הייתה ידועה או שנמסרה מפה לפה?‬
‫ת‪ .‬היא נמסרה מפה לאוזן‪ ,‬מאנשים שידעו על המשפחה‪ .‬היו גם אנשים שאמרו "אנחנו‬
‫קיבלנו היתר לצאת מהארץ"‪ ,‬האנשים הסתתרו ואמרו שהם עוזבים את הארץ כדי שלא‬
‫יחפשו אותם‪ .‬אבל מקרים של הגירה ממש היו מעטים מאד‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה השתמשת בביטוי "האנשים היו מקורבים"‪ .‬ת‪ .‬לא השתמשתי בביטוי כזה‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה אמרת "מפה לאוזן"‪.‬‬
‫ת‪ .‬נמסר משהו על משפחה עשירה מאד אשר הצליחה לעזוב את הארץ‪ ,‬אבל אלה היו‬
‫עשירים מופלגים ביותר‪.‬‬
‫ש‪ .‬מנין נודע לכם על האפשרות הזאת?‬
‫ת‪ .‬לכל אחד היה איזה קשר‪ ,‬היה מישהו שהכיר במנגנון הממשלה וכדומה‪.‬‬
‫השופט הלוי‪ :‬אתה אומר "עשירים מופלגים"‪ .‬הם היו צריכים לשלם כסף?‬
‫ש‪ .‬למי? ת‪ .‬לשלטונות הגרמניים ולס"ס‪.‬‬
‫ש‪ .‬סכומים גדולים מאד? ח‪ .‬כן ‪.‬‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬מה היה תפקיד ה"יודנראט" בהולנד?‬
‫ת‪ .‬התפקיד הוגדר בראשונה "נציגות היהודים כלפי הגרמנים"‪ ,‬כדי שהגרמנים יוכלו לנהל‬
‫משא ומתן עם גוף אחד ולא יצטרכו לטפל בהרבה גופים‪ .‬וגוף זה היה צריך לטפל בכל עניני‬
‫היהודים‪ ,‬בהתחלה רק באמסטרדם ואחר כך בכל הולנד‪ .‬והגרמנים‬
‫הטילו על מועצת היהודים הזאת לעשות כל מה שהם דרשו מהם‪ ,‬לתת רשימות של אנשים‬
‫שהם רצו לשלוח לוסטרבורג ואחר כך לפולין‪ ,‬להודיע על מגבלות מסוימות‪ ,‬להעביר רישיונות‬
‫נסיעה‪ ,‬להחזיק בתי ספר‪ .‬הייתה זו כמין הנהלת עירייה‪ ,‬הייתה זו הנהלת היהודים‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 77 -‬‬

‫ש‪ .‬ומה הייתה ההנהלה היהודית בוסטרבורג?‬
‫ת‪ .‬היא הייתה שונה לחלוטין מזה‪ ,‬משום שבוסטרבורג נשארו עוד יהודים גרמנים שברחו‬
‫להולנד בלי אישור חוקי‪ ,‬אז הם היו כבר יושבים שם והם היו עומדים בראש המחנה‪.‬הם היו‬
‫שם בהנהלה וקבעו את הדברים‪ ,‬במידה שניתן ליהודים לקבוע משהו‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה אומר שזה היה שונה לחלוטין‪ .‬מה היה השוני הזה?‬
‫ת‪ .‬שסמכות מועצת היהודים של אמסטרדם לא הייתה חלה על וסטרבורג‪ ,‬וכל המקומות‬
‫האחרים של הארץ כן היו נותנים את ההוראות או מעבירים את ההוראות‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה אומר שההנהלה היהודית הזאת בוסטרבורג קבעה בכל שבוע את האנשים‬
‫שיישלחו?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬המפקד של המחנה הגרמני הודיע להם כמה אנשים צריכים לשלוח‪ ,‬והם יכולים‬
‫לקבוע מי‪ ,‬אלא אם כן היו מקרים בודדים שהמפקד עצמו כעס על מישהו‪ ,‬אז הוא אמר‬
‫שצריכים להחליף‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל האם זה לא תפקיד בלתי אפשרי?‬
‫ת‪ .‬זה תפקיד בלתי אפשרי‪ ,‬אבל ביצעו אותו‪ .‬הם היו גם יכולים לסרב‪ ,‬אז היו לוקחים אנשים‬
‫במחנה סתם‪ .‬זהו‪ .‬למעשה וכתוצאה זה לא משנה הרבה אם היו עושים או לא עושים ‪.‬‬
‫ש‪ .‬כן‪ .‬והם בעצמם נשלחו אחר כך גם כן?‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬אלה שהיו בראש‪ ,‬הם נשארו עד סוף המלחמה בוסטרבורג‪ .‬מספר מצומצם של‬
‫יהודים נשאר בוסטרבורג‪ .‬בסוף המלחמה לא היו עוד משלוחים‪ ,‬לא היו עוד גירושים מהולנד‪,‬‬
‫וגם מאלה נשארו‪.‬‬
‫ש‪ .‬ומה קבע את האנשים‪ ,‬את הרשימות של אנשים שיסעו לארצות אחרות‪ ,‬כמו שאמרת‪,‬‬
‫לארץ ישראל או לארץ אחרת?‬
‫ת‪ .‬באו הוראות מברלין‪ .‬היו אנשים שנסעו לארץ ישראל בזמן המלחמה‪ ,‬והיו גם אחרים‬
‫נושאי דרכונים של מדינות דרום אמריקה‪ ,‬והם גם לא שוחררו‪ ,‬אבל הועברו למחנה אחר‪.‬‬
‫והיו גם כאלה שהגיעו בזמן המלחמה לשוויץ ומשם לצפון אפריקה‪ .‬אבל הרשימות האלה לא‬
‫היתה ליהודים שום השפעה עליהן‪ .‬הן הורכבו במשרדים בברלין‪.‬‬
‫ש‪ .‬הגרמנים קבעו אותן? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה עוד סיפרת שמברגן בלזן היו שתי רכבות‪ ,‬שבאחת מהן אתה נסעת מזרחה‪ .‬באיזה‬
‫תאריך זה היה? ת‪ 10 .‬באפריל ‪.1945‬‬
‫ש‪ .‬ואז אמרת שבא קצין גבוה מאד של הס"ס‪ .‬ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה תפקידו של הקצין הזה?‬
‫ת‪ .‬הוא דיבר אתי ושאל איך אנחנו חיים שם‪ .‬הוא היה מלווה גם איש במדים אזרחיים‪.‬‬
‫כשהוא גמר את השיחה אתי‪ ,‬אז דיבר אתי האיש בלבוש אזרחי ואמר ששמו קסטנר‪ ,‬שאני‬
‫לא מכיר אותו‪ ,‬אני אולי מכיר אנשים אחרים‪ ,‬הוא הזכיר לי שני שמות שאני באמת הכרתי‪,‬‬
‫זה היה נתן שוולב שהיה בשווייץ וד"ר אבלס שהיה אצלנו ברכבת‪ ,‬והוא אמר‪" :‬אני מבטיח‬
‫לכם שאתם תישלחו למקום טוב"‪.‬‬
‫ש‪ .‬ומי היה השני? ת‪ .‬זה היה קסטנר‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחד היה קסטנר‪ ,‬והשני? ת‪ .‬ס"ס‪ ,‬מפקד ס"ס גבוה‪ ,‬שטנדרטנפירר‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה אינך זוכר את שמו? ת‪ .‬אני מתאר לי שהיה‪ ,‬אבל לא ידעתי אז‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 78 -‬‬

‫ש‪ .‬אבל באותו זמן נשלחו שתי רכבות לגרמניה הלאה‪ ,‬למזרח‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬בגלל השיבושים בדרכים לא יכולנו לנסוע ישר‪ .‬נסענו אז דרך צפון גרמניה‪ .‬כל יום‬
‫נסענו בערך ‪ 40‬קילומטר‪ ,‬לא יותר‪ .‬לפעמים לא היה פחם‪ ,‬לפעמים היו הפצצות וכו'‪ ,‬אז לא‬
‫התקדמנו כל כך הרבה‪ .‬ובסוף אני זוכר שגם חזרנו‪ ,‬כנראה היה שם קרב‪ ,‬שמענו יריות של‬
‫תותחים‪ ,‬ולמחרת נסענו חזרה‪ .‬כך הסתובבנו שם עד ששוחררנו בטרביץ‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתם הגעתם למקום אחר מאשר הרכבת נועדה לנסוע?‬
‫ת‪ .‬זה בודאי‪ ,‬משום שזה היה כפר קטן‪ ,‬שאיש לא ידע על כך שאנחנו נבוא‪ ,‬זה היה כפר‬
‫נידח מאד‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היו תפקידיו של הבחור הזה שאמרת שנחקר והתאבד בכלא?‬
‫ת‪ .‬הוא היה מדריך בתנועת "החלוץ"‪ ,‬הדריך שם‪ ,‬לימד‪ .‬עשה כל התפקידים שמדריך עושה‬
‫אותם‪ .‬אבל עשה גם עבודה תרבותית‪ ,‬הוציא חוברות‪ .‬יחד עם זה התחיל לטפל בתנועת‬
‫מחתרת עם ניירות מזוייפים והעברת אנשים‪ ,‬ראשונה הסתרת אנשים אצל לא יהודים‪ ,‬ואחר‬
‫כך הברחתם לצרפת‪ .‬חלק מהם עבדו ב"אורגניזסיון טוט"‪ ,‬זה היה מפעל גדול של תעשיה‬
‫גרמנית בכל מערב אירופה ונקלטו משום שרבים בין אלה שהיו חברים ב"החלוץ" באו לפני‬
‫כן מגרמניה ודיברו גרמנית טובה וצחה‪ ,‬אז הם יכלו דוקא להסתדר שם‪.‬‬
‫מר בך‪ :‬אני חושב‪ ,‬שאפשר אולי לאתר את התקרית בקשר עם השאלה של כבוד השופט‬
‫הלוי‪( .‬לעד)‪ :‬אותו השטנדרטנפירר ‪,‬שהיה עם ד"ר קסטנר‪ ,‬מה היה צבע שערותיו?‬
‫העד י‪ ,‬מלקמן‪ :‬אינני זוכר‪.‬‬
‫מר בך‪ :‬יש לנו עוד הוכחות על המקרה הזה‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬תודה‪ ,‬ד"ר מלקמן‪ ,‬גמרת את עדותך‪.‬‬
‫[‪]6‬‬

‫********************************‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 79 -‬‬

‫מסמכים‬
‫שהוצאו ע"י הגרמנים בהולנד‬
‫צו התייצבות לטרנספורט השני { תרגום מהולנדית}‬
‫המרכז להגירה יהודית‬
‫אמסטרדם‬
‫כיכר אדמה ון שלטמה מספר ‪1‬‬
‫טלפון ‪97771‬‬
‫צו קריאה‬
‫הינך מצווה בזה לקחת חלק בביצוע עבודה בגרמניה אשר תבוצע בפיקוח משטרתי‬
‫ולכן עליך להימצא ב‪ 15 …‬ביולי ‪ 1942‬בשעה אחת וחצי אחר חצות הלילה בתחנת‬
‫הרכבת המרכזית באמסטרדם‪.‬‬
‫רשימת חפצים אשר מותר לקחת‪:‬‬
‫מזוודה או תרמיל גב אחד‪ ,‬מגפי עבודה זוג אחד‪ 2 ,‬זוגות גרבי עבודה‪ 2 ,‬זוגות‬
‫תחתונים‪ 2 ,‬חולצות‪ ,‬חליפת עבודה‪ 2 ,‬שמיכות צמר‪ 2 ,‬סטים כלי מיטה (ציפית‬
‫וסדין)‪ ,‬צלחת‪ ,‬כוס ‪ ,1‬כף ‪ 1 ,1‬סוודר‪ ,‬מזון ל‪ 3-‬ימים ואת התלושים של הקיצוב‬
‫לתקופה זו‪.‬‬
‫אסור לקחת‪ :‬ניירות ערך‪ ,‬מטבע חוץ‪ ,‬פנקס חיסכון וכו'‪ ,‬חפצי ערך מכל סוג (זהב‪,‬‬
‫כסף‪ ,‬פלטינה) מלבד טבעת הנישואין – וחיות בית‪.‬‬
‫אם אינך נענה לקריאה זו תיענש בכל האמצעים העומדים לרשות משטרת‬
‫הביטחון‪.‬‬
‫מכתב זה מקנה לך אישור נסיעה והזכות להשתמש ברכבת חינם אין כסף‪.‬‬
‫בהוראה‬
‫‪Woerlein‬‬
‫האופטשטורמפיהרר ס"ס‬

‫[‪]7‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 80 -‬‬

‫דן האג ‪14.9.42‬‬

‫בדואר רשום‬
‫סודי‬
‫המפקד הגבוה ס"ס ומשטרה‬
‫לשטח ההולנדי הכבוש‬
‫אל‪ :‬רייכספיהרר ס"ס ומפקד המשטרה הגרמנית‬
‫היינריך הימלר‬
‫ברלין‬
‫רחוב הנסיך אלברכס ‪8‬‬
‫הנדון‪ :‬גירוש יהודים‬
‫רייכס פיהרר!‬
‫‪ …‬בהולנד ישנה מערכת המכונה‪" :‬ביצוע עבודות יזומות" המנוהלת על ידי משרד‬
‫הסעד ההולנדי ובה נכללו יהודים המועסקים בעבודות שונות בתוך מפעלים‬
‫ומחנות סגורים‪.‬‬
‫לא נגענו עד כה במחנות אלה כדי לאפשר ליהודים "לברוח" לשם‪.‬‬
‫במחנות עבודה אל הנמצאים בערך ‪ 7,777‬יהודים‪ ,‬אנו מקווים שעד הראשון‬
‫באוקטובר נגיע ל‪.8,777-‬‬
‫ב‪ 1-‬לאוקטובר אתפוס במכת פתע את כל מחנות העבודה ובו ביום אעצור את בני‬
‫משפחותיהם שבחוץ ואעביר אותם לשני מחנות היהודים שנבנו זה עתה – מחנה‬
‫טסטרבורק ליד אסן‪ ,‬ומחנה פובט על יד הרטוגנבוש‪.‬‬
‫אנסה לקבל מדי שבוע ‪ 3‬רכבות במקום שתיים‪…‬‬
‫‪ 37,777‬יהודים אלה ישוגרו החל מ‪ 1-‬באוקטובר‪.‬‬
‫אני מקווה שעד חג המולד נצליח לסיים גירוש ‪ 37,777‬יהודים אלה ועל ידי כך נגיע‬
‫לסך הכולל ‪ ,57,777‬שהם מחצית יהודי הולנד‪…‬‬
‫‪ …‬מחנה היהודים בוסטרבורק כבר מוכן לגמרי‪ ,‬ומחנה פוכט יהיה מוכן בין ‪15-17‬‬
‫באוקטובר ‪.1942‬‬
‫"הייל היטלר"‬
‫המסור בהכנעה‬
‫ראוטר‬
‫גרופנפיהרר ס"ס‬

‫[‪]8‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 81 -‬‬

‫‪B.d.s.‬‬
‫‪IV.B.4 C.‬‬
‫דן האג‪ 72 ,‬ינואר ‪4411‬‬
‫משלוחי יהודים‬
‫אחרי חידוש הקצאת הקרונות וביטול ההסגר שהוטל על וסטרבורק התחילו ב‪11-‬‬
‫בינואר ‪" 1944‬להתגלגל" הטרנספורטים הראשונים‪ .‬הטרנספורט הראשון יצא‬
‫ב‪ 18-‬בינואר ‪ 1944‬ובו ‪ 1737‬יהודים ל"מחנה השהיה" ברגן‪-‬בלזן‪.‬‬
‫בין היהודים הללו היו ‪ 385‬אנשים להחלפה הגרמנית‪-‬בריטית‪ 436 .‬יהודים‬
‫להחלפה לפלשתינה ועוד יהודים בעלי קשרים לארצות אויב‪.‬‬
‫הטרנספורט השני "התגלגל" ב‪ 18-‬בינואר ‪ 1944‬עם ‪ 877‬אנשים לטרזיאנשטט‪.‬‬
‫טרנספורט זה היה מורכב מיהודים שהצטיינו בשירות הצבאי או האזרחי‪ ,‬ילדים‬
‫יהודיים שהוריהם כבר נמצאים בטרזיאנשטט‪ ,‬הורים של יהודים הרשומים‬
‫ברשימת תושבי המחנה הוותיקים‪ ,‬נשים אשר בעליהן שבויי‪-‬מלחמה וכו'‪.‬‬
‫הטרנספורט השלישי יצא ב‪ 25-‬בינואר ‪ 1944‬ובו ‪ 948‬אנשים לאושוויץ‪.‬‬
‫בו בזמן שבשני הטרנספורטים לברגן‪-‬בלזן ובטרנספורט לטרזיאנשטט שררה‬
‫בחבורת היהודים כמעט "התרוממות הרוח" – היא שקעה לגמרי בטרנספורט‬
‫לאושוויץ‪.‬‬
‫מאז שחידשנו את גירוש היהודים הציף אותנו ממש מבול של "אינטרוונטיות"‬
‫(התערבויות)‪ .‬הגיעו אפילו בקשות לשחרר יהודים‪ ,‬אשר מגרשים אותם עכשיו‪,‬‬
‫אחרי סיום המלחמה ולהחזירם להולנד‪.‬‬
‫(‪ )-‬זלוטקה‬
‫פקידה‬

‫[‪]9‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 82 -‬‬

‫במחסה ובמסתור‬
‫"אונדרויק" פירושו‪" :‬צלילה"‪ ,‬וכוונתו‪ ,‬בהולנד הכבושה – היעלמות מעל פני השטח‬
‫לגבי השלטונות הגרמניים‪.‬‬
‫רבים היו ה"צוללים"‪ :‬בראש וראשונה יהודים‪ ,‬אך "צללו" גם פעילי מחתרת הולנדיים‪,‬‬
‫וכן בחורים שקיבלו צו‪-‬התייצבות לעבודה בגרמניה‪ .‬במסגרת ה"ארבייטסאיינואץ" – אותה‬
‫שיטה‪ ,‬לפיה ניצלו הגרמנים את כוח העבודה של הארצות הכבושות לטובת מאמץ המלחמה‬
‫הגרמני‪ .‬יש האומדים את המספר הכולל של ה"צוללים" עד סוף ‪ 1944‬ב‪ 300,000-‬איש‪,‬‬
‫מהם כ‪ 25,000-‬יהודים‪.‬‬
‫דרכי ה"צלילה" שונות היו ומגוונות‪ :‬מישיבה במחבואים שנבנו במיוחד למטרה זו ועד‬
‫להסתפקות בהחלפת כתובת ושם – לעיתים בגבולות אותה עיר בה חי האדם עד אז‪.‬‬
‫רבים הסתתרו במחוזות הכפריים‪ ,‬שהיו בטוחים יחסית‪,‬‬
‫והיו כפרים שלמים ש"התמחו" בהסתרת אנשים‪.‬‬
‫לא כל המשפחות שהסתירו יהודים עשו זאת מתוך אידיאליזם‪ .‬היו שעשו זאת עבור‬
‫בצע‪-‬כסף‪ ,‬והיו שעשו זאת מתוך "אידיאליזם" אחר – בתקווה שיצליחו להעביר את היהודים‪,‬‬
‫ובייחוד את ילדיהם‪ ,‬על דתם‪ .‬אך הרוב הסתירו את היהודים מתוך שנאה כנה‬
‫לכובש הגרמני ולשיטות הדיכוי שלו‪ ,‬ומתוך חוש‪-‬צדק עמוק וכבוד לחירות האדם‪.‬‬
‫גם משהגיע אדם אל מחבואו‪ ,‬לא בא עוד לרוב אל מנוחתו‪ .‬כעבור תקופה קצרה או ארוכה‬
‫נאלצו רבים לנדוד הלאה ‪ -‬משום שבעלי הבית שלהם נחשדו בעיני השלטונות או אף נאסרו‪,‬‬
‫או בגלל אי‪-‬התאמה ואי‪-‬הבנות הדדיות שנתגלו בתנאי‪-‬המתח הקשים בהם חיו הן‬
‫המסתירים (שצפויה הייתה להם סכנת‪-‬מוות‪ ,‬אם ייתפסו) והן המסתתרים‪ ,‬או משום‬
‫שלמסתירים לא עמד אומץ ליבם להמשיך במתן המחסה‪.‬‬
‫לרבים מחברי "החלוץ" היו שנות המלחמה שנות נדודים ממחבוא למשנהו‪ ,‬מאזור לאזור‪,‬‬
‫ממשפחה למשפחה‪ .‬מעטים היו בני המזל שמצאו בית ידידותי‪ ,‬אשר העניק להם מחסה‬
‫ומסתור במשך כל ימי הכיבוש‪.‬‬
‫כ‪ 40%-‬מן המסתתרים היהודים נתגלו על ידי שלטונות הכיבוש וגורלם נחרץ‪ ,‬כגורלה של‬
‫יהדות הולנד כולה‪ :‬מזרח‪ .‬הרוב ניצל; מבין ‪ 26,000‬יהודי הולנד שנותרו בחיים לאחר‬
‫השואה‪ ,‬ניצלו ‪ 15,000‬הודות להסתתרותם‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 83 -‬‬

‫עדויות חברי "החלוץ"‬
‫במחסה ובמסתור בהולנד‬
‫לוטי ורהפטיג‪-‬סיזל‬
‫באוגוסט ‪ 1942‬הובאתי לבילטהובן‪ ,‬אל ביתה של הלנה בוקא‪ .‬מצאתי שם את מרגוט‬
‫רוזנטאל‪ ,‬אף היא חניכת לוסדרכט‪ .‬ימי ההסתתרות הראשונים היו הרעים מכל‪ .‬עם כל צלצול‬
‫בדלת נאלצנו לעלות אל עליית‪-‬הגג ולהתחבא‪.‬‬
‫משם הגעתי לאוטרכט‪ ,‬אל משפחת פועלים‪ .‬שהינו שם שלושה חודשים‪ ,‬ועזרנו במשק‬
‫הבית‪ .‬בעלי הבית נהגו בנו בהגינות‪ ,‬אך אחרי שיצאנו סירבו להחזיר לנו את בגדינו שנשארו‬
‫בביתם‪ .‬התשלום עבור החזקתנו היה ‪ 50‬פלורין לנפש‪ ,‬וכן נמסרו להם כרטיסי מזון עבורנו‪.‬‬
‫אצל הולנדים רבים נתקלתי בגילויי קנאה כלפי "היהודים העשירים"; אף בעלי הבית שלנו לא‬
‫נוקו מכך‪ .‬אך הדבר לא השפיע על יחסם אלינו‪.‬‬
‫את אוטרכט נאלצנו לעזוב באופן פתאומי‪ .‬נסענו על דעת עצמנו ללוסדרכט‪ ,‬אל מרים‬
‫ואטרמן‪ .‬הוחבאנו אצל אישה גרושה בבילטהובן‪ ,‬אם לשני ילדים‪ ,‬ועבדנו בניקוי חדריו של‬
‫פנסיון גדול‪ .‬מקשרינו היו יאן סמיט ובאוקה קונינג‪ .‬שם שמעתי על מותו של שושו ועל צאתם‬
‫של אחדים מחברינו לשווייץ‪ .‬רק מאוחר יותר נודע לי כי נאסרו‪ .‬וילי גרבר מלוסדרכט בא‬
‫להיפרד מאיתנו‪ ,‬לפני צאתו לחצות את גבול ספרד‪.‬‬
‫בראשית ‪ 1943‬עברתי אל ביתו של באוקה בחרונקאן שליד בילטהובן‪ .‬באוקה החביא תמיד‬
‫חברים בביתו‪ ,‬בנוסף על פעילותו במחתרת‪ .‬הוא היה בן של איכר מפריסלנד‪ ,‬ולפני המלחמה‬
‫נכלא על סירובו לשרת בצבא‪ .‬על אף בריאותה הרופפת וחרדתה הגדולה לבעלה‪ ,‬היטיבה‬
‫אשתו פראוקה לטפל בכל החברים‪ ,‬ששהו בביתה במרוצת הזמן‪ .‬באוקה גילה עניין רב‬
‫בציונות ובחלוציות‪ ,‬והוקיר מאוד את החלוצים‪.‬‬
‫כעבור חודשיים עברתי לאיינדהובן‪ ,‬אל בארון ון היקרן‪ ,‬שעבד כמהנדס בחברת "פיליפס"‪.‬‬
‫אשתו הייתה אדריכלית פנים‪ .‬אנשים עשירים היו‪ .‬אותנו שיכנו בקרון מגורים‪ ,‬ועוד ילד יהודי‬
‫קטן גידלו בביתם‪ ,‬עם שלושת ילדיהם הם‪ .‬ון היקרן תרם לצרכי תנועתנו‪.‬‬
‫עזרתי במשק הבית‪ .‬משגברה סכנת החיפושים‪ ,‬חזרתי לביתו של באוקה‪ .‬אחרי כן חלתה‬
‫אשתו‪ ,‬ואני ניהלתי את משק ביתם‪.‬‬
‫ערב אחד‪ ,‬בשלהי ‪ ,1943‬כשהייתי בבית לבדי עם באוקה ועם שני ילדיו‪ ,‬פרצו פנימה אנשי‬
‫הגסטאפו ואסרו את שנינו‪ .‬כפי שנודע לי אחר כך‪ ,‬מסר אחד מחבריו לעבודה את‬
‫הכתובת‪ ,‬משהופעל עליו לחץ‪.‬‬
‫הובאנו לבית הסוהר באוטרכט‪ .‬תעודת הזהות שלי נבדקה ונמצאה מזויפת‪ .‬העבירוני‬
‫לאמסטרדם‪ ,‬ושם נכלאתי עם יהודים רבים‪ .‬מרביתם מתחו ביקורת קשה על ההולנדים‬
‫שהחביאו אותם‪ ,‬או על הולנדים שהלשינו עליהם‪ .‬לעומתם יכולתי אני לספר טובות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫נשלחתי בקבוצת עונשים לוסטרבורק‪ ,‬ונכלאתי ב"צריף העונשין"‪ .‬באוקה שוחרר כעבור חודש‬
‫בקירוב‪ .‬בראשית מרס ‪ 1944‬עלה בידי להימלט מטרנספורט ולצאת חופשי‪.‬‬
‫שוב הלכתי לביתו של באוקה‪ .‬זכיתי לקבלת פנים חגיגית ביותר‪ .‬ולמחרת – אל בארון ון‬
‫היקרן באיינדהובן‪ .‬משם עמדו יופ ובאוקה להעבירני לבלגיה‪ .‬אך באוקה ביקשני לחכות עוד‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 84 -‬‬

‫שבוע‪ ,‬עד שיעבור הוא עצמו את הגבול ויבחן את הדרך‪ .‬הייתה זאת חציית הגבול בה נאסרו‬
‫יופ‪ ,‬באוקה‪ ,‬תיאה פרלמוטר ורות דירקטור‪.‬‬
‫(כפי שנודע לי‪ ,‬הוזהרו יופ ובאוקה מפני בדיקות מחמירות בגבול‪ ,‬שעה שישבו בבית הקפה‬
‫עם שתי הבנות מלוסדרכט‪ ,‬אותן אמרו להעביר את הגבול‪ .‬יופ זלזל באזהרה‪ .‬הוא הלך לפני‬
‫הבנות ונעצר כעבור זמן קצר‪ .‬שתי הבנות רצו חזרה לבית הקפה‪ ,‬אל באוקה‪ ,‬ועל כן נאסר‬
‫גם הוא)‪.‬‬
‫נשארתי אצל משפחת ון היקרן עד לשחרור איינדהובן ועבדתי כאחות בבית חולים לשעת‬
‫חירום‪ .‬כשעזבתי את הבית‪ ,‬דאגה משפחת ון היקרן לציידני בכל הדרוש‪.‬‬
‫שולמי (סופי) נוסבאום‪-‬יערי‬
‫אחותי גוסטל נוסבאום‪ ,‬פאול זוננברג ואני הובאנו על ידי שושו לאמסטרדם‪ .‬המשורר ברטוס‬
‫אפייס‪ ,‬שבילה אז חופשה בפריסלנד‪ ,‬העמיד את דירתו לרשותנו‪ .‬בגלל אי‪-‬זהירות מצד פאול‬
‫נאלצנו לעזוב את הבית כעבור שלושה ימים‪.‬‬
‫אחת הדיירות‪ ,‬שבעלה נלקח על ידי הגרמנים כבן‪-‬ערובה‪ ,‬נבהלה מנוכחותנו בבית ואיימה‬
‫בהודעה למשטרה‪ ,‬אם לא נסתלק מייד‪ .‬ואכן עזבנו את הבית ונדדנו כל הלילה בחוצות‬
‫אמסטרדם‪ .‬התחבאנו מתחת לגשר‪ ,‬ליד תחנת הרכבת המרכזית‪ .‬פאול עזב אותנו‪ ,‬וכפי‬
‫ששמעתי נאסר במקלט ציבורי ונשלח לוסטרבורק‪ .‬זכרנו את כתובתו של אחד ממדריכי‬
‫לוסדרכט שגר באמסטרדם‪ ,‬והלכנו אליו‪ .‬יומיים שהינו בבית החלוץ בטולסטראט‪ ,‬ושמחנו‬
‫להימצא שוב בין חברים‪ .‬אחר כך הובאנו אל כתובת אחרת באמסטרדם – אך כעבור שישה‬
‫שבועות נאלצנו לנדוד שוב‪.‬‬
‫יום אחד ביקר אצלנו יופ וסטרויל‪ .‬הוא צלצל בדלת שעה שהיינו לבדנו בבית‪ .‬נאסר עלינו‬
‫לפתוח את הדלת‪ ,‬וגם לא הכרנוהו‪ .‬הוא שלשל מכתב פנימה‪ .‬קראנו אותו‪ ,‬ומבעד לווילון‬
‫ראיתי אדם עומד בחוץ‪ .‬כשהסתלק‪ ,‬יצאתי לחפשו ומצאתיו‪ ,‬עם בנו ליאו‪ .‬הוא נכנס עמנו‬
‫הביתה‪ ,‬ואני תיניתי לפניו את כל צרותינו‪ .‬יופ הבטיח להוציאנו משם‪.‬‬
‫יאפ למבק הביא אותנו לדורן‪ ,‬אל בונה מכשירים‪ .‬הוא היה אדם הגון מאוד‪ ,‬אך לא כן אשתו‪.‬‬
‫היא נוהגת הייתה לומר‪ ,‬כי בסופו של חשבון אנו גרמנים‪ .‬יהודים הולנדים הייתה מאכסנת‬
‫ביתר רצון‪.‬‬
‫הוריי שילמו להם ממון רב‪ ,‬אך כמות האוכל שקיבלנו זעומה הייתה‪ .‬כעבור חודשיים נתפסו‬
‫כמה יהודים בקרבת מקום‪ ,‬ונאלצנו להסתלק‪ .‬כעבור שבועיים נוספים חזרנו‪ .‬בזמן היעדרנו‬
‫קיבלה המשפחה‪ ,‬על מנת להגדיל את הכנסותיה‪ ,‬עוד שלושה יהודים‪ :‬גבר‪ ,‬אישה וילד‪.‬‬
‫חלפו שלושה חודשים‪ ,‬ושוב נאלצנו לנדוד‪.‬‬
‫זמן מה בילינו בביתה של אישה שעסקה בספסרות בשוק השחור‪ .‬שם נפרדתי מאחותי‪,‬‬
‫שהועברה למקום אחר‪ .‬אני יצאתי שלושה שבועות אחריה לרוטרדם‪ ,‬ועשיתי שם ארבעה‬
‫חודשים כעוזרת בית בביתו של צלם‪ .‬עבדתי קשה‪ .‬יופ ווילי וסטרויל הרבו לבקר אצלי‪ ,‬וגם‬
‫אני ביקרתי בביתם‪ .‬כן ביקרו אצלי מרים ואטרמן‪ ,‬אלי ואטרמן‪ ,‬חיל סלומיי ואשתו‪ .‬גם את‬
‫אחותי‪ ,‬שהתחבאה באמסטרדם‪ ,‬הייתי מבקרת‪ .‬שם ידעתי ליל אימים אחד‪ ,‬כשבאו אנשי‬
‫הגסטאפו לחפש יהודים בבית בו לנתי‪ .‬למזלי‪ ,‬נראתה תעודת הזהות שלי "משכנעת"‬
‫בעיניהם‪ ,‬אף שזויפה בצורה גרועה‪ .‬משנאסרו ברוטרדם לטירודלסהיים ואחר כך וילי‬
‫וסטרויל‪ ,‬על פי הלשנה‪ ,‬הוציאני יופ מייד‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 85 -‬‬

‫אך גם במקום החדש לא חשתי עצמי בטוחה‪ .‬בדצמבר ‪ 1943‬נסעתי לאמסטרדם‪ ,‬אל אנשים‬
‫שכתובתם הייתה בידי‪ .‬התברר‪ ,‬שלאותה משפחה היה בן קומוניסט והלה נורה כמה ימים‬
‫קודם לכן‪ .‬מוכרחה הייתי לנסוע הלאה‪ .‬נסעתי לדורן‪ ,‬ומשם הביאה אותי אלי ואטרמן לסבנום‬
‫שבלימבורג‪.‬‬
‫כפר זה‪ ,‬המאוכלס קתוליים בלבד‪ ,‬נתן מחסה לנחבאים רבים מאוד‪ ,‬יהודים ולא‪-‬יהודים‪.‬‬
‫כ"קתוליים" נאלצתי לבקר בכל יום ראשון בכנסייה‪ .‬רבים מחברנו מצאו שם מקלט במשך‬
‫הזמן‪.‬‬
‫גרתי אצל איכר זעיר‪ ,‬שהתייחס אלי בחביבות‪ .‬עבדתי הרבה במשק‪ ,‬ונרגעתי במידה רבה‪.‬‬
‫האיכר ניסה תמיד להביאני תחת כנפי אמונתו‪ .‬סיפרתי לו הרבה על ארץ ישראל והוא גילה‬
‫הבנה‪ ,‬אלא שנבצר ממנו להשיג כיצד יהיו יהודים לאיכרים‪ .‬פעם חליתי באסכרה ונזקקתי‬
‫לרופא‪ .‬גם בו אפשר היה לבטוח‪.‬‬
‫תחילה ישנתי במיטה אחת עם בתו של האיכר‪ ,‬אחר כך ניתנה לי פינה צרה‪ ,‬ליד המתבן‪.‬‬
‫מאחר ונמצא בכפר מלשין אחד‪ ,‬זכינו למצודים תכופים‪ .‬לפעמים נתגלו מסתתרים‪.‬‬
‫יום אחד קיבלתי מכתב בעילום‪-‬שם‪ ,‬שהוקיעני כיהודייה‪ .‬הייתה בידי תעודת זהות טובה‪,‬‬
‫שקיבלתיה מפקיד הרישום המקומי‪ ,‬ובה נרשמתי כתושבת סבנום‪ .‬אך משהגיע מכתב שני‬
‫בעילום שם ובו איום בהודעה למשטרה‪ ,‬עזבתי את המקום‪.‬‬
‫עד כה ועד כה הלכה החזית וקרבה‪ .‬גרתי אצל איכר בוורסט‪ ,‬אך לא חשתי עצמי בטוחה‪,‬‬
‫וביקשתי לשוב לסבנום‪ .‬אלא שהתחבורה לא פעלה עוד‪ ,‬ורצתי ברגל עד נימיכן‪ .‬משם לא‬
‫יכולתי להמשיך‪ .‬מצאתי מקום לינה‪ ,‬ולמחרת בבוקר יצאתי לרורמונד‪ ,‬בתוך ההפגזות‪ .‬שם‬
‫מצאתי את אחותי‪.‬‬
‫לילי קטנר‪-‬טיכו‬
‫משעזבתי את לוסדרכט ב‪ ,1942-‬עבדתי והוריתי בבית הילדים של הקהילה היהודית‬
‫באמסטרדם‪ .‬הילדים היו מבני שישה שבועות עד בני שש שנים‪ .‬לפני המלחמה שימש המוסד‬
‫מעון יום לילדים יהודים עניים‪.‬‬
‫כשרוכזו היהודים הנידונים לשילוח ב"שאובורג" שממול למוסד שלנו‪ ,‬טיפלנו בילדים עד צאת‬
‫הטרנספורט‪ .‬עזרנו (כל הסגל היה בסוד העניין) להוציא משם ילדים ולהחביאם אצל הורים‪-‬‬
‫מאמצים נוצרים; אנו הבאנו את הילדים למקום מסוים‪ ,‬ומשם דאגו להם אחרים‪ .‬מקצתם היו‬
‫ילדים שהוריהם נפרדו מהם מרצונם‪ ,‬שלא לקחתם איתם למחנה; היו גם ילדים בלא הורים‬
‫שנתגלו על ידי הגרמנים במחבואים‪.‬‬
‫בפעולה זאת נסתייענו במידה רבה על ידי מר זיסקינד‪ ,‬מנהל השאובורג‪ ,‬ששיתף פעולה עם‬
‫קבוצות מחתרת הולנדיות‪.‬‬
‫תחילה גרתי אצל משפחה יהודית‪ ,‬לאחר מכן בבית הילדים‪ .‬בקיץ ‪ 1943‬נערך מצוד גדול‪ .‬כל‬
‫דיירי הבית הועברו לוסטרבורק‪ ,‬ואני ביניהם‪.‬‬
‫ידעתי על הפעולה הבלתי‪-‬ליגאלית של "החלוץ"‪ .‬האנמן הפציר בי להסתתר ויעץ לי להכין‬
‫תצלומים לתעודת זהות‪ ,‬אך לא רציתי "לצלול"‪ ,‬כי הוריי היו בארץ ישראל ונפוצו שמועות‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 86 -‬‬

‫שקיימת אפשרות של החלפה עם אזרחים גרמנים‪ .‬מספר נשים ישראליות באמת יצאו את‬
‫הולנד ב‪ ,1942-‬ביניהן לאה קצנלסון‪.‬‬
‫בוסטרבורק קיבלתי סרטיפיקט‪ ,‬באמצעות הוריי‪ ,‬ועל ידי כך נדחה שילוחי‪ .‬גם הורשיתי‬
‫לעבוד מחוץ למחנה‪.‬‬
‫היות ולא הייתי רשומה עם ה"חלוצים"‪ ,‬יכולתי לברוח מהמחנה מבלי לגרום לשילוחי‪-‬עונשין‪.‬‬
‫ברחתי בספטמבר ‪ 1943‬והובאתי על ידי לורה ומרים ואטרמן ליהלוורסום‪ ,‬ומשם לרוטרדם‪,‬‬
‫לביתה של לטי רודלסהיים‪ .‬נשארתי שם רק לילה אחד‪ ,‬וזה הציל את חיי‪ :‬למחרת נעצרו כל‬
‫דיירי הבית‪.‬‬
‫עד סף המלחמה הסתתרתי בסבנום‪ ,‬על גבול גרמניה‪ .‬תחילה עבדתי בפונדק המקומי‪,‬‬
‫ששימש תחנת קליטה למסתתרים‪ .‬בסבנום הסתתרו גם סטודנטים‪ ,‬טייסים של בנות הברית‬
‫ועוד‪ .‬היה זה מרכז של עבודת מחתרת‪.‬‬
‫עד מהרה עברתי לביתו של נהג‪-‬משאית‪ ,‬וביליתי בו חודשים אחדים‪ .‬אחר כך באתי לביתו‬
‫של איכר ואצלו שהיתי כשנה וחצי‪ .‬עבדתי בכל עבודות משק הבית והשדה‪ ,‬וקיבלתי שכר‪.‬‬
‫את הכסף מסרתי לארגון‪ ,‬באמצעות אלי ואטרמן שביקרה אצלנו‪ .‬הארגון דאג לי לכרטיסי‪-‬‬
‫מזון‪ ,‬ונרשמתי כתושבת הכפר‪.‬‬
‫האיכר ובני משפחתו נהגו בי יפה מאוד‪ .‬כמעט כל איכר הסתיר מישהו‪ .‬הכומר הטיף בגלוי‬
‫מעל בימתו לקבל את המסתתרים‪ ,‬יהיו אשר יהיו‪.‬‬
‫אף על פי שלאיכרים אלה לא היו קשרים מיוחדים עם יהודים‪ ,‬עזרו להם ברצון‪ .‬היהודי היחיד‬
‫שהכירוהו לפני המלחמה היה סוחר‪-‬בהמות‪ ,‬אדם ישר מאוד שכל הכפר הוקירו‪ .‬עובדה זאת‬
‫תרמה הרבה להקניית שם טוב ליהודים‪.‬‬
‫עם סיום המלחמה עלו ממחבואיהם בכפר שלוש מאות איש בקירוב‪ .‬הכפר עצמו מנה‬
‫שלושת אלפים נפש‪.‬‬
‫חברינו היו נפגשים אחת לשבועיים‪ ,‬בערב‪ ,‬במחבוא שהותקן על ידי ואלטר פוזננסקי ביער‪.‬‬
‫שם התווינו תוכניות לעתיד‪ ,‬כגון שנחפש אחרי המלחמה ילדים יהודים ונשיבם‬
‫למשפחותיהם‪ .‬כבר אז ידענו‪ ,‬כי מספר מסוים של קתולים מתכוון לנצר את הילדים החבויים‬
‫אצלם‪.‬‬
‫אותי אישית לא הטרידו בעניין זה‪ .‬אחרי המלחמה גילה האיכר עניין רב בקורות חיי‪ ,‬ביהדות‬
‫ובציונות‪ ,‬אך בימי המלחמה לא שאל אותי כלל על עברי‪.‬‬
‫בשלושת החודשים האחרונים שוכנו אצלנו תמיד חיילים גרמנים‪ .‬נחשבתי משרתת‪ ,‬אך‬
‫האיכר נאלץ להתחבא בביתו שלו‪ ,‬כדי שלא יישלח ל"ארבייטסאיינזאץ" בגרמניה‪ .‬בדרך זאת‬
‫ניתן לי לגמול לו מעט על מעשיו הטובים‪ .‬השחרור בא בנובמבר ‪ ,1944‬לאחר שלושה חודשי‬
‫קרבות בסביבה‪ .‬סבנום כמעט ולא נפגעה‪.‬‬
‫חברי מלוסדרכט – לוטי סיזל‪ ,‬סופי‪ ,‬יאן וגוסטל נוסבאום – ואני‪ ,‬התחלנו מייד אחרי שחרור‬
‫האזור לחפש אחר ילדים יהודים החבויים בסביבה‪ ,‬כדי להשיבם לחיק משפחותיהם‬
‫במהירות האפשרית‪ .‬בעזרת ידיד יהודי‪ ,‬שהיה אף הוא חבוי בסבנום‪ ,‬פרסמנו עיתון ילדים‬
‫קטן משוכפל‪ ,‬וחילקנוהו אחת לשבועיים בין ילדים אלה‪ .‬לאחר כניעתם הסופית של הגרמנים‬
‫פתחנו בית ילדים בדירן‪ ,‬במבנה שהועמד לרשותנו על ידי משפחת בכרך‪ .‬אספנו למוסד‬
‫ילדים שעד אותה שעה לא נודעו קרוביהם‪ ,‬או שנעלמו‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 87 -‬‬

‫עשויים היינו להקים מוסד כזה מייד אחרי שחרור לימבורג‪ ,‬בהצלחה רבה יותר‪ ,‬אלא שאז‬
‫חסרו עדיין במוסדות היהודיים הבנה‪ ,‬אמצעים ואנשים‪.‬‬
‫לא בכל המקרים הייתה הוצאת הילדים מידי מאמציהם קלה‪ ,‬וקושי רב היה בהשבתם של‬
‫ילדים אלה ליהדות ולקשר עם העם היהודי‪ .‬בכך עזרו לי הרבה חיילים יהודים בצבאות‬
‫בעלות‪-‬הברית‪ ,‬ואחרי כן חיילי הבריגאדה‪.‬‬
‫אחדים מן הילדים שמצאתי הועלו מייד ארצה‪ .‬כשעליתי אני‪ ,‬ב‪ ,1945-‬קיבלו חנה והרי אשר‬
‫את הנהלת הבית לידיהם‪.‬‬
‫אליעזר (לודי) כהן‬
‫בנובמבר ‪ 1942‬הועברתי על ידי אלי ואטרמן אל משפחת אוקסנר באפלדורן‪ .‬הייתה זו‬
‫משפחה נוצרית‪-‬אורתודוכסית‪ ,‬הקרובה בהשקפותיה הדתיות להשקפות הוריו של יופ‬
‫וסטרויל‪ .‬אצלם נשארתי כשנה וחצי‪ ,‬עד מרס ‪.1944‬‬
‫אבי המשפחה‪ ,‬יוהאן אוקסנר‪ ,‬היה נושא‪-‬מכתבים כבן ‪ ,55‬ולו אישה ובן אחד‪ ,‬בן ‪ .18‬מצבו‬
‫הכלכלי לא היה מזהיר‪ ,‬ואין להניח שהתעשר מהסתרת יהודים בשנות המלחמה האחרונות‪.‬‬
‫הוא עשה זאת מתוך שנאה מובהקת לגרמנים‪ .‬לא פעם הכריז‪ ,‬שאם ייתפס‪ ,‬לא יהיה מוכן‬
‫לשאת שום מעשי‪-‬השפלה מצד הגרמנים‪ ,‬ויעדיף את המוות‪.‬‬
‫יום יום היה יוהאן אוסקנר מתפלל לישועת היהודים מסבלם‪ ,‬כל פעם לפי נוסח חדש‪ ,‬פרי‬
‫המצאתו הוא‪ .‬פעמים רבות השתתפתי בפגישות השבועיות של החוג המצומצם‪ ,‬אשר היה‬
‫מתכנס בביתן של הגב' וסטרויל ואחותה‪ .‬שררה שם רוח "הולנדית" טיפוסית‪ ,‬רוחם של‬
‫שואפי חירות ועצמאות‪ ,‬המתנגדים לכל עבדות ותלות דתית‪ .‬יש וחשתי את עצמי כשותף‬
‫להתנגדותם של ההולנדים לעול הספרדים בתקופת מלחמת שמונים השנה‪…‬‬
‫אין לומר שהמארח שלי לא היה סובלני‪ ,‬אם כי היה רואה זאת בעין יפה‪ ,‬אילו התנצרו‬
‫היהודים המתגוררים בביתו‪ .‬הוא ידע כי לעולם לא יצליח לשכנע אותי ואף הבין והעריך את‬
‫השקפותיי‪ ,‬אולם בעיניו הייתי הולך בדרך לא נכונה‪ .‬מתוך מניעים דתיים התייחס בחיוב‬
‫לשובם של היהודים לארץ הקודש‪ ,‬וראה בכל מאורע התגשמות נבואות שבמקרא‪ .‬עד היום‬
‫אני ש ומר על קשר עם משפחתו (הוא עצמו נפטר ב‪.)1955-‬‬
‫עצבנותם של האנשים‪ ,‬שנאלצו לשבת יחד תחת קורת‪-‬גג אחת ללא אפשרות יציאה כמעט‬
‫(היינו יוצאים לשעה קלה בשעות הערב והחשיכה)‪ ,‬הלכה וגברה‪ .‬היו סכסוכים בשל דברים‬
‫של מה בכך (סגירת חלון‪ ,‬פתיחת רדיו וכיו"ב)‪ .‬אלי ואטרמן‪ ,‬שהביאה לי ידיעות מאשר‬
‫החברים ואף העבירה את מכתביי אליהם‪ ,‬רמזה לי פעם על אפשרות של הגירה לארגנטינה‪.‬‬
‫דובר באונייה העוגנת בנמל רוטרדם; אך נראה שסיכוי זה עלה בתוהו‪.‬‬
‫במרס ‪ 1944‬הציע לי יופ וסטרויל לעבור לצרפת וקיבלתי את הצעתו מייד‪ .‬עודני זוכר את‬
‫השיחה איתו‪ ,‬במטבחה של משפחת אוקסנר‪ .‬יופ עצמו העבירני לבלגיה‪ ,‬אותי ונערה אחת‬
‫מלוסדרכט‪ ,‬רות אהרנפסט‪ .‬שם קיבל אותנו מאכס וינדמילר ודאג להעברתנו לפריס‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 88 -‬‬

‫חוה פרנקל ביהאן‬
‫ב‪ 5-‬ביולי ‪ 1942‬נקראתי להתייצב לשילוח בטרנספורט הראשון שיצא את הולנד‪ .‬החלטתי‬
‫שלא לציית‪ ,‬שכן ברור היה לי‪ ,‬הודות לתקופה שביליתי בגרמניה‪ ,‬שפירושו של השילוח –‬
‫מוות‪.‬‬
‫אותה שעה סברו עדיין חברינו‪ ,‬אנשי הורקדורפ שגרו אז בויטסנקאדה‪ ,‬כי צריך לציית לצו‪.‬‬
‫ואכן צייתו רבים‪ .‬הייתי מבודדת בדעתי לחלוטין‪ ,‬ונבצר ממני לשכנע את חבריי‪.‬‬
‫לצו לא נעניתי‪ ,‬אך מה לעשות לאחר מכן – לא ידעתי‪ .‬רבים מחבריי למקצוע ההולנדים‬
‫(הייתי גרפיקאית) הציעו לי מקלט בביתם או במקום אחר‪ .‬לבסוף ניאותי לקבל את עזרתו של‬
‫אחד מנותני העבודה שלי‪ ,‬והוא שיכן אותי אצל מנהלת העסקים שלו‪ .‬הוספתי לעבוד למענו‪,‬‬
‫אך כעבור שלושה חודשים נאלצתי להסתלק‪ .‬מצאתי מחסה בביתו של קצב בזאנדוורט‪ ,‬ושוב‬
‫נאלצתי לברוח‪ ,‬עקב חיפוש בביתו‪.‬‬
‫ידעתי כתובת אחת בלבד‪ :‬של לאה קצנלסון‪ ,‬השליחה מארץ ישראל‪ .‬בשום כתובת יהודית‬
‫אחרת לא נתתי אמון‪ .‬בבואי לביתה‪ ,‬פגשתי שם מכר יהודי‪ ,‬ונבהלתי מאוד‪ .‬אך הוא הביאני‬
‫אל ביתו‪ ,‬שהיה בטוח יחסית מאחר שהיה "מוגן"‪ .‬מר אתן‪ ,‬סוחר‪-‬עצרים הולנדים שביקר‬
‫אצלו‪ ,‬הביע נכונות לתת לי מחסה‪ .‬ביליתי שנה בביתו שבזאנדאם‪.‬‬
‫רשמית שימשתי עוזרת בית‪ .‬מר אתן ביקש להמרות במשהו את פי הגרמנים‪ .‬מאחר שאני‬
‫הייתי ה"עוזרת"‪ ,‬ניתנה לו הזדמנות לתת מחסה ליהודים נוספים – זקן וילד (אילו הייתה‬
‫עוזרת הולנדית בבית‪ ,‬היה מסתכן על ידי כך יתר על המידה)‪.‬‬
‫הוא היה אדם חביב‪ ,‬אך לא הצלחתי להניח את דעת אשתו‪ .‬בעל‪-‬הבית‪ ,‬שהיה ספורטאי טוב‪,‬‬
‫הזמינני תכופות לשייט‪ .‬באחת ההפלגות הללו‪ ,‬בחברת ידידיו‪ ,‬נטל בחשאי את תעודות‬
‫הזהות שלהם‪ ,‬ואחת מהן נפלה בחלקי‪.‬‬
‫במחצית ‪ 1943‬שמעתי מפי אחד מידידיו של מר אתן‪ ,‬כי גם הוא מבקש לתת מחסה‬
‫ליהודים‪ ,‬על אפם ועל חמתם של הגרמנים‪ .‬מייד הודעתי שאוכל לסייע בכך‪ .‬התקשרתי עם‬
‫ידידי הוותיק‪ ,‬ורנר רוסמן‪ ,‬אשר הפגישני עם נורברט קליין‪ .‬באופן זה חידשתי את המגע עם‬
‫ידידים ותיקים‪ :‬קארל אורוסלאן ולורה זיסקינד‪.‬‬
‫מטעמי ביטחון נאלצתי לעזוב את בית אתן‪ .‬בסיועו ובסיוע בני‪-‬חוגו נקלטתי במשפחה אחרת‪,‬‬
‫משפחת קאלויניסטים אדוקים‪ .‬גם שם עבדתי כעוזרת בית וקיבלתי תשלום הוגן‪ .‬תכופות‬
‫נסעתי לאמסטרדם‪ ,‬לבקר אצל החברים‪ .‬הגברת הארט הייתה נותנת לי כרטיסי‪-‬ביגוד ומזון‬
‫בשביל נחבאים אחרים‪ ,‬ואני מסרתי אותם באמצעות קארל אורוסלאן למחתרת החלוצית‪.‬‬
‫מרים ואטרמן‪-‬פינקהוף‪ ,‬שקיימה קשר עם ויטסנקאדה‪ ,‬מצאה פגם בתעודת הזהות שלי‬
‫ונתנה אותה לתיקון‪ .‬באחת מנסיעותיי לאמסטרדם‪ ,‬במאי ‪ ,1944‬נאסרתי‪ .‬עלה בידי להשליך‬
‫את כרטיסי‪-‬המזון שברשותי‪ ,‬אך תעודת הזהות שלי עוררה חשד‪.‬‬
‫נכלאתי באמסטרדם‪ ,‬ואחר כך הועברתי לבית הסוהר שבסכבגינגן‪ .‬השוטרים ההולנדים‬
‫שהביאוני לשם‪ ,‬סירבו להניח לי להימלט‪ ,‬מפני שחששו לשלום משפחותיהם‪" :‬יש לנו נשים‬
‫וילדים"‪.‬‬
‫בבית הסוהר "אוראניהוטל" המפורסם‪ ,‬נכלאתי יחד עם נשים הולנדיות שעבדו במחתרת‪.‬‬
‫נוצרו חיי‪-‬חברה יפים (לאחר המלחמה קיבלתי מכתב מאת אחת מחברותיי לכלא)‪ .‬כעבור‬
‫שבועות אחדים‪ ,‬שלחוני הגרמנים לוסטרבורק‪ ,‬אל צריף‪-‬העונשין‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 89 -‬‬

‫זאב הירשפלד‬
‫בשלהי ‪ 1942‬הציע לי קורט האנמן שאתחייב לשרת בצבא האנגלי‪ ,‬וייתכן שעל סמך‬
‫התחייבות זאת תימצא דרך להעבירני דרך ספרד לאנגליה‪ .‬עוד באותו יום שאלני אדם לא‬
‫מוכר לי (אחרי כן נודע לי כי שמו וילם מונדריאן‪ ,‬מאלמאלו)‪ ,‬אם רצוני לרדת למחתרת‪ .‬כדי‬
‫שארחוש לו אמון‪ ,‬נקב בשם משפחה יהודית מוכרת לי‪ .‬הסכמתי‪.‬‬
‫נתברר‪ ,‬כי וילם מונדריאן נשלח אלי על ידי חברי מאכס רוטשילד‪ ,‬שכבר "צלל" בעת ההיא‪.‬‬
‫מאכס ביקשני בשעתו להודיע לו אם אזדקק למחבוא‪ ,‬ובעקבות תשובתי‪ ,‬שלח אלי את‬
‫האיש‪.‬‬
‫זמן מה קודם לכן גנבתי ביוזמתי תעודת זהות מן הפועל השכיר שעבד אצל האיכר שלי‪.‬‬
‫כתבתי לנורברט קליין כי יש בידי תעודת זהות‪ ,‬וכי צריך לשנות בה את השם‪ .‬הוא ביקר‬
‫אצלי‪ ,‬לקח מידי את התעודה‪ ,‬ואף החזירה לידי‪.‬‬
‫ה"צלילה" לא נראתה בעיניי רק כאמצעי להצלת חיים‪ ,‬אלא גם כדרך לקיום הכבוד‬
‫העצמי‪ .‬על ידי התנגדות סבילה זאת ניתן לי לבטא את רצוני‪ .‬אפשרות ההצלה נקשרה‬
‫תמיד בדעתי בעלייה ארצה לאחר סיום המלחמה‪.‬‬
‫מונדריאן התחיל בפעולה מיוזמתו שלו‪ ,‬וכפי הנראה לא היה לו בראשית עבודתו כל מגע עם‬
‫"החלוץ"‪ ,‬אלא עם יהודים באלמאלו בלבד‪ .‬ב‪ 3-‬בינואר ‪ 1943‬הביאני אל איכר בפריסלנד‪,‬‬
‫נשוי ואב לשלושה ילדים‪ .‬האיש היה קאלויניסט‪ ,‬שונא גרמנים‪ .‬גם קרוביו החביאו יהודים‪,‬‬
‫ביניהם חברים שלנו‪ .‬השוטר המקומי‪ ,‬מנהל בית הספר וכיוצא באלה‪ ,‬סייעו בפעולה‪ .‬עבדתי‬
‫כפועל במשקו‪ ,‬והסתובבתי גם בכפר‪ .‬נחשבתי סטודנט לאגרונומיה‪ ,‬המשתלם בעבודה‬
‫מעשית‪ .‬שילמתי דמי החזקה‪ 5 ,‬גולדן לשבוע‪.‬‬
‫בינואר ‪ 1944‬עזבתי את המקום‪ ,‬מפני שמחבואי נתגלה לנאצי שגר לא הרחק משם‪ .‬עברתי‬
‫לכפר אחר ושהיתי בו שלושה שבועות‪ .‬כאן ביקרה אצלי לראשונה לורה דורכלאכר‪ ,‬והציעה‬
‫לי לצאת לצרפת ולספרד‪ .‬לפני כן היה לי מגע עם מונדריאן בלבד‪.‬‬
‫נסעתי לאמסטרדם‪ ,‬לויטסנקאדה‪ ,‬והגעתי לשם בלילה‪ ,‬באופן בלתי צפוי‪ .‬פגשתי את קארלי‬
‫אורוסלאן‪ ,‬מנחם ומרים פינקהוף‪ .‬שם הורכבה קבוצת היוצאים לספרד‪ ,‬וקיבלנו תעודות זהות‬
‫חדשות‪.‬‬
‫מרדכי (מאכס) בון‬

‫כשפרצה המלחמה‪ ,‬למדתי בבית הספר לקצינים בהולנד‪" .‬סחבתי" אקדח; כעבור זמן רב‬
‫מסרתי אותו לקורט ריילינגר‪.‬‬
‫כשהייתי בהכשרה‪ ,‬רציתי להפר כל גזירה של הגרמנים‪ ,‬למשל – מסירת האופניים‪ ,‬הטבעת‬
‫חותמת בתעודת הזהות‪ .‬אלא שארגון דאונטר אילצנו להטביע את החותמת‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 1942‬נקראתי לבדיקה רפואית‪ ,‬לשם שילוחי למחנה עבודה‪ .‬כעבור שבועיים‬
‫נאסרתי על ידי שוטרים הולנדיים‪ ,‬אך בלילה עלה בידי להימלט‪ .‬לפני הבריחה‪ ,‬הצלחתי‬
‫להתקשר טלפנית‪ ,‬מתוך הבניין בו הוחזקתי‪ ,‬עם רז כהן הוא התנגד בתוקף לבריחתי‪ .‬למרות‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 90 -‬‬

‫זאת‪ ,‬השיג לי אחרי כן מקום עבודה במוסד לחולי נפש באפלדורן‪ .‬בינתיים הגיעה לשם גם רי‬
‫אשתי‪.‬‬
‫באפלדורן השגתי לשנינו תעודות זהות מזויפות‪ ,‬על פי עצתו של נורברט קליין‪ .‬את חפצינו‬
‫החיוניים ביותר שמרנו תמיד בקרבנו‪ .‬כשהקיפו הגרמנים את המוסד והוציאו את החולים ואת‬
‫הסגל בכוח‪ ,‬ברחנו‪ ,‬רי ואני‪.‬‬
‫שהינו ימים אחדים במשרפת הלבנים בטרוולדה‪ ,‬אחר כך מצאתי לנו דירה בפנסיון קטן‬
‫בזוסטדוינן‪ ,‬ובה גרנו עד אוקטובר ‪ .1943‬איש לא הציק לנו‪ .‬בעלת הפנסיון קיבלה אותנו בלא‬
‫פחד‪ ,‬ומעולם לא שאלה אותנו למוצאנו‪ .‬נחשבנו כסטודנטים‪ .‬בעזרת המשטרה נרשמנו‬
‫רשמית בזוסט‪ .‬עבדתי כפועל חקלאי בחברה ממשלתית רשמית‪-‬למחצה‪ ,‬והשתכרתי כדי‬
‫מחייתי‪.‬‬
‫אשתי רי החלה לפעול בארגון מחתרת סוציאליסטי הולנדי‪ .‬מראיה לא היה יהודי‪ ,‬ועל כן יכלה‬
‫להתהלך באופן חופשי‪ .‬היא קיימה גם קשרים עם "החלוץ" והביאה את אמיל גליקר אלי‬
‫לזוסט‪ ,‬על מנת שאסייע לו "לצלול"‪ .‬רי טיפה בעיקר בילדים יהודים‪.‬‬
‫יום אחד נאסרה רי‪ ,‬על פי הלשנה‪ ,‬ונכלאה ב"שאובורג"‪ .‬המלשינה הייתה יהודייה‪,‬‬
‫ששיתפה פעולה עם הס‪ .‬ד‪ .‬מכר שלנו‪ ,‬שעבד שם ביודנרט‪ ,‬הכירה – והיא שוחררה תמורת‬
‫‪ 500‬גולדן‪ .‬בעזרת שוטר הולנדי הצלחתי להוציא מחדרה של רי את חפציה ואת התעודות‬
‫המזויפות שהיו ברשותה‪.‬‬
‫קורט ריילינגר הגיע אלי לזוסט וסיפר לי על עבודת "החלוץ" ועל העברת חברים רבים‬
‫לצרפת‪ .‬אז ביקש ממני את אקדחי‪ ,‬ונעניתי לו‪ .‬קורט נאסר פעם בגבול‪ ,‬אך שוחרר על ידי‬
‫אנשי הס‪ .‬ד‪ .‬בברידה‪ .‬הוטל עליו להתייצב לפני ראש הכפר במקום מגוריו (למעשה – מקום‬
‫הכשרתו)‪ .‬אותו ראש כפר היה נאצי‪ ,‬איש הנ‪.‬ס‪.‬ב‪ .‬עלה בדעתו של קורט‪ ,‬שאני אטלפן אל‬
‫הס‪ .‬ד‪ .‬בברידה ואעמיד פני ראש הכפר‪ .‬וכך עשיתי‪ .‬בגרמנית גרועה ביותר שאלתי‪ ,‬מה עלי‬
‫לעשות באותו ריילינגר‪ .‬התשובה הייתה‪" :‬שלח אותו לעבודה"‪ .‬וכך בא הכל על מקומו‬
‫בשלום‪…‬‬
‫ב‪ 10.10.43-‬חצינו אני ואשתי את גבול בלגיה‪ ,‬בדרכנו לצרפת‪.‬‬

‫[‪]17‬‬

‫********************************‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 91 -‬‬

‫שמואל עמנואל‬
‫במקומות מסתור‬
‫"ורדף אותם קול עלה נידף"‬
‫יונה עמנואל שילב בספרו יספר לדור‪ ,‬עמ' ‪ 84-71‬קטע זה‪,‬‬
‫שכתב אחיו הצעיר שמואל עמנואל‪.‬‬
‫כאשר החלו המעצרים ההמוניים והטרנספורטים למקומות בלתי‪-‬ידועים במזרח‪-‬אירופה‪,‬‬
‫החלו רבים מיהודי הולנד לבחון את האפשרות למצוא מקום מחבוא אצל אזרחים לא‪-‬יהודיים‪.‬‬
‫דבר זה כונה "צלילה"‪ ,‬בהולנדית‪ .onderduiken :‬באותם הימים היה זה הנושא המרכזי‬
‫אשר העסיק את יהודי הולנד‪ .‬היהודים שהצליחו למצוא מקום מחבוא אצל הגויים נקראו‬
‫"צוללנים"‪.‬‬
‫ה"צלילה" הייתה כרוכה בסכנות רבות‪ ,‬גם עבור הגויים שהחביאו יהודים‪ .‬בכפרים ובעיירות‬
‫קטנות היו אפשרויות ה"צלילה" גדולות יותר‪ .‬למשפחה כמו שלנו‪ ,‬בת אחת‪-‬עשרה נפשות‬
‫(ההורים‪ ,‬שמונה ילדים ודודה מלי)‪ ,‬נראה היה שאין סיכוי למצוא מקום מחבוא משותף לכל‬
‫בני המשפחה‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן החליטו ההורים לבחון את הצעתו של מכר לא‪-‬יהודי‪ ,‬רייקסה‬
‫שמו‪ ,‬שהודיע להורים בחורף ‪ 1943‬שהוא מוכן להחביא את כל המשפחה‪ .‬מר רייקסה היה‬
‫נגר‪ ,‬וההיכרות עמו נוצרה כאשר הכין עבורנו סוכה בשנים תש"ב‪-‬תש"ג‪ .‬מר רייקסה נראה‬
‫כאדם מהימן‪ ,‬בעל קשרים עם אנשי מחתרת הולנדיים‪ .‬מאז ‪ ,1941‬כל אימת שנפוצו שמועות‬
‫שהגרמנים מתכננים "רציה" (‪ ,)razia‬דהיינו מעצרים המוניים של גברים‪ ,‬התחבא אבא‬
‫בביתו של מר רייקסה עד יעבור זעם‪ .‬אלחנן ושלמה התחבאו אצל חברים שהכירו מתקופת‬
‫הלימודים בתיכון‪.‬‬
‫באביב תש"ג‪ ,‬כאשר ברור היה שהגרמנים עומדים לחסל את כל יהודי הולנד‪ ,‬החליטו‬
‫ההורים למצוא מקומות מחבוא‪ ,‬וזאת על‪-‬אף הסכנות הרבות הכרוכות בכך‪ ,‬ומתוך ידיעה‬
‫שהדבר יחייב פיצול ופיזור בני המשפחה במקומות שונים‪.‬‬
‫ימים אחדים לפני פסח תש"ג עזבנו את ביתנו בחשכת לילה ועברנו בלוויית מר רייקסה‬
‫למקומות מחבוא שהכין עבורנו‪ .‬ההורים ושלום הלכו לבית משפחת רייקסה‪ ,‬בתיה הקטנה‬
‫אומצה על ידי זוג חשוך ילדים בעיירה אלפן אן‪-‬דה‪-‬ריין‪ ,‬במרחק של כעשרים ק"מ מאוטרכט‪,‬‬
‫וכל שאר בני המשפחה – דודה מלי וששת הילדים הגדולים‪ ,‬הובאו לעליית‪-‬גג של בית‬
‫ספר‪ ,‬בו עבד מר רייקסה כשרת‪ .‬לקחנו עמנו כלי בישול‪ ,‬ודודה מלי בישלה עבורנו‪ .‬לקחנו‬
‫עמנו גם סירים בודדים כשרים לפסח וחבילת מצות מהשנה הקודמת‪ .‬זה היה מבצע של‬
‫ממש! מר רייקסה דאג לאספקת המזון‪ .‬בימי הפסח הביא ירקות ותפוחי‪-‬אדמה‪.‬‬
‫תנאי החיים בעליית הגג היו קשים‪ .‬במשך כל שעות היום היה עלינו לשכב על מזרונים‬
‫ולדבר בלחישה מחשש שהתלמידים שבכיתות מתחתינו ירגישו בנוכחותנו‪.‬‬
‫באותה עת הספקנו ללמוד הרבה‪ .‬בשעות היום למד כל אחד לבדו‪ ,‬ואחרי שהתלמידים עזבו‬
‫את בית‪-‬הספר חזרנו יחד על הלימוד‪ .‬למדנו מסכת בבא קמא (פרק "מרובה") וחומש עם‬
‫רש"י‪ .‬כמו כן שיחקנו שחמט‪ ,‬שהרי אפשר לעשות זאת גם מבלי לדבר‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 92 -‬‬

‫באחד הימים הראשונים נחרדנו‪ ,‬כאשר שמענו שהתלמידים עולים במדרגות העץ המובילות‬
‫אל הפתח של עליית הגג‪ .‬הודות לתושייתו של שלמה‪ ,‬הצלחנו לחסום את הכניסה בארגז‬
‫כבד‪.‬‬
‫פעם אחרת התעוררנו בבהלה באמצע הלילה בעקבות צעקות ודפיקות חזקות בדלת‬
‫הראשית לבניין‪ .‬תחילה חשבנו שהגרמנים גילו אותנו ובאים לעצרנו‪ ,‬אבל כאשר הסתכלנו‬
‫בזהירות מהחלון התברר‪ ,‬שבאחת מן הכיתות דולקים האורות ומאירים את הרחוב שלפני‬
‫בניין בית‪-‬הספר‪ ,‬בניגוד להוראת ההאפלה הקפדניות‪ .‬אנשי המשמר ביקשו להיכנס לבנין על‬
‫מנת לכבות את האורות‪ .‬לא ידענו מה לעשות‪ :‬אם לא נכבה את האורות‪ ,‬יפרצו השוטרים‬
‫לבניין ואף עלולים לערוך בו חיפוש כדי לברר אם נמצאים בו אנשים‪ ,‬אלו אשר הדליקו את‬
‫האורות‪ .‬מאידך‪ ,‬כיבוי האורות היה מגלה לשוטרים שנמצאים דיירים בבניין ולמחרת עלולים‬
‫היו לחזור ולערוך בירור אצל מנהל בית‪-‬הספר‪.‬‬
‫שוב היה זה שלמה שהציל את המצב‪ .‬הוא ניגש ללוח החשמל שבקומת הקרקע וגרם בו קצר‬
‫חשמלי‪ ,‬מתוך מחשבה שאם ישאלו למחרת את שרת בית‪-‬הספר מי כיבה את האור בבניין‪,‬‬
‫יוכל הלה להוכיח להם שבלילה אירע קצר חשמלי בכל מערכת החשמל של בית‪-‬הספר‪.‬‬
‫גרוע מכל היה מיקומו של המחבוא‪ .‬בניין בית‪-‬הספר היה צמוד לשני בניינים אחרים‪ .‬מצד‬
‫שמאל בית‪-‬היתומים היהודי‪ ,‬שבו התמקמה יחידה של הצבא הגרמני אחרי גירוש היתומים‬
‫ממנו‪ ,‬ובבניין שמימין שכנה המפקדה של הס‪.‬ד‪ ,.‬דהיינו שירות הביטחון הגרמני! ביום אביב‬
‫אחד גילינו בתדהמה‪ ,‬שחיילים גרמנים משתזפים על גג בניין בית‪-‬הספר‪ ,‬ואגב טיוליהם על‬
‫גגו עוברים על יד החלונות של עליית הגג שלנו‪ .‬התברר לנו‪ ,‬שהסיכוי שלא להתגלות על ידי‬
‫הגרמנים הוא קלוש ביותר‪ .‬היינו בסכנה מיידית‪.‬‬
‫המשמעות הפשוטה של הקללה "ורדף אותם קול עלה נידף"‪ ,‬היא שהנרדפים יחיו באימה‬
‫מתמדת מפני האויב‪ ,‬ולכן כל רחש של עלה יעורר בליבם חשש שהאויב מתקרב אליהם‪.‬‬
‫המתחים והפחדים שעברו עלינו באותם הימים היו קשים עוד יותר‪ :‬חיינו באימה מתמדת פן‬
‫קול עלה נידף שלנו יגלה את מקום מחבואנו לאויבנו השוכנים ממש בסמוך לנו‪.‬‬
‫קשה לתאר את הנוראות אשר עברו על היהודים במחנות ההשמדה‪ ,‬ולא פחות קשה לתאר‬
‫א ת הפחדים האיומים אשר היו מנת חלקם של היהודים שנחבאו במקומות מסתור שונים‬
‫ומשונים כדי להציל את נפשם‪ .‬לעיתים ישבו שנה – שנתיים בחדר סגור‪ ,‬ללא כל אפשרות‬
‫לצאת‪ ,‬ותוך חרדה מתמדת ביום ובלילה‪ .‬רבים ברחו ממחבוא אחד לשני‪ .‬היו אומללים‬
‫שהחליפו עשרה מקומות מחבוא ולבסוף נתפסו ונשלחו לכבשנים‪ .‬גם מי שקרא ספרים‬
‫המתארים את התלאות אשר עברו על המסתתרים‪ ,‬כגון "יומנה של אנה פרנק"‪ ,‬אינו מסוגל‬
‫לחוש ולהבין את קללת "ורדף אותם קול עלה נידף" – "שיהא בלבבם פחד וכל שעה יסורים‬
‫שאדם רודפם" (רש"י‪ ,‬ויקא כו‪ ,‬לו)‪ .‬היו יהודים שלא עמדו בלחץ הנפשי‪ ,‬יצאו מהמחבוא‬
‫והתייצבו במשטרה‪ .‬אחרים – נטרפה דעתם עליהם‪.‬‬
‫על‪-‬אף המתח והפחד‪ ,‬השתדלנו לנהל חיים "נורמאליים" במחבוא‪ ,‬עד כמה שהדבר ניתן‬
‫בתנאים ההם‪ .‬בליל‪-‬הסדר (פסח תש"ג) ישבנו סמוך לחלון עליית הגג וקראנו את ההגדה‬
‫לאור הירח‪ .‬אלחנן ניהל את הסדר הראשון ושלמה את השני‪ .‬המאכל העיקרי היה תפוחי‪-‬‬
‫אדמה‪ ,‬נוסף למצות ששמרנו מאז השנה הקודמת‪ .‬בימי הפסח הצטרפה אלינו גם אחת‬
‫הבנות של דודה מלי‪ ,‬צפורה גוטמן‪ .‬היא הייתה חברה בהכשרה של הנוער האגודתי בעיר‬
‫אנסחדה‪ .‬דודה מלי שמחה מאוד על הביקור של צפורה‪ .‬אחרי הפסח חזרה למקום המחבוא‬
‫שלה בצפון‪-‬הולנד‪ ,‬אך מאוחר יותר נתפסה בידי הגרמנים ונספתה באחד ממחנות ההשמדה‪.‬‬
‫ה' יקום דמה‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 93 -‬‬

‫למרות התנאים של "שעת הדחק" השתדלנו להקפיד במצווה קלה כבחמורה זכור לי‪,‬‬
‫שאלחנן הקפיד על כך‪ ,‬שאף אם אין באפשרותנו לכבד את חול המועד כראוי במאכל‬
‫ובמשתנה‪ ,‬נכבדו ככל הניתן בבגדים נקיים ונאים‪.‬‬
‫אחרי החג הציע יונה לשמור את שאריות המצות לפסח הבא‪ ,‬אבל אלחנן אמר שאין צורך‬
‫בכך‪ ,‬הצעתו נתקבלה ואכלנו את המצות‪.‬‬
‫אחרי שהייה של כחודש ימים בעליית הגג של בית הספר‪ ,‬ועקב החשש שחיילים גרמנים יגלו‬
‫אותנו‪ ,‬הודיע לנו מר רייקסה שנעבור למקום אחר‪ .‬המקום החדש היה צר מלהכיל את כולנו‪,‬‬
‫ולכן העביר אותי אל ביתו‪ ,‬כלומר חזרתי והצטרפתי אל ההורים‪ .‬האחים עברו למקום חדש‪,‬‬
‫בקרבת מקום המחבוא של ההורים‪.‬‬
‫אצל משפחת רייקסה גרנו בקומה השנייה של הדירה‪ ,‬ולאמא הייתה אפשרות לבשל אוכל‬
‫כשר‪ .‬כמובן שלא אכלנו עם המשפחה בקומת הקרקע‪ ,‬אלא בחדר המחבוא שלנו‪ .‬ימים‬
‫אחדים אחרי שהצטרפתי להורים ולשלום‪ ,‬הפתיע אותי מר רייקסה בהוראה שאעבוד‬
‫במתפרה גדולה של חייט באזור המגורים שלנו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬שמחתי על האפשרות לעבוד‬
‫בחייטות‪ ,‬מקצוע אותו למדתי במשך שנתיים‪ ,‬לאחר שגורשו התלמידים היהודים מבתי הספר‬
‫הכלליים‪ .‬אבל מאידך‪ ,‬השתוממתי על הרעיון המסוכן‪ ,‬לצאת בכל יום מהבית בו התחבאנו‪.‬‬
‫חששתי גם משאלותיהם של עובדי המתפרה‪ ,‬אבל מר רייקסה עמד על דעתו‪ ,‬והתחלתי‬
‫לעבוד במתפרה‪.‬‬
‫נוסף על הבעיות הביטחוניות‪ ,‬הטרידה אותי השאלה איך אוכל לחבוש כובע ולברך בארוחת‬
‫הצהריים‪ ,‬שהרי כל סטייה מאורחות החיים המקובלות על הגויים‪ ,‬הייתה עלולה לגלות‬
‫לעובדים שאני יהודי‪ .‬אחרי סיור בשטח המתפרה מצאתי פינה נסתרת‪ ,‬בה אוכל לחבוש‬
‫כובע ולברך מבלי שאחרים יראו אותי‪ .‬עד היום הזה אני תוהה‪ ,‬מדוע מר רייקסה דרש ממני‬
‫לצאת לעבודה‪ ,‬תוך סיכון חייו וחיינו‪.‬‬
‫כשבוע אחרי שעברתי לגורו עם ההורים ועם שלום‪ ,‬הודיע לנו מר רייקסה‪ ,‬שקיים חשש‬
‫שהגרמנים עלו על עקבותינו ולכן אנו חייבים לעבור למשפחה אחרת בקרבת מקום‪ ,‬משפחת‬
‫ון‪-‬דר‪-‬פליסט‪ .‬מהשהות אצל משפחה זו‪ ,‬נשארו לי זיכרונות נעימים בלבד ראש המשפחה‬
‫היה בעל מספרה‪ ,‬ודירת המשפחה הייתה מעל המספרה הגדולה שלו‪ .‬מצבם הכלכלי היה‬
‫טוב‪ ,‬וגם ילדיהם היו נחמדים וחביבים‪ ,‬היו להם משחקים רבים ושלום נהנה מהם מאוד‪ .‬כיוון‬
‫שלא הייתה כניסה נפרדת לדירת המשפחה‪ ,‬גרנו עם המשפחה וגם אכלנו יחד איתם‪.‬‬
‫מייד עם בואנו התעוררה בעיית הכשרות‪ .‬אומנם היינו במצב של פיקוח נפש‪ ,‬אבל רצינו‬
‫להימנע מאיסורי דאורייתא‪ .‬אמא מצאה פיתרון‪ .‬היא ביקשה מבעלת הבית שתאפשר לה‬
‫לבשל אוכל עבור כל בני הבית מהמוצרים שמותר לנו לאכול‪ ,‬ובעלת הבית תוסיף לסירים‬
‫שלה את הבשר ויתר המצרכים האסורים עלינו‪ .‬בעלת הבית הייתה אישה אצילה והיא‬
‫הסכימה מייד‪ .‬אמא אמרה לי עד כמה חייבים להעריך את הסכמתה של גברת ון‪-‬דר‪-‬פליסט‬
‫למסור את ניהול מטבחה לאישה זרה אשר מעולם לא הכירה ואמא הוסיפה ואמרה‪" :‬אינני‬
‫בטוחה אם אני במקומה הייתי מסוגלת לוויתור כזה"!‪.‬‬
‫מאחורי ביתה של משפחת ון‪-‬דר‪-‬פליסט עמד המגרש של השוק הסיטונאי לירקות ופירות‪.‬‬
‫ביום ראשון‪ ,‬לאחר שהגענו לבית המשפחה‪ ,‬התקיימה על מגרש זה עצרת גדולה של הנאצים‬
‫בהשתתפות המושל הגרמני של הולנד‪ ,‬הרשע הידוע סייס אינקוארט (‪ ,)Seys Inquart‬אשר‬
‫אחר השואה נידון למוות במשפט פושעי המלחמה בנירנברג‪ .‬זכור לי‪ ,‬ששאבתי אז סיפוק רב‬
‫מכך‪ ,‬שממקום המחבוא שלנו יכולתי לראות את האיש המופקד מטעם ה"פיהרר" יימח‪-‬שמו‬
‫על השמדת יהודי הולנד‪ ,‬מבלי שהוא יכול לראות אותי‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 94 -‬‬

‫מר ון‪-‬דר‪-‬פליסט היה פעיל במחתרת האנטי‪-‬נאצית ולא היה לנו כל ספק בנאמנותו‪ .‬כאשר‬
‫חזרתי לאוטרכט אחרי השואה‪ ,‬נודע לי שהוא הוצא להורג על ידי הגרמנים‪ .‬יהי זכרו ברוך‪,‬‬
‫ביחד עם זכרם של שאר חסידי אומות העולם‪.‬‬
‫אחרי שהות של כשבוע ימים אצל משפחת ון‪-‬דר‪-‬פליסט‪ ,‬הודיע לנו מר רייקסה שהסכנה‬
‫חלפה ועלינו לחזור לדירתו‪ .‬היה זה בסוף חודש אייר תש"ג‪ .‬ימים אחדים לאחר שחזרנו‪,‬‬
‫בליל שבת פרשת במדבר‪ ,‬בזמן הסעודה‪ ,‬שמענו צעדים בלתי מוכרים על המדרגות העולות‬
‫לחדרנו‪ .‬בטרם הספקנו לחפש מחסה נפתחה הדלת‪ ,‬וראש הבולשת של משטרת אוטרכט‪,‬‬
‫הנאצי ההולנדי יאן סמורנבורג‪ ,‬נכנס לחדר וציווה על ההורים להציג תעודות זהות‪ .‬את‬
‫סמורנבורג ראיתי מספר חודשים קודם לכן בבית הקברות היהודי של אוטרכט‪ ,‬בעת הלוויה‬
‫של יהודי אשר נורה למוות על ידי המשטרה‪ .‬להרוג לא היו קרובי משפחה ולכן נתבקשנו‬
‫לסייע בהבאתו לקבורה של "מת מצווה"‪.‬‬
‫מפתיע מאוד היה לראות שם את מפקד הבולשת סמורנבורג שהיה מוכר כנאצי‪-‬הולנדי‪.‬‬
‫כאשר נשאל לסיבת נוכחותו במקום‪ ,‬אמר שבעבר שמע על כך שהיהודים עורכים "טקסים‬
‫מוזרים" בעת ההלוויה וכאשר שוחח על כך עם ראש ה"יודנראט"‪ ,‬מועצת הקהילה היהודית‪,‬‬
‫הציע לו הלה לבוא ולהיווכח במו‪-‬עיניו כי אין שחר לכל השמועות הללו‪.‬‬
‫לאחר שסמורנבורג עיין בתעודות‪ ,‬הוא הודיע לנו שבא לעצור אותנו‪ .‬בניגוד ל"צוללנים"‬
‫אחרים‪ ,‬היו ברשות ההורים רק תעודות זהות אמיתיות עם ציון האות "‪( "J‬יהודי)‪ .‬הובלנו‬
‫לבית המעצר של המשטרה‪ ,‬ביחד עם בעל הבית שלנו‪ ,‬מר רייקסה‪ ,‬אשר שתק כדג‬
‫והתנהגותו כלפינו נראתה לנו תמוהה‪ .‬הלילה עבר עלינו בסיוטים נוראים‪ .‬אחת השאלות‬
‫שהעסיקה אותנו הייתה‪ ,‬האם בוצע המעצר בעקבות הלשנה של אחד מבני החבורה של‬
‫רייקסה‪ ,‬שהרי אם כך‪ ,‬נשקפת סכנה מיידית גם לאלחנן‪ ,‬שלמה‪ ,‬יונה‪ ,‬ברוך‪ ,‬בלה ודודה מלי‪,‬‬
‫שהסתתרו בדירה אחרת באותו רחוב‪.‬‬
‫לאחד מראשי ה"יודנראט" באוטרכט‪ ,‬מר פריץ אלזס‪ ,‬היו קשרים מיוחדים עם סמורנבורג‪.‬‬
‫כאשר נודע לו מפיו שנעצרנו‪ ,‬טען בפניו שכיוון שבידי משפחת עמנואל יש דרכון של מדינת‬
‫פרגוואי‪ ,‬לא חלים עליה הצווים של הגרמנים נגד היהודים ומותר להם להסתובב בחופשיות‪.‬‬
‫על סמך זה דרש לשחרר אותם‪ .‬סמורנבורג הסכים‪ ,‬בתנאי שיקבל תשלום של אלף גולדן‪.‬‬
‫סוכם שסמורנבורג יטלפן למר אוס דר‪-‬פונטן‪ ,‬האיש הממונה מטעם הימלר ואייכמן על גירוש‬
‫היהודים מהולנד‪ ,‬ידבר איתו על דא ועל הא‪ ,‬ובסוף שיחת הטלפון יזכיר כבדרך אגב שנמצאת‬
‫באוטרכט משפחה יהודית מפרגוואי‪ ,‬ושהוא מבין שאפשר לתת לה אישור מגורים‪.‬‬
‫בעקבות שיחה זו והסכמתו של אבא לשלם אלף גולדן לסמורנבורג‪ ,‬קיבלנו ממנו אישור‬
‫בכתב המתיר לנו לגור באוטרכט‪" ,‬בהתאם לשיחת תיאום עם מר אוס דר‪-‬פונטן‬
‫באמסטרדם"‪.‬‬
‫כיוון שלאבא לא היו מזומנים בסכום כה גדול‪ ,‬הוא הלך עם יונה לבעל בית המלאכה שאצלו‬
‫עבד לפני כן‪ ,‬מר וים ון‪-‬דרנן‪ ,‬כדי לבקש ממנו הלוואה‪ .‬אבא אמר לו שכל המשפחה נמצאת‬
‫בצרה גדולה והלה נתן לאבא את הסכום המבוקש מייד וללא היסוס ואפילו היה מופתע‬
‫כאשר כעבור שבוע ימים אבא ויונה החזירו לו את הכסף‪.‬‬
‫מר פריץ אלזס הציל יהודים רבים בעזרת פעולות מתוחכמות‪ .‬הוא נעצר בשלב מאוחר‬
‫יותר ולא זכה להינצל‪ ,‬ה' יקום דמו‪.‬‬
‫ימים אחדים לפני חג השבועות חזרנו כולנו‪ ,‬חוץ מבתיה‪ ,‬לדירתנו‪ .‬הבית היה ריק‪ ,‬ללא‬
‫ריהוט‪ .‬לפני שהתחבאנו סוכם עם מר רייקסה‪ ,‬שאנשיו יעבירו את הריהוט למקום אחד על‬
‫מנת שהגרמנים לא ייקחוהו‪ ,‬אולם כשאבא ביקש שיחזירו לנו את הרהיטים‪ ,‬קיבלנו תשובות‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 95 -‬‬

‫מתחמקות‪ .‬אחרי השואה נודע לי‪ ,‬שכל היהודים ש"צללו" בעזרת הקבוצה של מר רייקסה‬
‫נתפסו על ידי הגרמנים‪ ,‬איש מהם לא זכה לעבור את המלחמה בשלום‪.‬‬
‫אחרי שחזרתי מהמחנה‪ ,‬ביקרתי את מר רייקסה‪ ,‬אבל הוא קיבל אותי בקרירות והתייחס אלי‬
‫בצורה מוזרה מאוד‪ .‬הוא לא התעניין כלל בגורל המשפחה‪ .‬אכן‪ ,‬נותר בי ספק רב‪ :‬מי היה‬
‫מר רייקסה‪" ,‬האם לנו או לצרינו?" הוא מת בגיל צעיר זמן קצר אחרי השואה‪ .‬אחותו הייתה‬
‫חברה במפלגה הנאצית בהולנד והתגוררה בקירבת מקום לאחיה‪.‬‬
‫סמורנבורג נתפס בידי משטרת הולנד מספר חודשים אחרי השחרור‪ .‬פנית למשטרה‪,‬‬
‫ותבעתי את השבת הכסף שאבא שילם לו וכן זכות להעיד נגדו בבית המשפט המיוחד‬
‫לעשיית דין בנאצים‪ .‬ואכן‪ ,‬ב‪ 24-‬לפברואר ‪ ,1949‬הופעתי כעד בבית המשפט‪ .‬לעדות שלי‬
‫הייתה חשיבות בהפרכת טענתו של סמורנבורג‪ ,‬שבתוקף תפקידו כראש הבולשת "‪…‬‬
‫השתדל תמיד רק לעזור ליהודים האומללים וכמובן‪ ,‬ללא כל טובת הנאה"! בפני בית המשפט‬
‫הוא טען‪ ,‬בעזות‪-‬מצח‪ ,‬שמעולם לא דרש אלף גולדן ממשפחת עמנואל ונראה שמר פריץ‬
‫אלזס שלשל את הכסף לכיסו‪ !…‬סמורנבורג נשפט למספר שנות מאסר‪ ,‬אבל כספי השוחר‬
‫[‪]11‬‬
‫לא הוחזרו לנו‪.‬‬

‫**********************‬

‫יהודים מגורשים מאסטרדם [‪]13‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 96 -‬‬

‫ד"ר יוסף מכמן‬
‫הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד‬
‫כפי שכתבתי במבוא‪ ,‬קיים עד היום ויכוח לגבי שיתוף הפעולה של ההולנדים עם הכובש‬
‫הגרמני בתקופת השואה‪ .‬בויכוח זה‪ ,‬ראוי להציג מגוון דעות‪ .‬זאת הסיבה‪ ,‬שהכללתי‬
‫בביטאון את מאמרו של ד"ר יוסף מכמן‪ :‬הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד‪ ,‬שהתפרסם‬
‫ב"שביל הזיכרון" ‪ ,29‬אלול תשנ"ח‪-‬תשרי תשנ"ט‪ ,‬ספטמבר ‪ 1989‬עמ' ‪,17-13‬‬
‫הוצאת ביה"ס להוראת השואה ב"יד ושם"‪.‬‬
‫ד"ר יוסף מכמן‪ ,‬היה מורה ומחנך‪ ,‬ממנהיגי יהדות הולנד‪ ,‬כתב וערך ספרים הקשורים‬
‫להיסטוריה של יהדות הולנד והתמקד גם בנושאי שואה‪.‬‬
‫היה מנהל "יד ושם" בשנים ‪.1960-1957‬‬
‫בספרו "אחרי הכיליון" (‪ )Na de Onderggang, 1997‬שהתפרסם לפני כשנה בהולנד‪ ,‬כתב‬
‫החוקר הצעיר עידו דה האן (‪ )Ido de Haan‬שמספר חסידי אומות העולם ההולנדיים שהוכרו‬
‫על‪-‬ידי "יד ושם" גבוה מדי באופן יחסי‪ ,‬כלומר בהשוואה לארצות אחרות‪ .‬במשפט יחיד גילה‬
‫המחבר את בורותו בנושא חסידי אומות העולם בכלל ולגבי הולנד בפרט‪ .‬כנראה סבר‬
‫שנקבעה איזו מכסה של אנשים הראויים לתואר זה בכל ארץ וארץ והולנד קיבלה מכסה‬
‫שהיא יחסית גבוהה מדי‪.‬‬
‫טעות זו בהבנת המושג חסידי אומות העולם יכולה לשמש נקודת מוצא טובה להבהרת‬
‫מדיניות "יד ושם" בעניין זה‪ .‬ההכרה באדם או בקבוצת אנשים כחסידי אומות העולם‪ ,‬ניתנת‬
‫על סמך פנייה של ניצול או ניצולים המבקשים שהעם היהודי יכבד את מציליהם‪ .‬יש כמובן גם‬
‫מקרים מיוחדים שבהם מוכרים כחסידי אומות העולם אישים שמעשי ההצלה שלהם הוכרו‬
‫בתיעוד אובייקטיבי‪ ,‬כדוגמת ראול ולנברג‪ .‬הסיבה להכרה בחסידי אומות העולם רבים‬
‫מהולנד‪ ,‬היא האופי האכזרי ביותר של רדיפת היהודים בארץ זו והזמן הממושך של משטר‬
‫הכיבוש שם (עד ‪ 5‬במאי ‪.)1945‬‬
‫מסתבר שהמ חבר ההולנדי שהזכרנו הניח כי מאחר שבהולנד נרצחו יחסית הרבה יותר‬
‫יהודים מאשר בארצות מערב אירופה האחרות (קרוב ל‪ 80-‬אחוז לעומת בלגיה ונורבגיה‬
‫‪ 44‬אחוז וצרפת ‪ 24‬אחוז)‪ ,‬יש ללמוד מכך שההולנדים לא עזרו ליהודי ארצם כמו שעשו‬
‫תושבי בלגיה וצרפת‪ ,‬ועל כן תהה מדוע הולנדים רבים כל כך זכו להכרה מ"יד ושם"‪.‬‬
‫אולם ההסבר לתופעה זו הוא בדיוק הפוך‪.‬‬
‫ההחלטה להשמיד את כל יהודי אירופה‪ ,‬נתקבלה בגרמניה בדרג הגבוה ביותר‪ .‬כלומר על‪-‬‬
‫ידי היטלר עצמו‪ ,‬כנראה באמצע דצמבר ‪ .1941‬החלטה זו בוצעה בכל מדינות אירופה באותו‬
‫היקף‪ ,‬באותו קצב ובאותה שיטתיות‪ .‬למעשה אלה היו תלויים במידה ניכרת בגורמים שונים‪.‬‬
‫בראש ובראשונה בראשי המשטר הגרמני בכל ארץ וארץ ובתנאים שהם פעלו‪ .‬גורם חשוב‬
‫היה יחסה של האוכלוסייה ליהודים‪ .‬בשלושת ההיבטים שמנינו‪ :‬ההיקף‪ ,‬הקצב והשיטתיות‪,‬‬
‫הולנד היא מקרה יוצא דופן מהרבה בחינות‪.‬‬
‫מייד אחרי כיבוש הולנד‪ ,‬החליט היטלר בניגוד למה שסוכם עם הצבא לכונן במדינה משטר‬
‫כיבוש אזרחי ולא משטר צבאי כמו בבלגיה וצרפת‪ .‬החלטה זו הייתה כנראה תגובה על‬
‫בריחת המלכה וילהלמינה וכל חברי הממשלה לאנגליה‪ ,‬צעד שבעקבותיו נותרה הולנד ללא‬
‫___________________________________‬
‫ ‪- 97‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫רשות בעלת סמכות לשלטו במדינה‪ .‬נוצר אפוא חלל קונסטיטוציוני והיטלר ניצל הזדמנות פז‬
‫זו להציב בהולנד משטר של פקידים ולא של גנרלים‪ .‬להחלטה זו היו תוצאות מרחיקות לכת‬
‫וקשות מאוד להולנד בכלל וליהודים בפרט‪.‬‬
‫משטר אזרחי בארץ כבושה מכביד בדרך כלל על תושבי המדינה יותר ממשטר צבאי‪,‬‬
‫ובהולנד החמירו השלטונות במיוחד בכל הקשור ליהודים‪ :‬ראשי השלטון שנתמנו בהולנד‬
‫הכבושה לא היו סתם פקידים אלא אנשים שנודעו בהישגיהם ברדיפת יהודים‪ .‬לנציב‬
‫(‪ )Reichskommissar‬מונה סייס – אינקווארט‪ ,‬שהיה בשנת ‪ 1938‬ראש ממשלת אוסטריה‬
‫וקיבל בברכה את הסיפוח הנאצי‪ .‬סייס – אינקוורט‪ ,‬חבר המפלגה הנאצית‪ ,‬מינה לחברים‬
‫בהנהגת משטרו שנים מידידיו‪ ,‬אוסטרים ואנטישמים קנאים כמוהו‪ ,‬ד"ר וימר וד"ר פישביק‪.‬‬
‫נוסף על כך הצליח הימלר להכניס קצין אס‪.‬אס‪ .‬גבוה‪ ,‬ה"א ראוטר‪ ,‬לצמרת השלטון הגרמני‬
‫בהולנד בתור ממונה על הביטחון‪ .‬ראוטר היה גם מפקד עליון של המשטרה ההולנדית‪ ,‬אף‪-‬‬
‫על‪-‬פי שבאופן רשמי הייתה המשטרה כפופה למשרד הפנים ההולנדי‪ .‬ראוטר "הצטיין" כבר‬
‫בשנת ‪ ,1938‬בליל הבדולח‪ ,‬בטיפולו הקשוח ביהודים‪.‬‬
‫אבל גם יתר חברי ההנהגה הנאצית בהולנד‪ ,‬עסקו בפעילות אנטי יהודית ממסדית בממשל‬
‫האוסטרי‪ :‬כולם היו חדורי שנאה עזה כלפי יהודים בהתאם למסורת האנטישמית האוסטרית‪.‬‬
‫כל חברי ההנהגה האוסטרית‪-‬הגרמנית היו בעלי ניסיון אדמיניסטרטיבי ומחושלים במאבק‬
‫פוליטי‪ ,‬יעילים ואינטליגנטים‪ .‬הישגיהם של השלטונות באוסטריה בגזל הרכוש היהודי‬
‫וביציאת יהודים מארצם תוך חצי שנה‪ ,‬ממרס עד נובמבר ‪ ,1938‬עלו על אלה של הגרמנים‬
‫בחמש שנים‪ ,‬משנת ‪ 1933‬עד ‪.1938‬‬
‫כבר בחודשים הראשונים של כהונתו תכנן משטרו של סייס – אינקווארט את סילוקם של‬
‫היהודים מכל המשרות הציבוריות‪ .‬מראשית ‪ 1941‬בוצע רישום של כל יהודי הולנד‪ .‬נוסף‬
‫לכך חוסלו בשיטות מתוחכמות העסקים היהודיים והועברו לידי גורמים גרמניים ואוהדיהם‬
‫ההולנדים‪.‬‬
‫הרשויות הממלכתיות ההולנדיות לא היו מסוגלות להתמודד עם ההנהגה הגרמנית הקשוחה‬
‫והמיומנת‪ ,‬שהייתה איתנה בדעתה לתור את "הבעיה היהודית" בהולנד באופן מוחלט ומהיר‪.‬‬
‫למעשה הפקידו הפקידים ההולנדים את יהודי ארצם ליוזמות האנטישמיות הגרמניות‪ ,‬אף‪-‬‬
‫על‪-‬פי שנהנו כבר ‪ 150‬שנה מזכויות אזרחיות מלאות‪ .‬כאשר התחילו הגירושים למחנות‬
‫ההשמדה‪ ,‬המשטר הגרמני בהולנד שיתף פעולה עם אייכמן ואנשיו בצורה יעילה‬
‫וממושמעת‪.‬‬
‫מה הן ההשלכות של נסיבות מיוחדות אלו על עניין חסידי אומות העולם בהולנד? בשל אופיו‬
‫של המשטר הגרמני ויעילותו היה מסוכן יותר להציל יהודים בהולנד מאשר בבלגיה ובצרפת‪.‬‬
‫מי שנתפס בבלגיה או בצרפת בעזרה ליהודים‪ ,‬הסתכן בקבלת עונש קל יחסית‪ ,‬אך בהולנד‬
‫הוא היה עלול להיות מוצא להורג או להישלח למחנה ריכוז‪ ,‬וסיכוייו לשרוד שם היו קטנים‬
‫ביותר‪ .‬המשטרה הגרמנית וההולנדית ערכו חיפושים אחרי יהודים מסתתרים והעניקו‬
‫למלשינים סכומי כסף בעד כל יהודי שנתפס בעזרתם‪ .‬המשטרה הגרמנית גם ניסתה לפתות‬
‫יהודים לצאת ממקומות מחבואם תוך הבטחות שווא לשחרורם מהגירושים‪.‬‬
‫בתחילה לא נתקלה המדיניות האנטי‪-‬יהודית של משטר הכיבוש בהתנגדות משמעותית מצד‬
‫רוב האוכלוסייה ההולנדית‪ .‬אומנם ידועה שביתת פברואר (‪ )1941‬שהפכה באמסטרדם‪,‬‬
‫ובמספר ערים קרובות לה‪ ,‬להפגנה המונית נגד המעצרים האכזריים של יותר מ‪ 400-‬יהודים‪,‬‬
‫אך גל המחאה וההזדהות עם היהודים דעך מהר ובעצם התוצאות היו לרעת היהודים‪ :‬מחד‬
‫גיסא יצרה השביתה תחושה של שאננות בקרב המנהיגות היהודית‪ ,‬ומאידך גיסא הקשיח‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 98 -‬‬

‫המשטר הגרמני את יחסו כלפי היהודים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬קבוצות הפועלים שהפגינו בפברואר‬
‫‪ 1941‬היו מוכנות לבצע את הפעולות שנדרשו מהן במסגרת גירושי היהודים מאז קיץ ‪1942‬‬
‫– העברתם באוטובוסים וברכבות ממקומות מגוריהם למחנות מעבר ומשם למחנות השמדה‪.‬‬
‫העזרה שהיהודים היו זקוקים לה ברגע הגורלי שבו התחילו הגירושים (יולי ‪ )1942‬לא הייתה‬
‫בהפגנות מחאה המוניות‪ ,‬אלא ביצירת אפשרויות להתחמק‪ ,‬איש איש עם בני משפחתו‪,‬‬
‫מהמעצרים שהתבצעו על‪-‬ידי שוטרים גרמניים והולנדיים‪ .‬הסיכוי להישרדותם היה תלוי‬
‫בנכונות של לא יהודים להסתיר אותם בדירותיהם‪ ,‬לספק להם תעודות זהות וכרטיסי מזוון‪,‬‬
‫אמיתיים או מזויפים‪ ,‬וללוותם מבתיהם למקומות מסתור‪ .‬בקיץ ‪ 1942‬לא הייתה באוכלוסייה‬
‫ההולנדית בדרך ככל נכונות לסייע ליהודים בדרכים אלה – אם בשל האדישות הכללית‬
‫לגורלם ואם משום שידיעות על שנעשה ליהודים לא הגיעו לאזורים רבים במדינה בגלל‬
‫שליטתם המוחלטת של השלטונות הגרמניים באמצעי התקשורת‪.‬‬
‫למרות זאת הסנונית הראשונה של הושטת עזרה ספונטאנית ליהודים הופיעה ימים ספורים‬
‫לפני הטרנספורט הראשון מאמסטרדם למחנה המעבר וסטרבורק‪ .‬אישה צעירה מהעיר‬
‫אוטרכט בשם קור בסיאנסה (‪ )Cor Basiaanse‬נסעה לאמסטרדם‪ ,‬אספה מספר ילדים‬
‫מבתי הוריהם והביאה אותם לאוטרכט‪ ,‬ושם הוסתרו אצל כמה משפחות‪ .‬מעשה זה סימן את‬
‫תחילת התארגנותן של ארבע רשתות שהתמחו במיוחד בהצלת ילדים‪ :‬קבוצת הסטודנטים‬
‫מאוטרכט‪ ,‬קבוצת הסטודנטים מאמסטרדם‪ ,‬ארגון של נוצרים שקרא לעצמו "הברה בע"מ"‬
‫וקבוצה של נוצרים אדוקים שהייתה קשורה לעיתון מחתרתי‪ .‬יחד הצילו ארבע הקבוצות‬
‫כ‪ 1,100-‬יהודים‪ ,‬קרוב ל‪ 90-‬אחוזים מהם היו ילדים יהודים שהוסתרו ברחבי המדינה‪.‬‬
‫יש לציין כי קבוצת הסטודנטים מאוטרכט קיבלה תמיכה מהארכיהגמון של הולנד‪ ,‬י' דה יונג‬
‫(‪ (de Jong.J‬שמקום מושבו באוטרכט‪ .‬הוא לא רק אפשר להם להשתמש בכספת של‬
‫ארמונו לשם שמירת ניירותיהם‪ ,‬אלא גם נתן להם סיוע כספי וביקש מהבישופים בהולנד‬
‫לתרום למען הפעילות המבורכת של הצלת יהודים‪.‬‬
‫עובדה זו היא רבת חשיבות‪ .‬הארכיהגמון התנגד לתנועה הנציונל‪-‬סוציאליסטית כבר בשנות‬
‫השלושים ואסר על המאמינים הקתוליים להצטרף אליה‪ .‬עמדה זו של מנהיג דתי ראשי‬
‫השפיעה על הכפופים לו בהיררכיה הכנסייתית‪ .‬הודות לעמדתו הנחרצת של הארכיהגמון‬
‫נקלטו המוני יהודים באזורים שהיו מאוכלסים כמעט רק בקתולים‪ .‬באחד המקרים כומר‬
‫קתולי בעיירה קטנה הוצא להורג בשל פעילותו למען הצלת יהודים‪.‬‬
‫תופעה זו של אישיות כנסייתית רמה מעלה שנקטה עמדה ברורה נגד המשטר הגרמני‪,‬‬
‫איננה יוצאת דופן‪ .‬בתקופת הכיבוש איבדו הרשויות הממלכתיות ההולנדיות את מעמדן‬
‫הלאומי והמוסרי ועל כן היו עיני המאמינים‪ ,‬פרוטסטנטים וקתולים כאחד‪ ,‬מופנות לרועיהם‬
‫הרוחניים כמורי דרך בבעיות השעה‪ ,‬במיוחד בסוגיה המצפונית של היחס ליהודים‪ .‬לא מעט‬
‫כמרים ידעו לעמוד על עקרונותיהם המוסריים על אף הטרור הגרמני‪ .‬לדוגמה הכומר‬
‫הפרוטסטנטי ב"י אדר (‪ )B.J. Ader‬מעיירה בצפון‪-‬מזרח הולנד נסע לבית החולים היהודי‬
‫באמסטרדם ולחץ על הרופאים והאחיות שעבדו שם להסתתר‪ .‬הוא אף היה מוכן להמציא‬
‫להם מקומות מסתור בקרב חברי קהילתו‪ ,‬והקים רשת מסועפת של מצילים וביתו היה מרכז‬
‫הפעילות‪ .‬הוא נעצר לבסוף והוצא להורג‪.‬‬
‫גם כומר אחר‪ ,‬ל' אוברדיון (‪ )L. Overdum‬מן העיר אנסחדה‪ ,‬הקים בשיתוף פעולה עם אנשי‬
‫המועצה הי הודית במקום ובסיוע תעשיינים יהודים ולא יהודים רשת מסועפת של עוזרים‬
‫(קשרים וקשריות) ומקומות מחבוא בעיקר במזרח הולנד‪.‬‬
‫הסמכות הדתית הייתה בעלת השפעה מכרעת במקרים רבים‪ .‬היא השפיעה במיוחד‬
‫בקהילות הומוגניות של מאמינים בכפרים ובעיירות שבהם התושבים ידעו בדרך כלל כי‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 99 -‬‬

‫משפחות מסוימות מסתירות יהודים‪ .‬ההתלכדות הדתית והחברתית מנעה הלשנה לרשויות‬
‫הרשמיות‪ ,‬תופעה שהייתה נפוצה בערים הגדולות‪ .‬עיירה כזאת הייה ניולנדה (‪)Neuwlande‬‬
‫במזרח הולנד‪ ,‬שבה הסתתרו יהודים אצל ‪ 200‬משפחות‪ .‬תושב המקום ארנולד ראווס יחד‬
‫עם יהודי צעיר בשם מקס ליונס‪ ,‬ארגנו את העברת היהודים ממערב הולנד למזרחה ומצאו‬
‫להם מקומות מסתור‪.‬‬
‫דרום הולנד שוחררה בספטמבר ‪ 1944‬אבל בצפונה נכנע הצבא הגרמני רק ב‪ 5-‬במאי‬
‫‪ .1945‬הסכנה ליהודים באזורים שלא שוחררו נמשכה עד תאריך זה‪ ,‬הרבה מעבר לתקופת‬
‫הרדיפות בארצות אירופה האחרות‪ .‬הסיכון שמקומות המסתור יתגלו על ידי הלשנה היה‬
‫גבוה‪ .‬מקומות מסתור רבים הפכו בלתי מתאימים משום שבאותם בתים השתכנו חיילים‬
‫גרמנים‪ .‬רוב היהודים המסתתרים נאלצו להחליף את מקומות המסתור שלהם‪ ,‬לפעמים‬
‫אפילו עשרות פעמים‪ .‬אחד הארגונים שהתמחה בהצלת ילדים יהודים הסתיר כל אחד‬
‫מ‪ 250-‬הילדים שבהם טיפל בארבעה מקומות שונים בממוצע‪ .‬משום כך מעגל המצילים‬
‫התרחב מאוד והיה צורך בהפעלת קשרים וקשריות רבים לשם העברת היהודים ממקום‬
‫למקום תוך סיכונים הולכים וגדלים‪ .‬המנגנון המשטרתי יחד עם משתפי הפעולה ההולנדים‪,‬‬
‫הגבירו לקראת סוף המלחמה את מאמציהם לתפוס יהודים ומתנגדים למשטר‪ ,‬שמספרם‬
‫גדל ככל שמפלת גרמניה התקרבה‪.‬‬
‫באפריל – מאי ‪ 1943‬התחילו השביתות הגדולות שכללו בין השאר את מערכת הרכבות ואת‬
‫הסטודנטים שסירבו לתחום על התחייבות להימנע מפעילות אנטי גרמנית‪ .‬מספר‬
‫המסתתרים והחיים במחתרת מסיבות פוליטיות גדל מאוד באותה תקופה והגיע‬
‫לכ‪ 300,000-‬איש‪ .‬היהודים היו פחות מ‪ 10-‬אחוז מהם‪ ,‬כ‪ 25,000-‬איש‪.‬‬
‫באותה שעה כבר נפתחו בפניהם בתים רבים של אנשים שעד אז סירבו לקלוט יהודים‪.‬‬
‫אומנם מקומות המסתור הרגילים לא היו תמיד מספקים‪ ,‬כי היהודים היו זקוקים לתעודות‬
‫זהות מזויפות ולכרטיסי מזון‪ ,‬וזאת בזמן שהאוכל הלך והתמעט והרשויות הנהיגו קיצוב‬
‫מחמיר ביותר‪ .‬חוגי המחתרת שעסקו בהצלה‪ ,‬נאלצו לחפש דרכים שונות כדי להקשות על‬
‫השלטונות הגרמניים‪ ,‬שהיו בידיהם כל הנתונים על היהודים‪ ,‬כולל כתובות מגוריהם‪.‬‬
‫מאז ‪ 1941‬היו ליהודים תעודות זהות שבהן הייתה חתומה האות ‪ J‬באופן בולט ביותר‪ .‬אנשי‬
‫המחתרת ניסו למחוק בעבודה דייקנית את האות ‪ J‬בלי להשאיר לה שריד‪ .‬הייתה זו מלאכה‬
‫קשה שדרשה מיומנות רבה ולא ניתן היה לבצעה בהיקף רחב‪.‬‬
‫במשך הזמן הומצאה שיטה חדשה‪ :‬זיוף תעודות זהות ותעודות אחרות כגון כרטיסי קיצוב‬
‫לקניית מזון‪ .‬גם לכך הייתה דרושה מיומנות מיוחדת‪ ,‬וכן היה צורך בכלים מיוחדים ובנייר‬
‫מסוים‪ .‬למרותה קשיים הצליחו קבוצות המחתרת לייצר עשרות אלפי תעודות מזויפות‪ ,‬לא‬
‫רק ליהודים אלא גם לאנשי מחתרת ולאנשים שסירבו לעבוד כפועלי כפייה בגרמניה‪ .‬המנגנון‬
‫הגרמני והה ולנדי החליטו לחסל תעשייה בלתי חוקית זו והנפיקו כרטיסי מזון חדשים בשיטה‬
‫מתוחכמת ביותר‪ .‬אך המחתרת הצליחה להתגבר גם על שיטה זו ולייצר כרטיסים מזויפים מן‬
‫הסוג החדש במספרים גדולים‪ .‬היא גם השיגה כמויות גדולות של תעודות על ידי גנבות‬
‫מלשכות מרשם התושבים והקיצוב בכל רחבי הולנד‪.‬‬
‫קבוצת וסטרוויל (‪ ,)Wesrereweel‬קבוצת המחתרת הידועה הנקראת על שם מנהיגה‬
‫הכריזמטי‪ ,‬הצליחה להציל מאות צעירים בעזרת תעודות גנובות או מזויפות‪ .‬באוגוסט ‪1942‬‬
‫נתקבלה ידיעה שהמשטרה הגרמנית מתכננת לעצור יותר מ‪ 50-‬צעירים באחד מהבתים של‬
‫"עליית הנוער"‪ .‬יופ וסטרוויל וכמה מחבריו נענו לפניית החלוצים הצעירים שטיפלו בקבוצה‪,‬‬
‫ותוך ימים ספורים מצאו מקומות מחבוא לכולם‪ .‬מאז התפתח שיתוף פעולה הדוק מאוד בין‬
‫קבוצת וסטרוויל לחלוצים‪ ,‬הקבוצה היחידה בהולנד שפעלה כארגון מחתרת יהודי ושבראשו‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 100 -‬‬

‫עמדו שני צעירים‪ :‬שושו סימון ומנחם פינקהוף‪ .‬יחד הם מצאו דרך להעביר כ‪ 150-‬חלוצים‬
‫מהולנד לצרפת‪ .‬מטרתם האמיתית הייתה להגיע לארץ‪-‬ישראל עוד בזמן המלחמה‪ ,‬ואכן ‪60‬‬
‫מהם הצליחו בכך‪ .‬כאשר נפרד יופ וסטרוויל מהקבוצה הראשונה שעברה מצרפת לספרד‪,‬‬
‫הוא פנה אליהם לרגלי הפירנאים בנאום נרגש וביקש מהם לא לשכוח את חבריהם ואת אלה‬
‫שסבלו תחת המשטר הנאצי ולדאוג לחירותם של תושבי המדינה היהודית העומדת לקום‬
‫בארץ‪-‬ישראל‪ .‬וסטרוויל נעצר במרס ‪ 1944‬כאשר ניסה להבריח שתי בחורות יהודיות‬
‫מעבר לגבול עם בלגיה‪ .‬על‪-‬אף העינויים הקשים שעבר‪ ,‬לא גילה דבר על פעילות‬
‫הקבוצה‪ .‬הוא הוצא להורג ב‪ 11-‬באוגוסט ‪.1944‬‬
‫*‬
‫מספר היהודים ההולנדים שנרצחו בשואה הוא גדול יחסית בהשוואה לארצות אירופה‬
‫המערבית האחרות‪ .‬הסיבה העיקרית לכך היא אופיו האנטישמי הקנאי של משטר הכיבוש‬
‫בהולנד‪ .‬ראשי מנגנון המדינה ההולנדי נכנעו למעשה לדרישות ולצווים של משטר הכיבוש‬
‫והשפיעו על הדרגים הנמוכים לשתף פעולה עם זרועות המשטרה הגרמנית‪ ,‬על‪-‬אף שהדבר‬
‫נגד את החוקה ההולנדית‪ .‬ההתנגדות לרדיפות היהודים התפתחה באופן ספונטאני אצל‬
‫יחידים או קבוצות קטנות שלא יכלו להשלים עם השפלת היהודים וגירושם מהולנד‪.‬‬
‫את מניעי המצילים ניתן להגדיר כהומניסטיים או דתיים‪ .‬חשובה ביותר הייתה המחאה‬
‫הפומבית של ראשי הכנסיות נגד המדיניות האנטי יהודית‪ .‬הם השפיעו על אנשי הדת‬
‫המקומיים להושיט יד ליהודים ואלה עודדו את צאן מרעיהם להסתיר יהודים בבתיהם‪ .‬עזרה‬
‫ליהודים סיכנה את חייהם הרבה יותר מאשר בבלגיה וצרפת‪ .‬רבים מבין המסתירים שילמו‬
‫על כך בחייהם או שולחו למחנות ריכוז בגרמניה‪.‬‬
‫שנות הפחד המשותפות והציפייה לשחרור שחוו היהודים במחיצת מסתיריהם יצרו במקרים‬
‫רבים קשר הדוק בין המצילים לניצולים‪ .‬עובדה זו באה לידי ביטוי בצורה מרשימה בפניות‬
‫ל"יד ושם" להכרה במצילים כחסידי אומות העולם‪ .‬כבר בראשית שנות השישים‪ ,‬כאשר‬
‫התחיל "יד ושם" במפעל חסידי אומות העולם‪ ,‬היו הולנדים רבים בין המקבלים את אות‬
‫ההוקרה יש לציין שרבים מהיהודים שניצלו בהולנד‪ ,‬עלו ארצה והכירו את "יד ושם" ופעולותיו‬
‫בשעה שהמוסד עדיין לא היה מוכר בארצות אירופה וגם עובדה זו תרמה לכך שאנו מוצאים‬
‫[‪]12‬‬
‫הרבה הולנדים בין חסידי אומות העולם שהוכרו על ידי "יד ושם"‪.‬‬

‫********************************‬
‫שלושה מקרים בולטים‬
‫של הצלת יהודים בהולנד‬
‫גריטדינה ויוהן בנדרס‪ :‬יוהן בנדרס היה מורה בתיכון באמסטרדם‪ ,‬שלא הסתיר את כעסו‬
‫כשגורשו היהודים מבית‪-‬הספר בו לימד‪ .‬הוא עודד את תלמידי הכתות הגבוהות להשתתף‬
‫בפעילות מחתרתית של זיוף תעודות זהות וכרטיסי מזון‪ ,‬ויחד עם אשתו גריטדינה הפך את‬
‫ביתם למקלט זמני ליהודים‪ .‬בני הזוג אספו לביתם שתי אחיות יהודיות‪ ,‬תלמידות לשעבר של‬
‫יוהן‪ .‬הילדות גרו אצל בני זוג בנדרס עד סוף המלחמה‪ .‬בשנת ‪ 1943‬הצטרפה למשפחה‬
‫ילדה יהודיה נוספת‪ .‬ב‪ 4-‬לאפריל ‪ 1943‬עצרו אנשי משטרת הביטחון הגרמנים את יוהן‬
‫בעקבות הלשנה של שכנים‪ .‬יוהן הושם בכלא‪ ,‬כשבכיסו רשימה מוצפנת של ‪ 18‬כתובות של‬
‫דירות מסתור של יהודים‪ .‬הוא נחקר ועונה קשות‪ ,‬והחליט להקריב את חייו כדי להציל את‬
‫חייהם של היהודים‪ .‬ב‪ 6-‬לאפריל ‪ 1943‬קפץ יוהן בנדרס אל מותו מחלון תאו‪ .‬אשתו‬
‫גריטדינה‪ ,‬אם לשתי ילדות ובחודש החמישי להריונה‪ ,‬המשיכה במשימה בה החלו השניים‪.‬‬
‫היא אספה אל ביתה נערה יהודיה נוספת‪ ,‬גם היא תלמידה לשעבר של יוהן‪ ,‬ואף הצליחה‬
‫למצוא את שתי תלמידותיו של יוהן שנתפסו על ידי הנאצים ולהצילם‪.‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 101 -‬‬

‫קבוצת ‪ :N.V.‬באמסטרדם קמה קבוצה בשם ‪ N.V.‬כדי להסתיר ילדים שנאספו במעון‬
‫באמסטרדם לאחר שהופרדו מהוריהם שנשלחו למחנה ווסטרבורק‪ .‬בהדרגה הוברחו הילדים‬
‫והוסעו למקומות מרוחקים‪ ,‬שם נמסרו למשפחות אומנות‪ .‬כך ניצלו למעלה מ‪ 200 -‬ילדים‪.‬‬
‫סודיות הארגון ויעילות חבריו היו למופת‪ :‬בשנתיים של קיום הקבוצה לא נפגע אפילו ילד‬
‫אחד‪ .‬גורל אחר היה למנהיגי הארגון‪ :‬יופ וורטמן ויאפ מוש‪ ,‬הם נעצרו בנפרד ולאחר עינויים‬
‫נשלחו למחנות‪ .‬וורטמן מת מאפיסת כוחות בברגן‪-‬בלזן‪ ,‬מוש עונה למוות במחנה מעצר‬
‫בהולנד‪.‬‬
‫יופ וסטרוויל‪ :‬יופ וסטרוויל היה מנהל בית ספר ברוטרדאם‪ .‬מראשיתו של הכיבוש הגרמני‬
‫בהולנד‪ ,‬התנגד לו יופ בכל מאודו‪ ,‬אך לא מצא את הדרך להביע את התנגדותו לכיבוש‬
‫ולדיכוי‪ .‬ביולי ‪ 1942‬פנתה אליו מרים וטרמן על מנת שיסייע בהחבאת נערים ונערות יהודים‬
‫מחוות הנוער של תנועת "החלוץ" בלודסרכט‪ .‬באותם ימים החלו הגרמנים לרכז את יהודי‬
‫הולנד במחנה המעבר ווסטרבורק ולשלחם אל מחנות ההשמדה‪ .‬יופ הסכים לעזור ללא כל‬
‫היסוס וקיבל על עצמו את ריכוז הארגון‪ .‬בעזרת חברים יהודים ולא יהודים שצרף למחתרת‪,‬‬
‫החל להחביא את נערי חוות הנוער במחבואים שונים ברחבי המדינה ולהעביר אותם את‬
‫הגבול דרך בלגיה וצרפת הכבושות‪ ,‬אל ספרד הנייטרלית‪.‬‬
‫סה"כ עזר להציל מעל ‪ 300‬נערים ונערות‪ .‬כל פעולות ההחבאה והברחת הגבול נעשו תחת‬
‫סכנת חיים מתמדת‪ .‬יופ המשיך לנהל את בית הספר ברוטרדם‪ .‬לעיתים היה במשך לילה‬
‫שלם מבריח את הגבול ובבוקר‪ ,‬הולך אל בית הספר וממלא את תפקידו בנאמנות‪ .‬יופ‬
‫התמסר כל כולו למשימת ההצלה‪ .‬הוא המשיך לפעול גם לאחר שהיה ברור לו שהוא במעקב‬
‫ואשתו ויל‪ ,‬שסייעה לו‪ ,‬נעצרה עקב הלשנה‪ .‬הוא נתפס במרץ ‪ ,1944‬בעת ניסיון להבריח‬
‫לצרפת שתי נערות יהודיות מלודסרכט‪ .‬הגרמנים עינו אותו קשות בכלא במשך מספר‬
‫חודשים‪ ,‬אך יופ לא נשבר ולא הסגיר איש או מסר מידע כלשהו‪ .‬באוגוסט ‪1944‬הוא הוצא‬
‫להורג בירייה‪.‬‬

‫**********************‬
‫לידיעת קוראי הביטאונים והחוברות שכתבתי וערכתי!‬
‫אני מביא בחוברות שכתבתי וערכתי‪ ,‬עדויות‪ ,‬קטעים מספרים‪ ,‬דברי הגות‬
‫ומאמרים שכתבו אנשים רבים‪.‬‬
‫ברצוני להדגיש כי זכות היוצרים שייכת לבעלי זכויות היוצרים –‬
‫הוצאות הספרים‪/‬המחברים היוצרים‬
‫השימוש בחומר הנ"ל נועד רק למטרות חינוכיות‪-‬לימודיות ולהעלאת תודעת זיכרון‬
‫השואה בפני קהלים רבים ומגוונים של החברה בישראל ‪ -‬צעירים ומבוגרים‪.‬‬
‫גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 102 -‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫{חלקית}‬

‫אוורס עמדין בלומה‪ :‬ילדים מושאלים‪ ,‬הקורות של הורים מסתירים וילדים יהודים מוסתרים‬
‫בהולנד בשנים ‪ 1942‬עד ‪ ,1945‬הוצאת המחברת‪ ,‬תשס"ב‪.2002-‬‬
‫אוורס עמדין בלומה‪ :‬להיות מוסתרים‪-‬עבר שנחתם‪ ,‬נוף איילון‪ ,‬תשס"א‪.1981-‬‬
‫איטלי מרגלית {חנה}‪ :‬עדותה ב"יד ושם"‪ ,‬ארכיון יד ושם‪ ,‬תיק ‪ 8436‬חטיבה ‪0.3‬‬
‫אילן‪-‬אונדרוייזר יהודית‪ :‬זיכרונות מימים אפלים‪ ,‬קורות ילדה אחת מגולת הולנד בימי‬
‫השואה‪ ,‬עקד‪ ,‬תשנ"ב‪.1992-‬‬
‫אילן‪-‬אונדרוייזר יהודית‪ :‬דמותם לנגדי תמיד‪ :‬קורות ילדה אחת מגולת הולנד בימי השואה‪,‬‬
‫גפן‪ ,‬תשס"ד‪.2004-‬‬
‫אשר‪-‬פינקוף קלרה‪ :‬רקדנית בלי רגלים‪ ,‬מורשת‪ ,‬תשל"א‪.1971-‬‬
‫אשר‪-‬פינקוף קלרה‪ :‬ילדי כוכבים‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשנ"א‪.1991-‬‬
‫בולה {לוי} מרים‪ :‬עדותה ב"יד ושם"‪ ,‬ארכיון יד ושם‪ ,‬תיק ‪ 5570‬חטיבה ‪0.3‬‬
‫בן גרא תמר‪ :‬עדותה ב"יד ושם"‪ ,‬ארכיון יד ושם‪ ,‬תיק ‪ 9548‬חטיבה ‪0.3‬‬
‫בנימין יגאל‪ :‬הם היו חברינו‪ ,‬ספר זיכרון לחברי ההכשרות והמחתרת החלוצית בהולנד‬
‫שנרצחו בשואה‪ ,‬אגודת יוצאי ההכשרות והמחתרת החלוצית בהולנד‪ ,‬תשנ"א‪.1990-‬‬
‫בטי באוש‪ ,‬אורבך אלישבע‪ :‬השקט שנשבר‪ ,‬סיפורן של שתי אחיות מהולנד בימי המלחמה‪,‬‬
‫יד ושם‪ ,‬תשס"ז‪.2007-‬‬
‫גוטמן ישראל רוטקירכן ליוויה[ עורכים]‪" :‬שואת יהודי אירופה" מבחר מאמרים‪ ,‬יד ושם‪,‬‬
‫תשל"ג‪.1973-‬‬
‫גרוטקרק שלמה‪ :‬בדרך אל החופש‪ ,‬לוחמי הגטאות‪ ,‬תשנ"ט‪1997-‬‬
‫דובי‪-‬חזן מרים‪ :‬ביום שאנה פרנק מתה‪ ,‬דוקסטורי‪ ,‬תשס"ד‪,2004-‬‬
‫הולנדר רחל‪ :‬החלום והיום‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשל"ז‪1979-‬‬
‫הטי באוש‪ /‬אורבך אלישבע‪ :‬השקט שנשבר‪ ,‬סיפורן של שתי אחיות מהולנד בימי‬
‫המלחמה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשס"ז‪.2007-‬‬
‫הילסום אתי {במברג שולמית תירגמה מהולנדית}‪:‬חיים כרותים‪ ,‬יומנה של אתי הילסום‬
‫‪ ,1943-1941‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪.1985-‬‬
‫הילסום אתי‪ :‬השמים שבתוכי‪ ,‬יומנה של את הילסום ‪ ,1943-1941‬כתר‪ ,‬תשס"ב‪.2002-‬‬
‫הכהן שמואל‪ :‬כמו אבנים שותקות‪ ,‬כתר‪ ,‬תשנ"ח‪.1988-‬‬
‫ויזל חוה‪ :‬הולנד והיהודים‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬תשל"ד‪.1974-‬‬
‫הרצברג‪-‬פינס חנה‪ :‬שלוש שנים נמשך הלילה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשס"ב‪.2002-‬‬
‫זילבר שלמה‪ :‬חיים במסתור בהולנד‪ ,‬הוצאת המחבר‪ ,‬תש"ס‪.2000-‬‬
‫טן בום קורי‪ :‬המחבוא‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ז‪.1978-‬‬
‫יחיל חני‪" :‬השואה"‪ ,‬כרך ב‪ ,‬שוקן ‪ -‬יד ושם‪ ,‬תשמ"ז‪.1987-‬‬
‫כהנא רבקה ובת עמי מלניק‪ :‬סיפור הצלתה של תינוקת יהודיה‪ ,‬גוונים תשס"ז‪.2007-‬‬
‫כוכבא עדינה‪,‬קלינוב רנה [עורכות]‪ :‬המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה‪,‬‬
‫בית לוחמי הגיטאות‪ ,‬תשכ"ט‪.1969-‬‬
‫ליפשיץ יצחק‪ :‬המען אינו ידוע [מכתבים]‪ ,‬קורות‪ ,‬תשנ"ג‪.1993-‬‬
‫מגן נתן‪ :‬בין שקיעה לזריחה‪ ,‬דוסטורי‪ ,‬תשס"ג‪.2003-‬‬
‫מכמן דן‪ :‬מקומה של שואת יהודי הולנד במירקם היסטורי רחב‪ ,‬בתוך‪ :‬דפים לחקר השואה‪,‬‬
‫מאסף טז‪ ,‬תשסא‪.2002-‬‬
‫מכמן דן‪ :‬הפליטים היהודיים מגרמניה בהולנד {‪ 2‬כרכים}‪ ,‬האוניברסיטה העברית ירושלים‪,‬‬
‫תשל"ז‪.1978-‬‬
‫מכמן יוסף‪ ,‬מכמן דן‪ ,‬הרטוך בים [עורכים]‪" :‬פנקס קהילות‪-‬הולאנד"‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשמ"ה‪.1985-‬‬
‫מכמן יוסף [עורך]‪ :‬מחקרים על תולדות יהדות הולנד‪ ,‬תשל"ה‪-‬תשמ"ח‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪.1988-1975 ,‬‬
‫מכמן שולמית‪ :‬איש אינו יודע מה ילד יום‪ ,‬תשס"ג‪,2003-‬‬
‫מכמן [מלקמן] יוסף‪ :‬מעגלי חיים וזהות‪ ,‬גוונים‪ ,‬תשס"ד‪.2004-‬‬
‫___________________________________‬
‫ ‪- 103‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫מלקמן [מכמן] יוסף‪ :‬עדות במשפט אייכמן‪ :‬היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪,‬‬
‫עדויות א‪ ,‬מרכז ההסברה‪ ,‬עמ' ‪ ,466-447‬תשכ"ג‪.1963-‬‬
‫סל דה‪-‬וולף‪ :‬חמישים שנה של שתיקה‪ ,‬הוצאת המחבר‪ ,‬תשס"ה‪.2005-‬‬
‫סמסון שלמה‪ :‬האמנתי כי אדבר‪ ,‬ראובן מס‪ ,‬תשנ"ט‪.1990-‬‬
‫עמנואל שמואל‪ :‬קמנו ונתעודד ‪ -‬פרקי זיכרונות מפעילות חינוכית בשארית הפליטה בהולנד‪,‬‬
‫הוצאת שלם‪ ,‬תשס"ח‪.2008-‬‬
‫עמנואל יונה‪ :‬יסופר לדור‪ ,‬קורות משפחה בשואה‪ ,‬מוסד יצחק ברויאר‪ ,‬תשנ"ד‪.1991-‬‬
‫פרינס חיים‪ :‬משפחת פרינס בזמן חורבן יהדות הולנד‪ ,‬הוצאת המחבר‪ ,‬תשנ"ז‪.1997-‬‬
‫פרנק אנה‪ :‬יומן { כפי שנערך בידי אוטו פרנק ומרים פרסלר ; מהולנדית‪ :‬קרלה פרלשטיין}‪,‬‬
‫כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר‪ ,‬תשס"ז‪.2007 -‬‬
‫פרסר ז'אק‪ :‬ליל הז'ירונדים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשס"ד – ‪,2004‬‬
‫קופר סיימון‪ :‬אייאקס‪ ,‬הולנד והמלחמה‪ ,‬ספריית מעריב‪,‬תשס"ח‪.2008-‬‬
‫רון לוי שפרה‪ :‬עדותה ב"יד ושם"‪ ,‬ארכיון יד ושם‪ ,‬תיק ‪ 7541‬חטיבה ‪0.3‬‬
‫שגיב שאול‪ :‬קטרים מוכים קרונות‪ ,‬הוצאת המחבר תשנ"ז ‪.1997-‬‬
‫אתר הזיכרון בוסטרבורג באינטרנט‪http://www.westerbork.nl :‬‬

‫מאמרים‪:‬‬
‫בועז הנרייטה‪ :‬רדיפתה של יהדות הולאנד ‪ ,1945-1940‬קובץ יד ושם ו‪ ,‬עמ' ‪,331-315‬‬
‫תשכ"ז‪.1967-‬‬
‫זריז רות‪ :‬הצלת יהודים מהולנד באמצעות אישורי סרטיפקטים‪ ,‬מורשת כג‪.165-135 ,‬‬
‫יונג דה לואיס‪ :‬הולאנד ואושוויץ‪ ,‬קובץ יד ושם ז‪ ,‬עמ' ‪ ,52-35‬תשכ"ח‪.1968-‬‬
‫מכמן דן‪ :‬הועד לפליטים יהודים בהולאנד {‪ ,}1940-1933‬קובץ יד ושם יד‪ ,‬עמ' ‪178-159‬‬
‫תשמ"ב‪.1982-‬‬
‫מכמן דן‪ :‬תמורות ביחסם של ההולנדים ליהודים ערב השואה‪ ,‬מחקרים על תולדות יהדות‬
‫הולנד‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪,262-247‬‬
‫מכמן יוסף‪ :‬הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד‪ ,‬שביל הזיכרון ‪ ,29‬יד ושם‪ ,‬עמ' ‪,17-13‬‬
‫אלול תשנ"ח‪-‬תשרי תשנ"ט‪ ,‬ספטמבר ‪.1988‬‬
‫קופמן‪ ,‬אלפרד ‪ :‬מחנה וסטרבורק בהולנד‪ ,‬משואה טו (תשמז)‪ ,‬עמ' ‪.168-186‬‬
‫אופק קטנר לילי‪ :‬גלגולי במחתרת בהולנד‪ ,‬עדות‪ ,‬חוברת יב‪ ,‬עמ' ‪,112‬‬
‫ניסן תשנ"ה‪ ,‬אפריל ‪1995‬‬
‫מכמן יוסף ‪" :‬הוויכוח על דרכו של היודנראט בהולנד"‪ ,‬קובץ יד ושם י‪ ,‬עמ' ‪.59-50‬‬
‫תשל"ה‪.1975-‬‬

‫מראי מקומות‬
‫‪ .1‬מקור התמונה‪ :‬ארכיון בית לוחמי הגיטאות‪.‬‬
‫‪ .2‬אילן‪-‬אונדרוייזר יהודית‪ :‬זיכרונות מימים אפלים‪ ,‬קורות ילדה אחת מגולת הולנד‬
‫בימי השואה‪ ,‬עמ' ‪.31-9‬‬

‫‪ .3‬בולה (לוי) מרים‪ :‬עדותה ב"יד ושם"‪ ,‬ארכיון "יד ושם"‪ ,‬תיק מספר ‪ ,5570‬חטיבה ‪o.3‬‬
‫‪ .4‬עמנואל יונה‪ :‬יסופר לדור‪ ,‬קורות משפחה בשואה‪ ,‬עמ' ‪.107-89‬‬
‫‪ .5‬סמסון שלמה‪ :‬האמנתי כי אדבר‪ ,‬עמ' ‪.118-114‬‬
‫‪ .6‬מלקמן [מכמן] יוסף‪ :‬עדות במשפט אייכמן‪ :‬היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪,‬‬
‫עדויות א‪ ,‬עמ' ‪.466-447‬‬
‫‪ .7‬סמסון שלמה‪ :‬האמנתי כי אדבר‪ ,‬עמ' ‪.116‬‬
‫‪ .8‬סמסון שלמה‪ :‬האמנתי כי אדבר‪ ,‬עמ'‪.125‬‬
‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 104 -‬‬

‫‪ .9‬סמסון שלמה‪ :‬האמנתי כי אדבר‪ ,‬עמ' ‪.196‬‬
‫‪ .10‬כוכבא עדינה‪,‬קלינוב רנה [עורכות]‪ :‬המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה‪,‬‬
‫עמ' ‪.166-164 ,160-151‬‬
‫‪.11‬עמנואל יונה‪ :‬יסופר לדור‪ ,‬קורות משפחה בשואה‪ ,‬עמ' ‪.84-71‬‬
‫‪ .12‬מכמן יוסף‪ :‬הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד‪ ,‬שביל הזיכרון ‪ ,29‬עמ' ‪.17-13‬‬
‫‪ .13‬מקור התמונה‪ :‬ארכיון "יד ושם"‪.‬‬

‫___________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל {עורך}‪ :‬יהדות הולנד בשואה‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪- 105 -‬‬