קורותיה של קהילת אולקוש

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש חדווה אייבשיץ‬
‫רחוב התיכון ‪ ,39‬נווה שאנן‬
‫ת‪.‬ד ‪ ,9288‬חיפה – ‪31092‬‬
‫‪Bitaon.shoa@gmail.com‬‬
‫בס"ד‪ ,‬חשוון תשע"ח‪ ,‬אוקטובר ‪2018‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫ביטאון מספר ‪55‬‬

‫העורך‪ :‬גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‬

‫קורותיה של קהילת אולקוש‬
‫שתועדה בצילומים רבים ע"י הגרמנים‬

‫‪-1-‬‬

‫תוכן העניינים‬
‫עמודים‬

‫• פתח דבר ‪8-4 ………………………………………………………….‬‬
‫• מידע על אולקוש מאתר מורשת פולין ‪15-9 …………………………‬‬
‫• יוחנן קאליקשטיין‪ :‬בלילה ההוא ‪18-16 ……………………………….‬‬
‫• משה דוד וייצמן‪" :‬דער בלוטיגער מיטווך" –‬
‫יום ד' העקוב מדם ‪22-19 ……………………….‬‬
‫• הינדה פסטרנק‪-‬וייבלט‪ :‬לא אשכח את השנים ההן ‪29-23 ………..‬‬
‫• תיעוד מאורעות אולקוש בתמונות ‪58-29 ……………………………‬‬
‫מקורות ‪59 …………………………………………………………….‬‬

‫‪-2-‬‬

‫מצבה זו הוצבה‬
‫בבית העלמין בחולון‬
‫ע"י שרידי העיר‬

‫אולקוש‬
‫מתחת למצבה נטמן‬
‫אפר הקדושים‬
‫שהובא מפולין‬

‫מצבה זו הוצבה‬
‫במרתף השואה‬
‫הר‪-‬ציון ‪ -‬ירושלים‬
‫ע"י שרידי העיר‬

‫אולקוש‬

‫‪-3-‬‬

‫כאשר עלעלתי בספר הזיכרון לקהילת אולקוש‪ ,‬מצאתי בספר תמונות רבות שתיעדו את‬
‫מעשיהם האכזריים של הגרמנים כלפי היהודים באולקוש‪ .‬מצאתי תמונות נוספות באתרים‬
‫שונים וכך קיבלתי תיעוד המאשר את העדויות שבכתב וממחיש את התיאורים שבעדויות‪,‬‬
‫כך קרם עור וגידים ביטאון זה‪ 28 .‬עמודים של תצלומים נמצאים בביטאון‪.‬‬
‫********‬
‫אֹולקּוש ‪ -‬בפולנית ‪ , Olkusz –-‬ביידיש‪ :‬עֶ לקיש‪,‬‬
‫נמצאת בדרום פולין‪ ,‬קרובה לקרקוב וקטוביץ‪.‬‬
‫בחודש מרץ ‪ 1940‬היו באולקוש כ‪ 3,000-‬יהודים‪ .‬בשנת ‪ 1941‬היו כ‪ 2,700-‬יהודים‪ .‬עם כיבוש‬
‫אולקוש בידי הגרמנים‪ ,‬החלו רדיפות יהודים‪ ,‬גיוסם לעבודות כפייה‪ ,‬סימונם באות קלון‪ ,‬שוד‬
‫והחרמת רכושם‪.‬‬

‫בערב ראש השנה תש"א ‪ -‬ספטמבר ‪ 1941‬הועברו יהודי אולקוש לגטו לא מגודר‬
‫בכפר השכן‪" ,‬שיקורה"‪ .‬ותושבי הכפר שוכנו בבתי היהודים בעיר‪.‬‬
‫בתענית אסתר של אותה שנה‪ ,‬נתלו שני יהודים‪ ,‬משה מצנר וגלייטמן ב"אשמה" של סחר‬
‫בקמח‪.‬‬
‫מיד לאחר חג הפסח באותה השנה הוכנסו יהודי העיירה לתוך בניין הגימנסיה ‪ -‬התיכון‬
‫היהודי בעיירה ונסגרו שם ללא מים ומזון‪ ,‬למשך שלושה ימים‪ .‬תושבים פולנים סייעו‬
‫ליהודים והבריחו אליהם מזון ומים‪.‬‬

‫‪-4-‬‬

‫החל ב‪ 13-‬ביוני ‪ 1942‬ועד למחרת היום‪ ,‬גורשו יהודי אולקוש לאושוויץ בידי אנשי צבא‬
‫גרמנים‪ ,‬סייענים אוקראינים ובסיועו של ראש היודנרט מסוסנוביץ' מאנק מרין‪ ,‬בפעילות‬
‫"אאוסזידלונג"‪ ,‬שפירושה עקירה‪ .‬רוב יהודי אולקוש נרצחו באושוויץ‪.‬‬
‫לאחר גירוש היהודים‪ ,‬בית הקברות באלקוש חולל‪ ,‬מצבות נעקרו ושימשו לסלילת דרכים‪.‬‬

‫השפלת אולקוץ'‬
‫השפלת אולקוש ידועה בשם שניתן לה‪:‬‬
‫"יום רביעי העקוב מדם"‪ ,‬ביידיש‪" :‬דער בלוטיקער מיטוואָ ך"‪,‬‬
‫היה זה אירוע השפלה נפשית והתעללות ביהודים שהתרחש‬
‫ב‪-‬כ"ה בתמוז ת"ש ‪ 31 -‬ביולי ‪.1940‬‬
‫בסיוון ת"ש המשטרה הגרמנית ערכה משפט ראווה לתושבי העיירה עקב רציחת איש‬
‫משמרות‪-‬הגבול הגרמני‪ ,‬שהתגורר באולקוש‪ 30 .‬פולנים הוצאו להורג‪ ,‬והיהודים הוזהרו‬
‫שחלקם עוד ישולם‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ביום כ"ה בתמוז ת"ש ‪ 31 -‬ביולי ‪ )1940‬כונסו הגברים היהודים מגיל ‪ 17‬ומעלה בכיכר‬
‫השוק המרכזית בעיירה‪ ,‬שם עברו התעללות קשה‪ .‬בין היתר‪ ,‬נצטווו היהודים להגיש את‬
‫תעודותיהם ולהירשם‪ ,‬לשכב במשך היום כולו כשפניהם אל הקרקע‪ ,‬בעוד דורכים עליהם‪,‬‬
‫מכים אותם ודורשים מהם להניף את הרגלים והידיים על גבם ‪.‬‬
‫הרב הגרמן ואחרים הובאו אל הכיכר ישר מבית הכנסת‪ ,‬שם נמצאו באמצע התפילה‪,‬‬
‫שם כבר שכבו אלפי הגברים היהודים‪ .‬נעליו חולצו ממנו והתפילין שעל ראשו בוקעו בסכין‪.‬‬
‫הרב הועמד יחף במשך זמן רב ליד השוכבים‪ ,‬ולאחר מכן הורץ סביב הכיכר ‪.‬‬
‫לא ידוע על הרוגים בהשפלה זו‪ .‬ההשפלה תועדה ע"י צילומים שנעשו ע"י חיילים גרמנים‪.‬‬
‫הצילומים הגיעו אלינו‪ ,‬מכיוון שהגרמנים מסרו את התמונות לפיתוח בחנות צילום באולקוש‪.‬‬
‫את התמונות פיתחה אישה פולנייה בשם דבסקה‪ .‬היא שמרה עותקים מהצילומים אצלה‬
‫ולאחר סיום המלחמה מסרה אותם ליהודים‪ ,‬ניצולי שואה שהגיעו לאולקוש כדי למצוא את‬
‫בני משפחותיהם‪.‬‬

‫‪-5-‬‬

‫אחד היהודים מסר את התמונות לעיתון שווייצרי ביידיש‪ .‬העיתון פרסם סיפור מוטעה על‬
‫המאורעות‪ ,‬ונתן לקורות היום את הכינוי יום רביעי העקוב מדם‪ ,‬כולל פרשנות מוטעית‬
‫לגבי השוכבים בכיכר‪ ,‬כאילו המדובר בגופות‪ .‬זו גם הייתה הפרשנות המקובלת לתמונה‪,‬‬
‫בספרות השואה ‪.‬‬
‫סיפור התמונות נותר עלום‪ .‬בסיפור שצורף לעיתון השווייצרי נכתב שמוסר התמונות‪ ,‬משה‬
‫דוד ויצמן‪ ,‬השתתף באירועים‪ ,‬העיד על תוכנן ואחר כך נהרג בשואה‪.‬‬
‫בין היתר נכתב שבתמונה המפורסמת‪ ,‬המדובר ברב העיירה שביקש באומץ לומר‬
‫קדיש אחרון על חבריו שנהרגו‪ ,‬השוכבים לרגליו‪ .‬הגרמנים המשועשעים הסכימו לכך‪,‬‬
‫בטרם נורה אף הוא ונרצח מכדור אקדח בראשו ‪.‬‬
‫כחמישים שנה לאחר האירוע‪ ,‬כתבת שווייצרית הגיעה ל"יד ושם"‪ ,‬שפרסם את המידע‬
‫המוטעה המחבר את פרשנות הטבח לתמונה‪ .‬כעבור זמן התברר כי מוסר התמונות עודנו‬
‫חי‪ ,‬וזה זיהה את האנשים בתמונות והעמיד את הדברים על דיוקם‪.‬‬

‫תיקון הפרשנות לתמונת הרב הגרמן‬
‫גיליון חב"ד השבועי שיחת השבוע לפרשת ויגש תשנ"ט ‪ -‬סוף ‪ ,1998‬פרסם במדור‬
‫חיים יהודיים‪ ,‬כולל תיאור האירוע כפי שנרשם בעיתון השווייצרי‪ .‬שבוע אחר כך‪ ,‬משה דוד‬
‫ויצמן‪ ,‬שהיה בן ‪ 87‬וצלול בדעתו‪ ,‬התקשר למערכת העיתון והבהיר את הדברים‪ .‬תמונתו‬
‫ודבריו פורסמו בגיליון לפרשת ויחי (ב‪ 1-‬בינואר ‪.)1999‬‬
‫ראשית‪ ,‬הוא עצמו חי‪ ,‬היה אחד השוכבים עם פניו לאדמה שבאותה תמונה‪ ,‬ויכול לספר את‬
‫הסיפור‪.‬‬
‫משה דוד וייצמן נתן הסבר לתמונה המפורסמת‪ :‬בתמונה מצולם הרב משה הגרמן ולא‬
‫הרב של אולקוש‪ .‬הרב הגרמן היה בנו של אחד מרבני העיירה‪ .‬בסיטואציה זו הוא נדרש‬
‫ע"י הגרמנים לעמוד יחף סמוך לאנשים השוכבים ולרוץ סביב הכיכר‪ .‬הוא סיפר על‬
‫ההתעללות ועל השוכבים‪ ,‬ואף ידע לספר שהרב משה הגרמן לא נהרג באירוע זה‪.‬‬
‫אחות הרב אשר שרדה את השואה‪ ,‬על פיה הרב משה הגרמן‪ ,‬המצולם בתמונה‪ ,‬נרצח‬
‫שנתיים מאוחר יותר בה'תש"ב במיידנק‪ .‬בדף העדות נמסר שהוא היה מלמד (כלומר‬
‫‪-6-‬‬

‫מורה) בתלמוד תורה (בית ספר יסודי חרדי) ומשגיח כשרות‪ .‬אשתו פרומה וילדיהם נשלחו‬
‫למחנה ההשמדה בלז'ץ ב‪-‬ה'תש"ב‪ ,‬עם חיסול הגיטו בעיירה‪.‬‬
‫על ההתעללות עצמה נרשם בהרחבה בספר הקהילה לזכר נספי השואה‪ ,‬אשר נכתב על‬
‫ידי ניצולים ‪.‬‬

‫משה דוד וייצמן פרסם את עדותו בספר הזיכרון לקהילת אולקוש שהודפס‬
‫בשנת תשל"ב‪ .1972 -‬עדותו מובאת בביטאון זה‪.‬‬

‫תמונת הרב הגרמן‬

‫‪-7-‬‬

,"‫על פי דף העדות שנמסר ל"יד ושם‬
.‫הרב משה הגרמן נרצח במחנה ההשמדה מיידנאק‬
https://yvng.yadvashem.org/nameDetails.html?language=he&itemId=698476&ind=5

-8-

‫מידע על אולקוש‬
‫מאתר מרכז מורשת פולין‬
‫‪https://moreshet.pl/he/node/85‬‬

‫"קצת היסטוריה"‬
‫היהודים באולקוש בין שתי מלחמות העולם‬
‫תקופה זו נפתחה בסימן של גידול במספר היהודים מחד גיסא ויחידה כלכלית מאידך גיסא‪,‬‬
‫שנמשכה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ .‬מיד אחרי המלחמה הושיט הג'וינט סיוע ליהודי‬
‫אולקוש בדברי מזון והלבשה‪ ,‬ובתמיכתו גם הוקמה בעיר מרפאה‪ .‬הג'וינט תמך בחברת‬
‫"ביקור חולים" ושילם את שכרו של הרופא‪ ,‬שטיפל בעניי הקהילה חינם אין כסף‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1921‬יזם הג'וינט גם הקמת ועד למען יתומי מלחמה‪ .‬בין יתר פעולותיו פתח הוועד קורסים‬
‫ליתומים על‪-‬פי תכנית הלימודים של בתי‪-‬הספר העממיים שלמדו בהם גם מקצועות‬
‫מלאכה‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 20-‬הראשונות ניכרו סימני שיקום בפעילות הכלכלית של יהודי אולקוש‪ .‬בעיר‬
‫הוקמו ‪ 34‬מפעלים קטנים ובתי‪-‬מלאכה שסיפקו תעסוקה ל‪ 219-‬יהודים ‪ -‬הבעלים ובני‬
‫משפחותיהם ולעתים גם עובדים שכירים‪ .‬רוב בעלי המלאכה בעיר היו חייטים‪ ,‬פחחים או‬
‫אופים ומיעוטם עסקו בבניין ובמתכת; בידי היהודים היו גם כמה בתי‪-‬מלאכה ‪ -‬למוצרי‬
‫חרסינה וכלי מטבח (מפעלי "ווסטן")‪ ,‬לסבון‪ ,‬ולייצור משקאות חריפים‪ .‬ואולם מקורות‬
‫הפרנסה העיקריים של יהודי אולקוש היו מסחר קמעוני במזון ובדברי הלבשה‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 20-‬שלטו היהודים ברוב רובו של המסחר בעיר‪ ,‬חרף התחרות הקשה עם הסוחרים‬
‫הפולנים שקיבלו אשראי מועדף ונהנו מתמיכת השלטונות‪.‬‬
‫ב‪ 1924-‬התקבלה החלטה לכונן איגוד של סוחרים יהודים‪ .‬האיגוד הוקם שנתיים מאוחר‬
‫יותר‪ .‬נוסד גם ועד עזרה למען סוחרים זעירים ובעלי מלאכה יהודים‪ ,‬ובשנות ה‪ 30-‬הוקמו‬
‫‪-9-‬‬

‫מוסדות אשראי לסוחרים ולבעלי מלאכה יהודים שעסקיהם נפגעו מן המשבר הכלכלי‬
‫הקשה שפקד אז את כל פולין‪.‬‬
‫ב‪ 1925-‬נוסד בנק יהודי קואופרטיבי ("בנק לודובי")‪ .‬ב‪ 1926-‬נוסד בנק לסוחרים ("בנק‬
‫קופייצקי")‪ ,‬ובמאי ‪ 1931‬הוקמה אגודה שיתופית לאשראי של סוחרים ובעלי מלאכה‪ .‬מלבר‬
‫אלה הייתה בעיר "קופת גמילות חסדים" שנתנה לנזקקים הלוואות קטנות ללא ריבית‪.‬‬
‫על מצוקתם הקשה של יהודי אולקוש יעידו הנתונים על סיוע לנזקקים לקראת חג הפסח‪:‬‬
‫בשנת ‪ 1933‬קיבלו ‪ 300‬משפחות בקירוב (חמישית מכלל המשפחות היהודיות) מצות ושאר‬
‫צורכי החג‪ .‬מספר הנתמכים מקופת הציבור הגיע לשיאו בשנת ‪.1939‬‬
‫בשנות ה‪ 30-‬המאוחרות החמיר מצבם הכלכלי של יהודי אולקוש‪ ,‬לנוכח החרם שהכריזו‬
‫האנטישמים על המסחר היהודי‪ .‬ובים מן הסוחרים היהודים פשטו את הרגל בזה אחר זה‪.‬‬
‫גם האיסור שהוטל בתקופה זו על השחיטה הכשרה הוסיף על המצוקה‪ .‬בשנת ‪ 1937‬נסגרו‬
‫רוב האטליזים היהודיים בהוראת השלטונות‪ ,‬והקצבים היהודים איבדו את מקור פרנסתם‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1933‬פרצו בעיר מהומות אנטי‪-‬יהודיות של פועלי בתי‪-‬החרושת‪ ,‬אך המשטרה‬
‫הצליחה להשתלט עליהן‪ .‬משנת ‪ 1935‬ואילך הייתה הפצת כרוזים אנטישמיים בשוק המקומי‬
‫לנוהג מקובל‪.‬‬
‫ואולם חרף המשבר הכלכלי והאנטישמיות הגוברת עמדו שנות ה‪ 20-‬וה‪ 30-‬בסימן של‬
‫פעילות ציונית ערה‪ .‬המפלגות הציוניות העיקריות בעיר היו "הציונים הכלליים"‪,‬‬
‫ה"התאחדות"‪" ,‬המזרחי" והרוויזיוניסטים‪.‬‬
‫ב‪ 1926-‬נוסד בעיר קן של תנועת הנוער הציונית "עקיבא"‪ ,‬שהיה לה אחר‪-‬כך גם קיבוץ‬
‫הכשרה‪ .‬בשנת ‪ 1934‬הוכשרו בו ‪ 33‬צעירים‪ .‬קן "השומר הצעיר" באולקוש‪ ,‬שנוסד ב‪,1920-‬‬
‫חדל לפעול בשנת ‪ .1930‬סניף "החלוץ" בעיר שיגר ב‪ 1926-‬קבוצה ראשונה של בני נוער‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬

‫‪- 10 -‬‬

‫בשנות ה‪ 30-‬היה בעיר גם קן של תנועת "גורדוניה"‪ ,‬וב‪ 1929-‬נוסד מועדון ספורט של‬
‫"מכבי"‪.‬‬
‫משנת ‪ 1922‬היה באולקוש גם סניף של "אגודת ישראל"‪ .‬במשך זמן רב לא הייתה לקהילה‬
‫היהודית באולקוש הנהגה נבחרת בגלל הסכסוכים בין הפלגים השונים בציבור היהודי‪,‬‬
‫העסקנים המקומיים התנגדו לראש הקהילה שנבחר באותה שנה‪ ,‬והגיעו דברים לידי כך‬
‫שהרשויות נאלצו להתערב וביטלו את תוצאות הבחירות‪ ,‬וחברי הוועד הקודם נשארו‬
‫בתפקידיהם‪ .‬בבחירות ‪ 1924‬לוועד הקהילה נבחרו שני נציגים של בעלי המלאכה‪ .‬שאר‬
‫הרשימות ‪ -‬חסידים בלתי מפלגתיים‪" ,‬המזרחי" ו"אגודת ישראל" ‪ -‬זכו כולן בנציג אחד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1931‬החליטו "המזרחי"‪ ,‬ורשימת בעלי המלאכה להתאחד ברשימה משותפת‪ ,‬רשימת‬
‫"האיחוד העממי"‪ ,‬וזכו ב‪ 5-‬מנדטים‪ .‬שלושת המנדטים הנותרים התחלקו בין "אגודת ישראל"‬
‫(שני מנדטים) ורשימת "הציונים הכלליים" (מנדט אחד)‪.‬‬
‫בבחירות למועצת העיר בשנת ‪ 1926‬זכו היהודים ב‪ 8-‬נציגים מתוך ‪ 24‬חברי המועצה‪ ,‬ואחד‬
‫מהם נבחר לסגן ראש העיר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1929‬נפתח באולקוש בית‪-‬ספר עברי של רשת "תרבות"‪ .‬בשנות ה‪ 30-‬הראשונות‬
‫למדו בו כ‪ 50-‬מילדי הקהילה‪ .‬התלמוד‪-‬תורה הישן התקיים גם הוא תחת פיקוחה של "אגודת‬
‫ישראל‪".‬‬

‫אולקוש בימי מלחמת העולם השנייה‬
‫אולקוש שכנה במרחק ‪ 40‬ק"מ בלבד מגבולה של גרמניה ולכן נכבשה כבר בימים‬
‫הראשונים של ספטמבר ‪ .1939‬רק יהודים מעטים‪ ,‬בעיקר הצעירים‪ ,‬נמלטו מזרחה לתחום‬
‫שלטונה של ברית‪-‬המועצות‪ .‬מיד עם כיבוש העיר החלו בה רדיפות קשות ומעשי התעללות‬
‫ביהודים ‪ -‬תקיפות ברחוב‪ ,‬גזיזת זקנים ופאות‪ ,‬מעשי ביזה בדירות מגורים ובתי‪-‬עסק וגיוס‬
‫לעבודות כפייה מפרכות ומשפילות‪.‬‬
‫שניים מיהודי אולקוש נורו למוות‪ .‬מיד אחר‪-‬כך פורסמו גזרות ראשונות ‪ -‬איסור להימצא‬
‫ברחובות הראשיים ; חובה לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן‪-‬דוד כחול (שהוחלף מאוחר יותר‬
‫‪- 11 -‬‬

‫בטלאי צהוב שצורתו מגן‪-‬דוד על החזה ועל הגב) ; חנויות ועסקים של יהודים הוחרמו ונמסרו‬
‫לניהולם של מיופי‪-‬כוח גרמנים ; יהודים שגרו במרכז העיר פונו מדירותיהם ועל כלל יהודי‬
‫העיר הוטלה קונטריבוציה גבוהה בכסף מזומן ובזהב‪ .‬בסוף ‪ 1939‬נכללה אולקוש בשלזיה‬
‫עילית המזרחית‪ ,‬חבל ארץ שסופח לרייך השלישי‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1940‬נרצח בעיר שוטר גרמני‪ ,‬כנראה בידי אנשי המחתרת הפולנית‪ .‬בעקבות האירוע‬
‫הזה נכנסו לאולקוש ב‪ 31-‬ביולי פלוגות‪-‬עונשין גרמניות‪ .‬הגברים היהודים והפולנים‬
‫רוכזו בכמה מגרשים בעיר והושכבו על האדמה כשפניהם שקועות בבוץ‪ ,‬והגרמנים דרכו‬
‫עליהם במגפיהם המסומרים‪ ,‬הצליפו בהם ואף ירו למוות בשניים מהם‪ .‬לאחר יום של עינויים‬
‫שוחררו הגברים לבתיהם מוכים ופצועים‪ .‬יש אומרים שהגרמנים ניצלו את ההזדמנות ורצחו‬
‫ביום ההוא‪ ,‬שזכה לכינוי "יום ד' העקוב מדם"‪ ,‬עוד כמה מאנשי האינטליגנציה הפולנית‬
‫בעיר‪.‬‬
‫בסתיו ‪ 1939‬הוקם באולקוש יודנראט‪ ,‬וב‪ ,1940-‬עם כינונו של יודנראט מרכזי ליהודי שלזיה‬
‫עילית המרכזית בסוסנובייץ ‪ -‬ה"צנטראלה"‪ ,‬נעשה היודנראט של אולקוש כפוף לו‪ ,‬וכנראה‬
‫שאנשיו גם הוחלפו‪.‬‬
‫בתחילת ‪ 1940‬נתמנה יהודי מקומי‪ ,‬סובול שמו‪ ,‬לנציג ה"צנטראלה" באולקוש‪ ,‬ואפשר‬
‫שמאוחר יותר נתמנה ליושב‪-‬ראש היודנראט של אולקוש‪ .‬ערב הכיבוש ישבו‬

‫באולקוש‬

‫כ‪ 2,500-‬יהודים‪ ,‬ואחר‪-‬כך נוספו עליהם עוד כמה מאות פליטים ממקומות אחרים‪.‬‬
‫במרס ‪ 1940‬היו באולקוש ‪ 2,983‬יהודים‪ .‬יותר משליש מהם נזקקו לתמיכה כלשהי ממחלקת‬
‫הסעד של היודנראט וכשליש מתקציבו של היודנראט יועד למטרה זו‪ 243 .‬משפחות‪ ,‬ביניהן‬
‫‪ 64‬משפחות של פליטים‪ ,‬קיבלו תמיכה כספית; ‪ 43‬יהודים שותפו בחלוקת חבילות מזון; ‪50‬‬
‫ילדים ביקרו בגן ילדים ; ‪ 108‬תינוקות קיבלו יום‪-‬יום חלב ומזון אחר; ובמטבח הציבורי של‬
‫היודנראט‪ ,‬שהוקם עוד בנובמבר ‪ ,1939‬חולקו מדי יום ביומו ‪ 639‬ארוחות‪.‬‬
‫ביוני ‪ 1941‬הוקם בבניין הגימנסיה לשעבר בית‪-‬חולים יהודי בן ‪ 40‬מיטות‪ ,‬שעבדו בו רופא‬
‫ו‪ 7-‬אחיות‪ ,‬רובן בוגרות קורסים לאחיות שהתקיימו בשנת ‪ 1940‬בסוסנובייץ‪ .‬רוב המאושפזים‬
‫היו עובדים שחזרו ממחנות עבודה בשלזיה‪ ,‬בסביבת אופולה‪.‬‬
‫‪- 12 -‬‬

‫בתקופת הכיבוש לא היו מגפות בקרב יהודי המקום‪ .‬בחודשים ינואר‪-‬מאי ‪ 1941‬קיים‬
‫היודנראט קורסים מקצועיים של שלושה‪-‬ארבעה חודשים‪ .‬יותר מ‪ 50-‬צעירים למדו בהם‬
‫אלקטרוניקה‪ ,‬חייטות נשים ותפירת לבני נשים‪ ,‬ייצור מחוכים‪ ,‬כובענות וכיוצא באלה‪.‬‬
‫כזכור גויסו יהודי אולקוש עוד בראשית תקופת הכיבוש לעבודת כפייה באולקוש ובסביבתה‪.‬‬
‫בתחילה נחטפו האנשים באורח שרירותי ברחובות‪ ,‬אבל מאוחר יותר הוטלה על היודנראט‬
‫החובה לגייס עובדי כפייה‪.‬‬
‫מסתיו ‪ 1940‬החלו הגרמנים לשלוח יהודים גם למחנות עבודה מרוחקים‪ ,‬בעיקר בשלזיה‪.‬‬
‫קבוצה ראשונה של צעירים יהודים מאולקוש יצאה למחנות כנראה בסוכות תש"א (אוקטובר‬
‫‪ )1940‬על‪-‬פי רשימות שהכין היודנראט‪ .‬רופא יהודי בדק את המועמדים וקבע את כשירותם‬
‫לעבודה‪ .‬אף‪-‬על‪ -‬פי שהצעירים נשלחו למחנות עבורה לתקופה מוגבלת של שלושה‬
‫חודשים‪ ,‬לא חזר איש מהם לאולקוש‪.‬‬
‫בתחילת נובמבר ערך היודנראט בהוראת ה"צנטראלה" רישום של כל הגברים בני ‪,18-45‬‬
‫ומאו שולחו למחנות העבודה מדי חודשים אחדים קבוצות נוספות בנות עשרות יהודים‪.‬‬
‫תחילה נכללו בטרנספורטים הללו רק גברים‪ ,‬אבל מסוף ‪ 1941‬גויסו גם נשים‪.‬‬
‫הגיוסים התנהלו על‪-‬פי רשימות היודנראט‪ ,‬אבל מלבד המגויסים האלה נחטפו מפעם לפעם‬
‫גם יהודים ברחובות או מן הבתים‪ .‬תושבי אולקוש שולחו למחנות אנאברג (גורה שוויינטיני)‪,‬‬
‫נויקירך (נובי‪-‬קושצ'יול)‪ ,‬בראנדה (פרונדי)‪ ,‬הנסדורף (הנושוב)‪ ,‬קלטנדורף (קיילצ'ינה)‪,‬‬
‫מרקשטט (לסקוביצה אולובסקיה)‪ ,‬גרוסמלוויץ‪ ,‬גרוסרוזן‪ ,‬בלכהמר‪ ,‬בוכנוואלד ומקומות‬
‫אחרים‪.‬‬
‫בעיר אולקוש הועסקו עוד כ‪ 200-‬יהודים ב"שופ רוזנר"‪ ,‬סניף של בית‪-‬המלאכה הגדול‬
‫שהקים רוזנר בבנדז'ין‪ .‬כמה עשרות יהודים התפרנסו מעבודתם בבית‪-‬חרושת למזוודות‪,‬‬
‫ובעלי מלאכה אחדים עוד המשיכו לעבוד ומן מה במקצועם או בעבודות מודמנות‪ .‬רבים‬
‫התקיימו ממכירת פרטי רכוש לפולנים תמורת מזון‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 1941‬הועברו יהודי אולקוש לגטו בפרבר סיקורקה‪ ,‬שצורפו אליו עוד כמה בתים‬
‫סמוכים‪ .‬על הקמת הגטו נודע ליהודים רק כמה ימים קודם לכן‪ ,‬והיודנראט דאג להכין דירות‬
‫‪- 13 -‬‬

‫מגורים בשטח הגטו המיועד‪ .‬הגרמנים הרשו ליהודים לקחת עמם לגטו את כל רכושם‪,‬‬
‫והיודנראט מכר לצורך זה עגלות רתומות לסוסים‪.‬‬
‫ההעברה לגטו נמשכה בערך ‪ 10‬ימים ופיקחו עליה גרמנים מבנדז'ין ומסוסנובייץ ושוטרים‬
‫יהודים של ה"צנטראלה"‪ .‬בו בזמן העבירו הגרמנים את תושבי הפרבר הפולנים לדירות בעיר‬
‫שפונו מדייריהן היהודים‪ .‬הגטו באולקוש לא היה מגודר‪ ,‬אך נאסר על יושביו לצאת ממנו‬
‫ללא ליווי של שוטר יהודי‪ .‬הצפיפות בגטו הייתה גדולה‪ .‬רוב הדירות היו קטנות מאוד‪ ,‬על‪-‬‬
‫פי רוב רק חדר ומטבח‪ ,‬ו‪ 7-8-‬נפשות נאלצו להצטופף בחדר אחד‪ .‬מנות המזון היו זעומות‬
‫וקניית מזון מפולנים נאסרה‪ .‬היודנראט פתח בגטו כמה חנויות של ירקות ודאג לסיוע‬
‫לנזקקים‪ ,‬ובכל זאת סבלו משפחות רבות חרפת רעב‪.‬‬
‫ב‪ 2-‬במרס ‪ 1942‬הוצאו להורג בחוצות הגטו‪ ,‬שלושה יהודים באשמה שהבריחו מזון‪ ,‬ומאז‬
‫פסקו ההברחות‪.‬‬
‫אור ליום ‪ 10‬ביוני ‪ 1942‬נערכה באלוקוש אקציה‪ .‬שוטרים יהודים הוציאו מן הבתים את‬
‫הזקנים והחולים וריכזו אותם במטבח הציבורי בגטו ששכן בבניין הגימנסיה לשעבר‪.‬‬
‫בתחילה הודיעו הגרמנים שבכוונתם לגרש כעשירית מיהודי העיר‪ ,‬והיודנראט הכין רשימות‬
‫שנכללו בהן רק החלשים ביותר‪.‬‬
‫ב‪ 11-‬ביוני עם זריחה כיתרו גרמנים את הגטו‪ ,‬הוציאו את כל יושביו מבתיהם והריצו‬
‫אותם לכיכר שליד הגימנסיה‪ .‬למחרת נערכה שם סלקציה‪ ,‬שהשתתף בה משה מרין‪ ,‬ראש‬
‫ה"צנטראלה" בסוסנובייץ‪ .‬כמה מאות "כשירים לעבודה" הופרדו משאר הנאספים ושולחו‬
‫למחנות עבודה‪ .‬קבוצה אחרת‪ ,‬של חולים וחלשים‪ ,‬הועברה בידי שוטרים לבניין ששימש‬
‫בעבר בית‪-‬ספר פולני (לפי עדות אחרת ‪ -‬לבניין קופת‪-‬החולים שהיה בשלבי בנייה)‪.‬‬
‫הנותרים הוחזקו בבניין הגימנסיה המקומית‪.‬‬
‫ב‪ 13-‬ביוני ‪ 1942‬יצא טרנספורט ראשון של יהודים מאולקוש ומיישובים אחרים‬
‫בסביבה למחנה ההשמדה אושוויץ‪.‬‬
‫כעבור יומיים‪ ,‬ב‪ 15-‬ביוני‪ ,‬שולחו לאושוויץ גם היהודים האחרים שרוכזו בבניין הגימנסיה‪,‬‬
‫למעט קבוצה של ‪ 200-300‬מיוחסים שהועברו למחנה מעבר בסוסנובייץ‪ .‬בין אלה היו חברי‬
‫היודנראט והמשטרה היהודית עם בני משפחותיהם וגם עובדי בית‪-‬החולים היהודי וה"שופ"‬
‫של רוזנר‪ .‬האחרונים הועסקו אחר‪-‬כך במפעלי רוזנר בבנדז'ין‪ .‬קבוצה בת ‪ 15‬יהודים הוחזרה‬
‫‪- 14 -‬‬

‫לאולקוש לעבודות ניקוי השטח‪ ,‬אבל כעבור כמה ימים הועברו גם הם לסוסנובייץ בפקודת‬
‫ראש העיר הגרמני‪.‬‬
‫עד ‪ 1943‬עדיין עבדו ‪ 10‬יהודים בבית‪-‬החרושת למזוודות בא' והתגוררו במחנה קטן בשטח‬
‫המפעל‪ .‬אחר‪-‬כך נשלחו גם הם למחנות עבודה‪.‬‬

‫אולקוש אחרי המלחמה‬
‫מתוך יותר מ‪ 2,500 -‬יהודים שגרו באולקוש לפני המלחמה שרדו עם סיומה רק כ‪ 150-‬נפש‪.‬‬
‫בשנים ‪ 1945-1946‬חזרו כמה ניצולים לאולקוש‪ ,‬ומצאו את בתי משפחותיהם תפוסים בידי‬
‫פולנים‪ .‬הניצולים התארגנו‪ ,‬שכרו דירת מגורים והקימו ועד‪ .‬ואולם לאחר שצעירה יהודייה‬
‫שחזרה לבית הוריה בחיפוש אחר שרירי העבר נרצחה בידי פולנים‪ ,‬מיהרו כל היהודים לעזוב‬
‫את אולקוש‪.‬‬
‫בסוף שנות ה‪ 80-‬עוד נותרו בבית‪-‬העלמין היהודי העתיק ברחוב קלינינה‪ ,‬שריד מן המאה‬
‫ה‪ 20 ,17-‬מצבות‪ ,‬ועוד כ‪ 300-‬מצבות נשתמרו בבית‪-‬הקברות היהודי החדש ברחוב אל‪-‬‬
‫ביאנה‪ .‬כיום אין באולקוש יהודים‪.‬‬

‫‪- 15 -‬‬

‫יוחנן קאליקשטיין‬

‫בלילה ההוא‬
‫היה זה יום שלישי בערב‪ ,‬הירח הסתתר מאחורי עננים כהים כאילו היה חושש מצעדיהם‬
‫הרצחניים של הגרמנים המשוטטים כחיות‪-‬טרף בחוצות העיירה ומאיצים בתושביה להתרכז‬
‫במקום אחד‪ .‬אין זאת כי הוא אינו רוצה להיות עד למעשים האיומים ולהתעללות האנושית‪,‬‬
‫העומדת להתרחש‪.‬‬
‫מהעיירות הסמוכות מגיעות משאיות אימתניות ומהן יורדים יותר ויותר גרמנים חמושים‬
‫ומתקבל הרושם כי הם נערכים לאיזו מתקפה נגד אויב‪ .‬ומי הוא האויב? – החלשים‪ ,‬הנרדפים‬
‫היותר‪ ,‬היהודים‪.‬‬
‫עד מהרה נשמעות פקודות צווחניות‪ ,‬נבחניות‪ .‬החיילים מסתדרים שורות‪-‬שורות‪ ,‬שישה בכל‬
‫שורה‪ .‬על ראשיהם קובעי‪-‬פלדה והנשק דרוך בידיהם‪ .‬הם פושטים בכל הרחובות והחצרות‪,‬‬
‫מתדפקים על הדלתות ומאיצים תוך מכות וצווחות ביושביהם לצאת‪.‬‬
‫"אאופמאכן" (לפתוח) – צעקה זו מהדהדת בכל עבר‪" .‬אנציען‪ ,‬אבער שנעל" (להתלבש‬
‫אבל מהר) – הם מזרזים את קורבנותיהם‪.‬‬
‫כשהגיעו אלי‪ ,‬ניסיתי להסביר להם כי אני עובד בשביל המשטרה ומראה להם תעודה על‬
‫כך אולם אין שומע לי‪ ,‬האחד משך בעורפי והשני דחף אותי קדימה כשהאקדח השלוף בידו‪,‬‬
‫כך העמידו אותי כשפני אל הגדר שמחוץ לבית‪ ,‬מקום שם צורפתי לשכנם אחרים שכבר‬
‫עמדו שם‪ .‬מאחוריהם ניצבו דרוכים לקרב‪ ,‬חיילים גרמניים כשמכונות‪-‬ירייה בידיהם‪ .‬הם‬
‫שקשקו בכלי‪-‬המוות בידיהם כאילו הם ממתנים לפקודה להפעיל אותם עלינו‪.‬‬

‫אומרים "וידוי"‬
‫ואנו מחכים לגאולה כי תבוא‪ ,‬כלומר לפקודת "אש" שתגאל אותנו מסבלותינו‪ ,‬סביבנו‬
‫נשמעו היללות של נשותינו ושל בני המשפחה‪ :‬לאן אתם לוקחים אותם? אולם אין תשובה‪.‬‬
‫החיילים בעלי לבבות האבן אינם משיבים‪ .‬אחד מהם דוחף אותי ומצמיד אותי יותר אל הקיר‪,‬‬
‫במוחי מנקרת השאלה‪ :‬מדוע? מה חטאתי? אך אין זמן למחשבות‪ .‬יש לומר וידוי כי אלה‬
‫רגעיי האחרונים‪ .‬והנני ממלמל‪ :‬אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו‪ …‬ממרחקים נשמעים גידופים‬
‫‪- 16 -‬‬

‫וקללות‪ ,‬דברי נאצה‪ :‬יודן‪ ,‬שווינן! (יהודים‪ ,‬חזירים)‪ ,‬והנה מצרפים אלינו את אחרון השכנים‬
‫שלנו‪ ,‬את יעקב מאצנער‪ ,‬שלא הזדרז לפתוח כשהתדפקו הרוצחים על דלת ביתו‪ .‬מוכה הוא‬
‫האיש‪ ,‬מבוהל‪ ,‬זב דם‪.‬‬
‫והנה משרוכזו כולם עד אחד ולא נשאר בחצר אף גבר אחד‪ ,‬נשמעה הפקודה האומרת כי‬
‫כולם חייבים לפנות ימינה‪ ,‬הידיים על הכתפיים‪ ,‬שניים‪-‬שניים בשורה ולצעוד! מובילים אותנו‬
‫בכוון היער‪ .‬משהגענו לרכבת‪ ,‬הבחנו כי בתוך התהום שוכבים המוני אנשים ללא תנועה‪.‬‬
‫עתה כבר לא היה כל ספק בלבנו כי עומדים לחסל אותנו וכי זוהי דרכנו האחרונה‪.‬‬
‫אולם בכל זאת נדלק אי‪ -‬שם איזה זיק קלוש של תקווה‪ ,‬הניזון מהעובדה כי כה מרובים הם‬
‫האנשים שכונסו במקום‪ ,‬מעין צרת רבים חצי נחמה‪.‬‬
‫משהגענו למקום עצמו‪ ,‬אנו מבחינים מה מתרחש פה‪ ,‬אנשים שוכבים זה ליד זה‪ ,‬כשפניהם‬
‫בקרקע וידיהם שלובות מתחתיהם‪ ,‬ללא תנועה‪ .‬סביבם רוחשים אנשי גסטאפו המשגיחים‬
‫בשבע עיניים לבל יעיז אף אחד מהם לשכב בתנוחה אחרת לבל יימעך אפו בקרקע‪ .‬אנו‪,‬‬
‫החדשים שהתקרבנו לגיא ההשפלה הזה נדרשים תיכף ומיד לשכב כמו כל האחרים‪,‬‬
‫האף בקרקע‪ ,‬הידיים מאחור וכו'‪.‬‬

‫‪- 17 -‬‬

‫כופר‪-‬נפש לפי שעה‬
‫כך שכבנו באותו יום מר ונמהר משעה חמש לפנות בוקר עד שעה אחת‪-‬שתיים אחר‬
‫הצהריים‪ …‬עד שהגיעה סוף‪ -‬סוף ועדה‪ ,‬ובראשה מאיור שפקדה על כולם לקום‪ .‬נצטווינו‬
‫למסור את כל הזהב שהיה בידינו‪ ,‬ועלינו‪ ,‬וכדי להציל את הנפש החלו האנשים המושפלים‪,‬‬
‫צללי אדם‪ ,‬להתפרק מטבעות‪ ,‬שעונים וכו' ולמוסרם בידי הגסטאפו – כופר הנפש הידוע‬
‫שהיה עומד ליהודים בתקופות שונות‪.‬‬
‫תוך כדי מסירת הדברים הושמעו באוזנינו דברי מוסר כי כל זה בא לנו משום שבחודש שעבר‬
‫נהר ג שוטר גרמני וכי עד עתה לא נתגלה הרוצח‪ .‬עשרה פולנים נורו בגלל כך‪ .‬במקרה‬
‫שיישנה דבר כזה – נשמע איום מפורש – יירו בנו כולנו‪.‬‬
‫ולפתע מסיים המפקד את דברי האיום שלו‪ ,‬הוא מוציא מכיסו את שעונו וצווח‪ :‬תוך עשרים‬
‫שניות אינני רוצה לראות אף אחד מכם! קדימה הביתה! הבהלה והמרוצה שאחזו בנו אין‬
‫לתארן במילים‪ ,‬שכן חששו האנשים שמא יירו בהם בדרכם הביתה‪ .‬רצו‪ ,‬אם כן מבוהלים‪,‬‬
‫כשהם דורסים איש את רעהו בדרך המנוסה‪ .‬היו כמה שמתו בגלל הבהלה ולא מעטים‬
‫שנשארו בעלי מום לכל ימי חייהם אם בכלל הצליחו להינצל‪.‬‬
‫*******‬

‫מקור‪ :‬אולקוש {עלקיש}‪ ,‬ספר זיכרון לקהילה שהוכחדה בשואה‪ ,‬עורך‪ :‬צבי ישיב‪ ,‬הוצאת‬
‫יוצאי אולקוש‪ ,‬תשל"ב‪ ,1972 -‬עמ' ‪ 117‬ואילך‪.‬‬

‫‪- 18 -‬‬

‫משה דוד וייצמן (בן יחיאל ואסתר)‬

‫"דער בלוטיגער מיטוואך"‬
‫יום ד' העקוב מדם‬

‫יום כ"ה בתמוז ת"ש ‪ 31-‬ביולי ‪ 1940‬זכור בתולדותיה הטרגיות של אולקוש כ"בלוטיגער‬
‫מיטוואך" – יום ד' העקוב מדם‪ .‬אנסה בשורות הבאות לתאר את חוויית האימים של יום‬
‫מר ונמהר זה שלא יישכח לעולם אם כי כל תיאור מחוויר לעומת מאורעות‪-‬האימים של אותו‬
‫יום שהיה ראשית הקץ שהקיץ על עיירתנו אולקוש‪.‬‬

‫האצא חי?‬
‫קילוחי דם נגרו אז מגופי והרוו את מקום משכבי‪ ,‬זרם הדם השוטף מאן להיפסק‪ .‬טיפות‬
‫הדם שנטפו מאפי ללא הרף יצרו תמונה אכזרית של ברז דולף‪ ,‬ברז דם‪.‬‬
‫המחשבות על שלום משפחתי הפסיקו להטרידני‪ ,‬מאז הבוקר הרהרתי‪ :‬האם שלום להם?‬
‫או שמא חס וחלילה נפגעו? אך עתה היו מעייני מרוכזים רק בנקודה אחת‪ :‬הרהרתי‪ ,‬האם‬
‫אצא חי מיום‪-‬אימים זה או שמא כאן‪ ,‬בכיכר העיר‪ ,‬יהיה מקום קבורתי‪.‬‬
‫שמעתי פסיעות חייל גרמני‪ ,‬הידקתי את שיניי לבל תתמלט מפי זעקת כאב כאשר נעליו‬
‫המסומרות של החייל ידרכו על גופי הצנום כשאני שכוב על בטני‪ ,‬וידיי שלובות לי על גבי‪.‬‬
‫הרמתי את עיניי והסתכלתי בתכלת השמים‪ .‬חשבתי‪ ,‬כי זוהי ודאי הפעם האחרונה שזוכה‬
‫אני לראות את עולמו של הקב"ה‪ ,‬עולם מוזר ברא הוא‪ ,‬עולם שהטוב והאכזרי‪ ,‬היפה‬
‫והמכוער משמשים בו בערבוביה‪.‬‬
‫עצמתי את עיני ו‪…‬‬

‫‪- 19 -‬‬

‫"תוך דקה כולם בביתם!"‬
‫כך זעק המפקד הגרמני‪ .‬הבעת פניו העידה על שנאה מוחלטת לאותם יהודיים מוכים אשר‬
‫מחמת הכאב וייסורי המלקות שהיו מנת חלקם זה יום תמים לא היטיבו להכיר בין ימינם‬
‫לשמאלם‪.‬‬
‫נשארתי רתוק למקומי‪ ,‬כמסרב להאמין שמותר לי להזיז איבר‪ ,‬שמותר לי להלך כאדם‬
‫חופשי‪ .‬לקום ולהלך כאדם חופשי? מאין לי הכוח למאמץ זה? גופי הנפוח ושותת הדם כבד‬
‫היה‪ ,‬ורגליי אשר את מספר מלקות‪-‬השוט שספגו מי יספור‪ ,‬סרבו להוליכני‪.‬‬
‫תוך דקה כולם בביתם! – נשמעה הריאה שנית‪ .‬לא חשבתי על ביתי הרחוק‪ ,‬אשר אף ביום‬
‫אביב רגיל מרחקו מהכיכר מהלך ‪ 10‬דקות‪ 10 .‬דקות ביום רגיל אולם היום התארכה הדרך‬
‫כפליים‪.‬‬
‫לפתע חשתי בנגיעה קלה בעורפי‪.‬‬
‫" בוא היכנס אל בית ותנוח עד יעבור זעם! ביתי הרי קרוב‪ ,‬כמהלך ‪ 2‬פסיעות"‪…‬‬
‫יהודים‪ ,‬רחמנים בני רחמנים ואף בעת צרה לא ישכחו את חבריהם‪ ,‬לא יזנחו את הכושל‬
‫והדך‪.‬‬
‫ניגבנו את פנינו מן הדם‪ ,‬ופנינו ללכת לדרכנו‪ .‬כשישבנו על הכיסאות ולגמנו מן התה‬
‫המהביל‪ ,‬נוח היה לנו לשכוח הכול‪ ,‬לשכוח ולא לזכור‪ ,‬אלא שלב לא היה יכול לראות‬
‫בהשפלתו מבלי למחות‪ .‬ואם לפני אותם גרמנים אכזרים לא מלאנו ליבנו לעשות כן מפחד‬
‫הכדור אשר וודאי ישים קץ לחיינו‪ ,‬הרי בינינו לבין עצמנו יכולים ומורשים אנו לזעוק‪.‬‬
‫כך ישבנו ובין אנחה לאנחה נמלטו מפינו קורות אותו היום האכזר‪ ,‬יום ה‪ 31-‬ביולי ‪– 1940‬‬
‫כ"ה בתמוז ת"ש‪ ,‬היום הזכור כ"בלוטיגער מיטוואך" (יום ד' – יום הדמים)‪ ,‬המדובר ב"אקציה"‬
‫שנערכה על כיכר העיירה באולקוש‪.‬‬
‫עוד לפני עליית השחר נשמעו דפיקות בכל בתי היהודים באולקוש‪ .‬היו אלה פלוגות עונשין‬
‫שנצטוו להוציא לכיכרות העיר את כל הגברים והילדים מגיל ‪ 13‬ומעלה‪.‬‬
‫קל היה לשער מה מרה הפקודה הזו‪.‬‬

‫הגרמנים בוזזים‬
‫חיי יהודים הפכו באותם ימים למשהו חסר‪-‬ערך‪ ,‬אשר כל אחד יכול לעשות בו ככל העולה‬
‫על רוחו‪ .‬היהודים אשר על גופם למדו מציאות מרה זו‪ ,‬התחבאו במקומות סתר שהוכנו‬
‫‪- 20 -‬‬

‫מבעוד יום‪ .‬אלא שחיפושי הגרמנים היו יעילים יותר ומרבית היהודים הוכרחו לצאת‬
‫ממחבואם לאחר שגילו אותם הגרמנים‪.‬‬
‫חיפושים אלה לא עבר ללא פגי עות בנפש וברכוש‪ .‬שלל רב נפל לידיהם של הרוצחים‪.‬‬
‫הביזה הייתה רבה‪ .‬כיסיהם מלאו מכול אשר חמדה עינם‪.‬‬
‫כאשר העזה אם יהודייה לבקש על נפש יקיריה – הכוה הגרמנים מכות נמרצות‪ .‬אסור היה‬
‫לפצות פה ואסור היה לערער על מעשי הפורעים‪ ,‬ומי שהרהיב עוז בנפשו למחות‪ ,‬השתיקוהו‬
‫עד מהרה מלקות הגרמנים‪.‬‬
‫האבל שנפל על העיירה היה כבד מנשוא‪ .‬נקל לשער את הזעזוע שגרמו החיפושים‪ ,‬אולם‬
‫הכאב היה גדול יותר‪ ,‬כשהחלו להוליך את מאות ואלפי הגברים בשורות שורות אל‬
‫כיכרות העיר‪.‬‬

‫נקמה על השוטר שנרצח‬
‫כל אחד מתושבי אולקוש ידע על מה ולמה נקבע יום זה‪ .‬הייתה זו נקמה על רצח שוטר‬
‫גרמני שהתגורר בביתו של פולני‪ .‬ברור היה לכולם כי לא היהודים הם רוצחי השוטר‪.‬‬
‫הדעה נותנת שאף הגרמנים הבינו כי המתנגש היה טרוריסט פולני אלא ששנאתם של‬
‫הגרמנים העבירה אותם על דעתם‪ .‬כעיוורים וכרודפי בולמוס ברצח‪ ,‬השתמשו בכול‬
‫הזדמנות שניתנה להם כדי לנקום ביהודים‪ .‬ואומנם הם נקמו‪ ,‬ואת נקמתם הארורה לא יוכל‬
‫לב אנוש לשכוח‪ .‬האם יכול אדם להתעלם ממראה אלפי ידידיו השוכבים ללא ניע על בטנם‬
‫וידיהם על הגב? הכאב שנגרם עקב צעידתם של חיילים גרמניים בנעליים מסומרות על‬
‫גופות היהודים כאילו היה כביש סלול‪ ,‬לא יוכל לעולם להעלם‪ .‬לא הייתה זו השפלה יחידה‪,‬‬
‫הם הצליפו בשוטים ארוכים על האנשים כאילו היו סוסים רתומים לכרכרה‪ .‬אולם מה היא‬
‫השפלה רוחנית?‬

‫התעללות בקודשי ישראל‬
‫כאשר נכנסו הגרמנים לביתו של משהל'ה הגרמן‪ ,‬בנו של מורה ההוראה‪ ,‬מצאוהו עטור‬
‫טלית ותפילין‪ .‬תפילת שחרית התפלל‪ .‬נטלוהו הגרמנים והוציאוהו עם טליתו ותפילין‬
‫והעמידוהו מול שורות חבריו השוכבים‪ .‬הורידו מעל ראשו את התפילין‪ ,‬שברו את בית‪-‬‬
‫התפילין והפרידו את ארבעת הפרשיות‪ .‬אין עט אשר יוכל לתאר את הזעזוע שמעשה מחפיר‬
‫זה גרם לכול היהודים‪ ,‬בכלל ולמשה'לה הגרמן בפרט‪.‬‬
‫‪- 21 -‬‬

‫הצחוק הפראי‪ ,‬השמחה לאיד יהודי העומד מושפל‪ ,‬הוא ואלוקיו עמו‪ ,‬כאבו לכול היהודים‬
‫אולי יותר מאשר הרמיסה הגופנית‪ ,‬אולם בכל לא היה די‪.‬‬
‫לאחר זמן הצעידו אותם בשלישיות לבדיקת תעודות הזהות ותוך כדי הליכה היכום בשוטים‬
‫ארוכים‪.‬‬
‫כל אחד התפתל מכאבים‪ ,‬אך להיאנח אסור היה‪ .‬לא נותר אלא לחרוק שיניים ולבכות בכי‬
‫חרישי בלב‪ .‬לעת ערב לאחר שעות רבות של עינוי שוחררו כולם‪.‬‬

‫הכול קמו על רגליהם‬
‫זעזוע עבר בנו היהודים שעה שהסתכלו האחד בפני רעהו‪ ,‬הפנים‪ ,‬מלאי דם קרוש‪ ,‬כפני‬
‫מתים היו‪ ,‬ורק ניצוץ העיניים העיד כי חי האדם‪ ,‬ורצונו לחיות – עז‪ .‬המבוכה הייתה רבה‬
‫כשהוברר לכל אחד כי כפני חברו – פניו‪.‬‬
‫אך נחמה קלה התנחמו כשהביטו אחורה‪ ,‬וראו כי כולם קמו על רגליהם‪ .‬כיכר העיר‬
‫התרוקנה‪ ,‬כולם שבו לביתם‪ ,‬ולא היה אחד אשר נשאר שרוע על מקומו‪…‬‬
‫ואז‪ ,‬שררה "שמחה" בעיר‪ ,‬כולם חזרו לביתם‪ ,‬אם כי לא בריאים ושלמים‪.‬‬
‫שמחה זו הייתה בוודאי גדולה יותר לו היינו יכולים לומר‪:‬‬
‫"מה שטוב שאנו שוב יחד" – לאחר המלחמה‪.‬‬
‫משפחות משפחות הוכחדו‪ ,‬ובתוכם משפחתי – משפחת ויצמן הענפה‪ ,‬תושבי אולקוש‬
‫מדורי‪-‬דורות‪ ,‬תושבים מבוססים שהתברכו ברבם שהיה ראש הקהילה בשנים ‪.1880-1870‬‬
‫הוכחדו ואין זכר להם‪ ,‬לא ציון על מצבה ולא קבר‪ .‬העיר אולקוש העתיקה אף מקראקוב‬
‫השכנה – איננה‪.‬‬
‫ננצור את זכרם הקדוש לעד!‬
‫*******‬

‫מקור‪ :‬אולקוש {עלקיש}‪ ,‬ספר זיכרון לקהילה שהוכחדה בשואה‪ ,‬עורך‪ :‬צבי ישיב‪ ,‬הוצאת‬
‫יוצאי אולקוש‪ ,‬תשל"ב‪ ,1972 -‬עמ' ‪ 125‬ואילך‪.‬‬

‫‪- 22 -‬‬

‫הינדה פסטרנק‪-‬וייבלט‬

‫לא אשכח את השנים ההון‬

‫כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתי אני הינדה בת נחמיה ורייזל‪ ,‬בת ‪ 15‬שנה‪ .‬משפחתנו‬
‫מנתה אז שמונה נפשות (שישה ילדים)‪ .‬כיום נותרו ממנה רק שתי נפשות – אני ואחותי‬
‫המתגוררת בקנדה‪.‬‬
‫עם כניסת הגרמנים לאולקוש התחיל סבל בל‪-‬יתואר‪ ,‬הם הכריחו כל יהודי לשאת טלאי‪,‬‬
‫בתחילה לבן ואחר‪-‬כך צהוב עם סמל מגן‪-‬דוד‪.‬‬
‫ההתעללות של הגרמנים ביהודים לבשה צורות שונות ומשונות‪ ,‬ואחת מהן – הגרועה ביותר‬
‫והמדכאת ביותר – הייתה תלישת זקנים באכזריות‪ ,‬כשהעושים במלאכה זו צוהלים‬
‫מצחוק ומהנאה סדיסטית‪ .‬אבי שהיה יהודי מסורתי שגידל זקן כדרך היהודים האחרים‬
‫מחוגו‪ ,‬נאל ץ היה לקשור זקנו מטפחת‪ .‬שכן אילו היה נתפס‪ ,‬היו תולשים את זקנו ומתעללים‬
‫בו כפי שהיו נוהגים לעשות ביהודים מזוקנים שנזדמנו בדרכם‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר שהגרמנים השתלטו על הסביבה (איני יכולה כיום להיזכר מתי זה היה) נודע‬
‫על גזירת משלוח גברים למחנות‪ .‬בין אלו שנשלחו נמצא אחי מאיר‪ .‬שעה שנשלח‪ ,‬לא ידענו‬
‫מהו היעד והאם הוא נשלח לעבודה או למטרה אחרת‪ .‬רק לאחר שבועות אחדים הגיע‬
‫מכתב ממנו‪ .‬במכתב כתב אחי שהוא נמצא במחנה ריכוז‪.‬‬

‫הגויים הלשינו‬
‫אחותי הבכירה ציפורה (פייגל) עבדה באולקוש בשביל הגרמנים במקצוע התפירה‪ .‬אבי לא‬
‫היה מסוגל לעבודה בגלל המכות הרבות שקיבל מאחד הגרמנים ומשום כך המפרנסת‬
‫היחידה שלנו הייתה אחותי הבכירה‪ ,‬כדי שנוכל להתקיים איכשהו היא עסקה‪ ,‬כדרך‬
‫האחרים‪ ,‬בהברחה של סחורות שונות לערים אחרות‪ .‬לפעמים הצליחה בהברחה זו ותמורת‬

‫‪- 23 -‬‬

‫הפדיון יכולנו לקנות לעצמנו אצל האיכרים אמצעי מחייה שמחירם הלך והאמיר מיום ליום‪.‬‬
‫פעם אחת הלשינו עליה הגויים ותוצאות הלשנה זו היו מרות ואיומות‪ .‬את הסחורה היה אבי‬
‫מביא לאחותי לתחנת הרכבת בוקובנה (תחנה אחת לפני אולקוש)‪ .‬באולקוש עצמה פחדו‬
‫לרדת אלה שעסקו בהברחה כי השמירה הייתה שם חזקה והתחנה מלאה גרמנים‪ .‬אך‬
‫כתוצאה מההלשנה הקיפה הז'נרמריה את הרכבת‪ ,‬תפסה את הסחורה ואסרה את האנשים‪.‬‬
‫אבי ניסה לברוח ליער הסמוך לעיירה בוקובנה אבל הגרמנים תפסו אותו וחבטו ברוביהם‬
‫בראשו עד שמחצית גופו שותקה‪ .‬הוא לא היה מסוגל לנוע ושכב בבית‪ .‬אומנם רופא היה‬
‫מגיע אליו ומזריק לו זריקות אך אלה לא עזרו‪.‬‬

‫"יום הדמים"‬
‫מאורע אחר מאותם ימים איומים העולה בזיכרוני הוא יום הרביעי הידוע בשם "דער‬
‫בלוטיקער מיטוואך" – יום ד' – יום הדמים‪ .‬אין בכוחי לתאר את מה שאירע באותו יום זוועות‬
‫ודומני שלא ניתן לתאר זאת בשפת אנוש‪.‬‬
‫לפי פקודת הגרמנים הוצאו כל הגברים מבתיהם והושכבו על מרצפת השוק כשמסביב‬
‫גרמנים עם אקדחים שלופים המוכנים לירייה‪ .‬הגרמנים חיכו‪ ,‬כנראה‪ ,‬לפקודה שתתקבל‬
‫ממפקדיהם לירות באומללים השכובים מבוקר עד ערב‪ .‬אך פקודה זו‪ ,‬לשמחת ליבם של‬
‫האומללים‪ ,‬לא נתקבלה והם הוחזרו לבתיהם‪ .‬אין זאת כי הפעם ריחמו עליהם מלמעלה‪.‬‬
‫את אבי לא לקחו אז כי הגרמנים עלו לביתנו שלוש פעמים ולא הבחינו‪ ,‬כנראה‪ ,‬בדלת ביתנו‬
‫שבה נמצא באותה שעה עוד שני גברים‪ :‬אחי ודודי‪ .‬באותו יום הוצאו מבתיהם כול הגברים‪,‬‬
‫וביניהם אפילו כמרים‪ .‬כדי להשפילם ולהתעלל בהם שפכו הגרמנים חול לתוך אוזניהם‬
‫ועיניהם‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר מכן נתקבלה פקודה שנייה‪ :‬כל היהודים חייבים להתרכז בשוק ולהשאיר‬
‫את דלתות בתיהם פתוחות – הפעם חלה הפקודה על גברים ונשים כאחד‪.‬‬
‫התרכזנו בשוק לא רחוק מהמקום בו מכרו סוסים ובקרבת מקום לבית הסוהר המקומי‪.‬‬
‫שעות אחדות עמדנו שם מבלי לדעת מה ייעשה בנו‪ .‬הבחנו בשוק‪ ,‬בשלושה עמודי‪-‬‬
‫תלייה וליבנו הרועד מפחד אמר לנו כי הם מיועדים לנו‪.‬‬

‫‪- 24 -‬‬

‫מכריחים לחזות בתלייה‬
‫לפתע הגיע מאי‪-‬שם אוטו מלא גרמנים‪ ,‬ומתוכם הוצאו שלושה אנשים – שני גברים ואישה‪.‬‬
‫נתברר כי אלה היו מועמדים לתלייה‪ .‬הסיבה לתלייתם היה עיסוקם בהברחת סחורות‪.‬‬
‫איני יודעת מי היו האנשים‪ .‬בעת שנתלו האנשים הזדעזענו והחילונו להתייפח‪ ,‬אך תיכף‬
‫התקבלה פקודה תוך איום ברובים כי אסור להוציא הגה מהפה‪ .‬צריך להתבונן ולשתוק‪.‬‬
‫שמענו את שלושת האנשים מכריזים‪" :‬שמע ישראל"‪" ,‬איננו אשמים"‪.‬‬
‫באותו יום נתלו ברחוב הודעות האוסרות על יהודים לעסוק בהברחת סחורות‪ .‬כן נאמר בהן‬
‫כי אלה שייתפסו דינם יהיה כדין שלושת האנשים שנתלו בכיכר השוק‪.‬‬

‫מפנים מהדירות‬
‫באותה תקופה החלו לפנות את היהודים ממקומות מושבם ולהעבירם לפרברים‪ .‬הגרמנים‬
‫הרסו בשעת מעשה כל דבר שנמצא בבתים‪ ,‬במיוחד התעללו הגרמנים באלה שהתגוררו‬
‫בקומה שלישית‪ .‬הם הרביצו על ימין ועל שמאל והאיצו בתושבים שיפנו את דירותיהם מהר‬
‫ככול האפשר‪ .‬אבי‪ ,‬שהיה משותק‪ ,‬לא יכול היה לרדת במדרגות הבית‪ .‬גרמני אחד‪ ,‬שנבדל‬
‫כנראה מהגרמנים האחרים בכך שהיה בליבו זיק אנושי‪ ,‬כלשהו‪ ,‬ריחם עליו ועזר לו לעלות‬
‫על העגלה שאמורה הייתה להסיעו למקום אחר‪ .‬העגלה זזה ממקומה ואני ואימי ושאר‬
‫אחיותיי נאלצנו לרוץ אחרי העגלה ככלבים‪.‬‬
‫שיכנו את כולנו בחדר אחד קטן שבקושי הספיק לנו‪ .‬כמה ימים לאחר מכן חלה אבי מאד‬
‫ונאלצנו לקחת אותו לבית‪-‬החולים היהודי הקרוב למקום מגורינו‪.‬‬
‫נזכרתי אני כי כמה ימים לאחר מכן הלכנו‪ ,‬אני ואימי‪ ,‬לבקר את אבי בבית‪-‬החולים‪ .‬לפתע‬
‫הגיח מאת הפינות גרמני אחד שעצר אותנו ודרש שנראה לו את הטלאי הצהוב‪ .‬הוא טען‬
‫שהטלאי שלי אינו תפור טוב וצווח בקולי‪-‬קולות כי אנו לא נשמעים לפקודות‪ .‬מרוב כעס‬
‫השליך את פרוסת הלחם שהחזקנו‪ ,‬ודרש מאתנו שנלך עמו למשטרה‪ .‬החילונו לבכות‬
‫ולהתחנן שיניח לנו ושאנו הולכות לבקר את אבא החולה‪ ,‬אך בכיינו לא עשה עליו כל רושם‪.‬‬
‫לידינו עברה אחות מבית‪-‬החולים שלקחה מידנו את פרוסת הלחם והבטיחה למסור אותה‬
‫לאבי‪.‬‬

‫‪- 25 -‬‬

‫כופר נפש‬
‫אימי הוסיפה לבכות ולהבטיח לגרמני שתתפור את הטלאי כמו שצריך‪ ,‬אך הוא לא שעה‬
‫לתחנוניה‪ .‬הוא סחב אותנו לתחנת המשטרה וכל הדרך הרביץ בנו‪ .‬בתחנת המשטרה שחררו‬
‫את אימי כדי שתביא כסף לפדיוני‪.‬‬
‫אותי הושיבו במחסן גדול‪ .‬גרמני נכנס למקום והעיף מכות בי ללא רחם‪ .‬היה זה יום קר‪,‬‬
‫שלג ירד בשפע ואני סבלתי קור איום‪ .‬באותו מחסן נמצאתי יום שלם כשפני אל הקיר‪.‬‬
‫במחסן נמצא כלב גדול שהיה דרוך לנשוך אותי‪ ,‬אך למזלי – ואינני יודעת למה – לא נגע‬
‫בי כלב גדול זה‪.‬‬
‫לאחר יום שלם הגיעה אימי ובידה הכסף‪ .‬היא נאלצה לחכות בתחנת המשטרה עד ששוטר‬
‫יהודי ילך איתה מאחר שאסור היה לה לצאת לעיר מהכפר שבו נמצאנו ללא שוטר יהודי‪.‬‬
‫סוף סוף בא הגרמני למקום מעצרי והחל לצווח‪ :‬יהודייה מלוכלכת‪ ,‬צאי החוצה‪ .‬בגלל הקור‬
‫והרעב לא שמעתי את דבריו עד שחזר וצווח שנית‪ .‬הוא סחב אותי החוצה בכוח והוביל אותי‬
‫למקום שבו עמדה אימי עם השוטר היהודי‪ .‬אימי נפלה על צווארי והתחילה לבכות‪ .‬תמורת‬
‫זאת קיבלתי אני שלושים מלקות‪ .‬לבסוף שילמה אימי את כופר‪-‬הנפש ואנו יצאנו החוצה‪.‬‬

‫בין חיים ומוות‬
‫בחוץ ירד שלג כבד‪ .‬היציאה מהמעצר הממה אותי‪ .‬התעלפתי בגלל חולשת הגוף שבקושי‬
‫החזיק קודם לכן מעמד מרוב המכות שספג‪ .‬לא רחוק נמצא בית‪-‬מרקחת‪ .‬הרוקח הכיר‬
‫אותנו משום שהיינו קונות אצלו רפואות בשביל אבא‪ .‬הוא הביא לי "טיפות ולריאן" להעירני‬
‫מהתעלפותי‪ ..‬אינני זוכרת כמה זמן שכבתי עד שחזרה אלי ההכרה‪ .‬זוכרת אני רק כי מצאתי‬
‫אז את עצמי בבית דודתי‪ ,‬שממנו חזרנו למקום מגורינו‪ .‬שמונה ימים שכבתי במיטה מאין‬
‫יכולת לזוז‪ .‬כול גופי היה מלא חבורות שחורות‪.‬‬
‫לאחר כמה ימים בא הגרמני שהרביץ לי‪ .‬הוא בא לבקר אותי – כך אמר – כדי לראות אם‬
‫אני עדיין בחיים‪ .‬הוא טען כי לאחר המכות שספגתי ממנו בוודאי שלא אשאר בחיים‪.‬‬
‫ההתנפלויות על בתי היהודים גברו מיום ליום‪ ,‬גזירות מגזירות שונות התחדשו ולא יכולנו‬
‫לעמוד בהן‪ .‬הם החלו לשרוף בתי‪-‬כנסת‪ ,‬אך הדבר לא הרתיע אז את היהודים‬

‫‪- 26 -‬‬

‫מלהתאסף במקום תפילה ארעי‪ .‬ביום הכיפורים צמו כולם‪ ,‬לרבות אבי שהיה אדם חולה‬
‫מאד‪ .‬הוא ביקש מאיתנו שנציל את ציפורק'ה אחותי מידי הגרמנים‪.‬‬

‫אני מועברת לסוסנובייץ‬
‫היה זה ב‪ 11-‬במרס ‪ ,1942‬אחותי חזרה מהעבודה‪ ,‬עיניי היו בוכיות‪ ,‬אבי היה חולה‪ ,‬שכב‬
‫בבית‪-‬החולים‪ .‬אוכל לא היה בבית‪ .‬אנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬הלכנו לקלף תפוחי‪-‬אדמה כדי לקבל קצת‬
‫מרק חם‪ .‬אימי שאלה את אחותי לפשר הבכייה‪ ,‬אך היא לא השיבה‪ ,‬שכן נודע לה כי‬
‫למחרת יבואו לקחת בחורות לעבודה‪ .‬ואכן‪ ,‬כך היה‪.‬‬
‫יום המחרת ה‪ 12-‬במרס היה יום של מפנה בחיינו‪ .‬לא אשכח את היום ההוא אף פעם‪ .‬אימי‬
‫רחצה והלבישה אותנו בבגדים נקיים‪ .‬היה זה יום שלג‪ ,‬והקור הציק לנו מאד‪ .‬לפתע שמענו‬
‫דפיקות חזקות בדלת‪ .‬גרנו עם עוד שני שכנים והללו לא ידעו אם לפתוח את הדלת‪ .‬לא‬
‫ידענו מי הם העומדים בחוץ‪ .‬לבסוף החלטנו לפתוח‪ .‬נכנסו שני גברים מבנדין שעבדו בשביל‬
‫הגרמנים והוציאו אותי ואת אחותי ללא לבוש עליון‪ .‬הם לא נתנו לנו אפילו ללבוש מעיל‪.‬‬
‫בדרך היכו אותנו והאיצו בנו להחיש את קצב ההליכה‪ .‬הובאנו לבית גדול אחד שלא ידענו‬
‫מהו‪ .‬מצאנו שם בחורות יהודיות רבות‪ ,‬כולן מררו בבכי‪ .‬הגרמנים לא פסקו מלהרביץ בנו‪.‬‬
‫הגרועה מכול הייתה אי‪-‬הוודאות‪ ,‬מה עומדים לעשות בנו‪ .‬לבסוף הגיע רופא שבהדק את‬
‫כול הנמצאות במקום‪ .‬עם תום הבדיקה הופרדתי מעל אחותי‪ .‬ניסיתי להתקרב אליה‪ ,‬אך‬
‫הגרמנים הרגישו בכך והפרידו בינינו‪ .‬אותה שלחו הביתה ואותי השאירו‪.‬‬
‫הובאנו לתחנת רכבת ונדחפנו לתוך קרון שנסע לסוסנובייץ‪ .‬שם נמצאנו במחנה‪-‬מעבר‬
‫שממנו נשלחתי למחנה‪ -‬עבודה‪ .‬הגרמני ששלח אותנו לשם שמו היה לודביג‪ .‬נזכרת אני כי‬
‫לפני שנשלחנו לשם בא למקום יהודי בשם מארין ואמר שיבוא יום וכל היהודים יבקשו‬
‫ללכת לגטאות‪ .‬יהודי זה מוכר ליהודי אולקוש‪.‬‬

‫ממחנה למחנה‬
‫שישה שבועות היינו במחנה קאלטנדורף ולאחר מכן הועברנו למחנה ריכוז בשם‬
‫טארנובסקה גורה‪ .‬שם עבדנו עבודת פרך ולמרות שהיינו עדיין ילדים‪ ,‬התאכזרו אלינו‬
‫הגרמנים‪.‬‬
‫‪- 27 -‬‬

‫נזכרת אני כי למעלה משנה לאחר מכן ב‪ 13-‬באפריל ‪ 1943‬החזירו אותנו לסוסנובייץ‪.‬‬
‫ברחובות העיר לא ראינו אדם ברחובות‪ .‬השלג כיסה את הכול‪ .‬שהינו שם יומיים‪ ,‬שכבתי‬
‫על הרצפה באיזה אולם גדול‪ ,‬כולנו מכונמים‪ .‬נערכה שם סלקציה‪ ,‬שבה הכריעו מי‬
‫לחיים ומי למוות‪ .‬נתמזל מזלנו והקבוצה שלנו‪ ,‬של ‪ 12‬בחורות יהודיות‪ ,‬נשלחו לפרשניץ‬
‫בחבל הסודטים‪ ,‬באזור שבו התגוררו צ'כים‪.‬‬
‫הגענו לשם בלילה‪ .‬היה זה מחנה עצום‪ .‬נמצאו בו יותר מאלף בחורות‪ .‬פגשתי שם מכרות‬
‫רבות וזה הקל עלי את סבלי הרב‪ .‬הממונה הגרמני היה אכזרי מאד‪ .‬העמידו אותי ליד מכונת‬
‫טקסטיל‪ .‬פעם נתפסו שתי אצבעותיי במכונה ועל כך קיבלתי מכות‪ .‬את העבודה היינו‬
‫מתחילות בשעה מוקדמת בבוקר‪ .‬המנה היומית הייתה ‪ 150‬גרם לחם וקצת מרק‪ ,‬שרק‬
‫בקושי ניתן היה למצוא בו חתיכת תפוח אדמה‪.‬‬
‫הבינותי כי מגמתם של הגרמנים להעביד אותנו בפרך‪ ,‬להרעיב אותנו כדי שנמות מיתה‬
‫איטית‪ .‬הרבה אנשים מתו שם מרעב ומקור‪ ,‬הגרמני הממונה היה מרביץ לי תמיד בראש ועד‬
‫היום אני סובלת בשל כך מכאבי ראש חזקים‪.‬‬
‫לפני שיצאתי מהמחנה הראשון קיבלתי מכתב מהורי ובו נאמר ששולחים אותם‪ ,‬אך לא ידוע‬
‫לאן‪ .‬מאז לא קיבלתי כל מכתב מהם‪.‬‬
‫כך נמשכו החיים‪-‬לא‪-‬חיים עד גמר המלחמה‪ .‬חודשיים לפני סיום המלחמה נשלחנו לחפור‬
‫בורות‪ .‬הרגשנו באוויר כי חל איזה שהוא מפנה לרעתם של הגרמנים והבינונו כי המלחמה‬
‫עומדת להסתיים‪ .‬באותו יום לא קיבלנו אוכל כי הגרמנים תפסו שתי בחורות‪ ,‬האחת עם‬
‫לחם והשנייה – עם מפה של גרמניה‪ .‬הן נשלחו לאושוויץ‪ .‬היו אלה שתי האחיות גלייטמן‪.‬‬
‫כשעמדנו וחפרנו את הבורות טסו מעלינו אווירונים שהשליכו פתקאות לתוך הבורות‪ .‬באחד‬
‫הפתקים‪ ,‬שנפל לידינו כי מעתה אסור לגרמנים להרוג אף יהודי‪.‬‬
‫העבודה בחפירות הופסקה והגרמנים הקימו בשבילנו תנור כדי לשרוף אותנו‪ ,‬אך‬
‫הם לא הספיקו לעשות זאת כי ב‪ 14-‬במאי ‪ 1945‬השתחררנו‪ .‬הרוסים הם ששחררו אותנו‪.‬‬
‫לאחר השחרור נסענו לפולין‪ .‬נודע לי שמכול המשפחה נותרנו רק אני ואחות אחת שלי‪,‬‬
‫המתגוררת כיום בקנדה‪ .‬התחתנתי ועליתי לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫***‬

‫‪- 28 -‬‬

‫למרות שמאז חלפו כבר שנים לא מעטות לא אשכח לעולם את שש השנים‬
‫האיומות ההן‪ ,‬שנות תופת שעברו עלי בגיל הרך‪ ,‬בגיל ההתבגרות‪.‬‬
‫הפשעים המחרידים שהייתי עדה להם באותן שנים כאשר חיי אדם לא היו‬
‫שווים כלום‪ ,‬רודפים אחרי בכל אשר אלך ומהפצעים שנפצעה נפשי לא‬
‫ארפא כנראה‪ ,‬כל ימי חיי‪ .‬מכל מקום לא אשכח את השנים ההן‪.‬‬
‫***‬

‫מקור‪ :‬אולקוש {עלקיש}‪ ,‬ספר זיכרון לקהילה שהוכחדה בשואה‪ ,‬עורך‪ :‬צבי ישיב‪ ,‬הוצאת‬
‫יוצאי אולקוש‪ ,‬תשל"ב‪ ,1972 -‬עמ' ‪ 201‬ואילך‪.‬‬

‫תיעוד מאורעות אולקוש‬
‫בתמונות‬

‫‪- 29 -‬‬

‫עמ' ‪ 118‬ספר אולקוש‬

‫‪- 30 -‬‬

‫תמונה מספר אולקוש‬

‫‪- 31 -‬‬

– 32 –

– 33 –

– 34 –

– 35 –

– 36 –

– 37 –

– 38 –

– 39 –

‫תצלומים מאתר גטו וילנה‬
‫{שם נמצאים תמונות מאולקוש}‪:‬‬
‫‪http://www.vilnaghetto.com/gallery2/main.php‬‬

‫גזיזת זקנו של יהודי המרים את ידיו בכניעה‪,‬‬
‫בידי יהודי אחר שגבו למצלמה‪.‬‬
‫על זרועותיהם סרט לבן‪ ,‬כנראה עם מגן דוד‪.‬‬

‫‪http://www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_2_001.jpg.html‬‬

‫‪- 40 -‬‬

‫האברך עטור בטלית התפוסה בגרטל (חגורת תפילה)‬
‫ותפילין‪ ,‬עיניו עצומות‪ ,‬ובחור הישיבה עם משקפיים‬
‫מביט בתימהון‪.‬‬
‫חלק מהחיילים העומדים סביבם נראים‬
‫ברקע‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_1_001.jpg.html‬‬

‫‪- 41 -‬‬

‫האברך הצעיר עטור טלית ותפילין‬
‫על רקע השוכבים בכיכר‪.‬‬
‫הוא מסתיר בטליתו את התפילין של יד‪.‬‬
‫ברקע במטושטש נראים חיילים‪,‬‬
‫אחד מכוון רובה בתנוחת צליפה לימין‪.‬‬

‫‪http://www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_10.jpg.html‬‬
‫‪- 42 -‬‬

‫קבוצת יהודים חשופי ראש‪ ,‬ובראשם זוג היהודים‬
‫האמור‪ ,‬כשהאברך כבר ללא טליתו ותפילין‪ ,‬מציגים‬
‫תעודות לקצין‪ .‬בחור הישיבה נראה מבועת‪ .‬ברקע‬
‫נראים היהודים השוכבים ושומריהם‪.‬‬
‫חייל גרמני חבוש קסדה צבאית מביט בתהליך‪.‬‬

‫‪http://www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_2.jpg.html‬‬

‫‪- 43 -‬‬

‫המשך ההתעללות המתועדת‪ .‬האברך המזוקן ללא‬
‫הטלית והתפילין ונלקחה ממנו גם כיפתו‪ .‬הוא עומד‬
‫בתנוחת קפיצה (כארנבת) או אוחז מלפנים באגודליו‬
‫בגרטל (חגורת התפילה)‪ ,‬ולידו בחור הישיבה‪ ,‬עדיין עם‬
‫משקפיו‪ .‬מיד מאחוריהם עומדים חיילים לועגים‪,‬‬
‫וביניהם אדם בחליפה אזרחית מכובדת‪ .‬שני קציני‬
‫משטרת הסדר (אורפ"ו)‪ ,‬האחד ממושקף‪ ,‬עומדים לצד‬
‫הצמד ובוחנים אותם במבט מתנשא‪ .‬שוטר גרמני בכובע‬
‫בד נותן ליהודים פקודות‪ .‬ברקע חלון בית המרקחת‬
‫מנופץ ושלט חנות פינתית עם אותיות עבריות‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_4.jpg.html‬‬
‫‪- 44 -‬‬

,‫ הפעם צער‬,‫תמונה נוספת של אותו זוג‬
.‫השניים ושמחת החיילים נראית לעין‬

www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_7.jpg.html

– 45 –

‫תמונת רבני העיירה עם צעירים כורעים על ארבע‪.‬‬
‫ברקע החיילים המתעללים‪.‬‬
‫האברך ובחור הישיבה עומדים מאחור‪.‬‬
‫בחור הישיבה ללא משקפיו‪ .‬האברך חשוף ראש‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_1.jpg.html‬‬

‫‪- 46 -‬‬

‫האברך בתנוחת תחנונים ובחור הישיבה במבט מיואש‪,‬‬
‫בתוך מי נחל‪ ,‬מתחת לגשר‪.‬‬
‫האברך‪ ,‬חשוף הראש‪ ,‬אוחז את ידיו זו בזו בתחנונים‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_9.jpg.html‬‬

‫‪- 47 -‬‬

‫תמונה כוללת של הרחבה‪ :‬יהודי העיירה שוכבים‬
‫ברחבה המרכזית סביבם מכוניות פולקסווגן של‬
‫המפקדים ומשאיות החיילים‪ ,‬השומרים עליהם‬
‫בעמידה‪ .‬הצבע הלבן הוא של אבני המרצפת‪.‬‬
‫ליד החנויות נראה שולחן (רישום)‪ ,‬ולידו ערמות‬
‫השלל‪ ,‬כולל מעילים‪ .‬ליד מכוניות הקצינים‬
‫והיהודים השוכבים נמצא מתקן מטבח השדה‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_6.jpg.html‬‬

‫‪- 48 -‬‬

‫יהודי מגולח‪ ,‬נמוך ובעל פנים עגולות ‪ – 6.1‬צולם‬
‫כנראה כלעג של הגרמנים‪ .‬ברקע נראה חייל צוחק‪.‬‬
‫קודם לכן יהודי זה נראה בתמונה הקבוצתית‪ ,‬של‬
‫הרבנים הכורעים‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_6_001.jpg.html‬‬

‫‪- 49 -‬‬

‫תמונת הקצינים והשלל ליד השלל כורע ברך יהודי‬
‫עם מגן דוד על זרועו‪ ,‬מביט כלפי מעלה ומחייך‬
‫אל המצלמה‪ .‬לצד השלל נראים גווילים אחד מהם‬
‫פתוח ועליו כתב לא ברור‪( .‬אין מדובר בספר‬
‫תורה)‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_8_001.jpg.html‬‬

‫‪- 50 -‬‬

‫הקצין הממושקף שנראה כמפקד המבצע‬
‫לועג ליהודי חסידי מבוגר חשוף ראש‪.‬‬
‫היהודי הופיע קודם כשהוא כורע על ברכיו וידיו‪,‬‬
‫חבוש כובע‪ ,‬בתמונת הרבנים הכורעים‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_5.jpg.html‬‬

‫‪- 51 -‬‬

‫‪ 15‬החיילים גרמנים בהתעללות אולקוץ'‪,‬‬
‫בתווך אדם בעל מכנסיים קרועים‪ ,‬בעל תווי פנים‬
‫מונגולואידיים‪ ,‬ספק מחייך ספק בוכה‪ ,‬ולידו קצין‬
‫אס‪.‬אס עם ידיו על מתניו וחיוך גדול על פניו‪.‬‬
‫ייתכן שזהו "שוטה הכפר"‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_5_001.jpg.html‬‬

‫‪- 52 -‬‬

‫חלוקת דייסה או שתייה חמה לקצינים מתוך מטבח שדה‪,‬‬
‫על רקע היהודים השכובים‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_3_001.jpg.html‬‬

‫‪- 53 -‬‬

‫קבוצת גברים יהודים מורצים לאורך קיר הרחבה על רקע‬
‫המשאיות ולכיוונם של יהודים השוכבים ברחבה‪ .‬בראש‬
‫הרצים שני אנשים מגולחים‪ ,‬לראשון קסקט ולשני כובע‬
‫בורסלנו‪ ,‬וחליפת שלשה חלקים עם חולצה לבנה‪.‬‬
‫האנשים כולם לבושים ליום חג‪ .‬על זרועות כולם רצועה‬
‫לבנה‪ .‬קצין זוטר מביט מהצד עם ידיו בכיסיו וקצין בכיר‬
‫עומד ברגליים פסוקות וידיו מאחורי גבו‪.‬‬

‫‪www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_4_001.jpg.html‬‬

‫‪- 54 -‬‬

.‫יהודי עם כובע הקסקט‬
.‫אולי הגרמנים ראו בפניו כיעור נלעג‬

www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/Juden_in_Olkusz_7_001.jpg.html

– 55 –

31.7.1940 – ‫פעילות המשטרה הגרמנית באולקוש‬
https://www.yadvashem.org/yv/en/exhibitions/through-thelens/olkusz.asp

– 56 –

– 57 –

‫צילומים נוספים מאולקוש ‪ -‬מארכיון "יד ושם"‬

‫יהודים מגורשים מאולקוש‬

‫יהודי מאולץ לגזוז את זקנו‬
‫של אברהם ישעיהו אפלשטיין‪ ,‬שוחט העיר‪.‬‬

‫‪- 58 -‬‬

‫מקורות‪:‬‬
‫אולקוש {עלקיש}‪ ,‬ספר זיכרון לקהילה שהוכחדה בשואה‪ ,‬עורך‪ :‬צבי ישיב‪ ,‬הוצאת‬
‫יוצאי אולקוש‪ ,‬תשל"ב‪.1972 -‬‬

‫ערך אולקוש – באתר מרכז מורשת פולין‪:‬‬
‫‪https://moreshet.pl/he/node/85‬‬

‫ערך אולקוש בוויקפדיה‪:‬‬
‫‪https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%A9‬‬

‫ערך השפלת אולקוץ' בוויקפדיה‪:‬‬
‫השפלת_אולקוץ‪https://he.wikipedia.org/wiki/%27‬‬

‫אתר גטו וילנה {משם הובאו תמונות מאולקוש}‪:‬‬
‫‪http://www.vilnaghetto.com/gallery2/main.php‬‬

‫אתר חב"ד שיחת השבוע ‪ – 626‬חיים יהודיים עם ר' משה‪-‬דוד וייצמן‪:‬‬
‫‪http://chabad-il.org/sh/601-700/sh626.htm‬‬

‫‪- 59 -‬‬