ממחוז הים למחוזות היבשה - דעת

"מפקד מחוז ירושלים במשטרה המליץ לפרקליט המחוז להגיש כתב אישום לבית המשפט המחוזי".
המילה מחוז רווחת כיום מאוד בינינו, בהוראת אזור, פלך – אך בעבר כנראה היטלטלה בין משמעים שונים עד שהגיעה למחוז חפצה הנוכחי.

בתנ"ך נזכר המחוז פעם יחידה, במזמור ק"ז בתהילים. המזמור מתאר מספר מקרים של יציאה ממצוקה והודיה לה', ובין השאר מדובר בו ביורדי ים שנקלעו לסערה:

יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג, יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע – וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם, יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם, וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם.

כשאנו קוראים את הביטוי "מחוז חפצם" אנו מבינים מיד כי הכוונה ליעד ההפלגה, המקום שאליו חפצו להגיע. מטבע לשון זה אף שובץ בתפילת הדרך, הנאמרת בפי העושה את דרכו מעיר לעיר – "ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום".

ברם, מתרגומי המקרא עולה שהמילה "מחוז" לא הובנה כמקום כללי או כיעד, ומשמעה היה "נמל". כך למשל, בתרגום השבעים המחוז מתורגם במילה lemina, שפירושה נמל. גם בתרגום הארמי-סורי (פשיטתא) מופיעה אותה מילה יוונית: "וינחם אל מחוז חפצם" – "ללימינא". גם המתרגם הלטיני (בוולגטה) הלך בדרך זו ותרגם את המחוז כנמל: portum.

יש להעיר כי המילה היוונית "למין" לא התהלכה רק בין הספנים של פיראוס, ועגנה גם בחופיה של העברית. כך למשל נאמר במשנה במסכת עירובין (פרק ד) על הפלגה של חכמים בערב השבת שנמשכה עד מאוחר:
"פעם אחת לא נכנסו לַלְמֵן עד שחשיכה. אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד, ואמר להם מותר, שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה" (בנוסח המשנה שבדפוסים מופיעה אמנם המילה "נמל" במקום "למן", אך בכתבי היד נשתמרה הצורה "למן" כבמקור היווני. המילה נָמֵל עצמה היא צורה מאוחרת של למן, תוך היפוך העיצורים הקרובים מ"ם, נו"ן ו-למ"ד).

פורטוגל ומחוזא
בשנת תרצ"ז פרסם פרופ' יחזקאל קוטשר מאמר בכתב העת 'לשוננו' ובו הביא אסמכתאות רבות לכך ש"מחוז" הוא אכן נמל. בין השאר נסמך קוטשר על התרגום הארמי לברכות יעקב המופיעות בפרשתנו.
זבולון מתברך בפי אביו: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת". ובלשון אונקלוס: "זבולון על ספר יממיא ישרי, והוא יכביש מחוזין בספינן וטוב ימא ייכול". הנה רואים אנו שהמחוז הוא מקום שמגיעים אליו בספינות, ומסתבר אפוא שהכוונה היא לנמל – מעגן הספינות שבחוף הים, שבו או בסמוך אליו התרכז גם המסחר בכל הטוּב שהובא מעבר לים.

אמנם, המחוז מופיע פעם נוספת בתרגום בפרשתנו, לאחר שני פסוקים בלבד. יששכר מתברך כחמור הרובץ בין המשפתיים, ונאמר עליו: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד". ובארמית: "וחזא חולקא כי טב, וית ארעא ארי מעבדא פירין, ויכביש מחוזי עממיא". גם כאן מדובר בכיבוש מחוזות, אך נראה שהברכה אמורה ביבשה ולאו דווקא בים. המחוזות שכאן הם כנראה ערים גדולות ומרכזיות, השוכנות בלב אזורים מעובדים עושי פרי.
נראה אפוא שכבר מקדמת דנא המחוז נשא שתי משמעויות – הן נמל או עיר נמל, והן עיר מרכזית. מאוחר יותר, כל האזור שסביב עיר המחוז נקרא גם הוא "מחוז" – וכך הגענו למחוזות המוכרים לנו היום.

מעניין לראות שתופעה דומה התרחשה אף בשפות לעז – משמעה הראשוני של המילה port הוא נמָל, אך ישנן ערים שתפקדו כערי נמל – עד שנקראו הן עצמן כשם הנמל. כך אירע למשל לעיר פורטו שבפורטוגל – שפירוש שמה הוא פשוט נמל (ברבות הימים אף העניקה פורטו את שמה למדינה כולה. השם הרומי של העיר פורטו היה portus cale, היינו הנמל של cale, שם מקום ששכן בסמוך, וכך נוצר הצירוף פורטוגל).

בדומה לערים ששמן פורט – נזכיר גם את פורט סעיד המצרית, הקרובה יותר למחוזותינו – לומדי הגמרא מכירים גם את העיר מחוזא המוזכרת לרוב בתלמודה של בבל. על פי קוטשר, גם מחוזא נקראה בשמה זה בשל היותה עיר נמל על גדת נהר החידקל, ורק מאוחר יותר התפרש שמה כעיר מחוז, היינו עיר מסחר מרכזית.

שיחת מוטיבציה רומית
הקישור בין מחוז לנמל לא נעשה רק בידי חוקרים בתקופתנו, ובמשך שנים ארוכות כינו כותבי עברית את הנמל בשם המקראי "מחוז". נדגים זאת במובאה מתוך ספר יוסיפון, שהינו עיבוד לכתבי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו שנכתב לפני למעלה מאלף שנים באיטליה.
במסגרת תיאור ניסיונותיו של טיטוס וחילותיו לפרוץ את חומת ירושלים, שם המחבר בפיו של המצביא הרומי 'שיחת מוטיבציה' שנועדה לדרבן את חייליו להילחם כנגד המגינים היהודים על אף ההתנגדות העיקשת של אבותינו על החומה – ולצורך כך הוא נזקק למשל על אונייה המגיעה למחוז.

כך לשונו של מחבר יוסיפון:

"ויעלו המון רומנים [=רומאים] על החומה אשר פרצו ויעמדו ממעל. והפריצים והיהודים עומדים על החומה החדשה נכחם. והיו קרובים אלו לאלו וילחמו שם מקרוב. ויגבירו היהודים ויגרשו רומנים מעל החומה הפרוצה.

ויהי כראות טיטוס כי הקשה הדבר על המון רומנים, ויקרא את שריו ויאמר אליהם – הלא ידעתם כי כל מלאכה וגם כל מלחמה וכל דבר אחריתו קשה מראשיתו, וגם אם באחרית המלאכה ירפו ידיכם הנה יגעתם לאין ולריק.
ראו מן הספינה אשר תלך בים ותעבור כל הדרך עד בואה אל המחוז, ואם ירפו המלחים ידיהם ויניחוה, הלא תנגח באחת מן הצורים או באחד מן הסלעים ותישבר ותאבד כל אשר בה. מה תוחלת למלחים ההם מרפיון ידים. אבל אם תחזקנה ידיהם למלאכתם ויבואו אל המחוז וישכנו אל מקום חפצם, יהיו במנוח ובמרגוע".

הנה רואים אנו כי אף כ-1,000 שנים לאחר שנתחבר תרגומו של אונקלוס, עדיין הובן המחוז בפי חלק מדוברי העברית כנמל. להוותנו, חייליו של טיטוס אמנם הפנימו את המסר והצליחו לגבור על ההתנגדות בחומת ירושלים, אך לאחר מסע ארוך בין גלים וגלויות – "יעלו שמים ירדו תהומות" – זכה ישראל לשוב למחוז חפצו, והולכות ונגדרות פרצותיה של ירושלים.