אמנות יהודית ואמנות נוצרית – יחסי גומלין

אמנות; אמנות יהודית; תהילים; הגדה של פסח ;כתבי יד; :חתפמ תולימ

העתקיו של חיבורו של cosmasאינם כתבי היד הנוצריים היחידים הכוללים את מדרש שנים-עשר
השבילים. הם מופיעים למשל בכתב-יד ביזאנטי אחר – התהילים של כלודוב מהמאה ה- ( 9מוסקבה,
מוזיאון היסטורי, כת"י .cod 129דף )108שם בסצינת מעבר ים-סוף המלווה את פסוק 9בתהילים
ק"ו, נראים בני ישראל עוברים בחרבה בים המחולק לשנים-עשר שבילים. גרסא דומה התגלגלה גם
(2 הנומת)לכתבי-יד מערביים כגון תנ"ך פמפלונה הספרדי מסביבות .1200

אבות הכנסייה הראשונים התנגדו בחריפות לאמנות חזותית, אך עד מהרה נזנחו ההתנגדויות
הראשוניות, וכבר במאה ה- 3עדים אנו לתיאורים חזותיים בעיקר בקטקומבות ועל-גבי סרקופגים.
חלקם הנכבד מתאר אירועים מהברית הראשונה. לאירועים מהברית הראשונה יוחסה חשיבות
מיוחדת כפרפיגורציות לאירועי הברית החדשה. כך גם הוצגו בהקשר האומנותי הנוצרי. אחת
השאלות העולות היא האם במאה השלישית היו כבר דגמים קיימים של ציורי התנ"ך עליהם יכולים
היו להתבסס הנוצרים.

אחת העדויות הבולטות לקיומה של מסורת ציורים יהודית נרטיבית מפותחת בעת העתיקה המאוחרת
תונשב הלגתהש תסנכה-תיב .(הריפסל 244-5) תרפ רהנה תודגלש סופוריא הרודב תסנכה-תיב אוה
ה- 30של המאה הנוכחית, כולל על קירותיו פרסקאות מצוירים המציגים סצינות מספרים שונים של
התנ"ך. חוקרים הצביעו על העובדה שקשה לשער שמחזור כה מורכב של ציורים הומצא בפרובינציית
גבול קטנה של האימפריה הרומית, ושערו שציורי דורה מבוססים על מודל מורחב יותר – כתב יד מצוייר
שפותח באחד המרכזים היהודים הגדולים של האימפריה.

אופיים היהודי של הציורים בדורה בולט בעיקרו בשימוש הנרחב באלמנטים מדרשיים יהודיים.

דוגמא נוספת ליחס בין בית-הכנסת בדורה לאמנות נוצרית, היא סצינת מציאת משה ביאור.
ניצבת בת פרעה העירומה במים ומרימה את התינוק משה (4 הנומת) הרודב השמ תודלי לנפב
למעלה. לרגליה התיבה ריקה, מאחוריה שלוש נערותיה ומשמאל, מרים והאם מושיטות ידיהן לקבל
.הכיסנה ידימ דליה תא

הטקסט התנ"כי (שמות ב) מספר אודות בת פרעה היורדת לרחוץ ביאור. היא מבחינה בתיבה ושולחת
– הינשה ,תתרשמ – תחאה .תונוש תויועמשמ יתש תירבעב "המא" הלמל .התוא תחקל "התמא" תא
יד. שני הפירושים מפורטים בתלמוד (סוטה, יב) ולשניהם משמעויות שונות. אם מפרשים אמה
כ"משרתת" הרי שאחת מנערותיה של הנסיכה מוציאה את משה מן המים; אם כ"יד" הרי זוהי הנסיכה
.הלצהה תא תעצבמש הידי ומב

הפירושים היווני והלטיניים תרגמו אמה כמשרתת. התרגום הארמי לעומת זאת תרגם אמה כיד ובכך
.הכיסנה ידיב השעמה עוציב תא גיצה

התרגום הארמי של אמה כיד עולה בקנה אחד עם סידרת מדרשים יהודים המציגים גישה חיובית
כלפי בת פרעה ומכנים אותה "בתיה" – בתו של מקום (ויקרא רבה א,ג). מדרשים אלו מדגישים
את אקט ההוצאה מן המים כאקט של טבילה והיטהרות של בת פרעה מגלולי אביה (סוטה יב), או
הירפאות מהצרעת שדבקה בה (שמות רבה א, כז). במקורות מאוחרים יותר (תוספות, עבודה זרה,
מד), נחשבת כניסתה של בת פרעה למים לטבילה לשם גרות.
רעיונות מסוג זה עומדים כפי הנראה מאחרי הסצינה בבית-הכנסת בדורה. שם תופסת הנסיכה מקום
מרכזי בקומפוזיציה כמצילתו של הילד המורם אל-על.

בת פרעה העירומה במים מופיעה שנית ביצירות אמנות רק כמה מאות שנים מאוחר יותר. במחצית
השנייה של המאה ה- 12היא מופיעה על אחד מארבעה דפים בודדים שהשתייכו כנראה לספר
תהילים נוצרי שצויר בקנטרברי (ניו-יורק, ספריית מורגן, .)M 724
תיאור דומה מופיע בספר תהילים נוצרי אחר מקנטרברי מסביבות 1200המכונה "התהילים של פריס"
(פריס, הספרייה הלאומית, כתב"י ,8846דף ,)2שם מזוהה הדמות העירומה על-ידי כתובת.

במאה ה- 14מתוארת הנסיכה העירומה במים גם בהגדות יהודיות ספרדיות כדוגמת הגדת הזהב,
מסביבות ( 1320לונדון, הספרייה הבריטית, כתב"י add. 27210דף 9ב'). הגרסא המופיעה בהגדה
כוללת שלוש נשים במים: הנסיכה ושתי נערותיה. תיאור דומה נראה בתנ"כים הנוצריים הספרדיים
המוקדמים יותר של פמפלונה שצוירו בסביבות .1200

הופעתה של בת פרעה במים כמבצעת הוצאת התינוק בכתבי יד נוצריים מצוירים, סותרת את הטקסט
התנ"כי-הנוצרי בהם המשרתת מבצעת את המעשה. גם הגישה היהודית האוהדת לנסיכה העומדת
מאחרי מוטיב איקונוגרפי זה, נעדרת מכתבי אבות הכנסייה. גריגוריוס מניסה, למשל, בן המאה
הרביעית, משווה בספרו "חיי משה" את הנסיכה העקרה דווקא לחינוך החילוני, העומד כנגד חלב
.תיתימאה ומאמ השמ קנויש הייסנכה

הניגוד בין מסורת איקונוגרפית זו לטקסטים הנוצרים, מחזק את האפשרות בדבר מודל יהודי מצוייר
לדוגמאות נוצריות אלו. נראה לפיכך שבית-הכנסת בדורה והיצירות הנוצריות (והיהודיות המאוחרות)
שייכים למסורת איקונוגרפית יהודית זהה, שבבסיסה עומד ארכיטיפ יהודי מצוייר משוער.


אך כיצד ניתן להסביר את הפער בין הדוגמא המוקדמת (המאה ה- )3לדוגמאות המאוחרות (המאה
ה- 12ואילך)? יתכן שדוגמאות חזותיות מ"תקופת הפער" לא שרדו. לכך ניתנים מספר הסברים
אפשריים: האיסלאם המתפשט במאה ה- 7או התנועות האיקונוקלסטיות הביזנטיות של המאות ה-
8ו ה- 9שהתנגדו לאמנות פיגורטיבית וגרמו להריסתה. סיבה אפשרית נוספת נעוצה בהכחדתן של
קהילות יהודיות על תרבותן החומרית מאוחר יותר בתקופת מסעי הצלב.

שנים-עשר השבילים ובת פרעה העירומה במים הן רק שתיים משלל דוגמאות המצביעות על קשר בין
דורה וארכיטיפים יהודים משוערים לבין אמנות נוצרית ביזנטית ומערבית. מחקרים העוסקים בקשרים
אלו, מתבססים במידה רבה על התיאוריה של . kurt weitzmannהתיאוריה של ויצמן מחלקת את
האיקונוגרפיה של כל התיאורים החזותיים של הברית הראשונה לרצנזיות המשכיות החוזרות לעת
העתיקה המאוחרת. אז באופן משוער ביססו הנוצרים המוקדמים את תיאוריהם החזותיים של הברית
הראשונה על-פי מודלים יהודיים קיימים.

תאוושהב יד אל ,ך"נתה לש תירצונה תונמאה לע תידוהיה תונמאה לש העפשהה תדימ תא דומאל ידכ
אמנות נוצרית לבית-הכנסת בדורה או לאחד מן הממצאים היהודים הבודדים הנוספים שהגיעו לידינו.
למעשה, טוען ויצמן גם אילולא הייתה דורה נחשפת, צריכים היינו לחשוד בדבר קיומו של מודל יהודי
לאיקונוגרפיה הנוצרית של התנ"ך. עקבות של מודל מסוג זה, ניכרים כמעט בכל האילוסטרציות הנוצריות
של הברית הראשונה בדמות מוטיבים איקונוגרפים – יהודיים מדרשיים.

בין הדמויות הפופולריות באמנות נוצרית מוקדמת, בולט יונה הנביא לו הוקדש מחזור ציורים נרחב

באחת מבין הסצינות נראה יונה המוקא שאפיוניו האיקונוגרפיים היהודים מרמזים על מקורותיו.
מבטן הדג עירום וקירח (קערת זכוכית זהב משנת – 326מדליון עליון – קלן, המוזיאון הרומי-גרמני).

פרטים איקונוגרפיים אלו מוסברים במדרש היהודי המספר כיצד איבד יונה את בגדיו ושערותיו בבטן
.תטהולה גדה

הנחש הרוכב על גמל או יונה העירום והקירח הן שתי דוגמאות שאין להן מקבילות באמנות יהודית.
עם זאת אופיין היהודי המובהק מרמז על אפשרות שגם דוגמאות רבות מסוג זה, התבססו על
ארכיטיפים יהודים שאבדו.

תידוהיה היפרגונוקיאה לש תרעושמ העפשה תרכינ ,וניארש יפכ ,המודקה תירצונה הפוקתב
על האמנות הנוצרית. לעומת זאת בימי-הביניים המאוחרים יותר בולטת דווקא השפעה הפוכה.
יצירות יהודיות נוצרו בכל תקופה בהתאם לסגנון המקומי בו התקיימה הקהילה שיצרה אותן. אך
האומנים היהודים שפעלו בסביבה נוצרית שאלו מן האומנים הנוצרים לא אחת לא רק את סגנון
הדגמים, אלא גם את האיקונוגרפיה שלהם. כך שימשו את האמן היהודי בימי הביניים מודלים
מקומיים נוצריים בצד מודלים יהודים מוקדמים יותר שהיו בידו.

במאות ה- 13וה- 14הפכה האיקונוגרפיה הצרפתית לנחלתה של אירופה כולה. היא ניכרת גם
בכתבי-יד יהודים בני התקופה.

חלק נכבד מן ההגדות הספרדיות בנות המאה ה- ,14כוללות בראשן מחזור תמונות על דפים
מאוירים שלמים עם סצינות מספרי בראשית ושמות. מחזורי תמונות דומים עם אירועים מן התנ"ך
פתחו ספרי תהילים נוצריים אנגלים וצרפתים מן המאות ה- 12וה- .13אלה היוו כפי הנראה מודלים
לאמני ההגדות בעיצוב תכנית העיטור. השפעתם של ספרי תהילים נוצרים ניכרת גם בחלק מן
הסצינות עצמן.

מודל נוצרי שימש את אמני ההגדות הספרדיות גם בסצינת בריאת חוה. בהגדת הזהב (לונדון, הספרייה
הבריטית, כתב-יד .add 27210דף 2ב') נראה פלג גופה העליון של חוה בוקע מגבו של אדם השוכב ישן
נשען על מרפקו. תיאור דומה של בריאת חוה מצוי בתנ"ך של השאח עבאס (דף v1פנל תחתון משמאל).
מודל נוצרי דומה שימש גם כאן את אומן ההגדה היהודית.

השאלת המודלים נשאה לעיתים אופי מורכב המעיד על שימוש מתוחכם במודל כמכשיר להתמודדות
עם העולם הנוצרי בקרבו חיו היהודים. באמצעות השאלת הדגמים ניסו היהודים לנהל מעין דיאלוג
עם האמנות הנוצרית ועם רעיונות אנטישמיים שייצגה. שיטה זו בולטת בכתבי-יד אשכנזים-גרמניים
.14 -הו 13 -ה תואמה ינב


דוגמא הממחישה מגמה זו נראית באילוסטרציה לפיוט "אתי מלבנון כלה" הנאמר בשבת הגדול (שלפני
פסח). תוכן הפיוט מדבר אודות אהבת הקב"ה-החתן לכנסת ישראל-הכלה.האילוסטרציה מתארת על-פי-
.גוז – בור

בסצינה זו המייצגת את ברית הנישואין בין ישו לכנסייתו, נראים ישו ומריה המוכתרת יושבים זה לצד

(10 הנומתזה על כס משותף. דוגמא לכך נראית בתהילים של – Lisleכתב-יד אנגלי מהמאה ה- ( 14

סיכום ומסקנות

בתקופה הנוצרית המוקדמת ביססו הנוצרים באופן משוער את סצינות הברית הראשונה שלהם על
– רייוצמ די-בתכ – ידוהי פיטיכרא היה רעושמה לדומה .ך"נתה לש תומייק תוידוהי תוירויצ תורוסמ
מעין פרפרזה מדרשית יהודית על התנ"ך. עקבותיו המשוערים של ארכיטיפ זה ניכרים בדמות
גרסאות ומוטיבים אקונוגרפים מדרשיים באמנות נוצרית לאורך ימי הביניים, המשמרים מסורות
מתקופת הנצרות הקדומה. חלק מהם מלמדים על זיקה לבית-הכנסת העתיק בדורה או יצירות
יהודיות אחרות שהושפעו מאותו ארכיטיפ. לחלקם האחר אין מקבילות בציור יהודי והוא מרמז
על מחזור ציורים יהודי נרחב שהיה ונכחד.

האמנות היהודית מצידה הושפעה תמיד מסביבתה. בעת העתיקה המאוחרת היו אלה דגמים גרקו-
רומים, מאוחר יותר הייתה זו האמנות הנוצרית עצמה. סגנון הציורים עוצב תמיד על-פי סגנון המקום
בו חיו היהודים שלמענם נוצרו יצירות האמנות. אך גם התוכן והאיקונוגרפיה הושפעו לא אחת מן
האמנות המקומית. כך התגלגלו דגמים נוצרים רבים אל כתבי-יד יהודיים ספרדיים ואשכנזיים כאחד.

באשכנז השתמשו היהודים לעיתים בדגמים הנוצרים כ"כלי התמודדות" עם העולם הנוצרי הרודף
בקרבו חיו. הם שאלו את הדגם הנוצרי, אך יצקו בו תוכן חדש מנוגד למשמעותו המקורית ומתריס
.ודגנ