יהדות ואמנות – בין מעשה בראשית לתוהו ובוהו
יקסיוטס והימרי
מחניים, גיליון ,10סיון תשנ"ה
בהוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי
(תורעה אלל ספדנ)
בהוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי
(תורעה אלל ספדנ)
|
המאמר דן בגישת התורה וחז"ל לנושא חופש היצירה, והתנגשות חופש היצירה :תיצמת עם ההלכה. אמנות; אמנות יהודית; עבודה זרה; משכן; בצלאל בן חורי; :חתפמ תולימ |
|
לפני מספר שנים פרצה בארה"ב סערה ציבורית, שהדיה נשמעים היטב עד היום. נודע, שהשתמשו בכספי מדינה כדי לתמוך באמן, שבאחת מיצירותיו נראה צלב המוטל בשתן. קבוצות מקרב הימין השמרני, ברוב המקרים – אנשים החברים במפלגה הרפובליקנית, הביעו התנגדות נחרצת לשימוש בכספי מדינה לצורך תצוגה פומבית של אמנות, הסותרת את ה"אתיקה היהודית-נוצרית". כנגד השמרנים טענו הליברלים שאין לאף אחד הזכות לפגוע בערך העליון של ביטוי אומנותי אף אם הוא מפריע לרגשי המוסר או האסתטיקה של חלק מן הציבור. לצערי, לא מתחוללים במדינת ישראל ויכוחים כאלה. דומני, כי התפיסה שאינה רוצה להגביל את |
|
"העתיד של השירה הוא אדיר, מכיוון שבשירה ימצא המין האנושי עוגן יותר ויותר בטוח. ,קפסב תלטומ אל התונימאש המגוד תמייק אל .ורערעתי אל היתודוסיש הנומא תמייק אל ואין מסורת העומדת בפני חידלון… המין האנושי יפנה יותר ויותר לשירה כדי לחזק ולקיים אותנו, וכדי לתרגם למעננו את החיים". |
|
הנטייה לרומם את האמן ולמעט בערכו של איש הדת הייתה מרכזית בתהליך של שבירת הכוח של הכנסייה והחלפתה בדאיזם ובאתאיזם המודרני.
|
|
"ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי… ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת" [שמות לא]. |
|
בצלאל מתואר כאדם בעל אנרגיה יצירתית גדולה. התורה, שבדרך כלל ממעטת בתיאורי אנשים, אומרת שה' נתן בבצלאל גם חכמה, גם תבונה וגם את היכולת לחשוב מחשבות. המדרש משווה בין תכונותיו של הקב"ה כשברא את העולם לבין תכונותיו של בצלאל: |
|
"בשלושה דברים הללו נברא העולם שנאמר 'ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו' ובשלשה דברים הללו נעשה המשכן שנאמר 'ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה בתבונה ובדעת'" [שמות רבה פרשה מ"ח סימן ד מהדורת מירקין]. |
 המשכן ומחנה ישראל במדבר, עמוד מאוייר לחומש מאת חיים רון לחומש "תורת עם", תשנ"ה .1995 |
|
פשר ההשוואה בין הקב"ה לבצלאל אינו ברור דיו. לא ברור אם המדרש רוצה אך ורק לומר שבצלאל ניחן בתכונות דומות לאלו של הקב"ה, או שמא רוצה המדרש להעניק לבצלאל כוחות אלוהיים. על כל פנים, ההשוואה בין תכונותיו של בצלאל לתכונותיו של הקב"ה מקנה חשיבות .לאלצב לש ותדובעל הנוילע תינחור חז"ל מקשרים לא רק בין התכונות של הקב"ה לאלו של בצלאל אלא אף בין עבודת המשכן :רחא רבד |
|
ועשית את הקרשים למשכן – אמר ר' אבין : משל למלך שהיה לו איקונין נאה, אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותה? אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבודי. כך אמר הקב"ה למשה: 'וראה ועשה', אמר לפניו: ריבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלה!? אמר לו: 'בתבניתם' בתכלת וארגמן ותולעת שני. וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה, שנאמר: עצי שיטים עומדים, כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה משרה שכינתי ביניכם למטה… [שמות רבה פרשה לה סימן ו ובמהד' מירקין]. |
|
שתי נקודות עולות במדרש זה. האחת, שהמודל שממנו למדו כיצד לבנות את המשכן הוא בריאת העולם. במדרש אחר חוזר מוטיב זה. "מה האור קדם לכל מעשה בראשית, דכתיב 'ויאמר אלוהים יהי אור' ואף במשכן, בתורה, שנקראת אור, דכתיב כי נר מצווה ותורה אור, קדמו מעשיה לכל הכלים" [מדרש רבה, שמות פרשה לד סימן ב]. הנקודה השנייה העולה במדרש היא שהקב"ה מוכן לוותר ה"בקה יניעבש איה וז הדוקנ לש תועמשמהעל השכינה שלמעלה כדי לדור במקום יצירתו של האדם. היצירה של האדם חשובה אף יותר מהיצירה שלו. חשוב לחז"ל להדגיש את ההקבלה הפיזית בין מקום המקדש ומקום הבריאה הראשון. האדם נברא במקום המזבח. ' מזבח אדמה תעשה לי'. אמר הקב"ה : הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו…" [מדרש רבה בראשית פרשה י"ד סימן ח]. צריך לכוון שהמזבח יהיה בדיוק במקום שממנו נברא האדם [רמב"ם פרק ב מהלכות בית הבחירה]. אבן השתייה שבמקדש היא המקום שממנו הושתת העולם. במשנה ביומא נג נאמר: "אבן הייתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה הייתה נקראת". על זה אומרת הגמרא "תנא שממנה הושתת העולם תנו כמאן דאמר מציון נברא העולם". מדוע טענו חז"ל שמקום המקדש הוא המקום שממנו התחיל הקב"ה לברוא את העולם? ייתכן שהסיבה לכך היא מפני שזוהי הנקודה המקודשת ביותר בעולם ולכן ראוי שממנה יבנה בית המקדש. אך ניתן לאמר שהסיבה נעוצה בזיקה שבין יצירת העולם ויצירת המקדש. מאחר ששתי היצירות מקבילות, אזי ראוי שמקומן יהיה זהה. מכיוון שמעשה בניית המשכן מקביל למעשה בראשית, הרי מובן מדוע למדו חז"ל את המערכת עד כה ראינו, כי המדרש מקנה חשיבות רבה מאד לבניית המשכן ולמעשה היצירה שבכך. הדבר |
 "שולחן לחם הפנים", מתוך חומש "תורת עם", שמות. |
|
הקורא את הפרשיות בספר שמות העוסקות בבניית המשכן צפוי לאכזבה גדולה. הפער הגדול בין ההכרזה הראשונית של האלוקים על הרצון לבנות את המשכן לבין הביצוע המעשי הוא גדול. אם ציפינו להתפרצות יצירתית מרשימה על סמך התיאורים של תכונותיו של בצלאל, אזי התיאור של בניית המשכן מנפץ את כל הציפיות הללו. פסוקים רבים חוזרים על המידות המדויקות של המשכן וכליו. מתקבל הרושם שהתורה מעונינת יותר בביצוע קפדני של החוק האלוהי, משהיא מעונינת נראה, שאין צורך באמן יצירתי או יוצא דופן כדי בהטבעת החותם האישי של בצלאל על המשכן. לבנות את המשכן אלא די בבעל מלאכה טוב ובלבד שיהיה ממושמע וצייתן. כדי לחזק את הרושם הזה התורה חוזרת פעמים רבות על כך שהכל נעשה כאשר ציווה ה' את משה. הפסוקים מצביעים על מצב פרדוכסלי. אם הקב"ה מעוניין באמן ממושמע בלבד, מדוע מספרת לנו התורה על כישוריו יצירתיים של בצלאל, אם אכן עבודת המשכן שתיעשה על ידו, אמורה להיות כל כך מוגבלת מבחינה יצירתית? נראה לי, שהתורה מנסה לרמוז על מתח שבין שני קטבים. אמנם התורה רואה את האדם כיוצר במקביל להיותו של הקב"ה יוצר, אך בעצם הרעיון ותואש תששוח לאלצב לש הריציה השעמ לע הווצמה הרותהש הארנ .הלודג הנכס הנומט הזה כוח יצירה עלול לפרוץ את המסגרות של הסדר הרוחני שניסתה התורה לחוקק בהר סיני. מעניין הדבר שמיד לאחר הציווי על בניית המשכן בפרשת ויקהל מופיע החיוב לשמור את השבת. לעיל ציינו שמכאן למדו חז"ל את מערכת ל"ט המלאכות שמקבילה בין הבריאה בששת הימים לבין היצירה שבמשכן. אך בנוסף לכך למדו חז"ל מכאן גם הלכה מגבילה. מן המילים "אך את שבתותי תשמורו" למדו חז"ל שאין בניית המקדש דוחה שבת. יש בהלכה זאת קביעת סדר עדיפות חשוב.
|
|
"לא יהיה לך אלוהים אחרים". "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים" [שמות ל"ב ד]. |
| הזוהר משווה בין היצירה של הקב"ה בבריאת העולם ליצירת העגל. |
|
"בצד הקדושה ההוא, אלוקים אמת. שהוא מלך על העולם נתחזק בג' עולמות, בבריאה ביצירה בעשייה. וכבר למדנו הסוד של כל עולם ועולם. וכאן, המשיכו הערב רב מכל ג' העולמות אלו, כנגד הבריאה כתוב ויקח מידם. דהיינו שלקח דבר, מה שלא היה לו ממנו עד עתה כלום, דהיינו הזהב. וזה יורה על עולם הבריאה, כי בריאה פירושו דבר חדש מה שלא היה בו מקודם לכן. כנגד יצירה כתוב ויצר אותו בחרט. וכנגד עשייה כתוב ויעשהו עגל מסכה." [ספר הזוהר, פירוש הסולם, פרשת כי תשא פ"ב]. |
|
ככל הנראה, אנרגיה יצירתית יכולה להוות כלי מרכזי בעבודת האלוהים, אך היא גם כן מהווה כלי חיוני בעבודה זרה. היא יכולה לחקות את מעשי האלוקים בשעת הבריאה, אך יכולה גם להרוס את הסדר שקבע הקב"ה בבריאתו: "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב". לכן היה חשוב למדרש להדגיש שאותה אנרגיה יצירתית ששימשה את עושי העגל שימשה את בוני המשכן. |
|
תא אפרו לאלצב אב 'הזה לגעה אציו שאב והכילשאו' רמאנש ,שאב לארשי ואטח…" .[ה ,חמ הבר תומש] "הכמה |
|
ליוצרים ולאמנים, בין אם הם יוצרים בתחומי האמנות ובין אם הם יוצרים בתחום מתחומי המדע, ידוע, כמה קשה להגביל את חופש היצירה. האמן מרגיש כוח עליון שדוחף אותו לביטוי עצמי, והוא אף חש חוטא אם ימנע מכוחות אלה להתממש. זוהי ההצדקה המוסרית לגילויים של פורנוגרפיה וסדיזם במסגרת עולם האומנות המודרני. מצד שני, האנשים המייצגים את הסדר והחוק האלוהי הינם פעמים רבות אנשים שאינם יודעים לבטא דבר מחוץ למערכת משפטית מדויקת.
|
|
לכללות חמדת היופי האומנותי, המתגשם ביצירות מעשיות, מעשה ידי אדם, מתיחס עמנו לעולם ביחס טוב וחביב, אבל גם מוגבל. נזהרים אנחנו משכרון והפרזה, אפילו מהדברים היותר נשגבים ונעלים… מעולם לא נתמכר לאידיאה פרטית אחת במידה זו, עד שנהיה טובעים במצולותיה עד לבלי יכולת לתן לנו קצב ומידה להרחבת ממשלתה [אגרות הראיה, .[ח"נק |
 האפוד. עמוד מאוייר לחומש "תורת עם" מאת הרב מנחם הכהן, ספר שמות, תשנ"ה .1995 |
|
הרב קוק מתייחס אמנם לאמנות ולאומנים שבארץ ישראל המתחדשת שאינה קשורה למשכן, אך נראה שהצורך למצוא איזון בין היצירה היפה לסדר האלוהי היה קיים גם בשעת יצירת המשכן. הרעיונות שהובאו לעיל מחייבים אותנו לדון בפער הגדול שנוצר בדור שלנו בין האורתודוכסיה הדתית השואפת לשמור על ערכי ההלכה ועל החוק האלוהי, לבין עולם האמנות שפרץ כל חוק בשם הרצון ליצור. ייתכן, שבמקום להיות בעימות תמידי, על כל אחת משתי הקבוצות הללו ללמוד .הינשה הצובקבש תולוגסה תא ריכהל |
