בושטידרבמ קחצי יול 'ר "יול תשודק" לעב

תוכן המאמר:


א. קודם הלידה ואחר הלידה

" .1לקונה עבדיו בדין"
בושטידרבמ ברה לש ותדיל לע חמש ט"שעבה .2

הנותחה רחא .ב

גרופשלוקינמ אקלימש 'רו בושטידרבמ ברה .1
ערה רצי השעמ .2
יבר לש ותשא .3

יול תשודקה לש ויפואל .ג

.1הרב מתפלל על שלום שונאיו
דימלת .2
יוניכ .3
.4מתן צדקה לעניים
בנגמ דמל יול תשודקה .5
.6על המחלוקת שבין ר' ברוך ממזיבוז ובין ר' לוי יצחק מברדיטשוב
.7ברכה לגנבים

לארשי לע תוכז דומילו ת"ישה תדובע .ד

הינפ ילב ת"ישה תא דובעל ברה תשקב .1
ותליפת תעשב ברה לש ותולעפתהמ .2
תווצמל ותבהאו ברה לש ותדובע יכרד לע .3
באב העשת ברעב .4
ברה לש "רתכ" תשודק .5
.6קודם שמונה עשרה של ראש השנה
היכוב השיא .7
לטבמ קידצו רזוג ה"בקה .8
.9הקב"ה מחבר תפילות מן אלפבית של יהודי שלא ידע להתפלל
.10בערב יום הכפורים
לארשי לע הצלמה .11
.12מעשה קודם "כל נדרי"
" .13ויאמר ה' סלחתי כדבריך"
.14ביום הכיפורים
.15מי הוא השליט בעולם
הליענ תליפת .16
.17הקדושת לוי הרויח בעסק של סרסרות ונתן הרווח במתנה לכלל ישראל
.18יום הכיפורים בברודי
חספב .19
תינעתו ברה .20
.21הקדושת לוי מלמד זכות על אדם מישראל
.22תפילין דמרא עלמא
.23אהבתו של יהודי למקום
הנווכ הכירצ הליפת .24
.25הקב"ה מבין כל רמיזה
.26מה בין אלו לאלו
.27הרב תובע רשעים לתשובה

:בושטידרבמ קחצי יול 'ר ,"יול תשודק"ה לש ותומד תא גיצמ ונינפלש רמאמה :ריצקת

.דועו לארשי לע תוכז דמיל דציכ ,תווצמל ותבהא ,'ה תדובעב וכרד ,ויתוגהנה ,ויפוא

;גרופשלוקינמ אקלימש 'ר ;תודיסח ;יול תשודק ;בושטידרבמ קחצי יול יבר :חתפמ תולימ
בעש"ט; ר' ברוך ממזיבוז.

המעשה היה בראש השנה. הרבי ישב אל השולחן ומסביב לו החסידים. בתוך הסעודה ראו בחוש
שהרבי נתחלש, שבא ממש לידי כלות הנפש, שאינו בעלמא הדין…

עברה שעה ארוכה. והרבי רק גופו הוא בחדר, אבל הנשמה בעולמות העליונים היא נמצאת.

לאחר שהות חזרה הנשמה לגוף. הרבי סיפר:

בשעה שנולד הרב מברדיטשוב, נתן הבעש"ט לתלמידיו עבורו ב' פעמים משקה ודובשנית, ואמר
שבאה לעולם נשמה שתהא ממליצה טוב עבור ישראל.

ועוד אמר הבעש"ט: בשעה שירדה נשמה זו לעולם, עמד הס"מ וטען לפני הקב"ה שכשתרד
נשמה זו לעולם יכלה כוחו ולא תהיה לו שליטה בעולם, כי אותה הנשמה תחזיר את כל העולם
:רמאו מ"סל ה"בקה והמחנ .בטומל

כשהיה הקדושת לוי כבן י"ז נסע אל ר' שמילקא. ר' שמילקא היה מחזיק ישיבה ומלמד לתלמידים
נגלה, ובעצמו היה לו מחיצה קטנה שהיה מתבודד שם והיה לומד נסתר.

"?דומלל התא לוכי" :אקלימש 'ר והלאש קחצי יול 'ר אבשכ
החזיר: "פלאי פלאי פלאים!"
בעד תשובה זו נשאר שתי שנים מחוץ לישיבה. היה מצוי כל שעות הלימוד מבחוץ ולא היה
.סנכיל שקבתמ

פעם ראה ר' לוי יצחק שר' שמילקא יוצא ממחיצה שלו. נכנס בחשאי. ראה ספר. פתח הספר,
והנה הוא "פרי עץ החיים". סגר הספר והשמיט עצמו במהרה מתוך המחיצה. חזר ר' שמילקא
אקלימש 'ר לא ברקתנ .והשעמ לע הדותהו קחצי יול 'ר לצא שרודו רקוח ליחתה .רבדב שיגרהו
והיו לומדים יחד.

לאחר זמן היה ר' שמילקא כותב באיגרותיו אל ר' לוי יצחק התואר: תלמידי בנגלה ומורי בנסתר,
.רתסנב ידימלתו הלגנב ירומ :וילא בתוכ היה קחצי יול 'רו

הרב מברדיטשוב היה בילדותו עילוי גדול ונשתדך בו גביר אחד מפורסם, ר' שמואל פרץ מעיר
.ונתחב ראפתמ היהו ,בוטרבול

אחר חתונתו בשמחת תורה הראשון כיבדו הקהל את חתן הגביר שיאמר "אתה הראית" לפני
.אחיינ ול תושעלו ריבגה תא דבכל הזב ונווכ .הביתה

ירד הרב לפני התיבה ונתייצב שם, והטלית היתה מונחת על התיבה. נטל הטלית בידו ללבשה
והניחה חזרה על התיבה. כן עשה כמה פעמים. כל העולם היה עומד בעיניים צופיות עליו שילבש
את הטלית ויתחיל לומר "אתה הראית" והוא לא שת לבו כלל והיה עומד דומם. לבסוף היה הדבר
לטורח על הקהל לעמוד ולהמתין, ושלחו אליו את השמש של בית הכנסת בשם ראשי הקהל,
שמבקשין אותו שלא יטריח את הציבור ויאמר "אתה הראית". החזיר: "הן, לא אטריחם, ח"ו!" נטל
."תיארה התא" רמול הצר אלו הביתה לע החינהו ודימ בוש הבזע השבלש טעמכו ,השבלל תילט

והגביר, חותנו, בראותו מעשי תעתועים אלו של חתנו, היה מתבייש מאוד בפני העולם, שהיה
מתפאר בחתנו שאין חכם ועילוי כמותו בכל הגליל, ועכשיו עשה שטות זו. הוסכם גם בדעת הגביר
לביישו, ושלח עוד הפעם את השמש להגיד לו, שלא יעשה עוד שהות, רק אם ירצה לומר יאמר
מיד, ואם לאו, יעזוב התיבה וילך לו אל מקומו ויעמוד אחר תחתיו. אבל בטרם הספיק השמש
לגשת אליו, נשמע פתאום קולו, אחר דמימותו ושיקול מחשבתו: "אם אתה למדן ואתה חסיד,
אמור אתה "אתה הראית". ועזב את התיבה והלך לו למקומו שבבית הכנסת. ראה חותנו מעשהו
ונתמלא רוגז ודאבון נפש עוד יותר, שבמקום שקווה לקבל נחת ולנחול כבוד על ידי חתנו קבל
חרפה ובושה. מכל מקום שלא שאלו בכל משך הזמן של ההקפות על מעשהו.

הלכו הביתה: החותן הלך בפחי נפש, שרוי בצער ובחמה, והחתן היה הולך שמח וטוב לב.
היה חותנו של ר' לוי יצחק תמה מאוד על הנהגתו. סוף כל סוף לא עצר כוח, ובאמצע הסעודה,
הארנש ,הז הנוגמ רבד תישע יכ תיאר המ ,יל רומא ,ינב" :והלאש ,וילע ונתח בל בוט יכ הארשכ
כשיגעון ח"ו ולא כמעשה של בר דעת?"

:ול רפסו קחצי יול 'ר חתפ
"מיד, כשעמדתי לפני התיבה ופשטתי ידי ליקח הטלית כדי להתעטף בה ולומר "אתה הראית",
נשתתף עמי היצר הרע ואמר, שהוא רוצה לומר אתי יחד "אתה הראית".
: "מי אתה שתהא ראוי לכך?"ויתלאש

אהתש התא ימ" :שאלני הוא חזרה גם כן בלשון זה

ראוי והגון לכך?"
: "אני למדן."ול יתרזחה

: "גם אני למדן".יל אוה בישה

: "היכן למדת הלכות, ש"ס ופוסקים?"ויתלאש

: "והיכן למדת אתה?"הרזח יל בישה

: "למדתי אצל הגאון פלוני ופלוני."ול יתרמא

: "גם אני הייתי שם עמך בלימודך. אם כן, יל ריזחה

גם אני למדתי אצל הגאונים שהזכרת לפני."
."ינא דיסח לבא" :ול יתרזחה

: "גם אני חסיד".תחנב יל רמא

: "והיכן קבלת תורת החסידות?"ינא

: "והיכן קבלת אתה דרכי החסידות?"אוה

."שטירזיממ שודקה יברה לצא" :ויתינע

: "גם שם הייתי עמך במחיצתך והוא מחייך עוד יותר

וקבלתי דרכי החסידות עמך יחד. לכן רוצה
גם אני לומר עמך 'אתה הראית' ".
ידימ תילטה יתחנה ,"תיארה התא" ימע אקווד רמול הקזוחב ינקיזחמו יל חינמ וניאש יתיארשכ
ואמרתי לו: "אם אתה למדן ואתה חסיד, אמור אתה!"
"?תרחא תושעל לוכי יתייה המ :יל דיגהל השקבב וישכע

אומרים, שהרבנית של הקדושת לוי היתה גדולה הימנו.

פעם שבתו הרב והרבנית אצל ר' גדליה מליניץ. כיבדתה הרבנית מליניץ להרבנית מברדיטשוב
.תבש דובכל הלחה תעילקב
:השעמ תעשב בושטידרבמ תינברה הרמא

כשבא הקדושת לוי לברדיטשוב היו הרבה פלגאים עליו. היה שם תקיף אחד, ברוך וויינשינקיר
שמו, שהיה חשוב גדול אצל הפריץ.

פעם אחת, בערב שבת, כשלא היה הרב בעיר, נטל ברוך להרבנית ולבני הרב והושיבם בעגלה
של זבל והוליכם מחוץ לעיר.

היו החסידים נרגזים ונרעשים ממעשה זה. במוצאי שבת נטלו עגלה ונסעו אל ר' זאב מז'יטומיר.
נכנסו אליו בבוקר וספרו המעשה. אמר להם שיבואו אליו אחר התפילה. כשבא אחר התפילה
חשבו: "ודאי יקלל הצדיק לברוך וויינשינקיר כמו שהוא ראוי". לבסוף אמר להם ר' זאב: "מה
אעשה? רציתי להענישו. והנה קודם שלקחתי בידי הסידור להענישו, כבר היה עומד הרב
מברדיטשוב עם התהילים בידו ומבקש מהקב"ה שלא יזיק לו".

פעם אחת בבוקר, בשעה שהלך לתפילה מעוטף בטלית ותפילין, יצאה לקראתו אישה אחת,
אשת מתנגדו ושונאו, ושפכה עליו קיתון של מים וקראה לו: "צא מכאן, איש רע ונבזה!"

.הלעב תעידי ילב וז השיא התשע אל יאדו ,ע"שבר" :רמאו תסנכה תיבל תולעפתה בורב סנכנ
בבקשה ממך, אל תענש ממרומים, כי היא באמת אישה כשרה העושה רצון בעלה".

הרב בעל מאור ושמש, כשהיה ילד קטן כבן חמש שנים התחפש תחת טליתו של הרב מברדיטשוב
לראות מעשהו, כדרך ילדים. מאז בערה בילד אש קדושה והופיע בו כוח הקדושה עד כי גדל למאוד.

כשנתגדל ברבות הימים היה מקורב להרב בעל נועם אלימלך. פעם התפאר ר' אלימלך בבעל
ילש" :רמאו וריכהו שמשו רואמה לש וינפב בושטידרבמ ברה טיבה .ודימלת אוהש שמשו רואמ
."אוה

שם כינויו של ר' לוי יצחק היה "רחום". ובשם זה היה רשום בפנקסי הרשות. כינוי זה קבל בדרך
:וז
בשעה שיצא צו על פי נימוסי המלכות שיהיה לכל אדם שם כינוי נוסף על שמו העצמי, היה הולך
פקיד בברדיטשוב מבית לבית לרשום כל אדם בכינויו. כשבא אל ר' לוי יצחק ושאל להרב מה שמו
אשר יקרא לו, היה הולך הרב וטוען עם הפקיד: "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום"
והפקיד היה יושב בשעת מעשה לפני פנקס פתוח והיד היתה כותבת, וכתב לפי תומו: "השם לוי
יצחק, והכינוי רחום".

כשנתקבל הקדושת לוי לרב בק"ק ברדיטשוב התנה עם מנהלי העיר שלא יטריחוהו לכל אסיפה
מאסיפות הקהל, אלא אם ירצו לתקן מנהג חדש. אבל בדבר ישן לא יטריחוהו.

פעם אחת התאספו מנהגי העדה להנהיג דבר חדש, היינו לעשות תקנה בעיר שלא יתנו לעניים
להחזיר על הפתחים, אלא שיתנו להם הספקה מקופת הקהל בכל חודש. קראו לאספה זו גם
להרב הקדושת לוי. כשבא הרב ושמע את דבר התקנה החדשה, אמר להם:
– "אחי, הלא ביקשתיכם שבעניין מנהג או תקנה ישנה לא יטריחוני לאספה ולא יביאוני לידי ביטול
"?הרות
אמרו לו: "רבינו, הלא דבר חדש אנו עושים בזה?"
השיב הרב: "טועים אתם, לא חדשה היא, אלא מנהג עתיק יומין הוא עוד מימי ד' הארצות, סדום
ועמורה אדמה וצבואים, לבלי תת לעני להחזיר על הפתחים. הלא ידוע המעשה באותה ריבה
…ינעל תפ האיצוהש
אפשר הדבר, שגם אצלם היתה קופה של קהל מנדבות העשירים, כדי שלא יראו בעיניהם את
"!ינעה

פעם אחת היה נוסע הקדושת לוי במדינה לאסוף מעות לפדיון שבויים, ולא היה יכול לקבץ הסכום
הנדרש. חשב בלבו: "הן בטלתי על ידי זה מתורה ותפילה ולא פעלתי כלום. יותר טוב לי לישב
."הדובעה לעו הרותה לע יתיבב

אירע מקרה בו ביום, שיהודי אחד גנב חפץ ונתפס בכף ונלקח לבית האסורים והכוהו הכה ופצוע.
כשנודע הדבר להקדושת לוי רצץ תכף לבית המשפט והשתדל והוציאו לחופשי.

אחר כך אמר הרב אל האיש הגנב: "ההיטב יכאב לך מן המכות אשר הוכית בבית האסורים?
הישמר לך מהיום והלאה לבל תעשה כמעשיך הרעים."

ענה הגנב: "ומה בכך? אם לא עלתה בידי בפעם זו, אקווה כי יעלה בידי בפעם שנית."
מיד הרגיש הרב ואמר: "דיבורים אלו יכונו גם עלי. אם לא עלתה בידי לקבץ מעות בפעם זו
אתבטל ח"ו ממצווה זו? לא ולא! יוכל להיות שיעלה בידי בפעם שנית".

מטולטשין נסעו לברדיטשוב שני סוחרים לקנות סחורה: אחד מוזג יין והשני מנופקטורן. קודם
נסיעתם נכנסו אל הרבי ר' ברוך לקבל ברכתו. אמר להם בתוך שאר דבריו: "תביאו לי ידיעה
מהרב מברדיטשוב, מה מעשהו והאיך התנהגותו".

היה הדבר תמוה בעיניהם, כי לא היו ר' ברוך והרב מברדיטשוב שווה בשווה זה עם זה.

בדרך עמדו שני הסוחרים באכסניה. הטמין המנופקטורן מעותיו תחת הכר. הרגיש המוזג בכך
וגנב המעות. עמד המנופקטורן בבוקר וחיפש המעות. חיפש, חיפש ולא מצא. לא עלתה על
"?תיאר רשפא" :תומימת לש הלאשב וילא הנפש אלא ,וריבחב דושחל וליפא ותעד

כשראה שנאבדו המעות, נתייאש מהן סוף סוף, ואמר: "אפשר שיתנו לי בברדיטשוב סחורה
."הפקהב

כשבאו לברדיטשוב הלכו אל הרב, כמו שצווה עליהם ר' ברוך. מיד, כשנכנסו, התנפל הרב על
המוזג, והתחיל טוען: "ווי, ווי, מה יגיד עליך המלאך מיכאל? מה יגיד עליך המלאך מיכאל?"

היו תמהים על הרב ומביטים עליו כאילו נטרפה ח"ו דעתו. אחר כך הלכו להם.

כשחזרו הביתה, לטולטשין, נכנסו אל ר' ברוך: זה היה קובל לפניו על מאורעו הקשה, והמוזג היה
מספר על פגישתם עם הרב מברדיטשוב.

אמר לו ר' ברוך:

יהודי אחד היה צריך להשיא בתו הבתולה. תפר לה הלבשה והכין הכל בתיבה. באו גנבים בלילה
שקודם החתונה וגנבו הכל, כל ההלבשה עם התיבה. לא שיירו אפילו כתונת.

הלך היהודי במר נפשו אל הקדושת לוי וקבל לפניו על אסונו.
."רחמ ילא אובת" :ברה ול רמא
.וליבשב הבדנ תושעל ברה לש ותעדב שי יאדובש שיאה רבוס היה

והרב אסף הב"ד צדק שלו, עמד לפניהם ואמר: "יש לי דין תורה עם הכביכול".
."ויתונעט ודובכ רדסי" :ול ורמא
התחיל הרב מסדר טענותיו: "הרבש"ע הרי ודאי שצריך לקיים כל התורה. ובתורה הרי כתוב לא
תגנוב, ורז"ל אמרו: לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. והוא, הכביכול, הריהו אדון כל הארץ. אם כן,
כל מקום הוא שלו. נמצא שאצלו, כביכול, יש ח"ו הגנבה".
והתחיל תובע: "כתבו הפסק דין".
כתבו הבית דין הפסק: "הואיל והעניין הוא כך וכך, אם כן חייב הרבש"ע להחזיר לפלוני הגנבה
."ונמיה הבנגנש
אחר כך עמד הרב וטען שוב: "אבל אליך, רבש"ע, ודאי שאינם צריכין לשוטרים כדי להביא לידי
."הבינגה תא ידוהיה לבקי ,השקבב .היבג

למחר בא היהודי אל הרב, כמו שצווה לו. אמר הרב: "היום או מחר תקבל את הגנבה".
וכך הווה: בערב השני שמע היהודי קול דופק בחלון. "הי קום! תן לי יי"ש ואני אגיד לך היכן הגנבה
שלך. אבל בתנאי שתגיד לי מהי הסגולה שעשית כדי שימצאו החפצים".

והמשיך אותו ברנש את דבריו:
"אצל ביתך עומדת כבר התיבה עם החפצים. שלושתנו גנבנו אותה שלשום. טלטלנוה ליער. שם
חפרנו בור עמוק והסתרנוה לפי שעה, עד יעבור זעם. השכמנו שנים מחבורתנו בבוקר והלכנו
לאותו מקום והנה התיבה עומדת על הקרקע מלמעלה. חשבנו: לכאורה, היה מי שרצה לגנוב
את התיבה. הלך אחד מאתנו אחר השלישי. כשבא גם השלישי קברנוה שנית עמוק, עמוק. באנו
לעת ערב, והנה שוב התיבה מבחוץ על האדמה. אז החלטנו: צריך לעמוד ולארוב לגנב. צריך
לינקום בו. והנה, ראה זה פלא, התיבה מתרוממת לעינינו מעצמה. אז ראינו שאין הדבר פשוט
כלל. אם כן, נטלנו את התיבה, טלטלנו אותה רגלי במרחק של חצי מיל, עד שעלה בידינו ליקח
עגלה ולהובילה לכאן אל ביתך."

אמר לו היהודי לגנב: "לא עשיתי שום סגולה. רק הלכתי אל הרב וקבלתי לפניו על צרתי. וכך וכך
".יל דיגה
"אם כן," אמר הגנב "בבקשה ממך שתביאנו אל הרב. רוצים אנו לבקש ממנו שלא יזיק לנו".

הוליך היהודי לשלושת הגנבים אצל הרב.
אמר להם הרב: "אם תבטיחו לי שלא תגנבו יותר, אתן לכם ברכה".
הבטיחו בהן שלהם. נתן להם ברכה ופטרם.

פעם נפגשו הקדושת לוי והתניא.
הקדושת לוי: "מה לעשות, שאי אפשר לעבוד את השם יתברך בלי פניה?"
."ודובכל אלא ארב אל ארבש המ לכש וילע רמאנש ,ה"בקה לש ותדיממ הזב דומל ונילע" :אינתה
הקדושת לוי: "ודאי כן הוא. אבל הרי השם יתברך נתכוון לשם שמים, ואנו בשביל עצמנו אנו
"!םינווכתמ

יודעי ח"ן היו אומרים על הרב מברדיטשוב שהיתה בו נשמת רבי עקיבא, לגודל קדושתו ודביקותו
באלוקיו והתלהבותו בעבודת השם ואהבתו לישראל.

.ללכ תופייעו תואיל ילב ויה בושטידרבמ ברה לש ותדובע יכרד

מספרים, כי תמיד בלילה הראשון של חג הסוכות היה ניעור כל הלילה ועומד ומצפה מתי יאיר
היום שיוכל לקיים המצווה החדשה ליטול לולב ואתרוג.

במוצאי יום טוב היה מצפה מתי יוכל לקיים מצוות תפילין.
במוצאי יום כיפור לא היה נח מתעניתו, אלא היה ניעור כל הלילה ולומד מסכת סוכה עד הגמר
.הלודג תובהלתהבו הדימעב

כשהיה בא לידו חפץ של מצווה היה מנשקו נשיקות גדולות ונאמנות. האתרוג והלולב והסוכה
וכיוצא בהם, הכל בלהיטה גדולה. היו מספרים, שפעם אחת בבוקר השכם ביום טוב הראשון של
סוכות, שהיה מצפה ליטול הלולב לקיים המצווה, היה כל כך תפוס ואחוז ברעיונות בהתפשטות
הגשמיות, שכאשר הלך ליקח האתרוג שהיה מונח בארון אחורי דלת של זכוכית, לא הרגיש כלל
שמסך הזכוכית מפריד בינו ובין האתרוג, וכאשר פשט ידו ליטלו שבר את הזכוכית ולקח האתרוג
משם, ולא הרגיש דבר מחמת גודל ההשתוקקות לקיים המצווה.

כשהיו מביאים לפניו דבר מאכל לאכול והיה צריך לברך ברכת הנהנין מתחילה, היה מברך
.תרחא תיוזב לכאמהו תחא תיוזב אוה אצמנש דע ,הלודג שאו תובהלתהב

פעם בערב תשעה באב, בשעה שהיה העולם כבר בבית הכנסת של הקדושת לוי מוכן ומזומן
לומר קינות, עמד הרב בביתו, בחדרו האפל קצת, והיה מביט דרך החלון החוצה. הוא היה כולו
התלהבות ונוגה אש סביב לו. עומד הוא ומביט אל המרחק, למרחק אין סוף. בכל רגע מטה הוא
אוזנו לשמוע צעדיו – צעדיו של מלך המשיח. מחכה היה למשיח בכל יום שיבוא, ועל כן היה עומד
ומצפה לקראת בואו גם בערב תשעה באב, אולי יבוא ואז ייהפך יום האבל ליום של שמחה… כך
היה עומד אצל החלון ושוהה שקוע במחשבותיו. צללי ערב כבר נטו, והעולם עומד בבית הכנסת
וממתין להרב שיבוא. לבסוף שלחו השמש ללחוש לו שכבר הגיעה השעה לומר קינות.

…ונניא חישמ :ההותו המת ויתובשחממ ברה ררועתה .שחלו אב שמשה
נזדרז ורץ לבית הכנסת, השתטח לפני ארון הקודש וקרא בבכי מר: "איכה ישבה בדד העיר…"

היו מספרים, כי בשעה שאומר הרב מברדיטשוב קדושת "כתר" אזי מלאכי צבאות ידודון וכולם
באים לשמוע.

היה שם איש ממתנגדי הרב, שלא רצה להאמין וגמר בלבו לבחון אם אמת הדבר, שעבודתו
היא שלא כדרך הטבע. פעם אחת, בתפילת ראש חודש, אחר שסיים הרב את תפילתו, חלץ את
התפילין לפני קדושת "כתר" והתחיל להתלהב בעבודתו, עד שמתוך התלהבות לא היה מבחין את
אשר הוא עושה, ונתן התפילין שלו לתוך כיס התפילה של איש אחר. מיד, כשהרגישו כי נתלהב
עמשי וינזואבו הארי ויניעבש העשה העיגהש ול ורמאו דגנתמה לא וכלה ,שדוקב וכרדכ ,ותדובעב
וללבו יבין. בא האיש ועמד אחרי הרב. והרב בגודל התלהבותו הפך פניו נגדו ואחזו בכנפי בגדו
דוע לכ חרבו ,ודי תחתמ טלמיל שיאה ותוא לכי היה אל טעמכש דע ,תסנכה תיב יתכרי לכב וררגו
.וברקב ותמשנ

אז היה מאמין לדבריהם.

מקובל מפי מגידי אמת, כי קודם פתיחת השמונה עשרה בראש השנה היה מזמר הרב
מברדיטשוב דברים אלו בניגון מיוחד:

במוסף של ראש השנה בסוף זיכרונות בבואו אל הפסוק "ונאמר וזכרתי אני את בריתי אתך בימי
נעוריך והקימותי לך ברית עולם ונאמר", אמר הרב מברדיטשוב בניגון נעים ויפה ותנועה מיוחדת
בזה הלשון:
– פעם אחת, קודם ראש השנה, באה אלי אישה אחת בוכייה בדמעות שליש.
: "מה לך כי תבכי?"היתלאש

"!דואמ באוכ ישאר" :יל הריזחה

: "אל תבכי, אם תבכי יכאב ראשך עוד הל יתרמא

."רתוי
: "איך לא אבכה? הנה ימים נוראים באים יל הריזחה

ויש לי בן יחיד ומתייראת אני שמא לא
יזכה בדין".
: "כל אב מרחם על בנו, ובפרט על בן יקיר הל יתרמא

כזה, כמו שכתוב: הבן יקיר לי אפרים אם
ילד שעשועים… רחם ארחמנו נאום ה' ".

"ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת", – כי אם תגזור עלינו, כביכול, שלא בחסד אינה אמת, כי
אנחנו צדיקים וחסידי הדור נגזור ונבטל הגזירה, כבן המתגעגע על אביו ועושה רצונו.

פעם בראש השנה היה הרב מברדיטשוב התוקע, כדרכו. אמרו ז' פעמים "למנצח לבני קרח",
"מן המיצר קראתי" והברכה "לשמוע קול שופר". העולם עומד ומקשיב. והנה הניח הרב את
השופר מידו והתחיל מבמבם. היו עומדים תמהים וממתינים. שוב נטל השופר ושוב הניחו מידו.

:עידוהו הקיתשה ברה קיספה …וניתמה
למטה, אצל דלת בית הכנסת יושב יהודי שהיה כל ימיו שבוי בין העכו"ם ולא ידע להתפלל.
כשראה הכל מתפללים נתמלא קנאה. מתחילה היה בוכה. אחר כך פנה אל הקב"ה: "רבש"ע,
אתה יודע מקורן של כל התפילות היפות. אני אומר לך א, ב, ג, ד וכו' ואתה תחבר לך בעצמך
".התואנה הליפתה
עכשיו יושב לו כביכול ועוסק בחיבורן של התפילות מן האלפבית של אותו אדם. צריך להמתין.

חוכבו .החמשב יורש דימת היה בושטידרבמ ברהש רפס ,ותדכנ לעב היהש זיכסינמ ברה
.וישעמ לכב ויתוליפתב למע היה החמשה

פעם אחת ראה לחותנו זקנו בערב יום כיפור כשהיה מסב בסעודה ויצאו מפיו תנועות יפות מאוד.
אחר כך זלגו עיניו רק שתי דמעות ולא יותר.

בערב יום הכיפורים היה אומר בבית הכנסת:

ה"קדושת לוי" היה דרכו בקודש שבימים הנוראים היה עובר לפני התיבה בעצמו. בא לבית
הכנסת לתפילת "כל נדרי". היה עומד כמה זמן לפני התיבה ושותק. היה העולם מתפלא:
החמה כבר בראשי האילנות והוא אינו מתפלל. גם השמש היה עומד ותוהה: להכות בכף על
הבימה ולהכריז שצריך להתפלל – אינו מעיז.

"?תסנכה תיבב ונשי טייחה ליריב" :לאשו שמשה לא וינפ ברה הנפה תוהש רחאל
"!ואל" :שמשה רמא

: "לך וקראהו לבית הכנסת".ול רמא

הלך השמש וקרא לביריל החייט. כשבא, אמר לו הרב: "ביריל, למה אתה מעכב תפילותיהן של
"?לארשי
: "ומה אעשה? אין לי מי שידין ויהיה ליריב ול רמא

."וניניב קסופה

והמעשה שהיה הוא שביריל היה מזמין את המקום לדין, מחמת תביעה שהיתה לו הימנו, ולפיכך
לא היה יכול כביכול לישב על כסא הכבוש לשפוט את ישראל ביום הכיפורים, שהרי אין נדון נעשה
".ןייד
ותוך כדי דבור ענה ביריל ואמר עוד: "רבי, יש לי דין תורה עם הכביכול, וקשה לי למצוא דיין.
עכשיו נמלכתי ומסכים אני לסמוך על מעלת תורתו. יהיה מעלתו מכריע בינינו".

:ויתונעט ודצמ הצרמ ליריב ליחתה

פעם אחת אמר הרב:
"ריבונו של עולם, אנו אין בנו כוח לומר "ויאמר ה' סלחתי".
אמור אתה "סלחתי", כי בנו אין כוח לומר שום דבר.

פעם אחת נכנס ר' לוי יצחק לבית הכנסת אחר "כל נדרי", הכה בכף להשתיק את העולם, וקרא:
"רבותי, כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ובכן 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך!' "

ספר חסיד ירא ה' שהיה אצל הרב מברדיטשוב בימים נוראים.

פעם אחת ביום כיפור בשעת העבודה בתפילת מוסף באמרו "וכך היה מונה, אחת" נפל בדביקותו
ארצה. לא חרדו על זה בידעם כי כן דרכו. אבל נשתהה הרבה מאוד, והתחילו לעוררו. ראו כי כל
הפעולות לחינם, כי הוא מת ממש. הביאו רופאים ועשו פעולות, ולא הועיל. בהכרח הגביהו אותו
מהארץ והכניסוהו לחדרו והשכיבוהו. גמרו בבית מדרשו תפילת מוסף, ואחר כך מנחה, והתחילו
להתפלל נעילה. פתאום קפץ הרב ורץ ברוב התלהבותו לתוך בית המדרש אל התיבה וצעק
.רדסכ האלה ללפתהו ,"תחאו"

בזמן מלחמותיו הגדולות של נפוליאון, ביום כפור הראשון קודם תפילת נעילה פנה אל המתפללים
:רמאו
נפוליון קיסר צרפת מדמה שהוא השליט בכל העולם כולו,
"!אבר הימש שדקתיו לדגתי" :רמוא ,בושטידרבמ קחצי יול ,ינאו

פעם אחת ביום הכיפורים, יום ענן וחשוך היה בין מנחה ונעילה היתה לעולם השראת רוח עצובה:
במשך השנה שעברה היו כמה מגפות, שריפות וגזירות רעות. השעה היתה מאוחרת ולא ניגשו
להתפלל נעילה. פנה הרב אל החזן: "מדוע אינך מתפלל נעילה?"
."רובצ חילשכ שגיל ינא ארייתמ .'שעממ ינעה יננה' רמול יל יד אל ,יבר" –
"!הליענ ללפתה" –
."רוביצ חילש תויהל יאדכ יניא !יבר אל" –
– "אם כן," פתח הרב, "אתפלל אני.

פעם במוצאי יום הכיפורים לא הלכו העולם לבתיהם מבית הכנסת, מחמת שהרב הקדושת לוי
נשאר בבית הכנסת. תכף אחר התפילה שכב לו על הספסל, ושלח להביא את הסרסור היותר
גדול שבעיר, שהוא בקי בכל המסחרים. הלכו להביאו אליו הסרסור היותר חשוב.
"?תורסרסב התא יקב" :ברה וילא הנפ ",שביל" –
– "ודאי יודע אני טיבו של עניין זה"
– "ועסק גדול הבאת מימיך לידי גמר?"
– "ודאי, רבי. כמה עסקים גדולים נגמרו על ידי".
– "אם כן, רוצה אני שתהא אתה המתווך בעניין סרסרות גדולה שעשיתי. גמרתי היום עסק עם
הכביכול, עסק של חליפין בינו ובין ישראל: נתתי לו חטאים ועוונות ופשעים בחליפין על סליחה
מחילה וכפרה. כמה מגיע לי לדעתך שכר סרסרות?"
החזיר הסרסור: "באמת, רבי. מעולם לא היה לי עסק בכגון דא, ואיני יודע טיבו ושוויו".
– "אם כן," אמר הקדושת לוי "פוסק אני בעצמי ותובע בעד עבודתי: בני חיי ומזוני. מה? מסכים
"?וז תורסרס לע התא
– "ודאי יש ויש להסכים על כך".
– "נו, רבש"ע" קרא הרב "ואני נותן סרסרותי זו במתנה לכלל ישראל".
אחר כך הלכו העולם לבתיהם.

פעם בעשרת ימי התשובה שלח המגיד הגדול ל"קדושת לוי" ואמר לו: "סע לברודי להתפלל!"

בא לברודי. בערב יום הכיפורים ראהו הרב אפרים זלמן מרגליות. נתן לו שלום, ואמר: "אני מבקש
."הדועסה לא יל אוביש ודובכמ
הלך אליו אל הסעודה.
אחר כך אמר לו ר' אפרים זלמן שוב: "מבקש אני מכבודו שיבוא גם לסעודה המפסקת".

אבל ה"קדושת לוי" נתיישב ולא הלך אליו לסעודה המפסקת. סעד באכסניה, לבש הטלית
והקיטל, שלשל הטלית על ראשו ועמד לו בבית הכנסת לפני התיבה. בא העולם לבית הכנסת,
אבל כל אדם היה עסוק בשלו ולא השגיח ביהודי שעומד לפני התיבה מעוטף בטליתו.
הגיע זמן "כל נדרי". הרגישו כולם באותו אדם שעומד לפני התיבה מעוטף בטליתו ופניו לא יראו.
שלחו לשמש שיגיד לו שילך מלפני התיבה. הלך השמש, אבל בשעת הליכתו נפלה עליו אימה
ופחד וחזר. שלחו לגבאי – נפלה עליו גם כן אימה ופחד. נמנו וגמרו שהשמש יכה על הבימה
ויכריז: -התפללו "כל נדרי"! – ומסתמא ילך לו אותו אדם מלפני התיבה ויפנה מקום לשליח ציבור.
עשו כך. אבל המעוטף בטליתו לא עזב מקומו, והתחיל אומר "כל נדרי".
אחר כך התפלל גם מעריב, אמר ד' מזמורי תהילים ושיר הייחוד. לבסוף התחיל ואמר תהילים.
גמר – ועדיין אינם יודעים מי הוא. והעולם היו מהרהרין בתשובה. אחר אמירת תהילים הלכו להם
איש למקומו: זה שכב וזה להלך הביתה, והוא עומד ועומד.
בשחרית ראו: הוא עומד. לא זז ממקומו. התפלל שחרית. התפלל מוסף, מנחה ונעילה. התפלל
גם מעריב, ואין העולם מרגיש בו מי הוא, כי היה מעוטף כל הזמן בטליתו.
לבסוף הסיר הטלית. הכירו ר' אפרים זלמן: הרי זה אורחו. התחילו העולם מבקשים להכניס אורח
זה, אבל ר' אפרים זלמן לא הניחו ולקחהו לביתו.

"!קלוד יבל ,יוא ,יוא" :קעוצ ליחתה הלדבה רחא
"!קלוד יבל" :תחאב אוהו ,הקילדה קיתשהל ידכ ,הקיתמ ינימ ול ונתנ
אמרו שצריך לקרוא לרופא, אבל הוא הרגיע את רוחם ואמר: "אין צורך".
."הכוס תכסמ יל ונת" :שקב
היה יושב כל הלילה ולומד. בבוקר השכם נכנס אליו ר' אפרים זלמן לבקרו:
"מה שלומך?"
החזיר: "ברוך השם, נתקרר לבי!"
עוד נשאר לו שמונה דפין לסיום מסכת סוכה.

בשעת ישיבתו אל הסדרים של לילות פסח באמירתו "מצה זו" היה נגרר תחת השולחן ומהפך
הסדר והקערות והמצוות, ועד שוב רוחו אליו כבר היה מוכח לו שולחן חדש ומצות וכוסות וקיטל
אחר, והיה מתלבש בו ואומר "מצה זו" במין טעימה מיוחדת, כמו מי שמחיה עצמו באיזה דבר,
בלשון: "א, א, מצה זו".

פעם אחת היה אצל ר' ברוך ממזיבוז, ור' ברוך היה איסטניס וקפדן. אמר לו הרב מברדיטשוב:
"ר' ברוך לבתי, אני רוצה לישב אל השולחן מעבר השני כנגדו, כדי שלא אהיה על מעלתו לטורח
."יתועונתב

ולר' ברוך היה הנאה מהצעתו זו, כי הוא בעצמו לא רצה להגיד לו זאת. סדרו השולחן ברוחב
ולא באורך, כדי שיהא הרב מברדיטשוב יושב בקצה האחרון, ור' ברוך ברוחב האחד והרב
מברדיטשוב ברוחב השני, זה כנגד זה. אולם כשברכו ברכת המוציא נתלהב הרב מברדיטשוב
וקפץ על השולחן וממילא בלבל ושיבר הכוסות והצלוחיות שעל השולחן.

פעם אחת ספר הרב מניסכיז, שהרב מברדיטשוב לא היה מחשיב סיגופי תעניות והיה אומר שזהו
מצד הסתת היצר להחליש המוח למנעו מעבודת השם יתברך.
ואמר משל על זה: לשנים שנלחמו. נתחכם אחד ואמר: אם אכה את השני באחד מאבריו הלא על
.ופוג לכ חצנא אליממ הז ידי לעו ,וחומב ונעגפאש בטומ .דחא רבא אלא וב דיספא אל הז ידי

כן לפרקים היצר מייעץ להתענות, בכדי להחליש את מוח האדם, וממילא ירוץ אחריו.

פעם בתשעה באב היה מהלך הקדושת לוי ברחוב. ראה והנה שואב מים אחד עושה עבודתו
.השעמ תעשב לכואו

ניגש אליו ואמר לו: "ודאי שכחת, בני, כי תענית היום?"
"!ואל" :ול רמא
– "אם כן, ודאי שכחת שהיום תשעה באב?"
"!ואל" :ריזחה
– "אם כן, ודאי יש לך חולשת הלב, וקשה עליך להתענות?"
"!ואל" :בוש ריזחה

תלה הרב עיניו לשמים ואמר: "רבש"ע, ראה עד היכן מגיעה אהבת אמת של עמך ישראל: אף על
פי שעובר אדם מישראל עבירה, מכל מקום אינו רוצה לשקר!"

פעם אחת בהמלצתו הטובה בעד ישראל, כדרכו בקודש, אמר בזה הלשון:

פעם בבוקר בעת תפילת שחרית ראה הקדושת לוי בעל עגלה יהודי לבוש טלית ותפילין עומד
:ארקו החמש אלמתנ .תפזב הלגעה ינפוא השעמ תעשב חשומו הליפתב
"ריבונו של עולם, ראה כמה גדולה אהבתו של היהודי אליך: אפילו בשעת משיחת האופנים אינו
מסיח דעת ממך".

פעם אחת, אחר תפילת שמונה עשרה, ניגש הרב אל אחדים מהבעלי בתים ונתן להם שלום:
"שלום עליכם! שלום עליכם!" תמהו האנשים על הדבר הזה והיה לזרא בעיניהם.
אמר להם: "מה זה תתפלאו? הלא בעמדכם בתפילה חשבתם על דבר עסקיכם. אתה היית
בעיר פלונית, ואתה – בעיר פלונית. לכן כאשר גמרתם את השמונה עשרה הלא באתם מנסיעתכם,
והנני נותן לכם שלום".

פעם אחת לן ר' לוי יצחק בדרך במלון, ולא היה שום אדם מכירו שהוא הרב מברדיטשוב. לנו שם
הרבה סוחרים שנסעו לאיזה יריד. בבוקר השכם רצו להתפלל ולא היה שם במלון אלא זוג אחד
של תפילין. לבש כל אחד התפילין והתפלל במהירות, וחטפו אחד מחברו וחברו מחברו, כי היו
נחפזים ליריד. אחר שסיימו את התפילה קרא הרב לשני אברכים: "בבקשה מכם, גשו לכאן, יש
לי לשאול מכם דבר".
ניגשו אליו ורצו לשמוע מה בפיו, והוא ממלמל: "מא, מא, מא, וור, וור, וור" וכיוצא. הם צועקים
אליו לברר להם מה בפיו, והוא באחד מן הלשונות האלה. חשבו כי איש משוגע לפניהם.
לבסוף אמר להם: "אין אתם מבינים לשון זה? הלא בלשון מעין זה אמרתם כל התפילה לפני
הבורא כל עולמים, ברוך הוא, בלי חיתוך אותיות כלל!"
השיבו לו האברכים: "ראה כבודו תינוק המונח בעריסתו שאין לו עוד חיתוך הדיבור של אותיות,
אלא הוא עושה קול הברה בפה, מא, בה, וכיוצא? אם ייגשו אל התינוק כל החכמים והנבונים לא
שקבמ אוהש ,ויתועונת וזמרי המל וניבי דימ ומא וא ויבא וילא ושגיישכ לבא ,שקבמ אוה המ ועדי
מים או חלב, וכיוצא. הנה אנחנו בנים למקום, והוא אבינו, מבין כל רמיזותינו אפילו רק בקול
."ונלש הרבה

הרב מניסכיז היה נשוי עם נכדתו של הרב מברדיטשוב והיה אוכל אצל חותנו ארבע שנים מזונות.
פעם אחת היה מביט הרב מניסכיז אחר הרב מברדיטשוב כשעמד בחצות, והנה העיר את
משרתו ולקח יין שרוף בידו והלך לבית המרחץ, שהיו ישנים שם כל האורחים שלא היה להם
רכזנשכ לבא .ידוהיה הצרתנ "!ש"יי טעמ אנ התש" :רמאו וריעהו ידוהי שיא לצא אב .הינסכא
שאין לו מים לנטילת ידים ומקום לברך, סרב ולא רצה לשתות. מצא הרב מצד אחד נכרי. העירו,
ותכף שתה הנכרי היי"ש במקומו, מבלי שיברך ליוצר, ברוך הוא.

חזר הרב בשמחה עצומה לביתו וטען בהתלהבות ואמר: "ריבונו של עולם, ראה מה בין אלו
."ולאל

פעם אחת פגע באדם רשע אחד, שהיה גבר אלים ותקיף ושופט העיר. תפסהו בבגדו ואמר לו:
"חזור בך, וזה יהיה לי קנאה גדולה בך, כי מאחר שאתה בעל עבירה גדול, אם תעשה תשובה
אז יתהפכו כל זדונותיך לזכיות ויהיו לך זכיות יותר ממני".