תוישעמ ירופיס
רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן מברסלב
גרבנזיא הדוהי :רידהה

|
|


|
פעם אחת היה בערגיר [סוחר גדול], והיה עשיר מופלג מאוד. והיו לו סחורות רבות מאוד. והיו השטרות והמכתבים שלו הולכים בכל העולם, והיה לו כל טוב. ולמטה ממנו היה דר עני אחד, שהיה עני גדול מאוד, והיה ההיפך מן הבערגיר העשיר. ושניהם היו חשוכי-בנים. פעם אחד חלם הבערגיר, שבאו אנשים ועשו חבילות חבילות. והבערגיר היה רגיל להשגיח העני וזוגתו, ולתת להם מסת-ידו. ועכשיו, אחר החלום, נתן להם פעם אחת באה אצלו אשת העני, ונתן לה מה שנתן, ונשתנתה צורתו ונבהל ונשתומם מאוד. והוא נבהל ונשתומם עכשיו יותר ויותר על ששמע עוד את חלומה, שהדבר נראה, שיישאו
|

|
ויהי היום, ונסעה אשת הבערגיר בעגלות- צב לטייל, ולקחה עמה רעותיה, וגם את אשת העני עמם. ונסעו לטייל והנה עבר גנרל וחילו. פינו את הדרך בשבילו. עבר החיל, וירא שנוסעים נשים, וצווה שיוציאו אחת מן הנשים. הלכו והוציאו את אשת העני, וחטפו אותה בתוך עגלת-צב של הגנרל, ולקחה ונסע עמה למדינתו. והיא הייתה יראת שמים, ולא רצתה לשמוע לו כלל, והייתה בוכה מאוד, והיו מבקשים ומפתים הם שבו לביתם מן הטיול, והנה נלקחה העניה. והיה העני מתאבל ובוכה ומתמרמר מאוד מאוד פעם אחת עבר הבערגיר אצל בית העני, שמע שהוא בוכה ומתמרמר מאוד מאוד. ,וב הארש תורירמה לדוגמ דואמ דואמ וילע וימחר וררועתנו ,ינעה לע ריגרעבה לש ובל רמכנ נבהל, ונזכר מה שעשה, והבין שבודאי תכף יהיה רעש גדול. וכן היה, שנעשה שם תכף רעש גדול אחר שני ימים יצא עמה משם והלך הלאה, והיה הולך ובא עמה הלאה הלאה. והבין שגם שם היו שם שני ימים, ויצאו והלכו הלאה. וכן היה כמה פעמים, שהחביא עצמו עמה במקומות אחרים כשבאו לים, והוא היה סוחר גדול, והיה מכיר הדרכים על הים, וחתך עצמו לבוא למדינתו, עד
|

|
הבערגיר, בשכר שעשה דבר כזה, וגם עמד בניסיון עמה, נפקד ונולד לו באותה שנה בן זכר. והיא גם היא, אשת העני, בשכר שעמדה בניסיון כזה עם הגנרל, וגם עמו, זכתה גם-כן וילדה נקבה. והייתה הילדה יפת תואר מאוד מאוד, שלא היה יופיה ממין האדם כלל, כי בין בני-אדם לא נמצא והבערגיר, עלה בדעתו, שישתדך עם העני מגודל יופייה, שהיה חידוש כזה. אמר בלבו: אפשר על פעם אחת באה אשת העני אצלו, ואמר לה דעתו, שרצונו להשתדך עמה, ואפשר בזה יתקיים
|

|
הבן והבת למדו שניהם בחדר אחד לשונות ושאר לימודים. והיו באים שרים לראותה, והוטבה בעיניהם מאוד, והיה יופייה חידוש גדול ביניהם, כי לא היה יופי אנושי כלל. ומגודל יופייה בא על דעת השרים להשתדך עם העני הזה. כל שר שהיה לו בן, חשק להתחתן עמה. אך אין נאה להם להתחתן עם אדם פשוט, על כן הוכרחו .הזה שיאה תא לדגל לדתשהל והשתדלו שיעבוד אצל הקיסר. ונעשה מתחלה קצין. ואחר-כך העלוהו למעלה למעלה, כי השתדלו להגביהו במהרה, עד שנעשה גנרל. והיו חפצים השרים להשתדך עמו, אך היו רבים קופצים על זה, כי כמה שרים באו על זה ועסקו בזה להגביהו, וגם כי לא היה אפשר לו להתחתן מחמת הבערגיר, שכבר היו מדברים להשתדך עמו. חילצהו ,המחלמל רסיקה ותוא חלוש היהו .רתויו רתוי חילצמ היה ,לרנג השענש ,הזה ינעהו התייעצו כל בני המדינה לעשות אותו לקיסר, ונתקבצו כל השרים והסכימו כולם, שהוא יהיה הקיסר הזה מאן עתה להשתדך עם הבערגיר, כי אין נאה לקיסר להשתדך עם בערגיר; ואשתו וירא הקיסר, שאי אפשר לו לעשות שידוך אחר נגד הבערגיר, ובפרט שאשתו מחזקת עמו מאוד
|

|
והיו מפסידים ומחסרים אותו, עד שנתדלדל ונעשה עני גמור. והיא, הקיסרית הייתה מחזקת עמו תמיד. אחר-כך ראה הקיסר שכל זמן שבן הבערגיר קיים, אי אפשר לו לעשות שידוך אחר. בישוהו ,תולילע וילע לגלגו ,וריבעהל תובשחמ בשחו .ריגרעבה לש רוחבה תא ריבעהל לדתשהו עליו שופטים. השופטים הבינו, שרצון הקיסר להעבירו מן העולם, ושפטו להניחו בשק ולהשליכו לים. והקיסרית, קודם לזה הלכה הקיסרית וקראה לבתה ואמרה לה: בתי, דעי שהבן של הבערגיר הוא החתן נתקבלו דברי אמה בעיניה, כי גם היא הייתה יראת-שמים, והשיבה, שבודאי תקים כך. הלכה הבת ושלחה כתב אל בן הבערגיר אל התפיסה, שהיא מחזקת עצמה בו, והוא החתן
|

|
הבחור, אחר שניצל מיד אותם שהיה ממונים להשליכו לים, הלך ועבר בארץ, עד שבא אל הים, וישב בספינה, ועבר בים, ובאה רוח סערה גדולה, ונשאה הספינה אל חוף אחד שהיה שם מדבר. ומגודל הסערה נשברה הספינה, אך האנשים שבה ניצלו ויצאו על היבשה. היו במדבר, וילכו כל אחד ואחד לבקש לו אוכל לנפשו, כי באותו המקום לא היו רגילים הספינות הלך הבחור במדבר, והיה הולך והולך, עד שנתרחק מן החוף; ורצה לשוב, ולא יכול; וכל מה נתיישב בדעתו לחיות שם מספר ימי חייו. כי קשה לו לשוב אל הישוב, ומי יודע אם יגיע אם יניח
|

|
הקיסר היה סבור, שנתקיים המשפט בבן הבערגיר, ושוב איננו בעולם, כעת יוכל לשדך בתו. והתחילו לדבר לה שידוכים עם מלך פלוני ועם מלך פלוני. ועשה לה חצר כראוי, וישבה שם, ולקחה לעצמה בנות שרים להיות לה לרעותיה, והייתה מנגנת בכלי- שיר, וכל מה שהיו מדברים לה שידוכים, הייתה משיבה שיבוא המשודך בעצמו. והיא הייתה בקיאה מאוד בחכמת השיר, ועשתה באמנות מקום שיבוא המשודך ויעמוד נגדה, וידבר דברי שיר של חשק, כדרך שמדבר .הביח ירבד ותקושחל קושחה היו באים מלכים להשתדך, ועלו לאותו מקום, והיו מדברים כל אחד ואחד שיר שלו. לקצתם כשהייתה מראה פניה, היו נופלים מגודל יופייה, והיו קצת נשארים חלשות, וקצתם השתגעו
|

|
בן הבערגיר עשה לעצמו מקום לישב בו. והיה יכול לנגן, ויודע חכמת השיר. והיה בוחר לו עצים, שראויים לעשות מהם כלי-שיר, ועשה לעצמו כלי-שיר, ומהגידים של החיות עשה לו מיתרים, והיה מנגן ומשורר לעצמו. והיה לוקח הכתב שהיה לו, ששלחה לו בת הקיסר, והיה משורר ומנגן ונזכר בכל המאורעות שהיו לו, ואיך אביו היה בערגיר, ועתה הושלך לכאן. והלך ולקח הכתב, ועשה לו סימן באילן אחד, ועשה שם מקום, וטמן שם הכתב, וישב שם איזה זמן. פעם אחד היתה סערה גדולה, ושברה את כל האילנות שהיו עומדים שם, ולא היה יכול להכיר היה הולך עד שבא אל ישוב. אם יביא אותה לכאן, ואותו הבחור יהיה פה, אין הדבר טוב לפניו. ולהורגו התיישב המלך בלבו: השני התיישב בלבו כמו הראשון, ושלח את הבן למרחק מאתים פרסאות. וחרה לו גם-כן מאוד, וילך ויסע תכף המלך הראשון, ובא למקום בת הקיסר, ועשה לו שיר, ושיבץ בתוך השיר על-פי בתוך כך בא השני, והיה רץ גם-כן לשם. ואמרו לו שכבר היא משודכת. ולא השגיח בזה, ואמר הבחור, כששלחו השני, חרה לו, והלך אל השלישי וסיפר לו סיפורו, ומסר לו עוד יותר סימנים המלך השלישי רץ גם-כן לקחת את יפת-התואר. ובא לשם, והגידו לו, שכבר יש כאן שנים, והשיב: נתיישב הבחור בדעתו: עד מתי יהיו משלחים אותו בכל פעם רחוק יותר? על כן חשב שהוא החליט הבחור לשוב ולחזור למקומו, אל המדבר שהיה בו, ושם יבלה ימי חייו. והיה הולך וסובב
|

|
על הים היה רוצח. והרוצח שמע, שנמצא יפת-תואר כזו בעולם, וחשב לתופסה, אף שהוא לא היה צריך אותה, כי היה סריס, אך חשק לתופסה כדי למוכרה לאיזה מלך, וייקח בעדה הון רב. .הזב לדתשהל ליחתהו הרוצח הוא מופקר, והפקיר עצמו: אם יפעל- יפעל, ואם לאו – לאו; ומה יפסיד? הלך הרוצח וקנה נסע הרוצח למדינה שהייתה שם בת הקיסר, ובא אל העיר שהייתה שם, ועמד עם ספינתו בים, חשקה גם בת הקיסר לקנות סחורה ממנו, ושלחה אליו, שיישא סחורה אצלה. יישבה עצמה בת הקיסר, שתלך אצלו. דרכה היה, כשהלכה בשוק, הייתה מכסה פניה כדי שלא באה אל הרוצח שנדמה לסוחר, וקנתה אצלו סחורות, והלכה לה. אמר לה הסוחר אם תבואי עוד שבה לביתה. שוב פעם באה וקנתה והלכה לה. ועמד שם (הרוצח הזה) איזה זמן; בתוך כך פעם אחת באה אצלו, והלך ופתח לה החדר שהיו עומדים שם ציפורי הזהב, וראתה שהוא חידוש הרוצח לקח את בת הקיסר. ידע, שבודאי ירדפו אחריו, והלך מן הספינה וטמן עצמו עמה בבור הרוצח החביא עצמו עמה בבור של מי גשמים. והיה מפחיד אותה, שלא תצעק, שלא ישמעו בני- אחר-כך יצא משם עמה והוליך אותה בעיר, והיו הולכים והולכים, ובאו למקום אחר, והבין, שגם
|

|
בבואם לשם, והגזלן היה בקי בדרכים, וידע שהוא במדבר, שאין מגיעים הספינות לשם, על כן לא היה מתיירא משום אדם. והניחה, והלכו הרוצח ובת הקיסר זה לכאן וזה לכאן לבקש להם אוכל. ונתרחקה מן הגזלן, והגזלן הלך בדרכו וראה, והנה אינה אצלו, והתחיל לצעוק אליה, והיא לא השיבה לו. אמרה בלבה: מאחר שסופי יהיה שימכור אותי, למה לי להשיב לו? אם יחזור ויגיע אצלי, אשיב לו שלא שמעתי. בפרט שאין רצונו להרגני, כי הוא צריך למכור אותי. ולא השיבה אותו, והלכה הלאה. והוא, הגזלן, מחפש אנה ואנה, ולא מצאה, והלך גם הוא הלאה. ולא מצאה, וחשב: מן הסתם אכלוה חיות רעות. היא הלכה הלאה והלאה, והייתה מוצאת לה איזה אוכל והלכה, עד שהגיעה אל המקום שהיה תכף בבואה שמח שבא עוד אדם ושאל:
|

|
אחר שנלקחה בת הקיסר מן הקיסר, הייתה הקיסרית מקוננת ומכה ראשה בכותל על אבדת בתה, והייתה מצערת מאוד את הקיסר, שעל-ידי גסותו איבד את הבחור, ועתה אבדה בתם. ואמרה: הלא היא הייתה כל המזל וההצלחה שלנו, ואיבדנו אותה, ומה יש לי עוד היום? והייתה .דואמ ותוא תרעצמ וגם לו עצמו היה צר מאוד על אבדת בתו. והייתה הקיסרית מצערת ומכעסת אותו מאוד, ונעשו קטטות וכעסים ביניהם, והייתה מדברת אליו דברים רעים, עד שהכעיסה אותו מאוד, עד אשר אמר לשלחה. והושיב דיינים, ופסקו לשלחה, ושלחוה. אחר-כך היה הקיסר יוצא למלחמה, ולא היה מצליח. היה תולה הדבר בגנרל, שבשביל שעשית
|

|
הקיסרית שלחה תכף להחזיר את הברגיר ואשתו, והכניסה אותם לארמונה. והקיסר, כשהיה נשלח, ביקש מהמוליכים אותו שיניחוהו, כי הייתי קיסר שלכם, ובודאי עשיתי לכם טובות, עתה חנוני נא בזאת. הניחו אותי לילך, כי בודאי לא אשוב אל המדינה עוד ואין לכם להתיירא. הניחו לי, ואהיה על כל פנים חופשי ימי חיי שיש לי לחיות. הניחו אותו, והיה הולך והולך.
|

|
בין כך ובין כך עברו כמה שנים, והיה הולך הקיסר והולך, ובא על הים, ונשא גם-כן הרוח את הספינה, ובא גם-כן אל המדבר, עד שבא אל המקום שיושבים שם השנים: הבחור בן הבערגיר רבכו ,תורעש רסיקה לדיג רבכ יכ ,הז תא הז וריכה אלו .רכז ידגבב השובלש ,ראותה-תפי ותבו עברו כמה שנים. וכן הם גם- כן כבר גידלו בשערות. מאין באת לכאן? :ותוא ולאש על ידי סוחר. וכן הם השיבו לו.השיב להם: ישבו שם יחד, והיו אוכלים ושותים, והיו מנגנים בכלי-שיר, כי כולם היו יכולים לנגן. הבחור היה זריז ומוצלח ביניהם, כי כבר היה שם מכבר. היה מביא להם בשר ואוכל, והיו שורפים
|

|
הבחור היה דרכו לילך בכל יום לבקש את הכתב שהחביא באילן. והיה בודק בכל יום שלשה אילנות, ועשה בהם סימן כדי שלמחר לא יצטרך לבדוק ולחפש באלו האילנות. כשהיה חוזר משם, היה בא עם עיניים בכויות, מחמת שהיה בוכה שביקש ולא מצא. אם תגיד לו תכף שהיא היא, כשתחזור ותפשוט אלו המלבושים ותחזור ליופייה :התעדב הבשח למה לי הכתב? היכן אמצאה? כי בהכרח היא עכשיו אצל איזה מלך, :ובלב רוחבה ותוא רמא
|

|
אמרה בת הקיסר לנפשה: אם תודיע תכף לאמה שבאה, תוכל אמה לגווע. שלחה לה שנמצא איש, שיודע ידיעה מבתה. אחר-כך הלכה בעצמה וסיפרה לקיסרית כל מה שעבר על בתה. ולבסוף אמרה לה: והיא גם-כן כאן. אחר-כך אמרה לה האמת: אני אני היא. והודיעה לה, שגם החתן שלה, בן הבערגיר, הוא גם-כן .ןאכ אך אמרה לה, שאינה רוצה באופן אחר, רק שישיבו את אביה הקיסר למקומו. ואמה לא הייתה מרוצה מזה כלל, כי חרה לה עליו מאוד, על שבשבילו היתה כל הרעה. אך אף-על-פי-כן הוכרחה למלאות רצון בתה. רצו להשיבו, ויבקשו והנה אין הקיסר נמצא כלל. והגידה לה בתה, שגם הוא בכאן, והייתה גם אחר-כך לא היה לקיסר הזקן גדולה, כי הכל היה על-ידו. |
![]() ![]() ![]()
|



