יסוי יברו הנורטמה

ויקרא רבה, אוסף אגדות קדום שנוצר בארץ ישראל ונערך במאה החמישית, או בראשית המאה
השישית לספירה. על פי הסגנון, שמות החכמים, והמקומות הנזכרים במדרש, ניכר שהוא נערך
בארץ ישראל, כמו גם בקשר בין פרשיותיו לבין סדרי קריאת התורה בארץ ישראל.
הספר הוא ברובו אוסף של פתיחתאות, והוא מתייחס אל הפסוקים הראשונים והנושאים הראשונים
.ארקיו רפסב תוישרפה תולחתה לש

ר' יוסי בר חלפתא הוא איש צפורי, זמנו במחצית השניה של המאה השניה. הוא מגדולי התנאים
מדור אושא (אחרי מרד בר-כוכבא). במדרשים מופיעים שבעה עשר סיפורים בהם באה המטרונה
¹ בשאלות לרבי יוסי. מהם שבעה במדרש בראשית רבה.
מראשית הסיפור קיים מתח בין שתי הדמויות. מתח דתי, מתח מעמדי, מתח תרבותי, ומתח מיני.
אלו דמויות שאינן נפגשות בבית המדרש, אלו שני עולמות הנפגשים במרחב החוץ בית-מדרשי.
המטרונה מצטיירת מן הסיפורים כדמות מכובדת שדתה אינה מוגדרת. רוב שאלותיה הגיוניות, ואולי
השתמשו חכמים בדמות פיקטיבית זו, כדי לענות על שאלות שהטרידו אותם. היינו, בעצם הסיפורים
הם שיח בין חכמים לבין עצמם. לחכמים יש שאלות על הבריאה, על דרכו של הקב"ה וכו', נוח יותר
, אולם בדרך ² להציג את התהיות כאילו הן תהיות של גוי. גויים מופיעים בלא מעט סיפורי חכמים
כלל אינם מצטטים פסוקים. ובודאי שלא מקובל שאישה תגלה בקיאות בתורה, ויצטטו לפניה פסוקים.
.תיביטקיפ תומד יהוזש רורב .ה"בקהכמו כן שואלת המטרונה בלשון יהודית, תוך שימוש במונח
יחד עם זאת, האווירה התרבותית הפתוחה שהייתה בציפורי, אפשרה סוג כזה של דיאלוגים.
הסיפורים משתמשים ברמזי היסטוריה.

גורס שהסיפורים אינם מייצגים אירוע היסטורי, אלא פיקציה אפשרית. פרטי ³ ינרדומה רקחמה
הסיפור ושמות הגיבורים, נלקחו מהמאגר של חכמי התלמוד, ונציגי השלטון הרומי.

בראשית הקטע מופיע "פסוק מזמן" או "פסוק הפרשה" שהוא פסוק הלקוח מן הפרשה שהדרשן
עוסק בה: "זה קרבן אהרן ובניו" (ויקרא ו, יג). (פסוק זה חסר פעמים רבות בראש הפתיחה, אך הוא
.(הפוסב דימת אצמנ
לאחר שהציג את הפסוק המזמן, אין הדרשן פותח מיד בדרשה, אלא מביא פסוק המכונה "פסוק
פותח". במקרה שלנו: "כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה, ח). שלכאורה אין לו ולא
כלום עם הפסוק המזמן ועם נושא הדרשה. בשלב זה אין השומעים והקוראים מבינים מה רצונו של
הדרשן. בפרשה מדובר על הקרבן שהקריבו אהרון ובניו, ואילו רבי לוי פותח את הדרשה שלו בדרך
הנהגת הקב"ה את העולם.
פסוק מהכתובים "כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" נדרש לכל חלקיו כרומז על ספר שמות, על
מעשה העגל, וגם הפסוק המזמן, או הפותח מצטרף לסיפור זה.
שורה – 1פסוק מזמן
חתופ קוספ – 2 הרוש
הנורטמהו יסוי יבר רופיס – 9 3- הרוש
שורה – 20פסוק פותח שני המסביר או מקביל לפסוק הפותח הראשון.
.יסוי יבר רופיסל ותוא רשקמה ,ינשה חתופה קוספה רואיב – 23- 21 הרוש
שורה – 26 – 24דרשה מבארת לפסוק הפותח הראשון
שורה – 29 – 27דרשה נוספת על הפסוק הפותח הראשון
שורה – 30ההוכחה שיגביה, ירים = בני ישראל
השמ – ליפשיש החכוהה – 31 הרוש
שורה – 35- 32ההוכחה שישפיל ויגביה = נאמר על אהרן, ומעבר לפסוק הפרשה – הפסוק המזמן.
הרעיון הגלוי הוא: רעיון ההשגחה הפרטית, בתוכו, דרשות הפסוקים מספרות שמשה מבקש מחילה
בשביל ישראל, אע"פ שהוא המושפל בגלל מעשיהם של ישראל בעגל.
באה לשם כפרה על חטא העגל, ⁶ בשורה 30מתכוון ר' יונה בצרויה לרעיון שמצוות מחצית השקל
ואכן החטא נתכפר, מפני שלחוטאים לא היו נותנים את הזכות לתת את השקלים.
בחלק האחרון של הדרשה יש מחלוקת בין חכמים לבין רבי יונה בצרויה איך לדרוש את פסוק
הפתיחה "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה, ח), ר' יונה סבור שישפיל וירים הן שתי
לשונות שנאמרו על שני נושאים שונים: בני ישראל ומשה, ורבנן סבורים שהפעלים נאמרו על אותו
אדם, על אהרן. היינו, יש לקרוא את המלים "זה" "וזה" במרכאות כפולות – בלשון "זה" הושפל,
ובלשון "זה" הוגבה.
ובשורה ,35 – 32מתכוונים רבנן לאמר בדרשתם, שאהרן הכהן חטא כשעשה לישראל את העגל,
אך הקורבן שהוא נצטווה להקריב ככוהן גדול מוכיח שהחטא נתכפר ושהוא כעת "מוגבה".
הדרשה של שורות 25-26היא דרשה מפרשת. הדרשות של שורות ,29-35הן גזירות שוות.
,אתינורטמהו אתפלח רב יסוי יבר לע רופיסה תא יול יבר רפסמ ,חתופה קוספה תא איבהש רחאל
שגם הוא נבנה בעקבות פסוקים. פסוק מהתורה בראשיתו, פסוק מכתובים באמצע הסיפור וחוזר
לפסוק הפותח בסוף הסיפור.
לאחר שהעמיד את השומע והקורא על הקשר בין הפסוקים, חותם הדרשן בשני דרשנים נוספים,
הקושרים פסוקים מספר שמות לפרשה, וחוזר לפסוק המוצא "זה קרבן אהרן ובניו וגו'".
השרד יהוז .23 דע וא ,19- 3 הרושמ ,אנורטמהו יסוי יבר לע ,יאמצע ינשרד רופיס אוה השרדה רקיע
עצמאית לגמרי על פסוק הפתיחה מתהילים, דרשה שונה לגמרי מהדרשות של רבנן ורבי יונה
.היורצבמ
עורכי הפתיחתא חיברו כאן יחד שתי דרשות שונות על פסוק אחד. היינו הפתיחה מורכבת כך:

זהו מבנה מורכב של פתיחה. הדרשן מציג את הפסוק שיצאנו ממנו, מביא פסוק זר לגמרי שלכאורה
אין לו ולא כלום לעניין, יוצר את הקשר בין הפסוק הזה והפסוק שפתח בו, מספר סיפור הממחיש
ומסביר את הקשר, וחותם בפסוק המזמן.
הפתיחה שלנו מורכבת יותר מדגם הפתיחות הקלאסי עקב ריבוי הפסוקים וכניסת שלשה דרשנים
חדשים לחלק האחרון של הפתיחתא: ר' ברכיה ; ר' יונה בצרויה ורבנן.
הדרשן מביא כמה פסוקים, ואינו ממהר להסביר את הקשר ביניהם, ובינם לבין הפסוק המזמן, ורק
בסיום הדרשה קושר הדרשן באמצעות הפסקה האחרונה של הדרשה את הפסוק הפותח לפסוק
.ןמזמה
לפנינו דרך ספרותית המנסה לעורר עניין ומתח בקרב השומעים.

הפסוק הראשון הנחרז: "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" – אינו מתקשר לסיפור, לתשובתו של
רבי יוסי שהקב"ה מזווג זיווגים. הוא מתאים רק אם נוציא את חלקו השני של הסיפור, תשובתו של
רבי יוסי על הזיווגים, ונקבל את החלופה של רבי ברכיה בשורות " 24-25אמר ר' ברכיה, כלשון הזה
השיבה ברוח הקודש ר' יוסי בן חלפותא: יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה, מוריד לזה
ומעלה לזה, דכתיב…". כך נוצרת לנו יחידה אורגנית לפיה הקב"ה עוסק בהשגחה על בני אדם,
והמורדות והעליות שבחייהם, בידיו. סיום זה חורז ומתאים לחלקו האחרון של הסיפור, המחלוקת בין
ר' יונה בצרויה ורבנן, האם כוונת הפסוק לאדם אחד הנמצא פעם למעלה ופעם למטה, או לשני בני
אדם, אחד עולה ואחד יורד. סיום זה מתאים לפסוק המוצא, ועונה על תמיהת הקורא, כיצד יתכן
שאהרן הכהן סייע לבני ישראל בחטא העגל.
בחלופה הראשונה, מביא ר/ לוי את הפסוק "אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות"
(תהלים סח,ז)
חלקו הראשון של הפסוק: "אלהים מושיב יחידים ביתה" – מתקשר הגיונית לסיפור הזיווגין. בפסוק
הקודם מתוארות תכונותיו של האל: "אבי יתומים ודין אלמנות…" – לוקח תחת אחריותו את אלה
שאין להם גואל שיריב את ריבם. פסוקנו מדבר על בודדים, שגם להם אין מי שיגאלם :יחידים",
הקב"ה עושה להם משפחה, מושיבם בבית.
חלקו השני של הפסוק: "מוציא אסירים בכושרות", קשה. המילה "בכושרות", היא מילה יחידאית
במקרא, ולכן קשה לפרשה. אולי, מן ההקשר, פירושו: מוציא אסירים בשמחה. הדרשן פירש מילה
זו כדו משמעית: בכו שירות, וכך הגיע לציון מסר לאדם, שאינו קשור דווקא לויכוח עם המטרונה.
המטרונה כבר הבינה את הלקח, שהתורה, תורת אמת. אולם כאן מכוון הדרשן ישירות לשומעים: אין
זה מספיק שהקב"ה מזווג זיווגים, השקעת האדם בבניית הקן המשפחתי, תקבע אם יהיו חייו חיי בכי,
.הריש וא

אפשר לחלק את הסיפור לשני חלקים עיקריים:⁷ לקנרפ תעדל
.1השיחה בין השניים לפני ה"ניסוי" שורות 9 – 3
.הירחאלש החישהו יוסינה .2
נראה שהסיפור מסתיים בשורה ,19במלה "סוף". מה שבא אחר כך הן דרשות פסוקים המתאימות
לסיפור אך אינן חלק של הסיפור.

'ר תשרדל ,היכרב 'ר תשרדל רשק אלל תיאמצע השרד אוה אנורטמהו יסוי 'ר לע רופיסה לכש רורב
יונה ולדרשת רבנן. גם דרשת ר' ברכיה נפרדת מדרשת ר' יונה. כהוכחה לכך ציינו שהסיפור נמצא גם
.הנוי 'ר תשרדל רשק אלל ,הבר תישארבב
וחוקרים אחרים, למסקנה כי עורכי ⁸ ממצא כזה, יש בהרבה מאוד "פתיחתאות", ולכן, הגיעו פרנקל
הסיפורים יצרו בצורה מלאכותית פתיחות כאלה: הם לקחו את מחלוקת ר' יונה ורבנן, הוסיפו לה את
סיפור המטרונה עם דרשת ר' ברכיה, ורשמו בראש רצף דרשות זה: "ר' לוי בר חיתא פתח", אע"פ
שבניגוד לפתיחתא כפי שהיא מופיעה בפסיקתא דרב כהנא, שם ר' יונה פותח ומסיים את הדרשה,
ואילו אצלנו, ר' לוי פותח, ורבנן מסיימים.
בסוף הסיפור יש שתי דרשות:
. הדרשן עושה אטימולוגיה ⁹ הלימה תא תקרפמה השרד יהוז ,"תורשוכב" תשרד – 23 – 19 הרוש
דרשנית. הדרשן שינה מעט את פניה של המילה כדי לתת לה משמעות חדשה. במקרה שלנו, פרק
הדרשן את המילה האחת "בכושרות", לשתי מילים בעלות צליל דומה: בכו שירות, ויצר משמעות
.השדח
לדעת פרנקל, הרעיון שבדרשה זו שונה, כנראה, מדבריו של ר' יוסי למטרונה. הדרשה אומרת כי
בנישואין יש משהו כפוי "שלא בטובתן", בלי לשאול לרצונן של הבריות, ולכן יש כאלה שאינם מרוצים,
¹⁰ .םיכובו
הדרשה השניה, שורה 26 – 24דרשת ר' ברכיה, אומרת, כי בכל נישואין יש מראש אפשרות של
הצלחה או של כשלון: כשהאדם מתחתן הוא מתקרב אל סולם, ומן השמים נקבע אם הוא יעלה או ירד
בו. ר' ברכיה דורש את פסוק הפתיחה "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים", לעניין הנישואין. יש בזה
פרשנות אלגורית. על פי פשוטו של פסוק, הוא ודאי אינו עוסק בנישואין.
המטרונה, גם בסיפורי שיחותיה האחרות עם ר' יוסי בן חלפתא, שואלת אותו שאלות על סיפורי
התורה. סיפורים אלו מופיעים רק במקורות ארץ-ישראליים.

דומלל האב אל איה .תממתימ התייה הנושארה התלאשש רבתסמ ,הנורטמה לש הינשה הלאשהמ
תורה, אלא להתנגח ולהתנצח. מה שהטריד אותה, זה לא בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם, אלא
.יאנפה תועשב ה"בקה השוע המ
.תכחוגמ תעמשנ הנורטמל ותבושת
רבי יוסי אינו מתווכח אתה. הוא יודע שהיא בעלת נכסים רבים, שיש לה עבדים ושפחות, ונראה
שתכנן את מהלך השיחה.
אמ' לה, יושב ומזויג זיווגים – הישיבה מציינת אולי קביעות.
בשורה 6מונה רבי יוסי שלשה זיווגים:
ינולפל ינולפ לש ותב *
ינולפל ינולפלש ותשא *
ינולפל ינולפ לש ונוממ *
ניתן להבין את הדוגמאות כמונות שלש אפשרויות, או, כמדברות על אותו אדם.
למי תינשא בתו; מי תהיה אשתו; ולמי יעביר את ממונו. מדובר כאן על נישואין ומעמד כלכלי. על פי
תפישה זו מעמדו של אדם בעולם נקבע על פי מעמדו האישי (זיווגו), ומעמדו הכלכלי, ממון עובר
מאדם לאדם באמצעות נשים. האישה, לעולם אינה עומדת ברשות עצמה, או שהיא בתו של, או
.לש ותשא איהש
ברור שלא מדובר כאן בחברה מתירנית, "אשתו של פלוני לפלוני" – מסתבר שגם גירושין ואלמנות
נקבעים במערכת עליונה.
השלישיה: בתו, אשתו, ממונו, קשורים למושג הנישואין.
.לאה אלא ,ותב אשנית ימל עבוק באה אל – ינולפל ינולפלש ותב
.לאה תוברועמ ,רחא ינולפל תאשנ ,ינולפ לש ותשא – ינולפל ינולפלש ותשא
ממונו של פלוני לפלוני – מעמדו הכלכלי של אדם, תלוי באל, ויש לו גם קשר הדוק למושג הנישואין.

השימוש בקריעת ים סוף, הוא היפוכה של השאלה הראשונה, העוסקת בבריאה. קריעת ים סוף היא
נס. המים שנקוו למקום אחד ביום השלישי לבריאת העולם "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים
אל מקום אחד…" (בראשית א' ט), נסוגו בקריעת ים סוף "…ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל
הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד' כא). קריעת ים סוף היא היפוכה של הבריאה.
העפשהו חוכ ,המצע לעב והשמ .¹¹ קשה כקריעת ים סוף הוא דבר שלא קל לעשותו, ההפך מרך
על הבאים עמו במגע, משהו בעל רושם אדיר. קריעת ים סוף הייתה החזרת גלגל ההיסטוריה. אין
וניא הז יוטיב .רידא ומשורש רבד ,אלא ,ותושעל לאל השקש רבד "…תעירקכ השק" יוטיבב הנווכה
נזכר במקרא, ונזכר חמישים פעם בספרות חז"ל.
שורה – 7ולשעה קלה אני מזווגתן – המטרונה טוענת שהיא מבצעת מלאכה מסוג זה, במהירות. יש
מידה רבה של יוהרה בדבריה. קל – הוא דבר שמזלזלין בו, שעושים אותו אגב אורחא. קשה –
מרשים, בעל תוקף, ראוי לתשומת לב.
המטרונא מוכנה להודות בקיומו של בורא אחד לעולם, אך מערערת על קיומה של ההשגחה למן
הבריאה ועד היום.
קיים בסיפור מתח בין שני מאורעות היסטוריים:
האירבה *
* קריעת ים סוף
.9הלך לו ר' יוסי בן חלפותא לביתו – הויכוח לא הוביל לשום מקום, אף אחד מהשניים, לא הצליח
.ורבח תא ענכשל
.10מה עשתה… – המטרונא הולכת לבחון את הצעתה. היא סבורה שתוכל לעשות בלילה אחד, דבר
שהאל שוקד עליו כל הזמן. מה מניע אדם לבדוק עד כמה הדברים ישימים?
.11הביאה אלף עבדים ואלף שפחות – מספר עצום, המעיד, בין השאר, על עשרה. למי רוצה
השועש ינכטהו ירקמה ,יטמכסה גוויזב ?הרבחל ?המצעל ?הלש גוויזה תלוכי תא חיכוהל אנורטמה
המטרונה, היא משפילה את עבדיה ומתייחסת אליהם כקניין חומרי.

במחאת העבדים, ניתן אולי למצוא גם לרמז לתמיהתנו, מדוע מבסס רבי יוסי את תשובתו לשאלת
.תוריחה רפס אוה תומש רפס יכ תישארבב האירבה רופיס לע אלו תומש רפס לע ,הנורטמה
תומוח .שרדמה תיב ירופיסל הנורטמה תא סינכהל יסוי יבר חילצה ,רופיסה לש ופוסב – 18 הרוש
.ויתוחוכ לא החפוס איהו ,ולפנ שרדמה תיב

שורה – 20הפסוק שמביא רבי יוסי "מושיב יחידים בייתה", מחזיר אותנו לשורה " 6יושב ומזווג
."םיגוויז
בסיפור זה יש שלושה דיאלוגים: בפתיחה ובסיום דיאלוג בין רבי יוסי למטרונא, ובתווך, דיאלוג מבדח
בין המטרונא לעבדיה.
.תיתורירש אלו תבכרומ המישמ אוה גוויזש תוחיכומ יוסינה תואצות

לכבו .¹² מהמקבילות הרבות ברור שניתן להפריד בין שתי החלופות של הסיפור, ולספרן בנפרד
זאת, ניתן למצוא היגיון בחיבור ביניהן. נושא משותף – תפקיד האל מאז תום ימי הבריאה. כמו כן
שתי החלופות, על אף השוני הבולט במהלכן, מתבוננות בפן המהותי לחייהם של בני אנוש.
קסמה וההפתעה בחלופה הראשונה שורה 19-23הוא בהיות הקב"ה משדך בני זוג היכולים לחיות
זה עם זה, שיאו של הסיפור הוא לא בסצינה של הבוקר, כשמתברר שהמטרונא נכשלה בניסוי, אלא
ותחלצה וליפאש ריהצמ יסוי יבר .18 הרושב ,לאה תלודגב אנורטמה לש התאדוהל יסוי 'ר תבוגתב
של אלהים, הכל יכול, היא חלקית בלבד.
לא די למצוא בן זוג הולם כדי שחיי הנישואין יעלו יפה, חייבת להיות גם השקעה של היחידים. אמנם,
אלוהים הוא המושיב את היחידים בבתי משפחות, אבל התוצאה היא "בכושרות" – בכי או שירה,
.¹³ כישלון או הצלחה, סבל הדדי או אהבה
תפקידו של הקב"ה לדאוג להתאמה בין בני הזוג, אבל הצלחת הזיווג, תלויה בהבנת בני הזוג את
הקשיים. ברצונו הטוב ובעמלו של האדם תלוי אם יהיו נישואיו בכי או שירה.
לש הדימלהו יוסינה לע תרתוומ איה ,הנושארל תיסחי הלד תיארנ ,24 הרוש ,הינשה הפולחה
,ארוקהו ,אנורטמה ,הנושארה הפולחב דועב .תטלחומכ יסוי 'ר לש הבושתה תעצה תבוטל הנורטמה
מגיעים למסקנה כתוצאה מן הניסוי. ובכ"ז, לדעת עפרה מאיר, הסיבה לתפוצתה הרבה היא "בכוליות
של ההבחנה ובכוח התאמתה לתחומים רבים. התשובה כי ההשגחה עסוקה בעשיית סולמות, מעלה
הנוש איה ; יהולא דוסי שי החלצהבש הפקשהבו הלש יפואב הנושארה הבושתל המוד ,הדירומו
ממנה בהעתקת המוקד מחיי המשפחה, למכלול חייהם של בני האדם ובהשקפה שאלוהים מעורב גם
."ןולשיכב
יש כאן הסתכלות והשקפה פילוסופית על מהלך חייו של אדם המורכבים מעליות ומורדות. גם כשאדם
נמצא בפסגת הסולם, אין זו ערובה שלא ירד. ומשירד, תמיד פתוחה לפניו האפשרות לעלות מחדש.
חלקה האחרון של הפתיחתא – שורה ,35 – 27נראה כנגרר בדרך אסוציאטיבית אחרי החלופה של
ר' ברכיה, ומציע פירוש נוסף לפסוק "כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים", ומוביל אותנו בדרך של
.השרפבש אצומה קוספל הזירח
נקל להבחין ששום פסוק אינו מפורש כאן בדרך הפשט. הפסוק הוא אמתלא לאמר את הרעיון.

לסיפור זה שתי סיומות, שתיהן סיומת בפסוק ובפירושו. סיומת א' – פירוש לפסוק "אלהים מושיב
יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות" (תהלים סח, ז). הפסוק בהקשרו בתהלים, נועד להלל את
ה', ולשבח את יכולתו להיטיב לבני האדם הטובים, ולשנות את גורלם מרע לטוב. לעומת זאת, את
הרעים, להעניש. בסיפורנו, מוצא הפסוק מפשוטו, הדרשן מפרש את חלקו הראשון כמדבר על הזיווג:
מושיב יחידים ביתה – מושיב יחד בבית, מזווגם.
מוציא אסירים בכושרות- הדרשן אינו מתייחס לתקבולת, אלא רק למילה האחרונה בפסוק, ואותה
הוא מפרק לשתי מילים: בכושרות – בכו שירות. הדרשן מכופף באילוץ, גם את החלק השני של
התקבולת לנושא הזיווג, ודורש שהכל תלוי ברצונו ובהשקעתו של אדם, האם יהיו נישואיו בכי, או,
שירה. הקב"ה, משגיח מלמעלה, ומזווג בעל כורחן, אולם הצלחת הזיווג היא פרי מעשיו ועמלו של
.דיחיה
תנתונו ,הנורטמה לש התלאשל ,ותישארל ונתוא הריזחמ ,רופיסהמ תמלעתמ ,היכרב 'ר לש תמויסה
תשובה החלטית. החיים הם גרף עולה ויורד. האל הוא המחליט מתי יאיר יומו של האחד, ויחשך יומו
.ינשה לש
בעיקרון מביעות שתי הסיומות את אותו רעיון של בחירה והשגחה. חייו של האדם מורכבים
מהשגחתו של האל מלמעלה, ומהשקעתו, בחירתו ורצונו של האדם, מלמטה.
הסיומת בפסוק השני: "כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" סוגרת את המעגל, ומחזירה אותנו אל
.אתיח רב יול 'ר לש וירבדל ,2 הרושל ,תישארה
זהו סיום מעניין ומפתיע, המסיט את נקודת הכובד, מהסיום הקלאסי, שורה ,18הודאתה של
המטרונא בגדולת התורה. מהאל והתורה, לחלקו של האדם בהנהגת חייו.
שורה – 23היא המפתיעה ביותר בסיום. למן שורה ,7ברור לנו, ולו עקב מיקומו של הסיפור במדרש
ארצישראלי, שבויכוח בין רבי יוסי למטרונא, ידו של רבי יוסי תהיה על העליונה, ותצא לאור גדולתו
של הקב"ה. ואם המטרונא נכשלה בניסיונה להשיא באופן שרירותי, בעל כרחם, גברים לנשים,
.ויגוויזב חילצמ ה"בקה
והנה, בשורה 22-23נאמר: "מה הקב"ה עושה? מביאן על כורחן ומזווגן זה לזה". מדברי רבי יוסי
מסתבר שגם הקב"ה מזווג זיווגים "על כורחן", אם כך מהו ההבדל בין מלאכתו של הקב"ה למלאכתה
?הנורטמה לש
בלשון ימינו "על כורחן" פירושו, בניגוד לרצונם. נראה שבלשון חכמים, פירושו: שלא ביזמתם. "שעל
כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד
ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים…" (פרקי אבות ד' כב) – בפרקי אבות כוונת הביטוי: אדם
נולד, חי ומת מבלי שיישאל אם רצונו בכך. היינו, שלא ביזמתו. אם כך, פירושם של דברי רבי יוסי
הוא: הקב"ה מזווג גברים ונשים על פי יזמתו, ולא על פי רצונם. הוא השקיע מחשבה במעשה הזיווג,
ובמעשיו ובהשקעתו של האדם, תלויה הצלחת הזיווג.
סיום כזה מקנה לסיפור מבט מרכב יותר מסיפור התנצחות שהינו סוג שכיח בסיפור העממי, ובו ברור
ראש איזה צד ינצח, וברור שיהיו קטבים קיצוניים בדרכי הפעולה של המנצח והמפסיד.
בסיפורנו ברור מי ינצח, אבל מעניין שגם הקב"ה וגם המטרונה שדכו זוגות שלא ביזמתם.

הפסוק הראשון הנחרז: "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" – אינו מתקשר לסיפור, לתשובתו של
רבי יוסי שהקב"ה מזווג זיווגים. הוא מתאים רק אם נוציא את חלקו השני של הסיפור, תשובתו של
רבי יוסי על הזיווגים, ונקבל את החלופה של רבי ברכיה בשורות " 24-25אמר ר' ברכיה, כלשון הזה
השיבה ברוח הקודש ר' יוסי בן חלפותא: יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה, מוריד לזה
ומעלה לזה, דכתיב…". כך נוצרת לנו יחידה אורגנית לפיה הקב"ה עוסק בהשגחה על בני אדם,
והמורדות והעליות שבחייהם, בידיו. סיום זה חורז ומתאים לחלקו האחרון של הסיפור, המחלוקת בין
ר' יונה בצרויה ורבנן, האם כוונת הפסוק לאדם אחד הנמצא פעם למעלה ופעם למטה, או לשני בני
אדם, אחד עולה ואחד יורד. סיום זה מתאים לפסוק המוצא, ועונה על תמיהת הקורא, כיצד יתכן
שאהרן הכהן סייע לבני ישראל בחטא העגל.
בחלופה הראשונה, מביא ר/ לוי את הפסוק "אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות"
(תהלים סח,ז)

.ו ,זפ ;אכ ,דפ ; ד ,חס ; ח ,גס ; א,הכ ;ז,זי ;ו,ד הבר תישארב .1
דועו ,סופור סונרוטו אביקע יבר ; סוניספסאו קודצ יבר ; סוניספסאו ז"ביר ; סונינוטנאו הדוהי יבר .2
.3יונה פרנקל בהרצאותיו, אביגדור שנאן בהרצאותיו, ועוד.
.4מאק חננאל, מדרש האגדה, אוניברסיטה משודרת. משרד הבטחון 51-59 ,1989
206-214 ,1996 ,ביבא לת ,החותפה הטיסרבינואה ,הדגאו שרדמ ,הנוי לקנרפ .5
דאמ בכרהב אתחיתפה העיפומ ,הבר ארקיומ דאמ עפשומה שרדמ אוהש ,אנהכ ברד אתקיספב .6
    דומה כפתיחתא לפרשת שקלים, מצוות מחצית השקל
.7פרנקל יונה, שם עמ' 253
,הנוי לקנרפ .8
.9פרנקל יונה, שם, עמ' 133
.10פרנקל יונה, שם, 213
.11שנאן אביגדור, קריעת ים סוף, חוג בית הנשיא לתנ"ך ולמקורות ישראל, בית הנשיא, ירושלים,
23-37 ,ז"נשת      
.12מאיר עפרה, שואלים על החיים, סיפורים נבחרים מבראשית רבה, סידרת "עפר איילים",
      הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 94-95 ,2000
.13מאיר עפרה, שם