.1 מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדל גדר, מבית רבו, והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת
   הים, והיה שמח שמחה גדולה שלמד תורה הרבה.
.2 נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר
.3 אמר לו: שלום עליך רבי
.ול ריזחה אל .4
.5 אמר לו: ריקא שמא כל בני עירך מכוערין כמותך.
.6 אמר לו: לך אמור לאומן שעשאני "כמה מכוער כלי זה שעשית!"
.7 כיוון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו
.8 ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי.
.9 אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך ותאמר לאומן שעשאני "כמה מכוער כלי זה שעשית!"
.לימ יצחכ וירחא לייטמ היה .10
.11 כיוון שהגיע לעירו יצאו אנשי עירו לקראתו
.12 ואמרו לו: שלום עליך רבי
.13 אמר להם: למי אתם קוראים רבי?
.14 אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
.15 אמר להם: אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל.
.16 אמרו לו: חס ושלום! מה עשה לך?
.17 אמר להם: כך וכך עשה לי.
.18 אמרו לו: אף על פי כן מחול לו.
.19 אמר להם: הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
.20 מיד נכנס רבי שמעון בן אלעזר לבית המדרש
.21 ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

נדייק בניסוח המשל, ונגלה בו המשך לתימה של הסיפור. שמעון נוטל את הארז, עץ שבכל הופעותיו
בתנ"ך הוא בעל משמעות חיובית, ומקנה לו משמעות שלילית. מגלה שגם ביפה יש תכונה מכוערת.
הנומט "רעוכמ"בש הארמו – תילילש תועמשמ לעב אוה ך"נתב ויתועפוה לכבש ,הנקה תא לטונ אוה
תכונה חיובית. בניסוח אחר, רצוי שהאדם יהיה "רך" אפילו אם ייראה כ"קנה", רצוי שהאדם לא יהיה
"קשה" אפילו כשהוא צריך לוותר על תדמית של "ארז". שמעון לומד שאין ללכת שולל אחרי התדמית
החיצונית, שהרי לכל אורך הסיפור היא מתגלה כשגויה. השמחה על ההצלחה בלימוד תורה מכסה על
אטימות לב, הכיעור על ריקות, זה שנראה רך הוא בעצם קשה ולהפך, היפה אינו דווקא הנכון וכו'.

* הסיפור בנוי במתכונת של "ניסיון" או "מצבי מבחן" לרבי שמעון. בקשת המחילה הראשונה מן המכוער
היא ספונטנית ונובעת מן ההלם הראשון. רבי שמעון נבחן בכך שהוא ממשיך והולך אחרי המכוער
לאורך זמן. יש לו זמן להרהר, להתחרט, אולם הוא דבק בדרכו.
שיאו של הנסיון הוא בפגישה עם אנשי העיר, הוא נבחן במעמד פומבי. הוא עומד במצב בו, לכאורה,
הוא יכול להסביר מה קרה ולפגוע במכוער באופן חוקי. אם לא ידבר, יספוג עלבון קשה. אנו מגלים
שהחרטה של רבי שמעון היא אמיתית ועמוקה.
– נסה לכתוב סיפור בו כנות התגובה של אחת הדמויות מתגלה במצבי מבחן שונים. איזה היבט
?בצמ לכב הלגתמ   
– תאר מספר "מצבי מבחן" מתוך סיפורים או סרטים המוכרים גם לשאר התלמידים..
– אדם עומד בנסיון גם כשאין קהל המתבונן בו. אדם עומד בנסיון על אף הפומביות. מה מתגלה בכל
   מצב? מה השוני בין המצבים?

* תאר מספר מצבים בהם קל לנו "לגלוש" לעלבון, להלבנת פניו של חבר. הסבר אילו אלמנטים במצב
   שתיארת מזמינים את קלות הדעת, את חוסר הרגישות לזולת.

אפשר להעלות לדיון נושא עקרוני אשר אמנם אינו עניינו המרכזי של סיפורנו אך עולה בו.
    כיצד נבנית הערכתנו לאישיותו של אדם, מה צריך למלא תפקיד נכבד יותר: הנתונים עמם נולד (חוסן,
    יופי, אינטלגינציה…) או שמא האופן בו השתמש בנתונים אלה (בזבז, ניצל, השחית; לטובה, לרעה…)
    הערכתנו לפרח או לנוף נובעת מתוך השתאותנו מצורתם, מצבעיהם וכו', שניתנו להם מטבע ברייתם,
    אולם האדם אינו צומח או דומם ואישיותו ניכרת במעשי הבחירה שלו, באחריות שהוא נוטל.
    מובן שמדובר כאן על מודל תיאורטי של שיפוט, שכן קשה מאד במציאות להבחין בין ה"נתונים" לבין
    ה"הישגים". מובן שאין לנטרל את התייחסותנו לנתוני האישיות, אולם יש בדיון זה הדגשה על כיוון
    מסוים של הערכה, על דגש מסוים ביחסים שבין אדם לחברו.

בקש מן התלמידים ליצור ו/או לאסוף מצבים בהם משפט אמיתי מנוצל לצרכים דמגוגיים, לצרכים
.תישגר הטיחס לש    
    – בקש מהם ליצור ו/או לאסוף משפטים המשתמשים במשחקי צליל. מהן המטרות השונות
      שלשמן הזדקקו מחברי המשפטים למשחקי המלים.

אמצעי מרכזי בידו של מספר הסיפורים המיניאטוריים שלפנינו הוא ה"פגישה". כמעט בכל
    הסיפורים ממלאה הפגישה באדם אחר את ההזדמנות לחשוף את המסתתר מתחת לתדמית.
    הפגישה משנה את השיגרה, את מהלך האירועים, את זווית הראיה וכו'!
    – נסו לעמוד על הסוגים והתיפקודים השונים של הפגישה בסיפורים המיניאטוריים שלמדתם.
    – נסו לעשות זאת בסיפורים אחרים שלמדתם.
    – עמדו על הדומה והשווה בין תיפקודיה של הפגישה בתבנית המיניאטורית לבין תיפקודיה
(הלבונ וא) רצק רופיס לש תינבתב