תקופת המעבר

ההתפתחות המדינית בארץ ובעולם ומהלכי המלחמה של שנת 1943הביאו את מפקדת
האצ"ל להערכת מצב חדשה. בעיתון "חרות" מיום 17ביוני 1943אנו מוצאים הודעה על
הפסקת שביתת הנשק, שהחלה בתחילת מלחמת-העולם השנייה, והכרזה על מאבק מזוין
נגד השלטון הבריטי בארץ. אותם דברים שודרו גם בתחנת הרדיו החשאית של הארגון:

בנסיבות אלו יצאו שני לוחמים ותיקים, אליהו רביד (מצדי) ואליהו לנקין, ביזמה להקים ארגון
שיקיף את הנוער מכל הזרמים ולצאת למאבק נגד הממשלה. שניהם היו מפקדים בכירים
באצ"ל, שהלכו בעת הפילוג עם יאיר, אך נואשו ממנו כעבור זמן-מה ופרשו מכל פעילות. ב- ,1943
משהתברר להם ששוב אינם יכולים לשבת באפס מעשה, הם הצטרפו מחדש לאצ"ל. השניים
הציעו לבוא בדברים עם מספר חברי ארגון ההגנה, במטרה להקים גוף חדש שיקיף את כל
הארגונים הלוחמים בארץ. לאחר שקיבלו את ברכתו של יעקב מרידור, פנו לכמה אקטיביסטים
מאנשי ההגנה. ראשון הנענים ליזמתם היה יוסף אדלברג, מראשי ההגנה בחיפה. במהרה
הצטרפו אליו יגאל הורביץ, איש נהלל ומראשי "הנוער העובד", אהרון קדישמן (בן-עמי) מנחלת-
יהודה ואחרים. ממחנה ההגנה הצטרפו בעיקר חברים מחטיבת הפלמ"ח.

לאחר סדרה של דיונים וליבון בעיות, קרם הרעיון עור וגידים. על-פי עצתו של יגאל הורביץ נקרא
הארגון החדש בשם "עם לוחם", כדי להדגיש שאינו שייך לקבוצה מסוימת המזדהה עם חוג מדיני
זה או אחר. הארגון החדש פתח במסע תעמולה ובין היתר השתמש בתחנת השידור החשאית
ידכו ²² שהאצ"ל העמיד לרשותו. תוכן השידור פורסם בעיתון "חרות" מיום 11בנובמבר ,1943
שלא יזהו את "עם לוחם" עם האצ"ל, נכתב בראשית הכתבה: "בליל שישי, ו' חשוון ש.ז. [ 6
באוקטובר ]1943שידרה התחנה החשאית 'קול עם לוחם' את הקריאה הבאה, אשר את
תמציתה הרינו מביאים כאן, כפי שעלה בידינו לרשום, עם אי אלה השמטות קלות".

לאחר החטיפה אמורה היתה השיירה לנסוע לרמאללה ומשם, בדרכי עפר אל פרדסי פתח-
תקווה. באחד הפרדסים נחפר בונקר גדול כדי להחזיק בו את הנציב העליון. אלא שברגע
האחרון נודע דבר החטיפה לראשי ההגנה, והם אסרו על חבריהם לקחת חלק במבצע.
בהודעת ראש המפקדה הארצית של ההגנה על "עם לוחם" נאמר, בין היתר:

גרשון מאלי נולד בפולין, השתתף במלחמת העצמאות הפולנית ואף זכה בצלב הברזל לאות
הצטיינות. הוא שמר על קשריו עם קצינים מן הצבא הפולני ששהו אותה עת בארץ, אשר כזכור
הדריכו בקורסים של האצ"ל בשוני שליד בנימינה. מאלי הקפיד מאוד על הופעתו החיצונית (הוא
נהג להופיע במכנסי רכיבה ומגפיים) ושמר על מרחק בינו לבין פיקודיו. היחסים בין מאלי לבין
הפיקוד הבכיר בירושלים לא היו טובים והאווירה כולה היתה עכורה. ביטוי לכך, אנו מוצאים
:ילאמ לע (הנגהה לש תועידיה תוריש) י"שה ח"ודב

בית-הדין מצא את מאלי אשם, אולם בגלל שנמצאו לו גם כמה נקודות זכות, הקל בית-הדין
²⁵ בעונשו. מאלי נידון להורדה בדרגה והרחקה משורות האצ"ל לתקופה של שנה אחת.

מספר חודשים לאחר סילוקו של מאלי מן האצ"ל, פקד את הארגון בירושלים גל של מעצרים.
החשד למעשי ההלשנה נפל, בין היתר, על אשתו של מאלי, שהמשיכה להתרועע עם אנגלים,
והוחלט לגרש את משפחת מאלי מירושלים. התפקיד הוטל על רחמים כהן ("גד"), שבגלל גל
המעצרים נאלץ לעזוב את ירושלים ועבר לחיפה, שם שימש מפקד הח"ק (חיל-הקרב). "גד"
נפגש עם מאלי, שעבד בצינקוגרפיה של פיקובסקי, והודיע לו את החלטת מפקד המחוז (אליהו
לנקין). למחרת היום עזבה משפחת מאלי את ירושלים ועברה להתגורר בתל-אביב.

לאור הכישלון של "עם לוחם", החליט יעקב מרידור להתפטר מתפקידו כמפקד האצ"ל, ולהמליץ
בפני חבריו להעביר את הפיקוד לידי מנחם בגין.

בוועידה העולמית השביעית של הצה"ר, שהתקיימה בפראג בראשית ,1938ייחד בגין את
נאומו לנושא מדיניות החוץ, הטעונה לדעתו שינוי להלכה ולמעשה: "קודם אמרנו: אין ארץ-
ישראל נבנית בכסף, ועכשיו: ואף לא בדיפלומטיה. מצפון העולם מנמנם, ולא בפעולות דיפלומטיות
דועייה הזו תירוטסיהה תוחילשה יהוז – 'הרובגה שואיי' ,'שואיי לש היצרטסנומד' הצוחנ .ררועתי
²⁶ ."הסנכל שיש תימואלה הייסנכה לש

בנאומו נתן בגין ביטוי לתחושה הגוברת בקרב צעירי הרביזיוניסטים ובית"ר, שהתנגדות מזוינת
להתקפות הערבים והכנות למרד נגד השלטון הבריטי העוין צריכות להיות הפעולות העיקריות
²⁷ .ותוגיהנממ תחנ-יא תולגל ולחה ,יקסניטוב'זל ושחרש הצרעהה תורמל .העונתה לש

בכינוס העולמי השלישי של בית"ר, שהתקיים בספטמבר 1938בוורשה, התעמת, כזכור,
בגין עם ז'בוטינסקי ואמר, בין השאר: "אנו עומדים בפני התקופה השלישית של הציונות,
לאחר 'הציונות המעשית' ו'הציונות הפוליטית', והיא 'הציונות הצבאית'". ובהמשך נתקבלה
הצעתו לשינוי "הנדר הבית"רי" בו דובר לראשונה על "כיבוש הארץ".

בגין היה הדמות הבולטת ביותר בבית"ר כולה. כנואם חוצב-להבות והחלטי בדעותיו, פעל
"במשך שעה וחצי היה קהל עצום מרותק למקומו ולא ²⁸ .תיר"תיבה הרבסהה תרגסמב תובר
רשוכו תוינידמה ויתועד ²⁹ העז אפילו להוציא הגה מפיו, ועם סיום הנאום – איש לא רצה לעזוב".
מנהיגותו הם שהביאו את משלחת האצ"ל באירופה להציע את מועמדותו של בגין לנציב בית"ר
בפולין לאחר התפטרותו של פרופס. ואכן, ז'בוטינסקי קיבל את המלצתם ובמרס 1939התמנה
לנציב בית"ר בפולין.

במסיבת הפרידה לפרופס, אמר בגין, בין השאר:

בגין תמך בחינוך צבאי לחברי בית"ר ודאג לשיתוף פעולה עם מרדכי סטרליץ (חרמוני), שנשלח
מן הארץ כדי לעמוד בראש מנהלת החינוך באירופה. הוא ליווה את ז'בוטינסקי אל קורסי
ההדרכה הצבאית ועמד מקרוב אחר הרחבת האימונים הצבאיים. בגין גם תרם רבות לעלייה
הבלתי לגאלית וכזכור עמד בראש שיירה של 1,200בית"רים שעשו את דרכם מוורשה לרומניה
כדי לעלות לארץ-ישראל על סיפון הספינה "נעמי-יוליה". השיירה לא הורשתה להיכנס לרומניה
והבית"רים נאלצו להישאר ליד הגבול ולבסוף הוחלט להחזירם לוורשה.

בששת החודשים בהם כיהן בגין כנציב בית"ר בפולין, היה שותף בהכנת כוח אדם מאומן
שישתתף בפלישה לארץ-ישראל, אלא שמלחמת-העולם השנייה טרפה את כל הקלפים.

לאחר פלישת גרמניה לפולין, בספטמבר ,1939עזב בגין את וורשה ונסע עם אשתו עליזה
לווילנה, בירת ליטא, אליה התקבצו ובאו רוב חברי הנציבות וכן בית"רים רבים. בגין חידש
את עבודת הנציבות ואף הוחל בהוצאת עיתון בשם "המדינה". במקביל חיפשו הבאים דרכים
לעזוב את ליטא ולעלות לארץ-ישראל. אותו זמן הגיעו מן הארץ סרטיפיקטים (רשיונות עלייה)
ולרביזיוניסטים הוקצו שניים בלבד, ליושב-ראש מרכז הצה"ר ולנציב בית"ר. בגין סירב לנצל
את מעמדו כדי להציל את נפשו והחליט להישאר עם הבית"רים שהתקבצו בווילנה. לא חלף
זמן רב והצבא הסובייטי נכנס לליטא (היה זה במסגרת ההסכם שנעשה בין ברית-המועצות
לבין גרמניה, הידוע כהסכם "ריבנטרופ-מולוטוב", לפיו תחולק פולין בין שתי המדינות: החלק
המערבי לגרמנים והחלק המזרחי לרוסים. כן הוסכם שרוסיה תספח את הארצות הבלטיות:
ליטא, לטביה ואסטוניה). בגין נאסר והואשם ב"פעילות ציונית" (שהיתה אסורה ברחבי ברית-
המועצות). הוא נחקר ארוכות בידי הבולשת הסובייטית ולבסוף הודיע לו אחד מקציני הכלא
כי: "הוועדה המיוחדת שליד הקומיסריון העממי לענייני פנים (ה-נ.ק.ו.ד.) קבעה כי מנחם בן
זאב בגין מסוכן לחברה וגוזרת לו שמונה שנים במחנה-עבודה מתקן". שמונה חודשים עשה
בגין במחנה המעצר "פיצ'ורה" שבסיביר, שבו החורף נמשך תשעה חודשים והקור מגיע
לשישים מעלות מתחת לאפס (על תקופה זו כתב בגין בספרו "לילות לבנים").

ב- 22ביוני 1941תקפה גרמניה את ברית-המועצות ובכך גרמה למפנה חשוב במהלך המלחמה.
ומחלנש תירבה-תונבמ דרפנ יתלב קלחל תוצעומה-תירב הכפה ,תינמרגה הפקתהה תובקעב
בגרמניה. בין היתר נחתם הסכם בין המרשל סטלין, שליט ברית-המועצות, לבין הגנרל
שיקורסקי, ראש ממשלת פולין הגולה, לפיו הותר לנתיני פולין השוהים בברית-המועצות להתגייס
לצבא פולין החופשית בראשותו של הגנרל אנדרס. בגין שוחרר ממחנה המעצר והצטרף לצבא
אנדרס ובאמצעותו הגיע ארצה במאי .1942בארץ התאחד עם אשתו עליזה, שעלתה בינתיים
ארצה, והשניים התגוררו בירושלים ברחוב אלפסי .25בגין שימש אותה עת לבלר של קצין-העיר
הפולני והותר לו ללבוש בגדים אזרחיים ולגור בדירה פרטית.

עם בואו של בגין לירושלים, רבו הפונים אליו מן האצ"ל, בית"ר והצה"ר.

בסתיו ,1942בעודו במדי הצבא הפולני, נתמנה בגין נציב בית"ר בארץ-ישראל ונשא בתפקיד
זה כחצי שנה. הוא צורף לקומיסריון במקומו של גלעזר והשתתף בדיונים על הקמת "עם לוחם".
באותה תקופה פרסם מאמרים ורשימות בחתימת "בן-זאב", שבהם ניתח את המצב המדיני
בארץ. הבולשת הבריטית עקבה אחר פעילותו הפוליטית וטרחה לגלות את אוזנם של השלטונות
הפולניים לפעילות זו. בעקבות כך נאלץ בגין להתפטר מתפקידו כנציב בית"ר. במסמך הבולשת
הבריטית מיום ה- 2בנובמבר ,1942אנו מוצאים את ההערה הבאה:

ראשי האצ"ל חיפשו אדם שיוכל להנהיג את הארגון בדרכו החדשה, והמועמד היחיד שלגביו
היתה הסכמה כמעט כללית היה מנחם בגין. יש לזכור שמלבד יתר תכונותיו התרומיות, הוא
לא היה מעורב בפילוג שפקד את הארגון בשנת 1940ובכל המריבות הפנימיות שבאו בעקבותיו.
כאשר הוצע לבגין לקבל את הפיקוד על הארגון, סירב. בין הבאים לשכנעו היה גם אליהו לנקין,
:השיגפ התוא לע רפיס ותודעבו

רק לאחר שקיבל, בדצמבר ,1943חופשה ללא תשלום מן השירות הצבאי, התייצב בגין לפני
מפקדת האצ"ל ואמר: "אני מתייצב לפניכם בבגדים אזרחיים, שהם מדי חייל הארגון הצבאי
."ימואלה

באופן רשמי קיבל בגין את הפיקוד על האצ"ל בדצמבר ,1943אבל למעשה פעל בתפקיד
כצעד ראשון, הקים מפקדה ארצית חדשה, ³⁵ זה כחודשיים לפני השחרור מן הצבא הפולני.
שחבריה היו: אריה בן-אליעזר, אליהו לנקין, ושלמה לוי (לב עמי). יעקב מרידור יצא לחופשה
וכעבור מספר חודשים הצטרף אף הוא למפקדה. ההחלטה הראשונה של המפקדה החדשה
היתה הכרזת המרד נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל.

עם סיום תפקידו כמפקד האצ"ל, פרסם מרידור הודעה לחברים: