"ינונטשי יתבהא תחת"
היעינמו דודל הביאה
| ז"ט ,'א לאומשו יללכ לאומש |
פרופ' אברהם גרוסמן
|
מתוך: מים מדליו 75 |
|
:תיצמת |
|
דוד אומר בתהילים ג',ב': "ה' מה רבו צרי" – המאמר סוקר את האיבה כלפי דוד במהלך חייו בתפקידיו השונים ומנסה להסביר את סיבותיה של האיבה. ספק אם היו בתולדותיה של האומה היהודית אנשים רבים שהיטיבו עמה כדוד המלך. |
|
"יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב אכלים ושתים ושמחים" (מל"א ד, כ). |
|
אפיון זה יפה גם לסוף ימיו של דוד, לאחר שנסתיימו המלחמות שניהל ולאחר ניצחונותיו המרשימים. עיון שטחי בכתובים עלול להטעות וליצור רושם, כאילו כל ימי שלטונו של דוד היו ימי מלחמות. זאת בשל העיסוק המרובה בכך בכתובים, אך אין הדבר כן. המלחמות נמשכו בעשרים שנות שלטונו הראשונות של דוד. אך הימים התואב שידקה דוד (1)שלאחריהם – עשרים השנים האחרונות – היו ימי שקט ושלווה. עת את מרב מרצו וכוחו לבניית מוסדות השלטון ולהכנות לבניית בית המקדש. למעשה, הוא חולל מהפכה דרמטית בחיי האומה היהודית בהשוואה לשנים עברו, הן מבחינת הגורל הלאומי והן מבחינת רווחתו של הפרט. לאור כל זאת היינו מצפים שדוד יהיה אהוב ונערץ על כל בני עמו. והנה, בניגוד גם בני ביתו הקרובים ביותר אינם משיבים אהבה על אהבתו. הבנים שלו אמנון, |
|
"ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם… אתה עשית בסתר ואני אעשה את .(בי-י ,בי ,ב"מש) "שמשה דגנו לארשי לכ דגנ הזה רבדה |
|
אך ברור, שאין בכך כדי להסביר את ההתנהגות של הבנים מבחינת הרובד האנושי. התמיהה הגדולה מכולן היא על כלל ישראל; ההצטרפות המהירה של רוב עם ישראל אל המרידות של אבשלום ושבע בן בכרי היא מפליאה. הכיצד הם נעשו כפויי טובה ושכחו במהרה את כל הטובות שגמל עמם דוד?
|
|
האיבה לדוד על-פי מזמורי תהילים ומדרשי חז"ל |
|
במזמורים רבים בתהילים, ששמו של דוד נזכר בכותרתם ('מזמור לדוד' וכדו'), מתוארות בהרחבה תחושות קשות של אדם נרדף. הביטויים שבהם נקט דוד מלמדים על ההיקף הרחב של אויביו – לפי ראייתו הסובייקטיבית – על הניסיונות לפגוע בו בדרכים שונות ועל רגשות הזעם והתסכול שלו. מדובר באנשים שהוא חשבם לידידיו והנה גם הם נתגלו לבסוף כאויבים וכשונאים. הלעג והדיבורים כנגדו הם שהכאיבו לו ביותר. נביא מספר דוגמאות שיש בהן כדי להעיד עד כמה חש דוד את עצמו נרדף :דגבנו |
|
"בני איש עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק" (ד, ג); "קרבם הוות קבר פתוח גרנם לשונם יחליקון" (ה, י); "הושיעני מכל רדפי והצילני פן יטרף כאריה נפשי" (ז, ב-ג); "פסו אמונים מבני אדם" (יב, ב); "צרי יגילו כי אמוט" (יג, ה); "שאר ועיני הפשב וריטפי יל וגעלי יאר לכ" ;(ט ,זי) "ילע ופיקי שפנב יביא" (כב, ז); "סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני" (כב, יז); "מכל צררי הייתי ושבי …רקש יביא יל וחמשי לא …הבוט תחת הער ינומלשי" ;(בי ,אל) "הפרח יעגנ דגנמ יערו יבהא" ;(וכ ,הל ;טי ,הל ;בי ,הל) "יתער יחמש ודחי ורפחיו "ינונטשי הבוט תחת הער ימלשמו רקש יאנש וברו …ודמע קחרמ יבורקו ודמעי (לח, יב; לח, כ-כא); "ישמו על עקב בשתם האמרים לי האח האח" (מ, טז); "יחד עלי יתלחשו כל שנאי עלי יחשבו רעה לי" (מא, ח); "גם איש שלומי אשר "ובל ברקו ויפ תואמחמ וקלח" ;(י ,אמ) "בקע ילע לידגה ימחל לכוא וב יתחטב (נה, כא); "רבו משערות ראשי שנאי חנם, (סט, ה); "ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר" (סט, יג); "זדים קמו עליו ועדת עריצים בקשו נפשי" (פו, יד); "ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם. תחת אהבתי ישטנוני" (קט, ג-ד); "אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות… שננו לשונם כמו נחש… טמנו (4)גאים פח לי" (קמ, ג-ו). |
|
לא מנינו כאן אלא חלק קטן מדברי דוד כנגד אויביו. ההתרשמות מהם ומן הדומים להם היא ברורה, ומלמדת עד כמה חש דוד את עצמו נרדף ועד כמה העיקה עליו תחושה זו. אמנם, יש להניח כי רבים ממזמורים אלה נאמרו בעת בריחת דוד מפני שאול ואנשיו ובעת הרדיפות אחריו במדבר יהודה, אך קשה לפרש את כולם על רקע זה. גם חז"ל ראו רבים ממקראות אלה כמתייחסים אל תקופת מלכותו של דוד, ובעיקר לאחר חטאו עם בת-שבע. תלונותיו הקשות כנגד הצבועים – שהעמידו פנים שהם ידידיו – וכנגד אלה שלעגו לו |
|
ותייאר יכ ,חינהל שי (6)במסכת ברכות נאמר, שדוד לא זכה לחלום חלום טוב מימיו. כאיש שנוא ונרדף היא המונחת ביסוד מדרש זה. מי שרבו אויביו ובזאת יהרהר ביום, כיצד יוכל לישון בשלווה בלילה ולחלום חלומות טובים? תחושת הסבל והרדיפה היא המונחת גם ביסודם של מדרשים אחרים. כגון: |
|
"שכל אותן שבעים שהיה דוד חי היו בצרות ובעמל" (שוחר טוב, צ טו); "אין שנה שאין בה שבר, אין חודש שאין בו שמועה, אין יום שאין בו צרה" |
|
אויביו של דוד מתוארים כמי שהמשיכו לשונאו גם לאחר מותו: |
|
."הרידק ילושכ דוד יאנוש לכ ינפ וכפהנ (7) העש התואב" |
|
כעסו היה גדול במיוחד על אחיתופל ודואג האדומי שחז"ל הרבו לעסוק בהם. הם מתוארים כתלמידי חכמים וכידידים קרובים של דוד שנצטרפו לבסוף אל אויביו .םילודגה כללו של דבר, הן במזמורי תהילים והן בדברי חז"ל מצטייר דוד כאדם רדוף שמקצת |
|
וירוה תיבב ,וירוענב דוד |
|
שני מקורות מלמדים כי כבר בימי נעוריו בבית הוריו לא שבע דוד נחת. יחס האחים אליו, ואולי גם יחסו של האב, היה מסויג. העדות הראשונה היא ביקורו של שמואל הנביא בבית לחם בבואו למשוח את אחד מבני ישי למלך על פי ציוויו של הקב"ה. אין צריך לומר כמה היה שמואל אהוב ונערץ על כל ישראל, ומה גדול הכבוד שנפל ישיו ,לאומש לש חבזה לא שארמ דחוימב הנמוז איה רשאכ ישי תחפשמ לש הקלחב נתבקש במפורש להביא לאותו מעמד גם את בניו. וכבר נאמר: |
|
"ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו" (שמ"א, טז, ד). |
|
והנה, באופן מפתיע, ישי אף לא מצא לנכון לקרוא לדוד לאותו מפגש חשוב. רק :לאומש לש ותשקב תובקעב |
|
"שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה" (שם, טז יא) |
|
הובא דוד לאותו מעמד. דוד היה כבר באותה עת בחור מבוגר המסוגל להילחם עם הארי והדוב ועם גולית הפלשתי וידיד נפש של בן המלך יהונתן. לפי המדרש שיובא להלן, הוא היה אז בן עשרים ושמונה שנים. כיצד ייתכן שאביו ישי התעלם ממנו, !?וינפל וינב לכ תא איבהל לאומש תשקב תורמל תמונה דומה עולה מדבריו הקשים של האח הבכור, אליאב, שהוכיח בלשון קשה ביותר |
|
"ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר. אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת" (שם, יז, כח). |
|
העודיו תרכומ הנוכתב רבודמ באילא לש ויניעב יכ דמלמ 'יתעדי' הלימב שומישה משכבר הימים. מדוע דיבר על הזדון ורוע הלב של דוד שירד אל המחנה? הרי הוא נשלח על-ידי אביו לראות מה שלום האחים, ובוודאי סיפר להם על כך. יתר על כן, אליאב ידע כבר שדוד נבחר להיות המלך העתידי של עם ישראל, שהרי שמואל משחו למלך בנוכחות כל האחים, כמפורש בכתוב: |
|
"וימשח אתו בקרב אחיו"(שם, טז, יג). |
|
האמנם, אדם שה' בחר בו למלך וכבר נמשח על-ידי שמואל איננו צריך להיות עם צבא ישראל באותם ימים גורליים, במלחמה עם הפלשתים, הגדולים שבאויבי ישראל בכל תקופת השופטים? יש מחכמינו שדרשו על יחס האחים אליו את הכתוב בתהילים סט ט: |
|
"ימא ינבל ירכנו יחאל יתייה רזומ" |
|
אף שלפי הפשט אפשר שביטויים שאולים הם, שבהם תיאר דוד אנשים שהיו קרובים אליו ומיודדים עמו ועתה התנכרו לו. חז"ל אף מנו את שלושת אחיו הגדולים של דוד עם שמונת אויביו המובהקים שבכל הדורות, ובהם: שאול, אחיתופל ואחרים (שבת נה, .(א"ע היחס המתנכר של בני המשפחה אל דוד בימי נעוריו נדון בילקוט המכירי לתהילים. |
|
'אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה'. מדרש: הן בעוון חוללתי (תהילים נא ז), מלא כתיב בשני ווי"ן. פליגי בה תרי אמוראי במערבא. חד אמר: דוד בן אהיבה (=אהובה) היה, וחד אמר דוד בן שנואה היה. כיצד? ישי ראש לסנהדרין היה… ופירש מאשתו ג' שנים. לאחר ג' שנים הייתה לו שפחה נאה ונתאווה לה. אמר לה: בתי, תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור. הלכה השפחה ואמרה לגברתה: הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם. אמרה לה: מה טעם? שחה לה את הכל. אמרה לה: בתי, מה אעשה שהיום ג' שנים לא נגע בי. אמרה לה: אתן ליך (=לך) עצה, לכי תקני עצמך ואף אני כך, ולערב כשיאמר סגרי הדלת תכנסי את ואצא אני. וכך עשתה. לערב עמדה השפחה וכבת (!) את הלילה לכ ומע התשע .איה האציו התרבג הסנכנ תלדה תא רוגסל תאב ,רנה נתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה, יצא דוד אדום מבין אחיו… לט' אמר להם (8)חדשים בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, כיון שראו שהוא אדום. ישי: הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן. והיה הדבר טמון עד כ"ח שנה. כיון שאמר לו הקב"ה לשמואל: 'לך אשלחך אל בית ישי הלחמי' (שמואל א, טז א), כיון שהלך הקריבו לו את אליאב… הקריב הב' והג' עד שבעת בניו. אמר ול רמא ה"בקה :ול רמא (9)לו שמואל לישי: 'התמו הנערים?' אמר לו: תמו. (=לי) לכה ואשלחך אל ישי, ואתה אומר תמו! אמר לו: עוד נשאר הקטן והוא רועה בצאן. אמר לו: שלח והביאהו. כיון שבא התחיל השמן מבצבץ ועולה. אמר לו הקב"ה לשמואל: שמואל אתה עומד ומשיחי עומד, קום משחהו כי זה הוא… וישי ובניו היו עומדין ברתת ואימה. אמרו: לא בא שמואל אלא לבזותינו ולהודיע לישראל שיש לו (=לנו) בן פסול, ואמו של דוד שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ. כיון שנטל כוס ישועות שמחו כלן. עמד שמואל ונשקו על ראשו. פתח ואמר: 'ה' אמר אלי בני אתה' (תהילים ב ז). באותה שעה אמרה אמו: 'אבן מאסו הבונים', הבנים כתיב. אמרה: אי בן שמאסו אותך אחיך הייתה (=היית) לראש פנה ועלית על כלן. אמרו לה בניה: 'מאת ה' הייתה זאת', (10)לפיכך 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'. |
|
– ד"יה האמב סנאבורפב ורפס תא בתכש – 'יריכמה טוקלי' לעב ,ירמ אבא 'רב ריכמ 'ר לא ציין מהו מקורו של מדרש זה, ולא נדע מניין לקחו. מדרש יחיד הוא ואין לו אמנם מצינו מדרשים קדומים ששקעו (11)מקבילות או רמזים בספרות המדרש הענפה. ונסתרו ורק בתקופות מאוחרות יותר נתגלו עקבותיהם, אך ספק רב אם גם מדרש מוזר זה נמנה עימהם. על כל פנים, אילו היה מדובר במסורת קדומה ועתיקה שעברה בעם ישראל מדורי דורות, סביר היה שעקבותיו יימצאו גם במדרשים אחרים. שהרי דמותו של דוד – סמל לגאולת ישראל – הייתה אהובה ונערצה על המוני העם בכל הדורות, ובספרות המדרש הרבו לעסוק בה. מדרש זה שבילקוט המכירי אף עומד בסתירה הנמנש ,דוד יבא ,ישי לש הלודגה ותלעמ לע (ב"ע ,הנ תבש) דומלתב תאבומה השרדל עם ארבעה אנשים ש'מתו בעטיו של נחש', דהיינו, שלא היה בהם כל חטא ורק בגלל אכילת חוה מעץ הדעת והעונש שהטיל הקב"ה על המין האנושי בשל כך, נגזרה גם עליהם מיתה. ייתכן מאד, שמי שבנה סיפור זה – ויהא זמן חיבורו אשר יהא – הושפע מן הכתוב: 'הן |
|
.(ט ,טס 'הת) "ימא ינבל ירכנו יחאל יתייה רזומ" |
|
אפשרות אחרת היא שמדרש זה נוצר בימי הביניים המוקדמים בבבל על רקע הפולמוס זועב שטינ סומלופה (13) .יאנתסוב תיב לש ודמעמ לע לבבב הלוגה ישאר תיבב השקה במשך כמה דורות. ידוע כי התומכים בבית בוסתנאי פיתחו ספרות ענפה כדי לטהר את בני המשפחה ולהכשירם, ובמיוחד לאחר שכמה מהם שימשו כראשי גולה. מספר מוטיבים משותפים קיימים בין מעשה זה, כפי שתואר בילקוט המכירי, ובין המסורות על הסכסוך על מעמד הבנים של ראש הגולה בוסתנאי. גם במעשה בוסתנאי הייתה הטענה שבוסתנאי לקח לו לאישה שפחה וכי הבנים מן האישה היהודיה הטילו ספק בייחוסם של אחיהם ונהגו בהם מנהג עבדים, עד שלבסוף הוכשרו ועלו לגדולה. ייתכן שאחד מסופרי החצר שלהם הוא שיצר את המסורת הנזכרת על ישי והשפחה וקנאת האחים כדי לטהר את בני המשפחה, תוך הדגשה כי ראש משפחת ראש הגולה – דוד בין כה ובין כה, ספק רב אם יש (14)המלך – סבל גם הוא מקנוניה דומה עד שטוהר. במדרש זה כדי לשמש הסבר אמיתי ליחס המתנכר של האחים אל דוד. את דבריו הקשים של אליאב אל דוד בשדה המערכה, נראה יותר לפרש מתוך קנאה בדוד שהוא נמשח למלך ולא אליאב, שהוא הבכור. יש להניח שגם האחים האחרים שהיו מבוגרים .תאז הביס לשב וב ואניק דודמ במדרש הגדול מובא הסבר אחר לאיבה כלפי דוד במשפחתו: יהירותו. אף שמואל נזכר |
|
"ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו, מפני כשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהם אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש. מה עשה בו אביו? הניחו לרעות את הצאן. אמר לו שמואל, שלחה וקחנו, וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי. התחיל שמואל מזלזל בו. מיד קצף עליו הקב"ה ואמר לו קום משחיהו כי זה הוא, קום בגערה. אמר לו: קום מלפניו, משיחי עומד ואתה יושב? וכשמלך מה הוא אומר? אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה. הבונים זה שמואל (15) ."ישיו |
|
וינבו דוד |
|
האהבה שרחש דוד לבניו הייתה ללא גבול. אף כאשר אלה חטאו ופשעו בו, נכון היה להעלים עין מחטאיהם, ולא מצינו שהענישם על כך בעונש הראוי. הדוגמה הקלאסית לכך היא יחסו אל אבשלום. אך הבנים לא השיבו לו אהבה תחת אהבתו אליהם. הדברים נכונים לפחות כלפי שלושה מהם:
|
|
'ויאמר אחיתפל אל אבשלום… ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל העם אשר אתו והכיתי את המלך לבדו… וישר הדבר בעיני אבשלום .(ג-ב זט ,ב"מש) 'לארשי ינקז לכ יניעבו |
|
מה גדולה האירוניה הטמונה בשמו 'אב-שלום', בשעה שהוא הביא על עצמו ועל אביו .המחלמו הלודג הער בסוף ימיו של דוד קפץ עליו רוגזו של בנו אדוניה בן חגית. הוא התעלם לחלוטין |
|
תא הבשו העורה תא גרהש הז ואר ול ורמאש – (ז ,ו 'הת) 'יתחנאב יתעגי'" הכבשה והפיל ישראל בחרב בני עמון והוא נשיא ישראל" (שוחר טוב ו, ט). |
|
את יחסו הסלחני והאוהב של דוד אל בניו ניתן להסביר בשניים: ייתכן שנהג כך בשל היחס העוין אליו במשפחתו בימי נעוריו, שהביאו לרצון להשכיחו ולבחור בדרך הפוכה לחלוטין, בזכרו את סבלו בימי נעוריו. תגובות קיצוניות בנסיבות מעין אלה הן אנושיות ומוכרות, אך מסתבר יותר, שהוא ראה את עצמו אשם בעקיפין ביחס המחפיר הזה של הבנים. שהרי הסיבה 'העליונה' הראשונה שהביאה להשתלשלות הטרגית הזאת, ובמיוחד ביחס לאמנון ואבשלום, מקורה בחטאו של דוד עם בת-שבע. ממעשה זה – פינה ויתד לכל האירועים הקשים כולם. אמנם, ידיעת הבורא וגזרתו לא שללה אך דוד ידע היטב כי בחשבונו של גבוה, הוא המניע (17)מהם את הבחירה החופשית, והמסובב של אותם אירועים, שהרי הנביא נתן אמר לו זאת בתוכחתו. על כל פנים, ברור שאין בכך כדי להצדיק, ולו במאומה, את ההתנהגות המבישה של הבנים הללו. |
|
לארשי יטבשו דוד |
|
תישארב דוד יפלכ הצרעהו הבהא יסחי .תודרומו תוילע עדי דוד לא לארשי ינומה לש סחיה צעדיו כמנהיג, הידרדרו אל איבה גדולה עד כדי נכונות מפליאה להצטרף אל המורדים בו, יהיו אשר יהיו. אין בכתובים אינפורמציה מספקת כדי לגלות מתי חלה הידרדרות זאת, אך תישארב .דוד לש ותוכלמ תונש עצמאב האישל העיגהו תיתגרדה התייה איהש ,רבתסמ פעולתו כאיש צבא בחצרו של שאול הוא היה אהוב ומקובל על כולם, ומקרא מפורש הוא: |
|
(18)"וכל ישראל אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (שמ"א, יח טז). |
|
יש לשער, שניצחונותיו הגדולים לאחר עלייתו על כס המלוכה הגדילו עוד יותר את האהדה הגדולה אליו. אך הייתה זו אהבה התלויה בדבר, והיא נמשכה זמן מוגבל בלבד. טבעו של אדם שידע סבל ומכאובים והוטב לו, לשכוח במהרה את ימי הרעה שעברו עליו ולשקוע בטוב שבהווה. ברור, שאין בעובדה זו לבדה כדי להסביר את התמורה הגדולה שחלה ביחס העם אל דוד, עת התחלפה האהבה באיבה. רק אכזבה גדולה ממלכות דוד יכולה לשמש הסבר לנכונות המפתיעה להצטרף בנקל ובמהרה אל המורדים בדוד. התמונה העולה מן הכתובים במקרא היא קשה. העם נתן את ידו למרד של אבשלום ושל שבע בן בכרי בלא מאמץ מיוחד של שני קושרים אלה ובלא הכשרה של לבבות ההמונים או מנהיגיהם מראש. אמנם, הכתובים מספרים כיצד החניף אבשלום לאנשי יהודה וישראל שבאו לפני דוד למשפט וכיצד רכש את אהדתם ואת לבם, אך ברור, שאין די בכך כדי :דרמב תיללכה הכימתה תא ריבסהל |
|
"ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך. ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכחים ושמע אין לך מאת המלך… והיה בקרב איש להשתחות לו ושלח את ידו והחזיק לו ונשק לו. ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלך ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שמ"ב, טו ב-ו). |
|
מרד מעין זה חייב להישמר כסוד כמוס, כדי שלא יתגלה על-ידי דוד ועל-ידי אנשיו. כלי תקשורת מודרניים לא היו לו לאבשלום כדי להסית בעת הכרזת המרד את כלל אנשי יהודה וישראל כנגד אביו. בתנ"ך מסופר כי הוא 'שתל' מרגלים בכל שבטי ישראל: |
|
"וישלח אבשלום מרגלים בכל שבטי ישראל לאמר כשמעכם את קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון" (שם, טו י). |
|
כיצד די היה בתקיעת שופר ובהכרזה על המרד של אבשלום כדי להביא להצטרפות כללית מהירה ביותר אליו ואל הקושרים אשר עמו, עד שדוד נאלץ לברוח במהירות עם קומץ אנשים מירושלים? רק תחושה כללית של אכזבה קשה משלטון דוד ורגשי מרירות כלפיו ביהודה ובשבטי ישראל יכולים להסביר תופעה זו. במחי יד נשכח עברו המפואר, נצחונותיו הגדולים והטובות שגמל עם בני ישראל. לאחר כישלון המרד של אבשלום 'נזכרים' לפתע :וללה תולודגה תובוטב לכה |
|
"ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום. ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את המלך" (שם, יט י-יב). |
|
דברים פשוטים ונכוחים, אך מדוע לא נאמרו ימים ספורים לפני כן, כאשר הכריז אבשלום על המרד?! יתר על כן, זמן קצר לאחר שנהרג אבשלום מכריז שבע בן בכרי על מרד מחודש בדוד, ושוב נכונים כל שבטי ישראל (חוץ מאשר שבט יהודה) להצטרף אליו: |
|
"ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי איש ימיני ויתקע בשופר ויאמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן-ישי איש לאהליו ישראל. ויעל כל איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן בכרי" (שם, כ ב). |
|
ברור כי לא היה סיפק בידי דוד ליתן דעתו לצרותיו של כל אדם מישראל. הוא היה עסוק בצורכי הכלל ולכך נתן את לבו. יש בכך כדי להסביר את ההתמרמרות של רבים מאנשי יהודה ואת הצלחתו של אבשלום 'לגנוב' את לבם במעשה החנופה שלו. אך אין להעלות על הדעת שהיה זה הגורם היחידי והעיקרי לנכונות להצטרף במהרה אל .םירשוקה בספרות המחקר הוצעו שלושה נימוקים עיקריים להסברת התמיכה במרד של אבשלום: ( )1העול האנושי והכספי הכבד בשל המלחמות הנמשכות של דוד. המלחמה בפלשתים ( )2המסים שהטיל דוד על שבטי ישראל. הוא בנה ממלכה ריכוזית ובתוכה מוסדות
מסתבר, כי יש להוסיף עליהם נימוק כבד משקל: התחושה של שבטי ישראל שאין |
|
וכל עם יהודה העבירו את המלך וגם חצי עם ישראל. והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את המלך… ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על הדבר הזה האכול אכלנו מן המלך אם נשאת נשא לנו? ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות לי במלך וגם בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי? ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל (שם, יט מא-מד). |
|
לכאורה, מדובר בריב של מה בכך: מי היה זכאי להעביר תחילה את המלך דוד את הירדן ולהשיבו לירושלים? אך העובדה, שפולמוס זה הביא את כל שבטי ישראל להצטרף אל מרד שבע בן בכרי, מלמדת עד כמה היו הרגשות קשים וטעונים. רק תחושה עמוקה של קיפוח מתמשך יכולה לשמש הסבר לאירוע זה. ומדוע חיו שבטי ישראל בתחושה כה קשה של קיפוח? האמנם הפלה דוד לטובה את שבט יהודה? ככל הנראה התשובה לכך היא חיובית, אך היו לדוד נימוקים כבדי משקל לעשות כן. לפני שנבדוק את הרמזים לקיפוח, נתייחס אל דעה המקובלת על כמה חוקרים, כי מהם הרמזים הדקים שנותרו בכתובים להעדפה שהעדיף דוד את שבט יהודה? החשוב |
|
יש ידיים מוכיחות שחלוקת מחוזות הארץ המסורה מימי שלמה כבר נעשתה בידי דויד, וככל הנראה צמחה לאט לאט עם התרחבותם של שטחי שלטונו ולפי צורך המסיבות המדיניות, ונראים הדברים שגם הטלת הכלכלה החודשית של מערכת השלטון על כל מחוז ומחוז לפי הסדר מקורה במחלקות של ימי דויד (דה"א, כז, א-טו)… במשך הימים לימד הניסיון את דויד שיש צורך לעשות תיקונים בארגון זה. וברשימה השנייה של שריו (שמ"ב, כ, כג-כז) אנו מוצאים עוד שר אחד נוסף: אדרם על המס, כעניין הסמוך גם לענייני הצבא, וכנראה המדובר כאן בעיקר במס עובד, כלומר גיוס אנשים לעבודות המלך בבנייה ושאר עבודות ציבוריות כיוצא באלו, וגם לענייני האדמיניסטרציה המשקית (21) .תיפסכהו |
| שבטי ישראל העלו מס כבד, וזהו הרקע לתביעה מרחבעם לפני פילוג הממלכה: |
|
"אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו" (מל"א, יב ד). |
|
ייתכן מאד, כי כבר בימי דוד הוטל עול כבד על שבטי ישראל, אף יותר מזה שעל שבט יהודה. כאמור, הרחבת הממלכה היה בה גם משום הכבדת העול, שהרי צריך היה אנשי צבא ומשאבים כספיים כדי לבסס את שלטונו של דוד גם במקומות רחוקים. אמנם, דוד יכול היה למצוא הצדקה להטלת עול כספי כבד יותר על שבטי ישראל, שהרי העול הצבאי שבו נשא שבט יהודה היה כבד במיוחד וגדול לאין שיעור מזה של שבטי ישראל. במפקד של אנשי הצבא שערך יואב (שמ"ב, כד) מפורש כי הצבא מנה ודבל הדוהי טבש ,ונייהד .לארשי יטבש ראש לכמ 800,000 קרו הדוהימ שיא 500,000 סיפק קרוב ל- % 40מכלל הצבא של דוד. העובדה שמדובר בצבא המילואים אשר איננה משנה עובדה זאת. ייתכן שדוד העדיף לבסס את צבאו בעיקר על(22) ,דודל שבט יהודה, בשל הנחה כי הוא יהיה נאמן לו יותר משבטים אחרים. על כל פנים, עצם המניין הנפרד של שבט יהודה מלמד כי אין לדבר באותה עת על איחוד מוחלט של כלל שבטי ישראל. הפיצול בין יהודה ובין ישראל בא לידי ביטוי בתחומים שונים, וכבר (23)האריכו בזאת החוקרים. אפשר כי מבחינה עקרונית היה הצדק עם דוד וכי הוא היה ראוי לראות בשירות |
|
:םוכיס |
|
האיבה לדוד בקרב בני משפחתו ובקרב שכבות נרחבות בישראל, ובמידה מסוימת גם ביהודה, עולה בבירור הן מן הכתובים במקרא והן ממדרשי חז"ל לסוגיהם, קדומים ומאוחרים גם יחד. איבה זו באה לידי ביטוי ברור לא רק בספרי נביאים ראשונים, אלא גם במזמורי תהילים. העדויות הרבות והמגוונות מלמדות שמדובר בתופעה שמצאה הדים ניכרים בעולמו הרגשי של דוד וביחס הסביבה אליו. שני נימוקים עיקריים הוצעו בספרות המחקר להסברת איבה זו: העול האנושי והכספי חז"ל למדו מהעדפת יעקב את יוסף שייזהר אדם שלא לעורר קנאה בין בני המשפחה: |
|
"לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו" (בבלי, שבת, י ע"ב). |
|
המסר העולה מן האיבה כלפי דוד ומן המרידות בו הוא כי דברים אלה נכונים לא רק ביחסי אבות ובנים, אלא אף ביחסי מלך אל נתיניו. תחושה של קיפוח – אף אם יש לה הסברים והצדקות – מולידה קנאה ושנאה שעצמתן עזה, וכדברי שלמה בן דוד: |
|
.(ו ח ,ש"הש) "האנק לואשכ השק" |
 :תורעה |
|
תוכן עיונים ופרשנות לתנ"ך |
