"ואשלח לפניכם את הצרעה"

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

"ואשלח לפניכם את הצרעה"

(בי ,ד"כ עשוהי)

בן-ציון לוריא


מתוך בית מקרא ד' (מז) ירושלים תשל"א.

:תיצמת
בשלושה פסוקים במקרא מצויינת הצרעה כמסייעת לגרש את עמי כנען מפני בני ישראל בשמות

כ"ג כ"ח (משפטים) בדברים ז' כ' (ואתחנן) ובספר יהושע כ"ד י"ב. בן ציון לוריא מוביל לפירוש

המונח תוך כדי סקירת הפרשנות הקלסית ודיון מחודש במשמעות המונח צרעה.


שלוש פעמים נזכרת הצרעה במקרא בתפקיד מיוחד – לגרש את עמי כנען ממקומות
מושבותיהם כדי לפנותם לבני ישראל:

ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך.

וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם (בעמי כנען) עד אבד הנשארים והנסתרים
.ךינפמ

ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם (את) שני מלכי האמרי.

– חכ ,ג"כ תומש

– כ ,'ז םירבד

– בי ,ד"כ עשוהי

יש ופסוק במקרא מתפרש שלא כהלכה ופירוש זה קונה לו שביתה בדעת העם, מפרשים
מעתיקים אותו זה מזה ובמקום להסביר מקרא סתום הם מוסיפים אי-הבנה. כך קרה לפסוק
שלנו, משום שלתיבה "צרעה" הוראה נוספת על ההוראה השגורה, המציינת חרק הדומה
.הרובדל

אי ההבנה היא עתיקה ואנו מוצאים אותה כבר בתרגומים הארמיים:

ואשלח ית ערעיתא קדמך.

ואשדר ית אורעיתא קדמך.

ואשלחית אורעיתא קודמיכון
.רובד הנוכמה קרחה אוה אתיערוא וא אתיארע

:חכ ,ג"כ תומשל סולקנוא

יונתן לשמות כ"ג, כח:

:חכ ,ג"כ תומשל ימלשורי

(יטפואינה חסונה)

גם חז"ל פירשו צרעה – החרק וכך נאמר בגמרא (סוטה ל"ו, ע"א):

"תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? יהא כתיב "ושלחתי את הצרעה לפניך"? אמר ר' שמעון
בן לקיש: על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה וסרסתן מלמטה,
שנאמר "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים
.'וגו "תחתמ וישרשו לעממ וירפ דימשאו
.רבע אל עשוהיד רבע השמד ;עשוהיד אדחו השמד אדח ,יאוה תוערצ יתש :רמא אפפ בר
מן המדרש שלהלן נוכח שחז"ל פירשו צרעה – אותו חרק ולא מלאך (תנחומא, משפטים):

"כי שמי בקרבו, שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך. אמר ליה משה איני מבקש
שילך מלאך עמנו אם אין פניך הולכים וגו'. אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזים ממקומנו.
אמר הקב"ה: חייך! אפילו מלאך לא אשלח לפניך אלא הצרעה אשלח לפניך שנאמר:
"ושלחתי את הצרעה". כיצד היו האמוריים מתים? אמר רבי לוי: שתי צרעות היו,
מזווג לכל אחד, כל אחת ואחת היתה שופכת ארסה בתוך עיניו ומיד היה את האבן".

אמנם, יש בני אדם אלרגיים לארס הדבורה או הצרעה, עקיצתן בבשרו של אדם אלרגי לארס
זה עלולה להמיתו, ואף לגבי אדם שאינו אלרגי לכך העקיצה גורמת לתפיחה ולכאב, ולכן כל
אדם בורח מן הצרעה ומן הדבורה. כשאדם מרגיז נחיל דבורים הן מתנפלות עליו, רודפות
אחריו ומאיימות עליו בעקיצותיהן. מכאן לשון הכתוב (דברים א', מד): "וירדפו אתכם כאשר
תעשינה הדברים". התקפתן של צרעות קשה עוד יותר: מצאנו שהיו מתפללים להסרת צרעות,
נחשים ומזיקים אחרים שהטרידו קשה ישוב (תענית י"ד, ע"א), ומספרת הגמרא (שבת פ', ע"ב)
יצאה צרעה מן הכותל ועקצה בן אדם בפדחתו ומת.
(1)רובם של המפרשים הולכים בעקבות האגדות הללו:

מין שרץ העוף והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם
.םיתמ

מכת הגוף מגזרת צרעת שתחלש כח הגוף.

ישלח המכה הזו באויר ארצם כמו הארבה ששלח במצרים והילק
והחסיל והגזם חילו הגדול שבא בימי יואל. וטעם לגרשה כי
היא סבה בהם להתגרש מן הארץ כי תכסה את עין השמש ותחשך
ולא יוכלו לבוא למלחמה ועוד כי תאכל כל יגיעם בשדה.

מין דבורה מדברית עוקצת עקיצה מסוכנת בארסה, ר' שמות כ"ג,כח.

הצרעה מין שרץ העוף העוקץ בעינים ומסמאן והוא דומה לדבורה.

מחנות של צרעות שהטילו ארס באנשים ובבהמות והניסום
ממקומם, כמו שהבטיח ה'.

הצרעה שתשוך אותם.

הצרעה, כנוי לשרץ עוף, הדומה במבנה גופו ואורח חייו לדבורה
אבל אינו עושה דבש, עקיצותיה מכאיבות ויש בהן כדי להמית.

הצרעה, אחד החרקים הפוגעים באדם.

מביא את הפירוש כמו הנ"ל ומוסיף: ויש סבורים כי הוא פחד
.הלהב ידיל איבמה

אף הוא מפרש כאילו התנפלו על עמי כנען נחילים של צרעות
שהבריחו את התושבים ממקומותיהם.

י"שר

אבן עזרא

ן"במרה

האוצר לפין (תרע"ג)

אברהם כהנא (תרע"ו)

הרשקוביץ-זיידמן

(בפירושם ליהושע, תש"ב)

(א"ישת) לגס .צ .מ

(ל"שת) ליק הדוהי

תנע .א .מ

(תנ"ך לעם מפוסק ומבואר, תש"ל)

(1956) םוטרה


(2) ריויירד

ותעד תא איבמ אוהו ,ריבס וניא רב תרובד – הערצ לש שוריפה (3) רגניצלוה יניעב ,תאז תמועל
של שטרק ( )Strakשזוהי אחת הדרכים לעורר אימת אלקים על האויב. ברוח זה מפרש גם
; הוא מסתמך על בוכרט וגזניוס, המפרשים צרעה – אימה, פחד, גזניוס מציין (4) גנילג טרוק
שבלשון של שבטי דרום ערב מצוי השרש שפירושו לדכא, להפחיד.
ברוח זה מפרש גם מ. צ. קאסוטו (בפירושו לס' שמות, תשי"ט): "הצרעה אינה אלא הפחד
המבוהל, הפאניקה, ושלחתי את הצרעה לפניך – גם אותה אשלח כחלוץ לפני מחניך. והצרעה
הנזכרת גם בדברים ז' כ וביהושע כ"ד, יב אינה אלא הפחד המבוהל, הפאניקה, נרדף לאימה
(מעין כפל הענין במלים שונות, וגם על זה השווה את הפסוק של שירת הים – תפול עליהם
אימתה ופחד). זהו כנראה הפירוש הנכון ביותר על הצרעה, הואיל וגם היו קוראים הערבים
בשם שפירושו צרעה את הפאניקה המביאה לידי בריחה המונית".

הקורא במקראות הנ"ל שבהם מבטיח הקב"ה את נצחון בני ישראל על אויביהם בכח הצרעה
:
(5)יקבל את פירושו של קאסוטו ללא פקפוק, שהרי הדברים מתפרשים מן ההקבלות הבאות

חכ ,ג"כ תומש


– ךינפל הערצה תא יתחלשו"
ינענכה תא ,יוחה תא השרגו
ואת החתי מלפניך"

זכ ,ג"כ תומש

אשלח לפניךיתמיא תא"

והמתי את כל העם,

אשר תבא בהם;

ונתתי את כל אויביך – אליך עורף."

תחילה בא הפחד בלב האויב, הם המומים ומבוהלים, הם נתקפים אימה, פונים עורף ובורחים.
.הערצה תא חלוש 'ה – הלבקההו ,המיאה תא חלוש 'ה

דברים ז', כא


– םהינפמ ץרעת אל"
כי ה' אלקיך בקרבך:
"ארונו לודג ל-א

כ ,'ז םירבד

הערצה"וגם את

ישלח ה' אלקיך בם –

עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך"

.דחפ לא – לארשי יפלכ ;דחפו המיא וילע ליטי 'ה – ביואה יפלכ :תידוגינ איה הלבקהה
בהקבלה זו נמצא את המפתח לבעיה שלנו גם מבחינה לשונית ועל כך להלן.

את ההקבלה לא נמצא בפסוק זה, כי אם בדברי רחב באזני המרגלים (ב', ט):

ט ,'ב עשוהי


"ידעתי, כי נתן ה' לכם את הארץ,
,ונילע םכתמיא הלפנ יכו
וכי נמגו כל יושבי הארץ מפניכם.
כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף
מפניכם… ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי…
חור דוע המק אלו ,ונבבל סמיו עמשנו
באיש מפניכם…"

בי ,ד"כ עשוהי

הערצה"ואשלח לפניכם את

ותגרש אותם מפניכם:

ירמאה יכלמ ינש

לא בחרבך ולא בקשתך"

המו לעופה והמ ,תאזה הלמה שרוש והמ לבא ,הרורב איה דחפ ,המיא – הערצ לש הלבקהה
?ורוקמ
כבר אמרו חוקרי המקרא שהמלון המקראי הטוב ביותר הוא המקרא עצמו, שבכח ההקבלות
שבו ניתן להסביר מלים בלתי שגורות. אלא שהפעם עלינו להקדים להקבלה את הפוכן של
האותיות; את השורש של התיבה צרעה עלינו לחפש בפעל ע'ר'צ' – ערץ.
ערץ הוא פועל עומד, והוראתו: חרד, ירא, פחד, לדוגמא: "ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון
מהם" (דברים א', כט), הוא גם פועל יוצא והוראתו: החרד, הפל פחד, לדוגמא: "ובאו במערות
ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ" (ישעיהו ב', יט).
ומכאן השם מערצה – קול רעש מפחיד, לדוגמא: "מסעף פארה במערצה"

קדמוננו יצרו בדמיונם המחשה של הפחד האלקי וכבר עמד על כך יהושע שטיינברג (ישעיהו י', לג)
תומד אל ?תומדה יהמו (יקלאה דחפה תא תנייצמה תומד)
(6) הערצ :הלמה תא שרפמה
החרק, כי אם דמות של מלאך רע, שד. דמות זו לא נשתמרה באגדות ובמדרשים שלנו, אבל
.(7)היא מצויה באמונת השמרונים: שלשה שדים ידועים להם: עזאזל ובליעל והצרעה
נאמר על כן שהצרעה שבשלשת הפסוקים שנידונו בזה שמתפקידה לגרש את עמי כנען איננה
החרק הידוע בשם זה כי אם המלאך המפחיד, המטיל אימה. פירושם של פסוקים אלה – כי ה'
ישלח לפני בני ישראל את מלאכו, אשר יטיל אימה על גויי הארץ, כדי שלא ילחמו, אלא יברחו
מפניהם ויפנו את הארץ.


אגדות על מחנות של שרצים, שתושבי הארץ בורחים מפניהם,.1

מצויות אצל עמים שונים.לתושבי ברייטן שבצרפת דמיון מסוים.1

לספרדים, בקשר לכך התרקמה אצלם אגדה שמוצאם מספרד.1

ושגורשו מחצי האי האיברי מחמת פלישת נחשים (ז' וק. שארל-פיקאר,.1

חיי יום יום בקרת חדשה, בתרגום העברי עמ' .)174מובן שאלו הן .1

אגדות-עם, שנוצרו בהשפעת כושר ההגזמה של הקדמונים, בטבע.1

יש חוקיות מסוימות, המכונה בפי הביאולוגים "שווי משקל ביאולוגי".1

רוזח ובמציאות לא תתכן בריחת אוכלוסיה מפני צרעות או נחשים..1


רוזח Rrv. S. R. Driver, Exodus, The Cambridge Bible, 1953 .2


רוזח .1900,Marti לש רטנמוקב Holzinger .3


רוזח .1939,Eissfeld לש רטנמוקב Kurt Galling .4


רוזח .5


רוזח תרגום: תאור של דמות המבטאה את הפחד האלקי..6


רוזח .ד"סרת ,תיסורל ך"נתה לש ומוגרתל ושוריפב .7

תוכן ספר יהושע