זמן בדיקת החמץ בדיעבד

,אעניצב ונחיני – ריישמש המו
כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו.

הבודק אור לארבעה עשר, משאיר מעט חמץ, לצורך סעודת הבוקר של י"ד בניסן.
– יניחנו בצינעא, ישמרנו במקום מוסתר, כדי שלא יאבד, ריישמחמץ זה שהוא
שהרי אם יגלה שחמץ זה נעלם,
צריך לבדוק שנית את הבית, כדי לגלות חמץ זה. צריך בדיקה אחריו,

חכמים אינם חוששים שהבודק יאכל מן החמץ בטעות, מכיוון שעיקר כוונתו בבדיקה (2)
היא לבער את החמץ, ועל כן הוא מודע היטב לאיסור, ואין חשש שישכחנו.

לדעת חכמים הוא הסברם של הרמב"ם והרי"ף ותוס' מפרשים רואיבב אבומה רבסהה (3)
בי"ד עד זמן איסורו מדאורייתא, ולאחר המועד היינו הזמן שבו חמץ אסור מדאורייתא.
, עד סוף רק ב-י"ד בניסןואולם רש"י חולק עליהם, ומסביר, שחכמים מתירים לבדוק
.םויה
ביאור לשון חכמים במשנה יהיה אפוא:
בתוך זמן הביעור, כשעה לפני חצות היום (זהו הזמן שרבי יהודה יבדוק בתוך המועד:
.("רועיבה תעש" ותוא הנכמ
לאחר זמן הביעור, בשעות אחר הצהריים של י"ד בניסן, עד סוף :דעומה רחאל קודבי
.חספה
, ואינם חוששים שהאדם יבוא לאכול חספ ברעבלשיטת רש"י, חכמים מתירים לבדוק
מן החמץ שיגלה בבדיקה, אולם בחג עצמו, כאשר האוכל חמץ נענש במיתת כרת, אין
חכמים מוכנים להכניס את האדם לחשש שיתחייב בעונש כה חמור במקרה שיאכל
בטעות מן החמץ.

מדוע רבי יהודה אוסר לבדוק חמץ בזמן שאכילתו אסורה, ומדוע חכמים מתירים זאת? .3

עיינו בדברי ה"שולחן ערוך" המופיעים בקטע "מן ההלכה" ובטבלה שמילאתם בשאלה .4
,1וכתבו לפי איזו שיטה פסק ה"שולחן ערוך".

נסו לבאר, מדוע ה"שולחן ערוך" פוסק שאין לברך על הבדיקה הנערכת אחרי פסח? .5