מצבים שמבערים בהם חמץ על ידי ביטולו בלבד

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



מצבים שמבערים בהם חמץ על ידי ביטולו בלבד


כזכור מן ההקדמה לפרק א', על פי דין התורה מקיימים את מצוות ביעור החמץ בביטולו
בלב או בשרפתו, וחכמים החמירו וקבעו שיש לבצע את שתי הפעולות.
יצא אדם לדרך בערב פסח בלי ששרף את חמצו, ונזכר בכך בהיותו בדרך – האם הוא צריך
לשוב לביתו לשרוף את החמץ, כתקנת חכמים, או שיוכל להסתפק בביטול החמץ בלבו, כדין
התורה? הדבר תלוי במטרה שלשמה יצא לדרכו, כפי שתפרט המשנה שלהלן:

'ז הנשמ ,'ג קרפ


ההולך לשחוט את פסחו
ונב תא לומלו
ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו,
ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו –
אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצוותו,
,רעביו רוזחי
ואם לאו, מבטלו בלבו.

להציל מן הגיס
ומן הנהר
ומן הליסטים
ומן הדליקה
ומן המפולת –
.ובלב לטבי

– תושרה תתיבש תובשלו
.דימ רוזחי

רואיב

בערב פסח לדבר מצווה, שאין בו הצלת נפשות, ךלוהה
ולש חספה ןברק תא טוחשל (1) ןוגכ
ונב תא לומלו
כלומר חתן ההולך לסעודת מצווה, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו,
(2) (3)הנערכת לכבוד האירוסין שלו עם כלתו,
ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו –

ולקיים את רוזחלואת החמץ בשרפה רעבלו ותיבל רוזחל קיפסהלאם יכול
.רעביו ותיבל רוזחי ,ותווצמ

אם לא יוכל להספיק לעשות את שני הדברים – יעדיף את קיום ואם לאו –
ולטבישהמצווה שהוא הולך לקראת עשייתה ואת ביעור החמץ יבצע על ידי כך
.ובלב

(4)אם הוא הולך לדבר מצווה של הצלת נפשות,
מצבא גויים הרודף אחריהם להרגם,מן הגיס, םידוהי ליצהל ןוגכ
משיטפון המאיים להטביעם,מן הנהר, וא
משודדים המאיימים על חייהם,מן הליסטים, וא
,הפרשממן הדליקה, וא
מחילוץ אנשים שהתמוטט עליהם בית וכדו' – מן המפולת, וא

מבלי לעשות חשבון אם הוא יכול להספיק לשוב ולשרוף ,ובלב וצמח תא לטבי
את החמץ בביתו או לא.

תובשללעומת זאת, אם הוא הולך לא לדבר מצווה, אלא לדבר הרשות, כגון:
שיאפשר לו ללכת בחג עוד אלפיים (5)לערב עירוב תחומין, – תושרה תתיבש
(6)אמה מחוץ לעיר, ואפשרות זו נחוצה לו בחג שלא לצורך מצווה,

לביתו, וישרוף את החמץ, גם אם לא יוכל לבצע את דבר הרשות דימ רוזחי
.תושעל הצרש

םינויע


המקרים המובאים במשנה הם דוגמאות בלבד. למעשה, כל דבר מצווה שאין בו הצלת (1)
נפשות, כגון ניחום אבלים, לימוד תורה וכדו' – ההולך לעשותו יחול עליו הדין המבואר
.הז הנשמ עטק לש ופוסב


למעשה, לא רק חתן ההולך לסעודת אירוסין נחשב למי שהולך לצורך מצווה, אלא כל מי (2)
שהולך להשתתף בסעודה זו.


בזמן המשנה הפרידו בין שתי הפעולות המקשרות את החתן והכלה: האירוסין והחופה. (3)
האירוסין (או בשמם האחר, ה"קידושין") הם נתינת הטבעת לכלה על ידי החתן; החופה
היא פריסת הטלית, או יריעת אריג אחרת, מעל ראש החתן והכלה, פעולה המסמלת את
כניסת הכלה לרשותו של בעלה. בין שני שלבים אלו מקובל היה להמתין כמה חודשים.
כיום נהוג לצרף את שתי הפעולות ולערכן יחד, בזמן החתונה.


ואפילו אין כאן אלא ספק הצלת נפשות. (4)


קיימים סוגים שונים של "עירוב". אחד מהם מכונה בפי חז"ל "עירוב חצרות", והוא (5)
מתיר לטלטל בשבת חפצים מן הבית לרחוב ולהפך, למרות האיסור על "טלטול מרשות
."תושרל
העירוב המוזכר במשנתנו במילים "ולשבות שביתת הרשות" הוא עירוב אחר, "עירוב
תחומין". אסור לאדם לצאת בשבת או ביום טוב יותר מאלפיים אמה מן העיר
(כקילומטר אחד). ואולם, אם יניח פת בגבול אלפיים האמה, או ישהה שם בזמן כניסת
השבת – מותר יהיה לו ללכת בשבת אלפיים אמה לכל צד, מן הנקודה בה הניח פת, או
עמד בה בזמן כניסת השבת. פעולה זו נקראת "עירוב תחומין":


למעשה, אסור להניח פת לעירוב תחומין לצורך הליכה שאינה למצווה. ואולם כאשר (6)
העירוב מתבצע על ידי הליכה למקום בגבול אלפיים האמה ושהייה בו בכניסת החג –
הוא מועיל אפילו לצורך הליכה לדבר רשות. אפשר שמשנתנו מדברת במקרה שכזה.

אפשרות אחרת להסביר את דברי המשנה היא שאכן האיש הולך להניח את העירוב
לצורך שיש בו מעט מצווה, כגון כדי שיוכל להיות בחג עם משפחתו שבעיר הסמוכה.
ואולם אין בכך די מצווה כדי להתיר לו שלא יצטרך לשוב ולשרוף את חמצו.

תולאש

קשרו בין סוג המקרה של אדם הנמצא בדרך ונזכר שיש לו חמץ בביתו לבין ההלכה .1
:ול המיאתמה

.1ישוב לביתו, וישרוף את החמץ, גם
אם בגלל זאת לא יספיק לבצע את
.ותכילה תרטמ
א. הולך לדבר מצווה
שאין בה הצלת נפשות.


.2אם יכול להספיק לחזור לביתו ולבער
את החמץ, ולשוב ולקיים את המצווה,
יעשה זאת; אך אם לא יספיק
לעשות את שני הדברים – יבטל את
החמץ בלבו, וימשיך בדרכו.

ב. הולך לדבר מצווה
תושפנ תלצה לש


.3יבטל את החמץ בלבו, בלי לחשב
אם אכן הוא יכול להספיק גם
לשרוף את החמץ וגם לבצע את מטרת
.ותכילה

ג. הולך לדבר הרשות.

סווגו את המקרים הבאים לטור המתאים להם בטבלה (במחברת): .2
א. אדם ההולך לשחוט קרבן פסח
ב. חייל היוצא למרדף אחרי מחבלים
ג. אדם הנוסע כדי לערוך את ליל הסדר עם המשפחה בעיר אחרת
ד. שוטרים הנקראים לבנק, מכיוון שבאותו רגע מתבצע בו שוד
ה. נער ההולך ללמוד שיעור גמרא עם חברו
ו. צוות הג"א הממהר לחלץ נפגעים מבית שהתמוטט עקב פגיעת טיל
ז. אדם ההולך למכולת לקנות מצרכים לחג.

תושרה רבד תושפנ תלצה מצווה שאין בה
תושפנ תלצה
_

_

_

בארו בקצרה מהו "עירוב תחומין" ובאיזה הקשר הוא נזכר במשנתנו. .3

כיצד המשנה מביאה אפשרות שאדם יניח עירוב תחומין לצורך הליכה של רשות בחג? .4
והרי מותר להניח עירוב תחומין רק לצורך מצווה!

םיגשומ


(בלב) לוטיב

מן התורה די בביעור או בביטול בלב של החמץ שברשותו.
בדיקת חמץ (לשם ביעורו) – מצווה מדרבנן.

העיקר בביטול הוא המחשבה והכוונה, אולם נוהגים להגיד במפורש:
"כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו (בבוקר אומרים קצת אחרת:
שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו),יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ."
ומפורסם הנוסח הארמי שבתלמוד:
היתימחד :רקובב היתרעיב אלדו היתימח אלד ,יתושרב אכיאד אעימחו ארימח לכ"
".אעראד ארפעכ רקפה אהיו ליטבל ,( היתרעיב אלדו היתרעיבד ,היתימח אלדו


עירוב תחומין

חכמים אסרו לצאת בשבת יותר מ- 2.000אמה (="תחום שבת") מקצה
"עירוב תחומים". היישוב, אך הם התירו זאת על ידי

בערב שבת האדם "קובע שביתתו" או "קונה שביתה" במקום הנמצא קצת
לפני סוף "תחום שבת". זאת עושים על ידי "עירוב במאכל".

האדם (או שלוחו) יניח שם בערב שבת מזון 2סעודות (וחוזר לביתו, אבל
נחשב כאילו "קנה" או "קבע" את מקום מושבו "שם"), ומאותו מקום יש לו
.חור לכל המא 2.000 תבשב תכלל תושר

אפשר גם לערב "עירוב ברגליו" – להיות בזמן כניסת השבת במקום בשממנו
רוצים ללכת 2.000אמה לכל צד.

האבה הנשמל רבעמ חזרה לתוכן מסכת פסחים